פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 113
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ל' בסיון התשפ"ו (15 ביוני 2026), שעה 12:30
סדר היום:
<< נושא >> הקפאת התמיכה במרכזי המו"פ האזוריים לשנת 2026 - והשלכותיה על המחקר, החדשנות והפיתוח הכלכלי << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יאסר חוג'יראת – היו"ר
מטי צרפתי הרכבי – מ"מ היו"ר
חברי הכנסת:
סמיר בן סעיד
משתתפים:
עומר שכטר
–
מנכ"ל משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה
פרופ' מירי ימיני
–
מדענית ראשית, משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה
יאיר בן שושן
–
מנהל אגף בכיר מדע וקהילה, משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה
יואב אילון
–
מנהל תחום בכיר מחקר ופיתוח אזורי, משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה
משה איצקוביץ
–
מנהל תחום תקציב, משרד החדשנות המדע והטכנולוגיה
ד"ר ניל נמיר
–
יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי
אילנית ורנר
–
חשבת בכירה - משרד מדע, תרבות וספורט, אגף חשכ"ל, משרד האוצר
צח בסול
–
רפרנט השכלה גבוהה באגף תקציבים, משרד האוצר
מעיין משה
–
רפרנטית תמיכות ומשרדים חברתיים, אגף החשב הכללי, משרד האוצר
סא"ל אורי בן-הרצל
–
מנכ"ל מיג"ל
דינה גלעד
–
מנכ״לית מכון שמיר למחקר
אחמד שייח מוחמד
–
מנכ״ל מו"פ אגודת הגליל
ד"ר חאלד מטר
–
מנכ"ל מו"פ המשולש
ד"ר מוחמד עתאמנה
–
מנהל מדעי, מו"פ המשולש
אורית הרשטיג-כהן
–
מנכ"לית מו"פ מדבר וים המלח
ד"ר אלון גליק
–
מנכ"ל מו"פ עוטף עזה
אליה וינטר
–
ראש המועצה מצפה רמון
ניר ונגר
–
ראש המועצה, מועצה אזורית תמר
אריה כהן
–
ראש מועצה אזורית מגילות ים המלח
יהודה דואה
–
ראש המועצה, מועצה מקומית קצרין
משתתפים באמצעים מקוונים:
דבי קאופמן
–
יועצת, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי
אחמד מלחם
–
יועץ, מו"פ אזורי המשולש
יהודה קונפורטס
–
עורך ראשי, "אנשים ומחשבים"
מנהלת הוועדה:
איילת חאקימיאן
רישום פרלמנטרי:
מוריה אביגד
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הקפאת התמיכה במרכזי המו"פ האזוריים לשנת 2026 - והשלכותיה על המחקר, החדשנות והפיתוח הכלכלי << נושא >>
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
צוהריים טובים לכולם, אני שמח לפתוח את ישיבת המדע והטכנולוגיה. אנחנו נדון היום בנושא מאוד חשוב, מרכזי המו"פ והתקצוב. נעניתי למכתב שנשלח על ידי נציגי המו"פים למשרד המדע ולשרת המדע, הטכנולוגיה והחדשנות גילה גמליאל. קיימתי שיחות עם נציגים מהמו"פים השונים, מנכ"לים שסיפרו על הקושי שהם חווים בתקופה האחרונה עקב קיצוצים והקפאות העברות תקציביות. לחלקם גם לא שילמו משכורות, או התעכבו בכך, אני מדבר על מו"פים בחברה הערבית שהיו גם בתקופת חג לפני כשבועיים-שלושה.
לאור זאת אני מקיים את הדיון הזה, כדי לשמוע את כולם, לשמוע את השטח, את מנכ"ל משרד המדע והטכנולוגיה ונציגי האוצר וכולי תקווה כי בסוף הדיון הזה נצא עם בשורות לכל המו"פים בארץ, לא רק המו"פים בחברה הערבית, כי כולם סובלים מקיצוצים בתקציביהם. כידוע לכם, מו"פים מעסיקים הרבה אנשים איכותיים וצריך לשמור על זה. אני רואה בהם גם מנוף כלכלי של המדינה. אני מקווה שבסוף הדיון יהיו בשורות טובות מהחשכ"ל, ממשרד האוצר, לנציגי המו"פים, כי זה אינטרס של המדינה שהם ימשיכו לעבוד, לייצר, לחקור ולפתח דברים לטובת המינוף הכלכלי ולטובת המדינה.
נפתח את הדיון עם נציגי המופי"ם, נעבור למנכ"ל משרד המדע ולבסוף נגיע לאוצר. תחילה חבר הכנסת ד"ר סמיר בן סעיד. בבקשה.
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
תודה לך. צוהריים טובים לכולם, לפני כמה שניות שוחחתי עם השרה והיא אמרה לי שהמנכ"ל שלה יושב כאן, עומר. היא גם בדעה שלנו, שיש למנוע ולעצור את הקיצוצים של מרכזי המו"פים בכל הארץ. אמרתי לה גם שרוב הנפגעים אינם מהחברה הערבית, אצלנו שני מרכזים שנפגעים – כך עלה בשיחתי אתמול עם ראש מועצת כפר קרע, פארס בדחי – ואנחנו רוצים להילחם בקיצוץ הזה, להחזיר את התקציב לכל המרכזים. שמענו לפני כמה דקות פשרה טובה, משרד ראש הממשלה החליט על החזרת 1.4 מיליארד מתוכנית 550. אני רוצה שנשמע עוד בשורות טובות לגבי המרכזים האלה. אנחנו רוצים לדעת מהו התקציב ואיך אנחנו יכולים להחזירו. תודה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה. נעבור לנציגי המו"פים. ד"ר חאלד מטר, בבקשה.
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
שלום, תודה רבה לכם, תודה רבה לד"ר יאסר חוג'יראת וד"ר סמיר, שבאמת פעלו באופן מזורז לקיום הישיבה. כל אדם שיש לו ראש על הכתפיים יודע שהמו"פים הם אחד המוסדות המרכזיים בפריפריה. המו"פ מצליח להביא קדמה וחדשנות במקומות הכי חלשים; מצליח לפתח חברות ולפתח מוצרים שרלוונטיים גם לאזור וגם לעולם; מצליח לשאוף ולמשוך אליו חוקרים מהטובים בארץ ומצליח גם להגיע למקומות רחוקים. אנחנו בקשר עם האיחוד האירופי ואנחנו מצליחים לגייס הורייזונים.
אנחנו חלק מהאוכלוסייה האקדמית הקיימת בארץ. ההבדל בינינו לבין האוניברסיטה הוא שאנחנו מחוברים ישירות לאוכלוסייה שלנו, אנחנו יודעים מה הבעיות שלה ומה צריך לעשות שם. אנחנו עובדים במחקר בכל התחומים. בנוסף, אנחנו עובדים עם הרשויות, עם התעשייה המקומית, עם מערכות החינוך ביישובים, עושים עבודה יפה מאוד וכל הזמן שואפים להשתפר.
הבעיה המרכזית היא התקציב. התקציב שאנחנו מקבלים לא מאפשר לנו לעשות את הקפיצה האיכותית. השאיפה שלנו והמודל החיקוי שלנו היה מיג"ל, אנחנו רוצים להיות מיג"ל במשולש. זה מאוד אפשרי, אנחנו קרובים. זה שזכינו בהורייזנים ובארד וזה שאנחנו מחוברים לכל האקדמיה בארץ, זה אומר שאנחנו קרובים מאוד. צריך לתת לנו צ'אנס. במקום לקבל תמיכה תוספתית השנה, באופן פתאומי אנחנו לא מקבלים תקציבי מחקר, תקציבי התוכנית האסטרטגית, תקציבי תמיכה שהיינו צריכים לקבל, שום תקציב. אנחנו חיים שישה חודשים ב-150,000 שקלים. איך אפשר לנהל מו"פ ב-150,000?
<< דובר >> סמיר בן סעיד (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אז אתם לא מקבלים משכורות? כלום?
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
החוקרים אצלנו לא קיבלו משכורות חודשיים. שני חוקרים כבר הגישו התפטרות. אני חושש שאם אני אחזור בלי פתרון היום, כולם יגישו לי התפטרות. איך זה יתכן? יש להם משפחות, יש להם ילדים, איך זה אפשרי? איך מוסד שבעיניי הוא ממשלתי, מוסד שמשרד המדע הקים, שנים ארוכות השקיע בו, אנחנו השקענו בו, הוא ילד שגדל, הפך להיות מרכז גדול ואנחנו בבת אחת, באופן פתאומי, בלי אזהרה מוקדמת, שאולי הייתה מאפשרת להתכונן קצת, אומרים לו "אין"? איך זה אפשרי?
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> דינה גלעד: << אורח >>
דינה גלעד, מנהלת מכון שמיר למחקר שנמצא בקצרין, בגולן. ריכזנו לכם בדף שהונח על שולחנכם כדי שתבינו איזו משמעות אדירה יש למדינה, איזה נכס יש לה שנמצאים מנועי צמיחה לאומיים בפריפריה של מדינת ישראל, שמעסיקה יותר מ-600 משרות איכותיות באופן ישיר עם תקציב של 140 מיליון ומעלה בשנה. זה אומר שעל כל שקל שהמדינה שמה, מכוני מחקר מגייסים עוד לפחות 3 שקלים נוספים מתעשיות, מחברות. יש לנו השפעה של למעלה מ-30,000 אנשים שעוברים דרכנו בכנסים, בימי עיון, בפעילויות חינוכיות.
אתם יכולים לראות את ההישגים הנוספים שלנו. בשנה אנחנו מקימים בממוצע לפחות 7 חברות סטארט-אפ, למעלה מ-370 פרויקטים עם תעשיות, בכל אחד בפריפריות שלו; למעלה מ-60 מיליון מענקי מחקר תחרותיים שמגיעים לכל מכוני המחקר ומבצעים מחקר יישומי באזורים שאנחנו נמצאים בהם. יותר מ-30 מיליון שקלים לתעשייה, עבודות עם תעשייה מקומית. אנחנו בגולן, בראשית עם היקב, עם צמח, כל אחד עם פרויקטים שלו. אנחנו תומכים בתעשייה המקומית, מפתחים פרויקטים חדשים.
יש לנו הישגים משמעותיים ב-2025. אתם יכולים לראות, מנינו ממש מעט. גייסנו למעלה מ-170 מיליון לפרויקטים, הקמת מאגד לאומי בתחום האגריטק, הקמת מרכז חקלאות מדברית, הקמת מרכז לאומי לפטריות. המדינה וגופים נוספים, פילנתרופים, רשות החדשנות ועוד, רואים את האיכות המדעית של החוקרים שלנו ורוצים להשקיע בהם. רואים את זה בתוצאות, לא רק בדיבורים, רואים את הצמיחה.
אנחנו, במכון שמיר, צמחנו ב-30%, עם כל האתגרים. בצד השני אתם יכולים לראות עוד מרכזים קיימים ייחודיים, מרכז לחקר האור, מרכז לביולוגיה מרחבית, מרכז צמחי מרפא, יש פה ממש תחומי התמחות ייחודיים שכל אחד באזוריו מפתח ומייצר לו התמחות. מגיעים אלינו חוקרים, תעשיינים ויזמים בדיוק להתמחויות האלה. אתם יכולים לראות את שיתופי הפעולה, מנינו ממש מקצתם, באמת עשרות גופי מימון ושיתופי פעולה שאנחנו מייצרים.
אבל, עם קיצוץ כזה, של 20% בתקציב, ועם פגיעה כזו, שאין אפשרות לשלם משכורות – תבינו, חוקרים איכותיים מגיעים אלינו מיפן, מארצות הברית, מכל הארץ והעולם, עוברים לגולן ואין לי משכורת לשלם להם. אין לנו תקציב. 20% זו פגיעה תזרימית אבל גם מעבר. אנחנו מביאים הון אנושי, איך נוכל להתחייב לחוקרים שלנו שנעסיק אותם עוד שנה? הם ילכו למקומות אחרים. אנחנו באמת זקוקים לעזרתכם.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה. אחמד שייח מוחמד, מנכ"ל מו"פ אגודת הגליל, בבקשה.
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
תודה, דינה. תודה לכולם, תודה, ד"ר יאסר.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
אני מבקש שתשים את האצבע על הפצע שלך. אני רוצה לשמוע את הכאב. אנחנו מכירים ויודעים את התרומה והעבודה המעולה שנעשית בתוך המו"פים, בואו נדבר ממש על הכאב.
<< דובר_המשך >> אחמד שייח מוחמד: << דובר_המשך >>
עד עכשיו הצלחנו איכשהו לשלם משכורות, בסוף החודש אנחנו נוציא אנשים לחל"ת. זה מה שאנחנו הולכים לעשות, אין לנו אפשרות לשלם. מס הכנסה, ביטוח לאומי, קרנות פנסיה, דורשים את התשלומים ואין לנו איך לשלם. לא רציתי לדבר על זה במפורט ולהיכנס לתוך העניינים האלה, רצינו להציג את העשייה שלנו, כמה היא תורמת לכלכלת ישראל ומה המשמעות של כל הדברים שנעשו, דברים יפים. אנחנו מדברים על מחזור שנתי, 140 מיליון שקל בשנה. זו חברה, תעשייה, משהו גדול מאוד, שמעסיק 600 עובדים, זה מאוד משמעותי. אז יש לנו משרות, יש לנו תקציב משמעותי, השפעה חברתית על יותר מ-30,000 אנשים בשנה, מה שדינה הציגה זה מאוד מרשים.
אני מבקש קודם לשחרר לנו את הכספים כרגע. קיבלנו הקפאה מתחילת החודש. קיבלנו 25% מהתקציב המאושר של שנה שעברה, אנחנו באמצע השנה – אם אנחנו מחשבים את זה, הוצאנו מהכיס שלנו יותר מכמה מיליונים על תוכנית אסטרטגית, מה שחאלד הזכיר, הוצאנו יותר מ-1.2 מיליון שקל והוצאנו את כל המזומנים שהיה באפשרותנו להוציא. אין לנו אפשרות להמשיך. בבקשה, תיקחו את זה בחשבון, תשחררו לנו את הכסף.
אני לא יודע איפה הבעיה, האם יש מזומן בתוך המשרד, האם אין מזומן בתוך המשרד, איפה הבעיה? למה לא משלמים לנו התחייבויות שכבר יש לנו אישורים עליהן אך הכסף לא מועבר? בנוסף לזה יש קיצוץ של 20% בתקציב שלנו. זה כואב לנו. זה אומר שאם אנחנו מעסיקים 12 חוקרים, בסופו של דבר נצטרך להוציא שני חוקרים לחל"ת או לפטר. אם כל מו"פ יפעל כך, בסופו של דבר יהיו לנו בין 20 ל-30 חוקרים שנוציא לאבטלה. תודה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה. בבקשה, מיג"ל.
<< אורח >> אורי בן-הרצל: << אורח >>
שלום, אורי בן-הרצל, מנכ"ל מיג"ל. אני חושב שיש פה דיון שהוא גם טכני אבל גם מהותי. במהות, אני חושב שהמדינה קודם כל צריכה להחליט האם היא בפריפריה או לא. בשלוש השנים האחרונות, בגליל המזרחי, בגליל העליון, בגולן, בעוטף עזה, אנחנו חווים משברים כל יום, החל ממשברים קיצוניים בביטחון, דרך משברי חוסן בקהילה. אני חושב שאולי אחת ההצלחות הכי גדולות שלי במיג"ל הייתה לתת לעובדים איזשהו ביטחון בתעסוקה שלהם, לא בגלל שאנחנו מרחמים על אנשים באזור ואנחנו רוצים לשלם להם כסף כדי שיישארו, אלא בגלל שהם עושים עבודה שהיא באמת עבודה מאוד מאוד משמעותית בהיבט של ההתיישבות, בהיבט של חיזוק החוסן האזורי.
מיג"ל לפני המלחמה באמת הייתה מגדלור – עדיין, דרך אגב, עוד מעט אני אדבר על זה – ב-5 שנים הקמנו יותר מ-15 חברות, עשינו שיתופי פעולה עם עשרות רבות של חברות ותעשייה וידענו להגיע למצב שאנחנו מכניסים רק משיתופי פעולה עם תעשייה 15 מיליון בשנה. בנוסף, כמובן שהאימפקט האזורי מבחינת העלאת פריון העבודה, מבחינת יצירת משרות ברמה גבוהה, בשכר גבוה, הוא מאוד מאוד משמעותי. רק לא מזמן עשינו איזשהו ניתוח בכישורים בלינקדין וראינו כמה עובדים שעברו בתחנה הזאת שקוראים לה מיג"ל, עבדו שם בתור טכנאים, אחרי תואר ראשון, אחרי תואר שני, אחרי דוקטורט, והתפתחו קדימה לתעשייה באזור. זה מדהים לראות כמה מהם נשארו בצפון והמשיכו לחזק את האזור.
לצערי, בתקופה הזאת אנחנו גם חווינו הרבה מאוד משברים בהקשר של היכולת שלנו להשאיר את העובדים האיכותיים בצפון, להביא חברות תעשייה – אנחנו כבר לא מדברים על להחזיר חברות, להחזיר חברות זה לא עניין שהוא בכלל בז'רגון כבר, אנחנו מדברים על להקים חברות מחדש ובעצם לעשות את מה שאנחנו יודעים.
אני, באופן אישי, מנסה להיות בכל מקום שבו אני יכול לתרום בצפון, אם זה במילואים, אם זה בקהילה, אם זה במיג"ל, בפיתוח כלכלי, ואני יכול להגיד – אני סגן אלוף במילואים, בשנתיים-שלוש האחרונות הייתי יותר משנה וחצי רצוף – אני חושב שהמשבר הכי גדול הוא לא המשבר הביטחוני, הוא המשבר בחוסן הקהילתי, החוסן החברתי של הצפון. שם האתגר שלנו. גם עכשיו, במלחמה האחרונה, שאגת הארי, שילמנו משכורות לעובדים כשידענו שהם בבית או שהם לא מסוגלים לצאת למעבדות, לשדות או לא משנה לאן. נתנו להם שכר למרות שידענו שלא יהיו לנו תפוקות להזדכות עליהן. עשינו את זה כי אנחנו רוצים להבטיח להם לפחות את זה.
הסיפור הנוכחי הזה של עיכוב בתקציב למו"פים הוא בעיניי הזוי, אני באמת לא מצליח להבין אותו. אני מבין שיש עניינים טכניים אבל תפתרו את זה. באמת תפתרו את זה. קשה לי לתאר – תבואו לביקור בצפון, נעשה לכם סיבוב, תדברו עם אנשים. בואו נתקדם הלאה. האתגרים שלנו הם כל כך מהותיים ולהתעכב על כזה דבר זה באמת חבל על הזמן.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה, אורי. בבקשה.
<< אורח >> אלון גליק: << אורח >>
אלון גליק, מו"פ עוטף עזה. אני יכול רק להוסיף מהרגש כי הדברים נאמרו פה בצורה מאוד ברורה. ספציפית המו"פ שלנו ב-7 באוקטובר למעשה כמעט נסגר, הפסיק את הפעילות לאפס, גם חטף פגיעה ישירה. בשלוש שנים נעשים מאמצי שיקום אדירים ואנחנו עושים פעילות אקטיבית כדי להיות חלק משיקום העוטף ולהפוך להיות גורם חשוב במרחב, עקב פניות שקיבלנו מחקלאים ומגופים באזור. יש קונסטרוקציה שהולכת ונבנית בעוטף ואנחנו חלק חשוב ממנה, חלק חשוב מלהיות בתוך התהליך הזה זה שלעובדים שלנו יהיה אמון בנו.
בשנים האלה, בזכות התנהלות כספית נכונה ובזכות תמיכה מאוד גדולה מהמשרד, גם הצלחנו להגדיל את כוח האדם שלנו, הוספנו פעילויות. לקחנו פעילויות שמשרד החקלאות ויתר עליהן אלינו, רק בגלל שזה חשוב לאזור, שזה חיוני, שזה חלק מהצמיחה, כי זה נותן פתרונות אמיתיים לצרכים אמיתיים בשטח. אני מצטרף לכל מה שאמרו קודמיי.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
שאלה שמופנית למו"פים שבצפון ובעוטף עזה: בתוכנית של תנופה ותקומה היה הרבה כסף, הרבה תקציבים וחלקם גם למינוף כלכלי, האם לא שוריין שם כסף או הועבר כסף מהמיליארדים למו"פים?
<< אורח >> אורי בן-הרצל: << אורח >>
רק לסבר את האוזן, אנחנו עדיין מחכים לתקציבים של מס רכוש מחרבות ברזל. היה כן תקציב, אני חייב להגיד, משרד המדע עזר לנו לשקם פגיעות תוך כדי המלחמה, זו הייתה עבודה יפה בין אגף תקציבים ומשרד המדע לתקציב חירום שהגיע לפני שנה, אבל זה לא יכול להיות רק על זה.
<< אורח >> דינה גלעד: << אורח >>
אני גם אגיד, קודם כל, תודה רבה למשרד המדע והעבודה המדהימה שנעשתה על ידי עומר ומשרד האוצר, אבל התקציב שמגיע למכון שמיר הוא יהיה תקציב לקליטת חוקרים חדשים שיעברו לגולן, אין לי איך לשלם לחוקרים הקיימים שהגיעו כבר אלינו וחיים בגולן.
<< אורח >> אלון גליק: << אורח >>
אני במצב דומה גם כן. אגב, כשמנהלת תקומה מוציאה מכרז אנחנו יכולים לגשת למכרז, אנחנו מדברים על תהליכים שבעוד שנתיים יבשילו, שנה וחצי במקרה הטוב, אם הכוכבים יסתדרו. גם אנחנו השתמשנו בתקציב האסטרטגי שהובטח לנו בשביל להצמיח את המו"פ, בשביל להביא אנשים נוספים למו"פ, בשביל להוסיף פעילויות. אנחנו בונים על הדבר הזה. התחלנו כבר לעשות את הפעילות וגם המחזור שלנו הולך וגדל, גם בזכות הכנסות שאנחנו מייצרים עם המקפצה הזאת.
מדובר במכת מוות, גם העצירה התזרימית וגם הקיצוץ התקציבי. אנחנו נפסיק לשלם משכורות ונשחרר אנשים. זו החלטה של המדינה בעצם. אנחנו עבדים שלכם כדי ליישם את האפשרות להצמיח את הפריפריה – בכל הפריפריה, בוודאי בעוטף, בוודאי בצפון – אם תחליטו שאתם לא רוצים לתמוך, בסדר, נעבור למרכז ונשחרר את האנשים, אין לנו פתרונות.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> אורית הרשטיג-כהן: << אורח >>
אורית הרשטיג-כהן, מנכ"לית מו"פ מדבר וים המלח. קודם אני רוצה להגיד המון תודה על הישיבה הזאת הדחופה מאוד והחמורה. אני אגיד אפילו יותר מזה, יש פה שלושה ראשי רשויות שכיבדו אותנו בנוכחותם ובאמת מתוך ההבנה כמה המצב הזה הוא חמור ואקוטי לתושבים שלנו בפריפריה. המדבר, או החלק הדרומי של מדינת ישראל, המועצות שלנו, היכן שהמו"פ שלנו פועל, מהווה כשליש ממדינת ישראל, אנחנו מעט מאוד תושבים, קשה מאוד להביא אוכלוסייה איכותית כמנוע צמיחה לאזורים שלנו שגם יישארו. היציבות התעסוקתית היא מאוד מאוד משמעותית.
שנה שעברה כבר היה לנו קיצוץ משמעותי והשנה קיצוץ נוסף. ואני אפילו לא מדברת על הקיצוץ, אני מדברת על התזרים קודם כול, שכרגע הכספים מוקפאים על ידי משרד האוצר. אין לנו איך לשלם משכורות לאנשים והחל מעוד חודש אני צריכה לשלוח אנשים הביתה. זה כבר אפילו לא להגיד לחל"ת, כי כבר אנחנו כל כך מצומצמים בכל אחת מהשלוחות.
אנחנו בארבעה מוקדים: במצפה רמון, בערבה באילות ובערבה תיכונה, בים המלח, במגילות ובתמר, חמש רשויות מקומיות, הנזק שזה עושה הוא לטווח ארוך, זה אפילו לא ברמה המידית, כי התקציב, עם החוסן והפעילות שבאמת הצלחנו לגייס בשנה האחרונה בעבודה מאוד מאוד קשה, זה הכסף לפעילות, אבל את הלחם והמים, המשכורות לחוקרים שלנו, אין לנו מאיפה לשלם, זה הכספים מהתמיכה. אי אפשר לעשות גם הקפאה וגם קיצוץ, כבר אין מאיפה. אני מבינה את כל המצוקות שיש במדינת ישראל, אני באמת מבינה ואנחנו תומכים בכל החלטות הממשלה שגם יש לכל אחד מהאזורים, אבל אנחנו כרגע ניזוקים ואנחנו חלק משמעותי. צריך את המו"פ, המו"פ זה תעסוקה איכותית.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה. אני גם רוצה להודות לראשי המועצות שטרחו והגיעו לדיון הזה כי זה חשוב להם, זה לא מובן מאליו. ראש מועצת מצפה רמון, בבקשה.
<< אורח >> אליה וינטר: << אורח >>
שלום, תודה רבה על ההזדמנות להעלות את הנושא בוועדה. אני חייב להגיד שיש לנו שיתוף פעולה מצוין עם משרד המדע, אני אומר על מצפה רמון. אנחנו הגדרנו את מצפה רמון כעיר החלל של ישראל, יש לנו תמיכות מאוד מאוד גדולות של משרד המדע. האב שלנו (Hub), שנבנה ולא ידענו איך אנחנו נמלא אותו, היום מלא ואנחנו כבר בתהליך בנייה של האב חדש, ופה נכנס גם המו"פ. הולכים להיות שם עכשיו אזורי מחקר, מעבדות. התחלנו בגיוס של 50 מיליון כדי לבנות את המבנה הזה ואנחנו מסתכלים רחוק. אנחנו מצליחים בעזרת המו"פ להביא עוד תעסוקה איכותית ומתגמלת למצפה רמון. דברים שהיו בגדר איזשהו חלום הופכים למציאות.
בצד אחד אנחנו עוסקים בחזון מאוד גדול, אנחנו יודעים אסטרטגית להחליט לאן אנחנו רוצים להגיע, יש לנו שותפים נהדרים, אבל מצד שני, מגיעה מנהלת המו"פ ואומרת לי: זה נגמר, האירוע נגמר, תם הטקס. וכשאני מדבר גם עם המנכ"ל וגם עם השרה, אומרים לי: זה לא שאנחנו לא תומכים, אנחנו מאמינים מאוד גדולים בדבר הזה, אבל יש לנו בעיה, האוצר חוסם אותנו. נקודת המוצא שלי היא שאנשים הם אנשים טובים, בסוף אין אנשים רעים בעולם הציבורי, לכן אני אומר: בואו, חבר'ה, שבו משרד האוצר, משרד המדע, סגרו את האירוע הזה, שחררו. זה לא לעניין שכל הגוורדיה הזאת מגיעה לפה והם אומרים: תשמעו, אין לנו כסף לשלם מסכורות. זה לא דבר שיעלה על הדעת. אין חיה כזאת.
כולנו אנשים מבוגרים, אנשים עם אחריות, לא סתם אנשים יושבים איפה שהם נמצאים. אגב, אני גם חייב להגיד, כל אחד שנמצא באיזושהי עמדת פקידות, כנראה שבשוק הפרטי היה לו משכורת יותר טובה, בסוף גם אנשים אידיאליסטים מגיעים למשרדי הממשלה. לכן אני מבקש שתשבו יחד, משרד המדע ומשרד האוצר, תפתרו את כל הבעיות, שחררו את החברה האלה, תנו לכל אחד לעשות את העבודה שלו, לחוקרים לחקור, לייצר לנו עוד מקומות תעסוקה, להביא הייטק לפריפריה.
זה דברים שהיו בבחינת חזון שאפילו פחדנו לחלום אותו. מי חשב שמצפה רמון תהיה עיר החלל של ישראל? הינה, 100 מיליון שקלים אנחנו מקבלים השקעות, קרנות VC שמגיעות, פילנתרופיה מארצות הברית שאנחנו מצליחים להביא, בונים עוד ועוד. אנשים מאמינים בדבר הזה. אנחנו מייצרים תעסוקה איכותית, אנחנו הגאווה של מדינת ישראל. לא יכול להיות שאנחנו ניפול בקשקוש הזה. לכן, אני מבקש שוב, משרד האוצר, אגף תקציבים, משרד המדע, שבו ביחד, תגיעו להבנות, כולכם אנשים גם עם ראש על הכתפיים, גם עם רצון לעשות טוב במדינת ישראל, בואו תפתרו את האירוע הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה. ראש מועצה אזורית תמר, בבקשה.
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
כבוד היושב-ראש, חבר כנסת, מכובדיי כולם, אני לא אחזור, אני מאוד מסכים ומחזק את מה שידידי ממצפה רמון אמר. כל מי שבא מהעולם הפרטי ומהמגזר הפרטי יודע שהעסקים נופלים רק על תזרים מזומנים. רק על תזרים מזומנים. אני לא נכנס לדיונים, כן קיצוץ כזה, קיצוץ אחר, כולנו חיים במדינה הזאת, יודעים מה המצב, אבל זה שהתמיכות השוטפות לא מגיעות זה מכת מוות. אני חושב שזה צריך להיפתר היום בבוקר כי זה תמיכות שוטפות שאין עליהן ויכוח. אני לא יודע מה האירוע שסגר פה את הסכר אבל תזרים מזומנים הורג כל עסק, לא משנה כמה חזק הוא. לכן אני מבקש שהתמיכות יגיעו מחר בבוקר חזרה, שיוכלו לשלם משכורות. אחר כך יהיה זמן להתווכח על כל שאר הדברים. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה. ראש מועצת מגילות, בבקשה.
<< אורח >> אריה כהן: << אורח >>
תודה רבה על הדיון הזה וגם אני לא אחזור על כל הדברים. החשיבות מאוד מאוד ברורה. המו"פ הוא קודם כל עוגן של שיתוף פעולה בין כל המועצות, בטח אצלנו, שזה שטח עצום, מצפון ים המלח עד אילת, עד מצפה רמון.
<< אורח >> אליה וינטר: << אורח >>
יותר מחצי ממדינת ישראל.
<< אורח >> אריה כהן: << אורח >>
כן. לא סתם באנו היום, כי אנחנו גם רואים בזה חשיבות מאוד מאוד גדולה. הגענו שלושה ראשי רשויות מהאזור הגדול הזה. אנחנו רוצים להיות שותפים שלכם, אנחנו רוצים להבין רגע איפה החסמים, איפה הבעיות, לנסות לפרק אותם. אנחנו, כראשי רשויות, חלק מהפתרון, אנחנו לא חלק מהבעיה. אנחנו בסוף-בסוף לא יכולים בלי שיתוף הפעולה של המדינה. בסוף זה ה-seed money, זה מה שמשמן את הגלגלים, ויש גלגלים גדולים, כמו שאמרו פה. אנחנו צריכים את כל שיתוף הפעולה הזה ואנחנו מוכנים להיות שותפים שלכם בכל רגע.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה רבה. מנכ"ל משרד המדע, עומר שכטר, בבקשה.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אדוני היושב-ראש, קודם כל להגיד לך תודה על כל המאמץ שאתה עושה בשביל המשרד, אנחנו בשיחות שוטפות גם על האתגרים, גם על הסיוע שלך, גם על מה שהיה אתמול, אז באמת תודה והערכה, גם מהשרה, גם ממני וגם מעובדות ועובדי המשרד.
לעניין שהתכנסנו, אני הולך להפתיע אותך – אני מסכים עם כל מילה שנאמרה כאן מכל החברים, כולל ראשי המועצות. אני לא חושב שיש מישהו בחדר שלא מסכים לגבי החשיבות של המו"פים, בטח לא משרד המדע שתומך עשרות שנים במו"פים ובכל מאמץ, בכל נקודה אפשרית, גם ידע לסייע, ואם אפשר להעצים. גם בתקופות מאתגרות ובתקופות של קיצוצים ידענו לעשות תמיד את הטוב ביותר בשביל לסייע. אין כאן מחלוקת מאף אחד בחדר הזה, זה בטוח.
אני אגיד מה כן. המו"פים לא צריכים להיות בני ערובה של הדיון שלי עם האוצר או עם חשב כללי או עם חסימות של המשרד. המו"פים צריכים לקבל את הכסף שמגיע להם עכשיו. הם לא צריכים להיות חלק מהדיון. אם יש התחייבויות קודמות של המשרד שצריך לשלם אותן או לא, זה לא עניינם. שום חוקר לא צריך להיות מפוטר, אחד, בגלל שיש דיון בחודשיים האחרונים בין משרד המדע לבין חשב כללי או לבין אגף תקציבים על אתגרים שנוצרו במשרד. יש מלחמה, יש קיצוצים רוחביים שמושתים על המשרד כל כמה חודשים, המו"פים לא צריכים להיות חלק מהדבר הזה. הם צריכים לקבל את התמיכה שמגיעה להם והם גם לא צריכים להיות מקוצצים.
אפשר לבוא ולהגיד ישר: המשרד צריך לטפל או לא לטפל – המשרד מקוצץ בכמעט 20% בשנה וחצי. אני מבקש, ואני אפילו דורש, מהנציגים שאמורים לטפל בדבר הזה לבוא ולסייע למשרד בשביל לשחרר את המו"פים, הם לא צד בדיון שיש לי בחודשים האחרונים עם אגף תקציבים או עם החשב הכללי. כולם רוצים לעמוד בכללים וזה מאוד נחמד אבל יש מו"פים שצריך לשלם להם והמו"פים האלה צריכים לשלם לחוקרים. מתקשרים אליי בערב חג הקורבן ואומרים לי שחוקרים הולכים הביתה. על מה הם הולכים הביתה? על מה, על ויכוח שיש לי עם האוצר? על מה?
אני דורש, אני אומר לכם, תפתרו את הדבר הזה. זה לא עניין שלהם. הם לא צד בעניין הזה בכלל. תמצאו פתרון. בואו נשב אנחנו, נמצא פתרון עכשיו, תשחררו לי את ועדת התמיכה של המשרד בשביל להגיע לפתרון. הם לא צריכים להיות חלק מזה. למה אנחנו צריכים לשמוע שחוקרים בכלל מפוטרים בגלל שיש לנו איזה ויכוח על התחייבויות קודמות? זו אחריות שלנו, גם כמשרד ממשלתי, גם שלכם כמשרד האוצר וכחשב כללי בכלל, כאגף תקציב, כולם. צריכים לשבת ולגמור את זה ולתת להם את מה שמגיע להם. נפתור אחרי זה את הבעיות שיש לנו, ולא חסרות.
יש מלחמה, כולם מבינים, הם אמרו בעצמם "כולנו מבינים את אתגרי השעה", מוכנים גם להתכנס, והם עושים, תאמינו לי, את המאמץ הכי גדול. הם יודעים לבוא ולשפר איפה שצריך, אנחנו יודעים ברמה האקדמית – מירי, המדענית הראשית ישבה שבוע שעבר עם המנהלים המדעיים – כולנו דורשים יותר מצוינות, גם הם דורשים מעצמם, אבל זה לא העניין, את מה שמגיע להם הם צריכים לקבל. החסימה הזאת של המשרד היא בלתי אפשרית, אנחנו לא יכולים לעבוד בצורה הזאת, בטח במקרה שלהם, שהם לא צריכים להיות חלק מזה. בדיוק מה שראשי המועצות אמרו, זה לא עניינם בכלל. מה זה מעניין אותם הוויכוח שלנו בינינו על תקציב המשרד, אם הוא חסום או לא?
אני מבקש פה, אדוני יושב-הראש, להגיע לפתרון מהיר, הם לא צריכים להיפגע מהדיון שלנו על תקציב המשרד. אפשר גם עליו לדון בוועדת מדע אבל אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו מכבדים את כולם ואנחנו רוצים לשבת ולפתור את זה בצורה עניינית ומכובדת, אבל בטח שהעניין שלהם לא צריך להיות חלק מזה. אני מבקש להגיע לפתרון ומבקש את עזרתך גם בדבר הזה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
תודה, עומר. אכן הוויכוחים בין המשרדים לא צריכים להיות חלק וסיבה לאי העברת התמיכות המידיות למו"פים. צח בסול, אגף תקציבים, משרד האוצר.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
תודה. צח בסול, אגף תקציבים, משרד האוצר. אני רפרנט מו"פ והשכלה גבוהה ובין השאר נמצא בקשר עם עומר, עם כל המשרד ואפילו עם חלק מהמו"פים.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
ואתה איש של בשורות.
<< דובר_המשך >> צח בסול: << דובר_המשך >>
האמת שזה מאוד מאוד קצר במובן הזה. אנחנו, כאגף תקציבים, יודעים להתייחס לפן התקציבי, משרד המדע תוקצב במסגרת תקציב המדינה בתוכנית 19.40.01, שהיא התוכנית התקציבית של המשרד, בתקציב שמספיק לו על מנת להתנהל בצרכים הנוכחיים שלו ובמסגרת הדבר הזה תוקצבה גם התמיכה במו"פים. כרגע, נתוני הביצוע של המזומן בתוכנית הם נתונים סבירים, כמו שכל משרד מתנהל לאורך השנה, ולמעשה גם אנחנו במובן מסוים הופתענו כששמענו שהתמיכה לא מתנהלת. בהקשר של הדיון הזה, היה לנו חשוב לבוא ולומר שלמשרד יש את התקציב הפנוי בתוכנית של משרד המדע על מנת לבצע את התמיכה במו"פים ואנחנו סבורים שאין סיבה להחזיק את ועדת התמיכה עצמה. זו ההתייחסות שלנו כאגף תקציבים.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אילנית ורנר, חשבת משרד המדע, נציגת חשכ"ל. זה לא נכון שהמשרד מתוקצב ברמת המזומן בצורה מספקת. אם מסתכלים בתוכנית משרד המדע, כרגע, ההתחייבויות שקיימות לי במערכת, ההתחייבויות שלי כלפי חוץ, הן גבוהות ב-200 מיליון ש"ח מתקציב המזומן שקיים לי בתוכנית. חוק התקציב הוא חוק. אני אמורה לעמוד בתוכנית, במזומן בתוכנית, ובמזומן בתוכנית אין מספיק כסף. יש פה את הנתונים, אין מספיק כסף לשלם את ההתחייבויות הקיימות במערכת, וזה התחייבויות לאוניברסיטאות, לרשויות, למו"פים ולעוד הרבה גופים אחרים. זאת אומרת שבשורה התחתונה אין לי כסף לשלם, אז ודאי שאני לא יכולה להתחייב על עוד כסף, על עוד גופים.
ההתחייבות שמדברים עליה, העתידית, שהיא נעצרה וועדת התמיכות לא מתכנסת, היא כי אין לי. אני לא יכולה, ברגע שאני רואה שהמצב התקציבי שלי הוא שאין לי כסף, לשלם את ההתחייבויות שאני חתומה עליהן על פי חוק, אני והמשרד, אם אין לי כסף לממן אותן אני לא יכולה להוציא התחייבויות חדשות.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
היושב-ראש, למה זה צריך לעניין אותם? למה הוויכוח, בדיוק כמו ששמעת עכשיו, ואני שומע כבר שלושה חודשים - - -
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
זה לא ויכוח, זה חוק.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
החוק אומר שכל עוד יש מזומן בתוכנית אפשר לבצע וזו עמדתנו.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אי אפשר לבצע התחייבויות חדשות והם מדברים על ההתחייבויות החדשות.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
זה המזומן שנמצא בתוכנית ואין שום מניעה לבצע אותו.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
זה לא הגיוני בשום מצב, זה לא תשובות שאני אמור לקבל עכשיו.
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
השוטף של המו"פים, זו התחייבות חדשה? אני רוצה להבין כי גם אני מנהל תקציב שוטף ומנהל תקציב לפרויקטים. תקציב שוטף הוא תקציב שנתי, לא צריך לאשר אותו כל פעם מחדש, זה התחייבות שנתית מינואר עד דצמבר. האם השוטף של המו"פים הוא לא תקציב מאושר שנתי?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
לא, השוטף של המו"פים הוא תמיכה שנתית. זאת אומרת שכל תחילת שנה או סוף שנה קודמת יוצא קול קורא, המו"פים מגישים בקשות, ומאשרים, או לא מאשרים, או מאשרים היקף. זה לא תקציב שקבוע בחוק.
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
אבל ברגע שאישרת להם התמיכה, היא לא שנתית?
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
ברגע שקיימת מסגרת תקציב אז ניתן לחייב אותה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
חשבת משרד המדע, מה צריך לעשות בשביל לשחרר את הכסף הזה?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
לתקצב מזומן בתקציב המשרד בתוכנית.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
מי צריך לתקצב?
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
אגף תקציבים.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני עוד פעם אתייחס לזה, היות וסמכות התקצוב היא בידי אגף תקציבים. ככל שקצבי הביצוע של המזומן של המשרד יגיעו לאזורים שהם חורגים מהמהלך לאורך השנה, אנחנו נדע לבצע את ההתאמות האלה כפי שאנחנו עושים כל שנה עם המשרד, ולראיה, המשרד לא חרג בביצוע התקציב שלו בתוכניות באף אחת מהשנים האחרונות. כלומר, אנחנו בודקים שהתקצוב עצמו בשוטף הוא תקין. בכל מה שקשור להתנהלות השוטפת במהלך השנה, כל עוד יש תקציב פנוי בתוכנית אין שום מניעה לבצע אותו.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
ויש תקציב פנוי בתוכנית לפי מה שאתה אומר?
<< דובר_המשך >> צח בסול: << דובר_המשך >>
יש יותר מ-70 מיליון שקל פנוי בתוכנית.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
תקציב המזומן הקיים במערכת אמור לממן התחייבויות שכבר המשרד חתום עליהן וגם להתחייבויות האלה הוא לא מספיק. יש הנחיה מוועדת כספים שלא ניתן לשלם כספים ולחרוג בתוכנית ואחר כך להגיע ולתקצב.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אבל אין חריגה בתוכנית.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
יש לי בתוכנית 46 מיליון והתחייבויות של 259.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
איך נתת לזה לקרות? את אומרת שזה בלתי אפשרי?
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
סליחה, אני חייב לצאת לחמש דקות לוועדת הכספים. אני אתן לחברת הכנסת ד"ר מטי צרפתי לנהל את הדיון עד לחזרתי.
<< מנהל >> (היו"ר מטי צרפתי הרכבי, 13:16) << מנהל >>
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
זה אפשרי בגלל שיש תקנות הרשאה להתחייב. זה אומר שבשנה שעברה ולפני שנתיים היה לי תקציב להתחייב, לא תקציב מזומן, עכשיו צריך לספק את המזומן כדי לממן את ההתחייבויות, ולא סיפקו מספיק מזומן כדי לממן את ההתחייבויות. כל ההתחייבויות שיצאו יצאו על פי חוק, יצאו על פי התקציב שאושר לי בשנים קודמות.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אבל אם יש לך התחייבויות של 250, אז איפה הדלתא הזאת נמצאת כרגע? איפה היא חונה?
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
היא צריכה להיות מתוקצבת במזומן, זה תקציב הרשאה להתחייב משנים קודמות שצריכה להיות מתוקצבת השנה במזומן והיא לא תוקצבה באופן מספק.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
מדובר בתחזית.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אני חייבת לומר שהדיון הזה צריך להתקיים במשרדי הממשלה הרלוונטיים, באגף תקציבים, ביחד עם החשבת, יחד עם המנכ"ל, בצורה מסודרת ולפתור את הפלונטר הזה. האמת, אני לא מבינה כלום, באמת שאני לא מבינה כלום, כי אתם משתמשים במונחים שונים, את אומרת "לא יקום ולא יהיה", אתה אומר "קם והיה", ובפועל האנשים האלה מושפלים. זאת המילה – מושפלים.
כשהממשלה לא מבינה את חשיבות המו"פים האזוריים, כשהממשלה לא מבינה שהוויכוחים בין הדרגים המקצועיים גורמים לכך שלאנשים לא תהיה פרנסה, גורמים לכך שההפקרה של הצפון והדרום רק תתגבר, גורמים לכך שהאמון בין המועצות האזוריות, בין האזרחים, בין החוקרים לבין הממשלה, לבין השלטון, לבין ההנהגה מתרסק – גם כך אנחנו על כרעי תרנגולת ברמת האמון, ברמת החוזה של הממשלה מול האזרחים, בטח בפריפריה – ואתם משתמשים במונחים שונים, אתה אומר "יש", את אומרת "אין", והשרים ובעלי התפקידים לא מסוגלים להיכנס לחדר, לסגור את הדלת ולפתור את הבעיה הזאת.
אתם צריכים להבין שההיצמדות – אני לא יודעת אם זה בירוקרטיה, או כמו שאת אומרת, חוק, אבל העובדה שאתם לא עושים מספיק, כי אני שומעת כאן שיש ואת אומרת אין, לפתור את הפלונטר הזה ואתם לא עושים מספיק על הגב של האנשים שיושבים כאן היא חמורה מאין כמותה.
אני חייבת לפתוח סוגריים – ויש כאן חברים יקרים, ראשי רשויות שמכירים אותי לא מאתמול – אני הייתי ראש רשות מועצה אזורית, ביום הראשון שלי במועצה האזורית אספתי את כל מנהלי המחלקות, שזה איזשהו דימוי למשרדי הממשלה, ואמרתי להם: התפקיד שלנו זה להגיד כן, כמובן במסגרת החוק. התפקיד שלנו זה להגיד כן, כי הכי קל, הכי קל להגיד לא, הכי קל להיצמד לאיזושהי פרוצדורה. זה הכי קל. זה באמת פשוט, התפקיד שלכם זה למצוא את הדרך להגיד כן. והעובדה שאתם לא יושבים יחד באמת עד שיצא עשן לבן – אני מצרה עליה ואני כואבת אותה. הם שקטים מדי. הם שקטים מדי. קראתי את המכתב שלכם, בגלל זה אני כל כך נסערת, כי מחסלים פה את כל העוגנים של ההתיישבות בצפון ובדרום, את כל העוגנים הכלכליים, את האופק, את העתיד. המנכ"ל, בבקשה.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
בדיוק נכנס ראש המועצה המעולה של קצרין ולפני שהוא יתייחס אני אגיד משהו. אותו לא מעניין עכשיו הוויכוח המטופש הזה שיש פה, ועוד מעט תשמעו בסל מדע ובפעילויות אחרות שלנו את אותה חסימה. למה זה צריך לעניין את הרשויות המקומיות? למה זה צריך לעניין את המו"פים, הוויכוח המטופש הזה שיש פה עכשיו ומי צודק? זה לא מעניין מי צודק.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
מאחר שזה גן ילדים, אז תואיל השרה ויואיל שר האוצר ללכת לגננת, ראש הממשלה נתניהו, ולפתור את הסוגיה הזאת.
<< דובר_המשך >> עומר שכטר: << דובר_המשך >>
אני הייתי מצפה ממי שיושב כאן שזה אפילו לא יגיע לדרגים האלה ופשוט יפתרו את זה ולא יפטרו חוקר אחד. זה פשוט בושה שהם חלק מהעניין הזה.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אז אני אומרת לך, אם צריך גננת אז אפשר לפנות לראש הממשלה בתור הגננת.
<< דובר_המשך >> עומר שכטר: << דובר_המשך >>
אני מצפה באמת – ואני מסכים איתך בכל מילה – שעכשיו יוצא פתרון ויגידו פה שמטפלים בזה ושיש פתרון, שלא מורחים אותנו ובעוד חודשיים נשמע עוד פעם בעוד דיון שהמו"פים חשובים אבל אין להם פתרון ובינתיים פוטרו חצי מ-700 החוקרים שיש להם. למה? על מה? עכשיו למצוא פתרון. להגיד עכשיו מה קשה, יושבים ופותרים עכשיו את העניין ומשחררים מהוויכוחים של המשרד עם משרד האוצר. עכשיו נותנים את הפתרון החריג הזה למו"פים. למה אי אפשר להוציא את הבשורה הזאת עכשיו ולפתור את זה?
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
יש דברים במדינה מתוקנת שלא מהמרים עליהם. לא מהמרים על המחקר והמדע. הם בבת עינינו. אין לנו עתיד ולא תהיה לנו תקומה אם אנחנו נייבש את האקדמיה, את המדע, את המחקר. זה העתיד שלנו. אנחנו יכולים להתקפד ולהתבצר בבערות. המדע והמחקר זה העתיד, זה העתיד עבור הנכדים שלי, עבור הנינים שלי ועבור בני הנינים שלי.
<< אורח >> יהודה דואה: << אורח >>
גברתי יושבת-הראש, תודה רבה. יהודה דואה, ראש המועצה המקומית קצרין. אני לא שמח מאוד להיות פה, אבל אין ברירה אז אנחנו פה. אני מסתכל על כל היושבים בחדר ואני אומר לך שיש פה תחושת ניתוק גדולה. איך ייתכן שקצרין נמצאת חלק מפורום קו העימות, 3 שנים נאבקת תחת מאות רקטות מלבנון, מאיראן, מסוריה, מאיפה לא, נלחמים בשיניים להגדיל תושבים, בונים 2,500 יחידות דיור, עובדים כל כך קשה לפתוח ולפתח עוד מנועי צמיחה, ובסוף צריכה להתקשר אליי מנכ"לית מכון שמיר, שעושה עבודה מעולה, שקולטת משרות חדשות, מפתחת את החינוך, מפתחת את הכלכלה אצלנו, ואומרת לי: יהודה, מחר בבוקר אני צריכה לפטר חמישה חוקרים? על מה ולמה? מישהו רוצה להסביר לי על מה ולמה?
אנחנו הולכים להקים בקצרין מכון פטריות, את מכון הפטריות הלאומי שלנו, איך ייתכן שהמנכ"לית צריכה להתקשר אליי ולהגיד לי: מכון הפטריות הלאומי הבא של מדינת ישראל נמצא בסכנת סגירה עוד לפני שהוא קם? תגידו, על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? מישהו מכם היה אצלנו פעם? מישהו חווה את מה שאנחנו חווים? אתם מדברים איתי על גננת, על מורה, על ראש ממשלה, מדברים פה על סכומים שלא נעים לדבר עליהם בכלל, אבל פה זה לא החמאה, זה גם לא הלחם, זה החיטה עוד לפני שקוצרים אותה. לאן אתם רוצים לקחת אותנו? לאן אתם רוצים כבר להגיע איתנו? אני באמת שואל, לאן המצב הזה כבר יכול ללכת?
בכל צומת אנחנו פוגשים את זה, אבל אנחנו מדברים פה על הדבר הכי בסיסי, הדבר הכי בסיסי שנותן לאנשים תקווה לקום בבוקר, נותן לסטודנטים אפשרות להתפתח למחקר לתואר שני, נותן לילדים שלנו לחוות בחווה החקלאית איך עושים אגרוטק, איך נפתחים לעולמות חדשים, איך חוקרים, איך עובדת הפוטוסינתזה של הצמח, על דברים בסיסיים. אתם נוגעים בכאב הבטן הכי גדול של התושבים, של האזרחים, של הילדים, של העובדים שעושים עבודת קודש. אצלנו, בקצרין, בירת הגולן, מייצרים פתרונות ברמה בין-לאומית, לאן ניקח את כל זה? אחורה? על מה? על ויכוחים של שני אנשים עם אגו שלא יודעים לדבר? אז תגלו אחריות בוגרת. לא סתם אומרים הרבה פעמים שהפקידות היא זאת שיודעת להביא לפעמים את הפתרונות היכן שלמעלה אין אותם. בבקשה, שמישהו יגלה אחריות.
אפשר לבוא מחר בבוקר ולהגיד לנו: חבר'ה, אין יותר מכון שמיר, בסדר? שמדינת ישראל תתכבד ותגיד את זה. אבל תעשו את זה כבר גורף. או שאתם באמת רוצים לתת תקווה, לנו, לצפון, לגליל, לגולן, כי התקוות שלנו לאט-לאט הולכות ומצטמצמות מפעם לפעם. זה ממשיך עוד ועוד ועוד. אז בדברים שתלויים בכם, היכן שאנחנו יכולים למצוא את הפתרונות, אנחנו מבקשים לשחרר את זה. ולא עוד חודש, עוד שבוע, כי עוד חודש, עוד שבוע אני, כיושב-ראש הדירקטוריון שם, צריך להוציא מכתבי פיטורים. למי אני אשלח אותם? אליכם?
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
תודה. צח ואילנית, זה אותו משרד ממשלתי, זה משרד האוצר. אתם זכיתם, שפר מזלכם, רכשתם השכלה, יש לכם עבודה טובה, יש לכם משכורת טובה, אתם מתפרנסים בכבוד, שפר מזלכם במדינת ישראל. העובדה שיכולתם ללכת ללמוד באוניברסיטה, לרכוש השכלה, לפרנס את בני משפחותיכם, לכך שיהיה לכם אופק, עתיד ועצמאות בזכות עצמכם, אתם שומרים על כבודכם. מה שקורה כאן לא יעלה על הדעת, כי חובה של המדינה לתת את אותו אופק לפריפריה, כי בלי פריפריה, בלי פריפריה חזקה ובלי מחקר חזק בפריפריה, אין לנו זכות קיום.
אז לכם היה מזל. דרך אגב, אני אולי נולדתי עם כפית פחות מוזהבת, אבל נאבקתי, נאבקתי גם כפריפריה לרכוש השכלה, וההשכלה, המדע והמחקר שאני עסקתי בו הוא זה שנתן לי אופק ומאפשר לי לתת אופק לילדים שלי. אנחנו לא יכולים למנוע את זה מהם. זה אותו משרד אז אני לא מבינה למה הצטרכנו להגיע לכאן– את אומרת "זה החוק", אתה אומר "יש" – בלי שישבתם קודם וסגרתם את זה ולא שכל אחד התבצר בפרוצדורה. אני באמת לא מצליחה להבין. אני מכבדת אתכם אבל אתם רואים.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אנחנו רואים ואנחנו – אני חושבת שגם צח יכול להגיד – מעריכים, אבל יש לנו את המגבלות שלנו, לפחות לי, יש לי מגבלות תקציב.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אז תפתרו את זה. מה אמר שר האוצר שפניתם אליו עם המגבלות? מה אמר המנהל שלך והמנהל שלך כששניכם ניגשתם, נכנסתם למשרד, כל אחד של המנהל שלו? מה הם אמרו לכם?
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
עמדתנו הייתה, ואנחנו עדיין אומרים אותה גם כאן בצורה ברורה ומי מהמו"פים שמדבר איתנו גם מכיר את זה, הדבר הזה לא נעשה בשנים הקודמות ועמדתנו היא שאין מניעה לבצע את התמיכה בתוך התוכנית היות וקיים תקציב פנוי.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אם זה נאמר כך בצורה מפורשת מאגף תקציבים, למה את לא יכולה להתלות בזה?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
כי אני לא מסתמכת על משהו שמישהו אמר.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
זה חוק התקציב אז צריך להסתמך עליו.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
כן? אתה מסתמך על חוק התקציב ומתעלם משאר הדברים?
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני מסתמך על החוק.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
מה אמר המנהל או המנהלת שלך?
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
המנהלת שלי, שהיא החשבת הכללית, אמרה: ברגע שאת נמצאת בגירעון בתקנות בתוכנית שלך, לפי ההנחיות של היועצת המשפטית של ועדת הכספים, אסור לך להוציא את הכספים.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אז מה אמר המנהל שלך או המנהלת?
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
התשובה הפשוטה היא שאין כרגע גירעון בביצוע.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
תקשיבו, זה פשוט מגוחך. בשנה כזאת, עם כל האתגרים שגם כך יש לנו, זה נראה לכם הגיוני שהם יושבים פה והם לא צד בכלל?
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני רוצה להפנות את השאלה כיוון שאנחנו נמצאים בשיח: האם היה דבר כזה, בשנים 2023, 2024 ו-2025, שהיו כולן שנות מלחמה וגם בהן היו מצוקות תקציביות? כל עוד הייתה תוכנית ובה תקציב שלא נוצל, בהתאם לחוק התקציב התקציב הזה בוצע בוועדת התמיכות. עמדתנו היא כפי שהייתה בשנים 2023, 2024 ו-2025.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אחרי שהוא אמר את זה, יצאה הוראה של היועץ המשפטי של ועדת כספים שזה לא המצב ושזה לא תקין שמוציאים כספים ואחר כך מעבירים לשם את זה.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
לא, ההוראה נוגעת לביצוע מעבר לחריגה וכרגע המשרד לא נמצא בחריגה אז אין סיבה להעלות את הנושא הזה.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אני מצטערת אבל אלה הנתונים. אתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה שהמשרד לא נמצא בחריגה, אבל אני לא יכולה לשלם לאוניברסיטאות.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני לא אומר את זה, רק חשוב לי לומר, חברת הכנסת, אנחנו לא אומרים את זה עבור עצמנו או עבור התפאורה היפה, אנחנו אומרים את זה פשוט כי אלה נתוני התקציב ואלה נתוני החוק כפי שהוא מופיע ברשומות.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אילנית, את עכשיו יושבת במקומי ואת שומעת שתי ורסיות – ודרך אגב, אני חלילה לא כועסת על אף אחד מכם באופן אישי, אני מכבדת אתכם, אבל המצוקה היא מצוקה אמיתית – איך את פותרת את הפלונטר הזה, שאומר אגף תקציבים "אין בעיה" אומר החשכ"ל "יש בעיה"? איך? מה אני אמורה לעשות בכדי להושיב את המנהלים שלכם, או אם צריך ייעוץ משפטי, בשביל שאת תשתכנעי שמה שאמר היועץ המשפטי לא חד ערכי לסוגיה הזו ויש אפשרות כי זה בבסיס התקציב ואפשר להשתמש בזה?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
מה שהוא בא ואומר זה: יש לך כסף, את יכולה לשלם כסף. אבל בצד הכסף הזה יש לי התחייבויות. זאת אומרת, שאם אני עכשיו מגדילה את הגירעון שאני נמצאת בו, מוציאה עוד התחייבויות ומגדילה את הגירעון, בסופו של דבר יש אוניברסיטאות ויש גופים שאני כבר מחויבת אליהם, שכבר חתמתי איתם.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אבל הוא אומר לך שאין בעיה.
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
מצטערת, אבל הינה, את רוצה את הנתונים? בואי תראי את הנתונים.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני יכול להתייחס עוד פעם אם רוצים אבל אני לא רוצה לחזור על עצמי. זה שלמשרד יש כל מיני התחייבויות, כמו שלכולנו יש כל מיני התחייבויות, זה נכון, אבל גם המשרד נמצא בשיח איתנו לגבי התחייבויות, מעבר לזה יש תקציב שקיים בתוכנית, זה המטרה שלו, לשם זה הוא נועד, לבצע.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
המטרה של התקציב בתוכנית היא קודם כל לשרת התחייבויות קיימות, לא להוציא התחייבויות חדשות. אני לא יכולה להוציא התחייבויות חדשות כשאני יודעת שאין לי דרך לממן.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אבל יש לך, הוא אומר שיש מסגרת תקציב.
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
אין לי, היא קטנה מההתחייבויות שלי, היא קטנה בהרבה מההתחייבויות שלי. גם כשלקחתי צפי ביצוע של 50%, אני עדיין במינוס.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
איך אני יכולה לשכנע את שניכם להעלות דרג אחד מעל ולפתור את הבעיה הזאת?
<< דובר_המשך >> אילנית ורנר: << דובר_המשך >>
הדרג שלי, שנתן לי את ההנחיות ויודע את הנתונים, זה החשבת הכללית. אני לא מנותקת מהמנהלים שלי, להפך, יש לי שוטפים איתם כל הזמן.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
אפשר למצוא פתרונות במיליארדים להחלטות כאלה ואחרות – שאנחנו מברכים עליהן והן מאוד חשובות, כמו שקידם לא מזמן ראש מועצת קצרין החלטה מעולה – ואי אפשר למצוא 40 למו"פים, או 30, 50 או משהו? אי אפשר? מכל מה שקורה, אי אפשר למצוא כמה עשרות מיליוני שקלים בשביל לסייע להם? הם בכלל לא חלק מהסיפור הזה. פעם רביעית שאני אומר את זה. למה הם צריכים לשבת פה ולשמוע את כל השטויות האלה? על מה?
<< אורח >> יהודה דואה: << אורח >>
גברתי יושבת-הראש, הכי חשוב להבין פה שזה השוטף. זה השוטף, זה הבסיס של הבסיס. לא מדובר פה על פרויקט שאפשר לעצור אותו, מדובר פה על התקציב השוטף. זה פשוט לסגור, זה ממש לפטר, להוציא לחל"תים. אין לנו פתרונות אחרים. אין פתרונות אחרים. אני לא יודע להסתכל לאנשים האלו בעיניים, אחרי שלוש שנים של מלחמה, כשאנחנו לא יודעים גם מה יהיה עם ההסכם הזה שאתמול נחתם או לא נחתם, ולהגיד להם: מחר בבוקר אין לכם מקום עבודה להגיע אליו.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
יהודה, אתה אמרת, הם מנותקים. באמת, אני לא מצליחה להבין, זה אנשים.
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
אני חייב לחלוק אתכם משהו. אני שש שנים ראש רשות, עברתי פה עם הממשלה הפריטטית, עם ממשלת השינוי ועם הממשלה הזאת, ראיתי את כולם רבים עם משרד האוצר, אין ועדה שלא ישבתי שלא רבו עם משרד האוצר – לראות את משרד האוצר רב בינו לבין עצמו זה שיא שבאמת לא זכיתי. אני חייב להגיד לכם. ועוד על 40 מיליון שקל שכר של חוקרים? די, זו באמת בושה, זה באמת שיא השיאים. אני בא מים המלח, הצלחתם לרדת יותר נמוך מזה.
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
הרגשתי רע אבל עכשיו אני מרגיש רע מאוד. למה? אני מרגיש שמשרד האוצר כמעט לא רואה שאני קיים, לא חושב שיש בני אדם כאן, חוקרים, לא רואה אותנו, לא רואה את הצרכים שלנו. 150 בני אדם לא חגגו את חג הקורבן. זה כלום בשבילם. זה שטויות. מחקרים גדולים עכשיו נפסקים. אין לי יכולת לעשות משהו במו"פ עכשיו, כל הבניין הזה נהרס. גם אם עוד שבוע תחליטו שכן, זה יהיה מאוחר, זה תהליך בלתי הפיך. אי אפשר לתקן כך. זה הזמן. היום אתם צריכים לשבת ולסגור את זה. אני לא יודע איך, אני לא אומר מה נכון ומה לא, אבל אתם צריכים להבין שיש פה אנשים. זה מוסד ששנים על גבי שנים בנינו אותו, הקמנו אותו, זה פריפריה, זה מקומות שקשה מאוד לפתח בהם דברים. הצלחנו לפתח הרבה דברים וצריך לשמר ולחזק אותם, לא להרוס אותם. תודה.
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
לפי מה שאילנית אומרת כדאי לנו לחתום עם החוקרים שלנו בכל תחילת שנה, לאחר אישור תקציב, על החוזה שלהם. אף אחד לא יבוא כך.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אני לא אומרת.
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
זה מה שמתפרש.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
לא, אני אומרת שהמו"פים האזוריים הם גופים נתמכים, הם לא גופי ממשלה. זאת אומרת שכל שנה התקציב שלהם נקבע מחדש וההתחייבות של המדינה אליהם היא מחדש. אם רוצים לשנות את זה, צריך לשנות את המבנה המשפטי של המו"פים.
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
את אומרת את מה שאני אמרתי. תבוא בכל שנה, נחתום איתך על חוזה חדש ותתחיל לעבוד אצלנו.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אין רציפות תעסוקתית, זה מה שאת אומרת.
<< אורח >> יהודה דואה: << אורח >>
אבל, אילנית, גם ברשויות המקומיות, כשאנחנו עושים תקציב לשנה הבאה אנחנו יודעים לתקצב, 90%, לצורך העניין, ממענק איזון או ממענקים אחרים, לפי הוראות של משרד הפנים. לא יכול להיות שמה שאתם אומרים פה בעצם הוא שגם אם הנושא הזה ייפתר אין לנו יותר ביטחון תעסוקתי שנים קדימה. אתם אומרים פה שכל שנה מחדש יצטרכו לעשות בדק בית, אם בכלל יהיו הסכמות, לא יהיו הסכמות, יהיה תקציב, לא יהיה תקציב. איך זה מתקשר לצמיחה?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
בדיוק אתה באת ואמרת: כשאני בא לתקצב אני בודק מה ההתחייבות שלי לשנה הבאה, מה אני צריך לעשות ואני מתקצב בהתאם. התקציב שתוקצב השנה במזומן למשרד המדע לא מספיק כדי לממן את ההתחייבויות שלמשרד המדע יש.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אומר צח שאת שוגה. אני לא מצליחה להבין. כראש רשות, בשונה מממשלת ישראל, הרשויות המקומיות מאשרות את התקציב שלהן עד ה-31 בדצמבר, אחוז מאוד מאוד גבוה מהתקציבים הוא על חשבון תקציב מדינה שמאושר, במקרה הטוב, במרץ ובכל זאת הם לוקחים התחייבויות. זו בדיוק אותה תמונת מצב.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
נכון, אז אם עכשיו מדברת אותה רשות מקומית שאולי יש לה סל מדע בהתחייבויות הקיימות, לי לא בטוח שיש מספיק מזומן כדי לשלם לה, ואת באה ואומרת לי: תיקחי עוד התחייבויות. מה שצח בא ואומר: אל תתייחסי להתחייבויות שלך, ההתחייבויות שלך לא מעניינות אותי, תסתכלי על המזומן.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
הוא אומר שאין לך בעיה, הוא אומר שאין פער.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אני רק אגיד שני דברים: א', יש מזומן, אפשר לראות את זה גם בנתוני מערכת התקציב, יש עוד מלא מזומן שאפשר לבצע, יש יותר מ-70 מיליון בתוכנית שאפשר לבצע. אני אגיד יותר מזה, כל חברי המו"פים יודעים שבשנים 2023, 2024 ו-2025 התמיכות למו"פים בוצעו ואין שום הבדל בין שנת 2026 לשנים הקודמות. זו תמצית הטענה.
<< אורח >> משה איצקוביץ: << אורח >>
אני אנסה לחדד את ההבדל בין החשכ"ל לאגף התקציבים. משה איצקוביץ, תקציבן משרד המדע. צח אומר, וצודק, שנכון להיום יש אפשרות עקרונית להוציא את המזומן הזה, אילנית אומרת, וגם צודקת, שלפי הצפי של המשרד אנחנו צפויים לאיזשהו גירעון בתקציבים. זה ההבדל באמירות בין שניהם.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
אז העובדה שייתכן גירעון, מבחינת החשכ"ל - - -
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
שייתכן גירעון עתידי, כרגע עוצרת.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
לא, לא "ייתכן גירעון עתידי". אני אומרת שהמחויבות שלי הראשונה היא להתחייבויות שהוצאתי. ולכן, אם אין לי כסף לשלם את ההתחייבות שהוצאתי - - -
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
אז איך הוצאת אותן? לא ידעת מה התקציב שלך?
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
אז למה אישרת אותן כשאין לך כסף?
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
הרשאה להתחייב. אפשר לעשות דיון.
<< אורח >> עומר שכטר: << אורח >>
זה התחייבויות שאושרו בשנים קודמות ובשנים האחרונות חווינו קיצוצים.
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
אתם מבקשים לסגור את המו"פים.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אני לא רוצה לסגור את המו"פים, אני רוצה לעבוד על פי החוק. אני רוצה שההתחייבות של המשרד הוציא, והוציא גם לכם - - -
<< אורח >> אחמד שייח מוחמד: << אורח >>
מה אנחנו נעשה עכשיו? תני לי פתרון.
<< יור >> היו"ר מטי צרפתי הרכבי: << יור >>
תמצאו את המתווה החוקי לא לסגור את המו"פים.
<< אורח >> אורית הרשטיג-כהן: << אורח >>
יש התחייבות שהיא קיימת של התוכנית האסטרטגית של פיתוח עסקי, זה קיים וחתום וגם את זה אתם מקפיאים.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
כי התקנה עצמה נמצאת במינוס. דיבר איתי משה אתמול ואמרתי שאת זה אני אבחן. התחייבויות קיימות אני אבחן אל מול שאר ההתחייבויות הקיימות לי. את זה אני אבחן. זה כן משהו שאני יכולה לבחון כי זו התחייבות קיימת.
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
זה לא רק אסטרטגי, גם מחקרים שאנחנו סיימנו, הגשנו דוחות סופיים, לא קיבלנו תקציב. הוצאנו כסף מהמו"פ, אסטרטגיה, ביצענו, לא קיבלנו בחזרה. אנחנו הוצאנו כסף מהשוטף שלנו על מנת לקבל התחייבויות שלכם ותיקות, לא חדשות. אני מדבר על תוכנית אסטרטגית, אושרה לפני שנתיים.
<< מנהל >> (היו"ר יאסר חוג'יראת, 13:39) << מנהל >>
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
את ההתחייבויות, כפי שאמרתי, הקיימות, למרות שהתקנה עצמה נמצאת במינוס, אני אבדוק מול החשב הכללי ונבדוק איך אפשר לשלם. את ההתחייבויות הקיימות אני אבדוק.
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
גם המחקרים.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
התחייבויות קיימות, לא משנה לי אם זה מחקרים - - -
<< אורח >> חאלד מטר: << אורח >>
קיימות, המחקרים שסיימנו.
<< אורח >> יהודה דואה: << אורח >>
אנחנו צריכים לא לצאת מפה עד שייצא עשן לבן כי זו פרנסה של אנשים, זה דיני נפשות. אי אפשר לצאת מהוועדה הזאת היום שיטרטרו אותנו וישלחו אותנו לראש ממשלה.
<< אורח >> ניר ונגר: << אורח >>
פה לא יצא עשן לבן. אני מציע שנציגי האוצר, שזה ויכוח פנימי, ייכנסו לחדר של יושב-ראש הוועדה וייסגרו ביניהם את העניין. כמו שאמר המנכ"ל, אנחנו לא צריכים להיות עדים לפרסה הזו, זה לא לכבודכם לדעתי אפילו.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
זה מביך.
<< אורח >> יואב אילון: << אורח >>
אולי צריך יועץ משפטי, אני לא יודע. זו לא הדילמה הבירוקרטית הראשונה שאנחנו נתקלים בה, זה מה שאנחנו עושים יום-יום וזה נראה לי פתיר. האמת היא איפשהו.
<< דובר >> מטי צרפתי הרכבי (יש עתיד): << דובר >>
זה נראה פתיר כי אגף תקציבים, האורים והתומים, אומר שיש כסף אז אני לא מבינה למה זה לא פתיר.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
אני אעשה הפסקה של חמש דקות, אני אשב עם החשבת ועם נציגי האוצר ונראה איך נתקדם.
<< הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 13:41 ונתחדשה בשעה 14:05.) << הפסקה >>
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
אנחנו חוזרים להמשך הדיון, אחרי דיון סוער בחדר בין אגף התקציבים לחשבת משרד המדע, בואו תסכמו.
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
כפי שנאמר בפנים וגם נאמר כאן, כרגע, ההתחייבויות שיש לנו, גם במערכת וגם הצפי, הן התחייבויות שגבוהות מהתקציב הקיים ואנחנו נצטרך תקצוב של הנושא. אמרתי שאני ביום רביעי נפגשת עם החשבת הכללית על תקציב משרד המדע ואנחנו נבדוק מה אנחנו צריכים מאגף תקציבים, איזו התחייבות או איזה תקציב, מה אנחנו צריכים כדי לסגור את זה. כמובן שהמשרד ואגף תקציבים צריכים לשבת ולסכם את התוספות הנדרשות. אני יכולה להעביר מה הצפי שלי, אבל אני חושבת שזה יותר המשרד שצריך לבוא ולהגיד מה הצפי שלו לתשלום של כל ההתחייבויות הקיימות ואני מקווה שאגף תקציבים יתקצב, או לפחות יעשה פנייה לתקצוב.
<< אורח >> צח בסול: << אורח >>
אנחנו הבענו, גם לאורך הדיון וגם בתוך החדרים, את עמדתנו. אנחנו לא רואים מניעה כרגע לבצע את התקציב ובכל מקרה אנחנו נהיה בקשר עם החשב הכללי כדי למצוא את הפתרונות. היות ומבחינתנו החשב הם אלו שצריכים להחזיר את התשובה, כי מבחינתנו אין מניעה לבצע את ההתקשרות, אז אני - - -
<< אורח >> אילנית ורנר: << אורח >>
אמרתי, אני נפגשתי עם החשבת הכללית ואני אוציא לצח מה אנחנו צריכים על מנת לאפשר את זה.
<< יור >> היו"ר יאסר חוג'יראת: << יור >>
טוב, אז אני רוצה לסכם את הדיון. קודם כל, אני רוצה להודות לכל מי שהגיע לישיבה הזאת. אנחנו גם רוצים להודות לצח, לאגף התקציבים, למנכ"ל משרד המדע, לחשבת משרד המדע ולכל הצוות המקצועי שהגיע לכאן.
המו"פים נמצאים בצומת דרכים לדעתי: או שהם ימשיכו לתת ולקדם, או שהם יתחילו לפטר אנשים. ברגע שאתה מפטר אנשים טובים, הם לא יחזרו לאותו מקום העבודה כי הרושם יהיה שאין שם יציבות כלכלית, לכן מלכתחילה לא ירצו לעבוד במו"פים. יש מו"פים שמצבם יותר קשה – יש פצועים אנוש, יש פצועים קשה, כנראה שהמו"פים בחברה הערבית, שני המו"פים, הם במצב אנוש, אין להם אפילו חמצן. יש תקציב בנוסף לתמיכה השוטפת ב-550, שגם שם יש כסף וצריך לשחרר אותו, אבל לפי הנוסחה הזאת של הגירעון הצפוי במשרד המדע לא מתאפשר שחרור כספים ושחרור בתמיכה השוטפת.
אני פונה כאן גם לחשבת, גם לאגף התקציבים וגם לחשב הכללי שיישבו ויתנו פתרון במידית, תוך יום-יומיים, לסוגיה הזאת, כי אחרת אנחנו מאבדים את המופי"ם, וחבל. זו השקעה של המדינה של מיליונים, שבסוף, בשביל כמה מיליונים עכשיו פוגעים וזורקים את כל מה שהושקע לפח. זו השקעה של המדינה וזה אינטרס שלה לשמור עליהם. כשאתה משקיע בשביל לייצר תשתית מדעית ומחקר, חבל לפגוע על ידי עיכוב התמיכה השוטפת.
אני גם אישית אפנה למשרד האוצר, לשר האוצר, לחשבת, במכתב דחוף שימצאו פתרון לסוגיה הזאת. אנחנו רואים שמבחינה תקציבית יש יתרה תקציבית, אבל בגלל הצפי הגרעוני של המשרד הוא בעצם חוסם את המצב הזה ואת העברת התמיכה השוטפת וצריך למצוא לכך פתרון. במדינת ישראל אנחנו חזקים בניהול מצבים חריגים, אז אפשר למצוא איך להחריג את זה ולתת במידית לפחות איזושהי תמיכה קדימה לחודש-חודשיים עד שתמצאו פתרון לסוגיה הגדולה. חבל לחסום אותם עכשיו ולעכב את הדברים האלה. אז אני פונה אליכם להתאמץ למצוא את הפתרון ביומיים הקרובים בשביל לעזור למו"פים כולם. אנחנו נמשיך לעקוב אחר הסוגיה הזאת. תודה רבה, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:20. << סיום >>