פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 524 מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה יום שני, ב' בסיון התשפ"ו (18 במאי 2026), שעה 11:00 סדר היום: << הצח >> הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025,(פ/1007/25) (פ/1395/25) (פ/2727/25) (פ/3016/25) (פ/3039/25) (פ/260/25) (כ/1163), של חה"כ נעמה לזימי, חה"כ ינון אזולאי, חה"כ מיכאל מרדכי ביטון, חה"כ קטי קטרין שטרית, חה"כ אריה מכלוף דרעי, חה"כ אליהו רביבו, חה"כ יוסף טייב, חה"כ יונתן מישרקי, חה"כ דוד ביטן, חה"כ אופיר כץ, חה"כ יולי יואל אדלשטיין, חה"כ חוה אתי עטייה, חה"כ ניסים ואטורי, חה"כ שלום דנינו, חה"כ טלי גוטליב, חה"כ בועז ביסמוט, חה"כ חנוך דב מלביצקי, חה"כ משה סעדה, חה"כ אלי דלל, חה"כ צגה מלקו, חה"כ אושר שקלים << הצח >> נכחו: חברי הוועדה: יצחק קרויזר – היו"ר סמיר בן סעיד חברי הכנסת: ינון אזולאי נעמה לזימי אורי מקלב יסמין פרידמן מוזמנים: נתנאל לפידות – ראש זרוע השיכון, משרד הבינוי והשיכון מיכל שטרנברג צדוק – סגנית מנהל אגף נכסים וחברות, משרד הבינוי והשיכון אפרת פרוקצ'יה – ייעוץ משפטי, משרד הבינוי והשיכון קולין רונן – מנהלת תחום בכירה מדיניות ואסדרה, הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית נועה מושייף – ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים איתמר ריבלין – אגף החשב הכללי, משרד האוצר עפרה כרמון אבן – מנהלת תחום היבטים חברתיים בתכנון ובנייה, משרד הרווחה והביטחון החברתי יוסף צמח – יועץ, מטה התכנון הלאומי, משרד הפנים אהוד קוגן – אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי אפרת רותם – מנהלת חטיבה ארצית באיגוד העובדים הסוציאליים, ההסתדרות החדשה אסיה אסתר גלעדוב – מייצגת נשים יוצאות מקלט, פורום דיור ציבורי אהרון קאשי – פעיל חברתי, פורום דיור ציבורי סשה ביטברויט – פורום הדיור הציבורי יעל פרואקטור – מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, מרכז אדווה נתנאל ברוך – נציגי דיירים בני פרץ – פעיל חברתי, פנתרים חברתיים אדמונד סוויסה – פעיל חברתי אורי יוסף – מכינת הנגב אייל צינמן – מכינת הנגב אלה עופרי – מכינת הנגב רוני שרון – מכינת הנגב עומר מגל – מכינת הנגב משתתפים באמצעים מקוונים: דניאל גיגי – יו"ר פורום דיור ציבורי ייעוץ משפטי: תומר רוזנר רעות בינג מנהלת הוועדה: לאה קריכלי רישום פרלמנטרי: סמדר לביא, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו–2025 << נושא >> << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו פותחים את הדיון, יום שני, ב' בסיון תשפ"ו, 18.5.2026. אנחנו בדיון נוסף בהצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ"ו-2025. כ/1163, ויש פה לא מעט הצעות חוק נוספות, של חברי הכנסת לזימי, ינון אזולאי, מיכאל ביטון, קטי שטרית, אריה דרעי, אליהו רביבו, יוסף טייב, יונתן מישרקי, דוד ביטן, אופיר כץ, יולי אדלשטיין, חוה אתי עטייה, ניסים ואטורי, שלום דנינו, טלי גוטליב, בועז ביסמוט, חנוך מלביצקי, משה סעדה, אלי דלל, צגה מלקו ואושר שקלים. לא מעט חברי כנסת. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כל הצעות החוק הפרטיות מוזגו ואושרו בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כן, מוזגו ואושרו בקריאה ראשונה. בפתח הדיונים, כאשר העלינו את הצעת החוק לשולחן הוועדה הייתה כאן תמימות דעים על כך שהסיטואציה הנוכחית היא סיטואציה לא נכונה, לא בריאה, מצד אחד אי אפשר לרכוש, גם הדיירים לא יכולים לרכוש, מצד שני אין תוספת בדיור הציבורי. יש דירות, כפי שעלה, שאינן נמצאות בשימוש, מכל מיני סיבות, אם זה בבאר שבע מסיבות הנדסיות או במקומות אחרים מסיבות כאלה ואחרות, בצפון מחוסר ביקוש. רצינו לייצר כאן מתווה שיבצע איזה שהוא שינוי חשיבה בכל הנושא של דיור ציבורי על כל ההשלכות שלו, מצד אחד החשיבות של היכולת של מדינת ישראל להעניק דיור למחוסרי או למתקשי יכולת כדי שיוכלו להיות תחת קורת גג, וגם לייצר יכולת או מקפצה ממצב סוציו לא פשוט כדי לייצר יכולת לדור הבא להתחיל את חייו לא מלמטה, אלא לפחות מאיזה שהיא נקודה שווה. עלו לכאן ולכאן כל מיני שאלות וטיעונים, גם בהקשר של היכולת לרכוש במכירה, המשוואה הייתה שעל כל ארבע דירות שיימכרו יתאפשר לקנות דירה אחת, זה דבר שלא עומד ביעדים של הממתינים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם לא קונים את האחת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שיורידו את מחירי הדירות ואז יוכלו לקנות דירה בדירה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> ולכן היו דיונים רבים מחוץ לכותלי הוועדה, גם עם משרד האוצר וגם עם משרד השיכון, והנושא המרכזי שעולה, אני רואה אותו הולך ומתעצם, כנראה שאנחנו לקראת הבחירות ברשתות, או על ידי גורמים כאלה ואחרים, אני לא מכיר מישהו שמונע מהחוק הזה להתקדם, בוודאי לא במשרד השיכון, גם לא במשרד האוצר, גם לא במשרדים השונים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני דווקא מכירה, אבל בסדר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני לא מכיר, וזה אחרי פגישות משמעותיות עם כל הדרגים הרלוונטיים, כולל מנכ"לים בכלל המשרדים, כדי לראות איך אנחנו מצליחים לייצר ולהוציא תחת הוועדה הזאת מתווה שהוא נכון, שהוא צודק ושגם בסופו של דבר יבוא לידי ביטוי גם ביכולת של אותם אנשים לעמוד, אנחנו מדברים על אוכלוסייה שהיא מלכתחילה נמצאת במצב סוציו מאתגר, שהיא תוכל לרכוש את הדירה, עם ההרחבה, עם התוספת של מיכאל ביטון למשפחות שכולות, שהייתה תוספת חשובה, ואני חושב שההצלחה להגיע לקריאה ראשונה הייתה שיתוף פעולה של כלל סיעות הבית עם המשרדים השונים. למרות שכאן בוועדה היה כעס גדול וכביכול הייתה הרגשה שאנחנו הולכים להם על הראש, כמו שאנחנו אוהבים לכנות זאת - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> שהמחוקק מחוקק. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> שהמחוקק מחוקק, אבל בסוף אנחנו צריכים להבין שלפעמים כשהמחוקק דוהר ומחוקק מעל הראש של המשרדים אז במקום לברך אנחנו מקללים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> סליחה שאני עוצרת אותך, החוק הזה עבר בטרומית לפני שלוש שנים בדיוק, עוד חודש, אנחנו לא דוהרים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא, הייתה דהירה לקריאה הראשונה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> היו פה דיונים, לאה תגיד לך, הכול טוב, לא דהרנו לשום דבר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הייתה פה דהירה מהירה לקריאה ראשונה מבחינת המוכנות. אין ספק שהיו פה דיונים, גם חבר הכנסת יעקב אשר קיים דיונים, גם בוועדה וגם מחוץ לוועדה, וגם קידם, וגם, כפי שאת ציינת, לפני שלוש שנים החוק עבר בקריאה טרומית. אני אומר שיש פה קצב, בהנחה של חוק שהוא כבד, הוא חוק גדול, חוק עם השלכות גם תקציביות וגם משמעותיות, כי אם אנחנו נימצא במציאות שבה אנחנו מוכרים את כל הדיור הציבורי ויש אג'נדה או חוסר יכולת של ממשלה או שר אחר להבין שצריך לרכוש דירות, גם אם הוא יחליט להתחיל לרכוש דירות, אני לא בטוח שזה יהיה בקצב המכירה. אנחנו מייצרים כאן איזה שהוא חוסר ויש לנו אחריות גדולה, מצד אחד לתת את התקווה למשתכנים, מצד שני לא להשאיר את מדינת ישראל בלי המשאב החשוב הזה, שאין ספק שהוא חשוב ומשם זו שאלת מדיניות, האם כן מקצים תקציבים או לא מקצים תקציבים. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> בתקציב הנוכחי אין שקל, לא היה בקודם ולא היה בקודם קודם. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> ובין לבין יש גם דירות שצריכות שיפוץ, כי יש שם אנשים שחיים שם כבר עכשיו, וזה גם נושא שעלה כאן בדיונים של הוועדה. אנחנו נגענו, אני חושב, בישיבות, חבר הכנסת ינון, ישבנו גם ביחד עם הצוותים של משרד השיכון וניסינו לייצר מפה כדי להבין מה ההשלכות של כל הרחבה או צמצום של היכולת ברכישה וההגדרות של הזכאים. תיכף נצלול לזה, יש פה לא מעט שאלות, נשמח שמשרד השיכון והאוצר גם יתייחסו. לפני זה נעשה סבב של חברי כנסת, של האורחים הנכבדים שמכבדים אותנו כאן בנוכחות שלנו ולאחר מכן נעבור למשרדי הממשלה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> לא כדאי שיציגו קודם? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הצעת החוק היא הצעת חוק פרטית. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> הבנתי שיש עבודה משרדית שרוצים להציג. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> יש עבודה משרדית שאני אתייחס אליה, היא עבודה משרדית שבאה לסייע לנו, לא עבודה משרדית שצריכה להיות מוצגת כאן בוועדה. אם אתם רוצים דברי פתיחה, בבקשה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> תודה, יו"ר הוועדה. חיכינו הרבה זמן לדיון ההמשך. יש לנו פה מטרה אחודה לכל מי שיושבים כאן מחברי הכנסת והאורחים, להכניס את החוק הזה לספר החוקים עוד טרם פיזור הכנסת. לחוק הזה יהיה דין רציפות לכנסת הבאה, לא יהיה מצב להסכם קואליציוני בלי החוק הזה, אבל החוק הזה חייב לעבור לפני כן, הוא חייב לעבור קריאה שלישית. אנחנו פה בעמדה לא רק עבור החוק כחוק שחבל שבוטל, מבחינתי זה חוק חברתי ומוסרי ששם את אחריות המדינה על הסיפור הזה של קורת גג, חוק שהמשמעות שלו הוא ניתוק העוני הרב דורי ויצירת הזדמנות עבור האזרחים לצאת ממעגל עוני שהם, לצערנו, מורישים אותו לדורות הבאים. יש בעיית דיור ציבורי בישראל וזה כי ממשלות ישראל מפקירות את הדיור הציבורי, לא בונות דיור ציבורי, לא מתקצבות דיור ציבורי, לא מרחיבות את הדיור הציבורי, אבל לקחת אוכלוסייה ענייה ולשסות אותה עם אחרת זה לא פתרון. הסיפור הוא הרחבה של הדיור הציבורי, קנייה של דיור ציבורי ויצירת כל פרויקט ממשלתי עם דיור ציבורי ובר השגה. כשהדבר הזה בוטל עשינו פה נזק. הזכרת לי לפני כן, קרויזר, את כהונת גלנט כשר שיכון, שם קנו דירות ציבוריות והרחיבו, גם הייתה החלטת ממשלה של 7% לדיור ציבורי. לצערי ממשלת השינוי ויתרה על ההחלטה הזאת עם כהונת אלקין כשר שיכון שהעדיף לקנות דיור ציבורי במקום, וזאת הייתה טעות קשה. היה עדיף היום בכל הפרויקטים הממשלתיים להקצות דיור שיהיה בין דיור בר השגה לדיור ציבורי, מצבנו היה במקום אחר. אנחנו היינו מדינה עם מעל 200,000 דירות ציבוריות, בואו לא נהפוך את ריקבון הדירות הציבוריות ואת הכלום ושום דבר שנשאר לבעיה של האזרחים. בואו נהפוך את זה לבעיה של מדינה, המדינה צריכה לתקן. ואני אומרת לדיירים שנמצאים כאן, תודה על המאבק. אתם לא נאבקים רק על עצמכם, אתם נאבקים על החובה של המדינה לדאוג לאזרחים שלה. החוק הזה, חוק רן כהן, זכויות הרכישה של דיירי הדיור הציבורי, הוא חוק שהוא סמל והפכנו אותו פה לסמל, חברי הכנסת, ואני לא לבד כאן, יש את ינון, יש פה את יסמין, יש את מיכאל ביטון שגם הוא מוביל את זה בראש, אנחנו ממש מחויבים. מבחינתי זה החוק הכי חשוב שיש לי להעביר בכנסת הזאת. תודה לך, יו"ר הוועדה, שאתה איתנו על זה. הקריאה הראשונה הייתה הרבה בזכותך. אין דבר יותר נכון לאחדות, לחברתיות, לתפיסת הביחד מלעשות את זה ונמצא את הפתרונות. גם אני לא רוצה שדירות יילכו למי שלא מגיע להם, להיפך, שיילכו בדיוק למי שמגיע להם, אבל אני רוצה שעוני לא יעבור בירושה ושהחוק החברתי הזה ייכנס חזרה לספר החוקים. די להפקיר את הדיור הציבורי, אנחנו היינו מדינה שבנתה דיור ממשלתי ציבורי מתוך תפיסה שזה הסיפור של ישראל, לשכן עולים, לשכן אזרחים, לתת להם את האפשרות לקורת גג, לא להפקיר אותם. היום מפנים דיירי דיור ציבורי, אני רואה דיירים שגרים באוהל בפארק, על מה ולמה? במקום קמצנות והסתכלות עם חור בגרוש, שגם הוא כבר שחוק, נסתכל על כל הסיפור הזה אחרת. אני מסכימה עם המשבר של הדיור הציבורי, רק לא להפוך את החוק הזה לחוק הדגל של פתרון המשבר, לא הוא. בואו נעשה את הדברים נכון ונמקסם את החוק הזה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה. לפני שיסמין תדבר אני אומר, אמרתי מקודם שדרסנו את משרדי הממשלה כי לא היה לנו שיתוף פעולה לקריאה הראשונה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> המטרה של כולנו הייתה להעביר בקריאה ראשונה כי דין הרציפות הוא משמעותי, כי המון שעות והרבה עבודה שהתבצעה היא נתנה את האוויר לנשימה. עכשיו זה נותן לנו לשבת ולחדד ולדייק כשהרצון הוא בוודאי לסיים את זה לפני שהכנסת מתפזרת, אבל אני אומר, חלילה אם נהיה בסיטואציה שאנחנו מתקשים, האירוע המשמעותי והכבד של ההסכמות והנוסח כבר מונח במליאת הכנסת או כאן בוועדה להמשך דיונים בממשלה הבאה שהיא תהיה בכל מקרה בשנה הבאה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אין שום סיבה להעביר את זה לכנסת אחרת. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לכן אני אומר, אנחנו נמצאים כאן בחקיקה שהמטרה שלי הייתה שאנחנו בדין רציפות, זו המשוכה המשמעותית, כי צלחנו אותה, ועכשיו יש לנו, לא הרבה זמן, אבל יש לנו את היכולת לדייק ולחדד שחלילה לא ייצא מכאן חוק שחוטא למטרה שלו. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> ברשותך אני אחרוג במשפט. מכיוון שאני מעל ל-15 שנה עוסקת בדיור הציבורי, הרבה לפני שהייתי חברת מועצה או חברת כנסת, בשלוש השנים האחרונות יוצא לי לעבוד מול עמידר, מול בחור מדהים בשם צביקה כהן שנותן לי מענה רחב ומכל הלב ואנחנו באמת עושים ניסים. צביקה שכל את בנו, בנו נפל בלבנון יום לפני ליל הסדר, אז בשם הוועדה, ברשותך, בשם החקיקה הזאת, בשם הדיור הציבורי שאנחנו עוסקים בו אני רוצה למסור בשם כולנו חיבוק ענק. כמובן שהיינו אצלו, אבל עדיין היה חשוב לי להזכיר את זה לפני שאנחנו עוברים ליום יום. אני כמובן תומכת בהצעת החוק הזאת. לא חתמתי עליה כי יש לי את הפחד כל הזמן, המדיניות של הממשלות בעשור האחרון בוודאות היא לא לרכוש כמעט דיור ציבורי חדש ואם יש רכישה היא לא עומדת בקצב של גידול האוכלוסייה, היא לא עומדת בקצב של הדרישות, וזו הסיבה היחידה. אבל אני תומכת בחוק הזה בכל ליבי. אסור לנו לרגע עם החוק הזה לשכוח אפילו לדקה, להמשיך להיאבק על רכישה של דיור ציבורי נוסף, להמשיך לשחרר מציפורני ארגונים כאלה ואחרים דירות שלא הזכאים גרים בהם, ואסור לנו לרגע לשכוח שגם רמ"י מערימים עלינו כרגע קשיים ומחזיקים מאות דירות כבני ערובה. אני מבקשת מיושב ראש הוועדה לדיון הבא להזמין גם את רמ"י כי הם חלק מ-100 דירות - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא צריך להביא את רמ"י, הם רק יעשו נזק. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> תחשוב שיש לי 130 ממתינים בבאר שבע, יש לי 101 דירות ריקות קרקע בנחל בקע שאי אפשר לשחרר אותן כי רמ"י רוצה חזרה את הקרקע. מה זה הדבר הזה? אני מאשימה את משרד השיכון ואז אני בכלל מבינה שרמ"י רוצה את הקרקע חזרה. זאת אומרת אתה לא יכול לשכן שם אנשים, אתה לא יכול למכור את הדירות, הדירות האלה בנות ערובה ומי שמשלם את המחיר זה הציבור שהכי זקוק והכי חלש. אז בבקשה, רמ"י חייבים להיות חלק מהתהליך בכל מה שקשור לדיור הציבורי. אני מראש מתנצלת שאני צריכה לצאת לפני הזמן כי יש לנו גם דיון על המחסור ברופאים בנגב ואני צריכה לחלק את זמני. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר גמור, תודה רבה. נשמח אחר כך גם להתייחסות לדירות הבאר שבעיות שאת מעלה פה כל פעם. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> משרד השיכון יכול להסביר את הסיטואציה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב ראש, קודם כל אני חייב להגיד לך מילה טובה על זה שגם התמדת, אמנם זמן רב לא היה דיון אבל זה לא סתם לא היה דיון כי ישבנו ביחד, ולהגיד מילה טובה לשר השיכון חיים כץ, שברגע שבאתי אליו כשזה הונח וביקשתי ממנו, הוא אמר: ינון, אין בעיה, תעלה, והורה גם למנכ"ל ולצוות משרדו לראות איך אפשר להתקדם עם זה. אז אני חייב להגיד מילה טובה לשר השיכון חיים כץ, ובתקווה שגם נמשיך. אני חייב להודות ישבנו, יש דברים שאנחנו מסכימים, אני חושב שאפילו ברוב הדברים אפשר להגיד שמסכימים ויש דברים שנצטרך לראות פה בוועדה ויש דברים שגם בידיעה איתכם ביחד שאולי לא צריך. אגב לגבי רמ"י, אני מצפה שלא יבואו, כי אני אומר לך, רמ"י, כשהם מגיעים רק נזק עושים. אני לא אוהב את רמ"י, אין מה לעשות, מרמ"י אף פעם לא יצא דבר טוב. אם מחירי הדיור בשמים, זה צריך את כל החובה והזכות הזאת לרמ"י. אם היה אפשר להפריט את רמ"י או לסגור אותה לגמרי, תאמיני לי, הראשון שהייתי עושה את זה. לצערי זה לא ביכולות שלנו, אבל עוד יבוא יום שזה יהיה ביכולת שלנו אם לא נפרוש לפני. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אתה רומז משהו? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מאיפה תפרשו, מהקואליציה או מהאופוזיציה? לא, כי אנחנו רוצים שהם יחזרו. << דובר >> קריאה: << דובר >> אבל רמ"י לחלק מהאנשים הוא דווקא כן משרת. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> על החלק הקטן הזה נסדר להם במקומות אחרים. לגבי החוק עצמו, חלק מהדברים שישבנו והעלינו, אני אתן דוגמה שאני מסכים איתה, שהיום דירות שניתנו לא מזמן, שהן חדשות, אין שום סיבה שדירה חדשה שבן אדם עוד לא הספיק אפילו לגור בה כבר יוכל לרכוש אותה. אלה דברים שאמרנו שאנחנו מסכימים להם. אני רק רוצה להזכיר שיש דירות ששוות פחות, אין סיבה לא לתת אותן לאותם אלה שנמצאים. הטענה שככה נגמור את הדיור הציבורי, הרי הם ימשיכו לחיות שם עד סוף ימיהם, אז תן להם את האפשרות הזאת לחיות בכבוד כמו שמגיע להם. אפשר גם שהמדינה תביא עוד קצת כסף בשביל לרכוש עוד דירות. אם היו מתנהלים אז בחוכמה אז לא היה מחסור. גם אם שתי הדירות היו שוות דירה אחת - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> 2.5 מיליארד בשנה על סיוע בשכר דירה, אבל לא קנו יותר דירות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כשהמדינה התעלמה מזה כמה שנים, אז שהמדינה תשלם על זה. לא יכול להיות שאנחנו הולכים, ואני חושב שכל אחד מאיתנו מסתובב ורואה את האנשים האלה ופוגש אותם, אגב אני עדיין לא פגשתי מישהו בדיור הציבורי שהוא מיליונר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם אני לא. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני פגשתי רק את אלה שהם מעוטי יכולת. אני נפגש איתם, אני נמצא איתם לפעמים ברחוב שלי, באותה שכונה אנחנו חיים, ברחוב ליד, אלה אנשים קשי יום ברובם. אני לא מדבר על אותם כאלה שאני קורא להם אפילו רמאים, שהתלבשו על אנשים מבוגרים, אסור לעזור להם. יש אנשים שבאו ולקחו את המבוגרים ואמרו: טוב, עכשיו אני מאמץ אותו. אין שום סיבה לעזור לאחד כזה. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> שהוא לא בן משפחה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> שהוא לא בן משפחה. אגב יש דברים שצריך לדון עליהם, למשל בן משפחה, יכול להיות שלא כולם יסכימו איתי על זה, אבל נגיד אם כל בני המשפחה ברוך ה' מסודרים בדירות ולא מוציאים את הדייר, יכול להיות שאם אנחנו באים לעזור, יכול להיות שעדיף להשאיר. זה דבר שעלה. למשל יש משפחה שיש להם חמישה ילדים, כל הילדים מסודרים, יש להם דירה, הכול בסדר ואתה לא מוציא את הדייר, את ההורה, האבא או אמא או שניהם, אני לא חושב שצריך במקרה כזה לתת לילדים לקנות את הדירה הזאת, אין שום סיבה. יש דברים שאנחנו כולנו מבינים אותם. << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> השאלה איך אתה מחריג את זה בחוק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה מה שאני אומר למשרד השיכון ועל זה ישבנו. כשחברי הכנסת פה כולנו הבאנו את החוק לא אמרנו ראש בקיר, כי אנחנו מבינים את הצורך ואנחנו מצפים שגם אתם תבינו את הצורך וכשישבנו העברנו הרבה דברים, גם עם המנכ"ל, וראינו שיש הרבה דברים שהם כן במוסכמות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> חבר הכנסת אזולאי, יש סיכום שאתם יכולים להציג או שמשרד השיכון יציג? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני חושב שמשרד השיכון יוכל, ונשלים אחד את השני. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אוקיי, משרד השיכון יציג. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אם יושב ראש הוועדה ירצה. אגב זה גם לא דברים שמסוכמים עד הסוף. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אוקיי, כי אנחנו לא מכירים את זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כי זה ממש בימים האחרונים ועדיין זה לא בשל ולכן יושב ראש הוועדה יחליט מה הוא רוצה, כי זה עדיין לא משהו שהוא סופי ולכן יושב ראש הוועדה יתייחס לדברים האלה. אני רק זרקתי דוגמה שאני חושב שהיא דוגמה מובנת והיא שכלית ואין סיבה ככה לרכוש, אבל למשל אני כן חושב שאם בן אדם בגיל 60 ו-70 רוצה לרכוש את הדירה, החיים עוד לפניו והוא יכול לרכוש את הדירה לעצמו. אנחנו גם חושבים דבר כזה, אבל ניתן לדיון להתנהל ותוך כדי היושב ראש יחליט מה הוא רוצה ואיך הוא רוצה לעשות את זה. אני חושב שמה שגיליתי בישיבות האלה, היושב ראש, אני חושב ששנינו גילינו, שגם במשרד השיכון יש קשב בעניין הזה, באוצר פחות. טוב, כי באוצר כל דבר אצלם זה פחות קודם כל, קודם כל הם נסוגים אחורה עד הסוף ואז לאט לאט הם מתחילים לחזור, אבל משרד השיכון גילה נכונות וזה חשוב מאוד. והבקשה שלי אליך, אדוני היושב ראש, אני לא העברתי חוק כדי שיהיה דין רציפות. כשאני מעביר חוק הכוונה שלי להעביר אותו וללכת איתו עד הסוף. אם אני מסתכל עליו בדין רציפות, אתה יודע מה, אני אומר לך מראש אני מתייאש, לא מעביר אותו. כשאני מעביר חוק, במיוחד כזה חוק חשוב שהוא קואליציה אופוזיציה, אני מעביר אותו בשביל להעביר אותו כי לדיור הציבורי אין דין רציפות, אין להם זמן לחכות לדין רציפות, הם ברציפות חיים כמה שנים בעוני הזה ואנחנו לא רוצים שיהיה להם רציפות של עוני, אנחנו לא רוצים שיהיה להם רציפות של רק תקווה, אנחנו רוצים שיתגשם החלום שלהם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> גם אין סיבה שלא להעביר את זה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> והחלום שהתגשם זה צריך לעבור בשנייה ושלישית ובעזרת ה' אני מקווה שנעביר אותו. אני יודע מה הרצון שלך וביחד נעשה את זה. תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה לך על הדברים. אני מסכים איתך לחלוטין. זאת גם הזדמנות טובה להודות לך על כל השעות הרבות שלך ושל הצוות שלך ביחד עם משרד השיכון, ימים ארוכים שישבנו כדי לחדד את החקיקה הזאת, כמו שאמרתי, שהיא תצא חקיקה טובה. אני לא ידעתי כמה זמן אני הולך לשבת פה בוועדה, זה היה אמור להיות משהו זמני ולכן היה מבחינתי יעד להעביר ל - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> התנהגת יפה, השארנו אותך. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> על להתנהג יפה תשאיר אותי גם בקדנציה הבאה, אתה אומר. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אין בעיה, אבל אני מאמין שאתה שואף לדברים אחרים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לעשות לביתי, ללמוד תורה ולעשות לביתי. קטעת לי את חוט המחשבה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> מה התפקיד הבא שאתה רוצה, זו המחשבה שחשבת. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> חלילה חלילה, הוועדה הזאת היא ועדה חשובה מאוד. אתה יודע, הרבה פעמים אנשים שואלים אותך, עוד לפני שאנחנו צדים את הדוב, אבל הרבה פעמים חושבים שדווקא להיות שר זה משהו משמעותי, אני חושב שפה הכנסת, מי כמוך שמוביל את הקו הזה, חבר כנסת שהוא פעיל, חבר כנסת שהוא חברתי ונמצא בוועדות הנכונות ועושה עבודה פרלמנטרית חשובה יכול לעשות הישגים אדירים עבור הציבור. << דובר >> קריאה: << דובר >> לפעמים מה שחייל זוטר יכול לעשות רמטכ"ל לא יכול לעשות. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> חבל על הזמן, אני חושב שינון הוא הדוגמה המובהקת לזה. אז אנחנו נשמע קודם כל את הנוכחים ואז נעבור למשרדים. משרד השיכון, יש לי כמה שאלות. כל מי שמדבר שיציג את עצמו לפרוטוקול. << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> בוקר טוב, תודה רבה על עוד ישיבה, זו ועדה מאוד חשובה. אני דיירת הדיור הציבורי ולי מאוד מאוד ייתן נחת לחיים שלי בעזרת ה' שהוועדה הזאת תעבור ונוכל לממש את הזכות שלי, אני כנכה 100%, זה בשבילי, באמת לבנות שלי, קורת גג ולשקט הנפשי שלי. בעזרת ה' ובשם ה' נעשה ונצליח. << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> אני פה רציתי לומר, גם בשמי באופן אישי וגם כמי שמייצגת את מרכז אדווה, שאנחנו מאוד שמחים ונרגשים שהגענו לעת הזו שאפשר להמשיך ולקדם את החוק בתקווה שהוא יעבור כמה שיותר מהר בקריאה שנייה ושלישית כאן בוועדה ואחר כך במליאת הכנסת וייכנס לספר החוקים של מדינת ישראל מכיוון שזה האמצעי המרכזי שיכול לייצר איזה שהיא מוביליות חברתית וכלכלית, יצירה של בסיס כלכלי עבור אותם אנשים שהם הכי מוחלשים בחברה הישראלית, עבורם, עבור הילדים שלהם. מה עוד שלא מדובר פה בהטבה חריגה, מדובר בהטבה כפי שהמדינה יוצאת בתוכניות סיוע שונות לציבור הרחב לרכישה של דירות, ואותה קבוצה באוכלוסייה, הקבוצה הכי חלשה, מנועה מלהצטרף לתוכניות הללו משום שאין להם מספיק מימון עצמי, אין להם גישה לאשראי. כלומר אין פה איזה שהיא הטבה חריגה לאותה קבוצה חלשה. דבר נוסף, הצעת החוק הזאת, עצם העובדה שהיא מעגנת את העיקרון שלפיו ההכנסות ממכירת הדירות תשמשנה אך ורק לרכישה של דירות לדיור הציבורי, יש פה בראייתנו אמירה חברתית סופר חשובה מכיוון שלא שגומרים את מלאי הדירות הציבוריות אלא מייצרים תשתית שתאפשר להמשיך את המלאי הזה למרות התנגדות עקרונית, אבל זה חשוב מאוד בשביל אותו ציבור, ואולי אפילו יהיה אפשר להגדיל את המלאי הזה. היום ישראל ממוקמת בשיעור של דירות דיור ציבורי, ישראל מקצה כ-1.5% בלבד בהשוואה למדינות ב-OECD, שם אנחנו מדברים על ממוצע של 7%, במדינות האירופאיות אנחנו מדברים על ממוצע של בין 10% ל-12%, כלומר מקום נמוך, וזה לא צריך להיות ככה במדינה הזאת. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה, יעל, על הדברים. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> הנושא של הדיור הציבורי, אני חושב שגם בישיבה הקודמת המרוכזת העלינו את העבר בתקופת דוד לוי ז"ל שהיה שר השיכון, מה עשו כדי להרחיב, מה החשיבות לקנות דירות, או 10% או 15% בבניינים עם אוכלוסייה שהיא יותר חזקה כדי שהילדים של אותו אחד יוכלו להיעזר בילדים ויגדלו איתם, שהם חסרי היכולת, ולקבל גם בחינוך את העזרה מאותם ילדים וכך יוכלו להתפתח כחברה טובה. אבל אני לא מסכים עם חבר הכנסת ינון שאומר שאם לאדם יש דירה, הוא גידל את ילדיו בדירה ציבורית ויש לו ילדים והם מסודרים, אבל אנחנו יודעים - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא עצמו יכול לקנות. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אבל אמרת שילד שלו יקנה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, יש הבדל, אמרתי אם הוא רוצה לקנות לעצמו ולא ילד שקונה לו, ילד שרוצה על השם שלו, כדירה שנייה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> אני בנקודה הזאת, שהוא יקנה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא יקנה. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> כי רוב אלה שבדיור הציבורי הם בני עדות המזרח וכל אלה שקופחו כל חייהם וחשוב מאוד שישאירו ירושה גם לילדים שלהם, ולכן הטיעון שלי ל - - - << דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >> אנחנו לא עוסקים בתחושות. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> הטיעון שלי לקניית הבית כשהוא ככה עם הזכויות הניתנות להם, כי אנחנו מתפתחים להרחבה ולפינוי בינוי וכל הדברים האלה, הלוא אחר כך הוא לא יוכל לקנות, צריך לתת לו – בפרט עכשיו כשחלק מהבניינים שנחרבו במלחמה, בתוכם יש משפחות שהן בעלות דירות ציבוריות, אז הולכים עכשיו לתת להם בניין יותר גדול ולבנות להם בניין יותר חשוב, אני חושב שגם עליהם צריך לחשוב, שהדירה תימכר להם לפי הערך הישן שלה ולא לפי מה שיהיה כשייבנו להם. יש כאלה, אז כבר יש הזדמנות, תנו להם לקנות את זה, אל תחשבו רק על השקל, תחשבו גם על הבן אדם ועל הזכויות ומה הוא ישאיר לילדיו אחר כך. ואנחנו רוצים לתת, שיישאר לבני עדות המזרח, שיהיה לילדים שלהם במה להתקדם והדרך היחידה זה הדיור. כשאני אומר לך, כמו דוד לוי, אני מבקש לא רק את זה, כמו שהיא אמרה, צריך להרחיב את הדיור הציבורי. איך מרחיבים? על ידי מכירה של הישן ומתחילים לקנות, לא במקומות ישנים, אלא לקנות במקומות חדשים עם אוכלוסייה רחבה וטובה וכלכלית גם טוב ואתה משלב שם את החלש, אז ילדיו יוכלו לראות. זה מה שאני אומר, המראה, רואים. אין לו יכולת לתת לילדיו עזרה בלימודים, מורה פרטי או משהו, יופי, הוא יכול להיעזר בחזק שהוא איתו ביחד וגם הופך איתו ביחד כחברה, כי הם גדלים ביחד בשכונה, והחלש תמיד רואה. זה מה שעשינו כשהתחלנו לשנות מהטקסטיל לדברים שהם יותר מביאים ידע ומדע ושכר טוב, כמו אינטל, סייטק, כל הדברים. זו המראה שעומדת בפני הילד. כדי לשנות ולתת לחברה טובה שאנחנו צריכים לגדל בה את ילדינו, חייבים לטפל בחלש. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בני, אתה חותר לסיום? << אורח >> בני פרץ: << אורח >> לסיום, כבודו, הנושא של הדיור הציבורי חייב, עם כל המענק וכמה שנים ולא לחשוב - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אז בוא נגיע למתווה כדי שנעביר את החוק, בוא ניתן להם. << אורח >> בני פרץ: << אורח >> החוק חייב להגיע עם כל אותן הטבות שקיבלו לפני עשר שנים, כשהיינו בתקופה של רן כהן כשהעברנו את החלק הזה. אני חושב שגם הטבה לפי הערך שלה של היום. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה על הדברים. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> אמא דיירת דיור ציבורי. ראשית רציתי להודות לך, היושב ראש, על הכנסת האורחים ביום שישי, שהקדשת את הזמן עבור הדיור הציבורי, לשמוע אותי, וכן, ינון, תודה על הכול. בחוק הזה, מתחילתו, עוד לפני שהוא פג, אני טיפלתי בנושא מסוים שניסיתי להעלות אותו וברוך ה' התחילה להיות ערנות לנושא הזה, משפחות ברוכות ילדים שבאותה תקופה לא הייתה דירת ארבעה חדרים להביא לה ובמקום זה הם קיבלו דירה מחוברת, נתנו לדיירים להסתדר איתה, לאגד אותה לאחת שתהיה דירה של ארבעה חדרים. מה שקורה, הייתה להם אפשרות לרכוש, הגיע הזמן שעכשיו כשהם רוצים לרכוש אותה, לא. יש כמה סיבות מוצדקות שרציתי להעלות, דברים בסיסיים, מובנים, מה שהצד השני לא מבין את הקושי ואת הדבר הזה, להעלות את החשיבה הזאת ולהעלות את החוק הזה. ראשית כל, הדירה במציאות שלה, גם מבחינת ארנונה, מים, חשמל, הכול, כשמקבלים את הסכום של החיוב זה בעצם של דירה אחת, מדובר על דיירים שגרים 20 שנה, 30 שנה, מדובר על אלמנות, חולי דיאליזה, כל האנשים המבוגרים שצריכים תמיכה, ופה במציאות הזאת, במקום לתת להם את הדירה בכללותה, אתה אומר להם לחלק את הדירה. הילדים שלכם רוצים להגיע? אין מצב להגיע, תעשו אפליה, תעשו גורל, כמו שעשו בבית המקדש בהקרבת הקורבנות או בכל דבר, תעשו גורל, אם אברהם יוכל לבוא שבת שיבוא שבת, אם שמעון ייצא בגורל שהוא יבוא בשבת אז הוא יבוא בשבת. אחד הדברים שעשו והתעללו בזה, אני לא יודע מי, אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל מה שעשו, הייתה תקופה שהעלו את שכירות הדירה באלפי שקלים, העלו לדיירי הדיור המסכנים האלה, האומללים האלה, שהתמודדו עם הלחם וחלב, העלו באלפי שקלים בשביל שיפנו את הדירה הזאת. זו הייתה תקופת המלחמה ותקופת המלחמה הזאת, מה שקרה, אותו דייר ציבורי, אותם אלה שפינו ויתרו על ה – לא הייתה להם ברירה, הם היו בשעת לחץ, כשהילדים הגיעו אליהם, א', הם לא יכלו לארח את כולם, ב', היו ילדים, משפחות נשואים, הברירה הייתה לשים אותם לישון בסלון עם מזרונים, זה היה מאוד מזעזע ואין למי לצעוק. אחרי שהם פינו את הדירה זה מה שהיה, זאת אומרת אתה אומר להם שבשבת הזאת אתה לא יכול להביא את כולם, וברוך ה' משפחות ברוכות ילדים, כל ילד מביא – גם אם אנחנו מבינים שלכלב יש מלונה, גם כשאין משפחה ברוכת ילדים, אפילו משפחה של זוג שצריכה, אין להם מקום. והכי אבסורד, למשפחות האלה הייתה אפשרות לרכוש, למה הם לא רכשו? הם התמודדו עם הלחם והחלב של הילדים, עם הכלכלה, מים, חשמל, ואיך הוא אמר? זה ילדים שצריך לתת להם איזה קידום, גם על זה הם היו צריכים לחשוב. פה אתה אומר להם: חבר'ה, לא הייתה לכם אפשרות, אז תפסידו, צאו מהבית, תפנו את הבית, תפנו חצי, למה? כי הייתם צריכים להתמודד עם הלחם וחלב. והדבר הכי בסיסי שצריך להבין זה שקורת הגג הזו זה לא דבר שיעשיר אותם, ודיברו על זה כבר, זה דבר שאמור להיות מובן בשכל, בחשיבה פשוטה. בדבר הזה אנחנו צריכים לעשות את המטרה, שיהיה להם אפשרות לקורת גג שלהם ושיוכלו להתחיל חיים חדשים, בעצם להוציא אותם מקו העוני על ידי קורת הגג. זה סעיף אחד. סעיף שני, הואיל ולא יכלו להגיע, עבור חיילים בפוסט טראומה שההורים שלהם דיירי הדיור הציבורי. היו אמורים להגיע כמה, אבל הם לא הגיעו, איך אמר לי אחד? הוא קיבל פיק ברכיים מרוב פחד. יש הורים מסוימים שהבנים שלהם נפגעו כתוצאה מהמלחמה, פוסט טראומה, הלם קרב, מה שקורה זה שעכשיו עיקר העול, זה לא המימונים שמממנים, זה גם דבר שהוא ודאי עוזר להם לשיקום, אבל אחד הדברים שנפל, על מי זה נפל? על ההורים, ההורים הם אלה שמתמודדים איתם בכל מיני דברים. הדבר הכי בסיסי זה חוסר השתכרות, אם לילד קורה קושי שלא ניתן לתאר, רק על שונאי ישראל בעזרת ה', שהילד, פתאום נתקף התקפים מסוימים או זיכרונות מהעבר, הוא מתחיל להשתולל בבית או שהוא מתחיל להרעיש ולזרוק דברים, זה חלק מהדברים הקטנים וההורים הם אלה ש – אגב היחיד שיש לו פה, הוא לא יכול להתקשר לשום שר, לשום חבר כנסת והוא לא יכול להתקשר לראש ממשלה ובסופו של דבר ההורים הם אלה שמונעים מעצמם את הזמן והם מפסידים. חוסר השתכרות תמידי, זה לא דבר שמפסיק באיזה שהוא – בעזרת ה' נקווה שהקב"ה ירחם, בעזרת ה' שהם יפסיקו, אבל זה דבר שהוא תמידי וזה דבר שהוא המשך לכל התהליך הזה, חוסר השתכרות. הדבר השני שיש בעיקר זה העלויות של הטיפולים של אנשים כאלה. מי שמבין, דבר בסיסי מתחיל באלפי שקלים, מספיק שאין פסיכיאטר מהסל של המדינה שיממן את העלות של אותו חולה פוסט טראומה, אין מי שיממן את החולה - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> החוק הזה לא יעבור אם תעשו את הפיליבסטר. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> אני אגמור לדבר, ברשותכם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מי שאכפת לו מהחוק הזה ומאנשים בעוני לא מורח את הזמן. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> ברשותכם, פוסט טראומה זה אנשים שהתמודדו ואם לא נפתור עכשיו את הבעיה לא יהיה פתרון לבעיה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נכניס את זה לתוך החוק, צריך להעביר את המתווה. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> בקיצור, דבר אחרון, זה עלויות מאוד מאוד יקרות והעזרה שלנו להורים המסכנים האלה שמתמודדים ונוכל לעזור להם זה הסיוע בדבר הבסיסי הזה לדירה במתנה או לרכישה עד 50,000 שקל, דבר שבזכותך, היושב ראש, גם הזמן שהקדשת והכול, זה יהיה לזכותך לדורי דורות. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה. << אורח >> אהרון קאשי: << אורח >> שלום. מי שמכיר ומי שלא מכיר, אני אציג את עצמי, שמי אהרון קאשי, פעיל חברתי, רכז שיקום שכונות בפתח תקווה, שכונת יוספטל. מי שיודע זו שכונה שממוקמת במזרחה של עיר ושם רוב הציבור, יש ממש שכונות שלמות של דיירי הדיור הציבורי. אני מנהל שם כמה קבוצות ווטסאפ ואנשים ביקשו ממני בכל לשון של בקשה, מדובר על נכים קשי יום, אנשים מבוגרים, אנשים שלא יודעים את דרכם לכאן ובשבילם להגיע למגדל השן זה כמו להגיע לאוורסט, אז אני פה בא לדבר בשמם. אני אראה לכם עשרות הודעות שיש לי בטלפון, אנשים אפילו לנקות את הגינות לא יכולים. רבותיי, הדיור הציבורי זה אנשים שנמצאים בקרקעית ואני בא פה במסר מאוד מאוד פשוט, הלוואי שהשבע יבין את הרעב. הרבה אנשים בתוך החברה ברוך ה' היום נמצאים במצב טוב, התחילו מהדיור הציבורי, קיבלו את הזכות בשעתו לרכוש את הנכס ומשם קפצו והגיעו למצב שהם עצמאים ויכולים גם לעזור לדור הבא. המסר הוא מאוד פשוט, אני לא אאריך, שאנחנו ניקח את זה כבייבי של החברה שלנו. להיות חברתיים זה לא קללה ולא מילה מגונה, ברכה גדולה, כי העם שלנו הוא עם שסבל בגלויות, עם שסבל בכל ההיסטוריה היהודית אחורה ואנחנו צריכים גם לראות את המסכן והחלש ואנחנו מלאים בציווים כאלה בתורתנו הקדושה, שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנה, זו המורשת שלנו והזכות שאנחנו יושבים פה בארץ הזאת. אז כשנעזור לחלש, בעזרת ה', אנחנו נהיה חברה יותר בריאה ויפה. תודה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה לך על הדברים, אהרון. יש עוד מישהו מהנוכחים שלא התייחס? << אורח >> אדמונד סוויסה: << אורח >> אני אתחיל מהדבר הכי יפה שאני רואה כאן, שאני רואה את המאחד. אני כליכודניק חבר מרכז, היה לי דיסאינפורמציה לגבי סקטור מסוים, אבל מה שהכי יפה פה שאני רואה, שכל הקצוות פה של כל המשרדים באים ביחד למטרת חוק אחד, שזה לטובת האנשים הפשוטים. אני מחובר לכל הנושא הזה של מה שדיברתם, על כל הרקעים, אני כמעט 20 שנה מתנדב עם נוער בסיכון, פתחתי מועדונים בהתנדבות בצפון וזה משהו שהחשוב לי, ואני מודה לכולם, ובעזרת ה' שנמשיך עם העשייה הזאת. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> נעשה ונצליח, אמן. << אורח >> אפרת רותם: << אורח >> אני אהיה מאוד קצרה, כי באמת הדבר הבאמת חשוב זה להקדיש את הזמן לחקיקת החוק, אבל כן היה לי חשוב להגיע היום כי כעובדות ועובדים סוציאליים אנחנו עובדים עם דיירי הדיור הציבורי, אנחנו רואים את המשמעות של עוני רב דורי. יש מעט מאוד מענים שהמדינה יודעת לתת שבאמת יכולים לקטוע את הרצף הזה וכאן יש הצעת חוק שזה מה שהיא יודעת לעשות, המשמעות שלה היא לא רק כלכלית, המשמעות שלה היא ביכולת לתת תקווה לדורות הבאים, ביכולת להתמודד עם הדרה חברתית. אני רוצה לומר עוד מילה אחת, להליכי חקיקה יש קצב משלהם, לחיים של בני אדם בשטח יש קצב שונה לחלוטין. אני רוצה לבקש מכל הנוכחים שבואו נתגייס למטרה לסיים להעביר את זה בכנסת הנוכחית, אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך ומה יוליד יום, וזו כרגע המטרה הכי חשובה שיכולה להיות כאן בחדר. תודה רבה, שיהיה לכולנו בהצלחה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה על הדברים. אנחנו עוברים למשרד השיכון. לפני אני אתחיל לשאול אותך שאלות ספציפית על החוק, היו שאלות שעלו בדיון הקודם, אני אשמח שתתייחסו, גם לגבי המדיניות של המשרד באופן כללי לגבי מלאי הדירות של הדיור הציבורי, היה נושא שני לגבי העדפה של משרתי מערך המילואים, את הרשימה של הדירות העברתם, זה נמצא על שולחן הוועדה, וגם הנושא של התרגום והנגשת המידע בשפות שונות. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני אתחיל במלאי. במלאי הדיור הציבורי היום יש כ-47,000 יחידות דיור כאשר יש לנו כ-9,000 ממתינים. אני רוצה לדייק את המספר הזה, כמחצית מהם זה ממתינים לדיור ציבורי והמחצית השנייה זה ממתינים לבתי גיל זהב. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אז ה-4,577 הם לדיור הציבורי. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> כן. זה בעצם דירות שמפוזרות בכל רחבי הארץ, ויש לנו חוץ מזה עוד 124 בתי גיל זהב שבהם זה בניינים מנוהלים וזה עוד 4,500 ממתינים נוספים. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כמה יחידות דיור יש בבתי גיל הזהב? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> 13,500, בנוסף ל-47. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אם תוכלי להציג לנו את החברים שהבאת, אנחנו נשמח. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אלה חברי מכינה, הם הגיעו להיות בדיון. אתם רוצים לומר משהו? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> רק להציג באיזה מכינה, אנחנו שמחים שאתם פה. הכול מוקלט ומצולם ומתועד ואחר כך אנחנו שולחים למכינה העתק של הפרוטוקול. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> כבוד שאתם פה לחוק חברתי כזה. << דובר >> חניך במכינה: << דובר >> נעמה, ראינו אותך לפני כמה שבועות. אנחנו במכינת הנגב, אנחנו בפרויקט, אנחנו לומדים על סוגיה בארץ, מציגים אותה, בוחרים מתוך כמה סוגיות במה אנחנו רוצים לעבוד ולנסות לתקן ולקדם. אלו רוני, אורי, אייל, עומר ואלה, באנו לשמוע. דיברנו אתמול עם מרכז אדווה והם הזמינו אותנו. דיברנו גם עם מיכאל ביטון. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אם אפשר להגיד רק משפט, כי אני רוצה שנתקדם. זה מרגש אותי שאנשים צעירים שנמצאים במכינה בתקופה של תרומה למדינה בוחרים לעסוק בסוגיה חברתית שקשורה לעוני, לזכות לדיור, לצדק חברתי. מבחינתי להסתכל עליכם כאן זה נותן תקווה, זה ממש מרגש. זה לא מובן מאליו לבחור בדיון הזה שהוא לא בסדר היום הציבורי ולא בהכרח בכותרות אלא מתוך תפיסה פנימית. אני ממש מודה לכם שאתם כאן ואנחנו איתכם. << אורח >> יעל פרואקטור: << אורח >> גם אנחנו במרכז אדווה ממש שמחים ומתרגשים, באמת, כולם פה בהיי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני אוסיף משהו קטן, לכבוד הוא לנו שבחרתם להיכנס דווקא לדיון הזה והעשייה שלכם למען החברה הישראלית, בסוף אתם הדור הבא, אולי אחד מכם ימצא את עצמו יושב כאן בכיסאות שלנו, אני מאוד מקווה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בהחלט, תתרגלו לכיסא. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אם אני יכול לבקש מכם משהו אחד קטן, אבל הוא באמת גדול, את המסר הזה שיוצא כאן מהדיון הזה, יושבים כאן מכל סיעות הבית על נושא שהוא חברתי, ודווקא דיון כזה פחות תופס כותרות בחוץ ופחות מראה את פניה של הכנסת, מה העבודה הפרלמנטרית של חברי הכנסת, עבודה עבור האזרח שנמצא בקצה, האזרח החלש ביותר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> החיים עצמם. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> להתעסק בחיים עצמם, כמו שאמרת בצורה מדויקת, ועושים את זה בצורה טובה. אין פה פוליטיקה, זה לא רלוונטי מי קואליציה, מי אופוזיציה, מאיזה מפלגה, באמת יש כאן רצון לייצר ולעשות טוב עבור אזרחי מדינת ישראל. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אין צעקות, אין פה כעס, יש פה רק למען הציבור. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אז אם אני יכול לבקש משהו אחד קטן לקראת חג שבועות, בטח במכינה אצלכם יש לא מעט דברים סביב הנושאים הפוליטיים הבוערים יותר, אז תזכרו את הרגעים האלה מהוועדה הזו ומכאן תיקחו את הנקודה הזאת. תודה רבה לכם. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> בצד של הממשלה, אתם מוזמנים לגשת למכרזים אחרי שתסיימו צבא ולהצטרף. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אחרי כל האחדות הזאת נראה שאתה אומר משהו נגד החוק. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אתה גם לא יכול לעשות את זה לחניכי המכינה, לא רק לדיירים, הם עכשיו פה רוצים לשמוע בשורה. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני אקצר. בהמשך למה שחברת הכנסת לזימי אמרה קודם, בתקופה של גלנט כשר שיכון נרכשו כ-700 יחידות דיור בגיוס אג"ח שנעשה על ידי חברת עמידר, שגויסו מיליארד שקל, אחרי זה נעשו מספר סיכומים תקציביים כדי לרכוש דירות כאשר הבסיס של זה היה שכל הדירות שנמכרו במסגרת החוק נכנסו לקרן בהתאם לקבוע בחוק ועל זה היה אמור להתווסף עוד תוספת תקציבית לרכישת עוד 1,700 יחידות דיור. היו גלגולים של הסיכומים התקציביים האלה, בסוף משרד האוצר הקצה רק 100 מיליון שקל תוספתיים לקרן והרכש שנעשה הוא מכל ההכנסות ממכירת הדירות בשנות החוק בתוספת 100 מיליון שקל, סך הכול נרכשו כ-1,043 דירות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כמה נמכרו? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> כמעט 15,000. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> פשוט הם לא הלכו לקנות. << אורח >> מיכל שטרנברג צדוק: << אורח >> כל הכסף שנכנס מ-14,000 יחידות, הצלחנו לקנות 1,000. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> נכון, בגלל ההנחות. לנושא של מתן עדיפות בפריפריה, לאוכלוסיית משרתי מילואים, סטודנטים, משפחות צעירות, כל השאלות שעלו בדיון הקודם, אז הקריטריונים המזכים לדיור ציבורי זה קריטריונים שוויוניים ואחידים בכל רחבי הארץ וכרגע כל הקריטריונים מוכוונים לשם, לנושאים סוציואקונומיים, זה המצב. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> התשובה היא שאין העדפה. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> נכון, אין העדפה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הייתה גם נקודה שעלתה לגבי הדירות באזור קרית שמונה, לנסות להציע אותן, אם לא לדיור הציבורי, לסטודנטים. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> בהתאם לחוות דעת משפטית אנחנו מנסים למכור את הדירות האלה, יש פרויקט ביחד עם קק"ל, זה כבר יהיה בכללים של קק"ל. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אז כבר לא מטריד אתכם למכור דירות? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אלה דירות שאנחנו לא צריכים במלאי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> למה אתה לא צריך אותן במלאי? << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אני אסביר. התפקיד שלנו, אנחנו אמונים על הדיור הציבורי ואנחנו צריכים לספק מגורים למי שנדרש. אם יש מקומות שבהם יש שפע של דירות ואין ביקוש, החובה שלנו למכור את הדירות האלה ולרכוש באזורי ביקוש. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני חשבתי שהחובה שלכם ליצור ביקוש. כמשרד השיכון החובה ליצור היצע וביקוש. יש היצע, יש ביקוש ואתם צריכים לתת את ההיצע. כשאין לכם ביקוש שם לדירות האלה, צריך לבדוק למה אין ביקוש. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> יש בעיה אחרת, שזה להנגיש את השירותים שלנו, שזה נעשה בשלוש השנים - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כמה דירות יש שם ב – << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> יש אזורים שיש עשרות דירות שאין להן דורש כי פשוט יש שפע של דירות באזורים מסוימים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כמה דירות יש שם? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> יש כ-140, אם אני זוכר נכון, יגידו את המספר המדויק עוד שנייה, אבל - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> שאף אחת מהן לא מאוכלסת עכשיו? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני אסביר. אנחנו מקצים דירות לזכאים של הדיור הציבורי. המצב שנוצר הוא שהכללים הם אחידים ושוויוניים בכל הארץ, יש מקומות שבהם יש עודף היצע על הביקוש של זכאי הדיור הציבורי. יכול להיווצר מצב שבו יש לנו זכאי ממתין בקרית שמונה לדירת ארבעה חדרים קומה ראשונה, אבל יש לי רק דירות שלושה חדרים קומה שלישית, לכן אין התאמה והדירות עומדות ריקות עד שיהיה זכאי. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אפשר לשנות את הקריטריונים, הם לא חייבים להיות אחידים בכל הארץ. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> זו סוגיה משפטית, אני אתן לאפרת להתייחס לזה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> עמדתנו היא שכללי הדיור הציבורי לא חייבים להיות אחידים בכל הארץ. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הם לא יכולים להיות אחידים בכל הארץ, כי אתם רואים שיש בקצוות - - - << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> איך הם יכולים לא להיות אחידים ולא להיות שוויוניים בכל הארץ? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> כי את רואה שבבאר שבע ובקרית שמונה יש פער של דירות לא מאוכלסות. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> יש ייעוץ משפטי לממשלה וייעוץ משפטי לכנסת, עם כל הכבוד - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> יכול להיות שאנחנו נצטרך להתערב גם בכך, מה לעשות? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני בעד להתערב בזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> תומר, מה שאתה אומר, גם לנו מותר להתערב. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> הכללים שלכאורה הם אחידים וכלליים, הם כל כך לא אחידים וכלליים במובן הזה שבכל סעיף, אבל בכל סעיף, יש סעיף לקריטריון ויש ועדת חריגים וועדת חריגים לחריגים וועדת חריגים לחריגים שבחריגים. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אבל זה ביחס לזכאות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כן, ביחס לזכאות. אז יש לכאורה כללים לכאורה כלליים - - - << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אז מה אדוני מעדיף, שמי שלא נכנס לכללים לא יתקנו את המקרה הפרטני שלו? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני אומר משהו אחר, אני אומר שאם יש לנו בקצוות, בבאר שבע או בירוחם או בקרית שמונה, פער של דירות לא מאוכלסות ועומס על דירות במרכז, אז צריך לשנות את הקריטריונים כדי לדחוף אנשים מהפריפריה. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לא, הפתרון הוא לשנות, כפי שהציגו משרד השיכון - - - << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> היום המצב הוא שבמרכז יש לך אלפים שממתינים ללא מענה בעוד דירות ריקות באזורים אחרים. אז אפשר להגיד שבאזורי מרכז הוועדה לא חושבת שצריך לתת דיור ציבורי, דעתנו היא אחרת, לדעתנו גם במקרה הזה צריך למי ש - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא, אבל אז יש לכם סנן שמי שניגש ונמצא לו דירה, למשל בפריפריה, ולא רוצה אותה, אז כנראה שיש לו איפה לחיות. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> בסוף אתה לוקח בן אדם, לעקור אותו מהמרכז ולהגיד לו: בוא תהיה באזור שאין לך שום עורף, לא משפחתי, לא חברתי, לא תעסוקתי - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני רוצה לומר על זה משהו כי השיח פה הוא שיח חשוב. אני רוצה לומר משהו על הסיפור של דירות לא מאוכלסות ועל אזורים אחרים. במציאות בה אנחנו מרחיבים את הדיור הציבורי, מרחיבים עם פרויקטים והכול, דיור ציבורי רחב יכול לשמש את המדינה גם לדיור בר השגה. במצב כזה דיור ציבורי בבאר שבע לא מאוכלס, אם הוא לא נראה כמו משכנות עוני, פח, אלא אשכרה דואגים לדיור, יכול לומר למתמחה ברפואה: תישארי פה. כמו שעושים בעוד מדינות. המדינה נותנת לך כרגע שיכון X שנים כי חסרים רופאים בפריפריה. זה מה שעושים בהרבה מקומות בעולם. כשלמדינה יש דיור בהישג יד, דווקא מקומות פריפריאליים לא מאוכלסים הם הזדמנות פז למורים למתמטיקה ופיזיקה בקרית שמונה ולרופאים, הדבר הזה, חד משמעית למנף. אם כבר דיפרנציאציה זה בתוך כללים אוניברסליים שנותנים את המענה מתוך שיקולים שהם קשורים ליכולות כלכליות אל מול היעדר יכולות. אם אנחנו מתחילים להפוך את המרכז לאזור שהוא מוסלל לעשירים או למעמד בינוני גבוה, גמרנו את המדינה. זה לא קשור בכלל לדיור ציבורי, זה קשור לתפיסה חברתית כללית. אני אומרת בואו נסייג את זה, הסיפור של דירות ריקות, אני מציעה שהמדינה תתמודד עם הדבר הזה דווקא ממקום מרחיב, תנסה לסייע במקצועות חסרים במקומות בהם בדרך כלל הדירות גם ריקות. אני אשמח שיהיה במצפה רמון, איפה שיש דירות, הרבה יותר מורים מקצועיים שחסרים עבור מימוש הזדמנויות בתקופת ביניים שהמדינה מסייעת, אבל הדירות האלה נשארות של המדינה, נשארות דירות ציבוריות, שבמידה שיש משפחה שצריכה להיכנס בעוני, היא בעדיפות ראשונה. והמדינה יכולה דווקא לשחק עם המשאב שלה כדי לסייע לפריפריה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני חושב שזו נקודה חשובה, היא גם עלתה בצורה כזו או אחרת בדיונים הקודמים. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, שיהיה כמה שיותר דיור ציבורי ושיהפוך כמה שיותר לדיור בר השגה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> דרך אגב הדיור הציבורי, ישר במחשבה הוא עולה למשפחות בעוני, ממש לא משפחות בעוני, זה יכול להיות לזוגות - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, דיור ציבורי הוא דיור שהממשלה גם מסייעת בו, לכן זה דיור בר השגה באותה מידה. << אורח >> אדמונד סוויסה: << אורח >> גם מילואים, כל מי שבמילואים יכולים גם להיות שם, ואין להם אפילו לשכור בית. << אורח >> סשה ביטברויט: << אורח >> שלום. אני חבר פורום הדיור הציבורי 15 שנה. עשינו כמה תיקונים לחוק הדיור הציבורי והכנסנו שם 7% מבנייה חדשה, אף אחד לא מימש את זה. אולי נתי זוכר את זה שהיה עם יואב גלנט. אז פה, מה שמדברים, למשל בקרית שמונה, למכור, תמכור עשר דירות, אתה לא תקנה מחסן בתל אביב. העניין פה, צריך לסיים עם הפרשה הזאת שאנחנו עושים פה - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני חושב שאתה צודק, כי זה עלה בדיון הקודם כמסייע למשרדים השונים שמנסים להעלות אוכלוסיות חזקות לצפון והדיור הציבורי הזה, צריך להעביר אליו תקציב לשיפוץ ואז אפשר לעשות שם נקודת הזנק. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> זה הפרויקט שאנחנו עושים עם קק"ל, אנחנו מוכרים לקק"ל את זה ומשם היא מתנהלת לפי כללים שלה, למי היא מקצה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> למי שהיא רוצה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אבל למה זה לא נשאר אצלכם ברמה של דיור בר השגה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אתה נותן לקק"ל להחליט על ה – << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אפרת הסבירה, אנחנו מקצים רק לזכאי דיור ציבורי, פה המתחם שלנו, אנחנו יכולים כן למכור את זה. אז מצאנו את הדרך למכור את זה לקק"ל כדי שיישאר בשימושים ציבוריים. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> למה דווקא קק"ל? כי היא לא כפופה לכללי המינהל הציבורי. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אני חושבת שלממשלה יש סמכות לקבל החלטה למכור, לדעתי זה לא נכנס להחלטה אבל זו הייתה עמדת כלל גורמי הממשלה שאנחנו רוצים למכור וכשהמדינה מוכרת נכסים היא רוצה לעשות את זה בצורה - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> יש לה אולי סמכות, אבל מה התפיסה? אולי לממשלה יש סמכות, משפטית אולי כן, אבל למה? << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אני אסביר את התפיסה. בסוף כללי הזכאות קובעים מיהו זכאי נכון להיום. אפשר לאהוב את הכללים, אפשר פחות לאהוב, אגב אני לא אוהבת את כולם, אחת הבעיות בכללי הדיור הציבורי זה נגעת נסעת, שהכלל הזה אומר ש-once נכנסת לדיור הציבורי אתה לא יוצא ממנו כמעט אף פעם, לא משנה אם השכר שלך עולה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> זה לא תעודה טובה. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אני אסביר, אפשר לחשוב על כללים אחרים. אפשר, כמו שחברת הכנסת לזימי אמרה, לשנות את כל הקונספט, זה באמת גם, כפי שהיא אומרת, הקונספט ברוב מדינות העולם. הקונספט הוא לא כמו הקונספט פה. אפשר לבוא, וזה מה שחשבנו שיקרה אגב החוק הזה שיהיה דיור - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> נכון, דיברנו על זה בדיון הקודם. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> על כל הדיור הציבורי, כי בסוף המטרה שלנו כמשרד היא לתת פתרון מגורים לאלה שצריכים אותו הכי הרבה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נכון, קק"ל צריכים אותו הכי הרבה. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> לא, לא קק"ל. כרגע יש לנו סט של כללים, אפשר לחשוב שהזכאות צריכה להיראות אחרת, היא צריכה להיות למקצועות מסוימים באזורים מסוימים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> זה מתווה שלמה המשרד שלכם לא מגיש אותו? << אורח >> אדמונד סוויסה: << אורח >> של מי ההחלטה להעביר את זה לקק"ל? << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אף אחד לא מעביר לקק"ל, נמכר לקק"ל, מקבלים את הכסף ורוכשים דירות באזורי ביקוש. כנראה שמשהו פה לא הובן, אף אחד לא נתן לקק"ל, לקחו דירות - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הבנו. נתי, באיזה מחיר? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> מחיר מלא. מחיר שומה מלאה נכון להיום. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> מלא. לא היינו מאשרים את זה משפטית. מבחינתנו שיובן, התקבולים האלה נכנסים לתוך קרן, אנחנו נאמני הציבור, נאמני דיירי הדיור הציבורי, אנחנו צריכים לוודא שכל שקל הולך לרכישת דירות אחרות. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> יפה, ואחרי שהם קיבלו את הכסף הזה? << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> לרכישת דירות באזורי ביקוש, נטו. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> כשאת מדברת על אזורי ביקוש את לא מדברת רק על המרכז. << דובר >> קריאה: << דובר >> אזורי הביקוש של הדיור הציבורי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לפי התור, כלומר אם יש לך בטבריה אתה תיתן גם בטבריה. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> אזורי ביקוש זה ביקוש דיור ציבורי. << אורח >> סשה ביטברויט: << אורח >> אפשר להזכיר פה 3.5 מיליארד שהיו? פעם? איפה הם? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אם אפשר להתייחס לזה בקצרה, כי זה עולה פה בכל דיון, אז אני רוצה לפוצץ את הבלון הזה כבר עכשיו. לפני חקיקת חוק הדיור הציבורי, זאת אומרת לפני 2011 או 2013 שהוא נכנס לתוקף, ההכנסות הלכו למשרד האוצר, לא למשרד השיכון. מכניסת החוק כל ההכנסות נכנסות לתקנה מיוחדת של קרן הדיור הציבורי ומשמשות אך ורק לרכישת דירות, נקודה. << דובר >> קריאה: << דובר >> בזכות חברי הכנסת פה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> נתנאל, רק להבין, זו תקנה תקציבית, זה במסגרת תקציב המדינה? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> כן. זה לא קרן מנוהלת חוץ תקציבית. הייתה שאלה לגבי התרגומים, כבר מספר שנים כל הכרוזים שלנו מתורגמים. החוזה הקובע הוא בשפה העברית, אבל יש תרגום לרוסית ולאמהרית, הזכאי יכול לקרוא את זה בשפתו, הוא יחתום על שתי השפות, כשהשפה הקובעת ברמה המשפטית זה העברית. בנוסף כל מוקדי השירות נותנים שירות במגוון שפות. לא תמיד יש זמינות לשפה שהדייר בזמן שהוא מתקשר, אז לוקחים את ההודעה וחוזר אליו מישהו בשפתו תוך 24 שעות, אבל יש מענה רב שפתי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מצוין, תודה רבה. << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> אני רוצה להוסיף בנקודה שהייתה פה, בהקשר למאגר הדירות שהם אמרו. אני מגיעה לפה כבר ארבע שנים כמשפחה יוצאת מקלט עם אלימות במשפחה. אם לוקחים אותי אחרי מקלט עם הבנות שלי ושמים אותי בשכונה ד' בבאר שבע, הם לא עוזרים לי, הם מכניסים אותי לפוסט טראומה מורכבת עם הבנות שלי. בואו תהיו גם קשובים כשמגיעים אליכם, עכשיו אני אמורה לצאת ולרפא את עצמי ואת הבנות שלי מאלימות במשפחה שעברנו. אתם זרקתם אותנו לשכונה ד' שהכניסה אותנו, סליחה על הביטוי, משהו מדהים, כאילו עברנו אלימות עם השכנים. למה? תראו את הדברים, תיתנו קצת יחס, תתייחסו לדברים מסוימים. אם זרקתם אותי לשכונה ד' לא ריפאתם אותי. למרות שבשבילי זה קורת גג, לי ולבנות, זה משהו שאין לי טענה, אבל המיקום הרס לנו את החיים. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני רוצה אם אפשר להתייחס לא לגופו של מקרה, אלא באופן כללי, הקצאת הדירות היא הקצאה עיוורת, יש מחשב עם אלגוריתם, שבסוף יש הראשון בתור, הדירה שהתפנתה וזה מקפיץ את ההתאמה. בדיוק בשביל זה יש לנו את ועדות החריגים כאשר עומדת בפני המבקש האפשרות לבוא לבקש החלפה. << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> הייתי בחריגים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נתי, החטא הקדמון הוא שהקימו שכונות עוני. זה שעכשיו קרה, היא סך הכול השרשרת של אותו דבר שקרה עם הדיור הציבורי, וזו הצעת החוק, שגם הכרת אותה, שאומרת ש-7% מבנייה שאתה בונה תהיה לדיור ציבורי, זה בעצם החזק גר עם החלש. זה מה שצריך להיות וזה לא קורה. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> עמדתנו המקצועית ידועה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> זה מה שצריך להיות. זה שעכשיו היא נמצאת שם, זה רק שרשור של הדורות הקודמים מה שנקרא. << אורח >> אסיה אסתר גלעדוב: << אורח >> היו הרבה תלונות במשטרה, סרטונים, הוכחות, הכול, שום דבר לא עזר לי, כל החריגים האלה לא עוזרים. אני איתכם פה כבר כמה שנים, לא צריך להתייפייף, זה מצב נתון. למה אני בפוסט טראומה? יש אנשים בפוסט טראומה ממלחמה, אני בפוסט טראומה קיומית על בסיס יום יומי, עם שתי בנות. למה? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> זה נעשה את זה מעבר לדיון, נבדוק את זה פרטנית. << אורח >> סשה ביטברויט: << אורח >> אנחנו פה בזכויות רכישה, בואו נסיים את זה, זה בכיוון טוב, וחוק הדיור הציבורי, צריך אולי לדון על עוד כמה דברים ולעשות כמה תיקונים, או לכפות את ה-7% האלה שיעשו בבנייה, כי זה קיים שם ולא עשו. הכסף, נתי אמר כבר, זה בסדר, תודה רבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> דני, אתה שומע אותנו בזום? << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> קודם כל סליחה, אין דיון בדיור הציבורי שאני לא מגיע, אני פשוט בכנס בברלין, תודה רבה לוועדה על זה שאפשרו לעלות בזום. יש פה כל כך הרבה אי דיוקים. קודם כל הייתה ועדת הכהן שהייתה אמורה להנגיש קריטריונים לזכאות לדיור ציבורי כדי שדירות לא יהיו ריקות. אם היו מגמישים את הקריטריונים היום כל הדירות האלה היו מאוכלסות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> נכון, חד משמעי. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> הוועדה הזאת יושבת על המדוכה כבר שנתיים ולא - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> ועדת הכהן עוד לא סיימה את עבודתה, כי אמרו לנו לפני שנתיים שהיא מחר מסיימת את עבודתה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> כן, היא לא סיימה את עבודתה עד היום והיא כנראה לא תסיים את עבודתה עד היום שאני אלך לעולמי. היא לא סיימה את עבודתה ולכן לא הגמישו קריטריונים ולכן יש דירות ריקות, ולכן היועצת המשפטית פה מבקשת למכור אותן. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, זו לא החלטה של היועצת המשפטית. מר גיגי, יש גבול למה שאפשר לייחס ליועצים משפטיים. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> לא, אני רק אומר, לדעתי לא כולם מסכימים על זה שצריך למכור את הדירות האלה, גם בתוך משרד השיכון, וגם באופן כללי. אני חושב שהיה אפשר להגמיש את הקריטריונים ולתת את הדירות האלה גם לאימהות שיש להן שני ילדים, ולא לאימהות שיש להן שלושה ילדים. כאילו זה בסדר אם היו נותנים את זה גם לאנשים שמרוויחים שכר מינימום, לדוגמה, זה היה בסדר, ולא אנשים שצריכים להיות מובטלים. כל הנושא של הקריטריונים פה, זה קריטריונים זוועתיים ולכן יש דירות שעומדות ריקות. משרד השיכון או המדינה, האוצר, מעדיפים להעמיד את הדירות האלה ריקות מאשר לתת אותן לאנשים שמחכים להן ומחפשים אותן. יש דירות כאלה ריקות באופקים, יש דירות ריקות בכל ערי הפריפריה. זה אחת. דבר שני, יש דירות שניתנו לגורמים שלא צריכים לחיות בדיור ציבורי. תסתכלו על שכונת גילה בירושלים, אני ביקרתי שם לפני שבועיים, פגשתי מישהי שכבר 17 שנה חיה בדיור ציבורי, בכלל שייכת לקיבוץ עירוני, היא בכלל לא זכאית, היא גרה בדיור ציבורי והיא גם סיפרה לי שהרבה מאוד מהאנשים שחיים שם קנו את הדירות של הדיור הציבורי, בניגוד לחוק אגב, כי החוק אומר שמוכרים את זה רק לדיירי דיור ציבורי, קנו את זה הרבה אנשים שהם לא דיירי דיור ציבורי. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> מר גיגי, זאת האשמה חמורה, אם יש לך עובדות שתומכות בדבר הזה - - - << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> יש עובדות, אתה יכול ל - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, להפריח טענות מהסוג הזה זה לא – אתה טוען טענות מאוד מאוד חמורות. זה שיש גורמים שהוקצו להם דירות של דיור ציבורי שהם לא זכאי דיור ציבורי זה דבר ידוע, אבל שאנשים שהם לא זכאי דיור ציבורי רכשו דירות של דיור ציבורי זו טענה חמורה מאוד. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> בוא איתי ל - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא 'בוא איתי', אם יש לך טענות שתומכות בטענה הזאת - - - << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> יש לי עובדות. הגענו לשם לסיור ביחד עם הסיוע המשפטי, גם אני וגם האישה מהסיוע המשפטי שהייתה איתי שמעה את אותה אישה שסיפרה שהחברים שלה קנו דירות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> בסדר, שמעת אישה שאמרה את זה, זה לא אומר שזו עובדה. << אורח >> דניאל גיגי: << אורח >> מכרו שם דירות. זה ידוע, אתה יכול לשאול את נתנאל, לפני שמימשו את חוק הדיור הציבורי מכרו דירות גם לאנשים שם. אני אומר לך את זה חד משמעית. אני לא מתבייש בזה ואני אומר את זה. דבר שלישי שאני רוצה להגיד, כל הדיון הזה, למה הוא עכשיו מתחיל? כי מה טוען משרד השיכון באופן קבוע? אנחנו לא עושים את חוק הדיור הציבורי כי אין מלאי וכי יש ממתינים. העניין הוא שהם לא עושים שום דבר להגדיל את המלאי, הם לא מוסיפים תקציבים חדשים, הם לא מכניסים דיור ציבורי בתוכניות של התחדשות עירונית, הם לא עושים שום פעולה כדי להגדיל את המלאי, ההיפך. נתנאל פה אמר שהכספים נגזלו לפני חוק הדיור הציבורי, ה-2.75 מיליארד, וזה לא מדויק, חוק הדיור הציבורי נחקק כבר ב-1997, לא ב-2011. עד שמימשו אותו, בינתיים גזלו את כל הכסף הזה. אגב ו-35,000 דירות, לדעתי אפילו קצת יותר, שנמכרו ושקל לא חזר לקופת המדינה כדי לבנות דיור ציבורי, כל הכסף הזה הלך למקומות אחרים. במונחים של היום היה אפשר לקנות הרבה מאוד דירות, עשרות אלפי דירות. להפיל הכול על הדיירים ולהגיד אנחנו לא נעשה את חוק הדיור הציבורי כשהם לא עושים שום דבר כדי להגדיל את המלאי ואז להגיד שהדיירים אשמים כי מכרנו להם את הדירות, זה פשוט פשע בעיניי, שלא לדבר על זה שזה החוק היחידי שמאפשר לאנשים שהם חסרי דירה, עניים, לרכוש דירה. יש מחיר למשתכן למעמד הביניים, יש לאנשים עשירים הרבה פרויקטים של יוקרה, אבל אנשים עניים, זו הדרך היחידה לרכוש דירה, אין להם דרך אחרת, הם בחיים לא יגיעו לדירה בלי הסיוע הזה שהוא סך הכול הנחה, אני חוזר, לא נותנים להם דירות בחינם, הנחה על דירות הרוסות, שבורות וישנות שהם שילמו עליהן שכירות כבר במשך שנים. זהו. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תודה רבה לך. סיימנו עם ההתייחסות הקודמת, יש לי שאלות, אני רוצה לחלק אותן לכמה נושאים שגם דיברנו עליהם בשיחות, גם נושא של הגדרת הזכאים, גם אחר כך ההנחות, לפי סדר ההגדרות של הדירה שניתנת לרכישה, אחר כך בנושא של התחדשות עירונית. דבר ראשון, גם בהשוואה של הזכאים וגם בנושא של התנאים המצטברים. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> היום תוכניות הסיוע של המשרד ככלל הכללים הם די אחידים לזכאות, הדיור הציבורי הוא טיפה שונה מבחינת ה – שוב, אני מדבר לא לכניסה לדיור הציבורי, אלא ביחס לרכישה ולבעלות. אם מחיר למשתכן זה זוג או יחיד מעל 35, אז הדיור הציבורי לוקח את הזכאות מתוקף זה שגרת שם. אז אחת ההצעות שלנו זה להשוות בין התנאים האלה, כי זו רכישה לבעלות וזה גם מתכתב - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> מה ההצעה? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אם אנחנו לוקחים את מחוסר הדירה שאחד מילדיו הוא גם מחוסר דירה והוא גר בדיור הציבורי מעל עשר שנים. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אני לא מבין, מה ההצעה? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא מדבר על השוואה של הגדרת זכאי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני רוצה גם לדעת מתוך הפול שכרגע נמצאים בתוך הדיור הציבורי, כמה אנשים עומדים בהגדרות האלה? אם אנחנו היום מאשרים בהצעת החוק את הארכת הזכאות לרכישה, בערך כמה אנשים יהיו זכאים לרכישה? << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> קודם כל לפי הקריטריונים של החוק שפקע. << דובר >> רעות בינג: << דובר >> מי זכאי לפי החוק שפקע וכמה זכאים יש? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> תחזור על השאלה, בבקשה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני אגדיר אותה מחדש, ההגדרות של השוואת הגדרת דייר לזכאות, או מחוסר דיור או מי שאין לו חובות בקשר לנכס, או מי שגר בדיור הציבורי עשר שנים, הם על פי התוספות החדשות, לא היה בחקיקה הקודמת. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כמה זכאים לפי החקיקה הקיימת? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא נוגעים בכלום, פשוט מאריכים את התוספת ומה המשחק של זה בעקבות ההגדרות הנוכחיות? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אנחנו לא בדקנו כמה זכאים ביחס לחקיקה הקיימת. החקיקה הקיימת אמרה - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> החקיקה שאינה קיימת, אתה מתכוון. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> החוק שפקע. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> תעשה רגע הפוך, אם אנחנו רק מאריכים את התוקף, לא נוגעים בחקיקה, לשנתיים-שלוש? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אם אתה רק מאריך אתה נשאר על אותו דבר. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אדוני היושב ראש, אני פשוט לא כל כך מבינה על איזה תוספות אנחנו מדברים, אנחנו לא מכירים שום נוסח אחר, אנחנו מכירים את הנוסח שעבר בקריאה ראשונה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אף אחד לא מכיר. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אז אני לא כל כך מבינה מה מסגרת הדיון כרגע, אתם שואלים שאלות שאני לא מבינה על מה אנחנו מדברים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לא שאלתי אותך. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לא, אבל אני אשמח להבין במה מדובר, על איזה תוספות מדובר, על איזה הרחבות מדובר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו ניסינו לייצר הרחבה או שפה, כמו שחבר הכנסת מיכאל ביטון רצה להוסיף משפחות שכולות, הייתה פה הצעה להכניס מתמודדי פוסט טראומה - - - << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> בסדר, מה שעבר בקריאה ראשונה אנחנו מכירים. מה שלא עבר בקריאה ראשונה אנחנו - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו רוצים להכיר לך. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אם תרשי לי אני אשמח להסביר. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני אשמח לשמוע. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מצוין, אז אני אומר עוד פעם. יש את החקיקה הקיימת, מה שאת מכירה וכולם פה מכירים, נשאלה שאלה האם אנחנו מאריכים את התוקף של החקיקה, לא נוגעים בשום דבר, מאריכים אותה as is שנייה ושלישית, כמו שעבר בקריאה ראשונה, מה המשמעות, מה מספר הזכאים הנוכחים כרגע? << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> עד פה הבנתי. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מה המשמעות, כמה דירות אנחנו יכולים לרכוש, נגזרת של כמה זכאים שייקנו את הדירה. שאלה נוספת להבהיר, כמה תוקף אנחנו ניתן כי מתוך האנשים שיהיו זכאים לכמה מתוכם יש את היכולת כרגע לקנות את הדירה הזו. זו לא שאלה למשרד השיכון, זו שאלה שהמציאות תכתיב לנו. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אין בעיה, הבנתי את שאלתך ביחס לנתונים במצב הקיים, מה הכוונה בהרחבות? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לכן אני אומר, כאשר אנחנו ישבנו ורצינו להוסיף קריטריונים, או כדי להרחיב, או כדי מה שנקרא למזער השתלטות של גורמים שלא זכאים, כפי שלצערנו ראינו שקרו במספר מקרים, לייצר חידוד בחקיקה ולהוסיף הערות שעלו פה מחברי כנסת, כדוגמת הצעתו של חבר הכנסת מיכאל ביטון על משפחות שכולות, מתוך זה רצינו לדעת מה זה אומר, אם זה מרחיב את הזכאים, אם זה מצמצם אותם. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אין בעיה, אני רק אומרת שאת התוספת של המשפחות השכולות, זה עלה בהכנה לראשונה ואנחנו מכירים, הכול בסדר כמובן, אני מנסה להבין האם יש עוד הרחבות שאתם רוצים לדון עליהן, כי אני לא מכירה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> זה לא רק הרחבות, זה גם חידוד הקריטריונים, הגדרת הזכאי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני אסביר, אומר היושב ראש, אנחנו עכשיו נעלה כמה דברים שעלו גם בדיונים פנימיים שלנו. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אז אני אשמח לשמוע את הדברים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אני יודע שאת תשמחי, אני לא אעשה משהו שאת תהיי עצובה. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אני מעריכה את זה מאוד, בכללי וספציפית. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו נעלה פה את הדברים שעלו גם בישיבות שלנו. בשביל שתיתני את הדעה על כך או לא, את צריכה לראות נוסח, נכון? << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, לא חייב - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אבל לפני זה, ואחרי שיוצג פה בדיון, תוכלו גם אתם להעיר את הערותיכם. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> גב' מושייף, הדברים מאוד פשוטים - - - << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> מר רוזנר, אבל אני הייתי באמצע. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> גב' מושייף, הדברים - - - << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לא, כי היושב ראש אומר הרחבות כשם קוד ואני לא מכירה אותן. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> גברתי, כדי לקדם את הדברים, הדברים מאוד פשוטים. חברי הכנסת אומרים, ולא מסתירים, שהתקיימו דיונים פנימיים עם נציגי משרד השיכון, אז עכשיו חברי הכנסת שישבו כדי לקבל מידע עם נציגי משרד השיכון, אחרי שהם קיבלו את המידע הזה מנציגי משרד השיכון יש להם הצעות, הם רוצים להציע אותן. אני גם לא מכיר אותן. אני אומר לך חד משמעית, אני גם לא מכיר את ההצעות. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> כל מה שאני אומרת זה שאדוני היושב ראש, וזה לא ביקורת חלילה, אמרת כשם קוד ההרחבות הנוספות ואני לא יודעת מה זה ההרחבות הנוספות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> עכשיו רוצים להציג לך. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> לא, שאלת מה הפערים ביחס להרחבות הנוספות. אני אשמח אם תוכל להגיד מה ההרחבות הנוספות. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> יצאתי מנקודת הנחה שלא רק את לא מכירה, כמעט אף אחד פה, למעט מי שישב בחדר. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אז אני אשמח אם תציגו מה ההרחבות הנוספות לפני שמשרד השיכון יתייחסו לפער בנתונים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אוקיי, בסדר גמור. הרב מקלב, בבקשה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> תודה רבה. קודם כל אני באתי לחזק אתכם בדיון, זה דיון חשוב, אני מקווה שתספיקו לסיים אותו מהר, השקעתם בזה הרבה, אתם עושים דבר מאוד חשוב. מה שלומך, תומר? באתי לבקר אותך בין השאר. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לכבוד הוא לנו. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אני ביקשתי רשות דיבור בנושא מסוים שכבר דיברתי איתך, היושב ראש, דיברתי גם עם חברים, גם ינון בעניין הזה. כפי שאנחנו יודעים בדיור הציבורי ישנן משפחות שקיבלו דירה גדולה יותר על ידי כך שחיברו שתי דירות. אמנם זה היה רשום ברישומים העירוניים, בהיתרים, כשתי דירות, אבל בסופו של דבר יצרו דירה אחת גדולה, עם מטבח אחד, וזה קרה למשפחות ברוכות ילדים. ניקח דוגמה, משפחה עם עשרה ילדים, על פי רוב הדירות לא הספיקו. היום כשאנחנו רוצים לתת להם את האפשרות, אנחנו מסתכלים עליהם כפי מה נמצא עכשיו. אנחנו אומרים להם: דירה אחת שהייתה רשומה, אתם תוכלו, הדירה השנייה, לא נוכל להסתכל עליה ככה בגלל שאנחנו לא נותנים על שתי דירות. אני בא ואומר שאי אפשר להסתכל על זה ככה, זה לא חברתי, זה לא אנושי וזה גם לא מציאותי. מציאותי שהייתה דירה, זה שהיא הייתה רשומה ככה ברישומים, זו פונקציה בעבר, אבל ככה סידרנו אותה. גם צריך להבין, אני מגיע ממשפחות כאלה, בלי עין הרע לאמא שלי יש 300 צאצאים, עד 120, למשל דוגמה, ואני יודע מה זה התכנסות משפחתית הכי קטנה שיש. דמיין לעצמך שהסבתא, רוצים לבוא לסבתא, אם רק רוצים לבוא רק הבנים בדרגה ראשונה. למשל משפחה שהתוודעתי לסיפור הזה, יש להם 13 ילדים, 15 נפשות, ויש לה דירה. מדובר על 30 איש בלי ילדים עוד, בלי נכדים. החיים הם חיים דינמיים, יש חיים מאחורי הסבא וסבתא שגידלו משפחות ברוכות ילדים, לבוא להגיד להם היום שלא גרים בדירה, אז תצטמצמו בדירה אחת, זה לא נכון מציאותית וזה גם לא אנושי, בגלל שמשפחה גדולה נשארת משפחה גדולה ברוך ה'. הסבא והסבתא שגידלו ילדים צריכים להפסיק להיות סבא וסבתא למשפחות האלה ולצמצם את האפשרויות ואי אפשר להתכנס. יש בזה רגש, לא צריך להגיע לרגש יהודי, רגש חברתי, רגש מינימלי. טבעי. משפחה שהייתה גדולה, ברוך ה' היא ממשיכה להיות משפחה גדולה גם אם הילדים עכשיו לא גרים באופן מעשי. וגם לא מדובר בהרבה מקרים. לכן כשאתם עושים היום את החוק אני מהדהד את זה, מציף את זה, אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב, מאוד חברתי, מאוד אנושי, לא לדלג, לא להתנכר אליהם, ושלא יהיו שקופים. תראו את המציאות ואני אומר על מציאות מתוך זה שאני מכיר את זה, אני מכיר עוד משפחות כאלה, זאת המציאות. אני לא רק נאה דורש, נאה מקיים. הייתי בעיריית ירושלים 15 שנה סגן ראש העיר. כפי שידוע, דירות מעל 100 מטר או מעל 120, כבר לא נותנים להם את ההנחה, אבל הגענו שם למסקנה, ויש כאלה בירושלים, שלמשפחה שיש בה יותר ילדים, אז מעל 100 מטר, גם על 120, אם יש 12 נפשות. אבל גם כשהילדים נישאו ועזבו את הבית, ראינו את הבית הזה, לא נותנים את ההנחה, אבל לא פוסלים את הדירה הזאת, פשוט מבינים, משפחה שהייתה גדולה, גם אם היום הם לא גרים, אנחנו לא אומרים עכשיו תצטמצמו, עכשיו תארזו את הדירה ותיקחו ממנה חצי. אני באמת מבקש, אני מבקש ממך, אדוני היושב ראש, אני מבקש מחברי הוועדה, להכניס את הנושא הזה ולא לדלג עליהם. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אם אני לא טועה, זה לא נמצא בחוק הזה. << דובר >> רעות בינג: << דובר >> לא, אם יש דירה שמורכבת מכמה דירות יש אפשרות לפצל אותה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אבל הוא לא רוצה את הפיצול, דווקא להיפך. הסיפור על פיצולי דירות, דיברנו על זה בזמנו, אבל זה לא קשור לחוק הזה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נעמה, זה בחוק הזה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> הייתה שאלה סביב הסוגיה הזאת, למה לקנות? שיישארו הזכאים בדירה עד שיילכו לבית עולמם והיורשים יוכלו לקנות רק את החלק היחסי ולא את הדירה, כי שם כבר לא נדרש דירה בגודל כזה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> זה כבר מיטת סדום, זה כבר נקרא כופים עליהם מיטת סדום. זו זכות מוקנית לכל אחד. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> זאת לא זכות, זאת הטבה. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> זו זכות מוקנית. עכשיו היא רוצה לחלק, היא רוצה לתת את זה, אז יש הרבה יותר ילדים, צריך להבין את זה. בסופו של דבר כשיש משפחה אי אפשר לקטוע את המשפחה הזאת בתהליך הזה, להגיד להם: עכשיו אתם קטנים יותר. המשפחה גדלה והיא גדלה עם כל מה שיש. אם אנחנו מאפשרים למשפחה, אפשר להגיד למשפחה, יש להם שלושה חדרים, דירה אחת, היום אף אחד לא נמצא בבית אז בואו נעשה מזה דירת חדר ואחרי זה לא ניתן לכם את הכול. זה באותה מידה. למה כשיש דירה, לא שתי דירות, אלא הייתה דירה מסוימת, תגידו להם, תשמעו, אפשר לעשות מזה שתי דירות, אפשר לצמצם. מה יש לכם? עד 120 ואחרי זה למה אנחנו נותנים לכם? אי אפשר להסתכל על משפחה שהיא ברוכת ילדים, שעשו חיבור בגלל שזה מה שהיה, זה לא נכון, זה לא חברתי, זה לא אנושי, אני חושב שזה גם לא האמת. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני רוצה להתייחס לזה, אנחנו לא לוקחים דירות ומפצלים אותן כשהן היו דירה אחת. בעבר, כמו שנאמר קודם, היו לוקחים שתי דירות ומאחדים אותן למשפחות מרובות ילדים ואז במקום שתי דירות שלושה חדרים זה הפך להיות דירה אחת של שישה חדרים. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> בדיוק ככה עשו את זה. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> נכון, אבל אנחנו לא לוקחים דירה קיימת ומפצלים אותה. שוב, זה הוראות החוק וזה גם הצעת החוק הקיימת. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> אבל אתה לא נותן לו את האפשרות לקנות רק דירה אחת מתוך זה, כשהוא גר שם 40 שנה. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אבל זה הוראות החוק. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא אומר שבחוק שפקע לא הייתה אפשרות לקנות את שתי הדירות. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> לא הייתה אפשרות. << דובר >> רעות בינג: << דובר >> הייתה אפשרות גם להחליט שמפצלים את הדירות. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> מחייבים אותם לפצל אם אתה רוצה אחת. << דובר >> רעות בינג: << דובר >> כנראה שבשטח זה מה שקרה. << אורח >> נתנאל ברוך: << אורח >> כמו שאני הקדמתי בסיפור שהבאתי, שההורים הוצרכו שהילדים יישנו במזרונים בסלון. << דובר >> אורי מקלב (יהדות התורה): << דובר >> לא מדובר בהרבה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו עשינו כמה הגדרות, אחת זה ההגדרה של הזכאים, אחת זה ההגדרה של ההנחה, אחר כך זה הגדרת הדירה הניתנת לרכישה, עשינו השוואות בין דירות והשווי שלהן, ואז באמת היה את הנושא של התחדשות עירונית, אלה היו הנקודות המרכזיות ופה צריכה להתקבל החלטה ביחד, החלטה מושכלת, עם האוצר ועם השיכון ועם חברי הכנסת, האם אנחנו מתקדמים במסלול של מה שעבר בקריאה הראשונה, שהתוספת היחידה שנכנסה לשם הייתה של מיכאל ביטון, משפחות שכולות, ואז אנחנו מייצרים הארכה של משך זמן הרכישה לתקופה שלא נקבעה. או שאנחנו כן מצליחים לייצר כאן קריטריונים, מצד אחד הם כן מהדקים יותר, לא יודע אם הידוק, אולי זו לא המילה הנכונה, אבל עושים פה איזה שהוא פיקוח - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> קרויזר, אם אפשר לבקש על זה משהו. אני רוצה שנוציא את כל סוגיית העל של מלאי הדירות, אני רוצה שנדבר על סוגיות מהותיות שבעיניכם צריך לבדוק אותן כאן בחוק ולשפר אותן. זאת אומרת אם תמיד ירבוץ מעלינו שהחוק הזה לא צריך להתקיים בכלל לא נגיע לשום מקום, נכון? אם מה שאתה אומר, שיש פה כל מיני סוגיות ספציפיות, על התחדשות עירונית או על משהו כזה, בואו נבין פה, כי אני אומרת שהדירות האלה חשובות לי, אני רוצה שהן יילכו לאנשים שהכי מגיע להם את הדירות האלה. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אנחנו אומרים את אותו דבר. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> בדיוק, אבל שיגדירו לנו. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> לכן אני ביקשתי, בהגדרות שאנחנו ישבנו, בסוף אי אפשר להתעלם מההשלכות שלא יהיה דיור ציבורי, לכן כדאי שנקבל החלטה כשנדע מה המספרים, האם אנחנו הולכים במסלול של הארכת התוקף, לא משנה לכמה זמן, מה המשמעות של הדירות שיימכרו, בהתאם לעשור שכבר היה, שאפשר לקבל פרופורציות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, הנתון הבסיסי שצריך היה להיות מונח בפני הוועדה, והוא נתון שקל להשיג אותו, שאני מתפלא שהוא לא נמצא, זה אם החוק יעבור במתכונתו המוצעת בקריאה קריאה, המונחת בפני הוועדה לקריאה ראשונה, כמה זכאים שמתגוררים בדיור ציבורי רשאים לרכוש. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> הצגנו גרף כזה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא גרף, יש לכם עכשיו 47,000 דירות שגרים בהן אנשים. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> אני אתן לך אומדן גס. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, כי לגבי המספרים האחרים שאתה רוצה, להכפיל את המספר של השנים ולעשות זה, אתה יודע בדיוק כמה, נכון? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> לא, התשובה היא לא, כי בסוף אני לא יודע מה כל אחד מרוויח ומה הכנסתו שאני אבדוק אותו, אבל אני יודע להגיד שהקריטריון הנוכחי - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> מי שעומד בקריטריונים, כמה הולכים להיות זכאים? << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> הקריטריון הנוכחי אומר שאתה גר חמש שנים בדירה, אנחנו מאכלסים סדר גודל של 2,000-1,500 בשנה, נלך למספר המצמצם, 1,500, אז 1,500 כפול חמש, אנחנו מדברים פה על 7,500 יחידות דיור. אז מתוך 47,000 משקי בית כנראה 40,000 יהיו זכאים כי הם מעל חמש שנים. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, הם הפוטנציאל. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> עכשיו כמה מימשו בחוק הקודם, מימשו 14,000 מתוך 60,000 היה אז. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> לא, היה יותר מ-60, היה 70, אבל לא חשוב. בערך 20%. << אורח >> נתנאל לפידות: << אורח >> נכון. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> 20% מתוך 40,000 זה 8,000. << אורח >> מיכל שטרנברג צדוק: << אורח >> בהנחה שזה ממשיך את אותו אחוז מימוש. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כן, ברור, אין שום סיבה להניח אחרת. << אורח >> מיכל שטרנברג צדוק: << אורח >> למה? << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> למה כן? << דובר >> רעות בינג: << דובר >> כל עוד את לא משנה את הקריטריונים. << אורח >> מיכל שטרנברג צדוק: << אורח >> משבר הדיור הולך ומחמיר, יש יותר אנשים שיהיה להם את הזמן להתארגן ולהציע כל מיני הצעות כדי - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> משבר הדיור התחיל ב-2015-2014, יחד עם החוק הזה, אז לא קרה משהו - - - << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> אני פשוט רוצה להעביר את החוק, אבל מנגד, אם היה חשוב לי העניין האידאי הייתי שמה פה שיהיה חייב מלאי ממשלתי שהמדינה מחויבת למלאי בתוך זה. אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו מבינים שזה סעיף תקציבי שלא ייתנו לו בחיים לעבור, אני גם מבינה את זה, אבל ברמה ההגיונית משרד השיכון אמור להיות משרד שכל הזמן מתווספות אליו דירות ציבוריות בהתניה לכל פרויקט ממשלתי, מדינה בבעלות של 93% מהקרקע שאין לה דיור. אתם יודעים את דעתי פה, אני לא שמה את זה פה כי זה יגמור את הדיון וזה יגמור את החוק, אבל בעולם שבו הייתה כוונה לדיור ציבורי מפואר, היה רכש דיור ציבורי או לחייב קבלנים בדיור ציבורי, לא היינו באירוע על החוק הזה. הבעיה היא תפיסת מדיניות שהיא אנטי דיור ציבורי ולכן אני לא שמה את זה, אבל במקום נורמלי זה מה שהיה. ואני רוצה גם לומר שהייתי שמחה שהמדינה הייתה כגורם יזמי, זה גם מעבר להרי החושך לדרוש את זה היום, אני מבינה את זה ולכן אני לא שמה את כל זה פה, אבל במציאות בה היינו רואים בדיור ציבורי ערך, הדבקת הפער ל-OECD והכול המדינה הייתה אורגניזם שכל הזמן מייצרת דיור ציבורי נוסף, מיטיב, טוב יותר, לא הרוס. אבל אנחנו לא בזה אז אני חושבת שגם צריך להגיד מנגד, אולי היה שווה להוסיף בתוך הוראת השעה פה, אם שמים את זה לעוד עשור או בכלל, שהמדינה תתמודד עם סיפור הדיור הציבורי ותייצר חלופה. אפילו בלי להגדיר את זה. << אורח >> אפרת פרוקצ'יה: << אורח >> צריך משהו פרטני, אבל אם מדברים על ההערה הזאת, אז בעולם אוטופי אנחנו כגורמי מקצוע היינו רוצים לראות משהו הוליסטי. כלומר כשהממשלה נתנה את הסכמתה היא ראתה משהו הרבה יותר הוליסטי, שמצד אחד לתת פתרון לעניין הזה, אבל לא לפגוע בציבור אחר שבסוף אנחנו נאמנים של הציבור הזה. כרגע הצעת החוק ללא הפתרון השני עשויה כן לפגוע בהם, ולכן כגורמי מקצוע, זה קושי שאנחנו מציפים אותה. << אורח >> אדמונד סוויסה: << אורח >> אז זה או זה או כלום? << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> האם שרי השיכון, שעל פניו אמרו שהם תומכים לא האיצו את רכש הדירות - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני חושב שאנחנו צריכים בשני מתווים, מתווה אחד יהיה, או שאנחנו מקבלים החלטה, בעצם as is מעבירים את מה שעבר בקריאה ראשונה, עם שינויים קלים, לא עושים תיקון עולם, לא על מדיניות ולא בשום מתווה אחר, ועל פי חישוב האצבע שעשינו פה פחות או יותר מה יהיו האנשים שרוכשים את הדירות. המסלול השני, שאני רוצה לדעת, במספרים, שנדע לקבל החלטה מושכלת, האם אנחנו מצמצמים פה גם את הזכאות או שאנחנו עושים פיקוח יותר הדוק לראות שהדירות לא בורחות למשקיעים זרים, כמו שדיברנו על הגדרת הזכאי לפי הטבלה והתנאים המצטברים, השוואת הגדרת זכאי לזכאות בתוכנית סיוע של דירה בהנחה, מי שזוג נשוי, ידוע בציבור, חד הורי או רווק מעל גיל 35, מחוסר דיור בתנאי שלפחות אחד מילדיו גם מחוסר דירה, שאין לו חובות בקשר לנכס - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> זה הגדרות חדשות. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> זה דברים שאתה לא מכיר, אנחנו אומרים אותם פה לראשונה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> כל מה שאתה קורא עכשיו זה צמצום של הקריטריונים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אנחנו רוצים לדעת כמה ייכנסו בזה, זה מה שהוא מבקש לדעת. אם זה בסופו של דבר יכול לקדם אותנו לחקיקה - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> אני לא חושב שמישהו יכול לדעת את זה. אתה אומר שהוא ואף אחד מילדיו אין לו דירה אחרת - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אבל בסוף אתה רוצה לדעת שהקריטריונים - - - << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> איך תדע? << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> קרויזר, פה אני מבין את תומר, מה שהוא אומר, אבל הנתון שאנחנו צריכים לדעת, אם הוא זכאי, אז אוטומטית בעל הדירה בעצמו זכאי. אם הוא בא לקנות אישית, לא צריכה להיות בזה חלוקה. אני לא חושב שאנחנו חלוקים בדעתנו פה שאם הוא בא לקנות את הדירה, האדם עצמו בא ומוציא כסף מהבנק לקנות את הדירה או בהלוואה שהוא לוקח, צריך לתת לו אותה. איפה אנחנו נכנסים לבעיה? כשהבן שלו בא ואומר שהוא קונה את הדירה בשבילו. הבן שלו בא, קונה את הדירה בשבילו ואז אתה רואה שלבן שלו יש עוד דירה. שם, כל הילדים האלה מסודרים עם דירות, שם אנחנו לא נותנים לו, אבל הוא כאדם זכאי? הוא זכאי. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> מה שאתה אומר זה נכון, אבל אם אתה תגיד דבר מהסוג הזה, הם לא יגידו לך שהוא בא לקנות את זה בשמו, הבעלים יקנה כביכול. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אין לדבר סוף, אני לא יכול לבדוק שהוא לא העביר לו את הכסף. אפילו בפקודת מס הכנסה הורה שהעביר לבן שלו זה אפשרי. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> יש פתרונות, לא מהסוג הזה, שאפשר לפתור את הבעיה של ניצול לרעה, יש פה ניצול לרעה. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> נכון, אני מסכים איתך, צריך לפתור את זה כדי שלא יהיה ניצול לרעה. << דובר >> נעמה לזימי (העבודה): << דובר >> מצדי לשים סנקציה פלילית על ספסרות בדירות ציבוריות. אין לי בעיה להוסיף את זה. זה חשוב אגב שאנשים ייבהלו לעשות מהלך כזה. זה דירות של דיירים שצריכים אותם, לא של כל מיני קומבינות. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> התנאי השלישי, אין לו חובות בקשר לנכס, מי שגר בדיור הציבורי מעל עשר שנים, שתקופת ההמתנה תיחשב לתקופת המגורים בזכאות. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> זאת אומרת שגם למחרת שהוא קיבל את הדירה הוא יכול לקנות אותה, כי יש אנשים שמחכים עשר שנים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> לא, חמש שנים מתוכן שיהיה המתנה. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אדוני, אני חושבת שמההערות המאוד חשובות של תומר, היועץ המשפטי של הוועדה, אפשר ללמוד שיכול להיות שיהיו כל מיני התייחסויות שנצליח לסייע לטייב את ההצעות. אני אשמח ואבקש שתעבירו ואז נוכל להעביר התייחסות מסודרת, כי כרגע כשאנחנו מקריאים אנחנו לא - - - << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני מקריא לפרוטוקול, אבל אנחנו נעביר אותן כדי שתהיה התייחסות. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> נשמח אם תהיה לנו שהות לבחון את זה ובאמת לתת התייחסות מסודרת. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> יומיים זה מספיק? << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> אשמח אולי לטיפה יותר. אני סומכת על היושב ראש שייתן זמן סביר למשרדי הממשלה לבחון את זה. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> עד אחרי החגים. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> עד ה-27 באוקטובר. סתם, אני צוחק. הגדרת הנחה, זכאי להנחה מי שזכאי לדיור הציבורי בעת הרכישה, הנחה בהלימה לגובה ההנחה בשכר דירה, על פי נוסחה שאנחנו צריכים לייצר אותה. לא זכאי לדיור ציבורי, זכאי לקנות את הדירה במחיר שומה מלא. דייר המתגורר בעודף דיור זכאי להנחה רק על החלק של הזכאות ואת החלק העודף ירכוש במחיר מלא. והגדרת הדירה הניתנת לרכישה, דירות עד לשווי של 1.75 או 2 מיליון ₪, צריך לעשות את החישובים, מה האחוזים מתוכם נמצאים בתוך המספרים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> 80% במלאי של 1.75 ו-87% זה עד 2 מיליון ₪. כלומר הרציונל שעומד מאחורי זה, רק להסביר, עכשיו דירה 4 מיליון ויש לו לקנות, שיהיה בריא, שיהיה לו בהצלחה, אנחנו שמחים שהוא הגיע למצב שהוא יכול לקנות ב-4 מיליון ושיילך לקנות במקום אחר. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> ככל ששווי הדירה עולה על 1.75 מלש"ח, הדייר לא יהיה זכאי לרכוש את הדירה, וזו הנקודה שאתה דייקת, והוא יוכל לקבל זכאות לרכישת דירה - - - << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> צריך לדייק. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר, זה דיוקי מספרים, אבל בסוף, כמו שאתה אמרת ודייקת, מי שיש לו יכולת לרכוש דירה ב-4 מיליון שקלים הוא לא צריך להיות בדיור ציבורי. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> הוא יוכל להשתתף בדירה בהנחה, הוא אוטומטית יעבור לשם. << דובר >> תומר רוזנר: << דובר >> למשל. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> רכישת כלל הזכויות בדירה, כולל זכויות עתידיות והנושא של התחדשות עירונית, דירות המצויות במסגרת הליך התחדשות עירונית לא יימכרו, בדומה למה שנאמר על הדירות היקרות. זה בגדול המתווה שעליו צריך לשבת ולעבוד, רק כן נרצה שאולי הנוסחה שעשינו מקודם בהתחשב בנתונים שיש לנו מהעבר, עד היום שפקעה היכולת, מה נרכש, ולעשות הערכה לפי הקריטריונים החדשים איפה אנחנו נמצאים וכמה פוטנציאל הזכאים. << דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >> אדוני היושב ראש, עד מתי אתה נותן להם זמן? << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> אני מקווה מאוד שהדיון ייקבע בהקדם, צריך לעבוד על זה בזריזות, אין לנו הרבה זמן. זה תלוי בך, אתה יודע. << אורח >> נועה מושייף: << אורח >> קודם תעבירו ואז נוכל לבחון. << יור >> היו"ר יצחק קרויזר: << יור >> בסדר גמור. תודה רבה לכל המשתתפים, ישיבה זו נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:05. << סיום >>