חומר רקע - גורמים חיצוניים

איגוד הכירורגים הפלסטיים בישראל נייר עמדה בנושא טיוטת תקנות בריאות העם (אמות מידה לאישור הקמה למרפאות) (תיקון), התשפ"ו– 2026 איגוד הכירורגים הפלסטיים בישראל תומך ברגולציה מקצועית, בפיקוח הדוק על איכות הטיפול הרפואי ובהבטחת בטיחות המטופלים. זהו תפקידו של משרד הבריאות, וכך ראוי שימשיך להיות. עם זאת, טיוטת התקנות המוצעת אינה עוסקת בהידוק הפיקוח המקצועי או בשיפור איכות הרפואה. בפועל היא משנה מן היסוד את מנגנון הקמתם של חדרי ניתוח בישראל, ומעבירה את מרכז הכובד מרגולציה מקצועית לניהול שוק. שינוי זה צפוי להשפיע באופן משמעותי על התפתחות הכירורגיה בישראל בכלל ועל תחום הכירורגיה הפלסטית בפרט, על היקף החדשנות הרפואית, על ההשקעות בתשתיות רפואיות ועל אפשרויות הטיפול שיעמדו לרשות המטופלים. השינוי המוצע משנה את תפקידו של משרד הבריאות עד היום פעל משרד הבריאות כרגולטור. כל יזם או קבוצת רופאים יכלו להגיש בקשה להקמת מרפאה או חדר ניתוח, ומשרד הבריאות בחן אותה בהתאם לאמות מידה מקצועיות שנקבעו בתקנות, ובהן איכות הטיפול, בטיחות המטופלים, כוח האדם, צורכי מערכת הבריאות ופיזור השירותים הרפואיים. טיוטת התקנות משנה מודל זה מן היסוד. במקום לבחון בקשות שיוגשו, מבקש משרד הבריאות לקבוע מראש האם בכלל יוקם חדר ניתוח נוסף, באיזה אזור, באיזה היקף, מי יורשה להתמודד על הקמתו, מה יהיה היקף הפעילות הציבורית שיבוצע בו ואף מהם התנאים המסחריים שבהם יפעל. מדובר במעבר מרגולציה המפקחת על איכות השירות לרגולציה המנהלת את השוק עצמו. זהו שינוי תפיסתי משמעותי, אשר אינו נוגע עוד לשאלת איכות הרפואה אלא לשאלת ניהול השוק הרפואי. חדרי ניתוח אינם משאב מוגבל נראה כי בבסיס התקנות עומדת ההנחה שחדרי ניתוח הם משאב מוגבל או שיש להביא אותו לכדי מצב של משאב כזה ולכן יש להקצותם באמצעות הליך תחרותי., לדעתנו מדובר בהנחת יסוד שגויה. כאשר המדינה מקצה תדרי שידור, קרקעות מדינה או מחצבים, מדובר במשאבים שמעצם טבעם מוגבלים מבחינה פיזית ולכן מחייבים מנגנון הקצאה. חדרי ניתוח אינם כאלה. אין מגבלה פיזית על הקמת חדרי ניתוח נוספים. כל עוד מתקיימים התנאים המקצועיים, ההנדסיים והבטיחותיים שקובע משרד הבריאות, ניתן להקים חדרי ניתוח נוספים בהתאם לצורכי הציבור וכך חשוב שיעשה. לפיכך, המחסור אינו נובע ממגבלה טבעית אלא ממדיניות רגולטורית. כאשר המדינה בוחרת להתייחס לחדרי הניתוח כאל משאב מוגבל, היא למעשה יוצרת מחסור מלאכותי ומעניקה לעצמה את הסמכות לקבוע מי יוכל להקים תשתית רפואי ת ומי לא. בכך משתנה תפקידו של משרד הבריאות מרגולטור המפקח על איכות ובטיחות, לגורם המתערב במבנה השוק, בהיקף הפעילות ובתחרות. השלכותיה של תפיסה זו כבר נצפו בעבר במערכת הבריאות. במשך שנים הוגבל מספר מכשירי ה- MRI בישראל באמצעות מכסות ורישיונות. הכוונה הייתה לנהל את המשאב באופן מרכזי, אולם בפועל נוצר מחסור משמעותי בזמינות הבדיקות, זמני ההמתנה התארכו, מטופלים רבים נאלצו לפנות למסלולים פרטיים או לרכוש ביטוחים משלימים כדי לקצר תורים, והפער בין מי שיכול היה לממן שירות פרטי לבין מי שנאלץ להמתין במערכת הציבורית הלך והעמיק. רק לאחר שהורחבה האפשרות להציב מכשירי MRI נוספים החל שיפור בזמינות השירות. הלקח ברור. כאשר הרגולציה מגבילה את הרחבת ההיצע בהתאם לצרכי הציבור, במקום לעודד אותה תוך פיקוח מקצועי, המחיר משולם בסופו של דבר על ידי המטופלים. קיים חשש ממשי כי התקנות המוצעות ייצרו תוצאה דומה גם בתחום חדרי הניתוח. במקום לעודד השקעות והרחבת תשתיות רפואיות, הן עלולות להביא לצמצום ההיצע, להארכת זמני ההמתנה, לעליית מחירי השירותים, לפגיעה בתחרות ולהאטת כניסתן של טכנולוגיות רפואיות חדשות. השינוי המוצע אינו מתבצע בחלל ריק. כבר כיום קיים מחסור משמעותי בזמינות חדרי ניתוח פרטיים בישראל. רופאים רבים מתקשים לאתר חדרי ניתוח פנויים לצורך ביצוע ניתוחים פרטיים, והתורים לניתוחים במערכת הבריאות ממשיכים להתארך. במציאות זו, הצורך הוא בהרחבת התשתיות הרפואיות ובהסרת חסמים המעכבים יזמות והשקעות, ולא ביצירת חסמים רגולטוריים נוספים. במקום לעודד הקמת חדרי ניתוח ומרפאות חדשים, התקנות המוצעות עלולות להקשות עוד יותר על הקמתם, לצמצם את היצע השירותים ולהעמיק את הפער בין צורכי הציבור לבין יכולתה של מערכת הבריאות לספק טיפול רפואי בזמן סביר. כאשר הביקוש לניתוחים ממשיך לעלות, אך האפשרות להרחיב את היצע חדרי הניתוח מוגבלת באמצעים רגולטוריים, התוצאה הצפויה היא פגיעה במטופלים: זמני המתנה ארוכים יותר, פחות אפשרויות בחירה, האטה בכניסת טכנולוגיות חדשות ועלייה בעלויות השירותים. התקנות אינן מתייחסות למאפייניו הייחודיים של תחום הכירורגיה הפלסטית טיוטת התקנות קובעת כי אחד מתנאי הסף להפעלת חדר ניתוח יהיה היקף פעילות ציבורית משמעותי. ואולם חלק ניכר מפעילותם של כירורגים פלסטיים כלל אינו כלול בסל הבריאות. ניתוחים אסתטיים, ובהם הגדלת שדיים, מתיחות פנים, עיצוב הגוף, ניתוחי עפעפיים אסתטיים ופרוצדורות רבות נוספות אינם מבוצעים במסגרת טופסי 17 ואינם ממומנים על ידי קופות החולים. מכאן מתעוררות שאלות יסוד שאין להן כל מענה בטיוטת התקנ ות. האם חדר ניתוח שבו מבוצעות אך ורק פרוצדורות שאינן כלולות בסל הבריאות חייב לעמוד בדרישת הפעילות הציבורית? אם כן, כיצד ניתן לעמוד בדרישה שאינה אפשרית מבחינה מעשית? ואם לא, האם חדרי ניתוח אלה מוחרגים מהתקנות, והיכן הדבר נקבע? אי מתן מענה לשאלות אלו יוצר אי ודאות רגולטורית משמעותית ופוגע ביכולת להקים תשתיות רפואיות חדשות. הפגיעה הצפויה בחדשנות הרפואית תחום הכירורגיה הפלסטית הוא מן התחומים החדשניים ביותר בעולם הרפואה. טכנולוגיות חדשות, שתלים, מכשור רפואי מתקדם, מערכות הדמיה, ציוד ניתוחי, פתרונות מבוססי בינה מלאכותית ושיטות טיפול חדשניות מוטמעים פעמים רבות תחילה במסגרת פעילות פרטית, ורק לאחר שנצבר ניסיון מקצועי מאומצים גם על ידי המערכת הציבורית. יצירת חסמי כניסה חדשים תפחית את הכדאיות הכלכלית שבהשקעה בחדשנות. משמעות הדבר היא פחות השקעות, פחות מחקר, פחות פיתוח ופחות טכנולוגיות חדשות שיגיעו לישראל. הנפגעים הראשונים יהיו המטופלים. מי שישלם את המחיר הוא המטופל התקנות אינן צפויות להגדיל את מספר חדרי הניתוח בישראל. הן גם אינן צפויות לקצר את זמני ההמתנה. לעומת זאת, הן צפויות להקשות על הקמת חדרי ניתוח חדשים, להפחית את התחרות ולעכב הכנסת שירותים רפואיים מתקדמים. פחות חדרי ניתוח משמעותם פחות זמינות. פחות תחרות משמעותה פחות חדשנות ועלויות גבוהות יותר. פחות השקעות משמעותן פחות אפשרויות טיפול. לכן, השאלה המרכזית אינה כיצד תשפיע הרפורמה על הרופאים, אלא כיצד תשפיע על ציבור המטופלים. התשתית העובדתית אינה מספקת שינוי כה משמעותי במבנה השוק הרפואי מחייב תשתית מקצועית, כלכלית ומשפטית רחבה. בפועל, לא הוצגו נתונים המלמדים כי קיים עודף של חדרי ניתוח בישראל. לא הוצגה בחינה המצביעה על כך שהמודל הקיים נכשל. לא פורסמה הערכת השפעה רגולטורית. לא הוצגו נתונים בדבר השפעת ההסדר על החדשנות, על ההשקעות, על זמינות השירותים, על עלויות הטיפול או על איכות הרפואה. בהיעדר תשתית עובדתית מספקת, קשה להצדיק שינוי כה משמעותי במבנה מערכת הבריאות. סוגיות המחייבות הבהרה בטרם תקודם ההצעה, מבקש האיגוד לקבל מענה ברור לשאלות הבאות: האם חדר ניתוח המבצע פרוצדורות שאינן כלולות בסל הבריאות חייב לעמוד בדרישת הפעילות הציבורית? אם לא, מהו ההסדר שיחול עליו? כיצד נערכה ההערכה כי חדרי ניתוח מהווים משאב מוגבל המחייב הקצאה? האם נבחנה השפעת ההסדר על חדשנות רפואית ועל הכנסת טכנולוגיות חדשות לישראל? האם נערכה הערכת השפעה רגולטורית מלאה, לרבות השפעת התקנות על זמני ההמתנה, מחירי השירותים, התחרות וההשקעות? לסיכום איגוד הכירורגים הפלסטיים בישראל סבור כי יש לבחון מחדש את טיוטת התקנות בטרם קידומן. רגולציה היא כלי חיוני להבטחת איכות, בטיחות ושוויון בנגישות לשירותי רפואה, אולם אין זה מתפקידה של הרגולציה לנהל את השוק, להגביל באופן מלאכותי את הרחבת התשתיות הרפואיות או לקבוע מי יורשה ליזום ולהקים חדרי ניתוח. כל שינוי רגולטורי חייב להתבסס על תשתית עובדתית מלאה, על הערכת השפעה מקצועית ועל שיתוף האיגודים המדעיים הרלוונטיים. בסופו של דבר, כל רגולציה צריכה להיבחן בשאלה אחת: האם היא מרחיבה את אפשרויות הטיפול, מקדמת חדשנות ומשפרת את מצבו של המטופל. אם התשובה לכך אינה ברורה, אין מקום לקדם את ההסדר בנוסחו הנוכחי. פרופ' חייק יוסי יו"ר האיגוד הישראלי לכיר ורגיה פלסטית ואס תטית מנהל המערך לכיר וגיה פלסטית וכוויות שיבא ועד האיגוד: ד" ר נמרוד פר דימן פרופ' דנה אגוזי ד"ר תמר הלפרין בן עמי ד"ר ארי א ל טיסונה עותקים: לאה ופנר אייל שפירא והוועד מנכ"ל משרד הבריאות