פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 223 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, כ"ד בסיוון התשפ"ו (09 ביוני 2026), שעה 14:00 סדר היום: << נושא >> יישום חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (חוק "הפוטושופ") << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מירב כהן – היו"ר מוזמנים: איתי פלומבו ויסמן – מנהל אגף בכיר רגולציה, משרד הכלכלה והתעשייה ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי – מנהלת אגף התזונה, משרד הבריאות רחל טרגין – עוזרת ראשית, המחלקה למשפט כלכלי, משרד המשפטים אורי שרף – מנכ"ל בפועל, הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו אילנה מזרחי – ראש צוות אזרחי בלשכה המשפטית, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן עדי ברקן – יו"ר, עמותת סימפלי יו רן רייטן – מנהל, עמותת סימפלי יו אילנית יציב – מתנדבת, עמותת סימפלי יו שי יוסף הראש – פעיל חברתי ד"ר חנה קטן – רופאת נשים יהודית באומן – פעילה חברתית שימי תבורי – פעיל חברתי אלה נחום – אזרחית הדר נגר – אזרחית נעומי סער – חברת ועד מנהל, פני"ם חדשות משתתפים באמצעים מקוונים: מאיר דוד – מנהל מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה טל וינר שילה – לשכה משפטית, משרד הבריאות ד"ר גלית גולדז׳ק קוניק – תזונאית ראשית, חטיבת הקהילה, שירותי בריאות כללית בישראל אלכסה דול – פעילה חברתית ירדן אמיר – אחראית קשרי ממשל מחקר ודיגיטל, איגוד האינטרנט בישראל מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: הדר אביב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> יישום חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות (חוק "הפוטושופ") << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שלום לכולם, אני פותחת את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום נתמקד ביישום חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות, מה שמוכר יותר בשם הציבורי שלו: חוק הפוטושופ. צופים בנו גם אנשים בבית, אז קצת רקע; החוק הזה הוא חוק היסטורי שחוקק בשנת 2012 והוא היה פורץ דרך בזמנו. הרציונל הבסיסי שלו היה שדימוי הגוף של נשים שמופיעות על פרסומות ונשים שמובילות דעת קהל משפיעה על תפיסת העצמי בעיקר של צעירים וצעירות, אבל לא רק צעירים וצעירות. ולכן החוק קבע שני דברים עיקריים ויש לו שני מרכיבים מרכזיים. החלק הראשון הוא דרישה לאישור רפואי שלפיו הדוגמנית המופיעה בפרסומת לא סובלת מתת-משקל. והחלק השני הוא דרישה לכלול בפרסומת שבה נעשה שימוש בעריכה גרפית לצורך הצרת היקפים, למשל, כשמשתמשים בתוכנת פוטושופ, הבהרה ברורה שהשתמשו בתוכנה הזו; זה כדי שלא תהיה הטעיה, שאנשים ידעו שזה לא אמיתי. הבעיה בחוק היא שאין בו סנקציות. בשורה התחתונה אין בו סנקציות, אין לו שיניים, לא פליליות, לא מינהליות, וכמו כל חוק, כשאין סנקציות, קשה מאוד לאכוף אותו. ראיתי שלאורך השנים הוגשו הצעות חוק לתיקון החוק, בעיקר הציעו להוסיף מנגנונים של פיקוח ואכיפה, ולצערי, הצעות החוק האלו לא התקדמו. בעיה נוספת היא שמבחינת הממשלה אין לחוק אבא ואימא; בחוק המקורי נקבע שהמשרד שאחראי על יישום החוק הוא משרד התמ"ת, אבל זמן קצר אחרי שהחוק הזה נכנס לתוקף, המשרד פוצל. היה שינוי במבנה הממשלתי, ומאז עבר כבר עשור ולא ברור על מי בדיוק מוטלת האחריות על היישום, אם זה על משרד הכלכלה או על משרד העבודה. וכשלא ברור מי האחראי, אז גם לא ברור למי באים בתלונות. ואנחנו רואים את המציאות בשטח. המספרים והנתונים מראים שהמגמה מדאיגה. ברור שהבעיה לא קרובה לפתרון, והיא אפילו מוחרפת. עוד לפני המלחמה הציג משרד הבריאות עלייה של עשרות אחוזים בפניות בנושא הפרעות אכילה בקרב בני נוער בעקבות הקורונה, ולפי נתוני קופות החולים מכבי וכללית, המצב החמיר עוד יותר בעקבות המלחמה, שהביאה איתה עוד תופעות של לחץ נפשי, חרדה, חוסר ודאות וקשיים נוספים שהחריפו את המצב. כל מי שיושב פה יודע שזו סכנת חיים ממש. זו מחלה קשה שמסכנת חיים ומאופיינת באחוזי תמותה גבוהים ביותר, גם כשמסתכלים על כל המחלות הפסיכיאטריות. כשאנחנו ניגשים וניגשות היום לדיון אנחנו צריכים להבין שזה דיון על הצלת חיים, זה מה שזה. כמובן, אנחנו שומעים ומכירים יותר מקרים של נשים צעירות שסובלות מזה, אבל זה לא רק צעירות וצעירים, זה גם בוגרות ובוגרים, זה גם גברים, זה לא משהו שמישהו יכול להתחמק ממנו, זה מתרחב וזו מכה מסוכנת מאוד. במה נתמקד בדיון היום? נשמע עדויות ונשמע את הפעילים החברתיים שפועלים סביב זה כבר שנים רבות, אבל חשוב מאוד שנגיע גם לחלק אופרטיבי שבו נדבר על איך מוסיפים סנקציות ומנגנוני אכיפה, איך מוודאים שיש אבא ואימא לחוק, וגם איך מתאימים אותו למציאות משתנה של רשתות חברתיות – וזה כבר לא רק טלוויזיה או עיתונים שאפשר לעבוד איתם בצורה מסודרת, יש היום רשתות שרוב הצעירים צורכים שם את המדיה שלהם, יש הרבה מאוד בינה מלאכותית והרבה מאוד מומחים מטעם עצמם שמטיפים לרזון. נראה איזה כלי אכיפה ישנם, מי לוקח על זה האחריות ומי הבית של זה ברמה הממשלתית, ואיך מתאימים את זה לעידן הנוכחי. אלה סדרי הדיון, ונתחיל עם אלה נחום. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אני רק רוצה להציג אותה. זאת בחורה שאני מכירה הרבה זמן, היא הייתה מאושפזת עם קארין. הבחורה הזאת הגיעה למצב שהיא מבקשת המתת חסד, חברים, בגלל שאין שום עזרה, ואני נותנת לה את רשות הדיבור. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> הייתי בוועדה לפני שלוש שנים. הובטח לי שינוי לגבי טיפול בהפרעות אכילה, מה שלא קרה, ואני נזרקת מכל דלת אפשרית, מכל מקום. הגעתי לפני חודש וחצי בערך לעורכת דין שמתעסקת בגוף ונפש, והתחננתי בפניה שתעזור לי בהמתת חסד בשווייץ, כי אני לא יכולה יותר, אין לי יותר כוחות שרידה. אם פסיכיאטרית של הקהילה אומרת לי: אין לי מה לעשות איתך כי אני לא רוצה לקחת אחריות, אז אין לי לאן לפנות. מנהל המחלקה בתל השומר סגר לי את הדלת, ומבחינתו, מ-2018 אני מוגדרת ז"ל. הוא לא מוכן לשמוע את השם שלי. קופת חולים מממנת לי פסיכולוגית פעם בשבוע, דרך הטלפון, ואיתה אני משוחחת כשקשה. מעבר לזה, אני לא מקבלת שום מענה. אני לא חושבת שאני אמורה לממן טיפול פרטי כדי להציל את החיים שלי, כשיש את הסל הזה שיכולים לתת לי דרך קופת חולים. אם קופת חולים יש שלט של דיאטנית שמסוגלת לטפל בהפרעות אכילה, אבל היא לא מוסמכת לזה, כי לא נתנו לה את הכלים, כי הובטח שכן יהיו לה את הכלים, זה בשלט גדול: דיאטנית שמטפלת בהכול כולל הכול, חוץ מסוכרת שלב 1 והפרעות אכילה. אז מה אני אמורה לעשות? לשים לעצמי כדור בראש? אני גרה בקרני שומרון – להיכנס לרשות ולהתחנן שיכניסו אותי לשכם, כדי שיירו בי כי אני יהודייה כי אני לא רוצה לחיות יותר? אני לא יודעת מה לעשות. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> תוציאי לך את זה מהראש לגמרי. לכן אנחנו פה. אם מותר לי? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בבקשה, יהודית באומן, אימא של קארין באומן, זיכרונה לברכה, שהפכה את המאבק בהפרעות אכילה למפעל חיים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> היא עמדה באותה מידה פה, קמה ודיברה, וסיפרה את אותו סיפור, וביקשה והתחננה בדמעות של דם שיצילו אותה. כמו שעכשיו הבאתי את אלה, ככה הבאתי בכוחות עצמי, עם כיסא גלגלים, את קארין. אז ככה, היינו ב-2015, היינו ב-2018, היינו ב-2019, עכשיו אנחנו ב-2026, הייתי אצל שר הבריאות. מה אני עושה פה? מירב, האם יש סיכוי שהפעם אנחנו נצא מפה עם חוק אמיתי, ולא אחד שעובד בטיק טוק ואומר שהוא מסיר את כל התכנים – וכל התכנים של אנורקסיות הכי מפחידות שבעולם, עם משקל 19, מככבות בטיק טוק, ואני שומעת אותו בפעם הקודמת אומר בעברית הכי ברורה: אני מטפל בזה. שום כלום מטפל בזה, ושום כלום הכנסת מטפלת. לא העוזרים ולא האחראים, ולא טלי ולא שמאלי, ולא שטרית וכל אלה שזימנו אותי להגיד את מה שיש לי להגיד כדי לעשות לכם רייטינג. זו פעם אחרונה שאני יושבת פה ואני יוצאת עם הרגשה שמשהו קורה. דיבורים – כבר לא עוזר. מגיעה אליכם בחורה ואומרת: אני רוצה המתת חסד. למה? כי אין עזרה, אין מי שיקשיב לה. עדי ברקן יושב פה, רוצה לפתוח מרכז, רוצה לעזור, ואין שום כלום. הוא אומר לי אתמול בטלפון: אם הפעם זה לא יוצא, אני יוצא לפנסיה ועוזב לתאילנד, אני כבר עייף. מה איתי? אני עייפה, אבל אני ממשיכה להילחם בשביל קארין, שעמדה פה ובכתה: אין לי זמן, היא אמרה. מי מכם לוקח ללב את מה שהילדה הזו עברה? למי מכם אכפת? שירים יד, ויגיד: אני אילחם, כי אם אתם לא תילחמו, אני אביא את כל החולות לכנסת, ואנחנו נקים אוהל ונצעק את כל השמות שזימנו אותנו לכנסת, ובלבלו לנו את המוח, ונתנו לנו לנסוע שעתיים בשמש, עם ילדות חולות, ושום כלום. אתה, אדון טיק טוק, אני מבקשת ממך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הוא לא פה. הוא לא הגיע. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> אני מבקשת שיסירו את כל התכנים האלה, שילדות בנות 11 או 12 כל-כך רוצות להיות כמוהן, רזות, כמו שלדים. כשאני מודיעה משהו במדיה, וכולם מגיבים לי, יש לי אלפי תגובות והרבה אנשים שעומדים מאחוריי וכוח. לכן, אני מבקשת פה בשמי ובשם שימי, שמשהו יקרה הפעם. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבטיחה לעשות ככל יכולתי. אני אומרת מראש שלי אין את הרוב הקואליציוני ואין לי את התקציבים, ואין לי את הסמכות - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אז למה קראת לנו לפה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי אנחנו רוצים בכל זאת לא להרפות ממשרדי הממשלה. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> אני מאמינה בך, לא יודעת למה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא יכולה להגיד לך שאני יודעת להביא רוב, בטח כשהכנסת כל-כך לא יציבה, אבל אני מבטיחה לא להרפות מזה. זה כל מה שאני יכולה לעשות. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אבל מירב, אני לא יודעת למה, פגשתי הרבה מאוד חברות כנסת ויצאתי עם הרגשה לא טובה. איתך, אני לא יודעת מאיזה מקום זה בא, אבל אני מרגישה שאת באמת מרגישה שאני כאימא - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מאוד רוצה, אני פשוט לא רוצה לפזר הבטחות שווה. אני אעשה כל מה שאני יכולה. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> מה את מציעה שנעשה כדי שלא תפזרי הבטחות שווא? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מציעה שנשב מול משרדי הממשלה בצורה עקבית ולא נרפה. אם זו המטרה וזו המטרה שאנחנו מגדירות – תיקון החקיקה כך שיהיו אכיפה וסנקציות, זה לא עניין תקציבי. אני לא רואה סיבה שלא יהיה פה חוק עם שיניים. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> תקציב יש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הסנקציות זה לא עניין תקציבי - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> ברור שזה עניין תקציבי, לפתוח עוד מרכזים ועוד מרפאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> צריך להחליט מהי המטרה. האם המטרה היא להפוך את החוק לחוק עם שיניים? האם המטרה היא לפתוח עוד מרכזים? צריך למקד את המטרה שאנחנו מאמינות - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> המטרה היא לפתוח מרכזים רבים, בכל עיר, שזאת מאילת ששוקלת 17 קילו, לא תצטרך להגיע עם אוטובוס, כשבאמצע היא מתה. צריך לפתוח מרכזים בכל עיר, ויש לכם את התקציב. יש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז את אומרת שהמרכזים זה הדבר הכי חשוב? << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> מרכזים ומרפאות דחוף, להגביל תכנים - - - << אורח >> אלה נחום: << אורח >> יש מרפאות במרכז - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> הן לא רוצות לקבל אותך בגלל שאת מעל 18. את מבינה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בגלל שהיא מעל 18? << אורח >> אלה נחום: << אורח >> אני בת 48. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אז היא כבר מבוגרת, והם מעדיפים לקחת בנות 17–18. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> זאת שנפטרה אצל אימא שלה לפני שבועיים-שלושה היא בת 19. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> ורות זוארץ שטיפלתי בה כל-כך הרבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> המרכזים הם של משרד הרווחה? << אורח >> אלה נחום: << אורח >> לא, של קופות החולים. הבעיה היא מאז שנחקק חוק ההפרטה בכנסת. הכנסת הפריטה ונתנה את נושא הפרעות אכילה לקופות חולים. אין שם השגחה ואין שם שום דבר, הכול פרוץ, הם עושים מה שבא להם, אין עליהם שום ביקורת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש פה נציגים של קופות החולים? הם הוזמנו? << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מירב, של מי בית החולים תל השומר? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> של המדינה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> של משרד הבריאות. אז זה לא קופות החולים, זה משרד הבריאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע לפני שנעבור לעדי שרצה לדבר על חוק הפוטשופ, נעשה זום-אין לעניין הזה. מי נציגת משרד הבריאות? << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> שלום לכולם, אני ד"ר מורן בלייכפלד מגנאזי. אני מנהלת אגף התזונה במשרד הבריאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עלו פה טענות על בית החולים וגם טענות על קופות החולים, שיש שם מגבלת גיל. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> בטח ידעת את זה, שאין מרכזים חוץ מתל השומר. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> בעצם עכשיו אנחנו מנסים לפתוח עוד מקומות וריבוד מענים, גם בקופה וגם במרפאות, ואני רוצה לעזור לך. אני אקח אחר-כך את הפרטים שלך ואני אנסה - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מה זה לנסות? - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, יהודית. אני מנהלת את הדיון כך שאף אחד לא ירגיש מותקף, כי זה לא אישי. אני רוצה ללמוד ואני בטוחה שכולם פה רוצים לייצר פתרון. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> "רוצה לנסות". << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תסבירי מה יש, ואיך אפשר לתת מענה למצוקות שעולות כאן. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> קודם כול, כל הנתונים על השירותים והדברים – אני אתן לכם מידע מאגף לבריאות הנפש במשרד, על כל הפריסה, ואני יודעת שיש הרבה הגדלה, גם של הגילים, גם של טיפול פליאטיבי, גם של שירותים בקופות החולים, גם ריבוד מענים, גם לפני שמגיעים למרפאת אכילה והפרעות אכילה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אקח את המקרה של אלה, גם כי היא כאן וכל בן-אדם הוא עולם ומלואו, אבל גם כי זה Case study. בואו נבין, אם זה לא נפתר, בטח יש עוד בעיות כאלה. אז בואי ניקח את המקרה של אלה ונפתור אותו, נוודא שהיא מקבלת מענה. << דובר_המשך >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << דובר_המשך >> זה מה שאמרתי. אני אקח את הפרטים, גם במקרה הפרטני שלך וגם באופן כללי כמובן. אחרי הדיון אני אקח את הפרטים שלך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ואחרי זה תגידי לי אם יש עוד בעיה מבנית, כי על פניו את אומרת שיש פתרון ומענה כזה. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> יש הרחבה, יש עבודה על סטנדרט טיפולי גם בגילים גדולים. ונברר לגבי הטיפול הפרטני, שאת אומרת שלא קיבלו אותך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מבקשת שהעניין ייבדק מול קופת החולים הרלוונטית, ואז תגידו לי אם יש עוד בעיה מבנית שצריך לפתור. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הדר, בבקשה, נשמע אותך, ואחר-כך את עדי. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> תודה רבה. לא הכנתי נאום או משהו כזה. שמי הדר נגר, אני בת 28 ואני מתמודדת עם הפרעת אכילה בשם אנורקסיה-נרבוזה. אתם אומנם לא רואים אותי כרגע עור ועצמות, אבל אני מתמודדת עם ההפרעה הזאת מגיל 15 וחצי. קיבלתי טיפול ואבחנה רק בגיל 23, ומאז אני במסע ממסגרת למסגרת. בשנה שעברה הצלחתי לעשות את העלייה המשקלית המדוברת. הגעתי למשקל של 36 ק"ג, וכמעט איבדתי את עצמי. עכשיו אני יושבת כאן וקשה לי, כי אתם בטח מסתכלים על הגוף שלי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא. רק על העיניים. << דובר_המשך >> הדר נגר: << דובר_המשך >> תודה. אני קודם כול גאה בעצמי שעשיתי את השינוי הזה, אבל קשה לי מאוד להמשיך, קשה לי מאוד בימים האחרונים. אני רואה הרבה דברים ברשתות, אני מתמודדת עם הרבה תכנים של בנות קצת יותר רזות, עם הפרעת אכילה פעילה, אם אנורקסיה, עם BMI - - - והן מקדמות את זה. זה לא בכוונה, כמובן, זה חלק מההפרעה. אבל הרבה מקדמים ומקדשים את הרזון, ובגלל זה הייתי כל-כך הרבה שנים, ואני עדיין נלחמת, היום אני נלחמת, אני עדיין ממתינה למסגרת. חשוב לי לומר שעלייה משקלית אפשרית רק אם החברה תהיה מתוקנת, רק אם ינרמלו את זה שמתחת ל-BMI מסוים אי-אפשר לצלם, וזה BMI של אנורקסיות. עברתי הרבה מידות, ועברתי תהליכים בדם, יזע ודמעות. אני מדברת כאן כי זו מחלה שהורגת, היא הרגה לי כמה חברות, היא הרגה לי כמעט את עצמי, ולא רואים את זה. לא רואים את זה. כשאת עמוק בתוך האנורקסיה, את לא רואה את זה, את רואה רק רזון, רק רצון להיות כמו הדוגמניות. אני יודעת שזה הכי קלישאתי, אבל זה גם לא, זה יושב על זה שאני רוצה להמשיך את החיים שלי. אני לא עובדת כבר יותר מחמש שנים, מאז שהתחלתי את מסע הטיפולים, והדבר היחידי שבאמת עזר לי היה בית מאזן בחולון, קוראים לו "השביל", ומספיק מדריכה אחת או מטפלת אחת שהאמינה בי, אבל הטריגרים תמיד קיימים. אומנם עשיתי עלייה משקלית, וכרגע אני לא בסכנת חיים ואני במשקל תקין, אבל הטריגרים, הרשתות; אני מורידה עוקב למלא נשים, כי אני רואה תמונות. אני לא רציתי סממנים נשיים, והשנה קניתי חזייה בפעם ראשונה. אני מצטערת שזה קצת בוטה, אבל החברה שלנו חולה מאוד. החברה חולה, מעבר לזה שאני מתמודדת. כשאני פוגשת אנשים שאין להם הפרעת אכילה, אני אומרת להם: איך? מה זאת אומרת אין בעיה סביב אוכל? וזה נהפך לכל החיים שלי בערך, מאז גיל 15 וחצי. אומנם היום אני במצב טוב, אבל אני עבדתי כל-כך קשה כדי לא למות, כי אני ראיתי חברות שנפטרו לי, שהיו איתי בתל השומר, ואני ראיתי חברות אנורקסיות שלקחו את החיים שלהן והתאבדו, ואני ראיתי הכול. אני מתחננת לא לוותר עליי, קודם כול, ולא לוותר על שאר הנשים, שכלא מתמודדות ושכן מתמודדות, ובאמת לשקול את החוק הזה לחיוב, כי אני רוצה שינוי. אני מנסה, אני כל-כך מנסה לדבר שיח בריא בכל מקום, אבל זה פוגש אותי כשאני יושבת במסעדה, שאני מעזה לשבת ולאכול במסעדה, ואז אני שומעת שיח חולה, ואז אני כבר לא יודעת מה לעשות. יש שלב במחלה, שאת עולה במשקל ופתאום אומרים: יופי, את כבר לא אנורקסית, את נראית ממש טוב – ואומנם אני מרגישה שמאז שחזרתי לאכול ואני במשקל תקין משהו במוח שלי השתנה, אני יותר יכולה לאפשר לי לאכול. אבל ברגע שהרשתות מוצפות ומכל מקום – אני רואה סתם סדרות, גוללת, בטיק טוק, בכל מקום אפשרי, אני נפגעת מזה אישית ואני יודעת שאולי אפשר לעשות עם זה שינוי. אני מתחננת שיהיה שינוי. אני ממתינה לעוד מסגרת, וגם חברות שלי. אני רואה שזו הפרעה שלוקחת חיים, ונשים ונערות מסתכלות על רזון, ואני גוללת בתגובות, ואני רואה טיפים איך לעשות את זה – "זה מושלם", "איזה יופי", וזה בנות שהן במצב לא טוב, שהן לא יכולות לייעץ מה לעשות, ואני באמת מבקשת שתשמעו אותי. קשה לי, קשה לי לבוא לפה היום כשאני במשקל תקין, אבל אני בשלבים בהחלמה ויש שלבים כאלה. אני חשבתי שאני לא אהיה כאן, אבל אני כאן ואני נלחמת על כל ארוחה, ואני רוצה שנגדל דור אחר, שלא שואף לרזון, דור ששואף לדברים אחרים. אני הרגשתי הכי מנוצחת כשהייתי הכי חולה, הרגשתי שאני מרוויחה קוביות, שאני מרוויחה יחס, שאין מה לעשות איתי, כל מחלקה ששולחים אותי אין מה לעשות איתי; כי ברגע שאנורקסית לא מחליטה שהיא רוצה באמת לצאת מזה ולוותר על חלום הרזון, אין החלמה. וברגע שהבנתי את זה, עליתי על השביל. אבל הרשתות מאוד קשות לי, התמונות של הדוגמניות. אני מדברת גם בשם חברות שלי שלא נמצאות וגם בשם חברות שלי שמתמודדות, וגם עבור עצמי והחוק המדהים של עדי. אני עוקבת אחריו כבר שנים בפייסבוק, ואני פשוט מתפעלת מכל מה שהוא עושה. אלה דברים שעוזרים לי להמשיך להחלים, להמשיך לראות אנשים שנלחמים. הלוואי שבאמת תאשרו את החוק, והסביבה שלנו תהיה יותר נעימה, ושאני לא אצטרך להרגיש אשמה על זה שאני נראית כמו אישה. כן, אני נראית כמו אישה. יש לי בטן, אבל זה לא היה לי מגיל 15 וחצי, מאז שהתפרצה ההפרעה, וזה לחיות אחרת בעולם. אני מרגישה שעכשיו אני מנצחת, לא כשהייתי חולה. עכשיו אני מנצחת, אבל צריך לשים לב לתכנים שמועלים, לחסום, אני לא יודעת, אבל צריך לעשות איזשהו שינוי. אני ממשיכה את מה שיהודית אמרה על יותר בתים מאזנים – זה הדבר היחידי שעזר לי. אני עברתי בתל השומר, אני עברתי אשפוזי יום. אני מטופלת מגיל 23, היום אני בת 28 ואני עדיין מטופלת. אני רוצה כבר לצאת לעבוד. לא עבדתי מלא שנים. אני רוצה כבר להיות חלק מהחברה, אבל זו מחלה באמת קשה, זו מחלה שהורגת. אי-אפשר שבחורה תמתין חצי שנה לאשפוז או למרפאה. אני ממתינה עכשיו כבר ארבעה חודשים למרפאה באזור השרון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תסבירי לי, מה זאת אומרת ממתינה למרפאה. את בבית מאזן? << דובר_המשך >> הדר נגר: << דובר_המשך >> לא. השתחררתי מהבית המאזן שהייתי בו בחודש אוגוסט. מאז הייתי ללא טיפול. הייתה לי דיאטנית חודש בערך, והיה לי יקר לממן את זה. אבל באזור שגרתי בו, במרכז, לא היו מענים, לא היה מענה בעצם, ואז הגעתי לאזור השרון, עברתי דירה, גם כדי למצוא לי טיפול בהפרעות אכילה. יש לי מרפאה שהיא במרחק 20 דקות מהבית שאני מתגוררת בו כרגע, ובזמן ההמתנה אני מתחילה לפחד שאולי אני אצטרך עכשיו בית מאזן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז עכשיו את בהמתנה למרפאה? << דובר_המשך >> הדר נגר: << דובר_המשך >> אני בהמתנה למרפאה, ואני עושה הכול בשביל לחזק את הקולות הבריאים שלי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה זמן את בהמתנה? << דובר_המשך >> הדר נגר: << דובר_המשך >> שלושה או ארבעה חודשים, אני לא זוכרת בדיוק. אבל גם לבית המאזן, גם לאשפוז בתל השומר, גם לרעות, כל מקום ומסגרת שהייתי בהם, הייתי צריכה להמתין בבית, והמשקל אף פעם לא שיחק לטובתי. המשקל ירד, ירד וירד, והגעתי למשקלים שאני לא רוצה לציין אותם, אבל הייתי בסכנת חיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מורן, את מכירה את זמני ההמתנה? << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> יש זמני המתנה, ואלה נתונים ידועים. אני לא יודעת להגיד לכם עכשיו את המספרים, אבל זה כמה חודשים. המשרד פועל להרחיב את השירותים האלה ולהכשיר צוותים, וזה אחד הדברים המשמעותיים כי אנשי מקצוע שמטפלים בהפרעות אכילה צריכים להיות מוכשרים לזה. אז גם להקים מרפאות, גם להרחיב את טיפולי הבית, גם את הבתים המאזנים, וגם לפני שמגיעים למרפאה של הפרעת אכילה, לקבל טיפול ראשוני מאנשי מקצוע שקיבלו הכשרה ראשונית לטפל בהפרעות אכילה, עד שיגיעו למרפאה עצמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נשמע המון זמן למישהי במשקל מסכן חיים. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> כן, זה הרבה זמן ופועלים להרחיב את זה כל הזמן. אני חושבת שמעבר להרחבה של השירותים ולטיפול של מי שעכשיו נמצאת בהפרעת אכילה, צריך לשנות את הנורמה ולפעול למניעה כבר מגיל צעיר, כדי שלא נצטרך לבנות עוד ועוד מרפאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. זה הדבר הנכון. אבל כשיש לנו מצב נתון, שמישהי כבר באירוע - - - << דובר_המשך >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << דובר_המשך >> אז כמובן שיש הרבה תקציבים שהולכים להרחבת השירותים לכל אורך השרשרת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אבקש נתונים של זמני המתנה ממוצעים ואיך מקצרים אותם. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אני יכול להגיד משהו? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן. << דובר_המשך >> שימי תבורי: << דובר_המשך >> מזמן לא הייתי בכנסת, אבל מאז שהכרתי את יהודית, אני עשר שנים איתה, וטיפלתי בקארין קצת פחות מיהודית, אבל צריכים להקשיב ליהודית. כל פעם היא באה ומספרת, ואני מביא אותה לפה, ושום דבר לא קורה כבר עשר שנים שאני פה. היא הבטיחה, וההוא הבטיח, ואנחנו נבדוק – עד מתי? כל מה שהיא אמרה זה מהלב שלה. פונות אלינו כל הזמן אנורקסיות, והיא בקשר איתן ועוזרת להן, והייתה מישהי שנפטרה לפני חודשיים, היינו מביאים לה אוכל עד ראש העין ודואגים לה לביטוח לאומי - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ללא מענה? אין טיפול? << דובר_המשך >> שימי תבורי: << דובר_המשך >> אין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מרגישה שאולי צריך להביא את המקרים האלה אחד-אחד. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> צריכים להביא לפה את ביבי ולתת את החוק. מה זה? אני לא מבין את הדבר הזה. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> אי-אפשר להביא אותה, היא כבר לא איתנו. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> עשר שנים אני פה, הולך וחוזר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אפילו טלפון של מישהי שמגיעה אלייך - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> היא מתקשרת אליי בשעה 4:00 בלילה, מישהו צריך לקחת אותי לבית חולים, אין אף אחד, אז אנחנו מגיעים, אני ושימי, לוקחים אותה למאיר, לבילינסון, אין אף אחד, אין כלום. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אף אחד לא יודע את זה. אנחנו לא מחפשים תקשורת. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> לא, שימי. יודעים, יודעים כולם. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> היא הייתה ארבעה חודשים בהמתנה לגהה כי לא קיבלו אותה באף מחלקה להפרעות אכילה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והיא פשוט מצאה את מותה? << אורח >> אלה נחום: << אורח >> כן, היא נפטרה בבילינסון, ובילינסון מקושר מאוד לגהה. יכלו להעביר אותה. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> צריך פשוט להיות פה איזה שר, שיהיה שר בשביל האנורקסיות, בשביל המחלה הזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צריך שינוי. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> צריך שינוי. הפקידה הזאת עושה את מה שהיא אומרת, אבל זה לא תלוי בה, לא בתקציבים ולא בשום דבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה לשמוע את עדי ברקן. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> קודם כול, אני חייב להגיד לך תודה על היוזמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המינימום שאני יכולה לעשות. זה לא הרבה. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> זה לא ברור מאליו. אני מבלה פה כבר 25 שנה, וזכינו שאת מובילה את הסיפור. (הצגת מצגת) אני רוצה להתחיל ולספר מאיפה זה מגיע. אני צלם אופנה 46 שנה. שנות ה-90, אני מצלם בשתי הסוכנויות הכי גדולות בעולם בפריז, עלית ופורד, ואז מגיעה הודעה: מסיבת עיתונאים של מעצב בשם קלווין קליין. כשהוא עושה מסיבת עיתונאים, כולם מגיעים. זה היה בלובר בפריז, ישבתי בשורה שלישית. הוא עולה על הבמה ואומר: תשמעו, הקמפיין של החורף, קפץ לי 450% במכירות, והסיבה לכך היא האידאל הבא ומעלה על הבמה את קייט מוס. אני יושב, מסתכל עליה, ואני אומר: עצמות לחיים ועמוד שדרה – מה יש פה? היא הייתה בעצם שלוש מידות פחות משאר הדוגמניות שכיכבו אז, סינדי קרופורד ולינדה אוונג'ליסטה. ואני אומר ל-Booker שלי, סטפן: She looks like a guy, והוא אומר לי: ששש, סתום את הפה. סתמתי את הפה. בדרך חזרה לסוכנות אני אומר לעצמי, מה זה, אני רגיל לצלם דוגמניות רזות, ואת האמת, גם אוהב אותן. היא לא רזה, היא הייתה שדופה לגמרי. אני מגיע לסוכנות, מסתכל עליי מנהל הסוכנות, ואומר לי: נו, ברקן, אתה מרוצה? אמרתי לו: ממה אני אמור להיות מרוצה? הוא אומר ליף תקשיב, ברקן, אני רואה שאתה לא שלם עם זה, אז יש שתי אפשרויות, או שבגרמניה ובהולנד אנחנו מצלמים נשים כמו שאתה אוהב, או שאתה מיישר קו, כי מעכשיו זה האידאל. תוך שלושה חודשים, כל מעצבי-העל שינו את אידאל היופי. הדרושות ממידה 38, כמו סינדי קרופורד, ירדו למידה 32. אני מקבל לצלם תצוגה של ראלף לורן. כצלם, אני מגיע תמיד שעה לפני התצוגה ומצלם את ה-Making of של הדוגמניות. עכשיו אני אגלה, כשדוגמניות מתאפרות, אין חלק עליון, יש מגבת, כך שהגב נשאר חשוף. אני נכנס לחדר איפור, יושבות 30 דוגמניות מול המראה, הגב חשוף, וכולן פתאום עם גב של קייט מוס. הייתי בטוח שמשהו בתאורה לא בסדר, אמרתי לאסיסטנט: תשמע, יש פה איזה פנס, תזיז אותו, כי זה לא נראה טוב. הוא הולך לכיוון הפנס, עוצר באמצע, ועושה לי עם האצבע: תסתכל שמאלה. הליין הראשון של הדוגמניות שסיימו את האיפור עולות על המסלול ומתחילות חזרות, והמפיק עומד ליד הבמה וצועק להן: Walk like a guy, don't walk like a woman. אני רואה מקל תקוע בין שתי הרגליים שלהן, בחרו רק בנות שהן שטוחות חזה, ואף אחת לא מחייכת. צילמתי את התצוגה, ואמרתי, בסוף התצוגה אני חייב לברר משהו. נכנסתי לחדר של המעצבים ושאלתי: תגידו לי, למה תמיד רק בנות שדופות? למה רק שטוחות חזה? למה אסור להן לחייך? ואז אומר לי המעצב של ראלף לורן: תקשיב, עדי, אני מוכר את היצירה שלי, אני מוכר בגד, אם אני אשים חזה, אם אני אשים שוקיים, הם יגנבו את תשומת הלב. אמרתי לו: תראה איזה קטע, כי אם אני אראה מישהי מחייכת בבגד לך, אני אגיד: וואלה, היא מאושרת. הוא אמר: בחיים השקפת העולם לא תשתנה, אנחנו לא ניפגש בשום מקום. אני חוזר חזרה לסוכנות, ובאותן שנים הייתי מגיע כל כמה שנים לארץ ומצלם לקוחות שלי. הלקוח היה 'פלפל', זוכרים, בגדי ים פלפל? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יעל בר זוהר דווקא הייתה - - - << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> בדיוק. אני מקבל טלפון מגילי פלד, והוא אומר לי: תקשיב, עדי, לפני שאתה מגיע לצילומים, תעשה אודישן אצלך בסוכנות ותאתר לי את הדבר הבא: ילדה בת 14 או 15 שאתה חושב שהיא יכולה להיות הכוכבת הבאה. עשיתי אודישן. הגיעו 200–300 ילדות. באמצע האודישן ילדה אחת התעלפה. את האמת, נחנקתי, ואז הבנות ניגשו אליה והתחילו לעזור לה, ואחת מהבנות מוציאה לי קופסה מהתיק שלה, וכתוב על זה: כדור משלשל. שאלתי אותה: מה? היא אמרה לי: עדי, תירגע, הן רוצות לרדת במשקל, לוקחות כדור אחד או שניים, אל תעשה מזה רעש. עוד לא התחלתי להתאושש, ההורים של הילדה נכנסים, ואבא שלה מסתכל עליי כאילו רוצה לרצוח אותי. הוא אמר לי: אני רוצה לדבר איתך שנייה בצד. הוא נתן לי חיבוק של דוב ואמר לי: תשמע, הבת שלי הייתה פה לפני שישה שבועות אצלך, לא אתה ראית אותה, ומאותו יום היא לא מחייכת. שאלתי אותו: מישהו הטריד אותה מינית? הוא אמר לי: עדי, כנראה משהו הרבה יותר חזק. מה יכול להיות יותר חזק מזה? סיימנו את האודישן, ביקשתי את הטפסים של אותן נערות שהיו, ואז שלפתי את הטופס של אותה נערה. חשכו עיניי, כי למטה היה כתוב כמו שאני הייתי נוהג להגיד 20 פעם ביום: ילדה מדהימה, חייבת לרדת ארבעה-חמישה קילו, ולחזור אליי. בחלום הכי שחור לא חשבתי שלהגיד למישהי לרדת במשקל זה לשלוח אותה להתאבד. אנחנו טסים לאילת לצילומים. אני מגיע, מפרק ובונה תאורה, ומקבל טלפון מהסטודיו: תקשיב, עדי, יש פה עובדת סוציאלית, היא רוצה לדבר איתך. ואז היא אומרת לי: תשמע, אני מלווה ילדה אנורקסית במשקל שלא נגיד אותו, והיא עומדת למות. מה הקשר אליי? היא אמרה היום בבוקר: תיקחו אותי לעדי ברקן, הוא יגיד לכם שאתם טועים, שככה נראית דוגמנית. המשקל שהיא אמרה לי, את זה עוד לא ראיתי. אני כבר בצילומים, יעל בר זוהר, סנדי בר, הראש שלי בסוכנות. מגיעה ונכנסת ילדה בשם קטי, 1.75 מטר, אושוויץ. מה התפקיד שלי? היא אומרת לי: קודם כול, תשכנע אותה להתאשפז, כי היא תמות. בקטע המנטלי, בקטע של לשנות את הראש, קודם כול, שלא תמות לנו. איפה מאשפזים אותה? היא נתנה לי שישה מספרי טלפון, והראשון היה מחלקה בתל השומר. הרמתי טלפון, אמרו לי: תשמע, עדי, רוצים לעזור לך, אבל יש לנו שמונה מיטות, ויש 64 בנות בהמתנה, תאשפז אותה כרגע בבית חולים אחר, קודם כול, שהיא לא תמות, שכשתתפנה מיטה, אני מבטיחה לך שאני מביאה לך אותה. בית החולים השני היה בית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה. לא הבנתי למה הם כל-כך נחמדים איתי, ישר מיטה. אני מגיע, אין דלתות, יש סורגים. אני מכניס את הראש פנימה, אני רואה ילדים בגיל 15 ו-16, עם הראש למטה, ילדים אובדניים. זו פעם ראשונה ששאלתי את עצמי: מישהי שלא אוהבת את הגוף שלה, למה צריכה להיות במחלקה כזאת? אבל מי אני בכלל, מנהלת המחלקה אמרה לי: עדי, יש לך אישור ממני, כל ערב תגיע לפה. וזה מה שעשיתי. כל ערב, 19:00 בערב, אני אוכל איתה ארוחת ערב. הגענו לשלב שהיא התאזנה טיפה ושחררו אותה. ופה הגיעה המכה הגדולה. אני מקבל טלפון ממיכל זוארץ, זוכרים? הייתה לה תוכנית אירוח בערוץ 1, והיא אמרה לי: תקשיב, עדי, אתה צלם אופנה הראשון בפריז, תבוא לספר את הסיפור שלך. אני מגיע לאולפן, יושב ומספר את הסיפורים, והיא אומרת לי: יש לי הפתעה בשבילך, יש פה נערה בשם קטי שטוענת שהצלת את החיים שלה, היא רוצה לספר את הסיפור. קטי נכנסת, מספרת את הסיפור. זה שודר ביום שישי בערב. ביום ראשון אני מגיע לסוכנות, היו לי 170 פניות של: עדי, תציל אותי. הייתי בטוח שזו מתיחה של יגאל שילון. הזמנתי את 20 הראשונים, בנים ובנות. יושב לידי חייל ואומר לי: עדי, אני רוצה לקום בבוקר, לעמוד מול המראה ולהרגיש סבבה לי. ומה הבעיה? ואז הוא מצביע על הפוסטרים של - - - שהכול פוטושופ. אני מסביר לו שזה פוטושופ, והוא מסתכל עליי ככה ואומר לי: הבנתי, אני רוצה להיראות ככה, עדי. תוך שלושה חודשים, מצלם אופנה הפכתי להיות מלווה לבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה. אין עיר בישראל שלא הייתה לי מישהי. אחת הבנות פתאום נעלמה לי, הילה אלמליח מטבריה. פרלה, אימא שלה, התקשרה אליי ואמרה לי: תקשיב, עדי, הילה מאושפזת, כדאי שתגיע לשם. הגעתי ל'פוריה'. שתי המיטות הראשונות היו ריקות, במיטה השלישית היא שכבה עם הפנים החוצה. אני קורא: הילה, היא לא מגיבה. ואז אני מתקרב למיטה, ראיתי אותה, והיא אמרה לי: בוא נצא החוצה, נשתה רק כוס של מים. שלפתי אותה כמו ששולפים תפוז מהסופרמרקט. הופ, אנחנו יוצאים החוצה - - - (הצגת סרטון) << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זו הנערה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זאת הילה. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> לקח לנו 40 שניות, ואז היא קיבלה דום לב ומתה לי בידיים. איבדתי חבר בצבא – זה לא ריח של מוות, זה ריח שהגוף נרקב, זה כאילו לקחו את כל האיברים הפנימיים, מחצו אותם ושמו במיקסר. באותו לילה לא התקלחתי, נשארתי עם הריח של המוות עד הבוקר כדי להבין מה עשינו לא נכון. מה עשינו לא נכון? שני דברים – לקחנו דוגמניות בתת-משקל, רק בתת-משקל, וקיבלנו את הפוטושופ. כשאני קיבלתי את הפוטושופ, היה כתוב לי: שלום, צלם, באנו לעזור לך, אם יש חצ'קון לדוגמנית, יש לך דרך למחוק את זה או אם, חס וחלילה, הג'ינס לא קיבל את הצבעים שלו – בשום מקום לא כתוב לי שינוי גנטי בין גבר לאישה. אבל לא רק אני קיבלתי את זה, קיבלו את זה מעצבי האופנה. ומעצבי האופנה עם השקפת העולם שלהם, לא משנה מה צריך לעשות, לוקחים את העכבר, שלושה איברים. אני אקח עכשיו 100 נשים ברחוב, אני אשאל אותן מה הם שלושת האיברים שהן לא אוהבות, הן יגידו לי: ידיים, בטן וירכיים, כי זה המקום הראשון שאנחנו עושים פוטושופ. אמרתי, אני אכתוב חוק. כתבתי את החוק בשנת 2003. אז הייתה חה"כ ענבל גבריאלי, ניגשנו ובאנו להגיש את זה, היה פיזור הכנסת, ואז הבנתי שיש לי עוד דרך ארוכה. אבל אני חוזר לתעשייה, ואני בא לתעשייה ואני מייצר כוכבת חדשה שאחרי חודשיים תפסתי אותה מקיאה בשירותים. המקום היחידי אז היה בתל השומר, שם ד"ר אדית מיטרני רק הקימה את המחלקה, שמונה מיטות; וכשהיא הייתה נכנסת לשיחות, הייתי יושב עם הבנות שמאושפזות. שמונה בנות, ושמתי לב שזה שני קהלים שונים, מחצית מהבנות הגיעו לשם בגלל טראומות, לא עלינו, אונס או אלימות בתוך משפחה, ומחצית מהבנות אמרו, אני לא אוהבת את הגוף שלי. לא הבנתי מה פתאום שני הקהלים האלה נמצאים באותו מקום, הרי זו טראומה, אבל אני לא רופא, והמשכתי בעשייה שלי. ואז אני מקבל טלפון מפריז, אומרים לי: תקשיב, עדי, אנחנו רוצים לפצות אותך, הדוגמנית שמתה, יש לנו פיצוי בשבילך, תבוא. כשאני נסעתי לפריז, עברתי בדיוטי פרי וכל צילומי המגזין היו מדיום שוט, הדוגמניות היו מצולמות עד פה. איך שאני מגיע לדיוטי פרי, אני רואה פתאום צילומים רק של פנים, את כל הגופות הכניסו פנימה. ואז אני מגיע לז'רארד, הבעלים, הוא אמר לי: עדי, תקשיב, יש לי פיצוי בשבילך, אתה מצלם את הפנים של ה-90. את האמת? קנה אותי, כאילו עשה לי טשטוש בעיניים – רד למטה, תכיר את הבחורה. אני יורד למטה, יושבת ז'סמין, מיס שבדיה, 1.78 מטר, אולי 40 קילו, חיוורת לגמרי, שיער דליל, ואז אני אומר לה, בואי. היא באה אליי ואמרתי, אני יודע איפה להכניס לה, אמרתי לה: תשמעי, אני אוהב לצלם ב-Daylight. כשהן שומעות Daylight הן מבינות שהן צריכות לקום מוקדם בבוקר. זה השכמה ב-4:30, איפור, שיער, ארוחת בוקר וצילומים. הוא אומרת לי: כן, כן. מגיעים ב-5:30 בבוקר, היא יוצאת החוצה, אני עם הסנדביץ' שלי וקולה, ואני אומר לה: ז'סמין, את רוצה קצת? לא, לא, לא. אכלתי, נשאר הביס האחרון, והיא ביקשה אותו. איך שהיא מכניסה את הביס לפה, הנייד שלה מצלצל. מי זה? הסוכן שלה, הוא שמע אותה לועסת. הוא פתח עליה ב-200. תני לי את עדי ברקן. תגיד לי, אתה קולט מה אתה עושה? זה היה יום שני בבוקר. יש לה אודישן ב"ווג" האיטלקי ביום חמישי, אתה נותן לה לאכול? ואז היא מסתכלת עליי ככה ואומרת לי: עוד לא ראית כלום, תבוא אלינו הביתה. לכל סוכנות יש מלון עם 100 או 200 חדרים, וכל הדוגמנות שלא גרות בפריז ישנות שם. אני מגיע אחרי הצילומים איתה ביחד – שקט. אני רגיל לקטעים שם, ואז אני עולה למעלה למטבחון. היא פותחת לי את המקרר: שישה תפוחי עץ, 12 בקבוקי מים מינרליים עם שמות שלהם, ובצד הייתה קופסה עם חבילות מסטיק 0% סוכר. אני מסתכל עליה, ובאותו רגע, אם יש לי אקדח, אני יורה בעצמי. ואז החבר שלי אומר לי: עדי, תקשיב, יש תצוגה של ורסאצ'ה, בוא נלך. אמרתי לו, סבבה, בוא נלך. אני מגיע לשם, ואנחנו הסלבים מקבלים את השורה למעלה, ולמטה כל הדוגמניות על הבר. המועדון חשוך, האור היחידי זה על הבר. ואז אני מסתכל ורואה, כל הדוגמניות עם קרחות, זאת מדביקה מפה לפה. אני יורד למטה, ואני רואה דוגמנית שצילמתי חמישה חודשים לפני זה בתצוגה, ואני לא מזהה אותה. היא מביאה לי חיוך, ואני רואה את החניכיים שלה בפנים. ואז היא אומרת לי: עדי, אתה זוכר את התצוגה? לקחו אותי הצידה, תפסו לי פה בעצם, ואמרו לי: You have to lose five pounds. זה הקטע שהבנתי שמפה אני לא זז. שלושה חודשים אחרי זה היא קיבלה דום לב ומתה. ואז אמרתי, מפה אני לא זז. שמתי את עצמי רק במטרה הזו, והתחלתי לדבר עם משרדי ממשלה. אני נשבע לך, מירב, בשנת 2005 אני יושב עם פינקלביץ', הפסיכיאטר הראשי של משרד הבריאות, ואני אומר לו: אנחנו בפתחה של מגפה. הוא אומר לי: איזו מגפה, עדי? אמרתי לו: על הפרעות אכילה למדתי, יש את הספר DSM, קראתי אותו, הוא לקח לחצי שנה. בסיבות להגיע להפרעות אכילה יש 36% Unknown, אולי על זה אני מדבר? ואז הוא קם, ביהירות כזו: ברקן אמר שיש מגפה, למדנו משהו חדש, תתעסק במה שאתה יודע. לא משנה שהיום הכל התפוצץ לכולם בפנים, כן? ואז אני זוכר, התחלתי ועדה, ועוד ועדה ועוד ועדה, ונפגשתי במשרד החינוך – מעניין שהם לא פה. ואז אני שואל: למה לא מדברים על זה בבית ספר? אני בבתי ספר. אז היא אומרת לי: תקשיב, עדי, יש לנו ניסיון. בחורה באוסטרליה ב-1992 עלתה על הבמה וסיפרה לכיתה שלה על הפרעות אכילה, ולמוחרת שתיים נדבקו. אמרתי לה: נו? – מאז אסור לדבר על זה. הרמתי ידיים. אמרתי, אוקיי, בוא נמשיך הלאה. בקיצור, אני מגיע לבתי ספר, נפגש עם 5,000 בני נוער בחודש, לא בגלל משרד החינוך, זה בגלל שמנהלי בתי הספר מזמינים אותי. ואם ב-2005 נוצר איזשהו דיאלוג עם בני הכיתה, ואני שואל אותם: מי קם בבוקר מרוצה מאיך שהוא נראה? אז הם מסתכלים עליי ככה, בשנת 2005 זה היה בערך 80% מהבנים ו-70% מהבנות, והיום זה 4% מהבנות ו-25% מהבנים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> האם את יודעת כמה בנות מתות כל חודשיים, מירב? זה חשוב. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> שנייה, יהודית. אני רוצה לגמור את הסיפור. ואז אני שואל שאלה שנייה: מי אוכלת ארוחת בוקר באופן קבוע? הן צוחקות לי בפנים. ואז קמה ילדה בת 14, ואומרת לי: תשמע, עדי, אני לא אוכלת ארוחת בוקר. אני מגיעה הביתה מורעבת, מכניסה את השניצל שאימא הכינה לי, ואיך שהשניצל מוכן, מי מגיעה הביתה? אימא שלי. ואז היא אומרת לי: אימא שלי מידה 38 אחרי ארבע לידות, אני מידה 42. שאלתי אותה: מה הקשר? היא אומרת לי: אני אגיד לך מה הקשר, היא לא שואלת אותי איך היה בבית ספר, בואי נאכל ארוחת צוהריים. מה היא עושה, עדי? הדבר הראשון, היא שמה את הג'ינס שהיא קנתה בקניון, עומדת מול המראה, ואומרת: נו, רווית, איזה יופי יושב הג'ינס על הטוסיק של אימא. מה אני אמורה לעשות עם השניצל? אנחנו בדור שני בפנים. תקשיבו לי טוב, זה המגפה שאוכלת את כולם. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> והורגת את כולם, עדי. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אם פעם זה היה מגיל 14 או 15, היום אני מקבל טלפונים מגננות, שהילדים בגן חובה, זה מה שהם עוסקים בו מהבוקר עד הערב. עכשיו יש פה שתי אפשרויות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רק חייבת שתחתור לסיום. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> בואו נתמקד במטרה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אפשר להתמקד באחוזי הבנות שנפטרו? << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> שנייה, יהודית, תני לי שנייה לסיים בעניין החוק. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> זה נורא חשוב. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אני יודע, אבל תני לי לסיים. התחלתי משהו על החוק. צריכים לקרות פה שני דברים. בשנת 2012, כשהייתה רחל אדטו, והצלחנו להעביר את החוק, ישבתי במשרד המשפטים. ואז אמרו לי: עדי, יש בעיה של איסור חופש העיסוק, אתה לא יכול לאסור על מישהו לעבוד בעבודה מסוימת. שאלתי, פדופיל יכול להיות מורה בבית ספר? – מה פתאום. נרקומן יקבל רישיון לאוטובוס? ואז פקיד אחד, נורא נחמד, אמר לי: תקשיב, עדי, אתה באת פה עם פצצה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה ההצעה? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> ההצעה – נעביר את החוק, אל תחייב אותנו כרגע לעשות אכיפה, אלא אם כן, לדוגמה, מישהי תלך לבית משפט ותגיד - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אתה מדבר על כלי אכיפה לחוק? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> כן. בוא נעביר את החוק, אתה רת מרתון, תמשיך עם המודעות, יגיע הזמן שבו נשים שיניים. וזה הזמן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וזה לא הגיע. << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> זה לא הגיע. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה הם הכלים הנכונים לאכיפה, לשיטתך? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> שעתיים עבודה בשבוע של שני פקחים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קנסות? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> זה עלויות של גרושים. מירב, אנחנו לא ניו יורק. יש פה שמונה קמפיינים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, ומה הדבר השני שרצית להגיד? << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אז קודם כול, דוגמניות בתת-משקל, הו עושות ציפורניים וגבות כל שבוע, פעם בשלושה חודשים היא הולכת לתזונאית בקופת חולים ומקבלת אישור על BMI. דבר שני, אין יותר פוטושופ להצרת היקפים. נקודה. כי זה לא משנה אם נביא דוגמנות במידות יותר גדולות, והם יחתכו. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> ולהקים מרכזים, מרכזים, דחוף, בתים, בתי חולים. ציפורניים וגבות זה לא עכשיו. בתים. יש בנות שמתות בבית. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> ודבר חשוב לא פחות, את המידות לשים בסנטימטרים ואינצ'ים. כרגע אין מידות. 32 ו-42 זה לא מידה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה, במכנסיים? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> בכל בגד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה מידות לא אמיתיות. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> כשמישהי נכנסת לחנות בגדים, שתדע מה המידה שלה. 32 או 42 זה סתם מידה שסטייליסטים סימנו. אין פה מידה אמיתית. מאוד קל לאכוף את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מידות באינצ'ים. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> כן. אגב, טיק טוק לא הגיע לפה ואני רוצה להראות לכם למה. אני הרבה בטיק טוק. יש בטיק טוק כוכבות עם מיליונים של צופים, מיליונים של עוקבים. התקשרתי לנטלי, דוברת של טיק טוק. אני רוצה שתראו את הסרט הזה. ארבע מיליון עוקבות לשתי הבנות האלה. (הצגת סרטון) << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> זה מכל העולם. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> עכשיו שתבינו, כל סרטון שני שלהם זה פרסומת, או לשוקולד, או לעוגיות או לעוגות; מותגים מסחריים משלמים להן הון כסף כדי שהן יקדמו אותם. לתאומות האלה יש ארבעה חשבונות, זה חשבון עם ארבעה מיליון עוקבים, עוד חשבון עם חצי מיליון עוקבים. דיברתי עם נטלי, היא אמרה שהיא תדבר עם ליאור, מנהל המדיניות. שלחתי לו הודעה, הוא לא חזר אליי. יידעתי את נטלי. ברור שהוא לא יבוא. הוא יודע מה אני הולך להראות לו. מה הם כותבים? אנחנו נדאג שתוך שבעה ימים החשבון הזה ייסגר. הוא לא ייסגר. יש פה הנהלה חסומה לגמרי, עקומה, לא מעניין אותם כלום. יש מאות מיליוני בנות שעוקבות. לנו יש עכשיו 600 ומשהו חשבונות שביחד יש 35 מיליון עוקבות אחרי החשבונות האלה. מטורף לגמרי. ראית את שתי הבנות האלה. זה לא נקרא קידום מכירות להפרעות אכילה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מחריד. << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> במקביל, בשבוע הבא אנחנו עולים עם קמפיין עולמי, והפקנו תו תקן. תו תקן בדיוק כמו הארנב על השמפו. הארנב על השמפו אומר: אנחנו לא משתמשים בניסויים בבעלי-חיים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אם הכנסת לא תוציא חוק, עדי, אז שום קמפיין לא יעזור. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> יהודית, זה לא חוק. תו תקן יוצע לחברות שלא לוקחות דוגמניות בתת-משקל, לא הצרת היקפים, ומסמנות מידות בסנטימטרים. ב-2016 כתבתי מכתב למנכ"ל H&M. זו הייתה שנה שכל הדוגמניות שלו היו הכי רזות שבעולם, וכתבתי לו על החוק. תוך יומיים הוא חזר אליי, ואמר לי: מה אתה מציע? הגיע הזמן שתיקחו דוגמניות במידה 44 ו-46. תבדקו, בשנת 2016 אשלי גרהאם, מידה 48, הייתה הפרזנטורית. מה ראו החברות? ש- H&Mמקבל המון יחסי ציבור, אז כל אחד עשה הבלחה ולקח דוגמנית. זה לא בגלל שהם מאמינים בזה, ומעכשיו אנחנו נהיה מידה 42 עד 46. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> פשוט הכול אינטרסים. << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> הם הלקוחות הראשונים שלנו שיקבלו תו תקן. זו השיחה שלנו איתם, ואנחנו לקראת סגירה. ואני מאמין שאם H&M ייקח את תו התקן, העולם יהיה בעקבותיו, בדיוק כמו קלווין קליין, כי בסופו של דבר, המכירות יעלו. היו כבר ניסיונות לחברות של הלבשה תחתונה בלי פוטושופ, והמכירות עלו ב-6%. אני מקווה מאוד ש- H&Mזה פתיחתה של מגפה, אבל פה את החוק חייבים להעביר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז רגע, אני רוצה לשאול כמה שאלות. משרד החינוך לא כאן. << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> מירב, אני חייב עוד משהו חשוב מאוד. כשאני ישבתי מול הצד המטפל, אמרו לי, עדי, אין דבר כזה השפעה של רשתות חברתיות וסלבים לבעיות של דימוי גוף והפרעות אכילה. לפני שנתיים אני פותח טלוויזיה, את הזוג הזה אתם מכירים מהטלוויזיה. אני רוצה שתראו את זה. (הצגת סרטון) היא מדברת בשנת 2020, והיא פעם ראשונה שמעה על זה. אני אראה לך 15 ועדות בריאות שאני צועק את זה, ואומרים לי, הבן אדם משוגע, על מה הוא מדבר? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני רוצה לקחת את הדברים שנגענו בהם. בעניין חינוך נטפל בנפרד, הם לא כאן. קנסות – משרד המשפטים, מה עמדתכם בעניין הזה? הרי באמת חוק ללא קנסות, הוא חוק לא אפקטיבי. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אני חייב להגיד לך דבר אחד. אם מנכ"ל קסטרו ידע שאם הוא לוקח דוגמנית בתת-משקל הוא ישלם מיליון שקל – מיליון שקל זה בעצם תחזוקה של מיטה אחת במחלקה להפרעות אכילה – הוא יישר קו, כי בסופו של דבר, זה רק ביזנס. עכשיו את האמת, מכולנו פה, זה אתם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את רחל? << אורח >> רחל טרגין: << אורח >> כן, אני רחל טרגין ממשרד המשפטים. זה באמת מצב מורכב, שבו יש חוק ללא סנקציות. בין היתר, זו תוצאה של זה שמדובר בהצעת חוק שלא הייתה הצעת חוק פרטית, לא תוצאה של עבודת מטה ממשלתית. בכל אופן, החוק הזה לא מתאים לאכיפה פלילית, אבל בהחלט כן לאכיפה מינהלית, וכדי שזה יקרה צריך שהגורם המקצועי, שזה הרגולטור, צריך להבין מי הרגולטור, המשרד הממשלתי המתאים, והוא זה שצריך לקחת אחריות על זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי הרגולטור? << דובר_המשך >> רחל טרגין: << דובר_המשך >> זו החלטה שצריך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אף אחד לא קיבל החלטה כזו? << דובר_המשך >> רחל טרגין: << דובר_המשך >> זה גם לא משהו שאנחנו אמונים עליו. זאת החלטה מקצועית שצריכה להתקבל - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בעצם זה נע בין משרד העבודה למשרד הכלכלה? << דובר_המשך >> רחל טרגין: << דובר_המשך >> למעשה. אלו רגולטורים שיכולים להתאים וצריך לפנות אליהם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אילנה, את מהרשות לסחר הוגן. זה קשור אלייך? מי פה ממשרד הכלכלה? ומי פה ממשרד העבודה? << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> צוהריים טובים, אני איתי פלומבו ויסמן, הממונה על הרגולציה במשרד הכלכלה. קודם כול, אנחנו רואים פה אתגר שהוא אתגר מהותי, הוא חוצה מגדרים, והודות לעבודה המאומצת של עדי נוצר פה חוק שהוא חוק פורץ דרך. אחר-כך האירופאים העתיקו את החוק הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אבל הוא לא שווה כלום כי לא מיישמים אותו. << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הוא פורץ דרך לתוך קיר שהתנגשנו בו. << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> הוא חוקק כשמשרד הכלכלה כלל בתוכו את זרוע התעסוקה, כמו שציינת, וברגע שזרוע התעסוקה התנתקה ממשרד הכלכלה, למעשה החוק הזה נותר בלי גוף שבודק את היישום שלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> עשר שנים אנחנו בנקודה אז. << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> נכון. היו דיונים בכנסת גם ב-2017. הממ"מ הגישו נייר עמדה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ומה הוחלט? << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> הבעיה הוצפה, אבל לא טופלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מצריך חקיקה, להחליט מי הרגולטור? או שאפשר ברמת החלטת ממשלה? רחל, אם אנחנו רוצים לקבל החלטה על רגולטור, אנחנו צריכים להביא חקיקה חדשה או שזו החלטת ממשלה? << אורח >> רחל טרגין: << אורח >> אני אצטרך לבדוק את העניין הזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. וברגע שיודעים מי הרגולטור, החלטות על קנסות ומהלכים מינהליים, אכיפה מינהלית, זה החלטת ממשלה או חקיקה? << אורח >> רחל טרגין: << אורח >> יהיה צריך לעגן את זה בחקיקה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. אז אני לא יכולה להתחמק מחקיקה. מה לשיטתך? מי צריך להיות הרגולטור של זה? << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> בסופו של דבר, האתגר הוא אתגר בריאותי. בסוף יש לנו נערות צעירות שרואות את מיתוס השידפון הזה בכל מיני פלטפורמות, נפגעות בנפשן וגם נפטרות כתוצאה מהתהליך. אבל זה לא כזה פשוט. מדובר בבעיה מורכבת, ואנחנו כממשלה צריכים לראות איך אנחנו מייצרים צוות שחושב גם על מניעה בעולם של חינוך, וגם בעולם של טיפול, בעולם של בריאות, וגם לראות איך זה מתכנס למגמות החדשות, בעולם שבו כל אחד הוא פרסומאי, כל אחד הוא מפרסם, יש משפיעני רשת, יש רשתות חברתיות. החוק נחקק כשהם היו עדיין ממש בהתחלה. יש AI, יש את הפילטרים, אנחנו לא יכולים להתעלם מזה. ולכן אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לאיזשהו מהלך ממשלתי מסודר שמסתכל על הדברים בצורה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> של מי? איזה משרדים. הכלכלה? הבריאות? << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אני מציע שקודם כול תמצאו מקום לחולות האלה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> למתמודדות שאין להן איפה להיות. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> כן, עזוב אותך מסיפורים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אתם מדברים על מדיות - - - << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> כמו שאמרתי, עשר שנים היינו פה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה שלב המניעה וזה שלב הטיפול. << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> נכון, שני השלבים חשובים. גם שלב המניעה וגם שלב הטיפול. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אבל צריך שיהיה להם בית בכל עיר, קודם כול. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> בית שיהיה להם. למה הם צריכים לדפוק אצלי בדלת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז קודם כול, משרד הבריאות אומר שיש. אנחנו צריכים לראות איך - - - << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> לא, אין. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אין, אין שום דבר. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אין, מירב. אין. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> אין מספיק מקומות טיפול. אני עומדת מאחורי מה שאני אומרת. אין מספיק מקומות טיפול. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אין, אין. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אין מספיק מקומות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני צריכה לעשות סדר. יש לנו את עניין הטיפול במי שכבר חולה והיא בסכנת חיים. האם את יודעת מה הפער בין ההיצע לביקוש? כמה צריך? כמה חסר? << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> אני יודעת שיש תורי המתנה ושעובדים על ההרחבה של זה, וכן, יש תורי המתנה. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> אה, תורי המתנה. את מבינה את התשובות? << אורח >> הדר נגר: << אורח >> בתורי המתנה בחורה יכולה למות. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> תורי המתנה, ומתות בבית, מתות. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> אבל זה בדיוק המניעה והטיפול. ברגע שעולים עוד ועוד בנות עם הפרעות אכילה, אז גם אין מקום - - - << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> נחכה עוד עשר שנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש מצב נתון. אני מסכימה שצריך את משרד החינוך וצריך את המפרסמים. אני מסכימה, אבל יש גם מצב נתון של נשים שכבר בסכנת חיים. איך מונעים את זה שהם ימתינו חצי שנה וימותו בזמן ההמתנה – זו סוגיה ראשונה במעלה. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חושבת שאתם צריכים לדעת מה זמני ההמתנה ואיך מגשרים על זה. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> יש את הנתונים. פשוט לא באנו עם הנתונים האלה לוועדה הזאת, כי הנושא היה חקיקה של הגבלה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז בבקשה, תעבירו לנו את הנתונים. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> מירב, אני יכולה להגיד לך שלפני שלוש שנים כשהייתי בוועדה, הייתי שנתיים וחצי בהמתנה להדסה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> ובתל השומר לאשפוז ראשון נכנסתי תוך שבוע, אשפוז שני תוך חצי שנה, אשפוז שלישי תוך שלוש שנים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה וואו, זה מוות בטוח. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> גם במרפאות להפרעות אכילה, כמו שיש בהדרים, שהם העבירו והרחיבו בהרצליה (הם עברו מהדרים כפר סבא להדרים הרצליה), מנהלת המרפאה אומרת לי: אני לא רוצה לקחת עלייך אחריות. אז מה זה אומר? בואי, תני לי כדור בראש. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> שום כדור בראש. מירב תטפל בכל העניין. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הלוואי. אני אעשה כל מה שאני יכולה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אבל תעבירי את זה הלאה. תגידי שזה Emergency, תראי להם את כמות הבנות שמתות כל חודש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אעביר את זה הלאה. אני אעשה מה שאני יכולה. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> יהודית, היא לא יכולה לשנות את העולם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אבל אני יכולה לעשות ככל יכולתי, ואני אעשה. אנחנו נעביר. << אורח >> שימי תבורי: << אורח >> היא יכולה להעביר הלאה, והיא לא קובעת כלום, שתהיה בריאה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נכון שאין לי את היכולת להעביר חקיקה ואין לי תקציבים בשליטתי. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> את לא קובעת כלום, כמו ששימי אומר? אני לא מאמינה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני חברת אופוזיציה, כחברת אופוזיציה שלא יושבת בממשלה אין לי תקציבים ואין לי רוב להעביר חקיקה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אז למי תעבירי את זה עכשיו? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אפנה לשרים הרלוונטיים ולמשרדי הממשלה, ומניסיוני, אם כל הזמן לא מרפים ונוגעים בנקודה בצורה עקבית, אז הרבה פעמים דברים קורים; ברור שכולם רוצים לעזור, רק יש להם הרבה דברים על הראש, ועשר שנים לא מחליטים - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מירב, את מציעה שאני אביא את עשר הבנות להקים פה אוהל ושיישנו פה? אין להן איפה להיות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, אני בטח לא רוצה להטריח נשים שגם ככה בסכנת - - - << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> הן זרוקות בשינקין, זרוקות בכיכר המדינה, זרוקות ואין להן איפה ללכת. אימהות לא רוצות לקבל את הבנות כי הן בולימיות. יש בולימיה ויש אנורקסיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תגידי, כמה חולות יש? מה סדר הגודל של זה? << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> המון, המון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יכול להיות שבונים עוד כמה תקנים של כוח אדם ופותרים את זה? האם אתם יודעים מה הפער בין הצורך למה שקיים? << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> נביא את הנתונים המעודכנים, אבל זה פער גם במקומות וגם בהכשרה, באנשי צוות שצריכים להכשיר אותם לזה, כי לא כולם יכולים לטפל. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מקווה שהכנסת לא תפוזר עד שזה יקרה, אבל אנחנו נרצה להביא את האנשים עם הנתונים כדי להבין איך סוגרים את הפער, מהו הפער ואיך סוגרים אותו. עכשיו אני חוזרת לעניין הקנסות. אתה אומר שכדי לענות על שאלת הקנסות, צריך להחליט איפה זה יושב. כדי להחליט איפה זה יושב צריך ועדה בין-משרדית שתחליט אם זה בריאות, אם זה כלכלה ואיך מתאימים את זה לעידן הנוכחי. << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> אני חושב שצריך להיות צוות בין-משרדי, ואולי לחשוב על כיוון של תוכנית לאומית שמטפלת בנושא הזה, בהיבט רב-מימדי. אגב, בדקתי בעולם. העולם התקדם מעבר לחוק שלנו למקומות מאוד מעניינים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לאן? << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> בצרפת, למשל, ב-2017 חוקק חוק הדוגמניות. החוק הזה נאכף על-ידי משרד התעסוקה בצרפת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה הוא אומר? << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> החוק הזה בעצם מגדיר, הוא למד מאיתנו, הוא לקח את המדדים של ה-BMI - - - << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> הרבה שיחות היו לי איתם. << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> הוא למד מהחוק של עדי - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אבל בעולם יש הרבה מרכזים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> והם מיישמים את זה? יש להם קנסות? << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> כן, הם מיישמים. יש שם קנסות של 75,000 יורו, והם יכולים להטיל עונשים פליליים של מאסר בגין - - - << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אנחנו אור לגויים, ונשארים בחושך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז שם זה גם פלילי, גם מאסר? << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> לא, לא. לגבי רשתות חברתיות יש את המודל הנורבגי. יש כל מיני מודלים. המודל הנורבגי, למשל, הוא המודל הראשון שמתמודד עם רשתות חברתיות ועם משפיענים. זה חוק שיצא ב-2022, והוא מחייב סימונים על כל פרסום, על כל פוסט, הוא מטיל סנקציות כספיות, פוטנציאליות, על המשפיענים עצמם ועל חברות שמפרות את החוק. יש את המודל הגרמני, שהוא מודל שמטיל את האחריות הפלטפורמות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> על המשפיענים או על הפלטפורמות? << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> בנורבגיה זה על המשפיענים, ובגרמניה זה על הפלטפורמות. בגרמניה יש חוק שנקרא חוק NetzDG, והוא מחייב את הרשתות להסיר תוך 24 שעות מהדיווח את התוכן הלא-ראוי, ואם הן לא עומדות בזה, הן עלולות להיקנס בקנסות של מיליוני יורו. זאת אומרת, העולם נמצא במקום אחר. ככל שאנחנו, כממשלה, נחליט לקחת את האחריות על האירוע הזה, והוא אירוע ממשלתי, הוא לא אירוע של משרד אחד, אז בהחלט אפשר לעשות פה מהפכה שתציל חיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איזה משרדים רלוונטיים? משרד הבריאות, משרד הכלכלה, מי עוד? << דובר_המשך >> איתי פלומבו ויסמן: << דובר_המשך >> הבריאות, הכלכלה, התקשורת, כי יש פה ברודקאסט, יש פה חינוך, יש פה תעסוקה, כמובן שהמגזר השלישי צריך להיות כאן, המגזר העסקי, הרשתות. בעצם צריך לכנס את כל בעלי העניין, לשמוע, לכנס, וזה אירוע שאי-אפשר להתעלם ממנו. השידפון הזה ממשיך להתפשט. אידיאל היופי הזה עדיין לא משתנה, ויש לנו אחריות כמדינה כלפי הבנות האלה. זה לא רק בנות, זה גם גברים. דימויי הגוף לא נוגעים רק לנשים. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> אני הייתי מאושפזת עם גברים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד מעט זה יהיה חצי-חצי. << אורח >> איתי פלומבו ויסמן: << אורח >> אנחנו צריכים לקחת אחריות על האירוע הזה, כממשלה, לא רק כמשרד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. אז אולי מה שצריך לעשות בשלב הזה, כיוון שאנחנו מתקרבים לבחירות והכנסת תתפזר, זה לבנות תוכנית עבודה עם כמה סעיפים של מה צריך לעשות, ולבקש מהגורמים השונים לאמץ. אני מכוונת לחינוך, אז אני מוכנה לעשות מה שאני יכולה משם, אם נצליח. אבל נראה לי שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בשלב הביניים הזה, כי הרי חקיקה פה בשלוש קריאות לא תעבור תוך שבוע, זה אולי לבנות תוכנית עבודה של מה הצעדים הראשונים, איך ניגשים לזה. אז דבר ראשון, זה הפער בין ההיצע לביקוש, להבין את זמן התורים ואיך מצמצנים אותו, וכמה זה עולה. אני מבקשת לפחות תשובה כתובה, גם אם לא נספיק לעשות עוד דיון עד שהכנסת מתפזרת. << אורח >> אילנית יציב: << אורח >> צריך לשלב פה את משרד התעסוקה כי היא מדברת גם על הכשרה, וזה אחד האתגרים הגדולים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת במרכזים? << אורח >> אילנית יציב: << אורח >> כן, אנשי מקצוע שייתנו את הטיפול במרכזים. זה אחד הפערים שקיימים פה. אנחנו צריכים פה את משרד התעסוקה שידאג להכשיר מספיק כוח אדם כדי שיוכלו להיפתח מרכזים וללוות - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז זה אחד. הדבר השני זה העניין של ועדה בין-משרדית שמחובר גם לעניין הקנסות. ואז יש לנו את החקיקה של הפוטושופ והצרת היקפים; החוק הקיים לא אוסר על שימוש בפוטושופ? << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> אוסר. המידות לא מופיעות שם. את המידות צריך להוסיף. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> הוא לא אוסר. הוא רק אומר שצריך לציין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא לא אוסר. הוא דווקא מנרמל את התופעה. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> בחוק אנחנו מדברים על 7% מגודל המודעה, לכתוב שהתמונה הזאת עברה פוטושופ. << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> כן, צריך לכתוב, אבל הוא לא אוסר את ההצרה בפוטושופ. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אף אחד לא עשה את זה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> גם להסיר מהמדיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מידות באינצ'ים ולא במספרים – אתם חושבים שזה נכון? << אורח >> הדר נגר: << אורח >> המספרים היום הם לא מה שכתוב. אני קונה רק בחנויות יד שנייה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם אני. אנחנו שותפות לזה. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> אני קונה בחנויות ילדים. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> אני רוצה להגיד שאני קונה בחנויות יד שנייה בגלל שהמידות שלפני 20 שנה, זה היה מידות של נשים אמיתיות, סמול, מדיום, לארג'. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> גם הבגדים היו שווים יותר. << דובר_המשך >> הדר נגר: << דובר_המשך >> גם, אבל זה לא קשור. הייתי חונה גם מחנויות ילדים, ובאמת, זה אימאל'ה. בבקשה, תעזרו לנו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני רוצה להספיק עוד כמה דברים. רן, רצית להוסיף משהו? << אורח >> רן רייטן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איתי, ממשרד הכלכלה, דיברת. יאן ממשרד העבודה לא פה. אורי שרף, מהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, בבקשה. << אורח >> אורי שרף: << אורח >> אני אורי שרף, המנכ"ל בפועל של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ואנחנו מפקחים על הערוצים המסחריים בטלוויזיה וברדיו. למעשה, שוק הפרסום, ברובו, נשלט על ידי הדיגיטל, ולא בטלוויזיה; הטלוויזיה זה 30%, והדיגיטל הוא כבר הרבה מעל 50%, למיטב הבנתנו. ולכן, כשרוצים לפעול בנושא הזה, חייבים שהחקיקה תהיה גם לגבי הפרסום בדיגיטל. החוק הקיים, מי שמחויב בו זה הפרסומאי. אנחנו מפקחים על הערוצים, לא על המפרסמים. אבל כמובן, חברת הפרסום חייבת לעמוד תחת כל דין, ואם יש הפרה של כל דין, אנחנו יכולים להטיל עיצומים מסוימים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מה זה אומר? להוריד את התכנים? << אורח >> אורי שרף: << אורח >> זה רק על הפרסום, רק הפרסומות, בהקשר הספציפי הזה, כי הדין כאן נוגע לפרסומות, ולא לתוכנית או סדרה. במסגרת הבקשה שלך לקיים את הדיון, כבוד היו"ר, עשינו בדיקה, ולרשות הגיעו מעט מאוד תלונות ב-13 שנה האחרונות שבהן החוק בתוקף, לגבי פרסומות או תכנים שבהם רואים דוגמנית בתת-משקל, אם אני אגדיר את זה ככה. פחות מ-30 תלונות ב-13 שנה זה ממש מעט, ואנחנו מקבלים אלפי-אלפי תלונות בשנה. אז או שאין מודעות מספקת מצד הציבור שצופה לגבי הנושא הזה, אבל זו הדרך שבה אנחנו מבינים שיש בעיות בשוק ואצל הגופים המסחריים, וכמובן, אם אין תלונות, אז אנחנו לא יודעים שיש בעיה בכלל. ולכן, מכאן אני קורא לציבור להגיש תלונות בנושא, ואני כמובן אשמח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ביקשת – תקבל. << דובר_המשך >> אורי שרף: << דובר_המשך >> בסדר גמור. כשיש דברים שעולים אלינו, אנחנו נבדוק אותם ונראה אם הם עומדים בדין הקיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חשוב שתעבירו. << דובר_המשך >> אורי שרף: << דובר_המשך >> וכמו שאמרתי, זה לא חלק גדול מהשוק היום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אילנה, מהרשות לסחר הוגן. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> אין לי מה להוסיף לדברים שנאמרו. אולי רק במשפט, אני חושבת שכל מה שנאמר כאן בהחלט מזקק את ההבנה שיש כאן הרבה מאוד שותפים. אני לא בטוחה שאם אנחנו פותרים את עניין הפרסום, אנחנו פותרים את הבעיה, כי מספיק שכל הבנות מצטלמות ככה ברשתות החברתיות בלי לפרסם שום דבר. ולכן זה מצדיק את המעורבות של כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים, שגם משרד החינוך וגם משרד הבריאות בתוכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. ד"ר חנה קטן, בבקשה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> תודה רבה על קיום הכנס החשוב הזה. אני רופאת נשים ומתעסקת הרבה בטיפול בנערות ומתבגרות. ברפואת נשים אנחנו פוגשים את זה בדרך-כלל בצומת שבו המחזוריות נפסקת, ויש לנו הרבה כלים לעבוד עם זה. אבל כמובן, זה צריך להיות צוות מולטי-דיסציפלנרי, כמו שאנחנו יודעים, דיאטנים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, רופאי ילדים, רופאי נשים וכולי. היא מחלה ממארת וצריך להסתכל עליה בתור מחלה ממארת. היא לא נגמרת אחרי שהיא קצת עולה במשקל. זה יופיע גם בטיפולי פריון, זה יופיע בהיריון, זה יופיע בזוגיות, זה יופיע בכל תחנות החיים, ולכן היא צריכה ליווי במשך כל החיים. במסגרת הבריאותית יש הרבה מה לשפר. חלק מהתזונאים, הדיאטנים, מכוונים היום לירידה במשקל. כל התרופות החדשות להרזיה - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> זה נורא. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> כשאני רואה בחורה רזה שבאה אליי בגלל הפרעה במחזור ויודעת כמה היא שוקלת, אז משהו לא בסדר. למה יש לה משקל בבית? לדעתי, זה מתחיל בזה שצריך להרחיב חלק גדול מהקריטריונים. אני מעדיפה בחורה עם BMI של 25, 26, 27, מאשר בחורה עם BMI של 18 ו-17. גם 18.5 זה מוגזם לחלוטין, זה לא נותן מענה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> לגמרי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> יש יותר מידע ההתעסקות. למשל, בתחום שלי, שחלה פוליציסטית, כל הזמן דוחפים את הבנות לרדת במשקל ולרדת במשקל. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> וזה בטלוויזיה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> ואני מתעקשת, קודם כול, לתת להם דימוי גוף חיובי; את נראית נהדר, את נראית נשית, את אישה קצת יותר מעניינת ומלאה. אני לא רוצה שהיא תרד במשקל, אני רוצה שהיא תהיה בריאה, שתעשה יותר התעמלות. אז ברמה שלנו, יותר הכשרה גם לגניקולוגים, גם לרופאי משפחה וגם לתזונאים, איך להתייחס לגיל הזה ולבנות האלה מבחינת מניעה. כמובן שזו מחלה שיש לה הרבה מאוד גורמים, הרבה מאוד יושבים על פגיעות מיניות למיניהן, הרבה קומורבידיות עם התנהגויות מסוכנות, עם סמים, עם אלכוהול וכולי, ולכן זה קריטי לטפל בזה. ישבתי בזמנו בוועדה לדמוגרפיה שרצתה לטפל בהולדה של הילד הרביעי, ושם המסקנה הייתה שיהיו פרסומי שלטי חוצות של נשים בהיריון. אנחנו רוצים לקדם איזשהו ערך - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שזה הכי יפה בעולם. אני הרגשתי הכי יפה בהיריון. << דובר_המשך >> חנה קטן: << דובר_המשך >> נכון. הבטן ההריונית היא הכי יפה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חנה, אני חייבת להספיק עוד מישהי שבחו"ל ונמצאת בזום, אלכסה, ואחריה שי הרוש יהיה הדובר האחרון. שלום, אלכסה. << דובר >> אלכסה דול: << דובר >> היי, תודה רבה שהזמנתם ותודה על זה שאתם עושים את הדבר הנפלא הזה. אני הייתי חולה בבולימיה במשך 15 שנה. נחשפתי למחלה דרך כתבה במעריב לנוער, ונכנסתי אליה בגלל כל מה שראיתי ברשתות, את כל הנשים האנורקסיות, והמחלה הזאת היא אחד הדברים הכי קשים שאפשר להתמודד איתם. זו מחלה שהורסת לנו את החיים, והכי מסוכן במחלה הזאת שמסתירים אותה בקלות מאוד. זאת אומרת, האחיות שלנו, הילדות שלנו, יכולות להיות חולות בזה (ויכולים להיות חולים בזה), ואנחנו לא נדע שום דבר. אני תומכת לחלוטין בחוק של לא להשתמש בפוטושופ. אני יכולה לשתף תמונה מקמפיין שעשיתי, רק כדי שתראו את כמות הפוטושופ. לא משנה, זה לא עובד. אני פעילה בשנים האחרונות לדימוי גוף חיובי. פעם הייתי דוגמנית, היו מרטשים אותי – גם ככה הייתי רזה והיו מורידים לי עוד חמישה-שישה ק"ג לקמפיינים, ולא מפרסמים שיש פוטושופ ולא מפרסמים שום דבר. אני בעצמי לא הייתי מזהה את עצמי כשהייתי רואה תמונות שלי בשלטי חוצות או במגזינים. אני תומכת בטיפול בבעיה החמורה הזאת, גם מצד החינוך – לקדם יותר הרצאות ולדבר על הנושא הזה בבתי ספר, וכמובן, בבקשה, להזרים כספים, ולפתוח בתים של הבראה. אני מקבלת לאורך השנים אלפי הודעות מנשים צעירות ונשים לא צעירות על כך שאין להן מענה, אין להן עזרה, אין להן לאן לפנות. פשוט, בבקשה, בואו נעשה טוב בעולם המטורף הזה, בואו לא נרד מהדבר הזה ובואו נעזור לכל-כך הרבה. אלו ילדות וילדים מבתים שבדרך-כלל אין בהם כסף, אין בהם גם ככה את התמיכה, והם צריכים וצריכות אותנו. שוב, תודה על מה שאתם עושים. אני חושבת שצריך לקדם את הדבר הזה, לבקש כספים, לפתוח בתים, כי אין מספיק, אין. אני יודעת על נשים שמחכות שנים להיכנס לקבל טיפול - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נתחיל בלהבין את הפער ממשרד הבריאות ושהנתונים יהיו על השולחן, כדי שנבין בכמה תקציב מדובר. אם זו בעיה של שני מיליון שקלים או של 500 מיליון שקלים. << אורח >> אלה נחום: << אורח >> אז הובטח 30 מיליון שקל בשנה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הובטח כזה דבר? << דובר_המשך >> אלה נחום: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> במסגרת מה? << אורח >> אלה נחום: << אורח >> במשרד הבריאות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מכירה את זה, נציגת משרד הבריאות? << אורח >> מורן בלייכפלד מגנאזי: << אורח >> שוב, אלה כספים שלא הגיעו ספציפית לאגף שלי, אבל אני יודעת שיש מבחני תמיכה ויש מודלי תמרוץ, אז כן יש תקציבים גדולים לבריאות הנפש, ונביא את הנתונים האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, צריך להבין איפה זה עומד. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> את יודעת שהיה פעם ברחוב יהודה המכבי בתל אביב בית שפשוט קיבל את כל הבנות שהיו זרוקות ברחוב - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נכון. בריאות הנפש זו הגדרה רחבה מאוד, וצריך לראות מה מגיע לשם. שי, אתה דובר אחרון, בבקשה. << אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >> תודה רבה. אני בא להציע שלוש נקודות קצרות. נקודה ראשונה, כמו שאיתי אמר, שפה הוליסטית. אין דבר כזה שזה חונה אצל משרד אחד. צריך כאן פעולה רב-מערכתית. משרד השיכון, מה שיהודית מזכירה בעניין המגורים, משרד החינוך – צריך פה ממש פעולה הוליסטית. דבר שני, הוזכר כאן החינוך, אבל אנחנו לקראת החופש הגדול. צריך לערב גם את החינוך הבלתי-פורמלי, לייצר כאן הלימה בין החינוך הפורמלי לבלתי-פורמלי כי זה דבר של דיני נפשות. צריך לייצר כאן ציר משלים של הסברה וחינוך כלפי כל המסרים. בנוסף, הכשרה לאנשי פרסום. מה לעשות, יש לנו את עניין החופש העיסוק, וצריך כבר מהתחלה, כבר מהשלב ההתחלתי של איש הפרסום שיוצא פרש לעבודתו, לייצר שיח על הנושא הזה, כדי שתהיה כאן הבנה של ההשלכות הבריאותיות של המסרים; ללוות עם מנגנוני ליווי ובקרה, עם שאלוני מעקב אחת לתקופה של הקליינטים שנמצאים שם, ולייצר כאן שיח. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. שי, תודה רבה לך. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> מירן, אני רוצה ארבע שניות אחרונות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, בבקשה. << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> אנחנו מדברים פה על מניעה וחינוך. אם את מדברת עם משרד החינוך, במשרד החינוך יודעים שאסור לדבר על זה בבתי ספר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אסור לדבר על זה בבתי ספר? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> אסור לדבר על זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי מה? הם חושבים שהדיבור דווקא חושף לסכנה? << דובר_המשך >> עדי ברקן: << דובר_המשך >> כן. אין גוגל, אנחנו נלמד אתכם. אז דיברתי עם משרד החינוך, אני כבר מותש מגפ"ן, ואמרו לי, עדי, אתה נפגש עם משרד הבריאות, שמשרד הבריאות יוצא מכתב שאפשר לדבר על זה בבית ספר. תוציאו את הפקק הזה. מדברים איתם על סמים ועל אלכוהול, ועל דימוי גוף, שזה הבעיה מספר אחת, אסור לדבר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא, עזוב, אתה פותח את האינסטגרם וזה קופץ עליך. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> גם השקילות בבית ספר, בכיתה ח'. << אורח >> עדי ברקן: << אורח >> הם אומרים: עדי, אסור לנו לדבר. אם אתה פוגש נציגה של משרד הבריאות, שיוציאו לנו מכתב. יש לנו את התוכנית שלך, רק שכרגע אנחנו יודעים שאסור לדבר על זה בבית ספר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יהודית, את רוצה לומר משהו לפני שאני מסכמת? << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אני יכולה לסכם רק דבר אחד. אני רואה שיש הרבה מאוד שיחות פה לגבי כל העניין הזה. שוב, כמו שהדוגמנית הזו כרגע אמרה, בינתיים, לפני כל מה שחוק כזה או אחר יוצא, חוק דחוף לפתוח בתים. לא בית חולים כי זה לוקח המון זמן. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> בתים מאזנים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> בית, כמו שלי יש לי בית, ככה בית שתהיה בו מישהי שתקבל את הבנות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וגם לא חייבים תשתית מאוד מסובכת. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> קיימים בתים אבל לא כולם משתתפים עם קופות החולים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מה עדיף? ילדה שתמות בבית בידיים של האימא? או איזה בית שתהיה לה שם לפחות אוזן קשבת, ארוחות. חשוב מאוד שתדעי, בולימיה זה לאכול כל היום ולהקיא כל היום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אגב, בטיפולים מה סיכויי ההצלחה? << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> שנייה. כשיש בחורה שהיא בולימית, היא בדרך-כלל לא יכולה לגור בבית עם ההורים כי היא אוכלת את הכול, היא לא משאירה שום דבר, ויש קונפליקט ומריבות בין האחים, ואז זורקים אותה החוצה, תמותי בחוץ, תעשי מה שאת רוצה ואין לה לאן ללכת. מה שאלת? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מעניין אותי מה סיכויי ההצלחה של הטיפולים, כמה הם אפקטיביים. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אנורקסיה ובולימיה זו מחלה קשה מאוד. זו דרך ארוכה מאוד. זה לא רק האשפוז, זה גם אחרי האשפוז. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מלווה כל השנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כרוני. זה לכל החיים. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> אני חושבת שבית מאזן זה פתרון טוב מאוד, כי לי זה עבד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבית מאזן גרים כל הזמן? או שבאים והולכים? << אורח >> הדר נגר: << אורח >> זה לתקופה של שלושה חודשים, וזה חלופה לאשפוז בעצם. לי זה הדבר היחידי שעזר, וצריך לפתוח עוד בתים. אין הרבה בתים. יש בית אחד בתל אביב, אבל הוא בהשתתפות רק עם מאוחדת. אני ניסיתי לפנות אליו, ואין הרבה השתתפות של קופת חולים. אם יש לך כסף, את יכולה לטפל בעצמך טוב יותר. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> בית אלמה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכמת את הדיון המתסכל הזה, שהרבה שנים כבר ברקע ולא קורה איתו הרבה. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> שתהיי בריאה ותצליחי, מירב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האמת היא שאני לא מכירה הרבה חוקים שחוקקו, ובמשך עשר שנים לא יודעים מי המשרד שאחראי על החוק ואין לו כלי אכיפה. אין הרבה חוקים שהם במצב כזה, שעד כדי כך לא ברור אפילו מי הכתובת. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מירב, חקיקה לוקחת הרבה זמן. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> קיימים חוקים שהם חוקים אזרחיים, והם פשוט נאכפים בדרך אזרחית - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל פה אין אפילו דרך אזרחית. << אורח >> אילנה מזרחי: << אורח >> פה כנראה שאין מוטיבציה לאנשים להגיש תובענה ייצוגית על הפרה של החוק, כמו שאנחנו רואים, למשל, בחוק שירותי תעופה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עשו את זה והפסידו. היו תובענות. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכמת. קודם כול, אני מבקשת ממשרד הבריאות, וזה הכי דחוף, לקבל את הנתונים על הביקוש לבתים מאזנים ולמסגרות טיפוליות במחלה הזו מול ההיצע, ואם אתם יכולים גם לכמת את זה לתקציבים, מה הכסף הדרוש כדי לספק עוד מסגרות כך שזמני ההמתנה יתקצרו משמעותית, נגיד, שבועות בודדים, שבוע, שבועיים. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> בזמן הזה שאני ממתינה, אני מידרדרת בינתיים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור. אז זה הנתון הכי דחוף לנו, כדי שנבין מה סדרי הגודל של הבעיה שמולה אנחנו ניצבים. << אורח >> אילנית יציב: << אורח >> וגם מה המחסור בכוח אדם, כי זה הולך יד ביד. האחד בלי השני לא יכול לעבוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור, אבל כשיש לי משרד שפותח מסגרת, אני יוצאת מנקודת הנחה שהוא יודע שצריך גם כוח אדם מטפל. כמו שבונים בית חולים, יש גם קירות וגם רופאים. זה הכול ביחד. << אורח >> רן רייטן: << אורח >> מי שמגיע לטיפול זה המקרים הקיצוניים, ובעולם המערבי בין 10% ל-14% מהאוכלוסייה חולים בהפרעות אכילה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> 14%? << דובר_המשך >> רן רייטן: << דובר_המשך >> כן, אנחנו מדברים על מיליון וחצי עד שני מיליון איש. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> כולם מגיעים למקרה קיצוני, בסופו של דבר. << אורח >> הדר נגר: << אורח >> בסופו של דבר, זה לא מדלג על אף אחד. << אורח >> רן רייטן: << אורח >> הם חולים בבית, הם סובלים כל החיים שלהם, הם לא חיים באמת. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> מנותקים מההורים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אז אני חוזרת לסיכום. קודם כול, משרד הבריאות, בואו נבין את המצב שלנו. מה הם זמני ההמתנה? מה הפער בין ההיצע לביקוש, וכמה עולה לצמצם את הפער הזה לפער שלשיטתכם הוא סביר – שבוע? שבועיים? מה מבחינתכם הוא זמן המתנה סביר? שבוע? שבועיים? שלושה? מה הסטנדרט המקצועי שאליו אנחנו שואפים? זה החלק הראשון. החלק השני, זה הצורך להקים צוות בין-משרדי שמורכב ממשרד הכלכלה, התקשורת, הבריאות, העבודה, החינוך, מגזר שלישי, מגזר עסקי וגם הרשתות החברתיות. לצוות הזה צריך להיות, בין היתר, מנדט להחליט מי האבא והאימא של החוק, מי אחראי להטיל קנסות, איזה סוג של קנסות ובאיזה סכומים; איך מתאימים את החקיקה הזו גם לרשתות החברתיות, ואפשר ללמוד את המודלים בעולם – פה הוזכרו נורבגיה וגרמניה, שתי גישות שונות; לבחון סוגיות, כמו מידות באינצ'ים, ולא במספרים - - - << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> כן, אבל אלה חוקים שבאים אחר-כך. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רגע, יהודית, אנא לא להפריע לי. שמענו. << אורח >> יהודית באומן: << אורח >> אבל, בבקשה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שמעתי, והתחלתי עם מה שאמרת, עם משרד הבריאות. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> זה הכי חשוב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל אני בסעיף 2. << דובר_המשך >> יהודית באומן: << דובר_המשך >> לא, אבל זה מעצבן לשמוע מידות ועניינים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש סעיף 2 לאירוע. סעיף 1 הוא משרד הבריאות, אני מסכימה שזה הכי בהול. סעיף 2 הוא מניעה, ובשביל זה צריך צוות בין-משרדי שצריך להבין מי אחראי על החוק, מי אחראי על הקנסות, איך מתאימים לרשתות, אם יש צורך בתיקוני חקיקה נוספים בתחום המידות, או למשל, לאסור בכלל פוטושופ להצרת היקפים, ואם יש צורך בעוד תיקוני חקיקה שלא קיימים היום. זה המנדט של צוות הבין-משרדי, זה סעיף 2 של הסיכום. סעיף 3 זה פניות לטיק טוק על סרטונים שהוקרנו פה. יש לי גם פניות לטיק טוק וגם שתי פניות ציבור ספציפיות שאני מבקשת לטפל בהן באופן פרטני, גם של אלה וגם של הדר, וגם ללמוד מהן על הכלל. אז אני חוזרת. הסעיף הראשון, משרד הבריאות, הפער בין מה שצריך למה שקיים והמסגרות. הסעיף השני זה הצוות הבין-משרדי שתיארנו את המנדט שלו. הסעיף השלישי זה פנייה לטיק טוק עם המקרים החמורים שהוצגו כאן, ואם יש על רשתות נוספות, אנא, תעבירו לנו. וסעיף רביעי זה שני המקרים הפרטניים שהוצגו כאן, גם של אלה וגם של הדר. אני רוצה גם לפתור את המקרים הפרטניים וגם להפיק מהם תובנות על הכלל. תודה רבה, הלוואי שבדיון הבא נרגיש שהתקדמנו במשהו, כי ניכר ששנים רבות לא הייתה פה התקדמות. נעשה ככל יכולתנו. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:26. << סיום >>