פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 612 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, כ"ה בסיון התשפ"ו (10 ביוני 2026), שעה 8:30 סדר היום: << נושא >> סקירת הרפורמה ברישוי כלי ירייה – תצוגת תכלית והצבת יעדים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר עמית הלוי עדי עזוז חמד עמאר גלעד קריב מוזמנים: דוד ויצמן – סמנכ"ל רישוי ופיקוח כלי ירייה, המשרד לביטחון לאומי לימור ארזני – ראש חטיבת רישוי כלי יריה, המשרד לביטחון לאומי יעל יגן – מנהלת תחום פיקוח ואכיפה יחידה מרכזית, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק אלון קסוס – ראש תחום אבטחת קאנביס רפואי ארצי, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי בר כהן לוי – עו"ד, יועמ"ש, לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי שקד הדר – עו"ד, יועמ"ש, לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי רס"ן רועי הראל – רמ"ד מיוחדים מקחצ"ר, צה"ל, משרד הביטחון סאיד תלי – מנהל תחום פ"א אלימות במשפחה ועדות ותוכניות, משרד הרווחה והביטחון החברתי רינת יופה – ראש תחום מידע והערכה, משרד הבריאות יונת דסקל דגן – לשכת המשנה למנכ״ל, משרד הבריאות אודליה קדמי – עו"ד, פעילה חברתית וחברת מועצה, עיריית זיכרון יעקב מירית לביא – עו"ד, חוקרת, המכון הישראלי לדמוקרטיה לילי בן עמי – מנכ"לית ומייסדת העמותה, פורום מיכל סלה מיטל גרייבר שוורץ – מנהלת תפעול פרויקטים בכירה, פורום מיכל סלה מאירה בסוק – עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת ורדית אבידן – עו"ד, מנהלת מערך משפטי, ויצ"ו רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: ליאור ידידיה, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סקירת הרפורמה ברישוי כלי ירייה – תצוגת תכלית והצבת יעדים << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר אור לכולם, ותודה רבה לכל מי שעשה את המאמץ להגיע בשעת בוקר מוקדמת לדיון החשוב הזה. זה מסוג הדיונים שבסופו של דבר באמת משאירים חותם. זה דיון שבסופו של דבר מטביע חותם על הציבור כולו במדינת ישראל. כבר למדנו מה האיכות של קבלת ההחלטות, בעיקר בנושא של רישיון כלי נשק פרטיים. התכנסנו כאן הבוקר לדיון שיתחיל בסקירה על הרפורמה ברישוי כלי הירייה, כשמבחינתי הנושא היותר חשוב בתוך ההצגה הזאת זה הצבת היעדים לעתיד – לראות באמת לאן אנחנו רוצים להגיע, ואיך אנחנו רואים את התמונה הזאת במלואה. היום יום רביעי, כ"ה בסיוון התשפ״ו, 10 ביוני 2026. אני מניח שאני לא אחדש לאף אחד שום דבר אם אני אומר שמדינת ישראל נמצאת היום בעידן ביטחוני חדש, אחר, משהו שלא הכרנו. האיום יכול להגיע לכל יישוב, לכל רחוב, לכל בית בלי שום התרעה. במציאות הזאת לי אין שום ספק, ואני שמח שהמשרד לביטחון לאומי, ביחד עם האגף לרישוי כלי הירייה וצה״ל, מובילים פה תהליך של לבנות מערך שלם שייתן מענה לאיום הזה. כי בסופו של דבר, אנחנו חייבים שכל אזרח זכאי, מיומן, אמין ואחראי יוכל להיות חלק ממערך ההגנה שאנחנו מנסים לבנות. זה הלקח העיקרי של ה-07 באוקטובר, וכדאי שאנחנו נבין אותו. יצטרפו אליו כמובן כיתות הכוננות ופעולות נוספות, אבל הנשק האישי הזה, נדמה לי, מוכיח את עצמו בכל יום מחדש. הביטחון לא מתחיל ונגמר בגבולות, הביטחון מתחיל ונגמר אצלנו בבית, וכל אחד שיכול לקחת חלק בהגנה – מבחינתנו, זו התשובה הכי טובה שאנחנו יכולים להעניק. המטרה שהנחנו לפנינו כבר באוקטובר 2023, כשעשינו את הדיון ההוא על התבחינים ותנאי הסף, היא שהרפורמה בכלי הירייה תוביל תהליך שבו נבנה שכבת הגנה אזרחית חזקה, אחראית ומיומנת. זאת הייתה הכוונה שלנו. בכמעט שלוש השנים שחלפו מאז, נדמה לי שאנחנו יודעים לבוא ולומר שאכן בנינו פה מערך הגנה אזרחי חזק, שיודע לפעול לצד כוחות הביטחון – לא בא במקומו – בכל מקום. ולכן, מטרת הדיון פה היום היא לשמוע את התוצאות של התהליך שביצענו, ובסופו של דבר להמליץ למי שצריך להמליץ, לכל הגורמים הרלוונטיים, על היעדים שאנחנו צריכים להציב לעצמנו לעתיד. את חלקם נתרגם כבר בדיון הבא לקבוצות נוספות שאנחנו חושבים שנכון להוסיף אותן לתנאי הסף והתבחינים. אדוני, סמנכ״ל הרישוי במשרד לביטחון לאומי, ראש האגף, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני יכול לומר מילה לפני כן, אדוני היושב-ראש? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עמית. בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> קודם כול, אני רוצה לברך על הרפורמה שנעשתה עד כה. נקודת המוצא שלי, בכל אופן, היא כמו שאמר פעם נשיא ארצות הברית לשעבר רייגן: "נשיאת נשק אישי זו לא זכות – זו חובה". החובה שלנו היא לתת לאנשים את היכולת להגן על עצמם, קודם כול באופן אישי, ומעבר למה שאמרת, כחלק ממערך ההגנה, שבנסיבות של מדינת ישראל לצערנו אי-אפשר אחרת. ולכן זאת חובה. אני רק רוצה שגם הדיון הזה – בלי להיכנס כרגע לפרטים, אבל ספציפית, תוספות נוספות שראוי לעשות – יתייחס לא רק לתבחינים עצמם, אלא גם לתהליכים עצמם. כלומר, אני גיליתי במהלך שלוש השנים שבהן אנחנו עוסקים בזה, כמו שאמרת, שיש עוד חסמים שקשורים לתהליך קבלת הנשק בסופו של דבר. כלומר, א׳, בתחום המשטרה – אני שם את זה רגע בצד, גם כי זה לא קשור למר ויצמן ולאגף כלי הירייה – הסיפור הזה של קבלת אישור מהמשטרה, לוחות זמנים כשאדם מערער, כל מה שקורה ברגולטור הזה שנקרא משטרת ישראל ומשרד הבריאות. אלה, למעשה, שני הגורמים שצריכים לתת אישור, ובצדק. זה דבר אחד. דבר שני, כל מה שכן קשור אליך ולכלי ירייה, מדריכי כלי ירייה, מי שנותן אישור להיות מדריכים בכלי ירייה – כמה יש כאלו? האם יש מונופול בתחום הזה? האם לוחות הזמנים מאפשרים לאדם בסוף, בשורה התחתונה, לקבל נשק? זה מתחיל ממקומות שעושים מטווחים. אני לא אפרט עכשיו, אבל אני נכנסתי קצת לסוגיה הזאת, ואני מבין שיש שם לא מעט קשיים או חסמים. אני רוצה שתהיה התייחסות גם לזה, שנראה את היריעה הרחבה ונראה מה אפשר לשפר, כדי שנוכל לתת יותר נשקים לאזרחי ישראל שאכן צריכים אותם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת עמית הלוי, כרגיל, היית שותף מלא לתהליך הזה, ואתה ממשיך לעשות את זה גם היום. ויצמן, בבקשה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> דוד ויצמן, סמנכ״ל רישוי ופיקוח כלי ירייה במשרד לביטחון לאומי. מכובדי יושב-ראש הוועדה צביקה פוגל, מכובדי חבר הכנסת עמית הלוי, נתבקשתי על ידי היושב-ראש להציג, כתצוגת תכלית של האגף לרישוי ופיקוח כלי ירייה בקדנציה הנוכחית, את עשייתו. לפני שאני אפתח את דבריי, אני רק רוצה להציג את מי שנמצאים איתי פה: נמצאת איתי פה עו״ד שקד הדר ועו״ד בר כהן-לוי מהלשכה המשפטית, סגניתי ראש חטיבת רישוי לימור ארזני ומפקדת היחידה המרכזית, יעל יגן. באופן כללי, בצניעות ובענווה גדולה, קיבלתי את המושכות לנהל את אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה בפוזיציה היסטורית. אני מוניתי אומנם אחרי פרוץ מלחמת התקומה, אבל אני יכול לבוא ולומר בידיעה ברורה שאין רגולטור במדינת ישראל שפעל בעומסים, בלחצים ובכמות הבקשות כמו אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה. בנוסף, אין יחידה רגולטורית שביצעה תיקוני חקיקה כמו אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה בתקופה כל כך קצרה. תכף אתם תראו בסקירה על מה אני מדבר, אבל על מנת לסבר את האוזן, במהלך השנתיים וחצי האחרונות ביצענו למעלה מ-12 תיקוני חקיקה – מרביתם, כפי שקרא לזה אדוני, "תיקונים של כבוד", "תיקונים הומניטריים", ואני אפרט בהמשך. (הצגת מצגת) קצת שינויים משאביים ותקציביים בקדנציית השר איתמר בן גביר: כפי שאתם יכולים לראות, לפני כניסתו של השר, אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה מנה כ-62 עובדים. היום אנחנו כ-110 עובדים, לא כולל בנות שירות וסטודנטים. תקציב האגף בשנת 2022 עמד על 4.5 מיליון שקלים, כאשר היום הוא למעלה מ-22 מיליון שקלים. במהלך השנים האחרונות הגבנו למציאות שנקרתה בדרכנו. הקמנו חמ״לים להתמודדות עם עומס הבקשות. תכף אתם תראו ותבינו מה היה לפני המלחמה ומה היה במהלך ואחרי המלחמה. כראש חטיבת פיקוח ואכיפה לשעבר, ראיתי צורך עיקרי לעבות את חטיבת הפיקוח ולהעניק להם סמכויות, היות והבנתי שמהלך כזה רחב להרחבת פוטנציאל נושא כלי הירייה במדינת ישראל גם פיקוח אפקטיבי – על נושא כלי הירייה, על המטווחים, על היצרנים, על בתי המסחר וכן הלאה. כמו כן, הגדלנו באופן משמעותי את תקני המטה, וגם הארכנו מעת לעת את תוקפם של הרישיונות ואת התוקף של הרענונים, בין אם זה במהלך מלחמת התקומה, מבצעי עם כלביא ושאגת הארי. יש עיקרי עשייה רבים במהלך השלוש שנים האחרונות, ואתה לא יכול לבחור מבין הילדים שלך את מי אתה רוצה להציג, אבל עדיין השתדלנו מאוד להציג את הדברים שהם באמת משמעותיים במהלך התקופה האחרונה. כמובן שאדוני היושב-ראש מנהל את הוועדה, אבל אני תמיד אוהב ששואלים אותי שאלות תוך כדי, ואני פתוח תמיד לכך שיעצרו אותי. אבל אתה כמובן מנהל את הדיון, ואתה תחליט איך זה הולך. לפני כחודשיים הוצאנו נוהל סדור לנשיאה משולבת של אקדח ורובה - - - << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> אנחנו רואים את הדברים אחרת. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> יופי. זכותך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, וייצמן. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> לפני כשבועיים עבר בוועדת שרים לחקיקה תזכיר חוק שירותי אבטחה – חוק חשוב מאוד, שנועד בעיקרו להתמודד עם תופעת הפרוטקשן. בנוסף, הייתה בשורה גדולה מאוד להכרה באימונים משטרתיים למתנדבי משטרה בנשק פרטי, כך שזה יוכר להם כרענון. לפני ששואלים שאלות, כמובן שהאגף דאג שבמהלך האימונים המשטרתיים יוטמעו בתוך האימון המשטרתי כלל הפרמטרים הנדרשים מתקנות הכשרה, כך שאנחנו נקבל את מה שאנחנו נדרשים על פי חוק ותקנה, ומשטרת ישראל כמובן תקבל את האינסנטיב שלה. לגבי היפוך ברירת המחדל של נשיאת - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רק שנייה. אני ביקשתי בזמנו, והעברתי גם ליושב-ראש, "בדומה לגבי צבא ההגנה לישראל" – למה בעצם ההבחנה הזאת? הרי, בסוף המשטרה זה לא אתם; זה גוף נפרד. יש בצה״ל אנשים שמשמשים כמאבטחים של בסיסים מסוימים. יש הגדרות כאלו בצה״ל. למה שגם הם לא יוכרו בהקשר הזה לקבלת רישי? אתה מבין את מה שאני שואל, דודי? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> כן, בוודאי. חבר הכנסת הלוי, קודם כול, מספר נושאי כלי הירייה הקצר בצה״ל הוא נמוך משמעותית. כמובן שאני פתוח לעבודות מטה במידה ויעלה הצורך מצבא ההגנה לישראל, במידה ויוטמעו שם אימונים במטווחים אזרחיים על ידי - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> הצורך הוא לא של צה״ל. בצה״ל אין בעיה. הצורך הוא לקצר לאזרח שעשה אימונים יותר ממני, מה שנקרא, ואפילו השתמש יותר ממני – כשאני עושה מטווחים וכו'. אין שום סיבה לא לקצר לו הליכים. << אורח >> רועי הראל: << אורח >> יש קיצור – הוא פשוט קטן רק לאימון הראשוני. אני חותם על כך בתור הנציג הצבאי. מי שמוסמך אקדח בצה״ל, ואני יודע לוודא את זה – אני חותם על הכשרה מקוצרת והאגף מקבל, אבל זה שונה. זה אקדח צבאי, ולמתנדב - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אם הוא בא עכשיו, אחרי שהוא גמר את צה״ל, ורוצה אקדח אזרחי? << אורח >> רועי הראל: << אורח >> אם הוא עומד בתבחין, ויש הרבה תבחינים בצה״ל – הוא מקבל. אם הוא הוכשר על אקדח בתהליך הצבא, ואני יודע לוודא את זה – הוא עושה הכשרה מקוצרת, ולא הכשרה מלאה. לא רק אני – גם שוטר, גם שירות בתי הסוהר. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> ברשותכם, אני אמשיך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה שאני ממליץ לחבריי, חברי הכנסת, זה שאחרי כל שקף, אם יש לכם שאלות, נעצור, ניתן לכם לשאול ונמשיך, כדי לאפשר לוויצמן את הרציפות על כל נושא שהוא בנה פה. בבקשה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> במענה לסוגיה של החסמים ומשך הטיפול במשטרת ישראל, ניתנו תקנים למחלקת חותם במשטרת ישראל. אנחנו מתחילים לראות את הניצנים של קיצור זמני המענה, אבל זה לוקח זמן, כי מדובר בהכשרה ארוכה מאוד ומקצועית מאוד של המשפטנים שעוסקים בנושא הזה. מהלך של הוספת יישובים לרשימת הזכאות; הארכה של התוקף; חידושים ורענונים במבצע שאגת הארי; הגדלנו את התחמושת, כהפקת לקחים ממלחמת התקומה, לאזרחים שנתקעו ללא תחמושת בעת ירי מ-50 ל-100 כדורים; הקמנו ממשק דיגיטלי עם משרד הרווחה – זו בשורה משמעותית מאוד; ואנחנו עתידים לצאת בימים הקרובים לתהליך של מכרז להתקשרות עם רופאים. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, כן, גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> דוד, בוקר טוב. תודה על ההצגה. אני רוצה להזכיר שמזה קרוב לשנתיים הוועדה הזו מבקשת לראות את רשימת היישובים. קיום הדיון הזה מבלי שחברי הוועדה ראו את זה הוא באמת על גבול החרפה. אדוני היושב-ראש, אתה הבטחת פעם אחרי פעם לחברי הוועדה שתטפל בעניין. אני עומד, כחבר כנסת, על היכולת של חברי הוועדה, בדיון חסוי, לראות את רשימת היישובים. אנחנו קוראים בעיתונים שהשר עושה ביקורי "שופוני" בערים וביישובים ומכריז על הכנסתם לתוך הרשימה, כשאנחנו לא יכולים לראות את הרשימה. אני עכשיו שואל, אני רוצה בבקשה לדעת: מתי חברי הוועדה ייקראו למשרדי הוועדה כדי לראות את הרשימה? אני מבקש שזה יהיה היום או מחר, ואני מבקש מהייעוץ המשפטי לעמוד על העניין. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני מצטרף לבקשה הזאת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> דבר שני, אני רוצה להבין את הפער בין הטענה שהרשימה הזו היא חסויה לבין ההודעות שיוצאות מדוברות המשרד לביטחון לאומי על צירוף יישובים. אני לא יכול להבין את זה. אתם מודיעים לכנסת שהרשימה הזו חסויה, ואנחנו פותחים כל חודש את העיתון ורואים הודעה שלכם. העיר אילת צורפה, העיר אשדוד צורפה – אם כך, זה מסווג או לא? אני מבקש להבין האם זה מסווג או לא, ואם זה מסווג, מדוע המשרד לביטחון לאומי מפר את הסיווג בהודעות יח״צ לתקשורת? דבר שלישי, אני מבקש לקבל את הקריטריונים להכנסת יישובים. האם יש קריטריונים להכנסת יישובים וערים לרשימה? קודם כול, תאמרו לי אם הרשימה קיימת. האם יש רשימה של קריטריונים ופרמטרים? אם היא קיימת, אני דורש לראות אותה בדיון חסוי. אם היא לא קיימת, אני רוצה להבין על סמך מה אתם מצטרפים יישובים וערים. אני חבר בלא מעט ועדות בכנסת. כידוע, אני מוצא את עצמי בלא מעט ויכוחים פרלמנטריים. לא נתקלתי בתופעה כמו התופעה הזו. אני רוצה להזכיר שיש מכתב של היועצת המשפטית של הכנסת שעומד על החובה המשפטית להציג לחברי הוועדה את הרשימה. אני מתכוון להצביע נגד התקנות שמובאות. אני קורא לכל חבריי מהקואליציה ומהאופוזיציה להודיע שעד שאנחנו לא רואים את הרשימה – אנחנו לא מאשרים שום תקנה בתחום רישוי הנשק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה, אדוני. סליחה שלא ראיתי את תחילת המצגת כאן. היושב-ראש מקיים דיונים ב-08:30, ויש לנו ילדים קטנים לשים במסגרות. אני רוצה להתייחס לנושא של האופן שבו המשרד מתמודד עם הנושא של עלייה באלימות כלפי נשים ולקונות קיימות שניתנות לתיקון, לפני שיוצאים לתקנות חדשות ומרחיבים. אני אהיה פרקטית: יש לקונה אחת שניתן להסדיר אותה עם משרד הרווחה, והיא מדברת על זה שאם יש גבר שהוא אלים, שמשרד הרווחה כבר מדווח למשרד לביטחון לאומי ביום ראשון, למשל, ואומר: "יש לנו כאן מישהי שיש רקע של אלימות במשפחה שאנחנו מטפלים בה, ויש לנו חשד סביר להניח שהוא הולך להוציא רישיון לכלי נשק", אבל הוא הגיע למשרד לביטחון לאומי רק ביום שלישי – המשרד שלכם לא ידע ולא יראה. לא יקפוץ לו שמשרד הרווחה התריע שהוא אדם אלים, שיש שם רקע של אלימות במשפחה, ושלא לתת את כלי הנשק. אני לא אשאל מדוע לא ניתן, כי ניתן. איך אתם מסדירים את הלקונה הזו, ולמה בעצם היא עדיין קיימת? היא באמת מסכנת חיים, ובשנת 2025 ארבע נשים נרצחו מנשק ברישיון. אני לא מדברת על נשק שהוא לא ברישיון שזולג. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חברת הכנסת עדי עזוז. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רגע, אני רציתי גם משפט לגבי - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן לך. אתם לא חייבים לעצור עכשיו הכול ולתת תשובות. אם תוך כדי הצגה יש לכם את התשובות – תנו את זה. אם אתם רוצים עכשיו לתת תשובות – תנו את זה. הכול בסדר, יש לנו מספיק זמן. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> זה דווקא נוגע לשקף. אני מניח שלרווחה הם כבר יתייחסו. קודם כול, אני מצטרף לבקשה של חבר הכנסת קריב. חברי הכנסת צריכים לראות את היישובים. אני מכיר דווקא את הנוהל הזה. גם סייעתי כמה פעמים ולחצתי, ודרשתי להוסיף יישובים מסוימים. אני לא בטוח זה המניע של חבר הכנסת קריב, שהוא רוצה להוסיף יישובים נוספים – אני לא בטוח, אינני יודע. לא אמרת - - - << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> יש יישובים שכן. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> כן, יכול להיות. אני מבין. אני רק אומר: אני לא מסכים עם מה שאמרת בסוף, לעכב את הזכות של אזרחי ישראל, מכיוון שנקודת המוצא שלי היא שכל אזרח זכאי אלא אם כן יש בעיות, ולא הפוך. לא צריך לעכב, אבל אני חושב שהוא צודק – חברי כנסת צריכים לראות את היישובים, צריכים להכיר את הנוהל הזה, וזה צריך לקרות. לא יעלה על הדעת שהמידע הזה נמנע מאיתנו, כשאנחנו מייצגים את הריבונות של האזרחים. זה לא יעלה על הדעת, זה לא יקרה וזה לא צריך לקרות. דבר שני, זה לא רק הנוהל – יכול להיות שזה יפתח דיון. אני אומר שוב: אני לחצתי על כמה מקומות מסוימים, וחלקם אושרו – גם מקומות בירושלים, גם בערים אחרות. בהחלט יכול להיות שיש מה לשפר שם. לכן, כשנפתח את הנוהל, גם אם זה בוועדה חסויה, יכול להיות שאפשר לשפר את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת עמית הלוי. ויצמן, תמשיך. << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> אנחנו רוצים רגע לענות על עניין הרווחה. לפני שנה, בתאריך ה-05 ביוני, אנחנו תיקנו את חוק כלי הירייה. עשינו שני תיקונים: א', עד התיקון, הממונה על המסוכנות במשרד הרווחה יכול היה לדווח רק על מי שמחזיק ברישיון. תיקנו את זה כך שהוא יכול לדווח גם על מי שיש לו בקשה לרישיון. התיקון השני נגע להרחבה נוספת כך שהוא יכול לדווח על מסוכנות הנשקפת מבין משפחה. אלה שני התיקונים. אנחנו, במהלך כל עבודת המטה הזו, עמדנו על כך שבדומה למה שאנחנו מעביר למשטרת ישראל ולמשרד הבריאות, אנחנו נעביר את כל רשימת בעלי הרישיונות ואת כל רשימת המבקשים, בכל יום. משרד הרווחה יושב פה; הוא התנגד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מדוע, סאיד? << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> אני לא אענה במקומו. אנחנו ממשיכים את התהליך. לגבי השאלה שלך, בשנת 2025 הועברו אלינו בסך הכול ארבעה דיווחים, ובשנת 2026 – שבעה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לימור, זאת אומרת שבשנת 2025 היו ארבעה דיווחים ובשנת 2026 כבר היו שבעה, ואנחנו במחצית השנה. << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> כן. אני רוצה רגע להסביר את התהליך, כדי שתביני עד כמה אנחנו רואים בזה חשיבות. הדיווח מגיע אליי – אני ראש החטיבה – באופן ישיר, בוואטסאפ, במייל ובשיחת טלפון. ובדרך כלל זה מגיע בשעות הלילה, בימי שישי או בערבי חג, כי אלה כנראה המועדים הרגישים. אני מרימה טלפון לבחור שיושב פה, רב-פקד אלון קסוס מחטיבת האבטחה, הוא מפעיל את שוטרי השטח, ובערך תוך שעה וחצי כלי הירייה כבר נמצא במשטרת ישראל, תפוס, ורק אז אני מבטלת את הרישיון, כדי שהוא לא יקבל הודעה לפני שהנשק נתפס. בכל הדיווחים האלה, תוך שעה וחצי, ויש לי את זה סטטיסטית, אנחנו תופסים את הנשק, והמסוכנות מתאיינת מבחינתנו. אני לא יודעת מה משרד הרווחה ממשיך אחרי זה, אבל הנשק נמצא אצלי, במשטרה. תבינו איזו חשיבות, כי זה בימי שישי, בערבי חג, בלילות – אנחנו לפעמים עד 23:00-00:00. אף אחד מאיתנו לא נרדם עד שהנשק לא בתחנת המשטרה והרישיון מבוטל. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> על בסיס מה את עושה את זה? איזה מידע את מקבלת? << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> ממשרד הרווחה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> על בסיס איזה מידע? << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> משרד הרווחה יסביר איזו מסוכנות הוא מוצא. אני, על פי חוק, מקבלת את הדיווח, ובאותו רגע אני מפעילה את סמכותי על בסיס סעיף 12 לחוק כלי הירייה ומבטלת את הרישיון. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זה לגבי מי שכבר אוחז בנשק. << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> עכשיו יסביר משרד הרווחה למה הוא לא רצה לקבל את כל רשימת מבקשי הרישיונות. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לימור, ברמה העובדתית, שניכם מייצגים את אותה רשות מבצעת. רק כדי להבין, עובדתית, את המעגל למי שכבר הוקצה לו רישיון ויש לו נשק – סגרתם. מקבלים דיווח וכו׳. לגבי העניין הזה, אנחנו רוצים להבין: האם הדיווח הוא רק של הרווחה, או שגם נסגר מעגל פנים-משטרתי? דהיינו, אישה מרימה טלפון למוקד 100, מתלוננת על אלימות או באה ומגישה תלונה על אלימות, או ששוטר נחשף לאלימות בתוך המשפחה באיזושהי סיטואציה, והמשטרה מסמנת שיש פה אירוע. האם גם בעניין הזה נסגר מעגל, שיש בדיקה אוטומטית, או לא אוטומטית, וברגע שנרשם חשד לעבירת אלימות בתוך המשפחה, קופץ למישהו: "רגע, לאדם הזה יש גם נשק ברישיון"? האם המעגל הזה נסגר? ועוד שאלה – משרד הרווחה תכף יסביר – כבר חשבתי שהתקדמנו, וכבר סוכם כאן על דעת היושב-ראש, נושא הקמת הממשק. זאת אומרת, נשמע פה כאילו - - - << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> הממשק קיים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הממשק לא קיים. יש קושי עם משרד הרווחה שנשמח להתייחסות של סאיד לגביו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> עוד פעם, אנחנו לא חוזרים לנקודת ההתחלה. כבר היה סיכום על דעת השני המשרדים – נכון, אדוני? אני לא טועה? ראיתי את זה בסיכומים – שיוקם ממשק מקוון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נכון, כן. << אורח >> לימור ארזני: << אורח >> יש ממשק, אבל עדיין, בגלל הרגישות, אם הדיווח בממשק יגיע באמצע הלילה – מי ידע עליו? אנחנו לא פותחים ממשק ב-00:00 כדי לראות אם התקבל דיווח. לכן, רק למען הזהירות, הוא גם מרים טלפון, מוודא שאני יודעת על זה, ואנחנו עושים גם תהליך ידני. בגלל מיעוט המקרים אין בעיה לפעול כך. אנחנו כמובן רוצים לשפר את הממשק הזה בצורה יותר טובה, כדי שזה יהיה יותר טוב, אבל עדיין, המרכיב האנושי פה לא ייעלם. הוא עדיין יצטרך לדווח כדי שחלילה מישהי לא תישאר בבית עם דיווח על כך שיש מסוכנות שלו, ואנחנו נחכה למחר בבוקר כדי לפתוח את הממשק במשרד. זה לא יקרה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> משרד הרווחה, סאיד, אני אשמח להתייחסות שלך למה שאומרת פה לימור. נשמע שהמשרד לביטחון לאומי עושה את עבודתו, ואפילו הציע לכם, כמו שהוא נוהג עם משרד הבריאות ועם המשטרה, להעביר באופן יזום מדי יום את הבקשות כדי שתוכלו לתת את הפידבק שלכם. אני גם אוסיף ואגיד שבשבוע שעבר אתם הפלתם הצעת חוק שלי שמבקשת בדיוק את זה, לחייב, כי אתם פשוט מסרבים לעבור על הבקשות מראש כדי לאפשר את הידע הזה למשרד לביטחון לאומי. אני אשמח להבין מדוע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, עדי. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> סאיד תלי, מנהל תחום טיפול באלימות במשפחה וממונה הערכת מסוכנות במשרד הרווחה. קודם כול, אנחנו היינו מעורבים באותו תיקון שהציגה לימור, וגם תמכנו בתיקון 26, שהתחיל ביוני 2025, שהרחיב מבחינתנו את חובת הדיווח. על כלל העובדים הסוציאליים שכפופים למשרד ומפוקחים, למעט עובדים סוציאליים של משרד הבריאות, מוטלת היום אחריות גדולה מאוד, בזמן שהם מטפלים באנשים, או אפילו יש להם אחריות על בני המשפחה, לאתר סיכון ולדווח. אנחנו מדברים על עשרות אלפים, אולי לפעמים מאות אלפים של מקרים בזמן נתון, וזה משהו שאנחנו כמובן - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש 40,000 משפחות שמטופלות במשרד הרווחה על אלימות במשפחה As we speak. תקן אותי אם אני טועה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אנחנו לא מדברים רק על אלימות במשפחה. אחד משבעת הדיווחים שהעברתי ללימור זה בכלל על מישהו מהתעשייה הביטחונית ברפאל. זאת אומרת, עובדים סוציאליים יש בכל מקום, ועובדים סוציאליים מחויבים לדווח, ולאו דווקא רק על אלימות במשפחה. זה בכלל היה על אדם נורמטיבי, לא אלימות במשפחה, שפשוט היה חשש שהוא יפגע בעצמו. הדיווח הוא לא רק על אלימות במשפחה. נכון הוא שיש הרבה מקרים, ואנחנו עם הרבה יותר פוקוס כמובן על מקרים של נשים שמאוימות, וחלק גדול מתוך שבעת המקרים הם באמת נשים כאלה, שחלקן, דרך אגב, נמצאות עכשיו במקלטים, אבל הליווי לא נגמר בזה שאנחנו מדווחים. לקחנו לאדם את הנשק, אבל הסיכון עדיין נמצא. צריך מעטפת הרבה יותר גדולה; צריך ליווי, גם כמובן של האישה, ככל שצריך עוד מעטפת הגנתית, וכמובן שאנחנו גם רוצים לגייס את מי שלקחנו לו את הנשק, והוא כרגע באיזשהו מצב, ולרתום אותו לטיפול. ואכן, שבעת המקרים האלה הם מקרים שבהם אנחנו מתרשמים. הדיווח הוא לא אוטומטי; זה נעשה אחרי בדיקת מסוכנות קפדנית. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> סאיד, גם מבחינת המספרים, אנחנו מתרשמים מההתקדמות בסגירת המעגל למי שכבר יש נשק, וזה קריטי מאוד, כי שם באמת יש הצלת חיים כמעט מיידית, הייתי אומר. אבל האתגר, גם מבחינה כמותית וגם מבחינה משפטית, הוא בתהליכי הרישוי. אני רוצה שם לשים את הדגש. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני מצטרפת. זו השאלה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני אגש לזה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רגע, תשלים רק בבקשה, כי אני רוצה להבין מה זה "בדיקה". איזו עובדת סוציאלית? איך קורה התהליך, כשאתם אומרים "האדם הזה מסוכן" ולכן אתם לוקחים לו את הנשק? אני אומר את זה גם משטרת ישראל, שאני אשמח לשמור את ההתייחסות שלה, לא מחזירה את הנשק גם כשיש שופטים שאומרים להחזיר את הנשק ושהייתה תלונת שווא. אני מטפל בשני מקרים כאלה. יש מישהו בתוך משטרת ישראל – אני לא יודע אם זה אתה או מישהו אחר – שאחראי בדיוק על זה, על למנוע מתן רישיונות. אני לא אזכיר פה את שמו, אבל היה קצין בכיר שאמר לי: "תשמע, מחלקים הרבה נשקים – לו לא יהיה לו נשק". מה זה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם, בבקשה. עמית, אנחנו הופכים עכשיו את הדיון לפתרון בעיות מקומיות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> לא מקומי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כשמדברים על אירוע, כמו שדיברה עדי, שהוא כולל, על מערכת יחסים של ממשק – בסדר. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני שואל מה המדיניות של המשטרה, וגם של משרד הרווחה, כשהם מוכנים לומר: "הבן-אדם מסוכן"? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תכף יתנו לך תשובה על המדיניות. בואו נתקדם. תודה. סאיד, אתה רוצה לענות? בבקשה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לגבי השאלה של חברת הכנסת עדי, בעיקרון, יש נוהל חוזר מנכ״ל, שכמובן הופץ לכלל העובדים, שמפורט בו בדיוק מה התהליך ומהם הפרמטרים שמצביעים על סיכון, ויש כמובן עם מי להתייעץ. בואו נגיד את המצב: אף עובד סוציאלי לא רוצה להיכנס לפינה הזאת, אבל הוא חייב.. לכן חייבים גם לשאול, ולכן גם יש הנחיות מפורטות מאוד לגבי מה זה סיכון, ומתייעצים. מתייעצים איתי - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מצוין. יש לך את חוזר המנכ״ל? אנחנו נקבל אותו? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> כן, בוודאי, הוא מפורסם. לגבי המשטרה, אני לא אתייחס. אני כן רוצה לחזור לשאלה הקודמת, שחוזרת על עצמה – היא לא נשאלת בפעם הראשונה. כמובן, זה דבר שמלווה את כל הדיונים. אנחנו כן מעורבים בתהליך הרישוי, רק לגבי אנשים שמטופלים כרגע אצלנו. כלומר, אנחנו מעורבים, ויש לא מעט מקרים שבהם אנחנו מדווחים או בודקים בכלל אם יש בקשה או אין בקשה. אם יש בקשה – אנחנו כמובן מדווחים. בדרך כלל הטענה היא: "למה אתם לא מדווחים גם כשאין בקשה? כי הוא כרגע מטופל ואולי בעוד שנתיים האיתות שלכם יקפוץ, כי לא תמיד הוא יגיש את הבקשה עכשיו. אולי הוא יגיש אותה בעוד שנה". זו בדרך כלל הטענה. אנחנו אומרים שלא נוכל לקחת אחריות על מי שכרגע טיפלנו בו וסיים טיפול, ובעוד איזשהו פרק זמן, בזמן שנסגר התיק, לבוא ולבסס מסוכנות רטרואקטיבית שחלה עליו. אם הוא היה מטופל – אנחנו דיווחנו. הערכת מסוכנות, מטבעה, היא דבר דינמי מאוד. כרגע אנחנו מעורבים בהליכי - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> סליחה, סאיד, אני עוצרת אותך, כי אתה הולך מאוד לכולא, ואני רגע רוצה לתת Scenario אחר שמתרחש הרבה מאוד. אנחנו מכירות את זה מארגוני החברה האזרחית. הרבה מאוד פעמים, לצערנו, גברים פוגעים לא פגעו בפעם הראשונה באישה שאיתה הם כרגע בזוגיות. אגב, ראו ערך מיכל סלה. יושבת פה לילי מפורום מיכל סלה. הרבה פעמים קורה שגבר אלים כלפי בת הזוג שלו, אתם מכירים את אותו גבר אלים ואת אותו אירוע, זה מסתיים, אחר כך הוא עם אישה אחרת, וגם שם עדיין יש מופעים אלימים. גם במקרים שאתה מתאר, בעיניי, המשרד צריך עוד יותר להגדיל ולסמן שיש אירועים של גבר אלים. אני לא אומרת לכל החיים, לדיראון עולם, אבל לקבוע, למשל, אם אתם מכירים מקרים של אלימות במשפחה או בין בני זוג, שזה עדיין יקפוץ למשרד לביטחון לאומי במשך חמש שנים. וזה עוד השלב המתקדם. בעיניי, זה הזוי שהמשרד לביטחון לאומי אומר: "אנחנו רוצים לעזור למנוע את מה שקורה. אנחנו מעבירים למשרד הבריאות, אנחנו מעבירים למשטרה, ואנחנו רוצים להעביר למשרד הרווחה, שאומר "לא תודה"". על זה אני רוצה תשובה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני חושב שנתתי את התשובה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אני לא קיבלתי תשובה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אולי את לא מקבלת את התשובה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, תסלח לי, יש לי קליטה באמת, תאמין לי, מהירה מאוד. לא קיבלתי תשובה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אנחנו פשוט חלוקים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא חלוקים – לא קיבלתי תשובה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> אני אחזור על זה ואשלים: התשובה שלנו היא שאנחנו לא יכולים לסמן אנשים ולקחת אחריות על כך שהם מסוכנים גם אחרי שנתיים-שלוש. לא יכולים. זה עניין אחד. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הדבר הבסיסי ביותר שאומרת לימור זה: "אני רוצה להעביר לך מדי יום. אני מעבירה לבריאות, אני מעבירה למשטרה, ואתה אומר לי לא". על זה לא קיבלתי תשובה. << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> כי הרבה מהאנשים האלה שהיא מדברת עליהם, מאות אלפים, הם בכלל לא מוכרים. אני לא יכול עכשיו להתחיל לבדוק לגבי כל אדם אם הוא מוכר ברווחה. תיק פלילי או מחלת נפש זה לא אותו הדבר כמו מישהו שמטופל ברווחה, ויש מיליון סיבות להיות מטופל ברווחה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> סאיד, אתה אומר לי שאתה לא יכול לעשות את זה בגלל העומס של הביורוקרטיה? << אורח >> סאיד תלי: << אורח >> לא, זה לא עומס של ביורוקרטיה. זה משהו אחר לגמרי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תבוא ותבקש כסף. תבוא ותבקש משאבים. נשים נרצחות, ריבונו של עולם. 46 נשים נרצחו בשנה שעברה. << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> הן יכולות להתלונן במשטרה. אם יש פה איום - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> 44% מהנשים שנרצחו בשנה שעברה יקבלו לפני כן או ברווחה או במשטרה. מי גברתי? << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> אודליה קדמי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את מי את מייצגת? << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> את עצמי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. עדי, אל תנהלי את הדיון במקומי. זה לא שוק. זה שנתתי לחברי הכנסת לשאול את השאלות שלהם, זה מפני שכך זה צריך להיות. בסוף ההצגה, גם אתם תקבלו את הזכות לעשות את זה, אבל תוך כדי הצגה – זה רק חברי הכנסת. סאיד, הפער בין מה שאתה עושה לשאלה של עדי ברור מאוד. כל בקשה שמוגשת במשרד לביטחון לאומי, באגף רישוי כלי ירייה, יכולה להיות מועברת גם לרווחה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הם לא מוכנים לעבור על כל הבקשות. למה? כי אין להם כוח אדם, כי אין להם תקציב, כי אין להם את כל הדברים האלה כדי לעשות את זה. זאת האמת כולה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה עולה בחיי נשים, צביקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זו לא פעם ראשונה, עדי. זה עולה כבר עשרות פעמים בדיונים אצלי. זה לא השתפר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הם ביקשו תקציבים נוספים לטובת העניין? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא יכול לקחת אחריות על התקציבים האלה. אני רוצה להמשיך. חבל, הבאנו לפה צוות ענק שיסקור בפנינו ונוכל לקבל תמונה, אז בואו נקבל אותה. כן, גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רוצה, גם אם זה יהיה בהמשך, לחדד את מה שאני מנסה להבין. אני מבין את העמדה המקצועית של משרד הרווחה – היא גם מתכתבת פה עם איזושהי זכות, כמו הוא קורא לזה. אני לא חושב שיש זכות טבעית במשפט הישראלי לאדם לשאת נשק, אבל בוודאי שכשקובעים קריטריונים, צריך להפעיל אותם בהתאם לכללי המינהל התקין. השאלה שאני ממסה להבין היא לא רק האם אתם חותמים על מסוכנות של אדם. אנחנו עוד בשלב מקדים של איכות הבדיקה. ככל שיותר אנשים מבקשים רישיון, וככל שיותר אנשים זכאים לשאת נשק – מטבע הדברים נוצר פה איזשהו משפך יותר רחב בכניסה לתהליך. במקום אלפי בקשות - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם, גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> השאלה שלי היא כזאת: למה אנחנו לא נמצאים במצב שבו העובדה שאדם טופל על ידי רשויות הרווחה, או לווה על ידי רשויות הרווחה בתחומים רלוונטיים, לא מרימה דגל אדום לגבי תהליך הבדיקה? אני עוד לא קובע מסוכנות. אני עוד לא בא ואומר שבסוף הבדיקה האדם יקבל תשובה שלילית. אבל לא יכול להיות שכשיש קובץ אקסל של כל מי שטופל ברווחה בעבר בהקשרים רלוונטיים, שאפשר להצליב אותו עם האקסל של הבקשות – זה עוד לא אומר "מסוכנות", או שכאן, הבדיקה או ההקצאה של הרישיון היא פחות אוטומטית. חייבת להיות עוד קומה של בדיקה. זה המינימום שחייב להיות כאן. זה לא משנה אם הבדיקה הנוספת קורית אצלכם או קורית אצלכם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. סאיד, אני אשמח אם תיתן מענה לדברים האלה בסוף ההצגה. ויצמן, בוא נתקדם. תודה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> במעלה הדרך נתקלנו בצרכים לשיפורים טכנולוגיים משמעותיים. בחרתי להציג בפניכם שלושה מהם. המעבר מטופס 830 שהופק על ידי אזרח לממשק ישיר עם צה״ל זו המהפכה הדיגיטלית הגדולה ביותר באגף לדעתי. מרבית הבקשות לכלי ירייה לפני התהליך הזה דרשו מהאזרחים לבקש טופס 830. זה טופס אישור מהלך שירות צבאי משלטונות צה״ל, שמעיד גם על הדרגה, גם על תפקידים, גם על - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תעודת לוחם. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> תעודת לוחם וכן הלאה. ציינתי את זה בוועדות אצלך, אדוני, שנתקלנו בלא מעט זיופים של אותו טופס, והממשק הכחיד את זה לחלוטין. היום, כל פרמטר צבאי שאני צריך לגבי אותו אזרח מתקבל על ידי הממשק. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> האזרח מבקש ממך ואתה מבקש מצה״ל? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> ברגע שבן אדם מגיש בקשה והיא נקלטת אצלי, אדוני, אוטומטית זה נשלח לממשק צה״ל ומתקבלות תשובות. לגבי הצגה לאזרח, בעבר, אדוני היושב-ראש, אזרח שהיה מגיש בקשה מקבל בסך הכול שלוש אינדיקציות: בקשתך התקבלה, נדחתה או אושרה. היום יש לנו באזור האישי 11 סטטוסים; יש מסע לאורך הבקשה. אתה יכול לראות שהבקשה שלך מטופלת על ידי גורמי חוץ, ממתינה לראיון, בדיקת תנאי סף, וכן הלאה. ואנחנו מתקדמים בצעדי ענק, וזו גם בשורה משמעותית מאוד, לרישיון לכלי ירייה בארנק הדיגיטלי. אנחנו עובדים בצמוד לישראל דיגיטלית, ואני מקווה שזה יקרה בקרוב. זה יחסוך לנו הרבה מאוד כאב ראש ותלונות של אזרחים שלא מקבלים את הנשקים. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> כמה זמן זה לוקח היום מקצה לקצה, אחרי השיפורים האלו של 830 ושל הסטטוס? אדם הגיש בקשה – מתי יש לו אקדח? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> במסלול ירוק, חבר הכנסת הלוי, במידה ואתה עומד בתנאי סף, בתנאי תבחין, וכל גורמי החוץ שלך ירוקים – יש מצב שאתה יכול לקבל רישיון גם תוך מספר ימים בודדים. היה חשוב לי להציג בפניכם את השיפור המשמעותי, שאני לא נדהמתי ממנו, כי זה היה לי ברור, של דוח מבקר המדינה. בשנת 2024, אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה היה במצב לא טוב. כמובן, אפשר לתרץ מפה ועד מחר – כמעט חצי מיליון בקשות, מספר עובדים, תקציבים – אבל בסוף, את האזרח זה לא מעניין. בשנת 2025 עשינו קפיצת מדרגה משמעותית מאוד: ירדנו מ-1,436 תלונות ל-248, וכמו שאתם יכולים לראות, אנחנו האגף המוביל בשיפור ובשינוי של דוח מבקר המדינה. תיקוני חקיקה – אני אעבור על זה ממש בקצרה, כי זמננו קצר: זה התחיל בהקלות למשרתי מילואים ולמשרתי קבע בתהליך הרענון. מי שלא יודע, כל משרת מילואים פעיל ששירת 30 יום בשלושה חודשים לפני מועד הרענון או החידוש, זכאי להארכה אוטומטית של חצי שנה. לימור דיברה על תיקון חוק הרווחה. הרבה שנים ניסו לעשות את זה, ובמשמרת שלך, אדוני, זה קרה. בנוסף, עשינו חוק שאני ולימור לדעתי הכי גאים בו, וזה חוק הפצועים. חוק הפצועים מדבר על כך שהלוחמים שלנו, הגיבורים שלנו, שנפצעו תוך כדי פעילות מבצעית – כמובן שאין לגביהם דגלונים נפשיים. גם את זה אנחנו מקבלים בממשק. הם עוברים את תנאי הסף והתבחין. כמובן, אחרי זה הם נכנסים למשפחה הרגיל של בדיקת תוצרי בריאות ורופא משפחה וכל מה שצריך, אבל זה המעט שאנחנו יכולים לעשות. הסרנו את מגבלת 20 השנים; טיפלנו בהגבלת הכלים; הרחבנו את תבחין השירות במשטרת ישראל; טיפלנו בכל העוול של - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני לא הבנתי מה הפצועים קיבלו. מה התיקון? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> חייל שנפצע במהלך שירותו הצבאי, לפני תיקון החוק הזה, אדוני, לא היה יכול לגשת אליי עד גיל 27, בגלל שלא היה לו תום שירות חובה תקין על פי החוק. תיקנו את החוק כך שבמהלך שחרורם מצה״ל בכבוד, הם יכולים להגיש בקשה, מה שלא היה בעבר. סידרנו את נושא הקריטריון של תעודת לוחם לפני 1999, שבהתחלה צה״ל לא ידע לספק לנו את המידע הזה; הרחבנו את מקצועות ההדרכה ואת מקצועות הלחימה; וגם טיפלנו בשירות במשטרת ישראל. תזכיר חוק שירותי אבטחה, נגעתי בזה בתחילת דבריי, עבר בוועדת שרים לחקיקה. חוק חשוב מאוד למלחמה בפרוטקשן. אני מקווה מאוד שהחוק הזה יעבור לפחות בקריאה ראשונה, אם לא יותר. החוק הזה נועד, למי שאינו יודע, להעביר את כל הליך רישוי חברות אבטחה ממשרד המשפטים היום לאגף רישוי ופיקוח כלי ירייה, על מנת שתהיה תחנה אחת שמטפלת גם בחימוש, גם בהסדרה וגם ברגולציה. מבחינתנו, אנחנו בשלבים מתקדמים מאוד עם משרד המשפטים, שמשתף פעולה באופן מדהים, ואנחנו מקווים להגיש את החוק הזה לקריאה ראשונה בזמן הקרוב. קצת מספרים לגבי חוק הפצועים: לגבי בקשות פרטיות, כמו שאתם יכולים לראות, אלה אומנם לא מספרים דרמטיים, בטח לא בהיקפים של אגף רישוי ופיקוח כלי ירייה, אבל חשוב לי להזכיר לכם שלפני תיקון החוק הזה אפילו לא הייתם רואים פה אזרח אחד בודד. אתם רואים שהגרפים של ה-"נדחו" גבוהים מאוד. הסיבה העיקרית היא כמובן לא עמידה בתנאי סף ותבחין, אלא דחייה של משרד הבריאות, היות שמדובר בפציעות יחסית די קשות, ועל פי שיקול משרד הבריאות הן לא מאושרות. אלה המספרים של בקשות המאבטחים, זאת אומרת ארגוניים. גם פה אנחנו רואים גרפים לא משמעותיים, אבל אנחנו את שלנו עשינו, ואנחנו כל העת, גם בדיונים אצל יושב-ראש הוועדה, מנסים לטייב את העבודה מול צה״ל וגם מול משרד הבריאות. הבאנו גם את אגף השיקום על מנת שידייק לנו איזה מסמכים אקוטיים למשרד הבריאות לבדיקה, ואנחנו פועלים כל הזמן לשפר את עצמנו. אני מציג בפניכם שקף של ממוצע בקשות בחלוקה לשנים לפני הקדנציה הנוכחית. אתם יכולים להתרשם שב-2019 הוגשו בערך 10,000 בקשות לכלי ירייה פרטי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, יש טעם לפגם בכותרת, תסלח לי, "טרם כניסת השר". << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אני לא מבין למה, אבל זה בסדר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אתה לא מבין למה? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> לא. זו קדנציה. אתה חושב שיש פה איזושהי אג׳נדה פוליטית? << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> כן. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> לא, חברים, יש פה מצב נתון: טרם כניסת השר ולאחר כניסת השר. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> טרם שינוי החקיקה בקביעת התבחינים, אדוני. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אדוני, השינויים היו באוקטובר 2023, לא בכניסת השר. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הכותרת לא ראויה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> חברים, מי שלא מכיר אותי, אני אחדד: אני לא קובע מדיניות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מכירים אותך ומעריכים אותך מאוד. הכותרת לא ראויה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> גברתי, אני מממש מדיניות. אני נתתי מצב נתון לפני ואחרי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, דוד, תמשיך. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> ב-2020 – 8,800 בקשות; ב-2021 – 19,000; ב-2022 – 41,000; בשנת 2023, בסך הכול, בשלושה חודשים - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לפני שבבלי נכנס לתפקיד גם, או אחרי? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. האמת היא שמגיעה מחמאה לבבלי, אבל תמשיך. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> - - התקבלו למעלה מ-320,000 בקשות; בשנת 2024 – 96,000; בשנת 2025 – 72,000; בשנת 2026 עד כה – 27,000. השקף הזה בעיקר נועד, עזבו רגע את תצוגת התכלית, קודם כול כדי להראות גם למקבלי המדיניות אצלנו וגם לי, כסמנכ״ל. אדוני היושב-ראש, החיים שלנו לפני המלחמה ואחרי המלחמה לא ייראו אותו הדבר. מבחינת המספרים של מחזיקי כלי ירייה, תכף אתם תתרשמו מזה, והטיפולים בהם – גם סירובים, דחיות, ביטולים, הכשרות, רענונים – פנינו לתקופה מאתגרת מאוד, ולפיכך היה חשוב גם להציג את זה. אישורים מותנים: מי שלא יודע מה המשמעות של אישור מותנה – זה בעצם שער הכניסה לקבלת רישיון. אחרי שהאזרח עומד בתנאי הסף ותבחין, הוא עובר ראיון אצל אחד מפקידי הרישוי שלי ומקבל אישור מותנה. האישור המותנה הזה, כמשמעותו, מותנה בהכשרה. בשנת 2019 היו כ-7,500 אישורים מותנים; בשנת 2020 – 5,500; בשנת 2021 – 13,000; וב-2022 – 24,000. מי ששואל את עצמו למה הגרפים ב-2022 מעט יותר גבוהים – זה השפעות של שומר החומות. בשנת 2023 ניתנו כ-93,400 אישורים מותנים; בשנת 2024 – 137,000. גם פה, שנת 2024, זה אחרי המלחמה, אבל כמובן העומסים הביאו את המטוטלת לשנת 2024. בשנת 2025 ניתנו כ-38,000 אישורים מותנים; ועד היום בשנת 2026 ניתנו כ-15,000 אישורים מותנים. מספר מחזיקי הרישיונות שנוספו בכל שנה: בשנת 2019 נוספו כ-6,900 אזרחים; בשנת 2020 כמעט 5,000; ב-2021 – 11,000; ובשנת 2022 – 22,000 מחזיקי רישיון נוספו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> חשוב להגיד בעניין הזה שיש פער בין הרישיונות המותנים שניתנו לבין כאלה שמימשו אותם. כלומר, לא כל מי שקיבל רישיון מותנה מימש את הזכות להחזיק. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> יש גם פער עצום לפני. מ-72,000 בקשות ל-38,000, אם ניקח את 2025 – אנשים התחרטו או שזה קשור לתנאי סף? זה פער של 50%. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> לא. זה חשב של 50%. קודם כול, אני אגיד שתי נקודות עקרוניות לגבי מה שאתם אומרים. הפרטו של אגף רישוי ופיקוח כלי הירייה אומנם משתנה מעת לעת, אבל זה בדרך כלל עומד על 60%-40%, זאת אומרת 60% בקשות שנדחות למול 40% שמתקבלות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מה הסטטיסטיקה? למה? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> הסטטיסטיקה היא פשוטה מאוד: כאשר אנשים שהיו זכאים לפני כן יושבים על הגדר – אתה תראה את הגרף של האישורים המותנים עולה בהתאמה. היות שאנשים האלו יודעים שהם עומדים בתנאי הסף והתבחין, הם פשוט חיכו לאיזשהו אירוע מז׳ורי, כגון מלחמת התקומה. אבל יחד עם זאת, אדוני חבר הכנסת, מלחמת התקומה הביאה לעשרות אלפים של אנשים, ואפילו יותר מזה, שפשוט לא ראו שום אפשרות אחרת והגישו בקשה לרישום ופיקוח כלי ירייה, למרות שהם אינם עומדים בתנאי תבחין, אינם עומדים בתנאי סף, ולכן הנושא הזה. לגבי שאלתך, יושב-ראש הוועדה, כן, יש לנו עשרות אלפים שקיבלו מאיתנו אישורים מותנים, בחרו שלא לממש את אותו אישור מותנה מסיבותיהם הם – או, מה שנקרא, הדם נרגע, או משיקולים כלכליים או משפחתיים כאלה ואחרים. בשנת 2023 נוספו כ-135,000 אזרחים בעלי רישיונות; בשנת 2024 – כ-44,000; בשנת 2025 – 23,000; ועד כה כ-13,000 רישיונות חדשים. זה שקף דרמטי מאוד: בסוף שנת 2022 – כ-155,000 מחזיקי רישיונות במדינת ישראל; בשנת 2023 אנחנו עם 217,000; בשנת 2024 אנחנו כבר עם 321,000; ב-2025 – 342,000; והיום אנחנו עם 350,000 מחזיקי רישיון. חברים, עם כל הגרפים שאתם רואים, אנחנו עדיין נמוכים משמעותית ביחס למדינות ה-OECD. כל אחד ייקח את זה לאיזה כיוון שהוא רוצה, אבל למעלה מהכפלנו את סך מחזיקי כלי הירייה במדינת ישראל. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רובם זה לא אנשים שנדחו – זה מה שאתה אומר בעצם. כלומר, נניח, אם זה 60%-40%, כמו שאתה אומר, במקום 350,000 יכלו להיות 600,000, לצורך העניין, אבל זה לא בגלל שהם נדחו. הסטטיסטיקה היא קטנה בהקשר הזה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> נכון. קצת נתונים לגבי נשים: משנת 2018 עד סוף 2022 הוגשו כ-8,100 בקשות לכלי ירייה על ידי נשים; בתחילת 2023 הוגשו למעלה מ-11,000 בקשות. לגבי מחזיקות רישיון פרטי וארגוני במדינת ישראל, יש לנו הבדל עצום בין סוף שנת 2022, שעמד על כ-8,300 נשים, לעומת 29,000 נשים היום. אתם יכולים לראות את חלוקת התבחינים מבחינת הנשים. כמובן, התבחין הגדול ביותר זה מגורים, לאחריו כוחות ועוד תבחינים קטנים אחרים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה הפער בין נשים מחזיקות נשק לבין גברים? כמה גברים? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> בסך הכול 350,000. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> 320,000 גברים ו-30,000 נשים. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> מחזיקות היום – זה גם פרטי וגם ארגוני – 29,000, אבל שימו לב שבנשים גם מעורבות פה המאבטחות. לגבי פילוח תבחינים – אדוני היושב-ראש, זה שקף חשוב מאוד עבורך, כיושב-ראש הוועדה – בשנת 2022, התבחין המוביל במדינת ישראל היה הוראות מעבר. זה תבחין של דין רציפות למי שהחזיק ברישיון למעלה מ-10 שנים. שירות בכוחות ביטחון היה תבחין יחסית קטנטן, חברים – כרבע מסך מחזיקי הרישיון. לדעתי זה השקף שמעיד בעצם על מימוש המדיניות שהונהגה לי על ידי השר. במסגרת שינויי החקיקה, הגדלנו באופן משמעותי את תבחין שירות בכוחות ביטחון, כך שמרבית נושאי כלי הירייה במדינת ישראל הם אנשים מיומנים, מוכשרים, אנשים שמהווים מכפיל כוח במרחב הציבורי, ואלה בדיוק האנשים שאני רוצה שיישאו נשק. היום הם למעלה מ-50% מסך מחזיקי הרישיון. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, דוד, סליחה, אני עוצרת אותך כי קשה לי לשמוע את מה שאתה אומר, כי יש פה כמה נדבכים. נכון אולי שבמסגרת שישראל נקלעה עליה כן חשוב ונכון להגדיל את הביטחון גם במרחב הציבורי, שאגב, זו שאלה אם זה תפקידם של האזרחים או תפקידה של המדינה. בוודאי שזה תפקידה של המדינה לדאוג לכך שהחיים שלנו יהיו ביטוחים בחוץ. אני לא מתכוונת בשום שלב בכלל להתנהל עם כלי נשק לידי. זה לא תפקידי. אתה מדבר על הביטחון בחוץ, אבל יש גם את החיים בפנים, בספירה הביתית, וככל שאתה אומר שהביטחון בחוץ עולה – אני אומרת לך, הגרף של הביטחון בתוך הבית יורד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> איזה ביטחון? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וגם בחוץ הוא לא עולה. זו גם הערה נכונה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני חושב שאזרחי ישראל מרגישים היום יותר בטוחים? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, יש פה רגל שלמה שאנחנו לא מדברים עליה, שככל שהרחובות מוצפים בכלי נשק, וככל שמאבטחים חוזרים הביתה עם כלי נשק – אני, באופן אישי, מקבלת הרבה פניות מנשים. הוא הולך להוציא רישיון לנשק וחוזר הביתה עם הנשק על השולחן. הן מפוחדות, הן לא מדברות. הן מאושפזות במחלקות עם חבלות חמורות שעדיין לא מגיעות לירי. עצם זה שכלי הנשק נמצא בבית – מאיים עליהן מאוד, ואני לא מצליחה לקבל תשובות מהרווחה לגבי מה עושים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה לא דיון של הרווחה עכשיו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> צריך להחזיק את שתי הרגליים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מבין מה את אומרת. את מבינה גם מה הצעדים שאנחנו ניסינו לעשות. לא הצלחנו להתגבר עליהם, אבל בואי ננסה כן להתגבר על הרווחה ביחד. כרגע אני רוצה שנראה את הנתונים. מה בסך הכול דוד בא ואומר? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> שהרחובות מוצפים בנשק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שכמות הנשק שהופעלה בסופו של דבר כדי לסכל פיגועים במדינת ישראל – הצילה חיים. זה מה שהוא אומר בצורה ברורה מאוד. בבקשה, דוד, תמשיך. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> רגע, בהקשר של שירות כוחות הביטחון, אם יורשה לי רק, דוד, למה בעצם נמנעת מחייל סדיר קבלת רישיון כמו חייל מילואים ששירת בכוחות הביטחון? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> למה חייל סדיר שהוא בסדיר לא יכול לקבל? << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> שהוא בסדיר, כן. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> בגלל החוק. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> למה? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> זה בגלל החוק. הוא חייב לסיים. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> מה דעתך על זה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, דוד, בואו נתקדם. תודה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אדוני היושב-ראש, אם יותר לי רגע שנייה לתת התייחסות קטנה לחברת הכנסת עדי, אני רק רוצה להציג בפניך כמה נתונים כדי שאולי תכירי את התמונה המלאה. יש לי ממוצע של כ-5,000 צווי בית משפט שמוגשים לי או לאיסור נשיאת נשק או לביטול רישיונות הנשק, שמטופלים תוך 24 שעות. בשנת 2024 היו 35 נשים שנרצחו. 12 מתוך הנשים האלה נרצחו בנשק חם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> ברישיון? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אני מיד אמשיך את המשפט. אפס נשק ברישיון. בשנת 2025 נרצחו, גברתי, 46 נשים, מתוכן 24 נשים בנשק חם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> 17 לא ברישיון. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> 21 בנשק לא חוקי. אחת נרצחה על ידי הגרוש שהיה מאבטח, נשק מוסדי; אחת נרצחה על ידי בעלה שהתאבד ושהחזיק בתבחין מגורים ביישוב זכאי; וגברת, אם אני לא טועה, ששמה רווית נחמד ז"ל, נרצחה על ידי בן זוגה לשעבר שהחזיק בכלי ברישיון מהוראות מעבר משנת 1990. בשנת 2026 נרצחו עד כה 12 נשים – 10 נשים נרצחו בנשק חם, ואפס מנשק ברישיון. אני ממשיך בסקירה שלי, ברשותכם. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> רגע, גם ילדים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זה נכון, שישה ילדים נרצחו גם. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> בנשק לא חוקי, גברתי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש זליגה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אני ממשיך. עד שנת 2023 היו כ-588 יישובים זכאים. היום אנחנו עומדים על 768 יישובים. אני רק רוצה לחדד: בתוך הרשימה הזאת נמצאים גם יישובים קטנים שהמועצה האזורית שלהם מוכרת. לכן, כאשר אני מכריז על מועצה אזורית שמונה 23 יישובים, למשל – אתם מבינים שלא מדובר ביישוב אחד זכאי, אלא ב-23 יישובים. קצת מספרים: בשנת 2019 ו-2020 לא הוכרזו יישובים זכאים במדינת ישראל; בשנת 2021 הוכרזו שישה יישובים; בשנת 2022 לא הוכרזו יישובים; בשנת 2023 הוכרזו 23 יישובים; בשנת 2024 – 21 יישובים; בשנת 2025 – 80 יישובים; ובשנת 2026 – 100 יישובים. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> 100 יישובים חדשים? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> יישובים חדשים, כן, אדוני. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> רגע לפני כן, אדוני, אני מבקש התייחסות, מכיוון שאתה הגעת לשקפים של השאלות שלי. דבר ראשון, מדוע הרשימה לא מוצגת לחברי הכנסת בדיון חסוי, למרות קביעת הוועדה? דבר שני, איך אפשר לגשר בין האמירה שלכם שהרשימה מסווגת, לבין ההודעות שיוצאות מהמשרד - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כבר שאלת את השאלות האלה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> לא קיבלתי תשובה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גם לא תקבל ממנו תשובה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> למה אני לא אקבל תשובה ממנו? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כי הוא לא הסמכות ליישובים. הוא לא אחראי על היישובים. השר אחראי על זה, ואני אדאג שהתשובות יגיעו אליך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, הסמנכ״ל שאחראי זה לא יכול לעשות את זה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, הוא לא יכול. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני לא אקבל תשובה היום על שאלה שנשאלת שנתיים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יכול להיות שתקבל אותה עוד היום. בבקשה, דוד, תמשיך. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> צביקה, ברצינות, אנחנו מבקשים שנתיים. גם על השאלה אם יש נוהל. אפשר לדעת האם יש נוהל עם קריטריונים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש נוהל. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אפשר לראות אותו? מתי? ב-17 ביולי? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כשאני אקבל אותו – גם אתה תקבל אותו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, זה נשמע לך הגיוני? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כשאני אקבל אותו – גם אתה תקבל אותו. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> את רשימת היישובים יש לך, אדוני? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אין לך את רשימת היישובים בוועדה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש לך את רשימת היישובים. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> לא, יש למשרד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין לי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אם כך, למה אתה מסכים להמשיך כל הזמן לאשר תקנות? אפשר לקבל את הרשימה? << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אנחנו נקבל את זה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> איזה "נקבל את זה"? מצפצפים על הכנסת ועל הוועדה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. דוד, בבקשה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אין בעיה. אני רק רוצה לענות למשהו שהוא באמת עדיין בתחום אחריותי לחבר הכנסת קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> זו הזכות שלנו והחובה. אדוני היועץ המשפטי, אני צריך ללכת לבג״ץ כדי לבקש פה רשימה? זה נשמע הגיוני? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> מבחינת התקנון – ואדוני מכיר את זה, זה היה גם בדיונים הקודמים – יש את הסמכויות שקבועות בסעיפים 123–127 לתקנון הכנסת, שעוסקים בנושא של מסירת מידע וזימון נציגים לוועדה. כמו שנאמר כאן, גם על ידי חבר הכנסת הלוי וגם על ידי חבר הכנסת קריב, קבלת מידע על ידי נציגים שמגיעים לוועדה זה כלי משמעותי מאוד. בלי זה לא ניתן לעשות עבודה פרלמנטרית בצורה ראויה. גם היועצת המשפטית לכנסת עמדה על זה. יש את האפשרות להעביר מידע בסייגים, שזה סעיף 124 לתקנון, ששם גם נקבע שאם המידע הוא חסוי, אם יש כל מיני סייגים כאלה ואחרים – אני לא הולך להיכנס לכל מה שקבוע בתוך הוראת התקנון – ניתן להעביר את זה או בתנאים – או שהושמטו חלקים, או שזה יהיה דיון חסוי, או שהפרוטוקול חסוי – או שהמידע יועבר רק ליו"ר הוועדה. לפי מה שאני יודע, היו פה בקשות בעבר של הוועדה לגבי הנושא הזה, והתקבלו תשובות. יש גם אפשרות להפעיל סנקציה באמצעות סעיף 127, וזה כמובן כרוך באישור של יו"ר הכנסת. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אדוני, אני רוצה לשאול את אדוני היועמ״ש, מכיוון שאני לא נתקלתי בתופעה דומה באף ועדה של הכנסת למשך הזמן הזה: מתי, מבחינה משפטית, אתם תקומו ותאמרו שבהיעדר המידע הזה, שמשבש את עבודת חברי הוועדה, זה לא חוקי להמשיך לאשר תקנות? הטענה שלי היא שיש תנאי מקדים ליכולת לאשר תקנות. זו תחיקה, אני מזכיר, זה אפילו לא חקיקה, בסדר? התנאי המקדים הוא שיהיה מידע. לא תמיד כל המידע בידינו, אבל אני שואל את אדוני, מבחינה משפטית, האם במצב שבו משרד ממשלתי לא מעביר מידע במשך שנתיים, למרות בקשות היושב-ראש, החוזרות ונשנות, לא קמה כאן טענה משפטית שאי-אפשר יותר לאשר תחיקה של המשרד? להודיע לחברים היקרים כאן: "חברי כנסת צריכים לאשר תחיקה כשיש להם את המידע הבסיסי"? הרבה פעמים אין את כל המידע, אבל יש 80% מהמידע. פה יש הסתרה מתמשכת של שנתיים, ואני טוען טענה משפטית שבמצב הזה, אסור לוועדה לאשר יותר את התחיקה. אני מבקש חוות דעת משפטית על זה. די, מספיק. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. ביקשת ותקבל. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני מבקש שתצא חוות דעת משפטית שתאמר שאסור לאשר יותר תחיקה בנושא רישוי נשק עד שיהיה תמיד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גלעד, הובן. דוד, בבקשה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> שקף אחרון, ואחרי זה, כמובן, שאלות והבהרות. ב-05 ביוני 2025, כמו שלימור אמרה, תוקן חוק כלי ירייה, כך שעובד סוציאלי יכול לבקש מידע מאגף רישוי פיקוח כלי ירייה גם לגבי מבקשי רישיונות ולא רק לגבי מחזיקי רישיונות, וגם הורחבה הסמכות לגבי בן משפחה. יש פה עוד משהו שלא מדברים עליו, אבל גם הוא משמעותי מאוד: משרד הרווחה יכול לבקש מידע גם משאר רשויות רישוי עצמאיות – קרי צה״ל, משטרה, שב״ס ומשמר הכנסת. הם אומנם קטנים ממני, אבל עדיין זה חשוב מאוד. בעקבות אותו תיקון גם הוקם ממשק דיגיטלי בינינו לבין משרד הרווחה, שדרכו מועברות הבקשות לקבל את המידע מסאיד. בשנת 2025, כמו שאתם יודעים, הועברו ארבעה דיווחים שבגינם נתפסו הנשקים, ובשנת 2026 עד כה – כשבעה. לגבי הקמת הממשק "על מלא", כמו שציינת, גברתי, את התשובות תצטרכי לקבל ממשרד הרווחה. אני אחדד: גם לפני תיקון החקיקה, אנחנו הצענו באופן מלא ויזום שאנחנו נקים ממשק כמו משטרת ישראל ומשרד הבריאות, כמובן בכפוף להעמדת תקציבים ומשאבים על ידי משרד הרווחה, אבל נענינו בסירוב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> למה על ידי משרד הרווחה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. מכובדיי השותפים הנוספים, זה הזמן. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> שאלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. רק תציגי את עצמך. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> עו״ד מאירה בסוק מנעמ״ת. רציתי לשאול לגבי טופס 830 מהצבא. האם אחת הרובריקות שלו היא האם החייל שוחרר בלי התאמה? זאת אומרת, דברים שקשורים לזה שהוא לא יכול לקבל נשק. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> כן, גברתי. יש לנו פרמטר של סיבת שחרור – אי-התאמה, מצב נפשי. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> מתייחסים לזה? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> בוודאי. דרך אגב, גברתי, חלק מתיקון הפצועים מחייב בחקיקה לקבל מידע נפשי לגבי אותו מבקש, ויש לנו דגלון שצה״ל מראים לנו במידת הצורך. << אורח >> מאירה בסוק: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> תודה רבה, כבוד היושב-ראש. שמי לילי בן עמי, ואני מייצגת גם משפחות שכולות. אחותי, מיכל סלה, נרצחה על ידי בן הזוג שלה ב-2019, ואני מלווה הרבה מאוד משפחות שכולות, כולל את המשפחה של ליה מלכה, שנרצחה ביום חמישי האחרון. הבן זוג שלה נעצר בחשד לרצח. הוא הטמין מטען חבלה של חצי קילו ברכב באיילון בצוהרי היום. היום יש לה יום הולדת. היא בת 36 היום. המשפחה שלה מרוסקת. הם יושבים שבעה עכשיו בבת ים ברחוב דמארי 4, והם ישמחו מאוד שהציבור יבוא לנחם אותם. גם אתם. אני רוצה לדבר בשמם, כי הם משפחה אחר משפחה. אני מלווה את המשפחות האלה, ובאמת אין לנו אוויר. אני שמחה מאוד שהצגת כאן את הנתונים, כי באמת חיכינו להם והיום קיבלנו אותם. הצגת נתונים על 2024 ו-2025, ואנחנו עוקבות גם אחר נתונים של 2026. אני רוצה לדבר על סער מלמד, בן שש, שאבא שלו ירה בו למוות בנשק ברישיון שהיה של הסבא, ואני מלווה את האימא השכולה. כבוד היושב-ראש צביקה פוגל, אנחנו נפגשים בוועדות האלה. אני יודעת שביטחון אישי וביטחון של נשים וילדים זה בנפשך, ואתה איש ביטחון. וכאיש ביטחון לאומי ולוחמה בטרור, אתה גם יודע שנתונים זה א'-ב׳ כדי לסכל פיגוע, כדי לבנות תוכניות פעולה. עד היום, שנתיים וחצי מהרפורמה, אנחנו מבקשות נתונים והם לא הוצגו. הנתונים שהוא עכשיו הציג – זו הפעם הראשונה שהם מוצגים. אין שום דוח שפורסם לציבור, אגב. אנחנו ארגון שמלווה את המשפחות, והן שואלות אותנו שאלות קשות. ולא רק זה. בפורום מיכל סלה, יחד עם משרד הרווחה – יושב פה סאיד תלי – אנחנו מעניקים הגנה ל-1,000 נשים מאוימות, ועוד 4,000 ילדות וילדים בסיכון, כולם מוכרים על ידי המדינה, וזה הכול אלימות במשפחה. אנחנו מעניקות להם חברות אבטחה, כלבי הגנה. אנחנו טיפלנו בשנה האחרונה ב-7,500 פניות. אנחנו בשטח והן פונות אלינו, ואנחנו פונות אליכם בשאלות, ולצערי אנחנו לא מקבלות תשובות. אני רוצה להגיד: קודם כול – נתונים. אין נתונים. עכשיו זו הפעם הראשונה שבה הוצגו נתונים. עברו שנתיים וחצי עברו מהרפורמה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עמית, אל תפריעו. תנו לה רגע לסיים. לילי מלווה אותי פה בכל הדיונים, באמת ייאמר לזכותה, והיא רצתה תמיד את הנתונים. אומנם זה קצת מאוחר, אבל קיבלת. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> לא, אני רק רוצה לשאול אותה - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אתן לך לשאול אותה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> בסדר, ויתרתי על השאלה. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> אני אשמח לדבר איתך, כבוד חבר הכנסת, אבל רק אני אסיים מה שרציתי להגיד. תודה. אני רוצה לדבר על הנזק המשני, ואני אגיד מה הנתונים שאנחנו באמת מודדות, שזה גם משתלב עם הנתונים שאתה הצגת. אנחנו לקחנו את השנתיים וחצי האחרונות והשווינו אותן לשנתיים וחצי לפני הרפורמה. אנחנו רואות עלייה של 40% ברצח בתוך הבית, ואנחנו רואות עלייה של 155% ברצח באמצעות נשק. אני מדברת על 72 הנרצחים והנרצחות –65 מתוכם הן נשים. כלומר, זה סיפור של נשים. הרוב המוחלט זה נשים מתוך נרצחות ונרצחים במשפחה. יש לנו את הארבעה שנרצחו ברישיון, שלושת השמות שאתה אמרת, והרביעי זה הילד, סער מלמד. אני חייבת להגיד שעד היום, בכל פעם שיש רצח בנשק, לא מפורסם האם זה נשק ברישיון או לא. הנתונים שלנו יש הם מהמשפחות. לא מפורסם באיזה תאריך התקבל הנשק, והאם זה לפני הרפורמה או לא הרפורמה. בואו נפרסם את הנתונים, כי כמו שאמרנו, כדי להציל חיים – צריך את הדאטה הזה. נתון נוסף שעד היום לא נחשף זה כמה נשקים ברישיון נגנבו מבתים פרטיים ושימשו לפשע. אנחנו צריכים לבדוק את הנזק ההיקפי וכך להציל ביחד חיים, כי זה באמת של כולנו. כולנו באותו הצד, כולנו באותו המקום. אפשר להציל חיים. הנחנו לכם על השולחן מסמך עם הצעות לפתרון. אנחנו לא נגד נשק – נשק מציל חיים, אבל צריך לוודא שנשק לא יגיע לידיים הלא-נכונות. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך, לילי. תודה על כל העבודה הנהדרת שאת עושה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה, לילי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וגם אם לא תמיד אנחנו רואים את הדברים עין בעין, אנחנו עדיין פועלים תחת אותו אינטרס. תודה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> היושב-ראש, יש תשובה למה שהיא אמרה? האם יש לביטחון לאומי נתונים על נשקים שנגנבים? יש לזה נתון? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש לכם משהו, משטרה או אלון? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> על היקפי הזליגה, למעשה, שגונבים נשק חוקי או לא חוקי? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> גברתי, נשק לא חוקי הוא לא באחריותי ולא בתחום סמכותי. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> זאת לא השאלה. יש לכם נתונים על הזליגה מנשקים חוקיים שגונבים אותם? << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> נשקים חוקיים שלי שדווחו כנגנבו? אני יכול לספק לוועדה, בטח. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נשמח. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> אין בעיה, אנחנו נביא את המידע הזה, גברתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אלון, יש לך על זה משהו? << אורח >> אלון קסוס: << אורח >> לא, אדוני, זה בתחום החם, אני מצטער. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תנסו להביא לי את הנתון הזה, חשוב שנפרסם אותו. זאת הערה נכונה מאוד. בבקשה, גברתי. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> תודה רבה, אדוני. רחלי סונגו משדולת הנשים בישראל. אדוני, היום במדינת ישראל קל יותר להשיג רישיון לנשק מאשר צו הגנה עם פיקוח אלקטרוני. הנתונים שהציגו פה מראים שבתוך שלוש שנים חולקו יותר רישיונות לנשק מאשר בכמעט 80 שנה. זה מטורף. אנחנו נמצאים פה כל שבועיים לדון בהצעת חוק שמבקשת להרחיב עוד ועוד, ואני אומרת: מתי נדון פה בהצעות חוק שמבקשות להגן על הנשים ועל הילדים ועל המשפחות מכלי נשק שמגיעים לידיים לא נכונות? אני מסכימה עם כל מה שאמרה פה לילי: נשק יכול להציל חיים, אבל נשק בידיים לא נכונות – יכול להרוג. וזה לא רק הנושא של רצח; אנחנו מקבלים פניות מנשים שמספרות שהן מפחדות. ברגע שיש נשק בבית ויש דינמיקה של אלימות, או אפילו דינמיקה של איומים – זה פחד מוות לאותן נשים, זה פחד מוות לגבי הילדים שלהן, ולא תמיד המשטרה מעורבת. 44% ממקרי הרצח בשנת 2025 היו מוכרים לרווחה או למשטרה. סאיד, הנושא של ממשק משותף בין הרווחה לבין אגף כלי ירייה הוא דבר כל כך חשוב, ואני באמת מברכת את אגף כלי ירייה על כך שאתם נלחמים על זה, אבל זה אמור להגיע ממשרד הרווחה. קודם כול, אני רוצה להגיד לסאיד, באמת, כל הכבוד על העבודה האישית שאתה עושה. אנחנו יודעות כמה אתה עובד על זה קשה, ואני יודעת שזה גם לא אתה אישית, אבל זה לא הגיוני. אם יש אישה שמוכרת באלומה – למה לא לסמן שבעלה לא יכול לקבל נשק? אנשים שאתם יודעים שיש דיווחים על כך שהם אלימים – תסמנו את זה, וכמו שנאמר, אחרי זה אגף כלי ירי יחליט מה הוא עושה. אי-אפשר להגיד רק בדיעבד, כי עם כל הכבוד, ארבעה מקרים בשנת 2025 ושבעה בשנת 2026 – זו לא המציאות. עוד נושא, לגבי הסיפור של הרישיון של הרופא: כמעט כל רופא יכול לאשר להוציא נשק. למה לא מגבילים את זה רק לרופא משפחה? גם בטופס עצמו, אין שום מקום שהוא יכול לסמן "אלימות במשפחה". גם אם הוא יודע, אין מקום שהוא יכול לסמן. זה רק פסיכיאטרי. למה לא להוסיף גם את הנושא של אלימות במשפחה? אולי הוא לא רוצה מול הבן אדם, אז למה לא להוסיף שהוא יכול לפנות אחר כך ולהגיד? למה לא לעדכן את הטופס? אני מבקשת, אדוני, שאנחנו נעשה פה דיון רלוונטי רק על הנושאים האלה. זה לא הגיוני. הצלחה של רפורמה בכלי נשק היא לא רק איך אנחנו מחלקים לכמה שיותר יישובים, אלא מה אנחנו עושים כדי להגן על אנשים כך שהנשק לא הגיע לידיים הלא נכונות. ואת ההשלכות של הרפורמה הזאת – אנחנו נראה שנים קדימה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רחלי, תרשמי לי את הדברים האלה, ואנחנו נקיים דיון על הדברים האלה. << אורח >> רחלי סונגו: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כולל ההצעות. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני מבקש להתייחס. << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> אני גם אשמח להגיד כמה מילים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אודליה, בבקשה. << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> תודה. זה יהיה קו מחשבה קצת אחר. קודם כול, תודה ליושב-הראש. חברי הכנסת הנכבדים, שמי עו״ד אודליה קדמי, אני חברת מועצה בזיכרון, יזמת חברתית. לאחרונה הצטרפתי גם למערך האקטיביזם של תמיר דורטל בעל המשמעות, ונייר עמדה מטעמנו הוגש או מוגש לוועדה. אני יושבת פה נרגשת כשאני רואה את הנתונים, ואני רוצה לנצל את הבמה כדי להצדיע לשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ולך, כבוד היושב-ראש, על כך שקידמתם בנחישות את הרפורמה החשובה הזאת, וגם למשרד לביטחון לאומי, לסמנכ״ל המשרד ולכל עובדי אגף כלי הירייה, על יישום מדיניות השר והוועדה בצורה שמהווה דוגמה ומופת למשרד ממשלתי. בזכותכם, במקום להמשיך לדבר במונחים של תחושות ביטחון ורגשות למיניהם – הענקתם לאזרחי ישראל ביטחון של ממש, כזה שאי-אפשר להתווכח איתו. הביטחון האישי הוא מרכיב מרכזי בחוסנה הלאומי של מדינה, ולאזרחי ישראל מגיע להיות בטוחים בארצם. אני רוצה גם, כאזרחית חמושה, להצדיע ל-360,000 אזרחים חמושים במדינת ישראל היום. אגב, זה נשמע הרבה, אבל אתם יודעים כמה זה מאוכלוסיית ישראל? זה בסך הכול 5%. זה הכול. זה לא כזה הרבה. 5% חמושים שקיבלו על עצמם את הזכות והחובה להפוך למכפיל כוח משמעותי במרחב הציבורי. ובמעשה האצילי הזה אנחנו מקיימים את ההבטחה שהבטחנו לעמנו – שלעולם לא עוד. אם רק היו לנו אחוזי ההתחמשות האלה בעוטף ב-07 באוקטובר, כנראה שהכול היה נראה אחרת. אני רוצה להדגיש בחיוב שביחס לכמות החמושים, מספר אירועי התאונות והשימוש הפסול בנשק ברישיון חוקי שואף לאפס. מה שכתבתם פה במסמך, עלייה מבהילה של 600% ברצח נשים יהודיות – אין לי מושג מאיפה אתם מביאים את הנתונים האלה. דיברנו על שני מקרים של רצח ברישיון עם נשק ברישיון בשלוש השנים האחרונות. כשמסתכלים על הסטטיסטיקה, הסיכוי של אישה להירצח על ידי נושא נשק חוקי היום בישראל עומד על 0.00001%. על זה אנחנו מדברים. זה הסיכון שאתן מדברות עליו. << דובר >> קריאה: << דובר >> את מבינה שאלה חיים שלמים? << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> זה לא משנה. אני אסיים ואז את תגיבי, סליחה. אני רוצה להגיד שאפו לאזרחים החמושים - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני היושב-ראש, נאמרים פה דברים בבורות מוחלטת לגבי רצח נשים. אם לא מכירים את התחום – אפשר לא לדבר, אבל אי-אפשר לדבר דברים לא נכונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חברת הכנסת עדי עזוז. אודליה, בבקשה. << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> אני כמובן מבחינה בין נשק ברישיון פרטי לנשק מוסדי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> סליחה רגע, אודליה. אני לא עצרתי אף אחד מלומר את דברו. לא התווכחתי עם אף אחד, חוץ מדוד ויצמן, שיש לי איתו מערכת יחסים הרבה יותר מקצועית, על הנתונים שהוא מביא. כל אחד שיביא איזה נתונים שהוא רוצה. אני לא אחראי לטיב הנתונים – אני אחראי לטיב הנתונים שדוד מביא. << אורח >> אודליה קדמי: << אורח >> זה תואם את הנתונים שהוצגו כאן. אני רוצה להגיד שאפו לאזרחים החמושים שמוכנים לחרף את חייהם בכל רגע. הם מתנהלים בצורה שקולה. הם מבינים את כובד האחריות. אין עוד מדינה בעולם שיכולה להציג נתונים כאלה בשום מקום אחר. ואני קוראת מפה לחברי הכנסת להרים את הכפפה, ואני אשמח לסייע, ולהרים שדולה למען האזרח החמוש לשמירה על זכויותיו. אני חושבת שכל אזרח שקופץ לזירת פיגוע צריך לקבל צל"ש על כך שהוא הציל חיים של מאות בני אדם. רק הצעות בעקבות הרפורמה, דברים שאני חושבת שצריך לטפל בהם, כי הסכנה עדיין אורבת. יושבים פה ומדברים על איך מגבילים, בעוד שאני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב על איך מרחיבים יותר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תעבירי לי את זה. תודה. חבר הכנסת גלעד קריב, לפני שאתה הולך, רצית לומר משפט. בבקשה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה על הדברים. לא אחזור על מה שאמרתי. אני אעביר לך בכתב את הדרישה שלי לעצירת אישור התקנות עד קבלת המידע. אני רוצה לומר את הדבר הבא: המציאות שבה קיים ממשק למול המשטרה וקיים ממשק למול משרד הבריאות, אבל לא קיים ממשק למול משרד הרווחה – היא בלתי נסבלת, נקודה. אין שתי ממשלות במדינת ישראל, יש רשות מבצעת אחת ויש ממשלה אחת, ואם יש ממשק למול משרד הבריאות – יכול להיות ממשק למול משרד הרווחה. ואתם צריכים לדאוג – אני מסתכל על נציגי משרד הרווחה ועל נציגי משרד בל"מ – להביא את העניין למיצוי ולהכרעה. ואם צריך פה התערבות של ממלאת מקום מנכ״ל משרד ראש הממשלה, של מזכיר הממשלה או של כל גורם אחר – יש ראש אגף חברה במשרד ראש הממשלה. זה אגף שאמור לקחת משרדים שיש ביניהם מחלוקת ולמצות את הדיון. לא יכול להיות שבשירותי הרווחה של מדינת ישראל יש דגל אדום סביב אדם מסוים כחשוד בעבירות אלימות, או נמצא במצב שיש בו סכנה עצמית, וכשאתם מקבלים בקשת רישיון – הדגל הזה לא מופיע. ופה אני קורא לכם - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני ארים את זה יחד איתך. לחלוטין. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אני רוצה לבקש ממך, אדוני, יש ויכוח אידיאולוגי גדול על מגבלות תפוצת הנשק – בוא נשים אותו רגע בצד. אם תתקיים פה סדרת דיוני מעקב אחת לשבועיים, של שעה, רק על העניין הזה – אני מוכן לבוא גם בימים לא של כנסת ונפתור את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> קיבלתי. תודה, גלעד. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> תודה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אדוני, אני יכולה לומר שתי מילים? אני צריכה לצאת לוועדת החינוך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה. בהמשך לדברים שנאמרו – תודה רבה על הצגת הדברים – וגם למה שאמרה פה הגברת אודליה, אני אשמח לתשובות שלכם – אם יש לכם עכשיו, ואם לא, להעביר לוועדה – על כמה אירועי פח״ע נמנעו על ידי אזרחים מאז הרפורמה בהשוואה לתקופה המקבילה לפני כן, כמה אירועי דו"צ היו לכם בעקבות נשק חוקי, וכמה מתאבדים בנשק מורשה יש לנו מאז הרפורמה. << אורח >> דוד ויצמן: << אורח >> ביקשת גם גנבות, ואנחנו נספק. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון. נשמח לארבעה האלה. אני לא אחזור על הדברים שאמר חברי גלעד קריב, אלא אמרתי אותם גם קודם וגם אני מצטרפת. אני רק אגיד דבר אחד נוסף לך, אדוני היושב-ראש: בשבוע שעבר, כשמשרד הרווחה לא תמך בהצעת החוק שלי – שזה בדיוק מה שגלעד אמר עכשיו, וגם אני והיושב-ראש אמרנו – מי שעלה לנמק את זה היה השר עמיחי אליהו. הוא עלה לפודיום, אמר: "הממשלה מתנגדת", וירד. הוא אפילו לא פירט. זה היה, בעיניי, ממש עלבון לנשים ולנושא. ומאחר וזה שר במפלגתך, אני באמת מבקשת שהוועדה לפחות תרים את הכפפה ותיתן תשובות. בסוף, זה לא פרטי של עדי או של גלעד או של צביקה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. נרים את זה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, עדי. בבקשה, גברתי. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> שלום. ורדית אבידן, מנהלת המערך המשפטי-טיפולי בוויצ"ו. שלום לכולם, תודה שהזמנתם אותנו. אני רוצה להגיד כמה מילים. לא אחזור על הדברים שנאמרו. אני תומכת, כמובן, בכל מה שחברותיי בארגוני הנשים אמרו, והגברת עדי עזוז. על הפסקת האש בגבולות המדינה אחראית המדינה, אבל גם על הפסקת האש בתוך הבית אחראית המדינה. אלה שני דברים שעומדים זה לצד זה. לא אחד פחות יותר מהשני. אלה עדיין אזרחים ואזרחיות. אני חושבת שאנחנו צריכים וצריכות לעבוד יחד. אנחנו לא נגדך, אין נגד אחד השני; זו עבודה משותפת, כי ההגנה היא על אזרחים ואזרחיות. זה דבר ראשון. אני רוצה להגיד לכם, מהנתונים של ויצ"ו, שמקבלת עשרות פניות בשבוע של נשים שנמצאות במצבי אלימות, אנחנו רואות תופעה שהיא שונה ממה שאנחנו מכירות. תופעה שאני קוראת לה "אלימות תגובתית", וצריך לקחת את זה בחשבון בכל דיון שיש בהקשר של החוק הזה. אלימות תגובתית היא תופעה של אנשים שחוזרים מהמילואים עם התקפי זעם, עם קושי, עם פחד ולחץ, ומוציאים את זה, כן, על המשפחה, ובעיקר על הנשים שלהם. והנשים שלהם, בגלל שמדובר באנשי מילואים שלחמו, מרגישות שהן צריכות להכיל את זה. האנשים האלה חוזרים עם כלי נשק, עם רובים, אם זה מהצבא או אם זה מה שהם קיבלו, וצריך לקחת את הסוגייה החדשה הזאת בחשבון בכל דיון של החוק הזה, כי זה משהו שלא היה קודם, לפני 2023. זה משהו שהוא חדש. אין בעיה, אנחנו נשמח להעביר לכם נתונים על העניין כדי שתיקחו את זה בחשבון, אבל חלק מההידוק של הקריטריונים הוא לא בשביל שלא תהיה הגנה למדינת ישראל. ושוב, אני יוצאת מנקודת מנחה שהאזרחים שמקבלים נשק, רובם אנשים נורמטיביים, עם ערכים, כולל אנשי מילואים, כולל אזרחים, אבל זה לא ה-Issue. חייב שיהיה מנגנון פיקוח. שיהיה כל הזמן, ולא אחת לשלוש ארבע או חמש שנים, פיקוח על המצב של הבן אדם; שיבדקו וישלחו לכשירות כל פעם, כי המצב משתנה. אנשים הם פקעת עצבים. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, ורדית. תודה על הדברים. מירית. בבקשה. << אורח >> מירית לביא: << אורח >> תודה. עו״ד מירית לביא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. תודה על הבאת הנתונים החשובים. הכנתי לעצמי איזושהי רשימת שאלות שבאמת קיוויתי לקבל עבורן איזשהו מענה מתוך המצגת, אבל אני אנסה מאוד לקצר, לתת כמה שאלות נבחרות. בכל זאת זה היה טוב אם היה אפשר להתייחס גם לזה, בין אם בדיון הזה או בדיון הבא בנושא. קודם כול, וזה עלה גם מחברת הכנסת עזוז, האם ניתן לזהות מבחינת נתונים את התרומה והיעילות של השינויים בשלוש השנים האחרונות? איך הדבר נמדד במשרד לביטחון לאומי? למשל, האם על אחוז אירועי הפח״ע בהם ניתן מענה על ידי אזרחים שמחזיקים כלי ירייה ברישיון משלוש השנים האחרונות, והאם זה מחולק לפי גם תבחינים? כלומר, איזה תבחין באמת עבד ואיזה לא? האם התקיים מעקב בדבר השלכות המדיניות? ובאמת מספר האירועים החריגים בשימוש בנשק עלה – כלומר אובדנות, איום בנשק, גניבה, ירי שלא קדים וכדומה. אלה נתונים שחשוב לאסוף ולהיות שקופים לגביהם. האם נבחנת תחושת הביטחון של אזרחים בישראל ביחס לנוכחות הנשק בציבור ובבתים, ולא רק מספר האירועים? על פי אילו קריטריונים מתווסף יישוב לרשימה מבחינת המשרד ומבחינת המשטרה? בתיקון של אוקטובר 2023, ההחלטה – ותקנו אותי אם אני טועה – עברה לידי השר בהמלצת המשטרה, וקודם לכן זו הייתה החלטה שהיא יותר מצד המשטרה. איך זה באמת עובד עכשיו? לפי איזה נוהל זה נעשה? והאם השר יכול למשל לפעול שלא לפי המלצת משטרה בנושא של הוספת יישוב? כי זו באמת סוגיה שמעניין להבין איך זה עובד. כמה יישובים נוספו לרשימה בסיבות שקשורות לפשיעה, לדוגמה לצרכי הגנה מפרוטקשן, כי היו מקרים שפרסמתם שזה כבר קרה, לא רק סביב אירועי פח״ע. למה ואיך זה נעשה גם מהבחינה הזו? שאלות מתחום הליך הרישוי, כמה שאלות נבחרות: האם אתם מתכוונים לקבל מידע חיוני מהביטוח הלאומי? כבר שאלנו והעלינו את זה בעבר. האם אתם מתכוונים לקבל מידע גם מאגף השיקום? זה משהו שעלה גם מנציגי הצבא בדיון הקודם שלנו בנושא – האם זה באמת הולך לקרות? כמה רישיונות ניתנו מבלי שפקידי הרישוי פגשו את מבקש הרישיון? היה איזשהו נוהג בנושא הזה עד עכשיו, הייתה גם עתירה בנושא הזה. האם הנוהג הזה נמשך? קראתי את העתירה, אני מבינה שבאופן חלקי - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נתקדם. << אורח >> מירית לביא: << אורח >> האם ישנה כוונה ליצור מערכי הדרכה מותאמים לרקע של מבקש הרישיון? יצרתם את זה בעצמכם בקובץ RIA לפני כשנה. אילו פעולות פיקוח נעשות כיום על בעלי רישיון לנשק פרטי? מעבר בעצם לעדכון האוטומטי הזה מול המשטרה ומשרד הבריאות, האם נעשות פעילויות פיקוח יזום? האם הוקם מערך תחקירי אירוע, בהם הייתה מעורבות של אזרחים חמושים? זה גם משהו שהצהרתם שאתם מתכוונים לקדם. האם זה באמת קודם? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירית, אני מציע שתעבירי את השאלות האלה לוועדה. << אורח >> מירית לביא: << אורח >> אני עוצרת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה רצף. אלה שאלות כל כך חשובות ואנחנו פשוט נאבד אותן. תעבירי לי אותן רשומות. אני מבטיח לך שלפחות על חלקן כן נדבר. הנתונים הסטטיסטיים האלה חשובים מאוד כדי שנבין את התהליך, כדי שנדע לאן אנחנו הולכים. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> אני רוצה רק להעיר משהו קטן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. << אורח >> ורדית אבידן: << אורח >> ממש שני משפטים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אנחנו יכולים להגיד כמה משפטים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, הסתיים. תודה. חבריי חברי הכנסת, חמד, בבקשה. עמית הלוי, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> עמית היה לפניי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עמית, בבקשה. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> אני רוצה קודם כול להצטרף לדברי השבח. כשצריך לשבח – צריך לשבח. אני חושב שהמדיניות שהשתנתה כאן בהקשר הזה, גם של השר לביטחון לאומי, גם של הוועדה כאן, שקידמה את שינוי התבחינים, וגם שלכם, זה באמת מופת. כך צריך לעבוד בממשלה. כלומר, לקצר ביורוקרטיה, להקל, וכך צריך לעבוד בכל תחום בממשלה. לכן אני שמח מאוד על מה ששמענו – גם על הממשקים הדיגיטליים, גם על כל הדברים הללו. אנחנו במאה ה-21, וכל הדברים האלו היו צריכים לקרות. ולאחרונה גם בית המשפט העליון ביקר את ההחלטה, שהייתה בעיניי אז מזעזעת, של עו״ד לימון, על הפרוצדורה הזאת, שהיא לא פרוצדורה רגולטורית. כלומר, זה לא משרד הבריאות או המשטרה, שבנות שירות לאומי ואחרים אצלכם במשרד אפשרו להקל בזמן המלחמה את הפרוצדורה הזאת. אני שמח שגם בית המשפט נתן את דעתו על העניין הזה, כי בעיניי זה היה מזעזע. אני רוצה לומר לכן, לילי, אני מבין את הדאגה, אבל דווקא הנתונים שהוצגו כאן, של שלושה – אני לא מדבר על הגנבה מהנשק של סבא, כי זה אירוע אחר. גנבה תמיד יכולה להיות. יש גם הרבה מאוד נשק בלתי חוקי שמסתובב בארץ, לצערי, בכמויות אדירות. בסך הכול הסטטיסטיקה הזאת מלמדת, כמו שאמרה עורכת הדין, שהיחס בין התועלת שאנחנו מקבלים מחלוקת הנשקים הזאת לבין הפוטנציאל שתמיד קיים בכל חברה ובכל נשק – זה יכול להיות גם סכין מטבח – הוא לא משמעותי. זאת האמת, צריך לומר את האמת, הוא לא משמעותי. << אורח >> לילי בן עמי: << אורח >> בעצם, לפני המלחמה יש - - - << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> הפער הוא בסוף מונחים מוחלטים. ובמונחים מוחלטים - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו לא חייבים להסכים. << דובר >> עמית הלוי (הליכוד): << דובר >> - - בסוף, אם יש שלושה אנשים שהם מנשק חוקי, מתוך 350,000 אנשים נושאי נשק – וכמו שאמרה פה מירית, זו לא שאלה רק של כמה היו השתתפו בפיגועים. אני אומר לך, אני מכיר טוב את המצב שלנו היום. אנחנו מדברים על אלפי פיגועים בשנה, אם את לוקחת גם את זריקות האבנים, שצה״ל מגדיר אותן, ובצדק, כניסיון רצח לכל דבר, והיו דברים מעולם, אנשים נרצחו מזה. לכן, זו חובתנו לתת; זו לא זכותנו, כמו שאמר פה קריב. זו חובתנו לתת לכל אזרח את היכולת להרגיש זכות לחיים. הפרופורציה כפי שהוצגה כאן – שלושה מקרים בשלוש שנים, שכמובן כל אחד זה עולם ומלואו – אל מול הביטחון בפועל, אני חושב שזה בעל ערך. נשארו פה דברים שלא מטופלים שכנראה לא יהיו בדיון הזה, כי הוא נסגר. אני אומר שוב, דודי, לא התייחסת לאירוע הזה של מדריכי הירי – מי נותן את האישור? מי יכול להיות מדריך? מי מדריך את המדריכים? יש שם פקקים אמיתיים, וצריך לטפל בהם. אותו דבר לגבי משטרת ישראל. אם זה לא אתה, אני מבקש שבפעם הבאה יבוא לפה הנציג של מי שמקבל את הערעורים – גם מבחינת טיפול בלוחות זמנים. לא יכול להיות שבגלל כל אחד שיגיש תלונה ויגיד "הוא איים עליי" – יימנע ממי שהגישו עליו תלונה. ויש דברים נוספים. הזכרתי פה חיילים סדירים, מדריכות ירי, כל מיני דברים אחרים שאפשר גם להרחיב עליהם. אני מקווה שיהיה עוד דיון אפקטיבי, עוד בקדנציה הזו. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה נושא חשוב מכדי שנוותר עליו. כן, חמד, בבקשה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> קודם כול, אני רוצה לברך על הדיון הזה, ולברך את כל מי שעוסק בנושא. אני תומך מאוד ברפורמות הנשק. מדינת ישראל זו לא מדינה רגילה. המזרח התיכון זה מקום אחר לגמרי, איפה שאנחנו נמצאים. הסכנה שכל אזרח ואזרח נמצא בה במדינת ישראל זו סכנה בלתי נתפסת. לא צריך להגיד בכמה אירועי פח״ע היו משתתפים עם הנשק שחילקנו. מספיק שיש נשק וזה מרתיע. זה יכול להרתיע אנשים. אם היינו בודקים את הנשק הבלתי-חוקי היום שמסתובב במדינת ישראל, והקלות שבה יכולים להשיג נשק – אני חושב שלכל ילד היום יש את המחירון של הנשק הבלתי-חוקי במדינת ישראל, ולכן אנחנו צריכים דווקא לעודד כאן נשק חוקי. ואני רוצה להזכיר לכולם: ילד בגיל 18 – ואני הייתי בגיל 18 – מחזיק נשק ארוך. לא נשק קצר. והיום, בגיל 18, כל ילד אצלנו שמתגייס לצבא מחזיק נשק ארוך, מסתובב עם הנשק הארוך וחוזר הביתה עם הנשק הארוך. ואני לא רואה סכנה כזאת גדולה מאותם חיילים שמחזיקים את הנשק. עד עכשיו לא ראיתי דבר כזה, ולא ראיתי חייל שהתחיל להשתולל, והוא בסך הכול בן 18. צריך להכניס כל דבר לפרופורציה נכונה. היום, חלוקת נשק פרטי לאזרחים זה כלי שלא רק נותן הרתעה, אלא כלי שיכול לעזור בשעות הצורך, ואנחנו צריכים את זה. ונשאלה שאלה על הנושא של הפרוטקשן, ואם זה עוזר או לא עוזר – אני לא בדקתי את זה. אני לא יודע אם לא ניגשים למי שמחזיק נשק ברישיון. אני לא מכיר את זה שמחלקים נשק בגלל פרוטקשן, אבל אני אומר לכם: צריך להמשיך עם הרפורמה הזאת, וצריך שכמה שיותר שאנשים ששירתו בצבא, החזיקו נשק ארוך, יש להם את הידע, יש להם את היכולת ויש להם את המקצועיות – יחזיקו נשק פרטי. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה לך. מכובדיי, אנחנו מסיימים פה עכשיו. אנחנו נכנסים תכף לעוד דיון. אני כבר מאחר גם כך. אני רוצה להגיד שני משפטים לסיום. א', יש לנו עוד מה לשפר, יש לנו עוד מה לקדם, יש לנו עוד מה לייעל. שמענו פה רשימה של שאלות והערות, שחלקן בהחלט כאלה שחשוב שנתייחס אליהן כדי לראות שאנחנו ממשיכים תהליך נכון גם בעידן של הממשלה הבאה, שאני לא יודע מי ירכיב אותה. חשוב לי לומר לכם דבר אחד כדי לסכם את העניין הזה בצורה הטובה ביותר: מגיע לאגף לרישוי כלי ירייה פרס ישראל. מה שאתם עשיתם בשנתיים וחצי שחלפו זה דוגמה ומופת לכל משרד ממשלתי, לכל גורם במדינת ישראל, על היעילות, על המחויבות, על הנחישות ועל ההוצאה של הדבר הזה לפועל. אני יודע כמה אירועים הסתיימו כך שנרצחו פחות, או בכלל לא, תושבים ואזרחים במדינת ישראל בעקבות הנשק הפרטי שניתן להם, ועל זה – כל עם ישראל חייב לכם. מעבר לשיפורים, לייעול ולכל מה שצריך – פרס ישראל, בלי שום קשר, לפחות ממני. יש לכם חמש דקות הפסקה ונדון בהרחבות. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:06. << סיום >>