פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 251
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום רביעי, ט' בתמוז התשפ"ו (24 ביוני 2026), שעה 9:40
סדר היום:
<< נושא >> הקלות הוועדה ההומניטרית בסיעוד על מטופלים סיעודיים מורכבים מעל לגיל פרישה << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
חוה אתי עטייה – היו"ר
מוזמנים:
יאירה מרדכי
–
מנהלת אגף סיעוד, רשות האוכלוסין וההגירה
עזרא רחמים
–
מנהל תחום, רשות האוכלוסין וההגירה
תמר ניב ישראל
–
עוזרת ליועץ המשפטי עובדים זרים, משרד העבודה
חני שר
–
מנהלת שירות אזרחים ותיקים – מערכי דיור, משרד הרווחה והביטחון החברתי
נטלי גבאי
–
מנהלת אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי
גלית בן עזרי
–
אגף סיעוד, המוסד לביטוח לאומי
שמחה בניטה
–
יו"ר, מזור – נכים לטובת נכים
אורטל הררי
–
חברה בעמותה, מזור – נכים לטובת נכים
ליאת אלוש כהן
–
מנכ"ל ובעלים הולדינג קייר, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות
אלי זילכה
–
קידום רפורמה למעסיק הסיעודי, איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל
יריב שוריאן
–
יו"ר, עמותת אחיעוז – חברות כ"א פרטיות לסיעוד
אלכס פרידמן
–
מייסד ויו''ר, ארגון ''נכה לא חצי בן אדם''
יהודה דורון
–
יו"ר ארגון נכי פוליו, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות
משתתפים באמצעים מקוונים:
שלום קוטשר – מנכ"ל דובר, עמותת אנשי"ם (ארגון נכי שיתוק מוחין)
יריב שוריאן – יו"ר, אחיעוז
ייעוץ משפטי:
נעה בן שבת
מנהלת הוועדה:
דיקלה טקו
רישום פרלמנטרי:
נדב קן
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הקלות הוועדה ההומניטרית בסיעוד על מטופלים סיעודיים מורכבים מעל לגיל פרישה << נושא >>
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בוקר טוב לכולם, יום רביעי בשבוע, ט' בתמוז תשפ"ו, 24 ביוני 2026. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה בנושא: הקלות הוועדה ההומניטרית בסיעוד על מטופלים סיעודיים מורכבים מעל לגיל פרישה. הדיון היום עוסק באחת הסוגיות הרגישות והאנושיות ביותר, המצויות בתחום אחריותה של הוועדה לטיפול באוכלוסיות הקשישים והמטופלים הסיעודיים המורכבים, ואנשים עם מוגבלות אשר תלויים בעובד הסיעודי הזר לצורך קיום שגרת חיים בסיסית, ולעיתים אף לצורך הישרדותם ממש.
אנו נחשפים למקרים רבים של מטופלים סיעודיים ובני משפחותיהם הנתקלים בקשיים משמעותיים מול הוועדה ההומניטרית. קיבלנו פניות רבות שרובן טוענות שהקריטריונים הקיימים היום אינם נותנים מענה מספק למצבים מורכבים אלה. בין היתר, נטען כי מטופלים מעל גיל פרישה שתלויים לחלוטין בעובד הסיעודי, מתקשים לקבל אישור להעסקתו כאשר מסתיימת תקופת ההעסקה המותרת. ברור לנו שמדינת ישראל מחויבת לשמור על מדיניות הגירה מאוזנת, על אכיפת הנהלים ועל קיומם של כללים ברורים ושוויוניים.
עם זאת, ברור לכולנו הקושי במציאת מטפל שיסכים לעבוד עם מטופל מורכב, מטפל שצבר כבר ותק בישראל, יודע עברית, מכיר את העבודה עם מטופלים מורכבים ויודע לטפל בצורה הטובה ביותר במטופל. בדיון היום נבקש לשמוע כיצד נוצר ההבדל בין הקלות הוועדה למטופלים מתחת לגיל פרישה לאלה שמעל גיל פרישה. מה היה ההיגיון בקביעת קריטריון זה, נרצה לשמוע על פעילות הוועדה ההומניטרית ונתונים עליה, וכיצד ניתן לעזור למטופלים סיעודיים מורכבים הנמצאים מעל גיל פרישה לגבי עובד זר שיטפל בהם בצורה טובה. בנוסף, נבקש לשמוע על מטופלים שבקשתם נדחתה ומעסיקים את העובדים באופן לא חוקי. נתחיל עם שמחה.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
בוקר טוב, תודה רבה לך היושבת-ראש, הגברת אתי עטיה. לצערי, את מכירה אותי ולא סובלים אותי, אבל אין מה לעשות, אני חיה עם ההשפלות האלה. אני חושבת שכשעשינו את החוק בבסיסו בתקופת אלי ישי ב-2016, לא הייתה שום הגבלה, כלום. כל מי ששלח מכתב והביא הוכחה שהוא נכה 188% ובדרגת נכות קשה שמעוניין בעובד מסוים, לא עשו בעיות ונתנו לו. בתקופת אלי ישי לא היו סירובים בצורה הזאת ובלי טענות על הגירה ולא הגירה. כל השיקולים האלה שמוכרים לכם, לדעתי זה חארטה מכיוון שכל העובדות והעובדים האלה, שעובדים אפילו 18 שנה ו-20 שנה, הם העובדים הכי טובים. בתקופת אלי ישי, אני זוכרת נכה שסידרתי לו עובד, והוא עבד פה 20 שנה. הוא קיבל ויזה והוא עדיין נוסע כל פעם לבקר את המשפחה, הוא לא מתכוון להתנחל פה. אני מכירה עובדים שעובדים פה 24 שנים ורוצים לחזור הביתה. התקופה שמגבילים בשנים והתנחלות פה וקיבוע חיים פה, אלו סיפורים שמספרים לכם כדי להצדיק את העוול שעושים לנו, מכיוון שאנחנו נלחמנו על זה.
אנחנו אותם נכים של שנות ה-50 שניהלנו את כל המאבקים הכי קשים במדינה לגבי זכויות. דווקא אנחנו, בזמן שנלחמנו על זה, ביקשנו בתקופת דרעי לשנות דברים לטובתנו. בחקיקה הראשונית, אם עובד עבד והחולה נפטר, הוא לא יכול היה לעבוד פעם שנייה אחרי ועדה אחת. ביקשנו מדרעי שיעזור לנו לשנות, שעובד שנמצא פה שנים ועבר ועדה והוא מתאים לנו, שיאפשרו לו פעם שנייה לקבל היתר לוויזה. מהבקשה הזאת הפכנו להיות נענשים. הם כתבו את החוק בצורה כזו שביקשנו הטבה בשבילנו בדיוק למקרים שלנו, הנכים של שנות ה-50 ובמקרים הכי קשים – הפוליו, 90% מהם כבר נפטרו מכיוון שזו מחלה ניוונית – ודווקא אנחנו סובלים מכל הסירובים שלהם.
הדבר שהכי כואב לי זה חמלה. אין להם שום חמלה, אני משתגעת מחוסר החמלה. יש מקרה של אימא שהייתה כאן עם שני ילדים עם תסמונת דאון, ילדים מפגרים, אחד בן 25 ואחד בן 27. הבאתי אותה הנה כדי שתסביר את המצב שלהם. היא לא יודעת כל כך לדבר. חברת כוח אדם הביאה לה עובד, והסוכנת המליצה לה, שכנעה אותה שהוא טוב. היא אף פעם לא לקחה עובד. בא עובד שלא יודע עברית ולא יודע כלום, והיא ראתה שהוא לא מתאים לה. היא שלחה אותו בחזרה לחברה, ואמרה: הבטחתם לי עובד טוב, מצוין, ואני אומרת שהוא לא מתאים לילדים שלי. מהחברה, כנקמה בה, הלכו לרשות האוכלוסין ומילאו להם את הראש על האישה הזאת. אמרו להם: היא לא נתנה לו תנאים, לא נתנה לו לשתות, לא נתנה לו חדר נורמלי. כשהם ביקרו לפני שהעובד הזר הגיע לארץ, הכול היה בסדר – הבית בסדר, הכול בסדר. אמרו לה: תקבלי את העובד הכי מצוין. כשהיא דחתה את העובד והחזירה להם אותו, התווכחה איתם ואמרה: אתם הבטחתם, רימיתם אותי. הם אמרו לה: עכשיו אנחנו נראה לך מה זה.
הם הלכו לרשות האוכלוסין, ורשות האוכלוסין מאמינה רק לאלה שעושים את הכסף עליהם. זה לא מתמימות; הם רוצים להציל את עורם, אז הם לכלכו עליה. תשמעי מה עשו לאישה הזאת. היו לה שני עובדים שהיא הייתה מרוצה מהם. היא הלכה לרשות האוכלוסין, בכתה, התחננה על נפשה כי עשו לה שימוע ורצו לבטל לה את ההיתר. איך עלה על דעתם לבטל היתר לאדם מוגבל 100%? איך? מה זה העונש הזה? איזה מין דבר זה? תתנהגו בענישה נורמלית לגבי נכים, אבל איך אפשר להיות מטפלת אחראית על נכים, להעניש אותה, ולקחת לה את ההיתר? רק אחרי שימוע, אחרי שהיא כתבה וכו', הגבילו אותה בלא להביא עובדים חדשים מבחוץ. אליי מגיעים אנשים אחרי שהם נופלים בפח או קורים להם כל מיני דברים. תאמיני לי, אני לא מחפשת את הנכים. אני בגיל שאני כבר עייפה, אבל כל אחד מצלצל ואומר: שמחה, רק את יכולה לעזור לי. הם מלכלכים עליי שם. אחד הפקידים אמר לה: פנית לשמחה? היא הביאה אותך לכנסת? היא עזרה לך? לכי, את לא מקבלת שום ויזה לאף עובד.
אחרי שהגבילו אותה בפעם הראשונה רק לעובדים מהארץ, עכשיו הענישו אותה ואמרו לה: רק עובדים משנה ראשונה עד שנה רביעית, 51 חודשים. יותר מ-51 חודשים לא תקבלי בוועדה, אין לך מה לקבל. כשהיא סיפרה לי על החיים שלה, זה לשבת ולבכות. כל אחד חי בחסד, בעלה בן 80, היא בת 65. היא התחתנה בגיל מבוגר עם אדם מבוגר ממנה, ואין מי שיטפל בילדים. משרד הרווחה רודף אחריה לקחת לה את הילדים מהבית, והם חיים רק בזכות הילדים האלה. לקחת להם את הילדים זה אומר גם לקחת את הקצבאות של ביטוח לאומי. איך הם רוצים שאנשים יחיו? אנשים עושים את מה שהם יכולים, את המקסימום. לגדל ילדים בבית – את יודעת, ילדים כאלה עניים. אם היית הורגת אותי לא הייתי מגדלת בבית. כמה שאני אוהב אותם, זה לא פשוט.
אני מכירה את הנכויות האלה ואני רוצה להגיד לך, אימא כזאת צריך להצדיע לה, לשים לה כתר על הראש. כולם ברשות צריכים, תאמיני לי, לעמוד דום לאישה כזאת. אומרים לה: מי, שמחה? לכי תקשיבי לשמחה. היא הביאה אותך לכנסת? עזרה לך? בקיצור, רק מלכלכים. היא אומרת לי: שמחה, כמה מלכלכים עלייך ברשות. אני לא יודעת מה אכפת להם ממני, אני באה לעזור לנכים. עשיתי להם משהו? לקחתי? אם תביאי פעם אחת נכה אחד ששילם לי שקל – נטלי מכירה אותי שנים בביטוח לאומי – כמה אני רודפת בביטוח לאומי, נטלי? כמה? אני באה לביטוח לאומי, בחיים לא שמעתי מהם שהם אומרים עלי: היא מקבלת כסף. לכי לביטוח לאומי. הם לא סובלים אותי, הם לא אוהבים אותי, הם לא אוהבים שאני באה לכנסת ומספרת על הזוועות שהם עושים לנו.
אתי, אמות כשאדע שאני מצליחה לשנות את המחשבה הזאת, את האנשים האלה. איך אפשר להכניס לב לאנשים, איך? אני חיה רק לפי הלב, זה מה שמוביל אותי. לא מוביל אותי שום דבר אחר. תשאלי את נטלי, כמה אני באה בשביל קשישים. זה לא התפקיד שלי; התפקיד שלי זה נכים, אבל כשאדם מספר לי שיש לו צרות והוא נעשה חולה, אני מייד עומדת דום בשבילו, כי בשבילי הכי חשוב זה הבן-אדם. אני לא מבינה – הגבילו אותנו ב-13 שנה, גם בגיל הגבילו אותנו, מצידנו אל תחיו. אני אומרת לך, יש דבר נוסף שהם עושים – כל העניין של ההיתרים השניים. למה אנחנו צריכים כל שנה היתר נוסף? להביא להם טופס ADL, מכתב מרופא, מביאים את כל התלושים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה לא הם, זה הביטוח הלאומי. זה החוק.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
לא, לא. זה הם. אני צריכה לתת להם. זה לא נכון, זה לא שייך. הינה, יש פה נציגה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כדי לקבל גמלת סיעוד.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
לא, לא.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
היא מסבירה שכאשר יש היתר שני, חוץ מהראשון, בהיתר השני מבקשים מהם להמציא מסמכים. זה לא קשור לזכאות בביטוח לאומי.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
נכה שהוא 188% או 235%, ביטוח לאומי לא מעניין אותו. היום נותנים שתי קצבאות למי שמחזיק שני עובדים, וביטוח לאומי הכיר בזה. זו אחת המלחמות שלי, והצלחתי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נכון, נכון.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
עובדה שמנהלת המחלקה אמרה לי: שמחה, כל פעם שנלחמתי בוועדה ראיתי אותך מולי. אני שואלת: מה עושים בביטוח לאומי כדי שאנחנו נוכר? אנחנו כבר מוכרים בביטוח לאומי על שתי קצבאות. הייתי צריכה לקבל היתר שלישי, הייתי צריכה ללכת לאחות ADL. המצב שלי לא משתפר. אני באה לאחות, היא אומרת לי: אבל היית פה בשנה שעברה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה מה שדורשים.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
אבל למה הם דורשים את זה? פעם זה לא היה. למה? על מה?
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
דווקא אני לא מסכימה עם זה, כאשת מקצוע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בבקשה, כשתהיה לך רשות דיבור, תעירי.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
הנכות שלנו משתנה לרעה ואנחנו חולים גם במחלות זקנה. את לא יודעת בכמה מחלות אני חולה. למה אתם מחכים? שאנשים יהיו סמרטוטים? שאנשים יהיו אפסים? אני לא מבינה. אם ביטוח לאומי נותן לי אוטומטית, יודעים שהמצב שלי לא יהיה יותר טוב, רק יותר גרוע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
לך כן, אבל יש כאלה שלא, עם כל הכבוד.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
לא, אין דבר כזה כאלה. דעי לך, אתי, כל נכות היא רק יותר גרועה. היא רק הולכת ונעשית - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש הרעת מצב.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
תשאלי את נטלי, היא מכירה אותנו, היא מכירה אותנו מביטוח לאומי. כמה נכים מהפוליו שלנו, או בכלל נכים, לא שורדים בגיל שלנו? אני בת 74, 90% מהנכים בכלל לא מגיעים לגיל הזה. אצלנו מתים צעירים. מה נשאר לנו לחיות? מה נשאר?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כואב לשמוע, עצוב לשמוע.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
טיפלתי בנכה מונשמת, ואם היית רואה אותה היית אומרת: מה היא נלחמת לחיות? בשביל מה היא נלחמת בכלל? אני גאה בה שהיא נלחמת. היא ביקשה להביא עובדת מסוימת, לא נתנו לה. חמישה חודשים היא התווכחה עם משה נקש, שיהיה בריא, ולא הלך לה. היא פנתה אליי, לקחתי אותה לסיסו, הוא היה אז מנכ"ל, הוא ראה אותה. היא באה עם העובד שלה – והיה לה עובד שטיפל בה 25 שנה רצוף – אני אומרת לך, נכה במצב קטסטרופה. אמרתי לו, תגיד לי, סיסו, מה נשאר לה לחיות? אתה רואה אותה. מה הסיפורים האלה, שאולי זו אשתו, תיכנס להיריון? הוא אישר את העובדת, ראה את המצב. את מבינה, זו חמלה. שנה וחצי אחרי שהגיעה העובדת היא נפטרה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מסכנה.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
בדרך ללוויה, צלצלתי לסיסו, אמרתי לו שיש לו זכות אצל הקדוש ברוך הוא. אתה נתת לה שנה וחצי לחיות ברוגע, זו הזכות שלך.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בואי נשמע עוד אנשים ואת משרדי הממשלה.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
עוד דבר אחד אני רוצה להגיד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
באנו לשמוע אותם. את רוצה תשובות, נכון?
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד עוד דבר אחד. אני אומרת לך: יאירה יכולה להיות מלאך. תאמיני לי, היא טיפלה בנכה מונשמת, נכה בניוון שרירים. מה שהיא עשתה בשבילה – באמת מגיעה לה נשיקה. בחורה, שלראות אותה זה להיות גאים שהיא חיה, שהיא נלחמת על החיים. הייתה לה עובדת שברחה. היא נתנה ערבות והביאה לה עובדת, מי שהיא רצתה ממדינה אחרת, והיא עזרה לה. יש לה היום עובדת, יש לה שקט. הנכה הזאת חיה בזכותה. אני אומרת,זכות זו תעמוד לה. הם צריכים לראות כל הזמן את זה, שכל דבר טוב שהם עושים עומד להם, לא לי, זה עומד לצידם. אנשים שמאמינים בקדוש ברוך הוא יודעים שהזכויות יעברו אליהם. דווקא בתפקיד שלהם הם צריכים להגיד: זו ההזדמנות שלנו, זה המקום, זו השליחות שלנו. הקדוש ברוך הוא שלח אותנו למקום הזה כדי לעזור לאנשים, לתת לאנשים, ולא להגיד להם: אין לכם סיכוי, לכו מפה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אוקיי. בבקשה, אלכס.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
בוקר טוב, בהמשך לדברים של שמחה, אני רוצה להגיד שבשבוע שעבר נפגשנו עם מנכ"ל הרשות החדש, בועז יוסף. הוא נתן מולי הנחיה חד-משמעית לעבוד מהלב ולא לעבוד מהראש, ואני מקווה שהנוהל הזה ישתרש יותר ויותר. לגופו של הדיון היום, אני חושב שציבור האנשים המבוגרים, האזרחים הוותיקים, הם בקושי כפול מאיתנו, בעיקר במוגבלות המורכבת. אם אנחנו, כידוע, מתקשים למצוא עובד, אצלם זה עוד יותר לא פשוט. ידוע שהעובדים מאוד מאוד מפחדים לבוא לאנשים שאולי לא יחיו הרבה זמן, ורובם רוצים לעבוד הרבה זמן. לכן, אני חד-משמעית חושב שצריך לשנות את הנוהל. קודם כול, אם צעיר עם 188% מקבל אפשרות להגיש ויזה הומניטרית, גם מי שהיה 188% ועבר את גיל הפרישה צריך לקבל את האפשרות. גם זכאי סיעוד בדרגה הגבוהה ביותר, דרגה 6, צריכים להיכנס לתוך העניין על מנת לתת מענה לאנשים מבוגרים שהם סיעודיים ביותר, ולסייע איפה שאפשר מול פתרונות אחרים שצריך לעשות במקביל. שמחה, דיברת הרבה על דברים שהם לא בהכרח הדיון היום, אבל המכלול של הדברים, ביחד עם הסיוע לאוכלוסייה המבוגרת, גם זה יהיה בסוף יותר פשוט. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה. אולי קודם ניתן לאלו שנוכחים כאן. את רוצה עכשיו? אחר-כך עורך דין אלי זילכה?
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
אני עובדת סוציאלית, לשעבר הייתי מנכ"לית בתאגיד לעובדים זרים והיום יש לי חברה לניהול משברים סיעודיים. אני מלווה בני משפחות בתחום הסיעוד. אני מכירה את הרשות ואני חייבת לצאת חוצץ. במקרים שאני מתמודדת איתם ועולה לרשות, כן יש לי צוהר ויש למי לפנות.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
כנראה אותך אוהבים אותי לא.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
אני לא חושבת שזה עניין של אהבה, כל אחד וההרגשה שלו. חשוב לי להגיד את זה, שאני מקבלת אוזן קשבת וכן מנסים לעזור מהמקום שלהם. מאוד קשה לי, כאשת מקצוע, גם אני הייתי סיעודית, הייתי מונשמת, מורדמת תקופה ארוכה, נדרסתי כהולכת רגל. קשה לי עם זה שמדברים המון על רגש ומעוררים בנו את הרגשות כדי לפעול. כאשת מקצוע, נכון, צריך המון המון חמלה בתחום הזה. יחד עם זאת, צריך לעשות הפרדה, פרקטיקה ומסגרת שהיא נכונה, וכן לשנות מדי פעם נהלים, אבל לדבר כל הזמן על הרגש? צריך להבין שאנחנו חיים במדינת ישראל, יש את הנהלים שלה. ניתן לשנות כל מיני נהלים אחת לכמה זמן. אני מתקשה עם זה שמנסים כל הזמן את הקטע הרגשי. אני אישית מתקשה, אני לא כרגע נכה, אבל אני הייתי נכה ואני יודעת מה זה להיות סיעודי.
לעניינה של הוועדה הזאת ולצורך זה הגעתי: הנושא של ניצול כוח אדם מיומן. הרי אנחנו רואים שאחת לכמה זמן, מה לעשות, הקדוש ברוך הוא מזמן לנו תקופות של מלחמות, מגיפה, שאז מאיזושהי סיבה כן מאשרים עובדים זרים שנמצאים פה כבר תקופה ארוכה, ומלבינים עובדים זרים. אני באה ואומרת: אם יש פה עובדים זרים שהם כבר מיומנים, אפשר לבדוק אם הם שחוקים או לא שחוקים. אגב, יש חלק מהמעסיקים שמעסיקים את אותם עובדים, והמדינה נותנת להם הכשרה, הם מכשירים לעבוד בצורה לא חוקית. אותם עובדים הם לא חוקיים והמעסיקים אומרים: אין לי ברירה, אני לוקח עובד לא חוקי במצב המורכב, הסיעודי המורכב, האלצהיימר המורכב.
לאחרונה מגיעים אליי משפחות שהם עם 188% נכות אבל הם מעל גיל פרישה, ולכן הן לא נכנסות לתוך הוועדות ההומניטריות. כאן אני אומרת, כן יש מקום להרחיב ולחשוב מחדש על הרחבת היריעה, כי גם ככה העובדים הזרים קיימים פה. הם מיומנים, הם רוצים לעבוד, הם מוכשרים. יש עניין לבדוק שחיקה. יש עובדים זרים שיכול מאוד להיות שהם נשחקו והם לא יכולים לקחת חולים מורכבים ומצבים סיעודיים. יחד עם זאת, יש מקרים שאני חושבת שהרשות צריכה לשנות את הנוהל. אני לא יודעת אם זה רמה 6 – אגב, רמה 6 של פעם זו לא רמה 6 של היום – אבל אני חושבת שצריך לחשוב מחדש אלו מטופלים, אלו סיעודיים, אלו מקרים מורכבים שהם בתוך האוכלוסייה יכולים לקבל ועדה הומניטרית, וזה לא רק 188% נכות. יש קשישים בני 95, שמה לעשות, העובדים הזרים הרגילים לא רוצים כי מפחדים שימותו עוד כמה חודשים. יש את אלה עם 188% נכות מעל גיל פרישה והם לא נכנסים לקטגוריה. יש מקרים עם פחות מ-188%, אבל הם סיעודיים ועדיין לא עברו ועדה של ביטוח לאומי כדי לקבל.
אני שמחה מאוד שהחשיבה היא להרחיב את היריעה, כי העובדים קיימים, ואנחנו כל הזמן מדברים על היצע וביקוש. אם נוכל להכשיר את אותם העובדים, אנחנו גם נגדיל את ההיצע ונוכל לתת להם מענה במקרים שהם לא רק 188% מתחת לגיל פרישה, לכן אני חושבת שזה מבורך. צריך לחשוב, לדבר עם אנשי מקצוע מהשטח איזו אוכלוסייה כן יכולה. נגיד אלצהיימר, זה מקרה שהרבה פעמים צריך עובדת שהיא הרבה שנים בארץ, שהיא עבדה עם אלצהיימר. יש מקרים נוראיים עם אלצהיימר ולכן חשוב מאוד להתייחס לזה בכובד ראש ולא לחכות להלבנה של עובדים בגלל מגיפה, מלחמה, כל מיני אירועים, אויבים מבחוץ, ובסוף המדינה פתאום כן מאפשרת להלבין עובדים זרים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
עורך דין, אלי.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
אני מגיע לכאן במספר כובעים. כעורך דין המייצג מעסיקים, קשישים שמגיעים אליי עם כל מיני סיפורים של תביעות מעובדים זרים. הם פשוט נמצאים בסחרחרה מאד רצינית בתביעות האלה, אין להם מי שיגן עליהם. הם מגיעים עם כיסא גלגלים, נכים, קשישים שלא יודעים מה רוצים מהם. בשורה תחתונה, זה משפיע על המצב שלהם – גם בריאותית – ואני חושב שאחד הדברים, קודם כול, צריך לתת גם סיוע משפטי ועזרה מול תביעות מעובדים זרים.
אמרתי שאני מגיע בכמה כובעים. כובע ראשון זה כעורך דין. נתקלתי בסיפורים, אבל לא הייתי מודע לזה עד הרגע שנכנסתי לכובע השני, כבן להורים קשישים. יש לי שני הורים קשישים, האימא בגיל 82 האבא בגיל 88, הם הפכו להיות סיעודיים. מאז הבנתי שהמצב הוא קטסטרופלי. כשאני מנסה להשיג עובד זר, אני מבין שיש פה בעיה מאוד גדולה: העובדים הזרים מראיינים אותנו. הם גורמים לנו להגיע למצב כזה שאני מתחנן שיגיעו אלינו הביתה, יסכימו ויואילו בטובם לעבוד אצלנו. רק אתן קמצוץ מהדוגמאות שנתקלתי בהן באופן אישי. הגיעה אליי עובדת זרה שאמרה שהכירה חבר והיא מבקשת בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע שחבר שלה יגיע אלינו הביתה, שתהיה איתו בחדר. סתם, דוגמה הזויה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מאיזו מדינה היא?
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
היא הייתה מאוזבקיסטן. עובדת אחרת הגיעה אלינו ואומרת לי: אני רואה שאבא שלך שם כיפה. אתם דתיים? אתם עושים קידוש בשבת? בוודאי שאנחנו עושים קידוש בשבת. אנחנו מביאים את האוכל, אנחנו עושים קידוש בשבת. היא אומרת: לא, לא מתאים לי. אנחנו אומרים: בשביל מה? אנחנו מביאים את האוכל, את לא אמורה לעשות כלום, את בסך הכול צריכה להשגיח על האימא שלא תיפול. היא לא באה לעבוד אצלנו.
עובדת אחרת שהגיעה אלינו – זה היה הזוי לגמרי – מבחינתה, אם אנחנו לא נותנים לה את התנאים שנותנים בשוק, מה זה תנאים שנותנים בשוק? זה מעבר לשכר. אנחנו מדברים על שכר 6,444 שקלים כשכר מינימום. זה ממש לא כך. כשעובד מגיע, יש לו עוד הטבות מסביב. עשיתי טבלאות שלמות, אחרי מאות שעות עבודה של שיחות עם ביטוח לאומי, שיחות עם מעסיקים, שיחות עם חברים שהם בעצמם נתקלו בבעיות, תאגידים, גם עם אחיעוז, יד לקשיש, ליטל, שוחחתי עם הרבה מאוד אנשים ואנחנו מבינים שיש פה בעיה קשה.
אנחנו מדברים על עניינים הומניטריים, הגענו למסקנה שיש בעיה להעסיק את העובדים הזרים. חסרים בטירוף עובדים זרים במדינת ישראל, וכשהם מגיעים אלינו הם פשוט מראיינים אותנו. אם אנחנו לא נותנים להם מה שהם מבקשים מעבר לסכומים הרגילים. הסכומים האלה מצטברים לקרוב ל-14,000 שקלים הוצאות למעסיק. זה נשמע נחמד 6,000 שקלים, אבל לעומת זאת, במדינות כמו קטר, הם משלמים 800 דולר. נוצר מצב של פער עצום. מאיפה זה הגיע לנו? כשהתחלתי לחקור את העניין ונכנסתי יותר ויותר לעומק, הבנתי שיש אמנות בין-לאומיות, יש עניין של קו לעובד, יש עניין של בג"ץ. ניסיתי להיכנס הרבה יותר לעומק והבנתי שאנחנו נמצאים במצב שכל הנטל נופל על הקשיש שאין לו פה, הוא לא יכול לדבר, זה משפיע עליו בחיי היום-יום. פתאום הוא צריך לשלם עוד דברים, מאיפה הוא מביא את הכסף הזה? אין לו את הכסף הזה. אנשים נאנקים תחת העול הכספי. אמרו לי להתמקד כאן יותר בנושא ההומניטרי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הוועדה ההומניטרית למטופלים מעל גיל פרישה.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
אנסה להתמקד. הרפורמה שלי כוללת תשעה תיקונים לחוק, והגעתי לרמה של סעיפי החוק שצריך לתקן. שלחתי את זה גם לוועדה ואני מקווה שיתקדמו, מכל קצוות הקשת הפוליטית.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
אני חייבת להגיד, עורך דין, שאנחנו הרבה בוועדות כאן ומדברים על הנושא הזה. נושא השכר לא חדש, אבל הוועדה התכנסה לגבי הוועדה ההומניטרית.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
פה לא עלויות ההעסקה של עובד.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
ברשותך, רק אציין את התשע בקצרה, ואגיד מה החלק ההומניטרי פה. ברפורמה שאני מנסה להעביר יש תיקון, למשל, מניכויי רשות להפוך לניכויי חובה. היום החוק מאפשר לנו 25% לקזז אבל אי-אפשר לקזז אותם, מכיוון שאתה צריך אישור של העובד הזר לכך. איזה עובד זר יסכים שתוריד לו שקל? זה לא רלוונטי. גם אם הוא יסכים, מהר מאוד החברים אומרים לו: תתחרט או שתעבור למעסיק אחר. התיקון השני זה עניין הפנסיה. זה מכביד - - -
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
אבל זה לא קשור לדיון, זה לא קשור לוועדה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
רק להתמקד בדיון.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
בואו נתמקד רק בהומניטרי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
הוועדה ההומניטרית למטופלים מעל גיל פרישה.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
נתקלתי בבעיה אחרי שהעובדת הזרה החליטה שהיא עוזבת אותנו, בטענה שהיא רוצה לעבוד עם חברה שלה בירושלים ולא בקריית אונו. מחפשים עובדת זרה ולא מוצאים מכל הסיבות שאמרתי: שבת, קידוש, מה פתאום יש מצלמות בבית? כל אחת כזו אמרה: לא. אנחנו נתקלים במצב שאין לנו עובדת זרה. ביקשנו גמלה ישירה, וביטוח לאומי אומר לנו: אתה חייב שתהיה לך עובדת זרה. מצד שני, עדיין צריך להחליף חיתולים, צריך להאכיל, צריך לתת מענה גם אם אין לי עובדת זרה. או שאני עושה את זה בעצמי, או המשפחה, או שאני מביא מישהו שיעזור לי – אני עדיין צריך לשלם. אומרים לי: תפנה לסוכנות שמקבלת קומיסיון על זה. זה יחזור אליך כי אתה בסוף המטפל, אתה הבן המטפל. יוצא שבמקום 7,000 שקלים שאתה אמור לקבל כגמלה ישירה, אתה נוחת לכיוון 5,000 שקלים כי מישהו לוקח את הפער הזה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה לא הדיון.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
זה לא הדיון.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מותרת לו הערת ביניים, הוא מציע את זה תוך כדי הדיון, אבל בקצרה.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
מה שאני מבקש מביטוח לאומי זה להקל על הקבלה של גמלה ישירה. בנושא אחר, הרחבת היריעה. יש עובדים זרים שנמצאים בחו"ל, למשל, קרובי משפחה, שהיו שמחים להגיע לפה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
של מי? של העובד הזר?
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
של עובדים זרים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יצא לי לטפל בזה בכמה מקרים ולא הייתה בעיה עם מינהל האוכלוסין, הם מאשרים. צריך להשאיר ערבויות, הכול בסדר. זה לא רלוונטי.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
קרובי משפחה שיבואו לעזור להורים שלי או לאנשים אחרים, למה אני צריך לעבור דרך תאגידים?
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אתה מדבר על אשרת עבודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני לא דיברתי על תייר. הם אפשרו להעביר קרובים של עובדים זרים של מטופל.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
יש לי קרובי משפחה מאוקראינה, הם היו שמחים לבוא.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
לא, הקרובים שלו? אנחנו מדברים על קרובי המשפחה של העובדים הזרים.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
היא מדברת על הקרובים של העובדים הזרים, אתה מדבר על קרובים שלך. אלו שני דברים שונים.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
צריך לפתוח את היריעה. קודם כול, חסרים עובדים זרים בארץ, וזה הבסיס לבעיות שלנו. אם אני יכול לקחת מישהו שיכול עזור לנו, יכול אולי לתת הקלה כלשהי. אם אני רוצה לבחור מישהו מחו"ל, ולהביא אותו לארץ שיבוא ויעזור לי, למה אי-אפשר לעשות את זה? למה אני חייב לעבור דרך - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
דרך חברה?
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
שלוקחת עשרות אלפי שקלים רק בשביל - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לאו דווקא.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה לא הדיון, אנחנו עוברים לדובר הבא.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
דבר אחרון - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ב-11:00 יש מליאה, אנחנו צריכים לפנות את השולחן, והרבה לא דיברו כאן.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
דבר אחד אחרון, היריון. עובדת זרה שנכנסת להיריון, זה מצב קטסטרופלי מבחינת המעסיק. עובדת זרה נכנסת להיריון, מה קורה הלאה? היא לא יכולה להרים, היא טוענת שצריכה להיות בשמירת היריון.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נכון, אלו חוקי העבודה.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
לכן צריך להסדיר את זה, גם בנושא הזה לעזור למעסיק הסיעודי שבמצב הזה. אם יש בעיה, עוזרים לו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
העלינו את זה באחד הדיונים, אבל היא תתייחס, בסדר? בבקשה, יהודה דורון.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
שמחה אומנם דיברה, אבל אני רוצה להדגיש משהו. אנחנו עשינו כמעט את כל העבודה בנוגע לעובדים זרים. הגשנו בג"צים ועשינו הרבה דברים לטובת העובדים הזרים, שעובד זר עובד 24 שעות והוא צריך להיות בבית של אותו אדם, מטופל וכו'. לצערי הרב, כאשר אנחנו מגיעים מעבר לגיל, אומרים לנו: אתם לא יכולים לקבל עובד זר שעבד כבר שמונה שנים. אני שואל, למה אנחנו לא יכולים לקבל? אם אני צריך עובד, ומצאתי אותו שהוא טוב בשבילי, אני רוצה לקחת אותו. הוא יודע את השפה, הוא יודע את הכול, אני לא צריך לשבור את הראש. אני קורא איפה הוא עבד, מה הוא עשה וזה מתאים לי, למה אני לא יכול לקחת אותו?
אני חושב שצריך לבטל את המגבלה של רק צעירים. צריך לעשות את זה דווקא לאנשים המבוגרים, כי שמה הקושי הוא כפול – גם הנכות, גם הזקנה וגם המחלות הנוספות. דווקא שמה צריך לתת את הפתח. מצאתי עובדת שבאה אלי, הייתי מאושר. אני רוצה לרשום אותה, פונה לנקש – הוא חברי הטוב והוא גם בן אדם טוב – והוא אומר לי דורון, אני לא יכול, אני מוגבל. אתה לא יכול לרשום. אמרתי לו: אבל מה אני עושה? איתה אני יכול להסתדר. אני לא יכול לרשום, איזה מין דבר זה? אתי, את מכירה את אלי כהן ואת אישתו טוב מאוד.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נכון, נכון.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
הם הגיעו היום למצב שעוד מעט אלי כהן לא יוכל לזוז. הוא לא יכול לקחת עובד זר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בגלל מבחן הכנסות?
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
לא.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
הוא מעל גיל פרישה.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
מעל הגיל הוא לא יכול לקחת עובד שכבר יש לו ניסיון, עובד בארץ ואני רוצה לקחת אותו – ולא יכול לרשום. לכם אני אומר, רוב נכי הפוליו, קרוב ל-3,000 נכים נפטרו מ-2007 עד היום. יש תמותה עצומה. מנהל ביטוח לאומי סניף הרצליה שוכב במיטה לא יכול לזוז. זה הפוליו. אני אומר, אתם חייבים לפתוח את זה לא רק לפוליו אלא לכולם, כדי שיוכלו לקחת עובדים. העובד הזה הוא מיומן, הוא עבד פה הרבה שנים, הוא יודע מה צריך לעשות. למה לא לתת לנו לעשות את זה גם לאנשים הבוגרים יותר? אני חושב שזה הדבר ייהרג ואל יעבור – חייב לעבור. חייב להיות מתוקן.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
הם דפקו אותנו.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
אתי, הרעיון שעובדים מעל שמונה שנים בארץ, רק מי שהוא מתחת גיל פרישה עם 188% נכות יכול לקבל אישור. מה שהוא אומר, וזה נכון - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כל דיון אנחנו מעלים את זה, אחר כך אנחנו נשמע את הרשות.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אני רוצה לציין דבר אחד חשוב. יושבת פה מנהלת ביטוח לאומי בנושא של סיעוד, ואני רוצה להגיד לכם שהיא עושה עבודה נפלאה. הלוואי וכל העובדים היו עובדים כמוה, נטלי.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
וגם כשהייתה בביטוח לאומי עשתה מעל ומעבר.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אין, אין עליה.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
אין דבר כזה, אין.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם המטופלים מעל גיל 67 יביאו עובדת חדשה, הם לא יסכימו לעבוד עם המטופלים הקשים האלה?
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
הם פוחדים שהנכה הזה ימות מהר והם יצטרכו ללכת הביתה. אנשים לא רוצים לעבוד בזה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
למה ללכת הביתה? מעבירים אותם - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לא, לא ללכת הביתה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
טוב, אנחנו נשמע את יאירה, היא תתייחס לכל מה שהעליתם. תעלו את קוטשר.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
יגיעו מהר ל-13 שנה ואז הם הולכים הביתה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני חושבת שזה לא מדויק, נשמע את יאירה. בגלל זה היא פה.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אתי, אני מבקש להסיר את ההגבלה. הגיע הזמן.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כרגע אין שר, יש בעיה ומתפזרת הכנסת. כרגע הם יכולים לטפל בדברים שאין צורך בשר. קוטשר.
<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>
בוקר טוב לכולם, אני מנכ"ל של עמותת אנשי"ם – ארגון נכי שיתוק מוחין שגם סובלים מהבעיה הזו. בניגוד לחולי הפוליו, שיהיו בריאים כולם, שהולכים ומתמעטים בגלל שמיגרו את המחלה, אצלנו כל יום נולדים נכי שיתוק מוחין חדשים עקב סיבוך בלידה, והבעיה מאוד מאוד אקוטית. אני רוצה להוסיף לעניין. התיקון הזה בתנאי הסף שמפלים לרעה נכים סיעודיים מעל גיל הפרישה, נכנס לתוקפו, אם אני לא טועה, בפברואר 2021. הרציונל של המחוקק, לדעתי, הוא זה קודם כול, המחוקק טען שנכים מתחת לגיל הפרישה חיים יותר וזקוקים לעזרה סיעודית שנים רבות יותר, ולכן תיקון זה יקל עליהם למצוא מטפלים שיסעדו אותם לאורך זמן. טענה נוספת הייתה שנכים צעירים חיים עם משפחותיהם, ונוצר עומס עבודה רב למטפל. תיקון זה, לדעת המחוקק, יקל עליהם במציאת מטפלים שנשחקים עקב העומס בעבודה.
נימוקים אלה לא נכונים בעליל. ישנם אזרחים סיעודיים מעל גיל הפרישה שמצבם הבריאותי קשה, וישנם גם אזרחים סיעודיים החיים עם משפחותיהם, וגם אצלם קיים עומס טיפולי רב. לצערי, גם אני נכה סיעודי מורכב, עוד מגיל צעיר. היום אני גם מעל גיל הפרישה, חי בקרב משפחתי גם כשהמטפל שלי חולה וחווה עומס עבודה רב, ויש עוד רבים כמוני. אם אמרת שצריך לחלק את זה לסקטורים? זה לא אנושי ונכון לפגוע בפלח אוכלוסייה פגוע בלאו הכי, על ידי מתן הקלות לפלח אחר. נכון היה ליצור מדרג של הקלות הניתנות על סמך הליקוי של האזרח הסיעודי. אני מציע לבטל את הגבלת הוותק של המטפל בארץ ולכולם תינתן האפשרות להעסיק מטפל, בין אם זה צעיר ובין אם מטפל עם ותק של 13 שנים בארץ.
<< אורח >> שמחה בניטה: << אורח >>
למה 13?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
למה להגביל?
<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>
אני מבקש גם להציע לשנות את תנאי הסף, ליצור מדרג של רמות קושי ואיתן ההקלה המתאימה. זאת אומרת, רמת הקושי תהיה שקלול של מצב פיזי של המטופל.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אפשר בבקשה לקצר, יש לנו עוד גורמים.
<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>
אבל אחרים דיברו הרבה, אני עוד מעט - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
ב-11:00 אנחנו צריכים לפנות את האולם, ולא נשמע את משרדי הממשלה. תמשיך, אנחנו מחכים.
<< אורח >> שלום קוטשר: << אורח >>
המדרג הזה יפתור את הבעיה. בניגוד לאלכס, אני חושב שלא רק סיעודיים ברמה 6 צריכים לקבל את ההקלה הזו, אלא כל סיעודי על פי המדרג שלו. ככל שהמצב יותר קשה, גם המצב המשפחתי וגם המצב הסיעודי, ההקלות שלו צריכות להיות יותר גדולות. זו דעתי, וזה יהיה יותר צודק במקום המצב כיום, שלא משקף בכלל את המצב הקיים. זהו, תודה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
אני רוצה להתייחס לקודמיי, גם לדברים שלך, כבוד היושבת-ראש, לגבי עובדים חדשים. אנחנו מדברים כמעט בכל הדיונים על הקושי למצוא עובדים לכולם, גם לצעירים גם למבוגרים, חדשים שמגיעים לא תמיד יודעים למה הם מגיעים, אין להם את הניסיון של העובדים.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הם לא יודעים את השפה.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
שפה, ניסיון, כל אחד ומה שהוא צריך או מחפש. בשורה התחתונה, למה שתיאר פה עורך הדין, זה שמראיינים אותנו – זה דבר ידוע. סיפרנו על זה פה בוועדה עשרות פעמים. כמו שאמרתי גם בדבריי, צריך ליצור מכלול של פתרונות על מנת לכסות את כל הבעיות. בהמשך לדבריו של חברי שלום, אני לא חושב שאפשר לפתוח את האופציה המיוחדת לכולם. אנחנו רואים את זה בסיעוד היום, יש קושי בתשלום גמלאות הסיעוד בגלל ריבוי מקבלי דרגת סיעוד בדרגה הנמוכה. בטח ובטח אי-אפשר לפתוח לכל אדם סיעודי בדרגה כזו או אחרת את האופציה המיוחדת. אמרתי דרגה 6, יכול להיות שצריך לבחון גם את דרגה 5. צריך לדון בזה, אך בטח ובטח לתת את האופציה למבוגרים סיעודיים קשים להשתמש ביתרון הזה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
תודה, נעבור לרינה. רינה לא פה? אורטל, בבקשה, ואחר כך נעלה בזום את יריב.
<< אורח >> אורטל הררי: << אורח >>
לפני מספר חודשים ניגשתי לרשות האוכלוסין בבקשה לקבל היתר שני. כשניגשתי לרשות, כמובן עם כל הטפסים וכל מה שנדרש, נעניתי בסירוב בטענה שאני לא נראית נכה ולא זקוקה להיתר שני. פשוט בושה להגיע למצב כזה ולקבל תשובה שכזו. היום בבוקר העובדת שלי נסעה לחופשה ואין מי שיעזור לי עכשיו במשך חודש וחצי ויסעד אותי, אין לי. פשוט מזעזע.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את לא מצאת עובדת מחליפה?
<< אורח >> אורטל הררי: << אורח >>
אין מי שיעזור לי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נבקש מהרשות שיעזרו לך. יריב בזום. תודה.
<< אורח >> יריב שוריאן: << אורח >>
שלום לכולם, שלום לכלל הנוכחים בישיבה, אציג את עצמי. אני הבעלים של לשכה פרטית, אני בוועד עמותת אחיעוז שמאגדת את הלשכות הפרטיות. הקשבתי בקשב רב לכל מה שנאמר בוועדה עצמה. אני יכול להגיד לכם שהבסיס למגבלה של שמונה ו-13 הוא חוק הכניסה לישראל. נושא זה עלה לפני כמה שנים ושאלו את דעתי. המצוקה הייתה מצוקה עם נכים צעירים. אין ספק, ואני אומר את זה בכובע של זה שנותן את השירות, שלמצוא לנכה צעיר – בדרך כלל נכים צעירים נמצאים גם עם בני משפחה – זאת אומרת, אם אלו נכים צעירים, לדוגמה, נכי צה"ל שהתווספו אלינו, לצערי, לאחרונה מאז שבעה באוקטובר, שנמצאים עדיין בקרב המשפחות שלהם, לא פשוט למצוא לקונסטלציה הזו מטפלים. אי-לכך, העובדים שיכולים לעבוד עבור 188% נותנים לנו, תודה לאל, פתרון הולם.
אני יכול להגיד שגם לנכים צעירים מתחת לגיל פנסיה אנחנו יודעים להביא – שוב, כל לשכה ורמת המקצועיות שלה – בחודש-חודשיים האחרונים הבאתי לכמה נכים 188%, נכים ברמות הכי גבוהות, עובדים חדשים מחו"ל כי לא מצאנו מתוך הארץ. זה עובד כל עוד עושים את ההתאמות הנדרשות. אתה יודע להביא עובדים זרים שיש להם רקע של אח או אחות, אין שום בעיה לטפל גם בנכים צעירים מתחת לגיל פנסיה. קודם אלכס אמר: בואו נפתח את זה גם לרמה 6, ואולי גם לרמה 5. מה יקרה אלכס? מצטער להגיד לך, אתה בגדול יורה לעצמך ברגל. למה? ברגע שיש עובד זר שנמצא בין שמונה ל-13 שנים ואתה תיתן לו את האופציה לעבוד עם נכה צעיר ו/או עם מטופל רמה 6, רמה 5, כפי שאמרת, צריך לדון בכך, סביר להניח – אני אומר לך ממרחק שנותיי בתחום, 26 שנים – אין סיכוי שהוא ייקח את העבודה עם הנכה הצעיר, הוא ייקח את הנכה המבוגר.
בזמנו פנה אלי יואל ליפוביצקי שהיה ראש המינהל לפני ענבל משש ולפני נקש, ושאל את דעתי בעניין, והתייעץ איתי. אמרתי לו: לחבר'ה הצעירים אך ורק בין שבע ל-12, עשו את זה בין שמונה ל-13. אני יכול להגיד – ופה אני מתחבר לרעיון שלכם – אם, לדוגמה, אני נכה של 188% ואני היום בגיל 66, בשנה הבאה אהיה בגיל 67 ויום, ואני צריך להחליף עובד. מה השתנה? גדלתי בשנה ואני לא יכול לקחת את העובדים של בין שמונה ל-13? פה אני מתחבר לרעיון שנכים שטרם גיל הפרישה, טרם גיל 67 – כמו בניטה ושאר החברים שמקודם דיברו – קיבלו את אחוזי הנכות 188% או 235%, אין ספק שכשהם עוברים את גיל הפנסיה – גיל 67 ומעלה – רשאים גם הם לקבל את האופציה להעסיק עובדים שנמצאים בין שמונה ל-13. זה לדעתי ייתן מזור ראוי לאוכלוסייה הזו.
עם כל זאת שעדיין יש את האופציה של מציאת עובד מתוך המאגר המקומי, יש אופציה של הבאת עובדים מחו"ל בהתאמה מרבית. אני יכול להגיד לכם שכשאני מדבר על התאמה, זה לא רק לתת למעסיק לראות את סרטון הווידאו, אלא זה לקיים כמה מפגשי וידיאו עם העובד שנמצא בחו"ל להראות לו בדיוק את המעברים. כמו שאתם בטח כבר שמעתם אותי אומר, יש לי אח נכה והבאתי לו עובד צעיר אחרי 11 או 12 שנים שהיה לו עובד פיליפיני, אותו אחד שטיפל בו, הבאתי לו עובד חדש מחו"ל. תגידו לי: מה, אתה משוגע? לאחיך אתה מביא עובד חדש מחו"ל? כן. קודם לכן וידאתי שהוא עושה את כל ההכשרה המתאימה, כולל עבודה עם מנוף. ראה את אחי, ראה את העובד הפיליפיני טרם עזיבתו את הארץ עובד ומטפל באחי, ממש אחד לאחד. כשהוא הגיע לארץ, חודש הם עשו ביניהם חפיפה, ותודה לאל, העובד ההודי עדיין עובד אצל אחי.
לגבי גב' רינת שקרעה את ליבי, אני חייב להגיד, אין ספק שהוצאת היתר שני היא סיוט גם מבחינת הלשכות הפרטיות. את ההיתר השני, אני יודע שזה לא קשור לוועדה היום, אני מנסה לתמצת, דורשים מהמעסיק כל שנה לבוא ולהוכיח שהוא עדיין נכה. אני יכול להגיד לכם, אני מטפל במישהו שהיה פעם מ"פ שלי בצבא. כשהיינו בלבנון הוא נפצע מאוד קשה, הוא נכה צעיר ויש לו שני עובדים זרים. עבור ההיתר השני אני כל שנה חייב לבקש ממנו, שזה די משפיל – הבחור פוסט טראומתי על כיסא גלגלים – שוב תוכיח למשרד הפנים שאתה נכה, שאתה משלם לעובד הראשון שלך, תראה לי את ההפקדות, תראה לי את הביטוח הרפואי. זו מסכת שנולדה – יכול להיות שהרווחנו את זה ביושר – ואני אומר את זה פה לרשות: היו נכים צעירים שקימבנו עם ההיתר השני. אני בטוח שיש פה אנשים שכרגע עוצמים עיניים ואומרים: יריב צודק. היו כאלה שלקחו ומסחרו את ההיתר השני.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ממש, נכון, נכון, והם גם לא עובדים במשרה מלאה.
<< אורח >> יריב שוריאן: << אורח >>
אני יכול להגיד לכם, גם לאחי יש היתר שני. כשהעובד של אחי נסע לחו"ל ואחי היה צריך להביא עובד מחליף, לא מצאנו מתוך הארץ, עם כל הכישורים שלי. הבאתי עובד חדש מחו"ל והם עשו ביניהם חפיפה של חודש. הוא עבד עוד שלושה חודשים כי ההוא היה בחו"ל, ואחרי שהוותיק הגיע, שמתי במקום אחר. ההיתר השני הרבה פעמים נותן אוויר לאותו מטופל סיעודי שעובד שלו נסע לחו"ל, כמו גברת רינת, ולא פשוט למצוא מחליפים ברמת מחיר סבירה, ובכלל, למצוא מחליפים זו לא משימה פשוטה. ניסיתי לתקוף את כל העניין, ובשורה התחתונה, לדעתי, 188% גם מעל גיל הפנסיה חייבים לקבל את האופציה להעסיק את החבר'ה האלה. אני לא הייתי נכנס לרמה 5, רמה 6, כי אין תחתית. להגביל את זה לאנשים הצעירים ולנכים המורכבים, 188% ו-235% ומעלה. תודה רבה לכם על זמנכם.
היו"ר חוה אתי עטייה:
יש לנו עשר דקות ואנחנו מפנים את האולם. מתחילה המליאה, ומשרדי הממשלה לא דיברו.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
מילה אחת אם כבר חטפתי מיריב, אגיב. אפשר גם להביא פתרונות יצירתיים. בזמן שאנחנו מדברים על הגדלת הכמות המותרת לעבודה, לדוגמה, אפשר להאריך לצעירים מ-13 שנה ליותר, בלי להגיד מספרים, ולתת את האופציה למבוגרים את השמונה עד ה-13. צריך כל הזמן לחשוב מחוץ לקופסה, חד-משמעית המצב של הסיעודיים בדרגה 6 הוא מצב לא פשוט, וצריך לתת גם להם מגוון פתרונות.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
אני מסכים איתך גם כן. צריך להרחיב את היריעה גם מחו"ל, לאו דווקא דרך התאגידים. יש אפשרות לעשות גם דברים נוספים.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
יש הרבה דברים שצריך לעשות.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
להגדיל את המאגר, ולא רק דרך מישהו שלוקח - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אוקיי, תודה. יאירה, את יכולה להתייחס לכל מה שנאמר? יש כאן כמה שאלות, ואם לא ענית, נשאל אותך.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
בוקר טוב, אני מנהלת אגף סיעוד ברשות האוכלוסין וההגירה, מינהל עובדים זרים. דבר ראשון, אני רוצה להתייחס לדברים מאוד מאוד קשים שנאמרו פה. אני דוחה מכל וכול האשמות והטחות שאין להן שום קשר למציאות, שנאמרו כלפי עובדי האגף. מפאת הכבוד הרב שאני רוחשת אלייך אני לא ארחיב מעבר לזה. גם מסיבות של צנעת הפרט, לא אוכל להתייחס למקרה שתיארת. חשוב לי להגיד שבאגף סיעוד אנחנו עובדים עם כל הלב, הנשמה ועם החמלה הכי אפשרית שניתן להפעיל. גם כשאומרים לא, יודעים להגיד מה כן, וזה אבן דרך ונר לרגלינו שאנחנו פועלים בהתאם. נקודה נוספת שחשוב להגיד: נכון, אנחנו רוצים לעזור, אבל אנחנו עובדים כמו במינהל תקין לפי נהלים ולפי חוק. זה מה שמנחה אותנו ועם זה אנחנו עובדים. עם הלב, הנשמה, הראש וכמובן נהלים וחוק.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני מסכימה איתך, אבל לגבי שינוי נוהל, אתם לא יכולים לגלות גמישות? אני לא מדברת על זה שיש משבר עם המפלגות החרדיות. באמת, חצי השנה האחרונה הייתה קשה, לא היה ניתן לעשות כלום. אין שר – אין שנה – אבל בכל זאת אני חושבת שלא הכול אצלכם ולא הכול אצלם. יחד, בשיתוף פעולה, לראות מה בכל זאת ניתן לשפר, ניתן לתקן, ולא להיות אטומים. אין שר, אין זה, זה הנוהל – שמענו את כל המנטרות. אני לא אומרת שאין 100%, אבל זה שילוב של שניים, גם אתם וגם הם.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
התייחסו פה לעניין 13 שנים ומטופלים שהם 188% ומעל גיל פרישה וכו', מדובר בתיקון חקיקה. אנחנו יודעים שימיה של הכנסת הזו ספורים, ולכן גם אם נרצה לעשות משהו, זה כרגע לא אפשרי.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
העלינו את זה מספר פעמים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
משהו, מענה ביניים?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אין שר לעניין הזה. אם נחזור אחורה, אנחנו מדברים על תיקון שנעשה בשנת 2018, אחרי שוועדת שושני התכנסה כבר בשנת 2014 והתחילה לבחון את כל הסוגיה הזו. ועדת שושני בחנה את כל סוגית המורכבות של העסקת עובדים זרים ועמדה על מספר דברים. היא מצאה במסגרת המסקנות שלה שמטופלים צעירים שמוגדרים ברמת הטיפול הגבוהה ביותר, היינו 188%, גם ילדים, גם שר"מניקים לצורך העניין, להם יש את המורכבות הגבוהה ביותר מבחינה פיזית ותפקודית, ויש מורכבות משפחתית גבוהה יותר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אבל אי-אפשר לתת מענה גם לאוכלוסייה שאת מדברת עליה וגם להם?
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
זה אותו דבר גם לגבי הגמלאים.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אני חייבת לומר, ישבתי פה למעלה משעה ו-40 דקות והקשבתי לכולם בקשב רב. אני אשמח שתיתנו לנו להתייחס, בסדר?
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יש לנו רק עשר דקות. אם זה יעזור לך, נמשיך את הדיון במועד הבא.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אשמח להתייחס לדברים. כשאנחנו מדברים על מורכבות משפחתית אצל קבוצת הצעירים ברמה הגבוהה ביותר, יש קושי בהשתלבות במרקם המשפחתי, ויש יותר מעקב ובקרה על העובד הזר. נשים את הדברים על השולחן – עובדים זרים מעדיפים להימנע מהדבר הזה. דבר נוסף, הם מצאו שבגלל שהמורכבות הקשה כל כך, יש העדפה של עובדים זרים לטפל דווקא בקשישים. נקודה נוספת שהוועדה הזו מצאה, כשמדובר בילד צעיר, הקושי שלו להסתגל לעובד זר חדש מורכב יותר, וגם לזה הוועדה שמה לב.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אני מסכימה איתך, נשאיר את הצעירים. אבל מה עם האוכלוסייה הזו, אי-אפשר לדאוג גם לאוכלוסייה המבוגרת?
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
שהייתה נכה והפכה להיות יותר נכה. איפה ההיגיון?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
נכון, אני מבינה את הנקודה שאתם מעלים פה, ויכול להיות שהיה מקום לבחון את זה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
לא בהיסטוריה.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אני אסביר שגם האירוע של הגיל נבחן. כמו שאתם מכירים, מייד אחרי תיקון החקיקה היה בג"ץ "כן לזקן", ובג"ץ לא שלל את ההבחנה שעשינו בין הקבוצה הצעירה המורכבת ביותר לקבוצה המבוגרת המורכבת ביותר. זאת אומרת, העניין הזה גם נבחן בזמנו. אם רוצים לשנות, צריך לפתוח את החקיקה ולהתייחס לדבר הזה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
את אומרת שמדובר בחקיקה או בנוהל?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
חקיקה, חד-משמעית.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
מה העמדה שלכם?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
ברשות האוכלוסין מדברים איתנו על השמות פרטיות. באים לפתחנו מקרים, אנחנו מטפלים במקרי הקיצון. מה שאנחנו רואים ונתקלים בו הכי הרבה, כמו שיריב אמר, הוא שהאוכלוסייה הצעירה מתקשה הרבה יותר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אנחנו מסכימים, לעזור להם. אבל אי-אפשר לעזור גם להם?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אנחנו עוזרים. אנחנו צריכים כל הזמן להתעסק באיזונים, ואת שאלת אותי מי הכי קשה – אנחנו רואים שהאוכלוסייה המתקשה ביותר במציאת עובדים זרים, היא אוכלוסיית הצעירים ברמת המורכבות הטיפולית הגבוהה היותר, ה-188%. אני לא שמה בצד את הקושי בהעסקה בכל גיל.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם אתם מלבינים את העובדים הלא-חוקיים הקיימים וינדבו אותם לעבוד עם הצעירים, הם גם לא יסכימו?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
ברגע שיש הלבנה הם מעדיפים את הקשישים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
זה התנאי. אתה רוצה? תעבוד עם האוכלוסייה הקשה.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
אתה רוצה אבל - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם לא? שיעלו על מטוס ושילכו. אנחנו מכירים את כל הסיפורים.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
יש אפשרות שתרחיבו את זה אם נמצא בחו"ל מישהו שרוצה להגיע, נוכל להביא אותם ל-188%?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
כבודו, במהלך הדברים שלו, התייחס לכך שעובדת זרה מבקשת להיות עם בן הזוג שלה פה בארץ.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
זה בעייתי.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
אם ייכנסו לכאן קבוצות של משפחות, אתה תראה צורך לצאת להתאווררות ברמה גבוהה יותר במהלך השבוע. אנחנו בהחלט לא רוצים שיהיו פה קבוצות משפחתיות של עובדים זרים כי הדבר הזה יכול להוביל להתקבעות.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אבל הדבר הזה קיים, הדבר הזה קיים.
<< אורח >> אלי זילכה: << אורח >>
אני מדבר על בן משפחה שלי שנמצא בחו"ל, ואני רוצה שהוא יבוא לעזור להורים שלי. למה אני לא יכול לעשות זה? למשל, יש לי משפחה באוקראינה מהצד של האישה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אבל זה לא קשור לדיון, זה לא הדיון. תשלח מייל באופן אישי לרשות. יש שירות במייל, תשלח מייל. כן, תמשיכי.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
ביקשתם שנספר לכם על הנתונים עצמם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כמה בקשות מוגשות לוועדה מדי שנה? מה שיעורי הדחיות והאישורים של הוועדה? מהו משך זמן הטיפול בבקשות?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
בוקר טוב, אני מנהל תחום ביחידה לוועדה ההומניטרית.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
איפה אתה יושב פיזית? בירושלים?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
כן.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
והוא עונה להכול, לכל האיימילים הוא עונה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
קיבלת מחמאה.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
תודה. לפני שאענה על השאלות, רק בקצרה. אני לא מסכים עם שום דבר ששמחה אמרה – שאין לנו לב. אני לא מסכים עם זה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
היא לא דיברה עליכם ספציפית, אולי כאלה שעובדים במינהל, היא נתקלה במישהו.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
אני עובד כל היום, וכל העובדים שלנו עובדים כל היום, עם הלב, כולם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כן, אבל יש עובדים לא ותיקים, צעירים ואולי חסרי סבלנות. אני לא יודעת, לא כל אחד יכול לבוא לעבוד במינהל.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד לכולם שאני לא מסכים עם זה.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אוקיי, אמרת לפרוטוקול.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
לגבי הוועדה ההומניטרית, נשאלתי כמה בקשות מוגשות וזה תלוי בתקופה. אם יש קורונה, חרבות ברזל, ויש אי-אכיפה, הסכר נפתח ואני מגיע מממוצע של 5,000-4,000 ל-7,000 ומעלה. כך היה ב-2024 שזו השנה שאפשר למדוד אותה הכי טוב כי בתוכה הייתה אכיפה. לגבי האישורים בוועדות, בקשות שמוגשות, יש כאלה שעוברות את הקריטריונים ויש כאלה שלא עוברות את הקריטריונים. בדרך כלל 65% עוברות את הקריטריונים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם הם נדחים, הם הולכים לבית משפט, לערכאה?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
מי שנדחה על הסף – אם יש אי-אכיפה, הוא לא הולך לבית הדין. אם הוא נדחה על הסף ואין אי-אכיפה, הוא עושה את השיקול שלו: אני רוצה להרוויח חודש, חודשיים. בית הדין לערערים מינהליים לא משנה את החוק. הוא לא יכול להחליט שעובד שנדחה על הסף בגלל שהוא מעל שמונה שנים, קיבל אישור שר בעבר – הוא לא משנה את החוק.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אבל אנשים מבוגרים מעל 90 במצוקה קשה?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
יש כאלה שניגשים, יש כאלה שרוצים להרוויח זמן ואז הם ניגשים, זה לא משנה את ההחלטה. מה שעובר את הקריטריונים ונכנס לוועדה, אני רוצה שתשמעו טוב – כ-97% מהבקשות מאושרות. אין לזה אח ורע בשום ועדה ממשלתית.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
באיזה גילאים?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
כל הגילאים, בין 95% ל-97%, אין לזה אח ורע. אני רוצה לעשות השוואה, קודם תבדקו במשרדים אחרים מה מאושר. לעניין הלב, בן אדם בלי לב, לא מאשר 97% מהבקשות.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נכון.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
הוועדה הזו הוקמה בשנת 2010, ונתנו לה הקצאה של 100 לשנה. אמרו: ניקח את אלה עם ALS, טרשת נפוצה, כל הבקשות ההומניות ותראי לאן הגענו היום.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
3,000 אישורים בשנה.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
3,000 אישורים בשנה.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
לאיזה גיל אתם נותנים?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
כל הגילאים, מי שעובר את הקריטריונים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
לכל מי שפונה וקשה לו.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
יש פה קבוצה שמעניין אותה רק הסיפור של 188%, מעל גיל 67. שמתי לב שזה כל הדיון.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כמה כאלה באים?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
יש חוק, אני מתנצל. ישבו מחוקקים, ישבו מייעצים, שמחה גם הייתה. זה היה ב-2018.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אבל אפשר גם הצעת חוק ממשלתית, שהממשלה תבוא ותסייע להם.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
היא הייתה שם, החליטו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
יאירה, יש הצעת חוק ממשלתית לסייע לקבוצה הזאת? אם אתם לא מסכימים, המחוקק הרגיל לא יכול להעביר, את יודעת.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
התייחסתי לזה. אנחנו רואים בקבוצה של הצעירים המורכבת ביותר מתחת גיל פרישה, כקבוצה החריגה. כמו שאמר עוזי, בעבר לא היה שמונה שנים ולא היה 13 שנים. אנחנו תיקנו את החוק בשנת 2018, תיקון 20 לחוק.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
החוק היה קשה יותר.
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
יפה. תיקנו, הגדלנו, הגמשנו. גם במסגרת העבודה, זה התפקיד שלנו. אני מבינה שמי שצריך טיפול וסיוע, התפקיד שלו לצעוק לקבל עזרה, וזה בסדר. אבל אנחנו כרשות ממשלתית חייבים לקחת בחשבון את כל השיקולים, גם לגבי מדיניות וגם לגבי זהות. זה התפקיד שלנו, לבוא ולאזן כל הזמן. אנחנו מבינים שהמשמעות של עובד זר שנמצא הרבה שנים בארץ, היא שזה עלול להביא להשתקעות, והנתונים מדברים בעד עצמם. אנחנו חייבים לקחת את הנתון הזה בחשבון ולהתייחס. הייתה פתיחה של שמונה שנים לכלל האוכלוסייה, ו-13 שנים – זה מטורף אם אנחנו מסתכלים על - - -
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
13 שנים זה לכלל?
<< אורח >> יאירה מרדכי: << אורח >>
יש עוד תנאים בחוק, אם אנחנו כבר מתייחסים לעניין השנים, אנחנו מדברים על 13 שנים למטופלים המורכבים ביותר, אבל זה מה שניתן לכלל האוכלוסייה. פתחנו את זה בשנת 2018, נתנו יותר שנים, התייחסנו יותר לרוחב. לאוכלוסייה המורכבת שבה באמת ראינו שהם הכי מתקשים פר-אקסלנס נתנו עד 13 שנים. זאת אומרת, יש פה הבנה ורגישות לתחום הזה. הוא באמת תחום סופר מורכב, ואנחנו חייבים כל הזמן לחשוב קדימה איך אנחנו מייעלים אותו, ואיך אנחנו באים לטובת המטופלים הסיעודיים בשים לב לכלל השיקולים שלנו.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אוקיי. עוזי, שאלה נוספת.
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אם הוועדה ההומניטרית אינה מאשרת את העסקת העובד הזר, מהו משך הזמן הניתן לעובד לצאת מהארץ?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
30 יום לערר בבית הדין, 60 יום לצאת מהארץ.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
כמה מהם מחליטים להישאר ולעבוד בצורה לא חוקית בישראלי? יש לך נתון?
<< אורח >> עזרא רחמים: << אורח >>
מספר מדויק אין לי.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בערך.
<< אורח >> יהודה דורון: << אורח >>
אלפים.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
נטלי היקרה, את בשקט. יש לך מה לומר? קיבלת הרבה מחמאות.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
לנו אין מה להוסיף כל כך לדיון הזה, כי זה לא רלוונטי אלינו. חשוב שבסופו של דבר, אם יתבצע תיקון בחוק וירצו לעשות את ההבחנה על 188% בעבר, צריך להתייחס גם לאנשים הסיעודיים ברמות 5 ו-6. אבל זה כשתהיה חקיקה ואם הרשות תבחר לקדם את זה או לא.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
אני רוצה לשאול שאלה, אם אפשר.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
בבקשה.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
מתי נכנס חוק הסיעוד, באיזו שנה התחילו הדרגות?
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
הרפורמה בנובמבר 2018.
<< אורח >> אלכס פרידמן: << אורח >>
כשעבר התיקון ההומניטרי עדיין לא היו את כל הדרגות של הסיעוד, דרגות 5 ו-6. אין לי בעיה לירות לעצמי ברגל, זה לא יהפוך אותי ליותר נכה, אבל צריך לתת להם פתרון.
<< אורח >> ליאת אלוש כהן: << אורח >>
זה לא אוטומטית רמות 5 ו-6. צריך קומבינציה, לדעתי.
<< אורח >> נטלי גבאי: << אורח >>
אין פה עניין של אוטומטי או לא אוטומטי. ההבחנה ברמות 5 ו-6 או רמה 6 של מה שהיה פעם זה לא מה שיש היום, ובחרתי לא להתייחס לזה מפאת קוצר הזמן, וגם כי אין לזה מקום. מבחינתי, אם לא נעשית הבחנת נכה 188% ולא עושים שם הבחנה ברמת הניקוד, אין מה לעשות את ההגבלה הזאת ברמות 5 ו-6. זה בדיוק אותו דבר. אנחנו בסיעוד בודקים ADL בדיוק כמו שר"פ. לא רואה סיבה לקחת במילה אחת איזשהם קריטריונים מדויקים יותר ברמות 5 ו-6 ביחס ל-188% או 235%, אני אומרת את זה כמי שמכירה את המבחן על בוריו גם פה וגם פה, זה לא בלי ידיעה. אגב, כל קבוצה שרוצים לפלג אותה, מייצרת בעייתיות. צריך לעבוד על חוק המספרים הגדולים ועל קבוצות גדולות. כשמתחילים לפרט, המקרים בקצה מייצרים לנו המון המון עבודה, וזה לא נכון לעשות את זה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
נכון, מסכימים. מסכימה גם.
<< יור >> היו"ר חוה אתי עטייה: << יור >>
אוקיי, אנחנו נסכם. הוועדה מבקשת מרשות האוכלוסין וההגירה להציג בפני מנכ"ל הרשות את הסוגיה שעלתה היום, ולבחון את שינוי הקריטריונים לאפשר למטופלים של 188% שמעל גיל פרישה להגיש בקשה לוועדה ההומניטרית, להשוות אותם למטופלים מתחת גיל פרישה, ולדווח לוועדה בכתב על עמדת מנכ"ל הרשות עד 14 ביולי 2026. נקווה שבכנסת הבאה תיבחן הסוגיה בהתאם לתשובות שיתקבלו לגבי תיקון חקיקה. תודה אני נועלת את הישיבה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:28. << סיום >>