פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 125 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 10:30 סדר היום: << נושא >> גיוס צעירות דתיות לצה"ל - צרכים ומענים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר חברי הכנסת: משה טור פז מוזמנים: יאיר בן שלום – סגן ראש אגף ביטחוני-חברתי, היח' להכנה לצה"ל ולגדנ"ע, משרד הביטחון מיכל דה-האן – סגנית מנהל, מנהל החינוך הדתי - פדגוגיה, משרד החינוך עומר צור – מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות יובל וורגן – מרכז המחקר והמידע של הכנסת תמי חלמיש אייזנמן – מנכ"לית, אלומה הדס יונתן – מנהלת תוכנית משרתות באמונה, אלומה לביא רוזנטל – סמנכ"ל שותפויות, מועצת המכינות הקדם צבאיות מיכל נגן – ראש מכינה, מועצת המכינות הקדם צבאיות אהד טהרלב – יו"ר, מאמינות במדים הילה נאור – מנכ"לית, מאמינות במדים ד"ר אסתר פישר – ראש מדרשת עין הנציב רוני רפלד בלוט – עלומות קרב אילת פלר-מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, אימהות בחזית רחלי סונגו – מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל איילה דקל – סופרת, מחברת הספר 'לוחמות' סרן במיל' רינת קהתי לוי – לוחמת, יוזמת הפרויקט, מתלמידה ללוחמת תמר ברגר – מלש"בית קרבית דתייה, מתלמידה ללוחמת סגן א' – מילואימניקית ד"ר חנה קטן – אימהות ללוחמים משתתפים באמצעים מקוונים: סא"ל רעות עופר – ראש עתכ"א סדיר, צה"ל מנהלת הוועדה: דפנה סידס-כהן רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> גיוס צעירות דתיות לצה"ל - צרכים ומענים << נושא >> << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו נתחיל מייד את הדיון. יש לנו יום עמוס בוועדת הצעירים ואני רוצה שכל מי שהגיע לכאן ידבר ונוכל לנהל דיון שהוא חשוב. הדיון הזה הגיע אליי לאחר כתבה שפורסמה בשומרים, של הכתב שוקי שדה, ומחקר של הממ"מ של הכנסת על גיוס צעירות לצה"ל. ולפני שאני פותחת פה את הכול אני קודם כול רוצה לומר שברמה הכי אישית, עבורי צה"ל היה ככל הנראה הגוף שהכי עיצב את עולמי ואת מקומי ואפשר לי לגלות על עצמי ולעשות, ותמיד אני אומרת שהצבא תרם לי יותר משתרמתי לו. לפחות במקרה שלי, אני מרגישה את זה לאורך כל הפעילות שלי וכל מה שעשיתי. והעיקרון הזה של עם בונה צבא בונה עם, זה מבחינתי עיקרון ברזל שמתקיים כאן. ואין עם בלי נשים בתוך העם הזה, ואין צבא, מבחינתי, כמו שאנחנו רוצים את צבא ההגנה לישראל, אם אין בו הכלה לכל קבוצות האוכלוסייה, ובטח לנשים בתוכו באופן מלא ומוחלט. ואני גם גאה במדינה שיש בה שירות כל כך מכיל שרק עובד על הגדלת ההכלה בכל פרמטר והרחבה. ואל מול מגמות שמבקשות להצר את ההכלה הזאת ולהצר את השוויון בצה"ל יש תהליכים שקורים בשטח ויש מציאות שנקבעת על ידי נשים פורצות דרך שכל אחת מהן חלוצה בפני עצמה. עם חלק כאן אני התראיתי לא מזמן באירוע מאוד מרגש בעקבות הספר שהוציאה איילה דקל בהוצאת החלוץ, "לוחמות". ואני חייבת להגיד, זה ספר גם קולח, קראתי את העדויות, את הראיונות, והוא היה מדהים. היה לנו אירוע מאוד מרגש שבעיניי גם נותן תקווה על פשוט נשים שמחליטות לעשות מעשה, לתרום את השירות הכי משמעותי, וגם מספרות כמה השירות הזה הוא אבן דרך בחיים שלהן ובסוף בפעילות של צה"ל עצמו. אני מברכת על קיום הדיון הזה, נוכח השנתיים וחצי האחרונות עוד יותר, כשעולות סוגיות כל כך דרמטיות על שוויון בנטל, על הצטרפות לצה"ל, ומנגד נעשית מערכה של הקצנה וניסיונות להצר צעדים שכבר צעדנו, דרך שכבר סללנו והלכנו בה. אני אתן קודם כול למחלקת המחקר של הכנסת שעשתה לדיון הזה מחקר מקיף וחשוב להציג את הדברים, ומבחינתי, כל מי שכאן ידברו ויציגו, ואנחנו איתכם, וגם הוועדה הזאת היא כתובת, ויש פה גם נשים לוחמות מדהימות שידברו. אני אמרתי לכן את זה באירוע, אני אומרת לכן את זה גם כאן, אני מעריצה אתכן, אתן וואו, באמת, זה כבוד שלנו שאתן כאן, ממש ככה. תודה לכן. יובל וורגן, ראש צוות ממ"מ, יציג את הנתונים. תודה, יובל, שאתה פה איתנו, ותודה לכם על המחקר שעשיתם. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> תודה רבה, גברתי יושבת הראש. את מפרגנת מאוד לעבודה שלנו, אנחנו מעריכים את זה, אבל צריך להגיד את האמת, שזה עדיין לא מחקר כמו שהיינו רוצים לראות בנושא הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הבסיס חשוב. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> הבסיס. הדיון נקבע תוך זמן קצר יחסית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> מה שעשינו במקרה הזה, לקחנו מידע ונתונים מתוך כמה מסמכים שנכתבו בשנה האחרונה וריכזנו אותם בדברים שהם באמת רלוונטיים לדיון הזה. אני אציג את זה, וזה בשלושה היבטים נבחרים מסוימים, אלה לא כל ההיבטים שאפשר לדון בהם ואפשר לחקור אותם, ואולי באמת יש מקום גם שבעקבות הדיון הזה נעשה מחקר יותר רחב. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לדיון המשך, כן, עם הרחבה. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> למשל, אנחנו לא עוסקים כרגע בנושא ההכנה לשירות בשלב התיכון, שזה נושא מאוד מהותי, ואני מניח שיעלה פה הרבה מצד גורמים אחרים – על זה אני לא אדבר. על מה אני כן אדבר? על שלושה דברים: אחד מהם הוא בשלב ההכנה לשירות, וזה בעיקר מכינות קדם צבאיות, השני הוא בשלב השירות, מסלול ייחודי של מדרשות, וספציפית מדרשות הסדר, והדבר השלישי הוא נתוני הגיוס לצבא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רק אגיד, הוועדה הזאת גם עוסקת לא מעט בסוגיית המכינות, כי זה חשוב לנו, בפרט גם מכינות אופק, שהן מכינות בפריפריה. בסוף אפשר לעשות גם אולי דיון, אפשר לחשוב על זה גם בהיבט הזה, כי אלה דברים שחשובים. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> אגב, המסמך והנתונים הרלוונטיים נמצאים כמובן באתר הוועדה בחומרי הרקע, לכל מי שלא הספיק להעיף מבט. אני אגיד ממש ממש בקצרה כמה משפטים על כל נושא. בעניין המכינות, אנחנו מציגים במסמך נתונים מפורטים לארבע שנים שקיבלנו ממשרד הביטחון, בעיקר על נושא הקצאת התקנים למכינות. באופן כללי, יש עלייה בהקצאת התקנים, יש חלוקה בין מכינות כלליות, שהן לרוב מעורבות, יש גם מכינות שהן לבנות, לנשים, אבל לרוב הן מעורבות, ומכינות תורניות שהן מטבע הדברים בהפרדה. המסמך גם מציג את הנתונים בחלוקת התקנים לבנים ולבנות, ואנחנו יכולים לראות שכאשר מדובר על תקנים לבנות במכינות התורניות, שזו אולי הנקודה הרלוונטית ביותר לדיון היום, יש עלייה מסוימת, עלייה קלה, מ-150 פחות או יותר, ל-205 תקנים בשנת הלימודים הנוכחית. אבל זה מספר קטן מאוד, הוא קטן מאוד בהשוואה לבנים במכינות התורניות, והוא קטן מאוד בהשוואה לבנות במכינות הכלליות. יש לנו במסמך נתונים שקיבלנו ממועצת המכינות הקדם צבאיות על הביקוש, כדי להבין האם המספר הקטן הזה של התקנים הוא בעייתי מכיוון שיש פער גדול בינו לבין הביקוש, אבל דווקא על המכינות התורניות אין לנו את הפער של הביקוש. יש לנו פערים מאוד מאוד גדולים בביקוש למכינות הכלליות, ועל התורניות, אולי זה יהיה מעניין לשמוע במהלך הדיון, אם אנשים יודעים להגיד, האם המספר הקטן הזה של 200 תקנים עונה לצרכים או לא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני אתייחס לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מעולה. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> זה בעניין המכינות. מדרשות תורניות לבנות, אחד ממסלולי ההמשך גם כן של בוגרות החינוך הממלכתי דתי. אגב, אולי הייתי צריך להגיד במשפט בהתחלה, אמרתי, אנחנו לא מתעסקים בשלב ההכנה לשירות בתיכון, אבל אנחנו כן מציגים, וזה גם חשוב לדעת, שיש עלייה במחזור של תלמידות י"ב בחינוך הממלכתי דתי. אם דיברנו על כ-8,000 בנות בתחילת העשור, אחר כך זה עלה לכ-9,000, ובשנת הלימודים הנוכחית אנחנו עם 10,400 תלמידות בי"ב. כל הנתונים שאנחנו מדברים פה על תקנים ועל אחוזים, צריך להתייחס כבר לגודל מחזור שהוא מעל 10,000. בדקנו גם את המחזורים שעכשיו בי"א ובי', זה לא הולך לקטון, זה יהיה גודל המחזור בשנים הקרובות. אני חוזר לעניין המדרשות אחרי הערת הביניים הזאת. במדרשות יש לנו גם מדרשות כלליות, אם אפשר לקרוא להן, שהכינוי שלהן באגף מוסדות תורניים של משרד החינוך הוא "מדרשה לבנות", ויש מדרשות הסדר. יש גם בנות שמתגייסות מהמדרשות הכלליות, אנחנו לא יודעים בדיוק את מספרן, אבל מדרשת הסדר זה מסלול שמיועד ממש לבנות שמייעדות את עצמן לגיוס. גם פה אנחנו רואים על פני השנים עלייה במספר התלמידות הנתמכות, מגיע בשנת הלימודים הקודמת לכ-1,250 חניכות במדרשות ההסדר. וגם כאן נשאלת השאלה, ואנחנו כרגע עדיין לא יודעים לענות עליה, האם יש פה הגבלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> התקנים, כן. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> האם יותר תלמידות היו רוצות ללמוד במדרשות. בגדול, אין מכסות של תלמידות, יש כאן מגבלה של תקציב, התקציב מתחלק על פני מספר התלמידות הקיים. זו שאלה האם יש שם מגבלה. אני לא אכנס פה, אתם תראו, במסמך יש קצת הבדלים בין נתוני משרד החינוך לנתוני הלמ"ס. נתוני הלמ"ס עוד יותר גבוהים, מגיעים ל-1,400 במדרשות ההסדר, אבל זה סדר הגודל פחות או יותר. ולעניין הגיוס. עניין הגיוס הוא עניין מורכב מבחינת נתונים, מכיוון שכמו שציינו במפורש במסמך, צה"ל לא מפרסם בצורה סדירה ושיטתית וקבועה את שיעורי הגיוס בחלוקה לקבוצות אוכלוסייה שונות. אתם יודעים שבענייני גיוס חרדים עברנו פה הרבה קשיים בדיונים בכנסת, אבל זה לא רק, גם לגבי מגזרים אחרים זה לא מתפרסם בצורה שיטתית וקבועה. בעבר הרחוק היו קצת נתונים שהצבא פרסם על גיוס לפי מגזרים: ממלכתי, ממלכתי דתי, בעיקר בתשובות לבקשות חופש מידע, שזה משהו, שוב, לא שיטתי וסדיר, אבל אין לנו נתונים רשמיים ממש עדכניים. אנחנו יודעים שיש הרבה קולות מהשטח שמדברים על עלייה בגיוס, למשל של צעירות דתיות, אחרי 7 באוקטובר, אבל אנחנו כרגע לא יכולים לגבות את זה בנתונים. הנתונים היחידים שזמינים כרגע, וזה מה שאנחנו מציגים, הם נתונים שבאים מתוך מערכות המידע של משרד החינוך. הוא מקבל מהצבא את מספר המתגייסים ומספר המתנדבים לשירות לאומי שלוש שנים אחרי שסיימו את התיכון. למה שלוש שנים? כי דיברנו, יש מדרשות הסדר למשל שדוחות את הגיוס בשנה, גם מכינות דוחות את הגיוס. שלוש שנים אחרי המשרד בודק מול בוגרי המחזור שהיו קודם. הפעם האחרונה שזה פורסם היא 2024, כלומר, ביחס לבוגרות 2021. ביחס לבוגרות 2021 זה כבר קצת ישן, זה הנתון שיש כרגע מבחינה רשמית, הוא מדבר על 30% מבוגרות החינוך הממלכתי דתי שמתגייסות לשירות צבאי ועוד כ-57% שמתנדבות לשירות לאומי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל המגמה תמיד בעלייה, זה מה שאנחנו מבינים. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> המגמה הייתה בעלייה מאוד מרשימה במהלך העשור הקודם או השנים הקודמות. זה התחיל אפילו מפחות מ-20% אם אני זוכר נכון, כתבנו את זה באחד המסמכים הקודמים שלנו, והגיע באמת עד ה-30% הזה. אנחנו יודעים שיש עדויות, כולל דברים אפילו שאמר בעל פה ראש אכ"א בדיון בכנסת בספטמבר 2025, שאמר "אנחנו מגיעים ל-40%". אבל כמו שקורה הרבה פעמים עם הנתונים של הצבא, הם נאמרו רק בעל פה, לא ראינו אותם, לא את המספרים ולא כמשהו רשמי כתוב. ציינו את האמירה הזאת שלו, אבל כרגע אנחנו לא יכולים לגבות את זה, ויכול להיות שזה גם משהו שהוועדה יכולה לקדם ולסייע בהצגת נתונים עדכניים ורשמיים בנושא הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ביקשנו, אבל אנחנו באמת ננסה אולי לקראת דיון המעקב לוודא שנתונים כאלה מגיעים, כי זה ממש חשוב. גם ממה שאני מבינה מהשיחות, ההבנה היא שיש עלייה ברורה בשלוש השנים האחרונות באופן מאוד ברור, ושווה לנו להבין מה סך האחוזים. זה גם בהחלט משמעותי בהקשר של תקצוב ומשאבים שמושקעים על מגמה שהיא מגמה שהיא חיובית, חשובה, ואפילו אני אגיד מרגשת. אתה רוצה רגע, קינלי, לפני שנפתח עם השותפות? << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני אגיד כמה מילים. קודם כול, שמח מאוד על הדיון, ויש פה הרבה שותפות ושותפים ליד השולחן. אני אומר נתון מדהים, גברתי יושבת הראש, שבעיניי מעיד, אתם תחליטו על מה הוא מעיד. כשאשתי התגייסה לפני 35 שנה, הנתון שדובר עליו היה 3% מבנות הציונות הדתית מתגייסות. זה היה בעיקר בית ספר פלך והקיבוץ הדתי, ועוד קצת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אשתך הייתה חלק מסטטיסטיקה מאוד ספציפית. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> חד משמעית, מאוד. ונאמר באותה נשימה שבערך 3% מרבני הציונות הדתית תומכים בגיוס בנות לצה"ל. חלפו עברו 35 שנה, אנחנו בואכה 40%, איפשהו באזור, עדיין 3% מרבני הציונות הדתית תומכים בגיוס לצה"ל, אולי זה עלה ל-4%, אולי ל-5%. מיכל לא מסכימה. בסדר, אני אפרגן, 6%, הכול בסדר. אני אומר משהו מאוד יפה. יש סוגיה בגמרא שעוסקת בפסחים בהבאת קורבן פסח בשבת, ואז חז"ל אומרים שם משפט בארמית שהוא בעיניי משפט מכונן, "פוק חזי מאי עמא דבר" – לך תמצא מה העם עושה, העם יפתור את הבעיות. ובמקרה הזה, כמו ברוב המקרים, העם פותר את הבעיות לפני המנהיגים. המנהיגים באים אחריו, לא לפניו. ובמקרה הזה, בעיניי, הבנות הדתיות אמרו אמירה חד משמעית. אני אומר כאן עוד סעיף משנה של האירוע הזה. לפני כמה שנים היה לי דיון עם לפחות שתיים מהיושבות פה על נושא בנות דתיות בקרבי. עמדתי לפני 30 שנה כמחנך בנות דתיות התגבשה שאנחנו צריכים בנות דתיות בקרבי. לא הייתה הסכמה פה בחדר, אבל המציאות השיגה אותנו, מה לעשות? מי שיראה את "עובדה" מחר בערב יראה עוד דוגמה לזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תכף נשמע פה גם. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> ולכן אני אומר, בסופו של דבר, קודם כול בואו נלמד מה עמך דבר. הציבור יותר חכם מאיתנו, הבנות הדתיות מצביעות, במובן החיובי, ברגליים ובידיים והוכיחו את עצמן. אני חייב, ובזה אני אסיים, בנימה אישית. ב-8 באוקטובר נכנסתי לאוגדת עזה, כשהאוגדה טוהרה כמה שעות קודם, והייתה שם לפניי בת דתייה, בוגרת אחת המדרשות שנמצאת כאן, שעשתה שבת ב-7 באוקטובר בעזה. מי שמכיר, היא החזיקה בידיים שלה את הבן של חממי כשהוא יצא להילחם ולא שב. ופגשתי אותה, זה היה אחד השבועות הראשונים שלה לשירות בצה"ל, ואמרתי לה, איך את מרגישה? היא אמרה לי "לעת כזו הגעתי למלכות", ככה היא אמרה. וראויות הבנות הדתיות שפעם אחת נכיר להן תודה. אמרתי לחבריי החרדים פה, במקום שהבנות הדתיות תפסו את מקומם של הגברים החרדים שהשתמטו ועדיין משתמטים, ואני עומד מאחורי המשפט הזה בצורה מלאה, הן תפסו את השורות. והיות שהן תפסו את השורות, אף אחד לא יזיז אותן משם. נצטרך להתחשב ולמצוא פתרונות. אני חושב שצה"ל לא עושה די – אני לא רואה פה נציג צה"ל – לא עושה די כדי להיות רגיש בנושא הזה. אבל אמרתי לחבר כנסת מיהדות התורה, לא אזכיר את שמו כי זה נאמר בארבע עיניים, אף בת דתייה לא תזוז ממקומה אחרי שהיא תפסה את המקום, בין אם זה בחמ"ל האוגדה ובין אם זה ביהל"ם, ובין אם זה במקום אחר, כי עכשיו הבחורים שלך יעשו טובה ויתגייסו. אנחנו נצליח למצוא פתרונות גם לכם וגם לכם. אבל באמת ראויות הבנות הדתיות להוקרה והכרה, ובעזרת השם שהדבר הזה ימשיך ויגדל ויקבל את מקומו, ועם כל המורכבויות ועם כל הדברים שאנחנו צריכים לשפר אותם, גם בשירות הצה"לי, כולל פקודת השירות המשותף ואיך גם וגם עובד בצה"ל. אבל רק אני אומר, אין לנו ברירה. אין לנו ברירה, צה"ל צריך גם את הנשים וגם את הגברים החרדים, ואנחנו צריכים לכבד את כולם ולתת להם מקום כדי שהם ישרתו בכבוד בצה"ל. אבל לא יהיה או זה או זה, יהיה גם וגם, אין דרך אחרת לסדר את המספרים ואת האתגרים של מדינת ישראל. תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה, משה, וגם תודה על כל העשייה שלך בתחום החשוב הזה של שוויון בנטל ומה שנקרא צה"ל של כולנו. לפני שכל מי שהגיעו לכאן עם מומחיות ומהרשויות והכול, דווקא ממש חשוב לי, איילה, אני פתחתי בספר שלך, "לוחמות", ובאירוע ומי שנמצאות כאן. אני אשמח אם תוכלי לתת מהתובנות שלך בפתח הדיון הזה ומייד נעבור גם למדהימות שנמצאות כאן. << אורח >> איילה דקל: << אורח >> אני אדבר ממש בקצרה, כי יש פה את גיבורות ישראל, אני פחות חשובה מהן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש, נכון. << אורח >> איילה דקל: << אורח >> אני רק אגיד בקטנה שאני גם כן, לפני יותר מ-30 שנה, כשהייתי בכיתה ח' ורציתי להתקבל לאולפנה מאוד מאוד נחשבת, כדי להתקבל לאולפנה, אחרי כל הציונים והכול, הייתי צריכה לחתום על טופס שבו אני מתחייבת כילדה בת 13 שכשאני אגיע לגיל 18 אני לא אתגייס לצבא. כמובן שבגיל 18 עשיתי ההפך. אבל אני חושבת שקודם כול צריך להבין את הדבר הזה כדי להבין שכמו שנאמר כאן קודם, הווקטור שאיתו נשים דתיות מתגייסות – עד היום הוא וקטור שעושה ההפך. ובמובן הזה, אגב, חלק מהסטטיסטיקה שעד היום אין לנו אותה עד הסוף, זה בגלל שיש בחיל ויש בצבא ויש גם בלוחמה וגם בכלל גם דתיות וגם דתל"שיות. ואני רוצה להניח פה משהו אחד מעניין שגיליתי כשהתחלתי לראיין לוחמות. גיליתי שהאחוז, לא רק של הדתיות, של אלה שגדלו בממ"ד, דתל"שיות ודתיות, הוא גבוה מאוד מאוד גם בלוחמה ביחס לאוכלוסייה. ועוד דבר מעניין שגיליתי בתוך המפגשים האלה זה שאפשר לראות שהמוטיבציה לגיוס היא שונה מאלה שגדלו בממלכתי. אני אגיד כדי לסבר את האוזן, כל לוחמת שנפגשתי איתה, השאלה הראשונה הייתה למה התגייסת. הלוחמות שגדלו בחינוך הממלכתי אמרו ללא יוצא מן הכלל כולן: "רציתי להיות חלק מהסיפור הציוני, כמו אבא, כמו סבא, רציתי להמשיך את השרשרת המשפחתית, רציתי לקחת את זה עוד צעד קדימה". הדתיות אמרו משהו אחר לגמרי. כולן דיברו על זה, ואתן אולי תגידו את זה עוד מעט, שהן גדלו באטמוספירה שמקדשת את השירות, שמקדשת את המדינה, שנותנת מקום משמעותי למי שתורמים למען, ואז פתאום באיזשהו שלב אמרו להן: אבל זה לא אתן, אלה רק הבנים, ואתן תכינו להם דברים, תהיו בחצר האחורית, וכמו בבית הכנסת, תשבו מאחורה. ואמרה לי קצינת השריון הראשונה בצה"ל, השריון נמצא בכותרות, צריך להגיד שקצינת השריון הראשונה בצה"ל לא גדלה במחוזות הפרוגרס, היא גדלה בעלי. קצינת השריון הראשונה בצה"ל, מה היא אמרה? היא אמרה: "כבר בגיל עשר ראיתי חיילים סביבי כל הזמן ושאלתי את אבא שלי, האם גם אני יכולה? האם יש בצבא גם בנות?", וככה היא התגייסה. צריך להבין את הדבר הזה, כי הנשים הדתיות שמתגייסות, עד היום, מצד אחד הן עושות ההפך ממה שאומרים להן הרבנים וממה שנאמר בתקשורת שלכאורה הן אמורות לעשות, ומצד שני הן פשוט לוקחות את הערכים הכי עמוקים שעליהם הן גדלו, הערכים של הציונות הדתית, ולוקחות אותם שלושה צעדים קדימה. ומתוך התפיסה הזאת צריך לראות אותן לא כמורדות, אלא כנשים שפשוט עושות למען מדינת ישראל בצורה הגבוהה ביותר. תודה לכם על הדיון הזה, ותודה לך, חברת הכנסת נעמה לזימי, שאת תמיד מובילה בראש. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. ואני חייבת גם להוסיף משהו, למה הספר הזה בעיניי הוא ספר חשוב. הרבה פעמים העלימו את מקומן של נשים בהיסטוריה, גם בהיסטוריה של הציונות ובניין הארץ. ופה, בתוך המשבר, גם לייצר את הנרטיב ההיסטורי המלא, ששם גם את מקומן של נשים ואת הגבורה שלהן, זה מעשה שבעיניי הוא חשוב מאוד והוא נכון. ואני מודה לך גם על זה, שזה לא נעשה בדיעבד כשמישהו מגלה שהיה גם סיפור, אלא שזה נעשה תוך כדי מה שקורה כאן כדי להשלים תמונה מלאה על כל מה שיש כאן. זה מאוד מאוד משמעותי וזה גם בעיניי, אמרתי לך גם אז, תיקון, ככה עושים תיקון. תודה רבה. אנחנו נעבור אליכן, ואני אתחיל עם סרן במיל' רינת קהתי לוי, מקימת מיזם "מתלמידה ללוחמת". רינת, מדהימה. << אורח >> רינת קהתי לוי: << אורח >> תודה רבה על ההזמנה. שלום לכולם, קוראים לי רינת לוי, אני בת 26, אני גרה בקיבוץ ניר עם וגדלתי והתחנכתי בקצרין, בגולן, בחינוך הדתי ממלכתי, בבית דתי לאומי. שש שנים שירתי כלוחמת, תפקיד מ"פ מבצעית, ועדיין משרתת במילואים, גם בסבב האחרון, וחלק מקהילת הלוחמות של פורום דבורה. בשנתיים האחרונות הקמתי את פרויקט "מתלמידה ללוחמת", פרויקט שעוזר לבנות נוער להתגייס לשירות קרבי, הכנה מנטלית והכנה פיזית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה מה שגם יובל דיבר עליו, על לפני, שצריך להרחיב, על הסיפור בתיכון. הנה, כבר יש לך איזו מישהי למחקר. << אורח >> יובל וורגן: << אורח >> כן. << אורח >> רינת קהתי לוי: << אורח >> אני באה לדבר גם על החוויה האישית שלי וגם על מה שאני רואה היום בשטח, ותכף אני אציג גם את תמר שהצטרפה אליי היום. בתור תלמידה הסביבה שלי מאוד מאוד לא ידעה להכיל את זה שאני רוצה שירות צבאי, ועוד לפני שבכלל הבנתי שזה הולך לכיוון קרבי שמעתי מהאחים הגדולים שלי, כמובן יוצאי יחידות מיוחדות כיאה לבית הדתי הציוני, שאף אחד לא ירצה להתחתן איתי ושיצנח לי הרחם. ובאולפנה שאני גדלתי בה, ועם בדיקה ממש לפני שבועיים, זה עדיין קורה, לצערי הרב, יש יום מרוכז שמוציאים אוטובוס וכל הבנות נוסעות יחד להצהיר. ברירת המחדל היא שירות לאומי, מי שרוצה להתגייס זה חריג. הזמינו אותי לשיחת "נזיפה", למה רינת רוצה להתגייס, וזה עוד בכלל לפני הבחירה בשירות קרבי. היום המציאות מוכיחה לי אחרת, ברוך השם סיימתי שירות משמעותי, עדיין במילואים, וגם נשואה ובהיריון, כך שהדברים שהם סיפרו לי לא עבדו. היום המון צעירות שמגיעות אליי, בטח בנות מהרקע הדתי, עם רצון אדיר לשרת בקרבי ועם רצון אדיר גם לצאת לפיקוד, שזה פער שאני רואה הרבה לעומת, אני אקרא לזה החילוניות, אבל בוגרות החינוך הממלכתי אל מול הבוגרות של החינוך הממלכתי דתי, הבנות מגיעות כשהן יודעות שהן יהיו קצינות. זה משהו, באמת, לפני שהן יודעות איזה שירות הן רוצות, הן יודעות שהן יצאו לפיקוד. והמגמה ברורה, כמו שגם הצגת את המספרים, הדיון פה הוא לא האם, אלא באמת איך לאפשר להן מעטפת יותר טובה. הפער הוא לא רק בהכנה, אלא גם בכמות הידע ובנתונים שהן מגיעות בגלל הפערים בהכנה, ואני בטוחה שהנציגות כאן של אלומה יודעות את זה הרבה יותר טוב ממני. התהליך הראשוני שאני עושה עם בחורה שמגיעה אליי והיא באה מחינוך ממלכתי דתי הוא בכלל להבין מה הנתונים שלה, הן לרוב אפילו לא מבינות את ההשפעות של זה על הבחירה של התפקידים, ואיך אנחנו בכלל מעלות את הנתונים בחשיפה לתפקידים ובליווי. כשבנות מהחינוך הממלכתי מגיעות אליי, כשהן מודיעות לי לאיזה תפקיד הן הולכות להגיע, באיזה גיוס הן יגיעו ואיזה יום סיירות הן הולכות לעבור. הפער הזה הוא באמת עצוב, הוא לא ברצון, הוא לא במוטיבציה, הדברים האלה קיימים בצורה מאוד חזקה ומובהקת. המון בנות באמת נופלות בדרך בגלל חוסר ידע. אני אדבר גם על עבודה מול אולפנות או ארגונים של בתי ספר שאני עובדת איתם. כשאני פונה למקיף חינוך ממלכתי פותחים לי את הדלת באהבה. וממש שיחה, גם מהשבועות האחרונים, עם מנהלת של אולפנה, שאמרה לי: רינת, אני מאוד אשמח להכניס אותך, יש כאן בנות שרוצות שירות קרבי צבאי, אבל אם אני אכניס אותך ההורים ייקחו את הבנות, וזה נאמר באמירה מאוד ברורה. ולכן אני גם מאוד מאמינה בעשייה של אלומה ומאמינה שחייב לחזק אותן – כתוכנית חיצונית. אי אפשר לבוא למורות, שאני מכירה מקרוב, שלא מאמינות בזה, לא מוכנות לקדם את זה, לבוא ולדרוש מהן לעזור לבנות הצעירות להתגייס. באמת לחזק את ההכנות החיצוניות בצורה מכבדת ומאזנת. המטרה היא לא לגייס את כל הבנות, המטרה היא באמת לאפשר לבנות שרוצות שירות צבאי לא ליפול בין הכיסאות, והמון מהן מגיעות אליי עם שיבוצים מאוד לא מתאימים ליכולות שלהן. זה באמת לאפשר להן בחירה מתוך ידע. ולחזק כמובן את כל מנגנוני הסיוע של נתונים, מיונים, תפקידים ייעודיים. מן הסתם שמלש"בית קרבית, בטח מבית דתי, לא תיועד לתפקיד מדא"גית בגלל המורכבויות שיחכו לה בתפקיד ועוד תפקידים בנושא. בשנה האחרונה בעיקר אני מרגישה כמה הליווי הקטן הזה, שמבחינתי הרגיש לי מאוד קטן, עושה שינוי אדיר לבנות שהתגייסו, ורובן הגדול כבר בוגרות של מסלולים קרביים, יוצאות לפיקוד, יוצאות לקורסים מתקדמים. זו באמת זכות לקחת חלק בשינוי הזה בשטח. תמר פה איתי, היא גם חלק מהתוכנית, תספר הרבה יותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תמר ברגר, מלש"בית קרבית דתייה, כן? אני מדייקת? << אורח >> רינת קהתי לוי: << אורח >> תשמעו אותה מדברת, אתם תבינו מה זה רצון, מה זו מוטיבציה, וגם לצערי הרבה פעמים פער במידע. תודה רבה על הדיון הזה ותודה רבה על ההזמנה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, באהבה. ותמר, תודה שאת גם איתנו. << אורח >> תמר ברגר: << אורח >> קוראים לי תמר, אני גרה בהר גילה, אני בת 18, אני לומדת בהרטמן, דתייה, מגיעה מבית דתי, בשנה הבאה אני אהיה במכינת צהלי. אני מתאמנת בהתעמלות קרקע, מאמנת בהתעמלות קרקע. מבחינתי, צה"ל זה תמיד היה משהו שהוא נורא נורא ברור מהמשפחה. חינכו אותי לאהבת הארץ, לאין סיכוי שאת הולכת לשירות לאומי, צה"ל זה מה שיהיה. אני הולכת להתגייס לפרמדיקים קרביים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. << אורח >> תמר ברגר: << אורח >> כן. הסיבה שאני בחרתי קרבי היא באמת מתוך אהבת הארץ, מתוך אהבה לאנשים פה בארץ שלנו, ואני חושבת שכמלש"בית קרבית אני באמת אוכל לבוא ולתרום הכי הרבה שיש. בתהליך הגיוס שלי הייתה לי המון המון תמיכה, אם זה מבית הספר, אם זה מהמשפחה שלי, אם זה שהביאו לנו מישהי מאלומה שבאה ותמכה בנו במשך שנתיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מדהים. << אורח >> תמר ברגר: << אורח >> גם הייתה לנו אפילו מישהי מהצבא שבאה ותמכה, ובאמת עזרו בכל דבר שצריך. אצלי הייתי צריכה עזרה במיונים ולפעמים דיבורים מול הצבא, באמת לי אישית היה הכול. אבל בכל זאת, בתוך כל התמיכה הזאת, אני הייתי בטוחה שאם אני הולכת לשירות קרבי יצנח לי הרחם, קרבי זה מפחיד, צבא זה מפחיד, למרות כל התמיכה הזאת. ועד שלא הגעתי לתוכנית לא הבנתי שקרבי אולי זה לא כזה מפחיד, המפלצת לא כזאת גדולה, לא יצנח לי הרחם, אני עדיין אתחתן והכול יהיה בסדר. זו החוויה שלי ושל עוד המון המון מלש"ביות, אבל גם דיברתי עם עוד הרבה חברות שלי מכל רחבי הארץ, והחוויה הזאת היא לא של כולן. יש לי חברות שעוברות את הכול לבד, אין להן תמיכה בבית הספר, לחלקן יש תמיכה מהמשפחה, לחלקן אין. הן פשוט לבד בתהליך הזה שנקרא צבא. יום המא"ה, אין להן מושג מה זה, צו ראשון, לא היה להן מושג מה זה, ולכן גם המון מהן מחליטות לוותר בסופו של דבר, חלק מזה גם כי הן לא יודעות איך לפנות לצבא, איך לפנות למיטב, איך לפנות לאלומה, אין להן מושג. הן אומרות, אוקיי, שירות לאומי זה יותר קל. אני יכולה להגיד לך, באחד מבתי הספר, מתוך עשר בנות שחשבו אולי להתגייס, אחת מתגייסת בסופו של דבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו. << אורח >> תמר ברגר: << אורח >> כן. ואחד מהדברים שאותה אחת סיפרה לי, היא אמרה לי, כשאחותי התגייסה לצבא, הזמינו את ההורים שלי לשימוע, שאלו אותם: מה, הבת שלכם השתגעה? מה הולך פה? ולפני כמה זמן אחת מהמורות הגיעה אליה ואמרה לה: אני זוכרת איך צחקתי עליה שהיא הולכת להיות חיילת, פשוט הזיה. ועם משפטים כאלה בנות דתיות לא ירצו ללכת ולהתגייס, כי הן אומרות, שירות לאומי הרבה יותר קל. יצא לנו לחשוב באמת על כמה פתרונות שיכולים לעזור למצב. קודם כול, כמו שיש חובה בכל בית ספר שתהיה מישהי של שירות לאומי שתבוא ותלווה את אותן בנות, ככה שתהיה גם מישהי מהצבא ושתבוא ותעזור להן, שיבינו מה זה צבא, מה זה אלומה. את כל הדבר הזה, שיבואו ויעזרו להם בכל התהליך. הדבר הזה יהפוך את הצבא להרבה יותר מקובל באותם בתי ספר, הרבה יותר מונגש. לעודד יותר לצבא, להסביר שצבא זה לא רק הדברים הרעים ששומעים עליו, כי שומעים. להבין שהוא נותן המון לאותן בנות, את היתרונות הגדולים שלו, ושיש מקום לבנות דתיות בצבא, להביא אפילו חיילת דתייה שתבוא ותדבר באותם בתי ספר. כי הם לא יודעים שיש דבר כזה בנות דתיות בצבא, כי לא ראו דבר כזה. אולי ראו מישהי במרכזית עם חצאית, אבל חוץ מזה, זהו. והדבר האחרון הוא להציע לבת הדתייה תפקידים ספציפיים שיתאימו לה, לאו דווקא מגרעין, כי לא כולן רוצות לעשות מדרשה, לא לכולן זה מתאים. אם מישהי רוצה ללכת לעשות מכינה, שנת שירות, להתגייס ישר, שתהיה לה עדיין את האופציה לתפקידים מותאמים בשבילה. שידעו על זה, שידעו שיש את המחלקות המגדריות, כי בנות באמת באמת לא מכירות. וכמו שרינת אמרה, להביא לבת דתייה תפקיד כמו מדא"גית זה משהו שהוא לא רלוונטי בשבילה, אני לא צריכה להסביר למה זה לא מתאים. אפילו שתהיה לה את האופציה לבוא ולהגיד: אני דתייה, אני רוצה תפקידים שיתאימו לי ושתהיה לה את האופציה הזאת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תמר, את נהדרת, וגם הצעת הצעות טובות, אני חייבת לומר, באמת כל הכבוד. אנחנו נקנח את סריית הנשים שכאן עושות מעשה ובאות, עם א', שהיא גם גיבורה לוחמת שפגשתי, ותודה שאת איתנו פה ממש, שמחה לראות אותך כאן איתנו. << אורח >> א': << אורח >> תודה רבה. אני שמחה גם מאוד להיות פה. מה שנאמר פה הוא מקסים ונהדר, ודווקא זה הציף בי הרבה רגשות שלא דיברתי עליהם הרבה מאוד שנים. אני בוגרת אולפנה, אני עוד מעט אסביר על עצמי. בגלל שזה נושא מאוד רגיש אצלי, בקטע טוב, בחרתי לרשום את הדברים ולא להגיד אותם משום מקום. אבל אני בוגרת אולפנה, וגם לי, עכשיו כשתמר מספרת את מה שהיא עוברת, אני אומרת: גם אני עברתי את זה ושכחתי מזה, והזכירו לי עכשיו שהיו עושים לי שיחות פעם בשבוע בערך בכיתה י"א-י"ב למה לא להתגייס. בשכבה שלי התגייסו רק ארבע בנות, מתוכן לדעתי שלוש היו לוחמות, אחת לא הייתה, מתוך 84 בנות. הסטטיסטיקה פה הייתה לרעתנו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה עוד יותר מפעים, מה שעשיתן. << אורח >> א': << אורח >> כן, זה מיוחד מאוד. אני אגיד עוד שנייה שהכול התהפך. בסוף יש דתיות בצבא, יש לוחמות בצבא, הן מאוד מורגשות. אני אשמח להקריא, כי היום זה יותר רגיש. אני בת 25, אני לא ילידת הארץ, אך שזורה בקיומה, מגיעה מבית ציוני ודתי, למדתי באולפנת שעלבים, הדרכתי בתנועת הנוער עזרא. אני לוחמת עברייה ראשונה במשפחה, אני בת אדם עם אידיאלים ללא תשובות לתיקון עולם. לפני 2,000 שנה, כשיצאנו לגלות וכל יהודי התגלגל למקום אחר, ישבנו ובכינו כל אחד, כל קהילה וקהילה, את הכאב הלאומי על הטעות שנעשתה בין אח ואחות, בין חבר לחבר, בין יהודי ליהודי, בכינו על החורבן ועל השליחה מן הבית. הפכנו לעם נודד וכמעט לא קשור לקרקע ולעבודת הכפיים. הפכנו לגולים לא רק מארצנו, אלא גם מהמהות היהודית ומהתרבות הענפה שלנו. חיי הגולה, ההשכלה והציונות הביאו עימם רוח נושבת חדשה, מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. קמה פה מדינה שאוהבת את יושביה, שהביאה איתה גלים של עולים, דתיים, חילונים, מזרחים ואשכנזים. אם אתחיל להגיד את רשימת המקומות, האנשים שפגשתי עוד מהיסודי ועד התיכון, החינוך הרב שקיבלתי, יהיה לכם ברור למה התגייסתי לקרבי, והרשימה גם תהיה ארוכה. אם עוד לא הבנתם, אני אוהבת את חיי הציונות. במעמד זה אשמח לשנות את הנרטיב בענייני גיוס נשים דתיות לצה"ל. לרוב אומרים שהבת הדתייה היא שונה, היא בקצה החברה, כזאת שהיא יחידה ומיוחדת, אבל אני באה להגיד שזה לא נכון. אני חשבתי ככה עד לא מזמן, ושיניתי את מה שאני חושבת. הציבור הדתי שלח אותי לצבא, בין אם רצה או לא, בין אם היה מוכן לזה או לא. החינוך שקיבלתי הכווין אותי ליום בו אצטרך לבחור בין הגנה על המולדת לבין שירות לאומי-אזרחי, בין שירות על גבולות הארץ לבין גבולות החברה הישראלית. הבסיס החינוכי כבר קיים, הוא חלק מאורח החיים. חינכו אותי ללכת בין נופי ארץ ישראל התנ"כית, בין דוד המלך לדבורה הנביאה, בין דמויות של אסתר ורות. למדתי שמוסר יהודי הוא אורח חיים שדורש עבודה, שעמל הוא דרך האדם להיות מחובר לארצו ולאדמתו, שהרב קוק שר עם אנשי הקיבוץ ושבן גוריון אהב את השבת, שהרב אריה לוין היה שם בשביל אסירי המחתרות ושהרבנית קאפח עזרה לכולם. למדתי להכיר תודה למורשת הנופלים האמיצים שלקחו חלק בבניין הארץ, על מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו, על נשות הדסה, למדתי על חומה ומגדל, על שלושת המצפים ו-11 הנקודות בנגב, על קרבות הקסטל בהם נאמרו: "מפקדים מלפנים, טוראים לסגת", על השיירות ונופלות הגוש, שהסבים והסבתות שלנו נלחמו בשביל שהחיים והחגים פה יהיו סמל של גבורה, על רוח עם, על גורדון, רחל המשוררת, על כנרת ועל דגניה, על מאיר הר ציון, הרב גורן, הרב לאו, עזרא יכין, חנה סנש, חביבה רייק ועוד ועוד. ואי אפשר לראות את היופי הזה ולא לרצות להגן עליו, ואי אפשר לפגוש אנשים ולא להתרשם מההקרבה והעשייה שלהם למען העם והארץ. למדתי שלהיות חלק מעולם התורה מגיע עם אחריות חברתית – דרך ארץ קדמה לתורה. תהיה אתה הראשון איפה שצריך. יש לי שלוש מילים שמנחות אותי: חלום, חובה וזכות. החלום – חלום הוא כל השאיפות שלנו בחיים, הדברים הכי רחוקים שנרצה להגיע אליהם, אך כנראה שלעולם לא נגיע. חובה – אלו החובות שהחברה טומנת עבורי: צבא, משפחה, מחסה, עבודה, ושתפקידנו בעולם הוא לייצר דור יותר טוב מאיתנו והמשכיות לעם היהודי בארץ ישראל. זכות – אלו הרכבות שרצות לידינו עם משימות ואפשרויות שאנו לא חייבים לעלות עליהן, אבל אם נעלה נזכה לעולם מפותח ועמוק יותר בבניין הנפש שלנו, ועל רכבת הגיוס אני עליתי. להיות לוחמת דתייה, קצת ברגש, זה להתגייס כשאף אחד מצידך לא מתגייס, ללמוד לירות בחצאית א' כדי שגם בתחנה המרכזית תדעי מה לעשות, להתפלל כל יום, לשיר שירי שבת, להתנדב לתפוס כיתת כוננות כל הבנות הדתיות בבסיס כדי שתוכלו להתפלל יחד בבסיס בראש השנה, להיות בקצה העולם בתשעה באב, זה להיות בכיפור בפעילות מבצעית, זה לשים סידור ותפילת הדרך בווסט ביחד עם רוח צה"ל, זה לרשום בעט מיוחד של שבת. אבל הכי חשוב זה להיות ביחד, כל עם ישראל, זה לעשות משהו שיותר גדול ממך ולהיות זה שמשריש שורשים עמוקים בחיבור בין צדדי החברה. היתרון בלהיות לוחם בשדה הקרב המחשבתי. כולנו נלחמים בעצמנו ועל אורח חיינו. קרב המחשבה בין השכל למעשה, בין עולם גדול לפשוט, בין היותנו אנשים שקמים ועושים לבין אנשים שיושבים בהרצאות פילוסופיות. כל אלו באים לידי ביטוי עוד יותר כלוחם בשטח. אתה עייף, ותמר, את תהיי עייפה, ועל הקצה, וזה יקרה, ובכללי, הרבה יותר חלש, וכל אלו מביאים לידי ביטוי סיטואציות מוגברות של המוח והגוף למצוא פתרונות בעולם, פתרונות של יופי, של קסם. דווקא בין הבלגן הגשמי – הנפש והמוח בורחים אל עולם הרוח והעשייה הלאומית. אין כמו צה"ל, וזה שורש החברה שלנו היום ולתמיד. אני ממליצה על שירות משמעותי לכל לוחמת דתייה ולכל מי שתרצה להיות לוחמת או בשירות משמעותי בצה"ל. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וואו, כולנו פה בצמרמורות. איילה דקל: << אורח >> אאאיי --- << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את מרגשת. טוב שכתבת, כי טקסט כזה טוב שנאמר כאן, ממש. זה מפעים ומרגש, ואני מודה לך שאת פה ואמרת את הדברים הללו, מודה לכן. פתחתן את הדיון, אני חושבת שעכשיו אפשר לגשת לדיון כששמענו אתכן לפני כן, ממש. תודה רבה. אני רוצה לפתוח עם אלומה. ד"ר תמי חלמיש אייזנמן, מנכ"לית אלומה. אנחנו עובדות הרבה ביחד, הפעם אנחנו פה בנסיבות הללו. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> זה נכון שאנחנו עובדות על הרבה דברים ביחד, ועל כולם תודה. אבל אני רוצה להגיד שאלומה כבר יותר מ-25 שנה פועלת ועובדת בסוגיה הזאת של ליווי של בנות דתיות לצבא. ובשנים האחרונות, ובאמת כמו שיובל אמר, הייתה עלייה לאורך השנים, מה שחבר הכנסת טור פז הזכיר, פעם זה היה ממש אזוטרי, ולאט-לאט לאורך השנים יותר ויותר, כשהמסר שלנו הוא לתת לבת את האפשרות לבחור, לבחור. יש לה אפשרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בחירה. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> בחירה. בחירה בין שירות משמעותי בשירות לאומי, שזאת בחירה טובה, לבין אפשרות בשירות משמעותי בצבא. וכמו ששמענו גם מרינת וגם מתמר, לא תמיד זאת הייתה אפשרות. בית הספר לא שידר שזאת אפשרות, הוא אמר "יש משהו אחד שצריך לעשות". אנחנו באנו ואמרנו, יש אפשרות. אני רוצה להגיד שכשהבת הדתייה לא מקבלת את ההכרה מבית הספר, ובזה אני דווקא לא מסכימה עם רינת, אני חושבת שזה צריך להיות חלק ממערכת החינוך, חלק ממה שבית הספר מאפשר לתת. כי כשבת לא מקבלת בבית הספר את הבחירה, את האפשרות הזאת, היא חושבת שהיא עושה אולי משהו לא טוב. היא לבד משלמת את המחיר. הזכרת שהן לא יודעות מה זה דפ"ר. הן לבד. וכשהיא לבד, המחיר שלה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וזה גם עניין של מוביליות ושוויון הזדמנויות. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> בדיוק, זה עניין של מוביליות, שוויון הזדמנויות. היא מגיעה למבחני המיון לבד, אף אחד לא מכין אותה, אף אחד לא מדבר איתה קודם, מה היא אמורה לעשות, והמשמעות היא שהיא מקבלת ציונים פחות טובים, השיבוצים שלה פחות משמעותיים. אתם יודעים, היום אפשר לבחור במה לשרת, אתה מקבל דירוג, צריך למלא מה אני רוצה. כשהיא לא מכירה אף אחד, היא עושה לפי מה שנראה לה ולא לפי מה שמתאים לה ולזהות הדתית שלה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני רוצה רגע לחדד את מה שאת אומרת כאן, כי זאת נקודה שהיא חשובה, דווקא בגלל דיונים אחרים שאנחנו גם עושות כאן. אנחנו בצדק באות לפה בנרטיב החשוב של השירות ושל הגשמת השירות המלא, המשותף, הכול, אבל גם בהיבט הזה של לשים תקרה נמוכה מעל בנות הציונות הדתית, גם בהיבט הזה יש עניין, כי הצבא הוא כלי שנותן לך כרטיס כניסה לחברה הישראלית. לבחור בפיקוד למשל, או לבחור ביחידה טכנולוגית, יכול להיות שזה פותח דלת. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> ענקית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> למה לחסום אותה מראש? אבל החסימה הזאת מראש, יש בה הצרת צעדיהן גם של נשים. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> נכון. כשבת דתייה לא מקבלת ליווי ותמיכה, היא נמצאת עם זה לבד, וההזדמנויות שלה נפגעות. (מוקרנת מצגת) מה שאפשר לראות כאן זה את העלייה שיש בפנייה למוקד שלנו. עלייה מטורפת. רק השנה מתחילת השנה למעלה מ-7,000 פניות היו למוקד. בנות מצביעות ברגליים, אמר את זה חבר הכנסת טור פז קודם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> הן פשוט מצביעות ברגליים. המספרים ששמעתם קודם לא קיימים היום בבתי הספר. גם בבתי הספר השמרניים ביותר יש כבר יותר מ-10% של בנות מתגייסות, יש בתי ספר של 60% ו-70% של בנות מתגייסות. את עמדת החמ"ד הפורמלית זה עוד לא משנה, ואני חושבת שזה דבר - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש לי שאלה אלייך, תמי, בגלל השנים, גם אלייך, הדס. אני מקבלת מה שנאמר כאן, איילה אמרה, הרבה מהערכים של הציונות והתפיסה הלאומית והכול, ועדיין, התא המשפחתי, לא כמו של תמר, אבל התא המשפחתי לא פעם לא מקבל, ובית הספר. איך את מסבירה? זאת אומרת, זה מדהים בעיניי. הערכים במובן הזה גוברים? איך את מנתחת את זה? גם איך נחשפים לאופציות הנוספות כשאין את מערכת החינוך ששמה את זה בראש? << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אני חושבת שהשטח מדבר והשטח גם מדבר בתמיכה. אני חושבת שהיום בנות דתיות יכולות להסתובב עם מדים בכל מקום. אם פעם, למשל לי הייתה אחות שהתגייסה וביקשו ממנה לא להגיע עם מדים, היום זה כבר לא רלוונטי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הבנתי. זה לגיטימי ומקובל. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אני חושבת שזה לגיטימי, אני חושבת שבכל מקום כבר בנות דתיות הולכות עם מדים, אני חושבת שב-7 באוקטובר, בכל הקהילות הדתיות, בנות שהלכו עם מדים התקבלו בחיבוק ובברכה ובהערכה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את אומרת שהסביבה גם השתנתה בגישה ובקבלה. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אבל עדיין, אפשר להסתכל למשל, גם אני מראה לכם כמה הייתה העלייה בפניות למוקד שלנו, וגם כמה מגוון, אפשר לראות את זה, אבל הנושאים שהן שואלות, הבקשה: גם הכנה, גם רוצות להכיר חיילת שמשרתת בתפקיד דומה, גם להתייעץ – קיבלתי תפקידים מסוימים, זה מתאים לי? זה לא מתאים לי? ובצד ימין מראים את התמיכה התקציבית. זאת אומרת, התמיכה התקציבית, כמה שיש עלייה גדולה במספר הבנות שפונות, רוצות ומשרתות, התמיכה התקציבית של המדינה מאוד מאוד נמוכה. אנחנו מדברים על 400,000 שקל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> תמי, זה רק לכן או לכל התחום? << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> לצערי, אנחנו היחידים שניגשים לתקנה הזאת. אין עוד אף גוף. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> משרד החינוך. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> משרד החינוך, כן. לצערי, אנחנו היחידים, אני אומרת באמת לצערי. אם היה יותר - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון, תחרות זה דבר טוב גם בתמיכות. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> תחרות זה דבר טוב מאוד. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> עם כל זה שכשאתה מנהל עמותה זה זה, זה עדיין נכון. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אבל כדי לסבר את האוזן, יש עוד תקנה, של 11 מיליון, והיא הכנה לשירות צבאי ולשירות משמעותי לבנות, בה אנחנו לא זכאים לגשת כרגע, ובאמת יש פה פער מאוד מאוד גדול. ואני חושבת שזו גם קריאה, כי היום זה לא משהו שפילנתרופיה צריכה לממן. << דובר >> דפנה סידס-כהן: << דובר >> אלה תקציבים שמתייחסים להכנה בלבד או לדברים נוספים? << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> הכנה בלבד, אבל היא גם לבנים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הכנה בלבד, והיא נלקחת כמעט כולה לטובת השירות הלאומי. אנחנו לא יכולים ליהנות מזה בכלל. באופן פרדוקסלי, יש פה דבר הפוך על הפוך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לומר בהקשר הזה משהו, נעמה, חשוב שתכירי. כמי שמלווה מאוד צמוד את נושא החיילים החרדים, שם יש משקל לא קטן לא רק לאיתור ולהכנה, אלא גם לליווי תוך כדי השירות. מי שסיימה צהלי תלוּוֶה, וכנ"ל כל אחת מהמדרשות שפה, אבל היות שיש עוד הרבה בנות שלא נמצאות במוסדות האלה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, כמו שיובל אמר, יש מספר - - - << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני חושב שסוגיית הליווי תוך כדי השירות הצבאי היא קריטית, היא קריטית להצלחה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בשביל זה אנחנו פה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> עם הבנים החרדים אנחנו מאוד עסוקים בזה, וזה מאוד ראוי שזה יהיה גם כאן. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> מאוד משמעותי. אלומה עובדת עם הרבנות הצבאית בתהליכי הליווי, שזה גם שינוי מאוד מבורך שקרה בשנים האחרונות. היום הרבנות הצבאית נמצאת לצד הבנות. יש היום אפילו נוסף על תפקיד לקצינות בצה"ל שיכולות להיות קח"דיות, קצינות עם תפקיד שהן מעין קצינות דת כאלה והן אוזן קשבת, ובנות דתיות יודעות למי הן מצוותות ויכולות לפנות אליהן. הרבנות הצבאית נמצאת היום חזק בתוך האירוע. וזה סוג מסוים של ליווי, זה ליווי דק. זה מאוד משמעותי, כל הליווי שנותנות הדמויות הרוחניות שמגיעות לבסיסים ונמצאות עם החיילות, אבל אני חושבת שזה חייב להתחיל הרבה קודם, זה באמת חייב להתחיל בבית הספר. בת לא צריכה להרגיש שהיא לבד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה חייב להתחיל בבית הספר. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> היא לא יכולה להרגיש שהיא לבד. גם זה גיל ההתבגרות, לא הייתי רוצה שבנות יבחרו כדווקא. לא, את לא הולכת לצבא כי זה דווקא, את הולכת מתוך שיקול, מתוך בחירה, מתוך היכרות, מתוך הבנה שזה מה שאת רוצה. את חונכת בציונות הדתית ואת בוחרת לממש את החינוך שלך בבחירה לשרת. אני מאוד שמחתי שכולכם הזכרתם את אלומה, אני חושבת שהנוכחות שלנו בשטח עם הבנות הדתיות היא מאוד משמעותית ומאוד חזקה. אני חושבת שזה חייב להיות. זה לא אנחנו מול הציבור הדתי, אנחנו ביחד. הבנות הן הבנות שלנו. ואם היום מדברים על קרוב ל-50% בנות שמתגייסות וקרוב ל-80% בנות שמתחילות תהליך עם הצבא, הן בסוף יכולות להצהיר, אבל אחוז מאוד גבוה שמתחיל תהליך, זה לא יכול להיות שזה אנחנו נגד, זה חייב להיות שאנחנו ביחד, אלה הבנות שלנו. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> תדברי על הפער בין ה-80% ל-50%, כי שם יש דלתא שהיא מאוד מאוד חשובה לליווי. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אני אגיד. מי הזכירה שהיא נסעה עם אוטובוס? << אורח >> רינת קהתי לוי: << אורח >> אני. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> רינת. רינת דיברה שהיא נסעה עם אוטובוס להצהיר. כל הבנות מצהירות, ואז מי שלא רוצה להצהיר צריכה לעשות תהליך אקטיבי של לבטל הצהרה. היום הסיטואציה היא אחרת. הרבה מאוד בנות מקבלות צו ראשון, אלה האחוזים הגבוהים שאמרתי, שאנחנו יודעות אותם, שוב, כמו שיובל אמר, בצורה לא פורמלית, מנתונים של צה"ל, אבל הם לא רושמים. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> 80% מציצות, את אומרת. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> מציצות, אומרות, "אנחנו נלך לצו ראשון ואחר כך נחליט, נראה מה נקבל ואחר כך נחליט". זאת אומרת, התהפכה מגמה. הבחירה להתגייס היא כבר לא משהו שאולי, רחוק. לא, זה נמצא על השולחן, וברגע שזה נמצא על השולחן, זה שלנו, זה של כולנו. אלומה היא לא גוף חיצוני, אנחנו מהציונות הדתית, אנחנו ביחד, אנחנו רוצים לעזור. הבנות האלה הן הבנות של כולנו, לשלוח אותן לבד זה הפשע. לשלוח אותן לבד ולהגיד להן "תסתדרי", או "תמצאי מישהי כמו רינת שהקימה מיזם", זה לא יכול להיות. זה לגמרי שלנו ואנחנו חייבים לקחת על זה אחריות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון. אבל יש עוד צד לעניין הזה, בחינוך הדתי יש צד אחר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, זכות דיבור אני מחלקת. אני רוצה לשים בסיכום גם את החשיבות של משרד החינוך לתת את הדעת בהקשר הזה. תתקן אותי גם, קינלי, אם אני טועה. אין דבר כזה שאין תפיסת הכנה לצה"ל בחינוך הממלכתי הכללי, ואני חושבת שנכון היום לבקש שהדבר הזה יעבור בכל מערכת החינוך הממלכתית בישראל. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> כל חינוך ממלכתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בוודאי, ערכי החינוך הממלכתי. ויכול להיות שהבחירה תהיה שייתנו לאלומה לעשות את זה בשם בית הספר, אם אין מספיק כרגע מי שעושים את זה עד שהמערכת מתאימה את עצמה, או לפרויקטים כמו של רינת. אבל עצם הקיום של חינוך ממלכתי שפשוט לא שם את האופציה או שולל את האופציה להכנה לגיוס, יש פה משהו שהוא גם טעם לפגם עוד לפני מה שאנחנו רואות פה בנתונים, ועוד לפני הבעייתיות שבתת התקצוב והפערים מול השירות הלאומי לשירות הצבאי כשהאחוזים כבר ממש מתנגשים באופן השוויוני שלהם. והשקעה, היא בסוף מולידה גם את המגמה או מרחיבה אותה. אני לוקחת את זה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נעמה, אני חושב שבצורה מאוזנת יהיה נכון שנדבר על שוויון. זה שלבת הדתייה יש פריבילגיה שאין לבת החילונית ללכת לשירות לאומי, זה בסדר, ואני חושב שזה נכון שזה יהיה כל עוד יש שוויון בגישה, בהכנה, בליווי ובהמשך. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כל עוד הבחירה היא באמת שלה. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> אני רוצה להוסיף כמה מילים באמת קצרות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, הדס, רציתי לעבור אלייך. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> הדס יונתן, מנהלת תוכנית "משרתות באמונה". אני אגיד על עצמי, כמו שכל אחד הציג את הרקע שלו בנושא. אני גדלתי בקיבוץ עין הנציב, למדתי בבית ספר שקד לפני שניהלת אותו. אני אגיד שגם גדלתי על ברכיים של סבא ניצול שואה, ואצלנו בבית התגייסו נקודה, קצונה נקודה, דרגות כמה שיותר בכירות נקודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מזכיר לי את הבית שלי. אבא שלי אמר לי, את תהיי קצינה, וזה מה שקרה. לא השאיר אופציה. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> אני התגייסתי נקודה, קצינה נקודה, סרן בצה"ל בדרגה הכי גבוהה שהצלחתי להתקדם, למרות שכשהייתי סג"מ אבא שלי היה אומר לאנשים: נו, ראיתם את הסא"ל? בכל אופן, אני פותחת בזה כי בסוף, איילה, אני לא חושבת שהבנות עושות דווקא כשהן מתגייסות, אני לא פגשתי בנות כאלה של דווקא. הסיבות שאני פגשתי, א', אלה הסיפורים האלה, שכל אחת יש לה את הסיפור המשפחתי. ואם שואלים אותי למה בנות דתיות מתגייסות, אני אומרת: אחת, בית הספר התחיל לדחוף אותן למצוינות, בסדר? היא עשתה חמש פיזיקה, חמש מתמטיקה, חמש וחמש וחמש, מה היא תעשה עם כל החמישיות האלה? וזה מה שאת אמרת על הנמכת התקרה. לא, שמו תקרה, היא מתקדמת לשם, זה אחת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> היא רוצה עוד. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> שתיים, כמו שאומרים, יושבים שולחן שבת, אח טייס, אח בשלדג, עכשיו מה היא? היא לא תהיה חלק מזה? זה גם. והדבר השלישי הוא השכנות. כל הזמן מפחידים אותה בכל ההפחדות ששמענו פה, אבל היא מסתכלת ימינה ורינה התגייסה והחצאית התארכה, ושולה התגייסה והתחתנה עם הסדרניק, וההיא כבר יש לה שבעה ילדים למרות שהיא הייתה בצה"ל והיא עדיין במילואים עם שבעת הילדים. ההפחדות לא עובדות והבנות מתגייסות, ועל כל זה - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זאת נקודה חשובה, שההפחדות, בסוף את רואה בנות שהתגייסו. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> כן. וגם אני, שבכלל לא התכוונתי להתחתן עם הסדרניק, בסוף התחתנתי עם הסדרניק. ההפחדות לא עובדות, ואני אגיד שבאמת 7 באוקטובר שינה את התמונה בצורה קיצונית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שפה הנתונים החסרים, כי צריך את הנתונים, כי מה שאנחנו מבינות זה שזאת המגמה ששינתה. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אצלנו אפשר לראות את הקפיצה בפניות למוקד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון, הקפיצה בפניות מלמדת, ברור שהאחוזים עלו באופן דרמטי, נכון. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> זה הדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו, שבאמת הבנות מצביעות ברגליים, כי ב-7 באוקטובר כל אזרח רצה לשים מדים ולהתגייס. כולל אחי שחזר למילואים בגיל 50 פלוס וכבר עשה מאות ימים מאז. גם הבנות חלק מזה. ומילה אחרונה, כבר נאמר, אני לא מרחיבה, כשאת מתגייסת עם הכנה או בלי הכנה זה הבדל של שמיים וארץ בשורה התחתונה של הדברים. יש עוד מלא שורות, אבל בשורה התחתונה, מה תוכלי לעשות בצה"ל אם ליוו אותך או לא ליוו אותך זה פער תהומי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> שזה גם נכון - - - << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> ולכן אנחנו פה, ואנחנו לא באים לנגח את החמ"ד, מיכל, ותמי אמרה את זה הכי יפה, אנחנו רוצים פתרון, זה לא נגד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הכי לא נגד, זה הכי בעד שיש. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> אני אפילו ישבתי מול ראש החמ"ד, ואמרתי לו, אני אלומה שרופה, אני מקבלת את הדין. תביא מורות ובוא נכשיר אותן, בוא נכשיר אנשים שלך שיעשו את זה, אבל שמישהו יעשה את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> ואם תעצמו עיניים הבנות לא יפסיקו להתגייס. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> לא, לא יפסיקו, הן יתגייסו יותר. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> בדיוק. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> חד משמעית. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> ובאמת, את המחיר הן משלמות לבד, זה דבר שחשוב לדעת אותו. את המחיר, כמו שהדס אמרה, אם הן לא מקבלות ליווי והכנה, ואם הדפ"ר שלהן, כי הן הגיעו לא מוכנות ליום המא"ה, ירד בעשר נקודות, זה מחיר שהן משלמות אותו ומתמודדות איתו לבד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> ממש ככה. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> וכנ"ל אם הן הולכות עם הרגשה שהן לא בסדר, עשיתי משהו לא בסדר מבחינת מה שבית הספר שלי אמר. המחיר של זה, אם הן לא עוברות דרך מדרשה, ולא כולן מצליחות להגיע למדרשה, המחיר שאני לא בסדר, הוא הולך איתי והוא מתגלגל. בקיצור, הוא מחיר גדול, לא רק בשוויון. יש גם את העניין של שוויון הזדמנויות ויש גם את העניין הערכי, רגשי, תורני אם היא לא מקבלת ליווי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> ומעניין הנתון של שלב ב', מלא נשים שהתחרטו שלא התגייסו ב-18, עכשיו הן מתגייסות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש סיבה אחרת לזה. הן כבר נשואות, הן ברשות הבעל. הלכתית זה משהו אחר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, בסדר. עלומות קרב, רוני רפלד בלוט. שלום, רוני, תודה שאת איתנו. << אורח >> רוני רפלד בלוט: << אורח >> תודה שקיבלתם אותי. אני עושה רגע הפוגה ואני מציגה את עצמי. אני רוני, בעברי רפלד וכיום בלוט. גדלתי בירושלים, למדתי בתיכון באור תורה סטון, אחר כך המשכתי ללימודי מדרשה בעין הנציב. זהו, ואני ממשיכה לחנך את ארבעת ילדיי על ברכי הציונות הדתית. גדלתי בבית שבו אבא שלי היה מג"ד במילואים, ועד שהגיע הנסיך הקטן היו רק שלוש בנות, ושלוש הבנות האלה ידעו שהן הולכות להתגייס לצבא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מהבית. << אורח >> רוני רפלד בלוט: << אורח >> מהבית, זה היה ברור, להתגייס לצבא לתפקיד משמעותי. יותר מזה, בזכות זה שאני חלק משושלת של מי שזוכה לשרת את המדינה שלו במדי זית. הפעם לא הייתה שאלה אם אני חלק מזה. שירתי ארבע שנים בצבא, בתפקיד האחרון הייתי מ"פ בחוות השומר, והיום אני משרתת במילואים כקמב"צית בצנחנים. בסוף הגשמתי את החלום של אבא שלי והפכתי להיות צנחנית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מדהים. << אורח >> רוני רפלד בלוט: << אורח >> השיפטינג בסיפור שלי קצת היה כשבעלי, פיצי, נפצע קשה בתחילת המלחמה בהיתקלות עם מחבלים בגבול לבנון, הוא נורה בפנים וניצל בנס. אחרי כמה חודשי שיקום מאוד סיזיפיים שלו, כשאני הרגשתי שהבית יציב והוא חזר לעצמאותו, אני הודעתי לו שבבית שלנו אין אף אחד שלא משרת במילואים והתגייסתי, וככה הייתי במשך כמעט שנה וחצי. עכשיו בדיוק סיימנו סבב, כולל היריון, צריך להגיד, ולא כדי לטפוח לי על השכם, אלא כדי פשוט להגיד שכן, הייתי גם בהיריון וגם במילואים, וזה משהו שהוא לא היה חריג בנוף. אני פגשתי המון נשים דתיות במהלך השירות הצבאי שלי, וגם עכשיו במילואים, נשים שהן בתפקידים פיקודיים, מבצעיים וכולי. אני אדגיש את זה למרות שאולי זה קצת מיותר לציין, אבל נשים רציניות, מחויבות, ערכיות, שמביאות איתן עומק ואחריות. יש ציבור גדול של נשים שרוצות לשרת, אני מייצגת פה קצת את המבוגרות יותר, אולי הן רוצות לשרת במילואים, לא מתוך ויתור על הזהות שלנו, אלא מתוך נאמנות עמוקה אליה. היום יש לי מיזם שנקרא "עלומות קרב", שזה מיזם שמשמיע את קולן של נשות הפצועים. אני חייבת להגיד לכם שאני מקבלת טלפונים מדי פעם, לא קשור בכלל ללהשמיע את קולן של נשות הפצועים, אלא נשים שבני הזוג שלהן נפצעו והם פצועים בבית, והן אומרות לי: רוני, איך עשית את זה? אני גם רוצה, אני גם רוצה להרגיש שאני תורמת, אני גם רוצה ללבוש את אותם מדי זית ולצאת ולשרת את המדינה. אני זוכרת, וכולנו זוכרים איך ב-7 באוקטובר, כשכולם יצאו למילואים, כל האבות יצאו והתחבקו עם המשפחות שלהם, אני זוכרת שאני עמדתי במרפסת והסתכלתי, והבנתי שזהו, אני לא המ"פ שהייתי פעם, אני זאת שנשארת מאחור. וזה לא פשוט, התפקיד הזה. בשטח שבו אני שירתי עכשיו, במלחמה, לא ראיתי נשים דתיות שמבקשות הנחות, ואני אסיים ואגיד שראיתי נשים דתיות שנושאות על הכתפיים שלהן את האחריות ואת אותו ניצחון. זהו, שמחה מאוד להיות כאן, שמחה מאוד לשמוע את הקולות החשובים הללו, ואני מחכה לשמוע מי חושב אחרת, כי זה נורא מסקרן אותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה, רוני, תודה רבה לך. מאמינות במדים, הרב אהד טהרלב והרבנית הילה נאור, תודה שאתם איתנו, ממש. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> תודה רבה על הזכות והיכולת. אני אגיד כמה מילים. אני יושב ראש "מאמינות במדים", זה מכון שמסייע לבנות דתיות בצבא, הוקם לפני שלוש שנים, לתת מענה, גם רוחני. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסמוך למלחמה או לפני? << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> טיפה לפני, ממש טיפה לפני, ערב המלחמה. המלחמה כמובן הכניסה אותנו חזק פנימה, עוד מעט אני אתייחס. אני גם ראש מדרשת לינדנבאום. יש לי גם תפקיד התנדבותי, אני יושב ראש פורום המדרשות המתגייסות. נמצאת איתי הרבנית אסתר, שהיא איתי בוועד של המדרשות המתגייסות. אני אגיד שאני כל חיי עוסק בהקמת מסלולים לבנות דתיות בצבא, 29 שנים. לפני 29 שנים הקמנו את המחזור הראשון ביחד עם עין הנציב, בזמנו הרב אליקן, את הגרעין הראשון הדתי. היו שתי מדרשות, היינו ביחד, לדעתי, 35 בנות. היו 20 בעין הנציב ו-15 בלינדנבאום. והיום יש לנו 14 מדרשות שיש להן מה שנקרא מדרשות הסדר, שבסביבות שנה הבאה זה כבר עובר את ה-500 בנות. אני יכול להגיד בשמחה רבה, כי אני כן חושב שיש עדיפות לבנות שמתגייסות מאשר שירות לאומי, יש גם מדרשות שמוגדרות במגזר החרד"לי שביקשו להצטרף. ולכן הסיפור הזה הוא כבר סיפור פאסה. בשנה הבאה קמות עוד שתי מדרשות. המדרשות, אין להן מגבלה של תקנים, כי הן מתחיילות בתוך השנה הנוכחית והן מתגייסות יותר מאוחר. זה יתרון על פני מכינות שיש להן מתגייסות בשנה לאחר מכן ולכן אין תקנים. אבל בסוף-בסוף, כ-80%-90%, אני חושב, מהמדרשות המתגייסות, הבנות הולכות לצבא. דיברו פה על מסלולים מקודם, הבנות המדהימות האלה דיברו על מסלולים. אנחנו פתחנו עם חיל חינוך בהתחלה, מה שנקרא הו"ד היום, ואחרי זה פתחנו עם חיל המודיעין. ואני זוכר שבאה אליי איזו מנהלת שאמרה לי: מילא פתחתם בחיל חינוך, אבל חיל המודיעין זה מעוז החילוניות. היום אני חושב שהחיל הכי דתי בצבא זה חיל המודיעין. ואני גאה שהייתה לי את היכולת, פתחנו עם שמונה בנות בגרעין, והיום השמיים הם הגבול. אחר כך פתחנו עם חיל האוויר, יש היום אפילו מנילה לבנות שמתגייסות. אני רוצה להתייחס לתהליכים שקרו באמת בעקבות המלחמה ולמשמעויות שלשמן התכנסנו. אני אחרי המלחמה ראיתי, אני תמיד הייתי לוחם גדול למען גיוס בנות דתיות לצבא לתפקידי תומכות לחימה, ובעקבות המלחמה ראיתי שהמון בנות פונות אליי ומבקשות לבטל הצהרה ולהתגייס בתור לוחמות. אני פניתי לצבא, לאלון מצליח, שהיה מפקד מיטב, קבעתי איתו פגישה, רציתי להקים מסלול עם חיל השריון, אני שריונר ב-DNA שלי, הייתי לוחם עד לפני עשר שנים, והוא אמר לי: לא, עזוב, בוא נקים באיסוף קרבי. הקמנו מחלקה דתית באיסוף קרבי שהיא לוחמות, יש להן סגל נשי, והרבנית הילה שיושבת פה הייתה המלווה הרוחנית. אני ביקשתי שתהיה רבנית צבאית, פניתי לצבא, הצבא אמר לי: לא יקום ולא יהיה, אנחנו מחויבים לרבנות הראשית, לא תהיה רבנית צבאית. אמרתי שאני אגיש בג"ץ. מפה ומשם הוחלט שנקרא לזה אחרת, קוראים לה מלווה רוחנית. הרבנית הילה עוד מעט תספר קצת על מה שהיא עושה. היא הייתה מגיעה על מדים, היו לה ימ"מים, כשחצי היחידה נתנה וחצי מיטב נתנו, היא הייתה מגיעה כל שבוע ללוות את הבנות. המודל הזה שאנחנו עושים במדרשות, שאנחנו באים פעם בשבועיים, אני ביום שלישי בצבא מזה 29 שנים, לא עם מדים, מלווה את הבנות, מגיע לבסיסים ונותן להן שיעור, זה מה שדובר מקודם, על הליווי, היא התחילה לעשות למחלקה הזאת. מאז השנה באוגוסט אין מקום במחלקה המגדרית, אנחנו פותחים מחלקה בפלח"ץ, בחילוץ והצלה, ויש דיבור על משמר הגבול. למה דווקא שם? כי משום מה רוב הבנות הדתיות מבקשות ללכת ליחידות האלה. היום יש 10%. דיברו על 40%, לדעתי, בעוד שנתיים, יש היום 6,000 בנות שניגשו לצו ראשון בכיתה י"א, זאת אומרת שעברנו את ה-50%, גם אם 1,000 לא הצהירו, 50% כבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה בגלל שיש ביקוש ביחידות הללו בקרב נשים בכלל ואז זה כבר יותר נוח או שאלה מסלולים שהם יותר - - - << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> אני אגיד. עוד פעם, אני מדבר בכובע שלי, לא בשם צה"ל, המחלקה הדתית באיסוף קרבי, אין לה כמעט נשר, אין נשירה. אני יכול להגיד, חמש מתוכן יצאו לקצונה, שהן במקרה גם תלמידות שלנו מהמדרשה. הבנות הדתיות הכי רציניות שבחרו ללכת, אני אמרתי להן מראש, יהיה לכן - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל אלה לאו דווקא מסלולים שיש בהם אוריינטציה ספציפית לבנות דתיות, אלא נשים. זאת אומרת, יותר הכלה. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> לא, אבל יש שם גדוד נשי שהוא יותר מאפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל כן באיסוף קרבי יש יותר דתיות עוד לפני המחלקה. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש הרבה מאוד דתיות באיסוף בגלל שאלה צוותים נפרדים מגדרית עוד לפני. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> נכון. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> זה תפקיד מגדרי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הבנתי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יש כל מיני תפקידים מגדריים בצבא. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> אין ספק. אני אגיד משהו, לדעתי נפלא שקרה. אני לא הבטחתי להן מגדריות בפיקוד, אמרתי להן, אנחנו ניתן לכן את הליווי. הבנות האלה, אחרי זה, כשיצאו לגדודים, היו ביחד וממשיכים ללוות אותן. ומה שקרה, יש לנו היום תשע בנות דתיות שהצלחנו לפתוח להן צוות מגדרי בבה"ד 1 כלוחמות. מפקד בה"ד 1, בלי בעיה, אם יש וזה אפשרי, למה לא? וזו מהפכה גדולה מאוד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> כי אני מקווה שעוד בנות דתיות שילכו להיות לוחמות, יהיה להן את המענה גם בבה"ד 1, שזה סיפור הרבה יותר מורכב. אני אגיד עוד דבר. דפנה הלכה, אבל לפני שנה וחצי, יש פניות, בתור "מאמינות במדים" פונות אלינו גם הרבה בנות. נפגשנו עם הצבא ופתחנו, לא במדרשות, שלושה חמ"לים לסמב"ציות. קורס סמב"ציות בשנה שעברה, היו בו 90 בנות דתיות. מלא בנות שביקשו לבטל הצהרה, ביקשו להיות סמב"ציות. היה צורך של הצבא בגלל הקמת יחידות חדשות בעקבות 7 באוקטובר. היום יש לנו שלושה חמ"לים שבנויים עם בנות דתיות, כי זה נותן מענה של משמרות, שבת לא מרגישה לבד, וגם שם יש ליווי רוחני. ועכשיו אני פה נכנס, הרבנות הצבאית - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> וזה נכנס גם לצורכי הצבא וזה מתחבר. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> נכנס לצורכי הצבא. ואני יכול להגיד שיש לי גם פגישה עם חיל הים בשבוע הבא בשיתוף עם הדס. זאת אומרת, בסוף יש פה אינטרס משותף והמטרה שלנו היא לתת מענה. אני אגיד שני דברים שלי מאוד חסרים. הרבנות הצבאית עוזרת מאוד, אבל הליווי הרוחני שאנחנו נותנים, הוא צריך להיות מטעם הרבנות הצבאית. לא יכול להיות, לא אכפת לי איך שתקראו לזה, שלא יהיו רבניות, נקרא לזה מלוות רוחניות, מטעם הרבנות, שבאות ונותנות את השיעורים כמו שיש רבנים צבאיים. זה דבר ראשון, וזה, אני חושב, דבר שיכול להשתנות פה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נכון. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> דבר שני, נושא ההקצבות לקראת ההכנה. אנחנו באמת עוסקים הרבה במדרשות בהכנה, וגם בבתי הספר, אין את המענה התורני הנכון להכנה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לחשוב עשר שנים קדימה, ודווקא למערכת החינוך הדתית צריך להיות האינטרס הכי גדול להכין את הבנות כדי שהן ישמרו על העולם הדתי שלהן. ואני קורא פה לנציגי החמ"ד להכין את הבנות להיות לוחמות, שזה הרבה יותר מורכב ומאתגר מאשר להיות תומכות לחימה. ובמובן הזה, לצערי הרב, החמ"ד בפיגור, כי הממסד הדתי עוד לא הבין את השינוי שקורה, ולכן במקום להוביל מנסים כל הזמן לתת מענה. בסוף הולכות המון בנות דתיות שלצערי לא מגיעות למדרשות, אמנם זה גדל, ולא מקבלות את המענה שמגיע להן. זאת אוכלוסייה מיוחדת, היא גדלה בגטו, סליחה שאני אומר את זה, באיזושהי חממה, היא יוצאת מהחממה, וזה מאתגר. לא קורה שום דבר, החרדה הגדולה, גם אם יש להן נפילות, הן יודעות לקום, ובסוף-בסוף, קודם אמר ידידי היקר, חבר הכנסת טור פז, קינלי, אם אפשר להגיד, זה שם החיבה: פוק חזי מאי עמא דבר, אני חושב פוק חזי מאי נשי דבר, מה הנשים עושות. כי בסוף מי שישנה את הכול אלה הנשים, זה מה שחז"ל אמרו, בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מסכימה איתך, נשים הן התקווה. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> הן ישנו ומשנות את המציאות ואנחנו צריכים להמשיך לתת להן את כל הסיוע, מאחורה, מקדימה, כדי להמשיך לפרוץ את הדרך. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. הרבנית הילה נאור. << אורח >> הילה נאור: << אורח >> תודה רבה. אני באה לפה לספר קצת על מה שאני עושה. אני אתחבר תכף לדברים של הרב אהד גם. אני זוכה ללוות את המחלקה הדתית באיסוף קרבי. אני יודעת שזו מסירות נפש כי אני באמת נוסעת לשם כל שבוע. הן נמצאות בסיירים, באמת, זה חצי שעה מאילת, ואני גרה בירושלים. הגעתי לכל מקום שהן נמצאות, גם לבסיס וגם לשטח, כשהרעיון היה באמת ללוות אותן כמחלקה ולהעביר להן שיעור פעם בשבוע וגם לתת להן שיחות אישיות. אני רואה את החשיבות של הדבר הזה ואני רואה איך זה משפיע עליהן כבנות דתיות שהגיעו לצבא וגם עכשיו הן שומרות על הדתיות שלהן ממש באופן מאוד חזק, והן מעידות על זה שהליווי הזה הוא מאוד מאוד משמעותי בשביל הדבר הזה. היו להן המון המון שאלות, ושאלות מאוד מגוונות. ברמה של אפילו: מה אני עושה כשאני אמורה לשמור ויש עכשיו ליל סדר ואני לא יכולה לעשות את ליל הסדר? כל מיני שאלות ממש קטנות. מה אני עושה כשיש לי משניות בכיס ועכשיו אני צריכה להיכנס לשירותים או לעשות איזשהו משהו שאני לא יכולה ואין לי איפה לשים את זה? כל מיני שאלות מאוד מאוד מעניינות שמייצר השטח. באחת מהפגישות שלי גם שאלתי אותן איפה הן רואות את עצמן בתוך התהליך מבחינה דתית, והן אמרו כולן שהן הולכות אפילו להתחזק בדבר הזה. היו לי גם שלוש בנות שהגיעו מהעולם החרדי בתוך המחלקה הזאת, והן נתקלו בשאלות עוד יותר מסובכות ברמה של, ההורים שלי פעם ראשונה יראו אותי עם מכנסיים, איך אני עושה את זה? מה אני עושה? איך אני משדרת את זה להורים שלי? בהמון מהדברים האלה ממש ראיתי את החשיבות בללוות את הבנות. רוב המחלקה שלי אלה בנות שבכלל לא הגיעו ממדרשות. ואני רואה גם, אני מדברת עם בנות אחרות שלא מגיעות ממדרשות. יש הרבה בנות שמגיעות ממדרשות והמכינות הקדם צבאיות הדתיות, אבל יש גם המון בנות דתיות שהן אבודות בצבא מבחינה הלכתית ורוחנית כי אין להן מענה, אין להן את מי לשאול, הן לא יודעות למי לפנות, וזה מה שאנחנו ב"מאמינות במדים" מנסים לתת להן את המענה. אבל אני חושבת שבאמת, כמו שהרב אהד אמר, הדבר הזה צריך להגיע מתוך הרבנות הצבאית ולעבוד יד ביד עם הרבנות הצבאית. כי זה לא מספיק להביא לבנות מפגשים עם נשים שייתנו להן שזירת פרחים והפרשת חלה, שזה מאוד מאוד חשוב גם, אבל לא רק. הבנות מחפשות גם שיעורים תורניים באמת, כדי לתת להן ללב ולנשמה. הייתה את אחת מהפעמים שהייתי בקשר עם הרב של הבסיס שהגעתי ואמרתי לו: כשאתה עושה יום ישיבה לבנות, תן לי להעביר שם שיעור, כי כולם הם רק רבנים שאתה מביא. ופעם אחת הוא נתן לי, הוא היה מוכן לתת לי, לדעתי בגלל שהיה לו חור. פעם אחת הוא אמר לי: מעכשיו לעכשיו תבואי. את פה? תעבירי שיעור. ישבו שם בעזרת הנשים של בית הכנסת, ישבו שם לדעתי 200 בנות, כי בסיס סיירים זה בסיס שבעיקר יש בו בנות, והן הסתכלו עליי אחרי זה והן לא נתנו לי ללכת אחרי חצי שעה שיעור שהעברתי שם. הן לא נתנו לי ללכת, הן פנו אליי בהמון שאלות, והן רצו גם ממני אחרי זה את הטלפון, והן היו איתי אחרי זה בקשר, בנות שלא ליוויתי, כי הן ממש ממש ממש מחפשות את זה. הן צריכות את זה, צריכות מישהי שתגיע, רבנית שתגיע. הגעתי על מדים, שזה גם כן היה חלק, אני גם בת עין הנציב וגם למדתי בשקד וגם התגייסתי לצבא. לא ידעתי בכלל שיש בנות דתיות שלא מתגייסות, ידעת את זה כשיצאת לעולם, הדס? לא ידעתי שיש דבר כזה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אפרופו בועה. << אורח >> הילה נאור: << אורח >> ככה זה כשאתה גדל בבועה. אבל הגעתי כמילואימניקית, הגעתי על מדים, וזה מאוד הרשים אותן שיש רבנית שמדברת שפה תורנית שהיא גם על מדים ובאה לדבר איתן ויכולה לתת להן מענה רוחני ודתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הילה, תודה רבה. אני עוברת לפורום המדרשות המתגייסות, הרבנית ד"ר אסתר פישר, ראש מדרשת עין הנציב - מדרשה תורנית תומכת גיוס. תודה שאת איתנו, ממש. << אורח >> אסתר פישר: << אורח >> תודה רבה. הפורום הוצג לפני כן על ידי הרב אהד, אנחנו ביחד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> כן, אני רואה שיש פה איזה קונצנזוס. << אורח >> אסתר פישר: << אורח >> כן. אני אנסה מאוד לקצר. אני קודם כול רוצה להגיד שאני כל כך התרגשתי מהחלק הראשון של הדיון, ולתת לצעירות האלה לדבר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם בוועדת הצעירים לא יישמע קול הצעירות והצעירים, איפה כן? << אורח >> אסתר פישר: << אורח >> נכון. תודה על הזכות לשמוע אתכן וללמוד מכן. אני רק אומר, מדרשת עין הנציב מחלוצות המדרשות, שנתנו ה-40 עכשיו, וגם אשתו של חבר הכנסת טור פז וגם איילה למדו אצלנו, כמו שרוני גם סיפרה על עצמה. אבל באמת השותפות של ההקמה המשותפת יחד עם מדרשת לינדנבאום של מסלול הגיוס היא נקודת ציון חשובה במסע החלוצי שלנו. ואני רוצה רק להוסיף שבשנה הנוכחית אנחנו גם הקמנו שלוחה בעיר קריית שמונה. אני מציינת את זה, זה לא נושא הדיון פה, אבל אני רוצה להגיד שבנות שבאות לשנת מדרשה גם באות למשימה לאומית עוד לפני הגיוס שלהן, ויש לנו את הזכות השנה להיות חלק מהמשימה של חיזוק העיר היקרה הזאת בצפון. הבנות האלה שנמצאות עכשיו בקריית שמונה גם יתגייסו בשנה הקרובה. אני רק רוצה להגיד משהו על המושג "מדרשות הסדר" שהשתמשו בו לפני כן, ורק למען הסר ספק, המינוח הוא בסדר, אבל שלא יהיו אי הבנות, השוני הגדול הוא גם שירות מלא ורציף, שלא לומר מעבר לשירות חובה, רבות מהבוגרות של המדרשות נשארות בצבא מעבר למה שהן חייבות. והנקודה השנייה היא שהן לא מתגייסות כקבוצה, הן מתגייסות ומתפזרות ביחידות, וזה הבדל מאוד משמעותי לעומת ישיבות ההסדר המבורכות והחשובות. זה לא כדי להגיד מילה רעה עליהן, זה רק כדי לדייק את המינוח. יכול להיות שהגיע הזמן להמציא איזו טרמינולוגיה. אנחנו קוראים לעצמנו פורום המדרשות המתגייסות, אני שומעת שאתם קוראים לנו מדרשות ההסדר. זה חלק מהתהליך, חלק מהתהליך זה להגדיר את זה, להגדיר באופן פורמלי, שלא לומר לתקצב את המדרשות האלה באופן אחר ולהכיר במקום המרכזי כי הן באמת גדלות, יש כבר 14, יש מאות בנות שמתגייסות במסלול הזה. ויחד עם זאת, אני כן רוצה לומר, כי נאמר פה כמה פעמים, לא כולן הולכות למדרשות, לא כולן הולכות למדרשות, אני שומעת את זה היטב. אני רוצה לומר שזו גם אחריות שלנו כמדרשות, ואני יכולה להגיד באופן אישי, אנחנו עסוקות מאוד בעין הנציב בלחשוב איך מגיעים לקהל יותר רחב, למה לא מספיק בנות באות למסלול הזה. אני לוקחת גם מהאחריות שלנו, איזו שפה אנחנו מדברות, למי אנחנו מכוונות את עצמנו, ואני רוצה להציב לעצמי כיעד שהדבר הזה ישתנה ושהמסלול הזה של המדרשות יהיה הרבה יותר רחב היקף, עם אוכלוסייה הרבה יותר מגוונת שעושה את המסלול הזה. כי כל מה שנאמר פה לפני כן קיים במסלול הזה: ההכנה לקראת, הליווי במהלך – זה צמד המילים, זאת הנוסחה. אני רק אוסיף שדובר פה הרבה על ההכוון בתיכון, או יותר נכון על היעדר ההכוון. אני לא עשיתי מחקר, את זה אני משאירה לחוקרים, אני יכולה להגיד רק מהחוויות שלנו. אנחנו מדברים בינינו, ראשי המדרשות המתגייסות. אין מספיק מקום, המכסות שלנו הסתיימו. אלה לא תקנים, אלה לא מכסות, אבל אין לנו מקום, אין לנו מקום כי בסוף יש מספר חדרים וגודל בית מדרש, כך שנגמר המקום. ואני גם יכולה להגיד, וזה מדאיג כל שנה ואני רואה את זה יותר בשלוש שנים האחרונות, מגיעות אלינו פניות מאוחרות של בנות שלא ידעו שהמסלול כדי לפנות למדרשה מתגייסת זה מתחיל מוקדם כי אנחנו מקבלים את הדח"שים שלנו כבר במרץ. עכשיו אנחנו מקבלות פניות מכל מיני בנות שלא ידעו את זה, גם אגב הרבה מאוד בנות מתחילות במשפט: תכננתי ללכת לשירות לאומי, אבל אני רוצה להתגייס. הן הבינו את זה, עברו איזשהו תהליך משפחתי, אישי. ואז הן פונות אלינו, וגם אין מקום כבר וגם קצת איחרו את הרכבת כי המסלול הוא אחר. הן לא יכולות לקבל את המידע הזה. ודובר לפני כן על לפחות שיתוף מידע והזכות לבחור בצורה מושכלת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חד משמעית. << אורח >> אסתר פישר: << אורח >> אני רק רוצה לומר שאני חושבת שמסלול המדרשות, בלי לומר שום דבר רע על האופציות האחרות, אבל חובתנו, של כולנו, להעצים את המסלול הזה, להעצים את המדרשות האלה, ואנחנו ניקח את החובה לדבר שפה שהיא שפה יותר רחבה כדי שכמה שיותר בנות ימצאו במסלול הזה מענה ועבודה בשיתוף פעולה עם כל מי שעובדת עם הבנות הדתיות. תודה רבה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> אני רק רוצה להוסיף שנמצא איתנו יאיר בן שלום, שאני חייב לומר, אני עובד עם האגף הביטחוני-חברתי, אני לא אומר את זה סתם, כי הוא עושה עבודה יוצאת מן הכלל. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו יודעים. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> והוא מסייע לנו בצורה בלתי רגילה לאורך כל הדרך. אפילו היום, ברגעים אלה, פשוט להרים את הכובע. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יאיר, הוא חסך לי מלא הקדמות. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> זה אחד הדברים המדהימים, שבמדינת ישראל, במשרד הביטחון, חלק מהתפיסה של הביטחון זה האגף הביטחוני-חברתי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, שלחנו לפני זה ליאיר תמונה, ליאיר שלנו, גולן, הוא אמר לי, איך את מכירה את האיש היקר הזה? שתדע ששמך הולך בכל מקום לפניך. אבל לפני שאנחנו נגיע לרשויות, אני כן רוצה לכסות, כי קודם כול, למרות מה שקראתי, אני גם למדתי, הקשבתי לכם פה בקשב, למדתי הרבה, כי בסוף זה עולם שלם שצריך להבין שהוא הרבה יותר מנרטיבית מה חשוב, אלא רגע להקשיב למורכבויות שאתם מציגים פה ומה קורה, וזה גם חשוב עבורי. אני כן רוצה שנשלים את זה עם מועצת המכינות הקדם צבאיות שגם נמצאים כאן, לביא רוזנטל ומיכל נגן. תודה שאתם כאן, ממש. זו גם מועצה שיקרה לי מאוד, אבל תודה שאתם פה. אני חושבת שכל מה שדיברנו עליו, מתנקז הרבה מזה גם אליכם, וגם בהקשר של יובל בהתחלה עם המחקרים והצורך להבין איפה החוסר והכול. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> אתמול התקשרה אליי אימא של מרים מגיברלטר, היא אומרת: מאז שהבת שלי נולדה, היא רשומה בבית הספר לאחיות היחיד שיש כאן, חינוך ממלכתי גבוה בגיברלטר, היא רשומה אצלנו. אבל נכנס לה ג'וק בראש, אני לא יודעת מה לעשות עם זה. אני לא יודעת, אולי את בכלל לא הבן אדם הנכון לעזור לי בזה, אבל היא ממש רוצה לעלות לארץ ישראל ולהתגייס לצבא. היא יכולה ללמוד אצלך? תוך כדי שאני מדברת עם אימא של מרים מגיברלטר באנגלית הלא הכי רהוטה שלי, מחוץ לדלת יושב אבא של סמדר מרמלה, והיא תוקפת אותו כהפתעה, הבנות שלנו תמיד מלמדות אותנו. היא מפתיעה אותו כאבא בדיוק כמו שאימא של מרים מגיברלטר מפתיעה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> הבת שלי מלמדת אותי כל היום, חד משמעית. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> והוא מתחנן שאני אעזור לו תכל'ס, אני אעזור לה במהלך שלה אל הצבא. למה מרים וסמדר לא הולכות למדרשות? זה ברור לגמרי, הן לא גדלו בעולם שבו נערה תבחר ללכת ללמוד תורה. זה מעבר לעוד הרי ערפל. אבל מכינה קדם צבאית זה בדיוק מה שהן רוצות. תאמינו או לא, אני פונה אליך, עומר, את התנועה האדירה הזאת מלמטה משרדי הממשלה חוסמים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא מגדילים. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> רגע, אני רוצה שתבינו את זה. בשנת 2023 הגדילו במכסה מיוחדת, זה עולם שלם, אני לא אסביר כאן את כל המושגים, אבל הגדילו במכסה מיוחדת לבנות הדתיות, כי מלחמה ואנחנו בתת-גיוס. ומי מגייס אנשים? יש פה מהלך חינוכי אדיר שיביא את הבנות לצבא. קיבלנו שני תקנים נוספים. מכינת צהלי בת 20 שנה, עלינו מ-76 ל-78. אני מראיינת 500 נערות. אין בעיה להגיע לציבורים החדשים, הרבנית, הם פה. 500 בנות אצלי שלא יכולות להתקבל כי יש לי 80 וקצת תקנים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו עכשיו ניסינו להוביל מאבק, גם קינלי. מכינות אופק שהיה צורך של הגדלה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> נורא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> זה 10 מיליון. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> הכול בסדר. את יודעת למה אני לא יכולה להקים מכינת אופק? את רוצה שתיפול לך הלסת? בגלל שכשיצאנו לדרך לפני 20 שנה, המכינות הקדם צבאיות, הקמנו אז את צהלי, מכינה קדם צבאית לבנות דתיות, הבנות הדתיות היו אוכלוסייה מיוחדת. אם את רוצה להקים מכינת אופק, את צריכה שמרבית החניכים שלך יהיו מאוכלוסייה מיוחדת, והבנות הדתיות הן לא אוכלוסייה מיוחדת היום. הרגולציה, שהיא פתירה אם אנחנו מזהים שיש כאן מהלך, הרגולציה צריכה לתת לנו את המענה ולתת תקנים ייעודיים לבנות הדתיות. תכף אנחנו נשמע יותר מספרים. ועוד דבר אחד, ברשותכם. בעיניי, אין דבר יקר יותר מהתהליך הזה שבו נשים מצמיחות נשים. את צריכה ללמד בצהלי, כבר כתבתי לך פתק. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לבוא עם הטקסט הזה בדיוק ולעבור איתו, כן. << אורח >> מיכל נגן: << אורח >> זאת הדוגמה. אבל יש לנו פער דורות, והמרבית המובהקת של המחנכות היום עשו שירות לאומי. רגולטורית, אני פותחת היום שלוחה חדשה, אני לא יכולה לשים בראש השלוחה שלי את הדמות הנכונה כי היא עשתה שירות לאומי. גם פה צריך להסתכל טיפונת מחוץ לקופסה, להבין שאנחנו בבין-דורי. עוד רגע והן כבר יהיו גם תלמידות חכמים ויוכלו לעמוד בראש השלוחות. חכו, עוד עשר שנים תחזירו את התקנה הזאת, אני איתכם. כרגע צריך הבנה של רגולציה, איך לפתור לנו את הפקקים. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> תודה, מיכל. << אורח >> רינת קהתי לוי: << אורח >> אני יכולה להתייחס בינתיים במשפט לצהלי, למכינה המדהימה הזאת? המאמנת של מכינת צהלי היא גם מאמנת הכושר הקרבי של הצוות באזור, ויותר מ-80% מהמכינה שם מתאמנות במיוחד לקרבי, וזה מדהים לראות. ולצערי, חלק מהצוות מהאזור, לא כולן התקבלו למכינה, אבל באמת, הדרישה אליכם היא בכל הארץ. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> אני אוסיף על זה בהמשך למה שאת אומרת. אני לביא רוזנטל ממועצת המכינות. תודה לחברת הכנסת לזימי ולקינלי שיצא הרגע, חבר הכנסת טור פז, על הוועדה. אתם מלווים אותנו כל השנה, ואנחנו יודעים וזוכרים את זה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני מאוד מאמינה במכינות, כמו שאתה יודע. זה שלב בין תיכון לצבא שהוא שלב חשוב, מעצב גם ערכית, גם אזרחית. אני מאמינה בזה בהמון מובנים. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> והליווי שלכם הוא מאוד משמעותי, כולל הדיון הזה. אני רוצה להוסיף לנתונים. המכינות הקדם צבאיות, השאיפה שלנו היא שבמדינת ישראל כל בוגר ובוגרת י"ב יוכלו לעשות שנה משמעותית לפני הגיוס. זה מה שאנחנו רוצים באמת, שכל אחד ואחת יוכלו ללכת למכינה או לאיזושהי תוכנית הכנה. זה לא המצב היום. בגדול, על 15,000 פניות למכינות יש לנו בערך 5,000 תקנים, אחד משלושה בגדול. זה בממוצע, תכף נדבר רגע על הבנות הדתיות. אצל הבנים במכינות התורניות זה די דומה, אחד לשלושה. יש מכינות שיותר ויש מכינות שפחות, הממוצע הוא אחד לשלושה. אצל הבנות, על 205 התקנים שאנחנו מדברים עליהם במשרד הביטחון התחרות היא מטורפת. אנחנו מדברים על מכינות שבחלקן אחת ל-20 בנות מתקבלת, ובחלקן אחת לארבע. בממוצע אנחנו עומדים שם איפשהו על האזור של אחת לשבע-אחת לשמונה. אני אגיד גם שלבנים כמובן יש יותר אפשרויות, יותר מסלולים אפשריים, לבנות יש פחות אפשרויות. חלקן הגדול יתגייסו ישירות לצה"ל. מה אנחנו מפסידים? דיברו פה הרבה על הליווי ועל ההכנה הרוחנית והליווי הדתי, חשוב מאוד. במכינות הקדם צבאיות אנחנו מכינים אותן לחיים שלוקחים בהם אחריות – אזרחית, חברתית. הצבא הוא המשימה הראשונה הגדולה החשובה בדרך, אבל מה שאנחנו באמת רוצים אותם זה לאזרחים אכפתיים ומעורבים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אגב, לביא, אפילו לפני, לא סתם הנתונים של שירות משמעותי מהמכינות הם ברף שנראה, בטח גם מכינות אופק בפריפריה. זאת אומרת, לפני אילו אזרחים אכפתיים, אנחנו רוצים שירות משמעותי, שזה עוד יותר מגדיל את האכפתיות שלאחר מכן, כי כשאתה לוקח אחריות בצבא אתה רוצה לקחת אחריות גם אחר כך. וזה מאוד חשוב, מה שאתה אומר, כי להוציא אזרחים אכפתיים זה להוציא גם שירות משמעותי, להגדיל את העתודה הפיקודית האיכותית והטובה והמשמעותית, אבל גם בסוף יצא אזרח שלקח על עצמו משימה והוא אזרח טוב יותר או אזרחית טובה יותר. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> חד משמעית. כמובן עוד שלוחות ועוד מכינות לבנות דתיות, וקודם כול לפתוח את המחסום הקשה של התקנים. כן, הייתה התקדמות מאוד משמעותית מצד משרד הביטחון ושר הביטחון שבאמת עשו מהלך מאוד משמעותי השנה בהגדלת התקנים למכינות באופן כללי. עדיין אנחנו מדברים על אוכלוסיית הבנות שהולכות למכינות התורניות – 205 תקנים. לכמות העצומה של 1,500 בנות שרוצות להגיע למכינות זה לא מספיק, זה כלום מכלום, זה לא מספיק. זה דבר ראשון. אני אגיד דבר נוסף ספציפי. הזכירו פה הרבה את נושא הליווי. המדרשות ותוכניות אחרות עושות עבודה נהדרת, רק ללמוד מהן על הליווי בתוך הצבא. לצערנו, ראשי וראשות המכינות של המכינות התורניות של הבנות לא יכולים להיכנס לצבא, לצה"ל. אין איזו תקנה או איזשהו מנגנון מול צה"ל שמאפשר את הדבר הזה. וזו כל פעם מלחמה עם קומבינות, ולהרים טלפונים להוא שמכיר את מפקד האוגדה שיאפשר להיכנס איזו שעה בין לבין, ולעשות טובה שנותנים איזו חצי שעה לבת לפגוש את ראשת המכינה שלה. צריך להיות פה איזשהו מנגנון. אנחנו ממש מבקשים שזה יוסדר באיזשהו מנגנון שמאפשר את הדבר הזה לאורך כל השנה. אני אגיד עוד דבר אחרון. במדרשות יש אפשרות נהדרת להתגייס כגרעינים. אני לא בטוח כמה זה מנוצל בפועל, אני לא מכיר את הנתונים, אבל אפשרות להתגייס כגרעינים. שלוש, ארבע, חמש בנות מתגייסות ביחד לאותה יחידה, דבר נהדר, אין את האפשרות הזאת במכינות הקדם צבאיות. גם היינו מאוד שמחים שתהיה את האופציה להתגייס כגרעינים, לפתוח גם את האפשרות הזאת. זה ביחס לנושא הליווי והיכולת לעבור את המסלול הצבאי בצורה חזקה מבחינת האנרגיה, האנרגיות הרוחניות, זה חשוב ביותר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לביא, אני שמה פה גם הצעה, אם תרצה שננסה לעבוד על זה במושב החדש, גם איזה דיון מובחן עם אתגרים של מכינות, נוסף. הרי כבר עשינו ונוכל אולי לקחת את זה לא רק לדיון הספציפי פה, אלא לעוד סוגיות שאני חושבת שאפשר אולי ללבן. ואני גם רוצה להגיד בחיובי, בדרך כלל בסוגיות האלה יש גם אוזן קשבת ודברים נעשים. לא דיון רק כדי להציג בעיות, אני מאמינה גם שיוכלו לקרות ממנו אחר כך דברים, בסדר? אני גם שמה את ההצעה הזאת כאן על השולחן, לדיון מעקב נוסף. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> מצוין, תודה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בטח, תודה לך. אני אעשה פינג-פונג, כי שמענו פה הרבה. לי היה גם חשוב ללמוד ולכן רציתי להקשיב לכם קודם כדי שלפני שניתן לרשויות לדבר אני אשמע גם את כל הרצף של מה שיש פה. אני קודם כול אפתח במשרד הביטחון, ביאיר בן שלום. שיבחו אותך פה, ואני חושבת שבצדק, יאיר. תודה שאתה איתנו ותודה על העבודה החשובה והטובה. ואתה יודע שגם הייתי קצינה במשרד הביטחון, כך שיש לי פינה חמה בלב. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> קודם כול אני רוצה להגיד תודה. אני מגיע לפה לדי הרבה ועדות, חלקן היו בעבר מרגשות, כי היו פה משפחות החטופים, שתמיד נתתם להן, אבל לא מרגשות ברמה הזאת של התרוממות הרוח וריגוש, מכן בעיקר. אני מצדיע לכן, כאלוף משנה במילואים אני מצדיע לכן ואומר שזה מדהים. באמת, המסמך שלך הוא מאסטרפיס בעיניי. אני אומר עוד משהו, שלפני 18 שנה הייתי ראש מחלקת נפגעים של הצבא, ובפעם הראשונה זכיתי לקבל צעירות שהתגייסו ממש מהמיינסטרים של הציונות הדתית, ובפעם הראשונה ראיתי חיילות עם חצאיות ארוכות. דיברנו על זה, הדס, אנחנו עובדים הרבה ביחד. ולא הבנתי איך הן הסתדרו. והבנתי, למדתי להבין שא', זה כוח אדם מהאיכותיים ביותר שהצבא יכול לקבל. אלה נשים צעירות ובנות שמגיעות גם עם ערכים מוצקים, גם עם יכולת שרידות מאוד גבוהה, הן לא מפונקות, גם עם אמונה חדורה, הן חדורות מטרה, וגם עם רצון לעשות ולהוכיח. ודיברת קודם על העניין של המורדות. הן אכן בתחושה שלהן לא מורדות בכלל. הקטע הוא לא מה שהן מרגישות, אלא איך הסביבה רואה אותן, בעיקר הסביבה החינוכית, ושם יש איזושהי דיכוטומיה בעניין הזה, וזה לא פשוט. ולכן אני מתחבר מאוד למה שנאמר פה על ידי הנציגות של אלומה, שהסיפור של הליווי שיתחיל כבר בסוף כיתה י', בכיתה י"א, הוא מהחשובים ביותר שאפשר לתת. עכשיו האגף הביטחוני-חברתי. אני אכן סגן ראש האגף הביטחוני-חברתי וראש היחידה להכנה לצה"ל וגדנ"ע. אנחנו עושים פעילות של הכנה לצה"ל בהרבה, במעל 500 בתי ספר תיכוניים. לצערי, ואני מסתובב ברשויות ומציג לראשי הרשויות את נתוני הגיוס שלהם, ויושבים שם תמיד גם מנהלי המדרשות, כי ראש העיר מזמין את כולם, ולצערי, הרבה מאוד מבתי הספר הדתיים לבנות, מכל המגוון, לא פותחים בפנינו את שעריהם לפעילות של הכנה לצה"ל. והפעילות שלנו בעיקר מבוצעת על ידי כ-200 פורשים ופורשות צה"ל שבאים לדבר ערכים, בדיוק הערכים האלה שאתם דיברתם עליהם. ואני חושב שאם היה ניתן להיכנס, וזה עניין שלכם, ממש בהנחיה, לאפשר שיח ערכי, שיבינו. יש לנו תוכנית שקוראים לה "בוחרים בגבורה". לתת להם אפשרות לדבר על ערכים, על גבורה, על שותפות, על אחדות, על תחושת השייכות למדינת ישראל ולארץ. אנחנו עושים את זה בבתי ספר בדואיים, למה שלא נעשה את זה בבתי הספר של החמ"ד באותה מידה בדיוק לבנות? לבנים אנחנו נכנסים ואין שום בעיה. אני אומר שבעיניי, ב-20 השנים שאנחנו מכירים את אלומה ועובדים בשיתוף פעולה, ואני מקווה שהוא יתעצם ויהיה יותר חזק אפילו, הנתונים באמת מראים שיש נסיקה ענקית ברצון של הנשים הצעירות, של הבנות, להיכנס ולהיות חלק מהמערכת הצבאית ולהגיד, תנו לנו לבחור מה תקרת הזכוכית שלנו, ותנו לנו לבחור מה אנחנו רוצות לעשות ואיך אנחנו רוצות לתרום. ואני חושב שאם באמת היו מאפשרים להן מגיל צעיר יותר היה להן גם הרבה יותר קל אחר כך בתהליך של הכניסה ולא היו צריכות לעשות את הדברים באינסטנט כזה, מהר, ולהפסיד נקודות בדפ"ר או להיחסם בכל מיני. כי הצבא היום, אני יכול להעיד, הרבה הרבה הרבה יותר פתוח מבחינת אפשרויות, הוא ארץ ההזדמנויות הבלתי נגמרות מבחינת השיבוץ, גם פתוח מבחינת האפשרויות – אני אתייחס גם לתקנים של הדח"גים, לביא, אל תדאג – וגם מהבחינה של היכולת גם לשרת וגם לשמור על אורח חיים דתי. אני חושב שמדובר פה על ארבעה מאפיינים בעניין הזה. האחד הוא באמת האפשרות להיכנס לבתי הספר של החמ"ד בתוכניות הכנה לצה"ל, שייבדקו, שיראו שהן תואמות את רוח החמ"ד, והכול טוב, אנחנו נהיה מוכנים לעשות התאמות. שתיים זה העניין של הליווי של הנשים שרוצות להתגייס. ראינו שבכניסה לצו ראשון יש 80% מתעניינות ואחר כך יש צניחה של 40% שמגיעות לשער מיטב. איפה ה-40% הנוספים? שמה אנחנו מפסידים בגדול ואנחנו מפסידים כוח אדם איכותי. זה בדיוק המקום שבו צריכה להיות נציגה. ואני מסכים לגמרי איתכם שמי שיכול ללוות אותן הכי טוב הן אלה מתוך 5,000 או 6,000 הבנות שהיום משרתות בצה"ל, הן יכולות לעשות את העניין הזה בתיווך, בתמיכה, של כל הארגונים הטובים שנמצאים פה במקום הזה. אני לא יודע לעשות הבחנה או לתעדף האחד עם השני, אבל אני מוכן לשתף פעולה עם כולם. הן אשר צריכות ללוות ולתת חיזוק ולהסביר שכל ההפחדות לא וזה הכול תלוי בחינוך וברצון ובחוסן שאת מגיעה איתו לשירות, ואם הוא יהיה מספיק חזק תוכלי לשמור עליו גם אחר כך ולהמשיך באורח החיים. והמאפיין האחרון הוא באמת להרחיב את היכולת לקבל אוכלוסיות הרבה יותר מגוונות. הצבא צריך את האוכלוסייה הזאת, הוא זקוק לה בכל תחום שיש, למה הוא אמור להפסיד אותן? פעמיים בשנה מגיעות בנות דתיות לגדנ"ע, אתם יודעים? הן מגיעות בחופשות. הן מגיעות לבסיסי הגדנ"ע במחזורים מיוחדים שאנחנו נותנים להן, הן באות בחופשות מבתי הספר באמצעות אנשים טובים כמו הדס ואחרים שנמצאים פה במקום הזה, והן נכנסות לגדנ"ע ועושות שבוע שמעלה להן את הרצון, את המוטיבציה, את הטעימה של מה זה צבא, כי זה מדמה את העניין הזה. בנוסף, והנה תשובה לעניין של המכינות, צה"ל נכנס עכשיו במסגרת תוכנית שקוראים לה "השנה ה-12", למה שקוראים מכינות הזנק. הן מכינות קצרות מועד, למסיימי י"א לשלושה שבועות, למסיימי י"ב לבין ארבעה לשישה שבועות, והן נותנות בוסט חזק מאוד. אני פותח את שעריי. הנה, כבר עם הדס אנחנו עושים קבוצה ייחודית לבת הדתייה והן ייכנסו ויהיו כבר בתוכנית הזאת, והלוואי שיהיו עוד. ואנחנו נתווך לכם את המכינות המתאימות שיעשו את זה כדי שזה יאפשר, בדיוק כמו שאת יושבת עכשיו עם הראל ועושה את הדברים האלה, לכל מי שרוצה וצריך להיכנס לתוך העניין הזה, אנחנו נאפשר קבוצות בתוך העניין. וזה נותן אפקט מאוד מאוד קרוב לעניין של זאת לא מכינה שנתית, גם לא מכינת אופק, אבל זה נותן את האפשרות להיות מוכן טוב יותר לשירות הצבאי. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> לנו יש תוכנית שקוראים לה מדרשית של עשרה שבועות שבדיוק נותנת מענה, אבל פה צריך גם את המערכת שתיתן לבנות את הדחייה לפחות עד דצמבר, כי גם את זה אנחנו לא תמיד מקבלים. יש לזה כבר מודל שקיים. זאת אומרת, הבנות האלה באות ללמוד עשרה שבועות, אבל אני חייב לומר, יש פה בעיה קשה עם התוכניות קצרות המועד, כי אתה צריך לדאוג להן ללינה ולכל התנאים הלוגיסטיים מסביב וכל המערכות בנויות שיש להן - - - << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> אנחנו דואגים להכול, לינה מגדרית מסודרת עם מקום. הדס, לקבוצה שלך הכול מסודר? << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> כן. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> בבקשה. << אורח >> הדס יונתן: << אורח >> לי"א. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> למסיימי י"א אני מתכוון. תרצו למסיימי י"ב, אנחנו נשב על זה גם. אנחנו נסדר אחר כך, הכול יהיה. גם למכינות. בעניין דחיות הגיוס, רבותיי, נכון שבשנה הזאת באמת הייתה נכונות והגדלנו בכמה שניתן. זה לא העיסוק האישי שלי, לכן אני נזהר כשאני אומר את זה, אבל צריך להבין שהצבא צריך את החיילים שלו כאן ועכשיו, זה הזמן. דחיות גיוס, יש להן מחיר בעניין של מי שמגיע במחזור הקרוב לשערי הבקו"ם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> במדרשות אין את אותה בעיה? במדרשות אין שום מגבלה, ובמכינות, כל המכינות יישאו את בעיית כוח האדם של צה"ל? תאזנו. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> לא כל, אבל כשלצבא יש מחזור גיוס, את התקנים, את המספרים אנחנו מקבלים ממנו, ואני אהיה מוכן לדון בעניין הזה אחר כך, אני לא ערוך לתת תשובה ספציפית. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אבל זאת נקודה נכונה, כי אנחנו רואים ששנות השירות והמכינות משלמים את המחיר של המחסור בחיילים - - << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> בחיילים כאן ועכשיו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> - - והיעדר השוויון בנטל, ואילו זה לא קורה בקבוצות אחרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה אפילו מגיע למצבים אבסורדיים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. אני אומרת המכינות, אתה יודע שאני איתכם, אבל שנות השירות, לא פעם יש רשויות שממש נשענות על הכוח הזה בגלל שאין מספיק מדריכים ואנשים בקהילה ובכלל, וזו פגיעה ממשית, לפעמים באזורים מאוד מוחלשים, שהיה צריך אולי שהמדינה תשקיע שם יותר, אבל זה המעט שיש. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> צריך לזכור שזו דחיית שירות. אתם מקבלים את אותם חבר'ה, הצבא מקבל אותם לשירות משמעותי, ויש לנו נתונים להראות שהשירות שלהם יותר ארוך. פי שלושה שירות בקצונה. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> לביא, אין ספק. << אורח >> לביא רוזנטל: << אורח >> כלומר, אתה רק מותח את הקפיץ יותר אחורה ויורה אותם יותר רחוק. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> אין ספק. השאלה היא באיזו נקודת זמן היום, שכשיש, אני לא רוצה למנות – אתה יודע שהייתי מנהל היכל הזיכרון הממלכתי, נכון? – כמה נוספו שם על הקיר וכמה פצועים נוספו לאגף השיקום, בנקודת הזמן הזאת אני לא יודע כמה הצבא יכול להרשות לעצמו להגיד, אני מסוגל למתוח עוד קצת את הקפיץ ולהשאיר בשנה נוספת כדי לקבל כוח אדם הרבה יותר איכותי. הם עשו את זה הכי הרבה שהם יכולים, ואמרתם ששר הביטחון אכן הגדיל כמה שניתן את התקנים לעניין הזה. בסוף גם צריך לאפשר לצבא להתקיים במציאות היום-יומית שלו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי אפשר להחזיר אותן להיות מכינות כמו אופק ולשים את הדתיות כאוכלוסייה ייחודית. << אורח >> יאיר בן שלום: << אורח >> אני מציע שאנחנו נתיישב לדיון ייעודי מסודר לעניין הזה בנפרד, לא כאן. אני רוצה לברך רק, א', על קיום הדיון, ב', על כל הדברים המדהימים ששמענו מסביב, זה מחמם את הלב. אין מאמין גדול ממני, ועכשיו אני אומר את זה ברמה האישית, אני לא נציגו של אף אחד, בזה שנשים יכולות לעשות הכול, יכולות לעשות טוב לפחות כמו, אם לא יותר טוב, כמו אלו שמשרתים לצידן. תודה רבה לכם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה לך. לפני משרד ההתיישבות ומשרד החינוך, אני רוצה להעלות בזום את סא"ל רעות עופר, ראש ענף תכנון כוח אדם. היא לא איתנו בגלל שהיה בלבול בשעות, לא כי חלילה צה"ל לא רוצה להיות כאן. אני מודה לך שאת איתנו בזום. תודה, סא"ל עופר, ונשמח לשמוע את דברייך. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> קודם כול, אני גם מתנצלת על פלטפורמת ההשתתפות, אני מאוד הייתי שמחה ונערכתי להגיע פיזית, ולו משני טעמים: אחד זה נושא הדיון, והשני, לפגוש אנשים כל כך יקרים. אני גם אגיד שבאופן אישי, אחרי הרב אהד טהרלב ואחרי יאיר לא נשאר לי הרבה מה להוסיף, ובכל זאת אני כן אציג חלק מהדברים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רק הנתונים גם לשלוש שנים אחורה אם יש, על הגידול, מה שאת יכולה לתת, ואת יודעת כבר שקיים, זה מאוד יסייע פה להבין. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> כן, אני אסקור את הכול. אני אתחיל באמירה כללית שנאמרה קודם לכן: צה"ל זקוק לכוח אדם, הוא נדרש לעוד חיילים, לעוד חיילות, בכלל המערכים ובכלל הזרועות, ולצד זאת, באחריות צה"ל לממש את עיקרון מודל צבא העם ולאפשר את תהליכי מיצוי כוח האדם באופן המיטבי אל מול השונות, אל מול הגיוון ולמול ההתאמות שנדרשות אל מול כל סוג אוכלוסייה, בכלל זה גם האוכלוסייה הדתית, שיאיר דייק במאפיינים שלה – בנות איכותיות מאוד שבאות מתוך גרעין ערכי מאוד חזק, אנחנו פוגשים את זה. והכוונה פה היא גם לבוגרות החמ"ד ובאופן כללי להסתכל על כל הבנות שמצהירות על עצמן כדתיות. אנחנו מייצרים המון המון תהליכים כדי ללוות, לשקף, לתווך לבנות על הגיוס ועל השירות בצה"ל, אני אתן פה ממש מספר מצומצם של דוגמאות. אחת לשנה נערך כנס הבת הדתייה, זה כנס בשיתוף גם העמותות שיושבות סביב השולחן וכל זרועות וסמכויות הצבא, כדי לחשוף, כדי להראות לבנות את מאפייני התפקידים, כדי לשמוע אותן ולהעביר אותן גם ראיונות אישיים ללא שום התחייבות לגיוס. זאת אומרת, הכנס הזה הוא לא רק למי שמחויבת בגיוס, וזה דבר אחד. יש תא ייעודי במיטב, עם טלפון ייעודי, עבור אותן בנות, עבור פניות, שאלות, דברים שהם ספציפיים לאוכלוסייה הזאת, בין אם זה מחזרה מפטור או כל שאלה שיש. אני גם אגיד שמדיניות הוויתור מהצו הראשון ועד מועד הגיוס היא מדיניות ויתור מאוד מכילה, כדי לאפשר להן, מה שנקרא, להתחיל את התהליכים ולעשות את החושבים עם עצמן, האם הן רוצות למצות את עצמן בשירות הצבאי או ללכת לשירות לאומי. זה שעשית צו ראשון לא אומר בהכרח שאת מחויבת לשירות צבאי ואת יכולה גם לקבל את הפטור בגין הצהרת דת לאורך כל התהליך. אנחנו ייצרנו בשנתיים האחרונות שאלון העדפות ייעודי לבנות הדתיות. הן מקבלות את שאלון ההעדפות ביחס לפרטיהן האישיים, אבל הן גם מקבלות שאלון העדפות שמאפשר להן את השיבוץ בקבוצה. סקר הרב אהד טהרלב את החמ"לים שנפתחו, את השיבוץ ביעדי תצפית. פתחנו מחלקה מגדרית, לאו דווקא לבנות דתיות, דרך אגב, אבל מרביתן הן בנות דתיות בלחימה. יש לנו המון שיתופי פעולה מול המדרשות, מול העמותות, מול הגופים, גם באגף הביטחוני-חברתי. אני כן יכולה להגיד ביחס למה שנאמר פה על הפעילות בבתי הספר, שגם מיטב הרחיבו את היקף מש"קי הקהילה שנמצאים בבתי הספר, וככל שפותחים את מסגרות החינוך שפותחות את שעריהן, עבור מיטב יש מש"קיות קהילה שנמצאות בבתי הספר ומגדילות את שטח הפנים של הצבא עם המלש"ביות כדי, כמו שאמרתי, ללמד, לתווך, לשקף וללוות בתהליך. במבחן התוצאה, אני יכולה להגיד שמ-2018 ועד השנתון הבא למעשה אנחנו כמעט הכפלנו את בוגרות החמ"ד בשנתוני הגיוס. בשנת 2018 היינו על 2,400 בנות מתגייסות לשירות צבאי, ובשנתון 2026, שזה שנתון שעוד לא התחיל להתגייס, אנחנו נמצאים כרגע עם 4,100 בנות בערך שנמצאות, מה שנקרא, משובצות כבר לתפקידים, וזה גרף שהולך ועולה לאורך השנים. חלק מזה זה גם באמת הסוגיה של אדוות המלחמה והרצון לקחת חלק בתוך המסגרת הצבאית, וחלק מזה זה תהליכים סוציאליים שקורים, זה שיותר בנות מתגייסות, החיכוך הוא יותר גבוה, הן כבר לא מרגישות לבד, ואנחנו רואים את זה גם בנתונים. יש גם גדילה באופן שיעורי בכמות הבנות שמתגייסות ללחימה. אני יכולה להגיד על השנתון הקודם כמעט 18% מהמתגייסות ללחימה היו בנות עם אינדיקציה של בת דתייה. דובר פה הרבה על תקרת זכוכית ועל היכולת שלהן למצות את עצמן בתפקידים משמעותיים, זה לא משהו שאנחנו פוגשים אותו היום בתהליכי השיבוץ וההשמה. למעלה מ-40% מהבנות הדתיות בוגרות החמ"ד והבנות הדתיות שמתגייסות לצבא מתגייסות ליעדי איתור, יעדים שדורשים מיון, יעדים שדורשים תהליכים עוד בשלב המלש"ב. אנחנו פוגשים אותן באמ"ן, אנחנו פוגשים אותן בפרמדיקים, בתפקידי לחימה, בהדרכה, בחונכות, בנפגעים, ובעוד הרבה מאוד תפקידים מאוד מאוד מגוונים. זאת אומרת, על הסקאלה השלמה שבין הלחימה לבין יעדים תומכי לחימה, אבל גם פה, במערכים הטכניים ובמערכים החינוכיים ובמערכי הטיפול באדם, משרד הביטחון ועוד לא מעט תפקידים, כשהרעיון שלנו הוא באמת לייצר כמה שיותר הגוונה וכמה שיותר תפקידים שנפתחים עבור הבנות, וזאת בתמיכה ובליווי וביכולת להמשיך ולקיים את אורח החיים הדתי גם בתוך השירות הצבאי. דובר פה הרבה מאוד על הליווי במהלך השירות. אני כן אגיד שהרבנות הצבאית, אומנם אני לא מייצגת אותם באופן פורמלי, אבל אנחנו כן עשינו לא מעט שיתופי פעולה ושיחות. ככל שעובר הזמן הם הרימו את הכפפה ומייצרים מענים רחבים לליווי במהלך השירות, החל מההבנה והתפיסה שזאת אחריותם במהלך השירות, וכלה בימים ייעודיים, בעלי תפקידים ייעודיים בכל הדרגים שצבועים לטובת מענה. אני מבינה פה מההתייחסות שזה נדרש להיות אחרת. אני לא רוצה לענות במקומם, אבל ככלל, יש הבנה רחבה בצה"ל בכלל וברבנות הצבאית בפרט שזו אחריותם ויש לזה תפיסה שלמה ומענה שלם. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רעות, אם יש לך יותר חידוד על 2025, כמה התגייסו בפועל. כי המיונים הם נתון טוב, אבל הגיוס ב-2025, זה מאוד יעזור לנו. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> בשנתון 2025 התגייסו 4,031 בנות שהן בוגרות החמ"ד ובנות עם אינדיקציית הבת הדתייה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יפה, וואו. זה יותר מ-40% לפי מה שנאמר כאן כרגע, את נותנת לנו נתון ממש מעודד. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> כן, רק מה שצריך לחדד ולהגיד פה, יש את היקף הבנות המתגייסות בשנתון ויש את שנתון הלידה. שנתון הגיוס זה המספר שנתתי פה, 4,031 בנות, שזה מורכב מכמה שנתוני גיוס. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חלק דחו. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> זאת אומרת, חלק מהבנות הן בנות מבוגרות שחלקן אפילו עשו שירות לאומי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל זה מתקזז, כי זה חלק מהבנות בשנה הקודמת. זה הממוצע בסך הכול. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. ואפילו אם יותר הלכו למכינות וזה. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> נכון. היה לי חשוב לדייק את זה כדי שלא ישתמע שאנחנו מנסים כל פעם לאחוז בנתון אחר, אבל זאת כמות הבנות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את צודקת, נכון. << אורח >> רעות עופר: << אורח >> זאת כמות הבנות בשנתון 2025, שאנחנו ממש עכשיו מסיימים אותו, שהתגייסו בשערי צה"ל והן בוגרות החמ"ד ובנות דתיות. יש עוד משהו שתרצו שאני אתייחס אליו? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, תודה. את מחזקת את הקריאה שלי להשוואת המשאבים, הקצאת המשאבים והתקצוב עבור בנות מהציונות הדתית, דתיות שבוחרות בגיוס לצד אלה שבוחרות בשירות לאומי. הפער הזה, נוכח הנתונים של 40% וצפונה, אני מניחה שאנחנו רק בנתוני, מחייב גם התאמה מערכתית של השקעה, אחרת הארגונים לא יוכלו לעשות את זה על כתפיהם, וגם המגמה כבר מתקיימת. אין היגיון בתת התקצוב אל מול הנתונים, המאוד מרשימים יש לומר, ואומר משהו מאוד מאוד מעודד. אנחנו מייד נעבור להתיישבות ולחינוך. תודה רבה, סא"ל רעות עופר, זה היה חשוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אני רק רוצה להגיד לרעות על הנושא של הליווי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, לא, אני מצטערת, כי אנחנו בזמנים. עומר צור, מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות, תודה שאתה איתנו. << אורח >> עומר צור: << אורח >> נתונים מדהימים. אני אתחיל משאגת הארי, ואני מספר לך, יושבת ראש הוועדה. אני וחברי הטוב יאיר הובלנו ביחד חמ"ל של דחויי גיוס ואישרנו ב-40 ימים של מבצע מעל ל-72,000 ימי התנדבות של חניכי מכינות קדם צבאיות וש"שים המוגדרים כמשק חיוני בשעת חירום, והם התנדבו בכל רחבי הארץ בכל מה שאתם יכולים רק לחשוב, אם זה ניקוי מקלטים וחמ"לים עירוניים, והפגה של שעות פעילות עם אנשים קשישים, ופעילות עם נוער בסיכון, ואפילו ניקוי מקומות שנפגעו מטילים. כל האירועים האלה, המכינות היו מעורבות בהם בצורה מאוד משמעותית. זה נתון אחד חשוב. לגבי מכינות קדם צבאיות שנותנות מענה לבנות דתיות, כיום יש לנו חמש מכינות שכאלה, חלקן ותיקות יותר, חלקן חדשות שפתחו שלוחות. יושבת ראש הוועדה, 245 חניכות נמצאות היום במכינות הללו, ויש עוד 12 מכינות שמוגדרות כמכינות מעורבות, שיש שם גם דתיים וגם חילוניים, וגם שם יש בנות דתיות שמשתלבות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כמה בנות דתיות יש במכינות המעורבות? << אורח >> עומר צור: << אורח >> אני לא יודע, אין לי נתון מדויק. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> עוד כמה עשרות. << אורח >> עומר צור: << אורח >> אבל בואו נגיד שגם אם כמה עשרות יכול להתכנס ל-500 זה עדיין לא מספיק. יש 5,000 חניכים, צריך לעבוד קשה כדי שזה יהיה. על אתגר התקנים דיברנו. תראו, גם אם מחר לא תהיה בעיה של תקנים, כן יש בעיה של מסגרות. זאת אומרת, שמעתם את הנתונים, אין מספיק מכינות שיוכלו לתמוך בביקוש העצום כרגע, וזה גם אתגר, גם אתגר לארגונים שיבואו ויגידו: אנחנו רוצים לתת את הבמה, לתת את המקומות, לפתוח מקומות כדי שיהיה איפה לעוד בנות להשתלב. כי מיכל נגן, מיכל יקרה, שעושה עבודת קודש ועבודה מרשימה, ואני חייב לבוא ולומר שמהשיחות המרשימות והמיוחדות שהיו לי, היו במכינה שלך יחד עם החניכות, לשמוע אותן, לשמוע את המוטיבציה שלהן לבוא ולהשפיע ולהשתלב ולעשות שירות משמעותי, בי זה הותיר חותם. אני חושב שגם אם נפתח, זאת אומרת, גם אם המדינה תבוא ותגיד: אנחנו פותחים את השערים ונותנים עוד ועוד תקנים, אני חושב שיהיה אתגר גדול לך לקלוט את כולן. צריך לחשוב על עוד מסגרות שיוכלו לתת מענה לצורך, ואנחנו רואים שהצורך הזה הולך ומתגבר. זו גם איזושהי אמירה שלנו כאן. ובאמת, אני חייב לומר, יש מכינה נוספת, לא המכינה שלך, מכינת יונתן, מכינה דתית תורנית שמשלבת בנים ובנות, פועלת בעוטף, בקיבוץ עלומים ובקיבוץ סעד, עושים שם עבודה מאוד משמעותית כחלק משיקום חבל הארץ הזה, ועוד מכינות נוספות. וכמו שאמרתי, יש ביקוש גדול, צריך שייפתחו עוד מקומות שיתאפשר לקלוט את הביקוש הזה. ויישר כוח על הפעילות שלכן, אתן יודעות שאנחנו מעריכים את זה מאוד, מעודדים אתכן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> עומר, רק על התקצוב אם אפשר גם, הגדלת התקצוב. זה אחד המשרדים שמקבלים הכי הרבה תוספות כל היום. << אורח >> עומר צור: << אורח >> אני אגיד כזה דבר. עוד כמה נתונים, את יודעת שאנחנו בשיח על זה. בחמש השנים האחרונות מפעל המכינות גדל מסביבות 90 מיליון שקלים בשנה לתקצוב על פי חוק, שהשנה הזאת, תקשיבו טוב, מתוכנן על תקצוב על פי חוק של 170 מיליון שקלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> על בסיס תקציב. << אורח >> עומר צור: << אורח >> כן. כששני המשרדים פה שיושבים אחד ליד השני, ביטחון והתיישבות, מזרימים לתוך התקציב השנתי, על פי חוק, שמאפשר, מה שנקרא, זו ההשתתפות של המדינה לכל חניך וחניכה שמשתתפים במכינות הקדם צבאיות. מעבר לכך, משרד ההתיישבות בחמש השנים האחרונות תקצב, גם זה נתון שהוא חשוב, כ-100 מיליון שקלים במבחני תמיכה, כשהמטרה היא אחת – להגביר ולהגדיל את הנושא של הבטיחות בפעילות של המכינות הקדם צבאיות, ובעיקר את בטיחות המתקנים. וזה גם כן, יושבים כאן הנציגים של מועצת המכינות ושל המכינות עצמן, המשרד משקיע הרבה מאוד כסף כדי שהבטיחות לא תהיה רק בפעילות חוץ, זה מובן מאליו כשיוצאים לטייל וצריך לעשות את זה באישור ובאופן מסודר, אלא גם שהמתקן עצמו יהיה בטוח. המשרד אכן משקיע תקציבים שלא היו בעבר, בתקופה שזה היה במשרד החינוך, אנחנו שמחים על הזכות ומודים לכם על הדיון החשוב הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> תודה רבה. מיכל דה-האן, סגנית מנהל החינוך הדתי פדגוגי, תודה לך שאת איתנו. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> תודה. אני רוצה להצטרף לחוויה הרגשית, למקום הרגשי שהבאתם, רגשי-ערכי. האיש שלי במילואים, אני חושבת שמאז היום הראשון של שמחת תורה, 7 באוקטובר, כרגע גם שלושה מבניי. יש לי בן שמפקד על אחת הסיירות, אבא, אני גם לבשתי מדי זית. הקדושה של הצבא שדוברה פה היא גם שלי, מאוד מאוד שלי. אני רוצה להגיד כמה דברים לפני שאני אגיע לתקנות, לתקצוב. אני רוצה להגיד שמנהל החינוך הדתי, ביחד עם המשרד, בתוך המשרד, אנחנו לא שונים, מחנכים לשירות משמעותי. שירות משמעותי, הווי אומר גם וגם. ויכולת הבחירה יושבת מאוד חזק על שולחן התלמידות. מערכת החינוך הממלכתית דתית שומעת על הצורך בבניית חברת מופת בתפקידי חינוך במסגרת השירות הלאומי-אזרחי. אני יכולה להגיד לכם, כמי שאחראית גם על החינוך המיוחד, ללא הבנות הללו מערכת החינוך המיוחד לא יכולה להתקיים, וגם על הצורך של בנות ללוחמה. אנחנו חיים במדינה הזאת כבר כמה ימים בצל מלחמה, אנחנו בהחלט מבינים את המושג של צורך בבנות. אני רוצה לספר שאנחנו כבר כמה שנים עובדים, אנחנו לא הגענו למקום המיטבי, אבל אנחנו עובדים עליו, שבכל בית חינוך על-יסודי בחינוך הממלכתי דתי הקמנו, חלק אנחנו צריכים עוד לטייב, מרכז הכוון בית ספרי. אני חושבת שנציגות אלומה יוכלו להגיד, ואתם יכולים גם להסתכל בניירת, מה זה מרכז הכוון ומה אנחנו מכווינים את מנהלי המוסדות. מרכז הכוון נותן מענה לכלל התלמידים והתלמידות, והמושג "אלומה" יושב שם בגדול בקהילה, בבית הספר, יבחרו איפה לעשות אותו, כמו שהשירות האחר כך מתרחש. אבל בניירות מרכז ההכוון שלנו אפשר לראות, לתת מענה לאלה, לאלה, על פי בחירתן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, אבל מה עם משרד החינוך? מה עם מה שעלה כאן והעלתה גם כאן - - - << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> רגע, אני אסיים ותשאלי אותי, בסדר? כי אני רוצה להשלים את הדברים. אני חושבת שאפשר לראות, ישבנו לפני מספר חודשים עם נציגות אלומה, זה תהליך שמתרחש לאורך השנה, ראינו, קיבלנו מיפויים של כמה בתי ספר נתנו להיכנס, לא נתנו להיכנס, וביחד עם המפקח, יש לנו שולחן עבודה סדיר עם הנציגות, נתונים אחרים ממה שהושמעו פה בשולחן. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע. עם כל הכבוד. אני רוצה שבדיון מעקב שנעשה אתם תבואו עם הנתונים הללו על בתי הספר ונאמת את זה בדיון, זה בדיוק הסיפור של פיקוח פרלמנטרי. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אפשר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אם הנתונים אחרים, זו לא מילה כנגד מילה, זה לא מקצועי לעשות את זה. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אפשר. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> משרד החינוך צריך להביא את הנתונים, אילו בתי ספר פותחים שעריהם ואילו לא. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אפשר, נכון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה אפשר? לא הבנתי. זה פיקוח פרלמנטרי, זה לא "אפשר". זה תפקידנו, זה לא את מול אלומה. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אני אומרת שיש לנו את הנתונים ואותם נתונים - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה "יש את הנתונים"? הם פה? הבאת אותם? << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> לא, הם לא פה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נעשה את זה דיון מעקב. נשמע לי כמו נושא ראוי לדיון מעקב, בסדר. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אני רוצה להשיב על הדברים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אין בעיה, בוודאי. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> הנתונים לא נראו לי חשובים להבאה כי לאלומה יש אותם. אני רוצה להתייחס למה שהוצע לפני הדיון הזה מזווית הראייה שלנו. אני רוצה רגע להתייחס לתקצוב, בסדר? כרגע היה שינוי, הכותרת שניתנה לתקציב נקראת, תשימו לב למילים: "מבחנים לחלוקת כספי התמיכות של משרד החינוך בפעילות לא פורמלית לחיזוק זהותם הדתית של תלמידי החינוך הדתי לקראת שירות". לא התייחסנו לשירות לאומי, שירות צבאי – שירות. אנחנו מתחלקים בדבר הזה לשתי תקנות: תקנה ראשונה נקראת "עידוד שירות", שלא כפי שנכתב במסמך שנשלח לוועדה. התקנה מתבססת על תקציב חצי ממה שהוגש, והנוסח שכתוב בו: "שירות משמעותי", ללא אזכור שירות לאומי או שירות צבאי. הגוף המרכזי שנתמך שם הוא מעגלים. אלומה, אתם הגשתם ולא הצלחתם כי לא עמדתם בתנאים, נכון? << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אנחנו הגשנו שאילתה ובגללה ירדו הסוגריים. רצינו לגשת משפטית. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אבל אתם לא כרגע שם כי זה לא - - - << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> אני אומרת, ואז ירדו הסוגריים והיה התיקון הזה, שנה שעברה באמת. בסוגריים היה כתוב "שירות משמעותי, לבנים צבא, לבנות שירות לאומי", ובאמת בעקבות שאילתה של חבר הכנסת מתן כהנא ירדו הסוגריים האלה. אנחנו הגשנו פעמיים ובאמת לא נמצאנו מתאימים. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> אבל מעגלים לא מכינים לבנות דתיות, הם לוקחים כמעט הכול למען הבנים בעניין של הצבאי, לא בעניין הצבאי של הבנות. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> מעגלים, בבדיקה שנעשתה אתמול, הציגו תמונת מצב של ליווי פרטני, כמו שאנחנו סוברים, לבנות המבקשות להתגייס. << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> האם יש סמינר הכנה לשירות לצבא בחמ"ד? << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> מענה פרטני זה לא דרך? << אורח >> אהד טהרלב: << אורח >> מענה פרטני זה להתחמק. נותנים מענה כללי לשירות לאומי, ומי שרוצה, נחבר אותך לאלומה. כשעושים הכנה לשירות, יש בתי ספר שעושים הכנה לשירות, מביאים נציג שירות לאומי, אבל גם מביאים נציג המדרשות ומביאים את נציג אלומה. זה מענה הכנה לשירות, שיושבות כל הבנות והן יכולות לקבל. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אמרתי, הרב אהד, שיש לנו ברוב בתי הספר, עדיין לא בכולם, אבל ברוב בתי הספר של הבנות ודאי, מרכז הכוון שבדיוק בניירות, אתה מוזמן להתכבד ולבדוק את הניירת, את ההוראות להפעלה, מה שאתה מבקש מתקבל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> השאלה היא למה זה כל כך שונה משל הבנים. כי הבן לא יצטרך לפנות כדי לבקש שמישהו ייתן לו איזה טלפון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי הבן חייב להילחם, נקודה. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> כאלומה אני רוצה להגיד שזה מאוד משמח, אנחנו ניכנס לכל בתי הספר, זה ממש משמח. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אני רק אשלים את המשפט ואז תגיבו. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> לא, לא ידעתי על הדבר הזה, שיש מרכז הכוון שמזמין אותי. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> יש לנו שולחן עבודה מתמשך, בואו נמשיך ונדבר בו. << אורח >> תמי חלמיש אייזנמן: << אורח >> נהדר. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> הדבר השני שרציתי לומר זה שיש תקנה נוספת, תקנה שנייה, שנקראת "ליווי בנות". היה לה סכום של 250,000, בעקבות בקשת השר היא הוכפלה בעוד 250,000 והיא מיועדת אך ורק לאלומה, כי כמו שצוין, אין גוף אחר שמתחרה בפעילות של אלומה. אני משלימה את הדברים ואומרת, נאמר פה שאין בחירה, אנחנו מדברים על בחירה. הראיה היא העלייה, הבנות המתגייסות לשני הדברים שנראים לנו חשובים ממש באותה מידה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, זו לא הראיה. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> בעינינו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה אומר "בעינינו"? את גורם מקצועי. אם שתינו מחוות דעה, אני יכולה להגיד "בעיניי זה לא זה" כי לי אין את הנתונים. את אמורה להגיד, הנתונים שאת אומרת לפי התקצוב, התקנה ומי שזה, הם לא תואמים את מה שבעינייך. אם את אומרת לי בעינייך ובעיניי, הבעיה היא לא פה, הבעיה היא במה שאת אומרת, כי לא הבאת את הנתונים. אני רוצה על זה דיון מעקב רק על משרד החינוך, רק על התקנה. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אילו נתונים אני מתבקשת להביא? << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את תקבלי את כל השאלות שאנחנו נבקש להביא לדיון המעקב, ויתקיים כאן דיון מעקב מאוד ספציפי, מאוד מאוד ספציפי, כמו שוועדת הצעירים אוהבת לעשות, דיוני מעקב ספציפיים. על נתוני בתי ספר, על תקצוב התקנות ועל בחינת כל הדברים. זו מבחינתי מסקנה ראשית בסיום הדיון הזה. אם אפשר, תוך חודש. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> מכיוון שכולם קיבלו רשות דיבור, גם אני רוצה רגע להשלים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> את ברשות דיבור. אני לא מכירה שבוועדות אחרות נותנים לדבר באופן כמו שאני מאפשרת. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> כשאני אומרת "בעיניי", אני לא מתכוונת לדעתי האישית או האחרת, אני מתכוונת לנתונים. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> בסדר, נבוא לדיון המעקב ונראה את זה. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אנחנו נבוא עם נתונים. אבל אני רוצה לומר שהשיח המתמשך התהליכי עם אלומה לא היה לפני מספר שנים. צריך לסיים ולומר שיש שיח של איך מתקדמים, לא צריך היה להתנהל דווקא בדרך הזו, הוא יכול להתנהל בדרכים של התקדמות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה זה "הדרך הזו"? פיקוח פרלמנטרי? << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה? << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> הובנתי, אני חושבת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, אני לא מבינה את השיח הזה עם משרד החינוך. מבאס אותי שדווקא משרד החינוך מתנהל בשיח הזה, זה לא קרה פה עם אף רשות. << אורח >> מיכל דה-האן: << אורח >> אני אשלים. אנחנו מבקשים לחנך את כלל התלמידים והתלמידות שלנו לשירות משמעותי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי. נקיים על זה דיון. וגם אני רוצה להגיד את מה שדווקא אלומה אמרו לפני כן, הסיפור הוא לא אלומה, הסיפור הוא איך מטמיעים במערכת עצמה. דווקא אני לא רוצה שזה יהיה דיון פרסונלי על גוף כזה או אחר, אני רוצה שזה יהיה דיון עקרוני. ממה שאני מבינה, ממה שניתן כאן, זה לא מתקיים באופן אמיתי בכל משרד החינוך, בין אם יש נקודות אור שבוודאי יש לפרגן להן. אני חושבת שנוכח גם איך שנוהל פה סדר הדברים והנתונים, זה היה יותר דיון תכלית, אבל בסוף אנחנו מגיעים איתו גם למקומות. הייתי רוצה דיון פרטני עם משרד החינוך ואני רוצה שהממ"מ ישלים לנו שאלות שחסרות, וגם דפנה, ונקיים את זה יחד עם הגופים. זה ראוי לוועדה הזאת לדיון יותר פרטי. תודה. אילת פלר-מימון, ראש תחום קשרי ממשל וצבא באימהות בחזית. תודה, אילת. << אורח >> אילת פלר-מימון: << אורח >> תודה רבה ותודה על הדיון החשוב ומעורר ההשראה הזה. אני רוצה להגיד כתנועה שמעודדת גיוס ומעודדת שוויון, אני הייתי שמחה לחיות בעולם שבו הנורמה היא להתגייס נשים וגברים כאחד, ומי שרוצה פטור צריך לעבוד על זה מאוד מאוד מאוד קשה. החברה הישראלית זקוקה לזה, הצבא זקוק לזה. אנחנו לא סתם רואים שאחוזים כל כך ניכרים, חמישית מהכוח הלוחם של צה"ל היום הוא לוחמות. רק לדמיין מה היה קורה עם גיוס נשים לצבא היה חובה, אני באמת חושבת שהיינו מגיעים ל-50-50. אני באמת חושבת שאנחנו כבר לא צריכות להוכיח יותר, אני חושבת שתרומתנו בשדה הקרב היא לאין שיעור. אני חושבת שיותר מזה, היום הצבא לא מתקיים ללא הלוחמות שלו. אני באמת באמת מאמינה בשוויון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני לא חושבת שלמדינה יש את הפריבילגיה לוותר עלינו, מה לעשות? << אורח >> אילת פלר-מימון: << אורח >> חד משמעית. כוח כל כך הדור מוטיבציה, באמת. כולן צריכות לשרת את המדינה. אני חושבת שארגונים שפועלים תחת קמפיינים כמו "זה או שוויון או ניצחון" ומתוקצבים היום על ידי המדינה זו חרפה. אני באמת חושבת שהאישה שבטנק, האישה שבקוקפיט, האישה שבסטי"ל תנצח, צריכות להיות איפה שהן רק רוצות, והמדינה צריכה לתמוך בזה ולא לשים לזה מקלות בגלגלים, וגם לתקצב את זה כמה שרק אפשר, כי הכול מתחיל בחינוך כמובן. ואני רוצה להתייחס לעוד נקודה אחת שלא התייחסנו אליה, וזה באמת המעט שיש, בנות חרדיות שמתגייסות, והלוואי שהדבר הזה ילך ויתעצם. אני קראתי וקיבלתי פנייה מאימא שאומרת, צריך פה לשים דגש גם על נושא המוגנות, כי הרבה פעמים חיילות שיוצאות הביתה על מדים מוצאות עצמן לא מוגנות, ואנחנו חייבות גם לזה לתת דגש. אנחנו מכירים כמובן את מקרי הקיצון המטורפים, שחיילות נכנסו לבני ברק על מדים וזה כמעט נגמר בלינץ', וזה באמת בלתי נתפס. גם פה המדינה אמורה מזמן כבר להיכנס ולהגן על החיילות, כמובן גם על החיילים, בצורה שוויונית, שנכנסים לאזורים שבהם הם מרגישים מאוימים, להלן ערים חרדיות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> נכון. תודה, אילת. ד"ר חנה קטן. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> "אימהות ללוחמים". תודה רבה. קודם כול, אני רוצה להתחיל ולומר שאני כבר התבטאתי בכמה ועדות לגבי הנושא הזה של הגישה שלי, של "אימהות ללוחמים", של הציבור הדתי לאומי באופן כללי לשירות בצבא ההגנה לישראל. לי אישית יש תשעה בנים וחתנים שלחמו ולוחמים גם עכשיו. אני עשיתי שירות לאומי, לא קיבלתי צו גיוס כי הייתי עולה חדשה, אבל עשיתי שירות לאומי בהתנדבות, יש לי אחיות שעשו גם צבא. אני רוצה קודם כול לחלק את הדיון לשני דברים. נאמרו פה הרבה דברים על החיזוק הרוחני שבנות זקוקות לו. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> רגע, חנה, אנחנו בסיום, את לא היית בסדר הדוברים. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני עושה את זה בשתי דקות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, תגידי את דברייך. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> חיזוק רוחני לבנות זה דבר שכולנו מסכימים, שברגע שהם כבר בצבא, גם הבנים וגם הבנות, חייבים להרחיב כמה שיותר כל חיזוק שיכול להיות, את כל המדרשות והמכינות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אוקיי, נקסט, נקודה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל הנקודה, הפיל שבחדר זה לגבי איך הבחורה מחליטה מה היא רוצה לעשות, האם היא מקבלת מספיק בחירה או לא. הציבור הדתי לאומי הוא מאוד רחב, גם בחמ"ד יש מגוון מאוד רחב, ויש חלק ניכר מהבנות שבוחרות בשירות לאומי, כי גם זאת הגישה של הרבנות הצבאית שפסקה בזמנו שבנות לא אמורות לגשת לצבא. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא היה פה שיח נגד שירות לאומי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> לא, יש פה כל הזמן איזשהו ריקוד סביב הנושא הזה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חנה, אני קוטעת את דברייך. אני לא אקח את הדיון הזה למקום שהוא לא היה בו לרגע. הדיון הזה לא נגע לרגע - - - << אורח >> חנה קטן: << אורח >> מתחת השטח. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, את לא תגידי "מתחת השטח" ולא שום דבר כי לא נאמר כאן כלום. אני מנהלת את הדיון, את סיימת את דברייך. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> דקה אחת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא, אני לא אקבל מובלעת שלא נאמרה, אני מצטערת. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> מה אמרת? לא דמוקרטי? כן? לא דמוקרטי? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> כן, אני רוצה להגיד עוד משפט אחד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> יש פה צד מאוד ספציפי שרוצה דיקטטורה, וזה לא הצד שלי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> ממש לא, זו אג'נדה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חנה, המובלעת שלך פשוט, מתחת לפני השטח הבנתי איזה משהו שאמרת. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> תראי מה קרה פה כשמישהו אחד מנסה להביע משהו - - - << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> חנה, את רוצה להביע משהו ביחס לדברים שלא נאמרו כאן. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל זה לא דיון, אין פה דיון. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> לא נאמר כאן לרגע דבר על שירות לאומי. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> כל הזמן נאמרים כאן דברים על שירות לאומי. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> קודם כול, היה קונסטרוקטיבי, פרו-שירות צבאי, לא נגד משהו, אלא בעד בחירה מרובה. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> תקציבים לשירות, הכנה לשירות. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> סליחה, יש כאן דיון שאני מנהלת, מה לעשות? << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני מסכימה, אני מכבדת. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אני קוטעת את דברייך. לא היית בסדר הדוברים, אני חושבת שיש לך דברי טעם להוסיף לנושא הדיון, את החלטת לשים משהו שלא היה בדיון ולצבוע פה דיון, גם אם זה במעט, במשהו שלא היה בו. אני לא מוכנה לקבל את זה, אני לא מוכנה לקבל נרטיב שקרי שלא היה כאן. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אבל אני רוצה להגיד. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו לא בדיון, אני קובעת את מה שאני אומרת. << אורח >> חנה קטן: << אורח >> אני מבינה. << יור >> היו"ר נעמה לזימי: << יור >> אנחנו לא בדיון. את לא מבינה, כי את ממשיכה לדבר. אני מסכמת את הדיון. תודה רבה. חברים, חברות, למרות הטון הצורם לרגע, אני רוצה כן לברך על הדיון החשוב הזה, ואני דווקא אדגיש – הדיון הזה הוא לא נגד שירות לאומי, שכן אני מאמינה בשירות לאומי אזרחי לכלל המדינה, כולל כלל אזרחי המדינה, כולל המיעוט במדינה, חד משמעית. בעיניי, הסיפור הישראלי הוא השתלבות והוא חלק מהשירות הכולל על כל הרבדים. אני מאוד מאמינה בשירות צבאי, אני חושבת שאנחנו מדינה שאין לה הפריבילגיה לוותר על הדבר הזה, אבל אני כן מאמינה בשירות אזרחי ובשירות לאומי לצד שירות צבאי. אבל אני עוד יותר מאמינה, וזה מתוך תפיסה עמוקה שלי, בשוויון הזדמנויות, בזכות הבחירה של כל ילד וילדה בכל מרחב שהם חיים בו כדי להגשים את עצמם. לא להנמיך תקרות זכוכית, רק להגביה אותן ולאפשר לפרוץ כל תקרה – לכל אישה, לכל גבר, לכל נער ונערה. זה הסיפור הישראלי בעיניי, באמת, זה הסיפור הישראלי וזה מה שחברה ששואפת להיות חברת מופת אמורה לאפשר. אמורה לאפשר להגשים בכל מקום מתוך בחירה ולא הנמכה, מתוך יכולת לראות ולהבין מה אנחנו יכולות להיות, בטח אתן, ואיזה רחוק אפשר להגיע. ומתוך זה לבחור זה עוצמתי הרבה יותר, מהמנעד הגדול הזה, והכול קביל, אבל לא לצמצם לכן. ואתן כאן, אתן החלוציות החדשות, אתן בונות פה ישראל רחבה יותר, מכילה יותר, שוויונית יותר, שנותנת לכל אורח חיים מקום שווה ומכיל, וזה בעיניי הסיפור הישראלי, זה הרבה מעבר לשירות. ואני חושבת שאת זה צריך להבין במשרד החינוך ובמשרד הביטחון ובמשרד ההתיישבות. זו הגשמה, זה בניין הארץ, זו האפשרות של כל אחת ואחד להגשים את מה שהיא רוצה לעשות, לא כבחירה דווקאית, כבחירה מודעת, ערכית, ציונית, לאומית, אזרחית. ובסופו של דבר, החיים המשותפים והבחירות המשותפות ינצחו הכול, זה החוסן שלנו. אני מתרגשת לפגוש מישהי כמו תמר שבוחרת, אני מתרגשת לפגוש את א', אני מתרגשת, הן מרגשות אותי מאוד מאוד, ולכן פתחנו בכן. אני מתרגשת מהספר של איילה שבחר לספר את הסיפור, ומכל מי שנמצאים כאן, לפעמים מול תחנות רוח, אבל אנחנו צריכות, מה שנקרא, להניע אותן ולהפוך אותן לאפקטיביות. ולפחות במקום הזה אני לא אתן לשכתוב מה שנעשה כאן, אני חושבת שצריך להסתכל על זה, היה דיון על מה שכן, ממש לא על מה שלא. וכל עבודה היא מבורכת, הבחירה בלשרת ולתרום היא הבחירה הכי יפה שיש. זה הולך איתנו קדימה, אנחנו מתנדבות אחר כך, אנחנו עושות אחר כך, אנחנו תורמות אחר כך, זה באמת חלק מהסיפור שלנו. יהיה דיון מעקב על נושא החינוך, ניתן על זה דגש מובחן. אני אראה לגבי תקצוב המכינות ואופק, איך אפשר לקדם את זה, לאו דווקא דיון או לא דיון, נבין איך נעשה את זה או נחליט. וכל מה שנאמר כאן שנבקש, השלמת מידע וחוסרים, אני לא אקריא כאן את כל הסיכום כי כן גלשנו, אני אשלח את הסיכום כולו, אני מתחייבת שכל מה שאמרתי כאן יהיה. אני מודה לכן מאוד, אתן באמת בניתן את הדיון הזה, הוא שלכן, ואם אתן רוצות דיון נוסף על כל דבר, אנחנו לשירותכן. ואני אשמח גם שתצטרפי לדיון על החינוך, כי את עושה פרויקט בבתי ספר, ושנביא את הפרויקט שלך, אם תרצי, עם עוד מלש"ביות והכול, ואנחנו ממש ממש איתך, בסדר, רינת? תודה רבה לכן. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:46. << סיום >>