חומר רקע - גורמים חיצוניים

הנהלת הסיוע המשפטי ‏29 יוני 2026 ‏י"ד תמוז תשפ"ו לכבוד חברי וועדת הרווחה עו"ד נועה בן שבת, יועמ"ש וועדה שלום רב, הנדון: בקשה לתיקון חקיקה – תיקון חוק האומנה קבוע 30/6/26 10:30 התייחסות מערך ייצוג הורים בסיוע המשפטי – משרד המשפטים לתיקונים המוצעים - עמדה זו מוגשת מנקודת מבטו של מערך ייצוג הורים חוק נוער בסיוע המשפטי שהוא המייצג העיקרי של הורים בהליכי נוער מכוח חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך 1960 בבתי המשפט לנוער ברחבי הארץ. הצעת החוק המונחת לפתחה של הוועדה כוללת שלושה תיקונים מרכזיים, אשר עמדת המערך ביחס אליהם מתפצלת באופן ברור: הוספת מנגנון דיון בתלונות של קטינים במעונות: עמדתנו היא כי יש לתמוך בתיקון מבורך זה, המעניק מעמד ומענה דיוני לקולו המושתק של הקטין במסגרות החסות המוסדיות. הגדלת גיל האומנה: עמדתנו היא, כי יש לתמוך בתיקון, המעגן הכרה מציאותית והתפתחותית בצרכים המתמשכים. הסמכת הורי אומנה להעניק טיפול פסיכיאטרי ללא הסכמת הורים או בית משפט-עמדתנו היא כי יש לדחות הצעה זו, המהווה רמיסה של זכויות יסוד חוקתיות, פגיעה באוטונומיה ההורית ובשלמות גופו ונפשו של הקטין. בקשות לתיקון החוק ולמתן טיפול תרופתי ללא הרשאה משפטית כבר נידנו בוועדה זו ונדחו. מערך ייצוג הורים מבקש לחזור על עמדתו, כפי שהוגשה בעבר בנושא זה לוועדה זו לעניין טיפולים רפואיים. נקודת המוצא היא, כי האפוטרופסות היא להורים הביולוגיים, בהמשך לעמדותיהם ולשיקול דעתם. לפיכך, אנו סבורים שיש להגביל את הטיפולים הרפואיים שיינתנו במסגרת התיקון המוצע למקרים של טיפולים בהולים וחירומיים בלבד. במקרים אחרים, בהם נדרש טיפול רפואי שאינו דחוף או בהול, ומהותי כפי שמנוסח היום בתוספת הראשונה לחוק האומנה, דרך המלך צריכה להיות פניה בבקשה לבית המשפט. נקודת המוצא צריכה להיות, כי הליכי אומנה הם הליכים זמניים, מוגבלים בזמן, לשם מענים דחופים בלבד. על כן, יש לצמצם ולהגביל את הסמכויות וההרשאות הניתנות מכוח חוק זה למקרים דחופים ומיידים, בהם לא ניתן לפנות לבית המשפט. התיקון המוצע לעניין הטיפול הפסיכיאטרי מבקש לבצע "מעקף חקיקתי" של הדין המהותי החל על קטינים והוא עומד בסתירה חזיתית למערך החקיקה הקיים- חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 (סעיף 3ד): המחוקק הראשי קבע בסעיף זה מנגנון מאוזן להענקת טיפול נפשי ופסיכיאטרי לקטין. המסלול הסטטוטורי דורש הסכמת אחראי, וללא הסכמה הכרעה שיפוטית בלבד של בית המשפט לנוער, הנסמכת על חוות דעת פסיכיאטרית מחוזית המבוססת על בדיקה ישירה של הקטין. עקיפת סעיף 3ד באמצעות חוק האומנה, מרוקנת מתוכן את הגנת המחוקק על קטינים ופוגעת בזכויות ההורים במצבי קצה. חוק האומנה לילדים, תשע"ו-2016 (התוספת השנייה): מסדירה באופן חתום את חלוקת הסמכויות בין ההורה הטבעי להורי האומנה, ויוצרת קו גבול ברור בין "עניינים שוטפים ויומיומיים" לבין "עניינים מהותיים באפוטרופסות". מערך ייצוג ההורים יטען מתוך ניסיונו הפרקטי "בשטח" כי, התערבות פסיכיאטרית המשנה את המאזן הביו-כימי במוחו של קטין היא ליבת העניינים המהותיים ואין המדובר בעניין חירום כלל ועיקר. הפקעתה מידי ההורים ומבית המשפט מנוגדת לתכלית חוק האומנה עצמו. בנוסף סעיף 3 לחוק הנוער מעניק לערכאה השיפוטית את הסמכות לפקח על דרכי הטיפול וההשגחה בקטין ולהכריע במחלוקות. פגיעה בסעיף זה היא שלילת הגישה לערכאות מן הילד וההורה. מנקודת המבט המערכתית של מערך ייצוג ההורים בהליכי נוער, התיקון המוצע מייצר ארבעה קשיים עיקריים - א. הוצאת קטין מבית הוריו מפקעיה מהם את המשמורת הפיזית, אך מותירה בידיהם את האפוטרופסות החוקית והטבעית. מתן סמכות לגורם זר להחליט על סמים פסיכיאטריים בקטין היא שלילת אפוטרופסות מהותית בפועל, הנעשית במסלול עוקף וללא עמידה בנטל ההוכחה הראייתי הכבד הנדרש לשלילת אפוטרופסות. ב. מלכוד "ההסכמה לכאורה" והעלמת הסכסוך מהעין השיפוטית-כיום, כשהורה ביולוגי מתנגד לתרופה פסיכיאטרית, הסכסוך עולה לערכאה שיפוטית ומחייב פתרון שיפוטי. אם תוענק הסמכות להורי האומנה, קולו של ההורה הביולוגי לא יישמע, והמקרה לעיתים כלל לא יגיע לפתחו של בית המשפט לנוער. הדרת העין השיפוטית דווקא בצומת הקריטי של התערבות בגוף הקטין היא לא לטובת המשפחה. ג. בגילאי הילדות והנוער נמנעת המערכת הפסיכיאטרית מקביעת אבחנות פסיכיאטריות קשיחות ומובחנות, הטיפול התרופתי הניתן הוא כמעט תמיד טיפול מווסת וממוקד-סימפטום (הרגעה ושיכוך אי-שקט). במציאות זו טמון ניגוד עניינים מערכתי מובנה, למשפחת האומנה המנהלת משק בית יומיומי ישנו אינטרס ברור ביציבות וב"ילד נוח וממושמע". הסמכת המשפחה המארחת לאשר את הטיפול המווסת, ללא בלם שיפוטי, חושפת את הקטין לסכנה של "שקט תעשייתי באמצעות פרמקולוגיה". ד. ככל שמדובר במקרה חירום קליני מובהק שבו הורה מסרב לטיפול מטעמים בלתי ענייניים ישנו כלי מהיר ומדויק הגשת בקשה לאמצעים זמניים ודחופים לפי סעיף 12 לחוק הנוער. בתי המשפט לנוער בישראל ערוכים ודנים בבקשות אלו מהיום להיום ובתוך שעות. לטעם המערך, אין כל דרישה סטטוטורית לחוקק קיצור דרך דורסני החותך את זכות הטיעון. הניסיון המצטבר של עורכי הדין מייצגי ההורים בבתי המשפט לנוער מוכיח, כי התנגדות ההורה הביולוגי לטיפול פסיכיאטרי היא לעיתים קרובות חומת המגן הקלינית היחידה של הקטין, כך לדוגמא במקרה מחוז צפון תיק שנוהל אצלנו ממש לאחרונה ביקשו גורמי הרווחה להשית תרופה אנטי-פסיכוטית (Aripiprazole) על קטין בן שחווה משבר חברתי וטראומת גירושין קשה, תוך שגורמי הטיפול טוענים לדחיפות. האב המיוצג על ידי המערך טען כי הקטין זקוק לשיקום סוציאלי-חברתי, ולא סבל מחולי נפשי המצריך תרופה. האב התעקש ושהציל את הקטין מטיפול תרופתי שגוי. במקרה נוסף שנוהל לאחרונה במחוז מרכז, ביקשו גורמי הרווחה להחיל פרוטוקול טיפול תרופתי-פסיכיאטרי על קטינה באומנה. האב הביולוגי התנגד נחרצות למתן התרופות ושכר מומחה רפואי מטעמו שהגיש חוות דעת סותרת. לאחר בירור משפטי מעמיק בפני בית המשפט לנוער, אימץ בית המשפט לנוער את חוות הדעת שהגיש האב מאחר והתברר כי הטיפול התרופתי המקורי שהוצע לקטינה היה שגוי מיסודו. חשוב לציין, כי נושא זה כבר נבחן בבית המשפט ונפסל בשורת הלכות תקדימיות. כך בבע"ם 5710/05 פלוני נ' פלונית , קבע בית המשפט הנכבד העליון (מפי השופטת ע' ארבל), כי גם כאשר מתבקש טיפול נפשי מכוח חוק כללי ומקל יותר (חוק הכשרות), אין לאפשר עקיפה של התנאים המוקפדים בחוק הנוער בית המשפט הנכבד העליון קבע בנושא זה כללים ברורים אשר עושים "סדר " בבחינת הסוגייה. בית המשפט קבע כי טיפול נפשי אינה מומחיות של בית המשפט או רשויות הסעד, והיא מחייבת אבחון פסיכולוגי/פסיכיאטרי נפרד של המומחה המוסמך. כמו כן נקבעה חובה להפריד בין הגורם המאבחן /המבקש לבין הגורם המטפל בשל סכנת ניגוד עניינים. נקבע כי , עמדת הורה המתנגד לטיפול נפשי מתוך דאגה לאיזון המשפחתי היא לגיטימית, ואין לבטלה מראש כסרבנות "דווקאית". לבסוף קבע כי : "הזהירות שיש לאמץ בשליחה לטיפול פסיכולוגי, חלה מקל וחומר על שליחה לטיפול פסיכיאטרי". לאחרונה דן גם בית המשפט המחוזי בחיפה ופסק ביום 16.2.2026 כב' השופט ניצן סילמן, הליך טרם פורסם. באותה פרשה נידון ניסיון להשית טיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי על קטין כבן 10 המציג קשיי ויסות והתנהגות קשים במסגרת החינוכית, על בסיס חוות דעת פרטית של האם ובלחץ מאסיבי של עו"ס לסדרי דין ובית הספר שטוענו ל"דחיפות אקוטית". בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור האב, ביטל את הטיפול התרופתי וקבע שלוש קביעות עיקריות- הטענה ל"דחיפות במתן התרופה" נדחתה- שכן אין לצוות הרווחה את המומחיות הרפואית לקבוע זאת( קל וחומר משפחת אומנה).עוד נקבע, כי בהיעדר סיכון חירום פיזי מידי ומובהק לקטין לעצמו או לסביבתו, סירוב של הורה לטיפול תרופתי מחייב מתן זכות דיונית להגשת חוות דעת נגדית או מינוי מומחה ניטרלי מטעם בית המשפט, וכן נקבע, כי חובה לאפשר להורה המתנגד לחקור את הרופא הממליץ. בית המשפט הזהיר מפני זילות במתן טיפול תרופתי משנה תודעה. לסיכום העמדה, מערך ייצוג ההורים בסיוע המשפטי, מתנגד לתיקון השלישי כפי שמוצע, אולם יטען שלא יתנגד לכל רעיון הסדרה והתייעלות למצב הדברים הקיים, ואף ייקח חלק בחשיבה משותפת למטרת שינוי, אולם בוודאי שלא בדרך של הפקעת זכויות יסוד של ההורים הביולוגיים ולטובת הקטינים. עו"ד יפעת כהן פוליצר ממונה ארצית (ייצוג הורים חוק נוער) הנהלת הסיוע המשפטי משרד המשפטים