חומר רקע - גורמים חיצוניים
נייר עמדה
–
להסדרת השיקום האונקולוגי בישרא
ל
העמותה לפיתוח התודעה | יולי 2026
| מוגש לוועדת
הבריאות
, הכנסת
הבעיה:
ישראל היא מהמדינות המובילות בעולם בטיפול במחלת הסרטן.
הרפואה הישראלית מצילה חיים מדי יום.
בתי החולים, האונקולוגים, האחיות וצוותי הרפואה עושים
עבודת קודש. שיעורי ההישרדות עולים בהתמדה, והמדינה יכולה להתגאות בכך.
אבל דווקא במקום שבו מסתיים המאבק על החיים מתחיל מאבק אחר: מאבק שקט. שקוף.
שכמעט אינו זוכה למענה. זהו מאבקם של עשרות אלפי מחלימות ומחלימי הסרטן בישראל.
בישראל מאובחנים מדי שנה
כ־30,000
חולים אונקולוגיים חדשים.
בזכות התקדמות באבחון ובטיפולים
רובם המכריע ישרדו את
המחלה ויכנסו
לרמיסיה.
לפי נתוני האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות: שיעור ההישרדות היחסית ל־5
שנים מכלל
סוגי הסרטן בישראל הוא כ־67%
–
70%
,
המשמעות היא ש
כ־20,000
–
25,000
חולים מדי שנה,
הופכים למחלימים הנכנסים לשלב הרמיסיה. ובמקביל חיים מאות אלפי מחלימים וחולים הנמצאים
במעקב
- פייסבוק משרד הבריאות
מבחינה רפואית הם כבר אינם מוגדרים "חולים". אבל מבחינה נפשית, תפקודית, משפחתית
וחברתית –
עבור רבים מהם, המסע האמיתי רק מתחיל.
דווקא בתקופת הטיפו
לים כולם מתגייסים: מערכת הבריאות. בני המשפחה. החברים.
אפילו מקומות
העבודה. כולם נלחמים יחד על החיים.
אבל כשהטיפולים מסתיימים...
כולם חוזרים לשגרה. ורק המחלימים נשארים מאחור.
הם כבר אינם חולים.
אבל הם עדין לא במצב לחזור למעגל החיים.
הם מתמודדים עם חרדה מהישנות המחלה, תשישות מתמשכת, פגיעה בדימוי הגוף, קשיים בזוגיות,
בהורות, בתעסוקה ובחזרה לחיים. לא פעם דווקא בתקופה הזאת משפחות שלמות מתערערות.
מערכות יחסים
מתפרק
תו. ילדים משלמים מחיר.
אנשים שאך זה ניצחו את מחלת הסרטן - מאבדים את מקומם בעולם.
זהו שלב קריטי במסע ההחלמה.
מענים קיימים כרגע:
על אף אחוזי ההחלמה
הפנומנליים
במדינת ישראל , מעמד המחלימים
עדיין אינו מוסדר.
משרד הבריאות אכן מתקצב שירותי תמיכה באמצעות קופות החולים, אולם בפועל מחלימים
רבים נאלצים להמתין חודשים ארוכים בשל מחסור במטפלים ובמשאבים.
גם כאשר
השירות ניתן, הוא לרוב נקודתי, מוגבל ואינו נותן מענה הוליסטי כולל לצרכים הרגשיים,
החברתיים והתפקודיים של המחלימים ובני משפחותיהם.
פתרונות אזרחיים: עמותות מקצועיות, עתירות ניסיון, שפיתחו מודלים חדשניים של שיקום
רגשי, קהילתי ותפקודי. אלפי מחלימים כבר נעזרו בהן. ו
הן פועלות מתוך שליחות. אבל הן
נשענות כמעט כולן על תרומות פרטיות.
זהו מצב שאינו יכול להימשך.
מדינה שלקחה אחריות הצלת חיים -
חייבת לקחת אחריות גם על
איכות החיים שלאחר מכן. שיקום אונקולוגי אינו מותרות,
הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול.
בדיוק כפי שאיש אינו מעלה על דעתו לשחרר אדם לאחר ניתוח מורכב ללא שיקום פיזי, כך אין זה
מתקבל על הדעת להשאיר מחלימי סרטן ללא שיקום רגשי
ומשפחתי.
פתרון נחוץ:
הגיע הזמן להשלים את מהפכת רפואת הסרטן בישראל. לא רק להציל חיים.
אלא גם להחזיר את
המחלימים למעגל החיים.
ניתן להעריך כי ישראל משקיעה כ־7
–
11
מיליארד
₪
בשנה בהתמודדות עם מחלת הסרטן,
(אם
כוללים גם אובדן ימי עבודה, קצבאות ופגיעה בפריון המשק, העלות הכלכלית הכוללת גבוהה
משמעותית ועשויה להגיע ליותר מ־15
–
20
מיליארד
₪
בשנה)
יש להקצות חלק ראוי מהתקציב להתמודדות במחלת הסרטן לטובת
מטרה נעלה זו, כחלק
מ
הסדרת השיקום האונקולוגי בישראל:
הכרה רשמית בשיקום האונקולוגי כחלק בלתי נפרד מרצף הטיפול .
בניית סל שיקום לאומי הכולל מענה רגשי, חברתי, תפקודי ומשפחתי .
קיצור זמני ההמתנה למענים טיפוליים .
יצירת מסלול התקשרות ותקצוב ייעודי לעמותות מקצועיות בעלות ניסיון, כאלה עם תוצאות
מוכחות ומגובות מחקר
, הפועלות כיום למען מחלימי הסרטן .
שיתוף פעולה בין מערכת הבריאות, קופות החולים, בתי החולים והחברה האזרחית, מתוך
ראיית טובת המטופל .
מחלימי הסרטן אינם צריכים
להמשיך להילחם לבדם.
הם כבר ניצחו את המחלה.
כעת תפקידה של המדינה הוא לעזור להם לנצח גם את היום שאחריה.