פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 602
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום שני, כ"ד באייר התשפ"ו (11 במאי 2026), שעה 9:00
סדר היום:
<< נושא >> סטטוס כשירות כיתות הכוננות << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
צביקה פוגל – היו"ר
מוזמנים:
ניר כרמלי
–
נצ"מ, רמח כיתות כוננות, משטרת ישראל
כפיר האמר
–
רפ"ק, ר' תחום כיתות כוננות, משטרת ישראל
מאיה סולטן
–
סא"ל, רע"ן תה"ם סולטן, צה"ל
נעם שליסלברג
–
ר' היחידה לאזרחים עובדי צה"ל, צה"ל
חגי ג'רבי
–
מנהל תחום כוח אדם בטחוני, משמר הגבול
רוני הרשקוביץ
–
מרכז המחקר והמידע, הכנסת
כפיר מצוינים
–
סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, מרכז השלטון המקומי
יואב מרגלית
–
רכז ביטחון, התנועה הקיבוצית
משתתפים באמצעים מקוונים
אביחי ג'רבי
–
משמר הגבול
מנהלת הוועדה:
לאה גופר
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, אלעד גרנות
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סטטוס כשירות כיתות הכוננות << נושא >>
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא ככה הייתי רוצה לפתוח היום את הבוקר הזה עם ה"הותר לפרסום", עוד חלל בלבנון. רב סמל בכיר במילואים אלכסנדר גלובניוב. וואו, בן 47. עוד רחפן, עוד הרוג ואחרי זה אתה שומע גם על האירוע ברמלה, שארבע נשים שם נפצעו, אחת מהן אנוש וחוקרים את זה עדיין, האם זה פלילי או האם זה פח"עי.
לא כך הייתי רוצה הבוקר לפתוח את הדיון הזה כי הוא דיון מאוד חשוב, אבל המציאות מחייבת אותנו באיזשהו מקום לשמור על שפיות של שגרה. אז זה מה שנעשה גם הבוקר.
היום, יום שני, כ"ד באייר התשפ"ו, ה-11 במאי 2026 והתכנסנו כאן לדיון מעקב סטטוס כשירות כיתות הכוננות. לצערי, אני כבר רואה שחלק מהאנשים שהוזמנו לא הגיעו, אבל אנחנו נכבד את אלה שכן הגיעו ואת אלה שצופים בנו ונתחיל לקיים את הדיון הזה, כי הקמת כיתות הכוננות על ידי משטרת ישראל ומג"ב מיד אחרי טבח שמחת תורה הייתה אחד המהלכים הכי משמעותיים. הכי משמעותיים לחיזוק תפיסת ההגנה האזרחית. הייתה פה פעם ראשונה השלמה מאוד ברורה, כתובה ומתבצעת בשטח שצה"ל ומשטרת ישראל לא יכולים להיות בכל מקום. לא יכולים. אין מספיק כוח אדם, אין מספיק יחידות, אין מספיק אמצעים ולכן צריך אולי לחזור למה שהיה פעם טוב ולחקות אותו, זו לא בושה, ולקיים את מה שהיה פעם מחלקות ההגנה האזרחית לכיתות כוננות, שייתנו מענה לדבר הזה.
כי מעבר לעובדה שזה משלים את מה שהמשטרה, מג"ב וצה"ל לא יודעים לתת ביום יום, הביחד הזה של קהילה אזרחית שעושה פעילות ביטחונית - וזה לא חשוב בכלל עם איזה כובע: משטרת ישראל, מג"ב או צה"ל - זה מעלה את תחושת הביטחון בצורה מדהימה. אני חי ביישוב כזה. אני זוכר מה קרה כשהקימו עכשיו את כיתת הכוננות. אני גר במושב, במשמר הירדן. התחושה שלנו הייתה הרבה יותר טובה כי כאילו הביטחון בידיים שלנו אז על מי אנחנו יכולים לסמוך יותר מאשר על עצמנו?
אז כן, זה היה אחד הדברים החשובים ביותר ואני ראיתי לעצמי חובה, ולכן אני מקיים את הדיון הזה, להעצים את היכולות ואת המענה שניתן כיום גם לשגרה וגם לשעת חירום. לכל החתכים: אימונים, ציוד, סמכויות, איך שומרים על המשאב האנושי. כל הדברים האלה מאוד חשובים. אסור לנו להזניח את זה. אחד הדברים שלמדנו ב-7 באוקטובר זה מה שאתה מזניח ולא שומר על כשירות ולא דואג שהוא יתקיים הוא לא מתקיים. וכשהוא לא מתקיים אני לא צריך לחזור על המחיר ששילמנו.
כיתות הכוננות עושות פעולות ביטחוניות ממעלה ראשונה. הן מקצרות את זמן התגובה, הן מייצרות שכבת הגנה נוספת ולא פחות חשוב, הן משמשות גם כמכפיל כוח בהיבט שאני בודק למשטרת ישראל ולמג"ב - דברים שאני לא מתכוון לוותר עליהם.
הזמנו לכאן את מי שמתעסק בזה בחיי היום יום, ניצב משנה ניר כרמלי, שיודע להציג את כל התמונה של משטרת ישראל. אני מקווה שעד שתסיים יגיע גם נציג מג"ב, אבל אם לא אני בטוח שהמצגת שלך תשפוך אור על כל מה שאנחנו רוצים.
נתחיל איתך, הבמה שלך. ניר, קודם כל תודה רבה על כל מה שאתה עושה. אני יודע שאתה גם מקבל היום איזה פרס על העבודה המדהימה שאתה עושה, אז בשמי ובשם כל מי שכן רוצה להיות שותף לעניין הזה: מגיע לך, שאפו, תודה לך. בבקשה.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
שלום לכולם, תודה על הכבוד להגיע לבית הזה כל פעם מחדש. זה המקום שבו אנחנו צריכים לתת את הדין וחשבון, ואני תמיד אומר את זה, לעם ישראל ואנחנו קמים כל בוקר עם שליחות ועם משמעות. אני רק אתחיל עם שלושה סיפורים קטנים.
אחד, יום שישי, מחבל ברמלה. חשד למחבל, דקה וחצי, 40 אנשים מכיתות כוננות ברמלה מקבלים את זה במערכת הנץ. קצין קופץ על המחבל מסתכל ימינה ושמאלה פתאום רואה 40 אנשים איתו, הוא אומר: מאיפה הדבר הזה? איך זה קרה הדבר הזה הלכה למעשה?
אתמול אני ב-18:30 הייתי בראש העין, הקימו עוד שתי כיתות כוננות בראש העין. הלכתי לישון בשקט. הגזרה המזרחית יותר בטוחה עכשיו. זה היום יום.
ואז אני חוזר לשאגת הארי, ובשאגת הארי כיתות הכוננות בכל נפילה הגיעו. אם נסתכל על האבולוציה על מה הקימו את כיתות הכוננות, ב-7 באוקטובר לאירועים של טרור מוחשי של הגעה של מחבלים. הם מגיעים לכל אירוע של סכנת חיים והם באים והם עוזרים, והיום חלק גדול מהמפקדים אומרים: אנחנו לא יכולים בלעדיהם. וזה השינוי וזה הדבר שמתרחש.
(מצגת שקפים)
תראו רק בשאגת הארי: 89 אלף הפעלות של לוחמי כיתות כוננות והנה תמונות מהמקום הזה. תבינו איזו משמעות. הם באים בחדווה, הם לא מקבלים שכר, הכול בהתנדבות, הם אומרים הנני כאן, הם מגיעים וכיף לנו לעבוד עבורם. אנחנו המשרתים שלהם.
אז אם אנחנו רואים יש לנו כיום 1,060 כיתות כוננות ובסך הכול, ואני מזכיר לכם שלפני ה-7 באוקטובר היו 70 כיתות כוננות, מתוכם בעירוני היו רק ארבע כיתות שניסו אחרי שומר החומות להקים ולא הצליחו. ופה השר לביטחון לאומי אמר: "אני רוצה כיתות כוננות, אני חושב שזה הדבר הנכון". הייתה תמונת חזון, תמונה שמסתכלת קדימה. פיקוד המשטרה ביחד עם הסמפכ"ל, מג"ב ואג"מ הקימו צוות עבודה והתחלנו להניע את הדבר הזה והקמנו משהו היסטורי. לא היו לנו אמצעים, לא היו דברים, הכול היה "נעשה ונשמע".
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יש לי המלצה בשביל חניה. לא ה-1,060 זה הדבר החשוב. ה-13,500.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון, בדיוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
13,500 לוחמים, בדיוק כמו שכתבתם את זה, זאת התוספת שיש היום למשטרת ישראל ולמג"ב. זה מספר בלתי נתפס. תחשבו, מדברים כולם על חוק הגיוס והכל. גייסנו פה 13,500 מתנדבים שעוסקים בביטחון, בהגנה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אני מסכים לכל מילה ואם מסתכלים על המפה ורואים את הפריסה אז תבינו שקודם כל יש נשקים במקומות האלה, שיכולים לבלום ויכולים לתת לכוחות הייחודיים להגיע. וזה האירוע, ואני חושב שכל אויב שלנו יכול לדעת ולהבין: אל תתעסקו איתנו, אנחנו פה עם ישראל חי וקיים. וכל הלוחמים, אלה שנמצאים, מבינים כל יום למה אנחנו פה, למה הם עושים את העבודה. וזה מה שדוחף אותם וזה הדרייב שלהם.
ואנחנו עובדים ועובדים ועובדים כדי לעשות את זה מסודר. אנחנו כבר בראשותי הגעתי לוועדה 79 לחלוקת משקים, שאנחנו בודקים שזה על פי מודל ועל פי כל הכללים ועל פי המודל שנקבע במשטרת ישראל והמשרד לביטחון לאומי: מי מקבל, מתי מקבל, כמה מקבל. ואנחנו מנפקים להם את הציוד בצורה מסודרת ותמיד יהיו עם זה פערים כי זו מפלצת. ופעם יש את הציוד, ופעם אין. ויש דברים ברכש, ויש דברים במכרזים. אבל זו דינמיקה ארגונית, שזה קורה בכל מקום ואנחנו על המסילה, עושים את זה, בודקים כל הזמן שזה מתקיים.
אנחנו מחויבים בדין וחשבון, לסטטוסים אצל המפכ"ל, לסטטוסים אצל השר. והשאלות הן נוקבות ורוצים לדעת שהכול עובד כמו שצריך. ומקבלים את העמדה המקצועית שלנו בכל דבר, מקבלים ומכבדים, גם כשלפעמים יש לחצים מפה ומפה: "תקימו בצורה כזאת", לא. מכבדים את האמירה המקצועית, עומדים, סומכים על המילה שלנו. הרבה דוגמאות של דברים שרצו כיתות וזה, והם לא עומדים בתו תקן, או אנשים שלומדים בכללים איך להתקבל להיות בכיתת כוננות. לא משנה מי הגורם, ברמה הכי בכירה, מקבלים את עמדתנו ואני אומר: מכבדים את האוטוריטה המקצועית וזה כיף לראות את זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הייתי אתמול ברמת שלמה וראיתי את הנכונות שלכם ללכת ולעשות דברים חריגים בשכונות מיוחדות עם אנשים מיוחדים. כל הכבוד, כך צריך.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
גמישות בלי אנרכיה אבל, עד למקום שאסור. ומענה, אנחנו מכבדים את מבקר המדינה ונותנים לו מענה כל הזמן ובודקים אותנו מבקר המשרד לביטחון לאומי. כל היום אנחנו בחוויות האלה.
הצענו חוק לכיתות כוננות לשמר את הדבר הזה ולשמר את האנשים ולדעת שלא מפטרים אותם מהעבודה כשהם הולכים לאימון, כי יש את האיומים האלה ואני שומע את זה יום יום. אני חושב שהבית הזה היה יכול לקדם את זה, זה חשוב מאוד, אבל נחכה, יש לנו סבלנות, נגיע לזה. ואנחנו, אחרי ההקמה שהייתה הקמה.
ובהתחלה ההקמה הייתה מהירה, והייתה הכשרה מהירה כדי לרוץ. ועכשיו עשינו שלב בשנה האחרונה, וממש על זה בתהליך מאוד מעמיק של חקר, ניתוח, פיצוח של פערי הדרכה ללוחמים ומפקדים. אנחנו כבר בישורת האחרונה של פיתוח קורס למפקדי כיתות כוננות. זיהינו עוד פערים, אנחנו סוגרים גם אותם. נטייב את ההכשרה הבסיסית של המתנדבים.
אנחנו בקשב עם כל העולם. אני עושה, יש לי קבוצת מומחי תוכן שזיהיתי של אנשי כיתות כוננות, כל אחד בתחומו, ואנחנו נעזרים בהם, שומעים אותם, הם עושים לנו איפכא מסתברא, מקצרים את הדרך מול התהליך. יש לנו פורומים של מפקדי בסיסיים, אנחנו בפורומים עם קציני הק"מ (קהילה ומשטרה), בכל השכבות יצרתי מנגנונים שאני יכול לדעת עד למטה מה קורה. אנחנו הולכים לביקורים, שומעים אותם, משתתפים בתרגילים ורואים את הכול.
אנחנו הגענו, אנחנו מאוד קרובים למצב האופטימלי של כמות כיתות הכוננות. בניית הכשרת מפקדים, דיברתי על זה. אנחנו מקפידים על זה שהמב"סים שאושרו על ידי המדינה, שיהיו מב"סים לכיתות כוננות, יפעלו ולא יישאבו לתפקידים אחרים, שיהיה איזון. נכון, לא פעם חסר שוטר בניידת ואנחנו מכירים את זה. אנחנו יודעים לשמור על המתח כדי שהם יידעו לתת את הקשב ללוחמים.
אנחנו נותנים מוטיבציה, נותנים פירגון למפקדים על ידי תמרוץ, ועכשיו כבר לא צריך לעשות את התמריץ הזה, אבל זה היה תחילת הדרך, לעשות תרגילים - - - מפקדי תחנות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
והיום זה עובד, והיום אתה רואה את שיתוף הפעולה, ואתה רואה תרגילים ברמת התחנה. פעם היה נתק. היה קשה. היום אתה רואה את זה יותר מסתנכרן ויותר מסתנכרן, ואני יכול להגיד לכם, רואים את זה אפילו, בוא, אתה יודע מה? אני אתן דוגמה ככה שקופצת לי בראש, בתל אביב בירקון. מי היה חושב שבתוך תל אביב, בצנטרום של המדינה, וזה לא בפריפריה, כיתות כוננות יהיו כל כך משמעותיות. הם עושים מבצעי שב"חים איכותיים, מלווים בשוטרים, עושים מעצרים. מעלים את הביטחון, מעלים את לא תחושת הביטחון, בפקטור עושים ביטחון.
וביום שלישי, באירוע עתיר משאבים, אנחנו עושים אירוע כנס מקצועי למפקדי כיתות כוננות, בראשות המפכ"ל, בראשות השר, בהובלה, של ראש הק"מ. אירוע מכובד מאוד, שאנחנו מביאים להם הפקת לקחים מה-7 באוקטובר, ועושים להם גם שם קצת fun, להרגיע קצת את הדברים אחרי ששומעים את ה-7 באוקטובר, דברי המפקדים.
אנחנו בשבילם שם. כמו שאתה יודע, מערכת השו"ע בנץ מתפקדת על מלא בשיתוף פעולה אדיר שהיה עם צה״ל. אני חושב שפה בוועדה אתה אמרת כל הזמן ועוד חברי כנסת: "למה לא רואים ביחד? תעשו משהו". עשינו, עשינו.
ויש פה משהו שראינו ביחד, צה״ל ואנחנו, בראייה לאומית. אני חייב להגיד, לפרגן לצה״ל, כמו שאתה יודע, בנושא הזה, אנחנו מגיעים לסטטוסים אצל האלוף שם. ב-24 יש סטטוס נוסף. כל מה שאנחנו רוצים קורה שם, הם איתנו, הם משתפים פעולה. אחת המערכות הטובות בעולם, לדעתי, מה שעשינו פה ביחד. וכל הפירגון על רוחב הלב של צה״ל בסיפור, ואנחנו משותפים אליהם.
אנחנו מנסים לעשות מודל פיילוט על מקלע נגב, כבר בנינו את כל התיק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
על?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
להכניס מקלע נגב בישובים הביטחוניים, ששם הסכנה מאוד גדולה. עם תו תקן מי אלה האנשים שהם כבר היו בצבא, מוכשרים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שזה יהיה נשק מחלקתי לאותן כיתות כוננות.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
שזה יהיה נשק מחלקתי. כרגע נתחיל השנה, כנראה, פיילוט עם 35 כיתות. כנראה זה יקרה. מג"ב כבר בונים את ההכשרה אחרי שאישרנו את התיק. כל מג"ב רתומים לזה, גם בית הספר, גם חטיבה מבצעית, גם מחלקית יישובים. יהיה גם בעירוני גם בכפרי. נעשה את הפיילוט, נפיק לקחים, נראה אם ממשיכים קדימה או לא. זה ייקח זמן, זו ריצת מרתון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לוחם בכיתת כוננות שאיבד את הכשירות שלו מכל סיבה שהיא, אנחנו יודעים להוציא אותו ולהכניס מישהו אחר במקומו? כמעשה של שגרה?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
קודם כול מוציאים, זה אין תלות אחד בשני, מוציאים. אם יש לך מישהו שאתה יכול להכניס וזה עומד במספרים, תכניס. הדלת המסתובבת, יש לנו אתגר עם הדלת המסתובבת, בסדר? איפה הבעיה? יש כאלה שבאו בתחילת המלחמה, חשבו שהם מקבלים נשק וחכו רק ל-7 באוקטובר, וזהו.
לא, הלחץ הוא: "בואו, תהיו איתנו כמה שיותר". גם לי היה קשה להשתחרר מזה, לקח זמן, כי הבטחנו משהו וזה, ופתאום אתה מבין שיש פה משהו שאם אתה רוצה להיות ב-7 באוקטובר הבא מוכן, אתה חייב להיות בשגרה כל הזמן בעשייה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נכון מאוד.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
ואז אתה רואה מפקדי כיתות כוננות שאומרים: "אם האדם הזה לא מגיע אליי לפעילות בשגרה, או מגיע רק לתרגילי חובה, קשה לי לסמוך עליו". אז יש איזונים ויש בלמים בכל הדבר הזה שלא יחצו על ההדק ישר ויעיפו את כולם, אבל אתה רואה יותר ויותר ויותר, וראינו את המספרים לפני זה, כמה הם מגיעים.
אז דיברתי על ההכשרות ואתה שאלת אותי לגבי ההכשרות. אנחנו מזהים כל הזמן דברים, ואנחנו עושים. אני רק רוצה להגיד שהמערכת נץ, יש איתי קצין בשם חיים שרגא, הגיע אליי שבועיים לפני שהתחלתי את תהליך ההטמעה, אמרתי לו "הוסמכת, סרג'יו". הצבא גיבה אותו בתחילת הדרך, עשינו בחצי שנה, הוא הוביל, מהלך. צירפנו מתנדבים לידו, מג"ב יישובים היו איתנו. בחצי שנה, 15,000 מודרכים. עשייה של מכללה על ידי מספר אנשים עם ברק בעיניים, שעשו את זה. בשעות הערב, מול שעון הפעילות של המתנדבים, שמסיימים עבודה ועושים. נכון, עידן הטכנולוגיות שאפשר לעשות 90% מהדברים בזום עזר לנו מאוד, וזה הביא אותם להכשרה מלאה כבר בשאגת הארי, שכולם היו במערכת.
כמו שאתה יודע, נכון שאימוני החובה שלנו הם שני מטווחים, ואימון יהלום או אימון רחוב. אנחנו עושים מאמצים כבירים, ואני מקבל את כל הגיבוי מאנשי המשרד לביטחון לאומי לנושא הזה, להוסיף תקציבים לאימונים נוספים. אני לעולם אקרא להם אימוני רשות. אני לא הולך להכניס את משטרת ישראל להרפתקה של חובה, אני לא יודע אם מחר יהיה כסף או לא יהיה כסף. ואם אני אחליט שזו חובה, אני אגרום לבן אדם שיכל להגיע רק לסף המתבקש, פתאום להגיד לו: אתה לא פה.
זה לא נכון, אנחנו צריכים נשקים. אנחנו צריכים אנשים שיש להם את סף המינימום, שהוא די גבוה ביחס לאימונים אחרים שמשטרת ישראל עושים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מפקדי הכיתות הם איתכם ברוח הזאת? זאת אומרת הם מבינים את האחריות שיש להם? הרי בסוף הם צריכים להגדיר את הכיתה שלהם ככיתה כשירה, גם אם לא כולם עשו את כל האימונים.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
יפה, ולכן, אם אתה ראית, אני בונה את הכשרת מפקדי כיתות כוננות, שאחד מהאלמים זה גם סוציאליזציה לארגון, וגם מה התפקיד שלו כמפקד, ורק אחר כך יורדים איתו לתכנים המקצועיים. יש תיק יסוד לסיפור הזה, הוא יסתיים, נסיים אותו, אני מאמין, בשבועיים שלושה שבועות הקרובים. אני אעביר לך אותו אפילו להתרשם ממנו, אם יהיו לך הערות – נשמח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יותר מאשר נשמח לראות את זה, בהחלט.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אנחנו הולכים להכניס, בכוונה שלנו להכניס אימון מפקדים בסימולטור לקבלת החלטות, שזה יהיה לשטח, שזה יגיע אליהם לשטח. אימוני VR שיגיעו, כבר עשינו פיילוט בנושא הזה של אימוני VR, הם פשוט עפים על זה. זה נותן להם הרגשה שאנחנו איתם, שאנחנו מבינים את הצרכים שלהם, זה מגיע אליהם עד הבית. וזה האיזון בין מהיכולות של הארגון, שעות הפעילות של בניין הכוח במשטרת ישראל ביום, לבין מה שאנחנו עושים חיצונית, שאני יכול לבקש את זה, שיתאימו את עצמם לשעות של המתנדבים, זה הבאלנס.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הסימולטורים זה דבר מאוד חשוב.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא בגלל שהייתי מעורב בזה, אלא מפני שזה באמת דבר חשוב. זה תהליך מצוין.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אנחנו שם, אתה יודע, אתה מעודכן. אז כמו שאמרתי, הכנס הזה שאנחנו הולכים לעשות אותו מוחרתיים, יש כוונה לעשות ערב הוקרה. אני מקווה שנצליח השנה לכל ה-13 אלף לוחמים ויכול להיות שזה יהיה גם למתנדבים, ביחד אותו כנס, שזה הדבר עוד יותר טוב, כי בסוף כולם מתנדבים. אנחנו רוצים ומתכננים. יש הרבה, הרבה דברים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה אירוע חשוב, ניר. זה אירוע חשוב לא רק ללוחמים של כיתות הכוננות.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
לכל המתנדבים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לכל המתנדבים. כאחד שהיה 13 שנה מתנדב במשטרת ישראל, אל תגלה לאף אחד, אבל מספר המתנדבים שיש היום במשטרה, יותר גדול ממספר השוטרים.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון, 37 אלף.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, לא. אל תגלה, עזוב. שהם לא יידעו.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון, נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זאת האמת, כן.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
סיור מפקדים, אנחנו רוצים לעשות שלוש פעמים בשנה, להוציא הסעות לאזור שם, לשמוע מפקדים בשטח בדרג הטקטי שהיה ופעל, והרגיש את חוסר האונים שם. יישמעו, ישאלו שאלות, ואחר כך תהיה הרצאה מסכמת של מפקד, יקבלו שם ארוחה ויחזרו.
אני כל הזמן, שנייה לפני זה, אני לא מצליח בזמן לעשות את זה. בסוף זה יקרה, זה בתוכנית העבודה, זה יקרה. אנחנו רוצים לעשות תחרות ירי בין כיתות כוננות, גם זה אנחנו נעשה.
החלומות, אנחנו מגשימים בסוף את כל מה שאנחנו שמים על הלוח, וזה יקרה בסוף.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מי שלא חולם מתעורר מאוכזב.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תמשיכו לחלום, זה בסדר.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
כמו שאמרתי, כבודו, חקיקה. אנחנו רוצים את זה, ואנחנו על זה, ואנחנו מתקפים את הנוהל יום יום, כותבים בו את הדברים, כי שלחנו אותו להפצה. כפיר לידי, שהוא אמון על הסיפור הזה של הנוהל, בהרחבה של הנוהל. אנחנו יושבים עד השעות הקטנות של הערב, משנים מילים, מתקנים, עושים הגהות, מחליטים מה נכון, מה לא נכון. אני מקווה שבחודש הבא כבר נוציא את הנוהל המתוקן. לא שהנוהל עכשיו לא בסדר, אבל זה בהתאמה על הרלוונטיות שאנחנו נמצאים היום.
עכשיו, הנוהל של כיתות כוננות הוא יותר תפיסתי, כי אנחנו מדברים שם כבר על הכול. כי אתה לא יכול לעשות תורה בנפרד ל- - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ניר הוא השפה המשותפת של כולם, גם של המשרד, גם של המשטרה, אבל בעיקר של הלוחמים ומפקדי היחידות.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
בדיוק. נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
ומערכת נץ, דיברתי על שיתוף הפעולה ותפיסת ההפעלה המבצעית בשגרה בחירום. אנחנו רואים אותה, היא מתפתחת כל הזמן. כבר עכשיו נתתי הנחיה לראש תחום המבצעי והקמב"צ שלי. אנחנו הולכים להוציא מסמכים קונקרטיים להפעלה בחירום מעבר לנוהל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ירדנו כבר לרמה של בכל גזרה של כיתת כוננות לעשות תיקי יסוד, תיקי שטח, כל הדברים האלה?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
בטח, אני מראה לך עוד מעט משהו שאתה תראה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתה אומר שאלה מצוינת, כי יש לך שקף על העניין הזה. הבנתי אותך, כן.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
שאלה מצוינת, הרמת לי להנחתה לשקף הבא. אז אנחנו רואים פה את עקרונות ההפעלה גם מול איומי הייחוס של משטרת ישראל ועקרונות ההפעלה, איך אנחנו מפעילים אותם.
ואנחנו רואים את אופן ההפעלה בשגרה וההפעלה מחוץ לישובים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בואו רגע נדבר על ההפעלה בשגרה. זה דבר מאוד חשוב. אני שומע אותו כמעט בכל כיתת כוננות. הרי יש לנו עובדה. אנחנו לא מצליחים לתת מענה לכל בעיות הביטחון, אני לא מדבר על סדר ציבורי. בשגרה. זאת אומרת, עכשיו עובר אזרח מן המניין ורואה שב"חים בישוב שלו.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
הוא יכול להגיד לכיתת כוננות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הוא מרים טלפון 100. ה-100, אנחנו יודעים, במקרה הטוב הוא מגיע אחרי שעה וחצי, לא כי הוא לא רוצה, אלא כי הוא עסוק במיליון דברים אחרים. במקרה הפחות טוב הוא אומר לך "שמע, אין לי כרגע אנשים".
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
כיתת כוננות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אפשר להפעיל את כיתת הכוננות לעניין?
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
יש סמכות לפקד הכיתה כל עוד שזה ביטחוני.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
מי מפעיל את הכיתה? המפקד התחנה?
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
אחרי ה-7 באוקטובר מה שנעשה בחוכמה רבה, ולא אני קבעתי זה, היה איש חכם, אבשלום אלמליח, אתה מכיר אותו? רמ"ח מתנדבים שהיה. וסמפכ"ל, אבשלום פלד שהיה, יצרו - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
שלשמחתי עדיין איתנו.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
נכון, היה סמפכ"ל. יצרו את החשיבה איך זה נכון שזה יהיה.
אחד מהדברים האמיצים שעשו הוא, שמפקד כיתת כוננות יש לו באירועי ביטחון את הסמכות להפעיל את הכיתה. תמיד יש מישהו אחר כך שיכול להחזיר אותו אחורה. אבל קודם כל, יכול להיות שמכשירי קשר לא יעבדו, יכול להיות שדברים לא יקרו. הסכנה כרגע מול העיניים. לוחם אין לו סמכות. לוחם יגיד למפקד כיתה, מפקד הכיתה יחליט על הקפצה או הסגן שלו, כמובן, אם המפקד לא נמצא או זמין.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני רוצה לפשט את זה, כי אני מניח שיש גם כמה מפקדי כיתות כוננות ואחרים שרואים אותנו. אני אזרח מן השורה. הסתובבתי עכשיו, אני רואה ליד אתר בנייה כמה כאלה שנראים לי חשודים, בסדר? אני בתור אזרח פשוט לא יכול לגשת אליו להגיד לו "תראה לי תעודה". אני רוצה שמישהו יגיע, יבדוק אם באמת זה לא איזה שב"ח שעוד רגע עושה פה פיגוע. אני מרים טלפון 100, זה הדבר הראשון שאני יודע לעשות. ה-100 אומר לי "אין לי כרגע אנשים, תשמור איתם על קשר עין".
ה-100, אותו אחד, אותו יומנאי יכול להקפיץ את כיתת הכוננות של אותו מקום?
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
הוא לא יפעיל את כיתת הכוננות, הוא ידבר עם המב"ס, הוא ידבר עם המת"ח. להם יש את המנגנון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
הדבר הזה מופיע בנהלים של התחנות?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
זו שגרת עבודה. יש, זה כוח - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה לא עובד מספיק טוב.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אני אגיד לך איפה זה עובד, מה הסיפור. צריך לזכור דבר אחד, כיתת הכוננות לא כל היום יושבת. אז זה אנשים שעובדים גם. אי אפשר גם - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ברור.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
יפה. עכשיו, איפה הדבר הזה הוא חזק? כשאתה ביישובים פריפריאליים, ביטחוניים, אז שם התושבים מכירים את כיתת הכוננות, מכירים את המפקדים, הם חיים איתם. אז הוא יודע להרים אליו טלפון. מה שיצרנו עם מערכת הנץ, יצרנו מענה מלמעלה למטה ולמטה למעלה.
הכיתה שמופעלת לוחצת, ואז כולם רואים את זה מלמעלה עד למטה, כולל במשל"טים, במרד"מים ובכל המקומות. ומצד שני, מלמעלה אפשר להפעיל למטה. יכול מחוז מרכז המרד"ם, אם הוא רואה אירוע, לא נדרוך את הכיתה על כל דבר. אוקיי? אי אפשר לדרוך אותם על כל דבר, הקפיץ ייקרע, יישבר בסוף.
ולכן בסוף זו תפיסה פיקודית וניהולית של מפקדי תחנות, מפקד מחוז, מפקד מרחב, שמחליט איפה הוא צריך את השובר השוויון הזה. בסדר? ולכן גם כשאתה מפעיל את הכיתה אתה צריך שזה יהיה כאגרוף, לא אחד אקראי שהולך ובודק את הבן אדם. יש לנו סיירים, בסוף זו ראיה הוליסטית של הכול.
אני אומר לך, לכל אירוע כזה יש ניידות מג"ב שמגיעות בגזרה ויש את הסיירים שמגיעים. והשאלה אם על כל דבר כזה לפעיל את כיתת כוננות, אני חושב שזה לא נכון.
אני חושב כשיש לך אירוע שאתה אומר, הנה, כמו היום ברמלה, שהיה חשד למחבל, פלילי, לא פלילי - בלחיצת כפתור, בום, לחצו וקפצו לשם. אני מעדיף שיקפצו לדברים האלה ולא כל מישהו שרואה מישהו חשוד, ועוד לא היה את הפילטר של הפיקוד המשטרתי.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
אני איתך, רק רציתי לדעת שכן אפשר להפעיל את כיתת הכוננות גם לאירועים חריגים כאלה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אפשר, זה מופעל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ביטחוניים, לא סדר ציבורי.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
רק ביטחוניים. ביטחוניים.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
תודה.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
דרך אגב, באבולוציה של כיתות הכוננות, בהתחלה ניזונו, כיתות כוננות הוקמו גם עם אנשים שיש להם גם יח"מ, שיש להם מתנדבים, שיש להם סמכויות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אז 2,000 מהם היו כאלה. היום אנחנו מעודדים לוחמי כיתות כוננות להתנדב, שאם הם רוצים יותר להתנדב, וגם שאם הם בתוך כיתת כוננות, יש, הם נתקלים באירוע, נתקלים, חשבו שזה פח"עי וזה פלילי, שיהיו להם סמכויות גם לטפל בפלילי.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
מעולה.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
דיברתי על הנתונים, אפשר לעבור הלאה. זו סתם דוגמה רק לתת לכם במערכת נץ. רק המשטרה, 325 הקפצות אמת בתקופת האירועים שהיו בשאגת הארי.
זו דוגמה לתיק שטח, נעבור על זה מהר. אני לא רוצה, אני הבנתי שזה מצולם, אז נעבור הלאה, אבל יש לנו תיקי שטח. נעבור הלאה, נדבר על זה בעל פה.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
תיקי השטח זה כל יישוב או כל שכונה שיש בה כיתת כוננות מכינה את זה לעצמה, איך זה עובד?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
כן. הם מכינים והמת"ח צריך לאשר להם את זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
מצוין.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
זה, יש תיקי שטח.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא התכוונתי שאתה תאשר את כולנו.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
בדיוק, יש תיקי שטח. יש תיקי שטח כתובים. אבל פה, זה הלכה למעשה, כי הם מבינים שפה כוחות החילוץ וכוחות הסיוע יכולים לבוא אליהם. וזה עזר, שת"פ מטורף לכל הארגון ובאמת, אנחנו - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כמעט גזלת לי את השאלה הבאה. לתיק שטח הזה, שותפים גם מד"א לגורמים אחרים שיכולים להיות שותפים לאירוע כזה?
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
אני ארחיב על זה אחר כך איתך בשיחה אישית.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
הלאה. אנחנו רואים פה איך בנפילת טילים בשאגת הארי, כיתות הכוננות בשנייה וחצי מגיעים על פי פוליגונים, והם מסתדרים ומגיעים.
ודיברנו על הכשרות, אז אנחנו, כמובן שאנחנו כולם רואים שהם בכשירות רפואית כדי להצטרף לכיתות. והם עושים הגנת יישוב ואימוני יהלום והיה אימון רביעי ומטווחים בחציון א'. השנה אנחנו כבר מאוד מתקדמים בזה. ואיפה שאפשר אימוני מד"א, כאילו עזרה ראשונה באמצעות מד"א שמסייעים, ובשיתוף פעולה עם כב"ה והמשרד לביטחון לאומי, בזמן המלחמה קיבלו 2,032 לוחמים הכשרה לחילוץ קל.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
מדהים.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
הגיעו לתחנות הכיבוי. ואני רוצה להגיד לך, אנשי כב"ה - איזו רצינות. כיף היה לראות את זה.
ציוד, אנחנו לא חוסכים.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
אני כבר חשבתי שצה"ל מגיע. מסתבר שכשהם רואים אותי הם בורחים.
כן, סליחה, ניר.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אנחנו לא חוסכים בציוד. אנחנו נותנים את הציוד המיטבי לכיתות הכוננות. כרגע אנחנו ברכישה, אנחנו נצא, נקווה שהתקציב יגיע, נצא לרכישה לחולצות קצרות, לנעליים, לחגורות, לכובעים, מעבר לכובעי זיהוי. נחליף את הצבע של החולצות, כנראה, כי יש רוטנים מאוד על הצבע הקיים. אנחנו ארגון ממושמע, עד שלא נחליף את הצבע אתם תלכו עם זה ואחרי זה אנחנו נחליף, אנחנו נעשה שאלון הפעם ונשמע מה הם חושבים. ובנינו כבר סקר שבכנס מפקדים - - -
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
תתכונן להפתעות. כמי שהיה שותף בזמנו לסקר שעשינו בחיל התותחנים איזו כומתה אנחנו רוצים. כי במקור אנחנו היינו השחור, לא השריון, והחלטנו שרוצים להחליף ושאלנו.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
יצאה צבע יפה התכלת הזאת.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
יצא צבע מצוין, אבל אתה יודע, זה - - -
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
טורקיז.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
נראה כמו או"מניק בשלב הראשון, עד שהצלחנו להחדיר את זה לצבא.
<< אורח >>חגי ג'רבי:<< אורח >>
היום זה כבר כבוד. זה צבע יפה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן, נכון, נכון. אבל לכן אני אומר לו, אתה תהיה מופתע. תגלה פתאום צבעים שאתה לא מכיר, גוונים מסוימים של ירוק שאף פעם לא ידעת שהם קיימים.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אנחנו נשלח לך את הדוגמא, את הבחירה. בסוף אנחנו נצטרך לקבל החלטה, זה יעבור לוועדת המדים במשטרת ישראל, כמובן אחרי אישור ראש הק"מ ואז אישור מפכ"ל, ואז נצא לרכש.
טוב, אני חושב שדיברתי על הדברים הרבה, אלו הדברים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
צריך להגיד ברוכה הבאה למאיה.
<< אורח >> מאיה סולטן: << אורח >>
שלום, סליחה על האיחור.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
בכוונתנו גם לרכוש עוד ועוד דברים, גם אמצעי ראיית לילה, נקווה שנצליח לצאת לרכש כבר השנה, וגם פנסים. מכשירי הניצן לא נרכוש אותם, זה יקר למשטרת ישראל וגם לא צריך, כאילו, ברגע שיש את הנץ ויש את ה-POC זה בסדר גמור, שיש שדכן שהוא עם הניצן זה בסדר. לא צריך להכניס את המדינה להרפתקאות והוצאות כלכליות גדולות מדי. הכול בסדר, מה עוד שכל המשטרה לאט לאט עוברת לתווך הסלולרי.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אתה יודע שאני אצלי בדיונים לא אוהב לא את הקיצורים ולא את הלועזית, אז point of contact אפשר להגיד גם בעברית, לא רק POC.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, הציבור רואה אותנו. כולם יודעים מה זה POC?
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
נכון, נכון. מכשיר קשר בגלים קצרים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני איתך.
<< אורח >> כפיר מצוינים: << אורח >>
זה גם proof of concept, יש שני ראשי תיבות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כפיר, בוקר אור.
אני איתך, ניר, בבקשה.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
אני אספר סיפור על המטווחים. על החקיקה כבר לא צריך לדבר, אבל שתבינו שמשטרת ישראל בתשתיות שלה של 70 שנה היא חסרה. גם ככה, כדי להכשיר את כל השוטרים ולהביא אותם לשמירת כשירות במטווחים, זה האתגר מאוד קשה היה עד היום.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
עדיין אתגר, כן.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
ועכשיו תוסיף לזה את המתנדבים ותוסיף את כיתות הכוננות - בטייס האוטומטי לא אמרו במשטרת ישראל "בואו תקימו". אז עכשיו במאמצים גדולים של המשרד לביטחון לאומי, ביחד איתנו, המשטרה, מנסים השנה שנצליח להקים עוד שלושה מטווחים, לפחות שכיתות הכוננות שבאו והגדילו את ה- - -, עוד פיל נכנס לפולקסווגן, הפיל הרביעי נכנס, לפחות אותו נחלץ משם ושייתן גם לארגון יכולת להכיל את המשימה הזו.
ולמה זה חשוב? כדי שנוכל להגיד לכיתת הכוננות, ללוחם שגם ככה מתנדב, "המטווח שלך בעוד ארבעה חודשים", ולא "תגיע, תגיע, מחר יתפנה לנו מטווח". ואז מצד אחד, אם הוא לא טווח אז הוא לא שומר על כשירות. הוא לא שומר על כשירות - חייבים לפי הכללים להסיר אותו. אז אתה פה נמצא במצב לא טוב.
<< אורח >> חגי ג'רבי: << אורח >>
עוד הערה קטנה על המטווחים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה. רק תציג את עצמך לפרוטוקול.
<< דובר_המשך >> חגי ג'רבי: << דובר_המשך >>
חגי ג'רבי, אני מנהל את תחום תכנון וכוח אדם במשרד. אנחנו עושים עבודה מאוד רצינית על המטווחים, בשיתוף פעולה באמת פורה ומדהים ממשטרה. זה לא רק העניין של המטווח מחר, אלא זה העניין של אם נגיד לחבר כיתת הכוננות "עכשיו אתה צריך לנסוע שעה או שעתיים בשביל ללכת למטווח" - זה לא רלוונטי, כי בסופו של יום הוא לא יספיק כלום בתוך הזמן שבאמת הוא אמור לטווח ולהתאמן. זהו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
וצריך לזכור שגם אף אחד לא בדיוק משלם לו על הנסיעה הזאת, ועוד, ועוד, ועוד.
<< אורח >>חגי ג'רבי:<< אורח >>
עושים על זה עבודה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כדאי, כי אני כמפקד יחידת חילות, כל חבריי ליחידה, על כל קילומטר, קיבלנו החזר דלק. דלק, לא מעבר לזה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אני אגיד ככה, לגבי ימי האימונים והתשלום לגביהם יש עבודה מאוד קשה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני יודע.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
אני אגיד בהגינות, המדינה תקצבה את זה ואפשר. פשוט עכשיו זה משהו שצריך להגיע לאוצר אחרי שהמשטרה והמשרד לביטחון לאומי סידרו את כל התהליך, כדי שהמתנדבים עצמם לא ייפגעו באופן שמקבלים שכר ויוצאים בסוף עם נזק, כשמיסים ודברים כבדים מדי. ולכן עשו מס אחיד כמו ביום בחירות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יפה מאוד.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
זה צריך לעבור את מנכ"ל האוצר. הצוות שלו יגיע לכנסת לאחת הוועדות לאישור או לממשלה, ואז יהיה אפשר לשלם את ימי האימונים ויאושרו בין שלושה לארבעה ימים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני לא ארד מהם בעניין הזה. אנחנו נעשה כל מאמץ כדי שכיתות הכוננות של משטרת ישראל ומג"ב יקבלו את אותו אימון ואת אותו יחס כמו כיתות הכוננות של צה"ל. אין שום סיבה שיהיה הבדל ביניהן. יש כיתות כוננות של משטרת ישראל ומג"ב שנמצאות על קו התפר שלעניות דעתי, ודעתי איננה ענייה, אמורים או עשויים להתמודד עם איומים לא פחות גדולים ממה שקרה לנו ב-7 באוקטובר וכדאי שניתן לזה מענה.
אני מקווה שמרכז השלטון המקומי יהיה שותף איתי במאבק הזה וכל הגורמים הנוספים כדי שזה באמת יקרה. אין בעיה להקצות עוד קצת ימי מילואים למשימה הזאת. אני שוב פעם אקח אתכם חזרה: יחידות חילוץ, שהייתי חלק מהן, לאימונים קיבלנו ימ"מ. מה לעשות? אפשר לעשות את זה, אם רוצים אפשר למצוא את הפתרונות.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
אנחנו על זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אבל עוד מעט נדבר על הפערים. בוא אתה תציג לי מנקודת מבטך שלך איפה אתה היית רוצה שנתערב חוץ מזה שדקרת אותי עם הנושא של החקיקה. הבנתי, ניכנס לזה.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
אני חושב שהחקיקה זו נקודה ארכימדית. אם אתם תצליחו לעשות את החקיקה אנחנו יודעים לעשות את היתר.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
משרד לביטחון לאומי, אני חייב את הצעת החוק לחקיקה כדי שנריץ אותה.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
יש אותה, נתנו לכם אותה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
היא לא הונחה לי על השולחן לדעתי. מונחת לנו על השולחן? אני לא ראיתי דבר כזה, תביאו לי את זה, אני אעשה את זה.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
פוגל, אפשר את רשות הדיבור?
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
מה זה אפשר? חייב. בשביל מה באת לפה, רק בשביל שתחבק לי עם ניר? בבקשה, יואב.
<< אורח >>יואב מרגלית:<< אורח >>
שמי יואב מרגלית, אני מרכז את תחום החירום בתנועה הקיבוצית. אין ספק שאני לא אחזור על הפתיח שלך ואין ספק שנעשתה פה מהפכה וכיתות הכוננות זה הדבר באמת המשמעותי ביותר היום בשמירת תחושת הביטחון של התושבים.
אני באתי כאן בייחוד כדי להעלות על הפרק נושא קו התפר. שם אנחנו בבעיה ממש ממש קשה. אתמול הייתי בקיבוץ אייל, אימון בשנה זה לא מספיק להם. תחמושת למטווחים, הם מארגנים מטווחים באופן פרטי וזה על הכיפאק, אבל הם קונים תחמושת מכספי הקיבוץ.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
למדתי אתמול שזה עולה שקל וחצי לכדור.
<< אורח >>יואב מרגלית:<< אורח >>
לא יודע כמה. זה שהם צריכים לקנות תחמושת - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
זה מה שאמרו לי, אז הם משלמים שקל וחצי.
<< דובר_המשך >> יואב מרגלית: << דובר_המשך >>
דרך אגב, אני הצעתי להם שכל חייל סדיר שמגיע לשישי שבת שייפרקו לו את המחסניות זה יפתור חלק גדול מהבעיות. אבל יש מחסור תחמושת שזה פשוט אבסורד, זאת אומרת קו התפר היום זו נקודה, מבחינתנו לפחות, זו הנקודה הדרמטית ביותר שאיתה אנחנו מתמודדים. הקושי העיקרי שלנו זה באמת הכשירות המבצעית של המתנדבים ושמירת המתח המבצעי לאורך הזמן.
עכשיו, אני רוצה להגיד משהו טוב לניר. מערכת הנץ הפעלנו אותה לראשונה בשאגת הארי. זו מערכת מדהימה, נתנה לנו שקט. המיפוי, כל יישוב עושה לו את המיפוי שלו ויודע בזמן אמת - - -
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
מאיה, מגיעות לכם מחמאות על העניין הזה. לא היית פה אבל ניר ציין את שיתוף הפעולה של המשטרה עם צה"ל בהקמה של המערכת הזאת. מדהים.
בבקשה, יואב.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
באמת, פעם ראשונה שכל טלפון שהרמתי ליישוב שאלתי "אתם מפעילים את הנץ?", אמרו לי "מפעילים את הנץ וזה עובד". הם מקבלים תמונת מצב של אוכלוסייה, מי נמצא ואיפה נמצא ומה קורה בכל יישוב. מעבר לזה, שיתוף הפעולה שלנו עם מג"ב הוא מצוין. אמנם זה לא מספיק, השיטור המרחבי הזה הוא לא מספיק טוב לנו, אבל הקשר שמתקיים עם מג"ב בשיתוף הפעולה עם מג"ב, ניר, הוא באמת יוצא דופן לטובה.
וכמו שאני אמרתי קודם, הבעיה שלנו זה להחזיק את המתח לאורך זמן. ופה אם תצליחו לסדר לנו אימון רבעוני כמו שהיה כתוב, אימון רבעוני כזה ולא - - -. זאת אומרת שנתי פעם בשנה זה לא מספיק, זה לא מספיק להם. ומטווחים, זה מה שהם רוצים. אני אומר, ניר אליהו 100 מטר מהגדר, שב"חים שם זורמים בלי שום יכולת התמודדות עם התופעה הזאת והתחושה שלהם שהם לא מקבלים את המענה לדברים האלה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
צריך להפריד, אני לא ארחיב פה ממש בגלל שכל הציבור רואה אותנו, אבל יש כיתות כוננות באחריות משטרת ישראל ויש כיתות כוננות באחריות צה"ל. זה קשור לבט"פ משטרתי ובט"פ צה"לי. לכן חלק מהדברים שאמרת זה יושב בתווך הזה. אנחנו את כיתות הכוננות שלנו נכון, אנחנו לא יכולים לתקצב אימונים כמו שרוצים להגיע, והשאיפה של כל כיתת כוננות להיות ברמה של מינימום יס"מ, ימ"מ ודברים כאלה, וזו המשיכה לשם.
בסוף, אנחנו אומרים מה ההישג הנדרש שלהם ואל מול ההישג הנדרש קבעו הגורמים המקצועיים שצריכים את אימון ההקמה, צריכים שני מטווחים לשמירת כשירות, ששם במטווח גם עושים אימון טקטי אל מול המטרות ואימון, שאנחנו שולחים אנשי מקצוע. במג"ב עושים אימון יישוב, אימון רחוב ובכחולה עושים אימון יהלום, שזה אימון די דומה לאימון שקורה במג"ב רק במאפיינים עירוניים. אלה האימונים שאנחנו מחייבים בשנה.
ללא קשר אנחנו מאפשרים למפקדי כיתות, והוצאתי ממש הוראת שעה שמאפשרת, וזה נכנס לנוהל החדש למפקדי כיתות כוננות בעלי כישורים כאלה ואחרים שמופיעים שם לאמן ביבש את כיתות הכוננות שלהם. לאמן אותם, לעשות תרגילים. התחנות עושות אימונים, במג"ב עושים להם אימונים משולבים וככל שתהיה לנו יכולת תקציבית, כי בסוף העניין הוא תקציבי ומשטרת ישראל לא עתירת משאבים. לא יעזור כלום, צריך להכיר את זה במדינת ישראל. וזה בסדר, אנחנו יודעים גם לעבוד ככה. בסוף זו ריצת מרתון וככל שיש אנחנו דוחפים לשם, אנחנו לא מחזיקים אצלנו כלום.
לגבי תחמושת גם פה יש לנו בעיה. לפני 10 שנים תקציב התחמושת של משטרת ישראל היה 13 מיליון שקלים. היום הדרישות הן 50 מיליון. משטרת ישראל זה לא צבא. בסוף מי שחושב משטרה חושב על שירות קלאסי למתן שירותים, ולאט לאט נהפכנו ביטחוניים ביטחוניים. למשטרה אין יכולת לתת את כל התקציב שצריכים לתחמושת לשוטרים, ובתוך כל המחסור הזה גורמי המקצוע יודעים להגיד כמה. נכון שאסף הוא 80 כדור למטווח שזה הרבה. שוטרים לא יורים 80 כדור במטווח, אני כבר אומר לך, כיתות כוננות קיבלו יותר. ולפעמים יש מחסור ויירו 60, ואותו בעל המקצוע יגיד "כן, השנה זה יהיה 60 ואני מאשר את זה". אבל לפחות הוא נגע בנשק, הוא עשה יבשים, הוא ירה ברטוב וככל שיהיה יותר – נביא. אנחנו כל הזמן עם האצבע לדופק בסיפור הזה. זה האירוע.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ויחד עם זה יואב, הסר דאגה מליבך, אני לא ארד מזה. אני כמחוקק לא ארד מזה ואלחץ בכל דרך אפשרית שכן יינתנו התקציבים המיוחדים האלה וכן יהיה שיתוף פעולה קצת יותר הדוק, גם בהיבט של אימונים בין צה"ל למג"ב ומשטרת ישראל. אין ברירה אם אנחנו לא רוצים להזניח את העניין הזה ולחזור חזרה ל-6 באוקטובר אז חלה עלינו חובה ואני מתכוון לממש את החובה הזו.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
כל הכבוד לך.
<< אורח >> חגי ג'רבי: << אורח >>
הערה אישית. אני במלחמה הייתי חלק מצוות שאימן את כיתות הכוננות בצפון, ב-91, ולא הייתה לנו בעיה, לא של תחמושת ולא של מטווחים. כל יישוב היה שם מטווח כמה שרצו עשו. מעבר לזה אבל, אמרנו שכל מפקד כיתה, ואת זה אני תמיד ממליץ, יש מה שנקרא מקרים ותגובות. את זה יכולים לעשות על יבש על קפה: נתקלנו פה, לאן אנחנו הולכים, איפה פורקים. בשביל זה לא צריך את הניהול של המשטרה ושל המשרד. זה ניהול מקומי.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
תודה.
מאיה.
<< אורח >>מאיה סולטן:<< אורח >>
בצה"ל אין הבדל בין רמת הכשירות הנדרשת מכיתות הכוננות, בין אם הן בקו התפר או בין אם הן ביישובי פנים, בסמוך לגדר או במקומות כאלה ואחרים, ולכן מבחינתנו הכשירות היא נדרשת כבכל מקום ואנחנו עוסקים בזה. אנחנו עוסקים בהרבה מאוד שיתוף פעולה עם משטרת ישראל כדי לתת את כל מה שנדרש עם ובלי שאנחנו מדברים על הכסף בשולחן הזה, זה לא המקום.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
לא, לימדו אותי שקצין ישראלי לא מדבר על כסף.
<< אורח >>מאיה סולטן:<< אורח >>
אין לו מושג. גם לי אין מושג בכסף.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
הכול בסדר, גם אני לא, זה בסדר.
אתם לוקחים היום נדמה לי משהו בסדר גודל של עשרה יישובים שהיו בחסות משטרת ישראל מג"ב לצה"ל.
<< אורח >> מאיה סולטן: << אורח >>
16.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
איזה תהליך הולך?
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
כן, בעמקים.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כן, בעמק המעיינות נדמה לי.
<< אורח >>יואב מרגלית:<< אורח >>
המעיינות ועמק הירדן, בדיוק.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
אני חייב לציין, אל תגלי גם פה לאף אחד שחלקם הביעו חוסר שביעות רצון מהמעבר הזה, אבל זה לא תלוי בי.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
מי? אלה שחזרו למשטרה הביעו חוסר שביעות רצון.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
כן?
<< אורח >>יואב מרגלית:<< אורח >>
שמע, זו פגיעה בתנאים. להיות בכפיפות של צה"ל זה באמת, גם מבחינת התקן של רבש"צ ביישוב.
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
הפוך, יושב ראש הוועדה התכוון הפוך.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
אני התכוונתי הפוך: הביעו חוסר שביעות רצון מהמעבר לצה"ל, שהם רוצים להישאר עם מג"ב.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
באמת?
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא כולם, חלק. אז יכול להיות שהם סתם רצו למצוא חן בעיניי ויכול להיות שהם אמרו את האמת, אבל אני לא בוחן כליות ולב.
<< אורח >>נועם שליסלברג:<< אורח >>
שמי נועם שליסלברג, משרד הביטחון. העמ"ט (עבודת מטה) של העברת 16 יישובים באישור או בהמלצה של האלופים, אלוף פיקוד מרכז ואלוף פיקוד צפון נעשה בראש ובראשונה חוץ מהצורך המבצעי גם בקשות של ראשי המועצות וראשי היישובים, שמאוד לחצו על הדבר הזה כצורך מבצעי. אף אחד לא כופה את השליטה של צה"ל על יישובים שהיו בשליטה של המדינה ועכשיו הם הועברו לשליטה של צה"ל.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא חשבתי משהו אחר רק תרשה לי, היו לי כמה שנים שלבשתי מדים. אם אני הייתי היום במקבלי ההחלטות בצבא ההגנה לישראל הייתי אומר שאני לא רוצה להתעסק בזה. אני מתעסק ממני לאויב ולא ממני אחורה. זה מה שאני הייתי אומר, זאת הגישה הנכונה. היא גם הוכחה לצערי בעבר, אבל אם צה"ל החליט לקחת אחריות, כשצה"ל מחליט לקחת אחריות הוא עושה את זה כמו שצריך. אני סומך עליהם, למרות שאני לא הייתי לוקח את ההחלטה הזאת. אבל זה לא תלוי בי.
עוד משהו מאיה? כפיר, משהו?
<< אורח >> כפיר מצוינים: << אורח >>
בוקר טוב, כפיר מצוינים, סמנכ"ל רגולציה וקשרי ממשל, מרכז השלטון המקומי.
קודם כל מה זה עוד משהו? בוועדות שלך אני תמיד שמח לדבר, זה כבר צריך להגיד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
יאללה, תן גז.
<< אורח >> כפיר מצוינים: << אורח >>
קודם כל, הרשויות המקומיות יש לנו אינטרס ראשון במעלה לחזק את תחושת הביטחון. עשינו עבודה מאוד מקיפה איתך על השיטור העירוני שהייתה הוראת שעה, עכשיו הוראת קבע, הרחבנו את הסמכויות. גם בסיירות הביטחוניות אנחנו בתהליך מאוד טוב. ובנוגע לכיתות הכוננות אני מזכיר שמי שמפעיל את כיתות הכוננות זו המשטרה. גם כיתות הכוננות של הרשויות המקומיות זה במשטרה אבל הרשויות המקומיות גם מאוד סייעו להקמת אותן כיתות כוננות.
לגבי מה ששאלת קודם על שיתוף פעולה עם מרכז השלטון המקומי, אנחנו כמובן נשתף פעולה עם כל מה שיחזק את תחושת הביטחון. על הפרטים הקטנים אנחנו כמובן נתווכח ונריב.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
חייבים לריב על משהו.
<< אורח >>כפיר מצוינים:<< אורח >>
ברור, מה זאת אומרת? אחרת איך אקשן? לא יהיה מעניין.
תודה.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
בבקשה.
כן, ממ"מ, בבקשה, רצית לשאול משהו ולהעיר הערה, בבקשה.
<< אורח >> רוני הרשקוביץ: << אורח >>
כן, ניר, תודה על ההצגה שלך. בעצם ענית לי על כמה מהשאלות תוך כדי, אבל שלוש נקודות, אם אתה יכול, מה שאתה יכול להגיד.
אחד לגבי הממשק של הנץ עם מנהלי הביטחון ברשויות המקומיות וברשויות האזוריות, אם יש איזשהו ממשק.
נקודה שנייה, איפה מעוגנת סמכות להפעלה מחוץ לישובים? כי אתה ציינת את זה פה במצגת וזה מעניין לדעת.
והנושא של הפעלת כב"ה, שאתם הכנסתם בנוהל כיתות הכוננות האחרון, אז איפה עומדת בפועל ההפעלה של המודלים האלה, שציינתם שם ביישובים?
תודה.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
בבקשה, ניר.
<< אורח >>ניר כרמלי:<< אורח >>
לגבי הממשק, היה ברור לנו ישר בתפיסת ההפעלה שאנחנו מפעילי הכוח, אבל מצד שני, גורמים במועצות, הקב"ט, הוא יהיה צופה ויראה ויקבל תמונת מצב. הוא לא יכול להנחות, כי יש ציר פיקוד אחד, אבל הוא כן צופה, כן רואה וכן מקבל תמונת מצב, זה אחד.
והממשק קיים, ומעבר לכיתות הכוננות, יש לנו גם את האנשים הללו שנמצאים, וככה זה גם בצה"ל, על אותה תפיסת הפעלה. אנחנו מזינים אחד את השני ומאשרים אחד עם השני את הסיפור.
דיברת על הסמכות המעוגנת לגבי הרחבת ה- - - מעבר ליישוב. עשינו חשיבה על הסיפור הזה של כיתות כוננות שהן לא יכולות רק להיות בהגנה פנימה. צריך לצפות פני אויב כשהוא בחוץ, לעשות תצפיות, אני לא ארחיב על הדברים. עשינו חשיבה, אישרנו את זה ברמה הסדורה, הוצאנו מסמך בעניין הזה, הופץ לכל הארגון. המסמך הזה עבר אישורים של כל הגורמים הרלוונטיים שצריך לעבור, ובקרוב הוא גם ישתלב. כרגע זו הוראת שעה, הוא ישתלב בתוך הנוהל, הוא משולב. כשנפרסם את הנוהל הוא גם ייראה שם בתוך הסיפור הזה.
והשאלה השלישית לגבי ההפעלה בכב"ה – לא. עם כב"ה עשינו הדרכה, בנינו תיק. כב"ה בנו ואנחנו אישרנו את זה, תיק יסוד שעונה על הרכיבים שרצינו, שכבר האנשים רצים ואומרים "הנני כאן" ומגיעים לזירה, לפחות שיידעו ממה להיזהר, איך להיכנס לזירה. כי בסוף כיתות הכוננות הן לא פקע"ר, הם לא מחליפים את פקע"ר או את המחלצים. אבל כשהם מגיעים לזירה והם סוגרים אותה, עד שפקע"ר מגיע, כי הם הראשונים, הם גרים שם ואם הם רואים סכנת חיים אז לפחות שיידעו מתי כן הם יכולים להתערב, מתי לא. והם קיבלו כלים מטורפים שם של למידה, שזה נותן להם איזה פנס לחושך. זה כל הסיפור.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
זו פעם ראשונה, ממ"מ, שאנחנו רואים פה נתונים כמו שצריך, אז אתה גם יכול לקחת את זה ולאמץ את זה אצלכם.
כפיר? רב פקד כפיר?
<< אורח >>יואב מרגלית:<< אורח >>
תגיד משהו.
<< אורח >> כפיר האמר: << אורח >>
לא, לא.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא רוצה להגיד שום דבר? תשמעו, זו פעם ראשונה שיש לי בדיון שני כפירים. השם הזה יקר לי. הכפיר שלי נתן לי את התואר המכובד ביותר שיש לי בחיים: סבא.
כן, בואו נעלה רגע בזום את אביחי ג'רבי ממג"ב. אביחי ג'רבי, אתה חסר לי פה.
<< אורח >>אביחי ג'רבי:<< אורח >>
בוקר טוב. קודם כל, אני מתנצל. אני באזור ללא קליטה כל כך, היו לי כמה תקיעות. אבל כמובן, כל מה שניר הציג פה, זה יד ביד. הכול בתיאום, היחסים בינינו. קודם כל, הממשקים הם מאוד מאוד טובים.
מבחינת המערך הכפרי, אז באמת אנחנו יודעים ורואים כמה הוא התעצם בנושא הזה של כיתות הכוננות. אם נסתכל שנתיים אחורה רגע, לעומת מה שאנחנו היום, אז אין ספק שאנחנו במקום מאוד מאוד טוב.
ראיתי גם שדיברתם פה על סקרים, אני מאמין שהסקרים האלה, לפחות אצלנו בכפרי, אני מאמין שכן יהיו טובים וחיוביים, כי אנחנו בסוף הנושא הזה של המשקב"קים, אין ספק שזה יצר פה חיבור מאוד מאוד טוב עם הקהילה ועם האזרחים, גם בתחום הפח"ע, גם בתחום הפ"ר, דרך אגב, וגם בתחום הנושא של תחושת הביטחון והביטחון של האזרחים מבחינת תחושה.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
פ"ר זה עבירות רכוש למי שלא יודע.
<< אורח >>אביחי ג'רבי:<< אורח >>
זה עבירות רכוש, נכון.
בסוף אני רק רוצה להגיד משהו אחד, בסוף שקורה כמשהו, אז כן, כאילו, תמיד שואלים איפה היו הכוחות ואיפה היו כיתות הכוננות וכל מיני דברים כאלה, אבל צריך גם להסתכל על הדבר החיובי של השגרה והשקט. בסוף אנחנו מסתכלים רגע בתקופה האחרונה, אנחנו ממפים באמת את כל האירועים שיש לנו בכפרי, ויש ירידה מאוד מאוד משמעותית גם, ויש עלייה בהפעלה ובתפוקות.
אנחנו רואים הרבה יותר תפיסות, אם זה תפיסות של שב"ח, אם זה תפיסות, כמו שאמרתי, של פ"ר של פורצים, והיו לנו כמה אירועים לציון שכיתות הכוננות הן היו חלק בלתי נפרד מהסיפור הזה, ועל זה גם פה לומר להם במעמד הזה, תודה רבה לכל לוחמים ולוחמות, מפקדי כיתות הכוננות, המתנדבים שיש לנו במערך הכפרי.
כן אני אוסיף ואומר בנושא האימונים והכשירות, שאנחנו גם בזה בעליית מדרגה, אני בטוח שניר דיבר על זה. תחרות הירי שהייתה לנו באוקטובר 2025 הייתה מאוד מאוד חיובית, זה מראה שהם באמת חלק בלתי נפרד מאיתנו, וזה שוב פעם אני אומר הנושא של החיבור, ומרגישים שייכים ומשויכים.
והאתגר המרכזי שלנו זה באמת השימור שלהם. השימור שלהם, אני יודע שזה דובר, אבל אני גם חייב להגיד את זה פה, הנושא של ימי המילואים הוא מאוד מאוד קריטי לנו, אנחנו מתחילים לראות איך לאט לאט אנשים, גם אם זה עכשיו בשאגת הארי, ישר מתגייסים למילואים, להגמ"ר, אם זה אז אני מזכיר שהיה את בני המקום עם פיקוד העורף, וזה דבר שבעת חירום מאוד מאוד יכול לפגוע לנו בכשירות ובמוכנות ברגע שכולם ילכו למילואים, ואם יהיו לנו ימי מילואים שלנו של המג"ב, משטרה, אז זה כמובן יכין אותנו כמו שצריך לאירוע הבא.
עד כאן, תודה.
<< יור >>היו"ר צביקה פוגל:<< יור >>
תודה, אביחי. תישאר איתנו ככה לסיכום, כדי שנהיה מוכנים לפעם הבאה, כי בפעם הבאה אני לא אוותר עליך. הפעם הסתפקנו בזום.
עוד משהו, מכובדיי?
תראו, אני רוצה להגיד לכם משהו מנקודת מבטי. האיום קיים, וכדאי שנפנים שהאיום קיים. אנחנו מוקפים באויבים, ולצערי הרב, גם בתוכנו, שלא הניחו לרגע את הרצון שלהם לפגע בנו. אני אומר לצערי, הייתי מאוד רוצה שבכל מקום בארץ נוכל לנוע בחופשיות ולדעת שאף אחד פה לא מחפש לחבל בחייו או בשגרת חייו של האחר. אבל זה לא ככה.
החמאס עדיין קיים, החיזבאללה עדיין קיים, השונאים שלנו עדיין קיימים. יש אפילו לצערי בקרבנו, בתוך שטח מדינת ישראל, כאלה שעדיין לא השלימו עם העובדה שהיהודים קיבלו מדינה. ושלא נתבלבל: היהודים קיבלו מדינה בשנת 1948.
לא שאני לא רוצה שיהיו פה גם אנשים נוספים, אני רוצה. אבל צריך להבין איפה אנחנו נמצאים ולהפנים: האיום קיים, הוא לא הוסר. הלוואי והוא יוסר יום אחד. ולכן אנחנו חייבים לתת מענה. אני חוזר אל דברי הפתיחה שלי: צה״ל ומשטרת ישראל על כל כוחותיהם לא מסוגלים לתת מענה לכל האיומים האלה. לא מסוגלים. גם לא נכון, לדעתי. גם אם הם היו מסוגלים. צריך לתת לזה מענה אחר, מענה שיודע לפעול מיידי. וזאת אחת התכונות הרעות של המערכות הגדולות: הן לא יודעות לתת מענה מיידי, בואו נודה על האמת. לכל כוח לוקח זמן.
הייתי למעלה מ-25 שנים איש צבא. וואלה, ידענו שמהרגע שיש מודיעים "קשת נחושה", לוקח זמן, עד הרגע שאתה מוכן. על הגבול, בעמדות, בכל מיני מקומות. בין עשר דקות לשעה וחצי. אבל אני רוצה לפעול יותר מהר, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים היום. אנחנו מאפשרים לעצמנו להגיב הרבה יותר מהר.
אז בהנחה שהאיום הזה קיים, ואנחנו מבינים אותו, כל החוכמה המקצועית שלנו, ניר, צריכה עכשיו ללכת לכיוון של "בואו נאתר לאן האיום הזה מוכוון", כי ראיתי חלק מתיקי השטח וברובם גם המענה ניתן. זאת אומרת, תיקי השטח יודעים לבוא לסמן: פה יש נקודת תורפה, או פה יש משהו שהם היו רוצים להגיע, למשל, נשקייה. אנחנו יודעים את זה מה-7 באוקטובר. או תחנת משטרה, או משרד ממשלתי, סמלי שלטון, נקודות תורפה. חשוב להכיר את זה ולהכניס את זה גם לתיקי השטח, וגם לתת לכיתות הכוננות להיערך לזה. הם מכירים את השטח יותר טוב מאיתנו, הם גם יידעו איך הכי מהר להגיע ואיך הכי מהר לתת את זה מענה.
אני לא נכנס לתוכניות המבצעיות, זה אתם. אבל על המחשבה הכוללת. אני לא בטוח שבעם ישראל מבינים מה זה 13,500 לוחמים עם נשק ארוך נוספו במדינת ישראל למערך ההגנה. אבל זאת עובדה: 13,500 בעלי נשק ארוך, לוחמים, מאומנים יותר או מאומנים פחות, זה באמת כרגע אנחנו לא נבדוק את שיניו של הסוס שקיבלנו במתנה, כי זאת מתנה שקיבלנו מעצמנו.
זו תוספת כוח אדירה וצריך לדעת לנצל אותה ולשמור עליה. כי בסך הכול, בסופו של דבר, מתוך מה שאני רואה פה, מהמצגת שהציג ניר והשותפות של אביחי ממג"ב לעניין הזה, וכמובן השותפות עם צה"ל במקומות שבהם זה היה חשוב, זה תהליך מדהים.
שוב פעם, אני לא יודע כמה מעם ישראל מבינים, אבל המשרד לביטחון לאומי יחד עם משטרת ישראל, יחד עם מג"ב, לקחו על עצמם מה-7 באוקטובר משהו שאף פעם לא היה נחלתם. משטרת ישראל מעולם לא התעסקה במרכיבי ביטחון ליישובים. היא מתעסקת בזה היום. היא מעולם לא קנתה נשק וחילקה נשק ארוך. היא עושה את זה היום. זאת אומרת, ההפנמה של גודל האירוע - פשוט מדהים.
וגם פה חשוב להסביר לציבור, אנחנו דנים היום בכיתות כוננות, אבל לכיתות הכוננות יש את סיירות הביטחון. לסיירות הביטחון יש את השיטור המקומי והשיטור המועצתי. כלומר, נבנה פה מארג בכל מקום לתת מענה מיידי לאירוע חריג. עכשיו החוכמה שלנו היא לראות איך אנחנו יודעים לסנכרן את הדברים האלה יחד, כדי שבסוף לא כיתת הכוננות תירה על השיטור העירוני כי הם יראו אחד את השני בתור אויב. זאת החוכמה שלנו.
ברגע שנדע לסדר את הדברים האלה, אני אומר לכם, ההערה שלך הייתה מאוד נכונה, ניר, זה לא רק תחושת הביטחון, זה הביטחון באמת יעלה. ואת זה אנחנו רוצים לעשות, ועל כך נתונה לכם תודתנו, כי אם אנחנו לא נדע לעשות את זה ולשמור על זה, לא תהיה לנו סליחה, לא יהיו לנו תירוצים. אנחנו חייבים לדעת לעשות את זה. ולכן, בסופו של דבר, התפקיד שלי פה, כמו שאמרתי בתחילת הדיון, הוא לסמן את הפערים שעליהם אנחנו רוצים להתמקד בתקופה הקרובה.
אז אחד זו החקיקה, מאוד ברור. צריך לראות איך אנחנו עושים בזה סדר והופכים את זה למשהו קבוע, כדי שהוא יהיה נחלת כל הדורות הבאים ולא יסתמך רק על הרצון הטוב של אלה שיושבים פה היום. אז זה דבר ראשון.
אימונים בימ"מ, אנחנו חייבים לעלות מדרגה בעניין הזה. זה פשוט בלתי אפשרי. לבוא ולהגיד ללוחם בכיתת כוננות שהוא בעל מקצוע כזה או אחר, בכלל לא חשוב, "עזוב רגע את העבודה שלך ליום יומיים ובוא תעשה אימון" – קשה. קשה לאנשים לעשות את זה. אבל אם אני בא ואומר לו "תבוא, תעשה את זה, אתה מקבל ימ"מ, ימי מילואים, תשלום על הימים האלה".
וואללה, הוא אפילו מתנדב לעשות את זה: "תקרא לי", כי יש לי לזה מענה. את זה אנחנו חייבים לשנות. אני אפנה לכל הגורמים הרלוונטיים כי זה לא רק המשרד לביטחון לאומי, זה גם משרדים אחרים. זה חלק אולי מתוך החקיקה. צריך לראות איך עושים את בחוכמה. אסור לנו לוותר על זה.
חברים, הדרך היחידה לשמור על מתח מבצעי זה אימונים. אין דרך אחרת, אני לא מכיר דרך אחרת. אי אפשר רק בזה שאני מרים טלפון ואומר "שמור על מתח מבצעי". צריך לעשות את הביחד הזה, או באימון סימולטור או באימון ארוך. זה הדבר ששומר על זה.
מטווחים – תנאי. המיומנות בהפעלת נשק, אנחנו יודעים מה קורה כשאין מיומנות בהפעלת נשק, מה התוצאות וכמה אנחנו הורגים אחד את השני. גם את זה צריך לעשות בחוכמה.
אני רואה פער ואנחנו נראה איך אנחנו נותנים לו מענה בכל הנושא של ביטחון בשגרה, דיברנו על זה פה, נתתי כדוגמה את הנושא של השב"חים. לא סדר ציבורי, אבל אם קורה משהו עכשיו, מישהו מזהה איזה שהוא אירוע – מה הוא עושה. עכשיו, אם זו שריפה כולם יודעים מה לעשות. אם זה מישהו שנפל ברחוב וצריך עכשיו סיוע רפואי, מד"א או כל דבר אחר, אנחנו יודעים לעשות. אבל מה קורה כשאתה איזו שהיא בעיה, אוקיי?
<< אורח >> ניר כרמלי: << אורח >>
לענות על זה? כי אני חושב שלא הבהרתי את זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
בבקשה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אם זה לוחם כיתת כוננות הוא רשאי ו - - -
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
רק תחדד את זה, זה כל מה שאני רוצה.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
הוא יש לו את כל הסמכות לענות. מפי השמועה שמישהו אמר "ראיתי" זה כבר צריכה להיות בציר הפיקוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
ברור.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אבל כשבן אדם ראה – יש לו את כל הסמכות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
כל מה שאני רוצה, ניר, זה: תבהירו את זה לכולם.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
זה ברור. זה ברור בכל ההדרכות.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לא, זה לא ברור. אני בא משם, לא ברור מספיק.
<< דובר_המשך >> ניר כרמלי: << דובר_המשך >>
אוקיי, נחדד את זה.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תחדדו את זה, שיידעו שיש את היכולת הזאת. אני אומר לכם, זה באופן אוטומטי יגביר את תחושת הביטחון. אין לי ספק בכלל, שיידעו שהמענה קיים ולא מוותרים עליו. כנ"ל השת"פ עם כב"ה, מד"א, איחוד הצלה. הם לא אמורים להחליף אותם אבל הם אמורים לדעת לחבור אליהם, להכניס אותם לשטח, הדברים הפשוטים האלה. כי בסוף זה חלק מהמענה המיידי.
אני מזכיר לכם, זה מה שאנחנו רוצים לתת מענה: מיידי לאיום. זאת כל התכלית ואם נדע לעשות את זה אז אנחנו נקנה הרבה יותר ביטחון ושגרת חיים בטוחה לעצמנו.
אתם עושים עבודה מדהימה, אתם עושים עבודה ברוכה, כל השלישייה הזאת. לא נמצא פה מג"ב, אביחי אני מקווה שומע אותי. אבל אנחנו חייבים לשמור על זה כי ראינו מה קורה כשאנחנו לא שומרים על זה. אז בואו נעשה את זה ביחד כי מדובר בחיים של הטובים באנשינו, בקרובינו. אי אפשר לוותר על זה.
תודה רבה.
<< אורח >> יואב מרגלית: << אורח >>
צביקה, קח את קו התפר כנושא בפני עצמו.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
לקחתי, לקחתי. אני אבוא לבקר גם באייל, אני הרמתי את הכפפה שלך.
<< דובר_המשך >> יואב מרגלית: << דובר_המשך >>
יפה מאוד.
<< יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >>
תודה, מכובדיי.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:01. << סיום >>