פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 226 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום רביעי, ט' בתמוז התשפ"ו (24 ביוני 2026), שעה 08:34 סדר היום: << נושא >> מעני המדינה למצוקות אלמנות שכול אזרחי וביטחוני – לציון יום האלמנה הבינלאומי << נושא >> נכחו: חברת הוועדה: מירב כהן – היו"ר חברת הכנסת: שרון ניר מוזמנים: הדס גבריאל זני – עו"ד, ממונה נפגעי עבירות המתה, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים אילן שריף – מנהל תחום אובדן ושכול, משרד הרווחה והביטחון החברתי חן לסט – אגף משפחות, משרד הביטחון שני עמנואל טובול – מערך נפגעים, משרד הביטחון רועי בבאי – אגף תקציבים, משרד האוצר תמר נויפלד – ראש חוליית קשר למשפחות, מדור נפגעים, משטרת ישראל עדנה ליימן – תחום שארים, המוסד לביטוח לאומי מלי לוי – עובדת סוציאלית, אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי מאירה בסוק – עו"ד, לשכה משפטית, נעמת רן מלמד – מנכ"ל, נקודת מפנה - המרכז לקידום של מדיניות רווחה הדר קס – מייסדת ומנכ"לית, חמניות - המקום ליתומים בישראל יהב שורר – עו"ד ועו"ס, מנהלת תחום מיצוי זכויות, חמניות - הבית ליתומים בישראל שירלי שיף – מקדמת מדיניות, חמניות - המקום ליתומים בישראל גל תקווה אשריאן – מקדמת מדיניות, חמניות - המקום ליתומים בישראל מיכל גרגו – ראשת מטה, חמניות - המקום ליתומים בישראל עינב לוביץ – דוברת, חמניות - המקום ליתומים בישראל צח יצחק חג'אג' – צלם, חמניות - המקום ליתומים בישראל נופר אברהם – אלמנה, שכול ביטחוני, חמניות - המקום ליתומים בישראל אליס ברנשטיין – אלמנה שכול אזרחי, חמניות - המקום ליתומים בישראל דורין דרור – אלמנה, שכול אזרחי, חמניות - המקום ליתומים בישראל יהודה גליק – נשיא, אמיצים - ארגון אלמנות ויתומי ישראל הדס דיסין גליק – מייסדת ומנכ"לית, אמיצים - ארגון אלמנות ויתומי ישראל ליאת אריה – פעילה, אמיצים - ארגון אלמנות ויתומי ישראל אמיר גוזלן – אלמן, אמיצים - ארגון אלמנות ויתומי ישראל חן חיים חליוא – אלמן, שכול אזרחי נועה בתאל לוין – בת זוגו של זיו שאלתיאל ז"ל מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מעני המדינה למצוקות אלמנות שכול אזרחי וביטחוני – לציון יום האלמנה הבינלאומי << נושא >> << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בוקר טוב, תודה לכל מי שטרחו להגיע לדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. כבר אנחנו נעבור לנושא שעל סדר היום, אבל חשוב לי לעדכן את חברי וחברות הוועדה שהבוקר קיבלתי ידיעה שבוצעו מעצרים ביבניאל של חלק מהחברים באותה כת שמחתנת קטינות בגילים שאסורים במדינת ישראל. זו תופעה מאוד קשה שמובילה לכך שמאות ילדות צעירות בגילי 13–14 כבר נדרשות להיות אימהות ועוברות ממש חוויה של אונס יום-יומי ורצח של הנשמה. לקחנו כאן בוועדה את המשימה הזו לעקוב אחרי הנושא, לא להרפות. הגענו גם ליבניאל. קיימנו דיון ונקיים עוד דיון. אנחנו לא נרפה מהמאבק הזה עד אשר נמגר את התופעה הזו שאין לה מקום במדינת ישראל, לא משנה איפה. מכאן אני מוסרת תודה גדולה והערכה גדולה למשטרת ישראל. יש לנו רק משטרה אחת. אנחנו מעריכים אתכם, אוהבים אתכם, סומכים עליכם שתגנו עלינו מפני רעות חולות שכאלו. עכשיו אני עוברת לנושא שעל סדר היום. אנחנו מתכנסות היום כדי לציין את יום האלמנות הבין-לאומי. זה יום שבו אנחנו עוצרים ועוצרות, בעיקר עוצרות לרגע כדי להזכיר שבינינו מסתובבים אנשים שהחיים שלהם ממש נקטעו ושונו מהיסוד, נשים וגברים שאיבדו בן או בת זוג, ילדים שאיבדו הורה, משפחות שנאלצות להמשיך לתפקד במציאות קשה של כאב, הורות יחידניות שלפעמים פשוט נאלצות להיאבק על הזכויות הבסיסיות שלהן. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר ובמהלך מלחמת חרבות ברזל נוספו עוד הרבה מאוד אלמנות, אלמנים, יתומות ויתומים. המספרים הם מאוד קשים. ביום הזיכרון האחרון היו 5,960 אלמנות ואלמנים על רקע ביטחוני, 4,872 אלמנות ואלמנים של חללי צה"ל וכוחות הביטחון ו-1,088 של נספי פעולות איבה. למעגל היתמות נוספו מאז 7 באוקטובר יותר מ-900 ילדים. הדיון היום מבקש להפנות מבט גם למי שהרבה פעמים נותרים מחוץ לשיח הציבורי, אלמנות ואלמנים בשכול האזרחי ובהם משפחות של נרצחים ונרצחות. נכון לשנת 2024 בישראל חיים כ-320,000 אלמנות ואלמנים בנסיבות אזרחיות. לצד זאת כ-35,000 ילדים ובני נוער גדלים כיום במשפחות שבהן אחד מההורים נפטר. כאשר בן זוג נפטר, אלמנה שהיא לפעמים אימא לילדים צעירים נדרשת להתמודד לא רק עם האבל שלה ועם הטראומה שלה אלא גם להתחיל לנהל משק בית בצורה יחידנית, להיות מפרנסת יחידה, לקחת אחריות מלאה על הילדים לבד, לחוש את הבדידות. לעיתים יש גם סטיגמה של הסביבה שהיא לא פשוטה. אלמנות נאלצות להתמודד לא פעם עם קשיים כלכליים קשים ועם תחושה שאין להן כתובת במדינה. הכתובת והיחס זה לא רק קצבאות. לפעמים נדרשת הגנה תעסוקתית ייעודית בטח בתקופה שסמוכה לאובדן. יש מקום להגדיר את האוכלוסייה הזו באופן ייעודי ולתת לה מענה ייעודי מצד משרדי הממשלה. נתייחס למציאות אפילו עוד יותר מורכבת של אלמנים ואלמנות שחוו את השכול כתוצאה מרצח. זו לצערי תופעה שהולכת ונהיית יותר ויותר נפוצה בשנים האחרונות. המשפחות של הנרצחים והנרצחות לא יכולות להסתפק בהכרה סמלית. הן זקוקות למערכת שיודעת להגיע בזמן אמת, ללוות, להסביר, לתת איזה שהוא רצף טיפולי. זה לא הדיון הראשון שאנחנו נגענו בו בנושא הזה בוועדה. לצערנו זה רחוק מלהיות מספק. לפי נתוני משרד הרווחה בשנת 2024 מתוך 299 מקרי רצח שתועדו על ידי המשטרה, צוותי הרווחה מסרו את ההודעה המרה רק בשלושה מקרים מתוך 299, אז בעצם תחשבו על סיטואציה שמשפחה לא מקבלת את האינפורמציה בצורה רשמית, מסודרת. אם הנתונים האלה נכונים וזה באמת היקף המענה, כמובן מדובר בכשל עמוק של המנגנון שאמור לעטוף את המשפחה בנקודת המשבר הכי קשה שלה. בנוסף, בעוד מקרי רצח הולכים ומתרחבים, עולות טענות על צמצום הסיוע מצד המדינה. זה מהפניות שאנחנו קיבלנו. נושא מרכזי נוסף שאנחנו נרצה לדון בו היום זה הזכות לשיקום. כיום אלמנות עלולות להיפגע כלכלית אם הן בוחרות להינשא מחדש. זה כמובן לא הגיוני. האינטרס שלנו כחברה זה לאפשר להן לפתוח דף חדש למענן, למען הילדים, למען כולם. מדינה שמבקשת מאישה לבנות מחדש את חייה, לא יכולה לשים אותה בדילמה בלתי אפשרית כזו. אנחנו צריכים לבחון את התיקון של ההסדרים האלה, כך שקצבת השארים לא תהפוך לתמריץ שלילי נגד הקמת בית חדש. לצד האלמנים והאלמנות לא נשכח את היתומים. כיום ישנם פערים רבים במענים שניתנים על ידי המדינה ליתומים בנסיבות אזרחיות אל מול יתומים על רקע ביטחוני. אנחנו צריכים לבדוק האם הפערים האלה מוצדקים ומה מהם ניתן לצמצם. אנחנו נפתח את הדיון היום עם אלמנים ואלמנות שבאו לכאן וישתפו באופן אמיץ ואישי בסיפור שלהם ובקשיים שהם חוו מאז האובדן הגדול. אחר כך אנחנו נעבור לחלק היותר אופרטיבי והמקצועי של הדיון. החובה שלנו היא לוודא שהמדינה רואה את האלמנות והאלמנים, בין אם מדובר על רקע אזרחי או ביטחוני או רקע של רצח. המטרה היא לאפשר להם לשרוד את האובדן הזה ולבנות חיים חדשים של יציבות, כבוד ותקווה. מסגרת הזמנים לדיון היום היא עד השעה 10:00, לכן אני מבקשת מכל המשתתפים והמשתתפות לדבר בצורה כמה שיותר ממוקדת כדי שנספיק לשמוע את כולם. אנחנו נתחיל עם דורין דרור מארגון חמניות. << אורח >> דורין דרור: << אורח >> בוקר טוב ותודה על ההזדמנות להיות כאן. שמי דורין דרור, אני בת 38. אני אלמנה מזה כחמש שנים. אני אימא לשני ילדים מתוקים בני 6 ו-9 ואני משתייכת לשכול האזרחי. זכיתי לאהבת נעורים שנמשכה 17 שנים מאז שהייתי בת 17 ועד גיל 34, וכמו בהרבה סיפורים שתשמעו כאן היום, הבנתי בנקודת הזמן שבה התאלמנתי שאין לי שליטה על הכול בחיים שלי, ומצאתי את עצמי אימא צעירה שמגדלת שני ילדים לבד. ההתמודדות היא יום-יומית, היא שעתית והדרך לעולם לא תסתיים, היא רק תשנה את פניה ותביא כל הזמן אתגרים חדשים. לפני שנתיים גילינו את עמותת חמניות ומאז אנחנו מגיעים לשם פעם בשבוע. אני לוקחת לשם את הבת שלי בת 9. עד אותו רגע הבת שלי הייתה בטוחה שהיא היתומה היחידה במדינת ישראל ואולי בעולם כולו. היא לא פוגשת ילדים כמוה שאיבדו הורה, לא בכיתה ולא בשכונה, ותחושת הבדידות והשונות מלווה אותם בכל רגע. מצד שני אנחנו גם לא מסתובבים עם איזה שהוא סטיקר על המצח שאומר ומתאר את הסטטוס שלנו. חשוב לי להגיד שאני מגיעה לכאן כאישה עצמאית, חזקה שיודעת לגדל את הילדים שלה ובכל זאת תחושת הבדידות ותחושת השקיפות היא מאוד גדולה. אני וכל החברים שלי שיושבים פה היום, אנחנו אנשים חזקים ותורמים. אנחנו חיוניים ומתפקדים, ולצד זה כל אחד מתמודד עם האובדן האישי שלו. יש ימים של חוזק ויש ימים של התרסקות. ברגעים האלה אני רוצה לדעת שאני לא לבד, שהמדינה יודעת להעמיד לרשותי ולרשות הילדים שלי תמיכה ועזרה קצת כמו קביים למי שמתקשה ללכת אבל בוחר להמשיך לדהור קדימה. אני יודעת שגם אני וכל מי שיושב פה נמשיך לעשות את זה. אנחנו פשוט רוצים לדעת שאנחנו לא לבד ויש מי שמקשיב ושומע ויודע להושיט לנו יד ברגע שאנחנו צריכים. אתם תיראו כל אחד מאיתנו היום כיחידים, אבל אני בעצם כמו שניים שהפכו לאחד ברגע שבו התאלמנתי. אני יכולה לשתף שהרגע שבו הכי פחדתי היה ב-7.10. עד אז תמכתי בילדים שלי מבחינה רגשית, כלכלית, חברתית, ופתאום הבנתי שגם הביטחון האישי שלהם הוא לגמרי על אחריותי וממש נבהלתי. לא רק זה, הבנתי שגם אני צריכה תמיכה. גם אני בן אדם, ובשביל להיות אדם בריא שמסוגל לתמוך בילדים שלו גם אני צריכה לקבל תמיכה ועזרה. אחד האתגרים הכי קשים הוא בקבלת טיפולים רגשיים לילדים. היום אין איזה שהוא תהליך שמקל עליי ביכולת לתת לילדים שלי טיפול רגשי, ואני חושבת שמיותר לציין כמה הם נדרשים לזה בתהליך של טראומה ואובדן באיבוד הורה. כשאני ניגשת לקופת החולים לבקש טיפולים רגשיים, הייתי צריכה לחכות שנה כדי לקבל אישור. הבן שלי היה בן שנה והבת שלי הייתה אז בת ארבע. היום הם בני שש ותשע. כל יום שבו חיכיתי לקבל את התשובות ואת העזרה לטיפולים רגשיים הוא יום קריטי ביכולת שלהם להתפתח בצורה בריאה וטובה, וגם אז קיבלתי 12 טיפולים, משמע שלושה חודשים של טיפולים. אני לא יודעת אם זה נשמע למישהו פה הגיוני שאחרי שלושה חודשים אנחנו אמורים לסיים את התמיכה שאנחנו מקבלים מבחינת הטיפולים הרגשיים, אבל זה מה שאני קיבלתי. כמו שאת שיתפת ואמרת, זה נכון, גם אני שיניתי מקצוע בעקבות ההתאלמנות. גם אני שיניתי את העיסוק העיקרי שלי כדי להיות יותר בבית, כדי להצליח להתפנות לילדים, אז לפעמים ההכנסות קטנות אבל ההוצאות ממשיכות לגדול והנטל הכלכלי כבד מאוד. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד זה שגם במערכת החינוך הייתי שמחה לראות שינוי מהותי. אני מאוד מעריכה את הצוותים החינוכיים שעובדים עם הילדים שלי, אבל אני חושבת שאין להם את ההכשרה המתאימה להבין איך עובדים עם אובדן ושכול בכל הרמות. הם לא באמת מבינים את הכאב, את הקושי שהילדים מתמודדים איתו כל יום וכל שעה, ואני חושבת שיש כאן מקום לעשות שינוי אדיר ביכולת להטמיע ולהכשיר אותם לראות את הילדים האלה, כי התחושה שהם מסתובבים כרגע ממש שקופים. אני רוצה לסיים באופטימיות כי כזו אני. אני הגעתי לכאן היום כדי להשמיע את הקול שלי ושל עוד אלפי חברים שלי לסטטוס שבוחרים כל יום להתמודד ולצמוח מתוך המשבר והאובדן ופשוט לקבל יחס שווה בתוך החברה הישראלית. אני פשוט מבקשת שתהיו לצידנו ותוודאו שגם אנחנו, גם אני וגם הילדים שלי יקבלו את ההזדמנות השווה לצמוח ולהיות אנשים חיוניים, טובים, מקדמים במדינת ישראל. אני מבטיחה שאני אמשיך לעשות כמיטב יכולתי. אני רוצה אתכם לצידי. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יישר כוח. (מחיאות כפיים). << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נופר אברהם. << אורח >> נופר אברהם: << אורח >> שלום ותודה על ההזדמנות להשמיע את הקול. אני נופר, אלמנתו של ניר דורון אברהם, אימא לשלושה ילדים מדהימים. אני רוצה דווקא להיכנס לתוך הבפנוכו, לדברים הקטנים והלא פשוטים שאני חווה בתור אישה שאיבדה את בעלה, אם זה באמת לקום בבוקר, ממש להתעורר בבוקר ולהרים את עצמי לעוד יום חדש מול הילדים שלי שצריכים אותי. חשוב לי להגיד שבאמת אני כל כך משתדלת לעשות הכול למען הילדים שלי אבל הקושי הוא יום-יומי. הוא רגעי והוא אפילו בשניות. מבחינת מזג הרוח שלי כאישה ומול הילדים שלי אני כל כך מנסה להיות לפעמים חזקה ואני לא מסוגלת. האובדן הוא כל כך קשה וכואב והחוסר הוא כל כך נמצא שם כל הזמן. אפילו לקום בבוקר, אפילו לקחת רגע את הילדים, להתייחס אליהם. אני צריכה כל כך הרבה כוחות בשביל לעשות את זה ולפעמים אין לי ולפעמים אין מי שיהיה שם בשבילי כדי להרים אותי. גם ההתמודדות מבחינת הילדים שלי בבתי הספר, אני חושבת שכמו שדורין ציינה, הקושי מול הצוותים. שוב, הצוותים עושים מעל ומעבר ליכולות שלהם אבל באמת אין להם את הכלים ואת היכולת להתמודד עם ילד שלא רוצה לקום בבוקר, עם ילד שיש לו קושי בתוך הכיתה, ואז זה מגיע עוד פעם אליי וכל האחריות שוב פעם עליי וזה קשה. זה פשוט קשה. זה קשה לי מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת מצוין. קחי רגע שלוק מים. אם את רוצה, גם אפשר לחזור אלייך. מה שאת רוצה. << אורח >> נופר אברהם: << אורח >> זה בסדר. כמו שאמרתי, גם מבחינת התפקוד בבית, אחר כך גם כשצריך עזרה בבית כשהילדים מגיעים ולא תמיד אתה מצליח להרים את עצמך. שוב, הקשיים הקטנים האלה, לא הדברים הגדולים לפעמים, הם גם מורכבים אבל בצעדים הקטנים האלה שזה רק בתוך הבית, שאין לך באמת את העזרה ושמישהו יראה אותך וייתן כתף ועזרה, זה המקומות ששוברים אותי בכל אופן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כמה שנים את אחרי? << אורח >> נופר אברהם: << אורח >> אני שנתיים אחרי. קשה לי ממש. סליחה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כן, אני מבינה. את רוצה שאני אעבור הלאה ותגידי לי כשמתאים לך לדבר שוב? פשוט תגידי לי ואני אעבור אלייך חזרה. אליס ברנשטיין. << אורח >> אליס ברנשטיין: << אורח >> שמי אליס ברנשטיין. יש לי שני ילדים מקסימים, מאור הגדול ומתן הקטן. האובדן התחיל חודשיים לפני המלחמה הראשונה. אבא היה מאושפז, יצא לכמה שעות כדי לחזור ונרדם באוטו, ומאותו רגע החיים שלנו ממש השתנו. זו הייתה תאונת דרכים משפחתית. מה שעברנו בתקופה הזאת היה לא דומה לשום דבר שמתמודדים איתו. הקטן שלי חלה במחלה אוטואימונית ויחד עם זה גם ליווי וטיפול בבית חולים, אינטנסיבי עד שהוא התייצב. הוא היה בן עשר וחצי. אני עובדת במקום מסודר, מקום ציבורי, אז ההכנסה שלי לא נפגעה. אני חיונית בעבודה. השלמתי שעות עבודה כדי לתגבר את השכר שלי למרות שהילדים היו בבית לבד. אני מפרנסת יחידה. אני לא מוכרת במדינה. אין לי שום זכויות כי הנפטר הוא היה הגרוש שלי, ולכן אני כמו שנאמר כאן על ידי חברותיי, האלמנה השקופה. אין לי כל דרך לתגבר את השכר שלי יותר ממה שעכשיו. אני לא מקבלת קצבת שארים. קיבלתי מזונות אבל זה גם נעצר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> כי הילדים עברו את הגיל או כי הוא נפטר? << אורח >> אליס ברנשטיין: << אורח >> הוא נפטר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אבל הילדים הם עדיין מתחת לגיל. << אורח >> אליס ברנשטיין: << אורח >> הילדים מקבלים כי הם עוד בטווח הגיל אבל עוד מעט זה יסתיים. אני לא מוכרת. אני גם חסרת דיור. כל המשכורת שלי הולכת על שכירות. עשינו הרבה שינויים. בעקבות זה שהנפטר עבר לפתח תקווה, גם עברתי לגור שם והגענו לאיזו שהיא רמה, ואז זה קרה ממש שנה אחרי, וכבר כל הכניסה הזאת מאוד מטלטלת. כל צעד שאני אעשה עכשיו עולה הרבה כסף. אני מרגישה שאני נלחמת על חיי כדי להחזיק את הילדים כדי שיהיו בבית ספר. דיברו כאן על כל העניין של התמיכה בבית הספר. הילדים שלי היו מנודים חברתית. הם עברו חרם והיה לנו מאוד קשה. בזכות היועצת והמנהלת שבאו אליי עד הבית הצליחו להרים קצת את הילדים. גם ניתנה לנו הזדמנות של פסיכולוגית לתקופה של עשרה חודשים וזה הסתיים. הכרתי את חמניות תקופה מאוד קצרה אחרי, וחמניות זה קרש הצלה במים הסוערים של האובדן. הבן שלי הקטן, לא יודעת איך הוא היה חווה את התקופה הזאת אלמלא חמניות. זה תמיכה רגשית, מה שלא קיבלנו. משפחה לא יכולה להזדהות עם מה שאתה אומר. אף אחד לא מכיר את התחושה הזאת שהילדים ממש לא יודעים איפה לאפס את עצמם. זה כמו שיש שתי ידיים ופתאום נשארה רק יד אחת. צריך להבין את כל העסק הזה. אני לא ישנה טוב בלילה. עיניי עצומות אך ליבי ער. אני דואגת ממה יהיה מחר ואיך להמשיך ולהתמודד, והלוואי ויהיו לי את הכוחות לקום בוקר-בוקר להמשיך לעשות את מה שאני עושה כדי שהילדים שלי יקבלו יציבות וחינוך טוב ושיצליחו בחיים על אף כל הסבל והקושי והטרגדיה שהאסון שמלווה אותנו כל רגע. זה לא פג תוקף. זה לכל החיים האובדן. אני מאוד מקווה שיש פה אוזניים ששומעות ותודה על המעמד. אני משתתפת גם עם כל הצער של האלמנים והאלמנות והקושי שהם חווים. הלוואי ויהיה מישהו שבאמת ייקח את הדברים האלה קצת יותר להבנה ויעזור לנו להתמודד יותר נכון עם החיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קשה מאוד. מציאות קשה את מתארת. טוב, אולי אחרי הדברים שאמרת כדאי לשמוע את מנכ"לית חמניות, כי זה באמת גוף שאנחנו שומעות עד כמה הוא מהווה קרש הצלה עבור האלמנות, אז הדר קס. << אורח >> הדר קס: << אורח >> אני אגיד קודם כל תודה רבה על ההזדמנות להיות כאן ובאמת לזעוק את זעקתם של האלמנות והיתומים במדינת ישראל, אז תודה רבה לך, חברת הכנסת מירב כהן, יושבת-ראש הוועדה, ולגברת נירה היקרה שכיבדת אותנו בנוכחותך. זה אינו מובן מאליו. קודם כל אני מבקשת להודות לך, חברת הכנסת מירב כהן על המחויבות, ההקשבה, העשייה המתמשכת למען האלמנות והיתומים בישראל ועל זה שאת בוחרת פעם אחרי פעם גם לשים את זה כאן בוועדה וגם לדאוג לפולו-אפ מאחורי הקלעים לראות שהדברים באמת מתכנסים ומתקדמים. זה ממש אינו מובן מאליו. אני אגיד שמאחורי כל אלמנה יש סיפור חיים שנקטע. אנחנו מדברים על כ-18,000 אלמנות ואלמנים שחיים בישראל, 52,000 ילדים ובני נוער יתומים עד גיל 21, וכמובן מאז ה-7 באוקטובר נוספו כ-1,023 ילדים ובני נוער שאיבדו את אחד או את שני הוריהם בתקופה החשוכה והמאוד קשה הזו. אני תמיד מתחילה מאיפה שהכול התחיל כי בשבילי חמניות זה לא עיסוק, זה לא מקצוע, זה השליחות שלי וזו דרך החיים שבחרתי אחרי שאני התייתמתי בגיל 14 מאבא שלי. הוא נהרג בתאונת דרכים וגם אני כמו כל היקרים והיקרות שיושבים כאן מצדדיי לא מצאתי מענה, אז אני מהזווית של היתומה, הם מהזווית של האלמנים ושל האלמנות אבל בסוף כולנו ביחד חווינו את הבית הזה שמתפרק יום אחד, ואת החוסר בתמיכה ובמסגרת ובעזרה ואמונה, ומישהו רגע במדינה שמושיט את היד ברגע הזה. אני אגיד שאני ראיתי את אימא שלי נלחמת על פרנסה, נלחמת על להמשיך כרגיל עם אחות קצינה בצבא ואח שגדול ממני בשנה, וכל אחד מאיתנו היה צריך לנסות להחזיק את החיים ברמה זו או אחרת, ובאמת מתוך הכאב הזה אני בגיל 16 זכיתי להקים את חמניות שהיום זה באמת הארגון הלאומי לילדים ובני נוער שאיבדו הורה. אנחנו עובדים ב-30 רשויות בכל החברה הישראלית, עם מגוון מאוד רחב של ילדים ובני נוער שאיבדו הורה, החל מהעשייה שלנו למען יתומי המלחמה, עשייה שלנו בפריפריה החברתית-הכלכלית למען יתומי שכול אזרחי, יתומי מלחמה, יתומי הרצח בחברה הערבית שזה סיפור מאוד כואב ומורכב ברמה הכלל-ישראלית. באופן כללי העשייה בחמניות נעשית כמובן קודם כל אודות שותפים ושותפות שמבינים יחד שיתמות היא לא אירוע חולף. יתמות היא אירוע משפחתי רב-מערכתי. היא לא ברגע. זה לא שילד מתייתם ובשנייה לאחר מכן הוא הולך לחזור כרגיל חייו. הרבה פעמים המשפחות שלנו נאלצות להתמודד לא רק עם השכול, אלא נאלצות להתמודד עם המערכת. מערכות, חלקן שמלאות באנשים טובים אך מרוקנות בתקציבים, בכוח אדם, בסטנדרטים מינימליים שיאפשרו את הסיוע ואת התמיכה לאותם ילדים ובני נוער באמת לחזור לחיים. אחת הדוגמאות הכי כואבות שלנו, שבאמת עליה אנחנו מדברים ועליה אנחנו נלחמים גם כאן בוועדה הזו וגם באופן כללי היא שלילת קצבת השארים לאלמנה שנישאת מחדש. הסיטואציה הזו בה אומרים לאלמנה, או שאת לצערנו תמשיכי להישאר כך ולא תבחרי להשתקם ולהמשיך מחדש או שתאלצי לוותר על הקצבה שגם ככה אני אגיד, במספרים אבסולוטיים היא הקצבה הנמוכה בישראל. זה לא שמדובר פה באיזה קצבה מפנקת. פשוט מדינת ישראל שמה ממש את האלמנות הללו בסיטואציה של אלמנה או חתונה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המצב לגמרי, או קצבה או חתונה? << אורח >> הדר קס: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני זוכרת שהגברים אמרו שלאלמנות זה מוסדר ולגברים לא, אבל זה לא המצב? << אורח >> הדר קס: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה ככה. << אורח >> הדר קס: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מטורף. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה הוסדר בחוק של אלמנות צה"ל עכשיו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> רק לאלמנות צה"ל? << אורח >> הדר קס: << אורח >> רק אלמנות צה"ל. זו גם ככה קצבה זעומה, באמת מאוד קטנה וזה שם את כל האלמנות בסיטואציה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה מטורף. זה גם כלכלית, עזבי אנושית. כלכלית למדינה. מה את רוצה, עוד תא משפחתי שיהיה נזקק או שאת רוצה לעזור להם לקום לחיים חדשים? לא רק חברתית. כלכלית אין בזה שום רציונל. << אורח >> הדר קס: << אורח >> נכון וזאת תפיסה פטריארכלית, אני אגיד גם הזויה כי בסוף ברוב המקרים אלמנה נישאת מחדש לאלמן או לגרוש. זה לא שיש אפשרות שהוא יחזיק את הילדים שלה מבחינה כלכלית. זה שם בסיטואציה מאוד קשה של הישרדות או זוגיות, אלמנה או חתונה. זה שם בסיטואציה מאוד קשה ומורכבת. כמובן אני אגיד שבסוף כל ההסתכלות שלנו בחמניות היא תמיד בפריזמה גם על האלמן והאלמנה, אבל גם על הילד היתום. כשאימא שלי הייתה גרושה וקיבלה קצבה כל כך נמוכה, זה השפיע על החיים שלי. זה לא השפיע רק על החיים שלה. אני אגיד שמאחורי הדברים שאני אומרת נמצאים 52,000 ילדים ובני נוער שאיבדו הורה, כ-18,000 אלמנים ואלמנות כמו שאמרנו. כאן בחדר כיבדו אותנו בנוכחותן נופר, אלמנתו של ניר דורון שסיפרה לנו על הקשיים היום-יומיים, אליס שבעלה נפטר בפתאומיות, שסיפרה לנו על איך זה להיות המפרנסת היחידה בבית ובמשפחה. חן שידבר עוד שנייה, שאיבד את אשתו ממחלת הסרטן ונשאר לגדל לבד חמישה ילדים אחרי שכל החיים הוא תרם במערכות החינוך והרווחה בישראל, וגם כמובן נמצאת איתנו דורין שסיפרה את הסיפור שלה ברמה האישית על החיים ועל ההתמודדות עצמה. אנחנו מכאן מבקשים ודורשים לא להעמיד את אלמנות ישראל בסיטואציה ההזויה הזאת של אלמנה או חתונה, של הישרדות או זוגיות, ולתת להן את הכלים ולכל הבית כדי בסוף להשתקם ביחד. בסיכום דבריי אני אגיד שאני מובילה את חמניות והפנים של חמניות והכול, אבל בסוף, בתכל'ס של החיים זה קורה בזכות שותפים ושותפות מדהימים שלנו, החל מפילנתרופיה שבסוף מממנת את מרבית פעילות הארגון וגם את האפשרות שלנו לשבת ולהיות כאן, ועד מנהל מחויב ומטורף שנלחם ימים כלילות כדי לעשות, חבל על הזמן, הנהלה חזקה שלא הייתה מבקשת כל חברה עסקית. אחרי היום הזה וכל מהלכי החקיקה עומד צוות המדיניות שלנו ובכלל המטה של חמניות, אז למיכל היקרה שהיא החצי השני והיותר טוב שלי, לגל היקרה שלנו והמוכשרת, ליהב שהיא מומחית מספר אחת בזכויות יתומים, להודיה היקרה שיצאה לחופשת לידה אבל היא מלווה אותנו פה, לשירלי שיף הבולדוזרית שלא רואה בעיניים וגרמה ליום הזה לקרות, והאדם שהאלמנות והיתומים חיכו לו, וכמובן עינב הדוברת המדהימה שלנו. אני אגיד תודה כי בסוף אני מדברת בשמן, אבל הן הלב של האירוע הזה, הן וכמובן כל האלמנות והיתומים בישראל. שעוד יבואו עלינו ימים טובים יותר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אמן. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חן חיים. << אורח >> חן חיים: << אורח >> שלום. קודם כל באמת תודה על האפשרות לדבר פה ועל המעמד הזה. קוראים לי חן חיים חליוא, בן 39 מפרדס חנה. יש לי חמישה ילדים, הגדול בן 13 והקטנה בת שלוש וחצי. אשתי דינה נפטרה לפני שנה וחצי מסרטן אחרי יותר משנתיים שהיא חלתה בתוך כדי ההיריון עם הבת הקטנה שלנו. הטלטלה שלנו התחילה עוד מהתקופה של המחלה עם ההתמודדות, עליות וירידות בטיפול והלידה וכל מה שעברנו אז עד, החודשים האחרונים של ההתדרדרות האחרונה ובעצם ההכנה לקראת הסוף וההכנה של הילדים לזה. אמרו פה הרבה דברים. אני אשתדל לא לחזור. אני הרגשתי על עצמי המון פעמים שאולי אפילו עוד לא התחלתי באמת להתאבל על האובדן האישי שלי שאיבדתי אישה אחרי כמעט 13 שנים ביחד, כי עוד לפני הפטירה ומייד אחר כך ובעצם כל הזמן שעבר מאז אני מוצא את עצמי מטפל בילדים ומבצע משימות, אם זה ממש הדברים הכי טכניים של הקבורה, של לעצב מצבה שהילדים יוכלו לעלות אליה, לדאוג שלכל ילד יש את הטיפול שלו וגם השגרה היום-יומית, לקום בבוקר, לקחת אותם לבית הספר. עשינו 'שלושים' לאשתי, ולילד יש יום הולדת עשר. הוא צריך יום הולדת, וכל אחד עם מה שהוא צריך. היה לנו בר מצווה לפני חודש לבן הגדול. זה גם להרים את זה ולתמוך בו ולהיות בשבילו בכל הקושי. פתאום ילד בן 13 שבא אליי בוכה בלילה במיטה כל לילה, ואני עם הקושי שלי ואני צריך עוד גם להיות בשבילו. בשנים האחרונות עבדתי בפנימייה של נוער בסיכון, שם אנחנו גם גרים, ובאמת אני אגיד שאם לא הייתי עובד שם ולא היה לי את המקום הזה שאיפשר לי גם לקחת את החופש שהייתי צריך וגם את מקום המגורים, אז מבחינה כלכלית אני לא יודע איך היינו מסתדרים. גם הנושא של הטיפולים ועזרה. כמו שאמרו פה, מבחינת מענים שמגיעים לי מהמדינה אני אפילו לא יודע מה, ומהקצת שבדקתי זה פשוט לא. זה הכול יוזמות מקומיות של המועצה, של בתי הספר מה שאנחנו מקבלים. כשהייתי צריך לשלם לבד לפסיכולוג לבן הגדול עשיתי את זה, אבל זה היה מאוד קשוח. גם בשבילי. המענים שאני מקבל, בין אם זה מעמותות של הסרטן, של אחת מתשע או מהקהילה זה מענים שהם לא מספקים, ואני עוד לא התחלתי לטפל בעצמי באמת. במשך שנים אני עבדתי עם נוער בסיכון. טיפלתי וגידלתי ילדים שהם לא שלי, שהמציאות התהפכה עליהם והם מצאו את עצמם בסיטואציה הזאת, ופתאום אני קלטתי שיש לי בבית חמישה ילדים שהדבר היחיד שעוצר אותם מלהפוך לילדים בסיכון זה אני. אם אני קורס, אם אני לא מתפקד, בין אם זה כלכלית, בין אם זה רגשית, בין אם זה פיזית, אז זהו, זה עוד חמישה ילדים שאולי ימצאו את עצמם חס וחלילה גם מגיעים לפנימיות. חס וחלילה. זה לא יקרה. זאת ההתמודדות העיקרית של להרגיש שאתה לבד, המקום הזה של לגדל את הילדים האלה. הזכירו פה קודם את הנושא של השכול האזרחי שהוא קצת מחוץ לתמונה לעומת השכול הלאומי. לילד היתום זה לא משנה מה הסיבה שאבא או אימא שלו נפטרה. בסוף הוא צריך לגדול ולחיות ולפרוח. אני זוכר שביום הזיכרון האחרון לחללי צה"ל שזה יום שמאוד נוכח אצלנו בבית, הבן שלי פשוט בא ובכה. הוא בכה וצעק והוא אמר, זה לא הוגן. זה לא הוגן שרק מדברים על החיילים. גם אימא שלי הייתה גיבורה שנלחמה במחלה. לא היה לי מה להגיד לו, אז כמובן זה לא פה מי יותר ומי פחות אבל כמו שאמרו פה החברות, יש פה מציאות אמיתית של חיים שבעצם אנחנו צריכים לדאוג איך הילדים שלנו גדלים ולא חסר להם שום דבר. תודה לכם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. וואו, איזה מציאות אתם מתמודדים. הלוואי ויהיה לנו את האפשרות להקל במשהו. יהודה גליק. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> בוקר טוב, גבירתי יושבת-הראש, חברת הכנסת שרון ניר. בוקר טוב לכל העוסקים והעוסקות במלאכה. הם מעל כולם. כתר על הראש לכל האלמנים והאלמנות הצעירים שיום-יום, שעה-שעה מגדלים את ילדיהם בגבורה. חן, לא רק אימא שלו הייתה גיבורה. אבא שלו גיבור. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה נכון. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> תודה רבה לך שאת העלית את הנושא, ותודה רבה באמת לכל אלה, לדורין, נופר, ליאת ואליס וגם לאמיר וליאת שיושבות פה, שמגדלות גם ילדים קטנים. שמי יהודה גליק, אני חבר כנסת לשעבר גם, חבר הוועדה הזאת לשעבר. זכיתי לשבת בוועדה הזאת ולהעלות כמה וכמה נושאים. היום אני נשיא ארגון אמיצים, ארגון אלמנות ויתומי ישראל, הארגון הראשון שהוקם במדינת ישראל על ידי הדבר הכי מושלם בעולם, הדס, שהיא יושבת פה לצידי, שהתאלמנה בגיל 29 עם ארבעה ילדים, הגדול בן שבע, הקטנה בת שבעה חודשים. אני בעצמי התחתנתי עם אלמנה בת 24, שני ילדים. היו לנו שמונה ילדים והתאלמנתי בעצמי. אנחנו בארגון אמיצים מגיעים לאלפי משפחות ברחבי הארץ מאילת ועד מטולה, מנהריה ועד באר שבע כולל עוטף עזה, כולל יישובים ערבים, דרוזים, חרדים. מלאך המוות לא כל כך יודע להבדיל ביניהם. הכנסת הנוכחית הרעיפה מיליארדים של שקלים כל שנה לאלמנות ויתומי איבה, לחברות של חיילים, ועד מאות מיליונים בחוק שכולם פה התגאו, ליתומים הייטקיסטים בני 60, המציאו איזו המצאה יחידה בעולם, אז אני רוצה קצת שנגדיר את האוכלוסייה שאנחנו עליה בכל אופן באמיצים מדברים. אבא שלי הוא בן 94. שני ההורים שלו מתו אבל הוא לא יתום. יתום זה ילד שאבא שלו או אימא שלו נפטרו. אימא שלי בת 93 ושני ההורים שלה מתו. היא לא יתומה. דרך העולם. אנחנו מתעסקים באוכלוסייה מאוד ספציפית. אמיצים – אלמנות, יתומים, צעירים. אפילו ביטוח לאומי השנה הגדיל את התקציב להנציח את המתים מ-3 מיליון שקלים ל-12 מיליון שקלים כי המתים הקדושים הם חשובים. הכנסת הזאת לא הוסיפה שקל אחד ל-97% מהאלמנים והאלמנות הצעירים שמגדלים ילדים יתומים. אני אשמח שנעלה את המצגת שהכנו, מירב ושרון, כי המפלגה שלכן התגאתה בכנסת הקודמת בחוק מאוד חשוב, חוק בעלי המוגבלות. הגדרתם אוכלוסייה והעברתם חוק. שאפו. לפני זה הועבר חוק משפחות אומנה. שאפו. המשפחות האלה של אלמנות ויתומים צעירים, הגיע הזמן בכנסת הקרובה לחוקק את חוק כל אלמנה ויתום. אנחנו באמיצים, מעבר לחוק הבין-לאומי שיש ליום הבין-לאומי לאלמנה ויום הבין-לאומי ליתום, חידשנו במקום היחיד בעולם – יום משפחות היתומים כי אנחנו רואים את המשפחה. כל האלמנים והאלמנות שדיברו, אין להם זמן להתעסק במוות. יש להם יום-יום ללכת לסופר, לקחת את הילד לרופא, לקחת את הילד לחוג, לכן יום משפחות היתומים כי חובה לראות את המשפחה. ילד יתום, הדבר שהכי חשוב שיהיה לו זה הורה חזק, ואנחנו כחברה מחויבים לשים את ההורה במרכז ולהרים אותו. דיברתם על שנוספו אלמנות ויתומים. את יודעת שיש היום פחות אלמנות ויתומים מאשר היו לפני שלוש שנים. למה? הרי יש יתומי מלחמה. כי המלחמה והטרור הם 3%. 17,134 זה הנתון של חודש יוני של משרד הפנים. אלמנים ואלמנות מגדלים 30,642 ילדים יתומים עד גיל 18. אגב, שני הורים זה 240 והם מטופלים גם כן, לכן אני מדבר פה על אוכלוסייה שאף אחד לא מטפל בה. אגב, 823 ילדים יתומים יתחילו כיתה א' ב-1 בספטמבר. יהיה יריד ליתומי צה"ל וליתומי איבה לחלק להם מוצרי בית ספר, אבל הילדים היתומים שמתחילים כיתה א', מי יראה אותם? מי ייתן להם את העוצמה? אם כן, 17,000 משפחות זה לא הערת שוליים. אי אפשר לגזור את אותה חליפה ל-325,000 אלמנות ואלמנים שאת דיברת עליהם. בביטוח לאומי הם מקבלים את אותו חדר. זקנה ושארים, איזה קשר יש בין אלמנה בת 70, בת 80, בת 90 שהיא מתעסקת בלהתאבל, לבין אלמנה שצריכה לרוץ לאסיפת הורים? אגב, אני רק אעיר שכל התמונות במצגת הזאת הן כולם של אברהם יצחק המכונה AI, לכן הפרצופים הם לא, אבל הם מבטאים שיש הבדל, לכן אנחנו קוראים לחקיקת חוק כל אלמנה ויתום, שישה עקרונות. אני אציג אותם בקצרה כי אני יודע שהזמן קצר. שישה עקרונות שאנחנו חושבים שחשוב שיכללו בעזרת השם בכנסת הבאה בחוק כל אלמנה ויתום. קודם כל זכויות שייכות לחיים. בישראל אדם נכה מקבל מביטוח לאומי את הקצבה שלו. סטודנט מקבל כי הוא סטודנט. אלמנה לא קיימת בביטוח לאומי. היא רשומה בתעודת זהות של בן הזוג, זאת אומרת של המת, זאת אומרת שיש בישראל כ-500 אלמנים ואלמנות שלא מקבלים שקל, למה? כי בן הזוג שלהם לא היה תושב ישראל, אז הם בני 30, בני 40, בני 25 מגדלים ילדים. האלמנה זה לא שריד של טרגדיה וזה לא מה שיגידו כל הזמן, אבא שלך בשמיים שומר עליך. לא, אבא בשמיים לא שומר עליך. מי ששומר עליך זה אימא שפה, שמגדלת אותך ושלא ישנה בלילה, והיא הגיבורה והוא הגיבור, אלה שחיים, והיא לא שריד של איזה טרגדיה. היא הריבון של המשפחה ולכן בהמשך לכך היא צריכה להיות מוכרת בתור אפוטרופוס. במדינת ישראל חוק האפוטרופסות נותן הכרה לסבא ולסבתא, לדודה ולדוד אבל לאימא האלמנה אין אפוטרופוס. יש רשויות שמבקשים מהאימא כשהיא רושמת את הילדים, שהיא תביא אישור מעורך דין שהיא האפוטרופוס של הילדים. יש בלי סוף מקרים שהיא צריכה להיאבק על מקומה בתור אפוטרופוס, לכן המדינה צריכה לחזק אותה. היא צריכה להיות הרוח שבמפרשים שלה, לא העוגן שמכביד עליה. זה העיקרון השני. מכאן אני עובר לעיקרון השלישי. הישרדות היא משרה מלאה. כפי ששמעתם, כמה וכמה אלמנות נאלצו להסב תעסוקה. היא עבדה עד 19:00–20:00 והיא צריכה להתאים את התעסוקה. היום הביטוח הלאומי במסורה מאשר מקרים חריגים לסיוע בתעסוקה בהסבה מקצועית. צריך שיהיה ברור, כל אלמן ואלמנה שיש לו ילדים קטנים זקוקים למבנה תעסוקתי שמכיר במציאות החיים החדשה שלו כולל ימי חופשה, כולל כל מה שצריך. להתאים את ימי העבודה שלה. לא יכול להיות שלא מכירים אלמנה. מה זה אלמנה? יום אחרי ה'שבעה' תחזרי לעבודה. אין דבר כזה. אין הכרה בכלל. אני בשבוע האחרון נאבק מול עירייה שמעיזה לעקל את חשבונות הבנק של אלמנה עם ילדים כי יש לה איזה חוב קטן. איך אפשר לעשות את זה? כן, שיהיה חוק שאסור לעקל דבר כזה. אני עובר הלאה. סליחה, אני מתרגש. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האמת, אפילו בתורה זה אחד מהדברים. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> אני אשמח לשלוח לך את המאמר שאני כותב כרגע. כתוב בתורה "כל אלמנה ויתום לא תענון. אם ענה תענה אותו, כי אם צעוק יצעק אליי – שמוע אשמע צעקתו. וחרה אפי". הקדוש ברוך הוא כועס. אם כן, ההישרדות, הגידול של ילדים היא המשרה המלאה והמדינה צריכה להכיר בדבר הזה. כאן אנחנו מגיעים לנקודה שמירב, את העלית וגם העלו פה. המדינה לא צריכה לעקוב אחריה. לא רק שהיא מאבדת את הזכויות שלה. אם היא מעיזה, בחורה בת 30 למצוא לה בן זוג, הביטוח הלאומי שולח בלשים לבלוש, לתשאל את הילדים, האם בא לפה גבר? האם הוא שוטף כלים? האם הוא עושה פה כביסה? הביטוח הלאומי שולח. נכון, נעמת, מאירה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא שולח. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> שולח בלשים לבדוק שחלילה. << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> סופרים מברשות שיניים. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> שרון הזכירה שאלמנות צה"ל שמתחתנות מחדש, שמקבלות גם ככה 25,000 שקלים ממשיכות לקבל כשהן מתחתנות. אני אלמן מוכר כנפגע איבה. אני קיבלתי על עצמי, כיוון שאני חושב שהכסף הזה לא מגיע לי, כל הכסף שאני מקבל ממדינת ישראל מושקע באלמנות ויתומי ישראל מכיוון שלא יכול להיות שאלמנה ואלמן עם ילדים קטנים בני שלוש, ארבע וחמש לא מוכרים, ולא יכול להיות שהמדינה עוקבת אחרי האבל. הזכויות הן לא פיצוי למתים. הם המגן על החיים, לכן נישואים מחדש זה סימן לרצף חיים טבעי. זה לא סיבה לשלול את הזכויות. אני עובר לעיקרון החמישי. זה עיקרון שגורם צער עצום. לפי חוקי הירושה האימא והילדים יורשים את בן הזוג. זה אומר שאימא שרוצה למכור את הדירה שלה כדי לעבור למקום ליד ההורים שלה, צריכה לקבל אישור מהילד שלה בן השנתיים. זה המקרים הכואבים והם אלפים. אלמנות שנאלצות להגיע לבית משפט, להילחם מול הסבא והסבתא, ההורים של הנפטר, מול האחים ששוכרים את עורכי הדין הכי כבדים ומנסים להשתלט על כמה האגורות שנשארו לה בחיים. קודם כל צריך לשנות לדעתנו את חוק הירושה, שבת הזוג, בן הזוג יורשים הכול. ברירת המחדל צריכה להיות שבן זוג. סליחה, אנחנו את הבית שלנו קנינו ביחד. זה לא שייך לילדים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הילדים מיוצגים על ידי משפחתו של הנפטר? << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> הם מיוצגים על ידי הממשלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נו, מה, מצפים שילד קטן ישיב? << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> באים האבא והאימא או דודים ואומרים, תשמעי, היא לא ממש יודעת לשמור על האינטרסים של הבן הקטן. אנחנו נשמור על האינטרסים. בית המשפט בפסיקות מזעזעות מצדיק אותם ונותן. האימא המסכנה הזאת שאין לה כסף גם לשכור בטח עורך דין הכי כבד, מפסידה כספים של העיזבון. מדינת ישראל צריכה להעמיד סיוע משפטי. אנחנו אפילו קבענו 150,000 שקל של סיוע משפטי להגן על אותה אלמנה, על העיזבון. אנחנו צריכים לבצר את הקן המשפחתי הזה. זה לא שלל שכולם ילחמו עליו. << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> ככה זה כנראה נראה, כאוס אחד ענק. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> כאוס משפחתי זה מה שקורה. בית משפט לא נותן לאלמנה זכות עמידה. לסבא ולסבתא בחוק כשרות אפוטרופוס יש זכות עמידה. לאימא לא. אני עובר לעיקרון האחרון שבאמת כמו שאמר פה חן בצורה מדהימה, ילד שמאבד את אבא שלו ומתעורר בלילה ומחפש את אבא שלו, לא ממש מעניין אותו, לכן זה היה מאוד נפלא, גם דורין, גם נופר וגם אליס. אף אחד לא דיבר על ממה ההורה נפטר. כמעט לא דיברו כי זה לא משנה. הילד הוא יתום ולכן לא יכול להיות שילד יתום סוג ב' עכשיו בישראל בשלוש השנים האחרונות. לא רק שיש דרגות יתומים, יושב בכיתה ילד שבה המדינה נותנת צ'ופרים לילד שיושב לידו, למה? כי אבא שלו במילואים. הוא שלושה חודשים לא בבית – ניתן לו חוגים, ניתן לו צ'ופרים. לידו יושב ילד שאבא שלו לעולם לא יחזור הביתה. לא מקבל כלום. אפס. לא הנחה בארנונה, לא הנחה בחברת חשמל, לא חוג, לא פנאי. כלום, כי אין לו לובי של נשות המילואים. אני לא חולק. עם ישראל חייב לגיבורות האלה, נשות המילואים. עם ישראל חייב לגיבורי המלחמה שנהרגו, אבל לא יכול להיות שהאפליה הזאת זועקת לשמיים. הילד של חן שזעק בכיתה, הוא רוצה שיגידו לו שהוא שווה משהו. אגב, אולי אבא של הילד הזה עשה עשרות שנים מילואים גם כן ונתן למדינת ישראל והוא מת מסרטן, לא עלינו, מת מהתאבדות, מת מלא יודע מה? אין סיבה שהילד הזה לא יוכר. אני מתנצל שקצת צעקתי אבל הדברים מדם ליבי. כל מה שאמרתי, מתוך היכרות אישית עם אלמנים ואלמנות. אני מבקש, בכנסת הבאה שימו את זה כיעד – חוק כל אלמנה ויתום. תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. היה מלמד. אמיר גוזלן. << אורח >> אמיר גוזלן: << אורח >> היי, שלום. קודם כל תודה על ההזדמנות להגיע ולדבר. אני הגעתי מטעם ארגון אמיצים. אני אמיר, בן 34. התאלמנתי לפני חמש שנים בצורה פתאומית לגמרי, זאת אומרת שאשתי שהייתה בת 25, והייתה לנו ילדה בת ארבעה חודשים, עדיין בחופשת לידה, היא הלכה לישון והיא לא קמה. זה מה שהיה באמצע היום, גם שנת צוהריים, זאת אומרת שאני באמצע יום עבודה מקבל שיחת טלפון, לא קצינת נפגעים, לא פסיכולוג, לא עובד סוציאלי. שום דבר, וזהו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מי התקשר? << אורח >> אמיר גוזלן: << אורח >> אח שלה, גיסי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> איך הוא ידע? << אורח >> אמיר גוזלן: << אורח >> בצרחות כי הוא היה בבית. היא הייתה בבית של ההורים שלה באותו יום עם הבת שלי, אגב, תינוקת בת ארבעה חודשים. לא יודעים מה היא ראתה, לא ראתה, איך זה השפיע. היום היא כבר בת שש תיכף. רואים את התוצאות. חרדה מאוד גדולה ברמה שהשבוע לקחתי אקמול. היא ראתה אותי לוקח אקמול והיא נבהלה. אסור לי להיות חולה. אין דבר כזה שאבא חולה. לא נדבר על הסוגיה הפיזית של להיות חולה חד הורי. אתה לא יכול לתפקד אבל הילדה בוכה בלילה או דברים כאלה, אבל בכללי אסור. אנחנו עמוד התווך. הגעתי לכאן לדבר על מענה המדינה. אני חייב להגיד, לא היה לי שום מען, זאת אומרת שמאותה שיחת טלפון ונפילה לתהום אף אחד לא הגיע, לא ב'שבעה', לא באותו יום. מי עם הילדה שלי בהלוויה? מי יהיה איתה? איפה היא תישן? אני יושב 'שבעה'. מי יגזור לה ציפורניים? מי יקלח אותה? אני לא יודע כלום. יש לי ילדה בת ארבעה חודשים. פעם אחת לא החלפתי לה חיתול לפני. זה לא עניין אף אחד. זה פשוט לא עניין מה יקרה איתה, מה קורה איתה בלילות, מה קורה איתה בימים. אני שמתי אותה בגיל ארבעה חודשים אצל מטפלת. חזרתי לעבוד יום אחרי ה'שבעה' כי גם זה את אף אחד לא עניין, מאיפה אני אתפרנס. באותה עת עבדתי בחברה פרטית. כמובן שגם אני מאז החלפתי עבודה, אבל חברה פרטית. באו לקראתי ונתנו לי משרת אם. הייתי חייב לשים אותה במסגרת. היא הייתה בגיל ארבעה חודשים אצל מטפלת. שוב, אף אחד לא הגיע בשום שלב. עד היום אף אחד לא שאל אותי. המון עזרה מהמשפחה ולאט-לאט השתקמתי, אבל זה היה מאוד לא פשוט. אני תקופה ארוכה התהלכתי בעולם כאדם שקוף. אני לא יודע לתאר לכם את ההרגשה הזאת של מישהו שצופר לך בפקק, והוא לא יודע שאתה נרדם על ההגה כי ואללה, לא ישנת כל הלילה כי הבת שלך מתעוררת בצרחות בלילה, או אתה עומד בסופר ובא מישהו עם פטור מתור והוא לא יודע מה עברת היום, ואנשים רבים איתך ואנשים לא סופרים אותך. הרגשתי שקוף. עד היום אני מרגיש. שנים של טיפול פסיכולוגי ודברים כאלה, ששוב, גם על זה אני משלם. הכול אני משלם. כבר התרגלתי. אני עובד קשה ומתקדם בפן המקצועי אבל תמיד זה מתוך איזה מקום של חרדה כלכלית, של מה יקרה אם לא. יהודה אמר ימי חופש, דברים כאלה. כלום. אני כמו כולם כאחד האדם. תיכף אוגוסט. סלטות. אני לא יודע לתאר לכם מה זה אוגוסט עבורנו, מה זה חופשים, מה זה שהילדה חולה שבוע ימים לפעמים. אתם יודעים מה זה ילדים קטנים. שבוע ימים היא חולה. אני מסיים את זה עם שערות לבנות. אני התחלתי בלי שערות לבנות כשהתאלמנתי. כל כך הרבה דאגות. ברגע זה אני פה, יש לי בבית מכונת כביסה שעובדת, מעליה מייבש את המצעים שכיבסתי. לא יודע לתאר לכם. הכול לבד. אין לי שום מענה, שום עזרה חוץ מארגון אמיצים שבאמת עושים עבודה מבורכת. הגעתי אליהם בערך חצי שנה אחרי שהתאלמנתי. רומי הבת שלי, זה המקום היחיד בו היא פוגשת אוכלוסיית שווים אליה, ילדים שגם הם איבדו. מעבר לזה היא לא פוגשת ילדים כאלה. יהודה אמר נכון. היא פוגשת הרבה ילדי מילואימניקים. אח שלי שיהיה בריא, הוא מילואימניק, תורם את חלקו ברגע זה גם. היא רואה את בני דודים שלה. אני מרגיש, לא יודע, אולי הוא יראה את זה עכשיו בטלוויזיה, שהוא מתבייש לספר לי על המענים שהוא מקבל וימי עיבוד וימים כאלה וימים כאלה ובייביסיטרים. אני כלום. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קשה. << אורח >> אמיר גוזלן: << אורח >> כן, זהו. נראה לי שאני אסיים בזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה רבה. << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> אני רק אוסיף שרומי הגיעה בגיל שבעה חודשים לאמיצים יחד עם אמיר, והיא לא ירדה מהידיים שלו. שום מתנדב. לא עזר כלום. הילדה הייתה מפוחדת. היא ילדה מהממת היום. היא מקסימה. הוא עשה עבודה חבל על הזמן. הוא עובד קשה כל יום והילדה מתקשרת, חברותית. אין דברים כאלה. יפיופה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ממש גיבור שלה. (מחיאות כפיים) << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> וואו. נועה בתאל. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> שלום, אני רוצה לומר קודם כל תודה לך, מירב, שעשית את הוועדה הזאת. זה נושא מאוד חשוב. אני להבדיל מההגדרה של אלמנות ויתומים שאנחנו מכירים, נשים שהתחתנו והן נשואות ואיבדו את בעליהן, אם זה בנסיבות מלחמה, איבה, טרור, אני דווקא רוצה להשמיע את הקול של הנשים שאיבדו את בני הזוג שלהן. אני בתאל, אני בת 40. איבדתי את בן הזוג שלי לפני שנה, את זיו שאלתיאל. בערב יום השואה 2025 הוא נרצח על ידי בן משפחה שלו עקב סכסוך כספי שהיה ביניהם. בן דוד שלו ניצל את אח שלו שהיה נכה צה"ל, הוציא ממנו כספים במרמה. היה ביניהם איזה שהוא עימות. זיו ניסה להגן על אח שלו ונרצח בצורה מאוד אכזרית. בגלל שאני בת הזוג של זיו, אמנם גרנו כמה שנים ביחד והיינו לפני חתונה, אבל בזירת הרצח לא רשום שזיו נשוי ולכן גם לא הגיעו אליי הביתה להודיע שהוא נרצח. אני ידעתי את זה במקרה רק אחרי כמה שעות, בבוקר אחרי שחיפשתי אותו כל הלילה. אח שלו החורג הגיע אליי הביתה ואמר לי בלי הכנה, בלי שום דבר, שומעת, זיו נרצח, אני צריך רק את הדברים שלו ואני הולך. כן, בצורה הזאת. אני לא הבנתי מה אני שומעת. לא עיכלתי לרגע. רגע, זיו לא פה כי הוא נרצח? מה קורה פה? בגלל שזיו לא היה מוגדר כנשוי ואני לא הייתי מוגדרת כבת זוג שלו במסמכי המשטרה, אז ידעתי את זה בדרך הזאת. זיו היה בן אדם מקסים. עמדנו להתחתן, להביא ילדים. היינו בתהליך של הבאת ילדים. בגלל שהוא נרצח ולא הספקנו להקפיא את הזרע, אני לא ידעתי שאני יכולה לפנות למכון לרפואה משפטית ולבקש כבת זוג את הקצירה של הזרע שלו, אז הלכתי לתומי לבית המשפט. אני לא יודעת איך מצאתי את הכוחות. כן, ידעתי שהשעות הן ספורות ועומדים לקבור אותו. הוצאתי צו לשאיבת זרע. אני מגיע לבית העלמין. אני באמת רוצה לומר עוד משהו במאמר מוסגר. אין כרגע עד כמה שאני יודעת חוק במדינת ישראל שמאפשר אוטומטית בלי להיכנס לנסיבות מאוד מורכבות לקצור את הזרע של הנפטר על מנת שיהיה לו ילדים בעתיד, אז מה שקרה זה שאני לקחתי את הצו, הגעתי לבית העלמין ומה שקרה שם זה שאני פשוט חטפתי מכות מהמשפחה שלו. אני לא הבנתי למה הם לא רצו שיהיה לו ילד. הרי זה המשאלה שלו. הוא עמד להתחתן. אחר כך אני הבנתי שהם לא רצו שיהיה לו יורש. זה בשלב מאוחר יותר. זה משהו שאני אקח על עצמי כאשמה כל החיים שלי, שאני לא נלחמתי מספיק כי אני הגעתי שבורה לשם. באמת הייתי זקוקה לעזרה של רשויות החוק שלא היו שם. אני התמודדתי עם זה לבד. זיו היה כל העולם שלי והייתי כל העולם שלו, וזה בעצם מה שהקשה עליי אחר כך לחזור למסלול כי החיים שלי השתנו. המציאות הזאת בעצם נכפתה עליי. אני הייתי סטודנטית לרפואה. הייתה לי עבודה ואחרי הרצח פשוט החיים שלי השתנו לגמרי. אנשים לא כל כך מבינים את זה. אני בעצמי לא הייתי מבינה את זה אלא אם כן לא הייתי חווה את זה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> טירוף. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> מדובר על נסיבות של אישה שהיא מפסיקה לעבוד, אישה מפסיקה ללמוד, אישה מפסיקה לתפקד. אתם מדברים פה על ילדים. אני אומרת, הלוואי והיה לי ילד מזיו. הלוואי והיה לי ילד שהייתי יכולה לקום בבוקר ולדאוג לו ולהגיד, הנה, הוא השאיר משהו בעולם הזה. זה אשמה וזה לא אשמה. אני עשיתי את הכול כדי שזה יקרה אבל זה לא קרה בגלל כוונות רעות של אנשים אחרים. אני רוצה רק להגיד עוד משהו נוסף. מאז ה-7 באוקטובר אני שמעתי שבנות זוג שאיבדו את יקיריהן בפעולות איבה התחילו לקבל הכרה ממשרד הביטחון ומצה"ל ולקבל סיוע, אבל מה עם בנות הזוג בפן האזרחי שאיבדו את בני הזוג שלהן מרצח? אמנם יש את העניין הזה של ידועים בציבור. מערכת בתי המשפט מכירה בזה אבל הדרך לשם היא כל כך קשה וכל כך רצופה במכשולים. למשל אני, עד שהגעתי לעמותת "בשביל החיים" לקח לי המון זמן וגם תחקרו אותי, מי את? מה הנסיבות? ואני מתחילה להביא הוכחות והודעות ותמונות, ופתאום לשמוע את הקול שלו וקשה לך. אני הייתי רוצה באמת שהמדינה תקל על אותן נשים שצריכות להוכיח את זה, להוכיח את המעמד של הידועים בציבור. זה קשה. זה להתמודד עם האבל, להתמודד עם החוסר שלו. פתאום אני לבד בבית. פתאום הנטל של הבית הוא עליי. פתאום אני צריכה להיאבק לשמור גם על המורשת שלו, להיאבק מול המשפחה שלו, להיאבק מול בית המשפט שהרוצח יקבל מאסר עולם, שיקבל את העונש שמגיע לו, ואני מתמודדת לב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> קשה מאוד. תודה ששיתפת אותנו. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> אני באמת אשמח אם תהיה איזו שהיא הקלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תיכף משרדי הממשלה יתייחסו גם. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> שרון, את רוצה להתייחס? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> כן, אני אשמח. תודה, גבירתי. קודם כל גבירתי, תודה לך על הדיון החשוב הזה, המצער והכואב. תודה לכל העוסקים במלאכת הקודש, גם לאמיצים, גם לחמניות. אני חושבת שלא בכדי המקורות שלנו מתייחסים ברגישות רבה לאלמנות ויתומים, כי זה חובה מוסרית ביהדות וזה חובה מוסרית של כל חברה מתוקנת ששואפת להיות חברה מטיבה עם אוכלוסיות שבבת אחת העולם נפל עליהן ונשארו פתאום חלשות יותר, לכן אחד הדברים החשובים זה להתבונן על אותם ילדים ואותם אלמנים ואלמנות שנותרו פתאום עם שורשים חלשים יותר כי אין מה לעשות, תא משפחתי שיש בו אבא, אימא, ילדים, ופתאום הוא הופך להיות חצי תא משפחתי זה אחרת וזה מקשה. זה מקשה גם מבחינה כלכלית, בטח מבחינה מנטלית והכול משתנה. אפשר לומר שהחיים נחצים לשניים, לפני ואחרי. אגב, אנחנו מאוד גאים, אני רוצה להגיד את זה, על מה שעשינו עובר ה-7 באוקטובר עם חוק אלמנות ויתומי צה"ל מתוך הבנה שבאמת אנחנו מכירים בכך שהשכול והיתמות זה לא פג תוקף. אנחנו התבוננו על אותם יתומים מתוך הבנה שאותו ילד בן שש שפתאום אבא שלו עוזב את העולם בדרך לא טבעית לאחר שהוא נלחם במסירות נפש לטובת מדינת ישראל, הוא ילד שתמיד יהיה יתום גם כשהוא יגיע לגיל 30 ו-40. זה דבר שהיה מאוד חשוב לנו מתוך הכרה באוכלוסייה שבמסירות נפש הייתה ותרמה למדינת ישראל, אבל זה לא סותר את זה שיש ילדים שצריכים עזרה. אני חושבת שהנושא של אלמנות ויתומים צעירים צריך לקבל בהחלט התייחסות. אני חושבת שיש מקום, גבירתי, בהחלט לשמוע את ביטוח לאומי בהתבוננות על קצבת שארים. אנחנו בעד תא משפחתי משתקם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בואו נעבור לביטוח לאומי. יש פה מביטוח לאומי את עדנה. שלום עדנה, תודה שבאת. קודם כל עלתה פה טענה עקרונית שאני חושבת שהיא נכונה, שצריך להסתכל על אלמנות ואלמנים עם ילדים קטנים באופן אחר כי המצוקה המיידית, התפעולית היום-יומית היא שונה. כמובן שלכל אחד יש את הצער שלו. אנחנו לא מדרגים צער, אבל פה יש עוד ילדים שנסמכים עליך. האם יש התייחסות לזה היום? האם יש איזו שהיא תוכנית כזו? את יכולה להתייחס להיבט הזה? << אורח >> עדנה ליימן: << אורח >> קודם כל שמי עדנה ליימן, אני עובדת תחום שארים בביטוח הלאומי. אני משלמת קצבאות. אם את שואלת על שיעורי הקצבאות, אז אלמנה זה שיעורים דומים, בין שהיא מבוגרת ובין שהיא אלמנה עם ילדים. לילדים גם יש שיעורים שהם כתובים בחוק. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> נבחנה הצעה כזו? אנחנו יודעים למשל מה העלויות של הצעה שתיתן סיוע גדול יותר לאלמנים ואלמנות עם ילדים? נעשתה איזו שהיא עבודת מטה בנושא הזה? << אורח >> עדנה ליימן: << אורח >> לגבי המשך תשלום לאלמנות שנישאות, אני יודעת שזה הצעה שעלתה כמה פעמים ויתכן ויש תשובות, לא אצלי. זה בתחום מחקר. לגבי ילדים לא זכור לי שמישהו ביקש ספציפי. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> מירב, אנחנו ביקשנו מהמנכ"ל של ביטוח לאומי. אמרנו, תעמידו פקיד אחד, משרד שהוא יהיה כתובת, שאלמנה עם ילדים יכולה להרים טלפון, שמעו, תנו לי את הפתרון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה הכי פשוט. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> הכי פשוט. תן לנו עובד שולחן. שולחן וכיסא. תנו לנו פקיד שהוא יהיה אחראי על אלמנות ויתומים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מישהו יודע האם נעשתה עבודה? סתם שנבין את סדרי הגודל של האתגר התקציבי פה. << אורח >> הדר קס: << אורח >> כן, אנחנו מדברים על מיליוני שקלים, על העניין של אי-שלילת קצבת שארים מאלמנה שנישאת. מיליונים ברמת הבודדים. מדובר על כ-400 אלמנות. חשוב לי לרגע לייצר את זה בהסתכלות יותר רחבה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> את מדברת על האלמנות? << אורח >> הדר קס: << אורח >> על שלילת קצבת שארים מאלמנה שנישאת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה המספרים, 400? << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> 17,000 אלמנים ואלמנות עם ילדים - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האמת היא שזה לא המקום של ארגוני חברה אזרחית. זה משהו שמדינה, יש לה את הדאטה, אז היא אמורה לדעת הכי טוב. << אורח >> הדר קס: << אורח >> יש פה פער מאוד משמעותי בעניין הדאטה בכלל. אני יכולה להגיד ממחקרים שאנחנו עשינו שמדובר על זה ש-50% מהאלמנות חוות התדרדרות כלכלית. 69% פגיעה בתעסוקה ו-77% - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני לא יודעת איך מישהו נכנס לסיטואציה כזו ולא חווה פגיעה כלכלית. זה ברור שהוא ייפגע. לא ניתן אחרת. השאלה אם נעשתה איזו שהיא עבודה כדי שנבין את סדרי הגודל התקציביים ברמה הפרקטית אופרטיבית. אולי נציג האוצר יודע לומר על זה משהו. רועי. << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> רואי בבאי, אגף תקציבים, משרד האוצר. הצעה שמאפשרת להמשיך לתת קצבת שארים לאלמנות שנישאו מחדש עלתה בוועדת שרים, הצעת חוק פרטית לא מזמן. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> של חבר הכנסת יעקב אשר. << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> נכון, של יעקב אשר. יש לה תמחור. אני שנייה מנסה לפתוח אותו. בכל אופן ועדת השרים החליטה כן לתמוך בה והיא מחכה להצבעה בקריאה טרומית לדעתי. << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בכנסת הזו? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי. אנחנו יודעים מה העלויות בזה? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש עוד עבודה שנעשתה לגבי תמיכה באלמנים ואלמנות עם ילדים? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> לא שאני מכיר. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני אגיד לכם מי אנשי המקצוע שעומדים לפניכם ואני אתן לשאול שאלות במקום שרק אני אשאל, אבל בצורה מסודרת. יש לנו פה את נציג צה"ל ויש לנו את נציג משרד הביטחון. יש פה את המוסד לביטוח לאומי, את משרד האוצר, את הסיוע המשפטי, את משרד הרווחה ואת המשטרה. בואו נפנה שאלות לאנשי המקצוע אחד-אחד. משהו לביטוח הלאומי? << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> האמת היא שזה החוק, זה לא הביטוח הלאומי. קצבת היתום היא קצבת הילד הכי נמוכה במדינת ישראל. אין שום ילד שמקבל קצבה נמוכה כמו הילד היתום, בפער משמעותי של 500 ו-600 שקלים לחודש. כל ילד יתום הוא הדבר הכי נחות במדינת ישראל. מי עשה את החישוב? לפי מה הם מחשבים את זה? בג"ץ נותנים מזונות כפול לילדים. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> ילד שההורים שלו התגרשו ואבא לא משלם מזונות מקבל יותר כסף. << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> הביטוח הלאומי הולך לפי החוק. איפה המחוקק? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חבר'ה, יש לנו פה 20 דקות, אז אני אנהל את זה מאוד הדוק. נציגת ביטוח לאומי, את רוצה להוסיף אינפורמציה שחסרה לנו? << אורח >> עדנה ליימן: << אורח >> מה שרציתי להגיד, שכאן דיברת גם על איזה תמיכה או עזרה מלבד הכסף. יש את תחום השיקום שהוא מלווה את המשפחות האלה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> למשל היה פה אלמן שסיפר שעד לרגע זה חלפו שש שנים, לא קיבל כלום. איזה שיקום היה מגיע לו? << אורח >> מלי לוי: << אורח >> שלום, אני מלי מאגף השיקום בביטוח לאומי. על פי חוק אלמנים ואלמנות שמקבלים קצבת שארים, כלומר אנחנו יכולים לתת רק למי שמקבל קצבת שארים. מכאן ההתייחסות למתי מפסיקים להם. זה אני מבינה. בתנאים מסוימים אם צריך לעשות הסבה מקצועית, ונכון, גם ההתייחסות היא לא רק אם יכול לחזור למקצוע ישר, אלא גם בהתייחסות אם יש צורך לשמור על ילדים ובגלל זה צריך לעשות הסבה מקצועית. יש מענה של שיקום מקצועי וכן עזרה והסבה מקצועית. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> מה זה שיקום מקצועי? << אורח >> מלי לוי: << אורח >> שיקום מקצועי, המשמעות היא גם לימודים של מקצוע אחר ובתקופה הזאת יש מימון גם של שכר הלימוד, ואם לומדים מעל תשע שעות שבועיות יש גם תמיכה כלכלית בתקופה של הלימודים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אמיר, אתה הכרת את זה? << אורח >> אמיר גוזלן: << אורח >> לא. איך הייתי אמור לדעת? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה, אני רוצה רגע להתערב. בדוח של הממ"מ האחרון שהכנסת הוציאה לפני כמה חודשים על שכול אזרחי, ממש היה כתוב ששם בבירור שבארבע השנים האחרונות אלמנים ואלמנות שקיבלו שיקום מביטוח לאומי עומד על כ-1,000 בסדר גודל של ארבע שנים. אני לא חושבת שאפשר להתייחס אל זה - - - << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חבר'ה, עצור. אנחנו לא נוכל ללמוד ככה כלום. תודה לך, נציגת ביטוח לאומי. אני פונה לנציג האוצר. האם יש לך תשובה? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כן. אני אגיד שהצעת החוק מדברת רק על הזרם הנכנס. היא לא מדברת על העבר ולכן גם התמחור הוא בהתאם. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> לא הבנתי. רק על העתיד ולא על העבר? << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כן. אלמנות חדשות שנישאות ולא אלמנות שכבר נישאו. בהתאם לזה העלות היא עלות שנתית שעולה כל שנה, של 4 מיליון עד שזה מגיע לאיזו שהיא התייצבות. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> בחוק הזה שאתם העברתם, 600 מיליון בשנה ליתומים בני 40, 50, 60. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה 4 מיליון מכאן והלאה. << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> כל שנה זה אחד יותר, כלומר שנה ראשונה 4 מיליון, שנה שנייה 8 מיליון, שנה שלישית 12 מיליון. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> יש לך עוד מידע שאנחנו צריכים להכיר, רועי, על איזו שהיא עבודה או משהו? << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> בדגש על ילדים. << אורח >> רועי בבאי: << אורח >> לאחרונה בקצבת שארים עבדנו רק על הנושא הזה בגלל שהייתה הצעת חוק פרטית שהיינו צריכים בוועדת שרים - - - << אורח >> הדר קס: << אורח >> סליחה, פשוט יש עוד עניין שאנחנו עובדים עליו, שזה אי-שלילת קצבת שארים ליתום בזמן שהוא מחכה לשירות צבאי. זה גם עניין קריטי. צריך להבין שכשמלש"ב הוא מועמד לשירות ביטחוני מהרגע שהוא בן 18 עד הרגע שלצורך העניין הוא מתגייס, נשללת ממנו הקצבה. שוב, מדובר על סדר גודל של כמה חודשים. מה הציפייה, שהיתום יפרנס את עצמו בזמן הזה שהוא מחכה לשירות ביטחוני? זה גם משהו שנכנס ומדובר עכשיו, הוא בשיח, וזה משהו סופר קריטי. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הבנתי. האם נציג צה"ל רוצה להוסיף משהו? << אורח >> שני עמנואל טובול: << אורח >> רק לחזק את דבריה של חברת הכנסת שרון ניר, שבאמת תהליך החקיקה שהוביל צה"ל נועד כדי לתת רשת ביטחון כלכלית לאלמנות צה"ל ולאפשר להן את תהליך השיקום שדובר כאן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אוקיי, אז אם יפנו אלייך שאלות אני אשמח אם תשיבי. << אורח >> שני עמנואל טובול: << אורח >> בשמחה. אין שום בעיה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> חן ממשרד הביטחון רוצה להוסיף? << אורח >> חן לסט: << אורח >> שלום לכולם, משרד הביטחון מסדיר באמצעות חוק משפחות את המענים שניתנים לאלמנות צה"ל. יש גמלה חודשית, יש הטבות שהורחבו מאוד. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> האם יש לך מענה לאחת מהטענות שעלו? << אורח >> חן לסט: << אורח >> זה בדיוק העניין ולכן אני חושבת - - - << דובר >> שרון ניר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה לא זה. צריך לטפל גם בזה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הסיוע המשפטי, יש משהו להוסיף? << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> שלום, עו"ד הדס גבריאל זני מהסיוע המשפטי. אנחנו פועלים מכוח חוק ומכוח החלטות ממשלה. לצערנו בהיבט של שכול אזרחי רק כשיש עבירות רצח אנחנו נותנים מענה משפטי למשפחות או למי שעומד בתנאי הזכאות הכלכלית. זה המענים שניתנים באמצעותנו. בהיבט של שימוש בזרע, חשוב להגיד שאם מדובר במישהי שהיא נשואה, היא זכאית עוד בבית החולים לבקש את קצירת הזרע. כמובן שהשימוש הוא נעשה לגבי כל בת זוג באמצעות צו בית משפט. גם הורים שכולים שרוצים לעשות שימוש בזה לאחר מכן, זה מצריך צו בית משפט. אני מבינה את הבעייתיות כי לצורך הכרה כידועה בציבור זה לוקח יותר מבין 24 ל-36 שעות והפעולה צריכה להיות מיידית, כלומר שאין לי מענה בהיבט הזה. החוק מדבר רק על אישה שהיא נשואה. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> מה עם נשים שעמדו להתחתן? הרצון של בן הזוג מובע, אני רוצה ממך ילדים. אני עומד להתחתן איתך. איך בעצם פותרים את העניין הזה? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מרגישה שזה דיון בפני עצמו, קצירת זרע. יש על זה חקיקה. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> אני רק רוצה ברשותך לשאול משהו את ביטוח לאומי. נאמר לי שיש קבוצות טיפול לאלמנות, טיפול קבוצתי במסגרת ביטוח לאומי, אבל רשימות ההמתנה הן כל כך ארוכות ולפעמים הזמנים של קיום מפגשי הטיפול האלה הם כל כך רחוקים. איפה ניתן המענה לבנות זוג שהן שכלו את בן הזוג שלהן בנסיבות קשות כגון רצח? איפה המענה הזה? מציעים קבוצת טיפול אבל איפה זה מתקיים? אומרים לי, לא, אין עכשיו, צריך זמן המתנה ארוך. אנחנו זקוקים לטיפול הזה. זה משהו שיכול לעזור לנו לעמוד על הרגליים. איפה המענה הזה? << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> ברשותך, אני רוצה רק להוסיף משפט אחד לביטוח הלאומי. הנושא של השיקום שהוא באמת סופר חשוב, אין שום הגדרה בשום מקום של מה הקריטריונים, למי מאשרים, למי לא מאשרים. זה נתון לשיקול דעת של פקיד ביטוח לאומי. אני מבקש שהכנסת תחוקק שזה יהיה גורף – כל אלמן ואלמנה עם ילדים קטנים שאיבד את בן זוגו, שיקבל שיקום תעסוקתי אם הוא רוצה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> בבקשה, אילן שריף, משרד הרווחה. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> אני רק רוצה לענות משהו ספציפי. את יכולה להגיע לקבוצה טיפולית אצלנו לנפגעי רצח. איפה את גרה? << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> בחולון. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> עמותת "בשביל החיים", מרכז הסיוע, יש שם קבוצות טיפוליות ואת יכולה להגיע. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> דיברתי איתם פעם אחת. הם הפנו אותי לביטוח לאומי וביטוח לאומי אמר לי, אין לנו תאריכים קרובים, אין לנו קבוצות תמיכה. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> נדבר אחרי זה ונדאג לזה. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> בסדר, תודה. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> חד משמעית יש זכאות ללא הגבלת זמן. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> אגב, אני רק רוצה להגיד משהו לסיוע המשפטי. זה נכון ותודה לכם על הסיוע המשפטי שאתם נותנים במסגרת נפגעי עבירה במשפט הרצח, אבל לפעמים יש ניסיון של הצד השני, של משפחת הנאשם להגיד, מי היא בכלל? למה היא נמצאת פה? למה היא מגיעה? היא בת זוג שלו. אני צריכה כאילו להוכיח את המעמד שלי כדי לתמוך בבן זוג שלי במשפט הרצח? זה עניין שהם מנצלים. אין איזו שהיא הגנה במסגרת החוק לבנות זוג. אני עמדתי להתחתן איתו. למה שאני לא אגיע למשפט? למה שאני לא אגן עליו? אני זה הקול שלו. הוא לא יכול לדבר, שלא לדבר על המשפחה שלו שבכלל לא מגיעה למשפט הרצח. << אורח >> הדס גבריאל זני: << אורח >> את קיבלת ייצוג משפטי באמצעותנו? << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני ממש אשמח שבסוף הדיון תתחברו ותיראו איך מלווים את זה מכאן והלאה. << אורח >> נועה בתאל לוין: << אורח >> תודה. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> זו אחת מהתוכניות שבהן העבודה עם הסיוע המשפטי היא הדוקה. אנחנו דואגים לדברים האלה. אני רק רוצה להגיד בקצרה. משרד הרווחה מטפל בשלוש אוכלוסיות. יהודה הזכיר, 97% זה שכול אזרחי. סליחה, אבל זה 99.5% כשתאונות דרכים, רצח והתאבדות זה משהו כמו 3% שאנחנו מטפלים בהם לפי חוק נפגעי תאונות דרכים ושתי החלטות ממשלה. אנחנו מאוד היינו רוצים להיכנס גם לשאר תחומי השכול. אנחנו חושבים שהגיע הזמן לעשות את זה. אפשר היה לשמוע פה ובאמת הגיע הזמן שתהיה חקיקה בעניין הזה. כרגע אלה התחומים שבהם אנחנו עוסקים. אני רק רוצה להזכיר שגם בתאונות דרכים וגם במקרים של רצח יש עלייה של עשרות אחוזים. הסכומים שאנחנו מקבלים עבור הסיוע נשארים קבועים. המצב בעניין הזה הוא באמת לא פשוט. אחת העמותות הזכירו את זה. הם לא נמצאים פה. בהחלט לא פשוט אבל אנחנו באמת עושים שמיניות באוויר כדי שהמשפחות שאנחנו מטפלים בהן, ואנחנו מטפלים לזמן מאוד מוגבל באמצעים מאוד מוגבלים. עדיין מגיע להן שנעשה כמובן הרבה יותר, אבל לפחות את מה שלפי החוק והחלטות הממשלה מגיע להן, שהם יקבלו. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הדר, אני תיכף אסכם. את רוצה עוד שאלה? אני מתנצלת בפני כל מי שבזום שאנחנו לא נספיק להגיע אליו. << אורח >> הדר קס: << אורח >> בסוף יש פה 97% מאלמנות ויתומי ישראל שלא מקבלים דבר, וזה בסוף הסיפה של דבריו של אילן וזה המהות וזה האירוע. אפשר להמשיך לדבר כאן על ה-3% בוועדות עשרה חודשים קדימה. בסוף 97% לא מקבלים דבר. אני רוצה להוסיף במהות של הדבר הזה. כשאנחנו מדברים על השלילה של הקצבה לילד היתום, לצורך העניין מהרגע שהוא אמור להתגייס עד הגיוס שלו אנחנו מדברים לפעמים על הבדל זניח של אלפי שקלים למדינה, ושעבור האזרחים והאזרחיות שלנו הם עולם ומלואו. בקו מיצוי הזכויות שאנחנו מפעילים בארגון, שמנהלת יהב שנמצאת פה, הגיע אלינו מקרה של הנדסאית שלא מצליחה להמשיך את הלימודים שלה כי נלקחת ממנה הקצבה ואין לה את האפשרות לפרנס את עצמה, ואז אנחנו רואים שדור אחרי דור לצערנו ייווצרו כאן אזרחים לא יצרניים במקום שאפשר. בסוף מדובר על דחיפה קלה, מתן מענה קל. הדבר הכי מהותי, אנחנו עובדים עכשיו על חקיקה, שוב, זה היה כאן גם בשיח, לייצר גורם מתכלל - אלמנה, יתום, לאן הם ניגשים? היום משרד הרווחה אומר, 97% לא. המשרד לשוויון חברתי, את עמדת בראשו, את יודעת, זה לא הכתובת. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה לא קשור למשרד הזה. << אורח >> הדר קס: << אורח >> נכון, זה לא קשור. משרד החינוך, זה לא קשור, אז איפה כן? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה עולמות הרווחה והביטוח הלאומי. זה ברור שאם יש חקיקה היא צריכה לחנות שם. << אורח >> הדר קס: << אורח >> נכון, וביטוח לאומי זורק לרווחה והרווחה זורקת לביטוח הלאומי ובסוף איפה הם? << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה אפילו לא זורק. אין חקיקה אפילו. אין שום דבר שמסדיר. זה לא שמישהו זורק. החוק לא מתייחס. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> כשזה יהיה זה יהיה קשור, אני מקווה, לכולנו, גם למשרד החינוך וגם לבריאות. אנשים נפטרים במסגרות בריאות. יש את קופות החולים שמעניקות סיוע נפשי. גם יש היבטים תעסוקתיים שדיברו פה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> ברור שהגורם המתכלל צריך להיות רווחה וביטוח לאומי. << אורח >> אילן שריף: << אורח >> זה משהו רחב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> הדוברת האחרונה שלנו, רק תציגי את שמך כי את לא כתובה לי. << אורח >> תמר נויפלד: << אורח >> אני תמר נויפלד, ראש חוליית קשר למשפחות, מדור נפגעים במשטרה. מרגישה רק צורך להשמיע את קולן של האלמנות הלא מוכרות של משטרת ישראל, שוטרים שנהרגו בנסיבות אזרחיות. אמנם שירתו במשטרה ואנחנו כארגון נותנים מעטפת, אבל הם גם נמצאים באוכלוסייה הזאת וגם הם נמצאים איפה שהוא עם עיניים כלות לארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אנחנו מחברים אלמנות שאנחנו מכירים, אבל זו גם אוכלוסייה ולכל כוחות הביטחון יש כאלה שגם הם צריכים את המענה. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> זה חלק גדול מהמקרים? << אורח >> תמר נויפלד: << אורח >> כן. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> מירב, רק משפט. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> משפט אחרון ואני מסכמת. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> נדמה לי שהבסיס הוא להגדיר את האוכלוסייה. וואנס, אוכלוסייה מוגדרת. אלמנים ואלמנות שמגדלים ילדים עד גיל 18 תוגדר כאוכלוסיית יעד. זה לא 350,000 אלמנות. זה יעד מסוים, אז החקיקה כבר תזרום. << אורח >> הדס דיסין גליק: << אורח >> לכל אלמנה ויתום. זה אלמנה עם היתום. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> אלמנה עם היתומים. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> אני מסכמת ברוח הזו. יש עוד מישהו שלא נתתי לו, שהגיע לכאן, נסעת לירושלים ולא נתתי לך את הזכות לדבר? בואו נסכם את העניין ככה. קודם כל הדבר הכי חשוב בעיניי זה הדגש על אלמנות ואלמנים עם ילדים קטנים מתחת לגיל 18. זה ברור שאין יכולת לנהל משק בית לבד בלי סיוע. אם לא נותנים את זה, אנחנו גוזרים את ההתמוטטות הזו על משק הבית כולו. יחידי סגולה מצליחים לעשות את זה אבל לא יושבים פה המקרים של האנשים שהילדים הפכו לילדי רווחה והתדרדרו לעוני ולסמים ולאלימות כי לא הייתה יכולת לנהל את הבית. אנחנו רואים פה סביב השולחן את מקרי ההצלחה אבל לא כולם מסוגלים לעשות את זה. אני שומעת את הסיפורים של מה שאתם מספרים. זה קשה ביותר להיות זוג צעיר שעובד. גם כששניים זה קשה, אז לעבור את זה לבד בפתאומיות זה מצמרר. זה בדיוק הנקודה שבה מדינה צריכה להיות לצד אזרחיה ממש. אני חושבת שההגדרה של אלמנים ואלמנות עם ילדים קטנים זו הקבוצה שצריך להתמקד בה. זה שונה מאנשים מבוגרים שאין ילדים קטנים שתלויים בהם. הצער הוא גדול אבל זה שונה. אני חושבת שהנקודה הנוספת המיידית שהיא קשורה לזה היא כמובן העניין של לעודד. לא להעניש על זה שמתחתנים מחדש אלמנים ואלמנות אלא לעודד את זה. הייתי נותנת איזה סיוע להקמת משפחה מחדש. זה האינטרס שלנו כחברה. זה קרש ההצלה, זה היכולת באמת לפתוח דף חדש, אז לא רק שלא להעניש. אולי אפילו לעודד. הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון הכשרות ייעודיות להתמודדות עם אובדן ושכול של התלמידים היתומים. צריך שאנשים בבתי הספר יקבלו את ההכשרה הזו. הוועדה קוראת למשרד העבודה לבחון הגנות תעסוקתיות ייעודיות לאלמנים ואלמנות בייחוד בתקופת שנת האבל הראשונה. הוועדה קוראת לביטוח הלאומי, משרד הרווחה, משרד האוצר ומשרד המשפטים להקים צוות בין-משרדי לבחינת המענים הנדרשים לאלמנות שהיו גרושות או שידועות בציבור לפני אירוע הפטירה. הוועדה קוראת למשרד האוצר ולביטוח לאומי לבחון המשך מתן קצבת שארים אחרי הנישואים מחדש. זו הנקודה שאמרתי בפתח. הוועדה קוראת למשרדי המשפטים והרווחה לבחון את הרחבת המענים של תוכנית לאלמנות ויתומים לא רק על רקע רצח, ולדאוג להפעלה של צוותי הודעה מרה, שלא ייווצר מצב שמודיעים ככה. הוועדה קוראת לסיוע המשפטי לבחון הרחבת הסיוע ללא מבחני הכנסה לאלמנות במקרים של שכול אזרחי. הוועדה קוראת לכלל משרדי הממשלה להבחין במתן מענים בין אלמנים ואלמנות בגיל השלישי לאלמנות עם ילדים צעירים. אני חושבת שהנקודות הכי חשובות זה באמת לתת סל מענים לאלמנות ואלמנים עם ילדים, ובמיידי להסיר את המגבלה שמענישה אלמנים ואלמנות שהעזו להתחתן מחדש. זה ממש דחוף, וממה שנשמע זה גם לא כסף כל כך גדול. תודה רבה. תודה שאתם עושים את זה. תודה שהפכתם את האובדן ואת השכול הפרטי שלכם למאבק ציבורי שסולל את הדרך ומסייע לאנשים שעוד לא יודעים מה מצפה להם. זה באמת מרגש לראות איך אנשים שקשה להם מתפנים עדיין לעזור גם לאחרים.זה מלמד איזה אנשים גדולים אתם. יישר כוח, ואם תהיה לי את הזכות לסייע במשהו בתהליך, זאת תהיה זכות גדולה. << אורח >> יהודה גליק: << אורח >> תודה, מירב. << יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >> תודה. אני נועלת את הדיון. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:02. << סיום >>