פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 584
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שני, ב' בסיון התשפ"ו (18 במאי 2026), שעה 13:06
סדר היום:
<< הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה
של חה"כ אורי מקלב, חה"כ אכרם חסון, חה"כ דבי ביטון, חה"כ עופר כסיף, חה"כ יעקב מרגי וחה"כ לימור סון הר מלך << הלסי >>
נכחו:
חברי הוועדה:
דבי ביטון – מ"מ היו"ר
טלי גוטליב
עדי עזוז
חברי הכנסת:
יעקב מרגי
אורי מקלב
מוזמנים:
סיגל אמון
–
מנהלת תחום בכיר (מערך היסעים), משרד הרווחה והביטחון החברתי
שרון רגב
–
מנהלת שירות בוגרים ומזדקנים (אגף בכיר קהילה), משרד הרווחה והביטחון החברתי
רועי בן נעים
–
מנהל תחום קשרי כנסת וממשלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
תאיר ראבוחין
–
רפרנטית רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר
תמר דורסט
–
מנהלת תחום חיים בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
דפנה אזרזר
–
מנכ"לית, עמותת אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד
נורית הודיה חכים
–
מנכ"ל עמותת אהבה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד
תמר גלפנד
–
מנהלת פורום, פורום צרכים מיוחדים ירושלים
גיל גולדרייך
–
חבר הנהלה, הארגון לקידום זכויות הנכים
אבי מימרן
–
מנכ"ל, מסוגלים
שמואל בניטה
–
יו"ר, עמותת מזור
אליהו בן מויאל
–
חבר מועצת הבריאות
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלות בגילאי 21 ומעלה (מס' 6966). << נושא >>
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
השעה 13:06, אנחנו בהצעה לדיון מהיר לגבי הסעות פרטיות במסגרת שירותי הרווחה לאנשים עם מוגבלויות בגיל 21 ומעלה של חבר הכנסת מקלב; חבר הכנסת אכרם; חברת הכנסת, אנוכי, דבי ביטון; חבר הכנסת כסיף; חבר הכנסת ושר הרווחה לשעבר יעקב מרגי; וחברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני אסכם בכמה מילים את הטענות, מה אנחנו רוצים ואילו שאלות יש לי, וכמובן אנחנו ניתן למציעים, ונתקדם גם בתקווה לקבל תשובות.
לפי הפניות של משרד הרווחה, משרד הרווחה מספק היום הסעות לאנשים עם מוגבלות למסגרות יום-יומיות טיפוליות בהתאם למצבם הרפואי, אולם הטענות שעולות כאן הן: בפועל מופעלת ועדת חריגים שאינה מתפקדת, קיימים מקרים שבהם אנשים עם מוגבלות מאבדים זכאות להסעה פרטנית, לעתים מוצעת הסעה קבוצתית שאינה מותאמת למצבם הרפואי וההתנהגותי. כמו כן, עלתה סכנה ממשית לשלומם של הזכאים. ביקורת על הוועדה, זה על ועדת החריגים.
למה קיימנו? ועדות החריגים אינן פועלות בשקיפות, אין קריטריונים ברורים ואחידים לקבלת זכאות, החלטות אינן תמיד מותאמות לצרכים הרפואיים. ההשלכות של הפגיעה בהסעות אינה רק לוגיסטית, אלא פגיעה ישירה בנגישות לשירותי הרווחה, בהשתתפות במסגרות יום. בנוסף, נטען כי משפחות נאלצות לממן פתרונות פרטיים או לוותר על השתתפות.
והשאלות שאני אשמח לקבל תשובה במסגרת הדיון: מהם הקריטריונים לקבלת הסעה פרטנית? כמה בקשות נדחו בשנה האחרונה? כיצד פועלות ועדות חריגים? האם קיימת זכאות ערר מסודרת? כמה אנשים איבדו את הזכאות? יש לנו כאן נציגים ממשרד האוצר? אוקיי. האם צמצום ההסעות נובע מקיצוץ תקציבי? ומה העלות של הסעות פרטניות לעומת העלות החברתית של הניתוק מהמסגרות? ברשותכם, נתחיל עם השר לשעבר.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
תני למציעים לפניי, לפי סדר הרשימה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
חבר הכנסת מקלב, בבקשה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
שר לשעבר. טוב, לא משנה, אין מוקדם ומאוחר בתורה. כפי שאת העלית כאן והצבת את השאלות, אבל עוד מילה אחת לפני זה. דיברנו בנוסטלגיה האישית, אני כבר קרוב ל-20 שנה כאן בכנסת, ותמיד יהיה צרוב בזיכרוני ובהרגשתי, אם אני צריך לסכם מה עשיתי בכנסת פה, נאומים והכול בסדר, פוליטיקות, אבל הדבר שבאמת הכי נותן לי את הסיפוק ואת ההרגשה, ששינינו דברים, שפנו לנו אנשים בבקשות פרטיות, ומהבקשות הפרטיות האלה באמת למדנו על הכלל וראינו שיש איזה סוג התנהלות, אני לא אומר קיבעון ואני לא אומר ניכור, סוג התנהלות, וקשה לאדם הפרטי ולמשפחות לפרוץ אותם. באנו לכנסת, באנו לשולחן ועשינו את זה.
תמיד אני אזכר בסיפור, דומיניסיני הייתה אז מנכ"לית הביטוח הלאומי, ושאלנו כמה שאלות, הבאנו למה צריך ילד, והבאנו כאן ילד, ואני חושב שדפנה הייתה קשורה לעניין הזה, הבאנו ילדים נכים שהם לא רק ישבו על כיסא גלגלים, שכבו על כיסא גלגלים. האימהות סיפרו והאימא והאבא סיפרו בבכי איך ביקשו מהם את - - - רוצים לבדוק אם הם לא מתחזים, ואז זה הנוהל. ואז אמרו תעזבי כדי לראות אם באמת הוא לא יכול לעמוד. אלה היו הסיפורים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
הוא נפל? זו סכנת חיים.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
ודאי שהאימא לא הייתה מוכנה לעשות את זה, אבל דברים כאלה, ושאלנו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
גם אצלי לקחו פעם אחת מפית, הייתי בוועדה עם הבת שלי, היא עיוורת, היא התעקשה, באו לבחון אותי מהביטוח הלאומי, הם שמו לה דף, תגידי לי מה את רואה. אני אומרת לה, תגידי, את רצינית שאת שואלת אותה? והם התעקשו שתגיד מה היא רואה. כן, לפעמים המבחנים האלה קצת מנותקים.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
בדיוק, גברתי יושבת הראש, אלה בדיוק הדברים. ושאלנו שאלות, איך יכול להיות, מה צריך לבוא כל חצי שנה לוועדה ילד או ילדה עם תסמונת דאון? אתם מכירים מישהו בעולם שמשהו השתנה? למה אנחנו צריכים? והדברים השתנו, היום הוועדות האלה צומצמו ויש אולי גילים מסוימים.
אני שואל מה נשתנה גם במקרה הזה. איך יכול להיות ילד שהרשויות, הממשלה קבעה והחליטה והבינה שהילד הזה לא יכול לנסוע בהסעות משותפות, לא בגלל אבחנה, אלא בגלל מציאות, מציאות שהוא פצע ילד, פצע פעם אחת, פצע פעם שנייה, תקף.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זו סכנה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
לא תקף, אני לא יכול להגיד עליו, זה חלק מהמחלה, מסכן שהוא צריך לעשות את זה. ההורים שלהם בקושי מתמודדים. מגיע לגיל 21, מישהו יכול להסביר לי איזה דבר השתנה אצלו? זה רק נהיה יותר חזק, הבעיה רק מחריפה בגילים.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
ממשרד למשרד.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
משרד למשרד. העברה ממשרד למשרד לא יכולה לשנות את המציאות ואנחנו לא יכולים להגיד לאנשים, עכשיו תילחמו מחדש. בנסיבות כאלה, ואני מבין שאפשר לבחון את הנסיבות, אלה לא דברים שתלויים במשהו נסתר, בהתנהגות, בחלומות בלילה, אלה דברים שהם מציאותיים, דברים שהיו, דברים שקורים, דברים שחס וחלילה יקרו. ואז אנחנו מדברים, למה אנחנו צריכים היום לא לעמוד בזה? מדוע ההורים היום צריכים לקחת, או אימא במקרה הזה צריכה לקחת?
המקרה של דפנה, שאני זוכר אותה כפעילה, היא פנתה אליי, אמרתי לה, תעלי את זה לדיון מהיר, אנחנו נעלה, תראי שיצטרפו לזה עוד חברי כנסת ויבואו, לא היה ספק בעניין הזה. אני חושב שזה המקום וזו השעה לקבל את התשובות ולראות איך אנחנו משנים את התפיסה הזאת ואנחנו משנים את העובדה והיה זה שכרנו וזה סיפוקנו. אני אמרתי שאדבר קצר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תודה רבה. בבקשה, השר לשעבר, חבר הכנסת.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
תודה. הנושא הוא נושא חשוב, ותודה למי שיזם את זה, אני הצטרפתי בנשיאות לדיון. אני אומר, הרומן שלי בסוגיית ההסעות התחיל עוד כיו"ר ועדת החינוך, והוברר לנו כבר אז שאין תקנות בכלל איך מסיעים ילדים עם צרכים מיוחדים, לא היה. לא היה. כמה זמן צריך ילד, יכול לנסוע בהסעה, איך קושרים כיסא, לא היה. ואני זוכר, אז כיו"ר ועדת החינוך תהיתי איך משרד הרווחה לא אימץ. והם הצטרפו, זה היה בדיעבד אחרי. לא יודע מה נעשה עם התיק, כי משרד החינוך אלוף בלסרס כל דבר טוב שעושים אם לא עומדים על גבם שאכן יממשו את זה, ראה ערך רפורמת החינוך המיוחד.
אין ספק, החיים של הילדים עם המוגבלות הם חיים מורכבים גם ככה, של ההורים. זה רצף של אי-ודאות, זה כל יום רצף של אי-ודאות. קודם כול, להיות נוכחים בזמן. הגיע? איך הגיע? מה היה בהסעה? כשצריך לחזור, כנ"ל. ברווחה יש עוד הסעה, אם זו מסגרת המשך, בכלל. החיים, זה שעבוד, זה רצף של אחריות ומתחים ואי-ודאות אחת גדולה.
מדינת ישראל מתמודדת עם אתגר ההסעות בכלל לא בהצלחה, ואני אומר את זה בלשון המעטה. יש משבר תעסוקה במדינת ישראל, אנחנו יודעים מה קורה בענף ההסעות, תחום הבטיחות, תחום המוגנות. תחום המוגנות. ואלה אוכלוסיות של חסרי ישע. ולמה אני אומר את זה? אני לפעמים צריך להיזהר. ועדות, צריך שיהיו ועדות. חבל שיש בירוקרטיות וסייגים וזה. אבל כשסוף-סוף אפשר ויש יוזמות, זו הסיבה שהצטרפתי. אני באתי להצטרף כרגע לא כדי לפתור בעיה פרטנית של מאן דהוא פה, בעיה כללית.
אני רוצה את האוזן הכרויה של האוצר. מדינת ישראל לא מצליחה להתמודד עם אתגר ההסעות של אנשים בלי המוגבלות, על אחת כמה וכמה, אני עולה במדרגה, של החינוך המיוחד, ואחרי זה הסעה של אנשים עם מוגבלויות. באו ואנשים חכמים יזמו. אני חושב שחלק מהפתרון, לא כל הפתרון, כי לא כולם יכולים, חלק מהפתרון נתון בידיים של ההורים. חלק גדול מההורים יעדיפו לעשות את זה בעצמם ולקנות את השקט הזה ואת הבטיחות ואת הביטחון של הילדים שלהם. היה פיילוט, ואני חושב שהפיילוט הוכיח את עצמו. לצערי הרב, לא עשו את המחקר שנלווה לזה כי לא רצו. ואני אומר את זה בהסתייגות, כי - - - עם האוצר. אם זה לא נכון, אני מוכן לקבל כל הערה וביקורת. האוצר נבהל מזה, ובצדק. אבל זו לא תוכנית עבודה, להיבהל זו לא תוכנית עבודה.
האוצר נבהל מזה, אני אסביר לך גם למה. יש שיטת המצליח, את מכירה את המושג הזה. היום בלי טובות חלק מההורים עושים את זה, לא מסוגלים לעמוד במתחים האלה, לא מסוגלים לעמוד בקושי הרגשי והנפשי הזה ועושים את זה, והם לא מקבלים על זה תמורה. המדינה משלמת להסעות, לספק ההסעות במכרז ולא יודעים. היה פיילוט של לתת כפי שעשו את זה בחינוך, שההורים מסיעים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
רק הערה קטנה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
לא, אל תעירי, כי את תקבלי תשובה במיידי. מה שטוב בפרלמנט, אף אחד לא אומר לחברי כנסת מה לומר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, אין בעיה, רק אמרתי שזה לא נושא הדיון.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
כשתדברי תגידי מה שאת רוצה. גם חינוך לא היה נושא הדיון והעליתי את נושא החינוך, כי חייב להסתכל על התמונה הזו בצורה מקיפה. אני לא באתי לפתור בעיה פרטנית של מאן דהוא, נקודה. אני באמת רוצה ואני אומר, יהיה קשה. גם הפתרון האולטימטיבי שייוצר היום פה בוועדה, לו יצויר שהיו לה כלים והמשרד הולך על זה, הפתרון האולטימטיבי, אין מציאות שיכולה באמת להכיל ולתת את כל המענה הנדרש לכל מוגבלות כזו ואחרת, ולכן שמעת בשאלות את הניואנסים: מרוכזת, לא מרוכזת, אישית, מותאמת, לא מותאמת. קודם כול בואו נפתור. יש אפשרות של לבוא, והורה שמוכן להסיע את הילד שלו או את הילדה שלו והמדינה תשפה אותו על ערך ההסעה, שזה יקרה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
גם אין בעיה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
שזה יקרה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
שיהיה ברור שזה ממילא - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, טלי, אני רוצה לשמוע אותך מלא.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
לכן אני בא ואומר, זו המטרה שלי כאן היום. ירצו, יהיו מרוצים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נכון, עשו את זה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
אני באתי על זה, אני יזמתי את הדיון, זו המטרה שלי להצטרף לדיון. אני חושב שקודם כול זה, זה בידיים שלנו. האוצר צריך לממן את זה, לחשב את העלויות של זה, לאפשר את זה, להוציא סקר, קול קורא להורים, לא יודע, או כל דרך אחרת לדעת. הורה שרוצה ומעוניין להסיע בדרכים בטיחותיות, כי הנה אני אומר לכם, אין, ליבי ליבי עם ההורים. קודם כול ליבי ליבי עם ההורים וליבי ליבי עם הילדים. אני אומר לכם, יש ילדים במציאות, אנחנו כולנו בתקווה שלכל אחד עם מוגבלות מסוימת, מוגדרים, לפי ההגדרה של ביטוח לאומי והרווחה אנחנו ללא מוגבלות, אבל אני יכול למנות לכם מוגבלויות, סדרת מוגבלויות, אבל אנחנו לא מתמודדים, קשה לנו להתמודד עם הנסיעות בבקרים, בהלוך, בחזור, ואחד האתגרים הכי קשים הוא הנסיעה לעבודה וחזרה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל זה לא רק הסעה - - -
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
לחשוב על זה שילד עם צרכים, ואני לא רוצה לתאר לכם פה תיאורים פלסטיים, תתארו לכם מה קורה בהסעה כזו, שגם, את יודעת מה? נשפוט או לא נשפוט את הנהג, גם הוא בא עם מטען רגשי וכל אחד עם הזה שלו והוא צריך להתמודד עם הכול.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
והמלווה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
ומלווים, לכי תמצאי מלווים היום. לכי תמצאי, יש מישהו שמוכן לעבוד בשכר עלוב כזה? קודם כול, ואם הצגתי בדיון הזה שבאמת נשמע מהאוצר, ואני יודע שהמשרד מוכן לזה. המשרד, לא יודע מה המוגבלות שלו לומר כן, לא מול האוצר, אני אומר לכם. קודם כול למשרדים אני אומר, לא רק המשרד, למשרדים, גם חינוך, גם בריאות, גם רווחה, זה רווח נקי, מוכנים לזה, רק פשוט צריך לשפות את זה. תודה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
הנקודה המרכזית היא שהפיילוט קיים במשרד החינוך ומוצלח.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
ומוצלח.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
הפיילוט מוצלח, אם כך למה אנחנו צריכים לחשוש?
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אישרו את זה בירושלים. גם היה פה מאבק גדול של תמר בהקשר הזה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
המשרד כבר עשה את זה, וזה מוצלח מאוד וזה נעשה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אני יכולה כאימא לילדת חינוך מיוחד לומר משהו בהקשר הזה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תכף.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
כי מי שמכיר את זה מקרוב יודע מה נאמר פה. זה נחלק תמיד לשניים, מי שמכיר מקרוב ומי שלא.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
אני מתנצל שאני חייב לפרוש.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
רגע, לפני שאתה הולך אני כן רוצה שתישאר ותשמע מה שיש לי להגיד, רק את ההתחלה.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
אם זה קצר.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
קצר, אני רוצה פשוט להגיד את זה בפניך. אני רוצה להגיד שבנושא של מוגבלויות בבית הזה לא פעם אחת שילבנו כוחות ביחד מכל חלקי הבית, וגם אדוני, שר הרווחה לשעבר, עוד כשהיה באופוזיציה הרים את היד בעד חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות בדקה ה-99 להעביר את זה, ובהיותו שר הרווחה דחף גם בקשיים גם מול המשרד והפקידות כדי להרים את התקנות ולקדם אותן. והרבה פעמים אנחנו בוועדות, אני לפחות תשעה חודשים חברת כנסת, אני לא זוכה לעדנה בוועדות והכול רק ויכוחים וקשה נורא נורא, פעם זה לא היה ככה. ואני שמחה מאוד לפגוש אותך בוועדות ושגם השיח יהיה קצת אחר.
<< דובר >> יעקב מרגי (ש"ס): << דובר >>
הלוואי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תודה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
ואני רוצה להגיד לגופו של עניין ולהמשיך למה שאמרת על חוק שירותי רווחה. יש היום אוכלוסיות במשרד שהן כבר זכאיות חוק חלקן, חלקן זכאיות מהוראות התע"ס, ואנחנו נלחמנו על החוק הזה כדי שיהיה שוויון בין כל המוגבלויות. גם היום בהסעות יש זכויות לאוטיזם שאין לאחרים, ויש זכויות למש"ה שאין לאחרים, והכי נופלים בין הכיסאות אלה ה-CP והנכויות הפיזיות, שהם כרגע מקבלים הכי פחות מכולם.
והחוק הזה שקידמנו אותו, זה לא סתם ליופי, אני אומרת לכם כאחת ממובילות החוק הזה, בזמנו הייתי יועצת של לפיד לתחום המוגבלויות וממש כתבתי את הסעיפים בחוק. המטרה הייתה לעשות שוויון בין כל המוגבלויות. ולא ייתכן שיש ילדים שמסיימים את בית הספר ואין להם זכאות להסעה למועדונית, או אומרים להם רק לבחור אחת מהסעות ואז אין הסעה לחזור הביתה מהמועדונית. ולא יכול להיות שבגדולים יותר אחרי 21 בכלל יש שמה בעיות.
צריך לעשות סטנדרטיזציה בין כל המוגבלויות, לתת לכולם. ואם זה עניין של כסף, תאיר, יש פה, באמת, קואליציה ואופוזיציה, באמת נותנים פה את כובד המשקל על הדבר הזה. יש פה אנשים שבאמת אכפת להם, זה חוצה מגזרים וזה לכולם. היה פה דיבור על הפיילוט, להבנתי, הנושא של הדיון הוא לא על הפיילוט, אבל אפשר גם לגעת בפיילוט.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
משרד העבודה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
בדיוק. אני חושבת שהמטרה היא לראות איך מאפשרים לכולם את ההסעות. והסעות עולות כסף, הסעות זה הרבה כסף, אני יודעת. אנחנו צריכים להתכנס לזה, זכויות אדם עולות כסף, צריך להתכנס להסעות. ותודה, גברתי, על ניהול הדיון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זו הזכות הלגיטימית שמגיעה לכל אחד.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
בהחלט, הבסיסית.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
חברת הכנסת טלי, ואנחנו נעבור למשרדים, למשפחות כמובן, להורים המדהימים.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
קודם כול, לי יש ילדה אוטיסטית עם 188% נכות. אני עושה לה את ההסעות, אני וניר, אבא שלה, הגרוש שלי. למה? כי מאוד מורכב היה למצוא לה סייעת כיוון שהיא לא מדברת ואי אפשר להבין אותה ויש לה סכנת בריחה, וזו מורכבות שנשמעת סינית למי שלא מצוי בדבר הזה.
אף אחד לא יכול להבין מה זה צורך. אני אראה לכם דוגמה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
טלי, יש להם גם קושי עם אנשים.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אני רוצה רגע לדבר להורים, כי אנחנו, יש לנו איזה עניין שלפעמים כבר כאילו לא מעניין אותנו מה שואלים אותנו, כי זה כבר מביא עצבים. אני מבינה שאי אפשר לגעת בבת שלי. לא יכנסו למעלית ויתחילו לגעת לה בשיער ולא יתחילו לקרוא לה, בת כמה את? רואים שהיא לא מדברת, תפסיקו לפנות אליה. אני כבר לא מדבררת ומסבירה את זה, רק אם זה באמת בתוך השיח הזה.
ואני אומרת פה בכלל לגבי הסעות, צריך, באמת, אני לדוגמה לא נוסעת עם הבת שלי נסיעות ארוכות והגרוש שלי כן, כי אני לא יכולה לראות שהיא תתנדנד לי ככה בנסיעה. לא יכולה, זה משגע לי את הראש, לא מצליחה להתנתק מזה. יכולה לסבול את זה רבע שעה, יכולה לסבול את זה חצי שעה, ואין לי את הסבלנות. זו ילדה מדהימה, מדהימה, מדהימה, עולם ומלואו, כן? שיהיה ברור, לאף אחד אין זכות קיום יותר ממישהו אחר.
אבל בתוך המקום אנחנו לקחנו על עצמנו את ההסעות, וזה מורכב מאוד, ואני אומרת לכם לא פעם ולא פעמיים, בגלל זה אני לא יכולה להגיע לוועדות שאתם קובעים פה ב-9:00, תלוי ב-1,001 גורמים. אבל זה בסדר, זו בעיה שלי, כי אני החלטתי לקחת את זה על עצמי. החלטתי לקחת את זה על עצמי כי באחת הפעמים היה לי אינסידנט מאוד נוראי באחת ההסעות, אמרתי, זהו, זה נגמר, זה פשוט לא ילך, אני לא אצליח למצוא סייעת קבועה.
ואני לא נכנסת לכל מה שנאמר כאן, לדוגמה על תקציב לא הגיוני שמשלמים למלווים או לסייעות. זה מי יכול לעבוד בעבודה כזאת? אמרתי לכם, לפחות תעשו את זה תשלום גלובלי ותשלמו על זה לפחות כמו חמש-שש שעות עבודה, כי אחרת מי יעשה לנו את זה? באמת, יש הורים שהם לא חברי כנסת, ולא גרושים. באמת, אם לא הייתי גרושה היה לי יותר מורכב. באמת, זה לא מצחיק.
מבחינת התמרון, אין מה לעשות. ואני במשמורת משותפת, למזלי הטוב, שיש לי גב בדבר הזה. אני אומרת כאן, על מה התכנסה הוועדה? למשהו מאוד ספציפי שכבר עובד במשרד החינוך. הרי כשיש אישור לנסיעה פרטנית מעל גיל 21, כשיש אישור, יש הורים שלקחו על עצמם שזאת תהיה העבודה שלהם. אני חייבת להגיד לכם, היה לי קשה לקחת את זה בתור העבודה שלי, כי זה קשה, זאת משימה מאוד מורכבת. מי שקיבל אישור להסעה פרטנית וליווי מעל גיל 21, הנתונים שלו מאוד מורכבים ומאוד מאתגרים. רוב ההורים היו מבקשים לא לעשות את זה. הורים שנרתמים לזה זו גמילות חסד בלתי רגילה, אבל בלתי רגילה לילד.
במאבק גדול שלכם זה נכנס לחינוך שאישרו להורים את ההסעות, כי ממילא היה קושי בהסעות. זה תקציב שאף אחד לא מקריץ אותו או מוותר או מסיט אותו, זה מכוח החוק. ולכן אני אומרת, אדרבה, תעודדו את ההורים, כי זה פותר את כל הבעיה, את כל הבעיה זה פותר. לא ביקשתי לאשר את זה. אמרה חברת הכנסת שצריך לעשות איזון. גם בזה אני חייבת לומר, אני לא בעד, מהסיבה הפשוטה שלא כל הנכויות הן אותן נכויות. גם בתוך האוטיזם יש ויש, גם באותה רמה של נכות יש ויש.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
מי שהוא עד גיל 21 הוא בדרך כלל חינוך מיוחד ולכן הוא - - -
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
רק דקה. לצערי, עד גיל 21 החוק חל, ברור. תחשבו איזו מורכבות יש לנו מעל גיל 21. מעל גיל 21 אין לנו מענים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רציתי לשאול אותך כאימא, טלי.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אני אגיד רק עוד משפט אחד. שידעו, מעל גיל 21 הילדים, אני לא אוציא את הבת שלי מהבית, זאת תפיסתי, כל אחד שיעשה מה שטוב לו, אני לא שופטת אף אחד. אבל מגיל 21 - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
גם אנחנו לא.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
בדיוק, מה יהיה? אני אומרת, מה היא תעשה? בשם כל השמות, תחשבו מה מחכה לילדים האלה. לכן אני אומרת, התואם בלי קשר צריך להיות פר מקרה. המסגרת החוקית קיימת, אבל זה צריך להיות פר מקרה, כי לא דומה X ל-Y או Y ל-Z. ולכן אני אומרת, פה, בוועדה הספציפית הזו, שיצא קול ויאמר. זה לא חוק תקציבי, אתה לא צריך שינוי חקיקה, אתה לא צריך שינוי של כלום, זה נוהל עבודה. זו כנסת, אנחנו נדרשים כשיש צורך לחוקק. החוק קיים, הזכאות קיימת, התקנה קיימת, כל מה שאנחנו צריכים זה עם כל הכבוד, שיאפשרו למבצעי העבודה להיות ההורים. מי שמוכן לעשות את זה, באמת, זה חסד שבחסדים. רוב הדברים שעברו כאן בכנסת הזו, בין השאר גם בהסכמת אופוזיציה, לדוגמה על הכיסאות, זה מאבק של תמר וחבריה, זה לא היה עובר.
לא היה עובר. מספיק, זה כבר קיים, התקנה קיימת, לכן עליתי לכאן מחוקה, למרות שזו לא חקיקה. כדי שזה יהיה ברור, זה קיים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
טלי, אומרים לנו שזה בזבוז כספי ציבור, מערכת הפקידות, ואנחנו לא יודעים מה לעשות.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
כשאומרים בזבוז כספי ציבור, אני רוצה רגע לומר בדבר הזה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה נורא.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
בכל הכבוד, פקידות באשר היא לא קובעת מה בזבוז ולא בזבוז, זו מדיניות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נכון, יש חקיקה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
ואם התקנה קובעת, בכל הכבוד לכם, אם התקנה קובעת שילד, אני קוראת להם תמיד ילדים, מעל גיל 21, זכאי לליווי פרטני בנסיעה, ואם ההורים מסכימים לעשות את זה, אתם יודעים כמה בעיות זה פותר לכם?
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
זה נתון שאנחנו צריכים לבדוק אותו, אני לא מכיר. האם יש נתון שבודק אם אישרו?
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
בחינוך זה הצליח.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אני עוד לא יודע באמת אם אישרו הסעות פרטניות, אני לא מכיר את זה.
אלה נתונים שביקשנו אותם ולא קיבלנו אותם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בהמשך לדבריה של חברת הכנסת טלי, וכמובן חבר הכנסת מקלב ועדי, וגם השר לשעבר, אני באמת רוצה לשמוע את המשרדים, תיתנו לנו תשובות למה בכלל.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
תני להורים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שההורים ישאלו?
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
שההורים יספרו, ואז - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, פשוט שנספיק גם לקבל תשובות, תעשו את זה קצר.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
שמי דפנה אזרזר, תושבת קריית ביאליק, אמא של עילאי. הדיון הזה מבחינתי הוא דיון הזוי, אני לא צריכה להיות פה, אוקיי? הבן שלי בן 21 פלוס, עבר השנה למסגרת הרווחה. הבן שלי הוא ילד מאוד מאוד מורכב, מורכב סיעודי, ילד שאוכל מגסטרוסטום מהבטן, ילד שצריך חמצן בפרכוסים, ילד שתולש לעצמו את הריסים, ילד שלא מדבר, ילד עם טיטול, ילד ששותה מבקבוק, ילד שמרביץ לכל מי שמתקרב אליו. מרביץ זה עדין. הילד הזה גם בבית מורחק מהאחים שלו כדי שהם לא ייפגעו, וככה אנחנו חיים וחיים עם זה בשלום, ואני מתה עליו, והוא החיים שלי והוא האוצר שלי והוא הדרך שלי בכל החיים. בזכותו למדתי לתת ולהעניק.
16 שנה הבן שלי קיבל הסעה פרטנית במשרד החינוך, למה? כי כשהוא הגיע לגיל שלוש והוא קיבל את ההסעה בפעם הראשונה כשהוא היה קטן תחת משרד החינוך יצאה ההסעה עם עוד ילדה, הוא תלש לה חצי מהשיער מהראש, היא פירכסה, הגיעה לטיפול נמרץ, הייתה במצב אנוש הרבה זמן, ברוך השם יצאה מזה. אבל באותו יום קיבלתי טלפון דחוף מהרשות: אנחנו לא מתעסקים עם ילדים כמו שלך, בואי בבקשה, את מוכנה לקחת אותו? אמרתי כן. מי תהיה המלווה? נתנו לי מלווה. זה החזיק גם כן יום. למה? כי הוא מרח עליה צואה באמצע הנסיעה.
ואז אמרו לי: את יודעת מה? תהיי את המלווה. אמרתי: אבל אני לא יכולה. אמרו לי: אוקיי, אנחנו נעשה עם חברת ההסעות כזה דבר – אנחנו נשלם לחברת ההסעות, חברת ההסעות תשלם לך, תיקחי עם זה נהג. לא מצאתי נהג קבוע שהסכים לנסוע עם ילד כזה, אבל אבא שלי, זכרונו לברכה, סייע לי, ואחותי סייעה לי, וככה 16 שנה לקחתי את הבן שלי למסגרת.
לפני שהגעתי למשרד הרווחה הייתי המבוגר האחראי שפנה למשרד חצי שנה לפני. התחלתי מהעובד הסוציאלי שרשם לי דוח מפורט למה מגיעה הסעה צמודה לבן שלי פרטנית, עקב בעיות ועקב צורך קשה. אגב, אני רוצה לציין שגם במסגרת של משרד הרווחה הוא עם סייעת צמודה, ובזה כן הכיר המשרד ומשלם. חוץ מזה שאני משתתפת בכמעט 2,000 שקל בחודש, שזה גם לא מקובל מבחינתי, אבל בסדר, אוקיי? נגיד.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה לא בסדר.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
זה רק מסביר את הצורך שלו למישהו צמוד לידו 24/7. אגב, גם בתוך המסגרת, אם הוא לא יהיה מורחק משאר החברים, זה בלתי אפשרי, ויש לו סייעת צמודה. כל יום מתחלפת מישהי, עכשיו ברוך השם אנחנו עם מישהי כבר שבועיים, טפו-טפו שימשיך.
אני פניתי למשרד, פניתי לעובד הסוציאלי, אחרי העובד הסוציאלי זה הגיע לרשות. הרשות אמרה לי: תפני למשרד הרווחה לוועדת חריגים. פניתי לוועדת חריגים, לגברת סיגל אמון, והיא קיבלה ממני את כל האישורים. הבן שלי, אגב, חשוב להגיד, יש לו תסמונת פיקה, זו תסמונת שכל מה שהוא רואה הוא בולע. הוא היה כבר בניתוחים, בטיפול נמרץ, כי הוא בלע פקקים של בקבוקים, והוא בלע בטריות, והוא בלע כסף, והוא בלע כפיות ועפרונות. ואם אתם רוצים, אני אעביר לכם את הכול פה, תמונות שלו עם כפיות כאלה ארוכות שהוציאו לו מהקיבה. והבן שלי חי בנס, אוקיי?
במקום שמשרד הרווחה יהיה אמון על הרווחה שלו, מה שתפקידו לעשות, היא אמרה לי, גברת סיגל אמון: רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, הגיע ספטמבר ואין לי עוד תשובה. באמצע ספטמבר קיבלתי תשובה: לא, אין אישור. למה? אין כסף. מה זה אין כסף? תעלי אותו עם עוד ילדה. אמרתי: אני לא אקח את האחריות הזו. תעלי, נראה מה יהיה. לא, אני לא אעשה את הדבר הזה, אני לא לוקחת אחריות על ילדים כאלה. היא לא תחיה, הילדה הזו תהיה בטיפול נמרץ, ואני לא לוקחת אחריות כזו על אף אחד. אני לוקחת את הבן שלי מתחילת השנה, ואני לא מקבלת שקל. אני מקבלת ליווי, וגם בזה הם דאגו להתערב כדי שיפטרו אותי, את זה אני אגמור כבר בבית משפט.
אבל אני לא אוותר. אני לא רואה בעיניים כשמדובר בילדים שלי. אני אילחם. אילצו אותי להגיע לבתי משפט, ואני אלך לאן שצריך, כי הבן שלי לא יכול לנסוע עם עוד ילדים, ואיך לא מבינים את זה לעזאזל? איך המשרד לא מבין את זה אם המשרד בעצמו נותן סייעת בתוך המסגרת, צמודה, ומרחיק אותו מכולם? איך בהסעה, במקום כזה צפוף, איך? הוא יכול לתלוש לעצמו את הגסטרו, הוא יכול לתת מכות, הוא זורק דברים על הנהג. איך?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
דפנה, קודם כול אני רוצה באמת לאחל לך, כאימא לאימא, הרבה בריאות, הרבה כוח.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אמן. יש לי, ברוך השם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אשרייך על הנחישות.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
יש לי ויהיה לי עוד יותר כוח בגללם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
יהיה לך עוד יותר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ואת מקבלת את הכוחות.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני מקבלת הרבה כוחות בגלל מה שהם עושים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
באמת, הדברים שאת מתארת פה הם קשים והם בלתי - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הילדים המיוחדים של קודשא בריך הוא.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נכון.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא כל אחד זוכה לקבל את הפיקדון הזה ביד.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני מחזיקה שני עובדים זרים בבית אחרי ששכנעו אותי עובדים סוציאליים להוציא את הבן שלי מהבית. הבן שלי לא יצא מהבית.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ברור. אנחנו נשמע את תמר, ואני רוצה לשמוע את המשרדים כי אנחנו קצרים בזמן.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
שלום לכולם, תודה על הדיון. הרב מקלב, אנחנו ממש מודים לך שנכנסת לסוגיה שבעיני הכנסת אולי היא שולית, אבל זה דבר ענק למשפחות ביום-יום. שמי תמר גלפנד, אני מפורום צרכים מיוחדים בירושלים, ארגון הנכים זכויות, וחברה בעוד עמותות של מוגבלים. אני יצאתי למאבק של ההסעות לפני שמונה שנים. מאבק שהכנסתי מצלמה נסתרת לתוך ההסעה. רואים את הילדה שלי מפרכסת, המלווה קורא עיתון ולא מעניין אותו. ישר הגיעה הביתה, קיבלה חמצן, ונס שהיא לא הלכה בהסעה. פעם שנייה היא תולשת שקית ניילון מאיפה שיש לילדים שיושבים לפניה, מכניסה את השקית ניילון ומגיעה הביתה ומקיאה את הנשמה.
מאז יצאתי למאבק קשה, מאבק שהצליח, אבל אני כל יום מקבלת פניות של מאות הורים בנושא ההסעות מכל הארץ. הסיפור המזעזע שקיבלתי, האחרון, שילדה, מגיעה הסעה משולבת עם מעלון, דוחפים אותה, והילדה לא יכולה לשבת ישר, הרגליים שלה, היא צריכה ליישר אותן, מרסקים לה את הרגליים שלה. היא מגיעה הביתה, לא אומרים כלום. אימא שלה מבינה שיש משהו, הילדה צורחת כאבים, הילדה משם הגיעה לטיפול נמרץ. הילד של דפנה, אני הגעתי אליה הביתה, היא אספה אותי, ישבתי לפניו, הוא זרק עליי בקבוק, עד היום אני מרגישה את הכאב.
כנראה שיושבים אנשים מתוך משרד הרווחה שבאמת מטפלים בנושא מוגבלות, אבל הם לא חיים את זה יום-יום. ולא יכול להיות שמי שזקוק להסעה פרטנית, שזו לא בעיה של משרד האוצר, משרד האוצר, אנחנו לא צריכים שקל, זה קיים. כל היום פותחים מרכז למשפחה, חמישה עובדים סוציאליים על כל ילד נכה, אבל לאשר הסעה פרטית זה בזבוז כספי ציבור. אנחנו, לצערי הרב, הולכים ללוויות, ילדים לא שורדים. מרכזי יום לא נפתחים, נפתחים רק הוסטלים.
מי שרוצה שההוסטל יקבל את הילד שלו, מחר בבוקר פותחים לו הוסטל, אבל כשאימא מחליטה לגדל את הילד שלה והיא רוצה הסעה פרטית אישית, המשרד לא מאשר. ופה אנחנו פונים לוועדה, שאנחנו מבקשים שזה ייכנס וזה יהיה רשום בפרוטוקול: כל ילד אוטומטית שקיבל במשרד החינוך ימשיך לקבל במשרד הרווחה. הוא לא צריך לשלוח כל שנה מסמך. זו כמות כל כך קטנה של ילדים, אפילו לא עשר אצבעות שלי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תמר, אני רוצה לשאול, אתם קיבלתם זכאות או שזו הפרוצדורה שעוברת?
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
היא קיבלה הסעה מרוכזת, כן.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני קיבלתי בוועדת חריגים. אני אגיד לך מה קיבלתי בוועדת חריגים אחרי שהיינו בבית משפט.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
עם עוד אחת היא כן קיבלה. קיבלת עם עוד ילדה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את אומרת שהיית צריכה לעבור ועדת חריגים.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
עם עוד ילדה, זה 2 ק"מ.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
רגע, אני רוצה להגיד. אחרי שהיינו בבית משפט, וגברת שרון רגב נעמדה בדיון ואמרה: אוי, עכשיו הבנתי, יש לי רעיון, אני רוצה עוד פעם שתשלחי לי את כל החומר הרפואי. פשוט צחקה עליי, כן? וגם על בית המשפט.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בואו נכבד את המעמד.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אחרי ששלחתי לה שוב את כל החומר היא אמרה לי שוועדת החריגים החליטה לתת לי 1,700 שקל בחודש על הליווי, ובאוטו שלי. מה, אני נוסעת על מים?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
דלק זה לא מכסה.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
מה, אני נוסעת על מים? מה זה 1,700 שקל בחודש?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא קיבלת זכאות בגדול, זאת אומרת, בוועדת חריגים.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
לא קיבלתי כלום. לעג לרש, בדיחה, לעשות ממני צחוק.
זו ועדת חריגים.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
אנחנו חיים במדינת ישראל, כולנו יודעים איך הכספים נזרקים כמו מים, אבל לא יכול להיות שהילדים האלה שזקוקים, זקוקים, זקוקים לקבל את הזכויות שלהם הם לא יקבלו. אנחנו ברוך השם לא טסים עם הילדים שלנו לשווייץ להמתת חסד, אנחנו חיים במדינת ישראל.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
קופת המדינה לא תיפגע מזה.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
לתת להם חיים, לתת להם כבוד. ואנחנו קוראים לוועדה מפה, לכל הבכירים שנמצאים במשרדי הממשלה, ברוך השם, בזכות הילדים שלנו לכם יש עבודה, ואני שמחה שיש לכם עבודה, אבל תאשרו את הזכויות. אני פניתי למשרד הרווחה לשבת בוועדת חריגים ולראות איך לעזור למשפחות, גם פה קיבלנו סירוב. העיקר שלא ידעו למי מאשרים, למה מאשרים. ואני מקווה שתצא מפה תוצאה היום, כי לא באנו לחינם. תודה.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אבי מימרן, מסוגלים, היית אצלנו גם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא, בסדר, עכשיו אמרתי, אולי הצטרף עוד חבר כנסת, אני כבר לא יודעת.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
עוד מעט.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בבניין הזה אף אחד לא נמצא בעל כורחו.
ממש במילה, אין לי הרבה מה להוסיף. אני אומר על עצמי מילה אחת. מנכ"ל עמותת מסוגלים, אנחנו יותר גם בתחום האוטיזם, אבל לא רק, גם בעולמות האוטיזם יש ילדים בתפקוד נמוך, סיעודיים.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
דווקא דיברנו על אוטיזם - - -
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
ואני רק רוצה לומר שמדובר כאן על ועדת חריגים של ילדים חריגים. קודם כול, כולם חריגים, בסדר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
חריג בין חריגים.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
חריג בין חריגים. העובדה פה, אנחנו שוב נתקלים בתופעה, אני אגע ממש בנקודה. והכאב של האימהות כאן הוא כל כך צודק, אבל הנקודה היא שבמדינת ישראל יד אחת לא יודעת מה היד השנייה. יש משרד, משרד החינוך קבע קריטריונים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תמיד אמרתי שצריך מנהלת.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
הלוואי והייתה מנהלת. ואז כל עירייה עושה מה שהיא מבינה ומה שהיא רוצה. ילד שקיבל במשרד החינוך זכאות, נניח לכיתה מיוחדת, בסדר? חינוך מיוחד. זה אומר שמדינת ישראל מוציאה עליו יותר כסף כי הוא בחינוך המיוחד. אם אני מעביר אותו רגע למשרד הרווחה, אופס, מי אתה? מאיפה באת? אנחנו לא מכירים אותך, מה אתה?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אין רצף.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
כן, בדיוק. תביא ניירות, רגע, בוא קודם כול נכיר אותך. תביא ניירות, בוא נראה על מה מדובר. יש ילדים שבתחום ההסעות, אם הם רק היו לומדים במשרד החינוך הכול היה בסדר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נכון, 16 שנה היה.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
היה רץ, הכול עובד, הכול בסדר. הם עוברים בין רשות לרשות. זה לא רחוק, משרד החינוך ומשרד הרווחה, אגב, זה חמש דקות נסיעה. כנראה שם עדיין מעבירים ידנית.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
זו לא רשות, זה משרד.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
לי נראה שעדיין מעבירים ידנית את התיקים של הילדים ממשרד החינוך למשרד הרווחה. לוקחים איזו הסעה, מעמיסים ארגזים, מעבירים, אומרים: חבר'ה, תדעו, יש פה את קבוצת הילדים הזו. וזה אבסורד, זה מה שאנחנו כהורים מרגישים. הילד מגיע לגיל 21, אין לו אבא, אין לו אימא, כאילו הוא התפקח.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
בן כמה הבן שלך?
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
הבן שלי בן 25, והמעבר הזה כל כך קשה, כי פתאום לא מכירים אותו. לא מכירים אותו, הוא כאילו הבריא. בגיל 21, זהו, הוא נהיה עצמאי, הוא נהיה בן אדם בריא, שילך לעבודה. הוא בן אדם סיעודי. אני מקלח אותו, אני מטפל בו, כן? הוא סיעודי לגמרי.
בגיל 20 וחצי המדינה מכירה בו. הוא מקבל סל מורחב ממשרד החינוך, תקציב, צוות מיוחד, קלינאיות, כל מה שהוא צריך. הוא גדל בחצי שנה מ-100 לאפס. רק אם הוא הולך לתעסוקה, התעסוקה זה 22% מתקציב משרד החינוך. בגיל 21 נניח שהוא קיבל 10,000 שקל, בגיל 21 הוא יקבל 2,000 שקל, זה ההבדל. אני עשיתי ממש עבודה תקציבית מסודרת וזאת הבעיה שלנו כאן. זה משליך על ההסעות, זה משליך על ועדת חריגים, זה משליך על כל הדברים האלה. צריך לייצר דבר מאוד פשוט – רצף טיפולי, רצף תנאים וטיפולים גם אם הילד, אוי ואבוי, עבר את גיל 21. זה הכול, לא משנה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אותו ילד בן 21, הוא יכול להיות גם כמו ילד בן שנתיים ושלוש. זאת אומרת, המספר. אבל מימרן, אני חייבת לשמוע את המשרדים.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בשמחה. זה מה שיש לי לומר, זה הסיפור כאן, לכן אין לנו טענה על מישהו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אין פה משהו אישי.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בדיוק.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו רוצים באמת להבין מקצועית ולאן פנינו מועדות. אני אתן לכם, בואו נשמע את המשרדים, אני מצטערת, אחרת לא נשמע.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
נשמע את המשרדים, אחרת לא נוכל לקבל תשובות.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
שלום, אני שרון רגב, אני מנהלת שירות בוגרים ומזדקנים במנהל מוגבלויות. אני לא רוצה לדבר באופן פרטני, אני רוצה לדבר כללי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כן, תסבירי לנו בדיוק איך זה הולך.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
דבר ראשון, אנשים עם מוגבלות שזקוקים לרמות תמיכה בינוניות וגבוהות זכאים להסעה מטעם משרד הרווחה למסגרת שלהם, או למפעל מוגן או למרכזי יום. אנשים ברמות תמיכה נמוכות, אנשים שהתפקוד שלהם גבוה, לא זכאים להסעה, כי אנחנו מעודדים שהם ייסעו בתחבורה ציבורית, שהם ישתלבו בקהילה, גם בעבודה, כך שהם פחות צריכים את ההסעות.
כל יום אנחנו מסיעים 20,000 מקבלי שירות, אמרנו, ברמות תמיכה בינוניות וגבוהות, שהעלות השנתית של ההסעות האלה היא כ-300 מיליון ש"ח. מדובר במערך מאוד מאוד מורכב שבו הרשות המקומית אחראית לקיים את ההסעות, הרשות המקומית עושה מכרזים להתקשרות עם המסיעים, ואנחנו מתחלקים – 75% מהתשלום הוא על המשרד, ו-25% הוא על הרשות המקומית.
אנחנו מנסים כל הזמן לצמצם את המרחקים המוסעים, כי אנחנו יודעים את הבעיות שיש בהסעות ואנחנו מבינים שהסעות ארוכות, זה יכול להיות רע מאוד. כי אנחנו רוצים שהוא יגיע למרכז יום, שיתקדם, שיתפתח. הרבה פעמים עם נסיעה של שעה ושעה וחצי, הבן אדם מגיע, הוא רק רוצה לנוח ולישון והוא לא יכול ליהנות. תזכרו שההסעה היא הכלי שלנו שהוא יבוא לקבל את השירות הטיפולי הסיעודי שלנו, זה המוקד של מה שאנחנו נותנים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
איך אתם מגדירים את הבינוני עד מורכב לכאלה שלא זקוקים כי המוגבלות שלהם יותר קלה? אילו קריטריונים יש? האם יש טבלת אבחנות? איך זה הולך?
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
כן, בדיוק על זה אנחנו עובדים בחוק החדש של הגדרה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, זה החוק, אבל עד היום איך זה הולך? זאת אומרת, גם עכשיו כשאני שומעת.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
הם מגיעים לעובדת הסוציאלית, במש"ה יש את ועדת האבחון. יודעים, גם בסך הכול העובדת הסוציאלית ברווחה מכירה את מקבל השירות ואת המשפחה ומפנה אותו לשירות שמתאים לו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את יכולה להיות יותר ספציפית לטענות שעולות כאן? כי בואי נגיד שיש נוהל ויש מספרים, בסוף אני רוצה לדעת איך אנחנו עוזרים לדפנה, לתמר, כמובן מר מימרן.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אבל אני חושבת שאנחנו - - -
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
שרון, אבל אולי נשים את הדגש על המורכבים, אנחנו לא מדברים פה על העצמאיים.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אני מבטיחה שאני אגיע לזה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כן, רק שיש לנו רבע שעה לסיום הדיון וחבל.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
ההסעה שלנו ניתנת כשירות קבוצתי, כמו גם המסגרות שלנו. גם מרכזי היום וגם מרכזי התעסוקה ניתנים ברמה קבוצתית, גם מתוך אילוצים כלכליים, אבל גם מתוך הבנה שזו הדרך של אנשים להשתלב בחברה, להשתלב בקבוצה. כל השירותים שאנחנו נותנים - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
איך הבן של דפנה יכול להשתלב אם יש לו את המגבלה הקשה המורכבת שלו?
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אם הוא יהרוג את הילדה - - -
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
מביך, באמת.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
שרון, אני מציע להתמקד באילוצים התקציביים.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
זה מביך אבל, תקשיבו רגע, באמת. יושבים כאן הורים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
עושים מאיתנו צחוק.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אני אמרתי בינתיים עובדות.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
רק רגע, לא להתרגז.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אילוצים תקציביים זה בסדר.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
שיהיה רק ברור, אני לא פוגעת פה באף אחד, כל אחד עושה את העבודה שלו, הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ברור, עושים את העבודה שלהם וזה בסדר.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
אבל כשאתם אומרים לנו שילוב, התאמה, זה כמו סכינים בתוך הלב. אין מה לעשות עם האינפורמציה הזאת. הילדה של תמר יכולה להשתלב בחברה? זה מביך.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
במרכז יום.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
בסדר, אבל לא בהסעה.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
באיזה מרכז יום הבת שלה יכולה להשתלב?
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
הבת שלך לא תשתלב במרכז יום?
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
לא, היא לא יכולה להשתלב, לא, זו נכות שהיא לא יכולה לשלב אותה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אבל גם אם כן, לא בהסעה. בואו נניח שכן.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
הילדים שלנו יכולים להשתלב בתנועה כשהם בהסעה בלבד.
<< אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>
את לא מסתכלת לתוכן.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
הילדים שלנו יכולים להשתלב בסך הכול השתלבות בתנועה כשהם בתוך הסעה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה לא חברתי או משהו, זו המגבלה שלהם.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
הם לא יכולים להשתלב בחברה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
שרון, אולי לא הבינו אותך. את נימקת משתי סיבות, אמרת מדוע אתם רוצים שההסעה תהיה הסעה קבוצתית.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כן, את היתרונות.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
לא, אני אמרתי מבחינת שירותים, שכל השירותים שלנו - - -
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
מגבלות תקציביות, מובן. מגבלות תקציביות רוצים לצמצם, לא לכל אחד. על אף שאני לא חושב שנקרא הסעה פרטנית ופרטית. ילד שצריך את זה, המודד הוא לא - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
למה גם צריכים.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
זו ההסעה שלו. אתם מבינים שיש מוגבלות. באנשים האלה, בילדים האלה יש כאלה שלא יכולים לנסוע עם עוד - - -
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
למה זה לא מותאם לקצבת ביטוח לאומי?
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אבי, אני רק אומר במילה אחת, אבל שיבואו להגיד שההסעה הקבוצתית היא בגלל השילוב שלהם, שתהיה להם עוד חברה בהסעה, ואותו מלווה ידע איך לעשות את זה, באמת, זה קצת מפריע להם וקצת לעג לרש.
אני אומר, בואי נתמקד בנושא הזה של מגבלות, שאתם רוצים מלכתחילה לעשות קבוצתי, אבל עכשיו השאלה היא כשאי אפשר קבוצתי, מה עושים. זאת השאלה שהם רוצים לשמוע, אי אפשר קבוצתי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אם את אומרת שהבעיה היא תקציבית, אנחנו בבעיה, בבעיה שהמדינה מחליטה לזנוח ילדים, ילדים שלנו. אם אתם אומרים שזה תקציבי, אנחנו צריכים לדעת.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בדיוק, זה הסיפור. הכדור עובר אליהם.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אני לא חושבת שיש מישהו שבגלל הסעה לא מגיע למרכז יום. באמת, אני מכירה עשרות אנשים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
את כופה עליהם את זה.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
הורה לא צריך בגיל 21 לעזוב את העבודה שלו, הוא לא צריך לוותר על דברים אחרים.
אם ב-7:30 הוא צריך להגיע לעבודה, לכן. אני רק אומרת שהדיון פה הוא ספציפי להסעות פרטניות, למי מאושר ולמי לא מאושר. ולא יכול להיות שילדים בתפקוד כל כך נמוך לא יקבלו הסעה פרטית.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אנחנו לא רוצים שהדיון הזה יהפוך להיות - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אי אפשר ככה, בסוף הוועדה הזו לא עשתה כלום. שרון, תמקדי אותנו מה קורה בסוגיות שעלו ואיפה יש את הבעיות.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
כן, הילדים שכן צריכים הסעה פרטנית, איך עושים איתם? מה עושים?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
והפתרונות של המשרד.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אני חושבת שצריך לדעת למה ההסעה פרטנית. אני רוצה להגיד מתי אנחנו נותנים הסעה פרטנית. הייתה לי פנייה, לאו דווקא בעיה של ילד. מישהו שגר בפריפריה. היה לי ילד שגר ביישוב נטע. אנחנו בעד, למרות מה שנאמר, שאנשים כן יישארו ויגורו עם המשפחות שלהם בקהילה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
חשוב.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
הוא גר בנטע, מרכז היום הכי קרוב אליו הוא בבאר שבע. אין עוד מישהו מנטע שנוסע לבאר שבע למרכז יום.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בסדר, אבל זה שיקול שחייב להילקח.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
זו הגבלת קילומטר.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
ההסעה עלתה המון כסף, הרבה יותר מהגובה שאנחנו נותנים.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
12,000 שקלים.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אנחנו נתנו את האישור הזה - - -
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
בלב רחב.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל פה, שרון, את נותנת דוגמה של מציאות שמחייבת.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
לכל המונשמים הם מאשרים אוטומטית. למונשמים אוטומטית. אני רוצה שסיעודי מורכב יהיה בגדר מונשם להסעה פרטית.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אנחנו רוצים לשאול, האם קיימות עוד אפשרויות של צרכים של הסעה פרטנית, לא בגלל קילומטרים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בדיוק, לא מרחק, לא מציאות, אנחנו רוצים בריאותית, להבין בריאותית.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בגלל מבחן תפקודי.
<< דובר >> טלי גוטליב (הליכוד): << דובר >>
בדקתי, מאיפה בא המבחן הזה של הקילומטרים?
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
כי יש לנו הגבלה של כמות נקודות זיכוי שאנחנו יכולים לתת בעד הסעה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
האם יש עוד מקרים של הסעה פרטנית חוץ מקילומטר?
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
יש, בטח שיש.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
היא תגיד.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
לי אין, לכולם יש.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
בסדר, דפנה, אנחנו לא מדברים על עילאי.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
תדברי על עילאי, תגידי למה את לא נותנת לו הסעה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא להזכיר שמות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה דיון בכנסת.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
כל דיון בכנסת מגיע ממשהו אישי. ולכן, אם צריך לעשות הצעת חוק מפורטת, זה מה שיקרה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שרון, את מדברת אליי. לא להזכיר שמות של קטינים כאן בבקשה, אנחנו בוועדה, זה חסוי מבחינתנו. אנחנו לא מדברים פרטני. עלו פה דוגמאות, את דיברת על דוגמה של מישהו שאין בסביבה שלו, לא אזור ולא, אוקיי, תודה רבה. השאלה היא מה קורה עם המורכבויות הרפואיות הפרטניות.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
אנחנו לוקחים על עצמנו ואנחנו דנים בהן. לפעמים אנחנו נותנים ולפעמים אנחנו לא נותנים.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
כשמה הקריטריון?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כשאתם דנים, מאיזו בחינה אתם דנים?
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
מעולה. מה השיקולים? זה מאוד מעניין.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
האם בהרכב הזה יושב איזה רופא מומחה? כמה התייחסות יש לכם לדיווחים?
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
ברגע שאנחנו מדברים על מישהו שהוא סיעודי מורכב, יש גם התייעצות. יש במשרד שלנו - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
התייעצות עם מי?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תכף, אני ביקשתי, היא תכף תפרט לי, אני ביקשתי את זה. אנחנו נבקש את זה כתוב.
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
יש לנו רופאה משרדית שבה אנחנו נעזרים. היא מומחית, היא יודעת, היא מתייעצת לפעמים גם עם הרופאים שמגיעים מהקהילה, והיא זאת שעוזרת לנו במקרים מורכבים באמת של סיעודי מורכב ושל מונשמים, שזה באמת - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את יודעת להגיד לי כמה הסעות פרטניות יש היום?
<< אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>
היא טוענת שיש להם רופאה, ולא נכון, אין רופאה. אין רופאה, כי הם ביקשו התייעצות של רופא מהקהילה.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
רופא שמטפל 20 שנה בילד נכה, האם הרופאה שלכם מתקשרת לרופא? זה לא קורה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו תכף מסיימים את הדיון, וחבל, לא קיבלנו תשובות. אם לא תיתנו לנו לקבל תשובות, חבל. זהו, אנחנו תכף מסיימים ואין לנו, באמת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל היא לא עונה, היא הולכת מסביב, מסביב, ולא עונה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל תיתנו לה רגע לתת תשובות, מה שלא נקבל, אנחנו נבקש את זה כתוב. אל תדאגו, יהיו תשובות. אנחנו פה כדי לפתור, גם הם רוצים לפתור, אבל צריכים להבין איפה הבעיה. אם הבעיה לא אצלם, הם עושים את העבודה - - -
<< אורח >> שרון רגב: << אורח >>
הבעיה היא כן אצלנו. זו לא בעיה מבחינתי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, מבחינתך לא, אבל יושבים פה הורים. אלה לא הילדים שלך, אלה הילדים שלהם, אתם צריכים גם להבין את זה.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אוקיי, רגע, הם מתייעצים עם רופאה, בואו נתקדם.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
שמי סיגל אמון, מנהלת מערך ההיסעים במשרד הרווחה. לצורך הוועדה יושבים אנוכי, גברת שרון, ולפעמים, אם יש לנו בעיה תקציבית, אנחנו מצרפים את תקציבן המנהל. מה שאנחנו מבקשים מהרשות, לשלוח לנו מסמכים בנושא, עו"ס המשפחה כותב לנו דוח, שאנחנו נכיר בפני מי אנחנו דנים. כמו שאמרתי, אנחנו מבקשים מהרשות, מעו"ס המשפחה לצרף לנו מסמכים רפואיים אם הם תומכים בבקשה, מסמכים על היכרות הילד. במקרה של עילאי, אנחנו הכרנו אותו לראשונה, כי השנה הוא נכנס אלינו, הוא עבר מהחינוך, אנחנו לא הכרנו אותו. ולכן היינו רוצים, בכדי להכיר אותו, כי הוא הולך להיות איתנו עד 120 שנה.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
שיחיה עוד - - -
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אמן. לא, קודם כול הוא יהיה איתנו עד 120.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל אל תתעסקו בזה, חברים, די, זה מיותר.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
ולכן, אחרי שקיבלנו את כל תמונת המצב, אנחנו מבקשים מהמפקח של משרד הרווחה להביא לנו חוות דעת גם מהמסגרת.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
איזו מסגרת?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
שהוא נמצא בה, במסגרת היום.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
שיכול להיות שגם המסגרת הכירה אותו לפני שבוע.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
לא.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
כי הוא עבר לרווחה פתאום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מהמסגרת הקודמת.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
או הקודמת, אם זה חדש זו הקודמת.
כשיש תמונה מלאה, אנחנו יושבות לכתוב את חוות הדעת, שולחות את זה לרשות. אנחנו לא נותנים תשובה למשפחה, אנחנו נותנים תשובה לרשות. הרשות מקבלת את התשובה, מזמנת את המשפחה, ויש ערר. רוצים להגיב? שלחו בחזרה, אנחנו דנים.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
במהלך כל התהליך הזה לא ביקשתם אישור ממשרד החינוך.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אדוני, אני לא צריכה את משרד החינוך, ואני אסביר למה. תקנות משרד הרווחה הן התקנות שלנו, תקנות משרד החינוך הן - - -
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
כן, אבל כדי ללמוד על הילד.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אלה שתי מערכות שונות. זו בדיוק הבעיה, יד ימין לא יודעת מה עם יד שמאל.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אין להם תקנות, יש להם חוזר מנכ"ל, להבדיל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
יש גם חוזרי מנכ"ל.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
חוזר מנכ"ל הוא לא תקנות בחוק.
משרד החינוך, ואני יושבת בעשרות דיונים, גם כאן, עם משרד החינוך, אין לו תקנות והוא לא מסודר כמו משרד הרווחה, כי לנו יש את החוק למעונות יום שיקומיים והתקנות, שעליהם אנחנו מסתמכים, וכמובן את הוראות התע"ס, שזה התנ"ך שלנו.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אני שאלתי את זה רק כדי לדעת אם יש לכם היכרות על הילד.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
עכשיו אתה אומר, אני לא יכולה לבוא, לקחת ממשרד החינוך את המצב של פלוני אלמוני, אמרנו בלי שמות, ולקחת ממנו את הנתונים ולהגיד: רגע, עכשיו הוא עבר אליי ועכשיו אני אתן לו מה שהוא קיבל ממשרד החינוך. זה שונה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
למה לא?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
כי זה שונה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תקציב.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
תקציבית, צודקת.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אבל לא טיפולי.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
לא רק. תקציב, התחלתי עם אחד. תקציב, צודקת, תקציב זה הראשון. סדרי הגודל של כמויות ההסעה שיש בינינו, שוני עצום, עצום.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל כשאנחנו מדברים על פרטני זה לא - - -
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
לא, זה לא פרטני, זה מה שאני מסבירה.
אני אומרת שיש שוני בין המשרדים, ולכן אנחנו לא יכולים לקחת נתונים ממשרד אחר בשביל לממש אותם במשרד שלנו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שוני, יש ניתוק.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
עכשיו רצית לשאול עוד.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כן, איך עובדת ועדת הערר לחריגים אצלכם?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
לא ועדת ערר, יש ועדת חריגים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
הערר היא מעליכם.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
ערר זה מעלינו, יש תקנות. מי שלא מקבל את החלטת ועדת החריגים, או לא חייב גם לפנות לוועדה - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מה קורה בוועדת חריגים?
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
לא, זו ועדת חריגים, היא ועדת חריגים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מה קורה בוועדה שם? אני רוצה לדעת.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
ועדת הערר את שואלת?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא, לגבי החריגים. ערר אני יודעת.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
המשפחה פונה לרשות, מבקשת לעלות פנייה של מעל מספר נקודות הזיכוי שלא מאשרים להם, ומגיעים אלינו לוועדת חריגים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
יש טענות שאין שקיפות, מה זה אומר?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אין שקיפות? אמרתי את מי אני משתפת בכל הגורמים, אני משתפת כל כך הרבה גורמים שזה מספיק שקיפות, אנחנו נותנים לרשות את ההחלטה, הרשות משתפת את המשפחה. לא רוצים? לא מקבלים? מגישים בחזרה. דרך אגב, אני עשרות פעמים התקשרתי להורים ושוחחתי טלפונית איתם גם אם הם לא קיבלו את ההחלטה שלי. ואני יכולה להגיד לך, ותגיד לך גברת תמר, אני פנויה לשיחות ומוכנה לדבר עם הורים ולהקשיב ולדעת ולראות ולהגיע.
אבל יש דברים שהם חסומים, יש דברים שלא ניתן, יש דברים כאלה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כשאת אומרת לא ניתן?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
לא ניתן כי יש תקנות, הוראות התע"ס שמגבילות אותך, לא ניתן כי אם את תאשרי אחד, את תאשרי - - -
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
לא, יש לי רק בקשה אחת קטנה. אף רופא לא יסכן את המקצוע שלו שהוא למד רפואה המון המון שנים והוא יחתום על מכתב. לא כל רופא מוכן לכתוב על מכתב שחובה הסעה פרטנית. לכן אני מבקשת שאם יש לכם, כמה כבר? זה אפילו לא עובר את כף היד שלי, הבקשות להסעה פרטית. שאתם תתקשרו לרופא המטפל, תעלו את האימא על הקו, תהיה שיחה משולשת, ולראות אם הוא עומד מאחורי המכתב הזה.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אני אספר לך משהו, שאני מצטערת להגיד את זה, שאני תפסתי גם רופא שכתב - - -
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
גם יש אנשים שעוברים באור אדום. אם יש רמאים, אנחנו לא פה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, תגידי את זה לפרוטוקול, לא לסתום את המיקרופון.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אני אומרת.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זו לא דוגמה.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אני רוצה זכות דיבור ל-20 שניות. תשובה מסודרת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בואו נשמע את האוצר קודם כול, אני רוצה להבין איפה הבעייתיות, למה אנחנו בכלל מגיעים למצב הזה, למה כשההורים כבר באים עם אישורים רפואיים, עושים להם טובה. זה מרגיש לי ככה, בסוף, רופא שנותן, וכמו שנאמר כאן, בטח לא שילמו לו כסף ויש מציאות ומסמכים. למה אנחנו מדברים פה על תקציב, תקציב, תקציב? איפה הבעייתיות? תסבירי לי בדיוק מבחינתכם כמשרד.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
תאיר, רפרנטית רווחה באגף תקציבים באוצר. אני כן אגיד שזו סוגיה שהיא באמת בגבולות ההחלטות המדיניות של משרד הרווחה, אלה לא סוגיות שמגיעות למשרד האוצר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל מה עם הפיילוט שעשיתם? היה פיילוט שאז השר איפשר להורים.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
אני מתייחסת לסוגיה שנדונה פה כרגע רוב הדיון, בהקשר של ההסעות הפרטניות. זה משהו שהוא באמת במסגרת סדרי העדיפויות של משרד הרווחה והם עובדים לפי הנהלים שלהם ולפי - - -
חלק מהדברים גם מעוגנים בחוקים, וכך משרד הרווחה פועל. ברור שהכול תמיד הוא במגבלות התקציב של המשרד, אבל אני חושבת שהמשרד עושה פה באמת עבודה שניכר שגם דנים בסוגיות פרטניות בוועדת חריגים וזה לא - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אין לנו חולק, אנחנו רק רוצים למנוע שדברים כאלה יחזרו. אנחנו ניתן רגע לחבר הכנסת מקלב להציע כמה דברים כי אנחנו חייבים לסיים את הדיון.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
לפני הסיכום שלך, בנוהל של דיון מהיר בסופו של דבר יוצא פרוטוקול של הוועדה והוא מופץ גם לכל חברי הכנסת וכמובן למשרדים. קודם כול, כתוב שאין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים מאחוריו, ונשאלת השאלה, קופה של שרצים, לכאורה זו צריכה להיות הסיבה לא למנות פרנס על הציבור. מסבירים, קופה של שרצים, פשוט שהוא יכיר את השטח. הוא יראה אנשים באים, שיראה את זה. אני לא רוצה להביא דוגמאות מהעולם שלי, אבל בעולם הכללי, ג'וליאני, לפני שהוא נבחר להיות התובע הכללי של העיר ניו יורק, לפני שהוא היה ראש העיר, הוא העמיד את עצמו בתוך תא מעצר לילה ועוד לילה כדי שלפני שהוא שולח אנשים למעצר, שירגיש את זה. ולכן אני באמת מציע, מי שנמצא בתפקיד ציבורי כזה צריך לבוא, ללוות פעם כאלה ילדים.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
לקחת ילד כזה לילה אחד הביתה. כן, ניסינו להעביר את החוק הזה פעם.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
לא ליום אחד, אלא לפגוש, אחר הצוהריים אחד. אני הייתי בוועדות, אמרו לי: תבוא להחליף אותנו לאחר הצוהריים אחד עם הילד, לא הרבה. אני חושב שבסיכומו של דבר, הוועדה צריכה לסכם את זה שהיא התרשמה - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אני תכף אקריא.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
כן, אבל אני אומר, אולי אחרי זה מנהלת הוועדה תוסיף את זה, אם אפשרי, בניסוח שלכם, אני לא מקריא את הניסוח, שהוועדה התרשמה שבמבחן תוצאה יש ילדים שלא מקבלים מענה למה שהם צריכים, אלה העובדות שאנחנו ראינו. דבר שני, המשרד צריך לענות תשובות, מה נשתנה במעבר של ילד ממשרד החינוך. אנחנו ממשלה אחת, אנחנו צריכים משרדים שהם - - - יש תיקים מסודרים, בשביל זה יש לנו, לא סתם אנחנו מעבירים ילד בגיל 21, שזה גם לא סביר בהרבה מקרים כאלה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה משקף את הבעיה ובשביל זה - - - לפתור את זה, זה התפקיד שלנו.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
אני חושב שהיום זה כבר לא רלוונטי, הם צריכים מסגרת אחת לכל החיים. מה זו עכשיו ההעברה הזאת? מה קרה לילד הזה? הוא לא התפתח בשום דבר, הגיל לא עשה לו שום דבר במצב שלו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נכון.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
התשובה שהמשרד צריך לענות – מה נשתנה? אתם צריכים גם קריטריונים. הוועדה, אני חושב שדורשת ממכם, תשימו קריטריונים שקופים, איזה ילד או אילו הגדרות רפואיות או מקצועיות.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
יש גם ביטוח לאומי שבדרך, אני לא יודע למה מתעלמים מזה.
<< דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >>
בדרך הזאת שמגיעה לו הסעה פרטנית או הסעה לא פרטנית, קבוצתית, צריכים להיות קריטריונים.
אני חושב שבזה אני אסיים את הדבר הזה, שיש כאן מקרים שהגיעו לכאן, אנחנו מבקשים שהמשרד יבדוק את המקרים האלה, אנחנו לא יכולים להתעלם, מבשרך אל תתעלם. לא יכול להיות שמביאים לכאן מקרים ואנחנו נתעלם מזה.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני גם אשמח לדעת אם הייתה פנייה לאוצר לקבל תקציב בנושא, כי עלתה פה טענה שאין מספיק תקציב.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
שזאת לא בעיה תקציבית.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
לא, אחת אומרת שזו בעיה תקציבית, אחת אומרת שלא.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
אני אדייק. לא אמרתי שזו לא בעיה תקציבית, אמרתי שזו סוגיה שהיא ברמת קבלת החלטות במשרד הרווחה במסגרת סדרי העדיפויות שלהם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
סליחה, לא מנהלים דו שיח.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
לא פנו אליכם?
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
זו לא סוגיה שמגיעה לפתח משרד האוצר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
צר לי שאנחנו צריכים להתכנס. ראשית, הוועדה מבקשת בנושא הפיילוט, אנחנו רוצים לקבל דיווח מה היה בו, איך זה פועל, האם זה ממשיך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני אגיד לך, כי אני הפעלתי אותו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, להעביר את זה לוועדה, אנחנו רוצים את זה. אנחנו עוד לא סיימנו, אנחנו רק עכשיו מתכנסים. כמובן המקרים הבודדים או המקרים שהגיעו לפתחכם, בבקשה לתת להם התייחסות. זה יפה שמתייחסים אליהם, אבל תתייחסו אליהם גם למקרים הבאים שיבואו. זאת אומרת, מינימום בירוקרטיה, לקבל את המסמכים הרפואיים.
בסוף מדובר פה בילדים, בבני אדם. מה שהעלה כאן חבר הכנסת מקלב בצדק, הלוואי ובגיל 16 הם היו רצים והופכים להיות ילדים נורמטיביים. זו לא המציאות, נהפוך הוא, כמה שהם גדלים, גם ההורים נדרשים לטפל יותר וגם להגן יותר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הבעיות גדולות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בדיוק, וזה לא פשוט. ולכן, בואו נגיד, הלב וגם התקציב צריכים להיות במקום, ואם יש בעיות מעבר, זה תפקידה של כנסת ישראל, בשביל זה שמו נבחרי ציבור. ואני רוצה להגיד לכם שיש מספיק כסף במדינת ישראל, אתם צריכים להגיד לנו ואנחנו נדע להוציא אותו.
דבר נוסף, אנחנו מבקשים שייבחן התשלום לגבי הסעות, שיש צורך לכלול, כמו ששמענו כאן, את העלות, כמו דלק, כמו ביטוחים, בלאי. בסוף, עם כל הכבוד, זה שהורה עושה משהו שהוא לא נדרש לעשות, כי המדינה צריכה לגבות אותו, אבל בגלל הביטחון של הילד שלו, בגלל שהוא הורה, וכל ילד וכל הורה לילד מיוחד מבין כמה הרבה זה עולה, וההורים האלה גם צריכים להתפרנס, ההורים האלה לא יכולים להיות כל היום. אנחנו פה בוועדה גם רואים בזה שהילדים משולבים במסגרות גם את השקט, גם לבית, גם לילדים וגם לשאר המשפחה. אתם צריכים להבין שזה עולה להם וזה לא פייר וזה צריך להיות.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
גם הליווי שעשיתי, בגלל שהם לא נותנים הסעה לבן שלי, רוצים לפטר אותי עכשיו, אחרי 16 שנה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, אנחנו ביקשנו שתהיה ההתייחסות. רק לגבי ועדת ערר, יש צורך שאנחנו נתייחס או שוועדת ערר זה מעליהם?
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
להוציא נוהל מסודר להגדרת קריטריונים לזכאות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי. רק לגבי ועדת חריגים, זה רק להוציא איזשהו נוהל, לשלוח לנו גם איך נראה נוהל ועדת חריגים, מה נדרש.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
מה הקריטריונים, כי בכלל - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את כל זה אנחנו רוצים לוועדת העבודה והרווחה בהמשך לדיון הזה.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
גיל גולדרייך מהארגון לקידום זכויות הנכים, מה שידוע כ"הנכים הופכים לפנתרים". אני רוצה להגיד לכם לגבי אינפורמציה שנתנה לנו גברת שרון רגב, האינפורמציה הטעתה את הוועדה עכשיו. מכיוון שהסיפור עם המתייעצים עם הרופאים זה במחשכים, אין מכתב מסודר של רופא מטעם הוועדה שכותב.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
זה מה שרציתי לומר. תודה רבה.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
אין מכתב מסודר, בטח לא פרוטוקול, לא כלום, זה הכול במחשכים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אני דיברתי על הנושא של השקיפות.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
השקיפות. מכתב, ואני רוצה לפעם הבאה להביא את הרופאה של הוועדה, כי מתייעצים איתה במסדרון, אם בכלל מתייעצים איתה. אני רוצה לשמוע. אין שום מכתב כזה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, הלאה.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
זה אחד. ב', אני רוצה לומר לכם שאני כארגון לקידום זכויות נכים קיבלתי לא מעט בזמן האחרון תלונות לגבי ההתנהלות של גברת שרון רגב, הכול מוביל אליה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא, אנחנו לא נכנסים.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
אוקיי.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
זה לא לעניין, זה בכלל לא לעניין. זה דיון אישי פה? לא הבנתי. היא עושה 1,000 דברים שאתה לא יודע.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
כי אם אין חמלה לבן אדם שיושב בתפקיד הזה, שום חוק לא יעזור.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
זה לא נכון. סליחה, לי יש עמותה עם ילדים אוטיסטים, האישה הזאת עושה למענם פי 1,000 יותר מ-100 פקידים אחרים.
<< אורח >> גיל גולדרייך: << אורח >>
אני חולק עליך.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אוקיי, אתה יכול לחלוק עליי, זה לא דיון אישי, מה הקשר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כנראה שהיא בוחרת למי לעזור ולמי לא.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אני לא יודע, אני מכיר אותה ממקומות אחרים שהיא בהם עוזרת ומזיזה הרים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אתה חבר כנסת?
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
אני לא חבר כנסת, אני אבא של נכה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל אתה גם חבר כנסת.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
התשובה היא לא.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לחברת הכנסת טלי גוטליב לא יעשו צרות, וגם לקארין אלהרר לא יעשו צרות.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
לצערי ולשמחתי אני לא חבר כנסת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
משרד האוצר, אני עוד פעם חוזרת עם עוד שאלה. לגבי הפיילוט, יש לך נתונים, דברים שאנחנו אמורים לדעת בשביל להבין איפה אנחנו נמצאים כאן?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
אני אגיד לך. הפיילוט הוקם עבור פעוטות בלבד, לידה עד גיל שלוש. יצאנו לפיילוט רשמית בנובמבר 2023 והוא החזיק עד אוגוסט 2024. בחנו את זה ואת השטח.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ומה המסקנות?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
המסקנות היו מעולות. ובספטמבר 2024 עד אוגוסט 2025 החלטנו להמשיך, רק עם קריטריונים ששמנו דגש יותר, כי משרד האוצר - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
וזה עדיין על פעוטות או שהרחבתם?
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
רק על הפעוטות הפיילוט קיים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
למה זה רק על הפעוטות?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
וסכום מאוד נמוך, 90 שקל ליום. מונית עולה להם 10,000 שקל.
<< אורח >> סיגל אמון: << אורח >>
הסכום היה 2,350 שקל.
להורים שלוקחים את ילדם למסגרת, את הפעוט למסגרת. מי שאושרו, לפי קריטריונים מסוימים, הקריטריונים הופצו לרשות, הרשות שאלה את ההורים, מי שמתאים לפי הקריטריונים, אם הוא מעוניין. מי שהיה מעוניין נרשם, העביר את המסמכים, חתם ברשות על הצהרה שהוא זה שייקח את הילד למסגרת, ומכאן יצאנו לדרך במשך כשנת לימודים שלמה שהילד היה באמצעות ההורים נלקח למסגרת.
<< אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >>
אני אתייחס גם, חברת הכנסת דבי, כי פנית אליי לגבי הסוגיה הזאת, לגבי הפיילוט שהיום הוא כבר לא מתקיים. אני רק אגיד שבסופו של דבר, על פי חוק, המחויבות של המדינה, במקרה הזה של משרד הרווחה, יש לזה גם מקבילות, משרד החינוך וכולי, זה אכן דיבר רק על ילדים, היא לספק לילדים האלה הסעה. עמדה מאחורי זה הרבה מאוד מחשבה אי שם כשהמחוקק נתן על זה את הדעת, וההחלטה הייתה לספק להורים את הסיוע הזה בדמות של הסעה. הקושי היום להפעיל את כל המערך הזה דחף למקומות של תשלום של כסף, מה שלא הייתה כוונת המחוקק.
<< אורח >> תמר גלפנד: << אורח >>
לא, חברות ההסעות היו משלמות לנו כסף, אני מבקשת לדייק. חברות ההסעות לא יכלו לספק הסעות והן היו מספקות לנו כסף. פנינו לרשות ואמרנו, בואו תעשו את זה באופן חוקי, אנחנו לא רוצים לקבל כסף שחור. זה כל הסיפור, שביקשנו שמשרד האוצר יתערב שזה יהיה חוקי. חברות ההסעות היום לא יכולות לספק הסעות. יש הסעות לבתי חולים, יש הסעות למוסדות של מוכר שאינו רשמי, יש מיליון הסעות, יש הסעות לשדה תעופה. אין הסעות לכל אזרח במדינת ישראל.
<< אורח >> אבי מימרן: << אורח >>
בגלל הרכבות ותעשיית התחבורה מתקדמת, יש פחות ופחות ענף. ענף התחבורה הציבורית יורד.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד משהו חשוב לפרוטוקול. התשובה של מנכ"ל משרד הרווחה הייתה פה: אני לא יכול לשלם לבן של גברת אזרזר הסעה פרטנית בגלל שאני משלם לה את הסייעת הצמודה בתוך המסגרת. אני מבקשת לדעת על איזה נוהל הוא הסתמך פה, אני מבקשת שזה יהיה לפרוטוקול.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תקשיבי, תוציאי את מה שאת אומרת ישירות לרווחה, תקבלי תשובות, ואם לא תקבלי תשובות, תעבירו אלינו. אנחנו לא נתעסק עכשיו בנושא הפרטני.
<< אורח >> דפנה אזרזר: << אורח >>
אני הפנים.
<< אורח >> נורית הודיה חכים: << אורח >>
אבל הפרטני הוא ציבורי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי, אני רוצה שנקודתית אנחנו נבין מה קורה. והפרטני שלך הוא גם כללי של אחרים שיש להם מקרים דומים.
<< דובר_המשך >> נורית הודיה חכים: << דובר_המשך >>
נכון, זה ציבורי, זה לא פרטני. ושרון רגב לא סיפקה כאן תשובות. לא באנו לכאן כדי לראות אותה, באנו לקבל תשובות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מה שאנחנו צריכים לקבל אנחנו נקבל, ותסמכי עלינו שזה לא נגמר כאן, באמת תסמכי עלינו.
<< אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>
אני אומר פה דבר אחד. אני בבית הזה כבר 27 שנה. ואני רואה את הדברים האלה בתור צד ג' וצד ב' וצד האות האחרונה. הילדים שלנו הם לא סוג ב'.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ללא ספק.
<< אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>
הם ילדים לכל דבר. אם הוא היה חייל ועשה את השירות שלו ומקבל את הזכויות, אותם ילדים צריכים לקבל את אותן זכויות שהם זקוקים להן.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אני מסכימה איתך.
<< אורח >> אליהו בן מויאל: << אורח >>
אני חושב שהוועדה, את כיושבת ראש הוועדה צריכה לכנס שולחנות עגולים עם הצוות. עם כולנו ביחד, ונעמיד את הדברים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ללא ספק. אני אעביר את זה למיכל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
עם השר שלה. איפה השר שלה? שהוא יספק כאן תשובות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
חברים, אני מאחלת לכם יום קסום, הוועדה נסגרה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:17. << סיום >>