פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 215
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 9:03
סדר היום:
<< נושא >> קשיים ביישום פסיקת בג"צ בנושא שילוב נשים במבחני הרבנות הראשית << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
שלי טל מירון
חברי הכנסת:
גלעד קריב
סמיר בן סעיד
מוזמנים:
מתנאל נוגאוקר
–
יועץ למנכ"ל, הרבנות הראשית לישראל
איתמר טובול
–
מנהל תחום בחינות, הרבנות הראשית לישראל
ורד בר
–
מנהלת היחידה לקידום מדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן
עפרה סיטסמר בן משה
–
מנהלת המחלקה המשפטית, ארגון עתים
אוהד וייגלר
–
מנהל המחלקה למדיניות ציבורית, ארגון עתים
שלומית פלינט
–
רבנית, מלמדת במדרשת באר בירוחם ואשדוד, ארגון עתים
יערה מרים וידמן סמואל
–
נבחנת במבחני הרבנות, ארגון עתים
ד"ר חנה השקס
–
ראש תוכנית בינלאומית להלכה לנשים, אור תורה סטון
חמוטל שובל
–
רבנית, מנהלת כולל דעה, מדרשת לינדנבאום
ד"ר אלעד קפלן
–
מנכ"ל תנועת נאמני תורה ועבודה
מאירה בסוק
–
עו"ד, לשכה משפטית, נעמ"ת
ד"ר רות עגיב
–
נבחנת במבחני הרבנות
מיכל נגן
–
רבנית, ראש מכינות קדם צבאיות ומדרשה
שי יוסף הראש
–
חבר ועד בוגרי מדרשת חנתון
מוזמנים באמצעים מקוונים:
שרה סגל כץ – רבנית, מורת הלכה
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, יפית גולן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> קשיים ביישום פסיקת בג"צ בנושא שילוב נשים במבחני הרבנות הראשית << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בוקר טוב לכולן ולכולם, תודה רבה שבאתם. אני פותחת את דיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. לפני שאנחנו נעבור לנושא של סדר היום, אני רק אציין שברגעים אלו מתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בנושא ערעור על הארכת מעצרו של האדם שחשוד באונס הברוטלי – כל אונס הוא ברוטלי – של שי-לי עטרי ונעמה שחר, נשים אמיצות שמנהלות קרב משפטי קשה מנשוא, ומכאן חשוב לי לשלוח להן חיזוק, שידעו שאנחנו מאחוריהן ונושאות את הקרב הזה למען נשים רבות אחרות. אז תודה על האומץ, ואנחנו מאחוריכן בכל הכוח.
אני עוברת לנושא שעל סדר יומנו. תראו, שש שנים נשים אמיצות נאבקו בבתי המשפט כדי שתינתן להן הזכות הבסיסית מאוד לגשת למבחני הסמכה של הרבנות הראשית. למסמכים האלה יש משמעות גדולה על המעמד שלהן בקהילה, על המעמד ההלכתי שלהן, אם הן עובדות בשירות המדינה גם על השכר, וזה דבר שאמור להיות מובן מאליו, שנשים יכולות לפחות לקבל את הזכות לעמוד לבחינה, ושמי שעוברת ובאמת מבחינה את הכישורים המתאימים תוסמך.
אחרי שש שנים הגיע פסק דין חשוב, מרגש, חד משמעי, של השופט סולברג, ואני מבקשת לצטט משם שורה – "חסימת נשים דרשניות, צדקניות וחכמניות מן האפשרות לגשת לבחינות הנערכות על ידי הרבנות הראשית היא אפליה אסורה שאין בבסיסה צדקה מספקת, ולמעשה אין בבסיסה הצדקה כלשהי". זאת אומרת, פסק דין מאוד מאוד חד משמעי, ולמרות פסק הדין החד משמעי, עדיין לקח זמן רב עד אשר הרבנות הראשית מצאה לנכון לכבד את פסק הדין הזה.
גם הייתה, אני חייבת לומר, רוח רעה מכאן, מהכנסת, לא לכבד את פסק הדין. למשל, חבר הכנסת גפני אמר שאם פסק הדין סותר את ההלכה, אז לא צריך לכבד אותו, ודברים מסוג זה, שהן אמירות מאוד מאוד מסוכנות, שמקעקעות את כל הבסיס שלנו כמדינה שפועלת על פי החוק ועל פי פסיקות בג״ץ.
ואז בהתחלה הטריק היה לחסום את הבחינות בכלל, גם לגברים וגם לנשים, במשך חודשים רבים, כדי להתחמק מהעיסוק בסוגיה הזו. ואז בעצם הרבנות ביקשה עוד דיון מבג״ץ, ושם הציעו פשרה. הפשרה הייתה שיהיה ניתן לאפשר לנשים להיבחן בחלק מהבחינות, בבחינות מסוימות.
אני לא יודעת לומר איך מבדילים, מה מתאים לאישה, מה לא מתאים לאישה, לא ברור, אבל בג״ץ גלגל מכל המדרגות את הרבנות הראשית שוב, כיוון שפסק הדין היה מאוד מאוד ברור, היה צריך לכבד אותו, היה צריך ליישם אותו, וזה לא קרה.
חלפו חודשים, ועדיין לא הזמינו נשים לתת להן את האפשרות הבסיסית להיבחן באותן בחינות, ורק בפברואר הודיעו שהבחינות פתוחות גם להן. פרק זמן מסוים לפני הבחינה הודיעו שהן לא ייבחנו בבנייני האומה עם כולם, אלא מעבירים אותן לבניין אחר. ואז הגיע מועד הבחינה, וארבע שעות לא הגיעו הטפסים של הבחינה.
אני זוכרת את היום הזה, קיבלנו דיווחים מהשטח, זה היה מבזה. אחרי ארבע שעות זה הגיע, ואז לא היה רב שיכול לענות על שאלות שעולות מהבחינה, כפי שיש גם בבנייני האומה, ומה שאותן נשים נאלצו לעשות זה לרכז את השאלות ולהעלות אותן בשיחת טלפון עם הרב האשכנזי הראשי.
ואחרי כל זה התוצאות של הבחינות נארזו בארגז שהיה כתוב עליו 'אולם נשים', וזה יצר גם את התחושה והחשש שהבחינות של הנשים מסומנות כדי שיהיה אפשר אולי לבדוק אותם בצורה יותר מחמירה או לסמן אותם, שזה בעולם שבו גם ככה אין הרבה אמון בין הצדדים, כי היה תהליך מאוד מכוער בדרך ומאוד כוחני, ובסוף התהליך הזה בעצם התאפשר רק בזכות כפייה של בג"ץ על המערכת. גם התחושה הזו שסימנו את התוצאות יוצרת חשדנות ודאגה גדולה.
נזכיר, הרבנות הראשית לישראל היא של ישראל, היא של כל ישראל. היא גוף ציבורי שאמור לייצג את כל המגזרים, גוף שממומן על ידי כספי המדינה וחייב להתנהל בצורה ממלכתית. ההתנהלות פה לא הייתה ממלכתית. נציין שהזמנו את הרבנים הראשיים לישראל לדיון הזה, גם את הרב קלמן בר והרב דוד יוסף וגם את מנכ״ל הרבנות הראשית. אני מבינה שהם בחרו לא להגיע, אבל יש נציג מטעמם.
והשאלות שאנחנו נבקש להציג היום בדיון זה, ראשית, ממה נבע העיכוב בתחילת הבחינה של הנשים? מדוע לא היה רב שיוכל לענות על השאלות? מה היו הנימוקים להעביר את הנבחנות למשרד לשירותי דת במקום בנייני האומה? מדוע הקופסה של הבחינות סומנה? האם נעשו צעדים שיבטיחו שהבחינות ייבדקו בצורה אנונימית, מבלי שיהיה ברור שזו אישה ועלולים להחמיר עם הבדיקה שלה? וכמובן, איך מוודאים שזה לא יקרה שוב בסבבים הבאים?
אני מבקשת לסיים את דבריי בהערכה ובתודה גדולה לנשים האמיצות שנבחנו, שניגשו למבחן הזה. אני מקווה מאוד שתלמידות חכמות רבות, בזכותכן יעזו לגשת לבחינות האלה וימשיכו להשתתף בעולם התורני, להעמיק בו, להעשיר בו, להוביל בו.
אני קראתי ראיון עם הרבנית יערה, שאמרה באחד מהראיונות "אני רוצה שיפתחו לי את הדלת". אז אני חושבת שאתן פתחתן את הדלת, אף אחד לא פתח את הדלת עבורכן. אתן פתחתן את הדלת גם עבור אחרות, ואנחנו רוצות לוודא בדיון הזה שהדלת נשארת פתוחה, והפתח אף מתרחב כדי שיותר ויותר נשים תוכלנה להיות חלק מהמנגנון שהן בוחרות להיות בו, שהן מאמינות בו, שהוא חלק מהאידיאולוגיה שלהן, מהאמונה שלהן, ושנשים לא יודרו משום מקום בישראל.
שוב תודה לנשים האמיצות שבאמת פרצו פה דרך. אנחנו נתחיל בדיון. הראשונה תהיה הרבנית יערה מרים וידמן.
<< אורח >> יערה מרים וידמן סמואל: << אורח >>
בוקר טוב, תודה רבה על ההזדמנות להגיע לכאן. לא באנו לעשות רעש, בכנות. לא עשינו את כל המהלך הזה בכלל בשביל הרעש התקשורתי, לא צפינו אותו. אנחנו מאוד מופתעות מהרעש הזה שנוצר. אנחנו בסך הכול שלוש נשים שאוהבות את התורה, שרוצות לקחת בה חלק, שרוצות להעמיק בה, ורוצות לתת דרכה מענה לקהילות שלנו ולחברה הישראלית, דווקא מתוך שאנחנו מרגישות מחויבות לתורת ישראל ולהלכה.
חשבתי שאחרי חודשים רבים של למידה אינטנסיבית, אני אישית, תוך כדי שירות מילואים פעיל, אגיע לעשות מבחן שיבחן את הידע ההלכתי שלי, אבל מסתבר שהמבחן הזה, במלחמת התשה ארוכה, גם בחן גם את החוסן הרגשי שלנו וגם את האמונה שלנו בצדקת הדרך.
ניגשנו כדי שנוכל לקבל הכרה רשמית של המדינה, וכי ככה עושים את זה במדינה שאליה אני שייכת. כי כשמכניסים עוד קולות, אפשר להאיר נקודות שעד עכשיו לא עסקו בהן, כמו הלכות נידה, לדוגמה, לנפגעות תקיפה מינית, שרק כשפתחו את התורה לקולות נשיים פתאום שאלות כאלה צצו, ונשים כאלה יכולות לתת מענה הלכתי עמוק. פתאום לראשונה בהיסטוריה שאלות שנשים יכולות לעסוק מוארות מחדש. אני שמחה מאוד שהמדינה נותנת לי מקום ליד השולחן, גם אם יש מי שמנסה לסגור לנו את השמיים בתקרת בטון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, יערה. ד"ר רות עגיב, גם היא נבחנה במבחני הרבנות.
<< אורח >> רות עגיב: << אורח >>
קודם כל, באמת תודה רבה על ההזדמנות לקחת חלק, והגב שהמדינה נותנת לנו פה זה כל כך לא מובן מאליו. אני רוצה להודות באמת לכל מי שפעל כאן מאחורי הקלעים לאפשר לנו את הדבר הזה. כמו שהרבנית יערה ואני אמרנו, אנחנו בסך הכול הגענו להיבחן, והיו כאן גופים גדולים שיעשו את העבודה הרצינית.
אין לי הרבה מה להוסיף על הדברים החכמים שלה, רק באמת להגיד שעבדנו קשה מאוד כדי להגיע לרגע הזה והשקענו הרבה מאוד. ומפח הנפש כשיצאנו וחשבנו שלא תהיה בחינה, הוא באמת היה מפח נפש עצום. ואני מאוד מקווה שבהמשך הדרך נראה שכן הבחינות נבדקות בצורה הוגנת, ובסופו של דבר יהיה לסיפור הזה סוף טוב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. חברי הכנסת, גלעד קריב?
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני אהיה קצר. ראשית, גברתי היו"ר, בצד התודה על קביעת הדיון החשוב הזה, אני רוצה להבין, יש איתנו נציגים של הרבנות הראשית, נכון?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון. אתה רוצה להתייחס אחרי הדברים שלהם?
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני אשמח לשמוע גם את דבריהם. ואני רק רוצה לשאול אם משרד הדתות לא שלח נציג?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, הוזמן ולא שלח.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
רק צריך להזכיר שיש משרד ממשלתי שבסופו של דבר אחראי כמשרד ממשלתי על עבודת הרבנות הראשית, בחר לא להגיע, ואני מבין שגם משרד המשפטים לא כאן. הוזמנו?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, הוזמנו ולא נמצאים. וגם אני חייבת לומר, הרבה זמן מראש, שבוע. אתה יודע, זה לא שאנחנו מבקשים מהאנשים לבוא מהרגע להרגע.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
מכיוון שגברתי זכתה לפסיקת הוצאות בעתירה חשובה שהיא הגישה, אני לא נדרשתי לעתירה, הצלחתי בסופו של דבר לכופף אותם ולהגיע בלי עתירה. אבל צריך לבוא ולומר שהעובדה ששני משרדי ממשלה שהוזמנו בחרו לא להגיע, והם בחרו במכוון לא להגיע, זה עוד באמת פגיעה חמורה בכבוד הוועדה, בכבודה של הכנסת, בכבוד חברי הכנסת וגם בכבוד האזרחיות החשובות שבאו לשמוע כאן מענים. אני אשמח להתייחס אחרי שאשמע את דברי הרבנות הראשית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מאה אחוז. מתנאל מהרבנות הראשית לישראל, יועץ מנכ״ל? מי שתרצו. איתמר טובול קודם? אוקיי. הרבנות הראשית לישראל, מנהל תחום בחינות.
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
בוקר טוב. ראשית, חשוב לי להדגיש שהרבנות הראשית, אנחנו כגורם מקצועי מעולם לא עשינו שום הבחנה וכמובן לא אפליה, חלילה, בין נבחנים גברים לבין נבחנות נשים. אנחנו כגורם מקצועי דאגנו ודואגים לשוויון מלא, הן בכל המערך הלוגיסטי שמקדים את תהליך הרישום, הן לגבי בחינת הצרופות שצריך לצרף. לא עשינו שום הבחנה, חלילה, בין דת, כמובן מגדר או איזשהו סוג של השקפת עולם.
את כולם אנחנו בוחנים לפי אותם פרמטרים, וכך גם בעצם נערכנו לקראת קיום הבחינות הן בבנייני האומה והן במשרד לשירותי דת. אנחנו מבחינתנו מקבלים את ההחלטות של הגורם שמנווט את מחלקת הבחינות, דהיינו, מנכ״ל הרבנות הראשית מר יהודה כהן, שהוא בעצם מקבל את ההנחיות מהרבנים הראשיים. כך אנחנו עובדים.
יום לפני קיום הבחינה הובהר לנו, אפשר לומר אפילו בבוקרו של יום הבחינה, שאותם צוות של רבנים שאמור לענות על שאלות לנבחנים מטעמים כאלה ואחרים לא יוכל להגיע לאולם הבחינה של הנשים, ולכן, על מנת ודווקא בגלל שאנחנו דואגים לשוויון, רצינו שיהיה גורם שיענה לשאלות של הנבחנות, כדי למנוע טענה שעלולה לצוף לאחר מכן שלנבחנים הגברים כן יש מישהו שעונה ולנבחנות הנשים אין מישהו שעונה, ואז יגידו כביכול שאנחנו מנסים לפגוע בטוהר הבחינה או בדיוק של התשובות של הנבחנות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברשותך, נפרק את זה לשאלות. קודם כל, ממה נבע העיכוב של ארבע שעות בהגעת הטפסים?
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
בכך שניסינו למצוא מתוך פורום הבכירים שלנו, של הרבנות הראשית, של מחלקת הבחינות, שאמור לענות על שאלות של הנבחנים, ניסינו למצוא מישהו שכן יואיל בטובו להגיע. כמובן שהם מתוקצבים, כמובן שהם לא עושים את הדברים בהתנדבות, והנושא הזה הועבר לבחינה של הלשכה המשפטית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה זאת אומרת יואיל בטובו? מישהו לא הסכים להגיע?
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
אותם צוות של רבנים שאמור לענות על שאלות, שכמובן כולם זכו במכרז שהתמודדו על כך שהם אמורים לענות על שאלות, שהכול כבר היה סגור מראש, שהם אמורים להגיע, הכול היה מכוון, היו להם אישורי כניסה, הכול היה מדויק מאוד, אבל בבוקרו של יום הרב הראשי קיבל טלפון מהם, מהנציג שלהם, שאף אחד מהם לא יוכל להגיע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הייתה הסיבה?
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
כל אחד והסיבות שלו, אחד אמר שהוא לא מרגיש טוב, אחד אמר שהוא לא מסתדר וכו'.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
האם כתוצאה מההתנהלות הזו אתם פסלתם את אותם רבנים ממכרזים עתידיים?
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
אז אני הקדמתי ואמרתי שהנושא הועבר לבדיקת הלשכה המשפטית של הרבנות הראשית, היות והם זכו במכרז וצריך להתנהל איתם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אבל אם מישהו לא עומד בתנאי המכרז ולא מגיע בבוקר לעבודה, אז הוא צריך להיות מפוטר.
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
ברור מאוד, ולכן העברנו את הדברים האלה לבדיקת הלשכה המשפטית, כדי שיבחנו האם ואיך עושים את זה להבא כדי שהדברים האלה לא יישנו. לכן, באותו בוקר מרתוני ניסינו למצוא גורם שכן יענה על שאלות, עד שבסופו של דבר הרב הראשי הסכים ברוב חפץ לענות על השאלות, וכמובן שאני יידעתי את הנבחנות שיש להן באמצעותי דרך להשיג את הרב הראשי על כל שאלה שתצוץ במהלך הבחינה. ולכן התחלנו, לצערנו, באיחור, אבל נתנו את מלוא הזמן בדיוק כמו לנבחנים הגברים, חמש וחצי שעות ללא תוספת זמן, כמובן למי שזכאי.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
האם הוסבר לנבחנות שזאת הבעיה? כי אני הייתי בקשר עם גורמים שונים, כולל משרד הדתות, אני חייב לומר שאני שמעתי נימוקים אחרים לעיכוב. אני דיברתי באותו בוקר עם מנכ״ל משרד הדתות, דיברתי עם גורמים בהנהלה. אני לא שמעתי שהבעיה הייתה ברבנים שעונים על התשובות, אני שמעתי שהיה בלבול עם הטפסים וכו'.
דרך אגב, באולם הגברים בבנייני האומה, ולא עניתם לשאלת היו"ר, למה צריך מרחק של שלושה קילומטרים? אני מכיר טוב את בנייני האומה, הייתי חבר הנהלת ההסתדרות הציונית, שהיא בעלת המקום. יש שם, כמדומני, עשרות חדרים. אם אתם טוענים שלא הסכימו להשכיר לכם יותר מאולם אחד, אני ארים טלפון למנכ״ל בנייני האומה, אני אשאל אותו אם באותו יום לא היה עוד חדר פנוי בקומפלקס שנחשב למרכז הקונגרסים הגדול בישראל.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אנחנו ברמת העיקרון שריינו חדר ואולם בבנייני האומה. כמה ימים לפני הבחינות הבנו שיכול להיות שתהיה פרובוקציה בין הנבחנים לנבחנות. זה לא משהו שתלוי בהם, זה משהו שקשור, בסוף אתה מביא 1,200 איש ושלוש נשים. אז יהיו צעקות, תהיה תקשורת, לא משהו שאנחנו יכולים לשלוט בו.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אז ניקח את שלוש הנבחנות, שהן בוודאי לא היו צועקות על הנבחנים, כי די ברור לנו מי נהג פה בהתאם לציוויו של רבי עקיבא, מהו הכלל הגדול בתורה, ומי למדה היטב את הלקחים מהאגדה במסכת יבמות, שאני בטוח שכולכם עסקתם בהם אתמול בל"ג בעומר, על תלמידי חכמים שלא נהגו כבוד זה בזה. אני בטוח ששלוש הרבניות, תלמידות החכמים, הן לא היו מחוללות שום פרובוקציה למול 1,200 הנבחנים הגברים.
אז אני מבין שהשיטה היא שנרחיק את תלמידות החכמים שלא חשודות בעריכת שום פרובוקציה, כי אולי מישהו... אני רוצה לומר לך שאם יש תלמיד חכם שמגיע להיבחן בהלכה וצועק על נבחנת – בו במקום הוא צריך להיפסל, כי דרך ארץ קדמה לתורה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כי הוא לא הבין את החומר.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
מה שווה תורתו אם הוא בא להיבחן וצועק על נבחנת?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
חס ושלום, שוב, הפרובוקציה באה מהצד הזה, אבל כשיש לך 1,200 גברים...
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
שמה? שנבחנים להלכה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אני עושה פאוז על הדבר הזה. מה לגבי הדאגה שהמבחנים של הנשים סומנו בארגז נפרד, ועכשיו עלולים להיבדק בצורה שהיא מכשילה?
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
גם זה, וגם מכיוון שאתם מסבירים כאן שנתקלתם בבעיה שלא צפיתם. הצוות שעונה לשאלות, בניגוד לתנאי המכרז, לא התייצב. אז אם זאת הייתה הבעיה, מדוע לא ניגשתם באותו רגע לשלוש הגברות הנכבדות, הסברתם להן שזו הבעיה, הודעתם למי שמלווה אותן, ויש מה לעשות, זאת הבעיה.
מדוע במשך שעות, כולל להגיע למצב שבו מטריחים את בית המשפט העליון של מדינת ישראל לתת החלטה דחופה, את כבוד המשנה לנשיא, לא חשבתם לפרסם הודעה שזו התקלה, ככה אתם מתכוונים לפתור, להציע להן לחזור בעוד שלוש שעות, כי בוודאי יימצא התלמיד החכם?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אני אענה על שתי השאלות. הבחינה הייתה צריכה להתחיל ב-10:30. הכול היה שם, כולל השאלונים, כולל הדפים, כולל המחברות, הכול היה שם, הכול מוכן, הקומקום היה רותח אפילו בשביל שיהיה להן קפה.
הבעיה הזאת נוצרה בשעה 10 ומשהו, כשהרב הראשי הגיע לאולם מתחמי הבחינה, והוא מקבל את הנתון הזה ואומר, אני לא מוכן שיהיה חוסר שוויון. אני רוצה שיהיה רב שוהה. מפה אתה מתחיל מרתון. אתה מתחיל מרתון במקום. הלכנו למשרד. המנכ״ל ירים טלפון לרבנים – אני רוצה שתבוא, אני רוצה שתהיו שם.
<< אורח >> איתמר טובול: << אורח >>
אף אחד לא ידע מראש שזה הולך לקחת ארבע שעות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אז אני מבקשת לקבל לוועדה את שמות הספקים ולוודא שהם לא יוכלו יותר לספק, כיוון שהם לא עמדו בתנאי המכרז של לבוא ולהגיע לבחינה בזמן ולספק שירות, כפי שהם התחייבו וכפי שהם מקבלים על זה כסף. הם לא יכולים יותר לספק שירותים אם כך הם מתנהלים, אי אפשר לסמוך עליהם. אז אנא תעבירו את שמות הספקים והוועדה תעקוב שהם יותר לא יהיו מועסקים.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אגב, היינו מעדכנים את המשגיחות – אנחנו מקווים שאנחנו לקראת פתרון, מקווים שאנחנו לקראת פתרון. ברגע שראינו שאנחנו לא מצליחים, הודענו – אנחנו ניתן לכן מועד אחר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם אני אתם בסיטואציה הזו, אני פשוט מודיעה להן שעכשיו הן יעברו לבנייני האומה, יש שם מספיק אנשים, מוצאת להם חדר צדדי בבנייני האומה, שלוש נשים, לא דבר קשה למצוא להן מקום, ופותרת את זה בלי ארבע שעות, לדעתי.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
פתרון אחד. פתרון שני, אם מותר לי להשיא עצה, אני הקטן לכבוד הרב הראשי. מכיוון שב-14:45, רבע שעה לפני פקיעת האולטימטום שהציב בית המשפט העליון בהחלטה מפורשת, הרב הראשי לישראל, כבוד הרב קלמן בר, אמר אני אהיה זה שאענה על השאלות. הצעתי היא שונה, או פתרון נוסף, לא רק חדר נפרד.
הפתרון הזה היה מחמת העניין שלא מלבינים פניהם של ישראל, של כל אדם, בוודאי כשמדובר בתלמידות חכמים, ובוודאי כשמדובר במראית עין ובסכנה לחילול השם. אז אני חושב שאת הפתרון הזה היה אפשר לתת לו ב-14:45, אחרי שקיבלתם אולטימטום מבית המשפט העליון, שאני אתייחס אליו בדבריי אחרי דבריכם. היה אפשר להציג את זה בשעה 11:00.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אם היה לנו ב-11:00, היינו מציגים את זה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
הפתרון של כבוד הרב הראשי קלמן בר עמד לכם בשעה 11:00.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אני עוברת הלאה. מתנאל, יש לך עוד משהו להוסיף? אם תרצה להתייחס לעוד טענות?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אני הייתי שם במתחם הבחינות. כגורמים מקצועיים, המנכ״ל שלח אותנו לשבת ולראות שהכול קורה לפי הספר. זה אומר שלא יהיו טענות. כל אולם יש לו ארגז שלו. גם בבנייני האומה, אם זה אולם טדי, יש לו את הארגזים של טדי.
ארגז אולם הנשים, זה היה המקום שנצבע לאולם בבנייני האומה. המבחנים נכנסו לשם רק מהיציאה מהחדר במשרד הדתות עד לרכב. ברכב זה נכנס לארגז. אגב, כל המבחנים של אותו יום נשלחו ביחד לחברת הסריקה. הם לא נשלחו בנפרד. המוביל חיכה כמה שעות עד שהם יסיימו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה מבין את חוסר האמון בגלל התהליך הכוחני והעקום שקרה פה?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אני מבין, אני פה להסביר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אתם צריכים לחשוב איך אתם יוצרים תחושה של אמון, של באמת ניקיון כפיים וענייניות, כי התהליך היה מאוד מאוד מחשיד ומאכזב.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
בסדר, אני פה להסביר מה התהליך שהיה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, אתם גם צריכים לתת תשובה איך אתם מבטיחים שהמבחנים ייבדקו באנונימיות.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אוקיי, אני אסביר לך את כל התהליך. אני לקחתי את המבחנים של שלוש הנשים שהיו שם, הנחתי את זה בתוך הארגז של כל המבחנים, אמרתי להן את זה גם כשסיימו את הבחינה. עם כל המבחנים של אותו נושא שהגברים נבחנו, משם זה הולך לחברת הסריקה. חברת הסריקה מורידה את הדף הראשון, המבחן עובר לקוד. חברה ממשלתית, חברה שזוכה, חשכ"ל, שהיא סורקת לנו את הבחינות. לכל משרדי הממשלה הם סורקים דברים, לא רק לנו.
המבחן עובר לקוד. אין שם, אנחנו לא יודעים את השם של הבן אדם, אנחנו מקבלים את זה כקבצים, קודים, משייכים לזה לרבנים. אגב, זה מבחן שבודקים אותו שני בודקים, לא אחד, בצורה אנונימית, הם לא יודעים. אחרי שיש ציון, בשעה שאנחנו מפרסמים ציון, המחשב מצליב בין תעודת הזהות למספר הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. תראה, בגלל התהליך העקום אני אומרת, אם יהיה פה חשד שהם נבדקו בצורה מחמירה, אנחנו נבקש לראות את התוצאות ואיך זה נבדק, בסדר? אם יהיה פה חשד כזה בגלל התהליך שבאמת היה עקום ומסורבל ונדחה כל כך הרבה זמן, וקשה שלא לחוש שהוא לא נעשה מרצון אלא בלית ברירה, אם לא תהיה ברירה אנחנו נבקש לראות את אופן בדיקת המבחנים.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
עוד שאלה ששאלתם, האם הן יוכלו לראות את המחברות אחרי הבחינה, אחרי שייבדקו? בשלוש השנים האחרונות כל הרישום מתבצע, כמו שאומרים, כמעט באפס מגע יד אדם. כל התהליך. זה אומר, נכנסים לאזור רישום ממשלתי, נרשמים שם, מקבלים את השיבוץ לשם, מקבלים את הציון לשם, מקבלים את המחברת סרוקה לשם, מקבלים את הערות הבודק לשם, שאתה יכול לראות על כל שאלה כמה הניקוד שלה היה ועל מה הורידו לך, אם הורידו. וגם אם אתה רוצה לערער על הבחינה, אתה שם. כאילו, כל התהליך שקוף. מבחינתנו, כגורם מקצועי, מי שעשינו את המבחן, כל התהליך שקוף, כל התהליך מסודר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה, על כל שאלה כמה ניקוד הורד והכול?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
הכול מופיע. ושני הטפסים של שני הבודקים יהיו שם.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
האם הייעוץ המשפטי של הרבנות הראשית, שלא נמצא כאן משום מה, מוכן להודיע לוועדה שהוא בדק את העניין, ועל דעת הייעוץ המשפטי הבדיקה היא אנונימית?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אגב, אתה יכול לשאול את זה גם על הגברים. אין הבדל בין הגברים לנשים.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
הכול בסדר. תראו, מה לעשות שלשמחתנו לא הייתה תקלה בבחינות הגברים? אבל מכיוון שהייתה תקלה חמורה מאוד בבחינות הנשים, גם מצד דרך הארץ וגם מצד העמידה שלכם במחויבות המשפטית שלכם, אז לא נדרשת כרגע הצהרה של היועץ המשפטי של הרבנות הראשית שהוא בדק את העניין, ואין חשש באנונימיות של בדיקת בחינות הגברים. לעומת זאת, עם הנשים... בסדר, נתת הסבר טכני למה הקופסה סומנה וכו'.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אגב, הקופסה הזאת לא הגיעה אפילו לסריקה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
הכול בסדר. אני משתדל לא לחשוד בכשרים. אבל אני מבקש, לאור התקלה. אם לא הייתה תקלה, לא היינו שואלים. אבל מכיוון שיש תקלה, אני מבקש, גברתי, שבהודעת הסיכום, נבקש שהיועץ המשפטי של הרבנות הראשית יודיע לוועדה שהוא בדק את העניין ווידא שהבדיקה של טופסי הבחינה של הרבניות שנבחנו נבדקו בצורה אנונימית. שנקבל מסמך בחתימתו של מנכ״ל המשרד, הרבנות הראשית, בחתימת היועץ המשפטי, ובסדר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר גמור, אני מכניסה לסיכום. אני רוצה לשמוע את נציגי ארגון עתים, יש לנו גם את הרבנית שלומית פלינט וגם את הרב שאול פרבר.
<< אורח >> שלומית פלינט: << אורח >>
שלום. אני הרבנית שלומית פלינט, ואני אחת מהעותרות לבג״ץ. אני לא נבחנתי, לא ניגשתי למבחן כי אני כבר סיימתי. במהלך שש השנים שהעתירה שלנו עמדה לבג״ץ, אני הספקתי לסיים את לימודי הסמיכה שלי לרבנות.
קיבלתי סמיכה כמו שקיבלו תלמידי חכמים לאורך אלפיים שנות לימוד תורה, על ידי הרבנים שלימדו אותי והסמיכו אותי ובחנו אותי. זכיתי ללמוד אצל גדולי חכמי ישראל, הרב דוד ביגמן. קיבלתי סמיכה לרבנות מהרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי, שלימדה אותי, ומהרב בנימין הולצמן, שלימד אותי. והדבר הזה הוא זכות גדולה בעיניי.
והתקווה שלי הייתה שאני אוכל לפחות את אחד המבחנים לעשות בצורה רשמית ובמסגרת מדינת ישראל, כדי לקבל את ההכרה על המאמץ הלימודי הגדול שיש לנשים שעושות את הדבר הזה, כי אנחנו לא עושות את זה כמו הרבה מאוד מתלמידי החכמים שניגשים למבחנים האלה בגיל 24-25. אני התחלתי ללמוד ללימודי ההסמכה שלי בגיל 40. למה התחלתי ללמוד בגיל כזה? כי בגיל הזה צברתי מספיק תלמידות ששאלו אותי שאלות בהלכה, ואחרי שהן שאלו אותי שאלות בהלכה ואני הרגשתי שאני לא יודעת מספיק, הבנתי שהתפקיד שלי עכשיו זה לקבל את גוף הידע הזה וללכת ללמוד.
ותוך כדי הלימודים, כמובן שניגשנו למבחנים שהם מקבילים למבחנים של הרבנות הראשית, עבדנו עם הטפסים ועם האתר של הרבנות הראשית, ונשאלנו את השאלות מתוך השאלונים של הרבנות הראשית, אבל גם נבחנו בעל פה וגם כתבנו תשובה עם חומר פתוח.
ופעם שאלתי את הרב ביגמן – למה אנחנו כל כך לומדות בצורה רצינית? למה אי אפשר לבחון אותנו רק כמו המבחנים של הגברים? אמר לי הרב ביגמן, שלא יהיה ערעור אחד הכי קטן על היכולת שלכן לפסוק הלכה, על היכולת שלכן להורות הלכה. אנחנו לא מחפפים, אנחנו עושים את זה הכי ברצינות שאפשר.
שש שנים עמדנו בבג"ץ וראינו את נציגי הרבנות הראשית מגמגמים, כי בעצם אין שום סיבה בעולם, לא הלכתית, ובוודאי לא לפי חוקי מדינת ישראל, לחוסר השוויון הזה, שנשים לא ייגשו למבחני הרבנות. לא יעלה על הדעת. הרמב״ם, בהלכות תלמוד תורה אומר – אישה שלמדה תורה יש לה שכר, אבל לא כשכר האיש, כיוון שהיא אינה מצווה ועושה.
אבל היא רוצה, והיא רוצה ללמוד תורה, והיא רוצה, כמו שהרבנית יערה אמרה, להתקרב לקדוש ברוך הוא דרך עולם של לימוד תורה. ולא רק זה, יש עשרות נשים, אם לא מאות נשים, שלעולם לא ישאלו שאלה מורה הלכה, אלא רק מורת הלכה.
בדור שלנו, שיש כל כך הרבה צמא ללמוד תורה, להבין, לעשות, לקיים, ואנחנו נמצאים במציאות כל כך מורכבת, אין שבוע שאני וחברותיי לא נשאלות עשרות שאלות בהלכה על ידי התלמידות שלנו, על ידי אנשים מתוך הקהילה שלנו, ולא מגיעה לנו ההכרה של המדינה. עכשיו, למדנו, אנחנו יודעות, חלקנו כותבות מאמרים בהלכה. איפה המקום הזה שהמדינה מכירה ביכולת שלנו ובזכות שלנו להיות חלק מהשפה?
אחד הדברים שהכי חשובים לי להדגיש, זה שכל העתירה שלנו לבג"ץ היא לא הייתה נגד. אנחנו היינו בעד. היינו בעד להבין שעולם שיש בו לימוד תורה, גם של נשים, הוא עולם תורה יותר עשיר. עולם לימוד תורה שיש בו נשים, הוא עולם תורה שרואה סיטואציות אחרות ממה שרואים גברים.
כמו שאמרה פה הרבנית יערה, עניין של פגיעות מיניות, נשים שיש להן הפרעות נפשיות ומתקשות בגלל זה ללכת ולטבול במקוואות, כל מיני סיטואציות כאלה שרק אישה תגיד לאישה, היא לא תספר את זה לרב, ורק אישה יש לה את היכולת להבין מה היא עוברת עם עצמה כשהיא מגיעה לסיטואציה הזאת.
ולכן לא רצינו להיות נגד, באמת לא. ניגשנו לרבנות, ביקשנו, הכול היה בצורה הכי יפה והכי מכבדת. רצינו להעצים את עולם התורה. והדרך שבה התקבלנו, והדרך שבה שש שנים נסחבה העתירה שלנו בבג"ץ, הייתה דרך מאוד מאוד מעציבה. מכל אחד מהדיונים של בג"ץ שיצאנו בסוף, פשוט היינו עצובות.
וביום שני, כשחברותיי היקרות ניגשו למבחנים, אני נכנסתי ב-09:30 ללמד, ויצאתי בשעה 12:00. ב-09:30 כל הוואטסאפים שלי היו – 'איזה מדהים'. וב-12:00, כשפתחתי את הטלפון אחרי שלימדתי גמרא במדרשת באר, ששם אני מלמדת שנים תלמידות, ראיתי את מפח הנפש שנגרם להן, אני לא האמנתי.
אני לא האמנתי שאפשר לזלזל כל כך בתלמידות חכמים. אני לא האמנתי שאפשר לזלזל כל כך הרבה בנשים שעשו מאמץ עילאי, וכל מי שיושב פה בחדר ועבר את המבחנים האלה יודע כמה הלימוד הוא קשה ואינטנסיבי ודורש כל כך הרבה פרטים.
להתחיל את המבחן בשעה 15:00 אחרי עוגמת נפש כזו, זה דבר שהוא בלתי נתפס. בשעה הזאת, כשכל הגברים כבר יצאו מהמבחן עייפים ושפוכים, הן רק התחילו. זה דבר שהוא באמת, בין אדם לחברו, "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה". גם אם הייתם ממציאים את האיסור שבו אסור לנו ללמוד, עדיין אסור היה לעשות את הדבר הזה. עד כאן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. בבקשה, הרב שאול פרבר.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
הרב פרבר מתנצל, הוא תקוע בפקקים. עו"ד עפרה סיטסמר פה, מעתים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בבקשה.
<< אורח >> עפרה סיטסמר בן משה: << אורח >>
עו"ד עפרה סיטסמר, מנהלת המחלקה המשפטית. קודם כל, אני רוצה לברך את יו"ר הוועדה על הדיון, ובמיוחד את הנשים העותרות וגם את הנבחנות, גם על תחילת הדרך וגם על פתיחת הדלת, כמו שנאמר. באמת אמיצות כולכן, אז תודה רבה.
אני רוצה באמת גם להמשיך את דבריה של שלומית, אבל להזכיר למה התחלנו את כל הסיפור הזה. כל הבג״ץ התחיל באמת מצורך בשטח בסופו של דבר. נשים לומדות תורה, ומצורך בנשים משיבות הלכה, זה באמת מצורך שעלה בשטח. כמובן שהתווספה לזה בהמשך האפליה דרך החוזר המנכ״ל של דרעי, אבל בסופו של דבר התחלנו באמת מהצורך בשטח של נשים ושל הציבור, והכרה בעצם בידע שגם הן צוברות, כמו כל גבר שלומד בישיבה או במהלך חייו.
אני כן סומכת ומכבדת את דברי נציגי הרבנות, שהם עתידים לבדוק את הבחינות באנונימיות, והם באמת התכוונו כנראה לגרום לזה שהנשים ייבחנו בשוויוניות, אבל אני כן רוצה להזכיר למה בעצם יש לנו את כל החששות והחשדות שלנו.
כן, כפי שגם הוזכר פה כבר, אנחנו ניהלנו את העתירה שלנו, את הבג״ץ, במשך שש שנים בהן לא זכינו לשיתוף פעולה, בהן ניסו להעביר את הבחינות ממשרד למשרד, באמת בהן לא התקבל בית ורצון לפתוח באופן שוויוני, כפי שנציגי הרבנות אמרו, שהם מעולם לא עשו אפליה ולא הייתה להם שום בעיה.
גם אחרי שניתן פסק הדין ביולי 2025, לא נפתחו המבחנים. זאת אומרת, אם כל הזמן, שוב, כפי שאני אמר פה עכשיו, בוחנים את הכול באופן שוויוני, למה לא נפתחו המבחנים במשך חודשים? גם אנחנו בארגון עתים שלחנו מכתבים ליועמ״שית, גם לרבנות, ושאלנו מה קורה עם המבחנים? תפתחו את המבחנים, ולא קיבלנו מענה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מתנאל, אתה רוצה להתייחס לזה? למה מרגע פסק הדין עדיין במשך חודשים רבים זה לא נפתח?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אנחנו מקבלים את ההנחיות מהרבנים הראשיים במועצת הרבנות הראשית. ברגע שאומרים שאנחנו יכולים לפתוח מבחנים, אנחנו עושים את זה הכי טוב שיש בעולם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז מה שאתה אומר, זה שהרבנים הראשיים לא נתנו את ההנחיה על אף פסיקת בג"ץ. אוקיי, אין מה להוסיף על זה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני לא מציע לאדוני, כעובד מדינה, גם לא לסבך את הרבנים הראשיים בעדות מפורשת כאן בכנסת, שהם בעצם בתכלס הורו לכם לא לקיים את פסיקת בית המשפט העליון.
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
אני לא אמרתי לא לקיים. בית המשפט לא חייב לפעול, בית המשפט אמר אם אתם בוחנים, תבחנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. משפט לסיום, כן.
<< אורח >> עפרה סיטסמר בן משה: << אורח >>
קצת יותר ממשפט, אבל בסופו של דבר אנחנו התרענו על הסיפור גם לקראת המבחנים האלה, גם כשכבר כתבו שתהיה כיתת נשים וגם המעבר למשרד לשירותי דת, גם שלחנו מכתבים ושאלנו מדוע. לא קיבלנו את התשובות האלה שנאמרו פה עכשיו, שחששו למען הסדר הציבורי וכו'. וגם התרענו מדברים שיכולים להיות מבחינת הבדיקה, מבחינת האנונימיות וכל זה. לא קיבלנו מענה על זה.
וגם בסופו של דבר ביום עצמו, הייתה התרגשות רבה ובאמת חשבנו שהכול הולך להיות כמו שצריך, ובסוף, סליחה, אבל התשובה שבבוקר פתאום התגלה הסיפור הזה של אין משיבים, היא לא תשובה מספקת שלא היה אפשר להתארגן אליה מראש. זה דבר ראשון.
דבר שני, אנחנו במהלך כל היום לא קיבלנו את התשובה הזאת בשום שלב, גם לא עם הייעוץ המשפטי שדיברנו, גם לא התשובה שניתנה בסוף לבית המשפט, גם הנשים לא קיבלו את התשובה הזאת, בשום שלב זה לא משהו שנאמר לנו. וכמובן, לאור כל זה, יש לנו עדיין חשד של מה שהולך לקרות בהמשך. זאת אומרת, גם לבדיקה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור.
<< אורח >> עפרה סיטסמר בן משה: << אורח >>
אני כן אגיד דבר אחרון, שבתחילת היום הנשים פה פתחו שער, ונשים אחרות שראו אותן באמת יכולות להגיד, וואלה, גם אני רוצה לגשת. לקראת המועד הבא, אנחנו באמת חוששים שנשים יגידו למה שאני אעשה דבר כזה? כל הסיפור הזה עכשיו הולך הפוך, ואנחנו רוצים לקבל תשובות לקראת המועד הבא, איך דבר כזה לא יישנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לכם היערכות לקראת המועד הבא, שתקלות כאלה לא יחזרו על עצמן?
<< אורח >> מתנאל נוגאוקר: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתם נערכים לזה, אוקיי. חברת הכנסת שלי טל מירון, ואחר כך ורד בר ממרכז רקמן.
<< דובר >> שלי טל מירון (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, גברתי היו"ר. קודם כל, באתי כי היה חשוב לי לחזק רגע את הדיון החשוב הזה, שבטח פחות מקבל את תשומת הלב ואת הכותרות שהוא צריך לקבל. אז קודם כל תודה שאת מקיימת את הדיון, ותודה לגלעד שהוא בנושא הזה מאוד מאוד נחרץ, ובעיקר לחזק אתכן ולהגיד לכם תודה על מה שאתן עושות ועל האומץ שלכן.
אי אפשר להשוות כל כך, אני אשת חיל אוויר במקורי, ואני זוכרת את הימים של בג"ץ אליס מילר וכמה הוא היה פורץ דרך, ותראו איפה אנחנו נמצאים היום, ועדיין יש לנו דרך לעשות, כן? גם בכל מה שקשור לשירות נשים בצה״ל.
אבל האומץ שלכן והדרך שאתן עושות היא היסטורית, היא כותבת את ההיסטוריה. ובעוד עשר שנים, 20 שנה, ישבו פה נשים אחרות שיגידו, הן עשו בשבילנו את המהלך הזה. אז תודה לכן על אומץ הלב שלכן ועל הדרך הקשה, אנחנו יודעים שיש לזה מחירים, ורק לחזק אתכן במקום הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. ורד, ואחריה ד"ר אלעד קפלן.
<< אורח >> ורד בר: << אורח >>
תודה רבה באמת על הדיון החשוב הזה. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו פה, שבאמת זו הייתה פארסה מוחלטת הנושא שהיה במועד הבחינות של הנשים, וגם התשובות, אני חושבת שכל מי שנוכח פה, התשובות שניתנו לא באמת מצדיקות את העיכוב בארבע וחצי שעות, ואני עוד אוסיף שנאמר פה על ידי נציגי המשרד שהמטרה הייתה ליצור שוויון, וכמה חשוב היה שיהיה שוויון בין הגברים והנשים, שיהיה גם אצלם צוות משיבים, והתוצאה הייתה חוסר שוויון מוחלט.
לגשת לבחינה ארבע וחצי שעות אחרי שהיא התחילה, זה בלתי נתפס. אני לא עמדתי במצב הזה, אני מעריכה כל כך את הנשים שהצליחו באמת לגייס את עצמן ועדיין להיכנס לבחינה, כמו שאמרת, חמש וחצי שעות עוד לפניהן, זה בלתי נתפס, זה לא שוויון. אז קודם כל נשים את הדברים על השולחן.
אני רוצה להגיד, וגם בהמשך לחברתי שאמרה שיש חשדנות, החשדנות הזאת היא לא בעלמא. בעצם מה שאנחנו רואות בראייה לעבר הלא כל כך רחוק, בכל פעם שנשים ניסו להכניס רגל בממסד הדתי, התוצאה הייתה קודם כל מאבק שהצריך פנייה לבג"ץ או לערכאות המשפטיות, בניגוד באמת למשל לבג"ץ אליס מילר, ואחרי זה עוד מאבקים רבים על היישום של אותה פסיקת בג"ץ.
היה פסק דין מכונן בחודש יולי בעניין בחינות הרבנות. בספטמבר לא נפתחו הבחינות, באפריל הייתה בחינה, ראינו מה קרה. טוענות רבניות, בשנת 1991 נפתחה להן סוף סוף האפשרות הראשונה להכרה, בעצם לקבל רישוי כטוענות רבניות ולהופיע בפני בתי הדין.
התוצאה הייתה שבמועד הבחינות מיד אחרי זה, אחרי שראו שהנשים הצליחו בצורה מאוד מאוד טובה, פשוט הכפילו את נפח הבחינות לאלתר. כלומר, ממועד הבחינות הקרוב, זה יהיה נפח הבחינות, באופן מפתיע נשים נכשלו, אבל גברים לא נכשלו. איכשהו הגברים הצליחו, לא יודעת, ידעו את החומר בעצמם.
מנכ״לית לבתי הדין הרבניים, פסק דין גם מאוד חשוב מלפני עשר שנים, פסק דין כהנא דרור, שבעצם אמר שנשים יכולות לכהן בתפקיד מנכ״לית בבתי הדין. עשר שנים אחרי זה, כבר היו מאז שורה של מינויים, כמובן שמאז לא מונתה אף מנכ״לית לבתי הדין, כולל השנה, נערך מינוי חדש לקראת פרישתו של כבוד הרב בן דהן.
רואיינו שתי נשים, אחת מהן בכלל אינה עומדת בתנאי הסף, ובאופן שלא יפתיע אף אחד, נבחר גבר, למרות שהוא חסר ניסיון ניהולי, הוא דיין שאין עליו תלונה כדיין, אבל בסופו של דבר הוא אדם ללא ניסיון ניהולי, הועדף על פני מועמדות עם ניסיון ניהולי, חלקן בכלל לא הוזמנו לראיון. אנחנו במרכז רקמן, יחד עם עתים ועוד מספר ארגונים, הגשנו עתירה בנושא.
כנ"ל הליך משפטי שמרכז רקמן הוביל למינוי עוזרות משפטיות, מונו שתי עוזרות משפטיות. מאז שהן סיימו את תפקידן לפני כשנתיים או שלוש, פשוט התקנים האלה לא מאוישים היום. יש שורה של תקנים בבתי הדין הרבניים שבכלל אינם מאוישים.
כל תפקיד בעצם שאישה הצליחה לפרוץ דרך ולהיכנס לתוכו, סמנכ״לית לבתי הדין, מבקרת פנים וכן הלאה, ברגע שאותה אישה סיימה את התפקיד, חלק מהתפקידים לא מאוישים היום. כלומר, אפילו תפקידים מאוד בכירים. אין היום סמנכ״לית לבתי הדין, אין היום מבקרת פנים לבתי הדין. הכול כדי לא למנות אישה, כך ניתן להסיק.
לפני כשנתיים ניתן פסק דין, שוב, מאוד חשוב, שנתן הכרה לנשים כמו הרבניות שיושבות כאן, להיות חברות באסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים תחת הטייטל 'רבנים'. צריך להבין, יש 80 מקומות באסיפה הבוחרת של 150 חברים, 80 מקומות שמורים לרבנים. 70 מקומות מתוכם שמורים רק לרבנים שעוסקים בתפקידים מסוימים, אלה תפקידים שהיום רק גברים עוסקים בהם. עשרה תפקידים, אלו מינויים של הרבנים הראשיים, שבעצם ממנים רבנים. לא הוגדר מיהו רב, לצורך העניין.
פסק דין מאוד חשוב של בית המשפט העליון קבע שגם אישה יכולה לשבת כרב תחת התפקיד הזה, שהוא בסופו של דבר גם תפקיד אזרחי. התוצאה הייתה החלטה שמועצת הרבנות הראשית קיבלה, שקוראת במפורש להפר את פסיקת בית המשפט העליון, שבעצם אומרת אין לקיים את פסיקת בית המשפט העליון.
וכשנה אחרי זה גם נחקק תיקון החוק שבעצם ביטל את אותו פסק דין, היום מוגדר רב בצורה שנותנת את הכוח למועצת הרבנות הראשית, גם בנושא הזה אנחנו הגשנו עתירה בטענה שהחוק הזה אינו חוקתי, כי זה חוק שמפלה נשים.
מה שאני אומרת, אני אסכם במה שפתחתי בו, כל הליך שנשים הצליחו לפרוץ דרך בכניסה לממסד הדתי, לווה בהליך משפטי מאוד מאוד ארוך וסבוך, וגם אחרי אותה פסיקה מצאנו את עצמנו נאבקות עבור היישום, כשאנחנו מתמודדות עם הפרה בוטה וברורה של פסיקות של בית המשפט העליון לרוב, ובמצב כזה באמת החשדנות ממשיכה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. ד"ר אלעד קפלן, ואחריו הרבנית חמוטל שובל, ואחר כך חבר הכנסת קריב.
<< אורח >> אלעד קפלן: << אורח >>
קודם כול, תודה רבה לוועדה על קיום הדיון הזה, ובכלל על העבודה הפרלמנטרית היסודית שלצערי נחוצה כדי להגיע למצב שצריך להיות פשוט, של שוויון. ותודה גם לנשים שהגישו את העתירה וניגשו לבחינות הרבנות.
כל הארגונים כאן יודעים שיש עוד עשרות נשים שהיו ניגשות לבחינות הרבנות, אילו הן היו יודעות שזה נעשה בשוויון ושהן ייגשו לבחינה ללא קושי, בדיוק כמו הגברים. והמצב הזה, שמנסים בעצם לייצר מעין הרתעה ואיום על הנשים הנבחנות, שהן עלולות לשבת בחדר ארבע שעות לפני שהן בכלל יוכלו לגשת ולהיבחן, הוא ממש לא מתקבל על הדעת.
שמענו כאן הרבה תירוצים. אשתי מורה לתנ״ך, היא מספרת לי מדי פעם על התירוצים שהתלמידים נותנים כשהם לא עושים שיעורי בית. התירוצים שם יותר מוצלחים מהתירוצים ששמענו כאן. הרי זה פשוט, כשיושבים מאות גברים ועושים בחינה ללא שום קושי, בלי שום בעיה, ויש שלוש נשים שנאלצות לשבת במשך שעות ולחכות עד שיהיה מישהו שיבדוק את השאלות, זה לא מתקבל על הדעת.
הרי זה לא שהבחינה כולה התעכבה. היא התעכבה לנשים, והיא לא התעכבה לגברים. התירוצים ששמענו כאן למעשה נופלים רק מהתירוצים ששמענו בעתירה מלכתחילה, פשוט לא לאפשר לנשים לגשת לבחינות הרבנות. ואנחנו בעצם שנים בתוך הסיפור הזה של תירוצים על תירוצים על תירוצים, כדי למנוע את הדבר הכל כך פשוט, שנשים שהן נשות תורה והלכה, שיודעות ספר ובקיאות בהלכה לא פחות מהגברים שנבחנים, יוכלו פשוט לגשת לבחינות ההלכה, כשאנחנו עוסקים כאן במבחנים בהלכה.
אבל אני חושב שחשוב להגיד שמי שנבחנים זה לא הנשים, זו הרבנות עצמה. המבחן, זה אם הרבנות הראשית לישראל יכולה להיות גוף שמשרת את הציבור הישראלי, שהוא רלוונטי. אני חושב שיש גם שאלה אם הרבנות הראשית לישראל מסוגלת לשמור את ההלכה. אפשר לשאול פה כמה שאלות פשוטות בהלכה.
כשיש איסור של הונאת דברים, ויושבות נשים שהוזמנו למבחן ומייבשים אותן במשך שעות בלי לתת להן את טפסי הבחינה, האם זה לא עובר על איסור הונאת דברים? כשהתורה מצווה אותנו שכל המלבין פני חברו כאילו שופך דמים, ויש תירוצים כדי להקטין את הנשים ולהפוך אותן כאילו לפחות רציניות, רק כדי למנוע מהן לגשת לאותם מבחנים, האם לא מדובר כאן באיסור הלכתי שהרבנות עוברת עליו?
ואיזו מין תורה יש לרבנות אם אין את בנות צלפחד, ואת דבורה הנביאה, ואת ברוריה, ונשים רבות במהלך ההיסטוריה היהודית שידעו ספר והיו בקיאות בהלכה, ורק כאן ברבנות הראשית לישראל נשים נאלצות להיאבק ולהגיש עתירה, ולחכות בחדר, וגם לחיות בחשש שאיזה עוד קושי או חסם יערימו עליהן רק כדי שיוכלו לעשות את הדבר הכול כך פשוט של להיבחן בלימודי הלכה במדינת ישראל, מדינת היהודים.
הרבנות מצווה לקרב את הציבור לתורה ומצוות. זה לא רק איזה רצון שלנו, זה החוק. זה החיוב שלה על פי חוק. כשהרבנות הראשית דוחה את הנשים ומרחיקה אותן, היא עוברת על החובה שלה בחוק לקרב את הציבור לתורה ומצוות. ורבנות שלא בוחנת נשים, היא לא הרבנות הראשית לישראל, היא לכל היותר הרבנות של חצי מעם ישראל, וגם זה אני לא בטוח.
אם הרבנות הראשית רוצה למלא את החובה שלה על פי חוק – לקרב את הציבור לתורה ומצוות, כדאי שהיא תעמוד בחובה שבג"ץ הטיל עליה, שהחוק מטיל על הרבנות, ושהיא תאפשר לנשים להיבחן. צריך להגיד פה, התורה לא נשרפת מזה שתלמידות חכמים ניגשות להיבחן בבחינות הרבנות, היא נשרפת מזה שמי שאמורים לשמור עליה מבזים את לומדיה. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה, דברים חשובים. הרבנית חמוטל שובל, ואחריה חבר הכנסת קריב.
<< אורח >> חמוטל שובל: << אורח >>
בוקר טוב. הרבנית חמוטל שובל, מנהלת כולל דעה במדרשת לינדנבאום. אני רוצה להזמין את כל הנוכחים, במיוחד את נציגי הרבנות, לבקר בכולל. אני מנהלת כולל נשים, שבו נשים קמות בבוקר ויושבות בבית המדרש כל יום בשבוע מהבוקר עד הצהריים ולומדות איסור והיתר, ונידה, ואבלות, וקידושין וכו'. גם אני למדתי בכולל הזה.
קודם כל אנחנו מאוד מאוד מודים לוועדה ולבית המשפט, שנותן סעד לנשים שלנו. ואני רוצה להגיד שאנחנו מאוד בחששות. הנשים שלי כרגע יושבות ולומדות לקראת מועד הקיץ. התאריך כמובן עוד לא ידוע, ואנחנו מאוד רוצות לדעת שתהיה להן הזדמנות אמיתית להיכנס, לשבת בחדר ליד ולא במרחק, ושיהיה מי שיענה על השאלות, ושהבחינות ייבדקו כמו שצריך.
אני חושבת שכמו שדיברו כאן, החששות הם מאוד מוצדקים, התחושה שלהן שיכול להיות שהן לומדות ולא תינתן להן האפשרות להיבחן, ושהכולל שלהן לא מקבל את המקום והמעמד כמו כולל גברים מקביל. אני חושבת שכל כך הרבה נשים צעירות נושאות אלינו עיניים.
כמו שאמרו חברותיי, אין שבוע שאנחנו לא נשאלות שאלות מחיילות, מנשים, מגברים, שאלות רבות ומגוונות, כמו שאמרת בתחילת הדיון, לא רק בשלושה נושאים מסוימים, אלא באמת בכל תחום הלכתי קיים. ואני רוצה שהוועדה ובית המשפט ועתים ורקמן, אני מודה לכולם, לעזור להבטיח את המועד הבא, שהתלמידות שלי יוכלו לשבת בנחת, להיכנס בבוקר, להיבחן במבחן ולדעת שהוא נבדק כמו שצריך. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הכי בסיסי שיש. חבר הכנסת קריב, ואחריו הרבנית שרה סגל כץ, שהיא בזום, יש לה אישור מיוחד כיוון שהיא בניו יורק.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
גברתי היו"ר, לא בכדי הזכרתי את רבי עקיבא, כי בצד תורתו בעניין 'ואהבת לרעך כמוך' ובעניין מות תלמידיו שלא נהגו כבוד זה בזה, אז כולנו יודעים שדרכו של רבי עקיבא אל התורה לא הייתה סוגה בשושנים אלא בקוצים, אבל בסופו של דבר הוא מגדולי מעמידיה של התורה, וכולנו גם יודעים את המשכה של האגדה מיבמות. 12,000 זוגות מתו במגפה, ורבי עקיבא לא התייאש. חזר ושנה את התורה לחמישה תלמידים, והם הקימו מחדש את עולמה של התורה.
ואני רוצה לומר לכם, אני לא מייצג את תלמידות החכמים, אנחנו גם לא משתייכים לאותו חוג או קהל מבחינה דתית בעם היהודי. אבל מהיכרותי את הסיפור, כדאי שתדעו שהן לא תתייאשנה, כי יש מאחוריהן ציבור ענק. ובמקום שבו יש צורך אמיתי, למרות כל המהמורות והקשיים, כפי שלימד אותנו רבי עקיבא, מי שנפשו חשקה בתורה בסופו של דבר מגיע למקום שהוא צריך להיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, לשלי יש יום יום הולדת. מזל טוב, שלי. לפני שאת הולכת, סליחה. מזל טוב, אוהבים אותך מאוד.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
גם אין לי ספק מה תהיה דמותה של העוגה שתוגש לך, בניגוד לעוגות אחרות שכיכבו בכותרות. עוגה של חיים ולא של מוות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו ניקח את ההפיכה בתחום התקשורת ונחתוך אותה.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אני כמובן לא רוצה להיות בוטה, אבל אני כן חושב שצריכים להיות נחרצים. אני דוחה בצורה חד משמעית את הדברים שלכם שהוצגו כאן כהסבר לעיכוב. הייתי בסוד הדברים באותן שעות, והדברים שנאמרו כאן, אני איזהר בלשוני, הם לכל הפחות לא מדויקים. והראייה הטובה ביותר היא שהפתרון שניתן בשעה 15:00 יכול היה להינתן בשעה 11:00.
יתרה מכך, אני אומר את זה בזהירות, למיטב ידיעתי, כדי להביא אתכן, לאפשר לנשים הנכבדות להיבחן בהתאם לזכותן ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון של מדינת ישראל, היה צורך בהעברת מסרים מאוד מאוד ברורים לכיוונה של הרבנות הראשית, שהגיעו עד כדי אמירה שאם הנשים לא תיבחנה, כל הבחינות של הגברים באותו יום תיפסלנה.
עכשיו אני אומר את הניתוח שלי, את המקרה. הועמד לכם אולטימטום חסר תקדים בתולדות מדינת ישראל. אני לא זוכר מצב, אולי פה עמיתיי המשפטנים יוכלו לתקן אותי, אני לא זוכר התנהלות כזו שבה בית המשפט העליון תוך שעות אחדות צריך להוציא כרטיס צהוב לרשות שלטונית. אתם רשות שלטונית. אתם לא רוצים להיות רשות שלטונית, אל תהיו רשות שלטונית. אבל אם אתם רשות שלטונית, יש כללי משחק במדינה מתוקנת.
ורשות שלטונית, גם אם היא מספקת שירותי דת וגם אם יש לה מעמד הלכתי, מכבדת פסיקות של בית המשפט העליון. כמו שאנשים חילונים צריכים היום להתגרש בבתי דין דתיים, כי זה חוק המדינה עד שנשנה אותו, אז גם הרבנות הראשית כפופה לחוק הישראלי. אתם לא רוצים לפעול מכוח הממלכה, בבקשה, תקימו עמותה, תקראו לה עמותת הרבנות הראשית לישראל, תפעלו מחוץ למדינה. אבל אם אתם במדינה, יש במדינה הזו כללים.
ולהגיע למצב שבו הרבנות הראשית מפרה פסיקה של בית המשפט העליון, בצורה כל כך ברורה, כל כך שקופה, עד שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון צריך לתת החלטה תוך כמה שעות שמוציאה לכם כרטיס צהוב. ואני אומר כאן בגלוי, בצד הכרטיס הצהוב, הפומבי, הועברו מסרים מאוד מאוד ברורים.
והסיבה שהנשים נבחנו בסופו של דבר היא לא כי מצאתם פתרון שיכולתם למצוא ארבע שעות לפני, אלא כי הבנתם שאתם מסכנים את הבחינות של למעלה מ-1,000 גברים, וחמור מכך, הגורמים הבכירים ביותר ברבנות הראשית מסתכנים בפסיקה של ביזיון בית משפט. לשם הבאתם אותנו מעבר לפגיעה בכבודן של תלמידות החכמים. לשם הבאתם אותנו. ואם אתם תמשיכו ללכת בדרך הזו, הכרטיס הצהוב יהפוך לכרטיס אדום.
ואני דוחה את התירוצים ואת ההסברים שלכם בשתי ידיים, כי אני חושב שהם לא משקפים את מה שקרה שם. ובירור האמת הוא חיוני, כדי שבפעם הבאה לא תבואו אלינו ותספרו על תקלה טכנית אחרת – לא היה אפשר להדליק את החשמל במשרדי משרד הדתות. אתם פועלים בהתאם לכללי החוק במדינת ישראל, והחוק במדינת ישראל דורש מרשות שלטונית לציית לפסיקות בית משפט.
ואני מבקש מגברתי, ובזה אני מסיים, מכיוון שהבחינות האלה תחזורנה על עצמן, שבסיכום של הוועדה ייאמר בצורה המפורשת ביותר שהבחינות לא יכולות להתקיים בשני אתרים נפרדים. זה בלתי מתקבל על הדעת. תמצאו מקום מספיק גדול.
ההפרד ומשול הזה הוא הפתח שמאפשר לכם בסוף להביא תירוצים מוזרים כדי לפגוע בבחינות הנשים. הדרישה צריכה להיות שעד שכל הנבחנים והנבחנות לא מתחילים באותה שעה את הבחינה, אף אחד לא מתחיל את הבחינה. כשכולם יכולים להתחיל באותה שעה, רק אז הטופס הראשון יוצא לנבחן הראשון. ואני מבקש מגברתי, מכיוון שמועדי הבחינות של הרבנות הראשית מפורסמים - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הם עדיין לא פורסמו, נכון? המועד הבא.
<< דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >>
אבל כשיהיה מבחן הוא יפורסם. אני מבקש מגברתי, שמובילה את הוועדה הזאת ביד רמה, שככל שזה יהיה עדיין בכנסת הזו, לפני המועד הבא יתקיים דיון מקדים בוועדה הזו, שבו מנכ״ל הרבנות הראשית יבוא ויציג את התוכנית שנועדה להבטיח שלא תהיינה יותר תקלות. זה מה שצריך כתוצאה ממה שקרה כאן. תודה לכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר גמור, תודה רבה. אני עוברת לזום, לרבנית שרה סגל כץ. הרבנית מיכל, את תרצי אחר כך? פשוט לא היית רשומה אצלי. מצוין. אני מוסיפה אותך. כן, שרה.
<< אורח >> שרה סגל כץ: << אורח >>
בוקר טוב אצלכם, לפנות בוקר טוב אצלי. תודה רבה על האפשרות. הייתי רשומה לבחינה. קודם כל, אני חלק מהעותרות ואני חותמת על כל מילה של חברתי, הרבנית שלומית פלינט, על המסע שלנו. ואני מודה מעומק הלב לעבודה המצוינת, המקצועית והאנושית של ארגוני עתים, רקמן וקולך. ואכן, עמותות קיימות במדינה כשיש ואקום וצריך למלא אותו. כל הארגונים שמלווים אותנו עוסקים בתיקון עולם ובעיות שיש בהקשר שלנו, סביב הידע שלנו שאנחנו באמת מעניקות לציבור.
ואני כאן כדי לדבר על הממלכתיות. אני אומנם לא במדינה פיזית כרגע, אבל אני אזרחית כמו כולם, לא ניתקתי תושבות, משלמת מיסים כפולים, עשיתי צבא כמו שהוזכר, למדתי, ואני רוצה להיבחן, כי זאת זכותי על הידע שלי שיש לו הכרה. רציתי להיות מפקחת המקוואות בירושלים, שימשתי 11 שנים בהתנדבות.
אני יודעת שתעודות מסוימות יכולות לעזור להיות חלק מוועדות של גיור מטעם המדינה, נראה לי שמשמעותי להיות שם, אולי אפילו בצוות כותבי וכותבות המבחנים. ויש לזה גם משמעות לגבי תפקידים אחרים רשמיים במדינה. ביקשתי להיבחן כי העתירה שלנו היא לא תיאורטית, היא באמת הביאה אותנו כנפגעות מהאפליה באופן ישיר, ורציתי באמת להביא את הידע שלי.
יש לי אתר שקוראים לו גלויה, יש בו מאות מאמרים, ביניהם עשרות שלי, בהלכה, ואכן, כמו שתואר, מה שהשדה שלנו מכיר – נשים, גברים, זוגות ביחד פונים בשאלות הלכתיות שונות ומודים על האפשרות לדבר עם אישה, לא רק עם איש, שהיא סמכות הלכתית.
מה שהיה עם הבחינות פגע בי באופן אישי, לא רק רגשי, אלא ממש כלכלי. קודם כל, מוסד הרבנות הראשי הוא ממלכתי, וזה אומר שהרבנים הראשיים הם הרבנים הממונים עליי כאזרחית. כפי שחבר הכנסת קריב גם הזכיר, מי שצריך זה גם הגירושין, בעזרת השם לא אצלי, אבל אני רוצה להגיד, בכל שלב של כל אזרח, מלידתו ועד מותו במדינת ישראל הוא יפגוש את הרבנות.
שמעתי אותם היטב בימים שלפני הבחינה, כשאני מתעתדת להגיע, ושמעתי היטב איך מדברים על הנשים, איך מנסים ליצור מצג שווא כאילו מערך הבחינות נפתח, כי נשים איימו על זה, והנה עכשיו תמונה רק של גברים, בתאריכים שלא היינו אמורות להיבחן בהם.
ההפרדה שלנו למקום אחר, אני חותמת על הביטוי הפרד ומשול, הוא גם עלה לי ברגע שקיבלנו את ההודעה, והייתי צריכה לשאול את עצמי אם אני באה מרחוק כדי להיבחן על הידע הרב הזה, כשאני מבינה שבעצם כשאנחנו בטריטוריה אחרת, הפוטנציאל להונאת דברים למעשה הוא עצום, להתעמרות, הוא עצום.
וזה אומר שברגע האחרון השהיתי את כרטיס הטיסה, אגב, כרטיס הטיסה השני שקניתי, כי אני שריינתי עם ההרשמה כרטיס, כי לא פרסמו את התאריך המדויק. אבל אחרי המלחמה אי אפשר היה להקדים כרטיס, נאלצתי לקנות כרטיס ביוקר ממש. נאלצתי לקנות גם מקום אירוח, ביטלתי אותו גם בטווח קצר. יש לזה נזק כלכלי משמעותי עליי.
אנחנו עושות את כל העבודה בהתנדבות, גם כעותרות, אגב, גם כשאנחנו משיבות בהלכה. הכול בהתנדבות, מכיוון שאנחנו לא מוכרות על ידי המדינה. אז חשוב להבין את הדבר הזה, אנחנו באמת לא מדברים כאן בעלמא. אם היה משהו מהתנהלות הרבנות שאני הייתי עושה בדומה כשהייתי חיילת, הייתי עולה מיד למשפט ולמחבוש, לדעתי.
איך יכול להיות שאנשים שמקבלים את משכורתם כדי לכתוב את הבחינות ולהיות שם ולהבהיר את השאלות, יתייחסו לציווי הזה במכרז שהם עברו, כפי שהוזכר, כפקודה בלתי חוקית בעליל? זה מעליב באופן עמוק, ואי אפשר להאמין שככה מערכת החוק שלנו נראית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש. משפט לסיום רק.
<< אורח >> שרה סגל כץ: << אורח >>
יש לנו מסע ארוך, והקהל באמת כבר נעזר בנו. אם הרבנות הראשית ממונה באמת על הבחינות, כפי שהוזכר, אז זה צריך להיות בצורה מסודרת במדינה, ואי אפשר שעוד יעברו מה ששלוש החברות שלי עברו, ושל קולגות נוספות. התאריכים התחילו להתפרסם אתמול, לא על המבחנים שאנחנו רוצות, אלא על הטווח בין ה-5 ביולי ל-21. אני צריכה לרכוש כרטיס, אני צריכה שוב לרענן את עצמי, כמו כל אחת אחרת מבחינת הידע. צריך את הוודאות הזאת באופן מסודר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור, תודה רבה.
יש עוד שלושה. אנא תדברו בקצרה, כי אנחנו היינו אמורים לסיים. הרבנית מיכל.
<< אורח >> מיכל נגן: << אורח >>
תודה רבה על ההזדמנות. שמי מיכל נגן, ואני ראש מכינות קדם צבאיות ומדרשה גדולה, ואני רוצה לדבר רגע בשם הנשים הצעירות. אחד הסיפורים הכי יפים זה שבחור אחד פעם בא אל הרב שלו, אל האדמו״ר, ואמר – רבי, רבי, חלמתי שאני אדמו״ר. אומר לו האדמו״ר, זה חלום שהחסידים שלך צריכים לחלום.
השאלה פה סביב השולחן היא שאלה של מנהיגות – מי מוביל את התהליך? ומי מוביל את התורה של עם ישראל? איפה היא מונחת? האם היא מונחת אצל הפקידות, או האם היא מונחת איפה שהאש מתלהבת? בהחלט באת לעשות רעש בעולם. הרעש שאת עושה בעולם הוא לא בכנסת.
הרעש שאת עושה בעולם הוא בעם ישראל, הוא כשנשים אומרות יש לנו חלק בתורה, והנערות שלנו רואות אתכן, ובעקבותיכן הן רוצות ללכת. ואף פקיד בעולם, לא משנה אם הוא משפטן או נקרא רב, יחליט על התהליך הזה. זה תהליך שהעם קובע לאן הוא הולך.
קודם כל, תודה לכל מי ששותף בעוצמה הזאת, לפתוח את הסכרים כדי שהמים יזרמו חזק, אתם יכולים לבחור אם אתם תהיו כפיסי העץ הקטנים שעוד מנסים לבלום, או שתהיו מאלה שיאפשרו לנו להיות מי שאנחנו יודעות שאנחנו יכולות להיות בעולם. ותודה רבה לכם, לכולכם, בשם התלמידות שלי, שלומדות את האלף-בית הראשון ולשם הן רוצות להגיע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה לך.
<< אורח >> אוהד וייגלר: << אורח >>
אוהד וייגלר, מארגון עתים. קשה להמשיך אחרי הדברים החזקים של הרבנית מיכל והדברים בכללי שנאמרו עד עכשיו, אבל אני אמשיך דווקא את דבריו של חבר הכנסת גלעד קריב, ולמה החששות שלנו הם לא מדויקים. באמת בקצרה, אני אצטט דברים שאמר הרב דוד יוסף, הראשון לציון, הרב הראשי הנוכחי, לפני כמה חודשים ממש בהקשר הזה:
"בג״ץ נוטל לעצמו סמכות לא שלו. לפני כמה ימים הם דחו את הבקשה שלנו, הרבנים הראשיים, לקיים דיון נוסף בנושא של מבחנים לנשים. הם לא שמעו את העמדה שלנו, ביקשנו סך הכול שָׁמוע בין אחיכם ושפטתם צדק. אם אתם שופטי צדק, תשמעו את שני הצדדים. ההחלטה שלהם ניתנה במעמד צד אחד. הלזה ייקרא צדק? מי שמכם? מי שמכם להיות פוסקי הלכות? הסמכות הזו היא לא שלכם, היא סמכות שלנו".
זה מה שאמר הרב הראשי שמכהן בתפקידו הממלכתי על פסיקת בית המשפט העליון, וזה הרקע של החששות, שזה לא בדיוק טעות טכנית אלא משהו עקרוני שנמצא שם. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. שי הראש.
<< אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >>
שלום לכולם. אני רציתי להעלות נקודה קצרה שאולי תידון בצורה יותר מקיפה בדיון הבא. אנחנו כידוע מדינה שעתות החירום בה בשנתיים האחרונות, שנתיים וחצי אפילו, מרובות. ואני רוצה לשאול ולהעלות כאן את העניין, איך המבחנים האלה ייראו בחירום? איזה מתווה יושג? כמה אנשים יורשו להיכנס?
האם הדבר הזה בכלל יוכל לקבל איזשהו תוקף לאור העובדה שיש כאן אולי חלק מהנבחנות שהן נשות מילואים, איך אנחנו באמת מתמודדים עם זה בחירום? וזו באמת שאלה שכמו שאמרתי, תידון, ואני מקווה שיהיה דיון המשך, שיהיה לה את המקום הראוי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. ברשותכם, אם אין מישהו או מישהי שפספסתי, אני מסכמת.
קודם כל, כמה טוב ואיזה מזל שיש לנו את בית המשפט העליון. אילולא הוא, אפילו את השמירה וההגנה הבסיסית הזו לא היינו מקבלות. אז כן חשוב להזכיר את זה, כי המוסד החשוב הזה נמצא תחת מתקפות, כי הוא מוציא את הערמונים מהאש, כמו במקרה הזה, בהרבה מאוד מקרים. וגם אחרי שהוא מקבל פסיקות והחלטות, אנחנו רואים שהדרך היא עוד לא פשוטה ולא סלולה עד ליישום. שום דבר לא מובן מאליו.
אני עוברת לסיכום האופרטיבי של הדיון. היינו מבקשות לקבל את שמות הספקים שלא הגיעו בבוקר הבחינה, ובגללם, לפי הדברים שהוצגו כאן, הבחינה נדחתה בארבע שעות, וזה גרר עוגמת נפש מאוד גדולה מצד הנשים, והחמיר את מצב האמון של הציבור ברבנות הראשית.
אני חושבת שזו ממש הפרה בוטה של תנאי המכרז של אותם ספקים. נבקש לקבל את שמות הספקים ולוודא שהם לא יועסקו יותר, ושתהיה סנקציה משמעותית למען יראו וייראו על ספקים שמקבלים כספי ציבור ולא עושים את עבודתם נאמנה.
שנית, אנחנו נפנה לרבנות הראשית ונבקש תגובה רשמית ממנכ״ל הרבנות והיועץ המשפטי של הרבנות, שיצהירו שהם באמת עשו תהליך של הפקת לקחים ושהבחינות ייבדקו בצורה אנונימית. אנחנו נעקוב אחרי פרסום מועד הקיץ ונוודא שיופקו הלקחים לקראתו כדי שהביזיון הזה לא יחזור על עצמו. ואנחנו גם נעשה דיון נוסף, דיון מעקב לקראת הבחינות במועד הבא, כדי לוודא שהמערכת ערוכה והתקלות לא יחזרו על עצמן.
אנחנו ממליצות שהבחינות לא יהיו בשני אתרים נפרדים, ואנחנו חושבות שתנאי בסיסי ומתבקש הוא שעד שהנשים לא יתחילו את הבחינה, אף אחד לא יתחיל את הבחינה, זה יבטיח יישום שוויוני והוגן של התהליך.
תודה רבה לכל המשתתפות, תודה לנשים האמיצות שעתרו לבג"ץ, תודה לנשים האמיצות שניגשו לבחינות. אני דווקא חושבת שכשהאחרות מסתכלות עליכן הן כן יקבלו רוח גבית לבוא אחריכן, זה לא ירתיע אותן, כי הן רואות שהן לא לבד, ויש בית משפט, ויש כנסת, ויש הרבה מאוד ארגונים ואנשים שמאמינים בכן. אז תודה על הדרך האמיצה ומעוררת ההשראה הזו. תודה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:12. << סיום >>