פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 179 מישיבת הוועדה לפיקוח על הקרן לאזרחי ישראל יום ראשון, ו' בתמוז התשפ"ו (21 ביוני 2026), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> סיור למרכז מרפא קדם << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: ניסים ואטורי – היו"ר מוזמנים: ליאור – רכזת חלופות אשפוז, משרד הבריאות יוני חכימי – ראש מועצה, פרדס חנה-כרכור הילה דור – מנהלת אסטרטגיה ופיתוח ארגוני, קדם נטלי פרקש – מנהלת קלינית, מייסדת שותפה, מפתחת מודל קליני, קדם אפרת פוגל – נוירו-ביולוגית, קדם ענת ולדמן – עובדת סוציאלית, תפעול וגיוס משאבים, מייסדת שותפה, קדם ד"ר עידו פרסטנפלד – רופא ילדים, קדם אביתר יפרח – מטופל, מילואימניק, בקדם נהוראי – מטופל, לוחם, מילואימניק, קדם אליה אביב – יועץ חבר הכנסת ניסים ואטורי אבי – עוזר חבר הכנסת ניסים ואטורי חנה – עוזרת חבר הכנסת ניסים ואטורי מנהלת הוועדה: נטלי שלף רישום פרלמנטרי: מעיין שבתאי, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> סיור למרכז מרפא קדם << נושא >> (מרכז מרפא קדם, פרדס חנה) << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אחד מהמטופלים של קדם, כאן בחוץ. יוני חכימי, ראש המועצה, בדרך. << דובר >> הילה דור: << דובר >> ד"ר עידו פרסטנפלד, גם התחיל בקדם כמטופל. רופא במילואים. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> חסרים שני מטופלים שבדרך. אחד פה בחוץ, אחד עדיין לא הגיע, וראש המועצה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו פה, הוועדה לפיקוח על קרן אזרחי ישראל. הגענו לאחר חשיבה וראיונות שראינו, גם אני ונטלי הייתה איתי יחד עם הוועדה ועוד חברי כנסת. ראינו את המקומות האלה כמו קדם לדוגמה שפועלים יפה מאוד. לא לחינם הגענו לכאן היום. התלהבנו מהרעיון, ובהחלטה שהובלתי בוועדה, החלטנו להשקיע סכום לא מבוטל של מעל 65 מיליון שקלים לשיקום חיילי צה"ל. זה סכום ראשון שיוצא בגובה כזה בוועדה. כדי לסבר את האוזן, לפני שנה היה סכום דומה לכל התחומים. אנחנו משקיעים בחינוך, גם בנושא בריאות הנפש, ובמקרה הזה אמרתי שנשקיע בשיקום חיילי צה"ל, התרומה שלהם בלתי מבוטלת. היא לא מבוטלת ועדיין לא כולם יודעים מי נפגע, מי לא נפגע. עדיין לא ראינו את כולם. זה דבר שיימשך גם לאחר הלחימה, אנחנו עדיין עם חיילים בלבנון, ברצועת עזה עדיין יש חיילים. יש מספר גדול של לנפגעים, אנחנו חייבים את זה לחיילי צה"ל. חייבים לבוא ולטפל בהם, לתת להם משהו שהוא מעבר לטיפול הרגיל. שואלים אם אנחנו קשורים לשיקום, משרד הביטחון. אנחנו לא קשורים לזה ולא מתחברים לזה, אנחנו לא יכולים. אנחנו נותנים את מה שמעבר, מקומות כמו שלכם, שזה לא משהו שנמצא בסטנדרט הטיפולי, כנס לפסיכולוג, כנס לפסיכיאטר, אלא גם בנוסף. משרד הבריאות מרוצים, זה טוב. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים לכאלה מקומות שנותנים את הטיפול בלי שבן-אדם מרגיש שהוא קודם דפוק והוא צריך ללכת למצב הגרוע שיש. ראינו את זה בסיור בבוקר, שנותנים מרחב טיפולי. גם כאן יהיה מרחב טיפולי, זה מתחיל מהדבר היותר נפש, רוגע, להיות כאן באזור כזה כמו יער, זה פחות מאשר להיכנס למחלקה מסוימת. זה נותן פתיחות לנפש. חיילי צה"ל קרובים מאוד לליבי ואני מאמין לכל עם ישראל, בגלל זה ההחלטה שאנחנו לוקחים לפעמים. זה חייב להיות בחשיבות לאומית ואני לא שמעתי מישהו ששמע על זה שלא היה כל כך שבע רצון ושמח על הפרויקט שלנו. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו עוזרים לכם. המטרה להגדיל את האפשרויות, את כמות האפשרות לקליטה של חיילים שנפגעו במלחמה, ככלל שתוכלו לקלוט. הפעולה שאתם עושים היא טובה, אני לא יודע כמה היא מספקת מבחינת הציבור בסביבה, אנחנו רוצים שתגדלו ותתרחבו. הוועדה בראשותי, אנחנו משקיעים בדרך כלל בתשתיות. זה אומר מבנים או ציוד. אנחנו לא משקיעים בתפעול, התפעול עליכן. בגלל שיש לכן אנרגיה רבה אתן שמחות מזה שנבנה לכם עוד מבנה או משהו שתוכלו להרחיב את הפעילות. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מכוונות לשם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ומבחינתכן תצטרכו לדאוג לתפעול השוטף, שזה אסור לנו גם על פי חוק הקרן. בואו נשמע אתכן. מה אתן עושות, תחליטו מי מדברת, מי אחרי. זה הסדר שלכן. שם ותפקיד לפרוטוקול. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אני הילה דור, מנהלת אסטרטגיה ופיתוח ארגוני, של קדם. << דובר >> נטלי פרקש: << דובר >> אני נטלי פרקש, הקמתי ופיתחתי את המודל הקליני. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מנהלת קלינית. מייסדת שותפה. אני ענת ולדמן, אני עובדת סוציאלית במקצועי. עובדת רק ביזמות חברתית מאז שסיימתי עבודה סוציאלית ומייסדת שותפה כאן, תפעול וגיוס משאבים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אחות שכולה, אם מותר לי. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אחות שכולה של בן - - -, זיכרונו לברכה. אלוף משנה יצחק בן בשט, נפל לפני שנתיים וחצי בסג'עייה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ובעלה ממשיך להילחם, באוויר. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> אני אפרת פוגל, אני נוירו-ביולוגית בהשכלתי. מתעסקת בעצב הוואגוס, בדיס-רגולציה של מערכת העצבים. בקדם אני אחראית על כל מה שקשור למחקר, מדידות וטכנולוגיות, וגם ביסוס מדעי של המודל שנבנה פה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אתה יוני חכימי, ראש המועצה וחבר של קדם. << דובר >> ליאור: << דובר >> אני ליאור, אני ממשרד הבריאות. אני מרכזת את תחום החלופות אשפוז, לרבות טיפולי יום, בתים מאזנים, למשרד הבריאות. << דובר >> אבי: << דובר >> זכיתי להיות העוזר של ניסים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זכית? אני זכיתי. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> נטלי שלף, מנהלת הוועדה. << דובר >> אליה אביב: << דובר >> אליה אביב תושב היישוב ויועץ לחבר הכנסת ואטורי. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> אביתר יפרח, מטופל כאן, זכות גדולה. מילואימניק - - - צנחנים צפון 9263. מעל 500 ימים מילואים. השתחררתי לפני חודש וחצי מהסבב האחרון. הייתי אמור להיות עכשיו בסיירת, בזכות איראן הוא זז אחורה. אני כאן ולא בחרמון. זה צ'אבי, אני מתנצל אם הוא יעשה רעש, הוא גם חדש בעולם הזה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> אני נהוראי, לוחם במילואים. מטופל פה, מחכה לחזור לטיפול פה. מטופל פה אחרי 500 ימים שעשיתי בשדה תימן. חזרתי בהגדרה, לדעתי, כחולה נפש. פה קיבלתי את האיזון ואת הכוח לישון והכוח לעשות עוד מילואים, עכשיו בצפון. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> ונפגשנו בשדה תימן כשהיית על הגשר, לא נכנסתי פנימה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> כן, בוועדה רחבה יותר. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> שם זה היה עם חוץ וביטחון. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> אני יוני חכימי, ראש המועצה. אני נחשפתי לקדם יחסית איך שנכנסתי לתפקיד. קדם פעלו בדירה שכורה. כשנחשפתי לפעילות ולמטופלים, הבנתי את העוצמה של העשייה, פעלתי כדי להכניס אותם פה למתחם הזה, לחבר אותם למתחם הזה, שכולם ייהנו והאפשרויות של קדם יתרחבו. גאווה ליישוב, גאווה למדינת ישראל שיש גוף כזה שחושב על מי שנותן לנו יום-יום, מה-7 באוקטובר, מקריב ומשלם את המחיר. זה המינימום שאנחנו צריכים להחזיר ומחזירים. גם המדינה צריכה להיכנס תחת האלונקה בעניין הזה ולסייע. את החיבור עשיתי עם כל מיני גורמים ובזכות זה אנחנו פה. תודה לכם על כל העשייה שלכם. << דובר >> חנה: << דובר >> אני חנה, עוזרת של ניסים ואטורי. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> כמה עוזרים יש לחבר כנסת? << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא גם פוליטי, הוא של הצפון פה. אותו הוא דוחף להגיע לכאן אליכם דווקא. חנה היא מנהלת הלשכה. מה שייאמר על החברים שלי, הם צנועים מאוד וחנה הכי צנועה. נכון נטלי? << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> הכי מדהימה והכי צנועה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני לא הולך לשום מקום בלי שהיא מאשרת. << דובר >> עידו פרסטנפלד: << דובר >> עידו פרסטנפלד, רופא ילדים. מתעסק גם ביזמות. רקע בניתוחי לב. התחברתי לצוות המופלא הזה כמעט די בהתחלה, קצת אחרי ההתחלה ועברתי גם סדנת החוסן יחד עם שאר חברים טובים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה. אתן רוצות לפתוח? מי ראשונה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> נשמח להראות לכם סרטון. אתם מסכימים להרגיש? << דובר >> הילה דור: << דובר >> אנחנו רוצים שתרגישו את החוויה ונוכל לדבר על זה. (הקרנת סרטון) << דובר >> הילה דור: << דובר >> (הצגת מצגת) קדם בית מרפא. עוד מעט נצלול עם המצגת. חשוב לי שלאורך המצגת ילווה אותכם, מה המשמעות של קדם עבור מדינת ישראל. יש פה משמעות עצומה שמחכה להתממש. היא מתממשת שלוש שנים, לא ברמת המענה שאנחנו יכולים להגיע אליו. כמות הכאב שראינו בשלוש השנים האלה, דורשת את כולנו לתוך זה, לחשיבה ארוכת טווח. אנחנו בקדם רוצים לבנות תשתית לריפוי לאומי כדי לחזק את החוסן של מדינת ישראל. אנחנו מדברים על זה שקדם הוקמה שלושה ימים אחרי תחילת המלחמה, ב-10 באוקטובר 2023, אנחנו נחשפים למשבר טראומה לאומי. זה התחיל מנשות המילואים שהיו מפוזרות לפרדס חנה, מפונים רבים הגיעו לכאן למקום, זה היה מוקד עליה לרגל. אני הגעתי לקדם, לא מפונה, התפנינו עצמאית מצפת. בעל שמגויס, חמישה ילדים ללא ממ"ד, הגעתי לקדם כמטופלת. שם אנחנו רואים נשות מילואים רבות. מתחילים לטפל, המקום גדל, מתחילים לבוא כל הגברים שחוזרים מהמילואים וצריכים את הנשימה הזו בין הסבבים, לחזק את עצמם כדי לחזור. משפחות שכולות שמצטרפות, אנשים שמחפשים עדיין את הילדים שלהם. אנחנו מדברים על תחילת המלחמה. אנחנו מדברים על 3 מיליון ישראלים שנחשפו לטראומה באופן ישיר ובאופן עקיף בשנים האלה. אחד לשלושה אנשים שמהלכים בינינו נחשף לטראומה כזו או אחרת. 580,000 ישראלים נכנסים לפוסט טראומה חמורה על פי דו"ח מבקר המדינה ב-2025. 520,000 בסיכון לפתח טראומה, פוסט טראומה בעתיד, על פי חקר של אוניברסיטת קולומביה עם שלוותה ב-2024. שישה וחצי חודשי המתנה לטיפול בקופת חולים. הגיוני מאוד, מסה כזו של אנשים לא מצליחים, המערכת עדיין לא בנויה לתשתית שיכולה לקבל ולתת מענה. גם המענים הקונבנציונליים לא כל כך רלוונטיים באופן שלהם והם צריכים מענה השלמתי שיוצר טיפול ממוקד, מהיר, כדי להתחיל להתגבר על המסות שמגיעות. 1% קיבלו טיפול בפועל מתוך אנשים רבים עד עכשיו. הגל הגדול עוד לפנינו. אנחנו מדברים על זה שיש אנשים רבים שעדיין לא הבינו שהם בדרך לפוסט טראומה. הגל הגדול לפנינו. תוך כדי הניסיון הזה הבנו שצריך צריך להסתכל קדימה אסטרטגית, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לטפל במשבר הזה. מה-7 באוקטובר אנחנו מטפלים בלוחמים ובמשפחות של הלוחמים. קדם מאמינה בזה שאת לא יכולה לטפל רק בחייל. ההשפעות רחבות מאוד. על המשפחה, גם על הקהילה, גם על אותו ילד שמקבל אבא שחוזר אחרת. אנחנו מטפלים בכל היחידות. יש תוכניות רבות, אנחנו עוד מעט נדבר עליהן. בגדול זה נשות המילואים, לוחמים, חיילים, שורדי שבי, משפחות שכולות. כל הטווח. כל פעם משהתרחבנו, בנינו תוכנית ייעודית ממוקדת עבור אוכלוסייה מסוימת. נשות הפצועים צריכות משהו מסוים, אלמנות צה"ל צריכות משהו מסוים. המודל שלנו, לקחנו והרחבנו אותו בהתאם למענים הממוקדים האלה. הטראומה ממשיכה בגוף, במשפחה, בקהילה, במערכת העצבים עצמה של אותו מטופל שמגיע לכאן ולשם חתרנו למגע. מאחורי כל מספר יש אדם שמבקש לחזור לחיים. תודה רבה לכל האנשים שלקחו פה חלק, שנמצאים פה איתנו היום. יכולים לספר שהמקום הזה בא לתת טעימת חיים, לייצר רצון, חזרה, תקווה, אקטיבציה, לחזור להיות משמעותי בחיים, לחזור למשפחה שלך ולהרגיש שאתה אותו אבא, או בתור בן זוג. שלא השתנית, שלא לקחו ממך את היכולת להיות נוכח בחיים כפי שהיית לפני שנכנסת למלחמה הזאת. המקום דוגל במעבר בין תחנות, אנחנו נדבר עליהן - - - אין פה מקום של שקט בצד, של לא לעשות כלום. לאשר, אני יום שקט מהבית, מגיע לפה, חוזר. אתה עובר בין דברים, באקטיבציה מוחלטת כל הזמן. יש כאן כל מיני עדויות מאנשים שהיו כאן, עוד מעט נשמע מהמטופלים. שורדי שבי שלא האמינו אחרי שנה וחצי, שהגיעו והשתחררו, לא האמינו שהגיעו לפה. לוחמי מילואים שהרגישו שהם התמלאו בכוחות מחודשים. אחת המטרות המיוחדות מאוד של קדם זה לא לייצר תלות בטיפול החיצוני, בפסיכולוג, בפסיכיאטר, במדקר שאתה רואה, אלא להכיר לך את המשאבים שנמצאים בתוכך בעבודה על עצב הוואגוס. הבנות ירחיבו בזה, אני לא אשת טיפול. מעודדות את המטופל להסתכל ולהבין, להתבונן במשאבים שלו, להתחיל להשתמש בהם. אנחנו ראינו הטבות שקורות במקום, שלוחמים חזרו וסיפרו עליהם. שלושת מנועי הצמיחה של כפר ריפוי הלאומי. היום אנחנו נמצאים בחווה זמנית, החווה הזמנית הזאת לא הייתה אמורה להתקיים. ביוני לפני שנה, מלחמת איראן, אנחנו יצאנו, עברנו ממקום שהיינו בו בפרדס חנה, אחוזה שטיפלנו שם, והתכוונו ללכת לכיוון בניית כפר ריפוי. קיבלנו פה מאנדרטת הנחל והמועצה יחד, 7 דונם כדי לבנות כפר ריפוי, להגדיל את הדבר הזה שקורה בתוך אחוזה קטנה שהתחילה מקרון קטן וכל הזמן גדל וגדל לכפר לריפוי לאומי. << דובר >> נטלי פרקש: << דובר >> שהמטרה של הכפר, להגיע למסה של אנשים. זה הסיפור של קדם, לתת מענה אפקטיבי, מסה קריטית של אנשים. זה הסיפור, ובלי להוריד מהאיכות של זה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> נכון. ראינו שהדבר עובד. ראינו שאנשים חוזרים וחוזרים שוב ושוב, רוצים ומספרים על ההטבה שקורית להם בבית. אמרנו בסדר, צריך להגדיל את המענה הזה. רשימות ההמתנה גדלו, היה ביקוש גבוה והסתכלנו לכיוון כפר. פרצה מלחמת איראן, היו לנו בקשות רבות. מבחינתנו הפעילות זה הדבר שעומד מעל הכול. לא משנה מה, יש צורך, אנחנו קודם בפעילות. הקמנו את היורטים האלה שאנחנו נמצאים בהם עכשיו. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אם היה לזה פתרון שנרקם בעשר דקות, שיחה טלפונית אני ונטלי, איך לא מפסיקים את הפעילות. התקשרנו ואמרנו, זה חייב להיות אמין וחייב שהמזגן יורגש. עם החברה הזו אמרנו בואו ננסה לבנות קונסטרוקציה מסוימת שתתאים, ודרך זה לא להפסיק את הפעילות. זה לא תלוי שכירות. קיבלנו את השטח הודות ליוני וזה גם לא תלוי מתי נגייס כסף לבינוי. זה מהיר ואפשר להמשיך לתת מענה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> ראינו במהלך השנה הזו קרוב ל-4,000 אנשים, זה היה שווה כל רגע, בלי שנדלירים. ויורטים פשוטים. הייתה פה עבודה משמעותית מאוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כמה זמן אתם יושבים פה? << דובר >> הילה דור: << דובר >> עוד מעט שנה. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> היתרון שאנחנו קרובים לרכבת. יוכלו לבוא מכל הארץ בהליכה רגלית ולא חייבים רכב. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מגיעים מכל הארץ. << דובר >> הילה דור: << דובר >> הקמנו את החווה הזמנית כשהפנים שלנו תוך כדי בונות את שלושת מנועי הצמיחה של קדם, שלושת הרגליים שקדם עומדת עליהם. א', מרכז המרפא, המקום שאנחנו נמצאים בו ובעתיד גם כפר הריפוי הלאומי שיגדל וייתן מענה לכמות כפולה של אנשים. קרן המחקר שבראשה עומדת אפרת פוגל, נוירו-ביולוגית. המטרה שלה זה לנטר ולמדוד את המידע שעובר פה, את המידע על המטופלים ולפתח פרוטוקולים, לתקף אותם מדעים כדי שאנחנו נוכל להקים את הכפר הזה, לייצר מסד נתונים רחב מאוד, להביא את זה למדינה, להקמת תשתית וריפוי טראומה בישראל. ג', הכשרת מטפלים, אנחנו מפתחים אותה עכשיו. להכשיר, נדרשים רבים כדי להתמודד עם המסות של נפגעי הטראומה שיהיו כאן. אנחנו עדיין לא יודעים כמה הולכים להגיע, אנחנו מסתכלים באסטרטגיה קדימה, להכשיר דור של מטפלים במודל של קדם שהוא מודל ממוקד ואפקטיבי, יכול להיטיב בזמן קצר יחסית. אם אנחנו מסתכלים לפי הרפואה המסורתית, זמן היציאה מהטראומה הזו הולך להיות מעל עשרות שנים, 12 שנים לפי מחקר שקראנו. אנחנו רוצים לקצר את זה ממספר שנים כזה למספר שנים נמוך בהרבה. אנחנו מאמינים בזה, שאנחנו נוכל לעשות את זה אם תהיה לנו תשתית מתאימה. אם נצליח להרחיב את זה לכפר, אנחנו נצליח לעשות את זה ולהשפיע על הזמן לריפוי הטראומה. קרן המחקר, אפרת, את רוצה לספר? << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> בטח. אני חברתי לקדם ממש בתחילת הדרך. הרקע שלי היה מחקר של עצב הוואגוס, ומה שראיתי, מה שעושים פה זו עבודה עם עצב הוואגוס. כשהגוף עובר טראומה, כשהגוף חווה סכנה גדולה מאוד, פחד גדול מאוד, סכנת חיים, הוא משנה את האופן שבו הוא עובד באופן אוטומטי ונכנס למצב שהוא צופה יותר סכנה. המצב הזה גורם גם לכל התסמינים הפסיכיאטריים שאנחנו רואים. חוסר שינה, פלאשבקים, עוררות, מחשבות שליליות, כאב פיזי, חרדות. כל הדברים האלה הם הדרך של מערכת העצבים לנסות להציל אותנו מאירוע שכבר לא מתרחש. זה גורם לסבל רב ובהמשך הדרך המצב הזה שנקרא גם מצב סימפתטי גורם לתחלואה רבה. אנחנו יודעים היום שמערכת העצבים שפועלת כך קשורה לסוכרת, סרטן, מחלות אוטואימוניות, פיברומיאלגיה, אוטם שריר הלב ועוד רשימה ארוכה. גם משרד הביטחון מכיר במחלות האלה. כשאני חברתי לקדם, ראיתי את המודל והבנתי שמה שקורה כאן זו הפעלה של עצב הוואגוס, לו יש את היכולת אם הוא פועל בצורה תקינה, לתקן את המצב. גם להיטיב עם הסימפטומים הפסיכיאטריים, להיטיב עם התפקוד וגם למנוע את התחלואה העתידית שהולכת להכביד מאוד על מדינת ישראל מבחינה תקציבית. חברתי, ומה שעשינו פה, התחלנו לחקור וגם התחלנו למדוד כדי להבין מה עושה המודל הזה. בעולם של מחקרים אקדמיים, יש לנו עכשיו שני מחקרים בשלבים שונים. מחקר ראשון שלנו בשיתוף פרופ' יורי גדרון שהוא נוירו-פסיכולוג, מתעסק מאוד עם טראומה ועצב הוואגוס. אנחנו חוקרים את ההשפעה של חלק מההתערבות, חלק שנקרא SMF, זו חשיפה לקור ועבודה סומטית. מה שראיתם, הקפיצות האלה והתפיחות זה לא סתם רוקדים ועושים כיף, זה פרוטוקול מובנה מאוד שכל חלק ממנו כבר מתוקף מחקרית שמאפשר למערכת העצבים לעשות סוג של הפעלה מחדש ולפעול בצורה אחרת. אנחנו מודדים את ההשפעה של זה על סימפטומים של פוסט טראומה, על תפקוד ועל מערכת העצבים עצמה, אותו ואגוס חביב. זה המחקר הראשון, יש לנו אתיקה, אנחנו יוצאים לדרך של מדידות. המחקר השני שאנחנו ממש מקווים להתחיל אותו בקרוב, הוא בשיתוף פעולה עם שיבא והוא יעשה על כאב כרוני. היום יודעים שאחוזי החיילים שהסימפטומים שלהם הוא כאב כרוני הוא גבוה מאוד. אנחנו יודעים את זה גם מהמלחמה שלנו וגם בעדויות מדעיות רבות מאוקראינה, שיש לה שנים רבות מלחמה, שחיילים חוזרים מהקרב עם כאב כרוני. הכאב הכרוני הזה הוא לאו דווקא כי קרה להם משהו בגוף. לפעמים הטראומה מייצרת כאב כרוני. אל תשכחו שזו אותה מערכת שמייצרת כאב פיזי וכאב נפשי. היום רואים שהתערבויות כאב פשוטות לא עובדות. הטיפולים התרופתיים לא עובדים טוב וגם לא השילוב של עבודה פסיכולוגית וטיפול תרופתי. היום המחקר מחפש התערבויות מורכבות, זה נקרא, שזה בדיוק מה שהמודל שקדם נותן. אנחנו נכנסים עכשיו, מקווים מאוד שנקבל את הכסף ממפא"ת, ונכנס למחקר שבודק את האופן שבו ההתערבות שלנו משפיעה על מדדי כאב ובמקביל על סימפטומים של PTSD ששזורים זה בזה. זה מבחינת מחקר. מבחינת מדידות פה בחווה, חשוב לנו מאוד למדוד את האנשים. יש לנו תיק רפואי, אנשים מספרים לנו מה קרה להם. רוצים למדוד מדדים. היום מוטמעת בתוך המערכת שלנו, מערכת של מדידה שהיא מדידה בשאלונים. מדידה של חרדה, של תפקוד, גם של שלמות, הרגשה טובה. גם של דיכאון ושל PTSD, שזה PCL-5, טופס. בקרוב, בענייני גיוס, אנחנו נתחיל לקחת גם מדדים פיזיולוגיים שקשורים למערכת העצבים ולמתח. שונות קצב לב, נשימות, קצב לב, מולכות עורית, כל מיני מדדים שידועים. הדבר השלישי המעניין מאוד וקורה בקדם הוא שימוש של טכנולוגיות. אנחנו עומדים כולנו כאנושות, לפני מהפכה מדעית גדולה. כולנו יודעים שהעתיד של ריפוי, יהיה בו חלק טכנולוגי. בקדם יש מודולה טכנולוגית. היום אנחנו משתמשים בנוירו-פידבק דינמי ובלוסיה, זו מערכת שעובדת עם אור על שינוי של כל מיני אזורים מוחיים ומאפשרת ריפוי. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> היה הכי טוב שהייתם באים לחוות. זה היה הכי טוב. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חשבתי שבאים היום לניסוי. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> שלוש וחצי שעות נסיעה, היית צריכה לבוא ליום. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> תבואי. אנחנו מתכננים יום לנשים. עזבי את נטלי, יום לנשים מובילות בישראל עם חוקרות רבות. יש גם מודולה טכנולוגית. << דובר >> הילה דור: << דובר >> זה הביטוי שלנו. בארץ אין חוות טכנולוגיות, נכון? אני לא טועה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> רוב החוות לא משלבות טכנולוגיה. יש מיזמים מדהימים. נקודה ב' שעומדת לזכותנו, היא בלי עין הרע, שההרשמה מלאה וכמעט כל החוות מכל המיזמים, עסוקים איך להביא את האנשים. יש רצון טוב ויש צוות מקצועי, מודל מיוחד. קשה מאוד להביא את האנשים מהספה שהם יושבים עליה חודשיים, אל המקום. אין הברכה שורה. לא נפרט. זכינו שההרשמה לפה תהיה מלאה לכל התוכניות, כולל רשימות המתנה לצערנו. << דובר >> הילה דור: << דובר >> מבחינת קרן המחקר, אנחנו צופים שהיום ישראל היא ממודדת את המטופלים שמגיעים אליה. היא צריכה להסיק פה מסקנות גדולות. אנחנו יכולים להיות מרכז ידע עולמי עבור העולם. העולם התמודד, אוקראינה, ארצות הברית, גם הטייסים שלהם היו על הקו, ואנחנו יכולים להיות המרכז הזה, לשם אנחנו מכוונים וצריך לעשות משהו עם כל הידע הזה שעובר פה כדי לעזור לעולם להשתקם. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אחרי שעזרנו לישראל. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> אני רוצה להגיד עוד דבר על היכולת של מערכת שמתאפשרת בגלל שהמודל הזה הוא קבוצתי, גם באמצעות טכנולוגית. אפשר לטפל באנשים רבים מאוד עם מעט מאוד צוות, וזה יעיל מאוד. אנחנו צריכים מדרגיות, בישראל. << דובר >> הילה דור: << דובר >> בואו נדבר קצת על המרכז מרפא, מה אנחנו עושים כאן, מה הם עוברים. מודל נוירו-אינטגרטיבי שמבוסס על בסיס מערכת העצבים, כמו שאמרה אפרת. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> בכל יום בקדם, אנחנו נכון לעכשיו בתפוסה של להכיל 30 אנשים בכל יום. זה לא הרבה, והרבה. מבחינת יחס של אנשים זה הרבה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אני מוסיפה על זה. טיפול ממוקד. אם אתה הולך לחמש שעות לטיפול יומי, כאחד שהלך לשעה לפסיכולוג, אחרי זה עבר שעה לדיקור שעשו לך אחרי זה. חמש השעות האלה טיפלו באחד. אנחנו בחמש שעות אלה מטפלים ב-30 אנשים. הם עוברים את זה בין התחנות יחד, וחוזרים כולם עם הטבה. כל אחד יחסית למה שהוא חווה. אנחנו רואים את ההטבה הזו במסה ואנחנו מאמינים שאפשר לשכפל את זה ולהגביה את המסה הזו. אלה תחנות שהם עוברים בהן כשהעבודה על מערכת העצבים קורית מכל מיני נישות. עבודה סומטית ונשימה. את זה הם עוברים פה במתחם. חשיפה לקור באמבטיות קרח, אמורות להגיע עוד אמבטיות בקרוב. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מי שרוצה לטבול בסוף. לשטוף פנים. << דובר >> הילה דור: << דובר >> חמש מעלות. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> הטיפול פה הוא טיפול יום. אנשים באים ב-09:30, יוצאים ב-14:00. כך נראים הימים. כל יום זה פונה לאוכלוסייה אחרת. יש לנו יום של שורדי שבי ומשפחות. יש לנו יום של אנשים, מתוכם הן נשים של מתמודדי פוסט טראומה, נשים של פצועים, אלמנות, משפחות השכול, אימהות שכולות, אחיות שכולות. יש לנו יום של גברים, אלה גם מילואימניקים בין סבבים. הלומי קרב, מתמודדי פוסט טראומה וגם אלה שבתהליכי הכרה וגם אלה שמוכרים. אתה לא חייב להגיע לכאן תחת קריטריון מסוים. יש לנו עוד יום של סדנאות תהליכיות. זה משתנה, זה לא טיפול יום שאת משבצת איך שאת רוצה באוטומציה שלנו חצי שנה קדימה, אלא את מגיעה עם תוכנית של שמונה מפגשים. סיימנו תוכנית של אלמנות, עוד מעט מתחילים של שורדי נובה. זו גם אוכלוסייה משתנית. כל מטופל שמגיע לכאן מחולק לקבוצות של עשיריות עם עובדים סוציאליים קליניים שפותחים איתם את היום, סוגרים איתם את היום ומלווים אותם. העבודה פה היא בעיקרה סומטית, עובדים בעיקר דרך הגוף. יש איתם בכוונה עובדים סוציאליים קליניים שיכולים כן לתת מענה שיחתי, ורבלי של מלל, למי שזקוק. כמו שהילה התחילה, פה העבודה הסומטית, נשימה, חשיפה לקור. במרחב הבא הם נכנסים לטיפולים אישיים. הם יפגשו שם מטפלים על כל הקשת, מדקרים מטפלים בטייפינג, אוסטאופתים, כירופרקטים, פסיכו-תרפיסטים במגע. כל הקשת, ויודעים להתאים את הטיפול הכי טוב עבור כל אחד. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> כשהמטרה היא להפחית כאב. המרחב השני עובד על הפחתת כאב כשאנחנו יודעים את הקשר בין - - - גבוה, כאב, לתופעות של פוסט טראומה. חשוב לנו מאוד להוריד כאב אצל האנשים האלה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> יש לנו גם טכנולוגיות רפואיות. עכשיו עובדות עם הנוירו-אופטימל ועם הלוסיה תרפיה. זו מנורה שעושה פלאים. יחד עם אפרת ונטלי בשיתוף פעולה, כל הזמן לומדות את השוק. מה הכי עובד, מה הכי אפקטיבי, הכי יעיל, יכול להגיע למסה ויש עוד טכנולוגיות בדרך. במרחב האחרון קדרות מרפא, אובניים. הכול קורה פה בקבוצה. יש פה זיכרון שאני עובר משהו אישי, אני עובר אותו עם עוד אנשים. אנחנו מאבדים את הממד של הבושה. זה שהוא בוכה עוזר גם לי לבכות. זה שהוא ברגע מרגש, גם אני נותן ללב שלי להיפתח, וזה עובד. יש פה עיקרון של קו-רגולציה שעובד בין המטופלים ובין המטפלים. זה גורם להם להרים אחד את השני. הם רואים קבוצה של עשרה מטופלים. אחד לא יצא מהבית חודשיים, אחד על פניו מחזיק את החיים נהדר. עובד, מתפקד, הכול בסדר. הוא רק בא לרגע, אשתו הכריחה אותו. עוד אחד שלא אכל כמה ימים. זה כל הרצף. יש משהו בכוח הזה של העשרה שעוברים יחד את כל התחנות, שהוא משמעותי מאוד איך שהיום נראה. היה לנו הכי כיף לא לדבר, לעשות את זה אתכם. זה היה לנו הכי כיף אם הייתם באים ליום. יוני עדיין חייב לנו יום רביעי. להגיע לחוות. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> אני רק צופה. אני לא רוצה לקחת מקום של מישהו. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אחד הדברים המיוחדים מאוד, זה האינטגרציה וההבנה הזו שאין לנו זמן ללכת גם לפה וגם לפה, את אותה מחויבות של אחד שיצא עכשיו מעזה, הוא לא ילך לעבודה סומטית יום אחד ויחפש עוד שעה בעבודה כזו, וקדרות. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> לא יודעים מה לחפש. מי שלא בתחום, הוא לא יודע מה לעשות. אני לא מהתחום, אני הולך לאיבוד. שולחים אותי לפה, שולחים אותי לפה. היו אצלנו אנשים רבים שהיו בכל מיני מקומות. זה לא נתן להם את אותו כוח חיים שקורה פה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> גם האינטגרציה. יצרנו חדר מיון מסוים, כמו שאתה מרגיש משהו והולך לאיכילוב. פה חדר מיון של המלחמה שהיה בלי בירוקרטיות. מגיעים ויש לך את הכול, את המבחר, השילוב יחד של הדברים והגאונות של המודל שהוא מעין ריבית דריבית. ממתחם למתחם הטון הווגאלי של עצב הואגוס עולה ועולה, והאדם יוצא מכאן כשהוא מרגיש שיש לו כוח, תקווה לחיים, ובזה עשינו את שלנו. זה יצור את ההטבות בהמשך מאיליו והם יחזרו אלינו שוב. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> אלא אם כן - - - << דובר >> הילה דור: << דובר >> כן, אפשר. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מעניין יותר ממתודולוגיה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> לא יודע אם אפשר להגיד שמות. אני הייתי בתוכנית ממשלתית. הלכתי לשם פעם, פעמיים, שלוש ואמרתי די, אני לא יכול. יותר מדי דיבורים. אשתי אמרה לי בוא לפה. אשתי הייתה פה בין נשות מילואים. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איפה היא הייתה? << דובר >> נהוראי: << דובר >> חריש, - - - של פרדס חנה. אשתי אמרה לי להגיע לפה, כדאי-כדאי. הגעתי לפה, בהתחלה התביישתי. זו אווירה אחרת. אתה מגיע לפה ואתה אמור לזרום. בכל זאת, אנשי פרדס חנה, צריך לזרום וזה נשימות. ואני לא כזה. פעם ראשונה בסדר. פעם שנייה עוד יותר בסדר, פעם שלישית חזרתי לישון. הייתי מגיע משדה תימן ולא הייתי ישן בלילות, הייתי ישן שעתיים. כל היום עצבני. לא לדבר איתי, לא לגעת בי, לא להתקרב אלי. פה חוזר וישן. גם בתחום האישי, יש לי משהו שלי, הילדה שלי נפטרה לפני שנתיים וחצי, לפני ציר נצרים הראשון. אשתי ילדה מהלחץ שאני אמור להיכנס לציר נצרים. מישהו קרוב מאוד אלינו נפל, רבי אלישע לוינשטרן. אשתי, מהלחץ ילדה מוקדם. וכל הזמן היא אמרה לי מה עם הריון? אמרתי אני לא בכיוון, אני לא פה. אני חי, לוחם, אני עכשיו במילואים, לא לדבר איתי על ההמשך. פעם אחת כשהגעתי לפה, בפעם השנייה שהגעתי דיברתי איתך, זוכרת? היא דיברה איתי מה שדיברה איתי, ולא מזמן שיתפתי אותה שאשתי בהריון. עוד מעט יש לי צו עוד פעם לצפון. אני מפחד מההשוואה, מהדמיון הזה. אשתי עוד מעט יולדת בזכות המקום הזה. אין פה לא 20%, לא 50%. 100% בזכות המקום. אני כל פעם שותק ומחכה לסיים את הצו, סוף הצו זה בערך התאריך. זה נטו בזכות המקום הזה. קדם, כשאתה מגיע לפה ואתה בהתחלה אומר מה זה פה, פרדס חנה, מה אני קשור לזה? בזכות המקום הזה אני יכול לחבק את אשתי, לאכול בשר. לא יכולתי לאכול בשר תקופה ארוכה ואני לא צמחוני. אני שוחט במקצועי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בן כמה אתה? << דובר >> נהוראי: << דובר >> 29. ביום רביעי. אני בא מהמגזר החרדי, בא משם. אתה רוצה מטפל, אתה רוצה מטפלת, מה אתה מרגיש. נותן לך את כל הפריסה כדי שתגיש הכי חופשי. כולם פה אוהבים אותך. אני לא יודע אם אפשר להגיד שמות או שעדיף לא להגיד. הייתי בתוכנית שהיה נחמד. הלכתי וחזרתי הביתה, אמרתי, חבל לא עבדתי היום, סתם שרפתי יום עבודה. הייתה לי אפשרות לעבוד. נסעתי לשם בשביל מה? היא אומרת לי, אתה חייב ללכת לפרדס חנה. קשה לי, זה מרגש אותי. עוד רגע יש לי ילד בזכות המקום הזה. זה בזכות. << דובר >> הילה דור: << דובר >> ענתי. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> למה אני שואל בן כמה הוא? הוא נראה צעיר, הוא צעיר בן 29. הוא גם שוחט, גם סופר סת"ם. כתב ספר תורה. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> גם עושה מילואים, נלחם ושומר על עם ישראל. לשמוע אותו, אני לא מכיר אותו. פעם ראשונה אני שומע. חושב שצריך לקחת אותו לישיבת ממשלה שישמעו ויתעוררו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> עזוב רגע פוליטיקה, אני באמצע לספר. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> זו לא פוליטיקה, חס וחלילה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> כלל לא. הוא סופר סת"ם, הוא כותב ספר תורה. הוא הכניס ספר תורה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> - - - בלבנון עם חיילים. - - - עם המח"ט. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> בלבנון. חשבתי קטן, אולי קלף שהוא מכניס כך. יש לו חתיכת קלף שהוא מכניס. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> השנה לא? << דובר >> נהוראי: << דובר >> כל חייל, אני משתדל לעשות איתו אות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הוא מזכה את כולם. << דובר >> נהוראי: << דובר >> תופס חיילים - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> - - - לספר תורה? << דובר >> נהוראי: << דובר >> לא. אני כל פעם עושה עוד קצת. פה בציוד שעלי. מעבר לזה, ביום שישי שעבר, זה משהו אישי, נכנסנו לבית בעירום והיה לנו שם נס גדול מאוד, אני חטפתי רסיסים פה בירך, זה בקטן. חבר בעין ועוד חבר ביד. תוך כדי הירי והאש אני אומר לחבר, אני לא בקדם. הוא אומר, אתה דפוק, לא סיימנו את העבודה. בוא שניה ניכנס את הבית לטהר. אני אומר לא, אני חייב לדבר עם המטפלת, יש שם מטפלת, אני חייב לדבר איתה. איך שיצאה שבת שלחתי לך הודעה, - - - כמובן, מבולבל, יש לך מזל שאתה לא מת. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אמרתי לו אוי ואבוי אם היית מת. << דובר >> נהוראי: << דובר >> בא לך לבוא לקדם, להבין שנפגעת. אני עוד לא קולט שנפגעתי. אני לא קולט איפה הייתי. לפני כמה שעות הייתי בלבנון. מדינה יפה מאוד. אפשר לעשות שם איזה משהו של קדם. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> הנופים. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> זה רעיון מעולה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> רק מהנוף אתה מרגיש מטופל. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> זו האשליה של כל השנים. אתה נכנס לשם עם משימות ואתה לא מבין שאתה בתוך כל הטבע המטורף הזה. << דובר >> נהוראי: << דובר >> אני מחכה להגיע לפה, להבין, שיסבירו לי, נהוראי נפצעת ואתה בסדר. אתה הולך. הרסיס יישאר לך בפנים כנראה לכל החיים, הוא קרוב לכלי דם, אי אפשר להוציא אותו. תיהנה מזה. כמו שאמרתי לנועה, אני מרגיש משוגע. היא אומרת לי, איזה כיף זה להיות משוגע, לא אכפת לך מהחיים. לעומת זאת, לפעמים אתה אומר, אני הולך לפסיכולוג, אני דפוק? הלכתי לשמור על המדינה, וחזרתי. והבן - - - הייתי הולך לפרדס חנה. מתקשר לבן שלך, הייתי מביא אותו. למה אתה רוצה שאני אלך לפרדס חנה? כדי שתעשה איתי בלילה ריצה. חוזרים מפרדס חנה, יש לי פתאום אנרגיה, בוא נעשה איתו ריצה בחריש והוא ייסע עם האופניים. - - - איתו לאכול פעם בזמן מה. המקום הזה, לי נתן חיים ונתן לי המשכיות. אני עוד לא בעיכול, עוד לא בהתרגשות, עד שזה לא יגיע, בגלל הטראומה. זה יגיע בעזרת השם. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> יגיע בידיים מלאות. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אמן. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> איך אני אמור עכשיו? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> הוא הציב את הרף. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> אני אביתר, בן 33. עברתי לפני ארבעה חודשים לפרדס חנה, עם בת הזוג מתל-אביב. - - - המקומות שגרתי בהם, אפשר בכיף. גדלתי בבני ברק, משפחה דתיה. בשבילי, הקסם של המקום הזה זו הידיעה שהוא קיים. עכשיו הייתי בסבב, גם בלבנון. אם אתן רוצות, המלון א-נאקורה, בעיניי זה המקום שלכם לכל ההצעות פה. הסוריאליסטיות מדהימה וגם בטוח יחסית. הידיעה שהולך להיות לי קדם, אני הייתי פה ארבע פעמים. פעם אחרונה הייתי עם אחי שהוא נכה צה"ל, נפצע אנוש בעזה, ולבוא איתו לפה, הוא אמר לי רגע, אני צריך להביא טפסים. אמרתי לו, רק תבוא, לא ישאלו אותך כלום חוץ ממה שלומך ואיך אפשר לעזור? בשבילי המקום הזה הוא הידיעה שהוא קיים. כשאתה משתחרר מהמילואים, אתה מקבל יום, יומיים, גם את זה הורידו לנו עכשיו, בלי בית מלון בלי כלום, בוא נדבר שעתיים, שלוש וצריך ללכת הביתה, אי אפשר, - - - אתה מקבל שיחות, עיבודים, דיבורים. אני מ"פ, גם את זה אני לא עושה, אני עסוק בלוגיסטיקות וחיילים וההוא שברח הבייתה. אתה מקבל כמה ימים בבית, זהו. יש לך כל מיני דברים בחוץ, שהם בוא לשבוע לבית מקום, לווילה, רק תעשה את זה. רובינו לא עושים את זה. אני לא נשוי, אני מתחתן בעוד שלושה חודשים. אני יודע שאני אגיש לבת זוג שלי אחרי חודשיים שלא הייתי בבית שאני הולך לעוד שבוע בבית מלון לעשות כך וכך, לי לא נעים להגיד את זה, לה לא נעים להגיד לא, בעבודה והכול. עם כל הפירגון שאין כל כך, החיים מקשים על זה מאוד. המקום הזה, הקונסטלציה של לבוא מ-09:00-14:00 מאפשר את זה מאוד. אני הגעתי מכמה המלצות של מפקדים שהיו איתי שהם הכי, סליחה על הביטוי, נושאי טרור, התנחלויות. אני אומר את זה ממקום חיובי, רחוקים מאוד מהראייה שלי את העולם הזה, טיפול והכול. עבדתי בחינוך שנים רבות. המליצו לי על המקום הזה והגעתי. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שיצאתי מפה זה לכתוב מה זה SMF כדי להבין עברתי. אנחנו בכללי עכשיו באוהל האהוב עלי, גם כיף. יש משהו מיוחד מאוד בזה שאתה פחות מדבר פה, אתה משחרר את הגוף ועובד פה. בשבילי זו הייתה חוויה מיוחדת, באתי לפה עם מפקדים שלי. אחרי זה הייתי הולך איתם, לשבת לאכול בפרדס חנה ולדבר על החיים. זה אפשר גם משהו עם אח שלי. אנחנו כמעט לא מדברים על מה הוא עבר, מה קורה ומה שלומו עכשיו. אפשר לצאת מפה רגע ולדבר. כאן כל מה שעשינו זה לבוא, להיות איתך, לעזור לך להירגע, לעזור לך לנשום. אני מרגיש שאני קובע את הפגישה פה, כל פעם שאני מקפיץ את הבת זוג לרכבת או שאני נוסע ואני עובר על השלט של קדם, הסוללה עולה ב-5%. יש קסם רב למקום פה, לשיטה הזו. אני לא מכיר אותה, אני לא מבין מאחורי הקלעים, אני לא מכיר מקומות אחרים. המקום הזה מאפשר לי את האיפוס הזה, הוויסות הזה, ברמה הנפשית, גם ברמה הרגשית. יש פה מגוון. מי שלא מתחבר לקדרות, יכול להגיע. אני נכשלתי - - - קדרות. - - - אומר שזה לא נחשב כישלון. נכשלתי. אני יכול לעבור לעיסויים, אמרתי לבנות פה, הייתי בכל העולם ושנה במזרח. את רוב העיסויים בחיי העברתי באוהל כאן ליד. אני שונא שנוגעים בי, כאן זה משהו אחר ובאוהל שהוא אהוב עלי, אמבטיות קרח והנשימות, יש פה משהו מאפשר ברמת טיפול ואישיות. גם אמרתי לבנות, כשהיום אמרו לי תבוא, אמרתי להם, אני צריך לבוא עם השמרטפית, רק כדי להגיד לכן תודה כל פעם על ההזדמנות. אני לא רוצה שתיווצר פה חוויה שכל כך טוב לי שלא נעים לי להזמין את הפעם הבאה. ארבע הפעמים שעשיתי פה, כל פעם מחדש אמרתי טוב, בסדר, מגיע לי, עשיתי סבב עכשיו, מגיע לי. הייתי צריך להבין עם עצמי למה מגיע לי הדבר הזה שהוא כזו מתנה. אתה לא מבין איך לא לוקחים ממך כסף, אתה לא מבין איך לא שואלים אותך ומבקשים צו מילואים. בכללי הנעימות והחיבוק הזה שיש פה הוא מדהים והקבוצה הקטנה שלי הייתה של עשרה, 12 מילואימניקים שאיתך הם מדהימים. הכול גבול על התפר. להגיד לכן תודה ומקווה מאוד שתצליחו לגדול פה. מודל שמאפשר לך לנשום רגע. אני רואה את זה, כשאני בסבב שאני כמו שוחה מתחת למים. שוחה ושוחה, יוצא לנשום אוויר פה ואני יכול לחזור לצלול לדבר הזה. החיים נכון לעכשיו הם צלילה בשבילי. החיים נכון לעכשיו הם לפעמים עמוקים מאוד, לפעמים כך וכך. אני מחכה שיגידו לי מתי אני יכול לצאת לנשום, ואני יודע שהמקום פה זה, ולחזור. כל אחד שניסה לשבור שיא עם עצמו יודע כמה חמש שניות נשימה אלה, הן עולם. בשבילי זה המקום הזה בלי להבין הרבה מה זה SMF, ושיטות טיפול. אני לא מבין בזה כלום. אני יודע שפה יש כוחות רבים. רוצה להגיד לכן תודה על זה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> תודה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> תודה רבה, יישר כוח. << דובר >> ליאור: << דובר >> יש לי היכרות בהיבט של היזמות של המקום. אמרתי שאני אעבור את הסדנה הזו בעצמי. אחד הדברים המדהימים שעברתי, אני בעצמי מילואימניק ותיק של צוות מטכ"לי ותיק. עשיתי את זה עם חברים קצת צעירים ממני. אני מכיר את כל המודלים שקיימים היום בישראל. המודל הייחודי פה, כמו שנאמר, שהלכידות של הקבוצה זה מה שחסר לנו. השורשיות שמכניסים אותך פה יחד עם החוויה הרוחנית והפיזית, זה משהו מיוחד מאוד, משהו שקשה להסביר אותו במילים. אני ממליץ מאוד לבוא בימי רביעי. גם מי שלא, טיפול באמבטיות קרח. זו חובה. גם להיות פה באווירה. אני נשוי ליסכה המהממת שגם הייתה פה. יש לנו שלושה ילדים. גם את אחי הבאתי לפה ועוד חברים מהצוות, ועמותת עטלף, גיבורי ישראל. יש פה בשורה שמעבר לצורך, שנולד ב-7 באוקטובר. אחד נולד מתוך הראייה של אנשים, של מצוקה של אנשים העניין הזה - - - כל העניין של התיקוף המחקרי, של הדאטה, הוא משהו יסודי שיהיה הרבה מה לעשות איתו לשנים קדימה. כל מיזם היום, רציני, שנתמך בדאטה ומתוקף מחקרית זה דבר שהולך איתנו קדימה ואנחנו צריכים את זה. יהיו פה 15 שנים לפחות שאנחנו הולכים להתמודד. אנחנו רואים את זה כל יום במרפאות, כל יום בבתי חולים. התואר שעשיתי עכשיו בחדשנות ויזמות, אנחנו מחוברים לתל השומר וכל השיחות עם איציק רייס, הכול הולך לשם. אין היום עמותות ותוכניות שמקיפות במסה אחת, מסה של אנשים בקבוצה, ולוקחת אותם קדימה. לקבל היום טיפולים פרטניים בקהילה דרך מכבי, דרך כל קופת חולים, שלושה, ארבעה חודשים קדימה שרק מתחילים לדבר. פה אנחנו עושים את זה במסה. התחושה של השייכות, יש פה פעולה אחת שעושים שחבר מחזיק את היד על בית החזה שלה ומרגיש את כל הדמעות שלו על הזרוע בסוף התרגיל הזה. זה משהו שלא מרגישים אותו. אני לא מכיר דבר כזה. מעבר להשפעה העולמית שהולכת להיות פה, אני גם בזה בטוח, יש פה ברכה רבה וצורך רב. שמח להיות חלק. זה המיזם שאני הכי אוהב לבוא אליו מכל מה שאני עושה בחיים. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אנחנו נמשיך מפה אל למה אנחנו חושבים שזה יכול להיות מקום שיהיה נכון מאוד להשקיע בו ברמת התשתיות, ברמה של בינוי של הכפר הזה. קודם יכולת סילומיות. אנחנו יכולים לבנות תשתית לאלפי מטופלים בשנה. יש לנו רשימות המתנה ארוכות מאוד שכל הזמן מצטברות. עכשיו פיתחנו תוכנית - - - נשים, יש הרשמה חודש קדימה. עכשיו אנחנו מנסים לדחות אולי יום, אי אפשר, אין לאן להעביר אותם, כולם סגרו. דיברה על זה קודם ענת, בהקשר של הברכה הזו. הכול מפה לאוזן, מעולם לא יצאנו החוצה עם שיווק של הדברים. זה עדיין רק בקבוצות של המטופלים ששמעו, מטופל מספר למטופל. לא הייתי קורית לזה מטופל. חבר שהיה כאן מספר לחבר ומגיעים לכאן. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> כך עד היום באים 6,200 אנשים. זה הרבה, בקנה מידה. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> מאיפה המימון? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> פילנתרופיה. רובה ישראלית, כמעט 90% תורמים פרטיים ישראלים. זה קשה. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> איך הקשר שלכן עם שיבא? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> יש לנו קשר מעולה עם האלמנט החמישי. אנחנו הגשנו איתם עכשיו קול קורא למחקר מסוים. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> לאו דווקא. יש לנו קשר מעולה לפרופסור דרור חרץ ולד"ר שחר שפירא, הוא אחראי. הוא אורתופד, הוא גם רופא צבאי והוא אחראי על כל המערך של הבתים המאזנים ששיבא הקימה. הוא מבין, מצד אחד אורתופד, מצד שני מתעסק בבריאות הנפש ויודע את הקשר של מערכת העצבים לפציעות האלה ולפציעות האלה ומקדם אותנו מאוד ורוצה שנעשה דברים יחד. האלמנט החמישי, יש לנו שיח איתם. הם פתחו את המרכז על שיתוף פעולה סביב המודל. יש לנו מחקר משותף שהגשנו ומקווים לקבל מימון ממפא"ת סביב טיפול בכאב כרוני. זה עכשיו ממשקים, יש עוד רעיונות רבים, יש לנו מחקר באינפרא. אם יש משאבים, יש לנו אין-סוף רעיונות ויוזמות. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אנחנו מדברים על מודל שהוא מוכח, למעלה מ-6,200 אנשים, 420 אנשים בחודש. ביקוש אורגני, ללא שיווק. אנחנו מאמינים, ברגע שאנחנו נצא ונשווק את זה, תהיה לכאן עליה לרגל. זו הסיבה שאנחנו עדיין לא עשינו את זה. אנחנו צריכים את המימון לזה ואת המרחבים לפתוח את הכפר כדי לתת את המענה. רשימות המתנה דיברנו. שילוב של מחקר וטכנולוגיה, אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לרתום את הטכנולוגיה כדי להאיץ ברמת המענה לכל נפגעי הטראומה. אנחנו משלבים גם את הרפואות המסורתיות יחד עם טכנולוגיה. אנחנו משלימים למערכת הבריאות, לבתי החולים. אין פה משהו טוב יותר. צריך שתהיה השלמה. צריכה להיות מעטפת שבנויה נכון. אנחנו מאמינים שזו תהיה הבשורה הבאה שתצא מהמלחמה הזו. אולי ייצא ממנה משהו. זו אחת הקומות שהולכות להיבנות וגם יופץ לעולם. השילוב של מחקר וטכנולוגיה ותשתית לאומית. צריך לחשוב בדברים גדולים. מתחילת המלחמה, 42 חוות הוקמו. גם הבחירה מתוך 42 מקומות, היא קשה. בטח לאנשים שלא יודעים מה הם צריכים. אנחנו חושבים שצריך לחשוב במתודיקה לאומית כיאה למשבר לאומי. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> נתקדם לבינוי. נסיים, נסכם. << דובר >> הילה דור: << דובר >> אנחנו מאמינים שכדי לבנות את הכפר הזה ולא להסתמך על פילנתרופיה, אנחנו לא נוכל, גם אנחנו עייפים, גם הפילנתרופיה עייפה והמדינה צריכה לקבל את זה אליה. אנחנו בונים את התשתית כשאנחנו מייצרים. יחידת השיקום של משרד הביטחון הייתה כאן, קופות החולים. אנחנו מנסים לייצר טופסי 17 כדי להיכנס פנימה. ביטוח לאומי, כל יחידת השיקום של ביטוח לאומי. אנחנו בקשר עם יחידות השיקום של המשפחות השכולות שנמצאות כאן ויש קשר, הן נמצאות במתחם. אחר הצוהריים יש סדנאות יחד. בית החולים שיבא, אוניברסיטת חיפה, פרופ' יורי גדרון - - -שמרכז את תחום הטראומה בישראל מ-7 באוקטובר. אנחנו נמצאים שם. אנחנו רואים את זה קדימה ברמת השנתיים קדימה, נקווה שפחות, מימון ממשלתי של 70%, נביא את הדאטה-בייס, את המקום, את הכפר. הנה המדינה, בואי קחי, כל משרד יממן את היום שלו ברמת האסטרטגיה. אני לוקחת אותכם קדימה. כל משרד יממן את היום שלו, בגלל זה אמרתי, התוכניות האלה, אנחנו יודעים, מחושבים על זה מאוד. אנחנו עמלים על זה קשה מאוד, זו בירוקרטיה ארוכה. אנחנו מבינים שכך זה אמור להתקיים. אחרי 30% פילנתרופיה פרטית, תמיד היא תהיה שם, לנו יהיו יותר כוחות להתעסק בפיתוח, במחקר, כדי שנוכל לקדם את היזמות הלאה. אנחנו מאמינים שזה יהיה מודל ישראלי חדש שיוכל להתרחב. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> השקענו קרוב ל-200,000 שקלים, קצת יותר, בתכנון של בינוי. אולי פה אפשר לקפוץ לסרטון. אני אדבר תוך כדי. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> אולי תגידו על החיבורים הנוספים, על המשפחות השכולות. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> היא הזכירה את זה. אני אתן על זה עוד מעט עוד מילה. מה שצריך פה לתפעול שנתי זה באזור 4.5 מיליון שקלים יחד עם הקרן מחקר. לתוכניות צריך משהו כמו 3.5 מיליון שקלים כדי להפעיל את כל התוכניות למשך שנה. הבינוי, קיבלנו פה 7 דונם שעליהם אפשר לבנות. במדינת ישראל אני לא צריכה להסביר לכם מה זה. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> בטח יקר. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> זה מפעל הפיס והולך ליוני חכימי שראה את החשיבות של זה ואת החשיבות שהמענה יגדל. הרוב פה לא מגיעים מפרדס חנה-כרכור. זו לגמרי הבחירה שלו לתת מענה פה בתוך פרדס חנה לכל הארץ. אנשים מגיעים מנתיבות, מכפר הנשיא, קריית שמונה. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> לעם ישראל, לא לכל הארץ. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> לעם ישראל, בדיוק. השקענו כבר למעלה מ-200,000 שקלים על תכנון מפורט, איך בדיוק ייראה הכפר הזה. אפשר להראות את הסרטון. << דובר >> הילה דור: << דובר >> לפני הסרטון, אני רוצה להגיד, ונראה אותו ונסיים עם זה. כשאנחנו מדברים על למה זו השקעה בעינינו, שצריך לבנות את המקום הזה. אותו מטופל שאנחנו עכשיו שמענו קצת ממה שהיה כאן. אותו מטופל שמגיע לכאן, אנחנו רוצים לראות תוצאות בשטח. הוא חוזר למעגל העבודה, הבייתה. ניקח מטופל סטנדרטי שהצליח והייתה לו הטבה מטורפת, הוא הצליח לחזור לעבוד. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> זה החיסכון. - - - שרוצים לקרן. << דובר >> הילה דור: << דובר >> לא. חיסכון - - - אותו מטופל שחוזר לעבודה מפחית את העומס על מערכת הבריאות, על ביטוח לאומי, שיפור ההון האנושי, חיזוק חוסן צבאי, חברתי, חזרה לשטח. הם דיברו על זה, לקרב. זה שהוא משתכר לדוגמה ב-6,000 שקלים, שכר ממוצע נמוך, ויש לו 60,000 שקלים בשנה, כפול 8,000 שיגיעו לכפר הזה בשנה, החיסכון למדינה הוא 480 מיליון שקלים. נניח שניקח חצי מהם שיצליחו. 240 מיליון שקלים, גם לא רע. אם אנחנו נתחיל לחשוב ברמת התשואה הלאומית, הכלכלית, ביטחונית, חברתית, קהילתית, משפחתית, הולך להיות מטורף. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> הבריאותית. << דובר >> הילה דור: << דובר >> הבריאותית כמובן. מחלות, כרוני. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> החברים שנפצעים, זה מלח הארץ, אנשים שצריכים להניע את ההיי-טק. זה דור העתיד שצריך להחזיק את המדינה. << דובר >> הילה דור: << דובר >> זה מה שיקרה עם הכסף שאתם תביאו לנו. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> בעזרת השם. האומדן של זה, האומדן בלי לקחת תרחישים, בלי לקחת את ה-20% של הבלתי צפוי, זה 5.5 מיליון שקלים. (הקרנת סרטון) זה לא בדיוק לפי התוואי, זה דומה מאוד במפרט של כל מבנה. היום אנחנו רואים 420. - - - קדימה, בתוך היער. במקום 420 נוכל לראות כמעט פי שניים. התקציב השוטף כמעט לא יגדל. התקציב השוטף יגדל כפול 1.25%, בגלל שהמודל - - - הוא יודע לפנות למסה. אנחנו בהיכון, אתם ראיתם פה טרקטור שעושה חזרות הלוך, חזור. ברגע שיש לנו את העובר ושב, אפשר לעלות לקרקע ולבנות מה שצריך. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> חשבתי על זה, שילמתי לו 1,000 שקלים רק שיסתובב הלוך, חזור. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> בדיוק. אנחנו בהיכון. << דובר >> הילה דור: << דובר >> הוא מטעין אותנו. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אנחנו מוכנים לצאת לדרך. ברגע שתינתן לנו האפשרות מכל כיוון. נכון לעכשיו, כל הפילנתרופיה הולכת לשתף. גם כשאנחנו אומרות, נקצה בצד למחקר, נקצה בצד לכך וכך, אנחנו לא מצליחות. עוד 30 מטופלים שמגיעים זה מעל הכול. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> מצוין, מרגש לראות לאיזה כיוון אתן הולכות, זה הכיוון שרצינו. רצינו זו הוועדה, כאן נטלי, אצלי היחידה. חברי כנסת אחרים, כל אחד ועדת תקשורת וכל מיני. רצינו לראות שהם עובדים במפעלים. את רוצה להגיד משהו? ליאור, משרד הבריאות. << דובר >> ליאור: << דובר >> המשרד בנה מבחני תמיכה כדי לממש את הכספים של קרן האושר. המטרה היא לבנות מרחבים אינטגרטיביים שכוללים גם יישום של טיפולי היום של המודל הרפואי. זה כולל את הטיפולים הפסיכיאטריים, הפסיכולוגים, מה שאנחנו מתווים כסטנדרט לטיפול יום. גם מבחינת הכמות, מבחינת האיכות. מבחינת הכמות, ממה שאני מבינה, מטופל מגיע לכאן פעם בשבוע, פעם אחת. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> הוא מגיע פעם בשבוע, לא לפעם אחת. רובם מגיעים בין ארבע לשש פעמים. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> פחות ממה שהם היו רוצים. << דובר >> ליאור: << דובר >> באופן כללי, לא בשבוע. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> לא בשבוע, פעם בשבוע. << דובר >> ליאור: << דובר >> אנחנו מצפים לטיפול שהוא אינטנסיבי יותר. אני מניחה שצריך לגדול בשביל זה ולאפשר את המרחב. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אפשר לומר על זה רגע משהו, להתייחס? אני לא יודעת אם זה סגור או לא סגור. חוות החוסן שהן לפי הספר, ששייכות לאגף השיקום של משרד הביטחון, זו התורה שהם בנו. הם ב-7 באוקטובר עשו שיעורי בית, הבינו את השטח והחוות שלהם מפעילות תוכנית, או של שלושה ימים בשבוע, או של חמישה ימים בשבוע. הם אמרו, אתן לא עונות על המשבצת. כדי להיות חווה של אגף השיקום שמתוקצב, אגף השיקום באופן יום-יומי, זה מה שצריך להיות. לא מעצמי אני אומרת, לא כדי למשוך אותך לקדם. מהמטופלים, מהמטופלות, הם לא באים שלוש פעמים בשבוע. אני אומרת משהו לא לציטוט. אין שלא לציטוט, אני מדברת עם קולגות מנהלי חוות חוסן, הם עושים את עצמם. הם יודעים שיש ביקורת מאגף השיקום, הם עושים את עצמם שכמו יש מטופלים בחווה. אין מטופלים בחווה. << דובר >> ליאור: << דובר >> להגיד לו שלוש פעמים בשבוע להגיע למקום. מי - - - שזה קורה, יש שם פיקציה. זה לא הגיוני. << דובר >> הילה דור: << דובר >> איך נחזיר אותו לעבודה? אם אותו אחד מגיע ואומר לי אני חוזר לעבוד. זהו, הבנתי שאני לא רוצה ללכת למשרדים. אני אשים לו מקל ברגליים אם אני אגיד לו לא, תבוא לכאן שלוש פעמים. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> עכשיו לא עברו. מפה כל אחד ימשיך בחייו וישתדל לעשות את המקסימום למען עם ישראל, זה ברור לי. הקריטריון הזה שם למטופלים רגליים, לא לקדם. הוא שם למטופלים רגליים. << דובר >> עידו פרסטנפלד: << דובר >> אני חייב להגיד משהו שהוא פסיכו-פיזיולוגי. יש משמעות עצומה להפסקה שאתה עושה למטופל. שם הוא נבנה. מיליון מחקרים אפשר להביא על זה. יש לי - - - שאני יכול לדבר איתו על זה, מעולם רפואת הילדים. היום עולם רפואת המבוגרים. חברים שעוברים טראומה כמו שהוזכרה פה, יש משמעות עצומה לזה שהוא עוצר בבית, הולך לרוץ עם הילד שלו וחוזר לפה אחרי זה ולא יום אחרי יום. אנחנו מיליטנטיים, אנחנו התרגלנו לעבוד בקטע של שלושה, חמישה, ארבעה ימים. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> ליאור, זה תנאי הכרחי, יום אחרי יום? << דובר >> ליאור: << דובר >> כן. לא יום אחרי יום, שלוש פעמים בשבוע, טיפולי יום מיועדים לטיפול אינטנסיבי יותר. אנחנו כן מכירים בצורך הזה של מטופל לחזור הביתה ולכן זה טיפול יום, זה חלופת אשפוז. וגם בהמשכיות מבחינת משך הטיפול. אנחנו מבינים שיש משמעות לשקול את משך הטיפול וטיפולי המשך ולשמור על רצף טיפול. זה ברור. כן להיות בטיפול אינטנסיבי יותר. מסגרת אינטנסיבית יותר שמאפשרת לבן-אדם - - - << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אני מבקשת ממך לבחון את זה אם את הבן-אדם. הם לא מגיעים לטיפולים של שלושה ימים בשבוע. << דובר >> ליאור: << דובר >> אנחנו מכירים. << דובר >> אביתר יפרח: << דובר >> אני אאבד את העבודה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> שנייה, אגיד על זה עוד מילה. אם היה לזה צורך, יש פה את המשאבים, הכלים ואת הצוות הנכון. לא דיברנו על יורם בן יהודה שמלווה אותנו ועל לאה פויכטונגר. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> את דיברת עם רויטל עד היום? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> שיחה קצרה מאוד. לא הצלחנו. היא הפנתה אותי לא אלייך, אולי להודיה. אנחנו נסגור מעגל אם צריך. הכול פה נבנה עם הפסיכיאטר, עם הפסיכולוג, הרפואה הקונבנציונאלית. אנחנו לא בועטים בה. יש פה את כל המשאבים לבנות תוכנית של שלושה ימים. אם אני אבנה פה תוכנית של שלושה ימים, אני אולי אקבל את הקול קורא, אבל אני לא אראה מטופלים. זה לא שווה לי. אני קמה בבוקר כדי שיגיעו לפה 30 אנשים כל יום. אני מכתתת את רגליי על גיוס משאבים בצורה נוראה. היכולת של המדינה להצטרף לזה בזכות זה שהוועדה מקצה לזה כספים, זה כל כך חבל שזה ייתקע במחלקות המשפטיות. תנאי סף חייב להיות הרשמה של מטופלים, לכמה מטופלים בפועל הגעתם. אני יכולה לעשות פה שיש כמו שלושה ימים פעילות וכשתבואי לביקורת אני אעשה שהם כמו באים. זה מה שקורה. אני חייבת שתדעי את זה. אני אומרת את זה בכזאת חריפות. << דובר >> נהוראי: << דובר >> בשלושה ימים אני מאבד עבודה. כשיש לי רצוף, אני לא - - - << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> אני לא אומרת את זה נגדך. את צריכה לדעת שאנשים עשו פה חלופה. << דובר >> ליאור: << דובר >> תלוי באוכלוסייה שמכוונים אליה. אנחנו מכוונים לאוכלוסייה שאין לה, הם לא הולכים לעבודה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> מגיעים לפה אנשים רבים שלא מגיעים לעבודה. עומד פה בחוץ חן זנגו שחושש אולי להיכנס. הוא הלום קרב שלא עובד מהסבב המילואים הראשון שלו. הגיע השבוע מישהו שלא אכל שלושה ימים. הוא בא לפה רק כי חבר שלו אמר לו, זה מה שיעזור לך. << דובר >> ליאור: << דובר >> זה מה שאנחנו רוצים, טיפול אינטנסיבי יותר ולראות את המטופל שלוש פעמים בשבוע. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> הוא לא יבוא שלוש פעמים בשבוע. << דובר >> ליאור: << דובר >> צריך לבחון את זה. זה לא רק מבחינת הכמות, זה גם מבחינת האיכות. הטיפול עצמו, שצריך לשלב גם את המודל הרפואי שכולל את הטיפול הפסיכיאטרי ולראות אחות, לשמור על מעקב רפואי. כמו שגם אתם אומרים, הם מגיעים לכאן ולא מגיעים למקומות אחרים. אנחנו רוצים לדעת שכשהם מגיעים לכאן הם מקבלים את כל המענה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> זה ודאי. מקצועיות ב-100%. << דובר >> הילה דור: << דובר >> גם עכשיו אנחנו משתפים פעולה עם נט"ל ועם - - - אתם מבינים שמדובר פה בשרשרת תהליכית רחבה. בוודאי שנשתף פעולה עם פסיכיאטר. ואם זה חן עכשיו שהזזת מאשפוז יום, הוא בא קבוע לקדם, הוא לא יודע שאנחנו גם נהיה אתם בקשרים אם צריך בהקשר הזה. זה משהו שאנחנו רואים בו חשיבות. << דובר >> ליאור: << דובר >> להכיר ולדעת שאנחנו נצטרך להיות - - - << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> זה היום, מחר. אנחנו נעשה גם בדיקה עכשיו. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> דיברנו עם רויטל. מבחינתי ביקשתי מקומות כאלה גם. גם מקומות של ריטריטים וטיפול כזה. לא תמיד מחלקות סגורות כמו שהיינו עכשיו במזור. מזור יכול לקבל את כל התקציב. רצינו גם קצת מזור ואת המקום הזה, חשוב מאוד. יש פה יותר נגישות ליותר אנשים לקבל טיפול. אם צריך להציג טיפול מסיבי יותר, את יכולה לעשות את זה. << דובר >> ליאור: << דובר >> נצטרך לראות איך זה נכנס. עכשיו הכול - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> רגע, את לא תשני את המערכת. הם יבשים מאוד. אנחנו דיברנו עם רויטל, עכשיו אנחנו עוד פעם מתכתבים איתה על זה. אני דרשתי שזה יהיה גם מקומות כאלה שיקבלו. לא צריך לחכות שיגיעו למצב קשה כדי שיקבלו תקציב מאיתנו. אנחנו רוצים להיות פתוחים למרב האנשים שצריכים את העזרה שלנו. זו ההגדרה של הקרן, זה מה שדיברנו עם רויטל לאורך כל הדרך, אנחנו צריכים לראות איך עושים את זה. חשוב לראות איך כן מכניסים אותם, כן לעזור להם, לתת להם הדרכה. אני בעד זה, זה כתוב פה בפרוטוקול. אני ברשות הוועדה, חברי הוועדה. סיכמנו את זה בוועדה, אלה המקומות שאנחנו רוצים. אנחנו ביקרנו במקום, הלכנו עד אילת לראות את האלמנט החמישי. משם נוצר הרצון להשקיע בכזה דבר. אנחנו רוצים להנגיש את זה יותר. לא להגיד לבן-אדם, בוא תיכנס מאחורי הגדר, כמו שהיום היינו. אני לא פוגע במקום, אני כן צריך להשקיע במקום הזה. עדיין צריך לתת פתיחות למרכזים כאלה. << דובר >> יוני חכימי: << דובר >> לא צריך לחכות שאנשים ייצאו מתפקוד ולטפל בהם. מטפלים בהם בזמן שהם מתפקדים כדי לשמור אותם ברמת תפקוד עם נפש בריאה. זה הייחוד פה, צריך לשמר את זה ולחזק את זה. << דובר >> עידו פרסטנפלד: << דובר >> יש מאות מילואימניקים שנמצאים עכשיו בהודו, אינדונזיה, כי הם לא מצאו מענה. יש לי עדויות אישיות לזה. לוחם ותיק של שייטת. הוא אומר, עידו, לא מצאתי מענה בישראל, נכון לעכשיו, למה שאנחנו והצוות שלנו עברנו. הם זרוקים במקומות כאלה ואחרים, שם הם מתחברים לטבע, מתחברים למים, ויש להם פחות PTSD. האם יש קריטריון, טיפול יום זה PTSD? אולי זה יעזור להם? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> להיות מקצועיות אנחנו יודעות, מסכימות, יכולות. מבחינת תנאי הסף. אם זה לעבוד עם רפואה קונבנציונלית, לשמור על רציפות טיפול, להיות בקשר עם גורמים בקהילה. בוודאי וברצון. גם לייצר תוכנית שתעמוד בתנאי הסף, זה אפשרי. יש פה את הכלים, את הצוות, המשאבים. ביני לבינך אין פה שלא לציטוט. כן לציטוט אני אומרת לך, זה לא עובד. תסתובבו. << דובר >> ליאור: << דובר >> יכול להיות שכן. אם תרצו, כמו שאת אומרת, לעמוד במתווה שעכשיו יש, לקול קורא עכשיו, הוא לטיפולי יום. לזה יש סטנדרט. יש ספציפית. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> אני שולחת לך עכשיו את הטיוטה של הקול קורא. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> מה זה הקול קורא? << דובר >> ליאור: << דובר >> כמו שאמרתם, אם אתם תרצו, תקבלו את כל ההכוונה ובאופן אישי אין בעיה, השאלה לאן מכוונים. צריך לבדוק אם לשם אתם מכוונים או רוצים לקבל את ההכוונה כדי לבנות משהו כזה או שזה משהו אחר וצריך לראות. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> יש לכם פסיכיאטר? << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> יש פסיכיאטר. << דובר >> אפרת פוגל: << דובר >> פסיכיאטר שמלווה אותנו. << דובר >> עידו פרסטנפלד: << דובר >> לפני אבחנה צריך משקיף. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> יש פסיכיאטר. פסיכיאטר מלווה. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> זה התנאי. אלה התנאים שלהם. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> גם פסיכולוג קליני, גם רייכמן הגיע לפה. << דובר >> נטלי שלף: << דובר >> בעבר הפניתי את רויטל אליהם. הראיתי לה, היא כן דיברה וכן אמרה - - - << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אנחנו נעשה הפסקה עוד מעט בוועדה. אנחנו נצא לשיחות. אנחנו נדבר איתה, נעשה חיבור. יכול להיות שנעשה שיחת ועידה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> נשמח, ברצון. תודה. תודה על זמנכם ותודה שבאתם מרחוק. << יור >> היו"ר ניסים ואטורי: << יור >> אני אומר לסיכום, חשוב לנו להשקיע במקומות האלה, שתהיה יותר פתיחות גם ללוחמים. עם הנשק פה הוא חוזר ללוחמה. חשוב לתת גם לכאלה טיפול, שהם רוצים להמשיך בחיים שלהם. לא עצרו הכול ואמרו די, אני עכשיו במצב מפורק, בואו תרכיבו אותי. אנחנו לוחצים לתת למקומות כאלה ועוד אחרים. לתת מגוון של טיפולים, לא רק לסגור את זה על מחלקה פסיכיאטרית. אנחנו מקבלים את זה, בית חולים אחד עם מחלקה אחת. תודה רבה. << דובר >> ענת ולדמן: << דובר >> תודה לכם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:10. << סיום >>