חומר רקע
הפרת התחייבויות הרשות הפלסטינית בתחום הארכיאולוגיה לפי הסכמי אוסלו
נייר מדיניות מאת ארגון "שומרים על
הנצח"
מבוא:
בהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני (אוסלו
ב,'
1995
) הועברו לרשות הפלסטינית סמכויות נרחבות בתחום
הארכיאולוגיה בשטחי
A
ו-B
. לצד העברת
הסמכויות, קבע ההסכם מערכת מפורטת של חובות שנועדו
להבטיח את שמירת נכסי המורשת של יהודה
ושומרון: הגנה על אתרים
ארכיאולוגיים, מניעת פגיעה
בהם,
אכיפה נגד שוד
עתיקות, שיתוף פעולה עם
ישראל, הבטחת גישה שוויונית לאתרים ושמירה על חופש
המחקר.
שלושים שנה לאחר חתימת
ההסכם, מצטיירת תמונה
הפוכה. לא רק שהרשות הפלסטינית אינה ממלאת
את
התחייבויותיה, אלא היא יוזמת ומקדמת פעולות הפוגעות באתרי
מורשת.
בפועל, מנהלת הרשות תכנית
ממשלתית סדורה להשמדת אתרי מורשת בעלי זיקה לתרבות היהודית והנוצרית ולהקשר
התנ"כי. מעבר
לכך, פוגעת הרשות בשיטתיות באתרי מורשת לאומית יהודית המבטאת להערכתה איום על
ה"קושאן"
הפלסטיני שהם מנסים לקדם כזכות ראשונים על שטח מדינת
ישראל.
לפי סקר המורשת הלאומית,
שערכנו בשנת
2021
עם פורום
שילה,
90%
מהפגיעות באתרי המורשת
ביהודה ושומרון נגרמו כתוצאה מעבודות
בינוי, פיתוח ופריצות דרכים שנעשו בהוראה או ברשות של גורמים
רשמיים ברשות
הפלסטינית.
במקביל, היא פועלת בזירה הבינ"ל לקידום הכרה באתרים מרכזיים כחלק מן
המורשת
הפלסטינית, תוך צמצום או הכחשת זיקתם ההיסטורית
היהודית. התנהלות זו היא עומדת בניגוד
ישיר להתחייבויות שנטלה הרשות על עצמה במסגרת הסכם אוסלו ומהווה הפרה ברורה של
ההסכם.
1
. מחוייבותה של ישראל להגנה על
האתרים:
א. על פי סעיפים
3,5
בפרק הראשון לאמנת האג1 עליה חתמה ישראל עוד בשנת
1954
, חובתה
של המדינה השולטת באמצעות כח צבאי למנוע כל פגיעה בנכסי המורשת המצויים
בשטחה. גם אם
בהסכם פנימי שחתמה ישראל עם רש"פ היא העבירה אליה את הטיפול בנכסי
המורשת, משזו לא
קיימה את
מחוייבותה, הרי שהמחוייבות חוזרת ומוטלת על
ישראל. אי-טיפול בכך חושף את ישראל
לאי-קיומה של המחוייבות על
האמנה.
1 https://drive.google.com/drive/folders/1qeGwv0oOTbKvavMILT-MQzPqcJjq3Ebf
ב. השמדת נכסי מורשת של ערש התרבות היהודית והנוצרית עולה לכדי מעבר חמור על כל כללי
הסכסוכים החמושים ויכול לעלות לכדי פשעי מלחמה ופשעים כנגד
האנושות, שהרי הידלדלות
המורשת הינה הידלדלות במורשת האנושית
כולה.
ג. למדינת ישראל אינטרס ישיר וזיקה ישירה לאתרים הארכיאולוגיים ובשל כך שהיא מחזיקה
בתביעה טריטוריאלית לגיטימית על
השטח.
לפיכך, גם ללא הכרזה על בטלותם של הסכמי
אוסלו,
וגם ללא התייחסות להפרות החד צדדיות בהם נוקטת
הרש"פ, הדבר מחייב את ישראל לפעול
באופן אקטיבי לשימור האתרים ופתיחתם לקהל המבקרים הרחב שנמנעת ממנו הגישה בשל
ההתנהלות
הפלסטינית. במקרים של כוונות לפגיעה מוכחת מתאפשר למדינת ישראל לא רק לפעול
לשם עצירת פגיעה בנכסי מורשת אלא גם לתפוס את השטח ולפעול
בו, בדומה לשטחי 'הקו
הצהוב' בעזה
ובלבנון, ובדיוק כפי שהיא תופסת שטחים ביהודה ושומרון לצרכים צבאיים
והתיישבותיים.
2
. להלן פירוט הסעיפים והפרות
ההסכם:
1
. סעיף
2
(
3
)
להסכם: קובע את החובה להגן על אתרי עתיקות ולמנוע את השחתתם :
"הצדהפלסטיניישמורויגןעלכלהאתרים
הארכיאולוגיים,ינקוטבכלהאמצעיםהדרושיםכדילהגןעל
האתריםהאמוריםולמנוענזק
להם,וינקוטבכלאמצעיהזהירותבעתביצוע
פעילויות,לרבותפעילויות
אחזקה
ובנייה,העשויותלהשפיעעלהאתרים
האמורים".
בפועל, מנהלת הרשות תכנית ממשלתית סדורה להשמדת אתרי מורשת בעלי זיקה לתרבות היהודית
והנוצרית ולהקשר
התנ"כי. מעבר
לכך, פוגעת הרשות בשיטתיות באתרי מורשת לאומית יהודית
המבטאת להערכתה איום על
ה"קושאן" הפלסטיני שהם מנסים לקדם כזכות ראשונים על שטח מדינת
ישראל.
קיימים מקרים מתועדים רבים של פגיעה באתרים ארכיאולוגיים באמצעות עבודות
פיתוח,
חציבה,
סלילת דרכים ושימוש בציוד מכני
כבד.
דוגמאות:
א. בריכות
שלמה: בריכות שלמה הן אחד מאתרי המורשת החשובים בישראל ומהוות את לב מערכת
אספקת המים הקדומה לירושלים ולבית
המקדש. לאחרונה נחשפה כוונת הרשות הפלסטינית
להקים מסגד בלב המתחם הארכיאולוגי של האתר תוך פגיעה והרס מוחלט של
השרידים. במקום
הסמוך אליו נמצאת נקבה תת קרקעית מימי בית שני שנשארה כמעט ללא
פגע, והיא מופת אדריכלי
המזכיר מאוד את בנייני הורדוס מהתקופה של הר הבית ומערת
המכפלה. מערכת המים שעדיין
עובדת כבר
2,000
שנה מקבלת את מימיה לא רק ממי מעיינות ומהנגר העילי אלא גם מסדקים
קראסטיים המנקזים את אקוויפר
ההר. מעבר לניכוס ההיסטורי השגוי של
הרש"פ, תוך הכחשת
ההיסטוריה היהודית של
המקום, הקמת מסגד במקום תגרום לפגיעה בלתי הפיכה במערכת המים
הקדומה ולהאיץ את תהליך ההרס של אחד ממפעלי המים המרשימים בעולם
העתיק. בשלושים
השנים שעברו מאז הסכמי אוסלו התדרדר מאוד מצבם של השרידים הארכיאולוגיים והאתר סובל
מהרס והזנחה
מתמשכים.
נרחבים, חפירות בלתי חוקיות ו
הרס
ב. תל
תקוע: מזה שנים רבות מתועדים באתר מקרי שוד עתיקות
מתמשך של השרידים הארכיאולוגיים. שודדים פעלו ופועלים באתר במשך תקופה ממושכת וגרמו
לפגיעה משמעותית בשכבות
הארכיאולוגיות, תוך אובדן בלתי הפיך של מידע
מדעי. מוכתר הכפר
הסמוך תוקוע אף שדד אגן טבילה
ביזנטי, שהושב במבצע על ידי קמ"ט
ארכיאולוגיה. האתר מזוהה
עם תקוע המקראית ונחשב לאחד התלים החשובים
באזור.
שני, אשר
ג. אום ריחן: עבודות פיתוח שבוצעו במקום החריבו לחלוטין אתר ארכיאולוגי מתקופת בית
הוסב למגרש
חניה. מדובר בהרס מלא של שכבות ארכיאולוגיות שלא ניתן
לשחזרן.
ד. ארמונות החשמונאים ומכלול
יריחו: בעשור האחרון התפשטה העיר יריחו מערבה באופן לא חוקי אל
תוך שטחי
C
תוך שהיא פולשת לשטח אדמות מדינה ופוליגונים ארכיאולוגים של מכלול ארמונות
החשמונאים. ההתפשטות כוללת הכשרות שטח בכלים הנדסיים כבדים הכוללים תשתיות דרכים
חשמל ומים לטובת מבני דיור
פרטיים, שטחים חקלאיים ומתקנים
ממשלתיים. כחלקת מפעולות אלו
שטחו המזרחי של הנקרופוליס נפגע קשות מהכשרות שטח ובנייה אשר גרמו לנזקים בלתי הפיכים
ולהשמדה מוחלטת של קברים מפוארים ואלמנטים ארכיאולוגים
נוספים. שודדי עתיקות בזזו לאורך
השנים קברים רבים בנקרופוליס תוך שהם גורמים נזק רב ע"י חפירת
בורות, נפוץ גלוסקמאות
וכלים
נוספים, לקיחת חפצים יקרי ערך למחקר ופיזור עצמות אדם תוך ביזוי כבוד
המת. כך
למשל,
בקבר גלית שהינו מכלול קבר מפואר המיוחס למשפחה עמידה מתקופת בית שני עלו כלים כבדים
לעבודות פיתוח מגרשי בנייה על השטח בו היה קיים מכלול הקבר והשמידו אותו
לחלוטין. משמידי
הקבר מעולם לא נתנו את הדין על הרס
העתיקות.
שטחי
B
: גם באזורים שבהם האחריות האזרחית מצויה בידי הרשות הפלסטינית תועדו עבודות פיתוח
הפוגעות באתרי
עתיקות, בניגוד מפורש להתחייבות לנקוט באמצעי הגנה ולמנוע
נזק. להלן
דוגמאות:
2021
פרסמה העיירה עצירה א שמליה כיצד היא גורסת לחצץ את
א. הר
עיבל: לאחר שבשנת
אבני
ה"סנדל," החומה בת
2500
שנה המקיפה את מזבח
יהושע, פרסמה העירייה תב"ע לבניית
שכונת מגורים ישירות על גבי
המזבח, מה שמראה כי מדובר בהחלטה מכוונת להשמדת
האתר.
במקום להגן על האתר ולמנוע את
השחתתו, הרשויות המקומיות שבאחריות הרשות קידמו פעולות
העלולות להביא להרס בלתי הפיך של אחד מאתרי המקרא החשובים
ביותר. מקרה זה ממחיש
הפרה חמורה במיוחד של
ההסכם, שכן אין מדובר במחדל אכיפתי
בלבד, אלא בקידום יזום של
תוכנית פיתוח על גבי אתר
ארכיאולוגי, בניגוד מפורש לחובת ההגנה שנקבעה
בהסכם.
ארכיאולוגי. למרות הפגיעה
ב. חורבת ביתא: באתר הוקמה מגרטת רכבים הפועלת בלב אתר
המתמשכת
באתר, לא ידועה אכיפה אפקטיבית מצד הרשויות הפלסטיניות להסרת
המפגע.
ג. חורבת
טרפין: באתר הארכיאולוגי שבבנימין נבנו מבנים בלתי חוקיים תוך הרס מוחלט של
העתיקות. בינואר
2023
בוצעה לראשונה אכיפה נגד הבנייה הפלסטינית באתר הארכיאולוגי
שבשטח
B
.
האכיפה, שהתאפשרה גם לפי הסכמי אוסלו אך לא יושמה במשך
שנים, כללה פינוי שני
מבנים שהוקמו
באתר. עם
זאת, ימים ספורים לאחר מכן חודשו עבודות
הבנייה, ומבנה נוסף אף
הורחב, דבר שהמחיש כי פעולות נקודתיות אינן מספקות להגנה על אתרי
המורשת. המקרה מדגיש
את הצורך במדיניות אכיפה עקבית ומתמשכת לשמירה על אתרי העתיקות גם בשטחי
B
, בהתאם
למחויבויות הקבועות בהסכמי
אוסלו.
מקרים אלה ממחישים כי החובה המרכזית שנקבעה בהסכם,להגן באופן אקטיבי על אתרי
העתיקות, אינה
מיושמת ואף מופרכת באמצעות פעולות שמקדמות הרשויות
עצמן.
2
. סעיף
2
(
4
,)
הפרת החובה לשיתוף פעולה ולהגנה על אתרים בעלי חשיבות משותפת
(
4
)ועדהמשותפתשלמומחיםמשניהצדדיםתוקםעלידיהוע"אכדילטפלבנושאיםארכיאולוגייםשישבהם
עניין
משותף.
ההסכם קובע הקמת ועדה ארכיאולוגית
משותפת, חובת תיאום ודיווח על גילוי אתרים
חדשים, וכן שיתוף
פעולה בכל פעולה העלולה להשפיע על אתרים בעלי חשיבות היסטורית
לישראל.
בפועל: הועדה לא הוקמה מעולם למעט ישיבה אחת שהתקיימה ביוזמת הצד
הישראלי. הצד הפלסטיני מנע
את המשך כינוסה של
הוועדה, ומאז היא לא התכנסה ובכך נשארו הסעיפים כאותיות
מתות.
כך למשל
בסבסטיה-שומרון, אשר שימשה כבירת ממלכת ישראל בתקופת
המקרא, אתר בעל חשיבות
יוצאת דופן להיסטוריה היהודית
והעולמית, וכן אתר הכולל שכבות מהתקופות
ההלניסטית,
הרומית,
הביזנטית
והאיסלאמית. למרות
זאת, הרשות הפלסטינית מקדמת בזירה הבין-לאומית הכרה באתר כאתר
מורשת
פלסטיני, תוך הדגשת התקופות המאוחרות והצגת האתר ללא מתן ביטוי הולם למעמדו כבירת
ממלכת ישראל בתקופת
המקרא.
במקביל, במשך השנים תועדו באתר פגיעות
חוזרות, שוד לאור
יום, הרס
חומת
האתר, עבודות בלתי מבוקרות והזנחה של השרידים
הארכיאולוגיים.
התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם החובה לכבד את חשיבותם של אתרים בעלי ערך לצד הישראלי
ולפעול בשיתוף פעולה
בעניינם.
3
. סעיפים
2
(
5
,)
2
(
6
,)
2
(
7
,)
הפרת החובה להבטיח גישה שוויונית וחופש מחקר
(
5
)הצדהפלסטינייכבדאתהחופשוהזכויותהאקדמייםבתחום
זה.
(
6)בכפוףלשיקולים
אקדמיים,ובהתאם
לחוק,בהעניקורשיונותחפירה
לארכיאולוגים,חוקרים
ואקדמאים,יפעל
הצדהפלסטיניבלי
אפליה.
(
7
)הצדהפלסטינייבטיחגישהחופשיתלאתרים
ארכיאולוגיים,הפתוחיםלציבורבלי
אפליה.
ההסכם מחייב את הרשות לכבד את החופש
האקדמי, להעניק רישיונות ללא אפליה ולהבטיח גישה חופשית
לאתרים הארכיאולוגיים הפתוחים
לציבור.
בפועל, חוקרים ישראלים אינם יכולים לבצע מחקר ברוב האתרים המצויים בשליטת
הרשות, והגישה של
הציבור הישראלי לאתרים רבים חסומה
בפועל. בכך נפגעים הן המחקר הארכיאולוגי והן האפשרות למימוש
ההתחייבות
לאי־אפליה.
הרשות הפלסטינית מפעילה מערך טיולים מסובסד שמטרתו להביא מטיילים לאתרי מורשת
ותיירות.
במקרים רבים
מספור, מדובר בקבוצות המתנהלות באופן
רעשני, וולגרי ואלים כלפי מטיילים
אחרים.
במקרים רבים לאחר מעבר הקבוצה נמצא כי סימוני הדרך של החברה להגנת הטבע הושלכו
ונהרסו,
ובמקומם סומנו סימנים פלסטיניים של 'שביל
פלסטין,' העובר מחברון לשכם לרוחב אתרים
רבים. הדבר
מהווה הפרה של החוק המתיר סימון רק לרשויות
המדינה. כמו
כן, מדובר בהפרת סעיף
7
.
הפרת החובה למנוע שוד עתיקות וסחר בלתי חוקי
4
. סעיף
2
(
11
,)
א."שניהצדדיםינקטובכלהאמצעיםהנחוציםכדילמנועגניבהשלממצאים
ארכיאולוגיים.
ב.שניהצדדיםיאכפואתהאיסורעלסחרלאחוקיבממצאים
ארכיאולוגיים,ובהקשר
זה,ימנעוכלהעברהשלממצאיםכאמור
לישראלאואל
מחוץ-לארץ.
ג.בהקשר
זה,ובמגמהלהגןעלהאינטרסיםהמשותפים
שלהם,ישראלוהצדהפלסטיניישתפו
פעולה,יחליפומידעוינקטו
באמצעיםהנחוציםכדילהיאבק
בגניבה,ובסחרובהעברהלא
חוקיים,שלממצאים
ארכיאולוגים,לרבותביןאזוריםשבתחום
הסמכותהטריטוריאליתשלשני
הצדדים,ויתאמואתהפעילותהאמורהבאמצעותהוועדה
המשותפת".
ההסכם מטיל על שני הצדדים חובה למנוע גניבת
עתיקות, להילחם בסחר בלתי חוקי ולשתף פעולה
באכיפה.
ואולם, שוד עתיקות נמשך באתרים רבים ביהודה
ושומרון, ולא ניכרת אכיפה מצד הרשות
הפלסטינית. עלו אף טענות בקרב אנשי הרש"פ עצמם כי בנו של אבו
מאזן, טארק
עבאס, מעורב בהברחת
עתיקות2 . הנזק הנגרם משוד עתיקות חמור במיוחד משום שהוא משמיד את ההקשר הארכיאולוגי של
הממצא, ובכך גורם לאובדן מידע היסטורי שאינו ניתן
לשחזור.
5
. שימוש באתרי מורשת ככלי במאבק מדיני
מעבר לפגיעה הפיזית
באתרים, בשנים האחרונות מתועד שימוש גובר באתרי מורשת כחלק ממאבק מדיני
על הנרטיב
ההיסטורי.
2 https://www.youtube.com/watch?v=F0Oz8U3HA64
אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא עלילת הגרפיטי בסבסטיה, במסגרתה פורסמו טענות כאילו ישראלים
השחיתו את האתר באמצעות כתובות
בעברית. בהמשך
התברר, על פי חוות דעת גרפולוגית
שפורסמה, כי
הכתובות אינן מתיישבות עם כתיבה של דוברי עברית
ילידיים. הפרשה ממחישה את השימוש באתרי
מורשת גם לצורך קידום מסרים מדיניים והאשמת ישראל בפגיעה
באתרים.
שבשומרון, המזוהה עם ארומה המקראית ומבצר חשמונאי
מרכזי, סבל בשנים האחרונות
בתל ארומה
מהרס שיטתי שכלל פריצת דרכים באמצעות ציוד מכני
כבד, הרס חומות ומבנים
עתיקים, הקמת מסגד בן
שש קומות הנקרא "מסגד
השאהידים" וחווה סולארית על שרידי
האתר, וכן שיטוח חלקים מהתל באמצעות
טרקטורים. במקביל לפגיעה הפיזית
באתר, הפכה הרשות הפלסטינית את המקום לסמל במאבק פוליטי על
הנרטיב
ההיסטורי, תוך הצגת האתר כחלק מהמורשת הפלסטינית והצבת סמלים לאומיים
בראשו. שילוב
זה של הרס השרידים הארכיאולוגיים לצד שימוש באתר לקידום מסרים לאומיים ומדיניים ממחיש כי אין
מדובר בהזנחה
בלבד, אלא בפגיעה בעלת ממד אידאולוגי הפוגעת באתר בעל חשיבות היסטורית
וארכיאולוגית יוצאת
דופן.
בבריכות
שלמה, הצהיר שר התיירות הפלסטיני סאלח טוואפשה כי "ההיסטוריה של בריכות שלמה ומטרת
הקמתן מתועדות ומוכרות מבחינה
היסטורית, וכי מדובר במתקני מים הקשורים לתקופות הרומית
והעות'מאנית, אשר שימשו לאגירת
מים, לאספקת מי שתייה ולהשקיית גידולים חקלאיים עבור
התושבים".
6
. סעיף
2
(
9
) וסעיף
32
- אתרים
דתיים:
כלצדמקבלעלעצמולכבדאתריםבגדההמערביתוברצועתעזההנחשבים
לקדושים,אושישלהםערך
ארכיאולוגי.לכלצדתהיההזכותלהעלותנושאיםהקשוריםלאתריםאלהבפניהוועדההמשותפתאשרתדון
בנושאשיועלהותגיעלהסכםעלהנושא
האמור.
האתריםהרשומיםבלוח
1
הםבעליחשיבותארכיאולוגיתוהיסטוריתלצד
הישראלי.הצדהישראלירשאילהודיע
לצדהפלסטיניעלאתריםאחריםאשריתווספולרשימה
זו.הצדהפלסטינייביאבחשבוןשפעולותהעשויות
להשפיעעלאתריםאלהיופנולוועדההמשותפתלשםשיתוףפעולה
מלא.
לפי סעיף זה בהסכם האחריות על האתרים הדתיים ביהודה ושומרון וברצועת עזה תועבר לרשות
הפלסטינית, אך היא מחויבת לשמור עליהם ולהבטיח את זכויות הפולחן של כלל
הדתות. בכלל
זה, עליה
להגן על המקומות
הקדושים, להבטיח גישה חופשית
אליהם, לאפשר חופש תפילה
ופולחן, ולשמור ללא
שינוי על האתרים היהודיים הקדושים המפורטים
בהסכם, תוך הבטחת גישה חופשית אליהם וכיבוד אופיים
הדתי.
להלן רשימת האתרים המפורטים בהסכם כאתרי דתיים אליהם צריכה הרש"פ להבטיח חופש גישה
ופולחן:
קבר
אלעזר, קבר איתמר וקבר
70
הזקנים
בעווארתה, קבר יהושע
בכפל-ח'ארס, מערת עתניאל בן-קנז
בחברון, בית הכנסת
אשתמוע
בסמוע, בית הכנסת
יאטא,
בתיר,
סבסטיה/שומרון, קבר נון וקבר כלב
בכפל-ח'ארס, קברי נתן הנביא וגד החוזה
בחלחול, בית הכנסת נערן - עין
דוק, בית הקברות היהודי
בסאמראת, בית הכנסת בעיר
עזה.
בפועל מתקיימת הפרה חמורה של סעיף זה שכן לישראלים אין גישה חופשית ובטוחה לכלל האתרים
הללו.
מסקנות:
הסכם אוסלו העניק לרשות הפלסטינית סמכויות נרחבות בתחום הארכיאולוגיה מתוך הנחה שתפעל
לשימור נכסי המורשת של יהודה
ושומרון.
בפועל, ההפרות המתועדות מלמדות על כשל מתמשך בקיום
התחייבויות
יסוד: הגנה על
אתרים, מניעת
הרס, אכיפה נגד שוד
עתיקות, שיתוף פעולה מקצועי וכיבוד
חשיבותם של אתרים בעלי ערך היסטורי לעם
היהודי. בשלושים השנה האחרונות הידלדלו נכסי המורשת
המוחשיים שהופקדו בידיה של מדינת ישראל המודרנית באופן חמור וזאת בראש ובראשונה מכיוון
שהפקדנו את אחריותנו בנושא השמירה על אתרי המורשת בידיה הלא נאמנות של הרשות הפלסטינית
שפעלה באופן המנוגד לחלוטין
להסכמים.
משכך, שבות ההתחייבויות הישראליות לאמנות
הבינ"ל, לדין הבינ"ל ולחוק
הישראלי, ומעבר
לכל: חובה
מוסרית היסטורית - אל אחריותה של מדינת
ישראל, שכשלה כשל חריף בבניית הסכמים חסרי תועלת
ואחריות.