חומר רקע
18ספטמבר 2025
כ"האלולתשפ"ה
331961525
לכבוד
מר משה בר סימן טוב, מנכ"ל משרדהבריאות
ד"ר גלעד בודנהיימר, ראש אגף בריאות הנפש
הנדון: דו"חהמועצההלאומיתלפוסטטראומה-
2025
-8
שלום רב,
להלן דו"חהמלצותהמועצה הלאומיתלפוסט טראומה, אשרהוצגלראשונה ביוני 2023
,
כפי שעודכן ביום שולחנותעגולים באוגוסט2025
.
אבקשלהודותלחברות וחבריהמועצהעלהעבודה החשובה.
תודה לצוותעיקרעלהסיוע בכתיבתהדו"ח.*
בכבוד רב
פרופ' איל פרוכטר
יו"ר המועצההלאומית לפוסטטראומה
העתק:
ד"ר ספי מנדלוביץ',המשנה למנכ"ל משרדהבריאות
ד"רהגר מזרחי, ראש חטיבתהרפואה
גב' בלה בן גרשון, מנהלת מחלקה אוטיסטיםוטראומה, אגף ברה"נ
גב'גרסיאלה ביל, מנהלת תחום בכיר המועצותהלאומיות
0
דו״ח המועצה הלאומית לפוסט
טראומה
אוגוסט 2025
תוכן עניינים
הקדמה
שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.
המצב
היום
3
הגדרות ומדדים
מעודכנים
5
1
.
הגדרת "מטופל"
5
2
. הבחנה
בין פוסט
־טראומה קלינית לבין "פוסט טראומה"
במובן
הרחב
5
3
.
הגדרת "
חוסן"
ומשאבי
חוסן
5
4
. רצף
המענים
5
5
.
הגדרת
זכאות
לטיפול
6
6
.
מדדי הערכה
עדכניים
6
המלצות המועצה
הלאומית לפוסט
טראומה
7
1
. הגדרות רצף פוסט
־
טראומתי ומניעה
ראשונית
8
2
.
עדכון
כלי
אבחון ומדדים למצב
החדש
9
3
. זכאות, נכות
ותפקוד
10
4
. חיזוק
מערך ההכוונה והליווי לנפגעי
טראומה
11
5
.
קידום
שיח ציבורי
המדגיש חוסן, התאוששות ומשמעות
לצד הפוסט
־טראומה
12
6
. חיזוק מענים
ייעודיים לילדים,
נוער ומשפחות
במצבי טראומה
13
סיכום
ומבט
קדימה
15
אינדקס
16
תקציר מנהלים -
עדכון המלצות
16
המצב
היום - מקורות (יום החשיבה המרוכז של
המועצה הלאומית
לפוסט המועצה
6.8.2025
)
17
אובדנות בישראל - פרופ׳
גיל
זלצמן
17
מגמות
בריאות נפש
בישראל - פרופ׳ עידו
לוריא
18
מסגור
קליני - דחק מתמשך - פרופ׳ אריק
שלו
19
1
הקדמה
מאז יוני 2023
, עתהוצג דו"ח
ההמלצותהראשון של המועצההלאומית לפוסט-
טראומה, המציאותבישראל השתנתהבאופן
קיצוני. אירועי ה-
7
באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" יצרו מציאות חדשה–
לארק בשטח,אלא גם בתפיסה הקלינית,
החברתית והמערכתית של טראומה ונזקיה.
בפתח הכנס השני של המועצה, ציין פרופ'אילפרוכטר, יו"ר המועצה, כי כבר איןמדובר עוד ב-
PTSD
במובנו הצר, הצבאי –
אלא בתופעה רחבה המשפיעהכיום עלשכבותרבות באוכלוסייה: לוחמים, אזרחים, ילדים, נשים, אנשיצוות רפואי, תושבי
עוטף עזה ועוד.החוויה של ריצה חוזרתלממ"ד נעול, החשיפההבלתי פוסקתלתמונות קשותברשת, חוסרהוודאות המתמשך
– כלאלו יוצרים קרקעפוריה להתפתחותסימפטומים טראומטיים, גם בקרבמי שמעולם לאלחם.
הדיון הפותח עסק בשאלות יסוד: האם ישלהרחיב את ההגדרה של פוסט-
טראומה לכל מישעומד בקריטריונים הפורמליים –
גם אםלא השתתףבלחימה – או שמא נדרשתמחשבה מחודשת עלעצם ההגדרות. מי נחשב "מטופל", מהו "קו
ראשון?"
כיצדניתן להבחין בין מי שזקוקלטיפול רפואי-
שיקומי לבין מי שזקוק לסיוע בהתווייתמסלול לחזרתו המלאה לחיים,בלילהיכנס
תחתתווית (טיפול ונכות)פסיכיאטרית?
כמו כן, העלתה הפתיחה אתהעלייה בשימוש בטכנולוגיותחדשות לטיפול בטראומה –
ממערכותנוירומודולציה,
דרך מציאות
מדומה ועד טיפול בחומרים פסיכואקטיביים –
לצדהצורך המתמיד להעריך אתמידתיעילותן ואת רמת ההוכחה המחקרית
הנלווית להן.
הדחיפות והקריטיות שבהערכות המחודשתמתחילה מן המספרים: עשרותרבותשל אלפי פניות חדשותלביטוח לאומי,
הכפלה במספר הנפגעיםהמוכרים במשרד הביטחון, עלייה דרמטית בפניותלצה"ל ולבריאותהנפש.לאמדובר עוד בתופעה
שולית –
אלא באתגרלאומיהדורש חשיבה מערכתיתחדשה,כלים מדויקים, ושיתוףפעולה הדוק בין כללהגורמים:בריאות,
ביטחון, רווחה, חינוך, אקדמיה וחברה אזרחית.
כבר בשלב זהברורכי לצד האוכלוסייה הכללית, יש לתתדגשמיוחד על אוכלוסיות פגיעות
שנמצאותבסיכון גבוה יותר
לנזקי טראומה. אלו כוללות ילדים ונוער, עוליםחדשים, חברותערביות ודרוזיות, חברותחרדיותועובדי מערכת הבריאות.
הצרכיםשל קבוצותאלומחייבים התאמות ייעודיות במעניםהקיימים ובפיתוח שירותים עתידיים.
דו"ח זה מבקש לסכם את עיקרי המסקנות שעלו בכנס האחרוןשל המועצה, לעדכן אתמסקנות הדו"ח הקודם,ולהציע תשתית
למחשבה מחודשת–
עלהגדרות, עלמענה, ועל אחריות.
2
המצב היום
מגמות באובדנותבישראל
הנתונים שהוצגו מראים כישיעור ההתאבדויותבישראל נמוךמהממוצע העולמי (6.4
ל־100
אלףאישב־2022
לעומת10.5
בעולם), ומאופיין במגמות ייחודיות לתקופות חירום.בדומה לנצפה במדינות אחרות,בעת מלחמות נרשמת ירידהזמנית
בשיעורי ההתאבדות, לצדירידה בפניות על רקעאובדנילמוקדיסיוע, אך במקביל עליה בפניותעל רקע מצוקה כללית. עם זאת,
לאחר סיום המלחמה, קיימת נטייה לעלייה מחדש במספר ההתאבדויות. ניסיונות התאבדותמציגים דינמיקה שונה —
בישראל
קיימת ירידה במספרם, אךניכרפערמגדריעקבי: נשיםנוטותלנסותלהתאבד בשיעורים גבוהים מגברים. תופעה מדאיגההיא
העלייה העולמית במספר ההתאבדויות בקרב ילדים, המוסברת ביןהיתרבהשפעתהמדיה החברתית, המגבירה ב־כ־50%
את
הסיכון. 90%
מהמתאבדיםסובלים מהפרעה פסיכיאטרית כלשהי. בקרב חיילי מילואים נצפית עליה בשיעור ההתאבדויות,אך
טרםהובהר אם מדובר בהמשךלמגמותהאזרחיות או בתופעה ייחודית.
בסיכומו של דבר, התמונהשמצטיירתהיא שלמערכתבריאותהנפש הנדרשתלהיערכות מתמשכתלשינויים במגמות
התאבדותבעקבות אירועים לאומיים חריגים. המלחמה הנוכחית יצרה מצב שבו ניכרתירידה זמנית בשיעורי ההתאבדות, אך
קיים סיכון ממשי לעלייה חדה בתקופה שלאחריה,לצדשינוייםבדפוסי הפנייה לעזרה ובפרופילקבוצות הסיכון. התמודדות
אפקטיבית תדרוש שיפורביכולת האבחון והניטור, תוךשילוב גישותמותאמות לכל קבוצהפגיעה, וזיהוי חסמים באיסוף נתונים
ואפיוןאוכלוסיות.
השפעות המלחמה עלבריאותהנפש באוכלוסיותשונות
הנתונים מהשטח מראים עלייה נרחבת במדדיחרדה, דיכאון ו־PTSD
, עם קשר ברור בין מצבסוציו־אקונומי לביןמידת הפגיעה
הכלכליתוהנפשית —
דפוסהידוע כאפקט מת׳יו. חצי שנה לאחר תחילת המלחמה נצפו הבדליםמובהקים ברמות חרדה
ודיכאון ביןמי שחוו פגיעה כלכלית גבוהה לביןמי שהפגיעה בהם נמוכה יותר, וכן הבדליםמובהקים בשיעורי PTSD
בכלרמות
הפגיעה. ביישובי עוטף עזה נרשמה עלייה של פישלושה בפניות לטיפולמרפאתי בשני המגדרים. במקביל, למעלהמ־50%
מהנפגעיםאינם פונים כלללטיפול, מה שמדגיש את מגבלותההתערבויות המוכרות ואת
הצורך בהרחבתנגישותהמענים.
המצב הנוכחי מצביע עלצורך במעברמגישה טיפולית המתמקדת בסימפטומיםבלבד,לגישההוליסטית המשלבת בניית
משאבי החלמה, חיזוק קשריםחברתיים, משמעות וזהות, והגברת שליטה רגשית. שיעורגבוה שלנפגעיםשאינםפונים לטיפול
מחדד את מגבלות המענים הקיימים ואת הצורך במודלים גמישים המאפשרים ייצוב, הכלה ומניעתהידרדרות,לצד בנייתיכולות
תפקודיותשיאפשרו עיבוד טראומתי בטוח.
תפיסותטיפול חדשות ושינויימוקד
ישנה הצטברות משמעותיתשלמצבים פוסט-טראומטיים מורכבים, עם השלכותנרחבותעל התפקוד היומיומי והזהות
האישית. הממצאים מצביעים על צורךלעבור מתפיסה ממוקדתסימפטומים לגישה רחבה יותר,הממוקדתבמשאבי החלמה:
השתייכות חברתית,קשרים משמעותיים, עוגניםבחיים, משמעות ושליחות,שמירה עלזהות ודימוי עצמי, שליטה רגשית
ומוטיבציה. הטיפול נדרשלהיותמוטההווה ועתיד, ולא להתמקד אך ורק בעיבודהעבר. בנוסף,הוצגו מענים המתמקדים
בהערכת שליטה עצמית,קשריקרבה ואמון -
כבסיס להתקדמות טיפולית.
3
המצב הנוכחימחייב חשיבה מחודשת עלהגדרות נכות והכרה, תוךבחינהשל השפעתן על דימוי עצמי, שיקום ותהליך
ההחלמה. נדרש איזון בין הגנהעל
זכויותלבין מניעתקיבוע זהות פוסט-
טראומטית.
חידושים טכנולוגיים ומודליםחדשניים
מרכזים קליניים כמו"ניב ניראל" הציגו שילוב טכנולוגיותחדשות בהתמודדות עם PTSD
, עםדגשמיוחד עלבעיותשינה —
אתגר מרכזי בקרב נפגעי טראומה.בין הכלים:מעבדות שינהביתיות מבוססות EEG
,פיתוח קטעי סאונדמותאמיםאישית
ליצירתגלי טטאלשיפור ההירדמות, והתאמת פרוטוקולי TMS Deep
הכוללים אלמנטשל הקלטות RET
להתמודדות עם
טראומותמרובות. נעשהשימוש בכליבינה מלאכותיתלניתוח אינטונציה וקולות במפגשהטיפולי, לשם איתור רגעים
משמעותיים. לצדזאת, מתקיימים ניסויים משולביםבטיפוליםמבוססי גוף, בטכנולוגיותנוירומודולציה, ובשימוש מבוקר
במרחיבי תודעה (כגוןאסקטמין ו־MDMA
) במחקרי המשך. אתגרבולטשנותרללא מענה מספקהוא הנגישות הנמוכה של
אוכלוסיות מיעוט לטיפול, עלאף מאמצים לפתחשיתופי פעולה עם מטפליםמתוך הקהילותעצמן.
השטח מציגצורך בפתרונות חדשניים, במיוחד בתחומי השינה,ההתאמה האישית שלפרוטוקולי טיפול, ושילוב טכנולוגיות
לניטור ומדידתהתקדמות. המורכבות הטיפוליתב-
PTSD
כיום,לרבות ריבוי טראומות, מעלה את הצורךבגישות רב-
מערכתיות
המשלבות טיפול מבוסס-
גוף,כלים דיגיטליים ותמיכה קהילתיתממושכת. אתגרי ההנגשה למיעוטים ממחישים את הפערים
שנותרוללא מענהגם במודליםמתקדמים.
לצד ריבוי הפיילוטים והחדשנותהטכנולוגית שהוצגו, עלתהבדיונים חשיבות הערכה שיטתיתשל סקיילביליות ועלות־תועלת.
יש לבחוןאילו פתרונותניתניםלהרחבה (scalable
) ברמה ארצית, ואילו מספקים ערך מוסףמובהקביחס לעלותם. בהיעדר
בחינה כזו, קיים חשששההתערבויות יישארו בשלב ניסיוני בלבד ולא יוטמעו במערך הלאומי.
לסיכום
התמונה הכוללתהעולה מהנתונים והעדויות מצביעה על
מציאות מורכבתורבת-שכבות. לצד ירידה זמניתבהתאבדויות בזמן
המלחמה, קיימת סכנה מוחשית לעלייה חדה בשיעוריםאלו לאחריה, במיוחד בקרבאוכלוסיותבסיכון וצעירים, על רקע מגמות
עולמיות והשפעות המדיההחברתית. המעניםהקיימיםמגליםמגבלות מהותיות –
שיעור גבוה מהנפגעיםאינםפוניםכלל
לטיפול, וחלקםמתקשיםלהשתלב במענים המוכרים. עולההצורךבגישותטיפוליותהוליסטיות, המשלבותלא רק הפחתת
סימפטומים אלא גם בניית משאבי החלמה, זהות, קשריםחברתיים, ומשמעותבחיים. לצדזאת, מצטברתמורכבותקלינית
בקרב נפגעים עם ריבוי טראומות והשלכותנרחבות עלתפקודוזהות, מה שמחייבבחינה מחודשתשלמדיניותההכרה והנכות.
בתחום החדשנותהטיפולית,ניכרת התקדמות בשילוב טכנולוגיותמותאמותאישית, בפרט סביב טיפול בהפרעותשינה,ניטור
רציףשלתוצאות, וטיפולים משולבים מבוססי גוף ומרחיבי תודעה. עם זאת,פערינגישות, במיוחד בקרב מיעוטים,ממשיכים
להוות חסם משמעותי. מכלול הממצאים משרטטתמונהשל מערכת הנדרשתלשינוי מבני–
בהגדרות, בפרוטוקולים ובדרכי
ההנגשה –
כהכנה למעבר לחלק הבא, שיעסוק בהמלצות ובדרכי פעולה עתידיות.
4
הגדרות ומדדים מעודכנים
ההתפתחויותמאזפרוץ המלחמהמחייבות עדכון של ההגדרות והמדדים שבבסיס עבודת המועצה, כךשישקפו את המצב
הנורמלי החדש ואתהצרכים המורכבים של האוכלוסייה. העדכוניםנועדו לאפשרשפה מקצועית משותפת,להבהיר את
קבוצות היעד ולחדד את ההבחנהבין רמות שונותשלפגיעה וחוסן.
1
הגדרת "מטופל".
הגדרת המטופלאינהמוגבלתעוד לאנשיםשעברו אתהסף הקליני של אבחנת PTSD
או הפרעה נפשית אחרת. לצד מטופלים
קליניים, נכלליםגם אנשיםהמצויים במצב קדם־קליני–
מי שנפגעו מאירועים טראומטיים אךלא עומדים בקריטריונים
לאבחנה, ובכל זאת חוויםפגיעה תפקודית,מצוקה משמעותיתאו סיכון להתדרדרות. הרחבתההגדרה נועדה לאפשראיתור
מוקדם, התערבות
מניעתית ושימור חוסן בקהילה. במקביל, גםלמי שכבר עונהלהגדרהשכן עבר את ה"סף הקליני" הרשמי,
יש להתלבטהאם מסלול הטיפול וההכרה בנכותשהיה נהוג בעבר מתאים היום.
2. הבחנה בין פוסט־טראומה קלינית לבין "פוסט טראומה" במובן הרחב
חשוב להבחין בין PTSD
במובנוהקליני – כפי שמוגדרב־DSM
–
לבין מצב רחב יותרשלפוסטטראומה, שבו אנשיםחוו
טראומה אךאינםסובליםמהפרעה קלינית. הבחנהזו חיוניתלדיוק האבחון, להתאמת המענים ולבנייתשיחציבורי שאינו
מתייג את כלל האוכלוסייה הפגועה כחולה/ נכה. המטרה צריכה להיות פיתוחרצףהתייחסות–
מהמצב הקדם־קליני ועד
הפגיעההקשה עם גמישותשיקומית והתערבותית בכלאחדמהשלבים, כדי להתאים אתהפתרונותלצרכיםשלכלשלב
לפרט,למשפחתו,לסביבתו וכו.)'(
3. הגדרת "חוסן" ומשאבי חוסן
חוסןאינומושג חדש, אך המצבהנוכחי מחייב התמקדותבמשאבים המאפשרים שיקום והחלמה לאורך זמן, ולא רק בהפחתת
סימפטומים. משאבי חוסן כוללים: השתייכותחברתית,קשרי קרבה ואמון, עוגניםבחיים, משמעות ושליחות,שימור זהותודימוי
עצמי, שליטה רגשיתויכולתלמצוא תכלית גם לאחראובדן. הגדרה זו מרחיבה אתנקודת המבט מעבר לפתולוגיה, וחייבת
לשנות את מ
יקודההתערבות-
ממיקוד בעיבודהעבר, לעיבוד ההווה והעתיד.
4
. רצף המענים
המדדים החדשים מדגישיםכיטיפול בטראומה אינו רק טיפולאחד־על־אחד שלמטפלמוסמך,אלאמערךהוליסטי הכוללריבוד
מטפלים, ומוקדים עלהתערבויות קהילתיות,תמיכה קבוצתית,חיזוקמערכות יחסים,קידוםאורח חיים בריא, ושירותים
משלימים במרחבי החינוך, הבריאות והרווחה. המודל הרצוי כולל שכבותטיפול–
החל ממניעה ראשונית,דרךאיתורמוקדם
וקדם־קליני, ועד טיפולאינטנסיבי ושיקום –
תוך התאמה תרבותית והנגשה לאוכלוסיותמודרות.
5
5
. הגדרת זכאות לטיפול
בהתאם לתובנות שעלו בדיונים,יש להבחין בין זכאותלטיפול לבין זכאות לפיצוי כספי. זכאות לטיפול (לרבותשיקום)
צריכה
להינתן עלבסיסצורך רפואי/נפשי ותפקודי, ללא תלות באחוזינכות או בהגדרה בירוקרטיתשל"חוסר תפקוד". הבחנה זו
נועדה לעודד תפקוד ושיקום, ולצמצם אתהעיוות הנוכחי שבומטופלים ומטפלים נדרשיםלהוכיח פגיעה קשה ומתמשכת כדי
לקבלמענה.
6
. מדדי הערכה עדכניים
המדדים הקיימים לא תמיד משקפים את רמת המצוקה והפגיעה התפקודית במציאותשלאחרהשבעה באוקטובר. יתרה על כך,
המדדים הקליניים (דוגמת ה-
DSM
-
5
אינםבוחנים כמעטאתהתפקוד.)
נדרשעדכון המדדיםכך שיכללו:
●
בחינה של רצףהתפקוד,ולא רק נוכחותשלסימפטומים.
●
הערכתשלוׄמּות(being
-
Well
כללית ולא רק "אבחנהפסיכיאטרית"פורמלית.)
●
מדדים להערכת משאבי חוסן,קשרים חברתייםותמיכה משפחתית.
●
אינדיקטורים תרבותייםייחודיים, במיוחד לאוכלוסיות מיעוט.
העדכון יאפשראיתורמוקדםשל מצוקה ומניעתהידרדרות,לצד מדידה מדויקתשל הצלחתההתערבויות.
.
7
פגיעה מוסרית / משבר זהות
לצד ההגדרות הקליניותהמוכרות של פוסט־טראומה, בדיוני המועצההודגש גם מימד חדשיחסית שלפגיעהמוסרית ( Moral
Injury) ומשברזהות. מדובר במצב שבוהערכים האישיים והמצפן המוסרי שלהאדםמתנגשים עם נסיבות לחימה, מציאות
מדיניתאו עשייה צבאית,ויוצרים קושי מתמשךבהתמודדות.
הפגיעה המוסריתאינה עמדה פוליטית,אלאביטוי לקונפליקטפנימי עמוקבין ערכי יסוד לבין חוויות מציאותיות. היא נבדלת
מטראומה במובן הקלאסי, אך מתרחשת לעיתים במקביל לה, ודורשת התייחסות ייחודית במסגרת ההגדרותשלפוסט־טראומה
במציאותהישראלית.
העדכונים בהגדרות ובמדדים
אינםשינוי טכני בלבד, אלא מבטאים תפיסה רחבה יותרשלפיהההתמודדות עםטראומה
מחייבתהסתכלותרב־שכבתיתומערכתית. הרחבת ההגדרותמאפשרתלכלולאוכלוסיות שנשמטו עד כה ממערךהמענים,
ואילו המדדים המעודכנים -
הכוללים גם פרמטרים של תפקוד ורווחה (being
-
well
) לצד סימפטומיםקליניים -
מספקיםכלי
הערכה רגישים יותר למציאותהמורכבת שלאחרהשביעי באוקטובר. שילובמדדיםאלה יוצרבסיס אחיד לפיתוחמדיניות,
הקצאת משאבים ותכנוןמענים, באופן שייתן מענההן לצרכיםהקליניים והן לצרכיםהחברתיים והקהילתיים, תוך עידודשימור
ושיפור תפקוד ולא חיזוק דפוסי חוסר תפקוד.בחלק הבא יוצגוההמלצות המעשיות, הנשענותעל עדכונים אלה ומיישמות
אותם במערך כולל של התערבות
טיפולושיקום, זכאות ושירותים.
6
המלצות המועצה
הלאומית לפוסט טראומה
להלן עיקרי ההמלצות, כפי שעלו מדיוני השולחנותהעגוליםב־6.8.25
ונגזרו גם ממסקנותהדו"ח הקודם:
1
.
הגדרות רצףפוסט־טראומתי ומניעה ראשונית
הגדרתרצף מצבי פגיעה -
החלמקדם־קליני ועדתמונה קליניתמלאה (תסמינים ותפקוד). בהגדרה זו, קיימת הרחבה שלזיהוי
הצורך גםלאוכלוסיותשאינן חוצות אתהסף הקליני,לצדפיתוח מעניםמותאמים ומניעה ראשונית בקהילה.
2
.
עדכון כלי אבחון ומדדים למצבהחדש
התאמת כלי האבחון והמדדים למדידת פוסט־טראומה וחוסן למציאות שלאחר 7
באוקטובר, במטרה למדוד רמות סבלופגיעה
בתפקוד באופןהמשקף את"הנורמלי החדש."
3
.
זכאות,נכות ותפקוד
מעבר ממודל פיצוי המבוסס עלהוכחת חוסר תפקודלמודל המעודד תפקוד, תוך
הפרדתמסלול הזכאותלטיפול ממסלול
הפיצוי הכספי עלנכות.
4
.
חיזוקמערךההכוונה והליווי לנפגעי טראומה
יצירת תפקיד ייעודי ומוסדר שלגורם "מנתב"בעלסמכות מקצועית ומשפטית,שיפעל לצד המטפל ויוביל את הנפגעים
למסלולים ולמענים הנכונים.
5
.
חיזוקההכשרותלגורמים המטפלים בטראומה
הרחבת והעמקת ההכשרות למטפלים בכלהרמות,כוללשילוב ידע עדכני על טראומה, חוסן ומענים מבוססי־ראיות.
6
.
קידום שיח ציבורי המדגישחוסן והתאוששות
שינוי הנרטיב הציבורי מהתמקדות בפתולוגיהבלבד אל הדגשת התאוששות,שימור יכולתותפקוד, והצגתסיפורי חוסן
והחלמה כמודל לחיקוי.
7
1
.הגדרות רצף פוסט־טראומתי ומניעה ראשונית
רקע
ההבחנה הנוכחית(הקלינית)בין "פוסט־טראומתי" לבין "לאפוסט־טראומתי" מצומצמת שאינה משקפתאת רצףהמצבים
הקיים לאחר חשיפה לאירועטראומטי. חלק גדול מהאוכלוסייה מושפע טראומטית אךאינו עומדבסף האבחון הקליני, ולכן היום
אינו זכאי לקבלתמענהמותאם.מצב זה מחזקתפיסותציבוריות לא מדויקות ומונע התערבויות מניעתיות אפקטיביות.
המלצה ראשית
פיתוח והטמעה שלרצףהגדרות וקטגוריותפוסט־טראומה, הכולל שלבים קדם־קליניים,ויצירת מערכת מניעה ראשוניתנגישה
בקהילה.
סעיפי יישום אפשריים
●
הרחבת האינטייק כךשיכלוללא רקמונחים קליניים,אלא גםמדדי חוסן ותפקוד.
●
פיתוחמודל "טיפתחלב לטראומה" –
שירותימעקב ותמיכה קהילתיים (למשל, דרךרופאי משפחה) לצורךאיתור
מוקדם שלצורך והכוונה למשאבי חוסן.
●
חובת שימושבטיפוליםמבוססי ראיות, תוךשילובמערכותמדידה (Care Based
-
Measurement
) וניהול מקרה
(
CaseManagement
) לאורךזמן. זאת תוךפתיחת אפשרויותטיפולהוליסטיות רחבותיותר, ושימוש בהן לצדטיפולים מבוססי
ראיות, תוך מדידה ודיווח גם שלהן.
●
הכשרות ייעודיותלגורמי טיפול,חינוך ורווחה בנושאזיהוי וטיפול במצבים קדם־קליניים.
שאלות פתוחותלדיון פתוח להוספות כמובן שלחברי המועצה)(
●
כיצדניתן להבטיחשמערכת הרצףלא תוביל לאבחון־יתראו לסטיגמטיזציה מיותרת?
●
מהם המדדים המדויקים לחוסן ותפקוד בשלב הקדם־קליני?איפה להכניס את מדדי התפקודככלי להערכת יעילות
התערבויות למול המדידה הקיימת היום שהיא בעיקרה תסמינית?
●
האם יש צורךבקמפיין ציבורי לעדכון השיח –
מ"מחלה" ל"חוסן והתמודדות?"
8
2. עדכון כלי אבחון ומדדים למצב החדש
רקע
המציאות שלאחרהשבעה באוקטובר יצרה עלייה משמעותיתבמצוקה הנפשית,אך לאתמידברמה של פתולוגיה קלינית.
ייתכן שה"נורמלי"החדשכוללרמות מצוקה ותפקודשונותמבעבר, והכלים הקיימים (כגון קריטריוני ה־DSM
)אינםמותאמים
במלואם להבחנה בין מצוקה נורמלית לבין פתולוגיה שרוט תפקודי.)…"("
בנוסף, הקשרבין הכרה בנכותלבין חוסר תפקוד יוצר עיוות במערכת —
תפקוד משופר עלוללשלול זכאות,למרותתרומתו
להחלמה.
המלצה ראשית
עדכון כלי האבחון, המדדים והקריטריונים לזכאות לטיפול,כךשישקפו אתרמות המצוקה, התפקוד והחוסן במציאות הנוכחית,
ויעודדו שימור ושיפור תפקוד.
סעיפי יישום אפשריים
●
פיתוח מדד סבל(Index Distress
) המתבסס עלפרמטרים של תפקוד,חוסן ואיכות חיים, ולארק על סימפטומים
קליניים
●
שילוב סולמות תפקוד ורווחה (being)
-
well
כבר בשלב האינטייק, כדי להעריך לא רק סימפטומים אלא גם יכולת
תפקוד והשתלבות חברתית
●
הטמעת מדידה רב־רמתית:
1.
פרט –
סימפטומים, תפקוד, רווחה.
2.
קהילה –
רמת חוסן ושירותיתמיכה.
3.
מערכתלאומית –
מגמותכלליות בבריאות הציבור.
●
יצירת שני מסלולים נפרדים:
1.
זכאות לטיפול —
ללא קשרלאחוזי נכות.
2.
פיצוי כספי על נכות —
נפרד מהזכאות לטיפול.
●
בחינה מחודשתשל תזמון הפנייה למשרד הביטחון וביטוח לאומי —
הקדמת טיפול ודחייתבירוקרטיה כדי להפחית
חיזוק של דפוסי חוסר תפקוד. כיום, תחת רפורמת ״נפש אחת״, הפתרון חלקי ואינומאפשר התאוששותתפקודית ללאחשש
לפגיעה בזכאותעתידית.
9
●
הטמעת גישותבינלאומיות, כגוןמודלסינגפור, VA
ו Network Veteran's Cohen
, המעודדותפיצוי מבוסס תפקוד
ומדידה רציפה שלהסתגלות.
●
מומלץ לגבש התייחסותטיפולית ייחודית לפגיעהמוסרית. עלפימחקרים ועדויות קליניות, טיפולי חשיפהאינם
מספקים מענה במקרים אלה, ואף עלולים להחמיר את המצוקה. נדרשפיתוחשל ערוצי טיפולאחרים וייעודיים להתמודדותעם
פציעה זו.
●
יצירת תפקיד "מנתבזכויות" עם סמכות משפטית ומקצועית,המפריד בין גורם מטפללבין גורם מתכלל.
●
הבטחת מנגנוני בקרתאיכות מתמשכים,למען אחידות ואמינות בכללמערכותהאבחון והטיפול, במיוחד לנוכח
העלייה הדרמטית במספר הפניות.
שאלות פתוחותלדיון
●
מהם המדדים שיבטיחו הבחנה נכונה בין מצוקה נורמלית לביןפתולוגיתבמציאות החדשה?
●
כיצדניתן להבטיחשמודל חדשלא יפגע בזכויותקיימות או יפחית נגישותלטיפול?
●
כיצד להבטיחשימוש אחיד במדדים בכללהמערכות (קופות, משרד הביטחון, הצבא?)
●
האם ואיך ניתן לשלב מרכיבי חוסן והחלמה בתקשורת הציבורית, כדי לשנות את הנרטיב מ"חולי" ל"התאוששות?"
3
. זכאות, נכות ותפקוד
רקע
במודל הקיים, ההכרה בנכותבשל "פוסט־טראומה"מותנית בהוכחת חוסר תפקוד. מצבזה יוצר פרדוקס: חיזוק התפקוד,
שהוא יעד טיפולי מרכזי, עלוללפגוע בזכאותלפיצוי. מטפליםנאלצים לדווח על תפקוד ירודכדילהבטיח זכויות,מה שמייצר
תסכול מקצועי ופוגעבמוטיבציה לשיקום.
המלצה ראשית
הפרדה או אפילו היפוך הזיקה בין זכאות לטיפול (לרבות שיקום)לבין זכאותלפיצוי כספי,תוך מעבר ממודל שמתגמלחוסר
תפקוד למודלשמעודד ומתגמלכלכלית חזרה/שמירה עלתפקוד.
סעיפי יישום אפשריים
●
יצירת שני מסלולים נפרדים:
1
.
מסלול טיפול – זכאות לטיפול ושירותי שיקום ללא קשרלאחוזינכות.
10
2
.
מסלול פיצוי –
פיצוי כספי על נכות, בהתאם למדדים נפרדים.
●
בחינתמודליםבינלאומיים המשלבים תמריץכספילתפקוד פעיל, כגון:
■
סינגפור –
מודל המתגמלכלכלית חזרהלתפקוד.
■
VA
ארה"ב)( –
שימוש שיטתי במדדי תפקודכחלק מתהליך קביעת הזכאות.
■
Cohen VeteransNetwork
–
מודלים להערכה מתמשכתשל תפקוד והסתגלותכחלק מהטיפול והזכאות.
●
קביעת גורם מלווה ומנתב עצמאי (בעלמעמד משפטי)שיפנהאת הנפגעים למסלוליםהמתאימים, בהפרדה מהגורם
המטפל.
●
פיילוט עם קבוצותמוגדרות,לבחינת השפעתשינוי המדיניות על תפקודושיקום לאורךזמן.
שאלות פתוחותלדיון
●
כיצדניתן להבטיחשמדדי התפקוד יהיו מהימניםאובייקטיביים?
●
מהו פרק הזמן המינימלי האופטימלי ביןאירוע טראומה לבין קביעת אחוזי נכות?
●
כיצד למנוע "הדבקה" של תביעות פיצוי מיותרות מבלי לפגוע בנפגעיםאמיתיים?
4. חיזוק מערך ההכוונה והליווי לנפגעי טראומה
רקע
נפגעי טראומה —
ובפרטהלומיקרב —
נדרשיםכיום להתמודדעם מערכת מורכבתשלגופים, נהלים ומסלולים בירוקרטיים,
כאשר אין להםליווי צמוד ומקצועי המכווןאותם למענים הטיפוליים, הכלכליים והחברתיים המתאימים. מצב זה יוצרפער בין
יכולות התפקוד לבין ההכרה הרשמית בנכות, ולעיתים אף מעודד אי־תפקוד כתנאי לזכאות לפיצוי.
בדיון הוצע להקיםמערך
מנתבים(Navigators)
שיתמקדו בהתאמת המסלול הנכון לכל נפגע, באופן מנותק מהגורםהמטפל,
מתוך הבנה שהפרדה זו חיוניתלמניעתניגודי עניינים ולהבטחת ראייהמערכתית רחבה.
המלצה עיקרית
הקמת תפקיד ממוסדשל
מנתב
בעל הכשרה מקצועיתייעודית, סמכותמשפטית, וגישה מלאה למשאבים הבין־מערכתיים,
שילווה את הנפגע לאורךתהליך ההתמודדות והשיקום —
מהפנייההראשוניתועד השגת יציבות תפקודית.
סעיפי יישום אפשריים
הגדרת תפקידוסמכויות
1.
○
יכולת להפנותלטיפולללא קשרלאחוזי נכות.
○
סמכות לפעולמול כללהגורמיםהרלוונטיים (משרד הביטחון,ביטוח לאומי, קופות חולים,רווחה.)
○
אחריות לשימור רצףהטיפול גםבעת שינוי סטטוס רפואיאו זכאות רשמית.
11
הפרדה מהגורם המטפל
2.
○
יצירת חיץברורבין הטיפול הקליני לבין תהליך הניווט במערכת.
○
מניעת מצבשבומטופליםנאלצים להצהיר על חוסר תפקודלצורך השגת זכאות.
הכשרה ייעודית
3.
○
התמחות בזיהוי צרכים מורכביםשל טראומה מתמשכת.
○
הכשרהבעבודה רב־מערכתיתושילוב מעניםהוליסטיים.
4.
מעקב והערכה
○
בניית מנגנון מדידה שיבחן אתהתאמת המענים, התקדמות המטופל ורמת התפקוד לאורך זמן.
○
שימוש בכליםטכנולוגיים לאיסוף נתוניםולשמירה על רצףטיפולי.
שאלות פתוחותלדיון במועצה
●
כיצד יוגדרהמעמד המשפטישל המנתב, ובאחריותאיזהגוף יפעל? מאילו מקצועותיצמח המקצוע?
●
מהיהחלוקה האופטימלית בין היקף הכשרה קלינית לבין הכשרה אדמיניסטרטיבית/משפטית?
●
כיצדתמנעכפילותמול שירותים קיימים בקופות חולים,ברווחה או בצה"ל?
●
האם המנתב ילווה גםמטופליםבשלב קדם־קליניאו רק מאובחנים רשמית?
5
. קידום שיח ציבורי המדגיש חוסן, התאוששות ומשמעות לצד הפוסט־טראומה
רקע:
הדיון בשולחנותהעגוליםהעלה כי השיח הציבוריבישראל סביב פוסט־טראומה נוטה להתמקדבעיקר בהיבטים של פגיעה,
חולי ואובדן תפקוד. דימוי זה מקבע תפיסה פסימית ולעיתים מייצרנורמותבעייתיות,כגון "הכרה מדבקת" ותחושת
"פראייריות" בקרבמי שאינותובע פיצוי. בנוסף,מיעוט הדגשתסיפורי החלמה והתחזקות עשוי לפגוע במוטיבציה שלנפגעים
לשיקום ובאמון הציבורביכולת של טיפולותמיכה ליצור שינוי חיובי. חברי המועצה ציינו את הצורך בעדכון הנרטיבכך שישקף
גם את יכולתההחלמה,החזרהלתפקוד,והמשמעות שניתן למצוא לאחר טראומה.הדבר עולהבקנה
אחד עם המסקנות
מהדו"ח הקודם, שהדגישאת חשיבותהמשאבים הפסיכו־חברתיים והחיבור לקהילה בתהליכיההחלמה.
המלצה ראשית:
לקדם א
סטרטגיה תקשורתיתלאומית
שתציגבאופן מאוזן אתאתגרי הפוסט־טראומה לצד דוגמאותממשיות שלהחלמה,
חיזוק משאבים אישיים וחברתיים, ויצירתמשמעות.
12
סעיפי יישום אפשריים:
1
.
פיתוח קמפיין ציבורי
בשיתוףמשרד הבריאות, משרד הביטחון וארגוני חברה אזרחית, שיציג סיפורי חוסן והצלחה
מגוונים, כוללשל נפגעי טראומה שאינם עומדים בהגדרה הקליניתשל PTSD
אך חוו טראומהמשמעותית.
2
.
שילוב נרטיב חיובי בתקשורת
הממסדית –
הנחיותודיאלוג עםכלי תקשורת עלאיזון הסיקור בין תיעוד פגיעותלבין
הצגת סיפורי התאוששות.
3
.
שיתוף קהילותפגיעות בשיח –
יצירת פלטפורמותלנפגעיםעצמם, בני משפחותיהם ומטפליםלשתף חוויותשל
שיקום והתחזקות.
4
.
הטמעת חוסן בשיח החינוכי– שילוב תכנים בבתי ספר ובמתנסים המדגישים אסטרטגיות התמודדות ומודלים לחיקוי.
5
.
מחקר ומדידה –
הערכתהשפעת שינוי הנרטיב עלפניות לטיפול, מדדי חוסן והפחתת סטיגמה.
הערכה:
החלת נרטיבציבורי המדגיש חוסן והתאוששות יכולה לשנות את האופן שבו החברה רואה את נפגעי הטראומה ואת
הפוטנציאלשלהםלשוב לתפקוד. פעולה זו עשויה להפחית סטיגמה, לעודד פנייהמוקדמת לטיפול, ולחזק אתתחושת
המסוגלות הן בקרב נפגעים והןבקרב אנשי מקצוע. עםזאת,נדרש תיאום בין גורמי ממשלה,תקשורת וארגונישטחכדי
להבטיח עקביות, רגישותתרבותית ומסרים מבוססי ראיות.
6. חיזוק מענים ייעודיים לילדים, נוער ומשפחות במצבי טראומה
רקע:
דיוני השולחנות העגוליםוהנתוניםמהשטחמצביעים על עלייה ניכרת בפניותשל ילדיםונוערמאז תחילתהמלחמה. עם זאת,
חלקמהפניותאינן נובעות ישירות מ-
PTSD
, אלא השפעות עקיפות של המלחמה —
כגון לחץמשפחתי,שינוייםבדינמיקה
הביתית, ועומס רגשי מצטבר. נמצא פערבולט בין
שיעור הפגיעה התפקודיתבילדיםמהחברההערבית (70%
)לבין ילדים
יהודים (30%
),מהשמעלה אתהצורךבהתערבויותמותאמותתרבותית. בנוסף, קיים מחסורבמענים מערכתייםהמשלביםאת
כלל הגורמיםהמטפליםבילדיםובני נוער, הן ברמתבתיהספרוהן ברמת השירותים הקהילתיים.
המלצה ראשית:
לפתח ולהרחיבמעניםייעודיים לילדים,נוער ומשפחות, המותאמים תרבותית ומבוססי ראיות,עם דגש עלאיתורמוקדם,
מניעה ראשונית וחיזוק חוסן משפחתי.
13
סעיפי יישום אפשריים:
●
פיתוחמודל לאיתורמוקדם בבתי ספר,בשיתוף עם אנשי חינוך, פסיכולוגיםחינוכיים,ורופאימשפחה.
●
יצירת תכניות התערבותהוליסטיות המשלבות טיפול פרטני, קבוצתי ומשפחתי.
●
שילוב הכשרותייעודיות לאנשימקצוע בתחוםהחינוך והבריאות לזיהוי סימני מצוקהמוקדמים.
●
התאמת פרוטוקולי טיפוללצרכים תרבותייםייחודיים, במיוחד במגזר הערבי והדרוזי.
●
הקמתמערך תמיכה קהילתי המאפשר רצף טיפולי בין מסגרותהחינוך, הקהילה והמערכת הרפואית.
היגיון והשלכות:
התייחסות ממוקדת לאוכלוסייתהילדים והנוערתסייע במניעת החרפהשלתסמיני טראומהותצמצםאתההשלכותארוכות
הטווח על התפקודהחברתי, הלימודי והנפשי. השקעהמוקדמת במעניםמותאמים תרבותיתתתרום לצמצוםפעריםבין
קבוצותאוכלוסייה שונות,ותחזק את החוסן הקהילתי הכולל.
14
סיכום ומבט קדימה
הדו"ח הנוכחי משקף תמונת מצב עדכניתשל האתגרים במענה לנפגעיטראומהבישראל, כפי שעלו בנתונים,בהרצאות
המומחים ובדיוני השולחנותהעגולים. הוא מצביע על מגמותמובהקות –
החל בעלייה בשיעורי פנייה לטיפולבאזורים שנפגעו
ישירות, דרךתופעות של "הכרה מדבקת" וניגוד בין נכותלתפקוד, ועד לצורךלהרחיב את ההגדרות והמדדיםכךשישקפו את
המצב הנורמלי החדששנוצר מאז ה-
7
באוקטובר.
הממצאים מצביעים על הצורךלעבור מפרדיגמה צרה, המתמקדתבעיקרבטיפול פרטניובסימפטומים פתולוגיים,לפרדיגמה
רחבה ומערכתיתהמשלבת חיזוק
חוסן, עוגנים בקהילה, ומניעה ראשונית.הדברכולל הכרה במגוון מצבי פגיעה – מהקדם-
קליני ועד להפרעות פוסט-
טראומטיות מלאות –
לצדהרחבת המענים לילדים, נוערומשפחות,והבטחת הכשרות ייעודיות לכלל
הגורמים המטפלים.
ההמלצות שהתגבשובחלק4
נועדו לגשר ביןהאתגרים לזירה המעשית, ולספקכיווני פעולהברורים שיכוליםלהתממש בטווח
הקצר והבינוני.יישומןמחייב שיתוף פעולה בין-
משרדי הדוק, עיגון חקיקתי ותקציבי במידת הצורך, והטמעה הדרגתית המלווה
במחקר ומדידה שיטתית.
מעבר להמלצותהמפורטות, עלתה בדיונים חשיבותמיוחדת בהדגשת
אוכלוסיות פ
גיעות נוספות –
עוליםחדשים, קהילות
חרדיות ועובדי מערכתהבריאות –
אשרמצבן מחייב התאמות ייחודיות במערךהטיפול והשיקום. שילוב ממוקד שלמענים
לקבוצות אלו הכרחיכדי להבטיחמענה כוללני והוגן לכלל האוכלוסיות שנפגעו.
המועצה הלאומית לפוסט-
טראומה תמשיך בתהליך ההתעדכנות, תוךשמירה עלדיאלוג פתוחעם כללבעלי העניין –
מטפלים,
נפגעים,משפחות, רשויות מקומיות, משרדי ממשלה, וארגוניחברה אזרחית. אחת ממטרותיה המרכזיות בתקופה הקרובה
תהיה הפיכת ההמלצות למתוויםאופרטיביים, תוךהתאמתםלמציאותהמשתנה, וניטורשיטתי של השפעתם בשטח.
הצלחת היישוםתלויהביכולתהמערכת לפעול באומץ לשינוימבני, להתמיד במעקב והערכה, ולהציב את הצרכיםשל הנפגעים
–
במלוא המורכבות והגיוון –
במרכז.
15
אינדקס
תקציר מנהלים - עדכון המלצות
סעיף
המלצה קודמת (2023
)ג
המלצה עדכנית (2025
)כ
עיקרי ההמלצה
הבדלים עיקריים
1
. הגדרות רצף פוסט־
הגדרות קיימות מתמקדות ב-
הגדרת רצף פוסט־טראומתי
הרחבת ההגדרות לכלול
ההמלצההחדשה כוללת הרחבה
טראומתי ומניעה
PTSD
קליני. יש להרחיב את
הכולל קדם-
קליני, הרחבת
מצביםקדם־קליניים וחיזוק
מבנית לאינטייק ומודלים של
ראשונית
המענים וההגדרות לאוכלוסיות
האינטייק למונחי חוסן, והטמעת
מערכי מניעה ראשונית
מניעה ראשונית, ולא רק הרחבת
המצויות במצב טרום-
קליני
מודלים של מניעה ראשונית
בקהילה
ההגדרה.
ולפתח מודלים למניעה
בדומה ל'טיפות חלב' או GP
.
ראשונית.
2
. עדכון כלי אבחון
כלי האבחון אינם מותאמים
עדכון כלי האבחון כך שישקפו
התאמת הכלים והמדדים
ההמלצההחדשה מדגישה
ומדדים למצב החדש
למצב הנוכחי לאחר אירועים
את השינויים ברמת הסבל,
ל"נורמלי החדש" שלאחר ה־
התאמות בין-
דוריות ושונות
לאומיים רחבי היקף. יש
התפקוד והחוסן במצב הנוכחי,
7.10
, תוך שילוב מדדי תפקוד
תרבותית, מוסיפה מדדי תפקוד
לעדכנם כך שישקפו את
כולל התאמות בין-
דוריות
ורווחה (being
-
well
) לצד
ורווחה, וכן חשיבות לבקרת איכות
הנורמלי החדש.''
ואוכלוסיות שונות.
סימפטומים קליניים.
מתמשכת (עבודת פרוכטר–
בן
גרשון.)
3
. זכאות, נכות
מודל הזכאות והפיצוי מבוסס
יצירת שני מסלולים נפרדים:
מעבר ממודל פיצוי על חוסר
ההמלצההחדשה מוסיפהפירוט
ותפקוד
כיום על אחוזי נכות, תוך תלות
זכאות לטיפול ללא תלות באחוזי
תפקוד למודל המעודד תפקוד;
על יצירת מסלולים נפרדים
בהוכחת חוסר תפקוד. נדרשת
נכות, ומסלול פיצוי כספי על
הפרדת זכאות לטיפול מהפיצוי
והדגשה של עידוד תפקוד, לא רק
בחינה מחדש של הקריטריונים
נכות. מעבר ממודל פיצוי על
הכספי
שינוי קריטריונים, וכן שואבת
והפרדה בין פיצוי כספי לבין
חוסר תפקוד למודל המעודד
השראה ממודלים בינלאומיים
זכאות לטיפול.
תפקוד. חיזוק ההבנה בין תפקוד
סינגפור,( Veterans Cohen
VA,
להכרה והפחתת תמריצים
Network).
שליליים.
4
.
חיזוק מערך
הצורך במערך הכוונה מובנה
הקמת מערך הכוונה וליווי
הקמת מערך מתכלל המלווה
ההמלצההחדשה כוללתחיזוק
ההכוונה והליווי
לנפגעים, עם הפרדה בין הגורם
משפטי ומקצועי לנפגעי
את הנפגעים
ומנתב
מעמד משפטי ומקצועי של
לנפגעי טראומה
המטפללבין גורם המנווט.
טראומה, עם מעמד מוגדר,
למסלולים מתאימים
המנווט, לא רק הקמת מערך
והפרדה ברורה בין הגורם
הכוונה.
המטפללמנווט.
5
. קידום שיח ציבורי
הצורך בשינוי השיח הציבורי כך
קידום קמפיינים ונרטיב ציבורי
שינוי השיח הציבורי
ההמלצההחדשה מוסיפהמרכיב
המדגיש חוסן,
שיכלול גם דימוי של החלמה
המשלבים חוסן, משמעות
מהתמקדות בחולי לפיתוח
של משמעות והפחתת סטיגמה,
התאוששות ומשמעות
וחוסן, ולא רק תיאורי פתולוגיה.
והחלמה לצד הפוסט־טראומה,
נרטיב של התאוששות וחיזוק
לארק שינוי השיח.
לצד הפוסט־טראומה
תוך הפחתת הסטיגמה והדגשת
התאוששות.
6
.חיזוק מענים
המלצות לחיזוק מענים ייעודיים
פיתוח והרחבת מענים לילדים,
פיתוח מענים מותאמים גיל
ההמלצההחדשה מדגישה פערים
ייעודיים לילדים, נוער
לנוער וילדים, כולל התאמתם
נוער ומשפחות, עם דגש על
ותרבות למשפחות, בדגש על
תרבותיים והקשרים משפחתיים
ומשפחות במצבי
להקשרים תרבותיים
פערים בין-
תרבותיים (למשל
קהילות מוחלשות, כולל עולים
כחלק מהטיפול, וכן הרחבה
טראומה.
וקהילתיים.
בחברה הערבית) ועל שילוב
חדשים, קהילות חרדיות
לאוכלוסיות נוספות (עולים, חרדים,
טיפול משפחתי והקשרי חוסן
ועובדי מערכת הבריאות לצד
עובדי בריאות.)
קהילתיים.
ילדים, נוער וקהילות
ערביות/דרוזיות.
16
המצב היום - מקורות
(יום החשיבה המרוכז של המועצה הלאומית לפוסט טראומה 6.8.2025
)
אובדנותבישראל -
פרופ׳ גילזלצמן
הנקודת־מוצא היאבעיית המידע: קשה לקבוע ודאות לגביסיבת המוות, וחלק לא מבוטלממקרי התאבדות מסווגים בתעודות
פטירה בדרכיםשמטשטשות את המספר האמיתי.מחקרמחוזי שנבדק בהרצאה הצביע עלטווח שגיאה משמעותי (הערכת
תת־דיווח של כ־25%
–
30%
לכן כלקריאה של מגמות חייבתלהיעשות בזהירות, ובעיקר כשמפרקים לתת־קבוצות.).
בתמונההארצית הרחבה,שיעו
ר התמותה בהתאבדותבישראל נמוך יחסיתלסטנדרט העולמי(כ־6.4
ל־100,000
לעומת
~
10.5
בעולם), והדפוס הרב־שנתי לפני המלחמה מאופייןבירידה מתמשכת בקרב גבריםמ־2003
, עםעלייהמסוימת בשנים
האחרונות. קבוצת הסיכון הגבוהה ביותר היא בני 75
ומעלה, בשני המגדרים—
ולאצעירים. בהקשר של משברים לאומיים
ומלחמות, ההרצאה חידדה דפוס מוכר: בזמן האירוע עצמו לאנראית “קפיצה”ישירה בהתאבדויות; להפך, נצפתה ירידה
בסימנים עקיפים כמו פניותאובדניות לקוויסיוע (לצד עלייה גדולה בפניות מצוקה כלליות).יחדעם זאת,מיד לאחר תוםלחימה
עלול להופיע תיקון־עודף (עלייהמאוחרת), ולכן נחוצה דריכות למדדים אחרי הגלים הראשונים.
חשוב להבחין בין התאבדויות לניסיונות התאבדות:אלהאינןאותה תופעה. נשים נוטות לבצעיותר ניסיונות, וגברים מתאבדים
בפועל יותר —
והסיכון לניסיון עתידי עולה בנוכחות פגיעה עצמית לא־אובדנית ובמיוחד בדיכאון. לפי המצגת, שיעורי ניסיונות
התאבדותבישראל היו יציבים יחסית בשנים 2006
–
2020
; בדברי המרצה צוין כי בשנים האחרונות נרשמה ירידה, אך יש לזכור
שהמדידה בתחום זהמורכבתמאוד.
בקרב ילדים ונוערנצפתה בעולם עלייה משמעותיתבעשור האחרון. ההרצאהקישרה את המגמה לעלייה בחשיפה למדיה
חברתית ולהשלכותיה (המרצהציין אומדנים שלהשפעהניכרת,בסדרגודל של כ~50%
עלייה, ברמה עולמית). זהואות גלובלי,
לא ייחודי לישראל, והוא מחייבקריאה זהירה של נתוני גיל—מגדר—
חשיפה.
בהקשר הצבאי עלה כי נרשמותהתאבדויות בקרב מילואימניקים. יחד עםזאת,המרצה הדגיששהפרשנותאינה טריוויאלית:
ייתכן שמדובר באנשים שהיונמצאיםבסיכון גם באזרחות, והדאטההארצית הכוללתאיננה מצביעה על גל־על של התאבדויות.
גם כאן —
הבנהנכונה של “המכנה”(מיסופרכחייל/מילואימניק ומתי) היא תנאי לקריאה אחראית של מגמות.
לבסוף, עקרונות המניעה המוכחים נשאריםהעוגן: הגבלת גישה לאמצעים קטלניים (ובישראל—
תעדוףמדיניות גישה לנשק,)
הנחיות לתקשורת,הכשרת “שומרי סף”, שאלות יזומותעלאובדנות (שאינן “שותלות רעיון”),טיפול מוקדם ואגרסיבי בדיכאון,
ותיאום רצףטיפול בין גורמים—
כולם
נדבכיםעםתוקףמחקרי,והם רלוונטייםבמיוחד בתקופה שלדחק מתמשך.
17
נכון לעכשיו, האותהמרכזיאיננו גל התאבדויות,אלא עומס מתמשך שלמצוקה וטראומה, כשבמקביל שיעור התמותה
מהתאבדותבישראל נותרנמוךיחסיתבינלאומית וללא “קפיצהמלחמתית” פשוטה. בזמן האירועים עצמם נרשמת ירידה
באיתותיםאובדניים ישירים(כמו פניותאובדניות לקוויסיוע) ועלייה גדולה בפניות מצוקה כלליות;לאחר מכן עלוללהופיע
תיקון־עודף, ולכן נדרשמעקב הדוק דווקא לאחר הגלהראשוני.ניסיונות התאבדותמהווים תחום שונה —
עםדפוסי סיכון
ייחודיים (בפרט בקרב נ
שים ובקשר ל־NSSI
ודיכאון), ושיעורםבישראלהוצגכיציב יחסיתבעשור וחצי שלפני המלחמה. בקרב
ילדים ונוערניכרתבעולם עלייה שבהרצאהקושרה לחשיפה למדיה חברתית; ובהקשרצבאי דווח על התאבדויות בקרב
מילואימניקים, אך עםהסתייגות מתודולוגיתלגבי הגדרת האוכלוסייה וההשוואה. על פני כלאלה מרחפתבעיית מדידהמובנית
—
תת־דיווח/סיווג־יתר בתעודות פטירה —
שמחייבתזהירותבפרשנות. בתוך מגבלות אלה,קווי המניעה הקלאסיים (הגבלת
אמצעים, תקשורת אחראית, “לשאול זה בטוח”, טיפולמוקדםבדיכאון, ורצף טיפול) הם הכלים העדכניים ביותרשיש בידינוכדי
לשמור על היציבותשנראית בנתונים עד כה.
מגמותבריאות נפש בישראל -
פרופ׳ עידו לוריא
הנתונים שהוצגו ממחקרים וממקורות מערכתיים מצביעים עלתמונה מורכבתשל מצבבריאות הנפשבישראלמאז7
באוקטובר. ממצאימחקראורך שבוצע בין פברואר למאי 2024
בקרב מדגם מייצג של תושבי הדרום והצפון מצביעים על כך
שחוויות שלאובדן טראומטי, פינוי כפוי ואובדן הכנסה היו קשורות באופןמובהק לעלייהבסימפטומים של חרדה, דיכאון ו־
PTSD
.אוכלוסיותמסוימות, ובייחוד נשים וקבוצות מיעוט,נמצאובסיכון גבוה יותר לפגיעה נפשית. מדידה נוספתשבוצעה
כחצישנה לאחר תחילת המלחמה העלתה קשרשלילימובהקבין רמת הכנסה לבין עוצמתהפגיעה הכלכלית (המכונה "אפקט
מתי"), והראתה כיפגיעה כלכלית –
הןסובייקטיבית והןאובייקטיבית –
מנבאתמסלולי פגיעה נפשית מתמשכים,לרבות
דפוסים כרוניים והתפרצותמאוחרת.
נתונים אפידמיולוגיים רחבי־ה
יקף שלשירותיבריאותכללית, המכסיםמעל מחצית מהאוכלוסייההארצית וכ־85%
מתושבי
עוטף עזה,מדגימים עלייה חדה שלפי שלושה בפניותלטיפולמרפאתי פסיכיאטרי בקרבשניהמגדרים ביישובי העוטף. לצד
זאת נרשמו מגמותשל עלייה בשימוש בתרופותפסיכיאטריותובמשככי כאבים, וכן בפניותלאשפוזיםפסיכיאטריים.
בנוסף,הוצגפרויקט "עמית נפש" –
מודל התערבותחדשני בובוגרי תואר ראשון בפסיכולוגיהאו עבודה סוציאלית פועלים
במרפאות רופאי משפחה,ומפעילים תהליכי "אימון" רגשי קצרים ולא טיפולפסיכותרפי מלא.עד כה השתתפו בתוכניתכ־
10,000
מטופלים, עםדגש עלהנגשת השירותבפריפריה, ו־9%
מהמשתתפים המשיכו לטיפול נוסףלאחר סיום התהליך.
נכון לעכשיו, ניכרתהשפעה משולבת של פגיעה כלכלית ותסמיניבריאות נפש, עםפעריםבולטים בין שכבותהכנסה והבדלים
מובהקיםבחרדה, דיכאון ו־PTSD
כחצי שנה אחרי האירוע.יישובי העוטף חווים עומס ניכר במערכת המרפאות, עםעלייה של
פי שלושה בפניותטיפוליות. לצד זאת,מופעליםמודליםחדשניים בקהילה –
דוגמת “עמית נפש”–
המרחיבים את המענה
הנפשימעבר למסגרותפסיכיאטריות קלאסיות, במיוחד בפריפריה. עם זאת,ישנםתחומים שבהםהידע עדיין חסר, למשללגבי
השפעותמיקרודוזינגשלקנאביס, והםמחייבים המשךמעקב והערכה מבוססת נתונים.
18
מסגור קליני -
דחק מתמשך - פרופ׳ אריה שלו
המסגור המרכזי משנהכיוון: PTSD, כפי שאנו מכירים מהמודלהאירועי-חד-
פעמי, אינו עוד המופע האנושי העיקרי של
התקופה.מי שנפגע בתחילת המלחמה “אז”, מצוי “היום”במצב של הפרעה מתמשכת עם נזק מצטבר ושחיקה, עלרקע
חשיפה מתמשכתלאיומים,אובדנים והרס שגרתחיים.
מתוך ההבנה הזו, שלו מציעמוקדי פעולה ויעדים חדשים בקוהראשון: ייצוב, מניעת הידרדרות, הכלה,הקלה, ורק אז טיפול
ייעודי. זהו מעבר מתפיסה שממקדת אתכל האנרגיה ב”מלחמה בתסמיני PTSD
”אל החזקהלאורך זמן והורדת עומס, עד
שהקרקעמאפשרתלהתקדם להתערבויות ממוקדות יותר.
ביקורתו על “ארגז הכליםהמוכר”חדה: רבות מן ההתערבויותהקצרות שנבנו ל-
PTSD
אחרי אירוע שהסתיים נותנות הקלה אך
רק מיעוט מגיע להחלמה; שיעורי הנטישה גבוהים; וחשוב לאפחות—
מעל50%
מן הנפגעיםאינם פונים כלל לטיפול. לכן, לצד
הגדרה מחודשתשל “קו ראשון”, יש צורךגםבהגדרה ובנייתשרשרת טיפוללקו שני,תוך דגש על תזמון נכון והתאמת
יכולות—
לפני שמכניסים רכיבי חשיפה או עיבודאינטנסיביים.
בהתאם, הוא מצביע עלמטרותחלופיות להערכה ולטיפולשאינן תסמינאיות בלבד: לבחון אתיכולת ההסתגלות, ההישרדות
וההתמודדות, אתמה שעדיין מרכזי ופעילבחייהאדםואת היכולות השיוריות,לצדגורמי הדחקהחיצוניים שממשיכים ללחוץ.
זהו שינוי דגש: מ”מה הבעיה?”ל-“מהמחזיק?”ו-“מה צריך כדי שלא יקרוס.”?
בליבת ההחלמה עומדים משאבי החלמהקונקרטיים: השתייכות חברתית, קשרי התקשרות (/ bonds attachment
confidents), עוגניםבחיים, משמעות ושליחות, ו-שימור זהותודימוי עצמי. מולם—
חסמים שיש לאתרולנטרל:בדידות,
הזנחה, חייםכאוטיים והיעדר עוגנים,שליטה רגשיתלקויה, קריסת קשרי התקשרות ו-
תקשורת לקויה עם גורמיתמך. ההיגיון
הטיפולי: לחזק שיטתית אתהמשאבים ולצמצם אתהחסמים,לא רק להפחיתתסמינים.
לבסוף, שלו מבקשלהסיט אתהעיסוק מן “העבר בלבד”אלהווה ועתיד: לאבחן מחשבות,רגשות והתנהגויות שמנציחים את
הפגיעה, להפעיל תפקודי
זהות,תקווה ושאיפות, ולהשקיע בהם זמן מרכזי כחלק מהערכת מצבאישית-
מקיפה ותיעדוףמושכל
של המוקד הטיפולי—
בראייה קליניתשמעמידה את האדם (והקשרים) לפני התוויות הדירוגיות.
ד"ר כפיר פפר - חדשנותבטיפול ובמודלים קלינייםל-
PTSD
ד"ר פפר הציגאתפעילות מרכזניב ניראלבעמק חפר כמודלמשולב של
קליניקה,מחקר, הכשרה וחדשנות טכנולוגית.המודל
מתבסס על שותפותהדוקה עםהמועצה המקומית, ומאגד תחתקורתגג אחת מרפאהאינטנסיבית (“מרפאת חופים)”,
מרכז
טיפול יום ,מרכזמחקר ,מרכז הכשרה
, ובשלביםראשוניםגם
חממה טכנולוגית
לפיתוחפתרונות בתחום.לצד הפעילות
הקלינית, המרכזפועל בזירות החינוך והרווחה ומפתחתוכניותייעודיות לאוכלוסיות מיוחדות, לרבות ניסיון—מלווהבקשיים—
להרחיב את המעניםלמיעוטים.
19
חדשנות טכנולוגית
המרכז ממקד מאמצים ב
הפרעות שינה -
תופעה מרכזית ומורכבת בקרב נפגעי PTSD
, ובמיוחדבקרב ותיקי מלחמות קודמות
שמגיעים עםהיסטוריה שלשימוש ממושך בתרופותאו קנאביס. בין המענים:
●
מעבדת שינהביתית (
Dormot )
-
מערכתEEG
ניידתהנשלחת עם המטופל לביתו,מאפשרת ניטוראיכות השינה
במקביל לטיפול ומספקת
נתונים בזמן אמת.
●
השראת גליטטא באמצעות סאונדמותאםאישית -
בשיתוף חברה המתמחה בפיתוח קטעי שמע המסייעים
למטופלים להיכנס למצב שינההיפנוגוגי, שלעתיםנפגעב-
PTSD
בשלשינויים בגלי המוח.
התאמת טכנולוגיות קיימות ל-
PTSD
●
Deep TMS
בפרוטוקולמותאם-
במענה לבעיה שמטופליםרבים חווים יותר מאירוע טראומטיאחד, פותחפרוטוקול
חדש הכולל רכיב RET
(הקלטתהמטופל עצמו), המאפשרעבודה עם אירועיםמרובים. המטופליםהראשונים בפרוטוקול זה
כבר בתהליך ליווי.
●
כלי עזרדיגיטליים למטפלים-
מערכות לסיכום פגישות אוטומטיוניתוחאינטונציה וקול לזיהוי רגעים משמעותיים
בטיפול.
מודלים טיפוליים משלימים
●
טיפולי המשך מתווכים-
חיבורשתי משפחות בעלותמאפייניםדומים, כולן עםטראומה מורכבת ומתמשכת,כדי
ליצור רשתתמיכה ולהמשיך טיפולמעבר למפגשים הרגילים.
●
מדידה חוזרת וניטור התקדמות-
שימוש בשעוניםחכמיםלמדידת מדדיbeing
-
Well
ומעקב אחר יעילות טיפול;
קיימת כוונה להרחיב גםלניטורביומרקרים, אך זה בשלב ראשוני.
חדשנותבטיפול ומחקר
●
טיפולים מבוססי גוף -
במענה לקומורבידיות כמו התפרצותמחלות אוטואימוניות, שילוב שיטותכגוןאסקטמין +
DeepTMS.
●
שימוש במרחיבי תודעה -
מחקרי MDMA
וקטמין, לרבותמחקר חדשבשם 7Oct Healing
הבוחן טיפול קבוצתי ב-
DMA
M
והשפעתו עלחזרה לשירות עםתסמיניPTSD.
אתגרים ייחודיים
הנגשת טיפוללמיעוטים נותרתאתגר מרכזי: קיימים שיתופי פעולה עם מטפלים מהמגזר הדרוזי, אך שיעורי הפנייה של
מטופלים בפועלנמוכים מאוד.
20