פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 112 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה יום שני, ט"ז בסיון התשפ"ו (01 ביוני 2026), שעה 12:30 סדר היום: << נושא >> כשהאלימות הופכת לוויראלית: אחריות חברות הטכנולוגיה ופעילות הרשויות להגנה על החברה הערבית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: יאסר חוג'יראת – היו"ר עפיף עבד חברי הכנסת: ואליד אלהואשלה אימאן ח'טיב יאסין משתתפים: רפ"ק ניר שדה – ראש חוליית פשיעה מקוונת אח"מ משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ יפית גבאי – רמ"ד הפעלה ותכנון, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי ד"ר נאווה כהן אביגדור – ראשת האגף האזרחי, המטה הלאומי להגנת על ילדים ברשת - 105 עלאא איוב – הפרויקטור לענייני החברה הערבית, פרקליטות המדינה שירין חאפי נטור – מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך חן כהן – לשכה משפטית, משרד התקשורת רועי גולדשמידט אנס גדיר גריפאת – – ראש תחום מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת יועץ יו"ר הוועדה יהודה בן יעקב – מנהל מדיניות, Meta ליאור ויינטרוב – מנהל המדיניות הציבורית, טיקטוק ישראל עבדאללה אבו סייף – ראש שדולת חברה ערבית, מועצת התלמידים והנוער הארצית יעקוב איברהים – מנהל מחלקת המנהיגות, גבעת חביבה (ארגון אזרחי לשינוי חברתי) למא יאסין – מנהלת מחלקה ציבורית, יוזמות אברהם משתתפים באמצעים מקוונים: גלית דאדי – נציגת משרד החינוך במוקד 105 המטה הלאומי, משרד החינוך רותם שוחט לוזון – עו"ס לחוק נוער מוקד מאו"ר, משרד הרווחה והביטחון החברתי דימא אסעד ניקולא – רכזת תחום צמצום פערים דיגיטליים, איגוד האינטרנט הישראלי חיאם קעאדן – סמנכ"ל המגזר הערבי, מרכז השלטון המקומי ראויה חנדקלו – מנכ"לית, אילאף המרכז לקידום ביטחון בחברה הערבית מנהלת הוועדה: איילת חאקימיאן רישום פרלמנטרי: מוריה אביגד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות << נושא >> כשהאלימות הופכת לוויראלית: אחריות חברות הטכנולוגיה ופעילות הרשויות להגנה על החברה הערבית << נושא >> << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אחרי צוהריים טובים לכולם, אני שמח לפתוח את ועדת המדע והטכנולוגיה. נושא הדיון הוא "כשהאלימות הופכת לוויראלית: אחריות חברות הטכנולוגיה ופעילות הרשויות להגנה על החברה הערבית". לכל תרופה שמפתחים לטיפול במחלה יש תמיד תופעות לוואי. גם לטכנולוגיה, הרשתות החברתיות, ה-AI וכל מה שהתפתח, יש תופעות לוואי שאינן לטובת הציבור. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה חמורה בתיעודי ירי, איומים, נשקים, כסף או פעילות של ארגוני פשיעה שמופצים ברשתות החברתיות כאילו מדובר בתוכן רגיל. הבעיה היא לא רק דיגיטלית, התכנים האלה מנרמלים אלימות, מפיצים פחד ומשפיעים ישירות על הרחוב ועל תחושת הביטחון של האזרחים, במיוחד בחברה הערבית שסובלת ממכת פשיעה חסרת תקדים. אנחנו רואים את מספרי הנרצחים: מתחילת השנה מעל 120 נרצחים ובמצטבר בשלוש השנים האחרונות כמעט 1,000. הרשתות החברתיות הפכו לזירה שבה עבריינים מפגינים כוח ומרתיעים את הציבור. לכן אנחנו מבקשים היום תשובות ברורות מה אחריות חברות הטכנולוגיה ומה עושה המדינה כדי לעצור את התופעה. אני רוצה להפנות כמה שאלות לחברות הטכנולוגיה ונבקש מהן תשובות: כמה תכנים של ירי, רצח, איומים וארגוני פשיעה הוסרו בשנה האחרונה בפלטפורמות השונות? האם קיימת מדיניות ייעודית לזיהוי תכנים של ארגוני פשיעה בישראל? תוך כמה זמן מוסרים סרטוני ירי או רצח מרגע הדיווח? האם מועבר מידע לרשויות כאשר מדובר בעבירות פליליות חמורות בזמן אמת? וכמה שאלות למשטרה, למשרד לביטחון לאומי ולמשרדי הממשלה האחרים שנמצאים כאן: כמה חקירות וכתבי אישום נפתחו בעקבות סרטונים או תיעודים מהרשתות החברתיות? האם קיים צוות ייעודי לניטור פשיעה מאורגנת ברשת בחברה הערבית? ראינו בשלוש השנים האחרונות איך המשטרה פעלה מהר מאוד כשפורסמו פוסטים שטוענים לגורמים להסתה מהחברה הערבית, האם המצב הזה קיים גם כשמדובר בהסתה ובתוכן של אלימות וארגוני פשיעה? אם עבריינים מעלים תיעוד של עצמם, מה מונע שימוש בכך כראייה? והאם החוק הקיים מספיק כדי לחייב פלטפורמות להסיר במהירות תכנים אלימים ומסוכנים? כמובן שמטרת הדיון היא לא רק לדבר על הבעיה, אלא גם לבדוק כיצד מחזירים אחריות, הרתעה וביטחון לציבור. אני מודה לכל מי שהגיע לכאן וטרח לקחת חלק בדיון. הדוברת הראשונה, דימא אסעד ניקולא מאיגוד האינטרנט. בבקשה. << אורח >> דימא אסעד ניקולא: << אורח >> קודם כל, אני מתנצלת שלא יכולתי להגיע לדיון החשוב הזה, אני נמצאת במפגש סיעור מוחות בנושא ולכן אני עולה בזום. אני רוצה להגיד תודה לך, יושב-ראש הוועדה, על קיום דיון המעקב החשוב הזה. אני דימא אסעד ניקולא מאיגוד האינטרנט הישראלי, אני אחראית על תחום צמצום הפער הדיגיטלי בישראל, ובין השאר גם טיפול במוגנות ובזכויות דיגיטליות בחברה הערבית ובחברה הבדואית. כאשר מדברים על אלימות ופשיעה בחברה הערבית אי אפשר להתעלם מהתפקיד שהרשתות החברתיות ממלאות בחיים שלנו. הרשתות החברתיות הן לא רק כלי תקשורת, הן המרחב המרכזי שאנחנו צורכים מידע, יוצרים ומנהלים קשרים חברתיים ומעצבים תפיסות עולם וערכים. הפער הדיגיטלי בחברה הערבית אינו מתבטא רק בנגישות – אנחנו מדברים הרבה על נגישות לאינטרנט, אבל זה לא מתבטא רק בנגישות או בגישה לטכנולוגיה – אלא משפיע באופן עמוק על איכות ואפקטיביות השימוש ברשת ועל יכולת המימוש והיתרונות שהיא מציעה גם לספק התפתחות ושילוב צעירים בחברה, בהשכלה או בשוק התעסוקה. על פי הנתונים של איגוד האינטרנט הישראלי, שימוש ברשת בחברה הערבית מתאפיין בהסתמכות גבוהה על חיבור ושימוש מכשירים סלולריים, גישה מוגבלת לתשתיות מתקדמות ומכשירים המאפשרים תעסוקה, לימודים וצריכת שירותים חיוניים דיגיטליים. לצד השימוש הגבוה במיוחד ברשתות חברתיות – לדוגמה, בסקר האחרון שלנו משנת 2025, 71% מהחברה הערבית גולשים בטיקטוק באופן קבוע וזה בהשוואה ל-54% מהחברה היהודית – במקביל לנתונים ולסקרים שלנו, אנחנו גם מפעילים קו סיוע לאינטרנט פתוח ואנחנו רואים עלייה משמעותית בפניות ודיווחים מהחברה הערבית שמגיעים אליו. בשנת 2025 התקבלו בקו הסיוע 3,644 פניות, 18% מהן מהחברה הערבית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> האם יש לכם נתונים לגבי הגילאים שנכנסים לטיקטוק? האם הנתון של 71% מהחברה הערבית הוא בגלל שהחברה הערבית צעירה יותר מהחברה היהודית? אם משווים את הצעירים בשני הצדדים, בחברה הערבית ובחברה היהודית, יש הבדל? << דובר_המשך >> דימא אסעד ניקולא: << דובר_המשך >> כן. אין לי כרגע את הנתון הספציפי הזה אבל כן, אנחנו יודעים את זה גם. השימוש הגבוה בטיקטוק הוא נכון לכלל האוכלוסייה, במיוחד בגילאים היותר מבוגרים, אבל גם בגילאים צעירים יותר, יש שימוש בחברה הערבית הרבה יותר גבוה בטיקטוק. את השימוש הגבוה בטיקטוק, ובכלל הפגיעות שקורות שם, אנחנו רואים בפועל בפניות לקו הסיוע שלנו. בשנה האחרונה קיבלנו 3,644 פניות בכלל, 18% מהם היו מהחברה הערבית. אם אני משווה לשנים קודמות: ב-2024 קיבלנו 8% בלבד מהחברה הערבית. רוב הפגיעות מהדיווחים שאנחנו מקבלים קורות בטיקטוק – 29%, פייסבוק – 26% ובאינסטגרם – 21%. מהדיווחים שאנחנו מקבלים אנחנו רואים תמונה מדאיגה של פניות קשות ואלימות במיוחד, תכנים של איומים והפחדה, סרטונים של הפגנת כוח, סימון ישיר של אנשים, הכפשות ופגיעות בנשים, שימוש בסמלים ורמיזות לצורך העברת מסרים מאיימים. הפניות שמגיעות אלינו לקו הסיוע ממחישות עד כמה תרבות של אלימות, פשיעה ואיומים גולשת לתוך המרחבים הדיגיטליים ומתפשטת ללא הפרעה, ללא גבולות, במיוחד בקרב הגילאים היותר צעירים. מדובר בתופעות שפוגעות בתחושת הביטחון של המשתמשים ולעתים גם מנרמלות את האלימות של צעירים, גם במרחב הדיגיטלי וגם במרחב הפיזי. הזירה הדיגיטלית היא זירה מרכזית שבה תופעת הפשיעה והאלימות מתרחשת ומנורמלת ולא תופעה שולית או משנית. לכן חשוב לשים את המשקל על הנושא הזה גם ברשת כמובן, וחשוב לא לייחס את התופעה הזאת לתופעה תרבותית, כי המצב הקיים הוא תוצאה של חוסר בקרה, חוסר אכיפה וחוסר אכפתיות, גם מצד הרשויות וגם מצד הפלטפורמות. חשוב לעקוב ולאתר את פעילות גורמי הפשיעה, ארגוני הפשיעה ומקדמי האלימות ברשתות החברתיות, ולדרוש לספק מענה הולם ואפקטיבי שלא יאפשר לתופעות הללו לשגשג גם ברשת. לצד האחריות של חברות הטכנולוגיה ושל רשויות האכיפה, חשוב להבין שלא ניתן להתמודד עם התופעה רק באמצעות הסרת תכנים או חסימת חשבונות, נדרש גם מענה חינוכי ארוך טווח. אחת ההמלצות שלנו מופנית גם למשרד החינוך, כי אנחנו רואים שיש צורך לשלב באופן שיטתי וקבוע חינוך לאוריינות דיגיטלית, חשיבה ביקורתית ומוגנות ברשת כחלק מתכנית לימודים, ולא רק באמצעות פעילות נקודתית. תלמידים צריכים לקבל כלים להבין כיצד אלגוריתמים משפיעים על התוכן שהם רואים, איך לזהות תכנים אלימים או מניפולטיביים ואיך להתמודד עם איומים והטרדות ברשת, ולא פחות חשוב, גם איך לדווח. בנוסף, חשוב שהתכנים והכלים שיפותחו יהיו מותאמים מבחינה שפתית ותרבותית לחברה הערבית ויינתנו גם למורים, ליועצים, להורים, שהם שותפים מרכזיים בהתמודדות עם התופעה. המרחב הדיגיטלי הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של הדור הצעיר. אם אנחנו רוצים לצמצם את השפעתם של גורמי אלימות ופשיעה במרחב הזה, המשטרה צריכה לדרוש ולפעול ביחד עם הפלטפורמות לטיפול בתכנים האלה. טיפול בפשיעה הוא לא רק ברחובות, הוא גם ברשתות, כמו שאנחנו רואים. אנחנו מציעים לפרסם באופן תקופתי נתונים על היקף הדיווחים שהועברו למשטרה ולגורמי האכיפה, אילו סוגי תכנים טופלו ומה היו תוצאות הטיפול בהם. אנחנו מבקשים שקיפות כי שקיפות זו גם תעזור ותאפשר לציבור ולארגוני החברה האזרחית להבין את היקף התופעה, את היקף הפעילות ולבחון את יעילות ההתמודדות עם התופעה של אלימות ופשיעה במרחב הדיגיטלי. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, דימא. עו"ד ראויה חנדקלו, מנכ"לית אילאף, בבקשה. << אורח >> ראויה חנדקלו: << אורח >> שלום לכולם, גם אני מתנצלת על הנוכחות בזום, זה ממש אילוץ. אני רוצה גם להודות ליו"ר הוועדה, ד"ר יאסר חוג'יראת, וגם למנהלת הוועדה, גם על המעקב וגם על הובלת הנושא הזה. אני חושבת שנפגשנו כמה פעמים, זו לא פעם ראשונה, אבל אם אני מסתכלת מהפעם הראשונה שהדיון בסוגיה של האלימות הוויראלית, ההשפעה של הפשיעה והאלימות ואיך הן מושפעות דרך הרשתות החברתיות עלה, אני חושבת שהמצב רק מתדרדר. לצורך מסגור הדיון, חשוב, כבוד היו"ר, לחלק את זה לשניים: איך ארגוני הפשיעה משתמשים בפלטפורמות של הרשתות החברתיות גם להעביר מסרים, גם להעביר מידע וגם לתקשר ולהטיל אימה על הציבור בכלל, מה ההשלכות והסימפטומים של השימוש הזה ומה זה אומר על הדור הצעיר, מה זה אומר על אנשים שהם לא בהכרח עבריינים אבל יש שעתוק ונרמול של השפה שמנסים להטמיע ארגוני הפשיעה באופן לא ישיר, כמו השימוש בתמונות של נשקים, גם אם זה נשק לא אמיתי, על ידי ילדים ועל ידי בגירים, הכסף ותמונות נוספות. גם התחרות ברכבים היא סוג של אלימות. אנחנו רואים שכחברה אנחנו משלמים מחירים כבדים. אני חייבת להגיד שרק לפני שבועיים, אם לא פחות, היה ירי של צעיר שהיה בלייב בטיקטוק. העבריינים הגיעו וירו לו ברגליים כאשר הוא היה בלייב. אני חושבת שכל מי שבאולם הזה יודע מה זה להיות בלייב ושכל האנשים צפו בעצם בביצוע העבירה הזו. לכן השאלה צריכה להיות מחולקת, כמו שאנחנו מדברים על הפשיעה והאלימות כ-wicked problem, שהיא מורכבת, גם כשמדברים על הסוגיה הספציפית הזו צריכים להסתכל על הסוגיה של האכיפה. אני מאוד מסכימה עם כל מה שאמרה דימא לגבי התפקיד של משרד החינוך, של בתי הספר, גם איך אנחנו מטמיעים גם אוריינות דיגיטלית וגם ביקורתיות, אבל מה קורה במרחב הבית-ספרי, כי הילדים היום בתוך בית הספר – וזה דיון בפני עצמו – משעתקים את האלימות שנמצאת בחוץ לתוך בתי הספר. ברשותך, אני רק אספר סיפור קטן. לפני כמה חודשים מישהי מהחברה היהודית פנתה אליי ואמרה לי שיש ילדה בת חמש שלומדת בגן של הבן שלה, באזור ירושלים, והיא גילתה שאותו אבא של ילדה ערבייה מאזור המרכז נרצח, ההורים בבית ספר לא ידעו והיא בעצמה מאוימת. היא גילתה את זה במקרה, כשצלצל לה שם המשפחה היא התחילה לחקור בטיקטוק ושלחה לי את כל התיעודים איך משפחות – ואפשר להגיד ארגונים ועבריינים – שולחים מסרים מאיימים ומסמנים את הילדה כנרצחת הבאה, וכל מי שהיה לפניה נרצח כשסומן. ואני שואלת את עצמי: המשטרה לא יודעת לעשות את זה? יחידות הסייבר? אנחנו הרי סטארט-אפ ניישן ומדינה שמוכרת סייבר לעולם. אי אפשר לעצור את זה? ארגוני הפשיעה מתעדים את עצמם תוך כדי ביצוע העבירות – לא בהכרח רצח, גם סחיטה של עסקים וירי על עסקים – מתעדים, עורכים, שולחים ומפיצים את זה דרך הרשתות. אין מעקב על זה? לכן, שאלת האכיפה בעיניי היא שאלה מאוד מרכזית. שאלת המנגנון והחיבור בין החברות הטכנולוגיות לבין המשטרה זו עוד סוגיה חשובה ואחת המרכזיות שלנו באילאף, המרכז שעוסק בקידום ביטחון בחברה הערבית, לא רק בגלל הביטחון האישי, כי זו דרך מאוד מסוכנת ונגישה לנרמל את הפשיעה והאלימות בתוך החברה הערבית ובעיניי זה יותר מסוכן מהרצח עצמו. תודה, כבוד היו"ר. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. אני מקווה שאנחנו נשמע בהמשך תשובות לשאלות שהעלית. נציגי משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> שלום, אדוני היושב-ראש, תודה על הדיון. אני שירין נטור חאפי, מנהלת אגף חברה ערבית ובדואית במשרד החינוך. שמעתי את דימא ובדיוק התכתבתי עם אדורה, מנהלת מוקד הפניות אצלנו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם איגוד האינטרנט הישראלי, אני יודעת שיש הרצאה מתוכננת בשפה הערבית להורים, אנחנו מודעים לתפקיד שלנו ולאחריות שלנו. תמיד מצפים מאיתנו לקחת אחריות, אנחנו מודעים לאחריות שלנו לחנך את דור העתיד איך לצרוך אינטרנט באופן נכון, ופה אני כן רוצה לומר שאני לא רוצה לגרום להפחדה. אנחנו כן אחראים שדור העתיד בחברה הערבית יהיה מכוון טכנולוגית ולא להדיר אותם מעולם הטכנולוגיה, לא להפחיד אותם ממנו, לא להגיד להם לא להשתמש ולא לצרוך, אלא לכוון אותם נכון ולחנך אותם על פי אמות מידה ומוסר שיוכלו להנחות אותם איך לצרוך את זה נכון. התפיסה למנוע מהם לא תגרום לכך שיהיה שינוי, אלא להפך. לכן, אנחנו משקיעים המון בשנתיים האחרונות להחזיר את עולם הערכים לתוך מערכת החינוך שלנו במהלך מאוד גדול של החזרת נושא החוסן והמצוינות הערכית והחברתית, לא רק מצוינות לימודית כמיעוט, הרדיפה אחרי ההישגים הלימודיים, שזה טבעי, אלא כל הזמן להחזיר לעולם מוסדות החינוך שלנו את עולם הערכים. מהמקום הזה, מי שמוביל את זה במשרד הם שפ"י ואני אשמח שנציגת שפ"י, שנמצאת איתנו בזום, תסקור. דרך אגב, אני מזמינה את כולם לדבר איתנו. אני שמחה תמיד לבוא לכנסת, לוועדות שלך, אדוני היושב-ראש, כי זאת הזדמנות לשיתוף פעולה. אנחנו תמיד עם דלת פתוחה לשיתופי פעולה עם כל מי שמעוניין, יש לנו נכונות. כמו שאמרתי בהקשר של דימא, כולל שיתופי פעולה אל מול מנהלי המוסדות, מול מועצות התלמידים, שנציגם כאן, מול ראשי רשויות ומנהלי אגפי חינוך, ומול ההורים, אנחנו משקיעים המון בהקשר הזה. אני אשמח לתת לנציגת שפ"י לסקור באופן ספציפי מה אנחנו מקדישים לנושאים האלה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> גלית דאדי, בבקשה. << אורח >> גלית דאדי: << אורח >> שלום לכם, גלית דאדי, נציגת משרד החינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת – 105. שירין הזכירה את אדורה, אדורה היא מנהלת תחום החינוך, היא הייתה בדיונים הקודמים ואני מייצגת אותנו היום. אני אגיד גם שבדיון משתתפת נאווה כהן אביגדור, שבטח תדבר בהמשך, מהמטה הלאומי, ראשת האגף האזרחי, וגם רותם מאגף הרווחה, אנחנו עובדות יחד במטה הלאומי. אני רוצה היום לספר ברשותכם, בהמשך לדבריה של שירין, על הפעולות של משרד החינוך. אנחנו אכן בשותפות עם איגוד האינטרנט וגורמים נוספים למען קידום הנושא. דבר ראשון, למשרד החינוך יש מדיניות שמנחה מה הפעולות שאנחנו עושים, יש לנו חוזר מנכ"ל להתנהלות מיטבית ברשת ומניעת פגיעה. זה חוזר שקיים כבר הרבה שנים, כל הזמן הוא מתעדכן. הוא כולל גם פעולות בשגרה וגם פעולות שצריך לנקוט במקרים של פגיעה וכמובן את סוגיית המניעה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> הבעיה היא לא שזה קיים בתוך חוזר המנכ"ל, השאלה אם זה מיושם בשטח ואיך אתם בודקים את זה. << דובר_המשך >> גלית דאדי: << דובר_המשך >> בוודאי. אלה ההנחיות שמנחות את אנשי החינוך, קודם כל בשגרה, איך בונים מרחב בטוח עבור הילדים, גם בשיח החינוכי בין תלמידים על מנת למנוע מצבים של פגיעה ברשתות החברתיות, וגם במטרה לתת כלים לאנשי החינוך איך להתנהל כשקורית פגיעה, מה הנהלים, מה עושים בכל מקרה ומקרה. יש מקרים שמנחים את אנשי החינוך גם לפנות ולדווח עליהם לגורמי האכיפה, למשטרה, לרווחה, ל-105. אני רוצה גם לספר שמעבר לחוזר אנחנו עושים עוד המון פעולות. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> ההנחיות הן לאנשי חינוך, מה עם המחונכים, הילדים? << דובר_המשך >> גלית דאדי: << דובר_המשך >> ודאי, אנחנו עושים פעולות בכל האוכלוסיות. כמובן שקהל היעד העיקרי שלנו הם התלמידים ואיתם אנחנו עושים עבודה לאורך כל השנה, בכל הגילאים ובכל החברות בהתאמה, סביב נושאים רבים. אנחנו פועלים בעיקר בשלוש פעימות: בתחילת שנה, באמצע השנה, בחודש פברואר, שיש לנו את שבוע גלישה בטוחה ושהוא גם חודש המוגנות ברשת שמצוין במטה הלאומי, וגם בסוף השנה. בתחילת שנה אנחנו מתמקדים ביצירת שיח מוגן, אמנה כיתתית, בית-ספרית, כללים כיצד מתנהלים ברשתות החברתיות, בין התלמידים וכמובן עם כולם. בחודש הלאומי יש פעולות יותר אינטנסיביות, הרצאות. הנושאים שאנחנו בעיקר עוסקים בהם הם נורמות להתנהלות בטוחה ברשת, שמירה על פרטיות, שיח מכבד ואמפתי, אבטחת מידע וסייבר, שימוש במסכים בצורה מאוזנת, נושא של הפצת תכנים באופן כללי וגם בעלי גוון מיני, מניעת פגיעה והתמודדות עם אירועי פגיעה. כמובן שאנחנו מספרים לילדים על מוקד 105. רוב הילדים יודעים שאפשר לפנות למוקד 105 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע והרבה מהפניות למוקד הן של תלמידים. אנחנו עושים הרבה הרצאות לתלמידים, יש לנו פרויקט של שותפות עם המשטרה, הרצאות לחטיבות הביניים. כל שנה אלפי תלמידים נחשפים למסרים שדיברתי עליהם במהלך ההרצאות בחטיבות הביניים. לקראת סוף השנה ולקראת היציאה לחופשת הקיץ, התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, משרד החינוך מפרסם גם לצוותים, גם לילדים וגם להורים, מסרים על חשיפה מוגברת למסכים, למצבי סיכון, לתכנים קשים, למידע כוזב, וכמובן שאנחנו מחזקים בעיקר את הנושא של שיח ופנייה לעזרה. בנוסף, אנחנו עושים עבודה עם מנהיגות נוער, יש לנו תוכנית שנקראת "עמיתים ומשפיעים", ילדים בוגרים עוברים הכשרות ועושים עבודה עם תלמידים צעירים. אנחנו יודעים ששיח של נוער עם נוער זה הכי הכי אפקטיבי. הילדים מקשיבים לילדים יותר מאשר לכולם. ב-105 יש לנו גם את פורום הנוער, שגם איתו, ביחד עם מועצת תלמידים, אנחנו עושים פעולות שמופנות לנוער. הכשרות מורים ואנשי חינוך, אנשי צוות, יועצים חינוכיים, מנהלים, בעלי תפקידים שונים, רכזים חברתיים, מב"טים, מפקחים, מפמ"רים, כל אנשי המקצוע האלה עוברים הכשרות. אני יכולה להגיד לגבי יועצות, שהן אנשי המקצוע העיקריים, שבכל שנה אנחנו מכשירים כ-500 יועצות חדשות שנכנסות למערכת, הן אנשי המקצוע שלנו בתוך בתי הספר שמטמיעים את התכנים, וחוץ מזה עם אנשי המקצוע הנוספים. עבודה עם הורים זה גם דבר מאוד משמעותי שאנחנו עושים בכל מיני ערוצים. יש לנו הרצאות להורים, הרצאות של משרד החינוך בשיתוף עם הנהגת הורים ארצית במטרה לעורר מעורבות בחיי היומיום של הילדים ברשת, להרחיב את הנוכחות ההורית בשיח החינוכי. בפברואר השנה קיימנו הרצאה להורים בערבית בנושא תפקיד ההורים בפיתוח מיומנויות חברתיות ברשת. אני חייבת לומר שבקרב החברה הערבית ההיענות להרצאות היא מאוד מאוד גבוהה. בהרצאה הזאת היו יותר מ-1,000 הורים, כמו בהרצאות אחרות שאנחנו עושים. בתחילת השנה הקרובה יש לנו, כמו שדימא הזכירה, תוכנית לעשות הרצאה יחד עם איגוד האינטרנט בנושא הכניסה של הבינה המלאכותית, שיח רגשי של ילדים עם בוט. עשינו את זה בעברית ונעשה בתחילת שנה הבאה גם בערבית. זה כבר מתואם. יש לנו קורס מקוון להורים בשיתוף עם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, אנחנו מפרסמים מכתבים להורים, הודעות SMS לכלל ההורים להנגשת המידע והמוקד. פעמיים בשנה לפחות אנחנו מפרסמים את האפשרות לפנות לעזרה למוקד 105. אני אגיד גם דבר חשוב, שכשילדים נתקלים בפגיעה וההורים מלווים אותם וגם אנשי המקצוע, הם יודעים שאפשר לפנות למוקד 105. במוקד נמצאות מפקחות שפ"י – אני אחת מהן – שנותנות מענה רגשי בהמשך לטיפול המשטרתי, לפונים, לילדים עצמם, להורים שלהם, הדרכה הורית איך להתמודד עם הפגיעה, איך ללוות את הילד בהתמודדות, איך להיעזר באנשי המקצוע וגם מציעים להם המשך טיפול רגשי, שעל זה אולי נאוה תרחיב, על המענה של טיפול אונליין שאנחנו מציעים למי שפונה למוקד. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> גלית, יש לי שלוש שאלות: אחת, דיברת על כל מיני תוכניות, הרצאות ומידע שעובר לאנשי חינוך, השאלה אם יש תוכנית מובנית סדורה לכל השכבות מכיתה א' עד י"ב שבעצם מקבלים הרצאה פעם בחודש על כל הנושא הזה? שתיים, אשמח לדעת האם יש לכם נתון כמה פניות היו למוקד 105 מתלמידים וכמה אחוז מהם היו מהחברה הערבית? שלוש, האם אתם משתמשים בפלטפורמות להביא סרטונים להעלאת מודעות בקרב המשתמשים? כי בני נוער נמצאים שם, האם אתם מנצלים את הפלטפורמות האלה בשביל להעלות סרטונים כדי להעלות את המודעות שלהם לגבי שימוש בפלטפורמות השונות? << דובר_המשך >> גלית דאדי: << דובר_המשך >> על חלק מהשאלות תענה נאווה בהמשך אבל אני אענה על מה שאני יכולה. לגבי תוכנית – לא הזכרתי את זה, יש תוכנית די מוכרת, נקראת "הכוחות שבדרך", היא תוכנית ספירלית מא' עד י"ב לכל הגילאים, לכל השכבות, בהתאמה גם תרבותית ובשפה הערבית כמובן, כל הזמן היא מתחדשת. בנושא של הרשת, יש לנו המון המון תכנים, יש אפילו דרישה בשכבות מסוימות לכמות מסוימת של שיעורים. אנחנו גם עוקבים שזה קורה, מעבירים סקר בקרב היועצות, שמדווחות בכל שנה על יותר מ-90% של פעילות בנושא בקרב התלמידים. לגבי השאלה על הנתונים, אני יכולה לומר את זה אבל אני אשאיר את התשובה לד"ר נאווה כהן אביגדור, שתציג את נתוני מוקד 105 לגבי פניות תלמידים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הפקנו סרטונים בשפה הערבית, לשאלתך. << אורח >> גלית דאדי: << אורח >> נכון. לגבי הפצת חומרים ותכנים בערוצים ברשתות עצמם, אז בוודאי, אנחנו כל הזמן עושים את זה יחד עם דוברות המשרד, מפיקים פוסטים, סרטונים, כמובן בערבית. אני אגיד שיש תופעה קשה שחשוב להכיר של סחיטה מינית ברשת, Sextortion, שלצערנו הרבה מאוד בני נוער, ודווקא בחברה הערבית יותר, חשופים לה. יש לנו סרטון מעולה גם בערבית בנושא הזה והרבה תכנים, גם באתר המטה הלאומי וגם באתר משרד החינוך, בשפ"ינט, שהוא אתר לאנשי המקצוע שלנו, שעושה הסברה לאנשי המקצוע, להורים ולילדים על הנושא במטרה למנוע את הפגיעה, וכמובן שבמקרה של פגיעה, איך מתמודדים ומה אנחנו ממליצים לעשות. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. נאווה, בבקשה. << אורח >> נאווה כהן אביגדור: << אורח >> ד"ר נאווה כהן אביגדור, ראשת האגף האזרחי במטה הלאומי להגנה לילדים ברשת – 105. אני אמשיך את הדברים במיקוד על העשייה של 105. שלחתי לקראת הדיון דוגמאות, קמצוץ ממש מהעשייה שלנו, לסרטונים בערבית לחברה הערבית במסגרת קמפיינים שאנחנו עושים. אפשר להראות את הדוגמה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> את יכולה לתרגם את זה לעברית, כדי שאנשים יבינו? << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> לא לתרגם אבל להעביר את רוח הדברים, בהחלט. אז קודם כל, הסרטון הזה הוא חלק מקמפיין שעשינו במימון קרן תובענות ייצוגיות של משרד המשפטים בדצמבר 2024-ינואר 2025. הושקעו הרבה כספים בקמפיין הזה והוא הגיע לחשיפה אדירה. הסרטון הזה מדבר על מניעת פגיעות מיניות. אנחנו עבדנו יחד עם משפיענים מאוד מוכרים, מאוד אהובים בחברה הערבית, ולמעשה יש פה פנייה ישירה לחברה הערבית בהתאמה רב-תרבותית. זאת אומרת, זה לא שאתה לוקח את הסרטון בעברית ומוסיף לו תרגום אלא השפה והניואנסים, הכול מותאם לחברה הערבית. תכף אני אסביר את כל העשייה שלנו, שהיא רבה מאוד וממוקדת לחברה הערבית. זה סרטון שמדבר על מניעת פגיעות מיניות ואפשר להראות את הסרטון השני, שאני כבר אקדים ואגיד, יש לנו הסכם לשימוש נכון בסמארטפון כשההורים נותנים לילד את הסמארטפון הראשון. ההסכם הזה נמצא באתר שלנו, גם בעברית וגם בערבית, וההמלצה שלנו להורים, לפני שנותנים לילד את הסמארטפון הראשון, היא לשבת איתו, לעבור על התחום הזה, על הנושאים, לעבור על ההסכם, מה מותר, ממה צריך להיזהר, לחתום ביחד. אנחנו מדברים על הסכם משפחתי. אגב, הסרטונים פה הם מתוך טיקטוק אבל את כל הסרטונים והעשייה הענפה שלנו במדיה אנחנו מעלים בכל הרשתות החברתיות, כולל באינסטגרם, כולל בטלגרם, כולל בהפצות בוואטסאפ, כמובן טיקטוק, יוטיוב. יש לנו עמודים בכל הרשתות החברתיות החשובות והמובילות ששם הילדים נמצאים והכול עולה גם שם. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> יש לכם נתונים לגבי הגיל הממוצע שילד מקבל בו את הסמארטפון הראשון שלו? << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> כן, יש מספר נתונים, בסקר האחרון שאנחנו עשינו ב-105 הגיל היה 10, ה-OECD גם מדברים על סביבות גיל 10, אני יודעת שבדוח בזק עלה גיל צעיר יותר, 6.7, אם אינני טועה, זה הטווח. הגיל לקבלת הסמארטפון הולך ונהיה צעיר יותר, ולכן אנחנו חושבים שאי אפשר לתת לילד סמארטפון סתם בלי לעשות הכנה מדוקדקת מראש וגם מעקב שוטף בהמשך. נראה את הסרטון הזה ואני אתייחס לנתונים. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> הסרטון הזה הוא אידיאלי, הלוואי שהיינו הולכים לפי הסרטון הזה. לצערי, רוב ההורים, בצורה מודעת או בלתי מודעת, נותנים לילד את הסמארטפון כדי שהוא יעזוב אותם, אפילו בגילאי 5, 4 ו-3. צריך להעלות את המודעות גם בקרב ההורים, לא רק בהקשר לטלפון הראשון אלא גם מתי לתת את הטלפון, כי הטלפון הוא לא כלי משחק לילדים בגילאים יותר קטנים, בגילאי 3 ו-4. << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> אתה צודק לחלוטין ולפעמים כששואלים אותי: מי קהל היעד הכי חשוב שלך? אני לרגע עוצרת ולא יודעת להגיד אם זה הילדים ובני הנוער או ההורים, כי התפקיד של ההורים היום, בעידן של רשתות חברתיות, הוא קריטי ואנחנו קוראים כל הזמן למעורבות הורים 24/7 בחיים הווירטואליים של הילדים שלהם, בדיוק כמו בחיים הפיזיים. אני אשנה את סדר הדברים ורק אסגור את המעטפת של פעילויות ההסברה והמניעה שאנחנו עושות. חלק מהדברים עלו אז אני אדלג עליהם ואחרי זה אני אתן נתונים, כפי שביקשת, מתוך הפניות של החברה הערבית למוקד 105. אז קודם כל מבחינת פעילויות ההסברה, יש לנו אתר בערבית לחברה הערבית, אנחנו מחזיקים אתר בעברית, ערבית ואנגלית. כל החומרים שאנחנו מייצרים בעברית אנחנו מתרגמים לערבית, מעלים לאתר ומפיצים בכל הרשתות החברתיות. אגב, השארתי לך דוגמאות של חומרים מודפסים בתחום של פגיעות מיניות, של מצוקה נפשית, בכלל על 105, שאנחנו מחלקים בהרצאות ובמפגשים שונים שאנחנו נמצאים בהם. מפגשי זום, כפי שנאמר, אנחנו עושים שידורים מקוונים בערבית להורים בחברה הערבית. ערוצי הניו-מדיה שלנו, כפי שאמרתי, הקמפיינים עולים בכל הערוצים; עלונים; קורס הורים, שכבר צוין; תרגום אונליין – כל מי שפונה למוקד 105 24/7, יש תרגום גם לשפה הערבית ככל שזה נדרש, מעלים מתרגם שמסייע בתרגום הפנייה; טיפול אונליין – הזכרתי בדיון הקודם אז אני אגיד רק במשפט – ככל שמסתיים טיפול במוקד 105 ואנחנו מבינים שהילד זקוק להמשך טיפול, תמיכה וסיוע רגשי, אנחנו מפנים אותו, בפרויקט משותף עם קרנות הביטוח הלאומי ובמימון שלהן, ועמותת עלם, הסיוע ניתן גם בשפה הערבית על ידי מטפלים, פסיכולוגים, עו"סים שדוברים ערבית ונותנים את הטיפול גם בערבית ללא תשלום, עד שישה טיפולים מקוונים. יש לנו ערוץ פודקאסט ואנחנו מקליטים גם פודקאסטים בשפה הערבית לחברה הערבית. האתר שלנו הוא אתר של גוף ממשלתי, ויחד עם זאת, 5,000 כניסות לאתר בשנה לצרוך חומרים שנוגעים לפעילות שלנו בשפה הערבית. חודש לאומי להגנה על ילדים ברשת – גם השארתי דוגמה לעלון שהפצנו בחברה הערבית. הלוגו שמלווה את החודש הזה הוא גם בשפה הערבית, באנגלית ובעברית. קמפיינים – אנחנו עושים שימוש ונעזרים במשפיעני רשת מתוך החברה הערבית, אני מדלגת פה על השמות אבל נעשה סקר, אנחנו בודקים מי המשפיענים שהנוער אוהב בחברה הערבית ואנחנו עובדים יחד איתם. אני יכולה להגיד שבאופן כללי לקמפיין עם קרן תובענות ייצוגיות היו למעלה מ-55 מיליון צפיות בכלל החברה, היהודית והערבית יחד. הקמפיין הייעודי לשימוש נכון בסמארטפון, נתוני חשיפה של שני הסרטונים בערבית שפרסמנו במסגרת הקמפיין – מעל 9 מיליון חשיפות בערבית; והקורס המקוון – יש לנו קורס מקוון בישראל דיגיטלית ללא תשלום על הגנה על ילדים ברשת. זה קורס שמיועד להורים בעיקר ועכשיו הוא ממש בשלבי סיום לעלות גם בשפה הערבית. יש לנו פעילות קבועה, שיטתית, עקבית בשפה הערבית. לגבי נתונים, מתוך דוח המוקד 2025, פניות של החברה הערבית – מתוך 16,292 אירועים שטופלו במוקד 105 ב-2025 1,081 אירועים היו פניות מתוך החברה הערבית. זה נתון שתואם לדעתי גם את מה שנאמר פה מבחינת הפניות לקו הסיוע של איגוד האינטרנט. אנחנו מטפלים רק בקטינים, כ-7% מכלל האירועים במוקד. זאת אומרת, אנחנו עומדים בממוצע בשנים האחרונות על 7%, 8%, 9% של פניות מהחברה הערבית. זה עוד לא מייצג את החברה הערבית, שהיא כ-20% מכלל האוכלוסייה, אבל זה בכל זאת נתון משמעותי. אגב, מתוך האירועים האלה כ-250 פניות היו של בגירים שקיבלו שירות מ-105. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> האם יש לכם את הנתון של השנה הקודמת כדי שנראה אם יש עלייה או שזה אותו מספר? << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> זה פחות או יותר אותו מספר. יש עלייה בפניות למוקד, אז גם אם האחוזים נשארים אותם אחוזים המספר המוחלט עולה. כאחוזים זה אותם אחוזים. אז גם כ-250 בגירים, קרי 18 פלוס, שפנו ל-105, קיבלו סיוע, תמיכה, הפניה להמשך טיפול וכדו'. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> איזה סוגי פניות היו? << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> מבחינת סוגי האירועים: 27% היו עבירות מין, 17% בריונות וביוש, 9% איומים, 9% התחזות, 5% הטרדה לא מינית, 3% חשש של חיי אדם, 2% פריצה למחשב ועוד. כשאני מדברת על זירות אירועים עיקריות שבהן היו הפגיעות: 24% היו בטיקטוק, 17% באינסטגרם, 15% בסנאפצ'אט ו-14% בווואטסאפ. אני יכולה להגיד שסנאפצ'אט זו פלטפורמה שמשתמשים בה יותר בחברה הערבית ביחס לחברה היהודית. אם בחברה היהודית כ-3% מהפניות נוגעות לסנאפצ'אט, זה 15% בחברה הערבית. זו פלטפורמה שמאפשרת שיחות אנונימיות, מפגשים עם זרים, תקשורת עם חברה ערבית מחוץ לישראל, השיחות נמחקות וקשה לאתר פוגעים. אלה המאפיינים של הזירה הזאת. אם אני מדברת על פילוח של עבירות מין בלבד, 44% מהפניות בגין עבירות מין היו של סחיטה מינית, Sextortion. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> איך זה בהשוואה לחברה היהודית? << דובר_המשך >> נאווה כהן אביגדור: << דובר_המשך >> אנחנו מזהים שבחברה הערבית יש יותר אירועי סחיטה על רקע מיני מאשר בחברה היהודית. עשינו סרטונים ייעודיים בערבית לתופעה הזאת ואנחנו מציפים את הנושא הזה בכל פלטפורמה אפשרית. 25% הטרדות מיניות, 21% הפצת תמונה או סרטון מיני, 5% התכתבויות בעלות אופי מיני ו-4% עריכת סרטונים או תמונות מיניות. לגבי בריונות וביוש, מתוך כלל הפניות: 44% הפצה של תמונה או סרטון מביך, 16% דפי שנאה, 15% הצקות, 9% השמצות ו-8% פרסום של התנהגות שלילית. אני אסיים בסקר שעשינו ופרסמנו ב-2023 שבדק את הרגלי הגלישה של בני נוער גם בחברה היהודית וגם בחברה הערבית. אנחנו מתכננים לעשות גם ב-2026 סקר נוסף כדי שנוכל לראות האם יש שינויים. אגב, בכל הסקרים שאנחנו עושים אנחנו מתייחסים גם לחברה הערבית. ציינתי את זה גם בוועדה הקודמת, כל הסקרים שלנו לוקחים בחשבון גם את החברה הערבית. מבחינת אפליקציות, יש בולטות לשימוש בוואטסאפ, אינסטגרם וטיקטוק. ציינתי שבחברה הערבית בני נוער משתמשים יותר בסנאפצ'אט. בנות ערביות מבלות ברשתות החברתיות יותר מבנים. למעלה מ-40% מהבנות הערביות מבלות 5 שעות ומעלה ביום ברשתות החברתיות. בחברה הערבית אנחנו מזהים כי השימוש בטיקטוק דווקא מאפיין קבוצות גיל צעירות יותר. בחברה הערבית בני הנוער עוקבים אחרי מפורסמים בשיעור גבוה. נוער בחברה הערבית נוטה לעקוב אחר מפורסמים באופן אקראי גם לפי קפיצה במומלצים. ואני אסיים לגבי גיימרים, בנות הן ממש גיימריות הדוקות יותר מבנים, רוב בקרב הנוער הערבי והן היהודי. עלה מתוך הסקר כי הבנות מבלות במשחקים ברשת זמן ממושך יותר מבנים. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה, ד"ר נאווה. חבר הכנסת ואליד אלהואשלה, בבקשה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> תודה, מכובדי היושב-ראש, תרשה לי ברשותך לפתוח בעניין אחר שאנחנו כמובן דנים בו במישור של ההנהגה בחברה הבדואית בנגב. אנחנו עומדים מול גל שהוא לא פחות חשוב מהעניין הזה, אני רוצה לקרוא לו גל אלימות מצד המדינה כלפי החברה הבדואית בנגב ואני רוצה ברשותך להקריא פוסט שכתב אתמול חברי הית'ם אלנבארי מהיישוב תל ערד, שהרס את ביתו במו ידיו והרשויות לא הותירו לו שום ברירה. אני מצטט אותו: "לפני שלוש שנים, במסגרת עבודת הגמר שלי לתואר ראשון, חקרתי את חווייתם של צעירים בדואים המתמודדים עם הריסות בתים בנגב. העבודה זכתה להצטיינות. לא תיארתי לעצמי שזמן קצר אחר כך אעמוד בעצמי מול אותה מציאות שעליה כתבתי. בשבוע האחרון ובמהלך החג הרסתי את ביתי במו ידיי. אני לא מיוחד ולא שונה מאלפי צעירים אחרים בנגב. להפך, הסיפור שלי הוא בדיוק הסיפור שלהם, צעירים שעובדים, לומדים, מתקדמים, תורמים לחברה, ובסוף מגלים שהחלום הבסיסי ביותר, בית ומשפחה, הופך למאבק בלתי אפשרי. מדינה שמדברת על שוויון אך מותירה דור שלם ללא אפשרות אמיתית להסדיר את חייו. מדינה שרואה בבתים שלנו בעיקר בעיה לתכנון במקום בני אדם עם זכויות, תקווה ועתיד". בימים הקרובים, אדוני היושב-ראש, צפויים להרס כ-40 בתים של בני משפחת אלנבארי בישוב תל ערד ועשרות משפחות עלולות להישאר ללא קורת גג. כמובן שאנחנו מצפים גם ביום הזה שהמדינה תחשב מסלול חדש בהקשר של החברה הבדואית בנגב. היום הגיע השר שיקלי לנגב והכריז במסיבת עיתונאים על יישור קו להריסת כפרים ובתים בנגב. אנחנו עומדים כאן ומדברים על אלימות ברשת ואלימות בכלל שמתפשטת בחברה הערבית, אבל לא עמדה הממשלה רגע אחד ושאלה את עצמה מה תורם לכל הסוגיה של אלימות בחברה הערבית. הריסת בתים בנגב משאירה סטודנטים, מורים, אנשי אקדמיה, ללא בתים. אלפי בתים הרסה הממשלה הזאת. ואם הממשלה באמת שמה בראש סדר העדיפויות שלה את העניין של האלימות והפשיעה, היא צריכה לחשוב מה הגורמים לאלימות בחברה הערבית ומה הגורמים לאלימות בתוך המדינה. מדברים על משילות אבל מצד אחר מפקירים את האזרחים הבדואים בנגב, לא נותנים אופק לאנשים, הורסים כפרים שלמים. הרסו את אום אל-חיראן, ואדי אל-חליל ואום תנאן, ועכשיו הרשויות נותנות הוראה לתושבת תל ערד להרוס את הבתים שלהם. יש הרבה משפחות בתל ערד שהמדינה דרשה מהן להרוס את בתיהן. זה האבסורד שבעניין. תודה, אדוני יושב-הראש. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה, אחי חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. אנחנו עדים למדיניות המדינה לצערנו בשלוש שנים האחרונות. במקום לתת פתרונות לחברה הערבית בכלל והבדואית בנגב בפרט, היא מעדיפה להרוס בתים. דיברו כאן גם בתחילת הדיון על פערים בתשתיות, גם אין תשתיות לאינטרנט בחלק גדול מהיישובים הבדואים בנגב ולצערנו זו מדיניות. << דובר_המשך >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר_המשך >> אדוני יושב-הראש, מאכזב מאוד ששר הממשלה מגיע לנגב היום, במקום לסייע לאזרחים, לתת אופק לתושבים, לאזרחים של המדינה, בוחר לנשל את הקרקעות ביישובים כסייפה, אבו תלול, לקייה, סעווה ומרעית ומשאירים את המשפחות בין שמיים וארץ. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. חברת הכנסת אימאן, בבקשה. << דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> צוהריים טובים לכולם, תבורכו על קיום הדיון הזה. אני חושבת שהשאלה של הנגישות כבר ידועה מזמן לכלל הרשויות במדינה. אני יכולה להגיד שיש קצת שיפורים אבל לא ממש, לא משהו שאפשר באמת להצביע עליו, במיוחד אם אנחנו נדבר על היישובים בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית ובדגש על הנגב. לגבי הסוגיה של האלימות, כמו שאר הסוגיות שנוגעות למהות החיים של החברה הערבית, אני יכולה להגיד בוודאות שאין שליטה, אפילו שהפיקוח נמצא בסוגיה הזאת הוא עדיין רחוק מלהיות מענה מספק לתופעה הזאת בקרב התלמידים ובני הנוער. לגבי הסיבות לאלימות, כולנו כבר נהיינו פרופסורים בלתת אבחנות, אבל לצערי הרב, מי שבידיו הפתרונות לא ממש מתכוון לתת פתרונות, ובמקום לתת טיפול יסודי לשורשים של הבעיה, במיוחד בקרב בני הנוער, אנחנו רואים שהמצוקה הכלכלית והחברתית שחיים בתוכה בני הנוער בחברה הערבית רק יכולה להאיץ את הבעיה המחריפה הזאת. ועוד נקודה, אי אפשר להפריד בין האלימות והפשיעה הגואה בתוך החברה הערבית לבין מה שקורה בתוך הרשתות, וחשוב לנו גם לא לשכוח את ההשפעות של מה שאנחנו רואים בתוך הרשתות, אם זה ממקרה רצח ואם זה מאיומים ויריות. כל זה משאיר את חותמו השלילי על נפשם של אותם בני נוער, ילדים קטנים ומשפחות שלמות. למרות מה שנעשה מבחינת הסברה – שמעתי את נציגת המטה הלאומי להגנה על ילדים שדיברה על 9 מיליון חשיפות לשני סרטונים – אנחנו גם למדנו להפריד בין נחשפים וצפיות לבין מעורבות בסרטונים האלו. השאלה העיקרית היא כמה באמת תלמידים צפו עד הסוף, כמה היו מעורבים בצפייה הזאת, והאם התקיים אחר כך – במיוחד אם נדבר על שני סרטונים – דיון מעמיק בתוך בתי הספר, בכיתות עם המחנכות, המחנכים, ההנהלה, בתוך הקבוצות, דיון מהותי ועקרוני לגבי אותם סרטונים. אני חושבת שיותר קל לעשות את הסרטונים ולהפיץ אותם, לעקוב כמה צפו או כמה נחשפו, אבל העבודה המהותית באמת היא שיתקיים דיון ולשמוע את אותם תלמידים, את מה שהם מרגישים לפני, את מה שהם אומרים ועם מה זה משאיר אותם, עם איזה רגשות, איזה תחושות, איזה רצונות, האם מטרת הסרטון מופקת או שזה עובר על יד ואותם ילדים, לצערי הרב, אותם נערים, בעוד שנתיים, אם לא בתקופה שהם נמצאים בתוך בית הספר, כבר – בשפה שלהם – נהפכים לחיילים. זה מצמרר. אני נמצאת בקרבת מורות ומורים ואני שומעת מהם איך הילדים, אפילו בחטיבה ובכיתות ה' ו-ו', מדברים, באיזו שפה ובאיזה מילים הם משתמשים. זה הדבר שצריך לשים אליו לב. אני מסתכלת על הנושא של האינטרנט והסרטונים כמשהו שבמקום למנוע או לעצור, פעמים רבות רק מקדם ומאיץ את התופעה של האלימות, כי הם נחשפים דרך זה גם לסוגיות שלא נחשפו אליהן לפני ואז הם יכולים לחשוב על עוד אופציות. לכן האמונה שלי היא שזה צריך לבוא מתוך דיון מעמיק בתוך הכיתות ועם אנשי מקצוע שיכולים גם לנהל את הדיון הזה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. עו"ד יעקוב איברהים, גבעת חביבה, בבקשה. << אורח >> יעקוב איברהים: << אורח >> יעקוב איברהים, מנהל מחלקת המנהיגות בגבעת חביבה. תודה לך, כבוד היו"ר, על הדיון החשוב הזה. אני לא אחזור על דברי קודמיי, אני מסכים עם רובם. נעשית כאן בעיניי עבודה ממש מעולה, מבורכת, אך לדעתי היא חסרה. כבר חצינו לפני הרבה זמן את הנושא של האלימות, אנחנו עכשיו מדברים על פשע ואפילו פשע חמור. אנחנו, בגבעת חביבה, נחשפים כל שנה לעשרות-אלפי תלמידים, מגילאים ממש קטנים, שכל הזמן משתפים בסרטונים את הילדים האחרים בהפסקות על דברים שראו אתמול, גם ברציחות. אנחנו רואים שם – אני נחשפתי – תמונה של ראש ערוף שהתלמידים מעבירים מאחד לשני. דברים כאלה. החשיפה המתמשכת הזאת, יוצרת פחד, חרדה. חברת הכנסת אימאן דיברה על מעורבות ובסרטונים האלה יש הרבה מעורבות, הילדים מדברים על סוגי הנשק שהם רואים וזה פשוט מזעזע, אין לי מילה יותר מזה. אז כל הדברים שנאמרו כאן, במיוחד על מוקד 105, לדעתי זו עבודה מצוינת, אבל כאן מדובר, תקנו אותי אם אני טועה, שרק כשהתלמיד הוא קורבן, התלונות, ולא על מה שנחשף ברשתות למשל, על דברים שלא קשורים אליו, לזה צריך גם לתת מענה. תודה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. למא יאסין, יוזמת אברהם, בבקשה. << אורח >> למא יאסין: << אורח >> תודה רבה, כבוד היו"ר. אני אחלק את זה לשניים: כשמדברים על טיפול בפשיעה והאלימות מתייחסים גם למניעה מצד אחד ולאכיפה מצד שני, ורוב מה שהוזכר פה הוא באמת בפן המניעתי, החינוך, הטיפול בבעיות השורש, כמו מחסור בקרקעות למשל, מה שעלה פה, הריסת בתים, חוסר תוכניות לאחר בית הספר וכו'. זה הפן המניעתי ואין מה לעשות, לוקח יותר זמן לראות את ההשפעה של ההתערבות הזאת. מהצד השני, מצד האכיפה, אנחנו רואים שהאכיפה לא נעשית בצורה מספיק טובה כי במבחן התוצאה, גם מספר הנרצחים וגם מספר הפענוחים, מאוד נמוך ומעיד על סדר עדיפויות מסוים בעבודת המשטרה. אין לי אלא להסכים עם כבוד היו"ר שאם מישהו מפרסם פוסט אנחנו רואים מעצרים מאוד מידיים ואלימים נגד החברה הערבית, אבל כשמישהו מנופף בנשק ברשתות החברתיות זה נשאר שם, זה מקבל הרבה חשיפה וזה משפיע על התודעה, בעיקר בקרב בני הנוער. יש משפט בערבית שאומר من امن العقاب اساء الادب וזה בגדול אומר: מי שבטוח שלא יהיו השלכות למעשיו ולא יהיה עונש יהיה מוכן לעשות הכול. תודה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. עבדאללה אבו סייף, מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. << אורח >> עבדאללה אבו סייף: << אורח >> שלום לכולם, צוהריים טובים. אני עבדאללה אבו סייף, מערערה, בן 16, יושב-ראש שדולת חברה ערבית במועצת התלמידים והנוער הארצית. אני רוצה לשאול שאלה פשוטה: איך יכול להיות שבשנת 2026, כשאפשר לדעת תוך שניות מה קורה בכל מקום בעולם, אני עדיין לא יודע אם אני אחזור הביתה בשלום? אני בן נוער מהחברה הערבית, כמו כל נער, אני חולם על העתיד, על לימודים, על קריירה ועל חיים טובים יותר, אבל לפני כל החלומות האלה יש לי שאלה אחת שמלווה אותי ואת החברים שלי בכל יום: האם נהיה בחיים עד מחר? לצערי, אני לא רואה את העתיד שלי פה. לפעמים אני פותח את הטלפון כדי לברוח מהמציאות לכמה דקות ובמקום זה אני רואה עוד סרטון ירי, עוד רצח, עוד משפחה שהתפרקה ועוד חיים שנגמרו. גם ברשתות החברתיות, שבני הנוער נמצאים שם שעות, יש ארגוני פשע ואלימות. האלימות כבר לא דופקת על הדלת, היא נכנסה פנימה. היא נמצאת ברחובות, בבתי הספר, ברשתות החברתיות. יש אנשים שפשוט בחרו להתעלם וחושבים שהאלימות בחברה הערבית היא בעיה של הערבים בלבד, אבל כשצעיר ערבי מפחד לצאת מהבית, כשאימא מפחדת שהבן שלה לא יחזור בערב, כשילדים גדלים למציאות שבה קול של ירייה כבר לא מפתיע אותם, זו לא בעיה של מגזר. ולצערי, התחלנו לראות את זה גם בחברה היהודית. בני נוער בחברה הערבית כבר מפחדים ללכת לחנות, הם יוצאים מהבית ומסתכלים לכל הכיוונים, לא מאיפה יבוא חבר אלא מאיפה יגיע הכדור. הם חיים בתחושה שכל ירייה יכולה להיות האחרונה, שכל רגע כדור תועה יכול לסיים להם את החיים. מתוך תחושת חוסר הביטחון הזה, חלק מהנערים מחזיקים גם הם נשק, לא מתוך רצון לפגוע, אלא מתוך פחד. בתחילת השנה ועד היום נרצחו 120 – או יותר, כי כל יום זה מתעדכן. שנה שעברה נרצחו 252. זה מספר שיא, שיא של דם, של פחד, של כישלון. זו תעודת כישלון של מדינה שלמה. לתקשורת יש אחריות משמעותית במאבק לאלימות. פעמים רבות מקרי האלימות והפשיעה בחברה הערבית כמעט ואינם מקבלים סיקור מספק בתקשורת. כתוצאה מכך, רבים מהחברה היהודית אינם מודעים למה שקורה אצלנו ביום יום, להיקף התופעה ולתחושת חוסר הביטחון שאיתה אנחנו חיים. כאשר התקשורת אינה מציגה את המציאות הזה באופן קבוע ומעמיק קשה ליצור מודעות ציבורית רחבה וקשה יותר לקדם פתרונות אמיתיים כדי להתמודד עם האלימות. צריך קודם כל להכיר בתופעה ולדבר על עליה. אני אישית מכיר אנשים שלא יודעים בכלל מה קורה אצלנו בחברה הערבית. ומעבר לאלימות, אנחנו חיים גם בתוך פערים עמוקים וגזענות. אנחנו שומעים שמדברים על שוויון אבל מרגישים את הפערים במציאות. אנחנו שומעים שמדברים על חיים משותפים אבל פוגשים גזענות ברחוב, ברשת ובמרחב הציבורי. בנוסף, אני מרגיש שאנחנו אזרחי סוג ב'. שלטים, אתרים, אפליקציות, לא נגישים ולא מתרגמים לערבית, וכולנו יודעים שיש בעיה ממש גדולה בשפה העברית אצל הערבים. על כן השאלה היא לא רק מה האחריות של המדינה, השאלה איזו חברה אנחנו רוצים להיות, חברה שמתרגלת לאלימות או חברה שנלחמת בה, חברה שמקבלת גזענות או חברה שמסרבת להשלים איתה, כי אני לא מבקש רחמים, אני מבקש את הדבר הכי בסיסי שמגיע לכל בן נוער במדינה הזאת – את הזכות לחיות בלי פחד. אנחנו דורשים תכנית חינוך, ספורט והכשרה מקצועית, לתת לנוער אלטרנטיבה אמיתית, לכסף, שיתוף פעולה עמוק עם הקהילה, הורים, מורים, הנהגה מקומית ועמותות, הרמת הענישה על סחר ושימוש בנשק, לצד טיפול ושיקום בנערים שנפלו למעגל הזה. ולגבי הגזענות, אתם יכולים לעשות את הדבר הכי בסיסי, מפגשים בין ערבים ליהודים מאפשרים לנו להכיר את התרבויות השונות, ללמוד לכבד ולקבל אחד את השני. כשמחליפים פחד והסתייגות בהיכרות נוצר חיבור אנושי אמיתי מתוך כבוד, קבלה ואהבה ללא תנאים, מגיע גם שלום. תתחילו לשים את הנושא במרכז סדר העדיפויות ועוד מידע דרך התקשורת לחברה היהודית. תודה רבה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> יעטיכ אל-עאפיה, עבדאללה אבו סייף מערערה. לצערנו, לגבי האלימות והרציחות, גם שרים בממשלה אומרים שערבים רוצחים אחד את השני. כשהשרים לא מבינים ועושים את תפקידם לטפל בבעיה הזאת, אנחנו נמצאים בבעיה, באמת אנחנו נמצאים בבעיה. אני אעבור לנציגי הרשתות החברתיות ואחר כך למשטרה ולפרקליטות כדי שיסכמו לנו את הכול. יהודה בן יעקב, Meta, בבקשה. << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> תודה, אדוני יושב-הראש, ותודה למנהלת הוועדה על ההזמנה, כמו תמיד. נגעו פה בהרבה דברים, מכותרת הדיון נראה היה שזה הולך למקום יחסית מצומצם, אבל זה התרחב גם לסוגיה שקשורה לבטיחות של צעירים ברשת ואיך צעירים משתמשים ברשתות. הכנתי כמה דברים להגיד אבל אולי אני אתייחס לחלק מהדברים שעלו. חשוב לי להתחיל ולהגיד שברמת המדיניות של הפלטפורמות של Meta, פלטפורמות ש-3.5 מיליארד אנשים מסביב לעולם משתמשים כל יום, המדיניות אוסרת בצורה מוחלטת אלימות, במובן של גילויי אלימות, במובן של הצגת אלימות גרפית בהקשרים שמעודדים את האלימות וכדו', וכאן חשוב לפתוח סוגריים: אם אנחנו משתפים ביטויים של אלימות כדי לגנות אותם זה משהו שמותר על הפלטפורמות שלנו. אז יש פה איזשהו ניואנס שתכף נדבר עליו, כשנגיע לאכיפה. המדיניות היא מדיניות מאוד ברורה והיא גם נאכפת במסגרת כל מיני חלקים בתוך המדיניות הכללית של Meta, כי יש חלקים שאוסרים הצגת אלימות גרפית, יש חלקים במדיניות של Meta שאוסרים עידוד אלימות וקריאה לאלימות, ויש חלקים במדיניות שאוסרים על ארגונים מסוכנים וארגוני פשיעה לעשות שימוש בפלטפורמות של Meta, וכל אחד מהיבטי המדיניות האלה מטפל בתופעה אחרת בנושא הזה. זאת המדיניות. אכיפה היא תמיד אתגר, כמו שזה אתגר לתפוס את מי שנוסע מעל המהירות המותרת, גם אם יש מצלמות וכדו'. באכיפה אנחנו חייבים תמיד להשתפר וגם אם ניפגש פה בעוד 10 שנים אני אגיד לך שבאכיפה אנחנו תמיד צריכים להשתפר. מה אנחנו עושים כדי להשתפר באכיפה? בינה מלאכותית היום עוזרת לנו לזהות דברים בצורה הרבה יותר מדויקת באופן יזום, אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה. הרבה פעמים אנחנו גם נעזרים בדיווחים, באמירות ובעדכונים מגורמים שאנחנו משתפים איתם פעולה, ויושבים כאן לא מעט כאלה. אז בינה מלאכותית בעצם עוזרת לנו לזהות את התכנים המפרים מראש ובצורה יזומה. האכיפה משתפרת, זה משהו שאנחנו מודדים באמצעות מדד שנקרא שכיחות. אנחנו בעצם רוצים לדעת על כל כמה צפיות בתוכן בפלטפורמות של Meta צופים בתוכן שהוא תוכן אלים, או לצורך העניין גזעני. בכל מדד יש מדד שכיחות משלו. בכל מה שקשור לתוכן אלים, השכיחות ירדה מ-0.2% ל-0.15%. זה נשמע קצת, זה נשמע ירידה קטנה, אבל בפועל, כשאנחנו מדברים על סדרי הגודל של הפלטפורמות שלנו, מדובר בירידה משמעותית ובהשפעה משמעותית. זו ירידה שמערכות בינה מלאכותית עוזרות לנו להגיע אליה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> יש לך את הנתון כמה תכנים של ירי, רצח, איומים ופשיעה הוסרו בשנה האחרונה מהפלטפורמות שלכם? << אורח >> יהודה בן יעקב: << אורח >> יש לנו דוחות שאנחנו מפרסמים כל רבעון בנושאים האלה, הדוחות הם מספרים גלובליים, אנחנו כמובן לא מסווגים אותם לפי מוצא אתני, השתייכות לאומית וכדו', מהרבה סיבות, בין היתר לא ליצור סטיגמה או דברים מהסוג הזה. אז אנחנו מציגים באופן שקוף את ההגדרה. אחת ההגדרות שלנו זה תוכן גרפי שמציג אלימות. לגבי המספרים הגלובליים – אין לי את המספר המדויק, אנחנו מעדיפים למדוד את השכיחות, אבל המספר המדויק מופיע בדוחות הפומביים, אני אוכל לבדוק ולחזור אליך. אנחנו מעדיפים למדוד את השכיחות כדי להבין כמה אנשים נחשפים לתכנים האלה על הפלטפורמות שלנו ושם, כמו שאמרתי, יש ירידה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> כמה זמן לוקח מרגע שמופיע סרטון ועד להסרתו? << דובר_המשך >> יהודה בן יעקב: << דובר_המשך >> המטרה שלנו היא להסיר סרטונים שמפרים את המדיניות. לא כל סרטון אלימות מפר את המדיניות, חשוב להגיד. אם אני לוקח דוגמה אקטואלית, אחד המקרים הקשים שדוברו עליהם לאחרונה זה המקרה של הרצח של ימנו זלקה שבאמת הגיע לתהודה ציבורית. אחד מהדברים שהיו חשובים זה גם האפשרות לשתף את הדבר הזה מתוך מקום של גינוי. אז אנחנו לא מודדים בהכרח כל סרטון אלים, האם הוא צריך לרדת או לא, אנחנו רוצים את אלה שמפרים את המדיניות, ושם אנחנו מדברים על עלייה בכמות התכנים שמוסרים אוטומטית לפני שהם מדווחים אלינו. המספרים המוחלטים, כמו שאמרתי, נמצאים בדוחות השקיפות שלנו ואני אוכל לחזור אליך ממש עוד רגע איתם. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> האם אתם מעבירים מידע לרשויות האכיפה? << דובר_המשך >> יהודה בן יעקב: << דובר_המשך >> כן, חד-משמעית כן. יש לנו גם סטנדרט של שיתוף מידע עם רשויות אכיפה כשאנחנו מזהים איום מידי, כך זה נקרא. זה הסטנדרט שאנחנו מציבים לעצמנו. אבל יותר מזה, אנחנו מעבירים מידע לפי דרישות חקירה. יש לנו צוות ייעודי בחברת Meta שעובד בשיתוף פעולה עם מחלקת הסייבר במשטרת ישראל ועם מוקד 105 כדי לסייע בחקירת מקרים כאלה, ויש לא מעט תיקים שצמחו בעזרת החקירות האלה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> בנוסף להסרה של סרטונים, אתם נוקטים צעדים נגד אותו יוזר, משתמש, אדם שהשתמש והפיץ? << דובר_המשך >> יהודה בן יעקב: << דובר_המשך >> כן. שאלה מצוינת ואני אגיד שאחד הדברים שאנחנו רוצים לייצר זה קודם כל אזהרה כדי להבהיר את הכללים שלנו, ואגב, יש תלונות גם מהצד השני שאנחנו לא מספיק מזהירים או נוקטים בפעולה חד צדדית לפני, אז אנחנו תמיד מנסים לייצר את האיזון הזה בצורה טובה יותר. אנחנו כמובן מסירים חשבונות בעקבות הפרות חוזרות ונשנות. הסרה של חשבון תהיה קשורה גם לכמות ההפרות אבל גם לחומרת ההפרות. אז אם יש הפרות בודדות אבל הן חמורות במובן שהן קוראות לאלימות, ההסרה תהיה מהירה יותר אחרי מספר הפרות קטן יותר, לעומת מצבים שמדובר בהפרות אחרות, מסוגים של ספאם או דברים מהסוג הזה, שהם פחות חמורים ולכן יש יותר אורך רוח מבחינת הסרת החשבון. ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לדבר על הנושא של שיתופי הפעולה, כי אחד מהדברים המובהקים שמעודדים את היכולת שלנו להבין מה קורה בשטח – בסוף דיברו פה אנשים שנמצאים בשטח – זה לקבל את התלונות ולקבל את המידע מאנשים שאנחנו עובדים איתם. לפני קצת פחות משנה, אחרי עבודה די מורכבת עם מוקד 105, השקנו את האפשרות לפנות למוקד 105 דרך וואטסאפ, שזה אחד הדברים המשמעותיים ביותר, כי בשאלה מתי בן נוער מתקשר להגיד "חוויתי אלימות" או משהו כזה, כנראה התדירות של טלפונים נמוכה בהרבה מהאפשרות לפנות ישירות באמצעות וואטסאפ, שזה משהו שהוא הרבה יותר אינטואיטיבי לצעירים, לנערים ולנערות. לכן אני חושב שזה מאוד משמעותי שיש את הכלי הזה שמאפשר לגוף הלאומי שמקבל תלונות, לקבל אותן בצורה הרבה יותר מהירה וזמינה מבני נוער. אני רוצה לסכם ולומר שאנחנו עובדים לאורך תקופה כבר על שינויים מעמיקים בפלטפורמות שלנו שיספקו חוויה מותאמת גיל. עם כניסת הרשתות לחיינו, החוויה ברשתות הייתה אותה חוויה לכל אדם שמשתמש בהן מבלי איזושהי הבחנה לגבי הגיל שלו. היום, גם בפייסבוק וגם באינסטגרם, אנחנו מדברים על מנגנון שנקרא Teen Accounts, חשבונות למתבגרים או לצעירים, כשבחשבונות האלה יש מנגנוני סינון תוכן משמעותיים יותר. לצורך העניין, תכנים שיש בהם נשק עוברים סינון ולא אמורים להיות מוצגים לצעירים מתחת לגיל 16 בפלטפורמות שלנו, ואז יש לזה איזושהי משמעות במובן שצעירים, גם אם הם לא נחשפים לאלימות עצמה אלא לרמיזות של אלימות או דברים מהסוג הזה, סינון התכנים הזה אמור לייצר סינון מוגבר כדי להגן עליהם באופן עודף על פני ההגנה שניתנת למשתמשים באופן כללי. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה, ליאור, טיקטוק, בבקשה. << אורח >> ליאור ויינטרוב: << אורח >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה לכל המשתתפים, דיון חשוב. אני אומר כמה דברים שהם מובנים מאליהם אבל תמיד חשוב לומר אותם. המטרה של טיקטוק היא לייצר חוויית משתמש בטוחה, מהנה, שמאפשרת לאנשים ליצור, לחוות, להיות מועשרים מהתכנים, פאן. מכאן ובאופן ברור, כל דבר שפוגע בבטיחות של המשתמש וביכולת שלו לעשות את זה בעינינו הוא דבר שלילי ביותר. אלימות, בריונות, ודאי שוודאי שפשיעה, אסורים אצלנו. אנחנו עובדים מאוד מאוד חזק בצורה מאוד החלטית כדי למנוע את זה. אני תמיד אומר את זה בוועדה. אם אנחנו קמים בבוקר ובונים חומה של 10 מטר, אם למישהו יש מספיק מוטיבציה כדי לפגוע, כדי לפשוע, הוא יביא סולם של 12 מטר ואנחנו נמשיך לבנות, וזה המאבק היומיומי שלנו. לפני שאני אתן גם כמה מספרים אני אגיד כהערה כללית, רשתות האונליין הן תמיד איזושהי מראה של האופליין. כשיש יותר אלימות ברחוב, במגרשים, בכבישים, בבתי הספר, אנחנו נראה את זה גם ברשתות. הדברים האלה לא מנותקים. הרשתות הן עוד מקום לראות בו את מה שקורה בחברה. אני לפעמים מרגיש שיש נטייה בדיונים לקחת איזושהי בעיה חברתית שמוכרת שנים, פגע חברתי, ולשים את המשפט ברשתות החברתיות, רוצים לדון רק ברשתות. הדבר הזה מחובר, חברה היא דבר – ואתה נגעת בזה, אני חושב שדיברת על תופעת לוואי של תרופה, אז אני מאוד מזדהה עם זה. דיברו פה על אלימות וגם על פשיעה מאורגנת, אני אנסה להתייחס לשני הדברים. אני גם אומר שהשימוש בטיקטוק הוא מגיל 13 ומעלה. יש שני סוגים של אנשים שאנחנו לא רוצים בפלטפורמה: אחד, אנשים מתחת לגיל 13 – אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו עובדים קשה כדי למנוע את זה ואנחנו צריכים עזרה בעניין הזה ממחנכים, מהורים, מארגונים, כדי שהם לא יהיו שם; שניים, מגיל 13 לגיל 16 זה חשבון מוגן, התכנים שאותו משתמש מקבל הם שונים, היכולת שלו להיחשף והיכולת של אנשים לחפש אותו, לעשות download, להיות באיזושהי אינטראקציה או לתקשר איתו, מוגבלת מאוד. זה קורה בשתי לחיצות על הטלפון, אני ממליץ מאוד להשתמש בזה. אצלנו בטיקטוק, כמדיניות, אסור לאיים, אסור לעשות גלוריפיקציה לאלימות ופשע, אסור לקרוא לאלימות בבני אדם, לפגוע בחיות, לפגוע ברכוש, אסור ללמד איך לעשות את זה. כשהמערכת שלנו מזהה מה שאנחנו קוראים בעיה מוחשית ומידית – לא עלינו שוד, אירוע בני ערובה, פגיעה מידית או מישהו שפוגע בעצמו – ההתקשרות עם הרשויות קורית באופן אוטומטי. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תוך כמה זמן המערכת שלכם יכולה לזהות סרטונים עם תוכן כזה? << דובר_המשך >> ליאור ויינטרוב: << דובר_המשך >> אף פעם אין 100%. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> פלוס-מינוס. << דובר_המשך >> ליאור ויינטרוב: << דובר_המשך >> אני לא יודע, אין לי את המספר הזה, אבל ברגע שמזהים את זה, אם כמערכת או אחד ממומחי התוכן, יוצרים קשר. יש מסלולים של יצירת קשר, סגירת מעגל ישיר מול אותה רשות רלוונטית כדי לנסות להציל חיים. יש גם מסלולים אחרים של שיחה עם הרשויות שקשורים בצווים ושיחות אחרות, זה לא קורה. כשיש סכנה מוחשית ומידית יודעים לסגור את המעגל הזה. מה שהמערכת כן מאפשרת לעשות – סרטונים דוקומנטריים, חינוכיים, שבאים לייצר מודעות, ערנות איך להתמודד עם התופעות האלה, תכני אומנות, ביקורת על אלימות, שלפעמים דורשת להראות איזשהם תכנים אלימים, אבל מעבר לזה, אנחנו עובדים לפי כללי הקהילה הנוקשים האלה שציינתי והחוק במדינת ישראל. המשמעות היא שכשאנחנו רואים תכנים שמפרים – ויש סקאלה באיזו רמה הם מפרים – או שהם מואטים בצורה דרמטית, הם לא זזים בתוך המערכת, או שהם עוברים איזשהו סינון שהם לא מתאימים לגילאים מסוימים, עד לרמה של מוסרים, ובהתאם, גם החשבון של מי שמעלה את זה יכול להיסגר ואנחנו מתחילים לחפש אותו. כשהמערכת מזהה חומר שמתויג כאלים מרמה מסוימת ומישהו רוצה להפיץ אותו הלאה – כותרת הדיון הזה היא "כשהאלימות הופכת לוויראלית" – אז היא אומרת: אתה כרגע נוגע בחומר שהוא גרפי או יש בעיה איתו, תחשוב רגע לפני שאתה מפיץ אותו, ויש גם מגבלה כמה אפשר להפיץ אותו הלאה. זה כדי להאט את החומרים מעבר למה שאנחנו עושים. זה גם נכון ברמה החינוכית וגם שאנשים רגע יסתכלו על מה שהם מפיצים. כמה סטטיסטיקות לפני שאני אגע בחברה הערבית ספציפית, בפשע מאורגן ספציפי. אני רוצה לתת קצת נתונים של 2025, כרגע נתונים גלובליים, נגזור מהם תכף מה קורה בישראל. ב-2025 המערכת שלנו ומומחי התוכן הורידו כ-800 מיליון סרטונים בכלל, מתוכם 700 הסרנו בצורה יזומה, פרו-אקטיבית, רובם המוחלט, 99%, הורדנו בצורה פרואקטיבית, 86% לא קיבלו צפייה אחת, ועוד 9% קיבלו בין 0 ל-100. זה אומר שלמרות שאנחנו מרגישים – ויש חומרים, מה שעובר מייצר לנו תחושה של מה שקורה בחברה ואנחנו מרגישים שיש גם אלימות – המערכות עוצרות את הגל הגדול של תכנים אלימים שאנשים מנסים להעלות. המערכות עוצרות. אם היה אפשר להגיע לרמת אכיפה כזאת בעולם האמיתי, העולם היה נראה אחרת. עכשיו לגבי ישראל. אני אגע בסעיפים הספציפיים שנוגעים באלימות או באלימות מאורגנת. כל מדיניות הקהילה שלנו מורכבת מסעיפים שמסתכלים על כל בעיה חברתית בפני עצמה. בריונות והטרדה שנוגעת בנושא של האלימות מהווים 2.1% מסך כל הסרטונים שירדו, מהם 94% הורדו באופן פרואקטיבי, 84% לא קיבלו צפייה אחת. אלימות מאורגנת, ארגונים ויחידים שמפיצים שנאה – ארגוני הפשע יושבים שם – היוו 2.9% מכלל הסרטונים שהורדו, 99.9% הוסרו באופן יזום על ידינו, 91.4% ירדו תוך 24 שעות, 81.4% לא קיבלו צפייה אחת. תוכן גרפי, שדובר פה עליו, ואפשר לכלול אותו בנושא של הצגת נשק, פגיעה ממשית בבני אדם – 92.5% מכלל הסרטונים שירדו, 99.4% הוסרו על ידינו באופן פרואקטיבי, 94% תוך 24 שעות ו-83% לפני שקיבלו צפייה אחת. אלה נתונים מאוד מאוד משמעותיים בהיבט של מה נחשף ומה לא, נתונים לגבי ישראל. אני מבטיח לחזור לוועדה עם הנתונים הכלליים של 2026, אבל ברבעון הראשון של 2025 הורידו במדינת ישראל 702,000 סרטונים. זה הרבה. אם תכפילו כדי להגיע לכל השנה – 99.9% אנחנו הורדנו באופן יזום. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> כשאתה אומר 700,000, כמה סרטונים מופצים בשנה? << דובר_המשך >> ליאור ויינטרוב: << דובר_המשך >> בישראל אני לא יודע, אבל אנחנו פחות או יותר מדברים על נתונים שדומים לעולם. כשאתה מסתכל פה – אני סתם זורק מספר – פי ארבעה מזה ירד במהלך כל השנה, והנתונים בדרך כלל מתאימים, 2 פסיק משהו קשור לתוכן גרפי, כמעט 3 קשור לאלימות, רק כדי לקבל לסבר את האוזן. עכשיו ספציפית לגבי החברה הערבית. הנושא הזה של האלימות בכלל, בטיחות המשתמשים של האנשים בקהילה שלנו חשובה לנו מאוד, עובדים בזה הרבה, ובתוך זה יש פוקוס מיוחד על החברה הערבית. אני באופן אישי מעורב בזה בשיח עם ארגונים, עם הרשויות, עם משטרת ישראל, עם כמה וכמה יחידות, 105 בוודאי. יש לנו חברה פרטית שעוזרת לנו להסתכל על המערכת כי מדובר פה – ואני עכשיו מסתכל על פשיעה יותר מאורגנת – בכל הנושא של קודים, של שיח בין קבוצות, של ויז'ואל מסוים, מוזיקה, שכך מתקשרים משהו, כשלי, כמסתכל, זה לא אומר כלום, הדברים האלה עוזרים לנו להבין את זה קצת יותר טוב. כשאנחנו רואים את זה, אנחנו מורידים את זה. יש לטיקטוק גם דוגמאות מעבודה בעולם עם רשויות לטובת הבטחה שהמערכת תהיה יותר בטוחה. בנוסף לזה, יש לנו איזושהי קבוצה שקשורה בחברה שאנחנו נפגשים פעם בשבוע, פעם בשבועיים, כדי לקבל תמונת מצב לגבי החברה הערבית, להסתכל ספציפית אם יש דברים שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו עומדים בקשר עם ארגוני חברה אזרחית, כולל איגוד האינטרנט – שחבל לי שהם לא פה – משטרת ישראל, 105 וגופים אחרים, וכמובן בכנסת, מועצת התלמידים. אנחנו חושבים שזה אתגר קהילתי, צריך פה את הרשויות, צריך פה את הרשתות, ארגוני חברה אזרחית, יחידים, הורים, מחנכים. הדיונים האלה תמיד נגמרים בשאלה: תביאו לנו את המידע. אנחנו לא רואים. יש דברים שלוקח לנו זמן לראות, יש דברים שאנחנו לא מאתרים. תביאו לנו את המידע, תביאו אותו מהר. אתם רואים את זה? בבקשה, יש דברים שאנחנו לא יודעים לאתר בגלל שזה ניואנס, בגלל שהם בנו את הסולם הזה של ה-12 מטרים, תביאו לנו. בדרך כלל, ה- follow-upהוא שאנחנו לא מקבלים עוד מידע, שם זה נפסק. אנחנו מעודדים את כולם לדווח ברמת הבטיחות, לדווח ל-105, לדווח לאיגוד האינטרנט, לדווח לגופים אחרים, לדווח למשטרה, לדווח דרך האפליקציה, לגופי חברה אזרחית שעוסקים בזה. אם יש מישהו שלא בקשר איתנו, נשמח לעמוד בקשר ולשמוע עוד הצעות איך להיות יותר טובים. גם למאבק הזה לא יהיה קו סיום, אנחנו נעשה כברת דרך, מי שיש לו מוטיבציה מאוד מאוד גבוהה לעקוף את המנגנונים, להיות יותר חכם, לפשוע, יעשה את זה ואנחנו נצטרך להיות יותר מהירים ויותר חזקים תמיד. תודה רבה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה, אנחנו נעבור עכשיו לרשויות האכיפה, נתחיל עם המשטרה ואחר כך נגיע לפרקליטות. << אורח >> יפית גבאי: << אורח >> צוהריים טובים, סגן ניצב יפית גבאי, ראש מדור בחטיבת המודיעין במשטרה. אני אגיד שתחתי יש מדור שלם שעוסק בכל העולמות של האוסינט (OSINT) של הרשתות. דיברת על כך שאנחנו עוסקים בניטור הסתה לטרור, אבל אנחנו גם מנטרים שלל עבירות שקורות ברשת. דיברת על זה שהרשת היא המראה לחברה, הפשיעה כולה עברה לרשת ולכן אנחנו מתעסקים גם בניטור עבירות אמל"ח ברשת, גם ניטור של עבירות תנועה ברשת, גם ניטור של עבירות של בני נוער ברשת. תחתנו יש חמ"לים של בנות שירות לאומי שדוברות גם את השפה הערבית ומנטרות גם בעברית וגם בערבית. אנחנו נתקלים עם בעיות משפטיות מוכרות, אנחנו לא יכולים להתעסק בכל הדברים שאולי חברות פרטיות יכולות להתעסק, אנחנו עושים את הכול על פי החוק, יש לנו הגבלות של כלים טכנולוגיים. יש עכשיו החלטת בג"ץ שאוסרת עלינו להתעסק בניטור על אובייקטים ספציפיים, ועם זאת אנחנו באמת מבצעים מדי חודש, מדי תקופה מסוימת - - - << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> אסור לכם לנטר לפי בג"ץ? << דובר_המשך >> יפית גבאי: << דובר_המשך >> יש צו ארעי של בג"ץ ממרץ השנה עם החלטת שאוסרת עלינו לעשות ניטור יזום אחרי אנשים ספציפיים בלי חשד ממשי, מוחשי. זה מצר את צעדנו. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> ארגוני פשיעה מאורגנת שהם ידועים? << דובר_המשך >> יפית גבאי: << דובר_המשך >> מאוד תלוי, צריך שיהיה בסיס. להגיד גם שיש הבדל מהותי בין למצוא תמונה של אמל"ח ברשת ולנסות לעצור את אותו אדם שהעלה את זה ולא שרשורים של קבוצות מסוימות שהעלו את זה, שהם לא אותם אנשים שמחזיקים באקדח. וגם אם מצאנו את האקדח, לוודא שהוא אקדח אמיתי ולא חיקוי, לוודא שהוא עדיין נמצא אצל אותו אדם, כך שאנחנו די רודפים אחרי הזנב שלנו. צריך להגיד, כל העבירות האלה, כל הסרטונים האלה, זה דברים שאנחנו עושים 24/7 ועדיין כנראה לא מגרדים את התחתית של האירוע הגדול והמטמורפי הזה. מעבר להחלטת בג"ץ, אנחנו גם כרגע בלי כלים טכנולוגיים שאסור להשתמש, שזה עוד משהו שמצר את צעדינו. הפשיעה בחברה – בכל החברה, אין מבחינתנו הפרדה – כשאנחנו מחפשים סרטונים של אמל"ח, סרטונים של עבירות תנועה, או סרטונים של ילדים שמתעסקים באלימות, אנחנו עושים את זה גם בשפה העברית, גם בשפה הערבית ובכל שפה שכרגע עולה ברשתות. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> כמה חקירות וכתבי אישום נפתחו בעקבות סרטונים, תיעודים מהרשתות החברתיות? האם יש לכם נתונים? << דובר_המשך >> יפית גבאי: << דובר_המשך >> אין לנו את הנתונים האלה, אבל אני אגיד שהשנה, מבחינת מבצעים, עשינו מבצע אמל"ח, אנשים נעצרים. אחר כך, הגשת כתב האישום באמת תלויה בהמון המון משתנים – למצוא את אותו נשק, למצוא את האדם מאחורי זה. אנחנו עושים את הדברים עם צווים. אחרי שאותר סרטון כזה אנחנו צריכים להוכיח שהבן אדם העלה את הסרטון הזה מהטלפון שלו או מה-IP של הבית שלו. יש הרבה הרבה משתנים שמקשים על האכיפה בתחום הזה. אז להוריד סרטונים זה נושא אחד ולעשות מעצרים, להגיש כתבי אישום ולהכניס אנשים לכלא, הדרך היא הרבה הרבה יותר ארוכה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> במה זה תלוי? בשינוי חקיקה? << דובר_המשך >> יפית גבאי: << דובר_המשך >> גם, גם בשינוי חקיקה, בכוח אדם, בטכנולוגיה, מה שמותר לאדם הפרטי לנו אסור, אנחנו עובדים לפי נהלים, לפי חוקים, עולמות ה-AI והפייק, כל הסרטונים, גם כשיש כבר סרטון, צריך לוודא שהסרטון אותנטי. היום אפשר לעשות סרטון שבו אני כרגע פה והסרטון יגיד שאני במקום אחר מבצעת עבירה. כל דבר כזה אנחנו צריכים לבדוק, לראות שהוא אמיתי, לראות את הבן אדם מאחורי הדבר הזה, אבל אנחנו בהחלט עושים את העבודה הזאת ברמה יומיומית. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. נעבור לפרקליטות. עו"ד איוב, בבקשה. << אורח >> עלאא איוב: << אורח >> שלום, תודה על ההזמנה ועל הדיון החשוב. אני עו"ד עלאא איוב, הפרויקטור לענייני החברה הערבית בפרקליטות המדינה, אחראי לתכלל את המאמץ של הפרקליטות. אחד הנושאים שמעסיקים אותנו, בין יתר הנושאים היותר כבדים של מאבק בארגוני פשיעה, אלימות חמורה וסחיטה, זה גם הנושא של הסייבר. זה גם מופיע בהחלטה 549. מחלקת הסייבר בפרקליטות אמונה על הסרת סרטונים במסלול וולונטרי. הכוונה במסלול וולונטרי זה מסלול שהמשטרה פונה למחלקה, אומרת לה: יש סרטון שיש בו עבירות, ואז מחלקת הסייבר פונה לחברות ומסירים את הסרטונים האלה. לצערי, כאן יש עדיין עבודה כי אנחנו - - - << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> כמה זמן לוקח מרגע הפנייה מהמשטרה לפרקליטות ועד ההסרה? << דובר_המשך >> עלאא איוב: << דובר_המשך >> ממה שאני מכיר, זה ימים ספורים. אנחנו פונים ישירות וההסרה היא ממש תוך יום-יומיים. הבעיה היא בקבלת הסרטונים האלה. למשטרה יש אלף ואחת משימות וזו לא תמיד המשימה החשובה. אנחנו ניסינו לעשות כמה פיילוטים ממוקדים עם יחידות מסוימות, אבל אנחנו נמשיך בשיח ביחד עם המשטרה כדי למקד את העשייה בתחום הזה. הדבר השני, יש הצעת חוק שכדאי שכולם יכירו, שהיא כבר מונחת מ-31 במרץ 2025, שבעצם קובעת שמי שמצטלם עם נשק, חזקה שזה נשק אלא אם הוא מוכיח אחרת. אני מקווה שהחוק הזה יעבור, הוא מונח לקריאה ראשונה כבר מעל שנה. זה כן יוריד את התופעה של הנשק כי אנשים יבינו שאם הם מצטלמים עם נשק זו כבר עבירה פלילית, אלא הם מוכיחים שזה לא נשק וזה אתגר ממש לא פשוט. בעבר הוגשו מספר כתבי אישום על סמך צילומים ווידאו, לאחרונה יש גם בזה קושי משפטי מסוים, לא תמיד אפשר, כפי שנאמר כאן, יש גם חסמים ראייתיים מסוימים. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> על איזו הצעת חוק דיברת ואיפה היא נמצאת? << דובר_המשך >> עלאא איוב: << דובר_המשך >> היא עכשיו נמצאת לקריאה ראשונה. זו הצעת חוק ממשלתית שעבדו עליה גם ייעוץ וחקיקה, גם הפרקליטות, גם המשטרה ביחד, מוסכמת, אין לגביה מחלוקת, מישהו צריך רק להביא אותה לקריאה ראשונה. יש כמה הצעות חוק. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> זה שר המשפטים? של מי זה? זו הממשלה. << דובר_המשך >> עלאא איוב: << דובר_המשך >> קטונתי. אני מייצג כאן את הפרקליטות, יש כמה הצעות כאלה שאני מקווה שימצא חבר הכנסת או השר - - - << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> אנחנו נשמח לקבל את זה. << דובר_המשך >> עלאא איוב: << דובר_המשך >> בשמחה. יש חמש הצעות שממש ממתינות, חלק מהן זה גם הצעות שממש מוסכמות, כמו חוק החילוט וחוקים אחרים. בפן החברתי אנחנו גם מנסים דרך פרויקט מסר ודרך שיתופי פעולה עם משרד החינוך לעשות גם ימי שיא והדרכות של פרקליטים שממש הולכים לחטיבות הביניים. עשינו יום שיא בג'סר א-זרקא בשנה שעברה, 20 פרקליטים עם שוטרים נכנסו לבתי הספר, דיברו בין היתר גם על הנושא הזה. מבחינת הפרקליטות, אנחנו מוכנים, גם עם כוח האדם הדל, להעביר כל סרטון שמובא שיש בו עבירה לרשתות החברתיות, אבל יכול להיות שיש כלים יותר אפקטיביים, וכאן אני חובש את הכובע האזרחי כבן החברה הערבית שנכנס לרשתות החברתיות. מה שהצעיר הערבי רואה היום זה הרבה רכבי יוקרה, כסף מזומן, אלימות, וזו הבועה שהוא חי בה. אני חושב שאולי צריך לפתח פרויקט של שגרירי דיווח מהחברה האזרחית כי קשה לזהות את הניואנסים שיש ואת הסרטונים שהכנופיות מדברות בהן אחת עם השנייה. לא תמיד אפשר. לפעמים שמים תמונה של ארון מתים, לפעמים זה יותר מסובך, ולכן צריך לפתח יותר מומחיות וקשרי עבודה ושותפויות עם הקהילה. אני אשמח אחר כך גם להצטרף למאמצים שלכם. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> האם יש ליקוי בחקיקה? האם אין היום חוק שמחייב את הפלטפורמות לפעול בצורה מהירה נגד הסרת סרטונים? הפלטפורמות עושות את מה שהן עושות היום כי הן רוצות להיות שותפות, אבל אף אחד לא מחייב אותן לעשות את זה. האם אתה חושב שזה טוב, שצריך לחזק את זה, או שצריך לעשות חקיקה שמחייבת? אני חושב שבאירופה החוק מחייב את הפלטפורמות להסיר סרטונים פוגעניים. << דובר_המשך >> עלאא איוב: << דובר_המשך >> אני חושב שהבעיה, לפחות בשלב הזה, היא לא בחקיקה, היא יותר בזיהוי ובניטור המהיר, וגם במעקב לאחר מכן, כלומר אם מזהים עבירה, מה עושים אחר כך, כי היום אדם מוחק את הסרטון, חוזר, או מחשבון אחר. אני לא חושב שעכשיו הבעיה נמצאת בסוג של חקיקה. צריך להבין שיש כאן איזון בין חופש הביטוי לבין זכותם של המשתמשים ולכן זה נושא מורכב. אני אומר, בואו קודם כול נסיר את הסרטונים הקיימים. אם כל אחד עכשיו ישלוף את הטלפון שלו וישים כמה שמות של משפחות פשע, תאמינו לי, נגלה מאות סרטונים שקיימים היום. ולכן הפתרון של החקיקה הוא יותר לטווח הארוך. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה, משרד התקשורת, בבקשה. << אורח >> חן כהן: << אורח >> אין לי התייחסות ספציפית, אם יש שאלה אני יכולה לנסות לענות. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> לגבי תשתיות האינטרנט בנגב? << דובר_המשך >> חן כהן: << דובר_המשך >> בעקרון, אין איתי גורם מקצוע, אני מהלשכה המשפטית. אם יש תלונה לגבי יישוב מסוים אני אעביר לגורם מקצוע, נבדוק את זה ואני אעדכן את הוועדה. << דובר >>היו"ר יאסר חוג'יראת: << דובר >> תודה רבה. קודם כל, תודה לכולם, לכל מי שהגיע, טרח והשתתף בדיון הזה. לפני שאני מסכם, יושב איתנו כאן היועץ שלי לשעבר, אנס גדיר גריפאת, אני שמח לברכו על מינויו כמנכ"ל המועצה המקומית זרזיר. זו הזדמנות להוקיר ולהודות לו על העבודה שעשה וליווה אותי כיועץ במשך 3 שנים וחצי. אנחנו מאחלים לך, אנס, בהצלחה בתפקיד החדש. כולנו רוצים אנשי מקצוע במועצות המקומיות שלנו בכדי לקדם את החברה שלנו. תודה רבה. << דובר >> אנס גדיר גריפאת: << דובר >> תודה רבה, כבוד יושב-הראש. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני מגיע לסיכום הוועדה. אני שוב מודה לכל מי שהגיע, דיבר והתייחס. אני חושב שזה דיון שלישי שאנחנו דנים בוועדת המדע והטכנולוגיה בנושא הזה של אלימות דיגיטלית בצורה כזו או אחרת. אנחנו מזהים בשלושת הדיונים שהקדמה הטכנולוגית והרשתות החברתיות מקדימות את יכולת האכיפה של המדינה. בכל הדיונים ראינו שבינתיים המדינה היא מגיבה ואנחנו רוצים לשנות את הנוסחה הזאת – במקום להגיב, לקדם אסטרטגיה של רגולציה ואכיפה, לא רק כתגובה אלא שתהיה תוכנית אכיפה מודרכת, מכוונת מהממשלה ומשרדיה. אני מקווה שהדברים ישתנו. הנקודות שחשוב לנו להדגיש בסיכום: הרגולציה והפיקוח של המדינה על התמודדות הרשתות החברתיות עם ביטויים ופעילות פשיעה – יש להגדיר באופן ברור מהו תוכן מעודד אלימות ופשיעה ולהציג את כללי הקהילה באופן מלא גם בערבית. ראינו שיש סרטונים בערבית אבל צריך להשתמש באותן פלטפורמות, כפי שאמרתי גם בהתחלה, בשביל לעודד, לכוון, להעלות את המודעות בקרב החברה הערבית, גם בקרב צעירים וגם בקרב מבוגרים. פעילות חינוך ואוריינות של משרד החינוך – ראינו שיש תוכנית מובנית, אנחנו מבקשים שהם ימשיכו ויעודדו שימוש בטוח ומוגן יותר של משתמשים צעירים ברשתות החברתיות, העלאת מודעות של הורים לגבי מתי נכון לתת לילד סמארטפון בשל החשיפה לתכנים ברשת, ומה שנאמר כאן, היכן לשים את הדגש, על ההורים או על הילדים. אני אומר שצריך לשים את הדגש על שניהם, כי צריך גם להעלות את המודעות של ההורים, לפעמים הם לא מבינים את הסכנה התלויה בשימוש בסמארטפונים בגיל צעיר ואת היכולת הטכנולוגית של ילדים היום, אפילו בגילאי 5, 4 ו-3. יש להם יכולת למידה מהירה ואני רואה איך הם משתמשים. אני מדבר מניסיון, יש לי נכד ואני רואה איך הוא לוקח את הטלפון, מסתכל ונכנס לכל מיני תמונות ומוריד משחקים. יש להם את החוש הזה, הם יותר טובים מהמבוגרים לפעמים, לכן חשוב מאוד גם להדריך את ההורים איך להשתמש ומתי לתת, ואם נותנים גם לפקח על המצב הזה. העלאת מודעות בקרב ילדים לגבי הדיווח והסיוע שהם יכולים לקבל – ראינו שיש תוכניות של משרד החינוך, גם של המטה הלאומי. חשוב מאוד להעלות את המודעות בקרב ילדים ונוער לשימוש נכון ומושכל ברשתות החברתיות. חשיפה מוגברת בקרב ילדים ונוער של מוקד 105 – ראינו שהמוקד עובד ויש הרבה פניות, צריך להעלות את המודעות. ראינו באיגוד האינטרנט שהייתה עלייה בשנים האחרונות לגבי הדיווחים בחברה הערבית, היו 8% והגיעו ל-18%, אז כנראה שעדיין יש אנשים שלא מגיעים ולא מודעים ל-105, לכן חשוב לראות איך אפשר להגיע לכולם, שכולם ידעו שיש את האופציה ויש את קו 105 שניתן לפנות אליו לקבלת סיוע. הנקודה האחרונה היא מה שזעק כאן חבר הכנסת ואליד אלהואשלה לגבי המצב בנגב. במקום שהמדינה תגיע ותנסה לדבר עם התושבים, לתת להם פתרונות – אם אנחנו נלך לבדוק את התשתיות של האינטרנט בחברה הבדואית הערבית בנגב, אנחנו נמצא שכ-150,000 תושבים הם כמעט ללא תשתיות, הם גרים בכפרים הבלתי מוכרים. גם בכפרים המוכרים המצב לא טוב, לכן יש מה לעשות ולקדם שם. אני רוצה להודות לכם שוב על ההשתתפות שלכם ונקווה רק לטוב. תודה לכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:20. << סיום >>