פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 317 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו (06 במאי 2026), שעה 9:30 סדר-היום: << נושא >> היבטים במענה למשרתי המילואים, דוח מיוחד 2025. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר חברי הכנסת: משה טור פז מוזמנים: רונן שקד – מנהל ביקורת, משרד מבקר המדינה בני גולדמן – סמנכ"ל ומנהל חטיבה, משרד מבקר המדינה שירן ליפץ – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה ד"ר סיגל ניר-גולדנברג – מנהלת ביקורת, משרד מבקר המדינה דוד הרוש – אזרח עובד צה"ל, ראש ענף 360 במחלקת המילואים של חתומכ"א, צה"ל רס"ן מאיה שגיא – הממונה על מענה לביקורת החיצונית, צה"ל נועה ליפשיץ – ראש י״ח מילואים, משרד הביטחון סמדר בצ״יו – ממונה לענייני ביקורת המדינה והפנים במעהב״ט, משרד הביטחון ליאת בג'יו – מנהלת תחום בכירה, הביקורת הפנימית, המוסד לביטוח לאומי אלינה מילקין קזקביץ' – מנהלת אגף גמלאות מחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי מאיר דוד – מנהל מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה שרית כזמה – מנהלת מטה מינהל הסדרה ואכיפת חוקי עבודה, משרד העבודה היא חאג׳ יחיא – נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, משרד הכלכלה והתעשייה ליאור עובדיה – עו''ד ארצי, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה אריה קרינץ – רפרנט ביטחון אגף התקציבים, משרד האוצר בלה בן גרשון – עו"ס, ממונה ארצית חירום טראומה וחוסן נפשי, משרד הבריאות ד"ר איל בן זקן – המשנה למנכ"ל, משרד החינוך ליאת שמואלי – ממונה תחום הורים ומשפחה בשירות הפסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך יאיר הראל – ממונה תחום בקרה אכיפה ורישוי, המועצה להשכלה גבוהה דבורה מרגוליס – ראש מינהל ועד ראשי האוניברסיטאות סיון קורן – יו"ר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית ראם אשל – אחראי קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית עמית טרכטינגוט – עו"ד, ראש תחום מדיניות, פורום נשות המילואימניקים כרמי אור – מדיניות, פורום נשות המילואימניקים אופיר כהן – יו"ר, העמותה למען משרתי המילואים רעות לב – מנהלת מרכז החוסן הארצי, הקואליציה הישראלית לטראומה אילת פלר מימון – ראש תחום קשרי ממשל וצבא, תנועת אימהות בחזית יותם שדה – שדלן, התאחדות הקבלנים בוני הארץ ייעוץ משפטי: תומר רוזנר מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: יעל שגב רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. יתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> היבטים במענה למשרתי המילואים, דוח מיוחד 2025 << נושא >> << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלום רב. היום יום רביעי, י"ט באייר התשפ"ו, 6 במאי 2026. אני פותח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא היבטים במענה למשרתי המילואים – דוח מיוחד מהשנה הקודמת, וזאת ישיבת מעקב. הישיבה הקודמת בנושא התקיימה בדצמבר אשתקד, לפני כחצי שנה, ועסקה בסיוע ובתמיכה למשרתי המילואים, למשפחותיהם ולמעסיקיהם. אני אומר דברים שהובאו לידיעתי לקראת הישיבה ומשרדי הממשלה מוזמנים לחדד, לעדכן, לתקן: כחודש לאחר מכן, בינואר השנה הזאת, התקבלה החלטת ממשלה שממוספרת ב-3812, שאנחנו מקווים שהביאה להתקדמות בכמה נושאים שהייתי רוצה לשמוע עליהם וגם על ההחלטה עצמה. אגב, האם יש נציג של המשרד על ההחלטה הזאת? מי שהרים את היד, מאיזה משרד אתה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אני מצה"ל. אני ונציג משרד הביטחון כאן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הינה, אתה עושה מעשה הנכון – בצה"ל ובלי מדים. זה טוב, זה עם הפנים למגזרים נוספים. בסדר, אתה תספר לנו על זה, מצוין. בין היתר, הדיון הקודם עסק באוכלוסיית המשרתים, הסטודנטים, וקרא למל"ג לגבש מדיניות מחייבת שכוללת מענים ראויים וסדורים. אני מבין שנציג משרד החינוך ייתן מילה לגבי המל"ג? << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> לא. אנחנו פה בשביל - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אוקיי, המל"ג יציג בעצמו, ואתם כאן בשביל זה? << אורח >> איל בן זקן: << אורח >> תמיד נעים להיות עם אדוני, בשביל זה באנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תבואו אליי אחר כך, מצוין. בנוסף לכך, בוועדה קראנו למשרד העבודה, וגם למל"ג שהיה, לדווח לוועדה על אופני הסיוע של המכללות לסטודנטים משרתי מילואים בהשכלה גבוהה לא-אקדמית או על-תיכונית – איך זה נקרא? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> המכללות הטכנולוגיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> איך אנחנו קוראים להן בהכללה? לימודים על-תיכוניים? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כן, לימודים על-תיכוניים: הנדסאים ומהנדסים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. כמובן שגם שם טובי בנותינו ובנינו זקוקים לסיוע הנכון והמתאים. אני מזכיר שבכל מה שקשור בסיוע הזה ובמדיניות הזאת, אנחנו צריכים למצוא את האיזון הנכון. אנחנו רוצים מהנדסים, הנדסאים ורופאים מצוינים ומדויקים. אנחנו לא רוצים שתהיה כוכבית מתחת לתעודה של אף אחד. אבל, יחד עם זאת אנחנו יודעים שאפשר לסייע בצורות שונות. בעניין זה התבקשו לפעול גם המוסדות להשכלה גבוהה במשותף עם אגודות הסטודנטים – שמענו שלא תמיד זה היה מתואם עד הסוף – למען הסדרת מעמד הסטודנט המשרת, לסייע להם במתן סיוע נפשי, ככל שיש צורך בכך, ולשמור על בריאותם הנפשית של המשרתים והמשרתות. אנחנו צריכים לשמור על רווחתה של המשפחה כולה, הם צריכים להיות בראש מעייננו, ולכן נבקש מגורמים נוספים שנמצאים כאן להתייחס לנושא. אני חושב שאחרי שנתיים וחצי אנחנו צריכים להתייחס לתקופה הזאת ככזאת שסופה אינו מדויק, אינו נודע, אי אפשר להמשיך לנוע משנה לשנה ולראות מה יהיה, צריך לקבוע אמות מידה ברורות: כיצד אנחנו מחזקים את המגזרים השונים ואת הרמות השונות של הקושי המנטלי, הנפשי והרגשי שיש לאנשים שמשרתים אותנו ומגנים עלינו. הוועדה התייחסה בנוסף לטיפול באוכלוסיית הסטודנטים המשרתים, גם לנושא ההערכה, ומיסוד השיפוי למעסיקים. היא קראה למשרד האוצר ולמשרד לביטוח לאומי למסד את השיפוי – אני שמח, ואנחנו נשמע את הפרטים. אני מבין שנציג האוצר לא הגיע? << דובר >> פלורינה הלמן: << דובר >> הוא עדיין לא הגיע. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל לצורך העניין אני יכול כנציג הכנסת לומר שבעצם עבר חוק ולא עוד הוראת שעה; אני חושב שהוא כמעט זהה להוראת השעה, אולי זהה ממש, לשיפוי המעסיקים. זה תיקון – לא יודע אם עוול –מדיניות שהקשתה מאוד על מעסיקים שיש להם עובדים שמשרתים במילואים והמדינה תיקח אחריות, כמו שראוי. יש עוד נושא שביקשנו לוודא שהוא נמשך באופן ראוי והוא ההגנה מפני פיטורים. ביקשתם מההסתדרות, וממשרד העבודה לנסות לקדם אותו, ואני אשמח לשמוע מה הסטטוס כאן. משרד מבקר המדינה, תרצו להוסיף משהו כרגע? בני? << אורח >> בני גולדמן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אוקיי, אז בבקשה, בואו נתחיל. דוד נציג צה"ל, זה אתה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן, בוקר טוב, אני רע"ן פרט וממשל באגף כוח אדם בצה"ל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם אתה יכול להתחיל במבנה ובקונטקסט? משבתי כסגן שר אני מכיר את ועדת השרים, נגיד שקימב"צתי את הוועדה הזאת, זו אותה הוועדה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תספר לי מה קורה עכשיו במשרד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> בעצם, מהוועדה הקודמת יושמה החלטת הממשלה שציינת את מספרה. לשמחתנו, בסוף מרץ עבר גם חוק התקציב, כי חלק מהסעיפים שלה היו רלוונטיים בהיבט חוק התקציב, כדי שנוכל לממש אותם בעולמות ההוקרה והתגמול למשרתי המילואים. ההחלטה עצמה ממשיכה את המענים לשנת 2026, עם תוספת רלוונטית עבור משרתים שנמצאים גם בצו שגרה. זה בעצם פוגש בפעם הראשונה את המשרתים שמגויסים בצו שגרה לשירות בצה"ל, כדי לקבל מענים על כל עולמות ההוקרה, הסיוע והתגמול. החל מקרן הסיוע, שעד סוף 2025 הייתה מיועדת רק למשרתי צו 8, ועכשיו אנחנו מאפשרים גם למשרתים שנקראים היום לבצע הכשרה, לקבל מענים מקרן הסיוע. כמובן זאת במשך למענים הרלוונטיים: מענקי שכר, הוצאות אישיות למשרתים – שוב, גם בעולמות צו שגרה – ומענק משפחה מוגדל. אנחנו נמצאים עכשיו בתהליכי יישום המענק לסיוע הנפשי, במטרה להעביר אותו לארנק דיגיטלי כדי לצמצם ביורוקרטיה ולהנגיש את זה בצורה יותר נעימה למשרתים, ובפיתוח עולמות הנופש והרווחה שמגיעים גם למשרתים לקראת חודשי הקיץ. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מכיוון שבנושא הרגשי עסקנו, ומכיוון שעוד נשמע מהמשפחות ומאחרים על זה, אני רוצה שנחדד את הנקודה הבאה: יש שיטת ואוצ'רים, או שיש לכם שיטה כזאת או אחרת, שאפשר להשתמש בה גם עבור טיפול רגשי, ויש מסלול לחיילים משרתים שמגישים בקשה למשרד הביטחון, וברגע מסוים הם זכאים גם לפני שהם מוכרים, הם זכאים ואולי גם משפחתם – חשוב לחדד את הנושא לסיוע רגשי. הייתי אומר שיש בתווך אוכלוסייה שלמה, שאני חושב שמין הראוי לזהות ולאפיין אותה באופן הבא. לא ראוי לבסס את הטיפול הרגשי על אותם ואוצ'רים שמשמשים לרווחה אזרחית כללית, כמו: כיף עם הילדים, עם בן או בת הזוג וכו'. הם לא נמצאים מסיבות מעניינות מאוד, חשובות מאוד, ואני מכיר אותן מכהונתי במשך שנים רבות כראש מועצה בעוטף עזה. הם לא רוצים לפנות ולקבל את מה שהם אולי תופסים כסטיגמה, כהכרה בסוג של נכות וכו', ולכן הם לא פונים למסלול הכרה, ועדיין יש להם צורך ייחודי, לא רק בל יגונה, אלא חיוני ביותר. אני חושב שהאוכלוסיות האלו חשובות, האם בוועדה או בהחלטת הממשלה מינואר ישנה משימה לעסוק גם בהקשר הזה? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> יושב-ראש הוועדה, אני אענה ברשותך, אני ראש יחידת מילואים במשרד הביטחון. תראו, זה קצת פלונטר. ההחלטה כן נותנת מענה. גם ההחלטה הקודמת נותנת מענה למספר טיפולים נפשיים לאיש המילואים והעורף המשפחתי, והוא בוחר איך לממש אותם. מדובר במסגרת של כ-22 טיפולים, או משהו כזה. הוא מקבל עד 240 שקלים לטיפול, או 80% – הנמוך ביניהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה בלי קשר לוואוצ'רים הכללים? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> זה לא קשור לוואוצ'רים; זה בנוסף, בסדר? ההחלטה הזו מרחיבה את הסל ונותנת עוד מסגרת טיפולים. בהמשך לוועדות הקודמות שהיו גם הצלחנו להכניס מדרגה גבוהה יותר למי שיש משפחה עם ארבעה ילדים ומעלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כל זה ללא קשר לפנייה למשרד הביטחון לשיקום? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> הוא בעצם משלם מכספו ומקבל החזר, זה מה שדוד אמר קודם, שאנחנו מנסים להעביר את זה לארנק הדיגיטלי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לחדד, הרי מישהו צריך לבצע את הרגולציה של מי זכאי ומי לא. את אומרת שכולם זכאים, ואנשים לא ייקחו את זה אם הם לא צריכים. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> זכאים אלו שעשו X ימי מילואים; לוחמים; מדרגים; לפי מה שמעוגן בהחלטות הממשלה, בהחלטה האחרונה 3812. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה בהקשר ליכולת הכספית שאתם עוסקים בה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אחר כך תספרי מה הסטטוס של ההחלטות החדשות או הוועדה, אבל אני רוצה להוסיף שיש רכיב נוסף שאינו רק בהיבט התקציבי של המענה הזה, והוא גם בניהול המערכה דווקא כשנמצאים במצב רגשי - - - << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> נכון. אני רוצה לדבר על הפלונטר: בסוף החלטת הממשלה היא לשנה או שנתיים. למשל, טיפולים שניתנו במסגרת החלטת ממשלה 2540, זה עד סוף 2026, ומה שניתן במסגרת ההחלטה האחרונה 3812 זה עד סוף 2027. אם אני רוצה לייצר מענה לטווח ארוך ולהקים ממש אופרציה מסודרת – במיקור חוץ כמובן – שתדע לתת מענה מקיף אתה צריך להתחייב על משהו; אחרת אי-אפשר להרים אופרציה כזאת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> למשל, נוסח של מרכז חוסן למילואימניקים. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> לדוגמה, נכון. תכף פורום נשות אנשי המילואים יעלה את היוזמה שלו, שעלתה במסגרת שולחן משנה שאנחנו עושים יחד עם משרד רוה"מ, וגם יחד עם משרד החינוך. הם נמצאים כאן ועושים עבודה גדולה מאוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תספרי לנו, כדי שנכיר את המושג, את הפורום ואת השולחן. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> שולחן משנה של משרד רוה"מ, יחד עם משרד הביטחון, צה"ל כמובן, משרד חינוך ומשרד הבריאות – כל הגורמים הרלוונטיים, ואחר כך עמית תפרט על היוזמה שלהם. אמרת נכון, בסוף האינטרס של כולנו הוא שיהיה שיקום מלא, שהם יחזרו למסלול רגיל ולא יצטרכו ללכת לשערי אגף השיקום. יהיו חייבים לתת כאן מענה לדבר הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני שמח מאוד על מה שאמרת, תיקון קטן, כי לפעמים החיים והמוות ביד הלשון: זה לא רק יעיל – זאת חובתנו. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> חד-משמעית, אין ויכוח. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה, אני בטוח שעוד נשמע הערות על העניין. אתה תרצה להוסיף או להמשיך? מה הסטטוס, איך זה מתקדם ומה עתיד לקרות? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> רוב סעיפי ההחלטה נמצאים בתהליכי מימוש מתקדמים שהזדקקו לאישור חוק התקציב. אנחנו כרגע, ניתן מענה מקדים לעולמות הסיוע הנפשי, וזה חלק מההחלטה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מייד נתמקד בהיבט הנפשי, כי זה הנושא שלנו. אתם יודעים אם יש ועדה, ועדת חוץ וביטחון אולי, שעוסקת בבקרה על העניין הזה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מי? ועדת חוץ וביטחון? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר גמור, ועדת משנה או המליאה? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> ועדת המשנה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יופי. הוקצב זמן לנושא הנפשי? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> שוב, רק במרץ עבר חוק התקציב ומשם התחלנו לעשות את הליך המכרז שמשרד הביטחון מוביל. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> כרגע אפשר לממש את הטיפולים. מי שבוחר לממש את הטיפולים ולקבל החזר דרך קרן הסיוע יכול. צריך לומר שלא היה מימוש מלא של ההחלטה הקודמת. כלומר, מי שעשה מילואים והיה זכאי במסגרת החלטת ממשלה 2540 – יש שם כ-50% מימוש עד כה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רק רוצה לוודא: האם האוצר מספיק נחמד כדי להשאיר את הכסף להמשך אם הוא לא מומש? << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הוא באמת בתוקף עד סוף השנה, אבל במידה ונראה שהמימושים יהיו נמוכים – נעלה את זה כתיקון בהחלטה הבאה. זה חשוב לנו, כמו שזה חשוב לאוצר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני חושב שהנימוק המרכזי הוא שמדינת ישראל הקצתה X שקלים לטובת תחום הרווחה של חיילי המילואים, למשל, ואם הכסף הזה לא מומש בדרך כזו, הוא צריך להיות ממומש בדרך אחרת שאתם תחליטו עליה – הוא לא חוזר; צריך עוד ולא פחות. << אורח >> רעות לב: << אורח >> סליחה, כבוד יושב-ראש הוועדה, אפשר להתייחס? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, בטח. << אורח >> רעות לב: << אורח >> אני מנהלת את מרכז החוסן הארצי בקואליציה הארצית לטראומה. בהמשך לדבריה של נועה ליפשיץ, אני רוצה להתייחס לאי-המימוש. אחד האתגרים הכי גדולים במעטפת שניתנת כיום לאנשים שאינם נמצאים במסלול הכרה הוא שאיש המילואים צריך להיות מאובחן, לעבור תהליך שקובע מהו הטיפול שהוא צריך. נכון להיום, במסגרת המעטפת, אנשים שאינם נמצאים במסלול הכרה צריכים לחפש את המטפל ולשלם לו מכיסם. איש המילואים צריך להגיש את החשבוניות עבור הטיפול, שגם ככה התעריף שלו, וכולם יודעים זה לא סוד, הוא נמוך מאוד: 240 שקלים. המעטפת הזאת אמורה לשמש אותו ואת בני משפחתו מהמעגל הראשון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את אומרת: בואו נייצר - - - << אורח >> רעות לב: << אורח >> לכן המימושים נמוכים מאוד. כי אדם שצריך עכשיו, במקום הרגשי שלו, שמתמודד עם תסמיני פוסט-טראומה צריך ללכת ולאתר - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. מה ההצעה, מה את חושבת שצריך לקרות? << אורח >> רעות לב: << אורח >> אפרופו המענה שעוד ידובר עליו בהמשך, אני ארצה לתת לפורום נשות המילואים להתייחס לעניין מרכזי החוסן. אני חושבת שאחד הדברים שנעוצים בזה, כמו שאמרת, הוא שצריך להיות תהליך שמסייע באבחון, בכניסה להליך טיפולי נפשי, מבלי שאיש המילואים יחפש אותו בעצמו. לא כולם יודעים איך לגשת לזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יצירת הזיווג הנכון בין סוג הטיפול, המטפל הקונקרטי והצורך של החייל ואולי גם של המשפחה. << אורח >> רעות לב: << אורח >> חד-משמעית, עם מטפלים שהם מומחים בטראומה, ויודעים לתת את המענה הראוי ולהתייחס למקרה שמובא בפניהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כמו שיש במרכזי החוסן ברחבי הארץ, כך זה עובד; זה הרעיון: לא לתת כסף ו-"תחפשו", כי זה פחות יעיל וגם פחות מקצועי. << אורח >> רעות לב: << אורח >> זה מממש לחלוטין את מה שנועה ציינה, שבסופו של דבר, המטרה של כולנו היא שכולם יהיו במסלול ריפוי ושיקום רגע לפני כניסה לנכות, כך נחסוך למדינת ישראל משאבים רבים לטווח הארוך, תקציביים וגם לא-תקציביים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. נמשיך עם המשרדים, כן, בבקשה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אדוני, בוקר טוב, אני ממשרד העבודה. יש לי שלושה עדכונים: צו ההרחבה להסכם הקיבוצי – פורסם ב-29 באפריל צו שמרחיב את ההגנה מפני פיטורים לחיילי מילואים ל-60 ימים מתום המילואים. הצו מדבר גם על איסור פיטורים, על איסור הוצאה לחל"ת ועל פגיעה בתנאי העבודה. כל אלו יצטרכו להגיע לוועדת הפיקוח ב-30 הימים הנוספים, לפני שמפטרים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, ממשיכים את מה שהיה בשנים הקודמות למלחמה בשנה נוספת. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לקבע – הצו הוא ללא הגבלת זמן כרגע. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מדהים, אני נרגש, אני חושב שזה נכון ויפה, זאת בשורה, אני לא ידעתי. כלומר, שזה לא מצריך חקיקה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה לא מצריך חקיקה נוספת, כל עוד הצו בתוקף ולא יבקשו לבטל אותו מי מהצדדים הוא יהיה בתוקף ואני מקווה שהוא יישאר בתוקף לנצח, כי זה נותן מענה טוב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מקווה שיהיה שלום עולמי ואנחנו נבטל כל מיני צווים, ואולי גם את זה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אמת. יש בצו את נושא ימי החופשה – אפשרות לדחות את ימי החופשה שלא נוצלו בשנה שבה משרת המילואים היה במילואים, אפשר לדחות אותם גם שנה ושנתיים קדימה, כדי שלא ייגרעו לו ימי המילואים. בנות הזוג ושעת ההורות – שעת ההורות שמגיעה לבנות הזוג נקבעה כהוראה קבועה, גם כשהיא עובדת אצל שני מעסיקים שונים, במשרה מלאה ובמשרה מפוצלת, כדי שהזכויות שלה לא ייפגעו. הרחבת ימי ההיעדרות לבת הזוג – הרחבת ימי ההיעדרות של בת הזוג בתקופה שבן הזוג נמצא במילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> או בן. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> בן או בת הזוג, אכן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כדי להבין כיצד זה עובד יש לי עוד שאלה: אתם הבאתם את זה בפני ועדת העבודה והרווחה? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא. צו הרחבה זה הסכם בין הצדדים, בין הארגונים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לא צריך להביא את זה להתייעצות? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא. אלו הצדדים ליחסי העבודה, ההסתדרות והמעסיקים הגיעו להסכמות וחתמו על הסכם קיבוצי ושר העבודה הרחיב את זה על כלל המשק. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני צריך להבין כמה פומפוזי אני צריך להיות כדי להביע הוקרה על הצעד הזה, מישהו אחר כבר עשה את זה אז לא צריך. אבל אם לא – יפה מאוד. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> נקודה שנייה: מנכ"ל משרד העבודה הנכנס, מר רובי שמש, מינה צוות בין-משרדי כדי לבחון את נושא ההגנות והזכויות של משרתי המילואים ובנות זוגם. בימים אלו הוועדה מתחילה לעבוד, ואנחנו נזמן בקרוב גם את נציגי משרדי הממשלה, שהם חברי הצוות, וגם את הפורומים השונים: נשות מילואים, משרתי המילואים, ונבחן את כל ההגנות שישנן ונבדוק האם יש דברים נוספים שצריך לתת להם מענים. יש כמה דברים שעדיין צריך לפתור, אנחנו ננסה יחד לפתור אותם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אזכיר את המובן מאליו, אתם בוודאי תהיו רגישים לזה: אנחנו לא רוצים ללכת לקיצוניות. קודם כול, המילואימניקים עצמם יכולים להיפגע מקיצוניות, מהגנה יתרה, נקרא לזה, וגם צריך לשמור על משק פעיל ועובד באופן ראוי. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כמשרד אנחנו דוגלים בשיתוף פעולה עם המעסיקים ועם העובדים, שהכול יהיה בהסכמות, ולכן אנחנו מצליחים להגיע לאיזון. נקודה שלישית שהתבקשנו לבדוק: נושא ההתאמות לסטודנטים במכללות הטכנולוגיות. אני מתנצל מראש שההתאמות לא הועברו לוועדה בגלל חילוף בעלי תפקידים אצלנו במשרד. המשרד פרסם בתחילת שנת הלימודים את מתווה ההתאמות לסטודנטים שמשרתים במילואים במכללות הטכנולוגיות לשנת הלימודים תשפ"ו, יש לי כאן את הפרסום המלא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה שאתה אומר מעניין, בהקשר למכללות המשרד מפרסם הנחייה, אלו גבולות הגזרה שלה ובתוכם הם יכולים להגיד להן? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כן, מפרסמים לכל המכללות הטכנולוגיות שבפיקוח משרד העבודה אילו התאמות הם יכולים לתת למשרתי המילואים, ויש כאן מרחב גדול מאוד של התאמות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה להבין את הראש, יש הנחיות מחייבות, מנדטוריות, שחייבים לתת, כמו הקלות? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> ההתאמות שפורסמו מחייבות את המכללות. זאת אומרת שכל סטודנט זכאי לקבל את ההטבות שמופיעות בהנחיות. זה מפורסם בכל המכללות ולכל הסטודנטים. יש גם חברת בקרה, המינהל של המכללות הטכנולוגיות שלנו, שמפקחת על יישום ההתאמות והזכויות של משרתי המילואים במכללות הטכנולוגיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה מאוד, זה לשנה או באופן קבוע? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כרגע זה לשנת הלימודים הקרובה. איך אמרת: נקווה שיהיה שלום עולמי ולא נצטרך את כל זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני חושב ששווה לנסות ולפצח את זה מתוך העבודה, ואתם עובדים מסודר על פי הדיווח. מה מההחלטות ראוי שיישאר להמשך, זה לפי היקף ורמת השירות והאינטנסיביות. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה מה שנבחן, מה צריך להישאר כקבע ומה יישאר בהוראות שעה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את זה הוועדה תעשה, יפה מאוד. רגע, מי בוחן את זה? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> צוות בין-משרדי שמנכ"ל משרד העבודה הקים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה אותו הצוות שדיברת עליו קודם בעניין הזכויות? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כן. הוא ייבחן גם מה צריך להיות בקבע ומה בהוראת שעה. אני רוצה להגיד כאן תודה לבני, יקירי, ולצוות מבקר המדינה שעוזר לנו מאוד. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא וכל הכבוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ייגעת ומצאת. << אורח >> בני גולדמן: << אורח >> לשם שינוי, הוא נותן לנו מחמאות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> משרד העבודה – עבודה טובה. << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> אני אשמח להמשיך מההסכם הקיבוצי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן. << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> אני מהנציבות לשוויון הזדמנויות. בימים אלה אנחנו מגבשים המלצות לשר הכלכלה לחתום על הצו שמסמיך אותנו, הנציבות, לאכוף את כל הפניות בתחום ההסכם הקיבוצי. אנחנו נצא בקרוב בהמלצה לשר, שייתן לנו את הסמכות לאכוף את כל הפניות. בשנה האחרונה קיבלנו כ-1,000 פניות בנושא שירות המילואים, וזה עדיין מככב אצלנו בנציבות, אנחנו נשמח שתהיה לנו סמכות לכל הנושאים שאין משרד ממשלתי שמטפל בהם, שהנציבות תוכל לטפל בהם ולאכוף אותם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה שאמרת כרגע נוגע למילואים? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> זה נוגע להסכם הקיבוצי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> להסכם הקיבוצי שקשור למילואים? למשרתים? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> כן, למשרתים. שר העבודה חתם על ההסכם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת שבלי המלצה קונקרטית או בלי הסמכה כזאת אין לכם יכולת לייצר את הרגולציה? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אמרת שקיבלתם את זה כבר? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> קיבלנו עכשיו, לפני כשבוע, השר חתם על ההסכם ואנחנו מגבשים עכשיו המלצה לשר הכלכלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> השר הוא שר המשפטים? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> לא. אנחנו שייכים לשר הכלכלה, למשרד הכלכלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר גמור, יופי, תודה על החיזוק. חבר הכנסת, יש כאן דברים יפים אל תהיה כזה, תשתלב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אני אשתלב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, בבקשה, משרד החינוך או המל"ג? בעצם גם משרד הבריאות וביטוח לאומי, אנחנו נגיע, נעשה סקירה ראשונית. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> אני מהמל"ג. אתה יכול להתחיל איתם. בישיבה הקודמת דיברנו על המתווה. זה היה בשלב מוקדם מדי לבדוק שהמתווה עובד, דיברנו בדצמבר ועכשיו אנחנו כבר במאי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תזכיר לי שוב את השאלה ששאלתי קודם את משרד העבודה, אתם פרסמתם מתווה שיש בו גבולות גזרה או הנחיות? << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> קודם כול, יש כללים; הכללים הם חקיקת משנה. על הכללים האלה בנוי מתווה תשפ"ה. על מתווה תשפ"ה בנוי מתווה התאמות – נוסף, דיוקים – מתווה תשפ"ו. מתווה תשפ"ה הוא מתווה מעולה, שהיו עליו כמה דיונים, כי הוא לא היה מושלם. ישבנו בקיץ בין תשפ"ה לתשפ"ו על דיוקים. יצא מתווה תשפ"ו שהוא בעצם המשכי עם תיקונים, ועל מתווה תשפ"ו אין בכלל שום חילוקי דעות או בעיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כל רואיו גמרו עליו את ההלל. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> כמובן שיש הרבה דברים שלא מסתדרים במתווה: סטודנטים שלא חזרו לקמפוס מ-7 באוקטובר, או דברים כאלה שצריך לטפל בהם. מבחינת המתווה, בדצמבר היינו עוד בהתחלה, אז לא יכולתי להגיד את זה בפירוש, עכשיו אני יכול להגיד בפה מלא שהמתווה עובד, ואין עליו תלונות. פרט לכך, יש עוד דברים מסביב: יש קמפיין שדיברנו עליו בדצמבר, ושלחנו לינקים כי רצינו להציג את זה. דיברנו בדצמבר על קמפיין שקרם עור וגידים כאן, ממש בישיבת הוועדה. לקמפיין הזה יש את כל השותפים הרלוונטיים: המוסדות, המל"ג, הצבא והתאחדות הסטודנטים. הבנו שהבעיה המרכזית היא שהסטודנטים לא יודעים מי רכז המילואים וגם כשהם מדברים איתו והוא מסביר להם את כל הזכויות, בגלל כל העומס והלחץ בהתחלה הם לא מצליחים להבין מה מגיע להם. לכן עשינו קמפיין שבו מופיעים רכזי המילואים של המוסדות שקוראים לסטודנטים לבוא, ושהם יסבירו להם את כל מה שהסטודנטים צריכים – בלי לחץ. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מייד כשתסתיים הישיבה אני אעשה מבחן פתע לסטודנט שלי בעברית ונראה אם הוא יודע. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> מצוין. מאז הדוח יש הרבה עיסוק, היה לנו את שאגת הארי שם לראשונה היה מתווה מותאם למבצע שהיה בשיתוף עם 57 מוסדות, מל"ג, צבא, התאחדות הסטודנטים וכל הגורמים. המתווה הזה דיבר לראשונה לא רק על חיילי המילואים והקבע אלא גם על כלל הסטודנטים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור, הוועדה שמרכזת היא במשרד הביטחון נכון? מי עומד בראש ועדת השרים? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> שר הביטחון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> היא עוקבת אחרי החלטות כאלו למשל? << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> בוודאי, אחרי כל מה שנכלל. יש לנו גם בתוך החלטה 3812 את כל נושא הסטודנטים, כולל שכר לימוד, כולל סיוע במקצועות ה-STEM, כל הדברים האלה במעקב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. נעבור לביטוח לאומי ולבריאות בעניין הטיפול הנפשי ואולי נושאים אחרים. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> אני ממונה ארצית על טראומה נפשית וחוסן בשעת חירום, בבריאות הנפש במשרד הבריאות. אני רוצה להמשיך את מה שרעות כבר התחילה לדבר עליו. כידוע, משרד הבריאות מפעיל היום 15 מרכזי חוסן ואת מרכז החוסן הארצי שנותן שירותים לכל המקומות שאין בהם מרכז חוסן ייעודי באותו האזור. אנחנו רואים את עצמנו כמסוגלים, כי יש לנו את ה-capacity ואת היכולת דרך המרכז חוסן להרחיב את השירות גם לאנשי המילואים, אבל כמובן שהנושא כפוף לתקציב. משרד הבריאות היום משקיע מיליונים לנושא מרכזי חוסן, וללא תוספת או השתתפות של האוצר ומשרד הביטחון בנושא הזה, כמובן שאי אפשר יהיה להפעיל את זה. אבל מבחינת היכולת המקצועית וה-capacity אנחנו בהחלט מגויסים לנושא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה להיות בטוח, בהקשר הארגוני אתם שותפים לוועדה של משרד הביטחון? << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> כן, אני משתתפת בוועדה ויש ועדה גם בשבוע הבא. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם את יכולה לחדד את הדברים, כמו שאת רואה אותם, על התהליך, על האלגוריתם של התהליך, על הצמתים ועל אבני הדרך. נרד אחר כך לזמנים, כי ציינת את הכסף. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> נכון להיום נושא מרכזי החוסן הוא בין-משרדי, לכן התקציב מגיע ממשרדי ממשלה שונים. כיוון שמדובר כאן באנשי מילואים אנחנו יכולים לתת את הצד המקצועי, את המטפלים, את הניהול, את הבקרה ואת כל מה שצריך. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לוודא שאני מבין נכון: בצד אחד של היער יש ועדה שעוסקת במשרתי מילואים ובתמיכות למיניהן הוקרה וכדומה, יש להם נושא מסוים שנקרא מענה רגשי, ושם הם בוחנים את האפשרויות. בצד השני של יער, או באחת מפאותיו, יש מרכזי חוסן שפועלים ויש מענה מדינתי לנושא המצוקות הרגשיות של המילואימניקים, ומן הסתם יש ניסיון לחבר. הרי תיאורטית אפשר היה לחשוב גם על פתרונות אחרים. החיבור והמיזוג הזה בין הקונספט שאתם מובילים שאני מאוד מעריך אותו ואני חושב שלא לחינם המרכז הארצי הוקם. האפשרות שיהיה לו אח או בן בדמות הסיוע הזה, מרכז החוסן למשרתי המילואים ולמשפחותיהם, הוא דבר שצריך לעבוד עליו, והוא צריך להיכנס לפסים של דיון בין-משרדי ובין-תחומי ולקבל תקציב כמובן. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> נכון, העליתי את הנושא הזה גם בוועדת המנכ"לים הקודמת, למשנה למנכ"ל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני ממיר את השאלות הרבות ואת ההנהון המסכים לשאלת לוחות הזמנים או התהליך. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> חשוב לי להבהיר כאן שאנחנו מחפשים פתרונות, וכרגע החלטות ממשלה הן לתקופת זמן קצובה. שוב, בפעם אחת אנחנו מאפשרים שם בחירה של הלקוח, של איש המילואים, איך הוא רוצה לממש את הטיפולים האלה. אנחנו מנסים לייצר כלים, למשל אנחנו עובדים מול משרד החינוך בהקשר לילדים, אולי דרך השפ"מ ומשרד החינוך יכול להרחיב על זה, זה משהו שאנחנו בודקים כדי לייצר כל מיני פלטפורמות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בעצם מה שאת אומרת זה שבמסגרת התקציבית הקצובה צריך לבחון, בהקשר למה שאנחנו מדברים כרגע, האם הרעיון והארגון של מרכז החוסן הארצי למשל, יכול לתת מענה ולו לשנה. אני מאוד ממליץ לכם לנסות את זה ואז לראות. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> בסוף, יש לי מסגרת תקציבית קצובה מצד אחד ומצד שני אין לי משהו לטווח הארוך, זאת אומרת שנה-שנתיים קדימה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אספר לך סוד, מכיוון שבלה ואני מכירים שנה-שנתיים או 20: גם מרכזי החוסן אינם מתוקצבים בבסיס תקציב, לדעתי עד היום, ובכל זאת ראשי הרשויות, למשל, עוטף עזה שהיה לי הכבוד להימנות עמם כ-16 שנה, לא חשבו לרגע שלא יהיה תקציב. עבדנו תחת הנחת העבודה – ואני ממיר עכשיו וחוזר חזרה לנמשל – שאין מצב שמדינת ישראל לא תיתן מענה רגשי למשרתים ולמשפחותיהם. השאלה עכשיו היא מהו המבנה הארגוני הנכון שנעניק להם. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> רגע, למה אני מדגישה את זה? כי בסוף אנחנו מחפשים מענה שהוא בנוסף למה שקיים היום. זאת אומרת, אני לא מחפשת לקחת את מה שנתתי לאיש המילואים היום ולהמיר את זה למקום אחר, זאת לא הכוונה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> זאת הייתה כוונתי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> כרגע זה המצב הקיים, וכרגע אפשר להשתמש במסגרות האלה בפלטפורמה הקיימת. זאת אומרת שאפשר לקבל את השירותים דרך הקואליציה לטראומה ודרך השפ"מ ודרך כל מיני מסגרות אחרות, ועדיין לקבל את הכסף בחזרה דרך קרן הסיוע, זה במה שקיים היום. בצוות הבין-משרדי שסיפרתי לך עליו, מנסים כרגע לבנות תפיסת פתרון לטווח ארוך. יש את יוזמת פורום נשות המילואים, שתכף היא תציג אותה ואנחנו מסתכלים על זה, על איך אפשר לראות את זה כתפיסת פתרון, כי בסוף הם הלקוח בקצה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לחדד: מכיוון שצריך ומכיוון שיש קונספט אפשרי אחד לפחות שאנחנו מכירים, דיברנו על מרכז החוסן, או על מבנה ארגוני שיכול לתת מענה – אנחנו נשארים עם השאלה הכספית. סבתא שלי, עליה השלום, הייתה אומרת: "הכסף לא חשוב מה שחשוב זה שהוא יהיה". צריך רק את הכסף – זה עניין כזה, ואנחנו לא רוצים אותו על חשבון משהו. מבחינה תזרימית אפשר אולי להשתמש במה שלא השתמשנו כמו שאמרנו. יכול להיות שבשנה לאחר מכן נחשוב שחלק מהמקור יהיה בשינוי יחסי בתוך המקורות הקיימים ואולי יותר. עולה כסף לקיים מלחמה במזרח התיכון, בחברה ובקהילה שמבקשת ודורשת מעצמה לחיות ברווחה גבוהה, זה מין פטנט כזה. אנחנו גם שבט שנלחם וגם שבט שרוצה לחיות במאה ה-21 לאורכה ולעומקה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> אני רוצה רק לדייק את זה, אנחנו לא מדברים כאן על גופים פרטיים שקיימים, ואז אתה מחזיר את החשבונית, אנחנו לא מדברים על קואליציה הישראלית לטראומה, אנחנו מדברים על משרד הבריאות שמפעיל מרכז חוסן ארצי ושיש לו ספק מפעיל מקצועי. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> ברור, אני דיברתי על מה שקיים היום, שאנחנו לא רוצים להמיר את זה. << אורח >> בלה בן גרשון: << אורח >> בדיוק, אני מדגישה את זה שוב כאן, אנחנו מדברים על משהו שיהיה הרבה יותר נגיש לאותם אנשי מילואים שסובלים כבר מ-PTSD, שהם לא יצטרכו לחפש מישהו. מהניסיון שלי גם עם נפגעי איבה, אנחנו יודעים שכשזה בא וכשזה עובר דרך מקום מסודר עם בקרה דרך הממשלה זה אחרת מאשר כשיש לך כל מיני מטפלים פרטיים ואז אתה פתאום כל הזמן צריך לעסוק בכיבוי שריפות, כי כאן יש מישהו לא מספיק אחראי וכאן זה מישהו לא מספיק מקצועי וכו'. לכן אני חושבת שכן צריך לנסות לעשות איזשהו חיפוש וחיבור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אנחנו נעשה את זה. בלה, אני רוצה לשאול: אחת ההחלטות שאני צריך לקבל היא מתי נשוב ונעסוק בזה. יש לי הרגשה שזה הנושא היחיד שאנחנו נחזור אליו לא בעוד שבועיים אבל גם לא בעוד חצי שנה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אציין את זה כדרך אגב, שמשרד הביטחון גם מעביר תקציבים למרכזי חוסן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נכון. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אם אנחנו רוצים לדאוג לאנשי המילואים ולתעדף אותם, ואם משרד הבריאות טוען שהכסף הזה לא מספיק כדי לתעדף את אנשי המילואים אז צריך לבדוק את הנושא. יש עכשיו שולחן משנה עם משרד רוה"מ והמשרדים האחרים, ובמקביל אנחנו עובדים ביחד עם משרד הבריאות על עבודה בין-צוותית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תחשבי ותגידי לי מתי אנחנו נפגשים שוב. במסגרת הכנס הזה שמחשב את קיצו לאחור, עוד רגע אנחנו מתחילים אותו, אני רוצה להשקיע זמן בנושא הזה לבקרה קצרה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> נראה לי ששלושה חודשים זה סביר. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אין לנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלושה חודשים זה פחות טוב. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שלושה שבועות, קיבלת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> פיפס קטן מחודשיים. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אנחנו לא עוצרים, אני יכולה להבטיח שאנחנו לא עוצרים. ככל שתרצו דיווחי אמצע – בשמחה. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> שלום, אדוני יושב-הראש. האמת שהצטערתי שנכנסתי לכאן ושלא ראיתי את הלומי הקרב, ולמה אני מצטער? כי אני מרגיש שבלי הקול שלהם כאן אנחנו חסרים. אבל כדי להשלים אותו מראש, הלכתי ביום חמישי בצער רב לנחם אבלים במשפחה של חייל שלי לשעבר, שהתאבד בשבוע שעבר, בגיל 50 ומשהו, וכשהייתי אצל ארבעת ילדיו, פשוט לא יכולתי שלא לחשוב שאנחנו לא עושים מספיק. זה אדם שהיה מטופל בשנה וחצי האחרונות, והוא התאבד תוך כדי שירות מילואים. הייתה לי הזכות לפקד עליו במשך 8 שנים, כולל בקרב. זה בן אדם משכמו ומעלה. תוך כדי הדרך לכאן התכתבתי עם חבר אחר שלי, אנחנו בני 54 עכשיו, שנמצא בלבנון, במילואים. רק בימים האחרונים הוא חילץ חייל הרוג וכמה פצועים מתוך לבנון, זאת המציאות שלנו. למה אני רוצה כאן את הלומי הקרב? כי אני מרגיש שאנחנו מנומנמים. הטענה היא בטח לא אליך, אבל רק לאנקדוטה האחרונה: אתמול בערב הבאתי ארוחת ערב ביישוב שלנו למישהי מנשות המילואים. היא עם שלושה ילדים קטנים, ובעלה נמצא עכשיו בלבנון, היא שבוע לפני לידה והיא יודעת שהוא לא יהיה איתה בלידה. זאת מציאות חיינו היום, וזאת המציאות חייהם של מאות אלפי אנשי מילואים. אני מרגיש שגם אנחנו בכנסת שמסתובבים כאן וטופחים לעצמנו על השכם, עם כל אנשי המקצוע שכאן – אנחנו עושים, אך אנחנו רחוקים מלעשות די, אני אומר באמת. המזל שלנו הוא ש-400,000 אנשי מילואים לא יפסיקו לשרת, ויושבים כאן כמה בשורות האחוריות כולל היועץ שלי ושכן שלי. זו האמת, כי אם הם היו מפסיקים – גם כולנו היינו מפסיקים. אם 400,000 אנשי מילואים, היו אומרים: חבר'ה, די. הבטחתם לנו 60 יום, אבל הגענו ל-90, וכבר שלוש שנים אנחנו יותר חיילים מאזרחים – זו המציאות שלנו – אז כנראה שלא היינו, וכל הדיונים כאן היו מיותרים. אני אגיד לך מה אנחנו צריכים: אנחנו צריכים משהו אחר. קודם כול, יש כאן חוק שתקוע כבר הרבה זמן, כאן בכנסת, של מעמד המשרת, שאמור לשנות את כל הקריטריונים. הוא תקוע בגלל בעיות בתוך הקואליציה, וזה מעצבן אותי בתור חבר אופוזיציה, שהם לא מצליחים להעביר את זה. אבל אם החוק הזה יעבור ואני מתכוון להגיש אותו בשבוע הבא עוד פעם כי אם הם תקועים אנחנו נעשה את זה. זה לא הגיוני ש-400,000 האנשים האלה נידונים באותם קריטריונים כמו כולם. אפילו השיח ביניכם האם יהיה תקציב או לא יהיה תקציב, לא יכול להיות בנושא אנשי המילואים, אם אין תקציב, אין מילואים. אם אין מילואים אז אין מדינת ישראל, זאת הייתה צריכה להיות המשוואה. אני מסתובב ושואל נשות מילואים: מה חסר לכן? למשל דבר נורא פשוט, שלא עולה לנו כסף; פטור מתור. אין דבר שאיש מילואים צריך יותר מאשר עזרה בסידורים. עכשיו היות ואני לא יכול להצמיד 400,000 אנשים שיהלכו למשרד הפנים, למשרד הבריאות ולביטוח לאומי ויעשו את הסידורים בשבילן, אז פטור מתור. דיברתי אתמול עם איש מילואים שחזר עכשיו מהיום ה-400 שלו, עוד שכן שלי, דרך אגב, מהיחידה הקודמת ששירתי בה. הוא אמר לי: "תשמע, כן, זה היה עכשיו עוזר לי". עזוב את זה שהם דיברו כאן על פוסט טראומה, ואני חושב שכל ה-400,000 האלה, כל אחד מהם נמצא ברמה מסוימת של טראומה כשאתה משרת כל כך הרבה ימים. כל הדברים האלה לא מתקדמים, ולכן הפער בין הקיים לבין הצורך הוא לא סביר בעיניי. חסרים לי כאן הלומי הקרב שיצעקו בחדר. אני רוצה להביא צעקתם ולומר עוד דבר אחד על הסיפור של טיפול נפשי. הבאתי דוגמה, הינה, האדם היה מטופל כשנה וחצי, זה לא עזר לו, וזה כבר לא יעזור למשפחה שלו. הילדים שלו הם יתומים, זהו, זה מאוחר מדי. בעיניי, הדרישה שלנו מעצמנו, ממשרדי הממשלה, מהאקדמיה ולכולם היא כל מה שאנחנו עושים לעשות יותר, הרבה יותר. אם ה-400,000 האלה, אם הם היו שובתים לעשר דקות – אין מדינת ישראל. עוד מעט יגיע ה-1 בספטמבר ונראה איך ארגוני המורים מתנהגים. עשר דקות בלי 400,000 אנשי מילואים ואין מדינה. הפער בין מה שיש לנו כרגע בסדיר לבין מה שהמילואימניקים נותנים, זה כמעט אחד לאחד, כלומר: על כל יחידה סדירה אנחנו צריכים עוד יחידת מילואים רק כדי להחזיק את הגבולות, בלי תמרון נוסף, בלי להכריע את חמאס, בלי סיפורים והמצאות, רק על השגרה שלנו. לכן אני מצפה ומבקש כאן מכל בעלי המקצוע, כולם טובים, כולם ראויים, לעשות עוד שני טקטים קדימה, בכל מה שאנחנו עושים ובכל היבט. הבאתי כאן כמה דוגמאות. נמצא כאן גם המשנה למנכ"ל משרד החינוך, אני אומר לך: יש פער גדול מדי בין בתי הספר במה שהם יודעים לתת למשפחות המילואים. איך אני יודע את זה? שוב, מבית הספר של הילדה שלי. הוא אחלה בית ספר, ויש בו מלא משרתי מילואים, ואז ההבדל בינו שהוא נותן שירות טוב לבין הבית ספר ליד, הוא לא סביר. בסוף אין לי למי לפנות, רק אליכם. יש לי דוגמאות אמיתיות מהחיים מהשבועות האחרונים: ילדה שאבא שלה נמצא במילואים 400 יום התפקוד שלה נפגע היא ילדה אחרת; אנחנו לא יודעים מספיק לתמוך בה, יש לנו מאות אלפים כאלה. אדוני היושב-ראש, זו הקריאה שלי. הלומי הקרב לא כאן, ואני רוצה להשמיע את צעקתם כדי שכולנו, מה שנקרא, נעוף קדימה בטיפול באנשי המילואים, תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. אני מוסיף תוספת על מה שאמרת ואני לא מחסיר מילה: ככל שנעסוק במענה מונע הדרדרות כך ייטב, והמתח הוא ברור, כי אתה עוסק בנושאים שהם פחות אקוטיים ודרמטיים ולכאורה, אפשר בלעדיהם אולי, וצריך למצוא את האיזון. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> אתה רואה את התוצר, נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לפני שנעבור אל נשות המילואים, אנחנו בונים את המתח. לא שמענו את אלינה מביטוח לאומי << אורח >> אלינה מילקין קזקביץ': << אורח >> שלום, אני מנהלת אגף בביטוח לאומי, בין היתר, אני אחראית על תחום המילואים. מתחילת המלחמה אנחנו משקיעים הרבה מאוד משאבים גם לייעל את תהליכי עבודה וגם לבצע, כמה שניתן, תהליכים ללא בירוקרטיה ולפעול באופן אקטיבי. אני רוצה להגיד תודה למשרד מבקר המדינה, שציין את זה בהרחבה בדוח. לגבי שיפוי המעסיקים שציינת בפתיח, החקיקה של שיפוי מעסיקים עברה בשנת 2024 כחקיקה לשעת חירום. הארכנו בשנתיים את החקיקה, ביחד עם תקופות החירום. לפני כשבוע או עשרה ימים אם אני זוכרת נכון, בשיתוף עם משרד האוצר, קידמנו את זה כחקיקת קבע. זה עבר את החקיקה במליאה, בדיוק באותו נוסח. מבחינת המעסיקים והמשרתים אין שום שינוי, מה ששילמנו בשנתיים האחרונות למעסיקים, אנחנו ממשיכים לשלם גם בחקיקת קבע. אני אציין שכל התשלומים הם ללא צורך בהגשת תביעות או בקשות מצד מעסיקים. אנחנו יודעים, במועד תשלום תגמולי מילואים, גם לשלם 20% במקביל למעסיק. זהו, האם יש שאלות? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מחדד: הינה, אתה מכיר שקיבלנו את ההחלטה ואני מניח שבהסכמות, זה תיקון עוול, טעות או מדיניות שגויה שהיה חייב לשנות מאז הקמת המדינה. אני מבקש מאריה נציג האוצר להמתין לרגע. תשמע את נשות המילואים, ואולי עוד אנשים. << דובר >> פלורינה הלמן: << דובר >> - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אה, את המל"ג ואת משרד החינוך, כן, נכון, יאיר, כן, בבקשה. << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> קודם כול, אני רוצה להגיד לחבר הכנסת טור פז שאנחנו שומעים ומכירים את זה, ולא מתעלמים מזה. בצדק, גם כמשרת מילואים שעשה מאות ימי מילואים במלחמה, תמיד יש מה לעשות יותר; חד-משמעית לא צריך להסתתר ולא להגיד את זה. עם זאת, אני רוצה להגיד לך ולכל החברים כאן: המצב, לפחות מבחינת משרד החינוך, שונה משמעותית מלפני שנה גם בעקבות הדוח וגם בעקבות השולחנות העגולים שאנחנו עושים. בהקשר זה, אנחנו בקשר שוטף עם פורום נשות המילואים, אנחנו משתתפים בשולחנות העגולים הממשלתיים, מקבלים את ההערות ומיישמים. הוצאנו במשרד החינוך מסמכי מדיניות ברורים והנחיות להכשרות ליועצות בתי הספר, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי שהוא חלק משמעותי אצלנו. אני אומר עוד פעם: יש מה לעשות, אנחנו עושים כל הזמן, משפרים ומטייבים את הנתונים שמגיעים אלינו מצה"ל וממשרד הביטחון. אלו דברים אופרטיביים שנשמעים טכניים, אבל יש להם גם משמעויות פדגוגיות: לדעת כמה ההורה או איך מנהל בית הספר יודע מי בכלל הילדים של משרתי המילואים, אלו דברים טכנולוגיים אבל יש להם משמעות פדגוגית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> איל, אני רוצה לשאול אותך: מנהל בית ספר – ויש כאלו אלפים – יודע שצריך לציין ולעסוק בנושא אלרגנים במערכת, האם הוא יודע באותה מידת החשיבות שצריך לדעת למי מהתלמידים יש הורים במילואים? << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> הוא יודע באותה רמת חשיבות. גם כאן, צריך להסביר את התהליך. << דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >> זה בא מלמעלה או מלמטה? כלומר, זה בא מהשטח? << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> לא, זה בא מלמעלה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בדחיפה מלמעלה. << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> זה בא מלמעלה. יש לו דשבורד שבו הוא רואה מי הילדים של משרתי המילואים, המידע הזה עובר פעם בשבוע. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ממש עם שמות? << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> חתמנו על טופס א' (תקנה 7(א)), יש דברים משפטיים ויש גם את ההקשר הזה. אנחנו מטייבים נתונים ואת גזירת הנתונים כדי לדעת כמה ימים במצטבר יש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> המנהל יראה את ה-400 מול ה-30? << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> כרגע הוא רואה בנקודת הזמן ובאותו השבוע מי מהילדים אבא או אימא שלו נמצאים במילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי, הוא לא יודע שזה 300 ימים או 20 ימים. << דובר >> איל בן זקן: << דובר >> הוא יודע, כי הוא מכיר את הקהילה שלו. כמובן שאנחנו נעזור לו ברמה הטכנולוגית. אגב, זה גם משהו שעלה מפורום נשות המילואים ובשולחנות עגולים, ואנחנו על זה. מעבר לזה, הנושא נמצא ומטופל בכלל היחידות במינהל הפדגוגי, במזכירות הפדגוגית ובשירות הייעוץ. זה נושא חשוב שנמצא על סדר-היום אצלנו. נמצאת כאן גב' שמואלי מהמינהל הפדגוגי, שתוכל לתת לכם גם קצת יותר בשר. אני אתן רק כמה דוגמאות: רק במלחמה האחרונה, במבצע האחרון, בשאגת הארי, מינהל חברה ונוער הוציא פרויקט מיזם לאומי ביחד עם הרשויות המקומיות שנקרא "צו 8 לנוער" במסגרתו כ-88,000 בני נוער חברו ועשו פעילויות עם משרתי המילואים, בדיוק כמו שחבר הכנסת טור פז ציין, כדי שהיא לא תצטרך לעמוד בתור, לצורך העניין. זה המיזם, והוא היה מוצלח מאוד, הנושא בוודאי נמצא על סדר-היום, אנחנו בוודאי נותנים לו מענה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> גמרנו. אולי נשמע את גברת ליאת שמואלי בקצרה. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> ממש בקצרה. שלום, אני ממונה תחום הורים ומשפחה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי במינהל הפדגוגי. הנושא נמצא על סדר-היום בצורה משמעותית מאוד. נעשו כאן מספר צעדים, דיברתם על "מלמעלה ללמטה" על מסמכי מדיניות ועל העלאת המודעות בקרב המפקחים, המנהלים ואנשי הצוות בשטח. כמו שאיל אמר, אנחנו עובדים בצורה צמודה מאוד ובאופן צמוד מאוד עם משרד הביטחון, עם משרדים נוספים ועם העמותות השונות. אני אגיד שני דברים: פעולה אחת שהיא כמעט חסרת תקדים –100% מיועצות המדינה עברו הכשרה בנושא. אני חושבת שהצלחנו בזמן כל כך קצר להעלות את המודעות, ואני יודעת את זה כי בשנה שעברה הייתי מקבלת מהפורום, שבמקרה יושב כאן, ומעוד ארגונים, גם פניות פרטיות בהיקף של 10-8 פניות קשות במהלך שבוע. הייתי צריכה להפנות לטיפול פרטני בבתי הספר, בדיוק הפערים שחבר הכנסת דיבר עליהם, כן. היום כמעט ואין פניות כי כל יועצות המדינה עברו הכשרה והביאו אותה חזרה לבתי הספר שלהן. אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו מאוד גאים בהם. כמובן לקראת יום ההוקרה שמתקרב ובא, אנחנו מארגנים עוד פעילויות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יישר כוח, לפחות מהבחינה הארגונית יש מענה ולא לשכוח שזה שאנחנו נותנים מענה סדור לא מאיין את הקושי עצמו. << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> לגמרי, זה תמיד יהיה קיים. אצלנו במשרד החינוך מתייחסים לא רק למשפחות אנשי המילואים; ביום ההוקרה נתייחס גם למשפחות אנשי הקבע וכוחות הביטחון, אנחנו לא יכולים להפלות בין ילד לילד, שברקע כמובן משפחות הפצועים והשכול, אנחנו לא מתעלמים מהם. דבר אחרון, כל פנייה מקבלת מענה, ישבו כאן אנשים שהעידו על זה ברמה הפרטנית וברמת הפיקוח. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יישר כוח, תודה. << אורח >> נועה ליפשיץ: << אורח >> אני חושבת להוסיף, ברשותך, שזאת פעם ראשונה שבסלים הנוספים יש קריטריון מילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה? סליחה? << אורח >> ליאת שמואלי: << אורח >> יש סלים של שפ"ח. השפ"חים שיושבים ברשויות מקבלים סלי תגבור שאחד הקריטריונים המשמעותיים שלהם הוא כמובן להיות ילד למשפחת מילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעולה. נסיים את הסשן הזה עם דבורה מרגוליס מור"ה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני מוועד ראשי האוניברסיטאות. האמת היא שיאיר הראל אמר כאן כמעט את הכול. אני יכולה להוסיף שעשינו התאמות ודיוקים, למשל: לנרשמים ברפואה היה צריך להיות מבחן ידע בחודש מרץ, שכמובן נדחה ויתקיים בסוף החודש הזה; נוסף מועד שיהיה מיוחד למשרתים; כל מערכת הקבלה לשנת תשפ"ז, ללימודים של שנה הבאה היא עם דגש, עם עין ועם מבט קרוב והדוק על המשרתים ואיך לסייע להם בהטבות שונות, כל השאר נאמר כאן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה, נעבור לעמית טרכטנגוט. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> שלום לכולם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האמן בהשם, זוהי משמעות השם. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> נכון, לחשוב על השם, לבטוח בהשם כל אחד יכול לקחת את זה לאן שהוא רוצה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אולי לחשוב בטוב בכלל. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> לחשוב טוב, כן יש כאן כל מיני משמעויות, זה תלוי אם זה ביידיש או בגרמנית, אבל יש מספיק דברים לדבר עליהם אז נשלים את זה אחר כך. שלום לכולם, אני מפורום נשות המילואימניקים. אני מעודדת מלשבת כאן, כי אנחנו שומעים ורואים כאן עשייה ונכונות, וזה מחמם את הלב ומרגש מאוד. אני נשואה ללוחם ביחידה מובחרת, אני אימא לשישה ילדים קטנים בגילאי 14 ועד שנה. אני רוצה לתאר לכם את המציאות היומיומית שלנו, של משפחות המילואים, שכבר שנתיים וחצי – הרבה אנשים כאן דיברו על אנשי המילואים, אני חושבת שכל בת זוג, או בת זוג לשעבר שנשארת עם הילדים בבית, היא מגויסת. אנחנו אומנם בעורף, אבל כבר שנתיים וחצי אנחנו מרגישות בחזית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תומך לחימה << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> כן, תומך לחימה ברגעים הקלים יותר וממש לוחם ברגעים המורכבים יותר, זאת באמת התחושה. הלוואי והסמנטיקה לוועדות הבאות ולמפגשים הבאים תהיה כזאת שגם משפחות המילואים וגם נשות המילואימניקים יקבלו את המעמד שמגיע להן, כי המשרתים נלחמים ועושים הכול בשבילנו, בשביל מדינת ישראל ובשביל מי שנמצא בעורף. בסוף, כבר שנתיים וחצי שאין לנו יום ואין לנו לילה. אני לא יודעת אם בעלי יהיה איתי היום בחתונה שבערב, אם בעלי יגיע לשבת הביתה ואם אני אעשה את שבועות עם הילדים שלי בבית לבד או אצל ההורים – יש לנו אפס יציבות. אני רוצה להזכיר את בנות הזוג לשעבר של משרתי המילואים, שנשארות לשמור על הבית לא פחות מאיתנו, בנות הזוג של משרתי המילואים, אבל הן לא מקבלות מענים בכלל. מדובר באוכלוסייה שנשארה שקופה ויושבת לידי כאן כרמי אור, אני אשמח שבהמשך תיתנו לה גם את המנדט לדבר. אני באתי לכאן כדי לדבר על המצב הרגשי של המשרתים, על המצב הרגשי שלנו ושל הילדים שלנו. המצוקה הנפשית לא עוצרת אצל המשרת היא מחלחלת לכל התא המשפחתי. במסגרת החלטת הממשלה האחרונה שהוזכרה כאן כבר היום, הונחו מנכ"לי משרדי הביטחון והבריאות להקים צוות בין-משרדי שיבחן וימליץ תוך 90 יום על צעדים אופרטיביים, להתאמת המענים לחוסן הנפשי והמשפחתי של משרתי המילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זו החלטה מדצמבר? << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> 90 יום עברו כבר 90 יום מינואר האחרון, כמעט חצי שנה חלפה, ועדיין לא הוצגו מסקנות. למיטב ידיעתי ההתכנסות הזאת טרם קרתה; אני אקבל תיקונים בשמחה. מאחר שהמסקנות לא הובאו כאן על ידי גורמי המקצוע, אני אשמח לתת מספר נתונים קטנים שיהיו לנו כדי לסבר את האוזן. הנתונים עגומים; הם מתוך סקר שערכנו בפורום נשות המילואימניקים, במדגם של כ-3,000 משתתפים: 45% מבין משרתי המילואים מדווחים על מצוקה נפשית. 68% מבין בנות הזוג של משרתי המילואים מדווחות על מצוקה נפשית. 90% מההורים מדווחים על מגמה שלילית במצב הרגשי של ילדיהם. 74% מילדי הגיל הרך מראים תלות מוגברת בהורה שנשאר בבית, ואנחנו מודעים לעלייה משמעותית של מעל ל-30% בהתנהגות אלימה, בהרגלים החברתיים ובקשיי שינה של ילדים. יש לנו פילוח לפי גילאים, אבל אני לא אלאה אתכם. המענה שניתן עד כה בדמות החזרים לטיפול רגשי – שכבר דובר עליו כאן על ידי צה"ל ומשרד הביטחון – הוא קיים והוא נכון, אבל הוא לא מספק. 35% מבנות הזוג של משרתי המילואים דיווחו שהן מעוניינות בטיפול רגשי, אבל לא הגיעו לכך, עקב העומס, עקב זמינות התורים הנמוכה, עקב כל מיני אתגרים שנמצאים בזירה הזאת. אחרי שנתיים וחצי של לחימה, מחירים רגשיים, כבדים והיעדר מענים, אנחנו קוראות לכלל גורמי המקצוע – משרד הבריאות, הרווחה, ביטוח לאומי, משרד האוצר ומשרד הביטחון שאנחנו צועדים איתם יד ביד – לפעול להקמת מרכז חוסן ייעודי למשפחות המילואים. מרכז חוסן שידע לתכלל את הטיפול באוכלוסייה שלנו, וידע להציג את המענים הקיימים, את הפערים הקיימים בזירה הרגשית, שיהווה מרכז לטיפול מקצועי הוליסטי עבור המשרת ומשפחתו, ויציע טיפולים – פרטניים זוגיים, משפחתיים, קבוצתיים – גם לתא המשפחתי כולו, כולל בנות הזוג לשעבר שעד היום לא קיבלו מענה והן נתונות לחסדיו של המרשת. אנחנו מציעות שהמרכז הזה יכשיר גם צוותי טיפול במערכת הבריאות ובמגזר השלישי, ויהווה גורם מקצועי למשרדי הממשלה שכאן. כולנו יושבים כאן, ואני בטוחה שכל אחד היה שמח לקרוא איזושהי פסקה מקצועית ממרכז החוסן לקראת ההיערכות לוועדה הזאת. אנחנו פועלות כשנתיים ליישום היוזמה הזו, אנחנו עוברות ממשרד למשרד וזועקות את הצורך. עכשיו אנחנו קוראות כאן, אנחנו כבר לא באיזושהי קריאה והרמת דגל, אנחנו לא מדברות על עוד קושי רגיל, אנחנו מדברות על מצב חירום של ממש. אנחנו שומעים עוד ועוד על חיילי מילואים שלא עומדים בלחץ הנפשי ושמים קץ לחייהם. חיילי המילואים קורסים והמשפחות קורסות. החוסן של מערך המילואים תלוי לא רק במשרת, אלא גם ביכולת של המשפחות להשתקם ולהתמודד עם השלכות השירות הממושך. לסיום, אני יודעת, אנחנו יודעות, שנעשית עבודה רבה באגף השיקום, שנועדה לטפל ולעשות איזושהי הסתכלות מחודשת על המצב, על הפערים ולתת להם מענים. אנחנו יודעות שמושקעים בזה משאבים אדירים וטוב שכך, ואנחנו שואלות כאן: איזה משאבים מושקעים במניעה, לפני שנגיע לאגף השיקום עם טראומה מורכבת, בשלב הזה שאנחנו נמצאים בו, איזה משאבים מושקעים. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה לך על ההתגייסות. תוך כדי ההתגייסות עלה בדעתי שבמקום לדבר על המשרתים ומשפחותיהם נדבר פשוט על שמפחות משרתות. << אורח >> עמית טרכטינגוט: << אורח >> אנחנו לגמרי איתך. נעבור לכרמי, תציגי את עצמך ואת הנושא. לאחר מכן נעבור לסיון מההתאחדות. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> אני אוסיף לכל מה שעמית אמרה: אני אימא לחמישה ילדים, חלקם משרתים כבר בצבא, וחלקם עדיין בגן. אני גרושה של מילואימניק, וכבר שנתיים וחצי שאני מסתובבת כאן במסדרונות הכנסת כדי להנכיח אוכלוסייה שקופה לחלוטין. כל אחד ממשרדי הממשלה מדבר כאן, ואנחנו נאבקות כאיזשהו נספח להיכנס לחוקי העבודה, לחוקי המל"ג, לחוקי משרד החינוך. יש כאן עשרות אלפי ילדים שלא מקבלים מענה בכל המענים האלה ולא רשומים ברשימות, שרק עכשיו בשיתוף מדהים עם המוסד לביטוח לאומי ועם צה"ל, שגרר רגליים הרבה זמן, יש העברת מידע של מי היא הגרושה בכלל. אין לנו אזורים אישיים בכל המענים של צה"ל, הכול כנגררת וכנספח. יש לנו שני נתונים מסקר שערכנו: 50% ממשרתי המילואים לא מוכנים להעביר אפילו את טופס 3010 כדי לתת לאותה אישה, אם ילדיו, את המענים שכבר כן יש והשגנו במהלך השנים. זה מצביע על כ-50% אלימות כלכלית, וכשמשרד הביטחון אומר: "אנחנו ניתן למשרת את הכוח להחליט מה הוא עושה עם המענים". זה מדיר אותנו לחלוטין, וזה יוצר אפליה גם על הסטטיסטיקה של הזוגות שממשיכים להתגרש בעקבות שירות המילואים ותוך כדי שירות מילואים. יש כאן מענים שחייבים, כמו שאמר חבר הכנסת, להיכתב עכשיו בתוך חוקת מדינת ישראל, כדי לתת מענה לאותן המשפחות. ישנן כ-10,000 גרושות ופרודות שנמצאות במערך המילואים כבר מעל שנתיים וחצי, עם מאות ימי מילואים שנמצאים שם. אני מבקשת מהוועדה להורות למבקר המדינה להיכנס לעומק הנושא ולהבין למה הבג"ץ שהגשנו באוגוסט שעבר, עוד לא קיבל מענה. הדיון היה בדצמבר – המדינה ענתה וענתה וביקשה דחיות – הדיון הבא יהיה ביולי. זאת אומרת שאנחנו עוברות עוד שנה שבה אנחנו שקופות לחלוטין, והילדים שלנו שקופים. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> ברשותך, לפני שאני מגיע למבקר, לשאול את הוועדה ואת צה"ל. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> אני רוצה להגיב כאן בשם המל"ג, כי הוזכרנו כאן: המל"ג נותן זכויות שוות לגרושות ולבנות זוג של מילואימניקים. אם יש בעיה פרטנית בבקשה להפנות אלינו, אני בקשר עם עמית על זה, אנחנו ממש לא מגבילים, לא מעניין אותנו אפילו אם היא גרושה או לא. מעניין אותנו שיש ילד, ומישהו מבני הזוג הוא מילואימניק – להוריד אותנו כי אנחנו ממש לא - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יישר כוח. עוד הערה אחת לפני ההפניה לכיוון המדויק: נציג מבקר המדינה מחדד שאם יש בג"ץ בסוגיה הזו הוא בוודאי לא יכול להתייחס אליה, כרגע. זה לא אומר שלא צריך לרשום ולבחון. הרבה לפני כן, אני רוצה לשאול האם הנושא היה ונמצא והאם אתם עוסקים בו. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> הוא נמצא אצלנו כל הזמן בשיתוף פעולה גם עם ביטוח לאומי כדי לסייע במה שניתן, וכמובן קרן הסיוע של משרתי המילואים נותנת מענה נוסף לבנות הזוג לשעבר. הגדרנו לסייע להן גם במקרה הזה, ומתוך תקציב מערכת הביטחון. כדי לאפשר את המענה שנדרש שם, יכול להיות שיש כאן גם מקרים פרטניים שעולים ואינם מספקים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מציע שיהיה נייר מסודר. אני לא יודע אם יש לכם פורום, ארגון או שאת יכולה – אני חושב שהקשר הישיר הזה הוא - - - << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> אנחנו בקשר אינסופי. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> ראוי לציין שאנחנו בקשר באמת אינסופי מול צה"ל, עם כל ההערכה למענים שכן ניתנו. ככלכלנית אני יכולה להגיד שלכלכלת מדינת ישראל הם לא מובחנים כמשהו מעניין בעיניי, כי נתנו תוספת תקציב, שזה יפה מאוד, אבל לא כללו את זה בתוך משפחות המילואים. זאת אומרת, שהדברים הם כל הזמן נספח; הם כל הזמן בבקשות, אין שום דבר אוטומטי שנכנס או שקורה ללא מגע יד אדם, והמערכת לא סופרת אותנו כמספר, זאת אומרת, היא לא מכירה אותנו. אין לנו שום יכולת לראות מה היה, מה יהיה ומה קורה. צה"ל משתדל ויש גם עניינים משפטים סביב הדבר הזה, שאנחנו משתדלות לפתור אותם, אבל פרצנו דרך בינואר האחרון, ביחד עם ביטוח לאומי, שמענק מיוחד עבר ישירות לחשבונות הבנק. הדרך הפרוצדורלית כבר נפרצה, רק צריך להפסיק לגרור רגליים ולדאוג שיהיו שם עוד ועוד מענים ושזה לא יהיה נספח. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כרמי, אני חושב שמה שנכון בסיטואציה הזאת הוא נייר, מסמך שלך שמבטא מהם הפערים. בעוד כמה שבועות, כחודשיים, לא יותר מזה, כשניפגש ונעסוק בעניין הטיפול הנפשי, הנושא הזה גם יועמד לבחינה, ונראה מה הוועדה עושה, ואני בטוח וחש שהיא מבינה היטב מה כדאי לעשות. את צודקת ואתן צודקות בציפייה שלכן. << אורח >> כרמי אור: << אורח >> תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. אני רוצה לבקש מסיוון כהן יו"רית התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות ארצית לדבר. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> בוקר טוב, ותודה ליו"ר הוועדה על הכינוס, שלום לכולם. זו ועדה חשובה מאוד, גם לנו הסטודנטים. מאחר שיש מתווים והכול עובד וזורם, אז אם הכול היה מושלם, לא היינו כאן, אז סליחה מראש על הצפת הפערים, אבל בשביל זה אני כאן. הסטודנטים נמצאים בסוף בשטח, שוב בסבבי מילואים הולכים וחוזרים. הם לא צריכים שנקרא להם שוב את הדוח, הם צריכים שנייצר להם פתרונות ונשנה להם את המציאות כבר בסמסטר העוקב. יש לי שלוש נקודות חשובות שאני רוצה לדבר עליהן היום: הנקודה הראשונה – אנחנו תכף מסיימים את עידן המתווים והסטודנטים לא צריכים לבקש טובות מהמרצה או מהמוסד, הם צריכים שיהיה תיקון קבוע. אנחנו בקשר על זה גם עם מל"ג, על כללי זכויות הסטודנט, שהדבר הזה יעוגן ביום שאחרי המתווה. יש לפעמים איזושהי תחושה בשטח שרק מחכים שהמלחמה תסתיים כדי לחזור לשגרה, אבל צריך להגיד את זה בצורה ברורה: אין פה שגרה, ואין פה שגרה נורמטיבית, גם 5 ו-6 שנים קדימה. אנחנו כבר יודעים להגיד את זה – קמל"ר אומר את זה – 50, 60, 70 ימי מילואים בשנה זו לא שגרה והכללים האלה צריכים להיכנס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לראות שאני מבין את מה שאת אומרת: קודם שמענו על מתווה שיחודד, ואת אומרת: אחלה, חודד בהסכמה שלנו וזה בסדר, ועכשיו מה קורה בהמשך? << אורח >> סיון קורן: << אורח >> מה קורה אם אין מתווה לשנה הבאה, מה קורה? צריך להתאים את בחזרה את הדבר שהזה שנקרא מתווה במקום לשבת בכל שנה ולכתוב אותו מחדש ולנסות להגיע להסכמות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בפרפרזה, על בסיס תקציב ועל בסיס נהלים, נגיד משהו בסגנון הזה? << אורח >> סיון קורן: << אורח >> על בסיס הכול, על בסיס אקדמי, על בסיס ההקלות, על בסיס ההתאמות למשרתים, על בסיס מה קורה עכשיו אם סטודנט עושה 80 ימים בשנה. אני מהתאחדות הסטודנטים וראיתי שהוועדה קצת התערבבה וערבבה נושאים, אבל אני מדברת בשם הסטודנטים. צריך לעגן את האירוע הזה שיהיה קבוע לכמה שנים קדימה, ל-X שנים קדימה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בואי נעצור לרגע, ונשאל אתכם, ור"ה והמל"ג, מה דעתכם כי יש כאן אמירה עקרונית. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> הסוגיה עלתה בפורום החירום בתחילת שנת הלימודים, שהיה לפני דצמבר. היה שם גם נציג התאחדות הסטודנטים וסירבו לזה, לעצם החקיקה של דברים שיהיו קבועים. הסיבות מאז השתנו, אני מודה, אבל עם כל הכבוד, זה עלה כבר אז ואנחנו לא התנגדנו. ההתנגדות דאז באה גם מקרב התאחדות הסטודנטים בגלל סיבות מובנות ועכשיו זה קצת שונה. עכשיו אנחנו צריכים לדבר על זה. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> יאיר, אמרתי גם בדברי הפתיחה שאנחנו מדברים על זה. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> אנחנו הצענו את זה כבר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הצעתם למסד? << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> הצענו למסד והייתה התנגדות, כולל התנגדות מטעם התאחדות הסטודנטים בגלל סיבות מוצדקות מאוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה הן? << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> זה לא משנה, זה היה בקיץ הקודם, לא משנה מהן הסיבות. באותה העת היו סיבות מוצדקות מאוד שבגללן לא מיסדנו את הדברים והצענו את זה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת שאתה לא פוסל את הכול, להיפך – אתה אומר שיש היגיון. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> תראה, זאת לא החלטה שלי, זה צריך לבוא לדיון, אבל זה משהו שכבר הוצע. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> נכון << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר. אם אני מבין נכון זאת סוגיה שמסכימים עליה שצריכה להיות על סדר-היום. צריך לומר שלפעמים שיש יתרון, בוודאי לדור הנוכחי, לשנה הנוכחית במתווה קונקרטי במצבים כאלו. << אורח >> יאיר הראל: << אורח >> יש קושיים בחקיקה, למשל: לא היו זכויות לפצועים, לא היו זכויות לאנשי קבע, לא היו זכויות לכוחות הביטחון כל הדברים האלו לא יהיו וכרגע יש אותם, בדרך זו או אחרת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לחדד: הרעיון כאן הוא מתווה קבע, איזשהו מתווה קבע, ולא ברור אם הפורמט שלו והבסיס שלו חוקי, אם זה חלק ממסגרת החוק. צריכות להיות החלטות קבועות. הדיון על האם ללכת למתווה מתעדכן הוא לא בעייתי מאוד כאשר יש אמון בין צדדים שעובדים מדי שנה ומחדדים את המתווה, זאת אופציה. אפשר לחשוב גם על מתווה קבע. הדיון הזה ראוי ואני מציע שתמשיכו אותו, זה צריך להיות בהסכמה. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> בהחלט, כמובן שיש שיח עם המל"ג. אנחנו גם בעד להקים ועדה שתדון בזה, זאת לא עבודה של יום או יומיים, ובכל זאת, יש עדיין פערים בשטח. אנחנו מאמינים שעיגון בכללים יחייב את המוסדות פי כמה וכמה. הפער אולי הכי מרכזי הוא שאנחנו שבים איתו בכל פעם הוא הפער של הסטודנטים שלומדים במקצועות ה-STEM, הנדסה, מדעים ומדעים מדויקים. המקצועות האלה הם המקצועות העמוסים ביותר, הלחוצים ביותר והדחוקים ביותר. באיזשהו מצב נתון אנחנו מגיעים לנקודה שבה מחריגים אותם במתווים מכל מיני דברים שקל יותר לתת במקצועות אחרים ובחוגים אחרים. למשל, בהערכות חלופיות, ואני יודעת שלא אוהבים לדבר על זה, אבל כשסטודנט עושה 400 ו-500 ימים מאז 7 באוקטובר אז הערכות חלופיות ומיקוד חומר הם אוויר לנשימה. בניגוד למקצועות הבריאות, שגם הם מוחרגים במובנים רבים במתווים הללו, הם לפחות עובדים במשמרות, ויש להם אפשרות קצת להשלים פערים וחומרים, מה שלסטודנט להנדסה קשה מאוד לבצע. אנחנו רואים את זה גם במוסדות שהן פרופר הנדסה: אפקה, הטכניון, סמי שמון, בראודה וכו', אבל גם באוניברסיטאות. בסוף יש פער כל כך גדול בין סטודנט שלומד מדעי החברה לבין סטודנט שלומד מקצועות STEM, אז אנחנו מבינים שלא ניתן לתת את זה בכל מקצוע. יש איזושהי תחושה – ואני משקפת כאן תחושה – שסעיף שיקול הדעת, הפעלת שיקול הדעת, מקנה הזדמנות לא לתת בכלל, חשוב לי מאוד להציף את זה כאן. במכתב שיצא מאיתנו הבוקר לקצין מילואים ראשי – צה"ל, תקשיבו, זה חשוב – שיגרנו לו מכתב, אנחנו מקיימים שיח עם מל"ג וות"ת כבר כמה חודשים טובים בנושא העברת תקציב אקדמי ייעודי לסטודנטים שלומדים במוסדות הלא מתוקצבים. השיח הזה חשוב מאוד מעבר לשאגת הארי ומעבר לכל מיני מתווים נקודתיים שהגענו אליהם. בסוף המוסדות האלה מוציאים את הכסף מהכיס שלהם, והם לא יכולים לקבל את התמיכה התקציבית הזו מוות"ת, מה שגם יוצר פער. סקר שערכנו בהתאחדות הסטודנטים מציף שתמיכה אקדמית ישירה מסגל ההוראה, בין אם בשיעורים ובין אם בתגבורים, במרתונים, בקבוצות קטנות – קמל"ר אמר את זה כמה וכמה פעמים – הם הקריטיים והרלוונטיים ביותר לסטודנט, שעכשיו מסיים סבב וצריך לעשות איזשהו בליץ על חומר. גם מצד צה"ל באמת הייתה התעקשות על עיגון החניכה הפרטנית הזו. אנחנו שיגרנו לבני מכתב היום, ואני יודעת שזה בטיפול, אבל חשוב לי להציף את זה כאן, כדי שהכסף הזה יגיע כמה שיותר מהר לתמוך בסטודנטים הללו. ללא תקציב תומך, זה סעיף שיישאר על הנייר בלבד. אני מסכמת: בסוף אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא עם כל הגורמים כאן, ואנחנו ממש מבקשים שהוועדה תעקוב אחרי הדברים שמוצפים כאן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רשמתי את שלושת הנושאים שהעלית. אכן, ככל שניפגש שוב, ואני מקווה שכך יקרה שוב - - - << אורח >> סיון קורן: << אורח >> מצוין. מעולה, לא נשאיר אף סטודנט מאחור. אנחנו מצפים מכולם לעשות כן, תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. אילת פלר, בבקשה. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> סוף-סוף אנחנו נפגשים כאן בוועדה ולא בזום. תודה רבה על הדיון החשוב, אני מובילת קשרי צבא מכנסת וממשל מאימהות בחזית. יש לי כל כך הרבה על מה לדבר, ואני אנסה להיות מדויקת, כי אני יושבת כאן ומקבלת הודעות מאימהות ומנשות מילואימניקים. אני חושבת שזה מגזר עם כל כך הרבה קושי, אבל נשות המילואימניקים העצמאיות שהן אימהות לילדים קטנים, הן קבוצה – ואני רואה אותך מהנהנת – שהלב כבר לא יכול להכיל, אני אקרא במשפט: "זה כל כך כואב, הם ילדים והם לגמרי על שולחננו והם נזקקים לנוכחות הורית בבית כשהחצי השני נמצא בלבנון. אנחנו רודפות אחרי פיצויים, אנחנו רודפות אחרי קרן הסיוע ואנחנו נדרשות להגיש עוד טופס ועוד טופס". יש את עניין הפיצוי לילד כשהוא עד גיל 14, והחל מגיל 15 – כבר לא. יש באמת כל כך הרבה קשיים, היא שואלת: "מה קורה בגיל 15? הילד עדיין לא מפרנס את עצמו, הילד עדיין לא מסיע את עצמו, אם הוא חולה הוא עדיין צריך שמישהו יהיה איתו בבית". יש את נושא המילואימניקים העצמאיים, אבל נשות המילואימניקים העצמאיות, אימהות לילדים קטינים זאת אוכלוסייה שפשוט נופלת המון פעמים בין הכיסאות. אני לא אלאה אתכם, אבל מדברת איתי אישה על הפיצוי המיניאטורי, על מעסיקים שלא מתחשבים. לפעמים אני גם אומרת שיש גבול לכמה אפשר לדרוש מהמעסיק, כי בסוף הוא מעסיק, וגם הוא צריך, אז ההתחשבות היא גדולה אבל הנטל – הנטל הנפשי, הלחץ שמצטבר והנזק שמצטבר אחרי כל כך הרבה חודשים – זה אחרי שישבנו ודיברנו. אמרו לנו שיש 70-60 ימי מילואים, דיברנו על זה לפני כמה חודשים, ואנחנו הנהנו ואמרנו: איזה 60? איזה ?70 זה לפי גרף שאומר שאין מלחמה עם איראן ולא פורצת מלחמה עם לבנון וגם בעזה המצב רגוע – זה לא קורה לא פה ולא שם, יש עומס ושחיקה. אם היינו באיזשהו מצב ב-7 באוקטובר, וישבנו כאן בדיונים שנה אחרי, עכשיו אנחנו כבר שנתיים וחצי אחרי. האסקלציה וההידרדרות במצב מתמשכות ולא רואים אופק. אנחנו מכירים את הממשלה שלנו, ואנחנו רואים את ההתמהמהות בגיוס עוד כוח אדם. ברור לנו שהאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה מסורה מאוד, המילואימניקים ומשפחות המילואימניקים. הן לגמרי לא תומכות לחימה; אנחנו לא תומכות לחימה – אנחנו לוחמות. זה ממש כך כי מאחורי כל משפחת מילואימניקים חייב להיות עורף משפחתי תומך, אם הוא לא יהיה אז הם לא יהיו. מילואימניק שאומר: "יאללה בשביל הצוות אני בא", אם יגידו לו: "עזוב", או אם אשתו תעמוד בדלת או אימא שלו ותגיד לו: "עד כאן – אני לא מוכנה יותר", אז הקושי רק הולך ומתעצם. יש כאן המון כוונה טובה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אם תרשי לי להוסיף, אני חושב שצריך לקחת בחשבון שזה קורה. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> בוודאי שזה קורה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כשאומרים שחיקה, בחלק מהמקרים ובחלק מהיחידות זה בדיוק זה. << אורח >> אילת פלר מימון: << אורח >> בדיוק, ואני לא מדברת כבר על אחוזי ההתייצבות. הרי אלה אנשים שמוכנים לתת את הכול בשביל המדינה אבל יש גבול. כשהם רואים שהמשפחה מתפרקת – אתה יודע אילו סיפורים אני שומעת? סיפורי גירושין נוראיים שבהם האישה אומרת: "עד כאן, אני כבר באמת לא יכולה יותר, ניסיתי, משכתי, אני לא יכולה לשאת את זה לבד יותר", והמשפחה מתפוררת – זה נורא. אין לזה כתובת אחת; יש לזה המון כתובות של אנשים שעושים ומנסים אבל האירוע של אנשי מילואים שהפכו בעל כוחם לאנשי קבע הוא אירוע שמדינת ישראל לא חוותה – פעם ניצחנו מלחמות בשישה ימים. אנחנו כבר שנתיים וחצי אחרי 7 באוקטובר, ואין לזה אופק. נעשו דברים, אבל צריך להבין שההסתכלות צריכה להיות על עכשיו וקדימה. אנחנו לא הולכים לצאת מהאירוע הזה בקרוב, אלא אם סוף-סוף ממשלת ישראל תבין שהיא צריכה לגייס עוד הרבה מאוד כוח אדם, כי הם מילואימניקים, והם אף פעם לא התחייבו להיות אנשי קבע. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהאיר את עיניכם לעוד סוגיה אחת, אפרופו נושא הפוסט טראומטיים, שהיא סוגיה שאני נלחמת עליה המון, ולדעתי הוועדה הזו לא מכירה אותה. כדאי שהיא תכיר אותה, כי היא נוגעת מאוד לאנשי המילואים. אני רוצה שתדעו שנכון להיום מילואימניק, איש משפחה שהוכר כפוסט טראומטי ורוצה לקנות בית במדינת ישראל עם משכנתה –לא יכול לעשות את זה, כרגע. אני אסביר למה: כי חברות הביטוח לא מבטחות אותו בביטוח חיים. אנחנו נלחמות על זה בוועדת העבודה והרווחה ובוועדת הכלכלה, לצד פורום יהלומי קרב. זה אירוע לא מספיק מתוקשר, חברות הביטוח היום לא מבטחות בביטוח חיים מילואימניקים פוסט טראומטיים שרוצים לקנות דירה, הם לא עושים להם ביטוח משכנתה, מדינת ישראל מתמהמהת, ואנחנו דרשנו שחברת ענבל תיכנס לתמונה, זה עדיין לא קרה. היה מתווה, והמתווה קרס ונכון להיום מילואימניק פוסט טראומטי במדינת ישראל לא מקבל ביטוח חיים. זאת שערורייה, וחשוב שגם הוועדה הזאת תדע את זה, תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נמסר לי כאן על ידי מנהלת הוועדה שהוועדה בראשות קודמי בתפקיד עסקה בעניין, כולל קשר ישיר עם המפקח על הבנקים. זה אכן נושא לא פשוט, מצד שני מצמרר ומצמית לב. צריך לנסות לפתור אותו. לפני שאני מסכם אני מבקש מאופיר לדבר, בבקשה. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> שלום, אני יושב ראש העמותה למען משרתי המילואים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתם, שעוזבים את הבית בשביל להילחם. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> זאת עמותה שקיימת כבר הרבה מאוד שנים, ואני רוצה להתחיל בלומר תודה. קודם כול, תודה לוועדה; תודה לך, אדוני יושב-ראש הוועדה. זו ועדה חשובה מאוד; יש כאן הרבה מאוד נושאים שמדברים עליהם. בדרך כלל בוועדות אנחנו מדברים על נושאים פרטניים, וכאן כל המשרדים הגיעו – ותודה למשרדים. תראה, אנחנו עובדים איתם כבר הרבה מאוד שנים, בטח בשנים האחרונות של המלחמה. יש הרבה דברים שחסרים, כמו שציין חבר הכנסת טור פז לפני כן, ויש עוד הרבה דברים לעשות, אבל כולם כאן עושים עבודה נפלאה. יש כאן אנשים נהדרים שרוצים, ורובם גם משרתים, אז הם מבינים גם את הכאב ואת הצורך. צריך לומר את התודה הזו, ותודה מיוחדת למשרד האוצר. אתה יודע שאף פעם לא מחמיאים להם, הם תמיד הילד הרע שמקשה עלינו, אבל במלחמה הזו צריך להגיד תודה למשרד האוצר, ותודה על ההישג האחרון והמדהים של שיפוי המעסיקים, בביטוח לאומי ובמשרד האוצר. זה משהו שאנחנו עובדים עליו, וכשעברה החקיקה הוצאתי את המכתב הראשון שלנו ב-2014 ולפני מספר שבועות זה עבר וזה הישג אדיר, תודה על החשיבה, על הכוונה ועל הרצון. כמה נקודות שהייתי רוצה סיוע בהן, ושרלוונטיות לשיח שהיה לנו כאן: קודם כול, נשים איזה משהו כללי, אנחנו במלחמה כבר כמה שנים, אבל השנה הנוכחית שמה אותנו במקום קצת אחר לגבי השנים קדימה. יש הבדל עצום בין המשרתים הקרביים, היחידות הקרביות שמשרתות, לבין יתר המשרתים. לכן כשהמשרדים עושים עכשיו את החשיבה איך לסייע, למי לעזור ואיך לעזור, המשרתים הקרביים צריכים להיות בראש, חד-משמעית ובלי שום ספק. כשאני מדבר על המשרתים הקרביים אלה לא רק יחידות המילואים של גולני גבעתי וכן הלאה, אלה גם גדודים אחרים שמשרד הביטחון צריך לעשות עוד עבודה עליהם ויש עוד עבודה רבה לעשות בעניין הזה. יש הרבה יחידות, כמו גדודי התקשוב לדוגמה, שאינם נחשבים ליחידות קרביות, אבל הם נמצאים מאחורי הקו הצהוב בעזה, הם נמצאים בלבנון ונמצאים במקומות אחרים והם משרתים כמו יחידות קרביות לכל דבר ועניין, נפצעים וגם נהרגים. לכן הם צריכים גם כן להיחשב כיחידות קרביות. תשומת הלב שלנו צריכה להיות מופנית אליהם, זה הדבר הראשון. הדבר השני, ובאופן פרטני על משרדים: קודם כול, המל"ג, יאיר. לדעתי, המתווים טובים ועובדים מצוין, זה מה שקיבלנו מהסטודנטים, ובכפוף לגמרי למה שסיוון אומרת כי היא המומחית לתחום הזה. לצערי הרב, יש הרבה מאוד סטודנטים שמדלגים כבר כמה שנים בשנות הלימודים, והם פשוט לא נרשמים, כי הם לא יכולים להרשות לעצמם. בכל שנה הם נמצאים כמה חודשים במילואים, ואז הם דוחים את שנת הלימודים. זה לא משהו שאפשר לפתור ובטח לא משהו המל"ג יכול לפתור, אבל זאת נקודה שצריך להבין אותה: המתווים נותנים מענה למי שלומד, וישנם 10%-15% שמדלגים משנה לשנה וכרגע עדיין לא לומדים. משרד העבודה עשה עבודה נפלאה ודיברנו הרבה על הנושא בכל מה שקשור בפיטורין. צריך גם בזה להיזהר, מה שאמר יושב-ראש הוועדה לפני כן הוא נכון: בזמנו עלתה הצעה להאריך את התקופה, ואנחנו סירבנו לתת הגנה יתרה, כי ההגנה היתרה הזו בסופו של דבר תגרום לכך שאף אחד לא יעסיק אותנו, אז גם בזה צריך להיזהר. משרד החינוך – דיברתם כאן לפני כן על המענים שלכם, ואני חייב לומר שמהשטח זה לא נראה כך, ושני דברים בעניין הזה: הראשון, התחושה שזה וולונטרי לחלוטין, איפה שבתי הספר רוצים להיות מעורבים ואיפה שיש מורים שרוצים להיות מעורבים – הם מעורבים. אתם הוצאתם במשך התקופה הזו כמה מזכרים של מנכ"ל המשרד שמדבר על ההמלצות וההנחיות לכל בית ספר ולכל מוסד חינוכי. ההמלצות האלה וולונטריות לחלוטין, אני לא ראיתי תקציב לעניין הזה, לא תקציב למורים עצמם, לשעות לימוד נוספות; לא תקציב לרכזי המילואים שדיברנו עליהם בפעמים הקודמות, אין תקציבים נוספים ולכן גם בסופו של דבר זה וולונטרי. אני יודע שהסתדרות המורים מתנגדת לסיוע נוסף בעניין הזה, יש הרבה התנגדות לסיפור הזה, אז אני לא יודע אם הפתרון הזה הוא מספק. אנחנו שומעים מהשטח שאיפה שבית הספר לא רוצה הוא לא עושה כלום. משרד הביטחון – אנחנו דיברנו על זה מספר פעמים בפעמים הקודמות, אחד הדברים קשים ביותר לכל אורך המלחמה שאנחנו חווים זה שלמשרתים אין למי לפנות כשיש להם קשיים בירוקרטיים. דיברנו לפני כן על הקושי על כך שחלק לא מנצלים את השוברים לטיפול הנפשי והדברים האחרים. אם לא היה לי את הקשר לאלינה בביטוח לאומי, אני לא יודע כמה חיילים לא היו מקבלים את מה שהם זכאים לו. לא בגלל שביטוח לאומי לא בסדר – זה בגלל שהחיילים האלה לא יודעים להתמודד בכלל עם כל הקשיים הבירוקרטיים שבדרך, אז מי שמכיר שולח לנו הודעה, ואנחנו מפנים את זה ישירות לאלינה או לאנשים שלה וזה מקבל פתרון נהדר. מי שלא – מתקשר למוקד של משרד הביטחון והמענה שם – לצערי הרב ודיברנו על זה פעמים קודמות – נשאר ונותר חסר לגמרי, הם לא מקבלים שם שום מענה רציני, ואין לחיילים האלה למי לפנות כשהם צריכים עזרה בירוקרטית. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> יש להם את המוקד של צה"ל. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> כן, אני דיברתי על המוקד. << אורח >> דוד הרוש: << אורח >> נכון, והם מקבלים ממנו מענה, כי יש מקרים שעולים לביטוח לאומי שלא קשורים לצה"ל ויש מקרים שהם בתוך צה"ל. יש גם המון מקרים שקשורים ליישום החלטות ממשלה שמנותבות אל המון אנשים שעוסקים בהן. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> לכן אמרתי שהמוקד נותן מענה נורא טכני לנושא ולדברים פשוטים שקשורים לצה"ל: קיבלת 3010; לא קיבלת 3010; יש לך בעיה כזאת או אחרת – הוא לא נותן מענה רחב והוליסטי לגבי כלל הבעיות שיש למשרת. אין לו אף גוף, הגופים היחידים שמטפלים בזה הם אנחנו כעמותה, הפורומים והעמותות, לצערי הרב, אין לנו את התשומות להשקיע עד כדי כך, כי אנחנו מטפלים במאות חיילי מילואים, וזה לא משהו שאנחנו יכולים לעמוד בו. זה משהו שמשרד הביטחון היה צריך לקחת ואני לא מפנה את זה אליך – היה לי שיח עם משרד הביטחון ועם הרבה מאוד גורמים על הדבר הזה, לצערי הרב, זה לא מתרומם ואין מענה הוליסטי לחייל על כל הקשיים הביורוקרטיים שלו, המוקד הוא נורא טכני. בעניין המשפטי: אם הוא לא מפוטר, הוא לא מקבל שום מענה או ייעוץ בדרך, ויש לו הרבה מאוד קשיים בדרך עד שהוא מפוטר. זה משהו שחסר אצלכם; אנחנו מדברים על זה כל הזמן. << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> אנחנו בנציבות נותנים מענה, מאז המלחמה ובשנה האחרונה קיבלנו כ-1,000 פניות רק בנושא - - - << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> איפה זה מפורסם? << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> אנחנו כל הזמן יוצאים לקמפיינים. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> איפה זה מפורסם? אני לא מכיר אף חייל - - - << אורח >> היא חאג׳ יחיא: << אורח >> שוויון הזדמנויות בעבודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה לומר לך שאני חושב שלכל אחד יש תפקיד. אתה ואתם עושים את המיטב, את העבודה שלכם, אבל אני חושב שיש היגיון שתעשו בחינה במסגרת הוועדה המשותפת הבין-משרדית. הטענה היא שהמוקד נותן מענה צה"לי, ומכיוון שהוועדה היא בין-תחומית והאדם הוא יחידה אחת, זה יכול להיות נהדר אם יהיה קיוסק אחד, כמו שאנחנו אומרים: דוכן אחד, דלפק אחד שידע לנתב. הוא לא יפתור את הכול, אבל הוא יידע לנתב עם ארבע ספרות, עם כוכבית ובלי כוכבית. זאת הערה חשובה ששווה לבחון אותה. << דובר >> אופיר כהן: << דובר >> מילה אחת למשרד המבקר שאנחנו פועלים איתו הרבה בשלוש השנים האחרונות, וגם עושה עבודה נהדרת, קטונתי, אבל אם יורשה לי – גם להחמיא. יש נושא אחד שלצערי הרב אני רוצה לשים עליו זרקור: תנאי המשרתים. לצערנו, אנחנו רואים ומקבלים המון תלונות, בעיקר מיחידות שדה – כי בסופו של דבר שם הקושי האמיתי – שהתנאים שלהם, ממיגון ועד אוכל, הם עדיין חסרים משמעותית. בטח ובטח ציוד ליחידות מסוימות, ליחידות האלה שלא נחשבות, כמו שאמרתי. יש פער בין אלה שנחשבים ליחידות חזית ובין אלה שנחשבים ליחידות עורף – אבל הן עדיין נמצאות בחזית. המג"ד אומר לי: "תשמע, אין לי וסטים כמו של הלוחמים, אבל אני נמצא איתם בשטח". בחלק הזה אני שם את הזרקור כדי לחזור אליו, כי הלחימה והצורך שלנו בחזית יימשכו עוד שנים רבות. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה לך. לציין שהדיון הזה הוא דיון המשך לדיון על דוח והוא בדיוק על מה שאמרת. אצלי הוא מתויג כ-מקלחות, אוכל, רפואה ושינה או משהו כזה. בחרנו וליקטנו את הנושאים שעלו כעת, כי בוודאי שיש פערים בלתי נגמרים ויש מקום להרבה סרטים וסרטי סטודנטים ומסחריים על גבעת חלפון החדשה up to date. ההערה שלך היא במקום ויש מבקר חדש בקרוב. בבקשה, רעות לב. << אורח >> רעות לב: << אורח >> ממש בקצרה, קודם כול תודה על הוועדה, היא חשובה מאוד. נאמרו כאן המון דברים מהמון כיוונים שגם עשו סדר למרביתנו וגם נותנים עוד נקודת אור רחבה מאוד על מגמה שחוזרת על עצמה: שצריך להיות מקור אחד שהוא הכתובת. אני לא יודעת אם להגיד מקור אחד, אבל כתובת מרכזית עבור משרת המילואים ומשפחתו כדי לקבל מענה ראוי. אני גם מרשה לעצמי להגיד: גם ייעודי, בין אם זה במיצוי זכויות, אבל לא רק. עיקר הדגש שאני מדברת עליו הוא בהיבט הטיפול הנפשי. התשתית שקיימת היום, שהוקמה על ידי משרד הבריאות והביטוח הלאומי באמצעות מרכז חוסן ארצי וכלל מרכזי החוסן, היא תשתית מיטבית מאוד., כמו שנוהל איבה עובד בצורה מוסדרת ומעוגנת מאוד, שנותנת מענה רחב מאוד ומקיף מאוד. אני חושבת שאותה תשתית יכולה לשמש כמענה ראוי למשרתי המילואים ולמשפחותיהם. בגלל צו השעה, אחד הדברים החשובים ביותר הוא שהתשתית הזאת יכולה לקום מחר בבוקר ובסוף נשאר לפתור רק את נושא התקציב והניהול הבין-משרדי, תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה, וכמו שהצעת נעבור לאריה שחיכה בסבלנות, תספר לנו למה אפשר לצפות מבחינת התהליך והמעורבות שלכם. << אורח >> אריה קרינץ: << אורח >> אני מאגף התקציבים, עלו המון דברים בוועדה, תרצה שאני אתייחס בפרט למה? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני חושב שבעיקר להערה האחרונה, כדי לתת מענה רגשי מתאים צריך מבנה נכון וצריך תקציב נוסף, מעבר למה שיש. << אורח >> אריה קרינץ: << אורח >> בכל זאת, תוכלי לדייק את השאלה או את הבקשה? << אורח >> רעות לב: << אורח >> זאת לא שאלה ואולי יהיה מקודם להגיד שזאת בקשה: תשתית מרכזי החוסן, תשתית מרכז החוסן הארצי שהוקם אחרי 7 באוקטובר היא תשתית למענה מקצועי, טיפולי ונפשי לאנשים שחווים תסמינים של פוסט טראומה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רגע, רעות, אני רוצה לשים את זה בתבנית הנכונה של הדיון כממלא תפקיד וגם כבן אדם: המדינה צריכה לקבל החלטה – ויושבים כאן בצד הזה אנשי משרד הביטחון, משרד הבריאות וביטוח לאומי – מהן הדרכים, האמצעים, הכלים, הקונסטרוקציות הארגוניות שבהם ודרכן אנחנו רוצים לתת את המענה למשפחות המשרתות. כך או אחרת, צריך תוספת כדי לתת מענה מיטבי, צריך תוספת לנושא המענה הרגשי. אני כבר מכין אותך: כשתחזור חזרה לקפלן 1, יגידו לך: אבל אנחנו נותנים המון. זה נכון, אבל אנחנו מזהים צורך שלא ניתן לו מענה, ולא צריך לעסוק בזה כרגע. אתם בוודאי מוזמנים לוועדות, אני רק אומר שברור לחלוטין שלתחום הזה, בלי קשר למקור, צריך לתת תשומת לב משמעותית, כי לא מדובר כאן בפינוקים כיפיים והוקרה כמו יציאה לאיזה נופש. לא מדובר גם בהכרה פורמלית של משרד הביטחון, אלא בסוג של טיפול ומענה מניעתי, שוטף, שיקטין בוודאי את עוגמת הנפש ואחר כך את ההוצאות שלנו. זה הסיפור, אריה. אני לא צריך להסביר – זה ברור מהשר ומטה במשרד, במעלה ההיררכיה, אני בטוח שאתם מבינים עד כמה הנושא הזה הוא לא רק החובה שלנו לעסוק בו, אלא שזאת קונסטרוקציה, זה כמו לשמן גלגלי מכונה. זאת לא רק חובה מוסרית, זה חיוני כדי שתעשיית המלחמה, אפשר להגיד, או תעשיית השמירה על הביטחון תוכל לשרוד. אנחנו פועלים כך שנים ולא הכרנו מציאות כזאת. לכן יש צרכים שגדלים, יכול להיות שצרכים אחרים קטנים. מה תרצה להוסיף או שסיכמתי את דבריך? << אורח >> אריה קרינץ: << אורח >> אני חושב שסיכמת בצורה נהדרת, אני אשמח להוסיף שכל הסוגיות שעלו כאן מהפורומים השונים ומהקבוצות השונות נידונות ואנחנו עובדים עליהן בימים אלו, החל בביטוח חיים, דרך חוסן נפשי, הכול נמצא בעבודה בוועדות השונות ובישיבות שונות, הכול על השולחן. כמובן שאתם מוזמנים ליצור קשר, אנחנו גם בקשר שוטף רוב הזמן. אנחנו עובדים בצורה הדוקה כדי לתת את המענה ההוליסטי שאפשר לסוגיות האלו. כמובן שהסוגיה של משפחות ושל בנות זוג לשעבר, אלה סוגיות מורכבות הרבה יותר, אבל כמובן שזה נושא חשוב ואנחנו איתכם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יפה, ההערה בסוף הייתה חשובה לגבי נושא המענה מול הבנקים או מול חברות הביטוח למי שזקוק לכך. ברשותכם, אני אסכם: הסיבה שאנחנו עוקבים, שהוועדה עוקבת ותמשיך לעקוב, היא תחושת האחריות העצומה. כי אנחנו כולנו, כל מי שנמצא כאן, משרתי המשרתים, וכך צריך לתפוס את המציאות שבה אנחנו נמצאים. הסיבה שנייה היא שלחלקנו צריכים לשים בלו"ז, כמו שיש, להבדיל, ימי מועד כאלה ואחרים, מקום לצבור בו חשיבות, תעצומות, אכפתיות, תשומת לב וסדר-יום, כדי שלא נפספס את המהלך החשוב שאתם עסוקים בו. אנחנו רק מבקרים אותו, כל אחד במקומו. אני אפרט כמה נקודות שדיברנו בהן: קודם כול, אמרנו שניפגש שוב במהלך כנס הקיץ, הכנס האחרון של הכנסת הזו, ונעסוק בכמה נושאים, אחד מהם, למשל, הוא תחום הטיפול הנפשי. אנחנו נרצה לראות מהן החלופות שתצליחו לייצר למענים הרגשיים, למשפחות המשרתות, כולל בחינת הצעות קונקרטיות למרכז חוסן ייחודי. יש כאן את המבנה, ויש כאן את התקציב למענים הללו, ואי אפשר להפריז בחשיבותם. בהקשר למשרד העבודה – אני רוצה להודות לכם על המהלכים שאתם חלק מרכזי בהם, על אותו צו הרחבה שמקבע את ההגנות על המשרתים, על הקמת הוועדה לשמירת הזכויות – זאת גם כן החלטה ביורוקרטית חשובה מאוד. רשמתי כאן התאמות לוועדה – מתווה התאמה לשנה. יכול להיות שהתכוונתי אליכם, למל"ג, לא יודע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בהתאמות לסטודנטים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני אגע בזה מייד. משרד הכלכלה והחברה מהנציבות – קודם כול, זאת משימה חשובה. יש הרבה רשויות, הרבה רגולטורים שנותנים מענה ונחבאים אל הכלים, צריך למצוא את הדרכים באמצעות הגורמים שנמצאים כאן, ואולי קצת אחרים נוספים, הארגונים האזרחיים, משרדי הממשלה, כדי להגיע בדחיפה אל אותם המשרתים, משפחות המשרתים, מעסיקים ואחרים. לוודא שמכירים אתכם, כי בכל מקרה עצם החתימה על הזכות, על האפשרות שלכם, על היכולת הרגולטורית הזו היא חשובה ויפה. בנושאים שקשורים במשרד החינוך – קודם כול, על מתווה המל"ג המשופר – יישר כוח, וטוב לראות שיש התקדמות. תמיד יהיו פערים, אני מניח שהתאחדות הסטודנטים לא מחפשת להגיד מה לא, כי אתם חלק מההתקדמות ואתם צריכים לשווק אותה וזה הישג גם שלכם ושל כל המערכת, אבל יש נושאים שצריך לבחון אותם. האם יהיה אפשר לראות בפגישה הבאה אם התקדמתם בחשיבה הזאת, שהיא הגיונית. בוודאי שאין עמדה חד-משמעית לגבי עיגון הכללים. צריך לעגן את הזכות או את הסיוע, אבל הדרך שבה הדברים ייעשו, והאם הם יהיו באופן קבוע או במתווה עיתי מדי שנה – צריכה להיות החלטה שלכם ורצוי שהיא תהיה משותפת. ההערה על בחינת הערכה חלופית, בעיקר במקצועות ה-STEM – זאת שאלה מעניינת. אמרתי בהתחלה שאנחנו רוצים את המהנדסים הכי טובים שיבצעו את שכבות ההגנה והפיתוח העתידיות, ויחד עם זה כמעט כמו בכל דבר ובכל נושא שמאתגר בחיים שלנו, צריך למצוא את הדרך איך לתת גם לחבר'ה שקורעים את ישבנם ומוחם תחושה שהולכים כמה שאפשר לקראתם בלי לפגוע במקצועיות שלהם. ההערה על המוסדות הלא מתוקצבים – הבחינה הזאת חשובה מאוד. רצוי שכל ילד יקבל בסיס, ואגב זה לא קורה בכל מדינה ובמערכת החינוך, אבל אצלנו אנחנו משתדלים, בוודאי כאשר מדובר בהשכלה גבוהה ובמשרתי מילואים. הייתה הערה לגבי המשרד ואני חושב שהמשרד מבטא, הבנה, מקצועיות ורצון טוב ואני רואה את זה כחוט השני בתחומים שונים. ברור שבעצם ההגדרה יהיה פער בין התמונה, כשאתה בוחן אותה טופ דאון לבין מה שקורה בכל אחד מאלפי המוסדות שלנו. כל מה שנשאר הוא לייצר איזה מערכת בקרה שאני מניח שיש לכם ונשמעה כאן גם פנייה לעשות את זה. אני מבקש, שהעניין בחוק משרתי המילואים, שהזכיר חבר הכנסת אורפז, הוא פררוגטיבה של משרד הביטחון, כך אני חושב. אז לצד עוד כמה סוגיות שיש לכם בענייני ביטחון במדינת ישראל, אני חושב שנכון לקדם גם את ההצעה הזו. שמחתי לשמוע את התגובה העקרונית לגבי בני זוג לשעבר. קודם כול, זאת תחושה של מתן מענה. ושנית, כמי שמתבונן על המרקם החברתי ועל החוסן של המדינה ושל החברה שלנו, אני חושב שחשוב מאוד שנהיה מסוגלים להכיל את המורכבות הזו שהיא אינה גדולה ואת השונות הזו. אני אשמח לשמוע פרטים גם על זה בפגישה הבאה. אתם בקשר ישיר, ואני חושב שחשוב מאוד למקסם את ההתייחסות למשפחות שההורים לא חיים בהן ביחד. ההערה שאמרנו תוך כדי גם על המוקד – לחשוב על אפשרות של הרחבת תחולת המוקד, או אם רוצים לייצר מוקד אחר, גם לתפיסה כוללת או למענים כוללים של השירותים שהמדינה מעניקה. אני מודה לכל מי שבא. אני קודם כול מודה למשרתים בחזית הנסוגה ובבית, משפחות המשרתים והמשרתות, תודה לכם שבאתם. אנחנו ניפגש שוב, כמו שאמרנו במהלך הכנס, והישיבה הזו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:15. << סיום >>