פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 570
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ו' בניסן התשפ"ו (24 במרץ 2026), שעה 12:07
סדר היום:
<< נושא >> הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026 (מ/1946) << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
דבי ביטון – מ"מ היו"ר
מאיר כהן
שרון ניר
עאידה תומא סלימאן
חברי הכנסת:
ולדימיר בליאק
אימאן ח'טיב יאסין
רון כץ
מיקי לוי
נעמה לזימי
עודד פורר
אורית פרקש הכהן
נאור שירי
מוזמנים:
כפיר בטט
–
סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר
נטע בר זיו
–
רכזת תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר
גיל הכהן
–
רפרנטית תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר
רום בר-אב
–
רכז תעסוקה, אגף התקציבים, משרד האוצר
קוראל רוס
–
עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר
דקלה חורש
–
עו"ד, הלשכה המשפטית, זרוע העבודה, משרד העבודה
ברק קרוננפלד
–
ראש מטה לשכת השר, משרד העלייה והקליטה
אוריאל כזום
–
סמנכ"ל גמלאות, קיום תעסוקה והגיל השלישי, המוסד לביטוח לאומי
אלינה מילקין
–
מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי
חנן פוטרמן
–
עו"ד, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי
אדם בלומנברג
–
מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי, וסמנכ"ל כלכלה ומדיניות, ההסתדרות החדשה
תם פרומוביץ
–
מנהל איגוד מקצועי, כוח לעובדים
שחר תורג'מן
–
נשיא איגוד לשכות המסחר
גילית רובינשטיין
–
מנכ"לית איגוד לשכות המסחר
טיראן ששון
–
סמנכ"ל רגולציה, איגוד לשכות המסחר
אברהם נובוגרוצקי
–
התאחדות התעשיינים
רועי כהן
–
נשיא לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל
עמית טרכטינגוט
–
ראש תחום מדיניות, פורום נשות משרתי המילואים
קרן אוחנה איוס
–
מנכ"לית חיב"ה, ארגון גני הילדים הפרטיים
יניב בר אור
–
התאחדות מעונות היום הפרטיים
סימה אהרון
–
בעלת מעון יום בירושלים, קול הגנים
יקותיאל משי
–
מנהל קידום מדיניות וקשרי ממשל, 121 - מנוע לשינוי חברתי
הגר שרן
–
יו"ר התאחדות המלונות בישראל
איל הננברג
–
סמנכ"ל משאבי אנוש, התאחדות המלונות בישראל
רחלי סונגו
–
מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל
משתתפים באמצעים מקוונים:
מיכל פינק
–
ראש מערך אסטרטגיה, משרד הכלכלה והתעשייה
כרמל שאמה הכהן
–
ראש עיריית רמת גן
יותם ארנסברג
–
מרכז השלטון המקומי
משה יפרח
–
שירות התעסוקה
מיכל וקסמן חילי
–
ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים
דובי אמיתי
–
יו"ר נשיאות המגזר החברתי
בקי כהן קשת
–
עו"ד, הפורום למאבק בעוני
דיאנה בארון
–
עו"ד, מנהלת מדיניות ציבורית, עמותת קו לעובד
צמרת אביבי
–
סגנית נשיא לה"ב - לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל
עמית בן-צור
–
מנכ"ל פורום ארלוזורוב
תומר שמוקלר
–
פורום ארלוזורוב
רינה קמני
–
מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות
יהב שורר
–
מנהלת מערך מיצוי זכויות, חמניות - הבית ליתומים בישראל
תום פרומוביץ'
–
כוח לעובדים
שחר מנדיל
אלי הולנדר
רן כצמן
רן קונפינו
–
-
-
-
עו"ד, מקדמת מדיניות, א.ס.ף. - ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט
בעלים של קבוצת חברות, "פלנט"
מנכ"ל חברת עידית לוגיסטיקת מזון
ההסתדרות הלאומית
ייעוץ משפטי:
ענת מימון
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
אהובה שרון, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא > הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026מ/ 1946 << נושא >
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולם. היום יום שלישי, ו' בניסן התשפ"ו, 24 במרס 2026 והשעה 12:07. בין נפילות ויירוטים אנחנו מתכנסים כדי לדון בנושא חשוב וקריטי והוא ההקלות בחל"ת, הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026 שהיא חלק ממתווה גדול יותר שבא לסייע לאזרחי ישראל המושפעים מן הלחימה באופן ישיר ועקיף ובין השאר לתת פיצוי לעובדים שנעדרו מעבודתם בשל המצב המיוחד.
הוראת השעה קובעת בין היתר הקלות ביציאה לחל"ת: קיצור תקופת הזכאות המינימלית מ-30 ימים ל-14 ימים, ביטול ניכוי ימי חופשה צבורים מתקופת האבטלה, ביטול חמישה ימי המתנה ראשונים לדמי אבטלה וקיצור תקופת האכשרה הנדרשת לשישה חודשים מתוך 18 עם חריגים כדוגמת אנשים עם מוגבלות שלהם נדרשת תקופת אכשרה של שלושה חודשים בלבד.
אני יודעת שלרבים מכם יש הערות והשגות רבות. אני יודעת שהנושא הוא קריטי וחשוב אבל יחד עם זאת ובעצם בשל כך חשוב לי להבהיר שאם לא נביא את הצעת החוק להצבעה היום כאן בוועדה ומחר במליאה בקריאה שנייה ושלישית, הביטוח הלאומי לא יוכל להעביר את כספי החל"ת לעובדים אלא רק במאי 2026 ולכן אנחנו ננסה לעשות את הכול על מנת להצליח, כמובן בלי לפגוע במהות ובתיקונים הנדרשים.
בכוונתי להקדיש את כל הזמן שעומד לרשותנו היום כדי לדייק ולתקן ככל האפשר. אנחנו רוצים לסיים את היום הזה עם הצבעה.
אנחנו ניתן לאוצר להסביר בקצרה את המתווה ואני מבקשת שאף אחד לא יפריע.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
בגלל מה אמרת, אם אפשר הייתי שמחה שעל הסעיפים נדבר אחר כך ולא נעשה את כל העניינים העקרוניים. גם אני באתי עם איזה נאום אבל הייתי רוצה שנבוא רק עם הנקודות הענייניות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לגמרי איתך. תודה. אנחנו כאן קואליציה ואופוזיציה, כולנו מבינים את חשיבות השעה ואת צו השעה. האוצר יסביר לנו בכמה דקות את המתווה ואחר כך היועצת המשפטית ענת מימון היקרה - שעבדה על זה בהחלט לא מעט - תקרא את כל החוק בלי הפסקה ובלי הערות. היא תסביר כל סעיף וסעיף כפי שהיא רואה אותו ואז ניתן אפשרות התייחסות גם לנוכחים כאן וגם לאלה שב-זום וגם לחברי הכנסת.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
רכזת תעסוקה באגף התקציבים. זה הדיון הראשון במתווה שהוא חלק ממתווה שלם שאנחנו מביאים היום, אותו מתווה שבעצם מדינת ישראל יישמה לצערנו במשברים שפקדו אותנו בשנים האחרונות. הניסיון שיש לנו נותן לנו גם איזשהו יתרון. יש לנו כאן מנגנון משומן היטב שבעצם כל הגורמים, גם מוסדות הממשלה אבל גם הציבור מכיר, ואנחנו חושבים שיש בזה יתרון מאוד מאוד גדול.
צריך לומר מבחינה מקרו כלכלית המתווים סיפקו מענה מלא למשק. אנחנו רואים שהייתה התאוששות גם בשוק העבודה וגם במגזר העסקי ולכן אנחנו חושבים שהמנגנון הזה הוא מנגנון טוב.
המנגנון מורכב משני כלים עיקריים. חלק אחד שלא מובא כאן היום והוא הפיצוי לעסקים ומענה משלים בדמות מנגנון החל"ת שאנחנו מציגים היום.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
רפרנטית תעסוקה באגף התקציבים. כמו שצוין, למתווה החל"ת יש במסגרתו כמה הקלות, בזכאות לדמי אבטלה עבור עובדים שמוצאים לחל"ת בתקופה הזאת ואני אסקור את ההקלות המרכזיות. יש לנו קיצור של תקופת הימים המינימלית שמזכה בדמי אבטלה, ביציאה לחל"ת, מ- 30 ימים שזה החוק בשגרה ל-14 ימים. יש לנו קיצור של תקופת האכשרה הנדרשת, כלומר, תקופת העבודה שהעובד היה צריך לעבוד בשנה וחצי האחרונות כדי להיות זכאי לדמי אבטלה מ-12 חודשים לשישה חודשים. אנחנו גם מבטלים את ימי ההמתנה שיש בתחילה בדרך כלל ביציאה לאבטלה, כלומר, חמישה ימים שהעובד צריך להמתין עד שהוא מתחיל לקבל ימי אבטלה כדי שהוא יוכל לקבל אותם מהיום הראשון ואת ניכוי ימי החופש שנעשה עת יוצאים לחל"ת. כלומר, גם כאן העובד לא יצטרך לחכות למצות את ימי החופש שלו אלא הוא יוכל לקבל דמי אבטלה מהיום הראשון שהוא מוצא לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא יפגע לו בימי החופש.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. זה באמת התקציב של התקציר. ענת תרחיב יותר. היא תקרא את כל ההצעה ותסביר את הסעיפים הרלוונטיים. אחר כך נעבור לחברות וחברי הכנסת.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הצעת חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026
1. תיקון חוק הביטוח הלאומי
בתקופה שמיום פרסומו של חוק זה עד יום כ"א באדר ב' התשפ"ז (31 במרס 2027) (להלן – תקופת הוראת השעה), יקראו את חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), כך:
הבנתי שאתם רוצים להאריך את זה בעוד חודש.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
כן. מכיוון שיום התחילה הוא יום הפרסום ואנחנו מקווים שיום הפרסום יהיה כבר החודש כדי שיהיו 12 חודשים לחוק אנחנו צריכים שלמעשה זה יהיה עד ה-31 במרס.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם כן, זה בעצם כ"ב באדר ב' התשפ"ז (31 במרס 2027.
(1) בסעיף 176, בסופו יבוא:
"(ה) הזכאי לדמי אבטלה שיש לו הכנסה כאמור סעיף קטן (א) מעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי בתקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 179כח, תחושב הכנסתו לעניין הניכוי שלפי הסעיף הקטן האמור באותה תקופה, על אף האמור בסעיף 345 או לפיו, על פי אישור של רואה חשבון או יועץ מס בדבר הכנסותיו בתקופה האמורה".
כאן למעשה יש לנו הוראה לגבי תשלום דמי אבטלה למי שיש לו הכנסה נוספת. ברגיל יש איזשהו ניכוי שעושים של ההכנסה מדמי האבטלה וכאן למעשה אומרים שינכו לו את ההכנסה בפועל על פי אישור שהוא ימציא מאותם דמי אבטלה ולא יעשו את החישוב הרגיל שזה אחד חלקי 12 ברגיל ואז זה יכול לפגוע בו כי זה לא ישקף באמת את מה שהיה לו באותם חודשים.
(2) לפני כותרת פרק ח' יבוא:
סימן ט': הוראות מיוחדות לעניין ביטוח אבטלה – תקופת הלחימה שהחלה ביום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026)
סימן ט': הגדרות
179כח. בסימן זה –
"הפסקת העסקה" של עובד – הפסקת העסקתו של עובד, באחד מאלה:
(1) הודעת המעסיק על פיטורי העובד.
(2) הוצאת העובד לחופשה ללא תשלום, בתנאים הקבועים בסעיף 177א, ואולם לעניין זה יקראו את פסקה (1) של הסעיף האמור כך שבמקום "30" יבוא "14".
אנחנו אומרים שבתקופה הזאת הפסקת עבודה היא או פיטורים או חל"ת לפי 177א שזה סעיף ביטוח לאומי. שם יש שני תנאים לפיהם החל"ת צריך להיות לתקופה של 30 ימים ביוזמת המעסיק ושלא משולם לו שכר בתקופה הזאת. אנחנו אומרים שאנחנו מחילים את ההסדר הזה בשינוי שבמקום תקופה של 30 ימים כמו שגילה הציגה, אנחנו מקצרים לתקופת מינימום של 14 ימים כך שגם בתקופה הזאת הוא יכול להיות זכאי לחל"ת. יחד עם זאת התנאים שזה יהיה ביוזמת המעסיק ושזה יהיה רצף של 14 ימים של מינימום תקופה, נשארים כמו בסעיף 177א.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אין כאן את הסכמת העובד. תרשמי את הנקודה הזאת ואחר כך נ תייחס אליה. חסרה לנו הסכמת העובד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
"התקופה הקובעת" – התקופה שמיום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026) עד יום י"ג בניסן התשפ"ו (31 במרס 2026) או עד תום תקופת ההארכה אם נקבעה לפי סעיף 179לג.
אני מסבירה. יש לנו את תקופת הוראת השעה שהיא שנה וההוראה הזאת תהיה תפעולית במשך שנה כאשר אפשר לשלם גם דמי אבטלה שנה אחורה. לכן ההוראה הזו תעמוד בתוקף במשך שנה. יחד עם זאת התקופה הקובעת שזו התקופה שבה צריך העובד לצאת לחל"ת, זו התקופה שמתחילת הלחימה וכרגע בנוסח מבקשים שזה היה עד 31 במרס 2026 שזה בעצם יום שלישי הקרוב. כלומר, איזושהי הנחה שעד אז תסתיים תקופת הלחימה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם כאן כוכבית. ביקשנו שתאריכו את התקופה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
האריכו את מצב החירום.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
ב-14 ימים קדימה. אתה צודק. לדעתי זה צריך להיות עד סוף תקופת מצב מיוחד בעורף.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רק מעירה שכבר בנוסח כאן יש אפשרות לשר האוצר בצו, באישור הוועדה שלנו, להאריך את אותה תקופה אבל עד 31 באפריל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את כל זה אנחנו נתקן.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
גם את זה אנחנו מבקשים לבחון כי אנחנו רוצים שההסדר הזה יוכל לחיות ככל שיהיה צורך ולא נצטרך לחזור לחוקק מחדש. נדבר על זה אחר כך.
179כט. הוראות מיוחדות לעניין תקופת האכשרה
(א) על אף האמור בפרק זה, מבוטח שהעסקתו הופסקה במהלך התקופה הקובעת ואינו זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שלא השלים תקופת אכשרה בת 12 חודשים כאמור בסעיף 161, אך צבר תקופת אכשרה, כאמור באותו סעיף, בת שישה חודשים לפחות, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות סעיף 171.
גיל הציגה את זה. יש כאן הקלה בדרישה לתקופת אכשרה. ברגיל אנחנו דורשים 12 חודשים מתוך 18 החודשים שקדמו וכאן אומרים שדי בשישה חודשים של עבודה כדי לצבור את הזכאות לקבלת דמי אבטלה.
(ב) מבוטח כאמור בסעיף קטן (א) שהוא אדם עם מוגבלות, יהיה זכאי לדמי אבטלה לפי הוראות סעיף 171, אם צבר תקופת אכשרה כאמור בסעיף קטן (א) בת שלושה חודשים לפחות. בסעיף קטן זה, "אדם עם מוגבלות" – מי שמתקיים בו אחד מאלה לפחות:
(1) הוא זכאי לקצבה המנויה בהגדרה "קצבת נכה" שבהסכם לפי סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי בדבר תשלום מענק חד פעמי בעד חודש אפריל 2020 למי שמשתלמות לו קצבאות מסוימות.
(2) הוא זכאי לפטור ממס לפי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש).
כאן יש הקלה נוספת לגבי אדם עם מוגבלות, שם תקופת האכשרה לא תהיה שישה חודשים כפי שנדרש בתקופה הזאת אלא שלושה חודשים.
(ג) לעניין מבוטח שהעסקתו הופסקה במהלך התקופה הקובעת, בסעיף 161(ג)(2), במקום "שישה" יקראו "שלושה".
כאן ימי שירות סדיר, אנחנו קובעים ששלושה חודשים מתוכם כן יוכלו להיחשב לעניין תקופת האכשרה. זה לגבי חיילים משוחררים.
179ל. הארכת תקפת התשלום המרבית לדמי אבטלה
על אף הוראות פרק זה, מבוטח שהעסקתו הופסקה במהלך התקופה הקובעת ואינו זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שתקופת התשלום המרבית הקבועה לגביו לפי סעיף 171א הסתיימה לפני התקופה הקובעת או במהלכה, והתאריך הקובע לגביו חל בתקופה הקובעת, יהיה זכאי לדמי אבטלה בהתאם להוראות פרק זה בעד הימים שבהם לא היה מועסק במהלך התקופה הקובעת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כלומר, אם נגמרו לו ימי האבטלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בדיוק. כולנו יודעים שהזכאות לדמי אבטלה היא לא בלתי נגמרת ויש איזושהי מכסה של ימים שאדם יכול לקבל בגינם אבטלה. כאן אומרים לגבי שלגבי אותם אנשים שמילאו את המכסה הזאת לפני התקופה או במהלכה אבל יצאו לחל"ת במהלך התקופה הקובעת, כלומר, היום הקובע שלהם הוא במהלך התקופה הזאת, הם יהיו זכאים על אף שכבר אין להם מכסה כזאת בימים או שלא נותרה להם די מכסה.
שימו לב שזה לא כולל מי שכבר יצא והיום הקובע לגביו הוא לפני ואז למעשה לגביו לא מאריכים לו את המשך הזכאות כי הוא לא יצא לחל"ת במהלך התקופה הקובעת.
179לא. תחילת תשלום דמי אבטלה
לעניין תשלום דמי אבטלה בעד התקופה הקובעת, יקראו את סעיף 172 כך שבסופו יבוא "למעט בתקופה הראשונה שחלה בתקופה הקובעת".
גם את זה גיל הציגה. יש הוראה שאומרת שתחילת תשלום דמי אבטלה זה חמישה ימים אחרי תחילה, כל תקופה של ארבעה חודשים. כאן אנחנו אומרים שבתקופה שלנו אותם חמישה ימים כן יקבלו בגינם דמי אבטלה ולא תהיה את ההמתנה הזאת לצורך קבלת דמי האבטלה. זאת הקלה.
179לב. סייג לתחולה
הוראות סעיף 320(ז)(4ב) לא יחולו לעניין תשלום דמי אטילה בעד התקופה הקובעת.
זה הוזכר. הסעיף הזה קובע שאם יש ימי חופשה, אם לאדם יש יתרה הוא לא יהיה זכאי לתשלום דמי אבטלה וכאן אומרים שזה לא יחול. כלומר, אדם לא יצטרך לנצל קודם את ימי החופשה שלו כדי להיות זכאי לתשלום דמי אבטלה לפי ההסדר הזה.
179לג. הארכת התקופה הקובעת
שר האוצר, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, רשאי, בצו, להאריך את התקופה הקובעת, ובלבד שתסתיים לא יאוחר מיום י"ג באייר התשפ"ו (30 באפריל 2026), אם מצא כי הדבר נדרש בשל הימשכות תקופת הלחימה שהחלה ביום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026)".
מאפשרים כאן להאריך את אותה תקופה קובעת בגינה ישולמו דמי האבטלה. נדבר אחר כך על האם די בהארכות עד 30 באפריל. אני רק מעירה שלמעשה אלה יכולות להיות גם כמה הארכות בצווים. אנחנו לא מגבילים את מספר ההארכות אלא מגבילים את המועד שעד אליו אפשר להאריך את התקופה.
2. שיפוי המוסד לביטוח לאומי
אוצר המדינה ישפה את המוסד לביטוח לאומי לגבי כל סכום שהוצא בשל כל גמלה או תוספת גמלה המשתלמת לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 1 לחוק זה ושלא הייתה משתלמת אלמלא ההוראות כאמור.
זאת הוראה שהייתה קיימת גם בהסדרים הקודמים של התשלום בתקופות לחימה וזה אומר שיש שיפוי של המוסד לביטוח לאומי על התשלומים האלה.
3. תיקון חוק עבודת נשים – הוראת שעה
בתקופת הוראת השעה, יראו את חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – חוק עבודת נשים), כך:
(1) בסעיף 9(ג), לפני פסקה (3) יבוא:
"(2ג) (א) הוציא מעסיק עובד או עובדת לחופשה ללא תשלום במהלך התקופה הקובעת, תקופה רצופה של 14 ימים לפחות שחלה, כולה או חלקה, ב-60 הימים כאמור בפסקה (1א) או (2), לא תובא תקופת החופשה ללא תשלום במניין 60 הימים. בפסקה זו, "התקופה הקובעת" – כהגדרתה בסעיף 179(כח) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 1(2) לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026.
יש לנו הוראה שמגנה על עובדות שחוזרות מתקופת לידה והורות, שזאת חופשת הלידה. במשך 60 ימים יש לה הגנה שאי אפשר לפטר אותה ולמעשה כאן אנחנו אומרים שאם אותה עובדת הוצאה לחל"ת של 14 ימים לפחות לפי ההוראות כאן, אותם 14 ימים לא ינגסו לה, לא יגרעו לה מאותה תקופת הגנה. כלומר, תקופת ההגנה של תהיה 60 ימי עבודה נטו, לא כולל ימי החל"ת שיהיו לפי החוק הזה.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
חופשת הלידה שלה תהיה פאוזה והיא תימשך? לא הבנתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כאשר חוזרים מחופשת לידה יש הגנה של 60 יום בחוק עבודת נשים שאי אפשר לפטר. אם נניח הוציאו אותה לחל"ת, ה-60 ימים האלה ייחשבו אחרי שהיא תחזור מהחל"ת.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אם היא תוך כדי חופשת לידה, היא בחופשת לידה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. ודאי. אז היא לא צריכה חל"ת כי היא מקבלת את דמי הלידה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
(ב) על אף אמור בפסקאות (1א) ו-(2), השר רשאי להתיר פיטורים של עובד או עובדת שהוצאו לחפשה ללא תשלום כאמור בפסקת משנה (א), אם שוכנע כי הפיטורים אינם בקשר ללידה, לתקופת הלידה וההורות או להיעדרות כאמור בפסקה (1א) או (2), ובלבד שחלפו 60 מים מתום תקופת הלידה וההורות או היעדרו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש עוד כמה הגנות שפספסנו. נדבר על כך בהמשך.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
נדבר על זה. גם בדיונים אחרים תמיד עולה הנושא של הגנה כזאת והאם צריך גם לגביהן לתת הארכות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כבר היו מודלים בשלוש השנים האחרונות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בסעיף הזה אנחנו מאפשרים היתר רק אחרי 60 ימים אבל יהיה צריך להוכיח. זה בעצם המנגנון הרגיל יש לנו להיתר במשרד העבודה וצריך יהיה להוכיח שזה לא בקשר ללידה או לתקופת ההורות.
(2) בסעיף 9א, אחרי סעיף קטן (א1) יבוא:
"(א2) לעניין סעיף זה לא יראו היעדרות של עובד או עובדת בתקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 9(ג)(2ג)(א), מחמת הוראה מההוראות כאמור בסעיף 2(א) או (ב)(1) לחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, התשס"ו-2006, שבשלה חל איסור לפטר את העובד או העובדת בהתאם להוראות אותו סעיף, כפגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של העובד או העובדת.
סעיף 9א בחוק עבודת נשים מדבר על איסור בפגיעה בהיקף משרה או הכנסה של עובדת שיש לה הגנה וכאן אנחנו אומרים שהיעדרות על פי חוק הגנה על עובדים לא תיחשב פגיעה בהיקף ההכנסה. אנחנו אומרים היעדרויות שיהיו במסגרת מצב החירום לא ייחשבו כפגיעה.
4. תיקון חוק מענק מיוחד לבני 67 ומעלה (הוראת שעה – מקרים מיוחדים)
בחוק מענק מיוחד לבני 67 ומעלה (הוראת שעה – מקרים מיוחדים), התש"ף-2020 (להלן – חוק מענק מיוחד) –
אנחנו יודעים שאדם בן 67 לא זכאי לדמי אבטלה ולכן לאורך כל התקופות שעשו הסדרי דמי אבטלה בחל"ת לגבי עובדים, תמיד מוסיפים הוראה לגבי מענק לגבי בני 67 ומעלה וגם כאן אנחנו נכנסים באותו חוק שהתחיל בקורונה, עבר דרך "חרבות ברזל" ו"עם כלביא" ואנחנו מתקנים אותו כדי לקבוע גם לגבי התקופה הזאת את המענק.
(1) בכותרת פרק ג', במקום "חרבות ברזל" יבוא "תקופות לחימה".
(2) בסעיף 8ב –
(א) בהגדרה "התקופה הקובעת", אחרי "הקובעת" יבוא "הראשונה".
(ב) בהגדרה "התקופה הקובעת הנוספת", במקום "הנוספת" יבוא "השנייה".
(ג) אחרי ההגדרה "התקופה הקובעת השנייה" יבוא:
"התקופה הקובעת השלישית" – בהגדרת התקופה הקובעת בסעיף 179כח לחוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026".
תהיה לנו את התקופה הראשונה שהיא "חרבות ברזל", את התקופה השנייה שהיא "עם כלביא" ודאת התקופה השלישית שהיא התקופה לפי החוק שלנו.
(3) בכותרת סימן ב' בפרק ג', אחרי "התקופה הקובעת" יבוא "הראשונה".
(4) בסעיף 8ג, בכל מקום, אחרי "בתקופה הקובעת" יבוא "הראשונה".
(5) בסעיף 8ד, בכל מקום, אחרי "הקובעת" יבוא "הראשונה".
(6) בכותרת סימן ג' בפרק ג', במקום "הנוספת" יבוא "השנייה".
(7) בסעיפים 8ה ו-8ו, בכל מקום, במקום "הנוספת" יבוא "השנייה".
(8) בסעיפים 9(א), 10(ב)(1) ו-(2), 11 ו-12(א), בכל מקום, במקום "חרבות ברזל" יבוא "תקופת לחימה".
עכשיו אנחנו עוברים להסדר המהותי.
(9) אחרי סעיף 8ו יבוא:
סימן ד': מענק מיוחד – התקופה הקובעת השלישית
8ז. זכאות למענק מיוחד
מי שמתקיימים לגביו כל התנאים כמפורט להלן, זכאי למענק מיוחד, לפי הוראות סימן זה.
(1) בתקופה הקובעת השלישית מתקיימים לגביו התנאים שבסעיף 2(1)(א) ו-(ב).
(2) בתקופה הקובעת השלישית הוא פוטר מעבודתו או הוצא לחופשה ללא תשלום, ביוזמת מעסיקו, לתקופה רצופה של 14 ימים לפחות (בסימן זה – הפסקת עבודה).
(3) הוא היה עובד שכיר בתקופה של שלושה חודשים רצופים לפחות שבתכוף לפני החודש שבו חל מועד הפסקת העסקתו כאמור בפסקה (2).
אנחנו אומרים שהזכאות היא למי שהוא בן 67 והוא תושב ישראל. אנחנו מבקשים מהם תקופת אכשרה של שלושה חודשים.
8ח. תשלום המענק המיוחד
מענק מיוחד לפי סימן זה ישולם למי שמתקיימים לגביו כל התנאים כאמור בסעיף 8ז, והוא יהיה בשיעור של 75 אחוזים מהכנסתו מעבודה כשהיא מחולקת ב-90, אך לא יותר מ-137 שקלים חדשים יום כפול מספר הימים בתקופה הקובעת השלישית שבה היה מחוסר עבודה".
זאת הדרך בה ייחשבו את אותו מענק.
(10) בסעיף 10(ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
"(3) בקשה למענק מיוחד – תקופות לחימה, לפי הוראות סימן ד' בפרק ג' תוגש עד תום שנים עשר חודשים מיום תחילתו של חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) (תעסוקה), התשפ"ו-2026.
זה כמו תקופת הוראת השעה. למעשה אנחנו מאפשרים בכל התקופה הזאת להגיש את התביעה.
5. תשלומים ראשונים
תשלומים ראשונים לפי חוק הביטוח הלאומי ולפי חוק מענק מיוחד כנוסחם בחוק זה, ישולמו בתוך 30 ימים מיום פרסומו של חוק זה.
6. שמירת דינים
אין בהוראות סעיף 3 לחוק זה כדי לגרוע מאיסור על פגיעה בהיקף משרה או בהכנסה לפי פרק שביעי לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, או לפי סימן א' לפרק שביעי לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950.
אנחנו מבהירים ששם איסור הפגיעה לא נפגע בעקבות ההוראות של החוק הזה.
עד כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. לפני שאני אעבור לחברי וחברות הכנסת, האוצר, אתם רוצים לומר משהו?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ביטוח לאומי, רוצים להגיב?
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי מהמשרדים רוצים להגיב? לא. אם כן, אני עוברת לחברי הכנסת ונלך לפי סדר הישיבה. אני חוזרת על מה שביקשה נעמה ואני מצטרפת לבקשתה. בואו נהיה ענייניים ובלי נאומים חוצבי להבות. כולנו מסכימים ורואים את הצורך בכך.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
גברתי היושבת-ראש, ברור שהדיון הזה היה מתבקש וכפי שכבר שוחחנו, אנחנו כחברי ועדה באמת צריכות לסיים עם זה היום ולהצביע על מנת שאנשים יקבלו תשלומים, שלא נעכב ולא נגרום לנזק כלשהו.
חשוב לי להדגיש גם כחברת ועדה יש לי קצת הסתייגויות מהזמנים שנרצה לדון בהם. אני לא אחזור כאן על עמדות הארגונים והמשרדים כי הם כבר יאמרו את דברים, אבל הדבר הראשון הוא נושא אנשים עם מוגבלויות. יש לי בעיה מאוד קשה כי אנחנו לוקחים להם פרק זמן. אנחנו צריכים לזכור שהאוכלוסייה הזאת, גם אם היינו רוצים להחזיר לפני או להקטין, הם לא היו מסוגלים ולכן זאת אוכלוסייה שאני חושבת - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שבכלל אין זמן אכשרה?
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
יש להם פרק זמן. הם לא צריכים להיות באירוע. צריך גם להבין את הנסיבות האישיות וגם שלא מדובר בכל כך רבים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את לא יכולה לבטל לגמרי כי את צריכה מדד של כסף, כמה לשלם להם.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
ברור. אנחנו נשמע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את רוצה לומר חודש ולא שלושה חודשים, את זה אני מבינה אבל אי אפשר לבטל לגמרי.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אנחנו נשב על זה. אני אומרת מה ההסתייגויות שלי ואיפה אני חושבת שחשוב שאנחנו כוועדת העבודה והרווחה ניתן את הדגשים החשובים.
דבר נוסף הוא הנושא של 14 י מים. נכון שקיצרנו אבל זו הייתה הוראה של המדינה לא לצאת ואנחנו גם צריכים לזכור מי הנפגעים העיקריים בנושא הזה.
אני לא אאריך כי אני רוצה שהארגונים אבל חשובים לי הזמנים, לבדוק איך נכווץ, איך נקל וניתן תקופת ביטחון. אם אנחנו אומרים עד ה-31 במרס, כבר היום האריכו ב-14 ימים, בואו ניקח כמה ימי ביטחון. תמיד אפשר לעצור.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה רבה גברתי על הדיון החשוב הזה. אני חושבת שהדבר הכי חשוב שאנחנו נעשה זה ניתן איזשהו סוג של ודאות לאזרחים עובדים שנמצאים עכשיו כבר כמעט חודש באיזשהו סוג של חוסר הבנה וידיעה, ובעיקר חוסר ודאות, למה הם זכאים. לכן חשוב שנתקדם עם החוק הזה.
אני חושבת שקודם כל אחד הדברים החשובים לעגן כאן זה את הזכות המוקנית לעובדים. זאת אומרת, זה לא רק במידה והמעסיק הוציא לחל"ת אלא לייצר כאן זכות מוקנית לאוכלוסיות שאנחנו סבורים שהן האוכלוסיות שמתוקף המצב שקיים במדינה, שהוא מצב חירום, הן אוטומטית נדרשו להישאר עם הילדים. זאת אומרת, חייבת להיות זכות מוקנית ואני אומר למה אני מתכוונת. הורים עם צרכים מיוחדים הורים לילדים עד גיל 14, נשות ובני זוג בכלל של אנשי ונשות מילואים, כל האוכלוסיות שאנחנו יודעים שבשעת חירום, בסופו של יום הן באמת נקראו לדגל כדי לשאת במאמץ הזה ויש להן צרכים אחרים. הזכות הזו צריכה להיות זכות מוקנית וגמישה עבורם.
אני בכוונה שמה את הפוקוס על נשים כי באופן טבעי נשים נשאבו לתוך סיטואציה לא מוזמנת של פתאום שלושה-ארבעה ילדים בבית וצריך איכשהו לנהל. לכן הזכות הזו צריכה להיות מעוגנת בזכות מוקנית, בין אם המעסיק מצא לנכון או לא מצא לנכון להוציא לחל"ת וזה חייב להינתן כאן עבור נשים.
אמרנו 14 ימים ואני חושבת שספציפית לאוכלוסיות שציינתי, צריך לקצר את הזכות הזאת לשבוע כי אין מנוס, ביום אחד, בבת אחת זה נחת עליהן ולכן הן צריכות לקבל את הזכות הזאת. אם יש כאן עוד הורים יחידניים, אלמנים ואלמנות, אני חושבת שגם הם צריכים להיכלל בתוך אותן אוכלוסיות שהסיטואציה הזמינה עבורן סיטואציה מורכבת.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני אתן כרמה הערות אבל אני מניחה שתוך כדי שהארגונים ידברו אנחנו נחדד את הדברים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ברור.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
ההערה הראשונה. בדרך כלל החוק הזה נדון בוועדת הכספים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא בדרך כלל. הוא נדון בוועדה כאן, עבר לכספים, היה פעמיים בכספים וחזר לכאן. הוא נע ונד. שם כמו שהסבירה נטע, יש את הסיוע למעסיקים. אני בספק האם צריך את הכריכה הזאת ביחד. לדעתי דווקא ההפרדה היא נכונה כי יש את הזווית של מעסיק ויש את הזווית של העובד האוצר אוהב לכרוך ביחד אבל אני קצת חולקת עליו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אין לנו העדפה לכאן או לכאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
דיברנו בינינו גם בוועדה וגם בכללי ואני רוצה לומר לך שאני חושבת שאת החוקים האלה צריך לחוקק בזמן שגרה ולא בזמן חירום כי בזמן חירום כל הזמן לוחצים עלינו.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
את זה רציתי לומר כי בתהליך שכן עשינו במקרים קודמים בשלוש השנים האחרונות הוספנו דברים שאני רואה שכל פעם כשהאוצר מביא את המתווה מחדש, הפרקים האלה כאילו נעלמים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
למה? הכול בפנים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
למשל טיפולי פוריות. אני אומרת את זה כי אני חושבת שאפילו ביתר קלות אפשר לאמץ את הנוסחים. זה מאוד יקל עלינו אם אנחנו רוצים לאשר את זה היום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את רוצה לומר לנו מה הם הנושאים שאת חושבת שהיו ונעלמו?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
יש לי את הנקודות. אני לא מצליחה להשחיל נקודה אחת עד הסוף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
התחלת להגיד כמו טיפולי פוריות ועברת הלאה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני מגיעה לזה. תסמכי עלי, זכויות עובדים זה נושא שבגללו באתי לכנסת. הסיפור של נוהל חירום שלא קיים לבעלי עסקים ועצמאים בעת משבר, זה פשוט גומר אותנו. זה לא נתפס כמה הנוהל הזה חשוב מאז הקורונה. אני רק אומרת שזה נכון שדבר כזה ייכתב גם בהתייחס לעובדים כי אז זה היה משלים את הכול ונותן לנו קו.
המודל של חל"ת גמיש, אם יאפשרו לאמץ מודל כלשהו של חל"ת גמיש שיאפשר התאמה טובה יותר למציאות בה מסגרות חינוך סגורות אך המשק ממשיך לפעול. אני יכולה לבקר את המדיניות הזאת אבל כרגע הם צריכים חל"ת שמתאים לזה. כרגע המציאות היא שאנשים עובדים והמסגרות סגורות ואין חל"ת גמיש מותאם. חל"ת גמיש לכל הפחות לאוכלוסיות שזקוקות לו במיוחד. אמרנו הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הורים יחידניים, אלמנים ואלמנות, בני ובנות זוג של משרתי מילואים, קבע ועובדים חיוניים. יש כאן מציאות שהיא פשוט לא נתפסת. אני מקבלת פניות ציבור וזה קשה, אין לי תשובות ואין לי מה לומר.
קיצור תקופת היעדרות המזכה בדמי אבטלה מ-14 ימים לשבוע בלבד לכל הורה כדי להקל על חלוקת האחריות בין בני הזוג. זה משהו שבעיניי אפשר למצוא אותו. כדי לצמצם פגיעה בעובדים שעתיים, במקום להתעקש על מכתב הוצאה לחל"ת – הגשתי כמה הצעות חוק בתקופה הזאת לגבי עובדים שעתיים- צריך לנסות להבין איך אפשר לפתור את העניין הזה. מכתב הוצאה לחל"ת עבורם אלא אם אפשר שהמוסד לביטוח לאומי ינקוט בפרשנות לפיה עובד שכלל לא קיבל שכר למשך שבועיים לפחות או שבוע כפי שאנחנו מציעים בסעיף הקודם, בתקופה הקובעת, הדבר יהווה הוצאה לחל"ת הלכה למעשה בלי להידרש למכתב רשמי. העוול שנעשה לעובדים שעתיים שלרוב הם בשכר הכי נמוך, הוא עוול שגרם למדיניות של עיוות כפול.
יש עובדים שהם בסטטוס תושב וצריך להבין איך מגדירים אותם כדי לאפשר גם להם להיות זכאים לדמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי כי התשלומים שמבוצעים לביטוח הלאומי על ידי מעסיקים לא כללו כיסוי ביטוחי לתשלום כזה.
שינויים בחוק עבודת נשים. במתווה הקודם אני הכנסתי את טיפולי הפוריות שנכנסו בתקנות, אם אני זוכרת נכון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה עלה בדיונים אבל לא נכנס.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני אנסה לומר את כל הנקודות. יש לקבוע כי תקופת החל"ת בתקופת החירום תיספר כחלק ממניין ששת חודשי העבודה לצורך תחולת הגנה על עובדת בהיריון לפי סעיף 9(א) לחוק ולקבוע כי תקופת החל"ת לא תיספר במניין 150 ימי ההגנה לעובדות ועובדים בטיפולי פוריות לפי סעיף 9(ה)(1) לחוק. אני כן זוכרת שבזמנו טיפלנו בזה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה עלה בדיונים.
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
זה עלה אבל זה לא נכנס וגם היה הסבר לכך. נשמח להסביר.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
יש לי עוד כמה נקודות אבל אני אוותר עליהן כרגע כדי לאפשר לאחרים להתייחס. חזור אליהן לאחר מכן.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אני חייבת לומר שאני מסכימה עם הרבה נקודות שהועלו עד עכשיו. רציתי לדבר עליהן אבל נעמה הקדימה אותי ואני מצטרפת אליה.
אני מסכימה לגמרי עם היושבת-ראש. מן הראוי היה שיהיה לנו מתווה ברור לשעת חירום. אני זוכרת שכאשר ישבתי בכיסא הזה בתחילת הקורונה התלבטנו, לא ידענו מה לעשות והרגשנו שאנחנו נכנסים למצב שלא הכרנו קודם לכן. אני לא מבינה למה כל פעם צריך להמציא את הגלגל מחדש. אפשר בימים יותר רגועים לחוקק את החוקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. עם התאמות.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
עם התאמות ואז יהיה לנו זמן להתדיין, יהיה לנו זמן לבנות את זה ויהיה ברור לציבור ולאזרחים שכאשר קורה מקרה כזה ואנחנו נכנסים לתקופה חירומית, כל אחד יודע מה המצב שלו וכל אחד יודע איך הוא יחיה את התקופה הקשה הזאת. אני חושבת שהיה אפשר להוריד מהציבור את זה ואני מאוד מקווה שנגיע לימים של רגיעה וימי שגרה ונוכל לנהל את הדיון הזה. אני מצטרפת לכל ההערות שהעירה נעמה, במיוחד שנשים בדרך כלל במצבים האלה משלמות את המחיר מעל ומעבר.
לגבי העובדים השעתיים. חשוב מאוד לא להתעקש על הוצאה לחל"ת. כולנו יודעים מה קורה ויודעים שלא קוראים להם לעבוד וגם לא מוציאים להם מכתבים. כדאי מאוד, כמו שמבקשים מהציבור חוסן, גמישות והבנה, שמוסדות המדינה יתחילו לגלות במקרים האלה גם רגישות וגם גמישות.
אני מתנצלת. אני יוצאת לוועדת הכנסת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את יכולה אחר כך לחזור לכאן. אנחנו נהיה כאן.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
חסרים לי כמה דברים בחוק הזה. הדבר הראשון שמפריע לי זה הפער המהותי בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי. אנחנו רואים בחוק הזה שבמגזר הציבורי אנחנו מבטיחים 100 אחוזים חל"ת מהיום הראשון, זה מה שכתוב בחוק, ולעומת זאת במגזר הפרטי יש כל מיני קריטריונים כמו 14 ימים, 75 אחוזים ויש לזה המשך ודאי כאשר מדברים על העובדים השעתיים שם בכלל קטסטרופה טוטאלית שצריך לטפל בה.
כאשר מדברים על עובדים במגזר הציבורי, אני רוצה לדבר דווקא על גני הילדים הפרטיים. גני הילדים הפרטיים זה עסק שמצד אחד המדינה רואה את זה כאילו עסק לכל דבר, דוכן פלאפל, בריכות, הישוו את זה להרבה דברים אחרים, אבל זה העסק היחיד שהמדינה אומרת שהם לא יכולים לפתוח אותו. גם אם יש לכם מרחב מוגן בתוך הגן, נגיד לגן של הבת שלי יש מרחב מוגן ענק בתוך הגן, כל הגן יכול להיות בתוך המרחב המוגן, משרד החינוך אומר לה שהיא לא יכולה לפתוח. אי אפשר מצד אחד שהמדינה תגיד שאתם עסק, תקבלו חל"ת 75 אחוזים ומתווה פיצויים כאילו אתם עסק, ומצד שני לומר להם שלא יפתחו. צריך להחליט מה עושים הגנים הפרטיים ועד שנושא הגנים הפרטיים לא ייפתר בצורה נכונה בנושא הזה של העובדות, אי אפשר יהיה להעביר את החוק הזה כאילו לא קרה שום דבר ולצערי הרב אנחנו נצטרך להתנהג אליו כמו שמתנהגים לחוקים בעייתיים עם הסתייגויות וכל הדברים שאנחנו יודעים לעשות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לפני שאני עוברת למשתתפים ב-זום נעבור לנוכחים כאן.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
מנכ"ל האגף לאיגוד מקצועי וסמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות. אני רוצה לברך על זה שאנחנו עדיין בעיצומה של המערכה ואנחנו כבר נדרשים לתת מענה ורשת ביטחון לעובדים ולמעסיקים. אנחנו דנים כאן במשהו שהוא נדבך שהוא חלק משלם אבל צריך לזכור למה אנחנו כאן. ב-28 בפברואר המשק דמם והוא דמם עד יום חמישי בשעה 12:00 בצוהריים ולאט לאט נעשו הקלות והמשק נפתח בצורה חלקית.
בסוף יש לנו שתי קבוצות של אוכלוסייה. יש לנו קבוצה של אוכלוסייה שנעדרה בשבוע הראשון ואין לה מענה כאן בשולחן הזה. אני גם לא חושב שככל הנראה בקבועי הזמן הנוכחיים ניתן לתת מענה למי שנעדר בשבוע הראשון דרך השולחן הזה. אני כן חושב שזה נכון שבוועדת כספים במסגרת הפיצוי למעסיקים אנחנו נייצר מסלולים שתומכים אפשרות של שמירה על אותם עובדים של תשלום שכר מלא לגבי השבוע הראשון דרך שיפוי של המעסיקים ושמירה על רציפות תפקודית.
אני מזכיר שאנחנו מדברים כאן על מתווה חל"ת. אנחנו אמנם רגילים ולדעתי אנחנו כבר נמצאים קרוב לשנתיים במתווה החל"ת בשש השנים האחרונות, מאז הקורונה, דרך "חרבות ברזל" וכדומה, אבל אני מזכיר שזה עיוות של המנגנון הקיים. אנחנו מנתקים יחסי עובד-מעסיק כי אנחנו מוציאים את האחריות מהעובד אל המדינה בתשלום ביטוח לאומי על הזכויות שלו. כאשר עובד יוצא לאבטלה, הוא יוצא לימי אבטלה שלו. הוא בעצם מנצל זכות ביטוחית שלו על משהו שהמדינה באה והחליטה. הוא יורד בשכר, יש לו פגיעה ברציפות התעסוקתית, יש אחר כך קושי בחזרה לעבודה, יש פגיעה ברציפות של הזכויות הפנסיוניות. אנחנו צריכים לזכור את זה ולכן - אני חוזר בהמשך למה שנאמר כאן לפניי – צריך לדבר על רשת ביטחון קבועה לאירועי חירום. אנחנו יותר זמן באירועי חירום בשש השנים האחרונות מאשר באירועי שגרה ולכן הגיע הזמן לדבר על כך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. לעשות מתווה קבע. מתווה יציב לתקופה לא יציבה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
רק שמישהו יזכיר לנו מה זאת שגרה.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אני כן רוצה לגעת בקצרה בכמה דברים נקודתיים שכן נדרשים כאן. הדבר הראשון הוא הסוגייה של הסכמת העובד. אני מזכיר שהוצאה לחל"ת היא לא זכות של המעסיק אלא זאת זכות של העובד וזה דורש את הסכמת העובד, הסכמה מפורשת או הסכמה קיבוצית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה מדבר רק על הסכמה. השאלה מי יוזם שזה היינו הך.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
את מעבירה אותי לנקודה הבאה. אני חושב שיש כאן פער וחוסר שוויון. נתוני משרד העבודה לגבי "עם כלביא" מדברים על 300,000 עובדים בחל"ת בתקופה של "עם כלביא" לעומת רק 110,000 זכאים לתשלום דמי אבטלה. כלומר, יש לנו פער בין העובדים שהוצאו או לא קיבלו שכר בתקופה של יוני 2025 לבין אלה שקיבלו דמי אבטלה וזה נובע מכמה אלמנטים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תאמר שוב את הנתונים.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
על פי הנתונים של משרד העבודה, 298,000 עובדים נעדרו או הוצאו לחל"ת במהלך יוני 2025 ו-110,000 עובדים קיבלו בפועל דמי אבטלה בגין "עם כלביא", 2025. הפער הזה שאנחנו מדברים עליו, פחות מ-40 אחוזים שמימשו את הזכאות שלהם, נובע מכמה דברים כאשר חלק זאת תקופת אכשרה, חלק זאת הסוגייה של הרציפות, אבל חלק לא מבוטל זאת הא-סימטריה בין המעסיק לעובד. צריך לומר שרוב האנשים שמוצאים לחל"ת הם מענפים מוחלשים, עובדים צעירים בעבודות מתחלפות, עובדים שעתיים, עובדים במשמרות. חלק מהא-סימטריה הזאת אנחנו יכולים לפתור בזה שהעובד יבוא וידרוש באופן יזום הוצאה לחל"ת.
אני יודע שיש קושי מול הביטוח הלאומי ולכן אני גם מציע הצעה אופרטיבית. הביטוח הלאומי יודע לעשות דברים מדהימים בשנים האחרונות עם רשתות הביטחון. אני מציע שהעובד יוכל לפנות באופן יזום לביטוח לאומי גם בלי מכתב של המעסיק. הביטוח הלאומי יכול לשלוח הודעת SMS ולהגיד האם הסכמת להוציא אותו לחל"ת. רק אם הוא רושם לא כ-אופט אאוט, אז יהיה אפשר ללכת למנגנון. אם אנחנו הופכים את זה מ-אופט אאוט ל-אופט אין, אנחנו נוכל לדעתי לממש את רשת הביטחון שכולנו מנסים ליישם אותה.
חשוב לי לומר גם כאן מה שאמרתי ב"עם כלביא" וזה נעשה בנהלים של ביטוח לאומי וחשוב שזה יירשם כאן בפרוטוקול. מדובר בהוצאה רטרואקטיבית לחל"ת. כלומר, אנחנו מוציאים מה-28 בפברואר אחורה רטרואקטיבית, אחרי שכבר המשכורות לחודש מרץ נסגרו. אנחנו צריכים לזכור את זה. זאת אומרת, יש לנו לא מעט עובדים שהוצאו לחופשה כפויה או להסדרים אחרים במהלך התקופה הזאת. אנחנו צריכים – ואוריאל, אני אשמח אם תתייחס לזה גם לפרוטוקול - לאפשר לאותם עובדים להזדכות בחזרה על אותם ימי חופשה ולצאת רטרואקטיבית לחל"ת. אני כן מבקש, הואיל וה-28 היה ביום שבת, שזה יוקדם ל-27 לפברואר. אני חושב שזאת תנועה זניחה שתכניס עוד כמה עובדים לתוך המנגנון של רשת הביטחון.
אני שוב חוזר על יוזמת העובד בדגש על עובדים שעתיים, בדגש על הורים לילדים, בדגש על עובדים עם מוגבלות, בדגש על הורים לילדים עם מוגבלות, בדגש על עובדים מפונים. אני חושב שההארכה צריכה להיות כבר אוטומטית בתוך החוק עד ה-31 באפריל - אני לא חושב שאנחנו צריכים להתראות כאן שוב בעוד שבועיים – ולתת ודאות לענפים שההגבלות עליהם נמשכות וכנראה ימשיכו לתוך הפסח וגם לאחר מכן. לכן אין סיבה לחזור לכאן בעוד שבועיים.
אני חוזר ואומר שוב שהנושא של אותם עובדים שנעדרו בחמשת הימים הראשונים והוחזרו לעבודה הוא חשוב, הוא קריטי, הוא מהותי, הוא חלק גדול מהאוכלוסייה שנדרשת לרשת ביטחון. אני לא חושב שזה בשולחן הזה אבל לכן צריך להסתכל בצורה הוליסטית.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
זה כן לשולחן הזה.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אני רק אומר שצריך להסתכל בצורה הוליסטית ולכן שני השולחנות כן צריכים להסתכל אחד על השני כדי לייצר רשת ביטחון הוליסטית ומקיפה.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
שדולת הנשים. אני מאוד שמחה שהדיון על החל"ת בוועדת העבודה והרווחה אחרי שב"עם כלביא" זה היה בוועדת כספים. אני חושבת שכאן זה המקום הנכון.
אנחנו יודעות, לפי כל המחקרים ולפי כל הנתונים, שנשים הן הראשונות שמוצאות לחל"ת. לפי הנתונים של ביטוח לאומי בחודש מרץ, זה עוד לפני שמתווה החל"ת אושר, 70 אחוזים מהעובדים שהוצאו לחל"ת בחודש מרץ הן נשים. ב"חרבות ברזל", זה היה 56 אחוזים וב"עם כלביא" זה היה 69 אחוזים. כלומר, אנחנו רואים איך בכל מערכה האחוז רק עולה.
ברור גם מי אלה שיצאו לחל"ת. אלה הולכות להיות נשים. פערי השכר במדינת ישראל הם בין הכי גדולים בעולם. לפי נתוני ה-OECD אנחנו במקום השמיני מהסוף ובעצם משרד האוצר, אתם לקחתם את כל ההורים ואת כל הנשים כבני ערובה, כי מה אתם אומרים? את רוצה להיות עכשיו עם הילדים שלך, את רוצה להגן עליהם, קחי חל"ת של 14 ימים. אין לך חל"ת יותר גדול. כלומר, את צריכה להתנתק ממקום העבודה. יש הרבה נשים שלא רוצות להתנתק ממקום העבודה, נשים וגברים, הורים שרוצים לחלוק ביניהם כך שיהיו כמה ימים הם וכמה ימים הן. המתווה הנכון היה לעשות חל"ת גמיש.
אם אין אפשרות לעשות חל"ת גמיש וזה כבר לא יעבור כי כמו שגברתי אומרת אנחנו לחוצים להעביר את זה היום למרות שהלחימה התחילה ב-28 בפברואר, לפחות לתת חל"ת גמיש לאוכלוסיות מסוימות, להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים עד גיל 21, להורים יחידנים עם ילדים עד גיל 14, לאלמנים ואלמנות עם ילדים עד גיל 14 ולבנות זוג המילואימניקים.
לגבי חוק עבודת נשים. כרגע ההגנה שנקבעה אומרת שישה שחוזרת מחופשת לידה, יש לה הגנה של 60 ימים בהם אסור לפטר אותה. תקופת חל"ת לא תיחשב כי אנחנו רוצים להאריך לה. יש עוד הגנות כאשר אחת ההגנות היא שאישה צריכה לעבוד שישה חודשים כדי שאם המעסיק רוצה לפטר אותה, הוא יצטרך היתר. אנחנו מבקשים שתקופת החל"ת תיכלל בששת החודשים.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תקופת האכשרה.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תאמרי שוב מה את מבקשת. קיצרו את תקופת האכשרה במקום 18 חודשים.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
לא זה. אני התחלתי עבודה חדשה ואני בהיריון. המעסיק רוצה לפטר אותי אבל אסור לפטר בגלל היריון. המעסיק חייב להגיש היתר רק אם עבדתי שישה חודשים במקום העבודה. אם למשל יצאתי לחל"ת של חודש, צריך להחשיב לי את זה כחלק מששת החודשים.
לפי כל המחקרים שנעשו גם בארץ וגם בעולם, גם ב"עם כלביא", אנחנו רואים שנשים הן הראשונות שמפטרים אותן אחרי מצבי משבר. נשים ובעיקר אימהות. אחרי משברים אנחנו רואים בשדולת הנשים בישראל - יש לנו קו למיצוי זכויות – שאחרי שמסתיימות מערכות, יש עלייה במספר נשים שמדברות על כך שהמעסיק רוצה לפטר אותן. גם ב"עם כלביא" ביקשנו את זה וזה לא התקבל. נאמר שכל הסיפור ארך 12 ימים. עכשיו אנחנו מדברים על כך שכנראה החל"ת הולך להיות 130 ימים. יש לי למשל חברה שהיא חזרה מחופשת לידה, התחילה לעבוד אצל מעסיק חדש, יצאה לחל"ת כי יש לה תינוק ועכשיו היא בהיריון והשאלה היא מי ילך. אנחנו יודעים טוב מאוד מי ילך. יכול להיות שהחודש הזה הוא יהיה ההגנה שלה, בין זה שצריך היתר או לא צריך היתר.
על העובדים השעתיים כבר דיברו ולא אחזור על הדברים.
יש עוד משהו שאני מבקשת שביטוח לאומי יסביר. אישה שהוא בחופשת לידה, התקופה שהיא יוצאת לחופשת לידה, שזה מעבר ל-15 שבועות, היא חופשה ללא תשלום. זה לא נחשב כימים של האכשרה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
השאלה אם זה אוטומטי. היא מגישה את הבקשה אחר כך לחל"ת. זאת אומרת, זה נחשב לה או שהיא צריכה להגיד את זה ולבקש את זה?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
השאלה הובנה. אחר כך תשיבו עליה. היא שואלת האם כאשר אישה מאריכה את חופשת הלידה, היא לא יצאה לחל"ת שקבוע בחוק הזה אלא חל"ת יזום שלה.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
היא חזרה אחרי שנה מחופשת הלידה ויצאה לחל"ת. היא מגישה בקשה לדמי אבטלה. אתם אוטומטית לא מחשיבים את התקופה הזאת או שהיא צריכה להגיש בקשה מיוחדת?
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אל תענו עכשיו. תרשמו את השאלה ותענו אחר כך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי את השאלה ולכן אני לא יודעת מה יש לרשום.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
אני הבנתי. אני אענה אחר כך.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני מביא אמירה מפי הגבורה בדימונה. ניגשה אלי גברת ושאלה את השאלה: אמרו לי לצאת לחופשה לחמישה ימים. יצאתי לחופשה. חזרתי ושאלתי האם אני אפוצה על חמשת הימים. אמרו לי, לא. זה נכון?
<< דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >>
כן.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
זה לא בהכרח נכון אבל תכף נרחיב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יותר נכון אם הוא ממשיך עוד שבעה ימים.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אני מעביר רחשי לב מציבור ואני לא רוצה לומר שהציבור הזה הוא שלי כי הוא גם שלך גברתי היושבת-ראש. בחרנו להיות בוועדת העבודה והרווחה כי אנחנו חושבים רק על הציבור הזה, עם כל הכבוד. זה לא מי שיש לו מיליונים בבנק ולא עובד שבוע אלא עובדת ניקיון שיצאה לחמישה ימי עבודה ואמרו לה לחזור לנקות את המקלטים ואת בית הספר כי יש שם מרכז של חבר'ה שמאבדים את בתיהם והיא עומדת שם ומטפלת באנשים ומנקה, היא אומרת לי שהיא לא תקבל פיצוי.
<< דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >>
זה מדויק.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
זה לא יהיה. כולנו תמימי דעים שלא יהיה דבר כזה. האישה הזאת בדימונה והאישה הזאת בנהריה והאישה הזאת בתל אביב שאמרו לה לחזור אחרי ארבעה-חמישה ימים או העובד הזה שמנקה את הרחוב, ופגשתי אותו במקלט במודיעין. הייתה אזעקה בשעה 07:00 בבוקר, אני יורד ועומד איש נחמד ממוצא אתיופי ששאל אותי אם ישלמו לו. אתה פוגש את האנשים האלה ואתה מבין איך הכנסת בכלל מעלה דבר כזה. אנחנו רוצים לתקן את זה. זה לא יעבור. הרצף צריך להיות למה שהמדינה אמרה. המדינה אמרה לצאת לחמישה ימים - לצאת לחמישה ימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. נקודה מאוד חשובה. היא כבר עלתה לאורך כל הדרך ואתה מצטרף אליה וכולנו מצטרפים לנקודה החשובה הזאת. תודה רבה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
ועדיין לא דיברתי על מוגבלים אבל אולי דיברו כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, דיברנו. אמרנו שיש לנו זמן מוגבל ואנחנו רוצים למצות אותו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
שאלה טכנית. אחרי המליאה יש דיון?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם לא נסיים, יהיה. אנחנו רוצים להצביע היום.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
נשיא לה"ב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל, מייצג 72 ארגונים, למעלה מ-500,000 אנשים. על מנת לעשות סדר בדברים אומר שנשיאות המגזר העסקי לא הסכימה לחל"ת הזה וכל מי שרוצה לזרות חול ולומר שהדבר הזה מוסכם – הדבר הזה לא מוסכם ואין שום הסכמה של נשיאות המגזר העסקי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא הייתם? לא דיברתם?
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
דיברנו אבל אנחנו לא מסכימים. דה פקטו שר האוצר של מדינת ישראל מייצר כאן שני עמים במדינה אחת. עם אחד של שכירים במגזר הציבורי שמוגנים ועם אחר של שכירים במגזר הפרטי שמופקרים לגורלם בדיוק כמו שהציג את זה כרגע חבר הכנסת מאיר כהן והוא הציג את זה בדיוק כמו שאני אומר. אותו עובד במוסך שחמישה ימים אמרו לו שהוא לא עסק חיוני ושהוא לא צריך להגיע, בסוף חזר ביום ראשון, בא לבעל המוסך ושאל אותו מי ישלם לו על חמשת הימים האלה, אמר לו מנהל המוסך ללכת לשולמן, שהוא ישלם לך את חמשת הימים האלה כי אם המדינה לא תפצה אותו, הוא לא ישלם לו. הוא לא יכול לשלם לו את זה, לא מגיעים אליו רכבים, אין לו איך לשלם לו, התזרים שלו ירד והוא לא יכול לשלם לעובד.
אותו הדבר יקרה לגבי כל העובדים. תבינו, לעובד מדינה שהיה תקוע בחוץ לארץ הם הולכים לשלם 100 אחוזים אבל לעובד הזה הם לא הולכים לשלם שקל אחד. למה? למה קורה הדבר הזה? איך יש להם מצפון? הם ב-1 לחודש יקבלו את המשכורת שלהם. למה העובדים האלה לא יקבלו את המשכורת שלהם?
אני רוצה לסיים את הדברים שלי. אני מדבר כאן בשם העם. העם ידבר כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אצטרך להוציא אותך.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
את לא יכולה להוציא אותי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יכולה.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
אני מייצג כאן את העם. אני מייצג את מי שקמים בבוקר ועובדים כדי להביא את הפרנסה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רועי, אצלנו בוועדה לא צועקים. אני מצטערת. אתה אולי התבלבלת בוועדה.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
אני לא התבלבלתי. הוועדה הזאת הייתה צריכה להגיע לוועדת הכספים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אצלי בוועדה לא צועקים. אתה יכול לדבר בשקט.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
מיכל, אל תוציאי אותו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הוצאתי. אצלי בוועדה לא צועקים. שומעים אותך נהדר כמו ששמעו את כולם. אני מבינה שכואב לך אבל כואב לכולנו. אני מבקשת לא לצעוק. אמרת שהם מבינים בין דם לדם. הבנתי.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
לא רק את זה אני אומר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תגיד את הדברים בשקט כי אני מבינה אותך גם בלי שאתה צועק. אני לא יכולה לשמוע צעקות אצלי בוועדה. מצטערת, זאת בעיה שלי, לא שלך.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
אני מדבר על שני הורים שחזרו לעבוד ביום ראשון. שני ההורים היו עובדים לא בעסק חיוני. הם חזרו לעבוד וכרגע לפי המצב הקיים שני ההורים האלה, רבע מהמשכורת שלהם תרד לפני החג. אין שום פתרון בהמשך לאנשים שחזרו אחרי שמונה ימים, תשעה ימים, 12 ימים עד שהמעסיק החזיר אותם בצורה כזאת או אחרת. כרגע מה שמדינת ישראל אומרת להם זה שאין להם שכר.
המצב מחריף הרבה יותר כאשר מדובר בעסקים שהם עסקים קטנים שבסופו של דבר התזרים שלהם נפגע. אם יש עסקים גדולים, הם יכולים להגיד שייקחו מהחופש אבל כאשר זה עסק קטן, שזה עוד בן אדם, זאת פנצ'רייה, זה מוסך, זאת קליניקה, אין לו את האפשרות לשלם. הוא יבוא להסתכל בלבן של העיניים של הבן אדם ומה הוא יגיד לו? אני לא יכול לשלם לך את המשכורת? הרי מחר הוא רוצה שהוא ימשיך לעבוד אצלו, אז שולחים אותם לקחת הלוואות בשוק האפור בריבית דו ספרתית כדי לשלם לעובדים שלהם?
מאיפה עזות המצח הזאת של משרד האוצר לבוא ולומר לעסק הקטן הזה שאנחנו אמרנו לך לא לפתוח, פגענו לך בהכנסות, ואנחנו לא הולכים לפצות אותך לא על אובדן רווח, לא על הכנסות, זה במקום אחר, בוועדת הכספים, אנחנו הולכים אולי לתת לך החזר הוצאות ואולי במקרה הטוב 20 אחוזים על הארנונה ועוד משהו. לא מפצים אותך על שכר, לא מפצים אותך על שום דבר, על השכר שלך כבעל העסק, על ההכנסות ובעצם מה שקורה כאן ומה שמייצרים כאן זאת משקולת שגרמה לכך ש-70,000 עסקים נסגרו אחרי משבר הקורונה. 61,000 עסקים נסגרו אחרי "חרבות ברזל". אלה הנתונים וזה בגלל המדיניות הזאת של משרד האוצר, היד הקמוצה הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יודע כמה עסקים נסגרו בשנת 2010?
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
בשנה רגילה בין 30 ל-40.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
בשנה רגילה 37 עד 35 אלף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כלומר, מספר כפול.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
לידות עסקים חדשים, זה פי שתיים. כלומר, אנחנו כבר במאזן שלילי. לכן אני אומר שלא ניתן יהיה לאשר את המתווה הזה בלי שאנחנו ניתן לאותו מוסכניק, לאותו פנצ'ר מאכער, לעסקים הכי קטנים. אני לא מדבר איתך על מפעלים אלא על העסק הקטן שהוא עולם ומלואו. ראית את הזעקה שלי והזעקה שלי היא כי הם באים אלי. את יכולה לראות את הטלפון עכשיו והשיחות שאני מקבל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני בטוחה שגם אל אדם מגיעים. מותר לך ואני שומעת את כאב ליבך.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
השכירים במגזר הציבורי מסודרים. דאגו להם. גם לאלה שהיו בחוץ לארץ דאגו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ההסתדרות זה לא רק המגזר הציבורי, אבל בסדר. תודה רבה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
בהמשך לדברים של רועי וגם כמי שמלווה את הנושא הזה הרבה מאוד זמן. אני לא מצליח להבין את עזות המצח בכלל להניח מסמך שמפריד בין עובדי המגזר הציבורי לבין עובדי המגזר הפרטי. יש כאן כאילו שני מעמדות. יש כאן אירוע שבו אם אתה לא עובד מדינה או עובד במגזר הציבורי, אתה לא חייב לאכול, אתה לא צריך לערוך ליל סדר ואתה לא צריך לשים אוכל על השולחן של הילדים שלך.
אני לא מדבר על הביטחון התעסוקתי אלא על כל הדברים האחרים. אני מדבר על הדבר הבסיסי. מדינת ישראל נמצאת במלחמה. המלחמה הזאת היא מלחמה צודקת, נכונה, אנחנו מגבים את החלטת הממשלה לצאת למלחמה הזאת אבל הממשלה החליטה לצאת למלחמה ובמלחמה יש מחיר שהוא כמה עולים לנו המיירטים, כמה עולה לנו שעת דלק של 35-F, כמה עולה לנו המיגון וגם איך אני שומר את האזרחים עם הראש מעל המים כדי לתת גיבוי לחזית. עובדת הניקיון שבמקרה היא לא עובדת הניקיון במשרד הרווחה אלא היא עובדת במגזר הפרטי, היא לא מקבלת את התלוש שלה ממדינת ישראל, היא יצאה לחמישה ימי חל"ת והיא לא ניקתה את החנות בימים האלה ועכשיו מי צריך לשלם את זה?
כולם מסתכלים כל הזמן על העסקים הגדולים. אגב, גם אין סיבה שהעסקים הגדולים יספגו את זה אבל בסוף 70 אחוזים אלה העצמאים שחיים מהיד לפה. מה שהוא הכניס בבוקר, עם זה הוא הולך לקנות במכולת אחר הצוהריים כדי להביא אוכל הביתה. כך עצמאי מתנהל ומזה הוא צריך לשלם את המשכורת אם יש לו עובד או שני עובדים או שלושה עובדים. זה מזכיר לי שעשו חוק מאוד חברתי, חופשת לידה לאבות. אם אתה עובד מדינה, זה על חשבון המדינה אבל אם אתה עצמאי, זה על חשבון העצמאים. העצמאי צריך לספוג את זה והוא סופג את זה. הם לא יכולים להיות הספוג של כל הבעיות של תקציב המדינה. הם לא צריכים לשלם יותר מאחרים. כולנו ביחד בתוך המלחמה הזאת ולייצר את שני המעמדות האלה, מבחינתי זה לא יעבור.
אני מבין את העניין של ה-14 ימים אבל אין דבר כזה. אגב, המחיר שאתם תשלמו כשאנשים יתחילו לצאת לעבודה כי אין להם ברירה כי הם לא מקבלים חל"ת והם לא יישמעו להנחיות פיקוד העורף ולא יוכלו להיות צמודים למרחב המוגן, אנחנו נשלם מחיר הרבה יותר יקר בחיי אדם.
בתוך זה נצטרך לתת פתרון לנושא השעתי. את יכולה לראות כאן בכנסת. העובדים השעתיים, המשכורת שלהם ב-1 באפריל, ערב חג הפסח, תהיה נמוכה בעשרות אחוזים מהמשכורת הרגילה שלהם כי הם עובדים שעתיים וישללו מהם הרבה מאוד שעות שזה היה השוטף שלהם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה, עודד. אני רוצה לבקש מהדוברים הבאים. לא כולכם ישבתם איתי תחילת הדיון. הנושאים מאוד ברורים. אני כן יכולה להגיד עכשיו ולפרט אבל כולנו חוזרים על אותם דברים. אנחנו רוצים לשמוע תשובות ואני מבקשת מהדוברים הבאים לא לחזור על הדברים שכבר נאמרו. אנחנו מדברים על העובדים השעתיים, על הפער בין הציבורי לבין הפרטי, דיברנו על 14 הימים, דיברנו על החל"ת הגמיש. הנושאים האלה הובנו ולא צריך לתת דוגמאות. הבנו אותם. אני רוצה להיות עניינית. אני מבינה שכולכם הגעתם כדי לדבר ולא לשווא אבל ברשותכם, בואו נתמקד.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
נשיא לשכת המסחר. אני מדבר לפקידי האוצר. אני אומר לכם שהפעם הגזמתם. חציתם את כל הגבולות. חציתם את גבולות החוצפה, את גבולות הביזיון, אתם מייצרים כאן שני מעמדות – עובדים, חוטבי עצים ושואבי מים.
אתם בכלל נמצאים בניגוד עניינים. אתם עובדי מגזר ציבורי שלוקחים ומשתמשים בכספי המיסים שאתם גובים מהמגזר העסקי. אתם ביקשתם שהמגזר העסקי יחזור לעבודה אחרי שישה ימים כדי לחסוך חמישה מיליארד שקלים בשבוע, ואתם עושים סיבוב על העובדים.
אני רוצה לדבר על העובדים. אני נציג מעסיקים ולכן מה פתאום אני מדבר על העובדים? אתם את העובדים שלנו לא תפקירו. לא יעזור לכם. זה לא יעבור, לא בכנסת, ואני בספק אם זה יעבור כאן. חציתם את כל גבולות החוצפה. שלחתם את העובדים שלנו לכלבים. אני מודיע כאן שהמעסיקים לא ישלמו אגורה לימים בהם המדינה החליטה שהעובדים לא יגיעו לעבודה. אגורה אחת. הם לא יעשו את זה כי החוק לא מחייב אותם. הם לא יעשו את זה כי אין להם תזרים. לצערנו זו עובדה.
אז מה אתה אומר אדון כפיר בשם האוצר? – אין בעיה, מצדי שייגרע להם רבע מהשכר שלהם לפני פסח. אתה משתמש בכספי המיסים שאתה גובה ממגזר עסקי, אתה מצוי בניגוד עניינים חמור. אתה ופקידי האוצר, אתה מרצה את מי שיכול להשבית לך את המשק ואת השאר אתה זורק לכלבים. יש לי חדשות בשבילך, יהיה קופי פייסט, מה שיהיה לעובדים במגזר הציבורי – יהיה גם לעובדים במגזר הפרטי. אם זה לא יעבור כאן, זה גם לא יעבור בבג"ץ. הפעם אני שמח שהגזמתם, כי אתם מראים במלוא הכיעור את ההבדלים ואתם לא תפקירו. לא יעבור לכם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת לומר לכם את הכללים אצלי בוועדה. אני לא יודעת מה קורה בוועדות אחרות. אצלי לא תוקפים את נציגי הממשלה. הם אנשים, הם עובדים בדיוק כמו כל האחרים. אני מבינה את הכאב אבל אף אחד מהיושבים כאן בחדר לא מותקף. בואו נדבר בכבוד.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
עמותת 121. מדברים על הבדלי מעמדות ואני לא נכנס לזה אבל יש עוד הבדל מעמדות בין עובדים רגילים לבין אוכלוסיות מוחלשות. אנחנו כאן עבור האוכלוסיות המוחלשות. כבר ב"חרבות ברזל" נאבקנו, ולאט לאט זה נכנס, גם על קיצור תקופת האכשרה לאנשים עם מוגבלות. אנחנו מדברים עכשיו על או לקצר את זה כמה שיותר ואפילו לחודש. פנו אלינו נפגעי פעולות איבה שחזרו רק עכשיו לעבודה ושוב המלחמה עשתה את שלה והם יצאו, גם לקצר להם או לשלושה חודשים או לחודש. לקצר להם כמה שאפשר, למינימום, את תקופת האכשרה כדי שוכלו להיכנס למתווה של העובדים.
אנחנו מדברים על הורים יחידניים וכבר העלו את זה כאן. כל האוכלוסיות המוחלשות. יש עובדים חיים ויש אוכלוסיות ששורדות. כמו שאמר חבר הכנסת מאיר כהן, אלה אוכלוסיות ש-100 שקלים בשכר זה משמעותי בשבילם. אלה לא אנשים שחיים את היום יום וחיים בעבודה נורמלית אלא זה פשוט לשרוד וכל שקל שלהם הוא שקל חשוב.
אנחנו מדברים על גילי 67 ומעלה, שזה גם משהו שהצלחנו להכניס למאבק ב"חרבות ברזל" ולאט לאט זה נכנס. עכשיו זה כבר נכנס למתווה אבל אני לא מבין את לשון החוק למרות שניסיתי להבין. שם כתוב שהם אמורים לקבל 75 אחוזים מהשכר הקודם שלהם או לפי 137 שקלים כפול מספר הימים ועד תקרה של 137 שקלים. אני לא מבין את זה. זה צריך להיות כתוב פשוט. אמורים לקבל כמו מובטל רגיל, 75 אחוזים מהמשכורת שהוא קיבל בחצי שנה הקודמת לפי הממוצע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה אומר שהלשון ברורה אבל אתה לא מבין את ההיגיון.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
לא. בחוק הלשון לא ברורה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה? הלשון בחוק ברורה. 75 אך לא יותר מ-137 שקלים.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
ה-137 מגיע ל-4,100.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
החוק ברור אבל אתה אומר שאתה לא מבין מה ההיגיון.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
דיברנו על נפגעי פעולות איבה ועל הורים יחידנים וכן הלאה. אני כן רוצה לגעת בעובדים השעתיים ואני גם אסביר למה. מאז "חרבות ברזל" שם הצפנו את הנושא, כל חברי הכנסת מסיעות הבית, אורית פרקש הכהן, אם את זוכרת, הקראת מכתב של מיכאל ביטון ואת דיברת על זה ב"חרבות ברזל", על עובדים שעתיים, דיבר על זה גפני ואמר שאם יפגעו בהם שעוד פעם הוא יעשה דיון, דיבר ינון אזולאי ודיברו כל האנשים מכל סיעות הבית, דיברו על הצורך ואמרו שנעשה ונעשה.
אני לא בא בהאשמה אבל האחריות היא עליכם. עברנו כבר שתי מערכות וכלום לא קרה לאותם עובדים. המעביד לא מוציא אותם לחל"ת והם מקבלים פחות וזה חייב להשתנות עכשיו. אני יודע שהביטוח הלאומי אומר שאין מנגנונים, שמעתי את אדם שהציע מנגנון ויכול להיות שזה מנגנון טוב, אבל אם זה לא ייפתר עכשיו, זה לא ייפתר לעולם כי כבר עברנו שלוש שנים וזה לא נפתר למרות כל ההצהרות של כולם. אני אשמח אם הפעם זה יגיע לפתרון.
<< דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
אני אשתדל לא לחזור, אבל אני כן רוצה לומר כמה מילים כחברת ועדת כספים שהתעמקנו מאוד מאוד בכל הנושאים האלה כבר כמה פעמים.
פעם אחת אני רוצה לדבר על העיתוי. אנחנו היום ביום ה-25 למלחמה ואני לא מבינה מדוע למרות הרבה מאוד פניות שלנו, פניות של הציבור, הממשלה הזאת רואה לנכון להתחיל להניע את הדיונים בדברים האלה רק עכשיו. אנשים זקוקים לוודאות, אנשים זכאים לוודאות ודבר הזה הוא פשוט מזלזל. התעסקנו בכל כך הרבה דברים לא חשובים בוועדת כספים, והדיון מתחיל רק עכשיו, והוא גם חסר כי כמו שאת יודעת זאת רק הצעת חוק על חל"ת ועוד אין דיבור על מתווה פיצויים לעסקים, נושא תשלומי הורים שיושבים בבית עם הילדים שלהם והמעונות סגורים והם משלמים אלפי שקלים בחודש על מעונות, נושא שרחוק מלהיות על סדר היום. בסוף אנחנו ביום ה-25 למלחמה וכאילו מתחילים מאפס עם איזשהו הסדר ראשוני שכולנו יודעים מה הלקונות בו – 14 ימים, המריבות עם המעבידים, התמריץ שלא לעבוד שהוא מייצר, אי טיפול בעובדים זמניים.
אני אגלה לך סוד ואומר לך שאנחנו בסבב לחימה רביעי, ואת יודעת כמה פעמים הצענו בוועדת כספים לחוקק חוק שיהיה גנרי לתקופות חירום. זה שאנחנו בתקופה לא רגילה, זה לא דבר שקורה כל הזמן. חוק שיופעל בתקופה של הכרזה על מצב חירום, מאוד רזה, מאוד בסיסי, שלוקח בחשבון הרבה מאוד סוגי עובדים ואז כשיש תקופת חירום מכניסים אותו לתוקף ומתקנים באדפטציות והנטל עובר לאוצר, לממשלה, לחזור עם התיקונים שמתאימים לגופם של דברים וכך הנטל עובר וגורם לכם לעבוד מהר ולציבור יש ודאות.
זאת ההערה שלי אליך יושבת-ראש הוועדה מיכל. בסוף את יושבת כאן על הצעת חוק. ההערה הראשונה שלי היא בואו נתקן אותה אחרי שנעשה את כל התיקונים קודם כל לכל מצב של לחימה שמוכרזת בה תוכנית חירום. למה כל פעם צריכים לבוא כמו עניים בפתח הציבור בישראל?
דבר שני שאני רוצה לומר זה שיש כסף. אני לא מוכנה לשמוע בדיונים האלה עכשיו שאין לנו כסף, אנחנו בימים של מלחמה, אני לא מוכנה לראות את כל ההשפלות האלה על כל גרוש ועל כל יום של חל"ת, על עובדים שעתיים. מאסתי בזה.
<< דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >>
אתמול מצאו 400 מיליון שקלים.
<< דובר >> אורית פרקש הכהן (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
מאסי בזה כי אני יושבת כאן אחרי שבועות ארוכים של לילות לבנים שאני מנסה להציל כסף פוליטי בוועדת כספים מהתקציב הזה. חצי מיליארד שקלים יש להטבות יו"ש מגזריים, להטבות מס מגזריים, יש. שישה מיליארד שקלים יש לכספים פוליטיים שלא קוצץ מהם שקל, יש. אל תספרו לי סיפורים שאין כסף. תתחילו לראות את הציבור הישראלי ובואו נעשה את זה כמו שצריך ואני מציעה שוב שתנצלי את ההזדמנות שזה אצלך ואולי זה יופעל בכל מצב של הכרזת חירום מסוימת שתגדירו שהנטל עובר לממשלה להציע תיקונים לפי הנסיבות.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
מנכ"לית התאחדות המלונות בישראל. אני שמחה שהאוצר לקח קופי-פייסט ועשה למבצעים אחרים אבל מצטערת, זה לא אותו הדבר. אנחנו עכשיו במבצע הזה נכנסים לחג הפסח. אנחנו במלונות היינו צריכים להחזיר את העובדים שלנו על מנת להכשיר את המלונות. בא האוצר ואומר בסדר, אבל הם צריכים לספור 14 ימים.
האוצר יודע שפיקוד העורף ביקש מאיתנו שחמישה אחוזים במלונות יהיו מוכנים לפינויים. אפילו היום, אחרי מה שהיה בתל אביב, פינינו אנשים. יש כרגע אנשים מפונים בבתי מלון ואנחנו צריכים להכשיר את המלון לפסח. אנחנו גייסנו את העובדים בחזרה. זאת אומרת שאם המלחמה לא מסתיימת עד סוף פסח, הם שוב יוצאים לחל"ת. אבל אם החל"ת ייפסק אחרי ארבעה ימים, הם מפסידים את הימים האלה.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
זאת נקודה מאוד חשובה.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
לא יכול להיות שהמדינה תבקש ממני להחזיר עובדים, להכשיר מלונות כי אני משכנת מפונים ומצד שני תגיד לי שהעובדים שלי יעשו מה שהם רוצים. זה לא עובד כך. זה לא "עם כלביא", זה לא "חרבות ברזל", זה לא שום דבר. זאת עקשנות של האוצר לא להקשיב למשרד הביטחון שאומר לפיקוד העורף. זה פשוט אבסורד מה שקורה כאן. אני חייבת להחזיר עובדים כי אני לא יכולה שמפונים יהיו במקום לא כשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מכירים את האירוע. כמו הגנים הפרטיים. צודקים. לכן אנחנו כאן.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
גברתי היושבת-ראש, אנחנו מבקשים מחברי הכנסת לא לקבל כתורה משמים את מה שהאוצר מגיש להם כאן. הגיע הזמן שהאוצר יבין גם דברים אחרים. כמו שחברת הכנסת אמרה, אין בעיה של כסף. הם פשוט נכנסו לעמדה של אנחנו לא ניתן חל"ת גמיש וזהו. זה לא אותו הדבר ואני מבקשת להחריג את המלונות כי המלונות משרתים את המפונים.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
לא אחזור על דברים שנאמרו. יש חוסר איזונים בהצעה הזאת ויש הפרשים בין המגזר הציבורי והממשלתי לבין המגזר הפרטי. תמיד כל העומס מגיע למגזר הפרטי ואין מי שיגן עליהם. אלה המעסיקים במשק והם בדרך כלל חוטפים את סטירות הלחי. מי שעובד במגזר הציבורי-ממשלתי, הרבה יותר קל לו. חוסר האיזונים האלה נוגעים גם באוכלוסייה החלשה. למשל – ואני אומר את זה בקצה – נכה שלא מלאו לו שלושה חודשים במקום עבודתו ואחרי חודשיים הוא יצא, במקום לתת לו מהיום הראשון כי סוף-סוף הוא מצא עבודה. כמה כאלה יש? על זז לדקדק?
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
יש חיילים משוחררים.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
כשאני מדבר על האוכלוסיות החלשות, יש לי רשימה שאני לא רוצה לחזור עליה והיא כוללת עובדי קבלן.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
הכי צריך להוסיף את החיילים המשוחררים.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
חד משמעית. כולל עובדי קבלן שזו האוכלוסייה הכי חלשה. מאוד יתכן שהאוצר היה צריך לומר שהוא משלם – אני לא מדבר על 75 אחוזים או 100 שמלכתחילה היינו עושים או 100-100 או כולם 75 – ואז לא היו טרוניות אבל לעשות את זה בצורה כזאת זאת איפה ואיפה וזה צועק. לכן צריך לעשות משהו בעניין הזה כולל איך אנחנו מטפלים באוכלוסיות החלשות. מי שמרוויח 70,000 שקלים או 20,000 שקלים או 40,000 שקלים ויקבל 75 אחוזים, בסדר, אבל מי שמרוויח משכורת מינימום במשק, עובדי קבלן, חיילים משוחררים, נכים וכולי שיכולים לקבל רק 75 אחוזים – אנחנו לא מדינה של צדק חלוקתי.
הייתי באוצר, וגם את גברתי היית סגנית שר האוצר, ואני יכול להגיד לך איפה יש כסף. רווחי הבנקים, שהציבור ידע שהאוצר גזר מרווחי הבנקים - הרווח שלה בנקים הוא כספי ציבור, זה מהעובר ושב של הציבור ומהריבית – שהרוויחו 34 מיליארד שקלים במצרפי והאוצר מקבל שני מיליארד שקלים על כסף שייך לציבור. קחו מהכסף הזה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
דובר כאן על החיילים המשוחררים. אם אפשר שתקופת הסדיר תיחשב להם כאכשרה. הם היו במלחמה שלוש שנים. המינימום זה לבטל לחיילים משוחררים את התקופה הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר גמור. תודה.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
ארגון הגנים הפרטיים. אני מתנצלת מראש על הפיג'מה, אבל הוקפצתי לדיון הזה ממעון סגור שם ארזתי את משה בתיבה ובקבוק יין קטן וכוס לחלק בביקורי בית. אני רוצה להגיע שני דברים. הדר הראשון הוא שאני תומכת בכל מי שיניח על השולחן את האפליה הבלתי נתפסת בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי. הדבר השני הוא שאני מבקשת באמצעות הוועדה הזאת שהביטוח הלאומי יתחיל לחלק את העוגה לפי ענפים ומגזרים ושייתן איזשהו נוהל כפתור או הוראת שעה לכל תחום באשר הוא מכיוון שאנחנו כולנו דומים אבל אנחנו גם מאוד שונים. יש מגזרים שהם ספק שירותים, לקוח או מוצר ויש מגזרים שהם עובדים בשלשות או ברביעיות ומעונות היום הם המעון, ההורה והצוות.
כשאתם מבקשים מאיתנו להסתכל על מתווה החל"ת כאשר חלק מהעובדות לנו לא זכאיות או לשלוח אותן ל-70 אחוזי שכר כאשר השכר הממוצע הוא 6,500 שקלים, הן ייקחו הביתה בדחילו ורחימו 4,800 שקלים רק באמצע חודש אפריל ואולי במאי. זה בלתי נתפס. אם כן, קודם כל להעלות את זה ל-100 אחוזים.
אני רוצה להסביר את הטרלול. מעונות היום הם החולייה האחרונה במשק שעדיין סגורה בהנחיית פיקוד העורף ומשרד החינוך. אני יכולה היום להיות סגורה כי הייתה התראה ואזעקה בירושלים בשעה 04:00 לפנות בוקר, מחר אני יכולה להיות צהובה כי היו לנו יומיים שקטים ויחזירו אותי לעבודה, מוחרתיים אני יכולה להיות אדומה אם אני גם גן בחיפה ובקריות. בקיצור, הפתח-סגור, הפתח-סגור הרג אותנו. אנחנו בסיטואציה שאנחנו לא עומדים מולכם. אנחנו עומדים מול הורים שכולם מעמד הביניים, שהובטח להם חוק חינוך חינם עם שכר לימוד שהופקד ב-1 במרס ואותו אנחנו צריכים להחזיר או לא להחזיר אותו, תלוי עם מי אנחנו נלחמים ואני אומרת לכם את האמת, אני מעדיפה להילחם מולכם מאשר להילחם מוך קבוצה של 40-30 הורים שגם צריכים להניח אוכל על שולחן החג.
לכן אני מבקשת שני דברים. ראשית, שההורים יוכלו להגיש את הבקשה של שכר הלימוד, את הקבלה של שכר הלימוד, לביטוח הלאומי ולהיות משופים עבור השכר הזה. אנחנו נוריד את העובדים שלנו מהביטוח הלאומי וממנגנון החל"ת מכיוון שאנחנו נעדיף לשלם להם 100 אחוזים כדי שהם לא ייפגעו ולשמור להם על רציפות של ביטוח לאומי, מס בריאות, קרנות פנסיה ופיצויים.
הדבר האחרון שחשוב לי לומר זה שהמטפלות או ענף המטפלות הוא מספר אחד במצוקת כוח אדם. מה שאתם עושים כאן וכל החלטה שתתקבל כאן, ביום שאחרי, במה שנקרא מימונה, אני אזמין אתכם למופלטות כי יהיה לי גן סגור כי לא יהיה לי את מי להחזיר לעבודה. הן לא מסוגלות. הן יעדיפו לעבוד בכל עבודה אחרת שתיתן להן ביטחון מכיוון שכל הענפים האחרים במשק נפתחו אחרי חמישה ימים, שבוע, 10 ימים. הן לא ירצו להיקלע לסיטואציה הזאת פעם חמישית בתוך שנתיים.
אני רוצה להזכיר לכם שאנחנו צוואר הבקבוק של המשק. כשאנחנו סגורים, המשק לא עובד. כל שבוע עבודה שההורים האלה יושבים בבית, שווה ערך ל-13 מיליארד שקלים. לכן אנחנו יכולים לקצר תהליכים. תורידו לנו את העובדים שלנו מהחל"ת, נקל על הביטוח הלאומי, פחות טופסולוגיה, פחות ניירת, פחות משאים ומתנים, שבוע, חמישה ימים, 10 ימים, נוריד אותן מהחל"ת. גם כשהוצאנו את העובדים לחל"ת, אנחנו מקבלים הוצאות מזכות 22 אחוזים מהכלל. לא נוכל גם להשלים להן את ה-30 אחוזים, גם אם נרצה. אם כן, בקשה לביטוח הלאומי, להסתכל על מעונות היום כנגזרת נפרדת.
משפט אחרון שמתייחס לבקשתה של חברת הכנסת פרקש. את צודקת. אם חלילה במבצע הבא או במלחמה הבאה יהיו ענפים שלא ישבו כאן על השולחן, להם תהיה פחות עבודה. ככל שהם יגיעו להסדרה עם תחומים כאלה ואחרים בנוהל כפתור כמו שאת אומרת, שבעתות חירום יהיה נוהל וזה הטיפול בענף הזה - לא תצטרכו שבפעם הבאה גם אנחנו נפריע לכם בשולחן הזה.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
ארגון נשות המילואימניקים ב-זום ואני מבקש לתת שתי דקות לנציג שלהן כי לא הצלחתי להביא אותן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש לי כאן רשימה ארוכה של כל מי שצריך לדבר.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
נראה לי שיש לנו מחויבות לנשות המילואימניקים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה חושב שאתה מייצג אותם? אני רק אימא של כמה מילואימניקים.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
אני יודע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כולנו כאן באותו אירוע.
לפני חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, רשות הדיבור לכרמל שאמה הכהן, ראש עיריית רמת גן שהוא ב-זום והוא חייב ללכת לטפל בעניינים מאוד בוערים. תודה לך על הטיפול באירועים שפוקדים אתכם. ביקרתי כמה פעמים אצלכם גם בעיר עצמה וגם ב-שיבא, במלון שעשיתם פרויקט מאוד מאוד יפה וחשוב. שאפו.
<< אורח >> כרמל שאמה הכהן: << אורח >>
תודה כבוד היושבת-ראש. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להעלות כמה נקודות. יש לנו הרבה דברים שמטרידים אותנו בעניין החל"ת אבל אני אגע רק בדברים העיקריים. הדבר הכי חשוב לנו זה שהעובדים שיוצאים לחל"ת, ואצלנו המגזר שהכי הולך להיות בחל"ת, אלה הסייעות. גם כך מגזר מוחלש אבל אין ברירה אחרת. הקטע הוא שבפעם הזאת זה פוגש את ערב ליל הסדר בתזמון הכי לא נכון. אנחנו הקדמנו לכל העובדים והעובדות שלנו בעירייה את המשכורות ב-1 לאפריל שזה הכי מוקדם שאפשר להקדים. אנחנו נכונים, מבלי לשרוף את האפשרות לחל"ת, להעביר כסף לסייעות עד שייתנו לנו עוד כדי שגם להן תהיה הפרנסה, הכבוד והיכולת לעבור את החג הזה בלי דאגה ולהביא לילדים שלהן ולמי שהן מקיימות את כל מה שאפשר.
אנחנו בתקופה של מלחמה שמערימה על כולם קושי מתגבר מיום ליום. הלב שלנו עם העובדות והעובדים שלנו. רובם הם עובדי עירייה, לא כולם מנהלי אגפים וסמנכ"לים, והם מרוויחים שכר ציבורי די בסיסי. לכן הודענו היום לעובדים שלנו שאנחנו מקדימים להם את השכר ל-1 באפריל כדי שיהיה להם שכר בליל הסדר. אותו דבר אנחנו רוצים לעשות עם הסייעות. הסייעות שיוצאות לחל"ת, הסייעות של החברות העירוניות של הצהרונים, הן הכי צריכות את זה. כל אופציה מקובלת עליהן. גם אם אנחנו נממן את זה, גם כשאנחנו ניקח את האחריות שבסוף הם לא זכאים לחל"ת, את הכסף אנחנו איבדנו ולא המדינה אבל תנו לנו את האפשרות להעביר להן את הכסף.
יש את מה שנקרא המודל הגרמני שמאפשר שאנחנו נדווח לביטוח לאומי במרוכז את מי הוצאנו לחל"ת ומה שילמנו לו, אחר כך הביטוח הלאומי יכול לבדוק ושייקח את הזמן – אנחנו לא עומדים בפתח - ואפילו ייקח כמה חודשים עד שיחזיר לנו את הכסף ובלבד שלא יהיו לנו עובדות ועובדים שמגיעים לליל הסדר והידיים שלהם על ראשם ללא פרנסתם אל מול בני ובנות הזוג שלהם והילדות והילדים שלהם. זה משהו שאני חושב שאנחנו כיהודים – לא רק כבני אדם – אסור שיקרה.
אני יודע שיש תבנית קבועה לחל"ת ואני יודע שצריך להעביר את החקיקה הזאת ואת התקנות באופן מאוד מהיר וזה חלק מהעניין. אם תעשו מאמץ ואם יהיה אפשר לחשוב טיפה מחוץ לקופסה - ואני אומר כרשות מקומית לפחות תנו את האפשרות הזאת - אנחנו מוכנים לקחת את הכול על עצמנו, את המימון, את הסיכון, את הכול, רק שלא יאמרו לנו ששרפנו את הזכות לחל"ת.
מצד אחד הממשלה מודיעה שתקופת החירום מוארכת עד אמצע אפריל והתקנות המוצעות הן רק עד סוף חודש מרץ. אחד הדברים שמי שחי עם עובדים מקרוב יודע זה שהם רוצים ודאות, בטח בתוך הכאוס, בתוך הלחץ והאתגר שהמלחמה משיתה על כולנו. הם שומרים מצד אחד חירום עד אמצע אפריל ומצד שני החל"ת, התקווה שלהם, רק עד ה-31 במרס וכך הם נכנסים לאי ודאות ולסטרס. אם אפשר, להשאיר את זה אפילו שלא צריך לחזור לכנסת. שר האוצר יכול לקצר את ההחלטה ואנחנו סומכים עליו במאת האחוזים. אגב, אני חייב לומר שפנינו אליו ראשי הערים - היינו גם אצלו וגם אצל מנכ"ל המשרד - ויש מה שנקרא תשבחות, יש רגישות וקשב מלאים לנושא הזה. מה שנשאר זאת בירוקרטיה שצריך להסדיר אותה.
אלה שתי הנקודות הכי חשובות יושבת-ראש הוועדה, חסד גדול וחובה מוסרית מהמעלה הראשונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יכולה להגיד לך שאת הארכה ניתן.
<< אורח >> כרמל שאמה הכהן: << אורח >>
הן פונות אלי ב-ווטסאפ. אם אני אעביר לך את ההודעות את תביני באיזה לחץ הן נמצאות. חייבים להושיט להן יד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם אנחנו מקבלים את הפניות. תודה.
האוצר וביטוח לאומי, תרשמו את הדברים שנאמרים כאן.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
צוהריים טובים. האמת היא שהנושא הזה הוא חשוב. הייתי בוועדת הכספים ולכן לא שמעתי את כל הנאמר אבל אני רוצה להמשיך את הכיוון של המעונות וגני הילדים משלושת הצדדים, גם של המטפלות, גם של הבעלים של המעונות וגם של ההורים של אותם ילדים שנמצאים במעונות ובעצם הם לא נמצאים וההורים ממשיכים לשלם או צריכים לשלם, מי שיש לו יכולת. אני חושבת שזה אבסורד. המדינה צריכה לקחת אחריות במקום הזה. לא מספיק שהילדים נמצאים עם ההורים בבית ואחד ההורים צריך לשבת בבית עם הילדים ובינתיים אין לו הכנסה ואני רוצה להזכיר לכולנו שבמדינת ישראל יש עוד אזרחים ולא רק שיש עכשיו חג שיבוא בשעה טובה ובעזרת השם ליהודים אלא גם לנו היה רמדאן.
המצב הכלכלי הוא מאוד קשה. עסקים נפגעים ונסגרים ונסגרות הרבה מסגרות וכשיושבים בבית, כולנו יודעים שגם צריכת המים עולה, גם צריכת החשמל, גם יותר אוכל שלא לדבר על לחצים אחרים שאחר כך יבואו לשולחן הוועדה הזאת ולשולחן של הוועדה לקידום מעמד האישה בקשר לאלימות. אם כן, ככל שאנחנו נמהר לתת פתרונות מלכתחילה, אנחנו נקדים תרופה למכה שאין ספק שהיא בשאלה כמה אנחנו נוכל למזער אותה.
אני לא רוצה להרחיב בדברים. אני חושבת שהדברים שלי ברורים. צריך לדאוג למתן פתרונות מהירים ולא לחכות עד יוני אז הכסף יגיע לאנשים. נכון שאנחנו לפני פגרה אבל נושאים כמו אלה, צריכים להביא אותם לשולחן הרלוונטי, לוועדה הרלוונטית, ולקבל בהם החלטה וללכת לביצוע בפועל בתקופה הקרובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. ב-זום נמצאת עמית מפורום נשות המילואים.
<< אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >>
שלום לכולם. תודה רבה על ההזדמנות. אני אעלה בקצרה שלוש נקודות. אני כאן כדי להשמיע את הקול של משפחות המילואים. אני קודם כל אומר שמעסיקים רבים לא מאפשרים לבנות זוג של משרתי מילואים לצאת לחל"ת ואומרים להן שייקחו ימי חופש. על ימי החופש האלה אנחנו לא נקבל שום החזר. העלו כאן אפשרות שאולי החל"ת יהיה לא בהרשאת המעסיק אלא בהחלטת העובד. אני לא יודעת איך אפשר למצוא פתרון לפער הזה אבל חשוב להעלות אותו.
אני רוצה לדבר על היעדר זכאות של נשות פצועים שיצאו לחל"ת בגלל המצב של בן הזוג שלהן וכעת לא זכאיות להאריך את החל"ת או אין להן תקופת אכשרה מספקת. צריך כאן לתת את המענה.
אני רוצה לדבר על עובדים חיוניים שהם בני זוג של משרתי מילואים או פצועי צה"ל לצאת לחל"ת ולקבל אבטלה בהתאם למתווה המוצע. עלה כאן רעיון להוריד את המכסה של ה-14 ימים ואנחנו כמובן בעד היוזמה הזאת כך שגם אם מישהו יצא למילואים לחמישה ימים ואחר כך הוחזר הביתה כי אמרו לו המשימה שלו נגמרה וניפגש בעוד חודש, האישה לא תיפגע בגין הימים הספציפיים האלה שהיא הפסידה עקב שירות המילואים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. דברים חשובים ביותר ואנחנו נשמע יותר מאוחר את משרד האוצר.
<< אורח >> מיכל וקסמן חילי: << אורח >>
התאחדות התעשיינים. אני מתנצלת שלא הגעתי כהרגלי לישיבת הוועדה אלא אני ב-זום. יש שני נושאים שאני רוצה להזכיר אליהם כראש הראשון נאמר אבל חשוב להציג אותו מזווית אחרת כולל פתרון פרקטי. גם להאיר אותו יותר חזק וגם להציג אותו מהזווית של המעסיקים. מאות אלפי הורים לילדים נעדרו בשל כך שמוסדות החינוך של הילדים נסגרו. הם הגיעו למקום העבודה תחת איום ממשי אמיתי של טילים. נפרדו מהילדים שלהם לסירוגין והייתה חלוקה בין בני הזוג. לפי המתווה הנוכחי אין להם שום מענה ואלה למעשה עובדים שתחת איום של טילים ותחושת מחויבות אמיתית הגיעו למקום העבודה.
למעשה זאת ענישה של המצטיינים. המשמעות היא שבפעם הבאה הם לא יבואו. תהיה ירידה ברורה בפריון והפסדים למשק וזה בדיוק מה שניסתה המדינה עכשיו למנוע בכך שהיא החזירה את כולם כמה שיותר מהר לעבודה למרות איום הטילים האמיתי והממשי. מצבי חירום הרי פוקדים אותנו חדשות לבקרים והלקח הרי יילמד. זה מה שיקרה בפעם הבאה. אנשים לא יגיעו למקום העבודה. יש עוד מצבים לגיטימיים לחלוטין שקשורים במלחמה כאשר עובדים נעדרים מהעבודה ולא באופן קבוע אלא לסירוגין.
יש פתרון פרקטי ולא צריך לשנות את הפלטפורמה ולא לקבוע פתרון מסוג אחר. זה בסך הכול לדבר על מתווה של ימים ולא על ימים רצופים. ב"עם כלביא" דיברנו על מצבור. אמנם המענה היה קטן כי כל האירוע היה קטן יותר ונמשך 12 ימים אבל היו יומיים גמישים. אני מזכירה לכולם וזה הוזכר כאן על ידי אחת הדוברות בתחילת הישיבה. היו יומיים גמישים שאפשר היה לקחת אותם בכל שלב ולמעשה לא היה צריך שיהיו כאן ימים רצופים אלא דיברו על מצבור. צריך לקחת בדיוק את אותה גמישות, לשבת בדיוק על אותה פלטפורמה, לא לשנות שום דבר כזה שכנראה הצד השני לא רוצה לעשות אותו ופשוט להחיל אותו. כבר יש לנו את המתווה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרת שיש לך שני נושאים. זה נושא אחד. מה הנושא השני?
<< אורח >> מיכל וקסמן חילי: << אורח >>
הנושא השני הוזכר כאן על ידי אחת הנציגות - אני מתנצלת, לא זכרתי מהיכן היא – נוגע להגנה מפני פיטורים של נשים בהיריון. אני חושבת שדיברה על כך נציגת שדולת הנשים. אני רק אומר שההיגיון מפני פיטורים של נשים בהיריון שההגנה הזאת מתחילה רק בחצי שנה של ותק נובע מאיזון בין הצורך של העובדת להגנה לבין הצורך הניהולי של המעסיק להכיר אותה לפני שהוא נכנס להגנה מתמשכת ולפעמים גם לא נגמרת – היריון, לידה, חל"ת, טיפולי פוריות, היריון נוסף וכולי. אם אני מכניסה את החל"ת כאן למשוואה, לתקופה הזאת של החצי שנה בה המעסיק לא יכול להכיר אותה כי היא בחל"ת ולמעשה מאיצה את תקופת חצי השנה, אני בעצם נותנת מענה שהוא לא מאוזן ולא מקובל ולמעשה שומטת את הקרקע תחת ההגנה שיש היום בחוק עבודת נשים שלא לחינם ולא סתם היא ניתנת רק מעל חצי שנה ומאפשרת למעסיק באמת להכיר את העובדת.
יש עוד דברים שנאמרו כאן ואנחנו מסכימים להם כמו ארבעת הימים, גם המינימום והקשרים אחרים, בוודאי על רקע מה שנאמר כאן על הפערים בין המגזר הפרטי למגזר הציבורי. זה כבר נאמר, זה באמת מקומם וזה מאוד מאוד בולט אבל אני לא רוצה לחזור על זה.
<< אורח >> רינה קמני: << אורח >>
מנכ"לית התאחדות משרדי הנסיעות. אני לא רוצה לחזור על הדברים שנאמרו אבל כן לדבר קצת על הענף שלנו, על ענף התיירות שאולי אנשים לא חושבים עליו כענף מוחלש, ואני לא מזלזלת באף מגזר שהוזכר כאן, אבל אני אמרת שהענף הזה בעימות כבר שש שנים, מאז הקורונה, דרך המלחמה, וחוטף מכה אחרי מכה. לצערי אנחנו שוב במציאות של שמים סגורים וזה אבסורד שמצד אחד אפס הכנסות ומצד שני אין אפשרות להוציא לחל"ת של שבועיים מכיוון שסוכני הנסיעות מטפלים בביטולים של הזמנות בנושאים שתקועים ומוצאים להם פתרונות לחזור ארצה, מתכללים פתרון של לינה, תחבורה וכל זה בלי תמורה. מצד אחד אין להם הכנסות ומצד שני אין אפשרות להוציא לחל"ת ארוך. אי אפשר לא לתת פתרון ייעודי לענף הזה ולקצר את ימי החל"ת.
אני מסכימה ומצטרפת לדברים שנאמרו כאן שחייבת להיות הלימה בין הנחיות פיקוד העורף למתווה החל"ת. לא יכול להיות שמשרדי הנסיעות החזירו עובדים ובעצם הם לא יקבלו את החל"ת. הפתרון של 75 אחוזים הוא מאוד נמוך והוא גם עם תקרה נמוכה. יש כאן ענף שהוא על סף קריסה אם לא יהיה פתרון הולם, גם ברמת החל"ת וגם ברמת הפיצוי לעסקים. התיירות כאן היא נשכחת אבל היא מאוד חשובה. בבקשה להתחשב גם בענף הזה שכבר שש שנים סובל ממכה אחרי מכה.
<< אורח >> יותם ארנסברג: << אורח >>
מרכז שלטון מקומי. רציתי להתייחס בהיבט של השלטון המקומי. לפי ההבנה שלנו את ההצעה הנוכחית, ממנה עולה כי התאגידים העירוניים לא מקבלים מספיק מענה ויש כאן גם התייחסות לאיזושהי קופסה תקציבית ייעודית אבל אנחנו רואים שהקופסה התקציבית הייעודית הזו היא לא מספיק ברורה והיא גם לא מספקת. כלומר, אנחנו מדברים על עשרות מיליוני שקלים פגיעה רק בתאגידים העירוניים, אם לא מאות מיליונים, ובסוף הכול יושת על הקופה הציבורית שהיא צריכה לממן את ההפסדים האלה ולהוריד את השירות לתושב.
אנחנו חושבים שיש למצוא מענה מקיף וייחודי לרשויות המקומיות ולתאגידיהן שישקף את הירידה בהכנסות ואת העלייה בהוצאות כתוצאה מהמלחמה על כלל הרבדים של הרווחה, חינוך ועוד המון היבטים נלווים. הרשויות כאמור פועלות מסביב לשעון לטובת ולרווחת התושבים בקצה. הן מעבות את מערכי השירות, הן מוצאות פתרונות ייעודיים ופרטניים לתושבים הזקוקים לכך. לכן בקשתנו זו באה למנוע את הפגיעה הבלתי נמנעת בשירות לתושב כתוצאה מהיעדר מענה הולם להשלכות המצב המלחמתי המתמשך ועל כן נבקש לקדם מענה כזה במהרה. כאמור, אני מבקש למצוא מענה הולם לעלייה בהוצאות של הרשויות המקומיות שבסופו של דבר לצערנו משוקפות בירידה בשירות לתושב ולכן אנחנו חושבים שיש למצוא את המענה ההולם גם לעניין הזה.
<< אורח >> תום פרומוביץ': << אורח >>
כוח לעובדים. הסיבה שאנחנו נמצאים כאן היא שאנחנו לקראת המשכורות כי הרי המלחמה התחילה בתחילת חודש, בשונה מהמלחמה הקודמת כאשר אז היה לחץ להסדיר את הדברים. אנחנו נמצאים בטיפול בהלם כדי שאנחנו לא נוכל כל כך להתנגד לתפיסה הדי מעוותת של האוצר בנושא הזה. הרי על איזו אבטלה אנחנו מדברים? על מה אנחנו מדברים כל כך הרבה עובדים אנחנו מנתקים אותם מיחסי העבודה ושולחים אותם לאבטלה? מדוע שיקבלו 75 אחוזים מהשכר שלהם? צריכים לשלם 100 אחוזים. צריכים לשלם גם דרך המעסיקים.
אסור לקטוע את יחסי העבודה כי יש לזה המון השלכות. ההשלכות הן גם בזכאות של העובדים בכלל לתנאים שלהם. אם דיברנו על חל"ת גמיש, יש לנו עובדים שלמשל שלא נעדרו 14 ימים מלאים ולכן נדרש החל"ת הגמיש. כמו נהגי התחבורה הציבורית למשל שהמדינה לא נותנת עבודה ובעצם צמצמה את הפעילות שלהם בגלל המצב הביטחוני.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
בסבב הקודם הגענו למתווה עם ועדת הכלכלה בקשר לנהגי התחבורה הציבורית. האם זה מתווה שיכול להיות מתאים גם כאן?
<< אורח >> תום פרומוביץ': << אורח >>
בהחלט כן. כרגע אין שום מתווה על השולחן וזה עוד נזק שאנחנו מגיעים לרגע האחרון ועדיין אין מתווה. זה אומר שעובדים רבים נמצאים תלויים באוויר ולא יודעים מה יקרה. הנזק יהיה גם אחר כך, אחרי המלחמה.
דיברנו על עובדים שעתיים. הזכויות הסוציאליות של עובדים שעתיים נקבעות לפי ממוצע של חודשים אחורה. עכשיו אנחנו מייצרים פגיעה, ניתוק ביחסי עבודה, בעצם על לא עוול בכפם הולכות להיפגע הזכויות הסוציאליות שלהם. לכן צריך לנטרל את החישוב ובהוראה של הוועדה לתקן את החוק כך שננטרל את התקופה הזאת מהחישוב של הזכויות הסוציאליות.
הבעיה השלישית היא שהמתווה הזה יוצר תמריץ שלילי למעסיקים להוציא עובדים לחל"ת במקום לשלם שכר.
אני לא אחזור על דברים שנאמרו כאן אלא אני מחדש דברים שלא נאמרו. יש למשל את עובדות המשפחתונים. מטפלות המשפחתונים הלא מפוקחים. לא מעונות היום אלא המשפחתונים בבתים שהן לא שכירות ולא עצמאיות ואין להן כרגע מתווה ואנחנו הולכים להקריס אותן. אנחנו מכניסים אותן למלחמה מול ההורים על תשלומי הורים. הרבה הורים לא שילמו כי זה היה בתחילת החודש כך שהתשלום לא נמצא בידיהן ויש הרבה בעיות בנושא הזה. אנחנו פוגעים כאן בשירות מאוד מאוד חשוב כאשר אחרי המלחמה אנחנו צריכים את השירות הזה עומד על הרגליים. אלה הילדים שלנו. אנחנו לא מדברים על כך שאנשים לא עובדים וצריכים לשלם עבור מעונות פרטיים וכולי.
המדינה חייבת להתנות – ואני מדבר כאן בשם העובדים – את המענקים או כל דבר כזה בכך שהמעסיקים יתחייבו להחזיר לעבודה את כל העובדים שיצאו לחל"ת. לא יכול להיות שעובדים יצאו לחל"ת ויהיו תלויים באוויר, ינותקו יחסי העבודה, ולא יהיה להם ביטחון של ממש כשהם יחזרו כי אנחנו שולחים אותם לאבטלה למרות שהם אמורים לעבוד ואמורים להיות חלק מהעבודה. צריך לשלם לעובדים שכר מלא וצריך לתת להם ודאות.
<< אורח >> דיאנה בארון: << אורח >>
קו לעובד. תודה על רשות הדיבור. אני אתמקד בנקודות שעדיין לא הועלו כי חלק מהדברים שהגשנו בנייר העמדה כבר הועלו. משהו אחד שנוגע לתוכנית מגירה שצריכה להיבנות. חשוב שהיא לא תהיה מבוססת על חל"ת ועל דמי אבטלה. חשוב מאוד לא לנתק את התמשכות יחסי העבודה כי עובדים שנעדרים בתקופה הזאת מוגנים מפני פיטורים, שלא לנתק את זה מהתמשכות הזכות שלהם לשכר והזכות של המעסיק כמובן לפיצוי מלא על הדבר הזה. זה משהו אחד לגבי מנגנון הקבע שלטעמנו צריך לבנות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה את מציעה? מענקים?
<< אורח >> דיאנה בארון: << אורח >>
לא. תשלום שכר דרך המעסיק. לא להסתמך על רשת הביטחון של הביטוח הלאומי אלא פשוט בתקופה הזאת יש הגנה מפני פיטורים, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, אבל יחסי עבודה מתמשכים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי ישלם את המשכורת?
<< אורח >> דיאנה בארון: << אורח >>
השכר ימשיך להשתלם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כאילו אין מקרה חירום. ימשיך רגיל.
<< אורח >> דיאנה בארון: << אורח >>
המסיקים ידעו שהם יקבלו על זה פיצוי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
המדינה תשלם. נעלה את המיסים לכולם.
<< אורח >> דיאנה בארון: << אורח >>
הדבר השני שאני מעלה הוא שככל שהמדינה מתעקשת לעשות שימוש במנגנון החל"ת, אני רוצה לחדד את הנקודה שהועלתה לגבי עובדים שעתיים. לא לבקש מעובדים שעתיים את מכתב ההוצאה לחל"ת. ביטוח לאומי אוסף נתונים לגבי מי עובד שעתי ומי לא עובד שעתי. זאת אומרת, זה משהו שהוא כן יכול לעשות כאשר מדובר בעובד שעתי בגלל ששם הבעיה ממש מתעוררת. לא להתעקש על מכתב ההוצאה לחל"ת.
הדבר השלישי שאני רוצה להעלות הוא העניין של הפצת מידע והנגשת זכויות. אלינו בקו לעובד מגיעים הרבה עובדים שהם מוחלשים יותר, אנשים שאין להם נגישות או שפתית או דיגיטלית, בין אם אלה עולים חדשים, ערבים אזרחי ישראל, יוצאי אתיופיה. צריך להבטיח שהמידע לגבי מתווה החל"ת מונגש להם שפתית ושנותנים גם מספיק זמן להגיש את הבקשות. אי אפשר מעכשיו לעכשיו, במיוחד באוכלוסיות שלא תמיד יש להן מחשב או נגישות לאינטרנט, להגיש את הדבר הזה מהיום למחר אלא צריך לתת להם שהות ולא למנוע מהן את הזכאות לדמי אבטלה בגלל שהם לא עמדו במועד של כמה ימים.
הנושא האחרון כבר הוזכר קודם אבל אני רוצה לחדד אותו. דמי אבטלה הם לא רלוונטיים לא רק לעובדים מעל גיל 67 שלהם ראינו שיש הצעה נפרדת אלא גם לעובדים אחרים שאין להם סטטוס תושב ובשוטף המעסיקים שלהם לא משלמים להם במסגרת תשלומי דמי אבטלה כיסוי על דמי אבטלה. גם אם יש היגיון לזה בשגרה, בשעת חירום אנחנו מבקשים לא להתעקש על הדבר הזה בגלל שאין רשת ביטחון אחרת לעובדים האלה. אנחנו נבקש מביטוח לאומי וממשרד האוצר לשקול פתרון גם עבורם.
<< אורח >> יהב שורר: << אורח >>
חמניות. אני אדבר ממש בקצרה ואתחבר לדברים שהועלו כאן, אבל לפני כן אני רוצה לדבר מהזווית של האלמנים והאלמנות שזה אירוע שהוא קצת אחר.
מעבר לטענה שהועלתה כאן והבעייתיות המאוד מאוד גדולה בחל"ת, שמסתכל רק על יוזמת המעסיק ולא מסתכל על יוזמת העובד ונסיבות שלא בשליטתו, אלא שנכפו עליו עקב זה שהילדים נשארו בבית ללא כל מענה. גם אם אני מסתכלת על האופציה של נגיד שרוצים לצאת לעבוד בגלל שהמעסיק לא מוכן לתת להם את החל"ת, אנחנו חייבים להבין מה נשאר מאחור בבית. זאת אומרת, אלה ילדים שמעבר לחרדה היום יומית והקיומית של הטילים ומה שכולנו חווים כאן, הם ממש פונים ומתחננים שלא יעזבו אותם מתוך חרדה שזה לאבד עוד הורה ולהורה אין ברירה. גם אם הוא לא רוצה, גם אם הוא חייב לצאת כי הוא המפרנס העיקרי והוא לא יכול לצאת לעבודה כי הנסיבות בבית הן הרבה יותר מורכבות מכפי שאנחנו רואים כאן בהצעה הזאת. בנסיבות האלה אנחנו פונים לאוצר ולביטוח הלאומי. זה אירוע שחייב להשתפר ושיינתן איזשהו מענה.
אני מבקשת לשקול את זה באופן מיוחד ושהאחוז שהם יקבלו מהמשמורת יהיה 100 אחוזים. אי אפשר לפרנס עיקרי להוריד את ההכנסה שלו במיוחד ערב ליל הסדר, להוריד את ההכנסה שלו ב-30, 40 ו-50 אחוזים וזאת משפחה חד הורית שחוותה אובדן ומתמודדת עם קשיים נוספים. עבורה הצניחה הכלכלית הזאת היא הרסנית ואנחנו מבקשים לשקול איזושהי עלייה ל-100 אחוזים מהמשכורת באופן ייחודי למשפחות האלה.
<< אורח >> עמית בן-צור: << אורח >>
פורום ארלוזורוב. הדיונים שחוזרים כל סבב וההערות שעולות כאן מהסבבים הקודמים, אני בטוח שכולכם מבינים שמדובר כאן במדיניות כדי שלא יהיה מתווה קבוע. זה שאי אפשר ללמוד מפעם לפעם, זה פשוט אבסורד. צריך שיהיה מתווה קבוע כי על מה אנחנו מדברים כאן על כך שיש אי ודאות, החוסן של אזרחי ישראל נפגע, יש מחיר אדיר לזה שאין מנגנון פיצוי ידוע מראש, שבכל סיטואציה ובכל סבב יושבים המעסיקים, הממשלה והעובדים ועושים את הפיין טיונינג, את ההתאמות לאותו מתווה. אנחנו יודעים - גם ממה שקורה בעולם, ממה שקרה בקורונה, ממה שקרה במלחמות השונות וגם בישראל – שתנאי הזכאות לא ברורים, שגובה הפיצוי לא ברור, שהמשך של התוכנית לא ברור, שיש אי ודאות כל כך גדולה בתוך מצב של אי ודאות גדול של המלחמה, אנחנו יודעים שמספר האנשים שמסוגל בסוף לקבל את התגמול, את הפיצוי שהם צריכים לקבל, יורד ואי הוודאות הכלכלית עולה.
כאשר מדברים על הפגיעה של המלחמה במשק, על מי אנחנו מדברים? מי זאת הפגיעה? בדקנו מי זה המשק, מי אלה אותם אנשים שנפגעים. 83 אחוזים מהפגיעה במשק זו פגיעה בשכר של העובדים שלא מגיע אליהם. הבדיקות שלנו מראות בשבוע הראשון של המלחמה הזאת 40 אחוזים מהעובדים יכלו לעבוד כרגיל אבל 40 האחוזים האחרים לא יכלו לצאת לעבודה בגלל שהם היו עם הילדים ו-20 אחוזים לא יכלו לעבוד בכלל. המשמעות של זה היא שחמישה מיליארד שקלים בשבוע הראשון לא הגיעו כשכר לעובדים - שני מיליארד שקלים לעובדים שלא יכלו בכלל לעבוד ושלושה מיליארד שכר שלא מגיע לעובדים שיכלו לעבוד אבל הילדים שלהם היו בבית ולכן הם היו צריכים להישאר ולהשגיח עליהם.
נאמר כאן כמה וכמה פעמים שמדובר בעיקר בעובדים עם השכר הנמוך. השכר החציוני של מי שנפגע בשבוע הראשון עמד על 7,800 שקלים על פי הבדיקות שלנו לעומת כמעט פי שתיים בקרב העובדים שיכלו להמשיך לעבוד.
חזר ועלה כאן הנושא של הקבוצה הזאת של העובדים השעתיים. לא מדובר כאן בקבוצה מאוד מאוד קטנה. היום. היום, על פי הבדיקות שלנו, 30 אחוזים מהעובדים במשק הם עובדים שעתיים. זאת לא הערת שוליים בתוך שוק העבודה הישראלי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמה מתוך ה-30 אחוזים אלה עובדים שעתיים ברמה גבוהה? יש עובדים שעתיים שמשתכרים 1,500 ו-2,000 שקלים לשעה. כמה מהם הם עובדים שתקרא להם צווארון כחול בחלוקה של ה-30 אחוזים?
<< אורח >> עמית בן-צור: << אורח >>
את צודקת מאוד, כי יש עובדים שעתיים שהם מבחירה עובדים שעתיים עם שכר שעתי מאוד מאוד גבוה, אבל הרוב הגדול של העובדים השעתיים – ואין לי כאן את הנתונים אבל נוכל להעביר לוועדה – בשכר נמוך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תעביר לי. אתה אומר לי הרוב אבל אני לא יודעת מה זה הרוב.
<< דובר_המשך >> עמית בן-צור: << דובר_המשך >>
נעביר את הנתונים. זה מאוד חשוב כדי להבין את כל מה שנאמר כאן לגבי הפגיעה בעובדים השעתיים. תבינו שכל שבוע שעובר, מדובר על פגיעה של מעל 3.5 מיליארד שקלים בשכר שלא חוזר לעובדים אם אין מתווה שנותן להם את הפיצוי הזה. זה שכר שאם הוא לא ניתן, הוא לא חוזר. כשעסק נפגע, חלקו יכול להחזיר את הפעילות הוא איבד בחודש שהוא לא פעל. עובד שלא קיבל את השכר שלו, זאת משפחה, זה משק בית שההכנסה הזאת לא הגיעה אליה, ולכן אנחנו צריכים לשמור על החוסן של האזרחים כדי להצליח להתמודד עם המלחמה הזאת.
תשבו סוף סוף, אוצר עם המעסיקים ועם ההסתדרות, תייצרו את המנגנון הזה, אל תירתעו ממנו. זה ייתן ודאות למשק. אני חושב שלוועדה יש את האפשרות. נכון, הזמן לחוץ, צריך להעביר את זה כמה שיותר מהר כדי שלעובדים ולעובדות תהיה ודאות לקראת פסח אבל שלושה וחצי מיליארד שקלים של פגיעה בשכר בכל שבוע, זה דבר שאפשר להקל עליו באמצעות ודאות, מנגנון שיהיה ברור לכולם מכאן ועד לצערנו הסבב הבא.
(היו"ר דבי ביטון)
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תודה רבה. נעלה את צמרת אביבי.
<< אורח >> צמרת אביבי: << אורח >>
סגנית נשיא לה"ב – לשכתה עצמאים בישראל. אני רוצה להסב את תשומת לב הו ועדה שמי שנרשם היום כמובטל בלשכת התעסוקה לא יכול לשנות את זה רטרואקטיבית ל-28 בפברואר. הוא צריך לשנות את זה במערכת של לשכת התעסוקה. התאריך לשינוי כרגע נעול.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
רשמנו. נבדוק את זה.
<< אורח >> צמרת אביבי: << אורח >>
זה מאוד מאוד חשוב. לגבי ביטול חמישה ימי המתנה, אני מקווה שזה גם חלק מהתוכנית.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כן. הצגנו. זה חלק.
<< אורח >> צמרת אביבי: << אורח >>
אני כעצמאית וכמי שיודעת שיש כל כך הרבה מעסיקים שמעסיקים שכירים במגזר הפרטי, אני רוצה להגיד לכם שזה פשוט לא יהודי מה שעושה שר האוצר ופקידי האוצר שהם פשוט מכניסים אותנו לשני מחנות ויוצרים את הפער הזה. אנחנו ממש נעלבנו. אנחנו נעלבים כל פעם שיש כזאת דיכוטומיה בין המגזר הציבורי שמקבל את השכר שלו ב-1 לאפריל לבין שאר העובדים במגזר הפרטי שלא יודעים מה יהיה ולא יודעים איך הם יגיעו לחג. אני חושבת שהגיע הזמן לשים סוף לשני המעמדות האלה במדינתי ישראל ולהתייחס לכל האזרחים כמקשה אחת. כולנו יהודים וכולנו זכאים לאותן זכויות, בין אם אתה מקבל תלוש שהמדינה מעסיקה אותך ובין אם אתה מקבל תלוש שאלמוני פלוני מעסיק אותך.
<< אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>
הפורום למאבק בעוני. אני רוצה להעלות שלוש נקודות. הנקודה הראשונה היא שיש עוד קבוצות שלא התייחסו אליהן. אנשים שקיבלו דמי אבטלה ואיש לא חושב שהם יכולים כעת לחפש עבודה, להתראיין לעבודה ולהגיע לעבודה חדשה בתנאים האלה. בסעיף שמתייחס להארכת תקופת האבטלה, לא להחיל את זה רק על מי שיצא עכשיו בזמן המלחמה לאבטלה אלא התמשכות גם למי שכמובן לא יכול כרגע להתראיין ולקבל עבודה חדשה.
קבוצה אחרת שכלל לא התייחסו אליה היא מי שמטפל לא רק בילדים אלא בבני משפחה אחרים, למשל מסגרות לקשישים או מעונות. הרבה מבוגרים מגיעים למועדוני יום וגם הם היום סגורים ומטבע הדברים מישהו מטפל בה והמישהו הזה או המישהי הזאת היא מישהי שלא יכולה להיות בעבודה.
יש הרבה מאוד קבוצות של אנשים ושמענו על חלק גדול היום אבל יש סיכוי שיש כאלה שפספסנו אותם ואלה קבוצות מאוד גדולות של אנשים שהמתווה הזה לא מתאים להם כמו עובדים שעתיים עד קבוצות הרבה יותר קטנות כמו הורים ליתומים. הריבוי הגדול הזה של אנשים שזה לא מתאים להם, אפשר לתת לזה מענה אם יחפשו סעיפים, כל אחד לתת קבוצה ותת תחום או שאפשר לתת מתווה שייתן להרבה מאוד אנשים מענה. אני מציעה שמה שיכול לתת מענה להרבה מאוד קבוצות זה מה שעלה כאן, הנושא של לא לדרוש רציפות באי עבודה ואז חלק גדול מהאנשים והקבוצות שהוזכרו כאן יכולים לקבל איזשהו מענה באמצעות זה שלא יידרשו רציפות.
הנקודה האחרונה היא מאוד קריטית בעיניי וגם היא מתייחסת לכך שיש הרבה מאוד קווים לפיהם אפשר לנסות לתת פיצוי. אני מציעה שתהיה כאן התייחסות לסוגייה הכלכלית, לגובה ההכנסה. שמענו כאן שוב ושוב שזה לא אותו הדבר במקרה של מי שקצת לא נעים לו כי אין כסף לבין מי שלא נשאר לו כסף לאוכל וזה המצב של הרבה מאוד מהאנשים שחיים בעוני. הם מגיעים למצב שאין להם מספיק כסף להמשיך לשלם גם את שכר הדירה וגם לקנות מספיק אוכל וזה לא משנה אם זה פסח או רמדאן. כל יום במשך השנה אנשים צריכים אוכל.
זה לא רק לומר שקשה לאנשים האלה אלא לומר שזה חלק מהפתרון. בעינינו צריך לקחת איזושהי הכנסה, אם זה שכר מינימום 7,800 שקלים ולומר שמתחת לקו הזה אנשים שמשתכרים עד נגיד שכר מינימום, הם יקבלו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מבחן ההכנסות. הבנו את מה שאת מציעה.
<< אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>
אני רק אומר את שלושת הנושאים שאני מעלה. האחד הוא בחישוב דמי האבטלה שחייב לתת להם 100 אחוזים, השני הוא בזה שתהיה אפשרות למי שהחסיר רק את חמשת הימים הראשונים גם אם זה עד שכר מינימום, והשלישי הוא לגבי הודעת מעסיק. על כל שלושת הסוגיות האלה יצטרך להיות כלל אחר, למי שמרוויח מתחת לסכום המינימום ולכל היתר.
<< אורח >> שחר מנדיל: << אורח >>
עמותת א.ס.ף. דיברתם במשך כל הדיון, ובצדק, על פערים בין שתי אוכלוסיות שהמתווים רלוונטיים אליהן. אני רוצה לדבר על אחת האוכלוסיות שהמתווה לא רלוונטי אליה כלל וזאת אוכלוסיית מבקשי המקלט בישראל ואני רוצה לדבר על שתי נקודות מרכזיות.
כל המתווה עצמו מתבסס על דמי אבטלה כפי שכבר נאמר. דמי אבטלה מותנים בדרישה למעמדת תושב ואני רוצה לבקש מכם לאפשר - כפי שנעשה גם במקרים קודמים, ב-7 באוקטובר, באמצעות הליך משפטי לצערי אבל נעשה – הכרה בתושבות באמצעות מבחני נוספים, בטח למבקשי מקלט שנמצאים בישראל כדין, כחוק, ומקבלים אשרות על ידי המדינה. הם חיים כאן למעלה משני עשורים. הם לא תושבים אבל הם תושבים בפועל. אם כן, לבקש להכיר בהם באמצעות מבחנים אחרים שיאפשרו הוכחה לתושבותם כדי שהם יוכלו לקבל אבטלה.
רק כדי לסבר את האוזן. מדובר באוכלוסייה שמלכתחילה, בלי קשר למצב המלחמתי, 50 אחוזים ומעלה מהם מצויים מתחת לקו העוני. זה לא רק אנשים מבוגרים אלא זה הם וילדיהם. ברגע שלהורים אין עבודה, גם הילדים, ילדים קטינים, נמצאים במצב מאוד מאוד קשה.
הנקודה השנייה שרלוונטית למבקשי המקלט. ברגע שמבקשי המקלט מפוטרים מעבודתם, בשל תקנות ביטוח בריאות ממלכתי לחסרי מעמד בגילי 18 עד 60, שאלה רוב הגילים שרלוונטיים לעבודה ולתעסוקה, אין אפשרות להצטרף לביטוח בריאות ממלכתי אלא רק לביטוח מעסיק. ברגע שאין עבודה, שהם מפוטרים או יוצאים לחל"ת, אין גם נגישות לביטוחי בריאות. זאת אומרת, לא רק שהם נמצאים מתחת לקו העוני מלכתחילה ולא יכולים לקבל אבטלה, לא מאפשרים להם גם לעבוד ונגזלת מהם האפשרות לקבל שירותי בריאות בסיסיים.
יש כאן באמת מבחינת חטא על פשע וכפי שאמרתי נמצאו פתרונות בעבר. יש מה לעשות עם זה. אנחנו ממש מובילים אותם למצב של עוני קיצוני ורעב קיצוני ולזה תוסיפו גם חוסר אפשרות לקבל שירותי בריאות שזה משהו שלא רלוונטי לשום אדם שהוא חסר מעמד בישראל. אני ממש מבקשת בכל לשון של בקשה.
(היו"ר מיכל מרים וולדיגר)
<< אורח >> מיכל פינק: << אורח >>
משרד הכלכלה. אני בין כולם לבין החלק המהותי ולכן אני אהיה קצרה ואעלה שלוש נקודות. כמשרד הכלכלה אנחנו כמובן מתחברים עם האמירה שהביאו הארגונים העסקים על הצורך בהשוואת התנאים בין מגזר ציבורי למגזר עסקי.
זה מכבר עשינו עם הרבה מאוד מהנוכחים כאן בחדר עבודה על תעסוקה גמישה, חל"ת גמיש, ויש בידינו מודל שמאפשר גמישות ויש בו יתרון גם למדינה, הן מבחינת פעילות המשק והן מבחינת היכולת לשלם פחות תקציב, הן למעסיק עם יכולתו בצורה גמישה להיענות לביקושים, הן לעובד שיקבל יותר ממה שהוא מקבל בהסדר הנוכחי. באופן כללי אנחנו מדברים כאן על הסדר שבניגוד למצב הקיים, ההסדר הקיים מעודד אי עבודה, מעודד רציפות של אי עבודה, בין אם אלה 14 ימים או כל מספר אחר. אתה בעצם מקבל תגמול אם אתה לא עובד. זה מודל של אי עבודה.
אנחנו רוצים מודל של תעסוקה גמישה שבו למעשה חלקיות המשרה שבה עובד מועסק נקבעת על ידי ביקושים של המעסיק, על ידי הנחיות ביטחוניות, לא משנה מה כי יכולות להיות הרבה מאוד סיבות. היכן שהוא עובד משלם המעסיק. היכן שהוא לא עובד יש הסדר עם המדינה שהמעסיקים גם נכנסים למקום של זכויות סוציאליות שנגרעות מההסדר הקיים ואנחנו מאפשרים וין-וין לכל אחד מהצדדים.
אנחנו חושבים שזה צריך להידון ברצינות. אמרה יושבת-הראש שתמיד בשגרה הדברים האלה חוזרים ובחירום לא, ולכן בואו ננסה. ברור שהפעם רוצים לעבוד מהר אבל צריך להחזיר לשולחן בצורה מאוד מאוד יסודית את העבודה שכל הגורמים כאן מסכימים שהיא צריכה להיות.
החלק השלישי הוא לגופו של טקסט. גם אנחנו חושבים שבמקום 14 ימים צריכים להיות חמישה ימי היעדרות במופע הקיים. אנחנו חושבים שהוא לא מספיק טוב אבל לפחות לצמצם את הפער כאן וגם להפנות את תשומת ליבכם לכך שהתשלומים הראשונים בתוך 30 ימים מייצרים פער תזרימי שלא מגושר על ידי אף אחד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בדקתם מה העלות של חמישה ימים? דיברתם עם האוצר? היא שיח תקציבי על הנושא?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
ה-10 ימים עלו 250.
<< אורח >> מיכל פינק: << אורח >>
אין בידי נתונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל היה שיח ביניכם?
<< אורח >> מיכל פינק: << אורח >>
היה לנו שיח עם האוצר לגבי המודל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. על כל מה שהעלית כאן. אנחנו כנסת ואתם ממשלה. את יכולים לדבר אחד עם השני לפני שאתם באים לדבר כאן?
<< אורח >> מיכל פינק: << אורח >>
אנחנו מדברים אחד עם השני.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כי זו הצעת חוק ממשלתית. זאת לא הצעת חוק של משרד האוצר.
<< אורח >> מיכל פינק: << אורח >>
הצגנו למשרד האוצר את היתרונות ואנחנו מאוד מאוד מקווים שהדברים האלה יילקחו בחשבון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זאת הצעת חוק ממשלתית ולא ברור לי איך זה עבר לכאן כשיש 14 ואת רוצה חמש. דברו ביניכם. אני צריכה להיות השדכנית?
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
מיכל, התנצלות כי את הערת לי ואני רוצה להתנצל. אני רוצה להתנצל בפני כפיר. כשאני אמרתי שפקידי האוצר נמצאים בניגוד עניינים, זה לא אתה אישית, אני חושב שפקידי האוצר נמצאים בניגוד עניינים אבל לא אתה אישית. ציינתי את שמך, מעדתי בלשוני ואני מתנצל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. ריגשת. זה חשוב.
יש כאן שאלות שהן לא פופוליזם גס אלא אמיתי. לאור ניסיון העבר שלנו, ולכולנו יש ניסיון עשיר, לא צריכים להיות נערי אוצר בשביל זה, כדי להבין שדברים טובים נמשוך קדימה ודברים שצריך לתקן, נתקן אותם ולא נתגלגל שוב לאותו גלגל של תקלות או מענה לא מלא. לכן נשמח לתשובות. בבקשה, ענת, את תקראי ואנחנו נקבל תשובות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
השאלה הראשונה שכוללת מספר שאלות משנה היא לגבי תקופת המינימום לקבלת האבטלה כשקבעו 14 ימים. שמענו גם לגבי השבוע הזה שבו נכפתה אי העסקה על רוב העובדים במשק למעט מי שחיוני. זה גם עלה לגבי אוכלוסיות מיוחדות שביתר שאת לגביהם צריך לבדוק את קיצור התקופה.
בתוך זה אני אעיר שהבקשה לקטוע את הרצף כמו שנעשה ב"עם כלביא", שם שני ימי עבודה לא נחשבו כקוטעים את הרצף, הבקשה שלפחות אם לא מקוצרת התקופה המקוצרת לתקופה שלא מגיעה לחמישה ימים, לאפשר את קטיעת הרצף הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היו לי שתי שאלות עוד לפני כן. היה לנו את הנושא הראשוני שדיבר על התאריכים. דיברנו על כך שהתקופה היא עד ה-31 במרס והבנתי שכבר יצאה הודעה שהתאריך הוארך מה-31 במרס. אם כן, מה לגבי האירוע?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
כבוד היושבת-ראש, אנחנו נענה על הכול אבל אי אפשר לענות לכל דבר בלי קונטקסט קצת יו תר רחב של כל המהלך שאנחנו עושים כאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא אגיד למרוח אבל אני אגיד שאני יודעת שבטבע שלי, אם לא עונים לי על כל אחד ואחד, אני אלך לאיבוד. אתה יכול לומר לי שאתה לא יכול להאריך ואתה תיתן לי תשובה אחר כך למה. הצעת החוק קובעת שהתקופה הקובעת מסתיימת ביום ה-31 במרס שזה אומר בשבוע הבא. אני לא מדברת עכשיו על המהות אלא טכנית.
<< דובר_המשך >> כפיר בטט: << דובר_המשך >>
ליישר קו. כאשר אנחנו מדברים על ההארכה, זה לא אומר שמי שנמצא בחל"ת לא ממשיך לקבל את דמי האבטלה שלו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא שאלתי על זה. שאלתי בכלל. הרי קראנו את ההגדרה של תקופה קובעת.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
תגיד לנו מה התאריך הקובע עכשיו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
התאריך הקובע כרגע הוא ה-31 במרס עם אופציית הארכה של שר האוצר כדי להאריך את זה במידה והמלחמה נמשכת, לא כמו שהיה ב"עם כלביא".
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
חג הפסח מתחיל למוחרת ה-31 במרס ואז יש לך בעיה שאם יגיע שר האוצר עם צו אחר פסח, אתם או שתבקשו אותו רטרואקטיבית או שתגידו שהתקופה הזאת של פסח - --
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אני לא רוצה רטרואקטיבית כי זה אומר אי ודאות. המשק באי ודאות והאזרחים באי ודאות. שוב, אני לא יודעת להגיד לך בדיוק את ההגדרה, האם זאת החלטת ממשלה, האם אלה הנחיות פיקוד העורף. כבר יצאו הנחיות?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מנסה לענות על השאלה, אבל אני רוצה להדגיש כאן משהו כי אני מנסה להבין במה אתם מעוניינים. מה שבעצם היועצת המשפטית אומרת זה שבמידה שמישהו היה רוצה להוציא לחל"ת בתקופת חג הפסח, אני חושב שזה לכשעצמו יכול להיות דבר בעייתי בגלל שרוב האנשים נמצאם בימי חופש ודווקא אם המלחמה הייתה נגמרת ודווקא היו באים ורוצים להוציא לחל"ת בזמן חג הפסח, יכול להיות שזה היה דווקא בגלל איזושהי סיבה שהיא לאו דווקא הכי נכונה. לכן אני חושב שדווקא כן נכון להשאיר - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה לומר לך משהו שהוא מוציא אותי מדעתי בכל חקיקה. מאז הגעתי לכנסת, אני מציינת עוד חמש שנים בכנסת, תמיד זה הטריף אותי וזה ימשיך להטריף אותי. תמיד נקודת ההנחה של משרדי הממשלה היא שכל אזרחי ישראל רמאים אלא אם כן הוכח אחרת. אני לא מדברת עליך. הערתי לשחר לא לצעוק עליך ולא דיברתי עליך, אלא אני אומרת שבהנחת יסוד של משרדי הממשלה כפי שאני מבינה אותם ואולי כי אין להם מספיק זמן לבדוק אכיפה. אני לא יודעת מה הסיבה אבל זאת נקודת המוצא. אנשים בכוונה יעשו קומבינות כדי שכך וכך וכך.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא קומבינה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש מקומות עבודה שעובדים גם בפסח, בכל המועד פסח, והמלחמה נמשכת. אם פיקוד העורף עוד לא הוציא הוראה, אני יכולה להתווכח איתך אבל אם הוא כבר הוציא הוראה שהוא מושך את הצו עד ליום פלוני-אלמוני, לפחות עד לשם הצו המקורי צריך להיות כדי שלא יהיו פערים, ששר האוצר יוכל להאריך את זה אחרי הצו הזה. אם נצביע היום או נצביע מחר, מה שייקבע כמועד הקובע זה סוף התקופה שהצו שפיקוד העורף וכך זה צריך להיות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו יכולים לחדד את הסוגייה הזאת ולהבין. הצו של פיקוד העורף, בסופו של דבר לפיקוד העורף יש כמה וכמה הנחיות שהוא נותן. יש את צו חירום בעורף, יש את ההנחיות לפי צבעים שהוא נותן לאזורים שונים ולכן גם אם נרצה לעשות משהו כזה, אנחנו צריכים לשבת ולחשוב איך ומה לנסח.
אני אומר שכדי להבין מה זה אומר שאנחנו מאריכים וכדי לאפשר למעסיקים שעד עכשיו לא הוציאו לחל"ת, דווקא בתקופה הזאת שאתם חוששים ממנה, אותו שבוע של חג הפסח, שדווקא באותו זמן הוא יוציא לחל"ת, אני חושב שיכול להיות בזה טעם לפגם אבל אנחנו מוכנים לדבר על זה בטח אם אתן רוצות לשים איזשהו תאריך מסוים של הדבר הזה. עם הזמן, אם ההנחיות לא מחמירות, אני לא רואה שום סיבה שדווקא בתקופה הזאת יוציאו לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אסביר לך את נקודת המוצא. לצורך העניין, גני הילדים עליהם סיפרה קודם קרן עם הפיג'מה. יש הוראה והיא לא יכולה לפתוח. בפסח אי אפשר לפתוח. עד עכשיו היא החזיקה שתיים כי הן צריכות לטפל בהחזרים של ההורים ועכשיו יש שתיים שהיא צריכה להוציא אותן. מה לעשות? היא לא תוכל להוציא? תשאיר אותה עוד בחוסר ודאות?
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
אני גם לא אוכל לשחק עם שני המתווים. זה יותר מזה. אם נניח יש לי שתי עובדות שהן לא זכאיות להוצאה לחל"ת ושאר הצוות זכאי לצאת לחל"ת, שני המתווים המוצעים, מתווה החל"ת או מתווה ההמשכיות העסקית מאלץ אותי לבחור או את זה או את זה. זאת אומרת שיש לי כך או כך שתי עובדות שנופלות לי בין הכיסאות. אם אני אבחר מתווה חל"ת, יש לי שתיים שלא יקבלו, ואם אני אבחר מסלול המשך עסקי, אותו הדבר.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מבין את מה שאתן מעלות. אני מציע לבחון אם אפשר לחדד לפי איזושהי הנחיה או משהו בסגנון הזה. בכל מקרה אפשרנו את העניין של ההארכה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרתי לך שהעניין של ההארכה לא מספק אותי. אני רוצה ודאות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אנחנו מדברים על חג הפסח, הכנסת לא עובדת, הצו לא יגיע בחול המועד. המשק צריך לדעת שאם המצב המיוחד בעורף ממשיך, גם התקופה ממשיכה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
פיקוד העורף כבר האריך.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
למשק צריכה להיות ודאות. כמה זמן אפשר להחזיק עובדים בלי ודאות? איזו אכזריות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אף אחד לא מדבר על אכזריות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
כבוד היועצת המשפטית, אני מציע שנשב ונחשוב על הנוסח המדויק לעניין הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר. הנקודה השנייה, לפני שאנחנו עוברים למה ששאלה כבוד היעצת המשפטית, סעיף 1, הגדרות, לגבי מי זה עובד שזכאי לדמי אבטלה ואמרנו שזה המעסיק. שאלנו מה קורה עם הסכמת העובד ויוזמתו. כשדיברנו עוד לפני הדיון אמרתם לנו שברור שצריך כאן הסכמת עובד אבל לא מצאנו את ההוראה שאומרת שברור שצריך הסכמת עובד, שלא לדבר על יוזמת העובד. אנא התייחסות לזה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני אתייחס. בלשון החוק באמת לא מצוינת ההסכמה של העובד אבל לפי הפסיקה - ודקלה, היועצת המשפטית במשרד העבודה, תרחיב - נדרשת הסכמה של שני הצדדים כדי שהתקופה הזאת תיחשב כחופשה ללא תשלום כי אחרת היא נחשבת פיטורים או התפטרות לכל דבר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה במצב שגרה או חירום?
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
הלשכה המשפטית, משרד העבודה. אני אדבר על הכול.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה אנחנו תמיד מעבירים לבית משפט? למה זה לא כתוב כאן? למה אני צריכה את הפסיקה בשביל זה? תכתבי את זה בחוק.
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
זו שאלה משפטית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את יודעת למה יש שאלה משפטית? כי יש ואקום ולא יודעים. אני לא רוצה. אני מחוקקת ואני לא צריכה פסיקה. אני רוצה שיהיה כתוב כאן בהסכמת העובד.
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
זה לא חוק שעוסק כרגע בהגדרה, בתנאים, בכל מצבי החיים שיש ביחסי עבודה. אני אסביר מה הפסיקה אומרת. הפסיקה בשגרה אומרת שהוצאה לחופשה ללא תשלום טעונה הסכמה של עובד ומעסיק ואם מוציאים לחופשה ללא תשלום לתקופה בלתי מוגבלת, רואים בזה אפילו פיטורים. בתקופת הקורונה הנושא הזה נדון בבית הדין הארצי לעבודה ובית הדין אמר שצריך לבחון כל מקרה לנסיבותיו כי באמת היו נסיבות מאוד מאוד חמורות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו המחוקקים כאן. אני לא מחכה שתזכירי לי מה אומר בית המשפט. יש כאן הצעת חוק שמדברת על מקרה חירום לגבי הוצאה לחל"ת. זה חוק ולא תקנות. אני רוצה להבין למה אני לא יכולה לכתוב בחוק הזה שכדי להוציא לחל"ת המעסיק הוא זה שייזום, בסדר - עזבי רגע אם זה העובד או לא כי על זה עוד לא דיברתם על זה – אבל העובד צריך להסכים כי אם הוא לא מסכים, אלה פיטורים. עזבי את הפסיקה. יש לי כאן חקיקה. למה אני לא יכולה לכתוב את זה?
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
גם חשוב לציין שבחל"ת רגיל התנאים הם שונים אבל בחל"ת כשיש מלחמה, גם אם העובד רוצה לעבוד ולמעסיק אין אפשרות, צריך להיות גם איזשהו היגיון שזאת גם הגנה על העובד עצמו.
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
אני רק אומר שיש כאן איזונים דקים בין המעסיק לבין העובד. יכולים להיות מקרים שהמעסיק צריך את העובד במקום העבודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, אז העובד הוא שבוי?
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
ממש לא שבוי. אני אומרת שבמצב של הקורונה אז היה טירוף מערכות מבחינת מקומות העבודה וההגבלות שחלו עליהם, אפילו הפסיקה ריככה קצת את הדרישות שהיו ממעסיקים כי זה באמת היה מצב קיצון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל זה לא משנה לי. אני לא מצליחה להבין למה את הולכת לפסיקה. אמרתם שתבחנו את זה. אני לא מבינה על מה אנחנו מתווכחות. יש כאן עניין שביוזמת המעסיק העובד צריך להסכים. אם הוא לא מסכים, המעביד יחליט או שהוא מוציא אותו לחל"ת או שהוא מפטר אותו.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אולי כדי שזה יישמע פחות אגרסיבי, זה ביוזמתך המעסיק והעובד יחליט אם הוא רוצה להתפטר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא. זה משהו אחר. להתפטר זה משהו אחר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא להתפטר. צריך את ההסכמה שלו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא ברור למה זה רלוונטי לחוק הביטוח הלאומי, סעיף 177א. זה לא נכנס ב-177א.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
177א זה במצבי שגרה. גם 14 ימים לא נכנסים ב-177א.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אבל בכל מקרה מדובר על זכאות לאבטלה. אני לא מבין איך זה קשור.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אפשר לא להתייחס ל-177א. אפשר לחוקק מחדש הוראת חל"ת לעניין מצב חירום ושם לקבוע שבמצב חירום לא כופים על העובד יציאה לחל"ת אם הוא לא נתן את הסכמתו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
גם אמרנו שיוזמת המעסיק היא בעייתית ואולי אפשר לרשום בהסכמת העובד והמעסיק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה כבר יותר מהותי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
בהסכמת העובד והמעביד, אז אנחנו מייצרים איזשהו איזון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אין כאן מעסיקים אלא רק עובדים.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
יש כאן מעסיק. אני יכול להגיד לך את המציאות. יש כאן מעסיק שלצערי עשה את זה כבר כמה פעמים. עשינו בקורונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוצאתם את העובדים לחל"ת?
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
את צודקת שאת מאבחנת את זה. כשמעסיק רוצה להוציא עובד לחל"ת הוא חייב את ההסכמה שלו, לפי התקדימים והפסיקות וכך זה בשגרה וגם בחירום. הופכים את העובד לסוג של לקוח שבוי כי אם אתה לא תסכים, אני איאלץ ללכת לצד השני ולפטר אותך. זאת דינמיקה רעה מאוד, כל האירוע הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו נבקש לעשות את זה בהסכמה. אנחנו אומרים ביוזמת העובד? אני חוזרת על שאלות שעלו כאן. תבחנו את זה. אני מזכירה לכם שהיום אנחנו מצביעים.
לגבי תקופת האכשרות שלדעתי זה לפני 14 ימים. החקיקה כאן מדברת על אדם רגיל שהורדנו מ-18 לחצי שנה, ואנשים עם מוגבלות הורדנו לשלושה חודשים. חיילים משוחררים, ביקשנו לתקן ואני רוצה שתתייחסו לזה. לגבי אוכלוסיות נוספות שגם כאן אני רוצה שנראה איזה אוכלוסיות נוספות אפשר להכניס למסגרת. אני כבר אומרת לכם שגם על זה דיברנו, על מפונים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הם בפנים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. הם לא בפנים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
נפגעי פעולות איבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש גם את המפונים שלא התייחסנו ואני רוצה לשמוע על החיילים המשוחררים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מפונים של "חרבות ברזל"?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
גם "עם כלביא".
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי שלא בביתו.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מי שנהרס לו הבית ולא נמצא בביתו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
מי שלא בביתו, זאת רק המלחמה הנוכחית.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
על פניו קבוצת האנשים שמפונים היום היא לא קבוצה הומוגנית. היא קבוצה רנדומלית של אנשים ואין לנו סיבה להניח שעם אבטלה מאוד נמוכה, עם תעסוקה מלאה במשק, יש להם איזושהי בעיה תעסוקתית, שאין להם תקופת אכשרה נדרשת. הם כרגע לא בביתם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם כן, מה אכפת לך? אם יש להם, אין בעיה. אם אין להם, מגיע להם.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני מבחינה את זה כי בדיון הקודם כשהיינו ב"עם כלביא" ודיברנו על המפונים, כשעדיין היינו באירוע של המפונים מהצפון, זה באמת היה מאוד רלוונטי כי כשהיינו אז, בשנה וחצי האחרונות, הם היו מפונים מביתם וזאת הייתה קבוצה מאובחנת, כמו שגיל אומרת, שהיה יסוד סביר להאמין שבאמת לא עבדו בשנה וחצי האחרונות ולכן נדרשה ההקלה הזאת. כאן אנחנו חושבים שזה לא קשור לעצם העניין. אין סיבה להניח שבשנה וחצי האחרונות תושב מרכז תל אביב כדוגמה שנהרס ביתו - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, אבל יש גם את ערד. אם זה היה הומוגני וכולם במרכז, אולי את צודקת אבל אנחנו מדברים על הטרוגני. אנחנו גם לא יודעים איפה חס וחלילה וחס ושלום יקרה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אם אני מבין נכון, ואפשר לדון על זה, הרציונל שהיה אז הוא שבזמן שבן אדם היה מפונה, לא היה לו זמן לצבור תקופת אכשרה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, זה לא היה רק זה. זה היה רציונל שהם אמרו שהם באו מהצפון והרבה זמן הם סוחבים את זה ולכן לא יכלו לצבור, עוד לפני ולא רק במהלך המלחמה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון. לכן לא ברור הרציונל. אם מישהו עכשיו נמצא כי שלשום נפל טיל ליד ביתו והוא מפונה, הוא לא היה יכול לצבור תקופת אכשרה בשנה וחצי שקדמו לאירוע. אני לא פוסל את זה אבל לא הצלחתי להבין את הרציונל שאתן מעוניינות בו לבוא ולהחריג אותם לעומת כל שאר האנשים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא רואה בעיה אצלכם כי אם יש לו אכשרה, אין שום בעיה. אם יש לו את חצי השנה, אין לכם בעיה כי בכל מקרה יש לו כך שזה לא משנה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם אין לו, אני מסתכלת על כעל בן אדם שהוא במצוקה. אם אין לו ודאות, הוא לא יודע אם כן יתנו לו או לא יתנו לו, אני לא רוצה להקשות עליו. זה גם לא כלכלי. זה לתת לו את הוודאות כאילו אתה חריג, אנחנו מבינים אותך, אנחנו שומרים עליך, מגינים עליך ואם חלילה אתה גם לא עבדת, ניתן לך.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זה רציונל אחר מזה שעשינו אז.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. התוצאה היא אותה תוצאה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אלה שני אירועים שונים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הבקשה היא להכניס לקבוצה המקוצרת? שלושה חודשים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. כמו אנשים עם מוגבלות.
דיברתם על עוד אוכלוסיות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
דיברנו על נפגעי פעולות איבה, דיברנו על מובטלים חוזרים ודיברנו על הורים יחידנים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בעוד המפונים קשורים למלחמה, תסביר לי את הקשר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
האנשים שציינתי כרגע, במיוחד נפגעי פעולות איבה לצורך העניין, חלקם רק עכשיו חזרו לעבודה. הם מאירוע לאירוע והמלחמה הזאת השפיעה גם עליהם. אני לא בטוח שהם הצליחו לצבור את חצי השנה שהחוק דורש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, נשות פצועים. יש בזה משהו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
חיילים שנכנסו עכשיו למעגן העבודה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אחרי שנתיים וחצי של לחימה רצופה חייבים את הדבר הזה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
חיילים משוחררים התחילו תעסוקה חדשה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
צריך לעשות חשיבה לגבי האוכלוסייה הזאת שרלוונטית למלחמה. אני לא מדברת על קבוצות אחרות.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אני לא אוהבת שאומרים שבגלל שיש הרבה בו צוות, יש יותר מדי קבוצות. יש כאן אנשים שהתגייסו ללחימה. זה מצב מטורף, לא היה כדבר הזה, פרק זמן כזה. טראומה לא נתפסת. לא לאפשר להם את המינימום של תקופת אכשרה? זאת פגיעה נפשית ולא רק כלכלית. זה דבר שהוא לא ייעשה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו לא מדברים כרגע על חיילים משוחררים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אני כן דיברתי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כפיר, אנחנו כן רוצים להכניס אותם. פנו אלינו נפגעי פעולות איבה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
היועצת המשפטית וכבוד היושב-ראש, יש הרבה קבוצות שעכשיו העלו. אנחנו נשב בהפסקת המליאה ונסתכל ונראה מה אפשר לעשות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוכלוסיות מיוחדות. אני מבקשת מכם שנתייחס אליהן.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לחזור לשאלה הראשונה?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
כן. תקופת החל"ת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
כאן אני כן לוקח את זה טיפה לכל הרציונל של כל המתווה. בסוף המתווים האלה של הפיצויים מאז תקופת הקורונה ודרך המלחמות האחרונות, המטרה שלכם, כפי שגם אני חושב שחבר הכנסת עודד פורר אמר, היא לייצר את אותה המשכיות עסקית. להשאיר כמה מבעלי העסקים העצמאיים והעובדים עם הראש מעל המים כדי לצלוח את התקופה הקשה ולהגיע למצב שאנחנו מגיעים אחרי האירוע והמשק צומח.
אני חייב להגיד שבכל התקופה האחרונה, כולל הקורונה, ראינו שהמתווים האלה עובדים. ראינו שמיד אחרי קרות האירוע המשק חוזר לתעסוקה מלאה.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
סליחה, זה לא נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שחר, לא להפריע לו. כשאתה אמרת דברים לא נכונים לדעתו, הוא לא התפרץ.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
תיארתי לך את כמות העסקים שפשטו את הרגל.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
גם זה לא נכון. המספרים שנזרקו אז לגבי סגירת עסקים, בשנת 2023-2021 נסגרו בממוצע 30 ומשהו אלף עסקים, בשנת 2024 ו-2025 נסגרו סדר גודל של 40,000 עסקים כשבנטו כל פעם, כל שנה, ראינו גידול בנטו כאשר מעל 50,000 עסקים נפתחו.
<< דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >>
תבדוק עכשיו ב-צ'ט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מבקשת ממך שחר, אני לא רוצה להוציא. אני לא נוהגת להוציא.
<< דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >>
לך ל-צ'ט. למה אתה אומר דברים לא נכונים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה צריך ללכת ל-צ'ט כשיש לו נתונים אחרים?
<< דובר_המשך >> שחר תורג'מן: << דובר_המשך >>
אין לו. הוא אומר נתון לא נכון לוועדה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ועכשיו מי יכריע אם זה נכון או לא נכון? אתה? הצ'ט?
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
את.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שמעתי אותו ואחר כך אנחנו נכריע מי צודק ומי לא.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
הנתון הנכון לפרוטוקול הוא 65,000 ב-2024 ו-61,000 ב-2025.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שמענו אותך וזה נרשם בפרוטוקול. בפעם הבאה שתתפרץ, אני אצטרך להוציא אותך ואני לא רוצה להוציא אותך החוצה. אתה אמרת 60,000 עסקים והוא אומר 40 או 35. הבנו. יש כאן ויכוח על כמה עסקים נסגרו בשנת 2024 ו-2025.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אלה נתונים ממשלתיים אבל אני לא רוצה להמשיך את הוויכוח הזה עם שחר. שוב, המטרה תמיד הייתה המשכיות עסקית גם אחרי הקורונה. ב"חרבות ברזל" באמת עשינו שינויים משמעותיים במתווה לעומת מה שהיה בקורונה על אף שראינו שזה עובד טוב. הסתכלנו לגבי הרבה מאוד מההערות שעלו כאן והכנסנו רכיב אחד מאוד מאוד משמעותי למתווה הפיצויים שלא נדון כאן בשולחן אבל הוא מאוד מאוד קשור, וזה הרכיב של השכר במתווה הפיצויים. החלק הארי שלה כסף במתווה הפיצויים שב"עם כלביא" הוא היה יותר משלושה מיליארד שקלים וב"חרבות ברזל" באזור ה-15 מיליארד, שזה הנזק העקיף, יצא על אותו רכיב שכר.
מהו אותו רכיב שכר? הוא אותו רכיב שבו מעסיקים מקבלים כסף עבור העובדים שהם משאירים על הפיי-רול שבדיוק אמור לתת מענה לסוגיות השונות של הגמישות, בין אם מה שרועי תיאר על המוסכניק ובין אם מה שעלה כאן בהרבה מקומות אחרים על עסק שמנסה עכשיו להתחיל לפתוח את שעריו, בין אם זאת המסעדה שעובדת עכשיו בשליחויות והיא לא צריכה שהטבח יעבוד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רוצה להתעכב. המוסכניק שבחמשת הימים הראשונים לא עבד, המעסיק אומר לו שהוא לא משלם לו, שייקח את ימי החופשה שלו, איך זה נותן לו את המענה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
המענה הוא בדיוק זה שאם המעסיק משאיר אותו על ה-פיי-רול, הוא מקבל 75 אחוזים מהשכר שלו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אם הוא לא משאיר אותו?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
איך הוא יודע שהעובד ייחשב כעובד באותם חמישה ימים שהמשק היה סגור? הוא ישלם לו את השכר בימים אלה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אם הוא לא משלם לו את השכר, הוא לא מקבל בגינו את הפיצוי.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
חמישה ימים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
על כל התקופה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
במה זה עוזר לעובד?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
בוודאי שזה עוזר לעובד. ראינו שזה השפיע בצורה משמעותית על השארת העובדים. יותר מזה, נעמה, את בטח זוכרת את זה מהדיונים הקודמים. גם וידאנו במה שעשינו בחקיקה שאם המעסיק הוציא את העובד לחל"ת אפילו לכאורה ליום אחד, הוא לא מקבל עליו את הפיצוי השכרי.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני שואלת איך זה עוזר לעובד.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
כלום.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני מבינה שהמעסיק לא יקבל.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
שאלה לפנתיאון.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
בוודאי שזה עוזר לעובד. אנחנו רואים את זה מבחינה אמפירית, שהרבה יותר עסקים השאירו את העובדים ושילמו להם כי הם ידעו, והם קיבלו בחזרה מהמדינה 75 אחוזים מהשכר שלהם.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
לא נכון. אתה מטעה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אצטרך להוציא אותך.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
אם את צריכה, תוציאי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יכולה להגיד לך לצאת. אם אתה רוצה לצאת, תצא.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
אני מתנצל אבל הוא מטעה אתכם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מצטערת, אצלי יש נוהל לפיו מדברים כאן בוועדה. שחר, אם אתה לא מצליח להחזיק את עצמך, צא החוצה, תשתה קפה ותחזור. אני רוצה לשמוע אותו גם אם אתה חושב שהוא משקר ולא אומר את האמת. תרשום לך את הדברים ואני אתן לך את זכות הדיבור. בבקשה, אל תפריע לו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר שגם ב"עם כלביא" וגם ב"חרבות ברזל" החלק הארי מהכסף שיצא, הוא יצא על הרכיב הזה. שוב, הוא בדיוק זה שמאפשר לעסקים שנפגעו לקבל שיפוי על השכר של העובדים שלהם מתוך מטרה שישאירו אותם וזה עבד. רואים שזה עבד וגם רואים שזה עבד בכמות הקטנה שהוציאו לחל"ת בעקבות הדברים האלה.
ענת, אני עונה לשאלתך על חמשת הימים האלה, אם המעסיק משלם שכר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם הוא משלם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
בוודאי.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הוא יכול להגיד שהוא לא משלם, קח ימי חופשה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא לא יקבל פיצוי. כפיר ונטע, צאו מנקודת המבט של המעסיק. כרגע הוא לא מעניין אותי ויסלחו לי המעסיקים. הוא לא יושב בחדר. אני כרגע מדברת על העובד. אם המעסיק אומר לעובד שהוא לא צריך אותו, צא לחופש, לא חל"ת אלא שייקח את ימי החופשה שלו, התשובה שלכם היא שהמעסיק לא יקבל. אבל המעסיק לא מעניין אותי. העובד נאלץ לשבת בביתו, להוציא כסף מימי החופשה שלו או מימי המחלה שלו ואף אחד לא ישפה אותו. לכן אני שואלת על העובד ולא על המעסיק. יש מקרים כאלה, לא אחד ולא שניים, לא שלושה ולא 10. על השאלה הזאת אני רוצה תשובה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אשים בצד את העניין הזה כי בוודאי שזה ישפיע על המעסיקים על כך ששילמו להם שכר. אנחנו רואים את זה בנתונים. גם על העניין של חמשת הימים, וזה דיון שהיה לנו גם בסיבוב הקודם וגם דרך "חרבות ברזל", הסיפור הזה היה תקף לכל אחד מהצדדים. גם אחרי "חרבות ברזל," יכול להיות שעובד חזר לעבודה אחרי יומיים , אחרי השוק הראשוני של ה-8 וה-9. יכול להיות שעובדים חזרו לעבודה אחרי יומיים, שלושה, ארבעה וחמישה ימים. הכלל של אותם 14 ימים שמלווה אותנו מאז הקורונה מתחבר לאותו כלל שבו אנחנו אומרים שאנחנו פורסים כאן רשת ביטחון לעניין של פגיעה משמעותית. אגב, גם לעניין העצמאים והעסקים, אנחנו דורשים פגיעה של לפחות 25 אחוזים כדי שהמדינה תיתן את הפיצוי.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
ביחס לשנה הקודמת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
גם לעסקים החדשים יש פתרונות ואנחנו מייצרים את הפתרונות האלה. זה שלוקחים להם כמה חודשים אחורה כדי לוודא. אין מצב שאנחנו לא מצליחים למצוא את הדרך לתת פיצוי לעסק שנפגע בצורה משמעותית. גם כאן בסוף יש רכיב של מינימום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה שוב חוזר למעסיק.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא. העובד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
עובד מרוויח שכר מינימום.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
יש גם עצמאים שמרוויחים מעט. יש איזשהו מינימום פגיעה לפני שהמדינה פורסת רשת ביטחון שלה. הטענה למה 14 ימים מלווה אותנו מאז אותה תקופה, כי זאת איזושהי תקופה מינימלית כאשר לפני שהמדינה באה ואומרת שב בבית ותקבל דמי אבטלה. יש את התקופה המינימלית הזאת. זה שוב עונה על שאלתכם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם הוא ידע מראש, אני יכולה להסכים איתך אבל הוא לא ידע מראש. גם המעסיק לא ידע וגם העובד לא ידע והם חזרו חזרה לעבוד כי צריך אותו לשעתיים. בוא לשעתיים, בוא ליומיים, בוא ליום, סדר לי את ההחזרים. הוא חזר, יצא שוב ולא מקבל כי צריך רצף. מה עשיתם ב"עם כלביא"? נתתם את היומיים האלה. אפשרתם את זה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני עכשיו אענה גם על השאלה הזאת. ב"חרבות ברזל" כלל לא היה את זה. אני אומר שאני צריך שתבינו שיש כאן קונטקסט רחב, אני מנסה להסביר את זה, שכל מה שתיארת עכשיו שצריך את העובד לשעתיים, ליומיים, לשלושה ימים מתוך השבוע, הסיפור של רכיב השכר במתווה הפיצויים הוא בדיוק הפתרון לדבר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יודע למה לא? כי ראשית אתה דורש 25 אחוזים נזק. אני דיברתי עם כמה מעסיקים שהם עובדים מול ריטיינרים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
גם לזה יש פתרון. אם עסק לא נפגע - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה זה הוא לא נפגע? הוא נפגע בטווח ארוך יותר כי הוא לא נתן שירות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אשמח לתת תשובות לכל אבל גם בזה יש פתרונות. הרי גם אנחנו למדנו הרבה מאז הקורונה ויש לנו פתרון לשוטף פלוס ויש לנו פתרונות להרבה מאוד סוגי אנשים כאשר לאו דווקא הפגיעה במחזור כמו שאת אומרת הוא בדיוק החודש הזה. גם לזה יש הרבה מאוד פתרונות כמו שפתרנו בעבר.
שאלת לגבי הסיפור של היומיים ב"עם כלביא". הסיפור שם היה, וזה היה גם בשיח מלא עם ההסתדרות ועם המעסיקים על הדבר הזה, ולמה הוא ניתן? כי שם הייתה תקופה של שישה ימים אדום, יומיים או שלושה כתום באמצע השבוע ואז עוד שלושה ימים אדום. מתוך הבנה שלאירוע הנקודתי שהיה שם, שזאת פתיחה וסגירה של המשק, הבנו שאם לא ניתן שם את הגמישות הזאת, כולם לא יקבלו. אגב, גם זה למה קיצרנו מ-14 ימים ל-12 ימים, כי פרץ שלום.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
שם היו נסיבות שהתאימו לזה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
שם היו נסיבות ייחודיות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
במקרה שלנו יש נסיבות...
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא. בעינינו לא.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני חושבת שכן. היום אנחנו לא משחקים בדיעבד. אתה גם לא יודע לצפות מה יקרה בשבועיים האלה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני לא מבין איך זה קשור.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
גם היו כאן כמה סבבים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
הכול יכול להיות על הדברים המובנים אבל בסוף הסיבה שזה ניתן, זה לא נתן במקומות אחרים, ושוב, זה היה בהסכמה מלאה גם עם ההסתדרות וגם עם המעסיקים על העניין החד פעמי של העניין הזה. אתם שואלים את עמדתנו ואנחנו מנסים לענות לכם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני עדיין לא הבנתי את הנושא של העובד עצמו. את העניין הזה של חמשת הימים, לא הבנתי איך הוא מוגן. אני מבינה שאתם אומרים לי ללכת לשיפוי. נקודת ההנחה היא שהמעסיק, בגלל שאנחנו בשוק מאוד צפוף, ירצה אותו, הוא ישאיר אותו והוא יקבל פיצוי.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
בחל"ת גמיש, גם אם אין את ההחלטה הגורפת, גם אם אני נגד זה, הצענו כל מיני דברים שהם נקודתיים שייתנו מענה. לא צריך להגיד קטיגורית כי אין חל"ת גמיש אבל אוכלוסיות מסוימות או לפרטים מסוימים אין לפעמים אופציה אחרת והם נפגעים. אלה אנשם שנפגעים ואי אפשר להגיד חוסן לאומי כסיסמה. תנו חוסן.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
הערה לגבי העובדים. פקידי האוצר, כבודם במקומם מונח, עושים כאן תמרונים תזמורתיים בחשכה. הם מתפתלים כי הם לא אומרים את האמת, ומה האמת? בבית משפט אמריקאי שם את היד שלך על התנ"ך ואומר שאתה נשבע לומר את האמת, את כל האמת ודבר מלבד האמת לא. מה האמת? בוא ניקח לרגע את העובדים השעתיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל זה נושא אחר.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
לא. אלה מרבית העובדים אצלנו, מסחר ושירותים. אין להם מענה והם לא ב-לופ. האמת נאמרה כאן. אין שום מנגנון שיכול לכפות על המעסיק לשלם עבור ימי עבודה שאתה כממשלה אמרת להם לא לבוא לעבודה. אנחנו פנינו לאוצר, אנחנו ביוזמתנו פנינו לאוצר וגם בפעם הקודמת, ואמרנו בואו נחזיר את המשק לפעילות. שר האוצר אמר לראש הממשלה שהוא רוצה לחסוך חמישה מיליארד שקלים בשבוע אם אני מחזיר את המשק לפעילות באופן חלקי. מעולה. אתה רוצה להחזיר, אתה רוצה לחסוך חמישה מיליארד שקלים בשבוע, 20 מיליארד שקלים בחודש, אל תעשה את זה על הגב של העובדים. אין כוח בעולם - אני אומר כאן כי הם המעסיקים – שיכול לכפות על המעסיקים לשלם ולא משנה מה תעשה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוא אני אעשה לך חיים קשים. אתה המעסיק, תזכיר לי מאיפה אתה מגיע.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
אני נשיא איגוד לשכות המסחר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מן הסתם יש לך גם מעסיקים גדולים יותר וגם קטנים יותר.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איפה האחריות שלכם? אני אומר לכולכם, ואולי תאהבו ואולי לא, שכאשר אומרים המדינה תישא, המדינה תשלם ושהאוצר יכניס את היד לכיס – בסוף זה הכסף של כולנו שאם ניקח מכאן, לא ניתן מכאן או שנצטרך להעלות מיסים כי צריך עוד כסף. זה כסף של כולנו. אנחנו במלחמה וכולנו ערבות הדדית וגם למעסיקים יש אחריות. תגיד לי איפה אתם באירוע הזה.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
קודם כל, בואי נזכור את ההתפלגות. 98 אחוזים מהעסקים בישראל הם עסקים קטנים ובינוניים, שני אחוזים בלבד הם עסקים גדולים. אני מקווה שכפיר לא יסתור גם את הנתון הזה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
צריך לומר שהעסקים של 400 מיליון שקלים ומעלה שהם מוחרגים מהמתווה מעסיקים 60 אחוזים מהעובדים במגזר. מתוכם, בתוך ה-25 אחוזים הפחתה, אלה שלא חווים, יש הורים לילדים ואנחנו מדברים על 300,000 הורים לילדים קטנים שמוסדות החינוך נסגרו וגם אם אין ירידה במחזורים, עדיין העובד לא הגיע לעבודה.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
תראי מה את אומרת כמדינה. את אומרת שהיה מצב מלחמה. נכון, הנתון הוא שבערך 50-50 או 60-40, שני האחוזים האלה מעסיקים את הכי הרבה עובדים במשק. את אומרת לעסקים ששקל אחד הם לא יקבלו, זה מה שכפיר אומר, אגורה אחת שחוקה לא תקבלו ולא רק זה אלא אני רוצה שתשלמו את השכר של העובדים שאני אמרתי להם להישאר בבית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מדובר בשני אחוזים. שוב, אני לא מזלזלת.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
שני אחוזים שמעסיקים 50 אחוזים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני ממפלגה קפיטליסטית ואני מאמינה בשוק חופשי. יחד עם זאת אני קפיטליסטית חומלת. אותם שני אחוזים של עסקים גדולים שהמחזור שלהם הוא מעל 400 מיליון שקלים ומן הסתם הם מרוויחים יפה, אני מבינה שנגרם להם נזק. אם אני טועה, תגידו לי שאני טועה.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
את טועה. הם לא מרוויחים יפה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הם מסכנים? אני צריכה לתרום להם כסף?
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
לא. הנתונים אצל האוצר. אני יודע לדקלם את הנתונים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הם לא במתווה.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
הם לא במתווה בכלל. סליחה שאני מעיד על עצמי אבל את מדברת עם אחד המנכ"לים הכי סוציאליסטיים שהכרת בחייך. אני יושב-ראש דירקטוריון קבוצת בריל. אתם אומרים כממשלה, מה שבעצם פקידי האוצר אומרים זה שמעל 400 מיליון שקלים לא תקבלו אגורה שחוקה, אתם הפסדתם במלחמה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הם בכלל לא מפצים.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
דרך אגב, רק שנבין את הפרופורציות, אני רוצה לומר לך כמה אנחנו מרוויחים כדי שתביני את הפרופורציות. הרבה פעמים המספר הזה 400 מיליון שקלים, 600 מיליון שקלים, מהמם. 600 מיליון שקלים מחזור זה בין אחוז לשלושה אחוזים מהמחזור רווח. הממוצע בישראל – כפיר יסתור אותי אם אני טועה - לעסקים קמעונאים זה שהם מרוויחים סדר גודל של שלושה עד חמישה אחוזים מהמחזור העסקי שלהם. בחודש נתון אחד עסק של 400 מיליון שקלים, או 600 מיליון שקלים, או מיליארד שקלים מפסיד בין 10 מיליון שקלים ל-30 מיליון שקלים בחודש. זה כמו הרווח השנתי שלו. לכן אתה לא יכול להגיד שהעסקים מעל 400 מיליון שקלים, חפשו את החברים שלכם, וסליחה על הביטוי, ואז לא רק לומר חפשו את החברים שלכם ולא תקבלו אגורה, אלא אתם גם תשלמו שכר לעובדים שלא באו.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
שאלת מה קרה בשנים האחרונות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא שאלתי.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
אמרת מה המגזר העסקי נתן ואני אומר לך מה הוא נתן. בקורונה לא קיבלו שום דבר אלא רק החזר על הוצאות קבועות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה אתה כועס?
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
כי כאילו לא נתנו. לא פיצו על אובדן רווח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא כועסת עליכם ולא שאלתי מה נתתם. שאלתי מהי האחריות לא במובן שלא נתתם אלא מה האחריות שלכם באירוע.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
יש לנו אחריות. מה שכפיר לא מתמחר, קחו את זה אתם בוועדה. המרחק בין "עם כלביא", לא היה דבר הזה אף פעם. אף אחד לא אשם. המרחק בין המשבר האחרון שהיה לנו למשבר הנוכחי, שני משברים אקוטים ענקיים, הוא שבעה חודשים. מעולם זה לא היה. "חרבות ברזל" זה אוקטובר. אי אפשר להתאושש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בגלל שיש לך קול חזק, אתה משתלט על השיחה. יש כאן חברה מאוד יקרה שקוראים לה נעמה שלא תמיד אנחנו מסכימות ובדרך כלל אנחנו לא מסכימות אבל אם הא יושבת בשקט, היא כנראה מבינה את צו השעה וכי אנחנו צריכים למהר ולהפוך את זה, שוב, בלי לפגוע במהות. לכן חבל שכל אחד יבוא ויצעק. אנחנו לא ספת הפסיכולוג. כולנו כועסים, כולנו כואבים, כולנו רוצים שלא תהיינה כאן מלחמות.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
אבל אם את רוצה מראש להעביר את זה בלי לשמוע אותנו, תגידי לנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה אני עושה עכשיו? אתה יוצא ונכנס, יוצא ונכנס, ואני כאן על הכיסא לא זזה. אדוני הנכבד, בוא נירגע. לא בא לי להוציא עכשיו אנשים. לא באנו כדי לנפנף את זה אלא באנו כדי לעשות טוב לעם ישראל, לעובדים במדינת ישראל ולכל המשק.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אני שוב אומרת שהעובדים במלונות, רובם מרוויחים שכר מינימום. אתם מחייבים אותנו להחזיר אותם. אתם ופיקוד העורף מחייבים אותי להחזיר אותם ואחר כך הם נפגעים. אם המלחמה תמשיך, הם לא יכולים לקבל חל"ת כי אין להם רצף.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אתם לא רוצים לשמוע את זה אבל אני אומר. חבל ש-ולדימיר בליאק לא כאן כי ב"חרבות ברזל" זה בדיוק איך שבנינו את המתווה ואגב, בהסכמה מוחלטת עם המעסיקים ועם העובדים וזה כל מה שאנחנו עושים עכשיו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, זה לא כמו שאתה אומר וסליחה. "חרבות ברזל" היה אירוע.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אירוע הרבה יותר קשה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוודאי אבל כבר יש כמה וכמה רצפים של עבודה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אגב, הרצף היה גם ב"חרבות ברזל".
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
כפיר, תקן את עצמך כמו שאני תיקנתי את עצמי. לא הסכמה מוחלטת. איגוד לשכות המסחר שמייצג 70 אחוזים מהמועסקים במגזר העסקי התנגד. אל תגיד הסכמה מוחלטת כי לא הייתה הסכמה מוחלטת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
הסכמה מוחלטת עם נשיאות המגזר העסקי עם הסתדרות העובדים.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא סיימתי את דבריי. אם אני מחזירה עובדים היום, החזרתי כבר אתמול, כדי להכשיר מלונות שייפתחו רק בשביל המפונים, אין ברירה. אם אתה תגיד לי לפתוח בבאר-שבע, אני פותחת בבאר-שבע. עכשיו אני אומרת לעובדים בואו, תכשירו מטבחים, תחזרו אבל אם בעוד שבוע אני מוציאה אתכם שוב לחל"ת ואחרי ארבעה-חמישה ימים חוזרים לעבודה, אף אחד לא משלם לכם ואלה אנשים שעובדים בשכר מינימום.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
דיברתי עם אלי יושב-ראש ההתאחדות והסברתי לו את הדבר. גם לא הבנתי בדיוק איך ספירת הימים ולמה עכשיו אבל נשים את זה עכשיו בצד. אני רוצה שתבינו את זה כי זה רכיב מאוד מאוד חשוב לסוגייה הזאת שאת נוגעת בה. זה פחות נוגע לחלק מהדברים האחרים ששאלו. כל הרציונל של ללכת על רכיב שכר של ה-75 אחוזים בא מתוך המצוקה של עסקים על זה שעכשיו אותה מסעדה רוצה לפתוח אבל היא פועלת בעצימות הרבה יותר נמוכה. אותו מלון עכשיו עובד עם חצי צוות.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
מלונות סגורים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מה זה מלונות סגורים? מלונות עובדים. בפסח ברוך השם אי אפשר למצוא מקום במלון.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אל תשווה את אילת. אני יכולה לתת לך נתונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא אילת. למה את אומרת אילת? בגלל שאנחנו יושבים כאן עד ערב פסח אני במלון בירושלים. המלון מלא ועד שמצאנו מקום, הנשמה יצאה לנו.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
את בדיוק מחזקת את מה שאני אומרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. אני מסבירה לך שהמלונות מלאים.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
את לא מבינה מה אני אומרת. 50 אחוזים מהמלונות סגורים ואני יכולה לתת לכם נתונים. את מחזקת את מה שאני אומרת. יחזירו אותם לפסח, במיוחד לבתי המלון שצריך להכשיר אותם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
למה צריך לפתוח 100 אחוזים מהמלונות?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
כי אתה קובע לי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני קובע לך שאת צריכה לפתוח 100 אחוזים מהמלונות?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
לא. פיקוד העורף ביקש ממני שבכל מלון יהיו חמישה אחוזים למפונים. זאת אומרת שאתה לא יודע היכן ייפול עכשיו טיל לאן אני צריכה לנסוע. כפיר, אתה לא מבין. זה לא אני קובעת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני חושב שזה לא קשור לעניין החל"ת. יש כאן רכיב אחד שהוא רלוונטי למלונות כמו שהוא רלוונטי למסעדות וכמו שהוא רלוונטי להרבה סוגי עסקים שמתחילים לפתוח, מנסים לייצר איזושהי כלכליות לעסק שלהם גם במידה שיש פגיעה במחזור.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אני יכולה לתת לך דוגמאות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר שהפתרון של זה הוא אותו רכיב של 75 אחוזים שכר שמשולם לעובדים. אני אתן דוגמה כדי לסבר את האוזן. נניח יש מסעדה שבדרך כלל עובדת על 100 אחוזי מחזור ועכשיו ירדה לה הפעילות ויש בה שני טבחים ועכשיו הם לא צריכים בה שני עובדים. עובד אחד הוא מוציא לחל"ת ועובד אחד הוא משאיר. גם לגבי העובד שהוא משאיר, הוא לא יודע אם זה יהיה מלא. העובד הזה שהוא משאיר הוא מקבל 75 אחוזים על השכר שלו, גם על מה שהוא עושה. אותו הדבר במלונות.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אבל אתה מכריח אותי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מה זה קשור?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
זה קשור. זה ההבדל במלונות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מה זה קשור לזה שאני מכריח אותך?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אתה מכריח אותי להביא עובדים שאין לי תשובה לתת להם מה קורה כשזה נגמר. הם יצטרכו לספור עוד 14 ימים. את מסכימה איתי?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הוא לא מדבר על החל"ת.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אני מדברת על החל"ת ולא על הפיצוי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את יכולה להגיד לי מה היה לכם ב"עם כלביא"? הירידה הייתה ביותר מ-25 אחוזים. קיבלתם את הפיצוי?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
לא. חלק מהמלונות לא קיבלו אבל יש דבר נוסף ששונה ב"עם כלביא", שם החלטנו לפתוח אם יש לנו ביקוש או לא. כאן המדינה מכריחה אותי לפתוח.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מה ההבדל?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
סליחה. טעות שלי. ב"עם כלביא" היו מפונים בכל המלונות ולא הייתה שום בעיה אבל העובדים שלנו לא היו צריכים חל"ת.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
את מדברת עת היו מפונים מהצפון?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
כן. הכול היה מלא. לא הייתי צריכה חל"ת לעובדים. כאן אני צריכה חל"ת לעובדים כי המלונות סגורים ואני מחזירה אותם לעבודה. אני מחזירה אותם רק כדי שאם יהיו לי מפונים, אני צריכה מלון כשר. לכן אמרתי שההבדל הוא פסח.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא רק פסח אלא כל מספר המפונים.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
ומה עם אלה שהם מעסיקים את רוב העובדים? כפיר, ספגנו פעמיים ושתקנו. אלה מעל 400 מיליון שקלים ספגו את העובדים ולא קיבלו כלום. שתקנו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מתי שקיבלו את כל ההכנסות מהמדינה למפונים?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
לא. על "חרבות ברזל".
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
ב"חרבות ברזל", יש דוחות כספיים ורואים את המלונות בישראל.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
סליחה, טעות שלי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
על הממשלה אפשר לומר הרבה דברים. על הדוחות הכספיים אומרים רק את האמת.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
טעות שלי. עכשיו אתה הולך לתת כאשר למי שמעל 400 מיליון לא מקבל. זאת אומרת שהוא לא יכול לממש את החל"ת דרך הפיצויים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אם כן, איך העובדים שלי יקבלו כסף?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר שוב שעסק כמו מלון כזה גדול, אם הוא מוציא לחל"ת, נניח יש לו 100 אחוזים מהעובדים ועכשיו את אומרת שאת צריכה חמישה אחוזים מהעובדים כדי להכשיר את המלון – הוא מחזיר את העובדים. כל השאר ממשיכים לקבל חל"ת. אותם עובדים שעובדים מקבלים שכר.
בואו נסתכל על לוח הזמנים. ב-28 בפברואר התחילה הלחימה, הוציאו את האנשים לחל"ת.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
איך הביאו חוק בוסר כזה אחרי שלוש שנים של לחימה? אני לא מבין את האירוע.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
למה חוק בוסר?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אני אסביר לך למה. האוכלוסיות לא בפנים, תנאים מיוחדים כמו מלונות לא בפנים. אתה שומע שלוש שעות של דיונים. למה אין לחיצת כפתור?
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
היו הסדרים עם חקלאים וכולי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זה הכפתור. תלחצו עליו.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
לא. זה לא הכפתור. הכפתור הזה הוא על הפנים. גני הילדים בחוץ, העובדים של המלונות בחוץ, אוכלוסיות מיוחדות בחוץ. בעצם מי בפנים? דאגתם רק למגזר הציבורי. אני רוצה לדעת מי בפנים. המגזר הציבורי בפנים, יופי.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אתם באים עם מתווה ובעצם לא עושים שיפוי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
העצמאים בפנים. העסקים בפנים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
איזה עובדים עצמאים?
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
איזה חל"ת יש לעצמאים?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה לדעת למה במגזר הציבורי יש 100 אחוזים חל"ת מהרגע הראשון וכמו שנאמר גם אם נתקעת בחוץ לארץ ולמגזר הפרטי יש 75 אחוזים חל"ת עם מיליון תתי סעיפים איך הוא לא מקבל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרנו שאנחנו הולכים לפי סדר השאלות. יש לנו שאלה לגבי ההבדל בין המגזר הציבורי למגזר העסקי. יש לנו כאן אירוע של המלונות – נטפל בהם. עוד נקודה לטפל בה אליה נחזור אחר כך.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה לומר לך גברתי היושבת-ראש שאתם מביאים אותנו למיליון הסתייגויות, לפיליבסטר, לבלגן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו לא הבאנו אותך. הצבענו?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
לא אבל תראו איך הדיון הזה נראה. איזה בוסר של חוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כך נראה הדיון?
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
לא הדיון שלך אלא זה שאין תשובות. בינתיים אנחנו נערכים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תיערכו. איזה פחד. תעשו את העבודה שלכם אבל בוא ניתן להם להשיב גם אם אנחנו לא אוהבים. תכינו את ההסתייגויות.
האוצר, השאלה שהייתה לנו היא לגבי ה-14 ימים, לגבי היומיים בפנים ולגבי הרצף. אני רוצה תשובה ברורה מנקודת המבט של העובד. נשאיר רגע את המעסיקים בחוץ כי זה בוועדת הכספים ולא אצלנו. אני מסתכלת כרגע על הנושא של החל"ת באירוע הזה. אני מבקשת, גם אם זה נורא בוער, לא להפריע וגם אנחנו לא נפריע.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני חושב שנתתי תשובה לסיפור של היומיים, למה זה היה ב"עם כלביא" ולמה זה לא עכשיו. אני חושב שהסברתי ואני יכול לחזור על זה שוב. ב"עם כלביא" היה לנו את האירוע שהיה אדום כאשר אדום בפיקוד העורף אומר שכמעט הכול סגור למעט מה שחיוני. אחר כך היו שלושה ימים כתום ואז חזרנו למצב אדום. שתי סיבות שקיצרנו ב"עם כלביא" מ-14 ל-12 ימים זה בגלל שפרץ שלום אחרי 12 ימים והסיבה שאפשרנו אחרי שהגענו להסכמה עם ההסתדרות על יום אחד שהיה אמור להיות, בגלל אותו יום חמישי שהיה, ואחר כך הארכנו את זה בוועדה ל-10 ימים בגלל השונות המאוד חריגה שהייתה שם. כולם הסכימו שזה חד פעמי בגלל הדבר המאוד חריג הזה שהיה שם. זה היה הסיפור של ה-12 ימים. נתתי תשובה?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. אתה אומר כל הזמן את אותו דבר. מה שהיה אז, לקחתם בדיעבד. העניין נגמר ואז לקחתם בדיעבד ובניתם את החליפה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זה לא קשור.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא הפרעתי לך. שמעתי את הדברים שלך מאז פרץ שלום ועד אדום וכתום ואדום. שמעתי את כל מה שאמרת. שלוש פעמים אמרת את זה ושמענו את זה אבל זאת לא התשובה. ברור לי שיש הבדלים ובגלל שיש הבדלים בין "עם כלביא" לבין המצב היום, אתה לא יכול לתת לי את אותו מתווה.
עזוב את היומיים האלה כי יש כאן משהו אחר. ראשית, יש סבבים קודמים, שנית, יש כאן אירוע שהוא לא נגמר אלא הוא עוד מתגלגל ולכן אנחנו צריכים לשמור ואנחנו רוצים לשמור על ודאות. לא כל פעם שאנחנו נבוא ונגיד שנסתכל בדיעבד מה קרה, בוא נפצה, אלא אני רוצה לצפות פני עתיד. יכול להיות, אני לא יודעת מה קורה, אתה יודע למי ניתנה הנביאה, מאחר וגם פיקוד העורף הוציא הודעות, אנחנו יודעים שהמלחמה עוד לא נגמרה ועוד לא פרץ השלום ואנחנו לא יודעים מה יקרה. יש כאן חל"ת ויש כאן עובדים שאני לא יודעת מה יהיה איתם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זו הייתה התשובה למה היו היומיים האלה. את שואלת צופה פני עתיד למה אנחנו לא מאפשרים את זה. אני אומר שגם ב"חרבות ברזל" וגם בקורונה לא היה את הדבר הזה שהיה לא נמוך מ-14 ימים ולא עניין הרצף ויש את הוודאות. הנה, עכשיו אנחנו באים ואומרים מה קורה, מה זכאות לתנאי חל"ת ואלה התנאים של הוודאות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא. עובד שחזר ביום ראשון אחרי שהמשק היה אדום והלך לעבודה ליום-יומיים, הוא לא ידע שאתם תדרשו אחר כך רצף של 14 ימים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
תמיד זה היה 14 ימים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
האזרח לא יודע שתמיד זה 14 ימים.
<< דובר_המשך >> רועי כהן: << דובר_המשך >>
שר הכלכלה הוציא עכשיו הודעה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוציא הודעה. בסדר. תודה רבה. יש לנו הפרדת רשויות.
<< אורח >> רועי כהן: << אורח >>
הוא הוציא מתווה אחר מזה של שר האוצר. אם כן, מי קובע, שר הכלכלה או שר האוצר?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כרגע שר האוצר.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
עכשיו הם רק רבים ביניהם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מנסה לקלוע למה שאתן רוצות. יש חשיבות מאוד גדולה לזה שדמי האבטלה יהיו בעניין של רצף, שזה לא יהיה עניין של עכשיו משמרת, אני עכשיו מגיע ואני מקבל דמי אבטלה. לזה יש חשיבות מכרעת. הסיבה היחידה שחרגנו מהדבר הזה, ממה שתמיד עשינו בביטוח לאומי, בין אם במקרי חירום ובין אם בשגרה, היה בגלל אותו הסדר. אם אתם רוצים שאני אסביר אותו שוב, אני אסביר אותו.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש משמרת פה ומשמרת שם. אני לא מבקשת ממך ביום אחד לאפשר שעה פה ושעה שם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מבין. יום כן, יום לא.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא. גם לא יום כן ויום לא. להגיד שברצף של 14 ימים או איזושהי תקופה שתיקבע, יום או יומיים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו מסבירים למה אנחנו מתנגדים לזה. גם כיוון שהרציונל של זה הוא לא כמו מה שהיה ב"עם כלביא".
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
מה יש לך עם "עם כלביא"? אני לא מבין.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
זה לא דומה.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
את הלקחים שלך מ"עם כלביא" עשית יחסית מאוד מהר בדמות ההודעה שהוצאתם "לכו לעבוד". במקום שהייתם עושים הקבלה מלאה ל"עם כלביא" ווד משפרים את המתווה, הפוך, אתם חסכתם לעצמכם עכשיו דברים ואני מניח ש-ולאדי היה כאן ודיבר.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני חושבת שזה אינטרס של כל האזרחים בישראל שהמתווה יעבור.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אפשר לפתור את זה ברגע.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
יש הרבה אינטרסים משותפים, כנ"ל לפריון וכנ"ל למשק שיעבוד. בזמן שיש טילים ובזמן שיש אזעקות והילדים שלנו בבית ולא יכולים לסגור לעצמם את הממ"ד ולרדת, האינטרס לפריון שאולי אצלכם הוא קדוש וטוב שכך ברמת המינהל הציבורי, למה אתה מתעקש לא לייצר בדיוק את אותה חבילה, ואפילו יותר טובה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מביא את אותה חבילה.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
לא, אתה לא. אתה מתעקש שוב על ההגדרה של מתי יוצאים לחל"ת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
למה אתה לא יכול לכתוב בחוק או 14 ימים או החלטה אחרת של פיקוד העורף?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
ההחלטה של פיקוד העורף, זה אותו הדבר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אתם פשוט רוצים לחסוך את הכסף.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אם מישהו היה קורא את המכתב של ברקת, כל הדיון שלנו בשלוש השעות האחרונות.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
גברתי היושבת-ראש, הם משערים שהמלחמה תיגמר לפני. כל העמדה של משרד האוצר היא שהמלחמה תיגמר באיזשהו שלב יותר מהר, לא יהיו עוד 14 ימים אלא יהיו עוד חמישה או ארבעה ימים והעובדים ישלמו את זה ולא האוצר.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
העמדה שלנו היא שהלוואי שיהיה שלום כמה שיותר מהר.
<< דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אנחנו שותפים לזה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא עמדה ולא כלום.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
כפיר, אתה איש מקצוע מאוד מוערך, להגיד את המילה שלום היום זה קצת בעייתי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
דווקא המתווים ששמנו גם כאן, ונדבר על הערכה, על מתי יוצאים לחל"ת, וגם במתווה של הפיצויים שמראש כבר באנו עם מרץ-אפריל דווקא מתוך ציפייה שהמלחמה לא נגמרת כל כך מהר.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
מה הבעיה לתת למעסיקים, או שזה 14 ימים או שפיקוד העורף יחליט אחרת?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אפשר לחזור לדיון?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
התשובה היא שזה 14 ימים. אתם לא מוכנים להפחית וזה חייב להיות ברצף. זאת התשובה שלכם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא מקובל עלינו.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
אני לא יודע אם הסברת את הפער בין הציבורי לפרטי. אתה יכול להסביר?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עוד לא הגענו לשלב הזה. אני חייבת לומר לכם אוצר יקר שהתשובה שלכם היא 14 ימים והיא לא מקובלת עלינו. אנחנו מוסיפים את זה לנקודות שצריך לדון עליהן.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
השאלה הבאה היא מקרה ספציפי שעלה כאן שוב ושוב, הנושא של עובדים שעתיים. עובדים שעתיים למעשה יכולים למצוא את עצמם יושבים בבית, לא נקראים לעבודה אבל גם לא מוצאים לחל"ת מן הסתם כי למה שהמעסיק יוציא אותם לחל"ת אם הוא יכול להשאיר אותם על מצבת העובדים ולקרוא להם מחר לשעה. בסוף הם ימצאו את עצמם בסוף התקופה הזאת ללא שכר וללא דמי אבטלה.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
האוכלוסייה הכי חלשה ובדרך עם שכר מינימום.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
תגידי עובדות שעתיות כי הרוב הן עובדות.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
גם ברכיב השכר שמובא לפתחה של ועדת הכספים וגם בחל"ת הם רלוונטיים גם לעובדים לא שעתיים וגם לעובדים שעתיים. כלומר, אין הבחנה מבחינת המענה בחקיקה. אם הוועדה שואלת האם זה ביוזמת המעסיק, אמרנו שנבחן ונתייחס.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זאת לא השאלה. ההבדל הוא שאם במודל שכר המעסיק לעובד רגיל שלו - יכול להיות שאם הוא קורא לו יום כאן ויום שם, הוא כן ישלם לו את שכר כדי העובד יעמוד לרשותו והוא לא יוציא אותו לחל"ת ובעצם יגרע אותו ממצבת העובדים שלו ל-14 ימים באופן קבוע. אצל עובדים שעתיים אין שום סיבה, ואני מצטערת, לא כי המעסיקים הם רעים אבל אין שום סיבה שמעסיק ישלם לו אלא פשוט יושיב אותו בבית ולא יקרא לו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אין הבדל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בטח שיש הבדל.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אותו דבר. 75 אחוזים מהשכר ששילם לו.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אבל הוא לא ישלם לו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אין הבדל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מבחינת העובד יש הבדל.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
מבחינת המודל ומה שהוא מציע, הוא לא מבחין בין עובד שעתי ועובד לא שעתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו יודעים. על כך אנחנו מתלוננים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הוא מאפשר את התשלום לעובד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה ברור לנו. זאת לא השאלה. תקשיבו לי אוצר יקר, אל תענו על מה שאתם רוצים לענות. השאלה שלנו היא לא זאת. ברור לנו שזה אותו מתווה ועל זה אנחנו מתלוננים. בעוד שלגבי העובד הרגיל אולי המעסיק יעשה החישובים שלו שהוא צריך להשאיר אותו, שהוא יוציא אותו לחל"ת כי הוא צריך לשמר אותו ועל זה הוא צריך לשלם, אבל אצל העובד השעתי הוא לא צריך לעשות כלום כי הוא בא לפי שעות. אני לא מדברת על העובד השעתי שברור לנו שהוא עובד קבוע כי הוא עובד שבעה ימים בשבוע.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אם המוטיבציה של המעסיק בשוק עבודה כמו שלנו שהוא שוק עבודה מאוד מאוד הדוק היא לשמר את העובד שלו, מבחינת המעסיק אין הבדל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את העובד השעתי הוא לא משמר. הוא לא רוצה לשמר אותו.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
אפשר לסייע לדיון כמעסיק? אני רוצה שתביני.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, כי עוד לא קיבלנו תשובה.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
מבחינת השאלה של המעסיק, בהינתן שהוא רוצה נפח עבודה משתנה מהעובד ולכן הוא לא רוצה להוציא אותו ל-14 ימים חל"ת, השאלה הזאת רלוונטית גם עבור עובד חודשי וגם עבור עובד שעתי.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
לא נכון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
עובד חודשי, אם הוא משאיר אותו בעבודה, הוא יצטרך לשלם לו שכר.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
גם עובד חודשי שלא מגיע לעבודה, לא זכאי לשכר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הוא לא תלוי במעסיק.
<< דובר >> מיקי לוי (יש עתיד): << דובר >>
זה לא שהוא לא הגיע לעבודה מיוזמתו. מה זאת הפסיקה הזאת?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו מנסים להסביר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ענת, תשאלי את זה הפוך.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני אשאל את זה הפוך. למה שמעסיק יוציא עובד שעתי לחל"ת? למה שהוא לא יושיב אותו בבית והוא לא יקבל שכר? מה האינטרס שלו? מה אמור להניע אותו לעשות את זה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
השאלה הזאת חזרה כל פעם במסגרת הסבבים. אגב, אני חושב שנעמה כל פעם העלתה את הנושא הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כנראה התשובה שלכם לא טובה, אם כל פעם זה עולה מחדש.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כבר שלוש שנים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מצטער, זה לא נכון. האמפיריקה אומרת שזה לא נכון. זה שהעלו הרבה פעמים טענות כלפינו ופעם אחר פעם אמרנו שמשהו מסוים הולך לקרות ואכן הוא קרה, לא אומר שמה שאנחנו אמרנו הוא לא נכון. אני מבין שחלק מהתשובות שלנו אתם לא מקבלים אבל אנא אל תתייחסו אליהם כאילו אנחנו רואים אותם כך או כאיל באיזה הינף יד.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
לא להיפגע.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זה לא עניין של נפגע.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
זה דיון ענייני.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו מנסים לענות בצורה עניינית על כל הדברים.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
העובדים האלה בשכר הכי נמוך, הכי נתונים לפיטורים, ללא הסכמים קיבוציים לרוב, ללא כלום ללא כל הגנה נשארים מאחור.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
היועצת המשפטית שאלה למה שמעסיק לא סתם ישאיר את העובד בבית.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא. למה שהוא יוציא אותו לחל"ת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
למה שפשוט לא ישלם לו שכר ולא יוציא אותו לחל"ת. התשובה היא שאנחנו ראינו שזה לא קרה.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אם אין בעיה, למה לא לעשות את זה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אמרנו גם את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ביטוח לאומי, אני רוצה בבקשה נתונים. בשנתיים האחרונות, בשנה האחרונה, כמה פיטורים או הוצאה לחל"ת היו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא תקבלי את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרו לי שיש נתונים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אמרו לי ש-30,000 יצאו לחל"ת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מדברים על עובדים שעתיים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
עובדים שעתיים לא צריך להוציא לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה לדעת לגבי אלה שהוצאו לחל"ת. אני רוצה להבין. אתם הרי אמורים לדעת מי הם עובדים שעתיים ומי לא.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
המידע בביטוח לאומי על עובדים שעתיים באחוז משרה הוא לא מסודר. אין דיווח.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
יש עכשיו הצעת חוק חדשה בעניין הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היא כבר התקבלה. הצעת החוק שגיל אמרה שאיתה אנחנו נדע אם יש או אין עובדים שעתיים, אם כן גמיש או לא גמיש, אבל זה 2030 ועד אז אלוקים גדול.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
הדיווח של עובד יומי וחודשי הוא לא דיווח חובה וגם שעות עבודה. נזכיר שהיה כאן לפני שבועיים דיון להכניס את הנתונים האלה כנתוני חובה. ביטוח לאומי לקח את זה על עצמו כי הוא מבין את זה למרות שרשות המיסים לא רצתה. אנחנו הסכמנו להכניס גם את הנושא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, והעברנו את החוק.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
הסיבה שאנחנו הסכמנו לזה כי אנחנו יודעים את החשיבות. היום אין את זה. היום אנחנו לא יכולים לדעת. יש לנו בחלק מהמקרים מידע אבל זה לא מידע אמין, זה לא מידע שעושים עליו בקרות ולדעתי מגיע רק ב-25 אחוזים מהמקרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אין לכם נתונים של ביטוח לאומי מי נחתך ראשון מהעובדים?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני יודע להגיד מי יצא לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
קודם כל תציג את עצמך.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
סמנכ"ל קצבאות, ביטוח לאומי. יש לנו מידע מי יצא לחל"ת, איזה גילים, חלק מהדברים כבר העברנו. אני לא יודע לומר כמה מהם עובדים יומיים וכמה חודשיים. את זה אנחנו לא יודעים כי זה לא רלוונטי לזכאות לדמי אבטלה. בסוף יום עבודה זה חודש אכשרה ולא אכפת לי אם בן אדם עבד חודש או יומיים והשכר הוא שכר ולא אכפת לי אם הוא עבד בשכר של 5,000 שקלים ליום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אין לך שום יכולת לפלח את הנתונים על פי השכר.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
על פי השכר, כן. אמרתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שואלת מי נחתך ראשון ואני מניחה שאלה העובדים שעובדים במשכורות נמוכות יותר.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
נכון. אנחנו יודעים שגם בחל"ת אנשים שיוצאים הם עם שכר שהוא יותר נמוך מהשגרה. אין לי כאן בשלוף אבל אני יכול להעביר את הנתונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה הגיוני כי השכר הממוצע במשק בזמן הזה הוא הרבה יותר גבוה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
מי שיוצא לחל"ת אלה הן אוכלוסיות יותר חלשות ממי שמובטל בשגרה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אלה נשים.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
דברו במונחים נכונים. אלה עובדות שעתיות. הרוב הן עובדות שעתיות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כפיר, מאיפה אתה לו קח את הנתונים שהוציאו עובדים שעתיים לחל"ת אם אין אותם?
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
לא מוציאים עובדים שעתיים לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הבנתי שלא מוציאים אבל הוא אמר שמוציאים ואני שואלת אותו מאיפה הוא לוקח את זה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
ענת שאלה על מעסיקים שמחליטים דווקא לא להוציא את העובד לחל"ת.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
אמרת וראינו שזה לא קרה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
בעיניי זה כאילו איזושהי אמירה שאומרת שהמעסיק דווקא מתעמר בעובד.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
חס וחלילה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא אמרתי את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היא לא אמרה את זה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
השאלה הייתה למה שמעסיק יוציא עובד לחל"ת אם הוא לא עובד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה האינטרס של המעסיק להוציא עובד שעתי לחל"ת. אתה אמרת שאתם ראיתם שכן מוציאים. איפה ראית אם אין נתונים מביטוח לאומי?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר שוב שבסוף הטענה הזאת היא טענה שהמעסיק דווקא לא מוציא את העובד לחל"ת למרות שהוא לא עובד.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הוא צריך אותו למשמרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כפיר, תקשיב לי. זה לא מה שאמרנו. יש לי עסק אולם אירועים ויש לי מלצרים. אני לא יכולה עכשיו לעשות כלום אבל אני לא אוציא אותו לחל"ת כי אני לא יודעת מה יקרה מחר. מחר פיקוד העורף יאמר שאפשר לעשות אירוע בהשתתפות 150 אנשים. אם אני אוציא אותו לחל"ת, אני לא אוכל לקרוא לו כי הוצאתי אותו ל-14 ימים ועברו 10 ימים. אני צריכה אותו ביום ה-11. האינטרס שלי, ולא מתוך רוע, לא להוציא אותו לחל"ת כי הוא בכל מקרה עומד ומחכה לי כי הוא עובד שלי. ביום ה-11 אני קוראת לו והוא מגיע. כלומר, בסוף אין לי שום אינטרס. שוב, אני לא רוצה לפגוע אבל אני חושבת על הפרנסה של הילדים שלי ושל המשפחה שלי שהם עובדים שעתיים ואין לי שום תמריץ להוציא אותם לחל"ת באירועים כפי שאנחנו מציירים היום. אתה אומר לי שבדקתם וכן מוציאים אותם. איפה בדקת?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אחד הדברים שתמיד אפשרנו זה גם להוציא את החל"ת רטרואקטיבי. כלומר, אם כבר ב-1 במרס אותם עובדים לא עבדו ואת אומרת שלא רצית להוציא אותם לחל"ת באותו רגע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אין לי 14 ימים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מנסה להסביר. גם אם את אומרת עכשיו בסיטואציה שקרתה שביום שבת ה-28 בפברואר התעוררנו למלחמה חדשה ואותם מעסיקים לא רצו להוציא את אותם עובדים לחל"ת, מה שאפשרנו כבר ב"חרבות ברזל" כאשר הדבר הזה עלה לראשונה זה לראשונה לעשות את הדבר רטרואקטיבי. כלומר, אם עכשיו באמת אותו עובד, כי לא נפתח המשק שוב, כי אנחנו עכשיו בתקופה שעוד מעט חודש אנחנו באירוע, הוא יכול לבוא ולהצהיר עליו שהוא לא עבד מה-1 במרס.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
כפיר, זאת לא התשובה הנכונה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
רוב העובדים שהיו בחל"ת ב"חרבות ברזל", אנשים הוציאו אותם רטרואקטיבית.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
הם לא היו שעתיים. תענה על העובדים השעתיים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מיכל, את שאלת למה שאני אוציא ואני עונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שאלתי על עובדים שעתיים. קראתי לאותו עובד ליום אחד כי הייתי צריכה אותו ואז שחררתי אותו.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
מיכל, נכנסת בכובע של המעסיק הקלאסי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אנחנו מנהלים את הדיון הזה כבר שלוש שנים.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
מיכל, את צודקת, תודה על השאלות האלה, כך המעסיק חושב.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אם זה לא ייסגר עכשיו, זה לא ייסגר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה על המחמאות. אני רוצה באמת להבין את זה. כפיר, כולנו באותו צד. אני רוצה להבין. אני אומרת לך שבהגיון שלי, ואני לא מעסיקה מספר גדול של אנשים, בסוף כשיש לי עובד שעתי, אני לא רוצה להוציא אותו לחל"ת כי אולי אני אצטרך אותו היום או מחר כי יש לי אירוע של 50 אנשים ואני לא יכולה רטרואקטיבית כי אני צריכה את ה-14 ימים האלה. אני אומרת לו שילך הביתה כי אני לא צריכה אותו.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
התנהגות רציונלית של כל מעסיק.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
... עובד לא שעתי שהיית מביאה אותו ליום אחד לעבודה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אני מצטער לומר. אם הייתי מעסיק שלך, זה מה שהייתי עושה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מתוך 10 עובדים שיש לך שני עובדים הם עובדים שעתיים, את תוציאי לחל"ת את השמונה עובדים, תשאירי את השניים השעתיים וכן תקראי להם.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
נכון, כי הם לא עולים לך כלום.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מהסיטואציה הזאת נפגע רק העובד.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
יש כאן משהו שגם המעסיקים תמיד אומרים וזה נכון. עובד שלא מגיע לעבודה, המעסיק לא חייב לשלם לו. כלומר, זה לא משנה אם הוא עובד שעתי או לא שעתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה בשגרה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא משנה אם זה עובד שעתי או לא שעתי. מיכל, את העלית משהו שיש לו שני פתרונות ואמרתי את זה ואני רוצה לומר את זה שוב. בסוף הסיפור של הרטרואקטיביות הוא כן משחק כאן קלף מאוד מאוד חזק כי את אמרת שאת בעלת אולם אירועים ואולמות אירועים מה-1 במרס סגורים לגמרי ואין אירועים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא לגמרי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אין אירועים. יש מגבלה של 50 אנשים. אין כמעט חתונות. בסיטואציה הזאת באמת יכול לבוא המעסיק ולהגיד שהנה אני מה-1 במרס כבר רושם אותו בחל"ת והוא יקבל, כמו שאמר כזום, על בסיס השכר שהיה לו ולא משנה אם הוא שעתי או לא.
הרכיב השני באמת במצב של אן-גויינג, זה הסיפור ש-ולאדי, אתה זוכר, ודיברנו על זה הרבה ב"חרבות ברזל" ולמה עשינו את זה כך, שהכנסנו אותו לראשונה ב"חרבות ברזל" ולא בקורונה, אותו רכיב של ה-75 אחוזים שכר שהוא מה שמאפשר למעסיק את הגמישות אם הוא צריך את העובד לשתי משמרות בשבוע ולא משנה אם הוא עובד שעתי או לא שעתי.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
עוד לא הבאת את ה-75 אחוזים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון. אני אשמח אם תעזור לי כאן. יש כאן גם את הרכיב השני והרכיב השני נותן מענה לדבר הזה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
הייתם צריכים להביא את זה ביחד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל הוא לא משלם לו כלום כי הוא שעתי. אני לא הצלחתי להבין מה אתה אומר לגבי השעתי. א אתם לא מצליחים להבין, קטונתי. אם אתם לא מצליחים להבין את ההבדל בין שעתי לבין ללא שעתי, יש כאן איזה באג קשה מאוד לאירוע שאני לא יודעת איך להסביר אותו כי הסברנו אותו בכל דרך אפשרית. ביום ביום לעובד שלי אני צריכה לשלם.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא. לא נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא שהוא לא עובד.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא יאומן. ארבע שעות ולא התקדמנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
העובד שהוא לא שעתי, צריך לבוא לעבודה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ביום יום בשגרה הוא מגיע לעבודה ואני משלמת לו. נגיד המזכירה, יום שקט ואף אחד לא בא – אני צריכה לשלם לה גם אם אין לה עבודה. לעובד השעתי אני אומרת שאני לא צריכה אותו היום כי היום רגוע. לך. אני משלמת לו לפי שעות. יש הבדל בין עובד שעתי שהיכולת שלי לומר לו ללכת ולא לשלם לו, היא הרבה יותר גדולה. כשהוא לא עובד, הוא לא עולה לי כלום.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני רוצה לחדד במיוחד עכשיו במצב החירום, כאשר העסקים סגורים וכל הדברים שאנחנו מתארים כאן. במצב שעובד לא מגיע לעבודה, המעסיק לא חייב לשלם לו בין אם הוא שעתי או לא. כלומר, גם העובד הלא שעתי שלא מגיע לעבודה, לא מקבל משכורת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא נכון. אני משלמת לפנסיה. אני משלמת לו את כל הדברים שאני צריכה לשלם לו מסביב.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
למה זה צריך להיות ויכוח בינינו?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מצטברים לו ימי חופשה, מצטברת לו ותק.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
אלה העובדים הכי חלשים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
למה ההתנגדות שזה יעבור דרך ביטוח לאומי? מה הבעיה?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
שיבדקו תלושי שכר אחרונים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
שהעובד עצמו יוכל לבוא לביטוח לאומי ולומר שהוא יצא לחל"ת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מבחינתנו אין התנגדות. אמרנו שנבדוק.
<< דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >>
או בתקופה הקובעת, שבוע, כמו שהצענו, הדבר יהווה הוצאה לחל"ת הלכה למעשה מבלי להידרש. המכתב הרשמי.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני מצטער שלא הבנתי נכון את השאלות. אם הסוגייה היא סוגיית היוזמה של העובד, אנחנו במשרד האוצר אמרנו לכם מה להערכתנו, הציגו ממשרד העבודה עניינים משפטיים ואמרנו שזה ייפתר. אין לנו התנגדות לזה ואני מתנצל אם עשינו ויכוח סתמי.
<< אורח >> שחר תורג'מן: << אורח >>
זה עדיין נשאר 14 ימים גם לגבי העובד השעתי. מיכל, עדיין לא פתרת את הבעיה של ה-14. אם הוא לא יהיה ב-14, זה לא יעזור וזה לא פותר את הבעיה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני תכננתי להמתין עד שכפיר יסיים לענות על הדברים. אנחנו עדיין נצטרך הפסקת עבודה. חל"ת ביוזמת העובד, אני שמח שמקבלים את זה, זה אומר שעובד יוכל לבוא ולומר יצאתי לחל"ת, עדיין המעביד יצטרך לשלוח לי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה מדבר על שעתי, או בכלל?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מההסתדרות הוא הציע שישלחו הודעה למעסיק והוא יגיד אם כן או לא.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אמרנו שנסגור את המנגנון. אנחנו צריכים להבין תפעולית בדיוק מה זה אומר. זה לא ברור.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
כפיר אמר את זה. בעבר הייתה יציאה לחל"ת ביוזמת העובד. יש הבדל בין יציאה לחל"ת ביוזמת העובד או ביוזמת המעסיק. למרות שלכאורה לחל"ת צריך את ההסכמה של שני הצדדים, אנחנו היום מקבלים תביעות, בלי קשר למלחמה, של עובדים שיצאו לחל"ת מיוזמתם ואנחנו דוחים את התביעות לדמי אבטלה. אם המעסיק אומר לי שהוא הוציא, אני מאשר. יש הבדל ויש מקרים שאפילו ליבנו יוצא, מקרים של הורים שיוצאים לחל"ת, אפילו רצינו לתקן את החוק לגבי הורים לילדים שהם חולים שיוצאים לחל"ת מיוזמתם, ויש הפרדה ברורה בין יציאה ביוזמת העובד או ביוזמת המעביד. אם כאן יש הסכמה, אנחנו כמובן תומכים בזה אבל עדיין נצטרך שהמעסיק ידווח שהעובד יצא לחל"ת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא ידווח או שאתה פונה אליו? הייתה כאן הצעה שאתה פונה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
צריכים להבין שאנחנו יודעים לתת מענה במסגרת חוק אבטלה. צריך להבין שהמתווה שמוצע כאן, בסוף הוא מתבסס על חוק ביטוח אבטלה עם כל המורכבות של החוק. אתם יודעים מה זה החוק. זה לא סעיף אחד. אנחנו צריכים במקסימום שאפשר להתאים מתווה החירום לחוק הקיים. לכן אנחנו נצטרך שבן אם יגיד שהוא יוצא לחל"ת אבל המעסיק יצטרך לדווח לנו נתוני שכר, יציאה לחל"ת. המעסיקים יודעים לעשת את זה. יש קוד דיווח יציאה ביוזמת העובד. זה אומר שאם בעבר לא אישרנו את זה, עכשיו אנחנו נאשר את זה. זה נותן פתרון. זה לא נותן פתרון מלא.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אני רוצה לחזור על ההצעה שלי שכן תהיה הסכמה הדדית, שתהיה הסכמת העובד והמעסיק. העובד יוכל להגיש תביעה ואתה שולח הודעה ואתר אומר שהעובד הגיש תביעה, האם אתה מסרב או לא.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני רוצה להסביר. אני אחראי על הנושא הזה ואני צופה שיהיו מעל 200,000 תביעות. 200,000 תביעות זה בערך כל התביעות שאנחנו מקבלים בשנה לאבטלה. עוד לפני ה-28 בפברואר כשהיו רוחות מלחמה, אנחנו התחלנו להיערך לדבר הזה כי בסוף אנחנו רוצים לשלם למאות אלפי אנשים, לעשרות אלפי אנשים, יחסית בטווח קצר. הרי אנחנו לא רוצים להגיד שהם יגישו תביעה ונשלם להם בעוד ארבעה חודשים. חלק מההיערכות שלנו היא גם מול המעסיקים, איך לדווח על השכר, זה מול שירות התעסוקה. אנחנו לא יכולים להתחיל להכניס עכשיו תהליכים ידניים כי אחרת המשמעות היא שכל תביעה נצטרך לעשות דרישות פרטים. אני כבר אומר לכם שעשינו זום עם לשכות השירות בתוכנות שכר בשבוע שעבר ומתוכנן למחר, אחרי שייסגר כאן, כדי להסביר להם איך לדווח.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
יש לכם את האופציה?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
יש לנו את האופציה. המעסיק צריך לדווח. אנחנו חייבים שתהיה הפסקת עבודה. לצערי אין לנו היום פתרון לחל"ת גמיש. אני מבין מה אומרים כאן. הסיפור של חל"ת ביוזמת העובד נותן מענה יותר טוב ממה שקיים. אני אומר שכל פעם מתקדמים עוד צעד. החוק שעבר כאן לפני שבועיים הוא עוד צעד. זה הדבר המקסימלי שאנחנו יכולים. אנחנו צריכים חל"ת ביוזמת העובד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רוצה לחדד. חל"ת ביוזמת העובד ובהסכמת המעסיק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא אומר בשיתוף פעולה עם המעסיק.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אם בסוף זה מה שמוסכם, זה אומר שזה פותח עוד קבוצות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מה זה אומר פרוצדורה? איך זה בא לידי ביטוי?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
כדי שנשלם מעסיק מדווח טופס 100 בו יש את כל ההכנסות ויש סיבת הפסקת עבודה. הוא יכול לדווח סיבת פיטורים, התפטרות, חל"ת ביוזמת העובד ויש קוד חל"ת ביוזמת העובד. היום חל"ת ביוזמת העובד, אני אקבל את התביעה, מחר אני אאשר אותה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, האמירה בהסכמת העובד, היא לגבי כל העובדים ולאו דווקא לגבי העובדים השעתיים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
זה לגבי כולם.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אני מבקש את התייחסות המוסד לביטוח לאומי לגבי אפשרות למי שהוציאו אותו לחופשה כפויה או חופשה בהסכמה, כמו שהייתה אפשרות ב"עם כלביא", אז הייתה אפשרות להחזיר את ימי החופשה של העובד לזכות העובד ולהוציא אותו לחל"ת. כיוון שאנחנו מדברים כאן על אשרור חל"ת רטרואקטיבי, אני מבקש את האמירה של הביטוח הלאומי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ביטוח לאומי או האוצר?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
ביטוח לאומי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
יש פה עניין עקרוני של לראות מה העובד לוקח ומה המדינה לוקחת. אנחנו כן לוקחים את זה לתשומת ליבנו ונחזיר תשובה בעניין הזה, מעבר לשאלה התפעולית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
קודם כל עקרונית תנו לנו תשובה על זה אבל תפעולי בואו נראה אם זה אפשרי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
זה נאמר כאן לפרוטוקול.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
שאלה שאני חושב שדרכה אולי נדלג מעל הרבה סלעי מחלוקת שהם נקודתיים במתווים השונים ולקבל הבנה על בסיס הרעיון שיצר דיפרנציאליות בין עובד בסקטור הציבורי אל מול הסקטור הפרטי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עכשיו הגענו לזה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לפני כן אני מוכרח לומר לך מיכל תודה רבה. שלוש שנים אנחנו נאבקים על עובדים שעתיים יחד עם כל השוק ואחרי שלוש שנים זה נסגר. תודה לאוצר, תודה לביטוח הלאומי ותודה לך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מגיעים לשאלה שהייתה לגבי העובד במגזר הציבורי והעובד במגזר הפרטי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
עובדים במגזר הפרטי, יש להם גמישות הרבה יותר גדולה ביחס לעובדים במגזר הציבורי. נתחיל בעובדה שבהינף יד המעסיק יכול להעלות להם שכר, לתת להם ימי חופש.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
לפטר אותם.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הגמישות גם כלפי מעלה היא הרבה יותר גדולה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לקבל עבורם רק 75 אחוזים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
בסופו של דבר יש יתרונות ויש חסרונות לעבוד במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. לדוגמה חסרון לעבוד במגזר הציבורי – אדם מההסתדרות ירחיב, אם צריך – שכר עובדי המגזר הציבורי נתון לקיצוץ שכר כאשר אנחנו במשבר פיסקלי.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
גם הארנונה נתונה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני אורמת שיש חסרונות ויתרונות לעבודה במגזר הפרטי והציבורי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה היתרונות לעבוד במגזר הפרטי? אמרת גמישות גדולה יותר בשוק הפרטי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אדם לדוגמה יכול לפצות את העובד בשכר אם הוא רוצה, וזה דבר שלא קורה במגזר הציבורי. מנגד, במגזר הציבורי, כשיש בעיה פיסקלית ויש בור פיסקלי, כפי שאנחנו רואים בתקציבים האחרונים, יש קיצוץ בשכר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
את באמת מאמינה בזה? השנה יש קיצוץ?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. כבר הרבה זמן משלמים קיצוץ.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
בסופו של דבר עובד במגזר הפרטי, כשיש איזשהו משבר פיסקלי, הוא לא חווה את זה בהכרח בכיס שלו דרך קיצוץ בשכר שלו.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
את רוצה לדבר על המעונות?
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
כל מה שאת אומרת קודם כל תודה על התשובות, את מציגה רק צד אחד. את אומרת שאפשר להעלות לו שכר ובאותה מידה אפשר להוריד לו שכר. הוא לא נפגע או הוא נפגע פחות מתנודתיות בהעסקה, אבל הוא יכול להיפגע יותר. אפשר להעלות לו שכר בעוד שבמגזר הציבורי הקפיאו שכר. זה לא נכון. יש הרבה מיסים שמושתים על הסקטור הפרטי. כל מה שאמרת, יש לו בצד השני של המטבע טיעון הפוך. אחד לאחד. על הגמישות, יש גמישות בפיטורים, אפשר לפטר מישהו מהסקטור הציבורי? אתה יכול לחכות 10 שנים עד שתפטר אותו. כל מה שאמרת לגבי גמישות בפיטורים או בהעסקה זה עובד גם לצד השני. המטבע הוא אף פעם לא בצד אחד.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
יש הרבה הבדלים בין המגזר הציבור למגזר הפרטי, בין זה שבמגזר הציבורי כמו שנטע אמרה יש הסכמי שכר ויש קביעות. יש הרבה הבדלים במצב העולם הרגיל. אגב, רוב הזמן השכר יותר נמוך מאשר במגזר הפרטי. עזוב שגם ב"חרבות ברזל" וכן הלאה תמיד היו הבדלים. ההבדלים הם עצומים. היה 3.3 אחוזים קיצוץ בשכר במגזר הציבור ב-2025 ו-1.2 אחוז בשנת 2026. יותר מזה, חלק גדול הפרטי משלמים 100 אחוזי שכר. כשאנחנו מדברים על הוצאה לחל"ת יצאו 130,000 וב"עם כלביא" יצאו כ-100,000 שזה פחות מ-2.5 אחוזים מכוח העבודה. כשאנחנו מסתכלים על כוח העבודה הכללי במגזר הפרטי, לרוב המוחלט זה לא נוגע. דיברו כאן קודם על 60 אחוזים מהעובדים מעל 400 מיליון. איפה זה? בבנק, בהייטק? שם העובדים לא מקבלים שום פגיעה בשכר.
אני חושב שהניסיון להשוות בין המדינה כמעסיק, וכמו שאמרתי יש הרבה סוגי מעסיקים במגזר הפרטי, כאלה שנתנו שכר מלא לעובדים וכאלה שלא נתנו שכר מלא לעובדים לבין המדינה שנותנת מתווה פיצויים שאמור לייצר המשכיות עסקית, אלה שני דברים שונים לגמרי. הניסיון לערבב אותם עכשיו שאני יודע בדיוק מהיכן הגיע - - -
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מאיפה? אני לא יודע? מאיפה זה אמור להגיע?
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
המתווה שאתה חתמת עליו, מי מעסיק את העובדים האלה? אתה אומר שאתה יודע בדיוק מאיפה זה הגיע אבל אני שואל מאיפה הוא הגיע.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
בסקטור אומרים הייטק, שם אין שום בעיה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא אמרתי הייטק.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
המקום ממנו זה הגיע, יש בו לא מעט עובדים חלשים.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
עובדת שמשתכרת 6,500 שקלים.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
מנכ"לית איגוד לשכת המסחר. לפני שבוע אנחנו היינו כאן בדיון על החל"ת בהקשר של מעמד האישה וכבר שם התחלנו את הדיונים וניסינו להבין בדיוק מה קורה כאן. אני כמעט בוכה. באמת. אני כלן היום שומעת עסקים קורסים. היינו בדיון של הפטור מע"מ עם העסקים הקורסים. הם לא יודעים איך לגמור את החודש, הם לא יודעים איך לשלם לעובדים, הם לא יודעים מה לעשות עם העובדים מסביבי, במעגל שלי, בבית, בקהל, האנשים מסביבי. כל אחד לא יודע אם כן יוציאו אותו לחל"ת או לא. הגרוש שלי אומר לי פעם ראשונה בחיים תישארי בכנסת, אולי בזכותך אני אקבל חל"ת. אולי דרך הדבר הזה אתם עושים שלום בית. אם הייתם מכירים את החיים שלי, הייתם מבינים כמה זה מהותי הדבר הזה.
אני מדברת מהלב. יש כאן ניתוק והניתוק הזה שמדבר על מגזר ציבורי ועל מגזר עסקי, זה חוסר הבנה. אני לא יודעת אם מישהו מכם היה פעם שכיר הפרטי, האם אתם יודעם מה זה להיות שכיר במגזר הפרטי. אני מעסיקה 70 עובדים בעמותה, אגדוה עות'מנית, גם אנחנו ש ואלים כל יום כשהמלחמה מתארכת מה לעשות כי בסוף ההכנסות יורדות וצריך לעשות משהו . כרגע לא הוצאנו אף אחד לחל"ת אבל נוכל להמשיך עם זה לנצח?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איך את רואה את המתווה?
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אנחנו דיברנו על חמישה ימים שצריך לתת אותם ודיברנו על הרציפות שענת הזכירה וצריך להתייחס גם לזה כאן. צריך לתת את הגמישות הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמר אוריאל שחל"ת גמיש נכון להיום הוא לא יכול לעשות. אני אמרתי בתחילת הדיון שמיד אחרי פסח נשב ונעשה חקיקה קבועה ולא כל פעם מחדש. בזמן שגרה צריך לחוקק את החוקים האלה ולא בזמן לחץ אבל כרגע אנחנו בזמן לחץ ואנחנו רוצים להעביר את החוק הזה כי אנחנו רוצים שהעובדים יקבלו את השכר עוד באפריל.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אבל אנחנו רוצים אותו נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה. נכון. אז לא ניתן כלום לעובדים?
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
ניתן כמו שצריך אבל צריך לדייק אותו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה איתכם ולכן אני כאן בדיונים משעה 12:00 וכנראה נעשה אותם עד אמצע הלילה.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
אנחנו איתם לאורך כלה הדרך. עד הסוף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תפעולית הוא אומר שאי אפשר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
ב"עם כלביא" היו יומיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אשאל אותו איך הוא עשה את זה. אני רק אומר שבהנחה אי אפשר, אנחנו נמצא פתרונות שהם לא פתרונו אידיאליים אבל עדיין יהיה פתרון.
אוריאל, ב"עם כלביא" היו יומיים הפסקה. אמרת שכדי לתת את האבטלה אתה חייב הפסקת עבודה. ב"עם כלביא" היו יומיים הפסקה וזה אומר שמשהו השתבש שם. איך כן הצלחת לעשות את זה?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני מזכיר שב"עם כלביא" היציאה הראשונית הייתה שאפשר 11 ימי עבודה - אם אני זוכר, בסוף זה ירד ל-9 – מתוך 12. אנחנו בדקנו את הפעם הראשונה והיו או 9 מתוך 12 או משהו כזה. היה יום אחד שחזרו בחמישי. היו שתי יציאות עבודה. קיבלתי מה-1 עד ה-5.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה לא היה מחויב. ואני מקריאה: הנוסח דיבר על במקום 30 יבוא 12 ובסוף אמרנו שלעניין זה לא יראו שני ימי עבודה בהם עבד העובד במהלך התקופה הקובעת כהפסקה ברצף.
<< דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >>
בגלל אותו סוף שבוע. נלחמנו על זה לא מעט.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
היינו חלק מזה. קודם כל, רוב העובדים קיבלו ברצף, לרוב העובדים היה רצף של 12 או 14. לגבי חלק מהעובדים, קיבלנו שתי תקופות עבודה. חמישה ימים ועוד חמישה ימים או עוד 10 ימים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
ולכן זה אפשרי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
קודם כל צריך להבין מה בדיוק רוצים. הסיפור של יציאות וחזרות, לקחנו את זה כי הבנו שבאותו זמן נפתח המשק וזה כדי לתת מענה. צריך לראות מה רוצים ונראה מה האפשרו ת של היישום. כרגע אנחנו ערוכים ל-14 ימים. אם תחליטו משהו אחר, ניערך בצורה אחרת.
<< דובר >> נאור שירי (יש עתיד): << דובר >>
מיכל, יש עוד הרבה שאלות אבל השעה 16:00 ואנחנו רוצים הפסקה לפני המליאה.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
מה אם פשוט להאמין למעסיקים שבסוף התקופה ידווחו על כמה ימים הוא היה בחל"ת וכמה ימים הוא עבד? למה לא להאמין למעסיקים? אתם יוצאים מנקודת הנחה שהם משקרים.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
זה כל כך לא נכון. אני מתבסס על דיווחי מעסיקים.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
התכוונתי למשרד האוצר.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
זה לא עניין של המונה.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
זה עניין של המונה. אתה מעדיף לשלם על 14 ימים כשאתה יכול לשלם של ארבעה או שבעה או שמונה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
הסיפור של עניין הרצף הוא לא עניין של אמונה או לא אמונה. זה לא קשור.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אם כן, למה אתה צריך רצף?
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
אני רוצה לומר לעניין התעסוקה ולמה אני מסכימה עם המלונות. החינוך תלוי בהנחיית פיקוד העורף והרשות המקומית. זאת אומרת שפיקוד העורף יכול להחליט לפתוח אבל ראש רשות מקומית יכול להחמיר. מה שקרה לנו, אני אתן סתם דוגמה מאזורים מסוימים בשומרון זה שהם היו סגורים 10 ימים. התירו להם לפתוח ארבעה ימים, באו טילים וסגרו אותם לעוד חמישה ימים. אם יהיה אמון במעסיקים נוכל לקחת את סך הימים הסגורים ולהחליט עליהם כעל רצף שמתאים ומספיק לחל"ת, כי אם לא – אנחנו שוברים אותם כי יש לנו שמונה, הפסקה, ארבעה, הפסקה, שניים. אנחנו תלויים באיראן, אנחנו סגורים בהנחיית פיקוד העורף, אנחנו לא כמו שהגדירו אותנו חנות פלאפל אליה יבואו לקוחות או לא יבואו לקוחות. אין לנו שליטה על פתיחה וסגירה לעניין העובדים.
יש לי שאלה מהותית והיא מופנית אל כפיר. אם המעסיק בוחר במתווה של המשך עסקי, או איך שקראת לזה, המשך פעילות, לעניין העובדים, והוא בוחר לשלם 100 אחוזים לעובד ולקבל מככם 75 אחוזים. למה במתווה חל"ת גם לא תשלמו 75 אחוזים לעובד? למה יש פער בין מה שהמעסיק יקבל מכם כמעסיק עבור הוצאות העובד אל מול מה העובד בחל"ת. אם אני מעסיק, אני גם שומרת לו על תנאים סוציאליים, ביטוחים וכולי.
אני אתן לך כדוגמה רק את מעונות היום. המטפלות, תחתית שרשרת המזון, מקבלות בין שכר המינימום לאולי 8,000, 9,000 שקלים. 80 אחוזים מזה לא ייתן להם אפילו להגיע לשכר המינימום. איך אנחנו נשלח אותם כך לחג? תן לי מענה לפחות לסקטור הזה. מה אני עושה? אני לא יכולה להוציא אותן כי אין רצף. יקבלו רק 70 אחוזים וזה פחות משכר המינימום, אני כמעסיק אצטרך לשלם את ההפרש ויש לי אפס הכנסה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כפיר, הבטחתם אתמול לתת מענה לגבי הסייעות בגנים פרטיים, והאם יש לכם מתווה מיוחד שיש לכם לגביהן. תענה ובזה נסיים.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אבל אנחנו צריכים להיות במליאה, ואנחנו רוצים להיות בדיון הזה. תבדקו עם שגית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו סוגרים את הדיון. תודה רבה לאופוזיציה, בזכותכם נלך לאכול. ניפגש כאן אחרי המליאה.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 16:03 ונתחדשה בשעה 20:11.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ערב טוב. אנחנו פותחים שוב את הדיון אותו התחלנו היום בשעה 12:00 בצוהריים ואנחנו רוצים להמשיך אותו. ניסינו להגיע לכל מיני הסכמות ואכן בחלק מהנושאים אצלנו ובחלק פחות.
את נוסח החוק הקראנו מתחילתו ועד סופו; אנחנו נקריא עכשיו את התיקונים אליהם הצלחנו להגיע. לאחר שנקיים את הדיון נצביע היום כדי להעלות את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית במליאה כמה שיותר מהר. אם נצליח להעלות את ההצעה מחר, ביטוח לאומי יעשה ככל יכולתו.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני אסביר לגבי התשלום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא מסבירה לגבי התשלום כמו את הצורך להעביר את החוק מהר כדי שהעובדים יקבלו את השכר שלהם כמה שיותר מהר ולא יצטרכו לחכות לחודש מאי-יוני.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
סליחה יושבת-הראש, אני נאלצתי לאחר. הגעתי מהמפעלים בצפון ואני מבקש את רשות הדיבור.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה תוכל לדבר וגם להציג את עצמך.
כאמור, אנחנו נקריא את התיקונים. עודד פורר שרוצה לדבר, ידבר. ומי שעוד ירצה לדבר, יוכל לדבר, גם מי שנמצא ב-זום וגם מי שנמצא כאן. ואז נעבור להצבעה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
דיברנו היום בשעה 12:00 בצוהריים והעלינו כאן נושא שהוא בדמי. הפטנט שיש כאן חלק שנושא בנטל ועובדים שהם עובדים סוג ב', עלי לא מקובל. אני לא חי איתו בשלום. אני לא חי איתו בשלום ברמת זה שאני אעשה כל דבר כדי שהחוק הזה לא יעבור אם זה לא יהיה בפנים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זכותך המלאה. צר לי, אנחנו יכלים לחלוק.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני יכול לדבר?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן. אני גם יכולה להשיב לך.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
עוד לא סיימתי את דבריי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מותר לי להשיב. אני אומר לך שאני לא אוהבת את החלוקה. אין לנו כאן סוג א' וסוג ב'. נכון, יש עובדי מדינה ויש עובדים בשוק הפרטי. יש לזה יתרונות ויש לזה יתרונות, יש לזה חסרונות ויש לזה חסרונות. אני מבינה אבל אנחנו חיים לא בעולם אוטופי אלא בעולם נושם וחי ולכן ניסינו – לא הצלחנו – ואתה יכול להגיד שהחוק הזה לא יעבור, בסדר, תעשה את כל המאמצים שאתה יכול, אבל בעיניי אתה פוגע בכל כך הרבה עובדים כך ששכרך יצא בהפסדך ולא להיפך אבל זכותך המלאה. בבקשה, רשות הדיבור שלך.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
תודה. הפטנט שבו יש מישהו שהוא לא יוכל לחגוג את חג הפסח רק בגלל שהוא עובד אצל מעסיק פרטי, ואני עוד לא מדבר על מה שעובר על המעסיק הפרטי באירוע הזה. בעיניי זה בלתי נסבל. זאת פשוט התעלמות מוחלטת מהמגזר שמשלם את המשכורת של כל מי שיושב כאן, מגזר שעסוק למכור, שיוצא לקרב כל בוקר כדי להביא עבודה הביתה, כדי שהוא יוכל להביא פרנסה, כדי שהוא יוכל לשמור את העסק שלו חי, שמשלם לעובדים שלו הרבה פעמים לפני שהוא לוקח משכורת לעצמו, שלא יודע איך הוא גומר את החודש בשוטף עם כל מה שעברנו כאן בשנתיים וחצי האחרונות ועכשיו כאשר מדינת ישראל יוצאת למלחמה, היא זורקת אותו לכלבים. זה לא יעבור.
לא יכול להיות שמישהו שגר בצפון, שנמצא בתוך האירוע הזה, חמשת שימים הראשונים הם מה שנקרא הבעיה שלך. זאת הבעיה שלך כמעסיק, זאת הבעיה שלך כמועסק, הדבר הזה בעיניי הוא שערורייה שאין כדוגמתה. אני לא מצליח להבין באיזו עזות מצח האוצר מרשה לעצמו להביא פתרונות כאלה רק בגלל שיש להם שישה מיליארד שקלים ששמתם לכם עכשיו בכיס האחורי, בתקציב. אם כן, אל תספרו לי שזה עולה לכם כסף. יש לכם 5,8 מיליארד שקלים כספים קואליציוניים שידעתם לאן להעביר אותם. אם כן, אל תגידו לי שלעובדים האלה אין לכם כסף.
לייצר מצב שבו יש מעמדות במדינת ישראל, מעמדות מובנים, מדינת ישראל תצא למלחמה ורק עובדי המגזר הציבורי מקבלים שכר ועובדי המגזר הפרטי, שיסתדרו. זה בלתי נתפס ובלתי נסבל. אני לא מצליח להבין איך מישהו חי עם זה בשלום ואיך מאפשרים להעביר את זה. כנראה שלא סתם הפרידו את החוק הזה והוא לא נדון בוועדת הכספים. לא סתם אלא משום שאתם ידעתם בדיוק תהיה הנקודה עליה כולם יכעסו.
אני מבקש את הזמן הראוי שיהיה לי להגשת הסתייגויות לחוק הזה. זה לא יכול להיות שבשעה 12:00 בצהריים התחיל הדיון - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יכול להיות. היה לך זמן.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
עוד לא סיימתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יכולה להגיב.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני מנסה לדבר ואת לא נותנת לי. בכל הכבוד, אנחנו נמצאים כאן בשעה 20:00 בערב ודנים בחוק שהתחיל בשעה 12:00 בצוהריים. אני עוד לא מדבר חמש דקות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה מדבר מספיק דקות והבנתי.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
את לא אוהבת את מה שאני אומר ולכן את מפריעה לי. את השכר הרי לא תתנו לעובדים, אבל לפחות תנו את המינימום, להשמיע את קולם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הידד. זה נחמד שתהפוך אותנו לרעים ואותך לטובים.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
זה לא עניין של רעים. מותר לי לומר את עמדתי גם אם את לא אוהבת אותה ואת לא אוהבת אותה כי אולי את יודעת שאני צודק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מותר או לא מותר, מה לעשות, אני יושבת-ראש הוועדה ואני אחליט. קיבלת את הזמן שלך.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
יושבים כאן בסך הכול שני חברי כנסת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה יכול ללכת ולהגיש ההסתייגויות.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני מבקש לדעת מה הם סדרי הדיון שעד אז אני יכול להגיש הסתייגויות. אני מבקש לקבל את החוק הזה בצורה דיגיטלית אלי. אני לא חבר הוועדה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה גם יכול לחפש.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני יכול לעשות הרבה דברים, אבל גם הוועדה יכולה לעזור לי לעשות את עבודתי. היא לא חייבת לנסות ולהפריע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוועדה עבדה כאן כל הזמן ולא נחה לרגע, ואתה לא תגיד כלום על הוועדה הזאת.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
הוועדה ישבה בצוהריים בזמן שאנחנו בדיונים בעוד ועדות. אז לסייע לחבר כנסת בגלל שהם לא מוכנים לקבל את זה, העובדים האלה הם סוג ב' במדינת ישראל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עודד, אני קוראת לך לסדר פעם ראשונה. זאת פעם ראשונה בוועדה שלי שאני קוראת לסדר מישהו ואני קוראת לך לסדר פעם ראשונה.
על הצוות של הוועדה שלי אתה לא תגיד ולו מילה אחת רעה. הם עובדים כאן מצאת החמה עד צאת הנשמה. אתה יכול להגיד עליי מה שאתה רוצה, אבל לא על הצוות שעושה עבודה נהדרת. יש לך את אתר הכנסת, אתה יכול לגשת אליה, להוציא את החוק ולעשות מה שאתה רוצה. גם להגיש הסתייגויות יש לך את כל הזמן שבעולם. אם השאלה שלך היא האם אפשר להגיש ואיך סדר הדיון, אתה יכול לשאול. אני בדרך כלל לא מרימה קול אבל התאמתי את עצמי למה שנאמר.
ענת, אם את יודעת את הסדר, את יכולה להגיד, ואם לא – נאמר את זה אחר כך. עד מתי הוא יכול להגיש הסתייגויות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אפשר להגיש הסתייגויות עד מועד ההצבעה בסיום הדיון.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
מתי מועד ההצבעה? זה לא הליך חקיקה רגיל, ולכן לפחות לדעת את לוחות הזמנים כשאני צריך לתמרן בין הוועדה הזו לבין הוועדה לביטון לאומי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמו כולנו.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
נכון. ולכן לייצר לוחות זמנים ברורים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
צוין סדר היום לוועדה. על גבי הצעת החוק לוועדה צוין שייתכנו הצבעות. ידענו שאנחנו רוצים היום לשבת את כל השעות שנידרש לשבת כדי לסיים את הצעת החוק הזאת בגלל הסיבה שנאמרה, שאנחנו רוצים לזרז כמה שאפשר את התשלום לעובדים.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
היועץ שלי לא מוצא את זה באתר הוועדה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
שלחנו לך אותה ב-ווטסאפ.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני לא קיבלתי. לא יודע למי שלחת את זה אבל לא אלי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
קיבלת את זה גם פיזית ביד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
על פי התקנון אפשר להגיש הסתייגויות עד שיסתיים הדיון ולפני ההצבעות. אני מאמינה שהדיון יסתיים בעוד שעה-שעה וחצי.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
אני מבקש עוד זמן להגשת הסתייגויות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא נוכל. אני לא אוכל להיעתר לבקשה שלך.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
עדיין לא קיבלתי את הצעת החוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש לך את הצעת החוק, פיזית ביד, נתנו לך.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא ביד. הצעת חוק ברמה דיגיטלית. אנחנו מתפקדים במצב שלא נותנים לכל היועצים שלנו להיכנס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. במצב חירום.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
כך קשה לנו לעשות את העבודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כולנו במצב כזה. אנחנו לא משחקים אלא עובדים קשה. יש לך ביד את הצעת החוק. אם תרצה, תקבל ב-ווטסאפ ותגיש את מה שאתה צריך להגיש. תעשה את עבודתך נאמנה. אנחנו מקווים לסיים את ההצבעות בעוד שעה-שעה חצי, ועד אז אתה יכול להגיש את כל ההסתייגויות שאתה רוצה.
רצית להגיב, בבקשה.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
נשיא התאחדות התעשיינים. הכינוי שלי הוא נובו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
בדיוק מיטל מסמסת לי שנקבל אותך בברכה. אם כן, אנחנו מקדמים אותך בברכה.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
תודה רבה על הברכה, תודה רבה על קבלת הפנים ותודה שאפשרת לי להגיע מאוחר.
אני מגיע לכאן ממש היישר מהצפון. במשך היום ביקשתי במפעלים בצפון, סיימתי בקינוח במפעל בעכו כאשר לפני שאני יוצא לדרך שואלת אותי עובדת שהיא טכנאית, ואומרת: אני הייתי בבית חמישה ימים בהתחלה וקראתם לי באמצע הלילה, הייתה אזעקה והיו טילים, הגעתי וסידרתי את המכונה, דיווחתי עבודה ומאז אני בבית ועברו שבועיים. אני מבינה שאני לא אהיה בחל"ת כי באתי למפעל ותיקנתי את המכונה שביקשתם שאני אבוא לתקן. אמרתי לה שלצערי נראה לי שזה הכיוון ולשם זה הולך.
כלומר, אנחנו מוצאים את עצמנו – ואני אשתדל לא להרים את הקול אבל אני מזועזע, וזה נאמר אנדר סטייטמנט – במצב בו נעשתה כאן איפה ואיפה. עובדי המדינה הם עובדים טובים, עובדים יקרים, אנחנו מעריכים אותם אבל אני מתאר לעצמי שעובדי המדינה ונבחריה מעריכים לא פחות את עובדי התעשייה.
היום הרבה מתבטאים ואומרים 'אנחנו מתחת לאלונקה', אנחנו מעל האלונקה אבל אנחנו לא מתחת ואנחנו לא מעל, אנחנו האלונקה שנושאת את המשק הזה. אנחנו לא מתחת האלונקה ולא מעליה. המשק הזה נישא על כתפי המגזר העסקי. אנחנו, התעשייה, משרתים את האוכל שכולנו אוכלים, את הצבא שלוחם היום, את הפרמצבטיקה, את הייצור, עם בעיות אין סופיות מכאן עד הודעה חדשה. כולנו ביום הראשון התייצבנו במפעלים לדאוג שהמשק ימשיך לעבוד תחת אש, כשהילדים בבית, כשיש מחסור בעובדים, כאשר העובדים הזרים תקועים עוד בוועדות של הבית הזה והמשרדים הסמוכים לו עד אין קץ, תחת המון-המון בעיות. הגענו למקומות עבודה ואנחנו משרתים ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו במצב שיש איפה ואיפה.
החל"ת, 14 ימים, מדברים על כך שיהיה חל"ת גמיש, האוצר לא יודע מה זה ופתאום אני מוצא את עצמי כאן בכנסת והיושב-ראש אומרת שצריך להצביע כי צריך לקבל משכורות, ערב חג. אנחנו לפני שבועיים-שלושה דיברנו. היה שר האוצר והוא שאל מה אתם ממהרים, יש עוד זמן, בין כה לא מחלקים עכשיו משכורות. פתאום העניין התמסמס ומגיעים לדקה ה-90 ויאללה, חבר'ה, בואו תצביעו כי זה מה שצריך. היה מספיק זמן לעבוד על זה בצורה מסודרת. כמו שחיל האוויר עובד 20 שנים על התוכניות שלו ובזכות זה הן מצליחות, אנחנו מצפים גם ממשרד האוצר שיכין תוכניות, ישב עם הסקטור העסקי, ישב עם המגזרים השונים, ישב עם ההסתדרות ויכין גם את האירועים הבאים. אנחנו במדינה שעומדת תחת קרבות. זאת לא כל כך הפתעה שאנחנו נמצאים תחת קרב. בואו נדבר כבר למוחרת כאשר תסתיים המלחמה הזאת, תורי לשר לדבר על המלחמה הבאה, על האירוע הבא שיקרה למשק ומה עושים אז כך שבלחיצת כפתור יהיה אפשר לעשות הסכמים ולא להתחיל לטרטר תעשיינים מעכו ומהצפון לומר בוא תציל אותנו גם בכנסת.
אנחנו צריכים לדאוג לעובדים שלנו. אנחנו לא יכולים לדאוג רק למפעלים בלי לדאוג לעובדים. אנחנו נשענים על עובדים. היום להשיג עובדים בתעשייה, עובדים מיומנים, זה מבצע בל יתואר. החינוך הטכנולוגי איננו. להשיג עובד שעובד תחת מכונה ומכיר אותה ומכיר טוב את המפעל, זה קשה מאוד. כל עובד כזה שנאבד אותו והוא יבין שבמגזר הציבורי הוא עובד אבל במגזר האחר הוא עבד – הוא ילך למגזר הציבורי. נמצא את עצמנו מדינה עם הרבה מגזר ציבורי מצוין, טוב, מועיל, יעיל וחכם אבל עם אפס תעשייה.
זה הזמן שלנו לדאוג לעובדים שלנו . העובדים שלנו הם לא סוג ב'. אני לא מקבל את הביטוי הזה. גם אם לא ייתנו להם חל"ת, הם לא סוג ב'. הם סוג א ו-א' וכך צריך להתייחס אליהם. אנחנו צריכים את העובדים גם היום וגם מחר. אנחנו אוהבים אותם, אנחנו מחבקים אותם והמדינה צריכה להראות להם שהמאמץ שלהם משתלם. משתלם להיות במגזר העסקי, משתלם להיות בתעשייה ולזכור שאנחנו האלונקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת לומר לך שאני מסכימה איתך כמעט לכל הדברים שאמרת, אם לא לכולם. אני רק אומר שאני מנהלת כאן בוועדה, וניהלתי כל כך הרבה דיונים כולל לדעתי לפני שבוע על כל הנושא של כוח אדם והשיח הזה היה הפוך לחלוטין במובן הזה שהמגזר הציבורי התחנן לעובדים. כל העובדים אומרים שהם לא רוצים לבוא כי השכר נמוך. שוב, תלוי באיזו דרגת שכר אנחנו מדברים ותלוי איזה מקצועות. מה לעשות שיש שני מגזרים, ולא שאחד הוא א' והשני הוא ג'. ממש לא.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
זה המנגנון וזאת השעה לעשות את התיקונים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרתי לך שהסכמתי לכל הדברים שאמרת אלא שאני יושבת כאן גם בדיוני אחרים וכל הזמן שומעת טענות שאין לנו מספיק כוח אדם בציבורי כי בורחים מהציבורי כי המשכורות לא טובות. לא שזה קשור לדיון הזה ספציפית אבל אני אומרת לך שחלק מהיתרון להיות במגזר הציבורי זה החוסן והיציבות שאתה מקבל וכל התנאים הסוציאליים אבל המשכורות לא משהו. זה מול המגזר הפרטי, שוב, תלוי איזה, תלוי מה ותלוי איך וזאת לא תשובה למה שאתה אומר אבל אני אומרת שיש שני מגזרים. טוב או לא טוב, זה האירוע.
אני מסכימה עם דבריך שהגיע הזמן שנחוקק את החוקים לשעת חירום בזמן שגרה ולא בחירום. כולנו מסכימים עם זה ואמרנו את זה.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
אגב, אפשר לקחת את מתווה החל"ת של "עם כלביא".
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת לומר לעודד פורר ולכל האחרים שגם כאשר לא ישבתי כאן, גם ב"חרבות ברזל" וגם ב"עם כלביא", ולדעתי גם בקורונה, אם אני זוכרת נכון, זה היה פחות או יותר אותו מתווה. כלומר, המגזר הציבורי גם בקורונה, עת ישב עודד פורר בקואליציה, היה הבדל בין המגזר הציבור למגזר הפרטי. אני לא נוזפת בעודד אלא אומרת שיש סיטואציה כזאת שיש הבדלים. יכול להיות שצריך לתקן את זה אבל זה לא יקרה עכשיו כי זה תהליך וזה משהו שצריך לעשות.
הוספנו להצעתה חוק הזאת הוראה – ואגב, עודד כדאי שתשמע גם את כל התיקונים ואולי כדאי שנתחיל לשמוע את התיקונים כדי שלעודד יהיה איך לכתוב את ההסתייגויות כי אין לו את הנוסח וגם אם הוא יקבל את הנוסח, זה לא הנוסח המעודכן כי לא הוצאנו נוסח מודפס – שבעצם תחיל את המתווה הזה בשינוים המחויבים כמובן עד סוף 2027 כדי שתהיה לנו יציבות. גם אם זה לא מושלם וזה רחוק ממושלם, יש לי יש לא מעט טענות כלפי ההצעה, אבל לפחות תהיה יציבות ועובד ומעביד ידעו מה עומד כאן אם חלילה וחס יהיו לנו עוד אירועי חירום בשנה וקצת הקרובים. אני מסכימה עם מה שאתה אומר, אבל אם אתם חושבים שנפתור כאן עכשיו כרגע על חשבון העובדים שמחכים לכסף, אני לא מוכנה לקחת את זה על המצפון שלי כמה שעודד יצעק. זאת זכותו ואני מכבדת אותו והוא יודע זאת.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
גם העובדים בתעשייה ובמגזר העסקי מחכים לכסף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה איתך.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
זה אותו כסף. אלה הם אותם עובדים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם היינו יכולים לתקן, היינו מתקנים עכשיו אבל אנחנו לא יכולים.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
אני עובד במגזר העסקי ואשתי עובדת במגזר הציבורי. כולנו אותה משפחה.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אני רוצה לומר דבר אחד. ה-14 ימים האלה תכף נעבור שוב על ה-14 ימים - - -
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
דיברנו על זה. ה-14 ימים לא צריכים להישאר 14 ימים.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
ה-14 ימים זה כאי לו להגיד רק עסקים שסגורים מתחילת המלחמה, ויש כאלה, כמו אולמות או גני ילדים, שם יש מקרה שבו 14 ימים מישהו לא נמצא ואז ה-14 ימים נותן מענה אבל ביתר המשק זה לא נותן מענה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא מדויק. אני מסכימה איתך אבל לא עד הסוף. עסקים שהם כן פתוחים אבל לא פתוחים בקנה המידה הרגיל שלהם, לא בהיקף הרגיל שלהם, אם יש להם בדרך כלל 10 עובדים, הם אומרים שחמישה יצאו לחל"ת גם של 14 ימים. כל אחד יעשה את השיקול שלו.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
כמייצגת עסקים הדוגמה שנובו נתן הייתה מצוינת כי היה צריך להחזיר מישהי לתקן במפעל איזשהו חלק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו יודעים. על הדבר הזה ניהלנו כאן דיון שארך יותר מארבע שעות.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אגב, למה לא עשו ועדת חריגים בדיוק למקרים האלה? לתת שיקול דעת במקרים האלה. קראו למישהו למפעל לתקן משהו בצפון.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
אחד הדברים החשובים שגילית אמרה כאן זה את שמה כי אנחנו מתקרבים עוד מעט לחג שבועות ובחג השבועות קוראים את מגילת רות ובמגילת רות המפרשים אומרים שרות לימים גילית היה שמה.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
הוא יודע את זה כי לאשתו קוראים גילית.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
עכשיו קיבלנו מתווה התגוננות של פיקוד העורף למוסדות חינוך ומוסדות חינוך שהיו פתוחים היום, מחר יהיו סגורים. הנה דוגמה למצב בו מעון שהיה פתוח מראשון עד היום, מחר הוא סגור. יש לנו שלושה ימים פתוחים, ארבעה ימים סגורים, יום פתוח, יום סגור. אני יכולה להראות לוועדה את המתווה שקיבלנו עכשיו. מקומות שהיו פתוחים, עכשיו הם סגורים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נטע וכפיר, יש לכם תשובה לזה?
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
מאוד פשוטה. הם פתחו גן, גם פיקוד העורף אמר שאפשר לפתוח את הגן, גם העירייה אמרה שאפשר לפתוח אותו. פתחה את הגן לשלושה ימים, קראה לכל העובדים שלה אבל היום הודיעו שמחר הם לא יכולים לפתוח ולכן היא סגרה אותו והעובדים לא מגיעים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
כמו שהצהרנו כאן, המתווה הזה הוא חלק ממתווה כולל שבמסגרתו הרכיב השני שלא מובא לפתחה של הוועדה הזאת כולל רכיב שכר שבמסגרתו העסק, במקרה הזה גן יכול לשלם לעובדים שכר מלא, יש ירידה במחזור, ולקבל 75 אחוזים החזר. זה בדיוק תפור למצבים בהם יש סגירה של שלושה ימים, פתיחה של שבוע, סגירה של יום.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
אפשר להציע פתרון משולב של חל"ת בשלושת השבועות הראשונים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
בסופו של דבר כשאומרים כאן גמישות, אני רוצה להבהיר את זה, יש פתרון לאירוע של גמישות וקוראים לו רכיב השכר והוא כלול במתווה הפיצויים לעסקים ונותן מענה לבעיה של הגמישות.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
לא כולם מקבלים אותו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הפתרון של החל"ת באמת מתאים יותר באופן רציף יותר.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
לדוגמה הספציפית שניתנה כאן למרות שהיא יצאה לחל"ת מה-1 במרס ונניח חזרה לעבוד ב-23 או בכל תאריך שנבחר, כנראה שהיה סגור לפחות שבועיים, היא יכולה לצאת לחל"ת לתקופה ראשונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא האירוע. זה לא מה שהיא סיפרה.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
הוא היה סגור לחלק משמעותי ולאחר מכן את אומרת שהיה איזה זיגזג. אני לא מכיר את המקרה הספציפי אבל לוקח את זה כדוגמה. אם כן, לשבועיים הראשונים אפשר להוציא לחל"ת ולאחר מכן אפשר לעבור למתווה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
היא נתנה דוגמה מאוד פשוטה ולא דיברה על זיגזג. שלושה ימים הם עבדו ויומיים הם לא עבדו.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
לא. לפני כן.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
גם לפני כן היה הבדל בין כתום לצהוב.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
זה קרה השבוע בירושלים.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
לא. השבועיים הראשונים היו סגורים לכולם.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אנחנו אומרים שהמתווה הוא פלואידי מספיק כך שלתקופות בהן עסקים סגורים לפרק זמן ממושך של שבועיים, מתווה החל"ת הוא המענה המתאים ביותר כנראה או לא, לבחירת העסק ולמקרה שבו באמת יש גמישות ו-ולטיליות של יום כן ויום לא, רכיב השכר הוא רכיב שנכנס, החל מ"חרבות ברזל" ונותן מענה לגמישות הזאת.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
זה גם מדגיש שאפשר לעשות שימוש בשני המתווים באופן היברידי ולא רק על תקופות שונות. אפשר לעובדים מסוימים לשלם שכר ולקבל פיצוי בגין השכר ששולם ועובדים אחרים להוציא לחל"ת.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
לא. אי אפשר. המעסיק צריך לבחור מסלול.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
ביחס לעובד. בו זמנית את לא יכולה לקבל על יום שהוצאת בו עובד לחל"ת, פיצוי על השכר שלו.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
עובד מסוים.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
סליחה, זאת אחיזת עיניים.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
במקום עבודה את יכולה לעשות את השילוב הנדרש בין המתווים.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
דיברנו על כך. רכיב השכר הוא רק במקרים של ירידה במחזור ב-25 אחוזים. זה לא נותן מענה למי שיש לו 24 אחוזים במחזור.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
נטע, את לא מפצה עסקים.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
העניין של ה-25 אחוזים ומי שהוא פחות, שיש לו 24 אחוזים ופחות, אין לו את המרכיב הזה. שנית, על מרכיב השכר מקבלים 75 אחוזים וגם את זה צריך לציין.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אני רוצה לחדד. כל פעם אומרים כאן שיש החזר הוצאות שכר של 75 אחוזים. זה לא נכון. ראשית, זה מוגבל לעסקים שמחזורים עד 400 מיליון שקלים ומעלה. זה אומר ש-60 אחוזים מהמגזר העסקי קודם כל ירד ירדו ונשארו 40 אחוזים. רק מי שירדו לו המחזורים של 25 אחוזים, הורדנו עוד הרבה כי יש כאלה שירדו בפחות ויש כאלה שגם כלל לא ירדו אבל עדיין יש להם כמות עובדים שנעדרו עקב זה שהם לא יכלו להגיע למקום העבודה כי לדוגמה מוסדות החינוך היו סגורים או כי הם היו צריכים לטפל בהורה הקשיש שלהם או הם היו אדם עם מוגבלות והמוגבלות שלהם מנעה מהם להגיע או שהם טיפלו בילד עם מוגבלות. לכל הדברים האלה אין מענה גם בתוך ה-25 אחוזים. החזר הוצאות השכר הוא עד תקרה וכל התקרות מדברות על עד 1.2 מיליון וזה מייצר תמריץ להוציא את כולם לחל"ת ולהשאיר רק את מי שאתה צריך. גם כך מלכתחילה היית משלם לו שכר ועליו אתה מקבל החזר. זה 75 אחוזים כפול אחוז הירידה במחזורים. כלומר, 75 אחוזים רק בירידה של 100 אחוזים במחזורים בחודש מרץ וגם זה עד תקרה וגם זה עד השכר הממוצע. אם טעיתי במספר אחד, תגידו.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אמרת אחיזת עיניים. להגיד 50 אחוזים מהעובדים של המגזר העסקי בחוץ, זה ממש לא נכון כי הרוב המוחלט ששל העובדים במגזר הפרטי מקבלים שכר מלא. זה גם במענה ל-נובו. הבנקים, ההיי-טק, הנדל"ן.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
הם מעל 400 מיליון. אתה לא יודע בכמה ירדו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רוצה לשמוע את הנתונים. אני רוצה להבין מה אמרת לגבי הנתונים גם אם הם לא מסכימים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אדם מציג כאילו 60 אחוזים מהעובדים נשארים כאן באיזשהו מצב שלא מקבלים מענה. זאת קצת אחיזת עיניים. זה נכון ש-60 אחוזים מהעובדים עובדים בעסקים גדולים. רוב מוחלט של העסקים הגדולים ממשיכים לשלם כרגיל כי הם לא נפגעו.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
לא נכון.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אל תגידו לא נכון. הרוב המוחלט של העובדים במשק הם לא עובדים בתעשיית המלונות ואת מייצגת תעשיית המסחר. הם לא שם, לא ב-פוקס ולא ב-קסטרו וגם לא ב-פתאל.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
הם דווקא כן. המסחר והשירותים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא. הם לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אתה אומר ש-60 אחוזים מהעובדים אכן עובדים אצל המעסיקים שמחזור העסקים שלהם הוא מעל 400 מיליון שקלים אבל מרביתם מקבלים שכר מלא.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
המוחלט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאיפה הנתון הזה?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אנחנו רואים את הנתונים. יש רק 100,000 שיצאו לחל"ת וזה 2.5 אחוזים מכוח העבודה. העסקים מעל 400 מיליון לא קיבלו כסף, לא בקורונה ולא מאז מהרב מאוד הצדקות ומהרבה מאוד דברים שאנחנו יכולים גם איך אותם עסקים - - -
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
מהצדקות על פי שיטתך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
2.5 אחוזים מהעובדים יצאו לחל"ת.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נכון. גם ב"עם כלביא". ב"חרבות ברזל" זה היה כמעט שלושה אחוזים. אלה המספרים. זה לא ה-60 אחוזים שהם מציגים וזה נכון שעסקים מעל 400 מיליון לא מקבלים פיצוי כי כל המתווה שלנו הוא מתווה לעסקים קטנים ובינוניים שהתזרים שלהם הוא קשה. בכל הדיונים שהיו אגב העסקים הגדולים של מעל 400 מיליון שקלים ראינו, ואנחנו רואים בנתונים כי רובם גם חברות ציבוריות, ואפשר לראות בצורה מעולה איך הם מדווחים לבורסה על הגידול המאוד משמעותי שהיה להם בהכנסות גם בתקופות האלה כי הרבה מאוד מהדברים שיורדים בחודש אחד, הם מקבלים בחודש אחר בגלל שאלה ביקושים כבושים כי זאת לא המסעדה, זה לא גן הילדים וזאת לא הפלאפלייה ואם תרצו גם את זה אפשר להציג.
גילית גם אמרה בצורה מאוד מדויקת שעסקים מהסוג הזה באמת מחזירים לעבודה את העובדים שהם צריכים. בגלל שהפעילות יותר נמוכה, הם משאירים בחל"ת עובדים אחרים. אנחנו גם יודעים את זה בצורה מדוקדקת מאותם עסקים גילית מייצגת, כי הם הרי ביקשו מאיתנו רק לפני שבועיים שנוציא מכתב רשמי של משרד האוצר שמסביר למה בכל מקרה 14 ימים נספרים מיום שבת עד יום שבת ואפשר להחזיר עובדים כבר ביום ראשון, כי הם אמרו לנו גם בכתב איך הם מתכננים להחזיר את העובדים האלה. זה בדיוק המענה לזה הם טוענים שהם לא עושים את הדבר הזה שמחלקים בין מספר עובדים שמחזירים בהתחלה עד שלאט לאט העסקים נפתחים ומחזירים את השאר. עובדתית זה פשוט לא נכון כי אחרת הם כנראה עבדו עלינו.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא כל העסקים הם אותו הדבר.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
לא טענתי שלא בחלק מהמקרים יש 14 ימים אבל כן טענתי שיש הרבה שלא יקבלו שכר בסוף החודש אם זה המצב שיהיה. זה אני כן טוענת בתוך הדבר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי למה הם לא יקבלו.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אני מדייקת. לא יקבלו את השכר המלא.
אני לא יודעת איך יש נתונים ואני אסביר למה אני לא יודעת. ראשית, החודש לא נגמר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את אמרת שיש טענה שהרבה לא יקבלו שכר בסוף החודש ואז את אומרת שאת לא יודעת נתונים. אי אפשר להגיד את זה ביחד.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אפשר להגיד את זה ביחד מהסיבה שאני בקשר עם הרבה מעסיקים גדולים וקטנים במשק, כמו שאמר כרגע כפיר, אותם מעסיקים שואלים את עצמם מה הם עושים בסוף החודש, מה הם יכולים לתת מעצמם, מה הם לא יכולים לתת מעצמם בתוך המצב הזה אבל בטח ובטח שלאוצר אין נתונים - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הנתונים שכפיר מסר היו מ"חרבות ברזל".
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אני יודעת ואני רוצה להתייחס בדיוק לנקודה הזאת. הם לא יודעים עכשיו כי אחד הטיעונים הכי משמעותיים הוא שיש כאן התמשכות. כשאתה בקורונה ואחר כך אתה ב"חרבות ברזל, ואחר כך ב"עם כלביא" – אל תצפה שנתנהג באותה צורה. אנחנו כבר לא יכולים להתנהג באותה צורה. מה שנתנו אז או מה שיכולנו לספוג, עכשיו אנחנו לא יכולים לספוג.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
אם אני לא טועה בסוף הדיון הקודם עצרנו בדיוק בעניין הזה שנמצא פתרון במבצע הקודם על ההעסקה גמישה, על היומיים האלה. שם עצרנו את הדיון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא היה דיון. העובדות השעתיות.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
אחרי זה היה נושא של העסקה גמישה. כפיר אומר שיש מודל פיצוי בגין השכר לעובדים האלה שזה מודל טוב שנבחן ועבד בכל המבצעים הקודמים והמלחמות הקודמות אבל זה שזה מודל טוב, זה לא אומר שיש מודל יותר טוב. מודל יותר טוב אין לנו. זאת התאמה גמישה שהיא לא נוסתה.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
כפיר, לשיטתך אם אתה אכן מצמצם את מספר העובדים שאתה אומר לגביהם יש את הבעיה, אתה אומר שהנטל על האוצר הוא לא כל כך גדול. מבחינתנו כי עובד הוא עובד ולכן מה הבעיה כן ללכת לקראת המגזר העסקי ולומר שנטפל בדברים האלה כמו שאנחנו מטפלים במגזר הציבורי כי מבחינתנו האוצר הרי לא מדובר בהרבה עובדים לשיטתך והנטל הוא לא גדול ולכן לך על זה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
נראה לי שכבר השבנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מציעה שנתחיל להקריא.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אם אפשר להעיר הערה חשובה שלא נאמרה בדיון לפני כן לגבי עד מתי העובדים יוכלו להירשם גם בשירות התעסוקה וגם בביטוח הלאומי. שמעתי כאן אמירות שהן מאוד בעייתיות. אני רק מזכיר שמדובר בעובדים מוחלשים והאוריינטציה לא תמיד לטובת העובד ולוקח זמן עד שזה מחלחל כלפי מטה, במיוחד לזה שאנחנו נכנסים עכשיו לחג הפסח והמסרים לא יחלחלו. לכן צריך לתת תקופת זמן ממושכת להירשם בשירות התעסוקה ותקופת זמן ממושכת להירשם בביטוח לאומי על מנת שבאמת אותם עובדים ידעו מה הזכאויות שלהם ויוכלו להירשם ולקבל את דמי האבטלה.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
כבוד יושבת-הראש, אני רוצה לומר משהו לתחושתי. אני באמת מאמינה שהחבר'ה מהאוצר עושים את המקסימום שלהם, והם מנסים באמת לראות איך הם באים לכל אחד מהענפים בצורה כזאת או אחרת ומשתדלים לרצות את כולם. הם לא בחרו את המלחמה, אנחנו לא בחרנו את המלחמה אבל מרגיש לנו שבאותו בית האיפה ואיפה זה כמו להרגיש כמו קין והבל, כמו יעקב ועשו.
התחושה היא לא טובה, לפחות בענף שלי בו יש מטפלות, מחנכות, סייעות, תומכות, צהרונים, משפחתונים, כולנו שייכים לאותה משפחה אבל העוגה מחולקת קצת אחרת ואני אתן סתם דוגמה. הסייעות במגזר הציבורי, בגנים של הרשויות המקומיות, הן מקבלות את החל"ת שלהן בהשלמה ל-90 אחוזים. אנחנו מבקשים לנסות טיפה להתרומם מעל המספר הזה 70, שהוא שם אותנו הרבה פחות מנקודת האיזון שגם אם יש כאן הרבה עסקים שאומרים שלא להרוויח אבל לפחות גם לא להפסיד.
בשורה התחתונה, מרגיש לנו שההחלטות שיתקבלו בשולחן הזה ילכו כבומרנג למישהו שהוא נפגע משני ובמקרה שלנו זה באמת ציבור ההורים שלא לדבר על הסייעות ובכלל במתכונת המתווה הזה גם ברור לנו שבעלי המעונות יכניסו יד עמוק לכיס והם בעצמם לא יוכלו להגיש שום דבר לשולחן.
אם אפשר בבקשה לנסות רגע לדבר על האחוזים ולהרים מעט את אחוזי האבטלה לפחות כמו שיקבל מעסיק ולנו יש ציפייה במשכורות הנמוכות האלה לתת מעל 80 אחוזים, אם לא לשיפוי מלא. באופן כללי כאשר מדברים על מתווה, הוא לא רק מורכב מהחל"ת או מהשכר שמקבלים המעסיקים כנגד התשלום לעובדים אלא מרכיב נוסף שעומד על 22 אחוזים, על התשומות או על ההוצאות הקבועות שזה סכום מאוד מאוד נמוך שיוריד את כל העסקים האלה לפחות מה-60 אחוזים שלהם במערך החודשי של מרץ-אפריל. אם אפשר לתת לזה את הדעת.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
כל המעסיקים כאן באותה בעיה, עם אותה דרך לפתור אותה והעקשנות של האוצר לא לתת למעסיק חל"ת גמיש שיחסוך להם כסף כי לא כל יום הם ישלמו את זה, זה לא ברור לי למה. העקשנות הזאת. תנו למעסיק את האפשרות להחליט אם הוא מביא את העובד ליומיים ושלושה ימים בחל"ת וזאת בהתאם לעסקים שלו ובהתאם לצרכים שלו. אני לא מבינה מה העקשנות הזאת.
<< דובר >> רון כץ (יש עתיד): << דובר >>
אני חייב לומר גם אני לא אוהב את הפער הזה בין המגזר הציבורי למגזר הפרטי אבל היום התעסקתי עם מעונות היום ואני רוצה לפחות לומר שעשינו סדר בנושא הזה. קודם כל, בין המעונות הפרטיים למעונות סמל שהתנאים שלהם הם תנאים שווים שזה דבר גדול ויפה.
אנחנו נמצא את הדרך כי הרבה מעונות היום, הרכיב הבעייתי, הקשה והכבד בתזרים שלהם הוא בעצם השכירות. אנחנו כן נמצא פתרון לגבי רכיב קבוע בהסכם של העלאה מעל ה-22 אחוזים. נמצא את ההסדר שהוא כבר קיים היום בחוק וזאת לא המצאה שלנו. יהיה חוזה או תצהיר אבל זאת לא המצאה שלנו אלא זה כבר קיים בחוק ונראה איך אנחנו עושים את זה כאן.
אני כן אומר שהדבר הזה לפחות נותן ודאות גם להורים וגם לצוותים. ההורים ידעו מתי הם אמורים לקבל את הכסף בחזרה, הצוותים ידעו מתי הם מקבלים את המשכורות שלהם בעלות הגנים ידעו איך לנהל את התזרים שלהן. אני כן אבקש שיוסיפו גם את חודש מאי כי בסופו של דבר חודש אפריל זה חודש בו חל פסח ואני חושב שלהוסיף את חודש מאי ייתן להם גמישות ותזרים נוח יותר לכולם כדי להתנהל בצורה חכמה גם עם ההחזרים וגם עם העובדים שלהם.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אנחנו מבינים את מה שאדם אומר. נקבע את התקופה חודש וחצי מהיום, חודש לאחר חג הפסח, זאת אומרת 12 במאי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני חושב שצריך יותר. אני מתנצל. לפעמים אנשים שנופלים בין הכיסאות. אני מציע עד סוף מאי. אנשים לא מבינים עד הסוף איך מגישים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה איתך לגמרי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
200,000 תביעות, זאת לא לחיצת כפתור. אלה 200,000 אנשים, אלה עשרות אלפי מעסיקים, אחד מבין ואחד לא מבין. אנחנו רוצים לתת להם את הזכויות. אני חושב שצריך לפחות עד סוף מאי. בביטוח לאומי אפשר יותר אבל הרישום עד סוף מאי. אני מתנצל אבל אני לא רוצה שנגיע לשוקת שבורה ועד שאנשים יצאו לחל"ת ועד שיגישו, לא יקבלו .
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
במיוחד אוכלוסיות מוחלשות שלא יודעות את הזכויות שלהן.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
מניסיון אני מציע עד סוף חודש מאי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
בסדר. עד סוף חודש מאי.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
אני רוצה לומר ששווה לעודד את העובדים לא לחכות לסוף חודש מאי כי אם הם רוצים לקבל דמי אבטלה החל מה-12 באפריל, הם צריכים להירשם כבר היום.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אנחנו נוציא פרסומים והודעות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אפשר להירשם כבר מהיום?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כן.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
בסוף אני אתייחס לכל ההנחיות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
ההנחיות לא ברורות. זה תלוי גם באיזו לשכה ואומרים תמתינו או לא.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
שירות התעסוקה ב-זום והם יכולים להתייחס לצד שלהם. אני מציע שבסוף נסביר את כל הפרוצדורה כדי שתבינו איך לגרום לזה שהעובדים יקבלו כמה שיותר מהר כי בסחוף – וסליחה שאני אומר – הטכנאות היא חלק מהמהירות של התשלום וצריך שיתוף פ עולה גם עם המעסיקים וגם התגייסות של העובדים. אנחנו גם נוציא הנחיות וגם חשוב שאתם תכירו את כל הפרוצדורה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
חשוב שביטוח לאומי יפרסם את זה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אנחנו נפרסם. כל מי שיצא לחל"ת בפעם הקודמת, אנחנו שלחנו לו מסרון והסברנו לו. נעשה את כל מה שאפשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בגלל תהליך פרוצדורלי נעשה הפסקה של הוועדה. ענת תפיץ נוסח מעודכן ואנחנו נתכנס כאן עוד היום. אני רוצה להאמין שזה יארך חצי שעה, אבל אם ייקח קצת יותר, ייקח קצת יותר.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אבל עוד לא שמענו את כל התיקונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את לא צריכה לשמוע כי תקבלו אותם בנוסח.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
יש עוד שני נושאים שלא עלו. דיברנו על גילאי 67 ומעלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
היו שלושה דברים שעלו בדיון הקודם ולא נתנו תשובה מסודרת לפרוטוקול. יש שני עניינם בחוק עבודת נשים שאני כן רוצה שמשרד העובדה יגיב לגביהם כאשר אחד מהם הוא לגבי ששת החודשים שעובדת צריכה לעבוד כדי להיות מוגנת במהלך תקופת ההיריון שלה. ביקשו שתקופת החל"ת הזאת גם תיספר לה לגבי אותם ששת חודשים. דבר שני לגבי 150 ימי הגנה בזמן טיפולי פוריות שגם לגבי זה ביקשו ששם תהיה כמו שעשינו לגבי ההגנה מפני פיטורים והחל"ת לא ייחשב. אז יש גם את הנושא של גיל 67 לגבי ההגבלה של ה-137 שקלים ליום לגבי אותו מענק. נטע וגיל, תצטרכו להסביר גם מה המנגנון שם לגבי הסכומים מגיל 67.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
וקיצור תקופת אכשרה לנפגעי פעולות איבה, גם כאן לשלושה חודשים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש קבוצות שכן הכנסנו להן קיצור תקופת אכשרה. אנחנו נציג את זה בתיקונים.
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
משרד העבודה. עובדת, כדי לקנות את ההגנה מפני פיטורים בהריון, צריכה לעבוד במקום העבודה אצל אותו מעסיק במשך שישה חודשים. העבודה היא עבודה בפועל. חופשה ללא תשלום היא לא עובדה ובעצם רוצים כאן לעשות דבר והיפוכו. פעם אחת להגיד שזאת עבודה ופעם אחת להגיד שזה לא במניין הימים וזה בעצם לא ייחשב לה כעבודה וזה דבר והיפוכו. אני דווקא חוששת ממצב אחר, גם אנחנו דואגים לעובדות, מצב שבו עכשיו המעסיק מוציא את העובדת לחל"ת ואולי נגרום לה עכשיו בזה שנגיד שמקצרים את תקופת קניית הזכות, היא צריכה לקנות שישה חודשים כדי לקבל את הזכות, ובמקום להוציא אותה לח ל"ת הוא יפטר אותה כבר אחרי חודשיים. כך אנחנו נעשה משהו שהוא יותר גרוע לעובדות. זה הנושא של ששת החודשים שזאת צריכה להיות עבודה בפועל. המעסיקים נתנו את דעתם ועמדתם בעניין וצריך לשמוע גם אותם.
בעניין ה-150 ימים. אחרי תקופת לידה והורות בה אנחנו אומרים שהחל"ת לא יבוא במניין הימים של 60 ימי הגנה, במצב שבו העובדת נמצאת בתקופת לידה והורות והיא לא במקום העבודה. חשוב לנו מאוד שהמעסיק יחזיר אותה לתקופת ההגנה. בתקופת טיפולי פוריות העובדת נמצאת במקום העבודה. יש לה הגנה ארוכת טווח של משך הטיפולים, אחרי הטיפולים ו-150 ימים נוספים ואנחנו חושבים שמצב הדברים הוא שונה ושצריך לשמר את ההגנות ואת האיזונים כמו שעשינו בכל ההסדרים הקודמים.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
שדולת הנשים בישראל. אנחנו לא בתקופה רגילה. אנחנו בתקופת מלחמה. ב-7 באוקטובר התחיל "עם כלביא" ועכשיו "שאגת הארי". אני מסתכלת ומפורסם שהולכים להאריך את גיוס של 400,000 חיילים. מי בל הזוג שלהם? אני מזכירה ש"עם כלביא" היה לפני כשמונה חודשים. מי יוצאת לחל"ת אם לא האימהות לילדים קטנים? אלה בדיוק בנות הזוג של המילואימניקים. מי שיצאה לפני שמונה חודשים, אחר כך פיטרו אותה, עכשיו התחילה עבודה חדשה ועכשיו היא בהריון. אנחנו מדברים על נשים שהן בגיל פוריות. אנחנו חייבים להגן עליהן.
אני לא יודעת כמה זמן תימשך המלחמה ואני מבינה שעכשיו אי אפשר להגיד שזה יהיה כל הזמן אבל לכן הצעתי פשרה שזה יהיה לחודש. מעסיק שמעסיק עובדת חמישה חודשים, זה מספיק. בדרך כלל תקופת ניסיון היא שלושה חודשים. גם הנושא של הפוריות, זה בדיוק אותו הדבר כמו 60 ימים. אני לא רואה אי זה שונה. לא להגן על אישה בתקופת פוריות? אני כן מסכימה שהנושא של ששת החודשים הוא נושא שהוא יותר עקרוני אבל גם הדבר הקטן הזה, די, תעזבו את הנשים האלה בשקט. אנחנו יודעים שתמיד אחרי משברים הן הראשונות שמפטרים אותן. שלא לדבר על כך – ראינו את זה עכשיו בסקר שעשינו - שמראש נשים בוחרות מקומות עבודה פחות כי זה מעניין אותן, פחות בגלל הנושא של השכר אלא כי זה נוח להן מבחינת הילדים. גם לא יהיו להן את ההגנות האלה של החודש האחד של ששת החודשים? די, זה כבר לא הוגן. כמה אנחנו יכולים לבוא אל הבחורות הצעירות האלה?
<< אורח >> דקלה חורש: << אורח >>
אני חושבת שפותחים כאן משהו עקרוני שאולי שווה לדבר עליו באופן כללי בוועדה של כמה זמן עובדת צריכה לעבוד במקום העבודה כדי לרכוש את הזכות של ההגנה הזאת וזה משהו שאולי צריך להציף אותו. עברנו סבבים על סבבים על סבבים וזה לא נכנס וגם יש לנו פסיקה בתקופת הקורונה. הקורונה היה מגה אירוע.
אני רוצה להוסיף עוד דברים שחשוב שייאמרו לפרוטוקול. הוועדה הזו גם עושה דברים חשובים להגנה על כל מיני קבוצות אוכלוסייה וגם משרד העבודה. יש הגנה מפני פיטורים להורים שנמצאים עכשיו עם הילדים שלהם בבית, שלא יכולים להגיע למקומות עבודה, למפונים, להמון קבוצות ויש מצבים שבהם אפילו המעסיקים נתקלים בהגנות כפולות. אנחנו גם צריכים לדעת לתת את הדעת לזה. גם אנחנו בעבודת נשים, אנחנו יוזמים החלטה, אנחנו אומרים: דעו לכם שיש עוד הגנות אחרות שעומדות לעובדים. אם כן, צריך לתת את הדעת גם לדברים האלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לגבי גיל 67.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
אני אסביר את המנגנון. החישוב נעשה של 75 אחוזים מהשכר עד לתקרה של 137 ימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה? לא שאלנו מה כתוב כי כולנו הבנו את הכתוב. כולנו למדנו בכיתה א' ואנחנו יודעים לקרוא בהצעת חוק. השאלה הייתה למה זה נקבע על 137 שקלים ליום. זה יוצא 4,100 לחודש. למה זה נקבע על הסכום הזה? ואם הוא מרוויח 8,000 שקלים?
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
יש כאן איזושהי תקרה שנקבעה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה היא נקבעה?
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
בסוף מדובר באנשים שלא זכאים לדמי אבטלה. יש כאן תקרה מקסימלית של המענק הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא מצליחה להבין. הבן אדם עובד ומרוויח. מותר לו לעבוד ואני מניחה שהוא משלם ביטוח לאומי. הוא משלם ביטוח לאומי?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
לא. הוא לא מפריש לביטוח אבטלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בן אדם שהוא אחרי גיל 67 והוא עובד ומרוויח 12,000 שקלים בחודש. אני מפרישה לביטוח לאומי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
גם הוא מפריש דרך הקצבה. בדרך כלל הוא מקבל קצבת זקנה וממנה הוא מפריש אבל הוא לא מפריש לביטוח אבטלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה שאתם בחרתם להשתמש במנגנון של אבטלה, אתם לא יכולים להגיד עכשיו שבגלל שהוא לא מפריש לאבטלה הוא לא יקבל חל"ת.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני לא אומר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זאת רעה חולה של לקחת מנגנון שלא מתאים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לי האירוע ברור. בן אדם שהוא מעל גיל 67, משתכר 8,000 או 9,000 שקלים בחודש, הוא לא מפריש לאבטלה ובגלל המלחמה, בגלל מצב החירום הוא לא יכול לעבוד. מה זה קשור? הוא לא יוצא לאבטלה, הוא לא יוצא לעבוד כי יש מצב חירום ולמה הוא מקבל עד 137 שקלים? אגב, כמה אנשים כאלה יש?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אין הרבה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
יכול להיווצר מצב שגמלאי יקבל יותר מאשר לא גמלאי שיוצא לאבטלה מכיוון שהמדרגות מדורגות וזה באופן יחסי לשכר. השכר הוא מדורג. לצורך העניין עובד שהוא מתחת לגיל 28 מתחיל ב-60 אחוזים והולך ופוחת האחוז שלו ככל שהשכר שלו גבוה יותר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה מתחיל ב-60 אחוזים?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
עובד ב-4,000 שקלים שהוא מתחת לגיל 28 מקבל 60 אחוזים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו לא באבטלה עכשיו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
זה המנגנון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. המנגנון הוא 75 אחוזים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
מקבלים דמי אבטלה בהתאם לשיעורים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זה לא 75 אחוזים?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
לא. עובד מתחת לגיל 28 מתחיל מ-60 אחוזים ויורד. עובד מעל גיל 28 מתחיל מ-80 אחוזים ויורד. לכן אם אנחנו נעלה את הסכום, ואני בעד להיטיב עם כמה שיותר עובדים, אנחנו מייצרים אפליה בין הגמלאי שלא משלם ביטוח אבטלה לבין אותו אדם שהוא מתחת לגיל 28.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כלומר, 75 שנאמר, זה לא 75.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר מהזיכרון הארגוני ואולי התשובה לא תספק. רוב האנשים שהיו עד לזמן שעשינו את זה לראשונה, וזה היה ב"חרבות ברזל", ואני זוכר שיגאל גואטה היה מעורב בזה וגם מירב כהן והיו הרבה מאוד אנשים כולל כל החברים מהעמותות. מה שעשינו אז ב"חרבות ברזל" היה ממש בשילוב ידיים יחד איתם וכולם עבדו על זה ביחד ויצאו עם הישג שבזמנו כולם היו מרוצים ממנו. בזמנו דובר על הרבה מאוד עובדים בשכר מאוד נמוך. דיברו על המאבטח שעובד כמה שעות להשלמת הכנסה כאשר מדובר על 2,000, 3,000 שקלים ולכן הסכום היה 75 שקלים עד תקרה מסוימת שהרוב באמת גם לא הגיעו לתקרה הזאת. אני לא זוכר להגיד לך באמת למה ה-137 נקבע כ-137. מה שאני כן יודע להגיד לך זז שכל ההסכם הזה היה יחד עם העמותות החברתיות, יחד עם ההסתדרות שלדעתי גם הם היו מעורבים וכל החברים האלה עשו את זה ביחד כאשר אז ישבנו בוועדה אגב הדיון הזה. זאת התשובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מבינה אבל דווקא בגלל שזה היה הראשון ומאז כולנו למדנו, התפכחנו והבנו, יכול להיות שההסכמה טובה גם להיום ויכול להיות שגילינו שזה לא היה מתאים וכן נפגעו ולכן צריך לשנות את המנגנון. כשאמרנו שזה היה אז, תן לנו את היומיים. לכן אי אפשר להשתמש בזה לכל הכיוונים.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני לא בא ל הגיד את זה סתם. אני מנסח את התשובה הכי טובה שאני יכול.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם כן, אין לך תשובה. בסדר. זאת לא תשובה כי אני יכולה להגיד לך שתיתן לי את היומיים האלה.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
אנחנו קידמנו את הסכום. זה היה 134. כללנו את העדכון של השכר הממוצע וקידמנו אותו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שאלנו על המנגנון, למה זה נקבע. קידמתם כי הצמדתם למדד.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
גם אז אני אומר פשרות שאנחנו עשינו ובסוף הלכנו לזה. כמעט על כל סכום שלא יהיה בעולם אפשר לשאול למה הוא זה ולא ההוא. לא תמיד יש הסבר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מבינה מה אתה אומר לי אבל אני אומרת לך שאי אפשר להשתמש בטענה בפעם אחת ובפעם שנייה לומר הפוך. אני מבינה מה אתה אומר, אז ב"עם כלביא" או אז בקורונה או אז ב"חרבות ברזל", כולכם ישבתם ואחר כך הרמתם "לחיים". מעולה, איזה כיף, חבל שזה לא קורה אצלי אבל עכשיו אנחנו בתקופה אחרת, בזמן אחר, בחקיקה חדשה. מה שטוב – נעתיק, ומה שלא טוב – נתקן, אם נוכל.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני לא חושב שזה לא טוב. אני חושב שעל כל מספר, כמעט כל דבר שיהיה או איזו תקרה שלא נשים משהו מסוים, אפשר לשאול למה הוא לא יותר גבוה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. מה ההיגיון שמסתתר מאחוריו זה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אומר שלא לכל מספר בסוף יש היגיון מסדר שהאלגוריתם יכול להוביל רק אליו. אני מודה. לא לכל דבר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם כן, תקן.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
למה לא להשאיר את ה-75 מהשכר?
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אני אגיד לך למה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אדם הסביר לך. אדם נתן לי תשובה אבל אתה לא נותן לי תשובה.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אדם נותן תשובות הרבה יותר טובות.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
גם אדם לא נתן תשובה. זאת הוראת שעה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זאת תשובה במובן הגיוני, שההיגיון שלי יכול להבין את זה.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
על כמה אנשים אנחנו מדברים? עשרות.
<< אורח >> כפיר בטט: << אורח >>
אתה מסתכל על העשרות. גם איתכם בסוף היה הסיכום.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אוריאל, אתם יכולים לומר לנו כמה שילמתם ב"עם כלביא" את המענק הזה לגיל 67? לכמה אנשים?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
באזור 3,000 אנשים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
מה ממוצע ההכנסה?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני אענה לכם.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
זה תלוי ביוקר המחיה, בעליית השכר הממוצע במשק ובדברים אחרים ואני חושבת שזה פתרון מספק.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לגבי מי שלקח ימי חופשה, אם יהיה אפשר בדיעבד להחזיר את ימי החופשה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
בגדול אפשר להוציא לחל"ת רטרואקטיבית ומי שקיבל שכר כמקדמות או כימי חופשה, אפשר להחזיר, כמובן בהנחה שהבן אדם לא עבד. חופש, מישהו שילם מקדמה לפני החג, מישהו רצה, או ששילמו ימי חופשה ועכשיו המתווה עובר.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
זה אירוע חשוב מאוד כדי שעובדים יוכלו לצאת לחג הפסח עם מקדמות על חשבון דמי אבטלה עתידיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
דובי אמיתי ב-זום ואחר כך נצא להפסקה.
<< אורח >> דובי אמיתי: << אורח >>
ערב טוב. תודה גברתי היושבת-ראש על ההזדמנות לומר כמה מילים. אני קיבלתי עדכונים מחבריי לנשיאות המגזר העסקי, מהמנכ"לית, ושמעתי בכמה הדקות האחרונות את הדיון ואני אומר לך את הדברים הבאים.
כשיצאתי לפני שלוש שעות מלבנון, פתחתי את ה-ווטסאפ ואני חושב שהיו לי בסביבות 250 הודעות ממעסיקים מוטרדים. חלקם הגדול אמר לי שבאין ברירה, זו הפעם הראשונה, בניגוד למה שהיה ב"עם כלביא" שבסופו של יום הם ינצלו את חוק הגנת השכר ולא ישלמו לעובדים, בעיקר לעובדים זמניים. בתחילת המלחמה, כמו ב"עם כלביא", בשיחה עם שר האוצר אחרי יום וחצי, אפילו לא עברו 36 שעות, לקחנו משימה ביחד כולנו, גם חבריי לנשיאות המגזר העסקי והיא להשאיר את המשק במקסימום פעילות בהתאם להנחיות של פיקוד העורף. יש לי כאן ציטוט שכתב נובו או שהוא אמר את זה וזה שעובדת הגיעה לעבודה במפעל בעכו לתקן מכונה. אני לוקח את הדבר הזה ואני אומר שאנחנו את המשימה שלנו ואת הסיכום שלי עם שר האוצר מילאנו ב-100 אחוזים. התוצאה כרגע במתווה הקיים של החל"ת - שמעתי חלק מהמספרים שנקבל במתווה שאמור להגיע לוועדת הכספים – לצערי אנחנו נקבל אחוזים מאוד בודדים ממרכיב השכר.
אני לא רוצה להרחיב כי נאמרו כאן המון דברים. כשאת כיושבת-ראש מחליטה או חברי הוועדה מחליטים, קחו בחשבון, לצערי הפעם, שמעסיקים, לא בגלל שהם לא רוצים, לא בגלל שהם רעי לב אלא הם פשוט לא יכולים וייווצר כאן מצב שהרבה עובדים זמניים ואולי גם עובדים קבועים לא יקבלו שכר ואנחנו לקראת פסח. אני מצטער שאני אומר את הדברים האלה. קשה לי עם הדבר הזה. קשה לי לומר שעובדים לא יקבלו שכר ולכן אני סומך עליך גברתי היושבת-ראש. ראיתי את החברים שאני עובד איתם בצמוד, גם את כפיר, גם את רום, גם את נטע, גם את גיל, גם את ברק שאני עובד איתם כבר ארבע שנים ואני פשוט מצטער לומר את המילים האלה. אני חוזר על עצמי ואומר שזה קשה לי לומר את זה אבל זאת המציאות ואני סומך עליך.
לצד זה אני מקווה - שאני אוכל לשפר עת נגיע לדיונים על המתווה - שיינתנו פיצויים את מה שבאמת סוכם בדיונים שקיימנו בשבועיים האחרונים. אנחנו נצטרך לתקן את זה באופן משמעתי על מנת שננסה להגיע למקסימום אפשרויות למעסיקים כן לשלם לקראת פסח. מבחינתי זו המשימה שלי כרגע. תודה על הזמן שהקשבתם לי ושיהיו לכולנו בשורות טובות. אני אמשיך במשימות שלי גם בצפון וגם בירושלים ושיהיה בהצלחה לכולנו. תודה.
<< אורח >> שחר מנדיל: << אורח >>
תודה רבה על זכות הדיבור. אני פונה לנציגי הביטוח הלאומי שיושבים באולם וממש מבקשת להבין האם ניתן לתת פתרון למי שכלל לא זכאי לאבטלה. מה אתם מתכוונים לעשות בנוגע לפרשנות של המונח תושב? האם ניתן לתת לו פרשנות תכליתית מרחיבה כדי שגם אנשים שלא עונים על הקריטריון היבש יוכלו לקבל איזשהו כסף. אנחנו מדרדרים כאן אנשים למצב של פת לחם. אנשים לא מקבלים שכר, אנשים בלי ביטוח רפואי, אנשים מאבדים את קורת הגג שלהם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה שחר. את דיברת על הדברים האלה בדיון הקודם.
<< אורח >> שחר מנדיל: << אורח >>
ולא קיבלתי תשובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עוד לא ענינו. יש עוד הרבה שאלות שלא ענינו עליהן. תודה רבה. ביטוח לאומי או האוצר יענה לך.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
לצערי כל המתווה הזה בנוי על חוק אבטלה ואנחנו משלמים רק לתושבים. אנחנו לא יכולים לשלם למי שאינו תושב.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
האוצר, יש לכם משהו לו מר על זה?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הפתרון הוא במקום אחר.
<< אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>
עוד שאלה אחת שלא שאלתי אותה קודם. לגבי הפרוצדורה. אם הפרוצדורה היא כזאת שבגלל שהמסגרת של מבנה האבטלה אנשים צריכים להירשם בלשכת התעסוקה אבל לשכת התעסוקה לא תשלח אף אחד לעבודה כי הרי הם יחזרו למקום בו הם היו ברגע שאפשר לעבוד. אנחנו יוצרים המון עבודה ללשכת התעסוקה, המון עבודה לאוכלוסיות מוחלשות שכל שלב נוסף מקשה עליהן וזה מבזבז משאבים. אני תוהה אם אפשר יהיה לעשות מעקף, אם כבר עושים חקיקה, שבין חודשים אלה ואלה, התאריכים שכתובים כאן, אפשר לוותר על הרישום בשירות התעסוקה כי זאת באמת עבודה לשווא.
לגבי השאלות ששאלתי קודם, אני מזכירה לגבי מי שכבר קודם היה בדמי אבטלה. השאלה אם אפשר יהיה להאריך את המועדים גם במקרה הזה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
כשנציג את התיקונים אחרי שנכין את הנוסח, נציג שגם מי שהיה באבטלה והסתיימו לו הימים והוא היה בחל"ת בתקופת "עם כלביא", מאריכים לו את התקופה המרבית לתשלום אבטלה ונותנים לו גם בגין התקופה הזאת כדי שהוא לא ייפגע מזה שבמשך השנה הזאת היו פעמיים שהוצאו לחל"ת במסגרת מבצעים כאלה. אנחנו נציג את זה.
<< אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>
תודה. מה לגבי האפשרות לוותר לאנשים על העבודה הכפולה הזאת שהיא סתמית?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הרישום בלשכת התעסוקה?
<< אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >>
כן. זאת הרבה מאוד עבודה לאנשים ועוד יותר עבודה ללשכה.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
יש עובדים שהמתווה הזה לא חל עליהם באופן רטרואקטיבי. אין כאן הגבלה על מספר הימים שאת כעובדת יכולה להישאר באבטלה. כלומר, בגדול את יכולה לנצל את מכסת מי האבטלה שלך ולהישאר גם באבטלה תקופה ארוכה עכשיו. לפעמים זה חלק מהחשש של מעסיקים, להוציא לחל"ת. כל עוד זה לא מתווה שהוא לגמרי בדיעבד, האירוע של הרשמה בשירות התעסוקה והמעקב שמנהלים מבחינתנו הוא עדיין כן רלוונטי.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
מה מבחינתכם העלות התקציבית של חמשת הימים למגזר הפרטי? על מה הוויכוח ברמת הכסף? על כמה כסף מדובר? בהנחה שאתם נותנים למגזר הפרטי את מה שנתתם למגזר הציבורי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני לא יכולה להעריך כרגע. אני יכולה לחזור אליך עם איזשהו חישוב.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
לא בדקתם את זה כחלק מההחלטה לוותר על זה?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
מדובר בהרבה מאוד כסף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
זאת לא תשובה.
<< דובר >> עודד פורר (ישראל ביתנו): << דובר >>
בשבילי הרבה מאוד כסף זה גם כמה עשרות אלפים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תאמרי סדר גודל.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
נוכל לעשות חישוב ולחזור לוועדה אחרי ההפסקה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תשובה לגבי גילי 67, ממוצע השכר שלהם.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
אני אהיה פחות פוליטיקלי קורקט. אני מעסיק באופן ישיר ועקיף קרוב ל-100 עובדים. אני בעלים של קבוצת חברות שנקראת פלנט, מה שנקרא בפי הוועדה עסק בינוני. אני איש פרטי. אין מאחורי שום גוף גדול. אני עובד עם הבנקים ויש לי מסגרות אשראי. אני משלם ריביות, משלם מיסים, הילדים שלי בצבא, בן המגזר הדתי הסרוג, ואני שומע את הוועדה ואני פשוט לא מאמין למה שאני שומע.
אני לא מדבר עכשיו על העסק שלי אלא על העובדים שלי. אני מדבר על היכולת שלי לענות תשובה פשוטה לעובד או לעובדת שלי מגיל 67 או עם ילדים עם צרכים מיוחדים או אנשים שה סתם עובדים רגילים שהולכים לפגוע להם ב-25 אחוזים. אני שומע אתכם אומרים את זה בנונשלנטיות שאין כמוה. אתם מוותרים על 25 אחוזים של השכר שלהם ואתם אומרים שזה היה המתווה שהיה פעם. לאנשים האלה יש מחויבויות, יש לאנשים האלה משכנתאות, יש לאנשים האלה מעונות שהם צריכים לשלם, הם צריכים להביא אוכל ואתם יושבים כאן בוועדה, כל אחד מכם מקבל את המשכורת שלו מהממשלה. סליחה שאני אומר, לא כל העובדים במגזר הפרטי מרוויחים הרבה כסף.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אלי, אנחנו מכירים את זה.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
אתם מכירים אבל אתם מדברים על זה כאילו האנשים האלה הם לא אנשים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה אתה אומר את זה? תודה. אני מאוד מאוד מעריכה. אנחנו מבינים. אנחנו לא מדברים עליהם כאילו הם לא אנשם. אנחנו מאוד מבינים את האירוע. יהיו לך כאן אנשים שיאמרו – בעיניי בחוסר אחריות – שיש מלא כסף ואפשר לחלק לכולם. צר לי, לפי מה שאני בדקתי וראיתי אין מלא כסף. אנחנו לא צריכים לבכות, יש לנו מדינה מוצלחת וטובה ובהחלט עם כלכלה נהדרת אבל להגיד שיש מלא כסף, זה לא פתרון. יש כאן אירוע שצריך לטפל בוץ זה לא רק הטכני אלא זה גם באמת כמה צריך, מי צריך ולמצוא את האיזונים והבלמים. זה לא מושלם. אגב, חלק מהדברים זה גם לא רק אי רצון לתת כסף אלא איך עושים את זה, באיזה דרך, באילו נהלים, באיזה צינורות.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
תגידו לי מה עונים לעובדים. אני לא יודע מה לענות לעובדים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
האוצר, תענו לו. זאת שאלה שמופנית אליכם. שואל אלי מה להגיד לעובדים כשהוא שולח אותם לחל"ת ואומר להם שהם מקבלים רק 75 אחוזים.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
לא. הוא אומר להם שהם לא מקבלים שקל. הוא אומר שהוא לא יכול לשלם להם.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
אני לא יודע כמה הם מקבלים.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
הוא לא יכול לקבל כסף כי הם לא יצאו ל-14 ימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני שמעתי אותו אומר חש-75 אחוזים, הוא מוציא אותם לחל"ת והוא שואל למה אלה 75 אחוזים ולא 100 אחוזים.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
לא יודע מה אני מקבל. לא יודע מה לתת להם. לא יודע מה הם מקבלים. הם בוכים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
כמו שאמרנו בהתחלה. אנחנו אומרים את זה ללא כחל וסרק. המתווה הזה הוא לא מתווה שמפצה את כל הגורמים במשק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא שאל מה להגיד לעובדים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני רק אסיים את התשובה שלי. המתווה הזה הוא לא מתווה שמפצה אף אחד במשק, אף אחד במשק, לא עובדים, לא מעסיקים קטנים, גדולים, חלשים, חזקים. הוא לאן מפצה שקל לשקל. זה לא משהו שביכולתה של המדינה לעשות. נקודה. לכן מתווה הפיצויים הזה הוא מתווה שנועד להעביר את המשק קדימה, לעשות המשכיות עסקית, לתת לעובדים את מה שאפשר. נכון, המתווה הזה לא מפצה שקל לשקל. מה שאפשר לומר לעובדים זה שכל המשק נושא בעלות הזאת. מעסיקים – כמו שבטח נפגוש בוועדת כספים – ידרשו להשיג 25 אחוזים ירידה במחזור ולעובדים יש את מנגנון החל"ת ורכיב השכר מפצה ב-75 אחוזים.
<< אורח >> אלי הולנדר: << אורח >>
לך יש את זה? לך יש משכורת מלאה. לעובדת שלי שמרוויחה 8,000 שקלים בחודש אין את זה. לה יש 6,000 שקלים. אני לא מדבר עלי אלא אני מדבר על העובדים. על מה אתם מדברים? אתם לא מדברים על אנשי עסקים אלא על אנשים פשוטים שעובדים בעסקים ואין להם כסף לחג. על זה אתם מדברים ואתם מדברים על 25 אחוזים כאילו זה כלום. יש להם משכנתה, יש להם מעונות, יש להם סימילאק, יש להם נכדים, יש להם ילדים, יש אנשים שה-2,000 שקלים האלה מביאים אותם לכך שהוראות קבע חוזרות להם מהבנק וכרטיסי האשראי לא עוברים להם. אני לא מדבר עלינו אלא עליהם.
אני לא מצליח להבין. אתם יושבים כאן ומדברים בנונשלנטיות שאין כדוגמתה. אני לא מצליח להבין איך אתם מזלזלים באנשים האלה, בכסף הזה, כשאתם יושבים ומקבלים 100 אחוזים וסוגרים דילים עם משרד האוצר כי יש כספים לכל מיני דברים ואין כספים לכל מיני דברים. את אומרת לי שאין כסף אבל אני בשבוע שעבר הייתי בדיון בוועדת הכספים בנושא של פטור ממע"מ ויש לנו 3.5 מיליארד שקלים. תנו להם את הכסף הזה לא למעסיקים אלא לעובדים.
<< אורח >> יניב בר אור: << אורח >>
אנחנו מייצגים את מעונות היום הפרטיים. גם אצלנו העובדים לא יודעים מה לעשות. יש מישהו שיוצא מנקודת הנחה שההורים ימשיכו לשלם לגני הילדים וגני הילדים יחזירו את מלוא הסכום וממקום כלשהו ימציאו איזשהו שכר מומצא שאפשר לשלם לעובדים ולקבל עליו החזר של 75 אחוזים. חברים, זה לא האירוע. לא יכול להיות שכל עובדי המדינה ימשיכו לקבל את השכר שלהם באופן מלא והמעונות יצטרכו לממן את המדינה והעובדים הקטנים של המעונות יצטרכו לממן את המדינה וכל העולם ואשתו ילכו לתקשורת ויספרו כמה המעונות יקרים ואחר כך נעשה עוד דיונים על כך שאין לנו כוח אדם ואין מעונות והמעונות נסגרים.
בסופו של דבר כשאנחנו מגיעים למצב הזה שבו אנחנו צריכים לשמר את העובדים האלה, אין כסף עבורם. זה לא שאין כסף אלא זה שיש סדרי עדיפויות וסדרי העדיפויות האלה הם נגד העובדים שבסוף צריכים לקיים חברה, קהילה וכלכלה והם הראשונים שצריכים לדאוג לכך שמחר בבוקר ביום שאחרי המלחמה המעונות האלה ייפתחו והעובדים ואימהות יוכלו לחזור לעבודה ולהמשיך להניע את הגלגל הזה של המשק.
מה שעושה כרגע משרד האוצר זה פשוט לשים מקלות בגלגלים של המשק. הוא בכוונה עוצר את הדבר הזה ומעונות נסגרים. אנחנו מקבלים כל יום הודעות על כך שמעונות לא ייפתחו, שנמאס להם לריב עם ההורים, שהם לא יכולים לעמוד בפני העובדים ולהסביר להם שלא יהיה להם כסף לחג כי לבעלות המעונות אין את הכסף הזה לשלם להם, לא מקדמות ולא שום דבר.
נמצאת כאן סימה אהרון ואני ממש מבקש שתתנו לה לדבר אחריי. אני עשיתי את החשבון שלה ומה שקורה זה שהיא באופן אישי מפסידה מאות אלפי שקלים. העברתי לרון את האקסל הזה וזה באמת כבר מצב בלתי נסבל. אנחנו מבקשים להעלות לעובדים את האחוז הזה. בוועדת הכספים נדבר לגבי הפיצוי של העסקים, אבל בבקשה, אל תפגעו לנו בעובדים, תשמרו לנו את העובדים. אם אתם רוצים שמחר בבוקר יהיה משק ושיהיו מעונות, תשמרו לנו את העובדים כי אנחנו צריכים שיהיו לנו עובדים מוכשרים ומוסמכים עם תעודות ואותם אנחנו לא יכולים לאבד. אם אנחנו מוציאים אותם לחל"ת, אין שום דבר שיחזיר אותם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. חברים יקרים, אנחנו נצא להפסקה ומקווה שנחזור עד השעה 22:00.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 21:27 ונתחדשה בשעה 22:24.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לילה טוב לכולם. פתחנו את הבוקר בבוקר טוב, אחר כך צוהריים טובים, אחר הצוהריים טובים ועכשיו לילה טוב. אנחנו חוזרים לדיון אחרי הפסקה. יש לנו נוסח מעודכן ומי שרוצה יכול לקבל נוסח מודפס. כל מי שנמצא ב-זום, ככל שיש מישהו, העלינו את הנוסח המעודכן לאתר הוועדה. ענת תקריא לנו את התיקונים ותסביר אותם. אם יש שאלות קצרות, זה הזמן. אחר כך נצביע.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
למעשה אני מציגה רק את מה ששינינו מהנוסח שהקראנו בבוקר. בתחילת ההצעה, לגבי התקופה של הוראת השעה, את זה כבר הצגתי אבל חשוב לי לומר גם עכשיו. תקופת הוראת השעה תהיה שנה ולכן אנחנו מאריכים את זה עד ל-כ"ב באדר ב' התשפ"ז כך שזה יהיה עד סוף חודש מרץ 2027.
סעיף 179כח מדבר על הפסקת עבודה ובו הוכנסו שני שינויים בתנאים. אנחנו מדברים על מצב שהעובד הוצא לחופשה ללא תשלום בתנאים הקבועים בסעיף 177א אבל מכניסים שני שינויים כאשר אחד מהם הוא שאחרי "ביוזמת המעסיק" יבוא "ביוזמת העובד" ובמקום "30 ימים" יבוא "12 ימים".
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
10 ימים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש תיקון נוסף. אנחנו מדברים על 10 ימים.
"לא ישולמו דמי אבטלה לפי פרק זה למבוטח שהעסקתו הופסקה בשל הוצאתו לחופשה ללא תשלום אלא אם כן מתקיימים שני אלה" ואז אנחנו קובעים ש"הוא הוצא לחופשה ללא תשלום ביוזמת המעסיק או ביוזמתו לתקופה של 10 ימים רצופים לפחות".
התקופה הקובעת היא לא עד 31 במרס כמו שהיה אלא עד 14 באפריל 2026.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
אני מבקש לחדד לגבי יוזמת המעסיק.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
כן. אני אבקש מביטוח לאומי להסביר את התוספת הזאת של יוזמת המעסיק או יוזמת העובד. כבר היום אמרתם שאם זה כתוב ביוזמת המעסיק זה כולל גם הסכמה של העובד.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני אסביר. זה חשוב כי כבר היו פרסומים שהם לא מדויקים. כל תביעה שמוגשת לאבטלה, העובד מאשר לנו לפנות למעסיק לקבל טופס 100 כדי שהמובטל לא יצטרך להביא לנו 12 תלושי שכר ואישור הפסקת עבודה. הוא מאשר לנו לפנות למעסיק. יש לנו מערכת ממוכנת ואנחנו פונים למעסיק בבקשה, מקבלים את נתוני השכר עם הפסקת עבודה וסיבת הפסקת עבודה. התהליך הולך להיות גם עכשיו אותו תהליך. אדם יגיש בקשה כי הוא יצא לחל"ת או ביוזמתו או ביוזמת המעסיק, אנחנו פונים בבקשה לקבל אישור ממוכן מהמעסיק ואז אמורים לקבל את טופס 100, את דיווחי השכר, ואישור מעסיק מקוון שם כתוב גם תאריך הפסקת עבודה שזה סופר קריטי לכל החוק וגם את סיבת הפסקת העבודה - פיטורים, התפטרות, חל"ת ביוזמתו, חל"ת ביוזמת המעסיק.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה שדה שקיים כבר היום.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
כן. זה שדה שקיים כבר היום. יש חלק מהמעסיקים שלא מחוברים לטופס 100 ואז צריך להביא אישור מעסיק. כלומר, חשוב להבין שאין מצב שאנחנו משלמים בלי אישור של המעסיק. אישור מעסיק על חל"ת, מבחינתי זה אומר שיש הסכמת המבוטח והסכמת המעסיק כי אחרת מעסיק לא יכול להוציא לחל"ת. אני יוצא מנקודת הנחה שכאשר יש לי אישור לחל"ת זה בהסכמת שניהם.
יותר מזה אי אפשר לעשות. אנחנו גם עושים את הפנייה, גם מקבלים וגם מקבלים אישורים. חשוב להבין שבסוף צריך את האישור.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
לגבי התקופה הקובעת, 27 בפברואר זה יום ששי, כדי לאפשר לעוד אנשים להיכנס תחת רשת הביטחון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בעוד יום הארכה.
<< אורח >> אדם בלומנברג: << אורח >>
ימי העבודה מסתיימים ביום חמישי. מכיוון שאנחנו עובדים לפי ימים קלנדריים, אני מבקש להכניס את זה ל-27 בפברואר.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אנחנו מבקשים ש-10 ימים ירדו. אנחנו מבקשים שזה יהיה חמישה ימי עבודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מבינה אבל זה כבר נדון ונדון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה פחות ימי עבודה כי סופרים גם את שבת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
חמשת הימים הם בעצם ארבעה ימי עבודה כשהתחילה המלחמה למרות שיש בפנים גם את פורים וכולי, זה לא התקבל, לא הצלחנו להגיע להסכמות. הצלחנו להוריד מ-14 ל-10 וזה מה שהתקבל כרגע.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אנחנו מבקשים לרדת עוד קצת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הבנתי. ניסינו וניסינו וכולנו ביקשנו אבל לזה הגענו וזאת ההסכמה שהגענו אליה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה התחיל ב-12 ימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
התחיל ב-14, ירד ל-12, ירדנו ל-10 ויותר מזה אנחנו כרגע לא יכולים.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אחרי שדיברנו על חמשת הימים אני עדיין רוצה לדבר על הרציפות ולראות אם בכל זאת בזה אנחנו כן יכולים להגיע להבנות שבמקרים שציינו כן יהיה אפשר למצוא פתרון. אני מבינה שהפתרון שהוצא הוא פתרון שבו אני יכולה דרך הרטרואקטיבי לשחק עם הימים כמעסיקה אבל אתם מבקשים ממני לעשות משהו שהוא חצי חוקי וחצי לא חוקי ויהיו כאלה שיעשו את זה אבל חברות ציבוריות לא יוכלו לעשות זאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אחד האנשים כאן נתן דוגמה שאחרי חמישה ימים כן ביקשו מהעובד לבוא ולהדליק את החשמל וזה מה שהוא עשה. אמרתם שרטרואקטיבית הוא יכתוב שהוא לא בא. כך הבנתי את האירוע.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
לא אמרנו לעשות משהו לא חוקי. אולי הובנו לא נכון. אם העובד עבד בטווח של 10 ימים אלה, העסק יכול לעשות שימוש ברכיב השכר שהוא הרכיב המשלים שנועד לאיזשהו מקרה של גמישות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם כן, תסבירי לי מה הרעיון ברטרואקטיביות. זה כדי שהמעסיק יוכל לומר היכן שווה לו יותר, האם 10 או השכר.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
משום שאנחנו עכשיו כבר אחרי הימים שהחלה המלחמה, כמובן שכל ההסדר הוא רטרואקטיבי במובן הזה שאפשר להוציא לחל"ת החל מה-28 בפברואר.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
לא הבנתי מה קורה עם אותו עובד שבמהלך 10 ימים הגיע יום אחד לעבודה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ירדה לו אפשרות החל"ת.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אפשרות החל"ת ירדה בפניו ובפני המעסיק עומדת הבחירה לשלם לו שכר מלא ולקבל על כך 75 אחוזים החזר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו חוזרים על הסיפור הזה. זה נכון.
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
אני שואלת האם לעשות משהו עם הרציפות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את שואלת את אותה שאלה. אני אסביר לכם. לא תאהבו את זה אבל אני אסביר לכם את האירוע. מעסיק שיש לו מחזור מעל 400 מיליון, לא רלוונטי להסדר של השיפוי. אגב, הוא כן יכול להוציא לחל"ת. נשארת לו רק אופציה אחת והיא להוציא לחל"ת או שהוא כבר הוציא לחל"ת את העובדים שלו כאשר המינימום הוא 10 ימים ברצף שהוא יצא לחל"ת ולא עבד בתוך עשרת הימים האלה. זאת אופציה אחת שעכשיו החוק נותן.
מעסיקים שהם במחזור של פחות מ-400 מיליון שקלים, אם הם הפסידו במחזור 25 אחוזים ומעלה, הם יהיו זכאים לפיצוי ואז הם יוכלו ללכת או על שיפוי - ואגב זה ו/או כי זה לא חייב להיות או, כאשר על אותו עובד הם יכולים "או" אבל בכלל כעסק זה יכול להיות ו/או - המעסיק גם על ההוצאות וגם על שיפוי השכר ו/או להוציא את עובד אחד, חלק מהעובדים, את כל העובדים לחל"ת ואז הם יקבלו דרך החל"ת. גם שם צריך מינימום 10 ימים כדי שזה ייחשב חל"ת.
בסופו של דבר אם עובדים חמישה ימים והעסק לא הפסיד או הפסיד פחות מ-25 אחוזים, לא יהיה כאן פיצוי. המעסיק – צר לי, אני אומרת את האמת כמו שהיא כואבת - אם הוא רוצה לשמר את העובד, יצטרך לשלם לו מכספו שלו ואם הוא לא חשוב לו, הוא יכול לפטר אותו או לתת לו את ימי החופשה שלו.
זה האירוע. זה לא אירוע מושלם וזה לא מכסה את כל ההוצאות ולא נותן פיצוי מלא. אין לנו מה ללכת סחור-סחור. ניסינו לשפר ושיפרנו, ונכון, לא מספיק.
האוצר, ביטוח לאומי, דייקתי?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הפתרון הוא לא בהכרח פיטורים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אמרתי או ימי חופש או ימי מחלה או פיטורים או לשלם שכר מלא ולשאת בו. צר לי, אני רואה את הכאב בעיניים אבל זה המצב.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לסעיף הוראות מיוחדות לעניין תקופת אכשרה. אני מזכירה שהייתה לנו הוראה שמקצרת לכולם את תקופת האכשרה מ-12 חודשים לשישה חודשים והוראות מיוחדות היו לנו לגבי אדם עם מוגבלות ולגבי חיילים משוחררים. עכשיו אנחנו מוסיפים עוד שלוש הוראות לגבי קיצור תקופת אכשרה לשלושה חודשים ואני אקריא.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
איגוד לשכות המסחר. שתי מילים לגבי רגע ההורדה מ-14 ל-10 שהיא כמובן הורה מבורכת לכאורה, בסוף, בפועל, לא תכניס עוד אנשים לתוך מתווה החל"ת. אם כן, אלה בודדים.
<< אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >>
אתה רוצה לחזור ל-14?
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
בסוף האירוע הוא שיש שתי קבוצות. יש קבוצה ראשונה שלא עבדה כי החליטו שעובדים במשק חיוני שזה חמשת הימים הראשונים ויש קבוצה שנייה שהיא סוג של קבוצות כמו גננות או תיירות שלא עבדו ולמעשה עד היום לא עובדים. אלה שתי הקבוצות. לכן ההורדה מ-14 ל-10, למעשה היא כמעט קבוצה ריקה. האירוע כאן ובאמת אנחנו צריכים סיבה למה אנחנו בוחרים מספר. בסוף 14, באו עם מספר כזה או אחר, 10 הוא מספר שגם לו אין משמעות והמספר היחיד שיש לו משמעות, שהמדינה צריכה לקחת עליו אחריות, הוא חמשת הימים שהיא גרמה לאנשים לא לצאת מהבית.
כדי לומר לא לדבר הזה, כי ברור לכולם שזה הדבר הנכון, צריך להסביר איזושהי משמעות תקציבית לדבר הזה אבל לא מוצע כזה דבר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אסביר לך משהו. קודם כל, אלה לא חמישה ימים כי יש לך את פורים באמצע ויש לך שבת. בפורים העובדים עובדים אצלך בעסק?
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
בוודאי. ברור. כולם עובדים בפורים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
הקניונים מלאים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
רק הממשלה לא עובדת בפורים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
וגני ילדים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יום אחד בפורים לא עובדים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אני עבדתי בפורים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
המגזר הציבורי לא עובד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוא נגיד ש-50 אחוזים לא עובדים. נלך על זה. קל לנפנף מספרים וגם אתה לא בא עם מספרים. אני אומרת לך שיש אנשים שלא עובדים ויש אנשים שכן עובדים.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
נכון. במערכת החינוך יש יום חופש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם חמשת הימים האלה, אין לי מושג מאיפה הם הגיעו. נכון, הייתה מלחמה, כולנו יודעים את זה, זה פרץ בשבת, ראשון, שני. בשבת לכאורה לא עובדים, חלק לא עובדים בשבת וחלק כן עובדים בשבת.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם המספר חמש הוא לא מספר שאתה יכול להגיד שכולם איבדו חמישה ימים.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
בטח שכן, כי המשק עבד כמשק חיוני. זה אומר שהוראות פיקוד העורף אמרו רק משק חיוני יכול לעבוד. זאת הסיבה למספר חמש. זאת הסיבה מראש למספר חמש. הוראות פיקוד העורף אמרו רק משק חיוני יכול לעבוד. למעשה אמרו לקצת יותר מחצי מהמשק שאסור להם לעבוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. בארבעה ימים אסור לעבוד.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
חמישה ימים אסור לעבוד. משבת עד חמישי ב-12:00.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לא.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
כן. זאת הסיטואציה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם שבת היא לא יום עבודה. אתם לא יכולים להשתמש בזה. די, אני לא רוצה להתווכח על זה.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
שאלת מאיפה מגיע המספר חמש - זה מגיע מכאן. אם אתם רוצים ארבע, אחלה אבל מכאן מגיע המספר חמש כי בסוף שבת היה יום פתיחת הלחימה וחמישי היה יום חזרה לתפקוד של משק שהוא לא משק חיוני. בסוף המדינה אמורה לקחת אחריות על הימים האלה והיא לקחה אחריות על הימים האלה ב"עם כלביא". ב"עם כלביא" אנחנו התחלנו מ-14 ובסוף ירדנו ל-10 בגלל שאמרנו שאלה הימים בהם המדינה לא עבדה במשק חיוני. כאילו עבדה במתכונת של משק חיוני. לפחות תציגו איזושהי משמעות תקציבית אדירה לדבר הזה. מה אתם סוברים שתהיה המשמעות התקציבית? למה אנחנו לא עושים אתה דבר הנכון והברור והצודק? זה כל מה שאני מבקש מהאוצר אבל הם לא מציגים את זה. זה עוד 350-300 מיליון שקלים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
האוצר, תענו.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
אני אתייחס. כפי שאמרנו כבר כמה פעמים בסוף למתווה הפיצויים יש איזשהו רציונל של איזשהו סף פגיעה מינימלי שמעליו המדינה פורסת רשת ביטחון וזה האירוע גם עכשיו.
<< אורח >> רום בר-אב: << אורח >>
ראשית, זה בוודאי נכון, ושנית, צריך לומר שיש מענה לעסקים ולעובדים עבור חמשת הימים האלה. יינתן מענה כשיעבור התזכיר של מענה המשכיות עסקית בוועדת הכספים. אז יינתן מענה מלא לדבר הזה.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
זה בדיוק הערבוב שעושים כאן שהוא לא ערבוב נכון. עושים אותו מתחילת הדיון. הערבוב הוא בין צד המעסיק לצד העובד.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
הם מעורבבים.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
לא. לכאורה הם שלובים אבל הם גם מאוד לא שלובים בנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו. המעסיק צריך לבחור אם הוא מוציא את העובד הזה, ההחלטה שלו תהיה החלטה עסקית והיא לא תהיה החלטה של האם אני מקבל במתווה הפיצויים. ההחלטה תהיה החלטה עסקית, היכן אני מקבל. לכן אני אוציא את העובד. אני לא אשלם לו שכר, אם אני לא צריך לשלם לו שכר והוא לא עבד אצלי. השאלה למה הוא לא עבד אצלי היא השאלה המעניינת כאן. הוא לא עבד אצלי כי ישראל במלחמה ולא יכול להיות שאנחנו מתעלמים מזה ולא יכול להיות שאנחנו לא מציגים משמעות תקציבית כלשהי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שמענו. הבנו. אי אפשר לחזור על זה 30 פעמים. נטע, אמרת שתחזירי לנו תשובה כמה העלות. גם אוריאל אמור לחזור אלינו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
זאת לא אותה שאלה שנשאלה קודם?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עלות תקציבית.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הוא דיבר על עלות תקציבית לשלם חמשיה ימים שכר מלא לכל עובדי המשק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. עודד שאל מה העלות לתת את חמשת הימים האלה. מה העלות של פיצוי הציבור על חמשת הימים האלה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני אומרת שוב ואמרנו גם קודם שאנחנו לא יודעים כי זה תלוי בשיפוי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אמרתם שתבדקו את זה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני יכולה לתת את הנתון. מדובר בהערכה. זה לא אותו נתון.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
את יכולה להתבסס למשל על "עם כלביא".
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
יש כאן מגוון שיקולים. אנחנו לא יודעים בעולמות של הכלכלה ההתנהגותית האם לתמרץ את יציאת העובדים לחל"ת או לא. אני לא יכולה לעמוד מקצועית מאחורי אף מספר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם כן, מה הנתון של חמישה ימים?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני אומרת שזה תלוי בהמון משתנים. אני לא רוצה סתם לתת מספר שאני לא יודעת לעמוד מאחורי מקצועית וסתם לזרות חול בעיני חברי הוועדה. נראה לי לא הגיוני לתת כאן הערכת עלות כשאנחנו לא יודעים לעמוד מאחוריה. יש הרבה משתנים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אבל אמרת שנתון אחד יש לך.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
מדובר במיליארדים. אני רוצה לדייק. חבר הכנסת פורר שאל כמה יעלה לשלם לכל העובדים במשק שכר מלא. מדובר במיליארדים אבל זה לא מה שטיראן ששון ביקש. זה לא אותו נתון.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
מה התשובה למה שטיראן ביקש?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הוא מבקש לקבל לפחות הערכה.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
מ"עם כלביא" אפשר לגזור.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הוועדה מבקשת נתון מסוים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אין נתון. יש לנו הערכה. אני אומרת שיהיה מאוד ברור לפרוטוקול.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
את אמרת שאחרי ההפסקה תאמרי.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אבל לא את הנתון. בהתייחס שאלה כמה יעלה מתווה חל"ת לחמישה ימים – אין לי תשובה. אנחנו לא רוצים סתם לזרות חול בעיני הציבור.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
יש לך הערכה? איך אפשר לקבל החלטה אם אין משהו?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
היא אמרה.
<< אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >>
אם יורשה לי להתייחס. היא חידדה אבל היא לא יודעת לעמוד מאחורי מספר. עם כל הכבוד לארגוני החברה האזרחית, התנהל כאן שיח מול הוועדה, יושבת-הראש וחברי הכנסת והגענו למספר. אני מבין שהם לא אוהבים את זה אבל זה המספר שהתקבל במשא ומתן ארוך ולא יעזור אם יתעקשו מהפינה הזאת ומהפינה האחרת לקבל תשובה.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
זו השאלה שנשאלה קודם ואמרו שישיבו עליה אחרי ההפסקה. אם ההערכה הייתה 300 מיליון ל-14 ימים, זה נכון שזאת הייתה ההערכה? זה מה שכתוב בדברי ההסבר לחוק?
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כן.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אם ל-14 ימים הסכום הוא 300 מיליון, מה ההערכה לחמישה ימים?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אני שוב אומרת שמדובר כאן בהרבה הנחות שצריך לקחת. בכלכלה התנהגותית של האם זה מתמרץ את המעסיק לעשות כך או אחרת, זה המספר שאני לא יכולה לומר לוועדה באופן מבוסס.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
אבל כשאתם מחליטים על 10 ימים במקום חמישה ימים, אני מתאר לעצמי שאתה מחליט את ההחלטות שלך בצורה מקצועית על פי מספרים. אם אין לך מספרים, איך אתה מחליט על 10 במקום על חמש?
<< אורח >> ברק קרוננפלד: << אורח >>
היא לא תזרוק סתם מספר לאוויר. התקבלה החלטה במסגרת שיח פורה בין הממשלה לבין הכנסת והגענו למספר.
<< אורח >> גילית רובינשטיין: << אורח >>
אני בעד שיח פורה בין ממשלה לכנסת. יהיה גם הפטור ממע"מ.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
צריך להבין שבהסכמה כזאת אנחנו לא יכולים להיות שותפים. בהיעדר מספר התשובה היא לא מקצועית. אני חושב שמגיע לנו לקבל הערכה תקציבית לזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכמת. אני מבקשת מנטע, מגיל, מהאוצר. זה לא יעכב את ההצבעה. אנחנו רוצים להצביע.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אנחנו לא נוכל לתת מספר כי אין מספר שאנחנו יכולים לעמוד מאחוריו.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
איך נתתם את ה-14?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אל תיתנו עכשיו. איך הגעת לכך שהערכה כלכלית על המתווה של 14 הוא 300 מיליון?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
מהמציאות של "עם כלביא". גזרתי מה המציאות.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
זאת אותה גזירה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה זה גזרת? אמרת מה מספר העובדים שיצאו לחל"ת של 14 ימים ב"עם כלביא"?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אלה מספרים שונים לגמרי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עוד לא שאלתי את השאלה. את 300 מיליון השקלים שלקחת עשית לפי מספר העובדים שיצאו לחל"ת ב"עם כלביא"?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
הערכת עלות לשבועיים? כן, הסתכלנו מה הייתה המציאות וגזרנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כלומר, איך המשק התנהג אז אמרתם שזה יתנהג גם היום.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
משתדלים להתבסס על עובדות ולתת את התחזית הכי מבוססת שיש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אפשר להגיד לי כן. לא צריך לפחד. התשובה היא שאתם אמרתם 300 על בסיס התנהגות שהייתה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
כן.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
בהינתן אותה התנהגות של "עם כלביא", התשובה תהיה עוד 300 מיליון שקלים. להוריד לחמישה. ועל זה אנחנו נלחמים בסיטואציה הזאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איך אתה מגיע לזה?
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
אני יכול להסביר את החישוב. אם אמרנו ש-110,000 אנשים יצאו לחל"ת במשק חיוני, כשהמשק התנהל כמשק חיוני, אני אפילו מניח הנחה קיצונית לרעתי והיא שיצאו בחמישה ימים 200,000 אנשים לחל"ת במקום 110,000 ובמצב הזה זאת תהיה תוספת של 300 מיליון שקלים כי ממוצע חל"ת הוא 60 אחוזים. זאת הסיבה. עוד תוספת של 300 מיליון שקלים., על תוספת של עוד 300 מיליון שקלים אנחנו רבים כאן ועושים דבר לא צודק ולא נכון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נטע וגיל, כפיר כאן לא כאן, אני רוצה תשובה אחת. אתם לא מוכנים לחל"ת גמיש או להוריד – מ-14 הורדנו ל-10 – הוא כלכלי או כי יש כאן עוד הסבר אחר חוץ מכמה כסף זה יעלה למדינה?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אנחנו סבורים שיש כאן בעייתיות כלכלית במובן הזה שזה יכול אפילו לפגוע במשק לחזור לפעילות מלאה, שיש איזושהי גמישות לא טובה שבכל יום יום או באופן שאינו רציף עובדים יכולים לצאת משוק העבודה או חזור לשוק העבודה.
<< אורח >> טיראן ששון: << אורח >>
זה על הגמישות. לא על החמישה ימים.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
למנגנון דמי האבטלה ודמי החל"ת יש תכלית מסוימת שהיא מוגדרת ואפשר לפרט אותה כאן בהרחבה. המענה לגמישות הנדרשת באופן שכן שומר את הקשר עם העובד, בין העובד והמעסיק, ניתנת לדעתנו ברכיב השכר, במנגנון הפיצויים לעסקים. לכן אנחנו סבורים שזה המנגנון הכי טוב למשק שמצד אחד נותן את המענה לעובדים שבאמת צברו איזשהו רצף ימים ולא יכלו להגיע לעבודה מצד אחד ומצד שני נותן את הגמישות לעסקים שכן רוצים בכך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו ממשיכים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני עוברת לאוכלוסיות הנוספות שהוספנו לעניין קיצור תקופת האכשרה משישה לשלושה חודשים. אנחנו מדברים על מבוטח שהוא בן זוג של מי שמשרת במילואים – הוא יהיה זכאי, גם אם הוא צבר תקופת אכשרה של שלושה חודשים. משרת מילואים זה מי ששירת שירות מילואים של 120 ימים לפחות ב-12 החודשים שקדמו ליום הקובע.
בנוסף אנחנו מוסיפים מבוטח שהוא בן זוג של מי שנפצע ואז בעצם שלושה חודשים תהיה תקופת האכשרה. מי שנפצע זה מי שהגיש בקשה להכרה כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) בגין פגימה שמקורה בתקופה שמיום 7 באוקטובר וקצין התגמולים אישר את בקשתו אף אם טרם נקבעה לו דרגת נכות על ידי ועדה רפואית מכוח חוק הנכים וכן נכה. כלומר, מי שכבר נקבעה לו דרגת נכות.
אותו דבר לגבי בן זוג של מי שהוכר כנפגע פעולת איבה על ידי הרשות המאשרת בהתאם לסעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה בגין פגיעת אי בה שמקורה בתקופה החל ב-7 באוקטובר.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
מה זה בן זוג? בן זוג של נפגע פעולות איבה? לא נפגע פעולות האיבה עצמו?
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
בן הזוג של הנפגע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הנכים בכל מקרה מקבלים. כאן זה בני הזוג של הנכים.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
הבנתי. אבל נפגעי פעולות איבה ודאי.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם הוא מוגדר כאדם עם מוגבלות או נכות.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
כן. הוא נפגע פעולות איבה. ההגדרה של נכות היא הגדרה בביטוח לאומי באחוזים מסוימים. יש נפגע פעולות איבה שמוכר על ידי משרד הביטחון וזה משהו אחר.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יבהירו שיש חפיפה בין הקבוצות?
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
כן. יש נפגע פעולות איבה. זה לא קשור לביטוח לאומי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
עכשיו הכניס את בני הזוג. בתיקון המקורי של אנשים עם מוגבלויות יש גם נפגעי פעולות איבה.
<< דובר_המשך >> יקותיאל משי: << דובר_המשך >>
מה שהיה עד עכשיו, לא היה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
כן היה.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
לא היה. נפגע פעולות איבה, זה לא הופיע. מי שהוכר על ידי משרד הביטחון כנפגע פעולות איבה. אני מדבר על נפגע פעולות איבה ולא כולם הוכרו כנכים אבל הם יוצאים ונכנסים למעגל העבודה. על זה אנחנו מדברים. ה-7 באוקטובר, רק עכשיו הם יוצאים מהטיפול. יש הגדרה בחוק נפגע פעולות איבה בלי קשר לנכות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם את הפצוע לא הכנסנו. זה רק אם הוא כבר נכה.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
נכות זה שונה מנפגע פעולות איבה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
לפעמים יש חפיפה בין הקבוצות. נפגע פעולות איבה ואדם שנפצע במערכה יכול להיות גם נכה ואז הוא יקבל.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
אבל צריך להפריד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אם הוא עדיין לא הוכר כנכה, מבקשים הכרה.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
רובם לא הוכרו כנכים. רוב נפגעי פעולות איבה לא הוכרו כנכים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
את זה הבנתי. לכן שאלתי את ביטוח לאומי. זה לא בנוסח. זה לא נוסף.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
צריך לתקן את זה. יש הגדרה של משרד הביטחון. נפגע פעולות איבה, זאת הגדרה של משרד הביטחון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מסבירים שיש גם את הפצוע שלא הגדרנו, באגף השיקום את פצועי צה"ל וגם את נפגעי פעולות האיבה לא הגדרנו.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
אפשר להכניס את כל הקבוצות.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
זה לא לפתוח. זה להבין מה נכנס ומה לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם אם פותחים את זה לכל האוכלוסיות, זה לא עולה כסף. זה לא אירוע. מה הפחד?
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
זה כן אירוע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למה? תסבירי לי למה.
<< אורח >> נטע בר זיו: << אורח >>
פתחנו את כל האוכלוסיות בעולם ובסוף יש לזה משמעות ויש עקרונות לחוק שאנחנו מביאים לכאן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שמה אומר? זאת הוראת שעה לחודש אחד לקיצור תקופת אכשרה. די.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רק מעירה שזה 90 ימי מילואים ולא 120 ימים. אני מוסיפה קבוצה נוספת - "מבוטח כאמור בסעיף קטן (א) שפונה מביתו בשל נזק שנגרם לביתו כתוצאה מהתקפה כהגדרתה בחוק ההתגוננות האזרחית ובלבד שמסר למוסד לביטוח לאומי אישור מהרשות המקומית שבתחומה נמצא הבית שממנו התפנה או אישור אחר שקבע שר העבודה לפי הוראות חוק הגנה על עובדים בשעת חירום". כלומר, כאן אנחנו מדברים על מי שמפונה במערכה הזאת, במבצע הזה, בשל פגיעה בביתו.
אנחנו נוסיף גם את הפצועים באגף השיקום וגם את נפגעי פעולות איבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
או שהם עובדים ויכול להיות שלא יבקשו. אם הם בבית חולים, אין להם חל"ת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מה-7 באוקטובר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ודאי.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
- - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסכימה איתך. אם הוא לא עובד או בת הזוג לא עובדת והיא רק מקבלת פיצויים, ודאי שלא. אנחנו מדברים רק ביחס לחל"ת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
היכן שכתוב בת זוג – גם הורהו או אחר של הילד עד גיל 14. בדרך כלל כך נהוג בחוקים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
חנן, בחוק הביטוח הלאומי, בסעיפים אחרים כשאתם נותנים זכות לבן זוג, איך אתם מנסחים את זה? אתה יכול לבדוק את זה? האם יש לך דוגמאות בסעיפים אחרים בחוק הביטוח הלאומי שאתם מקנים זכות או איזושהי הכרה בבן זוג של. מה כולל בני זוג?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
או ידועים בציבור או בני זוג.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אנחנו ניצמד לזה. לא נחרוג מהגדרות ביטוח לאומי.
הוספנו כאן סעיף של הארכת תקופת התשלום המרבית לדמי אבטלה למבוטח שהופסקה עבודתו במסגרת מבצע "עם כלביא" ואני אקריא:
"על אף האמור בסעיף 171 ו-171א מבוטח שהעסקתו הופסקה בתקופה הקובעת ועבודתו הופסקה גם במהלך התקופה הקובעת לפי חוק התוכנית לסיוע כלכלי (הוראת שעה) ("חרבות ברזל"), התשפ"ה-2025 - שזה במסגרת מבצע "עם כלביא" – ואינו זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שתקופת התשלום המרבית הקבועה לגביו לפי סעיף 171 או 171א לפי העניין הסתיימה" ואני מוסיפה כי זה נשמט: "לפני התקופה הקובעת או במהלכה – כלומר, אצלנו – יהיה זכאי לדמי אבטלה בהתאם להוראות פרק זה בעד הימים שבהם לא היה מעוסק במהלך התקופה הקובעת".
כלומר, גם לאותם עובדים שנגמרה להם התקופה המרבית והיו בחל"ת ב"עם כלביא", ישלמו להם גם בתקופה הזאת גם אם אין לזכותם עוד תקופה לתשלום.
אני עוברת לסעיף 179לג, הסעיף שמאפשר להאריך את התקופה הקובעת ואני מזכירה שכבר עכשיו היא הוארכה ל-14 באפריל. הוספנו את שר העבודה ובאישור ועדת העבודה והרווחה. כאן אנחנו מאפשרים לשר האוצר להאריך בעוד חודש, את התקופה הקובעת עד ל-כ"ז באייר התשפ"ו, 14 במאי 2026. זה יכול להיות גם בכמה הארכות ולא רק בצו אחד, ככל שיהיה צורך, אבל יש תאריך שלאחריו כבר אי אפשר יהיה להאריך את ההסדר הזה וצריך יהיה להביא דבר חקיקה חדש.
הוספת סעיף 49ג. חנן, יש לכם את התיקונים שאתם רוצים? אנחנו מוסיפים כאן סעיף שאומר שמי שילדה במהלך תקופת החל"ת שהיא יצאה אליה בתקופה הקובעת הזאת ובשל התקופה הזאת של החל"ת אין לה את כל התקופה הנדרשת לצורך תשלום דמי לידה, ייחשבו לה.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
או שהיא צברה תקופה שמספיקה לדמי לידה חלקיים. למעשה הסעיף הזה מסייע כך שגם התקופה של החל"ת בתקופה הקובעת תיחשב לה לעניין הזכאות לדמי לידה כחודש עבודה, אחרת היא צריכה לחזור ולעבוד.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אילולא הסעיף הזה היא הייתה מאבדת את הזכאות או מקבלת דמי לידה חלקיים.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
נכון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
ככל שתקופת החל"ת משלימה לה את מלוא התקופה. אנחנו לא מוסיפים כאן מעבר למה שתקופת החל"ת נותנת.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
יכול להיות שבמצב הזה היא כן זכאית לדמי לידה חלקיים ובגלל שאנחנו עכשיו סופרים לה את התקופה הזאת היא תהיה זכאית לדמי לידה מלאים.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
זה תיקון שביקשנו להוסיף.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
תיקון חשוב. תודה רבה לביטוח לאומי ותודה לגברתי.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני כן אקריא את מה שיש כאן אבל עוד נדייק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם אני מבינה נכון, תקופת האכשרה כדי לזכות במענק לידה וחופשת לידה, החל"ת ייחשב חלק מזה.
<< אורח >> גיל הכהן: << אורח >>
כן.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
כן. בהוראות החוק הרגילות היא צריכה לחזור לפחות ליום עבודה אחד אבל אם היא יולדת במהלך תקופת החל"ת, התקופה הזאת לא נספרת לה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
תושלם לה מהחל"ת.
"על אף הוראות פרק זה מבוטחת שמתקיימים בה התנאים המפורטים להלן תהיה זכאית לדמי לידה לפי הוראות סימן זה:
(1) היא ילדה בתקופה שמיום י"א באדר התשפ"ו (28 בפברואר 2026) עד תום התקופה הקובעת כהגדרתה בסעיף 178כח.
(2) היא הייתה זכאית לדמי אבטלה בתקופה הקובעת.
(3) היא אינה זכאית לדמי לידה לפי סימן זה בשל כך שלא מתקיים לגביה האמור בסעיף 50(א)(1) או (2) – אלה התקופות שהיא צריכה כדי לקבל את דמי הלידה – ואולם אם מצרפים את תקופת הזכאות לדמי אבטלה בתקופה הקובעת לו היו רואים בה תקופה שקדמה ליום הקובע היא הייתה זכאית לדמי לידה כאמור בסעיף 50(א)(1) או (2)".
לכן אנחנו עושים לה את ההשלמה הזאת מתוך תקופת החל"ת.
<< אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >>
אני רק מבהיר כאן משהו לטובת הפרוטוקול. יכול להיות שהיא כן זכאית לדמי הלידה החלקיים, כמו שאמרתי ל-(א)(2) אבל לא מתקיים בה (א)(1). היא תוכל לקבל את דמי הלידה המלאים ככל שהיא תצבור בתקופת החל"ת את התקופה שמאפשרת לה את דמי האכשרה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
הסעיף הבא זה אותו מנגנון שיאפשר להפעיל את ההוראות האלה ככל שיהיה בכך צורך עד סוף שנת 2027 ואני אקריא.
מצב מיוחד בעורף – תעסוקה, הוראת שעה
בתקופה שעד ליום 31.12.2027 שר האוצר בהסכמת שר העבודה ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת ואם לא הוקמה – ועדה אחרת שוועדת הכנסת קבעה לעניין זה – רשאי לקבוע בצו כי הוראות חוק זה יחולו בתקופה נוספת בעת מצב מיוחד בעורף ובלבד שנקבעו בו הוראות לפי סעיף 9ד לחוק ההתגוננות האזרחית, בשינויים אלה:
כלומר, גם צריך הכרזה על מצב מיוחד בעורף אבל גם שלפי סעיף 9ד הוטלו איזשהן הגבלות כמו להישאר ליד מקום מרחבים מוגנים, לא לצאת לעבודה, סגירה של מוסדות חינוך וכולי.
(1) התקופה הקובעת תהיה התקופה שיקבע השר בצו.
(2) בסעיף 177א במקום "30" יקראו "14".
כלומר, זאת תהיה תקופת החל"ת.
(3) לא יחולו הוראות (אין לי עדיין את מספרי הסעיפים) קיצור תקופת האכשרה למפוני שאגת הארי – (שלא יהיה רלוונטי בתקופה שלאחר מכן) - וסעיף הארכת תקופת התשלום המרבית לעניין מי שהיה בחל"ת בעת עם כלביא.
אני אעיר שכמובן שככל שההסדר והמנגנון הזה לא יתאים, אני מעריכה שגם כשזה יגיע לכאן יקראו לכם לחוקק את ההסדר החדש. המטרה כאן היא כן להגביר ודאות וככל שאפשר לפחות להתחיל לפעול לפי הצו הזה, ניתן יהיה לעשות את זה במסגרת ההוראה הזאת.
אמרנו שאתם רוצים את זה לפרק זמן מסוים שהוראות האלה יחולו? הוא פשוט יקבע בצו מה תהיה התקופה.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
בנוסח שכתוב בני זוג, זה מופיע רק לגבי בני זוג.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון. נוסיף את זה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
נוסיף גם את הנפגע עצמו וגם את הפצוע.
<< אורח >> יקותיאל משי: << אורח >>
נפגע פעולות איבה מוגדר על ידי משרד הביטחון. נכה מוגדר על ידי ביטוח לאומי. אנחנו מדברים על נפגע פעולות איבה. רובם לא הוכרו כנכים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אנחנו מדברים גם על נפגעי פעולות איבה וגם על פצוע שעוד לא הוגדר כנכה. שניהם דרך משרד הביטחון.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אנחנו בעצם מוסיפים קיצור תקופת אכשרה גם למי שנפגע פעולות איבה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גם אם הוא עוד לא נכה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
וגם לגבי פצוע לפי אגף השיקום אבל מה-7 באוקטובר ולא כל נפגעי פעולות האיבה בשלב זה. זה יהיה קשור לתקופת אכשרה.
עד כאן התיקונים שהוכנסו. הבהרנו לגבי הרישום בלשכת התעסוקה, הרטרואקטיביות, ימי החופשה והמקדמות.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
אני אומר שני דברים שחשובים לגבי התשלום. אנחנו רוצים לשלם כמה שיותר מהר אבל בסוף – הסברתי גם בבוקר – אנחנו מדברים על מלאי שבדרך כלל אמור לקחת שנה. אני צופה מעל 200,000 תביעות. כדי שאנחנו נצליח לשלם מהר, צריכים לקרות שלושה דברים: האחד, שהמעסיקים ישדרו את הדיווחים כמה שיותר מהר, את טופס 100. אפשר לעשות את זה כבר מחר בבוקר. דרך אגב, אנחנו עושים זום גם לכל הלשכות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ותודיעו לכל המעסיקים.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
כבר עשינו את זה בשבוע שעבר ונעשה זאת שוב. הדבר השני שצריך לקרות הוא הגשת תביעה של כל המובטלים, כל מי שיצא לחל"ת צריך להגיש תביעה לביטוח לאומי ויכול להגיש כבר עכשיו. יש לנו כבר 5,000 שממתינות ואפשר להגיש כבר עכשיו. הדבר השלישי הוא רישום בשירות התעסוקה. שאלתם לגבי רישום. כל מי שנרשם, גם היום בשירות התעסוקה ורשם שהוא יצא לחל"ת, אוטומטית ייתנו לו מהתאריך שהוא יצא. ברגע שזה עובר, הם יעלו טופס הרבה יותר קצר שיהיה אפשר למלא אותו בצורה יותר פשוטה ומהירה. חוץ מזה, יש להם גם קשר למעסיקים כך שמעסיקים יכולים להגיש לשירות התעסוקה לרשום בצורה מרוכזת.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
אותם עובדים שהגישו, מתי הכסף יתקבל בחשבון שלהם?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
שאלה מצוינת. אנחנו מנסים שבאפריל נשלם כמה שיותר. באמצע-סוף אפריל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תלוי מתי זה יעלה למליאה.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
לצערי הרב אנחנו לא יכולים לשלם לפני החג וגם לא ב-12 לחודש. חלק קטן אולי יקבל ב-12 לחודש אבל כדי שלא נשלה את האנשים, אנחנו לא יכולים לשלם מקדמות. הסברתי גם בבוקר. לפני ה-28 בפברואר התחלנו להיערך לזה, הכשרנו עוד עובדים, הבנו שאנחנו הולכים לזה. אנחנו מחכים לאישור שזה יעבור במליאה וכולנו הולכים בכוחות גדולים אבל עדיין אנחנו צריכים לקבל את התביעות. המסות המשמעותיות יהיו לקראת סוף אפריל. חלק יקבלו כבר ב-12 לחודש אבל שלא נשלה את האנשים. רוב המובטלים לא יקבלו ב-12 לחודש את דמי האבטלה.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
מה המקסימום?
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
המקסימום יכול לקחת גם חודשיים ושלושה. יש כאן 200,000 אנשים שאמורים להגיש תביעות.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אני צופה פחות מ-50.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
לא, אם ב"עם כלביא" היו לנו מעל 100, אנחנו צופים 200,000 אנשים. אני אומר בצורה הפוכה. ככל שיגישו את זה כמו שצריך, זה עניין של שלושה שבועות בממוצע לשלם ואפילו פחות. ככל שהכול יגיע אלינו. אם לא יהיה דיווח, אם מעסיק לא יגיש, אם שירות התעסוקה לא יהיה, אנחנו גם עושים מיצוי זכויות ובן אדם שנרשם בשירות התעסוקה ולא בא אלינו, אנחנו פונים אליו באופן יזום. מעסיק שהוציא לחל"ת, אנחנו מקבלים דיווחים על הוצאה לחל"ת ואנחנו פונים באופן יזום לבן אדם ואומרים לו שהוא יגיש את התביעה שלא הגיש.
אנחנו מנסים לעשות מיצוי זכויות. אנחנו מקבלים קבצים משירות התעסוקה כדי לסדר את כל האירוע האלה אבל החיים הם יותר מורכבים. כל אחד מכם שצריך למלא תשלום או להגיש דוח, לא כולם מגישים אותו ביום הראשון או משלמים אותו. אני אומר שככל שיגישו את התביעות כבר ממחר והמעסיקים ישדרו טופסי 100 – עד עכשיו כמעט ולא קיבלנו שיגורים. יש לנו רק 8,000 מעסיקים שדיווח על חל"ת.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
אפשר להגיש באופן דיגיטלי.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
הכול דיגיטלי.
<< אורח >> קרן אוחנה איוס: << אורח >>
אורי, אם אתם צריכים ידיים עובדות לחלק את הכסף, יש לי סייעות שהגנים שלהן סגורים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אבקש מביטוח לאומי ומכל מי שרלוונטי לפרסם לציבור את היכולת לבקש חל"ת וליזום בעצמו.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
העמוד כבר מוכן. אנחנו מחכים.
<< אורח >> מיכל וקסמן חילי: << אורח >>
אני אתייחס לכמה דברים ואני אעשה זאת בקצרה. המשק לא עובד חמישה ימים בשבוע. זאת הייתה אחת הטענות כאן אבל המשק לא עובד חמישה ימים בשבוע. אם אנחנו לוקחים עבודה במפעלים שעובדים בהם בשבת, בימי ששי ובמוצאי שבת, אלה הרבה מאוד מקומות במסחר ובתיירות , הם עובדים שבעה ימים בשבוע ולא חמישה ימים בשבוע. לכן כאשר מדברים על חמישה ימים, יודעים בדיוק על מה מדובר, זה מתייחס למשק בכללותו וזו העבודה האמיתית. זה היקף העבודה. בפורים רוב העובדים לא בחופש ופורים הוא לא יום חופשה.
לגבי ארבעת הימים. אני יודעת שכבר הייתה התייחסות של משרד האוצר אבל יכול להיות שאפשר למצוא לזה פתרון אמצע. אולי לא גמיש אבל לקחת ארבעה ימים או יומיים. או לי לא את הארבעה אבל היומיים כן יעזרו. אפשר לקחת אותם ולתת אותם בצורה גמישה. זה כבר פתרון שהיה ולא ממציאים כאן כלום. חשוב לומר את זה משום שכאשר עלה שר האוצר יומיים או שלושה אחרי תחילת המלחמה, הוא אמר שיהיה בדיוק כמו "עם כלביא", אז יש גם הסתמכות של הציבור, של המעסיקים. כשלי אומרים כמו "עם כלביא", אני יודעת שכנראה יהיו כאן יומיים שהם גמישים ואולי יותר מזה כי ה "עם כלביא". "עם כלביא" הוא לא 14 ימים, ויתור על חמישה ימים, שישה חודשים מתוך 18 חודשים וגם את זה צריך לקחת בחשבון, את ההסתמכות של הציבור, של העובדים ושל המעסיקים.
אוריאל אמר דברים מאוד חשובים ואנחנו כמובן נעביר אותם מהר ככל האפשר למעסיקים. אני רק רוצה לוודא עוד משהו. יכול להיות שמעסיקים גם יתקנו את התלושים כי עכשיו הם נותנים חופשה. הם נותנים את זה כמקדמה על מנת שהעובד לא ימצא את עצמו בחסרון כיס לקראת אפריל וגם את זה צריך לקחת בחשבון שמאוד יכול להיות שמעסיקים יתקנו את התלושים וזה דבר שהוא מקובל.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אני רוצה לוודא לגבי תיקון התלושים. מי שמוציא תלוש על ימי חופשה, אני רוצה לוודא שאתם אומרים שאפשר יהיה לתקן.
<< אורח >> אוריאל כזום: << אורח >>
חד משמעית. מי ששילם מקדמה לעובדים שלנו לקראת החג, גם שאלו אותנו מראש מעסיקים שרצו לשלם וגם שילמו ימי חופשה, אפשר רטרואקטיבית להגיש דיווח לביטוח הלאומי, דיווח מתקן, הוצאה לחל"ת.
<< אורח >> מיכל וקסמן חילי: << אורח >>
אם כן, אפשר להוציא תלוש מתקן.
שתי מילים לגבי חוק עבודת נשים. גברתי, אם אין כוונה לתקן את חוק עבודת נשים גם לגבי טיפולי פוריות וגם לגבי... אני אחסוך את הדברים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא. אין כוונה.
<< אורח >> מיכל וקסמן חילי: << אורח >>
כי נאמרו כאן דברים מאוד לא מאוזנים.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
משרד העבודה הסביר והוועדה קיבלה את ההסבר.
<< אורח >> רן כצמן: << אורח >>
מנכ"ל חברת עידית לוגיסטיקת מזון מקבוצת מלונות דן, מייצג את ענף ההסעדה למקומות עבודה, ענף שמעסיק כ-10,000 עובדים, משרת כמיליון אנשים ביום במקומות עבודה, אנשים שאוכלים בחדרי אוכל, ומגלגל כחמישה מיליון שקלים בחודש.
יש לנו 10,000 עובדים שמשרתים אתכם, את פקידי הציבור, את אנשי הממשלה , את כוחות הביטחון, את בתי החולים, את התעשייה הביטחונית, את כוחות הביטחון, אנשים שיום יום קמים מוקדם בבוקר, סוחבים עגלות, מבשלים, מנקים, מסדרים חדרי אוכל כיוון שהקיבה שלכם תהיה מלאה.
ב-28 בחודש עוד קיבלנו הנחיה מפיקוד העורף להדמים את המשק. אנשים הושבו בבית. המפעלים נסגרו כולל מפעלים ביטחוניים, כולל כוחות הביטחון שצמצמו למינימום את הפעילות האדמיניסטרטיבית שלהם וגם אנשים שלהם ישבו בבית תחת הסכם שהם יקבלו שכר. כולכם מקבלים שכר מהיום הראשון. כל האנשים כאן. שמעתי את השיח הזה בקשב והזדעזעתי לשמוע פקידים שיושבים תחת הסכם חתום עם ההסתדרות, שמקבלים שכר על היום הראשון והם מסבירים לנו שאין כסף, בממשלה של 38 שרים, חמישה סגני שרים, 120 חברי כנסת שכולם מקבלי כסף על כל יום עבודה. העובדים שלנו, עובדי שכר נמוך, עובדי שכר מינימום, סדר גודל של שכר מינימום, ... מה-1 באפריל. אתם אומרים שאתם לא יודעים אם ב-12 באפריל או ב-20 אפריל הם יקבלו את הכסף. מי ישלם להם את המשכנתה? מי ישלם להם את שכר הדירה? מי ישלם להם את הגנים? מי ישלם את הריבית בבנק ואת העיקולים?
אני חושב שאתם צריכים לעבוד בוקר ולילה כדי שב-9 לחודש אתם תעבירו מקדמות. זה לא מעניין איך. אתם יושבים ומקבלים שכר מהמיסים שאנשים אלה משלמים. באיזה קור רוח אתם יכולים לומר שאתם לא יודעים אם הם יקבלו את השכר בזמן?
לגבי המינימום לזכאות לחל"ת. אני רוצה להציג לכם מצב מהשטח. עובדים שלי שעובדים במפעל ביטחוני שם עובדים אלפי עובדים ביום, כמעט 10,000 עובדים שאנחנו מאכילים אותם, סגרו את המפעל. ביום ראשון, שני, שלישי ורביעי המפעל לא עבד. כל 250 העובדים שלי ישבו בבית בחופש וכרגע לא ברור מי ישלם את זה. ביום חמישי המפעל נפתח באופן חלקי והתחיל להפעיל את חדרי האוכל בהדרגה. העובדים המסורים חזרו לעבודה, חלקם, וחלקם נשארו בבית וככל הנראה יקבלו 70 אחוזים שכר. הם היו בבית, טיפלו בילדים, נחו, היו בממ"ד כפי שהורה פיקוד העורף. העובדים החרוצים שחזרו לעבוד אחרי ארבעה או חמישה ימים ועבדו תחת הפגזות בהתרעה של פחות מדקה יקבלו רק על ימי העבודה שלהם ועל ארבעה ימים שהם ישבו בבית כי המפעל היה סגור, מי אמרו לשלם להם? אנשים שמרוויחים 6,000 או 5,000 שקלים בחודש. אנחנו המעסיקים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רן, אנחנו מודעים לזה.
<< אורח >> רן כצמן: << אורח >>
אבל זה מקומם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מצטערת, אנחנו שמענו את זה, אנחנו מודעים לזה ויודעים את זה. אמרנו שהמתווה הזה הוא לא מושלם אבל זה המתווה שהצלחנו להשיג כרגע.
<< אורח >> רן כצמן: << אורח >>
אתם חייבים מתווה אחר. אני שואל ואני רוצה תשובה. את נבחרת ציבור. גם לך לא משלמים על חלק מהימים? לשר האוצר משלמים על עבודתו?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. שמענו את הדברים.
<< אורח >> רן כצמן: << אורח >>
לא קיבלתי תשובה. לא קיבלתי תשובה עניינית.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא תמיד יש תשובות.
<< אורח >> רן כצמן: << אורח >>
לא תשובה שאת מבקשת מעובד שכר מינימום להתפשר. תתפשרי את. גם אנחנו נתפשר. תתביישו לכם.
<< אורח >> רן קונפינו: << אורח >>
תודה רבה ליושבת-הראש. לפי הקול של יושבת-הראש אני דווקא אומר תודה על המאבק או על הניסיון להיטיב את המתווה כמה שאפשר.
אני רוצה להתייחס לשלוש נקודות שגם מיכל הזכירה קודם לכן. שיהיה ברור שההצעה עכשיו כלפי רוב העובדים במשק אומרת כמעט במפורש שעבור ארבעה או חמישה ימי עבודה בתחילת המלחמה, הם לא יקבלו עליה שכר, לפחות לא מי שנמצא בצד של החל"ת. אנחנו מייצגים בהסתדרות הלאומית עובדים שעובדים בשבת, כמו שופטי הכדורגל ומדובר על 500 שופטים שאמורים לקבל 250,000 שקלים עלות שכר כוללת וההתאחדות לא יכולה ללכת לצד השני של המתווה, לפיצוי לעסקים, כי ההתאחדות היא לא גוף שמרוויח כסף והם נשארים בלי פתרון.
יש כאן עוד נקודה של העובדים בענפים שנחשבים כענפים חיוניים, עובדי התחבורה הציבורית. אנחנו מייצגים כמעט 10,000 נהגים בתחבורה הציבורית. ב"עם כלביא" הם קיבלו פתרון מיוחד משלהם ואני מקווה שגם הפעם נוכל יחד עם משרד התחבורה לפתור את הנושא שלהם אבל זאת דוגמה לעובדים שלא יכלו לשבת בבית באופן רציף וקבוע, חלקם באו לעבודה, חלקם באו לחצי יום עבודה, חלקם באו לשעתיים, כמעט אף אחד מהם לא היה יכול להיות בחופש מלא בין אם זה חל"ת או בין אם זו חופשה מהתחלה ועד הסוף. שוב, הנושא הזה של רציפות שאני מבין שהוועדה כבר דנה בזה כל כך הרבה שעות, אבל חייבים להבין שהנושא הזה של רציפות הוא קריטי.
קודם נציג האוצר אמר ליושב-ראש התאחדות התעשיינים אם הוא מוכן לחזור ל-14 במקום 10. אם משרד האוצר יסכים לתת על חמישה ימים את הפיצוי, אני חושב שיהיה כאן מענה להרבה יותר אנשים מאשר הירידה מ-12 ל-10 ימים כתנאי לזכאות לחל"ת. על פי המגע שלנו עם האנשים בשטח, זה הנושא הבוער ביותר.
לגבי ההפרש של דמי האבטלה, ושוב, אנחנו נשענים על חוק דמי אבטלה ואוטומטית אנחנו מדברים כאן על 75 אחוזים פיצוי ולא על 100 אחוזים פיצוי, אני הייתי מבקש לאמץ את המתווה שנקבע מגזר הציבורי, שם יש השלמה על עוד אחוזים אלה שהעובדים לא מקבלים אותם דרך המעסיק.
אני חושב שהפתרון של פיצוי המעסיקים הוא פתרון טוב, לטעמי הוא היה אמור להתקבל כבר בתחילת המלחמה של "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר. אני הייתי בדיונם בוועדת העבודה וגם בוועדת הכלכלה והוא לא התקבל במלואו. אם אפשר היה להפריד את התשלום למעסיק על הוצאות השכר, לפצות רק על הוצאות השכר בלי הדרישה של הוכחת 25 אחוזים ירידה בהכנסות שממילא מביאה אותנו לעוד חודשיים-שלושה לתשלום, או לי כן היה אפשר לשלם לעובדים בתחילת חודש אפריל ואני לא צריך להזכיר לוועדה שב-1 באפריל אנחנו חוגגים את ליל הסדר.
על פי מה שאמר נציג ביטוח לאומי – קטונתי אבל אני חייב לשבח את היחס של ביטוח לאומי ואת ההתגייסות שלו – אנחנו אומרים עכשיו לעובדים, מחר בבוקר אני הולך לדבר עם עשרות ועדי עובדים שמייצגים מאות אלפי עובדים ולומר להם שבחודש אפריל, לפחות עד סופו, ככל הנראה לא תקבלו פיצוי משום מקום, לא מהמעסיק ולא מהמדינה, וזו בעיה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מקווה שמהמעסיק הוא כן יקבל אבל אני לא מתווכחת כי כבר דיברנו על זה. על חלק גדול מהדברים שלך אני מסכימה לחלוטין ועל חלק פחות אבל אמרתי ואני אחזור ואומר שזה לא מושלם. זה המקסימום שאני יכולתי להביא. הלוואי שיכולתי להביא טוב יותר אבל זה המצב. אני בהחלט מסכימה לביקורת שהיה אפשר להביא את המתווה הזה כבר לפני אי אילו ימים ואני איתך, אבל זה המצב כרגע ובמצב הנתון הזה בוא נעשה את המקסימום שאני יכולה לעשות, ואני מקווה שנצליח.
<< אורח >> אברהם נובוגרוצקי: << אורח >>
השתדלתי לא להפריע בהקראה, אבל יש לי הרגשה שנאמרו כאן הרבה דברים לפרוטוקול בלבד ולא לאוזניים של השומעים אותם.
דיבר כאן אלי הולנדר שאני במקרה מכיר אותו, הוא לא ידע שהוא כאן ואני לא ידעתי שהוא יעלה ל-זום, והוא הסביר את זעקת כ-100 עובדים שהוא מעסיק, עובדים שמרוויחים מעט יותר משכר מינימום וייפגעו. אותם 2,000, 3,000 שקלים של אותם 25, 30 אחוזים שיורדים, עוברים כאן בזלזול ובקלות. בנוסף לכך אותם ארבעה-חמישה ימים שלא מוכנים להתפשר בחל"ת ולהחיל אותו על חמישה ימים במקום על 10 ימים, הם פוגעים שוב באותה שכבה של עובדים.
המדינה מגלגלת עיניים ואומרת או שהעובד יאכל אותה או שהמעסיק יכניס את היד לכיס וינסה לעזור לו אבל המעסיק לא תמיד יכול. אותם מעסיקים היו סגורים בימים האלה. צריך לזכור את זה. לא לכל אחד יש מאיפה. נאמרו בוועדה בשעות האמצעיות שלה נתונים על כמה עסקים נסגרו, 70,000, 60,000 – הסכומים הם אדירים. מאחורי על העסקים האלה עומדים אנשים והאנשים האלה – ושמענו גם מביטוח לאומי שהואט עם המון רצון שכנראה שבאפריל הכסף לא ייכנס ומה שכבר ייכנס גם לא ייכנס באפריל. כלומר, אנחנו מוסיפים כאן חטא על פשע מנקודת מבטו של העובד ואנחנו צריכים לזכור את זה.
יש לי הצעה לסיום. אני חושב שבליל הסדר שימו עוד קערה קטנה עם מרור לטובת אותו עובד שבליל הסדר הזה חוגג עם 3,000, 4,000 או 7,000 שקלים פחות וקשה לו מאוד להעביר את לילה סדר. שתי צלוחיות למרור, זה עובר גם לפי ההלכה. מציע לכם לעשות את זה וכך תזכרו את העוול שהאוזניים הערלות של חלק מהנוכחים כאן לא מוכנים לשמוע ואומרים זה בסדר, זה מה שהצלחנו, אנחנו נצביע, הסכמנו. הסכמתם על דברים לא טובים, לא להסכים לחמישה ימים זאת הסכמה לא טובה שעושה עוול לציבור גדול על לא עוול בכפו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. כן, יש לי אוזניים ערלות. אתה צודק.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
יש עתיד הגישו כמה הסתייגויות, והבנתי שהם מבקשים לעמוד על אחת ההסתייגויות שמבקשת להשוות את תנאי התשלום והפיצוי של המגזר הפרטי למגזר הציבורי. אנחנו ננסח את ההסתייגות הזאת. אם כן, קודם נצביע על ההסתייגות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי בעד קבלת ההסתייגות? אין. מי נגד? 1. אין נמנעים.
הצבעה
ההסתייגות לא נתקבלה
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ההסתייגות לא התקבלה.
<< דובר >> ענת מימון: << דובר >>
אפשר להצביע על הנוסח כפי שהוקרא בבוקר והוקרא עכשיו וכפי שהוצג והונח כולל התיקונים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מי בעד אישור הצעת החוק? 1. מי נגד? אין מתנגדים. אין נמנעים.
הצבעה
אושר
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הצעת החוק אושרה פה אחד ותונח במליאה לקריאה שנייה ושלישית. אני מקווה שזה ייעשה מהר ככל שאפשר.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
תודה רבה מיכל, ותודה רבה לענת וענת, ותודה לנציגי האוצר ולביטוח הלאומי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת לומר לכולכם. כן אוזניים ערלות או לא, אני חושבת שכל היושבים סביב השולחן, ודאי לקראת פסח אבל בכלל, אני כאן חמש שנים ולא ראיתי אנשים שהם אטומי לב. כולם מבינים את האירוע, כולם רוצים לעזור, יש מי שמסתכל מלמטה ורואה את העובדים ויש מי שמסתכל מלמעלה ורואה את הכלל ולא תמיד זה מסתדר ביחד.
אני רוצה להגיד לאוצר תודה רבה על העבודה. אני בטוחה שגם אתם רואים את המדינה ורואים את מה שצריך לראות גם אם לא תמיד אנחנו מסכימים. תודה גם לכם ארגוני המעסיקים וארגוני העובדים. אני בהחלט מבינה, אפשר לצעוק, לצרוח ולומר ערלים או לא, אבל בסוף אתם רוצים לעשות את העבודה, אתם רוצים לבנות כאן את המשק, רוצים לעשות טוב ואני מודה גם לכם. כמובן תודה לביטוח לאומי שמגיעה לכם המון תודה. כל פעם מחדש אתם מפתיעים אותי כמה אתם יכולים ועושים. שאפו לכם. כמובן תודה להסתדרות. כמובן למעונות היום. כמובן לארגוני הנשים. פספסתי מישהו?
<< אורח >> הגר שרן: << אורח >>
כן. את המלונות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמובן תודה למלונות.
אני יודעת שלא יצאתם אפילו לא עם חצי תאוותכם בידכם אבל כן עשינו, כן תיקנו וכן שיפרנו. לא מספיק ואני מקווה שלא נצטרך להשתמש לא במתווה הזה ולא בשום מתווה אחר כי לא יהיו לנו עוד מקרי חירום כאלה ושנסיים גם את המלחמה הזאת כמה שיותר מהר עם כמה שפחות פצועים ועם כמה שפחות נזקים. תודה לכולכם.
תודה לצוות המדהים שלי שמגיעות גם חולות ובלי כוח ועדיין עושות את העבודה.
הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 23:28. << סיום >>