פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 204
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, ג' בסיון התשפ"ו (19 במאי 2026), שעה 11:33
סדר היום:
<< נושא >> הסטודנטים כמנוע צמיחה של הצפון << נושא >> - לציון יום הסטודנט הלאומי בכנסת
נכחו:
חברי הוועדה:
טטיאנה מזרסקי – מ"מ היו"ר
מוזמנים:
שמעון וייס
–
מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי
רועי הרצוג
–
מנהל קרן ההון האנושי להייטק, רשות החדשנות
בוריס שנידלר
–
ראש אקדמיה רווחה וצעירים, מנהלת תנופה לצפון
מיכל אופיר
–
אגף תכנון, המועצה להשכלה גבוהה
לירון כרמלי
–
מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי
יאנה מלניקוב
–
ראש מינהל אקדמי ודיקנית הסטודנטים במכללת בראודה, ועד ראשי המכללות
שחר יפרח
–
יו"ר האגודה בתל חי, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית
לירן בסון
–
סגן יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית
אמיתי רוזן
–
נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית
קרן כספי
–
אגודת הסטודנטים של מכללת תל חי
רוני אשכנזי
–
נציגת התאחדות הסטודנטים
שולמית כמיסה
–
סטודנטית, הקיבוץ האקדמי הראשון בישראל מטעם מכללת בית ברל
אדר שומרון
–
ראש תחום מדיניות, מטה צעירים, פורום מצפינים
רותם בר נוי
–
רכז בדקנאט הסטודנטים ושגריר רוטשילד
גל גביש
–
ארגון ישראל 2050
ענבר בזק
–
חברת הכנסת לשעבר, החברה הכלכלית גליל עליון
משתתפים באמצעים מקוונים:
שי אילן
–
מנכ"ל, קהילות צעירים תוצרת הארץ
מנהל הוועדה:
אמל ביבאר
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הסטודנטים כמנוע צמיחה של הצפון << נושא >>
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
צוהריים טובים, היום 19 במאי 2026, ג' בסיוון תשפ"ו, 11:33, ואנחנו מתחילים דיון בוועדה המיוחדת לפיתוח וחיזוק הנגב והגליל. היום מתקיים דיון מיוחד במסגרת יום מיוחד, יום הסטודנט, ואת הדיון הזה יזמו שלושה חברי כנסת: חברת הכנסת אתי עטייה, משה קינלי טור פז וחבר הכנסת דן אילוז, בשיתוף פעולה עם יושבת ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, סיון קורן.
חשוב שאנחנו מקיימים את הדיון הזה כאן. סטודנטים הם מנוע צמיחה של כל אזור שהם נמצאים בו, אנחנו היום נדון יותר על הצפון. חשוב לנו לקיים דיון לא רק ביום אחד בשנה, לא רק ביום הסטודנט שמופיע בלוח השנה של המדינה, חשוב להקשיב לסטודנטים, לשמוע את קולכם. היום בדיון שלנו אנחנו נסתכל יחד איתכם על העתיד שלנו, על העתיד של הפריפריה, של הגליל, של הצפון.
הסטודנטים והסטודנטיות של היום הם הרופאים, המהנדסים, המורים והמומחים בתחומים אחרים של מחר. לצד החלומות והשאיפות, צעירים בישראל מתמודדים היום עם מציאות מאוד מורכבת. קודם כול, המצב הביטחוני, כשאנחנו מדברים על הצפון זה מודגש במיוחד. לא סוד שיש יוקר מחיה במדינת ישראל, יש עומס כלכלי, יש שירות מילואים, שהסטודנטים משלבים את הלימודים שלהם יחד עם השירות בצבא. יש פערים חברתיים, במיוחד באזורים כמו הנגב והגליל. יש אתגרי בריאות נפשית וחוסר ודאות לגבי העתיד. זאת השגרה והמציאות שהסטודנטיות והסטודנטים חיים בה.
התפקיד שלנו כחברי כנסת הוא לא רק לברך את הסטודנטים ביום הסטודנט פעם בשנה, אלא להקשיב לכם, לשמוע אתכם ולאפשר לצעירים בישראל הזדמנות אמיתית להצליח. הצלחתכם היא ההצלחה של המדינה כולה.
אני מודה לכל המשתתפים שהגיעו לכאן היום, נציגים של אגודת הסטודנטים והמוסדות האקדמיים מהצפון הרחוק, גם אני הגעתי מהצפון, הממשלה, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, ונציגים של החברה האזרחית. אני מקווה שהדיון היום יהיה ענייני, פתוח ומשמעותי ויתרום לקידום פתרונות אמיתיים עבור ציבור הסטודנטים בישראל.
בשנים האחרונות קיימנו מספר דיונים, לא מעט דיונים, ודיברנו על שיקום הצפון, על החזרת התושבים, על בעיות שיש לעסקים בצפון, על ביטחון שחסר לתושבים, על הפער במיגון. ממש לפני יומיים ביקרתי גם בקריית שמונה וגם בקיבוצים בגליל העליון. ביקרנו במסגרת הוועדה עם יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת עודד פורר, ונחשפנו לבעיות שיש שם לאוכלוסייה. הפער במיגון הוא נושא נפרד, ואחרי 7 באוקטובר אנחנו רואים שהממשלה לא ממש הצליחה לטפל בכל הסוגיות שציינתי כאן.
לצד התקציבים וההחלטות שהממשלה מקבלת לגבי הצפון ותושבי הצפון, הדבר שישקם ויבנה את האזור הוא קודם כול האנשים – משפחות צעירות, סטודנטים וסטודנטיות שיבחרו גם ללמוד בצפון וגם להישאר אחרי הלימודים באזור ולפתח את הגליל ואת הצפון. הסטודנטים שלומדים בצפון הם כוח צעיר, איכותי, יוזם, עוגן מרכזי שמחזיק ומחזק את האזור כולו, אזור הגליל, שנפגע במיוחד במלחמה שממשיכה כבר שלוש שנים ועד היום. למרות שהמלחמה ממשיכה גם בשעות האלה, ממש, יש עדיין סטודנטים רבים שממשיכים להגיע וללמוד בצפון.
בתקופה הזאת התקבלה החלטה גורלית להכריז על תל חי כאוניברסיטה. זאת החלטה באמת גורלית לכל האזור, זה ייתן אופק מקצועי לאותם המדענים והסטודנטים של היום שימשיכו במחקר, זה נותן אופק מקצועי להמשיך להיות בצפון, לפתח את האזור ולהקים שם בתים, שכונות ויישובים, ממש ברכה. המשימה והמחויבות שלנו הן לשמור על הסטודנטים האלה בצפון.
ולא מזמן, אני מקווה שאתם גם תרחיבו, נערך סקר של התאחדות הסטודנטים בקרב סטודנטים שלומדים היום בתל חי. 48% מהמשיבים טוענים כי הגורם המרכזי לרצון לעזוב את הצפון הוא אפילו לא הביטחון, אלא היעדר תעסוקה, לצד המחסור בתרבות ופנאי. רק 14% ציינו שהם לא נשארים בצפון בגלל המצב הביטחוני. המשימה שלנו בדיון של היום היא לא רק לבחון למה הסטודנטים לא רוצים להישאר בצפון, אלא מה המדינה עושה וצריכה לעשות כדי לעודד ולאפשר להם להישאר בצפון.
כשמדברים על שיקום ופיתוח האזור, חשוב לתת דגש על תעסוקה איכותית לסטודנטים שעכשיו לומדים וסטודנטים שיסיימו את הלימודים לתואר האקדמי שלהם. חשוב לדאוג לחיבור בין האקדמיה לתעשייה, תמריצים למעסיקים שיקלטו בוגרים בצפון, ולתחבורה הציבורית שמחברת בין צפון למרכז. בשביל שהדברים האלה לא יישארו בגדר סיסמאות, חשוב שנבין כאן ונשמע נציגים מגורמים שונים, משרד ממשלתי, מה התוכניות, מה התקציבים ומה היעדים ביחס להשארת הסטודנטים בצפון.
אני מודה לכל אחד שהגיע לדיון. אנחנו מציעים שיפתח את הדיון יושב ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטה בהקמה בתל חי בקריית שמונה, שחר יפרח.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
קודם כול, תודה רבה, ואני שמח להגיד שהיא כבר לא בהקמה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
הוכרזה, נכון.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
הוכרזה, כן, בתשפ"ז, בשעה טובה. כל הסטודנטים שילמדו יהיו באוניברסיטה, זה צעד סופר מרגש ומדהים. אני שחר יפרח, יושב ראש האגודה הסטודנטיאלית בתל חי, אני מכהן כבר שנתיים בתפקיד ואני סטודנט בשנה הרביעית שלי. סיימתי תואר ראשון במכללת תל חי, ואני מקווה לסיים את התואר השני שלי באוניברסיטת קריית שמונה, נמצא בשנה הראשונה שלי לתואר השני.
סליחה שאני מוריד את האווירה, אבל אנחנו טוחנים מים. אנחנו מדברים על זה פעם אחר פעם אחר פעם, על איך אפשר להשאיר סטודנטים וצעירים בצפון. אנחנו מדברים כל הזמן על התעסוקה, על התרבות, על הדיור, על הסיוע, על המענקים, על הדברים, על התחבורה. אנחנו מדברים כל כך הרבה פעמים על הדברים האלה, ולצערי אני אומר את זה, שום דבר לא השתנה. שום דבר לא השתנה.
השינוי היחיד שקרה בחמש השנים האחרונות, לדעתי, וגם מלפני המלחמה, זו באמת ההכרזה על האוניברסיטה, שזה צעד סופר משמעותי ומדהים, אבל האם הוא מספיק? אני לא יודע. זה באמת עניין של זמן עד שנבין ויהיה מבחן התוצאה. כמה באמת אפשר לדבר על התעסוקה? כמה אפשר לדבר על הדיור? עשינו סקרים, הצגתי פה את הסקרים והצגתי פה את הנתונים, ישבתי בוועדה אחר ועדה ודיברנו על כל הדברים האלה.
היום, במצב הנוכחי, אני יכול להגיד שעשינו סקר שענו עליו כ-1,200 סטודנטים בתחילת מבצע שאגת הארי, וכ-38% מהסטודנטים נמצאים בסביבת קריית שמונה וסביבת קצרין ביחד. זה אומר ש-62% מהסטודנטים לא נמצאים באזור. עברו לגליל המערבי, עברו לתל אביב, עברו לבאר שבע, עברו לאילת, עברו לכל מקום שהוא לא הצפון. היום אנחנו מתמודדים עם מצב שהסטודנטים לא מעוניינים לחזור, וכרגע בגלל לימודים פרונטליים הם נדרשים להגיע ללמוד בצורה פרונטלית בצפון.
כן אני אגיד שהמוסד יצר איזושהי גמישות מסוימת. לא כל המרצים אוכפים את הדבר הזה, אבל בתוך הבית אנחנו מטפלים בזה מול המוסד. יש עוד עבודה ארוכה כדי לטפל בזה. יש לנו פגישה ב-24 לחודש גם עם המל"ג, עם יאיר שנמצא פה מאחוריי, ואנחנו באמת נקדם את כל הדברים האלה. אבל אם אנחנו רוצים באמת לקחת את הסטודנטים ולהפוך אותם למנוע צמיחה עיקרי, כי זה לדעתי כולם נוקפים אלינו את המבט ואת העיניים, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו לא פוגעים להם במלגות הקיימות. אני יודע שיש חשש שמלגת פריפריה הולכת להתבטל בשנה הבאה בגלל ההכרזה על האוניברסיטה. לצערי, יש גם בשורות פחות טובות. איך אנחנו משמרים את המלגות ומייצרים מלגות חדשות, איך אנחנו מייצרים מקומות תעסוקה שהסטודנטים ישתלבו בהם תוך כדי הלימודים ולאחר הלימודים.
אני אישית גר בחיפה, אני לא גר בצפון, עזבתי את הצפון. למה? בגלל תעסוקה. אני חי על הקו הזה, אני עושה את הנסיעות האלה, אני מייצג את הסטודנטים של הצפון מרחוק, אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי. ואם אנחנו רוצים לשפר את הדבר הזה, להתחיל בתעסוקה.
התחבורה, אני ראיתי את התוכניות של הרכבת, מנהרה מצומת שבע עד אזור ראש פינה שעוברת דרך מירון. זה פרויקט שייקח מעל עשור, בטוח מעל עשור. במקרה פגשתי מישהו במילואים שעובד בפרויקט, רכבת אני לא אראה, אולי הילד שלי יראה את הרכבת הזאת. אנחנו מדברים פה על איך אנחנו מייצרים עוד קווי תחבורה, חברות מוניות אין בצפון, בואו, בואו נדבר על זה. יש סטודנט בשם ישראל שיצר פרויקט מדהים בשם גלילקסי. זו קבוצה שנמצאים בה כרגע 800 סטודנטים שעושים נסיעות ממקום למקום ומציעים אחד לשני. איך הגענו למצב שאלה הפתרונות, טרמפים? עצוב מאוד.
המדינה לא נכנסת מתחת לאלונקה בדבר הזה, ונמאס לנו לדרוש, אבל עדיין אנחנו נמשיך לדרוש ואנחנו נמשיך לבוא. הדלתות נסגרות לנו בפנים ואנחנו נמשיך לנסות לשבור אותן. סוגרים לנו דלת בפנים, אנחנו קופצים מהחלון, אנחנו באים ועושים את זה. אנחנו נמשיך להילחם לטובת הסטודנטים, נמשיך להילחם לטובת הצפון המדהים הזה.
אומרים כל הזמן שיקום, שיקום, שיקום, שיקום ואנחנו שינינו את הטרמינולוגיה שלנו לחידוש, חידוש, חידוש, חידוש. אבל הדבר הראשון שחייב לקרות, הדבר הראשון, הראשון, הראשון הוא המצב הביטחוני. מי שיודע ומי שלא יודע, אנחנו נמצאים במלחמה. אם זאת הייתה ועדת הכספים הייתי אומר גם ליו"ר ועדת הכספים שיש הרבה יותר מרחפני נפץ, הרבה יותר מרחפני נפץ. אזעקות, פיצוצים. פיצוצים.
מי שלא היה בצפון, אני מזמין אותו לסוף שבוע אחד בצפון, סוף שבוע אחד, שיבוא לראות מה אנחנו חווים יום-יום ואיך אנחנו לומדים תוך כדי הדבר הזה, ואיך אנחנו נבחנים תוך כדי הדבר הזה, ומחפשים עבודה תוך כדי, ומחפשים חברות ותרבות ודברים תוך כדי. רוצים לקיים אירועים? אין אירועים, הנחיות פיקוד העורף לא מאפשרות לנו.
אני רוצה לקיים יום סטודנט, זה אירוע השיא של כל אגודת סטודנטים בארץ. עוד חודש זה אמור לקרות, אני אפילו לא יודע אם זה יקרה או לא, בזמן שכל אגודות הסטודנטים האחרות חוגגות. הנה, היום קורה למשל בעמק יזרעאל, ב-11 ביוני קורה במכללה למינהל. בתל חי מה? למה לא? כי הנחיות פיקוד העורף לא מאפשרות, וזה מתסכל. איך אני אמשוך סטודנט לבוא? כי סטודנט זה לא רק התואר, במיוחד לא סטודנט שבא לתל חי. זה לא רק התואר, זה לא רק הללמוד.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אלה ערכים, זו קהילה.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
זו הקהילה, זו קודם כול הקהילה, אלה קודם כול הערכים. כפו עלינו, זה היה בכפייה, את התואר חלוצים. הרוב קיבלו אותו, אני קיבלתי אותו, אבל זה בא בכפייה. אבל איך אתם רוצים להשאיר? איך אנשים רוצים להשאיר אם אפילו אירוע אני לא יכול לחגוג? מסיבה, ללכת לבר בשאיפה שיש שם מרחב מוגן. עדיין אנחנו נמצאים בזה כשכל המדינה רצה קדימה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אתם צריכים להיות בתוך מרחב מוגן ולא רק בקרבה, כי אין את השניות האלה.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
אני לא יודע איך זה קרה שפתאום מאפס שניות ל-15 שניות, אני לא יודע מה השתנה תוך כדי.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כי צה"ל התקדם שם בדרום לבנון.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
יכול להיות שזאת באמת הסיבה, אני מקווה מאוד, אבל עדיין אנחנו סופגים את זה. ואתמול ישבתי בפגישה ולא הספקתי להגיע למרחב מוגן, במשרד שלי בתוך האגודה לא הספקתי להגיע למרחב מוגן. היו עוד חמש-עשר שניות עד שבאמת הצלחתי להיכנס. מה היה קורה אם בחמש שניות האלה בום? לא יודע, אולי לא הייתי יושב פה היום. ואנחנו מדברים ומדברים ומדברים. אם אנחנו רוצים להביא את הצעירים, רוצים להחזיר את כולם לצפון, גם אותי, אני מדבר עם בת הזוג שלי, ואני מדבר איתה יום-יום על הדבר הזה, את הילדים שלי אני ארצה לגדל שם, ואני אומר את זה בכל מקום שאני הולך, אני ארצה לגדל שם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
המקום הכי יפה בעולם.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
המקום הכי יפה בעולם, נחלים, קהילות, ירוק, לבן של החרמון, אי אפשר לתאר את זה במילים, אבל יש שם הרבה יותר מעבר. אבל אם אני רוצה את זה, אני צריך הבטחה ביטחונית, וזה לא קורה, ואני אגיד את זה בצורה מאוד עצובה. הייתה הפסקת אש, ראינו איך במקרה פתאום אלוף פיקוד צפון אמר: הופתענו מיכולות שיקום חיזבאללה. אם תחפשו את זה, תמצאו את זה בגוגל בשנייה. אם זה אלוף פיקוד צפון אומר לי, אין לי אמונה בכלום. גם זה שצה"ל נכנס פנימה, והוא נכנס, הוא הגיע לליטני, אני ראיתי טנקים בליטני, ראיתי. אני בספטמבר הולך להיות בליטני כנראה, כי קראו לי לעוד צו מילואים. אם בספטמבר אני הולך למילואים על לימודים כבר ויתרתי, אני אצליח איכשהו. אני עדיין במילואים דרך אגב, הולכים להיות לי שלושה חודשים בין צו לצו, והייתי ארבעה חודשים במילואים, אני מפברואר בקו בעזה. עכשיו אנחנו כבר איך שהוא לקראת סיום. אם אנחנו רוצים, זו הבטחה ביטחונית, הבטחה ביטחונית. שואלים אותי? הרצון שלי הוא לראות חיילי צה"ל בצפון לבנון, אבל כנראה זה מנותק מהמציאות. הסכם שלום, אנחנו לא בכיוון, לא עושים הסכמי שלום עם ארגוני טרור. ומי שחושב שכן, הוא בבעיה.
לא ניצחנו בעזה. לא ניצחנו בעזה, כי הייתי בעזה עכשיו, לא ניצחנו בלבנון ולא ניצחנו באיראן. איך אני, כבן אדם, כתושב, כאזרח של מדינת ישראל, איך אני אמור ללכת, ואיך קראו לנו? להיות המגן הצפוני, המגן של הגבול. איך אני אמור לעשות את זה אם אף אחד לא יודע להגיד לי שאני אצליח לקום למוחרת בבוקר? החברים שלי נפלו, אזרחים מדהימים נפלו. ראינו מה קרה במשגב עם, שאחד האנשים הגדולים נפל שם מאש כוחותינו. גם צה"ל מותש. מאש כוחותינו. אם לא חיזבאללה, צה"ל. אם לא יודעים להבטיח לי שאנחנו נחיה שם, נחיה שם, נקודה, אני לא יודע איך נחזיר את האנשים לצפון. זה הדבר הראשון והעיקרי שצריך להתעסק בו. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה לך, שחר. באמת, יישר כוח. בבקשה, יאנה מלניקוב, ראש מינהל אקדמי ודיקנית הסטודנטים במכללה האקדמית בראודה מכרמיאל. גילוי נאות, מכירים המון שנים, מעל 20 שנה, ואני שמחה מאוד, את גאווה והשראה. בשלבים הקודמים עבדת גם במכללה האקדמית בצפת. את קשורה לגורלם ולדרך של הסטודנטים, נשמח לשמוע אותך.
<< אורח >> יאנה מלניקוב: << אורח >>
תודה רבה, חברת הכנסת. אני באמת את הקריירה שלי בונה במכללות אקדמיות בצפון, ואני פה היום גם כדיקנית סטודנטים וראש מינהל אקדמי במכללה האקדמית להנדסה בראודה. אני גם מייצגת פה את ועד ראשי המכללות, ועד שעומד בראשות 24 מכללות מתוקצבות ברחבי הארץ, חמש מתוכן בצפון. גם תל חי הייתה בעבר, אבל היא הפכה לאוניברסיטה, ברכות. בצפון, מלבד תל חי, קיימות חמש מכללות מתוקצבות: בראודה, גליל מערבי, כנרת, צפת ועמק יזרעאל. המכללות נותנות מענה לסטודנטים, גם תושבי הצפון, גם סטודנטים שמגיעים מאזורים אחרים בארץ. הם גרים בתקופת הלימודים בצפון, רבים מהם או נשארים בצפון או רוצים להישאר בצפון ונאלצים לעזוב בגלל מחסור באפשרויות תעסוקה.
אני גאה להגיד שאצלנו במכללה בכל שנה כ-550 מהנדסים ומהנדסות יוצאים לשוק התעסוקה. מסקרים שלנו, רובם כן נשארים לגור בצפון, גם אם הם לא עובדים בצפון, הם נשארים לגור בצפון. אנחנו רואים בהם עוגן, הון אנושי שמחזיק את האזור, שמפתח אותו. כשליש מהסטודנטים שלנו מתחילת המלחמה בכל שנה משרתים במילואים. לא פשוט לשלב שירות אינטנסיבי, תובעני, בין אם הם כלוחמים ביחידות ייעוד קדמי, בין אם הם בתפקידים טכנולוגיים, בזמן לימודי הנדסה. השילוב לא פשוט, אבל הם שורדים והם עושים את זה בהצלחה, וזה רק מראה איזה הון אנושי מוכשר ואיכותי יש באזור שלנו.
אנחנו אולי פריפריה מבחינה גיאוגרפית, אבל אנחנו לא פריפריה, לא בפוטנציאל, לא באיכויות, לא במוטיבציות. באמת, יש אנשים טובים, הם צריכים מגרש הזדמנויות שווה והם ידעו לעשות את העבודה, הם ידעו להרים את האזור הזה והוא יפרח והוא יצליח.
אנחנו כמכללה, ואני חייבת להגיד שגם מוסדות נוספים עושים מגוון פעולות, גם כדי לתמוך בסטודנטים שלנו, בטח בתקופת מלחמה. סטודנטים שהם תושבי קו העימות, זה עוד יותר מורכב. דיברו פה מתל חי, אבל אנחנו בכרמיאל, אזור שהוא יותר לכאורה בטוח, ועדיין יש לנו סטודנטים שמגיעים אלינו מאזורים בתקופת החירום שהם יותר מסוכנים, וזה מורכב להם. אנחנו עושים מאמצים לתמוך בהם. אנחנו כל הזמן עושים מאמצים בקשר מול התעשייה, להיות אקו-סיסטם אזורי, לפתח את האזור, ירידי תעסוקה ושילוב, לוקחים את הסטודנטים לסיורים ומשלבים התמחויות תוך כדי.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אתם דואגים גם לעתודאים שעושים את הפרויקטים כבר במסגרת תעשייה ביטחונית.
<< אורח >> יאנה מלניקוב: << אורח >>
באמת לימודי הנדסה הם מאוד מזמנים את זה שהלימודים, אנחנו כמכללה רואים אחריות לקדם את התעשייה. המחקר חשוב, הפיתוח חשוב, אבל אנחנו באמת מייצרים מהנדסים שיוצאים תוך כדי הלימודים וגם ביום שאחרי כבר נמצאים ועוזרים לכלכלה. אנחנו כמובן צריכים, וזה בפורום ברמה הלאומית, שיהיו יותר הזדמנויות. אני יכולה להגיד שהצפון כמקשה אחת זה משהו מאוד גדול, אבל יש היום, זאת אומרת, גם יוקנעם וגם חיפה, באזור שלנו יותר את תרדיון במשגב, את בר לב, את תפן, זה לא מספיק. אם אנחנו מדברים על הגליל העליון, אין שם מספיק תעסוקה, גם בגליל המערבי יש מקום לחזק.
גם חברות שמגיעות, וטוב שהן מגיעות, הלוואי וימשיכו להגיע, ברור שהמלחמה לא מקדמת את המהלכים האלה, לא מגיעות עוד חברות, אבל גם מי שמגיעות, אלה הרבה פעמים או חברות מסורתיות, או תעשיות ביטחוניות שהן לא בהכרח מתאימות לכולם. צריך יותר משרות שמתאימות לג'וניורים לבוגרים טריים שעוד לא הספיקו לצבור הרבה ניסיון תעסוקתי. מה שקורה, כשחברות מגיעות, לא תמיד יש להן גם הן את המשאבים או את הרצון להתעסק בהכשרה של חדשים, הן מעדיפות לקלוט כוח אדם מקצועי שכבר מנוסה, ואז נוצר איזשהו פרדוקס שלפעמים האיכותיים והחזקים, או בכלל כולם, צריכים לעזוב כדי לצבור ניסיון, ואז ברור לנו שהמוטיבציה שלהם לחזור כבר יורדת.
בחוויה שלי, ואני מדברת כל יום עם סטודנטים ולפעמים גם עם בוגרים, הם אוהבים את הצפון, הם לא מתמסכנים. זאת אומרת, אנחנו יודעים את החוזקות שלנו. אני חושבת שאנחנו כמוסדות אקדמיים גם פועלים ועושים הרבה מאוד השפעה באזורים שלנו, גם בהיבט החברתי והתרבותי, עובדים עם התעשייה, אני חושבת שגם יש כל מיני פרויקטים שנעשים, וטוב שכך. צריך לחזק גם את הגליל העליון, גם את הגליל המערבי, גם לראות איך מייצרים תוכניות, שחברות שמגיעות מייצרות מסלולים של לקלוט את מי שעוד אין לו ניסיון תעסוקתי משמעותי, את הג'וניורים.
אנחנו כמוסדות אקדמיים נמצאים במהלך המלחמה באי ודאות כל הזמן, כמובן כמו כולם. אנחנו ממשיכים לתמוך בסטודנטים שלנו, בדגש על משרתי המילואים, זה אתגר בפני עצמו, גם להם, אבל גם לנו כמוסדות. זה לא פשוט לאפשר להם כמובן לתרום ולעשות מה שהם צריכים בשביל המדינה, אבל גם לא להיפגע מדי בהתפתחות המקצועית והאישית. שוב, בהנדסה זה סיפור מאוד מאוד מורכב, מאוד קשה לשלב לימודי הנדסה עם שירות מילואים. הם עושים את זה, הם עושים את זה בכבוד. הרבה מהסטודנטים המצטיינים שלנו הם מילואימניקים, גם בזמן המלחמה. הם תותחים, הם יעשו את שלהם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תותחים.
<< אורח >> יאנה מלניקוב: << אורח >>
הם צריכים לקבל את ההזדמנויות, ואנחנו כמוסדות גם כן צריכים לקבל את הכלים שנוכל לעשות את העבודה שלנו. אנחנו משתדלים, עושים אותה, אנחנו צריכים לקבל את הכלים לעשות את זה הכי טוב שאנחנו יודעים ורוצים.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כל הכבוד, גאווה. גילוי נאות, הבן שלי סטודנט בבראודה, במכללה להנדסה. יופי, יישר כוח. תודה רבה, יאנה, תודה שהגעת במיוחד. הצטרפה אלינו לדיון חברת הכנסת לשעבר ענבר בזק, את רוצה להגיד כמה מילים? גם תושבת הגליל, תושבת משגב.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
אני אשמח מאוד. קודם כול, תודה בכלל על יום הסטודנט ועל הדיון. אני רוצה להגיד קודם כול שהסיפור הזה שהיעדר תעסוקה איכותית בצפון מרחיק צעירים הוא לא חדש, הוא אירוע כבר של שנים. אני יכולה להגיד על עצמי, אני גדלתי בגליל העליון, בעלי גדל בגליל העליון, לא עזבנו את הצפון כי אנחנו אוהבים את הצפון, אבל עזבנו את הגליל העליון בגלל תעסוקה. זאת אומרת, זה אירוע שכבר שנים מדברים עליו. אגב, הנתונים שאמרת אותם הפתיעו אותי, כי אני זוכרת נתון של מחקר שמדבר ש-70% מהסטודנטים אומרים שהם עוזבים בגלל תעסוקה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
זה היה סקר בקרב סטודנטים של תל חי.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
של תל חי, כן. יש סקר שאני זוכרת אותו עוד מלפני המלחמה שדיברו על 70%. יכול להיות שהמספר לא השתנה וכיום יותר אומרים שהם עוזבים מביטחון, אבל לפני המלחמה 70% שלא נשארים בצפון אמרו שזה בגלל תעסוקה.
אני רוצה גם לנצל פה את ההזדמנות, את הבמה, לחדש לחבר הכנסת חנוך מילביצקי שאמר שלא יורים על הצפון ואלה רק רחפני נפץ, מזמינה אותו לבוא לבקר, לראות את המציאות היום-יומית שלנו. פשוט הזיה, רמת הניתוק. מה הממשלה עשתה במהלך המלחמה? במהלך המלחמה עשו אפליה בוטה בין המפונים לבין הלא מפונים, ולאורך כל המלחמה משרד האוצר סירב לתקצב את אותם תושבים שנשארו, אלה שלא פונו, תושבי הצפון שנשארו וניסו להחזיק את העסקים וניסו להחזיק את הכלכלה לאורך כל המלחמה.
לא משנה כמה באנו הנה וכמה דיונים, ואמל יודע כמה דיונים עשינו בנושא, סירבו לפצות את בעלי העסקים בצפון, החליטו שהמלחמה נגמרת ב-9 קילומטר וכל מי שמעבר לזה לא קיבל פיצוי. התוצאה הייתה סגירה של אלפי עסקים, כלכלת הצפון כרגע בקטסטרופה, בקריסה מוחלטת. זאת אומרת שאם אנחנו רוצים לשקם ואנחנו מדברים על להביא צעירים, דבר ראשון שצריך לעשות זה לדאוג לכלכלה ולדאוג לתעסוקה, וזה מתחבר. הם עוזבים בגלל תעסוקה ואנחנו יודעים שהמלחמה גרמה למשבר תעסוקה יותר גדול.
עוד נתון מעניין, השכר החודשי הממוצע בגליל הוא מהנמוכים בארץ, הוא נע בין 11,000 ל-12,000 למשרת שכיר, כאשר בנפת הגולן אפילו 8,200, שזה נמוך משמעותית מהשכר הממוצע בכל הארץ. והסיבה לזה היא שמעל מחצית מהעובדים והמועסקים בגליל, בעיקר בגליל המזרחי, מועסקים במשרות בשכר נמוך, שזה תעשייה מסורתית, חקלאות, תיירות, בניין וחינוך. זאת אומרת, מלכתחילה המשרות בצפון הן משרות בשכר נמוך. מה הפתרונות?
עוד דבר לפני הפתרונות. עוד עיוות מאוד גדול, וחברתי טטיאנה תתחבר לזה, לפי החלטת הממשלה, משרדי הממשלה יושבים בירושלים, מה שמדיר באופן מוחלט מכל המשרות הציבוריות, מאלפי משרות ציבוריות במשרדי ממשלה, מדיר את תושבי הצפון. אף אחד לא ילך למקום עבודה שהוא שלוש וחצי שעות נסיעה. ואז יש לנו ייצוג חסר של תושבי הצפון במשרדי הממשלה ובכנסת ישראל, וזה בא לידי ביטוי בהחלטות ממשלה שפעם אחר פעם אחר פעם מקפחות את הגליל.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
גם תושבי הצפון. זה מחיר כבד להיות כל השבוע כאן.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
מי כמוך וכמוני מכיר את זה?
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
מי שבוחר להגיע ונמצא פה לא רואה את המשפחה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
לא רואה את המשפחה שלו.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
ואני מדברת דווקא על משרדי ממשלה, על זה שאין בתוך המשרדים פקידים. אגב, ראינו את זה לאורך המלחמה כמה פעמים. אני כבר סיפרתי את זה, אני לא אספר את הסיפור שוב, אבל שהגיעו נציגים של משרדי ממשלה לכל מיני דיונים על הצפון וראינו את רמת הניתוק שהתבטאה בזה שאני הייתי צריכה להתווכח עם נציגי משרד ראש הממשלה שטענו שיש רכבת לקריית שמונה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אם יושב ראש ועדת הכספים אומר זה רק הרחפנים, שילך לבית חולים נהרייה להסתכל בעיניים של המשפחות ושל הנפגעים.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
ולפני כן נציג משרד האוצר שאמר פה בדיון לעסק מקיבוץ גדות: למה אתה לא פותח את הרפטינג 11 קילומטר מהגבול? וחבר כנסת מוועדת חוץ וביטחון, צבי סוכות, שאמר: אתם לא צריכים מיגון, לא צריך מיגון. בקיצור, ניתוק יש.
מה הפתרונות? בואו נדבר פתרונות. יש לי חמישה פתרונות, אני אעשה את זה קצר. קודם כול, לראות בצפון פתרון למשבר יוקר הדיור. אמרו את זה פה ואני מתחברת למה שאמרת, הצפון מהמם, לא הייתי בוחרת לגור בשום מקום אחר. אני בטוחה שצעירים ומשפחות יבואו לגור בצפון אם רק תינתן להם ההזדמנות. להחליט, החלטת ממשלה, קרקעות בצפון במחיר מבצע, סבסוד חינם לפי מרחק מהגבול, שהמדינה תיתן קרקעות, תיתן דיור זול לזוגות צעירים דבר ראשון, כמובן בתיעדוף לחיילים משוחררים ומילואימניקים.
זה לא מספיק, לא רק דירות בזול, אנחנו צריכים גם תעסוקה. אנחנו צריכים לעודד חברות תעשייתיות מתקדמות, הייטק, באמצעות מענקים, להגיע ולפתוח שלוחות. גם אם NVIDIA מחליטה לפתוח בטבעון, שיפתחו שלוחה בתל חי, גם אם חברות הייטק שיושבות ברעננה, שלוחה בתל חי. ואני אומרת את זה מידיעה, מישיבה עם הרבה מאוד חברות הייטק, הן אמרו: לא נעביר את כל המשרד, אבל שלוחות נפתח, שהמדינה תעודד את זה.
שלוש, שהמדינה תביא מנוע צמיחה כלכלי מרכזי, בדיוק כמו שהביאו את עיר הבה"דים לבאר שבע, שייקחו מנוע צמיחה גדול שמייצר אלפי משרות ויביאו לצפון. זה יכול להיות בתחום התעשייה הביטחונית שכבר די מפותח, בעיקר באזורים שלנו, של משגב, כמו רפאל, אפשר להביא עוד תעשייה ביטחונית. בעבר דובר על מכון וולקני. שלוחות של משרדי ממשלה שיביאו את העוגן הזה שמייצר את אלפי מקומות התעסוקה.
וחמש, אמל, אני אומרת את זה בפעם המי יודע כמה בוועדה הזאת, הצעת חוק שאני כבר מדברת עליה שנתיים, פשוטה, קלה. מענק עבודה מועדפת לצעירים למשך חמש שנים, הוראת שעה, יוכפל בנגב ובעוטף. זה פשוט יאפשר להרבה מאוד צעירים אחרי צבא שיבחרו לבוא לעבוד, בין אם בחקלאות, בין אם בתיירות ובתעשייה, בנגב ובעוטף, צעירים שידעו שאחרי חצי שנה עבודה הם מקבלים מענק כפול, במקום 11,000 שקל, 22,000 שקל. לקחת את זה לחמש שנים, לתת בוסט של צעירים שיגיעו לגליל. עליי באחריות, מי שבא לעבוד חצי שנה בגליל מתאהב במקום, ימצא גם אולי אהבה וזוגיות ויישאר.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כן, יישאר. תודה, ענבר. בבקשה, אדר שומרון מפורום מצפינים.
<< אורח >> אדר שומרון: << אורח >>
אני אדר, אני סטודנטית באוניברסיטת תל חי, שנה שנייה. אני במילואים כבר 520 יום וסופרת. אני תושבת מטולה כיום, ואני פעילה במטה צעירים מצפינים. אני די מרגישה שאנחנו מדברים פה כולנו על אותם דברים, שאלה הבעיות. את הבעיות אנחנו מכירים טוב, את הנתונים אנחנו מכירים נפלא. אגב, הנתונים באמת מרוכזים אצלנו בסקר המאוד עדכני ורלוונטי, אפשר לשלוף את הדברים בקלות.
אני חושבת שיש פתרונות, אני חושבת שאפשר לגשת להצעת המחליטים של הצפון ולעשות בה את ההתאמות שנוגעות בנו, הצעירים. בסוף אנחנו כצעירים בצפון, אנחנו חיים באזור שלנו לא רק תחת המועצה המקומית שלנו. אני לא חיה רק במטולה, אני צורכת את השירותים שלי בקריית שמונה, בקיבוצים סביבי, ואני חושבת שבסוף יש איזושהי חלוקת תקציבים, לא תואמת מציאות של הצעירים היום.
אני חושבת שכשמתרכזים במועצה האזורית, במועצה המקומית הקטנה ונותנים את התקציבים למרכזי צעירים שלא בהכרח רלוונטיים לצעירים היום, שאיפה שהם נמצאים הם לא נמצאים שם. ובסוף, לחלק את התקציב לתוכנית הרבה יותר רחבה, תפיסה יותר גדולה מזה, ולהגיד, הצעירים פה חיים באזור, הם לא חיים רק תחת מועצה מקומית ספציפית, זה ישפיע הרבה יותר, גם קודם כול התקציבים יהיו באמת הרבה יותר נגישים לנו ולארגונים שבאמת חיים את זה בסוף. יש פה צעירים שמשתתפים, שרוצים לקחת חלק, שרוצים להשפיע ומשתתפים בזה ביום-יום.
זה חשוב לנו גם להמשך החיים שלנו. בסוף, אני כאדר הקטנה רואה את עצמי ממשיכה לחיות בצפון, אבל יש שליש מהסטודנטים שלא רואים את עצמם ממשיכים, כי הביטחון התעסוקתי הזה וכי תחושת הביטחון באופן כללי, הדברים האלה לא באים לנו באותה הלימה עם מה שאנחנו יכולים לקבל ומה שאנחנו יכולים להוציא באופן כללי מכל הקהילה הזאת שאנחנו בונים פה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
במיוחד במהלך התקופה שהתושבים היו בפינוי וטעמו את החיים ואיכות החיים במרכז הארץ.
<< אורח >> אדר שומרון: << אורח >>
נכון, למטולה חזרו 40%. הרבה אנשים לא חזרו, ואני יכולה להבין אותם, בסוף יש פער בין הפוטנציאל שאפשר לקבל למה שבפועל קורה. אבל אנחנו רוצים להסתכל, בואו נעשה עם זה משהו, בואו נדבר צעירים מתוך הצעירים שחיים בשטח ונמצאים פה, ולא מעל הראש שלנו. אנחנו בסוף יודעים הכי טוב מה אנחנו צריכים. ואם אנחנו מדברים על מקומות תעסוקה, לא רק להגיד צריך תעסוקה בצפון, בואו נייצר.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
את התנאים.
<< אורח >> אדר שומרון: << אורח >>
מה שאנחנו דורשים בתיקון להצעה זה בין היתר לייצר את הגליל כאיזשהו מרחב עבודה היברידי. בסוף אנחנו יודעים שיש איזשהו שינוי תפיסה בכל עולם התעסוקה היום, בעיקר במרכז, אנחנו מדברים על 2026, לא על 2006. זאת אומרת, אנחנו באמת רוצים להפוך את המקום הזה לקצת יותר מאפשר, ובאמת כמו שחברת הכנסת לשעבר אמרה, אנחנו יכולים להביא תמריצים אמיתיים לעסקים וחברות שיעסיקו סטודנטים וצעירים בקו העימות, בגליל העליון, בצפון בכלל. זה יכול להיות חלק מאוד מאוד משמעותי ומאוד מחבר, גם קהילתית וגם תעסוקתית, וישאיר פה צעירים בגליל.
אנחנו גם מאוד נשמח ונקווה מאוד שישארו ה-30% האלה שעדיין מתלבטים על ידי הדבר הזה ועל ידי זה שייצרו להם איזושהי אלטרנטיבה. אנחנו מאוד רואים את הגליל בכלל כמשהו שמייצר קהילה, אבל בסוף הביטחון של ההמשך שלנו כאן, גם מבחינת האקדמיה, בסוף כשאנחנו חלק ממוסד, אנחנו צריכים איזושהי תוכנית עבודה. אני יכולה להגיד על עצמי שאני נשארתי כל תקופת המלחמה במטולה.
זה לא היה כי היו לי לימודים בזמן המלחמה, היינו בזום מרחוק, אבל היה חשוב. זה הבית, בסוף זה המקום שאנחנו רוצים להיות בו, אנחנו רוצים לחיות בו ורוצים להישאר. אנחנו צריכים גם איזושהי תוכנית, הסתכלות קצת יותר ספציפית על התקופות האלה, שנוכל לבוא ולהגיד, אנחנו נשארים פה, אבל יש לנו את היכולת להישאר פה, אנחנו לא רק הולכים סביב וממשיכים להיות כאן כי פשוט יש לנו שכר דירה לשלם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
הייתי בקריית שמונה, רציתי להתקדם למטולה, ואמרו לי, אם את לא יודעת לנסוע 150 קמ"ש אל תלכי, כי יש סכנה מנ"ט, נכון? סיירנו הרבה, אבל נשארת במטולה כל התקופה, פשוט גיבורים, את וראש העירייה שם.
<< אורח >> אדר שומרון: << אורח >>
ועוד הרבה צעירים כמוני שרוצים להישאר שם ורוצים להמשיך לחיות שם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
יישר כוח. מאחלת לך ולצעירים ממטולה ובכל האזור בהצלחה רבה.
<< אורח >> ענבר בזק: << אורח >>
אני מתנצלת שאני יוצאת. נורא מעניין, אבל יש פה עוד מלא דיונים, אני ממש מתנצלת.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה, ענבר. נמצא איתנו בזום שי אילן, מנכ"ל קהילת צעירים, ארגון תוצרת הארץ. יש לנו 20 דקות לסיכום של הדיון ויש לנו עוד דוברים. עד חמש דקות בבקשה.
<< אורח >> שי אילן: << אורח >>
אני אעשה את זה קצר מאוד. תודה רבה, ואני מתנצל שאני איתכם מרחוק. לצערי, היום אני בצד השני של הדיון, אני בעוטף, נמצא כרגע בניר עוז. גם פה יש עבודה חשובה לעשות וגם פה הצעירים הם מנוע מרכזי וחשוב. תוצרת הארץ, כמו שציינת, זה ארגון של קהילות. צמחנו ובאנו דרך אגב מהתאחדות הסטודנטים הארצית, מחבר את היום ליום הסטודנט. אנחנו עם מאות צעירים כרגע בצפון, אם ספציפית ניגע באצבע הגליל, אנחנו באמת עם כמעט 100 סטודנטים בחצור וגם בקריית שמונה, והיום יש לי זכות לייצג אותם.
אני רוצה דווקא לגעת בנושא הדיון, שהסטודנטים הם מנוע הצמיחה של הצפון, ולהגיד שזו המהות של כל הדבר, באמת סטודנטים הם מנוע צמיחה. מי שהסתובב בחודשים האחרונים בקריית שמונה, או בכלל בתקופת המלחמה הזאת, ראה והבחין בדבר הזה. סטודנטים הם גם מנוע כלכלי משמעותי, הם העובדים, הם הלקוחות, הם דבר מאוד משמעותי ברחובות של העיר הזאת ובכלל בצפון. הם מחיי תרבות, הם יוצרי קהילות, וזה דבר משמעותי בתהליכי השיקום של הצפון. הם תמיד היו כאלה, בטח בחבל הצפוני, ולכן זה תהליך משמעותי מאוד שהמדינה צריכה להשקיע בו. שחר דיבר קודם ואני מרגיש שאני כבר שנתיים איתו ביחד בתוך החדרים ובדיונים, ובאמת הדבר הזה הוא משמעותי מאוד בתהליכי השיקום של הצפון, וחייבים לשים אותו באמת בראש סדרי העדיפויות.
אני אגיד פה איזו נקודה. יש הרבה מאוד צעירים, שמענו אותם פה, שרוצים לבוא לגור צפונה, שמעוניינים בכך, גם עכשיו, למרות הסכנות ולמרות הכול, רוצים, אבל יש חסרונות שחייבים להתאים אותם. המדינה חייבת לבוא ולהגיד, איך אני יוצרת פה פתרונות בשביל אותם צעירים, נגעו בחלק, בין אם זה תחבורה ובטח תעסוקה. אני רוצה להוסיף עוד נקודה שלא תמיד שמים אותה, הנושא של דיור. גם הדיור בר ההשגה לצעירים הוא משמעותי וחשוב. אני כתנועה שמקדמת צעירים לעבור צפונה, דרך אגב, עשינו קמפיין של עוברים צפונה, נמצא מאחוריי פה ברקע במקרה, ואלפי אנשים פנו אלינו בנושא הזה, שרוצים לעבור צפונה. אבל בסוף, מציאת הדיור היא נושא לא קל בכלל.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
יש מענקים ותוכניות.
<< אורח >> שי אילן: << אורח >>
רגע, אנחנו מדברים על צעירים, וצעירים לא בהכרח רצים לקנות דיור, בתים, הם רוצים שכירויות, אני אגיד את זה גם. והנקודה החשובה, אני אתן דוגמה נוכחית שלנו. אנחנו עם 60 חבר'ה בקריית שמונה היום, סטודנטים, מעבר לזה יש לי עוד 50 שהם צעירים שהם לא סטודנטים. הסטודנטים שהגיעו, רובם גרים בדירות ללא מיגון, פרץ לנו גל נוסף של מלחמה ועוד סבב, מה שנקרא בתורת הסבבים, והם רובם, כ-48 אנשים, עברו מרכזה, הדרימו. וזה אירוע, וכל פעם אנחנו בסבב להחזיר אנשים צפונה ולהחזיר.
והסיבה הפשוטה שהם עברו, דרך אגב, רובם, הייתה בגלל מיגון. אין להם מיגון קרוב לבית, יש מקלטים שכונתיים, כמו ששחר נגע גם קודם, לרוץ - - - בין כמה שזה מאוד משמעותי, בטח מיגון של דיור בר השגה לאנשים צעירים. לפעמים ניתן לחשוב שבצפון יש מלא דיור, אנשים לא חזרו, יש מלא דיור. אני אומר, זו נקודה מאוד חשובה, אנחנו רואים אותה כל הזמן ברצון לחזור צפונה ולהשתקע.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה, שי. תודה ובהצלחה, בהצלחה רבה בכל מה שאתם עושים בליישב את הגליל.
<< אורח >> שי אילן: << אורח >>
וגם את הנגב.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
וגם את הנגב, נכון, הנגב והגליל. מיכל אופיר, נציגה של המועצה להשכלה גבוהה מאגף תכנון.
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
שלום לכולם. כמו שנאמר פה, האקדמיה הביאה בשורה מאוד מאוד חשובה לאוכלוסייה בצפון, מכללת תל חי הוכרה כאוניברסיטה משנת הלימודים הקרובה, מתשפ"ז. זה מהלך חשוב שנועד לחזק את ההשכלה הגבוהה באזור הצפון, בגליל, להרחיב את ההזדמנויות, הנגשה של השכלה גבוהה לצעירים בצפון, ולבסס מוסד אקדמי מוביל באזור.
הכוונה היא שהאוניברסיטה תהפוך בשנים הקרובות למוסד משמעותי, איכותי, שילמדו בו כ-8,000 סטודנטים שילמדו מגוון תחומי לימוד. קודם כול, לימודי הנדסה, זה תחום שכיום לא נלמד במכללת תל חי, וזה אושר באמת רק לאחרונה באוניברסיטה החדשה, תחומי הייטק שונים שהיום קיימים וילכו ויתרחבו, מדעי החברה ועוד ועוד. בשל העובדה שהמוסד פועל כיום באזור לחימה, בשנתיים האחרונות ות"ת הקצתה כ-80 מיליון שקלים במטרה לחזק את הפעילות האקדמית והארגונית ולעודד את הגידול במספר הסטודנטים בה, כולל סיוע למלגות, סיוע בשכר דירה לסטודנטים.
זה לא רק מהלך אקדמי, אלא גם מנוף אזורי, כמו שנאמר פה. מוסד כזה יכול למשוך אוכלוסייה צעירה, לחזק מחקר, חדשנות, לתמוך בתעסוקה איכותית עד כמה שאפשר, ולתרום לפיתוח כלכלי וחברתי של הגליל כולו גם כמקור תעסוקה.
יחד עם זאת, צריך לומר שהשכלה גבוהה היא לא חזות הכול, וגם זה נאמר פה, ולבד היא לא מספיקה כדי להשאיר את הבוגרים והבוגרות בצפון לאחר סיום הלימודים. לצד ההשכלה הגבוהה צריך לטפל גם בתחומים אחרים: תחבורה, תעסוקה, בריאות, פנאי, ביטחון ואיכות החיים באופן כללי, כדי שלצעירים תהיה סיבה טובה להישאר, להשתלב, להוביל את האזור קדימה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אמן.
<< אורח >> מיכל אופיר: << אורח >>
זהו, אם יש שאלות נוספות.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה רבה, מעודד מאוד. נמצא כאן נציג של מועצת התלמידים הארצית, אמיתי רוזן.
<< אורח >> אמיתי רוזן: << אורח >>
ברשותך, לפרוטוקול, שמי אמיתי רוזן, יושב ראש מועצת נוער מעלות תרשיחא, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. אני אוהב את העיר שלי, מעלות תרשיחא, אבל אין לי סיבה להישאר שם עוד כמה שנים, והסיבה היא כי אין שם עתיד. תגיעו לצפון, תשאלו את הנערים שבקרוב יהפכו לצעירים איך הם רואים את העתיד שלהם, והתשובה הראשונה תהיה, תיראו מופתעים, לעבור למרכז.
ובעיר שלי זה מדאיג. רק כ-10% מהצעירים נשארים ו-90% עוזבים, וככה זה בכל הצפון. אני לא מדבר עכשיו על המלחמה ועל הכול, שיש פה ניתוק מוחלט שלא רואים את זה, אבל הדור והנוער שגדל פה הופכים לצעירים ועוברים למרכז כי אין פה עתיד, ולמה? בואו אני אגיד לכם. קודם כול, תבינו, הצפון הוא מקום מדהים עם פוטנציאל גדול מאוד, אבל צעירים מחפשים קודם כול עתיד אמיתי, וזה מתבטא במקומות תעסוקה איכותיים, לימודים אקדמיים, תחבורה נגישה וחיי תרבות ופנאי.
וכן, חשוב גם לעודד את זה בפועל באמצעות תמריצים אמיתיים, השקעה בצעירים ובסטודנטים, הטבות כלכליות, סבסוד לימודים, סיוע בדיור, יפתור יופי את הבעיה של הדיור, הרחבה אמיתית של ההשכלה הגבוהה בצפון לצד יצירת מקומות תעסוקה איכותיים, ובעיקר חיזוק הזדמנויות בצפון. כי המינימום הוא יצירת שוויון הזדמנויות אמיתי. אנחנו רוצים עתיד ואנחנו לא שקופים. תודה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה לך, אמיתי.
אני חייבת לספר לכם. כשהבן שלי עוד היה תלמיד בבית ספר, נדמה לי ביסודי, אתם מכירים את המשחק ארץ עיר, שם, צומח, דומם ומקצוע. ילדים בכרמיאל שיחקו והיו צריכים לזכור איזה מקצוע מתחיל באות ר' קיים. ואנחנו מכירים הרבה, יש רואה חשבון, יש זה וזה, וכשילדים כתבו רועה צאן, ו-121 ילדים כותבים שרועה צאן זה מקצוע, בשבילי זה היה זעזוע.
כשכיהנתי כסגנית ממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל עשינו רבות, פיתחנו את מרכז הצעירים, נכנסתי כמעט לכל כיתת י"א-י"ב ושיווקתי מה התוכניות לצמיחה של העיר ומה מקומות התעסוקה האפשריים על מנת שילדים שמתגייסים, שיחזרו אחרי הצבא וילמדו בגליל וישתלבו בתעסוקה. ואני מקווה מאוד שכן נצליח גם להחזיק את מי שעכשיו תלמיד בבית ספר וגם להחזיר את הצעירים שיצאו, יכול להיות ללמוד או לשירות צבאי, ויחזרו לגליל ולצפון כדי להקים שם את ביתם ולחזק. הצפון חזק, כל המדינה תהיה חזקה. תודה, אמיתי, בהצלחה לך ולחברים שלך.
נמצא כאן רוני אשכנזי מהתאחדות הסטודנטים.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
לירן בסון, סגן יושב ראש התאחדות הסטודנטים.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
לירן, בבקשה.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
קודם כול, שלום לכולם. יום הסטודנט הלאומי בכנסת. אני אגיד קודם כול שאני מצטרף לכל הדברים שחברי, שחר יפרח, שהוא הלפיד הצפוני של הסטודנטים בצפון, אמר. אני אספר סיפור קצר. אתמול היינו ביחד בזום במסגרת העבודה, ופתאום הייתה אזעקה, והוא מצלם. שחר, אתה זוכר מה אמרת לי? אמרת לי: עלק הפסקת אש. סגר את המצלמה ורץ לממ"ד.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
אשמח לחדד. כי אם בהפסקת אוכל אוכלים, מה עושים בהפסקת אש?
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
רצים. בעניין המצב הביטחוני, ברור לכולנו שהפסקת אש לא קיימת שם, פשוט אין מילים. אבל ברשותכם, אנחנו עדיין ביום הסטודנט הלאומי בכנסת, ואני אשים קודם כול דגש על המשמעות של הסטודנטים בצפון. הסטודנטים הם העתיד, הם הכלכלה, הם המנהיגים, הם הדור היצרני של המדינה הזאת. כל כך הרבה ארגונים, כל כך הרבה קהילות, כל כך הרבה אנשים כל פעם עולים מחדש לרגל לירושלים, לוועדות, יוצאים בקמפיינים, קוראים להשבת הצעירים והסטודנטים חזרה לצפון, והם כולם אומרים דבר אחד – תנו לנו את ההובלה.
אני רוצה להגיד, אני סומך על כל אחד שיושב פה, על שחר, שיתכלל את החזרה לצפון של צעירים ושל סטודנטים בצורה הרבה יותר טובה מכל מינהלת או מכל גורם כזה או אחר מטעם המדינה שיעשה את זה. וזה אבסורד, זה אבסורד. יש כאן אנשים מהשטח שרוצים את ההובלה, לקחת את הדברים האלה בידיים, צעירים, סטודנטים. זה הזמן שלהם, זה מה שהם רוצים לעשות. הם באו ללמוד בתל חי כדי לשקם את הצפון, כדי להרים את הכלכלה, אבל מקצצים להם את הכנפיים כל פעם מחדש. מקצצים להם תקציבים, אין מקומות תעסוקה.
כי בסוף מה סטודנט רוצה? הוא רוצה קודם כול לעבוד במקצוע שהוא למד. דבר ראשון, שזה כבר קריית שמונה ובכללי ברוב הגליל חצי מהדיסציפלינות נפסלות, לצערי, כי לא קיימים מקומות תעסוקה. והוא רוצה ביטחון ויציבות, הוא רוצה להקים משפחה, הוא רוצה שכר ראוי, הוא רוצה מחירים ראויים. אני לא מדבר על זה שכל המדינה עכשיו, דיברנו על זה בשדולה, ביוקר מחיה שאין כדוגמתו, סטודנט לא יכול להרים את הראש מעל המים.
דווקא במקומות האלה, בלי הסטודנטים שיחזרו לצפון לא יהיה שום שיקום דמוגרפי. סטודנטים חזרה בצורה מלאה. לא יהיה כוח אדם, לא למערכת החינוך, לא למערכת הבריאות, לא יהיו מקצועות בכלל. פעם המורה שלי אמרה לי: אתה דווקא חבל, יש לך פוטנציאל. אני אספר לכם. בסקרים של התאחדות הסטודנטים הארצית, 39% מהסטודנטים בכללי שוקלים לעבור או לחזור לגליל, לצפון. 40% מהסטודנטים בתל חי שוקלים גם חזרה או מעבר, וזאת למרות שחלק גדול מהם התאקלמו כבר בחיפה. גם לאירוע פה יש פוטנציאל, לא רק לי, וכדאי שנממש אותו, ויפה שעה אחת קודם.
אומנם תחושת הביטחון האישית שלא קיימת כמובן לנוכח המצב הביטחוני היא התנאי הבסיסי ביותר עבור הסטודנטים, אבל אנחנו צריכים לייצר כבר עכשיו אופק תעסוקתי, קהילתי, שיהיה להם טוב במקום שהם נמצאים בו. ללא תמריצים כלכליים משמעותיים, לא הפלסטרים שיש עכשיו, דיברו מקודם על מענקי קניית דירה, איזה סטודנט יכול לקנות דירה? מי יכול לקנות דירה? אני עסוק בלסיים את החודש, אף אחד לא יחזור לצפון.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אולי צריך לחשוב על סיוע בשכר דירה לסטודנטים שמתגוררים ולומדים בצפון?
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
יפה, תכף אני אגיע לפתרונות שאני רוצה להציע לוועדה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כן, זה יכול להיות, נכון. בוא תתקדם לפתרונות.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
ושהוועדה תעקוב.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כן, אנחנו מסכימים שיש קשיים, בוא נתקדם לפתרונות.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
אם אנחנו מדברים על פתרונות, קודם כול לא לשקר לנו, זה דבר ראשון. אין הפסקת אש בצפון. הדבר השני הוא התאמה אקדמית רחבה יותר עבור הסטודנטים. אני בטוח שמכללת אוניברסיטת קריית שמונה בהקמה בגליל בתל חי בקריית שמונה, כל השמות, עושים את המקסימום, אבל עדיין צריך לתת כאן גם בהירות, גם ודאות, גם סיוע נפשי, מענקי חזרה ודיור. כן, לעזור בשכר דירה, כן, לתת מלגות קיום, כן, את זה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
כן.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
לא יעזור לי הכסף שהולך לי לסבסוד דירות, כי אני לא יכול לקנות דירה. ותעסוקה איכותית, בואו נסבסד למעסיקים בצפון. דיברו מקודם על NVIDIA, כמה כסף המדינה שמה ש-NVIDIA תפתח את המשרדים שלה בקריית שמונה? מבינים שיש כאן הזדמנות, רואים אותה מול העיניים, אבל לא עושים איתה כלום.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
קריית טבעון, זה כבר יותר קרוב.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
גילוי נאות, אני הייתי סטודנט במכללת אורנים בטבעון, גר בחיפה. בואו נשלם למעסיקים כאלה גדולים שיבואו. המדינה רוצה כלכלה, המדינה רוצה ליישב את הצפון, זה מה שכולם אומרים, כל נבחרי הציבור חורתים על דגלם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
אולי לתת מענק לפתיחת סניפים בפריפריה.
<< אורח >> לירן בסון: << אורח >>
יפה. הנה, עוד דוגמה. במקום לשים את הכסף על דברים, להבין שהצעירים הם האנשים שיכולים לשקם באמת, לחדש, כמו ששחר אוהב להגיד, את הצפון, ושם לשים את מרכז המסה. וכל אחד ואחת מכם שנמצאים בצפון, וכל אחד שעובד ופעיל בארגונים כאלה ואחרים, לא משנה מי, אני רוצה להגיד לכם תודה בתור אזרח מדינת ישראל, כי על הצפון אני בחיים לא הייתי מוותר, כמובן שגם על הדרום, אבל אין מה לעשות, מכיר את הנוף.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה רבה לך והמון המון הצלחה. תודה על האכפתיות ועל הפעילות. נמצאת כאן שולמית כמיסה מהקיבוץ האקדמי, מכללת בית ברל.
<< אורח >> שולמית כמיסה: << אורח >>
שלום לכולם, נעים מאוד, קוראים לי שולמית, אני בת 27, ואני גאה לקחת חלק בתוכנית חדשה, אני קצת באה להביא כאן איזושהי נימה של אופטימיות, שקמה ממש בשנה האחרונה במכללת בית ברל, שנקראת קיבוץ אקדמי. קיבוץ אקדמי היא תוכנית של 24 חבר'ה שלומדים תואר ראשון או שני במקצועות החינוך והטיפול. השנה הראשונה היא שנה שהיא מסה מאוד מאוד דחוסה של חומר, וכבר בשנה השנייה אנחנו יוצאים לאזורים פגועי האסון, שהם העוטף וגבול הצפון, כדי לעסוק שם בחינוך, מתוך הבנה ואמונה אמיתית שחינוך זה המפתח לשיקום החברה הישראלית. ברגע שאנחנו נבין שהכול מתחיל ונגמר שם, הכול פה ייראה אחרת, על אחת כמה וכמה באזורים האלו.
אנחנו פותחים חדשות לבקרים את החדשות ואת המדיה ואנחנו רואים את מצב החינוך במדינת ישראל, אנחנו רואים שמצב החינוך במדינת ישראל הוא מתחת לכל ביקורת. אנחנו רואים את זה בהתנהלות של צוותי הוראה, לצערנו הרב, שלצערנו, אין סטנדרטים, אנחנו רואים את זה בהתנהלות של התלמידים, חרמות, מקצועות ליבה, ציונים שפורסמו עכשיו, שאנחנו רואים את התוצאות. בקיצור, לא חסרה שם עבודה. וברגע שנשים את הפוקוס שלנו שם, יתחיל שיקום, תתחיל תחייה של האזורים האלו, וזה מה שהתוכנית הזאת באה לשים על דגלה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
מצוין.
<< אורח >> שולמית כמיסה: << אורח >>
אני גאה להיות חלק ממנה. מה שאני רוצה להגיד יותר מהמקום האישי שלי, לא הצגתי את עצמי, אבל אני שולמית, אני בת 27, אני סרן במילואים בחיל האוויר, שירתי את המדינה חמש שנים וחצי כקצינה וממשיכה לשרת אותה עוד היום כמשרתת מילואים פעילה, אני מושבניקית גאה ממושב נטועה בגבול הצפון. גדלתי וחונכתי בפריפריה בגבול הצפון, אני יודעת מה זה להיות משפחה מפונה, אני יודעת מה זה לגדול במושב בגבול לבנון, מה ההשלכות של זה. זה רחוק מלהיות פשוט.
אני באה להגיד כאן, באמת ממקום כואב מאוד ובאותה נשימה גם גאה, שאני חלק מדור שרוצה לשקם את החברה הישראלית, אבל גם הדור הזה הוא לא פראייר. אנחנו גם יודעים לדפוק על השולחן ולהגיד מה אנחנו צריכים לקבל כדי שהדברים האלה ימשיכו לקרות ושאנחנו נוכל לשקם את מדינת ישראל שלאחר 7 באוקטובר.
אני רק אסיים בשלושה דברים קטנים. אחת, מעבר לבמה ולהכרה, זה תקצוב. המיזמים האלה לא יכולים להמשיך להיות מיזמים של אנשים פרטיים, הם חייבים להיכנס מטעם הממשלה והמדינה. זה לא יכול להמשיך להיתמך על ידי מכללות או על ידי אנשים פרטיים. משם בעיניי יגיע השיקום של החברה הישראלית ושל האזורים האלו שצמאים כל כך לשינוי אמיתי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה רבה. גל גביש, בבקשה, מישראל 2050, ואז אנחנו נעבור למענה של משרד ממשלתי.
<< אורח >> גל גביש: << אורח >>
תודה רבה על הדיון ועל ההזדמנות להגיד דברים. קוראים לי גל גביש, אני סטודנטית שנה א' באוניברסיטה העברית למדעי המדינה וסוציולוגיה אנתרופולוגיה, ואני קצת התמונה הפוכה לכל מי שדיבר פה. אני עזבתי את הצפון ב-7 באוקטובר 2023 ולא חזרתי מאז. גרתי בקיבוץ מלכיה בגליל, מגיל שבע עד הפינוי, מאז לא חזרתי. דיברו על האפשרויות של המרכז, אין לי מה להגיד, ראיתי שיש שם אפשרויות, נשארתי והמשכתי את החיים במרכז.
אבל 40% ביישוב שלי כמוני, ביניהם הרבה משפחות חזקות שעזבו, ואני חושבת שזה משהו שצריך להנכיח. הסיבה שעזבתי בגדול היא דומה לסטטיסטיקות. גם חשש ביטחוני שאליו נלווה מחסור בעבודה ובקהילה יציבה, מחסור בתחבורה ובהיעדר מרחבי הזדמנויות. את ההזדמנויות מצאתי במרכז, אבל הגליל עדיין בלב שלי, אני יודעת וארצה מאוד לחזור בעתיד.
הסיבה שאני כאן היא כי אני ארצה לחזור, כמו שאמרתי, לכן המטרה שלי כרגע היא לשמש קול לתנועת 2050 שבגליל, שכבר די נמאס להם להגיע ולהיטרטר לכנסת כל פעם. כפי שניתן להבין מהדיון הזה, מי שנשארו בגליל הם לא אנשים מסכנים, אלא אנשים שעצם החיים שלהם באזור הם עשייה אחת גדולה ואמירה אחת גדולה. הם עושים, יוזמים ורותמים אנשים, והכול בשקט הצפוני שמאפיין אותם כל כך.
לישראל 2050, התנועה שבשמה אני מדברת, יש שני סניפים וההבדל ביניהם הוא גדול. יש את הסניף במרכז, שבו מקדמים רשויות מטרופוליניות או את פתק חצי פתוח, אבל יש את הסניף בצפון, ששם מקדמים דברים בסיסיים שבצוותי המרכז לא נתקלו בהם כי לא היה הצורך. תקצוב נורמלי זה אחד, ושתיים, שיהיה שווה לעסקים לעבור את קו יוקנעם, כי מישהו חשב שיוקנעם או טבעון זה הכי צפון שאפשר להגיע אליו? רמז, זה לא.
שני הצוותים עוסקים בתמריצים לתעסוקה בגליל והשני בתקצוב, קמו לא מזמן, הם פועלים וחוקרים במטרה אחת, להוביל שיהיה טוב יותר בגליל. הם כתבו ניירות מדיניות, נפגשים עם גורמים מקצועיים ועושים את הכול בהתנדבות בנוסף לעבודתם הרגילה. רובם השתלבו בתפקידי הובלה בצפון, חלקם מנהלי מרכזי צעירים וחלקם חברי מועצות.
אבל בשביל הצלחה צריך שניים: גם חברה אזרחית, כמונו וכל מי שיושב פה, אבל גם מדינה. וחשוב להבהיר את זה כי דיברנו הרבה. הרבה צעירים פה הגיעו מהצפון, שלוש שעות נסיעה, ועשו את הדרך הזאת, הארוכה, אבל אין כאן אף חבר כנסת מהקואליציה, וגם לא היה בדיון על פערי המיגון בגליל, שזה דיון שהוא לדעתי עוד יותר חשוב, אפילו מהדיון הזה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
גם בסיור שערכנו לפני יומיים לא היה אף חבר כנסת מהקואליציה.
<< אורח >> גל גביש: << אורח >>
מטורף בעיניי. לדעתי, זה אומר הכול. בעיקרון, העזרה היחידה שהגליל צריך היא שישימו אותו בראש סדר העדיפויות, לא רק במילים, אלא במעשים. הנתונים שהציגו פה הם פשוט חשובים ומחייבים התייחסות, בטח מחברי הקואליציה. אנחנו נמשיך לקדם את הגליל ולדרוש את מה שחשוב לנו, אבל אנחנו באמת חייבים שיתוף פעולה, כי השאלה החשובה היא מה צריך לעשות כדי להוביל שינוי אמיתי.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
גל, תודה רבה לך ובהצלחה בהמשך דרכך, ובהצלחה גם לחברים שלך וליוזמים. חברה אזרחית תופסת מקום. בלי יוזמים ופעילים חברתיים שום דבר לא היה קורה במדינה שלנו, היא בצמיחה רק בזכות אנשים כמוך, כמו כל מי שהגיע לכאן היום. אני מציעה לשמוע את ראש אקדמיה, רווחה וצעירים במינהלת תנופה לצפון, בוריס שנידלר, בבקשה.
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
תודה רבה, גברתי היו"ר. לא ראש, מוביל. זה חלק מהעניין, הטייטל הוא מוביל רווחה, אקדמיה וצעירים. שמעתי את דבריה של מיכל, אני לגמרי מסכים איתה, ואני חושב שזאת גם התפיסה שמובילה את מינהלת תנופה. אני חדש בתפקיד.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
בהצלחה.
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
תודה רבה. עם אתגרים מאוד גדולים. אבל חלק מהתפיסה, דיברו פה רבות על תעסוקה, על יצירת תנאים משלימים לסטודנטים צעירים, לבוגרי האקדמיה שקמה ושגם עתידה לקום אגב בגליל מערבי, חלק מההחלטות שכבר הועברו ותוקצבו, וכמובן שאנחנו מקדמים את זה במרץ רב. זה לא רק להקים אקדמיה, שהיא הבסיס ומנוע הצמיחה, אלא כמובן לתת מענים משלימים למשפחות צעירות, לסטודנטים שירצו, גם כאלה שנולדו בצפון, שיישארו בצפון ולא יעזבו למרכז וגם כאלה שיגיעו מהמרכז ויגלו את הצפון היפהפה וירצו להישאר שם.
ומה זה אומר בפועל? בפועל זה אומר שלמשל התפקיד שלי כולל גם עבודה על כל הנושא של השירותים החברתיים, הרווחה, מתוך תפיסה שכדי שצעירים ומשפחות צעירות יישארו בצפון צריך גם לפתח שירותים חברתיים טובים וראויים ולתת את המענים הנכונים עבור האוכלוסייה הצעירה שתגיע לצפון.
זה אומר שגם תחום הצעירים, תחום הצעירים זה מנעד מאוד רחב, זה גם סטודנטים, גם משפחות צעירות, אבל לא רק, אלה המון המון דברים שצריך לשלב ביחד עם האקדמיה שקמה כדי להשלים את כל הדברים.
אני רוצה להתייחס לנושא הדיון שלנו, מה מנוע הצמיחה, הסטודנטים, ומה קורה היום בפועל עם החלטות הממשלה שכבר הועברו. אני רק רוצה להגיד שאני חדש בתפקיד, אבל עדיין עשיתי איזושהי למידה ומצאתי לפחות 35 סעיפים בהחלטות ממשלה שכבר עברו שעסקו בעידוד תעסוקה איכותית ובצמיחה של מנועי כלכלה חדשים.
אני יכול לדבר על דברים שאנחנו באמת מסתכלים על זה בצורה קצת אחרת. למשל, דובר פה איך מביאים הייטק ואיך בונים אזורי תעשייה חדשים וכולי.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
בוריס, אם אפשר לקצץ, אנחנו כבר לקראת סיום.
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
אני מבין שאני צריך לקצר, אבל מכיוון שתנופה היא אחד הגורמים העיקריים, ועולות פה טענות רבות כלפי הממשלה, אני חושב שגם ראוי לתת לממשלה להתייחס למה שהיא עושה בפועל. אני רוצה לתת רק שלוש דוגמאות למה שנעשה בפועל, שלכאורה הוא לא קשור, אבל הוא מאוד קשור. למשל, הקמת מרכז לקידום היתרי בנייה בתעשייה שיקום תחת אחריות משרד הפנים, והמטרה של זה היא לקדם ולפתח ולפתוח את החסמים כדי לבנות מבני תעשייה חדשים. כבר תוקצב ונמצא בעבודה תחת הובלה של משרד הנגב והגליל.
מתחמי עבודה משותפים, כמו שכולם מכירים במרכז, Coworking.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
WeWork.
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
WeWork וכולי. במועצה המקומית שלומי נמצא בהליכי ביצוע בבניין המועצה הישן מרכז Coworking שבעצם ייתן מענה לפרילנסרים, לעצמאים, מקום עבודה שבו אפשר לעבוד בדיוק כמו במרכז. ולמשל חברי שיושב פה לצידי ממשרד הרשות לחדשנות, קיבלה תקצובים לטובת קידום ההייטק ולטובת פיתוח ההייטק באזור.
אני באמת רוצה להגיד שהגישה שלנו היא לא רק להסתכל על דבר אחד נקודתי, יש גם החלטות בתחום הבריאות, יש גם החלטות שמקדמות תקנים חדשים בתחום הרפואה, כי זה סיפור מאוד מאוד מורכב, ותקצוב.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
ורגיש.
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
ורגיש. אנחנו מסתכלים באמת על הזדמנות גדולה לפתח את האזור ולבנות אותו קדימה ולהביא אוכלוסייה צעירה ולהביא עוד 100,000 תושבים חדשים לאזור, זאת המטרה שלנו. תודה רבה על הדיון.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
מתוכנן איזה סיוע בשכר דירה, מה שהזכרת?
<< אורח >> בוריס שנידלר: << אורח >>
אני לא מכיר. שוב, מינהלת תנופה, כחלק מהיישום של החלטות הממשלה נקלטנו הרבה מאוד עובדים חדשים, לכל עובד יש תחום עיסוק, תחום ליבה. אנחנו כמובן כולנו צוותים משותפים, מדברים וכולי. החלטות הכלכלה עליהן דיברתי, פשוט אני יודע ומכיר אותן, אבל אני לא בקיא בנושא שכר דירה, לכן אני לא יודע לענות.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
בוריס, תודה רבה, יישר כוח. השתתפו איתנו בסיור גם דימי וגם שלומית. צוות טוב, אכפתי ועובד בשביל האזרחים. תודה. בבקשה, הדובר האחרון, רועי הרצוג, מינהל קרן ההון האנושי להייטק ברשות החדשנות.
<< אורח >> רועי הרצוג: << אורח >>
תודה רבה, גברתי יושבת הראש. זמננו קצר, אני אציג ממש בקצרה. יצא מקרה שאני ממש בדיון עם מרכז חדשנות שהקמנו במרכז צמח בצפון שמטרתו היא קידום היזמות המקומית הטכנולוגית, זאת מטרתה של רשות החדשנות, ומרכזי החדשנות שהקמנו מדן ועד אילת בשנים האחרונות, כאשר מתוכם שישה ממוקמים בצפון, ביניהם גם לחברה הערבית שממוקמים בצפון.
המטרה היא להיות השלוחות הקדמיות של רשות החדשנות, כמו שדובר פה על ניתוק לפעמים מירושלים לבין הצפון. המטרה שלהם היא ממש להיות בשטח ולעודד את היזמות הטכנולוגית כדי לעודד עוד תעסוקה איכותית, שהמונח הזה חזר פה כל כך הרבה פעמים, ולפתוח עוד ועוד יזמות וסטארט-אפים חדשים במרחב, כי אנחנו מבינים שיש בו פוטנציאל יזמי חזק ומשמעותי מאוד.
נקודה נוספת ואחרונה שאני רוצה לציין לדיון, יש עוד הרבה מאוד כלים שאנחנו עושים, נוכל לעשות גם בשיתוף עם תנופה באמת סביב ההחלטה שתתקבל בקרוב, זה נושא של שלוחות טכנולוגיות בפריפריה, בדיוק הנושא של הקמה ועידוד ותמרוץ של חברות. המודל שלנו מדבר על סיוע לחברה שתבחר להקים צוות שכולל בתוכו סיניור אחד וחמישה ג'וניורים שישתלבו בצפון על ידי מימון של אותה תקופת ההקמה הזאת שנדרשת. המודל הזה קיים, הוא נפתח, אנחנו בהחלט היינו גם רוצים חיבורים וסיוע כדי לממש וכדי לנצל את התקציבים בצורה טובה, כי יש הרבה אתגרים בצפון.
כאיש מילואים שהיה בצפון בשנתיים וחצי האחרונות במאות ימים, אני יודע טוב מאוד את המצב והוא מוכר, וחשוב לנו באמת לטפל בו. ויחד עם האתגרים שקיימים בו, נרצה שיתוף פעולה של כל הזרועות, עם כל השותפים היקרים שנמצאים בצפון כדי להצליח ולממש.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
גם אזרחי או רק ממשלתי?
<< אורח >> רועי הרצוג: << אורח >>
גם אזרחי, כמובן. אנחנו רוצים את החברות שירצו להקים ולשמוע ולייצר את החיבורים האלה עם הגופים שפועלים בשטח כדי שהדברים האלה יקרו. אנחנו מכירים את זה שגם עם התמריצים וגם עם הכספים שזורמים לצפון, או גם בתקומה לדוגמה, זה לא בכלל השיקול היחיד שחברות הייטק בוחרות להקים בו שלוחה. זה דורש את פוטנציאל ההון האנושי הקיים במרחב, שהוא לא קיים, ואז זו ביצה ותרנגולת שמתגלגלת לה כבר מזה דורות. תודה רבה על הדיון ובהצלחה רבה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה רבה, רועי.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
אפשר להגיד משפט אחרון בבקשה?
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
ממש אחרון, שחר, דקה.
<< אורח >> שחר יפרח: << אורח >>
כי אני חייב רגע לשתף תסכול אחרון וזהו. דיברנו מקודם על אמון בשדולה. אין לנו אמון, מסיבה מאוד פשוטה, לא בקטע רע לשני המדהימים שיושבים פה. אין פה אוצר, אין פה פיקוד העורף. חסרים פה כל כך הרבה משרדים ממשלתיים. חינוך, תחבורה. בסוף, כל הדברים שאנחנו מעלים, אנחנו מדברים על זה כל הזמן במשך שלוש שנים כבר, ואין התייחסות של המשרדים האלו. זה סופר מתסכל, וזאת הסיבה שגם כשאנחנו מגיעים לפה, את מכרמיאל, אני גר בחיפה, אני כרמיאלי, את יודעת בדיוק כמה זמן נסיעה זה, והזלזול והיריקה בפנים שאנחנו מקבלים ממשכן הכנסת הזה כל פעם מחדש זו בדיוק הסיבה שאין לי אישית אמון בכל מי שיושב פה, מקבלים יריקה פעם אחר פעם.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תחושה של הפקרות היא מאוד מאוד חזקה אצל מי שגר באזור, ואני לא אחזור על הדברים, אני חייבת לסכם. קודם כול, אני מודה לכולם.
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
אני רק רוצה לומר שנציגות של רשויות מקומיות פה, וזאת אני, אבל לא ניתנה לי זכות דיבור. אם תרצו, אני גם אדבר.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
את ביקשת זכות דיבור ולא קיבלת?
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
כן, אבל בסדר.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
מאיפה את?
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
מהשלטון האזורי. אני מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים במרכז השלטון האזורי.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תני ממש כמה משפטים לסיקור וזה על חשבון הסיכום שלי. תגידי, חשוב לי.
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
תודה. לירון כרמלי, אני מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים במרכז השלטון האזורי, הגוף היציג של המועצות האזוריות בארץ, אני פה גם בשם כל הרשויות. הסיבה שאני נמצאת פה היא כדי לחזק אתכם קודם כול, וכדי להגיד ולומר שברור לנו, לרשויות המקומיות, החשיבות של הצעירים, בטח של הסטודנטים. אני גם רוצה להביע את קול הצעקה של הרשויות שמבינות שאם הן לא ימצאו פתרון, אם לא תהיה תעסוקה, דיור, כל מה שנאמר פה, ואני לא אחזור, לא יהיה לנו צפון. ואחרי שננצח את המלחמה הזאת, ואנחנו ננצח אותה, אנחנו גם צריכים לוודא שיש לנו אנשים בצפון.
דבר אחד אני כן אומרת. רשויות מקומיות מתקצבות יחד עם נגב גליל, עם רשות הצעירים, את יחידות הצעירים, רכזי תעסוקה, רכזי חיילים משוחררים, רכזי קהילה, רכזי משפחות מילואים.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
מצוין.
<< אורח >> לירון כרמלי: << אורח >>
יש הכול. אבל כשיש רכזי תעסוקה, צריך תעסוקה, וכשרוצים רכזי השכלה, צריך השכלה. זאת אומרת, אנחנו יודעים לתת את זה, אבל אנחנו חייבים את המענים. ואני רק מבקשת להיות פה בשנה הבאה ביום הזה שוב ביחד ושלפחות דבר אחד הצלחנו לקדם, כי ככה לא נוכל להמשיך. תודה שנתת לי את הזמן הזה.
<< יור >> היו"ר טטיאנה מזרסקי: << יור >>
תודה. זה על חשבון הסיכום שלי, לכן אני לא מרחיבה. אני מודה לכל אחד שהשתתף. הדברים נרשמו בפרוטוקול ואנחנו נעביר למשרדי הממשלה. ושוב אני רוצה להגיד, זה הכול סדר עדיפויות. כשאומרים אין זמן, ואין לנו זמן, זה בא על חשבון משהו אחר, אבל זה סדר עדיפויות, ואותו דבר בתקציב. אומרים שאין תקציב, יש כסף, תלוי איך, מי מחליט לאן לנתב את הכסף הזה.
אני מאחלת בהצלחה לכל הסטודנטים והסטודנטיות והתלמידים שיהיו מחר סטודנטים, וביחד נפעל למען פיתוח וחיזוק הצפון והפריפריה, גם הצפונית וגם הדרומית. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:44. << סיום >>