פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 582
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, י"ט בסיון התשפ"ו (04 ביוני 2026), שעה 10:30
סדר היום:
<< נושא >> סיור במוסדות חינוך בטובא זנגריה << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צבי ידידיה סוכות – היו"ר
מוזמנים:
אביחי שטרן
–
ראש עיריית קריית שמונה
רפאל סלאב
–
סגן ראש עיריית קריית שמונה ומחזיק תיק החינוך
אליה הדר זריהן
–
מפקחת מחוז צפון, משרד החינוך
עדי דימרי
–
מנהלת בית הספר התיכון אולפנית, משרד החינוך
אסנת רון רסקי
–
מנהלת אגף החינוך, עיריית קריית שמונה
שני ממן
–
מנהלת בית החינוך מצודות, קריית שמונה
עליזה בלוך
–
ד"ר, נשיאת המרכז הישראלי למצוינות בחינוך
גולן בוכריס
–
יו"ר הנהגת ההורים העירונית, קריית שמונה
דנה דהן
–
רכזת פרויקטים לנוער, אגף החינוך, עיריית קריית שמונה
ייעוץ משפטי:
תמי סלע
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
אתי רוקח, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סיור במוסדות חינוך בטובא זנגריה << נושא >>
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תודה לכם על ההיענות לסיור שלנו כאן. זה לא הסיור הראשון שלי פה בקריית שמונה וגם לא האחרון כוועדת החינוך. אנחנו שמחים לבוא לכאן. עם זאת, כחבר קואליציה, אני מתבייש שאנחנו במצב הזה עדיין. חיזבאללה לא הוכרע, אנחנו גם לא רואים איך זה הולך לקרות בטווח הנראה לעין. וזה חייב לקרות.
בסוף עומדים פה מול עינינו ילדים וילדות, נערים נערות, שאת השנים הטובות של החיים שלהם עברו בקורונה, במלחמה ובפינוי, ושוב לחזור, ושאגת הארי ועכשיו עוד פעם. זה בלתי נתפס ואני רואה מחויבות אישית כיו"ר ועדת החינוך להיות חלק מהמזור למצב הזה. כל מה שאני יכול לעזור ולסייע בכל דבר בעניין הזה, לשם כך הגענו.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אני אפתח בתודה. הוועדה הזו ביקרה פעמים רבות בקריית שמונה אולי יותר מבכל עיר אחרת. צבי, יו"ר הוועדה, אתי, שאר חברי הוועדה הוכיחו שקריית שמונה בראש סדר העדיפויות שלהם, וזה לא מובן מאליו. אנחנו גם שומעים בתקשורת שכביכול יש פה איזשהו ניתוק והפקרות וכולי, כמו שפתח צבי, יש פה באמת בעיה ביטחונית קשה מאוד שלא נפתרה, אבל אני לא חושב שהמילים "הפקרה" ו"הפקרות" ו"ניתוק" ודומותיהן נכונות. בטח לא כאשר הן מוטחות כלפי מי שכן מגיע.
יש פה חבר כנסת שגם בזמן המלחמה מגיע פעם בשבוע-שבועיים, וגם ברמת היכולת הפרלמנטרית מצליח להביא לסיור בשטח את ועדת החינוך שלוש פעמים כבר. כל פעם שביקשנו בכנסת, הוא נענה מעכשיו לשבוע הבא. זה ברמה של שותפות גורל. ואני אספר לכם גם, שהוא מחפש דירה לגור פה.
אני רוצה להגיד תודה גם לוועדה עצמה, תודה לאנשי מקצוע שעובדים פה יום וליל, אסנת, מנהלי ומנהלות בתי הספר, ועד ההורים וכמובן משרד החינוך. אורנה הייתה פה שלשום, היא מנהלת המחוז ואנחנו אמרנו נקבע ועדת חינוך אחרי זה, שאם יהיו פערים נשלים, וברוך השם, כל מה שביקשנו, היא נענתה והיא איתנו בקשר יום-יומי. תודה רבה בהזדמנות הזו לאליה ולמשרד החינוך, לאורנה. חשוב לנו לשמוע אתכם בשטח, מנהלי ועד ההורים, אחרי זה אסנת תסכם את הנושאים שחשובים לנו, אחרי זה נשמע את הוועדה, משרד החינוך כמובן. באמת, תודה ענקית. צבי, זה לא מובן מאליו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
זו העבודה שלנו.
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
אני עדי דימרי, מנהלת את האולפנית פה, בקריית שמונה. אני מצטרפת למה שנאמר כאן. יש חוויה שונה מאוד בין מה ששומעים בחוץ לבין מה שקורה בפנים. נכון שיש פה מציאות ביטחונית מורכבת מאוד, אבל אני מרגישה בטוחה כי יש לי אנשים לצעוד איתם, לחלום איתם ולהגשים איתם חלומות, שזה משהו שיכול להיות שאני אמצא את עצמי מנהלת בית ספר בעיר אחרת, אבל לא יהיה לי את הפרטנרים ואת השותפים, וזאת ההוכחה לכך, הישיבה הזו, אחת מהן.
בעת הזו, שאגת הארי שיצאנו אליה, אנחנו, יש לנו שאגות של שליחות, שאגות של רצון באמת לעוף קדימה עם התלמידים והתלמידות שלנו, עם הילדים, ולתת להם את מה - - - בסוף, השאגות האלה צריכות גם להיות מבוססות בתוצאות. זה לא רק החזון והשליחות, הכול טוב ויפה, אבל בסוף זה צריך להתבטא גם במעשים ובתוצאות בשטח. ושליחות, אני יכולה להחזיק אותה לתקופה מסוימת, אבל אם היא לא תהיה מעוגנת במשאבים ובכוחות, ובאמת בתנועה קדימה, זה ייגמר. זה משאב שקשה לתחזק אותו אם אין לו הוכחות.
עלו פה לא מעט דברים. הסיפור של המספרים הוא דרמטי, כי אם אני עובדת לפי שעון משרד החינוך או שעון רשת וכדומה, בסוף יש להם, הם לא יתקצבו אותי ב-1 בספטמבר, שפתאום אני אופתע שהתווספו לי תלמידים או שירדו לי תלמידות וכן הלאה. זה דבר אחד.
ההון האנושי – היום כשאני רוצה לגייס מורים שירימו את התלמידים שלנו קדימה, אני צריכה לתמרץ אותם. אין שום עדיפות למורים שיגיעו לקריית שמונה. למה למורה להתאמץ, ואני לא מדברת על המקצועות המדעיים, גם על המקצועות הנוספים שאנחנו מתמודדים איתם בהוראת שפה, חשבון, מוגנות, יועצות, טיפולים, פסיכולוגים, מטפלים רגשיים, למה להם להתאמץ, להגיע לקריית שמונה? הם יעבדו במקום שנוח להם, בצפת, בקצרין, בחצור, למה לבוא לקריית שמונה? שאלה שלא תמיד יש לנו את התשובות עליה ואת הגמישות בשבילה. חשוב מאוד לומר את זה.
נכון, קיבלנו תקציבי תנופה, זה לא סוד. יחד עם זאת, הידיים שלנו כבולות, כי התקציבים האלה מעוגנים לכל מיני תוכניות משרד, והגמישות שם מצומצמת מאוד. פעמים רבות זה לא מאפשר לנו, גם כשבחלק הארי של השנה לא יכולנו לתפקד כמו בתי הספר בשאר הארץ, נתקענו, ופה היינו שמחים לקבל גמישות יתרה למנהלי העיר ולמוסדות החינוך.
נושא הליווי שקיבלנו השנה. בתוך בית הספר שלי, זכיתי לקבל ליווי של מכון ארבל, משאב שאין כדוגמתו, והוכחה לכך שכאשר משאב מקבל דיוק גם לצורך וגם למסגרת, יוצאים דברים מופלאים. לפעמים יש פה משאבים שלא נשפכים בהתאמה ובהלימה. מכון ארבל מדבר את השפה הבית ספרית שלנו, וחשוב מאוד שזה יימשך ואף יתרחב. לטובת שאר מוסדות העיר.
בנושא הייעוץ והטיפול הפסיכולוגי המדינה חייבת להתערב בידיה, כדי שהחבר'ה שלנו יקבלו את מה שמגיע להם. ילד מקריית שמונה לא אשם שאין פסיכולוגים שממלאים את התקנים. יש פה תקנים ואין פה אנשים. וזה משהו שהייתי רוצה שאם תוכל להתערב ולהוסיף גם את המקום שלך, אנחנו נרגיש את זה מאוד בליווי שלנו.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
יש לכם עזיבה של - - -
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
כן. יש לנו גם עזיבה של משפחות. כל יום של אזעקה, אתמול זה היה דוגמה קלאסית, אתה חי במודעות, אתה בתוך הפסקת אש. לא נעים לומר, זה לא רעם ביום בהיר, כי חווינו את זה כבר, אבל לפחות במודעות היינו במקום שזהו, זה מאחורינו. וכל דבר כזה מוריד אותנו עוד צעדים אחורה.
אתה שומע יירוטים מעל הראש ואתה שומע חששות, ודאי שיש משפחות משמעותיות שעוזבות. וכן, אנשים שמחשבים את עצמם, אם באו מהגולן, באו מכל מיני מקומות, לעבוד פה, למה להיכנס לתוך הסחרחורת הזאת. השליחות היא טובה, אבל היא לא מספיקה לבד אם זה לא מוחזק בדברים נוספים.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אני אשמח להבין אם הדברים האלה צפו.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
אליה הדר זריהן, אני מפקחת העיר מטעם מחוז צפון, מפקחת משרד החינוך. לגבי הגמישות – לבתי הספר בכל הארץ, יש 10% גמישות להעביר שאריות תקציב לשנה הבאה. זה דבר ראשון.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אתם רוצים להגדיל את זה ל-20%.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
נכון. כבר יש בקשה כזאת במטה, אנחנו מחכים לתשובה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אגב, יכול להיות שבזה אתה תוכל לעזור.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
והדבר השני זה שכספי תנופה, חלקם הם תקציב גמיש וחלקם, כמו בגפ"ן הרגיל, וחלקם הוא קשיח. זאת אומרת 10% - - -, 15% טיפולים רגשיים וכאלה - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
בשנה שעברה, תוך כדי המלחמה, שינו את הגמישות, הבינו את המצב ואפשרו לבתי הספר שלנו, בקו העימות - - - העבירו ל-30% קבוע ו-70% גמישות. זו הפרדה קבועה היום. היום זה 70% קבוע ו-30% גמישות, פחות או יותר.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
הם עושים את זה כי יש סיפורים במדינה של גניבות, במיוחד ברשויות כמו שהייתי עכשיו - - -
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
וגם כדי לדעת שבאמת מתקציב תנופה החלקים המרכזיים יהיו טיפולים רגשיים וצמצום פערים, וזה לא ילך רק להצטיידות ולספות וכאלה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אבל בתוך המצב הנוכחי שאנחנו נמצאים בו כרגע, אנחנו מבקשים עד סוף השנה, לתת למנהלים בכל זאת את הגמישות הזאת.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
והיא חשובה, כי בסוף הכסף לא יגיע לילד.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
היא הגישה, אבל זה תקוע.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
ל-20% מהשנה הבאה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
לא, 20% בשנה הבאה היא רוצה, אבל הגמישות בתוך ה-100%.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
זאת בקשה שעלתה לפני יומיים אצל אורנה. חלק מהדברים כבר טופלו מלפני יומיים וחלק מהדברים עוד בעבודה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אני יכולה לומר שאורנה "מתאבדת" על קריית שמונה. אין לי מילה אחרת לומר, "מתאבדת". והיא באמת נלחמת על כל דבר, אבל יש דברים שהם גדולים ממנה. אנחנו תכף נדבר עליהם.
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
שני ממן, מנהלת בית החינוך מצודות - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
סליחה, עוד רגע, התלמידות הן בעיקר - - -
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
התלמידות שלי הן בנות העיר, מלבד נקודתית, מישהי יכולה להגיע מבית הלל, אחת אחרת מיסוד המעלה, מחצור הגלילית יש לי תלמידה אחת, אבל ברור שככל שהמלחמה מתקדמת זה בנסיגה, והיינו שמחים מאוד לפתוח את אזור הרישום שלנו, ויש לנו מה להציע.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מה הפער בין לפני המלחמה לעכשיו?
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
לפני המלחמה היו 180 תלמידות, היום בית הספר נמצא על 146 תלמידות. שזה דרמטי, במספרים כאלה, זה שיא שהוא - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
זה התקנים של - - -
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
ברור, כן.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
לא רק תקנים, זה גם איבוד של מוחזקות.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
שלום לכולם. אתייחס למה שעדי אמרה. זו הזדמנות לפרגן, מנהלת חדשה, אף אחד לא מאמין, שהיא עוד לא סגרה שנה וכבר מכניסה רוח חיובית, ואופטימיות. חלק מהסיפור זה האופטימיות.
לגבי הגמישות ומספרי התלמידים. זה לא רק תקנים ומוחזקות. זה חשוב, אבל זה הטריוויאלי. כמויות תלמידים ופתיחת אזורי רישום, זה אווירה שיש. אנשים רוצים להרגיש שהם חלק ממה שהוא מצליח. אנשים לא אוהבים להרגיש שהם חלק ממשהו שננטש וקטן. זה שצריך לתת תקנים וצריך לעזור בזה, אין שאלה בכלל, זה תנאי הכרחי. אבל חלק מהסיפור זה הרחבת מרחב האפשרויות, והשיח סביב העיר הזו, שזה מקום מדהים, ושיש פה חינוך מצוין, ושיש פה אנשי חינוך מעולים, ושיש דברים שיש רק אצלנו, ושהאווירה היא חיובית, ושצריך להגדיל - - -
כשהיא אומרת לפתוח אזורי רישום, ברגע שהיא תוכל לקלוט גם ילדים שבאים מרדיוסים רחבים יותר, כי היא תדע להגיד, "אני נותנת את החינוך הכי טוב במזרח התיכון". זו השפה שצריך לדבר כלפי החינוך של קריית שמונה. זה בנוסף לתקנים מוחזקות וכולי. הרוח שזה מקום ששואף, זה האירוע שלה.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
כן, אבל עליזה, פתיחת אזור רישום לא תלויה בקריית שמונה, היא תלויה ברשות השולחת, היא צריכה לפתוח את אזור הרישום.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
ברור, אבל זה גם רוח כללית.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
שיהיה פה מקום שהוא יהפוך להיות סוג של מגדלור.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
אבל הוא כבר כזה, אני אגיד שגם כשהתחילה ההתאוששות, ושאגת הארי, והדברים אולי קצת חזרו אחורה, אבל בסוף בית הספר - - -
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
שני ממן, מנהלת בית חינוך מצודות, בית ספר יסודי מוערך מאוד, עם פדגוגיה בועטת מאוד, זכה בפרס חינוך ארצי, שני פרסי חינוך עירוניים ואני רוצה לבקש שתיתנו לנו להנהיג, לא לנהל, תנו לנו לאוכלוסייה שנמצאת כאן יציבות, ככל שאפשר בתוך אי-הודאות המתמשכת הזאת.
דוגמאות, כרגע יש לי 39-38 ילדים לכיתה א', לא נראה לי הגיוני שאני לא אקבל שני תקנים לשתי כיתות. יותר מזה, זה גם עניין של עבודה. אני מגייסת כרגע מורות, וייתכן שלא תהיה לי עבודה עבורן. או מורות שנמצאות אצלי, אין לי מה לתת להן, הן ילכו. וברגע שהן ילכו, הן ילכו גם מהעיר. זה גם חיי משפחה. אני לא יוצרת יציבות, לא לעבודה של מורה לשנה הבאה, לא למי שרוצה להגיע אליי, כי הורה אומר לי, "רגע בטח 35, אני לא שם את הילד שלי ב-35", היינו כבר בסרט הזה בחינוך, אנחנו לא שם, התקדמנו משם.
אני רוצה לאפשר את זה, לתת את השנה הזאת לתקנים, לתת לנו לעשות את מה שאנחנו יודעים לעשות. אנחנו בטוחים שהעיר תהיה בצמיחה ויבואו תושבים, אבל אנחנו צריכים לתת להם מקום להגיע אליו. כשאני מציגה כיתה של 38 ילדים או 36 ילדים, מי יגיע? מי יהיה? איזה צוות יהיה? זה דבר אחד.
דבר שני, אני חושבת שהתמריץ למורים וכל המעטפת לצוות ההוראה הכרחיים מאוד. זה יעזור להם להחזיק את הילדים, הוא עוזר לנו להחזיק את עצמנו ברגעים שהם לא פשוטים. זה מהלך יפה מאוד שהוכיח את עצמו, והוא צריך גם להימשך שנה הבאה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תפרטי למה הכוונה.
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
מכון ארבל, שמלווה את הצוותים. אני רוצה לדבר על ההתמגנות של בתי הספר. אני מרגישה שלבית החינוך שלי כרגע לא נותנים לא הווה ולא עתיד, וקשה לי עם הרגשות האלה. לבית החינוך שלי יש ליקויי בטיחות והוא מיועד להריסה. אין לו תאריך להריסה, זה כרגע לא על הפרק, אין כרגע היתכנות. מצד שני - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
- - - אתה לא ממגן ואתה לא בונה - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה גם לא משהו שיקרה מחר בבוקר. זה באוויר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
וזה יהיה שיקול של הורים בבחירה של בית ספר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אפשר לעשות את הסטה של תקציבים - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
גם יש שיקול בבחירה של בית ספר על ידי ההורים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בוודאי, בסוף הפדגוגיה מדברת גם דרך הפירות, דרך החדשנות, דרך הלמידה, לא רק דרך - - -
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
יש לי בית חינוך מעולה. יושבת-ראש ועד ההורים שלי פה, מעולה. אבל אם אין ביטחון, זה לא שווה כלום. אני כהורה, אם אין ביטחון בבית חינוך, עם כל הכבוד למעולה ולפדגוגיה ולצוות, זה לא שווה כלום. אני לא אשלח את הילד שלי בבוקר. בלי הווה ובלי היתכנות לעתיד, קשה מאוד להנהיג, לנהל ובכלל לחיות.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
בהקשר הזה, לא מאשרים לנו מיגון, לא בעוזיאל, לא במצודות ולא בכל בית ספר שמיועד - - -
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
בית החינוך שלי נותן מענה לחינוך מיוחד, עיצוב התנהגותי ונפשי, לשלוש כיתות אזוריות. מגיעים אליו בהסעות מכל האזור. צריך לתת באמת מענה, זה מאוד חשוב.
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
גולן בוכריס, יושב-ראש הנהגת ההורים. מפגש שלישי שלנו בקריית שמונה. במפגש הקודם דיברנו, זו הבעיה שדיברה עדי, מבחינת מספר התלמידים בבתי הספר. בתי ספר קטנים, שזה מה שמאפיין אותנו היום, ובצפי, שאולי גם יקטנו בשנה הבאה עוד יותר, צריכים להיות מתוקצבים לא פר תלמיד אלא איזושהי עסקת חבילה, בסיס, ואם הם יעברו את מספר התלמידים, יהיה אפשר להוסיף תקציבים, אבל לא להוריד. כלומר שאנחנו לא נגרע. זה הדבר הראשון.
אחד הדברים שמעסיקים אותי רבות בתקופה האחרונה זה הנושא של פערים שהילדים שלנו צברו בשלוש השנים האחרונות. מדובר פה על פערים שהם לא ניתנים לתפיסה. לפני שעה הייתי בגלי צה"ל, הציגו לי מחקר של מכון ניצן, שתלמידי קריית שמונה מפגרים בשנתיים בחומר הלמידה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם לא בדקו, זה לא נכון.
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
ידעתי לסייג את הדברים, לא באתי כעובדה. אמרתי, מה הציגו לי לפני שעה בריאיון. אסנת כרגע אמרה לי שהיא לא מכירה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
נכון, כי אין כזה דבר. אתה יכול להגיד מה אנחנו מדדנו, לא מעבר לזה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש לנו פערים, חד-משמעית.
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
בסדר, וזה נבדק בדצמבר, ומאז - - -
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
הפערים לא נגמרו. הפערים עדיין ישנם. בשלוש השנים האחרונות תלמידי קריית שמונה קיבלו ממשרד החינוך פחות מ-50% מהשעות שהם זכאים להן. זו העובדה. גם בפינוי, כשמוסדות החינוך היו פתוחים שעות מצומצמות יותר, גם בעקבות המלחמה ומספר הימים שהיינו סגורים פה, גם הלמידה בזום שהיא לא אפקטיבית וגם הלמידה בקפסולות היא לא אפקטיבית. זאת אומרת, בסופו של יום תלמידי קריית שמונה בשלוש השנים האחרונות קיבלו 50%. אני יכול להתחבר לתוצאות המחקר, זה היה יכול להיראות לי הגיוני - - -
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
חברים יש פה גם אינטרסים - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
בשום דבר, הם מסתמכים על נתוני הקריאה שהם קיבלו מאיתנו. הם לא בדקו מדעים, טכנולוגיה, מתמטיקה, אנגלית, לא בדקו כלום. צריך להיזהר - - -
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
האם התלמידים של קריית שמונה שווים לחצור הגלילית היום? לא לרעננה ולא להוד השרון. זאת השאלה. לא הלכתי רחוק, חצור הגלילית. האם תלמידי קריית שמונה קיבלו מה שקיבלו תלמידי חצור הגלילית בשלוש השנים האחרונות? כן או לא?
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
גולן אומר, שבוע שעבר למדנו בזום. כשאתה לומד בזום, מספרית, עובדתית, אתה לומד גם שלוש שעות בזום, ויש לך פער של שלוש, ארבע שעות - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אבל יש הבדל בין זה לבין להגיד משרד החינוך נותן פחות שעות למידה לקריית שמונה. לא, הביטחון גרם לקריית שמונה - - -
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
כל אחד לוקח את זה למקום האישי שלו. לא שר החינוך בא וסגר את השערים, זה לא שהוא משך 50% מהשעות אליו, זה לא שהמורים לא קיבלו שכר. מבחינת משרד החינוך הוא עשה את מה שהוא צריך לעשות, הוא שילם למורים. בפועל, בשורה התחתונה, מה שהיה צריך להיות מתוקשר לתלמידים, התלמידים לא קיבלו. הם לא קיבלו את השעות, נקודה. בתי הספר שלנו, גם במחוזות הפינוי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
על זה אנחנו מסכימים.
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
יופי, הם לא קיבלו את השעות. ודברים שצריכים הבניה, כמו מתמטיקה, כמו לשון, כמו אנגלית, כמו חיבור, או עברית, ההבניה הזאת לא התבצעה כמו שצריך. נקודה. עכשיו השאלה היא, אם אנחנו אומרים שמשרד החינוך נתן או לא נתן, ואנחנו בסדר, ואנחנו לא בסדר, או שאנחנו חושבים איך מעכשיו אנחנו מוצאים את הפתרונות, לא לתלמידי י"ב, שעם כל הצער, הם סיימו את דרכם במערכת החינוך, אלא מה אנחנו עושים עם תלמידות בכיתה ז', ח', ט', י', י"א, איך אנחנו דואגים את התלמידים האלה, להעביר למקום שהם ראויים לו, איך אנחנו סוגרים את הפער.
אי אפשר לסגור את הפער הזה בשנה אחת. זה פער שייסגר. ולכן אנחנו צריכים עכשיו לבנות תוכנית חומש לחבר'ה שלנו, שנמצאים גם ביסודי וגם - - - אני עוזב את התחום הרגשי-נפשי, הוא תחום בפני עצמו, שהוא יכביד עלינו.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
בגנים יש פערים שפתיים גדולים מאוד - - -
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
לגנים יש עוד זמן. יש להם עוד 12 שנה במערכת החינוך כדי שיטפלו בהם כמו שצריך, שיזהו כישלונות. לבנות בכיתה י"א יש עוד שעה לתקן את הפערים, לצמצם את הפערים. לאלה בכיתה י' יש להם שנתיים. הם יוצאים מהמערכת, הם ייפלטו מהמערכת, ואם לא ניתן להם היום, אם בשנה הבאה הם לא יקבלו 20% יותר מכל תלמיד במדינת ישראל, אף על פי שמשרד החינוך את שלו עשה, הוא תקצב, הוא שילם, הוא העביר, בפועל הילדים לא קיבלו. שורה תחתונה, הילדים לא קיבלו ולזה אתם צריכים לדאוג היום.
שמשרד החינוך יעשה את התוכנית חומש הזאת וייתן לנו מענה קדימה, שהילדים שלנו בשנים הקרובות יקבלו יותר. אם אנחנו נעשה את זה ונצהיר את זה, זה יכול לגשר על הפער במספר התלמידים. כי תלמידה מרמת הגולן תוכל לבחור, אם היא תלך ללמוד באולפנית בטבריה או באולפנית בקריית שמונה, 20% תוספת, זה לקבל משהו שהוא מעבר. שווה לה לבוא ללמוד בקריית שמונה. זה יכול לצמצם אצלנו פערים, זה יכול להביא לפה את האנשים. זמן הנסיעה לשני הכיוונים הוא אותו דבר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה בעיקר יכול לייצר פה תנופה של קדימה.
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
אנחנו צריכים לתת לילדים שלנו עכשיו יותר. לא רק לתת להם יותר, גם להגיד להורים מה היותר שהם מקבלים. כל אלה שעכשיו נמצאים בטלפון, ביד שתיים, ומחפשים בתים מצומת - - - ודרומה, צריכים לדעת שבשנה הבאה בקריית שמונה, יהיה מענים ממצוינים ומושקעים לילדים שלהם. והם יקבלו פה מענים חינוכיים.
לפני שבועיים נפגשנו עם מפקד פיקוד העורף, שי קלפר, והוא אומר, "אנחנו נכנסים להליך של בנייה ומיגון מוסדות חינוך", צריך למגן גם את מצודות, גם את יצחק הנשיא, גם את האולפנית. והדבר הזה של המיגון, כמו שעשו בבתי הספר,
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
במובן הזה נתנו לנו בית ספר לשנה ב-30 מיליון שקל.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
וכשיש לי חמישה בתי ספר, כל אחד הוא שנה-שנתיים, זה אומר - - - תגיע בעוד כמה?
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
מניסיוני, בית ספר להריסה עד שהוא נהרס, עד שהוא נבנה, בלי מצב מלחמה, במצב רגיל, כשכולם מגויסים ורתומים ועם קשב, זה לא לוקח פחות מחמש שנים.
<< דובר >> גולן בוכריס: << דובר >>
צבי, הדבר הזה צריך לקרות, צריך למגן כדי לתת מענה. אני באופן אישי, עם כל הרצון להאמין שאנחנו מגיעים לאיזשהו שקט ל-20 שנה קדימה, 30 שנה קדימה, 40 שנה קדימה, עדיין אני טוען שצריך לדאוג למיגון בתי הספר אתמול. אם אנחנו רוצים פה את התושבים, ואם חבל הארץ הזה חשוב לנו, אנחנו צריכים לדאוג למיגון בתי הספר, כולם כולל כולם, יעלה כמה שיעלה. זה לא יעלה יותר מדברים אחרים.
כבר עכשיו כשמתכננים את המיגון, יש פה אנשים מוכשרים מאוד במחלקת ההנדסה ובכלל שידעו להשאיר את המבנה הזה גם אם יצטרכו להרוס את בית הספר הישן, איך לחבר אליו את המבנה החדש כך שזה לא ירד לטמיון. אבל צריך לדאוג לעשות את זה.
נקודה אחרונה. הנושא של החברים בירושלים שמקבלים את ההחלטות על קריית שמונה. בשבוע האחרון היה לי ויכוח קשה. שלחתי הודעה חריפה מאוד לשר החינוך בנושא של בגרויות. משרד החינוך עובד קשה מאוד בלאתר את המנהלים שלו. עושה מכרזים ועושה ועדות ובסוף בסוף בפינצטה בוחר מנהל שמתאים לבית ספר. אלא שאחרי שהוא בחר את המנהל שמתאים לבית ספר, הוא לא סומך עליו. אני לא מבין, או שתבחרו סתם בן אדם ותשימו אותו מנהל ותגידו לו "תעשה ככה, תעשה ככה", או שתיתנו לו את הסמכויות לקבל החלטה אם הוא עושה בגרות פנימית, בגרות בזום, או בגרות אחרת.
אנחנו לא נוציא תלמידים להיבחן בבגרויות במקומות אחרים. התלמידים שלנו ייבחנו פה, ולא ייתכן שבמוצאי שבת, ב-21:00 אנחנו מקבלים הודעה שיש לנו אישור להחרגה, וב-22:30 מודיעים לנו שהבגרות בוטלה, ואחרי הודעה חריפה הבגרות חזרה להתבצע בזום. יש פה צוות חינוכי מדהים, יסמכו עליו, והוא יודע הכי טוב מה מתאים לילדים שלנו, הוא נמצא פה, הוא חי פה. אני לא מקבל שהפרויקטור של קריית שמונה נמצא בנוף הגליל. לי זה קשה, הפרויקטור צריך להיות פה, כמו שאליה פה.
תנו למנהלים שלנו לקבל את ההחלטות. תנו למנהלים שלנו את שיקול הדעת. הם יותר פחדנים מכם. הם יותר הססנים מכם. אתה היית מצפה שהם בטח ייתנו לכולם 100 במגן. הילדים שלנו קיבלו בבגרויות תוצאות גבוהות יותר מהמגינים שלהם. תפסיקו לחשוש.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
יום לפני בגרות בהיסטוריה, יש לי שישה תלמידים שנכשלו במועד חורף שהיה. הם עדיין תלמידים באותה כיתה, באותה שכבה. היה להם בגרות חורף, נכשלו בה, נכשלו לקבוצת תיקון. לא רצו לוותר על בגרות נכשלת, אמרו אנחנו ניגש עוד פעם, נשפר אותה.
עשו קבוצת תיקון, 30 שעות, הכול, קיבלו מגן. יום לפני הבגרות מודיעים שהמתווה אדום, אי-אפשר להגיע לבתי ספר. הציפייה שיעשו עם אותם תלמידים כמו שעשו עם כולם, ציון המגן הולך להיות ציון הבגרות. לא, שיצאו לבגרות, לא משנה ששלושה ימים קודם הם לא יכלו ללמוד דקה, כי הכול היה צבע אדום ואזעקות ועניינים, לא יכלו ללמוד דקה.
בדקה התשעים בלילה אתה מודיע להם שהם צריכים מחר להיבחן ואתה גם אומר להם, "תצאו להיבחן בחצור, כי בקריית שמונה אי אפשר". ואין הסעות. לא הוגן, מסר דפוק, תסלח לי, זה יותר גרוע מתלמיד אחר, כי זה תלמיד שהייתה לו מוטיבציה. הוא נכשל ולא התייאש ואנחנו מייאשים אותו. אנחנו גורמים לו להיכשל, זה יותר גרוע מתלמיד אחר.
הייתי עם השר ישיבות בטלפון, ייאמר לזכותו, באמצע מלחמה, שר בקבינט עוזב הכול ומתעסק עם התלמידים בקריית שמונה. אני לא יודע להסביר לך את זה כי גם השר לא הצליח להשתלט על פקיד אחד שאחראי על הבגרויות האלה, ושעושה מה שהוא רוצה. אני פוגש אותו הרבה, גם עם גולן פגשתי אותו והוא כל הזמן עם אותה גישה. או שיש לו משהו אישי נגד קריית שמונה, או שהוא בן אדם אטום. אין לי הסבר אחר.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אתה מדבר על דוד גל.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
ברור שאני מדבר על דוד גל.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
הוא כועס, מטריף אותו שהצלחנו להוציא ציונים טובים, הוא אומר, "בגלל ההקלות הם הצליחו להוציא ציונים טובים".
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
את המערכת. כאילו שנתנו להם את המגן, ידעו שלא יהיה בגרות. מה זה החשיבה המעוותת הזו? - - -
<< דובר >> אתי דנן: << דובר >>
אנחנו קבענו איתו לשבוע הבא, אבל נדחה כי אורנה לא יכולה. כנראה ברביעי הקרוב.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
השר עצמו היה מעורב. יש פה בעיה של פקיד אחד שלקח בני ערובה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
צבי אני אסכם במשפט אחד את הנושא הזה. אני לא רוצה הקלות, אני לא רוצה התאמות, אני לא רוצה עזרה, אני לא רוצה כלום. אני רוצה שתיתנו לילדים את מה שמגיע להם, הם ידעו להתמודד לבד עם הבגרויות ועם כל דבר אחר. תדאגו להעביר להם את החומר, בפורמלי, בבלתי פורמלי, באירועים מחוץ לעיר, במחנות קיץ. אתם תדאגו, האחריות שלכם.
הילדים בני 18 האלה שמגיעים לצבא, יתרמו לצבא את כל מה שהם למדו ב-18 השנים האלה. ככל שתיתנו להם פחות, הם יחזירו למדינה בשלוש שנים פחות. תיתנו להם יותר בצבא הם ייתנו למדינה הרבה יותר.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אולי דנה תדבר קצת על מצב הנוער פה, כי זו סוגיה שלפעמים מתעלמים ממנה. כולם מדברים על הפורמלי וחשוב לי שהיא תדבר קצת על החינוך הבלתי-פורמלי על מצב הנוער בעיר.
<< דובר >> דנה דהן: << דובר >>
שמי דנה דהן, אני מדריכת איתור ומניעה. נפגשנו במלחמה האחרונה, ואתה, דיברנו בחמ"ל למעלה, פגשת אותי עם כמה בני נוער. אנחנו נלחמים הרבה על בני הנוער, והם נלחמים על עצמם. חזרתי מברנקו וייס, קיבלנו את ציוני הבגרות של נערים שהיו נוער נושר, גלוי וסמוי. ברגע שהאמנו בהם והיו לנו כלים ועבדנו כצוות, הם הוציאו את הציונים הגבוהים ביותר.
מדובר על נוער שבקיץ הוא היה משוטט, ובטבריה, בפינוי הוא עבר דברים קשים מאוד, והוא עשה גם דברים קשים. הממוצע הנמוך ביותר שלהם זה היה 88 בבגרות שכללה מתמטיקה, אנגלית, לשון, היסטוריה, הם עוד לא סיימו כמה מקצועות.
זה משהו שצריך לחזק אותו בכל בתי הספר. יש בתי ספר שנותנים, כמו עדי, יד חופשית ונותנת לנו בכלל, ועוד כמה. חשוב מאוד באמת לראות את הנוער. הנוער זה לא רק לימודים, הוא שבור מבחינה נפשית. הם בורחים למקומות אחרים, למקומות הפינוי שהם היו, לא כי בא להם להיות שם, כי פה אין להם את הביטחון, וזה משהו שצריכים לתת להם אותו. המורים כאן מדהימים, הצוות הוא מדהים, זה לא משהו שאני מנסה לייפות אותו, זה המציאות, אבל הם לא יכולים להילחם לבד. אנחנו צריכים לעזור גם לנוער וגם בכלל.
יש נערים רבים שחוו טראומות. הם שומעים כיסא שזז, אתה צריך לראות איך הם קופצים. אתמול הייתי עם כמה בני נוער, ישבנו בברנקו וייס, ואחר כך הלכתי, יש לי נערה באולפנית, המנהל שלה פה. החזרנו אותה למסגרת חינוכית, הילדה לא הייתה כיתת ז'-ח', היא בכיתה ט'. החזרנו אותה אחרי שנתיים בעזרת צוות מדהים. והיינו ביחד, גם המחנכת, גם עדי, גם אסנת, כולנו ביחד. ויש עוד מישהו שהוא מנהל השירות הפסיכולוגי, שבאמת לאורך כל היממה. אני רק מתקשרת, והוא ישר מקבל את הנערים ואת ההורים והכול.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
התמונה היא שהמצב של הנוער פה לא פשוט.
<< דובר >> דנה דהן: << דובר >>
הוא ממש לא פשוט, ולכן אנחנו צריכים פה יותר תגבור, יותר עזרה, יותר אוזן קשבת. אמרתי בדיוק לגולן על האזעקות שהיו. היה להם מבחן בגרות לפני שבועיים. באמצע הבגרות בתנ״ך, הייתה להם אזעקה.
בני נוער בדנציגר התקשרו אליי בוכים איך הם הולכים לעבור את הבגרות. והאמת היא שהבגרויות פחות מעניינות אותי, אבל ההצלחה שלהם, תחושת המסוגלות. ברגע שהם מצליחים, זכיתי. וזה משהו שצריכים להבין, שתחושת המסוגלות היא משמעותית מאוד.
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
אני רוצה גם לחזק אותך. בסוף אנחנו נפגשים עם הורים שמי שמשאיר את ההורים שלהם בעיר זה בני הנוער. בני הנוער תפסו את ההורים, ההורים נניח כבר אמרו "זהו", "לא, אנחנו נשארים פה, אנחנו רוצים את העיר הזאת, אנחנו רוצים להיבחן פה, אנחנו רוצים את בתי הספר, אנחנו רוצים את החברים שלנו", ובזכותם הם נשארים. יש פה איזשהו היפוך. אם בעבר ההורה היה מחליט, היום הילד מנהל את האירוע, וזה המקום לחזק את המקום הזה.
<< דובר >> דנה דהן: << דובר >>
יש לי נער שההורים שלו סגרו שכירות בנהרייה. אתמול גם הוא וגם אחותו התקשרו אליי ובכו לי, "תעזרי לנו לשכנע". וזה עצוב, כי גם ככה הם חוו פירוד. תחשוב שהם הגיעו מאילת ונתניה ואור עקיבא, ויש להם חברים גם. כאימא לשלושה בנים, הם גם חווים משבר. אין מישהו שלא חווה את זה.
זה יפה ומדהים שכולנו יושבים, אבל השאלה היא אם באמת יעשו משהו, באמת יראו את הנוער, כי זה דור ההמשך שלנו, זו הקהילה שלנו כאן.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
הדברים יוצאים מהלב ונכנסים ללב. זה אירוע שלי הוא ברור, גם כאבא למתבגרות וגם - - - בסוף כשיש מקום טוב לילדים שלך, ומקום שגם לך טוב להיות, זה הבסיס להכול. אני רואה טוב. אני מקווה שנצליח. גם בפעם הקודמת שהיינו כאן, נתתי משימות - - - תל חי - - - ושני הדברים האלה קרו. לא תמיד אני מצליח, לפעמים. אני אשמח לקבל פה משימות ונלך לעבודה.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
חברי הכנסת סוכות, אני רוצה להגיד לך תודה שאתה פה, זה לא ברור מאליו שחזרת שוב באמצע מלחמה, אנחנו לא חווים את זה פעמים רבות, תודה.
בתוך כל מה שנאמר כאן, שני הדברים המהותיים. צריך לפרגן, יושבת פה סיירת של מערכת החינוך בישראל בהנהגה. בשום בית ספר להכשרת מורים ומנהלים לא הכשירו את האנשים למה שהם עברו פה. ואנשים פה מנהלים ברמות מטורפות, ממנהלת אגף החינוך והמנהלים והמורים, מובילים פה תהליכים יוצאי דופן. אם אתה רוצה ללמד אנשים איך מנהלים, זה השולחן.
חשוב להגיד את זה, וחשוב להגיד את זה בכל מקום, כי תמיד שומעים על הקשיים של קריית שמונה, אבל זה קשיים אובייקטיביים של מנהיגים יוצאי דופן, ראש עיר, צוות, סגן ראש עיר. אנשים מדהימים, והקול הזה חייב להישמע, כי אנחנו משתפים בקשיים, אבל צריך לדעת שיש פה לוחמי סיירת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בכל פעם שאני מגיע לקריית שמונה, מנסים בתקשורת לציין את התדמית של המסכנים, ואני אומר להם תדמית של גיבורים. ואנחנו חייבים לעזור להם, כי הם מחזיקים לנו את המדינה.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
זה דבר אחד. הדבר השני שחשוב לי להגיד מבין כל מה שנאמר פה, שני דברים שהם עמודים. אני חושבת על מערכת החינוך בכלל, אבל מערכת החינוך בקריית שמונה בפרט. אנשים פה צריכים גמישות. המדינה מגדירה תקציב, מגדירה זה, צריך לתת לאנשים לעבוד.
אמרה פה מנהלת צעירה, אני מתרגשת ששנה ראשונה בניהול את אומרת את זה. שני, לי לקח שנים רבות להגיד את המשפט שאמרת. זה מרגש. הם צריכים להיות מנהיגים, לא מנהלים, להפסיק להתעסק איתם בפקידות קטנה, לתת להם לחשוב בגדול, לתת להם ליצור, לתת להם לחלום, לתת להם להחליט איך ללמד, מתי ללמד, לתת לראש את החופש לקבל את ההחלטות. הזמן שלהם זה המשאב היקר ביותר שהולך פה לאיבוד.
אנחנו בשלב שאנחנו צריכים שאנשים יבואו לקריית שמונה, כי כדאי להיות פה. יבוא יום שאנשים יעמדו פה בתור. עד השלב הזה קריית שמונה צריכה העדפה מתקנת. מותר להגיד את זה בעברית ברורה, העדפה מתקנת.
אם אני מתלבט, בין אולפנית טבריה לאולפנית קריית שמונה, שווה לי אולפנית קריית שמונה, כי פה יש משהו שיש רק פה. מותר להגיד את זה. שני הדברים האלה יעשו פה שינוי דרמטי והקול שלך חשוב מאוד בכל מקום שתגיד את זה. אי אפשר שרק ראש העיר יגיד את זה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אני אשתדל שלא לחזור על דברים שנאמרו ואני אגיד גם מה כבר בתהליכי טיפול ממה שהיה ברשימה שלנו. אני מפרגנת לשבטים החינוכיים שלנו פה ולהנהגת ההורים שנלחמים פה על החינוך ברמה מטורפת.
אחד הדברים שגילינו שמסייעים לנו מאוד, זה הנושא של מורות חיילות ותקנים של שירות לאומי. קיבלנו צמצום השנה בתקנים של השירות הלאומי, קיבלנו רק 23 בנות שירות לאומי על לא מעט מוסדות חינוך. אורנה כתבה עכשיו למוטי רביב והיא ביקשה ממנו עוד ארבעה תקנים, היא שאלה אותי "למה", אמרתי לה שיש לנו גם שני בתי ספר חרדיים שמגיע להם תקנים, והעברתי גם את סמלי המוסד שלהם, ואני מקווה שזה באמת יקרה. צריך לעזור לאגודה לתת את העזרה הקטנה הזו ולהביא לפה עוד. לא ביקשנו הרבה, ביקשנו עוד ארבעה תקנים.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
יש קיצוץ בכל הארץ בתקנים. קיצצו לחצי את תקני - - - בשירות הלאומי.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אני אעביר אישור. אנחנו נעביר לך ולעומר רשימה מסודרת של 52 - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
יש לנו סיפור כואב מאוד מתקופת השיבה הביתה. כשאורנה עשתה שתי ועדות חריגים עבורנו, ולא צלחה אותן. כשחזרנו לקריית שמונה, היינו צריכים להקים את המעונות מחדש. מיותר לציין שהמעונות היו פה, כולם שבורים, הרוסים, מפגיעות של טילים, הזנחה, מכניסה של חיילים לתוך המבנים. והתהליך של השיקום לקח זמן.
הגענו למצב שהיינו באפריל, והיה פה כמות של הורים עם תינוקות שצבאו על דלתותינו, על ואטסאפ של ראש העיר, של רפאל, ושל אורנה שמחון, וזה הגיע בוואטסאפ מאורנה שמחון, שכתבה לי, "אני מנחה אותך לפתוח מעונות", ממש כך. יש את הוואטסאפ הזה מ-28 באפריל.
אמרתי, אין ברירה, ההורים אכלו אותנו, כי הם רצו להתפרנס, ולא היה להם פה מעונות. מהר-מהר שיפצנו מעונות, ועוד לפני שהספקנו לעשות את כל תהליכי רישוי, כי תהליכי הרישוי של המעונות ארוכים מאוד, הכנסנו את הילדים למעונות, ופתחנו את המעונות, והגשנו את כל הנייר עם כל התהליכי הביטחון, עשינו את זה בדיעבד, והגשנו את זה - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
היושב-ראש, פשוט מאוד, חזרנו לעיר בדצמבר, הודיעו הפסקה אש, אמרו במרס כבר להכין את המסגרות. מדצמבר עד מרס התחילו להגיע האנשים, וממרץ עד סיום שנת הלימודים תמיד הגיעו אנשים. זה לא, "קבעתם, תפתח מעון מחר". הגיעו לי עוד 20 איש, צריך לפתוח גם להם עוד מעון. זה שני מעונות שפתחתי, שהמדינה אמרה להם "תפתח" - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אמרו לנו "תפתח" וכשהגשנו את הניירת, זה לא עמד בתאריכים של הקול הקורא - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
מה זאת אומרת תאריכים? יש מציאות.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
עכשיו אנחנו עומדים בפני תביעה של המעונות - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
מדובר על שני מיליון שקלים שוועדת החריגים של משרד החינוך לא אישרה. יש לי פה את המכתב שראש העיר כתב.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
בפעם הבאה מה אני אגיד להם "בואו פתחו אתם"? הרי מעונות זה לא תפקיד העירייה. חוק חינוך חובה, מגיל שלוש אני מבין, אבל מעון? נכנסתי תחת האלונקה אתם משאירים אותי לבד עם שני מיליון שקל? שני מיליון שקל אצלי זה המון.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
ברשות שלנו, שני מיליון שקל זה המון. אני מעבירה לך, שיהיה לך את המכתב הזה.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
תעבירי לי במייל. נעשה דיון ביום רביעי הבא ונשלח - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
זה גם אינטרס מדיני. הם הופכים אותי להיות רשות מתגוננת. אותו דבר היה לי עכשיו עם הצבא. התחילה מערכה, הצבא היה צריך מקומות לחיילים, אמרתי לכו שימו אוהל. אני לא ארדוף אחרי הפיצוי, אחרי הנזקים, אחרי הזה. זה מה שגרמו לי לעשות, כי פעם קודמת לא שיפו אותי על החיילים ועכשיו החיילים סובלים. למה?
זה מה שעשו לי עכשיו עם המעונות, לא מפצים אותי, ובפעם הבאה ההורים יסבלו והתינוקות יסבלו, למה? אני נכנסתי בכיף תחת האלונקה, רק אל תשאירו אותי לבד - - -
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אורנה אמרה שהיא תנסה לטפל בזה, אבל גם - - - אני מניח יכול לעזור.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בוא ננסה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
היא אמרה שאביחי יבוא איתנו לוועדה.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
אני ביקשתי, כי היא אמרה שהם לא מקבלים, אמרתי לה "תביאי אותי מול אותו חשב, יועץ משפטי שאומר לך שהוא לא מקבל את התאריך", זה נשמע לי מופרך.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
כי המפקחת לא ביקרה בתוך המעון לפני שהתחלנו להפעיל אותו, ומצד שני, היא קיבלה הנחיה ממשרד החינוך לא להיכנס למעון כי עוד אין לו אישור. זה היה איזה קטע של ביצה ותרנגולת.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
זה לא מעניין אותי כל הדברים האלה. אני בכלל לא מתעסק במעונות - - - אבל אני באתי ואמרתי שאסור לי להתעסק במעונות כי זה לא גיל שלוש? הרי כולנו נכנסנו למציאות. אני לא מבין את הטענות האלה בכלל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני מחזקת אותך.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
צמח פה דבר יפה בתוך העיר. צמח פה גן שיתופי של שלוש מועצות של גלין עליון, מבואות חרמון וקריית שמונה. נפתח פה גן אנתרופוסופי, שיש כרגע 30 ילדים שרשומים לשנה הבאה לכיתה א'. אני כבר לא יודעת אם נשארו 30, חלק אולי כבר עזבו את האזור. כל הרישום היה בפברואר. אנחנו ביקשנו מאורנה שמחון לקבל סמל מוסד. ראש העיר רוצה שזה יהיה תחת סמל מוסד ייעודי. אורנה אומרת שזה בלתי אפשרי כרגע.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
בית ספר אזורי. חינוך אזורי, אנתרופוסופי, כל הרשויות רוצים. פנינו לאורנה עוד לפני, רצינו כבר השנה הזאתי להכיר בגן, במסגרת שיהיה לה סמל מוסד. אורנה אמרה "חכו השנה הזאת, ושנה הבאה תגישו לי". הגענו לשנה הבאה. אני מבין שלא הגשנו בגלל תקלה שלנו?
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
לא הגשנו, כי הייתה מלחמה.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
לא משנה, לא הגשנו, אבל אנחנו רוצים עכשיו את העזרה לפתוח את זה. הצורך לא נעלם, הפוך, יש ילדים - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
העובדה שיש פה בגליל המזרחי גיוון בחינוך, מושכת אנשים להגיע לכאן. והאוכלוסייה הממלכתית, הממלכתית-דתית, מחפשת את הגיוון בחינוך, וזה מאד חשוב לנו.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
שילוב של קיבוצים, מושבים, עירוניים, יחד עם מסגרת חינוך, זה כשלעצמו מייצר לך דור טוב יותר להבא. אני גדלתי בדור שלמדו אותנו אשכנזים, מזרחים, קיבוצים, עירוניים.
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
נתתם טעימה להורים מה זה חינוך אנתרופוסופי. הם אהבו מאוד את הטעימה הזאת. יש לי ילד שנרשם אליי לכיתה א' במסווה, היא אמרה לי, "אני אוהבת מאוד את האנתרופוסופיה, אני מחכה שיפתחו בית ספר, אם לא, אני אעבור עיר, אני אעבור למקום שיש בו בית ספר אנתרופוסופי. אני רשומה אצלך כי כרגע אני תחת הרשות הזאת, אין לי מה לעשות, אבל אני לא באמת אגיע אלייך".
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
דיברו על הארכת תקציבי תנופה, אני לא אחזור על זה. אנחנו מתמודדים ברמת הרשות עם פערי תקצוב אדירים. כשבית ספר מצטמצם, כשמספר הכיתות מצטמצם, וזה מה שעומד לקרות לנו פה בקריית שמונה בבתי הספר היסודיים, הצטמצמו גם תקציבי המנהלה שלו, שזה אומר ניקיון, מזכירה, ואב בית. אבל אם לבית ספר יש 12 כיתות, והוא צריך לנקות את ה-12 כיתות, גם אם הוא יצטמצם ל-9 כיתות, והוא לומד בתוך המרחבים האלה, אנחנו צריכים להשאיר את אותן שעות ניקיון ואני לא יכולה להוריד. אנחנו מבקשים פה גם רשת ביטחון בעולמות האלה.
צריך להבין שזאת עיר שכרגע מדממת, והיא צריכה רשת ביטחון כדי לנשום ולהחזיק מעמד, כי להשית את התקציבים האלה על הרשות הזאת, שגם אין בה עסקים וגם אין בה ארנונות, זה אירוע, ואנחנו חייבים את השיפוי הזה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
במובן הזה יש לנו בעיה, אנחנו מציעים פשוט להקפיא מצב של 2023. זאת אומרת, לא יכול להיות שמנהלת תצטרך להיות בחוסר ודאות עד שבועיים לפני - - - כי אורנה תאשר, אורנה תיתן לנו, אני מכיר אותה. אבל מנהלת או מנהל נשאר בחוסר ודאות מטורף מבחינת היכולת שלו להתחייב למורים.
מה שאני מציע הוא פשוט מאוד. המינימום שאנחנו נתחיל בשנה הבאה זה מה שיצאנו ממנו ב-2023, להקפיא מצב ארבע שנים, חמש שנים קדימה, שהמינימום של המצבת תהיה כמו שהיה ב-2023. כך לא נפחת בתקנים לניקיון, למורים, לא נפחת בכלום. אם זה צריך חקיקה, תיקון חקיקה, החלטת ממשלה, לא יודע מה, יכול להיות שכדאי להוביל את זה, זה לא הרבה כסף. זה נותן ודאיות למנהלים.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
כמו הגנים.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
בדיוק. הנושא של במכון ארבל, אורנה, לשמחתנו הרבה, הצליחה לפתור את הסיפור הזה, ומי שקיבל מכון ארבל ימשיך, והיא גם הגדילה לשלושה בתי ספר ממלכתיים, זו בשורה מבורכת. מכון ארבל זה בעיקר ליווי רגשי לצוותים החינוכיים.
החוסן של הצוותים החינוכיים פה בהחלט נפגע בשלוש השנים האחרונות, וחשוב לנו לתת מענה לא רק לתלמידים, אלא גם לצוותים החינוכיים, ומכון ארבל נותן את המענה טוב מאוד. אנחנו ביקשנו גם מענה דומה לגני הילדים, אורנה מנסה לטפל בזה. לא בטוח שהיא תצליח.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
למה?
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
כי היא אומרת שהתקציבים של תוכנית שנקראת תוכנית פעימות, מסתיים בסוף השנה הזאת. היא תאסוף את כל השאריות שנשארו בכל הארץ, ותיתן לנו את זה עד סוף השנה הזאת. זהו. היא אומרת, שהיא לא רואה תקציבים נוספים - - -
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
במה מדובר?
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
מענה רגשי לליווי רגשי לגננות. זה קריטי ביותר.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
- - - המקור שיש לה החלטה לחמש שנים על 1.4 מיליארד רק חינוך. יש לה שם ככה מקורות, שתעשה תיעדוף, אני לא מבין. זה אי אפשר להגיד רק מקור. אפשר להגיד "זה לא בסדרי עדיפות שלי". מקור יש. מעולם לא היה לה מקורות כאלה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אתמול היינו בגן ילדים ואת רואה את הגננות והסייעות רועדות. לא בגללם, בגלל הפחד מהילדים. זה אירוע קריטי.
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
אצל הבוגרים יותר, יש תלמידים שלא מוכנים להיכנס למרחבים מוגנים, והצוות החינוכי לא יכול להיכנס בלי הילד. זאת אומרת שהוא מסכן את עצמו. למרות הפחד. הם צריכים תגבור - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
יש לנו מחסור בפסיכולוגים ברשות. דיברה על זה מקודם עדי. היה לנו פה שפ"ח שנתן מענה אזורי לראש פינה, לחצור, לע'ג'ר וכמובן קריית שמונה, עד לפני המלחמה. והמלחמה שחקה את הפסיכולוגים פה ונעשה להם קשה. הייתה פה עזיבה גדולה, גם של עובדים סוציאליים וגם של פסיכולוגים. ולעובדים סוציאליים נמצא איזשהו פיצוי קטן. פסיכולוגים לא מקבלים כלום. אין תמריץ פסיכולוגים. אנחנו עובדים פה על אדים של פסיכולוגים.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
מנסים לעשות כל מיני קומבינות כדי לשלם להם שקל יותר, כדי שיבואו - - - זה צריך להיות החלטה ברורה של ממשלה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
זה ממש עניין שצריך לטפל בו בדחיפות בכלל לבוא לכאן פסיכולוגים. אין עדיפות לפסיכולוג לעבוד בחצור או בקריית שמונה. ופחד יש פה בקריית שמונה. זה לא נעים.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
לא רק פחד, יש גם ריבוי מקרים, למה אנחנו צריכים לעבוד בקושי כזה? אם יש להם שני מקרים בחצור, שלום על ישראל.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
גם בחצור יש מקרים, אבל פה יש יותר.
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
אני לא מוציאה כבר מודעות דרושים. אני מקבלת מכל הכפרים הערביים, לא יהיה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
עוד דבר בזכות רשת הביטחון לבתי הספר, העובדה שיהיו כאן כיתות קטנות ולא תהיינה כיתות של 35 תלמידים, כי אי-אפשר ללמד ב-35 תלמידים, בטח לא את הילדים שלנו עם כל המורכבות הרגשית שלהם. עם המורכבות הרגשית של המורים שלהם ועם בעיות ההתנהגות שלהם. היתרון הנוסף של כיתות קטנות, לפחות לתקופה השנתיים-שלוש הקרובות, זה העובדה שיהיה פה מסר שבקריית שמונה, בתי ספר בוטיק.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
מה הייתה התשובה לזה?
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אורנה תנסה לעשות מאמץ לעשות את זה.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
אני אגיד לכם איך זה עובד. ברגע שתהיה מצבת, אנחנו נשב לפי כיתות. כל שנה יש פגישת היערכות לשנה הבאה, אנחנו נשב עם המצבת של כל בית ספר. כיתות שאנחנו נראה שיש כיתות גדולות, ואורנה אמרה את זה בפגישה שהייתה, אורנה יודעת לתת משעות מחוז שעות תקנים, היא גם נתנה את זה השנה. היא השלימה פה תקנים של יועצות, היא השלימה תקנים של חינוך, אין שום בעיה, אבל נורא קשה לנו כרגע לדעת, כי המצבת עוד לא ברורה עד הסוף, אם נצטרך או לא נצטרך, כי הילד ה-40 פותח את הכיתה השנייה, לא צריך, אתה עם 20. הילד ה-38 זה כן צריך.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אבל אנחנו גם לא רוצים עלייה של 35 תלמידים.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
היא קבעה איזשהו רף?
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
היא לא קבעה רף. היא אמרה שברגע שנגיע עם הנתונים - - -
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
צבי, אורנה באמת מגויסת, אבל בהקשר הזה אני מציע שינוי מדיניות. גם ראש העיר מדבר על זה כל הזמן, יש - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אבל זה אירוע ארצי - - -
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
בסדר, אבל האמירה של מדינת ישראל, בקריית שמונה ובשדרות - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
אבל אם אתה אומר את זה כמדיניות, אני צריך חריג מהתקן - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
בואו נמשיך. אנחנו רוצים להתכנס.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אורנה קיבלה ממני אתמול, לא כולל דנציגר, את כל חוסרי המורים בעיר, לקראת שנה הבאה יש לנו לא מעט חוסרים של מורים - - -
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
ואת לא יודעת, מי עוזב ולא אמר לך.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
נכון, אני עוד לא יודעת. אנחנו יודעים רק על מי שעוזב ואמר למנהלים. ללא תמרוץ להגיע לכאן, אני לא בטוחה שאנחנו נצליח למלא כיתות. השנה לא היו לנו יועצות - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אפשר להפוך אנשים טובים למורים.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
השנה לא הצלחנו למצוא יועצות לחלק מבתי הספר. ילדים במצב הזה בלי יועצות, חייבים לתת פה תמרוץ לעובדי הוראה, על מנה שירצו להגיע לכאן. מורה לאנגלית עוזבת, מורים למתמטיקה עוזבים, עוזבים אותנו אנשים משמעותיים מאוד, חייבים לתת תמריצים.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
יש היום?
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אין היום תמרוץ למורים שמגיעים לפה.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
אין תמרוץ. יש חוזים אישיים. יש בהחלטת ממשלה, אין עדיין ביצוע, אורנה אמרה שהם עובדים על חבילת תמרוץ והם יציגו אותה בקרוב.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אבל בקרוב מתי? - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתם תמצאו את עצמכם עומדים מול מורים וותיקים שלא מקבלים ומורים חדשים שמקבלים.
<< דובר >> שני ממן: << דובר >>
כן, אבל חשוב להתייחס לצוות שקם.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
זה כמו שהיה בהחלטת ממשלה דרגה שלוש למעונות, אבל שהוציאו אותה באמצע שנה זה כבר לא היה רלוונטי, כי אנשים כבר נרשמו למוענות. היום אני במצב שהמורים בוחרים איפה להיות. אם אתה לא מוציא את זה, זה כבר לא יעזור לי שיוציאו את זה באמצע שנה. המורה יש לו קביעות, יש לו שיבוץ, יש לו כיתה. עד סוף החודש, זה מה יש.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
מורה לאנגלית שלנו עוברת לאילת.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
חברים, צר לי לזהם את האווירה. כנראה שלא יהיה לזה פתרון, עד סוף החודש צריך להודיע למורים. אם אין תמריץ, בחודש אני לא יודע איך יודעים לעשות את זה.
<< דובר >> עליזה בלוך: << דובר >>
באופן כללי כל הדברים שעלו פה, מכיוון שאנחנו בשלב של אמצע יוני, משפחות שיושבות על הגדר ו/או משפחות שיושבות במרכז הארץ ומתלבטות אם לבוא או לא לבוא - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
הבשורה צריכה לצאת בפרסומות ענק, מה זה אומר החינוך בקריית שמונה.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
אני רוצה להתייחס למה שגולן אמר על גמישות בגפ"ן. המצב שאי אפשר לערער עליו ולהתווכח עליו, זה שיש יותר, פחות זמן פרונטלי של הילדים בתוך בית הספר בזמן הלמידה. וזה משהו שלי, כמפקחת, כנציגת משרד החינוך, ואני בטוחה שגם אסנת שיושבת פה ושותפה שלי, ואנחנו צועדות ביחד, אין שליטה על זה.
יש לנו שליטה על מה שקורה כשהילדים כן נמצאים בבית הספר. וכאן אני חושבת שהסיפור של גם הרשות שפועלת סביב השעון, ואנחנו ביחד, אם זה עם רשתות ואם זה ביסודי אנחנו כשותפות, איך הזמן הזה שהילדים כן בתוך בתי הספר, זה הזמן היעיל, המדויק, ביותר בקבוצות הקטנות ביותר, עם האנשים המומחים ביותר, כדי שבאמת הזמן הזה יהיה זמן שהוא משלב טיפול ופדגוגיה ביחד.
יושבת כאן שני מנהלת בית הספר, אתמול שלחה לי משימות כתיבה של תלמידי כיתה א', עם החזרה. אני יכולה להראות לך בטלפון צילומים של כל הכיתה, ישבתי שעת סיפור אתמול וקראתי, איך ילדים כותבים. זה בזכות מאמץ מטורף של אנשי הצוות פה, שבאמת מגויסים ומנצלים כל דקה.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אני בעד שנמחא להם כפיים.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
לגמרי, כל דקה שהילדים האלה בתוך בית הספר, הם מקבלים את המרב, ועל השאר אין לנו שליטה. במה שתחת שליטתנו אנחנו עושים את הטוב ביותר, זה כבר יכול להיות.
<< דובר >> עדי דימרי: << דובר >>
אני אחזק אותך. בזמן שהתלמידות צריכות לחזור לבית הספר, אנחנו רואים נתוני חזרה גבוהים מאוד. אני כמעט לא מתמודדת עם תלמידות שנשארות בבית, וזה נתון שרק נותן לנו כוח. יתרה מכך, שהבנות שבוע שעבר זכו בפרס שהן זכו, קראתי להם יום למחרת אליי למשרד, הם אמרו לי, ציטוט של ילדה בחטיבת ביניים, "לא האמנתי שאני אגיע לקריית שמונה, אני אלמד באולפנית ואני אזכה בפרס במרכז הארץ". קורים להם דברים שפתאום מתחזקת להם תחושת השייכות והחיבור לעיר. וזה משהו שאנחנו עובדים עליו קשה מאוד, וכשהם נמצאים בבית ספר אנחנו רוצים לתת להם לא את המקסימום, אלא מקסימום כפול ארבע.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
עדיף בהקשר הזה אני רוצה להגיד דווקא תודה ליו״ר ועד ההורים ולוועד ההורים, שהלכו איתנו יד ביד, כי לפתוח את מערכת החינוך, עמדנו מול לחצים גדולים מאוד של הורים שאמרו אנחנו מפקירים ומנרמלים, וזו באמת החלטה קשה, וועד ההורים הלך עם ההחלטה הזאת והוביל אותה.
באמת, תודה רבה. זו החלטה לא פשוטה, כי פעמים רבות הלכו הפופוליסטים של כמה אנשים שצועקים, "תסגרו" ועוד הוציאו הודעה עלינו שאנחנו מנרמלים, והוציאו הודעה אפילו פייק שאנחנו סוגרים היום.
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
אני רוצה לספר עוד סיפור אחד מרגש ששמעתי היום. הייתי בבית ספר של שני, ואתמול אחרי האזעקה הורים באו לקחת ילדים, ואבא בא לקחת שלושה ילדים, והוא יוצא עם ילד אחד, ושני אומרת לו, "שכחת שניים", הוא אומר לה, "הם לא מוכנים לפחות, הם רוצים להישאר בבית ספר".
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
עוד אמירה אחת על התקנים, ברגע שתתייצב המצבת, אנחנו נלך, ואורנה. בקריית שמונה, השנה לא היה שום צורך של שעות למשהו שהמחוז לא נתן. - - - בשיחה עם אורנה אמרתי לה, "אורנה, יש לי שני בתי ספר שאני לא בטוחה עד הסוף על הסגירה, אם אני אצטרך להוציא משם מורה או לא אצטרך, כי זה פרוצדורה של העברה יזומה וכולי", היא אמרה לי, "תשאירי את זה כרגע ככה. אל תעשי העברות יזומות".
אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לייצב את המערכת, שאנחנו לא יכולים לתת לאנשים לצאת מפה. אני מראיינת מורים. הנה, שתי מורות חדשות התקבלו עכשיו, אנשים רוצים לבוא לפה, אנחנו לא בוואקום רק לכיוון אחד, יש גם תנועה לכיוון השני.
ובעניין הבגרות, המשבר הגדול היה זה שהודעת הדוברות שיצאה מהמשרד, הייתה לא ברורה. אף אחד לא הבין, גם לא בשלומי, בשום מקום. לא הבינו שקבוצות התיקון לא נכנסות לתוך הסיפור הזה של הבגרות הפנימית, וידענו את זה ברגע האחרון.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
- - - מחר בגרות, בשעה 22:00.
<< דובר >> אליה הדר זריהן: << דובר >>
נכון. זה שישה ילדים שנכשלו מתוך 158 שעברו את הבגרות. רק תראו את המאמץ שהיה. חמישה מתוך השישה הגיעו לחצור, הגיעו איתם ארבעה אנשי צוות, אחד על אחד, תמכו בהם במהלך כל הבגרות. הייתה להם אזעקה בחצור, ונפילה בחצור, בזמן הבגרות. הם סיימו את הבגרות, הם יעברו את הבגרות, אבל זה היה רגע מורכב עבורנו, מי שמלווה את הצוותים ועבור הצוותים, לעמוד מול הילדים ולגייס אותם בעת הזאת.
אורנה הייתה שם, השר היה שם, כל העולם. תחשוב שהשר מתעסק בבגרות של שישה ילדים. תודה לשר, על המאמץ שלו לדבר הזה. אני רוצה להאמין שהם יעברו, אבל הסיפור של לעשות כמה שיותר ודאות בתוך חוסר הודאות, עושה לעולם יותר שקט. אין גאה ממני ללוות את העיר הזאת בשנתיים האלה, גם את הרשות וגם את - - -
<< דובר >> אסנת רון רסקי: << דובר >>
ואנחנו מודים לך אליה.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
נתחיל בתודה. לא מובן מאליו שאתה נמצא פה באופן טבעי, גם לא רק בכובע של ועדת חינוך, אבל בטח כוועדת חינוך להיות פה בתדירות כזו, זה מראה כמה אכפת לך וזה חשוב לך, ובאמת תודה על ענקית הזה, זה לא מובן מאליו. אין לי הרבה להוסיף על מה שנאמר פה, חוץ מכמה נקודות שלא העלו בכלל.
הבינוי של מוסדות חינוך חדשים, היום התעריפים של בנייה למטר זה 5,000 שקל למטר, אף אחד לא בונה בית ספר במחיר הזה, וזה כשלעצמו יוצר לי פער. עם הפער הזה אתה גם לא ממגן לי ולא זה, כי הוא אמור ללכת לבינוי, כי הוא אמור ללכת לחיזוק, ובפועל אנחנו תוקעים את עצמנו לבד איזה 20 שנה קדימה. קל. גם אם היה לי היום פתרון, זה 20 שנה קדימה.
בתי ספר שלמים בלי מיגון, גם אם זה אומר שזה פתרון זמני, שיצטרכו להרוס אותו אחר כך, - - - הזול ביותר. אבל להשאיר אותם בלי מיגון במציאות הזו זה לא אפשרי. אותו דבר נכון גם לסעיף, גם התקנות של התעריף לקילומטר הסעה, לא השתנו לדעתי מ-2007-2006. עברו איזה 20 שנה ולא עדכנת אותם, עלה המע״ם, עלה הדלק, עלה, עלה - - -
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
- - - לעדכן את זה.
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
אני שמונה שנים ראש עיר, אני שומע את התהליך הזה שמונה שנים. צבי, קח את זה פרויקט. אני שמונה שנים שומע שמתקנים את התקנות האלה, מ-2006 לא תיקנו אותן. אנחנו עובדים על עצמנו, יודעים שזה עולה יותר. כל הפער בין זה לבין זה נופל על הרשויות. להפיל על רשות תל אביב, אין בעיה, היא תעמוד בזה, להפיל על ראשות כמו קריית שמונה - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה גם שהתקנות של ההסעות שלנו, משלשות את הצורך. אני צריכה להשתמש יותר בהסעות מאשר במרכז - - -
<< דובר >> אביחי שטרן: << דובר >>
המיגון זה בעיה בפני עצמה גם כן שאף אחד לא שם אותה על השולחן, ואני מצפה מהוועדה להעלות את זה לדיון, כי לא הגיוני שיקבעו תקן מיגון אחד ותקן כיתה אחרת. תקן מיגון, מדברים איתך על ממ״ד תקני לכל מבנה. זאת אומרת, אם יש לי גן, בניתי על ידו ממ״ד, הוא הופך להיות תקני. מה גודל הממ״ד שאני צריך לבנות? 14 מטר. זה התקן.
איך אתה מכניס 30 ילדים ב-14 מטר? לא יודע. עם צוות, עם צעצועים, עם זה. מראש למה תכננו אותו כך? אתה לא יכול להגיד שהתקן כאן הוא 30 ילד ולתכנן ממ״ד ל-10 ילדים. וככה עובדים עד היום. ואני בונה היום מוסדות חינוך כך, שאני מראש נכנס לצרה. זה לא תקן, גם זה ישרא-בלוף. קובעים תקן שיודעים הוא לא משקף. תקן אחד פה, תקן אחר פה שסותר אותו. זה לא נורמלי. אתם צריכים לדבר ביחד.
דיברנו על מחאת הסרדינים. זה שהציבור היום בצפון זוכה, אני אומר "זוכה", כי זו זכות, לא להיות סרדין, להיות במקום קטן. קחו את זה, תקפו מדינה שלמה על כל משרד החינוך, על כל אגף חינוך, כמו לפני שהיית יו״ר הוועדה, על הכיתות בסרדינים ועל מחאת סרדינים. הינה, בואו צפונה, יש לכם חינוך מצוין, לא סרדינים. שלחו אותם, הינה, זה עוד תמריץ. זה עוד משהו שאנחנו נותנים היום בצפון, ואני חושב שעם קמפיין נכון ושיווק נכון, אתם נביא לפה משפחות.
ועוד דבר שמתקשר ל-להביא לפה את המשפחות, זה סיפור הארנק הדיגיטלי. בתוך הארנק הדיגיטלי, חוץ מהמשפחות בני המקום, שגם זה עוד לא הסתיים, היה אמור להיות ארנק דיגיטלי לסטודנטים שבאים לפה, וזה נכון היום, כי הסטודנט נרשם היום. באוקטובר שייתנו את הארנק לא עוזר לי, הסטודנטים כבר נרשמו. היום פתוח כבר עכשיו. אם אני יכול לבוא היום פתוח ולהגיד "שמע, אם אתה בא לגור בקריית שמונה תקבל עוד 800 שקל כל חודש", תני לי להגיד את זה, זה יעזור לי להביא סטודנטים לקריית שמונה. והנושא הזה גם נעלם איפשהו.
וכל נושא, האוניברסיטה זכה להתייחסות יפה בהחלטה, אבל חוץ מאוניברסיטת תל-חי, יש לנו גם מכללה טכנולוגית תל-חי, שם זה בכלל הנדסאים, והדין הוא לא אותו דין. אני הייתי רוצה לתת מלגות גם להנדסאים, זה לא פחות חשוב לי. כל מי שלומד כאן היום בתל-חי, לא משנה אם זה הנדסאים או אקדמאים, יקבל מענק. "בוא, אתה תישאר פה, תרכוש מקצוע פה", גם סביר להניח שאחרי שנים כה רבות שהוא ילמד פה, אולי הוא גם יכיר את בת הזוג ואולי הוא גם יישאר. אני לא הייתי מפריד אותם. האקדמית והטכנולוגית צריכים לקבל אותו דבר, וזה כל האקדמיה כאן בצפון.
אני רוצה להצטרף לברכות של כולם כאן, באמת, לא מובן מאליו. אני משתדל להגיד את זה בכל הזדמנות לצוותים שלי, אבל לא בכל הזדמנות זה בפניכם. יש פה קוד החנית של החינוך, את זה לא לומדים בשום בית ספר. מעבר לכול זה המודל שהם נותנים, כי זה שיעור שאי אפשר לכתוב אותו בשום תכנית פדגוגית ובשום בית ספר, והתלמידים רואים בסוף את המורים שלהם, את המנהלים שלהם, את האנשים האלה בחזית, עם משפחות בעצמם ולא מוותרים עליהם. ותוצאות של זה, ראינו אחר כך.
אנחנו רואים את הילדים האלה, לא ממקום של מסכנים של "מגיע לי", הפוך, ממקום של עוצמה. שיש עוד עלייה בשנת שירות ובדחיית שירות ובמוטיבציה לשירות קרבי. אנשים רוצים לבוא לא ממקום של "מגיע לי", אלא הפוך, "אני עוד הולך לתת מעצמי. אני הולך עוד שנה לקהילה אחרת לעזור לה להשתקם". וזה מה שאנחנו מגדלים פה היום. אני בטוח שהרבה מזה זה מהמודל שהם רואים את האנשים סביב השולחן הזה. באמת אגיד לכם תודה.
אני יודע כמה זה לא פשוט להיות נבחר הציבור, אתה שומע בעיקר ביקורות, לפעמים גם לא בצדק. חבל שדוד לא פה לשמוע את זה, אבל אני אדבר בשמו.
בנושא הזה צבי סוכות ייצג את העמדה של כולנו, הנכונה גם, של קריית שמונה, כי אם כולם מקבלים את אותו תמריץ, אין שום סיבה להגיע לקריית שמונה. ובעיניי, אם יש איזו התיישבות באיזה התנחלות קטנה, שהוא צריך להסתובב עם נשק כל יום ולהסיע את הילדים באוטובוס ממוגן, הוא גם צריך תמריץ כדי לגור שם.
זה בדיוק באותו היקף כמו זה שגר על הגבול בקריית שמונה, זה שגר על הגבול ביו״ש או זה שגר על הגבול בדרום. כל אלה צריכים תמריצים, כי צריך להיות משוגע לגור שם היום. צריך להיות ציוני, פטריוט, עם ערכים גבוהים מאוד לגור שם, ודווקא בגלל זה צריך לתת להם, ומי שעשה פרוטקשן פה, זה לרכב על אלה בקצה, על הגבול, שרואים את החיזבאללה בעיניים, ולבקש גם להם הטבות.
אני לא אומר שהם לא סבלו, אני לא אומר שלא מגיע להם, אבל אם זה שרואה את החיזבאללה יקבל אותו דבר כמו ההוא במרכז, הוא יישאר במרכז ואת הדיפרנציאציה הזו היה חייב לשמור. ואת זה אני רוצה להגיד לך, וחבל שהוא לא פה לשמוע את זה, אני יודע ששפטו אותך הרבה על האמירה הזו. אני יודע מה הייתה הכוונה שלך, ואני רוצה להגיד לך תודה, זה היה חשוב לי להגיד.
<< דובר >> רפאל סלאב: << דובר >>
במובן הזה, דיפרנציאציה נכונה בכל החלטת ממשלה, כולל החלטת החינוך, כולל ההחלטה הגדולה, אני צריך להטמיע את זה בכל המערכת.
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
אני רוצה להגיד כאן תודה ענקית לאביחי. אני פעם אחר פעם כאן. אביחי הוא מראשי העיר המובילים היום במדינת ישראל. אולי העיר המאתגרת במדינה היום. אני מגיע לכאן ובכל פעם חוזר עם אותה תחושה. אני מגיע לכאן ורואה את התקשורת, כל הזמן בכותרות "הם מסכנים", וכשאני מגיע לכאן אני רואה חבורה של גיבורים שמובילים.
ואני אומר לכם, אתם מובילים את מדינת ישראל ובסוף נותנים תקווה לרבים כל כך. אני מגיע לכאן בתור ועדת חינוך. אנחנו בעזרת השם נעבוד, ונקבע לשבוע הבא דיון בוועדה בכנסת, נביא את כולם לראות איך אנחנו מקבלים את הדברים, כדי לתת לכם כוח להוביל. אנחנו צריכים אתכם חזקים, כמו שאתם, גיבורים, מובילים. דיברת על נערות ונערים שמגיעים לכאן ואומרים, "אנחנו רוצים להספיק יותר ולחזור וללמוד", זה מה שצריך, וזה באמת אירוע מרשים. זה המודל איך אנחנו מנצחים מלחמות. עכשיו התפקיד שלנו זה לנצח גם בקרב. אבל לנצח באזרחות, אתם עושים מצוין. כל הכבוד. תודה רבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:50. << סיום >>