פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 126 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 13:44 סדר היום: << נושא >> ישיבת מעקב - מצב מערך ההדרכה בפנימיות הרווחה << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר חברי הכנסת: עדי עזוז קארין אלהרר מוזמנים: ינון אהרוני – מנכ"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי חנן פריצקי – סמנכ"ל וראש מנהל תקצוב וכלכלה, משרד הרווחה והביטחון החברתי אפרת אדרי שרעבי – ראשת אגף בכירה חוץ-ביתי (משפ') ילד/נוער והשמות, משרד הרווחה והביטחון החברתי אסף אליאס – מנהל תחום פ"א מיון ואבחון, חסות הנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי תאיר ראבוחין – רפרנטית רווחה, אגף התקציבים, משרד האוצר מירב גבאי – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אבי אלבאז – הפורום הציבורי - כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל רוני לוין – הפורום הציבורי - כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה בישראל בקי קשת – הפורום למאבק בעוני ד"ר אנה רזניקובסקי-קוראס – חוקרת, מכון ברוקדייל תמר מילינר – עמותת ילדים בסיכוי יואב אפלבוים – נשיא, FICE ישראל, מנהל כפר ילדים ונוער אהבה לשעבר הודיה ירחי – בוגרת כפר ילדים ונוער אהבה אלמוג לינדר – בוגר פנימיית רננים רם פז – מנהל, פנימיית דולב מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מצב מערך ההדרכה בפנימיות הרווחה << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שלום, חברים, חברות, שותפים, שותפות. אני פותחת כאן דיון מעקב על מצב מערך ההדרכה בפנימיות הרווחה בוועדת הצעירים. יש לנו דרך ארוכה כבר שעשינו בוועדה הזאת בנושא הזה וגם בוועדות אחרות. הנושא הזה של צעירים בסיכון ונוער בסיכון ומערך הפנימיות, הטיפול וההדרכה, הוא נושא שהוא גם בלב שלי, אבל גם בלב ליבה של הוועדה. אנחנו פועלים עם אבי אלבאז ופורום הפנימיות ומערך האומנה כבר הרבה מאוד שנים, ואני מודה על השותפות הזאת. וגם יש פה עוד שתי חברות כנסת שהן על הנושא הזה בלב ליבה של העשייה שלהן, קארין אלהרר ועדי עזוז, אני שמחה שאתן כאן. ואנחנו גם מאוד שמחים שגם מנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני, נמצא כאן איתנו, שזה גם אומר עד כמה יש פה בית לנושא הזה, וזה חשוב לנו. אני גם מקווה שיהיו פה בשורות. הנושא הזה נקבע הפעם לא כדיון מעקב שגרתי שוטף, אלא בגלל מצוקה שאנחנו רוצים לעמוד עליה ולנסות גם להביא לפתרון שלה, כי אי אפשר יותר. לפני שאני אקריא כמה דברים שכתבתי, אני חייבת לומר. אנחנו כל כך הרבה מדברים על אחריות המדינה, ואני חושבת שזה אחד הנושאים שהכי מבטאים את מהי אחריות המדינה והתפרקות אחריות המדינה ומהי סולידריות חברתית וחוסן לאומי וחברתי, ומהי התפרקות מהערכים הללו. בסופו של דבר, פנימיות הרווחה של בני ובנות הנוער, אלה לרוב אוכלוסיות שהמדינה היא זו שחייבת לסייע להן למימוש, להגשמה, לכל מה שצריך, אבל גם לרוב אוכלוסיות שהמדינה גם קובעת להן שהן צריכות לצאת אל הפנימייה או אל ההוסטל, תלוי במה אנחנו מדברים, לסירוגין. זאת אומרת שאם המדינה גם דורשת, על אחת כמה וכמה, לא רק בגלל מצבן, המדינה גם חייבת לתקצב וגם חייבת לממש את כל חובותיה. אני פגשתי כבר הרבה מאוד גם בוגרי פנימיות וגם מדריכים, ועל פי כל מחקר של כל הארגונים, דמות המדריך או המדריכה היא דמות קריטית. מה שקרה בשנים האחרונות זה שדמות הש"ש של השירות הלאומי הפכה לדמות יותר משמעותית ממדריך כי היא יותר יציבה, בגלל שזה לפחות לתשעה חודשים עד שנה לעומת השלושה חודשים עד חצי שנה שמדריך שורד. מה שקורה, זו תחלופה שמגדילה מצבי סיכון, שהיא מייצרת עוד יותר אובדן אמון, שהיא מקשה מאוד נפשית. ואם לא נטפל בבעיות העומק של היעדר יכולת לייצר את אותה שכבה שמגיעה להדרכה במקומות הללו כדמות לחיים, אנחנו מאבדים את אותו נוער ואנחנו גם מאבדים את עצמנו. סליחה על הפאתוס, אבל אני באמת מאמינה בזה. כ-6,300 ילדים ובני ובנות נוער במצבי סיכון והדרה מתחנכים בכ-120 פנימיות רווחה בפריסה ארצית. במאי 2025 הוצגה לכולנו התחייבות ברורה להגדלת שכר מדריכי פנימיות הרווחה בהיקף של כ-100 מיליון שקלים, וגם התבססנו על הנתון הזה בדיונים שהיו מתוך הבנה - - - << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> עם המספר 100 אני לא מסכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא 100? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> לא, אני לא אמרתי אף פעם מספר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, תכף נדון בזה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל הייתה בקשה של גפני ל-30 מיידית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ה-30 מיידית זה משהו אחד. הייתה התחייבות של תוכנית - - - << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אמרתי לו לא. אמרתי לו, הוא יו"ר ועדת הכספים, הוא יכול להעביר 30 מיליון. אני בוודאי באותו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עם מה שאני רואה בוועדת הכספים, אפשר להביא גם 200 מיליון. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה היה בדיון בוועדת הכספים. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> נכון. הוא יו"ר הוועדה, הוא יכול להביא כמה כסף שהוא רוצה, לי יש מגבלות. אבל תכף אני אתייחס. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק רוצה לומר, סליחה על העוקצנות, אם כבר נכנסנו לתוך זה, רק על ההילולה שלא התקיימה בסוף במירון יכולנו לקחת את ה-120 מיליון שקלים. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> מסכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזו הזיה, נותנים סכומי עתק שיכלו פה לממן הכול למקום מופגז תחת ארטילריה, כן? שאי אפשר להתכנס בו עם הוראות פיקוד, אבל לזה לא. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כשהם רוצים כסף הם יודעים לדרוש. על 200 איש, כן? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סדרי עדיפויות, זה סדרי עדיפויות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. יש קושי בהרבה דברים בגלל המלחמה, וברור שיש עלויות, אבל גם יש דברים שאפשר, ואני רואה אותם יום-יום בוועדה שלי פה ובכספים, כמה אפשר. אני רק אתן נתון, כי אני דילגתי פה על כל זה כי עשיתי הרחבה. לפי נתוני מכון ברוקדייל, כ-84% מילדי פנימיות הרווחה מציינים את המדריך כדמות מרכזית בחייהם. זאת אומרת, זה לא רק מה שאני פוגשת, אלא ממש נתון ממשי שאנחנו לומדים ולומדות אותו. ואני גם פוגשת הרבה מדריכים שכן נשארים לאורך השנים, ואני רואה את הדמות המפוארת שהם, אני רואה מה זה להיות אדם שעובד במקום שהוא שליחות נטו. וזה מה שהייתי רוצה שהמדינה תשאף לבנות ביד נדיבה ולא קפוצה, מתוך הבנת עומק ולא הרבה רהב, שהוא לא נמצא בפנים. ינון, סליחה שאני נותנת לקארין, כי היא צריכה לחזור לחוקה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, תודה רבה, נעמה, על קיומו של הדיון הזה. זה לא סוד שיש למכביר דוחות שמדברים על הצורך האקוטי בהעלאת שכר המדריכים. דיברה נעמה בהרחבה, אני לא אוסיף, שדמות המדריך היא משמעותית, ודיברה נעמה על העובדה שבסופו של דבר המדינה בוועדת החלטה בנוגע לילד היא זו שמוציאה אותו מבתי הורים. והמדינה לא יכולה להחזיק בחבל בשני הקצוות שלו ולהגיד: אני החלטתי להוציא, אבל אני לא דואגת. תראו, במלחמה שנמשכת כבר נצח אנחנו רואים שיש נשירה יותר מהירה ממה שהיה עוד קודם, וגם קודם היה קשה. צריך לזכור שמדובר על שכר של גג 7,500 שקל. אני אומרת לך, אדוני המנכ"ל, אנשים באים מתוך תחושת שליחות, אבל איך אומרים? עם שליחות לא הולכים למכולת. ולכן זה לא מספיק, זה ממש ממש לא מספיק. אני מבינה, מה זה אני מבינה? אני יודעת, היה קיצוץ רוחבי של 3%. אני באופן אישי חשבתי שמשרד הרווחה צריך להיות מוחרג מהקיצוץ מפאת ריבוי האתגרים, אבל לא נאמרה מילה, לא ציוץ, צרצרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, הצענו את זה שהוא יוחרג. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> יש שר ממונה, למה הוא לא ביקש להחריג את המשרד? למה הוא לא הפעיל את כל המנופים שלו כדי שהמשרד - - - << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הוא ניסה, אבל אני לא פה בשם השר. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אני לא באה אליך בטענה בשם השר. מה אני אומרת? גם אתה, אדוני, בתשובה שלך ב-21 באוגוסט, גם אתה אמרת, אני רואה בזה יעד מרכזי. אני מבינה את ריבוי האתגרים, ואני רוצה גם להגיד לך שאם לא נעלה את שכר המדריכים, המדינה תמצא הרבה יותר אתגרים מהילדים האלה. ילדים שלא מלווים, שיש אירועי אלימות, שאין להם למי לפנות, שאין להם את האח הבוגר והדמות שהיא העוגן באותה פנימייה, אנחנו נמצא אותם בפשיעה ברחוב. ואנחנו רואים מה קורה בנתונים. הטיפול בפשיעה הוא לא מבצע שיטור, זה לא טקס חלוקת דגלים ליום העצמאות, זה טיפול שורש. ואני מבקשת ממך, אדוני המנכ"ל, אני יודעת שזה חשוב לך, ולכן אני באמת מבקשת להקצות כספים. לא מדובר בסכומים אסטרונומיים. הדוח של BDO שיצא מטעם הפורום מדבר על 75 מיליון שקלים. באמת, זה גרעינים לעומת שטויות שמוציאים עליהן בממשלה. באמת, כשציינה נעמה את האירוע של מירון, תקשיב, זה מזעזע. ואני באמת מפצירה בך למצוא את הכסף הזה, כי אני אומרת לך, בסוף זה עליך. אני מסתכלת מסביב, אין אף אחד, יש רוח, ואתה המפקד של האירוע. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אגב, השארת המשרד הזה ללא שר כל כך הרבה זמן, שר קבוע, זו באמת חרפה, לצד משרד הבריאות. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> לא, עכשיו בפרוטוקול יש שר קבוע. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ועוד חמישה משרדים? באמת. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> - - - קשה לי, אבל נוח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לכן אני שואלת אותך על זה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> קשה ונוח זה לא מסתדר, ינון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק אומרת שהסיפור של אחריות המדינה, משרד הפנים, הבריאות, הרווחה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> תיירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> התיירות בתוך, נכון. תודה רבה, קארין. עדי, לפנייך אני אתן למנכ"ל משרד הרווחה, ינון אהרוני. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אני נשארת רק כדי לשמוע את הבשורה, ינון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, אני בטוחה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תעבירי לפריצקי, כי אולי הוא גם רוצה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> לא, זה תואם כבר מראש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מניחה שתואם מראש, אני נוטה להאמין. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> את צודקת. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> זה נסגר כבר לפני חודשיים, כשעבר תקציב המדינה, אבל בסדר, תכף נדבר. קודם כול, כבוד היו"רית, אני רוצה להגיד לך תודה רבה שהזמנת אותי לדיון הזה. אני באתי לפה כמו לכל דיון שהיה בסוגיה הזאת, כל הדיונים שהיו בכנסת, לא משנה באיזו ועדה, בסוגיה הזאת הגעתי. בוועדת הכספים, בוועדת הצעירים, בוועדת העבודה והרווחה, לכל דיון הגעתי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ייאמר לזכותך, נכון. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כי הנושא הזה לגמרי מעסיק אותי באופן אישי, את מנהלי היחידות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, ינון, סליחה, אתה תמיד גם עונה, אתה תמיד זמין, חשוב לומר את זה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה לא עם כולם ככה. גם אם אני לא תמיד מסכימה, אתה תמיד זמין, עונה, קשוב ויש לי המון הערכה לזה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> תודה רבה. אבל זה צריך להגיד שאפו גדול לרועי. בסוף רועי יושב לכולנו פה ומוודא שאנחנו נותנים תשובות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה לא קורה עם כולם, אני לא יכולה להסביר עד כמה זה לא קורה עם כולם. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> ברור. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הוא כבר כל כך מקצועי, הוא יכול לכתוב את התשובה לבד, שתדעי לך. הוא לא צריך את הסמנכ"לים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני למדתי, עכשיו אני אפול עליך. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני רוצה להגיד כמה דברים. אני באמת מגיע לכל הדיונים כי הנושא הזה מאוד מעסיק אותי. בדיון האחרון שהייתי בתחום הזה זה היה בוועדת הכספים, אני פחות אחזור על מה שאמרתי שם, אני מקווה שאני לא אשעמם אתכם. אני רק אגיד שלא נקבתי במספרים, אבל אמרתי שבתקציב 2026 אנחנו נתחיל פעולה דו או תלת-שנתית שתביא את המדריך מנקודה A לנקודה B, שהיא נקודה מאוד מאוד טובה. אני גם אמרתי שם שאנחנו התחלנו עם מטפלים ומדריכים במוגבלויות, וזה היה היעד הבא. נכנסה המלחמה קצת וזה שיבש את החיים, אבל זה היה בתוכנית העבודה של משרד הרווחה, לטעמי עוד לפני שהגעתי. חנן פה הוא קצת יותר מבוגר ממני, נכון? זה עוד היה טרום הגעתי. המשרד החליט, אני רק הגעתי, יישמנו במוגבלויות ואנחנו עכשיו מיישמים/ניישם מהלך דו או תלת-שנתי גם עם המדריכים. אגב, אלה לא רק המדריכים בפנימיות, זה גם בחסות הנוער, ואנחנו עושים מהלך על כל הטווח, מה שנקרא, באמת כי אנחנו מבינים את הצורך. אני לא רוצה להרחיב פה על ההבנה והמשמעות האדירה שיש למדריך בעינינו, בעיני אנשי משרד הרווחה. כל מה שאני אומר פה, אני מניח שיהנהנו אנשי המקצוע, בטח תיתני להם את ההזדמנות להגיד והם יגידו את זה. אנחנו רואים בהם ציר מרכזי מאוד במערכת ואנחנו בנינו תוכנית עבודה שמתכנסת היטב עם מה שהפורום בראשותו של אלבאז, ופריזדה, שלא הגיע, חשבתי שנפגוש אותו פה היום. לא נורא, לא צריך להתנצל בשמו, הכול בסדר, רק חשבתי שאני אראה אותו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הוא גם כתוב לנו. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כן, אני הנחתי שהוא יהיה. גם ראשו מונח בסיפור הזה באופן מלא, אבל אלבאז הוא המנכ"ל וזה בסדר גמור. אני רוצה להגיד בקצרה אילו פעולות עשינו ואנחנו עושים בימים אלו, אחר כך אפרת תרחיב עליהן קצת, וזה כחלק ממהלך כולל. אבל לפני שאני אגיד את זה אני רוצה להגיד מילה. בשבילנו במשרד הרווחה הסיפור של המדריך לא ייגמר בעוד תוספת שכר ועוד מענק כזה או אחר. כוונתנו היא שמדריך שמגיע למערכת הרווחה ידע שהוא נכנס מדריך, מסיים סמנכ"ל במשרד הרווחה. למה אני מתכוון? אנחנו עובדים קשה על להפוך את שדה הרווחה לשדה שאנשים מתנהלים בו. היום כל מדריך בכל פנימייה הוא במקרה הטוב חושב שהוא מועסק של עדנים או נרדים או כל עמותה, הוא לא מבין שהוא חלק ממערכת הרווחה של מדינת ישראל, הוא חלק ממערכת הרווחה. בניגוד למערכת הבריאות, שאחות, לא חשוב איפה תשימי אותה, היא יודעת שהיא חלק ממערכת הבריאות. ברווחה עוד לא השכלנו לעשות את זה. התחום הראשון שיחווה את החוויה הזאת של לאגם אותם ליחידה אחת, לא בהיבט של יחסי עובד-מעביד, אלא בהיבט שכולכם עובדים שלי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חבל, הייתי שמחה שגם ביחסי עובד-מעביד. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> באידיאל שלי הייתי רוצה שמדריך יתחיל בנרדים, שלוש שנים מדריך, יעבור לעדנים, יהיה רכז, יעבור לפנימייה בחולון, יהיה מנהל הפנימייה, ויהפוך להיות מפקח מחוזי במשרד, ואחרי עשר שנים, 15 שנה, הוא סמנכ"ל במשרד הרווחה. זה המסלול שצריך להיות כאן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אז זה אומר שהוא צובר ותק שמתחשבים בו וזה אומר שיש הכרה על הרצף התעסוקתי שלו, האם זה נכון? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני אגיד ככה. הכרה לניסיון, בוודאי שזה רלוונטי, מפקח בחסות הנוער. אני לא יורד לפרטי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל לא הכרה בזכויות שהוא צובר. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אין כבר את המושג הזה. אין פנסיה תקציבית, זה כבר לא רלוונטי, הזכויות האלה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> רגע, הוא רוצה לתת לו אופק תעסוקתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אני מקבלת כל מה שהוא אמר, רק אמרתי שההבחנה הזאת - - - << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כבוד היו"רית, זה כבר לא רלוונטי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אם הבנתי, הדבר הזה שאני חלק מסביבה שהיא עולם משרד הרווחה, זה דבר שהוא חשוב. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> הוא רוצה לתת לו רק אופק. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> לא, זה ממש חשוב. אנחנו עושים את זה גם קצת כי אנחנו אגואיסטים, אני רוצה שהאנשים הטובים יישארו אצלי, היום הם בקושי באים אליי. מחר, שהם ידעו שהם באים אליי לא לתפקיד סטודנט לשנה-שנתיים, אלא הטובים יישארו, 5%, 7%, 10% יוכלו להישאר ולהתפרנס במערכת שלי במגוון רחב של תפקידים. זה יביא את האנשים, בנוסף לשכר, בנוסף למלגות וכך הלאה, שאני אולי אגע בזה בכמה מילים ובזה אני אסיים. אם יש שאלות, בשמחה רבה. אני אגיד שבשנה האחרונה – וכל מה שאני אומר, מי שעושה את זה אלה אפרת ואסף שנמצאים פה והצוותים שמאחוריהם – אחת, הגדרנו בשנה האחרונה את העבודה הזאת כעבודה מועדפת. זה לא כסף גדול, אבל א', זאת אמירה של המדינה, ב', זה נותן כסף אחרי שלושה-ארבעה חודשים, נדמה לי. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כמה כסף זה? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> 10,000 שקל לשנה אני חושב, נכון? משהו כזה. אני נזהר בפרטים, אפרת או אסף ירחיבו מאוד, בעיקר אפרת מובילה את זה במשרד. אנחנו מטייבים את העבודה בפנימיות באמצעות עו"סים מקצועיים שמלווים את המדריכים האלה. בעבר מדריך כזה היה מתחנן שמישהו יעשה לו הדרכה, יחנוך אותו, יאפשר לו לפרוק את מה שעובר עליו וגם יעזור לו, ייתן לו עצה טובה, יגיד לו: שמע, הילד התנהג ככה, תעשה ככה, תעשה אחרת. היום זה כבר נהיה כמעט מודל מלא שעובד בתוך הפנימיות. זה לא מחליף שכר, אבל זה תומך את האירוע הזה וזה מאוד מאוד חיוני. המדריך צריך להרגיש שהוא בסביבה בטוחה שעוזרת לו להתמודד עם הקשיים, כי הקשיים הם רבים. אלה לא פנימיות של משרד החינוך, אלה פנימיות קצת יותר מורכבות. אנחנו עושים קבוצות חוסן למדריכים האלה בתוך הפנימיות ביחד עם הקואליציה לטראומה ובשיתוף עם הפורום של אלבאז. תוכנית חופים, אנחנו הפעלנו כבר, זו שנה שלישית לדעתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> שנייה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> עכשיו, עכשיו יתוקצב הלג השלישי למלגות למדריכים. אפרופו המודל, אני רוצה, מדריך כזה שהוא טוב, אני אתן לו מלגה, הוא ילך ללמוד ויתחיל להסתובב, לרוץ, להתקדם בתוך המערכת. והדבר האחרון שאנחנו כרגע עושים הוא תוכנית הכשרה לסגל הניהולי, לרכזים ולמנהלי הפנימיות האלה. אנחנו מוציאים תוכנית מאוד יוקרתית, דו-שנתית, לא מופע כזה חד-פעמי, שיכשיר אותם ויהפוך אותם לאנשים יותר מוכשרים ויותר מקצועיים. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, אני עמדתי פה יותר מפעם אחת ואמרתי, ב-2026 אני אתקצב. אני לא אגיד כמה תכננתי לתקצב, אבל אני יכול להגיד שלאור המצב הקשה, אגב, המספר 3% הוא קצת הטעיה. במספרים אלו מספרים אדירים שחתכו. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני לא רוצה לפתוח את זה פה, שאלו אותי, כבר אמרתי. אבל אני אגיד ככה. השנה אנחנו נתקצב את הפעילות הזאת ב-20 מיליון שקל. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> מה זו הפעילות? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> זאת פעימה ראשונה. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זו העלאה בשכר? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני לא משלם שכר. חנן ירחיב, אבל אני אגיד רק במילה. אני עובד לפי מודל תעריפי, אני מגדיר בתעריף: לפנימייה יש X עבור שכירות, Y עבור אוכל, Z עבור שכר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אין להם חירות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> אבל רגע, ינון. הכול עלה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> מה הכול עלה? << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כל המחירים עלו. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הפנימיות האלה מופעלות על מכרז מלפני שנתיים. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> נו, אתה יודע כמה עלה יוקר המחיה? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> ינון, תן לי להגיד מילה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הנה, חנן יעזור לי. בבקשה, חנן. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> משרד הרווחה מאז ומתמיד שומר על תעריפים ריאליים. זה אומר שאת כל השינויים בהסכמי השכר במודל המייצג אנחנו מקפידים לעדכן. רק החודש עדכנו את שכר המינימום, עדכנו בסדר גודל של עלויות של למעלה מ-200 מיליון שקל לתעריפי המסגרות אצלנו. אנחנו כל הזמן שומרים על תעריפי המשרד ריאליים. מה שינון מדבר כרגע זה מעבר להעלאות הקבועות והרגילות של הסכמי שכר ומדד שאנחנו במודל המייצג של פנימייה, בשורה של העובד המייצג ששמו מדריך לצורך העניין, אותו אנחנו הולכים לשדרג. כתוצאה מזה כל תעריף הפנימייה וכל תעריף המודל יתעדכן בהתאם. זה מעבר לשינויים התכופים, זה מעבר למדדים, זה מעבר לשכר המינימום. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> זה מעבר ליוקר המחיה? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> זו בדיוק הכוונה. כאשר התעריפים ריאליים ופה נשארים ריאליים, והעדכון של שכר המדריך יהיה, כמו שהוא אמר, בפעימות, אבל הוא יעודכן בהתאם למודל הנורמטיבי של כל הפנימיות. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> חנן, יש לי שאלה ואני הולכת. אני הבנתי ממך, ינון, ואני שמחה לשמוע, שמוציאים לתוכנית יוקרתית, שנותנים חוסן, כל הדברים שציינת. מה שאתה אומר, 20 מיליון, זה און טופ? << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> זה רק לשכר, כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> וזה ייכנס לתוך התעריף פר ילד. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> חנן, זה אליך. האם התעריף פר ילד מתעדכן גם ביוקר המחיה לעניין אוכל למשל? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> התשובה היא חד משמעית כן. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> בלי קשר. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אמרתי, ללא שום קשר לעניין, כל מרכיבי המודל מתעדכנים באופן תדיר. זה נעשה כמשהו שאנחנו חושבים שאנחנו אחראים עליו וחובתנו להשאיר את התעריפים ריאליים בהתאם לכל העלויות שחלות במשק. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, יש לי שאלה ספציפית על זה. למשל אם המכרז הוא לפני שנתיים וברכיב של התקן, התעריף של האוכל, של המזון, בשנתיים האחרונות מדי שנה חל עדכון גם על הרכיב של המזון Stand alone? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> דבר ראשון, צריכים להבין, על מזון ספציפית, אנחנו לא מתייחסים לכל מרכיב ספציפי, אנחנו מתייחסים בעיקר לשכר עובדים, כאשר שכר עובדים, המדגם המייצג שלנו מתעדכן בהתאם, ולגבי כל שאר המרכיבים, מרכיבי אחזקה שאינם שכר, אנחנו מעלים את זה בהתאם למדד. << דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >> כלומר, זה רק מדד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, אבל גם לא הבנתי את החלוקה. יש את האחזקה ויש את הרכיב של כוח אדם, אבל יש גם עוד רכיבים, יש את הפעילויות, מזון. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> לא, אמרתי, מבחינתנו, אחזקה כוללת הכול: כביסה, כלכלה, מזון, שכר דירה וכולי, כולו מתעדכן בהתאם למדד המחירים לצרכן. המרכיבים של שכר בהתאם למודל המייצג מתעדכנים כל אחד בהתאם לתחומו: שכר המינימום, שכר אחיות, שכר עובדים סוציאליים וכולי. כל אחד מתעדכן בהתאם לתחומו והוא משנה את השורה האחרונה של הפנימיות בהתאם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אבי, אתה רוצה להתייחס לזה? << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> קודם כול, אני רוצה להגיד שלאורך כל הדרך, וזה באמת ייאמר לזכותם של ינון, אפרת כמובן, כולנו רואים עין בעין את החשיבות של המדריכים ולרגע לא היו פה חילוקי דעות. וזה חשוב להגיד, זה גם לא מובן מאליו. מה כן חשוב להדגיש? אחת זה שבסופו של דבר השכר של המדריך בניכוי, הסתכלנו במכרז, יש מדריך, מדריך מוביל, וזה שכר מעביד מה שנקרא, בסופו של דבר, כשאתה מנכה את כל הדברים האלה, זה סביב שכר המינימום. בתהליך שאנחנו עשינו - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סביב שכר המינימום ועוד 10%. << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> יש גם כמובן, אבל זה בנפרד, שעות נוספות ושבתות, אבל אני גם יכול לעבוד בתחנת דלק ואני אעבוד שעות נוספות, על פי חוק אני מחויב לקבל וכולי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה לפני. אבל עזוב, בסדר. << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> לא, אבל בגדול זה האירוע. בתוך התהליך שעשינו, זיהינו שיש פה פער של סדר גודל של כ-17%, אנחנו יודעים גם לתמחר אותו, שזו תוספת של עוד 1,800. זאת אומרת שאנחנו מדברים פה על שכר הוגן שצריך להיות סביב ה-8,000 וקצת שקלים, הברוטו, לא מעביד, למדריכים. בתוך הדבר הזה, אם אנחנו לוקחים את ה-20 מיליון התוספתיים שייצבעו לדבר הזה, אנחנו לא נצליח להגיע לסדר גודל של כ-1,600 תקנים. בפועל זה למעלה מ-3,000 כי יש כל מיני חלקיות משרה כאלה ואחרים. אבל חשוב להבין שזו בשורה חשובה, אבל היא לא מספקת כדי לעצור את הדימום. והחשש הוא שלאור גם המלחמה המתמשכת וגם שאגת הארי וגם עם כלביא, ומי יודע מה יהיה מחר-מוחרתיים, הדברים האלה רק יגבירו את הקצב. עכשיו אני מחזיר רגע לדיון פה, בשעתו דובר על כך שננסה לייצר פה איזושהי קופה משותפת. זאת אומרת שהמשרד יעמיד 20 מיליון שקלים לשכר וגם האוצר יעמיד עוד 30-20 מיליון שקלים כדי לייצר איזו קופה משמעותית של כ-60 מיליון, שזה ייתן מענה הרבה יותר מדויק לפער שאנחנו מדברים עליו. השאלה היא איפה זה עומד פה ואם אפשר באמת לחתור לדבר הזה, כי אני חושב שזה ימצה הרבה יותר את הפער ויתן מענה הרבה יותר מדויק עם בשורה באמת לפנימיות. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> תראו, אני לא מנכ"ל האוצר, ויש פה גם נציגת אגף תקציבים, אבל אותם 20 מיליון שאנחנו כן הקצינו השנה, זה מהתקציב התוספתי שהיה למשרד, שאת התקציב התוספתי אני מקבל מאגף התקציבים באוצר. אני לא מייצג אותם, היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה, אבל אני לא מכיר שלמנכ"ל האוצר יש תקציב שהוא יכול להחליט לפה או לשם. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> לא, אבל ינון, כן אמרת, ואני מבהיר, שאנחנו מדברים על תהליך דו-שנתי או תלת-שנתי כאשר אנחנו מחויבים לשים את זה במסגרת סדרי העדיפויות הגבוהים שלנו. אם בשנה הבאה לצורך העניין לא יהיה תקציב או שמשרד הרווחה לא יקבל תוספות, זה סיפור אחד. אבל בתוכנית שלנו מדובר כרגע שה-20 מיליון שקל זה חלק מתהליך דו או תלת-שלבי, תלוי במקורות שיהיו לנו בשנת התקציב 2028-2027, אבל הרעיון המרכזי הוא חד משמעית להגיע לסדר גודל של 60 מיליון שקל שדרוג בתחום הפנימיות. אנחנו גם מדברים, כמו שינון אמר, על חסות הנוער, אנחנו חושבים שנצטרך לשים שם גם סדר גודל 15 מיליון שקל, כך שבסופו של יום אנחנו נגיע לסדר גודל של 100 מיליון שקל בלונג ראן. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, חנן, אבל אתה אומר תהליך תלת-שנתי, וכרגע הפעימה הראשונה עתידה להיות 20 מיליון שקלים, שזה - - - << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> פעימה ראשונה היא על בסיס של 20 מיליון שקל, תתחיל ב-1 בספטמבר. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> היא כבר, לא עתידה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> ב-1 בספטמבר. ומתי צפויה הפעימה השנייה, ב-2026? << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> כשיהיה תקציב מדינה, ב-2027. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כלומר, זה לא תלת-שנתי, זה חד-שנתי. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בשנת התקציב הבאה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זהו, זה לא תלת-שנתי, זה שנתי. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני אסביר. תראו, עמדה בפנינו דילמה. אתה מכיר אותה, כולכם דיברתם איתי בטלפון ועוד רבים וטובים, ואמרתי, כמו שזה מסתמן, השנה לא יהיה תקציב לפנימיות על אף ההתחייבות שלי. אני הודעתי בריש גלי לכולם. ובסופו של דבר, כשנסגר התקציב בישיבות פנימיות מאוד משמעותיות, החלטנו כן לשים תקציב השנה כבר, בעיקר כדי לסמן למערכת שאנחנו לא מוותרים על הדבר הזה, אבל אני יכול להגיד לכם שיש מחיר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל האם זה תקציב שהוא בנוי כתלת-שנתי או שהוא כרגע כסימן דרך? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, הוא לא תלת-שנתי, זה מה שחנן אמר, חד-פעמי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה לא חלק מתוכנית ארוכת טווח. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> חד משמעית כן. אנחנו מדברים על תוכנית תלת-שנתית שבה בגדול מדובר על 20, 20, 20, או בהנחה שיהיו לנו יותר מקורות ב-2027 נצליח לסגור את כל האירוע ב-2027. הכול בכפוף לתקציב מדינה, ואני חזרתי ואמרתי שזה יהיה בראש סדרי העדיפויות שלנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה תקציב צומח. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> כן, אבל לצורך העניין זה יהיה 20 על 20 על 20 כמובן, כאשר בשלב האחרון זה יהיה 60 מיליון שקל. כמובן שאם לא יהיה תקציב מדינה ב-2027, או שהוא יידחה, או שמשרד הרווחה לא יקבל תוספות, היכולת שלנו לעמוד בהתחייבות הזאת, אני אומר, התחייבות מותנית, היא תהיה מאוד בעייתית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש לי שאלה טיפה יותר לחדד, אם אפשר. אם אין תקציב, אין תקציב, הכול חלקי 12 ויוצאים לסבב בחירות והכול, זה כבר מצב שקורה לגבי הכול, כל תוכנית, כל תקצוב, זה מצב נתון לגבי כל דבר. במידה שיש תקציב, אני רוצה בכוונה לשאול, ואין תוספת, אבל יש טייס אוטומטי, האם אתם מתעדפים את זה? אני הייתי מעדיפה תוספת לרווחה, אבל חשוב לי להבין את זה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני לא מוסיף כלום. ה-20 מיליון הם - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כי הכול התייקרויות בעצם, הכול הולך רק למה שיש. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני יכול לנסות להסביר. ה-20 מיליון נכנסים לבסיס התקציב, וזהו, מפה For good. אם בשנה הבאה, כשיהיה תקציב מדינה, ונראה מה יהיה החלק של המשרד, אנחנו נחליט מה התוספת הבאה על ה-20 מיליון. אבל בסופו של דבר, כמו שחנן אמר, יש לנו תוכנית דו או תלת-שנתית בהתאם לתקציב המדינה איך להביא את שכר המדריכים לנקודה שאנחנו רוצים להגיע אליה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת אומרת, יש גם כוונה אולי להביא כבר בסוף 2027 את המיצוי של התוכנית התלת-שנתית. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> יכול להיות. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> נכון, הכול תלוי בתוספות התקציביות שיהיו לנו ב-2027. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> מאוד תלוי מה יהיה. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אם אנשי האוצר שנמצאים פה יהיו טיפה יותר נחמדים ב-2027. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יותר נדיבים. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> יותר נדיבים ויותר נחמדים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> פחות להילולות שלא יתקיימו בגלל הפגזות, הרבה יותר בשביל - - - << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו ננסה לעשות את זה בשנתיים. בהנחה שהתוספות יהיו בדומה למה שאנחנו מכירים ויודעים, אנחנו נעשה את זה בתוכנית תלת-שנתית. דהיינו, הפעימה האחרונה תהיה ב-1 בינואר 2028, בהנחה שיהיה תקציב מדינה כמו שצריך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חנן, לפני שעדי גם תדבר, לי רגע חשוב לומר משהו. אני בכנסת משנת 2021, ואנחנו יודעים כבר על קריסת היכולת, של מדריכים בכלל אגב, במשרד הרווחה, להישאר נוכח שחיקת השכר, השכר המאוד נמוך והתנאים הלא פשוטים. ובסוף, קשה לי עם זה שמשרד הרווחה, האנשים הכי טובים, וכבר אמרתי, עונים תמיד, הכי נכונים, הוא בסוף משרד שלא אומר תמרור אדום, הוא תמיד מנסה להסתדר. הוא לא אומר, רגע, פה אנחנו לא יכולים לעמוד בזה יותר, אנחנו צריכים תוכנית נדיבה, מתוקצבת, אחרת זה לא יוכל לעמוד. אני יודעת שזה לא פשוט, כי משרד רגיל להסתדר עם החור בגרוש, עם מה שיש, אבל בסוף הסיפור של המדריכים, ובטח בפנימיות הרווחה, אבל גם בפנימיות של אנשים עם מוגבלות, הוא סיפור כאוב, קשה, הוא כמעט בלתי אפשרי. כל הדבר הזה של פירורים ופלסטרים, אני חושבת שאנחנו לפני קטסטרופה. בגלל שאנחנו בתוך טראומה לאומית, בגלל שיש לנו הרחבה של המצב, בגלל שיש עוד הרבה פצועים בגוף, בנפש ומצבי סיכון שהתרחבו, כל הדבר הגדול הזה לא מאפשר לנו אם לא נרים דגל ונגיד: אנחנו כמשרד, האוצר לא חייב לתקצב – חייב, אבל לא משנה – יכול לא לתקצב, אנחנו כמשרד מרימים תוכנית לאומית שאפתנית שמשמעותה מניעת הקריסה. אתה יודע למה זה יהיה חייב להתקבל בסוף? כי במונחים של תוכניות לאומיות אחרות לא מדובר בסכומי עתק. מדובר בסכומים שאין לכם, אבל לא מדובר בסכומי עתק. לא מדובר פה ברפורמות של מיליארדים, לא מדובר פה במשהו שיקריס את המערכת, אם כבר, רק יבנה אותה. מדובר פה במשהו שעל כל הרצף בין עשרות מיליונים לכ-100 מיליון על הרצף אתה מבריא ענף שלם. אני לא מכירה הרבה ענפים שאפשר להבריא בסכומים כאלו. בעיניי, אם יש לי איזושהי בקשה גם, כי ברור לי שיש את הרצון הטוב ואני מלאת הערכה לכל מה שאתם עושים, אני חושבת שיש רגע שצריך לבנות תוכנית שאפתנית, תוכנית דגל שאומרת, אנחנו הנחנו רגע לפני הקריסה כי אנחנו מזהים כמי שעוסקים בשירותים החברתיים, כמי שעוסקים ברווחה, אנחנו מזהים את הקו האדום, והוא קרוב. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני מסכים עם כל מילה, אני רק אגיד שיש תוכנית כזאת. אפרת כתבה אותה, אבי כתב גם, תוכניות בערך מקבילות, בערך באותו זמן. אגב, הגיעו בערך לאותן מסקנות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, את של אבי ראיתי. אגב, זה דומה באמת? אוקיי, מעניין. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> ואנחנו בעיצומו של המימוש של התוכנית הזאת. אבל אני מסכים עם מה שאת אומרת, אני לא מתווכח עם מה שאת אומרת. אבל רק תדעי שמערך הפנימיות הוא אחד המערכים, ובוודאי ובוודאי חסות הנוער הוא מהמערכים היותר מנוהלים במשרד הרווחה, עם פוקוס מאוד צמוד, גם של חנן, גם שלי, גם של אתי הסמנכ"לית, שהפנימיות כפופות אליה בסופו של דבר. אני אגיד לך משפט אחד, ברשותך, אולי איזה שיעור. לא שיעור, קטונתי, אבל אני אגיד. תראו, בסוף כשאני מסתכל על מערכת הרווחה יש המון נושאים. יש סוגיה של אזרחים ותיקים, ויש סוגיה של אנשים עם מוגבלות, ויש עוד המון המון סוגיות, ואחת מהסוגיות זו סוגיית נוער בסיכון רבתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> וכשאני יושב בביתי עם מוח קר, תראי, כמה שאני אשקיע במוגבלויות, אני לא אשנה את המצב של האדם עם המוגבלות. אני אעשה אותו יותר טוב, אני אעשה להם חיים טובים, אני אשפר, אני יכול לשפר להם את איכות החיים, להם, לבני משפחותיהם, ואני לא מזלזל בזה, זה חשוב מאין כמוהו, אנחנו לא צריכים להוכיח שאנחנו מתאבדים על הדבר הזה. אבל אני לא אוציא את המגבלה מהאדם, הוא יישאר עם המגבלה לכל חייו. אזרחים ותיקים, אנחנו גם עושים המון מאמצים, גם זה לא צריך להוכיח, המשרד הקים מנהל שלם, עוסקים בזה המון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> לדעתי, התקציב היום הוא פי עשרה או 15, חנן, תתקן אותי, מלפני שש שנים, ועדיין, אי אפשר לעצור את הזמן. אותו אדם זקן ובני משפחתו, אני רק יכול לשפר את מצבם, לעשות אותו יותר טוב. אבל בנוער בסיכון, על כל הרצף וכל הסוגים, כל פעולה שאני עושה, אני משנה חיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה משנה חיים, ממש. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> את החיים של הילד הזה ושל ילדיו וילדי ילדיו שייוולדו לו בעזרת השם בעוד כמה שנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> ולכן המשרד רואה בזה חשיבות עליונה, בסוגיה הזאת. אנחנו משקיעים בזה, האמיני לי, אפרת ואסף מכירים אותי, ויש לי 4,000 עובדים, כיוון שהנושא הזה מאוד מאוד מעסיק אותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אני מאוד מאמינה. אני אומרת שצריך להרים פה דגל אדום, זה מה שאני אומרת, כי אני מאוד מאמינה. היה פה דיון קודם, היה לנו קשוח עם חלק מהמשרדים, אבל אני באמת מאמינה בזה, פשוט אני חושבת שאנחנו לא צריכים להתכוונן שככה המערכת, אלא צריכים להגיד, אי אפשר, המערכת חייבת להתאים את עצמה לחזון שלנו לפעמים, בטח כשאנחנו לפני קריסה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גברתי, על קיום הדיון. ואני גם פותחת סוגריים באופן כללי על השותפות למאבק וגם על העשייה מעבר. תהיתי מאיפה להתחיל, כי אמרנו פה הרבה דברים. אני רוצה להגיד, מי שמכיר אותי יודע, לדעתי, משרד הרווחה הוא אחד המשרדים הכי חשובים שיש לנו במדינה, אם לא הכי חשוב. הוא המשרד של התשתית שלנו. אמר פה המנכ"ל גם את הנושא של המוגבלויות וגם של המזדקנים, אבל יש לנו גם צעירות בסיכון ומעגל הזנות ונשים במעגל האלימות, באמת הכול מהכול. זה משרד שהוא תשתית, זה משרד שהוא תשתית ליתר המשרדים אחר כך לעבוד גם יותר טוב. וחשוב לי להגיד פה עם ינון, אני מציקה לך הרבה בהודעות ואתה באמת תמיד עונה ואנחנו תמיד מדברים, ואני מגיעה לכל המסגרות שנכנסתי פה. רועי אמר לי, את מכירה כבר את כל מסגרות הרווחה. זה נכון, ואני גאה ושמחה להגיע לכל המסגרות ולבקר אותן, כי אני חושבת שהאנשים שעובדים שם הם אנשים שעושים באמת עבודה חשובה, קשה, לא מתוגמלת מספיק ולעיתים גם לא מעריכים אותה מספיק. ואמרת פה מקודם, אדוני, שהיית רוצה שמי שעובד בעמותה ידע שהוא בעצם עובד של המשרד. אני יכולה להגיד לך - - - << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> עובד של המערכת, לא של המשרד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> של המערכת. אני יכולה לתת לך דוגמה, כשאני הייתי לפני הרבה שנים באלו"ט, והיו המון מסגרות, מישהי שעבדה באלו"טף הרצליה, מבחינתה היא עובדת באלו"טף הרצליה, אפילו לא ידעה שהיא שייכת לאלו"ט, ברמה כזאת. באמת גאוות היחידה שם היא חסרה וצריכה תיקון, אבל אני אומרת שגם זה בסוף מתחיל ונגמר בכסף, ואין דבר עצוב יותר מזה שמשרד הרווחה הוא משרד עני. הוא משרד עני. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הוא לא משופע. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אני מרשה לעצמי להגיד, הוא משרד עני. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> היינו צריכים הרבה יותר, בואו נגיד את זה ככה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני מרשה לעצמי להגיד. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> - - - לעשות טוב לעם ישראל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, למה? זה לא דבר רע לומר שזה משרד עני, הוא מיובש מבחינה תקציבית. אנשים טובים. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו לא אוהבים להימצא במצב כזה, אנחנו חושבים שאנחנו עושים עבודה מאוד יפה ויש לנו תקציב עם שירותים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> גם אנשים בעוני לא אוהבים להיות עניים, אבל המשרד הזה הוא משרד עני, זאת האמת. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> נכון, ואנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעשות הרבה יותר אם יהיה לנו תקציב לעניין ואנחנו משתדלים כל הזמן שיהיה לנו תקציב הרבה יותר גדול. התקציב מוכפל כל שבע, שמונה, תשע שנים, שזה יפה, וזה עדיין לא מספיק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול, מתווספים שירותים, וזה דבר טוב, שהמשרד מרחיב את עצמו ומה שהוא עושה. אבל תראה, לפי פורום ארלוזורוב, כדי להיות בממוצע ההשקעה האזרחית, והשירותים החברתיים הם כמובן השקעה אזרחית מספר אחת, חסרים לדעתי כ-4.5 מיליארד שקלים, זה ממש המון. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> הם לא רחוקים מהמציאות. << אורח >> חנן פריצקי: << אורח >> אנחנו מסכימים לחלוטין. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא, גם בואו, כשמגיעים למסגרות ורואים, אפרופו מדריכים, אני יכולה להגיד לכם בתור מישהי שמנכ"לה את החצר הנשית והבאתי מדריכות, וגם באלו"ט הבאנו מדריכים, בסוף, כשאנחנו מביאים מדריך, אנחנו רוצים גם שהוא יהיה מדריך למוזיקה וגם מדריך לאמנות, 1,001 דברים אנחנו שמים עליו כי אין מספיק כוח אדם ואין מספיק כסף. את הברייק דאון, את התעריפים, אני מכירה אותם בסיפורים כואבים לאורך השנים, גם הייתי צריכה הרבה במשרד על כל מיני מספרים. ואני אגיד מה שדווקא אמרת בהתחלה, חברתי. בסוף אלו סדרי עדיפויות, וכסף זה עניין פוליטי. כסף זה עניין פוליטי. ואני יכולה להגיד שבממשלת השינוי, אחרי עשור שאני בעצמי הלכתי בין משרדי ממשלה וניסינו לכתת את רגלינו כדי להביא כסף לטיפול באנשים עם מוגבלויות וכל פעם זרקו וסגרו לנו את הדלת, אין כסף, הצלחנו בסוף להביא 2.2 מיליארד שקל לאנשים עם מוגבלויות, תוספת של 140 שנתי לדעתי, וזה כי פשוט החלטנו שסדרי עדיפויות משתנים, מהיום אנשים עם מוגבלויות במקום ראשון. אני חושבת שאותו דבר צריך לעשות גם עם הפנימיות, עם בנות הנוער והצעירים, הילדים, גם עם צעירות בסיכון. באמת הקיצוץ במשרד הרווחה היה בעיניי פשע, כי מה המשמעות? אני הייתי באחת המסגרות, העובדות הסוציאליות, באמת, הן הנכס הכי יקר שיש למדינה הזאת, והן יושבות שם, והן כל כך רוצות לעזור, והיא אומרת: אבל התסכול שלי, אין לי מה לתת לו. וגם כשהיה לי סל גמיש של 10,000 שקל, קיצצו לי, עכשיו אני יכולה לתת רק 1,500 שקל. ואז אנחנו מדברות על ה-120 האלה למירון, ובאמת, זה שורף לי באוזניים. אלה בסוף סדרי עדיפויות. ולכן אני חוזרת על מה שאמרתי. משרד הרווחה הוא משרד עני, זה רע שהוא עני, ואני מודה לכל עובד ועובדת במשרד שעושים, באמת, מה זה ככל יכולתם? ממציאים יש מאין מדי בוקר כדי לאפשר שירות טוב יותר לאזרחיות ולאזרחים, ויש לנו עבודה. ואני אסיים בזה שאני חושבת שצריך כן ביחד ללחוץ להביא יותר כסף. גם היום ועדת כספים, יודעת פה חברתי נעמה, יודעת להביא עוד 30 מיליון שקל, יודעת, זה לא הרבה כסף. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אתגרתי את היו"ר מספר פעמים וזה לא הצליח לי. אתגרתי אותו, את שניהם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תציע לו חינוך ללא ליבה, תקבל מיליארד. סליחה, לא יכולה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נעמה, אל תייאשי אותנו. אני מציעה כן לעשות פנייה ובאמת שהמשרד ירים את הדגל. אנחנו יוזמות הצעות לסדר ובמליאה ודיונים, בסוף המשרד צריך לבוא ולהגיד, אני גווע ברעב. ואתם גוועים ברעב, אתם גוועים ברעב. אין דבר כזה שאתם לא מבינים שאתם גוועים ברעב. ועם זה אתם עדיין מצליחים לאכול את הגרעינים של הפלפל כדי לשמור על ויטמינים בגוף. אבל די, בואו נקנה פלפלים כמו שצריך. תודה, גברתי. אני יוצאת לרגע לראיון ואני חוזרת. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> יש לנו פגישת עבודה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש לנו גם פגישה, נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבי, הח"כים וינון עשו לך פה בלגן, אבל ינון יגיד משפט ואז אתה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני פשוט חייב ללכת, רציתי להגיד תודה רבה. אני מאוד שמח שאתם לא עוזבים את הנושא הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא נעזוב, גם בזכות אבי. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני מאוד סומך את ידיי על הפורום, לגמרי, הפורום הזה הוא מאוד ענייני. יש לי עשרות פורומים שאני מתנהל מולם. זה פורום ענייני מאוד, מקצועי. אני רוצה להגיד תודה בסוף לאפרת ואסף והיחידות שהם מובילים, הם האירוע פה, לא אני, לא חנן ולא אף אחד אחר. באמת הזדמנות שלי להגיד להם תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> ינון, דקה לפני שאתה הולך, חשוב שבאמת תעדכן אותנו איפה ואיך כדי שנוכל באמת לראות איך מתקדמים. תודה רבה. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> אני זמין, אתה יודע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל תודה גם על המעט, ינון. בכל זאת, זה גם חשוב וזו גם בשורה, כל תוספת היא בשורה. אנחנו מצפים ליותר, אבל כל תוספת היא בשורה. תודה ממש. << אורח >> ינון אהרוני: << אורח >> בשבוע הבא אני אשב פה ואני אגיד מה עשיתי מאז. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכול. בשנה הבאה תשב פה ותהיה לך ממשלה אחרת ובאמת נעשה. אבי, אני מצטערת על העיכוב, אתה בדרך כלל פותח. << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> לא, הכול בסדר. אני באמת רוצה להגיד, א', באמת תודה. אני כן חושב שזו בשורה חשובה. לבדה, כמו שאמרנו, זה עדיין לשים את האצבע בדימום, עדיין יש פער, ואני חושב שבאמת צריך להמשיך בכל המאמצים, גם מול האוצר, ובוודאי מה שחנן פה אמר ברמת המשרד בלקיחת האחריות. אני כן רוצה להגיד משהו. אנחנו רואים ברמת השטח, ויש פה גם חבר'ה שהגיעו מהשטח ועוד מעט ידברו וחשוב לשמוע אותם, אני חושב שלא פחות ממני. הם יגידו שא', המקרים של הילדים שמגיעים לפנימיות הולכים ונעשים הרבה יותר מורכבים, יש יותר קושי לאייש מדריכים. פנימיות הרווחה הרי מסווגות לטיפולי, פוסט-אשפוזי, קצה. ככל שאנחנו הולכים לקושי של פרופיל הפנימייה יש גם קושי יותר לקלוט את כוח האדם. ולכן הדברים הללו, בדיוק כמו שאת, יושבת הראש, תיארת היטב, אם לא ננופף רגע בדגל, החשש הוא שנמצא את עצמנו במשבר אמיתי עוד שנתיים-שלוש ולא נגיד לעצמנו ביושרה שהנפנו את הדגל וטיפלנו פה והילדים האלה בסופו של יום יהיו ברחוב. והנזקים, וגם העלות אגב, ה-ROI, תמיד מדברים על ROI, ה-ROI של הילדים האלה בפנימייה זו השקעה לעתיד, בדיוק כמו שנאמר פה, לעומת כמה המדינה תשלם אחר כך חלילה אם הם יהיו בבתי סוהר ובמקומות אפלים שאנחנו חס ושלום לא רוצים לחשוב עליהם. אני חושב שבאמת יש פה התחלה טובה, בשורה מאוד מאוד חשובה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, אפרת שנמצאת פה, ינון, כולם. אבל באמת צריך עוד לעבוד על זה. ממש חשוב לי שישמעו את השטח והמצוקות של השטח מדברות בעד עצמן. אבל תודה לך, היושבת ראש, שאת מאפשרת את הדיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ונעשה עוד ככל שצריך, אבי. אני רוצה לעבור לרם פז, מנהל פנימיית בתי דולב לנוער. שלום, רם, תודה שאתה איתנו. אני רואה גם שאתה בא ישר משירות, בכלל תודה שאתה איתנו. << אורח >> רם פז: << אורח >> תודה רבה על ההזמנה. אני מנהל של פנימיית בתי דולב לנוער, אנחנו פנימייה טיפולית ופוסט-אשפוזית, אני מנהל את הפנימייה בערך בעשור האחרון. קודם כול אני רוצה לומר תודה רבה על הוועדה הזאת. הוא אמנם יצא, אבל תודה רבה למנכ"ל, שמעתי דברים שבעיניי הם מאוד משמעותיים. דרך זה, אבל הנושא של עבודה מועדפת זו באמת אמירה של המדינה שהמדריכים הם לא עוד איזושהי נישה שאתה עובד בה, אלא באמת משהו משמעותי וחשוב למדינת ישראל. אני מצטרף גם למה שאמרה חברת הכנסת עדי, וגם את אמרת את זה, יושבת הראש, שהמדינה היא גם זו שהרבה פעמים מוציאה מהבית ולוקחת את האחריות על הנערים והנערות. אני אוסיף שאנחנו כביכול בשירות המדינה, הרבה פעמים אנחנו גם תופסים את המקום של בתי החולים הפסיכיאטריים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> רם פז: << אורח >> במקום אשפוז סוציאלי שיהיה ויעמיס על בתי החולים, אלו דברים שהמדריכים לוקחים. חשוב לומר שהם לוקחים את זה ללא הכשרה רפואית, אלא באמת על ידי עובדים סוציאליים שמדריכים אותם איך לפעול באירועים המשתנים האלו. ועוד באמת המון המון דברים שהמדריכה בקצה או המדריך בקצה הם אלה שבסוף עושים את השינוי הגדול. בסוגריים חשוב לי אולי לומר, ואם זה יכול לעלות אולי דרכך, אבי, יש פלטפורמות קיימות של משרד החינוך, של עובדי הוראה. הרי היום בסוף אם אתה מסתכל על חתך השוק, פחות או יותר אנשים שרוצים לעבוד בחינוך, ואנחנו בראש ובראשונה מחנכים בעיניי, הרבה מעבר. אני מגיע לפה עם מדים כי חשוב לי לומר שאנחנו נותנים מודל לנערים ולנערות. רק השבוע חזרו אלינו שתי נערות עם מדים ונשק לפנימייה והראו לחברות שלהן, הצעירות יותר, שאפשר אחרת. אבל המודל הזה שיש מישהו שמתווה את הדרך, והרבה מהפנימיות עובדות במודל של הורי בית, מראים להם מודלינג של זוגיות, של משפחה, דברים שהם משמעותיים ברמה באמת מיוחדת, ואני רואה איך באמת הנערות שלי מסתכלות על הזוגות ורואות בהן מודל ליצירת בית. אני אשתף שכמנהל יש כל שנה חשש מאוד מאוד גדול, מי הצוות שלך, מערך הצוות שלך לשנה הבאה. אין נראה לי מנהל מקביל בשום מפעל או כל דבר אחר שיש לו חשש כל כך גדול למי יהיה מערך העובדים שלו בשנה המתקרבת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת נקודה מאוד חשובה, היעדר היציבות והוודאות האלה, שזה מקרין בסוף גם על הסיפור החינוכי ועל היכולת שלך לתכנן. << אורח >> רם פז: << אורח >> קדימה ולבנות תוכניות טיפול. וגם אני אומר שבסוף הרבה אנשים טובים מאוד מאוד במערכת שאתה רוצה לשמור אותם, הם ילכו מטבע הדברים או להוראה או לעבודה סוציאלית, שזה הרבה יותר נוח מאשר מדריך. שוב, בתוך הנישה הזאת, וגם שם זו עבודה עם שליחות מלאה, אני לא ממעיט בשום דבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אתה יודע, תמיד אני מספרת פה, הפעם דווקא לא פתחתי, שכשאבא שלי היה מדריך במוסד, הוא היה מקבל שכר שקול לעובד הוראה, כי ככה זה היה פעם, לא היה צריך לברוח. אני נשואה למורה, לא שהם מרוויחים היום, אבל עדיין הבריחה מובנת לי, כי יש יותר סדר, יש יותר תנאים ומערכת שעדיין לא הפריטה את העובדים. כל מה שאתה אומר הוא גם נכון להגיד גם על רצף ההידרדרות, כי בעבר היו תנאים טובים יותר. והיום, מול יוקר המחיה וזליגת התנאים זה הופך לבלתי אפשרי, לא כי אין שליחות ולא כי אין רצון, כי אי אפשר פשוט לעמוד בזה, בוחרים ללכת למקצוע עם שליחות אחרת שטיפה יותר טוב, גם לא בהכרח בשמיים. אבל מה שאתה אומר פה זה לב ליבו של הדבר הזה, שאי אפשר להחזיק את זה אם לא נותנים יוקרה בתנאים ובמעמד למקצוע. לא יוקרה של איזו שליחות אתה עושה, אלא היא מתוגמלת, השליחות הזאת, יש לה ערך אמיתי שאתה יכול לקיים בו את עצמך. << אורח >> רם פז: << אורח >> לכן אני חושב שהרבה פעמים אנחנו לא צריכים ללכת למקומות אחרים. תוכנית חופים היא מדהימה, אבל יש היום תואר במדינת ישראל שאחראי בדיוק על הרעיון הזה, הוא נקרא תואר בקידום נוער, יש תואר עם עבודה סוציאלית, תואר בחינוך. אני אישית מגיע מעולם החינוך המיוחד, יש לי תואר שני בזה, ולהגיע מהעולם הזה זה מעולה, דווקא אתה מגיע לפעמים עם ערך מוסף מאוד מאוד גדול, יכולת חשיבה שמתאימה לדברים האלה. הפלטפורמות עצמן קיימות ואנחנו לא חתך אוכלוסייה כל כך גדול, אפשר לחבר אותנו. אלו תקציבים שהם אולי גם ככה קיימים. אני מעלה את זה כאן, בטוח שיש פה אנשים שידעו לעשות את זה בצורה הכי מקצועית שיש. נקודה נוספת שחשוב לי לומר אותה, המדריכים והמדריכות שמגיעים אלינו מגיעים עם גב, עם משפחה, ועוברים במהלך העבודה, חוץ מהשחיקה של נושא השכר, יש גם את השחיקה של עצם העבודה, בהתמודדות עם הנערים והנערות, אבל הם עושים את זה בחיבה מיוחדת. הם נהנים מזה, הם מייצרים קשרים מיוחדים, הם שומרים על קשרים אחר כך, ובאמת הם מהווים מודל כל הזמן לנערים ולנערות לרצות באיזשהו מקום להיות כמוהם, לראות את החלומות שלהם, לראות את השאיפות שלהם, לראות את החברויות בין אנשי הצוות. זה דבר מאוד מאוד מיוחד, הם לומדים מזה המון וזה דבר שחשוב מאוד לשמר אותו. אני הגעתי לפה עם הרבה חששות ואני גם שומע את הדברים. שמח לשמוע שיש הרבה אופקים לחשיבה ולקידום. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נקווה. << אורח >> רם פז: << אורח >> אני חושב שזה חשוב מאוד, כי עצם זה שהנושא של הפנימיות עולה, ועם זאת שאנחנו חתך אוכלוסייה קטן, רואים את החשיבות ומבינים כמה אנחנו חשובים למדינה כמדינה. ובסוף מדינה נבחנת ביכולת שלה לגעת בקצוות שלה. אני חושב שזה מבורך, ותודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. הודיה ירחי, בוגרת פנימיית אהבה. הודיה, תודה שאת איתנו פה היום. << אורח >> הודיה ירחי: << אורח >> תודה רבה על ההזדמנות ושהזמנתם אותי לבוא ולדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה. אני בוגרת פנימיית אהבה, אני בת 26. מגיל שנה וחצי עד גיל 18 הייתי במסגרות רווחה שונות. בשמונה השנים האחרונות עד שהגעתי לבגרות, כשהייתי בפנימיית אהבה, ובאמת זה מקום שגרם לי לחוות יציבות, באמת התפתחתי, ואני קודם כול מודה למשרד הרווחה ולפנימיית אהבה על כל הדבר הזה. מאוד מאוד חשוב לי לדבר באמת על שכר המדריכים, שהוא מאוד מאוד מביך. אני בתור בוגרת פנימיות, כשיצא לי להיות מלווה על ידי מדריכים ועל ידי עובדים סוציאליים, גיליתי שהם מקבלים שכר שאני בתור מתמחה בעריכת דין היום מרוויחה כפול מהם, וזה מאוד מאוד מביך. יש להם משפחה לפרנס. זה שובר כל פעם כשהם קמים והולכים, כשאני מתחברת למדריך, כשאני עוברת איתו דרך, כשעברתי חיים לא פשוטים בבית ואני מנסה לצאת לקהילה אדם יותר מחונך ויותר תורם, והם פשוט יום אחד לא נמצאים שם כי אין להם איך לשלם משכנתה ואוכל ולחנך את הילדים שלהם. ובסופו של דבר, המדריכים האלה הם אלו שמחנכים את דור העתיד והם אלו שגורמים לילדים שנמצאים בפנימיות האלה לצאת לקהילה, בין אם הם יהיו אנשי צבא, פוליטיקאים, שופטים, עורכי דין, רופאים או שהם יהיו עבריינים במעגל זנות, פשיעה ועבריינות. בסופו של דבר, המדריכים הם אלו שמחנכים אותם. וכשיש חוסר פיקוח במסגרות רווחה וחוסר תקצוב, זה מביא לסיטואציה שמדריכים טובים לא נשארים שם. מי שנשאר זה מי שאין לו בעיה להרוויח 30 שקלים לשעה או 34 שקלים לשעה, הוא בא רק לסמן וי. הוא לא באמת מצליח לתת כלים לחניכים האלו, כי מדובר בחניכים שעברו חיים מאוד טרגיים ויצאו בצו בית משפט לפנימיות על מנת להגן עליהם ולתת להם מקום בטוח. וכשחניך חווה אלימות ממדריך כי המדריך הזה מיואש, הוא לא מקבל הכשרה ואין לו אוזן קשבת ואין לו עם מי לדבר, אני חושבת שחייבים לעשות בדק בית ולטפל בזה. כי לא הגיוני שאנחנו כחברה ישראלית, כמדינה, ניתן לחניכים האלה להפוך להיות קורבנות של המערכת. זה מאוד חשוב לי, ואני באמת מודה שהזמנתם אותי ואני באמת רואה שיש עם מי לדבר. באמת, באמת, התקצובים האלה הם מאוד חשובים, שהמדריכים ירגישו שהם מוערכים ומקבלים את השכר שמגיע להם, כי אנחנו מגדלים בני אדם. ילדים הם בני אדם שיצאו לקהילה מחר, מוחרתיים, הם יהיו הרופאים שלכם, הם יהיו השופטים שלכם, הם יהיו אנשי הקהילה ואפילו חברי כנסת ופוליטיקאים. אנחנו צריכים ילדים שהם מחונכים ויוצאים לקהילה כאנשים טובים שמקבלים את כל מה שהם צריכים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כל מילה, יפה מאוד. אלמוג לינדר, שהוא אורח ותיק שלנו פה, תודה שאתה איתנו היום, אלמוג, בוגר פנימיית רננים. << אורח >> אלמוג לינדר: << אורח >> תודה, נעמה, על ההזמנה שוב, ולאבי. נזכיר שאני אלמוג, אני בן 26, בוגר פנימיית רננים. כן חשוב לי גם לדבר, כל הזמן אני מזכיר את אותו טיעון על האלימות המתגברת. אני תושב פתח תקווה, וכולנו יודעים מה קרה לאחרונה בפתח תקווה. כל העיר קודם כול גם קיבלה את זה קשה, וגם בני הנוער. ואני כן יכול להגיד מהמקום האישי שתמיד דיברנו על זה, לא רק בדיונים, אלא בסביבה שבה אני גר, שבן נוער שנמצא בפנימייה, הוא יודע שיש לו את הסביבה התומכת ואת המקום שהוא מוגן. כשאני הייתי בפנימייה תמיד דיברו איתנו על זה שאנחנו בתוך חממה. תמיד אמרתי בעצמי: בסדר, הוא אומר את זה כי הוא צריך להגיד את זה, כי זה התפקיד שלו. והיום בעולם כל כך קשה, בעולם כל כך מסובך, אני יודע שהדבר הזה נכון. אני בוודאות, אם לא הייתי בפנימייה, הייתי הולך באמת לעולם הזה של הפשע, כי זה מה שאני מכיר מהשכונות ומהסביבה ומבתי הספר. וילדים שחיו בפנימייה וחיים בפנימייה מכירים את ההגנה הזאת. ואז מגיע שכר המדריכים ומגיעה היציבות של אותו בן נוער. ואיך שהסתכלתי פעם על ילדי הפנימיות, שהם במקום מוגן, וגם היום הם במקום מוגן, אבל היציבות הזאת מערערת את הילד לסמוך על אותו מדריך, וזו כבר פעם שלישית שאני אומר את הדבר הזה. בן נוער לא יכול לסמוך על מדריך ועל המילים של המדריך ועל הכיוון שלו, כי זה עוד בן אדם שבסוף ינטוש אותו, ובגלל מה? בגלל שהוא לא יכול לכלכל את עצמו. אני עובד עם בני נוער גם בחינוך מיוחד וגם עם ילדים שעוברים חרמות. אני רואה ילדים שננטשו על ידי בתי הספר, ואני נותן להם את החיבוק הזה, ואני בהתנדבות. אבל מדריכי הפנימיות, אם את זוכרת, גם אמרתי על זה, שמדריכי הפנימיות הם לא רק בשביל לתת את החיבוק ולתת את הכיוון, הם גם אנשים שבאמצע הלילה כשאתה צריך ללכת למרפאה בפנימייה הם בשבילך, והם בשבילך גם לשיחת נפש. אבל כשאין לילדים אותם, הילדים האלה ילכו לכיוונים האלימים. אם בסופו של דבר צריך את היציבות, המדינה צריכה לתת להם כמה שצריך, שיהיה להם, בשביל שהילדים שלנו יגדלו טוב, באמת שיהיו בני אדם ולא באלימות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש, כל מילה. תודה שאתה תמיד מצטרף אלינו, אלמוג, ממש. ד"ר אנה רזניקובסקי קוראס, מכון ברוקדייל. תודה שאת איתנו. << אורח >> אנה רזניקובסקי-קוראס: << אורח >> שלום, צוהריים טובים, תודה רבה שהזמנתם אותי. בפעם האחרונה דיברנו על זה שאולי צריך איזשהו מחקר עדכני בקרב מדריכים, ובאמת הממ"מ פנו אלינו, אבל עוד לא התגבש מחקר עדכני. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אולי נבדוק. אם נראה שיש בקרוב את המחקר, אולי נעשה גם מעקב לגבי תקצוב, לוודא שאכן הכסף עבר, ואז נעשה את זה כבר ביחד. כבר אני אומרת. << אורח >> אנה רזניקובסקי-קוראס: << אורח >> אנחנו כאן עבורכם כמובן. כל המחקרים שאנחנו עושים הם בשיתוף האגף החוץ-ביתי ובהזמנתם כמובן. אני אספר קצת על מחקרים שנעשו על רקע המלחמה וההשפעות המצטברות מאז הקורונה והמלחמות וכל הסבבים. המצב של כל ילדי ישראל בהידרדרות בכל תחומי החיים, זה ידוע. גם בפנימיות בדקנו את המצב. בפנימיות הילדים יותר מוחזקים, כמו שנאמר פה, ועדיין, גם המצב שלהם הידרדר. שאלנו את החניכים, את הילדים, על המדריכים ועל הקשר שלהם, וראינו שהקשר הוא מאוד חיובי, מאוד חשוב להם. כל מה שנאמר פה מגובה גם במחקר, והם אומרים עד כמה שהמדריכים אמפתיים ומרגישים שהצוות הוא המשפחה שלהם בעצם. במחקר אחר ראינו קשר בין תחושת המוגנות של החניכים, שהמדריכים שואלים אותם, איך אתם מרגישים, הם מרגישים שתמיד יש מישהו בסביבה שמדבר איתם, שרואה אותם, ולכן חשוב מאוד להשקיע במדריכים. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה לך, ותודה גם על הנתונים שלכם שהקראתי בפתח הדיון. תמר מילינר, מנהלת תחום טיפול, עמותת ילדים בסיכוי. שלום, תמר. << אורח >> תמר מילינר: << אורח >> צוהריים טובים, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להביא שתי נקודות שאני חושבת שחלקן נאמרו על ידיך. אנחנו פוגשים ב"ילדים בסיכוי" הרבה את בוגרי ההשמה החוץ-ביתית, את היום שאחרי, כשהם מסיימים את השהות שלהם בפנימייה, ואנחנו יודעים לומר איזו משמעות אדירה יש למודל, בהנחה שהיה כזה, של מבוגר אחראי מיטיב שמנהל מערכות יחסים עם "העולם החיצון" ביכולת של החבר'ה האלה אחר כך להשתלב בעולם התעסוקה, להיות בזוגיות, להיות באינטימיות, להיות במערכות יחסים כבוגרים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק אספר לך שכשעשיתי פודקאסט איתכם ראיתי באמת את הקשר הזה, יש לי צמרמורת מלהגיד את זה, של המדריך שבנה עריסה למי שהפכה לצעירה. נערה שהוא הדריך, היא הייתה בהיריון. דבר שהוא ממש מרגש. מספרת איך הוא עוזר ומלווה ונוכח בחיים. אין לי מילים. << אורח >> תמר מילינר: << אורח >> נעמה, לי לאחרונה הייתה באמת הזכות האדירה להיות בלידה של צעירה שאני מלווה שנים כבר ובאמת אין שם עורף משפחתי. אבל זו באמת זכות של יחידי סגולה למיניהם שמצליחים להחזיק קשר של רצף לאורך שנים. זה פעם אחת מאוד חשוב. והפעם השנייה, אוכלוסייה שאנחנו ב"ילדים בסיכוי" מחזיקים מאוד קרוב ללב, את יודעת, אוכלוסייה של ילדי נע"ם, נעדרי עורף משפחתי, ששם היעדר הקביעות של אותו מדריך והיעדר מודל מיטיב של מבוגר משמעותי הופכים להיות ממש ברמת משנה חיים. אלו חבר'ה שרשתות התמיכה שלהם דלות ביותר, אלו חבר'ה שיש להם מודלים מאוד מאוד מעטים לגבי מבוגר משמעותי בכלל. אנחנו מנסים לייצר כל מיני מודלים מלאכותיים באמצעות מתנדבים מהקהילה ומערכות תומכות נוספות, אבל אין ספק שמי שמחזיק את היום-יום שלהם ומי שצריך להסתכל עליהם בעיניים חומלות ולראות מה מצבם הלימודי, הרגשי, התפקודי, זה כוח האדם היום-יומי של הפנימייה שנושא את כל הנטל. חייבים, חייבים לתת לו גב, חייבים לאפשר לו להישאר שם, לעבוד שם, לראות את עצמו בתפקיד שהוא באמת תפקיד חיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. ואתם גם עמותה מהממת, אני חייבת לומר. באמת, ממש ממש. עו"ס יואב אפלבוים, נשיא ארגון FICE ישראל. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> ראשי תיבות של האיגוד הבין-לאומי לקהילות מחנכות, ואני נשיא FICE ישראל, הסניף של ישראל. אני החלום שתיאר אותו ינון כשמדריך נכנס בשערי הפנימייה, ואני לא הגעתי להיות סמנכ"ל משרד הרווחה, אני לא בטוח שאני רוצה להיות. אבל את כל חיי המקצועיים אני מלווה בנושא הפנימייתי, וקיבלתי העלאת שכר. הייתי מנכ"ל "אהבה" 25 שנה, והודיה ושירה אחותה ואחיה הם כולם בוגרים שלנו. אבי, המשבר קיים, הוא רק מתמשך. הוא החריף מאוד. ואותי לא מנחמת העובדה שהחליט מי שהחליט להכיר בעבודה של המדריך כעבודה מועדפת. כי צריך להבין, להגיד את זה במילים, אני אדבר על עובדות. העובדה היא שכל ילד שנכנס לפנימייה הוא ילד שהמערכת הקהילתית, החל מעבודה סוציאלית דרך המערכת החינוכית לא הצליחה להתמודד עם הבעיות שלו. ואז הוא מגיע לפנימייה ומצופה שכשהוא מגיע לפנימייה לפתרון שיעזור לו, שיקדם אותו, הוא מוצא בחור ובחורה צעירים עם המון רוח, המון תחושה של שליחות שנגמרת מהר מאוד. זה עובדתי. וכשהוא מסיים בגיל 18, אנחנו פתחנו את בתי הבוגרים שלנו ואחרי זה שמחתי להעביר ולשתף פעולה יחד עם "ילדים בסיכוי" וקידמנו הלאה את הדברים. הודיה עברה גם את 18 פלוס אצלנו, כמו אחותה, שירה, וגם זה נגמר בסוף. שלא לדבר על אותם ילדים חלשים יותר שלא מגיעים לתוכניות של "ילדים בסיכוי". אבל היה סיכוי גדול מאוד שאם מולם היה יושב אדם מיוצב, בעל ניסיון, שתנאי העבודה והשכר שלו הולמים את ההשקעה שלו, היינו מוצאים פתרונות אחרים והיינו מוצאים אותם באמת מתפקדים במרכז החברה הנורמטיבית. צו השעה הוא לעשות את זה היום. אני מתרגש שינון דיבר על 20 מיליון ש"ח, אבל כשאתה שומע 20 מיליון ש"ח מתוך 60 מיליון ש"ח וכשאתה שומע שזה לא בטוח ושזו איזו נגזרת של תוספות לתקציב, רבותיי - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא רק זה, יואב, הגירעון השנתי הוא כ-75 מיליון ש"ח שצריך. זאת אומרת, בסוף גם ה-60 מיליון לא עומדים במה שאנחנו הצבנו כיעד בשביל להיות בסדר, לא ברמות. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> אמרתי שאני נציג של ארגון בין-לאומי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מברכת על מה שיש, אבל עדיין. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> עיניי כלות בכל מפגש שלנו, במפגש הבין-לאומי, כשאני פוגש את האירופאים, שבחלק גדול מהמדינות שלהם מקצוע המדריך הוא פרופסיה, פרופסיה שנלמדת, שנבחנת, שמבוקרת, שיש לך מול מי להעמיד ציפיות כאיש מקצוע. הבן שלי ממשיך בדרכי ומנהל מעונות משפחתיים של "אור שלום". בדמעות הוא מספר לי על מדריכה שאחרי חצי שנת עבודה מופיעה אצלו במשרד ואומרת לו, מחר אני עוזבת, ומתארת לו שבחנות הפרחים ברחוב ממול היא מקבלת 15 שקל יותר לשעה. על מה אנחנו מדברים? זה צו השעה, המשבר בעיצומו, המשבר הזה מתמשך שנים. הייתי יושב ראש עמותה לקידום פנימיות הרווחה בישראל. שעות שביליתי עם חנן פריצקי, ויכוחים על אותם דברים שאנחנו מעלים היום. אני מדבר על לפני עשר שנים, ואני עדיין שומע את אותם קולות, אני חש בשטח במפגש שלי עם האנשים את אותם הדברים. חייבת להיות פה מהפכה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מסכימה איתך עם כל מילה, והצגת את הכול גם מהידע שלך, אבל גם מאוד נכון, חד משמעית. תאיר, אני אשמח אם תוכלי להגיד מהזווית שלכם בכל זאת, מהאוצר. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> בטח. שלום, צוהריים טובים. תאיר מאגף תקציבים במשרד האוצר. באמת לרוב הפרטים הטכניים חנן כבר התייחס קודם, זה גם ממש מפורט, בניגוד להרבה מאוד דברים. משרד הרווחה מקבל כל מיני תוספות, אבל זה באמת דבר שהוא צבוע ממש לשימוש הזה כבר במעמד ההעברה של התקציב. זה גם מפורט בדברי ההסבר שמלווים את החוברת של התקציב, ש-20 מיליון שקלים כבר השנה יוקצו לשימוש הזה. אני כן אגיד שמשרד הרווחה, הם לא התייחסו לזה, אבל לצערי הרב, זו הייתה שנה של קיצוצים מסיביים לא רק במערכת הרווחה, קיצוצים רוחביים כדי לממן את - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא כל המשרדים קוצצו. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> היו קיצוצים רוחביים שחלו כן על כל המשרדים, וזה כמובן - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קיצצו במשרדים חיוניים, לא קיצצו במשרדים מומצאים. זה דבר שבזמן מלחמה, קצרה היריעה מלתאר כמה הוא הזוי. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> אני כמובן מסכימה שהיה עדיף לא לעשות את הקיצוץ באופן רוחבי, אלא לעשות אותו במקומות שבאמת אפשר לצמצם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ולא להעביר מיליארדים למשרדים מיותרים כשאנשים ברווחה לא מקבלים. << אורח >> תאיר ראבוחין: << אורח >> ובכל זאת אני אחזק עד כמה הנושא הזה חשוב למערכת הרווחה ולמנכ"ל משרד הרווחה, שגם בהינתן קיצוצים כל כך כל כך מסיביים שלא מאפשרים למשרד להתפתח יותר מדי בשירותים שהוא נותן ובאיכות, דברים שהמנכ"ל היה מאוד רוצה לעשות, מבינים שהדבר הזה, צריך לשמור ובאמת לעשות את השינוי הזה. והוא צפוי, וגם אם הוא ייקח את הזמן ויקרה בצורה הדרגתית, אני מאוד מקווה שהוא יהיה אפקטיבי וגם שהמשרד ידאג לבדוק שהדרך שבה זה ייעשה תהיה באמת מיטבית ושתגיע לאנשים שאחרת אנחנו מאבדים אותם או שלא מצליחים לגייס אותם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, תאיר. הרווחה, תרצו גם לומר, להוסיף דברים? בסך הכול נשמח אם יש לכם משהו. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> שלום, שמי אפרת ואני מנהלת האגף החוץ-ביתי במשרד הרווחה, ילדים ונוער. אני רוצה לומר שבשנים האחרונות הסיפור של המדריך הוא לא בחלל ריק, זה כחלק ממהלך מאוד רחב של היכולת להתאים את המענים שהפנימיות נותנות לילדים בסיכון. זה התחיל מהעלאת התעריף ב-30% החל מלפני שנתיים במסגרת המכרז החדש. זאת אומרת, עלייה של 30% בתעריף זה לא עניין של מה בכך. וזה תוצר של מעטפת של תקינה נוספת שנתנו עבור הטיפול בילדים מתוך עבודה יסודית שעשינו וזיהינו שהילדים האלה צריכים מעטפת הרבה יותר גדולה של מדריכים, של עובדים סוציאליים, יש תוספת של פסיכיאטר. זאת אומרת, לא רק עובדים סוציאליים נמצאים שם בשטח לבד להתמודד עם בריאות הנפש, אנחנו מתקננים גם שעות של פסיכיאטר כדי לתת את המענים האלה. זאת אומרת, בנינו איזושהי מעטפת של תקינה מאוד מאוד קפדנית ומאוד מאוד מותאמת עבור הילדים. זה לא חדש, כמו שאמרו פה מברוקדייל, שהפרופיל של הילדים מאוד מחמיר. לצערי הרב, אלה לא רק הילדים בקהילה, אלה גם הילדים של הפנימיות. הרבה מאוד אובדנות, הפרעות אכילה, אלימות, התקפי זעם. אנחנו חזינו את זה, זה לא שזה מפתיע אותנו, עוד מתקופת הקורונה והסגרים אנחנו ידענו שזה יגיע. לא ידענו שתגיע בעקבות זה גם מלחמה ועוד מבצע ועוד ועוד ועוד, ואנחנו עדיין לא אמרנו די. אנחנו לגמרי נמצאים שם. אין כמוני מסכימה, ואני בקשרי עבודה מאוד יום-יומיים איתך, אבי. יש הסכמה גורפת שללא ספק תפקיד המדריך הוא הפיבוט הכי חשוב בפנימייה. זה שהכי קרוב אליו בגיל, זה שנותן מודלינג למה אפשר לעשות, זה שנמצא, אוזן קשבת. בשעות שהרבה אנשי צוות כבר הולכים לביתם, נמצא שם המדריך. בהחלט ב-20 מיליון השקלים האלה שיתווספו כבר מהשנה אנחנו נאפשר תוספת שכר משמעותית למדריכים בכל הפנימיות, בכל המודלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מדהים. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> ואני מקווה שבשנים הבאות אנחנו ניקח את הכסף ונשקיע אותו בדברים נוספים לתועלת המדריכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בעוד שכר. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> לא רק. אגב, שביעות רצון בעבודה, ומחקרים יגידו את זה, זה לא קם ונופל על שכר. יש הרבה מאוד דברים אחרים שגורמים לאנשים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק 70% כזה, אבל השאר, אני מסכימה. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> יש הרבה מאוד מאפיינים אחרים שגורמים לאנשים להישאר במקום העבודה: יחס, הערכה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה נכון. יכולת קידום. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> נכון שלא הולכים עם זה במכולת, אבל ה-Well-being של עובד במסגרת העבודה לא קם ונופל על שכר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אני כן רוצה להתייחס, לא יודעת מי הזכיר פה את העבודה המועדפת. זה חשוב, זו עוד הכרה של המדינה שהעבודה הזאת היא ברמת סדרי עדיפויות לאומיים שאנחנו מכירים בה. נכון, יש תחנות דלק, נכון, יש בתי מלון, אבל יש גם - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תראי, אפרת, אני לא אמרתי על זה מילה, כי אני מבינה שהמצב הוא על סף קריסה, לא להיות טהרנית. אבל בסוף, את יודעת, בשנה הראשונה שלי בכנסת כשהייתי גם על הנושא הזה, אתה הזמנת אותי לפאנל, אני זוכרת שמישהי מהרווחה אמרה: בואו נכיר את זה כמלגה של מעורבות סטודנטיאלית. אמרתי: התפקיד שלכם ברווחה הוא לא להיות עם החור בגרוש. אתם צריכים לשאוף שהח"כים, שאנחנו נתחיל מה שנקרא לדלבר את האידיאולוגיה ולהביא שינוי. בסוף, בגלל שאנחנו ככה לדומינו לקריסה, אני שתקתי ולא אמרתי מילה. אבל לא עבודה מועדפת היא פתרון. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> לא, אבל זה לא עומד בפני עצמו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אבל אני אגיד לך מה. את לא רואה את זה בפני עצמו כי את רואה את התחום הזה ויש לך את מידת האחריות והחזון וההכרה. המדינה נתנה את הדבר כזה, היא רואה בזה כפלסטר שהיא שמה, ופה אני מודאגת. אין לי ספק לגבייך, ללא ספק, אבל עבודה מועדפת, הנה, עוד פלסטר כזה או אחר. בסוף, אנחנו צריכים לצד הפתרונות האלו לשאוף לפתרונות הוליסטיים, אמיתיים, מקצועיים, בדיוק כמו שאני לא אוציא את שנות השירות. לפני חמש-שש שנים הייתי אומרת לך, מה פתאום שנות שירות עם נוער בסיכון? זה לא, צריך את הפרופסיה. היום, כשאין כלום, אני אומרת, אני עכשיו אדבר על הדבר הכי יציב שיש להם, כי מדריך עוזב כל שלושה חודשים? אני מבינה שזה להיות תלושה. אבל בסוף המציאות היא תלושה. זה שצריך להעביר את זה לעבודה מועדפת זה פשוט כי מדריכים לא נשארים ואין ברירה. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> לא, אבל זה לא עומד בפני עצמו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני דואגת שהמדינה תראה את זה כעומד בפני עצמו. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> זה פסיפס של כל מיני מענים שביחד יוצרים איזושהי תמונה של עבודה שגם מקבלים שכר, וגם אם אתה מתמיד שנה אתה מקבל עוד מענק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אפרת, הלוואי שהעיניים שלך לדבר הזה יהיו העיניים של המדינה לדבר הזה. החשש שלי הוא שזה לא תמיד באותה הלימה. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אבל אנחנו המדינה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את המדינה, אבל את אשת המקצוע שזה התחום שיקר לה. המדינה זה הרבה, זה סדרי עדיפויות, איפה שמים, איפה לא שמים, איפה האוצר, איפה אגף תקציבים. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> אני יכולה להתאבד על מה שבחלקת אלוהיי הקטנה, וזה מה שאנחנו עושים, ואתם תמשיכו את העבודה כאן בשביל לגרום לשינוי יותר בסיסי בתיעדוף. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אנחנו צריכים לחתור לזה שנצליח להניף דגל אדום מספיק גבוה ולומר די, תנו כמו שצריך, ומשם העבודה המועדפת ושנת השירות והכול הם תוספת כל כך משמעותית. הרי אם יש לך את הכול באופן רחב, לא גרעוני, אלא אמיתי, התוספות האלו הן עוד אוויר לנשימה, הן טובות, הן נותנות עוד רוחב יריעה בתוך מרחב. כשהן מחפות על חלל עצום זה מדאיג אותי. שוב, אני לא אמרתי על זה מילה כי אני יודעת כמה אתם עובדים קשה. אם הייתי במקום ינון אולי הייתי עושה בדיוק כמוהו, אני בכלל לא שופטת, להפך. אני חושבת שבתוך האין ברירה צריך לייצר ברירות. אני פשוט רוצה שנרים את תקרת הזכוכית למעלה ונדרוש ננסה לעשות יותר, וזה כבר עלינו. לכן אני אומרת שההנהגה הפוליטית צריכה להבין שדי, צריך שזה יהיה עלינו להפוך את זה למשהו שנותן למדינה לקחת את האחריות המלאה, בטח על מי שהיא הוציאה מהבית. כאילו, מה? צריך להיות ברור לכולנו. אבל אתם עושים עבודה טובה ויפה, ואני תמיד שומעת על הקשר גם עם החברה האזרחית, וזה בעיניי הדבר החשוב ביותר. אני מקווה ששנת 2027 תהיה שנה של יד הרבה יותר רחבה, זו כוונתי, אפרת. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> אסף אליאס: << אורח >> רציתי להוסיף רק שתי נקודות, אם אפשר. אסף, רשות חסות הנוער. רק שתי נקודות, כי אני מצטרף לכל הדברים כמובן שאפרת אמרה. הראשונה היא על הסוגיה של עבודה מועדפת. אני מקבל את מה שאמרת, אבל יחד עם זאת, אנחנו מסתכלים על הסוגיה של עבודה מועדפת גם כמנוע של גיוס של עובדים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שאולי משאיר אנשים. << אורח >> אסף אליאס: << אורח >> ואנחנו משתמשים בזה כמנוע לגייס עובדים. יש הרבה מדריכים שמגיעים אלינו ואצלנו, לשמחתנו, אנחנו מצליחים להעלות קצת את אחוז ההישארות של מדריכים ברשות חסות הנוער. ואנחנו מסתכלים גם בפריזמה נוספת על הסוגיה של מדריכים, כי שכר זה חשוב, ואני מסכים, ולא תשמעי, אני מאמין, אף אחד מתוך משרד הרווחה שלא אומר שצריך להעלות את שכר המדריכים. אבל יחד עם זאת אנחנו מסתכלים על הסוגיה של איך משאירים מדריכים בעוד רבדים. אני יכול לתת את הדוגמה שברשות חסות הנוער השקענו עכשיו, בשנה הזאת, המון בסוגיה של הכשרה והדרכה של מדריכים. כל המדריכים ברשות עוברים עכשיו קורסים ממש ייעודיים על תפקיד המדריך, זהות המדריך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה גם מוסיף להם גמול? << אורח >> אסף אליאס: << אורח >> יש שני מסלולים של גמולים: הגמול הראשון הוא בקורס הכשרה בסיסי ולאחריו מקבלים תעודה של מדריך מוסמך, שהיא גם נדבך שלאחר שאתה עובר את הקורס הזה אתה מקבל גם גמול משמעותי בשכר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. << אורח >> אסף אליאס: << אורח >> וגם אנחנו שואפים בסוף שאותו מדריך יראה את עצמו כמתקדם ומתפתח גם ברמה המקצועית, שהוא ירגיש שהוא לומד, רוכש עוד כלים כדי להתמודד בשדה המקצועי. וגם כשמסתכלים על מחקרים, זה נכון ששכר הוא באמת משמעותי כדי להישאר בתפקיד, אבל גם שייכות, התפתחות מקצועית, ולכן אנחנו משקיעים בזה המון. תודה, גברתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מקבלת. תודה, אסף. << אורח >> בקי קשת: << אורח >> האנשים שיושבים פה, רואים שזה בנשמתם, לדאוג לילדים שלנו ולילדים הכי מוחלשים של החברה שלנו. והדיון הזה הוא דיון בפגרה, וזה מסמן שהוא באמת מצב קריטי וחשוב ודחוף, וזה בדיוק כך. הוא גם קורה בשבוע הצדק החברתי, שיש מעל 30 ארגונים שמציינים בפרשת בהר שבוע של צדק חברתי כל שנה, והשנה בסימן נגישות לבריאות ולבריאות הנפש. וזה אומר שבוע שיש בו אירועים בכל הארץ, מעל 60 אירועים בכל הארץ מתרחשים, והרעיון הוא לדבר, שאנשים שלא מדברים על זה יתחילו לדבר, על הצדק החברתי. והעניין הזה של המדריכים הוא צדק חברתי גם אילולא היו פה ילדים. פשוט אם יש פה רק עובדים שעובדים ונותנים מנשמתם, מגיע להם להתפרנס בכבוד, על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים פה על הילדים שאין להם הורים שיגנו עליהם, שאין להם מישהו מבחוץ שיעשה בקרה למצב, למה שהילדים מקבלים, למה שהם זקוקים לו, וזה עובר למערכת, למדינה להיות אחראית, ולמדריכים בפועל להיות אלה שבמציאות היום-יומית, כמו שאמרו פה, לוקחים את הילד לרופא אם הוא צריך או דואגים למצב הנפשי שלו. ובפרשה שלנו כתוב: "כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו". והתפקיד של המדינה הוא להחזיק, להחזיק את הילדים האלה, והיד המושטת היא היד של המדריכים. ולכן כל כך חשוב, ותודה שאת מובילה את הדיון הזה. משמח שיש פה תוספת, ואני חושבת שהגישה שלך נכונה לחלוטין. זה לא מספיק להגיד, איזה יופי, קיבלנו משהו. זה להגיד, עוצרים, שוברים את הכלים, כי אי אפשר, אי אפשר להמשיך במצב שבו אין מספיק את המינימום, מה שאנחנו חייבים, החברה חייבת אותו לילדים האלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. תודה, בקי. מירב גבאי, מחלקת המחקר, תודה שאת פה איתנו. << אורח >> מירב גבאי: << אורח >> תודה. אני כתבתי לפני שנה בערך מסמך על מדריכים בחסות הנוער, אני גם לא מעודכנת לעכשיו וגם הידע שלי מוגבל לחסות הנוער, אבל בכל אופן יש איזו נקודה שהייתי שמחה לחדד. כי דובר פה על פיתוח של משרת המדריך כפרופסיה, מצד שני, בתשובות שאני קיבלתי מהמשרד נכתב שהמשרד בעיקרון רואה את תפקיד המדריך לא בהכרח כתפקיד לחיים והם ישמחו אם מדריכים יישארו שלוש שנים. השאלה באמת עד כמה המשרד כן תופס, מה החזון של המשרד מבחינת הפרופסיה של המדריך? האם באמת מדובר על שאיפה ליצור פרופסיה שיכולה להתמיד לשנים רבות או שזה מסיבות כלשהן, שאני לא באה לגנות אותן גם, אבל מסיבות אולי ריאליסטיות, לא אכפת לי מה, הוא מסתפק בשנים בודדות? << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> זה גם מה שעלה בדיון הקודם גם בפני הוועדה אגב, בתפיסה הזאת שהצגת, אלו גם תשובות שקיבלה הוועדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> הוועדה העירה כמה דברים בהקשר הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היה לנו פה גם הרבה. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> לחלוטין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אני חושבת אבל שככל שאנחנו רואות שגם יש דברים שנעשית הכרה, אנחנו מבינות גם כמה חשוב לקיים את הדיונים, להמשיך עד שבסוף יהיה טוב. אני קוראת להרמת דגל כי אני חושבת שצריך לעשות פשוט רפורמה כוללת. הטיפין טיפין כשיש קריסה הוא לא דבר בריא. טיפין טיפין עושים כשיש שגרה שהיא יציבה ואז משפרים ומשפרים, אבל כשיש קריסה צריך לעשות משהו שפשוט נותן את הרוחב. אני חושבת שבסופו של דבר אנחנו רואות שהמצב רק מחמיר למרות שמוסיפים, כי זה לא עומד מול המציאות הלאומית והמציאות החברתית. ואולי באמת במעקב נעשה מעקב איתכם יחד ועם מכון ברוקדייל, נבין איך יש לנו קצת לתת יותר. ואני חושבת שגם אנחנו אולי צריכים, אני אומרת כאן משהו רגע פוליטי, אולי שווה לכם כארגוני חברה אזרחית לפני מערכת בחירות לשבת עם כל המפלגות ולדרוש את ההכרה ושבהסכמים קואליציוניים לא תכתתו רגליכם אחר כך, אלא פשוט זה יהיה מונח. באמת, שלא תצטרכו, שפשוט יתחייבו שהדבר הזה יעבור כחוט השני בקרב כל מפלגות הבית בהסכמים הקואליציוניים, שזה ייכנס, כי פשוט אלו הנושאים שהכי קל לדחוק, לצערנו. את הדברים החברתיים דוחקים תמיד. << אורח >> אבי אלבאז: << אורח >> זה חלק מהתוכנית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מבטיחה שבגזרה שלי אני אעשה מה שצריך, אבל אנחנו צריכים שכולם יעשו את זה. מישהו שרוצה לדבר ולסכם? << אורח >> הודיה ירחי: << אורח >> הייתי שמחה להוסיף משהו, אם אפשר, משהו שפספסתי מקודם וכן חשוב לדבר עליו. כמו שיואב וכמו שתמר הציגו, אני גם בוגרת תוכנית הליווי של "גשר לעצמאות" ו"ילדים בסיכוי", ולציין שרוב המדריכים שגדלתי איתם, אני בקשר איתם עד היום, ויש עובדים סוציאליים שמלווים אותי שנים, ואני חושבת שבזכותם אני עוד שנייה עורכת דין. בעזרת השם אני גם שואפת להיות שופטת ילדים ולשנות את הזכויות של ילדים מתוך המערכת. ובזכותם, באמת בזכות אנשים טובים כאלה ילדי פנימיות יכולים לצאת לקהילה אנשים טובים יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש. << אורח >> הודיה ירחי: << אורח >> היה חשוב לי רק לציין. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מרגש. אני שמחה שהוספת את זה. << אורח >> הודיה ירחי: << אורח >> בזכות מערך הליווי והעובדים הסוציאליים שעושים ימים כלילות, חשוב לציין את זה. גם הם מרוויחים שכר שהוא לא הכי גבוה, אבל זה כנראה למקום אחר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בלשון המעטה. << אורח >> הודיה ירחי: << אורח >> באמת להודות. באמת, יש מדריכים שמלווים אותי, גם יואב, גם דני, גם המון המון אנשים ששנים הולכים איתי יד ביד ולא מוותרים לי ודוחפים אותי קדימה, אם זה במלגות, אם זה בייעוץ לימודי, תעסוקה, השכלה, דיור. אני רוצה להודות גם על זה, תודה רבה. << אורח >> אפרת אדרי שרעבי: << אורח >> הודיה, אני רוצה להגיד לך שאת כל כך מרגשת ומעוררת גאווה. אני ממש גאה בך, וזה נותן לנו המון כוח להמשיך ולעשות כדי שיהיו עוד המון המון כמוך. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וזאת גם ישראל היפה. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> אני אומר שני דברים. אחת, זה לא יש מאין. חלק מהשיער שאיננו על הראש זה השנים הראשונות של הודיה. אני רוצה להדגיש עוד דבר אחד. היא מדברת בהמון חום על הצוות שלנו. אני לא אומר בזבזתי, השקעתי המון אנרגיה בגיוס תרומות, שלצערי, חלק מהן הלכו להחזקת מדריכים, להגברת השכר של המדריכים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, תקציב שוטף. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> על חשבון פסיליטיז אחרים של הילדים ושל החניכים. ותמיד כשהייתי עם אנשי משרד הרווחה תיארתי את המצב הזה, ואני מעלה אותו על השולחן גם עכשיו. אגב, עכשיו הבעיה של מחליפי בתפקיד, נוכח מה שקורה בעולם, זה הקושי, אני גייסתי כספים בדרך כלל ב - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, מעידות על זה הרבה עמותות. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> זה הקושי לגייס כספים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, אתה מעלה פה סוגיה שאני כן רוצה לשים אותה בסוף הדיון, שהיא הפסקת התקצוב בחסר. ההתבססות של האוצר על תרומות שאתם מגייסים הפכה למשהו שהוא כבר קבוע. התרומות אמורות להיות און טופ, מעל התקציב שצריך לכסות את הכול. כשאני הגעתי בכנסת הראשונה שלי, את השימוש שלי בחסינות אני עושה בכל מיני אופנים, פעם הייתי עושה ביקורי פתע בהוסטלים, אני חושבת שזה התפקיד שלנו. וכשסיפרו לי שלא תמיד יש מנה נוספת, לפעמים, זה גמר אותי, שצריך להשיג תרומות לפעמים אפילו על ההזנה. ברור לי שהרווחה לא רוצים לתקצב בחסר מזון, אבל זו מציאות קיימת, אני שמעתי אותה בביקורי פתע שלי, לא סתם. לא כי איזה מישהו סיפר לי, אלא ממש שמעתי את זה, שלפעמים יש נער שרוצה עוד מנה בשרית ואין, כי הכול מוקצב בדיוק. והתקצוב הזה בחסר הוא בעיניי רעה חולה, וזה של האוצר. ההתבססות על תרומות ועל פילנתרופיה לא און טופ, אלא כחלק מהמודל הכלכלי, זאת חרפה, ומה שאתה מציג פה זה חלק מזה. אתה צריך בסוף להוסיף שכר והכול במקום פסיליטיז, שזה אמור להיות הבסיס שהמדינה נותנת. ואגב, בכל מקום שביקרתי בו, בכל פנימייה, גם כשסיירנו, כולם מתרומות. אתה רואה, החדר הזה תרם, הכול תרומות. אגב, חוגים, בסדר, בטח, למה לא? החברה האזרחית צריכה להירתם, אני מאוד מאמינה בתרומה, אני מאוד מאמינה בהתנדבות, זו מבחינתי חובה לאומית, אבל הבסיס? אני חושבת שזו בושה של מדינה. ופה צריך להבדיל. ולכן מה שהעלית הוא מאוד מאוד חשוב, יואב, ואני מצטרפת אליך בכל מילה פה. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> ודבר אחרון, דיברנו על מחקרים. אנחנו כרגע ב-FICE ישראל, ואנחנו נעמוד בקשר אחרי שנגיע להחלטה סופית, עובדים עם אחת החברות אצלנו ב-FICE, פרופ' ענת זעירא, הייתה ראש ה-BA בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, אנחנו עובדים ונעמוד איתכם בקשר. נשמח לעשות את זה גם עם החסות ועם משרד החינוך, להעמיד מחקר שדן בשחיקה של עובדי חינוך בפנימיות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. << אורח >> יואב אפלבוים: << אורח >> אנחנו נשתדל לעשות את זה אם זה יתאפשר, אני מקווה שיתאפשר, יחד עם סניפים נוספים בעולם, גם כדי להשוות וגם כדי להתערב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. בסדר, תעדכנו אותנו. אלמוג. << אורח >> אלמוג לינדר: << אורח >> קודם כול, תודה להודיה שהעלתה את הנושא של להגיד תודה, כי יש תמיד את החשיבה שברגע שעזבנו את הפנימייה, זהו וממשיכים כל אחד לדרכו, וזה באמת לא נכון. תודה שהזכרת את זה. ואני רוצה גם להגיד תודה, קודם כול לך, רם, על שירות מילואים, ובאמת גם אנשי ונשות המילואים שמדריכים בפנימיות בעצמם. וכשאני מבקר בפנימייה שבה גדלתי ואני רואה אותם כשהם לא במילואים, אבל מדברים איתי ואני מדבר עם ילדים על כמה שכשהמדריך שלהם הולך למילואים וכמה הם מודאגים בשבילו, כי הם מרגישים שזה אח גדול או אבא או אימא. המדריכים שנשארים עם אותו חניך ונשארים, גם נמצאים בשבילו וממלאים את החוסר של אותו מדריך שיצא למילואים. אני עומד להתחתן בעוד חודש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו, מזל טוב, אלמוג, אילו בשורות. << אורח >> אלמוג לינדר: << אורח >> ומדריכים שליוו אותי שם מגיעים לחתונה, ואותם ילדים שאני מלווה עם החרמות גם הולכים ללוות אותי לחופה בגלל שאין לי אחיינים, הם באים. וזה ממש מזכיר לי את אותם מדריכים ומורים שהיו בשבילי. אני זוכר שהייתי ילד מאוד בעייתי בלימודים, וכן היה חשוב לי להגיד את זה, כי אני הייתי מוותר לעצמי בקלות, ממש ממש בקלות. ואני זוכר פתק שסיימתי את הלימודים ועד היום הוא נמצא אצלי בבית שהמורה שלי למתמטיקה, ואני חייב להגיד את השם הזה, יריב, כי תראו כמה זמן עבר, עזבתי כבר לפני תשע שנים ותשע שנים אני זוכר את הסיפור הזה, וכל פעם שאני פוגש אותו אני נותן לו את החיבוק הזה ואת המילה הטובה כי מגיע לו באמת. הוא אמר לי שהוא לא האמין בי, והוא כל כך שמח שהצלחתי לעשות את הבגרות בסופו של דבר. כל ילד צריך את המבוגר שיאמין בו. ומדריכי הפנימיות, וקודם כול תודה באמת שהם נמצאים בשביל הילדים, וחשוב לשמור על זה, כי הילדים האלה יזכרו את זה לנצח ויגדלו להיות אנשים טובים והורים טובים, והילדים שלהם יהיו החברים הטובים של הילדים שלי, בעזרת השם. ככה מגדלים מדינה טובה ועושים מדינה טובה, עם אותם בני נוער וילדים, בזכות המדריכים שצריך לדאוג להם בשביל לפתח כל כך הרבה טוב במדינה הזאת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לגמרי. יופי של סיומת בשבילנו. האמת שאנחנו כבר ציינו את כל הנקודות, אני אשלח את הסיכום לכולם על בסיס הנקודות שכבר ציינתי, למרות שהסיכום הוא לא ארוך. אבל אני כן רוצה שאנחנו גם נהיה פה ועדה עם יד מכוונת, ואם צריך עוד, גם אין לי בעיה שנעשה דיוני מעקב קצרים, אבי, אם זה יקל, כדי שבאמת נראה איך הכול מתבסס. אני כן רוצה להגיד לכם, אסף ואפרת, תודה על העבודה ברווחה. אני יודעת שלא תמיד מתגמל, אבל אתם והצוות שלכם, נוכח האין צריך לראות גם את היש, ויש. תודה באמת גדולה על כל מה שקורה. ותמיד אני אוהבת לעשות את הדיונים האלה, גם כשקשה. ויואב, העלית הרבה דברים מדכאים שאני מסכימה איתם, אבל בסוף יש פה אנשים כל כך טובים שאני מאוד מאמינה שעם החתירה לשינוי אנחנו נגיע אליו גם אם זה לוקח טיפה יותר מדי זמן. אבל תודה, ותודה, אבי, על השותפות הארוכה. אנחנו איתכם, באמת. תודה, חברים. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:19. << סיום >>