פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 437 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 14:01 סדר היום: << נושא >> הפגיעה בזכות הביטוי והמחאה ובחופש הפולחן של יהודים פעילי שמאל מהתפוצות ומישראל והשפעת הפגיעה על קשרי מדינת ישראל עם הקהילות והארגונים היהודיים בתפוצות << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר ולדימיר בליאק מוזמנים: אבי גנון – משנה למנכ"ל, משרד החוץ שרון רפפורט פלגי – מנהלת קהילות יהודיות, משרד החוץ אור ג'רבי – מנהל אגף ליווי עולים, משרד העלייה והקליטה נצ"מ רן בטאט – ר' תחום אח"מ, מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי שני קרני – הלשכה המשפטית, המשרד לביטחון לאומי עדן עשור לוי – עו"ד, המשרד לביטחון לאומי תנ"צ קובי מור – ממ"ר שפלה, משטרת ישראל סנ"צ מירב אטינגר – יועמ"שית, מחוז ש"י, משטרת ישראל סנ"צ מיכה פרנקבורג – רמ"ד אג"מ יועמ"ש, משטרת ישראל ד"ר יזהר הס – סגן ומ"מ יו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית נגה ברנר סמיה – מנכ"לית, ארגון הלל ישראל אנה קיסלנסקי – מנכ"לית, התנועה הרפורמית שירה בן ששון פורסטנברג – מנכ"לית, הקרן החדשה לישראל ד"ר שרית בן שמחון פלג – מנהלת מחלקת מחקר, הקרן החדשה לישראל בן ציון סיקורה – מקדם מדיניות, מכון זולת לשוויון וזכויות אדם אנטון גודמן – מנהל שותפויות, קול רבני לזכויות אדם ד"ר אלכס סינקלר – איש חינוך וכותב משתתפים באמצעים מקוונים: ריק ג'ייקובס – נשיא, URJ מנהלת הוועדה: שלומית אבינח רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הפגיעה בזכות הביטוי והמחאה ובחופש הפולחן של יהודים פעילי שמאל מהתפוצות ומישראל והשפעת הפגיעה על קשרי מדינת ישראל עם הקהילות והארגונים היהודיים בתפוצות << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדיי, שלום לכולם, צוהריים טובים. תודה לכל המתכנסים והמתכנסות לדיון שלנו שמתנהל תחת הכותרת: הפגיעה בזכות הביטוי והמחאה ובחופש הפולחן של יהודים פעילי שמאל מהתפוצות ומישראל והשפעת הפגיעה על קשרי מדינת ישראל עם הקהילות והארגונים היהודיים בתפוצות. תודה למי שמצטרפים אלינו בחדר הוועדה, וכמובן תודה לחברים ולחברות שלנו שמצטרפים באמצעות הזום. לפחות אחד מהם ידיד וחבר קרוב, נשיא התנועה הרפורמית בצפון אמריקה, הרב ריק ג'ייקובס, שמצטרף אלינו באמצעות הזום. אני מברך את חברי ועמיתי, סגן יושב הראש של ההסתדרות הציונית העולמית, ד"ר יזהר הס שנמצא איתנו, ואת מנכ"לית התנועה הרפורמית, חברתי אנה קיסלנסקי. מברך את פרופ' סינקלר. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> דוקטור. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דוקטור. אתה בוודאי מכיר את האגדה על רבן יוחנן בן זכאי שיוצא ומברך את אספסיאנוס, שלום, אדוני הקיסר, והוא אומר לו, אני לא קיסר. הוא אמר, חכה חכה, עוד רגע, כי ירושלים לא נופלת בידי מי שאינו קיסר. מהפה שלנו לרשויות האקדמאיות. ותודה לכל נציגי משרדי הממשלה השונים ומשטרת ישראל שהגיעו. נמצא איתנו גם מפקד מרחב השפלה, מעריכים מאוד את הגעתך, תנ"צ קובי מור. תודה על הגעתך, אנחנו מעריכים זאת מאוד. וגם נציגי משרד החוץ וכולי. וכמובן עמיתי חבר הוועדה, חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בפתח הדברים אני אציין שאתמול ציינו 800 ימים להיעלמותה, לחטיפתה, של היימנוט קסאו. הוועדה הזו עמסה על שכמה את ליווי הנושא מטעם ועדות הכנסת. הרבה מאוד עבודה למול משטרת ישראל, גם למול היחידות המרכזיות, גם למול מחוז צפון והמרחבים הרלוונטיים. אני מאוד מאוד מקווה שאחרי כל כך הרבה ימים תהיינה פריצות דרך. תמונתה תלויה בוועדה, ואנחנו כמובן נמשיך לעסוק בנושא ולהזכיר אותו. אני גם שולח את תנחומינו למשפחת בן חמו על נפילת הבן בדרום לבנון בסוף חודש אפריל. מכובדיי, אנחנו כינסנו את הישיבה הזו גם כישיבה שמתכנסת בעקבות האירוע שאירע לד"ר סינקלר בערב יום הזיכרון האחרון בעירו מודיעין. הוועדה ראתה את האירוע הזה בחומרה רבה, ורבים מחברי הוועדה ואני בתוכם הגיבו לאירוע, גם בהקשר הפנים-ישראלי, וגם כמובן בהקשר של ההשפעה של אירוע מן הסוג הזה על מערכת הקשרים של מדינת ישראל עם קהילות העולם היהודי שמשתייכות לצדדים היותר ליברליים של העולם היהודי, קהילות שהן רוב בניינו ומניינו של העם היהודי מעבר לים. אבל חשוב לי לומר שהישיבה הזו, שכונסה בעקבות המקרה החמור הזה שנעסוק בו, היא גם סוג של ישיבת המשך. הוועדה שלנו קיימה בעבר כבר מספר דיונים בהתנהלות שאנחנו ראינו אותה כהתנהלות בעייתית ולא מידתית מול יהודים ויהודיות שמגיעים למדינת ישראל, בין אם לביקור ובין אם על מנת להשתתף בתוכניות ארוכות טווח שעוסקות בחינוך, בקשר בין ישראל לתפוצות. ואותם יהודים ויהודיות, אותם אחים ואחיות מעורבים בפעילות שיש לה גם היבטים שאפשר לקרוא להם פוליטיים, אבל יש בהם גם היבטים ערכיים, רעיוניים, רוחניים. ואנחנו, לצערי, נתקלנו במקרים שבהם העובדה שמדובר באחים ואחיות יהודים, יש להם קשר מתמשך עם מדינת ישראל, ושהם מגיעים לכאן במסגרת תוכניות ציוניות, הנושא הזה לא היה שיקול כלשהו בהחלטה מה קורה במקרה שגורמים רשמיים במדינת ישראל, בין אם זו משטרת ישראל, בין אם זו רשות האוכלוסין וההגירה או בין אם אלה גורמים אחרים תופסים את פעילותם הפוליטית כפעילות שמתחככת, נקרא לזה, עם חוקי המדינה. וכדי לעשות את הדברים קונקרטיים, הוועדה הזו עסקה פעמיים במקרה שבו פעילות ומשתתפות בתוכניות חינוך ארוכות טווח בישראל גורשו מישראל במהלך מאוד מאוד מהיר, מאוד מאוד אגרסיבי הייתי אומר, מבחינה לא של אלימות פיזית, אבל של הפעלת החוק, גורשו תוך 24 שעות על כך שנטען למולן שהן הפרו הוראה של אזור צבאי סגור ביהודה ושומרון. הן הגיעו לשם במסגרת פעילות של נוכחות מגינה, והיינו בסיטואציה שבה האזרחים הישראלים שהובילו את הפעילות הורחקו מהאזור למשך 15 ימים, ניתן לגביהם צו, ואילו שתי הפעילות היהודיות, שעוד פעם, גדלו בבתים ציוניים, בתנועות נוער ציוניות, הגיעו לארץ במסגרת תוכניות של קשר בין ישראל לבין התפוצות, תוך פחות מ-24 שעות גורשו מן הארץ. לפחות לגבי שתי הפעילות שאני מתייחס אליהן, גם נגזר עליהן שהן לא תיכנסנה לישראל במשך עשר שנים. מאז אותם דיונים הדבר חזר על עצמו עוד פעם לפני מספר שבועות, שוב גירוש של פעילים יהודים, שאני אומר עוד פעם, לא נכנס לדיון, הפרו צו שטח צבאי סגור או לא, ברור שהן לא היו מעורבות באלימות פיזית, בוודאי לא כלפי שוטרים, חיילים, אזרחים ישראלים, ועמיתיהם הישראלים התבקשו להתרחק מן האזור הספציפי לחמישה-שישה ימים. האירועים האלה, גם האירוע עם ד"ר סינקלר, גם גירוש הפעילות היהודיות, אלה היו אירועים שזכו להד שלילי נרחב מאוד בקהילות היהודיות הליברליות: קהילות חילוניות, קהילות רפורמיות, קהילות קונסרבטיביות, קהילות של היהדות המתחדשת, ה-Reconstructionist, קהילות הומניסטיות, וגם קהילות אורתודוקסיות מודרניות ליברליות. והנושא כיכב בכותרות של התקשורת היהודית ושל העיתונות היהודית, קיבלנו על האירועים האלה הרבה מאוד פניות של רבנים, של מנהיגי קהילות, של מחנכים ומחנכות יהודים ברחבי העולם שהיו מאוד מאוד מוטרדים מהאירועים ומהחומרה היתרה של היחס כלפי האנשים ומההתעלמות המוחלטת שמדובר באנשים שבסופו של דבר הם אוהבי מדינת ישראל, הם בקשר עם מדינת ישראל, יש להם משפחה במדינת ישראל, הם בוגרי קהילות ותנועות ומסגרות חינוך ציוניות. ואנחנו מצאנו לנכון להניף דגל אדום מעל התופעה הזו מכיוון שאנחנו נמצאים בעידן מאוד מורכב ביחסיה של מדינת ישראל עם העולם היהודי, בדגש על הקהילות הליברליות. ולפחות לשיטת הוועדה הזו, ובזה אני אסיים, לפחות לשיטת הוועדה הזו לא ניתן שלא לשקול את ההיבטים הללו כאשר מדברים על החלטות שמתקבלות על ידי רשויות שלטון שונות במדינת ישראל. והתפקיד שלנו כוועדה בכנסת שמופקדת על הקשר בין מדינת ישראל לתפוצות הוא להתריע מפני הנזק החריף, החמור והקיצוני שאירועים מן הסוג הזה גורמים למסכת הקשרים של מדינת ישראל עם חלקים מאוד מאוד גדולים בעולם היהודי. מובן שכאזרח ישראלי אני מתקשה מאוד עם מה שקרה לד"ר סינקלר בערב יום הזיכרון בהקשרים של החוסן הדמוקרטי של מדינת ישראל, של התנהלות המשטרה למול אזרחי המדינה, של חופש הביטוי וחופש המחאה. אני חושב שרבים מהיושבים כאן שותפים לתחושה של המצוקה, הכעס, החרדה מפני תופעות מן הסוג הזה. אנחנו לא הוועדה לביטחון לאומי, אנחנו ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, הדיון פה מטבע הדברים יתמקד בנזק שנגרם מאירועים כאלה שזוכים לסיקור דרמטי על מערכות היחסים שלנו עם יהדות התפוצות. אני אוסיף עוד משפט אחד, ואז ברשותכם אני אומר מה יהיה סדר הדברים. לפחות כאן בוועדה יש לנו ניסיון, גם כשנאמרים דברים נוקבים, הם נאמרים עם הרבה נימוס וגם עם ניסיון לקשב הדדי, ואני מקווה שנצליח לנהל כך את הדיון. חשוב לי לומר, אני מניח שנציגי משטרת ישראל היו מתייחסים לעניין בכל מקרה, הדיון כאן לא מיועד לעסוק בענייני הליך משטרתי או חוץ-משטרתי כזה או אחר. למיטב ידיעתי, הוגשה תלונה במח"ש, נעשו פניות למשטרה גם בהקשרים של אפיקים משמעתיים, ומראש חשוב לי לומר, מטבע הדברים אנחנו כוועדה בכנסת לא מתעסקים בחקירה ספציפית, לא מבקשים תוך כדי החקירה במח"ש, ההליך המשמעתי, לקבל עדכונים על חקירה שהיא בראשיתה. אני מראש אומר, לא לכך מיועדת הישיבה, הישיבה מיועדת על מנת להבין את המדיניות הכללית בסוגיות האלה והאם יש הפנמה על ידי כל השחקנים הרלוונטיים, מה המשמעות של אירועים מן הסוג הזה, שני סוגי האירועים שהזכרתי, על מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין העולם היהודי. אלה הם דבריי. אני ברשותכם רוצה לבקש מנציגי משרד החוץ ונציגי משטרת ישראל שטרחו ובאו שבחלק הראשון של הדיון נשמע את נציגי העולם היהודי, היהדות הליברלית, את ד"ר סינקלר כמובן שיהיה ראשון הדוברים, ואז אנחנו נבקש את התייחסותכם. אני מראש אומר, אנחנו לא נאריך. אני לא יכול לומר את זה על עצמי, אין הנחתום מעיד על עיסתו החמוצה, אבל המטרה שלנו היא לא להאריך בדברים, כולנו עסוקים וכולי, אבל כן המטרה שלנו היא לקיים דיון שאני מקווה שיוביל ליתר רגישות מצד רשויות המדינה לאירועים מן הסוג הזה ורגישות שתמנע היווצרות של אירועים מן הסוג הזה בעתיד. ד"ר סינקלר, כחתן השמחה אנחנו נפנה ראשית אליך, אני אפנה אחרי זה לחברי, סגן יושב הראש של ההסתדרות הציונית, נעשה איזשהו סבב של התייחסות. אם החברים יכולים לתרום גם דוגמאות נוספות לאירועים מן הסוג הזה, מוזמנים. רק אומר שאחרי דבריו של יזהר אני אפנה לחברנו, הרב ריק ג'ייקובס, שקם בשעת בוקר קצת יותר מוקדמת מהרגיל להשתתף בישיבה ואחרי זה נעשה את הסבב. בבקשה, ד"ר סינקלר. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> תודה רבה, חבר הכנסת קריב, על ההזמנה. אני לא שמח להיות פה בגלל הנסיבות, אבל מרגיש מאוד מכובד להיות פה. אני רוצה קודם כול להודות למערך להגנה על המרחב הציבורי שבאמת עזרו לי לנווט את כל הסיפור הזה, החל מלדעת מה זה מח"ש ומה הזכויות שלי כאזרח מבחינת להגיש תלונה למח"ש. התמיכה שלהם מאוד עזרה לי. אני מניח שכולם מכירים את הסיפור. התבקשתי ממש לספר את הסיפור רק לפרוטוקול או לסדר היום ממש בקצרה. אני ישבתי, כפי שאתם יודעים, בבית קפה במודיעין, מקום שאני יושב בו כל הזמן, יותר מדי זמן, וישבתי עם הכיפה הזאת, הכיפה המפורסמת, או לא בדיוק הכיפה הזאת, כיפה שהייתה. כנראה אחרי תלונה מעובר דרך, שני שוטרים הגיעו אליי, אמרו לי שהכיפה הזאת נגד החוק, שזו הסתה, ואמרו לי שאני מעוכב. כדי לקצר את הסיפור, ישבתי בתא בתחנת המשטרה במודיעין, ואחרי שהוציאו אותי נתנו לי את כל הדברים שלי בלי הכיפה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כמה זמן היית בעיכוב? << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> הייתי בתא כ-20 דקות, שזה לא נשמע הרבה זמן, אבל לי, אז, בלי זכות להתקשר לאף אחד, בלי זכות לדבר עם אשתי, להגיד לאף אחד מה קורה, בלי לדעת מה קורה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם דקה בתא מעצר לאזרח נורמטיבי זאת לא חוויה נעימה. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> כן, זו הפעם הראשונה שלי במצב כזה. וכן, לא ידעתי אם אני שם כל היום, כל הלילה, לא יודע מה קורה. כן, הרגיש יותר מ-20 דקות. << אורח >> קובי מור: << אורח >> לדייק את הדברים, הוא לא נעצר, זה לא תא מעצר. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> אני לא אמרתי שנעצרתי, אמרתי שעוכבתי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני השתמשתי בביטוי תא מעצר והיה מדובר בעיכוב, בסדר גמור. תודה, אדוני. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> זה היה חדר קטן ונעול שהייתי בו לבד, בלי טלפון ובלי חגורה שהוציאו ממני ובלי כל דבר אחר, ככה זה היה בעיניי. בסוף הוציאו אותי ושחררו אותי, וכשביקשתי את הכיפה חזרה, השוטרת הזאת נתנה לי אותה ככה, עם דגל פלסטין גזור. אני חושב שיש פה שלושה עניינים שאני רוצה לדבר עליהם ממש בקצרה. יש את האישיו של חופש הביטוי, יש את האישיו של ישראל-פלסטין, האישיו עצמו של ישראל-פלסטין, והאישיו העיקרי של הוועדה הזאת, שזה האישיו של יחסי ישראל-תפוצות. מה שאני אומר, אני לא אומר כעולה נאיבי, למרות המבטא שלי, אני עליתי לפני כמעט 30 שנה, אני נשוי לישראלית אמיתית, שכפי שחלק מכם יודעים, היא ישראלית אמיתית שגדלה פה ונולדה פה, אני גידלתי שלושה ילדים נפלאים פה שכולם עכשיו בצבא, משרתים בצבא, שכולם חתמו קבע בצבא. מה שאני אומר, אני אומר כיהודי וכציוני, זה מאוד חשוב לי, אני אמרתי את זה כמעט בכל ריאיון וכל מה שכתבתי ואמרתי, זה מאוד מאוד חשוב לי להגיד את זה גם בכנסת, שכל מה שחוויתי ושאני אומר, אני אומר כיהודי וכציוני. חופש ביטוי. אנחנו גרים במדינה דמוקרטית ליברלית, ובמדינה דמוקרטית ליברלית צריך לכבד דעות לא פופולריות. זו המשמעות של דמוקרטיה ליברלית, לכבד ולהקשיב ולהתחשב בדעות שאתה לא מסכים איתן. דרך אגב, זה גם ערך יסוד ביהדות. כל מי שרוצה לדעת עוד על זה, פשוט צריכים לפתוח דף גמרא, שהיהדות גם מבוססת על הערך הזה של לכבד ולשמוע ולהקשיב לדעות שאתה לא מסכים איתן. בעיניי, זה קצת מוזר שאפילו מדברים על זה. זה עניין כל כך מובן מאליו, אמור להיות כל כך מובן מאליו שיש חופש ביטוי במדינת ישראל שזה אמור להיות מובן מאליו. לגבי העניין של ישראל-פלסטין עצמו, כפי שאמרתי, אני ציוני, אני מאמין בקשר ההיסטורי והלגיטימי של העם היהודי למקום הזה, לארץ הזאת, אני מאמין בזכות של העם היהודי להגדרה עצמית לאומית, שזו המשמעות העיקרית של ציונות, אבל אני גם מאמין שיש פה שני עמים, גם עם פלסטיני, שני עמים, שבגלל האירוניה של ההיסטוריה לשניהם יש קשר לגיטימי היסטורי למקום הזה ולשניהם יש זכות להגדרה עצמית לאומית. דרך אגב, אני לא הבן אדם היחיד במדינת ישראל ובעולם היהודי שחושב כך ומאמין כך, ואפילו ראש הממשלה שלנו, ראש הממשלה נתניהו אמר דברים כאלה בעבר. התובנה הזאת, לדעתי, חייבת להוביל את האסטרטגיה שלנו בטווח הארוך. כפי שאמרתי, אני לא נאיבי, אני יודע שיש המון קשיים כדי להגיע ליעד ההוא, ויש המון שינויים שהפלסטינים עצמם צריכים לעשות כדי להגיע לשם. יש להם חוללות, Agency, והעולם מוותר על החוללות שלהם יותר מדי ומהר מדי. אבל התובנה הזאת, התובנה העיקרית הזאת שצריכים לספק את הרצון ואת הזכות להגדרה עצמית לאומית לשני עמים, לדעתי, זה חייב להוביל את האסטרטגיה של הטווח הארוך וגם להוביל את המדיניות בטווח הקצר. אבל לגופו של הדיון על היחסים של ישראל-תפוצות, אני קיבלתי המון המון הודעות תמיכה, גם מישראלים וגם מיהודי התפוצות – חברים, קולגות, כולל אנשים שיושבים מסביב השולחן הזה, וגם המון המון אנשים שאני לא מכיר שפשוט מצאו אותי בפייסבוק, מצאו את המייל שלי וכתבו לי, אנשים שאני לא מכיר ורצו פשוט להביע תמיכה. המוטיב המרכזי ששמעתי מיהודי התפוצות, כפי שאמרתי, קיבלתי תגובות מישראלים, המון ישראלים וגם המון יהודי תפוצות, מיהדות התפוצות המוטיב המרכזי היה שהם אוהבים את ישראל, אבל לא מזהים את המדינה שהיא הופכת להיות. ואני חושב שהאמירה הזאת היא אמירה שאנחנו חייבים לדון בה ולהקשיב לה בוועדה כזאת. ברור, אני לא אומר שישראלים צריכים או שמדינת ישראל צריכה לשנות את המדיניות שלה כדי לרצות את יהודי התפוצות, אבל אנחנו חייבים להקשיב להם. הם חכמים, הם ציונים, הם מכירים את ההיסטוריה של מדינת ישראל ושל העם היהודי, ויש להם אמפתיה כלפינו. לפעמים אנחנו בישראל, אנחנו אוהבים לזלזל בדעות של יהודי התפוצות, להגיד שהם לא יודעים, שהם נאיביים, מה שרואים מפה לא רואים משם, אבל אני חושב שההפך הוא גם נכון – מה שרואים משם אנחנו לפעמים לא רואים מכאן. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ד"ר סינקלר, תודה על הדברים המאוד חשובים בעיניי שאמרת, ואנחנו ניתן להם גם הד ובמה. וגם אי אפשר שלא להתרשם מהדרך שהתנהלת בכל האירוע הזה, גם לאחריו, וגם כאן יהיה שיעור גדול בעבור כולנו. ד"ר יזהר הס, ואחריו הרב ריק ג'ייקובס. << אורח >> יזהר הס: << אורח >> תודה רבה לך, חבר הכנסת קריב. הדיון הזה הוא בעיניי חשוב מאוד, והדברים שעכשיו שמענו מד"ר סינקלר, אני חושב שנכנסו ללב גם בגלל הדרך שבה נאמרו. אני מכיר את אלכס כבר שנים ארוכות, גם אותו וגם את זוגתו, ד"ר פארי סינקלר. תושבי מודיעין, אני פגשתי אותם לא אחת, גם ברחובות וגם באירועים אחרים. יש בי תחושה של ענווה גדולה כאשר אני עומד מול אדם שעלה ארצה, ולכן הסוגיה הזאת היא בראש ובראשונה סוגיה ציונית, עוד לפני שהיא עוסקת בנושאים אחרים. אני נולדתי במדינת ישראל, משפחה ותיקה, דור עשירי. אני קטונתי מול מי שבחר לעלות למדינת ישראל ולהתחבר לסיפור הציוני ברגליו. אנחנו עשינו פה עוול כמדינה למי שבחר לעלות למדינת ישראל, לקשור את גורלו בגורלה של מדינת ישראל באופן טבעי, ומה יותר ציוני מלהיאבק על דמותה של מדינת ישראל מתוך מדינת ישראל, מתוך החברה הישראלית, לנסות להיאבק על מערכת הערכים שלך בכל הכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשותנו כאזרחים במדינה? ולכן המעשה הזה, עוד לפני שהוא פגיעה בחופש הפולחן והדת, עוד לפני שהוא מתנה על עניינים דמוקרטיים, יש בו פגיעה בלב ליבה של הציונות. ולכן היום, כמי שעומד כסגן יושב ראש התנועה הציונית, אני מרגיש קודם כול שפגעו בי על עצם העובדה שמי שעלה כך לארץ ובחר צריך להתבזות כך על שום שניסה לתקן, לשיטתו, את דמותה של החברה הישראלית. לצערי, זה לא המקרה היחידי שאנחנו נתקלים בו. אתמול, או שלשום, ואני רוצה לקשור בין שני המקרים, ביקרתי את הנזירה שהופלה בירושלים, בעיר העתיקה. כאשר דיברתי איתה, היא אמרה לנו דבר שבעצם לא הייתי מודע עד כמה הוא נפוץ. היא אמרה, אני יודעת שלא כל החברה הישראלית היא כזאת, אבל אני רוצה לומר שזה קורה כל יום, כל היום, לכולנו, אנשי הכמורה שמסתובבים בירושלים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> גם בנושא הזה התקיים כאן רצף דיונים. << אורח >> יזהר הס: << אורח >> והיא אמרה, לא רק בעיר העתיקה, גם ברחוב יפו. ועכשיו אני יכול להגיד, זה יכול אולי גם לקרות במודיעין. קורה לנו משהו לא טוב, לא בריא, לא נכון. והצורך שלנו להציף באומץ את הסוגיות הללו, הגם שאנחנו מחטטים במוגלה ובפצע הפתוח, הוא דבר שהוא קריטי. אני שמח מאוד שמשטרת ישראל נמצאת פה בדיון הזה, ואני יודע שזה לא מובן מאליו בוועדות שונות בעת האחרונה. העובדה שגם משטרת ישראל מבינה עד כמה שזה משמעותי לבוא ולהשמיע את דברה בדיון הזה היא דבר שלא נעלם מעינינו. ואני בטוח שגם אם נפלה השגגה, אני יודע שנפלה השגגה, אני חושב שזה לא היה במזיד, אני בטוח שהיא תזכה לתיקון הראוי. אסור שיקרה פעם נוספת דבר כזה. כיפתו של אדם היא לא רק הסממן הדתי שבו הוא אוחז, שמבטאת את השקפת עולמו הרוחנית, היא גם אלמנט מאוד מאוד לגיטימי לחופש הדעה ולזכות הדיבור במדינה ליברלית דמוקרטית. אלכס, קבל את החיבוק של כולנו. אתה לא רק חבר הסגל של האוניברסיטה העברית מרכז מלטון, וכיהנת במשך שנים בסגל של ה-JTS בניו יורק, אתה חלק לא רק אינטגרלי מהחברה הישראלית, אתה ממוביליה. ובעניין הזה, אלכס, קבל נא את החיבוק של כולנו, גם בתנועה הציונית וגם בחברה הישראלית. תחזקנה ידיך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, יזהר, על הדברים הבאמת חשובים שנאמרים על ידי אחד ממנהיגי המוסדות הלאומיים והתנועה הציונית, ואני חושב שזה חשוב מאוד שנאמרת כאן אמירה על ידי אחד מראשי ההסתדרות הציונית העולמית. תודה על הגעתך. חברי, עמיתי, הרב ריק ג'ייקובס, נשיא איחוד הקהילות הרפורמיות בצפון אמריקה, בבקשה. << אורח >> ריק ג'ייקובס: << אורח >> (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:) תודה, נהדר להיות איתכם. הנושא שלנו קשה, אבל הוא חשוב. תודה שאפשרתם לי להשמיע את קולי. אתחיל בכך שאומר שאנחנו התנועה הציונית הגדולה ביותר בצפון אמריקה. יש 2 מיליון יהודים רפורמים כאן בארצות הברית ובקנדה. אנחנו מחוברים עמוקות למדינת ישראל. אנחנו מחנכים דורות של צעירים ואת ההורים והסבים שלהם לגבי חשיבותה של מדינת ישראל עבורנו. אנחנו גם גאים מאוד כיהודים ולוקחים את המסורת היהודית ברצינות רבה. אני רוצה להתחיל עם כמה הערות. ראשית, רציתי לומר שראינו במהלך השנה האחרונה, ואני יודע זאת באופן אישי, כי בפעם האחרונה שהייתי בישראל, בסתיו, קיבלתי שיחות טלפון בשעות הלילה המאוחרות שאמרו לי שצעירים שנסעו לעזור לחקלאים פלסטינים בגדה המערבית בכך שהם נוכחים, הם רק נוכחים שם כדי שהם יהיו בטוחים במסיק הזיתים שלהם. קיבלנו הודעה שהם בנמל התעופה בן גוריון, ושהשימוע שלהם ייערך בשעה 3:00, ושהם יגורשו, ושמאותו רגע ייאסר עליהם להיכנס שוב למדינת ישראל למשך עשר שנים. אני חושב שחשוב מאוד להבין מה אנחנו מלמדים את הצעירים שלנו. אנחנו מלמדים אותם לאהוב את ישראל, להכיר אותה, לבקר בה, להיות מעורבים בחייהם של ישראלים ובחיים היהודיים ולעמוד לצד ישראל, בין אם זה בקמפוס של האוניברסיטה, בקהילה, ברחובות העיר או בכל מקום, לעמוד לצד ישראל ולעמוד לצד העקרונות שעליהם ישראל הוקמה. במקביל, אנחנו מלמדים אותם את המסורת היהודית, כיצד עלינו לנהוג וכיצד עלינו לעמוד לצידם של אלה שזכויותיהם מוטלות בספק. הרציתי לא מזמן בקמפוס ליברלי של אוניברסיטה, זו הייתה הרצאה פומבית, ומישהו בקהל איתגר אותי, נשאלתי אם אני פרו-ישראלי. אמרתי שאני 100% פרו-ישראלי. מישהו שלא היה מהקהילה היהודית אמר, אם כך, אתה, מה שהוא אמר היה קשה מאוד, ואני אמרתי לו שישאל אותי האם אני יכול גם לתמוך בכל ליבי ובכל מאודי בזכויותיהם ובכבודם של הפלסטינים. הוא אמר לי, אתה לא יכול, כי הרגע אמרת לנו שאתה 100% פרו-ישראלי. אמרתי לו, לא, המחויבויות האלה לא עומדות בסתירה זו לזו. לומר שאתה תומך בזכויות ובכבוד של הפלסטינים זו לא הצהרת תמיכה בחמאס, זו לא הצהרה נגד צה"ל, וזו לא הצהרה נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. המשמעות היא שהמחויבויות האלה יכולות להתקיים יחד. הקשבתי לד"ר סינקלר. בכנות, קשה לי לדמיין אדם שעשה עלייה, שמגדל משפחה בישראל ומלמד באוניברסיטה העברית, איך בכלל אפשר להטיל ספק בכך שהוא חלק בלתי נפרד מהמפעל הציוני, ושהכיפה שהוא חובש אינה יוצאת נגד ישראל או תומכת חס ושלום בטרור של חמאס? שוב, הוא יוכל להסביר טוב יותר למה הוא מתכוון בכך. אני חובש כיפה כל הזמן. אני מסתובב באמריקה ובכל מקום שבו אני נמצא, ואני יודע שעבור יהודים כיום, חבישת כיפה היא לעיתים דבר מסוכן. לא חייב להיות עליה דגל, מספיק שאתה חובש כיפה ואנשים מניחים שאתה חושב X או Y. עלינו להבין שהמחויבות לעולם פלורליסטי, שבו גברים ונשים יכולים לחבוש כיפות, האם הדבר הבא שיקרה הוא שצעירה תשב בבית קפה במודיעין ותחבוש כיפה עם דגל ישראל, אבל זה ייאסר עליה כי נשים לא אמורות לחבוש אותה? איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר? עבורנו בתפוצות, אנחנו יושבים כאן ושואלים, מה השתבש בפרויקט של מדינת ישראל שהמשטרה מעוניינת יותר לפקח על הכיפה שחובש ד"ר סינקלר מאשר להגן על יהודים אמריקאים חפים מפשע שבאו להביע את אהבתם לישראל, וכחלק מכך התחייבו לנסוע לגדה המערבית כי הם יודעים שהחקלאים הפלסטינים נמצאים בסכנה רק כדי למסוק את הזיתים שלהם. אני חושב שזה לא רגע שולי וזו לא רק כיפה קטנה, מדובר בעיקרון גדול, עיקרון של חופש הפולחן וחופש הביטוי. אלה ערכי יסוד במדינת ישראל הדמוקרטית שאני אוהב, שהתנועה שלנו אוהבת, ואני בטוח שגם ד"ר סינקלר אוהב. האם נוכל למצוא מקום באהבה הזו לעוד דרכים שונות להביע אותה? והאם היהדות שלנו יכולה להיות רחבה מספיק כך שהדרכים השונות שבהן אנו בוחרים לחיות ולהביע את מחויבותנו העמוקה למסורת היהודית יזכו לכבוד בישראל? בין אם מדובר בחוק חדש שנידון בכנסת לגבי תפילה לא אורתודוקסית בכותל, האם זהו מעשה פלילי? האם זה באמת יכניס מישהו לכלא לשבע שנים? חברו את כל החלקים יחד, זהו רגע מטריד מאוד, והסוגיות הללו הן עקרונות חשובים שעלינו לעמוד על משמרתם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הרב ג'ייקובס, תודה רבה על הדברים החשובים שלך ועל המנהיגות שלך ועל התפקיד שאתה משחק באופן אישי בבניית הקשר בין, באמת, מאות אלפי משפחות יהודיות ברחבי צפון אמריקה למדינת ישראל. תודה על ההשתתפות שלך איתנו בשעת בוקר מוקדמת מעבר לים. יצא שעד עתה דיברו ארבעה גברים, אני מתנצל על כך. אני רוצה לפנות, ברשותכם, ואנחנו תכף נתחיל, כדי לכבד גם את הזמן של נציגי משרדי הממשלה, נעשה גם פינג-פונג, כנהוג בהרבה ועדות בכנסת. אבל ברשותכם, אני ראשית רוצה לפנות לחברתי אנה קיסלנסקי, מנכ"לית התנועה הרפורמית בישראל, ולחברתי שירה בן ששון, מנכ"לית המשרד הישראלי או מנכ"לית הקרן החדשה לישראל בישראל, ולאחריהן אנחנו נתחיל. כולם ידברו היום, אבל אחרי זה, ברשותך, תנ"צ מור, אפנה אליך, בסדר? אחרי שתי הדוברות הנוספות. בבקשה. << אורח >> אנה קיסלנסקי: << אורח >> תודה, הרב גלעד. שלום, צוהריים טובים לכולם. אני מדברת פה גם כמנכ"לית התנועה הרפורמית בישראל, אבל גם כמי שהגיעה מהתחום של החינוך היהודי וכאשת חינוך. ובמובן הזה, מתוך הערכה אליך, ד"ר סינקלר, כאיש חינוך, וכאיש שיש הרבה מה ללמוד ממנו, אני רוצה להגיד שכאשת חינוך אני מודאגת, ואני מודאגת מהדור הבא. הרב ג'ייקובס דיבר על כך שהוא מודאג מכך שהדור הבא מגיע לישראל עם דעות מסוימות, ומה שעושה מדינת ישראל זה פשוט מרחיקה אותו, ואני רוצה לדבר על הדור הבא של ישראלים שאנחנו מחנכים. כי בתרבות שנוצרת לנו פה, בתוך סיטואציה שבה אדם שלא פעל בניגוד לחוק, הוא פשוט פעל והביע את דעתו בהמשך לחוק, בהתאם לחופש הביטוי ובהתאם לצו מצפונו, נעצר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> עוכב. << אורח >> אנה קיסלנסקי: << אורח >> עוכב, סליחה. זה נהיה בכלל לגיטימי לחשוב שזה לא בסדר שהאדם מביע את דעתו באמצעות זה שיש לו דגל פלסטין לצד דגל ישראל על הכיפה. זה לוקח אותי בדיוק שנה אחורה למה שקרה בבית הכנסת שלנו, בבית הכנסת של התנועה הרפורמית ברעננה, כאשר בסך הכול אותו בית כנסת שימש אכסניה להקרנה של טקס פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני. הם גם לא פעלו בניגוד לחוק, בסך הכול הקרינו שם את הטקס, והאנשים האלה הותקפו. המשטרה ניסתה להגן עליהם, אבל לא הצליחה. אנשים מצאו את עצמם בסופו של דבר בבית חולים. ולצערי, שמענו שהתיק נסגר ושלא מצאו אשמים, למרות שהיו שם הרבה מאוד מצלמות והכול. וגם פה, יש פה איזשהו טרנד של הסתה ושל דה-לגיטימציה של הרבה מאוד אזרחים שומרי חוק, יהודים, ציונים, ליברליים, שמביעים את דעתם, ועל זה הם, מה שנקרא, מובאים אל המוקד. וכשאני חושבת על הדור הצעיר שאנחנו מגדלים, ברגע שזו האווירה הציבורית, אנחנו בצרה גדולה מאוד והדמוקרטיה הישראלית בצרה גדולה מאוד. אני גם מדברת בשם עוד אנשי חינוך. אנחנו כאנשי חינוך וארגוני חינוך וחברה אזרחית בישראל לא יכולנו לשתוק על מה שקרה לד"ר סינקלר לפני מספר שבועות, ופרסמנו גילוי דעת. אני רק אקריא את ההתחלה שלו ואני אומר כך: "אנו, ארגוני יהדות ישראלית, ארגוני חינוך, חברה ועמיות יהודית מביעים תדהמה, זעם ושאט נפש לנוכח האירוע החמור שאירע במודיעין בשבוע שעבר. ד"ר אלכס סינקלר, מרצה ואיש חינוך הפועל מזה שנים רבות בתחום החינוך היהודי, עוכב לחקירה אך ורק בשל כיפה שחבש שעליה הופיעו דגל ישראל ודגל פלסטין", וכולי וכולי, כתבנו שם: "יובהר כי לא היה דבר בהתנהלותו של ד"ר סינקלר שהיווה עבירה על החוק". זה תפקיד שלנו כהורים, כמחנכים, כאנשי ציבור, כמנהיגים בחברה הישראלית, לעצור את זה, כי המדרון הוא ממש ממש חלקלק. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אנה, על הדברים החשובים. חברתנו שירה, בבקשה. << אורח >> שירה בן ששון פורסטנברג: << אורח >> תודה. לי באופן אישי היה הכבוד המפוקפק לסייע לאלכס, אני חושבת שלוש דקות אחרי שהוא יצא מתחנת המשטרה, ולחבר אותו למערך ההגנה על החברה האזרחית. הקרן החדשה לישראל הקימה את מערך ההגנה על החברה האזרחית לפני שלוש שנים כדי להגן על החברה האזרחית, כי אנחנו מרגישים שהמרחב של ארגונים לפעול בישראל הולך ומצטמצם. ואנחנו רואים לעצמנו אחריות כגוף פילנתרופי ופרואקטיבי להגן על חופש המחאה וחופש הביטוי של הציבור בישראל. ואני חושבת שמול הדבר הזה חשוב להגיד כאן היום, יהודי התפוצות הם לא יהודים סוג ב', וליברלים בישראל הם לא אזרחים סוג ב', לא בכותל ולא בשדה התעופה ולא בשטחי C ולא בבתי הכנסת. אני חושבת שהמסר שאנחנו אומרים ליהדות התפוצות, אתם תסייעו לנו, אבל אנחנו לא נסייע לכם, הוא מסר קשה ומתמשך. כבר לפני למעלה מעשור הסמנכ"לית של הקרן החדשה לישראל הגיעה לכאן לביקור ועוכבה ארוכות בנתב"ג. מאז אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להטיס לכאן צוות שלנו, עובדים שלנו, בלי להכין צוות משפטי בסטנד-ביי. ואני יודעת, בדיוק כמו שהרב ג'ייקובס תיאר, שכשצעירים נוסעים לתוכניות שלנו, אני מחכה כבר על הטלפון כי אני יודעת שמאוד מאוד יכול להיות שאנחנו נצטרך להפעיל ליווי משפטי, כולל ממש לפני חודשים ספורים, שחבר צוות שלנו חזר לביתו בניו יורק מביקור פה בארץ עם קבוצת צעירים ועוכב בשער, שלפו אותו מהשער של הטיסה כי מצאו לו במזוודה – זאת אומרת, הלכו ופתחו ומצאו לו במזוודה טי-שרט עם הדפס שלא אהבו. זה לא שהוא לבש אותה עליו, חס וחלילה, הוא החזיק אותה בתוך המזוודה, אפילו לא בתיק היד שלו. אלה דברים שאנחנו באמת כבר רגילים אליהם, והם מצערים אותנו, והם מחייבים השקעה שלנו. אני חושבת שמרחב הפעולה של ארגוני חברה אזרחית בישראל, כשהם עוסקים בזכויות אדם, כשהם מקדמים ערכים פרו-דמוקרטיים, כמו שאמרתי, מוצר ומצטמצם על ידי מדיניות, על ידי ביורוקרטיה ועל ידי השתקה. ונראה שאת הממשלה מטרידות יותר התוצאות של סקר פיו שהתפרסם לפני מספר שבועות בארצות הברית ומצביע על זיהוי של 60% מהציבור האמריקאי שרואה את ישראל באופן שלילי. אני בכלל לא מדברת על היהודים, 60% מהציבור האמריקאי הכללי שמזהה את ישראל באופן שלילי, שמזהה את ישראל במקביל לאיראן, לסין ולרוסיה, אלה התוצאות שהגענו אליהן בסקר פיו האחרון. שבקרב צעירים זה עולה ל-75%, ושהמגמה היא גם מדאיגה במיוחד בקרב רפובליקנים ואוונגליסטים. אבל אני חוששת שממשלת ישראל עסוקה יותר בחוות הדעת של צעירים אוונגליסטים ורפובליקנים על אודותינו מאשר מה שהיא עסוקה בתחושתם ובכניסתם הביתה של יהודים ליברליים, תומכי ערכים דמוקרטיים, ושל ישראלים שעושים את אותה הפעולה. ואני חושבת, לסיכום, שהסיפור הוא לא הסברה יותר טובה, אלא פשוט מדיניות יותר טובה. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, שירה, על הדברים. אני חייב לציין שאני לא הכרתי חלק מהאירועים שאת דיברת עליהם. זה מטריד אותי מאוד לשמוע שבסופו של דבר ארגון מרכזי כמו הקרן החדשה לישראל חי באיזושהי תודעה שחברי צוות שפועלים מבוקר עד ערב למען עתידה של מדינת ישראל, בהתאם להשקפה שלהם ושל הרבה מאוד ישראלים, צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם עולים לטיסה למדינת ישראל. כשאני מחבר את הדברים שלך, כמובן את הדברים של ד"ר סינקלר, לתזכורת המאוד חשובה שאנה העניקה לנו על מה שקרה לפני שנה בבית הכנסת הרפורמי ברעננה – כדרך אגב, למי שלא זוכר אני אזכיר, בית כנסת שלפני עשור הונחו בפתחו שלוש סכינים ועליהם השם של הרב ג'ייקובס, השם שלי, ושמה של ענת הופמן, יושבת ראש נשות הכותל, ועל קירות בית הכנסת נכתבו פסוקים שמדברים במפורש על קריאה לביצוע מעשי נקמה ונטילת חיים. איכשהו רעננה מרכזת אליה לא מעט תופעות גם מן הסוג הזה, בצד הרבה דברים חיוביים, הדברים החשובים של הרב ג'ייקובס ושל יזהר. התמונה לא טובה, המגמה לא טובה. זה לא נתפסנו באירוע מצער, יש פה מגמה שצריך לתת עליה את הדעת. תנ"צ מור, חבר הכנסת בליאק ביקש, ברשותך, שלפני דבריך הוא ישמיע גם את דבריו, ואז אנחנו פונים אליך ואנחנו נחזור כמובן גם לצד הזה. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני היושב ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אני חושב שכבר הזכרתי את זה לא פעם, אבל אין מנוס מלהזכיר את זה שוב – אני נולדתי, התחנכתי וגדלתי במדינה לא דמוקרטית, חייתי בה עד גיל 25, כך שאני מכיר היטב איך נראים החיים במדינה ללא מערכת משפט עצמאית, ללא חופש ביטוי, עם פגיעה משמעותית בזכויות הפרט, כך שאני מכיר את הסכנות היטב, אולי הרבה יותר טוב מרוב הישראלים, ככה יצא. אני מאוד מוטרד בשלוש וחצי השנים האחרונות, וכמובן בשנה האחרונה ביתר שאת, וכל יום אולי יותר. בהזדמנות זו אני רוצה להתנצל בפני ד"ר סינקלר שלא הספקתי להגיע להפגנה בעיר שלנו, במודיעין מכבים רעות, אבל באמת, האירוע, אני אגדיר את זה מופרך לחלוטין. הייתי אמור להגיע אבל לא הסתייע, אבל אנחנו כמובן לגמרי איתך. הדיון כביכול עוסק בפגיעה בזכויות של אזרחים, אנשים מצד פוליטי מסוים, אבל פגיעה בחופש הביטוי היא הרבה יותר רחבה. על פי הניסיון של מדינות אחרות אנחנו יודעים, כי בסוף זה מגיע לכל אחד, לא משנה מה אתה מצביע, לא משנה איפה אתה גר ולא משנה מה אתה חושב. פגיעה בחופש הביטוי, בחופש העיסוק, בחופש התנועה, זה מגיע הביתה לכל אחד, וזאת הסכנה, זאת הסכנה. ולצערי, הממשלה הזאת לוקחת אותנו למקום הזה. אפרופו הפנייה היום של שר החינוך לראשי האוניברסיטאות, זה לגמרי לקוח ממשטרים אחרים, אפלים לגמרי, שאני מניח שרוב אזרחי מדינת ישראל, לא משנה מה הם מצביעים, הם לא רוצים לחיות במדינה כזאת. זה מציב בפנינו אתגר מאוד מאוד גדול של הגנה על הדמוקרטיה הישראלית, על זכויות הפרט, ואני סמוך ובטוח שאנחנו נעמוד באתגר הזה. והשנה הזאת, החודשים הקרובים, הבחירות הקרובות, העת הזאת היא קריטית למאבק הזה, ובמאבק הזה אני בטוח שיהיה לנו רוב מוחץ ואנחנו נגן, באמת אני אומר, לא מהצד הזה ולא מהצד ההוא. זכויות הפרט הן חשובות לכולנו, והמאבק הזה הוא מאוד מאוד חשוב. שוב, אני מודה לך על הדיון האמיץ הזה, שאמור להיות מובן מאליו, אבל לצערי, בכנסת הזאת לגמרי לא. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חבר הכנסת בליאק. אדוני, תנ"צ קובי מור, מפקד המרחב. << אורח >> קובי מור: << אורח >> אני אאפשר בקצרה לחבר'ה שהגיעו פה מהמשטרה, אם יש למישהו מה להגיד, חברים. קודם כול, אני שמח שאתה פתחת בסיפור של היימנוט, הערכי מאוד. אתמול המשפחה שלה הייתה אצלי בגזרה, הפגינה וגם קיבלה המון קשב מלהב 433, היחידה שמטפלת. אני אף פעם לא נחשפתי, אתמול ראיתי, מדובר באנשים ערכיים מאוד שחוו טרגדיה גדולה, ואנחנו, משטרת ישראל, נעשה הכול, הכול על מנת להחזיר אותה הביתה. חשוב מאוד שזה ייאמר. לגופו של עניין, האירוע של חיתוך הכיפה נמצא בחקירת מח"ש. גם אני כמפקד המון המון שנים, כשיש לי אירוע חריג בגזרה אני מתחקר אותו מייד, כדי ללמוד, כדי לעשות פעולות פיקודיות כאלה ואחרות. גם אני הייתי מנוע מלטפל באירוע ברמות שאני רגיל אליהן לאור העובדה שיש חקירת מח"ש, וכשיש חקירת מח"ש, כל התייחסות פיקודית כזאת או אחרת עלולה לזהם את החקירה, ולכן אני מנוע מלהתייחס לדברים. יש לי המון מה להגיד, אבל יש פה חקירת מח"ש ואנחנו נאמנים לחוק ולמה שצריך ולי אסור לדבר על האירוע עצמו. בשולי הדברים אני רוצה להגיד שבתור מפקד שאחראי על קהלים רבים, יש לי גזרה ענקית: ראשון, רחובות, נס ציונה, רמלה, לוד, מודיעין, יבנה, גדרה, ממש חבל ארץ ענק עם המון קהילות וכולי, אנחנו, המשטרה, אמונים, וחשוב לנו מאוד מאוד, א', זכות הפרט והזכות להביע דעה וכולי, וכמובן אנחנו מעוגנים במערכת של כללים וחוקים שמלווים ואנחנו פועלים לפי החוק. לא פעם אני נדרש במקומות מסוימים, ואני לא מתייחס למקרה הזה, לכיפה, אני במקומות מסוימים מונע הנפה של דגלים כתוצאה מהעובדה או מההערכה שלי שהיא עשויה להביא לפגיעה בביטחון הנפש והרכוש ולפגיעה בשלום הציבור, ולפעמים אני מנחה או להוריד דגלים או לא לאשר להניף דגלים כאלה ואחרים. כמובן לא במקומות שהנפת הדגל, כל האוכלוסייה מסכימה איתה או שהיא מייצגת את כל האוכלוסייה, אלא במקומות שבהם יש יכולת של סדר ציבורי או משהו שיכול להתנגש ולהביא אותנו למצבים כאלה ואחרים, ולכן אני עושה. ואני יודע שבמקרים רבים הפעולות האלה מצילות חיי אדם. אני אישית יכול לספר לכם על מקרים רבים שבהם אני החלטתי, ואני יודע שאם לא, זה היה נגמר אחרת. שוב פעם, לא כיפה, אני מדבר על דגל, על אירועים אחרים בקטע הזה. אני חושב שלמרות שכקצין משטרה למניינו של הדיון הזה, לא ידעתי שמדובר ביהדות התפוצות, כלומר, הנזק שנגרם וכולי, אני לא יכול להתייחס לזה, אני רק יכול להגיד שאני שמח שיש פה אנשי חינוך שמתבטאים. אנחנו נמצאים היום בתקופה מורכבת, מורכבת מאוד. האירועים האחרונים, האירועים עם הנוער, תקופה מורכבת. אני גם אבא לילדים קטנים, שזה חשוב לי מאוד. אני יכול להגיד לכם שמשטרת ישראל, הכריז המפכ"ל, זה מחוז מרכז וזה מתחבר, אדוני יושב ראש הוועדה, למוטו של מה שפתחת איתו את הדיון, פתחנו במבצע מאוד מאוד משמעותי שמתעסק בשלושה צירים עיקריים: ציר הסברה, ציר אכיפה אל מול נוער עברייני, וציר נוכחות, נוכחות בשטח, משמעותית. על מנת באמת גם להיאחז חזק יותר וטוב יותר אל מול תופעות שקורות לנו עם הנוער, בלי קשר לאירוע עצמו. זה נושא שהוא בליבנו, האירוע הזה. זה העתיד שלנו, אלה הילדים שלנו, זה העתיד שלנו. ולכן חשוב גם שהדברים האלה ייאמרו. בסוף לכולם יש את אותה מטרה, כולנו פה נמצאים באותם מניעים. אני אשמח מאוד שתזמינו אותי לכאן כשהחקירה תסתיים או כשמח"ש יחליטו להעביר את הטיפול בתיק למשטרת ישראל ואז אני אוכל לדבר יותר. יש לי הרבה מה להגיד גם על האירוע הספציפי הזה ולהראות את נקודות הזווית גם של המשטרה וגם לגבי אירועים אחרים. אני אשמח מאוד להתייחס לזה כשאני אוכל. אם יש מישהו פה מהחבר'ה שלי שרוצה לדבר. << אורח >> מיכה פרנקבורג: << אורח >> רק אוסיף משפט. לא התכוונתי לדבר וזה לא אחד לאחד קשור לתפקידי או לדיון, אבל נקודה אישית, יש לי קשר מאוד חזק ליהדות התפוצות. שני ההורים שלי עלו לארץ, אחד מצפון אמריקה ואחד מדרום אמריקה, הבת שלי עכשיו בתפוצות בשליחות, יש לי הרבה קשר. אני פשוט לא בטוח מה הקשר בין הדיון הזה ליהדות התפוצות. זאת אומרת, מבחינתי, ד"ר סינקלר הוא אזרח בדיוק כמוני, תושב ישראל 30 שנה, הוא אזרח ישראלי לכל דבר. האירוע הזה, חשוב שיטופל, גם מה שאמר פה מפקד המרחב, בבוא העת, משטרת ישראל, אם היא תידרש, היא תטפל בו בצורה רצינית בלי קשר ליהדות התפוצות או לא. זאת אומרת, הדיון הזה חשוב מאוד מאוד מאוד, החיבור ליהדות התפוצות, אין חולק שזה חשוב, אני פשוט חושב שכמשטרה, אני לא - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אסביר. << אורח >> מיכה פרנקבורג: << אורח >> אנחנו היינו מתייחסים לזה באותה צורה אם הוא היה נולד בישראל או תושב ישראל 50 שנה או 30 שנה או חמש שנים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור לי. אני רק רוצה לומר במענה. תנ"צ מור, אני רוצה להתייחס גם לדברים שאתה אמרת, אבל אני אומר את הדברים הבאים. ראשית, הלוואי, וזה לא מכוון אליכם, כי זה עניין פנימי של הבית הזה, הלוואי והוועדה המופקדת על פיקוח פרלמנטרי על משטרת ישראל הייתה יוזמת דיון בנושא הזה. כדרך אגב, היא לא יזמה דיון גם בנושא של האלימות הרצחנית מצד בני נוער. אני חבר הוועדה לביטחון לאומי, יש לי שורה ארוכה של נושאים שחשבתי שראוי שהוועדה שמופקדת על הליווי הפרלמנטרי של משטרת ישראל תעסוק בהם. לצערי, היא לא בחרה לעסוק. אם אני הייתי יושב ראש הוועדה לביטחון לאומי סביר להניח שנציגי משטרת ישראל היו מוזמנים אליי לדיון גם על המקרה המצער הזה וגם על האסון שמתחולל היום בכך שצעירים נרצחים על ידי בני נוער מתוך מטרה להעצים את המשטרה, לחזק אותה בהתמודדות. מיכה, אני אומר כך. ראשית, האירוע שאירע עם ד"ר סינקלר, כפי ששמעת, לא ניצב לבדו. אני מקווה שבסופו של דבר משטרת ישראל כן תמצא לנכון לבוא ולומר באומץ, נעשתה כאן טעות בשיקול דעת. כדרך אגב, הניתוח שלי את החוק הישראלי אומר ששום דבר בחקירת מח"ש לא מונע היום מהפיקוד הבכיר של משטרת ישראל לבוא ולומר שבניתוח ראשוני של האירוע על פניו יש כאן טעות בשיקול דעת שהופעלה על ידי שוטרים. אני חושב שזה היה דבר שיכול היה להיאמר מבחינה משפטית, אין עם זה בעיה. זה פשוט לא נושא הדיון, אני יכול לתת לאדוני הרבה דוגמאות על אירועים שנמצאים בחקירת מח"ש ובכל זאת הייתה, מבלי לקבוע מסמרות, אמירה פיקודית של הפיקוד הבכיר במשטרת ישראל. הרי כמעט בכל מקרה שבו על פניו יש ניצול לרעה של סמכות נפתחת חקירת מח"ש. מה זה אומר, שלמפכ"ל המשטרה, שלמפקדי המחוזות אין יכולת לומר אמירה ערכית, פיקודית לפני מיצוי החקירה בהיבטים הפליליים או המשמעתיים? זו ההבנה שלי את החוק, אבל אני מכבד. ראית שמבלי שאתה תאמר את הדברים אמרתי שאני מכבד אמירה שלא נכנסים. אבל, ופה אני אומר, תראו, האירוע הזה לא עומד בפני עצמו. יש פה רצף של אירועים, הוזכרו פה אירועים רק מהשנה האחרונה, שבין אם מובן למה ובין אם לא, העובדה היא, ולכן נמצא פה גם הנשיא של התנועה היהודית הגדולה בצפון אמריקה, אולי בעולם היהודי. יש מעט מאוד תנועות יהודיות קהילתיות דתיות של קרוב ל-2 מיליון חברים. הרב ג'ייקובס מייצג אותה, עומד בראשה. אני אומר לכם, ד"ר יזהר הס מייצג את התנועה המסורתית-קונסרבטיבית במוסדות הלאומיים, עוד תנועה של למעלה מ-2.5 מיליון יהודים חברים רשמית, שלא לדבר. יהדות התפוצות אומרת, יש לנו פה בעיה עם רצף של אירועים. כשמחברים את מה שקרה ברעננה ומה שקרה בעקבות האירוע ברעננה, כולל סגירת התיק לפני ימים אחדים, כשמחברים את מה שמתארת כאן מנכ"לית הקרן החדשה לישראל על חיפוש בתוך מזוודה של אדם שעובד בארגון שמבוקר עד ערב עוסק בענייניה של מדינת ישראל, כשמורחקים מכאן פעילים שגדלו בבתים ציוניים, בתנועות נוער ציוניות על התנהגות שאזרח ישראלי-יהודי מקבל בגינה הרחקה של חמישה ימים מיהודה ושומרון. ואף אחד בתהליך לא שוקל רגע שבכל זאת יש מעמד קצת שונה לאדם שמגיע לפה לתוכנית ציונית, שזה לא איזשהו חבר בארגון אנטי-ישראלי שבא לעשות פה מהומות. אותו דין למי שגדל בחינוך יהודי והוא חבר קהילה יהודית והוא פעיל ציוני שהשקפת העולם שלו שמאלית, זו הציונות שלו, מה לעשות? יש כאלה שאפילו טוענים שזו השקפת העולם שהניחה את היסודות להקמת מדינת ישראל, אבל על זה כבר אפשר לדבר בשיעורי היסטוריה. אי אפשר לבודד את האירוע הזה, מיכה. תוסיף לזה עוד דבר. מה לעשות שד"ר סינקלר לא הסתובב בבתי קפה במודיעין עם מקל עם דגל פלסטין? הוא שם על ראשו, מזה 20 שנים? << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> כמעט 20 שנה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כיפה שיש עליה סמל, וגוזרים כיפה. אתה לא מבין מדוע העולם היהודי, חלקו לפחות, סוער ממצב שבמדינת העם היהודי, שוטר, שוטרת, לא נכנס לפרטים, אבל בתוך תחנת משטרה במדינת העם היהודי לוקחים כיפתו של אדם וגוזרים? בוודאי שיהדות התפוצות, שמתמודדת עם גל אנטישמיות בלתי נתפס, אומרת לעצמה, מה זה? המקום האחרון בעולם שחשבנו שיגזרו כיפתו של אדם בשל אמונתו, השקפתו, תפיסתו זו מדינת העם היהודי. כך שברור שיהדות התפוצות סוערת מהעניין הזה. ולכן הנושא הזה הוא בהחלט קשור, גם האירוע הספציפי בגלל גזירת הכיפה וגם הרצף של האירועים שהוא מטריד. אדוני תנ"צ מור, השאלה לאו דווקא מופנית אליך, אתה מפקד מרחב ובאמת ידיך עמוסות עבודה, אבל חשוב לי לומר, מכיוון שהדיון הזה הוא דיון המשך. נמצאת פה יועמ"שית מחוז ש"י, נמצאים פה נציגי הייעוץ המשפטי. אנחנו פנינו בדיון הקודם וביקשנו ממשטרת ישראל לשקול את בקשת הוועדה. בדיון הקודם הגיעו לפה נציגי רשות האוכלוסין, היו נציגי המשטרה, ניסינו להבין גם כאן, בניגוד אולי לטענות שהופנו אלינו, ונמצא פה נציג המזכירות הביטחונית של המשרד, בניגוד גמור לטענות שהופנו כלפיי בעיקר על ידי השר, אנחנו לא עסקנו בכניסה לפרטי חקירה. כדרך אגב, באירוע הספציפי של גירוש הפעילות לא הייתה שום חקירת מח"ש. הן לא הגישו חקירת מח"ש, וברגע שהן גורשו גם הסתיימה החקירה בעניינן. זה לא שהן היו במעצר, ממתינות להכרעה. התיק לא מתנהל, הן גורשו. ולכן אנחנו ניסינו לעמוד בדיון הקודם על הרצף הזה של קבלת ההחלטות שבסופו של דבר גורם לכך שבשעה 17:00 המשטרה מעכבת קבוצה, רובה ישראלית, כמה פעילים מחו"ל, הישראלים משוחררים מתחנת אריאל, וזו רק דוגמה, משוחררים מתחנת אריאל עם תנאים מגבילים באמת מינוריים. מינוריים, לא הייתה שם הפעלת אלימות. אני לא מתווכח, הפרו צו, לא הפרו צו, אבל המשטרה בעצמה משחררת את האזרחים הישראלים עם תנאים מגבילים מינימליים. אבל קבוצה של אזרחים זרים, ששתיים מהן משתתפות בתוכנית מתמשכת של גוף ציוני כאן בארץ, מובלות, תוך שעות אחדות נגזר עליהן גירוש, לוקחים אותן בשעות הבוקר לאסוף את הדברים שלהן מהדירה, הן לא במלון עם טרולי, הן גרות חודשים בירושלים בתוך תוכנית, ותוך 12 שעות מטיסים אותן מן הארץ, ועוד אומרים: אל תיכנסו למדינת ישראל, למדינת העם היהודי, עשר שנים. לאחת יש בני דודים ודודה בירושלים, השנייה היא בת של רבה של קהילה מובילה בארצות הברית, ביקרו בישראל עשרות פעמים, פעילות במטרות פרו-ישראליות. ואני מנסה לשאול באותו דיון האם באיזשהו רגע, לעובדה שלא מדובר בחברים בארגון קיצוני פרו-פלסטיני שבאו לכאן להפריע לחיילי צה"ל, אין על זה ויכוח. גם כאלה יש, נכון? אנחנו יודעים, יש, הם מגורשים. אבל אף אחד לא טען שהן חברות באיזושהי קבוצה רדיקלית, משט המרמרה. פעילות ציוניות עם השקפת עולם שמאלית-ליברלית. גם אני נוסע עם קול רבנים לזכויות אדם לסייע במסיק. ואני ביקשתי להבין, לא במקרה הספציפי הזה, האם משטרת ישראל, בתוך תהליך קבלת ההחלטות, כי התברר, חשוב לי רגע לומר בעניין הזה, שההחלטה על הגירוש נעשתה על בסיס, לפחות מה שאנחנו הבנו, המלצה, בקשה של המשטרה. ביררנו עם רשות האוכלוסין האם זה - - - עוד פעם, לא קיבלנו את כל המידע, אני זהיר בדבריי, אבל אני ביקשתי להבין האם משטרת ישראל ורשות האוכלוסין, שלא נמצאת פה בדיון, נדאג שהיא תהיה בדיון הבא, מוכנות להכניס לתוך המטריצה של השיקולים את העובדה שאותו אדם הוא יהודי, יש לו קשר וזיקה לארץ, מוכחים, הוא פה לא בביקור לשם הפרעה לחיילי צה"ל, אלא או בביקור או בחיים כאן בישראל, ועל זה לא קיבלנו תשובה. וגם לקראת הדיון הזה יצאה בקשה מסודרת למשטרה לענות לנו לא על פרטי המקרה של שתי הפעילות. במובן הזה, ההגעה של היועצת המשפטית של מחוז ש"י תמיד מתקבלת על ידינו בהערכה, אבל השאלה היא שאלת מדיניות שרלוונטית לא למחוז ש"י, היא רלוונטית לייעוץ המשפטי של משטרת ישראל ולפיקוד של משטרת ישראל וגם לרשות האוכלוסין. הרי היה אפשר לקחת את שתי הפעילות היהודיות האלה ולהטיל עליהן תנאים מגבילים בדיוק כמו על האזרחים הישראלים ולומר להן: אתן 15 ימים לא נכנסות לשטחים. תפרו את זה, אנחנו נרחיק אתכן. אבל הדרישה והציפייה של הוועדה שמופקדת על הקשרים עם העם היהודי היא שמשטרת ישראל תבדיל בין פעיל אלים פרו-פלסטיני שמגיע לפה במטרה לחולל עימות עם חיילי צה"ל או לשבש את עבודת המשטרה לבין מצב שבו יהודים מהתפוצות באים ומשתתפים בפעילות שאלפי ישראלים שותפים אליה, נוכחות מגינה בשטחים, הפגנה נגד הכיבוש. מה יקרה בפעם הבאה? בואו נאמר שיהודי מהתפוצות מתנגד למהפכה המשטרית, הוא חושב שזה מאיים על דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא יגיע להפגנה בקפלן, בכיכר חורב. קורה שהמשטרה תעכב אותו. המשטרה עיכבה מאות אנשים בהפגנות נגד המהפכה המשטרית או נגד הרפורמה המשפטית, כל אחד בהתאם להשקפת עולמו. 98% מהמעוכבים על ידי משטרת ישראל שוחררו או על ידי המשטרה או על ידי בתי המשפט, רובם על ידי המשטרה כדרך אגב, עם תנאים מגבילים. האם מחר רב רפורמי שמחלק את חייו בין ישראל לבין ארצות הברית, מביא לפה קבוצות, מביא לפה בני נוער, יהיה בכזאת הפגנה? המשטרה תעכב אותו, המשטרה לא בודקת פספורטים ותעודת זהות, נכון? תעכב אותו. מה, חברו הישראלי יקבל תנאים מגבילים לא להגיע להפגנה שלושה ימים והרב הרפורמי או המחנך הקונסרבטיבי או פעיל הבונים דרור, שזו תנועת שמאל ציוני, מה, הוא ימצא את עצמו על מטוס 12 שעות אחרי כי המשטרה עיכבה אותו ואולי הוא לא נענה מייד לקריאה של קצין האג"ם לפזר את ההפגנה? אין משמעות לזה שהאדם הוא יהודי, שהוא פה בארץ כי יש לו קשר וזיקה למדינת ישראל? וזה מה שביקשתי מהמשטרה. ביקשתי מהמשטרה שתחזרו ותאמרו שבעקבות המקרה של שתי הפעילות יצא נוהל, יצאה הנחיה שמבקשת לקחת בחשבון שכשמדובר ביהודים זכאי חוק שבות, אנשים שיש להם רקורד של קשר וזיקה מוכחים למדינת ישראל, מנחים את קציני החקירות ואת מפקדי התחנות לבוא ולומר שמה שאנחנו בוחרים בו אלה תנאים מגבילים ולא גירוש מן הארץ. האירוע קרה מתי? לפני שנה, נכון? עד הרגע - - - << אורח >> קובי מור: << אורח >> איפה קרה האירוע? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> במחוז ש"י. אני בכוונה גם לא נכנס לפרטים ידועים, היו לי הרבה תכתובות עם השר על זה, הוועדה גם הוחרמה על ידי המשטרה. לשמחתי, המפכ"ל החליט. כדרך אגב, סביב פרשת היימנוט. המשטרה מגיעה, הכול בסדר. אני, להבדיל מחברת הכנסת מירב כהן, לא נזקקתי לבג"ץ לעניין הזה. הכול טוב, הכול בסדר. ולכן אני גם לא רוצה לחזור לפרטי המקרה הספציפי, אבל אני כן מפנה דרך המזכירות הביטחונית של המשרד. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אני אשיב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו מעוניינים ואנחנו קוראים לכם לקחת את הסיפור הזה בחשבון ולתת לו התייחסות בנהלים ובהנחיות למפקדי התחנות ולקציני החקירות בכל מה שקשור לגירוש פעילים. אם אתה רוצה, אדוני, להתייחס עכשיו. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> ממש בכמה משפטים קצרים. ברור שהמדיניות של משטרת ישראל וכמובן של המשרד היא שאנחנו מאפשרים את חופש המחאה, חופש הביטוי וכמובן חופש הפולחן ללא קשר. הסייגים היחידים מבחינתנו הם כמובן שברגע שיש חשש לשלום הציבור או חשש להפרת סדר אלה בעיקר הסייגים שאנחנו מתנים בקיום של מחאה כזו, בקיום של חופש הפולחן. ולראיה, אני חושב, גם בסבב המלחמה האחרון שהיה מול איראן, שחלקו היה גם בתקופת הרמדאן, התנאים היו שווים גם למתפללים היהודים בכותל וגם למתפללים המוסלמים בהר הבית. זאת אומרת, אי אפשר לבוא ולומר שמשטרת ישראל עושה איפה ואיפה מצד כזה או אחר של הציבור. ובאמת, לשמחתי, קודם כול, היה רמדאן שקט שעבר בצורה שקטה ושחופש הפולחן נאכף ואופשר בהתאם למדיניות של פיקוד העורף. ולכן חשוב לזכור, בטח ובטח במקרה הפרטני של ד"ר אלכס, אף אחד, השוטר שניגש בשטח לא יודע, כמו שנאמר פה קודם, אם הוא עולה חדש, עולה של 30 שנה, או צבר מלידה, אני אגדיר את זה ככה. אנחנו אוכפים את החוק בצורה שווה ושוויונית לכולם. אנחנו אוכפים באופן שווה לכל אזרח. אני כשוטר, ברגע שנעברת עבירה, אני לא יודע עכשיו מי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת לא הייתה הטענה. לא טענו שהאירוע הבלתי מתקבל על הדעת של עיכוב אדם בגלל מה שכתוב על כיפתו וגזירת כיפתו היא בגלל שהוא עולה. הדיון מתמקד בעובדה שלגזירת כיפה של אדם יהודי במדינת העם היהודי יש השלכה מאוד גדולה על איך התפוצות, איך הקהילות הליברליות מסתכלות על מדינת ישראל. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> בסדר, התייחס לזה מפקד המרחב, שהאירוע כרגע נמצא בחקירה של מח"ש, כמובן לאירוע הפרטני הזה לא נתייחס. לגבי הנושא של הנפה של דגלי פלסטין התייחס לזה גם מפקד המרחב. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה לא הנושא שאנחנו עוסקים בו. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> נכון, אבל זה ברור לכולם - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דרך אגב, גם לגביו יש היום הנחיות משפטיות ברורות. צריך להיות חשש ממשי להפרה חמורה של הסדר הציבורי. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא נראה לי שזה מה שקרה. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> לא, אני אומר, אני לא מתייחס ספציפית למקרה הפרטני הזה, אבל בהרבה מאוד מקרים, והתייחס לזה מפקד המרחב, כאשר יש שיקול דעת למפקד בשטח והוא מקבל אותו - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מכובדי, לא בזה עוסק הדיון. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> לא בזה עסקינן, ברור לי שזה לא האירוע. כפי שציינתי, בסוף, אנחנו כמשטרה מאפשרים גם את חופש הפולחן וגם את חופש הביטוי, את זכות הביטוי ואת חופש המחאה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל לשאלה שאני שאלתי, האירוע היה בנובמבר 2025, קיימנו את הדיון, עברה שנה וחצי, וכתבנו והוצאנו את הדברים גם בכתב, וזה בסדר אם אין תשובה, אנחנו ממילא נקבע פה עוד דיון כדי לראות מה קורה, האם משטרת ישראל מוכנה להכניס לתוך מטריצת השיקולים שמוקרנת למפקדי התחנות, שהם אלה שמקבלים את ההחלטה, שדינו של יהודי מן התפוצות שבא ובמסגרת הקשר שלו עם מדינת ישראל מפגין את דעתו, מביע את דעתו, לא דינו כדין פעיל BDS שבא להיאבק בחיילים בשטחים? כי המקרה הזה אומר שאין שום הבחנה בין שני האירועים. ואני אומר עוד פעם מבחינת הוועדה, אנחנו לא מוכנים שמדינת ישראל, לרבות משטרת ישראל, יסתכלו על יהודים הומניסטים, ציונים, ליברלים, ויאמרו, מכיוון שהם אוחזים בדעות שמאל, מבחינתנו, הם שווים לפעילי BDS שבאו לחולל מהומה ולפגוע בחיילי צה"ל. יש פה רצף של אירועים, אם נצטרך להעביר לכם תיעוד יותר ארוך, יש עוד הרבה מקרים, זה מה שקורה בשטח. התחושה היא שמבחינתכם, ברגע שאדם שהוא לא אזרח ישראלי מפגין עמדה שהיא נגד מדיניות ישראל כרגע בשטחים, הוא ישר מקוטלג כפעיל BDS שצריך להרחיק אותו מהארץ, וזה עלינו כוועדה שאמונה על הקשר עם העם היהודי לא מקובל. ולכן אני שואל, התקיים דיון סביב הבקשה של הוועדה? << אורח >> רן בטאט: << אורח >> מירב, יש לך תשובה? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, כדרך אגב, זה לא קשור רק במחוז ש"י. כמובן אני תמיד שמח לשמוע את מירב, אבל אני בכוונה אומר, זה לא אירוע ספציפי. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אמרתי, המדיניות של משטרת ישראל היא מאוד ברורה. ללא קשר למי עומד מולה, ברגע שיש עבירה שמבוצעת או ברגע שיש הפרה או חשש לשלום הציבור, אנחנו פועלים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זה ברור לי, אדוני, אבל - - - << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אני לא מסתכל, חבר הכנסת, בסוף, בקצה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אבל אזרח ישראלי אתה כמובן לא מגרש, וזה בסדר גמור, יש הבדל. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אזרח ישראלי אני לא מגרש כי אלה הכלים שעומדים. אני יכול לשחרר אותו למעצר בית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני לא מתווכח איתך. כדרך אגב, משפטית, תנאים מגבילים אפשר לתת גם לאדם שהוא לא אזרח, בסדר? הרבה פעמים משטרת ישראל מאפשרת לאנשים שנמצאים פה על ויזה שהיא לא מעמד של אזרח, אומרת, אתה נשאר פה, אבל הנה התנאים המגבילים, כמו לאזרח הישראלי. ולכן אני אומר, אני יוצא מנקודת הנחה שכרגע אין תשובה של המשטרה בנושא, חשוב לי לדייק את זה גם למול משרד החוץ שאחראי גם הוא על הקשר עם התפוצות. משרד התפוצות, אתם רואים שהוא לא פה, הם לא חושבים שזה העניין שלהם. מבחינתם, הם משרד התפוצות לקשרים עם חצי מהעם, לא עם כל העם היהודי. הם אף פעם לא מגיעים פה לדיונים משום מה. אתם לפחות. משרד התפוצות, למעט מקרים בודדים, מחרים פה את הדיונים, זה לא קשור בשמאל או ימין, הם לא אוהבים כנראה פיקוח פרלמנטרי. אבל משרד החוץ אמון גם הוא על הקשר עם התפוצות, ואני רוצה לדייק, בסדר? אני מדייק את השאלה. אתמול בלילה הייתי בקשר עם השגרירות הבריטית על פעילת נוכחות מגינה בריטית שנעצרה. יש פעילי נוכחות מגינה שעוברים את הגבול, ובסדר, מתנהגים, אבל זה לא היה המקרה עם שתי הגברות האלה. ולכן אני אומר עוד פעם, אני הבנתי שאין לי תשובה, וזה בסדר, אבל תצא מפה בקשה מחודשת למשטרת ישראל ולמשרד החוץ לגבש מדיניות שמנחה את מקבלי ההחלטות בשטח שבמקרה של יהודים בעלי זיקה לישראל וקשר לישראל שנמצאים כאן המטריצה היא לא מעצר עד תום ההליכים או גירוש. שיבינו שזה משהו שמסתכלים עליו, כי ההשלכות על הקשר עם הקהילות של אותם אנשים בתפוצות הן דרמטיות. ברשותכם, נגה ואנטון, משרד החוץ צריך לצאת לאיזושהי פגישה, חשוב לי לשמוע אותם ואז נשמע אתכם וגם נסכם. עוד פעם, לא ידי כולם עמוסות במשימות מצילות חיים. << אורח >> אבי גנון: << אורח >> ידינו מלאות. ראשית, אני רק אציין שבמסגרת הפעילות שלנו, של המשרד, עם כל האתגרים, גם בנושא של האנטישמיות וגם בנושא של האתגרים של ההסברה בעולם, אנחנו מקיימים דיאלוג שוטף, וזו יוזמה של השר סער בהקמה של גוף שנקרא J50, שבו ראשי 50 הקהילות היהודיות בעולם בקשר שוטף איתנו, עם השר, ודיונים גם על הנושא של ההסברה באופן עקרוני, על אתגרי המלחמה, וגם בדו-שיח קבוע ורצוף עם הקהילות, כך שמתקיים קשר רצוף גם ברמת המשרד, ובעיקר בשטח. 106 נציגויות בעולם, והשגרירים מונחים לדבר עם כולם. ואני לוקח את המילה שד"ר סינקלר למעשה אמר בדבריו, וזו המילה להקשיב. והנושא של ההקשבה, ואין מצב ואין סיטואציה שבה שליחים רשמיים של מדינת ישראל לא יקשיבו ולא יאזינו ולא יהיו פתוחים לשיח עם כלל הקהילות היהודיות בתפוצות על כל הגוונים והזרמים של העולם היהודי. כאחד שחי 14 שנה בחו"ל בשליחויות שונות, גם של המדינה וגם של ארגונים יהודיים, האמינו לי שהנושא הזה, השגרירויות והקונסוליות פתוחות בחפץ לב להאזנה ולהקשבה של ראשי הקהילות היהודיות במרחב. נכון שצפון אמריקה זה נושא שהוא על אחת כמה וכמה שם, שאנחנו פרוסים בלא מעט נציגויות עם קונסולים ושגרירים. הדיון עם הקהילות למעשה מתקיים בשתי רמות, יש רמת המשרד וברמת השטח. והמילה שציינת, להקשיב, כן, אנחנו שם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> השאלה, אבי, עוד פעם, א', אני תמיד משבח את אנשי ונשות משרד החוץ. ברור שצריך להקשיב, אני מניח שחלק גדול מהשגרירים, בדגש על השגרירים במדינות המערב, שומעים מנציגי הקהילות היהודיות והארגונים היהודיים הליברליים תחושות לא פשוטות בעקבות האירוע ברעננה והאירוע עם ד"ר סינקלר ומה שקורה, והיחס לאנשי הקרן החדשה לישראל וקול רבני לזכויות אדם. ופה השאלה היא האם אתם פועלים, עוד פעם, אני אשאל אותך שאלה פשוטה, האם בעקבות האירוע שקרה בנובמבר 2025 היה איזשהו שיג ביניכם לבין המשטרה? אני רוצה להקריא לך שורה אחת מהתשובה של רשות האוכלוסין וההגירה מלפני שנה. הם אומרים: "אנחנו מקפידים לנהוג בשוויון כלפי כל תייר המפר את תנאי רישיונו". פתאום רוממות השוויון בגרונם. זאת אומרת, אומרים לי ברשות האוכלוסין וההגירה, אחרי שהם הודו שהם פועלים על פי בקשת המשטרה, אם המשטרה מבקשת להרחיק את האדם, הם מרחיקים, כי המשטרה ביקשה. אבל מה הם אומרים? שמעמדו של יהודי שגדל בקהילה יהודית, בחינוך יהודי, הוא פעיל ציוני, מעמדו זהה למעמד של פעיל BDS אלים שניצל אשרת תייר? כדרך אגב, לא כל פעילי ה-BDS הם אלימים ומפירי חוק, לא משנה. אבל בוא נאמר, מה המשמעות? אני אומר עוד פעם, מחר יבוא לפה מנהיג קהילה יהודית ויהיה באיזושהי הפגנה, הוא גם מפר את תנאי הרישיון של התייר. מה, נזרוק אותו? ואני כותב להם, אני מבקש מהם שיבטלו את האיסור לעשר שנים, הם מנפנפים אותי. האם משרד החוץ מסביר לרשות האוכלוסין מה המשמעות שכרגע יש בת של רבה רפורמית שאסור לה להיכנס למדינת ישראל עשר שנים כי היא נסעה עם התוכנית הציונית שלה להשתתף במסיק. והיא אפילו לא הבינה, העלינו אותה בזום, היא אפילו לא הבינה מה הצבא אומר לה שם. היא מבינה צו זה? היא הלכה אחרי החברים הישראלים שאמרו, פה אסור להיכנס, נגיע מהכיוון השני. הם ממשיכים להיות בנוכחות מגינה בשטחים, לה אסור עשר שנים להיכנס למדינת ישראל. ולא הצלחנו אפילו להביא את רשות האוכלוסין לשקול מחדש את העניין. כשהיא תגיש בקשה לקונסוליה לבוא עוד פעם למדינת ישראל, ישקלו את העניין. אנחנו השתגענו? לא מבינים מה האירוע הזה עושה בקהילות היהודיות? ולכן אני שואל, אני מבין את העשייה, ולכן אני גם פונה אליכם, אני אחזור ואכנס על זה דיון במושב הקרוב. אני מבקש התייחסות לסוגיה הזאת. << אורח >> אבי גנון: << אורח >> אנחנו לא מכירים את המקרה הספציפי הזה שדיברת עליו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הייתם בדיון, אבל זה לא משנה, הכול בסדר, אני אשלח לכם את כל החומר. ואני גם אומר עוד פעם, יכול להיות שבמקרה הזה, אני לא נכנס. אני חושב שהייתה פה טעות, אני לא בקר הגבולות. השאלה היא, עלינו על בעיה, לא במשטרה, ואני לא מצפה ממפקד תחנת אריאל להיות מומחה לענייני העם היהודי, הוא מפקד תחנת אריאל, יש לו מספיק משימות. ולכן צריך להיות למפקד תחנת אריאל, וגם לדיין של הרשות, מדיניות שאומרת, אם מדובר ביהודי שיש לו זיקה מתמשכת למדינת ישראל ולא היה כאן עניין של אלימות, לא היה כאן עניין של ניסיון מכוון לפגוע בפעילות המדינה, לפני גירוש תחשוב על צעד יותר מידתי. בכל זאת, עם כל הכבוד, זו מדינת העם היהודי, לא דינו של תייר אחד כדינו של זכאי שבות. תודה, אנחנו מסיימים, מכובדיי, עוד מעט. בבקשה, הרבה נגה ברנר סמיה והרב אנטון. << אורח >> נגה ברנר סמיה: << אורח >> תודה, הרב חבר הכנסת גלעד קריב, על זה שאתה מכנס את הדיון החשוב הזה. אני לא אחזור על דברים חשובים שנאמרו כבר, רציתי להתייחס לסנ"צ מיכה. מיכה, אתה שאלת מה הקשר ליהודי התפוצות, ואת זה רציתי לחדד. אני רוצה להסיט את הדיון חזרה לשם. אלכס לא נפגע בגלל היותו עולה חדש, אתה צודק, זה ממש לא קשור לכמה שנים הוא בארץ, הוא נפגע בגלל הביטוי שלו לזהות היהודית שלו, וזה עניינה של יהודי התפוצות. כי ליהודי התפוצות יש ביטויים רבים ומגוונים לזהות היהודית שלהם. וכל פגיעה במדינה של העם היהודי בביטוי של זהות יהודית היא ודאי מעניינה של יהודי התפוצות, והיא גם משפיעה על יהודי התפוצות ועל הקשר שלהם לישראל. אני מנכ"לית של ארגון "הלל ישראל", אנחנו הזרוע הישראלית של ארגון הסטודנטים היהודי הגדול בעולם. אני חלק מתנועה ציונית, כל מרכזי הלל ברחבי העולם עובדים מאוד מאוד מאוד קשה על שימור הקשר לישראל. לבוא לתגלית, ללמוד על ישראל, חינוך לישראל, לאהוב את ישראל, הם עמלים על זה. אנחנו בישראל מנסים להיות היד המושטת, הצד השני של מערכת היחסים הזאת, ולחזק את הקשר, לעורר בקרב ישראלים את החשיבות לקשר. וזה כל כך קשה, הקשר עכשיו הוא כל כך קשה גם ככה, גם ככה הם לא באים. מעטים מגיעים, וגם אלה שמגיעים זה באתגר גדול, באתגר גדול שלהם גם לחזור לקמפוס, והם סופגים המון המון לחצים חברתיים ופוליטיים בקמפוסים שלהם על הקשר שיש להם לישראל, שהם מנסים לשמר אותו. בואו אנחנו, החברה הישראלית, זה לא מופנה כמובן רק למשטרה, זה כמובן מופנה לכולם, ואני משתמשת בבמה הזאת של הכנסת כדי להגיד את זה, כולנו, העם בישראל, בואו נושיט להם יד, בואו לא נקשה על הקשר, בואו נסייע. גם ככה זה קשה, בואו נעשה מה שאפשר להתחשב ביהודי התפוצות, בואו נעשה את זה. אם יש ביטויים שונים לזהויות היהודיות בעולם, אנחנו צריכים לכבד אותם ולאהוב אותם. ואני אגיד עוד דבר לחברה הישראלית, ואני חושבת שהרב קריב פה יצטרף אליי בלהגיד, בואו גם לא נפחד. אין צורך לפחד מזהויות יהודיות שונות ומביטויים שונים של זהות יהודית, גם אם אני לא מסכימה איתם. אנחנו ארגון הלל, אנחנו לא ארגון ימין ולא שמאל, באתי לשולחן הזה כאן לא מתוקף היותי ארגון שמאל, אלא מתוקף היותי ארגון שהמוטו שלנו הוא All Things Jewish. ואנחנו צריכים לכבד All Things Jewish, זה על זה. לכן זה הקשר בין האירוע הזה ליהודי התפוצות. עם ישראל שיושב פה בציון, בואו נעשה מה שאפשר כדי לתת לכל היהודים בעולם את תחושת הבית פה בישראל. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, נגה. אני רוצה להפיס את חששך, אף אחד לא ייחס לארגון הלל את היותו ארגון שמאל. לא צריך לדאוג מדברים שלא, הכול בסדר. אנטון, בבקשה. בנצי ושלי קידר, ואנחנו חותמים עוד ממש כמה דקות. << אורח >> אנטון גודמן: << אורח >> תודה רבה, אדוני יושב ראש הוועדה. אני אנטון גודמן, אני עובד בקול רבני לזכויות אדם, אני גם בעל מבטא דומה לד"ר סינקלר, אבל לא לזה באנו היום. אני מייצג את קול רבני לזכויות אדם, שיש לנו חברות של 170 רבנים ורבות ישראליות, ואנחנו יודעים שהבסיס של היהדות שלנו הוא רב-שיח, זה חופש הביטוי. הרי שבעים פנים לתורה, אלו ואלו דברי אלוהים חיים. וזו לא הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את הצמצום במרחב הציבורי, כפי שמנכ"לית הקרן החדשה דיברה עליו קודם, אבל לא על זה אני רוצה להתעכב. אני חייב להיות הקול כאן שמעלה את תמונת המראה של ההתנהלות של המשטרה לא כלפי פעילי BDS, שזה לגיטימי לעצור כל אחד שבא עם תובנות רעות לחברתנו, לעצור אותם, אבל אני רוצה לדבר על הטרור היהודי שמשתולל בגדה המערבית היום וחוסר המקום של המשטרה. הרי יש שוטרים כנראה לעצור את ד"ר סינקלר שמאיים על החברה הישראלית עם כיפה, אבל ברגע שיש התקפה המונית של נערי גבעות בשטחים, המשטרה איננה. וחבל מאוד שהיועמ"שית ממחוז ש"י בחרה דווקא בזמן הזה להיות שוב פעם נעדרת. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אדוני, זה לא תפקידך, את זה אני אעשה כיו"ר הוועדה, אני מבקש. אני מאוד מקפיד שנציגי משרדי הממשלה לא יתייחסו לגופו של אדם מצד החברה האזרחית, זה יהיה גם להפך. היא לא יצאה מכיוון שכבודו קיבל את רשות הדיבור. << אורח >> אנטון גודמן: << אורח >> אני לא מתייחס חלילה לגופו של אדם, אלא לגופו של מחוז כאן. הרי אנחנו הגשנו עתירה לבג"ץ עם עוד ארגונים על כל המקרים שקראנו למוקד וביקשנו שיבואו לשטח כדי לעצור את האלימות שמשתוללת, והמשטרה איננה. ואז אני רואה את חברי ד"ר סינקלר, עוצרים אותו, מעכבים אותו בלב מודיעין על כיפה כזאת, שזה איום לציבור. באותו שבוע יש מסיבת יום הולדת לשר לביטחון לאומי, מגיעים ניצבים, ובעוגת יום ההולדת יש ציורים של אקדחים וחבל תלייה, ואני שואל מי באמת האיום לציבור כאן. בסוף דבריי אני רוצה להתייחס לדבריך, תנ"צ מור, כשאתה חש שיש איום לסדר הציבורי או לשלום הציבור, אני רוצה ממש לחדד את הדברים, שבעצם זה לא הדגל וזה לא השלט, זו התגובה מקיצונים אלימים שהם במרחב שלנו. ואני מבקש מכם, מהמשטרה, לא לעשות את הפוליטיזציה של המשטרה, אלא לשמור על הזכויות של ביטוי חופשי במרחב הציבורי, ואם יש איום על חופש הביטוי, להגן נגד האיום הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אנטון, על הדברים. << אורח >> אלכס סינקלר: << אורח >> אתה מאשים את הקורבן פה. זה מה שהוא אומר, זה בדיוק נכון. אם יש הפרה על הסדר הציבורי, ההפרה בדרך כלל, 99%, באה מהצד הנגדי. אם אתה באמת נגד הפרה, אתם צריכים להגן עלינו מאלה שתוקפים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אין לי אלא להסכים, בייחוד אחרי שראינו אתמול עבריין מורשע נטפל לראשת הרכב בבית המשפט המחוזי בירושלים, אחרי שראינו סגן יושב ראש כנסת מאיים על שופטים שיעמידו אותם לדין על זה שהם עושים את מלאכתם. אבל כאמור, היום אנחנו מצטמצמים להיבט אחד, אבל הדברים כמובן קשורים זה בזה. בנצי, שירה, וסיימנו, אני אקריא את הודעת הסיכום ונודה לכל המשתתפים. בנצי, בבקשה. << אורח >> בן ציון סיקורה: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב ראש. בנצי סיקורה, מכון זולת. אני במקרה גם עולה וגם מרעננה. המשפחה שלי עלתה לכאן כדי להיות חלק ממפעל יהודי ודמוקרטי. אני רוצה, ברשותך, להתייחס באופן נרחב יותר להתנהלות של המשטרה סביב כל מה שקשור לחופש הביטוי והמחאה. לפי הספירה שלי, לד"ר סינקלר נרמסו לפחות ארבע זכויות יסוד במכה: חופש הביטוי, כי מדובר במסר פוליטי חוקי, חופש הפולחן, כי מדובר בכיפה שהחרימו לו, הזכות לקניין, כי לקחתם לו את הרכוש והשחתתם אותה, והחירות האישית, כי הוא עוכב בלי עבירה, בלי חשד סביר ובלי בסיס חוקי. האירוע הזה ספציפית עושה לא מעט רעש, כי זה שהרשויות במדינת היהודים גוזרות כיפה מזעזעת אותנו, ובצדק, ואני שמח לשמוע שזה כן מתוחקר, אבל מדובר בקצה של תהליך שמתרחש הרבה מאוד זמן עם הרבה פחות התייחסות. תהליך שהתחיל בדגלים, ממשיך בשלטים, ממשיך במגפונים, בהחרמת ציוד במחאה, בעיכובי שווא, במעצרים על פארש, בהרחקות, בפיזור מחאות באלימות ופיזור אלימות כלפי מפגינים. אני מבין שלחלקנו זה אולי לא נעים לראות דגל פלסטין, אבל לא נעים לא שווה לא חוקי. המשטרה יודעת היטב שדגל פלסטין הוא לא עבירה, הם יודעים את זה כי בית המשפט נאלץ להזכיר להם את זה שוב ושוב ושוב בבית המשפט. ובכל זאת, השוטרים בשטח מתנהגים, לתחושתנו, לתחושת הרבה מאוד אזרחים, כאילו החוק לא חל עליהם. כשהגשנו בזולת בקשת חופש מידע די בסיסית של מה החרמתם ממפגינים, מתי, למה, והאם החזרתם, התשובה הייתה: אין לנו את זה מסודר, אין מעקב ואין נוהל. בתרגום חופשי: יש לכם כוח לקחת מאיתנו, יש לכם כוח להחרים מאיתנו, יש לכם כוח לעכב אותנו, יש לכם כוח להשחית את הרכוש שלנו, אבל אין שקיפות, אין רישום, אין אחריות ואין בלמים על המעשים שלכם. ובזמן שכל זה קורה, הפשיעה האמיתית משתוללת. אני לא צריך להגיד פה לאף אחד, אבל 111 אנשים נרצחו מתחילת השנה, והאזרח בקצה רואה שהמשטרה עסוקה בלרדוף דגלים, שלטים וכיפות. ברור שהתחושה הטבעית שעולה היא שיש פה סדר עדיפויות משובש. אבל זה לא רק זה, כי כשהמשטרה עצמה מתנהגת כאילו החוק לא מחייב אותה, היא מלמדת את הציבור שהחוק הוא המלצה, שבית המשפט הוא המלצה, שהזכויות שלנו הן המלצה, שהחוק הוא בעצם לפראיירים בלבד, ואז מה הפלא שהאזרח חושב שלגיטימי לקחת את החוק לידיים? נאמר פה קודם שאנחנו על מדרון חלקלק, אני רוצה To push back קצת. לתפיסתי, אנחנו כבר מזמן מזמן התגלגלנו עמוק לתהום. קשה להאמין לטיעון שמדובר בחריגה מנהלים, כי יותר ויותר נראה שאלה פשוט הנהלים החדשים. משטרה שאמורה לשמור על החוק ועל הזכויות שלנו דורסת את החוק ומהווה בעצמה איום על הזכויות שלנו. כשאני רואה אתכם ברחוב אני לא מרגיש בטוח יותר, אני מרגיש מאוים, ואני לא לבד בתחושה. ולכן אנחנו חושבים שראוי שהמשטרה תפרסם התנצלות פומבית בפני ד"ר סינקלר, ואנחנו דורשים הנחיה פומבית לכל שוטר בישראל – לא משנה כמה זה לא נעים, דגל, כיפה או שלט אינם מהווים עבירה. ובנוסף, אני חושב שהגיע הזמן לתיקון חקיקה. סמכויות המשטרה בכל הקשור למחאה מבוססות על פקודות מהמנדט הבריטי, הן אנכרוניסטיות להחריד. סדר ציבורי, מה שנאמר פה, לא יכול להוות הצדקה גורפת לצנזור חופש הביטוי, לא במדינה דמוקרטית, זה לא יכול להיות. יש לנו רשימה של הצעות חוק בנושא, את חלקן אתה גם הנחת, ואנחנו מאמינים שאקוטי שנתחיל לקדם אותן, כי הגנה על חופש הביטוי, חופש המחאה וחופש הפולחן לא יכולה להיות תלויה בזהות השר, היא לא יכולה להיות תלויה במצב הרוח של השוטר באירוע או בשאלה איזו כיפה האזרח לבש. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, בנצי, על הדברים החשובים, ואכן יש הרבה מאוד שינויי חקיקה בנושא הזה שצריך לקדם, כי פסיקת בית המשפט העליון לא מוטמעת דייה. אבל אני אומר עוד פעם, אני בכוונה לא רוצה לפתוח את היריעה הזו, אנחנו נעשה את זה בוועדות אחרות. אבל מכיוון שהזכרת החרמת רכוש, אכן הנושא הזה של לקיחת רכוש ממפגינים, ד"ר סינקלר לא הפגין, הוא רק שתה קפה, זה דבר חמור. הגיע לפתחי לפני כמה ימים מקרה שבו הוחרם למפגינה טלפון, לא הוגש נגדה כתב אישום, הטלפון הוחזר אחרי תשעה חודשים. אתה אומר, ריבונו של עולם, אילו מערכות הפעלה מתוחכמות היו על הטלפון הזה שטובי המוחות של משטרת ישראל עבדו עליו תשעה חודשים? טלפון של בן אדם, של אזרח, שיש בו את כל התכתובות, את כל התמונות שלו, רכושו שנקנה בכסף. תשעה חודשים. לא הוגש נגדה כתב אישום, לא כלום. מה יש למשטרת ישראל לעשות תשעה חודשים עם טלפון של מפגין? << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אני מניח שהיא מן הסתם פנתה לבית המשפט להחזיר. אני לא מכיר את המקרה הספציפי הזה, אבל אני מניח. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> חברים, אני רוצה לומר לכם, במדינה - - - << אורח >> רן בטאט: << אורח >> אני מניח שהיא פנתה לבית משפט, ואם הטלפון נשאר כמוצג - - - << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא, אדוני. אחד הדברים שאני רוצה לומר לכם, שבניגוד אולי לרושם, במדינה דמוקרטית אזרח לא צריך לפנות לבית משפט כדי שזכויותיו תהיינה מוגנות. אמור להיות נוהל של המשטרה שאומר – לקחתם רכוש, יש פרק זמן מסוים, אתם צריכים ללכת לבית המשפט, לבקש להחזיק את רכושו. << אורח >> רן בטאט: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אתה יודע מה? אני לוקח על עצמי, כדי לא לומר דברים בעלמא, אני אבדוק את הדברים. יש לי הרבה מה לומר על תפיסת רכוש בהפגנות, כפי שאתה יודע, אדוני. יש לי איזשהו סטאז' בנושא בשלוש וחצי השנים האחרונות. מכובדיי, קודם כול תודה לכל מי שהגיעו, אני מעריך את ההשקעה של הזמן, במיוחד לובשי המדים, ידיכם עמוסות. אני מבקש לסכם בשלוש נקודות: הוועדה מחזקת את ידיו של ד"ר סינקלר ופונה אל משטרת ישראל ומח"ש למצות במהירות את הליכי הבדיקה והבירור, תוך שימת דגש על הטמעת הלקחים הנדרשים בקרב יחידות המשטרה השונות. הוועדה מצפה ממשטרת ישראל להביע התנצלות באופן רשמי ומסודר בפני ד"ר סינקלר. הוועדה שבה על הבקשה ממשטרת ישראל ומרשות האוכלוסין וגם ממשרד החוץ לבחון את כל נהלי ההרחקה מישראל באופן שייתן הכרה במעמד המיוחד של יהודים מהתפוצות בעלי קשר וזיקה למדינת ישראל והצורך לקחת עובדה זו בחשבון במסגרת קבלת כל החלטה משטרתית, שיפוטית או מנהלתית. בנושא זה יתקיים דיון מעקב בשבועות הקרובים. הוועדה רושמת את ההתעלמות המתמשכת והתמוהה של משרד התפוצות מדיוני הוועדה המופקדת על קשרי מדינת ישראל והתפוצות. ההתנהלות הזו מקרינה זלזול עמוק כלפי הכנסת ומעמדה, ולא פחות מכך זלזול במשימה המרכזית של המשרד, לפעול לחיזוק הקשר עם כל קהילות העם היהודי בתפוצות על כל זרמיהן וגווניהן. הוועדה שבה וקובעת שבמסגרת הקשר בין יהדות התפוצות לבין מדינת ישראל, נטילת חלק בדיון הציבורי, בשיח הציבורי ובמחאה הציבורית הנוגעים לדמותה של מדינת ישראל, עניינים אלו מהווים חלק אינטגרלי ממערכת היחסים בין העם היהודי לבין מדינת ישראל. הוועדה מצפה מכל רשויות המדינה לקחת את עובדת היסוד הזו בחשבון בכל החלטה של אחת מרשויות השלטון. אני מבקש להודות לכולם, ובמיוחד לך, ד"ר סינקלר. אנחנו לא נעזוב את הנושא הזה ונמשיך ללוות אותו ולעסוק. אני מקווה שנשמע בקרוב או ממח"ש או מיחידות המשמעת של משטרת ישראל, ותודה לכולם, בשורות טובות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:40. << סיום >>