פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 171 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום ראשון, כ"ט בסיון התשפ"ו (14 ביוני 2026), שעה 10:00 סדר היום: << נושא >> 1. יישום הקצאת משרד הבריאות לשנת 2026 – הקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בתחום בריאות הנפש לכלל האוכלוסייה, ובתוכה למשרתי המילואים. 2. יישום הקצאת משרד הבריאות לשנת 2026 – הטמעת מודלים חדשניים בשיקום והקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בפריפריה. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר מוזמנים: רויטל אורדן – מנהלת אגף קהילה מינהל ברה"ן, משרד הבריאות נתנאל קופראק – כלכלן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת עמית לוטן – ד"ר, מנהל המערך הפסיכיאטרי, בית חולים הדסה עין כרם רעות לב – מנהלת, מנהלת את מרכז החוסן הארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה חנן זיידרמן – יו"ר, קהילות הפיניקס - מרכז שיקומי רגשי לחיילים ערן צימרין – מנכ"ל, אל"י - האגודה להגנת הילד קהת רענן – יועץ, קהילות הפיניקס - מרכז שיקומי רגשי לחיילים הודיה מלכה – דוברת הוועדה מוזמנים באמצעים מקוונים: הדר אמיר – מנהלת הפרויקט, המרכז הרפואי שיבא ניר אמיתי – מנכ"ל עמותת חוות רימון, איל פרוכטר – פרופ', שותף מייסד, קולקטיב עיקר ייעוץ משפטי: אמתי כהן מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: אתי רוקח, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> 1. יישום הקצאת משרד הבריאות לשנת 2026 – הקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בתחום בריאות הנפש לכלל האוכלוסייה, ובתוכה למשרתי המילואים. 2. יישום הקצאת משרד הבריאות לשנת 2026 – הטמעת מודלים חדשניים בשיקום והקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בפריפריה. << נושא >> << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שלום לכולם, אנחנו פותחים את הישיבה לעדכון בנושא התקדמות בהקצאה למשרד הבריאות לשנת 2026, הקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בתחום בריאות הנפש לכלל האוכלוסייה ובתוכה למשרתי המילואים והטמעת מודלים חדשניים בשיקום והקמת מרחבים טיפוליים אינטגרטיביים בפריפריה. לפני שמתחילים את הדיון, אני רוצה לציין אתכם לשבח על זה שאתם בין הראשונים שיוצאים עם הקולות קוראים, למרות שהם כבדים מאוד אצלכם. כבדים גם מבחינת כסף וגם מבחינת תוכן. חשוב לנו לאחר המלחמה להקדיש סכום מרבי. מבחינת הקרן, אנחנו נמצאים על 115.6 מיליון, זה המון כסף מבחינתנו, זו ההקצאה הגבוהה שנתנו אי פעם, אפילו עקפתם את משרד החינוך, כי חשוב לנו לשקם, גם מבחינת חיילי צה״ל, גם מבחינת האזרחים שנפגעו, גם בני משפחות, חשוב לנו להשקיע בזה מאמץ רב. זה הדגל שלנו השנה. בכל שנה היה משהו שהיה בולט מאוד, השנה זה השיקום. במדינת ישראל, מה שאנחנו יודעים כרגע על נפגעים, עדיין כאין וכאפס לעומת המספרים האמיתיים שעדיין לא התפרסמו. אנחנו מקווים לטוב, אבל אנחנו בראייה נכוחה אומרים, זה הדבר שצריך להשקיע בו כרגע כמדינה. חייבים הכול למען חיילי צה״ל, החיילים הגיבורים שלנו ובני המשפחות, וגם האזרחים שנפגעו במלחמה. רויטל, בבקשה. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> רויטל אורדן, מנהלת אגף קהילה במינהל בריאות הנפש במשרד הבריאות. (הצגת מצגת) כפי שציינת, יש מספר מבחני תמיכה. נציג בהתחלה את המרחבים האינטגרטיביים, ואחר כך מבחני תמיכה נוספים שאנחנו נעבור עליהם היום. אחת המחשבות שהובילה אותנו זה לראות איך אנחנו לא משחזרים את מה שקיים ואיך אנחנו לוקחים את ההקצאה הזאת דרך הקרן להוביל איזשהו מודל חדשני, אבל משהו שהוא מדבר את סל הבריאות ויש לו היתכנות מבחינת השוטף. נותן מענה לכלל האוכלוסייה, בין שמדובר במבוטחי קופות החולים, זכאי משרד הביטחון ונפגעי פעולות איבה. משרד הבריאות רואה את עצמו אחראי להוביל את המענים לכלל האזרחים, בין שהם חיילי צה״ל שסובלים, הלומי קרב, או נפגעי פעולות איבה, אבל גם אנשים שמתמודדים עם הפרעות נפשיות, בין אם זה בעקבות ילדים שחיים כבר המון שנים, התחילו מהקורונה, 7 באוקטובר, חרבות ברזל ועוד כהנה וכהנה, האימהות, הנשים של המילואימניקים ואנשים שמתמודדים עם סכיזופרניה, הפרעה דו-קוטבית או כל הפרעה אחרת. בסופו של דבר, לכלל האוכלוסייה יש צרכים, ומבחינה מערכתית חשוב להבין שאנחנו לא רוצים להקים כמה מערכות בריאות. זה לא נכון עכשיו וזה גם לא נכון לאורך שנים. להקים מערכת בריאות שהיא VIP, שהיא מדברת את המודלים החדשניים, ובריאות הנפש. אנחנו מסתכלים על משפחות. נניח והאבא הוא מילואימניק, מה שעלול לקרות זה שהוא יקבל איזשהו מסלול VIP, אבל אשתו, שהתמודדה כבר שנתיים וחצי עם כל העומסים, וכרגע בהתקפי חרדה, או הבת שלו שהתמודדה עם הקורונה ועכשיו עם הפרעת אכילה, הם יהיו במסלול של הקופה, ולא יקבלו את המענים האלו. זה ממש לא נכון. כאשר אנחנו מסתכלים על מרחבים אינטגרטיביים, אחד האתגרים שהיו לפתחנו זה להסביר מהו מרחב אינטגרטיבי. מרחב אינטגרטיבי הוא מרחב שמשלב טיפולים בסל הבריאות, קרי פסיכיאטריה, פסיכותרפיה, עבודה סוציאלית, אחיות, טיפולים באומנות, דברים שכבר מוכרים בסל ועומדים תחת סטנדרטיזציה לצד טיפולים משלימים בתחום הגוף-נפש, פעילויות חוץ, כך שהמענה הוא הוליסטי. קשה מאוד לבוא ולהגדיר אותו כרגע. כאשר אנחנו מסתכלים על הבתים המאזנים, ברור לגמרי שכל בית מאזן כבר עובד בגישה הזאת. יש את השירותים בסל לצד פעילויות שהן לא מעוגנות כרגע בסל, ומצופה מבתים מאזנים, והיום גם מטיפולי יום, ללכת לכיוון הזה. להרחיב את הטיפולים, בין אם זה גינון טיפולי, או יוגה, או כל פעילויות חוץ, חיבור לקהילה, התערבויות חברתיות קבוצתיות רבות, כך שהמענה הוא הוליסטי. סך ההקצאה למרחבים אינטגרטיביים הוא 40 מיליון שקלים, ויש תקציב נוסף שהוקצה לפעילות גם לפעילות של מרחבים אינטגרטיביים וגם לפעילות של שיקום בפריפריה, שהוא 34.6 מיליון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בוועדה הרי אושר 24.6. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> נכון. 24.6, סליחה. רגע, זה עובר. תחום הפעילות הנתמכת – התמיכה היא בתשתית של הקמה והרחבה של מרכזי טיפול יום פסיכיאטריים בקהילה שכוללים את היישום של הסטנדרט של טיפול יום פסיכיאטרי בשילוב הפעילויות המשלימות לסל בתחומים של גוף-נפש, יצירה, פעילויות חוץ והתערבויות חברתיות קהילתיות. מי שזכאי לגשת זה ארגונים שפועלים בתחום בריאות הנפש, אשר להם ניסיון מקצועי מוכח של שנתיים לפחות בתחום. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> 40 מיליון גם בעדיפות לפריפריה, בסופו של דבר. הוספנו שם סעיף ביחד עם שגית. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> כן, אני אראה את זה עוד שנייה. תנאי סף – זה התחייבות לספק את השירותים במסגרת סל שירותי הבריאות עבור מבוטחי הקופות לצד משרד הביטחון ונפגעי פעולות אויבה, אבל תנאי הסף הוא שהשירות יהיה גם בסל. מענה לכלל ההתוויות, בהחלט גם טראומה, אבל לא רק. הגישה הטיפולית צריכה להיות אינטגרטיבית וקבלת אישור הפעלה לטיפול יום ממשרד הבריאות. קיימים היום המון סוגים של מענים מאז 7 באוקטובר שנתנו כל מיני חוות שיקומיות ואחרות, שחלקן הוגדרו כסטנדרט על ידי משרד הביטחון, חלקן לא הוגדרו כסטנדרט, ונתנו כל מיני סוגים של ריטריטים ודברים שאנחנו כמשרד הבריאות לא יכולים לקרוא לא ברמה של סטנדרטיזציה או ברמת ההתוויות, או להגיד מהו אוכלוסיית היעד או מהו רצף הטיפול ואיך הוא מתחבר. וזה שמשרד הבריאות לא יכול לקרוא את השורה הזאת, זה אומר לא רק שמבחינת היתכנות שוטפת, היכולת לתמוך במסגרות האלה לא קיימת, וגם היכולת לעשות פיקוח, בקרה, סטנדרטיזציה גם לא קיים. אין לי שום התנגדות שאותן מסגרות ייתנו מענים גם, מה שנקרא, מגעים או ריטריטים בשאר הזמן, דברים שמשרד הבריאות לא יכול לקרוא, אבל נגיד נפגעי פעולות איבה כן יכולים לקרוא. אבל לצד הדבר הזה, הראייה היא שיהיה איזשהו פילר, איזשהו עמוד שדרה, שהוא עומד בסטנדרט של משרד הבריאות ונותן מענה לכלל האוכלוסייה. הניקוד הולך כך – 15% על כמות הפעילויות שמשלימות את הטיפולים בסל, פעילויות אינטגרטיביות, גיוון הפעילויות ומספר הערוצים של הפעילות בתוך סדר היום השבועי. 20% אינטגרציה של הפעילויות המשלימות עם הטיפולים בסל. לדוגמה, אחד הדברים שעלו באחד הסיורים, "אנחנו כאן נעשה פעילויות טאי-צ'י ויוגה, משהו שדומה לפסיכותרפיה קבוצתית, והפסיכיאטר ישב אי שם בצד". וכאן אנחנו כמובן אומרים שאנחנו רוצים שהצוות, שהדבר הזה יעבוד ביחד. מבחינתי, זה שהפסיכיאטר עושה טאי-צ'י ביחד עם המטופלים שלו, זה נהדר, לשם אני שואפת. כאן החדשנות, זאת אומרת לא לתת כאן איזשהו משהו שהוא טלאי על מערכת הבריאות, אלא משהו שלוקח את מערכת הבריאות צעד אחד קדימה. ואנחנו מצפים לראות אינטגרציה של הפעילויות האלו עם הפעילויות בסל. 20% כמות עמדות טיפול היום המתוכננות, 10% שירות שאינו ניתן בתוך שטח בית החולים, הוא יכול להיות שירות שבית החולים מגיש, אבל המיקום שלו הוא בקהילה, מחוץ לשטח של בית החולים. 10% מוסדות שיש להם התקשרויות קודמות עם קופות החולים, כי אנחנו חושבים שמבחינת היתכנות להתקשרות עם קופות החולים הדבר הזה הוא איזשהו מקדם ביטחון, ו-10% מדד הפריפריאליות של היישוב שבו מרכז היום יפעל. אופן חלוקת התקציב –גג ההקצאה זה 10 מיליון שקלים לכל גוף, כאשר כל גוף מבקש יישא לפחות ב-10% מעלות הפרויקט המאושר. בשלב הראשון אנחנו נחלק את 50% מהתקציב במבחן רק בין המוסדות הפריפריאליים, לפי הניקוד שצברו. תקציב שלא ינוצל לפי הסעיף הזה יעבור לשלב הבא. בשלב השני היתרה תחולק לגופים עם הניקוד הגבוה ביותר מבין יתר הגופים, אלו שלא בפריפריה ואלו שבפריפריה אך לא זכו בשלב הראשון. שאלות, הערות או הארות לגבי המרחבים האינטגרטיביים? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה. כן, עמית. << דובר >> עמית לוטן: << דובר >> נעים להיות פה שוב, ותודה על ההזמנה. אנחנו מתחברים מאוד לקול הקורא של משרד הבריאות. אני פה עם חיים אלטמן, מנהל פיתוח עסקי בהדסה, כשאני מנהל את המערך של הפסיכיאטרי בהדסה, וזה מבחינתנו איזשהו דגל לתת מענה לטראומה. בעקבות 7 באוקטובר עשינו שינוי גדול מאוד. גייסנו משאבים רבים כדי לתת מענה לתושבי הבירה, גם אנשים בטראומה, גם חיילים משוחררים, גם בני משפחה, גם טראומה אזרחית, גם דרך ביטוח לאומי. הגדלנו את היכולות ואת השירותים בצורה דרמטית, מתוך הבנה שאנחנו שחקן מרכזי בירושלים. כוח נוסף גדול שלנו זה כל הנושא של החיבור עם החלק הפיזי, ואני מברך מאוד את המשרד על זה. ההבנה שחלק גדול מהמטופלים, ברור שיש כאלה שהטראומה היא רק נפשית, אבל יש לא מעט אנשים שיש פה מרכיבים פיזיים, זה יכול להיות מפציעות, זה יכול להיות גם מהטראומה שהם פשוט פחות מתפקדים, ויש גורמים משמעותיים מאוד של השיקום, וזה מתחבר אל זה שבהדסה יש בית חולים שיקומי ענק, כך שהחיבור הוא מבחינתנו איזשהו דגל, וזה גם היתרון של שחקן מרכזי כמו בית חולים להפעיל את השירותים האלה. בהקשר לפריפריה, הדסה כבר לפני שנים תכננה קמפוס שלם בנתיבות, וזה עוד הרבה לפני המלחמה, וזה מצחיק שבדיוק בימים אלה הקמפוס של הדסה נתיבות נפתח ממש בשבועות האחרונים, וביום חמישי כבר פעם ראשונה שהפסיכיאטר שלנו ועובדת סוציאלית קיבלו מטופלים בנתיבות. זה היה לנו חשוב מאוד לפני הדיון היום בוועדה, כך נבוא כבר עם קבלות, אני יודע שהוועדה אוהבת לראות את זה. המטרה שלנו היא להשתמש בכסף הזה, שאנחנו מקווים כמובן לקבל, בשביל לעבות את הפריפריה. בירושלים בבירה אנחנו כבר הקמנו את כל השירות. כרגע, על בסיס הבינוי הקיים, אנחנו יכולים לתת איזשהו מענה ממוקד מאוד שהתחלנו אותו בנתיבות, אבל המטרה שלנו זה להקים איזשהו שירות שלם של שיקומי, נפשי קודם כול ופיזי משולב בנתיבות, בעצם לעבות הרבה יותר, כי הקמפוס כרגע שיש, הדסה נתיבות, הוא בעיקר לטיפול פיזי, CT, MRI, דברים כאלה. אנחנו רוצים שיהיה לנו קמפוס שלם דומה גם לטיפול נפשי, שייתן מענה לתושבי נתיבות ובכלל לנגב המערבי ולעוטף, בחזון מענה אינטגרטיבי, אבל החלק החזק שהדסה תיתן פה זה, א' – התו תקן של האיכות. כל הטיפולים שהדסה מביאה, הם מבוססי עדויות ברמה הכי גבוהה, ו-ב' – זה ההנגשה של כל השירותים הפיזיים לאנשים שצריכים איזשהו שיקום פיזי באותו בניין, אם זה ריפוי בעיסוק, אם זה טיפולי פיזיותרפיה, ואנחנו חושבים שזה השילוב של הדברים. עד שיגיע מימון ונבנה את הכול, נמשיך כרגע בקטנה, בקמפוס הקיים, אבל זה היעד מרכזי שלנו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בקול קורא יש חלוקה, אתם כמרכז גדול תצטרכו לתת שירות לכל האזור. ציינת את זה, אבל אני רוצה להדגיש את זה, שצריך לתת טיפול לכל האזור. בעוטף לא חסר אנשים שנדרשים לזה. << דובר >> עמית לוטן: << דובר >> בוודאי, אתה צודק לגמרי. כל הנגב המערבי והעוטף מבחינתנו, זה אזור שהחלק הפיזי של הטיפולים, נכון שיש כל מיני מרכזי חוסן שקמו, אבל ההגגה של בית חולים שיוכל לתת גם פיזי וגם זה, היא, כמו שאתה אומר, חסרה בכל הנגב המערבי, וזו המטרה שלנו. אמנם זה ממוקם בנתיבות, אבל זה לכל האזור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. מישהו רוצה לשאול משהו? << דובר >> רעות לב: << דובר >> רעות מנהלת מרכז חוסן ארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה. מרכז חוסן ארצי הוא חלק ממשרד הבריאות, ממומן על ידי משרד הבריאות והביטוח הלאומי. לעניין המענים, אכן יש חלוקה בתוך המרחבים האינטגרטיביים, כמו שנאמר פה, גם לעניין הטיפול הנפשי וגם לעניין הטיפול הפיזי. וכשמתייחסים לטיפול הנפשי לעניין הטראומה, איך זה יבוא לידי ביטוי מבחינת, אפרופו איגום משאבים וגם תקציבים למענים שמרכזי החוסן כבר נותנים, הן בפריפריה ולא רק, לתוך התוכנית הזאת או לתוך ההצעה הזאת? כלומר, מרכזי חוסן יכולים להיות חלק מהמכרז הזה אבל האם יש הגבלה על השירותים שניתנים או מציעים? אני פשוט הסתכלתי רגע על המצגת שהוצגה. אני מקווה שהשאלה הייתה ברורה. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> בסופו של דבר, צריכים להפריד בין ההקצאה שמשמשת להקמת התשתית, כך בכל הקצאה של הקרן, לבין השוטף, שזה סיפור אחר. אחת הסיבות לבחור במודל הזה זה שההיתכנות של השוטף עומדת. לו משרד הביטחון או נוהל חרדה בהקשר הזה - - - מרכז החוסן פועל מטעם נוהל חרדה. כל מענה שיש לו תקציב שוטף בצידו, יכול להשתמש בתשתית הזו להקמה, כאשר התנאי היחידי שמשרד הבריאות שם, שאותו מרכז יכיל גם טיפול יום. כי טיפול יום השוטף שלו הוא מספיק גבוה בשביל להכיל גם את השירותים בסל, לצד תמהיל נכבד של פעילויות אינטגרטיביות. כאשר באים למרכז יום, לפי העדכון שכרגע עומד לצאת ממשרד הבריאות, אנחנו לא מצפים לראות פעמיים בשבוע פסיכיאטר, פעמיים בשבוע פסיכותרפיה, אחות וכולי. בטיפולי יום שאני מאשרת כבר שנה וחצי, שנתיים, אני מצפה לראות סדר יום שמכיל גם את העניין של שילוב גוף-נפש, בין אם זה פעילויות כמו דרך הערוץ של הגוף, כמו יוגה או טאי-צ'י או כל פעילות גופנית אחרת, אני מצפה לראות שילוב של יצירה, של הבעה, של חיבור לקרקע, של חיבור לטבע, של חיבור לקהילה, של חברה, זה מה שאני מצפה לראות היום. הסיבה שאני בחרתי במודל הזה, כי השוטף שלו יכול להחזיק גם את החלקים. לו יכולנו במסגרת הסל לתמחר את הפעילויות האלו בנפרד, יכול להיות שאנחנו - - - חלק מהעניין זה שבתקווה שיום אחד יגיע לשם, אבל אנחנו לא יכולים לתמחר אותם בנפרד. אני צריכה שהמרכז הזה יחזיק גם את הסטנדרטיזציה, אבל גם איזושהי ראייה הוליסטית, שההקצאה הזאת תיקח את כל מערכת הבריאות עוד צעד אחד קדימה. זה הרעיון. << דובר >> רעות לב: << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אדגיש את מה שאמרת לגבי זה שזה תשתיות בעיקר, אנחנו רוצים להרחיב את המענה הטיפולי לאזרחי ישראל, וחיילי צה״ל בפרט. כן. << דובר >> חנן זיידרמן: << דובר >> שלום ובוקר טוב, שמי חנן זיידרמן. אני מייצג פה עמותת קהילות הפיניקס, זו עמותה שהוקמה לפני שנה וחצי בשותפות עם בית החולים, מרכז הרפואי הרצוג, אני מייסד ומנהל פיתוח של העמותה. שמח מאוד להיות פה כמובן הבוקר. הסיבה שהעמותה הוקמה, זה בית החולים הרצוג. קובי חביב מבין שה-1,000 מטופלים לוחמים שהיום מטפלים בהם בהרצוג צריכים את השירות האינטגרטיבי. עמותת קהילות הפיניקס מקימה מרכזים פתוחים 24/6 בכל רחבי הארץ, רשת של מועדוני יום ללוחמים ומרכזי טיפול, שהמטרה היא להגיע לפריסה ארצית. אנחנו כרגע פועלים בשישה מרכזים שהם כבר פעילים, וגם במועדוני לוחמים בפריפריה, בנווה, בקריית ארבע, בחדרה, בפרדס חנה, בקצרין, בטבריה, מקומות שבהם אנחנו רוצים לעבור ממבנים, שכירות, להקים מוסדות לטווח הארוך. בשנה וחצי האחרונות עסקנו בהקמה של תשתיות. עם היענות רבה וטוב לב, מקרנות פילנתרופיות בארץ ובעולם, קיבלנו תקציבים שהביאו אותנו לפה. אתר האינטרנט עם כל התכנון, מדובר על הקמה של גם מועדוני לוחמים שהם ירגישו בבית, ביכולת ללכת ביום ובלילה, אבל גם מרכזי טיפול שבהם הפסיכולוגים והצוות המקצועי של הרצוג יאתר את הלוחמים שלא הלכו למסלול ההכרה, גם יעשה להם מיצוי זכויות, אבל גם יתחיל לטפל במסגרת המרכזים שלנו. המרכזים כמובן יהיו בערים המרכזיות, חיפה, תל-אביב, ירושלים ובאר שבע, אבל לטובת הנושא של הטיפול הפסיכולוגי יחד עם הרפואה המשלימה, אנחנו רואים את האתגר הלאומי לא כעוד חוות מרפא, אלא פריסה לאומית נרחבת עם שותפים משמעותיים כמו הקרן, אבל לא רק. משרד הביטחון כמובן כמממן את השוטף מתחבר לנושא שההשקעה של התשתיות זו השקעה אחת, השקעה של השוטף, והרצוג עובד כמובן עם כל המערכת, כל קופות החולים, ביטוח לאומי, חברות ביטוח וכולי, בוודאי משרד הביטחון, אגף השיקום, וביחד. והאיגום משאבים זה הביחד, והרפואה האינטגרטיבית זה ביחד, אנחנו רואים את זה כבשורה. היקף הבעיה, ולא צריך להרחיב, בטח לא בחדר הזה, הוא עצום בראייה של הרצוג, כל הצוות המקצועי, שאומרים לי, הבעיה מתחילה עכשיו, אנחנו לא בפיק ומתקרבים לשם. אנחנו צריכים להירתם, לעבוד ביחד, לחשוב ביחד, לראות מה המענים. אנחנו רוצים, והיו לנו שיחות גם עם עיקר, שהוא נגיד בקואליציה, בנקודת ההסתכלות, להיות אימפלמנטציה בשטח של מועדוני לוחמים ומרכזי טיפול, בשביל זה קהילות הפיניקס קמה. גופים כמו דנה עזריאלי או קרן עזריאלי, מייקרוסופט, מאנדיי, חברות ביטוח, מתן משקיעים בקהילה, גופים גדולים שאומרים, תתקדמו, הצורך הוא אדיר, אנחנו בשטח בשביל לעמוד מאחורי זה, ונרצה לראות הרבה שיתוף פעולה. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. איפה אמרת שיש בצפון? << דובר >> חנן זיידרמן: << דובר >> בצפון יהיה בקצרין. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> יהיה, בסדר, כי אני לא מכיר פשוט, כן. << דובר >> חנן זיידרמן: << דובר >> כנראה זה יהיה מפעל הנצחה ללוחם שלפני שבועיים, האמריקאי שבחר באובדנות. בטבריה פותחים ב-16 לחודש, עוד יומיים, ביחד עם ראש העיר, מועדון לוחמים, אבל כמובן שהפריסה היא פריסה ארצית. יש מועדון פעיל 448 בהרצלייה. כמובן שצריך להשקיע ולבנות וצוותים, אבל אול אין להקים את זנה, גם המרכז הרפואי, הרצוג. בבנימינה יש לנו בנווה צוף, בדרום, בעוטף, יש לנו בנווה. כל המקומות האלה מצריכים לא לשפוך, אלא לבנות. בשביל זה אנחנו קמנו. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> אני רוצה להתייחס בכמה מילים. מרכז הרפואי הרצוג יש חטיבה פסיכיאטרית עם כמה מחלקות ומרפאה. רק כדי להמחיש את מה שמשרד הבריאות מתכוון, ביום שבו החטיבה הפסיכיאטרית, זאת אומרת, המחלקות, המרפאה והמרכזי יום ידברו את אותה שפה כרצף טיפול, זה היום שבו אני אגיד שהצלחנו. זאת אומרת, לא יהיו כאן שתי מערכות בריאות, לא יהיו מרכזי לוחמים מהממים בחוץ בפריפריה וחטיבה פסיכיאטרית אחת אחרת. אנחנו רוצים אותו סטנדרט בהכול כרצף טיפול. << דובר >> חנן זיידרמן: << דובר >> נהדר. הרי יש בעיה של סטיגמה. לוחמים צעירים, הרצוג, מה שאנחנו עושים, וזה אחת הסיבות גם להגיע לפריסה ארצית, שחשובה מאוד לתורמים שלהם, לאגודות הידידים, אבל בירושלים, בגבעת רם, יקום מרכז הפיניקס, שכל התחום הרפואי, הרצוג מבינים את גודל השעה, אבל יותר מזה, את הרצון ואת האפקטיביות של רפואה אינטגרטיבית. הם הולכים לשם עם עיניים פקוחות, זה לא דבר מנותק. הם לא יעזבו את מה שהם עושים. יש קרנות מחקר שנמצאות על התחום, אבל בשותפות החדשה של הרצוג והפיניקס, בלי סטיגמה, אלא מודל קהילתי, כמובן אינטגרטיבי, אבל גם באפליקציות, הכול מבוסס על טכנולוגיות. להזמין טיפול, זה יכול להיות או חדר כושר, או פסיכולוג, או מיצוי זכויות, או הכוונה לתעסוקה לטובת העניין. הכול יהיה לנו בתוך מערכת. אנחנו לא נשנה את הרצוג, אבל הרצוג משתנה בזכות השותפות עם הפיניקס. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> אנחנו צריכים לראות איך הדבר הזה נעשה כך שהוא ייענה למבחני תמיכה. << דובר >> חנן זיידרמן: << דובר >> אני מבטיח לעדכן. << דובר >> עמית לוטן: << דובר >> בהקשר הזה אני רק רוצה להגיד שאחד מהיתרונות המרכזיים שלנו בהדסה הוא הנושא של כל הרצף, וזה אחד מהדברים שחסרים לדעתי בפריפריה במיוחד, ויש אנשים שמחמירים, המיעוט, אבל אנשים שהמצב הנפשי, הטראומה מחמירה, מפתחים התקף פסיכוטי, מפתחים איזושהי אובדנות או משהו מסוכן, ובעצם צריכים להגיע לאיזשהו מענה הרבה יותר אינטנסיבי, כמו למשל אשפוז. אנחנו לא נפתח בשלב ראשון אשפוז מלא בעוטף או בנתיבות, יהיה כמובן אשפוז יום, אבל היתרון שלנו הוא שיש לנו גב גדול מאוד, וזה בדיוק מה שרויטל אמרה, אנחנו מדברים את כל הספקטרום הזה, ולכן זה חשוב מאוד שאנשים שמחמירים, והמצב שלהם הוא כזה שמצריך אשפוז מלא, יגיעו ויוכלו לקבל את הטיפול ברמה הגבוהה ביותר, כולל אשפוז מלא והגנה בהדסה. וזה חוזק גדול מאוד של השיתוף הזה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ארגון אל"י, אתם פניתם בשנת 2025, לא היה לנו מה לעזור כל כך, כי זה לא הסתייע, לא היינו בכיוון הזה, אבל עכשיו עם הסיפור הזה, האם זה תואם או לא תואם? מה אתם עושים? תספר קצת. נראה לי שרויטל תשמח לשמוע. << דובר >> ערן צימרין: << דובר >> תודה, כבוד היושב-ראש. ערן צימרין, אל"י – האגודה להגנת הילד. אנחנו מתמקדים בטיפול בטראומה בילדים. לכאן מופנה תשומת הלב שלנו. אנחנו מדברים במדינת ישראל על טראומה שעוברת עלינו. היום הגל הגדול שאנחנו מקבלים, אולי זה יפתיע חלק מהאנשים, הוא בכלל מהקורונה. דברים שהתחילו שם, היום הגיע הגל הגדול. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> לא מפתיע בכלל. << דובר >> ערן צימרין: << דובר >> אני שמח מאוד לשמוע שזה לא מפתיע, אבל זה ממש כך. המומחיות שלנו זה בהפניית הזרקור לטיפול הקליני בטראומה הקיצונית בילדים. אנחנו מטפלים אך ורק במקרי הקיצון המטורפים. ואם אנחנו מדברים כאן על מילואימניקים, אצלנו אנחנו מדברים על הילדים של המילואימניקים. כאשר אנחנו יודעים לספר כולנו על המילואימניקים שעשו 400 ימים או 800 ימים, ומגיעים הביתה, וכשהם נכנסים לבעיות של הבית, ופתאום הבעיות של הבית שונות מהבעיות של הקצב אש שהיה להם במהלך ה-800 יום האחרונים, מתחילים לקרות דברים בבית. ושם הילדים נקלעים למצוקות ועוברים חוויות שהם לא צריכים לעבור, וקורים דברים מכל הסוגים והמינים. יש לנו היום באל"י 86 מטפלים, שמטפלים בסוגיות הקצה בלבד. והם עובדים בחצי משרה, רובם. אני לא מרשה להם לעבוד יותר מחצי משרה, כיוון שהנפש קשה לה להכיל את הדברים המשוגעים האלו. בזמן האחר שלהם הם יכולים לעשות דברים אחרים באל"י או מחוץ לאל"י, אבל זה 86 אנשים שמקדישים את כל מרצם במשך עשרות שנים לטיפול בטראומות בילדים. אנחנו עושים את זה כבר 47 שנים. כל השנים אנחנו עושים את זה במבנים מושכרים. אחת לכמה שנים אנחנו עוברים מקום. אנחנו פרוסים בכל הארץ. עושים עבודה גם בעבור משרד הרווחה, אנחנו מנהלים מרכזים טיפוליים גם בעבור משרד הרווחה. והגיע הזמן שכאשר ילד מגיע לטיפול במשך שנה שלמה ולעיתים קרובות יותר מזה, הילד מגיע לאותו חדר קבוע ורואה את אותה בובה מונחת על אותו מדף, ושום דבר לא משתנה לאורך כל הטיפול, ואנחנו לא צריכים לעבור כל פעם לשכירות ממקום למקום. וכמו שאנחנו פרוסים ברחבי הארץ, דווקא נכון שפה מדברים על פריפריה, ואנחנו נמצאים בפריפריה, ויש לנו גם תוכניות מעשיות בשביל להקים מרכזים שלנו בפריפריה, אבל בלי לפגוע באף אחד, עיקר הצורך הוא במרכז. רוב העבודה, רוב הטיפולים, רוב הילדים שנפגעו כמותית במספרים, נמצאים דווקא במרכז הארץ, ושם אני הייתי שמח מאוד להתקדם עם מרכז, שיש לנו אותו כבר על השולחן בשביל לקבל בשנת 2026, שם אנחנו צריכים את מרכז העזרה. כמובן שאפשר לעשות את זה גם בצדדים, בפריפריה, שאנחנו נמצאים שם, אבל אלו הצרכים ואלו הילדים. ואני ממש מבקש מהוועדה להפנות את תשומת הלב גם לילדים שצריכים את העזרה שלכם, כבוד היושב-ראש. תודה רבה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> הכול טוב. זה מדבר את השפה. אנחנו הגדרנו טיפולים לכלל האוכלוסייה, ולאו דווקא לזכאי משרד הביטחון, נפגעי פעולות איבה. בהחלט מדבר את הצרכים שהעלית. צריכים לראות שההגשה תואמת בעצם את השירותים בסל לצד פעילויות אינטגרטיביות. << דובר >> ערן צימרין: << דובר >> אגב, להכניס את הפסיכיאטרית לקבוצה של הנערות שעושות יוגה זה רעיון נחמד, לא חשבנו על זה. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> אני אבוא לבקר, אני אעשה איתכם ביחד. << דובר >> ערן צימרין: << דובר >> ובקבוצה של היוגה, בפועל הן עושות יוגה מעט מאוד, הן בעיקר מדברות, אבל בסדר. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> בהקשר של עבודה עם טראומה עם צוותים, אחרי 7 באוקטובר הייתי באילת, ואחד הדברים שהיה בולט מאוד זה הקושי של הצוות להכיל. דיברתי עם מי שניהל את מרפאת השלום באילת בזמנו והוא אומר שאנשים שורדים כך עד הגבול ועוזבים את המקצוע ואפילו את הארץ, מרוב הקושי להכיל. המודלים האלה נותנים נשימה גם לצוות הטיפולי. << דובר >> ערן צימרין: << דובר >> אני בהחלט מכיר את זה, ואנחנו מתמודדים עם זה. יש לנו מודל שעובד בהצלחה רבה, בזכות הדבר שכולנו כאן בחדר מכירים, שזה המטפלים של המטפלים, שעושים עבודה נפלאה בכל המקומות שלנו, אבל יחד עם זאת אנחנו הוכחנו, ויש לנו קבוצה גדולה מאוד של מטפלים שנמצאת איתנו באל"י כבר יותר מ-30 שנים, קבוצה נוספת של יותר מ-20 שנים, ואנחנו מצליחים לשמור על המטפלים לאורך זמן רב מאוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> המודל הזה של שמירה על מטפלים חשוב מאוד. אפשר ליישם אותו במקומות רבים. הממ״מ, מרכז מידע של הכנסת, בבקשה. << דובר >> נתנאל קופראק: << דובר >> ההקצאה זה לכל היותר 10 מיליון שקלים לכל פרויקט, ו-10%, זאת אומרת, זה 9 מיליון שקלים בסופו של דבר? << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> תלוי. זה לכל היותר 10 מיליון לכל פרויקט, אבל יכול להיות שהפרויקט עצמו יתומחר - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה המקסימום, למרכזים גדולים. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> הוא אומר לי "כלל הפרויקט עולה איקס, אני צריך מתוך זה", יכול להיות שהוא גם יממן, זה מינימום 10%, אבל צריך להוכיח את עלות כל הפרויקט, וגם מתוך זה הוא יכול לקבל עד עשרה מיליון. בתוספת, יכול להיות שהוא יוסיף גם 20% מעלות הפרויקט, אני לא יודעת. << דובר >> נתנאל קופראק: << דובר >> כמה מרכזים את מעריכה שיקומו בכל התקציב עכשיו? << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> זה קשה, אבל יש מנעד רחב מאוד של צרכים. חלק זה הרחבה, חלק זה הקמה. ואני בשיח אל מול הוועדה בחשיבה על כמה להקצות, יש מרכזים גדולים מאוד, ובסופו של דבר ה-10 מיליון האלו נדרשים כדי להקים מערך שלם שכולל טיפול יום, יש כאלו שהם חוות שיקומיות שיקימו בתשתית הזאת עוד משהו שיהיה במנעד רחב לנפגעי פעולות האיבה ומשרד הביטחון לצד טיפול יום, ויש כאלו שיבקשו פחות, רק כי זו איזושהי הרחבה של משהו שהוא קיים. קשה לי מאוד להגיד, אבל אני חושבת שמבחינתנו לא שמנו כרגע איקס למה אני מצפה, אבל אפשר להגיד שאנחנו מצפים ב-40 מיליון, מינימום לארבעה אם לא יותר, כנראה יותר, מקווה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כשחשבתי על הפרויקט הזה, בהתחלה, אמרתי שהטיפול חשוב מאוד. התחלתי עם חיילי צה״ל, אמרו לי, אתה לא יכול רק חיילי צה״ל. לפעמים אנחנו מסתדרים, זאת אומרת מעצבים את הפרויקט על ידי שיח בינינו לבין משרד הבריאות, גם המשפטי קצת לוחצים לפעמים, לא תמיד מקשיבים להם, אבל לפעמים כן. הרעיון שלי היה להקים שלושה מרכזים גדולים בארץ, צפון, דרום, מרכז, פלוס כמה מרכזים שאנחנו נחזק אותם, לתת כמה שיותר אפשרות ונגישות. אם יש ראש אשכול, יש גם שלוחות קטנות מסביב, שבעצם להגיע למקסימום, לקהילה, לנקודות מסוימות שלא הגענו אליהן עד היום. זאת אומרת אם היום המרכזים החזקים נמצאים - - - שני דוברים פה זה ירושלים, אחד מתל-אביב, אם אני לא טועה, מרכז. בקיצור, כולכם מרכז. בפריפריה לא הנגשנו את הטיפול. היום מי שמרמת הגולן צריך טיפול נוסע שלוש שעות לפחות, ותלוי באיזה יום. סתם נתתי את הגולן כדוגמה. אם אתה עושה איזה מרכז מסוים בצפון, מרכז גדול בדרום, מרכז אחד שיהיה, גם באזור המרכז היום, יש אזורים שלא, כמו גם בשומרון, דיברתם על בנימין פה שיש משהו. יש שם איזה מרכז רפואי גדול גם כן, שבונים. אפשר להנגיש את הטיפול הזה לאזורים שנפצעו. רבים מתגייסים, גם ליחידות מובחרות, בעיקר יחידות מובחרות באזורים שאני מכיר, בפריפריה, באזור השומרון וכולי. אתה רואה את ההתגייסות הזאת, ולכן צריך להנגיש את הטיפול. ואני חושב שעשינו פה משהו יפה מאוד, יחד עם רויטל פה, שעשתה עבודה מדהימה בנושא הזה. ובסוף אנחנו נגיע לאן שצריך, להקים מקסימום מרכזים. תודה רבה. << דובר >> קהת רענן: << דובר >> כבוד היושב-ראש, האם פרויקט יוכל לכלול מספר מקומות, או רק מקום? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אתה אומר זוכה אחד למספר נקודות. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> אני לא רואה מניעה. סך ההקצאה לאותו גורם, לא יעלה על 10 מיליון, ככל שהוא מחלק את זה בין מספר המקומות והמודל עומד באותן מספר מקומות, אני לא רואה מניעה. << דובר >> רעות לב: << דובר >> אנחנו הגשנו לוועדה, ראשית הצעה להקים מרכז ייעודי למשרתי מילואים ובני משפחותיהם, והמודל כן מכיל ארגונים שותפים בפריסה ארצית, שנותנים מענה ומרחבים גם לילדים, גם למבוגרים. אני חושבת שלגמרי שיתופי פעולה, כשהצד השני בטח מתחיל להביא גם איתו לסל, הם הכרחיים. תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. הדר עמיר בזום. שלום הדר. << דובר >> הדר אמיר: << דובר >> אהלן, בוקר טוב לכולם. אני מתרגשת מאוד שהגענו לשלב הזה בתהליך, ורוצה להודות לרויטל על התהליך המשמעותי והמעורר השראה. כמה שאלות, ברשותכם. הדר משיבא, תל השומר. הקמנו את מרחב האלמנט החמישי, מרחב לטיפול גוף ונפש בתוך שיבא לקבוצות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מרחבי האלמנט החמישי שהוקמו באילת ובביתן אהרון על ידי חיים איזון. אני רוצה לשאול, האם המודל גם מביא לידי ביטוי את כמות ההתערבויות ואת האדירות שנדרשת? זאת אומרת האם יש פירוט מעבר למה שמוצג כאן, או שאלו עקרונות היסוד שמגדירים את מה שצריך? זאת שאלה ראשונה. השאלה השנייה היא, האם יש איזושהי הגמשה? דובר על אישור הפעלה לטיפול יום על ידי משרד הבריאות. מאחר שמדובר במודל שהוא מעט שונה, האם מודל טיפול היום גם קצת מתגמש או מתרחב, אפשר להגיד, כדי להתאים למודל הקול קורא שמוצג כאן? והשאלה השלישית היא לגבי הסבסוד בסל הבריאות, כי חלק מהפעילויות המתוארות כאן, כמו פעילויות הגוף-נפש, טיפולי גוף-נפש וכדומה, אינן נמצאים כרגע בסל הבריאות, ויכול להיות מצב שיוקמו המרחבים והכסף יתקבל, אבל ההפעלה תהיה בעייתית, ולכן אני רוצה לשאול האם יש התייחסות גם לנושא הזה. ודבר אחרון, בתור בית חולים, התאכזבתי לראות שדווקא יש עדיפות שהפעילות תהיה מחוץ לבית החולים. אני מבינה את הסיבה שלשמה זה נכתב, אבל אפשר לראות כאן רבים מנציגי בתי החולים בארץ שהולכים לכיוון הזה ומשלבים תוכניות שהן אינטגרטיביות. כולנו רוצים לראות את הכיוון הזה בתוך בית חולים, ולכן דווקא הייתי שמחה לתמרץ בתי חולים. תודה ובהצלחה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. ראוי לציין שהאלמנט החמישי הדליקו בנו את הניצוץ כשהיינו באילת, היינו שם בסיור עם ראש העיר, כל מיני השקעות של הגז, ונכנסנו אליכם לשם, לאלמנט החמישי, והתלהבנו מהרעיון, ולכאן הלכנו, לכיוון הזה. השלוחה שעשיתם מצוינת, ראויה לשבח. כשאתם מגיעים לקצות הארץ, מקבלים את החיילים, הם מגיעים לשם, וראינו ממש את הפעילות. יישר כוח ענק מאיתנו הוועדה. מפה התקבל הרעיון. << דובר >> רויטל אורדן: << דובר >> נכון. אכן ההשראה הייתה הדדית כאן. ואני מקווה עדיין שאתם תכללו בסופו של דבר, ואני נלחמתי על לחשוב איך הדבר הזה יכול לקרות גם אצלכם, לצד מקומות אחרים בארץ. יש לנו שיתוף פעולה עם החטיבה הפסיכיאטרית אצלכם בתל השומר, וגם עם עמרי פריש, הדברים בהחלט מדברים את השפה, אתם יודעים לדבר את השפה. ויש לכם גם התקשרויות עם בתי החולים. זה לא משהו שהוא לגמרי מנותק מהאירוע. ולכן דווקא היה חשוב לבוא ולראות איך המיזם הזה של האלמנט החמישי, והמרחב הזה שאותו הקמתם, הוא לא יהיה איזשהו נטע זר או משהו שהוא אחר לגמרי, אלא משהו שהוא אינטגרטיבי עם מה שהיה קודם. דיברתי על זה בהקשר של הרצוג, דיברנו על זה בהקשר של הדסה ועכשיו אני מדברת על זה בהקשר של תל השומר. ואחד מהדברים שאמרתי, אני רוצה כאן על המדשאה, את הפסיכיאטר שלכם עושה טאי צ'י עם המטופלים, ושהמטופלים יהיו לא רק לוחמים ונפגעי פעולות איבה, אלא גם המטופלים שלכם שכרגע נמצאים במחלקות הפסיכיאטריות. זה החזון, כך זה אמור להיראות. אני לא אומרת, זה רק זה מה שיהיה. יש כאן מרחב גדול מאוד, מאז שהקמתם בתל השומר. זה אמור להכיל גם טיפול יום, אבל לא רק טיפול יום, והסיבה שבחרנו בטיפול יום זה מודל שמבחינת התעריף היומי שלו, הוא מאפשר גם את הפעילויות האלה. לו יכולתי בסל הבריאות, ואולי יום אחד אני אוכל לעשות את זה, אבל לו יכולתי בסל הבריאות לתמחר את המגעים האלה, יכול להיות שהייתי עושה את זה, אנחנו עוד לא נמצאים שם. אבל כאשר התוויה היא - - - בהקשר הזה, מה שמצופה זה להקים מרחב מרפא. מרחב מרפא לא כולל רק מספר מגיעים של פסיכיאטר ופסיכותרפיה, אלא הוא כולל מרחב שלם שמדבר את השפה הזאת האינטגרטיבית, את הפעילויות האלו, את הראייה ההוליסטית הזאת. ואכן, יש כאן מקום לעבודה משותפת ולחשוב יחד איך הדבר הזה בכל זאת כן יכול להתחבר ולא להיות משהו שהוא מנותק ממערכת הבריאות, אלא משהו שיכול לקחת את מערכת הבריאות קדימה. אני מקווה שעניתי על השאלות. לעניין מספר הפעילויות – הסטנדרט של טיפול יום כולל מספר מגעים נדרש לשבוע. פסיכיאטר, פסיכותרפיה, פסיכותרפיה קבוצתית. אבל כן, בגדול יש שם. בראייה כוללת זה משהו שהוא בהחלט ריאלי מבחינתכם, נראה לי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. << דובר >> הדר אמיר: << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו נמשיך עם ניר אמיתי, מנכ״ל עמותת חוות רימון. << דובר >> ניר אמיתי: << דובר >> שלום וברכה. אני מתנצל שלא יכולתי להגיע. אני בכוננות במילואים. אני פה בשטח. אני נמצא בחווה טיפולית בלב הנגב. כבוד היושב-ראש וכל חברי הוועדה במשרד הבריאות וכל השותפים, בדרום כיום קורה משהו ענק. לפני 7 באוקטובר היו לנו שתי חוות טיפוליות. ב-9 באוקטובר או ב-8 באוקטובר, אמיר דלומי, לשעבר סמנכ״ל עלם, היום המנהל הקליני של החווה הטיפולית שמתעסקת בפוסט-טראומה, אמר לי, "ניר, הסקייל הוא ענק, יש מאות אלפי אנשים שהזדקקו לעזרה". ביחד פנינו לקרנות הביטוח הלאומי, למשרד הביטחון, למשרד הבריאות. גלעד בודנהיימר ובלה היו אצלנו לפני מספר שבועות, ובאמת התרשמו. הקמנו תוכנית משותפת ביחד עם בית חולים פסיכיאטרי, שהוא חלק מתאגיד איכילוב, בית חולים לבריאות הנפש. אנחנו מהווים היום שלוחה. אני רוצה שתבינו כמה הדבר ענק. מטופל מגיע לפסיכיאטר במחוז דרום, הוא מפנה אותו לתהליך לטיפול יום בחוות להב. זה דבר שאין לו אח ורע. אנחנו במרחב של שטח. עצם זה שבית החולים עשה את זה, עצם זה שמשרד הבריאות הסכים לחבק את זה, אלה דברים ענקיים, ואני כל כך מברך על זה שגם עצם זה שנותנים את המענים לבריאות הנפש לחיילים ולאזרחים, ועצם זה שזה גם מוכוון לפריפריה. יש פה בפריפריה ארגונים שקיימים, חזקים. בנגב המערבי אנחנו מקימים שתי חוות עכשיו, בנחל עוז ובחולית, יש לנו באור הנר חווה, חוות בנגב המזרחי, כלומר בלג יותר אחורי מבחינת קרבה לרצועה. יש פה תשתית שעובדת מצוין, עומדת בתבחינים, ואני חושב שעצם הדבר הזה שכבר זה עובד, ואנחנו הוכחנו שאפשר להתקשר עם בית חולים לבריאות הנפש, אפשר להפנות על ידי פסיכיאטרים לטיפול יום. חבר'ה, תקשיבו, עושים פה עבודה עם כבשים, עבודת בית מלאכה, עבודת גן ירק. מאחורי יש כרם ענבים שהולך להיבצר על ידי אנשים עם פוסט-טראומה. אני מזמין את כולכם, בסוף יוני, תחילת יולי, אנחנו שותלים עוד 60 דונם. מי שמבין בחקלאות זה המון. 60 דונם של כרם ענבים. אנחנו מקימים יקב ענק, מי שיעבוד מתחילת ייצור ושתילה עד הכנת היין, אלה אנשים שמתמודדים עם פוסט-טראומה, ובמקביל עושים ביקור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני מציע שאנחנו בוועדה נגיע לביקור אצלך, ונשתתף איתכם בנטיעה, בבציר ובכל מה שצריך. << דובר >> ניר אמיתי: << דובר >> זו תהיה זכות ענקית בשבילנו ואני רוצה לומר לכם תודה. ושוב, ועדות כאלה, לי אישית גורמות תחושת גאווה גדולה כאזרח במדינת ישראל. זה לא משנה אם נזכה או לא נזכה. עצם זה שאנחנו עוסקים בזה, ועצם זה שאנחנו מעלים את זה לסדר-היום הציבורי, ותומכים באנשים היקרים כל כך שנפצעו נפשית, או בעקבות שירותם הצבאי, או בעקבות מה שהם חוו כאזרחים, זה מדהים. יש לנו מדינה מדהימה, ותודה לכולכם, זה הכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לך. אתם עושים עבודת קודש, אוהבים את מה שאתם עושים, לכן הלכנו על זה בצורה רצינית מאוד השנה עם קרן האושר. בעזרת השם שימשיך כך ואנחנו נגיע אליך לביקור. תודה רבה. פרופסור איל פרוכטר, קולקטיב עיקר. << דובר >> איל פרוכטר: << דובר >> בוקר טוב. המון תודה, ונעים מאוד לשמוע גם את הדיון וגם את החשיבה וגם את השילוב סוף-סוף שבין דברים שהם מוכרים מתוקפים, נחשבים טיפול מוגדר, לבין שילוב רב מאוד עם רפואה אלטרנטיבית ועם כלים נוספים, שזה חשוב מאוד. וגם חשוב מאוד החיבור הזה לאזורי הפריפריה, בדיוק כמו שאמרתי לך, כי החוסר שם הוא גדול מאוד. קולקטיב עיקר יכולים לשלוח, והצענו כבר ונשמח להעביר לוועדה את המיפוי המקיף מאוד שעשינו, שכולל עד עכשיו את כל הדוברים וגופים נוספים כמובן. חשוב להדגיש שיש בעיה תשתיתית אמיתית קשה מאוד, עם פערים רבים מאוד בין המימון הציבורי לבין המימון בכלל, עם תלות רבה בפילנתרופיה. התלות היום בפילנתרופיה היא אדירה, אבל פילנתרופיה לא ברור כמה זמן ממשיכה, כמה זמן יכולה להחזיק. ויש אוכלוסיות שנופלות בין הכיסאות. האוכלוסיות האלה הן מילואימניקים שלא מוכרים, והם גם לא בביטוח הלאומי וגם לא באגף השיקום, ניצולי מסיבות כל מיני שצריכים אפיונים מיוחדים לטיפולים בהם. חשוב מאוד המשולש הזה של פוסט-טראומה, אלימות והתמכרויות, שעדיין הוא ללא מסלול טיפולי ייעודי, והגופים השונים לא כל כך יודעים איך לקחת אותם. והמגזר הערבי והחרדי, שסובלים גם מסטיגמה וגם מתת-דיווח מובנה, וגם הן אוכלוסיות שספגו לא מעט, ולכן הם נפגעים. והפנייה פה לקרן היא להסתכל, בנוסף למה שנאמר פה, גם על הייצוב התפעולי רב-שנתי, כדי לאפשר בניית גופים נכונה עם שמירה של כוח אדם ורציפות טיפולית, כי אם אנחנו מתלהבים ובונים היום משהו, אבל הוא מבוסס ב-50% או ב-60% על פילנתרופיה, שמחר לא תהיה, הדברים האלה נופלים. אנחנו רואים את הקושי הגדול מאוד היום, שטיפולי היום שהוקמו מחוץ לכותלי בתי החולים, על ידי בתי החולים הפסיכיאטריים, במקומות שונים בארץ, גם בצפון, גם בדרום, גם כמובן במרכז, והיום כשהתרומה של הפילנתרופיה ירדה, קשה להם מאוד להחזיק את כוח האדם שהתחיל לעבוד שם. צריך לתת עדיפות למסגרות שנותנות מענה לאוכלוסיות שאין להן היום כיסוי קיים, לא רק לפריפריה בהיבט הזה, ועל הרציפות הטיפולית. העבודה על הרציפות הטיפולית חשובה מאוד, ושוב, גם בזה אנחנו נשמח להראות את זה בעזרת המיפוי שלנו, אם תרצו, אנחנו נציג את זה בצורה מסודרת, אולי בפעם הבאה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. נשמח שתעביר את זה לוועדה, לעיון שלנו, אנחנו נדון מזה עם רויטל << דובר >> איל פרוכטר: << דובר >> בסדר גמור. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה לכם. ישיבה זו נעולה, אנחנו נפתח תכף את הישיבה הבאה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:55. << סיום >>