פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 600 מישיבת ועדת החוץ והביטחון יום שלישי, א' בתמוז התשפ"ו (16 ביוני 2026), שעה 10:05 סדר היום: << נושא >> ביטחון היישובים במרחב קו התפר << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: בועז ביסמוט – היו"ר מאיר כהן מרב מיכאלי שרון ניר מאיר פרוש אריאל קלנר מוזמנים: אל"ם ירדן ששון – קמ"ן פקמ"ז, משרד הביטחון סא"ל שמוליק כהן – סגן קמב"ץ, משרד הביטחון סא"ל דניאל ביטון – רע"ן תקציבי אג"ם והסדרים, משרד הביטחון נצ"מ רן בטאט – ראש תחום אח"מ, מזכירות הביטחונית, המשרד לביטחון לאומי צחי לוגסי – ראש מינהלת משמר לאומי והגנת ההתיישבות, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ שי רצבי – קצין אג"מ מרחב שרון, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ אופיר ביטון – רמ"ד מבצעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ עידו קציר – רע"ן מבצעים, מחוז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי דורון גולן – משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי מטי יוגב – חכ"לית, תושבת בת חפר גלית שאול – ראשת מועצה אזורית עמק חפר ויו"ר פורום רשויות החוף אופירה קלפ – סגנית ראשת מועצה אזורית עמק חפר רז שגיא – ראש עיריית ראש העין אלי אטון – ראש מועצה אזורית לב השרון אושרת גני גונן – ראשת מועצה אזורית דרום השרון אילן שדה – ראש מועצה אזורית מנשה הילה בן הראש-חכמון – ראשת מועצה מקומית כוכב יאיר צור יגאל אלון ביטון – ראש תחום ביטחון, מרכז השלטון האזורי אילן גרינברג – רבש"ץ יד חנה, מועצה אזורית עמק חפר שלומי שטרית – רבש״ץ שער אפרים אייל פישוב – חבר ועדת ביטחון, מועצה אזורית עמק חפר יצחק צימט – חבר מועצה, קציר גלעד בן מיכאל – חבר מועצה ויו"ר ועדת הביטחון במועצה מקומית כוכב יאיר צור יגאל יריב קובי – מנהל יישוב בת חפר ד"ר איילת גלס – מזכירת קיבוץ אייל גיל שגיא – חבר קיבוץ אייל וחבר צח"י מנהל הוועדה: אסף פרידמן רישום פרלמנטרי: ד"ר ויקטור ינין רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> ביטחון היישובים במרחב קו התפר << נושא >> << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בוקר טוב. אני פותח ברשותכם את הדיון בנושא מוכנות צה"ל להגנה על יישובי קו התפר. קודם כול תודה רבה לכל האורחים, הדיון הוא מאוד מאוד חשוב. בשבוע שעבר קיימתי סיור בקו התפר ביישובי עמק חפר, ראיתי מקרוב את המציאות הביטחונית, יישובים שנמצאים מאות מטרים בודדים ממוקדי טרור ותושבים שחיים יום-יום מול איום ממשי. הינה, אני רואה פה אנשים שאירחו אותי, בת חפר למשל. במהלך אותו סיור התרחש הפיגוע הרצחני, סמוך לכוכב יאיר, שבו נרצח רב-סמל ראשון במילואים חיים קלומיטי ה' ייקום דמו. חיים בחר להקדיש את חייו לביטחון עם ישראל ובמותו ציווה לנו את החיים. הפיגוע הזה היה תזכורת כואבת למה שראינו בשטח. הטרור לא רחוק מאיתנו. הוא ממש פה, מעבר לגדר, מעבר לכביש, במרחק של דקות מבתינו, בתיכם. מול מציאות כזו אין מקום להכלה ואין מקום לשגרה מדומה. חשוב לי, חברתי חברת הכנסת שרון ניר, לחדד את התפיסה, ואני בטוח שפה אנחנו מסכימים, פה אין אופוזיציה-קואליציה. אני אומר את זה גם פה לאורחים, חשוב לי לחדד את התפיסה השגויה על יישובי קו התפר, לעתים הם אינם זוכים לאותה תשומת לב ציבורית וביטחונית שלה זוכים אזורי עימות אחרים. אתם כאן שבאתם היום לדיון, אתם לא יישובי העוטף בדרום. אתם לא יישובי קו העימות בצפון. אתם גם לא היישובים הנמצאים בלב יהודה ושומרון. אך אסור לטעות, מדובר ביישובי ספר לכל דבר ועניין, תושביהם, התושבים שלכם, שאתם אחראים עליהם ובאתם לפה לייצג אותם, חיים בחזית הביטחונית ומתמודדים עם איומים ממשיים. ולכן אסור שהם ידחקו לשולי סדר העדיפויות. חובתנו לוודא שתושבים שם מקבלים את כל המענה הביטחוני הנדרש, ולא להמתין לאירוע קשה נוסף כדי להבין את גודל האחריות המוטלת עלינו. מערכת הביטחון חייבת להמשיך בקו התקפי, יוזם ובלתי-מתפשר. צה"ל, כרגיל, כפי שתמיד הרגיל אותנו, עושה עבודה יוצאת מן הכלל בהכרעת אויבינו בכל הזירות. אבל אסור להסיר את הרגל מהגז אפילו לרגע, כל חולשה מתפרשת אצל האויב כהזמנה לפיגוע הבא. הגיעו לכאן הבוקר לישיבה שלנו לוועדת החוץ והביטחון ראשי יישובי קו התפר. נשמע מכם ממקור ראשון על האתגרים הביטחוניים, על המציאות היום-יומית שלכם, וכמובן נשמע את נציגי צה"ל, השב"כ, מג"ב ומשטרת ישראל על ההיערכותם, על המענה המבצעי ועל הצעדים הננקטים כדי להבטיח את ביטחונם של תושבי האזור, לשם כך התכנסנו. אסף, מנהל הוועדה, אני חושב שהחלק הראשון יהיה פתוח, החלק הבא יהיה סגור. תושבי קו התפר הם קו החזית של המדינה. חובתנו לוודא שמדינת ישראל עומדת מאחוריהם, מאחוריכם, בכל הכוח. ישיבה חשובה ביותר. מי פותח? שרון, בבקשה תתחילי חברתי מהאופוזיציה; ולאחר מכן חברת הכנסת לשעבר, אולי בעתיד, מטי יוגב חברתי; ולאחר מכן גלית שאול. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בוקר טוב אדוני. קודם כול תודה לך על הדיון הכל-כך חשוב ומתבקש הזה. אנחנו מהמציאות של 7 באוקטובר צריכים להבין שהעורף הפך להיות חזית ובטח יישובי התפר נכללים בתוך הקטגוריה הזאת, ואל לנו לא לקחת ולהחיל תרחישי סיכון מתבקשים על האזור. חובתנו להתבונן על האיומים המתהווים. וגם אם גזרת פיקוד מרכז היא גזרה שמטופלת, צריך לומר ביד רמה על ידי הפיקוד, על ידי אלוף הפיקוד, ונעשית שם עבודה חשובה, ברור לחלוטין שהמוטיבציה לא הולכת לאיבוד, המוטיבציה לבצע פיגועים, והיא במרחק נגיעה, לעיתים במרחק של ריצה של כמה מאות מטרים, של פחות משלוש, ארבע, חמש דקות, של מחבל שמחליט, אפילו באופן ספונטני, לעשות את זממו. ראינו את הפיגוע בשבוע שעבר באזור כוכב יאיר, פיגוע שיכל בשקט להיות אירוע מתגלגל. ולכן אחד הדברים החשובים ביותר בסוף זה הלבנה של היישוב עצמו. היישוב עצמו, להבנתי, הוא מרכיב מרכזי בהגנה וכך נכון שיהיה. כיתת הגמ"ר ביישוב, הציוד של בני המקום, היכולת של בני המקום לסמוך על אותם מאבטחים בתוך המקום, אותם חיילי הגמ"ר, עם כיתה מאובזרת, עם אמצעי אבטחה, צילום, חמ"ל וכל מרכיבי הביטחון, זה מרכיבים קריטיים. ולכן, אדוני, המטרה בעיניי של הדיון הזה היא ממש לראות סטטוס איפה אנחנו עומדים ככל שמדובר ביישובי קו התפר, כדי בסוף לתת את התחושה שמרכיב הביטחון המקומי הוא מרכיב מטופל ככל שיידרשו תושבי המקום לעשות עבודה עד שצה"ל מגיע. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך, שרון. בבקשה. << אורח >> גלית שאול: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות קודם ליו"ר על הדיון המהיר הזה. הוא אמור היה להיות ביום שלישי שעבר, ולצערי בגלל האירועים באיראן אנחנו נאלצנו לדחות אותו. אבל עדיין, זה בזמן שיא וזה מאוד מאוד משמעותי וחשוב. אנחנו לא רק מעריכים את זה, אנחנו מצפים שבאמת בדיון הזה אנחנו נוכל להגיע למסקנות, כי אנחנו נמצאים בשעה קריטית. השעה הקריטית הזאת היא לא חדשה, היא ידועה לכולנו. לא רק שהיא ידועה, יש הרבה תחומים שבהם התקדמנו, וצריך להגיד בכנות שיש דברים שנמצאו מובנים אחרי 7 באוקטובר ואחרי שלוש שנים הקשות האלו שאנחנו עברנו. יש דברים שהתקדמו, ואנחנו כרגע נמצאים בשלב של אם ללכת קדימה או לחזור אחורנית כאילו לא התרחשו אירועי אוקטובר 23'. זאת מציאות שבה אנחנו מבינים שהקירבה לקו התפר מייצרת חיכוך מתמיד ובלתי-צפוי, בהיקפים שיכולים לקרות, ובעיקר מייצרת לנו הבנה שאם קו התפר יהיה חזק אז מדינת ישראל תהיה חזקה, כי זה אזור של מרכז הארץ. אני נמצאת בעמק חפר. עמק חפר הוא המותניים הצרים של המדינה, 13 קילומטרים מטולכרם לצד השני שלנו, זה הרוחב של המועצה, המותניים הצרים, עד הים. בצד השני גם שוכנת נתניה עם 200,000 תושבים. אם אנחנו נצליח להיות חזקים בקו התפר, זה לא יזלוג ולא יגיע למקומות במרכז, אני לא אמנה את כל שמות הערים במרכז, אבל 1.5 מיליון תושבים שנמצאים שם. זה אירוע שמחייב לא רק עבור תושבי קו התפר ואנחנו מדברים כאן לא רק בשם שלנו, אלא באמת בשם כל תושבי מרכז המדינה. אנחנו מבינים את הצרכים של המדינה בצפון ובדרום, וברור לנו שעוטף חשוב ושהכול חשוב, למדינת ישראל יש אתגרים מטורפים. אבל כרגע בתוך המציאות הזאת אנחנו מבינים שהדבר היחידי שיכול לסייע לנו זה שמירה על היכולת של היישובים שלנו להתגונן. למה? אחד, כי זה הוכח בעבר. הוכח גם ב-7 באוקטובר. כשיש יישוב שמצליח לשמור על עצמו, אז הוא נמצא במקום אחר. שתיים, האתגרים המטורפים של המדינה. אנחנו רואים את העובדה שאין מספיק חיילים, צה"ל מתוח עד הקצה בצפון ובדרום. אצלנו מקצצים כל היום במספרים, בתקנים, זה כל פעם הולך ויורד. אנחנו לא יכולים להשאיר את התושבים שלנו בלי הגנה. אנחנו לא יכולים להשאיר את התושבים שלנו במקום שבו אנחנו לא יודעים אם נוכל להגן עליהם או לא. אנחנו נמצאים במציאות שבה אנחנו חייבים לוודא, חייבים לוודא, ואני מדברת גם על היישובים שנמצאים תחת הצבא, אבל גם היישובים שנמצאים תחת המשטרה. אני חייבת להגיד שנעשתה קפיצה עצומה מצד המשרד לביטחון הפנים בהבנה מה קורה ביישובי קו שני. אני פותחת פה סוגריים, אבל אנחנו נמצאים היום במציאות שבה אנחנו מקבלים יותר תקציבים ונמצאים במציאות יותר טובה ממה שהיינו בעבר הרבה מאוד שנים, ומילה טובה מגיעה למשטרת ישראל בהקשר הזה. אנחנו לא מרגישים ככה בכל המקומות, והדוגמה הכי רלוונטית לאירוע הזה היא מה שקורה לנו היום בחיילי הגמ"ר. זאת דוגמה קריטית, מכיוון שיישובים שלמים שבהם היו חיילי הגמ"ר, מתוך הבנה – וחיילי הגמ"ר זה בדרך כלל אנשים שגרים ביישוב, לא שמביאים אותם ממקומות אחרים – יישובים שלמים מתרוקנים מהתקנים שיכלו להגן עליהם. אז אומרים לי: יש כיתות כוננות. כיתות כוננות, מה לעשות, האנשים מתנדבים; חזרו לשגרה, צריכים לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לנסוע לתל אביב, ירושלים, חיפה, לא נמצאים באזורים שלהם. מי נשאר ביישוב? בתי הספר, גני הילדים, אנשים שנמצאים אולי חולים בבית, אולי לא יצאו לעבודה, קבוצות קטנות של אנשים. אין שם אף אחד שיכול להגן על היישוב. יש יישוב כמו בת חפר עם 6,000 תושבים, שהולך להיות 10,000 תושבים, על קו תפר. תראו לי יישוב בסדר גודל הזה. הוא נמצא לבד, נמצא לבד. איך אנחנו נמצאים בתוך המציאות הזאת? אין תקנים, אין אנשים שיכולים. אירוע דומה לאירוע שהיה בשבוע שעבר – מי יפגוש, מי יפגוש את המפגע, מי יעצור אותו? העובדה שהוא יכול להסתובב חופשי ולעבור מיישוב ליישוב ליישוב ליישוב, וזה מעלה שורה שלמה של שאלות שאנחנו לא נדון בהן כרגע, אולי נדון על הקשר בין הצבא למשטרה ואיך אנחנו מייצרים, זה סוגיות גדולות. איך יכול להיות שיש אפס תקנים? איך יכול להיות שביישוב כמו בת חפר אין חייל אחד על קו התפר? איך זה קורה? אנחנו נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים לחזק את האזור הזה. אנחנו רוצים להבין שאנשים יוכלו לקום בבוקר ולצאת לעבודה ולדעת שהילדים שלהם רגועים. הם לא נמצאים במציאות הזאת היום. יותר מזה, הם מסתכלים מעבר ורואים שהחברים שלהם ביו"ש מקבלים הטבות מס. הם מוגדרים ביטחונית באותה סכנה ביטחונית, אותה סכנה ביטחונית, ואנחנו פעם אחרי פעם פונים ומבקשים הטבות מס ליישובים המאוימים. יש לי פה מכתב לוועדת הכספים, כל ראשי הרשויות של קו התפר חתומים על זה. כל ראשי הרשויות של קו התפר חתומים. אנחנו מבקשים להכליל את יישובי קו התפר. מה ההיגיון? אנחנו רוצים שאנשים יגידו: אין לנו ביטחון, אין לנו סיבה לקום בבוקר? למה הדבר הזה לא נכלל? יש חובה להתערב בדבר הזה. איך זה יכול להיות, כשעוד אומרים שהקריטריון הוא ביטחון? אם היו אומרים שהקריטריון הוא, לא יודעת מה, קירבה פוליטית, הייתי אומרת: אוקיי, כנראה שלא. לא יודעת. אבל אם הקריטריון הוא ביטחון, ויש הגדרה מדויקת של המשטרה ושל הצבא על המצב הביטחוני בקו התפר – איך אנחנו מוותרים על זה? אנחנו רוצים לחזק את ההתיישבות שם. אנחנו רוצים לוודא שאנשים לא יברחו. אנחנו מסתכלים על המציאות הזאת – ואף אחד לא מתכלל אותה. דוגמה הכי קטנה: מאבטחי בתי הספר. אתם יודעים שבית ספר בקו התפר מקבל אותו מספר מאבטחים, לפי אותו מפתח כמו שמקבל בעיר אחרת, בתל אביב. מה הבעיה להמליץ: סליחה, סיבה ביטחונית, תוסיפו תקנים? אגב, התקנים האלו מגיעים מהמשטרה. תוסיפו, שיהיו עוד אנשים שיוכלו להגן. אנחנו מבינים את המצב המורכב. אנחנו נמצאים שם. עוד לא דיברנו על האבסורד הגדול שאין העברת תקציבים לכל הנושא של אמצעי הביטחון, לכל אמצעי הביטחון הטכנולוגיים. אנחנו מדברים פעם אחרי פעם אחרי פעם על הרחפנים, על איום הרחפנים. אנחנו רואים מה קורה בצפון, שומעים דיווחים על כך שנתפסו ביו"ש עוד ועוד אמצעים מהסוג הזה. ומה התוצאה של זה? אנחנו יושבים ומחכים שזה יגיע? מה יקרה אם לא ניערך טכנולוגית, אם לא ניתן ליישובים את היכולת להגן על עצמם, אם לא נאפשר להשאיר את החמ"לים? ביקרת בחמ"ל של בת חפר. אתה מבין כבר כמונו שהמיקום של החמ"ל הזה הוא לא יכול להיות הגיוני, צריכים להעביר אותו למקום אחר. זה לקחים שהבנו מ-7 באוקטובר. בואו נעביר אותו למקום אחר. אף גורם לא מוכן לשאת בעול הזה. למה לא להעביר? מה הבעיה להעביר את החמ"ל הזה? זה המבנה היחידי שקשה לכם? שימו 5 מיליון, תעבירו את החמ"ל הזה למקום מוגן אחר והכול יהיה בסדר. תנו כוח אדם שיטפל. הרי דיברנו בעצמנו, אנחנו יודעים בפירוש מה קורה בתקנים בחמ"לים במקומות אחרים. אזרחו להם תקנים. במקום לשים את חייל הגמ"ר, אזרחו את התקן ואמרו שיהיו אנשים שיישבו בחמ"לים. מי יישב בחמ"לים כרגע? מי יישב. אותם אנשים שצריכים להמשיך לנסוע לעבודה לפרנסתם? אז הם יושבים בלילה והם קמים בבוקר, אחרי שלא ישנו לילה שלם, והולכים למקום העבודה. אבל מי יהיה ביום? מי האנשים שיהיו ביום? איך אנחנו יכולים להביא למציאות שבה יהיה כוח אדם בחמ"לים? אף אחד לא מוכן לדבר על זה. תביאו שנות שירות, מצדי תביאו תלמידי ישיבה אם זה הדבר היחידי שהם יכולים לעשות, אני מבטיחה להם גם שיהיה אזור סטרילי, רק גברים. לא מצליחה להבין את הסוגיה הזאת, שזה נשאר על כתפיים של יישוב. יושבים פה אנשים של יישוב בת חפר, אנשים אמיצים שגרים במציאות לא פשוטה. אתמול בערב ישבנו, היה לנו ערב עם תושבי הרחבת בת חפר, ואני מציגה להם את התוכנית הביטחונית, והם אומרים לי: גלית, חשוב להרגיע אותם. איך אני ארגיע אותם? איך אני יכולה להרגיע אותם כשאני בעצמי לא רגועה? איך אני יכולה לבוא ולהגיד להם: בואו, תקנו 5,000 יחידות, תבואו לגור כאן, אין שום בעיה, הכול בסדר? איך אני יכולה להבטיח דבר כזה, להגיד להם שהכול יהיה בסדר, כשאני לא בטוחה שהמדינה מבינה את הדבר הזה? וצר לי, צר לי, אנחנו כרגע נמצאים במציאות שאנחנו צריכים סיוע. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> גלית, תודה רבה. קודם כול, הרבה מאוד מהדברים שאמרת, אני הייתי עד להם. << אורח >> גלית שאול: << אורח >> נכון, ביקרת, שמעת. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני סיירתי באותו רחוב, ממש מול הגדר, ולא דיברנו עוד על השוהים הבלתי-חוקיים שמטפסים. ראיתי את הנקודות עצמן. << אורח >> גלית שאול: << אורח >> יש לי פה הרבה חברים, כולם ידברו על הכול, זה בסדר גמור. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. ידברו, ידברו. אושרת תכף אחרייך. << דובר >> אריאל קלנר (הליכוד): << דובר >> אני רציתי שאלה לסדר. קודם כול אני גם כן מחזק במיוחד את הנושא של ההגנות המרחביות שבכל האזורים האלה, גם סיירתי ומכיר את המקומות שם ואת ראשי הרשויות באזורים ובכלל את האתגרים. אבל יש לי שאלה אליך וגם שאלה לנושא של הדיון. הנושא שלי זה הנושא של ההברחות, הנושא של השוהים הבלתי-חוקיים והכניסה שלהם, איך הדבר מטופל. אני מגיע לפה כרגע אחרי שקיבלתי לא מעט, גם שיתפתי אותך, לא מעט פניות מחיילי מילואים, מקצינים במילואים, אנשים ששירתו באזורים של קו התפר והרגישו שהם ממש עובדים עבודה סיזיפית לגמרי במרדפים האלה של החתול ועכבר. מאוד הייתי רוצה לשמוע כאן מה קורה עם הרשתות של ההברחות, כי בסוף כל ההברחות זה רשתות, מה קורה ואיך מטופלים ראשי הרשתות, אם נתפסו, כמה נתפסו, איך זה מטופל, כי שם זה העניין של חדירה של כל אותם שוהים הבלתי-חוקיים, שבקצה גם אנחנו מגלים אותם כמחבלים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה. בחלק השני של הדיון תהיה התייחסות. בבקשה, אמרתי אושרת, אבל הבטחתי קודם לכן למטי ולאחר מכן אושרת. בבקשה מטי. << דובר >> מטי יוגב: << דובר >> - - - << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> תודה מטי, מטי מקסימה, ואנחנו מכבדות אותך מאוד. << דובר >> מטי יוגב: << דובר >> - - - << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> למטי גם היה ממש חשוב, היא גם כתבה לי לזכור להגיע. לא שהייתי שוכחת, אבל תודה מטי, זה היה חשוב מאוד. ביום ראשון לפני שבוע, בבוקר, נכנס מחבל ליישוב כוכב יאיר צור יגאל – יושבת כאן סמוך אליי ראשת המועצה שם – ירה ופגע בשני תושבים שהיו במרכז המסחרי. הוא המשיך משם את מסע הדמים לצור יצחק, נכנס בשערי היישוב, פגע במאבטח האזרחי, נטרל אותו והמשיך ברחבי היישוב. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> לא, לא, הוא פצע אותו. המשיך במעלה היישוב, הגיע ליישוב הסמוך למעלה במעלה הדרך צור נתן, גם הוא יישוב שלנו, ושם הוא פגע בחבר הכוננות והרג אותו. הוא המשיך לסלעית. רבש"ץ ירה בו. חזר חזרה לצור נתן. כשבא הרבש"ץ של צור נתן עם תיק עזרה ראשונה כדי לעזור לפצוע – שאחר כך נפטר מפצעיו, כי הוא נפצע אנושות – הוא פגע גם בו פגיעה קשה מאוד. הרבש"ץ של המושב צור נתן בבית חולים, הוא פצוע קשה, ואני מאחלת מכאן באמת החלמה מהירה לו ולכל הפצועים. בדרך הוא פצע עוד תושבת פציעה בינונית. וגם מכאן אני מבקשת למסור למשפחת קלומיטי את השתתפותנו בצערם. הוא גיבור. היום תראו בישראל היום יש כתבה עליו. גיבור אמיתי שקפץ ראשון כחבר בכיתת הכוננות. ובסוף, מה ראינו? ראינו כמה דברים. אחד, שהטרור לא מבחין, הוא לא מבחין בין קו ירוק לקו כחול, וזה לא משנה אם הטרוריסט והמחבל מגיע מהיישוב טייבה הסמוך או שהוא מגיע מיהודה ושומרון. מחבל הוא מחבל, מאיפה שהוא לא מגיע. שתיים, ראינו שהוא גם לא מבחין בין משטרה לבין צבא, הוא לא מבחין בין קו כחול של יישובים. יש כאן שלוש מועצות שהיו מעורבות בתוך האירוע: כוכב יאיר צור יגאל; מועצה אזורית דרום השרון על שני יישובים שלה – צור נתן וצור יצחק; והיישוב סלעית שבמועצה אזורית שומרון. מה אני אומרת? אני אומרת שקודם כול בתפיסת הביטחון חייבים לייצר תכלול, איזושהי ראייה מתכללת של כל כוחות הביטחון, איזשהו חמ"ל מתכלל על קו התפר. קו התפר הוא הבטן הרכה של מדינת ישראל, הוא המותניים הצרות. המחבל הזה או מחבל אחר יכול להגיע מנתיב שב"חים, שיום-יום, יום-יום, עוברים בו שב"חים. נמצאים כאן החברים שלנו מקיבוץ אייל, הם גרים סמוך לקלקיליה, כל יום יש חדירה של שב"חים מול הקיבוץ שלהם. מדי פעם גם מבקשים מהם להיכנס לקיבוץ ולהיערך לחדירת מחבלים, כי אף אחד לא יודע אם שב"ח שנכנס הוא שב"ח או מחבל. נתיב שב"חים בשנייה וחצי הופך להיות נתיב מחבלים. אנחנו לגמרי המותניים הצרות של מדינת ישראל, וצריך להבין שאם קו התפר יהיה פרוץ, אם קו התפר יהיה לא בטוח, אם יישובי קו התפר שאנחנו מייצגים אותם כאן יהיו לא בטוחים, אז גם כפר סבא וגם הוד השרון וגם תל אביב וגם הרצליה, כל מדינת ישראל לא תהיה בטוחה. חייבים את הרצועה הזאת, את החגורה הזאת של קו התפר, לא להשאיר פתוח. את התפר הזה צריך לסגור, כי לתפר הזה ולפרצה הזאת נכנסים. עכשיו אני אהיה מאוד אופרטיבית, אני אגיד מה צריך. ראינו שהראשון לקפוץ היה חבר כיתת הכוננות ואחריו הרבש"ץ, ובסופו של יום באירוע ביטחוני פח"עי הראשונים להיות ביישוב הם בני היישוב ובנות היישוב. לכן חייבים לחזק את כיתות הכוננות, אני אומרת את זה כאן. נמצאים הצבא. משיב הרוח, החלטה של צה"ל מסוף 2023 לחזק את התיישבות קו התפר ולהעביר אמצעים עבור כיתות הכוננות, כי הם הראשונים להיות בשטח. עד לרגע זה לא עברו האמצעים, ואני אומרת לכם בכאב, אין להם אפודים קרמיים. בסיסי. כיתת כוננות בלי אפודים קרמיים. אני לא מדברת רק על היישוב צור נתן ועל צור יצחק, אני מדברת על כל יישובי קו התפר אצלנו, כי במשיב הרוח גם אצלם וגם אצלם, בכל יישובי קו התפר לא תועדפנו. בסדר, זה נכון, היו כאן מלחמות ועדיין יש בדרום ובצפון וביהודה ושומרון. אבל גם קו התפר, צריך להבין, אחרי 7 באוקטובר, איפה אנחנו נמצאים. לא יכול להיות שכיתת כוננות תהיה שנתיים וחצי בתוך המלחמה בלי אמצעים בסיסיים. רחפנים שמחכים לנו. אגב, הרחפן שאיתר את המחבל, שבעקבותיו אפשר היה גם לירות בו ולהרוג אותו, הוא היה רחפן פרטי שנתרם לחמ"ל הפרטי שמופעל בצור נתן. הם תרמו לשם את הרחפן. הם תרמו לשם את המצלמות. הם תרמו לשם את המחשבים. לא יכולים לעבוד רק על אמצעים אזרחיים מתרומה של תושבים. יש רחפנים, הצבא הקצה רחפנים, ובגלל בירוקרטיות הם לא משתחררים, כי אין קורס להכשיר אותם. המאו"ג ששמע את זה ביום שישי בפגישה שהייתה אמר שהוא מזועזע. 50 מיליון שקלים הוקצו לקו התפר בנובמבר 2023. אנחנו במחצית השנייה של 26' – ועוד לא ראינו שקל. נאלצנו ללכת לבג"ץ. ניצחנו בבג"ץ. לפני יותר מחצי שנה בג"ץ אמר למדינה: מיד להעביר את הכסף, יש כאן יישובים שמופקרים על קו התפר, תעבירו להם את הכסף, כל שקל ב-50 מיליון שקלים האלה הולך לטובת חיזוק כיתות הכוננות בקו התפר ואמצעי הביטחון של קו התפר. ולא קיבלנו עוד שקל, כי זה בוועדות כספים פה, בוועדות בירוקרטיות שם. זה לא מעניין אותנו. מה צריך עוד? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ב-2023 אמרת? << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> 2023, ממשלה, החלטת ממשלה. << אורח >> גלית שאול: << אורח >> הבג"ץ כבר מלפני שנה. << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> הכסף הזה מסתובב לו בין ועדות בירוקרטיות, מפקידות לפקידות, במקום שיעבור. זה חיי אדם. אני יושבת כאן היום ואני חושבת על משפחת קלומיטי. אני חושבת עליהם, ואני חושבת על זה שאפשר היה למנוע. יכול להיות שאפשר היה למנוע את זה אם היו את כל האמצעים. אם היו לנו רחפנים. אם היו לנו אמצעים אלקטרונים. אם היו לנו סנסורים לחדירה. חיילי הגמ"ר היו הקצאה חכמה ונבונה של הצבא. והצבא עושה פעולות יזומות ביהודה ושומרון. ואין לי מילה רעה להגיד. ויש כאן נציגים של הצבא. ואני אומרת לכם, הם מאוד מאוד מוערכים על ידינו, והם עושים עבודה מצוינת. יש דברים שנתקעים בצינורות הבירוקרטיה, ויש דברים שנכפו עליהם, כי זו החלטה להקטין את מספר חיילי הגמ"ר מ-2,000 בפיקוד מרכז ל-600. זו החלטה. זו גם החלטה לשים 600 ביהודה ושומרון, ותשימו לב: אפס ביישובי קו התפר. אפס. זה לא שרידדו. אם היו חיילי הגמ"ר בשער בכוכב יאיר, אז אולי הוא לא היה מגיע לצור יצחק. אם היו חיילי הגמ"ר בשער בצור יצחק, אז אולי הוא לא היה מגיע לצור נתן. ואם הוא לא היה מגיע לצור נתן, אולי חיים היה עדיין איתנו. חיילי הגמ"ר, כי לנו יש מאבטח אזרחי אחד בשער. אנחנו לא יכולים להחליף את מדינת ישראל. חיילים אני לא יכולה לגייס מחר. חייבים להחזיר חיילים. אני אמרתי שאני אהיה אופרטיבית. אני אסכם: חמ"ל אחוד ליישובי קו התפר, צבאי, שמסתכל על כל היישובים ומתכלל משטרה, צבא ויישובים אזרחיים; 50 מיליון שקלים – מיידית להעביר לנו את הכסף הזה; משיב הרוח – מיידית לממש אותו, על כל האמצעים שבו, אפודים קרמיים, רחפנים, כל מה שיש בו; דרכי מילוט חירום – דיברנו על זה, מיידית לאשר את זה, הצבא, קק"ל תורם את הכסף; ולהיערך גם למלחמה של המחר עם רחפנים, עם אמצעים אלקטרונים. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה. תודה. << אורח >> אושרת גני גונן: << אורח >> אני ממש מעריכה את הישיבה הזאת שמתקיימת כאן היום, היא חשובה מאוד. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אמרת פה דברים נוקבים וחשובים. לפני שנעבור לאלי, אני חושב שאתה רוצה, חבר הכנסת כהן, להתייחס, שגם מכיר היטב את האזור וסייר לא מזמן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> הילה בן הראש-חכמון: << אורח >> מאיר, אולי אני אשלים את הדברים של אושרת ואז? אתה גם מכיר את כוכב יאיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה שתגידי. << אורח >> הילה בן הראש-חכמון: << אורח >> יופי, תודה. קודם כול, באמת תודה על הפגישה, על הדיון הזה היום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> דרך אגב, זה דיון שאין אופוזיציה-קואליציה, אנחנו כולנו פה לשרת אתכם ולקדם את הדברים. << אורח >> הילה בן הראש-חכמון: << אורח >> מצוין. << אורח >> גלית שאול: << אורח >> בענייני ביטחון אנחנו כולנו ביחד. << אורח >> הילה בן הראש-חכמון: << אורח >> אז באמת חשוב לי, לפני הפוליטיקה והכול, להגיד תודה רבה על הדיון הזה, שבמקרה או לא במקרה הגיע בדיוק שבוע ימים אחרי הפיגוע שהיה אצלנו בשבוע שעבר. הפיגוע הזה היה מבחינתי קו פרשת המים, מבחינתי ומבחינת התושבים שלנו, יש את הימים שלפני הפיגוע ויש את הימים שאחרי הפיגוע. תחושת הביטחון של התושבים חזרה 30-20 שנים אחורה, וזה לא סתם, כי היה פה פשוט מזל, אין דרך אחרת להגדיר את מה שהיה פה. אילו המפגע היה נכנס לתוך היישוב כוכב יאיר צור יגאל ומבצע את מסע ההרג שלו בתוך היישוב, היינו מדברים על מספרים אחרים לחלוטין. ולשמחתי, או לא לשמחתי, הוא בחר לעצור בכניסה ליישוב אחרי שראה את האבטחה האזרחית של היישוב – הממומנת על ידי היישוב היום, וגם היא חלקית ביותר, ותכף נרחיב על כך – המשיך את מסע ההרג שלו למועצה האזורית דרום השרון, למועצה האזורית שומרון וחזר בחזרה למטה, ולשמחתנו הוא חוסל. אני חושבת שבעקבות הדיון הזה למעשה אנחנו נמצאים באיזשהו מסע של תחקירים כבר כמעט שבעה ימים, יום-יום, עם כל גורם אפשרי, ורמת הכשלים שאנחנו מגלים רק הולכת וגדלה מפעם לפעם. לצערי זה לא רק בידיים שלנו, של הרשויות עצמן, אלא באמת מורכב מהכאוס הכללי שיש בכל הנושא של קו התפר. זה מתחיל מהיעדר חלוקת האחריות ברורה בין צבא, משטרה, מג"ב, רשויות מקומיות, שזה כנראה אחת הסיבות העיקריות לכאוס שקיים. כמו שחברתי אושרת וגם חברתי גלית אמרו, אין לנו מילה אחת רעה להגיד לא על הצבא ולא על המשטרה. אנחנו מבינות לחלוטין את המצוקות של כוח אדם והתקציבים הקיימים ואת העומס המוטל על כתפיהם. אבל בסוף יש פה יישובים, עשרות אלפי אזרחי מדינת ישראל, שהיחס של המדינה כלפיהם לא כקו גבול או כקו התפר, אלא כיישובים פנימיים, וכתוצאה מזה אנחנו נמצאים במקום שאנחנו נמצאים בו. אפשר אפילו להגדיר שהכול וולונטרי, אם זה בהתבסס על תרומות שאנחנו מקבלים, כספים, קק"ל, תרומות מחו"ל, ובין אם זה מתבסס על תושבים מתנדבים שביטחון היישוב חשוב להם ולכן הם מוכנים לקחת בו חלק. אני לא אחזור על הדברים, כי אני חושבת שהדברים ברורים לחלוטין. אבל חשוב לי להגיד כמה נקודות בהמשך לדברים שנאמרו פה, שחשוב שהוועדה תקבל בהם החלטות: הדבר הראשון זה הגדרת יישובי קו התפר כמרחב ביטחוני ייחודי וקבלת מענקים מותאמים לזה, כלומר שזה יהיה בעל מאפיינים ביטחוניים בלבד; לסדר את הפער בין האחריות לסמכות – צבא, משטרה, מג"ב, רשויות מקומיות. ככל שאתם סבורים שהרשויות המקומיות הן אלה שצריכות לקחת אחריות, אז בבקשה לתקצב אותנו בהתאם, לתת לנו את כל הכלים והמשאבים הנדרשים לצורך זה; תפיסת הגנה אזורית ולא יישובית, כפי שציינה אושרת. אנחנו בטוחים לחלוטין היום שאם הייתה תפיסה גושית של כל האזור, אז ככל הנראה היה אפשר לצמצם את האירוע, אם לא למנוע את רובו; חיזוק כיתת הכוננות; החזרת חיילי הגמ"ר באופן מיידי. לצערי הרב למעלה משנה אין שר הפנים שחותם על הגדלת אגרות השמירה על היישובים, ולכן כוח האדם שלנו, האבטחה האזרחית מצומצמת משמעותית היום ביישוב. בשנתיים האחרונות, למעשה כמעט בשלוש שנים, מאז כיתת הגמ"ר, יכולנו להתבסס עליהם ולהכניס אותם כחלק ממערך האבטחה היישובי. אבל מאז שהכוח הזה נעלם לחלוטין לפני חודש ימים, רמת האבטחה משמעותית הצטמצמה ביישוב, ואין לנו יכולת לגייס היום אבטחה אזרחית נוספת מכיוון שלא העלו את אגרת השמירה במשרד הפנים. אני חושבת שזה נושא שהוא לא לפתחכם. אני יודעת שזה בסמכות של השר. אבל הנוסח קיים, הוא כבר חתום על ידי המחלקה המשפטית, נדרשת רק החתימה האחרונה של שר הפנים. חייבים למצוא לדבר הזה פתרון באופן מיידי. נקודה נוספת. כמו שציינה גלית, הנושא של מוסדות החינוך. התקינה של אבטחת מוסדות החינוך צריכה להיות דיפרנציאלית בהתאם לצרכים האמיתיים של היישוב. היישוב כוכב יאיר צור יגאל הוא יישוב כלוא, מצד מזרח שלו זה קו התפר, מהצד המערבי שלו – וחלילה, אנחנו יודעים, יש קיצון בכל מקום, ויש לנו יחסי שכנות מדהימים עם היישובים הערביים הסמוכים אלינו, אבל בסוף גם משם מגיעים הקיצון וראינו את זה בשבוע שעבר. כשאנחנו מסתכלים, אין ספק שרמת הסיכון ביישובים שלנו היא גבוהה משמעותית. אנחנו כלואיים בסיטואציה כזאת. ולכן התקינה של מוסדות החינוך חייבת להיות דיפרנציאלית בהתאם לצרכים האמיתיים של כל יישוב. המענה לאיום הרחפנים. כפי שחברתי אושרת ציינה, מהשיחה שהייתה לנו עם המאו"ג אנחנו מבינים שהאירוע הזה הוא אירוע לפתחנו. זה עניין של זמן עד שהוא יגיע גם אלינו ליישובים. חייבים להיערך לזה מראש, להקים, להציב סנסורים, להתחיל ללמוד את השטח על מנת לדעת איך להתמודד עם זה בעתיד הקרוב. כל הנושא של חוסן קהילתי. אנחנו מתעלמים ממנו, אבל גם זה מושת על כתפי הרשות המקומית. בסוף המחלקה לשירותים חברתיים עם תקינה מדולדלת צריכה לעבור בין משפחות הפצועים, בין מוסדות החינוך, בין הילדים של הפצועים, בין המערך הכללי של הקהילה. מישהו צריך לתת את המענה הזה. זה לא יכול להיות מושת, גם זה, על כתפי הרשות המקומית. מניעת פגיעה בהתיישבות, שגם זה הנושא שעלה פה. אני יכולה להגיד לכם ששמעתי על לא מעט מקרים שבעקבות הפיגוע שהיה בשבוע שעבר מספר משפחות שהיו אמורות לעבור ליישוב פשוט ביטלו את ההסכמים שלהן וחזרו בהן מלהגיע ליישוב. זו אמירה. זו אמירה שפוגעת, שמדללת את הכוח, שמדללת את ההתיישבות בכל הנושא הזה של קו התפר. וכמובן, הנושא של דרישה לתחקיר אמיתי שממנו אפשר להפיק לקחים, של צבא, משטרה, רשויות מקומיות, ביחד, כדי לתת מענה רוחבי לכל הדבר הזה. תודה רבה על הדיון הזה, ואני באמת מקווה שנמצאים פה עם המלצות אופרטיביות שיסייעו לנו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בהחלט, תודה, תודה על הדברים. בבקשה מאיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שלום, בוקר טוב אדוני היושב-ראש, שלום לכולם. שלשום אני הלכתי לסייר בצד השני ולראות מה קורה מולכם. אני חייב להגיד שבישיבה כזאת, אדוני היושב-ראש הצבא צריך להיות כאן. << דובר >> אסף פרידמן: << דובר >> הם פה, הם פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הם פה, לחלק השני הם יצטרפו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, סליחה. כי אתה עומד אצל גלית במט"ש ומסתכל מזרחה ורואה 100 מטר מהמט"ש שלה, שאנחנו עומדים שם, שיש חממות. ואתה שואל: מה הדבר האלמנטרי שכולנו עשינו בצבא? נקרא חישוף. ואם יש פה מישהו מצה"ל, שיענה על זה. אתה לא יכול לייצר מצב שיש לך חממות, אדוני, 100 מטר, עם בתים, והאנשים שעובדים שם זה החבר'ה מטולכרם ומנור א-שמס, ואנחנו יודעים בדיוק מי אלה החבר'ה מטולכרם ומנור א-שמס. ואני לא נזהר בדבריי כאן ואומר שיש בתוכם, לא. בכל הזדמנות הם יפגעו, הם יגרמו לפיגועים. הדבר השני שצריך להיות בשולחן הזה, זה לראות את כל סיפורי האשפה והביוב. אני משער שאתם מריחים, ואני משער שכולנו שותים מהאקוויפר. ומה שרואים בצד השני, זה מדהים, אני הצעתי לכל 120 חברי הכנסת, לא משנה מאיזו מפלגה אתה, לנסוע לשם ולראות מה צומח לידינו. לסיכום הדברים, אדוני, אני מכיר, הייתי אצל הילה ואצל אושרת לפחות פעם אחת או פעמיים. צריכים לעשות ישיבה. זה באמת נוגע ללב, הסיפור של היישובים האלה. זה מדהים. זה האנשים הטובים ביותר, שפתרו את הבעיות של עצמם, הרבה, כשכולם בכו. כשאתה בא לגלית, אז גלית מטפלת ומשלמת, ובן הראש אותו הדבר ואושרת. אבל יש שלב שהמדינה צריכה לקחת אחריות, וזה השלב הזה שהמדינה צריכה לקחת אחריות. זה שזה סוציו-אקונומי 5 או 7 או 8, זה לא אומר כלום. תושבים לא צריכים לקנות רחפן מכספם, ותושבים לא צריכים לגבות כסף כדי לפתור בעיות ביטחוניות. אני מציע שבישיבה הבאה, ושתהיה קרובה כמה שיותר, אדוני, ואתה יכול לעשות את זה, להזמין לכאן את אלוף פיקוד המרכז. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. הנציגים פה די התייחסו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, חובה שיהיה אלוף, כי זה דבר שחוזר; ומנכ"ל משרד הפנים, ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, כי הסמכויות של שר הפנים עברו לראש הממשלה, ואז כן יש מי שיחתום היום לשחרר את הכסף, תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה רבה. יהיו התייחסויות של נציגי משרד הביטחון, של המשטרה, כל החברים פה, בחלק השני. אלי אטון, בבקשה, מועצה אזורית לב השרון. << אורח >> אלי אטון: << אורח >> תודה רבה אדוני היושב-ראש על הפגישה ועל הדיון החשוב ביותר הזה. אני ראש מועצה כבר שנתיים וחצי. גר במושב ניצני עוז על קו התפר. אני כבר שנתיים וחצי מתריע ביחד עם החברות שלי והחברים שלי מיישובי קו התפר, שבדרום זה כבר קרה, בצפון זה קורה, וקו התפר זה הדבר הבא, ומיום ליום זה מתחדד שאנחנו הופכים להיות הדבר הבא. אני פשוט מציע, באמת, לכל קובעי המדיניות, בואו לא נאמץ את השיטה הקיימת, שרק כשקורה משהו אז אנחנו נתחיל לטפל בו ולשפוך מיליארדים. בואו נטפל בדבר לפני שהוא קורה. ברמה הטקטית הרבה דברים נעשים, ואני לא רוצה לחזור על דברי חברותיי. תודות רבות, באמת, לצה"ל שעושה עבודה באמת נפלאה מעבר לקו. מחנה הפליטים של טולכרם ונור א-שמס ריקים ממחבלים, הצבא נמצא שם, עושים עבודת קודש יום-יום ולילה לילה; ותודה רבה גם למשטרת ישראל ולמג"ב שבאמת עושים עבודת קודש. הילה דיברה על המפגע משבוע שעבר, ואני גאה להגיד שמי שנטרל את המחבל זה שוטר שהוא תושב של היישוב שלי. הם באמת עושים עבודת קודש, רק הם עושים את מה שהם יכולים ואת המקסימום שהם יכולים. הם נמצאים גם במגבלות אחרות שקשורות לקביעת מדיניות. אנחנו מתעסקים בהרבה דברים טקטיים, והייתי באמת רוצה שנדבר על אסטרטגיה, ולשנות בכלל את התפיסה, לדבר על תפיסה. מה זה קו התפר? יש שני יישובים בקו התפר: שער אפרים וניצני עוז. אני גר באחד מהם, ניצני עוז. דרך אגב, הבית שלי 500 מטרים מהבתים הראשונים של טולכרם. הפיגוע בבארי – ארבעה קילומטרים מעזה. תבינו את המשמעות. אני דור שני במושב. אני מגדל את הנכדים שלי, שהם דור רביעי. הנכד האחרון שנולד לי החודש – והשבוע עשינו לו ברית – יגדל למציאות שהוא לא מכיר אותה, הוא לא יודע, זאת תהיה המציאות שלו. ואני בטוח שהמציאות שלנו על קו התפר תהיה לאורך שנים. אבל דבר אחד אפשר לשנות – את תחושת הביטחון. אני רוצה לומר כמה דברים. אני לא ארחיב יותר מהדברים החשובים שחברותיי אמרו. יש עוד איום נוסף שנוסף לנו. בלב השרון, לדוגמה, אנחנו מוקפים, וכמובלעת נכנסות לתוכנו שלוש ערי משולש, קלנסווה, טייבה וטירה, שממש נכנסות, פשוט נכנסות ממש לעומק לב השרון, והמשמעות היא כפולה: קודם כול הסיכונים שראינו, שהיום המפגעים באים מתוכנו. אומנם הילה אומרת את זה בעדינות שזה קיצון. אני מאוד מקווה שזה קיצון. זה אחד. אבל זה טיפול מערכתי של המדינה, כוחות הביטחון; והדבר הנורא ביותר והגרוע ביותר – זה הנושא של שב"חים. יש אלפי שב"חים שקל להם להתערות ביישובים האלה, קל להם להגיע למקומות האלה, והם פשוט נמצאים בתוך היישובים שלהם. אני יודע שאנחנו מדברים עם כוחות הביטחון, המשטרה ומג"ב, והם עושים מבצעים, והמון מבצעים. אבל פה מדובר בעבודה אסטרטגית, לאורך זמן, כי זאת כמות אדירה. אי-אפשר למגר את זה בצורה שעושים את זה היום. אני רוצה לדבר על נושא של מרכיבי ביטחון, שדיברו עליהם. הנושא של הגמ"ר, שהורידו מאיתנו בכלל את כל הכוחות, מעט הכוחות שהיו אצלנו, שזה דבר נורא ואיום. דבר נוסף שאני באמת חייב לחדד, אפילו שהזכירו, זה התיאום בין הכוחות, בין כל הגורמים. עד היום אני לא משוכנע, עם כל העבודה המצוינת שכולם עושים, שכולם עושים את העבודה הזאת ביחד. אנחנו נפגשים לא מעט עם אנשי משטרה ומג"ב ומפקדי משטרה ומג"ב וגם עם האלוף. אנחנו לא משוכנעים, ואנחנו בטוחים שזאת המציאות: אין תיאום בין הגורמים. בסופו של יום, אם ציינו את המשרד לביטחון פנים, שהבין שיש משמעות ליישובים סמוכי קו התפר, ובשנתיים האחרונות קיבלתי 33 מיליון ש"ח תקציבים לעיבוי מרכיבי ביטחון, גדרות ודרכי ביטחון ביישובים האלה. וזה כבר נעשה, זה לא תהליך של שנה ושנה וחצי ושנתיים. תוך חודש מקבלים את האישור ואחרי חודשיים כבר מתחילים לעבוד. זאת אומרת יש פה עבודה, אז חייב להיות תיאום. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אתה מוציא את המכרזים? אתה עושה את העבודה? << אורח >> אלי אטון: << אורח >> כן. מי שעושה את העבודה זה המשכ"ל, אבל דרך הרשות. אנחנו תמיד אחראים לזה. דרך אגב, אני מעדיף, ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ביכולות שלך להשפיע על מקבלי החלטות, על משרד הביטחון. דיברנו על בירוקרטיה. נזרקים מיליוני שקלים לפח. תנו לנו, לרשויות, לנהל את המכרזים האלה. תנו לנו, לרשויות, למקסם את הערך של מרכיבי הביטחון. תנו לי תקציב, אני אדע להשיג יותר מרכיבי ביטחון בנושא הזה. זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. והתיאום הוא מתבקש. אני מבין שזאת ועדת החוץ והביטחון, אז זה לא קשור למה שקורה לביטחון פנים. אבל חייב להיות סנכרון בין כל גורמי הביטחון. תודה רבה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה, תודה לך על הדברים הברורים. יצחק צימט נמצא איתנו? << אורח >> אילן שדה: << אורח >> יש פה ראש מועצה אילן שדה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אז בבקשה. << אורח >> אלי אטון: << אורח >> אילן שדה ותיק ראשי המועצות בארץ. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אין בעיה. רק מילה אחת לפני זה, אני רק אתייחס לאלי, ואני אומר את זה לכל החברים פה מעמק חפר. הסיסמה הזו, חמש דקות מכפר סבא, הרי גדלנו עם זה, שומעים את זה. אז הסתובבתי עם גלית, זה לא היה חמש דקות, זה היה חמש שניות מטולכרם. נכון? << אורח >> גלית שאול: << אורח >> כן, ממש. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לגבי השוהים הבלתי-חוקיים, שגם חברי קלנר הזכיר - - - << אורח >> גלית שאול: << אורח >> אגב, זאת הבחנה מהעוטף, וחשוב להגיד את זה, כי בעוטף אנחנו מדברים על קילומטרים, ופה אנחנו מדברים באמת על עשרות מטרים. אולי לא כולם מכירים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> פה זה לא חמש דקות, פה זה רגע. בבקשה. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> אני אזכיר שני מקרים, ואני ותיק. מקרה אחד זה מחבל שנכנס לקיבוץ שלנו, לקיבוץ מצר, ורצח חמישה: אם עם שני ילדיה הקטנים, ילדי גן, מזכיר היישוב ועוד בחורה. לא היה אמצעי מיגון ליישוב. בזמן ההלוויה של מזכיר היישוב הכניס משרד הביטחון איזו קבוצה שהקימה גדר מתריעה ליישוב הזה. הוא נכנס, אף אחד לא ידע שהוא בתוך היישוב, ירה, רק אז הוא התגלה. המזכיר בא מולו. הוא חיסל לצערנו את המזכיר, ולאחר מכן רצח אם עם שני ילדיה הקטנים. מקרה אחר. מחבל ניסה להיכנס לקיבוץ אצלנו, קיבוץ מגל. לקיבוץ הייתה גדר מתריעה. איך שהוא נגע בגדר כיתת הכוננות הוקפצה, והוא לא הצליח לעבור את הגדר השנייה וברח, הסתתר בחממות של יישוב שכן. למוחרת נכנס למושב ליד, שאין לו גדר מתריעה, לתוך בית, והתחיל לירות. למזלנו שני התושבים במושב הצליחו לברוח. כיתת הכוננות של המושב הקיפה את המבנה, עד שהגיעו כוחות אחרים, ובסופו של דבר חוסל אותו מחבל. המקרה הזה מציג בדיוק מהם מרכיבי הביטחון. כבר עברו שנים, אבל היום הם הרבה יותר משוכללים, אם זה רחפנים, אם זה מצלמות, אם זה עוד ועוד אמצעים שקיימים ויכולים להתריע על אותו מחבל. לעבור לקיבוץ מגל מהקיר, ועוברים שם יום-יום, זה עניין של פחות מ-50 מטרים. 50 מטרים, עוברים את הקיר, יום-יום עוברים שוהים בלתי-חוקיים ונכנסים לתוך הקיבוץ, ויכולים לחזור ולעשות את אותו הדבר. לאמצעים האלה, כפי שציינו, אנחנו צריכים לקבל 50. לא. אנחנו נקראנו בערב אחד בשעה 9:00 למנכ"ל משרד הפנים שבישר לנו ליישובי התפר שהממשלה החליטה להקצות 200 מיליון שקלים ליישובי התפר. וואלה, יצאנו מאושרים. לא עברו כמה חודשים, אמרו לנו: לא, לא, זה 100. ירד ל-100. בסוף הלכנו לבג"ץ על 50. ואחרי שבג"ץ הוציא פתק צהוב למשרד הביטחון, משרד הפנים הכין חוברת כמה כל יישוב יקבל מה-50 מיליון. מה-10 שאנחנו היינו צריכים לקבל קיבלנו 1.5 מיליון. חלק זה משרד הביטחון, חלק זה משרד אחר. והכספים לא מגיעים, לא מגיעים. אני לא אצטרף פה מה עם כיתות הכוננות שלנו והכול, איזה ציוד אין להם למעשה ומה הם באמת צריכים לעשות. אבל ראינו גם במקרה של לב השרון, גם במקרה שתיארתי על מגל, זה הכוח הראשוני, לפני כל כוח אחר, שמונע את המעבר, אצלנו, אם זה לחדרה, אם זה לפרדס חנה, לא משנה, ליישובים שמאחורינו. יש לנו יישוב, הגדול ביישובים שלנו, זה היישוב קציר, היום 3,500 תושבים. השכנה לקציר – מי זאת? ברטעה הפלסטינית שנמצאת בתוך הגדר. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מחולקת. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> כן. אבל הרוב זה הפלסטינים שסמוכים, בלי גדר, הם מעבר לקיר, בפנים, ויורים שם כל הזמן. נכון הוא שחטיבת מנשה, שהיא נמצאת אצלנו, עושה את העבודה בפנים, במיוחד במחנה הפליטים בג'נין, וכל העבודה הזאת נעשתה נפלא. אבל לא צריך יותר מאחד שייכנס, יגיע לגן ילדים או יגיע לכל מקום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון מאוד. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> אנחנו מדברים על דרום ומדברים על צפון. האמצעים האלה, זה אגורות, זה אגורות כדי לספק את צורכי הביטחון של יישובי קו התפר. זה אגורות, במיליארדים שאנחנו שומעים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אז ועדה של הכנסת טיפלה בקציר, בעקביות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מתי זה היה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ב-2024 בערך. אנחנו היינו כמה פעמים בקציר. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> אני רק אגיד לך שיש שם גבעה של כ-400 יחידות, שלא מיושבת, ואני שנים כבר, למעלה מ-12 שנים, מנסה ליישב אותה, ואני לא אתבייש, בגלל שאנחנו גם העברנו שטחים ליישובים ערבים על ידינו, שהיו צריכים להתרחב. קציר זה יישוב יהודי בפתח ואדי עארה, בפנים. אנחנו לא הצלחנו לאנשי צבא, עם מינהלת המגורים, כי לא רצו להוריד את המחירים. עשינו שיווק. לא נרשמו. עכשיו אני רוצה ליישב שם אנשי מילואים, לתת להם. נרשמו כבר אנשי מילואים. אבל משרד האוצר וכל מיני מעכבים את זה, בגלל שלגבי אנשי מילואים נאמר שהם יקבלו הטבות בצפון ובדרום. במרכז, ביישוב שיושב צמוד ליישוב פלסטיני בתוך הגדר, לא יקבלו הטבות בינתיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אתה יכול לנצל את הפלטפורמה כדי להגיד מה המחירים שם. אולי יבואו אנשים, אולי אנשים יגלו עניין. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> נרשמו אנשים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כמה עולה מגרש אצלך? << אורח >> אילן שדה: << אורח >> יקר, יקר מאוד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> תגיד כמה. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> מגרש ביישובים בקו התפר, בקיבוץ מגל, חצי דונם – 2.5 מיליון. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו יודעים. אבל כדאי שתגיד את זה. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> זה המחירים, כן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מי יכול היום? מטורף. << אורח >> אילן שדה: << אורח >> בקיבוץ עין שמר, שהוא קצת אחורה, עשינו שיווק מגרשים. אפילו בן קיבוץ אחד לא בנה את ביתו. 32 מגרשים. כי לא היה כסף לתושבים לבנות את ביתם. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה רבה. רז שגיא, ראש עיריית ראש העין, נמצא איתנו? בבקשה. << אורח >> רז שגיא: << אורח >> בוקר טוב ובאמת תודה על הדיון החשוב הזה, גם לך היושב-ראש וגם לכל הנציגים שהגיעו. אני מצטרף לכל המילים שנאמרו פה. אני אומר שני דברים. אחד, ראש העין לא מוגדרת יישוב תפר. היא עיר עם 84,000 תושבים, שיש בה 206 גני ילדים, שניים מהם 600 מטרים מהגדר. לנו אין הגמ"ר. אנחנו לא מוגדרים. אנחנו לא מבקשים הטבות. אנחנו רוצים הגנה. הקמנו גוף אזרחי, שהמשטרה לא כל כך אוהבת והצבא לא מכיר בו, שנקרא משמר עירוני, בסגנון המשמר הלאומי האמריקאי, מכיוון שכיתות הכוננות המצוינות, ארבע במספרן – שהכשירה המשטרה וציידה המשטרה ומאמנת המשטרה, וצריך לומר לה על זה תודה רבה – הם רובם אנשים צעירים, אז כשיש מילואים הם יוצאים למילואים, ואם לא, ביום הם עובדים, ו-206 גני ילדים ו-40 בתי ספר נשארים ללא הגנה, חוץ מאשר השיטור העירוני שלנו ומאבטחי מוסדות חינוך. מאבטחי מוסדות חינוך זה אנשים נחמדים, חמושים באקדח, ובזה נגמר העניין. 84,000 תושבים. ראש העין זאת עיר שרוב תושביה עובדים מחוץ לעיר. אנחנו מבקשים קודם כול להכיר בגוף כזה ושיהיה בערים, וגם צריך להיות ביישובים, גוף שנקרא משמר עירוני. לגוף הזה צריך לתת ציוד מתאים. אני לא מדבר על אקדחים. אני מדבר על זה שאנחנו ניערך להתקפה בסגנון 7 באוקטובר או לכל התקפה אחרת. צריכים להיות להם רובי צלפים והכשרות מתאימות וציוד הולם. דיברו כאן על אפודים קרמיים. אני רוצה נשק התקפה, לא רוצה נשק הגנה. לא שיגנו עלינו מפני כדורים, שיידעו להרוג את אלה שבאים לפגוע בנו. ואנחנו יודעים שהם באים להרוג, ולא אכפת להם אם זה תינוקות, ילדי גן או ילדי בית ספר. אנחנו צריכים אמצעי גילוי. אני לא רוצה למצוא, כמו שקרה בשרון לפני שבוע, שמגלים את המפגע כשהוא בשער. אני רוצה לדעת כשהוא 600 מטרים ממני. אי-אפשר לבוא בטענות לצה"ל. הייתי מספיק שנים בצבא, ואני יודע שהמסגרת המצומצמת שמסיירת על הגבול או על הגדר בינינו לבין דיר בלוט וראפאת ואחרים, זה סיור בשעה. אז נגיד שהם יגלו. אני צריך אמצעים שיידעו להגיד לחמ"ל שלי: תהיו מוכנים, תהיו ערוכים. ואז להקפיץ את המשמר העירוני ולצאת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה כן יש לך היום? << אורח >> רז שגיא: << אורח >> אין לנו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, כן יש לך. << אורח >> רז שגיא: << אורח >> יש לנו כיתות הכוננות המשטרתיות, יש לי שיטור עירוני ויש לנו מאבטחי מוס"ח. כל מאבטח מוס"ח, עזוב שאנחנו משלמים אותם. לא ייצא מאבטח מוס"ח מגן ילדים אחד לגן ילדים שני. הם שומרים כל אחד על בית ספר שלו. ויש סיורים, פטרולים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני ראיתי כיתת כוננות מצוינת. << אורח >> רז שגיא: << אורח >> כיתות כוננות שהקמנו, זה המשטרה הקימה וציידה ומאמנת. קודם כול צריך להגיד תודה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מדהימים. << אורח >> רז שגיא: << אורח >> זה תושבים שעושים את האימונים על חשבון זמנם הפרטי. עושים תרגילים בבתי ספר, מצוידים מצוין. הרובים שלהם והציוד שלהם נשמר בבתים. בלילה אני יותר מוגן מביום, כי כיתות כוננות ישנות בבית. אבל איך אני מודיע להם? רק מיריות הם צריכים להתעורר? אני רוצה שיתעוררו מהחיישנים של הגדר, שיתריעו ויקפיצו את כולנו. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך, תודה על הדברים החשובים. מטי, עכשיו תורך, אלא אם כן את רוצה לוותר. << דובר >> מטי יוגב: << דובר >> היה לי חשוב לתת קודם כול לראשי הרשויות מקו התפר להגיד את מה שיש להם לומר מהזווית שלהם, ולכן הוויתור היה חשוב. אני אתחיל בתודה ענקית: אחד, על הסיור שהסכמת להגיע ביום הפיגוע, ואתה בעצם היית זה שהודיע לנו על זה שקורה, באופן מיידי. אתה אמרת לנו: יש אירוע בקרבתכם. זה היה באותו יום; וכמובן, על זה שעשית את הגדול מכולם, שתוך יום נקבע לנו דיון פה בוועדת החוץ והביטחון. היו לפניך בסיור אצלנו. היו לפניך, וכפי הנראה גם יהיו אחריך. אבל מה שאתה עשית – ואני מאוד מקווה שתצליח לעשות מהדבר הזה קצת יותר ממה שעשו עד היום – זה באמת להפוך את העניין הזה לאישו ולתפור אותו לסדר היום הציבורי, בין אם מסכימים ובין אם לא. אני גרה בבת חפר, אני ממקימי היישוב, ובאמת זה דבר לא סביר שרק לפני שנתיים התחלתי לנעול את הדלת בבית. אנחנו היינו ישנים עם דלת פתוחה, האוטו לא נעול, אפס פריצות, אפס חדירות. יושב לצידי ראש צוות צח"י, יושב לידינו גם ראש היישוב, ואני אומרת לכם, היישוב הזה עם אפס פריצות. אני סוכנת ביטוח במקצועי. מעולם לא היה דבר כזה שניתן היה לבטח בית פרטי, ביישוב כזה, סמוך לקו התפר, בלי אזעקה ובלי סורגים. אפס פריצות. אבל לפני שנתיים לא היו פריצות, פשוט התחלנו לחשוש מהתרחישים האלו שאנחנו חיים אותם מ-7 באוקטובר. ופתאום לקבל הודעה שיש קיזוז או חיסול של מרכיבי הביטחון, זאת הפקרות, אמיתי אני אומרת לכם, זאת הפקרות וזה פשוט לשים את תושבי קו התפר כברווזים במטווח, ממש ככה. אני מנהלת את ההרחבה של היישוב בת חפר, ואני מדברת עם כל מי שקנה, בין אם זכה במחיר למשתכן ובין אם קנה בשוק החופשי. אני מדברת עם כל מי שקיבל מפתח, כל מי שנמצא בתהליך בנייה, ואני שומעת ומרגישה את החששות שלהם לאחרונה, ואני צריכה להרגיע אותם. מצד שני אני אומרת, יש נסיגה בתחושת הביטחון שלי. איך אני אמורה לתווך תחושה של ביטחון אם אני לא מרגישה אותה? ואני חושבת שצריך לשמוע את ראשי המועצות האזוריות הסמוכות וגם המקומיות הסמוכות לקו התפר, ולהבין שהכוח האמיתי והיכולת האמיתית להגן על היישובים, זה רק בשלטון המקומי. רק. זה הוכיח את עצמו בתקופת הקורונה, זה הוכיח את עצמו ב-7 באוקטובר ולאחר מכן, וזה יוכיח את עצמו גם בהמשך. אז הדגש הוא לקבל את התקציב שדיברתם עליו. הדגש הוא להוציא את התקציב הזה מתוך הבירוקרטיה לשטח ולתת להם לנהל את האירוע הזה. הם יודעים לעשות את זה הכי טוב, והם יידעו לעשות את זה כמו שצריך, להחזיר לנו את תחושת הביטחון. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה על הדברים החשובים שאמרת מטי. אנחנו פה מקשיבים לך. שוב אני אומר, זה דיון בנושא שאין אופוזיציה-קואליציה, אנחנו ממש יחד. אנחנו חושבים ומסכימים לגמרי איתך. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו מנסים לשכנע את כל המשרדים והרבה מאוד שרים לבוא לראשי ערים, לתת להם כסף. הם הזרוע הביצועית הטובה ביותר בארץ היום. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חד משמעית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אין שום זרוע ביצועית טובה יותר מראשי ערים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור, מסכים. תודה, תודה על הדברים החשובים. הזכרתי קודם את יצחק צימט וקטעתי אותו. הוא פה? יצחק? בבקשה. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> קודם כול תודה רבה על ההזמנה. אני נציג היישוב קציר שדיברתם עליו. נורא חשוב לי שתראו קצת ממד שמדבר גם על היישובים עצמם, כי נעשית עבודה, אני רוצה להגיד אפילו עבודה מדהימה, שמבוססת על מתנדבים. אתה גם היית אצלנו מתישהו וגם חבר הכנסת קלנר היה אצלנו, ומבקרים ומתרשמים. קהל של מתנדבים. יישוב של כמעט 3,500 איש. בזמן המלחמה הפעלנו חמ"ל של 1,500 מתנדבים ערניים, ברמה שלא נשאר זקן בבית שלא יודעים. והדבר הזה מתגלגל וקורה, ואנחנו באמת מתבססים על מתנדבים. למי שלא מכיר, היישוב קציר הוקם ב-1982 במסגרת תוכנית הכוכבים, הוא למעשה שער הכניסה לצפון השומרון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> נכון. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> בזמן האחרון אנחנו מרגישים עלייה דרמטית בתחושת חוסר הביטחון של היישובים. וממה זה נובע בעצם? ממה נובע חוסר ביטחון של יישוב אני בעוד שנייה אגיד. אין לי פה שום ביקורת על הוועדה ותכף תבינו גם למה. חוסר ביטחון של תושב נובע מזה שאין לו גדר היקפית מלאה, למשל. אנחנו מדברים על רחפנים, על דברים, על סיגנלים. גדר שמחכה הרבה הרבה שנים להשלמתה ולא קרתה. ירי על בסיס יומי מסביב. עבדכם הנאמן יושב בפאב ביישוב, בא להחזיק את הכוס, נוחת לי קליע 9 מ"מ במרחק קצר מהיד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה שנקרא אישית. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> אישית. טיפול אישי. דבר נוסף זה כל הנושא של המדינה מתקצבת, המדינה נותנת. שאלת הדיוט: מי בודק מה קורה עם הכסף הזה? מה עשו עם הכסף הזה? אז לצורך העניין, בנו איזשהו קו מצלמות נפלא, על דרך שנקראת אצלנו דרך נופית, שהמצלמות לא מחוברות לשום דבר ולא עובדות. סתם דוגמה. הינה, קולות היישובים, קצת קולות גם מהשטח, שתבינו. איכשהו אנחנו נורא רחוקים מכם, לא רגילים להגיע לפה ולדבר, כי אנחנו יישוב או חברי ועד מקומי או חברי מליאה, ולא רגילים לדבר איתנו. אז הינה, הדברים עולים. הבקשה שלי פה מהוועדה היא מאוד מאוד פשוטה. א', יצא כסף של המדינה. יוצא כסף של תושבים על שמירה. מה עושים עם הכסף הזה? איך הכסף הזה מנוצל? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> פיקוח, פיקוח. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> חד משמעית. קודם כול הדבר הזה. הדבר השני. יש הרבה חסמים שקורים. יש חסמים שאנחנו לא תמיד מצליחים לזהות. אני בן אדם, אני מתנדב, אני מגיע מהמגזר הפרטי, שהתקציבים שלנו אולי קצת יותר מהירים, אז יש ציפייה. אולי אנחנו עובדים קצת יותר עם סבלנות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> יעילים יותר, כן. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> אבל מגיע התקציב. למה התקציב לא מנוצל? למה עד היום, באמצע 2026 – ואגב, על ציר זמן, שאני בודק את זה, שומר חומות לצורך העניין, עד היום הזה – למה ליישוב הזה אין גדר? דבר נוסף. עלה פה עניין המילואימניקים, וזה כן רלוונטי לדיון הזה. הוקצו מגרשים לאנשי מילואים – והפרויקט הזה תקוע, וגם את זה אנחנו לא מצליחים להבין, למה הוא תקוע. אני אשמח, בגלל שזה קשור לאנשי מילואים, שאנשי הוועדה היקרים יבדקו וישחררו את הדבר הזה. איש מילואים ביישוב שלנו יכול לקנות מגרש יותר זול. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ייבדק. << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> יפה. ודבר אחרון, לא לדיון הזה, אני אקצר, אבל אני מבטיח לתכתב את זה ולשלוח לכם את זה בצורה מסודרת. כשאנחנו מדברים על ביטחון, אני מחבר למילה הזאת צביון. ומה לעשות, אני יהודי, אז כנראה שאני אתעסק בצביון יהודי. זה אחד האתגרים של יישובים כמו שלנו, בסדר גודל כמו שלנו, שהם גדלים מאוד מאוד מאוד. המנגנון בקרה על האופי הצביוני של היישוב הולך לאיבוד, וזה משהו שצריך לשים לב. חלילה לא למנוע גדילה של יישובים, אלא לבנות לנו סט כלים שהיישוב שלנו ימשיך להיות יישוב יהודי ריבוני בארץ ישראל, ימשיך לצמוח ולשגשג. ואל תדאגו, אנחנו כתושבים וכמתנדבים עושים את העבודה שלנו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה אתה אומר? אתה יכול לפרט? כל מגרש פתוח לכולם, זה מה שאתה אומר? << אורח >> יצחק צימט: << אורח >> כן, כן. אז קודם כול, הנושא של המילואימניקים פה זו הצלה מאוד גדולה שצריך לשים על זה וי ומהר. ומעבר לזה, אנחנו כנציגי יישוב צריכים סט כלים מכם איך מתמודדים עם הדבר הזה. יש חוקים לזה, דרך אגב, חוקים שהמדינה חוקקה. ממגילת העצמאות ועד פה יש מספיק חוקים שמסבירים מה יש ומה לא. וזה משהו שנדרש טיפול. לא לדיון הזה, אבל אנחנו נדבר על זה, אני מאמין, בקרוב. תודה רבה על הזמן ועל הקשב, << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה לך. יריב קובי נמצא כאן איתנו, מנהל היישוב בת חפר? << אורח >> יריב קובי: << אורח >> שלום לכולם. קודם כול תודה רבה באמת על ההזדמנות לבוא ולשוחח וגם על הביקור בשבוע האחרון. אני אתחיל מזה שאני מגיע מצה"ל אחרי 15 שנות קבע, ובצבא אנחנו מדברים בשפה לא של קו התפר, אלא יותר בכיוון קו המגע. ואנחנו יודעים שמהצד השני זה לא חבר'ה שיוצאים ביום העצמאות עם דגלי ישראל ושרים יחד איתנו את השירים ומחכים יחד איתנו להופעות, אלא מדובר בחבר'ה שמחכים להפתיע אותנו בכל מיני מקומות. ולכן לא מדובר רק בקו התפר, אלא קו המגע. ואם אני ממשיך עם השפה הצבאית, אז אנחנו מדברים גם על זה שקו המגע לעולם ייפרץ. במסגרת שלוש השנים האחרונות, אחד הדברים ששאלנו את עצמנו, זה מה יקרה ביום שאחרי. כולם עכשיו מתוחים. ב-8.10 אנחנו רואים את כל מדינת ישראל כולה נמתחת לכיוון דרום, שילוב ידיים, אוכל מחוץ לעזה, וכולם מחכים, מה שנקרא, להיכנס ולטפל בבעיה. וידענו שהיום הזה יגיע. אני לא מדבר על היום שאחרי, כי אנחנו כבר נמצאים ביום שאחרי היום שאחרי. אנחנו נמצאים בסיטואציה היום שהכוחות שחוקים. גם המילואימניקים שהיו ונתנו את חלקם ביישוב נמצאים בסיטואציה שהם כבר שחוקים, היו צריכים לחזור לעבודה. החמ"ל שראית, ובטח דיברו איתך על זה, מה-8 ל-10, לא רק שצה"ל התחמש, בת חפר התחמשה. בת חפר בנתה בעשר אצבעות את החמ"ל שראית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ראיתי. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> ואני מזמין את כל מי שיושב פה לבוא לראות את החמ"ל, הוא לא מבייש את הבור בקריה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הוא מרשים ביותר. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> מרשים ביותר, והכול בעזרת ציוד מהבתים של האנשים. הבאנו את האיש IT שיבוא ויחבר את הדברים, הבאנו בן אדם שעובד במצלמות שהביא כבלים והבאנו איש מחשבים, וכל אחד עם הרקע שלו בא והקים את הדברים. במסגרת הדבר הזה יש איזושהי תוכנית, שגם עליה דיברו איתכם ורוצים לשים אותה על השולחן, ופה אני מדבר על שינוי תפיסה – מהגנה, הגנת קיפוד, סוג של להגן על המקום הספציפי, להגנה על סוג של גזרה. ההתייחסות הזו לחמ"ל, שהוא אחוד, שנותן מענה לכל יישובי קו התפר, יש לה חשיבות גדולה. הם לא תכננו להגיע רק לבארי, רק ליד מרדכי, הם רצו להגיע גם עד לנבטים. זאת אומרת התוכנית היא לא נקודתית, היא כוללת, וכנראה שיש תוכנית כזאת. ועכשיו אני אדבר על נושא החוסן. דיברו פה מקודם על כנס שעשינו אתמול. אתמול עשינו כנס לתושבי הרחבה ולחבר'ה שעתידים להגיע לגור בבת חפר. מי שלא יודע, בת חפר היא 6,000 תושבים, מדברים על 1,300 בתי אב נוספים, משמע כיוון ה-10,000 תושבים בעוד שנתיים. יש פה אתגר. אנשים חוששים לבוא ולגור בבת חפר. והחוסן הזה, החוסן הקהילתי של הקהילה, בעזרת השיתוף שלכם, בעזרת הצבא, בעזרת המשטרה, הוא קריטי לעשייה, יש פה תושבים שמזמינים אנשים אליהם הביתה וחוששים להגיע ליישוב. אנשים מפחדים ממש להיכנס לתוך היישוב. יישוב קהילתי, כיף, נעים, מאוד חברתי, מאוד מלבלב. אממה? עדיין העננה הזאת. אם היינו מדברים ב-6.10, כנראה שכולנו היינו בתחושה אחרת. אבל אנחנו כבר יודעים שיש יכולת, יש כוונה ויש רצון, כנראה שזה אפשרי, ולכן אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מחזקים את תחושת הביטחון של התושבים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה אתה רוצה? << אורח >> יריב קובי: << אורח >> אל תדאג, אני אגיע גם לשורה התחתונה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> ברור. אגב, הייתי מוסיף על בת חפר פטריוטים אמיתיים, כי יש את הרחוב הזה, שכחתי את השם, מול הגדר ממש. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כן. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> שדרות השומרון. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> וזה רחוב יפה, אגב. הכול יפה שם. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> הכול יפה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אני מסכים איתך, מצטרף אליך. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> הדבר הנוסף זה נושא הטרור האקולוגי. לא יודע מי מכם מכיר, אבל מפעל זוגלובק בעבר ישב בתוך גבולות המדינה והוא עבר לאיו"ש. ממש אפשר לראות אותו מהמט"ש. מי שהיה אצלנו במט"ש, אז רואים את השילוט של זוגלובק. הוא עבר לצד השני. מי שלא יודע, כשמכינים את האוכל בזוגלובק, אז יש כל מיני חלקים כאלה ואחרים שצריך לזרוק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> רק הערה, פשוט שדברים יהיו ברורים. אמרת: הם עברו. איו"ש – זה לא גבולות המדינה? << אורח >> יריב קובי: << אורח >> זה גבולות המדינה, אני מסכים. אבל יש שם עניין של אחיזה קצת שונה. סליחה, אתה צודק. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> הכול טוב. זה הדבר הפוליטי היחידי בדיון. אבל הוא קונצנזוס כמעט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה כבר לא פוליטי, יש קונצנזוס. << אורח >> יריב קובי: << אורח >> סליחה. אז הנושא של המפעל זוגלובק הזה, יש עניין של בקרה, ומה שקורה שם, כל חלקי גופות ומה שמכינים איתו את האוכל נזרק, נזרק לנחל שכולנו מכירים אותו, קוראים לו נחל שכם. הנחל הזה חולש על החלק הדרומי של בת חפר ואנחנו סובלים ממנו רבות, אם זה מהזבל שהם זורקים, אם זה מתשתיות הביוב שלהם. אנחנו מפעילים בכל דרך את כל מי שאנחנו יכולים כדי לבוא ולתת טיפול לנחל הזה. הנושא הזה מעסיק אותנו לא מעט. אנחנו מדברים גם עם מינהלת התיאום של הצבא כדי ליצור את הקשר ולחזק את הדברים האלה. לצערי, אנחנו בסוג של סינוס. כשמגיע הריח, אנחנו פונים ואז מתחיל טיפול, ואחר כך הפוך, וכל פעם זה חוזר על עצמו ואין איזשהו טיפול הדוק. השאיפה שלנו היא לסגור את נחל שכם בסוג של תעלה ולתת מענה לכל החיבור עד לנחל אלכסנדר. ועכשיו אני אגיע לשורה התחתונה, לשאלתך. אז דבר ראשון זה הסתכלות גזרתית. צריכה להיות פה איזושהי הפיכה בתפיסה, שאנחנו לא מצפים שהתושבים הם אלה שיגנו על עצמם, אלא לחזק את כוחות הביטחון, לחזק את השת"פים, לחזק את התרגילים, לתת מענה לאיום הרחפנים שאנחנו רואים אותו בצפון, שכולם יידעו. ב-2016, כשהגיע הרחפן הראשון לחיל האוויר, שהייתי חלק מזה, ידענו שהאיום הזה בפתח, שאיום של רחפן נפץ הוא קיים. מה עשו בדרך? אנחנו רואים מה עושים. היום התושבים בצפון הם אלה שמטפלים באיום הרחפנים. ואנחנו לא רוצים את זה. אנחנו רוצים שהצבא יהיה מספיק חזק, שיעשה שיתוף פעולה יחד איתנו להתגונן מהנושא הזה. אלה הדברים, וכמובן תודה על ההזדמנות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך על הדברים. איילת גלס נמצאת איתנו? בבקשה. << דובר >> איילת גלס: << דובר >> תודה. אני יושבת-ראש חברתית של קיבוץ אייל, מה שנקרא במקומותינו מזכירת הקיבוץ. אני פה כי אני בתחושה של שידור חוזר. אני אחרי 2015 הייתי מנהלת קהילה בקיבוץ נחל עוז. הייתי פה עם הרבש"ץ שאני מיניתי במשמרת שלי, אילן פיורנטינו, ובאופן מפתיע, התרענו על פגיעה במרכיבי הביטחון ועל הקיצוצים. אותם דברים שאנחנו מדברים עליהם היום, עסקנו בהם אז. אילן היה מהראשונים שנפלו בנחל עוז ב-7 באוקטובר. אני היום מזכירת קיבוץ אייל. אני מבקשת מהוועדה לעבור מדיונים למעשים. הדברים כבר נאמרו. אני מצטרפת לכל הסעיפים של ראשי הרשויות. הדברים ברורים, ידועים. יודעים מה צריך. חלק מההחלטות כבר נלקחו. תבצעו. ויש פה אחריות אישית. אי-אפשר לעבור שני עשורים עם לעשות עוד מאותו דבר. המומחיות שלי היא טיפול בקהילות שנפגעו באסון. ליוויתי את משפחות החטופים של נחל עוז כשנתיים, עד ששבו כל חטופי נחל עוז, חלק בחיים וחלק לצערי בארון. אני לא רוצה לממש את המומחיות הזו בקיבוץ אייל. יש קיבוץ שמורכב מחברים ומתושבים, עם חוסן גבוה, עם הרבה אנשים שרוצים לבוא ולגור במקום, והמדינה צריכה לקיים את החלק שלה. אני מבקשת שגיל, חבר הקיבוץ וחבר צח"י, ירחיב לגבי מה נעשה בקיבוץ בכוחותינו. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> את מנהלת את הקיבוץ? << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לא, מזכירה. << דובר >> איילת גלס: << דובר >> אני מזכירת הקיבוץ, כן, זה סוג של יושבת-ראש ויש גם מנהלת של הקהילה תחתיי. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> קיבלתי את ההערה שלך לגבי הביצוע. את יודעת, נכון, אנחנו המפקחים, אבל נהיה באמת על זה. זה לא דיון פורמלי לסמן וי. זה דיון שבו אנחנו רוצים, אנחנו נהיה על פולואפ ונעקוב, ותודה על הדברים החשובים. << דובר >> איילת גלס: << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בבקשה אדוני. << אורח >> גיל שגיא: << אורח >> בשביל המיקום. דיברה פה ראשת המועצה קודם. הגדר של קיבוץ אייל נמצאת 100 מטרים מהגדר של קלקיליה. בדיוק במקום הזה יש חצייה יום-יומית של שב"חים. זמן הליכה 100 מטרים – דקה, שתי דקות. אנחנו לא מצפים שהצבא יידע להגיב במקרה של מפגע במהירות כזו. ולכן יש לנו כיתת כוננות מאוד מוכשרת, מיומנת. השקענו בה הרבה מאוד כסף, גם משאבים כספיים, גם אימונים. אנחנו משקיעים בה. לאט-לאט, מאז 7 באוקטובר, קיבלנו תקציבים, קיבלנו מרכיבי ביטחון. אבל בשנה האחרונה נלקחה כמעט כל העזרה שקיבלנו, כולל חיילי הגמ"ר. המשמעות של חיילי הגמ"ר – שבשבוע שעבר כשהיה הפיגוע בקיבוץ אייל לא הייתה שמירה בשער, ואם המפגע לא היה פונה ימינה מכוכב יאיר, היה פונה שמאלה, הדבר הראשון שהיה נתקל בו זה גן ילדים. זה הדבר הראשון. היה חוצה את השער ומגיע לגן ילדים. קשה לדמיין מה היה קורה. אבל זאת התוצאה של הורדת חיילי הגמ"ר. אנחנו מבינים שאנחנו מגינים על עצמנו. אבל אנחנו חייבים את הכלים שהמדינה יכולה לתת לנו, את התקציבים, את אותם מרכיבי ביטחון, נזכרו שוב ושוב. לא נוכל לגייס אותם בעצמנו, יש גבולות ליכולת שלנו. את ההגנה אנחנו נעשה. תנו לנו את הכלים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז. תודה, תודה על הדברים הברורים. ליאור שמחה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא יצא. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> אלון ביטון, קו התפר? בבקשה אדוני. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> שוב תודה. אני מנהל אגף חירום וביטחון של מרכז המועצות האזוריות, מרכז השלטון האזורי. זה כל המועצות האזוריות בארץ. המחולל המיידי של הדיון החשוב הזה הוא רס"ר במילואים חיים קלומיטי, זיכרונו לברכה, שנרצח בפיגוע בצור נתן. הוא היה חבר כיתת כוננות, בדיעבד, ויישר כוח למערכת הביטחון על זה. ברור שגם ברקע 7 באוקטובר. אני חושב שאנחנו מדברים עכשיו על קו התפר, ולכולם רץ בראש הנוח'בות בעזה. לצערנו, בראייה שלנו, לאחרונה התקבלו מספר החלטות משמעותיות שפגעו בביטחון של יישובי קו התפר, כפי שאנחנו רואים אותן. כתבנו מכתבים לשר הביטחון על זה. שני הדברים הם: רידוד תקני הגמ"ר, דיברנו על זה, שפשוט יום בהיר אחד פיקוד מרכז, שלו הסמכות, יידה אותם מיישובי הספר, ממש תוך יום מהודעה, אפילו פחות; והדבר השני הוא תקצוב, הקפאת התקציב בנושא מרכיבי ביטחון, גם כן של הצבא, מסדר גודל 120 מיליון בשנה ל-45 מיליון, שאת זה נכון לעכשיו השר כץ שר הביטחון עצר את זה. אנחנו עדיין לא ראינו שום חיווי לזה. יישובי הספר, בדגש על יישובי הגדר, הם בפועל השכפ"ץ של המדינה. יש מאפיינים שהם אמיתות, שקשה להתווכח איתם, שהופכים את האמירה הזאת לאמירה מוחלטת. הדבר הראשון, זה העובדה של זמן ומרחב. לא הצבא ולא המשטרה, שהם כוחות ההגנה הלאומיים, הלוואי שלא היינו צריכים פה בכלל להתעסק בנושא ביטחון, לא ביישובים ולא בקיבוצים. זה לא הסיפור של מדינת ישראל. זה לא הסיפור של מדינת ישראל. זה לא הסיפור של יישובי הספר ובטח לא בתפר. כדי לעשות פיגוע היום מהקו הירוק ליישובי הגדר, זה דקות וזאת החלטה. וגם אם הימ"מ היה יושב שם, זה לא היה נעצר, כי בזמן ומרחב הם לא מסוגלים להגיע. זה מוביל אותנו להבנה שכך נגזר, אין לנו ברירה אחרת. דרך אגב, בשונה מערים, שיש שם תחנות משטרה. כולנו מדברים, מדברים, מדברים על מי מאבטח, מי עושה – בסוף, יש תחנת משטרה בעיר גדולה, וזה האקס פקטור שאצלנו אין. ובסוף, בזמן ומרחב צריך כוח טריטוריאלי, מגן כמו פעם, שיהיה נכון. מי שצריך לאמן, לתקצב, לתת לו סמכות, זה לא אנחנו, זה לא הרשויות, ברור שזה המדינה, איך שהמדינה תחליט: או שוטרים או חיילים. אין משהו אחר, אין פטנט אחר. וראשית הצירים, מה שעושה את כל הברדק, זה היעדר גבולות גזרה, בואו נקרא להם בחסד, הגיוניים, בינינו. עזוב בינינו לבין האויב. בינינו. מרחבים שונים של משטרה. מרחבים שונים של צבא. גזרות שלא מתלכדות. דבר עם כב"א, דבר עם מד"א, דבר עם משרד החינוך, כל מי שאתה רוצה, מחלק את המדינה הזאת אחרת. הדברים נופלים בין הכיסאות, פשוט נופלים בין הכיסאות. כשזה נופל בין הכיסאות במשרד הפנים – לוקח לך חודש להוציא דרכון. במשרד החינוך – אתה תעביר את הילד שלך מבית ספר לבית ספר, זה יהיה לך קשה בירוקרטית. כשזה נופל בין הכיסאות בנושא חירום וביטחון – יש הרוגים. זה מה שראינו שבוע שעבר, שהיה שם, אני אומר את זה פה בעדינות, קצת בעיית גבולות גזרה, חוסר תקשורת. אין קשר, אי-אפשר לדבר. אולי הארגונים מדברים בינם. לא רוצה לדבר בשמם. הם בטח לא מדברים איתנו. הם בטח לא מדברים איתנו, בטח לא בזמן אמת. בניית תמונת מצב ביישוב ספר היא כמעט בלתי-אפשרית. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> בהמשך תהיה התייחסות שלהם פה לדברים. << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> יש לי עוד הרבה דברים. אני מקווה שיתנו לי להיכנס לישיבה אחר כך גם. כתבתי פה לא מעט דברים. אבל בגדול, מה שאמרו פה זה נכון, ההבנה הזאת חייבת לחלחל. נדרשת השקעה ביצירת מענה רלוונטי במונחי זמן ומרחב. היישוב הוא לבנת היסוד. המועצה האזורית היא העוגן שיודע לתכלל את הדבר הזה, יושבים שם גם היקל"ר בחירום מפיקוד העורף וגם הרבש"צים ובטח המשקים הביטחוניים, תלוי איפה אנחנו מדברים פה. כל השפה העשירה הזאת – היא בגלל חוסר האחידות במה שקורה במענה הלאומי בקו התפר. אבל צריך שמישהו יבוא – ואני לא מוצא מקום יותר טוב מוועדת החוץ והביטחון – ויגיד: די עם הברדק הזה, די עם בעיית גבולות הגזרה, בואו רגע תחלקו את התפר, תגידו מי אחראי, אחת ולתמיד. אי-אפשר שבתוך המחסומים חיילי צה"ל, לוחמי צה"ל, יסתכלו רק מזרחה, והשוטרים יסתכלו רק מערבה, והשב"חים יעברו ויצחקו עלינו שאנחנו לא יודעים. הם לא מכירים את גבולות הגזרה המדומיינים שאנחנו בנינו לעצמנו, וזה גם לא מעניין אותם. יש גם פיגועים מתוך ישראל, והיה לנו מבצע שלם על הסיפור הזה. מטרת-העל היא לשפר את הביטחון ואת ההגנה על התושבים. יש הרבה מה לומר. אני חושב שרוב הדברים כדאי שילובנו אחר כך. עד כאן. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך על הדברים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ביטון, היית איש צבא? << אורח >> אלון ביטון: << אורח >> כן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> רואים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, את זה בכלל לא היה צריך לשאול. אייל נמצא פה, אייל פישוב? אבל שלומי קודם, אחרי זה אייל. בבקשה. << דובר >> שלומי שטרית: << דובר >> שלום לכולם, אני רבש"ץ שער אפרים, מושב שנמצא סמוך לטולכרם במועצה אזורית לב השרון. אני אגיד את זה בשתי מילים, כי אני לא אחזור פה על מה שחבריי אמרו, כולנו פה מבינים את המשמעות. אני רוצה לספר משהו שכנראה רובכם פה לא יודעים, ואני לא יודע מי יודע. אני חוזר שנייה לאותו יום ראשון של הפיגוע. כשהתברר שהתחיל הפיגוע ונשלח הרכב, בתמונה אצל כל כוחות הביטחון, רכב של המפגע, כשהחלו חיפושים אחריו, אני עשיתי הצלבה עם תמונה שקיבלתי מחבר כיתת כוננות שלי, שבהתנדבות אצלנו, קודם כול בשער אפרים וניצני עוז. אנחנו חבר'ה מאוד מאוד מגובשים, יש לנו כיתות כוננות מאוד מאוד חזקות, ואנחנו, החבר'ה, יודעים אצלנו את מה שנקרא גודל השעה ועוזרים לי בהתנדבות. גם להגיע לפה, אני בקושי הגעתי, כי להשאיר את המושב שלי בלי שמירה זה פשוט לא הגיוני, ואני חי שם, בשער אפרים. כשקיבלנו את התמונה של הרכב, הצלבתי אותה עם תמונה שקיבלתי מחבר כיתת כוננות שלי ביום שישי, יומיים לפני כן, והסתבר לי שאותו רכב של המפגע, עם אותם אנשים, ישב אצלי בתוך המושב, בתוך משק פרטי, כ-100 מטרים משני בתי כנסת מרכזיים ביישוב, שיש שם, הערכה, בערך בין 200 ל-300 מתפללים, אנחנו יישוב מאוד מאוד גדול. עכשיו אני רוצה שכולכם תסיימו את הוועדה ותחשבו מה היה יכול לקרות עם אותו בן אדם שהתנדב והחליף אותי בערב שבת, חצי שעה לפני סיום התפילה, במקרה ראה את אותו רכב, ביקש תעודות. הן תעודות כחולות, אז זה סיפור, כי כמו שאלי אמר ראש המועצה, אנחנו יישוב שהוא נמצא במשולש, ובעצם אנחנו עטופים בנושא תעודה כחולה, ואנחנו מאוד מוגבלים ביישובים, כי מי שאזרח ישראל זכותו להיות שם. באותו מזל אנחנו הוצאנו את הרכב הזה והוא יצא מהמושב, ואז ביום ראשון קרה מה שקרה. אני רוצה לסיים ולהגיד, שכולם יבינו מה היה יכול לקרות יומיים לפני, ואז כנראה הסיפור פה היה אחר והוועדה הייתה נראית אחרת, כי היינו מדברים על עשרות הרוגים. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה על הדברים. אייל. << אורח >> אייל פישוב: << אורח >> שלום ובוקר טוב. אני תושב בת חפר, חבר המליאה של המועצה וגם חבר ועדת ביטחון המועצתית. אני מסכים עם רוב הדברים. חשוב לי רק לגעת בכמה נקודות, להיות קצר ואופרטיבי. כחלק מהעניין של התקציבים וכדומה, אנחנו לפעמים מקבלים תקציב, מה שנקרא: אוקיי, תבנו. אבל בעצם אין לנו אחרי זה תקציב לתחזק את זה. זה לא חוכמה. אנחנו עכשיו רוצים להקים שלושת היישובים – יד חנה, בת חפר ובחן, שאנחנו ממש צמודים, להקים חמ"ל אחוד. כנראה שנצליח לשכנע את מישהו להביא לנו את החצי מיליון שקלים להקים את המבנה. אבל אחר כך צריך להסתכל קדימה, מי יאייש את המבנה, מי יאייש את החמ"ל. אי-אפשר להמשיך להסתמך עלינו כתושבים שאנחנו נאייש אותו. יושבת לידי אופירה סגנית ראשת המועצה בהתנדבות, היא גם מאיישת את החמ"ל בהתנדבות בלילות. כמה זמן אנחנו כתושבים צריכים להמשיך ולעשות את הכול בהתנדבות, כאשר יש תקציבים, הם פשוט לא מגיעים למועצה ולא מגיעים לרשויות? אפשר להשתמש בבנות שירות, בבני שירות, בכאלה שהם לא כשירים ללוחמה ולא יכולים, ואפשר להפנות אותם לאייש את אותם חמ"לים מרחביים שיוקמו לאורך קו התפר, שיהיו העיניים וישתפו איתנו פעולה. זה יכול להיות win-win גם מבחינת לתת להם מסגרת מכילה שהם יכולים להמשיך את הלימודים שלהם וגם לתת לנו מצד שני את הפתרון לאייש את אותם חמלים, וזה רק עניין של החלטה. נושא של אמצעים. אנחנו מבינים שיש בעיה, לא יודע אם משפטית, כנראה כספית, להכיר ביישובי קו התפר כליבה קדמית. אבל אין בעיה, בואו תנו לנו את האמצעים בלי להכיר בנו כליבה קדמית, שזה גם עניין של החלטה. פשוט מישהו צריך להחליט להעביר לנו את האמצעים. אין הבדל באמצעים שאנחנו דורשים או שאנחנו צריכים בבת חפר או בצור נתן או במקומות כאלה, אל מול משהו שנמצא ארבעה מטרים אחרי הקו הירוק שהוא מוכר כיישוב ליבה קדמית. אנחנו צריכים בדיוק את אותם אמצעים ומגיע לנו את אותם אמצעים. דבר נוסף זה השפה המשותפת. אני חייב להגיד לכם, אני גם מתנדב במשטרה. אני, כשאני במשמרת ויש אירוע, לא יכול לדבר עם הצבא. הצבא, כשיש אירוע, לא יכול לדבר איתי כמשטרה. אין שפה משותפת ביניהם. אפילו בחמ"ל היישובי שלנו, שהולך להיות חמ"ל אזורי, אנחנו מנסים להשיג מכשיר קשר, מפה או מפה. לא, אתה מדבר איתם או אני מדבר איתם. זה לא הגיוני. אנחנו נמצאים באותו תא שטח. האירוע יכול לפגוש אותנו גם ממזרח, וכמו שפגש לפני שבוע ממערב, או מצפון או מדרום. אנחנו יישובים שמוקפים ביישובים גם מהמגזר, וזה בסדר, הם שכנים טובים, אבל אף אחד לא יודע איך יקום שם מישהו בבוקר. אנחנו חייבים שתהיה יכולת, מה שנקרא פיקוד ושליטה אחודה. ודבר אחרון. יש לנו רבש"צים. אבל השכר שלהם – הם מוגדרים כמשרה מלאה, בעצם עם שכר של מישהו שהוא לא יכול לעבוד כמשרה מלאה בלי שכר קיום, וכפועל יוצא הם קיבלו אישור לעבוד בעבודה נוספת. משרד הביטחון מאפשר להם לעבוד בעבודה נוספת. מה זה אומר? שהרבש"ץ בהגדרה, חצי יום או 3/4 יום, לא אמור להיות ביישוב, כי מותר לו לעבוד בעבודה אחרת. חייבים לטפל בזה, וזה גם עניין של החלטה, וזה לא תקציב בשמיים. לתת להם שכר הוגן וראוי, שיוכלו להיות משרה מלאה ומוגדרת בתוך היישוב, כי הם גרים ביישוב והם יודעים לתכלל אירועים, אם חס וחלילה קורים, בצורה הטובה ביותר. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> מאה אחוז. תודה, תודה על הדברים. << אורח >> אילן גרינברג: << אורח >> נעים מאוד, אני רבש"ץ של יד חנה. יד חנה היא יישוב יותר קטן מבית חפר. אנחנו עובדים הרבה עם בת חפר. יד חנה ובחן, שני יישובים בעמק חפר, שלא עלו פה, יישובים של 1,270 תושבים. במצב של 1,270 תושבים, אתה במקסימום יכול, מבחינת המיסוי שאתה לוקח מהתושבים, להחזיק שמונה שעות ביום שומר לא חמוש. ברגע הזה, כשאני פה, אין אבטחה ביד חנה. אבטחה זה אני. הסגן שלי עובד. כיתת כוננות שלי עובדת. אני לבד. ואני פה. כרגע יש מאבטח מוס"ח ביישוב, למזלי, ששומר על הילדים. אני מייצג פה יישובים קטנים יותר. הבית שלי 350 מטרים מהגבול. דיברנו על בת חפר, שזה שתי שניות. שלי זה דקה ושתי שניות, ולי אין אבטחה. לי אין מי שידאג. אני יכול להגיד לכם שבבוקר הפיגוע הזה – ואני מאוד מאחל לרבש"ץ צור נתן, אפי, שייצא מבית חולים, חבר טוב; וחיים, שאיבד את חייו – אני הייתי בעבודה, רבע שעה מהיישוב. לא בדיוק רבע שעה, הייתי בחדרה. די קרוב. לקח לי רבע שעה להגיע – צ'קלקה, סירנה, טיסה. אין מה לעשות, היישוב שלי צריך אותי. החברים פה במשטרה יכולים להגיד לכם שרבע שעה זה בערך היה כל האירוע, פחות או יותר. אם הוא היה מגיע ליד חנה, שזה בסך הכול ארבעה קילומטרים קו אווירי, אנחנו היינו במקום אחר לחלוטין. וזה מה שאני רוצה להגיד לכם – שאנחנו צריכים אתכם. זה אנחנו, תושבים שיושבים על התפר. אין לנו ליבה קדמית. אני כרבש"ץ מקבל שכר – לא ניכנס לזה אפילו, אני צריך לעבוד. הסגן שלי צריך לעבוד. ובזה אני רוצה לסיים. תודה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה לך על הדברים המאוד נוקבים. בבקשה. << אורח >> גלעד בן מיכאל: << אורח >> שלום, אני יושב-ראש ועדת הביטחון בכוכב יאיר. אתה ציינת שתפקיד שלכם זה בעצם לבקר ולפקח, זה תפקיד הרשות שלכם, ודווקא במחשבה הזאת אני רוצה לתת חומר לישיבה הבאה, שבה כנראה לא נהיה נוכחים. אני מתחבר מאוד מאוד למה שאמר ידידי מר ביטון בנושא חלוקת הסמכויות. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> לגבי "לא נהיה נוכחים". אז המשטרה – כן תהיה התייחסות לפני הדיון הסגור, כשאתם עדיין כאן, זה החשוב. << אורח >> גלעד בן מיכאל: << אורח >> מצוין, מצוין. אז אני רוצה רק להתחבר, להמשיך בעצם את מה שפתח ואמר ידידי מר ביטון בנושא חלוקת האחריות בין הצבא למשטרה. אני חושב – ותתקן אותי אם אני טועה – שב-2024 עשינו שולחן עגול, לדעתי במבנה של מועצה אזורית דרום השרון, ונכחו שם גם גורמי צבא, גם משטרה, גם מעט שב"כ, ובעצם סיכם את זה אז, נדמה לי שזה היה ראש המחוז של המשטרה, שהוא זימן את הדיון הזה, והוא ב-2024 אמר שהוא קצת נבוך לגלות בתום אותו יום עיון, שלא רק שאנחנו לא מוכנים למלחמה הבאה, אנחנו עדיין לא מוכנים למלחמה הקודמת. כלומר, סיימנו ב-2024 דיון, בין היתר בנושא חלוקת הסמכויות בין הצבא למשטרה ועד איפה רודף הצבא ומאיפה נכנסת המשטרה לעניינים, ובעצם סיימנו את אותו יום בהבנה שאנחנו עדיין לא מוכנים למלחמה שכבר הסתיימה, בטח לא להבאה. אני חייב לציין, שלמרות ההערכה רבה שיש לי גם למשטרה וגם לצבא, שעובדים מאוד קשה ובתנאים לא קלים, אני לא חש שהתקדמנו משם. הפער הוא בעיקר באזורים שביטון העלה, וזה חלוקת הסמכויות, חלוקת הגזרות, חלוקת האחריות. אני חושב שאם יש משהו שבו חייבים לעשות סדר בהקדם, זה בעיקר זה. אנחנו עכשיו שבוע אחרי הפיגוע, ותתקנו אותי אם אני טועה, במשטרה, אבל אני לא מכיר שבוצע בכלל תחקיר משותף של הצבא והמשטרה. בסוף זה פיגוע שנעצר בכוחות משותפים של צבא ומשטרה. אני לא מכיר שבוצע אפילו תחקיר משותף לשני הגופים. אני חושב שלא בוצע. אני אשמח לשמוע אחרת. אבל בואו נאמר, אם הוא בוצע, אז לא זומנו אליו, אז זה גם כן מעורר שאלות. אבל לדעתי לא בוצע תחקיר משותף. אני בטוח שכל גוף מתחקר את עצמו כמיטב יכולתו ובכוונה טובה. אבל בסוף שני גופים השתתפו ביחד באירוע הזה ולא יכול להיות שלא מתבצעת הפקת לקחים משותפת, שכנראה תצביע שוב על זה שהם לא מסוגלים באמת לסמן איפה מתחיל ואיפה מסתיים גבול האחריות של כל אחד מהם. לגבי הצבא. אנחנו מוגדרים כיישוב תחת אחריות הצבא. כלומר, כל מה שנמצא בחלוקת האחריות, כל מה שנמצא מזרחית לכביש 6, אבל מערבית עדיין למכשול, הוא מוגדר באחריות הצבא. אני חושב שלצבא – ראינו את זה בפיגוע, שוב, אבל הפיגוע, אפשר לחשוב שזה אנקדוטלי – יש קושי אמיתי לממש את האחריות שלו על הגנת היישובים כי הוא לא נמצא שם. בעצם, הכוח הצבאי הקרוב שנמצא אלינו, הוא יותר רחוק מהמחבלים. אני יותר קרוב לקלקיליה מאשר הכוח הצבאי שאמור להגן עליי מקלקיליה. זה לא הגיוני. אני חושב שתפיסת ההפעלה של הצבא, אם הצבא אכן אחראי על ההגנה של היישובים, הוא צריך לשבת ביישובים. זה לא הגיוני להגן עליהם מבחוץ, ועוד מרחוק. אני חושב שהצבא – אני מצטרף לקריאות שהיו פה – צריך להסתכל על ההגנה על היישובים כמכלול, כגושים, כגוש התיישבות, ולהגן עליו בצורה משותפת. האחריות הזאת צריכה לא להתחלק, אלא להיות מוכרעת: האם היא של הצבא? האם היא של המשטרה? ומי שאחראי על זה צריך להיכנס לתוך היישובים, להחזיק יחידות בתוך היישובים. זה לא בשמיים. זה גם לא דורש הגדלה של הכוח, או הגדלה קטנה מאוד אולי של הכוח. אבל זה דורש לשנות את התפיסה – קודם כול להכריע לגבי האחריות, חלוקת האחריות, ואחרי זה לגבש את תפיסת ההפעלה, ככזאת שתאפשר באמת הגנה. כי כיום היא לא מאפשרת הגנה, ולכן כיום הדבר היחיד שבאמת מאפשר את ההגנה והכוח הזמין בשעות היום ביישובים – הפיגוע היה ב-10:30 בבוקר, זאת שעה שגם כוכב יאיר די מרוקן מכיתת הכוננות שלו – אלה באמת אותם חיילי הגמ"ר, שכאמור בחודש האחרון כבר לא קיימים בכלל באף יישוב קו התפר. זה לדעתי נושא, שאם תצליחו לעשות סדר, לקבוע איזשהו תהליך שבו בפרק זמן קצר יבוצע סדר בנושא הזה ויחתכו החלטות בנושא הזה, זאת תהיה קפיצת מדרגה משמעותית ביכולת של מדינת ישראל לספק ביטחון לתושבי קו התפר. זה הנושא האסטרטגי החשוב שיכול לצאת בעיניי מהישיבה הזאת. זה בנושא הפעלת הכוח. לדעתי הצבא חייב להיכנס ליישובים. אני לא מבין מה ההיגיון בזה שהצבא יישב בתוך בסיס כשהוא יותר רחוק מהמחבל שנמצא ביישוב. נושאים ממש נקודתיים, שהם אומנם פחות רוחביים, אבל עדיין אני חושב שיש להם משמעות, לכולם. דיבר פה על מפעל שמייצר מפגעים תברואתיים. אני חושב שיש נושא נוסף. אנחנו מוקפים ביישובים חקלאיים פלסטיניים ואנחנו סובלים, ממש כל שנה, בעונה הזאת ובסתיו משריפות, חלקן הצתות מכוונות, וחלקן, רובן למעשה, לא הצתות מכוונות, פשוט הרגל של עשרות שנים שהחקלאים הפלסטיניים שורפים את הגזם שלהם. גם הנושא הזה חייב להיות מטופל על ידי המנהל האזרחי בצורה הרבה יותר אפקטיבית ועל ידי הצבא. אגב, הוא יכול להיות מנוהל על ידינו. אם יתנו לנו את האמצעים ואת הכלים לעשות את זה, אנחנו אולי אפילו נעשה את זה יותר טוב ויותר בזול. אבל היום, כשאנחנו לא מצליחים לתקצב אפילו שומר נוסף ליישוב, כי כאמור לא חתמו לנו על הגדרת אגרות השמירה, אנחנו בטח ובטח לא יכולים לקחת על עצמנו אחריות נוספת. זה חייב להיות מטופל. זה נושא שהוא לא בהכרח נובע ממניע ביטחוני. כלומר, אני בהחלט חושב שחלק גדול מהצתות שאנחנו סובלים מהן שנה אחרי שנה לא נובע ממניעים ביטחוניים, אלא פשוט מעצלנות והרגלים גרועים של החקלאים בסביבה. עדיין, זאת סכנת נפשות אמיתית. לפני שנתיים נשרפו ביישוב שמונה בתים, אחד מהם כליל, משריפה שפרצה מהצתה של גזם על ידי פלסטינים ביישובים סמוכים. השריפות האלה לא מכירות בגדר, הן לא מזהות את המכשול, המכשול לא עוצר אותן ולא מפריע להן. לכן זה חייב להיות מטופל בצורה מסודרת על ידי המנהל האזרחי ובצורה הרבה יותר חמורה. זאת סכנת נפשות אמיתית, אנחנו ראינו את זה לפני שנתיים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> חד משמעית. כולנו כאן דיברנו. אנחנו נשמח עכשיו לשמוע התייחסות, לפני הדיון הסגור. ביקשתי מהמשטרה להתייחס כאשר אתם עדיין כאן, וכמובן שאני מאפשר שאלה או אינטראקציה. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> קודם כול, משטרת ישראל וצה"ל חולקים את האחריות לבט"פ בשטח המדינה באופן מובנה על פי החלטת הממשלה, עם מפות מאוד סדורות בעניין הזה, שכל נושא של הבט"פ של צה"ל שאחראי על הפח"ע, משטרת ישראל נושאת באחריות על כל הפלילי סד"צ והתנועה. ואני פה גם פותח סוגריים, שבאירוע בסלעית, מה שנאמר, מי שטיפל באירוע זה משטרת ישראל בתפיסת המחבלים. זה לא שכשיש מחבל אז משטרת ישראל לא באירוע. משטרת ישראל מלא על האירוע בעניין הזה. דיברו פה על הנושא של השב"חים. משטרת ישראל מבצעת באופן שוטף פעילות נגד שוהים בלתי-חוקיים ולאו דווקא לגבי השוהה הספציפי, אלא על כל רשת המסיעים, מבצעים סדורים על כל ההסעות הבלתי-חוקיות, על כל הרכבים, החאפרים, מה שאנחנו מדברים כל הזמן, במיוחד בתקופה שלפני חגים, בהיערכות של בט"ש וכדומה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איפה הבטן הרכה? << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> באזור בת חפר, עמק חפר? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> עמק חפר. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> עמק חפר – כל הנושא של הצירים הראשיים, 57, הצירים העוקפים, אלה שמגיעים לכל היישובים. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן, מטי, הראת לי שם בסיור את הנקודות - - << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> 57, כן. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> - - ואת הקלות הבלתי-נסבלת של המעבר. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> תמיד אנחנו אומרים ומתרגלים את זה, שהמרחק בין טולכרם לנתניה הוא 8.5 קילומטרים, שעובר את כל רצף היישובים של ראשי הרשויות פה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> כן. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> הקשר אל מול הצבא הוא קשר טוב. גם בהיבטים של אירועים תחת כיפת השמיים, ביישובים שבט"פ זה צה"ל, אותו מפקד חטיבה חייב לחתום ולעבור על הפקודה על מנת לאשר את האירוע הזה. זה דבר ראשון. יושבים פה רע"ן מבצעים וקצין אג"מ במרחב שרון. אחת לשבוע יש הערכות מצב בראשות מפקד מחוז, מפקד מרחב, מפקד תחנה, בהשתתפות כל גורמי החירום, לרבות צה"ל. אז זה נעשה באופן שוטף, הערכת מצב ביטחונית בעניין הזה. דבר נוסף שמוביל מפקד המחוז הנוכחי זה הקמת מרחב תפר, מרחב אייל, שמרחב אייל זה כל חמש התחנות של מרחב התפר. אין ספק שמהלך כזה הוא מהלך מאוד משמעותי שיגביר את הנוכחות. המרחב שיישב באזור קו התפר ייתן מענה הולם לכל הדברים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה הקצאה של כוח אדם. מתי להערכתך זה יהיה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בחודש הקרוב. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> זה אמור כבר עכשיו. יש פק"א, יש הכול. << אורח >> דורון גולן: << אורח >> זה כבר אושר. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> כבר אושר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מעולה. << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> זה תהליך מאוד מאוד משמעותי. זה מרחב שיתפוס לך חמש תחנות תפר לרבות המשולש. << אורח >> גלעד בן מיכאל: << אורח >> אבל זה יתגבר את הנוכחות המשטרתית בקו התפר או רק ישנה את הכפיפות של התחנות הקיימות? << אורח >> אופיר ביטון: << אורח >> האחריות של צה"ל. אבל חד משמעית כל שירותי המשטרה יהיו הרבה הרבה יותר טובים, ואני מדבר כאחד שהיה מפקד תחנה בתחנת שדות שמכיר את כל אורך הגזרה הזאת, מכיר את המאפיינים, מכיר את החוזקות, חולשות. אין ספק שמרחב כזה, הוא באופן משמעותי. אל מול צה"ל, גם עם החטמ"רים, גם יחזק את הקשר מולם. נכון, יש פה אחריות של צה"ל על כל מה שקורה בגזרה המזרחית. אבל עדיין, בסופו של דבר, כמו שהיה באירוע בסלעית, בסוף זה מחבל, אני אקרא לו, עם תעודה כחולה, שבא לפגע, אירוע מתפרץ, וגם משטרת ישראל ידעה לטפל בזה מקצה לקצה באופן מיטבי. תודה רבה. << יור >> היו"ר בועז ביסמוט: << יור >> תודה, תודה על הדברים. מישהו מכם רוצה להגיב, לשאול? לא. אז יש לנו עשר דקות הפסקה ואז נעבור לחלק הסגור של הדיון. תודה רבה לכל המשתתפים, דיון מאוד מאוד חשוב, וכמובן לגברת פה, למזכירת הקיבוץ. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:48. << סיום >>