פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 224 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שני, י' באייר התשפ"ו (27 באפריל 2026), שעה 10:00 סדר-היום: << נושא >> מתחמי מגורים לעובדים זרים. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר חברי הכנסת: סמיר בן סעיד משתתפים: מוטי גמיש – מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה ברק טייכמן – ראש מטה, משרד הכלכלה והתעשייה שרה דיאמנט – מנהלת תחום בכירה עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה תמר ברדה – רכזת עובדים זרים, משרד הכלכלה והתעשייה מאיר דוד – מנהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה שמעון זיגזג – מינהל אכיפה וזרים, רשות האוכלוסין וההגירה חן גרינברג – אגף אסטרטגי, מינהל התכנון בר מיוחס – רפרנט תעסוקה, אג"ת, משרד האוצר לילך ערד סקינזס – אגף תכנון, רשות מקרקעי ישראל אלי יפרח – סמנכ"ל לעניינים קונסולריים, משרד החוץ תאיר פרי – מתמחה, ייעוץ וחקיקה חוקתי, משרד המשפטים נטע בן ישי – מנהלת אגף הכשרה מקצועית בתיירות, משרד התיירות דנה שטרית – מנהלת תחום, משרד החקלאות וביטחון המזון אריאל פרטוש – מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון וואאיל עבאדי – עו"ד, מנהל חטיבה ארצי, הסתדרות עובדי הבניין, הסתדרות העובדים בישראל עופר שכטר – הסתדרות העובדים בישראל אתי אנג'ל – הסתדרות העובדים הלאומית מעין אמיר – עו"ד, התאחדות התעשיינים ד"ר אביר גי'ריס – עו"ד, חברה בוועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין דורון ליבנה – יו"ר הוועדה לעובדים זרים, התאחדות חקלאי ישראל אילנה דרור – כלכלנית, התאחדות חקלאי ישראל ישי פולק – מנכ"ל התאחדות האיכרים, תנועות ההתיישבות אייל מוסט – מנכ"ל עמותת דף חדש ומנכ"ל אלו אקספרס אלעד כהנא – עו"ד, מחלקה משפטית, עמותת קו לעובד מיכל ברייאר – מנהלת מחלקת מחקר, עמותת במקום – תכנון וזכויות אדם עידן פרקש – מנכ"ל הלשכה המרכזית לעובדים זרים אורית אסטרחן – בעלים של חברת כ״א, לשכות פרטיות בחקלאות עופר אבוהרון – מנכ"ל תאגיד קבוצת טנגשנגדה בע"מ – כוח אדם (ניוטון לשעבר) ורוניקה רוזנברג – מנכ"לית ארגון חברות הניקיון בישראל משתתפים באמצעים מקוונים: אלירן אהרונוב – מנכ"ל, ליבינג מגורים לעובדים זרים לי דוידזון – מנהלת אדמיניסטרטיבית, תאגידים להבאת עובדים זרים בענף הבניין לאה גוטליב – סמנכ"לית, עמותת דף חדש מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: בת-אל צורף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מתחמי מגורים לעובדים זרים << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוקר טוב לכולם, היום יום שני בשבוע, י' באייר התשפ"ו, 27 באפריל 2026. ראשית, אני שולחת תנחומים למשפחתו של סמל עידן פוקס ז"ל, אשר נפל בקרב בדרום לבנון, יהי זכרו ברוך. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא מתחמי מגורים לעובדים הזרים. אני מקבלת בברכה את מוטי גמיש, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, וגם את ברק, כמובן. הדיון היום מתקיים ביוזמת משרד הכלכלה והתעשייה, שמציעים לקדם הקמה של מתחמי מגורים ייעודיים לעובדים זרים, אשר ייפרסו במספר אזורים בישראל, בהתאם לצורכי הענפים והמעסיקים. המתחמים נועדו לספק מענה מוסדר ומקיף לצורכי העובדים, לרבות תנאי מגורים הולמים. במצב היום, עובדים זרים לא בוחרים בעצמם את מקום מגוריהם, הם מתגוררים במגורים שמספק להם המעסיק. המודל המוצע מבקש לאזן בין שמירה והגנה על זכויות העובדים הזרים לבין הבטחת הגעתם לישראל למטרת עבודה בפועל. בנוסף, למודל פוטנציאל כלכלי בכך שיביא חיסכון תפעולי למעסיקים בכלל הענפים, הפחתת עלויות לוגיסטיות, צמצום פערי מידע ועוד. נשמע ממנכ"ל משרד הכלכלה ומנציגי המשרד על המודל המוצע, ונשמע את התייחסויות הגורמים הרלוונטיים, המעסיקים וארגוני העובדים. נוסף לכך, לעובדים הזרים בענפים השונים שכבר נמצאים ועובדים בישראל, ולאלה שאמורים להגיע – צריך לדבר היום גם על פרויקט המטרו, פרויקט לאומי ענק שאליו יגיעו כ-25,000 עובדים זרים. וגם להם יש לדאוג לדירות מגורים. אבקש לשמוע על המצב היום, האם הדירות ששוכרים תאגידים בענף הבנייה, או מעסיקים בענפים שונים, פוגעים בשוכרים הישראלים? האם בעלי הדירות מעלים את המחירים לשוכרים? האם מלינים עובדים זרים? איך המודל המוצע החדש מתכתב עם הניכויים משכר העובדים הזרים בגין מגורים והוצאות נלוות למגורים? האם מודל זה יביא לחיסכון עלויות המעסיקים בגין העסקת עובדים זרים? לדוגמה, מעסיק שיש לו עובד או שניים בלבד וצריך לדאוג להם לדירת מגורים בעלות גבוהה, לעומת מעסיק שיכול לשכן מספר גדול יותר של עובדים זרים בדירה שהוא משלם עליה. מי יפקח על כך שמבני המגורים אכן הולמים? אילו שירותים יסופקו לעובדים במתחמי מגורים במודל המוצע? האם יש הבדלים במגורי עובדים בענפים השונים? נתחיל עם המנכ"ל, אדוני, מוטי גמיש. נשמח שתתייחס לשאלות. תודה רבה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> בוקר טוב לכולם, אני רוצה להודות לך, אתי, יושבת-ראש הוועדה, שהזמינה אותי לוועדה להציג את נושא המתחמים. עם זאת, לפני שאציג גם סרטון קצר וגם מצגת בנושא, אדבר ברמה כללית על סוגיית העובדים הזרים, החשיבות של עובדים זרים לכלכלה ולמשק הישראלי, בדגש על התחומים שבאחריות משרד הכלכלה. כרגע, המכסות שבאחריות משרד הכלכלה והתעשייה מוצגות לפניכם, זה כ-25,000 מסחר ושירותים, כ-18,200 תעשייה ו-2,000 מסעדות. סך הכול 45,200 עובדים זרים בתחומי משרד הכלכלה – ואני רואה פה כמה מראשי הארגונים שלא מפסיקים לבוא אליי למשרד ומבקשים עוד, אבל הביקוש לנושאים של תעשייה, מסחר ושירותים ומסעדות הוא כ-50,000 נוספים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני מבינה שיש ועדת מנכ"לים מחר, נכון? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> כן, אבל זה בנושא שונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא יהיה סיכוי להגדיל את המכסה? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> יש סיכוי כלשהו שנגדיל את המכסה לזה, אבל בפנימי, נעשה איזושהי חלוקה פנימית נוספת, אבל לא תוספת מעבר למה שיש לנו כרגע. השלכות המחסור המתמשך הן פגיעה במוכנות ותפקוד העורף בשעת חירום; פגיעה בפריון, בתפוקה, בצמיחה הכלכלית של המשק; צמצום פעילות עסקית ואף סגירת עסקים בענפים שלמים; פגיעה בזמינות שירותים חיוניים לציבור – על כל כותרת אני יכול לפרט 20 דקות איפה זה פוגש אותנו – ירידה באיכות השירות ועלייה בעומסים על הצרכנים; עלייה במחירי מוצרים ושירותים כתוצאה מצמצום היצע; פגיעה בבריאות הציבור ובבטיחותו – ביטחון העורף, ניקיון, תברואה, לוגיסטיקה וכדומה; ועיכוב בכניסת השקעות חדשות ופגיעה באטרקטיביות המשק. חברים, המחסור אינו בעיה ענפית. אנחנו מזהים אותו כסיכון מקרו-כלכלי לכלל המשק. ללא מענה מיידי הפגיעה תעמיק, תתרחב, אם אנחנו, הממשלה לא תביא תוספת משמעותית נוספת לכלל הענפים – ואני לא מדבר רק על משרד הכלכלה והתחומים שבאחריותו. המחסור בכוח אדם והפתרון הנדרש – המחסור שלנו בכוח אדם במשק הוא חיסרון שאנחנו רואים את הפגיעה שלו יום-יום. אין לנו מענה בשוק העבודה המקומי. ללא עובדים זרים קיימת פגיעה ישירה בתפקוד המשק, בצמיחה ובשירות לציבור. העובדים הזרים הם תנאי הכרחי לרציפות תפעולית וליציבות כלכלית. זו לא מדיניות העדפה, זו מדיניות שמאפשרת למשק לעבוד. אתגר המגורים. אני רוצה להתחיל בסרטון, ולפני כן, אגיד כמה מילים. יש פה היום – כמה עובדים זרים כבר יש, מאיר? כ-200,000? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני מנהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה. 270,000. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> 270,000. לפני שהתחלנו את שינוי המדיניות מאז 7 באוקטובר, וקצת לפני, כמה עובדים זרים היו בישראל? מישהו יכול להגיד? לפני 7 באוקטובר ולפני שעשינו את המדיניות המקילה בעובדים זרים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 110. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> 134. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אם אוריד רגע את הפלסטינים, נגיע לכ-100,000. חברים, הם תופסים דירות. בסוף צריך להלין אותם במקומות ראויים, ולא במחסנים, ואנחנו לא מדינות עולם שלישי. יש פה היבטים של סחר בבני אדם, אנחנו לא במקום הזה, ישראל היא מדינה אחרת בנושא הזה, לכן כולם לקחו את זה ברצינות. אני מזהה שלכל 5,000 עובדים זה בערך בין 600 ל-700 דירות. תעשו רגע את המכפלות ותבינו כמה דירות נלקחות מהציבור. המעסיקים שצריכים מהר מאוד להלין את העובדים מתפשרים. אז הם גם משלמים שכירות יותר גבוהה, כי אף בעל דירה לא מוכן שיהיו אצלו עשרה עובדים זרים במקום איזה זוג צעיר. אז משלמים יותר, והאטרקטיביות של דיור להשכרה או דיור לצעירים פוחתת, כי יש אנשים שמשלמים יותר, ואז הזוג הצעיר לא יכול לעמוד במחיר הזה. הצגתי את זה גם לוועדת מנכ"לים, ואני גם מציג את זה פה. כבר עבדתי על פתרון, וקיבלתי את ההסכמה של מינהל מקרקעי ישראל וגם משרד האוצר, מבחינת אגף תקציבים, שאוכל להקצות קרקע באזורי תעשייה שבתחומי אחריות משרד הכלכלה. אנחנו רוצים לעשות פיילוט בקרוב. אנחנו רוצים לעשות הפחתת עומס על שוק הדיור; שיפור תנאי המגורים לעובדים זרים; שיפור יכולת הפיקוח והאכיפה על תנאי ההעסקה והמגורים; הגברת יציבות תעסוקתית ורציפות תפעולית בענפים; תרומה לסדר הציבורי ולניהול מרחבי נכון; חיסכון בעלויות הסעה וצמצום העומס על הכבישים. אני מתעכב על זה כי חוץ מהשכר שאנחנו משלמים לעובד, וחוץ מהלינה וכל מה שמסביב, יש פה את העלויות של ההסעות. אם הם לא קרובים למקום העבודה, יש פה עלויות שמסתכמות בעלויות כבדות על העסק להסיע את העובדים מדי בוקר. ובסוף זה מתגלגל לצרכן, איך שאנחנו לא מסובבים את זה, זה מתגלגל לצרכן. הפתרון הוא לא רק לעובדים, אלא למשק, לרשויות ולציבור. הסתכלתי על כל מיני מודלים בעולם, והבאתי דווקא את המודל, מתקן שיש באבו דאבי. אצלנו עוד נצטרך לעשות את ההתאמות לפי החוקים – מאיר, אם אתה זוכר שדיברתי איתך לפני שבועיים, זה בדיוק בגלל הרכבת המודל הזה, לראות כמה אנשים יכולים להיות בכל חדר. בנינו מודל שמתאים גם לחוקים של מדינת ישראל וגם למדיניות המחלקה המשפטית של סחר בבני אדם במשרד המשפטים. אראה לכם את הסרטון, אראה לכם איך זה נראה שם, גם אגיד לכם אילו התאמות נעשה פה, אבל זה הרעיון בערך. בואו נראה אותו, זה דקה וחצי, ואז תבינו. אז אלה מתחמי מגורים שקמים באבו דאבי. אני רוצה להדגיש, מתחמי המגורים אינם חובה, כמובן. גם לא נוכל לתת מענה לכל כמות העובדים שיש לנו במדינה. אנחנו רוצים להקים אחד כזה כפיילוט בנאות חובב. שם, אזור התעשייה בנאות חובב צורך בין 5,000 ל-7,000 עובדים, במיוחד עכשיו, כשאלביט פותחת את המפעלים שלה, ואז גם נחסוך את כל הסיפור של עלויות ההסעה וכל מה שמסביב. אני רוצה להסביר לכם את ההתאמות. יש, כמובן, את דינה, ממשרד המשפטים, תמיד היא אומרת לי: בלי הגדֵרות, בלי הגדֵרות. אז, כמובן, זה יהיה בלי הגדרות, ונתאים את זה גם מבחינת כמות האנשים בחדרים. כמה מותר, מאיר, שישה? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> שישה עובדים בחדר. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> שישה עובדים בחדר, אז זה מה שיהיה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בחדר אחד או בדירה? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> תלוי איזה גודל של מבנה. דירה שיש בה כמה חדרים, אז אפשר – צריך ארבעה מטרים לעובד. תקן אותי, שמעון, אם אני טועה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> לא התייחסויות עכשיו, תנו לי לסיים. כן. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> צריך ארבעה מטרים לעובד בחדר, ולא יותר משישה עובדים בחדר. מרחב של 24 - - - << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> ויש ארונית, יש גם תנאים של מקום לארון ומקום לזה, כולל - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אנחנו עדיין לא שם. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אנחנו דווקא די קרובים לשם. אנחנו נעמוד, כמובן, על החוקים, ואפילו ניתן מרחב יותר. אנחנו מדברים פה על מקום שגם יוכל לחסוך לנו כ-600 דירות למתקן, ולשים את העובדים קרוב למקום העבודה שלהם. הם יוכלו לצאת באופניים לכל המפעלים שנמצאים, למשל, בנאות חובב. הפרוצדורה של זה תהיה שאנחנו נקצה קרקע עם תשתיות, ואז נוציא מכרזי שותפויות לגופים פרטיים, שיוכלו לבנות את המקום עם מחיר מקסימום לכל עובד. אנחנו משערים שזה יהיה בערך 40% פחות מעלות היום של מעסיק לעובד. המאפיינים של המתחמים הם יחידות מגורים תקניות ומפוקחות, עם תשתיות מלאות של מים, חשמל, ביוב, אינטרנט, מתקני שירותים, מטבחים, כביסה ומקלחות. היום, גם מבחינת האוכל, העובד מקבל איזשהו כסף, והוא צריך לדאוג לעצמו לאוכל. אנחנו מתכוונים פה שהוא יאכל ארוחת בוקר קלה, יצא לעבודה עם אוכל ארוז ויבוא בערב, כשהוא מסיים, לאכול ארוחה חמה. זה יהיה כולל אוכל; שטחים ציבוריים ורווחה – פנאי, התכנסות; שירותים רפואיים בסיסיים ונגישות לבריאות; מערך תחזוקה וניהול שוטף; הפרדה לפי מגדר / צרכים, לפי הצורך; יהיו להם בתי תפילות. כל מה שצריך ננגיש ונעשה את זה בצורה הכי טובה. הצעת המשרד שלנו היא קידום פיילוט באזור התעשייה נאות חובב ל-5,000 עובדים זרים. הפיילוט מקובל עקרונית על רשות מקרקעי ישראל. הוא ייתן מענה לעובדים זרים בתעשייה שבאזור ויחסוך הוצאות ועלויות של הסעת עובדים. הפיילוט יבוצע דרך הקצאת קרקע למגזר העסקי שיתמודד על הקמה ותפעול. אנחנו חושבים שמתקנים כאלה, יכול להיות טיפה יותר קטנים, שיפוזרו במדינת ישראל וייתנו מענה – לא יודע אם למחצית, אבל למקומות שנוכל לרכז עובדים במקומות מסוימים – זה יחסוך. זה יוריד תנועה בכבישים, יחסוך דירות שנמצאות כרגע בשוק שצריכים למשוך אותן חזרה לזוגות צעירים וגם יוריד עלויות מאוד כבדות על המעסיק. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> מוטי, מה העלות של מעסיק לעובד? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> בחישוב שעשינו, אנחנו מעריכים את זה בין 1,300 ל-1,500 שקלים פר-עובד, אבל אני מדבר איתך על כל המעטפת – אוכל, לינה, שירותי בריאות, כל מה שמסביב. כל הדבר הזה בפנים, היום העלויות מגיעות – יש מעסיקים שזה מגיע גם לכ-3,000 שקלים לעובד, יש כאלה כ-2,200, 2,000 שקלים. גם במכרז שאנחנו רוצים להוציא, נעשה מחיר מקסימום לפר-עובד, וגם, נעשה את זה ברשות, כי בסוף גם אם נרצה, לא נוכל לתת מענה לכל העובדים. להקים כאלה כמויות מתקנים לכל העובדים זו תהיה בעיה, במיוחד ההסעות. יש פה את הסיפור של ההסעות, שגם קיימות היום, אבל אם, למשל, יש לעסק שני עובדים, שלושה עובדים, יהיה לו הרבה יותר קשה להגיע למקום כזה. << אורח >> שרה דיאמנט: << אורח >> אני מנהלת תחום בכירה עובדים זרים, במשרד הכלכלה והתעשייה, צריך גם לזכור שזה מסייע הרבה בהיבט של שמירה על חוקיות של העובדים עצמם. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אני אגיד עוד דבר לגבי הסיפור של הפיקוח, שלא נגעתי בו. כיום יש המון מפקחים, גם מטעם רשות האוכלוסין, גם מטעם משרד העבודה, לאכוף את תנאי המגורים או את תנאי ההעסקה של העובדים הזרים. זה ייתן מענה גם לכוח אדם, לפיקוח. ו-once אנחנו מאושרים על ידי משרד העבודה, רשות האוכלוסין, הם רואים את התנאים, לא צריך יותר לפקח על המגורים שלהם, על מסה גדולה. מעבר לזה, אנחנו יודעים גם לנהל – היום אנחנו עדים לזה שיש המון עובדים שעוברים ממעסיק למעסיק בצורה פיראטית, ולא יודעים לנהל את זה, אז גם את זה זה יחסוך. עד כאן. אם יש למישהו שאלות, בבקשה, מוזמן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפני שניתן להם לשאול שאלות ולהביע את העמדה שלהם, חוץ ממינהל מקרקעי ישראל, שיש אישור, האם זה בשיתוף פעולה עם כל המשרדים הנוגעים בדבר? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> שוב, זה מאוד ראשוני. הצגתי את זה לוועדת המנכ"לים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה העמדה של ועדת המנכ"לים? הם רק שמעו והפנימו? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אסביר. אחרי שראיתי שהם אוהבים את זה, לפחות רובם, וגם זה היה כתוב בפרוטוקול, כי גם ועדה בראשות ראש הממשלה ראתה את זה, נתחיל לקדם את זה. אני, קודם כול, רציתי לראות מבחינה לוגיסטית, משפטית, קרקע וכו' – זה אפשרי. ברגע שאסגור את כל הפינות עם הקצאת הקרקע, עם המינהל, עם איזשהו מודל עסקי שיתאים גם למי שיבנה את זה אז אנחנו נציג את זה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מדובר בינתיים רק לענף התעשייה? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> לא, אני שם את זה על השולחן, מבחינתי לכל הענפים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי שירצה יאמץ את זה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> כרגע אני רוצה לעשות פיילוט בנאות חובב, שזה לתעשייה. יש לנו קרקע זמינה שם, אנחנו יודעים כמה קרקע צריך לתת באזור התעשייה הזה, הקרקעות משווקות על ידי משרד הכלכלה. היינו צריכים – כי אנחנו סוטים קצת מהסיפור של אזורי תעשייה – את אישור מקרקעי ישראל, וקיבלנו את האישור העקרוני של רשות מקרקעי ישראל. עכשיו צריך לבנות את המודל, נבוא לוועדת מנכ"לים, אם נאשר את זה לפיילוט, נעשה דבר מבורך. << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> כבוד יושבת הראש, אני מייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים. רק אשמח להעיר שהעניין לא תואם איתנו ולא עלה, לא איתנו ולא עם היחידה למאבק בסחר בבני אדם במשרד המשפטים, ונראה לי שמן הראוי, גם בשל ההבנה בחקיקה, בתקנות בנושא - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא השתתפתם בוועדת המנכ"לים כאשר המודל הוצג? << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> לא. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> את היית בוועדת המנכ"לים שאת אומרת שלא? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> השתתפת בדיון בוועדת המנכ"לים? << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> הנושא לא עלה. אני חברה בוועדת המנכ"לים. יש היום גם דיון במסחר ושירותים בהשתתפות - - - << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> מחר. << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> וגם מחר, נכון. היום הצוות המכין. נשמח שבלי קשר לוועדת המנכ"לים, הנושא יעבור אותנו בשל המומחיות בתקנות, בחקיקה, בכל החובות. זה לא הגיע אלינו, רק לפרוטוקול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ברור. אני מאמינה שכשזה יצא לדרך ויהיה רלוונטי, אז כל המשרדים הנוגעים בדבר - - - << אורח >> סמדר פרידמן: << אורח >> כן, כי כרגע יש פה הרבה דברים שדורשים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בינתיים הוא הציג את המודל, זה לא אומר שכל המשרדים שיהיו שותפים – נשמע את העמדות של - - - << אורח >> בר מיוחס: << אורח >> נשמח גם להתייחס. אני מאגף תקציבים, משרד האוצר. אני רוצה להבהיר גם לפרוטוקול שבנוגע להסכמות להקצאת קרקעות, נאמר כאן בעל פה שזה בתיאום ואישור אגף תקציבים, אנחנו לא מכירים שיש הסכמות כאלה, וזה דורש בדיקה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> לרכז שלי קוראים עשהאל ולסגן קוראים כפיר, תדבר איתם, יש לי הסכמות איתם. << אורח >> בר מיוחס: << אורח >> אדבר איתם בדיוק. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> דבר, בבקשה, לפני שאתה אומר את זה. ישבתי איתם ישיבות רבות על זה, דבר איתם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לפני שניתן להם את זכות הדיבור, אני רוצה לשאול אותך, איך המודל הזה, מתחמי עובדים זרים, מתכתב עם הניכויים שניתן לנכות והוגדלו לאחרונה משכר העובדים הזרים על ידי המעסיקים? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> עוד לא הוגדלו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא משנה. התקנות עדיין לא עברו? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כן. תכף אתייחס לזה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> עוד לא עברו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כלומר, צריך שתהיה הלימה בין מה שאתה מציע לבין התקנות. זה יהיה פיילוט? זה לא יהיה מעוגן בחקיקה? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> חבר'ה, זה מודל ראשוני שאני מתחיל להריץ, אנחנו עובדים על זה המון זמן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אבל זה לא יהיה בתקנה, זה לא יהיה בנוהל. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה לא רלוונטי. גם היום יש עלויות למעסיקים, זה לא שאין עלויות ועכשיו מוטי הולך להשית עליהם עלויות. עלויות קיימות. יכול להיות שהן יהיו אותו דבר, יכול להיות שהן יהיו פחותות. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> להפך, אני אפחית. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לפי מה שהוא אומר, יכול להיות הוא יכול להפחית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל זה יהיה משולב עם התקנות שיעברו? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לגבי התקנות, יש שני דברים. אנחנו צריכים לאשר את תקנות הניכויים בוועדה. יש כרגע מחלוקת. נקווה שנפתור אותה ונאשר את התקנות. אחד התנאים של אישור התקנות יהיו שנצטרך לבחון את הסטנדרטים של תנאי המגורים, וזה אומר שבשנה הבאה נצטרך לעשות בחינה של הסטנדרטים של התקנות. כבר היום יש כמה דברים קטנים – אני סתם זורק לכם בעל פה, עוד לפני שבחנו שצריך לתקן – בתקנות כתוב שהשירותים צריכים להיות בסמוך למגורים. אנחנו, כבר בשנת 2026, לא רוצים ששירותים יהיו מחוץ למבנה, או שעובד יצטרך ללכת ברגל להתקלח, או לשירותים, רוצים שזה יהיה בתוך מבנה. לכן נעשה התאמות לזה; אוורור – היום כתוב בתקנות שאפשר לשים מאווררים בחדרים. לשים מאוורר בחדר של שישה עובדים לא רלוונטי באקלים של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ברור. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> צריך מזגן. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אז אנחנו נתקן את הדברים האלה בתקנות. אני מניח שברגע שנסיים עם תקנות הניכויים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז זה להשית עוד עלויות על המעסיקים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כן. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> איך במתחם קרוואנים שירותים יהיו מחוברים לקרוואנים? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> שוב, יש היום קרוואנים שהשירותים בתוך, ומבנים שבתוך נמצאים גם בתוך, ויש קרוואנים ויש מכולות שאין להם, יצטרכו לעשות התאמות, שלא יהיה מצב שעובד צריך ללכת 20, 30, 40 מטרים בגשם לשירותים או למקלחות. נצטרך לבחון את זה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אפשר להגדיר את המרחקים, ולא להכניס לכל קרוואן שירותים ומקלחת, כי אז הקרוואן נגמר. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא באתי עכשיו וקבעתי מסמרות, רק אמרתי שהנושא של תקנות עובדים זרים, מגורים הולמים, ייבחן לאחר שנסיים את התקנת התקנות של הניכויים, כי צריך להתאים את הסטנדרטים לשנת 2026. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. בואו נתחיל לשמוע את המעסיקים. אייל מוסט, דף חדש, תציג את העמדה שלך, בבקשה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני מעמותת דף חדש ומנכ"ל אלו אקספרס. קודם כול, אני שמח על היוזמה, אני גם שמח שאתה רואה במה אנחנו נתקלים כבר שנתיים, עבדת קשה. משרד המשפטים, משרד האוצר, ישר אף אחד לא מכיר, לא יודע, אנחנו סובלים מזה המון. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אלה חיינו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לצערי, מכבים את האש עוד לפני שהיא בכלל נדלקה. ברור שיש לזה פלוס ומינוס כמו כל דבר. אנחנו חושבים, ודרך אגב, אנחנו כבר מדברים על זה המון זמן, כי – אני יכול לתת לך דוגמה על עצמי. לי, בתאגיד, יש 97 דירות שאנחנו משכירים, מאילת עד קריית שמונה. ואנחנו רק אחד מתוך 230. מעבר לזה שאנחנו פוגעים – אנחנו צריכים תמיד לשים את איש העסקים מול מדינת ישראל, כי בסוף אנחנו אזרחי מדינת ישראל, וגם לי מאוד אכפת מהמדינה. בסוף אנחנו פוגעים בכמה שכבות, אין פה מה להתבלבל, זוגות צעירים, אנשים מבוגרים. אתן לכם דוגמה, באור עקיבא, הדירה הראשונה שהשכרתי לפני שלוש שנים, הייתי הראשון בבניין מתוך 16. היום 14 דירות מתוך 16 הן שלי. כי אותם משכירים, אותם בעלי נכסים - - - << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> שלא לדבר על מלונות שיוצאים ממשרד התיירות לעובדים זרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נכון. בנתניה יש המון דוגמאות לזה, כל מיני מקומות שיש מלחמה, אין מלחמה. בסוף אנשים צריכים לשלם דברים, לא מקבלים מתווים – אפרופו, בואו נדבר על המתווה שעוד לא אושר – אנשים צריכים לשלם את התשלומים שלהם. בן אדם שקנה דירה כהשקעה בתוך מקומות שמספרים להם על פינוי בינוי 1,000 שנה, והמשכנתה שלו דופקת, ויש לו דייר שמשלם לו 1,800 שקלים במקרה הטוב, וחודש הוא מאחר וחודש הוא לא בא, ופתאום הוא זכה בלוטו, מגיע תאגיד, או שירותים ומסחר, או תעשייה, או whatever, ומשלם לו כמו שעון, עם 12 צ'קים קדימה. וזה כבר לא 1,800, זה נהיה 2,500. אני יכול להגיד לכם שדירות שהשכרנו לפני שנתיים ב-2,000–2,200, אנחנו משלמים היום 3,600, 3,700 ו-3,800, כי המלחמה על כל דירה – אתן לכם דוגמה, במודיעין אין דירות לעובדים זרים, תהפוך את העולם, אין דירות לעובדים זרים. למה? כי בסוף השוק מנצח. אבל במקומות המוחלשים, מה שיקרה – ואני כבר אומר את זה פה בוועדה לא מעט פעמים, ואני שמח שגם מוטי שומע את הדברים בפעם הראשונה – בסוף יהיו פה שכונות במדינת ישראל שלא נוכל להיכנס אליהן. זו השורה התחתונה. אם אנחנו לא ניקח מתחמים כאלה כרעיון ונקצה – נאות חובב זה נחמד, זה תופס לתוך אזור התעשייה כי זה נוגע למשרד הכלכלה, אבל אנחנו, בענף הבניין, צריכים קרקעות באזורים טובים. מה הבעיה לתת קרקע בכפר קאסם או בראש העין? לעשות דברים כמו שצריך, הרי בסוף אם אנחנו כל כך רוצים ללמוד מדובאי, אז נכון, הגדרות קצת עושות לנו אסוציאציה אז כולם קופצים. אבל זה משולב, כי עובד זר שבא לדובאי יודע שאם הוא יעשה עבירה, באותו רגע הוא עולה על המטוס והולך הביתה, הוא יודע שאם הוא ישב פה במדינה ולא יהיה חוקי, באותו רגע יתפסו אותו ויעיפו אותו. אנחנו צריכים שתהיה פה הלימה בין הפתרונות שמתחמים – דרך אגב, יש לזה גם המון חסרונות בעיניי, אבל חייב לתת פתרונות, כי רק רוצים להגדיל את מספר העובדים בכל הענפים, והמחירים עולים. בסוף מי שמפסיד מזה זה אנחנו, כי אותו אחד שמייצר במפעל, או בונה בבניין, או עובד בחקלאות, אם העלות של המעביד רק עולה ועולה, בסוף אף מעביד פה הוא לא פילנתרופ, זה נופל אחורה. זה נופל אחורה על הצרכן, על הזוג הצעיר, על כל האנשים שיושבים פה בשולחן. אנחנו כבר שלוש שנים בתוך אירוע ולא קורה כלום, לא קורה כלום, אז חבל שעד שבא איזשהו רעיון ישר קופצים: אי-אפשר, אי-אפשר. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> מה אתה דואג, תגיד? אתה לא רואה את הקרחת? מה ראיתי והתקרחתי. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, אני לא מודאג. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אתה חושב שאני מתרגש מהתנגדויות? לא. כנראה עוד לא הכרת אותי מספיק. ההפך, בסוף צריך להיות מעניין, אנחנו צריכים לעבוד קשה. אנחנו נמצאים במקום שאנחנו צריכים לשרת את הציבור, את בעלי העסקים, את התעשיינים. אנחנו עם רצון עז לפתור את הבעיות. אתן לך דוגמה קטנה, גם רפורמת "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", שעשינו בתחילת הקדנציה. קודם כול, משרד המשפטים אמר: לא יקום ולא יהיה. לאט לאט הסברנו, בסוף מדיניות זה אנחנו. אנחנו נתאים את זה, שלא יהיו, חס וחלילה, לא מניעה משפטית או משהו לא חוקי, ונעשה על פי כל כללי המינהל התקין, אבל נעשה, אל תדאג. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני לא מודאג, אנחנו באמת לא מכירים, אז אתה לא יודע שאני גם קצת עקשן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רגע, הצגת את הדברים, אבל מה שאתה מציע – אנחנו מודעים למה שאמרת. מה לעשות שהמודל יהיה יותר טוב? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> קודם כול, צריך לחלק המון קרקעות, לא לעשות פיילוט אחד. צריך עכשיו לגשת לרמ"י ולשים פה תוכנית, שצריכה לבוא, דרך אגב, לדעתי, ממשרד הבינוי והשיכון, או שאנחנו צריכים לעשות את זה, לא יודע, אבל אנחנו צריכים פתרונות. אתם רוצים עוד עובדים? לא יהיה איפה להלין אותם. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> כבר היום אין איפה להלין אותם. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> גם היום. כשאתה בא לקחת דירה אתה מתמודד עם עוד עשרה אנשים על הדירה, המחיר עולה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> ואלה עלויות כבדות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ואז בסוף גם אין לך ברירה, אתה יודע, אתה מתחיל לעשות כל מיני קומבינציות, כי אין לך איפה לשים את האנשים, אז יש כל מיני פתרונות אחרים. חבר'ה, שוב, אפשר להגיד על האנשים האלה הרבה דברים טובים, הרבה דברים פחות טובים, אבל הם בחרו לבוא למדינה בשעת מלחמה ולעזור פה בנקודות שאף אחד מהישראלים לא רוצה לעבוד. וזה גם משהו שצריך לזכור אותו, כי הם לא מחליפים אף אחד, הם באים לכסות ואקום שלא יתכסה אף פעם – אף אחד לא עובד בניקיון, אף אחד לא עובד בבניין, אף אחד לא עובד בחקלאות ואף אחד לא עובד בתעשייה ובמסחר, בשירותים ובקווי ייצור, צריך לשים את הדברים על השולחן. אני אומר לכם עוד פעם, הנושא של הדיור יהיה חייב לקבל – צריך לחשוב על זה טיפה יותר לעומק, כי יש גם בעיה, כשאתה מרכז כזו כמות של 5,000 עובדים ביחד, אם מחר בבוקר למישהו אחד לא טוב, תפוח אחד רקוב, הוא לוקח איתו 30, 40, 50 אנשים, הולכים, מגישים בקשת פליט. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> דרך אגב, אני רוצה להתאים את המתקנים לאזורים. אם נאות חובב צורך 7,000, אני אעשה 7,000. אם יש אזורים, אנחנו יכולים גם לעשות 1,000, יכולים לעשות 500. גם לעשות 1,000 איש במבנה זה משהו גדול. אני דווקא תמכתי במקומות הרבה יותר גדולים, אבל השר בדיון אמר שהוא מעדיף שיפוזרו מתקנים יותר קטנים, אפילו יותר קטנים מ-5,000, אז זו לא תורה, זה נתון לשינויים, זה נהיה ראשוני. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ברור, יש פה הרבה בעיות שצריך להתייחס אליהן. אני איתך. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> למאיר דוד עוד יהיה מה להגיד ויהיה לעוד הרבה מאוד אנשים מה להגיד, ואנחנו נתאים את זה – איך אומרים? נספק את כל הצרכים של כולם בשביל שזה יצא לפועל. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה מבורך. אני לא בא להכשיל, חלילה, אני רק אומר שבסוף צריך להתייחס גם לסיפור של אלכוהול, סיפור של אלימות, שאתה שם כל כך הרבה אנשים בתוך מקום כזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בואו ניתן לעוד דוברים, כי המנכ"ל אמור לצאת לישיבה אחרת. מעין אמיר, התאחדות התעשיינים, בבקשה. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> בוקר טוב, אני עו"ד מהתאחדות התעשיינים. יש לי כמה שאלות שהייתי רוצה להבין. בראש ובראשונה, מה תהיה חלוקת האחריות, תחומי הסמכות? על מה המדינה אמונה? מה לגבי סוגיות ביטוחיות? לא הוצבע פה על מקור תקציבי, אני רוצה להבין מה העלויות למעסיקים, איך הן חושבו. אני לא מצליחה להבין איך זה אמור לצמצם תחלופה של עובדים וברחנים. יש היום אפילו עובדים שמגיעים, ובשדה הם בורחים, זאת אומרת, המעסיק משלם את האגרה, משלם על ההבאה שלהם, והם נעלמים. או, לחלופין, בכלל, עובדים שבורחים. איך זה אמור למנוע את זה? איך זה יכול לצמצם את זה? איך המתחמים פותרים את הסוגיה של ההסעות והעלויות? ואילו ניכויים אמורים להיות מבוצעים מהשכר של העובדים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. הוא יתייחס בהמשך. בואו ניתן לדובר הבא, לשמעון זיגזג. הוא ישיב לכל השאלות. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> שלום, שמי שמעון זיגזג, אני נציג רשות האוכלוסין וההגירה, ממינהל אכיפה וזרים. המינהל הזה אחראי ואמון, על פי חוק, לאכוף את תנאי המגורים באמצעות המפקחים של המינהל. אדוני התייחס בראשית דבריו לנושא הפיקוח, ואני חייב לומר שהחלטת ממשלה 1752 שהתקבלה בעניין – שאגב, במסגרתה אנחנו יושבים פה, והיא ייעלה את כל אופן הבאת העובדים הזרים והגבירה אותו מאוד לאחר 7 באוקטובר – הכותרת שלה הייתה: ייעול ושיפור האכיפה, והדבר הזה לא בוצע עד היום. חשוב מאוד לומר את זה. כאשר אנחנו מדברים על אתגרים כאלה משמעותיים, אנחנו מדברים על מורכבות אכיפה ופיקוח, שהיא מאוד משמעותית. אני לאו דווקא בא ואומר – חלילה, אני לא מביע דעה ואומר: יהיה רע, יהיה טוב, זו לא הכוונה, אני לא מדבר על זה. אני חד-משמעית בא ואומר שמתחמים כאלה והגדלת עובדים זרים והכמויות שלהם בהחלט מהווים אתגר אכיפתי ואתגר מבחינת פיקוח. יש פה, כמובן, המון שאלות, כמו שאדוני המנכ"ל אמר, זה רעיון ראשוני, ולכן באמת אין צורך להעמיס ביותר מדי, אבל אני חייב להתייחס לחלק מהדברים. אחד, נושא הפיקוח – אמרתי, המשאבים למינהל אכיפה וזרים חייבים להינתן במלואם, כפי שהם קבועים בהחלטת הממשלה 1752. הדבר הזה נתקל בקשיים, כפי שזה פורט בוועדה הזו, באין ספור ועדות ואין ספור פעמים. זה אחד; שתיים, כמובן שאנחנו מדברים על עמידה בתקנות החוק, ולכן כל עוד זה יקרה, לנו אין עניין בדבר הזה. מניסיון עבר שלנו עם מתקנים גדולים – לא היו לנו יותר מדי כאלה, אדוני המנכ"ל, אבל היו כאלה מעטים בעבר – כאשר מתקן כזה כושל, התוצאות הסופיות הן קטסטרופה. אני יכול לתת דוגמאות כאלה לאירועי פיקוח ואכיפה שהיינו בהם, מתחמים שסגרנו אותם בשיתוף עם עיריות, וזה בוצע באופן כושל. אני משוכנע שההכנה פה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול לתת לנו דוגמה? מתי זה היה? ומתי זה היה כושל ונעלתם את המתקן? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> כן, אני יכול לתת דוגמה, זה קרה לפני למעלה מעשור, הפעם האחרונה, מאז לא היו איזשהם מתחמים. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> איפה? תן לי. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> באזור ראשון לציון. אנחנו מדברים על ענף בניין, מתחם מגורים של מעל 1,000 עובדים. אני רוצה לתאר לכם בדיוק מה ראינו. שוב, אני לא מעביר ביקורת, חס וחלילה, על התוכנית של אדוני המנכ"ל, זה יכול להיות נפלא, אני רק מציין נקודות שצריך להיזהר מהן וצריך להיערך נכון. ולכן כשדבר כזה כושל, התוצאה היא מאוד - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> צריך להפיק לקחים מהמקרה הזה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> זה מה שאני אומר, בדיוק. אם הדבר הזה יצליח, כל היתרונות שאדוני המנכ"ל הראה, בוודאי שהם מבורכים ובוודאי שצריך להיערך לזה. נושא המגורים נדון אין ספור פעמים, סופר חשוב. חשוב לומר ולציין מה קורה כשדבר כזה מטופל או מתוכנן לא נכון. כשנכנסנו למתחם הזה – צריך להבין מה קורה במתחם מגורים של קרוואנים של מעל 1,000 עובדים זרים, כאשר כל אחד היה יוצא בלילה ומטיל את השתן שלו ממש בפתח, כי המגורים היו, כמו שמאיר אמר, במרחק של 20 מטר, והם פשוט היו מתעצלים, עושים את זה. שוו בנפשכם איך זה להיכנס למתחם של 1,000 עובדים כאשר הצחנה היא מעבר ליכולת של בן אדם נורמלי לסבול, השירותים, המקלחת, כל התחזוקה, בגלל כמות העובדים, הייתה מתחת לכל ביקורת, ורואים שהאנשים שניסו לתחזק את המקום ניסו לתחזק, אבל כמות העובדים וחוסר המחויבות שלהם, כמובן, בגלל היקף האנשים, הפך את המתחם עצמו ללא ראוי למגורים. לאחר מאבק מסוים, בשיתוף עיריית ראשון לציון, אם אני זוכר נכון, סגרנו את המתחם הזה, זה לא היה פשוט. ושוב, כל עבודת הפיקוח והאכיפה, לשייך עכשיו קרוואן מסוים לתאגיד מסוים, כי כל המגורים שם היו שייכים לענף הבניין, ולכמה תאגידים ביחד. האתגר הפיקוחי ומבחינת המפקח – אז אוקיי, יש בעיה בחלק מסוים מהמתחם, למי אני משייך אותו? איך אני משייך אותו? מי אחראי לדבר הזה? יש המון שאלות בהיבט הזה. אני לא אומר שלא ניתן לבצע את זה כמו שצריך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ניתן לדובר הבא, כדי שהוא ישמע את כולם. אלעד, בבקשה, אם אפשר לא לחזור על דברים שנאמרו. << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> תודה, כבודה. אני עו"ד מקו לעובד. ראיתי את הסרטון, החדרים שם כן נראו יותר טובים מחלק מהדברים שאנחנו רואים היום, אני לא יודע איך זה יהיה כשזה יופעל. ובהחלט, אם הכוונה היא לתת מגורים הולמים לעובדים ולספק להם מה שצריך, וזה גם יוביל להפחתת עלויות של מעסיקים, זה כמובן צעד מבורך. אבל, בהמשך למה שאמר כאן שמעון, יש סיבה שאנחנו רואים סרטון מדובאי. אני לא מספיק מכיר איך זה במדינות אחרות, אני לא חושב שדובאי היא דוגמה שאנחנו רוצים לשאוף להידמות לה. בסוף אנחנו מדברים על יצירת ריכוזים מאוד גדולים ונפרדים מהאוכלוסייה של מהגרי עבודה. מהגרי עבודה הם לא ציוד, הם בני אדם, יש להם צרכים יותר בסיסיים מרפואה ורווחה, הם לא אסירים, הם אנשים חופשיים. יש גם משמעות אופרטיבית וגם משמעות ערכית לדבר הזה. שוב, ברור לי שזה בשלבים ראשוניים ויש הרבה שאלות שצריך לדון בהן, אבל, למשל, אותו אתר בנאות חובב, האם תהיה להם תחבורה? אין להם רכב, אלה לא אנשים שבחרו לגור, והם יכולים לנסוע לאן שהם רוצים. הם רוצים עכשיו להגיע ביום שישי או שבת לפגוש חברים שלהם, זה מותר, הם בני אדם, הם בני חורין, הם לא אסירים, הם יוכלו לעשות את זה? הם ירצו לקנות ירקות בשוק, הם ירצו לבחור איפה לקנות את הירקות שלהם, הם ירצו לקנות כל מיני מוצרים, כל מיני דברים, ללכת לבנק בשביל להתייעץ, לשאול מה קורה בחשבון – הרבה פעילויות בסיסיות שאנשים עושים, וזו שאלה מאוד גדולה, איך ייראו החיים באותם מתקנים? בהמשך גם למה ששמעון אמר, שזו כמובן גם שאלה ביצועית בסוף, והעניין הביצועי פה הוא חשוב. ברור לי שהכוונות טובות, אני לא חושב שלא, אבל גם הכוונות בהחלטת הממשלה, כמו שנאמר פה, על הגברת ייעול, פיקוח ואכיפה, ואנחנו כבר כמעט שנתיים אחרי, ומצד הממשלה עצמה זה רחוק מאוד ברמת הביצוע, ואני בספק אם כאן נראה משהו טוב יותר. וגם ברמה הערכית, צריך להגיד גם את זה, בסוף ליצירת אזורי ריכוז נפרדים לאוכלוסייה שגם ככה מאוד פגיעה יש מעסיקים נהדרים ויש מעסיקים לא נהדרים, ואנשים שתלויים במעסיקים שלהם, בוויזות שלהם, בהכנסה שלהם, במגורים שלהם, ואף אחד לא רואה אותם, אנחנו מקבלים היום – אגב, זה לא משהו שהיה קורה בעבר הרבה – ואנחנו רואים עלייה בפניות שאנחנו, בקו לעובד, מקבלים מאזרחים ישראלים שפגשו את העובדים האלה. הם גרים בבניין לידם, הם רואים אותם ברחוב, והם כותבים לנו שהם מאוד מודאגים מהמצב שלהם – אם זה נכון או לא נכון, אנחנו מעבירים לרשויות האכיפה, אבל יש משהו כשהרחוב הישראלי פוגש אותם והם פוגשים את הרחוב, הם רואים אותם, שומעים אותם, אפשר לעזור להם, אפשר לקשר – זה להיות חלק מחברה. והאנשים האלה שמגיעים לכאן הם בסוף חלק מהחברה, הם לא רק דרך לבנות לנו בתים וכבישים וכו', הם חלק מהאנשים שהכבישים והבתים האלה אמורים גם לשרת אותם לתקופה המאוד ארוכה שהם כאן, חמש שנים זה לא מעט. האנשים האלה הם חלק מזה, ולבודד אותם, אני חייב להגיד, זה מאוד מפחיד, מאוד מטריד, ומה ייצור שם? ריכוזים של אוכלוסייה פגיעה, מוחלשת, זרה. גם היבטים של מגדר הם מאוד משמעותיים. בחלק מהענפים האלה יש נשים, הן מיעוט בענפים האלה, בתעשייה, במסחר ושירותים. איך ייראו מתחמים של מהגרי עבודה שיש מיעוט נשי בתוכם, גם אם זה בחדר נפרד? אני מעלה פה כל מיני שאלות וחששות. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> הפרדה מגדרית. << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> הפרדה מגדרית לא תהיה בתוך המתחם, אלא יהיה מתחם לנשים ומתחם לגברים. אני חייב להגיד שהדיון הזה כבר מתחיל להתקרב לכל האוכלוסיות - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני עוברת לדוברת הבאה, מיכל, עמותת במקום. << אורח >> מיכל ברייאר: << אורח >> אני מנהלת מחלקת מחקר בעמותת במקום – תכנון וזכויות אדם. הגשנו את נייר העמדה ביחד, אז הדבר היחיד שאני רוצה להוסיף על מה שאלעד כבר אמר זה הנושא של – אם נתתם פה את הדוגמה של נאות חובב, לא ברור לי איך אתם חושבים שאפשר לשים בכלל מגורים בנאות חובב. זה הרי אתר מזוהם שאסור לגור בו, שיש בו מגבלות סביבתיות מאוד משמעותיות. אנחנו פוגשים את זה בעוד הרבה מקומות, אז גם להיבטים האלה חייבים לשים לב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. ניתן לישי פולק, ואחר כך נעלה בזום את אלירן. << אורח >> ישי פולק: << אורח >> אני מנכ"ל התאחדות האיכרים. אהיה מאוד קצר, כי יש שתי שאלות שמעניינות אותי. השאלה הראשונה היא האם לא יהיה יותר פשוט, באזורים הרלוונטיים בפריפריה, לאפשר שינוי של התב"ע באופן שמתחמי עובדים של מעסיקים, בין אם בתעשייה ובין אם בחקלאות, יוכלו להקים באזורי התעשייה מתחם נקודתי למה שהם צריכים? האם הדבר הזה לא יהיה הרבה יותר יעיל, הרבה יותר קל, וייתן גם מענה לסוגיות שעלו פה ביחס לריכוז גבוה מאוד של אנשים? והשאלה השנייה, גם כשאנחנו מדברים על הסעות מעסיקים, שהדבר הזה יקרה, היום אנחנו בהקשרים של לשים את העובדים – הכוונה בחקלאות – במקומות שלנו, של המעסיקים, בתוכו, אבל ברגע שאנחנו מדברים על משהו שהוא טיפה יותר רחוק ורוצים להתאים את זה, נכון להיום, הסעות מרוכזות של מעסיקים אינן מוכרות, למשל, במע"מ, ולכן העלויות בקטע הזה גבוהות מאוד. ואם אנחנו שמים אנשים במרחקים מהסוג הזה, צריך גם לחשוב על העיקרון, שאולי אם אני משלם לעובדים נסיעה וברגע שאני דואג להסעה מרוכזת אני פטור מלשלם את הנסיעה הזאת, עדיין לא מכירים לי בהוצאות האלה. ולכן השילוב של הפתרון – השאלה היא למה לא לעשות את זה במתחמים קטנים, בנקודות מסודרות של להתאים את התב"ע המקומית, או לאפשר הקלות בתב"עות האלה, ואז להגיע לפיזור יותר נכון של העובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעבור לאלירן בזום, בבקשה. << אורח >> אלירן אהרונוב: << אורח >> אני מליבינג מגורים לעובדים זרים. קודם כול, אני מברך את מוטי על היוזמה המבורכת. אנחנו מלינים היום 3,000 עובדים זרים ברחבי הארץ, חלקם במתחמים שעשינו בהם התאמות. הייתה איזה יוזמה שקידמנו עם מינהל התכנון בעבר למתחמי מגורים לעובדים זרים. אם אני יכול לתת את דעתי ולדייק את מה שמר מוטי אומר, במקום לקחת קרקעות ולהקים שם מתחמי מגורים לעובדים זרים, יש המון מבני תעשייה ומשרדים שיושבים ריקים, בניינים שלמים. הייתי נשען על הליך קיים של אכסניה, או איזה משהו רגולטורי שקיים, ועושה התאמה בתב"ע, ללא שימוש חורג, לעשות את הרגולציה קלה יותר, ואז אנחנו יכולים גם להגיע לפריסה רחבה יותר, בכל רחבי הארץ. יש מלא מבנים כאלה, מבני תעשייה בקומות שניות ושלישיות, ולא צריך לא רגולציה, ולא צריך לשכנע אף אחד. יש היום תב"ע של אכסניות שאנחנו משתמשים בה, הולכים לרשות. זה הליך קצת מורכב – להקל את התהליך הזה, ואז אנחנו מגיעים למתחמים של 400 עובדים, 300 עובדים, בפריסה קטנה יותר, ואז מבחינת אכיפה גם יותר קל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. יש מעסיקים שרוצים לדבר לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור לנציגי הממשלה? אז אתה שנייה, ונעבור - - - << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> גבירתי, רק אשמח לוודא משהו, השימוש במתחמים הוא וולונטרי למעסיקים? שמענו בהתחלה, אבל אני רק רוצה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן. אמרת, לא? כן. בבקשה, ואחר כך נעבור לנציגי הממשלה. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> דרך אגב, התאחדות התעשיינים התומכים הגדולים ביותר של זה, והרעיון צץ לי מזה שרון תומר בא ודיבר איתי. ואחרי זה גם נובו וחגי, אז תתעדכנו קצת ביניכם על העמדות, בסדר? הרעיון נולד מרון תומר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כמה זמן אתה עובד על המודל הזה? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> שנה. לא עובד, רק שנה - - - << אורח >> ישי פולק: << אורח >> אבל אם יהיה פתרון בתוך אזורי התעשייה עצמם, ששם מבוצעים החברות, זה יפתור בעיה הרבה יותר רחבה. גם רון תומר - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. בבקשה. << אורח >> וואאיל עבאדי: << אורח >> אני עו"ד, מנהל חטיבה ארצי, איגוד עובדי הבניין. הרעיון עצמו מבורך ולטובת העובדים, אבל צריך לדעת בדיוק איך ליישם אותו ולעשות אותו. מה שראיתי בסרט הזכיר לי בדיוק בית סוהר שאנחנו רואים בסרטים האמריקאיים, לכל דבר ועניין. גם מגרש הכדורסל הופיע בסרטים האמריקאיים, גם חדר האוכל עצמו, גם המשחקים. לכן אי-אפשר להביא עובדים ולשים אותם בתוך מתחם שידמה בית סוהר, צריך לשקול את זה. לדעתי, גם צריך להתייעץ עם התאגידים והתעשיינים, לראות מה הצרכים שלהם, איך הם צריכים להיראות. חוץ מזה, אני גר בכפר של 15,000, 7,000 עובדים או אנשים שנביא למתחם אחד, עם העובדים שלהם, זה מעל ממחצית מהכפר שלי, האם תהיה שם תחנת משטרה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אז תרשום, והוא יתייחס בהמשך. גם מי ינהל את המתחם? תשיב גם על זה. << אורח >> וואאיל עבאדי: << אורח >> מי ינהל את המתחם? איך ינוהל המתחם? האם זה יתואם עם הרשויות המקומיות והשלטון המקומי? האם זה בהסכמת השלטון המקומי? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. בוא נעבור לנציג האוצר. יש לך מה להוסיף, בבקשה? << אורח >> בר מיוחס: << אורח >> בכל הנושא שנדון כאן בכלל לא העלינו את הסוגיה התקציבית, ובכל הנוגע לאיך המודל יעבוד, איך התקציב יוקצה ומה הדרישות, אנחנו צריכים לברר את זה, כי לא הוצגה כאן תוכנית ברורה – מי משלם? האם הכוונה היא שזה יהיה מתקציב המדינה או שזה יהיה בשיתוף מעסיקים? או לא יודע, יש לי כל מיני רעיונות בראש, אך לא ניתן כאן איזשהו מודל פורמלי לאיך תוקצה ההוצאה, ולכן כרגע אין לי יכולת להתייחס מה הצרכים, ואני לא מבין איך המודל אמור לעבוד. אז אם יש פירוט, אשמח, ואם לא, אז כרגע אני לא יכול להתייחס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. מינהל תכנון, את יכולה להגיד את העמדה שלכם, בבקשה? ואחר כך, רשות מקרקעי ישראל. << אורח >> חן גרינברג: << אורח >> אני מאגף אסטרטגי, מינהל התכנון. יחד עם רשות מקרקעי ישראל, עם משרד הבינוי והשיכון, בשנת 2024, הוצאנו מסמך, אחרי שולחן עגול שבו שמענו את הצרכים. היה לנו חשוב לתת מענה בפריסה ארצית לצורך שעלה של מגורים לעובדים זרים. במהלך הזמן גם התייעצנו עם אלירן, שהיה חלק מהשולחן, הוא ציין את זה עכשיו, ונתנו איזשהו מנגנון והוצאנו מסמך שמתווה את הדרך שאפשר לפרוס, במתקנים קטנים, בתצורה מסוימת שמותאמת, ושיהיה בתנאים הולמים לעובדים הזרים. אנחנו שומעים עכשיו את ההצעה של משרד הכלכלה, אנחנו מזמינים אתכם להציג בפנינו, לראות במה מדובר בדיוק, לראות איך הדברים יכולים להתכתב, איפה. עשינו את העבודה בצורה משותפת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עם מינהל מקרקעי ישראל? בסדר. מאיר דוד, אתה רוצה להתייחס? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> שוב, כמו שמוטי אמר, זה תהליך ראשוני, ובוודאי שעבודת המטה של כל משרדי הממשלה. כמובן שאם המהלך הזה יצא לפועל, נעשה לו התאמה לתקנות עובדים זרים, שיהיה בהלימה. וכרגע אין לנו עוד מה להוסיף. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הכי חשוב, מוטי, זה בינתיים לדבר על ניכוי המס שאנחנו משלמים על הדירות. זה משהו מטורף שאתה חייב - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה רלוונטי אליו? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ברור שזה רלוונטי אליו. כל המעסיקים פה בשולחן משלמים ניכוי מס במקור על הדירות, ואין לזה פתרון באמת. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אוקיי. אתייחס במהירות לדברים שאמרו. זה מודל ראשוני, יש לנו עוד הרבה עבודה בשביל שנגיע לשם. אנחנו עם מרץ ועם רצון לעשות את זה כמה שיותר מהר. אנחנו, כמובן, לא נפסח על אף גוף או רשות בדרך, נשמע גם את העמותות וגם את הארגונים שחיים על זכויות עובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> והמעסיקים. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אני כבר אחרי מעסיקים ואחרי תעשיינים, בגלל זה זה קצת מוזר לי – עשינו, אבל אני אחרי תעשיינים ומעסיקים, שהם העלו לי את הרעיון הזה ואת הבעיה שיש להם. אז מבחינת הצד הזה, אנחנו די סגורים, אבל, כמובן, נצטרך שוב להגיע לוועדת המנכ"לים, ברגע שהמודל יתכתב. אני שוב נותן את הדוגמה של רפורמת "מה שטוב לאירופה". לקח לנו שנה וחודשיים להעביר את זה. עשינו התאמות, עשינו תיקונים, עברנו את משרד המשפטים, היינו בדיונים בוועדת הכלכלה קרוב לשנה, עד שעברנו - - - << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> אז למה - - - אירופה? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> תן לי לסיים. עברנו הרבה מאוד דיונים והתאמנו את כל הצרכים, ומה שרצינו בהתחלה זה לא מה שהיה בסוף. כמובן, זה כמו חוק, מגישים הצעה, קריאה ראשונה, ואז מכינים את זה בוועדה, והוא לא יוצא כמו שהוא נכנס, וזה בסדר גמור כי שומעים את כל הערות הציבור ומשרדי הממשלה והכול. בסוף אנחנו רוצים לעשות טוב ולפתור הרבה בעיות. להגיד לך שאנחנו פותרים 100% מהבעיות? לא, תמיד יהיה לאנשים מה להגיד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני מאמינה שתוך כדי תנועה אפשר לשפר. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> ולארגון כזה או אחר יהיה מה להגיד, וזה בסדר גמור, נקבל באהבה, נעשה מה שאנחנו יכולים לתקן. לגבי תקציב, הרעיון הוא שהמדינה לא תצטרך לתת שקל, ההפך, יהיו לה המון הכנסות מהמקום הזה, זה כמו מודל של מפעל. ברגע שאנחנו מקצים קרקע באזורי תעשייה, נגיד בנאות חובב, אז היזם גם משלם את הוצאות הפיתוח וגם מקים. והמודל של הקצאת קרקע באזורי תעשייה הוא מודל שאנחנו בעצם מקימים מפעל, גם מעסיקים עובדים וגם מכניסים המון הכנסות למדינה. אז במודל הזה, לא רק שהמדינה לא מוציאה כסף, היא גם חוסכת את הדירות – מפנה דירות, היא גם מכניסה המון כסף מההכנסות של המתקן הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר - - - << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> שנייה, אתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הם לא מורידים את האגרות באותה הזדמנות. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> בסדר, אני באיזה קו, תני לי לסיים, ואז – יהיו פה המון הכנסות למדינה, ואני מקווה שבעקבות ההכנסות של המתקן הזה במדינת ישראל, הם יורידו את האגרות, או יעשו הקלות, למעסיקים בנושאים האלה. אני יכול להגיד שבמודל שכרגע בנינו כולם מרוויחים פה, לדעתי, מהמעסיק, דרך המדינה, בכל ההיבטים, לא רק הכלכליים, ואני חושב שגם העובדים. אני ער לכל ההערות, גם של קו לעובד וגם של כל העמותות וכו'. זה לא נראה כמו כלא, זה מודל בדובאי, אמרתי שלא יהיו שם גדרות ויהיו שם התאמות גם מבחינת המגורים, גם מהבחינה הזאת של כמה אנשים יהיו בחדרים, גם מבחינת מיזוג, כל הבחינות האלה. לגבי הסיפור של הפיקוח, יש לנו במשרד הכלכלה כ-30 פקחים שבודקים מחירים בפיקוח ואת המדידות במשקלים. אנחנו הרי לא מגיעים לכל מקום. אם היה מרוכז בעשרה, או 15, או 20 מוקדים במדינה, הייתי יכול להגיד לך שהיינו מגיעים לכל מקום. ברשות להגנת הצרכן יש פחות פקחים, והם צריכים לפקח על כל מדינת ישראל, על סימון מחירים ועל עוד כמה דברים. אתה חושב שאנחנו מגיעים לכל סופר שלא מקודד? אנחנו מנסים. אנחנו צריכים הרבה מאוד כוח אדם, מה שקשה מאוד לקבל ממשרד האוצר. בשביל להגיע לכל המדינה לפחות פעם בשנה, אנחנו צריכים כ-700 פקחים. יש לנו רק 30. גם לרשות האוכלוסין, כמדומני, הייתי בוועדות מנכ"לים, כמה פקחים יש? 400? 350? קיבלתם. כמה יש בפועל? << אורח >> שמעןן זיגזג: << אורח >> זה העניין, אדוני. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> לא, רק תגיד לי, ואז תבין לאן אני - - - << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> בפועל, בלי להתחייב על המספר המדויק, כ-160. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> 160 פקחים כבר בפועל, זאת אומרת, מגויסים? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> על 240,000 עובדים זרים, למעט יתר העניינים – תיירים לא חוקיים, כל מיני - - - << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אז אני חושב שלאכוף מדן ועד אילת ב-160 פקחים, בכל המתחמים של עובדים זרים, זה בלתי אפשרי, אתם תגיעו לכל מקום אולי פעם בחמש-שש שנים. אם אנחנו ממקדים, אז יש יתרונות ויש חסרונות, אבל אם יהיה פיקוח הדוק על מתקן של 5,000, יהיה בו הרבה פחות בעיות לפקח על 600 דירות, או 600 מתחמים, או קרוואנים, או מקומות כאלה ואחרים. לכל דבר יש יתרון וחיסרון. לגבי מה שאמרת, מקו לעובד, קודם כול, שוב, מה שראית פה, לא ירדתי איתך לעניין, זה לא רק התפקיד שלי, אנחנו נכין מודל שיניח את דעתם של הרבה מאוד אנשים, לא בטוח שיניח את דעתך במאה אחוז. אבל הכוונה, שאתה אומר: מה יהיה פה? זה one stop shop, זאת אומרת, אם יהיה לו שם סופרמרקט ותהיה מרפאה, זהone stop shop. יכול להיות שנצטרך למצוא את הפתרון שביום חופש שלהם יהיו הסעות למרכזי ערים, לצאת קצת להתאוורר, לעבוד, מסעדה. במשך השבוע, הם מגיעים מאוחר מהעבודה, הם נמצאים במתחמים האלה, אני חושב שזה בסדר גמור. יש מחירים, יש מחירים גם אם זה נמצא בתוך השכונות ובתוך ערים. הזעקה למתחמים האלה לא באה רק מהמעסיקים והתעשיינים, הזעקה למתחמים האלה באה גם מראשי הרשויות המקומיות. ראשי הערים זועקים את הזעקה בנושא העובדים הזרים שנמצאים להם בערים, ולא ניכנס עכשיו מה עושים, כן או לא. ואנחנו רואים כל מיני מקומות, אם אנחנו רוצים שיהיה כמו דרום תל אביב, ושהמדינה תתחיל לחשוב לעשות תוכניות רבות תקציב, ומתקנים, איך מוציאים עובדים כאלה ואחרים, אז, כמובן, בואו נעצום רגע עיניים ונעשה. הוא אמר מקודם: יהיו שכונות שלא נוכל להיכנס אליהן. אני אומר לכם שכבר היום יש מקומות שאי-אפשר להיכנס אליהם, וכבר היום הפשע במקומות מסוימים עובר גבול, מהטרדות מיניות, מגנבות ומהשחתות של רכוש. ואני יכול לתת לכם דוגמאות מנתיבות ועד אילת ועד קריית שמונה, ותל אביב בעיקר. << אורח >> אלעד כהנא: << אורח >> אני רק רוצה להגיד - - - להביא אותם לפה, חרף התנגדויות שלנו. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> רגע, תן לי לסיים. << אורח >> מיכל ברייאר: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תני לו, בבקשה, לסיים. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> אני הקשבתי לך, תיתני לי לסיים. אני הקשבתי בקשב רב, כתבתי את ההערות, ואני עונה. אנחנו, במשרד הכלכלה – אני לא צריך לפתור את הבעיות של משרדים אחרים מבחינת רווחה, מבחינת ביטחון לאומי, אבל כשאני רוצה להביא משהו, אנחנו, כמובן, נכניס את כל התיקונים הנדרשים כשנגיע לדיון הזה. יש לנו עוד הרבה מה לעבוד מול משרד המשפטים, מול משרד האוצר, חוץ, עבודה, רשות האוכלוסין, משרד הפנים. אנחנו מניחים פה איזשהו רעיון ראשוני, שהוא כבר מגובש מבחינת הלוגיסטיקה שבו, לא מבחינת התוכן שבו. מה עוד? נגעתי בתקציב, נגעתי בזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי מנהל את המתחם? << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> גם, זה עוד לא – אמרתי לך, אם נוציא את זה לגוף פרטי, אז הגוף הפרטי יצטרך בזה של המדינה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> בכל מקרה, חבר'ה, אחרי שנקיים את הדיונים בתוך הממשלה, ברגע שזה יבשיל, עוד נביא את זה, כמובן, לוועדות, שנוכל לשמוע גם את הערות הציבור, כמו שאנחנו, משרד הכלכלה, נוהגים לשמוע את הערות הציבור בכל דבר. וגם אנחנו משרד שמייצג, כביכול, את התעשיינים ואת העסקים, אבל גם ברפורמת "מה שטוב לאירופה", אני חוזר - - - לא אהבה את זה. ניסינו יחד איתם לראות איך אנחנו מניחים את דעתם בכל מיני מקומות כאלה ואחרים, אבל בסוף זו רפורמה שהם לא כל כך אוהבים, ובכל זאת עברה. לכן נעשה את כל מה שאנחנו יכולים גם להניח את דעתם של רבים, אבל אני מניח שלא כולם יאהבו את זה עד הסוף. תודה רבה על הוועדה המכובדת. אני חייב לצאת לפגישה ב-11:00. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול שנייה להיות איתנו בסיכום? תודה לכל המשתתפים. אני מסכמת. הוועדה מודה לך, אדוני המנכ"ל, על הצגת התוכנית, מברכת על הרעיון ותכנון הפיילוט ומבקשת להתחשב בכל הנאמר בדיון היום, ולשבת עם משרדי הממשלה הרלוונטיים: משרד המשפטים, האוצר, העבודה, החוץ, כדי לעשות את ההתאמות הנדרשות. שתיים, הוועדה תקיים ישיבת מעקב בהמשך, כשהתוכנית תבשיל ותגיע לידי ביצוע. תודה רבה, יישר כוח. << אורח >> מוטי גמיש: << אורח >> תודה רבה, אתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:04. << סיום >>