פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 337 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום שלישי, ח' בתמוז התשפ"ו (23 ביוני 2026), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> טיפול המחלקות לשירותים חברתיים בבני נוער בסיכון, דוח על הביקורת בשלטון המקומי 2025 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר חברי הכנסת: סימון דוידסון עדי עזוז מוזמנים: נידאל בלעום – מנהל אגף בחטיבה לביקורת השלטון המקומי, משרד מבקר המדינה סיון מיטס מלר – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה נועה שניר רז – עו"ד, סגנית מנהל אגף חטיבת ביקורת השלטון המקומי, משרד מבקר המדינה נירית שרייבר שופר – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה שי מזרחי – עו"ד, מנהל החטיבה לביקורת השלטון המקומי ומימון מפלגות, משרד מבקר המדינה גיתית זידנברג גוכמן – מנהלת תחום תהליכי רוחב - פרויקטים בתוכנית הלאומית לילדים ולנוער בסיכון, משרד הרווחה והביטחון החברתי ליאור ילין פריינד – מנהלת תחום פיקוח ארצי - תוכניות מניעה, משרד הרווחה והביטחון החברתי שני תורג'מן – ממונה תוכניות היישובים באגף א' ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך חגי ברוש – מנהל תחום בכיר טיפול ושיקום, המשרד לביטחון לאומי לירון אשל – עו"ד, עו"ס, ממונה ביחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים עדי וולס – מנהלת אגף בכיר רווחה, משרד העלייה והקליטה זהבה רומנו – מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, משרד הבריאות רפ"ק אבישי גולן – ק. חקירות נוער ארצי, משטרת ישראל לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי נילי חומן – מנהלת מחלקת נוצ"ץ, מינהל הרווחה, עיריית נתניה מיכל גומל בלנק – מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים נעם וילדר – עו"ד, היועצת המשפטית, המועצה לשלום הילד דיאנה רחל דאבוש – חברה בצוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית פז כהן – הנהגת הורים ארצית עילאי לוי – נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית בקי כהן קשת – פורום המאבק בעוני אלון זאבי – פעיל חברתי שי יוסף הראש – רכז חברתי - בני עקיבא יירוס זלקה – אחותו של ימנו זלקה ז"ל שרי כהן – מלווה של משפחת זלקה משתתפים באמצעים מקוונים: ציקי אבישר – ראש העיר, עיריית קריית מוצקין מעיין סולומון – מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית קריית מוצקין אייל קהלני – מנהל אגף רווחה, עיריית רמלה מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: אושרה עצידה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> טיפול המחלקות לשירותים חברתיים בבני נוער בסיכון, דוח על הביקורת בשלטון המקומי 2025 << נושא >> << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלום לכולם. היום יום שלישי, ח' בתמוז התשפ"ו, 23 ביוני 2026, ואני פותח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא: טיפול המחלקות לשירותים חברתיים בבני נוער בסיכון, על בסיס דוח מבקר המדינה על הביקורת בשלטון המקומי משנת 2025. אני מבקש לפתוח בנתונים הקשים שעולים מהדוח. כ-440,000 ילדים ובני נוער, שהם כ-14% מכלל הקטינים במדינה, מוכרים ככאלו נמצאים על רצף הסיכון. מדובר במאות אלפי ילדים ונערים. הממצאים חושפים זינוק מבהיל ומדאיג בשנים הראשונות של העשור הזה, וזה עוד טרם המלחמה ואירועיה; עלייה של 77% במספר הדיווחים על נוער בפלילים, ואנחנו נשמע עוד את הפרטים, כולל עלייה בניסיונות התאבדות ודיווחים על טיפול במחלקות לבריאות הנפש. אם לא די בכך, אנשי המקצוע מתריעים כי במהלך המלחמה מספר בני הנוער בסיכון מוסיף לעלות, וזאת בעוד ששירותי הרווחה אינם מבטיחים, או לא בהכרח מבטיחים, שמירה על הרצף הטיפולי בעת חירום אל מול פני הרעה. דוח המבקר מציב תמונת מצב חמורה של אוזלת יעד מערכתית, פערים עמוקים, כשלים מהותיים בטיפול משרדי ממשלה ושל רשויות מקומיות; היעדר מידע, מיפוי והגדרה אחודה, כשלי תכלול וסנכרון. אלו מילים גבוהות המציינות היעדר ניהול מתאים ברשויות המקומיות או ברשויות מקומיות מסוימות. כמו כן, אי-ניצול תקציבים חריף וצמצום מענים בקהילה, משבר בכוח אדם, תשתיות פיזיות ואי-מתן מענה לאוכלוסיות מגוונות. אנחנו לא יכולים להסכים עם מציאות שבה גורלם של בני נוער על רצף הסיכון, או בפרט ברצף הסיכון, מופקר, ושרבים מהם אינם מוכרים כלל לרשויות המוסמכות. אציין שמשרד הרווחה, כך נמסר על ידי משרד מבקר המדינה, עדיין לא הגיש דוח תיקון ליקויים. אנחנו מדברים על דוח שהוגש כבר לפני שנה, והוא בטח מוכר, לפחות, שנה קודם – תוך כדי. אני חושש שהיעדר דוח הליקויים או תיקון הליקויים, מעיד על כך שאולי לא עוסקים בכך. כמובן שאשמח להתבדות. אבקש לקבל כאן מענים ממשרד החינוך והמשרדים השונים, וכמובן מנציגי הרשויות המקומיות, ואולי מרכזי השלטון המקומי והאזורי. אני רוצה לשמוע כיצד מתכוונים לתקן את הליקויים. הייתי אומר כיצד מכניסים את הנושא הזה, וזו מטרת הדוח. ככלל, המבקר לא עוסק בחיפוש אחר מישהו, הוא מציף על סדר-היום במקרה הזה נושא דרמטי בחשיבות שלו. מדובר בבני נוער חסרי יכולת מוצקה להתמודדות עם מצבי סיכון, וכל שכן בשנים הללו שבהם כולנו, מבוגרים וצעירים כאחד, מתמודדים עם ערעור היציבות, עם סוג של אנומליה והיעדר מסגרות מוצקות. ושוב, זה נכון לכולנו, אבל בפרט לחסרי הישע שנמצאים בסיכון מוגבר. נתחיל עם משרד מבקר המדינה. חברי הכנסת כמובן ייכנסו וישתלבו בהמשך, ככל שירצו. נועה, בבקשה. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> צוהריים טובים. שמי נועה שניר רז, ואני סגנית מנהל אגף בחטיבה לביקורת השלטון המקומי. ראשית, אני רוצה להודות לכם על שהזמנתם אותנו לדיון בנושא החשוב הזה. לצערנו, הזרקור לא תמיד מופנה אליו. כשאנחנו מדברים על נוער בסיכון, אנחנו מדברים על אוכלוסייה הטרוגנית ומגוונת של בני נוער עם בעיות התנהגות א-סוציאליות או קשיים רגשיים, שנמצאים על רצף הסכנה, כאשר הגורמים להימצאותם במצבים האלה הם מגוונים. מוקדי הסכנה הם שונים ומגוונים. הם נתונים לאלימות פיזית, הזנחה, אלימות מינית, התמכרויות, נשירה ועוד. אנחנו מדברים על שינויים שחלים בסוגי הסיכונים. אם בעבר ראינו את בני הנוער בקרן הרחוב או בפארק כשהם תחת השפעת סמים ואלכוהול בשעות הלילה, כיום יכולים להיות בני נוער שספונים בחדרם מול המסכים, והקושי לאתר אותם הוא שונה ואחר, והוא מציב אתגרים אחרים הדורשים התייחסות. בדוח שלנו התמקדנו במענים ושירותים שניתנים בתוך הקהילה ולא בהשמות חוץ ביתיות. מטרת הביקורת שלנו היא לבחון את דרכי ההתערבות של המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות ביחס לנוער בסיכון בשלבים השונים. החל משלב המניעה, דרך האיתור, הטיפול והמעקב. בנוסף, לבחון פערי מיפוי, תיאום ותכלול בין-משרדיים, ביחס למשרדים ששותפים לתוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון – תוכנית 360, ולבחון את אופני הטיפול הייחודיים באוכלוסיות מגוונות. בחנו את החברה החרדית, הערבית, הדרוזית, הבדואית וקהילת הלהט"בים. הגופים העיקריים שאותם בדקנו הם משרד הרווחה כמאסדר ורשויות מקומיות בהן ערכנו בדיקות עומק, עיריות: ערד, קריית גת, קריית מוצקין, רמלה והמועצה המקומית יפיע. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> האם המשרד לביטחון לאומי לא נבדק? << דובר_המשך >> נועה שניר רז: << דובר_המשך >> הוא גם נבדק. הוא היה פחות מרכזי כי הדגש שלנו היה על תחומי רווחה, אבל כמובן שיש גם התייחסות גם למשרד לביטחון לאומי. תקופת הביקורת היא אוגוסט 2024 עד דצמבר 2024. כפי שאמר היושב-ראש, הרקע לבדיקה שלנו הייתה העלייה הניכרת במספר בני הנוער שנמצאים בסיכון. בשקף הזה של המועצה הלאומית לשלום הילד, אנחנו רואים שמשנת 2020 עד 2022 הסתמנה עלייה ניכרת במספר הדיווחים על הימצאותם של בני נוער בסיכון. עלייה של 53% בדיווחים על בעיות התנהגות של קטינים, עלייה של 16% בניסיונות ההתאבדות, עלייה של 24% בדיווחים לעו"ס חוק נוער שעניינם התעללות מינית, עלייה של 77% בדיווחים על נוער מעורב בפלילים, עלייה של 75% בתיקים שנפתחו על עבירות הטרדה מינית של קטינים. לצערנו, הנתונים הללו הלכו והחמירו במהלך מלחמת חרבות ברזל. היו מש"חים (מחלקות לשירותים חברתיים), שאמרו לנו: אצלנו רוב בני הנוער הם נוער בסיכון היום. << דובר >> סימון דוידסון (יש עתיד): << דובר >> אבל פה אנחנו רואים את ההשפעה של הקורונה, נכון? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> הקורונה והמלחמה ביחד. זה קוקטייל לא מוצלח. הביקורת שלנו עסקה בתכלול בין-משרדי ורשותי, מיפוי נתונים, איתור נוער בסיכון ברצף טיפולי, תקציב ומענים בקהילה, מענה מותאם לאוכלוסיות שונות ופיקוח של משרד הרווחה על המחלקות לשירותים חברתיים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש לי שאלה על השקף הקודם, והיא אולי יכולה להשליך גם על היתר. האם גם בחנתם את ההתרחבות של מעגל הסיכון? זאת אומרת, מה שאנחנו הכרנו כצעירים בסיכון עד לפני שנתיים-שלוש זה לא בהכרח מה שיש היום. זאת אומרת, היום זה לא בהכרח עורף משפחתי חלש וזה לא בהכרח המאפיינים הרגילים. האם גם את זה בדקתם? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> כן, אבל היה לנו קושי. כי כפי שנראה עוד מעט, למשרד הרווחה וגם למשרדים השונים אין ממש נתונים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> את אומרת שזו עדיין סוג של נקודה עיוורת. << דובר_המשך >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר_המשך >> נכון, זה מה שמצאנו. נתוני המפתח. הנה מה שדיברנו עליו – סימן השאלה שמייצג את היעדר מידע על מספר בני הנוער המצויים בסכנה במדינת ישראל. חלפו 16 שנים מהמיפוי האחרון, וזה נכון לדצמבר 2024. נשמח לשמוע שנעשה מאז מיפוי. לא מצאנו. הנתון היחידי שיש הוא 14% של שיעור ילדים ובני נוער שמוכרים לשירותי הרווחה. 440,000 ילדים ובני נוער. אנחנו צריכים לזכור שהנתון הזה כולל גם ילדים, לא רק בני נוער, וגם שלא כל בני הנוער שנתונים בסיכון מוכרים לשירותי הרווחה. וכמובן שהנתונים מאז הלכו והאמירו. מחסור בכוח אדם. רק 50% ממשרות העו"ס המיועדות לטיפול בנוער וסיכון ברשויות המקומיות שנבדקו מאוישות. הנתון הזה נכון לדצמבר 2024. אנחנו רואים ירידה של 52% במספר המשתתפים בקבלת שירותים אינטנסיביים של משרד הרווחה בין השנים 2016–2023. מדובר על מפתן ומית"ר וגם מט"ל – נכון, עדי? שיעור ניצול התקציב. 13% בלבד מהתקציב המיועד למעני רווחה לנוער בסיכון בעיריית ערד מנוצל – רק 13%. בכל הרשויות שנבדקו, כמעט שלא מופעלים מענים של משרד הרווחה בתוך הקהילה. << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> יש לי שאלה על אחד הנתונים שהצגת. האם הנתון של 52% ירידה במספר המשתתפים לוקח בחשבון את הסגירה האקטיבית של משרד הרווחה של מסגרות? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> כן, אבל גם לא ניתנו מענים חלופיים. אם היינו רואים שיש מענים אינטנסיביים ומשלימים אחרים, זה היה אולי מניח את הדעת. אבל אין מענים אלטרנטיביים, מלבד השמה חוץ ביתית. אבל זה נוגד את - - - << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> גם שם נסגרו הרבה מסגרות. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> נכון, וזה לא תואם את מדיניות משרד הרווחה עם הפנים לקהילה. ליקויים והמלצות. היעדר הגדרה אחודה. לכל משרד ששותף לתוכנית 360 יש הגדרות שונות, גם מבחינת הגילים של הנוער וגם מבחינת התכנים, בהתאם לאחריותו וסמכותו. זה בסדר, אבל צריך גם שפה משותפת אחידה ומינוח אחיד כדי שהם יוכלו להתממשק ולדבר זה עם זה. היעדר שיתוף פעולה. שיתוף פעולה לוקה וחסר בין משרד החינוך ומשרד הרווחה. יש ברמת הפרט, אבל אין ברמה הכללית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם אין שולחן משותף שעוסק בזה? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> נכון, אין כמעט שולחנות עגולים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לגבי ה-360 – יש לזה כותרת ושם, אבל אין ישות שנפגשת אחת ל-. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> זה כן קיים, אבל מעט מדי, והוא לא מטפל במספיק נושאים. זה חלחל למטה. ברשויות המקומיות שנבדקו, גם לא קיים תכלול. אין מפגשים בין המחלקות השונות. הוועדה לקידום מעמד הילד, שהיא ועדת חובה, לא מתכנסת כנדרש. כמעט ולא מתכנסת בכלל. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> מה זה הוועדה לקידום מעמד הילד? איפה היא? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> ברשויות המקומיות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לא הכרתי את זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האמת, גם אני לא זכרתי שהיא ועדת חובה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> האם היא נקראת "הוועדה לזכויות הילד"? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> הוועדה לקידום מעמד הילד. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> רצו להפוך אותה לרשות בשנה שעברה במסגרת התקציב הקודם, ואנחנו, המועצה לשלום הילד, נלחמנו כדי להשאיר אותה כחובה. אבל את צודקת. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> ההמלצה שלנו היא שמשרדי הממשלה והרשויות המקומיות יקפידו על תכלול פעולות האיתור, המניעה והטיפול בכלל ההיבטים הרלוונטיים ועל קיום דיונים עיתיים, מסונכרנים ומתואמים של גורמי הטיפול השונים. מיפוי מידע ארצי ועיתי. כפי שאמרנו, 16 שנים חלפו מבלי שנאסף מידע על מספר בני הנוער בסיכון ופילוח שלהם. נדרש לבצע מיפוי ארצי עיתי. יישוג ואיתור בני נוער. המש"חים לא מקיימים פעולות ליישוג ולאיתור בני נוער בסיכון. אנחנו ממליצים על פעילות פרו-אקטיבית יזומה לאיתור בני נוער בסיכון, תוך פעילות שלובה והעברת מידע, כמובן בכפוף לדין, בין מחלקות העירייה השונות. מחסור בכוח אדם ובמבנים. בכל הרשויות שנבדקו, קיים מחסור בכוח אדם של עו"סים. בחלקן המחסור היה חמור. הוא נובע מתת-תקינה וקשיים בגיוס. אנחנו ממליצים למשרד הרווחה לבחון את התמריצים, לרבות תנאי שכר, תנאי עבודה, ולמנהלי המש"חים לפעול לאיוש המשרות. ביחס למחסור במבנים, ראינו שבעיריות: קריית גת, רמלה ומועצה מקומית יפיע לא הופעלו מסגרות בשל מחסור במבנים. ההמלצה שלנו למשרד הרווחה היא לסייע לרשויות שיש בהן חוסר במבנים, וכן, לרשויות עצמן לשכור מבנים במידת האפשר. מענים אינטנסיביים ומשלימים – כפי שאמרנו, לא ניתנים, ולא ניתנים מענים חלופיים באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות "עם הפנים לקהילה". מומלץ כי המשרד יפעל להטמעת המדיניות ויעדיף אותה על פני פתרונות של השמה חוץ ביתית. וכן, מומלץ לרשויות לנסות לשלב נוער מנותק בתוכניות בקהילה לפני פנייה להשמה חוץ ביתית. קביעת שירותים מינימליים. משרד הרווחה לא קבע הנחיות לגבי אופי וסוג שירותים מינימליים שהרשות המקומית אמורה לספק. מומלץ שהביזור שהמשרד עושה לרשויות המקומיות יהיה קצת יותר מדורג ומפוקח, והמשרד יוודא שהרשויות המקומיות מפעילות את המענים, ויבחן כיצד אפשר להתגבר על חסמי כוח האדם, שעות הפעילות, ארוחות שדיברו איתנו. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> הרי יש את חוק שירותי הסעד, ונדמה לי שכך קוראים לו, שמכוחו הרשות מחויבת להפעיל כמה שירותים מסוימים. אבל זה מאוד דל ומצומצם. אנחנו רואות שרשויות חזקות נותנות בפועל שירותים מאוד טובים ומבוססים לתושבות ותושבים שלהן, ורשויות חלשות – נאדה. האם בחנתם את זה בתוך הדוח? << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> כן, בהחלט. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> האם יש המלצה לתיקון החוק הזה? << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> מיכל גומל בלנק, עובדת סוציאלית מאיגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. חוק הסעד לא חל במקרה הזה. מה שרלוונטי לנוער זה חוק הנוער טיפול והשגחה. הוא מדבר על מצבי סיכון קיצוניים, כשהטיפול בנוער, וצעירות וצעירים בסיכון שהוגדרו פה – 440,000 בכל הארץ כהערכה – לא מדובר על קצה הרצף הזה של חוק הנוער והשגחה. למעשה, אין חוק סל שירותי רווחה. אין חוק שמגדיר שירות לא לקצה. למצבי סיכון קיצוניים, יש את החוק של חוק הנוער, טיפול והשגחה, ולצעירים שהם בסיכון כללי כזה, שמסתובבים בלילות, אין. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. תודה. הערה חשובה. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> ביחס לאוכלוסיות מגוונות, אנחנו בחנו את ערד. בערד אין טיפול בנוער חרדי על אף ש-60% מהנוער משויך לקהילת גור. ראינו שהתקציב בקריית גת לטיפול בנוער חרדי לא נוצל. בחברה הערבית תקציבי החינוך, לא רווחה כאן, דלים מבחברה היהודית. בחברה הבדואית לא נוצלו תקציבי משרד הרווחה לנוער בסיכון. בחברה הדרוזית, רק ארבעה יישובים מתוך 19 ניצלו תקציבים, וגם באופן חלקי. בערד, רמלה ויפיע לא נבחנו צורכי נוער להט"בי, וממילא אין עו"ס להט"ב. מומלץ לרשויות להרחיב את המענים לאוכלוסיות מגוונות עם צרכים שונים וייחודיים ולפתוח מסגרות נוספות לחברות שציינו, וכן למפות את החסמים ולפעול להפחתתם. פיקוח של משרד הרווחה. למרות מיעוט והיעדרם של מענים, ראינו שגורמי הפיקוח לא קיימו פגישות עם ראשי הרשויות, ולפעמים גם לא עם דרגי ההנהלה של המחלקות השונות, כדי להתריע על היעדר המענים, וגם לא מצאנו מסמכים שמתעדים את הצפת הפערים האלה לפני המחוז ומטה המשרד. על המשרד לוודא כי הפיקוח יתקיים בכל שנה באופן עיתי, וכן שהפערים יוצפו כלפי מעלה. פיתוח מדיניות ויישום כלים לאיתור בני נוער בסיכון במרחב המקוון. על אף המלצות ה-OECD, טרם גובשה מדיניות לאומית בנושא. זה מתכתב עם המחסור בכוח האדם. ישנם כלי AI שאולי אפשר לעשות בהם שימוש לצורך איתור ואבחון, והםיכולים לתת מענה חלקי, לפחות, וחשוב לעשות זאת. הקמת מערכת לשיתוף מידע בין גופים שלטוניים שונים וגופים אחרים. למרות המלצות ועדת וינטר משנת 2010, טרם הוסרו החסמים לתיאום בין-ארגוני ומקצועי, והדבר עלה ביתר שאת ביחס למלחמת חרבות ברזל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זו ועדה של משרד הרווחה. זה בטח מוטי וינטר. הוא עשה הרבה דברים טובים. << דובר_המשך >> נועה שניר רז: << דובר_המשך >> כן, נכון. אנחנו רואים שקף שכולו אדום. מדובר בשקף של מענים של משרד הרווחה, של מינהל של"ם – (שיקום ליווי ומניעה) – נכון? רובם. ביחס לחמש הרשויות שבדקנו: ערד, קריית גת, קריית מוצקין, רמלה ויפיע, השקף האדום הם מקומות שאין מענים של המשרד, והירוק הוא קיום המענים. אנחנו רואים באמת קיום מענים דל מאוד. לצד כל הממצאים והליקויים הקשים האלה, חשוב לנו מאוד לציין שבמהלך הביקורת ראינו צוותי מחלקות לשירותים חברתיים מסורים, שפועלים מתוך שליחות ציבורית. הם עובדים בצורה נפלאה, ובמיוחד בזמן המלחמה. שאפו על העבודה שלהם. לסיכום, הדוח מצביע על גידול מתמיד במספר בני הנוער בסיכון והחמרה במצבם, וביתר שאת בעקבות מלחמת חרבות ברזל. עולה כי יש צורך לספק מענים מערכתיים ומתואמים כדי להתמודד עם מגוון האתגרים בתחום זה. העלייה במספר בני הנוער בסיכון אינה עולה בקנה אחד עם התקציב המיועד לכך, ועם כך שרק חלק ממנו מנוצל בפועל למתן השירותים והמענים בקהילה. בדוח מוצגים סימני אזהרה מהדהדים בנוגע לטיפול בנוער בסיכון. אף ששיעורם של הילדים ובני הנוער המוכרים לשירותי הרווחה היה 14% בשנת 2022, והיום הוא אפילו גבוה הרבה יותר, רק מצבי הקצה האקוטיים ביותר מטופלים על ידי הרווחה. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. נתחיל עם ראשי הערים או נציגי הרשויות. יש לנו שני נציגים. ראש העיר קריית מוצקין, ציקי אבישר, שלום לך. בבקשה. << אורח >> ציקי אבישר: << אורח >> שלום לכם. קודם כול, אני מודה על הדיון החשוב ביותר הזה. אני נמצא יחד עם מעיין סולומון, מנהלת האגף לשירותים חברתיים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעיין, תודה לך על כך שאת גם איתנו. << אורח >> מעיין סולומון: << אורח >> בהחלט. תודה. << אורח >> ציקי אבישר: << אורח >> אני, קודם כול, מברך על הדוח. הוא מתפרסם בנקודה זמן שמחירי המלחמה, בשילוב עם גורמים נוספים, צפויים לאתגר, שלא לומר להחריף, את המצב בשטח. אני מדבר על אלימות על כל צורותיה ושימוש בסמים בקרב בני נוער. אני צללתי לתוך מה שקורה בעירי, ואני יכול לומר שהמצב לא טוב. המצב לא טוב לא כי מוצקין חריגה בהשוואה לשאר ערי ישראל, אלא כי אני בודק ודוגם מה שקורה במוצקין ביחס למוצקין שלפני שלוש, ארבע, חמש ושש שנים. אירועי הסמים בווייפים, בכל מיני פיצוציות, בשילוב עם הלגליזציה של סמים, הפכו להיות אירועים שלדעתי לא מנוטרים מספיק, כשזו מגפה של ממש. כמובן על כל שאר המחירים שהמלחמה הזאת גובה מאיתנו, ובהמשך ישיר גם למה שהיה לנו עוד לפני כן במגפת הקורונה. הדוח הזה מתפרסם. הוא נוגע בנקודות כשחלקן נקודות כואבות, אבל זה כמו בלמ"ס. הוא מסתכל בדיליי אחורה. אנחנו מפספסים את המגפה שכבר פרצה לאור מחירי המלחמה. באשר לקריית מוצקין – היו גם התפתחויות סותרות, כי ברמה הארגונית קריית מוצקין נכנסה ל-7 באוקטובר כשקרוב ל-50% מתקני העו"סים שלה לא מאוישים בכלל. בסוף שלב הבדיקה ירדנו למצב שרק 13% מהתקנים לא מאוישים. זאת אומרת, נכנסנו ברגל שמאל ורשמנו קפיצה נחשונית בתהליכי ההתייעלות של האגף לשירותים חברתיים, גם מבחינת האיוש של עובדים סוציאליים לנוער ולצעירים במשרה מלאה, כשתקן ראשון אויש באוקטובר 2023. באוקטובר 2025 גויסה עובדת סוציאלית נוספת לתחום הנוער. אני גם רוצה לברך על כך שמשרד המבקר, לצד הממצאים הבעייתיים, טרח להדגיש בדוח שלו גם את המאורות ואת הדברים החיוביים, כי שיעור ההתמדה בקריית במוצקין הוא גבוה מאוד. הוא עומד על למעלה מ-85%, ואחוזי הנשר עומדים על 0.3%, שזה כמעט פי ארבעה פחות, כי אחוז הנשר הארצי עומד על 1.1%. אנחנו עומדים על 0.3%. נכון שהפוקוס הוא על הרשויות המקומיות, אבל אני יכול לומר לכם שחלק מהקושי שלנו למצות פוטנציאל נובע גם בגלל שקריית מוצקין היא בסוציו 7, וזה דבר אחד שפוגש אותנו. ודבר שני, במקרי קצה, שאני בעצמי מעורב בהם, לא תמיד אנחנו מקבלים את הסעד ואת הסיוע הנדרש מכל הרכיבים החוץ ביתיים, שהם מאוד קריטיים, בוודאי לעיר כמו קריית מוצקין. מעיין, יש משהו נוסף שאת חושבת שנכון להדגיש? << אורח >> מעיין סולומון: << אורח >> כן, אשמח. אני רוצה לציין שבשנתיים האחרונות גם הרחבנו את סל השירותים, וזה גם אחד הדברים שקיבלנו בדוח המבקר. התווספה פה תוכנית שנקראת "נתיבים להורות". אני בטוחה שציינת את הנושא הזה בסעיף הפנים לקהילה. זו אכן תוכנית שקידמנו. היא פועלת כבר שנה שנייה עכשיו. גויסה אצלנו, מטפלת באלמ"ב לטיפול בילדים ונוער חשופים לאלימות, וזה משהו מאוד משמעותי, כי אנחנו יודעים שנוער שנחשף לאלימות הוא בדרך כלל נוער שמחקה, משדרג ומשחזר את ההתנהגויות האלה. התוכנית שציין ראש העיר, בשיתוף משרד החינוך, נקראת "מעגל נוער". זו גם תוכנית שתיכנס לפעילות כבר באוגוסט ובשנה הנוכחית של שנת הלימודים הקרובה בבית הספר. אציין משהו שציינה נציגת איגוד העובדים הסוציאליים לגבי השינוי של הרפורמה של העובדים הסוציאליים בתחום הנוער. שינוי השכר באמת הטיב עם המשכורות של כולם מבחינת שכר העובדים הסוציאליים, אך פגע בתפקיד העובד הסוציאלי בתחום הנוער. השכר שלו קיבל בעבר שדרוג ותוספת תקציבית עבור אותו תפקיד על מנת לתת לו באמת תמריץ לעבודה אחרי הצוהריים, כמו שאתם מדברים, ועל ייזום יחסים עם נוער. זה אומר לצאת בשעות אחר הצוהריים לפארקים, לגנים, ולחפש אותם, ולא רק לחכות שהם יגיעו אלינו במצב סיכון. ופה באמת שווה לתת את התמריץ הייחודי הזה על מנת למשוך. זה תחום מאוד קשה. זה תחום שבו הרבה פעמים עו"ס הנערה עושה המון מאמצים והיא נתקלת בחומה הרבה פעמים גם מההורים וגם מהנוער עצמו בשיתוף פעולה. אתם צודקים בדבריכם. אם זה לא יהיה באופן יזום ואם זה לא יהיה מלווה בחיזור, אז זה לא יצליח וזה לא יוחזק כמו שצריך. אני חושבת שיש מקום לשמר, לתגמל ולמשוך בתמריץ מסוים את התפקיד הזה. זה משהו שהוא מאוד משמעותי. יש לנו גם עו"ס להט"ב. היא בכלל לכלל האוכלוסייה, אבל היא נותנת התייחסות ספציפית גם לנוער. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעיין, חודדנו כרגע על ידי נציגת העובדים הסוציאליים שמדובר אומנם במיעוט - 14% מהנוער, אבל זה מאות אלפי אנשים, כלומר, מדובר במסה מאוד משמעותית. היא לא מאפיינת את מקרי הקצה החמורים במיוחד. ראש העיר, יש צורך מפה לחבר, ואתם עושים את זה, בין פעולת אגפי החינוך ואגפי הרווחה. זה סוג של ממשק. כמובן שגם עם אגפים שונים ואחרים. אבל איך זה מתנהל? מצד אחד, זה טוב שיש כיסוי הדדי, ומצד שני, יש גם סכנה של דריכה לא מכוונת, מרצון טוב, על האצבעות. איך מתאמים את המהלכים האלו? << אורח >> מעיין סולומון: << אורח >> היא צודקת. העבודה בממשקים באמת יכולה להיות לא פשוטה. עדיין הראייה המערכתית פה בעירייה היא של הידברות ושיתוף, כלומר, חלק ממדיניות העירייה זה השיח המשותף, אם זה דרך פ"ע משותף או דרך מעגלים משותפים. כמו, לדוגמה, כניסת עו"ס נערים לתוך בית ספר. אלו תקנים שהיו בעבר, אבל אין כבר אותם. אני חושבת שבמידה וכן יתווסף תקן עו"ס בית ספר באופן קבוע, הממשק יהיה הדוק יותר. כלומר, הציפייה שיהיה ממשק לאור התקנים הנוכחים, היא בגדר יכולות העו"ס להחזיק גם שירות בבית ספר. אני חושבת שבמידה ויהיו יותר תקנים של עו"ס בית ספר, השיתוף יהיה הדוק יותר. << אורח >> ציקי אבישר: << אורח >> אני רוצה להרחיב כי זו סוגיה. הגישה הפנים ארגונית בקריית מוצקין היא גישה של אשכולות. השיח הוא מאוד אינטנסיבי. אין פה רכיב של טיפוס על יבלות. אני כן יכול לומר שהיו לנו שלושה אירועים אובדניים בשנתיים וחצי האחרונות, בזיקה לקשיי קליטה מאוקראינה וברית המועצות. הגיעו גם מאזורי מלחמה. אבל כן היה לנו ויכוח דווקא עם משרד החינוך. כי אנחנו, כמובן גם באירועים אובדניים, אבל גם באירועים שבהם יש לנו דיווח על חשד אולי להתפתחות לאירוע אובדני או התבטאות אובדנית, אנחנו רוצים לקבל את הדאטה כדי שנוכל לבדוק את זה לא רק ברמת הפרט אלא גם ברמת הבית. היה לי דיון עם מנהלת המחוז במשרד החינוך. היא אמרה: מטעמים מקצועיים ואחרים אנחנו מנועים להעביר את המידע. היה לפני כשנה באמת דיון מאוד אינטנסיבי כשאני תבעתי לקבל את המידע הזה כדי שבאמת גם - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה נשמע הגיוני. ראש העיר, האם הצלחת לפתור את העניין באיזשהו אופן? << דובר_המשך >> ציקי אבישר: << דובר_המשך >> כן. אבל יש לי הרושם שאין אחידות בתהליך, כי אני ראיתי שיש מחוזות שבהם It goes without saying. זאת אומרת, אם זה מחוז הצפון, להבדיל ממחוז חיפה, ראיתי שיש תקשורת ברשויות מקומיות. במחוז חיפה נתלו בכל מיני תקינות, נהלים, עניינים, והיינו צריכים ממש להיאבק כדי לקבל את הדאטה הזו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זו הערה מאוד חשובה בהקשר לתיאום. אני מאוד מודה לכם, חברים, על ההשתתפות ועל המעקב. אתם מוזמנים להמשיך ולהשתתף. יש לנו נציג נוסף בזום מרמלה בזום, וגם הוא זכה לביקורת. שלום, אדוני מנהל אגף הרווחה בעיריית רמלה, בבקשה. << אורח >> אייל קהלני: << אורח >> צוהריים טובים. קודם כול, אני מברך על הדוח הזה. הוא באמת משקף מציאות לא פשוטה שאיתה אנחנו מתמודדים. כידוע, רמלה היא בסוציו-אקונומי 4. היא עיר מעורבת. זאת אומרת, האתגרים עם בני נוער מהמגזר היהודי וגם מהמגזר הערבי. הקושי הגדול הוא באמת חוסר בעובדים סוציאליים. כרגע אני נמצא בחוסר איוש של למעלה מ-30% מהתקנים של העבודה הסוציאלית, וזה גורם לי לסגור שירותים. בין היתר, בית חם לנערות יהודיות שסגור היום כבר שלוש שנים כי אין עובדות סוציאליות שרוצות לבוא כל יום אחר הצוהריים. אלו שעות יותר מאתגרות לעובדות. לעומת זאת, בית חם לנערות ערביות כן פועל בצורה מוצלחת. בסוף 2023 פתחנו בפרויקט נוח"ם לנוער חרדי מנותק. ההתחלה באמת הייתה נטולת תקציבים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אייל, זה נתון מאוד מאוד חשוב ומאוד קשה שאתם לא מצליחים להפעיל את המעון לנערות יהודיות. האם יש לך גמישות בשיפור תנאים או כל דרך אחרת כדי לשנות את המצב הזה? << דובר_המשך >> אייל קהלני: << דובר_המשך >> שאלה מצוינת. האם לי אישית או לראש הרשות? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לרמלה. << דובר_המשך >> אייל קהלני: << דובר_המשך >> לרמלה. המשמעות היא משמעות תקציבית, וראש הרשות צריך להקצות לזה. נתנו עכשיו יותר שעות כוננות, אבל יש תחרות מאוד גדולה בין הרשויות. יש כבר עבודה מהבית ויש דברים נלווים ומאוד קשה לרשות כמו רמלה לעמוד בתחרות בין הרשויות, ואז עדיין קשה לנו לגייס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, מבחינת הרגולטור המדינתי יש אפשרות לתת איזשהם תמריצים, אבל זאת שאלה של יכולת של הרשות מול ריבוי המשימות שלה. << דובר_המשך >> אייל קהלני: << דובר_המשך >> אכן. בעיקרון, תקן הוא בעצם מטצ'ינג של משרד הרווחה – 75% ו-25% רשות. כל שיפוי של הרשות מעבר לכך הוא מעלה את החלק של הרשות, וזה אומר שיש לזה משמעויות תקציביות. זאת אומרת, הרשות צריכה לתת את זה בסדר עדיפות גבוה יותר ולהוציא יותר תקציב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אחדד. זאת אומרת, התקנים קיימים. 75% המדינה נותנת. אתם מוסיפים. במקרה הזה לא מצליחים לשכנע להגיע. אם הייתם מוסיפים יותר, זה היה אולי יותר קל. האם יש עוד דברים? << דובר_המשך >> אייל קהלני: << דובר_המשך >> כן. היה שם, למשל, סעיף בנושא נוער להט"ב. הקצו לנו 18% משרה לטיפול בנוער להט"ב. אי -אפשר ולגייס עובד סוציאלי ב-18% משרה, וזה גם כן משהו שמאתגר. כי אם כבר רוצים לתת שירות, צריכים לתת אחוזי משרה בצורה כזאת שאני אוכל לגייס עובדים, כך שגם זו נקודה למחשבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה, אדוני. יירוס זלקה, בבקשה. אני מודה לך על כך שבאת לפה. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> אני באה מוועדה אחרת. במקרה אמרו לי שיש עוד ועדת ביקורת, ואז אמרתי שזה מקום טוב להיות בו. ממש התלבטנו. אני יירוס זלקה, ואני אחותו הגדולה של ימנו זלקה, זכרונו לברכה. יהי זכרו ברוך. הוא נרצח בפיצה ביום העצמאות. כאחותו וכמשפחה שלו, אנחנו זוכים להיות בשורה ראשונה מול כל הגורמים האפשריים שרק תרצו. לא עשיתי מחקר על הוועדה, אני אעשה אחר כך. אבל אם הוועדה מתעסקת בביקורת, אז יש לי המון ביקורת. כלומר, אחת הביקורות שיש לי, וזה גם עובדה בשטח, והמשרדים וכל מי שמעורב צריך להגיד א זה קודם כול, וזה שאם האירוע של אח שלי הקטן לא היה מצולם, אז האירוע לא היה מטופל מהר. לא רק שהוא מצולם אלא הוא גם הפך להיות תקשורתי, וזו הסיבה היחידה שכל המערכות פעלו מהר. זה אומר משטרת ישראל, פרקליטות מחוז מרכז, כל מערך בתי ספר, ושירות פסיכולוגי ועיריית פתח תקווה. אם המקרה של אחי לא היה מתוקשר, שום דבר לא היה קורה. אני אומרת לעצמי שברוך השם שהמקרה של אחי קרה באזור מצולם ומרושת במצלמות. כי אם זה לא היה קורה, אנחנו היינו בסיטואציה אחרת. בעיניי, כוועדת ביקורת גם צריך לקחת את זה לשיעורי בית ומה זה אומר על המערכות בתוך ישראל, ואיזה מסר המקרה של אחי העביר למדינת ישראל. כרגע כולנו לבד במדינה הזאת מול עבריינות נוער. אף מערכת לא מטפלת כמו שצריך. זה צריך להיות באמצעות ענישה. כלומר, גם ענישה היא דרך לטיפול. וזו לא בושה. לא הבנתי ממתי ההרתעה הפכה להיות בושה. כל אזרח, שאין לו היום מצלמה בבית, ושהילד שלו לא מסתובב עם מצלמה, פוחד. אני כל הזמן אומרת שלא ייתכן שהמערכות לא יכולות להודות בפשלה הזאת שהן עשו. גם אין להן מספיק כנות לעמוד מול עצמן ולהגיד: וואלה, אם זה לא היה מתוקשר, אולי לא הייתי עושה את זה כי מה אכפת לי. ואני אומרת פה, לא מעניין את פרקליטות מדינת ישראל ופרקליטות מחוז ומשטרת ישראל, שאח שלי נרצח. מעניין אותם שזה היה מתוקשר. מעניין אותם: אוי, לא – מה הציבור יגיד, ואיך הם רואים את זה, ואיך הם רואים את משטרת ישראל. ואנחנו רואים את היחס שמשטרת ישראל עושה לעצמה. יתרה מזאת, אמרתי לדובר מחוז מרכז: אתם צריכים אותנו כי אתם צריכים שהתדמית שלכם תשתפר. זה מאוד עצוב שכל המערכות פועלות ככה ושאף אחד לא אומר לעצמו: לא הייתי עובד אם זה לא היה מתוקשר. וגם מפה. כל הורה יודע מעכשיו לשמור טוב-טוב על הילד שלו כי המדינה לא עושה את זה. אני מאחלת שבעזרת השם, מאז המקרה של אחי, כל מערכת תדע להסתכל לעצמה בפנים ולהגיד שחיי אדם חשובים לה. אי-אפשר לתרץ את זה בתירוצים כמו זה שאין מספיק שוטרים. האם אתם יודעים איפה יש מספיק שוטרים? בדיונים בלוד. אתמול הם שלפו נשק מול התומכים. פה יש להם מספיק שוטרים. כתוצאה ממה שאנחנו ראינו בשלום, והמשפחה שלי לא הייתה קשורה לשלום, אני תמיד מגיעה וישר אני בודקת מי מפקד האירוע. ואז: תקשיבו, תעדכנו אותנו. אנחנו נגד הדבר הזה. אני מגיעה תמיד מוקדם לשם, ואני רואה כמות שוטרים. האם אתם יודעים על מה הם שומרים? על אוויר. אף אחד לא הצליח לעשות מה שעשה אחי הקטן ברצח ובמוות שלו. אף גורם מקצועי לא עשה את זה. וזו הביקורת. כל משרד צריך לפתוח בשאלה איך המשרד שלו הגיע למצב הזה. זה משטרת ישראל, וזה פרקליטות המדינה, וספציפית מחוז מרכז, בראשות חיים ויסמונסקי. וחלאס גם עם השטויות האלה שהם אומרים לנו בפנים. זה גם אומר כל מערכת החינוך ואיפה אתם מגבים את המורים, ועוד מיליון גורמים שאותם אתם יודעים הרבה יותר טוב. אבל המסר שעובר לציבור כרגע הוא: אם אני לא שומר לבד על הילד שלי, ואם אני עכשיו לא הולך לקנות גז פלפל, אף אחד לא שומר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> שרי כהן: << אורח >> קודם כול, נעים מאוד. שמי שרי. אני יושבת ליד יירוס, ואני מלווה את המשפחה במהלך הדיון המשפטי שמתבצע כרגע ובטיפול בתיק. אני נמצאת שם יום-יום בכל דיון במשך שעות. זה קורה בשמש ובגשם ובכל מצב. אני לוקחת מגפון וצועקת לקירות וחלונות שבהם יושבים הפרקליטות שמנהלת את התיק והתובע המרכזי של האירוע. כמובן שעם הזמן יש טענות מאוד מאוד נוקשות כלפי ניהול התיק הזה, וחייבת להיות זכוכית מגדלת חייבת לגבי האירוע. אבל היה פה עניין קטן של משרד הרווחה. הרי אותם אנשים שנעצרו, קיבלו שחרור למעצר בית. מדובר בשישה מהמעורבים האלה. לא יעזור אף דיון כאן אם דבר כול כך פשוט כמו עונש, לא מתבצע. זאת אומרת, אם קטין, ולא משנה הגיל, החליט שהוא הולך ומבצע לינץ' כול כך אכזרי וברוטלי באדם חף מפשע, ומשרד הרווחה משחרר אותו למעצר בית, אז איפה כאן ההרתעה? זה מאוד ברור. הילד שרואה שהוא משתחרר לבית אומר: אני עושה עכשיו אותו הדבר ולא יעשו לי כלום. מדברים על מצגות, כספים ותקציבים, אבל בשורה תחתונה לא עושים את הדבר החשוב ביותר והוא לכלוא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה, שרי. קודם כול, אני מוקיר את הליווי. אני לא יודע מאיפה זה בא. האם זה בא ממקום אישי, מתפקיד כלשהו? << אורח >> שרי כהן: << אורח >> אני חייבת להגיד שלא הכרתי את ימנו ואת המשפחה, אבל אני שירתי במשמר הגבול כמפקדת בגזרת איו"ש במשך שלוש שנים. ראיתי איך מתנהל איום על החיים. ללא קשר, גם איבדתי את אבא שלי בגלל מחלת הסרטן בגיל 19, ואני יודעת מה זה לאבד אדם שהוא קרוב דם. זה מרגיש שהעולם קורס מתחת לרגליים. לא אשאיר לבד את המשפחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את פשוט החלטת באופן עצמאי שאת מתנדבת ללוות את המשפחה? << אורח >> שרי כהן: << אורח >> כן. באופן עצמאי כאזרחית מן המניין, וכאחת שחווה את הכאב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מינית את עצמך, וזה יפה מאוד. זה מרגש מאוד. קודם כול, תודה שאתם מעשירים אותנו. יש פה ההקשר של העמדה של המשרד בהקשר שלכם. הדיון מנסה לעסוק בטיפול מונע עוד שנים-שנים קודם לכן. כי, מן הסתם, חלק מאותם נערים, ואני לא מכיר את הפרטים, הם נשוא הדיון הזה. עילאי, נציג מועצת התלמידים הארצית, בבקשה. << אורח >> עילאי לוי: << אורח >> שלום לכולם. שמי עילאי לוי, ואני תלמיד כיתה י"ב. אני נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית. דוח הביקורת של השלטון המקומי לשנת 2025 מציב בפנינו תמונת מצב עגומה ומטרידה במיוחד. אנו עדים לעלייה חדה ומדאיגה במספר בני הנוער בסיכון בישראל. אנו, במועצת התלמידים והנוער הארצית, קוראים מכאן לטיפול מיידי, מקיף ובלתי מתפשר בנוער בסיכון. אנו דורשים מכם להפנות תקציבים משמעותיים ותוכניות סיוע ייעודיות לבני הנוער הללו. דווקא עכשיו, בתקופה המורכבת שאחרי שש שנים של קורונה, ומלחמה האחת אחרי השנייה, ניצבת בפנינו הזדמנות גדולה וחובה מוסרית להפנות את המבט והמשאבים אל אלו שנותרו שקופים, ואל אלו שקולם לא נשמע. בזמן שכולנו היינו עסוקים באתגרי השעה, הנוער בסיכון נפגע פעם אחר פעם, ומספר הצעירים שנותרו ללא מענה הוא עצום ובלתי נתפס. עלינו להפנים אמת פשוטה. השקעה בנוער אינה פריווילגיה, היא תעודת הביטוח של כולנו. אם לא נשקיע בנוער היום, המחיר שנשלם מחר יהיה כבד מנשוא. מחיר הזנחת הנוער יתורגם ישירות לפגיעה בביטחון האישי ברחובות, לשחיקת החוסן החברתי שלנו, ומעל הכול, לאובדן הדבר היקר לנו מכול – אנחנו נפסיד אותם בני הנוער שעדיין אפשר וצריך להציל עבורם את העתיד. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה לך. יישר כוח על העשייה האזרחית וההתנדבותית שלך. נילי, עובדת סוציאלית, ומנהלת מחלקת נוצ"ץ, בבקשה. אני מבין שעדי מלווה אותה במסדרונות הכנסת. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> אספר לך את החיבור. אני הייתי מנכ"לית עמותת "החצר הנשית" בעבר, ונילי ניהלה. זה חצר גדולה בנתניה, ונילי התקדמה מאוד כי נילי מאוד מוכשרת. היום היא מנהלת מחלקת נוצ"ץ בעיריית נתניה. << אורח >> נילי חומן: << אורח >> נוצ"ץ – נוער וצעירים בסיכון במינהל הרווחה. זה השם במשרד הרווחה. זו מחלקה מאוד גדולה בנתניה. הצטרפתי פה לדיון בספונטניות. קראתי מהר, כמיטב יכולתי, את הדברים. קודם כול, אני מודה לכם על כך שציינתם את העבודה הטובה והמסורה של הצוותים בשטח. אני חייבת להגיד שאני מרגישה את זה. יש לנו מחלקה של 70 עובדים, ואני מתרגשת מהמסירות שלהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ביקרתי חלק מכם באירוע. << אורח >> נילי חומן: << אורח >> נכון. העובדים והעובדות של נערים ונערות וצעירים וצעירות, גם בתקופות המלחמה, גם בשגרת החירום, עושים באמת הרבה. אני מבינה שהביקורת לא הייתה בנתניה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> היא לא הייתה בנתניה. אני לא יודע, היא ביקורת אקראית של ארבע-חמש רשויות מתוך 200 שהן לא מועצות אזוריות. האם מצאת עצמך בדוח? מה למדת? << אורח >> נילי חומן: << אורח >> דיברנו בינינו. אני מאוד שמחה להגיד שבתוך המחלקה שלנו יש כן מענה מאוד נרחב לנוער חרדי, ויש כן מענה ללהט"ב, של יותר מתקן. זאת אומרת, כמעט תקן וחצי. הרשות היא רשות חזקה. אם אני רוצה לפתוח ולהתחיל בשיתוף פעולה, ודובר פה שחשוב יהיה, כחלק ממינהל הרווחה, וכנוצ"ץ בתוכו, אני דווקא חלק דווקא מהפורום של כל העוסקים בנוער. זאת אומרת, החינוך, החינוך הבלתי פורמלי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הרי בסוף יש חינוך, ויש חינוך בלתי פורמלי, מתנ"ס וכו'. << אורח >> נילי חומן: << אורח >> בדיוק. וכולנו עובדים יחד. יתרה מזאת, יש לנו ראש עיר חדש, והוא שם את הנוער בראש סדרי העדיפויות. אפשר לדבר על המניעים לכך. אנחנו בתקופת חירום. הגעתי לכנסת היום בזכות החיבור ליירוס ולמשפחת זלקה, כי אנחנו נסערים שיהיה כן טיפול בנוער, ואנחנו אמונים על טיפול בנוער הזה, וגם בנוער אלים שנמצא ברחוב. ראש העיר נתניה שם באמת מעבר לתוכניות משרד הרווחה. לדוגמה, אנחנו עכשיו לקראת הקיץ, ויש הרבה יותר נוכחות של רכזי נוער ברחובות בכל אירוע. דוגמה אחת היא אירוע בשבועות שהיה מיועד לגילים 18 פלוס, אבל הוא גייס עובדים גם מתוך הרווחה וגם משאר עובדי עיריית נתניה שתמורת שעות נוספות יהיו ברחובות. הם ממותגים עם וסטים כתומים, והם מטפלים בנוער, כי ברור לנו שאם יש אירוע לבני 18 פלוס עם אלכוהול, אז הנוער יחכה שם כדי לעשות את שלו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לשאול אותך על נושא שהוא העסיק את הוועדה הזאת לפני מספר ימים והוא נושא האלימות הרצחנית במרחב הערבי, ויש תקציבים גדולים לתחומי הטיפול בנוער, בצעירים, בעבריינות עצמה. הסתבר שלפעמים יותר נוח לעסוק בנוער היותר נורמטיבי, שמגיע ומבקש לצרוך את השירותים שאתם נותנים, ואז לא מגיעים לקצה. האם תוכלי לדבר על המתח הזה? << אורח >> נילי חומן: << אורח >> כמינהל הרווחה אני אמונה על טיפול בנוער שבקצה רצף הסיכון. זה אומר שחלק מהנערים והנערות שמגיעים אלינו מקבלים מרצונם את הטיפול ואת המענים, כולל מסגרות בקהילה, כולל עו"ס להט"ב ושאר עו"ס נערים ונערות, כפי שציינתי, או שזה נעשה אחרי גיוס מסיבי שלנו. אבל גם העבודה שלאור חוק הנוער היא תחתינו. זאת אומרת, זה קורה גם בצווי בית משפט ובקצה רצף הסיכון. אני בתוך של"ם, בתוך הטיפול בקהילה. זאת אומרת, ברחובות נתניה. אבל אנחנו באמת חייבים להסתמך גם על המענים של משרד הרווחה החוץ הביתיים והאבחוניים ועד לקצה הרצף והמעונות הנעולים. כשאני חושבת על אלימות קשה בנוער, אני חייבת להגיע ואני חייבת ליצור רצף מענים שיכלול גם את המענים החוץ ביתיים. אני חייבת להגיד שיש לנו שם בעיה של תקציבים ושל מקומות ומספר מיטות ורשימות המתנה. כשיש רשימת המתנה, זה אומר שהנער הזה נמצא בינתיים אצלנו ברחוב ובכל עיר אחרת במדינה. אני חייבת גם להגיד את זה ולבקש מהוועדה להתייחס לסוגיה הזו. אני רוצה גם להתחבר לסוגיה שעליה דובר פה על הקושי באיוש תקנים גם בעיריות החזקות. אני שמחה להגיד שאנחנו מחלקה גדולה, אבל יש לנו הרבה משרות לא מאוישות. בוטל בהסכם החדש היתרון היחסי הזה, שהיה בהסכם הקודם, שנתן תוספת לעובדי הנוער מתוך ראיית התפקיד שלהם בשעות לא שעות ובזמינות אחרת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההסכם הוא הסכם טוב, ואנחנו, מן הסתם, לא מתנגדים לו. אלא ישנו עניין האיזון. זה כמו שאתה נותן לכולם באזורי עדיפות, ואז אם אתה לא מייצר תעדוף, אז אתה מאבד את היכולת. << אורח >> נילי חומן: << אורח >> אני חושבת שהשכר נשאר לעובדי הנוער. זאת אומרת, דאגו לכך שלא תהיה פגיעה. אבל השכר גם לא עלה. << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> הוא עלה גם להם, למרות התוספת הייחודית שלהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם הוא לא עלה מספיק? כשאנחנו עוסקים בנושא כמו רווחה, אני מתקשה לראות תחום אחד, שבו עוסק אגף הרווחה, נניח, בנתניה, שלא יהיה בו סוג של פיקוח נפש, ובוודאי רמת רווחה. אנחנו צריכים למלא את התקנים, ולא פחות מזה אנחנו גם לקבוע מה הן הנורמות. אמרת דבר ואני נאחז בו. יש אירוע תרבות שמופנה לעשרות אלפים, ואנחנו רוצים לראות את הווסטים כאות לנוכחות הורית בוגרת, מבוגרת ואחראית, שפונה לכולם. מן הסתם, יהיו כאלו שיתמחו בצעירי הקצה. אני בא מיישוב כפרי קטן, ואז זה הרבה יותר קל והרבה יותר אינטואיטיבי כי ההורים מכירים ויש פה איזו התגייסות. אבל כמובן שישנם גם גילויים דומים כי נפש האדם לא משתנה בגלל מקום המגורים. אבל יותר קל לחוש את הצורך במקום כזה. זה אירוע ענק בעיר גדולה לייצר את האחריות, הסולידריות, הבין-אישית והבין-דורית הזאת בין הממסד לבין הצעירים. << אורח >> נילי חומן: << אורח >> לכן, התחלתי מהצוות. כי בסיס המרחבים, שאנחנו כן פותחים בקהילה לנוער בסיכון, חייב להיות אותם אנשי צוות מבוגרים, מיטיבים, שיעשו סדר. אנחנו בעולם כאוטי. אתחבר לדברייך, ואמרתי לך גם באופן אישי. בעיניי, הטיפול, והאכיפה והסמכות צריכים להיות יחד. זה מתחיל מזה שאנחנו נצליח ליצור מרחבי מוגנים, אפרופו, החצר הנשית, לנוער, שלא מבלבלים בגבולות הגזרה. אלימות לא מתחילה בגיל 15 עם סכין, אלא היא מתחילה לפני כן באלימות מילולית ובכל הרצף, ככל שזה הולך ונעשה יותר קיצוני. יש המון משפחות חדשות של הורים שנחשבים נורמטיביים שלא דמיינו שהן יהיו ברווחה. זירות הפגיעה הן חדשות. הן גם ברשתות. אני כבר לא יכולה רק להגיד לבת שלי לא לצאת אחרי השעה 22:00, היא נמצאת בסיכון גם בתוך החדר שלה. מגיעים אלינו המון הורים במצוקה כי הם איבדו סמכות הורית במשפחה והם זקוקים, וגם לזה אנחנו מנסים לתת מענה של הדרכה וקבוצות. זה גם משהו שצריך להתייחס אליו בתחום הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה מאוד מעניין. הוועדה הזאת עוסקת באיום ובנחשול הגדול של ה-AI. הרשתות והטכנולוגיה לוכדים את הנשמות של כולנו. בואו לא נשליך את זה רק על הצעירים,. אבל הפגיעים יותר והפחות מנוסים הם חסרי הישע, והם בוודאי נתונים למשיסה. ההערה שלך היא מאוד חשובה כדי שנזכור שתווך הפעולה הוא לא רק ברחוב ולא רק עם סכין. תודה חברת הכנסת עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה אדוני היושב-ראש, חבר הכנסת שוסטר. קודם כול תודה גדולה לך על קיום דיון בדוח החשוב הזה, ותודה לצוות של מבקר המדינה שהכין את הדוח החשוב הזה. ואני אגיד תודה נוספת, כי הם בליבי ומשם אני באה, לצוותים שעובדים בשטח, גם ברשויות המקומיות וגם בעמותות עצמן, גם באיגודים, גם המשפחות והשטח עצמו. עבודה פרלמנטרית טובה היא כזו שאנחנו מצליחים לחבר ביחד, גם את האנשים עצמם, גם את הרשויות המקומיות וגם את החברה האזרחית, וביחד אנחנו מצליחים לעשות איזשהו מחולל לכל הדברים יחד ולתת פתרון טוב. הם לעולם יודעים בסוף יותר טוב מאיתנו מה הם צריכים. אני אומר את הדברים הבאים אחרי הרבה הרבה שנים של ניסיון בשטח בשדה הזה. לצערי, בסוף, הכול מתחיל ונגמר בכסף. כי יש אנשים טובים. גם במשרד הרווחה יש אנשים מצוינים, ובטח שברשויות המקומיות יש אנשים מצוינים. רק השנה היה קיצוץ של 3% בתקציב משרד הרווחה, ולאחר מכן עוד תקציב של 2% במשרד הרווחה. זה בסך הכול קיצוץ של 125 מיליון שקלים. אדוני היושב ראש, קודם אמרת: מאיפה לוקחים כשמקצצים ברווחה. לוקחים מהאלמנה, לוקחים מילדים עם אוטיזם, לוקחים מצעירה במעגל הזנות, ולוקחים מנוער בסיכון. זה ממש בליבי, וזה ממש כואב לי. כאב לי באמת לקרוא את הדוח הזה כי זו לא גזירת גורל, אלא זה עניין של סדרי עדיפויות. אני חושבת שאולי גם מהוועדה הזו אנחנו צריכים להוציא קריאה לסדר עדיפויות ברווחה. אני יכולה להבין שלפעמים צריך לעשות קיצוץ רוחבי, אבל לא לגעת ברווחה, ולא אחרי שלוש שנים של חירום. אני חושבת שגם מהוועדה אנחנו צריכים להוציא את הקריאה הזאת. אני מאוד אשמח אם הדבר הבא יוכל להיכנס לסיכום הדיון. לא יכול להיות שבמשך 16 שנה המדינה לא עושה מיפוי לצעירים בסיכון. 16 שנים זה המון זמן. השדה באמת מאוד התרחב, ואמרה פה חברתי נילי. הנערות והנערים שלנו יושבים בבית עם הטלפון והן בתוך הסיכון. הנערה אומרת: אימא, אני רוצה טוסט בשעה שהיא בתוך הסיכון. ואני מדברת על זו שיכולה לבקש טוסט מאימא שלה. חייבים למפות את זה וחייבים להרחיב את הקריטריונים ולהבין בכלל באיזה סדר גודל אנחנו נמצאים. להערכתי, זה הרבה יותר מ-440,000 בני נוער. הדבר האחרון הוא נושא האיתור. אני מאמינה גדולה באיתור, אני חושבת שהאיתור הוא הסלע הכי גדול שאנחנו יכולים באמת לטפל בו. יש כלים לטפל בו. לפעמים המדינה עובדת לאט מדי, ולכן צריך דווקא לתת לעמותות לעשות את זה. למשל, איך היינו עושות איתור לנערות וצעירות בסיכון ב"חצר הנשית"? פתחנו מספרה לפני מעל 20 שנה. שוקי זיקרי פתח את המספרה וצעירות הגיעו לעשות פן, צבע, תספורת, חינם, אין כסף, ואז הן פתאום דיברו. פתאום יש ארוחה חמה. הן הריחו את הריח החם, והתיישבו לאכול, וגם חזרו למוחרת. וכך גם כשיש מניקור וג'ל. זה האיתור של היום. אם האיתור ייעשה בכך שיגידו להן לבוא ולדבר עם עובדת סוציאלית בלשכה רווחה, הן לא יבואו. צריך גם לחשוב באמת יותר יצירתי, ולתת לעמותות לעשות את מה שהן יודעות. וגם כסף, כסף, כסף. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה, עדי. קודם כול, אני מעריך את נשות הרווחה על הסבלנות ועל ההכלה. לא הוגשו הערות לתיקונים. אני לא יודע אם אתם עסוקים בזה או גורם אחר במשרד. זה חשוב. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> בדקתי את זה כבר שאמרת את זה. ואנחנו ניתן תשובה בכתב על מה שקרה עם דוח הליקויים. נעים מאוד, אני ליאור, אני עובדת באגף קהילה, מינהל של"ם – האגף שאחראי על כל הטבלה של האדומים והירוקים. אני מאוד מברכת על הדיון הזה. אני רוצה להגיד שאני, אישית, הייתי עסוקה המון בדוח, משנת 2020, של טיפול בנוער בסיכון בקצה הרצף, שהציג תמונה הרבה יותר רחבה של כל הפילוח של המשרדים בתחום הזה. אין פה, בחדר, אף אחד שיגיד שאנחנו לא רוצים לשתף פעולה. אנחנו כנראה צריכים עזרה. אני, אישית, הייתי מנהלת ניידת עלם בירושלים. הייתי עובדת משרד החינוך כמנהלת יחידה לקידום נוער בבנימין, והייתי מתכללת עירונית של עיריית ירושלים בתחום נוער וצעירים בסיכון. זה תפקיד שהחלטנו להמציא בעירייה, והוא עולה מאוד חזק ב בדוח שלכם גם עכשיו. ואחרי זה עבדתי גם ב-360. השותפה שלי תרחיב על זה יותר. הסוגיה הזו היא סוגיה שכולם מכירים עוד מדוח וינטר – ההגדרות השונות לסיכון, לנער, לקצה, ובטח ובטח אם אנחנו מסתכלים על אוכלוסיות מיוחדות. אני, אישית, אחראית על נוער חרדי בסיכון ונוער ערבי בסיכון. כשמתקשרת קב"סית לעובדת סוציאלית ואומרת לה בנוער חרדי קצה, זה יכול להיות על אורך חולצה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גם מה זה קצה. הייתי בסיור של נוער בירושלים. מה זה נוער חרדי ברחוב? ילדים בני שמונה. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> שמונה וגיל 24. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נכון, הגיל ממש ירד בשנים האחרונות. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> ממש. אנחנו רואים את העלייה במספרים. אני גם אימא למתבגרים. צריך לחשוב על מה שעבר במשך שש השנים האחרונות על מי שהוא היום בן 12. אנחנו בהתחלה של ההתחלה של הבנה של כל ההשפעה של המלחמות, הקורונה וחוסר יציבות. כולנו פועלים לשיתוף פעולה גם במסגרות הקיימות ב-360, ואני באופן אישי מאוד מאמינה בגישה, וגם ביחידת התיאום שמובילה מיכל גולד, ויש פה גם את לירון ממשרד המשפטים. אני רוצה לענות על כמה נקודות שעלו במהלך הדוח. קודם כול, נתחיל מהאיתור כי זה נושא מאוד מאוד חשוב. הרשויות מפעילות באמצעות עלם 30 ניידות איתור. כל תקציב הפעולה של התוכניות שראינו קודם בשקף, יוצא מסעיף תקציבי אחד שהוא סעיף גמיש. ההחלטה על ביזוריות גרמה למשרד בשנתיים האחרונות לעבור לאט-לאט, ויש עוד הרבה עבודה, למצב שרשות יכולה להסתכל על הצרכים שיש לה ולקבל את המענים בהתאם. כל מקום ששולח אותנו להגדיר איזשהו סל, מסנדל את הצורך של הרשות להגדיר מה היא צריכה. אנחנו גם עסוקים בלראות איך אפשר למצוא משהו באמצע. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> החיסרון של הביזור. אומרים: לטובות כלום לא נשאר. עדיף להיות בריא ועשיר מעני וחולה. אלו שמתקשות לשלם את ה-25%, אלו שמתקשות לקבל בכלל החלטה, מתקשות לשתף פעולה עם האגפים השונים. ופה המקום שלכם. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> נכון. שיטת המטצ'ינג והמבנים והמחסור בעובדים הסוציאליים, היא בעיה הרבה יותר מורכבת מהעו"סים לנוער. אבל בתחום של עו"ס נוער, ראינו שיש עוד כמה משמעויות. יש לנו באמת חוסר של סדר גודל של 12% של עובדים סוציאליים בכלל, ובתחום הנוער זה באחוזים יותר גבוהים. אחד מהדברים שכן עשינו כדי להתקרב למקום הזה זה להגדיר שעו"ס נוער של"ם חייב להיות בכל מחלקה. זאת אומרת, גם זה. קודם לא הייתה החלטה שצריך להיות עו"ס ופונקציה כזאת שהיא פיבוט לכל הארגונים, ושהיא מסתכלת קצת מעבר ועל תכלול. זה גם משהו שאי-אפשר לשים על עו"ס נוער כתכלול עירוני. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יש תהליך ביזורי, ואני מברך עליו. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> נכון. הרשות בוחרת את כל התוכניות על פי הצרכים שלה. אבל יש דבר אחד שהכנסנו כפיקס, וזה אותה עובדת סוציאלית. זה לא היה לפני כמה שנים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם אתם מבקרים, בשני המובנים, את הרשות המקומית על עשייתה? זאת אומרת, זה שהרשות מוסמכת, וזה תפקידה, חובתה, לעסוק בזה, היא גם יכולה להחליט שלא –מה שהחוק לא מחייב. אגב, לפעמים לא עומדים גם במה שהחוק מחייב. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> לדוגמה, נילי ואני נפגשנו בוועדת היגוי אצלה ברשות לפני כחצי שנה, ודיברנו על מי הנוער החרדי שמקבל שירות. גם כל השיח הזה על איך אנחנו בסל תקציב המאוד מאוד מוגבל, שתוך כדי אני צריכה גם למצוא מבנה וגם אין לי את העו"סית, ואיך אני יודעת בתוך כל הדבר הזה, כשאני לוקחת את התוכנית, האם אני מפנה אותה לנוער שחור לבן, לנוער צבעוני, לנוער במושגים אחרים, אם מדברים רק על נוער חרדי השיח הזה. אנחנו נרצה לכוון שבכל רשות תהיה הסתכלות כוללת, יחד עם חינוך ורווחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואת יכולה להגיע גם לנתניה, גם לביתר. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> המפקחות שלנו עושות את זה. אני מנהלת במטה מדי פעם. אבל כן, תפקידן של המפקחות שלנו לשבת. ראיתי שברשויות מסוימות לא היו מספיק מסמכים ותיעוד. אבל משיח עם הממונות המחוזיות שלנו, גם ברשויות הספציפיות האלה יש הרבה חשיבה והרבה חסמים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כל כמן זמן מתקיים הקשר של האנשים שלך במשרד עם רשות מסוימת שעולה לך בראש שהיא על סדר היום? האם היא אחת לחודש, אחת לשבוע או כל יום? << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> לדוגמה, קריית גת. הייתי שם לאחרונה ביום מאוד ארוך עם ועדת היגוי של תחום נוער חרדי, והמפקח שם כמה פעמים בשנה, לא רק פעם בשנה. יש פערים ובעיות בין התיעוד למעשה. יש דברים שגם נעשים בין הממונה המחוזית לבין הרשות ולא דרך המפקח. זאת אומרת, יש כל מיני תהליכים של ניסיון חשיבה. אני לא יודעת אם ברשות אחת יש יותר או פחות – מן הסתם. אבל מאמצים. הפיקוח שלנו מוכוון להיות בשיח הזה. הוא לא רק מגיע כדי לראות אם יש דלת תקנית או שירותים. הוא אמור לבוא ולעשות בדיוק את השיח הזה על הצרכים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש לך אפשרות לשנות מציאות כשאת רואה שהמציאות לא טובה והיא לא משתנה? מה הכלים שלך מירושלים לשנות את המציאות במקום מסוים? את לא ראש העיר ואת לא מנהלת המחלקה, אבל את אחראית על התחום. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> לשבת עם נילי ועם מנהלות המחלקות והאנשים בשטח. אנחנו מנסים להכניס לכל תהליך שלנו, אנחנו לומדים - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אחדד, קצת אלחץ. ראינו קודם ראש עיר שאכפת לו, ושמענו על אחרים. אבל לא תמיד זה כך. צריך להיכנס לעומק של הפוליטיקה הארגונית כדי להתמרפק. בכל ארגון יש פוליטיקה. את לא אחראית על נושא הביוב ברשות אלא אחראית על נושא הטיפול. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> במרחבים שבהם יש לנו באמת שולחנות עגולים, שיטת עבודה מסודרת, כמו ב-360, או במרחבים אחרים שהעתיקו את המודל בלי התקצוב של 360, כשאנחנו יושבים חינוך ורווחה ואנחנו אומרים ביחד מה אנחנו צריכים, הרבה יותר קל לנצח את הפוליטיקה לעומת מצב שבו מגיעה דמות מזווית אחת וספציפית. אמרתי בכוונה חינוך ורווחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אמרת רווחה וחינוך, וזה מצוין. האם את מתכוונת ברשות או שאת גם בקשר עם קולגות במשרד החינוך בהקשר הזה? << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> גם וגם. גם ברשות אנחנו מבקשים את שיתוף הפעולה. << אורח >> שרי כהן: << אורח >> סליחה, יירוס צריכה ללכת, וחשוב לי לומר לך דבר אחרון לפני שתמשיכו בדיון המאוד חשוב הזה בוועדה הזו. בתור מישהי שעומדת שעות מחוץ לבית המשפט בדרישה לצדק עבור המשפחה הזאת, אם תוכלי ואם אפשר יהיה לדרוש להסתכל מול קצינת הרווחה שמטפלת בתיק הזה, ושהיא תראה מה היא עושה כשהיא משחררת את אותם נערים. אני אומרת את זה בשיא הרצינות. יש פה נזק מדיני. הסטורי הקטן של אותם נערים ששוחררו, זה 15,000 לייקים. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> האם את מתכוונת לקצינת המבחן? << אורח >> שרי כהן: << אורח >> קצינת המבחן שמסייעת לשופט להחליט האם הבחירה לשחרר היא הבחירה הנכונה לשחרר. אני פונה לכל מי שאפשר בבקשה. כאימא לעתיד, אני פוחדת פחד אלוהים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לך מותר להגיד את האמירה, אבל אנחנו לא יכולים להיכנס להליך משפטי שמתקיים. טוב שנשמע. << אורח >> שרי כהן: << אורח >> חד-משמעית. זה מאוד מאוד קריטי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את יכולה לקחת את הטלפון שלה, ואני לוקח על עצמי הימור שהיא תענה לך, כדי לוודא שהבקשה שלך תגיע למקום הנכון. אני לא בטוח שהיא הגורם הכי מתאים. << אורח >> שרי כהן: << אורח >> נכון, לא בטוח. אבל אנחנו פה בדיון מול משרד הרווחה. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חברות, תודה לכן על שהייתן איתנו. << אורח >> יירוס זלקה: << אורח >> תודה. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> אחרי שהסברתי את כל הדרך שבה הרשות בוחרת את המענים, אני רוצה לדבר על תחום האיתור. מצד אחד, תחום האיתור הוא מאוד מפותח. מצד שני, הוא נעדר מהמרחבים הדיגיטליים מצד משרד הרווחה. אנחנו כן נמצאים בהבנה שאנחנו חייבים להיות שם. כשמדברים על איתור, אנחנו גם מדמיינות את היציאה לרחוב. אני, אישית, הייתי בכיכר ציון בימי חמישי בלילה ובקרית מנחם. זה סוג מסוים של איתור. יש לנו איתור גם במסגרות פורמליות ובמסגרות לא פורמליות. כשאני נותנת מענה לנוער חרדי בתוך תוכנית נוח"ם, אז מדברים איתם על איתור מדברים איתם גם על בלניות וגם על קשר עם מוסדות ועם עסקנים במקום. לאיתור יכולים להיות הרבה הרבה מובנים. המרחב הדיגיטלי ונושא המסכים, שעלה גם בוועדה הקודמת שבו היינו יחד על האלימות, זה באמת מרחב שיש בו כמה גורמים שפועלים בצורה יפה. משרד הרווחה עוד לא מכיר מספיק את הצרכים ואיפה הוא צריך להיכנס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההערה היא מאוד חשובה. הוועדה עוסקת בכל מיני הקשרים. למשל, בין צנעת הפרט לבין הצורך להיאבק הנחשול שבא עלינו, כפי שהגדרתי קודם, ואנחנו חיים בתוכו. האם אתם עוסקים בזה? << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> יש עכשיו מנהלת תחום איתור. היא יצאה ב-RFI , בבקשה למידע, מכל הארגונים הפעילים כדי להגדיר את המכרז או את הצורך. זאת אומרת, כדי להבין איך משרד הרווחה נכנס, ולא על חשבון מי שכבר עושה עבודה מאוד טובה בשטח. אנחנו רוצים לראות מה קורה בקידום נוער, שיש להם כל מיני מענים וזכו בקול קורא, ומה קורה בעלם. אנחנו נקבל את המידע ועל בסיס זה אנחנו נתכנן את התוכנית שלנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואת מעריכה שיש כלים מדינתיים שהחוק הקיים מאפשר לך לבצע ניטור מתוך חומר גלוי ברשתות הגלויות, ולהגיע דרכו לאנשים במצוקה. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> ההנחה שלי היא יותר בסיסית. ההנחה שלי שאנחנו צריכים להיות היכן שבני הנוער נמצאים. אנחנו ננסה לראות איך אנחנו נכנסים. מעבר לזה, אני עדיין באמת לא יודעת מבחינה חוקית והכול. אנחנו ממש בהתחלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הערה חשובה. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> איתור ולא ניטור – נכון, זה דיוק. יש הבדל מהותי בין איתור לניטור כשאנחנו מדברים על איתור. אנחנו רוצים להגיע לקשר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, אתם רוצים להגיע לאיתור, אבל זה באמצעות ניטור של מה שקורה – אין מה לעשות. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> כן, נכון. אולי זו מילה ש - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסוף, ההורה שנוכח עם הווסט מסתכל, והוא מתוך הניטור יאתר. זה אותו דבר. אנחנו צריכים לקחת על עצמנו את עניין הרשתות. הרשתות פועלות בחוצפה מתנשאת של בעלי כוח שרוכשים את תשומת הלב שלנו. ולכן, אנחנו בתוך העסק תוך כדי הבקשה לפיצה וגם הנערים והנערות. חובתנו להיות שם. את אומרת שזה הדבר הנכון והטריוויאלי. זה צריך להתממשק עכשיו עם האמצעים החוקיים. הוועדה הזאת עוסקת בהקשרים שונים של ביטחון לאומי ושל אלימות פנימית, ואת אומרת לנו עכשיו שכדי להתמודד באופן ראוי על כל הרצף, ומסיבה נוספת, אנחנו צריכים להיות מאוד פרואקטיביים. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> משרד הרווחה לא מפחד להגיד מניעה, אבל זה גם חדש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. ולזהות את מי שיזיק לעצמו ולאחרים. << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> השותפים שלנו נמצאים עמוק בתוך מניעה. אם הם לא יתחזקו, לא נוכל לעשות את העבודה שלנו טוב. במילה "שותפים" אני מתכוונת למשרד החינוך, משרד המשפטים, וכן הלאה. אנחנו מדברים על בני נוער שאפשר לראות אותם מכל מיני זוויות, ואנחנו פוגשים כל אחד בזווית שלו. משרד הרווחה נותן כרגע מענה לאוכלוסיות רבות. אם היו שם יותר שומרי סף אחרים, הם היו צריכים לתת לו מענה שנייה קודם. אנחנו אומרים גם בהקשר לוועדה הקודמת, חיזוק היועצות, מערך השפ"י, השפ"ח, וכל מי שפוגש את בני הנוער במרחבים הפורמליים והלא פורמליים לפני הרווחה. איתור זה משהו שמשולב לכולנו. ברגע שאנחנו יודעים איך לייצר שיטה שבה אנחנו מאתרים ביחד ומבינים מי צריך לתת מענה בלי לריב על ילדים ברחוב, אנחנו צריכים לעשות עבודה מאוד טובה. יש רשויות שהצליחו לייצר שולחן עגול, שבו נמצאים כלל השותפים, כולל קהל היעד וההורים. סוגיית ההורים היא סוגיה שצריך לה ועדה שעומדת בפני עצמה. אנחנו לא מדברים מספיק על ההורים של בני ה-12 האלו, כולל אותי. אנחנו, ההורים, עייפים. אני אקצין את זה בכוונה, ולא נראה לי שצריך לדווח עליי לרווחה. אבל אנחנו, ההורים, אחרי שש שנים שבהן נתנו לילדים שלנו להיות במסכים כי היינו בעצמנו היינו אבודים. היינו עם מילואים, עם עלייה ביוקר המחיה וירידה בכל את ההשתכרות לאור המלחמה והקורונה, וכל מה שעברנו. ההורים הם קהל יעד, וכל אחד נותן לו חלקיק. אין לנו תוכנית לטיפול בהורים. זאת אומרת, יש לנו "נתיבים להורות", יש לנו המון תוכניות פרטניות. אבל כהסתכלות על איך אנחנו נכנסים לעזור להורים לחזור להורות ולהורות, אני לא מכירה מהלך משותף בין-משרדי. אני חושבת שזה כיוון ראוי. לדעתי, ברורה לכולם שיטת העבודה שצריכה להיות. צריך ליישם אותה. זאת אומרת, הדברים נכתבו, הדוחות חשובים, ואנחנו צריכים עזרה ביישום, איך אנחנו מורידים את זה לעומק השטח, איך אנחנו לומדים מהשטח במקומות שכבר זה עובד. שטח זה הרשות המקומית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לאיזה סוג עזרה את מתכוונת? מי זה אנחנו ואיזה עזרה? << דובר_המשך >> ליאור ילין פריינד: << דובר_המשך >> יש פער בין המדיניות והשיחות על העקרונות ועל מה אמור להיעשות, לבין היום-יום. אנחנו צריכים שם איזשהו גשר. זה יכול להיות דרך שפה משותפת והגדרות, וזה יכול להיות דרך מערכת נתונים. כולנו עסוקים בדיוק בחיפוש אחר הדבר הזה. צריך להיכנס לשם עוד תקציב. אם אני לא הייתי כפופה בעיריית ירושלים לראש העיר, למנכ"ל או לסמנכ"ל בכיר, לא הייתי יכולה לעשות עבודת תכלול. זאת אומרת, לדעתי, אנחנו צריכים עזרה בסיפור הזה של מי לוקח את האחריות ברשות. ולא אם זה רווחה או חינוך, אלא כמשהו יותר הוליסטי. לגבי מפתנים – עלה מאוד חזק שאנחנו פותחים פחות, וזה לא סתם. כשמשרד החינוך מפתח מענים יותר טובים, הרשות תבחר במח"ט (מרכז חינוך טכנולוגי), לצורך העניין, כי זה יותר ריאלי בשבילו לתקצב את זה, ולא במפתן שבו הוא צריך לשים גם את המבנה. כשאנחנו מסתכלים על הכול, אנחנו צריכים להסתכל על זה ביחד. כי אם מצד ימין שלי מפתחים תוכנית טובה, אני ארצה להפנות אליה. אנחנו בינתיים מפנים למיתרים ומחזקים את המיתרים. יש לנו עשרות מיתרים ומרכזי עד"י, שכן גדלים וגדלים, כי שם שיטת הניצול עובדת יותר לרשות. אנחנו נרצה להכניס שם את משרד החינוך למרחבי השכלה כי אנחנו מאוד מאמינים בחינוך-טיפול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. זה ברור לגמרי. העבודה שלכם מאוד מאוד חשובה. אנחנו רק יכולים לגרד את השטח. זה לא מסוג הישיבות שאפשר להתיימר. יותר מאשר להעלות את החשיבות, לגרות אולי את הנוכחים כאן ובבית להיכרות ולעשייה. את העלית נושאים, וגם אחרים העלו, שלא דובר בהם במקור, כמו חיזוק ההורים והמקום של רשתות חברתיות. אני מנסה לחשוב. אני אומר למנהלת הוועדה. אנחנו עסוקים בהקשרים שונים ומשונים בצורך שלנו להיאבק באיום האסטרטגי או במציאות האסטרטגית החדשה. להבדיל או לא להבדיל, יש לנו שב"כ שמנסה להגן עלינו מבחוץ, ובהקשרים מסוימים גם פנימה. אני שואל את עצמי האם לא צריך להקים שירות ביטחון פנימי. זאת אומרת, אם קהילה בנתניה, במפלסים או בירושלים מתגייסת, ויש נוכחות של הורים עם וסטים, אז שתהיה נוכחות הורית לאומית עם וסטים וירטואליים במקום שבו קורים דברים, ומי שצריך לדעת ינותב תחת עקרונות של צנעת פרט וחקיקה מתאימה וכו'. בעיניי, זה סוג של הפקרה בלתי אחראית בעליל לדעת שזה קורה. את תיארת את זה כול כך נכון, וגם אחרים. לו היינו יודעים שהילדים הולכים עכשיו לזירה שבה הולכים לקרות דברים קשים, היינו עושים דבר או שניים. זה יכול לקרות כל רגע ורגע שאנחנו והם ערים. משרד החינוך, בבקשה. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> שלום לכולם. שני תורג'מן, אגף בכיר חינוך ילדים ונוער בסיכון. חיכיתי בסבלנות, אבל אני כול כך שמחה על זה שאני מדברת אחרי ליאור, ואגיד למה. עבדתי רבות על הדוח הזה ועל דוחות נוספים אחרי 7 באוקטובר. זה היה תענוג צרוף לעבוד עם משרד מבקר המדינה בתהליך עצמו וגם בתהליך למידה שלנו כאגף על עצמנו ועל הדברים שעשינו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בתור מורה לשעבר, לא צריך יותר מזה לשמוע. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> צוחקים עליי במשרד שאני אוהבת את מבקר המדינה, אבל זה לא לציטוט. אני חושבת שהדוח משפיע. אפשר לראות אפילו בסיום של ליאור את הסוגיה שיש דיאלוג בין המשרדים, כשעבר או בדוח הקודם היה הרבה הרבה הרבה פחות. ליאור אומרת: אם יש מענה טוב של משרד החינוך – אנחנו בדיאלוג איתם, ובמקום מפתן לוקחים בית ספר אחר שנקרא המח"טים, בתי ספר קטנים לנוער בסיכון. אני חושבת שזה הישג עצום של ההשפעה של דוחות מבקר המדינה, וגם השפעה על תהליך הדיאלוגי והשותפות שהולכת ומתרחבת ומתהדקת עם משרד הרווחה. ראה ערך, מרכזי חירום, מועדוניות, תוכנית 360. התחלתי אולי מהדבר הכי פחות חשוב. אבל ילדים ונוער בסיכון, האגף שממנו אני באה – מבחינתי, זו משימת חיי מאז שנכנסתי לשדה. ואולי מאז שנולדתי, ואני לא נערה בסיכון. אני רוצה להגיד תודה על הדיון הזה. אני חושבת שצריכים להיות הרבה יותר דיונים על ילדים ונוער בסיכון, כי בסוף הדיונים האלה משפיעים ויש לזה נגזרת, גם תקציבית, וגם פדגוגית, וגם החלטות. אנחנו עובדים, והן כבר יודעות, מבוססי נתונים. כשיש לנו נתונים שאנחנו יודעים לעמוד מאחוריהם, אנחנו גם מפתחים תוכניות שבסופו של דבר יוצרות אימפקט, ובאמת עבודה שמונעת, גם נשירה, גם צמצום פערים לימודיים, חברתיים והתנהגותיים. הגבתי לדוח. שתי הסתייגויות. צריך לדעת שמשרד הרווחה מתכלל ב-360. נאמר שלא נפגשים. אנחנו נפגשים פעם בחודש, ועדה ארצית עם חמישה משרדים: רווחה, חינוך, בריאות, משרד העלייה וביטחון לאומי. יש עוד משרדים, משפטים וכאלה. יש באמת תכלול של הדבר הזה. יכול להיות שזה בא פחות לידי ביטוי ברשות המקומית. יש את זה בארצית. אנחנו פועלים באדיקות שזה ירד גם לשטח. והדבר השני, וכתבתי את זה בהסתייגויות, משרד החינוך מתוך תפיסה אימץ את ההגדרה הרשמית של משרד הרווחה – ועדת שמידט – 360, ההגדרה עבור ילדים ונוער בסיכון, << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. את נמצאת במרחב שמוגדר כילדים נוער בסיכון. אנחנו לומדים, וזה מתחזק בשיחה הזאת, שכולנו ילדים של הסיכון ושכולנו נמצאים במרחב הזה. נראה לי אך טבעי שאת הקוד הגנטי הזה או את דפוסי העבודה, צריך להחיל על כולם. << דובר_המשך >> שני תורג'מן: << דובר_המשך >> יש לי כבר תשובה מוכנה. אני חולקת עליך כי צריכים לעשות הבחנה, ואולי זו הגדרה חדשה כזאת מכורח המציאות שאנחנו כל הזמן בחירום. היא דיברה על הילדים שלה, ואני אקח את זה למקום שלי. יש ילדים ונוער בסיכון שבהגדרה הם ילדים שמגיעים עם מציאות חיים של סמים, זנות, אלכוהול, מצב סוציו-אקונומי מאוד מאוד מאוד מאוד קשה. ההגדרה החדשה שאני מבקשת לשים כאן על השולחן, וגם את ההגדרה הזאת העברתי למבקר המדינה ודיברנו עליה כמה פעמים, זה סיכון מצבי. סיכון מצבי אומר שזה גם במשפחות טובות, מתפקדות, חזקות שאין בהן סיכון. ואני יכולה להגיד את זה על המשפחה שלי. בעלי מהנדס ואני במשרד החינוך. אבל בעלי היה במילואים הרבה מאוד זמן, ואני הייתי די לבד עם ארבעה ילדים. הסיפור היה שהבן השלישי שלי כמעט ולא הלך לבית הספר. אני גרה בראשון לציון והיא הייתה עיר מאוד מאוד מטווחת. מהר מאוד ידענו לתת מענים מהמקום המשפחתי וטיפול ומה שצריך וכו'. אבל הסיכון של הבן שלי לא דומה בשום צורה לילדים ונוער בסיכון שזו מציאות חייהם, לצערנו הרב. יכול להיות שהתופעות שאנחנו נראה יהיו תופעות דומות, אבל אנחנו צריכים בזהירות להגיד שלא כולם ילדים ונוער בסיכון. אבל צריך לתת להם מענה. הייתי אומרת סיכון מצבי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני קונה את העניין. אנחנו על טווח. אולי חלקו הגדול של הנוער בסיכון נמצא בסיכון מצבי מאוד. השיח שמתקיים אצלכם, בהארדקור, דומה מאוד. אולי הרמה הכמותית שונה. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> גם בעוצמות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון – כמות, עוצמה. עושים את זה. זה לא שלא עושים. ברור שמחנך כיתה או מחנכת כיתה מודעים פחות או יותר לעשייה הזאת. זה חשוב. אנחנו נרוויח מכל פעולת מניעה שבה נעסוק בשדה הבריאות, הסביבה או החינוך. גם ברעידות אדמה. יש בזה היגיון תקציבי והיגיון אנושי. תודה רבה. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אדוני, בבקשה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> שלום לכולם. חגי ברוש, ראש תחום בכיר טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. לפחות מההיכרות שלי, בחלק מהרשויות ישנם שולחנות עגולים וישנו דיאלוג בלתי פוסק בין החינוך לבין הרווחה. זאת אומרת, מה שנאמר פה הוא לא משהו שהוא גורף. לפחות ברמות שבהן אנחנו פועלים ברשויות המקומיות, אנחנו משתדלים לפעול סביב שולחנות עגולים עם נציגות רחבה של כל הגופים שיש להם יד ועניין במודלים שאנחנו מפעילים. כמובן שככל שנעבוד בהיבטים של נוער בסיכון שלא נמצאים רק ברווחה אלא נמצאים גם בחינוך, ואנחנו גם יודעים שבסופו של דבר גם רמת הגיל של הנוער כל נמצאת הזמן במגמת ירידה, ואנחנו רואים את זה בשירותי המבחן וכל מיני סוכנויות טיפול כאלה ואחרות. זה רק מאלץ אותנו להגביר את היכולת ואת הרצון לפעול יחד ולהיות מתואמים ברמה המקומית בין כל הגופים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתם יכולים להיות גורם לא רע בדאגה לתכלול. << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> אני מודה, אנחנו מומחים לתכלול. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בדיוק. לגבי הקטע בתוך הרשות המקומית – נתניה עושה מה שצריך, ושמענו גם את קריית מוצקין. אני לוקח את אלו שהופיעו פה. אבל יש עשרות רשויות מקומיות שצריכות אנרגיה חיצונית, מסגרת חיצונית. << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> אתה צודק. דיברנו על זה בדיון הקודם בוועדה לזכויות הילד. הרשות, יחד עם המנהל שלה, מי שהיה נשיא בתי הדין הקהילתיים, אביטל חן, לקחו על עצמם לתכלל תוכנית לאומית משמעותית ורצינית בכל מה שקשור לאלימות בקרב בני הנוער, שלצערי נחשפנו אליה בחודשיים האחרונים בצורה מאוד מאוד קשה. אנחנו כמובן באותו פלטפורמה. זאת אומרת, אנחנו יושבים עם כל נציגי משרדי הממשלה ובונים את התוכנית בצורה מסונכרנת. ברשויות המקומיות יש את הפורום של הוועדה שעוסקת גם בנושא האלימות, כשבדרך כלל המנהלים שלנו מרכזים את הפעילות הזאת. וכנ"ל הוועדה לנגע הסמים – אותו דבר. זאת אומרת, אנחנו מרכזים את שתי הוועדות הסטטוטוריות האלה ברמת הרשות המקומית. "אנחנו" זה המנהל שלי ברשות המקומית. יש לנו 240 מנהלים ב-240 רשויות מקומיות. זה מונח לפתחנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> איך נקרא האיש שלך ברשות? << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> המנהל היישובי מטעם הרשות הלאומית לביטחון קהילתי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זה מה שהיה פעם מצילה? << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> זה מה שהיה פעם הרשות למלחמה בסמים ועיר ללא אלימות. הן עברו הכלאה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם יש כאלה ב-240 רשויות? << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה מאוד, זה כמעט כולן. << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> נכון. אין לנו בכפר שמריהו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> עולה פה עניין השיתוף במידע. אנחנו מכירים את זה מהקורונה ומהמלחמות. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> באחריות ומתוך ידיעה, כאשר אני, כביטחון לאומי, מבקש נתונים ממשרד ממשלתי, זה סרט. כאשר הדברים נפגשים ברמה המקומית, אפשר להגיע הרבה יותר מהר להבנה עם הייעוץ המשפטי המקומי של העירייה. זאת אומרת, היכולת לשתף פעולה למטה היא הרבה יותר נזילה ומאפשרת לעומת מצב שאני צריך לעבוד ברמת משרדי ממשלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> באירוע המלחמתי האחרון נחשפתי למה שקורה בנתניה. אני לא זוכר את השם, אתה תזכיר לי. אבל בסיס הנתונים שמשרד הרווחה יודע להעביר. בסיס נתונים שמאפשר לחמ"לים המקומיים לדעת איזה אנשים נזקקים, בעלי צרכים מיוחדים, יש, נניח, ברדיוס של 500 מטר. זה איזשהו סוג של פקודה נצורה או סוג של מידע נצור. הוא קיים, והוא משתחרר בזמני חירום. אבל אנחנו מדברים עכשיו על סיטואציה של חירום מתמשך או שגרת חירום, ואני מתכוון לרשתות ואירועים פיזיים שעליהם דיברנו קודם. אחת השאלות הגדולות שאני, לפחות, יוצא מהשיחה הזאת היא איך יהיה לאנשים המסורים שעושים את עבודתם, ומבחינתך 240 מהם פזורים, את הכלי הזה ואת המידע. המידע קיים ברשויות שלנו ובאותם משרדים במדינה. איך אנחנו מחברים ומעבירים ומאפשרים, תחת עקרונות של צנעת פרט וחקיקה נכונה? << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> זה סרט עתיק. מה שלא עושים ברמת משרדי הממשלה, הדברים בסוף מגיעים לאיזשהו שלב שהם נתקעים. אין העברת מידע. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> חוץ מרמת השטח. בשטח זה עובד. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> שוב, ככל שאתה בונה למטה תיאום ויוצר אמון בין הגופים השונים ואת האג'נדה המקצועית המשותפת ואת המחויבות, הדברים האלה מתבצעים שם. לא ייתנו לילד ליפול כי לא העבירו איזשהו מידע. בסופו של דבר, יושבים שם אנשים שקשורים יחד לאותה מציאות, והעברת המידע מתבצעת בדרך כזו או אחרת. הילד לא אמור ליפול בגלל הדברים האלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. זה מרתק, אבל אנחנו צריכים להמשיך. << אורח >> סיון מיטס מלר: << אורח >> אני ממבקר המדינה ומהצוות שכתב את הדוח. אני רק רוצה לעדכן פה שמהשיחות שלנו עם הרשויות שהיינו בהן, היה קשה להגיע למידע. זאת אומרת, מחלקות הרווחה טענו שהן לא יכולות לקבל כי לקב"סים מהחינוך, לצורך העניין, אסור משפטית להעביר מידע על ילד. יש פה איזה משהו משפטי. גם ברמת השטח, המידע מסתתר מאחורי. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> אבל יש רשויות שהצליחו להתגבר על זה וקיבלו את הגושפנקה מהמשרדים ברמת הפיקוח והכול לעשות את זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה שבשטח אפשר לנסות עם יועץ משפטי מטיב לעמוד בחוק ולהעביר מידע, אז אפשר גם מלמעלה לנסות להוביל את המהלך. יש לנו פה כבר שלושה משרדים שיכולים לבקש מהדרגים לשתף פעולה. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> אחד הדברים שפועל לטובת הרשות שלנו זה היכולת שלה לבקש נתונים. לא פרטים אישיים ואחרים, אבל כן לבקש נתונים מכל משרדי הממשלה שרלוונטיים להצלחת עבודת הרשות. יש לנו היום מקבץ נתונים שאין לאף משרד אחר, ואני אומר את זה בסיפוק מיידי. אני יכול להעביר לך תמונת מצב מקומית לגבי כל תיקי הרווחה הרלוונטיים לעבודה עם נוער, ולדוגמה, פגיעות מיניות, ילדים עם בעיות התנהגויות כאלה ואחרות, ויופיעו שם גם נתונים ממשרד הרווחה, ממשרד החינוך, ומכל הגופים הרלוונטיים. לדוגמה, כמה בני נוער עם תיקי מבחן לנוער יש, כמה מבוגרים עם תיקי מבחן לנוער יש, כמה אסירים תושבי אותו יישוב יש לנו בבתי הכלא, כמה עצירים נמצאים בשירות המבחן וכו' וכו'. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם הוא עם שמות? << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לא, לא. אבל זה נותן לך רמת מיפוי מצוינת. לפעמים אתה בא עם זה לראש עיר והוא חוטף שוק כי הוא לא ידע. זה דבר אדיר ברמת מיפוי ויכולת להיערך נכון ברמת אותו יישוב, נכון לאתגרים שיש לו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כשהיינו צעירים חלמנו על אחדות גורמי החינוך – כך קראנו לזה. זה לא בדיוק חינוך, זה אחדות גורמי הקהילה. זה אחריות הורית משותפת. זה אחריות של מבוגרים. זאת אומרת, נשמע לי מופרע שיש הורה אחד שיודע שבלילה קרה ככה וככה, ובבוקר מבוגר אחר, שמקבל את הילד וקולט אותו, לא יודע מה שאחרים יודעים. אני לא מבקש לא להתנהג על פי החוק, אבל יש לי הרגשה שיש לנו יכולת הרבה יותר טובה לשתף במידע. צריך להפוך את זה לאירוע. זה פשוט לא יכול להיות שאנחנו למען הילדים שלנו עובדים עם ידיים קשורות, כשהעולם כולו מתפרע סביבנו ומתעלל בילדים שלנו. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> יש לך שתי עדויות אותנטיות, גם מהנציגה מירושלים וממשרד הרווחה, וגם ממני. אני עבדתי 20 שנה ברשות מקומית. עבדתי באשדוד. שוב, ימשיכו לריב ולהתווכח ברמת משרדי ממשלה. היכולת לבסס בסוף שיתוף פעולה אמיתי מתוך הכרה בחשיבות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם מנהל בית ספר, שרוצה לדעת מה קרה עם התלמידים שלו בימים הקודמים, יוכל לדעת ולקבל תשובה? האם מחנכת, שרוצה לדעת למה הילד לא הגיע, תוכל בקלות יחסית לדעת מהרווחה או מהמשטרה מה קרה לו? << דובר_המשך >> חגי ברוש: << דובר_המשך >> אם הוא בונה את המנגנון הנכון, ואת העבודה הרב-ערוצית מול שירותי הרווחה באותו יישוב, אז אני אומר לך שכשהיועצת תיפגש עם העובדת הסוציאלית תהיה שם העברת מידע. באחריות, אם אתה בונה את זה נכון, אתה יודע. << אורח >> ליאור ילין פריינד: << אורח >> יש לנו. זה מספיק מרחבים שבהם הצליחו לעשות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חגי, אם יש איזשהו צומת שאליו צריך להגיע, אז זה בדיוק להגיע למה שאתה אומר, כי אתה מדבר מניסיון של 20 שנה באשדוד. כנראה שיש אפשרות. אנחנו רוצים לעשות את זה על פי חוק, ואנחנו רוצים שזה יהיה מוכוון מלמעלה. בבקשה. << אורח >> לירון אשל: << אורח >> תודה, אדוני. לירון מיחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער במשרד המשפטים – חטיבה חברתית. קודם כול, אני מודה על הדיון, ואני מודה גם למשרד מבקר המדינה על הפעילות החשובה והצפת הצרכים הבאמת בוערים בשטח. זכיתי לעבוד איתם גם בכובעים הקודמים שלי. יחידת התיאום פועלת לקידום מענה מתואם בעניינם של ילדים ונוער. היא גם מובילה ומרכזת ועדת מנכ"לים לזכויות ילדים ונוער, וגם פרויקטים, תוכניות ושולחנות רב-מגזריים, גם בשגרה וגם בחירום, לכלל ילדי ישראל. לא רק בסיכון, אבל גם בסיכון. אחרי ששמעתי את כולם, ואנחנו גם עובדים בשטח ביום-יום ביחד, יש דברים שכולם כבר תמימי דעים ומבינים את הסיטואציה. זאת אומרת, מצבי הסיכון שאנחנו רואים היום באמת לא מגיעים בחלל ריק. ילדי ישראל עברו כבר שנים קשות של קורונה ומלחמות, ורק עכשיו, כמו שליאור אמרה, מתחילים לראות את ההשלכות. שולי הסיכון באמת התרחבו. ואם יש עוד משהו שכולם מסכימים עליו זה שמענה מיטבי הוא מענה הוליסטי, וזה לראות את הילד ב-360. כמו שחגי אמר, הגענו ממש מדיון מקביל על מצב האלימות. אולי כפועל יוצא או כאיזשהו חיבור ישיר לדיון הזה, צריכים באמת לראות את התמונה מראשיתה ולחבר ידיים. בעקבות האירועים האחרונים, יחידת התיאום כינסה ישיבה רב-מקצועית ובין-משרדית, ובעקבותיה הרשות לביטחון קהילתי באמת לקחה על עצמה לקדם תוכנית בין-משרדית. ישבנו סביב שולחן כזה בשבוע שעבר עם כל המשרדים הרלוונטיים ומועצת התלמידים, בחשיבה ממש לשבת על המדוכה. התכלול הוא המומחיות שלנו. אם כן, ישבנו בשבוע שעבר כדי לחשוב יחד, וגם כדי להבין מה המענים הקיימים, מה החוסרים, איך מהדקים שיתופי פעולה ואיך מטייבים את העבודה, כדי לא להשאיר חורים ברשת, וזה חשוב וזה נכון לכל מנגנון עבודה, גם ברמת הרשות וגם כמובן ברמת המטה. אני כן אתייחס לעוד נקודה אחת שעלתה בדוח והיא באמת לעניין הנתונים. אני דווקא אתייחס לפעולות שהיחידה עשתה. היחידה הקימה והובילה את מערכת אמו"ן ילדים ונוער. היא אומנם מערכת שמעבירה מידע אגרגטיבי, אבל היא פורצת דרך בהקשר הזה שהיא בעצם מפה חיה ומתעדכנת של משרדי הממשלה השונים, יחד עם מערכת הדיגיטל. היא הוקמה בזמן המלחמה. סוף-סוף אפשר לראות של ילדים שהם היו מפונים, ומרכזי חינוך שהוקמו במלונות השונים, ובאמת לזהות צרכים ומענים. כמובן שזה עדיין לא נותן מענה למידע שמי וקונקרטי, אבל זה כן איזושהי מערכת ראשונה, כשכל המשרדים רואים בזמן אמת את המצב ויכולים באמת לזהות ולקדם מענים רוחביים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני הייתי רוצה לפנות בסוף לגורם אחד ולא להשאיר קריאה בחלל. אני אעשה את זה, אם לא תהיה ברירה. אבל האם היחידה שלך יכולה לשאת על עצמה את הנושא? דיברת על חלקו, אבל אני רואה פה שני תחומים שונים. האחד זה התיאום בין המשרדים והעברת מידע קיים. אני מפריד בין זה לבין מידע שצריך לאתר אותו, בעיקר ברשתות. גם זה נושא שמשרד המשפטים יכול לשאת על עצמו. << דובר_המשך >> לירון אשל: << דובר_המשך >> אני אקח הביתה את שיעורי הבית כדי להבין מה אנחנו יכולים ומה בסמכותנו. כי, ברמה העקרונית, יחידת התיאום לא מחליפה גופים שונים שיכולים לאסוף את המידע, והיא גם לא נכנסת בנעליהם. המטרה שלנו היא לגבש תוכנית סדורה ולתאם בין הגופים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אפנה דרכך למשרד לבחון את שני הנושאים. אני לא רוצה לקרוא להיבט המשפטי מכשול. זה סוג של גבול גזרה או מעצב דפוס פעולה מאוד משמעותי. אני לא רוצה לזלזל בו. אבל הוא צריך להתגמש ולהיות יצירתי לטובת איסוף, העברת המידע וחשיפתו באופן מדוד והגון לכלל השותפים, והניטור שדיברנו עליו. הנושא השלישי הוא לא אצלכם, אלא הוא שייך באמת למשרדים הרלוונטיים: רווחה, חינוך, ביטחון לאומי. את קראת לזה חיזוק ההורים או ההיבט התרבותי של חיזוק המגזר הלא מבוגר מדי. חוץ מבייביסיטר אפשר לעשות על הדרך עוד כמה דברים, וגם סבים יכולים לסייע. גבירתי, בבקשה. << אורח >> עדי וולס: << אורח >> עדי וולס, מנהלת אגף בכיר רווחה במשרד העלייה והקליטה. לעולים במדינת ישראל יש קושי מאוד מאוד גדול לצרוך שירותים בשירותי הרווחה הרגילים. יש פערים שפתיים מאוד מאוד גדולים. אין עובדים סוציאליים דוברי שפה. יש פערים תרבותיים. הם יכולים להגיע ללשכות לשירותים חברתיים ולא יבינו אותם ואת הצרכים שלהם. קל וחומר, בני הנוער העולים. בני הנוער העולים בכלל לא משתלבים פה בתוכניות. רוב בני הנוער העולים שנמצאים פה היום הגיע ממלחמת רוסיה-אוקראינה. הם הגיעו לפה כשמשאבי החוסן שלהם לא דומים בכלל למשאבי החוסן של בני הנוער הישראלים. הם הגיעו ממלחמה למלחמה. הם חווים התנהגויות ומצבי סיכון בעוצמות הרבה הרבה יותר גדולות ממה שקורה פה עם בני הנוער הישראלים. לצערי, זה לא נבדק בדוח מבקר המדינה. אשמח אם בהמשך זה יוכל להיכנס באיזשהו אופן. לא הייתה התייחסות לבני נוער העולים. משרד העלייה והקליטה שם על זה זרקור מאוד מאוד רציני. לפני חודש התקיים כנס מאוד גדול עבור אנשי מקצוע, כשהדגש על הכנס היה בני נוער עולים. הנושא היה איך אנחנו נרתמים יחד כדי להפחית התנהגויות ומצבי סיכון בקרב בני הנוער העולים, ולבנות עבורם תוכניות מותאמות. אם אנחנו מדברים פה על כלל בני הנוער הישראלים, צריך להבין שיש פה אוכלוסייה מובחנת שזקוקה לשירותים אחרים ונוספים. אני רוצה להתייחס למה ששאלת אותה, ולהגיד שבמדינת ישראל יש את תוכנית 360. זו תוכנית לאומית שמיועדת לילדים ובני נוער בסיכון. אני חושבת שצריך להעצים את התוכנית הזאת, להחזיר לה את הכבוד שהיה לה, ולאפשר לה את כל זרועות הביצוע המאוד מאוד משמעותיות שהיו עבורה. רק 800 בני נוער עולים משתתפים בתוכניות 360 האלו. גם בהקשר של בני נוער העולים, צריך לעשות התאמות ל-360. אבל אני חושבת שזאת התוכנית הלאומית של מדינת ישראל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תני לי רגע לבדוק את מה שאת אומרת כי זה נשמע לי הגיוני. << אורח >> גיתית זידנברג גוכמן: << אורח >> אני מתוכנית 360. נעים מאוד. גיתית זידנברג גוכמן, משרד הרווחה. 360 יושב תחת משרד הרווחה, אבל הוא כאמור חמישה משרדי ממשלה שחברו יחד בתוכנית לאומית, שהוקמה לפני 18 שנה. המיפוי שדובר עליו כאן נעשה דרך 360. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אגב הייתי משפר, 360–365. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> כן, אפשרי. ממש לאחרונה נכנסה מנהלת חדשה לתוכנית. אנחנו רוצים לחזק אותה. אנחנו התחלנו תהליך אסטרטגי כדי לראות איך להפוך אותה לרלוונטית יותר וחזקה יותר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה הכותרת המילולית של 360? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון. << אורח >> שני תורג'מן: << אורח >> 360 זה מעגל – ראייה הוליסטית על ילד. << אורח >> גיתית זידנברג גוכמן: << אורח >> כן, זה 360 מעלות. למי שלא מכיר, מדובר בתקציב תוספתי לרשויות המקומיות, כשבתוך הרשות מוקמות ועדות. קודם כול, ועדה יישובית. יושבים ביחד נציגים של כלל המשרדים, גם הרווחה וגם החינוך וגם עלייה וקליטה וגם ביטחון קהילתי, ומסתכלים ביחד על האתגרים של אותה רשות מקומית ואומרים איפה צריך את הכסף התוספתי הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, זו רפורמה ארצית שיש לה שלוחות ישירות ברשויות. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> ממש כך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם אתם מחולקים למחוזות? איך זה עובד? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> כן, אנחנו מחולקים לשש מחוזות: שלושה מחוזות של משרד הרווחה, שלושה מחוזות של משרד החינוך, באיזושהי חלוקה מעניינת כזו. הרעיון הוא שהמנהל של 360 אמור להיות מעין יועץ מנכ"ל הרשות לענייני ילדים ונוער בסיכון. הוא צריך לדעת להביא את כולם לאותו שולחן ולתכלל, ולהגיד פה חסר ושם חסר, ולהכיר את מי שנמצא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם ביטחון לאומי בעסק? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> ביטחון לאומי בהחלט בעסק. גם אנחנו בעסק איתם בישיבה האחרונה שדובר עליה כאן. חלק מסיפור התוכנית האסטרטגית שאנחנו עכשיו מתחילים, ואנחנו הולכים לעשות עבודת מטה, ואנחנו רוצים להביא החלטת ממשלה, זה באמת לחזק את הקיים. יש שם תקציבים שלא השתנו כבר כמה וכמה שנים. למרות שכל העלויות עלו, התקציב נשאר אותו תקציב. יש רשויות שלא נמצאות בתוך 360. למשל, קריית מוצקין, שהוצגה כאן, היא לא חלק מ-360 כי היא לא בסוציו-אקונומי הספציפי שנבחר. אבל כמובן שגם שם יש צורך באותם שולחנות עגולים ובאותם מנגנונים שמייצרים את העבודה המשותפת. כחלק מהתוכנית האסטרטגית, אנחנו גם מתכננים לעשות מענים חדשים בין-משרדים. למשל, להורים, כפי שהוזכר פה, ולאיתור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את מתחילה לדבר עכשיו במונחים שהוועדות בכנסת מבינות. את אומרת שאתם מכינים הצעת מחליטים. האם היא תובא לממשלה הנוכחית מבחינת לוח הזמנים? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> לא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, זה ייקח כמה חודשים. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זה הולך להיות מתוקצב? האם אתם כבר בקשר עם אגף תקציבים או שעדיין לא? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> אנחנו יחסית עוד בתחילת הדרך. אבל גם מתוך המשרד, המנכ"ל הבטיח שתוספת תקציבית לתוכנית הולכת להיות מתוקצבת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. הנטייה שלי היא לנסות ללחוץ אתכם כמה שרק אפשר להגדיל. את רמזת שקריית מוצקין, כדוגמה, לא. יש בזה בעיה. אין ארוחות חינם. אם תרחיבי, תתמקדי פחות בתשומת הלב בנוער ובילדים בסיכון הלא מצבים. השאלה היא האם התוכנית הזאת תעסוק גם בסיכון מצבי? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> התוכנית הזו עוסקת החל ממניעה בגיל הרך, כולל גילים של לידה עד שלוש. כלומר, אנחנו עוסקים באמת במגוון רחב של סיכון ועוד לפני שיש סיכון החל מגיל רך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אדם קרוב אצל עצמו. היו שניים-שלושה נושאים שהעליתי כאן מתוך הדיון. האם יש מקום שתבחנו אותם? אולי זה טריוויאלי. האם שלושת הנושאים הבאים: העברת המידע, ניטור הרשתות והעצמה ההורית, נמצאים באג'נדה של הצוות שעוסק בזה? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> בהחלט, כן. הורים – זה גם נושא שאנחנו שמים אותו במיקוד, וזה גם דובר הרבה בוועדה כשישבנו פה עם כל השותפים. גם בוועדה הארצית שלנו, כשיש שם גם שותפים מכלל המשרדים, מדברים ספציפית על הנושא הזה ומה אפשר לעשות עם הסוגיה הזו של הורים. זה לא בדיוק ניטור. יש הבדל. יש את סיפור איתור בני נוער ברשת, וזה מדריך שנכנס לקבוצות ומחפש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל כדי לאתר, צריך לנטר. אני לא מכיר דרך אחרת. זה צריך לקפוץ באיזושהי דרך. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> נכון. צריך למפות. << אורח >> פז כהן: << אורח >> אמרת שאתם עושים את ההתייעצויות וכו', אבל נציגי הנהגה ארצית לא נמצאים שם. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> נכון, הם לא נמצאים בוועדה הארצית שלנו. פז כהן: אנחנו מזמינים אתכם להזמין אותנו. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> נרשם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה. הערה חשובה. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> אגיד מילה על המיפוי. כש-360 החלה לפעול, לפני 16 שנים, זו באמת הייתה בשורה מאוד גדולה. אני גם מזכירה לכם, לפני עידן הזומים. אפילו מיילים לא היו נפוצים כמו היום, וגם לא היכולת לשלוח בקליק מייל לעשרה משרדים. הבשורה הזו הייתה מאוד גדולה. כולם רצו לקחת חלק, והייתה התגייסות מאוד גדולה לערוך מיפוי מאוד משמעותי. המיפוי הזה דורש הרבה מאוד משאבים. בין השאר, של מורים שצריכים לשבת ולחשוב על כל ילד, ולמלא שאלון על כל אחד על שבעה תחומי חיים שאנחנו שואלים לגביהם. זה לא משהו שהמצאנו, זה מהאמנה לזכויות הילד, וזה מבוסס מחקרית. אנחנו מחפשים למפות היכן הסיכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם המיפוי זה אירוע חד-פעמי שקרה לפני עשור ועכשיו אנחנו עוד פעם עושים, או שזה משהו מתמשך? << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> זו בדיוק הבעיה. זה היה חד-פעמי, הרעיון היה לעשות מיפוי אחת לחמש שנים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה משרת את התפיסה של מנהיגי הרשות או המחוזות מה קורה כללית. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> של ניהול מבוסס נתונים – מה קורה ואיפה לשים את המשאבים שלנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל זה לא נותן פתרון מצומת לצומת לטפל בילד שמגיע או לא מגיע בבוקר. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> לגבי מי שמגיע למענים של 360 – ממלאים עליו שאלון תמי. זה שאלון שממלאים על ילדים שנמצאים במענים. אז יש לנו 70,000 תמי שמולאו. אבל איפה כל השאר? בשביל זה צריך מיפוי כללי. מיפוי כללי דורש הרבה מאוד תשומות של מורים, כמו שאמרתי, ועוד. בשנים האחרונות יש הרבה התנגדויות, ולא בכדי, למיפוי באופן רוחבי. אנחנו חושבים מה לעשות בסוגיה הזו. אולי לעשות מיפוי מדגמי. אנחנו בודקים אופציה אולי להשתמש בדאטה קיים. אנחנו מדברים עם ברוקדייל. אנחנו חושבים שאולי נוכל להשתמש בכלי AI. זה משהו שאנחנו מתחילים לבדוק. זו סוגיה שנמצאת לפתחנו, ואין לנו עדיין תשובה לגביה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מתחיל פחות מוטרד כשהשאלות הטובות נמצאו אצל אנשים רציניים או נשים רציניות, וכששואלים את השאלות הנכונות. אף אחד פה, בכנסת, לא חכם יותר מכם להחליט מה תהיה התשובה הנכונה. אבל זה חייב להיות. אנחנו חייבים לשאול את עצמנו מה קורה בין ה-70,000, שאתם אוחזים בהם, לבין ה-400,000 שהם בסיכון האמיתי. << דובר_המשך >> גיתית זידנברג גוכמן: << דובר_המשך >> בהחלט. ואולי 500,000? תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, סדרי גודל. תודה. << אורח >> נועה שניר רז: << אורח >> כפי שציינתם, אין יחס ישר בין מצב סוציו-אקונומי לבין מצבי סיכון. 360 מטפלת רק ביישובים שמשתייכים ל-5 ומטה. לכן, אנחנו ציינו גם שחשוב לבחון שוב את היישובים שמשתייכים, כי מצבי הסיכון נמצאים בכל הרשויות. << אורח >> גיתית זידנברג גוכמן: << אורח >> מבחינתנו, 360 צריכה להיות בכל הרשויות – עם כסף, בלי כסף. מדובר במנגנונים שאמורים להושיב את גורמי המקצוע ולעבוד ביחד. גם ילד מסוציו 10 פלוס, שההורים שלו עכשיו התגרשו, וחלילה משהו קרה לאח שלו, נמצא בסיכון כרגע והוא צריך את העטיפה של 360. זה דורש כסף. בכל מקרה, גם אם זה אחוז קטן, זה צריך להיכנס לעוד רשויות. זה בהחלט דורש עוד כסף. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה לך. << אורח >> זהבה רומנו: << אורח >> זהבה רומנו, משרד הבריאות. אנחנו שותפים גם בתוכנית הלאומית 360. אנחנו רואים את עצמנו גם שותפים בכל תהליכי המניעה, וגם של האיתור, כי ילדים שנמצאים בסיכון הם ילדים שהם יותר מאתגרים את עצמם והם חשופים הרבה יותר לפגיעות. אנחנו פוגשים אותם במערכת הבריאות, ואנחנו יכולים לאתר אותם ולהיות שותפים גם בתהליכי האיתור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> למותר לציין שלפחות תיאורטית יש בשכבת המידע של בריאות שפע של נתונים שיכולים לעזור. לו היינו באמת משפחה אחת גדולה, ואנחנו לא, זה היה נורא נורא חשוב. << דובר_המשך >> זהבה רומנו: << דובר_המשך >> זה עקב האכילס של כולנו כשיש הרבה נתונים במשרדי ממשלה שונים ואין חיבור בין הנתונים ולא מעבירים מידע. אם היינו מעבירים מידע אחד לשני, היינו נשכרים ומגיעים להחלטות מדיניות מאוד חשובות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. אבל בנשימה אחת אנחנו צריכים לחשוב איזה סוג חברה וציוויליזציה אנחנו רוצים לייצר כשהכול ידוע לכולם בכל רגע. זה צריך להיעשות בצורה חכמה ומושכלת. גבירתי, בבקשה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> פעם הייתי הבוס שלך. הייתי יושב-ראש ועדת הרווחה והחינוך. << דובר_המשך >> לירון כרמלי: << דובר_המשך >> נכון. אולי אפשר לחזור שוב. אייצג בדיון הזה גם את השלטון המקומי. אהיה מאוד ממוקדת ומאוד פרקטית. דוח המבקר מציף את הפער בין צורכי הילדים לבין המענים שיש לנו ברשויות. חמש נקודות, והרביעית תהיה על 360: נקודה ראשונה, לגבי העובדים סוציאליים – אין. התקינה חסרה וחסר תקצוב. אין פה שאלה. לא יהיו עובדים סוציאליים, לא יהיה מי שיטפל. << אורח >> חגי ברוש: << אורח >> לא חסרה תקינה. יש היום כ-2,000 תקנים פנויים ברווחה, והם לא מאוישים. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> חסרה תקינה בחלק מהתפקידים. אני יכולה גם להגיד מה ולפרט. חסרת תקינה כשנותנים X תיקים, כשזה פרוס על מרחב מסוים. יש פה מורכבות רבה. בכל מקרה, כשיש שמיכה נתונה וכשצריך להחליט מה עושים עם העובדים הסוציאליים, אז ברור שהם יהיו במקומות הקיצון ובמקומות הטיפול. הם לא יכולים להיות במקום של המניעה שבהם זה מאוד מאוד נדרש. ארחיב על זה. הדבר השני זה נושא הבינוי וההשתתפות המשרד. אנחנו צריכים לבנות מבנים לטיפול ולמענים, ואין השתתפות גם אם רשות בסוציו-אקונומי נמוך יותר אומרת שהיא יכולה להשכיר מבנה והיא מבקשת שישתתפו איתה. אין כזה דבר של שותפות בשכירות, וחבל. זה יאפשר להרבה רשויות, שלא יכולות היום לבנות מבנה או לשפץ, פשוט להשכיר מבנה אם תהיה השתתפות של המשרד. דבר נוסף הוא נושא המטצ'ינג, ואני מעלה את זה פה. יש אי-ניצול בגלל שיש לנו לפעמים בעיות של מטצ'ינג של רשויות שלא יכולות לתת. חד-משמעית, צריך. אנחנו רוצים לטפל בזה. צריך לטפל גם בזה. נושא רביעי, 360. חד-משמעית, גורם מתכלל. התוכנית הזאת היא תוכנית טובה. הייתי בדיון קודם שבו אמרו שהיא לא, ואני חולקת. זו תוכנית מעולה כשעובדים בה נכון, ושיש צוותים נכונים, וכשיש בה תקציב, וכשהמתכלל הוא מתכלל. לדעתי, 185 רשויות. זאת אומרת שיש פחות או יותר עוד 70 שאין בהם את 360. סוציו 5 ומטה, ובחלק מהמקרים 6, וכשיש עוד יישובים ספציפיים. אי-אפשר להתייחס לסוציו ולסיכון. אני מסכימה, אנחנו צריכים את זה בכל הרשויות. לא יכול להיות שהתוכנית הזו לא תהיה. אי-אפשר שהיא תהיה בלי כסף. זה לא רק על עניין של לשבת. זה לשבת ולתת מענים, ולחשוב מה עושים, וכולם מביאים נתונים. זו תוכנית מצוינת ויש לה תשתית. אם רוצים עכשיו להשקיע משאבים במשהו, צריך גם שם. גם העובדים הסוציאליים כמובן, וגם שם. הנושא האחרון. כדי שלא נגיע בסוף למצב שבו לעובדים הסוציאליים יש כול כך הרבה מה לעשות, וכדי שגם לא נצטרך את 360, יש לנו תוכניות נוספות מצוינות שלא מתייחסים אליהן. האחת היא רכזי המוגנות. אני שמעתי שלא צריך יותר תקציב לשם. אני לא יודעת איך. זה היה בדיון קודם. תשאל את הבוס שלך. היה קיצוץ והחזירו את הכסף למה שהיה. צריך עוד הרבה רכזי מוגנות, ועוד הרבה מד"בים לשעות הערב. בסוף, אנחנו רוצים עוד עיניים שרואות את הילדים. ברגע שאני נמצאת וכשמרכזי המוגנות גם משתפים פעולה עם בתי הספר, הם עוד עזר למורים, שגם כך כבר עם הלשון בחוץ. זו תוכנית מצוינת וקריטית, אלא שחסר כוח אדם. אין תקציב. חסר תקציב לפעילות. ורגע לפני המניעה, ורגע לפני המוגנות, צעד אחורה. יש לנו בלתי פורמלי. מה אחוז התקציב הבלתי פורמלי מסך תקציב החינוך הכולל? האם הוא 1% או 1.8%? ואז אומרים שיש תנועות נוער. האם 30%–40% ילדים נמצאים בתנועות הנוער? איפה כל השאר? רגע לפני העובדים הסוציאליים, ורגע לפני 360, ורגע לפני רכזי המוגנות, בואו נשקיע בבלתי פורמלי. יש לנו יחידות נוער בכל הרשויות. חוק מדינה – חובה על כל רשות שיהיה לה מנהל מחלקת נוער. יש, אז בואו נשקיע בו. בואו ניתן שם תקציבים. בואו נוודא שיש לנו מדריכים שמסתובבים ברחובות ורואים את כל הילדים, ושיש לילדים עם מי לדבר. בואו נכניס את המדריכים לבתי הספר, ובואו נשים אותם אחר הצוהריים ובלילה, כי אז נצטרך פחות מוגנות, ופחות 360, ובטח שהעובדים הסוציאליים יוכלו להתעסק בעוד אלף דברים שיש להם להתעסק בהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה גדולה. << אורח >> נעם וילדר: << אורח >> עו"ד נעם וילדר, המועצה לשלום הילד. תודה רבה על הדיון החשוב הזה. הדיון הזה הציג נתונים של המועצה מלפני כמה שנים. רציתי להגיד כמה מהם, אבל אני אקצר ואני אגיד שהנתונים העדכניים שלנו בהחלט מראים עלייה בילדים שמוגדרים בסיכון, במספר הפניות לרווחה, ילדים שמוכרים לרווחה, פגיעות מיניות. כמעט בכל נושא יש עלייה, וזה מאוד מאוד מדאיג. מעבר לנתונים והתוכניות, אני רוצה לדבר איפה זה פוגש את הילדים בחיים עצמם כשאין טיפול נכון או מיטבי בנוער בסיכון. אני רוצה לדבר שהגיעו אלינו פניות על נער שנמצא שלוש שנים במחלקה פסיכיאטרית סגורה, שהיה לו עו"סית במחלקה אצלו ברשות, והיא יצאה לחופשת לידה וחצי שנה לא החליפו אותה. במשך שנתיים העו"ס, שהצטרף אחרי חצי שנה, לא ביקר את הנער הזה, וברוב הזמן העו"סית בבית החולים הזה יצאה שוב לחופשת לידה, ולא היה מי שיחליף אותה. זאת אומרת, שימו לב כמה עובדים סוציאליים, ואני לא מדברת על שאר העובדים הסוציאליים שהקיפו את הילד הזה, שלא הצליחו לתת מענה נכון וזמין לילד הזה, והילד הזה נשאר במחלקה פסיכיאטרית שלוש שנים חלק מהזמן, לא ממקום שהוא נדרש. המצב הרפואי שלו לא דורש את האשפוז שלו. היה צריך שמישהו פשוט יתכלל את הדבר הזה. בת משפחה שפונה אלינו ואומרת שיש לה חשד לגבי אבא לילדים במשפחה. לא המשפחה הגרעינית. היא פנתה לרווחה ארבע פעמים, ולא התייחסו. באותו שבוע הילדים נכנסו למרכז חירום. למי שלא מכיר, ילדים נכנסים למרכז חירום כשיש צורך מיידי ודחוף וכשאין מנוס ואין שום מענה אחר. אלו מקרים שמגיעים אלינו. אבל לא כולם מגיעים אלינו. לכן, הדיון הזה כל כך חשוב וכואב. אני חלילה לא מאשימה את העובדות הסוציאליות ואת גורמי המקצוע ברווחה. הם מדהימים ומדהימות, והם עושים באמת את עבודתם משליחות. יש חוסר יכולת. יירוס אמרה שמערכות החוק והאכיפה עבדו מהר במקרה של אח שלה ימנו זלקה. במקרים האלה המערכות האחרות כמו החינוך, הרווחה, הבריאות, לצערי, עבדו לאט ודל. ושוב, לא ממקום של גורמי מקצוע שלא אכפת להם אלא ממקום שבו המערכות האלה מורעבות. חייבים לתקצב אותן, וזו צריכה להיות הדרישה העיקרית לגבי המחסור בכוח אדם והעובדים הסוציאליים עושים עבודה כל כך חשובה. נאמר כאן לגבי המסגרות הנוספות ושאין מענה ויש תורי המתנה. צריך להתייחס גם לזה. גם זה גורם לעזיבה של עובדות סוציאליות בלשכות. הן אומרות שאין להן מענה למרות שהן באו ממקום של שליחות, ושהן רוצות לעזור לילדים אבל הן לא מצליחות לעזור. הן נפלטות מהמערכת גם בגלל זה. צריך להסתכל על כל המעגל הזה. אי-אפשר להתעלם מהמחסור בגורמי מקצוע. חייבים לתת לזה מענה, גם ברווחה, גם בבריאות, גם בחינוך. אתה מוטרד, ובצדק, מתיאום המידע. ונאמר פה על ידי גורמי המקצוע שאם יהיה מנגנון כזה, אז הוא ייטיב איתנו. הייתה ועדה על זה, והייתה הצעת חוק ממשלתית בנושא הזה, שלא התקדמה. ואנחנו לקחנו את זה על עצמנו לעבודה פנימית עצימה. אנחנו קוראות לזה "חוק הנורות האדומות". זה חוק שמייצר מנגנון להעברת מידע בין רשויות במקרים המתאימים כדי באמת לעזור במקרים בהם יש ילדים בסיכון כדי שגורמי המקצוע יוכלו לדבר ביניהם תוך שמירה על פרטיות והאיזונים והבלמים הנדרשים, כדי להציל ילדים. מערכות מורעבות והיעדר שירותים חברתיים, מסכנים חיים של ילדים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כדי שיהיו נורות אדומות בגוף שלנו, אנחנו צריכים לנטר הכול. כל כדורית וכדורית. כל ילד וילדה. מיניי וביי, אנחנו מגיעים לסיטואציה בעייתית לא פחות בהקשר לזכויות הילד וצנעת הפרט וכו'. ראשית, אנחנו צריכים להיות מודעים. שנית, למצוא את המנגנון החכם שמנטר את כולם ומעביר מידע איפה שצריך. << דובר_המשך >> נעם וילדר: << דובר_המשך >> אנחנו בעבודה עצימה על החוק הזה. הוא מאוד מאוד מורכב בגלל מה שאתה אומר. אנחנו מקווים להצליח להניח אותו לקראת הכנסת הבאה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תעשו את זה. תודה. גבירתי, בבקשה. << אורח >> מיכל גומל בלנק: << אורח >> מיכל, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. נאמר פה הרבה על עובדות ועובדים סוציאליים. אני אשתף אתכם שבזמן שדיברנו, קיבלתי עוד דיווח, כמו רבים, על מקרי אלימות שקרה היום נגד עובדת סוציאלית בחדרה. זה לא קורה בוואקום, זה קורה כי ידי העובדות והעובדים הסוציאליים, שרוצות ורוצים לעשות את העבודה המקצועית שהם הוכשרו אליה והם יודעים לעשות אותה מתוך שליחות ומתוך מקצועיות, קשורות מאחורי הגב. אי-אפשר לטפל. חגי, אתה אומר שיש 2,000 תקנים פנויים. גם אם הם יתמלאו, לא כולם יטפלו בנוער. יש עוד מספיק. גם אם אני מסתכלת שכל התקנים יתמלאו, 440,000 על מאות תקנים של עו"ס נוצ"ץ, והיכרנו פה את המונח "עו"ס נוצ"ץ", זה לא יביא אותנו באמת לאפשרות לטפל. כן חסרה תקינה. צריך לפתור את הסיפור הזה של מפתח תקינה לעו"ס. עו"ס אחת לא יכולה לטפל במאות. מה שקורה זה שנופלים לה מקרים בין האצבעות, בין הידיים, בין הכיסאות. מפתחות תקינה – זה אומר שהמדינה צריכה להכניס את היד עמוק לכיס, ואז לשלוח את עובדי הציבור שלה, אם זה בחינוך, ברווחה ובבריאות, כשהידיים שלהם לא קשורות מאחורי הגב. חברת הכנסת עזוז נגעה בנקודה – תקציב, מפתחות תקינה, מגזר ציבורי שיכול לתת את השירות שראוי, וצריך שהוא ייתן, בטח מול המיסים שאנחנו משלמים. זה מה שמגיע לאזרחי מדינת ישראל. כי זה נכון. כי אוזלת היד של השירות הציבורי, שלא מאפשרת למשרתי הציבור לעשות את עבודתם נאמנה, גורמת למקרים שאנחנו רואים בקצוות. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. בבקשה. << אורח >> דיאנה רחל דאבוש: << אורח >> דיאנה דאבוש, ואני מייצגת את הנהגת ההורים הארצית. אני מטירת הכרמל. הגעתי לפה אחרי ישיבת ועדה מיוחדת לזכויות הילד. ראיתי עכשיו גם את רשימת הליקויים וליבי התכווץ עוד יותר. אמרתי גם בוועדה הקודמת, ואני אומרת גם פה, שאם כל גדולי המוחות שיושבים פה ובשאר הוועדות יתאחדו למען הילדים והנוער, ניתן יהיה לעשות את התיקון והריפוי שילדי ישראל כול כך צריכים. כהנהגה אני גם להודות על הוועדה החשובה הזאת, שבאופן קבוע דואגת להתמודד ולטפל בנושאים הקשורים לנוער ולנוער בסיכון. האני מאמין של הנהגת ההורים הוא, קודם כול, רכזי מוגנות במשרה מלאה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים. אנחנו רואים שחור על גבי לבן שרכז מוגנות בכל בית ספר הוא העיניים והאוזניים של צוותי חינוך. אין לצוותי חינוך האלה דרך לראות ולזהות כל מצוקה של ילדים. זה תפקידו של רכז מוגנות. באפשרותו למגר ולעצור מקרים עוד לפני שהם הופכים בכלל להיות למורכבים יותר. אי-אפשר להתעלם מזה. אין עכשיו רכזי מוגנות. יש 25% משרה בעיר עם חמישה-שישה בתי ספר. אין לי מושג מה רכז המוגנות הזה אמור לעשות. הכשרת צוותי הוראה להתמודדות חברתית, התמודדות עם מצבי אלימות. התחלת תהליך הריפוי והאיתור המוקדם חייב לקרות עוד בתוך כותלי בית ספר. כחלק ממסקנות הוועדה, אנחנו מבקשים להטמיע תוכניות ארוכות טווח בתחומי חוסן ושינוי אקלים. לא פלסטרים, לא עוד תוכניות מהגפ"ן, שזה שלושה ימים סדנה פה או שלושה ימים סדנה שם. הילדים שלנו זקוקים להרבה יותר. לא להסתמך על רק רצונם הטוב של מנהלי בית ספר ועל כך שהם באמת יבחרו בתוכנית הנכונה. כמו כן, פתרונות יצירתיים למחסור. אני לא איש מקצוע, ולכן אני לוקחת את זה אולי למקום היותר יצירתי. אולי אני טועה. אבל פתרונות יצירתיים למחסור בעובדים סוציאליים. אולי מסלולי הכשרה בשירות אזרחי וצבאי. וכן, הכשרה במוסדות אקדמיים. כסטודנטית לחינוך בלתי פורמלי, הייתי רוצה שגם סטודנטים לחינוך להוראה יעברו את אותם הכשרות וקורסים שאני עברתי בבלתי פורמלי, כי זה ייתן להם את הכלים האלה להיות חלק מאותם אנשי צוות שיוכלו לתת כוח אדם נוסף לתוך המערכות האלה. בנוסף, דרישה לבדוק את ניצול התקציבים בכל הרשויות. כי הנתון שראיתי פה ש-13% או 14% מהתקציב נוצל, קצת הדאיג אותי. איפה התקציב? בואו ננצל, קודם כול, את מה שזרוק על הרצפה ושאנחנו לא לוקחים אותו לפני שדורשים תקציבים. וחלילה, אני לא נכנסת. כל אחד מהיושבים פה עושה את עבודתו נאמנה, ולמען מטרה אחת. אני רק חושבת שצריכים לאחד כוחות. הילדים שלנו צריכים אותנו עכשיו יותר מאי פעם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. בבקשה. << אורח >> שי יוסף הראש: << אורח >> שלום לכולם. שמי שי יוסף הראש, לשעבר רכז חברתי בתנועת הנוער בני עקיבא. כמה נקודות קצרות: דבר ראשון, אני מכנה את פורים השנה כ"יום הכיפורים" של מה שקרה פה. באופן אישי, הייתי בחל"ת, וכעבודה זמנית הציבו אותי כמאבטח במקלט. חוויתי כמעט אירוע אלימות בתוך מקלט. הייתה בו כמות של בני נוער. הם היו שיכורים, עם אלכוהול שלא מבייש מרתף יינות. זה פשוט לא נורמלי. זה קרה בירושלים. המקרה מוכר והוא טופל, אבל מאותו רגע הנפש שלי לא יודעת מנוחה. אנחנו עכשיו בחופש הגדול, ואני רוצה לשאול את נציגות משרד החינוך האם יש איזשהו חיבור בין העולמות הפורמליים ללא פורמליים, והאם יש איזושהי זיקה בין צוותי חינוך, ועד כמה באמת נותנים על זה את הדעת. היה לנו את המקרה של ימנו. אחותו היא חברה אישית. בוגרת מכינת חנתון, שבה הייתי. היא שנה מעליי. המקרה הזה היה צריך לפתוח לנו את כל נורות האזהרה. מלבד מה שהזכרתי עם החינוך פורמלי והא-פורמלי, צריך לעשות מעשה שיכול להיעשות כבר ביום חמישי הקרוב. בני הנוער מסתובבים בימי חמישי בתחבורה ציבורית. יש מקום בירושלים שמכונה "כיכר החתולות". אדוני היושב-ראש, דיברת על ניטור. אפשר להגיע לשם ולהתחיל שם את הניטור. לגבי היסודי – כפי שנאמר פה, הגיל הולך וצונח. אתמול בלילה היה צריך להתחיל עם מה שקורה ביסודי. את המשולש הזה, שאתם רואים, יצרתי שלושה ימים לפני מבצע שאגת הארי. הוא מדבר על: פורמלי, בלתי פורמלי, שלטון מקומי. ישב כאן חבר הכנסת סימון דוידסון. אני מאמץ את המשפט שלו שילד עסוק זה ילד בריא. בסופו של דבר, שנדע באמת לתת תעסוקה לנוער בחופש הזה. זה הכרח. ישבה כאן חברת הכנסת עדי עזוז. היא מביאה לכאן ראייה הוליסטית. תאמצו גם את הדבר הזה אני באמת חושב שאנחנו כרגע נמצאים במצב של חלם. חלם של ממש בהבנה שלנו עם מה אנחנו צריכים להתמודד. אני אתחבר ללירון לגבי נושא החינוך הבלתי פורמלי. תנצלו את המשאב היקר הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. בקי, בבקשה. << אורח >> בקי כהן קשת: << אורח >> בקי כהן קשת, הפורום למאבק בעוני. עלו פה הרבה דברים חשובים, אבל, לדעתי, חייבים להתמקד במענים שחסרים. ומצד שני, כפי שעלה פה, הכסף הלא מנוצל. זה קריעת ים סוף להשיג עוד כסף. לגבי כסף שכבר יש אותו והוא לא מנוצל – זה פשע, בעיניי. חוץ מלבכות ולהגיד שזה באסה, אני רוצה להגיד מה אני חושבת שצריך לעשות. נמצאים פה אנשי המקצוע, והם יודעים הרבה יותר טוב ממני איך לעשות את זה. אבל אני בכל זאת רוצה רק ככה לסמן שני כיוונים שעולים על דעתי. האחד הוא לחברי הכנסת והאחד הוא לאנשי המקצוע. אני הייתי רוצה שאנשי המקצוע, ו-360 בתור התחלה נראה לי המקום הנכון, אבל ברווחה, והייתי מצפה שיהיה מעקב בהקדם מאוד אפשרי ובאופן רציף על ניצול כספים, תוך התערבות מקסימום מדי שנה בלקיחה של הכספים האלה. ופה אני פונה לחבר הכנסת להעביר החלטה. זה כסף שנמצא תחת רווחה. ועדת הכספים היא אשפית בהעברת כספים מקצה העולם לקצה העולם. הייתי שמחה מאוד שתהיה החלטה שכסף שנועד לשימוש למטרות של ילדים בסיכון – מה שלא נוצל מינואר עד יוני, ואספתם את המידע עד אוגוסט, ינוצל בין ספטמבר לדצמבר למטרה הזאת בלבד. וכדי שזה לא ייקח עוד שנתיים שבהן הרשויות יחליטו איך הן יעשו, זו צריכה להיות סמכות של 360, ושל מישהו שימונה שיחליט איך הוא יוציא את הכסף הזה עכשיו – זה קודם כול. חייב להיות מנגנון. זה נראה לי קריטי. סיפור המטצ'ינג ידוע. צריך להינתן לו מענה בהחלטה עקרונית של ממשלה. ואם זו לא תהיה הממשלה הזאת, אז ממשלה הבאה שתהיה. היא צריכה להבין שאי-אפשר כל הזמן לצפות שהאוכלוסיות הכי עניות יצליחו לעמוד במטצ'ינג, כי הן לא. האוכלוסיות האלה שוב ושוב נפגעות. ברור למה יש לנושא העברת המידע יתרון, אבל הוא מאוד מדאיג אותי. יש צורך ביותר מענים. אני מכירה הרבה מאוד מקרים שלו הייתה עו"סית פנויה לטפל בנושא, העניין היה נפתר. מספיק שהמורה או המחנכת בבית הספר היו נותנים את הטלפון של עו"סית לנער או למשפחתו, הם היו מתקשרים ועושים. אף אחד אחר לא צריך להעביר את המידע שלהם. צריך פשוט שתהיה עו"סית שיש לה זמן וטלפון שאפשר להרים אותו. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. בבקשה. << אורח >> אלון זאבי: << אורח >> אלון זאבי. לסיכום, היה פה באמת דיון מעניין. אבל אני שואל איפה משרד ראש הממשלה. האם משרד ראש הממשלה יושב פה בשולחן? למה אין במשרד ראש הממשלה מישהו שאחראי או אחראית על נוער בסיכון, שיעשה את העבודה הקשה, יבדוק מה עושים בפורמלי ובלא פורמלי, בחינוך, ברווחה? למה גם מבקרים של רשויות מקומיות לא נמצאים פה? מבקר של רשות מקומית צריך למצוא את כל הבעיות שקשורות לנוער בסיכון ברשות שלו, וכך אפשר להציל ילדים ברשות. מבקרים של רשויות מקומית, שפוחדים מראש העיר ולא עושים את התפקיד שלהם, לא מצילים ילדים. בעניין הזה צריכה להיות קריאה, גם מהממשלה וגם מחברי הכנסת, שמבקרי רשויות מקומיות צריכים לעשות את העבודה ולהציל ילדים, ושהם לא ינסו להיות נחמדים עם חברי מועצה או עם ראש הרשות ויסתמו את הפה כדי שחס וחלילה זה לא יגיע לכלי תקשורת, ושחס וחלילה לא ידברו על זה. צריכה להיות עבודה גם בעניין הזה. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אנחנו מסכמים. ראשית, תודה למגיעים בזום, ובעיקר לכאן. תודה גדולה לאנשי המבקר. אנשי המבקר, זכיתם. לא כל פעם שומעים משובים. זה חשוב ונכון. תעבירו את זה בבית. הפעילות שלכם מלמדת והיא חורצת חריצים חיוביים. אנחנו מנסים בשעתיים וחצי להקיף עולם מלא, מרובד, ומאוד מאוד מאוד מורכב. כל הנמצאים כאן: נבחרי ציבור, עובדי ציבור, אזרחים מהשורה, היו רוצים לחיות במדינה שבה הנושא הזה, שקשור לחיים עצמם, יהיה בקדמת סדר-היום לקראת האירועים הפוליטיים והבחירות שבאות עלינו. אנחנו לפעמים אומרים "משילות", והנה לכם. אפשר לאתר את הכותרת והסלוגן ואת השאיפה של הביטחון החברתי שבאה לידי ביטוי בשיחה הזו. אני רוצה לקוות. קודם כול, כהחלטת ועדה, כל אחד שיוצא מהשיחה הזו או משיחות אחרות כאלה מתבקש, וכל אחד בערוצים ובנהיות הלב הציבוריות שלו, להציב את הנושא בקדמת סדר-היום הלאומי שלנו. למעשה, זה הנושא. הנושא הזה מתחרה עם נושאים רציניים אחרים שואבי תקציב ותשומת לב ושחלקם מגדילים את העיסוק שלנו כאן היום. יש פה ערוצים שונים של התקדמות, ולא נוכל להקיף את כולם. אבל אני חוזר לדברים שנאמרו. היופי בשיחה כזאת זה שיש כאן איזה אבולוציה ותהליך למידה. אני לא בטוח ב-100% שזה עד הסוף מדויק. אבל אני רוצה לסכם את מה שאני למדתי. תוכנית 360 היא תוכנית פלטפורמה ממשלתית קיימת. אני מבין שיש למשרד לשירותים חברתיים רצון להוביל בתיאום רב-מערכתי, וזה ה-DNA של התוכנית, מסביב הילד והקהילה החלטת ממשלה בין-משרדית. אני מניח, שהיא רב-שנתית. חלקה על בסיס תקציב וחלקה פחות. מכיוון שאנחנו בשלהי הפעולה של הכנסת הזו, זה המושב האחרון, הכנס האחרון, הימים האחרונים, אני אציע, כמו שאני עושה בישיבות הללו, למזכירות הוועדה, וזה יופיע בהחלטות. אני מציע לשמוע ולהתעניין בכנסת הבאה מה קורה. זו תהיה ממשלת חדשה. אני לא יודע אם בממשלת מעבר אפשר לקבל החלטות כאלו. אני מקווה שהממשלה הבאה תהיה ממשלה יציבה, ושפניה יהיו נשואות אל העולם הזה של ההיבטים החברתיים והאחריות החברתית. אתם זעקתם פה אחריות חברתית, סולידריות, ניצול תחושת הסולידריות האנושית, וגם להשתמש בטכנולוגיה החדשה שמתפתחת סביבנו לטובה, לשם שינוי, כדי לייצר סביבה מגינה ומטיבה. אנחנו רוצים לחיות בסביבה שבה הקהילות שלנו, הרשויות המקומיות, היישובים והשכונות, מפתחים את תחושת האחריות הזו. אומרים: כפר אחד לגדל ילד. יש לנו הרבה ילדים, ואותו כפר, אותה שכונה, צריכים להיות המקום שלוקח את האחריות. אנחנו נהיה רחוקים מ-100% ביטחון, אבל אנחנו כנראה יכולים לעשות הרבה יותר. כמו שאמרתי, אתם יודעים מה צריך, אתם שואלים את השאלות הנכונות. אתם תנסו להגיע להחלטה הטובה. אבל, קודם כול, ממשלה שתשים על סדר-היום שלה החלטה כזו, תביא גאולה קטנה לעולם שלנו. יש לזה היבטים תקציביים, תקנים, מטצ'ינג, ניצול תקציבים –הכול מאותו עניין. העיקרון של תיאום וניהול מידע וידע, כפוף לתרבות ארגונית או לדמוקרטיה שרוצה להגן על החברים שלה. ולכן, חשוב מאוד שאתם תהיו מלווים בפעולה. הווקטור של זכויות הילד או זכויות האדם צריך לכלול לא רק את השמירה על צנעתו, אלא גם על ביטחונו ורווחתו ארוכת השנים. אני מודה לכם על העבודה. מודה על ההשתתפות. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:30. << סיום >>