פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 246 מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים יום שני, ל' בסיון התשפ"ו (15 ביוני 2026), שעה 12:30 סדר היום: << נושא >> גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: חוה אתי עטייה – היו"ר מוזמנים: אלי יפרח – סמנכ"ל, משרד החוץ מאיר דוד – מנהל, מינהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה אריאל פרטוש – מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים, משרד הבינוי והשיכון יאנינה פליישון – ראש אגף בכיר גורמי ייצור, משרד החקלאות וביטחון המזון תמר ניב – יחידת הממונה על זכויות עובדים זרים, משרד העבודה משה נקש – ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה שמעון זיגזג – מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה ואאיל עבאדי – מנהל חטיבה ארצי הסתדרות עובדי הבניין, ההסתדרות - הבית של העובדים בישראל דורון ליבנה – יו"ר ועדה לעובדים זרים, התאחדות חקלאי ישראל עמיר עשבי – מנכ"ל, התאחדות קבלני השיפוצים ניצן בסן – שדלן, התאחדות קבלני השיפוצים יקיר ליסיצקי – יו"ר, איגוד המסעדות, הברים ובתי הקפה אילן זגדון – מייסד, פורום המסעדות תומר מור – מנכ"ל, עמותת מסעדנים חזקים ביחד מעין אמיר – עו"ד, התאחדות התעשיינים אייל מוסט – מנכ"ל, עמותת דף חדש אברהם דניאל – יו"ר, התאחדות החקלאים החדשה בישראל רז יוסף אורן – מנכ"ל, משלב עפולה, קדם - האיגוד לקידום קהילות דיור למבוגרים בישראל אלי אהרון – מזכיר, ארגון מגדלי הירקות משה יועד הכהן – שופט בדימוס, יושב ראש, העמותה לקידום זכויות הסיעודיים גבי בורנשטיין – מנכ"ל, לשכות פרטיות לתיווך כוח אדם זר לחקלאות רחבי דייג – התאחדות חברות הביצוע לבנייה בישראל יהודה יצחק נעמן – סמנכ"ל משאבי אנוש בעלים, מחסני השוק, רשתות שיווק שלווה ג'ין – אחראית אשרות עובדים זרים, חברות ביצוע זרות הגר שרן – מנכ"לית, התאחדות המלונות אלישע יפרח – מנהל קשרי ממשל, איגוד לשכות המסחר משיח זבולונוב – ענף עולמות האירועים שלום קוטשר – מנכ"ל, עמותת אנשי"ם ד"ר עביר ג'יריס – עו"ד, חברה בוועדת עובדים זרים, לשכת עורכי הדין שירן הלוי – עוסקת בתחום משתתפים באמצעים מקוונים: שפי פז – פעילה חברתית, החזית לשחרור דרום תל אביב מנהלת הוועדה: דיקלה טקו רישום פרלמנטרי: נועם כהן, חבר תרגומים ‏‏רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם << נושא >> << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שלום לכולם, חודש טוב. היום יום שני בשבוע, ל' בסיוון תשפ"ו, 15 ביוני 2026, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה בנושא גיבוש מדיניות לצמצום תופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם. ישנה תופעה שגוברת מאוד בשנתיים האחרונות של נטישות של עובדים זרים את מעסיקיהם בכלל הענפים. אלפי עובדים זרים שעזבו את מעסיקיהם עובדים באופן לא חוקי והכנסתם לא מדווחת לרשויות המס, ומעסיקיהם מחויבים להמשיך ולשלם עבורם אגרות. המעסיקים הישראלים משקיעים הון עתק, זמן, מאמצים בירוקרטיים כדי להביא עובדים זרים כחוק. ישנם עובדים זרים שמגיעים לישראל עם תוכנית בריחה מוכנה מראש ועוזבים את מעסיקיהם עוד בנחיתתם בנתב"ג כשממתין להם רכב מחוץ לשדה התעופה ולוקח אותם למעסיק אחר באופן לא חוקי כמובן. כך שהמעסיק החוקי שהשקיע משאבים משמעותיים בגיוס העובד מחו"ל שהמתין זמן רב, שילם את האגרות, דאג למגורים, לצרכים נוספים, לביטוח רפואי, ערבויות ועוד והתרגש לקראת בואו של העובד החדש ונותר ללא עובד. ישנם עובדים זרים שתוך שבועות או חודשים ספורים קמים ועוזבים לפתע, לעתים גם ללא הודעה מראש למעסיק, והולכים לעבוד אצל מעסיק אחר שהציע שכר גבוה יותר או בעבודה אחרת, במקצוע אחר, באופן לא חוקי. ישנם כאלה שנוטשים את המעסיק ומגישים בקשת מקלט. לשמחתי, אנחנו מתקדמים עם נושא ההכרזה על מדינות בטוחות לעניין בקשות המקלט וכמות בקשות המקלט כבר פוחתת ותפחת משמעותית בזמן הקרוב. חידוש נוסף הוא שעובד שביקש בקשת מקלט יוכל לעבוד אך ורק בענף שאליו הגיע, בניגוד למה שהיה עד היום, דבר שיפחית את תופעת הנטישות. כיום יש בישראל כ-44,556 עובדים זרים לא חוקיים. חלק גדול מהם עזבו את המעסיק ועובדים באופן לא חוקי אצל מעסיק אחר בענף שונה מהענף שאליו הגיעו. הדבר קריטי במיוחד בענף הסיעוד הביתי, שם המטופל הסיעודי או האדם עם המוגבלות נותר לבדו. פה הפגיעה היא לא רק כלכלית כמו אצל יתר המעסיקים, אלא סכנת חיים של ממש. מטופלים סיעודיים רבים מספרים לנו שהם חיים בפחד מתמיד שהעובד הזר ינטוש אותם וילך לעבוד אצל כל המרבה במחיר. נושא איסור כבילת עובדים זרים הוא אחד מפסקי הדין הדרמטיים והחשובים ביותר בתולדות משפט העבודה והמשפט החוקתי בישראל. בבג"ץ קו לעובד משנת 2006 פסל בית המשפט העליון את הסדר הכבילה, וכיום המדינה מאפשרת לעובדים הזרים ניידות בין מעסיקים באותו הענף. בחינת התופעה מחייבת הסתכלות רחבה ומאוזנת. לא כל עזיבה של עובד זר נובעת מחוסר מחויבות, ישנם מקרים שבהם עוזבים העובדים את מעסיקיהם בשל תנאי מגורים שאינם מספקים, אי הבנות מול המעסיק, תנאי העסקה שאינם עומדים בציפיות או פגיעה בזכויותיהם. הדיון היום לא יתמקד כמובן בעובדים אלו, אלא בעובדים שנוטשים לפתע את מעסיקיהם ללא הודעה מוקדמת והיערכות של המעסיק להבאת עובד אחר במקומם ועובדים שנוטשים את מעסיקיהם מסיבות שאינן הסיבות שפירטתי. לכן מטרת הדיון היום אינה להטיל אשמה על צד כזה או אחר, אלא לבחון כיצד ניתן ליצור מערכת ומדיניות שתצמצם את תופעת הנטישה תוך שמירה על זכויות העובדים ועל צורכי המעסיקים כאחד. אבקש לשמוע היום על היקף התופעה בכלל הענפים, האם יש קשר בין אופן הבאת העובד, בהבאה בילטרלית או פרטית, לנטישות, מהם הגורמים המרכזיים שגורמים לעובדים לעזוב את המעסיק, מהן העלויות הכלכליות הנגרמות למעסיקיהם ולמשק. ברור לנו גם שקיימים פערים בין ההבטחות שניתנו לחלק מהעובדים הזרים במדינות המוצא לבין תנאי ההעסקה בפועל בישראל. ראינו את זה לאחרונה למשל בדיון שקיימנו על החקלאות, שם העובד הזר לא יודע לאיזו עבודה בדיוק הוא אמור להגיע, כך שעובד זר מגיע לעבודה בחקלאות ימית בדיג כשחשב שיעבוד במטעים למשל. הוועדה ביקשה לשנות את טופס הבקשה לעובד הזר כדי שידע בדיוק לאן הוא אמור להגיע ובאיזו עבודה הוא יעבוד, שהמעסיק ידע את מי הוא מקבל בהתאם לבקשותיו. נתחיל עם המעסיקים. מעין, התאחדות התעשיינים. אם אפשר בקצרה, שניתן לכולם לדבר. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> שלום, גברתי, ותודה רבה. כמו שגברתי אמרה, אכן הבאה של עובד זר גוררת הוצאות מאוד ניכרות מצד המעסיקים שמגיעות לעשרות אלפי שקלים לעובד אחד. זה גם הכרטיס, גם האגרות והאשרה והרישיון, ליווי תעסוקתי, המגורים, כל הדברים האלה, פשוט שאלת מבחינת העלויות. זה עשרות אלפי שקלים בשנה לעובד, כשבדרך כלל מביאים יותר מעובד אחד. ואכן, כמו שתיארת, יש עובדים שנוטשים את מקום העבודה ללא הודעה מוקדמת, ואנחנו סבורים שיש היעדר סימטריה מובהק בין האופן שבו העובדים האלה נכנסים ארצה, שהוא מאוד סדור וצריך לעבור הרבה שלבים, לבין מה שקורה כשהם כאן. ולצערי, בחלק מהמקרים, היעדר האכיפה. מה שאנחנו חושבים שצריך לעשות בין היתר זה לקצר באופן משמעותי את התקופה של חיפוש העבודה, שעומדת על 90 ימים, להחזיר את הערבויות באופן מיידי וגם החזר יחסי של אגרות. מעסיקים מחכים חודשים, חצי שנה לפחות, כדי לקבל החזר אגרה על עובד שנטש. צריך שיהיה ממשק שמאפשר לשחרר את התקנים באופן אוטומטי, מנגנון שמאפשר מעבר בין מעסיקים, לייעל את כל המנגנונים האלה באופן שבאמת גם מקל על המעסיקים לעשות את זה. לא ייתכן שמעסיק שעובד שלו נטש לא יוכל לאייש את התקן הזה, זה בלתי אפשרי. הוא אפילו לא יכול להביא מישהו תחתיו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נשמע את רשות האוכלוסין. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> הוא עדיין ממשיך לשלם. ככל שהוא מבקש עובד חדש, לא עושים את ההצרחה. כלומר, לא אומרים לו, בסדר, כבר שילמת על עובד אחד שעזב. גברתי, אני אומרת שגם ככל שיש עובד שנטש, גם לא מתפנה לו התקן, גם הוא שילם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שילם אגרות. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> הוא עוד לא קיבל את ההחזר שלהן. לצד זה שהוא עוד לא קיבל את ההחזר, אין איזושהי הצרחה. כלומר, לא מאפשרים לו אם הוא רוצה להביא עובד חדש לעשות איזשהו קיזוז, הוא עדיין צריך לשלם ובמקביל לחכות להחזר על העובד ההוא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> אנחנו גם סבורים שצריכה להיות הקצאה, לאפשר הקצאה של עובד חלופי ללא תלות ביציאה של העובד הנוטש את הארץ. ויכול להיות שגם המנגנון של הפיקדונות, צריך לחשוב, הרי המנגנון הזה נועד להוות תמריץ לעובדים האלה לעזוב אחרי חמש שנים, לנסות לחשוב איך עושים את זה בצורה שבאמת תתמרץ את העובדים להישאר. ומי שנוטש את המעסיק שלו, יכול להיות שצריך לחשוב איך דרך המנגנון הזה אפשר לדרבן את העובדים שלא לנטוש, לפחות לא בצורה הזו. אלה ראשי הדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. נתחיל קודם כול עם המעסיקים. שלום קוטשר, ארגון הנכים, בבקשה. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> צוהריים טובים לכולם. אני שלום קוטשר מעמותת אנשי"ם, שזה ארגון נכי שיתוק מוחין. יש לי כמה דברים להגיד בנושא, אני במיוחד באתי בשביל זה. רשמתי לי ראשי פרקים. לפי אומדן רשות האוכלוסין, מסתובבים בארץ בין 3,000 ל-6,000 עובדים זרים לא חוקיים, מה שנקרא ברחנים. השאלה שלי, אם יודעים את מספר הברחנים, ודאי שגם יודעים את פרטיהם, איך לא מגיעים אליהם? פשוט אין אכיפה. יש פה בעיה רצינית של אכיפה. הכנסת דנה מספר פעמים בנושא, אני הייתי פה בישיבות משנת 2001. דיברו, רשמו פרוטוקול וזרקו לים, אין שום התייחסות של הממשל לדבר הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה לא בדיוק מדויק מה שאתה אומר. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> אני יכול להגיד לך תאריכים שהיו פה ועדות שאני הייתי בהן עם המלצות נהדרות, שום דבר לא יושם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה? יש הרבה דברים שהם כן עשו והם יפרטו שנית מה הם עושים בנושא. סיימת? << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> לא. תופעת הברחנים פוגעת בהרבה ענפים במשק, כמו מלונאות, וזו מכה לסקטורים האלה, אבל לאזרחים סיעודיים זו לא רק מכה, זו מכת מוות חד משמעית, לא לכאורה, זו מכת מוות. מטופל שנשאר ללא מטפל, הוא יכול ללכת למות, הוא יכול למות, פשוט חד משמעית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אמרנו. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> אומנם למלונאים יש בעיה ולחקלאים יש בעיה, פה זו בעיה של חיים ומוות. תפסיקו לדבר ותתחילו לעשות. תודה רבה. אני מקווה שיצא מפה משהו טוב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל מוסט, בבקשה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אייל מוסט, עמותת דף חדש, מנכ"ל תאגיד אלו אקספרס. אנחנו הכנו איזה שקף שמדבר על שני דברים. אני, ברשותכם, בקצרה אדבר על מה שקורה כרגע, ולצערי, גם אין איזשהו פתרון שמדברים על הקדימה, אנחנו רק הולכים ומעמיקים את הבור. כמו שאתם רואים במצגת שאנחנו הכנו, אלה בסופו של דבר דברים מאוד ברורים, כי תופעת הברחנות לא פוגעת רק במעסיק, היא פוגעת בקו ישיר גם במדינה וגם בעובד עצמו, וזה משהו שחשוב שאנשים פה יבינו בשולחן. כי מעבר לזה שהוא נעלם לנו מהעסק ללא הודעה מוקדמת, אותו עובד הולך לעבוד כנראה במקומות שהזכויות שלו יישמרו בצורה אפסית, אם בכלל. אנחנו מכירים את הדברים, יש לנו לא מעט עובדים שבורחים ואנחנו מתקשרים אחרי כמה חודשים, שהבטיחו להם X, Y, Z, לא קיבלו כלום משום דבר, גם לרוב הם לא קיבלו משכורות, ואז הם מתחננים לחזור. עזבו שתהליך החזרה של עובד מעל 90 יום כרגע מול הרשות הוא קצת מסובך, אנחנו לא מתעסקים עם זה כהגדרה, כי זה פשוט לוקח המון זמן ואתה סתם תקוע עם הבן אדם, ואם הוא כבר עשה את הפעולה, שיישא באחריות. אבל בסוף יש פה המון משרדי ממשלה שנפגעים מהסיפור וזה פשוט מצחיק שלא עושים פה משהו. כי בסוף יש פה כסף שחור, שהמדינה מפסידה מאות מיליונים, אם לא מיליארדים, במיסוי. יש פה העסקה לא חוקית שפוגעת גם בעובדים הישראלים או העובדים החלשים, המוחלשים, שבסוף הם כן באים וגם בזה פוגעים בהם. כי כשלוקחים בן אדם שהוא ברחן, ובואו, אנחנו יודעים מה קורה איתם, מעסיקים אותם בחברות כוח אדם עם כל מיני ויזות פליט וכל מיני טריקים כאלה ואחרים. הוא מעסיק אותו, הוא מוכר אותו בהרבה יותר זול מכל אחד מאיתנו שיכול להעסיק אותו, כי הוא לא משלם את האגרות והוא לא משלם את הדברים האחרים. בבניין, אגב, שתדעו, 11 שקל שעת עבודה זה אגרות. חשוב להבין את הדברים האלה. ובסוף, אם גם לכולנו פה אכפת מהעובד, העובד הזה, בסוף ברור לכולנו שהוא נפל בידיים, הוא לא כמונו, לא יתייחסו אליו באותה צורה ולא יעשו שום דבר. אבל אני כן רוצה להגיד משהו. בסוף אנחנו מנהלים שיח עם הרשות וגם עם האכיפה ועם זיגזג ועם מאיר ועם נקש וכל מי שיושב פה, כולל תמר, ובאמת אני חייב להגיד לכם שבחוץ הראה לי אחד מהם תלוש משכורת של עובד אכיפה שמקבל 6,100 שקל נטו. אף אחד מאיתנו לא היה שולח מישהו שהוא מכיר לעבוד בעבודה כזאת ב-6,100 שקלים נטו. אנחנו מצד אחד מאשימים, ואני גם בא איתכם בכל הטענות, אנחנו באותו צד, אני חושב שצריך לעשות פה הרבה יותר ואפשר לעשות הרבה יותר בתקציבים הנמוכים. מצד שני, הם לעולם לא יצליחו לאייש את התקנים האלה במשכורת כזאת. נכון ל-2026 מה בן אדם עושה עם 6,100 שקל נטו? זה פחות משכר מינימום. העובד הזר מרוויח יותר ממנו, זו בדיחה. ובאים עכשיו להוסיף חטא על פשע, אומרים, יאללה בואו ניקח את המטרו, שבינתיים אין הצעת חוק, אין שום דבר שמתיר את הנושא הזה. אני יודע שזה לא נוגע לשאר הענפים, אבל גם אליכם זה יגיע בסוף, כי בסוף יבוא פרויקט לאומי במלונאות, בניקיונות, בתעשייה, בשירותים ומסחר, ובכסות הפרויקט הלאומי תבוא השרה רגב ומשרד התחבורה ויבוא משרד האוצר ויגיד, רגע, התאגיד מייקר את הפרויקט. שקר וכזב, אנחנו אלה ששומרים, שומרי הסף, ויביאו לפה 28,000 אנשים ויחלקו אותם לפועלי טנדר שיעבדו בתוך המטרו, בואו נראה את הזכויות של העובד נשמרות. וחשוב לציין שחברות הביצוע הזרות היום בישראל, 40% מסך העובדים שלהן הם ברחנים. בתאגידים זה בין 8% ל-10%. אני לא יודע מה קורה בשאר הענפים, אבל גם בחקלאות, שזה היה ענף גבוה, 15%-17%, זה לא 40%. זה אומר שבהחלטות, שעכשיו עושים מחטפים, עכשיו זה זמן המחטפים בכנסת, כולם עם הפרצוף לפריימריז, עם הגב לקלפי, ועכשיו חוגגים במשרדים. אז אני אומר לכם פה, לכל המעסיקים, אם אנחנו לא נעשה יד אחת ונשב בשולחן עגול, ואז נבוא עם דברים שאנחנו דורשים אותם, נמשיך לבוא לפה, כמו שאמר האדון המכובד לפני זה, מ-2001. אנחנו לא מ-2001, אנחנו רק שלוש שנים, כולנו פה סובלים בשולחן. אני יכול להגיד לכם שבצד השני, כולכם מכירים אותי, היו לי לא מעט מריבות עם האנשים, יש עם מי לדבר, אבל אנחנו צריכים לבוא ולתת להם כלים, וכמו בסיפור הטוב, לתת להם חכה לדוג דגים ולא לתת להם את הדג עצמו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל, כאחד שמגיע הרבה לישיבות ומכיר טוב את הנושא, הצגת את הבעיה, היא מוכרת כבר שנים, מה אנחנו צריכים לעשות כדי לצמצם, למגר את התופעה? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הפתרון הוא קודם כול שיתוף פעולה בין המעסיקים. והדברים שאתי עשתה פה בהצעות חוק שלא מתקדמות בגלל עניינים קואליציוניים כמו קיצור הדברים מ-90 יום ל-30 יום, זו הצעת חוק שאנחנו עזרנו לאתי לרשום אותה לפני שנה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זו רשות האוכלוסין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא. אבל אנחנו נפנה לנקש. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> עד עכשיו עוד לא החליטו את ההחלטה הזאת. לפני שנה רשמנו הצעת חוק. אותו דבר הנושא של ברחנים. את מדברת על הדברים שלא נותנים לכם להביא מישהו אחר. אצלנו בענף שלוש שנים הוא יושב על המכסה, שלוש שנים אני משלם עליו, אני משלם עליו אגרות עד סוף השנה הקלנדרית. בסוף הפתרון האמיתי הוא טכנולוגי. יודעים היום לתת מענה טכנולוגי. אנחנו במדינת ישראל 2026, לא יכול להיות מצב שמצד אחד אנחנו יודעים למצוא מחט בערימת שחת ב-7,000 ק"מ ואת העובד הזר לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תפרט לגבי מענה טכנולוגי, תפרט למה אתה מתכוון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> בשביל לתת מענה טכנולוגי צריך להתחיל עם משהו מאוד פשוט – לתת תעודת זהות קבועה לכל עובד שנכנס למדינת ישראל. גם על זה אנחנו מדברים כבר שנתיים, יש התנגדות של היועצות המשפטיות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא תעודה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מספר זיהוי אחיד. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> (מוקרנת מצגת) מספר זיהוי אחיד. הרי היום הוא מקבל מספר זיהוי פיקטיבי מכל משרד שהוא פונה אליו. אתם רוצים להקשיב לאבסורד? כשעוצר אותו שוטר הוא יכול לרשום לו את התלונה, הוא לא רושם את מספר הדרכון, הוא רושם מספר זהות פיקטיבי. הוא יכול לעשות את אותה עבירה שבוע אחרי, הוא נותן לו מספר זהות אחר, הוא לא יודע שזה אותו עובד. אתם מבינים? אתם מדברים על טכנולוגיה, יושב פה ממשטרת ישראל ואומר, אין לי שדה לרשום את מספר הדרכון. עכשיו צריך להחליט, מדינת ישראל צריכה להחליט איך רוצים לזהות את העובד הזה, עם מספר זהות פיקטיבי, מספר זהות אחיד, או מספר הדרכון שלו שילווה אותו, מפה אפשר להתחיל לעשות דברים. ואותו מספר תעודת זהות, לקשר אותו בביטוח לאומי, וברגע שחברת כוח אדם תוציא לו תלוש, שזה יקפוץ וידעו איפה מעסיקים אותו. מאוד פשוט, זו טכנולוגיה פשוטה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אבל יש בעיה. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> יש בעיה מבחינת מדיניות הגירה של המדינה. זה אינטרס של המדינה לדעת איפה האנשים האלה נמצאים, מעבר למעסיקים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נכון. בסוף אתם צריכים להבין שהם נמצאים תחת הידיים שלנו, של המעסיקים שיושבים פה בשולחן, ואני באמת מכיר את רוב המעסיקים פה. אני בטוח שדואגים להם, אני בטוח ששומרים על הזכויות שלהם, אני בטוח שכל תלונות השווא האלה שהם מפציצים את המערכת בהכוונת אותם אנשים שגורמים להם לברוח, ועכשיו כל אחד מאיתנו צריך לשבת ולענות ל-200 מיילים שהוא אומר לך, לא קיבלתי 10 שקלים, כן קיבלתי 10 שקלים, כשהנזק שהוא גרם לך הוא כאין שיעור בכלל. צריך לעשות פה שינוי בנוהל הזה, ואם נשב כולנו באותו שולחן, אני בטוח שמשה וגם זיגזג וגם אריאל וגם מאיר, לא שאלתי אותם לפני זה, ואני אומר לכם את זה בצורה הכי ברורה, שהם יבואו וישמעו. כי בסוף כל אחד מאיתנו, כשהוא היה צריך משהו וכשהיו דברים אקוטיים, הם ביכולת שלהם עשו את המקסימום. אני לא בא לסנגר עליהם, גם לי יש המון תלונות על ההתנהלות ועל הדברים, אבל אני בא ואומר לכם, אנחנו צריכים לעשות יחידת אתגר של העובדים הזרים כמו שעשו חברות הביטוח עם המשטרה יחד ומיגרו תופעות, הורידו בעשרות אחוזים את גניבת הרכבים. אם עכשיו יכול להיות מצב שבאכיפה, ואני יכול להגיד לכם שזיגזג, אם היו עוד 200 כמוהו, לא היינו בבעיה הזאת, אבל בסופו של דבר, איך הוא יגייס עובדים? בואו נראה כל אחד פה בשולחן מגייס עובד ב-6,100 שקלים, להיות מזכירה חצי משרה במשרד, בואו נראה מישהו מביא בן אדם אחד. אם הם לא יכולים, אובדן ההכנסות ואובדן הכסף והדברים שאנחנו מפסידים, אנחנו לצורך העניין משלמים 2,000 שקלים אגרה על בן אדם בחודש. אם הוא ברח עכשיו ביוני, יש לי 12,000 שקל שאני תורם אותם ולא אראה אותם יותר לעולם על אותו ברחן. אם אפשר לייעל את הדברים האלה ולתעל את זה לטובתם ולעזור להם בסוף להגיע למצב, אנחנו המעסיקים, גופי המעסיקים, צריכים לייצר יחידת אתגר חדשה ולתת להם את הדברים, לתת להם את ההכוונה, ואז הם יביאו תוצאה. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> אבל קודם כול, גם כשמדברים על ממשק, הכוונה היא ממשק שבאמת מסייע גם למדינה לעשות את הדברים האלה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> יש היום פתרון טכנולוגי, אני אדבר איתך על זה אחרי זה. תראי, יש תוכנות שאנחנו - - - איתן שאפשר לעשות הצרחה, אני שולח לך בקשה ואת לוחצת אנטר וכל הנתונים עוברים. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> רק לומר אגב שהפתרון עכשיו של 2(א)(5) הוא מצוין ואנחנו מברכים עליו, על ההודעה שפורסמה, נדמה לי ב-17 במאי, נקש. זה באמת משהו שהוא מצוין מבחינתנו ואנחנו מקווים שנצליח גם לקדם את הדברים הנוספים. מה שאפשר באמצעות ממשק היום, באמצעות הטכנולוגיה, פשוט לייעל, לאפשר למעסיקים לעשות, אם זה ניוד של העובדים, אם זה לקבל חזרה את האגרה, זה לא אמור להיות כל כך קשה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעבור לדובר התאחדות קבלני השיפוצים, עמיר, בבקשה. בהצלחה רבה בתפקידך החדש. << אורח >> עמיר עשבי: << אורח >> תודה רבה. אנחנו ענף ייחודי בנושא שאצלנו השעות מוגדרות מראש, 182 שעות, זו ההעסקה של עובד זר. עובדים זרים באים בארץ לקחת כמה שיותר דולרים, ואנחנו לא תמיד יכולים לספק להם את זה, ולכן הם בורחים לנו יחסית מהר, לא יודע אם 8%, לדעתי הרבה יותר. אחרי שקבלן שיפוצים משקיע בעובד, בשלושה-ארבעה עובדים שהוא סוחב אותם בטנדר, משקיע בהם בין חצי שנה לשנה, מלמד אותם, והם מתחילים להבין שהם מקבלים פחות כסף, מחפשים אלטרנטיבות ודי מהר בורחים, בורחים לסופר, בורחים לניקיונות, לעבודה שחורה. אחת מהבעיות שאנחנו רואים זה שהם בורחים, כסף שחור שמגיע אליהם, הם הולכים לצ'יינג'ים בדרום תל אביב או בכל מקום היום בארץ, ואפשר לראות את התורים שנמצאים שמה בסוף החודש ולהבין שיש בנק שמאפשר להם בלי תלוש שכר, בלי כלום, לקחת את כל הכסף השחור הזה ולהעביר את זה למדינת מוצאם. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא בנק, זה חוקי במדינת ישראל. הוא יכול לגשת לכל צ'יינג' ולהעביר כל סכום בלי להכיר את הלקוח, כי הוא עובד זר. << אורח >> עמיר עשבי: << אורח >> בדיוק. אם נחסום שמה ונבקש שהם יקפידו על תלוש משכורת או לראות מי מעביר לאן, פתרנו אולי 50% מהבעיה, אם לא יותר. זו ההצעה שלנו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אנחנו ישבנו עם המפקח על הבנקים, הוא זרק אותנו, כי זו בעיה, יש אמנות שחתומים עליהן באו"ם, משרד המשפטים כמובן ישר אמר לא. << אורח >> עמיר עשבי: << אורח >> בסדר, אני גם עורך דין, מכיר את כל הנושא של השוויון והכול, אבל עם כל זאת, זה אחד מהאמצעים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מסכים. << אורח >> עמיר עשבי: << אורח >> זה צריך לבוא מחקיקה בכנסת. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה חלק מהשולחן העגול, צריך להביא את המפקח על הבנקים, דיברנו על זה בדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. רחבי, בבקשה, חברות ביצוע זרות. << אורח >> רחבי דייג: << אורח >> שלום לכולם. זה לא סוד, למרות המלחמות מדינת ישראל ממוצבת היום כיעד נחשק לעובדים זרים מכל העולם. משכורות חלומיות, תנאים סוציאליים, חוקי עבודה ליברליים תרמו ליצירת גן עדן לעובדים זרים. אני עם שלווה ג'ין פה, הגענו לפה בפעם הראשונה בכדי לייצג את התאחדות חברות הבנייה הסיניות שלא השמיעו את קולן עד עכשיו. החברות האלה הגיעו לארץ אחרי שנענו לקול קורא שפרסמה הממשלה לפני כעשר שנים, עברו מיונים מחמירים, עמדו ברגולציה לא פשוטה, השקיעו הון בארץ, למדו את השוק והתוצאות לא איחרו להגיע, בשנות פעילותן בנינו כאן עשרות אלפי יחידות דיור ותרמנו את חלקנו בהגברת התחלות הבנייה בשוק הדיור המקומי. אבל בשטח עולה ומבעבע כשל שוק מהותי שמאיים על יכולתן של החברות למלא את המשימה שלשמה הן הגיעו לכאן מלכתחילה. כמויות בלתי נתפסות של עובדים שנוטשים את החברות ועוברים לעבוד בשוק השחור. ואם אתם שואלים למה זה קורה, הם פשוט יכולים. אבל מה שמעוות בדינמיקה הזאת הוא שעובד שנטש את החברה שהביאה אותו ועובר לעבוד בשוק השחור נשאר רשום על המכסה של החברה ללא היכולת לגרוע אותו ולהביא עובד חדש במקומו, אלא לאחר שלוש שנים ממועד הבריחה. שיעורי הברחנים מהחברות עומד היום על המספר הבלתי נתפס של כ-37% מכוח העבודה הפעיל שלנו. אלו מספרים מטורפים שפוגעים בצורה קשה בתפקוד החברות וביכולתן להתחייב ולבצע פרויקטים חדשים. בנוסף לברחנים אנחנו מתוודעים גם לתופעה אבסורדית חדשה שבה עובדים שלא ברחו, אלא סיימו תקופת העסקה חוקית של 63 חודשי עבודה לא עוזבים את הארץ, עוברים לעבוד בשוק השחור וגם הם נשארים רשומים על המכסה שלנו, אלא הפעם הם נשארים רשומים לעד, לעולמי עולמים, ללא יכולת לגרוע אותם או להזדכות עליהם כל עוד הם לא עזבו את הארץ. וגם פה אנחנו מסתכלים בעיניים כלות במצבת כוח האדם שלנו שהולכת ומתדלדלת מול מכסות רשמיות שלא משקפות את המציאות בפועל. ישנן שתי סיבות עיקריות שגורמות לכשל השוק הזה: אחת היא שוק שחור משגשג שמפתה את העובדים במשכורות יותר גבוהות במזומן, והסיבה השנייה היא היעדר אכיפה משמעותית מצד הרשויות מול התופעה החמורה הזאת. יוצא שעובד שעובר לשוק השחור יורד מתחת לרדאר של הרשויות, כך שאין עליו פיקוח, הוא לא משלם מסים, עובד ללא ביטוחי בריאות, ובמקרה של תאונת עבודה הוא נזרק לרחוב ללא פיצוי וללא מי שיטפל בו וידאג לו בשעת צרה. אבל הגורם המרכזי והעיקרי לכשל הזה הוא היעדר אכיפה אפקטיבית של הרשויות שפשוט נותנות לתופעה הזאת לקרות ולגדול. כמעט שאין פיקוח, אין מספיק פשיטות, אין ענישה, כל עובד זר הישר בעיניו יעשה. וזאת המציאות שלנו אין את הכלים להתמודד איתה. עובדים יודעים שאין סיכון ממשי בבריחה, מעסיקים פיראטים יודעים שגם אם ייתפסו, העונשים לא יהיו מרתיעים דיים, ארגוני פשיעה מנצלים את החגיגה, מממנים את השוק הזה ומגלגלים לכיסם מאות מיליוני שקלים במזומן, וברור מאליו שהם מדלגים על השלב של תשלום מסים למדינה. אבל זו לא גזרת גורל, אנחנו צריכים להתחיל מלחמת חורמה בתופעה הזאת. יש לנו את הכלים המתאימים, חסרות החלטה ונחישות. אנחנו מבחינתנו מבקשים להחיל כמה צעדים מיידיים כדי לייבש את הביצה הטובענית הזאת. כסעד ראשון, כדי שהחברות יוכלו להמשיך להחזיק את הראש מעל המים בתנאי השוק הבלתי אפשריים האלה אנחנו מבקשים גריעה אוטומטית של עובד שנעלם לאחר שבעה ימים ופתיחת מכסה לעובד חלופי חדש. כצעד שני וכטיפול שורש מעמיק לבעיה, אנחנו צריכים לחנוק את צינור המזומנים שמזין ומפריח את השוק השחור באמצעות פשיטות, קנסות וצווי סגירה למעסיקים שמצפצפים על החוק, שזה מצריך עבודה משולבת של רשות ההגירה, רשויות המס, משרד העבודה ולהב 433. כי בלי כסף מזומן השוק הזה יקרוס מאליו, יתאדה. כצעד שלישי ולא פחות חשוב, אנחנו צריכים ליצור מנגנון ענישה אפקטיבי ומרתיע כנגד הברחן עצמו. עובד שבורח ונתפס ללא אשרת עבודה חוקית צריך לדעת שהוא מאבד את הזכות שלו לעבוד בישראל ומגורש מיידית ללא יכולת לחזור לעבוד פה לעולם. אני אומר פה בבירור, לאחר כמה עשרות גירושים התופעה תיגדע כמעט לחלוטין, כי מדובר בעובדים שהם לא עבריינים מטבעם, הם הגיעו כאן כדי לפרנס את משפחותיהם בכבוד, אבל כשהכסף הגדול נמצא בשוק השחור והסיכון להיתפס ולהיענש הוא אפסי, הבריחה הופכת משתלמת ומתגמלת במיוחד. כמו כן, אנחנו צריכים לייסד מנגנון של פגישות עבודה חודשיות, דו-חודשיות, משהו בינינו, דרגי השטח, לבין רשות ההגירה, משרד הבינוי והשיכון, כדי ליצור דיאלוג שוטף בין המציאות שקורית בשטח לבין הדרגים הממונים, כך אולי נוכל לטפל בבעיות כשהן נוצרות ולא כשהן מתפוצצות לנו בפנים. לסיכום, המדינה הביאה אותנו בכדי לעזור בפתרון בעיות הדיור, אך ללא עובדים לא נוכל למלא את המשימה שלשמה הגענו לכאן. אם לא נפעל עכשיו, השוק השחור ימשיך להתחזק על חשבון החברות החוקיות שיקרסו. ואני אומר את זה באופן חד משמעי, החברות הזרות לא צריכות להיענש על אוזלת יד של מערכת שלא אוכפת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה על דבריך. גבי בורנשטיין, בבקשה. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> שלום, אני גבי בורנשטיין מחולצה כחולה, מדבר בשם ענף החקלאות, הלשכות הפרטיות בחקלאות, ויש לי חדשות רעות לחלק מכם. עוד לא הגעתם לשלב של ה-63 חודש, צפו לצרות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מבול תביעות. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> לא, לא רק התביעות, יש אלף ואחד דברים. היות שהדיון הזה באמת כל כך חשוב ואני חושב ושהמון זמן לא היה, אני כתבתי כמה דברים. אני אנסה לעשות את זה קצר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היה מקום לקיים את זה עם שר האוצר לדעתי. זימנתי אותו לפגישה, ביקשתי שיגיע, אבל עדיין לא קיבלתי תשובה. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> תראו, אני מדבר כרגע על ענף החקלאות. המספרים הרשמיים שמשה נקש הציג אותם בישיבה הקודמת מדברים על סדר גודל של 10,000 עובדים זרים מתוך כ-50,000 עובדים במכסה בענף החקלאות. אני מעגל קצת למעלה, קצת למטה. אנחנו מדברים על זה שאחד מכל חמישה עובדים לא עובד איפה שהוא עבד, איפה שהוא אמור היה לעבוד. זה לא כשל נקודתי, זה כשל מערכתי של כולם. מהצד של המעסיקים נוצר מצב אבסורדי שבו המעסיק נענש על לא עוול בכפו. עובד נוטש ממשיך להיות משויך למכסת החקלאי כל עוד לא יצא מישראל. וכן, בחקלאות מדובר על עד שלוש שנים מיום הנטישה, שרק אז אפשר לפנות אותו. יש אלו שהם מנגנונים שאני תכף אגע בהם, אבל זה המצב. לא ניתן להזמין עובד חלופי, לא מקבלים אגרות. אני לא יודע אם יודעים איך לחשב אותן, אמר מר בועז יוסף שאם הוא היה מבין את מנגנון חישוב ההחזרים זה היה אולי יותר פשוט. זה אומר הכול. מהצד של העובדים, המערכת מייצרת חוסר איזון ותמריצים מעוותים. הדין מעניק לעובד שעזב 90 יום לחיפוש עבודה חלופית, אלא שהזכות הזאת מנוצלת לעיתים קרובות באופן חד צדדי, ללא הודעה מוקדמת, לפעמים בשיא העונה, תוך פגיעה במעסיק שנותר ללא מענה מקביל או כלי הרתעה. בנוסף, בשנים האחרונות אנחנו נתקלים בזה שפתיחת ענפים נוספים כמו הבנייה, התעשייה, הניקיון, הסופרים, יצרה תמריץ כלכלי מובהק לנטישת הפריפריה ומעבר לאזורי ביקוש. ולהזכירכם, החקלאות, הרוב זה בפריפריה. וכשהם צריכים לבחור בין לעבוד בסופר ברמת אביב או לעבוד במושב עידן בערבה או במטולה, קל להם לפעמים לקבל את ההחלטה. מנגנונים כמו נוטש תמורת נוטש או ועדות חריגים שהם מאוד יעילים ועוזרים, הם לא פותרים את הבעיה כי הם מחפשים את אותם עובדים. די לראות בחודש אוקטובר-נובמבר, לקראת סוף השנה, כשמתחילים לחדש את הוויזות, ובענף החקלאות חידוש הוויזות הוא חד-שנתי בסוף שנה קלנדרית, פתאום כל הברחנים באים ומבקשים שיסדירו אותם, ואז מעסיק שהיה חצי שנה בלי ברחן קולט ברחן אחר שכבר בינואר הוא בטח יתפוס את הרגליים וייעלם, כי מה לעשות? עכשיו אני רוצה לגעת בנקודה הכי קשה. מתוך 10,000 העובדים הנוטשים בחקלאות, לכאורה, 5,000 הם כאלה שסיימו את תקופת השהייה החוקית שלהם בארץ. בלי מכבסת מילים, שב"חים. אם אלה היו פלסטינים אמות הסיפים היו רועדות. 5,000 עובדים, 10% מכמות העובדים הזרים בחקלאות הם כאלה שסיימו את ה-63 חודש. אלה עובדים שמביאים בחשבון שהכדאיות הכלכלית של הישארות בלתי חוקית גבוהה מהסיכון, כי אין היום לא הרתעה ולא סנקציות. כדי לפתור את המשבר הזה אני מציע פה שישה דברים שהם מבחינתנו דברים שאפשר לעשות אותם. אחד זה שינוי התפיסה שהמעסיק הוא זה שאשם בזה שהעובד ברח והמעסיק הוא זה שצריך לסבול, ולפנות את הוויזה ולמנוע את חסימת המכסה. 5,000 השב"חים שנמצאים פה זה בדיוק העניין שהמעסיק לא אשם, מכיוון שבאופן עקרוני, עובדים כאלה, אם הם היו באמת שומרים על החוק וברחו רק בגלל המעסיק, נגמרה התקופה שלהם, הם צריכים לצאת. העובדה היא שהם פה. במאמר מוסגר אני אגיד שגם משה וגם זיגזג יודעים כמה עובדים כאלה גילינו ב-7 באוקטובר. התגלו כאלה שהיו פה שנים אחורה, כולל כאלה שנחטפו ולא ידעו עליהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם מבקשים מקלט במקביל? << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> לא, הם לא מבקשים מקלט, העובדים בחקלאות לא מבקשים מקלט. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא זה והם נשארים פה מעבר ל-63 החודשים. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> היה סיפור עם הסרי לנקים שהביאו בהתחלה. התאילנדים לא מבקשים מקלט, אבל ב-7 באוקטובר, כשהתחילה פה כל ההיסטריה והעובדים רצו וברחו, פתאום צצו כאלה שהם חמש שנים ושש שנים ושבע שנים ושמונה שנים. לדעתי, גם היו חטוף אחד או שניים שאף אחד לא ידע עליהם, אלא רק כשהם חזרו. כי לא ידעו שהם קיימים, הם היו מתחת לרדאר. צריך לנתק את הזיקה בין יציאת העובד הנוטש לבין זכות של המעסיק להעסיק. מי שקיבל מכסה צריך לקבל את העובדים האלה, וצריך לאפשר שחרור אוטומטי, מהיר ככל שיהיה, לאחר תקופה מוגדרת. שנית זה הנושא של האגרות, דיברו על זה, אני לא אחזור, אבל לא יכול להיות מצב שבן אדם משלם אגרה לעובדים והוא לא מקבל אותם. אי אפשר לגבות כסף על שירות שהמדינה אומרת, אנחנו לא נותנים אותו, ולא משנה מה הסיבה. שלישי זה אכיפה, אכיפה הכי פשוטה. מגיע לשדה התעופה סוברנבהומי בבנגקוק בחור ישראלי שנשאר 15 יום מעבר לתקופת הוויזה שלו. Show me the money אומר לו הפקיד, הוא לא יוצא לפני שהוא שילם קנס על 15 הימים האלה שהוא היה מעבר לתקופה. זה 200 בהט לכל יום בשבוע הראשון, וזה 500 בהט לכל יום בשבוע השני, וזה מגיע לסכומים, ועד שהוא לא משאיר את הכסף הוא לא יצא, כי הוא עבר על חוקי ההגירה. העובדים פה, בכל רגע נתון, גם אם הוא חמש שנים לא היה בארץ, לפעמים גם אם הדרכון שלו לא בתוקף, הוא הולך לשגרירות, עושה לסה פסה, תעודת מסע, מגיע לשדה התעופה, יוצא, שלום. אין שום תמריץ, אין שום - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נשמע גם את אלי יפרח ממשרד החוץ. בהמשך נשמע את משרדי הממשלה. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> פטור בלא כלום אי אפשר, ואתם מכירים אותי חלקכם, אני מספיק ישר והגון. המדינה חייבת לבצע גם אכיפה כלפי מעסיקים לא חוקיים, לא יעזור כלום. מי שמעסיק עובדים לא חוקיים, גם אם הוא חקלאי וגם אם הוא קבלן וגם אם הוא תאגיד בנייה וגם אם הוא עובד בסופר, הוא עבריין מבחינתי. ולא רק שהוא עבריין, הוא עבריין שפוגע בחברים שלו, בקולגות שלו, בענף שלו. וצריכים לייצר גם סנקציות בתחום הזה: קנסות, שלילת מכסות, מניעה של קבלת עובדים בעתיד. אסור לנו לרחם על האכזרים, כי מי שמרחם על האכזרים מתאכזר למי ששומר חוק. ככל שמנגנוני הטיפול יכללו מנגנונים פשוטים יותר, מהירים יותר ויעילים יותר, יהיה הרבה יותר פשוט. ארבע, המידע, לפחות בענף החקלאות, ואני מניח שבעוד ענפים, אתם מכירים את זה גם כן, המידע די גלוי. די להיכנס לפייסבוק לקבוצות של עובדים זרים, לקבוצות של חבר'ה, והכול גלוי: הצעות עבודה פומביות, תגיעו אלינו, אנחנו צריכים שלושה עובדים לפה, תגיעו לשם, אנחנו צריכים לשם. אנחנו מעבירים את המידע הזה, הרשות מכירה את המידע הזה, האכיפה מכירה את המידע הזה. יכול להיות שזה מטופל, חלקו מטופל, לפעמים זה מטופל, חלק גדול לא מטופל. וגם כשזה מטופל, זה לא מספיק מפורסם. אני לא זוכר שראיתי פיצוץ של דוברות על "גירשנו 15 עובדים שתפסנו פה", או "גירשנו עובדים שתפסנו שם". זה לא קורה, וחייבים לעשות את זה. מנגנון אחרון שקיים בענף החקלאות זה מנגנון השימועים, אני לא יודע אם הוא קיים בשאר הענפים. הוא כלי הרתעתי, הוא כן כלי הרתעתי. עובדים שתקופה מאוד ארוכה לא עבדו ומבקשים להסדיר מעמד, עובדים שברחו בחודש הראשון שלהם מוזמנים לשימוע, זה עובד. אלא מה? זה עובד בקטן. עושים שימועים בשלושה מקומות בארץ, יש אולי שלושה-ארבעה אנשים שעושים את השימועים האלה, לוקח לפעמים חודש וחודשיים עד שקובעים את התאריך לשימוע ועד שמקבלים את התשובה בחזרה, זה לוקח זמן. בשורה התחתונה, השוק לא מבקש פה הנחות, השוק מבקש את העובדים שהמדינה הקצתה לו, והמבחן האמיתי של המדיניות ושל המשילות זה לא מספר העובדים שרשומים על הנייר, אלא אלה שבבוקר קמים, נועלים את המגפיים, שמים את תרמיל הקטיף ויוצאים לעבוד, ופה אנחנו בבעיה. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. רז אורן מקדם בתי אבות, בבקשה. << אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >> שלום לכולם. אני מייצג פה את ענף הסיעוד במוסדות. העובדים הזרים אצלנו נמצאים משהו כמו ארבע וחצי שנים, פלוס מינוס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בכמה עובדים מדובר אצלכם? << אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >> במוסד שאני מנהל יש לי 28 עובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ובסך הכול? << אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >> בסך הכול יש לי 170 עובדים שעובדים בארגון הזה. אני רוצה להגיד קודם כול שיש לנו קושי אדיר, אין אפשרות לגייס עובדים אחרים, אני מניח שזה כמו בענפים אחרים. לנו אין את המותרות להפחית שירות, לסגור שעות, לא לתת ארוחות, לא להחליף טיטולים, סליחה שאני מתבטא כך. ואנחנו מוצאים את עצמנו כשעובדים עוזבים אותנו מתמודדים שוב ושוב עם הקושי האדיר הזה. אנחנו ממוקמים בעפולה, והסוגיה שאני ביקשתי לבוא ולדבר עליה היא המעבר בין, איך אני אגיד, זו תחילת הפריפריה, אנחנו השער לצפון, אבל גם בעפולה אנחנו מתמודדים עם עזיבה של עובדים. בחמש השנים האחרונות עזבו אצלנו כ-50% מהעובדים שהגיעו אלינו, וכולם נמצאים במרכז, מחפשים את המרכז, את העיר הגדולה. הפכנו למעין תחנת מעבר בין הפריפריה למרכז, ואנחנו מייבאים עובדים זרים למען המוסדות במרכז. זה משהו שפוגע לנו כמובן בכל העבודה השוטפת ובזקנים שמטופלים אצלנו. אני מדבר על עפולה, יש מקומות מרוחקים יותר, בית שאן, הגליל העליון, המצב הוא הרבה יותר גרוע. שתבינו שאנחנו מתחרים עם ערים גדולות, לא רק תל אביב, גם חיפה מבחינתנו היא עיר מרכזית שגם אליה נוטשים עובדים מאיתנו. העניין הוא שאנחנו מבקשים פה להוסיף הגבלות לוויזות של העובדים מלכתחילה, שלא יוכלו להתנייד בין אזורים גיאוגרפיים שונים כמו שיש בענפים אחרים, בסיעוד הביתי למשל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> רז יוסף אורן: << אורח >> ולהגביל אותם גם לתתי אזורים. כמו שאמרתי, צפון, אנחנו גם אולי בקו הצפוני יחד עם חיפה, אבל עפולה וחיפה הן לא אותו דבר. אנחנו מבקשים גם לייצר את ההגבלה הזו. באופן מעשי, דיברו על זה כאן, החלפה של עובד שנטש לוקחת חודשים ארוכים, עד שמגיעים, עד שמשחררים לנו את ההקצאה וכולי, לא רוצה לחזור על זה, אבל הנושא הוא בנפשנו. ובאמת, הטיפול בזקנים פה הוא במצוקה אדירה, ואני מודה על הזמן ועל תשומת הלב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אתה רוצה, זגדון? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אילן זגדון, פורום המסעדות. קודם כול, סיפורים קשים. לפני מספר שבועות דיברנו פה ואמרתי שהפתרון לנושא הזה של הברחנים, ובכלל בענף שלנו, במסעדות, אנחנו מעסיקים בבילטרלי היום כ-2,600 עובדים, ואמרתי שהפתרון הוא להכריז על סרי לנקה כמדינה בטוחה, וזה הולך להקשות על החבר'ה האלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נשמע את הנציג בהמשך. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בדיוק. אני המשכתי במשימה, פניתי לשר החוץ, מר גדעון סער, שעזר לנו מאוד. אתמול הייתה פגישה עם יפרח, אבי גנון, עם כל הצוות של משרד החוץ. יפרח מנסה לברוח מזה, אבל הוא היה בפגישה וישבנו ודיברנו והם עזרו מאוד והתעניינו. אני רוצה לבקש את עזרתך. משרד החוץ, אני ארשה לעצמי להגיד, סיים את הפעולה שלו, הגיש את כל החומר למשרד המשפטים, עכשיו רק למשרד המשפטים נשאר לאשר את זה. ואני רוצה לבקש ממך, אם יש פה נציג של משרד המשפטים, או לפנות אליהם בשאילתה, לראות מה קורה עם העניין הזה כדי שלא ימרחו את זה, עוד פעם יסבכו את זה. כי זהו, האירוע נגמר, סרי לנקה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול לבקש לחזור שנית מה היה נושא הישיבה במשרד החוץ? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> כן, אני אחזור. בפגישה אתמול במשרד החוץ עם הצוות הנעים והבכיר, רשות האוכלוסין הייתה, כל הצוות, כולל בועז יוסף. הסיכום של כל האירוע הזה, שמשרד החוץ סיים את כל הפעולה שלו, הגיש אותה למשרד המשפטים, עכשיו משרד המשפטים צריך לאשר ולהכריז על סרי לנקה כמדינה בטוחה למקרים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו מנהלים דיון מעקב בעוד שבוע ימים. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> יופי. משרד המשפטים - - - ואז זה יגביל אותם. יש 6,400 ברחנים כאלה שצריך. הנושא השני, יש את הנושא של ה-60-30. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אחר כך נבקש מנקש להתייחס להצעת החוק. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> כן. יש לי עוד שתי בקשות, אם אפשר. אני מבקש מנקש היקר כבר כמה פעמים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אחר כך הוא יתייחס, תזכיר לו. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> לא, משהו אחר. יש לי רעיון ובקשה. הבקשה הראשונה היא להסיר את מספרי הטלפון הניידים של הבעלים של המסעדות מהאתר שלהם. אני מקבל שיחות 24/7 מסרי לנקים, מתקשרים בשישי בלילה, אני מקבל מלא תלונות. או ששמים את זה לכל הענפים, כולל רמי לוי עצמו, אני רוצה שהנייד שלו יופיע, או שמסירים לכולם, שימו או מייל או טלפון של המסעדה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא יתייחס אחר כך. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> הוא יתייחס לזה, בבקשה, נקש. והדבר האחרון, עולה לי רעיון מאוד פשוט, בדקתי גם, זה אפשרי משפטית. אם עובד מחליט לברוח ושילמנו עליו אגרה, לקזז מהפיקדון שלו את האגרה, זה אפשרי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, הוא גם יתייחס. משרד העבודה ייתן לנו מענה. נעמן, בבקשה, ואחר כך יקיר. << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> אני איציק נעמן ממחסני השוק. אנחנו לא רק משלמים פיקדון כל שנה ויש עוד איזו אגרה, לא זוכר מה, אנחנו גם משלמים, יוצא כל עובד בערך 2,000 שקל לחודש, דיור שאני משלם לו, חוץ מביטוח רפואי והכול. דירה אתה לא משלם לחודש אחד, אתה מתחייב חצי שנה. זאת אומרת, עובד נחת אצלך, כבר עלה לך 20,000 שקל, עוד לא עשינו כלום, זו עלות. ברח, הוא פטור מאחריות, אין לו כלום. אני לא מבין. ישראלי שעובד פה, מקבל שכר מינימום, אפילו קצת יותר, הוא לא מקבל את הדיור הזה. רוצים לשמור על עובד זר, לתת לו דיור, הכול בסדר, אני מעסיק אותו, מתאים לי, לקחתי על עצמי את זה, הכול בסדר. למה אותו אחד שעזב, לא מקזזים לו מהפיקדון או שהוא ישאיר שם סכום מסוים של כסף, חלק, חצי משכר הדירה, שלושת רבעי משכר הדירה שאני משלם קדימה, ניתן לו את זה אחר כך. למה הכול עליי? למה העובד הזר שהוא בעצמו עבריין שברח, הוא עבריין, אם הוא בא אליי, הוא אומר לי, הרי יש סידור כזה, אם הוא בא ואומר לי, אני רוצה לעבור לחברה אחרת, אהלן וסהלן. אני מעביר אותו, נניח לחברה מתחרה, מצא נגיד את רמי לוי, מתחלפים, נפתר העניין. אין לי בעיה גם שימשיך לגור באותו בית. למה אנחנו תמיד משלמים את הכול? אני אחראי על העובד, אני אחראי על האגרה, אני אחראי על הכול. תמיד יש כתובת, ברוך השם, הכיס העמוק, יאללה, אודרוב. אתה יכול? תשלם, תיתן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> חבר'ה, בואו, תתחשבו, בסוף זה בא לכיס של הצרכן. בסוף הקוטג' עולה עוד חמישה שקלים יותר, מה לעשות? צריך להעמיס את זה. למה ככה? בסוף בוכים, אינפלציה ועליות מחירים ועניינים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, אל תגיד את זה, כי ישימו שאנחנו אשמים ביוקר המחיה בעקבות מה שאתה אומר. אנחנו לא אשמים, כי בסוף הגזרות הן גזרות שאנחנו קיבלנו אותן. איפה חשבונות החשמל המופרזים שלא מכבים את המזגנים, דודים בקיץ? << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> נכון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> יש פשוט הפקרות, כי הוא יודע שאתה לא יכול לעשות כלום. << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> נכון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אנחנו מדברים, ובאמת הבטיחו לנו שיעלו את הניכויים, עוד מעט משרדי הממשלה ידברו על זה. אתם מדברים פה על דברים, אבל אתם צריכים להבין את האחורה. זגדון, גם כשיתפוס לך את העובד ויוציא אותו, עכשיו הוא יגיד שיש לו תלונה כי אתה לא שילמת לו עשרה שקלים תוספת בזה, לא מגרשים אותו עד שמשרד העבודה לא יסיים את החקירה של אותו מעסיק. אתם צריכים להבין איפה אנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נשמע גם את משרד העבודה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> חצי ממה שאני שומע פה זה הזיות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יקיר, בבקשה. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> כן. יקיר, יו"ר איגוד המסעדות. יש נושאים שהם כל כך כל כך ברורים שפשוט לא צריך לחזור עליהם. אנחנו נשמח לקבל תשובה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> להציג פתרון. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> - - - מה אני מחר, הלך השוטף מהמסעדה, הסתכלתי עליו ככה והוא יצא מהמסעדה והלך הביתה, סגר את הטלפון. העסקים במדינת ישראל הופכים למצב של השבתה תפעולית. מה, אני צריך לעשות קומבינה? להעסיק למרות? ללכת, הפרות? לעבור על החוק? למה? בואו ניתן לנו את מצב הביניים עד שהדבר הזה ייפתר, בואו ניתן לנו הנחה מה אנחנו עושים. פעם שנייה, נושא שאנחנו נמנעים לרדת לרזולוציה שלו, אבל זה הכסף שלנו. בואו נדבר עליו רגע, לא את הסיסמה "אגרה". למה אם עובד עבד אצלי חצי שנה ויום אני לא זכאי לקבל החזר אגרה? אני שילמתי על כל השנה. אנחנו מבקשים מהוועדה לבקש, לדרוש מה הפתרון המוצע. אגף תקציבים, כידוע לי, לא התנגד בשום פורום פורמלי ולא בוועדת מנכ"לים. תחזירו את הכסף לאנשים, שילמתי 8,700 שקל. מה ההבדל בין חצי שנה ויום לחמישה חודשים ו-29 יום. אתם לוקחים לנו את הכסף, תחזירו את הכסף במלואו על פי יום. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אלי אהרון, ארגון מגדלי ירקות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> שמע, אתה כל כך צודק, זו פשוט בדיחה, זה לא ייאמן. אנחנו שנתיים מדברים על אותו דבר. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> אנחנו לא יורדים עם הצדק למכולת, לצערי. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נכון, אין עם מי לדבר גם, צריך להגיד את האמת גם. השרים, אחי, לא רלוונטיים. הפקידות תעזור לך. אתה יודע, אני מסתכל, אני רואה את שרה דיאמנט שעונה בכל שעה. אני לא בשירותים ומסחר, אנשים מציינים עובדים חבל על הזמן, כל האנשים. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> לקחת את הכסף, תחזיר אותו לעסק. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתה צודק, אבל השר, לא מעניין אותו. שר האוצר, לא מעניין אותו. למה הוא לא בא לפה? הוא מפחד. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> לא, הוא לא יבוא גם. הממשלה אולי תתחלף, אולי לא, זה לא מעניין. שילמנו אגרה, תביא את הכסף. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> כי הוא יודע שזה גזל פר אקסלנס. ברגע שבן אדם ברח ממך, תעשה חישוב כמה הוא היה מתוך 365. יותר מזה, אל תחזיר לי, תקזז לי שנה הבאה. אבל שהכסף הזה הולך לאיבוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל, תן לו, הוא לא דיבר. אלי אהרון, בבקשה. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> שמי אלי אהרון מארגון מגדלי ירקות, אנחנו למעשה מייצגים את כל מגדלי הירקות בארץ. דרך אגב, מעבר לזה, הארגון הזה שותף 50% בחברת מבט, חברת כוח אדם, יחד עם תנועת המושבים, ואנחנו מטפלים בסדר גודל של בערך 4,000 עובדים זרים. הנושא של הברחנים ידוע לכולם, אני אקצר מכיוון שפה נאמרו כמעט כל הדברים. אני רק רוצה לספר שבעבר הרחוק כל מעסיק שהיה מגיע לו עובד, היה לוקח את הדרכון, מניח אותו אצלו, את הדרכון. אחרי שעשו את הרפורמה בנושא עובדים זרים קבעו דבר כזה בהסדר הכבילה: א', אסור למעסיק לקחת את הדרכון, העובד רשאי לעזוב את המעסיק. דרך אגב, העובדים הגיעו אז על שם המעסיק. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> בית המשפט העליון ביטל את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה בג"ץ אבל היה. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> אני מספר על העבר כי יש לי הצעה לעתיד. זאת אומרת, אז נקבע, העובד רשאי לעזוב את המעסיק ולעבור למעסיק אחר, ובתנאי שהוא הודיע כמובן למעסיק שלו שהוא רוצה לעזוב, וכמובן, כשהוא מגיע למעסיק האחר, הוא צריך להסדיר את עצמו. כשאנחנו מדברים על ברחנים זה לא קיים, הם לא מודיעים, יום בהיר אחד קם המעסיק ואין לו את העובד, והוא כמובן לא מסדיר את עצמו. בדרך כלל אנשים שאין להם אפילו ויזה פנויה בכדי להסדיר אותו, ולכן לא מסדירים אותו. זה מה שהיה, זה מה שקורה היום. ההצעה שלי אומרת, תראו, אני לא רוצה לפגוע בהסדר הכבילה, אני רוצה שאם ניקח את הדרכון ונעביר אותו למעסיק, יוכל המעסיק לקחת את הדרכון, לא יכבול את הפועל, לא יכבול את העובד, אלא ביום שהעובד ירצה לעזוב למעסיק אחר, יבוא אל המעסיק שלו, יגיד לו, אני רוצה לעזוב למעסיק X. א', פתרנו את הבעיה, הוא הודיע לו. דבר שני, ברגע שהוא אומר, אני רוצה לעבור למעסיק אחר, יברר המעסיק למי הוא צריך להגיע, יבדוק עם אותו מעסיק אם יש לו ויזה פנויה, ואם הכול בסדר, ייתן לו את הדרכון, יגיד לו שלום, ביי ביי, ישחרר אותו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא יתנו לך את זה, זה לא רלוונטי, זה משהו שלא יקרה לעולם. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> ההצעה שלי, בלי לפגוע בהסדר הכבילה וכולי, שהמעסיק יוכל להניח אצלו את הדרכון של העובד, כמובן בלי לפגוע בהסדר הכבילה. << אורח >> אברהם דניאל: << אורח >> אתה פגעת ברגע שלקחת את הדרכון, על מה אתה מדבר? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> זו עבירה פלילית. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> זאת אומרת, אתה אפשרת לו לברוח. << אורח >> אברהם דניאל: << אורח >> שתי מילים אני רוצה להגיד לך. אותי תבעו בהסדר הכבילה בזמנו, את אריק שרון, מכיוון שאיגוד מגדלי הפרחים היה אמור לקבל עובדים. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> תסביר מי אתה. << אורח >> אברהם דניאל: << אורח >> דניאל אברהם, יושב ראש התאחדות החקלאים החדשה ואיגוד מגדלי הפרחים. בזמנו הייתה תביעה נגד אריק שרון על זה שהוא החליט להביא 5,000 עובדים, הגישו נגדו תביעה, ואנחנו כאיגוד היינו אמורים לקבל חלק מהעובדים האלה, לכן אני גם נתבעתי כאיגוד מגדלי הפרחים. בשורה התחתונה, הכבילה היא מאוד פשוטה. אני גם תמכתי, דרך אגב, אני תמכתי במה שקו לעובד אז טען. מה אני צריך את החותמת בדרכון? משרד הרישוי, יש לו את כל הנתונים, יודע מי קיבל את העובד, מה קיבל את העובד. מה הקשקוש הזה? להחזיק דרכון זו כבילה חד וחלק ואל תלך לכיוון הזה, זו גם פסיקה של בג"ץ. זה אחת. שתיים, העניין של הבריחה זה דבר שהוא מאוד מסובך, זה קשה למנוע את הברחנים, הם יברחו, לא נוכל לפתור את הבעיה הזאת בקלי קלות. יש רק דרך אחת ויחידה. קודם כול, להחזיר את התשלומים, את הכספים ששילמנו, זה הא'-ב' של העניין, קודם כול להחזיר את זה, שהמדינה, כמו שהיא לוקחת, היא צריכה ללמוד גם להחזיר, מאוד פשוט העניין, וזה מאוד מסובך. כל רעיון יכול להיות טוב, אבל זה מאוד מסובך, לא נוכל לפתור את הבעיה הזאת, לא נוכל לפתור, אבל לפחות את הכספים המגיעים לנו, והעובדים, שנוכל לקבל לפי המכסה שיש לנו, זה צריך להיות. תודה. << אורח >> אלי אהרון: << אורח >> אני רוצה רק להוסיף. אם המדינה אכן, וזה הכי צודק שבעולם, להחזיר את האגרה דרך איזשהו אמצעי, טופס שהמעסיק מדווח על זה שיש לו את הברחן, באותה הזדמנות גם יזכו אותו. אם סומכים על זה בשביל להחזיר לו, שיזכו אותו גם על הוויזה באותה הזדמנות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב, בהמשך הם יתייחסו, רשות האוכלוסין. עביר, בבקשה. << אורח >> עביר ג'יריס: << אורח >> עו"ד ד"ר עביר ג'יריס, נציגת לשכת עורכי הדין. אנו בדעה כי יש לצמצם את תופעת הנטישה באמצעות מדיניות מאוזנת, שמירה על זכויות העובדים הזרים, לצד הרתעה אפקטיבית מפני נטישה בלתי מוצדקת. כיום חלק גדול מהנטישות אינן מקריות, הן מתוכננות מראש עוד בטרם הגעת העובדים הזרים לישראל, והן קשורות לתשלומים, דמי תיווך אסורים וקשרים עם גורמים הפועלים במדינות המוצא. מאחר ולישראל יש יכולת מוגבלת לאכוף מחוץ לגבולותיה, יש לחזק את האכיפה ואת ההרתעה בתוך המדינה. מה שאנחנו מציעים, ההמלצות שלנו הן לקבוע נוהל טיפול בעובדים נוטשים השוהים בישראל שלא כדין, ולאפשר מעצר והרחקה מהירה לעובדים נוטשים ללא סיבה מוצדקת. ללא קיום האפשרות של מעצר או הרחקה מהירה, הרתעה לא יכולה להיות אמיתית. לכן יש לתקצב בית מעצר ייעודי לכך. תקציב, הסכם שכר, רשות האוכלוסין, בית מעצר, אין עוד פתרון. ניתן גם לשקול תשלום אגרה ייעודית לגירוש עובד ברחן. הציעו בזמנו תאגידי כוח אדם, אם אני לא טועה, תקנו אותי, פיקדון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה לא קשור לפיקדון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה הפיקדון שלו. << אורח >> עביר ג'יריס: << אורח >> לא הפיקדון, זה לא קשור לפיקדון. בהנחה שזה משחרר להם את המכסה. ניתן גם לשקול שבמהלך השנה הראשונה עובד שמגיע לישראל במהלך העבודה בשנה הראשונה, לא ניתן להעביר אותו למעסיק אחר, והוא יכול לעבור למעסיק אחר רק אם הוא חוזר לחו"ל, למדינה שלו. לסיכום, מדיניות נכונה אינה כבילה של העובד למעסיק, אבל גם לא מצב שנטישה בלתי מוצדקת תהיה מסלול משתלם לעובד. יש להגן על זכויותיהם של העובדים, בו זמנית יש להגן על המעסיקים ששילמו אגרות, פעלו כדין, דאגו לביטוח רפואי, למגורים ונשאו בעלויות העסקה כדין. תודה. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> רק רציתי להוסיף שב-2016 אני קידמתי חוק עם חברת הכנסת, אז הייתה חברת הכנסת, אורית סטרוק, לגבי איך לפתור את בעיית הנטישה, וכשזה הגיע לדיון בוועדת העבודה והרווחה שבראשה עמד חיים כץ, הוא טירפד את זה. הוא תיאר את העובדים ככולם מלאכים, ולאבא שלו היה מטפל שטיפל והוא עוד הוסיף לו 50,000 שקל מהכיס, הכול. אבל אחרי קריאה טרומית, כשזה עבר לוועדה, זה נדחף, ואפשר לבדוק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עברה מה, קריאה טרומית? << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> זה עבר בקריאה טרומית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> והייתה הכנה לקריאה ראשונה בוועדה בלבד? << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> זה עבר קריאה טרומית בכנסת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רק טרומית. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> ומשם עבר לוועדת העבודה והרווחה, משם חבר הכנסת חיים כץ - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, אנחנו נבדוק את ההצעה של אורית סטרוק ונראה מה היא אומרת. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אם זה לא קשור לשטחים זה לא היה מעניין אותה היום, אפשר לעבור הלאה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משיח, רוצה לדבר, להגיד משהו? תציג את הבעיה שלכם. << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> משיח זבולונוב, ענף אולמות האירועים. לפני כשנה וחצי קיבלנו הקצאה ל-16 עובדים. אולם האירועים שלי מתמחה באוכל אוזבקי, בוכרי וקווקזי, וגייסנו עובדים מאוזבקיסטן, אז בתקופה ההיא הייתה אפשרות להביא אותם משם. נסענו, גייסנו עובדים, עשינו להם ראיונות, בחרנו את הטבחים המתאימים, את העובדים המתאימים, וכשהגענו לארץ והגשנו את כל הבקשות לוויזות התברר לנו שאוזבקיסטן ירדה מהפרק, היא נחשבת למדינה לא בטיחותית, לא הבנתי בדיוק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נציג משרד החוץ יגיב בהמשך, הוא יתייחס למדינות. << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> למרות שבענפים אחרים כן מייבאים משם את העובדים, לענף הסיעוד, לענף הבנייה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שרה גם הייתה שותפה לנושא. << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> פשוט מאוד, הוצאנו מלא כספים, מלא זמן ומאמצים בשביל לעשות את זה וחיכינו לעובדים האלה ונשארנו בבעיה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כבר שנה ומשהו, ושילמת על אגרות והכול. << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> נכון. שילמתי הכול, כן. ואז באיזושהי תקופה נאלצתי להביא עובדים חלופיים מגיאורגיה, ואלה עובדים ברחנים, כולם ברחו לי, לא נשאר לי עובד אחד עכשיו. אנחנו בבעיה מאוד גדולה. אוכל לא מתבשל כמו שצריך, התפריטים שלנו, שינינו אותם, ממש בעיה גדולה. ועד היום אני לא מבין מה הבעיה להביא את העובדים לענף שלי מאותה מדינה, כי זה התחום שלי, זה הענף שלי וזה הקו שלי, של האוכל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין מדינה נוספת? << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> ניסיתי גיאורגיה, אבל אלה לא עובדים, אלה עובדים שבאים לפה בשביל לברוח לתחומים אחרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עצוב מאוד. שנה וחצי? << אורח >> משיח זבולונוב: << אורח >> כן, שנה וחצי כבר. << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> אבל לנו אם אין עובד אין אוכל בכלל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> איך העסק שלך מתקיים? << אורח >> שלום קוטשר: << אורח >> אנחנו עובדים לבד. אני מבשל, שותפים שלי מבשלים, עובדים ישראלים שמתחלפים. אף עובד ישראלי לא רוצה לעבוד קשה, באים לכמה שעות, זהו, לא יודעים לעבוד. הענף שלנו הוא ענף קשה, ענף שעובד עד שעות מאוחרות של הלילה, רק עובדים זרים יכולים לשאת את העול הזה. ניסינו לבקש והתחננו ודיברנו עם אתי, נפגשנו איתה, להזיז את העניין הזה. עד היום אני לא מבין למה אין אישור. אם זו מדינה לא בטיחותית, לא ביטחונית, למה מביאים משם לענפים אחרים ולא לענף שלנו דווקא? זו השאלה שלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. אלי יפרח יתייחס בהמשך, ניתן לך רשות דיבור. תומר מור, ואחר כך יש לנו את ניצן ויש את הגר גם. << אורח >> תומר מור: << אורח >> תומר מור, מנכ"ל מסעדנים חזקים ביחד. תודה רבה כרגיל על הוועדה החשובה הזו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> על הנושא החשוב. << אורח >> תומר מור: << אורח >> אנחנו מוועדה לוועדה, אבל החשיבות לא פוחתת, היא רק הולכת ומתעצמת. אני נוטה להסכים פה עם כמעט כל הדברים שנאמרו, כמובן גם עם עמיתיי מהמסעדנות, אני לא אחזור על הדברים שנאמרו, נושא האגרות, ונושא השיטה שבה הדברים עובדים. אני נותן לכם שנייה צוהר לעולם שלנו בסקר, אנחנו עושים סקרים, בסקר שעשינו בדיוק אך לפני שבוע, ומה הנתונים אומרים. לכל מסעדה חסרים כשישה עובדים בממוצע. זה גם קשור לכמות המכסות, אבל בכלל שתבינו את זה. המקום העיקרי שבו חסרים לנו עובדים הוא במטבח, מה שנקרא המקצועות הרטובים, גם בטבחות, עזרי הטבחות, ניקיון וכל מה שקשור לתפעול של העסק. מסעדה טובה ככל שלא תהיה, אם אין לה מערך לוגיסטי תפעולי שיודע לנהל אותה ולקדם אותה לא תוכל לתת שירות טוב, לא תוכל להיות רלוונטית. ובנוסף, אנחנו רואים שיש לנו מצוקה ארצית. הניתוח שלנו מראה שיש לנו מדן ועד אילת מחסור. זאת אומרת, זה לא רק באזור המרכז או תל אביב, זה בכל הארץ. והסיטואציה הזאת בסופו של דבר שמה אותנו במקום שנושא הברחנים הוא נורא רגיש. אנחנו יודעים שיש לנו היום בסביבות 300 בתחום שלנו, לא הרבה, כמה מאות של ברחנים שהגישו בקשות ולמעשה יצאו מתוך המכלול, אבל באופן יחסי לכמות ההקצאה שיש לנו, שהתחילה ב-2,000 ועכשיו גדלה, היא עדיין נורא משמעותית, והדבר הזה מבחינתנו משפיע בצורה מאוד מאוד קשה על התעשייה. מה שאני הייתי רוצה להוסיף ולהגיד בהקשר הזה, כל המטרה של עובדים זרים, בואו לא נשכח למה התכנסנו פה ולמה העבודה החשובה הזאת שלכם, של משרדי הממשלה ואנשים פה שהשקיעו ימים ולילות כדי להביא עובדים לארץ, המטרה היא בסופו של דבר להמשיך להניע את גלגלי הכלכלה בישראל לאותם אנשים, אותם מקצועות שהישראלים לא עושים יותר. ומכיוון שאנחנו כבר נעדרים את החלופה הפלסטינית, לגבי הקשר לדיון הקודם, אנחנו מביאים עובדים זרים ממדינות בטוחות, ידידותיות, שאנחנו יודעים לעבוד איתן. ובסיטואציה הזו, שאנחנו באים לשרת את המטרה של המשך הפעילות של המשק, כשאנחנו מזהים כשל, שאגב, כבר התרענו עליו גם מראש, גם זיהינו אותו מראש וגם דיברנו עליו מניסיון מדברים אחרים, אבל כשאנחנו בסופו של דבר מזהים שיש סיטואציה שבה המכניזם שמנהל את הסיטואציה הזאת חזור ואמור לא מאפשר לתהליכים שיזרמו בצורה טובה ולפתור בעיות בצורה יחסית מהירה ועדיין מכביד על המעסיקים, הדבר הזה מבחינתנו הוא קושי מאוד גדול. וכשאנחנו מדברים פה בעיקר על עסקים קטנים-בינוניים שהעובדים הזרים האלה הם נשמת אפם וממש מצילים אותם. אני בטוח שיש לנו פה סיפורים עד אין סוף כמה אותם שני עובדים סרי לנקים, ארבעה עובדים סרי לנקים, איך הם השפיעו. אגב, אנחנו מסתובבים בארץ, הולכים בשטח, אנחנו רואים את העיניים הבורקות של המסעדנים ושואלים אותם, איך החוויה שלכם? החוויה היא לרוב חוויה מאוד מאוד טובה, הם מאוד אוהבים אותם, הם מאוד דואגים להם, הם נותנים פה באמת השקעה מעל ומעבר. אבל אנחנו מזהים, כמו שאנחנו ראינו את זה גם בעבר, שהיה גם לפני מעל 15 שנה, עם העובדים המסתננים שהגיעו לארץ שהיו פה מבקשי מקלט, אנחנו רואים את המגמה, ואנחנו חוששים שזה יתהפך עלינו. בכל מה שקשור לברחנים, היד הנוקשה צריכה להיות כלפי אותם ברחנים ולא כלפי בעלי העסקים. צריכים לייצר גמישות שתאפשר לבעלי העסקים לנשום, שלא יהיו להם כספים כלואים, שמבחינתם אלה כספים מאוד משמעותיים, זה לא דבר של מה בכך בהקשר הזה. וככל שאנחנו נדע לשרת את המטרה הזאת ביחד, הכלכלה תמשיך לשגשג, ואני בטוח שגם יהיה אינטרס להביא עוד מאותם עובדים זרים עד שהמשק יסתדר ו-AI יחליף את כולנו. אבל עד שזה יקרה, אנחנו בהחלט צריכים להבין שאנחנו צריכים את העזרה שלכם, והוועדה הזאת חשובה מאוד, כדי לעזור לרגולטור לזרז את התהליכים האלה. חבר'ה, כל ועדה, כל חודש, כל חצי-שנתי, רבעון וכיוצא בזה שהדבר הזה עובר, הדבר הזה עדיין מקשה עלינו וצריכים פתרון, בבקשה, פתרון מיידי. אגב, אדרבה ואדרבה, לפני שיהיה פיזור של הכנסת, ממש לפני שיהיה פיזור, כי אם לא יקרה הפתרון לפני הפיזור של הכנסת אנחנו נהיה פה בחזרה ב-2027, נחזור על הדברים שלנו ונדבר אותם דברים בדיוק. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון מאוד. תודה לך. דורון ליבנה, הגר שרן וניצן. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> צוהריים טובים. דורון ליבנה, התאחדות חקלאי ישראל. יש פה בעיה שאנחנו חוזרים עליה דיון אחרי דיון. בסוף עובד נוטש מתחיל בחוסר התאמה בין מעסיק למועסק, ואת זה אף אחד לא שם על השולחן. אני בא מתחום החקלאות, אני מניח שזה נכון בכל תחום. ברגע שההשמה תהיה בהתאמה מלאה, היום אנחנו את רוב הגיוסים, בחקלאות, עושים בהסכם בילטרלי, G2G. לצערנו, פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, וגייסנו את העובדים לבד ב-B2B, וזה סיפור הצלחה, העובדים האלה לא נטשו את המשקים. אפשר גם לעשות חתך דרך רשות האוכלוסין שעושה עבודה מעולה ועובדים איתנו, אבל אפשר להביא נתונים ולראות שהעובדים שהגיעו ב-B2B מקיימים יציבות, נשארים במשקים ולא עוברים. זה הפתרון הפשוט לכאורה, הוא מורכב בין מדינות ובין הסכמים. כל עוד וככל שמתקיים הנושא של גיוס ב-G2G, צריך לעשות פה שינוי מהותי. יש בג"ץ מ-2006 שמגן על העובד, רק שכחו את המעסיק ואת המדינה בדרך. הנושא של הברחנים מעיק על המעסיקים, פוגע במדינה בכמות הברחנים שיש, פוגע בכלכלה, מייצר כסף לא חוקי, כסף שחור בתחום הזה. אני חושב שהאינטרס של הממלכה, של מדינת ישראל, זה להסדיר את המעמד הזה. אף אחד, אני חושב, מכל פורום המעסיקים, לא חושב שעובד הוא כלי של מישהו או שהוא אסיר של מישהו, אבל לא ייתכן שעובד שמגיע למעסיק יחליט בלילה שהוא קם, לוקח את הדברים שלו והולך, ומדינת ישראל תיתן לו 90 יום להסדיר את מעמדו. זה כבר נאמר פה, אבל זה פשוט לא ייתכן. זה מייצר בכל הרבדים, בכל הבעיות שאמרתי, בעיה לכולם, וזה כדור שלג שמתגלגל. אנחנו עם כמעט חצי מיליון, עם 400,000 עובדים זרים פה. אנחנו נשב פה עוד ארבע שנים והבעיה תהיה בשלושה סדרי גודל, כי הם יודעים שאין מערכת אכיפה עליהם, הם יודעים שזו הזכות שלהם. אני לא חושב שאדם שמגיע על ויזה למועמד מסוים, להלן המעסיק, יש לו זכות לקחת את הסמכות בידיים ולהחליט שהוא בורח. לכל עובד מותר לעבור מעסיק, חייבת להיות דרך מאוד מאוד סדורה ומסודרת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, לגמרי. שידווח. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> והבג"ץ מ-2006 מגן על הסטטוס קוו העקום הזה. אני לא חושב שיקום פה מעסיק אחד או סקטור של מעסיקים שיגיד, אני כובל את העובד. יש לו שתי אפשרויות – או לפנות לחברת ההשמה, להגיד, המעסיק לא מוצא חן בעיניי, לשחרר את הוויזה, לזכות את הכספים של המועסק. לא שבועיים התאקלמות ולא 90 יום בדיקה ולא כל הסיפורים האלה, אלא תמהיל מאוד מאוד מאוד חד-ערכי וברור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. למה בפועל זה לא יוצא לפועל? זה כל כך קשה לעשות? << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אבל בפועל כולם מנפנפים כמעט דור כבר. היה בג"ץ, אז היה בג"ץ. אפשר ללכת עוד פעם לבג"ץ, ואפשר לחוקק חוק אחר, ואפשר לעשות התניות אחרות. אף אחד לא כובל אדם. כל אדם יכול להגיד, אני מתפטר מהמעסיק הזה. הוא לא יכול בתור נתין זר לקחת את החוק לידיים, כי זה מה שקורה פה עם עשרות אלפי עובדים זרים כרגע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בחו"ל הם גם עושים את אותה תופעה? התופעה קיימת בחו"ל? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ממש לא. אני יכול להגיד לכם דוגמה, אגב, שזה נושא שלא קשור, נושא של צריכת אלכוהול. אני הייתי בסרי לנקה לפני שבועיים, היה להם חג לאומי, נאסר על כל בתי העסק למכור אלכוהול. לא יכולת, אם היית ממש רוצה, לא היית יכול למצוא כלום כתייר, כלום. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> גם בתאילנד יש את זה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> בסוף, אם במדינות האלה, והם יודעים לעמוד בתור, והם יודעים להתנהג כמו שצריך. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> הבעיה היא לא של העובדים, הבעיה היא של המדינה ושל הרשויות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נכון. צריך להבין את הדברים. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אי אפשר להאשים. נותנים את זה כזכות לסקטור הזה והם פשוט משתמשים בזכות שניתנת להם. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נכון. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אף אחד לא רוצה לפגוע בכבוד האדם, בחירותו, בחופש שלו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. בחופש העיסוק. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> יש דרך מסודרת להגיד, אני לא רוצה לעבוד אצל פלוני ואני הולך לאלמוני, וזה מייתר את כל הבעיות ואת כל הצרות. ברגע שהם ידעו שהזכות הזאת, אלה אנשים שבאים, איך הוא אמר? אסור למכור אלכוהול. הם באים מחינוך מאוד מאוד קשוח ומאוד מאוד שיודע לכבד את המעסיק ואת הרשויות. רק פה משחררים להם, מתירים להם כל חבל. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הם רועדים מהשוטרים. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> ועדיין, הכי חשוב לזכור זה ש-50% לא אמורים בכלל להיות פה. זה לא שהם ברחו, זה לא שהם מחפשים עבודה, זה לא שיש להם איזה משהו, הם בכלל לא אמורים להיות פה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> איפה המשילות? שהמשטרה תשלח לאסוף גם עובדים זרים, לא רק עריקים, שיעשו גם את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו רוצים לשמוע גם את נציגי הממשלה. הגר, בבקשה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> תודה, כבוד היושבת ראש. הגר שרן, מנכ"לית התאחדות המלונות. ברשותכם, אני אהיה קצת פחות מנומסת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בענף המלונאות זה גם קיים, התופעה? << אורח >> הגר שרן: << אורח >> כן. בענף המלונאות יש דבר נוסף שאף אחד לא התייחס אליו פה. קודם כול, אני מסכימה עם כל הדוברים פה, אבל נקודה נוספת. הם מקבלים יחס טוב, הם מקבלים מגורים, הם מקבלים את כל הצרכים שלהם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כיאה למומחים. מקצוענים. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> כיאה למומחים, כמובן, מקצוענים. אבל יש תופעה אחת שבמיוחד במלונות קורית, העניין של הסחיטה באיומים של כולם. הם באים קבוצה של עובדים זרים, אם אתם לא נותנים לנו עוד עשרה שקלים לשעה, כולנו עוזבים למלון אחר, כולנו עוברים. אנחנו נמצאים שבויים שלהם. אנחנו קיבלנו תלונות בהתחלה מהפיליפינים וטרחנו לקחת את השגרירה של הפיליפינים לסיור בכל המלונות, והיא ראתה שכל התלונות שלהם היו לשווא. הם מקבלים את כל היחס הטוב שמגיע להם. אנחנו לא מתנהגים לא יפה לעובדים פה, ואני בטוחה שאני מדברת בשם כל הענפים פה. לא מספיק שאנחנו משלמים עליהם הון תועפות, הם גם עובדים בזמן מלחמה בעבודות שחורות ואנחנו ממשיכים לשלם להם את השכר המלא. אנחנו רוצים באמת להצטרף לקריאה של שולחן עגול, שכולם יבואו וימצאו פתרון לאירוע הזה. אם צריך לחזק את רשות האוכלוסין ואת האכיפה, צריך לחזק אותם. אם צריך שהאוצר ייתן להם עוד תקנים או משכורות יותר גבוהות, זה מה יש, זה מה שצריך לעשות. אני ממש מצטרפת לכל הענפים פה, אבל בואו לא נהיה יותר מדי מנומסים ונגיד באמת את הבעיות שיש איתם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. ניצן, התאחדות השיפוצים, ואאיל אחר כך. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> ניצן בסן, לוביסט, אני מייצג את התאחדות קבלני השיפוצים. אני רק רוצה לחדד נושא שהעלה עמיר המנכ"ל. אנחנו פה בדיון של גיבוש מדיניות לתופעת נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם. יש פה נושא מאוד משמעותי שעלה ואני כן אשמח שהוא ייכנס לסיכום של הוועדה ושהוועדה תנחה בעניין הזה. אנחנו עדים למצב שבו העובדים למעשה מגיעים לצ'יינג'ים, אני מכיר בנק אחד בשם Neema, לפחות זה מה שידוע לי. הם מגיעים, יכולים להפקיד כסף מזומן, ואז להעביר אותו לחו"ל. זה מייצר, מעבר למכונה מטורפת להלבנת כספים ואובדן הכנסה ממיסוי, כשאנחנו מדברים בהקשר של נטישת עובדים זרים, זה אחד המנגנונים הכי חזקים. במציאות שבה אין כוח אדם לייצר אכיפה, אתה חייב לפחות לייצר מנגנון שמפחית את התמריץ לעזוב את המעסיק. אלמלא מנגנון כזה, במצב שבו עובד זר יכול להפקיד כסף אך ורק מתלוש משכורת, כמו שאני לא יכול ללכת לבנק ולשים 20,000 שקל בלי שישאלו אותי, מאיפה הכסף, אדוני? גם הגיוני שזה יהיה ככה לעובד זר. והדבר השני זה לייצר דרישה שאומרת שבגדול, עובד זר אמור לקבל את השכר שלו מהמעסיק שלו שרשום אצלו בוויזה או בדרך שבה הוא הגיע לישראל. אם הוא מביא כסף ממקור אחר, שיתכבד ויסביר מאיפה הגיע הכסף. ברגע שאנחנו סוגרים את השיבר הזה של היכולת להעביר כספים לחו"ל, כסף שהוא לא מסומן, אנחנו למעשה מפחיתים משמעותית את היכולת שלהם לעבוד במקומות שמייצרים להם מקור הכנסה אחר. כי הרי מטרתו של העובד הזר היא לא לייצר הון בארץ, אלא לייצר הון ולהעביר אותו החוצה. ולכן הבקשה שלנו מהוועדה היא, א', לבדוק את הנושא הזה, לפנות לפיקוח על הבנקים, להבין מה המצב של הפיקוח ולקבל התייחסות איך הפרצה הזאת בשנת 2026 קיימת גם בהקשר של מיסוי וגם בהקשר של עובדים זרים במציאות כזאת של ברחנות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> המפקח על הבנקים, נפגשנו איתו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> והוא לא התנגד. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא נכון, הוא הסתתר מאחורי אמנות, שאחר כך הבאנו ייעוץ משפטי והוא סתר אותו. כי בסוף האמנה אומרת שהוא יכול להעביר פעם אחת כ-SOS, אחת לחודש, עד 600 שקלים. אם הצ'יינג'ים יקבלו הנחיה לבדוק את הדרכון של העובד ברשות ההגירה, כמו שאני יכול לעשות וכל אחד, ולראות את הסטטוס שלו, כמו אישור ניכוי מס במקור. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> אייל, אני מאמין לך, רק את התשובה אני לא רוצה לקבל ממך, אני רוצה לקבל מהמפקח על הבנקים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אנחנו נבדוק את זה, בסיכום אנחנו נרשום. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> חלק מהשולחן העגול, שאם יבואו פה 20 ענפים במשק וישבו איתו, ויגידו לו, אתה שומע, אחי? זה לא עובד. כי כמו שאני מחויב לבדוק ניכוי מס במקור לפני כל העברה שאני עושה בעסק וכל אחד פה, בוא נבדוק את החוקיות של העובד. אם הוא עובד חוקי, אין בעיה, תן לו מה שאתה צריך, תעשה לו הכר את הלקוח. אם הוא ברחן, מוגדר במערכת כברחן, תעצור לו את הפיקוח, תסגור לו את חשבון הבנק, וזו לא רק Neema, כל חברות הבנקים עושות את זה. אין לי שום קשר ל-Neema, אבל לא צריך להכפיש אותם ספציפית, כולם נותנים את הפתרון כי כרגע מאפשרים להם. רגולטורית תסגור את זה, כולם יפסיקו באותו רגע. << אורח >> ניצן בסן: << אורח >> זו בדיוק הסיבה שאנחנו יושבים פה בוועדה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא רק הוא, זה המפקח על הביטוח. הרי עובד זר ברחן, הוא מתקשר לחברת הביטוח באופן עצמאי, יש לו כרטיס אשראי, הוא עושה לעצמו ביטוח והוא חבר קופת חולים והוא משלם לעצמו. תעצור לו את זה. לא ביטוח, לא קופת חולים, לא כסף, לא סלולר, כלום. תהרוג אותו, שיהיה לו מאוד קשה והוא יצטרך לחיות בתוך בועות קטנות רק עם הכסף המזומן שהוא יכול להצליח, וגם המזומן היום נגמר, כי בסוף המעסיקים היום נותנים לו צ'ק והוא הולך ופורט אותו, זה לא שהוא מקבל היום שטרות. אנחנו עשינו עבודת מחקר מאוד מקיפה על הנושא הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל, גם המעסיק עושה לו ביטוח וגם העובד? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, כשהוא בורח ממני, הוא יודע, הוא הולך לדרום תל אביב, יש לו חברים שמדברים את השפה שלו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מבטל את הביטוח ברגע שהוא ברח ממך. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני מבטל את הביטוח שלו, הוא הולך, עושה לעצמו ביטוח. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> הם גם מעסיקים בשחור עובדים אחרים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ואאיל. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> עבאדי ואאיל, איגוד עובדי הבניין, ההסתדרות החדשה. גברתי, כולם כאן דיברו על הנזקים שנגרמים למעסיקים בעקבות נטישה והעסקה בשחור. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אמרנו גם על העובד, זכויות, אמרנו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, אנחנו דואגים לזכויות שלהם. << אורח >> ואאיל עבאדי: << אורח >> אני רוצה לדבר. אייל, אני מייצג את העובד. אני רוצה להגיד, גברתי, שהתופעה מאוד מאוד מזיקה גם לעובדים עצמם. אנחנו לא יודעים אם העובדים שומרים או המעסיקים שמעסיקים אותם בשחור שומרים על כל חוקי העבודה ודיני העבודה, אם זה חוק שעות עבודה ומנוחה, אם זה ביטוחים, אם זה ביטוח בריאות או אם זה ביטוח תאונות עבודה. צריך להילחם בתופעה הזו, גברתי, בכל הכוח, לצמצם אותה כמה שאפשר. אני לא יודע, אולי לחשוב להחתים את העובד בארץ המוצא שלו, אם הוא ינטוש את המעסיק שהוא בא, הוא ייתן את הדין על זה. אני לא יודע מה הדין שיהיה, אבל הוא ישלם על זה משהו. אי אפשר שהעובד יבוא, מתכנן מראש, חלק מהעובדים כבר מתכננים מראש לפני עלייתם לטיסה שהם רוצים לעבוד במקום מסוים, אבל באים בענף מסוים אחר, נרשמים, גברתי. ולכן התופעה מזיקה גם למעסיקים עצמם, איך שכולם הציגו, אבל יותר גם לעובדים עצמם. ואם חס וחלילה עובד שנוטש את העבודה ועובד בשחור ונגרמת לו תאונת עבודה, אני לא יודע מי יכסה את הנזקים שלו או מי יפצה אותו או מי יטפל בו בכלל בטיפולים הרפואיים שלו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. יש לנו עוד אחת, בקצרה, ונעלה את הזום. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> תודה רבה. שמי שירן הלוי, אני עוסקת בביקורות שכר מטעם משרד העבודה. יש לי סוגיה אליכם, רשות האוכלוסין וההגירה, שמעון, גם אליך. אני נקראתי כחלק מהמקצוע לעובדת זרה שנמצאת פה קרוב ל-20 שנה במדינת ישראל, כמובן אין לה אישורים. היא החליטה לפתוח "חברת כוח אדם", היא מביאה עובדים זרים מארץ מוצאה, היא נמצאת פה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אין דבר כזה במירכאות. יש במירכאות? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> בדיוק. זה כל כך עצוב שברגע שאני התחלתי לפעול בצורה מסוימת על פי הסמכויות שלי קיבלתי איומים מהמשפחה שלה מאותה ארץ מוצא שלה, שתבין. היא פועלת בכל מיני מישורים, היא מביאה עובדים לתל אביב, לירושלים, היא נמצאת גם באילת. רשות האוכלוסין, זה הגיע אליכם, מר משה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, זיגזג יתייחס לזה בהמשך. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני גם אשמח לדעת איך לטפל בעניין הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> העברת להם את הפרטים? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> הועברו להם הפרטים ועדיין שום דבר לא נעשה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עם מי דיברת ומתי? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני עוסקת בביקורות שכר, יש לי רישיון מטעם משרד העבודה, ונקלעתי לסיטואציה מסוימת. אבל אני לא מטעם משרד העבודה, ממש לא, ואני הבהרתי. יש לי כרגע סוגיה, איך אני פותרת אותה? אני לא אמורה לקבל איומים בגין עבודה שאני עושה, עבודה על פי חוק, ממספר גורמים, במיוחד מעובדת זרה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה חמור מאוד. עם מי דיברת? למי הפנית את הסוגיה? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני הפניתי לאיזשהו גורם ברשות האוכלוסין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי העברת? תגידי אם את כבר אומרת. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> לפני כמעט שמונה חודשים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שמונה חודשים עד היום? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> לפני כמעט שמונה חודשים. אותה גברת - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ואיפה היית במהלך כל שמונת החודשים כשלא קיבלת תשובה? << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> ניסיתי להמשיך להפעיל, שום דבר לא קיבלתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> גברתי, אם יורשה לי, רשות האוכלוסין וההגירה תסרב לקבל ממך תלונה על איומים ותפנה אותך באותה שנייה למשטרת ישראל, רק לשם הדיוק. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> ההפניה שלי לא הייתה לגבי איומים. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> רק לשם הדיוק, אנחנו לא כתובת לדברים האלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, על הסוגיה, על מה שהיא עשתה. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> ההפניה שלי הייתה אליכם לגבי אותה עובדת זרה שנמצאת כאן. איומים זה משהו אחר, זה לא קשור אליכם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אחרי הדיון תשבי איתו, תיתני לו את הפרטים והוא יבדוק. << אורח >> שירן הלוי: << אורח >> אני אשמח. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. שפי פז, ואחר כך משה יועד הכהן. << אורח >> שפי פז: << אורח >> אני יושבת פה ומקשיבה לדיון הזה כמו כל דיון, כמו עוד דיון ועוד דיון ועוד דיון ועוד דיון. מה שאני מוצאת פה זה שאתם מנהלים דיון בשאלה הגדולה ובאמת חשובה, איך לייבא עובדים אל הארץ מבחוץ בצורה יעילה יותר. אני מסכימה עם כל מה שאמרו פה, כל המייצגים של כל הארגונים והקבלנים וכדומה, אנחנו נדבר על זה מייד. הפיקוח הוא פשוט מתחת לכל ביקורת. אבל דקה אחת לפני שאנחנו מדברים על הפיקוח אני רוצה לשאול שאלה. האם לא הגיע הזמן באמת לנצל את ההזדמנות שההעסקה ההמונית של העובדים הפלסטינים נגמרה סוף-סוף? העובדים הזרים בחוץ הם ברחנים, הם עושים המון צרות והמון בעיות. לא הגיע הזמן לחזור לערך העבודה העברית? כלומר, אני יודעת, תצחקו עליי קצת, תגידו, היא תמימה, היא נאיבית. לא כדאי לקחת את כל המוחות הטובים, החכמים, שעובדים על איך למנוע בריחה ולגבש איזושהי מדיניות חכמה יותר להחזיר את הישראלים לעבוד? זאת השאלה שאני שואלת. ולמה אני שואלת את זה? חבר'ה, הברחנים מגיעים אליי הביתה, אוקיי? הברחנים לא מגיעים להרצליה פיתוח, והם לא מגיעים לכפר שמריהו, והם לא מגיעים לרעננה. הברחנים נמצאים אצלי. ואנחנו שנים עובדים על להוציא אחד-אחד-אחד, משפחה אחרי משפחה, אריתראים וסודנים מישראל. וכרגע מה שקורה לנו, שהשכונות מפוצצות בהודים, סרי לנקים, גיאורגים, אוזבקים, אוקראינים וכדומה. ולי באמת לא משנה ולילדה שגרה פה אצלי בבית ליד, בת ה-12, באמת לא משנה אם מי שמציק לה ומטריד אותה מינית הוא אריתראי או הודי. אתם מפוצצים, אתם גומרים אותנו, אתם גומרים את השכונות. כי לא רק הברחנים פה, גם עובדים ברישיון פה, חלק שוכרים להם פה בתים. אבל כל מי שבורח, ודיברתם על זה, כל מי שבורח מגיע לדרום תל אביב, כולם פה. אני מציעה שתחשבו קצת לפני שאתם הופכים אותנו לעם של סוחרי עבדים ומעסיקי עבדים או בעלי עבדים, תחשבו קצת אם יש איזושהי דרך חכמה יותר לפתור את המצוקה שהיא ברורה ואני מבינה אותה. הפלסטינים כבר לא פה, האריתראים כבר לא כל כך אופציה כי הם יקרים מדי והם תובעים על ימין ועל שמאל. תקשיבו, כל אירופה כבר מבינה את האסון שנפל עליה, ואנחנו יודעים את זה, אנחנו שומעים, שוויץ מנסה לעצור, באירלנד יש מהומות, בצרפת יש מהומות, אירופה מבינה את זה. מה שאנחנו עושים, דווקא אנחנו, המדינה שהבינה ראשונה את הבעיה של הזרים, הראשונה שבנתה את הגדר ועצרה את זה ברמה מסוימת, דווקא אנחנו מייבאים עכשיו בשמחה גדולה מאות אלפי אסונות לעתיד. ופה אני מתחברת למה שאני אומר פה. בלי פיקוח, בלי משטרת הגירה, עם חוקים שמאפשרים לכל עובד זר מאוזבקיסטן או סרי לנקה ללכת למשרד הפנים ולנטוש את המעסיק ולהגיש בקשת מקלט בידיעה שייקח חמש-עשר שנים עד שיבדקו אותה, בינתיים הוא פה. כי זאת בעיה אחרת, למה משטרת ההגירה לא קיימת. מה שאני מציעה זה דבר מאוד מאוד פשוט שדווקא יעזור לקבלנים, פחות לנו אולי. קודם כול שיועבר חוק או נוהל או מה שלא יהיה שיאסור בחוק על עובדים שמגיעים לארץ ברישיון להגיש בקשות מקלט. האופציה הזאת, למחוק אותה. משרד הפנים לא מקבל שום בקשת מקלט ממי שמגיע לפה ברישיון. הוא רוצה להגיש בקשת מקלט? שיחזור הביתה, יגיש משם. דבר שני, כל עובד שרוצה לתבוע את המעסיק שלו, שיואיל בטובו לחזור הביתה, לתבוע אותו מסרי לנקה או מהודו, לא פה. הוא לא ישתמש במערכת המשפט שלנו כדי לתבוע את המעסיקים. ואני יודעת כמה תובעים אתכם, אנחנו יודעים מה קורה בבתי הדין לעבודה, משחק את המשחק ובינתיים הוא בדיון משפטי והדיון נמשך חמש שנים ובינתיים הוא מקבל אישור בארץ. והדבר החשוב ביותר לדעתי, אני לא נכנסת לכל האופציות שאתם הצעתם פה, חלקן מאוד טובות, הדבר הכי חשוב לדעתי זו משטרת הגירה. אין היום משטרת הגירה. יש 200 פקחים עם שכר עלוב שלא מצליחים לסגור הסכם שכר כבר יותר מ-12 שנה. אני מדברת על משטרת הגירה אמיתית, רצינית, כמו ICE, עם סמכויות, עם תקציבים, עם כוח אדם, שיהיה מצב שבו ביום שהעובד בורח למעסיק, באותו יום המשטרה כבר תופסת אותו והוא על המטוס. עם סמכויות, כמו שאמרתי, ועם תקציבים, ולגרש ולגרש ולגרש. אם חייבים עובדים זרים, שיהיו פה רק עובדים ברישיון שנמצאים אצל המעסיקים, וכל סטייה, כל סטייה מרישיון העבודה שלהם, חזרה הביתה. תודה רבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה רבה לך. משה יועד הכהן, בבקשה. << אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >> תודה, גברתי יושבת הראש. אני קצת מרגיש לא נוח, כי 99% מהאנשים שכאן מסביב לשולחן הם מעסיקים שמעסיקים עובדים זרים מטעמים כלכליים. כדי לנהל את העסק שלהם הם זקוקים לעובדים. כל השיח הוא שיח כלכלי בעיקרו. לגבי הסיעודיים שמעסיקים עובדים זרים זה לא עניין כלכלי, זה עניין קיומי לחלוטין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, הצגנו את הבעיה. << אורח >> משה יועד הכהן: << אורח >> אי אפשר לשים את כולם בסל אחד, זה העניין האחד. הברחנות, כפי שאמר נדמה לי יושב ראש עמותת הנכים קודם, אם עובד בורח ממסעדה או מבית מלון או ממשק חקלאי, המשק הזה לא יתמוטט או המסעדה לא תתמוטט ביום אחד. אם מטופל ננטש על ידי עובד זר, הוא בהחלט יכול לסיים את חייו תוך כמה ימים. צריך לעשות הבחנה בין הדברים. הנימוק העיקרי או הסיבה העיקרית שביקשתי את רשות הדיבור כאן היא לטעמי הצורך, יש דיבור על שורת צעדים, כולל משטרת הגירה וכולל נושאים נוספים ותעודת זהות אחידה וקיצור תקופת ההמתנה, כל הדברים האלה נכונים וחשובים. אבל מה שבעיניי חשוב בהקשר של המטופלים הסיעודיים זה נושא הברחנות מטעמים של קושי בעבודה. מה זאת אומרת קושי בעבודה? אם מטפל מגיע לארץ, הוא מגיע כדי לטפל במטופל ספציפי. יש כאן איזו מין אשליה שאומרים שאם אדם מגיע לעבוד בישראל, הוא מגיע לעבוד בתחום מסוים, מלונאות, חקלאות. זה לא נכון, בוודאי לא בענף הסיעוד. העובד מגיע לטפל במטופל פלוני עם מצב רפואי פלוני. וזה שהוא אחרי שבועיים מחליט לעבור, כי הוא אומר, קשה לי, כבד לי, למרות שידעתי לאן אני בא, אני הולך למקום יותר קל, כי מדינת ישראל מאפשרת. אני אומר, מה שביקשנו, וצירפתי, וזה נמצא באתר הוועדה, יש תקנות שמשרד הפנים ניסח בשנת 2023 על סמך הוראת חוק מ-2018, שהכנסת אישרה לשר הפנים להגביל את האשרות או לסווג את האשרות לפי הקושי בטיפול במטופל הסיעודי. ולכן התקנות כפי שהן מונחות והיום הן נמצאות גם באתר הוועדה מאפשרות גם להתנות בוויזת הכניסה לישראל וגם אחר כך למנוע מעובדים שמטפלים במטופל סיעודי במצב מסוים להמשיך ולטפל, או לאפשר, הוא יוכל אם הוא פורש, מתפטר, מפוטר, איך שלא נגדיר את זה, או המטופל עובר למוסד סיעודי, הוא יכול להמשיך ולטפל רק במטופלים באותה דרגת קושי. בדומה להגבלה הגיאוגרפית, זה משובץ באותן תקנות, זה תיקון לתקנות ההגבלה הגיאוגרפית. ועד היום לא קיבלתי תשובה למה התקנות האלה לא קודמו. היה כאן המנכ"ל החדש של רשות האוכלוסין, הוא אמר שהוא יבדוק את זה, לא קיבלנו שום תשובה על העניין. ואני אבקש מגברתי שהוועדה בסיכום שלה תפנה למשרד הפנים ותדרוש שהתקנות האלה ייושמו. אני יודע, שוב, אין שר פנים, לראש הממשלה אין סמכויות לעשות את זה, אלף ואחת טענות שנחכה עכשיו עד הבחירות הבאות ועד שנת 2027 אם תהיה אז קואליציה ואם יהיה שר פנים. אני חושב שהפתרון הוא לא בעוד שנה, אלא בפועל לבקש לבדוק את הסמכויות של ראש הממשלה להתקין את התקנות ולהתקין אותן מייד, אין סיבה. הן עברו ביקורת משפטית, הן עברו באישור של משרד המשפטים, אין כאן שום בעיה משפטית, זו רק התחמקות מלעשות את הדבר הזה. תודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, תודה. נעבור לנציגי הממשלה. איתך קודם, משרד החקלאות, בבקשה. << אורח >> יאנינה פליישון: << אורח >> אעשה את זה קצר. שלום לכולם, יאנינה פליישון, ראש אגף בכיר גורמי ייצור. בחקלאות זה לא רק צורך כלכלי, זה ביטחון מזון. עובד שבורח, אין ייצור, מדפים ריקים. שוחחה איתי לפני מספר ימים בעלת חווה לגידול דגי נוי לייצוא. זו חווה מאוד מאוד משמעותית, היא מתמודדת עם המון המון קשיים. בעלה במילואים, בניה בלבנון, והיא מנסה להמשיך לתחזק את המשק. בשנה האחרונה היא התחילה להעסיק עובדים זרים מתאילנד, איכות טובה, אבל יש בעיה מבחינת היציבות של העובדים. התחום של דגי נוי דורש הכשרה מיוחדת, הכשרה שנמשכת לא שבוע-שבועיים, אלא מספר חודשים כדי שהם יגיעו לרמת תפקוד טובה. ופשוט יום אחד בהיר שלושה עובדים תאילנדים עזבו את מקום העבודה, ויתרה מזאת, הם סיפרו לה גם שבמהלך ההדרכה, ההכנה, לפני שהם הגיעו, נמסר להם שהם יכולים לעבור ממעסיק למעסיק בלי שום בעיה, בלי שום חסם. כמובן העזיבה הזאת פגעה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מי אמר להם את זה? << אורח >> יאנינה פליישון: << אורח >> אני לא יודעת מי, אבל במהלך ההדרכה, ההכנה. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> הם ידעו מראש שהם מגיעים לגידול דגי נוי או שהם חשבו שהם באים למטעים? << אורח >> יאנינה פליישון: << אורח >> להבנתי, הם אמורים לדעת מראש, אבל עצם העובדה היא שהם מודעים לכך שאין שום חסמים, סנקציות ואכיפה, הם יכולים פשוט יום אחד בהיר לקום וללכת, זו בעיה בפני עצמה. לקח לה כחמישה חודשים להביא עובדים אחרים להחליף אותם. יש פה גם פגיעה תפעולית, גם פגיעה כלכלית וגם קושי בכלל להיערך לטווח הרחוק מבחינת הקיום של החווה. היא ביקשה מאוד למצוא מנגנון, סנקציות ולבנות חסמים שיגבילו את המעבר והעזיבה בתוך הענף. אנחנו כמשרד החקלאות כמובן תומכים ביצירת מנגנון שיצמצם את הנטישה ותהיה סדרה של חסמים שיקשו על המעבר, שלא יהיה אפשר פשוט יום אחד בהיר לקום וללכת בלי שהם יודעים. במקרה הטוב הם מקבלים על זה הודעה, במקרה הרע הם פשוט מגלים שהעובד עזב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה. נתחיל עם הקלים, נשאיר לסוף את נקש. אלי, אפשר בבקשה? שמעת? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> קודם רשות האוכלוסין, אם יש מה להוסיף. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, רשות האוכלוסין קודם? כי יש להם הרבה שאלות. משרד העבודה, אתה רוצה עכשיו? איפה מאיר דוד? הוא יצא? תמר, את יכולה לענות על השאלה הזאת? האם אפשר לחסום אפשרות להעברת כספים לחו"ל של עובד זר לא חוקי כדי למנוע נטישת עובדים זרים והעסקה לא חוקית? << אורח >> תמר ניב: << אורח >> עו"ד תמר ניב ממשרד העבודה מהיחידה של הממונה על זכויות עובדים זרים. לגבי הכספים, זה דבר שצריך להפנות לממונה על הבנקים, זו לא שאלה שאנחנו יכולים. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> מבחינת זכויות של עובדים זרים. << אורח >> תמר ניב: << אורח >> מבחינת הזכויות? עוד פעם, המעבר של הכספים זה הממונה על הבנקים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הוא לא חוקי. לתת לו פרס? << אורח >> תמר ניב: << אורח >> אני כן יכולה להגיד באופן כללי שגם היום עובדים לא חוקיים לא יכולים לפתוח חשבון בנק, יש גם את הבנקים עצמם שצריכים למנוע הלבנת הון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> את יכולה לחזור? << אורח >> תמר ניב: << אורח >> עוד פעם, השאלות הן לא אלינו. מהמידע שמתקבל אלינו ומהפניות, עובדים לא חוקיים, שאיבדו את החוקיות שלהם, הם לא יכולים לפתוח חשבון בנק. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא מתכתב עם השטח. << אורח >> תמר ניב: << אורח >> מבקשים מהם מסמכים. אני רק מספרת מה אני שומעת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, לפי פניות הציבור שאת מקבלת. << אורח >> תמר ניב: << אורח >> לכן, לעובדים זרים שלא חוקיים פה, אני לא מדברת על עובדים שעוברים בין מעסיקים, אלא עובדים שהם לא חוקיים, אין להם חשבון בנק והם לא יכולים לפתוח חשבון בנק כי הם כן נדרשים למסמכים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא מתכתב עם השטח. בשטח פותחים להם חשבון בנק עם רישיון, בלי רישיון, הכול קורה. << אורח >> תמר ניב: << אורח >> קודם כול, האחריות על פתיחת חשבון בנק והלבנת הון כמובן - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> פותחים להן חשבון בנק והוא ממשיך לפעול - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא רק זה, הוא יכול לפתוח איפה שהוא רוצה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה אומר המפקח על הבנקים? מה אומר בנק ישראל, מי שמטפל בזה? << אורח >> תמר ניב: << אורח >> כולל המעסיקים שנותנים להם צ'קים עם השם שלהם ועם קרוסים, הם לא יכולים לפדות את הצ'קים. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> אבל לא סוגרים להם את החשבון. הם באים עם מזומן, שמים אותו בזה ומעבירים אותו. << אורח >> תמר ניב: << אורח >> עוד פעם, זה לא אלינו, השאלות האלה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא מה שקורה בפועל, אתם סתם זורקים פה נתונים, זה לא מה שקורה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, אנחנו נקיים ישיבה בנושא. האמת היא שכל רגע הם אומרים, מתי הוא יתן את התשובה הזאת ומתי זה, ותהיה קשוב, ואם לא תוכל, תגיד שתבדוק וזה, אני סומכת עליך. אני אומרת בחיוב, כי כולם מחכים לתשובות. אחת, אתה יכול לפרט על היקף התופעה של נטישת עובדים זרים את מעסיקיהם בחלוקה לענפים השונים, ובאיזה ענף התופעה יותר בולטת? בקצרה, ממוקד לשאלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> משה נקש, ראש מינהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו פה משתמשים בטרמינולוגיה של עובדים שנטשו, נוטשים, ברחנים, כל מיני הגדרות. מבחינתנו, הנתון הרלוונטי והנתון המוביל הוא עובדים זרים חוקיים ועובדים זרים לא חוקיים, אנחנו מסתכלים על זה ככה לפי כל ענף. יש היום בישראל כבר 246,023 עובדים זרים, מתוכם 44,782 לא חוקיים. הענפים שבהם יש את העובדים הזרים הלא חוקיים הגדולים ביותר הם ענף הסיעוד הביתי, שיש שם 15,897, בענף החקלאות 10,935, בענף הבנייה 10,657, וחברות ביצוע 5,349. אני לא אעבור על כל הענפים, אלה הגדולים והעיקריים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מעניין האחוז, משה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אתייחס. זה לא רק האחוז, יש עוד משהו שאתה לא אמרת ואני אגיד אותו, כי אני דוגרי וישר בכל הדברים. מבחינת אחוזים, כי שאלתם, בסיעוד ביתי אנחנו מדברים על 19% מהעובדים שהם לא חוקיים, בבנייה 15%, בחברות ביצוע 44%, בחקלאות 22%. חשוב גם לציין את הדבר הבא – בתוך ענפי הבנייה והחקלאות, וגם קצת בסיעוד, יש קבוצה של עובדים זרים שסיימו חמש שנים ובהחלטות ודיונים שהתקבלו הוחלט לאשר להם להישאר פה עד 30 ביוני. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לאיזה ענף? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אמרתי, ענף הבנייה וענף החקלאות, עד 30 ביוני 2026. זו הייתה החלטה ודיון בוועדת מנכ"לים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. רק שלא יבקשו הארכה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> והתהליך החקיקתי להעביר את הסמכות לראש הממשלה כדי לאפשר להם להיות פה בצורה חוקית לא הושלם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה בעייתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לכן יש בתוך המספר הלא חוקי הזה גם כאלה שהם אומנם מוגדרים כלא חוקיים לפי ההגדרות, אבל הם פה בידיעה ובסוג של הסכמה של המדינה שהם נשארים בענף. זה לא הרוב, אפילו לא קרוב לרוב. למשל בענף הבנייה, אני מניח, אין לנו את המספרים המדויקים פה, אבל אני מניח שמשהו בסביבות 2,000-2,000 ומשהו עובדים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> בערך 4,000. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני לא הבנתי, אבל הם עד 30 ביוני פה, נכון? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן, נכון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> א', זה 4,000, ובואו נראה כמה אנשים יצאו ב-1 ביולי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, זה לא 4,000. בסדר, אני מקווה שהם יצאו ב-1 ביולי. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> ואם הם לא יצאו, מה תעשו? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הם לא יצאו בכלל. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אחר כך אני אפנה לשמעון שנמצא לידי. << אורח >> אריאל פרטוש: << אורח >> אריאל פרטוש, מנהל תחום קשרי חוץ ועובדים זרים במשרד הבינוי והשיכון. אני פשוט רוצה להבין, כי דיברנו על 40 ומשהו אחוז מחברות הביצוע, אבל אם אתה אומר שיש 2,000 איש מתוך ה-10,000, האחוזים יורדים דרמטית. בוא רק ניישר קו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא קשור, זה לא שוהים מעל 63 חודש. << אורח >> אריאל פרטוש: << אורח >> חלק מהחברות גם קיבלו ארכה למעבר. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אריאל, איך שלא תסובב את זה, הם פי שלושה מהשוק, חברות הביצוע, שאתם דוחפים להביא עוד אגב, שזה גם נושא לדיון אחר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> טוב, בואו נמשיך. אמרתי את הנתונים כמו שהם, פרטוש. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> 50%, זה כל עשרה, חמישה בורחים. לא, זה חשוב, כי אריאל תומך בחברות הביצוע. << אורח >> רחבי דייג: << אורח >> זה לא מדויק, מה שאתה אומר, ממש לא מדויק. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה שבאת פתאום מאיזשהו אוב ואתה מנסה לצייר את החברות הסיניות כאיזה נזקקות, הן אלה שגורמות להון השחור. העובדים שאתם מביאים לפה אומרים גם לקו לעובד בראיונות שמביאים אותם מראש לעבוד בענפים אחרים, לכן אתם מגיעים לאחוז כזה של ברחנים. אלה שנשארים פה נהיים ראיסים ומפריעים לנו כתאגידים. זה שאתה עכשיו בא ומדבר בשקט ומקריא מדף, זה לא הופך אותך ליקיר האומה. אתם לב הבעיה של ענף הבנייה, חברות הביצוע הזרות, במיוחד הסיניות. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר בבקשה לא להיכנס לנושאים שלא קשורים לדיון כרגע? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, הוא פתאום מתחיל לקפוץ עם הנתונים. אתה רוצה לדבר נתונים? זאת האמת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה לא קשור לדיון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מדינת ישראל מפסידה מיליארדים בגלל אנשים שאתה מייצג אותם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, זה לא מתאים פה. בואו נשמע, יש לנו עוד הרבה לשמוע, עוד נציגי הממשלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אלה המספרים, כולל הדיסקליימר שאמרתי, שחשוב שהוא ייאמר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להגיד כמה ברחנים מה-G2G וכמה ברחנים מה-B2B, אם יש לך את הנתון? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, אין לנו את הנתון הזה בחלוקה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל בערך. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אין לנו. אני יודע שיש גם עובדים שבאו בהסכמים בילטרליים וגם עובדים שבאו בהבאה פרטית, יש גם וגם עובדים שסיימו את העסקתם. שוב, אני לא אוהב להגדיר אותם "נוטשים", אני קורא להם עובדים שסיימו את העסקה שלהם, שמבחינתנו, הם באיזשהו שלב גם הופכים להיות לא חוקיים. יש לי פה נתון ספציפי אחד, לא יודע אם זה אפילו משקף או נותן תמונה, אבל יש לי פה נתון ספציפי אחד. לצורך העניין, בענף הבנייה, זה נתון שנכון לסוף דצמבר 2025, היו פה 2,831 לא חוקיים שהיו במסגרת ההסכמים הבילטרליים ועוד 2,086 לא חוקיים שהיו במסגרת הפרטי. זה פחות או יותר דומה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה דומה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה מבחינת המספרים, ובאחוזים זה אפילו עוד יותר קרוב. אבל לא משנה, גם אמרתי, לא בדקתי את זה בכל הענפים, לכן אני לא יכול להגיד שזה משליך או משקף בכל הענפים, אבל יש גם וגם עובדים זרים לא חוקיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעבור לשאלה הבאה: האם קיימת עלייה משמעותית במספר העובדים שעוזבים את מעסיקיהם ועוברים למעסיק אחר בשנים האחרונות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כמו שאמרתי, אנחנו מסתכלים על המספר של הלא חוקיים, ועוד מעט גם שמעון יתייחס לזה, הוא גם הציג פה בוועדה את התחזית. מן הסתם ככל שיש פה יותר עובדים זרים יש פה יותר עובדים זרים לא חוקיים ויש יותר תופעות של עזיבה ותופעות של נטישה ותופעות של פיטורים ותופעות של התפטרות, כל התופעות. כשיש יותר עובדים, מן הסתם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אבל אם אין התאמה של העובד לסוג ואופי העבודה שהוא מתקבל אליה, זה גם. << אורח >> משה נקש: << אורח >> תכף אני אתייחס לזה, כי זה עלה פה. אני חושב שגבי העלה את הנושא של ההתאמה. אני אתייחס לזה, כי גם כתבתי פה כמה דברים. עד כמה שתאפשרו לי ויותיר לי הזמן אני אתייחס. מבחינת המספרים, ככל שיש פה יותר עובדים זרים, מן הסתם יש פה יותר. אם אנחנו מסתכלים על העובדים הזרים הלא חוקיים, היום 18% מהעובדים במדינת ישראל הם לא חוקיים. זה נתון שהוא די יציב בשנים האחרונות, נכון, שמעון? בין 16% ל-18%, אם אני זוכר נכון. אפשר לבדוק את זה ולהמציא את זה לוועדה, זו לא בעיה, יש לנו את זה מוכן. זו כמות העובדים הלא חוקיים שיש במדינת ישראל. יש את התופעות. ככל שיהיו פה יותר עובדים יהיו פה גם יותר עובדים שהם לא חוקיים ויהיו פה יותר עובדים שיעזבו, ברור. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה הניידים של המסעדנים מפורסמים באתר בניגוד לשאר הענפים כמו שזגדון אמר? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בדיוק. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זגדון אמר וזגדון פנה. זה לא נכון להגיד שזה רק בענף הזה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> יש לי הוכחה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, בסדר, גם בענפים אחרים, אבל למה זה - - - << אורח >> משה נקש: << אורח >> תאמין לי, אני יודע. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני אתן לו לסיים ואני אסתור אותך באלגנטיות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אתה מוזמן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, נשמע את הנימוק שלהם. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני עושה עקוב אחריי אליך מעכשיו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש בענפים נוספים גם טלפונים ניידים, אבל תראו מה אתם עושים פה. זה קרה פה מכל מיני ענפים, כל אחד שמתחיל את הדברים אומר אני מסכים עם כל מה שאמרו לפניי, אבל אומרים דברים גם לפעמים סותרים. אתם אומרים לנו מצד אחד ואתם מבקשים, ובצדק, ותכף אולי שמעון יפרט על זה, שאנחנו הלכנו על המהלך בהתאם להנחיית מנכ"ל הרשות, שעובד זר שבא לבקש מקלט, משאירים אותו ברישיון הענפי שלו, ולא נותנים לו אשרה ס' 2(א)(5) כדי שהוא יישאר בענף ויישאר לעבוד בענף שלשמו הוא הגיע למדינת ישראל. ואז אנחנו נדרשים או נטענו כלפינו טענות, בסדר, אתם משאירים אותו בענף, איך הוא ימצא עבודה? הדרך שלנו לסייע לו למצוא עבודה, בענפים שיש תאגידים כמו אייל אנחנו מפנים אותם לתאגידים, הם יודעים לתת את המענים ולמצוא להם עבודה. בענפים שיש לשכות פרטיות מפנים אותם ללשכות הפרטיות והם מסייעים. בענפים שאין, המעסיקים, הם צריכים להיות הכתובת של העובדים בסוף בשביל למצוא עבודה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> מיילים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מי שאין לו מייל או שהוא לא מתקשר, הוא לא יודע דיגיטלי וזה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> הם יודעים יותר טובים ממני וממך דיגיטלי. << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> יש להם אזור אישי, הם לא יכולים להיות פה בלי שיהיה להם מייל. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> זה ממש לא נכון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, הוא לא מדבר על המיילים של העובדים. בסופו של דבר אנחנו צריכים לנסות לעזור לעובדים האלה למצוא עבודה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, שלא יסתובבו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כי בסוף המטרה של כולם פה, גם שלנו ובטח של המעסיקים, שעובד שעזב מעסיק כבר עזב את המעסיק, לפעמים המעסיק לא בסדר, לפעמים העובד לא בסדר, הכול נכון. אבל המטרה הראשונה היא שהוא ימצא עבודה אצל מעסיק אחר באותו ענף. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> נקש, התוצאה הפוכה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> אולי לא בטוח שכדאי שימצא מעסיק? אולי אם הוא ידע שהוא לא יכול להחליף מעסיק כמו גרביים יתחיל להיות פה איזשהו סדר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> תתקנו את החקיקה. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> נכון, אתה צודק, אני איתך, משה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני יודע. שמעתי פה אמירה של לשכת עורכי הדין, אולי לכבול עובד לשנה ראשונה למעסיק. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> חלילה, לא לכבול. משה, אני מסכים עם כל מילה שאתה אומר. אתה לא רוצה, סע הביתה. אתה לא רוצה לעבוד? באת בגלל הרשל'ה, ולא מתאים לך לעבוד אצל הרשל'ה? – קח את המזוודה, סע חזרה לארץ המוצא, תירשם שוב פעם. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בדיוק. למה אתם דואגים להם ולא לנו. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> סליחה שאני מתפרץ, כי זה מדם ליבי. תירשם שוב פעם. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בדיוק. << אורח >> דורון ליבנה: << אורח >> תגיע שוב פעם למדינת ישראל, ואז ייגמר הקרקס פה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> למה אני צריך לקבל טלפון ב-2:00 ביום שישי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם זה, כשדיברנו על סימטריה, כשמדברים על האינטרס שהוא יעבוד, יש גם אינטרס שהמעסיקים שהביאו אותו יוכלו לקבל בחזרה את הכסף שלהם. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בדיוק, את זה צריך לשאול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אבל יש לו שאלה בהמשך, אנחנו נשאל אותו את השאלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יכול, אני לא באתי לפה, אני ביציע צועק, פה זה כנסת, אני מנסה לדבר רגוע ושקט. אני אומר עוד פעם, יכול להיות שיש רעיונות טובים ויכול להיות שזה יכול לעבוד, בסוף יש פה חוק במדינת ישראל ואנחנו פועלים לפי החוק. ואם אומרים לעובד, אם לא מתאימה לך העבודה הזאת, תצא ממדינת ישראל, לפי מה שאני מבין ומכיר, זאת כבילה. ככל שיודעים לייצר מנגנון שזו לא נחשבת כבילה, מוזמנים לבחון את זה. המחוקקים יושבים פה בבית הזה, יכולים לחוקק חוקים כאלה, בואו נראה אם זה יעבוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל אתם לא משתפים איתנו פעולה, קשה לנו להעביר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> למה לא משתפים פעולה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> החוק של להוריד את ה-90 ל-30 יום, עצרתם את זה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, אני אתייחס לזה גם. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> הכול בשביל להקשות עלינו, כל פעולה אפשרית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, אני אשמח לקבל. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני מבקש שיורידו את הטלפונים של המסעדות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, בהמשך. בתום הישיבה הוא ימחק את הטלפון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא סיימתי להתייחס לנושא הזה. לא, אני לא אמחק בתום הישיבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני צוחקת. שיסיר את הטלפון שלו. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> לא, למה? זה רק למסעדות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תשאיר את המזכירה שלך. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> זה רק למסעדות, הוא לא אומר אמת. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> גם שלנו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זגדון, אל תגיד דברים כאלה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> רק למסעדות ניידים. תראה לי עכשיו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> גם שלי מפורסם. << אורח >> משה נקש: << אורח >> איפה המלונות? לך תבדוק אם במלונאות מופיעים ניידים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם של אייל מפורסם. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זגדון, פעם אחרונה. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> גברתי היושבת ראש, זה לא רק במסעדות, זה גם במלונות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> יפה מאוד. אל תגידו לא אומר אמת, זו פעם אחרונה שאתה אומר דבר כזה, בסדר? פעם אחרונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תתנצל בבקשה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא צריך שהוא יתנצל. פעם אחרונה שאתה אומר דבר כזה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> זו לא האמת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא עושה מעל ומעבר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אומרים לך פה המלונאים שגם הטלפונים שלהם מופיעים, איך אתה אומר שזו לא אמת? << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בעלים של מלון, הטלפון שלו מופיע? << אורח >> משה נקש: << אורח >> הנה, יש טלפונים של - - - << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> כל הבעלים של המלונות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> ויכול להיות שיהיה גם בענפים נוספים. כך או כך, לא אמרנו שזו תורה מסיני שצריך להיות שם הטלפון הנייד, אתה פשוט אוהב להתפרץ כי אתה אחרי זה מעלה את זה לרשתות. אני מכיר את הכול, תאמין לי, זגדון. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> שים טלפון של העסק, אין בעיה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בסופו של דבר, הגשתם, ביקשתם, אמרתם שאתם רוצים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תפנה באופן אישי ותשים את הטלפון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הוא פנה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש לו מזכירה, יש לו צוות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> עם כל הכבוד, אני עסוק בכמה דברים קצת יותר חשובים, אבל זה גם חשוב, אני לא מבטל את זה. שורה תחתונה, כמו שאמרתי, זו לא תורה מסיני, יכול להיות שאפשר יהיה לשנות את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, בהמשך, זה לא הדיון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כרגע זה מופיע, זה לא הענף היחיד שזה מופיע, יכול להיות שייכנסו ענפים נוספים שבהם זה יופיע. אנחנו צריכים, כדי לאפשר לעובדים למצוא תעסוקה בענף, לאפשר להם את הכלים המיטביים מבחינתנו במגבלות הקיימות כדי שנוכל לטפל בהם בנושא של מבקשי מקלט בדיוק בין היתר במה שביקשתם פה בוועדה והסכמנו. זה לסוגיה הזאת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה עובדים זרים לא מגיעים לחולים מורכבים פרטנית? עובד שיודע שהוא בא לחולה קשיש או בעלי צרכים מיוחדים, הוא יודע מראש שהוא בא לאדם מורכב. למה בפועל הם לא עושים את זה? הם עושים כל מיני הצגות, הם נוטשים, הם הולכים, הם יותר רוצים קשישה קלה לשבת איתה, לסעוד איתה, מאשר חולה מורכב. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אתייחס, אני אענה לך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> פנו אליי פשוט, יש הרבה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה גם מה שהשופט בדימוס, אני חושב שאני מדייק, משה יועד הכהן, העלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הסוגיה הזאת כן נבחנה על ידינו. זה לא נכון שיש תקנות מוכנות שרק לא עודכנו, זו סוגיה שנבחנה על ידינו. אנחנו מנסים למצוא את הפתרון המיטבי עבור המטופלים הקשים, כי בסופו של דבר - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין תקנות בנושא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא, עדיין אין תקנות בנושא. יש עבודה שנעשתה בדבר הזה. בסופו של דבר, אם אנחנו נבוא ונעשה תקנות שלא יועילו עם מי שהן צריכות להועיל, לא עשינו בזה כלום. עשינו את כל הבדיקות המקדמיות שלנו, וראינו שפחות או יותר אם אנחנו מנסים לחלק את האוכלוסיות, זה יוצא ש-50% נקראים מורכבים ו-50% פחות מורכבים. זה לא יענה על מה שמשה יועד הכהן ציין, ואני מסכים איתו, צריך למצוא לזה פתרון יותר טוב ממה שהצלחנו להגיע אליו עד עכשיו, ולכן לא קידמנו את זה. הנושא הזה, כמו הרבה נושאים, עדיין על השולחן שלנו, אנחנו לא הפסקנו לטפל בזה. באגף הסיעוד מכירים את זה ומטפלים בזה, ואנחנו מנסים למצוא פתרון טוב יותר עבור המטופלים הסיעודיים, בשילוב עם כל התקנות האחרות שיש, תקנות מעברים ותקנות גיאוגרפיות, בשילוב עם כל הדברים האלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כדי לאשר נוהל צריך את אישור השר או שאתם יכולים ללא השר לאשר נוהל? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לנהלים לא צריך שר. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> נוהל עובדים זרים הכוונה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> מה זה נוהל עובדים זרים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני מדברת על נוהל. יש איזה נוהל, אין בעיה להכין אותו ולאשר אותו ולפעול. << אורח >> משה נקש: << אורח >> נוהל זה לא חוק ולא תקנה, לא צריך שר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין צורך לחכות לשר שיתמנה, שיגיע שר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא. אבל זה לא נוהל, אלה תקנות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אני יודעת, לזה תקנה צריך. מה קורה עם טופס ההרשמה של העובד הזר להתאמת העובד הזר לחקלאי והחקלאי לעובד הזר ולכלל הענפים? העלינו את זה בישיבות. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הייתה פה התייחסות של גבי, אני חושב, לעניין הזה של ההתאמה, אולי גם דורון דיבר על זה. אנחנו, ואמרתי את זה גם בוועדה, אנחנו מנסים למצוא כל מיני פתרונות ורעיונות ומחשבות יצירתיים כדי לשלב את המעסיקים יותר בהליכי הבאת העובדים כדי שהם יוכלו יותר להיות מעורבים ויותר לדעת מי באמת בא אליהם ושזה יותר יענה על הצרכים של המעסיקים בענפים השונים. לא נכון רק לגבי חקלאות, זה נכון לגבי כלל ענפי המשק, גם בבנייה וגם בסיעוד וגם בתעשייה, בכל הענפים אנחנו מנסים למצוא את הדרך הנכונה לשלב את המעסיקים בהליכי הבאת העובדים, גם במסלול הבילטרלי, אבל תוך כדי שנשמור כמובן על כל ההגנות שאנחנו צריכים לשמור, שלא יגבו דמי תיווך וכל הדברים שצריך לשמור. יש לנו עבודה פנימית על הדבר הזה. אני מחבר את זה לשאלה שנשאלה פה, וגם אייל אמר את זה וגם מאיר, ידידי ממשרד העבודה, אמר את זה. הנושא הזה, אנחנו לא יום אחד נצניח את זה, זה יהיה במסגרת שולחנות עגולים, כן, גם המנכ"ל שלי היה פה ואמר את זה, ואנחנו נקיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל צריך כבר להתניע את זה, לא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה כבר התחיל. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אנחנו נערב את המעסיקים ואנחנו נעשה שולחנות עגולים איתם גם כדי לקדם את הדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה כבר התחיל לצאת לפועל? התנעתם את המהלך? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה לא יצא לפועל. התחלנו להניע את זה, מן הסתם. יצא לפועל זה באוויר, אנחנו עוד לא באוויר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי להערכתך? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא יודע לנקוב בזמנים, כי כל ענף זה שונה, ויש לנו בכל ענף גם התאמות שהן רגולטוריות שצריך לעשות וגם התאמות מחשוביות שצריך לעשות. גם דברים קטנים שאנחנו מנסים בינתיים, למשל בענף החקלאות, זה להכניס פרמטרים נוספים לטופס הזמנת העובדים. אלה דברים שאנחנו עובדים עליהם, דברים שכן בקרוב אנחנו מקווים שכבר נוכל לעלות איתם לאוויר, נעדכן כמובן את הוועדה ואת כל החקלאים. אבל תהליכי העומק שעליהם דיברתי הם תהליכים שאנחנו התחלנו כבר לעשות את הדיונים אצלנו בתוך הבית, ברשות האוכלוסין, ביחד עם משרדי הממשלה הרלוונטיים ובוועדה הבילטרלית ואנחנו נערב בהם גם את המעסיקים, כי בסוף השכל הוא גם אצלם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל איך? << אורח >> משה נקש: << אורח >> בשולחנות עגולים, ואנחנו נדבר איתם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש פה עוד שאלה. למה בבתי אבות אין אזורים מורשים לעבוד כמו סיעוד ביתי? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כי אין תקנות כאלה בענף מוסדות הסיעוד. גם הסוגיה הזאת הגיעה אלינו וגם זה נבחן על ידינו בין יתר הדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה משרד הרווחה או הבריאות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש גם וגם. יש גם מוסדות שמפוקחים על ידי משרד הבריאות וגם מפוקחים על ידי משרד הרווחה. אבל הנושא הזה של תקנות הגיע אלינו ואנחנו בוחנים אותו, מכירים אותו. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי מתקין את התקנות, אתם או השר הנוגע בדבר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> שר הפנים. ככל שנמצא לנכון שיש מקום לעשות את זה, אנחנו נקדם את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שיתחילו להכין תקנה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אם נשתכנע שצריך, אנחנו נעבוד על זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, לזה התכוונתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אנחנו בוחנים את זה כרגע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה אין קנס לעובד זר בשדה התעופה אם נשאר מעבר לזמן המאושר לו? << אורח >> משה נקש: << אורח >> לא יודע, אין לי מנגנון של קנסות. יכול להיות שזה היה יכול להיות מצוין אם היה לנו. ביקשנו את זה מספר פעמים. יש צוות, אולי משרד המשפטים, אם נמצאים פה, יוכלו להתייחס. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה גם הצעת חוק? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש צוות של כלי אכיפה ופיקוח שמוביל משרד המשפטים ביחד עם כלל משרדי הממשלה, ושם אנחנו כרשות נשמח שיהיו לנו יותר כלים. ושוב, שמעון יתייחס לזה עוד מעט בדבריו, אבל נשמח שיהיו לנו יותר כלים גם כנגד מעסיקים וגם כנגד עובדים זרים שפועלים בניגוד לתנאי ההיתרים והרישיונות שלהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מהם הגורמים המרכזיים לנטישת עובדים זרים כפי שעולים מנתוני הרשות? << אורח >> משה נקש: << אורח >> עוד פעם, אני מתייחס לעזיבות באופן כללי. יש עזיבות שזה פיטורין, יש נטישות ויש התפטרויות ויש כל הסיבות, כמו כל עובד. יש כאלה שלא מוצאת חן בעיניהם העבודה, וזה אולי לא מוצדק, ויש כאלה שמתעללים בהם, יש כאלה שלא נותנים להם מה שמגיע להם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מלכתחילה האשרה שלו אומרת שהוא בא לעבודה הזאת. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בענף מסוים, כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אי אפשר לעצור את זה? מחו"ל הוא מגיע, הוא יודע לאן הוא מגיע, למה הוא נד ממקום למקום? פתאום הוא מחליט לעבוד. << אורח >> משה נקש: << אורח >> חוקית הוא לא נד ממקום למקום. מבחינתנו, עובד זר מגיע לענף מסוים, הוא יכול להישאר רק בענף הזה. אם הוא רוצה לעבור מעסיק בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, כי סיפרו פה על כאלה שבאמת עוזבים בלי להודיע, זה כמובן משהו שהוא אסור ולא צריך לקרות ויש כללים ברורים לדבר הזה. ואנחנו עושים לא מעט שימועים לעובדים שעזבו בלי לתת הודעה מוקדמת, ואנחנו גם מבטלים רישיונות, ומינהל אכיפה גם מרחיק עובדים כאלה ממדינת ישראל, זה קורה בכמה ענפים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נעשו הרבה שימועים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אין לי פה את המספרים, לא נשאלתי ולכן לא הבאתי, אבל בכל ענף אלה מספרים שונים, מדובר במאות, אפילו אלפי שימועים לעובדים זרים. אנחנו מנסים לבחון את הדרך הנכונה לשלב את המעסיקים בגיוס והקמת מאגר העובדים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אם היה לי פתרון כרגע לא הייתי אומר שאנחנו בוחנים, הייתי אומר מה הפתרון. יש כל מיני רעיונות, יש דיבורים על ראיונות בזום, במשלחות שייצאו לשם וכלים שיביאו לנו, הכול נבחן. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> ברור. רוצה לומר שכל ענף לכל הפחות ידע לשאול את השאלות הרלוונטיות לענף שלו, גם אם יש לי שלוש דקות זום איתו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בוודאי, כל ענף זה שונה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> האם אתם מכירים את תופעת המתווכים הבלתי חוקיים המעודדים מעבר של עובדים בין מעסיקים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני מכיר את זה, אני מניח ששמעון יתייחס לזה בהמשך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר. האם יש לרשות תוכנית לשיפוי או פיצוי דרכים להקלה על מעסיקים שהעובדים שלהם עזבו אותם והחזר האגרות ששולמו בשחרור היתר העסקה מיידית כדי שהמעסיק יוכל להעסיק עובד חדש מהר? אנחנו נשאלים הרבה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> הסוגיה הזאת עלתה גם אצלנו בדיונים פנימיים, ויש הנחיה של מנכ"ל הרשות אלינו, למינהל אכיפה וגם למינהל עובדים זרים, לנסות למצוא את הדרך איך אנחנו בודקים במקרים שבהם יש עזיבה או נטישה של עובד זר את הנסיבות של המקרה, ובמקרה שזה יהיה מוצדק, המנכ"ל אמר את זה פה, המעסיק מן הסתם יזוכה בהיתר שלו ויוכל להביא עובד תחת העובד שעזב אותו. הדבר הזה עדיין לא הבשיל, אבל זו כן הנחיה של המנכ"ל ואנחנו מנסים לגבש תוכנית לדבר הזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי. האם בחנתם מודלים הנהוגים במדינות אחרות להתמודדות עם התופעה? למדתם ממדינות אחרות איך אצלם פועל ומה הפתרונות שם? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני אחבר את זה לכמה דברים וגם למשהו שכתבתי פה, כי גם זה עלה מכמה גורמים, כל הנושא הזה גם של הליכי הטיפול אצלנו. אנחנו נמצאים באיזשהו הליך של ייעוץ ארגוני אצלי במינהל עובדים זרים כדי לנסות ולראות איך אנחנו מייעלים את כל הליכי העבודה שלנו ונותנים שירות יותר מרוכז ויותר פשוט ובוואן סטופ שופ ובמקום אחד, כמה שפחות טרטור למעסיקים שיושבים פה סביב השולחן. אנחנו באמצע תהליך כזה, גם משרד האוצר נרתם בעניין הזה ואפילו הביא לנו תקציב לקדם את הדבר הזה. הנושא הזה נמצא כרגע בבחינה, אני מניח שבחודשים הקרובים יהיו משמעויות כבר לדבר הזה וכבר נראה בשטח בשורות בעניין הזה. << אורח >> אלישע יפרח: << אורח >> זה דבר ראוי לשבח, צריך לומר, לא טריוויאלי בכלל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, כל הכבוד. מדוע מעסיק שהעובד עזב אותו ללא סיבה מוצדקת ממשיך לשלם עבורו אגרות ולא מקבל החזר לפי ימי העסקה בפועל? האם פניתם בבקשה לשנות את התקנות בנושא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש פה כמה סוגיות. אני מכיר את זה, זה גם עלה פה בלא מעט דיונים ואמרנו את עמדתנו, ואנחנו נחזור ונגיד את עמדתנו. מי שיכול לקבל החזר, זה בהתאם למה שקבוע היום בתקנות. אלה מקרים שהעובד יצא מהארץ, עבר למעסיק אחר, נעצר, במאסר או במעצר, או במחלה ממושכת, אלה המקרים שבהם מוגדר בתקנות שאפשר לתת החזר לאגרה שמשולמת. אם רוצים להוסיף מקרים אחרים צריך להעלות את זה לדיון, ובהסכמה עם משרד האוצר שבסופו של דבר צריך להיות חלק מהתהליך הזה. << אורח >> יקיר ליסיצקי: << אורח >> למה אחרי חצי שנה זה לא עובר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> רגע, לא סיימתי, אני אתייחס גם לזה. הנושא הזה, בדיוק מה שיקיר אמר עכשיו, זה גם עלה פה, כתבתי את זה פה, וזה נכון. היום אם עובד זר עובד אצל מעסיק חצי שנה ויום, מבחינת התקנות הוא לא יכול לקבל החזר גם אם הוא עזב אותו יום למחרת, ולדעתנו, זה גם לא נכון ולא מוצדק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה צריך לתקן את התקנה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אנחנו תומכים בלתקן את הדבר הזה. אני דיברתי על זה כבר כמה שיחות גם עם החברים שלנו ממשרד האוצר, אני לא יודע אם הם פה, אבל גם עם החברים ממשרד האוצר, גם הם חושבים שצריך לקיים שיח בנושא הזה, והנושא הזה אמור להיות נדון ולהשתנות, אני מקווה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> גם, נקש, לוחות זמנים יש לאירוע הזה? הסכמות זה מצוין. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה לא תלוי רק בי, כך שאני לא יודע להגיד לוחות זמנים. זה כבר מתקיים. זאת אומרת, אנחנו כבר בשיח. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל יש בשיח לוחות זמנים? זאת השאלה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> עוד פעם, תלוי למה. אין לי לזה לוח זמנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עובד זר שסיים 63 חודשים העסקה ולא עוזב את הארץ והופך לא חוקי, למה הוא ממשיך להיות רשום על המעסיק? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כמו שאמרתי, זה גם לא קורה בכל הענפים, אגב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> באילו ענפים בעיקר זה קורה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> בסיעוד ביתי זה לא קורה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל בבניין זה קורה, לא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> בכל שאר הענפים זה קורה, גם בחקלאות, גם בבניין. הענפים החדשים עדיין חדשים, הם עוד לא ב"צרה" הזאת. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> כל הענפים חוץ מסיעוד ביתי. << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. שוב, יש ענפים שעוד לא הגיעו לזה, הם חדשים יחסית באירוע. כרגע זה המצב. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למה הוא ממשיך להיות רשום אם הוא כבר לא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כרגע, מבחינתנו, לפי התקנות, זה מה שכתוב בתקנות. אם בתקנות מוגדר שרק כשהוא יוצא מהארץ או כשהוא ישתבץ למעסיק אחר הוא יורד מהמעסיק, זה מה שכתוב בתקנות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> התקנות לא רלוונטיות למציאות, להיום. << אורח >> משה נקש: << אורח >> צריך לתקן את התקנות. אני מסכים שצריך לעשות על זה דיון וצריך לעשות חשיבה. יש פה דברים, ואמרתי, כמו למשל מה שאמרתי קודם, יש פה דברים שהם בהחלט מצריכים חשיבה, ואפילו תיקון ושינוי. אני מסכים עם חלק מהדברים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי מתקין? שר הפנים מתקין את התקנה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ומי מאשר אותה, האוצר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> כרגיל. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ושר העבודה גם? << אורח >> משה נקש: << אורח >> תלוי אילו תקנות, יש כמה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אבל הבעיה היא שבצד אחד אין שר פנים, שאי אפשר לקדם דברים טובים, מצד שני, מקדמים דברים אחרים. פותחים עוד ענפים, עוד עובדים, עוד לפה, עוד לשם. ובסוף, אתה יודע. אנחנו מדברים, כולם מסכימים שהנוהל מיושן, לא מתאים להיום, צריך לשנות אותו מההתחלה ועד הסוף חוץ מהכותרת. אבל השרים צריכים לדעת את זה, צריכה לדעת גברת רגב כשהיא מביאה עכשיו אנשים למטרו וחברות ביצוע, יהיו לך עוד 40% ברחנים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אלה לא חברות ביצוע. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מה זה לא חברות ביצוע, נקש? זה מודל הכי מכובס שיכול להיות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אילו סנקציות אתם מפעילים לעובדים זרים שנשארו מעבר, כמו שאמרנו, ל-63 חודשים? אין לכם. << אורח >> משה נקש: << אורח >> בוודאי שיש, ההרחקה. נמצא פה שמעון, הוא תכף יתייחס לזה. מבחינתנו, עובדים שסיימו חמש שנים והם לא מועסקים הם ברי הרחקה לכל דבר ועניין. שמעון יתייחס לזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> טוב. ואתה הבטחת לתת לנו את התשובה, כולם רוצים לשמוע, את ה-30-90. האם אתה תתמוך שאני אגיש את זה בשבוע הבא לוועדת שרים לענייני חקיקה שנית? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני קטונתי מלהגיד מה העמדה שלי, אבל המנכ"ל שלנו - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, מאיר דוד אמר שהוא ייתן לי תשובה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> המנכ"ל שלנו אמר שמבחינתו הוא תומך בקיצור הזמן. אני לא יודע להגיד לך - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מי צריך, שר המשפטים? << אורח >> משה נקש: << אורח >> אגב, גם באופן אישי אני חושב ש-90 יום זה יותר מדי וצריך לקצר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, שר המשפטים צריך לתת תשובה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> להגיד לך אם ל-30, ל-45, לא יודע, זה משהו שצריך להיבחן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> באמצע, אחר כך נתפשר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אבל גם אני חושב באופן אישי, וגם המנכ"ל שלי, כי הוא אמר את זה, כך שאני יכול להגיד את זה גם בשמו, ש-90 ימים זה הרבה יותר מדי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מאיר דוד, יש לך תשובה בעניין 90-30, להוריד? רשות האוכלוסין בעד. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> שוב פעם, אני באופן אישי תומך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גם בעד? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני באופן אישי תומך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רגע, שר המשפטים צריך להחליט? << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> חברים, אני באופן אישי תומך. אני לא מכיר את ההצעה, אני לא זוכר, אני מנסה לראות אם ההצעה הגיעה אלינו והאם יש לה עמדה משרדית, אני לא יודע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אעביר לך את זה במהלך היום. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> בסדר, אנחנו ניקח ונבדוק. אני כן חושב שצריך לקצר לזמן המינימלי כדי לא לפגוע במעסיקים וכדי שהעובדים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אעלה את זה לוועדת שרים ואני אגיד לשר לוין שאתם, כל המשרדים הממשלתיים מסכימים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> מקצועית כן. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ננסה, מה יהיה, יהיה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> יש גם את הקטע המשפטי, אבל מקצועית אני חושב שנכון לקצר את הזמנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל היה לכם הרבה זמן לבחון את זה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני לא מכיר את זה, אתי, אני לא מכיר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא אתה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אבל תני לי כבר להתייחס כי כבר התפרצתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> משה, יש שאלה נוספת לפני שנעבור. האם יש באתר אפשרות לראות לפי מספר דרכון כמה זמן אשרה יש לעובד הזר עוד בישראל ומתי הוא אמור לצאת? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש את הפלטפורמה הדיגיטלית של העובדים הזרים שהם יכולים להיכנס ולראות בדיוק. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> רק הם יכולים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> רק העובד הזר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לא, זה ממשל זמין. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יש אזור אישי, נכון? אמרו לנו. << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש פלטפורמה של העובד הזר, שהוא יכול לראות שם את כל הפרטים שלו, להציג את זה גם למעסיק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> למעסיק? << אורח >> משה נקש: << אורח >> יש הצעת חוק שמנסה, גם על זה שמעון יוכל להרחיב, כי הוא מכיר אותה לא פחות טוב ממני, שניסינו לקדם, גם שתהיה את האפשרות למעסיקים מן הסתם כדי לברר. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> היה לנו אבל, משה, הורידו את זה סתם. זה היה אתר מצוין, הכי פשוט בעולם. היית בא, שמת את הדרכון, ארץ מוצא, ורואה בדיוק מה הסטטוס של העובד לפני שאתה נוגע בו. פשוט חתכו את זה, עכשיו רק העובד יכול להראות לך. למה? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אין את האזור האישי? באזור האישי לא רואים את הפרטים האלה, על מה שהוא מדבר? << אורח >> משה נקש: << אורח >> במסגרת העבודה שאמרתי קודם אנחנו עובדים עכשיו על יצירת דשבורדים למעסיקים באמצעות האזור האישי הממשלתי, הם יוכלו לראות את כל הפרטים של העובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זיו ממשרד החוץ אמר לנו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> משה, כשבא עובד חדש, ישר כשהיה פונה אליך מישהו - - - היינו מקלידים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אייל, גם פה יש לנו כל מיני רעיונות ופתרונות שאנחנו מנסים למצוא. זה עלה דווקא בענף הסיעוד הביתי קודם, שלשכות באו ואמרו, אני רוצה לעשות השמה לעובד הזה אצל מטופל סיעודי, אבל אין לי מידע עליו, אני לא רוצה לשים אותו ואחר כך הוא לא יתאים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא יפנה אליך ואתם תיתנו את המידע, לא? << אורח >> משה נקש: << אורח >> הוא לא יפנה אליי, אנחנו ניצור להם פלטפורמה. אני מניח שזה ישרת את כל הענפים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה לו"ז, אתה לא יכול לתחום בזמן? << אורח >> משה נקש: << אורח >> תלוי בגורמי מחשוב, טכנולוגיות, אני לא יודע. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אבל זה כבר היה קיים, רק צריך להחזיר את זה אחורה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אבל דרך אגב, הדשבורד בענף החקלאות זה משהו שבטווח הזמן הממש קרוב אמור לעלות, ואחריו גם הסיעוד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> גבי, יש בשורה לענף החקלאות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, אבל משה, למה לא להחזיר את האתר הישן הזה בינתיים לפעולה? << אורח >> גבי בורנשטיין: << אורח >> יש בשורות כבר שנתיים. מילה אחת אני חייב להגיד בעניין הזה של העברות עובדים, משה דיבר על זה. לפחות בענף החקלאות אני מעריך שלפחות 25% מהעובדים עוברים בצורה מסודרת, 25%-30% עוברים בצורה מסודרת בין המעסיקים, באים, מבקשים לעבור, עוברים, הכול בסדר. << אורח >> משה נקש: << אורח >> מה שגבי אומר פה, את יודעת מה? טוב שאתה אומר את זה עכשיו, גבי, אולי הייתי צריך אפילו לפתוח עם הדבר הזה, בסדר? מעבר עובדים זה לא תופעה פסולה, זה בסדר גמור שעובד זר עובר בין מעסיקים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה נהדר, אבל כמה פעמים מעבירים? זה חריג. << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה בסדר גמור, זו זכותו של העובד, גם זו זכותו של המעסיק לפטר עובד שהוא לא מוצא חן בעיניו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> נכון, אבל כמו שלא כובלים את העובד, אל תכבלו את המעסיק, זה מה שאנחנו אומרים. תשחררו לנו את התקנים. << אורח >> משה נקש: << אורח >> התייחסתי לזה קודם ואמרתי איזו הנחיה יש לנו ואיזו תוכנית שמינהל האכיפה מקדם. אנחנו מקווים שזה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מתי, נקש? עד שתתפזר הכנסת או עוד חצי שנה לכינונה של הממשלה? << אורח >> משה נקש: << אורח >> זה לא קשור לכנסת, זו עבודה פנימית שלנו. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אבל משה, למה לא להחזיר בינתיים את האתר הישן ולהקים דשבורדים? זה כלי שמאוד עוזר, משה. << אורח >> משה נקש: << אורח >> אני לא מכיר את הסוגיה, יכול להיות שזו בעיה טכנולוגית. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני לא מצליח להבין, מה לא בסדר באתר החדש? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, באתר החדש, עכשיו בא אליך עובד, רוצה לעבור אליי. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אתה פשוט נדרש להיכנס לאותו מידע באמצעות האזור האישי הממשלתי שלך, זה הכול. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא נכון, אני לא יכול לדעת כלום עליו. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אתה יכול לראות הכול, אני אומר לך. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני לא יכול לדעת כלום עליו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה יכול. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני מבין שאתה רוצה להיכנס בי ואתה רוצה לקפוץ בראש, אבל אני לא יכול אם הוא לא משויך אליי לתאגיד. אם הוא בא אליי מבחוץ, יכולתי עד 31 בדצמבר להיכנס לאתר אינטרנט, להקיש את הדרכון שלו וארץ המוצא ולראות את הסטטוס שלו. היום אני לא יכול אם הוא לא משויך אליי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> היום אי אפשר? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה יכול. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול להתייחס, זיגזג? ויש לך שתי שאלות. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני מציע להיכנס עכשיו דרך האזור הממשלתי שלך. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> בוא, אני אראה לך. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> תעשה בדיקה. אני מבטיח לך שכל אחד פה שייכנס לאזור הממשלתי האישי, לאתר שלנו, של Gov, ויבדוק כל עובד זר וכל אדם זר בישראל יעלה באותה מערכת, זה נגיש לכלל עם ישראל. ממש עכשיו, אני מאתגר אותך, עכשיו תעשה את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אוקיי, אחרי הדיון. שמעון, בוא נענה על שתי השאלות שנקש הפנה אותן אליך ואחר כך תשלים אם יש להתייחס. פרט על הפיקוח ועל האכיפה שהרשות מבצעת בנושא, האם קיימים קשיים באיתור עובדים שעזבו את מעסיקיהם ומהם? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני אשמח לענות על שתי השאלות, אם אפשר. אחת, אני חייב להיות קצת פחות אופטימי בהיבט הזה ולתאר לכם מה קורה. לאורך ההיסטוריה של העסקת העובדים הזרים בישראל, מאז שהתיעוד החל, אנחנו מדברים על ממוצע וחציון שמצביעים על 16.5% לא חוקיים מכלל העובדים הזרים בישראל. 16.5%, זה המספר, הוא היה מאוד מאוד יציב, מאוד יציב. אנחנו מדברים על מנעד של אולי 1.5%-2% למעלה ולמטה. 7 באוקטובר הגיע, אנחנו רואים שינוי, ואנחנו רואים אותו כבר מתחיל לטפס לכיוון ה-18%-18.5%, ואנחנו לא פוסלים גם את האפשרות שבעוד שנתיים זה יכול לטפס הרבה הרבה יותר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, ככל שקולטים יותר. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ככל שקולטים יותר יש שלל מאוד מאוד רחב של סיבות למה זה יכול לקרות. אנחנו לא יודעים למה זה קורה, אנחנו יכולים לשער. אבל אחת מהם היא כמובן שאנחנו מנרמלים העסקה של עובדים זרים בקרב הציבור. הסיבה השנייה שהכי מדאיגה אותנו כרשות הגירה היא כמובן התבססות של קהילות בכל מיני מקומות. התבססות הקהילות מהווה סיכון מאוד מאוד משמעותי מבחינתנו כרשות הגירה, ואותן קהילות, אני לא מדבר חלילה על קהילה כמשהו פסול, אני מדבר על התופעות השליליות שהן עלולות לגרום, ובדגש על קהילות שתומכות, מהוות פלטפורמה תומכת לשוהה לא חוקי ומסייעות לו בכל קשת האמצעים והדרכים שהוא זקוק לה כדי להשתרש ולהשתקע פה. שהרי השתקעות ארוכת טווח או פרמננטית היא אויב מספר אחד שלנו כארגון. זה לגבי ההיבט הזה. ולכן, שוב, כמגמה, אנחנו רואים מגמה לא במספר המוחלט של הלא חוקיים, שזה בסדר, אם יש עלייה במספר המוחלט, זה בהחלט מדאיג. אנחנו מדברים על תופעה הרבה יותר מדאיגה, אלא עלייה באחוז עצמו של הלא חוקיים מכלל העובדים הזרים. וזה מוביל אותי לדבר השני, איך אנחנו מתמודדים עם הדבר הזה, איך אנחנו אמורים להתמודד עם הדבר הזה. זהו, גברתי, שגם לנו יש תופעה שנקראת, ואני אומר את זה כמובן בציניות ובמירכאות כפולות, תופעה של נוטשים מהארגון שלנו, גם לנו יש נוטשים. אבל להבדיל ממעסיקים שיושבים פה מסביב לשולחן, אין לנו כלים כמו שלהם לפתור את הבעיות, אנחנו פשוט עומדים חסרי אונים. לאכיפה, ומה שאנחנו אומרים פה בוועדה הזו שנתיים וחצי, אין עובדים, ואנחנו במשבר חריף, אנחנו במוד הישרדותי. כארגון אכיפה אנחנו במוד הישרדותי. עובדים ותיקים שעוזבים אותנו זה נכס שאנחנו לא מסוגלים להחליף אותו היום. אף אחד לא יבוא לעבוד אצלנו עם 6,000 שקל, 6,500 שקל, בטח לא אנשים עם יכולות שאמורים לבחון בקשות מקלט, לחקור באזהרה חשודים ומעסיקים סוררים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה יהיה כשיגדילו את המכסה מעבר ל-3.3%, מה יהיה? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> המכסה כבר עלתה בפועל. אנחנו מדברים על 246,000 עובדים זרים במדינת ישראל. אנחנו התחלנו את האירוע הזה ב-7 באוקטובר ב-137,000-136,000 עובדים. זה בזמן שיא, אנחנו מדברים על זמן שיא. ואז היו כ-16,000 עובדים לא חוקיים, כן? אנחנו מדברים היום על 44,000 עובדים זרים לא חוקיים. גברתי שאלה גם מה הסיבות לנטישה. אני אומר לגברתי שאחת הסיבות הדומיננטיות היא כמובן הרצון לעבור ענף, מענף של מעסיק א' לענף של מעסיק ב'. אם עובד זר עובד ב-40 מעלות בצל בעין יהב והוא סובל מתנאים לא פשוטים, כי אלה תנאי עבודה, אין מה לעשות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל מלכתחילה הוא ידע לאן הוא בא. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> מאה אחוז, הוא ידע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא פתאום הוא נפל. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אבל אנשים כאנשים, יש כאלה, יש אנשים שהם ישרים יותר, יש אנשים שהם פחות ישרים, יש אנשים שחושבים שהם יצליחו, אבל כשהם מגיעים לעבוד פה פתאום מגלים מציאות אחרת. יש המון המון סיבות, בני אדם הם בני אדם. ופה אותו תאילנדי לצורך העניין או הודי או לא משנה מה שעובד בערבה בחממה שומע מהחבר שלו, שהוא חדש בענפי הכלכלה, שעובד בסופר במרכז שיש לו אחלה תנאים. הוא עובד שמונה-תשע שעות, עובד במזגן, הבית שלו מטר, יש לו קהילה גם כי מדובר באזור המרכז, ואנחנו דיברנו על תופעת הקהילה, זה הרבה יותר נוח. << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> גם מהסופר בורחים. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> גם מהסופר הם בורחים. שוב פעם, יפה, אתה ציינת שגם מהסופר הם בורחים, המלונות ציינו שגם. ואני שואל אתכם, חברים, אם הם בורחים מכל מקום, ריבון העולמים, איפה הם עובדים? << אורח >> יהודה יצחק נעמן: << אורח >> אני אגיד לך איפה הם עובדים, בשחור, לא משלמים מס, מקבלים פי שניים. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני יודע, אני אומר את זה בציניות. אני מנסה לומר שרוב התאילנדים עובדים עדיין בענף החקלאות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שמעון, אבל היום הם לא יכולים לעבור מענף לענף. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אסור להם, אבל יש מנגנונים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, סידרתם את זה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> כפי שציינתי, יש פלטפורמות תומכות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא מבקש מקלט, זו האופציה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> יש פלטפורמות תומכות לכל מיני מגזרים של זרים שהם לא חוקיים. אם אלה מבקשי מקלט, ואנחנו רואים סוכנים של הדבר הזה, שכמובן פועלים בניגוד לחוק, שפועלים באופן של משדל עובדים זרים חוקיים לבקש מקלט כדי שהם יוכלו להעתיק אותם למקום עבודה אחר ולהרוויח עליהם, שכר AG, ואם זה מקהילת עורכי הדין, שיש לנו אינדיקציות לכך שפשוט משדלים אותם. חלילה לא כולם, חס וחלילה, אני מדבר על תופעות שבשוליים, אנחנו מדברים על דברים כאלה, לא מעבר לזה. יש תופעות מאוד מאוד נרחבות שפשוט מעודדים את הדבר הזה. ככל שמספר העובדים הזרים בישראל עולה, האתגרים הופכים להיות עצומים, אתגרי האכיפה יהיו בחזית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> איך אתם נערכים לקראת הדבר הזה? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> גברתי, איך אנחנו יכולים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בוועדת המנכ"לים יש בקשה להעלות מעבר למכסה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> יש בקשה להעלות כבר שנתיים וחצי שם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אבל פה עלו באחוז, לא? אני מדברת על המכסה הכללית, 3.3%. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אנחנו מסתכלים על המציאות עצמה, ואם אנחנו באותו היקף כוח אדם ואפילו פחות ממנו ערב פרוץ המלחמה שביצע את כל השינוי של הבאת העובדים הזרים, ולעומת זאת מספר העובדים הזרים כמעט והכפיל את עצמו, צריכים להבין מה האירוע. << דובר >> דיקלה טקו: << דובר >> יש איסור חדש לעבור מענף לענף? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> עשיתם פיילוט, לא? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> לא. שוב, לגבי בקשות מקלט, החל מ-1 בינואר, מנכ"ל הרשות - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה מדבר על יוני? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אני מדבר על 1 בינואר 2026. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בינואר, אוקיי. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> מנכ"ל הרשות הנחה, כל מבקש מקלט לא מקבל איזשהו גרין קארד. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הוא נשאר ובמקביל, מעולה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> הוא חוזר לענף שלו, וזו הסיבה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בפועל זה פועל? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> בפועל זה הוריד את המספרים באופן דרמטי, גברתי, באופן דרמטי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יפה. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> זגדון בצדק בא וטוען לגבי מספרי טלפון אישיים שלכאורה מציקים לו, אבל אני חייב לומר לך, אילן, זה מסייע. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם צריכים למצוא מקום עבודה. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אני חברת כוח אדם? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> תן לי להשלים. אני רק רוצה לומר שזה משרת את כולכם פה, כי אנחנו חייבים לשבץ אותם מחדש כדי להשאיר אותם בענף שלך. ופה כל עובד זר שאתה קורא לו נוטש, אנחנו קוראים לו לא חוקי, שעוזב ללא הודעה מוקדמת, ויש חוק הודעה מוקדמת, יש פה את מאיר דוד שיכול להרחיב על זה, הוא עוזב ללא הודעה מוקדמת, ללא שום כוונה להסדיר את מעמדו, הוא פשוט עוזב ומגיע אלינו בניסיון לנצל את מנגנון בקשות המקלט באופן ציני, כי יש מבקשי מקלט אמיתיים בישראל, הם מצומצמים, אבל הם ישנם, וזה מאוד מאוד מפריע לנו לטפל בהם. אנחנו מדברים על עשרות אלפים של עובדים זרים שפשוט צובאים על המנגנון הזה, ולהחזיר אותם לענף עובד, כי כל מה שהם רוצים זה - - - << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> לעבוד. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> זה לעבור או ממך, מענף המסעדות, לענף הסופרים למי שלא מתאים, או מענף הסופרים לענף המסעדות לדוד שלו, כי דוד שלו עובד פה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לעבודה יותר קלה, לא? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ואח שלו עובד כאן, וסבתא שלו עובדת שם. לכל אחד יש מניע אחר, אבל הם מעוניינים במוביליות ענפית. מוביליות ענפית, ככל שנאפשר אותה, זה יהיה הסוף של כל מה שקשור לאיזושהי רגולציה של עובדים זרים פה בישראל. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> עצרנו את זה, לא? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שמעון, נעבור לשאלות הבאות. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ולכן זה כל כך חשוב שאתם קצת תסבלו עד שנקש יפתור את הבעיה בדמות של לשכות פרטיות ויכולת באמת לתכלל את הענף שלך בצורה כזאת שיוכל להחזיר אנשים שמחפשים עבודה אחרת. ולעצם עניין האכיפה, זה מאוד חשוב לי לומר, לא ייתכן להעמיס על גוף כמו שלנו אתגרים כאלה, אנשים שעשו את המשט, כל המשטים שאתם שומעים ורואים אותם, את החבר'ה שלנו אתם לא רואים בטלוויזיה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ברור. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אבל הם עושים את רוב העבודה, כי הם מראיינים אחד-אחד בזמן שיא, בתנאים קיצוניים, בכיפור, בשבתות, מתי שאתם לא רוצים. אלה אותם אנשים שדיברנו על אנשים שדיברנו על השכר שלהם. אנחנו מדברים על אנשים שעובדים במשמרות, אנחנו מדברים על אנשים שעצימות העבודה שלהם משתנה מרגע לרגע, ואם יש לרשות משבר של דרכונים, הם רצים לטפל במשבר של הדרכונים, עוזבים את העבודה שלהם, ואם יש משבר של קורונה, הם רצים עם משטרת ישראל לאכוף יחד עם השוטרים כתף אל שכם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> איך אתם משמרים את העובדים האלה שעושים כל כך הרבה? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ואם זה עכשיו עם העניין הזה של RSD, עכשיו הם נרתמים ל-RSD. ולכן, חברים, יש לנו עובדים מדהימים, לא מצוינים, מדהימים. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> אבל מעט. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> מה שחסר, תגמול הולם, משאבים, ולהגדיל את המספרים שלהם באופן דרמטי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, אנחנו על זה, על הסכמי שכר. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ואני אגיד לכם משהו אחד, אתם משלמים אגרות. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> קורעים אותנו באגרות, שיעבירו אליכם. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אתם משלמים אגרות, זכותכם וחובתנו לתת לכם שירות על האגרות האלה. מה שאתם עושים, אתם מבקשים פה שירות אכיפה בגין האגרות שאתם משלמים ואנחנו מתים לתת לכם את השירות הזה. חברים, תנו לנו את המשאבים ותנו לנו את כוח האדם, כי אם לא, מה שיקרה פה בעוד כמה שנים עם היקף הזרים שעולה - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מה שר האוצר אומר? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> ובאותה הזדמנות אני רוצה לומר לכל ארגוני המעסיקים, ככל שלמישהו יש מידע מדויק, ואני בדגש על מדויק, איפה נמצא הנוטש שלו, ובלבד שהוא נמצא בסטטוס לא חוקי, הוא מוזמן לכתוב בגוגל "מינהל אכיפה וזרים", לגלול למטה, יש פרטים של צור קשר, את כל אמצעי הדיווח ישירות אלינו, ואנחנו נעשה את המאמצים העליונים עם מעט העובדים שלנו לתת לזה מענה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתי, הוועדה צריכה פשוט לעשות משהו אחר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> שתי שאלות, שמעון: אחת, כמה פקחי הגירה אוכפים בפועל היום את העובדים הזרים הלא חוקיים? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> בערך 160-150, זה תלוי מתי את שואלת לאורך השנה, תלוי. אגב, אנחנו קלטנו 30 עובדים חדשים שהסכימו לבוא, נטשו אותנו 40. עזבו אותנו, סליחה. אמרתי נטשו ברוח הדיון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה יכול בשנייה להיכנס לתופעה של המתווכים? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> תופעת המתווכים היא תופעה מאוד מאוד מאוד קשה, ואני חייב לומר שהיא קיימת בהבאה פרטית לעומת הבאה בילטרלית. אנחנו מדברים פה על חלק מגורמים שהם גורמים עברייניים ביותר שנכנסו והם פשוט צומחים כמו פטריות אחרי הגשם, ואנחנו רואים אותם מוכרים את מרכולתם ברבים. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> בארץ? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> והאנשים האלה גובים דמי תיווך בסכומי עתק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כלומר, בשדה התעופה בארץ או בחו"ל? גם וגם? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> אנחנו לא מדברים בשדה התעופה, אנחנו מדברים על הבאה פרטית עוד בשלב שמעסיק מקבל היתר והוא מבקש אמצעי להביא את העובד לישראל. הוא פונה לגורם לא מורשה בהרבה מאוד פעמים שמסייע לו להביא עובד זר לישראל, אבל תוך כדי גובה בין 15,000 ל-27,000 דולר מאותו עובד זר, מהעובד הזר. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> מהעובד? מה? << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> חברים, תשאלו כל עובד, בן אדם שיש לו עובד סיעוד בבית, כל אחד, וכל מי שמסתכל, רואה עכשיו את הוועדה הזאת, תשאלו עובד זר מהסביבה המיידית שלכם מענף הסיעוד או מענפים אחרים שהובאו בהבאה פרטית, כמה אותו בן אדם שילם כדי להגיע לפה, ואז תשאלו אותו למה הוא רץ על מעסיק שמציע לו חצי שקל או שקל יותר, כי הוא מת להחזיר את ההלוואות האלה כמה שיותר מהר, חברים. דמי התיווך בהחלט משפיעים, זה אחד. שתיים, לגבי גורמים עברייניים פה בתוך הארץ, לא חסר מהם, הם מנצלים פרצה והם מנצלים את היקף כוח האדם המאוד מצומצם שלנו. יש לנו תיקים מאוד מאוד איכותיים שאנחנו מנהלים, אבל יש גבול להיקף התיקים האלה שאנחנו מסוגלים לנהל. היקף כוח אדם מצומצם פירושו גם אכיפה מצומצמת. המתווכים האלה בהחלט נכנסים לוואקום ועושים שמות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אבל שמעון, צריך לציין שגם ב-G2G שאלנו לא מעט אנשים ששילמו כסף. כשאתם אומרים הבאה פרטית, אתם צריכים להבין את היתרונות מול החסרונות של הדברים. גם ב-G2G יש עדויות מאוד מפורטות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> מאיר, תורך הגיע. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני אעשה את זה קצר. צוהריים טובים. מאיר דוד, משרד העבודה. גברתי יושבת הראש, אני חושב שפה כולם מדברים מדם ליבם, כולם צודקים, התופעה הזאת היא לא טובה לאף אחד מאיתנו, לאף אחד במשק. אין לי פתרונות קסם מייד להגיד לך, זה הפתרון הנכון או לא. עלו פה לא מעט הצעות, חלקן ישימות, חלקן פחות, חלקן צריך לבדוק את החוקיות שלהן. אני כן תומך בנושא הזה שנעשה את השולחנות העגולים ונשב ונבדוק סוגיה-סוגיה ונבדוק את הפתרון הנכון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לשתף את המעסיקים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> כי מה שקרה, נתנו פתרון במקום מסוים, חוקקנו משהו, זה פגע במקום אחר, תיקנו פה, זה הרס שם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> צודק. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> ולכן אני לא אבוא ואשלוף פתרונות מהמותן, זה חייב להיעשות בשום שכל ובשיקול דעת אחרי שנבחן את כל ההשלכות של כולם, צריך לתת פתרון פה לכולם בסופו של דבר. אנחנו נהיה ביחד עם רשות האוכלוסין באירוע הזה. אנחנו "סובלים" מזה גם. כשמגיעים אלינו עובדים הרבה פעמים, אומרים, לא קיבלנו משכורת, אבל הם נטשו והם בעצמם לא היו גם בסדר, הרבה פעמים גם אנחנו פונים למעסיקים ומאשימים אותם במשהו שהם לא אשמים, אבל יש גם מקרים הפוכים. לכן אנחנו נעשה את זה ביחד עם ארגוני המעסיקים, עם ארגון העובדים, עם רשות האוכלוסין, לכל מה שיידרש, כי חייב פתרון יסודי, זה דורש פתרון יסודי. זה לא יכול להיות איזשהו נוהל קטן עכשיו שיפתור את הבעיה, זה לא יפתור את הבעיה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, אני גם בעד. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> וזה מה שיקרה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אי אפשר להמשיך ככה, מאיר. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> יאללה, עדיף לנו רגע לחכות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אולי מענה ביניים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> צריך לנסות פתרונות לטווח הקצר, הבינוני והארוך בסוף. תראו, גם לנו, כמו שאומר שמעון שעומד פה בפרץ ונקש עם כמות הבקשות, יכולנו להגיד סטופ, שוברים את הכלים, עוצרים, לא מביאים אף עובד עד שלא פותרים את בעיית הלא-חוקיים, אבל אי אפשר, צריך לתת למשק גם לעבוד ולהניע את הגלגלים. צריך לעשות את הכול במקביל וצריך לעשות חכם. אין לי פתרונות מייד לשלוף לך. יש לי כמה רעיונות, אבל אין לי פתרונות קסם, אני לא חכם יותר מאף אחד פה בשולחן הזה, ואני חושב שזה צריך להיעשות ביחד, אבל בהבנה שהפתרון צריך להיות טוב לכולם, ולא רק לגוף אחד או גוף אחר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, אבל צריך לתחום את זה עם לוחות זמנים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אני זמין לרשות האוכלוסין, לכל מה שידרשו בקטע הזה ומתי שירצו להתחיל לשבת לטפל בסוגיות האלה. אני מניח שלנקש יש 200,000 משימות על הראש, אני לא יודע איך הוא דוחף את זה בשנה הקרובה, אבל באמת צריך לתת לזה את הקשב וכמה שיותר מהר, ולבוא אולי לקראת המושב הבא של הכנסת עם אילו שהן הצעות שיהיה אפשר ליישם אותם, כי זה באמת אירוע בעייתי ואנחנו רואים את זה, ותמר פוגשת את זה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני מציעה שכבר תעבדו את ההצעות ותביאו אותן כבר בתחילת המושב, בעזרת השם. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> ונביא את הפתרונות, נכון. אנחנו נעשה את המקסימום יחד עם הרשות << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ולא שתהיה השבעה של הממשלה ואז תתחילו לבחון את ההצעות, את הרעיונות. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא, אנחנו צריכים לעשות את זה כבר עכשיו, דווקא בזמן הזה של הפגרות, לחשוב ביחד עם כל הגורמים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני אומרת כדי לעזור לכם ולא בציניות או לעקוץ. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> נכון. כי בסופו של דבר, אם זה ימשיך כך, המשק ייכנס לסחרור ויהיה פה כאוס תעסוקתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ותיקח בחשבון שמספר העובדים, יש מגמה לעלות גם. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מאיר, מדינת ישראל תלך לעזאזל, אין לנו לאן ללכת. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אנחנו איתכם ביחד. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתה לא יכול להפוך אותה למדינת כל אזרחיה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> אייל היקר, כולנו באותה סירה, כולנו באותה צלחת ואנחנו צריכים לפתור את זה ביחד. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> כן, אבל אם זה כולם באותה סירה, בוא באמת ניתן לוחות זמנים, שנחליט שעד 1 בינואר 2027 נשב פה מספיק פעמים בשביל לבוא עם נוהל מתוקן, שמי שייכנס לשר הפנים ידע שזו המשימה הראשונה שלו. כי אחרת אנחנו בפני שוקת שבורה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> זה נכון. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> מבחינתי, אני אומר את זה פה, כל לוח זמנים - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתה תכניס עכשיו עוד 40,000-30,000 איש למטרו, ועוד 40,000-30,000 איש לפה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון, זה ילך ויהיה יותר. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה נהיה גלגל שאי אפשר לעצור אותו, זה כדור שלג. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה ילך ויגדל ויתעצם, נכון. מבחינתי, לוחות זמנים - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> למה שהם יצאו מפה? הפיקדון הוא לא מספיק מעודד בשבילם. בחודשיים עבודה הוא מחזיר את כל הפיקדון של חמש השנים, זה לא מעניין. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> חבר'ה, אי אפשר להשתלט ככה על הדיון, באמת, אנחנו מנסים לקדם. מבחינתי, שישה חודשים זה בסדר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, אבל בעזרת השם, כבר שיהיה כינונה של הממשלה הבאה, לא לחכות לקיים שולחנות עגולים. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> לא, אני אומר שאפשר להתחיל עכשיו. אני אומר בחצי השנה הקרובה, כבר להתחיל מעכשיו. אני אקצה את האנשים הרלוונטיים, את כל המשאבים שיש לי לטובת האירוע הזה, בסדר? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אני חושבת, המלצה טובה. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה אירוע חוצה משרדים, ביחד עם רשות האוכלוסין, ביחד עם משרד החוץ, ביחד עם משרד המשפטים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ויש לכם שיתוף פעולה בין-משרדי מאוד טוב. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> יש לנו, נכון, אבל לכל השותפים האלה יש גם עשרות משימות אחרות. אבל אנחנו נשתדל למצוא את הקשב הזה ביחד עם רשות האוכלוסין, ביחד עם משרד החוץ, ביחד עם משרד המשפטים כדי לנסות ולגבש גם פתרונות שיהיו ישימים ויענו על דרישות החוק ועל החלטות בג"ץ ולא ידרסו את בג"ץ הכבילה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> מאיר דוד: << אורח >> זה אירוע מורכב, אנחנו ביחד איתכם, בסדר? נצא לדרך כמה שיותר מהר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> תודה רבה. אלי, אחרון חביב. מה יש לך לחדש לנו? לפני זה, מה אתם עושים במסגרת ההסכמים הבילטרליים מול המדינות כדי למנוע נטישת עובדים זרים ללא הצדקה? אולי כשאתם חותמים על ההסכמים או להוסיף להסכמים הקיימים, לשדרג אותם? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> קודם כול, גברתי היושבת ראש, תודה שאת נותנת לי את זכות הדיבור. אבל אני חייב להגיד שאני ישבתי כאן מרותק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> באמת, היה דיון מעניין. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> זה היה אחד הדיונים היותר מעניינים מאז שאני יושב כאן בשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בבוקר גם דנו על השוהים הבלתי חוקיים, על השב"חים, הוא גם היה דיון מעניין. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> שלחתי את זיו, הסגן שלי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, הוא היה והוא נתן לנו פתרון יצירתי מאוד. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> שלחתי אותו לסבול לבד, עכשיו אני. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> משטרה? איזה פתרון? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אבל אי אפשר באמת לדלג על הכאבים ששומעים פה, על המצוקות ששומעים כאן, זה באמת נוגע ללב. אני חייב להודות שאני מזדהה עם כולם, אבל יותר מכל עם הסיעודיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> על הסיעודיים אני בקונסוליות לא מוותר. אנחנו עושים, מי שלא מכיר, אני המנהל הישיר של כל הקונסולים ברחבי העולם, 108 קונסולים, ישנן מדינות שאנחנו מביאים מהן עובדים זרים גם לענף הסיעוד ולא רק לענפים האחרים, ושם אנחנו מאוד מקפידים בסינון של העובדים, תשאול, כדי לדעת שאנחנו יודעים שאנחנו מחברים את הטוב ביותר אל מול הנזקק. ואני אקח לדוגמה, היה מקרה שהבאנו מאוזבקיסטן עובדת זרה, אמורה הייתה לטפל בגברת, וראו זה פלא, הגברת כבר לא צריכה את הטיפול כי קרה משהו והעבירו אותה לבעל, אבל היא גברת מאוזבקיסטן והיא מאוד קונסרבטיבית, ועם כל הכבוד, אישה מאוזבקיסטן לא תיגע בגבר ותטפל בו, ולכן היה צריך להביא עובד נוסף. רוצה לומר שההתאמות משתנות גם תוך כדי המצוקות שקיימות, והצלחתי להזדהות עם האדון שהיה כאן על כיסא גלגלים. כן, אצל מטופלים בענף הסיעוד זה עניין של חיים ומוות. שם זה מתחיל, שם זה נגמר. לגבי הנושאים שדיברתם עליהם בהיבט של הענפים השונים, אמרת כאן, ידידי, אתם ממשיכים לתת עוד זכאויות לענפים נוספים. לכל ענף יש את הכאב שלו, לכל ענף יש את המצוקה שלו. אנחנו מנסים בכל הדרכים להיענות לבקשות ככל שרק ניתן במסגרת המגבלות, החוקים והתקנות, וגם בהסכמים הבין-לאומיים שיש לנו. כשאנחנו הולכים להסכם בין-לאומי אנחנו מנסים להוציא במשא ומתן את הטוב ביותר מאותה מדינה שאיתה אנחנו נושאים ונותנים, ומה לעשות, גם הם יודעים לעשות משא ומתן, גם הם יודעים איפה המגבלות וגם להם יש חוקים. הם רוצים לשלוח, אבל עם התנאים שלהם. אנחנו רוצים בתנאים שלנו, אבל זה לא תמיד עובד, וצריך לזכור שזה טנגו. אם אנחנו רוצים שזה יהיה רק בדרך שלנו, אין לנו עובדים. ואם אנחנו רוצים שיוו עובדים עם מגבלות מסוימות, אנחנו צריכים להגיע לאיזשהו הסכם כדי שתהיה פה עזרה, שיהיו פה עובדים. הרבה ישראלים לא רוצים לעבוד, מצד שני, יש מי שטוענים, שמגבילים אותנו בהבאת עובדים זרים שלוקחים את העבודה של ישראלים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> יש התייחסות גם לשכר. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ושוחקים את השכר שלהם, ככה הם טוענים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> יש התייחסות לשכר משני הצדדים. אני חושב שכולנו פה במשרדים הממשלתיים די מוגבלים בלהשיב לכל השאלות באופן שאתם תהיו מרוצים. אני חושב שכולנו עושים באמת ובתמים את הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות עם כל המגבלות, וזה קשה. זה מאוד פשוט, אנחנו לא ישנים לילות, אנחנו מדברים המון בינינו. אנחנו מחפשים דרכים הכי יצירתיות כדי להיענות לבקשות שלכם, אתם לא יודעים עד כמה. ואני מבין את המצוקות שלכם, אני מבין גם את התלונות שלכם, אנחנו גם למדים מזה. זה לא אומר שמתעלמים מזה, שלא תחשבו לרגע, כי זו העבודה שלנו, מזה אנחנו מתפרנסים, בזה אנחנו חיים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> למה לא חושפים למעסיקים את ההסכם הבילטרלי? אנחנו שנתיים מבקשים אותו ממשרד החוץ, לא קיבלנו עד היום תשובה. למה לא חושפים את ההסכם? אולי אנחנו כמעסיקים יכולים לתת לך נקודות שבהן אתם יכולים להיות יותר טובים בהסכם הבא. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כשאנחנו עושים הסכם, אנחנו עושים אותו בליווי משפטי, וההסכמים בסופו של יום חונים באגפים המשפטיים, הם אלה שמטפלים, הם אלה ששומרים, כשחותמים הם מקבלים והם שומרים אצלם. אנחנו עושים את כל המסביב כדי לוודא שהדבר הזה יוצא אל הפועל. אתה יכול לבקש בהחלט, לדעתי, על פי חוק חופש המידע. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ביקשנו, מעל שנתיים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כן, שנתיים? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מעל שנתיים ביקשנו, לא הסכימו. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אין לי תשובה לשאלתך על העניין הזה, אבל כשמדברים על מעבר מענף לענף צריך להסתכל על זה משני היבטים – גם על הדרישות של הזרים, או יותר נכון של השגרירויות, לדוגמה. איפה נמצא כל עובד בכל זמן נתון, אנחנו לא יודעים להגיד תמיד. עובד קם ועוזב, אין מגבלה חוקית שעוצרת בעדו. אם היה חוק, יכול להיות שלכולנו היה הרבה יותר קל, אבל אין חוק כזה, אין חוק כזה שאוסר על מעסיק אחר לקבל את אותו עובד. כל עובד יכול לעבור מאחד לאחד, והמעסיק האחר במצוקתו יקבל אותו למרות שהוא יודע שהוא עזב מישהו אחר. אין פה איזושהי אחוות רעים לעניין הזה, יש פה עניין של פרנסה, וכל אחד רוצה לפרנס ולהתפרנס. גברתי, בעניין של חקיקה, קטונתי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא, נכון, חקיקה, תקנות זה אנחנו. אבל אתה יודע, כשמחוקקים חוק, אם השר הנוגע בדבר לא מאשר, אני לא יכולה להעביר את החוק, לצערי הרב. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני מסכים, אני מקווה שבאמת, כמו שנאמר פה, לאחר הבחירות יהיה שר פנים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> צריך גם את השר הנוגע בדבר וגם את שר האוצר. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני מקווה מאוד שאולי אפילו לפני זה, אפשר להריץ פה המון דברים. כי מדובר פה על תקופה ארוכה, ובאמת המצוקות הן מצוקות גדולות. שמעתי כאן את הגר כמה פעמים כבר. ישבנו בדיון קודם, נדמה לי שלפני שבוע-שבועיים, ודיברתם על מכסות, ואנחנו הבענו את העמדה של משרד החוץ שאנחנו לא נגדיל את המכסה כל עוד לא נוצלה המכסה הקיימת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> ברור. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> עובדתית היא לא נוצלה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לרוץ ולבקש מכסות נוספות ולבקש מהממשלה לקבל החלטה על עוד מכסות, אני חושב שזה לא נכון, זה מוקדם מדי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> כמובן שיש פה הרבה בעיות אחרות שנאמרו כאן סביב השולחנות האלה, וגם הקודם. יש פה 44,000 עובדים זרים לא חוקיים, זה מספר גדול. מי שלא היה בדיון הקודם בשבוע שעבר וראה את הטבלה שהוצגה על ידי רשות האוכלוסין, 44,000. זה חצי רעננה, חצי כפר סבא, תבחרו מה שאתם רוצים. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> זה צבא. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> זה המון. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בתוכם הנוטשים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אנחנו כעובדי מדינה באמת עושים כל אחד בחלק שלו. אנחנו במשרד החוץ בהסכמים הבין-לאומיים, הקולגות שלנו בארץ, משרד העבודה ורשות האוכלוסין, באמת בתוך המגבלות האלה, את כל מה שאפשר, אנחנו צריכים עוד כלים. לא יכול להיות שברשות האוכלוסין באגף האכיפה לא מצליחים לגייס עובדים כי השכר הוא באמת כל כך נמוך. אבל קטונתי, זה לא שייך למשרד החוץ. אני רק אומר שבמסגרת הסוגיות שעולות כאן הכול מתחבר לכול. אי אפשר להתעלם מהדברים האלה, שלא לדבר על כאלה שעוזבים אחרי שצברו ניסיון. אנחנו מחוברים אליהם בכל מה שקשור לעובדים זרים, לנו אין פתרון, אנחנו רק מנסים בדרכים שלנו איכשהו לסייע כדי להקטין את הלחצים, גם מהקולגות שלנו בשגרירויות הזרות, שגם הם באים ומתלוננים. אני מעדכן פה שתכירו, אני לא יודע אם זה המקום הנכון להגיד את זה, בקרוב אני אמור לקיים פגישה מסודרת עם ראש האגף הקונסולרי התאילנדי שביקש להיפגש, לקיים דיאלוג קונסולרי, ואחד הנושאים שהם מתכוונים להעלות זה זה. גם להם יש דרישות, גם להם יש בקשות, יש להם ציפיות, ודאי. הם רוצים לשלוח, לצורך העניין, אזרח שהגיע הנה לעבוד, והם שואלים שאלות – איך מונעים את השימוש בסמים בקרב העובדים הזרים? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נכון. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> הם לא רוצים לראות אותם חוזרים לאחר שהם משתמשים בסמים, בצדק. << אורח >> שמעון זיגזג: << אורח >> לגבי זה, ההתחלה, אני חייב לומר, גם שר העבודה התאילנדי ניגש למנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, אם אני לא טועה, ב-2017 או 2018, ובאמת לחץ על הסיפור הזה, אבל חייב לומר שהסמים הם לא תופעה שמתחוללת פה כאילו יש מאין והם מחזירים את זה לתאילנד. לא, זה הפוך. בדרום מזרח אסיה יש תופעה משמעותית של סמי עבודה, כל מיני, התחיל יאבה, היום זה אייס, כאלה. אני לא רוצה להפריע לך, אבל זה בא מהם, לא מכאן. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> בסדר. אני רק אגיד לסיכום של ברחנים, כדאי לזכור, כי דיברנו כמעט באופן חד-צדדי על הזכויות של המעסיקים, תזכרו שגם לעובדים האלה יש זכויות, ולמרות המגבלות אנחנו צריכים לשמור על זכויותיהם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כולם מסכימים, מה? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> כולנו מסכימים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> כולם שומרים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אבל צריך לראות פה שגם בסוף ההסכמים האלה הם לא טובים. הם לא טובים למדינת ישראל, הם לא טובים למעסיקים, הם לא טובים לעובדים. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נסכם, אלי? << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אומר שמה שרואים משם לא רואים מכאן, וזה בסדר שאתה רואה את מה שאתה רואה מהכיוון שלך, זה בסדר. אני יודע שאני צריך להתמודד אחר כך מול הנציגים הדיפלומטיים שלהם ולהסביר. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> מה יש לך להתמודד? עובד סרי לנקי מרוויח 150 דולר בממוצע בארץ המוצא, פה הוא מרוויח 3,000. זו כבר מכירה, נגמרה. הוא מתחנן לבוא לפה, אנחנו עושים הסכם שכאילו אנחנו מתחננים שהם יבואו אלינו. אנחנו נותנים פי שניים מכל מדינה מערבית אחרת. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, תן לו להגיד משהו בנושא הזה על עלויות העסקה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה מקור הבעיה. אם אלי עושה את ההסכם והוא לא רואה את השטח והוא לא מבין את המציאות, שהיום כל - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא בכל דיון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אז מה אם הוא בכל דיון? תבוא אלינו לעבודה. העובדים מתחננים להגיע למדינת ישראל, ומהעמדה הזאת צריך לנהל משא ומתן ולא הפוך. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> וגם אתה מתחנן לעובדים זרים. אי אפשר, זה שווה בשווה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה לא נכון, הם מתחננים לבוא לפה היום. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אתה לא יכול בלעדיהם. אבל אתה לא יכול גם בלי עובדים זרים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ישראל היא המדינה הכי טובה לעובד הזר, הכי טובה בעולם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל אתה לא יכול גם בלי עובדים זרים. אתה מתחנן, אתה מחכה הרבה זמן. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני לא אומר שלא. ומי שחושב שישראלים יחליפו אותם, הוא טועה, אף אחד לא רוצה לעבוד. צריך לפתוח את כל הזה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> זה שאתה צועק לא אומר שאתה צודק. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, זה שאני צועק, כי זה מעצבן אותי. כי אני יושב פה ואני שומע את משרדי הממשלה באדישות הזאת שנמשכת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> הם לא אדישים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ובסוף, ההסכם שאתה עושה היום הוא לא טוב, הוא לא טוב. ההסכם הבילטרלי שאנחנו עושים היום מול המדינות הוא לא טוב. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> אנחנו יודעים שמתוך 9,000 בקשות מקלט בשנה החולפת - - - << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתה צריך גם לקבל ביקורת, כעובד ציבור אתה צריך לקבל ביקורת. << אורח >> הגר שרן: << אורח >> - - - וגם חותמים על הסכם בילטרלי בידיעה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אמרתי את הדברים, אתה לא הקשבת, אתה משדר פה כבר שעה דברים שאתה פשוט לא רוצה להקשיב, אתה רק רוצה להקשיב לעצמך כי באת טעון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> צודק, אני לא מקשיב. יש פה אנשים משירותים ומסחר ותעשייה שמחכים לעובד שנה בגלל התור הקונסולרי שאתם לא עומדים בלחץ, אתה רוצה לדבר על הבעיות שלנו? בוא נדבר על הבעיות שלך. לא באת להעביר ביקורת עלינו ולהרצות לנו, אתה צריך לשמוע מה הבעיה שלנו בברחנים וללכת לטפל בה בהסכם הבא או בעדכון שלך, וזה התפקיד שלך בוועדה הזאת ספציפית. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> בסדר, הוא נפגש עם הנציג התאילנדי. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> וגם לגבי העובדים מסרי לנקה מבקשי המקלט, זה כן נושא שהוא רלוונטי כש-3,000 בקשות מקלט מתוך 9,000 - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> לא, אסור להעביר ביקורת, ביקורת זה פעם הבאה. עכשיו הוא מעביר ביקורת עלינו, בואו נדבר אחר כך. << אורח >> מעין אמיר: << אורח >> לא, שנייה, עכשיו ברצינות ולא בציניות. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זו לא ציניות, זאת האמת. לא מוכנים לשמוע את הביקורת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל, אני נועלת את הדיון, אני מסכמת. יש לך עוד משהו לומר? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> יש לו עוד ביקורת על המעסיקים? נשמח. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אתה עושה אינטרפרטציה של הדברים - - - << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> די, זו לא הכוונה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני לא עושה אינטרפרטציה, אני אומר לך את האמת בפנים ואתם לא אוהבים לשמוע את האמת בפנים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ההסכמים שלכם לא טובים, נקודה. לא טובים, נקודה. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני אפילו יושב קרוב אליך, לא רק שאני אין לי בעיה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> זה שאני מרים את הקול, אתה מנסה להציג אותי כמישהו שמתלהם, אני יודע בדיוק את הדברים. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אבל אתה כן. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני שולט בחומר, אתה לא יכול לסבן אותי. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> מה קשור? << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> כל הסיפורים שאתם מספרים פה בישיבות, זה לא עובד. ההסכמים שאתם עשיתם לא טובים, לא מייצגים. מדינה כמו סרי לנקה, שב-2025, 4,500, לא 3,000 מבקשי מקלט, תעצור את ההבאה הבילטרלית, תעצור אותה, תעצור את ההבאה מסרי לנקה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל גם בהבאה הפרטית ראינו שיש ברחנים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אילו מדינות חדשות הבאתם בשלוש שנים? בוא תספר לנו איזושהי בשורה. לא הבאתם כלום. משרד החוץ נכשל. תהליך קונסולרי, יש לי חברים שפונים אליי גם בשירותים ובמסחר, מחכים שנה לאישור של עובד. אומרים לסרי לנקים, תעשו זום עם דלהי, ודלהי זה רק ארבעה חודשים קדימה. בואו, יש לכם ים של תקלות, תטפל בתקלות שלך. אל תבוא ותיתן לנו פה עכשיו הרצאה פילוסופית על מה אנחנו לא בסדר. הלוואי שכולם היו מתנהגים לעובדים הזרים האלה כמו שמתייחסים אליהם פה סביב השולחן הזה, עם כל הזכויות וליטוף היתר שלהם. ההסכמים שאתם עשיתם הם לא טובים, ותלמדו לקבל ביקורת גם בתור פקידות. אתה בחרת להיות נבחר ציבור, אתה צריך לקבל ביקורת. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אבל הם מתקנים תוך כדי תנועה. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הם לא מתקנים כלום, מה תיקנו? מה תיקנו פה בשלוש שנים? לא תיקנו כלום. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אני קודם אתקן אותך שאני לא נבחר ציבור, אני עובד ציבור. יש הבדל עצום בין שני הדברים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> סליחה, טעות שלי. אם אתה כעובד ציבור לא מעוניין לשמוע ביקורת, תעבור למגזר הפרטי. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> אייל, נמשיך בדיון הבא, יהיו עוד דיונים. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אני אומר לך את האמת, אני מציע רק לאנשים שמביאים תוצאות. << אורח >> אלי יפרח: << אורח >> אייל, עם כל הכבוד, אני לא עובד אצלך, אני עובד אצל כל אלה ואנחנו עובדים בשביל כולם ואנחנו נמשיך לעשות את הטוב ביותר למרות - - - << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> אתם כמשרד החוץ פתחתם את השערים למדינת ישראל ואתם הורסים אותנו כמדינה יום-יום. על מה אתה מספר לי שאתה נותן שירות? איזה שירות אתה נותן? << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> נקש, אני מעבירה את רשות הדיבור לזגדון, הוא רוצה להתנצל. << אורח >> אילן זגדון: << אורח >> נקש, רציתי להגיד לך שאני מתנצל על זה שאמרתי שאתה לא דובר אמת. אבל אני אמשיך להתיש אותך בזה. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> יופי, אני רוצה לסכם. 1, הוועדה תקיים דיון בנושא מספר זיהוי אחיד לכלל העובדים הזרים, המסתננים ומבקשי המקלט בישראל, ותבקש את השתתפות מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה לדיון. 2, הוועדה תקיים ישיבה על הכנסות המדינה מהעסקת עובדים זרים, ותבקש סקירה מרשות המסים על אובדן הכנסות של המדינה כתוצאה מעובדים זרים לא חוקיים. 3, הוועדה תקיים ישיבה חסויה על נושא העובדים הזרים מאוזבקיסטן בהמשך לנאמר בדיון. 4, הוועדה תיזום פגישה נוספת עם השגרירים הזרים ותעלה בפניהם את כל הטענות שהעלינו היום בדיון על ידי כלל המעסיקים. פגישה שלישית עם השגרירים, שתיים קיימנו לאחרונה, הם מאוד מאוד מבקשים להגיע. 5, הוועדה פונה לבנק ישראל, למפקח על הבנקים, בבקשה לבדיקת איסור העברת כספים לחו"ל על ידי עובד זר לא חוקי, ותשובה לוועדה תוך שבועיים. 6, הוועדה קיימה מספר דיונים בנושא הסכם השכר של משרד האוצר וההסתדרות של עובדי מינהל אכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה, התקדמנו ולא נרפה עד שייחתם הסכם ראוי שיביא לגיוס עובדים חדשים ושימור עובדים קיימים במינהל להגברת האכיפה כלפי העובדים הזרים הלא חוקיים. 7, הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין תשובות לגבי הבאת עובד זר שיעבוד עם מטופלים סיעודיים מורכבים בלבד תוך חודש. 8, הוועדה מבקשת עדכון מרשות האוכלוסין על התאמת העובד הזר למעסיק ואת המעסיק לעובד הזר. 9, הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין לבחון תוכנית לשיפוי ופיצוי מעסיקים שהעובד שלהם עזב והחזר האגרות ששולמו ושחרור מיידי של היתר העסקה וכדומה, ומבקשת תשובה תוך חודש בנושא. 10, אעלה שוב את הצעת החוק שלי לקיצור משך זמן חיפוש העבודה של עובד זר מ-90 ימים ל-30 ימים לוועדת השרים לענייני חקיקה, ומצפה מכלל המשרדים לתמוך בהצעת החוק. 11, הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין עדכון תוך חודש על המערכת המחשובית שתאפשר למעסיק לראות את פרטי העובד וסיום היתר שהייתו בישראל ובאיזה ענף יכול לעבוד. 12, הוועדה מודה לפקחי ההגירה ולעובדי מינהל אכיפה ברשות האוכלוסין שעושים עבודה מצוינת עם כל המגבלות של המחסור החמור בעובדים במינהל. אנחנו נעשה ככל שביכולתנו להגיע להסכם שכר ראוי עבורכם. אמרתי את זה גם בוועדת הכספים בשבוע הבא, אני אעשה הכול, אני לא יודעת אם אני אשכנע את שר האוצר להגיע לפה לשיחה עם המעסיקים. אני אנדנד לו ואני אנסה להביא אותו לפגישה יחד עם המנכ"ל שלכם, ונראה אם הוא יסכים להגיע, ושוב תעלו את כל הטיעונים שלכם. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> הוא לא יבוא, זה סתם. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> לא יודעת, אני אנסה, אולי. << אורח >> אייל מוסט: << אורח >> ספרי לו שאנחנו גרים מעבר לקו הירוק. << יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >> 13, הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין וממשרד העבודה לקבוע בהקדם האפשרי שולחנות עגולים עם נציגי הממשלה הרלוונטיים ועם כלל נציגי המעסיקים מהענפים השונים ולבנות תוכנית מתאימה להתמודדות עם תופעת נטישת העובדים הזרים. הוועדה מבקשת עדכון על קביעת המפגש תוך שבועיים. תודה, הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:20. << סיום >>