פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 4
מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
ועדת משנה להשכלה גבוהה
ופרוטוקול מס' 127
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ו (13 במאי 2026), שעה 09:32
סדר היום:
<< נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
אכרם חסון – היו"ר, יו"ר ועדת משנה להשכלה גבוהה
נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים
משה טור פז
חברי הכנסת:
ירון לוי
מוזמנים:
טל סויסה
–
אגף השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר - הממונה על השכר
עומר שכטר
–
ראש תחום קשרי ממשל וכנסת, ההסתדרות הכללית
ד"ר איל אליש
–
מנהל השירות הפסיכולוגי, האוניברסיטה העברית בירושלים
יואב ראובן
–
ראש מחלקת אוכלוסיות, אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות, האוניברסיטה העברית בירושלים
דבורה מרגוליס
–
ראש מינהל ור"ה, ארגון ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות
יהל פייגין
–
מתמחה בפסיכולוגיה קלינית בשירותי הייעוץ, אוניברסיטת תל אביב
סאן בלייכר
–
מתמחה בפסיכולוגיה קלינית בשירותי הייעוץ, אוניברסיטת תל אביב
ראם אשל
–
אחראי קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים הארצית
אריאל ריין
–
אזרח
מוזמנים באמצעים מקוונים:
יניב כהן
–
סמנכ"ל תקצוב, הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה
מיכל אופיר
–
עוזרת סמנכ"ל ות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה
ד"ר אלברטו מסצ'יאני
–
מנהל השירות הפסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב
ליאת קרן
–
ראש אגף משאבי אנוש, אוניברסיטת חיפה
מנהלות הוועדה:
דפנה סידס-כהן – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
מירב כהן – מ"מ מנהלת ועדת משנה להשכלה גבוהה
ענת רגב – רכזת תחום פרלמנטרי בוועדת החינוך, התרבות והספורט
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים << נושא >>
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט וועדת ההשכלה הגבוהה ביחד עם חברתי, חברת הכנסת נעמה לזימי, בעניין הוועדה המיוחדת לענייני צעירים. על סדר היום זה תנאי העסקה במערך שירותי ליווי נפשי במוסדות האקדמיים. זה נושא מאוד מורכב, מאוד מיוחד ומאוד חשוב.
אני קראתי קצת חומר ולמדתי את הנושא, וראיתי שהיו מספר דיונים חשובים מאוד בסוף שנת 2025 וגם בהתחלת 2026. אנחנו כאן ביחד עם חברת הכנסת לזימי כדי לקדם את הנושא, כדי להשפיע ובאמת להביא את זה להלכה למעשה בתוך המוסדות האקדמיים, כי זה קשור לכל הסטודנטים.
ראיתי שיש עלייה בקרב הסטודנטים ויש לנו מאות אלפי סטודנטים בארץ, כ-25% בערך ביקשו מה שנקרא טיפול פסיכולוגי, טיפול נפשי, ולכן הקשר הזה בין שתי הוועדות הוא מחייב, ואני מודה לה על ההצעה ואני מעביר את שרביט הדיבור לכבוד חברת הכנסת, שתסביר לנו יותר, ואנחנו נתקדם וניתן לכולם לדבר.
רק שתדעו, אנחנו מוגבלים בזמן עד השעה 11:00, כי ב-11:00 מתחילה המליאה. אז כל מי שרוצה לדבר ולא נרשם, אני מבקש גם שיירשם כאן וניתן לו את הכבוד להשמיע את הדברים. אני מקווה שבסופו של דבר אנחנו נתקדם ונגיע לתוצאה שדרושה גם לחברת הכנסת, גם לחברי הכנסת וגם לכל המוסדות בארץ. בבקשה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
תודה רבה, חבר הכנסת אכרם חסון, יו״ר ועדת המשנה להשכלה גבוהה. אני חושבת שנוכח גרירת הרגליים וכל מה שקורה עם הסיפור הזה של החתימה על ההסכם החדש עם הפסיכולוגים באוניברסיטאות, מחייב באמת שנביא את זה לוועדת החינוך, ואתה הכתובת הכי טובה לזה בגלל הוועדה שלך.
אני אתן רגע רקע. כשאני הגעתי לנושא הזה, חשבנו שהוא פתיר, שהוא הולך להיחתם עוד מעט. הרי ברור לכולנו שעשרות אלפי חיילי מילואים שעושים תואר שני או ראשון ובסכנת נשירה צריכים מענה, שאנשים עברו טראומה, פינוי ממושך, עברו כל כך הרבה דברים, וברור שהקמפוס אמור להיות להם גם מקום שמסייע להם למנוע את הנשירה במתן סיוע נפשי וטיפול, ודווקא ההסכם הזה עם פסיכולוגים באוניברסיטאות הוא שתקוע יותר מכל.
עכשיו, אני לא רוצה שילאו אותך פה ואותנו כאן על הטעות שכשעשו את ההסכם עם בריאות הנפש אחרי המלחמה בכמה חודשים לא הכניסו אותם, זה כבר באמת מים מתחת לגשר, בגלל שאנחנו כבר שנתיים אחרי וצריך כבר להחזיר. אני אתן רק עוד דיוק, כי אין פה טעם למניפסט גדול, כי אנחנו צריכים לפתור את זה.
ההתחייבות שהייתה, גם אוצרית, גם הסתדרות, ומכל מי שהיו בדיונים שאני קיימתי בנושא הזה, קיימתי איזה חמישה דיונים, ההתחייבות שהייתה היא שברגע שייחתם יחול גם רטרו, ושהם יקבלו את זה מתאריך החתימה ב-2024, מה שאומר שיש פסיכולוגים עכשיו שמחכים לא רק לחתימת ההסכם לשיפור שכר, אלא הם יודעים שהם צריכים לקבל החזר רטרואקטיבי על התקופה של המשא ומתן.
אז חשוב לי לומר, זה לא רק לחתום על הסכם שכר, זה גם אותו החזר שהם הסתמכו עליו ובנו עליו אנשים בשכר מאוד מאוד נמוך. יש מצוקה בקמפוסים, ולכן אני מתעקשת על זה. אתה יודע שמערך בריאות הנפש, אני לא אגיד בקריסה, הוא בעומסים בלתי סבירים, קשה מאוד להשיג תורים והשירות מאוד יקר. לאפשר לסטודנט את השירות הזה בעלות מוזלת וקרוב בתוך הקמפוס, ככה שהוא לא צריך, זה כמו אוויר.
פה בוועדת החינוך בתחילת המלחמה עבדנו על הזכויות למילואימניקים. הייתי פה חלק ממי שגיבשו כחברת הוועדה את סל הזכויות. זו לא פחות זכות. זה סופר חשוב כדי למנוע נשירה, זה לא פחות חשוב מעוד מועד או משהו כזה, כי אם אין את מה שמחזיק אותם, יכולים להישאר בתואר אחרי כל התלאות ומה שעברו, אז אני לא מבינה מה כן.
זה כבר די מטריף אותי, ואני מאוד מקווה שדווקא החיבור עכשיו בין שתי ועדות, שאומרות די, יביא להישג הזה, ויש לנו את הפריבילגיה הזאת שיש לנו ועדות מיוחדות שאפשר ללכת על נושא ולהגיד, אני מתעקש על זה עכשיו מול סדר היום שיש, עד שזה קורה. ואני מאוד מקווה שלא תיפול הכנסת ולא ייחתם הסכם, כי אנחנו הגורם היחידי עכשיו שלוחץ כדי שזה יקרה. אני מקווה שתיפול הממשלה, כן? אני מקווה שקודם כל ייחתם הסכם.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. אני מבטיח לך שנעשה את הכול כדי שהנושא הזה ייפתר ונקבל את התוצאה הרצויה.
איתנו כאן יואב ראובן. אהלן, בבקשה.
<< אורח >> יואב ראובן: << אורח >>
שמי יואב ראובן, אני ראש מחלקת אוכלוסיות באגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית. לצערי, זאת לא פעם ראשונה שאנחנו מגיעים לדיונים בנושא הזה. אנחנו מתלווים לשירות הפסיכולוגי באוניברסיטה העברית כבר חודשים, שומעים בוועדות שוב ושוב אותם הסברים, אותן גרירות רגליים, אותם טיעונים, ויוצאים מכל ועדה יותר מבולבלים משנכנסנו אליה.
אני רוצה לומר את הדברים בצורה הכי פשוטה וישירה שיש. הדברים האלה, גרירות הרגליים האלה, מפרקים את השירות הפסיכולוגי במוסדות האקדמיים. פשוט מפרקים אותו בעוד דיון, בעוד עיכוב, בעוד דחייה, עוד סעיף שלא נסגר. עוד חודש אנחנו גוררים את זה ואין חתימה.
אנחנו שנה וחודש אחרי שנחתם ההסכם בשירות הציבורי, והפסיכולוגים והפסיכולוגיות במוסדות האקדמיים עדיין נשארים מאחור, ולאורך החודשים האחרונים וגם כאן בוועדה יש רבים וטובים ממני מהשירותים הפסיכולוגיים בארץ שמנסים להבהיר לכם מה המשמעות של זה.
ואני רוצה להעיר על הצד השני, ולהגיד שזו לא רק סוגיה של תנאי העסקה וכמה הם מקבלים, למרות שזו גם כמובן סוגיה חשובה וצודקת, זו פשוט פגיעה ממשית בסטודנטים וסטודנטיות מתמודדי ומתמודדות נפש, וגם משרתי ומשרתות מילואים.
דיברתי עם איל, מנהל השירות הפסיכולוגי בעברית, שאמר שבעצם לקראת חודש ספטמבר אנחנו פשוט לא יודעים איך ייראה חודש ספטמבר מבחינת מטפלים, מבחינת תפוסה, מבחינת סטודנטים שמגישים פנייה ורוצים לראות פסיכולוג האם יהיה להם מטפל. זה פשוט הזוי שאנחנו הגענו למצב שעוד חודשיים היום אנחנו לא יודעים איך ייראה השירות הפסיכולוגי.
וצריך להגיד ביושר, הפסיכולוגים והפסיכולוגיות הם אנשי מקצוע מצוינים, אם השירות הזה ימשיך להיפגע רובם ימצאו מקום אחר לעבוד בו, שזה עצוב, אבל סטודנטים לא ימצאו בקלות מקום אחר לקבל בו טיפול נפשי מקצועי, נגיש, מסובסד ומותאם במחיר.
עבור הרבה מאוד סטודנטים השירות הפסיכולוגי בקמפוס הוא לא עוד אפשרות, הוא האפשרות היחידה שיש להם כלכלית לטיפול. וזה קורה עכשיו אחרי שנה, עוד שנה של מלחמה, וסטודנטים נקראים למילואים, חוזרים, מנסים להשלים קורסים ולימודים, להחזיק עבודה, ותוך כדי להחזיק את עצמם ולעבד את מה שקרה להם.
יש פה דרישה מצעירים וצעירות להתייצב שוב ושוב למילואים, לעבודה, לחיים שלהם, ובאותה נשימה פוגעים בשירות היחיד באקדמיה שמנסה לדאוג לבריאות הנפשית שלהם. ואם כולם מסכימים, אם ההסתדרות, האוצר וור"ה מסכימים, פשוט לחתום אם טבלת השכר מוסכמת, פשוט לסגור, אם יישארו סעיפים, פשוט לפתור את זה כבר, כי בזמן שהמשא ומתן נמשך השירות בפועל מתפרק, וכל חודש שאנחנו גוררים את זה יהיה מאוד מאוד קשה לתקן את זה.
ואני אסיים בלהגיד שהעובדה שאנחנו עדיין בשיחות על זה, כבר מאז סוף שנת 2025 ועוד לפני, אין פתרון חתום למעלה משנה לדבר הזה, זה פשוט צריך להרעיד את המשכן הזה, וצריך להרעיד את כל המוסדות האקדמיים שאנחנו חלק מהם. זו הבריאות שלנו, זו הבריאות הנפשית שלנו, זה שירות בסיסי, חיוני, מציל חיים לסטודנטים וסטודנטיות, והמדינה חייבת להבטיח שהוא ימשיך להתקיים. תודה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה לך. נציג האוניברסיטה העברית, ד"ר איל.
<< אורח >> איל אליש: << אורח >>
שלום לכולם. אני לא מייצג את האוניברסיטה, אני מנהל את השירות הפסיכולוגי, אז אני מייצג את השירות הפסיכולוגי. מה שאני רוצה וגם שבט חבריי, יתר מנהלי השירותים באוניברסיטאות השונות, אני רוצה לשקף איפה אנחנו נמצאים. זו ישיבה שלישית שאני משתתף בה בנושא, ואני רוצה לשקף איפה אנחנו עומדים.
מבחינת העובדים ומבחינת הפסיכולוגים, יש לנו פסיכולוגים מומחים קבועים ויש מתמחים. מבחינת הפסיכולוגים בעצם נחתם פה הסכם במדינה ב-1 באפריל, 2025. אנחנו שנה וחודש אחר אחרי ההסכם, הסכם שעבדו עליו, אני מניח, הרבה זמן לחתום עליו, גם מבחינת ההסתדרות, האוצר, המעסיקים, ונחתם הסכם.
והפסיכולוגים מסתכלים על זה, רואים שהם לא חלק מההסכם ואין להם אמון כבר שייחתם הסכם, אפשר להגיד פה מה שרוצים, כבר אין להם אמון. מדובר בעובדים הקבועים, מדובר על עובדים שעובדים שליש משרה, והם עכשיו מקבלים החלטות לספטמבר. העובדים האלה הם עובדים שאין להם בעיה להתנייד פרקטית, פסיכולוגים לא באים למחות, הם עוזבים. אוקיי? זה מה שהם יעשו.
ומה שקורה הוא זה שאנחנו מקבלים כל הזמן מיילים עם הצעות עבודה בגופים ציבוריים, קופות חולים, יש כל הזמן חוסר בפסיכולוגים, והפסיכולוגים שעובדים אצלי אומרים אני יכול עוד שבוע לעבוד בקופת חולים לפי ההסכם, עבודה קלינית מקצועית שאני עושה אותה כמו באוניברסיטה, יש לי משפחה, יש לי ילדים.
העובדים הולכים לעזוב, לא יהיו שביתות, לא יהיו שום דבר, הם הולכים לעזוב, הם מתחילים לעזוב. זאת אומרת, כבר אין אמון, לא משנה מה יהיה, אין אמון. התחושה היא שיש אינטרס לא לחתום, איזשהו משהו, למרות שכולם בעד כמובן וכולם מודעים לחשיבות. בפועל זה לא הגיוני, יש פה משהו שהוא חסר היגיון, כשמסתכלים עליו מבחוץ, כן? ואני לא מומחה למשאים ומתנים.
אני בעצם נערך לסגירה. אחריותי המקצועית היא להיערך לסגירה. ואני יודע שבאוניברסיטה אצלי בעד השירות בפירוש, אבל אני אחראי מקצועית על המטופלים, וזה אומר מבחינתי שאני צריך לתכנן לפחות כמה חודשים קדימה. כשאני הבטחתי לכל הפסיכולוגים 'זה עוד מעט, זה עוד מעט, זה עוד מעט', המילה הזאת איבדה ערך, בסדר?
אני האחראי המקצועי, לא אף אחד פה בוועדה, אני האחראי המקצועי על השירות שלי, על העובדים ועל המטופלים, וכשאני יודע שיש לי אי ודאות שהולכים לעזוב, אני נערך לסגירה. כלומר, אני מתכנן את ספטמבר, הקיץ זה הקיץ, אנשים הולכים לעבוד בספטמבר-אוקטובר. מתמחים שיכולים לעבוד בהסכם הפסיכולוגים בכל מקום אחר לא יגיעו אלינו, ובעצם אני צריך להיערך לסגירה מקצועית, זהו.
זאת אומרת, אתם תוכלו לקבל פה עוד חודשיים או עוד שלושה החלטות, זה יהיה יפה מאוד, זה יהיה מאוד מרשים, אבל אני עכשיו נערך לסגירה ואני מתחיל לנהל את הצעדים לקראת סגירה. זה מה שאני הולך לעשות. זה לא יקרה בשלושה חודשים, זה תהליך הדרגתי, מסודר ומקצועי, אבל זה מבחינתי המסר.
כי לא יכול להיות ש-13 חודשים מאז שנחתם הסכם שהמדינה החליטה שהוא ראוי ומכובד ומתאים, עברו 13 חודשים, אנחנו גוף שקשור למדינה, אוניברסיטאות זה חלק מהגוף הממשלתי שקשור למדינה. אני יושב מול העובדים ואני לא יודע להסביר להם, אי אפשר להסביר את זה, כי כבר ההסכם חתום, זה לא שאין הסכם.
מבחינתי, כי מה שקורה, איך שאני יודע, חוסר החלטה זו החלטה. זאת אומרת, לא נלקחה החלטה, זה אומר שיש החלטה, וההחלטה הזו אומרת שאני צריך להתנהל, איך אומרים, בהחלטה באי ודאות, אני צריך לשמור על זכויות של המטופלים ואני צריך להתחיל להיערך לזה. אז אני רק מעדכן שזה מה שהולך לקרות בפועל.
זה התהליך שאני הולך לעשות, כמובן בשיתוף עם הנהלת האוניברסיטה. הם כולם בעד השירות, אין לנו בעיה, אני רואה עין בעין עם ההנהלה, עם כולם, אבל יש אחריות מקצועית וצריך פשוט להיערך, לעשות את זה. זו אחריותי. זה המצב.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה על העדכון החשוב. איתנו כאן גברת טל סויסה, נציגת האוצר. שמעת את ד"ר איל. מדוע הם לא בהסכם ומה אתם מתכננים לעשות?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
קודם כל, חשוב לי לתקן רק נקודה אחת שאמרה חברת הכנסת מקודם, הסיכום בינינו לבין ההסתדרות הוא שהרטרו יהיה מ-1 בינואר 2025, לא 2024.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
נכון, זה נחתם ב-2024.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא, את אמרת גם שהרטרו יהיה. פשוט חשוב.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אוקיי, אין בעיה. נכון, זה מה שסיכמנו. בסדר גמור, את צודקת.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
העיקר שיש הסכם.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
היה אתמול משא ומתן. אנחנו, כל הצדדים, רתומים לדבר הזה בכל אפשרות.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
לא, אי אפשר להגיד שכל הצדדים רתומים לדבר הזה בכל אפשרות, כי ההסכם הזה הוא הסכם קטן שנמשך זמן רב מדי. אפשר לצקצק, אפשר לגלגל עיניים. אנחנו באיזה דיון שישי על זה. עובדתית, אנחנו באותה סיטואציה. וגם אחרי שנחתם ההסכם עם הטכניון, שאמור להיות אקוויוולנטי, באופן יחסי לפחות להסכם הזה, לא קורה. אז אל תגידו כולם רתומים. לא רתומים, בגלל זה יש פה עוד דיון. אם כולם היו רתומים, לא היה פה עוד דיון.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
הסכם הטכניון הוא לא אקוויוולנטי לשאר המוסדות, כי בהסכם הטכניון היו תנאים אחרים קיימים לפסיכולוגים שנכנסו להסכם. התנאים האלה לא קיימים בשאר המוסדות. אנחנו הסכמנו עם ההסתדרות, בניגוד לשאר המקרים, לאור החשיבות שאנחנו רואים בפסיכולוגים, לבצע התאמה.
הדבר הזה הוא מורכב, הוא מורכב גם לצד השני, גם להסתדרות. חלק מהסיבה שיש עיכוב זה כי יש קושי בביצוע של התחשיב וההתאמות משני הצדדים, בסדר? וזה שונה גם בין שאר המוסדות. כל המוסדות לא דומים בדבר הזה. זה חלק מהסיבה שיש עיכוב. הוא לא נובע מאיזשהו רצון לגרירת רגליים.
אני אשים פה גם על השולחן, למי שלא יודע, האוניברסיטאות, גם בישורת אחרונה להסכם קיבוצי לסגל הזוטר, שזה הסכם קטן שרק מקיף כמה אלפי עובדים בכל המוסדות האלה, שהוא מן הסתם גם גובה את התשומות שלו מהמוסדות ומאיתנו, מהאוצר. עדיין אנחנו כמובן רתומים למשא ומתן הזה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
זה לא אלפי עובדים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
סגל זוטר אוניברסיטאות.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אוקיי.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אבל הנושא שלנו הוא יותר חשוב.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אנחנו מדברים פה על משהו מאוד ספציפי, למה עכשיו לכרוך את זה בזה? הייתה פה טעות היסטורית שלא הכלילו אותם בהסכם בריאות הנפש הכולל. אז זהו? לא הבנתי, לא יהיה שירות פסיכולוגי באוניברסיטאות? כמה אפשר להגיע לכאן ואנחנו באותה סיטואציה? מתי זה ייחתם, טל? מתי כן? פעם שעברה שהיינו פה אמרתם לי שלושה שבועות.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא, אמרנו שלושה שבועות על הטכניון.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
נו, עזבי. מתי כן?
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני לא יכולה להתחייב לך על תאריך חתימה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
בוודאי שלא. תחכו לפיזור הכנסת, נגיע לשנת 2027, נכון? ולא יהיה הסכם. כאילו, זה מה שהולך לקרות כאן.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
טל, סליחה, אני חייב להעיר לך. אני פעם ראשונה משתתף בדיון הזה, אבל מדובר כאן על שישה דיונים שהיו לפני. זה לא מכובד שהאוצר לא נותן מענה ופתרון לנושא הזה. לא צריך לסחוב. הייתה לנו מלחמה, כל עם ישראל סובל מזה. אנחנו רוצים לתת טיפול הוגן לצעירים שלנו, לסטודנטים, לכל אזרחי מדינת ישראל.
אני חושב שהכול תלוי בכם. אם מחר אתם תיתנו לזה עדיפות, אם את לא מצליחה, תגידי לנו, אנחנו כפוליטיקאים נדבר עם שר האוצר. אנחנו נביא את זה לדיון מיוחד, או נלך לפגוש אותו. אבל חשוב שאנחנו נצא עם בשורות כאן, לא רק דיבורים והבטחות.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אני רוצה גם להגיד, גם ההסתדרות וגם ור"ה, יש פה משולש לא תפקודי כמו שצריך. אני אומרת את זה כמו שזה. לא רק האוצר פה, אני כועסת על העניין של הרתומים, כי לא רתומים. אבל אני אומרת, גם ועד ראשי האוניברסיטאות, אני לא מצליחה להבין את גרירת הרגליים הזאת. מה, ישבנו פה על זכויות חיילי המילואים באינטנסיביות, אז אנחנו באמת חושבים שהם לא צריכים שירות פסיכולוגי?
כל הקבוצה שנמצאת עכשיו בתוך טראומה לאומית קולקטיבית, כל מי שפונו, שרדו טבח, לא יהיה להם שירות פסיכולוגי? אני באמת לא מבינה. שמשהו פה יקרה. אנחנו הפכנו לוועדת פיקוח פרלמנטרי ברמה הזאת. זה דיון, באמת, כבר פניתי לאכרם, כי אמרתי שמשהו פה ינער, נעשה דיון משותף. אני מקווה שבגלל הדיון המשותף שלך יהיו בשורות, נבוא, נפתח, יגידו לנו, יש פה הליך. אני נכנסת לפה ואין שום בשורה, אנחנו באותו מצב.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בבקשה, תמשיכי, טל.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
משרד האוצר רתום מאוד להסכם הזה, הן להסכם הארצי, הן להסכם היותר קטן המדובר. מעצם זה שהוחלט להקציב את כמות הכסף שהוקצבה, מעצם זה שהסכמנו לרטרו. למי שלא יודע, זו חריגה בדרך כלל ממדיניות הממונה על השכר. לאור ההבנה והחשיבות שאנחנו מקנים לעובדים האלה באוניברסיטאות, הסכמנו לדבר הזה.
חלק ממה שדיברתי מקודם על הטבת התנאים, זו גם חריגה מהמדיניות הכללית של הממונה על השכר, אבל שוב פעם, לאור החשיבות שאנחנו רואים בעובדים האלה, הסכמנו לבקשת ההסתדרות להיטיב את תנאיהם מעבר להסכם הארצי, וזה מוסיף למורכבות.
ושוב אני אחזור על מה שאמרתי בדיון הקודם, שהדבר הזה לא השתנה. האוניברסיטאות, שהן המעסיק, לא היו חלק מההסכם הארצי. עכשיו, אני לא אומרת את זה בגלל זה, אני אומרת שזה אומר שהדרישות שלהן, בין אם הן לגיטימיות או לא, מתאימות או לא, לא היו על השולחן בכלל. היו רק דרישות של מעסיקים אחרים. עכשיו הם צריכים להיות על השולחן.
זאת אומרת, אנחנו מסכימים שמגיע לעובדים האלה עוד, אנחנו מסכימים שמגיע להם ללא פחות משאר העובדים במגזר הציבורי המקבילים להם, אבל גם למעסיקים מגיע דברים בתמורה. וזה חלק מהדיון, ויש דיון אינטנסיבי ואפקטיבי מול הנציגים של העובדים האלה. אבל זה לא קחו את ההסכם, תיישמו אותו וזה, כי פשוט ההסכם הארצי לא נותן מענה לכל הדברים.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
טוב, קודם כל תודה, אנחנו נחזור אלייך בהמשך. יש לנו כאן את יהל וסאן מאוניברסיטת תל אביב. בבקשה, בואו נשמע את שניכם.
<< אורח >> יהל פייגין: << אורח >>
אני אתחיל. אני יהל, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה בשירות הפסיכולוגי. הגעתי לשירות הפסיכולוגי בנובמבר 2024. הייתי גם בוגר תואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, משהו שגם מאוד התגאיתי בו בעבר, והיום אני כבר לא, אני לא אומר את זה בגאווה. הגעתי וידעתי שהמשכורת של מתמחה בשירות היא משכורת מינימום. ואמרו לי, בנובמבר 2024, אל תדאג, יש הסכם שכר, והאוניברסיטה מאוד חשוב לה השירות הפסיכולוגי שלה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אתה מדבר על משכורת המינימום שזה 6,200 ומשהו שקלים?
<< אורח >> יהל פייגין: << אורח >>
כן, 38 שקלים לשעה אני מרוויח. זאת אומרת, כמה שקלים מעל המינימום.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אתה מבין? פחות מהבייביסיטר של הילדים שלי. צריך להגיד את זה.
<< אורח >> יהל פייגין: << אורח >>
כן, הרבה פחות. גם מתמחים וגם מדריכים בעצם, שהם מרוויחים טיפה יותר מאיתנו, אבל גם פחות מבייביסיטר. אמרו לי גם אז, אוטוטו זה יקרה, דיברו איתנו המון נציגים מהאוניברסיטה. פה באמת אומרים שכולם רתומים, זה באמת מביש מה אומרים לנו גם בארבע עיניים באוניברסיטה, ואולי גם בוועדה הקודמת קצת יצאה האמת גם כשדיברו פה והיו הסמנכ״לים.
אנחנו מבינים שיש אולי טקטיקה או איזו טכניקה שמתמחים בסוף זו עבודה זמנית, אז מחכים שהמתמחה יסיים את העבודה שלו, יסיים את ההתמחות, הוא ילך, ואז לא צריך לשלם, או לא צריך לשלם רטרו, או אחר כך הוא צריך להתחיל לפנות לעורכי דין ולהתחיל לחפש את הרטרו. ואנחנו מבינים ונאמר לנו בין השורות שזו הטקטיקה של האוניברסיטה.
עוד דבר שנאמר גם פה בוועדות, זה שאנחנו לא מרפאה כמו מרפאות בשירות הציבורי. אין דבר שיותר רחוק מהאמת מהדבר הזה. כשמטופל מתקשר אלינו בשבת, הוא מתקשר אליי, אני יכול לספר, ואומר, אני עכשיו נעלתי את עצמי בחדר כי אני מת מפחד להתקרב למרפסת, ומטופל שחוזר מהמילואים ולא מפסיק לרחוץ את הידיים שלו כי הריח לא עובר ממה שהוא כבר חווה שם.
אז אנחנו נענים, לא משנה אם אנחנו ב-50% משרה, אם אנחנו ב-60% משרה. אנחנו נענים בשבתות, אנחנו נענים בסופ"שים, אנחנו נענים אחרי שעות עבודה, בלילה, בכל הזמן הזה. ופשוט היחס שאנחנו מקבלים מהאוניברסיטאות זה באמת יחס משפיל, מזלזל, שכאילו אנחנו לא חשובים, אנחנו לא צריכים להיות, ופשוט באמת הדבר הזה ייסגר. ועוד מרפאה היום במדינה, במצב הזה, היא פשוט הולכת להיסגר.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
סליחה, אני רצה רגע להצביע על החוק שלי וחוזרת. אני מצטערת, זה חוק חשוב וטוב.
<< אורח >> יהל פייגין: << אורח >>
אני גם אסיים, אני רק אגיד שזה לא רק טיפשי כלכלית ובאמת לא הגיוני, אני באמת לא מצליח להבין את זה, זה לא מתיישר, זה גם כבר נבזי מוסרית, נורא עצוב ונורא מעליב.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. סאן, יש לך משהו לחדש?
<< אורח >> סאן בלייכר: << אורח >>
כן. אני רוצה להצטרף ליהל באמירה הספציפית על אוניברסיטת תל אביב, לא שיש למי לדבר פה, כי לא משנה כמה פעמים מזמינים את גד פרנק, הוא לא יגיע וגם לא ישלח נציג. הנציגה הרגילה של ור"ה, שלום. ההתנהלות שלו ושל סמנכ״לית משאבי אנוש, דן אהרון, אצלנו באופן ספציפי היא מחפירה.
מטרטרים אותנו, וזה ידוע לנו, למתמחים, שיש גישה אצלנו ספציפית, ואולי זו גישה של שאר המנכ״לים של האוניברסיטאות, לחכות שהמתמחים יעזבו, לגרור את המשא ומתן כדי להיפטר מעוד ועוד הוצאות, מה שהם חושבים שהם ייפטרו והם כנראה לא, כי אנחנו לא נוותר על הרטרו הזה. אנחנו לא נוותר עליו מהסיבה הפשוטה שהוא הדבר ההגיוני היחיד לעשות.
אם ההסכם נחתם במועד כלשהו והאוצר מוכן להסכים שינואר 2025, זה יהיה מועד הרטרו, זה מה שצריך לקרות. עכשיו עזבו שבסופו של דבר אנחנו נמצאים פה בשלוש שנים של מלחמה, ואף אחד אפילו לא מדבר על זה שהשירותים הפסיכולוגיים של האוניברסיטאות קורסים. שמעתם מה ראש השירות של העברית אומר בירושלים, לא יהיה שירות פסיכולוגי. פשוט לא יהיה.
אחרי הטבח הכי גרוע שהמדינה הזאת עברה מהיום שהיא קיימת, אחרי שלוש שנים של מלחמה עם כל מדינה ועוד רגע גם עם הירח, לא יהיו שירותים פסיכולוגיים באוניברסיטאות. אפילו במחוזות שלנו כאן בישראל זה מוטרף לחלוטין, וזה קורה עכשיו. יש לנו מומחים שכבר הגישו מכתבי התפטרות, אנחנו לא מצליחים למצוא מתמחים חדשים, אנשים לא רוצים לבוא מהסיבה הפשוטה שהם לא יבואו בשביל פחות כסף. מי כאן לא מבין את זה?
אומר לכם ראש שירות, אני לא יודע מה יהיה בספטמבר. אתם חושבים שהוא פוליטיקאי? שהוא משקר? שהוא מתחמן אתכם? זה פחות הקטעים שלנו. אלה לא הגישות שאנחנו עובדים בהן. אנחנו באים להגיד לכם מה המציאות, ומבקשים מכם לתקן אותה בדלתא סבירה מאוד.
תגרמו לזה לקרות. זה באמת לא מסובך. אם נחתמים פה משאים ומתנים שהם גדולים עשרות מונים מהמשא ומתן הקטן הזה, כל כך מהר, אני בטוח שיש כאן גרירת רגליים ושהדברים לא בדיוק קורים ללא משוא פנים.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, סאן. המסר הגיע. איתנו חבר הכנסת משה, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
שלום, תודה. בוקר טוב, אדוני היו"ר, חבריי כאן. אני מתנצל שכמו כולנו אני רץ בין ועדות, גם אני הבוקר, בין יום ירושלים לאלימות כלפי צליינים במזרח העיר ועוד ועוד, אבל היה חשוב לי לבוא ולהשמיע כאן שני קולות.
ראשית, להצטרף לקריאה, כמעט אני אגיד הנואשת, לטיפול רגשי, נפשי, מיטבי לסטודנטים. אנחנו פוגשים את זה, לצערי, במקומות רבים. אני מלווה כאן גם סטודנטים, גם מילואימניקים וגם סטודנטים במילואים, שפוגשים את הצרכים האלה מכל הכיוונים.
אבל אני חושב שהנושא הוא הרבה יותר גדול והצורך הוא הרבה יותר גדול, ולכן אני מצטרף לקריאה להקדיש את המשאבים האלה, משאבי מדינה, משאבים ציבוריים, על מנת לאפשר טיפול נפשי, רגשי, הולם, מרחיב.
ואני אומר עוד דבר, אין השקעה יותר טובה מאשר השקעה בתחילת הדרך. תסלחו לי שאני אומר, כן? אתם עדיין בתחילת הדרך, כי בסוף זו ההשקעה שאנחנו נפגוש אחר כך, את הפירות שלה, לאורך כל הדרך. דבר שני, אדוני היו"ר, חשוב לי מאוד, אומנם ישב פה אתמול שר החינוך בישיבה קצרה שעסקה בנושא אחר, אבל חשוב לי לומר משהו כאן על ההשכלה הגבוהה בכלל.
מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נמצאת תחת התקפה, התקפה פוליטית לא ראויה, לא מתאימה, שיכולה גם להזיק בצורה בלתי רגילה. ההתקפה הזו ניזונה מסיבות פוליטיות, משיקולים של פריימריז, לא משום היבט של אחריות, רק מרצון להוציא עוד קצת אוויר, לנגוח עוד קצת, להרוויח איזה רווח פוליטי משני באירוע.
ואני קורא כאן לוועדת המשנה להשכלה הגבוהה להילחם על החופש האקדמי, על מקומה של ההשכלה הגבוהה בישראל, להבין שכוחה של ההשכלה הגבוהה בישראל היום הוא אדיר ויש לה תרומה מדהימה לצמיחה של ישראל. דרך אגב, הצמיחה הלא מוסברת של ישראל, כי מי שמכיר כאן את רמת החינוך בישראל יודע שאנחנו לפחות במערכת החינוך הפורמלית עד גיל 18 עושים עבודה, אני אגיד בעדינות, בינונית.
ולעומת זאת, מערכת ההשכלה הגבוהה שלנו היא מהטובות ביותר, וזה קורה בין השאר, או בעיקר כי אנחנו נותנים לה חופש ומתערבים לה רק איפה שאנחנו חייבים, למשל, אם יש שירות שלא ניתן לאנשים ואנחנו מתעקשים על זה.
לכן אני קורא כאן לוועדה הזאת לשמור על החופש האקדמי, להקטין, כולל ניסיונות חקיקה נואשים שנעשים פה, שהם בעיניי זוועה לעתיד ההשכלה הגבוהה בישראל. ואני אומר עוד דבר, ההשכלה הגבוהה בישראל משלמת מחיר אדיר גם על המלחמה הזאת, מעבר למחירים האישיים במעמדה הבינלאומי, ואנחנו זקוקים למעמד הזה, אנחנו זקוקים לשיתופי הפעולה.
ולכן אני קורא כאן גם לוועדה, גם לשר החינוך, וגם לכל מי שעוסק בהשכלה הגבוהה, לשמור עליה מכל משמר, להוציא אותה מהדיונים הפוליטיים, להזיז חקיקות מיותרות ומזיקות ולדאוג להצמיח אותה ולהשקיע בה. מה שאמרתי קודם על הטיפול, נכון לכל נושא ההשכלה הגבוהה. כל שקל שנשים כאן יחזיר את עצמו פי כמה וכמה בעתיד מדינת ישראל. תודה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה לך. הגברת דבורה, בבקשה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
דבורה מרגוליס, ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות. אני רק רוצה להצטרף לכל מילה ממה שאמר חבר הכנסת טור פז עכשיו, לא ממקום פוליטי אלא ממש כאזרחית המדינה. יישר כוח, כל מילה בסלע.
לענייננו, זה אגב גם חלק מהעניין. אנחנו לגמרי, כל מה שנאמר בכל חמשת הדיונים הקודמים, אני יודעת שזה נשמע לא טוב, שאנחנו כבר חמש-שש פעמים נפגשים פה על אותו נושא, הנהלות האוניברסיטאות שנמצאות במשא ומתן על הסכם הפסיכולוגים רוצות ומעוניינות ועושות כל מה שביכולתן כדי לסיים את האירוע הזה כמה שיותר מהר, בתנאים הכי טובים שאפשר.
האירוע הזה הוא לא אירוע טריוויאלי. אם אני עכשיו אצא מהנושאים עצמם, זה לקחת קבוצה שהיא מועסקת גם בתנאים שונים ובהסכמים שונים ובדירוגים שונים ובשברי משרה ובהגדרות תפקיד שונות בין חמשת המוסדות המדוברים, ולאחד אותם לאיזושהי קבוצה אינהרנטית שאפשר לייצר בינה לבין כולם הסכם קיבוצי שיהיה תקף, ישים, ואנחנו מדברים על שנים קדימה.
אז האמירה לגבי שרוצים שמתמחה יצא וילך ולא ישלמו, היא ממש לא מבוססת מציאות. סליחה, אבל מתמחים זה ה-Bread and Butter של האוניברסיטאות בהיבט הזה. ברור שרוצים לשלם וברור שרוצים לגייס את החדשים, זאת אומרת, גם רוצים שיגיע הדור הבא הכי טוב של המתמחים שאפשר, שייצרו את הפסיכולוגים הטובים ביותר.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אבל פשוט אתם אומרים את זה כל דיון. את אומרת שזה לעולם יישאר כך? את פשוט אומרת כאילו שתמיד תגידי את אותו טיעון ופשוט שום דבר לא ישתנה?
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לא יודעת באיזו נקודה נכנסת, סליחה, חברת הכנסת.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
לא, אנחנו באותה נקודה שישה דיונים, דבורה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אני בדיוק אמרתי מקודם שאני מתנצלת שאנחנו באמת שישה דיונים באותם טיעונים, אבל העמדה לא משתנה. האוניברסיטאות רוצות להיטיב את תנאי הפסיכולוגיה, המתמחים והמומחים והעובדים במרכזי החוסן. אין בכלל ספק לאף אחד אצלנו על החשיבות של הדבר הזה בימי שגרה, קל וחומר בתקופה שאנחנו נמצאים בה כרגע.
כולנו מתמודדים עם לקלוט הכי טוב שאפשר את הסטודנטים האלה שחוזרים עם הפציעות הפיזיות, הנפשיות, השקופות והנראות, ורוצים שהם יחזרו לשגרה וללימודים בצורה הכי טובה. כולנו פה כתף אל כתף באותו עניין. יש פה גם שאלה כספית.
נאמר לנו במהלך הדיונים שיש נכונות לשפות ב -75% את העלות של התוספת שתשולם לאוניברסיטאות. אפילו את ה-75% האלה, זאת אומרת, לקבל דוח מפורט מההסתדרות על העלויות של ההסכם הזה, אנחנו מחכים לזה כבר חודשים.
אז לא רק האוניברסיטאות כאן על המוקד, יש פה שלושה צדדים למשא ומתן הזה, יושב פה צד אחד שזה משרד האוצר, יושב פה עוד צד שזו ההסתדרות, אנחנו גם כאן, כולנו מחויבים לדבר הזה. אני לא חושבת שההסתדרות לא רוצים לסיים את הדבר הזה, אבל יש דברים שהם גם מעבר.
אגב, הדוגמה שנתתם פה עם העניין הזה 'מושג הכוננות', שקיים בכל מערכת הבריאות, איש מקצוע טיפולי שנותן מענה שלא בשעות העבודה. הדבר הזה באוניברסיטאות לא היה מוכר או לא הופעל מעולם. האוניברסיטה היא לא קופת חולים, היא לא מרפאת בריאות נפש. זה אירוע מבחינתנו שקרה בשנים האחרונות בלבד, זה לא האירוע הרגיל של עבודת הפסיכולוג באוניברסיטה.
<< אורח >> איל אליש: << אורח >>
זו עבודת פסיכולוג באוניברסיטה רגילה.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
אוקיי, אבל אני רק אומרת, המידה של ההזדקקות של סטודנטים אליכם שלא בימי העבודה או בשעות העבודה הרבה יותר גדולה. אין ויכוח, על הדבר הזה צריך לשלם, על הדבר הזה האוניברסיטאות צריכות לקבל שיפוי. מדובר בסכומים מאוד מאוד גדולים שאתם צריכים לקבל. על זה, שוב, אין ויכוח.
בסוף, זה גם כסף וגם הנכונות של כל הצדדים לעשות את העוד אקסטרה מייל. אנחנו שם. הייתה אתמול פגישה, קיווינו לבוא היום עם בשורות, זה לא קרה. פגישה נוספת נקבעה ליום שני בשבוע הבא. אנחנו הכי לא גוררים רגליים.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אז אם נעשה גם דיון ברביעי הבא זה אחלה?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
דבורה, יש שאלה כאן למנהלת הוועדה, בבקשה.
<< דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >>
ברשותך, דבורה, שנת הלימודים בפתח, המתמחים לא יבואו להתמחות כשיש להם שכר טוב יותר במקום אחר. מה עושים עם פיצוי זמני? איך אתם משאירים מתמחים עכשיו?
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
דיברנו על זה כמה פעמים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
זאת שאלה למשרד האוצר, לא אליי.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
גם ככה התכוונו רטרואקטיבית לתת. מה ההיגיון בלמנוע כרגע פיצוי על הזמן הזה כדי להשאיר אנשים במערכת, שכמו שנאמר כאן, לא יסגרו את השירות? אז כשאין אפילו את הכוונה הזאת, אני מבינה שיש פה גרירת רגליים שהיא לא הולכת להביא לנו פתרון. אם הייתה כוונה טהורה בהקשר הזה, היינו נותנים פתרון ביניים לפיצוי כרגע, עד שייחתם ההסכם סופית.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
תשלום תוך כדי משא ומתן הוא לא משהו שאנחנו נוהגים ועושים.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
עשיתם את זה עם מורות היל"ה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני מוכנה לבדוק את זה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אני הייתי שם בדיונים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני לא מתווכחת. אני פשוט אומרת, אני אחראית על השכלה גבוהה, אני לא מכירה שעשינו דבר כזה בשנים האחרונות בעולם ההשכלה הגבוהה בכללותו.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
לגבי החלק הראשון של השאלה, אין שום כוונה לסגור אף שירות בשום אוניברסיטה. כולם ייכנסו תחת כנפי ההסכם הזה, גם העברית, לא זוכרת מי דיבר כאן. אין בכלל שאלה. אנחנו בחודש מאי, קיווינו, סד הזמנים ששמו לנו המנכ״לים היה לסיים את ההסכם הזה עד נובמבר 2025. אנחנו נגררים מכל מיני סיבות שכרגע, אולי גם זה לא הפורום להיכנס אליהן. אנחנו נעשה את כל המאמצים לסיים את זה בשבועות הקרובים ממש.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, דבורה. אנחנו מקווים שכך יהיה, אבל לפי מה שדיבר ד"ר איל, שעובד באוניברסיטה העברית, הדברים קצת שונים. אנחנו נחזור לזה. אבל קודם איתנו ד"ר אלברטו בזום, הוא מנהל השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת תל אביב. בבקשה.
<< אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >>
שלום, תודה. קודם כל, אני כבר הייתי בכמה דיונים, ובאמת ממש מביש שהדבר הזה לא מתקדם, ובטח לא בקצב שנדרש להתקדם. שמעתי את הדוברים, ותודה, איל מייצג אותנו, את המנהלים של השירותים השונים באוניברסיטאות השונות, ודיבר דברים של אמת. ובכל זאת ביקשתי את רשות הדיבור כדי להגיב על כמה דברים שנאמרו, שהם קצת מקוממים.
נציגת האוצר, סליחה שאני לא זוכר את שמך, אחד הדברים שאמרת דיברת על זה שנדרשת גם תמורה כדי לעשות את ההסדר. תמורה ממי? כלומר, אני מנהל את השירות הפסיכולוגי יותר מ-20 שנה, ואני גאה במה שנעשה פה.
ההנהלות יודעות בדיוק מה אנחנו עושים, והתמורה ניתנת יום-יום, שעה-שעה, וכפי שהוסבר, גם מעבר לשעות. כלומר, התמורה ניתנת כל הזמן. זה לא שאנחנו צריכים עכשיו לתת תמורה נוספת כדי לקבל משהו שמגיע בזכות, ולא כתמורה למשהו מעבר למה שניתן עד עכשיו. זה א'.
ב', מה שנאמר בקשר לנושא של הזמינות, שזה לא היה מוכר, אני חייב לתקן אותך, דבורה, אני מתנצל, אבל תמיד זה חלק מהאתיקה של המקצוע, זה חלק מהמקצועיות שאנחנו דורשים מכל העובדים שלנו, שכשמישהו מתקשר, אתה חייב לענות ולוודא את מצבו הנפשי.
ואנחנו לא מדברים במצבי סיכון, מה היה קורה אם לא היינו עונים? אם העט שלנו היה נופל, כמו אצל יתר עובדי האוניברסיטה, שאין להם את האחריות המקצועית ולא את האתיקה שאנחנו מחזיקים ומחנכים לרגליה. אז הדבר הזה היה קיים כפי שהיה תמיד, תחת השכר הנמוך ששולם עד עכשיו. כשיש את התוספות האלה, התוספת הזאת חייבת להינתן גם לעובדים שלנו.
והדבר האחרון, ברשותכם, אני חושב שהוועדה הזאת כן צריכה להיכנס לעובי הקורה. אני לא חושב שצריך לדחות כל פעם, אנחנו לא יכולים להיכנס לעובי הקורה פה. כן צריך לדרוש שאנשים יגיעו ושיסבירו, או שגוררים רגליים או שנחשבים לגוררים רגליים, למה זה מתעכב. מישהו צריך לתת הסבר לוועדה.
לדעתי, זאת חובה שהוועדה המכובדת הזאת יכולה לדרוש מהגורמים השונים לבוא ולהסביר מה באמת מעכב. אנחנו דורשים את זה כבר כמה ישיבות והדבר הזה לא קורה. כל אחד מטיל את האחריות על השני, ובסוף אף אחד לא יודע.
ומה שאיל אמר, אני עומד מאחוריו לגמרי, הסכנה של הסגירה היא בפתח. כבר אמרנו את זה בישיבות קודמות, בסוף זה יקרה ויגידו למה לא הזהרתם, למה לא עשינו משהו. בעיניי זה חבל, ותודה רבה שאפשרתם לי להגיד את הדברים האלה מכאן.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, ד"ר אלברטו. איתנו גם בזום נציג המועצה להשכלה גבוהה מוועדת התקצוב, הות"ת, יניב כהן, הסמנכ״ל. מי איתנו בבקשה?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
אני מיכל אופיר, אני פה עוזרת לסמנכ"ל.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
איפה הוא?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
הוא עכשיו בישיבה, הוא לא מעוניין להגיב.
<< דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >>
מה זה לא מעוניין להגיב?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
את שמעת את הדיון?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
אני לא שמעתי.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אז אנחנו נחזור אליו כשיסיים. מתי הוא יסיים את הדיון, בבקשה?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
בסוף היום. אם יש סוגיות, תוכלו להעביר לנו.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
רגע, יש לי שאלה, אם נעשה דיון מעקב ביום שני ואז שוב ברביעי, בשניהם הוא יהיה, נכון?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
אני לא יודעת.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
מה זה לא יודעת? תבדקי איתו, כי הוא הולך להיות בדיוני מעקב רצופים.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מישהי יכולה להיות איתם בקשר?
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
לא, אני אומרת, הוא יזומן לפה כל שבוע פעמיים לדיון מעקב. אם הוא לא מוכן לענות, זה מה שיקרה.
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
הנה המזכירה שלו, שנייה.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
אם יש סוגיות תקציביות עכשיו, אני מוכנה לקרוא לו, הוא תוך דקה יהיה כאן.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
הנה, ראית? תוך דקה. איך דיוני מעקב עוזרים.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
כן, אז בבקשה, אנחנו בוודאי רוצים לשמוע. אבל אם הוא לא שמע את הדיון, לא יודע על מה אנחנו מדברים, איך ייתן לנו תשובות?
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
זהו, יש לו ישיבה חשובה אחרת, אבל הוא ביקש לקרוא לו אם יהיו סוגיות תקציביות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אז בבקשה, שיבוא. בוא נשמע אותו. נחזור אליכם עוד חמש דקות.
מי מהנציגים שנמצא כאן רוצה לדבר? בבקשה, תציג את עצמך.
<< אורח >> ראם אשל: << אורח >>
אהלן, ראם, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית. דבר ראשון, בוקר טוב, תודה רבה ליושבי הראש שכינסו את הוועדה. חברת הכנסת לזימי, אני רוצה להודות לך במיוחד על זה שאת ככה דבקה במשימה ונלחמת על זה ומקיימת את כל הדיונים האלה כבר חודשים ארוכים.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
מי שמכיר אותי יודע שלא כדאי להיכנס איתי לאובססיה.
<< אורח >> ראם אשל: << אורח >>
ואני מקווה ששילוב הזרועות עכשיו בינך לבין חבר הכנסת חסון, באמת יוביל לתוצאה הכל כך מתבקשת, שזה הסכם טוב. דבורה דיברה קודם על המשולש הזה של המשא ומתן. אני רוצה לייצג בעצם את מי שבינינו הכי נפגעים מזה שלא יהיה הסכם, שזו אוכלוסיית הסטודנטים בישראל.
יש מעל 50,000 סטודנטים משרתי מילואים. במוסדות הספציפיים האלה כמובן יש פחות, אבל יש עדיין רבים. לאורך שלוש שנות המלחמה הזו אנחנו גילינו שכל הארץ חזית, וזה פוגש כל אחד ואחת מאיתנו, בוודאי ובוודאי סטודנטים צעירים שנתקלים בקשיים נפשיים.
אנחנו כבר לקראת פתיחת שנת לימודים חדשה, שם ייכנסו סטודנטים חדשים רבים, בוגרי הקרבות, משרתי מילואים, משרתי סדיר, שהדרך שלהם לקבל טיפול נפשי, שאנחנו לא יודעים מתי הם יזדקקו לו, היא דרך חתחתים, וכשיש את האפשרות לקבל את השירות במוסד האקדמי שבו הם לומדים, זה מקל, זה עוזר, זה בעצם מאפשר לרבים מהם להשיב את החיים למסלולם.
אני שמעתי פה את החשש שבאמת ייסגרו מסלולים בחלק מהאוניברסיטאות, וזה חשש שהוא יפגע בכל הסטודנטים. אנחנו מפצירים בכל הגורמים הרלוונטיים וקוראים לכולם, להסתדרות, לוועד ראשי האוניברסיטאות, למשרד האוצר, להגיע להסכם כמה שיותר מהר, כדי שהסטודנטים, מה שנשאר להם מהשנה עכשיו, והסטודנטים החדשים שייכנסו בכותלי האוניברסיטאות בשנה הבאה, לא ייפגעו וכן יזכו לשירות הפסיכולוגי שמגיע להם, שהם צריכים אותו.
אנחנו יודעים מהנתונים שלנו שיש עלייה דרסטית במספר הסטודנטים שנזקקים לשירות פסיכולוגי. אנחנו יודעים שרבים מהם לא זוכים לו בכלל, כי לקבל שירות פסיכולוגי דרך הקופות או דרך מסגרת פרטית זה או יקר או לוקח הרבה זמן, והפתרון האידיאלי באמת זה דרך האוניברסיטאות. אנחנו מקווים שהמשא ומתן יצלח, ואנחנו נראה תוצאות כבר בהקדם. תודה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה לך. נציג ההסתדרות, תציג את עצמך.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
עומר שכטר, אגף קשרי ממשל, ההסתדרות הכללית. קודם כל תודה, היו"ר, תודה, היו"רית, על הדיון החשוב הזה ועל המעקב הצמוד שלך גם את הנושא הזה. וכמו שאמרו פה מקודם, אתמול התקיימה פגישת משא ומתן. אני חושב שבמקום הוועדה היום היה צריך להתקיים מרתון של פגישות משא ומתן.
אני חושב שנאמרו פה, ואני חושב שברור לכל הצדדים שנמצאים פה כמה הנושא הזה הוא קריטי, וכמה מערכי השירות הפסיכולוגי באוניברסיטאות הם קריטיים כרגע במצב שאנחנו נמצאים בו. אנחנו חד משמעית מבינים את זה, ולכן הדחיפות פה היא ברורה גם במובן של ההשפעה על ציבור הסטודנטים, גם במובן של ההשפעה על ציבור העובדים.
ומה שצריך לקרות זה לא שאנחנו ניפגש רק ביום שני, אלא שאנחנו ניפגש היום ומחר וביום ראשון וביום שני, ומהבוקר עד הערב. ההסתדרות מקצה את כל המשאבים הנדרשים, את כל כוח האדם. דיברה פה נציגת ור"ה על שיפוי, ההסתדרות נותנת פה שיפוי בצורה תקדימית שלא קורה בהסכמים אחרים. אז באמת אנחנו מבחינתנו עושים מעל ומעבר מתוך ההבנה של החשיבות של הסוגייה הזאת, למרות שקיבלנו את הטיוטה מאוחר, למרות כל מה שהיה במהלך הדרך.
ואני רוצה לציין מפה שוב, הדוגמה של הטכניון היא דוגמה של מה שקורה כשיש מעסיק שמגיע עם רצון אמיתי והבנה של דחיפות וחפץ לב, וזה מוכיח, הדוגמה הזאת, על הסכם שנחתם. ופה אני רוצה שוב להודות להנהלת הטכניון, להודות גם לאוצר שהיה שותף בחתימה על ההסכם, כי אנחנו נשמח להגיע להסכם דומה בכל האוניברסיטאות, וזה מוכיח שאפשר לעשות את זה.
זאת אומרת, יש מצב שנחתם הסכם עם אחת מהאוניברסיטאות ואנחנו רוצים להגיע להסכמים דומים. והנושא של השיפוי, אגב, אפשר לעשות את זה במקביל, זה לא חייב להיות בטור. זאת אומרת, אנחנו קודם כל מחכים לנתונים מהאוניברסיטאות כדי שיהיה אפשר לעשות חישוב על השקל, אבל זה ממש לא מה שצריך לעכב, זה צריך להיות במקביל, מבלי להיכנס פה יותר מדי לגופם של דברים.
<< אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >>
סליחה, חייבת להעיר, נתוני האוניברסיטאות הועברו לפני חצי שנה.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
הנתונים שהועברו זה רק מבר אילן.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
לא, זה לא נכון.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אוקיי, זה הנתונים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
הם העבירו אליכם נתונים ברמה שאנחנו, בגדול היינו מתנגדים לרמות האלה. קיבלתם דוחות חזותיים מאוניברסיטת תל אביב, מהעברית.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אני מדבר על נתונים בנוגע לשיפוי. אבל אני אומר שוב, חבר'ה, השורה התחתונה זה שאם אנחנו רוצים לפתור את האירוע הזה בצורה יסודית, אפשר להיכנס עכשיו למרתון מבוקר עד ערב ואנחנו נפתור את זה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז, תודה.
יניב כהן, סמנכ״ל תקצוב, נמצא איתנו? בוקר טוב. נכנסת כבר לדיון? עידכנו אותך? שמעת מה שהיה כאן בוועדה?
<< אורח >> יניב כהן: << אורח >>
כן, לצערי קיבלתי את הזימון רק אתמול.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
יניב, סליחה. מנהלת הוועדה המיוחדת לצעירים אומרת שכבר שבוע החומר איתכם, מתכתבים איתכם ואתם מודעים לעניין. אז זה שנתנו לך במל״ג או בוות״ת רק אתמול, זו לא בעיה של הוועדה. בבקשה.
<< אורח >> יניב כהן: << אורח >>
אנחנו נבדוק את זה.
אם אין שאלות נקודתיות, אני רק אתן התייחסות כללית. קודם כל, אנחנו כמובן מברכים על כל סיוע שניתן לסטודנטים, ובוודאי סיוע נפשי, בוודאי בתקופה בה אנחנו נמצאים. גם ות"ת מעמידה לא מעט כספים, היינו שמחים להעמיד יותר, אבל לא מעט כספים לסטודנטים שמשרתים במילואים, גם להשלמת החומרים וגם לדברים נוספים. זה מבחינת האמירה הכללית.
עכשיו, מסגרת התקצוב של המוסדות להשכלה גבוהה, המסגרת הרגולטורית היא מורכבת. אחד, מי שיכול להעביר את התקציבים לפעילויות כאלה, התקציבים צריכים לעבור, השיפוי צריך לעבור דרך ות״ת, קודם כל צריך להסדיר את המנגנון של העברת הכספים מההסתדרות, אני לא בקיא בפרטים בדיוק איפה הכספים נמצאים, לוות"ת, שזה גם חשוב להעביר, שזאת גם סוגיה שעדיין לא הובהרה במלואה. זה לא שהכסף ממתין. אנחנו עבדנו מאחורי הקלעים, אבל תדעו שיש עוד התכתבויות ותחשיבים בין הצדדים.
לאחר שהכסף עובר לוות״ת, השיפוי של ות"ת, זאת אומרת אופן תקצוב של ות״ת למוסדות, זה מודלים מורכבים שהם מבוססי תקופות. אני לא יכול לקחת כסף של כל מוסד ולהעביר, כמו להיות צינור. המודלים של ות״ת, כמו שאמרתי, מתבססים על המון פרמטרים, אבל העיקרון המנחה הוא תקצוב לפי תקופות.
אנחנו נצטרך לקבל את השיקול. אנחנו מבינים את החשיבות, ההסכם הזה באיזשהו מקום נסגר מבלי שהייתה מעורבות ות״ת, רק בעניין שכבר דנו בסוגיה של לאן להעביר את הכספים. זאת אומרת, לא היינו מעורבים בתחילת התהליך.
אבל אנחנו מכירים את החשיבות, מבינים את החשיבות, או תומכים כמובן, כמו שאמרתי, בכל סיוע כספי ואחר לסטודנטים, וברגע שהכספים יועברו לוות"ת אנחנו נצטרך לפתח סוג של מודל מיוחד בשביל לשפות את אותן האוניברסיטאות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
יניב, יש לי שתי הערות, בבקשה. הערה ראשונה, אתה צינור לאוניברסיטאות, אתה מעביר את התקציבים לאוניברסיטאות מהאוצר, כך שאין חידוש כאן. אנחנו נמצא את הדרך, קודם כל, איך לתקצב. אבל אתה לא שמעת כאן את מנהלי היחידות הפסיכולוגיות בתוך האוניברסיטאות, שאומרים לך שבספטמבר זה לא יהיה, לא ייפתח, אין תקציב.
עכשיו, אני גם ראיתי בסקר ש-25% מהסטודנטים בארץ ביקשו שירות פסיכולוגי. אנחנו מדברים כמעט על 100 אלף סטודנטים. הנושא הזה הוא לא עוד נושא, הוא הנושא המרכזי ביותר שצריך לתת עליו את הדעת, לעשות את הכול.
אומרים לי כאן שכבר שש ישיבות היו בוועדה ולא הגיעו לשום סיכומים. יש כאן קונפליקט גדול מאוד בין האוצר לבין הוועדה לבין כל המוסדות. ולכן הנושא הזה, צריך לקחת אותו בשתי ידיים בוות״ת, ואתם צריכים לסייע לאוניברסיטאות ולעמוד על המשמר ביחד איתנו.
<< אורח >> יניב כהן: << אורח >>
טוב. א', רק לחדד, ות״ת לא צינור להעברת כספים לאוניברסיטאות. זה נכון שהמשאבים של ות״ת מקורם באוצר ותקציב המדינה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אז מי מתקצב את האוניברסיטאות, בבקשה?
<< אורח >> יניב כהן: << אורח >>
לא, ות״ת מתקצבת את האוניברסיטאות, אבל היא איננה צינור במובן הזה שלוות״ת יש מודלים ייחודיים לאיך להעביר תקציב. זה לא שהאוצר אומר לי קח מיליארד שקל, 200 לזה, 200 לזה, ואני מוכן לבצע. יש מודל ומתודולוגיה שלמה של איך ות״ת קובעת שיעברו הכספים. כמובן שזו נגזרת ליעדי מערכת ההשכלה הגבוהה. רק אני מדגיש את העניין הזה של הצינור.
עכשיו, אני מסכים איתך, וכמו שאמרתי, אנחנו רואים חשיבות רבה. ההסכם הזה הוא הסכם מחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה. זה נכון שיש עובדים במערכת ההשכלה הגבוהה שאמורים ליהנות מההסכם הזה, אבל ההסכמים שמחוץ למערכת ההשכלה הגבוהה, זה כמו שמחר יהיה הסכם לפועלי ניקיון.
בסופו דבר, כן, אני צריך להעביר איזשהו, סליחה על ההשוואה, אבל זה פשוט משהו אינטואיטיבי, ות״ת תצטרך לשפות, אבל ות״ת היא לא חלק מהסכם הדבר הזה, זה חלק מהסכם פסיכולוגי ארצי. עכשיו, כמו שציינתי, ברגע שהכספים יועברו מהקופסה או מכל גורם אחר לוות״ת, לא רק שאנחנו רואים חשיבות, אנחנו רואים חשיבות עד כדי כך שאני אומר פה בוועדה, ות״ת תפתח מודל ייחודי לאיך לעשות את זה שזה יהיה בהלימה לאופן התקצוב שלנו.
לא כל כסף שיש אנחנו מוציאים. כמו שאמרתי, יש לנו מסגרת רגולטורית קשיחה ומורכבת, לא כל כסף אנחנו יודעים לקבל ולהעביר לאוניברסיטאות. ולכן אנחנו פה, ואנחנו פה שחקן די משנה בעניין הזה, כי זה הסכם פסיכולוגים ארצי שנגזר ברמה הארצית, וחלק מזה במוסדות. ועדיין הכספים לא עברו, אבל אנחנו ניתן את כל הסיוע.
מטבע הדברים, כמו שאמרתי, זה הסכם שהוא בייעוץ לוועדת השכלה גבוהה. ות״ת לא יכולה להוביל הסכם כזה, גם אם חלק מעובדי המוסדות נהנים מההסכם. אז אם לא הייתי ברור, אנחנו מאוד מאוד רואים חשיבות, אנחנו נירתם למאמץ, אבל זה לא הסכם שהוא בהובלת ות"ת.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה לך. אנחנו נמשיך. חבר הכנסת ירון לוי, אתה רוצה להגיד משהו?
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
כן, ממש בקצרה. קודם כל, יושבי הראש, חבר הכנסת חסון וחברת הכנסת לזימי, שכצופה מהצד אני עד שאם את נדבקת לנושא, את מקדמת אותו ולא עוזבת אותו.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
בדיוק. יותר קשים מהרבה אחרים, אני רק רוצה לומר.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
אני אצטרך טיפה איפוק. אבל תראו, אני אתחיל קודם כל עם הדברים הטובים. כן היה צריך להיות הסכם כולל בהסכם הפסיכולוגים שנחתם במרץ, אם אני לא טועה, בשנה שעברה. אבל הדבר שאני רוצה להגיד לכם, שגם אם היה נחתם הסכם, כמו שקרה עם השירות הפסיכולוגי החינוכי והציבורי, הוא לא היה ממומש.
דיברתם על שעות כוננות, על כל נושא האתיקה והמחויבות של פסיכולוג לענות ולהיות בשעות כוננות, והרשויות המקומיות צריכות לתת את שעות הכוננות, אבל הן גם צריכות להעלות ב-40% את השכר. אז העלו את השכר ב-40% והורידו את שעות הכוננות, כך שיש מקרים מסוימים שפסיכולוג מרוויח פחות כסף ממה שהוא הרוויח גם אחרי עליית השכר.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אתה מדבר אחרי ההסכם האחרון, על השפ"חים?
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
נכון. אני אומר, גם אחרי שנחתמו הסכמי השכר עם השירות הציבורי ועם משרד החינוך, ראשי רשויות שבחרו לא לתת שעות כוננות לפסיכולוגים, למעשה בעצם צמצמו להם את השכר. הסכם מבורך וחשוב, חשוב לציין את זה גם, אבל הפתרון צריך להיות גם עם תקנים.
לגבי הנושא שאנחנו מדברים, פסיכולוגים בהשכלה גבוהה. אני לא חושב שהתחליף של פסיכולוג בשירות הציבורי צריך להיות באוניברסיטה. אני לא חושב שמילואימניק שמגיע ללמוד תואר ראשון או שני, צריך לקבל את הטיפול הרגשי שלו באוניברסיטה, אלא דרך משרד הביטחון.
הבעיה כאן היא לא רק הסכמי השכר, היא גם שאין כאן גורם מתכלל שמטפל בכל נושא בריאות הנפש, וכל אחד לוקח לעצמו איזו נישה, והוא רוצה להיות זה שנותן את המענה. אין רצף טיפולי, אין כאן דבר חכם שעומד מאחורי הדבר הזה.
אבל חשוב להגיד שלא ייתכן שפסיכולוגים שנמצאים כיום באוניברסיטאות, במכללות, לא יהיו חלק מהסכם השכר של הפסיכולוגים. זה לא ייתכן הדבר הזה. ובסופו של דבר, עוד פעם, הנקודה, וזאת הסיבה שבאתי לכאן, דיברת על 25%, 100,000 סטודנטים שצריכים את העזרה הנפשית.
בעולם מתוקן אנחנו היינו דואגים שבשירות הציבורי, בקופות החולים, לא תהיה שנה המתנה, והיינו דואגים שיהיו יותר עובדים סוציאליים באגף השיקום, וכשמגיעות 1,500 פניות של חיילים וחיילות בחודש לאגף השיקום, ועובד סוציאלי אחד מטפל בזה, אני חושב שזאת בעיה עמוקה יותר מעבר להסכמי השכר, שכמובן, עוד פעם, צריך לפתור אותה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, ירון. איתנו בזום נציגת אוניברסיטת חיפה, ליאת, ראש אגף משאבי אנוש. שמעת את הדיון?
<< אורח >> ליאת קרן: << אורח >>
כן. אנחנו אתמול גם כן קיימנו ישיבה במסגרת ור"ה. הנושא הזה שהם מדברים פה על גרירת רגליים הוא לא נכון, אנחנו מאוד מעוניינים גם כן להתקדם להסכם למען הפסיכולוגים. אנחנו חושבים שיש צורך להסדיר את אופן ההעסקה שלהם.
גם הנושא של שעות הכוננות עלה, שיש פה איזשהו עניין שאנחנו כמובן מוגבלים פה מבחינת התקציב. זאת אומרת, אנחנו חושבים שיש מקומות שיש בהם כן צורך לתת את שעות הכוננות, כמובן בהתאם למה שאנחנו נקבע ובהתאם לאיזה נסיבות ולמי זכאי ומי צריך, כי יש פה כל מיני תפקידים שהגדרנו אותם.
מבחינתנו אנחנו תלויים בעלויות, כי עד היום, אנחנו כבר תקופה ארוכה בתוך האירוע הזה, לא הצלחנו לקבל מידע אמיתי לגבי עלות ההסכם הזה, מה היא תעלה לאוניברסיטאות, על מנת שאנחנו נוכל באמת ליישם אותו. זה מבחינתנו המצב.
<< אורח >> יואב ראובן: << אורח >>
סליחה, ממי את אמורה לקבל את המידע הזה? מי אמון על להגיש לך אותו?
<< אורח >> ליאת קרן: << אורח >>
אנחנו העברנו חומרים להסתדרות, אנחנו העברנו חומרים לאוצר, והיו צריכים לעשות את הבדיקה של עלות ההסכם החדש.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אבל הסתדרות אומרים שהם מחכים לנתונים.
<< אורח >> ליאת קרן: << אורח >>
ההסתדרות קיבלו נתונים, אנחנו גם דיברנו על זה.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
הוזכר פה מקודם לגבי השיפוי, שוב, אני לא רוצה להיכנס ממש לעומקו של פרטי המשא ומתן, אבל האמירה העקרונית היא גם שאפשר לעבוד במקביל ולא בטור. זאת אומרת, עניין של נתונים יכול להיפתר תוך כדי משא ומתן, אפשר להשלים נתונים תוך כדי משא ומתן, יש נתונים שאנחנו מחכים, כמו שציינתי מקודם, מהאוניברסיטאות להשלמות של נתונים על נתונים שכבר ניתנו בעבר. אבל הנקודה היא שברגע שיושבים ביחד במרתון, הכול נפתר.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
נכון.
<< אורח >> ליאת קרן: << אורח >>
אנחנו דיברנו אתמול על באמת להתכנס למרתון, ואמרנו שמבחינתנו אין בעיה, אפילו חלקנו הציעו בסוף השבוע הזה כבר להיפגש, ואמרנו שנעשה קודם כל פגישה אחת. קבענו פגישה לדעתי ליום שני, ואמרנו שאז נקבע סשן של מפגשים כדי באמת להתכנס קצת יותר מהר לאן שרוצים להתכנס. אבל כל הזמן אנחנו אומרים את זה, לא נוכל להתקדם עד שלא נדע מבחינת העלויות מה ההשלכות על גבי האוניברסיטאות.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
העובדה שלא יודעים את זה עד עכשיו אומרת שבאמת גוררים רגליים. העובדה שאתם לא יודעים את העלויות, זה לא נתפס הדבר הזה, זה לא אמיתי.
<< אורח >> ליאת קרן: << אורח >>
חשוב לומר שלא האוניברסיטאות, האוניברסיטאות העבירו את החומרים, וגם אמרנו שאם יש חומרים שצריך עדיין לקבל מאיתנו ואין מספיק, אם ביקשו עוד דברים ולא קיבלו, אמרנו תגידו מה צריך ואנחנו נעשה מה שצריך כדי לעשות את זה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אני בזמנו ביקשתי. אני יכולה לקבל את העלויות, או שזה סוד מדינה?
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
אתן מאוד מחויכות יחסית למצב.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אוקיי, תודה על הערות הביניים מהיציאה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
לא צריך הערות כאלה. בואו נכבד את כולם, אנחנו בסופו של דבר רוצים להגיע לעיקר. בבקשה.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
התקצוב, יש שיח בהקשר הזה פורה ומעמיק ומוסדר בינינו לבין ההסתדרות. בגלל שזה מהקופסה, שני הצדדים יודעים איך לעבוד בהקשר הזה. ישנה מורכבות, באמת, תחדד אותי אם אני לא אומרת במדויק, שחלק מהתקצוב יושפע מתוצאות המשא ומתן, בסדר? אנחנו והמוסדות מול ההסתדרות בשיח אינטנסיבי על מה יוחלט, מה יהיה בפנים, וזה משפיע ישירות על התקצוב. בהקשר הזה השיח עם ההסתדרות הוא אפקטיבי וזמין ואין לי שום איזושהי השגה או משהו כזה. זה פשוט חלק מהעניין.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
אכרם, יש לי איזו בקשה שנוסיף לסיכום דיון, אם תוכל, שפשוט תהיה קריאה למרתון משא ומתן כמה ימים רצופים.
<< אורח >> טל סויסה: << אורח >>
אני רוצה שנייה להגיד בהקשר הזה, לצורך המחשה, ביום ראשון הקרוב יש למוסדות משא ומתן כל היום על הסגל הזוטר. סמנכ"לים של מוסדות עם אלפי עובדים, והם עדיין קבעו ליום שני פגישה, ואמרו שייקבעו עוד.
באמת שאנחנו נותנים את כולנו, אני אפילו מדברת בשם האוניברסיטאות כרגע. אנחנו נותנים למשא ומתן הזה את כלל משאבי הזמן שלנו, ובאמת היו גם במשא ומתן אתמול חלק מהמוסדות, אמרו להם שהם אפילו מוכנים גם מחר להיפגש איתם, עם ההסתדרות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. תודה לנציגת אוניברסיטת חיפה. ישנם עוד אנשים כאן איתנו שלא דיברו או רוצים לדבר, להעיר, להגיד משהו?
<< אורח >> יהל פייגין: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד שאין באמת זמן. זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים רגע באמת על לוח הזמנים, אנחנו עכשיו במאי, הסמסטר נגמר ביולי, אחר כך אנחנו צריכים לפתוח סמסטר חדש, הוא לא ייפתח. אפשר לדבר על רצון ועל כוונות, אבל המציאות בסוף דופקת בדלת.
וקצת גם כמו שמנהל השירות שלי אמר, מנהל השירות של ירושלים אמר, בסוף ישאלו למה לא אמרנו, אז מאוד חשוב שנגיד, אנחנו אומרים שסביר מאוד ששירות פשוט לא ייפתח שנה הבאה. ואין בעיה, שהאוניברסיטאות יגידו שלא צריך ואפשר לסגור, אבל לפחות שתהיה גם איזושהי אמת מאחורי הדבר הזה, ושנבין גם את המשמעויות שקורות גם לסטודנטים ועל מי זה יושת.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז.
אנחנו נסכם בשם שתי הוועדות כדלקמן: אחת, דווקא אוכלוסיית הסטודנטים, שהם מנוע הצמיחה העתידי של מדינת ישראל, שחוו את המלחמה לאורך השנים האחרונות, זקוקים לשירות הפסיכולוגי, הן לטיפול בנוראות המלחמה והן למניעת נשר אקדמי רוחבי, על כל המשתמע בנושא הזה.
שתיים, הוועדה מוצאת כי כל עיכוב בחתימת הסכם הפסיכולוגים המסדיר את מעמדם ושכרם של השירותים הפסיכולוגיים באוניברסיטאות, מוביל לקריסת המערך ולהתרוקנות השורות בהם, עד כדי סימן שאלה באשר לקיומם בשנה האקדמית הקרובה.
שלוש, למרבה הצער, גם לאחר שישה דיונים בנושא, הוועדות מוצאות סחבת מיותרת בנושא פתיר במסתכם במיליונים בודדים. הוועדות מוצאות היעדר תפקוד של כלל הגורמים המטפלים, כמו המועצה להשכלה גבוהה, ות"ת, ראש ועד האוניברסיטאות, משרד האוצר וההסתדרות. הוועדה קוראת לשרי החינוך והאוצר להתערב בהסכם ולהגיע לפתרון מיידי של הסוגייה.
ארבע, הוועדות שבות וקוראות לצדדים לתרום את חלקם במימון הפתרון, לרבות שיפוי רטרואקטיבי מינואר 2025, במקביל להסכם השכר שנחתם עם הפסיכולוגים בשירות הציבורי.
חמש, במטרה למנוע נשר מתמחים בשנת הלימודים הקרובה, הוועדות קוראות למשרד האוצר בדחיפות למצוא פתרון ביניים עבורם, כשם שנעשה במשא ומתן שהתקיים מול מורות היל"ה.
שש, במטרה לקדם את המו"מ לקביעת הסכם שכר חדש עבור השירותים הפסיכולוגיים באוניברסיטאות, הוועדות מבקשות מוור"ה וממשרד האוצר להעביר בהקדם לרשות ההסתדרות את נתוני האוניברסיטאות בדבר השיפוי הנדרש בכל אחת מהן. במקביל, הוועדות מבקשות מההסתדרות להעביר נתוני הערכת העלות לאוניברסיטאות. הוועדות קוראות לצדדים להיכנס למרתון דיונים משותף, ועבודה במקביל להשלמת נתונים נדרשים מכלל הצדדים.
חברים יקרים, זה הסיכום הרשמי, אבל יש לנו סיכום משלנו. ביחד עם חברתי לזימי, אנחנו נמשיך לפעול, גם לקיים ישיבות תכופות כדי להעמיד את כולם על המשמר. זה נושא, כפי שאמרתי, חשוב מאוד. אנחנו חייבים לטפל, חייבים לתת את הפתרון. כמובן, ביחד עם האוצר, אנחנו נבקש ישיבה מיוחדת עם שר האוצר, ביחד אולי עם שר החינוך ויו"ר ועדת החינוך.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
רעיון מעולה, כי אני בטוחה שאם יבואו הדרגים הללו יהיה פה הסכם לפני כן, ואז יבואו להציג בשורה. אין לי בעיה, ששר החינוך יבוא ויציג בשורה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. בסוף, אני רוצה להודות לאתי ולדפנה ולמירב ולכל הבנות שסייעו לנו ועזרו לנו כאן, כל העוזרות והעוזרים, ואני נועל את הישיבה.
<< דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >>
תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:41. << סיום >>