פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 607 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום ראשון, כ' בתמוז התשפ"ו (05 ביולי 2026), שעה 13:00 סדר היום: << נושא >> דיון המשך - תכניות למניעת אלימות ופשיעה במערכת החינוך בחברה הערבית ובמזרח ירושלים << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: פארס טויל – סמנכ"ל ומנהל מינהל רישוי, בקרה ואכיפה, משרד החינוך בתאל ציון – מנהלת תחום אכיפה, משרד החינוך חנין חאג'-יחיא מסארווה – ראש תחום חברה ערבית, הרשות הלאומית לביטחון קהילתי רנ"ג שי צרף – רנ"ג, ק' מניעה והסברה מחוז ימ"מ אדוה מוסקוביץ' וייס – רפ"ק בלם, מנהלת תחום בכירה (מחוז ירושלים ואיו"ש) יריב אופנהיימר – מנהל קואליציית שתי המדינות, יוזמת ז'נבה חליל סבאח – נציג ארצי לחברה הערבית לורד עטיה – נציגת צעירים ובני נוער רמזי אבו סיאם – נציג צעירים, תושב לקיה מוזמנים באמצעים מקוונים: שיריין נאפיס גנדור – מנהלת אגף בכיר חינוך בחברה הערבית והבדואית, משרד החינוך ייעוץ משפטי: תמי סלע מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: אתי רוקח, איטייפ רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> דיון המשך - תכניות למניעת אלימות ופשיעה במערכת החינוך בחברה הערבית ובמזרח ירושלים << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום לכולם, צוהריים טובים. היום אנחנו בדיון המשך בנושא התוכניות למניעת פשיעה ושיתוף פעולה עם המשטרה במגזר הערבי. אגיד בפתח הדיון שאנחנו אחרי לילה עם עוד אירועי רצח במגזר, ואני אומר בצורה הכי ברורה שיש. הדבר הזה חונה לפתחנו. האחריות נמצאת פה בבניין הזה. אנחנו צריכים למנוע את הדברים האלה. יש כלים בהרבה מאוד היבטים של המדינה, אבל אחד הכלים הוא כמובן מערכת החינוך. אנחנו חייבים לראות איך אנחנו בתוך מערכת החינוך מטמיעים כמה שיותר תוכניות לשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, כמה שיותר תוכניות למיגור אלימות, כמה שיותר תוכניות להכרה במדינת ישראל, במערכת החוקים של מדינת ישראל למיגור פשיעה. בחלקים מהחברה הערבית, ואני לא מכליל, הדבר הזה לוקה וחסר בצורה משמעותית. את התוצאות אנחנו רואים ברחובות. הדבר הזה לא עוצר והלילה שילמו בחייהם עוד שני אנשים את מחיר הפשע המשתולל. הדבר הזה מונח כאן עבורנו כדי לעצור אותו בהקדם האפשרי. כמו שאמרתי בדיון הקודם, אני מאמין בדבר הזה בכל ליבי. אני באמת חושב שאם אנחנו כמערכת חינוך נשכיל לייצר בצורה חדה וברורה מאוד מערכת חינוך שמחנכת להכרה במדינה, להכרה בסמכות של המדינה, לשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, וכמובן למערכת חינוך שמחנכת נגד פשיעה, דברים ייראו אחרת. אולי אנחנו לא נראה את זה בתוך שנה, אבל בטווח ארוך אנחנו בטח נראה את הדבר הזה. לכן הדיון הזה בעיניי הוא כל כך משמעותי וכל כך חשוב. ביקשתי בדיון הקודם לראות את הדברים שנעשים במשרד החינוך ובמשטרה. ברשותכם אנחנו נתחיל קודם כול עם הגורמים שלא דיברו בדיון הקודם, ונעבור אחר כך לאורחים שהגיעו לכאן לדבר. משטרת ישראל, אתם לא דיברתם, אז בואו נתחיל איתכם. << דובר >> שי צרף: << דובר >> שלום, אדוני היושב-ראש, מכובדיי כולם. שמי שי צרף, אני קצין המניעה וההסברה של מחוז ירושלים, מדור חקירות. כמוני יש עוד שבעה בתפקיד הזה. התפקיד של קצין המניעה זה ריכוז, ניהול מקצועי וביצוע כלל פעילויות המניעה בקרב בני נוער. כמו כן, שת״פ בפעילויות עם שאר הגורמים, כמו הרשות לביטחון קהילתי, קידום נוער, שירות מבחן לנוער וכולי. אדוני, אני רוצה קצת לדבר על נושא של נתונים. נכון להיום, כ-7,000 הרצאות בקרב כלל בני הנוער במדינת ישראל, שמתוכן 1,256 למגזר, זה 25% אחוז. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בשנה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לא. מה-1 בינואר עד היום. בנושא האלימות, אנחנו מדברים על 346 הרצאות רק בנושא האלימות, לעומת 150 שהיו אשתקד. אנחנו כבר רואים עלייה ודחיפה שלנו בכלל פעילויות הקשורות לאלימות, ודחיפה מסיבית כמה שאפשר בגלל כל מה שאנחנו רואים שמתרחש במדינה. אני לא אגע בכלל הנתונים. במגזר המוסלמי, בדרוזי, בנוצרי, גם שם זה מתחלק. יש לי את החלוקה, אבל בכללי, מה שנתתי זה הנתון. אני רוצה לדבר על נתון נוסף שנקרא פרויקט מסע, פרויקט הדגל של חטיבת החקירות של אגף החקירות והמודיעין. מדובר על פרויקט להובלת קבוצות של נוער בסיכון, בני נוער מרקע עברייני או קורבני. זה תהליך שאנחנו במשך שנה שלמה, מ-1 בינואר עד ה-30, 31 בדצמבר, מובילים אותם לכ-30 מפגשים, שבהם מדי שבוע בני הנוער נפגשים עם אותו שוטר. בדרך כלל מעדיפים שיהיה שוטר קבוע, על מנת שיהיה חיבור תמידי במשך השנה השלמה. התהליך, כמו שאמרתי, שנה קלנדרית. מה שנותן אופק התפתחותי לאותם בני נוער. בשנה שעברה 18 פרויקטים של פרויקט מסע היו במגזר. השנה אנחנו מדברים על 20 פרויקטים. עלינו גם פה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה נערים משתתפים בזה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> בכל פרויקט, בדרך כלל זה נע בין 12 ל-20 נערים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איך אתם מאתרים אותם? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אם אני אלך על בית ספר מסוים, בית הספר עצמו אומר אלה הנערים שאותם אני רוצה, אלה הנערים שמדי פעם אנחנו נתקלים בבעיה כזו או אחרת. הם הסמכות לבחור מי יהיו הנערים. כי הם יודעים מי מועד לפורענות. אנחנו מסתמכים על מה שהם אומרים, ועם אותם בני נוער אנחנו רצים. אני אתן דוגמה. בירושלים כיום בכפרים בית-חנינא, אבו גוש, אבו טור, עיסאוויה, ראס אל עמוד וסילואן, אלה המקומות שרצים היום בפרויקטים. דבר נוסף שחשוב שאדוני ידע. מדובר פה על פרויקטים עם אפס תקציב. אומנם אפס תקציב, אבל מאה אחוז עבודה מהלב. השוטרים שעובדים מבינים את החשיבות של הנושא. אני רואה אישית, כי אני מוביל את זה הרבה מאוד שנים, רואים את התוצאות. אני אתן את הדוגמה של הנער הקודם, מהדיון הקודם. אם אדוני זוכר, דיבר פה נער על נושא הכדורגל, שזה מה שהוא זוכר מאותו פרויקט עם המשטרה. זו עבודה מהלב. זה מה שחשוב, שבני הנוער האלו ידעו שיש משטרה אחרת, שידעו שיש את - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא דיבר על ההרצאות, אם אני לא טועה, לא? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני לא הייתי בדיון הקודם, אבל ראיתי את הדיון בווידאו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> משהו שקורה בתוך בית הספר. << דובר >> שי צרף: << דובר >> נכון. הוא חשב שההרצאות פחות משיגות את המטרה, אבל הפרויקטים זה משהו שהוא חובה. ככה הוא הציג את זה. נושא ההרצאות הוא מאוד-מאוד חשוב. מספיק שיבוא לנער אחד, ולא נדבר רגע על האלימות, אבל לדוגמה – מספיק שאני העברתי הרצאה בנושא סמים, ומספיק שיבוא לנער ויגיד לי כל כך סקרן אותי הנושא הזה של הסמים, אבל בגלל מה שעכשיו אמרת, אני לא אחשוב אפילו לרגע להתקרב. לכן לדעתי זה כן משיג את המטרה, אנחנו צריכים לתת כמה שיותר ידע לבני הנוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתוך בתי הספר, אתה יודע, לתת לי פילוח? אתם מגיעים לכולם? לפי מה אתם בוחרים איזה בית ספר? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אדוני, הלוואי והיינו מצליחים להגיע לכולם. בירושלים אני לא מצליח להגיע לכולם, אבל אני לא מרים ידיים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה לא מצליח כי? << דובר >> שי צרף: << דובר >> יכול להיות שהנערים לא רוצים, ויכול להיות שבני המשפחה של הנערים לא רוצים, או הנהלת בתי הספר, אבל אנחנו לא מרימים ידיים. כשאני אומר "נערים", אני מתכוון גם נערות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה אחוזים מבתי הספר בירושלים אתה מצליח? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני לא יכול להגיד לך באחוזים, אבל אני יכול להגיד לך שיש בתי ספר - - שאני אומר "לא מצליחים", זה לא כלל המשטרה לא מצליחה. יש אנשים מסוימים שאיתם הם כן רוצים לעבוד לדוגמה, מש"ק השכונה, כי הוא כמו שריף, מכירים אותו אחרת. לא מכירים אותו כחוקר שבא לעשות הרצאה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המש"ק כן נותן הרצאה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> המש"ק כן. המש"קים מצליחים, לא כולם, אבל זה יותר פחות מאשר להכניס עכשיו את החוקר או את הבלש נוער, לבוא ולעשות את ההרצאה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אחראי על ירושלים, אני מניח שאתה יודע לתת לי מספרים. כמה בתי ספר אתם כן צריכים להכניס חוקרים ובלשים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני מצטער שאני לא יכול להגיד במספרים, לא התכוננתי לזה, אבל אני כן יכול להגיד לך שיש מספר בודד. יש יותר שאנחנו כן מצליחים להיכנס, מאשר שאנחנו לא מצליחים להיכנס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי, וכשמצליחים להיכנס, זה אומר שאתה נותן שם בממוצע כמה הרצאות בשנה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> 1,256 על כלל הארץ. נכון היום במגזר, משהו בסביבות ה-200 לפחות ויכול להיות גם יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה פעמים בשנה אתה מגיע לתת שם הרצאה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> 200 הרצאות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בבית ספר אחד? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לא בבית ספר אחד. בבתי הספר במגזר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ובבית ספר אחד? << דובר >> שי צרף: << דובר >> בית ספר אחד זה מאוד תלוי בביקוש וזה תלוי גם בתחום התחנה, כי יכול להיות שתחנה אחת יש לה בית ספר אחד שהוא יכול להיכנס. הוא צריך לחלק את זה עם עוד בתי הספר. זאת אומרת, חוץ מהמגזר, ככל שיש גם את המגזר היהודי, הוא צריך לחלק את ההרצאות. התפקיד של מי שעושה את ההרצאות זה לא התפקיד שלו העיקרי, הרצאות, המניעה הוא גם יכול להיות חוקר, הוא גם יכול להיות בלש, שזה בעצם מרכז התפקיד שלו כשוטר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה לא פה עכשיו בשימוע, אני מנסה להבין את המצב. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אין בעיה, אדוני, אני פשוט מסביר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בממוצע כמה פעמים בשנה ניתנת הרצאה כזאת בבית ספר? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אתה מדבר עכשיו על בית ספר ספציפי? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, בתי ספר במגזר הערבי במזרח ירושלים. << דובר >> שי צרף: << דובר >> יכול להיות כ-200 הרצאות, זאת אומרת, יכול להיות 200 מפגשים, יכול להיות שביום אחד יהיה כמה הרצאות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מדבר על בית ספר. קח בית ספר אחד, שם של בית ספר, ספציפי כלשהו. כמה פעמים בשנה בממוצע מגיעה המשטרה לשם הרצאה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני מעריך משהו בסביבות 20. יש יותר ויש פחות גם, זה הממוצע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה אומר שסך הכל יש לך עשרה בתי ספר בממוצע שאתה נכנס אליהם. ובירושלים יש הרבה יותר מעשרה בתי ספר. איך זה מסתדר עם זה שאתה נכנס לרוב בתי הספר? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אתן לאדוני את הדוגמה הכי טובה. תחנת שלם. זה רוב האוכלוסייה שלה, המגזר. שם 50 הרצאות. יכול להיות שהם ייכנסו עשר פעמים, יכול להיות שיותר, אבל שם הם עושים 50 הרצאות כל השנה, לפחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כתחנה. << דובר >> שי צרף: << דובר >> סליחה, אני מתקן, 75. כתחנה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה בתי ספר יש תחת האחריות שלהם? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לפחות שבעה ממה שאני מכיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חשבתי שיש הרבה יותר. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני אומר לך, מה שאני מכיר, שמבוצע. יכול להיות שיש יותר שלא מצליחים להיכנס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מנסה להבין איפה הפער. אם בירושלים אתם עושים סך הכול 200 הרצאות בשנה. משרד החינוך, כמה בתי ספר יש בירושלים? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> הרבה יותר מ-200. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יותר מ-200 בתי ספר. זאת אומרת, אם נותנים 200 הרצאות בשנה, זה אומר שבמקסימום, ואתה טוען שבבית ספר אחד אתם נותנים בממוצע 20 הרצאות בשנה, זה אומר שאתם מגיעים לעשרה בתי ספר בירושלים. << דובר >> שי צרף: << דובר >> לא, לא בכל ירושלים, אדוני. נתתי דוגמה, באזור תחנה שלם נותנים לפחות 75 הרצאות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה בכל ירושלים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אנחנו מדברים רק על המגזר. אתה מדבר על כמות בתי ספר? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן. וכמה הרצאות אתם נותנים לכל אחד בממוצע בשנה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לפחות 24-25 בתי ספר. זה מהערכה, צר לי שאני לא הבאתי את זה ממש מדויק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> פארס אומר שמדובר על יותר מ-200 בתי ספר בירושלים. אם אתה מגיע ל-25, אתה לא מגיע לרוב, אתה מגיע בקושי ל-10%. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני נזהר, כי אני לא רוצה לתת פה את הכמות המדויקת ממה שאני מכיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם אתה מנהל את התוכנית, אתה פחות או יותר יודע על מה מדובר. אתה מדבר על בערך 25 בתי ספר. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש 133 בתי ספר מוכר שאינו רשמי, שזה בערך 50%. זה בערך 260-250 בתי ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם אתה מגיע ל-25 בתי ספר, זה אומר שאתה מגיע בערך ל-10% מבתי הספר בירושלים. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני רוצה לציין משהו, וצר לי אם לא אמרתי את זה לפני. אני מדבר פה עכשיו רק על חטיבות ביניים בתיכון. לא דיברתי פה על בית ספר יסודי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ליסודי אתם לא נכנסים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לא. יסודי, מי שנכנס זה המש״קים. אין לי את הנתון של המש״קים. אני מאגף החקירות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מישהו מרכז את זה במשטרה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> את הנושא של המש״קים? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את הנושא של השיחות בבתי ספר. << דובר >> שי צרף: << דובר >> שם, בנושא של המש"קים, אני מאמין שכן. כמו שאני מרכז אצלי, הם מרכזים גם אצלם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה יודע להגיד לי כמה חטיבות ביניים בעל יסודי יש בירושלים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אין לי את הנתון פה. מה שאמרתי זה בעצם מוריד את הכמות שפה מדברים עליהם. כי אני מדבר פה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש מישהו במחוז ירושלים שמרכז את הנושא הזה של שיחות בבתי ספר? << דובר >> שי צרף: << דובר >> ביסודי או בכלל? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם וגם, בכלל. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני מרכז את הפעילויות בעל יסודי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אומר, שמה שתחת אחריותך מגיע בערך ל-25 בתי ספר. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני מעריך. כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני כבר הוא אומר לך שזה לא הרוב. << דובר >> שי צרף: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> התחלת ואמרת שיש בודדים שלא, אז אני אומר לך - - - << דובר >> שי צרף: << דובר >> גם במגזר היהודי, סתם לדוגמה, במגזר החרדי, לא מצליחים להיכנס לכל בית ספר. ועושים מאמץ. גם במגזר, אלה ששנה שעברה לא צלחנו, עושים מאמץ מדי שנה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא פה בשביל לחלק לך ציונים, אני פה בשביל להבין את הבעיות. ואני לא עכשיו בודק מה קורה במקומות אחרים. הדיון הזה, כמו שפתחתי אותו, הוא מתמקד במגזר הערבי, כיוון שהלילה נרצחו שני אנשים במגזר הערבי. כשמשטרת ישראל מגיעה לכאן לדיונים בוועדות אחרות, היא אומרת שדווקא במגזר הערבי, שיתוף הפעולה עם המשטרה הוא נמוך מאוד. ולכן אני חושב שיש חשיבות מאוד משמעותית לזה שמשטרת ישראל תהיה נוכחת בתוך בתי הספר ותיתן הרצאות, כמו שעבדאללה בדיון הקודם, שדיבר ואמר, שבעה שוטרים שיחקו איתם כדורגל. זה משהו שיכול לשנות מציאות. לכן אני כן מנסה להבין מה הנתונים. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני מאוד אשמח אם יהיה פה מעין אמירה שכן יאפשרו לנו יותר להיכנס, אם זה דרך משרד החינוך או בכל דרך אחרת, כי אנחנו באמת מנסים. אנחנו מבינים את החשיבות, אדוני. כי מה שאני בעצם אשקיע היום במניעה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם היום לא עובדים מול משרד החינוך שאתם - - - << דובר >> שי צרף: << דובר >> עובדים. יש את קשרי העבודה, אבל לא ברמה כזאת שעכשיו אני הולך, "בוא תגיד להם שיכניסו", זה לא קורה ביום-יום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיריין פה איתנו בזום, האחראית על המגזר הערבי במשרד החינוך. הציפייה שלי היא שאם משטרת ישראל רואה לנכון לתת הרצאה בבית ספר, צריך לאפשר לכם לעשות את זה. גם אם הנערים לא אוהבים את זה וגם אם ההורים שלהם לא אוהבים את זה, כי ככה מתחילים. שהמשטרה ומשרד החינוך ישברו ביחד את הראש, איך עושים את זה. כי אנחנו לא ננציח מצב שבו בגלל שאנשים לא אוהבים את המשטרה, כנראה שהם לא רוצים לשמוע הרצאה משוטר ואחרי זה גם לא ישתפו פעולה עם השוטר, כמו שקרה הלילה ברצח, שהמשטרה מגיעה לזירה ומישהו שטף שם את כל הרצפה. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני לא רק מסכים, זו הדרך, אדוני. מה שאני אשקיע היום במניעה, מחר לא תהיה לי אכיפה. זה מה שימנע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בוודאי. ככה זה. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אנחנו מבינים את החשיבות. זו הסיבה שאמרתי, אפס תקציב, מאה אחוזים עבודה מהלב. כי מבינים לאן זה יכול להוביל, לאיזה מקומות אנחנו יכולים להגיע, ואין לי ספק שגם תוצאות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רק כדי שנבין את התמונה. אם יש מישהו שמרכז את המש"קים, אני אשמח שתצא ותדבר איתו בטלפון, תבדוק אם אתה יכול לחזור אלינו עם נתונים של מה קורה בבתי ספר היסודיים. כדי שאנחנו נראה מה קורה עם הכול. נבין את התמונה. מה קורה לפחות בירושלים. אם אתה יודע להגיד ארצי, זה לא פחות משמעותי. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני יכול רגע לצאת לארצי? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש מישהו במשטרת ישראל במטה הארצי שמרכז את זה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לגבי היסודי, אני עכשיו אעשה את הבדיקה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם בעל יסודי יש מישהו שמרכז את המטה הארצי או רק בירושלים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני עכשיו אבדוק. אתה מדבר על כמות בתי ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רוצה לדעת מה קורה בכל הארץ. גם בעל יסודי וגם ביסודי. << דובר >> שי צרף: << דובר >> אין בעיה, אדוני, אני אנסה. אפשר רגע לצאת? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני איתך, אדוני. בבקשה, אם יש לך שאלות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נתחיל עם מה שהרגע עלה כאן, בנוגע לתוכניות של המשטרה בבתי הספר. יש הנחיה שלכם לבתי הספר, שאם המשטרה רוצה לתת את ההרצאות האלה, לאפשר להם? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אין הנחיה, אבל אני רוצה רגע לסקור בפניך מספר דברים, בבקשה. כי ביקשת לדעת מה אנחנו עושים במסגרת החינוך לכבד את החוק והאזרחות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בבקשה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> יש לנו שיתופי פעולה עם המשטרה במספר תחומים. בהמשך למה שהשוטר אמר, זה תלוי מש"ק מקומי בשכונות ורשויות. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה מקומיים שמסתכמים בהרצאות מקומיות שמנהל בית הספר עם המש"ק המקומי מייצר, שיתופי פעולה שהוא מייצר. מעבר לכך, יש הרבה מאוד מנהלי בתי ספר שעושים ימי חשיפה לפעילות של המשטרה. אמרתי, יש לנו הרבה פעמים שיתופי פעולה מקומיים ממש חשובים, שקשורים למש"ק המקומי שיוצר קשר עם מנהלי בתי הספר, זה יכול להיות ביסודי, בחטיבה ובתיכון. זה כולל הרצאות וזה כולל ימי חשיפה לפעילות השונה של המשטרה. המשטרה המקומית מגיעה ומסבירה, אפילו עם כל מה שצריך, עם פרשים ועם אופנוענים ומסבירה על הפעילות של המשטרה. מעבר לכך, יש לנו שיתופי פעולה סביב ימים מסוימים שקשורים, נניח, למניעת סמים ואלכוהול, ימים שקשורים למה שקורה ברשתות התקשורת השונות ובאינטרנט, גלישה בטוחה באינטרנט. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה בינינו לבין משטרת ישראל, שיתופי פעולה מברוכים מאוד. יש תוכנית שאנחנו ממש סמכנו עליה, שקראו לה שגרירי שינוי, שלצערי לא מצאנו לה מימון להמשיך. שגרירי שינוי היא תוכנית חשובה שעשינו אותה עם סי"ף במשטרת ישראל. היא כללה כניסה לתוך בתי הספר, הרצאות ממש ממוקדות סביב העניין הזה של לכבד את החוק ומניעת פשיעה ואלימות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי היה אמור להביא את ההרצאות האלה? המשטרה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> המשטרה. ניסינו להכניס את זה ל-549, ופה אני אשמח לעזרה שלך. יש החלטת ממשלה למניעת אלימות, 549, בהובלה של רועי כחלון. אנחנו ממש נרצה שבהחלטת הממשלה הבאה ב-549 יהיה לזה מיסוד ותהיה לזה תוספת תקציב. זו תוכנית יקרה יחסית, שבמסגרתה, כמו שאמרתי, המשטרה נכנסת לבתי הספר העל-יסודיים. זו תוכנית יותר אינטנסיבית, יותר רצינית, שאני ממש אשמח שיחד נוכל להכניס אותה באופן סדור. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רק בעל-יסודי? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> היא מכוונת יותר בעל-יסודי, חטיבות ביניים וחטיבות עליונות. אבל אנחנו ממש נשמח, במסגרת המהלך הגדול שאנחנו עושים, שתהיה לנו כתובת אחת במשטרה שנוכל לשבת איתה, לבנות תוכנית סדורה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת אומרת, מה שקורה היום זה התארגנויות מקומיות? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן, זה בעיקר יוזמות של מנהלי בתי הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מנהלי בתי הספר יוזמים, לא המשטרה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> מנהלי בתי הספר והמשטרה. לפעמים זו המשטרה המקומית, לאור ריבוי של מקרי אלימות בשכונות מסוימות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש מישהו אצלכם שמתכלל את זה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בדרך כלל מינהל חברה ונוער הוא האמון על כל התחום הזה, זה במסגרת התחום הבלתי-פורמלי. מצד שני שפ"י, שאמונים על כל הנושא של מניעה במשרד, ואנחנו כאגף שרואה את התמונה הכללית, מנסים לתכלל את האירוע הזה. יש לנו גם שיתופי פעולה דרך אגף בכיר נוער בסיכון. שגרירי שינוי, היה שיתוף פעולה של אגף בכיר נוער בסיכון עם משטרת ישראל. אז כמו שאמרתי, זה יכול להיות שיתוף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מבין שהשגרירי שינוי לא קורה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> זה היה שנה אחת וזה היה מצוין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתי זה היה? באיזה שנה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לפני שנתיים. והוא היה בבית ספר מאוד מאתגר בנצרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בבית ספר אחד, בשנת 2024. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן. זה היה פיילוט. ממש ניסינו להמשיך ולא הצלחנו למצוא את המימון שלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה היה שם באותו בית ספר אחד? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> היו שם הרצאות, הייתה שם פעילות, היה שם שיתוף פעולה מדהים, גם שהמנהלת העידה עליו וגם שהמשטרה העידה עליו. אני חושבת שזו תוכנית הרבה יותר כוללת ולא חד-פעמית. אז אמרתי, זה שיתוף פעולה שניסינו לבחון המשך פעילות שלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה העלות של הדבר הזה? יש איזו תוכנית שהיא כתובה כבר? כתבתם אותה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן, בהחלט. היא נקראת שגרירי שינוי. היא תוכנית מובנית, היא מסודרת. יונס אבו-ליל ממשטרת ישראל הוביל אותה. הוא היה האיש שעמד מולנו בקשר. אני לא יודעת אם הוא הוזמן לדיון היום, אבל הוא האיש שעמדנו איתו בקשר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא הוזמן ולא נמצא. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> הוא האיש, הוא הכתובת. אנחנו נשמח לשיתוף פעולה, ונשמח שב-549 הבא, שכרגע אנחנו מכינים אותו, דרך אגב, זה בהובלה, של אגף נוער בסיכון, וזה עבד נפלא לפי העדים ששמעתי, וניסינו לבחון, ועכשיו אנחנו מנסים להכניס את זה ל-549 הבא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם אני מסכם את מה שאת אומרת, זה לא קיים היום. זאת אומרת, אין היום משהו מסודר. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני עובדת עם כל המנהלים בארץ, מהצפון ועד הדרום, יחד עם המחוזות השונים. אין התנגדות ברמה עקרונית לכניסה של משטרה לתוך בתי הספר, אלא אם כן ועד ההורים מתנגד, לפעמים מנהל בית ספר רוצה וועד ההורים מתנגד. אני לא שמעתי על התנגדות, בשיחות שהיו לי עם המשטרה, של ועד ההורים או של מנהלי בתי הספר שלא רצו תוכניות עם המשטרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הקשבת פה לפני עשר דקות לנציג המשטרה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן, הקשבתי. הקשבתי על מזרח ירושלים באופן ספציפי. אני באופן אישי ומקצועי לא מכירה התנגדויות עקרוניות לכניסה של המשטרה, כל עוד מדובר - - יש לנו הרבה שיתופי פעולה סביב מניעה של אלכוהול וסמים וכלי נשק. הרבה מאוד מנהלים מבקשים מהמש״קים המקומיים להיכנס ולתת הרצאות בנושאים האלה. ימים שאנחנו כמשרד לוקחים עליהם אחריות, זה בדרך כלל באחריות של שפ"י. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה כאלה סביב המניעה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את יודעת להגיד כמה אירועים, לתת כאלה נתונים, כמויות. על כמה אנחנו מדברים בכל הארץ? כמה מפגשים כאלה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כשאנחנו מדברים על יום מניעה לסמים ואלכוהול, או על יום בנושא מניעה או גלישה בטוחה. כל מערכת החינוך מחויבת לזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ולכולם המשטרה נכנסת? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> ברגע שמנהל בית ספר מבקש שהמשטרה אישית תיכנס, פיזית, אז כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיירין, את הבנת את השאלה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני הבנתי את השאלה, ואני עונה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> והתשובה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אנחנו כאגף רואים את התמונה הכללית. אני לא מזהה התנגדות עקרונית לכניסה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זו לא הייתה השאלה שלי. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אז מה השאלה, אדוני? אולי לא הבנתי את השאלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> האם יש לך נתונים? האם את יודעת להגיד כמה זה קורה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא, אין לי נתונים מדויקים. לפעמים דרך הדיונים בכנסת אנחנו מבינים כמה חשוב לראות את התמונה הכללית. כפי שאמרתי, שיתוף הפעולה עם המשטרה מחולק לשלושה זרועות בתוך המשרד – שפ"י מצד אחד, נוער בסיכון מצד שני ומינהל חברה ונוער. דרך אגב, מינהל חברה ונוער אמרו לי שפעם אחת בשנה יש מפגש סדור של מנהיגות הנוער הערבית עם סי"ף בתוך המשטרה, מפגש קבוע, שהם עושים אותו דרך סמינר קבוע. דרך המיקוד הזה של הדיונים בוועדת החינוך, זה גם נותן לנו לראות איך אנחנו צריכים למקד את עצמנו ולהיות עם נתונים מסודרים. זה התפקיד שלנו כאגף, לראות את התמונה הכללית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וכרגע אין. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כרגע אין, אבל אני רוצה, ברשותך, להמשיך, כי חשוב לי גם לדבר על שיתוף הפעולה עם הפרקליטות, לא רק עם המשטרה, כחלק ממה שאמרת, לכבד את החוק ולהכיר את החוק ולהבין רגע מה סביב העניין של עבירות פליליות ובכלל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיריין, אני חייב רק להגיד לך משהו. מהנתונים שאני מכיר, מהבדיקות שלי, ואגב, אמר את זה פה עכשיו המשטרה, עוד מעט הוא יחזור נשמע מהם. אני חושב שהאחוזים של המשטרה שנוכחת בבתי הספר במגזר נמוכים מאוד-מאוד. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני, בסוף זה עניין של מיקוד במאמץ. צריך לזכור שמנהל בית ספר בחברה הערבית עובד מאוד קשה על קידום הישגים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בכל חברה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מבינה. תן לי רגע בבקשה להגיד לך איך זה נראה מהפרספקטיבה של מנהל בית ספר ושל משרד החינוך. משרד החינוך מוציא תוכנית אסטרטגית שמחייבת כל מנהל בית ספר. זאת שנה ראשונה שבתוכנית האסטרטגית, בהובלה אין רק הישגים לימודיים, אלא מיקוד בכל נושא החוסן ומניעת אלימות. זה לא היה מעולם. זה שהתוכנית האסטרטגית כוללת את המיקוד הזה, והיא מחייבת כל מנהל בית ספר, זו פעם ראשונה, ואנחנו מדברים על 1 בספטמבר הקרוב. וחלק מזה זה באמת לשבת עם כל מנהל בית ספר, וזו אחריות קודם כל של מחוז שאחראי ומוביל את מנהל בית הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת אומרת זה יתחיל בתשפ"ז. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> נכון. ואני חושבת שהרכבת יצאה מהתחנה. אנחנו מדברים על זה שאנחנו שמים על השולחן את הנושא הזה. זו כבר לא זירה שהיא רק זירה מניעתית או זירה טיפולית, אלא משהו הרבה יותר גדול, הרבה יותר משמעותי. אנחנו מדברים על שיתוף פעולה עם הפרקליטות ועל מערכת בתי המשפט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רצית להרחיב על זה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> נכון. יש עוד זרוע מעבר למשטרה, שזה הפרקליטות, ויש לנו שיתופי פעולה. אני מאוד מברכת עליהם גם בעניין של להכניס עורכי דין דוברי ערבית, ולא רק דוברי ערבית, לדבר עם התלמידים סביב העניין של לכבד את החוק. יש פרויקט מדהים שנקרא "שיעור אחר", שבו שופטים מגיעים לבתי הספר ונותנים הרצאות סביב העניין של לכבד את החוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על זה יש לך נתונים? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא, אין לי נתונים מדויקים. ניצלנו את ההזדמנות שהתחלנו מהלך של חוסן, כדי - - - דרך אגב, נתנו גם בגפן סל של חוסן ארבעה חוזים, שאנחנו רק שנה שנייה שלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו לא מדברים על חוסן, אנחנו מדברים על מניעת אלימות. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא, אני אומרת, אדוני, כשאני מדברת על חוסן, כשאני בונה חוסן, זה מניעת אלימות וחינוך לערכים. זה הכול ביחד. בונים חוסן דרך זה שמחנכים למניעת אלימות ומחזקים את הערכים, הערכים הטובים, הערכים של כיבוד האדם, וכיבוד החברה, וכיבוד החוק, הכול ביחד. ולכן למהלך הזה שותפים כל-כך הרבה גורמים בתוך המשרד וגורמים מחוץ למשרד. אנחנו הצגנו את המהלך הזה גם לאורי כחלון, בבית הנשיא, עם ועד ההורים. המהלך הזה הוא סופר חשוב, סופר אסטרטגי, והוא יכלול את כל המחוזות. אני אמרתי גם קודם, ואני אומרת שוב, בכל אחד מהמחוזות יש היום, מה שלא היה קודם, צוות ייעודי לנושא הזה. ואין ספק שאחד הדברים שאנחנו נתייחס אליהם, זה העניין הזה של שיתופי פעולה עם גורמי חוק במדינת ישראל, גם משטרה וגם פרקליטות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבנתי. מה שיתופי הפעולה עם הפרקליטות, חוץ מזה שהם מגיעים, שולחים עורכי דין לדבר בבתי הספר? יש עוד שיתופי פעולה איתם? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן. קודם כל, זה מאוד עוזר לנו שיש לנו כתובת. יש גם בסנגוריה הציבורית, סליחה ששכחתי לציין. יש גם את העניין של הסניגוריה הציבורית ויש גם את הפרקליטות. אנחנו מדברים על הרצאות, על הרצאות של מניעה, על הרצאות של - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שאנשי הפרקליטות באים לתת בבתי הספר? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בוודאי, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אין לך נתונים. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא, אין לי נתונים, אבל אני אומרת עוד פעם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש מישהו שמתכלל את זה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אנחנו נתכלל את זה. כרגע אין מישהו, בגלל האופן המבוזר שבו הדברים נמצאים, התפקיד שלנו זה לתכלל את האירוע ולראות את התמונה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיירין, מדינת ישראל קיימת אי אלו שנים, ובסוף אנחנו מדברים על זה שרק יתחיל שנה הבאה, זו בעיה, ואנחנו נראה. בואו נראה שנה הבאה, מקווה שנהיה פה בכיסא הזה שנה הבאה, ואנחנו נעקוב. אנחנו נראה מה קורה עם התוכנית, אבל זה שזה לא קרה עד היום, וחבל מאוד, אפילו מאוד-מאוד. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני רוצה, אדוני, שתראה את העניין החיובי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני בהחלט רואה את העניין החיובי, אבל אני גם רואה את הרצח שהיה לילה ברחוב, ואני אומר לעצמי, אם היינו עושים את זה פעם, יכול להיות שהיינו מונעים על זה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בסוף מנהל בית הספר צריך להתמודד. הרצח שקרה והרציחות שקורות נוגע לכל תלמיד ולהרבה מאוד מורים שנמצאים בתוך מערכת החינוך. מנהלי בתי הספר בחברה הערבית נמצאים בלחץ בלתי סביר, לא הגיוני בכלל. ואנחנו כמשרד נותנים להם את האפשרות להתמודד טוב יותר דרך המפקחים במחוזות, דרך המטה. לא קל להיות מנהל בית ספר בחברה הערבית כשהאנשים שלך, המורים שלך, ההורים שלך, התלמידים שלך צריכים להתמודד עם מציאות לא נורמלית שכזו. האחריות על הפשיעה היא לא רק של משרד החינוך, אדוני. יש פה נתון מטורף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו פה בוועדת החינוך. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני רוצה להגיד איפה האחריות שלנו. ראינו את התמונה הזאת, אנחנו מובילים מהלך שנקרא מניעת אלימות וחיזוק החוסן והמצוינות הערכית והחברתית. המהלך הזה הוא מהלך שהפך להיות חלק מהתוכנית האסטרטגית של משרד החינוך. והמהלך הזה, יש בו גם משאבים תוספתיים. אנחנו מדברים על שיתוף פעולה בתוך המשרד ומחוץ למשרד, מדברים על מינוי צוות בכל אחד מהמחוזות, מדברים על תת-סל וגפן שבודק תוכניות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה המכתב שהוצאתם, אבל במכתב הזה אני שוב - - - << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> זה לא רק מכתב, אדוני, זה מהלך שלם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הפנית אותי לאתר האינטרנט בפעם הקודמת. אני לא ראיתי שם תוכניות למניעת אלימות, אני חייב לומר לך. פשוט לא ראיתי. אני מסתכל שוב במכתב. שירות פסיכולוגי חינוכי, שירות פסיכולוגי, מענים רגשים וטיפוליים, יועצים, אנשי טיפול. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כמנהלת לשעבר, ילד מגיע לאלימות הרבה מאוד פעמים ממצוקה רגשית, מצוקה חברתית, מצוקה תקציבית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם יכול להיות מזה שלא מכירים במדינה שהוא חי בה. גם יכול להיות. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני רוצה לומר שבעיקר מחקרים מוכיחים, לא אני, שהסיבה המרכזית שמגיעים בגללה לאלימות ופשיעה היא הרבה פעמים הזנחה והדרה ומצוקה רגשית ומצוקה לימודית ומצוקה חברתית. וכשאנחנו מדברים כמשרד חינוך על מניעה, אנחנו מדברים על כל הצדדים האלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את לא חושבת שהפקטור של הכרה במדינה שבן אדם חי בה, הוא קשור אולי לצורה שבה הוא מכבד את החוק? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> וההכרה במדינה באה לידי ביטוי במשרד החינוך בשיעורי האזרחות. ההכרה במדינה באה לידי ביטוי בזה שיש לנו - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ובלגיטימיות של המשטרה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כמובן שאנחנו אמורים לחנך כל ילד וילדה במדינת ישראל להכיר - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לכן אני שואל. הסתכלתי במכתב שאת מתהדרת בו. בתוכנית שאת מדברת עליה שנה הבאה, הפנית אותי לאתר האינטרנט, הסתכלתי. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני מאוד גאה בזה, אני לא מתהדרת. אני מאד גאה בתוכנית, זה מהלך משותף. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אני לא ראיתי שם תוכניות ללגיטימציה למשטרה, להכרה במדינה, למקור הסמכות החוקית. הרי אנחנו על זה מדברים. בסוף ילד שקשה לו יכול להגיע לפשע, אבל אם הוא גדל בסביבה שבה אין לגיטימציה למשטרה או למקור הסמכות של החוק, אנחנו כבר בבעיה מסוג אחר. ולכן כן הייתי מצפה גם לתוכניות כאלה, לא רק לתוכניות של חוסן. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> המילה "חוסן" אולי מטעה, כי היא מדברת אולי על חלק רגשי וחברתי. לבנות חוסן זה שלילד הערבי, שבדיוק ציינת את הרציחות שהיו בצורה בלתי נתפסת בכלל, תהיה היכולת, למרות מה שהוא חווה ביישוב שלו, בבית הספר שלו, לקום על הרגליים ולהמשיך הלאה עם החלומות שלו ועם היכולת שלו להתמודד עם הדבר הזה. לא לשכוח שבהרבה מאוד מהרשויות המקומיות יש גם שירותים אחרים שהילד צריך לקבל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיירין, זה בהחלט מבורך. איך זה קשור למה שאנחנו מדברים עליו? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני אומרת שבמהלך החוסן שאנחנו מקדמים, במניעה, יש את הצד הרגשי, יש את הצד החברתי, יש את הצד המדיני - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני שאלתי את זה בדיון הקודם, אמרתי שתביאי את זה בדיון הזה. חוץ מהתוכנית של השגרירים, שאת אומרת שצריך לתקצב אותה, אני לא שומע איזה תוכניות יש כדי שתהיה לגיטימציה למדינה, לגיטימציה למשטרה, לגיטימציה למיקור הסמכות. צריך פה תוכניות חינוכיות, זה לא יבוא משום מקום, זה לא פתאום יקרה. בדיון הקודם אמרת, תן לי פעם הבאה להרחיב, אני אכין לך מצגת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אבל אני מרחיבה, והצגתי לך שיתופי פעולה שיש לנו גם עם משטרת ישראל, גם עם הפרקליטות, גם עם הסנגוריה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, את הצגת תוכניות לשנה הבאה. כשאנחנו מדברים על תוכניות, בדרך כלל יודעים לתת נתונים, לדעת על כמה מדובר. להגיד שהפרקליטות נותנת הרצאות בבתי ספר, בלי להגיד כמה כאלה יש, מה ההיקף, לפחות סדר גודל של ההיקפים של הדבר הזה, מה אני אמור להבין? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני, אני רוצה להסב את תשומת ליבך לכך שאנחנו בארבע השנים האחרונות מדברים על גמישות ניהולית פדגוגית. במסגרת הגמישות הניהולית הפדגוגית, מנהל בית הספר הוא האדם שיודע לזהות מה הצרכים של בית הספר שלו, יחד עם המחוז המופקד עליו. אנחנו מאוד סומכים על שיקול הדעת של מנהל בית ספר, יחד עם המחוז שמוביל אותו, כדי לדעת מה באמת נדרש מאותו מנהל בית ספר באותה שנה ייעודית שבה הוא צריך לבנות תוכנית עבודה. אנחנו יודעים להנחות את מנהל בית הספר כמטה בתוכנית אסטרטגית מובנית, מהם ההדגשים שלנו. אדוני, לשנת הלימודים תשפ״ז אמרנו שאנחנו רוצים שתמשיכו לקדם את ההישגים, אנחנו רוצים שתדברו על הבינה המלאכותית, אנחנו רוצים שתדברו על חינוך פיננסי, ואנחנו רוצים שתקדמו את החוסן שאומר מניעת אלימות ופשיעה וההתמודדות עם מניעת אלימות ופשיעה בתוך מערכת החינוך. אנחנו כמערכת חינוך חושבים שלחנך למצוינות ערכית וחברתית, זו הדרך למנוע אלימות. אנחנו כמשרד חינוך מבינים וחושבים שהאחריות שלנו למנוע - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא מופיע אפילו במילה אחת במכתב שהוצאתם. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> מה לא מופיע, אדוני? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מניעת אלימות ומניעת פשיעה. לא מופיע. אין את המילים האלה אפילו. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בוודאי, אנחנו מדברים על תוכנית אסטרטגית לבניית חוסן ומניעת אלימות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המילים "מניעת אלימות", לא מצאתי אותן במכתב. לא רואה אותם פה, אפילו לא פעם אחת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני, הרבה מאוד פעמים כשאתה רוצה להוביל למצב של מניעת אלימות, אתה מדבר בפן החיובי. המשמעות של מצוינות ערכית וחברתית זה לדבר על מה מותר ומה אסור, גם ברמה הערכית, גם ברמה החברתית, ברמה הדתית, לשמור על החוק, לשמור על הכללים, על הנהלים. זה חלק ממשנה מאוד סדורה. כשבאנו ובנינו את זה, השתמשנו במחקרים מקומיים, מחקרים בינלאומיים, זו לא עוד תוכנית שכתבנו אותה. וכשאנחנו מדברים על מניעה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לבוא ולהגיד, תשמע "יפה שאתה יו״ר הוועדה, אבל אנחנו חושבים שלדבר על הכרה במדינה ועל הכרה בסמכות, לגיטימציה למשטרה, זה דברים שהיו מחקרים שאנחנו ראינו, הם לא קשורים לפשע", יכול להיות. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא, זה לא מה שאמרתי. חבל שאתה שם לי דברים בפה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי את אומרת דברים ואני לא רואה את מה שאת - - - את אומרת משהו אחד, ואני מסתכל במכתב ואני לא רואה את זה כתוב וגם לא ראיתי פעם קודמת. מה שקרה בין הדיונים זה שבנוסף למכתב גם נכנסתי לאתר האינטרנט שהפנית אותי אליו, וגם שם לא ראיתי שום תוכנית כזאת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כרגע מערכת החינוך צריכה להתמודד עם ילדים שהפכו להיות יתומים כתוצאה מהפשיעה והאלימות. שמרגישים מאוימים ולא יודעים אפילו לדבר על הנושא שהם אמורים לטפל בו כי הם מעורבים אישית. עם אינטנסיביות לא רגילה של אירועי האלימות שהם צריכים להתמודד איתה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון. בזה עוסק המכתב. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> ולכן זה המיקוד שלנו. חלק מהמהלך הגדול הזה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אשאל את השאלה ששאלתי בדיון הקודם. חוץ מהמענה לאותם ילדים, אגב, הדיון הזה מתקיים קודם כל בשבילם, כדי שהם לא יגדלו למציאות כזו. חוץ מהטיפול הרגשי באותם ילדים, מה אנחנו עושים כדי שהם יגדלו לסביבה שמכירה בחוק? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> חוץ מהטיפול הרגשי באותם ילדים, יש לנו תוכניות. למשל, לסבר את האוזן בחטיבה העליונה שנקראת מכינה לחיים, שבמהלכה הילד בחטיבה העליונה מקבל את ההכוונה איך לצאת מבית הספר ולדעת להתכונן לחיים שמחכים לו. כשאנחנו מדברים על אלימות ופשיעה, חינוך פיננסי, זה מהלך מאוד חשוב שבו אנחנו מגדלים ילד במדינה, ערבי או יהודי להתנהל נכון פיננסית, ולא להגיע למצב שהוא צריך להלוות בשוק שחור, למשל, בהקשר של חינוך פיננסי. הדבר השני, כשאנחנו מדברים על שמירה על החוק, בימים שבהם יש לנו ימי שיא בנושא מניעת שימוש בסמים ואלכוהול - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בשיעורי חינוך פיננסי, אתם מכניסים את ההשלכות של הפשע? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בוודאי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי על פניו, לשים למישהו בקבוק דלק בכניסה לבית ולקבל אחר כך משכורת חודשית, זה משתלם מבחינה פיננסית. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> לא. אנחנו קושרים בין הדברים. זו בעצם הסיבה המרכזית שאנחנו מאוד שמחים על המהלך המאוד-חשוב הזה, כי אנחנו מבינים שהרבה מאוד מהסיבות שגורמים, לצערי, לפשיעה בתוך החברה הערבית זה חוסר התנהלות נכון מבחינה פיננסית. זה שאנחנו מחנכים את הילדים שלנו מחטיבת הביניים איך נכון להתמודד במדינת חוק עם כל מה שקשור לפיננסים, בעיניי זה חלק מהמהלך. לכן התוכנית שלנו מחולקת למניעה, לטיפול ולאכיפה. החלק המניעתי הוא החלק ההרצאתי, המסביר, המכיל. הטיפולי, הוא החלק שאותו ציינת, זה טיפול רגשי. והחלק האכיפתי הוא קשור למשטרה ולפרקליטות. יש שלושה חלקים בתוך התוכנית הזאת – מניעה, טיפול ואכיפה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו מדברים על מניעה. לגבי מניעה, אני לא רואה תוכניות כמו שאנחנו מדברים עליהן, אבל יכול להיות שאנחנו פה מדברים 20 דקות כמעט, ויש פה קצת דו-שיח של חירשים. אני מכבד אותך, ואני חושב שהבנת כבר בדיון הקודם על מה אני מדבר. עדיין, המכתב הזה לא מדבר על תוכניות למניעת פשיעה, עם כל הכבוד, שיריין. אין פה אפילו תוכנית אחת למניעת פשיעה. אין תוכנית שהכותרת שלה היא "מניעת פשיעה". זה לא כתוב. גם באתר האינטרנט זה לא כתוב. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אנחנו לא יכולים לכתוב בתוך מערכת החינוך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה אי אפשר לכתוב "הנדון: חיזוק החוסן האישי החברתי ומניעת פשיעה"? מה בא לכתוב את זה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, בתוך מערכת החינוך אין לנו פשיעה. בתוך מערכת החינוך הערבית, גם לפי המחקרים האחרונים, אין לנו מקרי פשיעה. אנחנו מתמודדים עם הפשיעה שיש בתוך רחובות בחברה הערבית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אנחנו מתמודדים עם הפשיעה שנובעת מאנשים שגדלו במערכת החינוך במגזר הערבי. עם זה אנחנו מתמודדים. אפשר לאהוב את זה, לא לאהוב את זה. לצערי, מי שסובל מזה בעיקר זה אנשים בתוך החברה הערבית. מי שנרצחו הלילה היו בני החברה הערבית, והם סובלים בעיקר מזה שבסוף יש שם הרבה מאוד אירועי רצח והרבה מאוד אירועי אלימות ופשיעה. הכותרת של הדיון הזה אליו זומנת וגם הדיון הקודם אליו זומנת היא "הנדון: תוכניות למניעת אלימות ופשיעה במערכת החינוך במגזר הערבי". מתוך ההבנה הזאת. אני לא שמעתי עד עכשיו ולו תוכנית אחת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, יש לנו תוכניות למניעת אלימות שבאות לידי ביטוי בשיעורים, בשיעורי חינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש תוכניות למניעת אלימות? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בוודאי. כל המהלך הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אחרי 20 דקות, אני אשמח לשמוע אותם. מה התוכניות למניעת אלימות? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני שלחתי אותך למסמך שיש בו הפנייה לכל התוכניות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק עשיתי את שיעור הבית שביקשת. נכנסתי לאתר האינטרנט ששלחת אותי אליו בדיון הקודם. לא ראיתי תוכנית אחת, שהכותרת שלה "היא תוכנית למניעת אלימות". אפילו לא אחת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אנחנו בבעיה של תקשורת, ויכול להיות מזה שאני רחוקה, אני צריכה לשבת איתך ליד אתר האינטרנט, ושתראה שכשאני מדברת על הכוחות שבדרך, שתוכנית שש"פים מובילים, כשילד מקבל בשיעור חינוך על מה נכון ומה לא נכון מבחינה ערכית, ומה נכון ומה לא נכון מבחינה חברתית, ומה צריך לעשות ומה לא צריך לעשות במדינה מתוקנת, זה חינוך למניעת אלימות. יכול להיות שאנחנו מדברים על שני דברים ומתכוונים לאותו דבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יכול להיות שלא ראיתי את התוכנית הזאת, על מה נכון ולא נכון לעשות מבחינה ערכית. מה לגבי תוכניות ללגיטימציה למשטרת ישראל נניח? יש תוכניות כאלה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, אני אומרת שוב, יש לנו שיתופי פעולה מבורכים עם משטרת ישראל. אנחנו לא נגד שיתופי פעולה עם משטרת ישראל, להיפך. אנחנו חושבים שזה נכון. הייתה בקשה שלנו, יתרה מזו, כהוכחה, שב-549 יהיה חיזוק לתוכנית שהצליחה, שנקראת "שגרירי שינוי. אנחנו יותר מנשמח אם יהיה לנו - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תוכנית שהייתה בבית ספר אחד בנצרת של שנה אחת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אבל אמרתי, זה היה פיילוט, ואנחנו ביקשנו, ויותר מנשמח, שב-549 הבא יש הבחנה בין 550, שהן תוכניות פדגוגיות, ל-549, שהיא החלטת ממשלה למניעת אלימות. זה הייעוד שלה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כיום זה לא קיים. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> וב-549 למניעת אלימות, תראה את החלקים שלנו כמשרד חינוך והחלטת הממשלה הזאת, שהיא למניעת אלימות. הם קשורים לנשירה, הם קשורים לעבודה עם הקהילה ועם ההורים, והיינו מאוד רוצים שזה יהיה גם שיתוף פעולה ממוסד מול המשטרה. זה הייעוד של ההחלטה הזאת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וזה כרגע מחכה להחלטת ממשלה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> נכון. אבל יש דברים שלא מחכים להחלטת ממשלה. יש הרבה מאוד שיתופי פעולה ברמה המקומית, וגם שיתופי פעולה שקשורים למנהיגות הנוער, לשפ"י, כמו שציינתי קודם. ואנחנו עושים - - זה לא שאנחנו רואים שיש חוסר שיתוף פעולה עם משטרת ישראל ואנחנו מבקשים להמשיך בחוסר שיתוף הפעולה. ממש לא. אם יש רצון מתוך משטרת ישראל לשבת ביחד ולראות איך אנחנו מרחיבים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> במזרח ירושלים, גם יש את שיעורי האזרחות שמלמדים על הכרה במדינה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בתי ספר שהם שלנו לומדים בתוכנית ישראלית ולומדים אזרחות וניגשים לבגרות באזרחות. בוודאי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ובמוכשר? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> מי שלומד תוכנית ישראלית, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ומי שלומד בתוכנית הפלסטינית? עוד מעט נשאל כמה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני חושבת שהתשובה ברורה מעליה. מי שלומד בתוכנית הפלסטינית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא מכיר במדינה כמקור הסמכות שלך. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני עובדת במשרד החינוך של מדינת ישראל, אני בקיאה בתוכנית הישראלית. בתוכנית הישראלית יש בגרות באזרחות, ויש לימודי אזרחות, ויש המון מסרים של לכבד את החוק ואת המדינה, ואנחנו מעודדים לימודי עברית, ואנחנו מעודדים לימודים אקדמיים בתוך המדינה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה אחוזי בתי הספר במזרח ירושלים לומדים תוכנית ישראלית? את יודעת להגיד? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני יודעת שכרמית עושה עבודה יחד עם עיריית ירושלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מדהימה. כמה אחוזים? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> עבודה מדהימה, אבל אנחנו לא מספיק מגיעים ליעד. כמו שאתה יודע, בקושי יש 30%. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כל השאר לא לומדים חינוך להכרה במדינה, אבל כן מקבלים תקציב מהמדינה, נכון? אם הבנתי אותך נכון. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני חושבת שהמיקוד בדיון היום הוא לא מזרח ירושלים, אם אני לא טועה. אולי אתה לא יודע, אדוני היושב-ראש, אבל האגף הערבי שאני נמצאת בראשו, במשך שנים לא טיפל בחברה במזרח ירושלים, ואני יותר משמחה על שיתוף פעולה שיש לנו היום, יחד עם מחוז ירושלים וירושלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת אומרת, האגף שלך לא טיפל במזרח ירושלים? זו התשובה? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> עד לכניסתי לתפקיד, לפני ארבע שנים, האגף הערבי, ואנחנו עושים עבודה מדהימה יחד עם מחוז ירושלים והעיר ירושלים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כולכם עושים עבודה מדהימה, באמת. אני שואל שאלות, אני מפה לתשובות. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני, אני רוצה לענות לך. אנחנו פוגשים מנהלי בתי ספר במזרח ירושלים באופן סדור. אנחנו מדברים איתם על - - - דרך אגב, תוכניות העבודה והמסרים שעוברים למנהלים במזרח ירושלים ככלל, הם אותם מפגשים ותכנים שמועברים למנהלי בתי ספר בכל המוסדות הערביים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אשאל בפעם השנייה, האם בתי הספר שלומדים את התוכנית של הרשות הפלסטינית מקבלים תקצוב במדינת ישראל, אבל לא מחנכים להכרה במדינת ישראל? זו השאלה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אתה שואל אותי שאלה שאין לי תשובה עליה. אני לא יודעת לענות לך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא עניין אותך כאחראית על האגף בחברה הערבית? אם יש לך עשרות אלפי תלמידים שאנחנו מתקצבים את הלימודים שלהם, אבל הם לא מחנכים אותם להכרה במדינה? אין אפילו לא שיעור אזרחות אחד? << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בשנים האחרונות, כשאני רואה את כמות הילדים וההורים שמבקשים להיות חלק ממשרד החינוך וללמוד את התוכנית הישראלית ולהשתלב באקדמיה הישראלית, מעידים על זה שהתושבים במזרח ירושלים והאזרחים במזרח ירושלים כן מעוניינים להיות חלק. אבל צריך להבין שיש גם רגישות בעניין הזה, ואני שמחה שגם המחוז וגם העיר מבינים את הרגישות ומאפשרים לתושבים ולאזרחים בתוך מזרח ירושלים להיכנס לתוך תוכנית ישראלית ובלי לפגוע בצורה מאוד רגישה. אני רואה את הכיוון החיובי, ואני מאוד שמחה על הכיוון החיובי. אני חושבת שזה המפתח ואני פוגשת מנהלים במזרח ירושלים, אני פוגשת צוותים יחד עם המחוז ואנחנו רואים איך הם מובילים את מוסדות החינוך שלהם. יש לנו הרבה מאוד עבודה לעשות, אבל אין לי ספק שכרמית, יחד עם העיר ירושלים, תדע להוביל את המהלך הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיריין, אני אגיד לך משהו, לסיכום. אנחנו נמצאים בלא פחות מקטסטרופה במה שקורה במגזר הערבי במדינת ישראל, בכל הנוגע להיבטים של פשיעה ואלימות, ואני בטח לא מכליל. אני חושב שאפילו החלק הגדול של החברה הערבית סובלים מהדבר הזה מאוד-מאוד. הבעיה היא שגם מי שסובל מהדבר הזה לא משתף פעולה עם המשטרה בחלקו הגדול, וזה מה שהנתונים שאנחנו שומעים פה ממשטרת ישראל. ולכן, יש קריטיות לחינוך לשיתוף פעולה עם המשטרה ולהכרה במדינת ישראל כמקור הסמכות, להכרה בחוק, להכרה במקום שאתה גר בו. זה משמעותי מאוד. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אדוני היושב-ראש, חשוב לי לציין. מערכת החינוך במדינת ישראל היא מערכת חינוך טובה, ולראיה אחוז הזכאות לבגרות בחברה הערבית עבר את אחוז הזכאות בחברה היהודית. אנחנו מדברים על תלמידים מצוינים שמסיימים את התיכון ומשתלבים באקדמיה ומשתלבים בתעסוקה. אנחנו חלק מהמל״ג ומהתל״ג במדינת ישראל. יש מנהלים מצוינים. אנחנו מדברים על מהלכים חינוכיים ולימודיים, בעיניי, פורצי דרך בשנים האחרונות שהמשרד מוביל, ומהלך החוסן שהוא בעיקר איך להרביץ בתלמידים ובצוותים מצוינות ערכית וחברתית כדי להתמודד עם הפשיעה, שהיא לא אחריות בלעדית של משרד החינוך אלא של מדינת ישראל. אני חושבת שמה שאנחנו מנסים לייצר בתוך מערכת החינוך זה את רשת הביטחון עבור הילדים, עבור הצוותים, עבור המנהלים, בשיתוף פעולה עם כל משרדי הממשלה. בסוף אנחנו צריכים להיות העוגן ולכן האמירה הזאת שמשרד החינוך אחראי על הפשיעה והאלימות שיש ברחובות היא אמירה שאני לא מסכימה איתה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אין אמירה שמשרד החינוך אחראי. משרד החינוך הוא חלק ממארג של ממשלה שאחראית למה שקורה בתוך תחומי המדינה. כך זה עובד במדינות דמוקרטיות. והחלק החינוכי הוא בהחלט פקטור מאוד-מאוד משמעותי. כמו שאמר פה קודם נציג המשטרה – ככל שאנחנו משקיעים במניעה, אנחנו משקיעים פחות באכיפה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני מסכימה איתך, ולכן לקחנו אחריות והובלנו מהלך. קודם כל אני אשמח שיהיה לנו שיתוף פעולה ממוסד עם משטרת ישראל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה שזה לא קיים עד היום, זה פשוט בושה וחרפה. אין לי איך להגדיר את זה אחרת. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> זה קיים. אני מניתי את שיתופי הפעולה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, אבל אין לך שום נתונים. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> זה קיים. אבל אני אומרת עוד פעם, אנחנו נשמח - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא לך ולא למשטרה יש נתונים, אז אנחנו נמצאים פה - - - << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> במציאות שבה מנהל בית ספר צריך להתמודד עם קידום הישגים, עם ילדים שסובלים מהפשיעה כי הם התייתמו, או ילדים שסובלים מהפשיעה כי לצערנו ריבוי מקרי הפשיעה שיש ביישובים מאלץ את מנהלי בתי הספר להתמודד ברמה הטיפולית עם הילדים, יכול להיות שהמיקוד בשנתיים האחרונות היה סביב העניין הזה. אני מבקשת, אדוני היושב-ראש, אנחנו נעשה פגישה ללא קשר לוועדת החינוך בכנסת עם הממונים, גם עם מינהל חברה ונוער, גם עם אגף נוער בסיכון, גם עם שפ"י, עם האחראים במסגרת השיתוף פעולה הבין -משרדי הראוי לציון ב-549 עם רועי כחלון, ונראה. כמו שעשינו בשנה האחרונה. אנחנו עובדים מאוד קשה ברמה הבין-משרדית, לא רק ברמה המשרדית. ואני אשמח שתראה גם את המאמץ הזה שאנחנו עושים בתוך המשרד, מחוץ למשרד, עם הרשויות המקומיות. צריך גם להגיד שהשפה שבה אנחנו מדברים יוצרת תודעה. והשפה שאנחנו מנסים לייצר בתוך מערכת החינוך הערבית, ואת התודעה שאנחנו מנסים לייצר בתוך מערכת החינוך הערבית, זה שפה של הצלחה, של השתלבות ושל התמודדות עם מה שקורה, כדי בסופו של דבר להגיע למה שאתה אמרת בתחילת הדיון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שאלה אחרונה. חוק הדגל, מישהו משיח על זה עם הרשות - - - << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> רק רציתי להגיד שהסיבה שאני פה בארצות הברית זה כדי ללמוד על הדגם שהיה בהארלם, דגם שנקרא Harlem Zone, שמדבר על איך מתמודדים עם האלימות גם ברמה הרשותית וגם ברמת המדינה. זה סיור מאוד-מאוד חשוב - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אשמח מאוד לשמוע את התובנות, אבל לגבי חוק הדגל. מה לגביו במגזר? הסיור שעשיתי איתך שבוע שעבר - - - << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני שאלתי, במוסדות החינוך יש דגלים במערכת החינוך הערבית. מה שאני הבנתי שגם לאחר שתולים את הדגל, לא מנהל בית הספר ולא מי שנמצא בתוך כותלי בית הספר הוא זה שמסיר את הדגל. על בתי הספר ומוסדות החינוך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לפי הידוע לך, היום במוסדות החינוך ובמערכת הלימוד הערבית יש דגלי ישראל. זה מה שאת מכירה. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון לשעה זו, 14:09, ביום ראשון. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> אני אומרת שוב, בבתי הספר, במוסדות החינוך, במערכת החינוך הערבית והבדואית, במוסדות חינוך שאני ביקרתי בהם, כן, יש דגלים. ואם אין דגל, זה לא שבגלל שמנהל בית הספר לא תלה את הדגל. זאת לא הסיבה. מי שתולה את הדגל היא הרשות המקומית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבנתי. זו התשובה. אנחנו נבדוק, קל לבדוק. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בשמחה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה שיריין. בהצלחה. אנחנו נשמח לשמוע את התובנות מהארלם. << דובר >> שיריין נאפיס גנדור: << דובר >> בשמחה. תודה רבה, אדוני. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. משטרה, חזרת עם התשובות? << דובר >> שי צרף: << דובר >> צר לי, אבל לגבי היסודי הם אמורים להחזיר לי. הייתי די קרוב למה שאמרתי, אדוני, כי אני מכיר מן הסתם את המחוז. כמות בתי הספר בירושלים, נכנסנו ל-23. אני כן יכול להגיד לאדוני שיש קושי רב, דיברתי ממש עכשיו עם האנשים שהם אלה שנכנסים, אמרו לי "כן, יש קשיים, לא מכניסים אותנו להרבה מבתי הספר". << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חבל שלא זכתה לשמוע אותך שיריין. לפני רגע אמרה שהכול בסדר. << דובר >> שי צרף: << דובר >> ממש לא, אדוני. ממש לא, ממה שאני מכיר, ואני מכיר מה קורה לי במחוז. דוגמה, תל כפר סילואן, קשה מאד להיכנס, ברמה שבלתי אפשרי אפילו. 144 הרצאות, 34 הרצאות בנושא אלימות. עד היום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> 23 בתי ספר, חטיבות ועל יסודי. << דובר >> שי צרף: << דובר >> בדיוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתוך כמה? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> מתוך 69. פוטנציאל של 69. כי המערכת מחולקת לכמה דברים. << דובר >> שי צרף: << דובר >> נחשפו להרצאות 3,191 בני נוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מתוך? << דובר >> שי צרף: << דובר >> גם על זה אין לי את הנתון המלא, אבל זה הכמות של בני הנוער שחוו את אותה הרצאה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וביסודי אתה לא יודע. נתונים ארציים? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אני כבר אביא לך גם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נשמח. תודה רבה, אדוני. אנחנו מחכים. אני אשמח שתיתן לי את ההתייחסות שלך. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> לגבי מזרח העיר, באמת נעשית עבודה שם בשנים האחרונות. בתור אחד גם שליווה את החינוך במזרח העיר מ-2011, אפשר לראות את השינוי. הגידול בילדים שלומדים בתוכנית הישראלית, נכון להיום, רוב מערכת החינוך הרשמית היא כבר בתוכנית הישראלית. אם לא במאה אחוז הבית ספר, יש את האופציה של שניהם, גם של הפלסטיני, גם של הישראלי. אבל גם אפשר לראות את הביקוש מהמוכר שאינו רשמי גם שרוצים להפוך לתוכנית ישראלית, או להוסיף מסלול ישראלי בתוך בתי הספר. כשהילדים יראו את האופק בסוף, ואת ההשתלבות בתוך האוניברסיטאות, בתוך אזורי העבודה בתוך המדינה, אני גם מאמין שזה ילך ויגדל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הייתה פעם החלטה במשרד החינוך שהמשרד מממן את תוכניות הלימוד, גם הפלסטיניות במוכשר? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> זה משהו היסטורי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> קיבלתם את זה ככה. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> אני קיבלתי את זה ככה. אני מבין שגם בתקופת הסכמי השלום, היה רשום שאפשר ללמוד גם את התוכנית הפלסטינית. מה שאנחנו עושים כאגף אכיפה זה לוודא שגם בבתי ספר כאלה משתמשים בספרים המאושרים שעברו את הבדיקה ושאין שם הסתה. ובמקומות שאנחנו מזהים, שיש בתי ספר שיש בהם הסתה נגד המדינה, אנחנו מטפלים בהם בעוצמה הנדרשת עם ביטולי רישיונות וצווי סגירה, ואנחנו עומדים על זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה קרה בשנים האחרונות? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> כן. בשלוש שנים האחרונות, שלושה-ארבעה בתי ספר, טיפלנו בהם ממש בצורה הכי יסודית, ואפשר לראות גם - - - אם אני אסתכל על הדוחות לפני ארבע שנים, לדוחות של היום, יש שיפור גדול, והספרים שלנו יותר נכנסים לתוך בתי הספר ומשתמשים בהם, ואיפה שלא – מטופלים, אנחנו עוקבים על זה כל השנה, כל הזמן יש ביקורים סביב הנושא הזה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר גמור. מה שמך? << דובר >> בתאל ציון: << דובר >> בתאל, ממלאת מקום של מנהל אגף אכיפה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם עושים אכיפה במזרח ירושלים? << דובר >> בתאל ציון: << דובר >> בטח. עושים לא מעט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ואתם מצליחים להיכנס לכל השכונות? << דובר >> בתאל ציון: << דובר >> תלוי איפה. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> אני אענה. שכונת כפר עקב בעייתית. בכל השכונות אנחנו מצליחים להיכנס חופשי, עושים את העבודה שאנחנו צריכים לעשות. בכפר עקב אנחנו נתקלים באמת בבעיה. עברנו לא מעט איומים, נקרא לזה, ואפילו קצת יותר מאיומים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המפקחים שלך נכנסים עם ליווי משטרתי? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> הם לא נכנסים עכשיו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא נכנסים בכלל לכפר עקב. אנחנו ממשיכים לממן את בתי הספר למרות שאין להם פיקוח? וזו החלטה של מי? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש את הפיקוח של משרד החינוך, הפיקוח הפדגוגי. מפקחים שנכנסים לבתי הספר עצמם, שהם מפקחים עליהם, אבל אנחנו כבקרה ואכיפה מתקשים להיכנס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה אומר לא נכנסים בכלל, לא מתקשים. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> לא, נכנסנו תקופה וזה עד - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון לעכשיו לא נכנסים, אם הבנתי אותך נכון. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> נכון. בחצי השנה האחרונה אנחנו ממש מתקשים, לא נכנסים, כי יש פחד גם לבקרים. אנחנו לא מצליחים למצוא אנשים שייכנסו. מנסים לעשות עבודה מול כל גורמי הביטחון, אבל כל עוד לא יתקבל משהו קצת יותר מלמעלה, לא נוכל לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך בכפר עקב, וזה המקום הכי רגיש שיש כיום. אם אני אסתכל על כל השכונות, כפר עקב הוא באמת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש עוד מקום כזה במדינת ישראל שבקרה לא נכנסת? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> רק זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כפר עקב. ויש החלטה של משרד החינוך להמשיך לתקצב את בתי הספר האלה? איך אנחנו יכולים לתקצב מקום בלי שאני יודע שיש מורים ושיש תלמידים? אולי בכלל אין. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש את הפיקוח הפדגוגי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, אבל הוא לא בודק, הוא לא סופר את התלמידים ולא סופר את - - - << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש ועדה במשרד שדנה בזה, ואנחנו מנסים למצוא פתרונות. בינתיים אין לנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון לעכשיו, כמה בתי ספר יש בכפר עקב? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש הרבה. בכפר עקב יש 150,000 תושבים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני יודע, סיירתי שם לפני מספר שבועות. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש 28 בתי ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם עם יסודי וגם על יסודי? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> 129 גני ילדים, זה מערך גדול. << דובר >> בתאל ציון: << דובר >> 28 בתי ספר יסודיים ותיכוניים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וכל אלה בלי בקרה ובלי אכיפה. זאת אומרת, יש מצב שאין בכלל ילדים שם. << דובר >> פארס טויל: << דובר >> לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> כי בסוף יש ילדים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> השאלה כמה. רשום, המורים, אני לא יודע. מה אתם בודקים בבקרה והאכיפה שלכם? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> יש את הפיקוח. הפיקוח הפדגוגי נמצא שם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, אבל הם באים לבדוק את כמות הילדים והמורים? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> המפקחים, כן. גם בקשר עם המנהלים וגם מבקרים בבתי ספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> להם כן נותנים להיכנס? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> כן. באיזו תדירות נותנים, אפשר לשאול את מנהלת המחוז. אבל אנחנו כבקרה/אכיפה נכנסנו תקופה ועכשיו קצת פחות. עובדים על זה עם כל הגורמים במשרד. מקווה שנמצא את הפתרון. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה משהו שתלוי במשטרה? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> גם המשטרה, קצת לא בשליטתה כפר עקב. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת? << דובר >> פארס טויל: << דובר >> כן, זה יישוב שלם שהוא מחוץ לחומות. אולי דווקא הצבא ולא המשטרה. אתה יכול לשאול את המשטרה אם הם יכולים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שי, אתה מכיר את הנושא? << דובר >> שי צרף: << דובר >> לא מכיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא מכיר. מיותר לציין שאין לכם הרצאות בכפר עקב. הבנתי. טוב, תודה. המשרד לביטחון לאומי, רוצה להתייחס. << דובר >> שי צרף: << דובר >> סליחה, אדוני, כשאני קוטע. לבקשתך, הנתון, 223 בתי ספר בכלל המדינה, 1,256 הרצאות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שזה מגזר ערבי, או כל? << דובר >> שי צרף: << דובר >> רק מגזר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> 226 מתוך כמה? << דובר >> שי צרף: << דובר >> אין לי את הנתון של כמות בתי ספר בארץ. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איתי, אתה יודע לתת לנו את הנתון כמה בתי ספר יש במגזר הערבי בכל מדינת ישראל? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אפשר. אבל הרבה יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברור. השאלה כמה זה באחוזים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אם יש 5,000 בתי ספר, במגזר הערבי פחות או יותר 20%. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נמצאים פה במשהו כמו 20% מבתי הספר. כן, המשרד לביטחון לאומי. << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> אני חנין, ראש תחום חברה ערבית מהרשות לביטחון קהילתי. שלום, אדוני יושב-ראש הוועדה, שלום לכולם. אני אתייחס לתוכניות שאנחנו מפעילים ברשות לביטחון קהילתי. אם תרשו לי רק להתייחס לא רק בחינוך הפורמלי, גם בחינוך הבלתי-פורמלי, כי חשוב לדבר על הרצף בין הקהילה לבין החינוך. אחד הכלים המרכזיים שאנחנו מפעילים זה מדריכי מוגנות, כוח חדש שאנחנו מפעילים בבתי הספר. כיום אנחנו מפעילים 372 מדריכי מוגנות, שהמטרה שלהם שהם יזהו ויאתרו תלמידים ברשות הרצף והסיכון וייצרו קשר בלתי פורמלי עם התלמידים. אותם מדריכי מוגנות מסתובבים בבתי הספר ומאתרים את הנוער, ומהווים מן צינור וחיבור בין התלמידים לגורמי בית הספר והצוות החינוכי. כמו כן, אנחנו מפעילים גם פעילויות חינוכיות והכשרות וסדנאות. אנחנו מאמינים, בגישה אקולוגית אנחנו מעבירים את ההרצאות לא רק לתלמידים, אנחנו מעבירים גם לצוות המורים וגם להורים, הכשרות בכל הנושא לחיזוק סמכות הורית, כלים להתמודדות בשגרה ובחופשות. לצוות החינוך אנחנו מתייחסים הרבה יותר בנושא של שינויים בדפוסי שימוש של חומרים משני תודעה, בניית שפה משותפת של מוגנות, ואיך לנהל שיח עם התלמידים, עם הילדים שלהם. כמו כן, כל הנושא של מנהיגות נוער. אנחנו פועלים בשיתוף פעולה במערכת החינוך לבניית מנהיגות נוער מקומית, הכשרת בני נוער מובילים וליווי עמיתים. אני אתייחס לחלק הבלתי-פורמלי, שזה המדמ״צים, אלה מדריכי מוגנות שנמצאים במרחב הציבורי, שמאתרים בני נוער בשעות הערב, בשעות הלילה, ומזהים בני נוער במצב של סיכון, ומציעים התערבות, גם בתוך הקהילה וגם במסגרת החינוך. ברגע שהמדמ״צים שמזהים בני נוער שבמצב סיכון, הם מדווחים גם למדריכי המוגנות שנמצאים במוסדות החינוך, ומדריכי המוגנות מדווחים לצוות ולהורים ולבתי הספר. הדבר השלישי שאני רוצה להתייחס אליו, כל הנושא של שיתוף פעולה במשטרה. שיריין התייחסה להחלטת ממשלה 549 לצמצום האלימות בפשיעה בחברה הערבית. שיתוף הפעולה שלנו עם המשטרה זה גם עם הפרקליטות, מה שנקרא שגרירי החוק. זה התחיל בפיילוט בשני בתי ספר, אחד בצפון ואחד במרכז, שהמטרה של המפגשים האלה- - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את מדברת על תוכנית הזו, על שגרירי שינוי? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> לא, זו לא אותה תוכנית. זו תוכנית אחרת, זה שגרירי החוק בהובלה של משטרת ישראל, יחד עם הרב״ק, אנחנו הרשות לביטחון הקהילתי והפרקליטות, שבעצם אותם תלמידים נחשפים, בני נוער נחשפים למערכות אכיפת החוק. אנחנו לוקחים אותם לבתי משפט, נפגשים עם שופטים שם דוברי השפה הערבית, נכנסים למשטרה. חשוב מאוד בניית אמון מגיל צעיר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כמה זה קורה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> זה רק התחיל, זה התחיל רק בשני יישובים. אנחנו מדברים על 549 בעוצרים את הדימום, זה רק בשבעה יישובי פיילוט, בתקווה שתהיה החלטת ממשלה המשכית, וירחיבו גם את - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> באיזה יישובים זה קורה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> זה קורה בטייבה, טורעאן, תמרה, ג'יסר, רהט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אמרת שני ישובים. << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> שגרירי החוק – בטייבה ובטורעאן. אחת התוכניות שלנו זה כל התוכנית של סיירות הורים. סיירות הורים שהן נוכחות של הורים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה התוכנית בעצם אומרת? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> לוקחים קבוצה של בני נוער. אין משהו שהוא שבלונה ומובנה. בוחרים את אותם ילדים ונוער שנמצאים בסיכון, וקודם כל עוברים סדרת הרצאות מהמשטרה ומהפרקליטות, מה זה אחריות פלילית, הסכנות של שימוש בסמים, מגיעים לתחנות המשטרה, עושים סיורים, מגיעים לבית משפט, ממש חושפים אותם לכל הנושא של מערכות אכיפת החוק. המטרה כאן זה חיזוק הבנת ההשלכות הפליליות על המעשים העבריינים שלהם, וגם החיזוק - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תוכנית מדהימה, מה מתוכנן איתה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> כרגע אנחנו נמצאים בשנה האחרונה של החלטת ממשלה, זו תוכנית חומש. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לפני חמש שנים התקבלה החלטת ממשלה לעשות את התוכנית הזו, ועד היום זה קיים רק בשני יישובים? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> התוכנית היא לא רק בחינוך, היא הרבה יותר רחבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני יודע. בסעיף הזה שמדבר על התוכנית הזו של שגרירי החוק, זה אירוע שלפני חמש שנים הוחלט, ועד היום זה קרה בשני יישובים? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> זה קרה בשני יישובים, כן. כי בהחלטת ממשלה יש חמש אסטרטגיות. משרד החינוך לא מופיע, גם שירין ציינה את זה שם. זה התחיל במשהו מקומי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שגרירי החוק זה משהו שאתם מובילים, כרשות לביטחון. << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> אנחנו מובילים כרשות לביטחון קהילתי, אבל היוזמה התחילה ביוזמה יישובית, שאחד ממנהלי היישובים, שתכלל את עוצרים את הדימום, החליט שלמרות שהתוכנית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שגרירי החוק מופיע בהחלטת ממשלה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> זה לא מופיע בהחלטת ממשלה, זו יוזמה מקומית שהתחילו אותה ביישוב טייבה והורחבה לעוד יישובים, ואנחנו מנסים להרחיב אותה עכשיו ליישובים לא רק כשעוצרים את הדימום, ליישובים אחרים. זה בתהליך לבנות את זה במחוז מרכז, בטירה, בג'לג'וליה. בכוונה להרחיב אותה בלי שום קשר להחלטת ממשלה, אבל אנחנו נשמח ברגע שבאמת תהיה החלטת ממשלה, נייסד את השיתוף פעולה עם משרד החינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתם עובדים על זה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> על החלטת ממשלה, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> להכניס את זה כהחלטת ממשלה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> לא, עוד לא. אנחנו ממש בהתחלה, במפגשים הראשונים של כתיבת תוכנית המשך. אנחנו צריכים גם להפיק את - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בקיצור, אין כלום. << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> יש, יש הרבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אין. << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> אני אדבר גם על המנהל היישובי, שהוא מתכלל את השולחן העגול, שהוא מרכז את כל הנושא של אלימות ופשיעה ביישוב עצמו. ויש לו שותפים לשולחן הזה, שזה משרד החינוך יושב שם, הקב״סים, הצוות שלו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה בכל יישוב קורה? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> בכל יישוב. בכל יישוב יש מנהל יישובי שהוא מתכלל את השולחן העגול ומביא את השותפים. כי בסופו של דבר הוא הגורם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בכל יישוב יש מנהל יישוב מטעם הרשות לביטחון קהילתי? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> מטעם הרשות לביטחון קהילתי, הוא עובד של הרשות המקומית. הוא זה שמתכלל כל מה שקשור לאלימות, פשיעה, שימוש בחומרים מסוכנים, והוא מביא את כל השותפים לשולחן, אם זה משרד החינוך, המשטרה, המת"ח, סמת"ח, או כל גורם מטעמו שמגיע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> וזה קיים היום בכל היישובים? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ואתם רואים תוצאות? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> רואים תוצאות. בודקים דרך משרד החינוך, לעשות מן סקר, לראות אם יש הפחתה באלימות במסגרות החינוך. יש סקרים, אבל אין משהו שאתה אומר, זה מביא תוצאות. אבל בסופו של דבר חשוב לציין שזהו הגורם המתכלל של כל מה שקשור לתוכניות של אלימות ופשיעה ושימוש בחומרים מסוכנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. מה עוד? << דובר >> חנין חאג'-יחיא מסארווה: << דובר >> אני אתן לחברתי אדוה להתייחס למזרח ירושלים. << דובר >> אדוה מוסקוביץ: << דובר >> אדוה מנהלת מחוז ירושלים וש"י ברשות הלאומית לביטחון קהילתי. במסגרת החלטת ממשלה של מזרח ירושלים, יש לנו מענים שאנחנו מפעילים דרך המסגרת היישובית שלנו בירושלים. יש לנו סיירת הורים בשכונת עיסאוויה במטרה שיהיה עוד מבוגרים משמעותיים בסביבה ולמתן את האלימות, שזה כמובן יחד עם משטרת ישראל בשיתוף פעולה. יש לנו הדרכות הורים, פעילויות בחופשות, ברמדאן, יש לנו עכשיו בקיץ בגן רוקפלר פעילויות, במטרה לתת מענים משלימים בעיקר בשעות אחר הצהריים לבני הנוער שמסתובבים שעות רבות בחוץ. יש לנו שיתופי פעולה עם המש"מים והמשטרה במזרח ירושלים, בין אם זה ההרצאות ששי קצין המניעה דיבר עליהן, שאנחנו עושים את זה בשיתוף פעולה והם נעזרים בנו להיכנס, ואנחנו רוצים שיהיה שם יותר הרצאות. אנחנו מתחילים עכשיו תוכנית לתעסוקת נוער - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש עלייה בכמות בתי הספר משנים קודמות? << דובר >> אדוה מוסקוביץ: << דובר >> קודמיי אמרו את זה גם כן, הכניסה לבתי ספר ובכלל במזרח ירושלים קשה. זה משהו שיש לנו גם- - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שמעתי את שיריין אומרת שהכל טוב, כולם משתפים, שיתוף פעולה מצוין. היא לא מכירה אפילו מקרה אחד שמנהלים לא רוצים שייכנסו. << דובר >> אדוה מוסקוביץ: << דובר >> יש מנהלי בתי ספר שאיתם יש שיתופי פעולה מדהימים, ואיתם בדרך כלל אנחנו עובדים. את הכישלונות והמקומות האלה אנחנו לא יודעים להגיד אותם, כי אנחנו לא נכנסים פנימה. יש לנו גם 30 בנות שירות שפועלות דרכנו בתוך החינוך הפורמלי, שעברו הכשרה להיות מדריכות מוגנות בתוך בתי הספר בשביל למתן את נושא האלימות וילדים שצריכים עזרה. יש לנו את תוכנית ה-30, שזו תוכנית שפועלת בשלוש שכונות עם 30 בני נוער, עם עבירות על רקע לאומני, שזה שיתוף פעולה של פרקליטות, משטרה, עירייה, המנהלת היישובית שלנו, קידום נוער. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה הפרויקט מסע הזה? << דובר >> אדוה מוסקוביץ: << דובר >> לא. זה פרויקט אחר. בני נוער עם עבירות על רקע לאומני, שנכנסים לתוך התוכנית הזאת במטרה לבוא ולהסליל למקום נורמטיבי, כי אנחנו מבינים שגם אנחנו צריכים לספק למידה ושהסיטואציה הזאת פחות תקרה. זה ממש רב זרועות אבל זה 30 נערים שהם במיקוד בכל שכונה. אנחנו מגיעים לקרוב ל-100 ויש ועדת היגוי משותפת, יש בזה גם הצלחות ויש בזה גם כישלונות אבל בשביל זה יש ועדת היגוי שאנחנו יושבים על בסיס דו-חודשי, פחות או יותר, במטרה לראות איך אנחנו כל פעם מדייקים ועובדים בצורה טובה יותר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << דובר >> לורד עטיה: << דובר >> נעים מאד, למי שעוד לא מכיר אותי, אני לורד עטייה. אני ערבייה ישראלית מוסלמית. גדלתי בחברות יהודיות בירושלים. בדיון הקודם התחלתי להגיד שיש סיבה שההורים שלי שלחו אותי ללמוד במסגרות יהודיות בירושלים. אני אתייחס למה שנאמר כאן גם מצד משרד החינוך וגם מצד המשטרה. אולי אני אפתור בעיה לשניכם. הבעיה העיקרית היא שאנחנו משכנעים את המשוכנעים. ה-20% הזה או מספר בתי הספר המסוים הזה שאתם נכנסים אליו, אני לא חושבת שהבעיה העיקרית היא שם. הייתה כאן שאלה של מה האחריות של כל אחד מכם, מה האחריות של משרד החינוך ומה האחריות של כל משרד הביטחון והמשטרה, אני לא אציג את זה בצורה הזאת. אני חושבת אישית לפחות שהאחריות של משרד החינוך כאן היא לחנך, שילדים שרואים את משפחות הפשע ואת כל ארגוני הפשע, לא לראות אותם בתור איזושהי השראה באמת בסוף להצטרף אליהם ואז בסוף הם גדלים. אני חושבת שהאחריות של המשטרה זה לעקור מהשורש את כל משפחות הפשע וכל ארגוני הפשע ולמוטט אותם, וזו האחריות לדעתי של שני הצדדים כאן באופן האישי. צריך להגיד את האמת, אנחנו לא מתמודדים כאן רק עם מקרי אלימות נקודתיים, אנחנו מתמודדים עם כשל עמוק של שנים של בעיות שהצטברו בתוך המערכת, ועל זה צריך להקים איזושהי ועדת חקירה. ועדת חקירה שתבדוק את כל הדברים לעומק במערכת החינוך בישראל בכלל, ובפרט במערכת החינוך הערבית. לא עוד איזושהי ועדה שמדברת רק על הסימפטומים. ולא רק לשאול איך ילד הגיע לאלימות שהתחילה, ולשאול איך היא התחילה ואיך הוא הגיע לשם. לשאול איפה מערכת החינוך הייתה כשהוא היה בכיתה א', להבין איפה הגורמים היו אמורים לזהות אותו, ולהבין איפה נכשלנו בדרך. צריך לבדוק את הכול במשרד החינוך, את הרשויות המקומיות, את התהליך לקבלת ההחלטות, את הקשר בין מערכת החינוך למערכת הביטחון, וגם את התפקוד של המשטרה מול משפחות הפשע שמשתוללות בדרך. זה באופן כללי, הייתי חייבת רגע להתייחס לזה ולהבין גם איפה האחריות של כל אחד מהאנשים כאן, ולהבין איך אנחנו רגע ממוטטים את כל הדבר הזה שנקרא משפחות הפשע ומערכת החינוך. הכול מתחיל ומסתיים בחינוך. כשאנחנו מדברים על מערכת החינוך בחברה הערבית, אין מה לעשות, יש כאן איזושהי בעיה שאנשים בכלל לא רוצים לשתף איזושהי פעולה עם כל מערכת החוק ומערכת המשפט והמשטרה בישראל. איך אנחנו באמת מצפים שברגע שהילדים והמורים לא מוכנים בכלל להכיר במדינה הזאת שקוראים במדינת ישראל, איך משטרה בכלל יכולה לבוא ולחנך ולעשות את ההרצאות האלה שהיא רוצה לעשות בתוך המערכת הזאת, ואיך בסוף באמת מצליחים רגע למנוע מהפשיעה לקרות. בסוף המשפחות האלה גדלות והפשיעה גדלה. התפקיד של המשטרה באופן אישי, אני באמת חושבת שצריכים להבין איך אנחנו ממוטטים אותם מהשורש. בכל הדיון הזה הרגשתי שכולם מלטפים כאן מסביב, ואף אחד לא מתחיל להבין איפה שורש הבעיה כאן. אם אנחנו לא מתחילים למוטט אותה מהשורש ומההתחלה מהיסוד, זה ימשיך לגדול. ואותם ילדים האלה שמתחנכים על כל הפשיעה הזאת ימשיכו להצטרף לשם. בגלל הדברים שאמרתם. אני לא אומרת שאתם לא עושים מספיק, אתם עושים מדהים והכל בסדר, אבל בו זמנית צריך להבין גם איך מחנכים לכל האהבה הזאת של המדינה, ולהכיר במדינה ולהכיר במשטרה שהיא באה בסוף לעזור ולמוטט, ובו זמנית גם משטרת ישראל, אני חושבת שאתם צריכים לעשות עבודה מהיסוד ולהבין איך מונעים מכל הדבר הזה. זה בגדול, תודה רבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה, לורד. מי יושב לידך? << דובר >> חליל סבאח: << דובר >> שלום לכולם, אני חליל סבח, נער בן 18 משפרעם. לא באתי לדבר היום רק בשם עצמי. אני באתי בשם דור שלם שכבר התרגל לשמוע על רצח יותר מאשר על הצלחות. אני נער, אני אמור לדבר עם חברים על לימודים, על חלומות, על אוניברסיטה, על עתיד, אבל במציאות שלנו, בישיבות של צעירים, מדברים על מי נרצח אתמול, מי נפצע בלילה, מי מפחד לצאת מהבית ומי יהיה הבא בתור. זה לא נורמלי. נערים בני 15, 16 ו-17 לא צריכים לגדול למציאות שבה השאלה הראשונה אחרי כל ירייה היא, "מי זה היה?". הורים לא צריכים להתקשר לילדים שלהם עשר פעמים בערב רק כדי לוודא שהם עדיין בחיים. אימהות לא אמורות להישאר ערות עד 02:00 רק כדי לשמוע את הדלת נפתחת ולדעת שהבן שלהם חזר בשלום. אנחנו דור שגדל על קולות של יריות במקום על צלצול של בית ספר. וכל רצח הוא כבר לא רק מספר בסטטיסטיקה, הוא כיסא ריק בכיתה, הוא משפחה שהתפרקה, הוא אמא שלא תחבק יותר את הבן שלה, הוא אבא שלא ישמע יותר את המילה "אבא", והוא עתיד שנקבר הרבה לפני שהיה לו סיכוי להתחיל. ואני שואל אתכם, כמה עוד? כמה עוד ועדות נקיים? כמה נאומים עוד נשמע? כמה הודעות תנחומים עוד נפרסם? באיזו נקודה המדינה תחליט שהחיים שלנו שווים את אותה ההגנה שמגיעה לכל ילד במדינת ישראל? ואני רוצה לומר בצורה ברורה למשרדי הממשלה, ובמיוחד למשרד לביטחון לאומי, התפקיד שלכם הוא לא רק לדבר על ביטחון, אלא לספק ביטחון. כשצעירים מפחדים ללכת ברחוב, כשאימהות מפחדות שהילד שלהם לא יחזור הביתה, וכשמשפחות חיות בפחד יום-יומי, הציבור לא מחפש עוד נאומים. הציבור מחפש תוצאות. ביטחון לאומי מתחיל בכך שנער בן 16 יוכל לחזור הביתה בשלום. זאת עובדה שהמשרד בטוח לא יודע. אם המדינה לא מצליחה להבטיח את הדבר הבסיסי הזה, הציבור זכאי לשאול שאלות קשות ולדרוש אחריות. אבל אני גם מסרב לשקר לעצמנו. לא כל האחריות נמצאת כאן בכנסת. גם לנו, כחברה ערבית, יש אחריות כבדה. אנחנו לא יכולים להמשיך לשתוק מול האלימות, לא יכולים להמשיך לנרמל איומים, לא יכולים להמשיך להגיד: "זה לא ענייני, כי ביום שזה הופך לעניינך, כבר מאוחר מדי. אני רוצה לסיים במשפט אחד. אנחנו לא דור אבוד, אנחנו דור שמבקש הזדמנות לחיות. אל תבקשו מאיתנו להתרגל למציאות הזאת, תשנו אותה. תודה לך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. יריב אופנהיימר. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> שלום. אני מקשיב לדיון, ואני די נפעם מזה שיש פה שילוב של ציניות בעיניי וגזענות. אני אומר את זה, מכיוון שיש בעיה קשה בחברה הערבית. הבעיה הזאת קיימת בעיקר בשל מדיניות ממשלתית ושל השר האחראי על המשטרה, ואת הבעיה הזאת מייצרת הממשלה, ואז באים נציגי הממשלה ומנצלים את הבעיה ומנצלים את המצוקה על מנת להסית נגד החברה הערבית. את הפשיעה בחברה הערבית לא נצליח למגר בהרצאות, לא במרצים, אלא בפענוחים, בזה שהמשטרה תהיה לה מוטיבציה בכלל לתפוס את אותם אנשים שמבצעים את הרציחות האלו. וכשיש מדיניות של השר שלא כל כך מעניין אותו במקרה הטוב, במקרה הרע, אולי הוא אפילו מחייך כשהוא שומע, כששמעתי דיווח כזה על רצח בחברה הערבית, ברור שהשוטרים מקבלים את המסר, בכלל לא לחקור, לא לפענח. ההרצאה בבית ספר זה לא מה שיעצור את הפשיעה, זה לא מה שימגר את הפשיעה. ובכל זאת אי אפשר גם להתעלם מכל המציאות. מדובר פה על שוטרים שלא יכולים להיכנס לבתי ספר כביכול, להרצות על שיתוף פעולה עם המשטרה. ואני שואל, האם ביצהר, בישיבת עוד יוסף חי, איפה שניסחו את תורת המלך, האם גם שם מוזמנים נציגי המשטרה להסביר שצריך לשתף פעולה עם המשטרה והשב״כ? האם נערי הגבעות, הטרוריסטים בשטחים, האם גם שם נכנסים שוטרים ומרצים על מנת להסביר שצריך לשתף פעולה עם המשטרה? ומה קורה עם אותם אנשים שמסיתים ומקבלים חיבוק גם מיושב ראש הוועדה, יוסי אליצור, שהורשע בהסתה לאלימות, הוא מתחבק עם צבי סוכות. האם כך אנחנו מחנכים את נוער הגבעות לציית לחוק? האם כך אנחנו מחנכים את הנוער בישראל לא לנקוט באלימות ולא לנקוט בגזענות? אני נפעם כאן מהרצון וההשתוקקות לראות את דגלי ישראל. איפה דגלי ישראל במוסדות החינוך בחברה החרדית? יש על זה דיון? על חוק הדגל? אני רוצה להקריא לכם ציוץ שבעיניי מסכם ומתמצת היטב את התחושה, גם שלי, בישיבה הזאת היום. וישיבה שהיא על נושא קשה אבל אין בה פתרונות, יש בה בעיקר ניסיון לייצר עוד בעיות. ברשותכם, אני אקריא לכם את הציוץ הבא. כותב מחמוד ליושב-ראש הוועדה: "אני אענה לך, במקרה אני תושב אום אל-פחם, אני ואשתי והילדים שלי סיימנו 12 שנות לימוד, אתה לא. לאשתי והילדים שלי יש תעודת בגרות, אתה לא. שני הילדים שלי רופאים, הבת שלי בטכניון, הבן סטודנט, אתה לא. ראש העיר שלנו איש חינוך, אתה לא. אני ומשפחתי מעולם לא נעצרנו בחשד לטרור, אתה כן". יש אבסורד שנער גבעות בחליפה מנהל פה דיון על שמירת חוק, כאשר הוא בעצמו נחקר באזהרה בפלישה לשדה תימן, כאשר הוא בעצמו מעניק גיבוי לטרוריסטים בשטחים, וכאשר הוא מצטלם עם אנשים שהורשעו בהסתה לאלימות, הוא מנהל דיון על החברה הערבית שהם לא מוכנים לשמוע או כן מוכנים לשמוע שוטר. זה הרי אבסורד. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. יריב, הקשבתי לך ברוב קשב. אני חייב לומר לך שבעיקר כל כך עצוב לשמוע אותך. עזוב את הדברים האישיים, לא אכפת לי. אתה אומר אותם כבר שנים. אני מפרגן לך, אתה רוצה לעשות סרטונים לפריימריז, באהבה, אני באמת מפרגן לך. אבל, יש פה אירוע שהוא אירוע אמת. ובסוף הילד שיושב לידך, הבחור הזה שאני לא הכרתי אותו, מה שהוא אמר פה מדם ליבו, פשוט לא מזיז לך. כי בסופו של דבר, אנחנו עמדנו כאן בדיון שהוא באמת דיון, אולי באחת הסוגיות הכי קריטיות לעתידה של מדינת ישראל. הכי קריטיות. וקודם כל בשביל הנערים מהחברה הערבית. קודם כל בשבילם. וכשאתה, ירין אופנהיימר, מתיימר כאילו אכפת לך מערבים, למען האמת, הדבר היחיד שאכפת לך זה לדפוק אותנו, לדפוק את המתנחלים, לדפוק את הימין. האחרונים שמעניינים אותך במדינת ישראל זה האנשים מהמגזר הערבי. האחרונים. ההוכחה היא שאתה יושב פה דיון שלם, מילה אחת של ביקורת על זה שיש אפס תוכניות למיגור אלימות בחברה הערבית. על זה שיש אפס תוכניות ללגיטימציה למשטרת ישראל. זה פשוט לא אכפת לך. כי כשהם נרצחים בלילות, מבחינתך זה עוד משהו לדבר נגד בן גביר. עוד משהו לבוא ולרדת על צבי סוכות בוועדה. פשוט לא אכפת לך מהחברה הערבית. זו האמת. אתם סוג של מקהלת צבועים שבאים וכביכול מדברים בשיח של זכויות אדם. כאילו אכפת לכם, אבל באמת לא אכפת לכם בכלל. כי אין פה אפילו חבר כנסת אחד, לא מהדמוקרטים, לא ממר"צ, לא מכל החבורה הזאת שמדברים. ואתה היחיד שהגעת לכאן לדיון הזה ואמרתי, וואלה, סוף סוף מגיע יריב אופנהיימר, אולי באמת יהיה אכפת לו. אולי מישהו אחד מהשמאל שבאמת אכפת לו ממה שקורה במערכת החינוך, שבכפר עקב יש אפס בקרה ואכיפה של משרד החינוך, שלומדים בתוכניות הלימוד של הרשות הפלסטינית. מה אתה חושב שייצא? כשילדים לא לומדים אפילו פעם אחת על זה שצריך להכיר במדינה, מה יצא משם. לא יצאו משם אנשים שלא מכירים בסמכות של החוק? בטח שייצא. אבל זה פשוט לא מעניין אותך, זה בכלל לא אכפת לך. אני אומר לך, יריב, זה באמת, באמת, באמת, באמת עצוב. את הוויכוחים הפוליטיים בינינו, אנחנו נמשיך אותם בעזרת השם עוד הרבה שנים. כן, יהודה ושומרון, לא יהודה ושומרון. כשאתה מדבר איתי על אותו ציוץ של מחמוד, בוא אני אספר לך מה קורה באום אל-פחם. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> בוא תגיד לי מה קורה, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בתי הספר התיכוניים באום אל-פחם את ראאד סלאח, אדם שהורשע בהסתה פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם. כשהוא שוחרר מהכלא, אחרי שהוא הורשע בהסתה לטרור, בתי הספר שם יצאו לקבל את פניו. כשהם הביאו ארגון טרור מוכרז להרצות בבתי הספר, ואני מגיע ומאמת את הדברים האלה מול אנשים של משרד החינוך, מול שיריין, ואומרת לי, "לא שמעתי, לא ידעתי, לא ראיתי". הדבר הזה בסוף משליך על העתיד של מדינת ישראל. כי אם יוצא רופא, או מהנדס, או טכניון, או אחד שמוכשר פי מאה ממני, ואני באמת לא מתיימר, אני לא הסיפור, צבי סוכות הוא האחרון שהסיפור הוא בדבר הזה. זה העתיד של מדינת ישראל. אבל אם יוצא אדם שהוא יכול להיות רופא, או מהנדס, או לא משנה מה, אבל הוא גדל על הברכיים של ראאד סלאח, האדם הזה הוא מסוכן למדינת ישראל. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> ומה אתה חושב על מי שגדל על הברכיים של ברוך גולדשטיין? השר שהתחפש וחגגנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא יוצא נגדו. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> לא, הוא שר היום, הוא השר האחראי על המשטרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל הוא יוצא נגד ברוך גולדשטיין. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> אני אגיד לך משהו על החברה הערבית ברצינות. זה נושא רציני, תן לי במשפט בבקשה. תן לי במשפט בבקשה. הייתי אתמול באום אל פחם, אני נמצא בחברה הערבית בלי סוף, ואני רואה את מה שאתם עוללתם, כי אתם הממשלה. זה לא היה כך כשאנחנו היינו בשלטון בממשלת השינוי, אז הייתה ירידה בפשיעה. ולנו ועוד איך אכפת. מה שאתה עושה ומה שאתם עושים בממשלה, אתם גם מייצרים את הבעיה, וגם מנצלים את הבעיה על מנת להסית נגד החברה הערבית. זה מה שאתם עושים. אל תגיד לי שלא אכפת לי מהדבר הזה. הדבר הזה הוא בנפשי. מי שמתייחס בציניות זה אתה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עובדה שעכשיו דיברת 3 דקות. נתתי לך לדבר - - - << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> נו, ומה אמרתי בתחילת הדברים? שצריך לפענח, צריך משטרה שתפענח את הדברים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל כל השנה הנושא של מערכת החינוך פשוט לא אכפת לך. זה בדיוק הנקודה. << דובר >> יריב אופנהיימר: << דובר >> ועוד איך אכפת לי. לא, אני לא משתמש במערכת החינוך על מנת להסית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק להפך. הדיון הבא היה צריך להתחיל לפני רבע שעה. אנחנו רק נשמע את אחרון הדוברים, ונשאיר את זה לפעם הבאה. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> שלום לכולם, אני רמזי אבו סיאם, מכפר לקיה שבנגב. הגעתי לפה לייצג את החברה הערבית, ומה שקורה אצלנו גם במגזר הערבי. אנחנו נמצאים בוועדת החינוך שמתמקדת ב-איך למצוא פתרונות לאלימות. אנחנו בחברה הערבית, לומדים, כל אחד יש לו חלום ללמוד, ולאחר מכן לעבוד, אפילו לאחר מכן יטוס, לעשות מה שהוא רוצה. אבל בזמן הזה לא נראה לי לא, כי כל יום בארבע בבוקר, אני פותח את הטלפון, יש לנו אחד שנרצח. איפה הביטחון? אין ביטחון. הילדים הצעירים כל יום הולכים לבתי הספר, רוצים ללמוד, ויש להם פחד. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איפה אתה לומד? << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אני לומד בלקיה, סיימתי לימודים כבר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בתיכון? << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> כן. יש לי בגרות מלאה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חברים שלך, אם הם יראו רצח והמשטרה תבוא ותבקש מהם לתת עדות, הם יתנו עדות למשטרה? << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> מה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם הם עכשיו יראו מישהו שהוא שודד או רוצח, והמשטרה תבוא ותבקש מהם לתת עדות במשטרה, הם ייתנו? << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> כן, בטח. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כולם ייתנו. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> כן, בטח. למה לא? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי בסוף מגיעה לפה המשטרה לוועדות, וטוענת שלא. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> ואני אגיד לך משהו, המשטרה לא עושה כלום. כי אנחנו הולכים אליהם ומדברים איתם. אני ראיתי, נגיד מישהו רצח מישהו, אני הולך למשטרה להגיד להם. אנחנו רוצים לטפל בכל סוגי הפשע במגזר הערבי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם אתה תראה מישהו שמחזיק נשק לא חוקי ברחוב, אתה תלך ותספר למשטרה? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כן, אבל זה גם יכול לסכן אותו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בדיוק, אני לא מאשים אותו חלילה בשום דבר. אני שמח שבאת לקראת דיון. אם אתה תראה מישהו שמחזיק נשק לא חוקי, אתה תלך ותספר למשטרה? << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> כן, בטח, למה לא? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני שמח לשמוע. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אנחנו במדינה דמוקרטית, יהודים, ערבים, דרוזים, אתיופים, אנחנו חיים ביחד ונמשיך ביחד. איך אנחנו מדברים על חינוך, ויש ילדים שכל יום יוצאים מהבית לבתי הספר עם פחד וחרדה, וחוזרים הביתה ורואים שהבית שלהם הרוס. איזה חינוך זה? איך אני שמעתי פה מישהו, נראה לי, המשטרה, גם אתה צבי סוכות, שאתה אומר שהמשטרה צריכה ללכת בכל בתי-הספר, ולהיכנס ולעשות שם ביקורת? למה, מי אתה בכלל? איך יושב-ראש - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בוא לא נתבלבל מה קורה כאן. אני מוועדת החינוך של הכנסת, אני אחראי לפקח על החינוך במדינת ישראל. אני רוצה שהמשטרה תיכנס לבתי הספר, גם אצלכם. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> למה? תענה לי למה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי המציאות היא בשונה ממה שאתה אמרת, שיש חוסר שיתוף פעולה עם המשטרה בפער גדול מאוד. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> יש שיתוף פעולה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המשטרה טוענת שאין. כי אנשים שיוצאים משם ומגיעים לתפוס בן אדם - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> איפה ראית שאין שיתוף פעולה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הנה אני אומר לך. המשטרה מגיעה לכאן לוועדות פעם אחר פעם וטוענת שבחברה הבדואית כמעט ואין שיתוף פעולה עם המשטרה, זה מה שהמשטרה טוענת. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> לא, יש. המשטרה משקרת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יכול להיות, אבל זה מה שהם טוענים. הרי יש כמויות אדירות של נשק לא חוקי שמסתובב בפזורה. גם אצלכם. וכשאנשים לא הולכים לספר למשטרה על הנשק הזה, הנשק הזה בסוף הולך ורוצח. ואני מאוד שמח על מה שאמרת כאן, שאתה תלך ותספר למשטרה, והדבר הזה היה פה בשידור חי. אני בטוח שאתה, בעזרת השם, תהיה גם מודל לחיקוי לשכנים שלך ולחברים שלך, שכולם ידעו שאם מישהו אמיץ ואומר שאם מישהו אחר מסתובב עם נשק לא חוקי לידו, הוא הולך ומספר למשטרה. כי ככה צריכה להיראות חברה מתוקנת במדינת ישראל. ובוא לא נתבלבל, אתה לא תגיד לי "מי אתה בכלל בוועדה" - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אין בעיה, אני אזכיר לך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, סיימנו. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אבל שנייה, תן לי להסביר את המשפט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> משפט אחרון, כן. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> איך חבר כנסת במדינת ישראל מגיע לבתי הספר בכוח עם כל הכוחות של המשטרה ומחזיק דסק חשמלי ורוצה לפרוץ את הדלת? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> זה לא בושה? זה עבריינות. אתה לא תהיה חבר כנסת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אסביר לך - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> העבודה הזאת היא לא בשבילך. אתה תלך, המקום שלך צריך להיות ברמי לוי לנקות את השירותים. זה המקום שלך וזה מה שמגיע אליך. אתה בושה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אתה עבריין, באמת אתה בושה. אין לך מה להציג פה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> עכשיו אתה תצא החוצה וגם תצא מהבניין - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אני לא אצא החוצה. אני הגעתי לפה לייצג את כל המגזר הערבי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אם אתה תתנהג ככה בוועדות של הכנסת, אתה לא תיכנס לפה יותר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה, מי זה? הוא לא סדרן הכנסת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הוא מפריע, להוציא אותו בבקשה. << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> תן לי לסיים את המשפט. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני לא אתן לך. - - - אתה לא מרע"מ - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אתה לא תהיה חבר כנסת. וזו השנה האחרונה שלך והכנסת רוצה אנשים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה כי פשוט לא אכפת לכם. פשוט לא אכפת להם מהעתיד שלך. לא אכפת להם מהעתיד שלך, לא מהחברים שלך ולא מאף אחד אחר. לא - - - אחמד טיבי ולא איימן עודה ולא ואליד טאהא. הם לא נמצאים כאן, כי הדבר היחיד שאכפת להם שאנשים כמוך יגדלו לשנוא את המדינה, להיות נגדנו, לתמוך ברשות הפלסטינית ולהילחם במדינת ישראל ולא לדאוג לחינוך שלכם. זו הסיבה היחידה שלא נמצא כאן ולו חבר כנסת ערבי אחד. ואני אומר לך משהו, אתה תלמד להתנהג בצורה מכובדת כאן, זה לא עובד ככה בכנסת. אתה תגיע לכאן, כולם קיבלו רשות דיבור. אומרים פה דברים קשים, אבל מדברים בצורה מכובדת. ככה זה עובד כאן, ואתה תלמד - - - << דובר >> רמזי אבו סיאם: << דובר >> אני מדבר בצורה מכובדת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הישיבה נעולה. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:37. << סיום >>