פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 930 מישיבת ועדת הכספים יום רביעי, י"ב באייר התשפ"ו (29 באפריל 2026), שעה 12:15 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026 (מ/1947) << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: חנוך דב מלביצקי – היו"ר ינון אזולאי – מ"מ היו"ר אלי דלל אחמד טיבי יוסף טייב אורי מקלב משה סולומון חברי הכנסת: סמיר בן סעיד סימון דוידסון יסמין פרידמן מוזמנים: יוראי מצלאוי – סמנכ"ל משרד האוצר אושרת חסיד – רמ"ט למנכ"ל משרד האוצר נטע בר זיו – רכזת תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר אמיר דהן – מנהל מחלקת פיצויים, רשות המיסים, משרד האוצר ישי פרלמן – לשכה משפטית, רשות המיסים, משרד האוצר ברק קרוננפלד – יועץ שר האוצר, משרד האוצר מיכאל יצחקוב – מנכ"ל משרד התיירות שחר כהן-שחר – יועצת למנכ"ל, משרד התיירות אלינה מילקין קזקביץ – מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי חנן פוטרמן – הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי אדם בלומנברג – סמנכ"ל כלכלה ומדיניות ומנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, ההסתדרות החדשה שחר תורג'מן – נשיא איגוד לשכות המסחר גילית רובינשטיין – מנכ"לית איגוד לשכות המסחר אברהם נובוגרוצקי – נשיא התאחדות התעשיינים נתנאל היימן – ראש אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים בישראל לירון בנדק – מנכ"לית נשיאות המגזר העסקי קרן אוחנה איוס – מנכ"לית חיב"ה-איגוד הגנים הפרטיים הארצי רועי כהן – יו"ר להב-לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל דניאל לגזיאל – מנכ"ל ארגון האמרגנים, להב-לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל אלי מנטבר – איגוד תעשיית התרבות והפקות הבמה, להב-לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל ירון גינדי – נשיא לשכת יועצי המס אמיר קינן – סגן נשיא לשכת יועצי המס ליאת נויבורט – יו"ר ועדת מע"מ ומכס, לשכת עורכי הדין אורן בוטא – יו"ר תנועת העצמאים אריה אהרונוביץ – בעל מלון בנהריה, תנועת העצמאים רינה קמני – מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות רוית גרוס – מנכ"לית ארגון מנהיגות אזרחית הגר שרן – מנכ"לית התאחדות המלונות בישראל סימה אהרון – ראש המאבק, התאחדות מעונות היום הפרטיים גל אוחיון – קול הגנים וההורים לוסי חדידה – מנכ"לית גנים ברמה אחרת קונסטנטין שוויביש – מנכ"ל איגוד מורים עולים בישראל יקיר ליסצקי – יו"ר איגוד המסעדות והברים בישראל נופר לוץ עזריאל – נציגת פורום משפחות הקבע איילת עירון – מקדמת מדיניות, פורום נשות המילואימניקים עידית שבתאי-סידיס – שדלנ/ית, מייצג/ת את התאחדות בתי המלון בישראל והתאחדות התעשיינים ייעוץ משפטי: שלומית ארליך אמתי כהן מנהל הוועדה: טמיר כהן רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (סיוע לעסקים ולמוסדות ציבור), התשפ"ו-2026<< נושא >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו נעבור לנושא הבא על סדר היום, המשך הצעת התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה). << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> אפשר, אדוני היושב ראש, להגיד משהו בשם הנשיאות לפני שמתחילים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מניח שיש עוד אנשים שרוצים לדבר, אז אפשר בהחלט. בבקשה, שחר. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> אני בכובע עכשיו של נשיאות המגזר העסקי. דיברתי עם דובי, הוא לא יכול להגיע לכאן היום ואני מדבר בשם נשיאות מגזר עסקי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> יש פה את המנכ"לית שלו, היא גם יכולה לדבר. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> כן, כולם פה. אתם רואים פה את כולם ומה שאני אומר זה על דעתם של כל המגזרים העסקיים בישראל. קודם כל תודה לוועדה. הוועדה בראשותך, אני אומר את זה פעם אחר פעם, מתנהלת ומנוהלת לתועלת עם ישראל ולתועלת המגזר העסקי. הראייה של חברי הוועדה בין קואליציה ואופוזיציה, מדהים שזה קורה, זה נס, הלוואי שזה היה קורה בעוד מקומות אחרים. יש ראייה מערכתית, אתם רואים לנגד עיניכם את האינטרס של המגזר העסקי. אתמול באתם לברך. אנחנו זעקנו את זעקת עובדי המגזר הפרטי שקופחו באופן נוראי אל מול עובדי המגזר הציבורי, שעינינו לא צרה, אני חושב שמה שיש למגזר הציבורי יש בצדק ובדין ורצינו שייעשה צדק, וגם אתם רציתם. התאמצתם ויצאתם מגדרכם והופעלה גם לשכת ראש הממשלה וראש הממשלה נתן הנחיה לפתור את הבעיה. מה שעשה האוצר, הוא סירס לחלוטין את הכוונה שלכם ואת הוראת ראש הממשלה. אני לא מכיר מעסיק אחד במדינת ישראל שיוציא את עובדיו לחל"ת, ואני מזכיר לכולם, זה כרוך בהסכמת המעסיק, לא רק בהסכמת העובד, וכשהוא עושה את זה הוא מקבל קנס, נתאר את הסיטואציה, נגיד חמישה ימי חל"ת, הוא ידווח ביוזמתו על הוצאת עובד לחמישה ימי חל"ת ויקבל קנס מהאוצר עבור 55 ימים שאותם הוא שילם שכר לעובד שבגינם הוא לא יכול לתבוע החזר הוצאות. אם אתם חושבים שאנשי העסקים בישראל הם מתאבדים שיעים, אז מתאבדים שיעים יש באיראן, לא פה. אנחנו, אנשי העסקים, חפצים ביקרם של העובדים שלנו מאוד מאוד, והוכחנו את זה לאורך כל הדיונים בוועדה, אנחנו גם חפצים בהישרדות העסקית שלנו. לכן, אדוני היושב ראש, באתם לברך, אני מכיר תודה לכם, לכולכם, וגם ליושב ראש הוועדה, אבל את המתווה הזה שנוצר שלא באשמתכם אנחנו דוחים בשאט נפש, ואם באתם לברך את העובדים שלנו, גם אנחנו רצינו לברך את העובדים שלנו, לא הצלחתם לעשות את זה, לצערנו, לא באשמתכם, גם לא באשמתנו. אני קורא כאן לך, לחברי ועדת הכספים, לעשות כל מה שאתם יכולים כדי לחלץ אותנו מהאירוע הזה. ואני אומר עוד דבר מאוד פשוט, תוגשנה הסתייגויות בהצעת החקיקה, שלא תתבלבלו, ואני לא מכיר חברי כנסת חמישה חודשים לפני הבחירות שיצביעו בעד פגיעה אנושה, תקשיבו למספר, זה מספר הרבה יותר גדול מהפטור ממע"מ, זה 600,000 בעלי עסקים בישראל. אין כמעט בעל עסק, למעט עסק חיוני, שלא הולך להיפגע. לכן אני מצהיר כאן, היה חשוב לי לומר לך את זה, תודה והוקרה, והכוונה שלכם הייתה טובה, אני יודע את זה, ואני לא אומר את זה סתם מן הפה ולחוץ, אמרתי את זה כל הזמן, אני אומר את זה גם כאן בפתיח, אנחנו אנשי העסקים מכירים לכם תודה, ולך, אדוני היושב ראש, אבל באתם לברך, ואולי ראש הממשלה בא לברך והתוצאה היא שהוא יצא מקלל בזכות שר האוצר שפשוט סירס את המתווה הזה לחלוטין. זה לא מתווה פיצוי, זה מתווה ביזוי. כך אנחנו רואים את זה ואני מדבר בשם כל המגזר. לא ראיתם אף פעם תמימות דעים כזו אקרוס דה בורד בשם כל המגזר העסקי בישראל. תודה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> קודם כל אני רוצה להצטרף לדברים של שחר ולברך את יושב ראש הוועדה חנוך מלביצקי, שזה לא סוד, כולם יודעים שגם בזמן שהוא היה בשבעה ואבל על אימו המשיך בדרך כזו או אחרת לעסוק בנושא של מתווה הפיצויים, כי הוא ראה את הצורך וראה את המציאות בשטח. העבודה שלו והעבודה של חברי הוועדה שהיו כאן למעלה מ-20 שעות דיונים, כדי לדייק ולהביא פה מתווה שייתן מענה, ועם החוכמה של הרב גפני בעשרות השנים הקודמות, כדי לגרום לכך שיהיה מתווה נכון, בסופו של דבר המתווה שמביא שר האוצר היום לאישור בוועדת הכספים הוא מתווה של אחיזת עיניים, מסך עשן ופגיעה אנושה בציבור העסקים הקטנים במדינת ישראל. אני רוצה לומר לך, חנוך, מה כן הצלחתם לעשות, שהמתווה הזה יהיה לפחות לחמש השנים הבאות, ואני עדיין חושב שנצליח לתקן אותו. אני רוצה להקריא לך מה זה מציאות של בעל עסק עם חמישה ילדים שנמצא ממש על סף הוצאה מביתו: רועי, בוקר טוב. רציתי להגיד לך שהבנק הגדיל לי ולרעייתי את המסגרות, דבר שנותן לנו קצת חמצן ואוויר ובריאות. זה לא היה קורה ללא התערבותך, אני מודה לך מאוד על העזרה בתקווה שאצליח להתאושש ולכלכל את משפחתי בכבוד. שוב, אין לי מילים כרגע ואני מאוד מעריך זאת, תודה רבה, ממני, מאשתי ומהילדים. זה משהו שלא אני צריך לעשות, זה משהו שפה אתם, חברי הכנסת, נבחרי הציבור, צריכים לוודא שברגע שיש מלחמה או משבר ואנשים נכנסים לבעיה של תזרים נכנס להם כסף ומקדמות לחשבון הבנק, הם לא צריכים להגיע למצב של תחינה מול מנהלי בנקים, לא צריכים את נשיא להב שיתקשר למנכ"ל הבנק כדי לבקש שלא יוציאו אותו מביתו כי הוא לא יכול לעמוד בתשלומי השכירות. אני כאן כדי שבאמת יהיה פה תיקון היסטורי, אבל תבינו את האבסורד שהולך לקרות כאן. הממשלה היא זאת שביקשה שנחזיר לפעילות במשק את העובדים, למרות שידעו שהעסקים מדממים. על איזה עסקים אני מדבר? על אני מדבר על מוסך, על קליניקה, על סטודיו, על קבלן שיפוצים, על מסעדה, על אולם אירועים, על מפיקים, על תיירות, על שחקנים, על תרבות. כל אלה ביקשתם שיחזרו לעבוד תוך כדי מלחמה, למה? כי רציתם שהמשק יחזור ולחסוך 5 מיליארד ₪ בשבוע לטובת המשק ועכשיו אתם הולכים להגיד לאותם עסקים שהחזירו את העובדים: אנחנו לא נשפה אתכם למרות שיש לכם ירידה של 50% ו-60% והחזרתם את העובדים אחרי עשרה ימים או חמישה ימים, לא ניתן לכם פיצוי על אותו רכיב שכר. זה מסרס את כל ההצלחות שהביאו לכאן חברי הכנסת וחבל לי על החברים שהשקיעו פה, ינון ניהל את הישיבות וחנוך והרב גפני וולדימיר וכל מי שהיה פה, ובעצם הכול כרגע יורד לטמיון. אני הגדרתי את זה קודם, שר האוצר, זה לא מתווה פיצוי, זה מתווה ביזוי של כל העסקים בישראל. אתה בעצם מבזה אותם, אתה אומר להם שאתה לא סופר אותם. ואני יודע למה זה קורה, ראש הממשלה הנחה לטפל באירוע ולהביא פתרון, אבל שר האוצר נמצא במאבק של קרדיטים ואגו על מינוי של מנכ"ל רמ"י, הוא עושה סחר מכר, על מי? על העסקים הקטנים. כן ייתנו לו מנכ"ל רמ"י, לא ייתנו לו מנכ"ל רמ"י, כן ייתנו לו את זה, לא ייתנו לו את זה. איפה נשמע דבר כזה שמי שמשלם את זה הוא בעל המוסך הקטן? שמי שמשלמת את זה זו בעלת הסטודיו? למה? כי שר האוצר מפחד מקרדיטים לראש הממשלה. אנחנו נלחמנו כאן כדי להביא מתווה הוגן וראוי ואסור לתת יד לשר אוצר שפוגע ביודעין בעסקים בישראל. אני מדבר מדם ליבי, כי מי שיודע פה וראה, באתי לפה, הייתה פגישה ב-9:00, הייתי פה כבר ב-7:00, נשארתי עד השעות הקטנות של הלילה, נלחמתי בשביל לדייק, להביא לפרילנסרים את ה-15%, להביא לעסקים הקטנים, לדייק פה מתווה לחמש שנים, לעשות פה את הכול. ובאמת היה פה קשב, אבל ברגע האחרון לשמוט את השטיח מכל הדבר הזה? למה? כי אתה מחפש קרדיטים? כי אתה לא רוצה לתת קרדיט לחנוך מלביצקי? אתה לא רוצה לתת קרדיט לראש הממשלה? תזכרו, אתם נבחרי הציבור ועובדי המגזר הציבורי, אבל אתם אלה שבמשבר הזה הייתם מוגנים, מי שבסופו של דבר לא היה מוגן הוא ציבור העצמאים והעובדים במגזר הפרטי. אנחנו נמצאים ברכיב ההכנסות, אתם בתקציב המדינה נמצאים ברכיב ההוצאות. התהפכו פה היוצרות, שאנחנו אלה שאמורים לקבל פיצוי ולהשקיע בנו, כדי שבסופו של דבר נהיה רכיב בהכנסות כמה שיותר כדי שאפשר יהיה לעשות את ההוצאות, כלכלה, ביטחון, רווחה, בריאות, ובסופו של דבר מי שישלם את כל המחיר של הדבר הזה זה המעסיקים במשק. אני קורא לך, ראש הממשלה, לעצור את הפארסה הזאת. באת לברך ויצאת מקלל. תיכנס לאירוע, תעצור את הפגיעה בציבור העסקים, תעיף לעזאזל את כל מלחמות האגו של שר האוצר, תעשה מה שטוב לישראל, מה שטוב לחברה הישראלית, מה שטוב לעסקים, מה שאתה יצאת בתקשורת ואמרת: הנחיתי לתת כל מה שאפשר לציבור העסקים, הנחיתי, אז איפה ההנחיה שלך? נעצרה אצל שר האוצר במלחמות של אגו וקרדיט? אנחנו פה כדי להילחם, אני אומר לכם את זה בשם כל הארגונים ששייכים למגזר העסקי, הגנים הפרטיים, מסעדות, אולמות אירועים, תרבות, תיירות, קבלני שיפוצים, קליניקה, אגודת מורי הדרך, כל אלה כולם הם חלק מהחוסן של החברה הישראלית, מהחוסן של המדינה הזאת. לבוא עכשיו ולירוק להם בפרצוף ולהגיד להם: אם הוצאתם עובד לחל"ת או אם החזרתם עובד מחל"ת כי ביקשנו מכם, אנחנו לא נשפה אתכם? תבינו, כל האירוע הזה שהוא עושה זה לחסוך 3 מיליארד שקלים, למי? למי שאמורים להחזיר לך את הכסף, שמביאים 50% מס הכנסה, שמשלמים ביטוח לאומי, שמשלמים ארנונה, מע"מ. זה כסף שלנו, על מי אתה חוסך את ה-3 מיליארד שקלים האלה? היום אתם הולכים לאשר מתווה שפוגע בכלכלה הישראלית, אני כאן אומר לכם את זה. יש לכם עוד הזדמנות לתקן את זה. כמו שאמר הרב גפני, אולי אפשר לחזור, כי אני יודע שהיה על השולחן שורה של הישגים גדולים שיכולנו להביא, אבל באו ואמרו לנו שראש הממשלה מבקש שיכניסו את הרכיב הזה של החמישה ימי חל"ת, כי הוא לא רוצה שיהיה הבדל בין עובד במגזר הפרטי לעובד במגזר הציבורי, והוא צודק, אבל לא על הגב של העסקים הקטנים. מה, הוא חשב שעל הגב של המוסך של שמואל מבני ברק, על הגב שלו, שהוא החזיר את הארבעה עובדים? ואני הייתי שם אצלו, למה? כי במקרה הבאתי תקשורת לשם, הייתי שם, הוא אומר לי: רועי, החזרתי את העובדים, אין פה כלב, טילים, בני ברק, אין פה כלב, אבל החזרתי אותם כי הם היו עשרה ימים בחל"ת ואני לא רוצה לפגוע בהכנסה שלהם, החזרתי אותם. יש לו ירידה של 80%, כל השכר שהוא שילם בחודש מרץ ואפריל, הוא לא יקבל על זה שקל אחד. איפה נשמע דבר כזה? הרי ביקשתם ממנו להחזיר, ביקשתם ממנו להחיות, אתם יודעים שבני ברק מופצצת, אנשים מתו, והוא מפעיל את העסק שלו, את המוסך שלו, משלם ארנונה, משלם זה, ועכשיו הוא לא יקבל על העובד, למה? אני שואל למה. איפה שר האוצר, איפה הוא היה? חברים, אני מדבר מדם ליבי. יש לכם עוד הזדמנות לשנות את זה, תעשו את מה שצריך כדי להביא בשורה לציבור העצמאים. תודה רבה, חנוך, ואני באמת מאוד מעריך אותך, לא היה באמת בן אדם שהשקיע בזמן הכי קשה, הגיע לפה לנהל דיון אחרי חצי שעה שהוא פקד את קבר אימו, הגיע לפה לנהל דיון ולעשות למען ציבור העצמאים והעסקים, אבל מה, בסוף במקום לברך המתווה הזה יוצא מקלל. << אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >> בראשית הדברים אני רוצה באמת להודות ליושב ראש הוועדה ולחברי הוועדה, עשיתם כאן עבודה מאומצת, יושב ראש הוועדה מושך את זה כבר בדיונים רבים, בכישרון רב, בחן רב וביד רמה במקומות שצריך וביד רכה במקומות שלא צריך. אנחנו התעשייה התייצבנו ביום הראשון של המלחמה והיינו האלונקה של מדינת ישראל, המשכנו לעבוד, מזון לא היה חסר, חלקים למטוסים לא היה חסר, חלקים לנגמ"שים לא היה חסר, תרופות לא היה חסר, וזה למרות בעיה בנמלי האוויר, בעיה בנמלי הים, עובדים שנמצאים במילואים, אימהות ואבות שנמצאים עם ילדים בבית, חוסרים. שום דבר לא היה חסר, התעשייה מהיום הראשון התגייסה. וכל זה למה? כי יש ברית בין המגזר העסקי כולו ובין התעשייה למדינת ישראל. אנחנו האלונקה שעליה נישא כל המשק הזה כל השנים, ככה פיתחנו את המדינה. כל שקל שלוקחים מהתעשייה זה פחות שקל השקעה, זה פחות השקעה בציוד, זה פחות יכולת תחרותית לדורות הבאים. אנחנו חייבים את הכספים האלה לא בשביל לחלק דיווידנדים, לא בשביל הרווחיות, אנחנו חייבים אותם בכדי להשקיע בתוך החברות עצמן. כולם יודעים את המצב הקשה, יודעים את המצב הקשה של ענף היצוא במדינת ישראל, יודעים מה קורה עם שער המטבע, שבשער מטבע כזה קשה מאוד להתמודד מול אומות העולם. אם גם את הדברים האלה ניקח, של הברית הזאת שאנחנו יודעים שאנחנו במלחמה עובדים ואנחנו מפוצים יום אחרי המלחמה, זה מה שהיה, זה מה שאמור להיות, למה להתעמר בנו? למה לקחת את זה? זה מה שצריכה מדינת ישראל, להסתכל לכל המגזר העסקי בעיניים ולתעשייה שאני מייצג אותה, היא צריכה להסתכל ולהגיד: אנחנו בעד לתת לכם את הכספים האלה, תמשיכו להשקיע, תמשיכו לתרום למדינת ישראל, תמשיכו להיות זו שכל מדינת ישראל נישאת עליה, כל המגזר העסקי כולו. תודה רבה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> כמובן שמעבר לדברים שנאמרו פה אני לא יכול שלא להודות ליושב ראש הוועדה ולחברי הכנסת, במיוחד ינון אזולאי והרב גפני שגם אחרי ישיבות הוועדה כאן ישבנו כל יום שעות ארוכות עד השעות הקטנות בשביל לנסות להגיע להסדרים. אני רוצה להגיד לכם מבחינה מקצועית, כמי שהיה פה מחקיקת הקורונה והיה שותף לכתיבה של כל החקיקות עד היום, החוק הזה במתכונתו הנוכחית הוא החוק הגרוע ביותר לעסקים מתקופת הקורונה ועד היום. החוק הזה לא רק שהוא לא הולך לסייע לעסקים, הוא הולך להעמיק את ההפסדים שלהם. אני רוצה להסביר מבחינה מקצועית דבר אחד שאני חושב שכולכם מכירים, בעלי העסקים שיושבים פה, לא גני הילדים ולא הפקות ולא התיירות, שחשבנו שניתן להם מתווה מיוחד, ולא המיוחדים, אנחנו לא נותנים להם שקל אחד פיצוי על אובדן הרווחים שלהם, מה אנחנו עכשיו עושים? לא רק שאנחנו לא נותנים להם פיצוי על אובדן הרווחים שלהם, אנחנו מעמיקים את ההפסדים שלהם. אנחנו באים לקרן, שסיפרה לנו פה שהיא החזירה את הבנות שלה של המעונות מחל"ת, ואפילו אחרי תקופת החל"ת היא אפילו השלימה להן את החל"ת, בשביל שיהיו לה עובדות, שהן אצלה בעשירון התחתון ויותר כסף הביתה, בגלל שהיא עשתה את זה היא פסולה מלקבל פיצוי. זה לא יעלה על הדעת. אותו דבר בתיירות. אני הוצאתי עובדים לחל"ת, אני גם ככה גמור, או בהפקות אירועים, ואני עכשיו החזרתי אותם בשביל מה? בשביל להחזיר לציבור על הכרטיסים שהוא שילם או בשביל מפונים ועכשיו בגלל שהחזרתי אותם למען הציבור ויש לי ירידת מחזורים אני פסול מלקבל פיצוי. ועוד דבר, תארו לכם מצב שאותו מוסך בבני ברק חודש ימים בכל חודש מרץ ניסה להפעיל את המוסך שלה, איך אמר רועי? היה לו 80% ירידת מחזור, מה עשה אותו אחד באפריל? בא ב-1 באפריל אמר די, אני מוציא את העובדים שלי לחל"ת, הוא שילם בכל חודש מרץ כסף לעובדים שלו שכר מלא, הוא פסול. מה, הוא פסול חיתון? פוסלים לו את המענקים. יעלה על הדעת? אנחנו לא ביקשנו לעסקים שיושבים פה שקל אחד על החל"ת, אנחנו ביקשנו לעסקים שיושבים פה השתתפות חלקית בשכר בפועל שהם שילמו לעובדים שלהם. זה מה שביקשנו, זה מה שהחוק הזה מתיר. אז מצד אחד בא החוק ואומר: חבר'ה, מגיע לכם 75% מהשכר ששילמתם לעובדים, אתם זוכרים שאתם לא קיבלתם פיצוי על הרווחים שלכם? לא רק שלא קיבלתם פיצוי על הרווחים שלכם, תשתתפו ב-25% מהשכר שלהם, ומצד שני בדלת השנייה של החוק אנחנו פוסלים אותם מלקבל את הזכות הזאת. אני שואל אתכם שאלה, החוק הזה הוא לדיראון עולם, הוא לחמש שנים, אנחנו הולכים לבוא לעסקים להגיד להם: עסקים נכבדים, בחמש השנים הבאות מדינת ישראל נגדכם באופן מוחלט. אתם האויב, אתם האויב של מדינת ישראל. אני מסתכל קדימה, מחר בבוקר, מתקשרים אליי לקוחות שלי, אנחנו יועצי המס, כולם פה לקוחות שלנו, מתקשרים אליי אומרים לי: ירון, מה לעשות? קודם כל אני אומר לכם, אם תעשו את מה שראש הממשלה, בצדק רב, ובצדק חברתי וכלכלי, הסכים לעשות ותוציאו את העובדים שלכם לחמישה ימי חל"ת, ייפסלו לכם 55 ימי השכר שכן שילמתם להם. אז מה עסק יעשה? הוא יוציא את העובד שלו לחמישה ימי חל"ת? עכשיו אנחנו הולכים לעשות מהלך, לא רק המדינה נגד העסקים, העסקים נגד העובדים שלהם, מלחמת אחים. העובד יגיד שהוא רוצה ללכת לחל"ת, המעסיק יגיד לו: אם אתה הולך לחל"ת אני גמור, הרגת אותי, קברת אותי. איך נעשה דבר כזה? מה יקרה הלאה? העצה שלי כיועץ מס במדינת ישראל תהיה לעסקים שלי, שאני מייצג, ואני היום אגיד את זה לכל יועצי המס בישראל שמייצגים פה את כל העסקים הקטנים והבינוניים, חבר'ה, תקשיבו, תגידו לעסקים שלכם: אל תוציאו אף אחד לחמישה ימי החל"ת שלהם. אני אגיד להם את המשמעות, אם תוציאו לחל"ת, אני אעשה לך חשבון, כמה שילמת ב-55, כמה ירידת המחזורים שלך, זה מה שתפסיד, תעשה חשבון, אתה בעל העסק. הם ילדים גדולים, אני לא אגיד להם שלא יוציאו, אני רק אתן להם את המשמעות הכלכלית, זה התפקיד שלי כיועץ מס. עכשיו ישאלו אותי: יש לי עובדים בחל"ת, אתם יודעים שיש עוד עובדים באפריל בחל"ת. אני רציתי ללכת לאכול אצל אחד האנשים שיושבים פה, סגור עוד, אמרתי לו: למה סגור? הוא אומר שהעובדים לא רוצים לחזור מחל"ת, אין חל"ת, יש חל"ת, אין מספיק עבודה, לא מחזירים את העובדים. אני אגיד להם: אל תחזירו את העובדים מחל"ת עד סוף אפריל, למה? מה יקרה במלחמות הבאות? מה האוצר רוצה לכלכלת ישראל במלחמות הבאות? הוא יכריח את בעלי העסקים לעשות מניפולציות, הוא יכריח את בעלי העסקים לסגור את העסקים שלהם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> הכול יהיה סגור. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> ולעשות כאן נזק בלתי הפיך לכלכלת ישראל. אני נשבע לכם, אמרתי את זה גם לחנוך אתמול בלילה, אני לא ישנתי בלילה, הדם שלי רתח ואני לא נפגע מהמלחמה. אנחנו, יועצי המס, לא נפגעים מהמלחמה, אנחנו מייצגים פה את כולם, לא ישנתי בלילה, באמת על ה – אני יודע ואני אומר לכם שגם חנוך וגם ינון וכל אלה שהיו בסוד העניינים, והרב גפני, הייתה להם מועקה הלילה הזה, כמו שלכולנו הייתה מועקה הלילה הזה. באתי הביתה, לא הצלחתי לדבר עם המשפחה אפילו מרוב שהייתה לי אבן בגרון ואני מתייחס לזה מבחינה מקצועית טהורה. זה לא יכול לקרות. אני מתחנן בפניכם, אל תעשו את זה לאחים שלנו, לאחיות שלנו, לילדים שלנו. הרב גפני, אתה אמרת לי מה עם המעונות, הנה פגעתם במעונות. אמרתם מה יהיה עם ההפקות, בוא ניתן להם עוד מתווה, הם חוזרים רק בעוד 20 שנה, הנה פגעתם בהפקות. התיירות מתה במדינת ישראל, אין כניסה, מה איתם? פגעתם בהם. פגעתם במלונות. במי לא פגעתם? פגעתם במסעדות, פגעתם בקטנים, פגעתם בגדולים, למה ככה? שילמתי, תנו לי פיצוי, לא שילמתי אל תיתנו לי פיצוי, אסור להתפשר על זה, על שקל אחד, בלי משא ומתן, עשרה ימים, 15 ימים, 20 ימים, מה ששילמתי מהכיס שלי, מהכיס של הילדים שלי לעובדים שלי, לציבור שלכם שילמנו את זה. הרי מה אנחנו אומרים? כל הכסף הזה שאנחנו מבקשים למי הוא הלך? הוא הלך לבעל העסק? לא, הוא הלך לעובדים. ולא רק שהוא הלך לעובדים, אני נתתי לעובדים 100% ומה קיבלתי מכם? 75% כפול שיעור ירידת המחזורים שלי. אם ירדתי ב-50% אז קיבלתי ממכם רק 37.5%. מה אתם אומרים לי? יא חביבי, גם את ה-37.5% הזה אתה לא תקבל. זה יעבור פה בכנסת ישראל? היום קיבלתי הודעות, לא כדאי לחיות פה, לא כדאי לגור פה, לא כדאי לעשות פה עסקים, מה זה הממשלה הזאת, מה זה הכנסת הזאת. יש פה 5,000 הודעות. זה לכם, זה הציבור שלכם. זה האחים שלנו, הילדים שלנו, הנשים שלנו, ואתם יושבים פה מהצד הזה – עכשיו מה קורה? שימו לב מה קורה, מדהים, מגזר ציבורי 100%, מגזר פרטי חל"ת, מעשרה ימים, עכשיו חמישה ימים, מגזר עסקי, עצמאי, שקל הוא לא מקבל, לא רק שהוא לא מקבל שקל לעצמו לשלם את המשכנתא שלו, הוא מוציא כסף עבור העסק, עבור העובדים שאתם כותבים בחוק פה שמגיע לו. סעיף X אומר מגיע, סעיף Y בשקט בשקט אומר לא מגיע. אז תכתבו מהתחלה לא מגיע פיצוי. למה לכתוב שמגיע ואחר כך לא מגיע? איזה מין חוק זה? מהתחלה, לא מגיע. תודה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני רוצה קודם כל לברך את הוועדה ואת העומד בראשה על ההחלטה המאוד מאוד אמיצה להכניס את חמישה ימי חל"ת לתוך המתווה, זה אירוע שנותן מענה למאות אלפי עובדים ועובדות, המוכרת בסופר, הזבן והזבנית, האמא שנאלצה לשמור על הילד שלה בחמישה הימים הראשונים וסגירת מוסדות החינוך, זה דבר חשוב ומבורך. אסור לנו בתכלית האיסור ללכת אחורה, זה באמת מכסה את העובדים המוחלשים ביותר באיזה שהיא פגיעות, ואני מאוד מברך את הוועדה שהיה בה את האומץ להכניס את הדבר הזה. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> על חשבון מי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יקיר, היית פה יותר מפעם אחת ואתה יודע שהדברים האלה לא קורים פה. אתה רוצה, אני אתן לך את זכות הדיבור, אבל לא ככה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אותם עובדים, בעיקר מהשכבות המוחלשות, אסור שייפגעו מצד אחד, ומצד שני אני שומע את הזעקה של המגזר העסקי ואנחנו צריכים לתת לזה מענה. מסביב לשולחן הזה אנחנו יודעים לתת מענים ולהגיע להסכמות רחבות על דברים הרבה יותר חשובים והרבה יותר קריטיים. יש פה צדדים והסכמות לכאן ולכאן, אני לא חושב שיהיה שינוי התנהגותי של המעסיקים - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש מספר ימים שזה, רוצים להכניס, מה לא ראיתם דבר כזה? אם ההסתדרות אומרת דבר כזה, שהוא דואג לעובדים בראש ובראשונה, הוא בא ואומר שהוא רוצה לדאוג לעובדים, אבל הוא אומר לכם שיש עצמאים - - - << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> רק בוא תיצמד להסכמות. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> לנו יש ניתוח אחר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נטע, מישהו נתן לך את זכות הדיבור? מה קורה? << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני רוצה שנצא מהדיון הזה בסוף לקריאה שנייה ושלישית כשיש הסכמות רחבות ואף אחד לא ייצא עם מלוא תאוותו בידיו, כי זה מה שקורה פה. אני לא חושב שיהיה שינוי התנהגותי במאקרו ולא כולם שקרנים וכולם רמאים וכולם יוציאו בדיעבד את העובדים שלהם לחל"ת ולא כל המעסיקים יבואו וידרשו ויעשו את הקומבינות האלה. יש בשוליים לפה ויש בשוליים לפה ואנחנו צריכים לתת מענה וחליפה רחבה, וכמו שאמרת את זה כמה פעמים במהלך הדיונים בימים האחרונים, בסוף אנחנו תופרים פה חליפה אחידה למאות אלפי עסקים ולמאות אלפי עובדים ואנחנו צריכים שזה יתפוס את כולם. ההצעה שלי, המעשה כבר נעשה, המבצע כבר נגמר, העובדים כבר חזרו, לכן השינוי ההתנהגותי לא יכול לקרות, איפה הוא יכול לקרות? הוא יכול לקרות רק בחמישה הימים הראשונים שאנחנו משנים עכשיו בוועדה. אז שיתכבדו המעסיקים והאוצר וימצאו פתרון שיבוא ויגיד, וזו ההצעה שלי לשני הצדדים, שאם עובדים הוצאו לחל"ת על חמישה הימים האלה, אז באמת שעל החמישה ימים האלה יהיה את המשחק, אבל מעבר לזה המעשה כבר נעשה. אני מציע שוב, אנחנו יודעים להגיע פה להסכמות, אבל זה לא יכול לבוא על חשבון העובדים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה לתת אפשרות ליוראי להתייחס, רק לפני חשוב לי להגיד דבר כזה, לכן אני אומר את זה לפני ההתייחסות שלך, היו בינינו הבנות מסוימות שהגענו אליהן. אני לא חושב שאתה היית ביום ראשון, לא היית. ביום ראשון דיברנו וזה התקבל על ידכם בשנייה וחצי, לא היה אפילו היסוס, דיברנו אז על עשרה ימים, שהייתה התקופה המינימלית של החל"ת, שמי שהוציא את העובדים שלו לאותה תקופה מינימלית, שמחויבים חל"ת, זאת אומרת החל"ת היה חייב להיות עשרה ימים, זאת אומרת מי שהוציא את העובדים לתקופה הזו, זה לא ייחשב לו וזה לא יגרום לגרוע את העובד מאותו מסלול שכר. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני יכולה להתייחס? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, את לא מתייחסת כרגע בכלל, אני כרגע מדבר עם יוראי. הדבר הזה התקבל בשנייה וחצי. אחרי שראש הממשלה נתן הנחיה להכניס חמישה ימים הגיע מי שהגיע אליי ללשכה ואמר שהוא חוזר בו מכל ההבנות שהגענו אליהן קודם ושצריך לדון על הכול מחדש. החל"ת הוערך על ידי מחלקת המחקר של ביטוח לאומי בין 280 ל-300 מיליון שקל על החמישה ימים הללו, אלה גם הנתונים שנמסרו משר האוצר למנכ"לית משרד ראש הממשלה. אתמול חזרתם פתאום עם נתון אחר של בין 400 ל-500 מיליון שקל, שפתאום החל"ת הזה עולה. לא ברור הפער, אבל נגיד. היו לנו כל מיני דברים שהגענו אליהם שהם היו הטבות ושיפורים למעסיקים שירון גינדי מכיר כי הוא ישב איתנו באירוע הזה. הבנו שעכשיו הכנסנו בעצם עוד מאות מיליונים וצריך לעשות איזון, אנחנו חיים בתקופה תקציבית מאותגרת, והסכמנו לרדת מחלק מהדברים. ואז פתאום צץ האירוע הזה, אחרי שכבר סגרנו הכול פתאום צץ האירוע הזה שאתם עכשיו החלטתם גם על הימים. אני זוכר שישבנו פה ואמרו לי כל מיני בעלי עסקים, האוצר בכלל אומר שהוא לא מוכן לשום יום, ואנחנו השארנו את זה לאיזה שהוא מקום של רווח עם חמישה ימים או עשרה ימים, או לדון שם באיזה משהו באמצע ופתאום הגיעה איזה שהיא עמדה כזאת. בסופו של דבר כולנו פה, לפחות אנחנו שבקואליציה, בסוף יש ממשלה שמקיימת דברים, יש שר אוצר שיש לו סמכות לקבוע מדיניות ויש לו סמכות לקבוע מדיניות גם אם אנחנו מאוד מאוד לא אוהבים אותה, כמו שהוא עושה הרבה מאוד פעמים, רק שפה לצערי הרב אני עד עכשיו לא שמעתי שום נימוק ענייני שמסביר את הזגזוג בעמדה של מלפני יומיים לעכשיו, בטח ובטח בהתחשב בעובדה שאנחנו ויתרנו על הטבות לבעלי עסקים בעלות גבוהה יותר לפי הערכות שאתם קצבתם לכל רכיב שם ועלות גבוהה יותר אפילו מהרכיב הגבוה שלכם של החל"ת, של ה-500 מיליון. ינון אז עשה את החישוב, זה היה 530 או 540, ואנחנו חזרנו בנו מהדברים האלה בלי קשר לימים כי הימים אז בכלל לא נדונו, זה היה איזה שהוא משהו שהבנו תוך כדי פה שאתם מתנגדים אליו. אני לא מבין, לא את הזגזוג, ואני לא הצלחתי להבין בצורה עניינית מה ההצדקה, בטח ובטח בחמישה ימים שבהם המשק היה סגור ושהאנשים הוציאו חלק מהעובדים שלהם לחל"ת, חלק מהעובדים רצו לצאת לחל"ת, והכול זה בהסכמת מעסיק, לבוא עכשיו ולהגיד: תקשיבו, כל מי שנגע אפילו יום אחד אנחנו עכשיו קונסים אותו, ובעצם כל הימים האחרים שהוא קיבל כסף מהמעסיק לא ייחשבו לו. אני לא יכול להשתחרר מהעובדה, וזה אני אומר לך אמיתי, שאין פה באמת רכיב ענייני, יש פה ניסיון ורצון של שר האוצר להראות מי הבוס. יש פה רצון להראות, אה, אתם הצלחתם להזיז אותי מהדגל שלי, מזה שהלכתי לוועדה של מיכל וולדיגר, מהסיעה שלי, מזה שניהלתי דיון במעמד צד אחד בלילה, בלי חברי כנסת ואישרתי לכם על הראש מתווה שאני יודע שלא היה עובר בכנסת בשום צורה אחרת ודרך, אז בגלל שהבין ראש הממשלה והבינו אחרים שזה גרוע, כמו שרפורמת החלב היא גרועה וכמו שמס רכוש שהבאתם לפה זה גרוע, וכמו הפטור כפל ממע"מ זה איום ונורא, וכל הצעדים הפופוליסטיים ההזויים שמביאים פה פעם אחר פעם שדורכים על האנשים הקטנים. אתם אף פעם לא מתעסקים עם הגדולים, על הקטנים. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני הבאתי לך מס על הבנקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, הבאת לי מס על הבנקים, ומי עמד לך במס על הבנקים? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> הם לא גדולים בכלל, הם קטנים מאוד הבנקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וכשהבאת מס על הבנקים איזה גב קיבלת פה? הרבה יותר ממה שחשבת, נכון? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> רק בוא נצייר את התמונה בצורה קצת יותר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מתייחס אליך ספציפית. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני פה בשם משרד האוצר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נכון, אתה פה נציג האוצר הבכיר, לכן אני מתייחס אליך. אתה יודע שאין לי בעיה או עניין איתך. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לא, אני אומר, המס על הבנקים הוא לא יוראי, זה משרד האוצר הביא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> משרד האוצר, אוקיי. גם שעון לא טוב צודק פעם ביום. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני אגיד לך על הבנקים מילה. לא חוכמה ללכת על הבנקים שכולם שונאים אותם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא נכון, ינון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה כן נכון. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> היו פה לא מעט לחצים מצד אותם גופים, אבל בסדר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בסדר. גם אני הובלתי שם פשרות, אני לא אומר שלא, אבל מה היה? אנחנו יודעים בדיוק מה היה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסוף בסוף בסוף האירוע הזה לא יכול להיות ככה. אתה מבין שמאתמול משמחה מאוד מאוד גדולה, גם על זה שהולך להיות פה מתווה סוף סוף לשנים ועל חמישה הימים האלה, שבסופו של דבר למי זה דואג חמישה הימים האלה, זה בסוף כסף שהולך לעובדים, זה כסף שביטוח לאומי משלם לעובדים, זה לא כסף שהמעסיקים מקבלים באיזה שהיא צורה ודרך, אלא זה כסף שביטוח לאומי משלם לעובדים, לאותם עובדים שלא קיבלו כסף, או שקיבלו כסף על בסיס מקדמות כי לא ידעו מה הולך להיות, אז המעסיק אמר שאת העובד שלו הוא לא יוציא לחופשת פסח בלי לשלם לו כסף, אז הוא רשם לו בתלוש כמקדמה בינתיים, כדי לראות מה קורה, ובאמת מה יהיה עכשיו? אני באמת לא מצליח להבין את ההיגיון חוץ מרצון לכופף אותנו. ואם זה הרצון, אז אני אומר לך, אנחנו פה מסכימים להתכופף, תגידו מה אתם רוצים כדי להזיז את ההזיה הזאת של היום ובוא נדבר על זה. לא נכון לעשות את כל המהלך הזה ולהביא את כולם אחרי כל הסיפור ואז לחזור בכם בלי שום סיבה עניינית מהסכמות שהובאו ככה. כל דבר אחר שעשינו, המדרגה שדיברנו עליה ולהעלות את רכיב הפיצוי מ-75 ליותר גבוה ממנו, כל הדברים האלה היה להם איזה שהוא שיח למה כן, למה לא, פה ברגע שאמרתי על תקופת המינימום של החל"ת, זה: אה, טוב, בסדר, זה נראה לנו בסדר. ככה, זה מה שהיה בחדר. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> יש פה סיבה עניינית ואני אשמח להציג אותה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אתה רוצה תשובה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, אני רוצה תשובה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אז אני אענה, ואני אתן לנטע להתייחס רגע לעיוותים שאנחנו חושבים שהדבר הזה יוצר, אבל עוד לפני, על השיח על ההסכמות. אני באמת מנסה עוד להבין את הדיסוננס העצום בין מה ששמעתי לפני כמה דקות פה סביב השולחן לבין מה ששמעתי אתמול לבין, מקצועית, מה שהבאנו פה בשנתיים וחצי האחרונות. אתם רוצים לדבר על הסכמות? בוא נדבר על הסכמות. המתווה הזה לא מגיע לוועדה הזו בפעם הראשונה, המתווה הזה גובש ביחד עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, יד ביד עם כל היושבים פה סביב השולחן, הסתדרות, מעסיקים, עסקים קטנים, כולם. המתווה הזה חזר על עצמו במבצע עם כלביא. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא היה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> חברים, אל תפריעו לי. אני ישבתי פה בשקט ושמעתי הזיות, אז בבקשה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר בצורה מאוד מאוד ברורה, מי שיפריע לו ייצא החוצה. פה לא מפריעים, פה שומעים עד הסוף, מי שרוצה אחר כך לדבר יקבל. לא נכנסים פה בדברים אחד של השני. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> בעם כלביא המתווה הזה חזר על עצמו אחד לאחד, אפילו מיטיב יותר, אבל אני לא איכנס עכשיו לניואנסים. תאמינו לי שהיה לי מה להגיד על כל מה ששמעתי פה סביב השולחן וישבתי בשקט. בעם כלביא המתווה הזה חזר והיה גם בהיבטים מסוימים מיטיב יותר מחרבות ברזל, כנ"ל בסוגיית החל"ת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה יפה? סליחה שאני מפריע לך, הביאו לי פה עכשיו נייר ויש פה הודעה מהדוברות שלכם שנקראת: כפל המבצעים שדורשים חלק מארגוני העסקים יפגע במאות אלפי עובדים ויבזבז כספי ציבור. משקיעים כל כך הרבה זמן ומאמץ על הודעות דוברות ועל קמפיינים אישיים נגדי למשל, בתוך הליכוד, משלמים כסף להודעות ממומנות בתוך הליכוד נגדי, הפלג הקומוניסטי בליכוד וכל מיני דברים מהסוג הזה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אבל, חנוך, אני דרג מקצועי, מה אתה רוצה שאני אענה לך? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> במקום שהשר שלך, במקום שהמשרד שלך יבוא לפה וייתן תשובות כמו שצריך, במקום שידבר איתם, שיזמינו אותם, את האנשים האלה ללשכת שר האוצר היום ויגידו להם מה קורה, זה מה שעושים. הודעות דוברות. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> יש תשובות מצוינות. אני לא חושב שמשרד האוצר הוא זה שיזם את השיח התקשורתי ובוודאי לא בתחילת היום הזה, אנחנו תגובתיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה יפה? אנחנו עוד לא הודענו על השיפור שהבאתם לצפון. אתמול בערב התקשרתי אליך והודעת לי על האירוע הזה. מעניין שכשאני אחר כך התקשרתי נאמר לי על ידי ראשי הרשויות שהשר כבר התקשר אליהם ועדכן אותם וכו' וכו' וכו'. זאת אומרת שבמקרים שבהם יש חדשות כמו שצריך השר יודע לבוא ולדבר, יודע להציג את עצמו, יודע לעמוד בפרונט. לפה כנראה פחות חשוב לו להגיע, אבל בסדר. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני רוצה להתמקד בטענות המקצועיות. אני חוזר לרקע ואני אומר שוב, גם במתווה הזה שמונח פה, כמו שני המתווים הקודמים שעברו בחרבות ברזל ובעם כלביא, יומיים לתוך המלחמה התקיימה פגישה, בפגישה הזו ישבנו עם כל הנציגים פה וסיכמנו שהמתווה יהיה פחות או יותר כפי שעשינו במבצעים קודמים, עם הדיוקים הרלוונטיים. לכן לשבת פה סביב השולחן - - - (היו"ר ינון אזולאי) << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> אתה מוכן רק לדייק ולסמן את הפערים שהיו בדיון הזה? כי היו ארבעה פערים. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> שחר, אל תפריע. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> כי בהודעת הדוברות של שר האוצר, בנימוס אומרים שאינם דוברי אמת. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> שחר, אל תפריע. תחכה. בבקשה, יוראי. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני באמת מתאפק, יש פה דברים שהם – אבל בסדר, אני אומר ככה, יומיים לתוך המלחמה אנחנו כבר היינו בשיח ואת רוב הדברים, כמעט את כולם למעשה, סגרנו עם כל הסובבים פה סביב השולחן. אנחנו מגיעים עכשיו, אחרי הדלתאות שנעשו פה בוועדה ומקצה השיפורים שלחלקו הסכמנו, לחלקו פחות, לא משנה, ועוד לא הספקתי להתייחס למתווה שאנחנו מביאים פה לצפון, שלא עשינו אותו, בוודאי לא בעם כלביא, והוא נותן עוד כיסוי מאוד משמעותי של פיצוי מלא שלא נדון פה בכלל, ולהגיד לי על הדבר הזה, לשמוע את מה שאני שומע פה עכשיו, זה לא פחות מהזיה, מעבר לחזרה מהסכמות ומעבר לכל קנה מידה סביר. אחרי שאמרתי את זה, רוצים להתדיין ספציפית אפשר להתדיין, אבל מה שקורה פה, אני אומר את זה גם לך, ינון, זה אירוע שאני יכול להבין את הזעקה, אני יכול להבין את הקושי, התכלית של המענק הזה, הוא מענק המשכיות עסקית, שלא נטעה. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> זה בגידה במשק הישראלי. איזה המשכיות עסקית? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> יקיר, זה שתצעק בוודאי לא מפחיד אותי. << יור >> היו"ר ינון אזולאי: << יור >> יוראי, אני אעשה את הסדר עם מי שצועק, תודה. אבל אתה בדקת שהעסק מקבל מספיק החזר שהוא יוכל להחזיק את עצמו? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> חד משמעית. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אנחנו רואים את זה בנתוני המאקרו. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> נתוני המאקרו תומכים, כל שני המתווים שעברו פה קודם מראים את המשך הגידול. גם ברכישות בכרטיסי אשראי, אנחנו רואים את הריבאונד, המתווים עשו עבודה מצוינת. אתם גם יודעים את זה, אתם בעצמכם היללתם אותם. (היו"ר חנוך מלביצקי) << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל אני אגיד לך משהו, יש גוף של אדם, כשהוא לא מרגיש טוב עושים לו בדיקות, פעם אחת אומרים לו: רגע, זה רק משהו קטן, אחר כך עושים לו צנתור ועוד צנתור, בסוף עושים לו ניתוח לב ובסוף הוא עלול להגיע גם לדום לב. העסקים נמצאים כבר במקום הזה שאתה נותן להם, כל פעם אתה אומר נעשה לכם צנתור קטן, המשכיות, שיהיה לכם עוד המשכיות, עוד צנתור, הוא מפטר עוד כמה עובדים, עוד זה והוא כבר עובר לעסק יותר קטן, בסוף העסק מקבל דום לב. לכן מה אנחנו אומרים? אני לא אומר לך שהמדינה צריכה עכשיו לשפות אותם ולתת להם 100% מההפסדים שלהם, מההוצאות שלהם, והם לא מגיעים ל-100%. אני גם לא אומר שצריך לעשות את זה, הלוואי שהמדינה הייתה יכולה לעשות את זה, אבל יש דברים שאפשר לעזור להם להרים את הראש מעל המים שימשיכו לשחות כי אנחנו לא יודעים מתי האירוע הבא במדינת ישראל, לצערנו. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אנחנו לא חושבים שהצעד הזה, בוודאי הצעד שעלה פה עכשיו, יעשה את מה שאתה אומר, להיפך, אנחנו חושבים שהוא יפגע, גם בעובדים וגם במשק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יפגע בעובדים, נכון? נמצאת פה ההסתדרות - - - << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> נמצאת פה ההסתדרות ולכן – אבל אני רוצה שתיתנו לנו להשיב. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, ההסתדרות זה הנציג שמייצג באופן רשמי את העובדים במדינת ישראל. הוא אומר לך שזה טוב מאוד החמישה ימים שעשינו, אבל בוא נמצא משהו שייתן איזון לשני הדברים. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני דיברתי עם יו"ר ההסתדרות וגם עם רועי, המתווה הזה יצא איתם יד ביד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אז מה? אבל, יוראי, אי אפשר בדרך להגיד - - - << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אתם יכולים לחזור על זה 3,000 פעם - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל כשאתה משנה לי דברים בדרך. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני לא שיניתי שום דבר, המתווה פה מיטיב בהרבה ומרחיק לכת, בין בחרבות ברזל שהיה 14 יום לעשרה ימים שהיו בעם כלביא, אבל אני רוצה שנטע תשיב לטענה שעלתה פה לגבי החמישה ימים, מקצועית למה אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא שגוי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עשרה ימים הסכמתם, לא חמישה ימים. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לא, לגבי ההסכמות, גם זה לא הסכמנו, אתה יודע את זה - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הסכמנו. הייתה הסכמה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לא נכון, זה היה לפני הפתיחה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יוראי, לא היית, היה עשרה ימים שהוסכם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני אתייחס. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ישבנו בחדר, הגענו בסופו של דבר לעשרה ימים, זאת הייתה ההסכמה של כולם. מה עמד מאחורי זה? שאמרנו שעשרה ימים זה המינימום של החל"ת ולכן אמרנו טוב, זה יהיה, זה מה שיהיה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אבל, ינון, אתם חזרתם אחורה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רגע, אנחנו מדברים על עשרה הימים שהוסכם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני גורמי מקצוע, אני לא רוצה להתייחס לדברים שנאמרו בחדר כזה או אחר, אני מתייחסת לשאלה המקצועית של מה החשש שלנו פה והחשש שלנו פה הוא כזה, ברגע שמאפשרים לעסק לקבל את רכיב השכר גם על ימים וגם על עובד שיצא לחל"ת, התמריץ להוציא את העובד לחל"ת הוא גדול יותר כשתקופת החל"ת היא חמישה ימים. אנחנו מאוד חוששים, וכן, כגורם מקצוע, הקיצור הזה נעשה לא על דעתנו, כי אנחנו חוששים שתהיה פה הוצאה המונית לחל"ת על חמישה הימים הראשונים, אנחנו חוששים מאוד שיהיו פה היקפי חל"ת שלא ראינו עד כה. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> כשמיליון עובדי ציבור יצאו לחל"ת לא חששתם, לא היה לכם גרם חשש, אפס חשש. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> שחר, אתם יכולים לתת לה בבקשה להמשיך? אנחנו שמענו אתכם בקשב רב ולא הפרענו לכם. בבקשה, תנו לנטע להשלים. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> גידור מסוים של הדבר הזה הוא באמת הרכיב הזה, רכיב שאומר לעסק תבחר, וגם זאת המהות של המודל, תבחר, האם אתה רוצה את העובד אצלך על הפיירול ותקבל על כך רכיב שכר מאוד מאוד משמעותי, שגם ראינו שסייע במשברים הקודמים, או שאתה לא צריך את העובד ותוציא אותו לחל"ת ולא תקבל פיצוי על השכר. אנחנו חוששים, באמת אני אומרת, שהחמישה ימים יגרום פה הוצאה המונית לחל"ת, והרכיב הזה נועד כדי לפתור את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם הערכתם את ההוצאה ההמונית הזאת לחל"ת קודם ב-280 ו-300 מיליון, אתמול פתאום קפץ המחיר ל-500 מיליון. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אנחנו לא נתנו את ההערכה של ה-300. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כשאני שוחחתי עם מנכ"לית משרד ראש הממשלה היא אמרה שאת הנתונים האלה היא קיבלה משר האוצר. כשדיברנו עם מחלקת המחקר של ביטוח לאומי הם איששו את המספר הזה של 300-280. אתם באתם עם נתון אחר אתמול, אמרתם 500, בסדר, לקחנו אפילו את הנתון שלכם, הגבוה, שאנחנו חולקים עליו לחלוטין, לא מסכימים איתו לרגע, והורדנו מהדברים שהוסכמו עליהם ביום ראשון דברים שאפילו עלו בכמה עשרות מיליונים במחיר על אותם 500, ולמרות זאת עכשיו אתם באים כדי להפוך את זה, לא ל-300 מיליון או ל-500 מיליון, אלא אולי ל-30-20 מיליון, וזה לא הוגן. זה לא נכון. עוד פעם אני אומר לך, לנו אין בעיה, אתם רוצים לכופף אותנו? תגידו לנו. תגידו לנו: כדי לבטל את התנאי הזה אנחנו רוצים שיהיה א' ב' ג', בוא נדון, בוא נשב לשיח ונגיע למשהו. מה שעשיתם פה, ושוב, אתה לא היית, יוראי, הייתה הסכמה ברחל בתך הקטנה לאותם עשרה ימים. חזרנו עכשיו, הגיע הסיפור של החל"ת עם העלות שלו, התחשבנו בעלות שלו, הורדנו סעיפים מיטיבים בלמעלה מהעלות שלו ועכשיו אתם גם מכניסים את זה. אין בזה באמת כלום ושום דבר מלבד להראות לנו מי הבוס. אין פה שום דבר מעבר לזה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> חשוב לי להתייחס לרמה הכוללת. אומרים פה נציגי המעסיקים, ואמרו גם לפני זה במסיבת העיתונאים בבוקר, שעסקים לא יקבלו שקל על רכיב השכר, זאת הטענה, שהמתווה הוא אפסי, הוא לא יעלה כלום, כי אף עובד - - - << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> על עובד שיצא לחל"ת. << דובר >> קריאה: << דובר >> אי אפשר לשקר. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> חבר'ה, אני מבקש, היא לא מצליחה להשלים משפט. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> תדייקי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תקשיבו פה כולם. נטע היא עובדת ציבור, היא לא דרג פוליטי. עד כמה שאני לא מסכים איתה, אני א', אעמוד על זכותה לדבר, ו-ב', אני לא מוכן שיקראו לה שקרנית ולא שום דבר כזה, כי היא לא. היא מייצגת את העמדה של מי ששלח אותה, היא פקידת ציבור נאמנה ומסורה למרות שאני לא מסכים עם מילה שהיא אומרת. לכן אני מבקש לתת לה כבוד כמו שצריך ובלי כינויים ודברים כאלה. דרג פוליטי מסוגל לסבול את זה, לא דרג מקצועי. בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אני לא מבין למה שר האוצר לא פה, למה הוא משאיר אותם - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מה אתה לא מבין? אתה לא מבין שהוא פחדן? << דובר >> קריאה: << דובר >> מה עושים כששר האוצר לא מגיע? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא מוציאים את זה על הדרג המקצועי. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> נאמר פה שהעסקים לא יקבלו שקל על רכיב השכר. זה מה שאני שמעתי, אולי שמעתי לא נכון, אבל זה מה שנאמר. אני רוצה להגיד שזה פשוט לא נכון, זאת לא המציאות. בעם כלביא לדוגמה, שבו המתווה, כמו שיוראי אמר, היה בדיוק אותו מתווה אחד לאחד והמצב היה אפילו חמור יותר, מכיוון שזאת הייתה תקופה שהמשק היה במצב אדום והיה לנו אפס או אחד, או שהעובדים היו בחל"ת או שהם לא היו בחל"ת, וראינו שמכל ה-3 מיליארד ומשהו שיצא בעם כלביא, רוב המתווה יצא על רכיב השכר. זאת אומרת שכבר יש לנו דוגמה על מצב שבו היינו באותו מצב והעסקים קיבלו הרבה מאוד פיצויים על רכיב השכר, אז המצב הזה הוא פשוט לא נכון. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> פה יושבים, אתם לא נותנים כסף כדי לפתור את הבעיה. אתם לא המשרד להגנת הסביבה, אתם משרד האוצר, הקופה אצלכם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני אזכיר קצת היסטוריה, נלך אחורה. רכיב השכר שאתם - - - << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> שר האוצר היה צריך לבוא לפה ולהגיד על מה מתפשרים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נטע, כשאת אומרת ששולם, כמה אחוזים של רכיב השכר? 3 מיליארד, נכון? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> שני שליש מתוכם היו על רכיב השכר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה זה אומר? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה אומר שרכיב השכר הוא רכיב שעובד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה זה אומר? שהחזיקו את העובדים. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> נכון, טוב מאוד שהחזיקו את העובדים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה אומר שהחזיקו את העובדים וזה החלק העיקרי אצלם בזה. כלומר שאם אני לא משלם להם את זה הם עוד מפסידים. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> טוב מאוד שהחזיקו את העובדים, בשביל זה הרכיב הזה נועד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל זה חלק, ויש מקומות שזה גם לא כיסה להם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני מזכירה לכם שאפילו חברי הוועדה בחרבות ברזל יצרתם את הרכיב הזה, אחרי שבקורונה ראינו שהוצאנו הרבה אנשים לחל"ת והם לא חזרו, לזה נועד הרכיב הזה, בשביל לשמר את הקשר עם המעסיק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה היה משהו אחר, דיברנו על החופשה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה לא קשור לחופשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שם היה יום חופשה, החל"ת לא היה בעם כלביא. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> החל"ת היה בעם כלביא. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כמה ימים? פה 45 יום. יש הבדל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה להבין, כשאתם באתם וקצבתם לנו עלות, בין אם היא הייתה בהתחלה 300 מיליון, כמו שנאמר לנו דרך אגב גם בחדרים, לבין אם אחר כך חישבתם שזה בעצם 500 מיליון, ה-500 מיליון הזה, אני מניח שזה היה מתוך ההבנה שלכם שלוקחים את כל מי שלא היה בחל"ת קודם ומוסיפים, בדיוק מה שחששתם, לכן העלות. אז אני לא מבין, אם ממילא תמחרתם את זה ואם ממילא שילמנו, לא אנחנו, בעלי העסקים שילמו בהטבות שהם היו צריכים לקבל את אותו סכום ואפילו קצת יותר כדי לא לפרוץ את אותה מסגרת תקציב שעליה מדובר, למה אתם מוסיפים ומקשים עם היום הזה? כי זה כבר תומחר, כבר שילמתי על זה. אני ששילמתי את החל"ת, שילמתי על מה שאתם מדברים. למה אתם מוכרים לי מוצר פגום? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> היו"ר, אני אתן לנטע להתייחס להיבטים התקציביים, אני אחר כך רוצה להתייחס, כי אני אומר, בלי קשר לכמה זה תומחר הצעד הזה רע. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> בדיוק. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> הצעד הזה רע והוא פוגע בעובדים הקטנים. אתם רוצים לעשות את זה? אחלה, אבל זה לא קשור לאם זה עולה 300, 400 או 500. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הטענה העיקרית שלנו היא לא טענה תקציבית, היא טענה תמריצית. בסופו של דבר רכיב השכר נועד כדי לתת לעסק את התמריץ להשאיר את העובד על הפיירול. ככל שאני מאפשרת מודל שבו העסק יכול לבחור, פעם ככה, פעם ככה, בכל מקרה הוא יקבל את מקסימום הרווח שלו, אין לו תמריץ לשמר את העובד אצלו. ובמאקרו אני חוששת ממצב שתהיה פה הוצאה המונית לחל"ת על חשבון העובדים וגם בצורה שתפגע בתמריצים לעבודה במשק. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> היו"ר, עוד משפט אחד כדי לדייק את הטענה כדי שתשיבו. אני רוצה להמחיש את הטענה, בסוף מה ייצא? ואמר את זה ירון בהגינות, כולם יוציאו לחל"ת. מה שיקרה זה שבסוף העובדים הכי חלשים, שיש להם את ה-leverage הכי נמוך על המעסיקים שלהם, מה הם יעשו? המעסיקים ירוצו להוציא אותם לחל"ת, כי למה לא? הם לא מפסידים כלום. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> כי למה לא? אתם לא מפסידים כלום. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> כמו שירון אמר, זה יהיה הכי כלכלי והכי פשוט, המעסיקים יוציאו בחמישה הימים האלה לחל"ת, מה קורה לעובד שאין לו leverage על המעסיק והוא ייצא לחל"ת ואז יחזור, מה קורה לו בסוף? במקום לקבל 100% מהשכר שלו, כמו שהוא אמור לקבל ככל שהוא לא היו מוציאים אותו לחל"ת והמעסיק היה מקבל שיפוי של 75%, הוא יקבל את דמי האבטלה שלו, במקרה הטוב 70, במקרה הטוב פחות, וזו פגיעה של עשרות אחוזים בעובדים הכי חלשים במשק. לכן תמוהה בעיניי עמדת ההסתדרות פה, את המעסיקים אני עוד יכול להבין, אבל ההסתדרות, ואני אומר גם לכם כנבחרי ציבור, האירוע הזה בסוף פוגע בעובדים החלשים ביותר. רוצים לעשות את זה? זה לא קשור לאם זה 300, אם זה 400, אם זה 500, זה לא משנה. מעבר לאירוע התמריצי, כשאנחנו רוצים לקבע הסדר כזה, לבוא ולהגיד בדיעבד, רטרואקטיבית, עכשיו, כל מעסיק יהנדס את זה כשברור פה שהאינטרס הכלכלי הוא חד ערכי והוא בסוף מוביל לפגיעה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זה יהנדס? דיברנו על התקופה המינימלית בהתחלה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> לכן זה קשור לחמישה ימים. אני רוצה להזכיר את ההקשר הכולל. אני גם הייתי פה מהתחלה בכל הדיונים של החל"ת וכו', תמיד הייתה הטענה שאין לנו מענה, וחנוך, גם ראינו את זה כשישבנו איתך בחדר, אין לנו פתרון לעובדים הכי מוחלשים של העסקים מעל 400 פלוס ובעולם של החמישה ימים לא היה לנו פתרון, כי כשקבענו את העשרה ימים אמרנו שזה מספר מועט של עובדים, אבל לעובדים האלה לא היה פתרון. לכן להבנתי הוחלטה ההחלטה על החמישה ימים. אבל מהרגע הזה שיש מענה לעובדים המוחלשים של מעל 400 פלוס אני חושבת שכל צעד מעבר לזה הוא פגיעה בעובדים של מתחת ה-400 שהמעסיק שלהם יכול לקבל רכיב שכר עבורם ולשלם להם 100% ועכשיו הוא יבחר להוציא אותם לחל"ת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל תראו מה קורה פה. << אורח >> אמיר קינן: << אורח >> בסיבוב הבא כולם בחל"ת. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אז נבטל את רכיב השכר. בשביל מה עשינו את רכיב השכר? << אורח >> אמיר קינן: << אורח >> כולם בחל"ת. הפוך בדיוק ממה שאת אמרת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מאוד מבקש, ואני כבר פעם שנייה ושלישית מעיר לך, לא לדבר בלי שאני נותן לך זכות דיבור. אם אתם רוצים לנהל שיח, אין בעיה, אנחנו נצא, תדברו ביניכם, אולי גם תגיעו להבנות. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אני אשמח להתייחס. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מיד. אם האירוע הזה, כמו שאתה אומר ביושר, הוא לא אירוע תקציבי של הימים האלה, הוא אירוע תמריצי, כמו שקראתם לו, ויושבים פה נציגי ההסתדרות וכל נציגי המעסיקים ואומרים לכם: תקשיבו, אתם פה עושים טעות, אז אולי אפשר להתגמש קצת באירוע התמריצי הזה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> למעסיקים יש פה אינטרס מובהק. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> יוראי, לצערי אתם לא מכירים את המגזר העסקי, כי מה אתה אומר בעצם? אתה אומר שעובד שהוא לא עובד טוב, במגזר העסקי ישאירו אותו. יש הבדל גדול בין המגזר הציבורי למגזר העסקי. במגזר הציבורי אתה לא יכול לפטר כל אחד ואתה נותן לו את כל התנאים, במגזר העסקי העובדים עובדים כמו שצריך, מקבלים תמורה והמנהלים והמעסיקים רוצים לשמר אותם, זאת הנקודה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני אשמח להתייחס לטענות. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אני אתייחס להסכמות, אני לא רוצה לרדת לגופם של פרטים. נכון שהיה שיח, חלק מהדברים היו בהסכמות ראשוניות, לא הייתה הסכמת כוללת, אבל בעולם שבו דיברנו בנכונות למצוא פתרון לסעיף הזה, ששוב פעם, הוא לא היה מחטף, הוא לא משהו חדש ולא הבאנו את זה בתגובה להסכמה לחמישה ימים כדי חלילה לסרס את ההסכמות, זה היה בעם כלביא, זה הגיע עם הנוסח שעבר פה בקריאה ראשונה והונח בפני הוועדה. אבל בעולם שבו החל"ת נקבע לעשרה ימים ואין הלימה מוחלטת בין מספר ימי החל"ת למספר הימים שהמשק היה אדום לא היה את האירוע התמריצי להוציא עובדים לחל"ת. אף פעם לא שמעתי טענה שמדברת על העובדים מתחת ל-400 מיליון, שם היה מתווה שכר, טענתם טענה לשני סוגי עסקים שלהם יש עובדים, הראשון מעל 400 מיליון והשני בתוך ה-400 מיליון, רק שהוא לא נפגע ב-25% וממילא הוא לא בתוך המתווה, טענתם שלהם אין פתרון. לכן בתוך שיח עמוק שהתקיים בין הוועדה לבין הממשלה, בסוף בהתערבות של ראש הממשלה החלטנו להוריד לחמישה ימים, אבל לא שמענו ולו לרגע טענה על מסלול השכר. בעולם שבו, אני חוזר, יש הלימה מוחלטת בין החמישה ימים שהמשק היה אדום לבין חמישה ימי המינימום לחל"ת אנחנו חוששים חשש אמיתי – אני לא נכנס עכשיו לעמדות של גופים מקצועיים, בסוף יש ממשלה והיא אמורה להיות גורם אובייקטיבי ויש לה ניסיון עסקי והיא יודעת איך לנהל את הדברים, אנחנו חוששים חשש אמיתי שאתם לא יכולים להפריך אותו, שברגע שימי החל"ת עומדים על חמישה ימים בהם המשק היה סגור, כל מעסיק יעשה את השיקול העסקי שלו למקסם רווח. אני לא מאשים אותו, אם החוק מאפשר לו אז הוא יעשה את זה, הוא יוציא את העובדים חמישה ימים לחל"ת ואחרי זה יחזיר אותם וייקח מסלול שכר. לא המצאנו את הגלגל, ברגע שקיצרנו את מתווה החל"ת מ-14 יום לעשרה ימים, אנחנו יודעים שהיו חברות גדולות ומכובדות במשק, אני לא איכנס לשמות כי זה לא המקום, שהוציאו עובדים לחל"ת לעשרה ימים, סתם, כי הם יכלו, הם מקסמו רווח. וזה בסדר, המחוקק אפשר להם למקסם רווח והם מקסמו רווח. אז לא חזרנו אחורה משום סיכום, כי שיחות הביניים היו על דעת זה שהחל"ת על עשרה ימים, לכן בהיבט הזה לא חזרנו אחורה. ואנחנו לא מענישים פה אף אחד, כי לאורך כל הדרך הדבר הזה היה על השולחן. אנחנו שומרים פה על העובדים, שלא ייגרע שכרם, ולא כל המעסיקים שמתחת ל-400 מיליון יילכו ויוציאו את העובדים שלהם לחל"ת על חמשת הימים הראשונים. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני אשמח להתייחס לגבי הטענות שהועלו לגבי העובדים. אני אומר שוב, עיקר ההוצאה לחל"ת כבר קרתה, האירוע כבר קרה. אני חוזר על מה שאמרתי, על מי אנחנו מגנים בסוף? אנחנו מגנים בסוף על העובדת שהוציאו אותה – יש לנו קרוב למיליון עובדים שעתיים ומזדמנים במשק, זה אותם עובדים שהוצאו בחמישה ימים הראשונים, חלקם לא הוצאו כי הם נמצאים בתעשיות ואוכלוסיות אחרות, אבל חלקם כן הוצאו ורובם נמצאים בעסקים של מעל 400 מיליון או בעסקים שלא ירדו ב-25%, והמענה שנתתם, באמת אני אודה לכם עד יומי האחרון על זה שלקחתם את האומץ והורדתם לחמישה ימים. לכן אסור לסגת אחורה. אבל אני כן רוצה לתת מענה ולהגיע להסכמות ושנצא מפה ביחד עם עסקת חבילה, לכן אני חוזר על ההצעה שלי, היא נותנת מענה למה שברק אמר. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> מה עמדתכם ביחס לפגיעה בעובדים המוחלשים? << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אפשר להגיב מקצועית למה שהם אמרו? << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אני אומר שוב, העובדים כבר יצאו. אני אומר עניינית, אלה שהוצאו למעל חמישה ימים כבר יצאו, יש חשש לגבי אביוז, שאני לא מאמין, אני מאמין שאנחנו כמשק לא עושים אביוז, גם אם יש אביוז הוא בשוליים ולא צריך להתנהל במחשבה שכולם שקרנים ורמאים, אבל כדי להפיג את החששות האלה, אז מי שמוציא עכשיו רק על החמישה ימים, שלא יהיה, אבל מי שכבר הוציא על החמישה ימים, ולכן זה לא משנה אם המתווה המקורי, אותו מתווה של העשרה ימים, כבר היה עובר, לכן תגבילו, במקום על יום אחד אז על עד חמישה ימים - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אם אתה לא מאפשר להוציא רטרואקטיבי לא עשית פה שום דבר. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אבל הרטרואקטיבי על העשרה ימים כבר נעשה. יש לי קצת הבנה בכלכלה התנהגותית, אני חושב שמעסיק בסוף לא ינתק ויוציא לחל"ת על כל דבר קטן. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אדם, יקירי, אני רוצה להבין, אני לא יודע איך נכנסתי איתך שוב למצב של משא ומתן, זה בכלל מופרך בעיניי, אבל בוא נשים את זה בצד, תענו לחשש שאנחנו מציפים, אתם ההסתדרות, תהיה פגיעה בעובדים המוחלשים או לא תהיה פגיעה בעובדים המוחלשים? אתה יכול להפריך את זה? כן או לא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה אמר לי מישהו מאצלכם? שעל חשש שאתה לא יכול לוודא אותו במאה אחוז אתה לא יכול לקבוע מדיניות. כך אמר לי מישהו אצלכם אתמול. מאוד בכיר, לפחות כמוך. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> ואני מסתכל על המתווה ביחס לחמישה ימים, ברור שהחמישה ימים מכסה פה כיסוי הרבה יותר חזק מאשר נקודה כזו או אחרת בעניין ההתניה על החל"ת על מתווה פיטורים. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אדם, הוא נועד לעובדים, או שלא הייתה להם פגיעה מעל 25%, או לעובדים מעסקים מעל 400 מיליון מחזור, הוא לא נועד לעובדים שהם בתוך המתווה, כי עובדים מתוך המתווה אנחנו רוצים להגיד למעסיקים אל תוציאו לחל"ת, שלמו להם שכר, אנחנו נשפה אתכם ב-75%. כי חל"ת לא טוב לעובד. אתה אמור להגיד את זה שחל"ת לא טוב לעובד. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אל תשפכו את התינוק עם המים, החמישה ימים של החל"ת זה רשת הביטחון הרחבה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אדם, כשאנחנו ניהלנו את השיחות הראשונות אתה אמרת לי, ובצדק רב, שדמי האבטלה בהקשר הזה לא נותנים את ה-100%. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> לצערי אני בוחר תמיד את הדבר הכי פחות גרוע מבין האופציות. אנחנו לא בעולם אופטימלי. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אין בעיה, אז בוא תסביר לי איך אתה מתמרץ מצב או תומך במצב שבו ברור שההחלטה הכלכלית בשביל המעסיק היא להוציא בחמישה הימים האלה ואז להחזיר ולקבל את מסלול השכר ואתה זורק את העובדים הכי חלשים לדמי אבטלה, במקרה הטוב של 70%, ואתה אומר לי עכשיו, בניגוד לכל עקרונות היסוד של ההסתדרות, שאת זה אתה מעדיף על פני זה שהעובדים האלה יקבלו 100%? תסביר לי. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> ידענו שלא כיסינו אוכלוסייה די גדולה והחמישה ימים מתקן את זה. אני צריך להסתכל על החמישה ימים כמכלול עם המתווה ואנחנו צריכים להעביר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנושא מוצה. שאלה. נטע, יוראי, מי מכם יכול להציג לי את החישוב של העלות של החל"ת? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> זה נטע. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אין לי את זה מולי, אבל אני חוזרת עם זה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב ראש, שזה לא ראוי שאנשים כמוך, וכל חברי הכנסת פה, שעשו ימים כלילות בשביל המתווה הזה, שתשבו פה ותתנהלו מול פקידי האוצר, שהם הכי טובים שיש מקצועית, אבל האירוע גדול מהם, האירוע הוא פוליטי. שיבוא שר האוצר לפה, ברק פה יכול לקרוא לו, לא יכול להיות ששר האוצר מנצל את העובדה שראש הממשלה עסוק במדיניות הביטחון והחוץ שלנו והם עושים מה שהם רוצים. הם ידעו שאצלכם החל"ת לא יעבור, בגלל זה הם לקחו את זה לוועדה אחרת. יותר מזה, אתם אומרים שלא יהיה תמריץ להחזיר אנשים, אנחנו במלונות החזרנו אנשים באמצע כי ביקשתם לפתוח מלונות לפינויים. למה הם צריכים לספוג את העלות הזאת? למה הם לא צריכים לקבל את זה? אתם ביקשתם שיפתחו מלונות. התקשרתם באמצע הלילה וביקשתם לפתוח מלונות לפינויים, אז מה, הם לא צריכים לקבל על זה? ותפסיקו עם הגדולים גדולים גדולים, כי גם המלונות הגדולים בזמן מלחמה היו הראשונים שבאו ופתחו את המלונות שלהם ולא שאלו מה נותנים להם. אז תפסיקו, הם לא אויב העם וחשוב להם לשמר את העובדים יותר מלכם בגלל מצוקת עובדים שיש. לא יכול להיות שמי שעומד בחזית ועושה כל מה שאתם אומרים, פתאום אתם אומרים: לא, לא תקבלו על זה. חנוך, אני אומרת לך, הם יודעים שאצלך זה לא יעבור וחבל שאתה מבזבז את זמנך היקר על דבר שאתה מגיע איתו להסכם, הם יוצאים החוצה, הם אומרים לא היה ולא נברא וחוזרים שוב. חבל על הזמן שלך. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל אני מבקש מברך, ושמעתי אותך קודם כשדיברת עם יסמין, תמסור לשר האוצר שהוא פחדן, שחבר הכנסת דוידסון קרא לו פחדן פה בוועדה. זה שהוא לא מגיע פעם אחרי פעם לדיון כל כך קריטי למשק הישראלי, שאנשים פה מדם ליבם מגיעים ומוציאים את כעסם וסבלם, ולא נמצא פה שר האוצר כדי להשיב לשאלות, הוא פחדן. נתחיל עם זה קודם כל. זה שיוראי, אתם כולכם מסתכלים על המעסיקים, בעיקר הקטנים, עם חשש כל הזמן שהם מרמים והם יעשו שינויים והם יעבדו על המערכת, אתם צריכים לחשוב בדיוק הפוך. גם אם שילמת יתר כסף למעסיק, לבעל עסק, תאמין לי, לא קרה שום דבר. אותם מעסיקים, בעיקר הקטנים והבינוניים, מחזיקים את המשק הישראלי. אני לא יודע אם ניהלת עסק בחיים שלך, אני בעוונותיי ניהלתי כל מיני עסקים לפני שהגעתי למשכן הזה, גם מסעדה, לצערי הרב, ועוד עסקים אחרים בעולמות הספורט. אתה יודע מה זה לנהל עסק במדינת ישראל? אתה יודע מה קורה ב-28 בפברואר לבעל עסק כשמתחילה המלחמה? כשהוא סוגר אתה העסק שלו? אתה יודע מה עובר עליו בימים הראשונים של חוסר הוודאות? אתם מדברים על העובדים ועל העובדים החלשים, וחשוב מאוד לדבר עליהם, אבל תדברו בוועדה הזאת ובשולחן הזה על אותם בעלי עסקים שגם ככה ביום יום לא מצליחים לשרוד. מתגלגלים, מתגלגלים תזרימית, זה החיים של בעל עסק במדינת ישראל. כשהעסק שלו נסגר ולא יכול לעבוד ואותם לקוחות שלו לא מגיעים לעסק ולפעמים גם מבטלים הוראות קבע ואחרות והמלאי שנמצא במסעדות, שצריך לזרוק אותו, את אותו בעל עסק אתם צריכים להציל. אתם צריכים לתת ודאות, ואנחנו מדברים על חמש השנים קדימה, לאותם בעלי עסק קטנים ובינוניים, כי בסוף אותם בעלי עסקים משלמים לאותם עובדים, חלשים ולא חלשים, איך שאתם קוראים להם, והם מחזיקים אותם, לא המדינה. אז אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על הקטנות, ואם זה עולה עוד 300 מיליון שקל, שיעלה עוד 300 מיליון שקל כי בסוף אני רואה בחור של המנעול את אותם בעלי עסקים, כי אותם בעלי עסקים יצטרכו לשלם ארנונה בזמן הזה ויצטרכו לשלם לבעל הנכס שכירות, אף אחד לא יוותר להם. הם אלה שעומדים בפרץ של הקושי הגדול הזה, לא המדינה. אני בטוח שחנוך חושב בדיוק כמוני, וגם אלי דלל. אנחנו צריכים לשים את הפוליטיקה בצד, גם ככה יש בחירות עוד מעט, איך תוכלו להסתכל לבעלי עסקים בעיניים? לבעלת הסטודיו, לספר, למכונאי, לבעל המסעדה? איך תסתכלו להם בעיניים? איך תצביעו על הדבר הזה? איך היום תצביעו בקריאה שנייה ושלישית כשאתם פוגעים באותם 600,000 בעלי עסקים? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אנחנו לא פוגעים, כי הוכחנו בעם כלביא שהמודל הזה - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם פוגעים, אתם מרסקים אותם, אתם גומרים אותם. לכן אני מבקש מיושב ראש הוועדה, התשבחות שהיו, אני מצטרף, אתה עושה את זה בצורה מאוד רצינית, אבל אסור להצביע על הדבר הזה, גם אם זה ייקח עוד כמה ימים. צריך לחזור למתווה שעושה שכל, שכל אותם נציגים, במיוחד ירון גינדי, שיודע בדיוק מה יקבלו או לא יקבלו אותם מעסיקים, שיהיו מרוצים, כי הם מחזיקים את המשק הישראלי. לא אתה, ואתה יודע מה? גם לא אני. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. הרב גפני, בבקשה. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אדוני היושב ראש, אני יושב פה ואני מרגיש לא נוח עם העניין הזה. אני לא זוכר שהיה דבר כזה, יש פה ויכוח שמתנהל בין האוצר לבין חברי הכנסת לבין הארגונים. הוויכוח הזה הוא לא ויכוח שמותר לנהל אותו, מה שהיה צריך לעשות, היה צריך לשבת אחרי הטענות האלה, ואני הייתי נוכח כשביקשת להציע את ההצעה הזאת שהייתה נראית הצעה טובה, שביקשו ממך באוצר להתחיל להוריד סעיפים, כאילו על כל דבר שאתה מביא את ההטבה לבעלי העסקים צריך לשלם על זה, ולשלם המשמעות של העניין היא שעסקים יתמוטטו. אין לי טענה נגד אף אחד, אני לא מבין למה כאשר מתנהל ויכוח שהכול הוא ערכים, ערכים של למה צריך את הכסף, היה צריך לבוא משרד האוצר ולהגיד שהוא מוסיף את אותו סכום שעליו דיברו כולם. מה זה אתה משאיר אותנו – יוראי, אתה היית פה ליד השולחן כשהוספת כסף, באת להגיד לי שמוסיפים, למה אתם לא באים עכשיו ואומרים להוסיף כסף, אפילו אם אתה צודק? ובאמת התוכנית הזאת היא תוכנית טובה. אני חולק על ההסתדרות, על כל מה שאמרו בעניין הזה, היו אפשרויות לעשות דברים אחרים, אבל למה לנהל את הוויכוח הזה? למה אי אפשר לשבת בחדר צדדי, לבוא ולהגיד צריך עוד סכום כזה, אנחנו נתפשר על איזה שהוא כסף שהעסקים לא יתמוטטו. הרי מה תהיה התוצאה של הוויכוח הזה? אנשים לא ישקיעו פה, אנשים לא יישארו פה. הנושא הזה הוא נושא שאסור היה לנהל עליו ויכוח, היה צריך לשבת בחדר, הם באו אתמול, ואני מעריך ומכבד את זה, הם שיבחו את יושב ראש הוועדה - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> אנחנו משבחים את יושב ראש הוועדה. << דובר >> קריאה: << דובר >> והיושב ראש לשעבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ולעתיד. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> איזה לעתיד? כל יום אני עובר לאופוזיציה עוד צעד. דבר כזה אסור שהוא יתנהל. אני לא רוצה שתהיה אתה צודק, ואני מכבד אותך מאוד, אני חושב שאתה אחד ה – אוי ואבוי יהיה לממשלה כשאתה תעבור לצד השני, אבל בסדר, אני מקווה שבממשלה יידעו להעריך את העבודה שאתם עושים - - - << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אתה אומר שבהכרח כשהם עוברים לצד השני ומדברים אחרת. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> הרבה פעמים אני שומע נאומים, לא הוא, אבל מישהו אחר, ופתאום - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, אין פה צד שני, על מה אתם מדברים? יש פה צד של כולנו. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> רגע, זה החלק האמנותי. פתאום אני שומע שהוא מדבר הפוך, מתברר שהוא יושב בצד השני, הוא עזב את הממשלה והוא הלך לסקטור הפרטי ומסתכל על זה אחרת. באופן ענייני, אנחנו צריכים ללכת צעד אחורנית. אני לא זוכר אירועים מהסוג הזה שאנשים ככה מרוגזים, אני לא זוכר. צריך לקחת את זה בחשבון. אנחנו גוף ציבורי, אנחנו נבחרי ציבור, אנחנו דרך אגב גם ערב בחירות, יש פה נזק שהוא נזק מכל היבט שאתה מסתכל עליו, מנקודת ראות המדינה, מנקודת הראות של העובדים, של המעסיקים, כל התוכניות האלה, הכול נזק, ואפשר לפתור את זה, לפי דעתי זה בר פתרון. אני חושב, אני מציע את זה גם ליושב ראש, לקרוא לכמה אנשים מצידכם לשבת - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אין להם מנדט, הרב גפני, זו בדיוק הבעיה. יש להם שר שזה האירוע. << דובר >> משה גפני (יהדות התורה): << דובר >> אז היושב ראש ניצח אותי מכיוון שאני הייתי פעם יושב ראש, בטרום ההיסטוריה, הייתי קורא לחדר ובחדר היה יושב שר האוצר, והוא אמר: תגיד לי מי עוד יש איתו בעיה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים עם חברי לאופוזיציה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בבקשה, אדוני. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אני בא לפה כבר עשרות פעמים, לוועדות כספים, לוועדות כלכלה, עוד מה-7 באוקטובר, אנחנו למעשה לא התאוששנו מה-7 באוקטובר. רק אתמול בלילה, המנהרה הזו שפוצצו אותה בצפון, כל העיר שלנו רעדה. אנחנו חווים כל יום יירוטים, כל יום הפגזות. אנחנו מדברים פה על מתווה ארצי, בפועל אף אחד לא שומע את העיר נהריה שנהפכה לאסון כלכלי, הפכה לעיי חורבות. כל העסקים בנהריה נסגרים אחד אחרי השני. אם בנהריה יש שישה מלונות, שלושה כבר נסגרו. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> רק נזכיר שנהריה היא מסלול אדום, אתם מקבלים פיצוי מלא. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אנחנו מקבלים פיצוי מלא. עד שמקבלים את הפיצוי, עד שאנחנו זוכים ליחס. למעשה גם על זה יש לי הרבה ביקורת, אבל זה לא לכאן. אני חושב שבגלל שנהריה לא פונתה, בגלל שבנהריה חסכו המון כסף על זה שלא פינו את נהריה, נהריה צריכה לקבל תוכנית שיקום נפרדת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא פה. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> נכון, אבל עדיין, צריך להסתכל על נהריה, על הצפון, מנקודה אחרת. אתם פה מתברברים על הגשת תוכנית או חוק ששר האוצר צריך לבוא ולהקשיב לכם, חבר'ה, יש פה עוד הרבה נושאים אחרים שנופלים בין הכיסאות ונהריה נופלת בין הכיסאות וזה מה שהיה חשוב שייאמר כאן. יש פה הרבה מקומות שקורסים, חקלאים, אנשים שמאבדים את הכול, פרויקטי חיים שלמים הולכים לעזאזל. חברים, מישהו חייב להציל את המדינה הזאת ומישהו חייב להציל את הכלכלה הזאת. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> מכיוון שגדלתי בנהריה ובשבת אני נוסע להורים שלי בנהריה, אז בנהריה יש מסלול פיצוי אדום מלא. דאגנו בוועדה הזאת עם היושב ראש - - - << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> המסלול האדום של נהריה, אני חייב להגיד לך - - - << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אני הקשבתי לך, תן לי לענות. בוועדה הזאת עם היושב ראש הנוכחי דאגנו לקבע את הטבת המס של נהריה מכיוון שהיא חצתה את ה-85,000 תושבים כך שיהיה לה הטבת מס. נהריה נהנית מתוכנית שיקום של 15 מיליארד שקל. אז רק תשים דברים על דיוקם, אנחנו דואגים לנהריה ונהריה על ראש שמחתנו ולא בגלל שגדלתי שם. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> יקירי, נהריה נהנית אולי מתוכנית שיקום, אבל אם תוכנית השיקום הזאת הולכת - - - << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> שמגיע לה עכשיו, זה לא נהנית, זה מגיע לה בדין. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אם תוכנית השיקום הזאת הולכת לרשויות, אז תהיה סמוך ובטוח, זה לא מגיע לבעלי העסקים ולא מגיע לבעלי משקי הבית שלא יצאו לעבודה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תראה, יקירי, אני בקשר רציף עם ראש העיר שם. ראש העיר ביקש ורצה לוודא ש-א', יש באמת מסלול אדום, ו-ב', שנת הייחוס תהיה 2023. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אבל, אדוני היושב ראש, יש פה בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עוד פעם, אתה בא מנהריה ויש לך כל מיני תלונות וזה בסדר, בסוף אנחנו לא יכולים להתייחס לכל אדם שבא מכל מקום. בדיוק לצורך זה יש ראש עיר, ראשי רשויות שעומדים בקשר רציף איתנו ומעלים דברים שהם ברמה שלהם ואנחנו מטפלים. אם יש עוד דברים, בסדר, אפשר לעשות, אבל אתה עכשיו בא לדיון שתכליתו פיצוי עסקים. אין פיצוי עסקים יותר מורחב ומקיף ונכון מאשר קיים בנהריה. כל האנשים פה, אם אתה אומר להם את הפיצוי של נהריה, הם קמים והולכים ואומרים יאללה, שבת שלום, תודה רבה. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אז זה ממש לא נכון, זה לא הדיון, אבל בנהריה זמן ההגעה למרחב מוגן הוא 15 שניות ואי אפשר היה לנהל שום כלכלה ושום דבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אני רק אוסיף על נהריה, שאנחנו הולכים להגיש החלטת ממשלה יחד עם השר אלקין שהעיר נהריה תהיה עיר - - - ואנחנו הולכים להשקיע שם עשרות מיליונים, גם בטיילת, גם במעגנה. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אתם משקיעים ברשות, אני מבקש מכם להשקיע במשקיעים ובבעלי העסקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מוכן יותר לסיפור הזה, צר לי. אנחנו לא פה דנים עכשיו בנהריה. << אורח >> אריה אהרונוביץ: << אורח >> אולי יהיה נכון לעשות דיון על נהריה. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> שר האוצר ושר התיירות סיכמו ביניהם על קופסה של 35 מיליון שקלים שתגיע לאלה שלא יכולים להיכנס למתווה. סגרנו אתמול עם מנהל קרן הפיצויים, אמיר דהן, שכל מלון שאירח מפונים בשנת 2025 יקבל השוואה ל-2023. המלונות האלה, בעיקר מלונות קטנים באזור טבריה ואגן כנרת ומקומות אחרים, ואני מאוד שמח שנוספו ערים כמו צפת וראש פינה ועכו, זה מאוד יעזור למסלול הנוסף. צר לי שאנחנו לא מצליחים להכניס את כנרת וסביבתה כי שם יש לנו פגיעה קשה בתיירות ואני מקווה שיימצא פתרון שהוא און טופ או לא קשור למתווה הזה כי זה בסיס חשוב גם לתיירות הנכנסת וגם לתיירות בכלל לישראל, זה חלק מהעוגנים שלנו וצריך לתת על זה את הדעת. בסך הכול אני רוצה להודות לכם, ליו"ר הוועדה שנלחם איתנו כתף אל כתף אתמול עד אמצע הלילה בשביל לתת משהו. אנחנו נראה איך אנחנו נסגור עם משרד האוצר לגבי הקופסה הזאת, יש פה כמה טענות של סוכנים שאנחנו לא מצליחים - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> יש פה גם מורי דרך, אדוני המנכ"ל, הם גם חלק מהתיירות. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אבל עוד לא סיימתי. מורי הדרך, אנחנו נעשה פרויקט, בגלל שלמורי הדרך יש איזה שהיא בעיה של איך הם משלמים, והם כן בחשבונית, כן עובדים במשכורת, אז אנחנו החלטנו לממש בשיחה עם השר היום את הכסף שאנחנו מקצים לחודש התיירות שיהיה מיועד לסיורים. אנחנו ניתן תגבור של המון סיורים ונראה איך אנחנו עושים את זה, שהמון מורי דרך מקבלים מענה ומקבלים סיור ולא רק קבוצה סגורה כזו או אחרת. בקורונה אני שמעתי הרבה תלונות שרק 1,000 מתוך 8,000 מורי דרך הצליחו לעבוד. זה עוד משהו שבתקציב משרד התיירות אנחנו נשקיע. אני אשמח אם יהיו תקציבים נוספים, כמה שיותר כסף אנחנו נשקיע כמה שיותר, כי מורי הדרך לא קיבלו מענה, לא הצלחנו להביא להם מענה בשום חוק, כי גם חלקם מעל גיל הפרישה, וזה לא אומר שהם לא צריכים עבודה, וגם יש שם קצת בעיה. אני לא באמת יודע, ואני פונה עוד פעם למורי הדרך, כמה באמת מורי דרך - - - << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אדריאן נמצא פה. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אדריאן זה 15% ממורי הדרך. אני מכיר את המספרים, אני חי את עולם התיירות, אני מבקש ממורי הדרך לדעת כמה אנשים עושים את זה במשרה מלאה, עד היום אני לא יודע, כדי לדעת לתת להם עזרה. זה מבחינת התיירות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דיברנו אתמול על כך שהנושא הזה יוסדר וזה הוסדר באופן הזה, כמו שהודענו אתמול. << אורח >> מיכאל יצחקוב: << אורח >> אז אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה. << דובר >> אחמד טיבי (חד"ש-תע"ל): << דובר >> רק הערה קצרה. חברי הוועדה יושבים פה שעות וימים ויושב ראש הוועדה ניווט בכיוון מתווה מסוים שכשהוא הקריא אותו אתמול כשהיינו פה כולכם הייתם באופוריה, מחאתם כפיים. זה היה צעד אחד קדימה, פתאום אנחנו שומעים ששר האוצר בולם את המתווה ואת ההבנות שהיו בחדרי חדרים, לא תמיד בהשתתפות האופוזיציה, ואנחנו נסוגים אחורה. השאלה, חבר הכנסת גפני, חבר הכנסת דלל, חבר הכנסת מלביצקי, מה יעשו חברי הקואליציה עכשיו? זאת השאלה. אם ממילא מכריחים אתכם להעביר את המתווה הזה, אז יש דרך, תגישו הסתייגויות, אנחנו ואתם נצביע עבור ההסתייגויות האלה, נעביר אותם במליאה ונחזיר את המתווה לדרכו הנכונה כמה שאפשר. זו הדרך הנכונה, אחרת המצב כיום שהאוצר פוגע גם במעסיקים וגם בעובדים ואת זה אנחנו רוצים למנוע. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אני רק רציתי בקצרה להוסיף שאני כל כך מסכימה עם גפני בנושא הזה, אני חושבת שצריך לעשות את זה במשא ומתן נוסף. ברק יצא, יוראי, אתה פה, אבל חשוב לי שתזכרו, אני שומעת את בעלי העסקים ואסור לנו לשכוח שהמעסיקים הקטנים הם המעסיק הכי גדול במשק. זאת אומרת שאם יש לנו פגיעה בעסקים הקטנים זה מוביל לאבטלה, זה גלגל שאנחנו לא נצא ממנו. לכן צריך כרגע לפתוח ולהכניס את היד יותר עמוק לכיס, עם כל הקושי בתקציב הזה, כדי לדאוג לשנים הבאות, שלא תתגבר האבטלה, כדי שיהיו יותר הכנסות לאוצר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני הבנתי רק עכשיו שזה לא אירוע תקציבי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> זה לא בעיה של כסף, זה בעיה של אגו. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> הנה, אלי אומר את האמת. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אם זה מה שאתם אומרים אז זה גרוע משחשבתי. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אמרתי את זה לא פעם ולא פעמיים, וגם נאמר על ידי אגף התקציבים פה, אין בעיה של כסף. זה נאמר על ידם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה לא מה שאמרנו. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> עכשיו זה נאמר. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אמרנו שהמשקולת פה היא משקולת פה וברור שיש פה עלות תקציבית. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא מה שברק אמר לי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל העלות כבר תומחרה במחיר שנתתם. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני לא נכנסת, פשוט נאמר שזה לא בעיה של כסף. << אורח >> ליאת נויבורט: << אורח >> קודם כל אני רוצה להודות ליו"ר הוועדה על העבודה המדהימה שנעשתה פה בימים מאוד מאוד מורכבים ברמה האישית. אני רוצה להודות גם לחבר הכנסת גפני ולחבר הכנסת אזולאי ולחברי הוועדה באמת על הפעילות יוצאת הדופן. אני חושבת שאפשר לסכם פה את האירוע הזה במשפט אחד, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. להיות באירוע כזה שהיינו כבר במצב שהיו פה עקרונות שנראה היה שהם מוסדרים מבחינת מתווה, אנחנו חוזרים לבור עמוק שהמשמעות שלו על העסקים במדינת ישראל היא משמעות שלא יכולה להתקיים. ומעבר לזה, זה לא רק שהיא לא יכולה להתקיים לגבי שאגת הארי, כל השיח שהיה פה בוועדה על זה שתהיה חקיקה קבועה ובאים ואומרים שיש מתווה לחמש שנים שהמשמעות היא אסון לחמש שנים על העסקים במדינת ישראל. הדבר הזה לא יכול להתקיים. אני רוצה להתייחס למה שאמרו פה הנציגים מהאוצר וגם ההסתדרות לגבי העובדים. צריך לזכור שמעסיק לא מוציא סתם לחל"ת. להוציא עובד לחל"ת זה תהליך בעייתי שבסופו של דבר המשמעות שלו שיכול להיות שיהיה לו עובד שלא יחזור למקום העבודה. לכן לא באבחת חרב מוציאים עובדים לחל"ת. ככל שיש להם חלופות אחרות ישימות יותר הם מיישמים אותן. לכן לא יכול להיות שאם מעסיק נקלע למצב שהוא כבר היה חייב להוציא עובד לחל"ת, כי תקציבית הוא לא היה מסוגל לעמוד בנטל, בעצם תישלל ממנו הזכות לפיצוי. ואני אזכיר פה עוד דבר, וחבריי פה אמרו את זה, מדובר פה בפיצוי שבסך הכול נועד לתת כיסוי חלקי על ההוצאות, אין פה הכנסות, אין פה רווחים, אין פה שום מנגנון אחר שנותן מרווח נשימה לעסקים, הוא בסך הכול נותן להם כיסוי חלקי להוצאות הקבועות שלהם וכיסוי חלקי להוצאות השכר שלהם. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> נטע, יש לך את החישוב? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> כן. יכולים גם לתקף אותי בביטוח הלאומי, עלות יום חל"ת היא כ-250 שקל לעובד ליום, זה ממוצע, על חמישה ימים. ועכשיו נשאלת השאלה על כמה עובדים. ציין פה גם נציג ההסתדרות, אנחנו מדברים על בערך מיליון עובדים שהם העובדים היותר חלשים במשק. עד כה יצאו כ-200,000 לחל"ת והשאלה הגדולה פה היא כמה ייצאו והתמחור מניח כ-400,000 נוספים. זה בסך הכול כ-40% מהמיליון שאדם גם ציין קודם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמה זה יוצא ה-400,000? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אם אתה עושה חמש כפול 250 כפול 400,000 זה חצי מיליארד. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> יש כאלה שחזרו בחמישי, היו הקלות ביום חמישי ב-12:00. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איפה ביטוח לאומי? נשמח שתציגו את שיטת החישוב שלכם לגבי העלות של החל"ת. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> העלות עד עכשיו או העלות של החל"ת הצפויה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הצפויה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> העלות הצפויה היא, כמו שנטע ציינה, זו עלות שאנחנו יודעים להגיד בוודאות מתוך הנתונים כפול חמישה ימים ואחר כך זה כפול מספר האנשים שיש הערכה שייצאו לחל"ת של חמישה ימים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> וכמה אתם מעריכים? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אנחנו הערכנו שזה יהיה משהו כמו לפחות 300,000 אנשים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זאת אומרת שיש ביניכם פער של 100,000 איש. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אבל הערכה היא – זה לא – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, אתם לא רוצים עכשיו לצאת נגדם, אני מבין, אבל כשאני דיברתי שלשום עם, אני כבר לא זוכר שם מי זה היה, נמסר לי שהנתונים של מחלקת המחקר שלכם היו שהאומדן שאתם נותנים זה בין 280 ל-300 מיליון. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> 350. זה החישוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז זה לא חצי מיליארד. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> זה תלוי בכמה אנשים ייצאו לחל"ת. אנחנו הערכנו שזה יהיה בין 300 ל-350,000 איש, אנשי המקצוע באוצר מעריכים שיהיו יותר אנשים, שזה בסדר גמור. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> גם אנחנו לקחנו פה פרמטר, לא את כל ה-100%, ויש פה עניין של כמה שמרן אתה יכול להיות. תפקידי להיות יותר שמרנית מהביטוח הלאומי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שמרנית, זאת אומרת שיוציאו יותר עובדים לחל"ת, שיותר אנשים ירמו, זו המשמעות של שמרן? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> למה רמאות? זה חוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה שרציתי להבין בכל מקרה, כשאתם נתתם את העלות של החל"ת, של החמישה ימים האלה, האירוע שאתם מדברים עליו תומחר בו באופן מלא מבחינת הכסף. כאשר אתם אמרתם שאתם מתמחרים את החמישה ימים ב-500-400 מיליון, הדבר הזה היה בהתאם להערכות שלכם על הכמות הזאת. עכשיו כשאתם באים ומקצצים דרמטית את האפשרויות להשתתף ברכיב השכר, זאת אומרת שהעלות שאתם נתתם גם היא הצטמצמה דרמטית. אם באמת מדובר במשהו שאתם רוצים להתוות מדיניות, לתמרץ וכו' וכו', אז את פה באה ונכנסת פה לאולם שאת מבינה שפחות או יותר כולם חושבים אחרת מכם, ללא יוצא מן הכלל, אקרוס דה בורד מכל הצדדים, מצד העובדים, מצד המעסיקים. עזבי חברי הכנסת, אנחנו לא משנים, אבל בסופו של דבר האנשים שחיים את זה יום יום לא חושבים כמוכם. אני אגיד לכם יותר מזה, אני לא הייתי מעסיק גדול בעברי, הייתי מעסיק קטן, בשיא היו לי 50 עובדים, לקחת עובד שקיבל יום שכר מלא ולהגיד לו: תקשיב, עכשיו בגלל שאישרו חל"ת אני בעצם על החמישה ימים האלה משלם לך 70%. א', אני לא יודע כמה זה עד הסוף, אם הוא יתעקש, אני אוכל באמת לעשות את זה מבחינת דיני עבודה, זה אני אומר לך בלי קשר - - - << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה בחוק. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> העובד צריך להסכים לזה. << דובר >> קריאה: << דובר >> ולכן זה יפגע בעובדים החלשים, היו"ר, בדיוק מהסיבה הזו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אני אגיד לך למה, מכיוון שעובד שעשית לו דבר כזה, אתה באיזה שהוא מקום איבדת אותו. גם מי שיש לו סניף עם כל מיני עובדי שכר מינימום, ולי היה ארומה פעם, אתה צריך את העובדים האלה, העובדים הכי מוחלשים, הכי קטנים, שמקבלים שכר מינימום וקצת, אתה צריך אותם, כי אם הוא לא בא פתאום למשמרת אתה צריך לצאת מאיפה שאתה לא נמצא ואתה צריך לדאוג או שמישהו אחר יבוא או שאתה צריך לבוא. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> היושב ראש, זה לאחוז את המקל משני קצותיו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל את עוד פעם נכנסת לי לדברים. הסברתי לך שיש לי בעיה של קשב. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> גם לי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז את מבינה אותי. קצת סימפטיה, למרות שזה קשה אצלכם באגף התקציבים. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> והיום הרבה יותר קשה להשיג. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> האירוע שיהיה אפשר להעביר עובדים כזה אירוע, שהם יסכימו לכך שבמקום 100% הם יקבלו 70%, אם הייתה להם את האופציה לקבל 100%, הוא אירוע שבעיניי, אני אשתמש במילה עדינה, הוא קצת לא ריאלי. לכן כל החשש הזה וכל האירוע הזה הוא לא נכון. שוב, בא הרב גפני ובצדק אמר שכל האירוע מלכתחילה הוא עקום. גם כשניתנה הנחיה מצד ראש הממשלה להכניס את החמישה ימים האלה הוא לא התכוון, אף אחד לא דיבר על זה שמה שהסכמתם עד עכשיו ומה שהגעתם, אז את זה תמחקו. אף אחד לא דיבר על זה. אבל באו נציגי משרד האוצר והסבירו שאנחנו בתוך אירוע תקציבי והסבירו שבכל זאת, בין אם זה 300 ובין אם זה 500 מיליון זה לא מעט כסף וצריך פה להראות תחום אחריות ואנחנו לא רוצים להעמיק כרגע את גודל הקיצוץ הרוחבי שגם ככה צריך לבוא, ואנחנו מבינים את החיים ומבינים את האירוע ולכן הלכנו פה לעוד אירוע שבסוף כאב לנו, בתור אלה שעמדו פה לצד בעלי העסקים, הבאנו הישגים משמעותיים לדבר הזה, אבל אמרנו טוב, כדי גם לדאוג לאותם עובדים, כי בסופו של דבר זה מה שהחל"ת דואג, זה לעובדים בקצה בסוף, אז עכשיו לבוא ובאמת להתעקש ולחזור מההבנות על הסיפור הזה של הימים זה לא ראוי, זה לא נכון, אין לזה הצדקה תקציבית, כמו שאני הבנתי, זה מעל כל צל של ספק, בין אם זה עולה 300 ובין אם זה 500, ה-500 האלה תומחרו ונפרעו במלואם על ידינו בוויתורים שנתנו. כולם ללא יוצא מן הכלל נגד האירוע הזה ואני מאוד מבקש, למרות שדי ברורה לי התשובה, כי אני רוצה לדעת מה אנחנו נעשה, אני מאוד מבקש שאתם תיקחו את הנתונים האלו ותחזרו איתם לשר שלכם ותסבירו לו את הסיטואציה. אם הוא רוצה ממני נייר עם מסגרת שסמוטריץ' ניצח אני אתן לו. מה הוא רוצה, אני לא יודע מה, שיגיד באמת מה הוא רוצה. הוא רוצה עוד ויתור? הוא רוצה שאני אתפטר? מה הוא רוצה? שיסביר לי, באמת, מעניין אותי לדעת, כי אין פה שום הצדקה. פעם אחרי פעם אני מנסה להבין למה אתם עומדים כחומה בצורה על הימים האלה. למה אתם מוכנים לכל האירוע שמשמחה גדולה אתמול עוד פעם אנחנו פה באיזה שהוא קרב שצריכים להסביר לאנשים למה אנחנו עוזרים להם. הם שהם חיים את זה ביום יום הם כנראה לא מבינים מספיק טוב, הם צריכים שאנחנו נבוא אליהם מלמעלה לעסקים שהם מנהלים כל השנים ונסביר להם למה אנחנו עושים להם טוב כשהם רואים שאנחנו עושים להם רע. אין בזה שום היגיון. משקיעים פה מיליארדים במתווה הזה, ועל מה? תראה מה קורה, בשביל ההחלטה הזאת של הימים, לא על שום דבר אחר אני מדבר איתך, על ההחלטה הזאת וההתעקשות הזאת על הימים. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> ההתעקשות הזאת היא התעקשות מקצועית. אפשר להיות חלוקים, זה בסדר, אבל - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, שמעתי את עמדתכם המקצועית. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אבל אני אומר, גם בהקשר הזה, שים לב שהוועדה לא אוחזת את המקל משני קצותיו. בסוף מרגיש לי שלפעמים קצת מתהפכות פה היוצרות, אתה אומר לי שהעובד הקטן, דווקא העובד הקטן בארומה יילך - - - << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה בדיוק הפוך ממה שנאמר לנו כש - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה יודע מה ההבדל בינך וביני? ובינך וביני, נטע? שאני ניהלתי עסק. זה הכול. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הכול טוב, אתה יודע יותר טוב מאיתנו, אבל - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני העסקתי עובדים, אני הייתי צריך לענות להם, אני הייתי צריך לשלם להם, אני הייתי צריך לדאוג בלילה מאיפה יהיה לי כסף לשלם להם, אני הייתי צריך להתמודד עם זה שהם לא באים וכן באים, אני הייתי צריך להתמודד עם חוסר ודאות שפתאום אי אפשר לפתוח את העסק, אני הייתי צריך להתמודד עם כל מיני דברים שבעלי עסקים מתמודדים, עם אטימות של רשויות, עם כל הדברים האלה. אתם אנשים מצוינים, למדתם את כל הדברים שצריך ללמוד באוניברסיטה, אתם הולכים ועושים דברים לעילא ולעילא, אני באמת מלא הערכה לכם ואני מכיר אתכם מעבודה של עוד מעט ארבע שנים, באמת אני אומר לכם, למרות חילוקי הדעות, אבל הפער הזה שיש ביניכם וביני ובין כל הצד הזה, שאתם לא ניהלתם עסקים בפועל. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> היו"ר, אתה רוצה לתת לי להשלים שנייה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם לא יכולים להשלים את זה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> זו פעם שנייה שמפנים כלפיי טענה ברמה האישית שלא ניהלנו או כן ניהלנו. אם כבר יורדים לפן האישי - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא איתך אישית. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אתם אומרים שלא. אני עד גיל 30 סחבתי שקי פיסטוק וקשיו אצל אבא שלי בעסק, פה בפיצוציה שלו בירושלים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> איפה? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לא משנה עכשיו, אני לא עושה פרסומות, אבל באירוע המקצועי להגיד לי עכשיו פה, ונטע תוכל אחר כך להשלים אותי, איזה סדרת מדורי גיהינום העבירו אותנו בוועדה כשהעברנו את חוק החל"ת, על כמה העובדים חלשים וכמה המעסיקים לא יוכלו וכמה לא יהיה להם leverage מול המעסיק, לבוא להגיד לי שאי אפשר להוציא את העובדים האלה לחל"ת? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> החברים פה באו אלינו ואמרו: העובדים המסכנים לא יקבלו תשלום, כי אין להם שום כוח מול המעסיק ואנחנו לא נשלם להם אז תעשו את החמישה ימי חל"ת. אז עכשיו להפוך את הטענה ולהגיד בדיוק ההיפך מאותה טענה? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> פה תתייחסו לזה, כי בסוף מה נוצר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה אומר יצאו 200 והולכים לצאת עוד 400. זה מה שאתה אומר. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> מה המצב שנוצר? אנחנו נותנים לכם הערכה מאוד ספציפית לסיטואציה מסוימת. אל תתעלמו ממנה, אפשר להיות חלוקים, אבל הייתי שמח לשמוע – אתה אומר לי עכשיו שהעובד הקטן בארומה, שברור לנו שהתמריץ הכלכלי של המעסיק שלו בחמישה הימים האלה זה להוציא אותו, אין סיבה שהוא לא יוציא אותו, זה התמריץ - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> עכשיו הוא מוציא אותו והוא מקבל פחות, הוא מקבל דמי אבטלה במקום 100%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אני מסביר. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אתה אומר לי: יוראי, יהיה קשה לו להוציא את העובד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון, אתה יודע למה? אני אסביר לך נורא פשוט. על מה אנחנו מדברים בחל"ת? אנחנו לא מדברים על 15 או 20 ימי חל"ת, אנחנו מדברים על חמישה ימי חל"ת, חמישה ימי חל"ת שבהם המשק היה סגור, העובד בארומה על החמישה ימים האלו לא קיבל כסף כי הוא לא עבד, אלא אם כן הוא המנהל של הסניף או אחד אחר - - - << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> גם הטענה הזו, היו"ר, לא מדויקת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שעובד לפי שעות, עובדים שעתיים, כשהם לא באים לעבוד הם לא עובדים, במקרה הזה, אותו עובד שעתי, הפתרון הנהדר בשבילו והמתבקש זה חל"ת, כי את זה הוא כן יכול לקבל על השעות שהוא היה אמור לעבוד ולא עבד. המעביד גם ככה לא היה משלם לו על זה והוא גם לא היה בא בתלונות למעביד. זה לא אנשים שעובדים בשכר חודשי, זה שעתיים. מה אתה אומר פה למעביד שלו? אם אתה תחתום לו על החל"ת, אם אתה תאפשר לאותו קופאי או לאותו עובד מטבח או כל דבר כזה, או זה שאוסף את הצלחות מהשולחנות, אם אתה תאפשר לו ליהנות מימי החל"ת שלכאורה הסכמנו שנכון לעשות, המגזר הציבורי קיבל תשלום מלא, פה אנחנו נותנים רק על החמישה ימים שהמשק היה מושבת, המגזר הציבורי קיבל עשרה ימים מלאים, פה אנחנו אומרים את זה רק על החמישה ימים שהמשק היה מושבת, אתה בא ואומר לו, למעסיק שלו: דע לך אם אתה חתמת לו על החמישה ימים האלה ונתת לו ליהנות מהחל"ת, אז אתה עכשיו על כל ה-55 ימים האחרים לא יכול לתבוע בשבילו. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> למה שהוא יקבל פיצוי? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם הוא ירד במחזורים 25% למה שהוא יקבל פיצוי? את באמת שואלת אותי? << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> בוא נסגור את הדיון. אמירה בזויה, שכירה שמקבלת משכורת ממדינת ישראל. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> היו"ר, זו פעם שנייה - - - << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> זה לאחוז את החבל משני קצותיו, זה גם להגיד שאי אפשר להוציא את העובד לחל"ת וגם להגיד שהוא רוצה להוציא לחל"ת, זה עמדות שלא מסתדרות. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני מבקש, נאמרות פה אמירות שהן לא במקום בלשון המעטה. אני לא מוכן, אני אומר לכם ברצינות, תפנו את האמירות האלה כלפיי, הכול בסדר, נטע - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, כלפיך לא, אתה עובד מדינה, לא אמורות להיות כלפיך כאלה אמירות, עם כל הכבוד. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> נטע ואף עובד אחר שיושב פה ומציג את עמדת משרד האוצר לא זכאי לאמירות המבזות האלה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> יוראי, אנחנו רוצים שהעובד שלנו יהיה שווה ערך לעובד שלכם. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> סליחה, אתם רוצים לדבר על השוואה למגזר הציבורי? בוא נדבר על השוואה למגזר הציבורי. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> כן, כי לכם יש 100% ולעובדים שלנו לא. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לא נכון. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> מה לא? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אתם רוצים לדבר על השוואה למגזר הציבורי? אני יכול לפרוט אותה. גם האמירה שזה 100% היא לא אמירה מדויקת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יוראי, די. שמעתם מה ביקשתי? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> שמענו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << אורח >> רינה קמני: << אורח >> בשבוע שעבר מה שעשה האוצר, אתם הסטתם את הקשב מכל הדרישות, היו פה דרישות חוצות קואליציה ואופוזיציה להמון תיקונים במתווה שהוצג. כל הקשב הוסט לחל"ת, שזה באמת היה תיקון משמעותי ואני מצטרפת לכל הברכות שנאמרו פה, אבל מה שקורה עכשיו, אנחנו מתעסקים רק בסיפור של החל"ת, איך לשפר אותו, בעצם ויתרנו על הכול והמתווה הזה, אם הוא לא ישונה כמו שחבריי דורשים פה, עשינו פה נזק כפול. המון דרישות שהיו על השולחן שנגעו לענפים עם נזק מתמשך ולעסקים גדולים, הכול ירד מהשולחן בשביל הסכום שנאמר שהוא לטובת – ויתרנו על הכול ונשכנו את הלשון ואמרנו אוקיי, נתגייס פה למען החלש וגם את זה אנחנו לא מקבלים כמו שצריך ואנחנו לא נשתוק על זה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אני רוצה להגיב מקצועית למה שהאוצר אמר. חבר הכנסת גפני, אני יכול אותך רגע? זה חשוב שתשמע, בניגוד למה שהם אמרו. ננתח את האירוע מבחינה מקצועית, חבר הכנסת ינון אזולאי. בחרבות ברזל הסעיף הזה לא היה, לא היה ניכוי בחל"ת בחרבות ברזל. הגענו לעם כלביא, בא האוצר והעלה טענה, אמר: תקשיבו, עם כלביא הוא 12 ימי לחימה, החל"ת הוא עשרה ימים מתוך 12, אם החל"ת הוא עשרה ימים מתוך 12 וכל המלחמה היא 12 יום לא הגיוני שעובד שהוצאת לחל"ת לעשרה ימים תבקש עליו פיצוי על השכר. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> למה לא? כי הייתה פה תקופה נוספת ש - - - << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אבל לא הרשית לי להיכנס בדבריה. לכן באנו במגזר העסקי ואמרנו: בסדר, לא דין עשרה ימי לחימה מתוך 12 לעשרה ימי לחימה מתוך 50 או 40, כאשר אל תשכחו שהתאוששות מ-40 ימי לחימה היא יותר קשה מהתאוששות מ-12 ימי לחימה, במיוחד לענפים שאתם אמרתם, בואו נעזור לכם. הדבר השני שאני רוצה להתייחס מקצועית, מה אמר יוראי? היו לנו הבנות, ישבתם עם שר האוצר. אכן ישבנו עם שר האוצר, שר האומר נתן לי ולאמיר דהן לדבר על הפיצויים, תגיעו להבנות ביניכם. ביום הראשון של ההבנות אנחנו שמנו על השולחן כבר בהתחלה שיש לנו מחלוקת בלתי פתירה בנושא של החל"ת. הצגנו את זה לשר האוצר ביום הראשון שזה במחלוקת וזה לא בהבנות. אז לא חזרנו בנו משום הבנות. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> לא, ירון, אתם - - - << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> זה מה שאנחנו אמרנו, זה מה שאתם אמרתם. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> לא אמרת את זה בשבועיים הראשונים אחרי שהגענו להסכמות ביום הראשון. לא אמרתם את זה, הגענו ל - - - << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> לא איתך, עם שר האוצר. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> אמיר, אני לא יודע אם היית בישיבה עם שר האוצר, אנחנו היינו שם, זה מה שנאמר. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני הייתי בישיבה עם שר האוצר ואני ישבתי אחרי זה שעתיים אחרי זה עם ירון ולא היה שום הערה על הדבר הזה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> הוצאנו גם סיכום על זה. הוצאנו מסמך משותף עם האוצר שבמסמך המשותף הזה כתוב שבנושא הזה יש פער. יש מסמכים. בוא נלך על התמריץ שאומרים לנו פה. תקשיבו מקצועית, התמריץ, נכון? תראו מה אתם עושים באוצר, אתם עושים תמריץ הפוך, למה אתם עושים תמריץ הפוך? אם יש לי עכשיו עובדים בחל"ת, כמה העובדים מקבלים בחל"ת? במקרה הטוב 70%, מי שמרוויח 14-15,000 שקל ברוטו הוא מקבל פחות מ-70%, עכשיו מה אתם אומרים לי? מה התמריץ שאתם אומרים למעסיק? אל תחזיר את העובד החלש הזה ותשלם לו 100% כי אם תחזיר את העובד החלש ותשלם לו 100% אתה לא תקבל שכר פיצוי, אתה מוחרג מהפיצוי. אז התמריץ הוא הפוך ממה שהאוצר אומר. כי מה אומרים לנו באוצר? אם תחזירו את העובדים מחל"ת לא תקבלו פיצוי בגינם. אז מה התמריץ? אתם באים להסתדרות, מה, הוא לא מבין מהחיים שלו? למה הוא בעדנו? כי הוא מבין שאם אתם אומרים לי: החזרת עובד מחל"ת אתה פסול מלקבל פיצוי, אני לא אחזיר אותו מחל"ת. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אל תוציא אותו לחל"ת. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אתם באוצר בתמריץ השלילי הזה לעסקים אתם פוגעים בעובדים הכי מוחלשים, הפוך מכל מה שאמרתם. אני מאוכזב מכם גם ברמה המקצועית. איך אתם מציגים עמדה כזאת מקצועית לוועדה? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> ירון, איך הסכמת להעביר דבר כזה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נטע, את אומרת לו לא להוציא אותו לחל"ת, אבל עכשיו הוא הוציא והוא לא יחזיר אותו. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> שיבחר מראש לא להוציא אותו לחל"ת של החמישה ימים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אז הוא יוציא אותו ולא יחזיר אותו, זה הסיפור. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> החל"ת של החמישה ימים נועד לעובדים של ה-400 פלוס שגם ככה לא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא נכון. הסברתי לך בדיוק בשביל מי זה נועד. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אין לי שום אינטרס להחזיר אותו, למה שאני אחזיר אותו? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> ירון, אני מת להבין איך הסכמתם - - - << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> אני באופן גורף בעד כל הסקטור פה, החל"ת גורם לגנים לא לשמור על ההון האנושי, זה שבונה את הגנים שלנו ובלי מתווה החל"ת שיותאם לנו לכל הסקטור כמו שאנחנו דורשים – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני שומע. מכיוון שאני יושב ליד שלומית הרבה זמן פיתחתי יכולת גם לדבר וגם להקשיב בו זמנית. << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> אני אומרת שאנחנו ממש באופן גורף, כמו כל הסקטור הרחב כאן שיושב איתנו, מבחינת החל"ת, מספיק שיש לנו מצוקה של כוח אדם, בלי החל"ת הזה שאנחנו דורשים פה, כל ההון שלנו בורח ואנחנו לא נוכל לשרוד ככה. זאת השקעה, כמו שהרבה אמרו, ולא פיצוי, זו השקעה, במיוחד בחינוך ובכל הסקטור שהמשק הזה מושתת עליו. אנחנו דורשים גם את מקדם 2 כי גם אנחנו בסיס חיוני, אנחנו תשתית חיונית בדיוק כמו החקלאות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אסביר לכם את האירוע של מקדם 2. האירוע של מקדם 2 הוא כן אירוע תקציבי, הוא אירוע שמבחינה משפטית אין יכולת לייחד אותו רק לענף הגנים ולכן אם אנחנו מאפשרים את מקדם 2 אנחנו צריכים לפתוח אותו לכל החברות במשק. מבדיקה שעשינו לגבי המבצע הקודם, האריה הקודם, שם הגישו 1,700 עסקים סך הכול בקשה להגדלת המקדם מ-1.2 ל-1.5. מדובר פה באירוע של סיכון שתומחר בסביבות 14-12 מיליון שקל ונכון לכרגע אין במסגרת, אני לא יודע איך לקרוא לזה, עונשים? הפחתות? << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> עונשים זה נראה לי טוב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שקיבלנו כתוצאה מההכנסה של החמישה ימים של החל"ת אז נאמר לנו שגם את אותם 14-12 מיליון שקל אין ואין לגביהם אישור. זה האירוע. את אומרת, הכול בסדר, לא הייתה לנו בעיה לשים את זה על כולם, אבל אין לנו גיבוי תקציבי. << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> רציתי להשוות, כמו שהחקלאות היא באמת בסיס חיוני במדינה, אנחנו גם חיוניים במדינה הזו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין מה להשוות, אני אומר לך שהצורך ברור ומכיוון שאין אפשרות לייחד את זה רק לגנים, אנחנו צריכים לפתוח את זה לכולם. וגם הסיכון הוא, אם יהיה מימוש מלא, סביר להניח שלא כל הבקשות להגשת מקדם יתקבלו, אבל כך או אחרת זה האירוע שבגללו אין את האפשרות לתת את מקדם 2. חשוב להבין. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> אנחנו לא מבינים בשורה התחתונה מה הפתרון לגנים פרטיים. אנחנו דיברנו על זה רבות והעלינו את זה וכל הזמן אמרו לנו נפתור נפתור, וישבנו בחדרי חדרים וניסו לעזור לנו, ינון באמת, אבל אנחנו נשארים בסוף בלי כלום וזה לא יכול להישאר ככה, כי זה לא יעבור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני שוב אומר, בסוף זה לא בידיים שלנו כבר. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> אני יודעת. אני רוצה לספר לך, אני בעלת שני גנים במרכז, בתל אביב ובהרצליה, בשנה שעברה אני סגרתי סניף אחד וגן אחד עקב המלחמה הקודמת, אנחנו סוחבים הלוואות, אני מניחה שהכול לא חדש, אבל אנחנו סוחבים הלוואות ממלחמות קודמות, אנחנו סוחבים הלוואות של מיגון כדי לאפשר לילדים מיגון. יש לי פה דוח רווח והפסד מאוד מאוד פשוט שלי, זה אומר שבשורה התחתונה אני כבעלת גן ועוד אלפי בעלי גנים צריכים להכניס את היד לכיס שלנו, שאין לנו, ולהביא כסף מהבית בסוף החודש. לא רק שלא הבאתי משכורת הביתה לילדים שלי אני גם צריכה להכניס יד לכיס שלי ולהביא עוד 80,000 שקל. מאיפה אני אביא אותם? אין לי שמץ של מושג. מה שיקרה, נכון, המשק של הגנים לא יקרוס, יסגרו חלק ויפתחו אחרים, אבל אנחנו הולכים עם זה צעד אחד אחורה, כי מחירי הגנים יעלו, כי משפחתונים לא מפוקחים ייפתחו והבעיה הזאת לא יכולה להסתיים פה. אני מבינה שאתם ניסיתם בכל כוחכם, אני לא יודעת למי להגיד את זה, אם לאוצר או לממשלה או כל מי שצריך לדעת, זה לא יכול להסתיים ככה, כי אנחנו כתשתית חיונית שכל אחד יודע שהוא לא יכול להגיע לעבודה בלי גנים, אנחנו נצטרך לקחת את זה הלאה. אני לא רוצה לאיים בשביתות וכאלה, אבל – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מבין אתכם לגמרי. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> אנחנו רוצים אתכם לפתרון. כי אם לא נפתח ביום בהיר אחד את ה-5,000 גנים – << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> כל המשק לא עובד. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> אנחנו אז נוכל להראות באמת את הכוח שלנו ואנחנו לא רוצים, כי אנחנו אנשי חינוך ואנחנו רוצים את ההכי טוב לילדים. << אורח >> לוסי חדידה: << אורח >> כן, אבל לא על חשבוננו. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> ורק לסיום, יש הורים מולנו, ההורים הם באמת אחוז מאוד גדול מהאוכלוסייה ומאזרחי המדינה, זה 20%, אנחנו מחזיקים 75% מהגיל הרך. אז אנחנו אמנם ענף קטן, הפתרון גם אולי יכול להיות קטן, כי אנחנו מאוד מאוד קריטיים. הבעיה היא של כולנו, כל אחד מהכאב שלו וכל אחד מהחשיבות שלו, אני חושבת שהגיע הזמן לאיזה שהוא פתרון יצירתי. (היו"ר ינון אזולאי) << אורח >> סימה אהרון: << אורח >> אני דווקא לא רוצה להגיד מה אני מייצגת, אני מקבלת עשרות הודעות, אולי מאות, 234 הודעות, התקשורת יוצאת עם הישגים למתווה, הישגים לאוצר, בואו נספר לעצמאים שצופים בנו עכשיו, שום הישגים, כלום. יושבים איתי שני חברים חדשים שלי עכשיו, אני מרגישה את הגב שלהם ואני אומרת לכל העצמאים, במילים האלה: כולנו מתנגדים למתווה בנוסח הקיים. זאת אומרת שיש לנו פה גב מראשי העצמאים של מדינת ישראל, עצמאים, אתם לא לבד יותר. זהו, אין להיות לבד. יש פה גב, כל העצמאים, מהמאפרת ואמנות ותיירות, תזרקו לי מה שעולה לכם, יידעו כל העצמאים בישראל, אנחנו מקשה אחת. (היו"ר חנוך מלביצקי) << אורח >> סימה אהרון: << אורח >> זאת אומרת כשאנחנו משלמים את מלוא המיסים למדינת ישראל, במקרה שלי 50% מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, אם אני משלמת למדינת ישראל ביטוח לאומי 8,000 ו-10,000 שקל בחודש רק על עצמי, אני לא מדברת על כל ההוצאות של העובדים שלי, ושוב, לא אמרתי את מי אני מייצגת פה כי אני רוצה את הגב לכל העצמאים, לא רק לענף שלי, אמנם הן צופות בי, הענף שלי, ואני נלחמת על הענף שלי, אבל אני לא פה בשביל הענף שלי, אני פה בשביל כל אחד מהעצמאים במדינת ישראל, אם אני משלמת בחודש או חודשיים, אל תתפסו אותי, לביטוח לאומי 8,000 ו-10,000 שקל, אם אני משלמת 50% מס הכנסה, יתקן אותי ירון אם אני טועה, 18% מע"מ ואתם מוציאים אותי בלי שקל, אני אוספת את הדברים שלי ואין לי מה לעשות פה. אני אלך לחנך את הילדים שלי במקום אחר שיעריך דבר ראשון את העבודה שאני עושה, כי אני עושה עבודה מצוינת. אני עובדת במקום 40 שכירים, לא אחד. אז אתם באים לפה, מוחאים כפיים לשכירים ומה איתי? אין לי ילדים? אין לי את מי להאכיל? אין לכם? יש לכם ילדים שאתם צריכים להאכיל? אני צריכה להאכיל את הילדים שלי ואני רוצה שיהיה להם בהמשך חייהם עתיד בטוח, שלא יחיו כמוני כשהם תלויים בשכירים והם תלויים במדינה והם תלויים באוצר ובמר שר האוצר שלא נוכח פה כדי לתת לנו תשובות ולהגיד לנו: אוקיי, חברים, אתם משלמים לי את המשכורת. סליחה אם זה לא מתאים, אדוני היושב ראש, אני מצטערת, אבל אני כן רואה את המלחמה שלך, אדוני היושב ראש עבורנו ואני מתמלאת בגאווה ואני אומרת לעצמי, אני לא מומחית במה מותר לי להגיד פה ומה לא, אבל אם אני אוכל לבחור בך, אדוני היושב ראש, אם אני אוכל לעשות את זה אני אעשה את זה כי אני יודעת שאתה רואה אותי. חשוב לי שתראה אותי, אני והחברים שלי, אנחנו משלמים את המשכורות של כל מי שיושב פה ובאוצר ובמה שתגידו, אנחנו משלמים אותן. תקנו אותי, אני טועה? << אורח >> רועי כהן: << אורח >> לא. << אורח >> סימה אהרון: << אורח >> אז מכיוון שאנחנו משלמים את המשכורות שלכם ואנחנו יכולים להחליט אם תמשיכו לעבוד או לא – << דובר >> קריאה: << דובר >> זה לא נכון. << אורח >> סימה אהרון: << אורח >> לא, סליחה, יש בחירות, אני לא מדברת על הפקידים המהממים שיושבים פה, אני לא יכולה לפטר אף אחד מהם. את העובדים שלי אני לא יכולה לפטר, אין לי עובדים. כשאנחנו נבוא לבחור ב-27 באוקטובר, הזזתי הופעה כדי לבחור כי אני לא אפספס את הבחירות האלה ואתם תתחילו להסתכל עלינו. אנחנו הגב הכלכלי של מדינת ישראל, לא נספוג יותר, לא יהיה, לא נקבל את המתווה הזה, ואני אומרת את זה עם הגב של החברים שלי החדשים, לא נקבל את המתווה הזה. מפה, אדוני היושב ראש, זה שלך. אוי ואבוי אם תתפטר, זה אחת, אמרת קודם, זרקת את זה ככה בהינף יד, גם אם מר סמוטריץ' חושב שהוא יתפטר אז אנחנו לא ניתן לזה לקרות, כי סוף סוף יש פה מישהו אחד שמקשיב לנו, שרואה אותנו, שעובד בשבילנו - - - << דובר >> קריאה: << דובר >> כל חברי הכנסת שפה. << אורח >> סימה אהרון: << אורח >> בסדר, אני עכשיו מדברת על יושב ראש הוועדה, לא דיברתי על היתר. אז כשאני רואה את יושב ראש הוועדה עושה סלטות באוויר בשבילי אני יודעת להעריך את זה. כל אחד מכם צריך לדעת להעריך את זה. מפה, עוד הפעם, ראש הממשלה, היית שר אוצר, עשית עבודה מצוינת, שב עם מר סמוטריץ', תן לו כמה טיפים, בסוף אתה הבוס שלו. אם הוא לא מתאים לתפקיד תזיז אותו ותן לנו אוויר. תודה רבה. << אורח >> אורן בוטא: << אורח >> קודם כל תודה רבה לכל מי שנמצא כאן. יש כאן כאלה שנמצאים פה פעם אחרי פעם, אני לצערי אתמול פספסתי את הוועדה החשובה שהייתה, הפכתי לסבא. צפיתי בכם, הישיבה נדחתה פעם אחרי פעם אבל צפיתי בכם לפחות שעה והייתה לי אופטימיות שדברים הולכים להיסגר לקראת המתווה הטוב ביותר, כי זה מתווה לחמש שנים, אנחנו צריכים לזכור את זה. אני כהרגלי בקודש עם מספרים. המספרים הם כאלה, בפברואר 2026 רק ממס הכנסה, בלי מע"מ, 28 מיליארד שקלים, לעומת פברואר 2025, 23 מיליארד שקלים. זאת אומרת 5 מיליארד שקלים. אני לא בטוח שכל המתווה שהאוצר מביא מגיע ל-5 מיליארד השקלים האלה. אז על מה אנחנו מדברים? אנחנו מכניסים כסף למדינה ונכניס גם אחרי שנקבל את הפיצויים. מה זה הפיצויים? זה פיצויים על ההוצאות שלנו. אני מעריך את העבודה שלך במיוחד, יושב ראש ועדת הכספים חנוך מלביצקי, אני מעריך את כל מי שהיה פה בכל הישיבות, אבל אתם צריכים דבר אחד להבין, אסור לכם להצביע לקריאה שנייה ושלישית עד שהדברים לא נסגרים, כי זה מתווה לחמש שנים, לא יהיה מספיק זמן, הם יחכו עד הרגע האחרון ואז חלק מההסתייגויות ייפלו כי יאללה, צריכים את הכסף. אל תיתנו לזה לקרות. עוד דיון ועוד דיון. אמרתי את זה בישיבה הראשונה, ב-14 לחודש, אמרתי, אנחנו צריכים להיות פה יום אחרי יום אחרי יום, לא פעם בשבוע, זה נושא אקוטי וקריטי, 60 יום אנשים לא מקבלים כסף, המשפחות שלהם בסכנה, אנשים פשוט מתפרקים כלכלית. אתמול פנה אליי מישהו ואמר לי שיש לו שבעה צ'קים מוגבלים. למה כמו בחרבות ברזל לא דאגתם שהצ'קים לא יהיו במסגרת ההגבלה של עשרה צ'קים. הוא אוטוטו מוגבל והוא בעל עסקים. אז יש גם אזרחים שיש להם צ'קים מוגבלים, לא רק בעלי עסקים, אנחנו צריכים לדאוג להם. והכי חשוב, אמרתי את זה פעם ופעם שנייה ואני אגיד את זה פעם שלישית, חייבת להיות ועדת חריגים במתווה הזה בסוף, שיהיה כתוב ועדת חריגים, תעשו את המנגנון ביניכם, חמישה חברי כנסת מוועדת הכספים ברוטציה שיקימו את ועדת החריגים הזאת, כי יהיו חריגים ויהיו חריגים שחלילה הפעם ישימו קץ לחייהם בגלל הדבר הזה. ואני אומר את זה, כי אני רואה. אני הייתי פה בחרבות ברזל יום אחרי יום כשהיה וראיתי את הדברים שאנשים שלחו לי. הפעם אנשים שולחים לי דברים הרבה יותר גרועים. 60 יום בלי לקבל כסף? אל תסכים לזה. תגיד שיהיה מחר, אנחנו נהיה גם בשישי וראשון פה, אבל אנחנו נסגור את הסיפור הזה. אני תומך בכל חבריי למגזר העסקי, כל מה שהם אמרו זה דברי קודש. אנחנו לא רמאים, אנחנו דואגים לפרנסה של העובדים שלנו קודם כל לפני שאנחנו דואגים לפרנסה של הבית שלנו כי בלעדיהם אין לנו עסקים, אבל גם בלעדי המיסים שלנו אין לכם, חבריי, המגזר הציבורי, אין משכורות. לאף אחד מכם אין משכורות. תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. אנחנו צריכים לצאת להפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 14:32 ונתחדשה בשעה 17:54.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אחר צוהריים טובים. יש אי אילו התפתחויות. לפני שנגיע להתפתחויות בנושאים שדיברנו עליהם אני אבקש מיוראי להציג את הנושא של מסלול המחזורים בצפון עליו הוסכם אתמול, אם תוכל להסביר על מה מדובר ואיך. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אחרי ששמענו את הערות הוועדה וגם שר האוצר הנחה אותנו לנסות לפתור את זה, עשינו עבודה. אני חייב להודות פה ברמה האישית לאושרת חסיד, ראש המטה המקצועי למנכ"ל שעבדה בארבעה הימים האחרונים, לא ישנה בלילה בשביל להביא את הדבר הזה, אני רוצה להודות לה ברמה האישית. מבחינת הקריטריונים. כמו שאתם יודעים, הנזק הוא נזק מלחמה ולכן אנחנו צריכים לייצר הבחנה שנוגעת להנחיות של גורמי הביטחון הרלוונטיים, בין אם זה פיקוד צפון, בין אם זה פיקוד העורף, שיצרו הגבלות שהשפיעו על ההתנהלות הכלכלית, העסקית ועל אורח החיים הסדיר. כך פעלנו במלחמות קודמות, זה הקריטריון והתכלית של החוק, וככה אנחנו פועלים גם פה. האתגר המיוחד היה לנסות לאבחן את זה מול כלל האזורים האחרים שנמצאים בארץ, כי הייתה פה חזית אחת. אני קודם אגיד על איזה אזורים זה חל ואז אני אגיד מה הקריטריונים שלפיהם אנחנו עובדים. האזורים שעליהם יינתן מסלול מחזור/מסלול שכר זה אזור הנחיה גליל עליון, אזור הנחיה גולן צפון וקדמת צבי וקצרין שהוצמדו החל מה-28 בפברואר על פי הנחיות פיקוד צפון ופיקוד העורף לאזור התגוננות גולן צפון. בסוף איזה יישובים משמעותיים נכנסים לשם, יש את הרשימה המלאה, הדבר הזה יובא בתקנות ותהיה שם את הרשימה המלאה, תוכלו לראות אותה, אני מקווה שבתחילת שבוע הבא אנחנו נפרסם אותה להערות הציבור. בגדול היישובים שנכנסים זה עכו, צפת, קצרין, קדמת צבי, ראש פינה, חצור הגלילית, עין זיוון, מג'ד אל-שמס, כרמיאל כמובן. אלה היישובים המרכזיים ויש פה עוד מושבים וקיבוצים רבים ומועצות אזוריות, אבל אני לא עובר פה על הרשימה המלאה. מבחינת הקריטריונים, הקריטריון הראשי הוא ש-45 יום, כמו שהציע ידידנו ינון אזולאי, כתנאי סף או תחת – או כאדום - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> בהגדה כתוב, שאינו יודע לשאול את פתח לו. תן לו רק את הפתיחה, הוא ימשיך הלאה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> תיכף אני אסביר למה זה מתפצל וזה קצת יותר מורכב. 45 יום תחת הנחיות מחמירות או כתום או אדום, כל האזורים שציינתי היו 48.5 יום, כשבסוף יש לנו עוד תנאים משלימים שהם תנאים מצטברים. אחת, זמן ההגעה למרחב מוגן שהוא מתחת ל-30 שניות, ובנוסף תחולה חלקית או מלאה של הנחיות מחמירות של פצ"ן, זה חל גם בפיקוד צפון, בחסימות כבישים בעין זיוון במקומות מסוימים, זה חל גם בגליל עליון, 11 היישובים שהכנסנו שם, חלות עליהם ההנחיות והם נמצאים באזור הנחיה גליל עליון. בנוסף יש קריטריון שהסתמכנו עליו בעבר, זה הסמיכות או לאזור הלחימה או סמיכות לגבול עצמו. יש את זה גם בגולן צפון, שיש לו סמיכות לגבול לבנון, וגם בגליל עליון שהם סמוכים מבחינתנו לאזור הלחימה המרכזי, למרות שהוא אזור משני זה אזור קו העימות. היה לנו קריטריון כזה בעבר ואנחנו מסתמכים עליו גם פה. צריך שהקריטריונים האלה יהיו באופן מצטבר. יש את הקריטריון הראשי וקריטריונים משלימים מצטברים. כלל היישובים שעליהם דיברתי עומדים בכל הקריטריונים האלה, אף אזור הנחיה אחר לא קרוב אליהם אפילו, כלומר לא מתקיים בו אפילו קריטריון אחד, ולכן יש לנו פה הבחנה שהיא די חדה בין האזורים האחרים לבין האזורים שאותם אנחנו מחריגים. בסוף יש פה פתיחה והרחבה מאוד משמעותית של המתווה עד הקו הכי דרומי, שהוא קצרין, כמעט 25 קילומטרים מהגבול. זו הרחבה משמעותית. לא נתנו תקנות מהסוג הזה בעם כלביא, שהיה מבצע קצר יותר והחזית הצפונית שם הייתה פחות משמעותית, אבל פה בגלל הנסיבות אנחנו חושבים שהדבר הזה הוא נכון מקצועית, ההגבלות האלה משקפות פגיעה משמעותית לאורך זמן, וכשדיברו פה על איך אנחנו מתייחסים לפגיעה מתמשכת, זו מבחינתנו התייחסות לפגיעה מתמשכת כשגם בהקשר הזה, בדקנו את התחולה של הקריטריונים האלה על פני החודשיים הרלוונטיים, כמובן שבחודש אפריל כשהלחימה התמקדה בצפון, זה יחול שם, וגם כשבדקנו את התחולה בחודש מרץ, על אף העובדה שכלל הארץ הייתה זירה אחת, ראינו שכלל הקריטריונים מתקיימים גם שם ולכן זה יחול דו חודשי, גם על חודש מרץ וגם על חודש אפריל. בשני החודשים האלו יוכלו לקבל האזורים שאותם ציינתי מסלול מחזורים/מסלול שכר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> שאלה אחת שהעסיקה פה רבים מאוד מהחברים והרבה קיבלנו פניות וטענות קשות, מצד ראש עיריית טבריה ומצד אנשי טבריה, איך יכול להיות שטבריה לא נמצאת בתוך המתווה הזה? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני דיברתי עם ראש העיר בעצמי היום בבוקר, צריך להדגיש, בחנו את התחולה של טבריה משני היבטים, טבריה נמצאת באזור הנחיה גליל תחתון, בכל מקרה כשבחנו את התחולה של הקריטריונים שם אין תחולה של אף אחד מהקריטריונים, מבחינת זמני ההתראה שם הם עומדים על דקה, כלומר כפול, הם היו פחות מ-40 ימים, 38, משהו כזה, כמו כל הארץ, כמו תל אביב, כמו גוש דן, תחת הנחיות כתומות או אדומות, אין להם סמיכות לגבול או לקו העימות ואין שם תחולה של הנחיות פיקוד צפון. מהסיבות האלה, זה אפילו לא מתקרב לקריטריונים. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> יוראי, סגרו את הכנרת. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> בדקנו גם את הטענה הזו כשנטען שהייתה סגירה של חופים. ההנחיה הזו ניתנה בכל הארץ, גם בתל אביב וגם בבת ים, הייתה הנחיה לא לפתוח חופים כחלק מהנחיות ההתגוננות. צריך להבחין בין זה לבין הכרזה על שטח צבאי סגור. בעבר היה, כמו אתר החרמון ואתרים נוספים, שהיו מכריזים עליהם ושם היה איסור מוחלט ספציפי להיכנס לשטח ובזה אנחנו יודעים להכיר. עשינו את הבדיקה הזו וזה לא היה המצב. ההנחיות שניתנו להם הן הנחיות זהות להנחיות שניתנו בחופי הים בתל אביב ולחופי הים בכל מקום אחר בארץ, לכן אנחנו לא יודעים להחריג את זה שם, גם מההיבטים האלה, לצערי הרב. אבל כן צריך לומר שיש מענים אחרים שניתנו. רוב בתי המלון המפונים הם בטבריה במלחמה הזו ולכן יש להם התאמה לתקופת הבסיס טרם המלחמה, טרם שנת 2023, והדבר הזה הוא בוודאי ובוודאי יתרון משמעותי. צריך לזכור, בסוף הנזק הוא נזק מלחמה, אם רוצים ללכת על היבטי השיקום, ואני מבין אותם, זה משהו אחד. כן צריך לומר ולזכור, ואמרתי את זה גם לראש העיר, זה לא שטבריה לא מקבלת פיצוי, טבריה נכנסת למתווה הכלל ארצי, הם מקבלים מסלול הוצאות מזכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל יש מצב מיוחד בטבריה שנמשך תקופה לא מועטה של עסקים שם שנמצאים בקשיים אמיתיים, יש שם זעקה שעולה לא מעט זמן. אנחנו מבינים, לפי מה שאתם אומרים, שאי אפשר לעזור להם במסגרת המתווה הזה, השאלה אם אתם בוחנים איזה שהיא החלטת ממשלה או משהו כזה שיתייחס למצב המאוד מאוד מורכב, ואני אומר את זה במילים עדינות, שקיים בעיר הזאת. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני חוזר על האמירה הזאת כל פעם, כי הנושא של טבריה עולה פה כל פעם מחדש. ברור שהמצב של העיר הוא מורכב, אבל היכולת שלנו לתת לזה מענה כל פעם שזה צף במסגרת מלחמה היא בעייתית. מבחינתנו אנחנו לא נגד לבחון פתרונות שלא קשורים למלחמה בהיבטים של טבריה ככל שצריך, וצריך לראות איך אנחנו עושים את זה, אבל אין לזה שום קשר לפגיעה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני מבין שזה לא קשור למלחמה, אבל מה כן אפשר לעשות? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> צריך לבחון, אני באמת לא - - - << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> העיר נמצאת בקריסה, יש שם הגירה שלילית, בורחים מהעיר. אי אפשר להשאיר את זה ככה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> חבר הכנסת דלל, יש גם מקומות אחרים שיש בהם הגירה שלילית. אני מבין את הקושי, אבל היכולת שלי לתת מענה לסוגיית טבריה פה על השולחן הזה כרגע, אחת, היא לא קשורה, כמו שאמרתי, ושתיים - - - << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אז תקראו לראש העירייה, תקראו לבעלי עסקים שם, תשבו איתם. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני בקשר רציף עם ראש העיר, הוא מכיר את המספר שלי, אם יש בעיות קונקרטיות, גם בפעמים קודמות, הטלפון שלי תמיד פתוח ואני עונה, יש פה קושי אמיתי, אני לא מקל בו ראש, אבל כל פעם הנושא הזה צף אגב מתווה הפיצויים. כמו שאומרים פה, אם באמת חושבים שהמצב קשה בטבריה, אז בעת שגרה, לא בעת מלחמה, ללא קשר למתווה הפיצויים צריך לדאוג לקדם את הדברים האלה. אבל לבקש ממני עכשיו בעיתוי הנוכחי לתת תשובות פה על שולחן הוועדה במסגרת מתווה הפיצויים מה אני חושב או לא חושב - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי לשיטתך צריך לדאוג לזה? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> משרד הפנים כמובן ומשרד ראש הממשלה, אבל זה בוודאי לא משהו שאני יודע לתת תשובה פה, היושב ראש, ואני לא מקל ראש במצב. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> אולי יש פתרון. אתם במבצעים אחרים הגדרתם יותר יישובים במתווה תיירות, 40% מטבריה זה תיירות. אין ספק שהתיירות נפגעה, במבצעים אחרים עשו 40 קילומטר רק לתיירות. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני מ-2003, בחיים לא היה דבר כזה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> אני יכולה לתת לך דוגמאות. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני לא מכיר משהו כזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יוראי, דיברת על תל אביב שגם שם החופים היו סגורים, רק לתת לך הבדל קטן, כשהחוף בטבריה סגור אז התיירות מושבתת כי כל התיירות שם נמצאת במקום אחד. בתל אביב אתה יכול ללכת למוזיאון, אתה יכול ללכת ללונה פארק, כל מקום עם התיירות שלו ולאן שהולכים שם ואיפה שנהנים, אבל בעיר קטנה כמו טבריה, אם נפגע החוף שלה, כשאין, אז זה לא משנה אם זה מוכר הארטיק או היודאיקה או כל דבר אחר באזור הזה, אין, ואז אין צימרים, אין לך כלום כלום כלום באזור טבריה. זה ההבדל והשוני. לכן כל מה שביקשנו זה לנסות לראות את טבריה, בגלל המצב המיוחד של טבריה ששונה משאר הערים שציינת. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני מבין ואני אומר באותה נשימה, זה פשוט לא עומד ברמה המקצועית. אתה מצליח להבין את זה, כי בסוף היכולת שלי להסביר למה החוף בנתניה, שגם עליו היא יכולה מאוד להסתמך - - - << אורח >> הגר שרן: << אורח >> יוראי, זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, הוא אומר שאין לו תשובה. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לפי החקיקה שעליה אנחנו מסתמכים שמדברת על קשר לנזק מלחמה, בהקשר הזה זה לא עולה לרף שאנחנו, זה לא מגרד אפילו - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הגר, אני אגיד לך דבר אחד, ייאמר לזכותו של יוראי, אנחנו כמה פעמים באנו לפה עם דברים והוא חזר ואמר שהוא עובד על זה. כל התקופה כמעט שלא הרמנו קול על צפת, אמרנו כמה פעמים, גם על טבריה דיברנו, למה לא הרמנו קול? כי ידענו ששמנו את זה בידיים שלו והלכנו לישון, כביכול הלכנו לישון כי אני יודע שלא פעם הוא נתן את המילה שהוא עושה את ה-100% השתדלות וכל הזמן היינו בקשר, גם היושב ראש, גם אני, כדי לדעת מה קורה, טבריה, צפת, הם אמרו שהם בודקים והוא היה מעדכן, וטבריה הוא לא הצליח להביא ואני מאמין ואני יודע שהוא ניסה ב-100%. כשאנחנו שמים את הקריטריונים האלה, אם לא עומדים, לצערנו, אם זו הייתה החלטה שלנו ככנסת להביא וזהו, אבל זה לא, זה ייפסל, אז סתם ללכת ואז הכול יהיה בסכנה? כל המתווה? זה לא לעניין. לכן גם כשמציעים, ניסינו להביא את האפשרות להשוות ל-2023 בשביל שיעזור לבתי המלונות בטבריה שאז היו עם המפונים, שהיום יש להם פחות והם נסגרו, והראית לי גם, ניסינו להביא כל מיני דברים נקודתיים. יהיה גם מתווה של תיירות, אני אבקש מהשר חיים כץ ומהמנכ"ל, שהיה פה, והיה אכפת לו, שימצאו גם מענה לטבריה. גם שם לא בטוח שימצאו, אי אפשר להתחייב שמוצאים, אבל לפחות אנחנו כחברי כנסת ואני חושב שגם היושב ראש ידבר עם השר שינסו גם שם לנסות לראות איך למצוא בטבריה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם אתה שואל אותי, זה החלטת ממשלה שצריך לקדם שתהיה ייעודית. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה יודע כמה זמן מדברים על החלטת ממשלה? אני אומר לפחות מה שאפשר בינתיים להביא תוך כדי, צריך לעשות הכול בשביל להביא. אבל, יוראי, אני חייב להגיד לך תודה רבה בעניין הזה. יש אנשים שלא מבינים שבאמת לא ישנת בלילות. אושרת, כמובן גם לך תודה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> ינון, שמענו ששר התיירות קיבל עכשיו 35 מיליון דולר. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> ינון, אני חייבת להגיד שאני מצדיקה אותך, אני בטוחה שאם יוראי אומר לא הוא לא יכול. ינון, בוא נהיה ריאליים, לא יביאו מתווה לטבריה, בטח לא בזמן הקרוב, יילכו לבחירות, העיר גמורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה את רוצה שנעשה? << אורח >> הגר שרן: << אורח >> תנו לוחות זמנים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יכול לתת לוחות זמנים למי? << אורח >> הגר שרן: << אורח >> לאוצר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יכול לתת לוחות זמנים לאוצר? << אורח >> הגר שרן: << אורח >> למה לא? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יכול לתת לוחות זמנים שיבואו וידברו בוועדה מה הם עשו והם יבואו בעוד שבועיים ויגידו: עדיין לא עשינו. כמו ששמעתם, זה משרד הפנים ומשרד רוה"מ. אין לי יכולת לחייב משרדי ממשלה לעשות כלום חוץ מלהגיע לדיון, וגם אז הם שולחים איזה נציג שבא להם. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> משתמע מהשיח כאילו אין מענה בכלל לעיר טבריה, זה לא המצב פה. היו מקרים בחיצי הצפון שבהם העיוות היה עוד יותר משמעותי כי לא היה מתווה כלל ארצי והיינו נותנים תקנות והיינו מוציאים אותם בכלל ואז לא היה פיצוי. במקרה הזה, אני רוצה להזכיר לכולם, זה לא המצב, יש פיצוי הולם, מסלול ההוצאות המזכות הוא מסלול מוטה עסקים קטנים, פרופיל העסקים הקטנים בטבריה ברובו זה עסקים קטנים ולכן זה ייתן את המענה. כשאני מסתכל על העסקים הגדולים שם זה המלונות, וגם למלונות נתנו את האדפטציה לתקופת הבסיס. בהקשר הזה 95% מהבעיות שם פתורות, באמת של הדברים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כרם בן זמרה קיבלו מסלול אדום בפעם שעברה? הם עדיין במסלול האדום? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> אני לא יודע, אני צריך לבדוק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה שאני מבקש כרגע, אני רוצה שנדבר על השינויים שהצלחנו לקדם בדברים שכן דיברנו מוקדם יותר היום. יוראי, אתה רוצה להציג? << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> נטע, את רוצה להציג את ההסכמה העיקרית? אני אציג את השאר. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הגענו להסכמות, תודה לכולם. עיקרי ההסמכות הם שניתן יהיה לקבל את רכיב השכר למרות שהעובד היה בחל"ת בשלושה תנאים, אחת, שהמקסימום של ימי החל"ת הם עשרה ימים, שתיים, שהעשרה ימים האלה הם בחודש מרץ, ושלוש, שהתביעה הוגשה עד אתמול. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> תיכף אני אסביר למה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> עוד נקודה, אנחנו מדברים אד-הוק למתווה הזה ולא למתווה לחיצת הכפתור שאנחנו מחוקקים פה לחמש השנים הקרובות. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> והרציונל הוא, מבחינת המועד שנקבע עד אתמול, זה המועד שעלה הנושא לדיון בוועדה באופן פומבי ואז מבחינתנו התיקון הזה הוא תיקון מיטיב, כלומר מי שהגיש עד אותו מועד אנחנו רואים אותו, על פי התנאים שתיארה נטע, מקבל את זה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> מבחינה מקצועית זה מבחינתנו מקל על הסיטואציה משום שהמצב הזה לא מעוות את התמריצים במצב צופה פני עתיד, זאת אומרת זה לא יעודד הוצאה המונית לחל"ת באופן נרחב. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> ויסיר את החשש לאביוז. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ובקשר למקדם 2. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> נכון, גם זה מבחינתנו בתוך ההסמכות, תיכף אמיר יפרט. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אמיר, לפני שאתה מפרט, לגבי מה שדובר, אני חושב, אדוני היושב ראש, שמההתחלה ההתעקשות הייתה, ובאמת הובלת את זה, שהעובדים החלשים בסופו של דבר יוכלו לקבל את מה שמגיע להם. היה אכפת מדבר אחד, שהעובדים יוכלו לקבל את החמישה ימים האלה, זה ייתן מענה לאותם אלו שיוכלו לצאת לחל"ת בחמישה הימים האלה. כלומר גם אם מחר הם ייצאו לחל"ת, בכל מקרה מעל 400 מיליון לא נמצא במסלול הזה, העובדים כן יוכלו לקבל את זה והדאגה שלנו הייתה בשביל העובדים. מצד שני, גם המעסיקים פה, הנציגים אמרו שהם לא באים לעשות שום קומבינה ואנחנו מאמינים להם, וזה משלב בין השניים, בין הרצון מצד אחד לעזור לעובד, מצד שני לעזור למעסיקים, ואנחנו מאמינים למעסיקים, לכן ההסכמה העקרונית בעניין הזה. יש דברים אחרים שעליהם הם ידברו. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> ולהוסיף על הדברים של ינון, קו פרשת המים הזה גם מנטרל את הפגישה והחשש מהפגיעה בעובדים החלשים, שזה היה עיקר החשש שלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן. והסיפור של מקדם 2. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> יש את הרכיב הנוסף בנוסחה, שזה ההוצאות הקבועות שיש לעסק, שיש לזה ארבעה מקדמים, 7, 11, 15 ו-22 לפי עומק הפגיעה, ותמיד היה אפשר להגדיל את המקדם לעסק שיש יותר הוצאות קבועות והנורמטיבי לא נותן לו פתרון ב-1.5 כל מקדם, לדוגמה אם את 22% הגדלנו ב-1.5 והגענו ל-33%, אז עכשיו אפשר להגדיל אותו פי שניים, זאת אומרת במקום 22% זה יהיה 44% מסך התשומות של אותו עסק, ואז זה יכסה עסקים שהם בנויים על יותר הוצאות קבועות וקצת יותר הוצאות משתנות, ההרכב הוא שונה מכלל העסקים וזה ייתן להם הטבה נוספת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> דרך אגב הסיפור הזה נעשה במיוחד לגנים הפרטיים מכיוון שלא ניתן היה משפטית להחריג אותם, הדבר הזה נפתח לכל הציבור, ועל זה מגיעה תודה גדולה לשר האוצר שאישר את האירוע הזה בסוף. << אורח >> גל אוחיון: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו תיכף נצא להפסקה כדי שיוכלו לנסח את הכול. אני רוצה, למרות שדיברנו על זה כבר והתקבלה תשובה, בכל זאת לפני הסיפור הסופי לנסות ולראות ולהפציר בכם אם אפשר שוב לבדוק אם אפשר לעשות משהו בכל מה שנוגע למצב של אותם עוסקים פטורים. תבדקו אם אפשר, לא תהיה בעיה להכניס. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני לא מאמין שיחזירו פניו של היושב ראש ריקם. יש לי כזאת אמונה, אני אדם תמים, יש לי אמונה תמימה במיוחד באוצר. ברק, אני לא מאמין שתעשה את זה ליושב ראש, עכשיו תחליט אתה מה שאתה רוצה לעשות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, בבקשה, גברתי. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> אני מדברת בשם משפחות הקבע. אני בעלת עסק עצמאי מזה כ-12 שנים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הכנסנו את משפחות הקבע. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> כן, אז קודם כל אני חייבת להגיד לכם, כמי שצפתה בדיונים של הוועדות, שממש ריגשתם אותי על העשייה המאומצת. כבעלת עסק שמתחילת המלחמה לא הכניסה שקל ממש הגעתי למצב של אובדת עצות וזה ממש ריגש אותי ושימח אותי לדעת שיש מי שעובד עבורנו ומנסה באמת להיטיב איתנו. אז באמת כל הכבוד ועל ההתקדמויות האחרונות באמת שאפו. אני פה היום על מנת להציג את המקום האישי שאני מגיעה ממנו. אני נשואה לסגן אלוף לוחם ביחידה מיוחדת בחיל האוויר ואני מנהלת את העסק שלי עוד הרבה לפני שהכרתי את בעלי. לצערי הרב מפרוץ חרבות ברזל, וזה אמנם לא דיון לוועדה כאן, אבל זה משהו שמלווה אותי, מפרוץ חרבות ברזל אני יכולה לדווח על פגיעות במחזורים שלי בעזרות מאוד גבוהות של אחוזים כשלמעשה אני לא מקבלת שום הכרה ושום מענה מאף אחד, כיוון שהגורם האמון עליי זה קרן סיוע של משרתי הקבע שיודעת לפצות עד 6,000 שקלים ברוטו דרך השכר של בעלי בניכוי נקודות הזכות שלו. זאת אומרת שכשאני מדווחת על פגיעות במחזורים של 80,000 ו-90,000 שקלים בחודש אני יכולה לקבל רק 3,500 שקלים. תכפילו את זה בשנתיים וחצי של מלחמה והעתיד עוד לוט בערפל תקבלו שהעסק הספציפי שלי וכמו של אחיותיי נמצא בפני קריסה מוחלטת. הסיבה שהגעתי לכאן היום היא העובדה שהחלטתם ונתתם הכרה במעמד המיוחד של אחיותינו לאלונקה נשות המילואים, שמגיע להם הכול באמת, הן מתמודדות עם קשיים לא פשוטים וצריך לחזק אותן כמה שאפשר, אבל אני פה על מנת להזכיר לכם שאל נא תשכחו שלבני הזוג המשרתים יש גם נשים וחלקן גם בעלות עסקים שאין להן שום קשר למשרתים. זאת אומרת שאם כבר החלטתם ונתתם הכרה פה בוועדה שיש נסיבה מחריגה של מלחמה שמשפיעה על המחזור העסקי של אותה עצמאית, אז אל תבצעו פילוח מלאכותי בתוך הקבוצה של המשרתים, אם אחד מה שהוביל אותו לשירות היה נסיבה א' או שני שמה שהוביל אותו לשירות היה נסיבה ב'. בית של משרת קבע ובית של משרת מילואים פעיל זה בית שמתמודד עם אותם הקשיים כשקורית מלחמה ובטח ובטח מצב חירום מיוחד בעורף כשאין לנו מסגרות. אני עוד לא יודעת איך תיגמר הסאגה הזו, היה לי מאוד חשוב לבוא ולדבר פה. אני רואה במעמד הזה מעמד היסטורי מכיוון שבאמת אם תצליחו להעביר את מנגנון לחיצת הכפתור אז זה ייתר את כל הדיונים למשך חמש השנים הקרובות, אנחנו עוד לא יודעים איזה אירועים מלחמתיים יגיעו אלינו במשך חמש השנים הקרובות, זה מאוד מאוד חשוב שעוול כזה לא ייכנס בחקיקה. ראיתי את המאמצים, התרשמתי מכם, אני סומכת עליכם, בבקשה אל תאכזבו אותנו. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני אסביר שהמטרה במשרתי מילואים שבת הזוג היא עצמאית היא שתקופת הבסיס, שהוא היה בתקופת הבסיס, לא בתקופת הזכאות היום כשאין לימודים, תקופת הבסיס הייתה מרץ-אפריל שנה שעברה, שם לא היו הנחיות שאין בתי ספר או דברים כאלה, אבל יכול להיות שבאותו זמן הבעל היה במילואים או האישה הייתה במילואים ולבן הזוג יש עסק, ואז בגלל שהוא היה במילואים, וזה נקודתי במילואים, אז נגרמה בעיה בעסק. במקרה של משרתי הקבע, ואנחנו מבינים את הבעיה, אבל הבעיה היא קצת שונה ואנחנו לא יודעים לאבחן את זה. בכל השנה בן הזוג היה בקבע, אותו דבר במהלך כל השנה, זה לא אירוע נקודתי כמו שאנחנו רואים במשרתי המילואים. בגלל זה את משרתי המילואים הצלחנו לאבחן, בדיוק כמו מישהי שהייתה בחופשת לידה בתקופת הבסיס ואותו דבר במקרה הזה. אנחנו לא מוצאים דרך לאבחן את זה מדברים אחרים וכך גם לא עשינו בכל המלחמה. לצערי אני לא מוצא פתרון משפטי בשביל הדבר הזה. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> במהלך עם כלביא, אם אני לא טועה - - - << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> זה היה מרץ-אפריל, לא היה עם כלביא עדיין. מרץ-אפריל 2025 זה תקופת הבסיס. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> נכון, אבל אני באה להגיד, הפיצוי שאני קיבלתי במהלך עם כלביא היה איך שהוא על פני מדידות של מחזור 2023, זה מאוד עזר. זאת אומרת שגם אם היום אתם תאפשרו לנו לבצע בחירה של האם שנת הבסיס תהיה 2023, 2024, או 2025, שוב, כל אחת עם העסק שלה ועם המחזורים שלה, זה מה שיכול לעזור לנו מאוד. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני שוב אומר, אני מבין מה שאת אומרת לחלוטין, בסוף אנחנו מחפשים אירוע נקודתי שהוא שונה ממהלך החיים הרגיל. בעלך שהוא איש קבע, זה מהלך החיים הרגיל שלו. משרת מילואים, אני עובד שכיר בחברה א' ואז נקראתי למילואים בדיוק בתקופת הבסיס, אשתי הייתה צריכה לעזוב את העסק שלה ולטפל בילדים או משהו כזה, במשרתי הקבע זה תהליך שהוא שנתי ואין פתרון לדבר הזה. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> אז תרשה לי לחלוק עליך, כי המחזורים העסקיים שלי יכולים ללמד אותך - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה שאת חולקת עליו זה לא עוזר, כי הוא מסביר לך שזה לא תלוי ברצון שלו. כשהוא אומר לא הצלחנו לאבחן, המשמעות לזה שאין בסיס משפטי לעגן את ההבחנה הזו, כמו שיוראי הסביר קודם לגבי טבריה. כולם פה, ללא יוצא מן הכלל, אם היו יכולים היו מכניסים את טבריה באותו מחזור, אבל אין לנו עיגון משפטי לדבר הזה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> מעבר לזה, בסוף אני מבין את הנזק שנוצר לך, אבל הוא לא נוצר בגלל שאגת הארי, כי בתקופת הבסיס זה לא רלוונטי, זה לא בגלל שאגת הארי, הפיצויים שאנחנו נותנים היום הם פיצויים שנוצרו אך ורק בגלל שאגת הארי. בתקופת הבסיס שבעלך היה משרת קבע, הפגיעה היא לא בגלל שאגת הארי. זה ההבדל של הקשר הסיבתי שדיברנו עליו במספר דיונים בישיבות פה. זו עוד בעיה נוספת מעבר למה שאמרתי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק להבין, אם למשל בעלה היה בתקופה הזאת כמו סוג מילואים, יותר זמן שלקחו אותו בתקופה הזאת, ואז היא, מה אמרת? במקרה של חייל מילואים האישה הייתה צריכה להישאר עם הילדים וזה גרם לה נזק לעבודה והיא הייתה צריכה לסגור את העסק או לצמצם את הפעילות, נגיד שהיא נמצאת באותו מצב והיא מוכיחה את זה. השאלה אם ניתן - - - << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> יש הרבה אנשים שעבדו יותר שעות, לא רק משרתי קבע, שבגלל המצב הביטחוני שהיה בשנה שעברה במרץ ואפריל עבדו יותר שעות, אי אפשר לאבחן את זה רק לאנשי קבע. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> אני אסיים בהלכה מוכרת של בית המשפט - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אני לא מוכן פה לבית משפט. עד כאן. << אורח >> נופר לוץ עזריאל: << אורח >> ברשותכם, כל עורך דין מתחיל מכיר את ההלכה הידועה, כללי הפרוצדורה הם אינם מיטת סדום, לא מקצצים רגליו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ואני לא ראיתי פעם אחת שההלכה הזו מתקבלת במשהו. עוד בתקופה שהייתי עורך דין לא ראיתי פעם אחת שהטיעון הזה התקבל. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> קשר סיבתי הוא מהות ולא פרוצדורה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, שחר. << אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >> אני אגיד את זה בנועם, לא בכעס. אמא שלי נפטרה באותו יום שאמא שלך נפטרה וישבנו שבעה באותה תקופה ואמא שלי, כשהייתי בגיל 17, הייתי שחצן, התווכחנו על איזה שהוא נושא ואמרתי שאני בקי וגם אמרתי לה שאני חכם, אז היא אמרה לי במרוקאית: יש לך שכל אבל אתה לא חכם, וכשניסיתי לקבל הסבר אז היא אמרה: שחכם זה בן אדם שיש לו שכל אבל יש לו גם ניסיון. עברו כמה שנים מאז גיל 17, אני עוד מעט נושק ל-60, ואני אומר לפקידי האוצר שאני כבר מנוסה, מהקורונה ועד היום, וזו אנקדוטה לגבי שכל וחוכמה. אנקדוטה שנייה, אני בוגר לימודי תואר ראשון במזרח תיכון, זה מה שאהבתי, ותואר שני זה כלכלה ומינהל עסקים, אז בהיסטוריה למדנו על ניצחון פירוס, מי שלא זוכר, פירוס מלך אפירוס ניצח את הצבא הרומי בניצחון הרואי והוא אמר בסוף הניצחון הזה: עוד ניצחון כזה ואבדנו. למה הוא אמר את המשפט הזה? כי הוא איבד את כל המצביאים שלו וחלק ניכר מהצבא שלו והיה ברור לו שבקרב הבא הוא לא יצליח. עכשיו אנחנו מנהלים סוג של קרבות, עסקים ואוצר, ואני רוצה להגיד לכם שניצחתם ניצחון פירוס, כי בפעם הבאה שאתם תבנו על הפטריוטיות שלנו, שלי כנשיא איגוד לשכות המסחר, אל תבנו. בפעם הבאה שאתם תקראו לנו להחזיר את העובדים לפעילות אחרי שהמדינה החליטה שהם צריכים להיות בחל"ת, הפעימה הראשונה תמיד היא מדינה מחליטה, לא אנחנו כמעסיקים, כשאתם תבקשו מאיתנו להחזיר את העובדים לחל"ת בפעם הבאה, אני אעצור את הכול בהנדברקס הכי קשה שיכול להיות ואני אבקש הבטחה שלטונית שאנחנו לא נקופח, כי אם לא נקבל הבטחה שלטונית, אני מוקלט פה, אני אומר את זה בנועם, בשקט, המון זעם, אבל בשקט, לא נחזור לפעילות במשק. לא תקבלו את הפטריוטיות שלנו יותר, לעולם, עד שלא תהיה הבטחה שלטונית. תודה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> את מה שתכננתי לומר, אני סומך על היושב ראש שיהפוך כל אבן כדי לנסות לפתור את הסוגיה שנוגעת לפרילנסרים, לעצמאים, שמהרגע הראשון נאמרה פה על ידי כלל חברי הוועדה וסוכמה גם בישיבות הוועדה, שזה היה תמימות דעים והסכמה גורפת שצריך לתת להם את התוספת הזאת. הוכחתי פה בתוך הדיון שאדם עם 8,000 ₪, כשאתה מציע לו 3,300 ואתה מוריד 30%, שלא אני קבעתי, אלא משרד האוצר, מס ההכנסה קבע שזה הוצאות קבועות על ביטוח, תוכנות, ציוד, דלק, חניה, אתה משאיר אותו עם 2,000 שקל מחיה. תסבירו לי איך בן אדם יכול לחיות עם 2,000 שקל. אותו דבר ל-10,000 שקלים. הסכום כרגע הוא 4,400 ותורידו מזה 30%, נשאר לו 3,000. הייתה תמימות דעים של כל החברים והלכו לבדוק גם כמה זה עולה, והנה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה מדבר על העסקים הפטורים. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> נאמר שזה עולה 70 מיליון ₪. כולם היו תמימי דעים שיש את התקציב כדי לתת את המענה לתוספת של 15% לאנשים האלה כדי שבאמת תהיה בשורה לציבור הזה. הכי עצמאים מוחלשים זה הצלם, זה הסאונדמן, זה המעסה, זה המדקר הסיני, אלה האנשים הכי מוחלשים שיש שעובדים בדרך כלל בידיים או במקצועות שכרגע לא יכלו לעבוד. אני סומך על יושב ראש הוועדה ועל ינון ועל חברי הכנסת ועל אלי ועל יסמין, שלא לתת יד שבמסגרת הסכמות כאלה ואחרות על איזה קאפ שקבעו שאפשר לתת רק חצי מיליארד שקל לטובת הסכמות ותוספות יקריבו, את מי יקריבו? את מי שהאנשים שעכשיו אתה הולך לתת להם 2,000 שקלים כדי לחיות? אלה האנשים שאתה רוצה להקריב? אלה האנשים שאתם רוצים לפגוע בהם? אני שואל את השאלה הזאת כאשר הייתי בטוח שאני אחרי זה ועכשיו מחזירים אותי בחזרה לדון על משהו שהיה כבר מוסכם. זה פשוט לא נתפס. אני מדבר פה עכשיו, רשמתי פה מה נכון להגיד, אבל אני באמת נותן את ההזדמנות לחברים גם באוצר וגם חברי הכנסת, אתם יודעים שבסופו של דבר על חמישה ימי החל"ת לא יהיה ניצול בכלל, ה-300 מיליון שקל האלה בכלל לא יבואו לידי ביטוי. יש פה הזדמנות היסטורית לתקן להרבה זמן את הנושא של הפרילנסרים הקטנים ביותר שלא יכלו לעבוד. לבוא עכשיו ולומר להם הקרבנו אתכם במאבק עבור משהו אחר, אני חושב שזה לא הוגן. עם כל הכבוד, ניסיתי לדבר גם עם ברק, הוא אומר: רועי, אתה צודק, אבל יש לי מגבלה של חצי מיליארד שקל. אני לא נכנס פה להסכמים קואליציוניים כאלה ואחרים, אבל אם זה היה למשהו אחר היה את המגבלה הזאת? אתה מדבר על מגבלה, על מי? על זה שעובד וכרגע סגרו לו את הקליניקה כי אנשים לא יכלו להגיע לקליניקה כי היו אזעקות ואתה אומר לו שההכנסה שלו מ-10,000 שקל ירדה לאפס ואתה הולך לתת לו רק 4,400 ומתוך זה אתה צריך לשלם על התוכנות שלך, על ביטוח אחריות מקצועית, על הביטוחים שלך, ועל הכול, למה? אני באמת שואל את זה מדם ליבי. הייתי בטוח שאני אגיע לברך ולהגיד שיש פה מתווה היסטורי ומתווה שנותן באמת מענה לחמש שנים ופתרנו את כל הזה, אבל ברגע האחרון להוציא את העצמאים הכי שקופים, באמת זה לא הוגן ולא ראוי ואסור שמכנסת ישראל ייצא מסר כזה ל-70,000 איש. תבינו, 70,000 איש מול 70 מיליון שקל. אני לא מדבר איתכם לעזור ל-1,700 אנשים שעשו את המקדם 1.5 ועכשיו העלינו להם ל-2, אנחנו מדברים על 70,000 איש שתעמידו לנגד עיניכם שזה יכול להיות הילדה של ההוא והשכנה של זה וזה שעכשיו לא הולכים לתת להם תוספת של כמה? ריבונו של עולם, של 600 שקלים, כדי שיהיה להם יותר מרווח. מה זה? מאיפה מגיע חוסר האנושיות הזה? אני באמת לא מבין את זה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> האוצר יכול להשיב? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא כדאי להשיב, יסמין. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> רק שיסביר למה זה יצא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם את רוצה אני יכול לדקלם תשובה בעל פה, זה לא משנה, בסוף בסוף זה לא בדירקטיבה שלנו. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני יכולה להסביר גם למה לדעתי הסכומים הם - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עדיף שלא תסבירי את זה, אני חושב. זה בסוף הדירקטיבה של השר, זה נושא שהוסכם עליו בעבר והחליטו להוריד. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> בגלל זה אני מנסה להבין למה הורידו את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> יצא ברק, אני מקווה שיהיו תשובות. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> זה לא רק זה, בסוף האנשים האלה מגיעים למצב שהם סוגרים. אנשים כאלה שמקבלים הבטחת הכנסה והבטחת הכנסה היא 3,800, קצת יותר ממה שהם יקבלו. אז איפה ההיגיון בלחסוך כסף? אני לא יודעת. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> גם ה-300 מיליון שתוקצב זה לא ייצא. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> נכון, ואתה יודע את זה, אלי. << אורח >> לירון בנדק: << אורח >> אמרתי ואני רוצה לחזור ולהגיד תודה רבה ליו"ר ולחברי ועדת כספים על קרב האיתן הזה שלא נגמר, שאתם כל הזמן איתנו, המגזר העסקי. זה לא היה פשוט, זה לא נגמר. ואני מודה גם לאוצר על כל העבודה שלכם, באמת, שאתם באים ומנסים בסוף לפתור את זה. אנחנו מודים על זה, לא שקיבלנו את כל מה שרצינו. אנחנו עומדים בנשיאות עם רועי ורועי צודק, ביקשנו את החמישה ימים האלה בשביל העובדים המוחלשים, וזה נכון, אבל צריך לדאוג גם לעצמאים המוחלשים. אי אפשר את ההפרדה הזאת. כמו שאי אפשר את ההפרדה בין עובדי הציבור למגזר הפרטי, אי אפשר בין העובדים לעצמאים המוחלשים. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> זה שבר אותנו. << אורח >> לירון בנדק: << אורח >> זה שבר אותנו, הגר צודקת. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> רציתי להגיד לגבי תעשיית התרבות, בגדול דיברנו כבר עם רוב הצוות, גם עם יוראי וגם עם אמיר וגם עם משרד התרבות, וגם עם אילן רום שהיה לפני כן, וכולם יודעים, וזה חוזר על עצמו, שכל פעם תעשיית התרבות עוצרת ראשונה, חוזרת אחרונה, אבל בשורה התחתונה עד ה-14 באפריל, כשהייתה מגבלת התקהלות, לא יכולנו גם לתכנן קדימה. ברגע שכבר מתכננים קדימה לוקח רגע לפתוח אירוע, לחברות עסקיות לוקח שנייה לרצות לעשות אירועים עסקיים וחגיגות, שלא לדבר על זה שיש בלגן בצפון ואז סוגרים את מירון ואז כולם מפחדים לעשות דברים באותו אזור ואולי תהיה מלחמה ואולי לא תהיה מלחמה. אי אפשר באמת לנהל עסקים כי אלה לא עסקים שעובדים על בסיס אוקיי, פותחים את העסק, עובד, לא פותחים לא עובד. בגדול יש כמה פתרונות משמעותיים, למשל לתת הלוואות לעוסקים בתחום. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> רק נגיד שבמירון יש מסלול מחזורים. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> נתתי דוגמה שמירון משפיע על שאר התחום באיך שהוא מתנהל, ברגע שעוצרים את מירון, למרות שזה בקו גבול אחר כולם מפחדים לעשות דברים ואומרים: רגע, אולי הולך להתחמם, וגם הלקוחות מפחדים לקנות כרטיסים. << אורח >> יוראי מצלאוי: << אורח >> לכן האזור הזה מקבל פיצוי מלא. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> אני רק אגיד שיש את העניין של הלוואות לעסקים, בגדול אלה עסקים שמוציאים הרבה הוצאות, וזה לא רק הוצאות קבועות ממש והם צריכים כסף בשביל להתגלגל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו לא יודעים פה לטפל בנושאים של הלוואות לעסקים, הדיון פה על מתווה פיצוי לעסקים - - - << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> אני מבינה, אבל יש עניין חוקי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא. לא. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> אני אדייק, תן לי דקה אחת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא לדייק. אני מבין את זה שאנשים באים לפה כי יש להם אג'נדה - - - << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> לא, תן לי דקה אחת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם יש לך משהו שהוא רלוונטי ספציפית למה שנדון פה, לא נושאים נוספים שלא נדונו עד היום. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> כן, תן לי דקה אחת. יש את ההחרגה על בתי המלון שעושים על פי בסיס מחזור של 2023, יש עסקים שעוסקים בלהביא אמנים בין-לאומיים שירדו 100% ירידה, אני לא מדברת על 80% או 70% ירידה, עסקים שיש להם 100% ירידה, זה נראה לי לגמרי רלוונטי להשוות את זה ל-2023. זה דבר אחד. דבר שני, כן לתת איזה שהוא מרווח מהגבלת ההתקהלות של המדינה. אם יש הגבלת התקהלות עד 14.4, חודש קדימה לתת את האפשרות להתארגן על העסקים. אלה עסקים שעובדים אחרת ואפשר להבין שאם יש ירידה של 100% או של 60% או 70% זה לא כמו ירידה של עסקים אחרים. עכשיו, אם זה לא הפורום פה, אז אני אשמח לדעת מי כן הפורום כי כל משרד אומר שהוא לא הפורום. אם יש עצה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי שמטפל בדברים האלו, יש משרד שנקרא משרד התרבות. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> משרד התרבות מתעסק רק בתרבות הנתמכת מקום המדינה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את עכשיו באה ואת נותנת לי הרצאות - - - << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> אני לא נותנת הרצאות, אני שואלת מי יכול לטפל. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סיימת, אין לך שום דבר רלוונטי להגיד למה שנדון פה, הדברים שדיברת עליהם לא נדונים פה. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> רק אם אפשר לדעת עם איזה משרד לדבר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא יודע. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> זה ועדה? מי קשור לזה? אף אחד? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא עניין שקשור. מי שדן ומתעסק בתרבות זה משרד התרבות. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> בתרבות נתמכת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה מה שאני מכיר ויודע, משרד התרבות. << אורח >> דניאל לגזיאל: << אורח >> זו בדיוק הבעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אנחנו יוצאים להפסקה, אנחנו נשוב ונתכנס בשעה 20:00. תודה רבה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 18:40 ונתחדשה בשעה 20:40.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ערב טוב. חבר הכנסת אזולאי בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני רוצה להגיד משהו שלא קשור לדיון. שמעתי על זה אתמול, אבל ראיתי את זה רק עכשיו, את ההתפרעויות של הפלג הירושלמי בביתו של מפקד המשטרה הצבאית באשקלון, יובל ימין. אז אני קודם כל מגנה ואומר שזה דבר לא ראוי, בכלל אלימות. אתה יכול להפגין כמה שאתה רוצה, אני יודע מה זה ההפגנות של הפלג הירושלמי, אליי עלו הביתה ואני יודע מה זה שהילדים מפוחדים מהפגנה שעולים עד הבית, אנשי הפלג גם הרביצו לבן שלי. זו לא דרכה של תורה, זו לא הדרך שאנחנו מחונכים עליה. אני מגנה את זה בכל תוקף ואני קורא למשטרה למצות את הדין עם אותם פורעים. אין שום סיבה שכאלה ימשיכו להסתובב בינינו, לא יכול להיות שבמשפחה, ולא משנה מה היא, יישבו בפחד בתוך ביתם. גם אם יש לך מחלוקות או חילוקי דעות עם אותו אחד, זה אדם שעושה את התפקיד שלו, זה חלק מהשליחות והאדם הזה כנראה גם סיכן את החיים בשביל כולנו. אין שום סיבה לעשות את זה ולכן אני מגנה את כל ההתנהגות והפורעים האלה. שוב אני אומר, הגיע הזמן שהמשטרה תעשה את מה שצריך ובתי המשפט, אפשר גם להסתכל ולהעניש בחומרה ולא שאחר כך נמצא אותם בעוד מקומות. זה לא המקום שהם צריכים להסתובב בו, לא בהפגנה ולא במקום אחר. אתה יכול להפגין מחוץ לבית שלו, מפגינים מחוץ לבתים שלנו, יש גבול מסוים, תפגין, תצעק, בלי אלימות. ברגע שפרצת והגעת לחצר של בית, זו אלימות לכל דבר. אני רוצה להגיד דבר נוסף, עם כל הגינויים שאמרתי, גם היום הרועצת המשפטית לממשלה באה והוציאה עוד מכה ועכשיו גם סעיף 46, שלא יהיה לעולם התורה. אז קודם כל שהיא תדע, עולם התורה חי וקיים, היה חי, היה קיים, ימשיך ויהיה לעולמי עד, שום כסף בעולם לא ישבור לומדי תורה. כולם מכירים את הדעה שלי, אני ישבתי בחוק הגיוס, הקדשתי ימים ולילות ואמרתי שמי שיושב ולומד אנחנו צריכים לתת לו את כל הגיבוי, לא רק בשמי אמרתי את זה, מי שלא לומד ועושה את חילול ה', קחו אותו, שימו אותו בצבא, להקים את המסלולים החרדים, אמרתי את כל זה, אבל לא יכול להיות, יש רועצת משפטית שהיא מנסה רק לשבור את רוחנו, היא לא תצלח, לא יעזור כלום. חלק מהדברים האלה שקורים היום ברחובות, יש לה חלק ואשמה בעניין הזה. לא יכול להיות שהיא תגיד לא לתת לילדים שלנו לאכול, לא מעונות, להוריד להם את הקצבאות. אנחנו רצינו להביא חוק גיוס טוב ורוצים להביא חוק גיוס טוב על מנת שמי שיושב ולומד יוכל לשבת וללמוד. לחנוק את הציבור החרדי, זה לא מה שיביא לפה את האחדות, זה לא מה שיביא לפה את הגיוס אפילו של אלה שלא לומדים, לצערי. כי אם רוצים להביא אותם, צריך להביא מתווה, צריך להביא פה חוק שיעזור לכולם ותאמינו לי, זה יכול להרגיע. יש כאלה שפועלים 24/7 איך להתסיס, מתסיסה לא נגיע לשום מקום חוץ משנאת אחים. זו לא המטרה של אף אחד שצריכה להיות, יש מטרה אחת שצריכה להיות, איך מרבים אהבה ואחווה בין כולנו. אנחנו יכולים לשבת באותו חלק ולחלוק, אבל שאף אחד לא ינסה לשים אצבע בעין לשני, שאף אחד לא ינסה לדקור את השני. אם נבין את זה אנחנו יכולים להגיע למקומות אחרים, אבל אם יש מישהו שינסה לשבור את רוחנו, אנחנו לא נישבר. לי יש ילדים בישיבות, זה מה שאני מחנך אותם, אני רוצה שהדור הזה יגדל ללומדי תורה. כן, כי אני מאמין גם שזו הדרך, שלומדי התורה מחזיקים את העולם, אני מאמין בזה. מצד שני יש במשפחה שלי אחרים שנמצאים עכשיו בלבנון ונמצאים בעזה, שהם בני הדודים שלי, אנחנו בקשר ואני מרים להם טלפון וכשהם צריכים משהו הם יכולים להרים לי טלפון, אבל גם הם מאמינים שלולא לומדי התורה גם להם לא תהיה הצלחה, ולומד התורה יודע שלצערנו לא הגענו למצב הזה שהיום רק 100%. אין לנו את זה, לכן צריך גם את זה וגם את זה. גם זה וגם זה צריך להיות מתוך אהבה ורק ככה בעזרת ה' נוכל להצליח לנצח במדינה שלנו. תודה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בנוסח שנמצא בפניכם אפשר לראות את התיקונים שהכנסנו, חלקם טכניים וחלקם מהותיים בהתחשב במה שסוכם בתום הדיון הקודם. אני עוברת רק על התיקונים החדשים שלא הופיעו בנוסח מהבוקר. ברישה, בסעיף 1, הוספנו 'להלן – חוק מס רכוש', לצורך הגדרתו אחר כך. זה תיקון טכני. בפסקה (2) הורדנו את המילים 'פטור והנחות', זה גם כן תיקון טכני. בסעיף 38לו, אזור שנפגע בחודשים מרץ עד יוני 2025, כדי שההפניה לא תהיה מסורבלת פשוט העתקנו את המשמעות כמו שהיא מופיעה בתקנה 1 לתקנות מס רכוש כנוסחה בתקנות מס רכוש חרבות ברזל כך שזה יהיה: 'יישוב אשר פונה לפי החלטה מהחלטות הממשלה, לרבות החלטת הממשלה המאריכה אותה, ואשר ההחלטה האמורה הייתה בתוקף עד לתום חודש פברואר 2025; לעניין הגדרה זו "החלטות ממשלה"'. אנחנו נפנה את זה בצורה יותר מדויקת בנסחות. בסופו של דבר התיקון הזה הוא ניסוחי בלבד והוא לא משפיע על המהות. אני עוברת לעמוד 4 למטה, בהגדרה של עובד מזכה. ההגדרה הזאת כאן נותרה כפי שהיא, הכנסנו הוראת שעה נוספת בסעיף 2 לחוק. יכול להיות שהמיקומים עוד ישתנו בעקבות נסחות, תיכף נגיע ונסביר מה זה אומר. תיקנו את ההפניה לחוק התוכנית לסיוע כלכלי, הוראת שעה תעסוקה, זה צריך להיות כנוסחו בסעיף 1(3) ולא 1(2). חנוך, בהגדרה הוצאות מזכות, לעניין סכומי הפיצויים, ה-600,000 וה-1.2 מיליון, כרגע בנוסח הסכומים האלה לא מוצמדים. אז אמרנו בוועדה שזה כן יוצמד. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> לא יכול להיות, חמש שנים לא מוצמד? חנוך, זה לא הגיוני. הצמדה שנתית, לא חייב להיות חודשי. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> מה שאפשר לעשות זה לא להצמיד השנה, אבל כן לקבוע את זה בהוראת עדכון סכומים ואז שם זה יתעדכן. נוסיף את הסעיף. אנחנו נמשיך הלאה ונחזור לזה. הסכום פה לא ישתנה, זה יישאר 600 ו-1.2, אבל בהוראה של עדכון הסכומים בסוף אנחנו נכניס גם את הסעיף הזה, את ההפניה לפסקאות (1) עד (3) כך שהסכומים בהם יתעדכנו. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> באירוע הזה זה יהיה 600,000 שקל, אם יהיה אירוע עוד שנה זה יוצמד. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים לעמוד 9 בפסקה (2), זה תיקון ניסוחי לעניין ניזוק כמפורט להלן, הוספנו 'לפי העניין'. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ההצמדה השנה, 300, הוצמד? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כן, אנחנו כבר נגיע לזה ואני אקריא. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים לסעיף 11, אנחנו במקדם, אתם יכולים לראות ששינינו, במקום 1.5, כך שהמקדם יהיה 2. בפסקה (5). בעמוד 16 למעלה, בפסקה (3), יש תיקון שהוא תיקון מבהיר. ההגדרה במהות נשארה אותו דבר, של אזור שנפגע בחודשים מרץ עד יוני, רק קראנו לזה עוסק מיוחד, ותיכף נגיע לזה ונאמר מה ההגדרה אומרת, אבל בהמשך בתוך הפסקה, כיוון שהיה 'באזור כאמור', החזרנו שם ל'באזור שנפגע בחודשים מרץ עד יוני 2025', כדי שיהיה ברור במה מדובר. אני חוזרת אחורה, אני רוצה להקריא גם את התיקונים המקוריים למען הסדר הטוב ושהכול יופיע בפניכם. בעמוד הראשון, התקופה שמיום פרסומו של חוק זה יהיה עד כ"ט בטבת התשצ"ג (31 בדצמבר 2032). בעצם לחיצת הכפתור תהיה עד 2030, לקחנו עוד שנתיים קדימה גם בהתאם למנגנון שקיים היום, תמיד אנחנו נותנים עוד תקופה קדימה כדי שזה יישאר בתוך ספר החוקים ואפשר יהיה לראות את זה גם לעניין תביעות וערעורים אם יהיו. בהגדרה של הוצאות השכר בתקופה המזכה לעניין שכר, זה יהיה אחד מאלה לפי העניין, בהפחתת תשלום בעד ימי חופשה שניצל העובד ובהפחתת סכומים שהמוסד לביטוח לאומי שילם למעסיק לשם החזר תגמולי מילואים, בהתאם למה שסוכם בוועדה. ב'עובד המזכה', מחקנו את המילים בהוראה שהיא לא הוראת השעה שהוספנו עכשיו, מחקנו את המילים 'וכי הוא לא ניצל יום חופשה במהלך התקופה האמורה', גם כן בהתאם להסכמות. הכנסנו את התיקונים לגבי חלק מחודשי השנה, במקום רוב חודשי השנה, בהגדרת 'הוצאות קבועות' והגדרנו מוסד חינוך כהגדרתו בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006. בהגדרה של 'מוסד ציבורי זכאי' הוספנו בפסקה (1) שזה יהיה 25% לפחות מהכנסתו בשנת המס 2024 או 2025, לפי בחירתו, וגם בהתאמה בפסקה (2), 25% לפחות מהכנסתו בשנת המס 2024 או 2025 לפי בחירתו. בהגדרה 'מחזור העסקאות' לעניין תקופת הבסיס, קראנו לזה עוסק מיוחד, ותיכף נקרא את ההגדרה של עוסק מיוחד. << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> מה היום הקובע להצמדה? מה יום הבסיס? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> תיכף נגיע לזה, זה בסוף. בעמוד 14, 'עוסק המדווח על בסיס מזומן', בפסקה (2) הוא מקבל את עיקר התקבולים השוטפים לעסקו בחודש העוקב לחודש שבו בוצעה העסקה או שהוא מוסד חינוך. אתה רוצה להסביר את זה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> כמו שהסברנו אתמול יש את העסקים שהם בשוטף פלוס ויש את גני הילדים, הסברנו שלגביהם מוסד חינוך, יש להם בעיה שעד היום לא החזירו את הכסף. כדי לתת להם את האפשרות להחזיר את הכסף בחודשים חמישי ושישי, אז הכנסנו אותם לאותה הגדרה של שוטף פלוס והם ייכנסו פנימה כדי לקבל את תקופת הזכאות שהיה תהיה חמישי שישי מול חמישי שישי חודש קודם. כמובן שזה לבחירתם, אם הם כבר החזירו את הכסף אז הם יכולים לעשות את השוואה של שלישי רביעי מול שלישי רביעי. << דובר >> קריאה: << דובר >> ואין להם את ההגבלה של 40%. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> למה לא? זה אותו דבר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> כן, נשארה ההגבלה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> גם ככה הגנים הפרטיים לא מקבלים מהממשלה את הסבסוד. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הוספנו את ההגדרה 'עוסק שאירח תושבים מיישובים מפונים'. ההגדרה הזו משמשת לצורך ההגדרה של 'עוסק מיוחד', שאני אקריא אותה, 'עוסק שעסקו נמצא באזור שנפגע בחודשים מרץ עד יוני 2025 או עוסק שאירח תושבים מיישובים מפונים'. זה מכניס לנו את בתי המלון. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> והיישובים המפונים. אזור שנפגע זה מהחקיקה הקודמת, אולי זה גם רשום פה בהגדרה, אבל יישובים מפונים שהיו בצפון ובדרום, אם היו כאלה, שרק חזרו ב-1 במרץ 2025, אפשר לקחת להם את תקופת הבסיס, ובנוסף בתי מלון שאירחו מפונים בשנת 2025, אז גם הם - - - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> שזה לא רק בתי מלון, זה בתי מלון, אכסניות נוער, מתקן אחוד, צימרים, דירות אירוח. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> כל האפשרויות שעבדו דרך משרד התיירות והמדינה שיכנה באמצעותם את האזרחים שפונו מהבתים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> שזו ההגדרה של עוסק שאירח תושבים מיישובים מפונים, 'עוסק שאירח תושבים מיישובים מפונים בשנת 2025, בהתאם להתקשרות עם המדינה'. כל המתקנים שהזכרתי קודם, לרבות Airbnb, מבדיקה שעשינו התקשרו עם המדינה ולכן זה יחול גם לגביהם. אמיר, האם כל היישוב צריך להיות מפונה כדי להיכנס פנימה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אין יישוב בצפון שהיה חלקי, כולם היו מפונים בצורה מלאה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים להגדרה של שנת הבסיס, בעמוד 15. לעניין ניזוק, בהתאם להגדרה שהקראנו קודם, עשינו התאמה כך שלעניין ניזוק שאינו עוסק מיוחד, ככה גם בפסקה (1), ובפסקה (2) לעניין ניזוק שהוא עוסק מיוחד, בפסקה (3) לעניין ניזוק שאינו עוסק מיוחד ולעניין שעסקו שנמצא באזור שנפגע, אמרתי קודם, בחודשים מרץ עד יוני. תסביר פה עוד פעם את ההבחנות בהקשר של הסעיף. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> זה מה שהסברתי קודם. ולגבי עוסקים, או בתי מלון שאירחו מפונים או עוסקים ביישובים מפונים, תקופת הבסיס שלהם היא שנת 2023 וזו ההפרדה שיש. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אני עוברת להגדרה 'השנה הקודמת'. גם פה אותם תיקונים בהתאמה, בפסקה (1) לעניין ניזוק שאינו עוסק מיוחד, ב-(2) לעניין ניזוק שהוא עוסק מיוחד. גם פה אותו תיקון בהתאמה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> בגלל שהגדרנו עוסק מיוחד אז בכל מקום הוספנו את השם כדי ששתי האפשרויות ייכנסו, גם מפונים וגם בתי מלון שאירחו מפונים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו ב'תקופת הבסיס', עוד פעם התקופה המקבילה בשנת 2025 לתקופת הזכאות. ולעניין ניזוק שהוא עוסק מיוחד, התקופה המקבילה בשנת 2023 לתקופת הזכאות. אני עוברת לעמוד 20, בסעיף קטן (ב), אתם יכולים לראות את התיקונים בסכומים בהתאם להתאמה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> גם יש את התיקון, ירון, שהערת עליו לגבי טופס 102 שהיה רשום רק מרץ, הוספנו את אפריל כמובן, ויש למטה את העדכון של הסכומים, שזה ההצמדה. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זה רק הצמדה? בסוף לא הייתה עלייה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> לא. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אז בשביל מה הייתה כל ההפסקה הזאת? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> ההפסקה הייתה בשביל לנסות לנסח. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> תיכף נראה בדיוק מה עשינו בהפסקה הזאת. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אני לא מבין, מה אתם צוחקים? מה זה זה? הייתה הפסקה של שעתיים, כל העולם התקשר, הנושא מסודר, מה? לא הבנתי, מה קרה פה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין הסכמה של האוצר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אין הסכמה של האוצר? אז אין בעיה, תן לי אחר כך לדבר. אחרי שאני אדבר על שר האוצר, לא תהיה לו הסכמה, הוא לא יוכל להראות את הפרצוף שלו ברחוב, תאמין לי, אין לי שום בעיה. את הפרצוף שלו ברחוב, רק עגבניות יזרקו עליו, תאמין לי, זה מה שאני אעשה עכשיו. מסתבר שהוא יושב ורואה את זה, מסמס פה, במקום לבוא לפה הפחדן הזה מסמס לסימון, מסתכל, יושב במשרד שלו, הפחדן הזה מסתתר מאחורי שולחנות וכיסאות. אל תדאג, אנחנו נדאג לטפל בו בהתאם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב. כן, בבקשה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו בסעיף (ב)(1), במקום סכום של 1,833 יבוא 1,864. בפסקה (2) במקום סכום של 3,300, יבוא 3,356. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> 40 שקל העלו לעצמאים הקטנים. תתבייש לך, סמוטריץ' כשאתה רואה אותנו, 40 שקל, אפילו מנה פלאפל אי אפשר לקנות עם זה. תתבייש כשאתה מסתכל עלינו עכשיו. תראה מה אתה גורם לחברי הכנסת, להוריד את הראש שלהם, זה מה שאתה גורם להם. זה שר אוצר במדינת ישראל, ש-70,000 איש, העצמאים הכי קטנים, הכי מסכנים, לתת להם 40 שקל תוספת? איפה אתם, חברי הכנסת? אתם מורידים כולכם את הראש. מה זה, איך אתם נותנים לבן אדם הזה? הוא יושב שם וצוחק עליכם, יושב שם ומסתכל על כל האנשים פה שיודעים שמגיע לאנשים האלה ויודעים שהם צריכים לקבל את זה. איפה נשמע דבר כזה? שר אוצר מנותק, שר אוצר שלא יודע מה קורה בכלל. אלי, אתה בסיעת הליכוד, תגיד להם את זה, תגיד פה את זה, שראש הממשלה יידע מה הוא עושה, איזה נזק אלקטורלי הוא עושה לו. זה עצוב ומטורף להעלות 40 שקל, מנה פלאפל לאנשים? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני יכול להגיד לך שגם אופיר כץ, יושב ראש הקואליציה, פנה בנושא הזה וניסה וגם פניו הושבו ריקם. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> זו פשוט בושה, אין לי מילים, אני לא מאמין שיש דבר כזה. אני לא מאמין שיש בן אדם, זה לא יהודי, זה פשוט - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, רועי. להגיד על בן אדם לא יהודי? << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> זה פוגש את המשפחתונים, זה פוגש את המסגרות הקטנות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הדבר שהכי פוגע בי שיגידו לי לא יהודי. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> לשלוח אנשים בלי כסף. אתה מסוגל לשלוח אנשים רעבים? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רועי, אני מבין את הכאב שלך. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> היה סיכום של 15%. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> קודם כל הסיכום אף פעם לא היה 15%. אני הייתי, אף אחד לא יספר פה. כשאנחנו ישבנו אף פעם לא היה סיכום של 15%, דיברנו על הבנה של 10%, ואפילו קצת פחות, זו הייתה ההבנה בחדר. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אני שמעתי 15, פה אמרו 15. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רועי, אמרתי לך, מה שלך היה, סיכום לא קשור, אני לא יודע מה, אני אומר לך מה היה בהסכמות. לצערי בסופו של דבר היו דברים אחרים של הסכמות. אין מה לעשות, ויתרנו כולנו כאן על כל מיני דרישות שלנו בשביל להביא כמה שיותר מתווה מורחב. << אורח >> רועי כהן: << אורח >> אבל 70 מיליון שקל לעזור לציבור העצמאים הקטנים? אם זה היה נקרא מתווה סטרוק לא היה רק 70 מיליון, היה 700 מיליון. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רועי, להגיד לך שאני מסכים עם זה? לא, אבל זה המצב כרגע. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> חבר הכנסת ינון אזולאי, אני הייתי מרגישה שאתם מכבדים אותי אם הייתם חוזרים ואומרים, התשובה היא לא. אבל כשאני רואה שזה עלה מ-1,833 ל-1,864 - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא קשור, גברתי. << אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >> לא, ההצמדה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, לא, לא. קודם כל את מדברת בלי רשות, דבר שני, את מדברת בלי ידיעה, כי ההצמדה הזו לא קשורה. הוא דיבר על תוספת ואנחנו מדברים על הצמדה. אז זה לא שבאנו וניסינו להגניב פה איזה משהו, אל תדביקי לנו דברים שהם אינם. אנחנו לא שמחים מזה, אף אחד פה, אבל זה המצב ואין לנו מה לעשות מעבר לזה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בטח שיש לך מה לעשות, חנוך, אתה יושב ראש הוועדה - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> סימון, ראיתי אתכם גיבורים גדולים, בסדר. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אתם חברי כנסת, אתה צריך לסגור את הדיון, להגיד לא מצביעים עכשיו ומתקנים את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר. כשאתה תיבחר ותהיה יושב ראש ועדה אתה תוכל להחליט מה אתה רוצה לעשות. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל אתה בעצמך יודע שזה לא בסדר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני, מה לעשות, יש לי ראש ממשלה, אני פועל על פי הנחיות ראש ממשלה. אני לא פופאי, אוקיי? וזה הכול. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, בסדר, אז בואו נגיד, ראש הממשלה משפיל פה עכשיו את כל ציבור העצמאים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> את הפוליטיקה בשקל שבעים אל תעשה פה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> דוידסון, אני אגיד לך דבר אחד, אמרת דבר נכון, יכולת לסגור את הוועדה, סגרנו את הוועדה כמה פעמים. כמה פעמים יושב ראש הוועדה סגר את הוועדה ואמר אין דיון ופוצצנו את הדיון פה כמה פעמים, כשאנחנו יזמנו, לא אף אחד אחר, שלא יספרו סיפורים פה, אף אחד אחר לא פוצץ את הדיון, אנחנו פה פוצצנו בעצמנו את הדיון ובסופו של דבר, אם לא היינו מפוצצים את הדיון ולא היינו הולכים ככה, ואנחנו פה מתחילת הדיונים – וייאמר לזכותו של חנוך, בשבעה הוא התקשר אליי, אני התביישתי להפריע לו בשבעה, הוא מתקשר, אומר לי: ינון, אל תתבייש, תגיד לי מה קרה. אחר כך באתי אליו בשבעה והוא לא דיבר איתי על כלום, זה מה שעניין אותו. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> זה לא אישי, מדברים על התוצאה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו לא מסכימים עם זה, אבל גם אנחנו כשאנחנו דופקים על השולחן ועוצרים, יש דברים שליכולת שלנו יש גבול. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> אבל הם מרסקים את העסקים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אמרתי, לא מסכימים עם זה, אבל זה המצב, זה או שאנחנו עכשיו הולכים ומביאים פה מתווה שהוא בכלל לא לרצון אף אחד, או ש - - - << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> הוא מנותק מהמציאות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יקיר, גם אתה יודע שהוא לא מנותק מהמציאות. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> וזה לא אישי. חלילה זה לא אישי, מבחן התוצאה מנותק מהמציאות. מסעדות במדינת ישראל לא יראו אגורה, הפכתם מחד חודשי לדו חודשי, זרקת 40%, ואז השחלת את השכר, הם לא יראו כסף. הורדת מענק של חודשיים של 240,000 והם יקבלו 30, אתם לא נורמליים, ואת כל ההפסד של מרץ זרקת להם על הראש. אתם הולכים לסגור עסקים, רבותיי. אתם תראו את זה בדוחות המע"מ. אף אחד לא יגיד על זה פה תודה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אבל אתם יודעים מה האבסורד? שה-300 מיליון לא בטוח שיתגשמו או יינתנו ואת ה-70 מיליון אנחנו כבר לא נותנים. זה מה שיקרה בסוף. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה גם לא 70. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> זה לא 70, זה פחות, זה 50 מיליון. אבל אולי אפשר להתנות שאם לא כל ה-300 מיליון האלה לא יינתנו – << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז מה אתה מציע? למתי תחכה עם זה? זה צריך להיות עכשיו. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> נכון. זה מה שיקרה בסוף. ה-300 זה על הנייר. האירוע הוא לא פה, אתם יודעים את זה, אז אין לכם מה לתקוף, לא את ועדת הכספים ולא את היו"ר. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> אבל זה הטריבונל, מה נעשה? << אורח >> רועי כהן: << אורח >> ברור שלא, שמעת אותנו אומרים מילה אחת? << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> אני אצא מחר להפגנות. יש הערכה אישית, אבל ברמת התוצאה כישלון חרוץ. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> בן אדם אחד, קוראים לו בנימין נתניהו, זו אחריות שלו. סמוטריץ' קיפל אותו, עם כל הכבוד, סלומון. עם שלושה מנדטים בסקרים קיפלתם ראש ממשלה, כל הכבוד. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אגב אם היה עוד בנט הייתם מתחברים אליו. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בפסקה (3) במקום סכום של 4,400 יבוא 4,475. בפסקה (4) במקום סכום של 2,776 יבוא סכום של 2,823. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה הצמדות, הסכומים האלה. לא תוספות, אלא הצמדות. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בפסקה (5) במקום סכום של 3,273 יבוא 3,329, ובפסקה (6) במקום סכום של 4,190 יבוא סכום של 4,261, ובפסקה (7) במקום סכום של 4,897 יבוא סכום של 4,980. אני עוברת לעמוד 22, סעיף 38לט תביעה לקבלת פיצויים. בסעיף קטן (ב), בהתאם להחלטת הוועדה פיצלנו כך שאם זה דרך כלל, זה אם נוכח כי ישנה סיבה מספקת לכך ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על 180 ימים. הודעה על כך תפורסם גם באתר האינטרנט של רשות המיסים. לעוסק מסוים, מטעמים מיוחדים, ובלבד שסך כל תקופות ההארכה לא יעלה על 18 חודשים. אני עוברת לעמוד 24, בסעיף 38מא רבתי, תשלום הפיצויים ותשלום מקדמות. הוספנו את ההוראה שמתייחסת למקדמות בסעיף קטן (ו) - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אמיר, תוך כמה זמן יהיו מקדמות? << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אני אקריא ואז תסביר. 'בלי לגרוע מהוראות סעיפים קטנים (א) עד (ה), הצהיר עוסק שהוא צפוי להיות זכאי לפיצוי לפי פרק זה, רשאי המנהל לשלם לו מקדמה שלא תעלה על 50% מסכום הפיצויים המגיע לעוסק, להנחת דעתו של המנהל'. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני אסביר. בגלל שזה חוק שהוא לחמש שנים קדימה, קבענו את זה כאן כ-50%. ההערכה שלנו של 50% מהמבצעים הקודמים זה 80% פיצוי שיהיה זכאי פה. המערכת שתיפתח היא לפי 80%. תזכרו שזה חוק קדימה בסופו של דבר, אז אנחנו לא רוצים שהמקדמות לפני הגשת התביעה במקרים הבאים יהיו כאלה גדולות ואנחנו לא רוצים לקחת סיכון, לא יודעים להשוות את זה למלחמה קודמת. בעצם 50% פה, 50% זה 80% מעם כלביא. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אז למה אתה לא עושה 'לא יפחת מ-'? למה 'לא יעלה על 50%'? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני יכול גם להקריא מה המקדמות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> למה אתה כותב 'לא יעלה על'? לפי דבריך זה לא יפחת מ-50%, ואז אוטומטית אתה יכול לתת להם, גם אם זה יוצא פחות זה ייתן את ה-80%. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אבל אם הוא ירצה פחות? יהיו אנשים שירצו 20%. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה לא שייך לרצון שלהם. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני אקריא גם מה אנחנו הולכים לעשות. אנחנו הולכים לבדוק את שלוש התקופות של אוקטובר, נובמבר, דצמבר ועם כלביא וכל עוסק יקבל 80% מהתביעה שהוא הגיש לפני. אותו דבר גם לגבי עסקים קטנים. ולגבי עסקים חדשים שלא הגישו תביעה אנחנו נעשה להם ממוצע, אם זה עסק מלפני 2024 ניקח את התשומות של 2025 ונכפיל אותן במקדם של 7%, שזה המקדם המינימלי, ונכפיל ב-80% כמו בכל המקרים, ואם זה עסק שפתח אחרי ה-1.1.2025 אנחנו נעשה חישוב ממוצע מתחילת הפעילות או מיום ה-1.3.2025 ועד ה-28.2, לפי המאוחר, ואותו דבר נכפיל ב-80%. החישוב שלנו, שבגלל שהאירוע הזה היה אירוע יותר קשה, ה-50% יהווה 80% מאירועים קודמים. צריך לזכור שזה חוק גנרי לחמש שנים קדימה וצריך לזכור שזו מקדמה לפני הגשת התביעה, כי אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים שאנשים יחזירו כסף חזרה ויכול להיות שבאירועים הבאים לא יהיה לנו תקופת השוואה, כי היום אנחנו קרובים לעם כלביא ולאירועים הקודמים. הלוואי שיהיה שקט בשנים הקרובות ואז פתאום יהיה אירוע עוד כמה שנים, אנחנו לא רוצים לתת מקדמה שנדרוש את הכסף חזרה אחרי זה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> מה עם אלפי העסקים שעדיין לא סגרתם איתם כי הם עדיין במחלוקת? איך תחשב להם? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה מקובל עליך? << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> כן, זה היה הסיכום. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, ה-50%. גם להבא זה צריך להיות ככה. השאלה אם לא לעשות תקרה למעלה ורצפה למטה מבחינת האחוזים, שלא יפחת ולא יעלה, שתמיד יש לך את המשחק הזה, כדי שתגיע ל-80%. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אם היית נותן את הריינג' הזה אז היינו יכולים להגיע למה שאומר חבר הכנסת ינון אזולאי, מה הפחד שלך ב -50%? שכאילו שאגת הארי תהיה גבוהה מדי? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אני חוזר לאירועים הבאים. אנחנו דיברנו על חוק שהוא לחמש שנים. בסופו של דבר, בחמש שנים, תזכרו שזו מקדמה לפני הגשת התביעה, גם בחוק מס רכוש יש את זה, אנחנו לא מפעילים את זה, רק במקרים מיוחדים. אף אחד לא רוצה שעוד חודשים נדרוש כסף מכולם חזרה על הדבר הזה ואנחנו מכירים מה היה בקורונה. אני הצהרתי כרגע מה הולך להיות באירוע הספציפי הזה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> חבר הכנסת ינון אזולאי, זה חשוב למתי יפעילו את זה. אם זה 50%, הוא צודק, אם הוא יפעיל את זה – מתי אתה מפעיל את המקדמה. עכשיו אין ברירה, לא הייתה חקיקה, אז אנחנו נמצאים כבר חודשיים אחרי האירוע, אבל בפעמים הבאות אתה בטח תעשה את זה – << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> נפעיל את זה הרבה יותר מהר. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> מתי? תסביר לוועדה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> בפעמים הבאות, בסופו של דבר גם כדי להפעיל את החוק הזה לא צריך לעשות קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, אבל כן צריך להביא צו של שר האוצר באישור ועדת הכספים. אז זה יהיה יותר מהיר. אם זה היה כמו האירוע הזה, יכולנו לפתוח את זה לפני פסח, ואז אני כן חושב שזה נכון לתת 50% ולא את ה-80%. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אז למה לא לרשום מסיום המלחמה איזה שהוא תאריך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אל תיגע בסיום המלחמה כי חרבות ברזל עוד לא סיימת. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> מתחילת המלחמה, לא מסיום המלחמה, חבר הכנסת דלל. << דובר >> קריאה: << דובר >> ומתי מקבלים את היתרה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אנחנו נפתח את המערכת ביום ראשון. קודם כל מי שקיבל במבצעים קודמים, באחד משלושת המבצעים האחרונים, אז זה יהיה הרבה יותר קל לשלם לו במהירות. לגבי עסקים חדשים, וירון יודע את זה, יש לפעמים עסקים שפותחים ויש להם תקופת אפס והממוצע לא נותן פיצוי, אז אני אומר שוב, מעל 80% יקבלו תוך שלושה ימים, היתרה, כנראה שלא, יצטרכו להגיש את התביעה. << דובר >> קריאה: << דובר >> התכוונתי ליתרת ה-20%. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> זה לא יהיה 20%. המערכת תיפתח ב-17 בחודש מאי, שזה יום ראשון, ה-15 יוצא ביום שישי, אנחנו לא פותחים מערכות ביום שישי, אז ביום ראשון אנחנו נפתח את המערכת, זה בערך הדיווחים של המע"מ. במידה שתוגש התביעה, אם התביעה עוברת בצורה אוטומטית ומשולמת בצורה מלאה, המקדמה תקוזז והיתרה תשולם. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> לא ענית לי על מה ששאלתי. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> הוא יקבל 80% מהמקדמה שהוא קיבל, ואם הוא לא קיבל מקדמה בכלל כי זה בטיפול, אז הוא לא יקבל מקדמה. מי שלא קיבל מקדמה עד היום, כי התיק עלה לתוכנית עבודה, לנו יש בתוכנית עבודה, 90% מהמקרים מקבלים 60% וב-10% מהמקרים אנחנו משתמשים בסמכות המנהל לא לשלם את המקדמה כי אנחנו חושבים שהעסק הזה ככל הנראה לא זכאי. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אם הוא נמצא בהליכים והוא קיבל מקדמה, אז הוא לא הגיש השגה או לא חשוב מה, כל עוד הוא קיבל את המקדמה אתה נותן לו 80% מהמקדמה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> נכון, כן. היום אנחנו כבר נמצאים ב-6,000 תיקים בטיפול בסך הכול. כשהתחלנו את החקיקה כאן היו 20,000 והבטחתי שנרד לגמרי, ירדנו כבר ל-6,000 תיקים. אז אנחנו כבר לקראת הסוף במקרים האלה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה צריך עוד כמה ימים למשוך את החקיקה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אנחנו נעבוד במקביל. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> אז ב-17 במאי המערכת נפתחת? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> כן, המערכת של המקדמות ביום ראשון הקרוב. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אבל אנחנו מדווחים מע"מ עד ה-23 במאי ולכן רק אחרי הדיווח של המע"מ אפשר יהיה להגיש, חבר'ה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אנחנו נפתח את זה בכל מצב ב-17 לחודש, שזה יום ראשון. אנחנו נעלה תזכיר חוק בשבוע הבא לגבי המחזורים שיוראי דיבר, אם נצליח להעביר את זה עד אותו תאריך, נעלה גם את המערכת של מחזורים ושכר ב-17 לחודש. << דובר >> קריאה: << דובר >> לא הבנתי. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> המקדמות, המערכת תיפתח ביום ראשון הקרוב. צריך הצבעה במליאה, אז ביום שלישי היא תיפתח, בממוצע תוך שלושה ימים מיום ההגשה יקבלו את המקדמה, ואחרי זה כשנפתח את המערכת ב-17 זה הכללים הרגילים. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> תסביר איך אתה פותח, מה אתה מבקש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה להסביר פה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> זה דברים טכניים בלבד. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> יש לנו שאלה לגבי העמותות. כתוב כאן, ההגדרה שלו כמו הסעיף של 29(2)(ב) לפקודה, זה אומר שהוא חייב אישור ניהול תקין לדוגמה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> כן. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אז עמותות חדשות למעשה לא יהיו זכאיות בכלל למתווה הזה? כי אין להם אישור ניהול תקין. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> למה לא? << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> כי זה רק אחרי שנתיים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> עמותות גם לא יכולות לקבל סעיף 46 בלי שיש להם אישור ניהול תקין. אני לא חושב שצריך לתת מקדמות לעמותות בלי אישור ניהול תקין, צר לי. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> זה אומר שכל העמותות שהן שנתיים, שקמו אחרי ה-7 באוקטובר - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אומר לך, גברתי, שעמותות ללא אישור ניהול תקין לא צריכות לקבל מקדמות. כך אני חושב. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל אם יש מעון יום שפתח? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> חנוך, אני אסביר לך. יש ניהול שהוא צריך שנתיים פעילות, זה אתה צודק. יש עמותות שעובדות גם 20 שנה, אני עכשיו מטפל בעמותה, שביקשו ממני, יש לו בעיה, הוא אומר שהוא לא קיבל אישור ניהול תקין, אין לו בעיות מיוחדות, לפעמים זה שאלה, תשובה, שאלה, תשובה. הוא כרגע לא קיבל אישור ניהול תקין. לפעמים יש להם תור שם, הוא יכול להתעכב גם חצי שנה בשביל לקבל את הניהול התקין, לא בגלל שיש לו בעיה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה זאת אומרת? << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אבל עמותה חדשה זה גם. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש מקומות שכן נותנים לו כי בעבר שלו הוא כבר עם ניהול תקין עשר שנים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתה לא זכאי לתמיכה בלי ניהול תקין ואתה לא זכאי לסעיף 46 בלי ניהול תקין. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> חנוך, יש מה שנקרא אישור ניהול - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני פה לא הולך לפתוח את האירוע הזה. בלי ניהול תקין אני לא רוצה לאשר שום כסף. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> יש מה שנקרא אישור ניהול תקין חליפי. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה שמקובל על רשות המיסים מבחינתנו בסדר. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אמיר, עמותה שאין לה ניהול תקין בשנותיה הראשונות, לא בגלל איזה תקלה, מקבלת תמיכה מהממשלה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> בלי ניהול תקין אתה לא יכול לקבל. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אני רוצה להציע פתרון, בבקשה, שאני מקווה שיהיה מקובל על הוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> פתרון למה? לעמותות שאין להן אישור ניהול תקין? << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> כי הן חדשות, חנוך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אתם יכולים כולכם להגיד מה שאתם רוצים, בסוף כשיש עמותה שאין לה עדיין ניהול תקין, בין כי אין לה שנתיים ובין אם זה, היא לא זכאית לקבל כספים מהמדינה, נקודה. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> אבל אם היא מקבלת בשנה הראשונה ובשנה השנייה היא לא קיבלה בגלל הבעיה של המלחמה, למה לא? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> יש לך פתרון בסעיף של העמותות. עמותה חדשה, אתה יכול להסתפק בהגשת מסמכים. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אני יכול למצוא לך פתרון, כבוד היושב ראש? פתרון שלדעתי יהיה מקובל עליך. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל יש פתרון, כתוב במפורש. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> בסעיף של העמותות, של ה-40 מיליון שקל, אם עמותה חדשה אפשר להסתפק באישור הגשת מסמכים. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> בדיוק, זה הפתרון שרציתי להציע. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק הנושא של הגנים והמעונות, אמרת שיש פתרון, תגידי אם צריך לכתוב אותו בחוק או לא, שאם יש עמותה שיש לה מעונות סמל בגלל שהיא חתמה שהיא לא יכולה לקבל. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> לא, זה קשור רק להצהרה של משרד העבודה וכבר סידרנו את זה. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אז, אמיר, אתה לוקח את הנוסח של מבחן התמיכה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> כן, בול. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אותו מנגנון כמו עסק חדש. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> רק אני אבהיר לגבי המקדמות, שמי שקיבל מקדמות לפני שהוא הגיש תביעה מן הסתם זה יופחת לו מהמקדמות שהוא מקבל אחרי הגשת התביעה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הוא לא יקבל יותר מ-80%. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> ובתנאי שזה מקביל, כי הוא יכול לבקש גם פחות מ-80%. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> נכון. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אז המשפט שאמרת הוא נכון, בתנאי שהוא ביקש 80%. העסק גם רשאי לבקש 40% ואז אתה לא מונע ממנו. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> את היתרה הוא יקבל. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> חנוך, המערכת, עד 80%, אנחנו ניתן כמו שהקראתי למקדמות, אבל אנחנו פותחים סרגל לניזוק והוא בוחר כמה מקדמה הוא רוצה. אולי יש לו פגיעה יותר קטנה והוא רוצה מקדמה יותר נמוכה, כדי לא לקחת סיכון. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אני עוברת לעמוד 29, ההגדרה 'התקופה החליפית', פסקה (3), זו הפסקה שמתייחסת לתיקון של נשות המילואים. לגבי 'עוסקת עצמאית שהייתה לה פעילות מופחתת שבתקופה המובאת בחשבון לצורך חישוב מחזור העסקאות הקובע לעניין תקופת הבסיס שבו הייתה לבן הזוג שלה פעילות מופחתת כאמור בפסקה (2), אף אם אינו עוסק עצמאי – תקופת פעילותה בשנה הקודמת, למעט החודשים בתקופה האמורה שבהם הייתה לה פעילות מופחתת כאמור'. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> זה אותו מנגנון שהיה מדובר בשתי הפסקאות האחרות. עוסקת עצמאית שיש לה פעילות מופחתת בגלל שבן הזוג שלה היה במילואים באותו חודש, בתקופת הבסיס, אז היא יכולה לבחור תקופת בסיס אחרת. תקופת הבסיס שהיא תקבל זה חודשי הפעילות בשנה הקודמת למעט החודשים שבן הזוג שלה היה במילואים. אם נניח הוא היה במילואים במרץ-אפריל, אז לוקחים את ינואר-פברואר עד סוף השנה מחולק במספר חודשי השנה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> ולמרות הלשון המנוסחת בלשון נקבה, מדובר גם בהיפוך של המינים. << אורח >> ישי פרלמן: << אורח >> כן, בכל הפסקאות האלה לפי חוק הפרשנות רואים זכר ונקבה, שאפשר גם וגם. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים לעמוד 32, לסעיף 38נד, עדכון סכומים. 'סכום הפיצוי לפי פסקאות (1) עד (7) שבסעיף 38לז(ב) יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה', אנחנו נוסיף פה גם את הסעיף שמתייחס לעדכון ה-600 ו-1.2 מיליון שקלים כך שזה יתייחס לסכומים בלבד. 'יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (בסעיף זה – יום העדכון) בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ביום 1 בינואר של השנה הקודמת ויעוגל לשקל החדש השלם הקרוב'. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> זאת אומרת ההצמדה מתחילה ב-1 בינואר 2027. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> העדכון יהיה ב-2027 ביחס למדד של 2026. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> 2027 לראשונה, מוצמד ל-2026. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> סעיף 38נה, מצב מיוחד בעורף – הוראת שעה – סיוע לעסקים. זו הוראת לחיצת הכפתור. 'בתקופה שמיום י"ד באייר התשפ"ו (1 במאי 2026) עד יום ה' בטבת התשצ"א (31 בדצמבר 2030), רשאי שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, לקבוע, בצו, כי הוראות חוק זה יחולו בתקופה נוספת בעת מצב מיוחד בעורף, ובלבד שנקבעו בעת המצב המיוחד בעורף הוראות לפי סעיף 9ד לחוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951; קבע שר האוצר כי יינתנו פיצויים לגבי נזקים שאירעו בעת תקופה נוספת כאמור, יקבע, באישור ועדת הכספים, את התיאומים הנדרשים הנובעים מקביעת התקופה הנוספת'. אנחנו נבהיר כאן שאלה לא שינויים דרמטיים שיחולו ביחס לחוק, זה יצריך חזרה לוועדה. התיאומים נובעים מקביעת התקופה הנוספת. למשל במצב של דו חודשי, חד חודשי. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> לתקופות בסיס, תקופות הזכאות, השנה הקודמת. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אתם מגבילים את הכוח של הוועדה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לא, הפוך, אנחנו רוצים שרק תיקונים שהם לא תיקונים דרמטיים ומשמעותיים יבואו בחקיקת משנה, שאם נדרשים תיקונים שהם משמעותיים יותר הם יובאו בשלוש קריאות בחזרה. אני עוברת לעמוד 33. סעיף 2 זה הסעיף שניסחנו עכשיו בהתאם להחלטת הוועדה. הסעיף ייקרא הוראת שעה לעניין חודשים מרץ ואפריל 2026, עובד מזכה. על אף האמור בהגדרה "הוצאות השכר בתקופה המזכה לעניין שכר" שבסעיף 38לו לחוק מס רכוש, כנוסחו בחוק זה, לעניין נזק שאירע בחודשים מרץ אפריל 2026, במקום ההגדרה "עובד מזכה" המובאת בה, יקראו: "עובד מזכה" – עובד שהתקיים לגביו אחד מאלה: (1) עובד שלגביו הצהיר הניזוק למנהל כי לא הופסקה העסקתו במהלך חודשים מרץ ואפריל 2026; (2) עובד שלגביו הצהיר הניזוק למנהל כי העסקתו הופסקה במהלך חודש מרץ 2026 לתקופה שלא עלתה על 10 ימים, והוא דיווח על כך למוסד לביטוח לאומי עד יום י"א באייר התשפ"ו (28 באפריל 2026) וכי לא הופסקה העסקתו במהלך חודש אפריל 2026; לעניין זה "הפסקת העסקה" של עובד – כהגדרתה בסעיף 179כח לחוק הביטוח הלאומי, כנוסחו בסעיף 1(3) לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אדוני היושב ראש, זה לא רק במרץ. אתם אמרתם לנו ש - - - << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אמרנו שזה רק במרץ, כדי למנוע כל מיני פוילישטיקים של פסח שאתה יודע שארגונים עשו. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> לא כתוב ככה. כתוב עובד שלגביו הצהיר הניזוק למנהל כי לא הופסקה העסקתו במהלך - - - << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> או זה או זה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אז אתה תופס אותי בראשון אם זה באפריל. אתם אמרתם לנו, כבוד היושב ראש, הוצאת במרץ, תודה רבה, נפסלת, ואז אני שאלתי אותך - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוצאת במרץ מעל עשרה ימים. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> עכשיו מה קורה פה לפי מה שאומרים? לא הוצאת במרץ בכלל, לפי הנוסח כאן, שילמתי לעובדים שכר מלא במרץ והוצאתי באפריל, חל עליי או לא חל עליי? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> היו הגבלות עד 14 באפריל. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> באפריל בעיקר היה פסח, וניצלו את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני אגיד נורא פשוט. האירוע של החל"ת לשיטתנו נועד לשרת את המצב של תחילת המלחמה, נועד לשרת את האירוע של החל"ת של חמישה הימים הראשונים, כאשר אנשים הוציאו הם ידעו שהם צריכים להוציא לעשרה, כי זו הייתה המגבלה. לכן מי שעשה ונסמך אז על זה, אנחנו לא רוצים לפגוע בו. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> זה מה שהסברת לנו ואתה צודק. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה נועד לשרת את האירוע של החל"ת, הוא לא נועד לתת מענה למי שאחר כך, בטח ובטח באפריל, כשיש פסח, החליט להוציא לחל"ת. ההתחלה של ימי אפריל זה פסח, אין מה להוציא אנשים בחופשת פסח לחל"ת, זה חופשת פסח גם ככה, או שאנשים לוקחים חופש, או שמחליטים לא לעבוד. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> יש אנשים שעובדים בפסח, המסעדות פתוחות בפסח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אם מסעדות פתוחות בפסח אין מה להוציא לחל"ת בפסח. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הסיכום היה רק על עשרה ימים במרץ. זה מה שכתוב פה. תתקנו אותי אם אני טועה, זה מה שכתוב פה. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אם לא הוצאת חל"ת במרץ והוצאת חל"ת באפריל, ואתה מכיר את המקרים שיצאו לחל"ת באפריל בתקופת פסח, זה לא המקרה שאנחנו רוצים לפצות. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> אם לא היה פסח, בסדר, לא היינו עושים את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> ויש את החברה המאוד גדולה של רואי חשבון שהחליטה שהיא עושה מזה קופה. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> יש חידוד חשוב, שאני אשמח לבקש את ההבהרה של ביטוח לאומי, כשמדברים על דיווח לביטוח לאומי, בטופס 102 זה מספק? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> המעסיקים מדווחים לנו בטופס 100, בשכר חודשי או - - - << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> ועד מתי הדיווח של חל"ת לרוב? הדיווח של טופס 100 עד מתי הוא מחויב להיות מוגש? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> לא, אין חייב, ברגע שהיה מתווה רוב המעסיקים דיווחו לנו את טופס 100 או שכר. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> כי בטופס 102 כן יש דיווחים על חל"ת ויכול להיות שהוא דיווח - - - << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> לרשות המיסים יש דיווח ב-102, שזה השכר. אם עובד היה בחל"ת, הוא לא מדווח אותו בטופס 102. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אבל אם הוא חלקי אתה רואה זיהוי של זה? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> אנחנו לא יודעים לזהות, בגלל זה המעסיק יצטרך לנטרל את כל החודש שלו. אני אסביר. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> כלומר זה רק דיווח פוזיטיבי בטופס 100 ולא בטפסים אחרים? << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> העובד יצא ל-15 ימי חל"ת, הוא לא זכאי לקבל מאיתנו, אותו מעסיק שיגיש, הוא יצטרך לנטרל את הסכום של ה-45 הימים הנוספים. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אדוני היושב ראש, רשום שהוא דיווח לביטוח לאומי עד לאותו מועד, אני רק רוצה לוודא מה אופן הדיווח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כמו שבדרך כלל מדווחים. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אז הדיווח הוא בטופס 100. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> טופס 100, שכר חודשי. גם אם בן אדם מביא לי מכתב. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> אמיר וברק ויושב ראש הוועדה, יש ענפים שלמים במדינת ישראל שהם ענפי התקהלות, שעל פי דין הם יכלו להתקהל עד 50 איש, ומסעדה של 150 איש ברישיון, מה היא עושה? איך היא לא תוציא לחל"ת מעל עשרה ימים? איך היא תעבוד על פי דין? מה היא עושה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, הסברת את זה, יותר מפעם אחת. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> אני מבין, ואז לא נורא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה לא 'אז לא נורא', זה כמו כל דבר, אנחנו לא נותנים פה את כל מה שאנחנו רוצים לתת והיינו רוצים לתת לו יכולנו, או לו היו שואלים את דעתנו. בסופו של דבר, אני אסביר את זה בפעם ה-635 לוכסן 7, אנחנו לא יכולים לכפות על הרשות מבצעת שום דבר. אנחנו יכולים לבקש, אנחנו יכולים לדרוש, והדבר היחיד שנתון בסמכותנו זה להחליט שאנחנו לא מאשרים. זה מה שאנחנו יכולים לעשות, כן מאשרים או לא מאשרים. מעבר לזה אנחנו יכולים לבקש, אנחנו יכולים לדרוש, להסביר שזה חשוב, אנחנו יכולים להביא את הצדדים להתדיין, אבל בסופו של דבר הסמכויות שיש לנו כוועדה זה לאשר או לא לאשר. מכיוון שגם ככה האירוע הזה הוגש באיחור רב, אני מזכיר שהמתווה עצמו הוגש רק ביומיים של העברת תקציב המדינה, טרם היציאה לפגרת הפסח, חופשת הפסח, ולא יכולנו לדון בו כאשר הוגש והיינו צריכים לחכות לאחרי חול המועד להתחיל לדון בו, מכיוון שבחול המועד הכנסת הייתה סגורה. ניסיתי לאפשר קיום דיון במתווה מחוץ לכנסת, במקום אחר, בגלל שהכנסת הייתה סגורה, לא קיבלתי לזה אישור בגלל המצב הביטחוני ולכן נאלצנו לחכות עד אחרי חול המועד ולקיים את הדיונים בנושא הזה, ולכן גם ככה אנחנו נמצאים חודשיים בלי שהתחילו לשלם מקדמות. אז אפשר עכשיו להמשיך ולהתווכח ולהחליט שלא מאשרים. אני בספק רב אם זה לתועלת הגדולה של כל העובדים וכל הציבור שאנחנו נמשיך לעשות את זה. בסופו של דבר המוטיב של הזמן משחק תפקיד ואתה צריך למתוח קו. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> הציבור, העובדים והעסקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לגמרי. << אורח >> יקיר ליסצקי: << אורח >> פשוט לא אמרת את העסקים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, נכון, לא אכפת לי מהעסקים בכלל, לכן גם לא אמרתי אותם. בוא נמשיך. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אם אפשר רק הבהרה חשובה, יש בחוק החל"ת אפשרות של יציאה לחל"ת ביוזמת העובד, לכן יכול להיות מצב שהעובד דיווח לביטוח לאומי ולא המעסיק, רשום כרגע בנוסח המעסיק ולא העובד. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> החל"ת ביוזמת העובד, הוא חייב גם הסכמה של המעסיק. << אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >> אבל יכול להיות שהוא נרשם אצלך. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> לא, העובד לא יכול בעצמו להחליט שהוא יוצא בלי הסכמה של המעסיק, ההסכמה של המעסיק זה דיווח לנו, או טופס 100, או מכתב שהוא הסכים לזה שהעובד ייצא. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אדם, אם יש לך השגות לגבי אופן ההוצאה תשבו אחר כך ותדברו. אני לא צריך פה להכניס את כל האנשים לטופסולוגיה הזו, מי שיודע איך להוציא עובדים לחל"ת הוא יודע איך להוציא עובדים לחל"ת, כל בעל עסק יודע לעשות את זה. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני רק רוצה להבהיר לפרוטוקול שאנחנו מדברים על תיקון שהוא אד-הוקי למבצע הנוכחי והוא לא נכנס בתיאומים - - - << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לכן הוא בהוראת שעה נפרדת. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> זה אפשר להבהיר. זאת אומרת שבמבצע הבא בלחיצת כפתור ההטבה הזו - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> צריך לדעת מכאן ולהבא שבמבצעים הבאים ברגע שבחרת להוציא עובדים לחל"ת אתה לא תהיה זכאי לקבל מסלול שכר. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> למה שאמרת, נניח שאנחנו נבוא להתאמות בוועדה, האם הוועדה תוכל לשנות את ההחלטה הזאת ולהחזיר את זה למצב הזה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הוועדה תוכל, יש לה סמכות לעשות את זה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> לא יודע, תגידו לי עכשיו אם יש לה סמכות. אני לא חושב שיש לה סמכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בחקיקה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> זאת אומרת בזה אתה לקחת מעצמך את הכוח לתקן את זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אל תדאג לכוח שלנו, יש לנו מספיק כוח. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז בואו לא נעשה, בואו תבטלו את החמש שנים. נקבל עוד פעם מתווה, נדון בו מחדש, נחכה שכולם יחשבו, לא צריך. << דובר >> קריאה: << דובר >> כשחודשיים אומרים לנו למה לא - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין צורך. רוצים? אין בעיה, בואו נבטל את החמש שנים. << אורח >> אמיר דהן: << אורח >> ירון, זה הרעיון של לחיצת כפתור, אין דרך אחרת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> עוד מעט תרצה כפתור אצל כל אחד. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> לכן זה נכתב בסעיף 2, שהוא סעיף נפרד, ולא סעיף 1. מה לגבי הרישום בשירות התעסוקה? מה שדיברנו קודם, חנן. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> סגרנו על זה שלגבי שירות התעסוקה אין שינוי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> רק שיבינו למה אין, דיברתי עם המנכ"לית שם. דיברנו על לחיצת כפתור, שם זה גם נגיעה במסך, לא צריך ללחוץ על הכפתור וזה צ'יק צ'ק, ככה הסבירו לי, אז חבל סתם לשנות משהו מיוחד בחקיקה בעניין הזה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים לעמוד 33 למטה, סעיף 5 להצעת החוק. תיקון חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה) 5. בחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026 – (1) בסעיף 1(3), בסעיף 179כח לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 המובא בו, בהגדרה "הפסקת העסקה של עובד", בפסקה (2) שבה, במקום "ובמקום" יבוא "במקום" ובסופה ואחרי "רצופים לפחות" יבוא "שתחילתם בתקופה הקובעת או שהוא הוצא לחופשה ללא תשלום לתקופה של חמישה ימים רצופים לפחות שתחילתם ביום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026) או י"ב באדר התשפ"ו (1 במרץ 2026)"; << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> היום בחוק יש את האפשרות של עשרה ימים רצופים של יציאה לחל"ת, התוספת כאן מדברת על חמישה ימים רצופים אבל שתחילתם או ב-28 בפברואר או ב-1 במרץ. יציאה לחל"ת בתקופה הזאת גם תהיה מזכה בדמי אבטלה כמובן בכפוף לשאר התנאים שמתקיימים בחוק. << דובר >> קריאה: << דובר >> קצת שיניתם את הנוסח, זה לא מחליף את העשרה ימים. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> זה לא מחליף את העשרה ימים, יש שתי חלופות, יש את האפשרות של עשרה ימים, שהם מה-28 בפברואר עד 14 באפריל, בתקופה הזאת יש את היציאה לחל"ת. זו חלופה אחת. חלופה שנייה זה חמישה ימים רצופים, אבל יש כאן את התנאי, הם צריכים להתחיל או ב-28 בפברואר או ב-1 במרץ. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> (2) בסעיף 3(1), בפסקה (2ג)(א) לסעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 המובאת בו במקום "לתקופה רצופה של 14 ימים לפחות" יבוא "לתקופה של עשרה ימים רצופים לפחות או שהיא הוצאה לחופשה ללא תשלום לתקופה של חמישה ימים רצופים לפחות שתחילתם ביום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026) או י"ב באדר התשפ"ו (1 במרץ 2026)"; << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> מכיוון שהנושא הזה עלה במסגרת התיקון פה, אז משרד העבודה ביקש לשמור על אותה התאמה כמו שיש בחוק הביטוח הלאומי ובחוק מענק מיוחד על אותה תקופה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> (3) בסעיף 4(8), בסעיף 8ז(2) לחוק מענק מיוחד לבני 67 ומעלה (הוראת שעה – מקרים מיוחדים), התש"ף-2000, המובא בו, אחרי "לתקופה רצופה של עשרה ימים לפחות" יבוא "או שהוא הוצא לחופשה ללא תשלום לתקופה של חמישה ימים רצופים לפחות שתחילתם ביום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026) או י"ב באדר התשפ"ו (1 במרץ 2026)". << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> שוב, גם כאן למעשה יש הקבלה של התנאים והתקופות לעניין חוק מענק לבני 67 שהם לא זכאים לדמי אבטלה, הם זכאים לחלף אבטלה. היו זכאים בתקופה של מה-28 בפברואר עד ה-14 באפריל, גם כאן יש את אותה הקלה שניתנה לגבי חמישה הימים הרצופים. עוד משהו שמאוד חשוב שנגיד, אנחנו צריכים זמן היערכות של לפחות חודשיים כדי שנוכל לשלם תשלומים ראשונים של התקופה הזאת של החמישה ימים. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> כי יש הרבה מאוד עבודה והרבה מאוד התאמה של המערכות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז תביאו אנשים ותביאו צוות, מה זה חודשיים? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> מדובר גם על החמישה ימים ששולמו כבר ב - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא, אין בעיה, תיקח את הזמן, למה חודשיים? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אם מישהו יכול לעשות את זה בפחות, בבקשה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אנחנו קיבלנו עד עכשיו 170,000 תביעות, אנחנו הושבנו אנשים לעבוד, בחופשה המרוכזת כל העובדים שעובדים באבטלה עבדו ללא הפסקה, כולל חול המועד, ימי שישי, כל היום עד שעות מאוחרות. גם בחקיקה הקודמת ביקשנו היערכות ואמרנו שכמה שיותר מוקדם, אנחנו נעשה את כל ההשתדלות לאשר כמה שיותר מוקדם. חלק מהעניין הזה של מוקדם, גם אנחנו אצלנו עשינו מדרג כזה. קודם התחלנו תביעות מסוימות, תוך כדי פיתחנו מערכת. עד היום אנחנו עוד לא פיתחנו את כל הנושאים של המתווה הקודם, יש לנו 20% שצריך לאשר, שזה עוד מחכה לפיתוח מאז, כי לא חיכינו לפיתוח שלם, עשינו את זה הדרגתית. גם פה אנחנו רוצים להכניס תיקונים, אנחנו רוצים לעשות דברים נוספים כדי להקל ולעשות את זה כמה שיותר מוקדם, אנחנו לא יכולים להתחייב לפחות מחודשיים. << אורח >> נתנאל היימן: << אורח >> אתם לא יכולים לעשות ברירת מחדל, שזה יהיה אוטומטי ואחר כך תבדקו? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> מישהו צריך לפתח את זה במערכת. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני לא מבין, עכשיו העברנו תקציב, אם יש כזו בעיה איך הדבר הזה לא בא לידי ביטוי, בתקנים? היה ברור כשהעברנו את התקציב, זה כבר היה תוך כדי המערכה הזו למרות שהוא נבנה לפני, עשינו כל מיני התאמות, למה לא מרימים כזה דגל ואומרים שצריכים תקנים? זה לא הגיוני ש - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> היא אומרת שהיא צריכה מערכת טכנולוגית. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> גם הטכנולוגי, תביאו בן אדם שיעשה. אתה יודע מה זה חודשיים? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אלינה, אולי תעשי טלפון בדיקה - - - << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> גם בפעם הקודמת אמרו לנו למה אתם צריכים חודש, אנחנו התחלנו לעבוד שלושה ימים אחרי שעברה החקיקה. כל מה שיכולנו לשחרר ולעבוד אנחנו עבדנו. אנחנו התחייבנו בדיון הקודם על החל"תים שאנחנו נעשה מאמץ ושליש מהאנשים קיבלו כסף מיד אחרי פסח, וזה לא מה בכך. 170,000 תביעות, המשמעות של ביטוח לאומי מבחינת אבטלה זה עבודה של שנה וחצי. 80% קיבלנו כבר החלטות תוך חודש ימים, אבל יש דברים שעדיין מחכים בקנה מהמתווה הקודם שלא סיימנו. אני לא יכולה להגיד שאני אשים את זה בצד ואני אתחיל את זה. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> את יכולה לפרט מה זה אומר הבדיקה? אין היום בעולם של ה-AI איזה בוט של AI שיכול לעשות את זה מבחינה טכנולוגית? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> זה מתסכל אותי עמוקות. את לא יודעת כמה אני מתוסכל עכשיו, באמת. חוץ מזה שלא הצלחתי להביא את הכסף לרועי, זה אולי הדבר שאני הכי מתוסכל ממנו. אני לא מאשים אותך, אני רק אומר. אנחנו מאשרים פה תקציבים, אז מה אתם צריכים עוד, עשרה תקנים, עוד 20 תקנים? איך מדינה עומדת ואומרת שהיא הולכת לשלם חל"ת לאנשים שנפגעו כתוצאה ממלחמה אולי עוד חודשיים? << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> תיקחו כמה משרדים, מה הבעיה? משרדי רואי חשבון. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אי אפשר לנתק את זה מהתמונה הכוללת, זה לא שהיום באו אליי עם חמישה ימים, אני עוד נלחמת על ה-170,000 תביעות שאני עדיין מקבלת אותן, זה רק - - - << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מה תפקידך בביטוח לאומי? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> מנהלת אגף גמלאות מחליפות שכר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לביטוח לאומי יש בסוף בוס גדול, כל הדברים האלה היו צריכים לצוף בו בזמן של התקציב. זה לא את, אני לא בא אלייך בטענות. אני רק אומר, הדברים האלה, אני לא מבין איך הם לא עולים בתוכנית העבודה הכי פשוטה של התקציב שמביאים. הרי באו אלינו כל מיני הזיות על הזיות לגבי כסף שצריכים בשביל דברים, אז זה לא? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היא תשמח לקבל עוד תקנים וכסף. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> כן, תעשה דיון על זה, תקדם את זה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה להגיד לך שלא מעניין אותי הדיון עכשיו, מעניין אותי שאנשים יקבלו כסף. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> דיון כדי לקדם את זה, אני בטוח שטכנולוגית אפשר לעשות את זה, אין לי ספק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> היושב ראש, נעשה תוספת תקנים לביטוח לאומי גם בלחיצת כפתור, הם ישמחו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> לא יודע אם זה תקנים, או פיתוח תוכנה. אתם לא תעמדו בחודש? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> אני אמרתי שגם בפעם הקודמת אנחנו ביקשנו חודש והתחלנו אחרי שלושה ימים. ברגע שיכולנו אנחנו שחררנו. שום דבר אנחנו לא שומרים אצלנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אז אם ביקשתם חודש בפעם הקודמת למה עכשיו את מבקשת חודשיים? << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> כי אני אומרת עוד פעם, אני עוד מתמודדת עם מלאי של דברים שנשארו לי ונשארו לי הדברים הכי קשים. כל מה שהיה קל וכל מה שהיה פשוט וכל מה שאפשר היה בלחיצת כפתור או לא יודעת מה שחררנו. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בואי נסגור 45 יום. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> היא תעשה את זה פחות, כבוד היושב ראש. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני אומר לך שמה שתלוי בה היא תעשה, מניסיון איתה. << אורח >> ירון גינדי: << אורח >> ברור, היא אחת הטובות ביותר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> טוב, תרשמי 45 יום. שוב, הטענות שלי לא אלייך, חלילה. << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ: << אורח >> לא. אני רוצה להגיד משהו, שלא ישתמע פה, אני רוצה להסביר את הסיטואציה. אני שלחתי קרוב ל-50,000 הודעות לאנשים שידעתי שמעסיקים הוציאו אותם לחל"ת והם לא הגישו לי תביעה. אני עושה המון מהלכים כדי למצות זכויות, זה לא דברים שהם מה בכך. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רק אומר שצריך עוד אנשים. על פניו, מהצבר שאת מדברת עליו צריך עוד אנשים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אז אנחנו נוסיף סעיף שנקרא לו תשלומים ראשונים. תשלומים ראשונים לפי חוק הביטוח הלאומי ולפי חוק מענק מיוחד כנוסחם בחוק זה ישולמו בתוך 45 ימים מיום פרסומו של חוק זה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא, תרשמו בתוך 60 ימים. אם נוכל לשלם לפני 60 ימים אז 45 נכלל. אז שיירשם בתוך 60 ימים כי חבל, אי אפשר להתחייב על משהו שאנחנו לא יכולים ליישם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> 45 ימים. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו נשאיר את זה בנוסח עם 45 ימים לבקשת היושב ראש. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני שוב מבקש. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר, בקשתך נרשמה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא, אבל גם בפעם הקודמת, כשאמרנו לגבי החל"ת, אמרנו שנוכל לשלם תוך 30 יום ושילמנו לפני, שילמנו כבר ב-12 באפריל, אבל זה היה שם. גם פה, תנו לנו את הקרדיט שיירשם שבתוך 60 ימים, אם נוכל לשלם תוך 45 נשלם תוך 45. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני בטוח שאם נרשום 45 אתם תשלמו - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב ראש, מה שאפשר להתחשב בו, שאם הוא לא עומד בזה, להוריד לו את המאסר בפועל. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> תקציב לתמיכה במוסד ציבורי שהכנסותיו פחתו 6. (א) הממשלה תקצה סכום שלא יפחת מ-40 מיליון שקלים חדשים לחלוקה לפי הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב התשמ"ה-1985 (בסעיף זה – חוק יסודות התקציב) לשם תמיכה במוסד ציבור כהגדרתו באותו סעיף, שהכנסותיו, לרבות מתרומות, פחתו בשל מצב הלחימה בתקופה הקובעת, כהגדרתה בפרק שמיני 3 לחוק מס רכוש, כנוסחו בחוק זה והוא אינו זכאי לפיצוי לפי הפרק האמור; לא יראו בקבלת תמיכה כאמור משום כפל תמיכה ובלבד שסך התמיכות במוסד הציבור בשנת 2026 לא יעלה על 90% מכלל עלות הפעולות של אותו מוסד בשנת 2026. (ב) מבחנים לחלוקת הסכום כאמור בסעיף קטן (א) יפורסמו לפי הוראות סעיף 3א לחוק יסודות התקציב בתוך 30 ימים מיום תחילתו של חוק זה. (ג) שר האוצר ידווח לוועדת הכספים של הכנסת על יישום הוראות סעיף זה בתוך 60 ימים מיום תחילתו של חוק זה. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אדוני, אני רוצה להגיד משהו. אני ראיתי, ובאמת אני בגאווה גדולה רואה, איך נלחמת על העסקים שיקבלו מקדמות ואיך נלחמת שהעובדים יקבלו את הכסף שלהם ולעמותות רק פרסום מבחן התמיכה הוא 30 יום, עד שהם יקבלו את הכסף זה עוד חודשיים. זה פשוט לא ייאמן, הנוסח כבר קיים, למה צריך עוד 60 יום כדי לפרסם את מבחני התמיכה? זה המון זמן. מה עמותות שונות מעסקים? הן גם מעסיקות עובדים, הן מחכות גם ככה חודשיים עד היום, אז מעכשיו עוד חודשיים? זה המון זמן. אני ראיתי איך נלחמת על העסקים, בבקשה תילחם גם על העמותות, הם מעסיקים לכל דבר ועניין, הם כמו כל אחד מהמעסיקים פה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> למה צריך את התקופה הזאת? << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני לא יודעת להתייחס בדיוק. בסוף רשות המיסים זה גוף משומן, מסודר, שיש לו זרוע בחשבונות הבנק של העסקים, זה בסוף מנגנון אחר. אני לא יודעת להגיד שהוא משומן כמו רשות המיסים ושיש לו את היכולת לעשות את זה. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> כל מי שמכיר את עולם התמיכות בממשלה, להוציא מבחן תמיכה ב-30 יום זה מהירות בזק. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אבל הכול כבר כתוב, זה הכול כבר מוכן. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> לא משנה, צריך להוציא את זה להערות ציבור, לקבל אישור משפטי, משרד המשפטים, זה תהליכים. אנחנו לא רוצים להתחייב למשהו שלא יקרה. 30 יום זה קצב שיא בתמיכות במשרדי ממשלה. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אנחנו המגזר הכי מוחלש. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אנחנו היינו שמחים לפרסם את זה מחר, אבל יש תהליכים שלא תלויים בנו, זה מגבלות משפטיות, זה משרד המשפטים, זה בכלל לא יושב במשרד האוצר. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אני לא מבינה למה אי אפשר איך שהוא לזרז, למה בכל המגזרים האחרים אין בעיה לזרז את זה ודווקא אצלנו רק פרסום המבחן, אני לא מדברת על הגשת הבקשות ועל הבדיקה שתיקח עוד חודשיים. למה? זה עוד שלושה חודשים מעכשיו, למה? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין פה אף אחד ממשרד המשפטים. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> זה פשוט לא הגיוני. דווקא המגזר הכי מוחלש, העמותות, שהן גם מעסיקות, הן לא יכולות לקבל את המקדמות. עזבו מקדמות, לפחות פרסום המבחן הוא כבר מוכן. היא אמרה לי שהוא כבר מוכן. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אין לי שום דרך - - - << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אם הוא מוכן אז הוא ייצא הכי מהר שיש. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אז למה זה רשום 60 יום? << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> כתוב 30. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אחרי פרסום המבחן יש הערות ציבור, אחרי זה נוסח חדש ורק אחרי זה הגשת בקשות ורק אחרי הגשת הבקשות הכסף בבנק. זה עוד חודשיים אחרי פרסום המבחן. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> את רוצה לבדוק, נטע, עם החשכ"ל, לקצר את זה? << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> לקצר את זה, לפרסם את זה בשבוע הבא. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> היא צודקת שמבחן התמיכה מוכן, אני יודע שהוא מוכן. אם יהיה קיצור זמנים, אני לא יודע. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני אבדוק. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> זה רק פרסום. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> זה פרסום ואחרי זה אישור, זה הערות ציבור. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> היא צודקת, פרסום יכול להיות 14 יום. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אבל זה צריך להגיע להערות ציבור, אם יש הערות ציבור משמעותיות צריך לעשות עליהן דיון. אלה תהליכים שלא יושבים אצלנו. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אבל אתה מבין ש-30 יום זה רק מפורסם ועוד הערות ציבור ואחרי זה ייקח לה זמן גם לבדוק את הבקשות. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> את צודקת, אבל זה המצב. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אבל אני מבקשת שתבואו לקראתנו, מה אנחנו שונים? << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אז היא בודקת. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> ביררתי. בסוף יש לנו פה זמנים שאין לנו יכולת לקצר אותם, לפחות לא בחוק. למשל יש פרסום להערות ציבור שהסטנדרט שלו הוא 21 יום. אנחנו ננסה לקצר את זה, אני יכולה להגיד לפרוטוקול שאנחנו נעשה כל מאמץ. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> היו מקרים שקיצרנו. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> זה לא שיקול דעת שלנו, זה שיקול דעת של ייעוץ וחקיקה. << דובר >> אלי דלל (הליכוד): << דובר >> אני יודע, אבל אנחנו יכולים להכתיב את זה. << אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >> אתה לא יכול להכתיב לייעוץ וחקיקה כלום, היא מכתיבה לך. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> הפרסום לדעתי כבר החוצה לגמרי, אחרי הערות ציבור, ולכן אני לא יכולה להתחייב, אני אומרת לפרוטוקול שאנחנו נעשה הכול כדי לקצר את הערות הציבור ואת מה שצריך. << אורח >> רוית גרוס: << אורח >> אדוני, אני מבקשת שתבואו לקראתנו. אני שוב אומרת, אנחנו נפגוש את הכסף רק עוד ארבעה חודשים בסיטואציה הזאת. לעסקים נתתם מקדמות, למה העמותות, שהן גם מעסיקות עובדים, לא מדובר על מקדמות, מדובר על קיצור לוחות הזמנים של הפרסום. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> הנקודה הובהרה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים להסתייגויות. אנחנו מתחילים בהסתייגויות - - - << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מי? רק אני פה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים להסתייגויות של סיעת יש עתיד שאליהן מצטרפות סיעת העבודה וסיעת חד"ש-תע"ל. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני מבקש שלוש דקות זמן דיבור. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> קיבלת. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> ואני מבקש זמן דיבור על כל ההסתייגויות במליאה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו נצטרך להצביע עליהן, אבל אפשר להצביע במקבץ אחד. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה להצביע עליהן, לא נעבור הסתייגות הסתייגות. אני אומר כמה מילים, אבל שיהיה במליאה. בתחילת חודש מרץ ישבתי פה בוועדה הזאת ואני אמרתי, ואני זוכר את המילים שלי, שעד סוף חודש מאי אף מעסיק במדינת ישראל לא יקבל מענק. לא טעיתי בהרבה. בסופו של דבר האירוע הזה שאנחנו רק אחרי חודשיים של תחילת המלחמה שנכפתה על מדינת ישראל, בעיקר על המעסיקים שנאלצו לסגור את הדלתות שלהם, את העסקים שלהם, רק אחרי חודשיים אנחנו מסיימים תהליך של מענקים למעסיקים האלו. זה דבר, לא שהוא פסול, זה זלזול במנוע הכי חשוב במשק הישראלי. בסוף יש פה רק נציגים, אבל גם הנציגים האלו מנהלים עסקים. כמו שאמרת, חנוך, אתה גם ניהלת עסק, 50 עובדים, לנהל עסק של אוכל זה דבר מורכב ומסובך, זה עונש גדול מאוד. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> - - - שאני בטוח שאני לא אעשה אותו אף פעם. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אני מבטיח לך, גם אני לא אעשה אותה עוד פעם, אף פעם. כשמדברים כל הזמן על העובדים, ויש פה נציגים של ההסתדרות, שאני מאוד מתחבר לנושא שצריך לשמר ולשמור על העובדים, ועשיתי את זה כל חיי, ואתם לא מבינים גם כמה קשה להשיג עובדים היום, מה זה להשיג אפילו שוטף כלים במסעדה, עד שקיבלו את העובדים הזרים. כמה פעמים מצאתי את עצמי שוטף כלים במסעדה כי אין עובדים. אבל בסוף מי שמניע את כל העובדים האלו ומי שמשלם להם משכורת, נותן להם מתנה לחג ומחזיק את המשפחות שלהם, זה אותם בעלי עסקים, אותם בעלי עסקים שהתחייבו ולקחו הלוואות ומשלמים את הארנונה ואת השכירות ואת כל הדברים הגדולים והכבדים, זה אותם בעלי עסקים. בחודשיים האחרונים הרגשתי שכל אותם עשרות אלפי בעלי עסקים הם הדבר הכי הכי הכי אחרון בשרשרת המזון של הממשלה הזאת. ויושב שר אוצר במדינת ישראל ומכופף את היד לראש הממשלה של כל מדינת ישראל, שאמור לדאוג גם למעסיקים וגם לעובדים ולכל אחד בשרשרת המזון של המנוע של המשק הישראלי ולא מתייחס אפילו לרצון של ראש הממשלה. וזה הדבר הכי אבסורדי, איך קורה מצב ששר אוצר של מדינת ישראל לא הגיע לוועדה הזאת, לשולחן הזה, לשבת פה, לדבר עם אותם נציגים, לדבר עם חברי הכנסת. לצערי אני היחידי שנשארתי היום פה מהאופוזיציה, הייתי בטוח שיהיו הרבה יותר, כי האירוע הזה הוא אירוע מטורף. כמה עסקים נסגרו, כמה עסקים לא ייפתחו, איך זה משפיע על המשק הישראלי, זה האוצר יוכל להגיד בעוד מספר שבועות או חודשים, ואני בטוח שיש הרבה מאוד עסקים שלא ייפתחו יותר, הם לא יצליחו לפתוח. ולכן כשאנחנו מדברים באירוע הזה על מענקים, תזכרו תמיד שמי שמניע את כל המנוע הזה של הכלכלה הישראלית זה אותם אנשים שמסתכנים, אותם בעלי עסקים שאליהם מגיעות כל התלונות וכל הבקשות מכל הכיוונים. אנחנו נצביע נגד הצעת החוק הזאת, נגד המתווה הזה, כי אנחנו חושבים שהיה אפשר לעשות מתווה הרבה יותר טוב. אני חושב שיש פה ענפים מסוימים שנפגעים מאוד, שלא יצליחו להתאושש, אני חושב שלא ראיתם את כל התמונה. אני חושב שאתם לא מבינים ש-80% ממעונות היום במדינת ישראל הם פרטיים ולא של המדינה וללא ה-80% מעונות יום האלו אתם לא תוכלו לשים את הילדים שלכם ולצאת לעבודה ולא מתייחסים אליהם. אני חושב שהמסעדות מקבלות פה מכת מוות. תעזבו את הכמה מסעדות שאתם מזמינים מקומות בתל אביב ואתם אומרים שאין מקום, אין מקום, אין מקום, זה בקצה, זה אולי 3% מהמסעדות במדינת ישראל. מעל 90% מהמסעדות במדינת ישראל גם ככה נאבקים, ולכו תפתחו היום מסעדה, תבקשו הלוואה מהבנק, הם יגידו לכם: לא, תודה, עם מסעדות אנחנו לא מתעסקים, גם ככה זה עסק שהוא בסכנה כלכלית. אז עכשיו כשאפשר היה לעזור להם אז הממשלה אומרת לא, לא נעזור לכם. אבל כשיתחילו להגיע תיירים בעזרת ה' הם יתחננו שייפתחו עוד מסעדות ויתחננו שבתי המלון שלא עוזרים להם עכשיו ייפתחו, גם ככה חסרות מיטות במדינת ישראל. לכן אני כנציג של יש עתיד אומר לכל אותם בעלי עסקים, לכל אותם מעסיקים, לכל אותם עסקים קטנים, יגיעו גם ימים טובים והממשלה הזאת תחלוף מהעולם ותקום פה ממשלה שתסתכל לכם בעיניים ותדאג לכם, כי אנחנו מבינים טוב טוב טוב, ואני בעיקר, שללא אותם גיבורים בעלי עסקים שמקימים עסקים במדינת ישראל המדינה הזאת מבחינה כלכלית לא תהיה קיימת. וזה יגיע עוד מעט, עוד מספר חודשים זה יחלוף מהעולם. אז לפי השאלה שלך, יש עתיד, מקלב, ואנחנו נדאג להכול. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יש עתיד אצל בנט. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> מקלב, נדאג להכול, אל תדאג, הכול יהיה בסדר, גם לחבר שלך מקובנה נדאג. תודה, זה הכול. אפשר עכשיו להתקדם ולפרוטוקול, אנחנו מבקשים לדבר במליאה על ההסתייגויות. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו נעשה את זה מקבץ אחד. הסתייגות מספר 1. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה לא אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הסתייגות מספר 42. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה לא אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> אנחנו עוברים להסתייגויות ישראל ביתנו. נצביע על זה כמקבץ אחד. הסתייגות מספר 1. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה לא אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הסתייגות מספר 5. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? ההסתייגות לא התקבלה. הצבעה לא אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> בנוסף נרשמו בקשות רשות דיבור לסיעת יהדות התורה לחבר הכנסת ינון אזולאי ולחבר הכנסת יוסי טייב. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> בסדר גמור. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> זהו. אתה יכול להצביע. הצבעה על סעיף 1 להצעת החוק עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד הסעיף? מי נגד? מי נמנע? הסעיף עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 2 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד הסעיף? מי נגד? מי נמנע? הסעיף עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 3 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 4 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 5 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 6 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? עבר. הצבעה אושר. << דובר >> שלומית ארליך: << דובר >> הצבעה על סעיף 7 עם התיקונים שהתקבלו בוועדה. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> מי בעד? מי נגד? מי נמנע? עבר. הצבעה אושר. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> אני רוצה קודם כל להגיד תודה רבה לצוות המסור של הוועדה שישב פה. לנו, חברי הכנסת, זה בסופו של דבר העבודה שלנו, אבל הצוות שישב פה במהלך הפגרה, גם הנהלת הוועדה, גם הייעוץ המשפטי, כולם, גם בשעות האלו, זה לא דבר נפוץ בדרך כלל, צריך לקבל על זה אישורים מיוחדים מיו"ר הכנסת והם ניתנו. אף פעם לא הייתה בעיה שרצינו לקיים דיון ואי אפשר או כן אפשר או מניעה טכנית כזאת, תמיד עשו כל מה שאפשר כדי לאפשר את הדיון וזה חשוב מאוד מאוד. אני רוצה להגיד תודה רבה לכל חברי הוועדה שעשו ועמלו במלאכה, אני רוצה להגיד תודה לכל הנציגים שהגיעו והיו פה. ניסינו ועשינו כמיטב יכולתנו, אני חושב שיש בהחלט מה להראות, יש גם מקרים שבהם לא הצלחנו להשלים את מה שרצינו להשלים ואני מאוד מקווה שנדע להשתפר ולהיות טובים יותר בפעמים הבאות. תמיד צריך ללמוד ותמיד צריך להסתכל, אבל בסוף בסוף בסוף, כמה מיליארדים יש פה סך הכול? יש פה 7 מיליארד שקל שמושקעים באירוע הזה, יותר, כמעט 8 מיליארד. המילה 'מושקעים' היא בהחלט נכונה וגם אלו שלא הצלחנו להביא להם את מלוא מה שהם רצו, אני מקווה שהם לפחות יודעים ומבינים שעשינו כמיטב יכולתנו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני, אפשר? << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> כן, בבקשה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> קודם כל תודה לך, אדוני היושב ראש. אני חושב שהשתדלנו במאה אחוז. אני תמיד הבטחתי פה בוועדה, הצלחה אף פעם לא הבטחתי ואני חושב שגם אתה לא, זו הייתה הבטחה להשתדלות ואני חושב שעשינו מאה אחוז של השתדלות. לא הכול מושלם, אני יודע שיש כאלה שייצאו פחות מרוצים, יש כאלה שאפילו בגדר של ממורמרים, אני מבין את כולם, אבל צריך להגיד גם לבעלי העסקים וגם לכולם, עשינו את המאה אחוז של השתדלות, עשינו את המאה אחוז כחברי כנסת. אני הייתי פה מהקורונה במתווים, אני לא חושב שהיה מתווה שהתעקשנו והיה לנו, תקראו לזה מלחמות או לא, אבל באמת התעקשויות שהתפוצצו פה דיונים והפעם ניסינו ואני חושב שגם הגענו להישגים. אני מסתכל על החשוב מכל, שהיה פה רצון לכולם לעזור לעובדים, עזרנו גם לעובדים החלשים, שזה גם היה הרצון שלכם כמעסיקים והיה חשוב לכם ואנחנו ראינו את זה, ומגיע לכם על זה לבד יישר כוח, שקודם כל דאגתם לאותם עובדים ואחר כך הסתכלתם על עצמכם, יכול להיות שאפילו במידה מסוימת הפסדתם בגלל זה, אבל לא הפסדתם, אני חושב שזה הניצחון הכי גדול שלכם מול העובדים שלכם שאמרתם להם שהם חשובים לכם לפני הכול. אני יודע שיש כאלה שהולכים ואומרים לא מספיק, אולי הציבור יגיד שלא ייצגנו אותו מספיק, אבל אני אומר לכם שגם אתם עשיתם את המאה אחוז. אין מאה אחוז הצלחה, בדרך כלל זה לא ככה, אבל יש מאה אחוז השתדלות וכולנו עשינו את זה. אדוני היושב ראש, אני יודע, ואמרתי, מגיע לך יישר כוח, בזמנים שהיית ומה שעשית, אז יישר כוח. הייעוץ המשפטי, שלומית, אגב ויכוחים, אבל אני חושב שעשינו את הדבר למען כולם. הנהלת הוועדה, טמיר, כולם כמובן. אמיר, אני חייב להגיד לך מילה מיוחדת, אני מאחל לכולנו שלא נצטרך להגיע למתווים שנצטרך להשתמש בך. לצערי אנחנו נמצאים במדינה ככה, אבל מי שהכיר אותך יודע, אני אמרתי פעם שאתה בין היחידים, כי אין לי תקשורת, אבל אתה בין היחידים שיודע איפה הייתי כי הייתי בכל מקום וכשאני מגיע, מרים לו טלפון, הוא אומר לי: מה, אתה כבר שם? אצל אנשים, והיה מחבר בין האנשים. באמת זה לא מובן מאליו, גם אמרו שהיית שם. אי אפשר להגיד שלא היית במקומות האלה, כי אתה ביקרת פיזית, אתה ואנשיך. יש לך אנשים מסורים. מכירים את רשות המיסים רק מהמקום של המס, אנשים ככה מכירים, אתה אומר להם מס הכנסה, רגע, רשות המיסים זה מס הכנסה? עזוב אותי, לא מתעסק איתם, אבל אתם עושים עבודה באמת מיוחדת. ואני אומר לחברי הכנסת, כולנו, גם מהאופוזיציה והקואליציה, ולדימיר ונאור שהיו פה כמעט בכל הדיונים, היום נבצר מהם, הם ניסו יחד איתנו להגיע להבנות, שר האוצר בסופו של דבר, עם כל הביקורת שהייתה עליו, ויכול להיות שגם עכשיו, אבל היום הייתה לי שיחה איתו ואני רוצה להגיד לכם שבסופו של דבר הוא גם הביא את ההסכמה למתווה הזה. יש בינינו חילוקי דעות גדולים בדברים האלה, אבל גם מגיע לו מילה טובה ולראש הממשלה שעזב את הכול ועשה את זה. אני חייב להגיד לכם על אופיר כץ, אולי לא ראיתם אותו פה, אבל, אדוני היושב ראש, אתה יודע כמה אופיר כץ ליווה בעניין הזה. אני חייב להגיד משהו, אני ואופיר חברים טובים, אתמול היה לי איתו בגלל המתווה הזה שיחה, לא הרבה מכירים אותי, אבל רבנו בטלפון, אפילו טריקת טלפון. אז קודם כל מפה אני שולח לו את ההתנצלות, כי זה לא אני וזה לא בתור חברים, אבל זה רק להסביר לכם, אתם המייצגים, שהיינו מוכנים לוותר על חברות, אני בערב הייתי צריך להתקשר לאופיר להתנצל, כי בתור חברים לא מתנהגים ככה, אבל היה חשוב לנו כי באנו מהלב. אבל זה גם אתם, זה בזכותכם, מה שקורה ומה שהשגנו זה בזכותכם. הגננות, אני תמיד אומר שיש לי נגיעה בדבר הזה, אבל לא נגיעה מהמקום הרווחי, נגיעה בגלל שאני מבין את המקום הזה, כי אשתי באה מהמקום הזה. אני לא בעלים של שום מעון, גם אם יש במשפחה, תאמינו לי, הם שומרים את זה לעצמם, תבדקו. זה בסדר גמור, בשמחה, שיהיה לכולם בשפע ובנחת. עובדי הכנסת, שבאמת עושים פה ימים, פרוטוקולים, ערוץ הכנסת. ערוץ הכנסת התפרנס בימים האלה מהרבה כותרות פה, אבל לבריאות, מגיע להם, בחינם, הם לא עושים פרסומות. בשמחה רבה, כל מה שצריך. תודה רבה, נטע וכפיר. כפיר כבר קיבל את הפיצוי שלו. ביטוח לאומי, אלינה. כולם, הסדרנים, משמר הכסף, תמיד כיף לעבור עם כולם. הדובר שלנו אביאל. אז תודה רבה לכולם, אדוני היושב ראש, יגעת ומצאת תאמין. צריך לצאת מפה עם תקווה של דבר אחד, שלא נשתמש בכפתור, זה מה שחשוב, ואם חלילה נזדקק נשתמש בו. שלא נצטרך להפסיד, שההפסדים האלה יהיו כמה שפחות, שיהיה צמצום של רווח ולא הפסד. שיהיו ימים טובים יותר לעם ישראל, תודה רבה לכולם. << יור >> היו"ר חנוך דב מלביצקי: << יור >> תודה. ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 22:14. << סיום >>