פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 218 מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי יום שלישי, ג' בסיון התשפ"ו (19 במאי 2026), שעה 11:35 סדר היום: << נושא >> מוסדות השכלה גבוהה כמרחב בטוח - המציאות המגדרית והלהט"בית בקמפוסים בישראל,, במסגרת ציון יום הסטודנט הלאומי << נושא >> נכחו: חברת הוועדה: עדי עזוז – מ"מ היו"ר חבר הכנסת: יוראי להב הרצנו מוזמנים: אושרה פרידמן – סמנכ"לית, הרשות לקידום מעמד האישה דבורה מרגוליס – ועד ראשי האוניברסיטאות תמר קרביץ – המועצה להשכלה גבוהה מנוחה רחל היזמי – מנהלת שיווק ודיגיטל, חותם - יהדות על סדר היום אפרת לופו – רכזת קשרי ממשל וכנסת - חותם - יהדות על סדר היום ברוריה בן שחר – חוקרת, חותם - יהדות על סדר היום עומר גרוסמן – מנהל, האחווה הסטודנטיאלית הגאה דוריאן ון אלן – סטודנט, רכז הפורום המקצועי למשפט ולהט"ב, האחווה הסטודנטיאלית הגאה דניאל סימון – עו"ס, לשעבר, מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה גיל פדלון – יו"ר, אגודת הסטודנטים והסטודנטיות, בית ברל סיון קורן – יו"ר, התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית אופק דן – סטודנט, האחווה הסטודנטיאלית הגאה יואב ראובן – אגודת הסטודנטים, האוניברסיטה העברית ידידיה פינגרהוט – חוקר ניצן מולאי – סטודנטית יובל דנה – סטודנט משתתפים באמצעים מקוונים: פרופ' דפנה הירש – ממונה על מניעת הטרדה מינית, ועד ראשי האוניברסיטאות אלברטו מסצ'יאני – מנהל השירות הפסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב פרופ' אסנת לבנדה – ממונה על מניעת הטרדות מיניות, אוניברסיטת אריאל פרופ' עידית אברהמי – יועצת הנשיא להוגנות מגדרית, אוניברסיטת אריאל נמרוד גורנשטיין – יו"ר, האגודה למען הלהט"ב מנהלת הוועדה: דלית אזולאי רישום פרלמנטרי: א.ב., חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מוסדות השכלה גבוהה כמרחב בטוח - המציאות המגדרית והלהט"בית בקמפוסים בישראל במסגרת ציון יום הסטודנט הלאומי << נושא >> << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> שלום, צוהריים טובים, אנחנו היום ב-19 במאי 2026, ג' בסיון התשפ"ו. אנחנו פותחות את הדיון של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא מוסדות השכלה גבוהה כמרחב בטוח - המציאות המגדרית והלהט"בית בקמפוסים בישראל, בעקבות דוח שנערך על ידי אחווה הסטודנטיאלית הגאה. אני מברכת על ההזדמנות לדון בנושא החשוב הזה. קשה לקבל את המציאות בה גם היום ב-2026 חברי וחברות הקהילה הגאה אינם חשים ביטחון במרחב האקדמי, מרחב ששואף להיות ליברלי ומרובה במגוון של דעות ועמדות. מהדוח עולה תמונה מדאיגה מאוד. למשל, 63% מהסטודנטים הלהט"בים נמנעים מחשיפת זהותם במרחבים מוסדיים שונים, ובין 50% ל-63% נמנעים משיח להט"בי במסגרת הקורסים. גם 59% מהסטודנטים שענו על הסקר חוששות וחוששים מתגובות לגבי היציאה מהארון ו-34% חוששים מתגובות של הסגל. רבים מהסטודנטיות והסטודנטים נמנעים מלהגיע לשיעורים או לחשוף את זהותם במרחב האקדמי. נתונים קשים אלה משקפים אקלים מוסדי וחברתי המשפיע על תחושת הביטחון והמוגנות במרחב האקדמי. אקדמיה שמכבדת את ערכי הליברליזם נדרשת ליצור סביבה בה כל סטודנט וסטודנטית מרגישים לגיטימיים, מוגנים ומעורבים. הדיון שנקיים היום הוא הזדמנות למען תפקידה של מערכת ההשכלה הגבוהה כמאפשרת מקום בטוח ושווה לכולם ולכולן, ושהוא יהווה כקרקע להתקדמות של כל הלומדות והלומדים בה. אני רוצה לשתף ולהגיד שלפני כשבוע גם עשיתי סיור ב"גג הוורוד", שזה לכאורה לא קשור לאקדמיה. בהחלט קשור לקהילה הלהטב"ית. אני אומרת מהכיסא הזה שיש לנו דרך ארוכה מאוד לעשות בכל מה שקשור לשוויון זכויות לקהילה הגאה, למענים מרצפת הבטון ועד המעלית השקופה, מה שנקרא בזכויות נשים. השפה של השוויון ושל האתגרים היא בהרבה מאוד מובנים דומה גם בקהילה הלהט"בית, ואני באמת שמחה על הזכות להוביל את הדיון הזה היום. אנחנו נתחיל איתך, עומר גרוסמן, מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה. תציג לנו את תמצית הסקר ומשם אנחנו נפתח את הדיון. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> צוהריים טובים לכולם, קוראים לי עומר גרוסמן, אני מנהל את האחווה הסטודנטיאלית הגאה מבית התאחדות הסטודנטים הארצית שארגנה את יום הסטודנט הלאומי בכנסת, יחד עם האגודה למען הלהט"ב ופר"ח, תוכנית לאומית להשפעה חברתית. קודם כל תודה ענקית לחברת הכנסת עדי עזוז על כינוס הדיון החשוב הזה. אני חייב להגיד, אלף, שאני מופתע שאין פה עוד חברי כנסת ונציגי משרדי ממשלה, וזה מביך, אבל אני גם חייב להגיד משהו נוסף. אני אתמול בערב עשיתי גוגל, מתי בפעם האחרונה כינסו דיון אך ורק על סטודנטים להט"בים, ותנחשו מה הפעם האחרונה שהיא הייתה? 2022, וגם זה היה בגלל כמובן דברים רעים, "בוחרים במשפחה", הטכניון, מי שזוכר-זוכר, אז אני שמח ומתרגש. זה דיון סופר חשוב. הדוח שהתפרסם שבוע שעבר הוא תמונת מראה עגומה לאקדמיה הישראלית. אפשר להעלות את המצגת. אני אציג את הנתונים המרכזיים. 93% מהמשיבים על הסקר דיווחו שהם לא נחשפים לנושאי לימוד הקשורים לקהילת הלהט"ב בקורסים שזה רלוונטי אליהם, כלומר במקצועות הטיפול, החינוך, הרפואה, המשפט והמדיניות. 63% נמנעים מלחשוף את זהותם הלהט"בית, ואחד מכל ארבעה נעדרו מהשיעורים עקב חוסר נוחות הקשורה בזהותם המינית או המגדרית. אני אשים לכם את הנתון האמצעי בגדול כי נראה לי שזה לא ברור. 63% נמנעים מלחשוף את הנטייה המינית או המגדרית שלהם. זה פי שלוש מהאוכלוסייה הלהט"בית הכללית. למה אני או חברים שלי לספסל הלימודים או באחווה צריכים להסתיר את זה שאנחנו להט"בים, את זה שפשוט אנחנו יכולים ורוצים להיות מי שאנחנו מבלי שישפטו אותנו, מבלי שזה יפגע בהערכה האקדמית כלפינו, מבלי שמרצה יגיד לי, לא, אתה לא יכול לכתוב סמינריון על נושא להט"בי? זה פחות מקובל וזה קורה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יש לי שאלה אליך. אתה יודע להגיד מתוך ה-63% את החלוקה בין יציאה מהארון של נשים או גברים או בנים או בנות, את החלוקה בפנים? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> הנתון הוא כללי. אני יכול לבדוק לך. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> האם לצד אחד זה יותר קשה? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> אני יכול להגיד שהאוכלוסייה הטרנסית נפגעת הרבה יותר. 49% מהאוכלוסייה הטרנסית נחשפים לאפליה אדמיניסטרטיבית בסגל המנהלי, אבל אין שינוי בין נשים לגברים. זה נתון קשה. זו תמונת מראה די עגומה לאקדמיה הישראלית. אם אנחנו לא יכולים להיות מי שאנחנו, להרגיש תחושת ביטחון בקמפוס, אז האקדמיה נכשלה. הסיבות כמו שהצגת, 59% חוששים מתגובות של סטודנטים ו-34% מהם חוששים מתגובות של סגל. יש כאלה שגם חוששים מהערכה אקדמית או בהתקדמות אקדמית, 37% מהם, ופשוט 80% הגיבו לנו שהזהות הלהט"בית שלהם פשוט לא רלוונטית, וצריך לחשוב למה. אפשר לראות פה ציטוט מתוך הדוח של מישהי שענתה: "יש לי המון חשש להציג נראות מגדרית שונה או להתנסות בזה גם במסגרת הקמפוס, ולא מצליחה להרגיש בנוח או לתפוס אומץ". תמונה מדאיגה גם בנושא של הטרדות מיניות. 62% היו חשופים לפגיעה על רקע מיני או מגדרי. אחד מתוך חמישה חוו הטרדה מינית במוסד הלימודים ו-83 מתוכם לא פנו לממונה למניעת הטרדה מינית בקמפוס. זה מצביע גם על חוסר אמון. 54% מהממונות להטרדה מינית לא עברו הכשרה לטיפול בלהט"ב, ו-58% ציינו לא קיימת התייחסות ספציפית ללהט"ב בפרסומי היחידה למניעת הטרדה מינית. יש מה שנקרא בשפה המקצועית "פרדוקס ההכלה המותנה". יש פער שזיהינו בדוח בין תחושת הביטחון הכללית. 76% הצביעו שהם מרגישים בטוחים, לבין תחושת נוכחות להט"בית חיובית שזה רק 21%. אני יכול להגיד שזהות להט"בית היא הגורם המרכזי לתחושת חוסר ביטחון באקדמיה הישראלית, כלומר הסטודנט בטוח כל עוד הוא שקוף. עוד משהו בשפה המקצועית נקרא "מעגל ההדרה האקדמית". היעדר ידע מוביל לצמצום לגיטימיות שמוביל להדרה ואוטו-צנזורה. דור העתיד של אנשי מקצוע וחוקרים עלול להשתלב בשדות ללא ידע שיטתי ומעודכן ובכך להמשיך גם אם שלא במודע, לשעתק פערים קיימים בידע, במחקר ובפרקליטה שנוגעת לקהילה הלהט"בית. אנחנו דרך המחקר הזה פיתחנו מודל שזה המודל שמוביל גם להמלצות הדוח. הוא נקרא "מודל קמפוס בטוח", שלושה עיגולים שמובילים לעוד שלושה אזורי חפיפה, וכל השש ביחד הם מה שמייצרים את הקמפוס בטוח. המסקנה היא ברורה: יש צורך לעבור ממענים נקודתיים למדיניות מערכתית סדורה. כמות השיחות והפגישות שאני מנהל בארבע השנים האחרונות שאני בארגון, ובסך הכול שש שנים שאני באחווה היא אין-סופית. כולם נורא חמודים, נורא מחייכים, נורא מפחדים, נורא ליברליים, נורא רוצים לקדם, נורא אכפת להם, נורא חשוב להם אבל בפועל כלום. זה מעצבן נורא. כמות השיחות שהיה לי עם האוניברסיטה העברית רק לאחרונה, ותיכף יואב ונעמה ידברו בפני עצמם, עצומה, אבל בשטח אפס תזוזה. אפס. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> עומר, אתה יודע להגיד בפרספקטיבה של שנה אחורה, שנתיים אחורה, שלוש שנים אחורה את הנתונים האלה? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> אני יכול להגיד שהדוח הראשון שיצא הוא יצא בשנת 2017, זאת אומרת אנחנו כמעט עשור אחרי. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו רואים החמרה? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> אנחנו רואים החמרה, חד משמעית, וחלקים מתוך הדוח גם משווה בין 2017 ל-2025. אני אסיים ואני אגיד את הדרישות וההמלצות שלנו. אנחנו דורשים מכל המוסדות האקדמיים והמל"ג לאמץ את המדיניות הסדורה. אימוץ ההמלצות של הדוח כולל כל הנהלים, כולל כל מנגנוני הדיווח, כולל כל מה שקשור ללהט"בופוביה וכולל כל מה שקשור לתקנוני משמעת. אנחנו קוראים להרחבת כל ההכשרות, בין אם זה הסגל הניהולי, האקדמי והמתרגלים כדי שיוכלו להתמודד עם להט"בופוביה בקמפוסים, ושזה לא יצטרך ליפול על איזשהו עובד או איזושהי אגודת סטודנטים כי פשוט אכפת לה והיא פשוט איתנו במאבק הזה. זה צריך להיות בסיסי לכל אחד ואחת. הדבר האחרון זה לחזק את התמיכה באחוות. אנחנו רואים בשנה-שנתיים האחרונות מגמה של צמצום תקציבים, צמצום הפניה של משאבים ואנרגיה כלפי האחווה הסטודנטיאלית הגאה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> עומר, מי תומך כלכלית באחוות היום? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> כיום מלבד שני מוסדות אקדמיים זה נטו האגודות הסטודנטיאליות. הן אלה שתומכות ומתקצבות את הפעילות באחווה יחד עם התאחדות הסטודנטים, האגודה למען הלהט"ב, פר"ח כמובן, אבל שום תקציב - - - << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> המועצה להשכלה גבוהה לא באירוע. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> שום דבר, וגם לא המוסדות עצמם מלבד העברית והטכניון. גם שם לוקה בחסר. אני רוצה לסיים ולהגיד שאני סופר מתרגש. מבחינתי זה נקודת שיא בחייה של האחווה, בהיסטוריה שלה. היא קיימת משנת 2014. לפני כחודש חגגנו בסמינר הכשרה לצוות בת מצווש, והיה כייף, אבל אני לא יודע ממה אני מתרגש יותר, מזה שסוף-סוף יש דיון על זה, ותודה שאת מובילה אותו, או מהנתונים הבאמת מזעזעים, אז תודה רבה לכולם. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, עומר. (מחיאות כפיים). << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני רוצה להגיד לך שאנחנו מקיימים פה הרבה דיונים. כשאני הייתי בגילך והייתי מגיעה לכנסת והייתי מדברת בכזה להט וגם כועסת, אז היו אומרים לא להראות את הרגש הזה, לא לכעוס סביב הדיון. אני רוצה להגיד לך שזה חשוב שאתה כועס. כעס זה משהו מניע ויש לכם הרבה סיבות לכעוס, ואנחנו פה כדי לראות איך אפשר יהיה להתכנס למציאות שהיא באמת יותר טובה, והיא יכולה להיות יותר טובה. אתה רוצה להגיד משהו, יוראי? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני כן רוצה להגיד משהו לפני שאני אשאל את האוניברסיטאות שהן בעלי הבית בהקשר הזה. עומר, תודה קודם כל על ההצגה ועל הנתונים. תשמעו, זה מזעזע. הומופוביה אלימה וארסית משתוללת בקמפוסים בישראל והאוניברסיטאות עוצמות עין, מסתכלות לכיוון השני. זה לא תחושת חוסר נעימות או מקרים מבודדים שאפשר להצביע עליהם. זה מציאות של פחד, של השפלה, של הדרה של להט"בים מהאקדמיה, שבמקרים לא מעטים מרחיקה אותם מספסל הלימודים או במקרים אחרים מונעת מהם בכלל את יכולת הגישה ללימודים אקדמיים ובעצם חוסמת מהם את היכולת לרוץ ולרדוף אחרי החלומות שלהם. אני התמודדתי עם תא אלים, הומופובי של "בוחרים במשפחה" בטכניון, שהפעיל טרור נגד סטודנטים וסטודנטיות להט"בים, והטכניון, היו להם המון תירוצים על למה אי אפשר להצר את הצעדים של אלו שמפעילים טרור נגד אנשים בשל נטיית ליבם וזהותם המגדרית, עד שהכרחנו אותם לפעול ולסגור את "בוחרים במשפחה" בתוך הטכניון כהתארגנות לא לגיטימית. גם באוניברסיטאות האחרות יש אפליה נגד להט"בים, במעונות ובכל מיני תחומים אחרים. חשוב גם להגיד, חוק זכויות הסטודנט שנחקק בתחילת שנות ה-2000, לא שנות ה-50', כולל שורה ארוכה של איסורים על מה לא ניתן להפלות בני אדם – נטייה מינית וזהות מגדרית זה לא אחד מהם לפי חוק. בגלל שאין איסור אז יש אפשרות, לכן אנחנו צריכים לתקן ואנחנו נתקן את חוק זכויות הסטודנט באופן שיבטיח הגנה מלאה כלפי כל אדם שבוחר ללמוד במוסד אקדמי בישראל. לי יש בעיקר שאלות כלפי המוסדות האקדמיים שזה התפקיד שלהם להבטיח שכל סטודנט וסטודנטית ירגישו בטוחים בסביבת הלימודים שלהם, שיהיה מרחב בטוח בכל קמפוס בישראל, וזה לא משנה אם הוא בתל אביב, בירושלים, בגליל המערבי או בקמפוסים באילת. בכל מקום שאנחנו נמצאים, ואנחנו בכל מקום, אנחנו צריכים להיות בטוחים. כמו שלא יעלה על הדעת שנבקש מסטודנטים יהודים להצניע סממנים יהודיים כשהם הולכים ולומדים בחו"ל, כך הדרישה, לא יודע של מי אבל הדרישה להצניע מלהט"ב סממנים. אני לא בכלל יודע מה זאת הדרישה הזאת. אני לא יודע איך אפשר להצניע את מי שאנחנו, היא בלתי מתקבלת על הדעת, לכן אני רוצה לומר פה תודה רבה, גבירתי יושבת-הראש. תודה לאחווה הסטודנטיאלית הגאה שלא מפסיקה לעשות למען העניין הזה, ואנחנו לא נרפה עד שהכיוון של האירוע הזה ישתנה ושכל סטודנט וסטודנטיות ירגישו בטוחים במי שהם ובטוחים בקמפוס. תודה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, יוראי. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> גיל פדלון, יו"ר אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית בית ברל. << אורח >> גיל פדלון: << אורח >> יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת עדי עזוז, באתי להגיד חברות וחברי הכנסת. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו חברות וחברי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> יש פה חברות ויש פה חבר של החברות. << אורח >> גיל פדלון: << אורח >> בודדים וחבל. אורחות ואורחים יקרים, שותפות ושותפים יקרים, אני גיל פדלון, יושב-ראש אגודת הסטודנטיות והסטודנטים במכללה האקדמית בית ברל, המייצג קרוב ל-7,000 סטודנטיות וסטודנטים ממגוון רחב של אוכלוסיות ומגזרים וזהויות. בית ברל הוא מוסד להכשרת נשות ואנשי חינוך. כאן לומדים האנשים שבעוד כמה שנים יעמדו מול הכיתות, מול תלמידים, ינהלו בתי הספר, יובילו מערכת חינוך ויעצבו את הדור הבא של מדינת ישראל, ולכן כשאנחנו מדברים על דוח קמפוס בטוח, אנחנו לא מדברים רק על תחושת הביטחון של הסטודנטים בזמן הלימודים. אנחנו מדברים על הערכים שמערכת החינוך הישראלית בוחרת להנחיל בתוכה. הדוח מציג תמונה שאי אפשר להתעלם ממנה. דיברנו פה על הנתונים. מצד אחד יש תחושת ביטחון בסיסית שהיא נחמדה והכל טוב, אז מצד שני יש פערים עמוקים של שייכות, נראות והכלה. דיברנו על 33% מהסטודנטים הלהט"בים שנמנעים לחשוף את זהותם, 62% שנחשפו להערות פוגעניות הקשורות לזהותם המינית או המגדרית. הנתונים האלה צריכים להטריד את כולנו ובמיוחד אותנו כמוסדות להכשרת אנשי חינוך. הם מתחברים באופן ישיר גם לנתונים שעולים מדוחות מגנוס שמצביעים על מציאות מורכבת ודומה גם בתוך מערכת החינוך עצמה. הנורמות מחלחלות בין מערכת ההשכלה והחינוך וכך נוצר מעגל של הדרה, פחד ולעיתים גם אלימות, כי אם סטודנט להוראה מרגיש שהוא צריך להסתיר חלק ממי שהוא כדי להרגיש בטוח בקמפוס, איזה מערכת חינוך אנחנו בונים פה? אני בתור מורה לעתיד צריך להסתיר מה שאני או מי שאני או כל סטודנט אחר. אם מי שאמור בעתיד להיות דמות חינוכית עבור ילדים ובני נוער לא מרגיש מוגן במוסד שמכשיר אותו, יש כאן כשל עמוק שצריך לעצור אותו. יש כאן נקודה נוספת שחשוב לומר. אנשי ונשות חינוך הם אלו שאמורים להיות בעתיד השליחים של ערכים, כמו הכלה, קבלה וביטחון אישי בתוך בתי הספר, אבל בפועל רבים מהם לא מקבלים במהלך ההכשרה שלהם כלים להתמודד עם סוגיות של תלמידים ותלמידות להט"ב ועם הצרכים שלהם, ויש להם צרכים בתוך המערכת, לכן חשוב לי לומר בצורה ברורה: קמפוס בטוח הוא לא עניין מגזרי ולא מאבק של קהילה אחת. זה אינטרס של כל מערכת ההשכלה הגבוהה ושל החברה הישראלית כולה. למוסדות להכשרת אנשי חינוך יש אחריות מיוחדת. מורים לא רק מלמדים חומר. הם יוצרים אקלים, הם בונים תחושת שייכות. הם האנשים שילד או ילדה בוחרים אם לפנות אליהם ברגעי קושי. לצד כל זה קיימת גם בעיה מערכתית שלא מדברים עליה מספיק, והיא הדה-רגולציה ברורה ומחייבת. צר לי שמשרדי הממשלה לא נמצאים פה לשמוע את הדיון החשוב הזה. נכון להיום אין סטנדרט אחיד שמחייב מוסדות להשכלה גבוהה כיצד לפעול בתחום של יצירת מרחב בטוח, מניעת אפליה, הכשרת סגלים, התאמת נהלים או שילוב תכנים רלוונטיים בתוכניות הלימוד. לא יכול להיות שבנושא כל כך בסיסי כל מוסד יפעל לפי רצונו הטוב. הדוח מציג המלצות ברורות גם שעומר אמר – הכשרת סגלים, התאמת טפסים ושירותים לכלל המגדרים, שילוב תכנים בתוכניות הלימוד ותמיכה בקבוצות סטודנטיאליות. אלו לא דרישות קצה. אלו צעדים בסיסיים שנועדו לאפשר לכל סטודנט וסטודנטיות ללמוד בכבוד, ביטחון ותחושת שייכות. כמי שמייצג אלפי סטודנטיות וסטודנטים בבית ברל אני רוצה לומר בצורה ברורה: סטודנטים לא מבקשים יחס מיוחד. הם פשוט מבקשים להרגיש בטוחים להיות מי שהם, וזה אחריות של כולנו לוודא שזה קורה. אני באמת קורה לכל המשרדים, תאמצו ותשנו את החוקים, אם זה לא בכנסת הזאת, בכנסת הבאה ולא משנה מי יעמוד שם. זה החובה שלכם כחברי כנסת, לשים את האוכלוסייה הזאת במרכז. תודה רבה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, גיל. (מחיאות כפיים) << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו נעבור לדוריאן ון אלן מהאחווה גם, ולאחר מכן אנחנו נעבור למל"ג. << אורח >> דוריאן ון אלן: << אורח >> שלום לכל הנוכחים והנוכחות, מכובדיי כולם. אני מתרגש להיות כאן. שמי דוריאן ון אלן ואני סטודנט לתואר שני מחקרי במשפטים באוניברסיטת תל אביב, רכז הפורום המקצועי למשפט ולהט"ב באחווה הסטודנטיאלית הגאה וגבר טרנסג'נדר, כלומר כשנולדתי אמרו לאימא שלי, נולדה לך בת. בהמשך חיי הבנתי שהיו לי תוכניות קצת אחרות. אני מאמין שלכל אדם יש מקום שבו הוא מרגיש שמלוא יכולותיו, האישיות שלו והכישורים שלו באים לידי ביטוי, והמרחב האקדמי הוא המקום הזה עבורי. במבט על שנותיי באקדמיה אני רואה מקום שבו התעצבתי, התפתחתי, פרחתי, מקום שאיפשר לי להביא את מי שאני לידי ביטוי ולשאוף הכי גבוה שאפשר הן כאדם, הן כסטודנט וכחוקר, הן כמשפטן והן כאדם טרנסג'נדר. המרחב האקדמי הוא לא רק מקום של מימוש אישי. הוא גם זירה של תרומה חברתית ושל הקנייה ופיתוח של ידע. במציאות שבה נאמר לטרנסים ולטרנסיות לא אחת, לדעת את מקומם מתוך הנחה שמקומנו בשולי החברה, נוכחות טרנסית באקדמיה הישראלית היא עמידה איתנה אל מול התפיסה הזאת. היא קול חזק וברור שאומר, מקומנו בלב החברה, באקדמיה, בשוק התעסוקה, בכל מקום שבו אנו יכולים לתרום ולהביא את יכולותינו לידי ביטוי. אנו רואים כיום תגובת נגד עולמית כלפי עצם הקיום של טרנסג'נדרים, שמתבטאת בשיח ציבורי עוין ואלים, בחקיקה מגבילה שמונעת מטרנסים וטרנסיות נגישות למענים ולהכרה, בירידה משמעותית בביטחון האישי וגם בפגיעה אקדמית. אנחנו רואים זאת בתקציבים ומענקי מחקר שנשללים, בידע שמושתק, במאמרים ומחקרים שמתקשים למצוא במה לפרסום בשל הנושאים שבהם הם עוסקים, ובהתייחסות למחקר וידע על ומתוך הקהילה הטרנסית כמוטים או מקדמי אג'נדה זרה, מה שמניע מחיקה של ידע ועל ידי היעדר חשיפה של סטודנטים וסטודנטים לתכנים שרלוונטיים למקצוע הנלמד. מגמות אלה שהולכות ומתעצמות במדינות השונות ברחבי העולם, מאיימות להגיע גם לכאן ולשטוף כגל צונאמי את האקדמיה הישראלית שעבור רבים כמוני היא חוף מבטחים. האחווה הסטודנטיאלית הגאה שקדה על דוח קמפוס בטוח ללהט"ב שמעניק לנו תמונת מצב על קהילת הלהט"ב באקדמיה הישראלית. למרות חוויות אישיות חיוביות רבות של סטודנטים וסטודנטיות טרנסג'נדרים לרבות אני עצמי, מהדוח עולות גם חוויות שונות המשרטטות תמונה עגומה יותר. כחמישית מהעונים על הסקר דיווחו כי המוסד האקדמי שבו הם לומדים מביע התנגדות בפועל לקיומם של סטודנטים טרנסג'נדרים במוסדות הלימוד. 60% מהסטודנטים הטרנסג'נדרים מייחסים חסמים וקשיי התקדמות באקדמיה לעצם זהותם, כלומר אין סיבה אחרת שבגינה הם לא יתקדמו באקדמיה ויגיעו להישגים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אפשר לשאול? << אורח >> דוריאן ון אלן: << אורח >> כן, בוודאי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה זה אומר שאדם מרגיש שהמוסד מתנגד לעצם היותו, קיומו, לדעתך? << אורח >> דוריאן ון אלן: << אורח >> ישנם אנשים שחשים שהמוסד האקדמי מבקש להקיא אותם החוצה, שהמוסד האקדמי לא יכול לסבול את הנוכחות שלהם במרחב או את היותם טרנסג'נדרים. זה יכול להתבטא במובנים אקדמיים כמו למשל אם מרצה אוסר עליך לכתוב סמינריון בנושא מסוים, וזה יכול להתבטא בחומרי לימוד שממתגים זהות טרנסית כאיזושהי פתולוגיה. אני אגיע בהמשך גם לדוגמאות נוספות. סטודנטים טרנסג'נדרים חשופים לפגיעה להט"בופוביות מסגל אקדמי בשיעור גבוה פי שניים מסטודנטים שאינם טרנסג'דרים בתוך קהילת הלהט"ב, כלומר גם בין הקבוצות השונות בתוך קהילת הלהט"ב אנחנו רואים מגמה ברורה שדוחקת לשוליים דווקא סטודנטים טרנסג'נדרים, והם חשופים לרמות פגיעה גבוהות יותר כמעט בכל המרחבים שנבדקו. 49% מהסטודנטים הטרנסג'נדרים נחשפו לאפליה במענה אדמיניסטרטיבי במוסד הלימודים. רבים מדווחים למשל על קשיים בקבלת מעונות, שזה הוא מענה קריטי בעיקר עבור סטודנטים טרנסג'נדרים בעלי הכנסה נמוכה או נעדרי עורף משפחתי, ורבים מדווחים על תיוג והאשמה של הקהילה הטרנסית כמקשה אחת בעיקר בתקופת המלחמה, לרבות מקרים של מרצים שהצהירו במסגרת שיעור כי טרנסג'נדרים הם בהכרח תומכי חמאס, כל זאת במציאות שבה אחד מכל שלושה סטודנטים להט"ב נתקלו בדוגמאות פוגעניות בקורסים. שיעור דומה נחשף לתכנים פוגעניים בסילבוסים, ו-77% מהסטודנטים אינם יודעים האם ישנם נהלים האוסרים על הטרדה על רקע של נטייה מינית וזהות מגדרית במוסד הלימוד, או מה הם הנהלים הללו. הפערים האלה אינם רק נתונים מספריים. המשמעות שלהם היא פגיעה חמורה ביכולתם של טרנסג'דרים וטרנסג'נדריות ושל להט"בים בכלל ללמוד באקדמיה, הדרה שלהם בפועל ממסגרות האוניברסיטאות, ועל ידי כך פגיעה כפולה הן ביכולתם לבנות בסיס יציב להמשך החיים המקצועיים, לממש את עצמם בפן הזה ולהתקיים בכבוד, והן ביכולתה של האקדמיה הישראלית ובהמשך של שוק התעסוקה והמשק להיתרם מיכולותיהם. הצורך העיקרי שעלה בדוח הוא צורך בנראות. מהמרחב האקדמי יצאו בעתיד לעולם הרופאות, המורים, עורכי הדין, החוקרות, העובדים הסוציאליים, המדעניות והפסיכולוגים של העתיד. כשלאותה רופאה תגיע מטופלת טרנסית או כשלקוח טרנסי יעלה בפני אותו עורך דין סוגיה שנוגעת לחייו, הם יזכרו את המרצה שפתחה להם צוהר לנושא, את המאמר שנותן להם עכשיו את הידע והכלים לפעול, את החבר לספסל הלימודים שלימד אותם שיעור שלא ציפו לו. מנגד, מחיקה של נראות טרנסית מהשיח האקדמי מייצרת לפי ממצאי הדוח לחץ מיעוטים ואוטו-צנזורה כפי שעומר הציג, שפוגעים ביכולת האקדמית, מזינים צמצום של הלגיטימיות של טרנסים במרחב האקדמי וגם מחמירים תגובה לאותו צמצום במעגל קסמים הרסני. כדי לשפר את המצב, הדוח מציע לגבש מדיניות מוסדית ברורה להגנה על סטודנטים וסטודנטיות להט"ב וטרנס בפרט, לשלב ידע בתוכניות לימוד רלוונטיות כמו רפואה, משפט, חינוך וכיוצא בזה, ולהגביר נראות ותמיכה ביוזמות קהילתיות תוך שיתוף פעולה עם הארגונים הרבים והטובים שפועלים ללא לאות להנגיש מענים, לספק ידע ולהיות קול ברור במציאות מאיימת. תודה רבה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, דוריאן. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה לך. (מחיאות כפיים) << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו עכשיו נעבור למל"ג. נשמח להתייחסות שלכם לדברים הבאמת קשים שעולים גם מהדוח וגם מהשיתוף. תמר קרביץ, המועצה להשכלה גבוהה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה את עושה במועצה? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני מתעסקת באגף האקדמי בתחום של פיתוח ומדיניות אקדמית. בין היתר מרכזת את הנושא של הוגנות מגדרית, ואחראית על הנושא של הטרדות מיניות באקדמיה. אני באמת אתחיל בלברך על הדוח החשוב הזה מאוד. כל מה שקשור ליצירת מרחב בטוח בקמפוסים הוא לחלוטין בראש סדר העדיפויות של המל"ג. אני כן אגיד שהדוח הזה הגיע אלינו מאוד בסמוך לדיון, ואנחנו נצטרך את הזמן ללמוד לעומק, לעשות עבודת מטה רצינית אצלנו, ללמוד גם את המסקנות וגם את ההמלצות. אני מקווה שכן יש פה גם מוסדות, כי חלק בלתי מבוטל מכל ההמלצות שנכנסות פה הן לחלוטין לפתחם גם של המוסדות, כל מה שקשור להתאמת מדיניות, עיגון נהלים וכו', ונשמח כמובן גם לשיח מתמשך אחר כך עם האחווה. ההתייחסות מתחלקת לכמה חלקים, אז אני אנסה להגיע לכול. מבחינת הדיווחים, אז קודם כל ברור וידוע שכל התייחסות לאדם ולמיניותו של אדם היא אסורה לפי חוק, וככלל במסגרת התקנות למניעת הטרדה מינית והחוק, כל המוסדות להשכלה גבוהה מחויבים להעביר אחת לשנה דיווח לרשות לקידום מעמד האישה עם העתק למל"ג. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> התקנון של ההטרדות מיניות עוסק גם בנטייה מינית וזהות מגדרית באקדמיה? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני לא יודעת לומר. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את אחראית על זה. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> בסדר, אבל התקנונים הם תקנונים שהם באחריות המוסדות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אז מה באחריות המל"ג? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> כל הנושא הזה של הטרדות מיניות הוא די מורכב גם מבחינת היכולת שלנו להוות רגולטור על המוסדות בעניין הזה, כי בעצם לפי החוק המוסדות אמורים לדווח לרשות לקידום מעמד האישה ולכנסת עם העתק אלינו. המל"ג היא לא מהווה איזשהו רגולטור באופן ישיר על המוסדות להשכלה גבוהה, אבל כן לפעמים משורת הדין אנחנו מקבלים העתק מכל הדיווחים שמגיעים לרשות. אני אגיד שבדיוק בימים אלה הדיווחים של תשפ"ה מגיעים אלינו, אושרה יודעת, ואנחנו עוברים על הדיווחים של המוסדות שלנו אחד-אחד ממש, פרט-פרט בדיווחים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני שמח שאתם עוברים אחד-אחד, אבל במציאות שבה 63% מהסטודנטים והסטודנטיות הלהט"בים עוברים הטרדה מינית, ולהתייחס למיניותו של אדם זה הטרדה מינית, אז במצב הזה ברור שיש תת-דיווח. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> יש תת-דיווח. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה המל"ג עושה כדי למנוע את הסיטואציה הזאת? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אם תיתן לי להשלים אני אשמח. כל הנושא של תת-דיווח זה תופעה רחבה ביותר במוסדות להשכלה גבוהה. היא רחבה מעבר להתייחסות לקהילה כזאת או אחרת. זה משהו שאנחנו מטפלים בו באופן רוחבי. אנחנו כן רואים שהתופעה הזאת הולכת ומצטמצמת משנה לשנה. אנחנו רואים הרי בדיוק כמה תלונות מוגשות בכל מוסד, וכשאנחנו רואים שיש מספרים מאוד קטנים של דיווחים או אפילו היעדר דיווחים, אנחנו מנהלים קשר ישיר עם הממונות. פונים אליהן ומוודאים שנעשות כל פעולות ההדרכה וההסברה שהן אמורות לעשות בתוך המוסדות, ושיש לממונות את כל הכלים כדי לעשות את תפקידן כמו שצריך כדי שתהיה תחושת ביטחון לסטודנטים וסטודנטיות בקמפוסים. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תמר, אני אשמח אם בסקירה שלך תרדי גם קצת יותר לפרקטיקה במה נעשה, כי אני חושבת שגם מבלי לקרוא את הדוח אפשר להבין שהמצב הוא רע מאוד, ואני גם אומרת רגע בזום-אאוט. אנחנו נמצאים לצערי בשנים שהאלימות גואה. יש עלייה מאוד גדולה באלימות גם של בני הנוער וזה גם הולך לאקדמיה. אנחנו באמת בסיטואציה שהיא מורכבת, ומי שהכי סובלים בסיטואציה המורכבת זה מי שמראש היו יותר מוחלשים בתוך המערכת, אז אנחנו יודעות גם בלי הדוח. הדוח שם לנו את זה בצורה שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל אני מניחה שהאקדמיה ידעה לפני כן, לכן אומר פה חברי ואני מהדהדת את זה. תגידי לנו רגע פרקטיקה. אנחנו שנינו אנשי תכל'ס. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כן. אנחנו נשמח לדעת מה המל"ג עושה כדי להילחם בהומופוביה. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אוקיי. שוב, כמו שאמרתי בהתחלה, הדוח הזה הגיע אלינו - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את צריכה שיהיה דוח כדי לדעת שיש הומופוביה וצריך להילחם בה? אני באמת שואל. האם המל"ג עושה משהו כדי להיאבק בהומופוביה, ואם כן, מה? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> עכשיו הנתונים נמצאים לפנינו. נבחן אותם לעומק. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גבירתי, אני שואל שוב. זה שאלות אינפורמטיביות. זה לא אמירות. אנחנו לא פה משרטטים חזון. האם המל"ג עושה משהו כדי להיאבק בהומופוביה בקמפוסים, כן או לא? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני לא מספיק יודעת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גבירתי, הנושא של הדיון הזה זה מוסדות ההשכלה הגבוהה, המציאות המגדרית והלהט"בית בקמפוסים בישראל. אם את לא יודעת לדבר על איך המל"ג דואג למציאות להט"בית בטוחה, אז אני לא יודע כל כך מה את עושה פה, בכל הכבוד. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> למיטב ידיעתי אין כיום נהלים - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, אז התשובה כמו שנאמר פה היא לא. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אין איזה שהם נהלים ספציפיים. אנחנו נלמד את הנושא ואנחנו נשמח - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה חמור מאוד שהמל"ג לא עושה דבר כדי להילחם בהומופוביה המשתוללת והארסית שמופנית כנגד סטודנטים שכל חטאם הוא שהם נבראו בצלם כלהט"בים. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני מסכימה לגמרי. אני רוצה להגיד עוד משהו, אם יורשה לי. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> כן, תמר. אני רוצה שנייה להוסיף פה משהו. החוק למניעת הטרדה מינית הוא גם קובע על מה היא הטרדה מינית והוא אומר – "התייחסות מבזה ומשפילה כלפי מינו או מיניותו של אדם, לרבות לנטייתו המינית של אדם, בין אם הוא הראה שהדבר מפריע לו ובין אם לאו". כבר קיימת החקיקה. אני שומעת את הדברים שאמרת. אני לא הצלחתי לאתר מה כן נעשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> היא לא יודעת. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> זה לא שאני לא יודעת. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אמרת שאת יודעת להגיד מה כן. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אנחנו פועלים מול הממונות על הטרדה מינית במוסדות. היום לפי חוק בכל מוסד חייבת להיות ממונה. במוסדות של מעל 2,000 סטודנטים צריכות להיות שתי ממונות ומעלה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> האם יש הנחיות אליהן? האם יש פרוטוקול? נשמח שתתייחסי לזה. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אנחנו בקשר ישיר ביותר עם הרשות לקידום מעמד האישה סביב הנושא הזה. אנחנו נמצאים בכל ההכשרות. זה מעבר למל"ג. זה חוק. המוסדות להשכלה גבוהה מוגדרים בחוק של הטרדה מינית כמקום עבודה לכל דבר. היחסים בין סגל וסטודנטים הם יחסים כמו בין עובד/מעביד. כל מה שקיים בחוק למניעת הטרדה מינית אמור לחול גם על המוסדות להשכלה גבוהה, לכן בכל מוסד יש ממונות. הן אמורות וחייבות לעבור לפי חוק את ההכשרה של 18 שעות לפני כניסה לתפקיד. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> אבל בהכשרה אין התייחסות לאוכלוסיית הלהט"ב. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> זה לא נכון. בדיוק בימים אלה אנחנו מקבלים את הדיווחים על תשפ"ה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גברת קרביץ, מתי לאחרונה דיברת עם איזושהי מהממונות שלך על התלונות של הטרדות מיניות כלפי להט"בים? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> למשל אתמול. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> עם מי? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> עם ממונה של בן גוריון, ממונה של העברית. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כמה תלונות כלפי להט"בים על הטרדה מינית יש בבן גוריון? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> זו בדיוק הייתה השאלה שלי אליהן, ואני שאלתי כמה מגיעות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כמה? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> הן לא ידעו לכמת את זה בשיחת טלפון. זה דברים שדורשים איזושהי בדיקה לפני שעונים לי און-ליין בשיחת טלפון, אבל הדברים האלה נבדקים. בנוסף לזה אני גם שאלתי כמה התייחסות יש בתוך הלומדות שמועברות בתוך המוסדות, שאלה בעצם הכשרות שהממונות מעבירות סטודנטים וסגלים וכו'. נאמר לי מהבדיקה המדגמית שעשיתי שבחלק מהלומדות כן יש התייחסות לזה. אני לא יודעת לומר אם זה משהו שהוא חוצה מוסדות, אבל זה כן קיים ומועבר גם במסגרת ההדרכות שהממונות מעבירות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כמובן זה לא אישי אבל זו תשובה שהיא לא מספקת, והיא גם משקפת אולי סיבה ותוצאה למה המצב בקמפוסים כל כך אלים ורעיל כלפי להט"בים, לכן אני מציע למל"ג לא לחכות ליוזמות נהדרות של התאחדות הסטודנטים הארצית והאחווה הסטודנטיאלית הגאה, אלא לעשות את העבודה שלכם ולוודא שהקמפוסים בישראל הם מרחב בטוח עבור כולם, ודאי ללהט"בים. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני רוצה רגע להוסיף עוד משהו. יש חוק. כעורכת דין בעוונותיי אני אומרת, המשפט הוא לא חזות הכול. יש את מה שכתוב פה ויש את מה שבעיניי חובה על המוסדות ועל המל"ג לעשות מעבר, כי גם בסוף אם זה החוק אבל האקלים הוא אקלים אלים, אז זה לא משנה מה כתוב בחוק, לצערי, כי הנתונים מראים שכרגע החוק לא מתכנס. גם אני לא הצלחתי להבין מכל התלונות שכן הגיעו אליכם, איך אתם מנתחים את זה? מה אתם עושים עם זה? איזה הסקת מסקנות יש? האם יש ימים יזומים בקמפוסים כדי להעלות את המודעות לשוויון מגדרי, לדבר נגד להט"בופוביה? אם יש אירוע קשה בתוך הקמפוס, האם יש הנחיה לפתוח את היום בלהדהד את זה ולהגיד, אצלנו לא מקובל? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> בהיבט הזה חשוב מאוד גם השיח פה עם המוסדות סביב העניין הזה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו גם נשמע את המוסדות אבל בסוף אתם המל"ג, אתם ההגגה של הדבר הזה והשאלה אם אתן עושות ועושים עם זה משהו? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> נכון, אבל מבחינת רגולציה יש פה איזשהו קשר מאוד עדין בין המל"ג למוסדות סביב העניין הזה. אני רוצה בהזדמנות הזאת גם להזכיר ולומר שיש לנו מחלקת פניות ציבור במל"ג שהיא עונה און-ליין לכל פנייה שמגיעה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תמר, עזבי, אנחנו היינו סטודנטים בעצמנו לפני כמה שנים. האקדמיה זה לא מה שאת מתארת. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני ממש מבקשת לעודד את המוסדות ולעודד פניות בזמן אמת, להעביר אלינו כדי שנוכל באמת גם לפעול וגם לדעת. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> יש בעיה בסיסית מאוד שאין אמון. לא הגיוני שאני מדבר עם ממונות למניעת הטרדה מינית והן שואלות אותי איך להתייחס לאוכלוסייה הטרנסית ולמקרה בין שתי נשים או שני גברים. זה לא הגיוני. זה בעיה בסיסית של חוסר אמון וזו אחריות של המועצה להשכלה גבוהה יחד עם המוסדות האקדמיים. << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> אני אומרת, אנחנו עושים הרבה מאוד פעילות סביב הנושא הזה. זו תופעה שהיא רוחבית. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את יכולה לפרט מה אתם עושים בנושא הזה? << אורח >> תמר קרביץ: << אורח >> בכל פעם שאנחנו רואים תת-דיווח, בכל פעם שיש לנו איזשהו ספק לגבי היקף פעולות ההדרכה וההסברה שנעשות בתוך המוסדות, אנחנו מנהלים קשר ישיר עם הממונות סביב העניין. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הפעילות הרבה שלכם זה לנהל קשר ישיר עם הממונות. הוא לא סבבה. תודה. זה מצער שזה מה שאת יכולה להגיד. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> אפשר להוסיף מילה, כבוד חברת הכנסת? << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> רק שם. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> שלום, דניאל סימון, עובד סוציאלי. בעבר הייתי מנהל האחווה הסטודנטיאלית הגאה ואני המון שנים מתעסק בנושא של מניעת הטרדות מיניות ומגדריות. אני חייב להגיד, 18 שעות הכשרה של ממונות למניעת הטרדה מינית לא מספיק קורה. אני דיברתי ושוחחתי עם ממונות שאומרות שהן לא עברו שום דבר. לרוב המדובר בתפקיד שהוא על תפקיד נוסף, זאת אומרת מישהי שנמצאת בתוך המוסד והתפקיד שלה להיות ממונה, נכון, כמו כל משרד אחר, כמו כל מקום עבודה אחר. הבעיה במרחב הזה, שהאקדמיה לדעתי לפחות, אחרי הצבא מדובר במרחב הכי היררכי שיכול להיות, וכשאני סטודנט בשנה א' או מגוון חברינו סטודנטים שנה א', ב' ו-ג' ולא משנה גם באיזה תואר ובאיזו שנה, מגיע וחווה בתוך הקמפוס, במרחב שאמור להיות מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, חווה פגיעה או הדרה, ואז מצפים שהוא יגיע לממונה שלא יודעת מה זה לשון פנייה ואיך להתייחס אליו כשנפתחת הדלת, אם בכלל נפתחת הדלת, שם זה קורס. המל"ג לא עושה מספיק, והתאחדות הסטודנטים והאגודה למען הלהט"ב ופר"ח עושים מספיק. לצערי, לשוחח עם ממונות ולוודא שהן מנצלות את התקציב שכבר מגיע להן כדי להעביר איזושהי הכשרה על מניעת הטרדה מינית כלפי להט"בים, הלוואי אבל זה לא קורה. אני מ-2019 מסתובב בהתאחדות ובאקדמיה ובאחווה הגאה. שום דבר לא קורה לצערי. הלוואי שיהיו עוד דיונים כאלה, אבל גם אופרציה, זאת אומרת נהלים. זה אומר משימות בשטח. זה אומר שאנחנו מוכנים בהתאחדות הסטודנטים לעזור וללוות כל מוסד אקדמי שצריך להתמודד עם התופעה הזאת. אני אומר "תופעה", אבל פשוט זאת המציאות יום-יום, וכשאתה אומר הלהט"בופוביה גועשת, חבר הכנסת להב הרצנו, זה הסיפור. זו הבעיה הכי מרכזית היום שאנחנו רואים, שסטודנטים, אין רגישות תרבותית לא ללהט"בים, לא לאף אחד לצערי. הבעיה המרכזית היא הממונות שלא עושות מספיק. סגני הנשיא, לרוב זה סגניות לענייני מגדר או להוגנות מגדרית, לא עושות מספיק. אין שום צורך שעומר או כל אחד מחברי האחווה האחרים ילך למוסד וידרוש את זה. זה צריך להגיע כבר מלמעלה. זה השילוב ההוליסטי של שטח, מקבלי החלטות, הנהלה ביחד. אנחנו כאן כהתאחדות. אני מתאר לעצמי שסיון קורן, יושבת-הראש האדירה שלנו תוכל להגיד דברים נוספים בנושא. תודה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה לך. אנחנו נעבור לאלברטו מסצ'יאני, מנהל השירות הפסיכולוגי, אוניברסיטת תל אביב מטעם ור"ה, בזום. << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> שלום, נעים מאוד. תודה על הדיון החשוב והמשמעותי הזה. אני יכול להתייחס לכמה דברים. אני באמת לא ממש מייצג את ור"ה. אני בקושי מנהל שירות פסיכולוגי, כ-60 אנשי צוות שמטפלים בכלל הסטודנטים. אני יכול להתייחס לכמה דברים שנאמרו פה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני רוצה לדעת, אדוני, אם הבנתי אותך. אתה מייצג את ור"ה או לא? << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> לא. אני מנהל את השירות הפסיכולוגי של אוניברסיטת תל אביב. ביקשו ממני להצטרף מטעם אוניברסיטת תל אביב, ואני יכול להציג את הזווית המסוימת של איך אנחנו מנסים לעזור לאוכלוסייה כמו לכל האוכלוסיות האחרות בתוך אוניברסיטת תל אביב. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> הבנתי, אדוני. בסדר, קח את הזמן לשלוש דקות, בבקשה. ננסה כולנו להתחיל להתכנס. << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> יש לי כמה דברים שאני יכול להתייחס, חלקם הם יותר חמורים ויותר מדאיגים אותנו. אנחנו לא שואלים אף אחד אם הוא להט"ב או לא כשהוא מגיע לטיפול. מן הסתם חלק מהסטודנטים שגם מגיעים אלינו לטיפול מקבלים את הטיפול וגם עולים נושאים שקשורים להיותם חלק מקהילה הלהט"בית, ואנחנו נותנים את כל התמיכה. חייבים להודות, חלקם הם מחוץ לארון וחלקם לא. אנחנו לא כאלה שמעודדים דווקא לצאת מהארון או לא לצאת מהארון. אנחנו מלווים אותם בתהליך שהם מעוניינים ללכת וכמובן שכן יש תחושות קשות לפעמים כשהם צריכים או אמורים לצאת או לא לצאת, אם הם רוצים לא לצאת. הנושא של ההטרדות, אני חייב להודות שאני לא מכיר את כל המטופלים שיש לנו. מתוך אלו שאני כן מכיר דרך המטפלים שיש לנו אצלנו בשירות, לא נתקלתי בתלונות על הטרדות, למרות שפה המרחב הוא מאוד בטוח וזה הנושא של הדיון, אני מבין, מרחב בטוח. הוא מאוד בטוח להציג כל דבר כי אנחנו מוגנים על ידי חיסיון רפואי ויכולים לספר כל דבר שרוצים וזה לא מועבר למוסדות האוניברסיטה, מה שמועבר פה, ואנחנו לא נתקלים בנושא הזה. כשאנחנו נתקלים, כמובן שאנחנו מעודדים להגיש תלונה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אדוני, אנחנו נשמח אם תנסה להתכנס לנושא של הדיון ומה אולי אוניברסיטת תל אביב עושה, אם כבר אתה כן הנציג של האוניברסיטה בנושא הזה. << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> ברשותך, אני רוצה עוד משפט להגיד. בגלל שיש תתי-אוכלוסיות בתוך אוניברסיטה, הנושא הוא מאוד משמעותי כשנוגע לקהילה הלהט"בית הערבית, שם הנושא הוא מאוד מורכב בגלל שזה לא אותו דבר לצאת מהארון בתל אביב ולצאת באחד הכפרים. אני לא יודע אם אתם רוצים לתת מקום גם לנושא הזה, אבל הביטחון שלהם כפי שאנחנו יודעים, בתוך החברה הערבית כרגע נמצא בסכנה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יש לך התייחסות לתוך הקמפוס? כרגע הנושא הוא על הקמפוסים עצמם, אז אם יש לך לתת לנו איזשהו פידבק על האוניברסיטה עצמה ועל היחס אצלה - - - << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> אוניברסיטת תל אביב כפי שאני פוגש אותה גם כמרצה וגם כמנהל של השירות הפסיכולוגי, היא מקום לחלוטין בטוח לקהילה הלהט"בית. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> סליחה, אני נאלצת לעצור. הוא לא. ראינו בנתונים שהוא לא, אבל תודה. << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> בדקתי את הנתונים לפחות עם הנציבות, ובנציבות לא הוסבר לי שהיו איזה שהן תלונות בנושא. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מאחר והאוניברסיטה היא מרחב בטוח, אתם לא מוצאים לנכון להיאבק בהומופוביה, נכון? זאת המסקנה המתבקשת מהדברים שלך. גם האוניברסיטה העברית זה מרחב בטוח, אז לא צריך להיאבק בהומופוביה. << אורח >> אלברטו מסצ'יאני: << אורח >> אם יש תופעות של הומופוביה אנחנו צריכים להיאבק בהן. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני מסכים. הבעיה היא שאתם לא. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יש דוח והדוח מראה שיש, אדוני. תודה רבה. אנחנו נעבור לדבורה מרגוליס מור"ה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אם אין בעיה אז לא צריך לפתור אותה. זה תהליך פסיכולוגי סדור. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> שלום לכולם, תודה רבה. שלום חבר הכנסת הרצנו. אנחנו גם מטפלים בנושאים כאלה ואחרים בצורה ישירה ואישית. אני דבורה מרגוליס מוועד ראשי האוניברסיטאות. תודה על הדיון המאוד חשוב. יש גם עוד נציגים בזום מהאוניברסיטאות שרוצים להתייחס, אז כתבתי לדלית. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> את הפנית אותנו כמו למר אלברטו שהוא לא מייצג את ור"ה, אז תכווני אותנו בדיוק מה ולמי כדי שנדייק בהפניות. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> הוא ראש השירות הפסיכולוגי בתל אביב. חשבנו שזו זווית שחשוב להציג גם כן. שוב, מתחיל פה דיון, אף פעם לא ברור לאיזה בדיוק כיוון הוא הולך, אבל חשבנו שיש לו תרומה. אני חושבת שדבריו היו מאוד חכמים וחשובים. אני רוצה להגיד כמה דברים, קודם כל ברמה הטכנית. זה לא איזה תירוץ אבל באופן אמיתי אני את הדוח המדובר קיבלתי לפני יומיים ממנהלת הוועדה. כתוב עליו שהוא מ-2025. אלינו, לור"ה הוא לא הגיע. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא נכון. אני שלחתי אליכם. אני יכולה לבדוק את התאריך המדויק. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> תבדקי אם כיתבת גם אותי. אני לא בטוחה שהנציבות למניעת הטרדה מינית או הגוף שאמור לטפל בזה בור"ה קיבל את זה, ואם כן אנחנו נבדוק אם אפשר יהיה להעביר התייחסות בהמשך לוועדה. זה עניין טכני. אין פה סתירה. הנושא הוא נושא חשוב. אין ספק ששום דבר הוא לא מושלם. יש המון עבודה לכולנו לעשות במוסדות גם ברמת הרגולציה. החוקים נכתבים בכנסת. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> דבורה, אפשר להציג לנו מה האוניברסיטאות עושות כדי להיאבק בהומופוביה שמשתוללת בקמפוסים? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני לא כל כך יודעת איך לענות על השאלה הזאת, להיאבק בהומופוביה. מה נעשה במערכת החינוך להיאבק בהומופוביה? << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יש דברים שאפשר לעשות בתוך האקדמיה כדי להיאבק בהומופוביה, אז חברי שואל מה הצעדים שנעשים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה האוניברסיטאות עושות כדי להיאבק בהטרדות מיניות נגד להט"בים בקמפוס? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> למיטב ידיעתי כל הלומדות וכל ההדרכות שנעשות למניעת הטרדה מינית מתייחסות גם לפגיעה בנשים וגם לפגיעה במיעוטים מיניים או איך שזה צריך להיקרא, איך ההגדרה נקראת. הדבר הזה נמצא בשיח. הדבר הזה נמצא במודעות. יודעים על זה. אין שום ספק שהדברים הם לא מושלמים. אני אומרת שוב, הסטודנטים באוניברסיטאות בסוף זה אנשים בוגרים, הרבה מעל 18 שמגיעים עם תפיסות עולם כאלה ואחרות שלא את כולם אנחנו אוהבים ולא את כולם אנחנו יכולים ומעוניינים או יש לנו דרך או כוחות לשנות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> סליחה, לא הבנתי. כשיש הומופוביה צריך לכבד אותה ולהכיל אותה? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> חס וחלילה. אמרתי וחזרתי ואמרתי, הדברים לגמרי לא מושלמים. נדרשת עבודה רבה וקשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הדוח הזה מתאר מציאות לא של אי-נוחות או של מקרים בודדים אלא של מציאות קשה של פחד, של הדרה, של השפלה יום-יומית של להט"בים בקמפוסים בישראל, באוניברסיטאות בעיקר. אני מניח שאתם ערים למציאות הזאת. אתם לא צריכים לחכות לדוח כדי להכיר אותה, ולכן ככל הנראה סביר שיש תוכניות של האוניברסיטאות למאבק בהומופוביה. איפה אני יכול לקרוא אותה? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לא מכירה תוכנית ספציפית למאבק בהומופוביה. יש התרכזות מאוד גדולה של כל המוסדות ביצירה של מה שקרוי קמפוס בטוח. קמפוס בטוח זה גם למגזרים, למגדרים, למיעוטים אתניים, למיעוטים דתיים ועוד ועוד, כל הקבוצות שמכילות את החברה הישראלית. כולם מתרכזים באוניברסיטאות. כולם רוצים להרגיש בטוח בכל שלב, במעבדה ובספריה ובכיתה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני מצטער שאני מתעקש אבל זה דיון ספציפי שעוסק בביטחון של להט"בים בקמפוסים. לא של מיעוטים דתיים אלא של להט"בים. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני אומרת שאת הדוח הספציפי קיבלנו לפני יומיים. אני בדקתי אצלי. למעט התלונה שאתה ואני טיפלנו בה או מכירים אותה מהאוניברסיטה העברית, אני לא מכירה - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> רק שהפרוטוקול יכיר, אנחנו מדברים על אפליה של טרנסית בקבלה למעונות באוניברסיטה העברית בירושלים. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לדעתי לא עונה להגדרה וגם לא חושבת שזה - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אולי זאת חלק מהבעיה. כשמפנים סטודנטית טרנסית למעונות גברים זה בהחלט עונה על ההגדרה של אפליה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> זה לא מה שנעשה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אין בעיה, את רוצה שנפתח את זה? לא רציתי לפתוח את זה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> סטודנטית טרנסית קיבלה חדר למגורים לבד. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו לא נלך לשם עכשיו. זה לא לגופו של אדם. יש פה תופעה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני אומר שוב, זאת בדיוק ההגדרה של אפליה. להפנות סטודנטית שהיא טרנסית במקרה, לחדר במעונות שעולה לה כפול זה בדיוק ההגדרה של אפליה כי אתם לא מתייחסים אליה כאישה, אז לשיטתכם היא לא אישה וזאת אפליה גם לפי החוק. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> היא לא שילמה כפול כי היה סבסוד. יש פערים פה במספרים - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. אני לא רוצה לפתוח אבל אני אומר שוב - - - << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> גם אני חושבת שאת זה לא כדאי לפתוח עכשיו. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אני מקבל את הטענה שלא קיבלתם את הדוח. אני טוען שאתם לא צריכים לחכות לדוח כדי להיאבק בהומופוביה, ולכן מאחר והנושא של הדיון, דבורה, ואני מתעקש על זה, הוא ביטחון של להט"בים בקמפוסים, אני מבקש שתפרטי לי מה הצעדים שהאוניברסיטאות בישראל עושות כדי להיאבק בהומופוביה בקמפוסים? << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> דבורה, לפני שאת משיבה אני רוצה רגע לקחת את זה אולי לזום-אאוט ולדבר על החיים עצמם. בסוף רוב האנשים שנמצאים פה, או היו בעבר באקדמיה או רובם נמצאים היום באקדמיה. האקדמיה היא מקום מיזוגני ושוביניסטי בהרבה מובנים. הייתי בעצמי סטודנטית באוניברסיטה העברית. כשאני רציתי לכתוב תזה על מיתוס תלונות שווא בעבירות אינוס, את יודעת כמה קשה היה לי למצוא מנחה שתסכים בכלל להנחות את הדבר הזה? כמה היה קשה אחרי שמביאים את הנתונים, לנסות להציג אותם אחרת? לצערי המצב לא השתפר. אגב, בזמני גם היה קשה למצוא אישה בכלל שהיא חברת סגל, ועד שמוצאים אותה, אז קודם כל הצרה שהיא לא פמיניסטית חלילה. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> זה נכון גם כלפי להט"ב. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> עכשיו קל וחומר, מה שנקרא. אני לא יודעת אם את היית בהתחלה כשעומר דיבר והציג את הדברים. הוא דיבר מדם ליבו. סטודנטים באקדמיה חווים להט"בופוביה קשה. עזבי את הנתונים. גם בלי הנתונים אפשר לדעת ולהגיד את זה, כמו שבלי הנתונים את יודעת להגיד שאלימות בבני הנוער גואה. כמו שבלי הנתונים את יודעת להגיד שתופעת הזנות בישראל התרחבה בשנים האחרונות בצורה בלתי רגילה. כמו שאת יודעת להגיד שרצח נשים עלה בצורה בלתי רגילה. בלי שתדעי את הנתונים את רואה, את יודעת. הדיון הזה הוא ספציפית על הקהילה הגאה ואני רוצה לשמוע ממך מה אתם עושים כדי לאפשר מרחב בטוח יותר לקהילה הגאה. זה גם אקלים לסטודנטים בתוך האוניברסיטה. זה לא תמיד מה שאומרים. זה לפעמים השלט בכניסה לקפיטריה. זה לפעמים בליין-אפ שבוחרים בהופעות. זה לפעמים במה שהמרצה בוחר להביא, איזה דוגמאות לפסקי דין הוא מביא לשיעור או איזה מקרים רפואיים הוא מביא. זה בכל. זה בקירות של הכיתה, לכן אני חוזרת על השאלה שלי. בחיים עצמם אנחנו ככנסת חייבים לעשות פיקוח ובקרה, וכרגע אי אפשר לעשות לא פיקוח ולא בקרה כי לא ברור מה אתם עושים, אז אני עכשיו אשמח להחזיר אלייך את השאלה של חברי, חבר הכנסת יוראי להב הרצנו, מה אתם עושים? אני מבקשת לא להפריע לדבורה שתיתן את תשובתה המלאה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אני לא אפרט כאן. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> למה לא תפרטי? זה סוד מדינה? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> נמצאים נציגים של האוניברסיטאות בזום. יש מאריאל ואולי עוד כמה. בטח זה מופיע אצלכם ברשימה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> מייד אחרייך הם ידברו, אבל אני אשמח לשמוע ממך כנציגת ור"ה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> אפס סובלנות לדברים האלה. אין בכלל שום שאלה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> את מייצגת את הטכניון? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> הטכניון הוא חלק מור"ה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> כשפעל שם במשך תקופה ארוכה תא של "בוחרים במשפחה" שעשה טרור לתלמידים להט"בים, מה עשיתם? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> דווקא במקרה הזה הנהלת הטכניון הותקפה קשות מהצד השני על כך שהפעילות של התא הזה הוצרה עד שנפסקה לגמרי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> היא נעצרה כי יזמנו פה דיון וביקשנו שסגן הנשיא יגיע, ועמדתי לשלוח מכתב לרשימת התורמים של הטכניון כדי להבהיר לו שיש טכניון סובל - בתוך גבולותיו פעילות להט"בופובית מוצהרת בתמיכת מרצה בטכניון שמזדהה את עצמו כרב הטכניון. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> הובהר שזה גם לא נכון. אתה ראית את ההתכתבות. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> דבורה, אפס סובלנות ללהט"בופוביה זה רחוק מאוד מהמדיניות שאתם מנהיגים, ועצם העובדה שאת לא מסוגלת לפרט כאן - - - << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> כנסת ישראל היא זאת שחוקקה את האישור לפעילות ציבורית בקמפוסים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הומופוביה לא נכללת כפעילות ציבורית לגיטימית, ואם את לא מבינה את זה, זה חמור מאוד. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> זה ברור לי לגמרי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למה את מדברת על זה כפעילות ציבורית? << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> גם האנשים האלה חוסים תחת כל מיני חוקים שמגנים עליהם. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הומופוביה לא חוסה תחת חופש הביטוי, ואם אתם לא מבינים את זה, אז הכנסת תבהיר לכם את זה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> בסוף לאחר שאפשר היה להפעיל את אותם כלים משפטיים שהופעלו - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> שנה שלמה תא טרור פעל נגד להט"בים בטכניון ואת מתארת את זה כמדיניות של אפס סובלנות לאלימות נגד להט"בים. עצם העובדה שחבר כנסת צריך להתערב בסוגיות כאלה שהן באמת פרטיקולריות, שאלמלא ההתערבות שלי זה היה נמשך, מעידה על תעודת עניות לקמפוסים בישראל ולור"ה. אני אומר לך שוב, עצם העובדה שאת כנציגת ור"ה מגיעה לדיון על קמפוסים בטוחים ללהט"בים ולא יודעת לפרט לנו מה אתם עושים כדי לוודא שהקמפוסים בטוחים, היא תעודת עניות, שלא לומר כתב אישום נגד האוניברסיטאות בישראל שמפקירות את ביטחונם של התלמידים והתלמידות הלהט"בים שזכאים לפעול וללמוד בתחומם, וזה בושה וחרפה בעיניי. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה, אדוני. אנחנו נעבור גם לנציגות שיש לנו בזום. אני כן אגיד משפט אחרון על זה, דבורה. את אומרת שיש מהצד השני. אין שני צדדים לדבר כזה. מגיע לכולם שישמרו על הזכויות שלהם, ואם יש צד שפוגע בזכויות שלהם, הוא לא צד שני. הוא צד שצריך להוקיע אותו. זה לא מטבע עם שני צדדים. אין פה שוויון. יש פה צד שהוא אלים, ואם יש צד אלים, התפקיד שלנו להגיד ולהוקיע את זה. זה כמו שאומרים על נשים, שקשה להם שנשים במרחב הציבורי. זה לא שיש שני צדדים. אם יש צד שקשה לו, שישים כיסוי עיניים. שישמור עיניים. האישה היא לא הבעיה כמו שהסטודנט מהקהילה הלהט"בית הוא לא הבעיה. אין שני צדדים בדבר הזה. אנחנו נעבור לפרופ' עידית אברהמי, יועצת הנשיא להוגנות מגדרית מאוניברסיטת אריאל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אריאל, שלא נותנים לעשות אירוע גאווה תחת כיפת השמיים, רק בתוך אולם פנימי שצריך להיכנס בתוך חדרים. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> ואין שם תא סטודנטים ללהט"ב כבר שנתיים. << אורח >> עידית אברהמי: << אורח >> שלום רב, תודה רבה על הדיון, דיון מאוד חשוב ואנחנו נשמח ליצור קשר עם האחווה הסטודנטיאלית. ניסינו לעשות את זה כמה פעמים. אנחנו מאוד נשמח לדבר על הנושאים האלה. חשוב לנו מאוד. אנחנו כן עושים מאמצים. אני לא יודעת למה נאמר שלא. עושים מאמצים באוניברסיטת אריאל. אנחנו מודעים לנושא, בטוחים שצריכים לעשות עוד הרבה. אני מעדיפה שפרופ' אסנת לבנדה. אני יועצת הנשיא להוגנות מגדרית ואנחנו ביחד עובדות על הנושא הזה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אין בעיה, אז אפשר להעביר אליה את זכות הדיבור. בסדר גמור. << אורח >> עידית אברהמי: << אורח >> תודה רבה לכם על הדיון. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה. פרופ' אסנת לבנדה, ממונה על מניעת הטרדות מיניות באוניברסיטת אריאל. << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> שלום. תודה רבה על הדיון החשוב הזה וגם על הדוח הזה שבאמת גם אנחנו קיבלנו אותו ממש לאחרונה. אנחנו לוקחים אותו לתשומת ליבנו ואנחנו נעשה בדיוק מה שפרופ' אברהמי אמרה שנעשה איתו. אני חייבת קודם כל לומר, חוץ מאחראית על מניעת הטרדות מיניות אני פה בכובע גם של מרצה ושל חוקרת. חשוב נורא לקחת את הדברים שפורסמו בדוח לעומק, להבין אותם עד הסוף. 80% שטענו שהם לא נחשפים בגלל חוסר רלוונטיות. שווה לנסות לחשוב על זה כי יש צד אחר גם של הדבר הזה. כמרצה כשאני נכנסת לכיתה, אני אומרת את זה לחיוב, אני לא כל כך מתעניינת בזהות המגדרית של מי שיושב מולי כי אני מכבדת את כולם. זה שבן אדם אומר שזה לא רלוונטי לחשוף, זה לאו דווקא אומר שאנשים לא ניגשים לחשוף את עצמם בגלל סיבות שליליות, אלא גם בגלל סיבות חיוביות. אנחנו פה באקדמיה בשביל ללמד וללמוד ויתכן שאנשים לא מרגישים שזה בכלל משהו שצריך לדון בו. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> גבירתי, לא הבנתי. את יכולה לחזור על מה שאמרת? הזהות המגדרית שלהם בכיתה לא רלוונטית? << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> לא. אתם לא מבינים - - - << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> נשמח שתבהירי לנו. << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> אני אבהיר. תיראו, לשבת פה ולהתקיף זה לא יוצר דיון חיובי, אז כבר אני אומרת שאני אשמח מאוד להתייחסות, רק מאוד לעניין. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> השאלה שלנו, גבירתי, מאוד עניינית. אנחנו לא הצלחנו להבין נכון. נשמח להבהרה שלך. << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> אמרו ש-63% אמרו שהם לא נחשפים בזהות המגדרית שלהם בכיתה. 80% מתוכם, אני מניחה, אמרו שהם לא עושים את זה בגלל חוסר רלוונטיות. מה זה אומר? אני מבינה את זה בצורה אחרת. יכול להיות שאפשר גם להבין בצורה שונה, אבל שווה גם לקחת את שתי הפרספקטיבות בחשבון לפני שחורצים גורלות. כשמישהו אומר, אני לא מרגיש שזה רלוונטי ולכן לא נחשפתי, יכול להיות שמה שהוא אומר זה שכשאני בכיתה, אני אומר לכם למה לא נחשפתי, זה בגלל שאני לא מרגיש שלא למרצה, לא לחברים שלי לספסל הלימודים, לא לנושא שהקורס מדבר עליו זה חשוב אם אני כך או כך או כך. בדיוק כמו שאני לא שואלת אם מישהו בכיתה הוא ערבי או אם מישהו בכיתה הוא יהודי או אם מישהו בכיתה הוא עולה חדש או לא. ככה אני קוראת את הלא רלוונטי. יכול להיות שאני טועה, אני לא אומרת, אבל אני רוצה לתת עוד פרספקטיבה שתיקחו אותה בחשבון. דבר שני, יש אחוז גבוה שלא ניגשו לממונה למניעת הטרדות מיניות. זה אחוז גבוה גם באוכלוסיות במגזרים אחרים. צריך לנסות להבין, ופה אני לא בטוחה אם שאלתם בסקר את הסטודנטים למה לא פנו. יכול להיות שלא פנו מכל מיני סיבות. אנחנו לוקחים את כל הנתונים האלה לתשומת ליבנו. אנחנו נעשה בדק בית. אנחנו נכניס לאן שצריך להכניס את המודעות. אנחנו נעשה את זה. אני מודה על הדוח הזה. לא הייתי יודעת את המידע הזה בלי הדוח, וכן אני יודעת על אלימות וכן אני יודעת על תופעות חברתיות אבל יש לנו כל כך הרבה מגזרים. אנחנו מטפלים. הדלת שלנו פתוחה. אני עצמי טיפלתי בשלוש השנים האחרונות בשני מקרים מקהילת הלהט"ב. אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לתת מענה לכולם, שכולם ירגישו בטוחים. תודה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, פרופ' לבנדה. אנחנו כן רוצים להתייחס לזה ולהגיד, וגם חשוב לי למסגור של הדיון. אף אחד פה חלילה לא תוקף אף אחד. יש פה כאבי בטן אמיתיים סביב השולחן, והאקדמיה צריכה גם להכיל את הביקורת, ויש ביקורת גדולה ונוקבת על הפעילות של האקדמיה. כן, יש לדעתי טעם לפגם שנכנסים לכיתה ולא מחזיקים בראש את המודעות לזה שיש מגוון גדול. << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> זאת לא הייתה הכוונה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני שמחה שאת אומרת את זה, גבירתי, כי כן יש משמעות מאוד גדולה לזהות שלנו, וככל שיש עוד ריבוי של זהויות בתוך הכיתה וגם לאדם אחד, ככל שיש לו יותר ריבוי של זהויות, לכאורה זה יכול להיראות למרצה, או בטח ככל שהוא יותר פריבילג בתוך הכיתה, להרגיש שאין לזה משמעות, אבל אם את אישה צעירה ובטח אם את אישה אחרי לידה בכיתה, בטח אם את רק הרגע יצאת הארון, בטח אם את שוקלת לצאת מהארון, כל הדברים האלה הם נוכחים, כל הזהויות האלה. אנשים הם אנשים עגולים. הם יושבים בכיתה וזה נוכח. לא סתם אמרנו קודם, יש רלוונטיות. אני לא אומרת שכל אחד צריך לעשות סבב שכל אחד יגיד מי הוא ומה הוא, אבל המרצה צריך להחזיק שיש בכיתה מגוון, ולכן הוא צריך לבחור אפילו בסילבוס שלו איזה תכנים הוא מכניס. << אורח >> אסנת לבנדה: << אורח >> לא אמרתי שלא מחזיקים. להיפך. בגלל שכן מחזיקים אז אני לא אעמוד ואבדוק אחד ואחד, כל אחד מהיכן הוא מגיע. אני לוקחת בחשבון בשיח שלי בכיתה שיושבים מגוון מאוד רחב, ואני מאוד נזהרת בדבריי כשאני מדברת לא לפגוע באף אחד. זה לא מה שהתכוונתי. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ברור. אני מעריך את הגישה שלך, גבירתי. אני רק אומר, אלף, שהנתון של ה-80% הוא לא בודד. הוא מצטבר. יש 58% שחוששים מתגובות של סטודנטים, אבל גם אם זה חוסר רלוונטיות אני תמיד משווה הומופוביה לאנטישמיות. כפי שהיינו מאוד נזעקים מנתון שאומר, 63% הסטודנטים היהודים בארצות הברית נמנעים מלחשוף את זהותם הדתית או הלאומית בגלל לא משנה מה הסיבה, זה לא נתון מעודד, לא משנה אם זה בגלל חוסר רלוונטיות או בגלל חשש מהטרדה, השפלה או פגיעה בהערכה. אני יודע שאת מסכימה איתנו, לכן ההבהרה שלנו הייתה בקשה להבהרה ולא מתוך מקום לתקוף. אני כן רוצה להגיד, גבירתי. אני בהחלט תוקף. יש לי ביקורת קשה מאוד על ראשי האוניברסיטאות שאני נמצא בקשר איתם, לדאבוני סביב מקרים הומופובים שזוכים לעצימת עיניים, וזאת התנהלות שהיא בלתי מתקבלת על הדעת. אני לא יכול לעבור על הדברים לסדר-היום במיוחד כשגם מל"ג וגם ועד ראשי האוניברסיטאות מגיעים לדיון הזה עם אפס מה לומר. אין להם שום דבר מעניין לומר על מה הם עושים כדי להיאבק בהומופוביה. הדבר היחידי שיש להם לומר בחוצפה שבלתי נתפסת, זה למה התאחדות הסטודנטים לא שלחה להם בזמן את הסקר שהם יזמו. יואילו מל"ג ויואילו ראשי האוניברסיטאות שזאת האחריות שלכם, לא של התאחדות הסטודנטים ולא של האחווה הסטודנטיאלית הגאה, לבצע את הסקרים האלה ולטפל באחריות שלכם להבטיח מקום בטוח לכל סטודנט. אתם בחוצפתכם באים לפה בלי תשובות, והטענה היחידה שיש לכם סביב השולחן הזה בנושא הזה היא לסטודנטים שלא שלחו לכם את הסקר שהם עשו לגבי האחריות שלכם לביטחון של הסטודנטים? אז כן, יש לי ביקורת קשה ואני אמשיך ואתקוף ואעשה מה שצריך סביב השולחן הזה כדי לוודא שהאוניברסיטאות ומוסדות הלימוד יעשו את תפקידם ויבטיחו מקום שווה ומלא לכל תלמיד, ודאי להט"בים. זה בלתי מתקבל על הדעת הגישה שלכם וההתנהלות שלכם פה סביב השולחן הזה. אני מצטער לומר את זה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו נעבור לסיון קורן, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. אחר כך נהיה עם אושרה פרידמן. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> תודה רבה. יוראי, אם כבר אני מתפרצת לדבריך, אגיד שזומנתי פעם לאיזשהו מפגש ממונות כזה נחמד כדי להשמיע איזה שהם נתונים על סקר שאנחנו עשינו לגבי ממונות בקמפוסים ואיך התחושות שלהן לגבי ההכשרות שהן מקבלות וכן הלאה, ונציבת הנציבות שם הגדילה והעזה להגיד לי שאני אשמה שאגודות הסטודנטים לא מפרסמות לסטודנטים את מספר הטלפון של הנציבה, כי היא בסך הכול אחת על 3,000 סטודנטים. תקשיבו, אני נכנסתי לוועדה הזאת רגועה באמת. נכנסתי לפה רגועה ועלה לי המרוקו. אני מתנצלת. חייבים להפסיק את ההתייפייפות הזאת. האקדמיה נכשלה בתפקיד שלה לדאוג למרחבים בטוחים. אני שמה בצד את החוק. זה חוק שהוא קיים. הוא חוק גרוע. האקדמיה היא לא מקום עבודה. אני לא רוצה לפתוח את הצינור הזה כי אפשר לדבר הרבה על למה האקדמיה היא לא מקום עבודה. אנחנו מתעסקים בזה רבות. שמחתי לשמוע שהמל"ג מחזק קשר עם הממונות. מאז שנגה זמר התחלפה בתפקידה אנחנו לא הוזמנו לאף שולחן עגול של המועצה להשכלה גבוהה, לא בנושא של הטרדות מיניות ובפרט לא בנושא הלהט"בים, אז קודם כל צריך שנייה להגיד את זה. הסטודנטים כבר לא נמצאים סביב השולחן. סלחו לי שאני לא חושבת שהממונות מייצגות את האירוע הזה בצורה תקינה וסבירה. זה פשוט לא קורה. כנ"ל לגבי תופעת הדיווח. אנחנו מכירים את זה. הבעיה טמונה במבניות המערכת. אמרתי כמה פעמים שהחוק פשוט לא רלוונטי לאקדמיה. אנחנו מדברים פה על נתונים מטרידים. 83% מהסטודנטים שבעצם לא מדווחים על הטרדות מיניות שהם חווים בקמפוסים. צריך לדבר כאן על הפער המרכזי הזה שקיים פה בין סקרים פנימיים שלנו שחושפים שהקהילה הלהט"בית בכלל באופן כללי חווה הטרדה והשפלה, ומקרים גבוהים לאין שיעור בעשרות אחוזים בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, ובמקביל לא נרשמת עלייה בדיווח למוסדות. איך אתם מסבירים את זה? 57% מהממונות במוסדות לא עברו הכשרה ספציפית על קהילת הלהט"ב. זה נתון מטורף, מעבר לזה שאני יכולה גם לשבת פה ולהרחיב שהממונות לא מרגישות שהן מקבלות הכשרה מספקת, וזה סקר שכבר עשינו ואפשר לשתף אתכם. אנחנו בבעיה קשה כי אני יושבת פה סביב השולחן כבר 40 דקות ושומעת רק הכחשות במקום להבין שיש פה בעיה. במקום להגיד, נכיר שיש בה ואז נתחיל למצוא פתרונות, כל אחד עסוק בלהצטדק למה הוא בסדר ולמה האחר אשם. מי שמע דבר כזה? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> למדו מהממשלה. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> זה מתחת לכל ביקורת. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> סיון, אני רק אצטרך לבקש ממך להתכנס כדי שנצליח לשמוע את כל כולם. << אורח >> סיון קורן: << אורח >> אני חושבת שהדוח הזה הוא תעודת עניות לאקדמיה. אנחנו רשמנו את ההמלצות שלנו בדוח. אני לא אחזור עליהן. אנחנו מבקשים מכל מי שיושב פה סביב השולחן גם לאמץ את ההמלצות של הדוח וגם להתחיל לקרוא לנו לשבת אתכם מסביב לשולחן ולאמץ ביחד איתנו מדיניות ולא במנותק מאיתנו, כי התוצאות האלה ניכרות בשטח. תודה רבה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, סיון. (מחיאות כפיים). אנחנו נעבור לאושרה פרידמן, סמנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> קודם כל אני לגמרי מצטרפת לחשיבות של הדוח והנתונים. העמקתי בו קצת לאור העובדה שראיתי את הפרסום של הוועדה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> הרשות לא בוטלה? << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> הרשות לקידום מעמד האישה עודנה קיימת ובועטת. היה משרד לקידום מעמד האישה שהוא בוטל והרשות הייתה תחתיו. הרשות כרשות סטטוטורית קיימת, עובדת, פועלת, נוכחת. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אתם עדיין תחת המשרד לקידום מעמד האישה. << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> אנחנו תחת המשרד לשוויון חברתי וקידום מעמד האישה כרשות סטטוטורית. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> טוב לשמוע. חידשת לי. << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> אני אגיד שהדוח באמת משקף נתונים מאוד קשים. אני מודה שהיה לי מאוד קשה לקרוא אותו ולהוציא ממנו נתונים של מה בחלקת האלוהים הקטנה שלנו תחת הסמכויות והקפסיטי שלנו הן במשאבים התקציביים. בכוח אדם עוד אפשר רגע לחשוב עתידית מה אפשר לעשות. כמו שהזכרנו, אנחנו אוספות את הדוחות של האחראיות על מניעת הטרדות מיניות מהמוסדות ומעבירים לכלל המתקצבים. בעיניי זה לא נושא שנוגע רק למועצה להשכלה גבוהה. זה רלוונטי לכל המוסדות האקדמיים והעל-תיכוניים, לטובת העניין, שעוסקים סביב הדבר הזה וחשוב שאולי בעתיד גם תרחיבו את ההתייחסות להיבט הזה. אני רוצה לחדד סוגיה שעלתה פה, לסוגיית תת-הדיווח. תת-הדיווח מתייחס לשני חלקים. יש את הדיווח על פי חוק. מגישים את הדיווח, סימנו "וי", בזה זה נגמר. תת-הדיווח בעיניי החמור ביותר זה מי שמדווחים על אפס תלונות או ככל שמדווחים על תלונות ויתכן שהטיפול - - - << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יש לכם קמפוסים שמדווחים אפס? << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> אני תיכף אתייחס לזה, ושם צריך להעמיק ולחשוב על פתרונות יצירתיים מעבר להסברה והעלאה למודעות. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אושרה, נשמח שתתייחסי לדוח עצמו, מה אתן עושות איתו אחר כך. << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> אני אתייחס. אני כן אתייחס גם לדוח אבל גם להיבטים שאנחנו עושות באופן כללי בצורה רחבה, ובהתייחס עתידית למה שאפשר לעשות בהקשר של הדוח שהצגתם כאן. אחד, הדוחות מגיעים אלינו. אנחנו עוברים עליהם, מנתחים אותם, מפרסמים את הדוח לציבור באשר הוא. המידע שמגיע אלינו נקלט בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת. כמו העותקים שאנחנו מקבלים, גם אתן מקבלות וככה גם המל"ג, משרד החינוך, תרבות, מה"ט וכו'. כל אחד מהמשרדים. כל שנה אנחנו מתכנסים לפורום של כלל המשרדים המתקצבים כדי להעלות סוגיות חדשות שאולי חורגות, שצריך ללבן אותן, להעמיק בהן. שוב פעם אני אגיד, הרשות לקידום מעמד האישה מוגבלת ביכולת שלה להפעיל סנקציות, זאת אומרת שאם יש מוסד שהגיש דוח שנראה לנו לא סביר או צריך לפתח אותו לעומק, אנחנו מעבירות את זה לתשומת ליבו של המשרד המתקצב שיכול להיות שהיכולות שלו הרבה יותר מוגברות מאיתנו. זה אחד. הדבר השני בעקבות הדוח, התובנות שלנו ואו-טו-טו נסיים את איסוף המידע של תשפ"ה ותוכלו לראות את הנתונים באותה מידה שאנחנו רואות – הבנו לאורך השנים שעם כל הכבוד ל-18 שעות הכשרה שהחוק קובע, לנו אין יכולת לדעת מה הסילבוס שיש שם. אנחנו יודעים להגיד מה החוק קובע שהיא צריכה לעבור, זה ברור, אבל האם הלכה למעשה בתוך ההכשרה יש התייחסויות לכאלו ונושאים נוספים? אין לנו שמץ של מושג כי אף אחד לא הסמיך אותנו לעבור, ואני גם מקווה שלא יסמיכו אותנו כי זה מורכב, מה הסילבוס שאותה הכשרה כוללת ואם היא כוללת את כל ההיבטים בהקשר הזה. יחד עם זאת, מתוך הבנה ש-18 השעות האלה לא מספיקות, אנחנו וולונטרי לחלוטין ומתוך הבנה שהנושא חשוב קיימנו מספר הכשרות מקוונות לכלל האחראיות במגוון נושאים – חידודים משפטיים, התייחסות של מי האחריות התלונה הזאת, מי לוקח עליה אחריות, כל הגבולות האפורים בחקיקה בין החוק לבין היישום שלו הלכה למעשה במקומות שיש בהם ניגודי ענייניים, וככל שזיהינו נושאים ייחודיים שצריך להביא לפתחם של המוסדות, גם את הנושאים האלה עשינו בחלקת האלוהים שלנו. בדיוק היום הסתיימה הכשרה של מפגש שלישי, שגם ההכשרה הזאת לוקחת בחשבון את כל הסוגיות שמועלות. ההכשרות לא נבנות על דעת עצמנו בלבד. יש סקר בקרב האחראיות, איזה תכנים או כלים חסרים להן כדי לעמוד מאחורי התפקיד הזה, לצד חשיבה משותפת של הגופים המתקצבים כדי לחשוב ביחד אלו כלים כדאי לתת להם בהקשר הזה. זה אנחנו מתקצבים על דעת עצמנו. בשנה האחרונה קיימנו יום עיון לכל הקמפוסים ולכל האחראיות, שעסק סביב הנושאים של Case Study, התמודדות ולמידה מניסיון וחידוד, כי בסוף בעיניי זה חיי אדם. לא יעזור בית דין. הסוגיה הזאת עוסקת בחיי אדם. מודה ואומרת שאכן לא התייחסנו ספציפית לקהילת הלהט"ב, כמו שלא התייחסנו ספציפית למגוון האוכלוסיות בגבולות האלה, וזה משהו שאנחנו לוקחות לתשומת ליבנו. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תוכלו להכניס הסתכלות שהיא ספציפית? << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> כן. אני תיכף אגיד גם מה אנחנו עושות. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אנחנו רק נצטרך עוד דקה להעביר את זכות הדיבור, בסדר? << אורח >> אושרה פרידמן: << אורח >> אין בעיה. אני גם אוסיף לחלק הזה שאני מזמינה אותנו לחזור לדיאלוג המשותף עם התאחדות הסטודנטים והמשרדים המתקצבים כדי לדון לעומק על עוד דברים שאפשר לעשות. בהסתכלות העתידית אנחנו ניקח את הדוח הזה, נבין ממנו אילו נתונים מתוך מה שקיים אפשר להכניס בתוך גם ההכשרות העתידיות ככל שיהיו, וגם בפיתוח של הדוחות העתידיים כדי להבין יותר לעומק, כולל סקרים עתידיים שצריכים להיות שאפשר אולי לשלב אותם בהיבט הזה. אין לנו יכולת להתייחס שנכיל את הכול, אבל אני חושבת שזה צעד טוב לבוא ולהזמין אתכם לבית הפתוח שלנו, לנהל את הדיאלוג הזה יותר לעומק ובחלקת האלוהים הקטנה המשותפת שלנו, גם של יתר המשרדים וגם יתר הגופים הקיימים, להתכנס ולחשוב ביחד איך אפשר לתת מענה. זה לא יהיה מאה אחוז אבל זאת תחילתה של דרך. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, אושרה. אני לא יודעת אם אתם, ההתאחדות, מכירים את אושרה ואת הפעילות - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> בטח, ואנחנו גם נבוא. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> שותפה אמיתית, ומציעה לקחת את ההזמנה. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> וגם היחידה שמודה שאין התייחסות. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> נכון. אני אגיד לכם, אני הייתי הרבה שנים באלו"ט, והרבה שנים ניסינו לטפל בנושא של מחסור בכוח אדם במקצועות הבריאות לילדים עם צרכים מיוחדים, עם אוטיזם, ובאמת שחמש שנים לקח לנו רק לקבל ממשרד הבריאות את האמרה – יש מחסור בכוח אדם. חמש שנים, מאות דיונים רק כדי להגיד שיש בעיה, אז זה שקודם כל מכירים שיש בעיה זה חלק גדול מאוד מהפתרון, ובאמת, אושרה, תודה רבה על הדברים. אנחנו עבור לפרופ' דפנה הירש, ממונה על מניעת הטרדות מיניות באוניברסיטה הפתוחה. היא בזום. שלום, גבירתי. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> שלום לכולם, תודה על ההזדמנות הזו. קודם כל צריך לומר, החברה הישראלית היא חברה אלימה, היא חברה גזענית, היא חברה שוביניסטית, היא חברה הומופובית חוץ מאשר כשצריך לעשות הסברה לחו"ל ואז ההומופוביה נעלמת, וברור שהדברים האלה יבואו לידי ביטוי גם באקדמיה. אין ספק שצריך להילחם בזה, בכל סוג של אפליה. אני יכולה להגיד שהאוניברסיטה הפתוחה היא אוניברסיטה שחרטה על דגלה הנגשה של השכלה גבוהה לכלל מגזרי האוכלוסייה. היא מחויבת לשוויון, מחויבת לפעול נגד כל סוג של אפליה והדרה. הדיבור על הומופוביה שמשתוללת בקמפוסים, לא רק שזה לא משהו שמוכר לי. בשתי השנים שאני בתפקיד לא קיבלתי תלונה אחת. זה גם לא עלה מהדוח עצמו. אני קראתי את הדוח. הדוח מצד אחד מוציא תמונה שהיא מורכבת, שאומרת, כן יש לנו קמפוסים שבהם אנשים מרגישים תחושת ביטחון גבוהה. מצד שני אין ייצוגים חיוביים. זה דבר מאוד חשוב. זה דבר שצריך לקחת בחשבון. צריך לחשוב איך עושים אותו. ללכת מזה ולומר, ההומופוביה משתוללת בקמפוסים, שוב, זה לא התמונה שאני מכירה וגם לא התמונה שעולה מהדוח. להגיד שאין מספיק ייצוגים חיוביים, עיסוק בנושא, הנכחה של הנושא – בהחלט זה דבר חשוב. צריך לראות איך עושים את זה. אצלנו באוניברסיטה, זו האוניברסיטה עם מספר הסטודנטים הכי גדול בארץ, 30 סטודנטים בלבד ענו על הסקר. מצד האוניברסיטה להבנתי אני היחידה. לא נאמר לי שאני מייצגת את האוניברסיטה. יש דברים שאני אפילו לא יודעת לענות עליהם. השאלה כמו למשל מה הייצוג של זה בחומרי לימוד? אין לי מושג. אני מכירה את הקורסים המעטים שאני אחראית עליהם. זו אוניברסיטה שהיום חלק גדול מהסטודנטים לומדים באופן מקוון. ברור שחשוב לחשוב איפה אפשר לפעול ואיפה אפשר לשפר ואיך לעשות את זה. היה פה דובר שאני מתנצלת שאני לא זוכרת את שמו, שדיבר בהתחלה על כך שהאוניברסיטה היא דווקא מרחב של היפתחות, של צמיחה. בואו לא נשכח גם את הצד הזה. האקדמיה היא בסופו של דבר גם מרחב שהוא יחסית לרוב המרחבים בחברה הישראלית, יחסית סבלני, יחסית מכיל. ללא ספק יש הרבה מה לעשות. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> זה לא מה שהדוח מציג. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> פרופ', זה מרחב יחסית מכיל אבל 20% מכל הלהט"בים חווים בו הטרדות מיניות. 33% נחשפים להערות להט"בופוביות ששקולות להטרדות מיניות. שניים מכל חמישה סטודנטים נחשפו לדוגמאות פוגעניות כלפי היותם בשיעורים. קרוב ל-70% נמנעים מלחשוף את זהותם המגדרית או נטיית ליבם במרחב הזה שהוא לכאורה מכיל ובטוח. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> מצד שני בוא נשאל למה אחוז כל כך גבוה של סטודנטים כן מדווחים על תחושת ביטחון? שוב, בוא ננסה להבין את התמונה הזאת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> כי הם מרגישים ביטחון כשהם לא אומרים שהם להט"בים. זה בדיוק העניין. זה צנזורה עצמית. הם לא אומרים שהם להט"בים, אז הם מרגישים מאוד בטוח להגיד שהם מרגישים בטוח כשהם אומרים שהם לא להט"בים. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ובאופן דומה אני מניח שיש סטודנטים יהודיים בקמפוסים בארצות הברית שירגישו לחלוטין בסדר אם הם יורידו את הכיפה וישימו אותה בכיס, רק זאת לא ההגדרה של מרחב בטוח ומכיל באופן יחסי. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> אני בתור סטודנטים להט"בית בעצמי, בתור מי שהייתה סטודנטית לסבית והפכה להיות חברת סגל לסבית, החוויה שלי גם ממקור ראשון של נוכחות באקדמיה כמי שהייתה אחת היוזמות - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גבירתי, אני שמח שהחוויה הסובייקטיבית שלך היא חיובית, אבל יש פה נתונים מחרידים, אז להגיד שהנתונים המחרידים הם מורכבים ומשקפים תמונת מציאות מורכבת, זה נכון, זה משפט שאפשר להגיד על כל דבר בכל נושא, רק אני מצפה למאבק בהומופוביה וכרגע אני שומע בעיקר הסברים ותירוצים על למה המצב לא דורש טיפול, כי אין השתוללות. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> יש פה בוודאי מאבק בהומופוביה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> איך אתם עושים מאבק בהומופוביה באוניברסיטה הפתוחה, גבירתי? << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> להגיד שההומופוביה משתוללת באוניברסיטה הפתוחה, והסקר שם את האוניברסיטה הפתוחה במקום נמוך למרות שהאוניברסיטה הפתוחה דווקא מבחינת הביטחון האישי דורגה גבוה - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לא שאלתי מה הנתונים לגבי האוניברסיטה הפתוחה. שאלתי איך באוניברסיטה הפתוחה אתם מתמודדים עם הומופוביה? תני לי שלוש דוגמאות לצעדים שאתם נקטתם בשנה האחרונה כדי לגרום לקמפוסים שלכם או למרחבים הווירטואליים להיות בטוחים יותר ללהט"בים. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> בלומדה שלנו שהתחלנו לאכוף את הביצוע שלה יש התייחסות לנושא הזה. יש התייחסות להטרדה על בסיס הומופובי. מעבר לזה אני לא חושבת שנעשה משהו קונקרטי. מהצד השני, גם לא נחשפנו לשום תלונות של סטודנטים. להנכיח את הנושא הזה בצורה יותר חזקה, אז למשל באוניברסיטה הפתוחה עד כמה שידוע לי אין נציגות סטודנטיאלית. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> גבירתי, המחויבות שלכם למרחב בטוח ללהט"בים או למאבק בהומופוביה מתחילה ונגמרת בתוכנה. אוקיי. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> לא, לא, לא. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה מה ששאלתי אותך וזה מה שענית. אני מצטער. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> לא. זה עיוות - - - << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> מה זה עיוות? זה מה שאת אמרת עכשיו. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> אני מציע לפרופ' דפנה הירש ללמוד את הדוח במלואו. << אורח >> דפנה הירש: << אורח >> אני למדתי את הדוח. אני חושבת שאתם לא כל כך מקשיבים למה שאני אומרת. מה שאני אומרת זה שצריך לחשוב איפה בדיוק הבעיה ואיך נכון להתמודד איתה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> גבירתי, אנחנו נצטרך להתכנס לסיום. << אורח >> יובל דנה: << אורח >> בתור הסטודנט היחידי מהאוניברסיטה הפתוחה שהגיע ליום הסטודנט, הלומדה הזאת לא נאכפת. אני בקושי מכיר את הקיום שלה. זה נכון שרוב המרחבים שלנו הם וירטואליים ובאמת יותר קשה לאכוף ולייצר כך תוכניות. אני לא מרגיש בטוח לדבר בצורה מגדרית על הזהות שלי בקבוצות וואטסאפ או בכל מיני מפגשים שאנחנו מייצרים בקמפוסים, מעטים ככל שהם יהיו באוניברסיטה הפתוחה. הזהות שלי, תהא ככל שתהיה, אני לא מרגיש בטוח לדבר עליה ואני לא רוצה לדבר עליה בקמפוסים. גם חשוב להגיד לגבי אוניברסיטאות אחרות. יצא לי גם תקופה אחרת ללמוד באוניברסיטת תל אביב בתואר אחר. סטודנטים מייצרים לעצמם קבוצות, חברים שהם חווים הכול מבוקר ועד ערב והם מדברים על הכול ביחד. אני בטוח שהם לא מדברים על הדברים האלה, זאת אומרת יש פה עניין של הסתרה. זה לא עניין שלא רוצים להגיד או שלא רלוונטי, סליחה. זה עניין של ממש אנשים מסתירים את עצמם בנושא הזה. תודה רבה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה. אנחנו נעבור עכשיו לברוריה בן שחר. לאחר מכן יואב ראובן. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> שלום, שמי ברוריה בן שחר, אני דוקטורנטית למדעי המחשב והמידע באוניברסיטת בן גוריון. היה לי חשוב להגיע לכאן כדי להשמיע קול שכמעט ואינו נשמע כיום באקדמיה, קול שמבקש להגן על חופש המחקר. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> ברוריה, את מייצגת ארגון? כי כתוב לי פה חותם. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> אני מטעם ארגון חותם. חופש הדיון והיכולת לשאול שאלות גם כשהן לא תואמות את רוח הזמן. בשנת 1633 נשפט גלילאו גליליי בידי האינקוויזיציה לאחר שתמך במודל שלפיו כדור הארץ נע סביב השמש. הוויכוח לא היה רק מדעי אלא על עצם השאלה מי רשאי להגדיר את האמת. לצערי במובנים מסוימים גם היום יש תחומים שבהם עצם העלאת שאלות נתפסת כמאיימת. בדוח שעליו התבסס הדיון היום נכתב כי קיימת בעיה בכך שטיעונים המוצגים כאמת מדעית תופסים מקום מרכזי בשיח הציבורי ושנעשה שימוש במחקרים ובמאמרים נגד הלהט"ב, אבל כמו שכולנו יודעים, באקדמיה מחקר איננו איום. מחקר הוא הבסיס לדיון רציני. קיימים כאיום מחקרים וביקורות מדעיות המעלים שאלות קשות בנושאים של מין, השפעות חברתיות, טיפולים רפואיים בלתי הפיכים לקטינים והטיות מחקריות. אפשר להסכים עם המסקנות ואפשר לחלוק עליהן, אבל אי אפשר להכריז שעצם קיומו של מחקר ביקורתי הוא להט"בופוביה, וכאן עולה השאלה הבסיסית – האם האקדמיה אמורה לעודד חשיבה ביקורתית או לכפות אחידות אידיאולוגית? האם במחקר רפואי על מחלות לב בנשים יהיה מותר לחוקרים לדון בהבדלים ביולוגיים מבלי לחשוש מסנקציות? האם סטודנטית כמוני צריכה לחשוש שחסימת גישה למערכות אקדמיות תשמש כאמצעי לכפיית אג'נדיות? פגשתי את זה. סובלנות אמיתית אינה דורשת מכולם לחשוב את אותו דבר. היא דורשת לאפשר גם מחלוקת. אם המטרה היא באמת הכלה של כל קבוצת מיעוט, אז אולי הגיע הזמן לדאוג גם לזכויות של הסטודנטים הג'ינג'ים. תודה רבה. אני רק מוסיפה שלהט"בופוביה היא שיח של השתקה ושהגיע הזמן להתמודד עם התוכן של דברים. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> מה שאת אומרת זה רידוד של כל הנושא. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> למה רידוד? << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> כי מדובר באוכלוסייה מוחלשת שנפגעת יום-יום. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> יש פה אוכלוסייה מוחלשת וגם ג'ינג'ים זאת אוכלוסייה מוחלשת. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> שנים אני מטפל בלהט"בים. שנים אני מתמודד עם מורכבויות של הקהילה הגאה, ומה שאת אומרת זה רידוד. כשאת אומרת להשוות לג'ינג'ים זה אומר - - - << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> האם להביא נתונים זה אומר להט"בופוביה? בוא נדבר על הנתונים. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> מה שאת אומרת עכשיו זה רידוד. אל תגדירי הכול כלהט"בופוביה, אבל שימי לב ותני מקום - - - << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> דוח שאתם כותבים בשמכם ואתם מציגים את הנתונים לטובתכם זה לא דוח מחקרי. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> אני מזמין אותך לקרוא את הכול, את כל 100 העמודים, להסתכל על כל השאלות שנשאלו. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> קראתי את כל 100 העמודים והוא מוטה. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> סליחה, הטיות מחקר קיימות באופן כללי, לא בהכרח במחקר הזה או אחר. מגבלות מחקר קיימות. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> זה לא חופש אקדמי. זה לא מחקר אקדמי. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> אני רק אגיד שהבחירה שלך בהתחלה לא להגיד מאיפה את מגיעה, זאת גם בחירה. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> אם רוצים לשים את כל שמעז להגיד את הנתונים במעצר בית כמו גלילאו גליליי - - - << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> אין לי מושג על מה את מדברת. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> איפה גלילאו גליליי ואיפה הלהט"בופוביה שנאמרה פה? בואו נתכנס, חברים. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> חיי אדם, נפשות של אנשים שנפגעים יום-יום בגלל דברים שאת בוחרת להגיד, עם כל הכבוד, ואני מכבד אותך. השוואות כאלה, חבל. מרדד. לא להט"בופוביה. רידוד. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> זה לא אמת מחקרית-מדעית. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> את מוזמנת לבדוק את הנושא לבד ולחקור אותו. << אורח >> דניאל סימון: << אורח >> בוא נקרא לארגון חותם ונבין מה הוא מייצג, כי היא לא בחרה להגיד את זה בהתחלה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני אגיד גילוי נאות. אני לא מכירה את ארגון חותם. אני לא יודעת מה הוא מייצג. אני ניהלתי מלא דיונים פה. אני בחיים לא השתמשתי בוועדה לקידום מעמד האישה בפטיש. אני לא מכירה את הארגון. הארגון כשלעצמו פחות רלוונטי לי לדיון. מה שאת אומרת רלוונטי ומה שאמרת בעיניי הוא מורכב מאוד, בשפה מאוד עדינה. לא יודעת מה קשור ג'ינג'ים. אב ילדיי ג'ינג'י. הוא לא מוחלש. דלית פה היא ג'ינג'ית, אז אני לא יודעת מה מוחלש בג'ינג'ים. לא יודעת איך ג'ינג'ים נכנסו לאירוע. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> מה הקשר להט"בים שנכנסו לאירוע? << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> את נרשמת לדיון הזה. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> זה לא נתונים. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> גבירתי יודעת מה נושא הדיון? הנושא זה הסטודנטים והלהט"בופוביה באקדמיה. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> האם להציג נתונים זה להט"בופוביה? << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> לפחות תציגי נתונים. איפה הנתונים, גברת? ארגון חותם שעובד עם "בוחרים במשפחה" שפתחו תאים להט"בופוביים באקדמיה. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> אני אביא לך דוח מלא. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> חבל שלא הבאת להיום. זה בדיוק המקום. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני כן רגע אומרת למסגור של הדיון. כל אמרה להט"בופובית לא תתקבל פה. היא תתקבל באפס סבלנות ומי שידבר בלהט"בופוביה יוצא מהדיון לאלתר. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> זה טרור. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> סליחה, איפה משמר הכנסת? סדרנית, בבקשה להוציא אותה. בבקשה לצאת מהדיון. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> האם להגיד את האמת זה טרור? << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> לשנוא בני אדם רק בגלל מי שהם זה טרור, ואתם עשיתם טרור ואתם תפסיקו לעשות טרור. כמו שאי אפשר לשנוא יהודים, כך אי אפשר לשנוא להט"בים. << אורח >> ברוריה בן שחר: << אורח >> אף אחד לא שונא להט"בים. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אם את לא יודעת לכבד את האנשים שנמצאים בחדר, תצאי בבקשה החוצה. אין פה מקום ללהט"בופוביה. בבקשה לצאת החוצה. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> ההומופוביה יצאה החוצה. לפחות הפעם ארגון חותם לא השווה להט"בים לחתולים כמו שגבירתי שיושבת פה עשתה בפעם הקודמת. כל חוקי הגזע גם בארצות הברית וגם במקומות אחרים בעולם בוססו על מחקרים אקדמיים רפואיים ענפים שהם לא לגיטימיים, מחקרים שנועדו לבסס שנאה, בוז והסתה והדרה כלפי אנשים באשר הם, ולהט"בים, אנחנו נולדנו בצלם בדיוק כמו שאנחנו, וזכותנו להיות בדיוק מה שאנחנו ולכן כל מחקר אקדמי כלשהו שנועד להסית נגדנו ולהדיר אותנו מהחברה בגלל מי שאנחנו, לא בגלל משהו שאמרנו, לא בגלל משהו שעשינו – בגלל מי שאנחנו, הוא לא לגיטימי וראוי להיפסל. הדוח הזה שהוא מאוד חשוב, הוא דוח אקדמי מבוסס שאני מצפה מהרשויות לגבש על בסיסו מענים מדויקים ומלאים כי כמו לכל אדם אחר, גם ללהט"בים יש זכות לביטחון בקמפוס ובכל מקום אחר. << אורח >> עומר גרוסמן: << אורח >> זה דוח שעבר את כל ועדות האתיקה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> יואב ראובן, אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית. << אורח >> יואב ראובן: << אורח >> שלום, תודה רבה. אני יואב ראובן, ראש מחלקת אוכלוסיות באגודת הסטודנטים והסטודנטיות בעברית. אני רוצה לברך את האחווה הסטודנטיאלית הגאה ואת ההתאחדות על פרסום הדוח החשוב הזה. אני רוצה להגיב לטענות שנשמעו ולהגיד שמדובר בפיקוח נפש. זו אוכלוסייה מוחלשת שסובלת מתנאים שמקשים עליה להשתלב בשוק העבודה ובחיים בכלל, ופשוט להיות מי שהם באקדמיה. זה פיקוח נפש לכל דבר ואני אשמח בדקות הבודדות שיש לי פה להתייחס דווקא אלינו כאגודה בעברית, ולאוניברסיטה העברית ולנתונים מתוך הסקר שפולחו ספציפית לאוניברסיטה העברית. גם להגיד על פער מאוד גדול שיש בין מה שהמוסד, האוניברסיטה העברית אומרת שקורה לבין מה שאנחנו רואים בפועל. יש פער של 67%. האוניברסיטה אומרת פי שלוש ממה שהסטודנט בפועל מרגיש, איזושהי מציאות הזויה כזאת. נמשיך בעוד פער חסר תקדים בסוגיה שדוברה פה הרבה, על דיווח על הטרדות מיניות. לפי הסקר 97% מהסטודנטים הלהט"בים באוניברסיטה העברית שדיווחו כי חוו הטרדה מינית, לא דיווחו לממונה. זה יותר מ-83% שזה הנתון הארצי, וזה יותר מ-54% שזה הנתון של סטודנטים באוניברסיטה העברית בכללי, פער של 45%. זה נתון הזוי שאנחנו מדברים על זה. לצד זה יש גם איזשהו כיוון למענה שבו סטודנטים מהעברית מעידים על זה שתמיכה באחווה הגאה, סטודנטים להט"בים אחרים, נוכחות להט"בים, זה מה שיגרום להם להרגיש יותר בנוח ובטוחים בקמפוסים. זה נתון קריטי. הם אומרים שהאחווה הגאה שיושבת פה וארגנה את הדוח החשוב הזה, מספקת עבורם תשתית לשייכות ולביטחון ולאמון. אני גם אגיד שממקומי באגודה בשנה האחרונה היו המון שיחות מול האוניברסיטה על קידום מדיניות מיטיבה לקהילה הגאה. זה הוזכר פה קודם. הייתה סטודנטית טרנסית, מיה, שדיברה גם כאן בוועדה לפני מספר חודשים על האפליה שחוותה במסגרת דיור במעונות. אחד מהנושאים שאנחנו גם נמצאים בהם על הפרק זה תקצוב האחווה הגאה לשנה הבאה. דיברנו על זה גם מקודם, איך לאחווה הגאה, הגוף היחיד שפועל למען סטודנטים להט"בים באקדמיה יהיה יכולת תקציבית לעשות את זה. גם היום אין ודאות ששנה הבאה יש להם תקציב, שזה פשוט סיטואציה הזויה. אין לנו יכולת להבטיח שהארגון הזה יוכל להמשיך לתפקד בשנה הבאה. במהלך השיחות האלה נתקלנו לא פעם באמירות, גם אנחנו כאגודה, שמגלות תפיסה בעייתית כאילו צרכי הקהילה הגאה הם תוספת, הם העדפה, הם פריבילגיה והם לא חלק מתנאי בסיסי לשוויון. שאלו אותנו למה האוניברסיטה או האגודה או מישהו צריך לממן פעילות של איזה תא סטודנטים, ומה האחווה כבר עושה? ואז מה אם סטודנטית לא רוצה לגור עם סטודנטית טרנסית? אז מה? ולמה אם להט"בים רוצים להרגיש כמו כולם, הם צריכים לקבל יותר משאבים מאחרים? אז התשובה שלנו לזה היא פשוטה – שוויון זה יצירת תנאים שמאפשרים לכל סטודנט ולכל סטודנטית ללמוד, לגור, להתפתח ולהרגיש מוגנים בקמפוס שלהם, לכן לצד ההודיה על הפרסום של הדוח החשוב הזה, זה רק נקודת ההתחלה. אנחנו כאגודה מבקשים תקצוב מוסדי קבוע לפעילות לקהילה הגאה, מדיניות סדורה ושקופה ביחס לסטודנטים להט"בים, ובלי הכשרות מקצועיות לסגלים ולגורמי טיפול. הנתונים האלה אם זה לא יקרה, יישארו על הנייר. כמו שאמרתי בהתחלה, האוניברסיטה העברית זו דוגמה אחת. אנחנו מקרה יחיד ובודד ואני יכול להיות בטוח שכל מוסד אקדמי שבאו ממנו סטודנטים היום, מרגישים באופן מסוים שזה מחובר גם אליהם, שהם גם מזדהים עם האמירות האלה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה, יואב, אבל אני צריכה שתתכנס בבקשה. אתה יכול משפט לסיום. << אורח >> יואב ראובן: << אורח >> רק רציתי להגיד שאנחנו גם נמשיך לתמוך בקהילה הגאה ונמשיך לתמוך באחווה וליצור מרחב מוגן לכל הסטודנטים בעברית. תודה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה, אדוני. ניצן מולאי, בבקשה, "המנהיגות הבאות של ישראל", פוליטיקאיות צעירות לשעבר. << אורח >> ניצן מולאי: << אורח >> שלום, שמי ניצן מולאי, אני פה ביחד עם "המנהיגות הבאות של ישראל" כחלק מיום הסטודנט. אני גם סטודנטית לתואר שני בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. קודם כל תודה על הזכות לדבר פה ועל האירוח. אני רוצה קודם כל להתייחס לפרובוקציה הלהט"בופובית שהייתה פה, לצערי פרובוקציה שהיא באמת לא מפתיעה אותי. זה גם לא מפתיע אותי שהיא מגיעה מארגון חותם. זה ארגון שתומך בהפרדה מגדרית בקמפוסים, הפרדה מגדרית שמגובה על ידי המל"ג, וזה רלוונטי כי קמפוס שאינו בטוח לנשים ויש בו הדרת נשים ממוסדת, בטח שלא יהיה בטוח גם לקהילה הגאה ולכל קהילה מוחלשת אחרת. אותם מנגנונים שמייצרים סביבה עוינת לקהילת הלהט"ב זה המנגנונים שמנרמלים הפרדה מגדרית. זה לא רק מהאורחים שמגיעים פה ועושים פרובוקציות. זה גם מחברי כנסת ולצערי הרב חברות כנסת שמקדמות את מפלצת ההפרדה המגדרית והדרת הנשים. אתה אמרת את זה מאוד יפה, חבר הכנסת. אין דבר כזה "separate but equal". זה דבר שהיה צריך להיעלם מהעולם. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> זה בית המשפט העליון אמר את זה בארצות הברית, אבל גם יוראי. << אורח >> ניצן מולאי: << אורח >> נכון. לא שהמצב בארצות הברית מדהים, אבל לפחות זה מעוגן באופן חוקתי. אצלנו זכויות האדם והזכות לכבוד ועיקרון השוויון פשוט עוברים מתקפה חסרת תקדים בהיסטוריה של מדינת ישראל, והמאבקים האלה קשורים אחד בשני. עסקנו פה קצת באנלוגיות על תלמידים שיסתירו את הזהות היהודית שלהם. אנחנו לא צריכים לדמיין. זה קרה בתקופות אפלות יותר שסטודנטים יהודים בהתחלה היו מצניעים את הזהות היהודית שלהם. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אגב, זה לא בתקפות אפלות. גם עכשיו יש תקופה אפלה באירופה שגם סטודנטים יהודים - - - << אורח >> ניצן מולאי: << אורח >> אבל בתקופה אחת מאוד ספציפית שכולנו זוכרים וזוכרות, הסטודנטים התחילו להתכחש לזהות היהודית שלהם. בסופו של דבר גם היו מפטרים אותם בגלל הזהות היהודית שלהם. כולנו יודעים לאן זה הגיע. אסור לנו להיכנס למדרון החלקלק הזה שהוא לא יודע שובע. מתחילים מההפרדה המגדרית וטוענים לאיזה שהם מניעים של לאפשר לאוכלוסיות שרוצות הפרדה. זה הרבה יותר מורכב מלרצות הפרדה, ובמדינה דמוקרטית ליברלית אנחנו לא יכולים לעבור על זה לסדר-היום. כל הדברים האלה לא יקרו יש מאין. צריך תקצוב וצריך מדידה. לא יאמן שהמדידה מגיעה רק מארגוני מגזר שלישי ולא מהמדינה עצמה, ושהמל"ג צריך להתלונן אפילו על מתי הוא מקבל את הדוח. הוא צריך להכין את הדוח. זהו. תודה רבה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה על הדברים החשובים, ניצן. יושב-ראש האגודה למען הלהט"ב, עו"ד נמרוד גורנשטיין, בזום. אתה הדובר האחרון שלנו. בבקשה. << אורח >> נמרוד גורנשטיין: << אורח >> תודה רבה. אני חושב שזה דיון כל כך חשוב וטוב לראות את כולם. אני אגיד שאני הכרתי את האחווה הגאה עוד בתחילת דרכי האקטיביסטית בקהילה הגאה כסטודנט לתואר ראשון. האחווה עם כל הפעילות שהייתה, שזה מעבר לדוח, היא פשוט נותנת מרחב שייכות לאנשים, ומרחב שייכות לסטודנטים זה משהו שסטודנטים מכל קבוצה צריכים. גם אנשים שלא מתלהבים מהקהילה הגאה צריכים קבוצת שייכות ורוצים והם גם זכאים לה, גם אם זה עמדתם האישית, וגם אנשים בקהילה הגאה ולכן אין ספק בכלל שהפעילות היא כל כך חשובה. עכשיו לגבי הדוח. אני רוצה להפריד בין שני מושגים שזה אולי בתחום שלנו, אנחנו יכולים לדבר עליהם, שזה חופש אקדמי וחופש ביטוי אקדמי. חופש ביטוי אקדמי זה הרעיון שאנשים במרחבים אקדמיים יכולים לעשות פעילויות שונות ויכולים לדבר על דברים שונים והם כולם צריכים להרגיש בטוח לעשות את זה, אבל אני רוצה לצאת נגד איזושהי סימטריה שעלתה כאן גם בוועדה, בין הרצון להתבטא לטובת ערכים ליברלים שעומדים בבסיס המסגרת האקדמית, של שוויון, של חופש, של חופש להביע עמדות מורכבות, של חופש מחקרי גם, לבין הנטייה של אנשים לחשוב שזה כולל בתוכו גם קידום אקטיביסטי של שלילה של קבוצות אחרות, וזה לא משהו שאני לא חושב שצריך להתקבל במרחבים אקדמיים. אני חושב שחשוב להבדיל בין זה שמותר לבני אדם להחזיק בכל עמדה גם אם זה עמדה גזענית, כי במדינות ליברליות ובמוסדות אקדמיים אנחנו צריכים לאפשר לאנשים להחזיק בדעות גם אם הן דעות גזעניו, אבל מכאן ועד להפוך את זה לפעולה פוליטית שבסופו של דבר משפיעה על תוצאות הדוח, שבגלל זה הדוח כמו שהוא נראה, יש מרחק. אני מצליח להחזיק את המתח הזה ואני חושב שזאת נקודה סופר קריטית שנבין שבסוף באה לידי ביטוי כאן בוועדה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> תודה רבה לך. יוראי, בבקשה כמה מילים שלך ונסכם את הדיון. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> זה נדיר שבדיון בכנסת יכולים לראות תוצאה ואז מייד לאבחן את הסיבה. בדרך כלל זה לוקח כמה דיונים. פה אנחנו ממש רואים. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> סליחה - - - << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> גבירתי, יש לי שאלה. את גם מארגון חותם? הארגון קיבל זכות דיבור וברוך השם דיבר. תודה רבה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא דיבר על "בוחרים במשפחה". הוא אמר נתונים לא נכונים. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> אני אמרתי שתהיה פה אפס להט"בופוביה. אני לא יודעת מה את עומדת להגיד. אני מציעה שלא תגידי כרגע. הארגון קיבל זכות דיבור ודיבר. בבקשה, אדוני. << דובר >> יוראי להב הרצנו (יש עתיד): << דובר >> אנחנו רואים פה סיבה ותוצאה. אנחנו רואים פה דוח מאוד מדאיג שמעיד על באמת השתוללות של הומופוביה ארסית ואלימה בקמפוסים בישראל, ואז אנחנו רואים את הסיבה, כי גם המל"ג וגם האוניברסיטאות הציגו אפס עשייה כדי להתמודד עם אותה אלימות מטורפת שמופנית כלפי אנשים רק בגלל נטיית ליבם וזהותם המגדרית, ולכן זה המקום לפנות בשנית גם לאוניברסיטאות וגם למל"ג, תפסיקו לעצום עיניים ותתחילו להתמודד עם הביטחון האישי של הסטודנטים והסטודנטיות הלהט"בים שזכאים ללמוד בשטח של הקמפוסים שלכם. זאת האחריות שלכם ואתם צריכים להתחיל לפעול אתמול, אבל לא פעלתם אתמול, תפעלו היום. אני יכול לשתף בעוד משהו אחרון. אני ממש מתבאס לא מהתשובה של אפס עשייה. את אפס העשייה אני מכיר. את העובדה שהתקריות שבעיניי הן הומופוביה מובהקת, נציגי האוניברסיטאות אמרו פה שזה לא הומופוביה, שזה לא אפליה. כנראה שאין עשייה כי פשוט לא מאבחנים את האירועים האלה כהומופוביה. אם מפלים סטודנטית טרנסית וזאת לא אפליה, אז כנראה שמבחינתם הכול בסדר, וכשפועל תת-טרור נגד להט"בים בקמפוס ולוקח שנה להרחיק אותו, אז הכול בסדר. אלו דברים שמבחינת האוניברסיטאות בישראל כפי שהוצגו פה בדיון, הכול בסדר, ואם זה הכול בסדר אז יש לנו פה בעיה יותר עמוקה מרק בואו לפעול, כי אם הבסיס לא משותף וההבנה אינה משותפת, קשה מאוד לצאת לדרך. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> נאמר שיש הרבה עבודה. מכל הדוברים פה נאמר שיש הרבה עבודה. << דובר >> היו"ר עדי עזוז: << דובר >> דבורה, תודה. אנחנו נסכם את הדיון. הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי מודאגת מאוד מהנתונים הקשים העולים מדוח קמפוס בטוח ללהט"ב ותחושת חוסר הביטחון של סטודנטיות וסטודנטים להט"בים שהם חווים בקמפוס. הוועדה קוראת לקמפוסים לייצר אקלים בטוח לרבות תכני לימוד מגוונים ורגישי מגדר ולהט"ב בכיתות הלימוד ובמרחבים הציבוריים. הוועדה מבקשת לקבל מהמועצה להשכלה גבוהה, ועד ראשי האוניברסיטאות, ועד ראשי המכללות תוך שבועיים פירוט על הפעולות שנערכות במוסדות האלה כדי לשמור על הביטחון של כלל הסטודנטיות והסטודנטים בדגש על הקהילה הלהט"בית. הוועדה פונה למועצה להשכלה גבוהה, לוועד ראשי האוניברסיטאות ולוועד ראשי המכללות לקרוא לעומק את הדוח, לקיים שיח עם התאחדות הסטודנטים, לבחון את ההמלצות העולות מהדוח ולהכין את תוכנית הפעולה לתיקון המצב, ולהגיש לוועדה דיווח על מסקנות השיח שלכם תוך שלושה חודשים. אני אגיד מפה, אני מצטערת. כנציגי ציבור אנחנו פשוט מצטערים ומבקשים סליחה שזה המצב בקמפוסים, ואנחנו מתחייבים לעשות כדי שהמצב הזה ישתנה. תודה רבה לכל מי שהגיע. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:22. << סיום >>