פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 109 מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה יום שלישי, ג' בסיון התשפ"ו (19 במאי 2026), שעה 11:34 סדר היום: << נושא >> הנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית: הישגים, אתגרים, וגורמי נשירה של סטודנטים בסיום שנת הלימודים הראשונה << נושא >> ישיבה לציון יום הסטודנט הלאומי נכחו: חברי הוועדה: יאסר חוג'יראת – היו"ר חברי הכנסת: ואליד אלהואשלה סמיר בן סעיד משה טור פז מוזמנים: שירין חאפי נטור – מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך נטע בר זיו – רכזת תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר אסף וינינגר – מרכז המחקר והמידע של הכנסת יונתן פז – ראש אגף בכיר חברה וחינוך, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים אחמד אסמר – הערכת איכות, המועצה להשכלה גבוהה/ות"ת ד"ר אביטל מושינסקי – ראשת מדור מבחני שפות ואישיות, מרכז ארצי לבחינות והערכה כמאל קיזל – ראש יחידת ערבית, מרכז ארצי לבחינות והערכה ד"ר סאמיה זיד – ראשת היחידה לאנגלית, מכללה גליל מערבי ד"ר רפעת סווידאן – ממונה סטודנטים חברה ערבית, אוניברסיטת בר אילן פרופ' יאסר עואד – סגן נשיא לתכנון אסטרטגי ובין-לאומיות, מכללת סכנין, בשער – קהילה אקדמית למען החברה בישראל פרופ' אריאלה גורדון שאג – נשיאה, המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים ספאא דבס – המרכז האקדמי הרב תחומי ירושלים אחמד מרהג' – התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית סוף קרטיס – יו"ר, התאחדות הסטודנטים, מכללת נתניה מהדי עומר – סטודנט, האוניברסיטה העברית איה חטיב – סטודנטית, האוניברסיטה העברית רביעה אלאעסם – סטודנט, מכללת קיי מנהלת הוועדה: איילת חאקימיאן יפעת לוי ישראל - סגנית מנהלת הוועדה רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית: הישגים, אתגרים, וגורמי נשירה של סטודנטים בסיום שנת הלימודים הראשונה << נושא >> << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בוקר טוב לכולם, אני שמח לפתוח את ישיבת הוועדה למדע וטכנולוגיה, ואולי נשנה אותה בעתיד גם לחדשנות. נושא הדיון יהיה כתוצאה מציון יום הסטודנט. אנחנו בחרנו בוועדה לדון בנושא מאוד חשוב, הנגשת מערכת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית. אנחנו נדבר על ההישגים, אתגרים, גורמי נשירה של סטודנטים בסיום שנת הלימודים הראשונה. כמובן אני שמח לקרוא את הנתונים ולהסתכל על הנתונים לגבי מספר הסטודנטים הערבים. אני הסתכלתי על חמש השנים האחרונות, שיש עלייה מ-52,000 סטודנטים, שעד שנת 2024-2023 הגיע ל-67,000, שזה בערך כ-20.4%, שזה מהווה החלק שלנו, של החברה הערבית, גם בחברה הכללית. וזה נתון מעודד, מצוין, אנחנו רואים יותר ויותר צעירים מגיעים לאקדמיה. כשאנחנו מסתכלים על הנתונים, הנתונים האלו נותנים בנו תקווה למרות כל מה שיש בחברה הערבית, למרות כל האלימות, הפשיעה שגם גוברת בשנים האחרונות, אבל עדיין יש לנו תקווה. יש לנו הרבה צעירים שמגיעים לאקדמיה, ואנחנו רוצים שיותר ויותר צעירים ילמדו, אם זה לאקדמיה, אם זה לרכישת מקצוע. כי אנחנו יודעים שיש הרבה תלמידים, או הרבה נוער בין 18 ל-25, אולי אלפים, אין לי נתון מדויק, אבל לפחות 60,000-50,000 נערים שהם חסרי מעש, הם לא לומדים והם לא באקדמיה והם גם לא עובדים. וחלקם, לצערנו, אולי גם מתעסקים יותר בפשיעה ואלימות. אנחנו מקווים שהמספרים האלו ימצאו את דרכם גם בלימודים, ברכישת מקצוע, ויש הרבה מה לעשות, יש הרבה מקצועות שאפשר ללמוד, ויש הרבה מה לעשות ויש הרבה מקומות לתעסוקה שאפשר גם לכוון אותם לאותם מקומות. אני יודע שיש תוכניות בכיוון, אבל זה עדיין כנראה לא מספיק, מה שיש. לכן זו סוגיה שהמדינה, הממשלה צריכה לתת לה מענה ולטפל בה. בנוסף לתקציבים שהיו אמורים להגיע אנחנו יודעים שיש קיצוצים בתקציבים בשנים האחרונות. אבל אני אומר, זו סוגיה שצריכה טיפול, נקווה לשינוי ונקווה שהנושאים האלו גם יטופלו בעתיד. אני אשמח לפתוח את הישיבה ואנחנו נבקש מנציגי הממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, להציג את מה שהכינו עבור הישיבה הזאת. אסף. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> (מוקרנת מצגת) תודה רבה, כבוד יושב הראש. אני אציג כאן כמה נתונים בנושא של נשירת סטודנטים חדשים לתואר ראשון. הכנו את הנתונים האלה לבקשת הוועדה עבור ציון יום הסטודנט. מדובר בניתוח ראשוני של נתוני הלמ"ס, ולכן הוא לא מקיף, הוא יכלול רק כמה דברים ספציפיים שהכנו לקראת הדיון. כשאנחנו מדברים על סטודנטים חדשים הכוונה היא לסטודנטים בשנה א' שזה המופע הראשון שלהם במערכת ההשכלה הגבוהה. כלומר, אם מישהו כבר למד, התחיל שנה א', עזב ואז התחיל שוב, הוא לא נכלל בנתונים האלה. נשירה של סטודנטים חדשים זה מי שלא המשיכו לשנה העוקבת, נשרו או במהלך השנה הראשונה או בסופה. החברה הערבית נחשבת לאחת מאוכלוסיות היעד של המל"ג מבחינת שילוב במערכת ההשכלה הגבוהה. בעקבות השיחה שלנו קודם הוספנו איזשהו שקף נוסף שאפשר לראות את העלייה בשיעור הסטודנטים הערבים בכלל הסטודנטים באקדמיה בכל רמות התואר. אנחנו רואים שכבר בתואר הראשון חלקם של הסטודנטים הערבים הוא אפילו גבוה יותר מחלקם באוכלוסייה, חלקם באוכלוסייה הוא 21%, למרות שחלקם באוכלוסיית הצעירים הוא גבוה יותר, 25%-26%, אבל כבר אנחנו רואים שאנחנו די מתיישרים מהבחינה הזו. בתארים הגבוהים יותר יש שיפור, אבל עדיין אנחנו נמצאים בתת-ייצוג. פה צריך גם עוד דבר לקחת בחשבון, חלק גדול מהסטודנטים הערבים, אלפים רבים לומדים בחו"ל, בעיקר במוסדות ברשות הפלסטינית. התמונה שאנחנו רואים היא רק של מי שלומדים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל, אבל יש עוד רבים אחרים, יותר ממה שיש באוכלוסייה היהודית, שלומדים במוסדות בחו"ל, בעיקר לימודי רפואה אנחנו יודעים, במוסדות ברשות. עוד דבר אני אגיד לגבי הסטודנטים שלומדים לתואר ראשון. רובם, 55% מהם, לומדים במכללות האקדמיות, המתוקצבות והלא מתוקצבות, כשליש לומדים באוניברסיטאות, זה פחות מאשר בחברה היהודית, וכ-11% לומדים במכללות לחינוך. כאן אנחנו יכולים לראות את שיעורי הנשירה של סטודנטים חדשים שלא המשיכו בלימודיהם בשנה העוקבת. אגב, אני אציין כאן, זה שהם לא המשיכו בשנה העוקבת זה לא אומר שזו נשירה לצמיתות, יכול להיות שהם הפסיקו לשנה אחת, שנתיים, שלוש, או שהמשיכו משהו אחר בשלב מאוחר יותר. כאן אנחנו מודדים רק את הנשירה בשנה העוקבת, ללא קשר לאם הם חזרו לאחר מכן. אבל אם הם עברו לאחר השנה הראשונה לתחום לימוד אחר או למוסד אחר הם כן נכללים בנתונים כסטודנטים ממשיכים ולא כנושרים. מה שאנחנו יכולים לראות כאן לאורך העשור האחרון, אנחנו רואים שנתוני הנשירה בחברה הערבית גבוהים יותר מאשר בקרב קבוצת היהודים והאחרים. אנחנו יכולים לראות גם עלייה בשיעור הנשירה של הסטודנטים הערבים, מ-7.8% בשנת 2015 ל-11.3% בשנת 2024. אפשר לראות גם בשלוש השנים האחרונות שגם יש עלייה מסוימת בשיעור הנשירה בקרב הסטודנטים. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> כמה אחוז העלייה בחברה היהודית? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> אנחנו רואים שאין עלייה, שהמצב הוא יציב, אפילו עם נטייה לירידה מסוימת. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> למה העלייה בחברה הערבית? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> פה לא בחנו מה המקורות לעלייה, אבל אנחנו יכולים לייחס את זה גם לתקופת הקורונה וגם למלחמה. הדבר הזה כמובן יכול להשליך גם על החברה הערבית וגם על החברה היהודית, אבל צריך לקחת בחשבון שלחברה הערבית יש חסמים ואתגרים רבים יותר, ולכן יכול להיות שיש פה איזשהו מכפיל שבא לידי ביטוי בצורה חזקה יותר בחברה הערבית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> העובדה היא, הנשירה עולה עם הזמן, אנחנו רואים את זה לפי ציר הזמן, לפי השנים, אנחנו רואים שיש עלייה. אם נסתכל על החברה היהודית, אנחנו רואים שהיא כמעט ביציבות. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למרות שאנחנו התחלנו מנקודת מוצא זהה פחות או יותר בשנת 2015, אחוז הנשירה היה דומה כמעט, אבל עם השנים אנחנו רואים שהנשירה בחברה היהודית היא כמעט קבועה, 7% פלוס-מינוס, ואצל החברה הערבית יש לנו עלייה. יש לי הסברים, אנחנו נשמח לשמוע את זה ממך כמובן, אנחנו דיברנו ושוחחנו. אבל אני חושב, עובדה אחת, בשנים האלה גם יש עלייה במספר הסטודנטים הערבים, וזה אומר שיש אולי קבלה יותר קלה להיכנס למכללות ואוניברסיטאות, ולכן זה אומר שיש אולי הרבה סטודנטים שהתחילו ללמוד בלי להיות מאופסים בדיוק איזה תחום רוצים ללמוד, ולכן מתחילים ללמוד דברים שלא מתאימים להם ואז הם עוזבים, מתחילים ללמוד דבר אחר. זו אחת הסיבות, אני חושב, שמסבירות את זה. כמובן, דיברנו גם בישיבות אחרות על חסם השפה העברית, שהרבה סטודנטים, בעיקר באוניברסיטאות גם, העברית היא חסם, יש להם קושי להתמודד בשנה א'. כנראה זה גם גורם להם אחר כך לנשירה. כמובן שהשפה עברית היא, אין ספק, ורוב הסטודנטים הערבים מסיימים י"ב ומתחילים ללמוד, בני 18. גם מהניסיון שלי האישי, כשהתחלנו ללמוד באוניברסיטאות, בשנה א' כמעט לא הבנו, אנחנו הצלחנו בשנה א' וקיבלנו ציונים טובים כי במדעים, בביולוגיה, רוב הקורסים הם כימיה ופיזיקה, ולכן כאילו יותר קל. אבל הקורס הכי קשה שהיה לנו הוא קורס של ביולוגיה של התא, כי שם יש הרבה מלל, והיה לנו קשה להבין את המרצים. השפה היא כנראה, לא כנראה, השפה היא חסם. הייתה לנו ישיבה כאן שדיברנו ספציפית על הנושא הזה, והאוניברסיטאות אמרו שהן צריכות תקצוב נוסף כדי לאפשר גם לימודי עברית, אולי לפני תחילת הלימודים, או אולי לא שנת מכינה, אולי אולפן לעברית באוניברסיטאות שיכולים ללמד אותם ולהביא אותם לרמה טובה, שיוכלו אחר כך להשתלב. סליחה, בבקשה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> כמו שציינת וכמו שראינו גם בשקף הקודם, יש עלייה במיצוי של הכניסה של החברה הערבית למערכת ההשכלה הגבוהה, ובאמת יכול להיות שזה גם מה שמשפיע על נתוני הנשירה שאנחנו רואים, כי נכנסים תלמידים שהיכולת שלהם להתמיד בלימודי ההשכלה הגבוהה היא קטנה יותר ללא תמיכה מספקת שהם אולי צריכים לקבל כדי לעזור להם לעבור את המשוכה הזו. מבחינת חסמים, ציינת את השפה העברית, וזה נכון, ואני יכול עוד להוסיף לעניין הזה שבמחקר שנעשה במסגרת המל"ג, במסגרת תוכנית רואד, נשאלו צעירים מהחברה הערבית על האתגרים והחסמים המרכזיים שיש בפניהם, והתשובות שלהם, הסיבה המרכזית שהם ציינו הייתה אי-ידיעה מספקת של השפה העברית, 55% מהמשיבים. סיבות מרכזיות אחרות שצוינו הן אי-עמידה בתנאי הקבלה, קורסי הפסיכומטרי וסיבות כלכליות, בעיות כלכליות בבית. על הדברים האלה אני חושב שצריך ונכון להוסיף גם את העניין של הגיל של הסטודנטים הערבים. הסטודנטים הערבים נכנסים הרבה פעמים למערכת ההשכלה הגבוהה עם תום הלימודים שלהם בתיכון, בשונה מהסטודנטים בחברה היהודית, השירות הצבאי, והגיל הוא מאוחר יותר ורמת הבשלות היא אחרת. ועוד דבר שצריך לקחת בחשבון, שחלק גדול יחסית מהסטודנטים בחברה הערבית הם דור ראשון במערכת ההשכלה הגבוהה, ככה שיש פה גם איזשהו חסם תרבותי שהוא גבוה יותר מאשר קיים בחברה היהודית. כאן אנחנו יכולים לראות את - - - << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> זה לא חסם תרבותי בדיוק, זה חסם שהוא מבחינת - - - << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> זו אי-היכרות עם מערכת ההשכלה הגבוהה ואיך שהיא עובדת. הרבה פעמים השראה והיכרות עם איך להתקבל ואיך, זאת אומרת, הדבר הזה הוא פחות - - - << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> נגישות, בוא נגיד ככה, ושפה, אלו הסיבות העיקריות. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> כן. פה אנחנו יכולים לראות את שיעור הסטודנטים החדשים שלא המשיכו בלימודים לפי סוג המוסד. אנחנו יכולים לראות שבמכללות האקדמיות שיעור הנשירה הוא בולט, 15.5%, גם בולט לעומת אוכלוסיית היהודים וגם בהשוואה למוסדות האחרים, לאוניברסיטאות ולמכללות לחינוך. כאן אנחנו יכולים לראות רק ביחס לסטודנטים הערבים, על ציר הזמן, בעשור האחרון, אנחנו יכולים לראות, עוד פעם, המכללות האקדמיות בולטות מאוד ואנחנו יכולים לראות גם בשלוש השנים האחרונות עלייה בשיעור הסטודנטים שלא סיימו, שלא המשיכו בלימודים בשנה העוקבת. לעומת זאת, באוניברסיטאות ובמכללות לחינוך אנחנו לא רואים איזושהי מגמה של עלייה. וכמו שציינתי, רוב הסטודנטים הערבים שלומדים לתואר ראשון, 55% מהם, לומדים במכללות האקדמיות. שם גם נמצאים עיקר הסטודנטים, רוב הסטודנטים, וגם עיקר הנשירה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש שם פער מאוד גדול בשכר הלימוד. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> לא הכול זה מוסדות לא מתוקצבים. רוב הסטודנטים לומדים במוסדות המתוקצבים, וגם שם אנחנו רואים ששיעורי הנשירה הם גבוהים יותר. כאן אנחנו יכולים לראות את ההתפלגות של הסטודנטים החדשים לתואר ראשון וגם את ההתפלגות של הנושרים, הפער בין הדברים. אנחנו יכולים לראות בעמודה הראשונה, רוב הסטודנטים הערבים לומדים בתחומי מדעי הרוח ומדעי החברה, וגם שם נמצאת רוב הנשירה. אבל אם נסתכל על מדעי החברה, זה כולל גם את עסקים ומדעי הניהול, נראה ששיעור הנושרים הוא גבוה הרבה יותר מאשר שיעור הלומדים את התחום. 44% מהנושרים הם בתחום מדעי החברה, בעוד שבקרב הלומדים הם מהווים רק 29%. זאת אומרת יש לנו כאן פער של 15%, ייצוג יתר של 15%. גם במשפטים אנחנו רואים ייצוג יתר קטן של אחוז, וביתר התחומים דווקא התמונה היא הפוכה. זאת אומרת, אם לסכם את הדברים האלה, אנחנו רואים נשירה בעיקר במכללות האקדמיות, ורוב הנשירה היא של סטודנטים בתחומי מדעי החברה, גם במדעי הרוח אנחנו רואים נשירה יחסית גבוהה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, אסף. אנחנו נעבור לחבר הכנסת משה, כי הוא יוזם של יום הסטודנט, ניתן לו ואחר כך ניתן לחברי הכנסת. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני יושב הראש. תודה לכם. באתי באמת כיוזם היום, קודם כול לברך אותך, אדוני יושב הראש, על הדיון החשוב הזה. אני חושב שמצב ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית קשור קשר ישיר לכל מצב החברה הערבית ולכל מצב ההשכלה הגבוהה, ואינטרס ראשון במעלה של כולנו הוא באמת להתמודד עם אותה נשירה שצוינה כאן בנתונים ולראות כיצד אנחנו מתמודדים איתה. אהבתי את ההתייחסות של דבריך לקושי המובנה דווקא בקורסים רבי מלל, שדווקא בהם מוצאים קושי גדול יותר. הייתה לי הזכות להוביל חלק ממהפכת ההשכלה הגבוהה בירושלים בחברה הערבית סביב מהפכת הבגרות שם, שבעצם באה יד ביד עם פתיחת מכינות קדם-אקדמיות באוניברסיטה העברית וגם במוסדות נוספים לסטודנטים ממזרח העיר, ובעיניי, זו ברכה גדולה שגם היום מביאה תאוצה גדולה מאוד בהשכלה הגבוהה. ואני אומר כאן משהו, אדוני. אני חושב שהיום הזה הוא יום מאוד מאוד חשוב, בכלל פה בכנסת, ולצערי, ההשכלה הגבוהה לא מקבלת, בעיניי, תמיכה מספקת וחיבוק גדול מספיק מהמדינה בכלל, מהממשלה והקואליציה הזו בפרט. אני אומר כאן דברים, אולי אני אעדן אותם קצת, אבל אמרתי אותם בצורה בוטה יותר בשבוע שעבר. יש לאנשי ההשכלה הגבוהה בישראל תחושה שהם נמצאים תחת מתקפה והתגוננות, גם משר החינוך, שזה אמור להיות האינטרס, הוא מופקד על ההשכלה הגבוהה, וגם מחלק ממובילי המדיניות במדינת ישראל. כביכול ההשכלה הגבוהה היא איזושהי בעיה, במקום להבין שההשכלה הגבוהה היא מפתח לפתרון. היא מפתח למוביליות חברתית, היא מפתח לתזוזה, היא מפתח לצמצום פערים, אבל לא צמצום פערים כך שמורידים את הראש לחזקים כמו שאנחנו רואים לפעמים במבחנים הבין-לאומיים, אלא הפוך, להרים את מי שלא היה חלק מהעולם הזה. בעיניי, חלק מהמדדים גם הם אנשים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה, ואנחנו רואים את זה גם בחברה הערבית וגם במקומות נוספים. זה חלק מעתיד הצמיחה שלנו, ואני רוצה לקוות ולומר כאן שבעיניי, חלק גדול מהמפתח לפתרון הוא לתת תחושה גם לסטודנט הערבי שהוא רצוי, מקובל, יש לו מקום בקמפוס, בחברה. אתמול, היום מצוין פה בכנסת יום האחדות, אני אדבר במליאה יותר מאוחר יחד עם ההשכלה הגבוהה, ואני אתן לכם ספוילר, לא שזה כזה דרמטי, אבל אחד הדברים שבעיניי מאפיינים את החברה הישראלית הוא הסגרגטיביות שלה, במיוחד במערכת החינוך. אנחנו מגדלים פה ארבעה מגזרים שלא רק שהם לא פוגשים אחד את השני, גם התת-מגזרים בתוכם לא נפגשים, וזו בעיניי לקונה שאנחנו חייבים לתקן אותה. וכאן גם להשכלה הגבוהה יש מקום משמעותי, אבל בעיניי, זה צריך להתחיל במערכת החינוך, מגיל לידה, או לכל הפחות מגיל שלוש. תודה רבה, אדוני. אני מתנצל שאני צריך לצאת לעוד דיון עוד כמה דקות, אבל חשוב לי להיות חלק גם מהדיון הזה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, משה. חבר הכנסת סמיר בן סעיד. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> בוקר טוב לכולם. האמת, אני רוצה לעצור בשקופית הראשונה שאני ראיתי, באחוזי הסטודנטים הערבים באוניברסיטאות, במיוחד לתואר הראשון. אני לא כל כך מופתע עם 22%, אבל כולכם יודעים שאלפי סטודנטים ערבים יוצאים לחו"ל בכדי שילמדו רפואה, וגם המוגבלות והקשיים פה שהם מקבלים, וגם עוד נושאים אחרים, לא רק בגדה המערבית, גם בירדן, גם בכל מדינות המערב. ואם הם היו לומדים פה, האחוז היה מעל 35%, אני בטוח מזה. אבל מה שמדאיג אותי באחוזים האלה, אחוז המתקבלים והלומדים לתואר שני ושלישי. אני רואה שיש בעיה, יש סיבות לאחוז בתואר השלישי שהוא 8.7%. אם אנחנו לומדים בתואר הראשון כמעט 35%, מה שאתם הראיתם לנו פה, 22% ומי שלומדים גם בחו"ל, יש בעיה, יש פער גדול בין אחוז המתקבלים לתואר ראשון ואחוז הממשיכים וגם המתחילים ללמוד תואר שני ותואר שלישי. למרות שהתואר השני, התנאי הראשון פה בארץ והדבר הבסיסי הוא שהוא מסובסד, לומדים בחינם, לומדים במלגות, לא משלמים שום אגורה, אני לא יודע מה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לא, לא כל תואר שני הוא בחינם. תואר שני במדעי החברה, מדעי הרוח, עדיין אנשים משלמים. אולי במדעי הטבע, כי שם עושים מחקר וחייבים להיות במעבדה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ובתואר שלישי, ד"ר יאסר, גם אני רואה, אני יודע שהרבה סטודנטים לומדים בתואר השלישי בחו"ל, אבל זה לא - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> ד"ר סמיר, אני מכיר את המערכת טוב. יותר קל, אנחנו נמצא יותר PhD במדעים, כי שם הלימודים הם מסובסדים ומקבלים מלגות ושכר, מאשר לימודים מתקדמים במדעי החברה ורוח, ששם זה בדרך כלל על חשבונם של הלומדים. לכן זה סדר עדיפות שני, לא ראשון, כי ברגע שהוא מוצא עבודה הוא כמעט ולא חוזר. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> ונראה לי גם שתקופת הלימודים לתואר שלישי אצלנו בארץ היא ארוכה יותר, שש שנים, שבע שנים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני מאמין בזה, אני מצדיק את זה. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> למרות שאם אני משווה אותה לחו"ל, שנתיים-שלוש. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני מאמין שלימודי PhD צריכים להיות רציניים, לא בשנה אפשר להוציא תואר ולא בשנתיים ולא בשלוש, כי אני חושב שאם רוצים לעשות עבודת PhD טובה צריך לחקור טוב, אי אפשר לעשות אותה בשנתיים. << דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >> חד משמעית. תודה לך. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> חבר הכנסת ואליד אלהואשלה. << דובר >> ואליד אלהואשלה (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >> קודם כול, אני רוצה להודות לחבר הכנסת טור פז על היום הזה, וגם לד"ר יאסר על ניהול הוועדה. תקשיבו, אנחנו מדברים על עניין שקשור לעתיד של המדינה, לעתיד של החברה שלנו, ואין ספק שאנחנו רואים בתקופה האחרונה הרבה דברים שמעמיסים על הסטודנטים שלנו ולא נותנים לנו את האפשרות להתקדם ולעזור ולסייע להם. ראינו חקיקה דורסנית כלפי סטודנטים ערבים במוסדות להשכלה גבוהה בשנים האחרונות, ואנחנו רואים גם שהמשאבים מופנים למקומות אחרים ולא מושקעים גם בציבור הסטודנטים הערבים. אני רוצה לספר לכם שאני הגשתי הצעת חוק להקמת מוסד אקדמי בעיר רהט, אבל הממשלה הזאת, היא משרתת רק 80% מאזרחי המדינה, מתעלמת ומתנכרת מאזרחי המדינה הערבים, ולכן יצאו חברי הכנסת מהליכוד לקריית שמונה והקימו שם מוסד אקדמי. אני רוצה לציין שאני לא נגד זה, אבל במקביל אנחנו דרשנו להקים מוסד אקדמי בעיר רהט. ואם המל"ג כאן, יש הצעה מונחת, דיברנו עם המל"ג, אנחנו רוצים שתקדמו את ההצעה הזאת. הרי אתם חוסמים את המוסדות להשכלה גבוהה גם ברשות הפלסטינית. מה אתם מצפים מהסטודנטים שלנו? מה הצעירים שלנו יעשו? לאן ילכו? דוח מבקר המדינה האחרון מראה שאחד משלושה צעירים בחברה הערבית לא לומד ולא מועסק, ולכן מה האופק? למה המדינה ממתינה? ציפיתי ממבקר המדינה שיתייחס לעניין הזה, לעניין של הצעירים, עוד פעם, לעניין של ההשכלה, לדבר על האחוזים שאנחנו רואים בצורה מתמדת שהם יורדים. ולכן, אני חושב שמחובתנו לפעול בממשלה הבאה לתקן את כל העוולות, לתקן את הנזקים שהממשלה הזאת עשתה, גם מבחינת ההתייחסות לציבור הסטודנטים, גם מבחינת ההתייחסות להקמת מוסדות להשכלה גבוהה בחברה הערבית. אנחנו נשים את זה על השולחן, ואני מקווה שתהיה לנו את האפשרות להשפיע בממשלה הבאה ונביא בשורה טובה, חיובית, לסטודנטים שלנו ולכלל הסטודנטים במדינה. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת. אנחנו ננסה לנהל את הדיון עכשיו ככה, אנחנו נשמע נציגי אקדמיה מהשטח, ואחר כך נעבור למשרדי הממשלה, אבל אני רוצה להתחיל כמובן מהסטודנטים. נתחיל מאחמד מרהג', נציג התאחדות הסטודנטים. << אורח >> אחמד מרהג': << אורח >> שלום לכולם. תודה, אדוני יושב הראש, על הדיון החשוב הזה. לפני שאני מתחיל אני אתן כמה מילים על התאחדות הסטודנטים הארצית. אנחנו הארגון היציג של כלל הסטודנטים במדינה, ומתוכם 60,000 סטודנטים ערבים. כמו שצוין כאן בוועדה, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית במספר הצעירים הערבים המשתלבים באקדמיה, ומספר הסטודנטים מגיע ל-20% מכלל הסטודנטים בישראל. אבל לצד ההתקדמות הזאת, חייבים לומר ביושר, הפערים עדיין עמוקים יותר. בעוד שכל צעיר יהודי שני משתלב באקדמיה, רק צעיר אחד מתוך חמישה צעירים ערבים משתלב באקדמיה. הפער הזה לא נובע מחוסר רצון או בעיה אישית, אלא מבעיה חברתית מערכתית מתמשכת. 60% מהסטודנטים הערבים הם דור ראשון להשכלה גבוהה. כלומר, צעירים רבים מגיעים לאקדמיה בלי היכרות עם המערכת, בלי היכרות עם הסטודנטים ואיך זה מתנהל, ואפילו מגיעים עם רמה כלכלית בסיסית. האקדמיה אמורה להיות מודל למוביליות חברתית בחברה הערבית, אבל הפכה עכשיו למסלול הישרדות עבור צעירים בחברה הערבית. 56% מהסטודנטים הערבים שקלו לפרוש מהאקדמיה או לדחות מבעיות כלכליות. וזה נתון מחריד שאמור להדליק לנו נורה אדומה. כשיותר ממחצית מהסטודנטים הערבים שוקלים לדחות או לפרוש מהלימודים מסיבה כלכלית זו כבר לא בעיה אישית, זה כשל לאומי. בנוסף, בעוד ש-81% מהסטודנטים היהודים מצליחים לעבוד במהלך התואר, ו-49% מהסטודנטים הערבים עובדים, הפער הזה נובע מהיעדר הזדמנויות תעסוקה בפריפריה, מקושי תחבורתי ומהקושי לשלב עבודה עם לימודים אינטנסיביים בשפה שאינה שפת אם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> עוד פעם, הנתון הזה של תעסוקה, כמה בוגרים? << אורח >> אחמד מרהג': << אורח >> 81% מהסטודנטים היהודים מצליחים לעבוד במהלך התואר, ורק 49% מהסטודנטים הערבים עובדים. הפער הזה נובע מפערים בפריפריה, מבעיות תחבורה ציבורית, מקושי לשלב עבודה עם לימודים ומלימודים אינטנסיביים בשפה שהיא לא שפת אם. חסם השפה הוא חסם משמעותי מאוד. הסטודנט הערבי לומד בשלוש שפות במקביל: ערבית, עברית ואנגלית, כאשר הלימודים מתקיימים בשפה שהיא לא שפת אם. ואפילו הרבה מוסדות לא מתחשבים בזה, וסטודנט ערבי בדרך כלל מקבל הארכה והארכת זמן במבחנים, והרבה מוסדות לא מתחשבים בזה והוא לא מקבל את הזכות שמגיעה לו. 55% מהסטודנטים הערבים מדווחים שחוסר שליטה בעברית פוגע בלימודיהם. ולכן אי אפשר להמשיך להתייחס לסוגיית השפה כאילו מדובר בבעיה שולית, מדובר בחסם מבני שמשפיע על ההצלחה בלימודים. אנחנו בהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית מזהים כי אין אפשרות לנתק בין גל האלימות בחברה הערבית לבין מצבם של הסטודנטים והסטודנטיות הערבים בקמפוס. הפחד, הטראומה וחוסר הביטחון האישי מקשים עליהם לתפקד אקדמית ולשמור על רצף לימודים. המלחמה והאלימות הגואה בחברה הערבית יצרו עומס נפשי וכלכלי בלתי נסבל לסטודנטים בחברה הערבית. 61% מהסטודנטים הערבים דיווחו על פגיעה בפרנסתם בעקבות המלחמה. 54% דיווחו שהמלחמה פגעה באופן משמעותי בהישגיהם האקדמיים ושליש מהם דחו לימודים. לצד זה, הערבים מדווחים על תחושת בדידות חברתית גבוהה פי שניים מסטודנטים מהחברה היהודית, ו-23% מהם דיווחו על חוויה מתעמרת בקמפוס. אנחנו לא באים רק להצביע על אתגרים אלא גם להציע פתרונות. ראשית, צריך להגדיל משמעותית את היקף המלגות והסיוע לסטודנטים מהחברה הערבית. אי אפשר לצפות מסטודנט ערבי שעסוק כל החודש איך לשלם שכר לימוד ואיך לשלם נסיעות ושכר דירה להיות פנוי ללמוד ולסיים בהצלחה. צריך להבין גם את עניין הקליטה. אנחנו רוצים להפוך את מודל הקליטה לשנה א' למודל של ליווי לאורך התואר. גם לדאוג שבמהלך התואר הם לומדים בצורה טובה וגם מסיימים בהצלחה. שלישית, יש צורך אמיתי בבחינה מחודשת של מבחני המיון וכלי השפה. המערכת צריכה להתאים את עצמה למציאות הרב-לשונית של החברה הערבית, ולא לצפות מהסטודנטים להתמודד לבד עם פערים מערכתיים. אנחנו מציעים לבחון חלופה גמישה יותר, מסלולי תמיכה בשפה העברית וחיזוק המכינה והליווי הלשוני בתוך הקמפוס. חייבים גם להקים מנגנון בלתי תלוי, נגיש ועצמאי לטיפול בכל בעיות הגזענות, האפליה וההתעמרות בקמפוס. הסטודנט חייב לדעת שיש לו כתובת לפנות אליה במקרים שחווה חוויות כאלה, כי האחוזים מאוד מחרידים. חמישית, אנחנו חייבים גם לחזק את החיבור לשוק התעסוקה, לחזק את תוכניות ההשמה, חיבור למעסיקים והכשרה מקצועית. המטרה היא לא רק לסיים את התואר בהצלחה, אלא גם לסיים ולעשות חיבור לשוק התעסוקה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מהידע שלי, כמעט בכל מכללה, כמעט בכל אוניברסיטה מקיימים את ההכוונה לתעסוקה ויש להם כל מיני הכוונות בסוגיה הזאת, האם זה לא עוזר? << אורח >> אחמד מרהג': << אורח >> הבעיה, אדוני, אני בוגר תוכנית צוערים לשלטון, הייתי הערבי היחיד ברשימה, כי יש תנאי קבלה מאוד מכשילים, ואני ארחיב על זה עכשיו. בנוסף לכל האתגרים שציינתי כאן, אני כאן קורא לממשלת ישראל לא לבצע קיצוצים נוספים בתוכניות החומש ובתקציבי ההנגשה להשכלה גבוהה. דווקא עכשיו, כשסטודנט מתמודד עם מצב כלכלי מחריד, עם מצב חברתי שהוא לא נורמלי, אי אפשר לצמצם, צריך להרחיב את ההשקעה. לסיכום, מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לאבד דור של צעירים ערבים בגלל חסמי שפה, עוני, אלימות והיעדר תמיכה מערכתית. אסור לנו להתרגל למצב שבו צעיר ערבי מוכשר צריך להילחם הרבה יותר רק כדי לקבל הזדמנות בסיסית להצלחה. אסור לנו לקבל מציאות שבה עוני, אלימות, חסמי שפה והיעדר תמיכה קובעים מי יצליח באקדמיה ומי לא יצליח באקדמיה. השכלה גבוהה היא לא פריבילגיה, היא מנוע לצמצום פערים, לצמיחה כלכלית ולבניית חברה חזקה ומשותפת. ההשקעה בסטודנטים בחברה הערבית היא לא הוצאה, היא השקעה בעתיד המדינה. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, אחמד. יש לי עוד סטודנט כאן שאני רוצה לשמוע אותו. רביעה אלאעסם, בבקשה. << אורח >> רביעה אלאעסם: << אורח >> בוקר טוב לכולם, אני רביעה אלאעסם, סטודנט במכללת קיי. כבר בשנה הבאה אני פותח את השנה השישית שלי בתואר, והסיבה מאוד פשוטה, כי אני כאן כסטודנט בדואי מהנגב, ויש דומים לי כ-4,000 סטודנטים, ובמידה ואני צריך להגיש את המטלה שלי אני צריך לרוץ לבאר שבע. זה לוקח ממני שעה וחצי. גם אם אני מגיע לקורס של 8:30 בבוקר, אני צריך לקום ב-5:00. אני לא עובד, אני סטודנט, אני צריך ללכת במקום הכי טוב. וכאן אנחנו מדברים על נשירה. מה זה אומר נשירה עבורנו כבדואים? זה אומר שאני לא יכול להגיע ללימודים בזמן, זה אומר שבסיכוי גדול רוב הזמן אין לי בית ללמוד בו, כי המדינה הורסת את הבתים. ואני חי בתחושה שאני לא רצוי כאן ואני לא מוכר. בקושי המרצים מקבלים את הטיעונים שלנו, אני יכול לצאת מוקדם כי נהרס לי הבית, אני יכול לצאת מוקדם כי יש הרחקה מאיפה שאני גר. לא מכירים בנו כסטודנטים מהכפרים הלא מוכרים, נטולי ההכרה. בסוף אנחנו אומרים שכל סטודנט שנמצא כאן לא יכול לחיות, בגלל כל מה שעובר על כל סטודנט. גם אחמד דיבר על הקושי של השפה, שאנחנו מדברים שלוש שפות, ואנחנו בקושי לומדים את העברית. את העברית לומדים מהרחוב ולא מהמכללה. אני עשיתי שש רמות עברית ובקושי עברתי בהן, אבל העברית שלמדתי היא מהרחוב, ולא ידעתי לדבר או לנהל שיחה ולשבת בכיתה ושיהיה לי ביטחון עצמי לשאול את המרצה. החיים שאנחנו נמצאים בהם כרגע, בתוך הממשלה שנמצאת, שכל הזמן מאיימים עליי, אני לא יכול לדבר על כלום, אני מפחד מכל דבר שקורה, ואני יודע שמחכים לטעות שאני אעשה במכללה שיזרקו אותי החוצה. ד"ר יאסר, דיברת בהתחלה על חדשנות, שנחליף את השם של הוועדה, ועדת המדע והחדשנות, אבל איך אנחנו הולכים לדבר על החדשנות בשנת 2026 כשבמדינת ההייטק סטודנטים לא יכולים להגיש את המטלה שלהם, הם לא יכולים להתחבר לשיעורים של הזום, הם צריכים להישאר במכללה עד 20:00 ו-21:00 בשביל הזום שלהם או לנסוע מוקדם בשביל זה? וזה הנושא שבאתי לדבר עליו. כל סטודנט בדואי, 4,000 סטודנטים לפי סטטיסטיקה קטנה, מכל חמישה נשארים שלושה בשנה א', בשנה ב' יורדים משלושה לשניים, ומי שנשאר, הרוב בנות, כי אנחנו כגברים כבנים הולכים לעבוד לממן את זה, כי המלגות שלנו לא נמצאות. אין לי מקום שיכול לתת לי את המלגות כי אני לא שייך למועצה מקומית. וגם אם אני הולך למועצה, אומרים אתה לא שייך לנו, אתה צריך להיות כתוב בשבט או במקום אחר. וכל אלה דברים שנמצאים. אני מבסוט שאני רואה את המל"ג כאן, את כל מי שאחראי עליי שאני מקבל מהם ספאם במייל, אני מקווה שזה עובד, ואני מבקש מכאן לדעת אם יש מלגות בנגב בשביל כולנו שאני יכול להירשם אליהן ואני לא אצטרך למצוא מיקוד טוב או כתובת טובה שיקבלו אותי במלגה. תודה רבה. << אורח >> אחמד מרהג': << אורח >> מוזמן לעקוב אחרי אתר ההתאחדות, אנחנו מפרסמים את כל המלגות שם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה, רביעה. שוב, רביעה הציג את המצוקה של הבדואים בנגב, ואנחנו מדברים בעיקר על הבדואים שחיים בכפרים הבלתי מוכרים, שבאמת הם סובלים ואין להם את התשתית הפשוטה שיכולה לסייע להם להתמודד בלימודים שלהם. אני מקווה שיהיה שינוי בנגב בעתיד הלא רחוק כדי לשנות את המציאות ולהשקיע באדם. כי מה שנאמר כאן, החברה הערבית תהיה המנוע הכלכלי גם במדינה. יש לי עוד סטודנט כאן שקוראים לו סוף קרטיס. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אני אשמח לדבר הבא בתור. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בסדר גמור, אחר כך נראה מתי. אני אעבור עכשיו לד"ר רפעת סווידאן, רק תציג באילו כובעים אתה נמצא. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> שלום רב, ד"ר יאסר חוג'יראת, יושב ראש הוועדה. שלום לכולם. קוראים לי רפעת סווידאן, אני ממונה על הסטודנטים הערבים מהחברה הערבית באוניברסיטת בר אילן, מטעם דקנאט הסטודנטים. בבר אילן אפשר לומר - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> גם אתה מייצג את ור"ה כאן הבנתי, ככה אמרו לי. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> אולי, יכול להיות, אבל באתי מטעם האוניברסיטה. אני בא מטעם בר אילן. בבר אילן היום, בוא נגיד בעשר השנים האחרונות בבר אילן, מספר הסטודנטים מהחברה הערבית שילש את עצמו. זאת אומרת, היום אנחנו עומדים על כ-2,000 סטודנטים שלומדים בבר אילן במתחם עצמו, לא כולל המחלקה לרפואה בצפת. פחות או יותר 13% מתוך הסך הכול של הסטודנטים. מרבית הסטודנטים לומדים בתואר ראשון ותעודת הוראה, קרוב ל-1,500 סטודנטים. מרביתם מגיעים מאזור המשולש הדרומי, המשולש הצפוני, אזור השפלה, אבל יש לנו מספר נכבד שמגיע גם כן מהצפון הרחוק, מרמת הגולן, וגם כן יש לנו פחות או יותר 30 מהחברה הבדואית בדרום הארץ שלומדים גם כן במחלקה לערבית, לומדים במחלקות אחרות, רנטגן והנדסה. אנחנו מעודדים גם כן סטודנטים מהחברה הבדואית בדרום ללמוד. בתפקיד שלי, השנה זו השנה ה-20 שאני משמש בתפקיד הזה, ואני מכיר בדיוק את כל בעיות הסטודנטים מבחינת שטח ומה מציק להם. נכון, מאז הקורונה יש לנו עלייה פחות או יותר של נשירה, יחסית אני אומר, לא ברמה גבוהה. בגלל זה דיקן הסטודנטים בבר אילן החליט על מינוי תפקיד חדש מאז הקורונה ועד היום, תפקיד שרק מטפל בנושא של נשירת הסטודנטים. בודקים סטודנט שמגיש הפסקת לימודים, בודקים מה הסיבה, מתקשרים אליו, מזמינים אותו. אם זה עניין של החלפת מקצוע וזה לא מקצוע שלי, מטפלים על ידי פסיכולוג תעסוקתי וכדומה. אם העניין הוא בעיה כלכלית, אנחנו ממהרים לתת ולאשר מלגה ולפתור את הבעיה אם זו בעיה כלכלית. אם יש עוד בעיות אחרות, שאני לא מתאים לקמפוס או המרחק וכל הסיבות האלו, בודקים אפשרות אחרת לסטודנטים. מבחינת מה שאמרו חבריי, גם הסטודנטים, נכון, עיקר הקושי שהסטודנט נפגש איתו באקדמיה, בגלל המעבר מהחברה הערבית לאקדמיה, שזו גם כן סוגיה שאני לא יכול לפתור אותה, המעבר מהפריפריה, מהכפר הערבי לאקדמיה, אני מגדיר אותו מבחינה סוציולוגית כהלם תרבות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> ד"ר רפעת, אני אשמח לשמוע ממך מה עושה ומה עשתה האוניברסיטה כדי לטפל בנושא של נשירה, כדי לעזור להם ללמוד. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> אני ציינתי. אני יכול לתת לך מדד. מתחילת השנה עד היום הגישו בקשה להפסקת לימודים מהחברה הערבית בלבד כ-30 סטודנטים, שזה לא מספר כל כך גבוה מתוך סך כל הסטודנטים של שנה א' שהתקבלו בבר אילן, השנה זה 355 סטודנטים. האמת שזה לא כל כך גבוה, אבל 30 סטודנטים שאנחנו כן טיפלנו בהם. חלק הצלחנו לשמר אותם, פחות או יותר, חלק הצלחנו לשמר אותם על ידי מתן מלגות גבוהות של 6,000-5,000 שקלים, וחלק לא הצלחנו לשמר אותם בגלל שאני נמצא במצוקה משפחתית, ביתית או כלשהי, אני צריך מנוחה ואני לא יכול להמשיך את הלימודים שלי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כמה אתם הצלחתם לשמר מתוך ה-30? << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> כמעט חצי. זה לא כל כך, אבל כמעט חצי אחוז, פחות או יותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> ה-30 היו בשנה הראשונה? << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> לא, לא כל ה-30 היו בשנה הראשונה, פחות או יותר מרביתם בשנה א', אבל אחוז נכבד משנה ב' ו-ג'. אבל כן, מה שאמרו כאן, גם יש בעיות מסביב לעניין הלימודי או מסביב לעניין הקושי הלימודי שאנו פוגשים באקדמיה. יש בעיות כלליות של כלכלה, של בית, של בעיות משפחתיות, של בעיות של גירושין ועוד ועוד, שלפעמים זה לא בהגדרת הטיפול שלנו. אבל כמה שאנחנו יכולים לתת אפשרות, אנחנו השנה גם מינינו פסיכולוג או מטפלת קלינית שגם כן פוגשת את הסטודנטים בשפה הערבית, מבחינת בעיות פנימיות, אצל סטודנטיות במיוחד, שיש להן מצוקה נפשית או כלכלית כלשהי, שזה ממש טוב שמישהו מטפל גם כן בשפה הערבית. אבל עיקר הקושי שאנו פוגשים זה אכן קושי שפתי. וקושי שפתי, אי אפשר לפתור אותו ממש כשסטודנט מגיע אלינו, עם כל הבעיות שלו, לפתור אותו ביום-יומיים. תוכנית ההנגשה של המל"ג, אין ספק שהיא עוזרת ומעודדת, וברכות לתוכנית ההנגשה של המל"ג שגם כן נמצאת איתנו יותר מ-15 שנים, פחות או יותר. אבל הקושי השפתי, אני חושב שצריך לחזור אחורה קצת. הקושי השפתי של הסטודנטים בני החברה הערבית לקמפוס בא מתוך הבית אולי, מערכת החינוך שלו. אני לא יודע, היום מערכת החינוך השתפרה ממה שהייתה לי בזמנו בתיכון, לפני הרבה שנים. אבל אני חושב שצריך להדגיש את העניין השפתי במערכת החינוך, חיזוק העניין השפתי של השפה העברית, קריאת עיתונים וכדומה, והנושא המחקרי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תראה, כבר אין עיתונים, התלמידים משתמשים יותר באנגלית והם חזקים באנגלית, ואנחנו חוזרים אחורה. בשנות ה-80 התלמידים היו חלשים באנגלית ובמתמטיקה ואולי היו טובים בעברית קצת מבחינת מה שלומדים לפי תוכנית הלימודים, כי לומדים יותר תנ"ך מאשר בבית ספר ממלכתי אחר בתל אביב אולי, אנחנו משננים את התנ"ך יותר טוב. אבל נכון אתה אומר, צריך אולי לשנות את שיטת הלימוד, את דרך הלימודים, את צורת הלימוד של העברית בתוך בתי הספר. שתיים, אני שואל אותך, את האמת, האם בשלוש השנים האחרונות, מאז 7 באוקטובר, האם האקלים של הקמפוס, יש יותר תלונות על גזענות? אם זה מבחינת סטודנטים, מרצים, כלפי סטודנטים ערבים? << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> אתה צודק, אני חושב שבכל קמפוס חוו חוויה כלשהי, למשל אם זה באמירה, אם זה בין סטודנט לסטודנט, אם זה בקבוצות וואטסאפ של הסטודנטים בזמן המלחמה, שזה היה תוסס וחם, אבל כשראינו שזה מתחיל, בהתחלה, אני זוכר שהנשיא הוציא מכתב בשלוש שפות, אני תרגמתי את המכתב שלו לשפה הערבית, וזה מהלך טוב מאוד, שאמר: אנו במרחב אקדמי, כל מה שנמצא במרחב האקדמי יישאר כאן, וכל מה שנמצא בחוץ יישאר בחוץ. בגלל זה, אני חושב שהמכתב של הנשיא מאז עורר ממש תפוקה טובה בעניין הזה של סולידריות באקדמיה. אנו צריכים ללמוד ולא צריכים ממש לערב את כל הדברים בתוך הקמפוס. אבל למרות זאת, היו כל מיני בעיות קטנות שנפתרו על ידי דיקן הסטודנטים והצוות של דקנאט הסטודנטים. רק דבר אחרון, רציתי, ברשותך, הנושא של שיפור התחבורה הציבורית. אני חושב שבעשר השנים האחרונות הנושא ממש השתפר ואנו רואים למשל, דוגמה, מכפר קאסם לבר אילן יש אוטובוסים למשל, מהצפון יש אוטובוסים, אבל כן צריך חיזוק יותר. אני עובד מול עפיפי בנצרת, שלחתי לו מכתב לא מזמן שאני צריך קו אוטובוס מנצרת שיעבור באזור ואדי עארה עד לבר אילן וימשיך לתל השומר, כי בתל השומר גם כן יש אנשים שמטופלים שם מהצפון. זכיתי לברכה שהנושא בטיפול ויכול להיות שנקדם את האוטובוס הזה. אני חושב שגם כשהאקדמיה פונה, למרות כל המשרדים הנכבדים שנמצאים כאן אצלנו, אבל כשהאקדמיה פונה אני חושב שזה ממש מהלך טוב. גם טיפלתי בנושא של אוטובוס ישיר מקלנסווה, טירה וטייבה, והצלחתי לעשות את זה לפני חמש-שש שנים, והאוטובוס עובד כיום דרך חברת מטרופולין והכול בסדר גמור. הקלנו על הסטודנטים. כשהדיקן פונה, אני חושב שגם כן. דבר אחרון רציתי להגיד חוץ מהתחבורה הציבורית, יוקר המחיה. יוקר המחיה, סטודנט שלומד במרכז הארץ, תל אביב, רמת גן, בר אילן, סטודנט לתואר ראשון עם מגורים. אני יכול להגיד לך נתון חשוב מאוד: 45% מהסטודנטים שגרים אצלנו במעונות הם מהחברה הערבית, שזה מהלך מבורך מאוד, 45%. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אבל זה לא זול. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> 2,000 עד 2,500 שקלים זו העלות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני משלם 3,500 שקל. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> זו עלות מגורים בתוך המעונות. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אצלנו בנתניה זה 3,500. << אורח >> רפעת סווידאן: << אורח >> הנה, אני יותר זול, אני מסובסד יחסית, פחות או יותר. אבל אני אומר, עלות סטודנט שלומד במרכז הארץ, כולל שכר לימוד, מחיה ממוצעת ותחבורה ציבורית ועוד ועוד, הוצאות לימודים, זה עולה ל-75,000 שקלים בשנה. שזה ממש נתון מאוד חשוב שצריכים לקחת בחשבון, אולי לחוקק חוק של 500 שקלים לסטודנט שלומד באקדמיה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> זה חשוב, אין ספק שזה חשוב שיהיו מעונות ולהרחיב ולאפשר להם לגור במעונות. אין ספק שהמדינה לדעתי צריכה לקחת את זה בחשבון, צריכה לסבסד לא רק שכר הלימוד, אלא גם מגורים לסטודנטים שגרים וצריכים להגיע מרחוק, וגם לפי מצב סוציו-אקונומי, לפי היישובים השונים. תודה רבה. אני רוצה לעבור עכשיו לספאא דבס. << אורח >> ספאא דבס: << אורח >> מרכז רב תחומי בירושלים. אני כאן מטעם המרכז, אבל אני גם דוקטורנטית בעברית וגם הייתי יועצת בבתי הספר, כך שאני יכולה להגיד את התמונה מזום אאוט, יותר רחבה. אני חושבת שסטודנטים מתמודדים עם שתי שפות חדשות, בנוסף לאנגלית שאחמד הוסיף, שזו גם השפה העברית וגם השפה האקדמית – איך לפנות למרצים, איך לשלוח מייל למרצה, איך לבקש משהו מהמזכירות, שזה משהו שהם לא לומדים. בעברית ברמות הם מתחילים ללמוד בניינים, עברית ספרותית, סיפורים על ההיסטוריה, וזה משהו שלא גורם להם באמת להשתלב בתוך האקדמיה כמו שהיינו רוצים והיינו צריכים. אני אגיד מה עשינו במרכז הרב תחומי השנה כדי לשמור על הסטודנטים בשנה א'. יש אותי, שאני יועצת לחברה הערבית, אני נמצאת תחת מרכז שקוראים לו מרכז אתגרים, שזה מרכז שעוזר לסטודנטים גם מבחינה כלכלית, גם מבחינה נפשית, גם ליווי אקדמי וגם ליווי שהוא אישי. אני יועצת, זה אומר שאני יושבת עם סטודנטים ועושה שיחות עם סטודנטים שמתקשים. כל הבעיות שדיברו עליהן, שהן הבעיות של "בא לי מנוחה", זו לא באמת מנוחה. קשה לי לבוא לכאן, קשה לי להיות כאן, יש לי חוסר שייכות בתוך המרחב שאני נמצא בו, כל כך קשה לי שאני לא יכול לנהל את הזמן שלי, אין לי אינטרנט בבית. אני זאת שיושבת איתם וחושבת איתם על פתרונות אחרים. השנה עשינו משהו שהוא ניסיוני, שנתנו כמו אח בוגר או חונך לסטודנטים שנה א' משלושה תחומים: ביוטכנולוגיה, אפרופו ביולוגיה של התא, שזה הקורס הכי קשה שם, מעבדה רפואית, ואופטומטריה. וזה היה כמו האח הגדול שליווה אותם, היה הכתובת שלהם, היה עוזר להם, איך לפנות למרצים, מה לעשות, ואם זה היה משהו שמצריך יועצת, היה מפנה אליי או למרכז. זה משהו שמצריך המון תקציב, גם הון אנושי, גם הון מתוך החברה עצמה, מישהו שמדבר את השפה הערבית איתם, מישהו שמבין את המרחב ואת השפה ואת התרבות שלהם. אני חושבת שאי אפשר לדבר על צמצום תקציב עם כל הבעיות שנמצאות, עם כל בעיות השפה, עם כל הקושי, עם כל החוויות של האנשים שנמצאים כאן, רק הרחבה. אני לא מרגישה שזה משהו שאפילו אפשר לדון בו. אם אנחנו רוצים שהחבר'ה הצעירים, הנוער שנמצא בתוך המדינה, הנוער הערבי, אם אנחנו רוצים שנעבוד במקום שיש בו המון המון זהויות, צריך לתמוך בזהויות האלה. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אני חוזר לסטודנט סוף קרטיס. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אני סוף, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללת נתניה. אני רוצה לבוא ולדבר ולהגיד שבסוף, במכללת נתניה לדוגמה, ואני יודע שזה גם קורה בעוד הרבה מוסדות, יש כמות מאוד גדולה של סטודנטים ערבים, של דוברי ערבית, בין אם אלה נוצרים, בין אם אלה מוסלמים, או באופן כללי דוברי ערבית, בין אם אלה דרוזים גם, ובסוף גם להם יש את האתגרים שלהם, ולהם השפה היא לא שפת האם. וזה אתגר שהם מתמודדים איתו, ובין היתר גם הדיון פה בוועדה הוא על לבחון איך מתמודדים עם נשירה מוגברת בשנה הראשונה מהאקדמיה. אחד הקשיים הכי גדולים של הסטודנטים - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מכללת נתניה זו מכללה פרטית? << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אמת. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כמה זה עולה, שכר לימוד שם לשנה? 30,000? << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> באזור ה-30,000. אחד הקשיים הכי גדולים שלהם הוא באמת גם השפה. צריך להבין פשוט מאיפה זה מגיע. בסוף, הרבה מאוד ערבים מתחילים ולומדים במערכת חינוך נפרדת, שהיא לא משולבת עם יהודים וערבים. חלק מהם, לדוגמה בנצרת לומדים ביחד, אבל בעוד מקומות, בכפרים, זו מערכת חינוך נפרדת. כשיש מערכת חינוך נפרדת, הם לומדים 12 שנה, 12 שנה בשפה שהיא שפת האם שלהם, בשפה הערבית, ואז הם באים אחרי 12 שנים, נכנסים לאקדמיה. הם לא יודעים לקראת מה הם באים, כי הם לא מחוברים למערכת החינוך הישראלית באותה מידה. יש מערכת חינוך נפרדת שם, ששם השפה היא ערבית, ואז הם מגיעים והכול פתאום בעברית. ויש מה לעשות עם זה, יש דרכים להנגיש את הדברים האלה. בין אם זה לעזור בתגבורים שמנגישים את השפה האקדמית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> סוף, את הבעיה אנחנו כבר מכירים. אני אשמח לשמוע על פתרונות שהמכללה עשתה, וגם אתם כהתאחדות הסטודנטים שם, מה אתם עושים כפתרונות בשביל לסייע לאותם סטודנטים. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אני רק אסיים להציג את הבעיה במהירות ואני אמשיך. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> הבעיה מוכרת. << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> אני אשמח להציג את זה בכל זאת בשביל הסטודנטים, כי בסוף אני פה כדי לבטא גם את כל הסטודנטים הערבים אצלי בקמפוס. זה מתחיל מהשפה, ומה ניתן לעשות עם זה? ניתן להביא תגבורים שינגישו את השפה האקדמית. בסוף, אם השפה האקדמית היא קשה לדוברי עברית, על אחת כמה וכמה היא קשה לדוברי ערבית שפת אם. מה עוד ניתן לעשות? ניתן להצמיד גם יועץ או מדריך בהתחלה מטעם המוסד לסטודנטים שהם דוברי ערבית, שיסביר להם על האקדמיה, איך היא עובדת. יותר מזה, גם יש עוד עניין, לדוגמה חגים. כשיש רמדאן או כשיש עיד אל-אדחא, החגים האלה נחגגים כמה ימים. בסוף הם מקבלים רק יום אחד של התחשבות במקרה הטוב, וזה עניין, כי אז הם מפסידים חומרים, וזה מגביר נשירה. דבר נוסף שקורה זה גם שהם עוברים למעונות, וזה גם עניין שצריך להכיר בו, שהם עוברים למקום חדש, מנותק מהמשפחה, וגם בהקשר הזה יש צורך באיזשהו ליווי. אני יכול לספר, לדוגמה באגודת הסטודנטים אצלנו בנתניה שהקמנו השנה קבוצת עדכונים שהיא מקבילה לקבוצות בעברית גם בשפה הערבית, ואנחנו מתרגמים גם את הפרסומים לשפה הערבית. הסגן הוא ערבי, קוראים לו מחמוד, גם ראש מחלקת קהילות, יש לנו מחלקת קהילות שבאה לדאוג גם בנוגע לשפה הערבית, ובאופן כללי גם למיעוטים במכללה שהם לאו דווקא דוברי ערבית, שגם קוראים לו מג'ד, והוא מנהל את הקבוצה של העדכונים בערבית. יש רצון ונכונות לקיים אירועים שהם חגים, לאו דווקא הקלאסיים. זאת אומרת, גם רמדאן וגם עיד אל-אדחא. שגם להם יהיה אירוע או אזכור, ברכה לחגים. אגב, סטודנטים ערבים, גם בגלל קשיי שפה, או בריחה לשימוש ב-AI, גם הולכים לפתרונות כאלה ואז הם מגיעים לוועדות משמעת וצריך גם לייצג אותם, וגם שמה אגב לא קל להם, כי בסוף צריך לייצג אותם בצורה כזאת, זו לא שפת האם שלהם, גם להם קשה לייצג את עצמם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למה מגיעים לוועדת משמעת, בגלל שימוש ב-AI? << אורח >> סוף קרטיס: << אורח >> בגלל שימוש ב-AI, בדיוק על זה דיברנו בוועדה השנייה. בגלל שימוש ב-AI, למה? כי זו לא שפת האם, יותר קשה להתבטא, אתה כנראה הולך לפתרונות שהם מאוד זמינים וקלים כמו AI. ברגע שאתה משתמש בזה ותופסים אותך אתה עולה לוועדת משמעת. אנחנו באגודת הסטודנטים, אנחנו מייצגים את כל הסטודנטים בוועדות משמעת. כשאנחנו מייצגים, אני יודע להגיד לכם שסטודנטים דוברי ערבית, יש יותר סבירות לוועדת משמעת, למה? כי הם הולכים לפתרונות יותר קלים בסוף. אגב, אני מבין, וגם את עניין ה-AI צריך להסדיר, אבל זה כבר נושא אחר לוועדה אחרת. << אורח >> אחמד מרהג': << אורח >> אני יכול להוסיף על זה שהאתגר הכי משמעותי כאן הוא שהסטודנט בוועדת משמעת לא יודע לבטא את עצמו, ולרוב הוא מורחק מהאוניברסיטה או מהמכללה כי הוא לא יודע בדיוק לבטא את עצמו מבחינת השפה. דיברת על מה ההתאחדות עושה. אנחנו יחד, יש לנו שותפים גם שיושבים סביב השולחן, הרשות לפיתוח כלכלי, נותנים מלגות לסטודנטים, פרויקטים שהם בהיקפים ממש גדולים, אבל זה עדיין לא מספיק. אנחנו גם מקדמים מדיניות מול המל"ג, אבל בסוף להכול צריך חקיקה. ואני אשמח מאוד אם נצליח לקדם שיתוף פעולה איתך, אדוני יושב הראש, כי בסוף אנחנו צריכים אותך איתנו בכל המהלך הזה. << אורח >> איה חטיב: << אורח >> אני חייבת לשאול. לפני כשנתיים הייתה הפגנה ענקית. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> סליחה, לא מתערבים ככה, לא קופצים. את נמצאת בוועדה, את צריכה לבקש רשות. << אורח >> איה חטיב: << אורח >> אני מצטערת. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני סולח לך, אני אתן לך, אבל תציגי את עצמך ותשאלי את השאלה. << אורח >> איה חטיב: << אורח >> אני איה חטיב, אני סטודנטית באוניברסיטה העברית, ולפני כשנתיים הייתה הפגנה ענקית במכללת נתניה נגד הסטודנטים הערבים במעונות. היו קריאות "מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר", ואני אשמח לשמוע האם הסטודנטים היהודים גם קיבלו ועדת משמעת או שרק הסטודנטים הערבים מקבלים ועדת משמעת. ואני אשמח לשמוע גם האם אגודת הסטודנטים נתנה גב לסטודנטים הערבים או שהיא מכניסה אותם ומתרגמת וזהו. הנה, תקבלו תרגום, אבל כשיש מקרה חריג, כשיש קריאות "מוות לערבים", "שיישרף לכם הכפר" בתוך מעונות הסטודנטים, האם האגודה מתערבת? האם האגודה נמצאת שם, נותנת גב לסטודנטים הערבים? כי זה גם חסם. זה לא רק "בואו נתרגם לכם" וזהו. זו לא רק בעיה של תרגום. יש גם עולים חדשים שגם הם לא יודעים את השפה. זו גם בעיה של תקיפות גזעניות בתוך המעונות, בתוך מקום המגורים של הסטודנטים שנמצאים שם כל הזמן, זה הבית שלהם, והם מותקפים שם. איך הם רוצים להמשיך ללמוד בקמפוס כשהם מרגישים שאין תמיכה מאגודת הסטודנטים והם לבד? אני לא הייתי רוצה להמשיך ללמוד במקום כזה. אני סטודנטית באוניברסיטה העברית ואני פעילה בתא הסטודנטים של עומדים ביחד, ואני חייבת להגיד, אני מרגישה שעדיין לא נגענו בפיל שנמצא בחדר. אנחנו נמצאים בירושלים, ובירושלים יש סטודנטים פלסטינים שהם חסרי אזרחות, הם לא אזרחים במדינת ישראל, והם נמצאים במצוקה. הם לא רק לא דוברים את השפה, הם צריכים לעבור מחסומים כדי להגיע לקמפוס, הם צריכים לעמוד שעות בפקקים כדי להצליח להגיע ללימודים שלהם. בנוסף לכך, אני אוסיף שיש הריסת בתים בתוך שכונת סילואן במזרח העיר. איך אנחנו מצפים מסטודנטים כאלה להגיע לקמפוס ולהמשיך ללמוד? ואני אוסיף גם שלפני כמה ימים היה את יום ירושלים, שהרחובות היו חסומים בפני סטודנטים פלסטינים, הם לא הצליחו להגיע לקמפוס והלימודים עדיין היו חובה. איך אנחנו יכולים להתקדם ולדבר על איך אנחנו נקדם מלגות לסטודנטים הפלסטינים ונתרגם להם כשהבעיה הגדולה נמצאת עדיין בתוך הכיתה פה איתנו? הסטודנטים הפלסטינים לא מצליחים להגיע לקמפוס. בנוסף לכך, יש סטודנטים שמסתובבים בקמפוס עם נשק, וזה פשוט מעלה את רמת המתח בתוך הקמפוס. הסטודנטים לא יכולים לדבר אחד עם השנייה. זה לא רק חסם של השפה, שאני לא מצליחה לדבר בשפה העברית, זה גם חסם שהסטודנטים מסביבי מסתובבים בקמפוס עם נשק, אני חוזרת הביתה, הורסים לי את הבית, ואני צריכה לעבור דרך מחסום כדי להגיע הביתה. אם אנחנו לא מתחילים לחדור לתוך הבעיות האמיתיות שנמצאות אצלנו כאן על השולחן, אנחנו לא נצליח להתקדם לחברה משגשגת שתתקדם, שלכולנו יהיה שוויון וזכות לחירות כדי שנצליח להתקדם ובאמת להגיע למקום שוויוני יותר. תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה. הסטודנטים הפלסטינים, את מתכוונת משכונות מזרח ירושלים? << אורח >> איה חטיב: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אוקיי, תודה רבה. עומר מהדי, סטודנט. תציג את עצמך, איפה אתה לומד. שתי דקות. << אורח >> מהדי עומר: << אורח >> אני מהדי עומר, בן 21, אני סטודנט למדעי המחשב, קוגניציה ומדעי המוח באוניברסיטה העברית בירושלים. אני גם פעיל בתנועת עומדים ביחד ואני גם רכז רווחה מטעם אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית בקמפוס גבעת רם. אני מתחיל ומדגיש שהסטודנטים הערבים הם 22% מתוך כלל הסטודנטים. האתגרים שלנו הם האתגרים של האקדמיה הישראלית כולה. אני רוצה לספר על אתגרים שאני כסטודנט ערבי חווה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> איזו שנה אתה? << אורח >> מהדי עומר: << אורח >> אני שנה ב'. אני רוצה לספר על אתגרים שאני כסטודנט ערבי חווה, אבל גם על אתגרים של כולנו, ערבים ויהודים כאחד, שחווים בתוך הקמפוס. והאתגרים שלנו, כפי שאמרתי קודם, הם אתגרים משותפים של כל האקדמיה הישראלית. נתחיל באתגר הראשון והמשמעותי ביותר, שדיברנו עליו קודם גם, שהוא השפה. סטודנטים ערבים נתקלים בדבר הזה כשהם נכנסים פתאום לאוניברסיטה אחרי שסיימו תיכון וצריכים להתנהל באופן משמעותי יום-יום בשפה העברית, וזה פשוט עושה לסטודנטים שוק גדול, ואנחנו צריכים להקדיש המון משאבים בדבר הזה. נוסף על כך, ההשתלבות בחברה הישראלית ובאקדמיה דורשת המון משאבים. והמון מסטודנטים פלסטינים גם, צריך להקדיש עוד משאבים גם לקליטה של הסטודנטים האלו ולשלב אותם בחברה הישראלית ובחברה באקדמיה. עוד דבר חשוב שצריך לדבר עליו הוא נוחות ומרחב בטוח בקמפוס. סטודנטים וסטודנטיות ערבים מרגישים לא בנוח לדבר אפילו בשפה שלהם, בשפה הערבית, שפה המדוברת גם במדינת ישראל. הם מרגישים שפותחים עליהם עין, בואו נגיד, וזה ממש מקשה לסטודנטים להרגיש בנוח בתוך הקמפוס. נוסף על כך, כמו סטודנטים וסטודנטיות רבים אחרים, ערבים ויהודים כאחד, אנחנו חווים פגיעה בחופש הביטוי בתוך הקמפוס, בהתארגנות כשאנחנו מנסים לפעול יחד לשינוי המצב במדינת ישראל ולעשות פה חיים טובים יותר לכולנו. וכל מי שפה אני מניח שיודע שחופש הביטוי במדינת ישראל תחת סכנה ותחת איום. אי אפשר להמשיך בלי לדבר על עוד משהו חשוב, שהוא הפשיעה בחברה הערבית, כי בואו נהיה אמיתיים רגע, מי יכול ללמוד כשהוא מפחד לצאת מהבית? מי יכול להתקדם כשהוא מפחד שיקרה משהו רע למשפחה שלו? ואני חושב שההפקרה של הפשיעה בחברה הערבית פוגעת בכולנו, פוגעת גם בסטודנטים ובסטודנטיות וגם בחברה הישראלית. יש גם כמובן אתגרים שמשותפים לכולנו, ערבים ויהודים, למשל יוקר המחיה שעולה ומכניס סטודנטים לחובות ענקיים, ואני חושב שגם סטודנטים ערבים חווים את זה, בייחוד כמובן מי שבאים מרקע אולי יותר קשה. עוד דבר חשוב, שזה משבר בריאות הנפש. השירות הפסיכולוגי הוא לא מספיק מונגש ומותאם לסטודנטים הערבים. למשל אצלי באוניברסיטה העברית, אין לי פסיכולוג שמדבר ערבית, ואני חושב שזו בעיה גדולה לאלפי סטודנטים ערבים. עוד דבר נוסף, שזה התחבורה הציבורית בדרך לקמפוס. הסטודנטים משקיעים המון המון כסף, אלפי שקלים בחודש. אני למשל יכול להגיד שאני כמעט כל חודש משלם 1,000 שקל על רכב כדי לנסוע לקמפוס. אנשים אחרים גם, פשוט כל הזמן שלהם בתחבורה הציבורית, באוטובוסים, להגיע לקמפוס, וזה לוקח המון שעות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> איפה אתה לומד? באיזה קמפוס? באוניברסיטה? << אורח >> מהדי עומר: << אורח >> גבעת רם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אתה לא גר במעונות? << אורח >> מהדי עומר: << אורח >> אני גר במעונות כפר הסטודנטים, יש לנו בעיה כרגע במעונות כי אין לנו מספיק מקומות, לכן אני נאלץ לגור במעונות בהר הצופים. וגם הם עכשיו פותחים מעונות חדשים בגבעת רם, אבל אני מוסיף את זה ליוקר המחיה. המעונות שם הם כמעט 1,700 שקל בחודש בגבעת רם, וזה פשוט בלתי נסבל, אני לא יכול לשלם דבר כזה. אני רוצה לסיים ולהגיד שוב שהאתגרים שלנו הם אתגרים משותפים, ובשביל לבנות את העתיד שלנו במדינה פה ובאקדמיה פה, אנחנו חייבים לפתור את הבעיות האלו ביחד. האתגרים של הסטודנטים הערבים הם לא אתגרים של מגזר מסוים, אלא אתגרים של האקדמיה הישראלית כולה, והאחריות שלכם פה, חברי הכנסת וגם הנציגים שנמצאים פה, היא לפעול כדי לשנות את המצב ולדאוג לעתיד המשותף שלנו. תודה רבה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה, עומר. אני אעבור לד"ר סאמיה זיד, המכללה האקדמית גליל מערבי. << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> שלום לכולם, תודה על ההזמנה. אני ד"ר סאמיה זיד, ראשת היחידה לאנגלית, גם מלמדת קורסים בעיקר בנושאים של תקשורת רב-תרבותית שמטפחת תקשורת בין יהודים לערבים לכל מיני סטודנטים. אני אתחיל בכך שאני אבנה על מה שנאמר פה בישיבה. כשאני התחלתי את הקריירה שלי באוניברסיטה העברית הייתי צריכה את אבא ללוות אותי לאוניברסיטה במשך שבוע. פחדתי להיות לבד, אני באה מהצפון, וכשהגעתי לאוניברסיטה העברית אבא שלי ליווה אותי. הוא גם בא לאוניברסיטה, למצוא מקום למעונות, איפה להישאר, איפה לקנות, איך לסדר את החדר, איך לבקש את המפתחות. לפני שש שנים הילדים שלי התחילו ללמוד באקדמיה הישראלית ולא הייתי צריכה ללוות אותם. מבחינתי, זה היה הבדל עצום. הם הלכו לבד, תיאמו את העניין של המעונות, אבל עדיין הייתי צריכה ללוות אותם בכתיבת מיילים, להבין את המייל של המרצה, להתכונן איך להתנהל באוניברסיטה עם סטודנטים יותר מבוגרים מהם בכיתה, ובעיקר לממש את המיומנויות הרכות, מיומנויות המאה ה-21 שממש הרגשתי שהיו חסרות להם, שהם לא רכשו את זה בבית ספר ערבי כאשר הגיעו לאקדמיה. למזלי, הילדים שלי סיימו בהצלחה, אבל עם התמיכה שלי ועם המוסדות שהם למדו ביניהם. דיסקליימר קצר, אני באה להציג מחקר שנעשה על ידי המכללה שלנו, גליל מערבי, וגם עוד מכללה בצפון. אני לא אחת החוקרות, החוקרות הן קולגות שלי, והתבקשתי להציג את זה בקצרה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בקצרה, בסדר. אני הייתי שמח לשמוע על המכללה עצמה חוץ מהמחקר, מה עושה המכללה עם האתגרים שדיברו עליהם הסטודנטים כאן. << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> אני אגיד את השערות המחקר והתוצאות ונעבור למה המכללה עשתה. השערות, מה רצו החוקרות לבדוק? לבדוק שפת לימוד, מצב כלכלי, סיוע מהמכללה, הישגים ומחויבות ללימודים, הסתגלות אקדמית, רגשית, חברתית, מסוגלות עצמית ותחושת שייכות, האם כל אלה משפיעים על - - - הסטודנטים הערבים. מטרת המחקר הייתה לבחון את הגורמים הקשורים לנשירה ולכוונת נשירה. עכשיו אני אעבור לממצאים. מה נמצא במחקר? ההשערה הראשונה נתמכה, הנשירה בפועל הייתה נמוכה מאוד. נבדקו סטודנטים דוברי ערבית שלומדים במכללה דוברת ערבית, ששפת ההוראה היא ערבית, נבדק עוד מדגם, סטודנטים דוברי ערבית הלומדים בעברית, ורצינו לראות הבדלים מבחינת כל המשתנים בנשירה וכוונות נשירה. מה נמצא? הנשירה בפועל הייתה נמוכה, וזה ממש מפתיע. אחוז הנשירה בשתי המכללות שנבדקו, 2.7% מכלל המדגם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אילו מכללות נבדקו? << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> גליל מערבי, המכללה להכשרת מורים ערבים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> ואחוז הנשירה הוא דומה? << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> דומה, 2.7%. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אחוז הנשירה הוא מכלל הסטודנטים בשנה א', נכון? << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> מכלל הסטודנטים, כן. לגבי כוונת הנשירה, בקרב דוברי הערבית הלומדים בעברית, כרבע הציגו כוונות נשירה גבוהות בשנה הראשונה, כמעט פי שניים מהקבוצות הלומדות בשפת אימם. אני אתקן, אחוז הנשירה משנה ב', אחרי שעברו שנה א'. אחוז הנושרים בקרב סטודנטים דוברי ערבית שלומדים בעברית היה פי שניים, הכוונות לנשירה. מה שני הגורמים המרכזיים לנשירה? תחושת השייכות, זה אחד, כאשר סטודנט אינו מרגיש חלק מהמוסד, אינו מרגיש קבלה או תמיכה, הסיכוי לכוונת נשירה עולה. השפעת השייכות חזקה במיוחד אצל דוברי ערבית הלומדים בעברית. זה אחד. שני גורמים: אחת, תחושת שייכות נמוכה, שתיים, הסתגלות אקדמית נמוכה. מה זו הסתגלות אקדמית? קושי לנהל זמן, דיברנו על ניהול זמן, מיומנויות המאה ה-21, לעמוד בדרישות, להתמודד עם מטלות, להרגיש מסוגלות בתוך הלמידה האקדמית. כאשר שפת הלמידה אינה שפת האם ההסתגלות נעשית מורכבת יותר, וזה גורם לנשירה. מה אפשר לקדם? מה כדאי לקדם על סמך שני הממצאים? שלושה דברים: האחד, לפי המחקר שהקולגות שלי עשו, בניית תחושת שייכות למוסד. זאת אומרת, דוגמאות, בניית קהילות למידה, כמובן עניין השפה, תרבות, קשר רציף עם הסגל, חיבור במשרדי הדקנאט ללא סטיגמה. השני, ליווי אקדמי יזום לסטודנטים בסיכון, איתור מוקדם לפני כוונת נשירה. תכף ארחיב מהניסיון שלי, כי אני מרצה לאנגלית וראשת היחידה לאנגלית. ציונים ראשונים, לבדוק ליווי יזום לפני נשירה, ציונים ראשונים, נוכחות ותחושת הסתגלות, חונכות אישית וקבוצתית. שלישי, חיזוק התערבות אקדמית לפני ובתחילת שנה א', מכינות קצרות, כמו שדיברו הסטודנטים, מכינות קצרות, קורסי גישור, תמיכה בכתיבה אקדמית וליווי במטלות ראשונות. אלה ממצאי המחקר וההמלצות. עכשיו ההיבט האישי. מהקריירה שלי. אני מוסיפה לשלוש השפות שאתם דיברתם עליהן: עברית, ערבית, אנגלית, גם AI שהתווסף, לקרוא ולהבין AI. וזה לא סוד שיותר סטודנטים ערבים הם בוועדות משמעת, זה קורה בהרבה מכללות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לדעתי, לגבי AI, העמדה שלי היא שהמכללות צריכות - - - איך להתמודד עם AI ולא לעשות ועדת משמעת על שימוש ב-AI. כי זה קיים, זה כלי קיים, צריך להיות כלי כשיר לכל דבר והם צריכים להתאים את עצמם ל-AI. << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> זה מוטמע בתוך תוכנית הלימודים כבר. העניין של המעבר ללמידה מתוקשבת, היברידית, הרבה סטודנטים, בגלל התחרות במכללות ובמוסדות אקדמיים עוברים ליותר מתוקשב ויותר היברידי, אבל נשאלת השאלה אם הסטודנט הערבי הוא עצמאי במידה דומה לסטודנט היהודי. הוא לא עובד, לפי המחקר הזה פחות סטודנטים ערבים עובדים, יותר סטודנטים יהודים עובדים. הסטודנט הערבי מקבל מימון, כמו ששלושת הילדים שלי קיבלו מימון מלא ממני ומההורים להמשיך לימודים. הסטודנט, יש עניין של תרבות הלימוד, איך הסטודנט לומד, שיטת הלימוד באופן עצמאי, יש אי-התאמה. וזה גם, כמו שציינת, דרשו להכין את המוסד לכוון את הסטודנט ללמוד באופן עצמאי. עניין הפשיעה, אני אגיד כראשת היחידה לאנגלית, הרבה סטודנטים מתחילים ברמות הנמוכות באנגלית. קורס אנגלית עולה בערך 5,000 שקל, זה קורס מתחילים, קורס בסיסי, קורס מתקדמים א', מתקדמים ב'. עד שסטודנט מסיים תואר הוא משלם יותר מ-20,000 על אנגלית. אנגלית עולה הרבה כסף, ולכן סטודנט שנכשל בקורסים כי אין לו רקע בבית ספר, מאיפה הכסף? נשאלת השאלה. פתרונות, מה מכללת גליל מערבי עושה, חמישה דברים. קורסים רב-תרבותיים, חובה לכל סטודנט ערבי לעבור קורס רב-תרבותי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לא רק ערבי, אלא גם יהודי, כולם. << אורח >> סאמיה זיד: << אורח >> כן, כולם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אני אעבור לנציג האחרון של האקדמיה, פרופ' יאסר עואד. יש לך שלוש דקות. << אורח >> יאסר עואד: << אורח >> תודה. סוף-סוף. האמת היא, אני שמעתי את הסטודנטים, גם מהאוניברסיטה העברית, שאני בוגר של האוניברסיטה העברית, וגם של אוניברסיטת חיפה. איך אומרים? ניידתי את עצמי בין הצפון לדרום. אבל אני פשוט רוצה לצאת מהקונסטרוקציה שאתם מציירים לגבי חיי היום-יום. כל מה שאמרתם נאמר ואמרנו את זה כבר 20 שנה, שיהיה ברור, אוקיי? אני חושב שבכדי לעלות על הגל חייבים מה שנקרא גיים צ'יינג'ר. אם לא נעשה גיים צ'יינג'ר בקרב החברה הערבית, לא ישתנה שום דבר. שפה, תרבות, התעמרות, גזענות, זה היה כל הזמן וזה ימשיך להיות. אני לא רואה כל כך שיש הרבה פתרונות שמהווים תכנון אסטרטגי וראייה אסטרטגית. אחד הפתרונות שאני כן רוצה לדבר עליה, זה כן בזכות המל"ג, מכללת סכנין הפכה להיות מכללה כללית. זו פעם ראשונה מאז קום המדינה, 80 שנה, מכללה שנמצאת ביישוב ערבי שמתוקצבת ות"ת מל"ג. לעניות דעתי, זה גיים צ'יינג'ר, כן. למה כן? כי עכשיו כאשר דיבר על הנשירה והעלייה בנשירה, אני אגיד לך, יש לי חדשות בשבילך, כולם נסעו לחו"ל, כולם נוסעים החוצה. היום יש יותר מ-30,000 סטודנטים ערבים שלומדים בחו"ל. מאיפה הנתונים שלי? יש לי את הנתונים, וספרתי אותם אחד-אחד, ויש לי את המקורות שלי. אפילו המל"ג הופתעה מהנתונים, פעם ראשונה לפני כעשר שנים. אם אתה רוצה באמת לשנות ולגרום להם ללמוד פה, אתה צריך מנופים וגיים צ'יינג'ר. להתעסק בתוכניות של הנגשה וכולי זה נחמד, זה לא ישנה שום דבר. וגם אני חוזר ואומר, כל הנתונים שאתה הצגת הם נתונים קלאסיים, מכיר אותם 20 שנה. בוא תיכנס לעומק. תיכנס לפי מחזור, לפי קוהורט. אם תיכנס לפי קוהורט, קבוצות גיל, הנתונים לא כל כך השתנו, אלה שינויים דמוגרפיים בלבד, ואין שינוי איכותי. ולכן, מה שאני אומר, ומה שדנו, ד"ר יאסר, אדוני היושב ראש, גם בישיבה הקודמת, כאשר אני לא מוצא אנשי אקדמיה ערבים בתוך מוסדות אקדמיים, 57 מוסדות אקדמיים, אנחנו לא נמצא את עצמנו שם, אנחנו נישאר כל הזמן שם מבודלים ומנוכרים. סך הכול 4% מסך כל חברי הסגל שנמצאים ב-57 מוסדות אקדמיים בישראל הם ערבים. כל סטודנט שנמצא, הייתי בעברית, למדתי עד תואר שני, דוקטורט עשיתי באוניברסיטת חיפה, מכיר את כולם, ואני יודע איך הסיסטמה עובדת. וכל הקשיים שדיברתם עליהם, פגשנו אותם. ושוב אני חוזר, אנחנו מדברים על אותה שפה כל הזמן. בכדי באמת להרחיב ולעשות את האינטגרציה ולא את הסינרגיה. האינטגרציה נכונה, צריך להקים מוסדות אקדמיים מתוקצבים בוות"ת מל"ג ביישובים הערביים. אני רוצה לקלוט סטודנטים יהודים, אני רוצה לראות סטודנטים יהודים ביישובים ערביים. זה מדבר על הפסיפס הנכון של מדינת ישראל. לדבר על כל מיני תוכניות בתוך המוסדות, כמו שדיברת, ד"ר יאסר, כל מוסד אקדמי היום מקבל תקציב מהמל"ג לגבי כל בעיות השילוב והשפה, אבל אנחנו רואים, בסופו של דבר מבחן התוצאה לא כל כך מדבר בעד עצמו, גם אם זה 22%. תלך לפי קוהורט, זה הרבה פחות, זה הרבה הרבה פחות. ולכן אני חושב, בסופו של דבר, גם לתת מענה לסטודנטים הערבים שנמצאים בחו"ל, הם כמעט 50% מהסטודנטים שלומדים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> מה לומדים רוב הסטודנטים בחו"ל? זה רפואה, נכון? << אורח >> יאסר עואד: << אורח >> לא רק רפואה, ד"ר יאסר, זה לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הנדסה. << אורח >> יאסר עואד: << אורח >> נכון, הנדסה ומדעי החברה ועריכת דין ועוד נושאים אחרים. מהם לרפואה כמעט 45% בלבד. ואז אתה חושב על זה ואומר, איך זה יכול להיות? 50% מהסטודנטים הערבים נמצאים בחו"ל. מי צריך לתת את הדעת על הדבר הזה? מי צריך לשאת באחריות לדבר הזה? והאם מה שאנחנו עושים כבר 80 שנה אכן הוא מענה? מבחן התוצאה מראה לא. לא. ולכן אני חושב, אם באמת אנחנו מדברים על שילוב נאות והפחתת הנשירה, חייבים לעשות את האינטגרציה, גם במערך ההשכלה הגבוהה עצמו. אי אפשר להשאיר את זה, איך אומרים? במגדל השן שם, אלא צריך לעשות את האינטגרציה הנכונה גם ברובד של האדמיניסטרציה, חברי סגל, וגם בעלי תפקידים. זה דבר אחד. הדבר השני, לגבי כל הנושא של תמיכה כלכלית. שוב, מי שנפגע ראשון, החברה הערבית. בכל בעיה או בכל קרייסיס שאנחנו מדברים עליו, נפגעים ראשונים, מקבלים פתרונות גם אחרונים, זה מה שקורה. למה? הם נמצאים בענפים כלכליים בעייתיים שהם לא מניבי הכנסה, אנחנו יודעים את זה. הם עתירי עבודה, אבל לא מניבי הכנסה. ושוב, רואים שהפתרון הוא לא כזה שחור-לבן, הוא מורכב מאוד והוא בעצם מתכנס בתוך עצמו. החברה הערבית יכולה לתרום רבות גם לשגשוג וגם לכלכלה, אבל צריך לשלב אותה באופן נכון ובצורה נאותה. נכון, יש לנו בעיה שאנחנו פריפריאליים, המיקום שלנו פריפריאלי, אין מה לעשות. אבל שוב, הפריפריה היא בעיה גם של יהודים וגם של ערבים, אבל אנחנו, יש לנו פי שניים בעיה. ולכן אני אומר שוב, חובה להיכנס ליישובים הערביים, להנגיש את ההשכלה בתוך היישובים. ואני מאוד שמח שהיום יש מכללה כמו שלנו, שהיא מכללה כללית, כן תלמד מקצועות רפואה, מקצועות הנדסה, כל המקצועות הפארה-רפואיים וגם ההנדסה. הראייה הזו צריכה להיות. כמו ששמעתי, חבר הכנסת, גם לגבי הדרום. גם שאלה טובה, איזה מענה הם אמורים לקבל? בהיותי גם שייך לארגון "בשער", זה ארגון של אקדמאים, פרופסורים ודוקטורים למען הקהילה והחברה. אנחנו אומרים דבר אחד: הגיים צ'יינג'ר בכל מה שקשור להתפתחות המדינה הוא השכלה גבוהה. וה-20% של החברה הערבית הם מנוע, מאז סטנלי פישר שהיה נגיד בנק ישראל שאמר משפט: אי אפשר לפתח את המדינה והמדינה לא תתפתח אם לא תשולב החברה הערבית, במיוחד הנשים, בשוק העבודה המרכזי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אני אעבור עכשיו למשרד האוצר, נטע בר זיו. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> שלום, צוהריים טובים לכולם. אני אהיה קצרה. אני מסכימה בגדול עם כל מה שנאמר פה, גם על החשיבות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למרות הקיצוץ שהיה בתקציב האחרון. << אורח >> נטע בר זיו: << אורח >> אני אתייחס בצורה החיובית של הדברים. אנחנו חושבים שהסיפור של השילוב בהשכלה גבוהה בכלל, אבל בפרט בשוק התעסוקה וגם במערכת החינוך, הוא דבר קריטי לכלכלה ואנחנו מאוד מאוד מאוד רוצים לקדם תוכניות שיסייעו בדבר הזה. ספציפית בנושא העברית שעלה פה, לדעתי מקרב כל השחקנים, אנחנו גם מתקצבים וגם עובדים יחד עם המשרדים בתוכניות העבודה שלהם לקדם את הנושא הזה, כל אחד בתחומו. יושבת פה שירין, יש תוכנית בתוכנית העבודה של משרד העבודה בעולמות שלהם, במה"ט, בהכשרות המקצועיות ובבתי הספר לנוער, ובהשכלה הגבוהה גם, אולי החברים פה יפרטו יותר טוב ממני על הרפורמות שקורות שם. אנחנו מאוד מאוד תומכים ונמשיך לקדם את זה גם בתקווה בתקציב הקרוב. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> בממשלה הבאה. תודה רבה. שירין, משרד החינוך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> היושב ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אני התכוננתי לדיון. אני רוצה לסקור מה משרד החינוך עושה כדי להנגיש את ההשכלה הגבוהה. אני אחלק את זה לשלושה דברים: אחת, החשיפה שאנחנו עושים לתלמידים. אנחנו ממש משקיעים בזה גם בתוכניות שהן מכוונות לילדים. אני יודעת שיושבים פה בחדר אנשים ואומרים: אוקיי, איפה מה שאתם עושים ולמה הוא לא בשטח? אני רוצה לדבר על המתח בין מה שהמטה מכין, תוכניות מאוד טובות, לבין מה שמגיע בסוף ברמת בית ספר בכל יישוב. אני רוצה לדבר מה המטה. אנחנו כמטה משרד החינוך משקיעים המון כי אנחנו מבינים אחרי דוח מבקר המדינה שאנחנו לא יכולים להתחמק מאחריות להכין את התלמידים שלנו לעולם של אקדמיה ושל תעסוקה. ומהמקום הזה של החשיפה יש לנו את תוכנית "אקדמיה בתיכון", שהיא מכוונת לא רק לתלמידים מצטיינים, בניגוד לכל התוכניות האחרות של מדעים ומצטיינים, כמו אודיסאה וכמו התוכניות למדעים. "אקדמיה בתיכון" היא תוכנית שיש בה גם הכוונה והתאמה לחברה הערבית בשני תחומי דעת: מורשת והיסטוריה. מצד שני, יש לנו כל מיני קורסים שתלמיד מגיע מכיתה י' ללמוד יחד עם המורים שלו באקדמיה, לחוות את הקמפוס האקדמי. הוספנו לזה גם השנה, אנחנו בשיתוף פעולה מלא עם המשרד לשוויון חברתי והאוצר, קורס אחד בשפה העברית כדי להכין את הילדים לעברית. יש לנו קורס בכתיבה אקדמית. ראינו שהתלמידים שלנו מתקשים אחרי שהם מסיימים כיתה י"ב עם כל העולם האקדמי, הוספנו גם את השפה הזאת. עשינו שילוב בין ילדי אתגר מב"ר וכתיבה אקדמית כדי להכין אותם, כי הם הולכים לאיבוד כשהם מגיעים לאקדמיה. מאוד מאוד חשוב לנו לעשות חשיפה. אני יודעת שהרבה מאוד מנהלי מוסדות חינוך בחטיבות העליונות, בזכות משאבים כמו הליווי - - - עושים חשיפה לתלמידים, עושים ימי שיא, לוקחים את הילדים לאוניברסיטאות, ויש לנו שיתופי פעולה עם בר אילן, העברית ותל אביב. מביאים ילדים לאוניברסיטה, האוניברסיטאות באות לתוך בתי הספר התיכוניים. זה בעניין החשיפה. גם שיתופי פעולה שיש לנו עם עמותה כמו רואד, שאנחנו מכניסים אותה לתוך בתי הספר כדי להכין את הילדים עם ההתאמות הנדרשות. אנחנו עושים עבודה מאוד קשה כדי שתנאי הסף לא יהיו מכשול. יש עלייה מאוד משמעותית בזכאות לבגרות. פעם הבגרות הייתה חסם מאוד משמעותי לכניסה לאקדמיה. אנחנו נושקים ל-80% זכאות בחברה הערבית, עובדים מאוד קשה על בגרות ההייטק, על בגרות אקדמית ואיכותית. אנחנו ממש משקיעים מאמץ מאוד גדול בעניין הזה. מכניסים פסיכומטרי וחשיבה פסיכומטרית. יש ממצאי ביניים של ראמ"ה, מה עשו הקורסים בפסיכומטרי של החומש לבתי הספר התיכוניים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> למה צריך עדיין פסיכומטרי? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> למה צריך עדיין? << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> האם עדיין צריך פסיכומטרי? זו שאלה גם טובה, צריך לחשוב עליה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ברמת מדיניות אני חושבת שזאת שאלה נכונה, אבל כרגע צריך פסיכומטרי. דרך אגב, זאת אחת הסיבות שהילדים שלנו לא לומדים בארץ, הם נוסעים לחו"ל, בגלל הפסיכומטרי. אבל כדי להנגיש להם את הפסיכומטרי, שלא יפחדו, ראינו שהקורסים בפסיכומטרי עוזרים להם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אל תכעסו עליי, אבל אני חושב שפסיכומטרי כבר צריך לצאת מעולמנו. העולם השתנה ואנחנו השתנינו. צריך להתאים את הקבלה של הסטודנטים לאקדמיה לא דרך הערכה כזאת. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל כל עוד זה קיים, אדוני היושב ראש, אנחנו חייבים להנגיש את זה לילדים שההורים שלהם לא יכולים לשלם עבור קורס, ואנחנו נותנים את זה בחינם לילדים שזקוקים לקורסים. גם הכנסנו חשיבה פסיכומטרית בחטיבות הביניים. יש הרבה פעולות שאנחנו עושים בעניין הזה של להכין את התלמיד, אבל נכון, יש פער. ודרך אגב, אני כן רוצה לדבר על העברית. כולם מדברים פה על עברית. כולם מדברים על זה שתוכנית הלימודים לא מעודכנת. אני בדיוק פתחתי, הראיתי לאוצר, את בחינות המגן שעושים. אני לא יודעת מה הגיל של הסטודנטים, לא לומדים תנ"ך היום בעברית. 40 נקודות זה הבנת הנקרא, 20 נקודות זה חיבור. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני למדתי תנ"ך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> גם אני, אבל היום לא. עשינו שינוי בשלוש השנים האחרונות בתוכנית הלימודים בעברית. 40 נקודות זה הבנת הנקרא, אמורים להיות טקסטים שקשורים לעולם של התלמיד, למשל מיגור האלימות, הכניסה של טלפונים ניידים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> יש למשל דיבור? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הכנסנו iTest, שזו בגרות בעל פה, שלא הייתה קודם, שהילד נכנס ואמור לדבר. זאת אומרת, אנחנו כן מקשיבים. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כמו שיש בעיה באנגלית הרבה זמן עקב הבחינה בעל פה, נכון? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> נכון, אנחנו את ה-iTest באנגלית העברנו ל-iTest בעברית, כדי שהילד גם ידבר בשפה העברית. כך שאנחנו כן מקשיבים וכן מיישמים, ובשלוש השנים האחרונות יש שינוי בתוכנית הלימודים. תיכנסו לאתר. זה שבסוף בבית ספר תיכון או בבית ספר יסודי יש פער בין התוכנית שאנחנו כתבנו במטה ליישום שלה, זה משהו אחר שאנחנו צריכים לדבר עליו, אבל התוכנית קיימת, היא מעודכנת, היא שונה. הדבר האחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא שינוי עמוק. אני רואה פה סטודנטים, גם אני הייתי סטודנטית. לי יש יתרון שיש לי עברית מאוד טובה. לא רכשתי אותה באקדמיה, רכשתי אותה בתיכון. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> עיר מעורבת. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יש הרבה מאוד ילדים לודאים שלא יודעים עברית כמוני, זה לא קשור לעיר מעורבת. באתי מבית שלא - - - << אורח >> יאסר עואד: << אורח >> אצלנו למשל, כל מי שמגיע לאקדמיה מיפו, מלוד - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני ניהלתי בית ספר בלוד, תלמידים שלי לא ידעו עברית כמוני. אני רוצה להגיד, זה קשור הרבה למוטיבציה פנימית של ילד. עברית היא לא רק תחום דעת, היא גם רצון להשתלב, היא היכרות עם האחר, היא לא רק משהו שלומדים. יש לנו ילדים מאוד חכמים, מאוד מוכשרים שבתוך חודש קולטים את השפה באקדמיה, הם יכולים לקלוט אותה. אבל אני כן רוצה להגיד, אנחנו גם עושים שינוי עמוק באופן שבו אנחנו צריכים ללמד יותר מיומנויות, פחות שינון, שהילד פחות יגיע לאקדמיה ויהיה בהלם ממה שהוא חווה. הרבה מאוד שינויים. יכולנו להגיד, אנחנו, משרד החינוך, לא אחראים על הצעירים, האחריות שלנו מסתיימת בגיל 18. אנחנו לא אומרים את זה. אנחנו כל היום חושבים ביחד עם כולם איך לקדם, איך לשפר, איך לא יישב סטודנט ערבי פה בחדר וירגיש שיש לו אולי פחות סיכויים להצליח למרות שיש לו פוטנציאל מאוד גבוה. ואנחנו בדרך לשם, אני מאוד אופטימית. אני חושבת שלמרות ועל אף מה שצוין פה אנחנו בדרך הנכונה. תודה לך על דיוני עומק מאוד חשובים, ממש תודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. אני גם לא ידעתי עברית טוב והגעתי. נכון שזה תלוי באדם, אבל אנחנו מדברים על הרוב. יש הרבה אנשים טובים ותלמידים וסטודנטים טובים, ואנחנו רוצים לתת פתרונות לכולם. סוף-סוף מגיע אלינו נציג מהרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים, אני חושב שזו פעם ראשונה שמגיע נציג. << דובר >> יפעת לוי ישראל: << דובר >> יונתן לא אשם. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לא, אני לא מאשים את יונתן. בבקשה, יונתן פז. << אורח >> יונתן פז: << אורח >> שלום לכולם, צוהריים טובים, מאוד שמח להיות פה, ותודה על ההזמנה לדיון החשוב. מה שאני אשתדל לעשות בקצרה מאוד זה לתת טעימה מהפעולות התקציביות שמקודמות במסגרת החלטה 550, שהיא החלטת החומש לחברה הערבית. כמו שאמרו פה החברים, אנחנו רואים בשנים האחרונות, עוד בתקופה של 922 ובתאוצה מאז, עלייה מאוד יפה בשיעורי הסטודנטים מהחברה הערבית בהשכלה העל-תיכונית וההשכלה הגבוהה. זה בעיניי לפחות, וגם לפי הרבה נתונים, פונקציה של השקעה ממשלתית מאוד משמעותית ושל נכונות אמיתית וגדולה בתוך החברה הערבית להשתלב בהשכלה הגבוהה מתוך הבנה שההשכלה הגבוהה, כמו שאמרו פה, היא באמת כוח ומנוע להשתלבות בתעסוקה איכותית וליכולת להביא פרנסה ושגשוג. בתוך ההחלטה, אחד הדברים שאנחנו תומכים בהם בצורה די משמעותית יחד עם החברים והשותפים שלנו מהמל"ג זה תקצוב של מלגות. יש פרויקט שנקרא ארתקא שתיקצב עד עתה 3,100 מלגות. בנוסף אליו, יש פרויקט שאנחנו עושים במשרד יחד עם התאחדות הסטודנטים, נמצא פה גם אחמד, שתיקצב סדר גודל של עוד 1,424 מלגות. יש גם תוכנית שמוביל משרד הבריאות כחלק מהחלטה, ודובר פה על המחסור בכוח אדם במקצועות הפארה-רפואיים, גם שם תוקצבו מאות מלגות. אנחנו מדברים סך הכול מאז שההחלטה התחילה על סדר גודל של מעל 4,600 מלגות לסטודנטים ערבים, שזה סך הכול שיעור מאוד יפה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> המצב הזה יציב או שהשתנה או שיש ירידה? אנחנו לא רואים שיש עלייה. << אורח >> יונתן פז: << אורח >> לא, יש עלייה במתן המלגות שניתנות, וזה כפונקציה של השקעה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> הגובה שלהן הוא שכר לימוד או פחות? << אורח >> יונתן פז: << אורח >> תלוי מה. מלגות ארתקא, כן, זה בגובה של שכר לימוד, 10,000 שקלים בשנה, סך הכול 28,000 שקלים, והמלגות האחרות הן בערך בעלות של שכר לימוד שנתי. אני כן רוצה להתייחס לעוד נושא שדווקא פחות עלה בדיון והוא מאוד חשוב, ההשכלה העל-תיכונית. בתוך ההחלטה אנחנו מתקצבים באמצעות פעולות שמוביל מה"ט, המכללות הטכנולוגיות במשרד העבודה, פעולות מאוד משמעותיות. אני מזכיר, 40,000 סטודנטים ערבים נמצאים היום במה"ט, שהם 26% מכלל הסטודנטים בתוך המכללות, ומתוכם 70% גברים. ההחלטה מתקצבת את מה"ט במשרד העבודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> סליחה על השאלה, מספר הסטודנטים של מה"ט הוא גם בתוך הנתונים שלנו? << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> לא, רק מוסדות להשכלה גבוהה שמוכרים על ידי - - - << אורח >> יונתן פז: << אורח >> באמת יכול להיות ששווה להסתכל, לשקלל את נתוני הנשירה ובכלל את המעקב גם על מה"ט. יש שם פשוט כמות סטודנטים מאוד משמעותית בנוסף על אלו שקיימים ב - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> 40,000 מתוך כמה? << אורח >> יונתן פז: << אורח >> זה 26%, זה סדר הגודל. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כלומר, להכפיל בארבע. << אורח >> יונתן פז: << אורח >> ויש שם ממש תקצוב למהלך ייעודי לתוכנית מעטפת שכוללת בתוכה פעולות ממוקדות לצמצום נשירה, סיוע במעבר מבחנים, תקצוב למלגות, ליווי פרטני וקבוצתי בנושא של העברית. ממש תשומת לב מאוד משמעותית במה"ט לדבר הזה, וזה באמצעות הובלה של כוחות במשרד העבודה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> המלגות שאתם נותנים, זה עובר דרך המל"ג? אתם מתקצבים את המל"ג? << אורח >> יונתן פז: << אורח >> מה שתיארתי קודם? << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> כן, של הסטודנטים. << אורח >> יונתן פז: << אורח >> כן, זו תוכנית של המל"ג. אבל מה"ט זו פעולה נפרדת שמוביל בצורה מאוד יפה משרד העבודה. אני כן רוצה לגעת עוד במילה אחת בנושא של העברית, כי הוא קריטי וציינו אותו כמעט כל המשתתפים, ומשרד החינוך ודאי מוביל פעולות חלוציות בנושא הזה. בסוף, החלטה 550 קבעה יעד לשיפור הידע והאוריינות בשפה העברית, והיעד הזה היתרגם לפעולות קונקרטיות בשנים האחרונות, והוא משקף הבנה מאוד פשוטה שירד לגביה האסימון בכלל משרדי הממשלה וגם בחוץ, שבסוף, היעדר מסוגלות בשפה העברית הוא כזה שיוצר לנו חסם להשתלבות בהשכלה גבוהה ובתעסוקה. זה די ברור, אבל מה שקרה בשנים האחרונות זה שחל שינוי מאוד משמעותי במדיניות בדבר הזה, וזה מה שנטע ממשרד האוצר התחילה להזכיר. יש שינויים מאוד משמעותיים. כל המערכות אימצו את תקן ה-CEFR לפיתוח מסוגלות שפתית, שזה תקן אירופי שעוסק לא רק בהקניית ידע שפתי, אלא בהקניית יכולות בשפה, ובדגש על הדיבור, ולא רק על הדיבור. זה שינוי מאוד משמעותי, הוא יביא לזה, ויושבים פה נציגי מאל"ו, שמבחן יע"ל יבוטל כמבחן ויהפוך למבחן סיווג שייבנה על פי ה-CEFR. יש עיבוי תקציבי של איך נראות הפעולות במכינות האקדמיות. כל משרדי הממשלה המרכזיים, כלומר, משרד העבודה, שירות התעסוקה, משרד החינוך והמל"ג אימצו את התקן הזה ומשנים את התוכניות שלהם עכשיו. הדבר הזה יביא לשינוי מאוד משמעותי במדיניות. וכמו ששירין אמרה, יש כבר ממש מהלכים אופרטיביים בכל אחת מהמערכות שמתרגמות את מה שאני מדבר, כי זו קצת שפה של מדיניות, לפעולות קונקרטיות. ייקח זמן, וצריך גם להכיר ולהודות בזה שהדברים שאני אומר יגיעו לכיתה ב' 1 בטורעאן או למכללה כזו ואחרת, אבל זה קורה, אנחנו בדרך, ובאמת שיש שינוי בקשב ועבודה מאוד מוכוונת של משרדי הממשלה. אני מאוד מקווה שנוכל להמשיך להוביל מדיניות כזו גם בעתיד. תודה רבה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה, יונתן. אנחנו נעבור למל"ג, אחמד אסמר. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> שירין, יונתן ונטע כבר ציינו את הדברים, אני אתן פוקוס בכל הנושא של ההשכלה הגבוהה. נושא הרפורמה בעברית, שהוא נושא מאוד מאוד גדול שכבר מעל שנתיים שאנחנו עבדנו על דוח מאוד רציני וגם מותאם לחברה הערבית, כך שמשנה הבאה כבר המוסדות מתחילים להתניע. כבר מהיום התחילו הכשרות, אבל מהשנה הבאה מתחילים להתניע יותר את המהלך, ושנה אחרי כן מתחילים לבדוק את המוסדות. בתוך המהלך גם מאל"ו שמפתחים את המבחן החדש, מה שציין יונתן. אבל בכל המהלך הזה, האסטרטגי והמדיני, שגם יש לנו - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> המבחן החדש שיחליף את יע"ל, מתי עושים אותו? זה תנאי לקבלה? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> זה מבחן סיווג שאמור לבדוק את המסוגלות של הסטודנט. למשל אני בתור סטודנט צריך לדעת להציג מצגת או לפנות למרצה, זו מסוגלות, והדגש הוא לא על אוצר המילים. זו שיטה פדגוגית שאני פחות בא ממנה, אבל כן, זה השינוי החשוב, וכנראה שכן יביא את - - - << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> השאלה אם זה יהיה תנאי קבלה לאוניברסיטה או למכללה אקדמית. << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> עכשיו אני אגיע. גם זה חלק, בוודאי, לדעת עברית, אבל אם ציינת את הסיפור של המכינות, אנחנו כבר מעודדים את המוסדות לפתוח מכינות, וכבר בשנה שעברה תשע מכינות נפתחו בצפון, ועכשיו ארבע מכינות נפתחו בדרום במוסדות, כשנכללים בתוך המכינות האלה לימודי עברית שמתחילים להתאים את עצמם ל-CEFR. על המכינות האלה הם מקבלים תקצוב. כלומר, לימודי עברית, המוסד, ככה אנחנו מתמרצים ומעודדים אותו לפתוח מכינות בעברית, וגם הוא יכול לשלב את לימודי השפה העברית בכל מיני לימודי תוכן, כמו למשל הנדסה או מדעי החיים או רוח וחברה, שאלה שלושת המסלולים הקיימים במכינות. בשילוב הזה גם אפשר להכיר בנ"זים, בשש או תשע נ"זים, תלוי במצב. אבל זה גם לעודד את הסטודנטים הערבים וכל הסטודנטים בכלל לבוא למכינות, וככה שיכירו בנ"זים, ובתקווה שחלק מהמוסדות יקבלו את הסטודנטים לפי המכינות ולאו דווקא לפי פסיכומטרי, או לפחות שתהיה הקלה על הסטודנטים שמראים או שאפשר לנבא הצלחה לסטודנטים האלה. זה בנושא העברית ובכל מה שקשור לשפה, שזה גם נכנס למכינות, ככה שזה יכין את הסטודנטים עוד לפני. פה דיברנו על דור ראשון להשכלה גבוהה, נראה לי שחבר הכנסת אלהואשלה דיבר על זה. גם בתוכנית רואד שהזכירה שירין, שהיא תוכנית לתלמידי י"ב בבתי הספר בחברה הערבית, אלומה, שהיא העמותה שמפעילה את התוכנית, לפי המודל החדש שהתחיל עכשיו באוקטובר אנחנו מתמרצים לקבל סטודנטים או לתת את הייעוץ לסטודנטים שהם דור ראשון להשכלה גבוהה כך שהם מקבלים יותר כסף עבור הסטודנטים הצעירים האלה שהם דור ראשון להשכלה גבוהה. זה גם על מנת להביא יותר ויותר סטודנטים מרקע יותר חלש או מוחלש. ד"ר עואד דיבר על פתיחת מכללה ערבית ביישוב ערבי, שזו גם עבורנו בשורה מאוד מאוד חשובה שאנחנו כמל"ג ות"ת רצינו תחומים מבוקשים לחברה הערבית, פארה-רפואה, וכך נקטין את הסטודנטים שהולכים לחוץ לארץ ולרשות הפלסטינית ושילמדו בתוך הארץ. זהו בגדול. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אסף וינינגר: << אורח >> יש לכם נתון עדכני של כמה סטודנטים ערבים לומדים כיום בחוץ לארץ? << אורח >> אחמד אסמר: << אורח >> לא, נראה לי שהנתון הכי חדש הוא מ-2020. קיבלנו את זה דרך הכלכלן הראשי. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> אני מציע לכם, אולי תיתנו מלגות לכל תלמידי חוץ לארץ וכולם יירשמו. מי שנרשם מקבל מלגה, ואז אתם תדעו. ככה לעשות סקר, לתמרץ אותם להירשם. אני רואה כאן נציגות של הפסיכומטרי, אתם רוצים להגיד משהו, להוסיף משהו? << אורח >> אביטל מושינסקי: << אורח >> אנחנו באמת עובדים על פיתוח מבחן חדש ברוח ה-CEFR שמתבסס על מסוגלויות בשפה. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> טוב. יש מישהו אולי בזום שרוצה להגיד משהו? שייתן לנו אות לפני שנסגור את הישיבה ונסכם. אנחנו נסכם את הישיבה. קודם כול, אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לכאן ודיבר והשתתף בנושא החשוב הזה. זה נושא חשוב מאוד, כל הנושא של השכלה גבוהה. אני רוצה להגיד, השכלה גבוהה היא חשובה, אבל היא לא רק הדבר החשוב. כמובן החברה מורכבת מגיוון ומגוון של יכולות, וכחברה, כדי שתבנה את עצמה, אנחנו צריכים את הכול. אנחנו צריכים גם את ההכשרות המקצועיות, כל המקצועות, אני צריך את המכונאי הטוב ואנחנו צריכים גם את האנשים שעובדים בכל מיני מקצועות אחרים, וגם צריכים את ההשכלה הגבוהה. זאת אומרת, המדינה, אחריותה לפתח את כל הקשת הזאת, לכל הצעירים, לתת להם את האפשרות להכשרות מקצועיות, שכמובן יש, אבל צריך לחשוב ולשים לב ולפקוח עין על כל שכבת הגיל של צעירים 18-25 שהם לא לומדים ולא עובדים. זו שכבה שהיא מאוד חשובה ומאוד מסוכנת כמובן. אני אומר מאוד מסוכנת כי כשאתה לא לומד ואתה חסר מעש, המרחק שלך מכאן להידרדר לארגוני פשיעה הוא קצר מאוד. מה עוד שבארגוני פשיעה מציעים להם כסף ורכב חדש. לכן המדינה כאן צריכה להיכנס ממש בכל הכוח בכדי לטפל באותה שכבת גיל. לגבי השכלה גבוהה, אין ספק שיש הרבה אתגרים לסטודנט הערבי. כמובן לכל הסטודנטים אני אומר, אבל אחד האתגרים לסטודנטים הערבים הוא שרובם מתחילים בגיל צעיר, צריך להודות בזה. רובם מתחילים ללמוד אחרי גיל 18, עדיין לא ממש בשלים, לא עבדו אפילו יום אחד, פתאום דוחפים אותם לתוך הים והם צריכים להתמודד. אולי חלקם פגשו יהודים בפארק שעשועים, אבל להרבה לא הייתה שיחה עם יהודי או עם חבר או עם מישהו מהחברה היהודית. זה דבר שגם מערכת החינוך צריכה לקחת בחשבון, הבדידות הזאת של התלמידים בתוך היישובים, בתוך בתי הספר. צריך לראות איך אפשר לערבב, אולי מפגשים מקוונים, אולי עבודות מיוחדות, להכניס כעבודה, שמישהו יעשה עבודת בגרות יחד, ערבי ויהודי, יקבלו בונוס. אני לא יודע, צריך לחשוב איך לערבב, איך לחשוף את התלמידים הערבים ליהודים ואת היהודים לערבים, כי לפעמים גם לתלמידים יהודים יש דעה קדומה על הערבים. חלק גדול מכיר את החברה הערבית מהחומוס, הוא אומר, יש חומוס טוב וזהו. אבל לחיות ולהתערבב ולהכיר אחד את השני. אני חוויתי את זה ואני רואה את זה, יש פער, גם אצל המבוגרים, לא רק בתוך הקמפוס, אלא גם בתוך החברה. החברה הערבית והחברה היהודית, יש עוד הרבה מה לעשות בשביל שהם ייפגשו וידברו ויהיה שיח. אני בטוח שכשיהיה שיח זה ישנה את הדברים. אני אתחיל מהאתגרים האחרונים. מה שנאמר כאן, אין ספק, אנחנו חיים בתקופה מאתגרת, תקופה שמאתגרת את כולנו, אחרי 7 באוקטובר, אחרי המלחמות. אין ספק שגם בחברה היהודית יש הרגשה של פחד ופחד קיומי, שזה גם השפיע על היחס שלהם וההתנהלות שלהם כלפי האחר וכלפי המיעוט הערבי. אבל בכל זאת אני אומר, המתונים לא צריכים לתת לשיח הגזעני, והקיצוניים משני הצדדים אני אומר, שזה השיח שיתפוס בתוך הקמפוסים. בקמפוס צריכה להיות אווירה, אקלים טוב לשותפות, לחשיפה אחד לשני, לשיתופי פעולה ולעבודה ביחד. אני כאן פונה גם לאוניברסיטאות. צריך לקחת ולהתחשב בסטודנטים הערבים. אם זה נאמר כאן לגבי החגים, דווקא אני יודע שלאחרונה הם מתחילים להתחשב, לתת יום חופש בחגים של הדתות השונות, גם מוסלמים וגם נוצרים. אולי לא כל החג, אבל הם מתחילים לתת. בתקופה שלנו זה לא היה. אבל זה דבר שהאוניברסיטאות והמכללות וההנהלות צריכות לקחת בחשבון, אולי גם דרך המל"ג, אולי דרך ור"ה, שאין לנו נציגות שלה כאן. אבל צריכים להתחשב בסטודנט הערבי גם מבחינת החגים שלו, זה חשוב מאוד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> החגים מוטמעים, אני חושב, בחלק מהמוסדות. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לא, צריכים לקחת כימי חופש. אני לוקח יום חופש והם לומדים ואני מפספס חומר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> וזה גם לשיקול דעתו של המוסד עצמו. << יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >> לכן אני אומר, זו נקודה שלדעתי צריכה להיות החלטה רוחבית והחלטה של ור"ה שתחייב את כל האקדמיה, כל המכללות האקדמיות וכל האוניברסיטאות בנושא הזה, שהחגים צריכים להיות מוטמעים כימי חופש, כמו שיש את חג הפסח ואנחנו לוקחים את כל החגים היהודיים שהם מוטמעים ויש חופש, גם החגים של המוסלמים וזה, ואז יתאימו את סמסטר הלימודים, שבועות הלימודים, לפי כל החגים. כמובן אתגרים רבים. השפה היא אתגר, אבל זה קל להתגבר עליו, אני חושב, אם נותנים את כל הכלים. אבל יש את האתגרים האחרים, האתגרים הכלכליים, במיוחד אם אנחנו מדברים על החברה הערבית. אני חושב שמעל 50% מהמשפחות בחברה הערבית הן מתחת לקו העוני, והאנשים האלה שרוצים להגיע ללמוד, זו הוצאה. ומה שנאמר כאן, גם הקושי למצוא עבודה כסטודנט, זה גם לא פשוט, ולכן יש עוד הרבה מה לעשות. אני אסכם ככה לפי ההמלצות של הוועדה: הוועדה ממליצה להגדיל משמעותית את היקף המלגות והסיוע הכלכלי לסטודנטים בחברה הערבית. זה לאוזני המל"ג, וצריך לראות איך לעשות את זה. אנחנו כמובן ממליצים למוסדות אקדמיים לעבור ממודל של קליטה בשנה א' למודל של ליווי רציף לאורך כל שנות התואר, לפחות בשנה א' ובשנה ב', עד שהם יסתדרו. אנחנו ממליצים לבחון את מבחני המיון וכלי השפה והתאמתם למציאות הרב-לשונית של הסטודנטים הערבים. על האקדמיה לחזק את החיבור לשוק העבודה מבחינת תוכניות השמה, חיבורים למעסיקים והכשרות מקצועיות. זה נעשה, אנחנו צריכים שזה יהיה יותר. כמובן אנחנו פונים לממשלה שלא לבצע קיצוצים בכלל בכל התוכניות של החברה הערבית, ובמיוחד תוכנית 550, ובמיוחד התוכניות להשכלה גבוהה והנגשת ההשכלה הגבוהה. מה שנאמר כאן, גם האקדמיה והנהלות האוניברסיטאות והמכללות צריכות לחזק את הרגשת הנוחות בתוך הקמפוסים. מה שנאמר כאן, הרבה מסתובבים עם נשק בתוך הקמפוס, האם זה נכון לעשות את זה? האם היום רואים בזה כמשהו מאיים? אני חושב שצריכים לשקול את זה, במיוחד כשאתה נכנס לקמפוס. בקמפוס כל אחד נבדק, לכן האם אתה צריך להיכנס עם נשק, אני חושב שזו סוגיה שצריך לבדוק אותה. הנגשת שירות פסיכולוגי בתוך האקדמיה, המכללות והאוניברסיטאות. וכמובן הנגשת תחבורה ציבורית. הייתה תוכנית ייחודית לכל התחבורה הציבורית שהייתה בממשלה הקודמת, בשביל לחזק, לעשות חיזוק לכל התחבורה הציבורית. כמובן חשוב שמשרד התחבורה יראה את המוקדים שצריך בהם את התחבורה הזאת, אם אלה מרכזי תעסוקה וגם לאוניברסיטאות ולמכללות, כי זה חשוב מאוד. כשיש הנגשת תחבורה יותר קל להגיע. כמובן אנחנו מבקשים שזה יהיה עוד יותר בנגב ובדרום, כפי שנאמר כאן, כי שם התחבורה הציבורית על הפנים, ולכן לאנשים גם קשה להגיע, ואם מפספסים את הקו האחרון הם לא יכולים להגיע הביתה, ייקח להם הרבה זמן, ולכן זו נקודה חשובה מאוד. שוב אני מודה לכל הנציגים של האקדמיה שהגיעו, לסטודנטים, וגם לנציגי משרדי הממשלה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:28. << סיום >>