פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 442
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ה באייר התשפ"ו (12 במאי 2026), שעה 12:15
סדר היום:
<< נושא >> יישום חוק הניצחון על גרמניה הנאצית - ישיבה מיוחדת במסגרת ציון 81 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית<< נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
גלעד קריב – היו"ר
יבגני סובה – מ"מ היו"ר
ולדימיר בליאק
טטיאנה מזרסקי
מוזמנים:
גלית כהן
–
ממונה אסירי ציון והרוגי מלכות חטיבת רשויות, משרד העלייה והקליטה
סא"ל במיל' לילי אליאסי
–
רע"ן כשירויות ב, משרד הביטחון
ד"ר אדוארד (אדי) בן זאב
–
מפמ"ר היסטוריה, משרד החינוך
עינת אוחיון
–
מנהלת אגף מורשת חברה ורוח, משרד החינוך
תת-אלוף במיל' צביקה קן-תור
–
מנכ"ל, הנהלת מוזיאון הלוחם היהודי
דנת רפופורט
–
יו"ר, ברית ותיקי מלחמת עולם השניה שנלחמו בנאצים
ליליאנה ווינר
–
יו"ר סניף עיריית חיפה, ברית ותיקי מלחמת עולם השנייה שנלחמו בנאצים
טטיאנה פרברוב
–
סגנית יו"ר סניף עיריית רחובות, ברית ותיקי מלחמת עולם השנייה שנלחמו בנאצים
ד"ר אלכסנדר ברמן
–
יו"ר, חזית הכבוד - עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל
אברם גודקוביץ'
–
פונים בנושא
אמיליה לרין
–
פונים בנושא
אלכסנדר אנגלס
–
סופר והיסטוריון, פונים בנושא
זינאידה הורביץ'
–
פונים בנושא
אספיר קוגן
–
פונים בנושא
מנהלת הוועדה:
שלומית אבינח
רישום פרלמנטרי:
אושרה עצידה
חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> יישום חוק הניצחון על גרמניה הנאצית - ישיבה מיוחדת במסגרת ציון 81 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית << נושא >>
<< יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >>
מכובדיי, גבירותיי ורבותיי, שלום לכולם. צוהריים טובים וברוכים הבאים לכל החברים והחברות היקרים, ובראשם נציגי הווטרנים, גיבורי מלחמת העולם השנייה, שנמצאים כאן איתנו.
תודה לחבריי חברי הוועדה: חבר הכנסת יבגני סובה, חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי וחבר הכנסת ולדימיר בליאק, שעוסקים מבוקר עד ערב בנושאים שונים שקשורים בקליטת העלייה ובסיפורה של העלייה לישראל ושל העולים לישראל.
אני מתרגש מאוד לפתוח את הישיבה הזו. לצערי הרב, מכיוון שאני נדרש להימצא בוועדה אחרת, אני אפתח וחבריי שנמצאים כאן ימשיכו את הדיון. אני מתנצל מראש שאני נדרש לתרגום על מנת שדבריי יובנו על ידיכם. אני הנכד של עולה מברית המועצות, שהגיע לכאן בשנת כילד בשנת 1921, אבל דודיו ובני דודיו שנשארו שם נלחמו במסגרת הצבא האדום במלחמת העולם השנייה.
אני מתרגש מאוד לברך את כולכם, ובמיוחד לברך שניים מתוך הקהל הגדול: את דנת רפפורט, יושב-ראש ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה שנלחמו בנאצים. תודה, אדוני, שאתה איתנו. וברכה מיוחדת, שמלווה בהתרגשות גדולה מאוד, היא לאברם גודקוביץ', שהוא אחד מגיבורי מלחמת העולם השנייה.
(מחיאות כפיים)
אברם חגג לפני חודשיים את יום הולדתו ה-101, וזו התרגשות מאוד גדולה בעבורנו כאן, בוועדה, ובכנסת כולה, לארח אותו כאן. אברם, אנחנו מאחלים לך עד 120, ומקווים שתבוא אלינו, לוועדה, עוד שנים רבות. אין דבר יותר מרגש מהמחשבה שזכית לראות נכדה לובשת מדי צבא ההגנה לישראל.
אנחנו מעבירים, באמצעות שניכם, ל-983 וטרנים גיבורים, שחיים כאן, במדינת ישראל, ברכה נאמנה לכבוד יום הניצחון על גרמניה הנאצית ושותפיה. אתם ממש עדות חיה לגבורה הגדולה והעילאית של חצי מיליון חיילים יהודים שנלחמו במסגרות הצבא האדום במלחמת העולם השנייה, ואתם עדות חיה לגבורתם של 1.5 מיליון חיילים יהודים שנלחמו בכל צבאות בעלות הברית. מדובר ב-250,000 חללים יהודים בכל צבאות הברית, ובתוכם גם חללי הבריגדה היהודית וחללי היישוב הארץ-ישראלי ששירתו בצבא הבריטי. זהו פרק מפואר של מורשת גבורה, שהיא חלק מסיפור הגבורה והתקומה של העם שלנו במאה ה-20.
מייד אעביר את שרביט ההובלה לחבריי שנמצאים כאן. אני בטוח שגם להם, בכל אחת מן המשפחות המבורכות שלהם, ישנם סיפורים של גבורה בשדות הקרב ובשורות הצבא בימי מלחמת העולם השנייה.
אנחנו יודעים על כ-1,849 וטרנים יוצאי הצבא האדום שחיים ברחבי העולם והם עדיין איתנו, נכון למאי 2026. כפי שציינתי, למעלה ממחציתם חיים כאן, במדינת ישראל, וזו גאווה ושמחה גדולה. גילם הממוצע הוא מעל 95. אנחנו מברכים את כולם בבריאות טובה ובאריכות ימים.
הישיבה שלנו מכוונת כמובן לעלות על נס את גבורתם של הווטרנים, אבל לצד העלאת גבורתם יש לנו משימה נוספת והיא להבטיח שסיפור הגבורה הזה יישאר איתנו דורות קדימה ושכל מערכות החיים והחינוך במדינת ישראל יודעות לתת לסיפור הגבורה המפואר הזה חלק ותפקיד במעשה החינוכי במדינת ישראל.
חשוב לי לומר כאן שנושא גבורת הווטרנים ותרומתם הגדולה של החיילים היהודים בשורות צבאות בעלות הברית הוא חלק ממהלך גדול יותר שאנחנו בבית הזה חייבים לקחת על עצמנו, והוא מתן מקום של כבוד למורשת ולתרבות ולמסורת של קרוב ל-2 מיליון יוצאי ברית המועצות, מדינות חבר העמים, רוסיה ושכנותיה, כאן, בחברה הישראלית. אני מדבר כמובן על העלייה הברוכה שהגיעה לכאן מאז סוף שנות ה-80. אבל צריך לזכור שהעלייה מרוסיה ומהארצות השכנות לה החלה כבר בימי העלייה הראשונה. אי-אפשר לספר את סיפורה של הציונות ואת סיפור הקמתה של מדינה ישראל מבלי לעמוד על החלק הכול כך מרכזי, הכול כך חשוב והכול כך מכריע של יוצאי האזור הזה בסיפור בניינה של מדינת ישראל.
אחד הדברים החשובים בהקשרה של העלייה מרוסיה, ברית המועצות וחבר המדינות, הוא שהעלייה הזו, כפי שאמרתי, התחילה ממש בשנות העשייה הציונית הראשונות, כבר במאה ה-19, והיא ממשיכה עד היום. זו אחת העליות שלעולם לא פסקה. גם בשנות מסך הברזל המשיכו להגיע לכאן עולים, גם אם היו ספורים. אי-אפשר לדבר, גם על העבר, גם על ההווה וגם על העתיד של מדינת ישראל, בלי לתת את המקום הראוי לעלייה המפוארת הזו. ובתוך העלייה הזו, יש תפקיד מרכזי לגבורתם של הלוחמים במלחמת העולם השנייה. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי שהדור הצעיר במדינת ישראל, גם במשפחות ישראלים דוברי רוסית, אבל בכל המשפחות הישראליות, התלמידים בבתי הספר, החיילים שמתגייסים לשורות צבא ההגנה לישראל, יכירו את המורשת המפוארת הזו, וכולנו נעבוד על כך יחד.
ברשותכם, אני מעביר את רשות ההובלה לחבר הכנסת יבגני סובה וליתר החברים שנמצאים כאן איתנו. ובאמת ברכה נאמנה בשם כל חברי וחברות הכנסת לכולכם. כבוד גדול בשבילנו שאתם כאן.
(מחיאות כפיים)
<< מנהל >> (היו"ר יבגני סובה, 12:35) << מנהל >>
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחברי, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת גלעד קריב. אתה באמת מהאנשים כאן, בכנסת, שלא צריך להסביר להם מה זה גבורה יהודית ומה זה הניצחון על גרמניה הנאצית. אתה, אכן, קשוב גם לדברים שהם לא רק סמליים, אלא גם לבעיות שלהם. אתה מכיר את היחס שלי כלפיך. ולכן, תודה רבה לך גם על קיום הוועדה הזאת.
כמובן שאני גם מברך את חבריי ולדימיר בליאק וטטיאנה מזרסקי. שלושתנו פועלים בשדולה להנצחת הגבורה היהודית, שהיה לי הכבוד להקים לפני כמה שנים. אני שמח שהחברים פועלים יחד איתי בשדולה הזאת. מטרת השדולה היא, קודם כול, להנציח את הגבורה היהודית. ואני מדגיש, גבורה יהודית. כי מדינת ישראל קמה ב-1948, שלוש שנים אחרי השואה, ולעם היהודי יש את הזכות לניצחון הזה בדיוק כמו שלמדינות שנלחמו נגד הנאצים יש את יום הניצחון הזה.
העם היהודי בהחלט תרם את חלקו המשמעותי, גם בניצחון וגם במספר הנופלים בשדה הקרב. למעלה מ-1.5 מיליון חיילים יהודים נלחמו בצבאות הברית, וכחצי מיליון בצבא האדום. לכולנו יש סבים שנלחמו. אני תמיד מספר גם על הסבא שלי. אבל יש לי עוד סבא אחד שנפל, שלא הכרתי אותו. יש לי סבא שנלחם ונפצע וזכה לעלות לישראל. 500,000 נלחמו בצבא האמריקאי. 60,000 מהיישוב היהודי, שהיו כאן בארץ ישראל עוד לפני הקמתה, נלחמו, ו-250,000 יהודים נפלו. תחשבו רק על המספר הזה. 250,000 אנשים נפלו, כשמתוכם 200,000 בשורות הצבא האדום. יש בהר הרצל אנדרטה כבר כמה שנים.
זו גם הזדמנות גם לזכור את אברהם גרינזייד, זכרו לברכה. במשך שנים רבות הוא היה יושב- ראש ארגון הווטרנים. הוא הלך לעולמו לפני שנתיים.
לא אאריך בדברים, למרות שיש לנו פה דיון ובוודאי שיש לנו פה הרבה אנשים מכובדים. אני רק אספר לכם סיפור קצר. אתם מקבלים תרגום, ולכן אני לא אחזור על הסיפור הזה ברוסית. ביום ראשון אנחנו, כסיעת ישראל ביתנו, ציינו במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון את יום הניצחון. יושב פה תת-אלוף צביקה קן-תור והוא תכף יתייחס לזה. לאחר מכן, המשכתי לכנסת והגעתי לסקירת הרמטכ"ל, רב אלוף אייל זמיר, בפני ועדת החוץ והביטחון, שבה אני נמצא כבר כמה שנים. לא אכנס לדברים שהיו שם כי זה היה דיון סודי. מכל מקום, דיברו שם על הישגי צה"ל בחזיתות פתוחות, מול האיראנים, מול החיזבאללה, מול חמאס. יש לנו שבע חזיתות. כשהגיע תורי לדבר, אמרתי לרמטכ"ל: אדוני הרמטכ"ל, אני מכיר ומוקיר כל חייל צה"ל בפניך. אבל דבר אחד אתה לא תשמע בחודשים הקרובים כאשר אנחנו ניכנס למערכת בחירות. אתה לא תשמע את המילה "הכרעה" כי אנחנו לא השגנו הכרעה. אני בא אליך לוועדה ממוזיאון הלוחם היהודי, שמספר את סיפור ההכרעה. אני לא יודע איך מתרגמים את המילה "הכרעה" לרוסית, אבל הכרעה זה ניצחון מוחלט. ואיך אנחנו יודעים שהייתה הכרעה? כי בערב 8 במאי 1945, כשברוסיה כבר היה למעשה 9 במאי, נחתם הסכם הכניעה, נציג הצבא הגרמני חתם הסכם כניעה. בכך הוא הודה בזה שהצבא הגרמני נכנע בפני בעלות הברית.
צה"ל יודע להשיג תוצאות, אבל כל מלחמות ישראל הסתיימו בכל מיני הסכמים. שום מלחמה לא הסתיימה בהכרעה. ולכן, פניתי לרמטכ"ל ואמרתי: אדוני הרמטכ"ל, אני מבקש ממך לתת פקודה לקצין חינוך הראשי בצה"ל כדי שייתן פקודה לכל החיילים בצה"ל, ובתוכם הנכדים והנינים שלכם, שכל חייל צה"ל, יעבור לפני שהוא יוצא לשדה הקרב כדי להשיג הכרעה, במקום הקדוש הזה, במוזיאון הלוחם היהודי, וילמד מה זה הכרעה בשדה הקרב, מה זה הכרעה ב-1945. כי אם לא הייתה ההכרעה הזאת ב-1945, לא היינו יושבים כאן. לא הייתה קמה מדינת ישראל, ורבים מאיתנו בכלל לא היו נולדים כי העם שלנו היה מושמד. זה הסיפור שמקשר בין המלחמה לבין הגבורה שלך היום בחזיתות.
נהוג להגיד: יום ניצחון שמח. אני מברך אתכם, ומעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת טטאינה מזרסקי, בבקשה.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה. כבוד גדול לנו, לחברי הכנסת, לארח אתכם אצלנו כאן, בבית הנבחרים. ברוכים הבאים ויום ניצחון שמח. אנחנו כבר כמה ימים חוגגים ברצף את יום הניצחון. חבל שיושב-ראש הוועדה יצא. הוא שאל: האם את מגיעה לישיבה של יום הווטרנים? אני רוצה כאן להבהיר. זה לא רק יום הווטרנים, זהו יום הניצחון של הטוב על הרוע שעד כה לא ידעה האנושות. מדובר בהצלה של העם היהודי מהשמדה שיטתית שבוצעה על ידי הצורר הנאצי. אנחנו חייבים לשמר את הזיכרון ולהוקיר תודה למי שהביא את הניצחון הזה.
נכון, אומרים שצבאות ארצות הברית ומדינות הברית הביאו לניצחון, אבל מי שפתח את שערי מחנות ההשמדה היה הצבא האדום. כפי שהזכירו חבר כנסת קריב וחבר הכנסת סובה, מעל חצי מיליון לוחמים יהודים לחמו בשורות הצבא האדום. גם כחברת כנסת וגם כאזרחית לשעבר של ברית המועצות, שכבר לא קיימת, אני אומרת תודה מתקופת הילדות שלי ומביעה הוקרה מכל עמקי ליבי, וגם מצד משפחתי, שניצלה חלקית מהשואה שעבר העם היהודי בתקופת מלחמת העולם השנייה. אנחנו אומרים תודה לכל מי שהביא את הניצחון. הניצחון הזה, גם הציל אותנו מהשמדה וגם אפשר להקים מדינה שבה יהודים מרגישים חופשים.
תודה רבה לכל מי שנלחם. אני אומר את הדברים הבאים לאברם ברוסית.
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
תודה לך. אתה אחד מאלו שהביאו את הניצחון הזה ואיפשרת לנו לחיות במדינה יהודית חופשית. האויבים מתכננים לחסל אותנו במשך מאות שנים, אבל לכאן עולים אלו שנעמדים להגנה. אנחנו אומרים תודה לאל ותודה לך ולאלו שנלחמו יחד אתך על הניצחון הזה.
(חוזרת לעברית) גם הסבים שלי נלחמו בשורות הצבא האדום. אבא של אימא היה רופא צבאי, והסבא השני היה מכונאי בשריון. הגיע לברלין, וב-8 במאי הוא היה בברלין יחד עם הטנקים של הצבא האדום. מהילדות שלי זהו חג מאוד מאוד חשוב מאז תקופת הילדות שלי, ואני מתחייבת לשמור ולא לאפשר לשכתב את ההיסטוריה.
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אנחנו לא נאפשר לשכתב את ההיסטוריה. מי הביא את הניצחון הזה ומי נלחם.
(חוזרת לעברית) זה ייתן השראה לדורות הבאים.
אני רוצה להזכיר את אברהם גרינזייד שתרם רבות והוא עשה חיבור בין צה"ל לארגון הווטרנים. יהי זכרו ברוך. הוא תרם רבות למורשת הווטרנים והלוחמים היהודים. הוא גם קידם את הקמת מוזיאון הלוחם היהודי. יהי זכרו ברוך. אנחנו נמשיך את המורשת.
שוב, (אומרת ברוסית. להלן תרגום:) יום ניצחון שמח!
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה, טטיאנה.
אני מעביר את רשות הדיבור ליושב-ראש ארגון הווטרנים, דנת רפפורט.
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
בבקשה, דנת. אתה יכול לדבר בשפה הרוסית, ולמי שצריך אנחנו נתרגם. מי שצריך לקבל תרגום לעברית – בבקשה שימו אוזניה.
<< אורח >> דנת רפופורט: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
יבגני ניקולאייביץ' הנכבד; טטיאנה הנכבדה; רבותיי הנכבדים אלו שנמצאים כאן היום בישיבה הזאת. אני ממלא מזה שנה את תפקיד יו"ר המועצה המרכזית של ברית הווטרנים. כבר שנה שאברהם גרינזייד, שניהל את ארגון ברית הווטרנים במשך 20 שנה, לא אתנו. משנת 1991 ניהל אברהם גרינזייד את הארגון של רחובות, ככה שיש לו ותק עצום של עבודה בתור יו"ר שעמד במשך כל שנותיו בראש ברית הווטרנים והארגון של רחובות.
הרשו לי כאן היום, רבותיי הנכבדים, לפנות אליכם עם אותן השאלות שלא נפתרו שישנן ושניתן לתקן בברית הווטרנים. ראשית כל, עלינו לעצור על אותם החסרונות שיש היום כדי שברית הווטרנים תתקיים בצורה תקינה. חוק בדבר חגיגות יום הניצחון על גרמניה הנאצית שעבר בכנסת ב-26 ביולי בשנת 2017, לצערי, אינו נאכף. אני בתור יו"ר ברית הווטרנים של מלחמת העולם השנייה נאלץ לעסוק מדי חודש בנושאים של מוזיאון, אולמות גבורת הלוחמים, אולמות שבהם היו נמצאים וטרנים – מגרשים אותם משם.
אני מסכם כי מנהלי אגף הקליטה, מנהלי רשות הקליטה, ראשי ערים, סגניהם של ראשי ערים לא מכירים את החוק הזה. לצערי, אני מסכם את העובדה הזאת מכיוון שאני נאלץ להיפגש כמעט מדי חודש עם ראשי ערים ולהוכיח כי יש לאכוף את החוק. אותו החוק שעבר בכנסת בשנת 2017.
דבר שני. השנים האחרונות בערים כמו קריית ביאליק, אופקים, אילת, רחובות, עיריות ללא שום נימוק לכך מסתייגים מטיפול בנושאים הקשורים לכך שיש לארגן בצורה תקינה את עבודת אולמות גבורת הלוחמים. נמצאת כאן משלחת מהעיר רחובות, שם, איפה שאברהם בילה את מיטב שנותיו כשעבד בברית הווטרנים. אני מבקש להקשיב להם והם יספרו לכם את כל האמת. כיצד ניתן להבין שבאולם שבו עובד ועד הווטרנים לא מרשים לתלות צילום של אברהם גרינזייד ששמו ניתן לארגון של רחובות של ברית הווטרנים? כיצד ניתן להבין שצילומים של וטרנים של מלחמת העולם השנייה נעלמו מאולם גבורת הלוחמים וממוזיאונים? קשה לי לדמיין לעצמי דבר כזה. בשביל מה זה נעשה? מי צריך את זה? לנתק את כל היחסים ולהראות את עצמך שסדר פירושו קירות ריקים? תחשבו על זה, חברים יקרים, ידידים יקרים, רבותיי.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
מתי זה היה, דנת?
<< אורח >> דנת רפופורט: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
הנה, יושבת כאן משלחת, והם יספרו בצורה מפורטת יותר את הכל. אני מבקש להקשיב להם ולאפשר להם לדבר. שלוש דקות. לראש העיר קריית ביאליק אלי דוקורסקי. התור שלי הוא מקיץ משנת 2025. עוד לא התקדם ולו באדם אחד. אני ביקשתי ממנו להיפגש אתי על מנת לדון בנושא של אולם, הרי אי אפשר לקיים את העבודה כשיש לך 2 מטרים מרובעים. ולא רק שם. גם בערים אחרות. האחראי לעלייה בעיר אילת, מר צ'רנומורץ, שמפר את תקנון ברית הווטרנים. הוא צירף על דעת עצמו את הסניף שלנו של ברית הווטרנים לגשר דורות.
אני מוזמן לראשונה לישיבת ועדת העלייה והקליטה. לשם הסרת ליקויים, אני סבור כי יש לאכוף את החוק שעבר על ידי כל הגופים המדיניים של המדינה שלנו. ברית הווטרנים הוקמה על ידי כל בריתות הווטרנים. ישנם כ-50 מוזיאונים ואולמות גבורת הלוחמים.
אני פונה לחברי הוועדה ומבקש להקצות 250–300 אלף, על מנת שאנחנו נוכל לעשות סדר במוזיאונים שצריכים שיקום מאוד רציני לקראת יום השנה ה-50 של ברית הווטרנים שיצוין ב-7 ביולי בשנת 2017. חברים יקרים. יש לנו הרבה מאוד שאלות, ואם יכולנו להקבל בצורה תקינה על ידי ראשי ערים שעליהן אני דיברתי, לא הייתי צריך להגיד היום את כל מה שקשור לעבודת ארגוני וטרנים שלנו בדרום, במרכז ובצפון הארץ.
אני פונה להנהלת ועדת העלייה והקליטה. הבקשה שלי היום הינה 250–300 אלף שקלים. אם מחלקים את זה לכמות חברי ארגוני הווטרנים שלנו, זה יוצא מספר מאוד, מאוד קטן. מספר מאוד קטן וכזה שאנו יכולים להסתדר אתו בעצמנו ולעשות סדר במוזיאונים. אני מקווה ואני חושב שעמיתיי שנמצאים כאן ישלימו היום את דבריי, אבל בסיכום ברצוני להראות: כאן בידיי רשימת מוזיאונים ואולמות גבורת הלוחמים שקיימים נכון להיום בישראל. המסמך הזה חתום על ידי אברהם גרינזייד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תן לי בבקשה, אני רוצה אחר כך להכין עותק של זה. תעשי צילום רגע של הדבר הזה.
<< דובר_המשך >> דנת רפופורט: << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
בבקשה. המסמך הזה חתום על ידי אברהם גרינזייד ונמסר לכל הארגונים, כולל את ועדת הכנסת שבה הוא השתתף עוד בחודש מרס.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
(אומרת ברוסית) לפני שנתיים.
<< דובר_המשך >> דנת רפופורט: << דובר_המשך >>
(אומר ברוסית) לפני שנתיים, בשנת 2024.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אוקיי. דנת, אתה סיימת? אני רוצה להגיד כמה דברים. אני רשמתי את כל הדברים שאתה עכשיו ציינת. אני רשמתי את כל זה. יתרה מזאת, אנחנו נקיים ישיבה נוספת – מה שנקרא, ישיבת מעקב, ואתה תקבל תשובה לכל השאלות הללו. על כל השאלות שאתה עכשיו ציינת. אני אישית אבדוק את הכל ואשיב לך על כל השאלות הללו, אוקיי?
<< אורח >> דנת רפופורט: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה רבה.
אני מקווה, יבגני הנכבד, שאנחנו נמצא שפה משותפת על מנת שאנחנו נעשה סדר במוזיאונים שלנו. הם זקוקים גם לאולמות גבורת הלוחמים היום, והיחס לווטרנים חייב להיות אחר לחלוטין. אצלנו היום יש וטרנים, מספרם סך הכל פחות מגדוד, 80 בני אדם, וכאשר אני שומע היום את מה שאומר גריגוריי קושניר בערוץ 9 שיש לנו כמעט 115 בני אדם, הוא מראה צילומי שהם מלפני 10 שנים, ואין אף קטע טלוויזיוני שמראה שהיום אנו מקיימים אירועים בערים שלנו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
דנת, תודה רבה, בשביל זה קיימים חברי כנסת, בשביל זה אנו קיימים, בשביל זה קיימת ועדה, וכמו שאני אמרתי, אני אבדוק את כל השאלות הללו שאתה העלית. אנחנו עכשיו נגע בזה, אנחנו נשמע את נציג משרד הקליטה, ונשאל שאלות, כולל שאלות בנושא התקציב, לכן אנחנו עוד נחזור לשאלות שלך.
בינתיים אני רוצה לתת את זכות הדיבור לאברם גודקוביץ'. בבקשה, אברם היקר, המיקרופון לרשותך.
<< אורח >> אברם גודקוביץ': << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
שורדי השואה היקרים. כבוד הבלוקדניקים של לנינגרד. היום אנו מציינים יחד עם הכנסת יום גדול – יום הניצחון. ברוסיה נהגו לומר – יהודים לא יודעים להילחם והם לא נלחמו. אולם, אם סופרים את מספר הלוחמים, יהודי הצבא האדום, יחסית לאחוז האוכלוסייה, אז אנחנו היינו במקום השני אחרי רוסיה.
אני אספר לכם רק על המשפחה שלי. להורים שלי היו 4 בנים. לא היו להם יותר ילדים. הבן הגדול, אני קורא לו הונא כמו שאנו היינו קוראים לו – נסע בגיל 17 ל-לנינגרד והתקבל למכללה הימית. הונא נלחם במדינות הבלטיות, פיקד על ספינה צבאית, ואחר כך העבירו אותו לצפון, והוא, יחד עם צי ספינות, היה מספק את מעבר הספינות האמריקאיות והבריטיות שהיו מביאות אלינו נשק, מוצרי מזון. הן היו נלחמות בצוללות וחיל אוויר של אויב. הונא שרד שלוש פציעות ונהרג בפציעה רביעית. הוא נקבר ליד לנינגרד במקום שבו היו קוברים ימאים. רב חובל מדרגה שנייה נקבר בקבורה צבאית מכובדת ביותר.
האח השני ראובן. בשנת 1940 הוא סיים מכללה לחינוך ב-ויטבסק וגוייס לצבא. הוא היה תותחן, שירת ב-בלאייה צרקוב. כשהתחילה מלחמה, הם הגיעו עד ל-סטלינגרד. בסטלינגרד ראובן פיקד על כיתת תותחים. בשנת 1943 מפקד גדוד תותחים, סגן ראובן אילאיץ' גודקוביץ' שהשתתף בקרבות תותחים גדולים ב-פוקרובסקיי, נהרג. איש לא קבר את התותחנים שנהרגו. הם, יחד עם הטנקים, נשלחו לריתוך מחודש. שם אין אנדרטות. אם מישהו מכם ראה את הסרט "וטרנים", הייתם יכולים לראות איך אני עומד בכיכר במקום שבו נהרג אחי ראובן, עם דמעות בעיניים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם: (
אברם, תספר לנו כיצד ציינת את 9 במאי. תספר לנו.
<< אורח >> אברם גודקוביץ': << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
האח השלישי יירשא סיים עשר שנות לימוד בבית ספר תיכון בשנת 1941, אמור היה ללמוד במכללת טיס צבאית, אבל אנחנו ברחנו. כעבור 10 ימים גרמנים כבר היו אצלנו. אנחנו ברחנו, הגענו ל- רז'ב, ושם פינו אותנו כי ל-רז'ב הגיע דרג צבאי ופינו לשם את המפונים. ככה התפנתה המשפחה שלנו שמנתה 20 בני אדם. גרישה היה לוחם מרגמות ב-סטלינגרד, וככה שני אחים – האחד הוא תותחן, והשני הוא לוחם מרגמות – הגנו על עיר אחת גדולה, סטלינגרד. שם הוא נפצע קשה. לא אדבר על המשך חייו, אומר רק דבר אחד – הוא נפטר כאן בירושלים ונקבר כאן. באותה התקופה מלאו לי רק 16 שנה.
כאשר הייתי בן 17, ב-13 במרס בשנת 1943, אני אמרתי בבית שאני עומד להגיש בקשה שאני רוצה להתגייס לצבא. אמא שלי התנגדה, היא אמרה לי "יש לך עוד שנה עד הגיוס", אבל אני אמרתי בפנים רציניות "אני אתגייס". אבא שלי תמך בהחלטה שלי. הוא אמר לה "נטעצ'קה, יקירתי, מה את עושה? הבחור הלא ממושמע הזה יעזוב אותנו", והוא צדק. "תברכי אותו כמו שבירכת את בנינו הגדולים, ושיילך ושאלוהים יהיה אתו". אמא שלי קראה לי לגשת אליה, היא קראה תפילה. אמא שלי הייתה אישה משכילה. היא הייתה בתו של הרב הגדול אברהם שמוטקין שנהרג בידי צ'קיסטים בשנת 1924, ובשנת 1925 אני נולדתי ונקראתי על שמו. היא קראה עליי תפילה, נישקה אותי ואמרה לי "לך, בני". וככה אני הלכתי ללשכת הגיוס והגשתי בקשה. גייסו אותי לצבא בגיל 17.
כאשר בלשכת הגיוס נודע שאני סיימתי שמונה כיתות לימוד, הם מיד שלחו אותי למחנות גרוחובצקי – זהו בסיס צבאי לשעבר מתקופה של צאר, ושם היו מרכזים אותנו. משם שלחו אותנו ליחידות צבאיות. הלך איזה מפקד, והוא אומר: "אני צריך בחורים שלמדו לפחות שש שנים בבית ספר". אני ניגשתי אליו ושאלתי: "ואתה לא צריך אלו שסיימו שמונה שנות לימוד?". הוא הסתכל עליי: "איך הגעת לכאן?". אני אומר לו "אני מהמפונים". "הבנתי, ילד, הנה, קח פנקס, עפרון, אנחנו נגייס צוות". אני שואלת "לאן אתם מגייסים צוות?". "לחיל תותחנים. מוקמת יחידת תותחנים עצמאית חדשה מס' 39 שהקים מפעל של גורקיי לפי שרטוטים אמריקאיים". גייסנו צוות ונסענו ל-קוברוב למקום שבו הם נוסדו. הוא זימן אליו את הרב סמל, ואומר: "תחליפו דחוף את הבגדים של גודקוביץ', אנחנו נוסעים יחד אתו ל-גורקיי על מנת לקבל נשק חדש ומכוניות סודבקר". ככה אנחנו יצאנו ל-גורקיי, וכאשר קיבלו אותנו, היה רציני. אספר לכם עליו. לכל נשק ניתנו 10 ארגזים של כלים נגד מטוסים, 10 ארגזים של כלי שריון למלחמה נגד טנקים, ו-10 ארגזים לחיל רגלי. וככה דמיינו לעצמכם – 4 גדודים, כל אחד עם 4 תותחים, 16 כלי נשק, ולכל נשק – 30 ארגזים. ואני לא התביישתי ופתחתי ארגז, ובתוך הארגז היו אמורים להיות 4 פגזים, ושם היו שלושה. אני התחלתי לפתוח את כל הארגזים, וראיתי שלגדוד שלנו חסרים 40 פגזים. אני דיווחתי לסרן "מה נעשה?". התחילה מהומה במחסן, היגע המפקד ואומר "בית דין צבאי, שיעמידו אותם לבית דין צבאי, איך דבר כזה אפשרי?". ציידו אותנו, ואנחנו יצאנו לכיוון פסקוב.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אברם, שנייה, תקשיב. יש לנו עוד הרבה אנשים, אבל אני הרי מכיר את הסיפור שלך. אני רוצה שתגיד, ב-9 במאי היכן חגגת את יום הניצחון? איפה חגגת את יום הניצחון? ספר. בוא, ספר לנו.
<< אורח >> אברם גודקוביץ': << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
כאשר כבשנו את ויטבסק, נודע לי על כך שכל קרובי המשפחה של אמא שלי נרצחו בידי גרמנים. נרצחו ממש בבור. היו משליכים את התינוקות לבורות, ואני נדרתי נדר – להתנקם. ואנחנו אחרי ויטבסק, כאשר כבשנו ב-ויטבסק את חבל ארכנסקיי, שיחררנו את הדרך ל-לנינגרד לרכבות, ואילו אנחנו יצאנו לכיוון גרמניה. שם אני יחד עם הגדוד הגעתי ל-ברלין, ואנחנו ב-5 במאי בשנת 1945 בשעה 2 בלילה פתחנו את השערים. ז'וקוב, המפקד שלנו, אסף את כל הנשק של האויב, והציב מסביב ל-ברלין במרחק של 1 קילומטר מרובע 35 כלי נשק. אתם מדמיינים לעצמכם איזה קולות ירי נשמעו? כעבור שעתיים גרמנים התחילו לצאת החוצה עם ידיים מורמות למעלה, והם צעקו "היטלר קאפוט".
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
בראבו. בראבו. כל הכבוד לך, אברם.
(מחיאות כפיים)
<< דובר_המשך >> אברם גודקוביץ': << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני יריתי על ברלין מהנשק שלי 28 פגזי תותחים, ולכל פגז קראתי בשם של קרובי משפחתה של אמא שנרצחו.
(מחיאות כפיים)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה, אברם. אני רוצה להגיד שאם מישהו עוד לא יודע שאברם כתב ספר, אברם גודקוביץ', אז אתם חייבים לשאול והוא יספר לכם. אברם, הכי חשוב שתהיה בריא, שתהיה אתנו עוד הרבה רבה שנים ארוכות. זה הדבר היחיד שאנו מבקשים. לא צריך יותר מזה.
<< דובר_המשך >> אברם גודקוביץ': << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
הגיעה אליי נכדה שלי, אומרת "סבא, אנחנו מברכים אותך לכבוד יום ההולדת הראשון".
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
הראשון. לעוד 100 השנים הבאות. תודה, תודה. בואו שוב נמחא כפיים לאברם על הסיפור שלו.
(מחיאות כפיים)
<< דובר_המשך >> אברם גודקוביץ': << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
כאשר גייסו אותה לצבא, אני אמרתי לה – "יקירתי, רק אל תביישי את שם המשפחה גודקוביץ'".
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
זה כבוד גדול.
<< דובר_המשך >> אברם גודקוביץ': << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
ומה אתם חושבים? הזמינו אותי לברך את נכדתי שהיא החיילת המצטיינת של צבא הגנה לישראל.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
בראבו. בראבו. פשוט אין מלים אחרות, אברם. תודה רבה.
(מחיאות כפיים)
אני עובר לעברית. אני מתכבד להעביר את זכות הדיבור לחברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק. בבקשה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חבר הכנסת יבגני סובה. אני רק אגיד משפט ברוסית.
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אני פונה לאברם. קודם כל, תודה שאתה כאן. את יום הניצחון הבא אנחנו נחגוג כבר בכנסת במושב הבא. אני לא יודע אם אנחנו נהיה בכנסת במושב הבא, אבל אתה בטוח תהיה כאן.
(חוזר לעברית) קודם כול, אני חייב לומר שזה מעמד מאוד מרגש עבורי לפגוש אתכם כל פעם מחדש. בסוף, הרבה דברים משתנים בחלוף השנים. אבל כאנשים שנולדו וגדלו והתחנכו בברית המועצות, אנחנו זוכרים את היום הזה, וזה יום חשוב עבורנו. לא משנה מה יקרה, אנחנו זוכרים את זה מהילדות, מהבית, ואת מה שעשינו ב-9 במאי. אני מקוזבאס, קמרובו. כל בוקר ב-9 במאי היה לנו, קודם כול, מרוץ שליחים, ואני זוכר שאני תמיד ניצחתי שנה אחרי שנה במרוץ השליחים, ואז הייתה צעדה, ואז היינו חוזרים הביתה ויושבים ליד השולחן ורואים טלוויזיה. הזיכרונות האלה לא הולכים לשום מקום. כמובן שגם הגאווה והרבה מאוד כבוד לאותם אנשים שניצחו את הנאצים במלחמה ההיא.
מעבר לזה, אני חייב לומר שאולי התפקיד החשוב ביותר שלנו כאן, בכנסת, מעבר לכל מה שאנחנו מנסים לעשות לגבי מעטפת הכלכלית והכול, הוא לשמור על הזיכרון הזה, גם כאן, בכנסת, וגם במערכת החינוך הישראלית – כך אני רואה את התפקיד שלנו כחברי כנסת, כנבחרי ציבור.
אבל חשוב לי לומר שלא יכולנו לעשות את זה לבד, לא יכולנו לעשות את זה בלי הווטרנים והפעילים של החברה האזרחית שנמצאים כאן. אני מגיע לא מעט לאירועים ולכנסים, ואני תמיד פוגש אתכם: את אלכסנדר ואת אמיליה ואת ילנה. סליחה שאני לא מזכיר את כולם. בלעדיכם זה לא היה קורה. אני באמת כל פעם נפעם מהמסירות, מהיכולת ומהנכונות שלכם להגיע לכל אירוע, ו"להציק" לנו ולדרוש מאיתנו לעזור ולקדם דברים. אני רוצה לומר לכם תודה כי הזיכרון הזה לא היה מתקיים בלעדיכם. תמשיכו. אנחנו, קואליציה ואופוזיציה, כאן למענכם. הדברים האלה של קואליציה ואופוזיציה משתנים כל כמה שנים, אבל אני כן יכול להבטיח שנעשה מקסימום מאמץ ואנחנו נעשה הכול כדי לסייע ולשמור על הזיכרון הזה ולהעביר אותו לילדים שלנו, ובהמשך בתקווה לילדים שלנו – זאת המשימה. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה לחבר הכנסת בליאק.
יש לנו הרבה דוברים, אבל אני רוצה לשלב את עניין הזיכרון ואת עניין ההנצחה ויישום החוק, כי בכל זאת כותרת הדיון היא: יישום חוק ההנצחה – חוק הניצחון.
בעיניי, שני המשרדים הכי חשובים בנושא הזה הם: משרד העלייה והקליטה ומשרד החינוך. אני דווקא הייתי רוצה לפנות אלייך, גלית כהן, הממונה על אסירי ציון והרוגי מלכות במשרד העלייה והקליטה.
בסיכום הדברים אנחנו אכן רוצים להתייחס לדבריו של דנת רפפורט. אם יש לך תשובה, אז תעני לי לגבי השאלה מה קורה עם התקציב השנתי שמשרד העלייה מעביר לרשויות המקומיות לשם הנצחה. אני זוכר שבזמנו, עוד לפני שנים, היה שם סביב 2 מיליון שקלים בשנה. מה קורה עם זה? מה התקציב? אני לא נוהג לדבר פוליטיקה בוועדת העלייה והקליטה, אבל זה גם עניין של סדר עדיפויות של הממשלה. אני לא רוצה לפזר פה הבטחות, אבל אין ספק שכשנחזור למשרד העלייה והקליטה, אנחנו נדאג לזה. בכל מקרה, אני רוצה לשמוע תשובות לחלק מהטענות. אני אשמח אם יהיו לך תשובות לכל הטענות.
<< אורח >> גלית כהן: << אורח >>
רשמתי לפניי את הטענות. האמת, אין לי כל כך תשובות כרגע. אני יודעת שהמשרד שלנו כן מעביר תקציב לרשויות לארגון את יום הניצחון.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם את יודעת מה ההיקף של התקציבים?
<< דובר_המשך >> גלית כהן: << דובר_המשך >>
לא מדויק. אני יכולה לברר את זה וכמובן לחזור אליכם. אני יכולה להגיד שמשרד העלייה והקליטה מוקיר ומעריך את פועלם של הווטרנים, ולכן כל שנה מיישם את החוק הזה. ובמלוא הוד והדר גם אתמול קיימנו טקס ממלכתי, ונראה לי שרבים מכם היו בו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
כן. נמנע ממני באופן אישי מלהגיע, אבל שמעתי על הטקס.
<< דובר_המשך >> גלית כהן: << דובר_המשך >>
אבל זה משהו שמאוד מאוד חשוב למשרד שלנו מדי שנים. אני יכולה להגיד לכם בוודאות שכתבתי לפניי את כל מה שהאדון היקר הזה אמר כאן. אני אעביר את זה למשרד ואנחנו נחזיר לכם תשובות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. קודם כול, חשוב מאוד להעביר את זה גם למחלקות העלייה כי הכתובת עבור האנשים האלה היא מחלקת העלייה ברמה המוניציפלית בעיר או במועצה האזורית. אני, באופן אישי, מכיר שיש מקומות שבהם אכן יש יחס הרבה יותר טוב. אני לא רוצה להגיד פה, לא רוצה לעשות פרסומת, אבל יש ערים שאכן רכשו אפילו מכספן דירות, כאשר בתוך הדירות יש מוזיאונים. למשל, יש באשדוד מוזיאון והוא אחד הטובים. זו הייתה יוזמה של עיריית אשדוד. ולכן, אני חושב שכן אפשר לתת פה תשובות לחלק מהטענות של דנת רפפורט דווקא ברמה של המחלקות עלייה ברמה המוניציפלית. אבל אנחנו בהחלט נשמח לקבל תשובות לטענות האלה.
<< דובר_המשך >> גלית כהן: << דובר_המשך >>
אתם תקבלו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה, גלית.
לפני שנציג משרד החינוך ידבר אומר כהקדמה שאחת הטענות לאי-יישום מלא של החוק, ואגב, גם גרינזייד אמר לי כמה חודשים לפני מותו שזה לא מספיק שמערכת החינוך תתייחס רק בסמוך ל-9 במאי. דיברתי באופן אישי עם השר החינוך יואב קיש, ואמרתי לו: מה הבעיה שלך לתת הנחיה? אתה אפילו לא צריך לעשות חוזר מנכ"ל. פשוט לתת הנחיה לפיה תקדישו שעות לגבורה היהודית, לא רק בסמוך ל-9 למאי, אלא גם ב-27 בינואר, כאשר העולם מציין את יום השואה הבין-לאומי, גם כאשר לומדים דברים בתחילת השנה. המלחמה הזאת ארכה ארבע שנים וזה משאיר לך הרבה מועדים שאותם אפשר לציין. למשל, במצור על לנינגרד נהרגו 40,000 יהודים מתוך מיליון שנפלו שם. אומרים שבין 40,000 ל-70,000 יהודים. לכן, בכל מקום על הלוח תמצא סיבה לעשות שעתיים, ארבע או שש שעות במערכת החינוך הישראלית, בבקשה.
אדוארד, בבקשה.
<< אורח >> אדוארד (אדי) בן זאב: << אורח >>
שמי ד"ר אדי בן זאב. אני מנהל תחום דעת היסטוריה במשרד החינוך. אני אחלק את דבריי לשניים: ברוסית ואחרי זה בעברית, ברשותך.
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
קודם כל, דנת, כאשר התחלת לדבר, אני שמעתי את לויטן. הקול שלך דומה לקולו של לויטן. אני מקווה שאמרו לך את זה.
וטרנים נכבדים! זהו כבוד גדול בשבילי להיות היום אתכם. אברם. כן, אני מנהל תחום דעת היסטוריה במשרד החינוך. השם שלי הוא ד"ר אדי בן זאב. אנחנו מרכינים את ראשינו בפני מעשי הגבורה שלך, ההקרבה שלך והתרומה שלך לניצחון על הנאצים. הודות לך העולם ניצל מהרוע המפחיד כפי שנאמר כאן. זיכרון על מעשה הגבורה שלך יחי כאן לנצח יחד אתנו. בשם מערכת החינוך, בשמי ובשמה של עינת אוחיון שיושבת לידי – היא מנהלת תחום לחינוך מדעי הרוח – אנו מביעים לך תודה מעומק הלב, כבוד, אנו מאחלים לך בריאות, כוחות, שלום לכולנו ושנות חיים רבות. תודה לך על מעשה הגבורה שלך. זוהי חגיגה עם דמעות בעיניים. אנחנו מאוד מכבדים את כולם.
ועכשיו בעברית, ברשותכם. מבחינת משרד החינוך, נושא מלחמת העולם השנייה והשואה בכלל, ובין היתר, גם הגבורה של הלוחמים היהודים, הוא נושא מאוד מאוד חשוב. הוא מצוין לא רק לקראת יום הניצחון. כמפמ"ר להיסטוריה אני יכול להגיד שזה נושא חובה לבחינת הבגרות. כל תלמיד חייב להכיר לבחינת הבגרות דמות של יהודי אחד שנלחם, כולל שם והגבורה. רבים מכירים, למשל, את הטייסת המפורסמת פולינה גלמן. בנוסף, משרד החינוך כמשרד, גם ביום הזיכרון וגם ביום הניצחון, שולח מערך שיעור מעודד. ויש במשרד החינוך גם חודש תקומה וגבורה. כמובן שזה התחיל בעקבות האירועים האחרונים. אבל גבורה היא גבורה, ולהיזכר בגבורה של אנשים כמו אברהם ואחרים זה בהחלט מעודד ומעורר חוסן.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם אתם עובדים עם מוזיאון הלוחם היהודי?
<< דובר_המשך >> אדוארד (אדי) בן זאב: << דובר_המשך >>
כן, לגמרי.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
האם יש שת"פ שמחייב?
<< דובר_המשך >> אדוארד (אדי) בן זאב: << דובר_המשך >>
אני ועינת שייכים למזכירות הפדגוגית. עינת היא מנהלת אגף מורשת חברה ורוח במשרד החינוך. אנחנו קיימנו שם גם כמזכירות הפדגוגית יום עיון. כל מדריכי היסטוריה ביקרו שם, וגם מורים. קיימנו שם יום עיון ואנחנו מעודדים תלמידים להגיע לשם. אני שומע שכן מבקרים וכן מתרשמים מהמוזיאון. אנחנו, המדריכים, היינו שם אפילו פעמיים כשעוד היו רק קירות ולא היה באמת מוזיאון, ואחרי זה גם כמוזיאון. כמובן שאני גם בקשר, ונהיה בקשר, עם צביקה, להמשך שיתוף הפעולה. יש לנו גם שיתוף פעולה סביב הנושא הזה גם עם יד ושם. ולכן, מבחינתנו, היום הזה, ובכלל הגבורה ונושא מלחמת העולם השנייה, השואה ולוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית, הם נושאים חשובים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
אדי, אני מציע שאנחנו נקיים מפגש. אני אקח את הפרטים שלך. אני אגיד לך למה. כי אני כרגע חווה, מה שנקרא על בשרי, כי ביתי הגדולה היא בכיתה י'. בשנה הבאה יש לה בגרות.
<< דובר_המשך >> אדוארד (אדי) בן זאב: << דובר_המשך >>
בשנה הבאה היא תלמד את זה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
יפה. בוודאי שהיא יודעת את כל הדברים. המחנך שלה הוא מורה להיסטוריה. למעשה, שאלתי אותה על חלק מהדברים, ואני מאוד הופתעתי שהיא ידעה מה זה תוכנית ברברוסה. אמרתי: קודם כול, זה מצוין, אבל זה לא מספיק ושצריך עוד דברים. הילדים בכיתה שלה הם ילדים מקסימים, אבל אני לא בטוח שהם מתעמקים בזה, ואני אומר זאת מבלי להעליב. אני חושב שאנחנו כן צריכים להתעמק בזה וכן להתייחס. כי את נושא השואה הם יודעים.
אבל אני אומר תמיד אומר שזה לא רק זיכרון השואה אלא גם זיכרון הגבורה. כשאנחנו מדברים על השואה, אז יש מה שנקרא "המחסום הפסיכולוגי של משפט אייכמן", שלמעשה פתח את הסיפורים. אנחנו יודעים מהניצולים שהם הפסיקו להתבייש. עד משפט אייכמן אנשים התביישו לספר. היה דור שלם שלא שמע מדור ההורים. אגב, אני שמעתי את זה מרפי איתן, בכבודו ובעצמו כשראיינתי אותו כשהייתי עיתונאי. הוא סיפר לי את פרטי המבצע ברחוב גריבלדי. שאלתי אותו: מה הלקח הכי חשוב שלך מזה, והוא אמר: שאנשים הבינו שאנחנו היינו גיבורים בשואה. זה מה שחשוב. בוודאי שהזיכרון חשוב, אבל גם נושא הגבורה. ילדים צריכים לדעת שהייתה פה גבורה מטורפת של החיילים היהודים בכל הצבאות נגד הנאצים.
אני חושב שאנחנו צריכים לשבת. נקבע פגישה של חברי הכנסת עם משרד החינוך, וגם עם נציגים של מוזיאון הלוחם היהודי כי אנחנו צריכים לעזור גם להם, כי בעזרה להם אנחנו עוזרים גם לדור הצעיר. תודה רבה, אדי. אני חושב שהוא ייצג בכבוד את משרד החינוך. יש לנו הרבה מאוד נושאים שקשורים למשרד החינוך. למשל, גם בעניין האלימות. בנושא הזה אני דווקא מאוד מאוד מסופק מהתשובה. תודה.
גם משרד החינוך מבין רוסית אחרי 35 שנים של עלייה מברית המועצות – זה בסדר. סוף-סוף הגענו לרגע הזה.
אמיליה לרין, בבקשה.
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אמיליה, את יכולה ברוסית, בעברית – איך שנוח לך. דברי איך שנוח לך. דברי ברוסית, יש תרגום לעברית. בבקשה. הם מבינים.
<< אורח >> אמיליה לרין: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
דבר ראשון שאני רוצה לומר כתוב כאן "אמיליה לרינה", אני רואה שאצל כולם על הלוחיות הללו כתוב תפקיד. התפקיד שלי לא כתוב משתי סיבות. כולם יודעים מי זאת אמיליה לרינה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אנחנו יודעים, אבל תציגי את עצמך.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
השם שלך הולך לפנייך.
<< אורח >> אמיליה לרין: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אני מייצגת קודם כל את הארגון שנקרא "איחוד שורדי וניצולי השואה בישראל" שבראשו עומד יהודה דוידוב, ובארגון הזה, ולא רק בארגון הזה, אני מייצגת את כל הבלוקדניקים בישראל, ככה כתוב בכל המקורות התפקיד שלי, את כל הבלוקדניקים של ישראל שחיים היום במדינה שלנו וששרדו באסון הנוראי הזה.
בתור מייצגת הארגון שלנו, אני רוצה לומר שאיחוד ניצולי ושורדי השואה הוא האיחוד הגדול ביותר שכולל כ-9 אלפים בני אדם, מקצרין ועד דימונה, ובכל עיר ב-40 הערים יש את הסניפים שלנו שבהם עובדים בצורה פעילי נציגי הארגון שלנו שכולל אנשים מכובדים, וטרנים, אנשים שהגנו על לנינגרד כמו, למשל, אברם, שהוא חבר גדול של הארגון שלנו והחבר הראשי של הארגון שלנו, וכל אלו ששרדו את האסון הנוראי הזה. הכיוון העיקרי של הארגון הזה הוא הנצחת זיכרון. דווקא הנצחת זכרונם של כל אותם גיבורי האסון הנוראי ההוא, ואנחנו עושים הכל על מנת להנציח את הזיכרון הזה, וכל הפרויקטים הללו הם מאוד מאוד חשובים.
קודם כל אני רוצה לומר – הפרויקט הראשון שלנו קשור למשרד החינוך. הוצאנו שני ספרים בשפה הרוסית – אלו הם זכרונותיהם של אלו ששרדו את המצור של לנינגרד, כבר שלושה ספרים – נכון, הנה, טניה, שעשתה את הספרים האלה, מזכירה לי. וספר אחד, הספר הראשון, תורגם לעברית, ואני עשיתי זום מיוחד עבור מתודיסטים לשיעורי ההיסטוריה, ואותם הספרים נמסרו לבתי ספר, 150 ספרים, והיום ילדים שמסיימים בית ספר אפילו כותבים עבודת גמר בנושא הזה. לכן בשבילנו חשוב מאוד שאנחנו עשינו את הפרויקט הזה, והיום אנחנו באים לבתי ספר. אני יכולה לדבר על עצמי באופן אישי שאני מגיעה לבתי ספר, אני מגיעה לצבא הגנה לישראל, מגיעה לאוניברסיטאות וכמובן מספרת על המצור ואני מקרינה סרט.
ילדים וגם חיילים רואים את הסרט בהתרגשות רבה, והם ממש מודים לנו על זה שאנו מלמדים אותם שיעור, שאנחנו לא סתם מספרים סיפור, אלא מלמדים אותם שיעור שהם לא שמעו בבתי ספר שלהם. אנחנו מעניקים להם ידע חדש בפרויקט הזה שהוא מאוד חשוב בשבילנו, והיום אנחנו רוצים שמשרד החינוך ימשיך להיות אתנו בקשר גם בעתיד ואנחנו בוודאות נשתף אתכם פעולה כדי להגיע לבתי ספר ולספר על כך. ביום הזיכרון אני מגיעה לבתי ספר באופן קבוע, ואני רואה שזה מאוד חשוב.
הפרויקט השני שהוא מאוד חשוב וייחודי הוא שהארגון שלנו היום מייצג את האנדרטה הידועה שנמצאת בגן סאקר, במרכז העיר שלנו, שנקראת "נר זיכרון" שאכן מציגה שילוב של שני האסונות הללו של השואה ואת האסון של מצור לנינגרד. אני לא אעצור עליו כי כולם יודעים עליו, והפרויקט הזה אכן יצא לפועל לפני 5 שנים והוא עד כדי כך חשוב כי כל חג שלנו שקשור למלחמה ולא רק, ובכלל יש לומר שהאנדרטה הזאת תמיד שוקעת בפרחים, ואפילו בימי מלחמה באו להתפלל אליה האנשים הדתיים שלנו כי לאנדרטה יש כותל, כמו שהם מסבירים, ויש את החלק של הנר שבו יש דמעות של האנשים האלה, חיילים וקצינים, ילדים וזקנים שנפטרו, לכן הם מתפללים ליד האנדרטה הזאת. כמובן, זה פרויקט מאוד חשוב שהיום בשבילנו, ולא רק עבור הבלוקדניקים, לא רק עבור הווטרנים, אלא אני חושבת עבור כל המדינה.
הדבר השלישי שאני רוצה לומר זה גם פרויקט שהוא מאוד חשוב שהושם בסוף השנה שעברה – זה אנחנו, הארגון שלנו, יחד עם קרן קיימת לישראל, יחד עם החברים שלנו מהכנסת – הקמנו שתי חורשות חדשות. החורשות הוקמו ביער חסידי אומות העולם שבו נשתלו 6 מיליון עצים לזכר אותם 6 מיליון יהודים שנשרפו באש השואה, וחשוב מאוד שבמקום הזה אנחנו נשתול עצים, וגם עומדת אנדרטה שעליה שני לוחות ייחודים. על אחד מהם כתוב שאותה החורשה מוקדשת ל-900 ימי מצור שבהם נהרגו כ-2 מיליון בני אדם. החורשה השנייה מוקדשת לאלו שנפלו ואלו ששרדו בשואה. שתי החורשות הללו היום אכן מאוד חשובות כי למקום הזה, אני חושבת, לא רק ביום שבו התחיל המצור ב-8 בספטמבר וביום שבו נגמר המצור ב-27 בינואר, אלא גם בחגים אחרים יגיעו ילדים, יגיעו חיילים, ואנחנו נספר להם על אותו האסון שאנו עברנו כי זה אכן מקום ייחודי במינו.
וכעת אני רוצה לומר שחשוב מאוד שאנו רוצים לפנות למשרד העלייה והקליטה. גלית, לנו חשוב מאוד שיהיה – כמו שאת רואה, אנו מיישמים את החוק הזה, חוק ה-9 במאי. אנחנו עושים רבות למען ההשכלה, אנחנו עושים רבות למען הנצחת זיכרון, וחשוב מאוד לנו שהפרויקטים שלנו יהיו פרויקטים משותפים יחד עם משרד הקליטה, שהפרויקטים הבאים יתבצעו ביחד, ואז החוק הזה שהיום, כמו שאנו רואים, משרד הקליטה אינו מיישם אותו באותו ההיקף כפי שהוא מופיע בחוק, זה יעזור גם לכם וגם לנו ליישם את החוק החשוב מאוד הזה, חוק ה-9 במאי.
אני רוצה לברך את כולם, את כל אלו שיושבים באולם הזה, עם התאריך המשמעותי הזה – יום הניצחון. אכן, זהו חג, כמו שאנו רגילים לומר, חג עם דמעות בעיניים, אבל אני רוצה לומר שהחג הזה כל כך חשוב לישראל כי עבור המדינה הלוחמת שלנו חשוב מאוד לספר לילדים על אותו האומץ, על אותה הגבורה שהיהודים, ולא רק, הפגינו בזמן מלחמת העולם השנייה, וזה נותן גם להם וגם לנו את הזכות לטעון שישראל לא תפסיד לעולם ובאף מלחמה, בידינו אך ורק ניצחון, והמדינה שלנו חיה ותמשיך לחיות במשך שנים רבות למען הילדים והנכדים שלנו, ותוכל להיות סיבה לגאווה בכל העולם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
תודה. תודה רבה, אמיליה. תודה. ואני כמובן גם רוצה לומר תודה רבה לקרן קיימת לישראל שעוזרת לארגן את החורשה, ואנחנו גם באים וזהו כבוד גדול בשבילנו להשתתף באירועים כאלה שנערכים מדי שנה. אני לא זוכר אפילו פעם אחת שסירבתי להשתתף, אתמול ככה יצא שלא יכולתי להגיע ללטרון לאירוע של משרד הקליטה, אבל אני משתדל לקחת חלק כמעט בכל האירועים שמארגן אותם יהודה דוידוב וברית הווטרנים, לכן תודה רבה, אמיליה.
אנחנו נעבור עכשיו לנציגת צה"ל.
(חוזר לעברית) סגן אלוף במיל' לילי אליאסי, נציגת צה"ל, קיבלת עכשיו את כל התרגום. קודם כול, האם תרצי להוסיף לטענות לגבי בסיסי צה"ל כי לשון החוק מחייבת הדרכה לגבי יום הניצחון הזה בבסיס צה"ל. אולי צריך להוסיף משהו למשרד הביטחון בדברים אלו.
לילי אליאסי:
מכיוון שהחוק מחייב את אזכור יום הניצחון ב-9 במאי, וקודם הוזכר שגם בצבא עוסקים בנושא הזה במסגרת חודש התקומה, כך שיש התייחסות. למיטב ידיעתי, זה לא שבכל 9 במאי מתקיימים טקסים או עצרות בכל הבסיסים. בהתאם למשימות. אבל צה"ל בהחלט מתעסק בנושא הווטרנים ובנושא הניצחון, גם במסגרת המסעות לפולין, גם במסגרת כל הפרויקטים המאוד משמעותיים שיש בצה"ל בנושא הנחלת זיכרון השואה, ובכלל. וגם בכל העיסוק שיש בגבורה. זאת אומרת, אפילו בפרויקט של פרח בניצול, שבו פוקדים את הניצולים שעדיין חיים, יש התייחסות גם לווטרנים.
למיטב ידיעתי, וזה גם המידע שאני באה איתו, זה לא שב-9 במאי מתקיים בכל מחנות צה"ל טקס הניצחון – אם זו הכוונה, אם זו השאלה. במסגרת חודש התקומה ובמסגרת יום השואה, האירועים הממלכתיים והלא ממלכתיים, המסעות, ולצה"ל יש יחידה בתוך יד ושם, מתעסקים בנושא הווטרנים ושל הנצחת השואה והניצחון. זה הרי מאוד מתאים לסיפור שאנחנו רוצים לספר בצה"ל. סיפור הגבורה, גם של אז וגם של היום, מאוד משרת את האתוס. בהחלט מתעסקים בזה. אבל אני חייבת להגיד שלגבי החוק באופן ספציפי ב-9 במאי – זה לא משהו שקורה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
קודם כול, אפשר להוסיף. אני לא אומר שבכל בסיס צה"ל צריך להיות טקס, אבל אין ספק שבבסיסים הגדולים או בבסיסים שבהם ניתן לקיים שיעורים, למשל, דווקא ביום הזה. זה כמו שהכנסת מחויבת לפי החוק, והכנסת היום בשעה 16:00 מקיימת ישיבת כנסת, כפי שמשרדי הממשלה גם מחויבים גם להעניק. פעם היו אפילו מצעדים. הם היו מחויבים להעניק אפילו תזמורת ודברים כאלה. ולכן, אני חושב שכן אפשר לעשות את זה פה וזאת דווקא בגלל שהאנשים האלה פחות ופחות נשארים איתנו. אני גם חושב שזה יהיה נכון. כי, כמו שאמרתי, התפקיד שלנו זה לעשות את זה חלק מההיסטוריה היהודית. כי יש אנשים שאומרים: מה לנו ולמלחמה הזו? הרי אנשים שם נלחמו בצבאות שנלחמו בנאצים. כל העניין הוא שהיהודים נלחמו עבור העם היהודי. לא צריך להסתפק רק בסיפור מרד גטו ורשה, וזה סיפור מטורף בפני עצמו, אלא צריך גם לדבר על סיפורי הגבורה ולשמוע אותם, כפי שאנחנו שמענו פה גם את הווטרנים שעדיין איתנו. אני חושב שאפשר טיפה להתאמץ ולהוסיף.
לילי אליאסי:
שוב, אם לא הובנתי, צה"ל מאוד מתעסק בגבורה, גם של אז וגם של היום. חיילי צה"ל מבקרים במוזיאון הלוחם היהודי. זאת אומרת, העיסוק לא זר לארגון. לגבי סיפור הטקס – זה לא עניין בעיניי. בעיניי המהות זה באמת יותר להתעסק בסיפור הגאווה.
<< אורח >> אברם גודקוביץ': << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית.)
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
הוא אמר שכשהוא הגיע ב-9 במאי לברלין הוא כתב: "היהודי אברם גודקוביץ'".
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
מאז שאני מנהלת את הוועדה אמרו בכל הישיבות שמתנהלות שבצה"ל לא מצוין כל הפרק של הגבורה היהודית. מדובר על טקס. את יכולה לקרוא פרוטוקולים.
לילי אליאסי:
האם צה"ל אומר את זה?
<< דובר >> שלומית אבינח: << דובר >>
שוב, בפרוטוקולים של ישיבות קודמות. אני לא פוליטיקאית. שוב, כל עניין פרק הגבורה היהודית – שיעור, לא טקס. אני גם מכירה עכשיו את חומרי הלימוד ולא ראיתי שום - - -. ואני יודעת על מה אני מדברת. הפרק של הגבורה היהודית, הסיפור של הווטרנים, הלוחמים היהודים כחלק מכוחות הברית, לא מספיק מודגש, לא בקורסי הכשרה ולא בבה"דים - בבסיסי הדרכה ראשים. כלומר, לא שיעורים. אני לא מדברת על טקס, אבל איזשהו שיעור מורשת קרב על גבורה יהודית. זה לא חלק מתוכנית ההכשרה של החיילים. וזה חוזר כל שנה. אני לא מאשימה אותך, אבל כל שנה מגיע נציג צה"ל אחר ואומר: כן, יש שבתרבות, יום א'. אין משהו מוסדר, ואני חושבת שצריך לעשות משהו מוסדר.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
צריך לעשות את זה כפקודה. יכול להיות שצריך לעשות את זה גם בחקיקה.
לילי אליאסי:
אני בהחלט אעביר את המסר. הייתי מפקדת המדרשה בהר גילה כשהייתי בשירות סדיר, והיינו עושים ממש טקסים עם הווטרנים כיחידה שנמצאת בירושלים. הווטרנים זה לא משהו שזר לנו. אבל, נכון. התכנים שאנחנו רוצים להעביר בצבא הם גדולים מהזמן שמוקצה לפרקי חינוך. אי-אפשר להגיד שהצבא לא רואה בזה כמסר חשוב.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
לא, לא אמרתי שזה לא מסר חשוב. אני אמרתי שצריך לחזק ולהדגיש את זה יותר. אני גם לא רואה שום בעיה לעשות יום עיון או משהו אחר גם בבה"ד 1 ב-9 במאי או בסמוך ל-9 במאי. אתם יודעים לעשות יום עיון. אם צריך לעשות יום עיון עם קפה ועוגיות וכיף, אז תעשו את זה בכיף. שאנשים כמו אדי ואחרים יבואו. אני לא אומר שצריך לעשות כל יום צריך, אבל אני חושב שאפשר להתאמץ קצת יותר. תודה לך על ההתייחסות.
תת אלוף במיל' צביקה קן-תור, מנכ"ל מוזיאון הלוחם היהודי, בבקשה.
<< אורח >> צביקה קן-תור: << אורח >>
שמי צביקה קן-תור ואני מנהל מוזיאון הלוחם היהודי. אני מודה ומתוודה שהנושא הזה היה זר עבורי עד שהתחלתי לעסוק בנושא עליית יהודי ברית המועצות כשהייתי סגן ראש נתיב בשנת 2000. נכנס אליי ארקדי תימור בשנת 2000 ואמר לי שצריך לעשות מוזיאון הלוחם היהודי. הוא אמר: הגעתי אליך כי אתה חלק מהחבר'ה של יד לשריון. שאלתי את עצמי: מה הוא רוצה ממני? אני בכלל גדלתי על הפלמ"ח ועל ההגנה. ואז הוא החליט שהוא עובר איתי לישראלית, לא בעברית, והוא אומר לי: אני טנקיסט. ואני אומר לעצמי: גם אני. הוא אמר לי שהוא היה מג"ד ושהוא היה במלחמה ואמרתי לו שגם אני. הוא הוסיף ואמר לי: המח"ט שלי היה גיבור ברית המועצות, ואז אמרתי לו: שלי לא רק גיבור ברית המועצות. חיים ארז היה בהחלט מעל - - -. וכשהוא הבין שהוא לא יכול לשכנע אותי, הוא אמר לי בדלת: אני נוסע עכשיו למח"ט שלי באשדוד. אמרתי לו: סליחה, המח"ט, גיבור ברית המועצות, יהודי? והוא אמר לי: בוודאי. למעשה, זה היה המהפך אצלי בראש בנושא הזה, והתחלנו לטפל.
למה אני מדבר על המהפך? למערכת החינוך יש תפקיד מרכזי בתודעה הציבורית. אני חושב שאני היחידי פה בחדר הזה שהוא תוצר של מערכת החינוך של ראשית שנות ה-50. כשאנחנו דיברנו על יום הזיכרון לשואה ולגבורה בראשית שנות ה-50, דיברנו רק על הגבורה. הגבורה אצלנו התמקדה בארבעה נושאים: מרד גטו ורשה, פרטיזנים, חנה סנש והבריגדה היהודית – זהו.
אם אנחנו יודעים לסכם את השואה במספר 6 מיליון, תנסו לסכם את מה שאמרתי. זה פחות מ-40,000. ואז באה עליית יהודי ברית המועצות ואמרה: סליחה, זה לא 40,000. זה 1.5 מיליון, ולא הבנו את זה.
מתי חל אצלנו שינוי בתודעה? ואני חוזר למערכת החינוך. ב-1961 הושיבו אותנו בכיתה מול רמקול. נאלצנו לשבת ולהקשיב למשפט אייכמן בירושלים. זה היה קו פרשת המים בתודעה שלנו. כלומר, שינוי תודעה לגבי מי החבר'ה האלה שמדברים בעברית המוזרה. ואני עדיין לא מדבר על עליית יהודי ברית המועצות של שנות ה-90, שעשתה את המהפך הגדול בתודעה.
כשאני מדבר על שינוי תודעה, כמו שאמרה פה לילי, צה"ל מודע לזה היום. זה לא היה פשוט. כמו שאנחנו מדברים, ואדוארד גם דיבר על זה, גם משרד החינוך לאט-לאט נכנס לזה.
הוזכר פה חברי ושותפי לדרך במהלך 20 השנים האחרונות ויותר, אברהם גרינזייד. הרבה דברים יאמרו לזכותו של אברהם, אבל הוא הבין שעם כל הכבוד למערכת המוניציפלית, וזה חשוב, זה דבר שמתחלף כל שנתיים או כל ארבע שנים. צריך לקום משהו לאומי שמכבד את נושא הלוחם היהודי כמו שיד ושם מכבדת את נושא השואה. ואני אומר "לוחם יהודי" ולא גבורה, כי לגבורה כל אחד נותן אינטרפרטציה אחרת. והלוחם היהודי בכל הגזרות: גם בארגוני הלוחמים, פרטיזנים, מחתרות, וגם בצבאות השונים.
המוזיאון הוא לא רק מוזיאון שמדבר על הרוח היהודית אלא הוא גם מדבר על קליטת עלייה. אתם צריכים לבוא ולראות את הנוער באגפים השונים. מגיעים, למשל, ממחווה אלון. מחווה אלון הוא גוף ששולח עולים חדשים במדים. החבר'ה מקנדה הולכים ללוחמים מקנדה, והחבר'ה מאוסטרליה הולכים ללוחמים מאוסטרליה, והבחור שעלה מאתיופיה הולך לבחור מאתיופיה, ויתר החבר'ה מתרגמים את זה לרוסית כי יש במוזיאון שלוש שפות: עברית, אנגלית ורוסית. במהלך הביקור אפשר לראות את היציבה שלהם. הם פתאום מתרוממים ואומרים: רגע, אז גם אבותינו היו חלק מהרוח היהודית, מהגבורה היהודית. גם אנחנו תרמנו. לא רק אתם, שהייתם פה בארץ ישראל, תרמתם.
אני חוזר ואומר, זה אך ורק נושא החינוך. החינוך נמצא מהגן ומערכת החינוך היסודית, התיכון והצבא. אני אומר שוב לזכותו של צה"ל היום. ואני אומר "היום". לצערי, זה לא היה עד עכשיו. צה"ל של היום יודע לשלוח את הצוערים ואת המפקדים היותר בכירים ואת הטירונים לעבור את הנושא הזה. בשביל ההרגשה הטובה, בואו ותיראו מה קורה לחבר'ה האלה כשהם יוצאים מהסיור. יש פתאום שינוי תודעה והם מבינים עוד דבר אחד חשוב שאם אנחנו היום עדיין קוראים ליום הזיכרון לשואה והגבורה "יום השואה", אנחנו מדברים על השואה. ואם נמשיך להתנהג ככה, אז עוד 80 שנה, כשנדבר על יום הזיכרון למלחמה, מה-7 באוקטובר ועד היום, יקראו לזה "יום השואה 2" ולא יקראו לזה בשם אחר, ואני לא יודע מה הוא יהיה, שיתאר את הלחימה של הלוחמים מ-8 באוקטובר או מ-7 באוקטובר ועד היום, מתימן ועד אירן, מרצועת עזה ועד לבנון. אם לא נחנך את זה היום, גם החלק הזה יימחק מההיסטוריה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
תודה רבה. אני מנצל את השידור הזה להזמין את כולם. אני מבקש: מי שעוד לא ביקר במוזיאון הזה, חובה לעשות את זה.
צביקה, לפני הדיון הזה הייתי בוועדת הכספים. היה שם דיון פוליטי סוער סביב חוק תקציב התאגיד. אמרו מהקואליציה ומהאופוזיציה: מנסים לפגוע בתקציב התאגיד, מנסים להשתלט. אני אמרתי שלפי דעתי האישית לפוליטיקאים אסור לעסוק בשני דברים: בגבולות חופש הביטוי ובניסיון לשכתב את ההיסטוריה. כשפוליטיקאים עוסקים בשכתוב ההיסטוריה, זה לא ייגמר טוב. פוליטיקאים לא צריכים לעסוק בהיסטוריה. יש היסטוריונים בשביל להתעסק בהיסטוריה. פוליטיקאים צריכים רק לעשות דבר אחד והוא שכולם יכירו את ההיסטוריה. ואם צריך, אז צריך גם לחוקק דברים פה, בבית הזה. אני בהחלט מחזק אותך ואת המוזיאון. כמובן ד"ש לאלוף חיים ארז. הוא היה צריך להיות פה, אבל הוא לא הגיע. וכמובן בהצלחה גם למייק הרצוג, אחיו של נשיא המדינה, שנכנס במקומו. אנחנו נהיה בקשר איתכם וננסה לסייע ככל שניתן.
אספיר קוגן, ניצולת שואה מלנינגרד, בבקשה.
<< אורח >> אספיר קוגן: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
צהריים טובים. אני רוצה לומר שאנחנו מדברים רבות על הניצחון, כל כך הרבה מילות שבח, אבל הרי ידוע לכולם שלא כולם יודעים על הניצחונות הללו, על המנצחים הללו. רבים נותרו לגמרי אלמונים. אז חייבים למצוא אותם ולדבר עליהם. אני, למשל, מכירה או הכרתי ילד אחד בשנת 1941 הוא היה בן 8, והוא עשה מעשה גבורה. מי יודע עליו? אף אחד. וכבר בשנת 1942 הוא נהרג בלנינגרד שהייתה במצור כתוצאה מניוון של רעב, ואף אחד לא יודע היכן הוא נקבר, אם בכלל. לא היה את הבן אדם הזה וזהו, והוא כמובן אינו היחיד, היו רבים כאלו. אז אני אומרת שחייבים לדבר על אנשים כאלו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אני מסכים אתך, אספיר.
<< דובר_המשך >> אספיר קוגן: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
עכשיו נערך פרויקט מאוד מעניין – חורשת זיכרון. רבים מאתנו משתתפים בו. אז למה לא להפוך את המקום הקדוש של ירושלים בתור מקום מנוחתם האחרונה, בתור מקום, מעין ישוב, של אותם הגיבורים האלמונים? ולהציב להם סוג של אנדרטה באותו היער של חסידי אומות העולם, אולם לא מאבן, אבל שיהיה איזשהו זיכרון עליהם הם היו קיימים. נגיד, יש כל מיני אפשרויות. למשל, אפשר לקרוא לעץ על שמו של אדם מסוים, ולכתוב על לוחית שזה מוקדש לאותו בן אדם שעשה דברים שונים בחייו, וככה יישאר זיכרון לשנים רבות.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
רעיון טוב, אני חושב, אמיליה, שאת צריכה לדון ברעיון הזה גם עם קק"ל, וגם אני מפנה את הבקשה שלך ל-אמיליה. אני אומר, אמיליה, שכדאי לך לדבר על הבקשה הזאת עם קק"ל, עם יהודה דוידוב ועם אלו שיקיימו את האירוע בפעם הבאה בחורשת חסידי אומות העולם שאת בטוח תזמיני אותנו אליו, ואני חושב שזה רעיון טוב. את הרי מכירה את אספיר, תקחו ותעשו את זה, ואנו נוסיף משהו, אם צריך.
<< דובר_המשך >> אספיר קוגן: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
נציין את יום השנה ה-85 לתחילת המצור על לנינגרד.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אז בדיוק תעשו את זה, סיבה טובה. אני לא רוצה אף סיבה לא לעשות את זה.
<< דובר_המשך >> אספיר קוגן: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אנחנו מזמינים אותך.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אוקיי, תודה רבה, תודה לאספיר קוגן, תודה לך על הצגת הדברים החשובה הזאת. ידידיי, יש לנו גם נציגי הסניף בחיפה ורחובות, דנת ממש ביקש לתת לכם את זכות הדיבור, ואחר כך הסניף של ירושלים. מי כאן מרחובות? תרימו את היד. אתם רחובות, בבקשה, תתקרבי למיקרופון. אנחנו בשידור, לכן חייבים לדבר למיקרופון. תציגי את עצמך. תגידי את שמך.
<< אורח >> טטיאנה פרברוב: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
בבה ליטוואק היא מנהלת הארגון שלנו. אני סגניתה של בבה ליטוואק לנושאים שונים, השם שלי הוא פרברוב טטיאנה, אני מייצגת את הסניף של רחובות בנושאים שונים. אני חושבת שבאולם הזה יש מעט מאוד אנשים שלא יודעים באופן אישי מיהו אברהם גרינזייד. כולם הכירו אותו, רבים, וכולם היו מכבדים אותו. אנשים שיושבים כאן באולם היו מתייחסים אליו בצורה שונה, אבל איש לא יוכל לקחת ממנו את כל מה שהוא עשה במדינה הזאת למען הנצחתו של היהודי הגיבור.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר ברוסית) זה נכון.
<< אורח >> טטיאנה פרברוב: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
כל מה שאנו רוצים הוא להנציח את זכרו בעיר שלנו שבה הוא התחיל. אמא שלי שעברה את תקופת המלחמה, הייתה יחד אתו משנת 1991, והם למעשה גם נפטרו באותה התקופה. הוא נפטר באפריל, והיא – ביוני. הם היו בארגון הזה. מה אנחנו ביקשנו? אין לנו מבנה משלנו כמו לארגוני וטרנים רבים. אין לנו מבנה, זה ברור.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
עם מי דיברת, טטיאנה? למי פנית? לראש העיר? לחברי מועצת העיר?
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תיכף אני אספר. יש לנו סגנית ראש העיר שאחראית על תיק קליטה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
ברגינסקי.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
קרין ברגינסקי, עורכת דין. היא תומכת ברעיון של הנצחה, ואין לה שום התנגדות. יש כאן, כאילו, שני צדדים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני אעצור אותך רק שנייה. אני יודע שיש חוק מוניציפלי שניתן לעשות את זה רק שנתיים אחרי פטירתו של אדם, אבל אברהם גרינזייד נפטר לפני שנתיים, כלומר, עכשיו זה בדיוק הזמן שבו ניתן להתחיל לעשות את זה.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
היא העלתה את הנושא הזה בישיבת מועצת העיר. מועצת העיר קיבלה החלטה ברמה מוניציפלית להנציח את זכרו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
באיזה נוסח – רחוב? גינה?
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
ב-9 ביוני, בקרוב, הם מכינים ערב לזכרו של אברהם גרינזייד, ואז אנחנו נדע מה יהיה שם: רחוב או גינה. בינתיים אנחנו לא יודעים, קרין ברגינסקי עצמה מטפלת בזה. אנחנו מדברים על דברים קצת שונים. תודה רבה לה על כך, היא אכן עשתה את זה, ותמיד אצלנו טקסים עוברים בצורה מאוד יפה, אתה היית, ז'ניה, ולא פעם, כאשר אברהם היה בחיים. הכל טוב.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני לא סתם הייתי, הוא היה מתקשר אליי ואני הייתי בא אליו הביתה.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני יודעת. רבים מאלו שנמצאים כאן היו אצלו בבית, וגם לפני פטירתו הרבה מאוד ישיבות התקיימו בביתו. אז אני רציתי לומר שאנו בתור ארגון – יש לנו את הדיוקן של אברהם, ואנחנו רצינו לתלות את דיוקנו בכותלי המבנה שבו אנו עורכים את המפגשים השבועיים שלנו. נאסר עלינו. מדוע?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
מי אסר עליכם, טטיאנה?
<< אורח >> טטיאנה פרברוב: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
מנהל רשות הקליטה לשעבר, אבל העניין הוא שזה לא המבנה שלנו. גם אחרים משתמשים בו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
זה מה שאמר דנת, אני שמעתי.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
כן, לכן זה מה שהסבירו לנו. אתמול עלה לי רעיון אחר. אני אתמול דיברתי עם מנהלת המחוז של משרד הקליטה, אנה ליטרובניק. אתם יודעים שברחובות יש מוזיאון. אברהם מאוד רצה את המוזיאון הזה, ולבסוף הוקצה כסף והכינו את המוזיאון, בתפישה קצת שונה ממה שהוא ראה, אבל יש שם אולם לא גדול שמימן משרד הקליטה. אתמול שוחחנו על הנושא הזה, והגענו למסקנה, היא אמרה לי "אנחנו נתמוך בך, בקלות" – לפחות לעשות את ההנצחה שלו. תראו, יש לנו את העיטורים, את המכתבים שלו – לעשות לפחות בחדר הזה את לוח הזיכרון שלו. פינת זיכרון.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אוקיי, טטיאנה, את יודעת מה? יש לי הצעה. אני אגיד ברוסית ואז בעברית. אנחנו נפנה בשם הוועדה לראשות העיר רחובות. מנהלת הוועדה שלומית הציעה אפשרות כזאת שאנו נגיש את זה בתור פניית ועדה לראשות העיר, ושראש העיר ינקוט צעדים בעניין וידווח לוועדה מה הוא מחליט. אני לא חושב שלמישהו כאן תהיה התנגדות, כל חברי הכנסת מסכימים, ואני אומר את תזה בשמם של כל חברי הוועדה. אנחנו נפנה לראש העיר, ונשלח אליך, לדנת, העתק של הפנייה על מנת לברר כיצד העירייה מתכוונת להנציח את זכרו של אברהם, ונשמע מה יש להם לומר. אני חושב שזאת תהיה האפשרות הכי נכונה.
(חוזר לעברית) אנחנו נפנה לראש עיריית רחובות מטעם הוועדה ואנחנו נבקש ממנו, בהתאם לדיון הזה ובהתאם למסקנות והמלצות הדיון, אנחנו נשמע ממנו מה הוא מתכוון לעשות. אם הוא יפנה אותנו לאותו דיון של המועצה ולאותו ערב ב-9 ביוני – אדרבא. אנחנו נשמע מה קורה לגבי אדם שחי בהחלט שנים רבות בעיר הזאת, ובהחלט היה דמות היסטורית, וגם בהיסטוריה של המדינה. אני חושב שמגיע לשמוע גם תשובות. אנחנו נעשה את הפנייה ונעדכן אתכם.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
כלומר, במקביל למה שעושה קרין ברגינסקי – תודה לה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
זה לא עניין של חבר מועצה ספציפי, לא עניין של חבר מועצה ספציפי. אנחנו לא נפנה לחברה במועצת העיר קרין ברגינסקי, אלא נפנה לראש העיר שייתן לנו תשובה, ואני חושב שזה מספיק. אוקיי, חיפה. סניף חיפה.
<< דובר_המשך >> טטיאנה פרברוב: << דובר_המשך >>
(אומרת ברוסית (תודה רבה לך.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה. ליליאנה ויינר, בבקשה, מה קורה בחיפה. גם בחיפה, בגדול, אם צריך יש עזרה, אבל בואי, אנחנו מקשיבים.
<< אורח >> ליליאנה ווינר: << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
היום המצב בחיפה הוא קצת שונה, מתחלפים שם כל מיני נציגים, לכן בחיפה זה קצת שונה. נכון להיום אני משמשת בתור יו"ר הארגון בחיפה, ובנוסף אני חברה במועצה המרכזית. אני פשוט רוצה קצת לפתוח את ההתחלה. דיברה לפניי אמיליה לרינה שעבדה ושהייתה במועצה המרכזית ושהתחילה בשנת 2021 יחד עם אברהם גרינזייד. הם התחילו פרויקט של בלוקדניקים של לנינגרד בדבר שיפור הסיוע הכספי. זה היה בשנת 2021.
אני רוצה לחזור לנושא של אברהם גרינזייד, זכרונו לברכה. הודות לו ובזכות העובדה ששמעו אותנו במשרד המשפטים שאיתו אנו עובדים עד היום, הבלוקדניקים של לנינגרד מקבלים את כל מה שהם אמורים לקבל. זה דבר ראשון. ודבר שני, הפרויקט הבא שלנו שבו מטפל אלכסנדר ברמן יחד עם טטיאנה מזרסקי, ואני מקווה שנצליח בכל הדברים כי אנחנו הולכים באותה הדרך שבה הלכנו יחד עם הבלוקדניקים של לנינגרד, ואני שוב רוצה לומר, ואני נושאת דברים כי אני רוצה שלא ישכחו שכל מה שאני מציינת התחיל לעשות אברהם גרינזייד. הפעילות שלו חיה ונמשכת.
לכן הבלוקדניקים היום היא אחת הקטגוריות של אנשים שעליהם אנחנו באמת יכולים לומר, והייתי רוצה להודות למדינה באופן כללי וגם למשרד האוצר שזה הצליח לנו.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה. יש לנו עוד כמה רעיונות. אני לא אציין אותן עכשיו, אבל אני בקשר עם אמיליה, וברגע שאנחנו נצליח, ואני יודע שזה חשוב לה – אנחנו לא נחזור על זה, אבל אנחנו ננסה לעשות את זה, וזה גם קשור להנצחת זיכרון. תודה. תודה רבה, ליליאנה.
יש ברשותנו עוד כמה דקות. אלכסנדר אנגלס, סופר, היסטוריון – בבקשה, זכות הדיבור היא שלך. ולאחר מכן – אלכסנדר ברמן, זינה גורביץ' ואנחנו נתחיל לסכם את האירוע שלנו. אבל יש לנו עוד 10-15 דקות. בבקשה.
<< אורח >> אלכסנדר אנגלס: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
תודה, חברים. אני אמשיך את אותה השיחה שאנו ניהלנו בשנה שעברה. בקצרה ובצורה מאוד מדוייקת מסביב לשלוש שאלות קצרות. שאלה ראשונה – מדוע מה שאנחנו עושים חשוב לעליית דוברי הרוסית? השאלה השנייה – לאיזה סיוע מסוים וקטן אנו זקוקים, ושאלה שלישית – כיצד אנחנו רוצים להשתמש בזה. בקצרה ובצורה מדוייקת.
דבר ראשון – מה אנחנו עושים. רבים ממכם יודעים, אני מסתובב בערים שונות. אני, יחד עם ברית הווטרנים, מנהל עמותה שנקראת "שם הלוחם". אנו מקימים מאגר נתונים של לוחמים יהודיים. יש לנו 170 אלף שמות, לעתים יש פרטים קצרים, וכאשר אנו עושים מחקר, מתגלה עולם שלם. זה גם מסמכים, וגם הודעות פטירה, וגם היסטוריה של לחימה, צילומים של קבר אחים וכו'. מה אנחנו עושים? כשאנו מוצאים שם שלא היה בספרי זכרון הקודמים, אנו מוציאים לאור ספר זכרון חדש. חברים, מלפני כמה ימים יצא לאור הכרך הראשון. אני חושב שיהיו כרכים רבים. הכרך העבה הוא ספר הזכרון של "שם הלוחם". הספר מכיל יותר מ 700 עמודים. למעשה, מדובר באלפים רבים של עמודים כי מכל פסקה בספר ניתן להיכנס למאגר נתונים, ושם נפתח עולם שלם – מסמכים, ביוגרפיה וכו'. זה מה שאנו עשינו.
כעת הדבר השני – היכן אנו צריכים עזרה קטנה. אפילו לא צריך כסף, רק עזרה. אני פונה אליך. העניין הוא שהיום הספר הזה הוא כבר דו לשוני – ברוסית ובאנגלית. אני זוכר שפעמים רבות במשך שנים רבות אני אמרתי לחבר נכבד צבי קנטור, ניגשתי אליו פעמים רבות, והוא אומר לי "תעשה את הספר לפחות באנגלית כדי שאני אוכל לקרוא". הספר הזה הוא כבר באנגלית, אבל זה מעט. כדי שהספר הזה יעבוד, צריכים עזרה קטנה. חברים, תעזרו לתרגם אותו לעברית, אבל לא רק את הספר, אלא את כל מאגר הנתונים.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
זה לא עזרה קטנה. 700 עמודים זה בכלל לא עזרה קטנה, זה הרבה כסף, אבל צריך לבדוק.
<< אורח >> אלכסנדר אנגלס: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אני תרגמתי לאנגלית בעצמי. לאנגלית אני עשיתי לבד. ניתן לעשות את זה, אבל מאגר נתונים זה משאב ענק, את זה צריך לארגן.
וכעת הדבר השלישי – מדוע אני מבקש לעשות את זה ולמה אני רוצה כל כך להשתמש בו. אתם יודעים, עם זה אני רוצה לבוא למשרד החינוך. אני רוצה להראות את הספר הזה. זה עולם ומלואו, ואני רוצה להסביר. אני מורה. הייתי מורה בבית ספר רגיל – טטיאנה יודעת, וגם הייתי מנהל בבית ספר יהודי במוסקבה. אני יודע איך זה אמור לעבוד. אנחנו נביא מורים, נקיים סמינרים. תראו, כאשר אני הייתי תלמיד בית ספר במוסקבה, אני הייתי יהודי בבית. לא יכולתי להיות יהודי בבית הספר, החבר'ה האחרים אמרו לי את זה כשהיכו אותי בפנים על זה שאני יהודי. שם לא יכולתי להגיד שאני יהודי. כאן לנכדים שלכם אין בעיה כזאת.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אלכסנדר, צור קשר עם אדי. אני חושב שלא תהיה בעיה קודם כל ליצור אתו קשר, והוא יוכל לומר לך במה הוא יכול לעזור, לכן בסוף הישיבה תחליפו פרטי קשר, ואפשר לומר שכבר יצא משהו טוב מהוועדה הזאת, לפחות אתם תיפגשו.
<< דובר_המשך >> אלכסנדר אנגלס: << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
עם העזרה הזאת הילדים יוכלו להשלים את מאגר הידע שלהם, והם יהיו גאים בכך שסבא וסבא רבא שלהם נלחמו. זה מאוד חשוב.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
ללא ספק. אני רוצה להגיד תודה רבה לאלכסנדר. אלכסנדר עושה עבודה חשובה. כאשר אתה אומר "אנחנו", למי כוונתך ב"אנחנו". מי זה "אנחנו".
<< דובר_המשך >> אלכסנדר אנגלס: << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אתה מתכוון, מי עושה את זה? או מי יעזור לנו?
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
לא, אתה אמרת "אנחנו עשינו". מי זה אנחנו? יש לך קבוצת מתנדבים? קבוצה של מי?
<< דובר_המשך >> אלכסנדר אנגלס: << דובר_המשך >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני מנהל עמותה "שם הלוחם". זה הצוות שלי שאחראי על חיפוש נתונים – זאת קבוצה אחת. אני גם עובד יחד עם דנת בברית הווטרנים. זהו פרויקט משותף, וכאן מופיע לוגו של שני ארגונים. זה מי שעושה את העבודה, ומי שיעזור זה אתם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
אני אומר, חשוב להדגיש מי זה "אנחנו" כי אתה אמרת "אנחנו", וחשוב לציין שברית הווטרנים מספקת לכם תמיכה במקרה הזה, ועל כך מגיעה לה תודה מיוחדת, וגם זה בהקשר אותם הדברים שאמר דנת.
זינה גורביץ', עכשיו זכות הדיבור היא שלך. זינה גורביץ' מנהלת את סניף ירושלים, בבקשה.
<< אורח >> זינאידה הורביץ': << אורח >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
אני רק לא מזמן הפכתי להיות יו"ר. אני רוצה לומר שבברית שלנו, לפי תקנון, יכולים להיות אנשים שונים. יש כאלו שנולדו אחרי המלחמה שמכבדים את זכרון המלחמה שרוצים לשמר את הזיכרון הזה. יש לנו גם וטרנים. היום נוכח אצלנו וטרן אחד ויש עוד שלושה שנמצאים, לצערי, בבתי אבות. יש לנו גם בלוקדניקים. היום נמצאים כאן שני אנשים מארגון הבלוקדניקים שלנו. זוהי אספיר שדיברה בדיוק עכשיו, ואלכסנדר דובינסקי שהוא גם עולה חדש.
אבל אתם יודעים שאנו רוכשים כבוד אינסופי לווטרנים של המלחמה, אלו שלקחו חלק בקרבות, אבל הרי הניצחון הוכן גם בעורף. היום נמצאים כאן אנשים שבזמנו, בעת מלחמה, הם זכו לעיטורים, על גבורת עבודתם בשנות מלחמה. הם הגיעו לכאן יחד עם הבנות שלהם, ואני מאוד רוצה שאנו נברך אותם לשלום. אלה הם רומן מדבדב ועבדולה עבדולאייב. אנא, קבלו אותם, הם כבר אנשים מאוד מבוגרים. נמצאים אצלנו היום בלוקדניקים. גם הם חברי הארגון שלנו. התקנון שלנו מאפשר חברות לא רק אצלנו, אלא גם בכל ארגון אחר. לכן יש לנו בלוקדניקים שגם הם נמצאים היום. ליתר דיוק, מדובר באסירי גטאות. אלה הם גרינברג מיכאיל ו-סבטלנה ריידרמן. האנשים האלה עברו המון בחיים שלהם, בואו נברך גם אותם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר ברוסית) תודה, זינה, תודה רבה.
<< דובר_המשך >> זינאידה הורביץ': << דובר_המשך >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
פשוט קצת כאב לי שהם יושבים, ולא מזכירים אותם.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה רבה, זינה גורביץ'.
אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאלכסנדר ברמן, "חזית הכבוד". בבקשה, אלכסנדר.
<< אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:(
תודה. קודם כל אני רוצה להודות לחברי הכנסת שארגנו ושמשתתפים בישיבה של היום. זהו אירוע מאוד משמעותי. היום אנו מדברים רבות על גבורת היהודים בזמן המלחמה עם הנאצים. יש קבוצת גיבורים יהודיים שעליהם מדברים מעט מאוד. לפני 20 שנה התחלנו לאסוף זכרונות של פליטי השואה. אספנו אלף זכרונות והוצאנו לאור שמונה כרכים בחמש שפות. ברוב הזכרונות פליטי השואה כותבים על גבורת האמהות שלהם. זה מאוד חשוב כי אף אחד מהנוכחים לא יכול היה להיות כאן באולם הזה אם האמהות שלנו לא היו מצילות אותנו בזמן מלחמה. לדעתי, זה משהו שחשוב להקדיש לו הרבה עניין. השנה בחודשים פברואר ואפריל נערכו שתי ישיבות משמעותיות ביותר של הוועדה בנושא בעיות ניצולי השואה. בישיבות הללו השתתפו יבגני סובה וטטיאנה מזרסקי.
<< דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >>
(אומרת דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
זה ביוזמה שלי, כן, ביוזמתנו נערכה ישיבה.
<< אורח >> אלכסנדר ברמן: << אורח >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
לראשונה בכל השנים, לראשונה בכל השנים ועדת הכנסת ריכזה והפנתה את תשומת לבה לחוסר הצדק ההזוי שקורה היום ביחס ל 40 אלף פליטי השואה מברית המועצות. תנועת "חזית הכבוד" הצליחה לפענח את דוחות מינהלת ניצולי השואה. היום חיים בישראל 75 אלף שורדי השואה. 98 אחוז מהם הם פליטי השואה, ו-2 אחוזים הם אסירי מחנות הריכוז וגטאות. אותם 98 אחוז פליטי השואה מתחלקים בשני חלקים: החלק העיקרי, הרוב, הם פליטי השואה, יוצאי ברית המועצות לשעבר, והחלק השני הם פליטי השואה מפולין, רומניה ומדינות אירופאיות אחרות.
באופן פרדוקסלי, פליטי השואה מרומניה ופולין חיו בזמן המלחמה לידנו בגלל לברית ריבנטרופ-מולוטוב, אבל היום המינהלת לזכויות שורדי השואה מקצה בתור סיוע לפליטי השואה ממדינות אירופה פי 10–20 יותר לכל בן אדם כפרט ובסך הכולל. אם בסך הכל מקצים 3.5 מיליארד שקלים, אז מתוכם 3 מיליארד מוקצים לפליטי השואה מאירופה, ו-300 מיליון. יש לתקן היום את חוסר הצדק הזה. מכיוון שכל זה התגלה ולכולם ברור שזה לגמרי לא מתקבל על הדעת. תודה.
<< יור >> היו"ר יבגני סובה: << יור >>
(אומר דברים בשפה הרוסית. להלן תרגומם:)
תודה, סאשה, אני רק אוסיף כי בכנסת קיימת ועדה לעניין שורדי השואה, ומנהלת הוועדה היא אגב הקולגה של טטיאנה, יסמין פרידמן, לכן יש שאלות רבות שכן עולות במסגרת הוועדה הזאת, כולל הישיבות שנערכו לפני התקציב על מנת לוודא שאין קיצוצים הנוגעים לתשלומים לשורדי השואה, ושם מעלים את הנושאים האלה על סדר היום לכן, ללא ספק, גם אנחנו נעקוב אחרי זה. תודה רבה, אלכסנדר ברמן, חבריי.
אני אעבור לעברית. אנחנו נתכנס לסיכום האירוע. אני רוצה שגם נציגי המשרדים ישמעו את הסיכום, וכמובן שאבקש גם את התייחסותם בהמשך. קודם כול, נציגת צה"ל, אנחנו נוציא מכתב לשר הביטחון. חובה, ואני מדגיש חובה, ללמד את כל חיילים בקורס הכשרה בצה"ל על הגבורה היהודית. אני לא אומר שזה צריך להיות בכל בסיס, אבל אין ספק שמדובר על קורסים, אם זה בבה"ד 1, ואם זה בקורסים להכשרה מתקדמת, פיקוד ומטה, בוודאי בוודאי חייבים לשתף שם פעולה עם החברים של מוזיאון הלוחם היהודי, ארגון הווטרנים, ובכך למצות את הנקודה הזאת.
דבר נוסף, משרד העלייה והקליטה, אנחנו מבקשים לוודא את יישום החוק כי עליכם מוטלת החובה ליישום החוק. אנחנו מבקשים שתעבירו לוועדת העלייה והקליטה במכתב, בבקשה, את סכומי התמיכה המדויקים שמשרד העלייה מעביר לרשויות, עם פירוט החלוקות. אנחנו רוצים לדעת כמה כסף אתם מעבירים וכמה כסף שמור. כי אני הבנתי שזה הולך לפי הצורך. כלומר, כמה כסף חוזר למשרד אם אין בו שימוש. אם כך, קודם כול, תקציב החלוקה, וגם תקציב שנשאר וחוזר למשרד, אם בכלל חוזר משהו.
דבר נוסף, חשוב לנו, גם לקראת 85 שנה למצור לנינגרד, לתת את השמות הנוספים שלא תועדו או נפטרו. אני משאיר את זה לארגונים. אם אתם צריכים את העזרה שלנו, אז כמובן שתפנו אלינו.
לגבי מערכת החינוך – אנחנו שמענו את הסקירה המדויקת של ד"ר אדי בן זאב. אני אשמח להיפגש איתך, ואני אשמח שתשב איתנו לשם המשך. תגיד לנו אם אתה תצטרך אישור מהממונים. אנחנו נדאג לאישורים. אני גם אפנה לשר. אני לא חושב שיש בנושא הזה עניין קואליציה-אופוזיציה. אני חושב שגם חברי כנסת יכולים לתרום. עוד מעט אנחנו במערכת בחירות, אבל אני לא רואה שום בעיה שחבר כנסת, מקדיש שעות, ימים וחודשים לנושא הזה כאן, בבית, לא ייתן את מה שיש לו להגיד בפני מורים וצוות הפדגוגי בבתי הספר. יש לי חבר קרוב, מרק בבוט, מנהל את בית ספר עתידים בחולון, והוא באופן אישי מרצה ומנהל את השיעורים ובונה גם כל מיני מפות. הוא מאוד אקטיבי. ולכן, אני חושב שמנהלי בית הספר צריכים לעשות זאת. אני גם בקשר עם ארגוני מנהלים. אפשר לערב אותנו, את חברי הכנסת, שיש להם זיקה גם לנושאים האלה, ולא לפחד שחבר כנסת יגיע ויאמר משהו. אפשר לפעמים להגביל אותנו לא לדבר על פוליטיקה. אני לא מתבייש. אפרופו, גם צה"ל. אין לי בעיה גם לבוא ולהרצות גם בפני קצינים בנושא שלא קשור לפוליטיקה אלא קשור לגבורה ולהנצחה.
חשוב לי לציין בסיכום שוועדת העלייה והקליטה והתפוצות תפנה לראש עיריית רחובות בבקשה לקבל התייחסות לנושא הנצחה הולמת וראויה לזכרו של אברהם גרינזייט, זכרונו לברכה. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי הדבר הזה. אנחנו לא נסתפק רק באמירות לגבי רחובות אלא נדאג שהדבר הזה אכן יתקיים ברחובות. אני מקווה מאוד שיהיה לנו שיתוף פעולה עם עיריית רחובות בנושא זה. בוודאי שאנחנו נעדכן בהמשך.
והדבר הכי חשוב הוא הדבר הבא: אני מאחל שכולנו נתכנס כאן בשנה הבאה, בעזרת השם, גם איתך, ונציין 82 שנה לניצחון בהרכב מלא.
תודה רבה, ישיבה זו נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:15. << סיום >>