פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 566
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ב' בסיון התשפ"ו (18 במאי 2026), שעה 09:12
סדר היום:
<< נושא >> חינוך לאחדות וללכידות חברתית - במסגרת ציון יום האחדות, לפי חוק יום האחדות, התשפ"ד-2024 << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
אכרם חסון – היו"ר
משה טור פז
יוסף טייב
עדי עזוז
מוזמנים:
שושי שפיגל
–
מפקחת ארצית על החינוך חברתי קהילתי מינהל חברה ונוער, משרד החינוך
עומר צור
–
מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות
אופיר שער
–
מייסד, עמותת יום האחדות
בת גלים שער
–
מנכ”לית, עמותת יום האחדות
מרים חייט
–
מנהלת פרויקטים, עמותת יום האחדות
יהודה כהן
–
מנכ"ל ת.מ.י, העמותה לקידום התרבות הישראלית ים תיכונית
שי יוסף הראש
–
רכז חברתי סניף בקעה ירושלים, ועד בוגרי מדרשת חנתון
דני אלגרט
–
בן למשפחה מניר עוז, נפגעי ה-7 באוקטובר
מנהלת הוועדה:
אתי דנן
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, אלעד גרנות
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> חינוך לאחדות וללכידות חברתית - במסגרת ציון יום האחדות, לפי חוק יום האחדות, התשפ"ד-2024 << נושא >>
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בוקר טוב לכולם. אני פותח את הישיבה כאשר על סדר היום, נושא הכי חשוב לנו כחברה: חינוך לאחדות וללכידות חברתית במסגרת ציון יום האחדות, לפי חוק יום האחדות, התשפ"ד–2024.
יום האחדות הוא יום זיכרון והזדהות לאחדות העם בישראל, שנוסד לזכר שלושת הנערים החטופים: גלעד, נפתלי ואייל, שנחטפו ונרצחו ביוני 2014 על ידי מחבלים פלסטינים בגוש עציון. מטרתו להזכיר את הערכים של ערבות הדדית, סולידריות, אחווה, הכלה ואחדות, ולחנך לקידום שיח מכבד בין חלקי העם.
יום האחדות מצוין על פי החוק. הוועדה מבקשת לשמוע על הדרך והאופן שבו מצוין היום במשרדי הממשלה, בצה"ל ובמקומות נוספים.
אנחנו כמובן מתכבדים גם לארח את אימא של אחד החטופים, בת גלים, היא ממייסדת, אנחנו מברכים אותך ומודים לך על כל העשייה שלך למען אחדות העם. זה נושא כפי שאמרתי חשוב מאוד.
<< אורח >>בת גלים שער:<< אורח >>
תודה רבה. גם האבא פה, אופיר.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
גם האבא, אז ברוכים הבאים. אנחנו נתחיל אתכם, בבקשה.
<< אורח >>בת גלים שער:<< אורח >>
בוקר טוב, תודה רבה. אנחנו מתרגשים מאוד השבוע זה יום האחדות ה-12. אנחנו שמחים לשתף שהיקף הפעילות של היום הזה מתרחב. ועל בסיס החקיקה אני מרגישה שיש הד נוסף ושותפים נוספים שמצטרפים לדרך, מצטרפים לעשייה. אנחנו רואים את זה בהגשות לפרס, פרס האחדות. בשנה האחרונה היו לנו 248 הגשות לעומת שנה שעברה 232 הגשות, לעומת לפני זה סביבות 150 הגשות.
זאת אומרת, אני מעריכה שגם החקיקה וגם הצורך מעלים את המודעות ומעלים את הרצון של הציבור לשתף פעולה בעניין הזה של סוגיית האחדות, ויש הבנה שזה חלק מהחוסן הלאומי שלנו.
אני רוצה לומר לגבי משרדי הממשלה. אנחנו כרגע עובדים מול משרד החינוך ומשרד התרבות. אני מרגישה שהסוגייה הזאת היא לא ממוצה באופן מיטבי. אני חושבת שאפשר גם להרחיב את שיתופי הפעולה, גם לקבל יותר תקציבים, וגם אני מזמינה משרדים נוספים לשתף פעולה.
יש לנו שיתוף פעולה עם משרד ההתיישבות שהוא ככה באופן ראשוני, שגם אותו אני אשמח להרחיב. היו לנו השנה שיתופי פעולה מאוד יפים עם הגרעינים המשימתיים של המשרד. הרבה מאוד אירועים שהמשרד מימן ויבואו לידי ביטוי השבוע. עדיין אנחנו רוצים להרחיב את שיתוף הפעולה ולראות גם תקציבית וגם באופן יותר משמעותי את המשרד נוכח. וכמובן, אנחנו רוצים לראות משרדים נוספים שהם רלוונטיים שייכנסו באופן אקטיבי ויפעלו לקידום האחדות במסגרת חוק יום האחדות.
תודה רבה.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
אתה רוצה להגיד משהו?
<< אורח >>אופיר שער:<< אורח >>
אני אומר בהמשך.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אוקיי. נציגת משרד החינוך, בבקשה תציגי את עצמך.
<< אורח >> שושי שפיגל: << אורח >>
בוקר טוב, קוראים לי שושי שפיגל, אני מנהלת האגף חברתי-קהילתי במנהל חברה ונוער במשרד החינוך. קודם כול אני רוצה להגיד שאנחנו מאוד מאוד מאמינים וחושבים ומחוברים ליום האחדות עוד בשלב שהוא היה יוזמה של שלוש המשפחות.
הנושא של לכידות חברתית במערכת החינוך הוא ערך מרכזי ומאוד מאוד חשוב, גם ביום האחדות אבל בעצם לאורך כל שנת הלימודים. הדבר בא לידי ביטוי במגוון ערוצי פעולה שמשרד החינוך מקדם. יום האחדות הוא יום שמסכם חודש ימים של ימי לוח, מה שאנחנו קוראים בתוך מערכת החינוך "חודש תקומה וגבורה". חודש מאוד משמעותי שבעצם התחיל ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות, יום ירושלים. ובעצם היום הזה, יום האחדות, הוא סוגר את כל העבודה סביב הערך המאוד מאוד חשוב הזה שנקרא אחריות, מחויבות למדינת ישראל וחינוך לערכים במדינת ישראל.
משרד החינוך מקדם במגוון ערוצי פעולה, בשיתופי פעולה פדגוגיים, גם אל מול השותפים בתוך המשרד אבל גם מחוץ למשרד, סביב הנושא של יום האחדות. אנחנו כמשרד הוצאנו חוזר מנכ"ל בנושא הזה שנותן בעצם הנחיות לבתי הספר כיצד לפעול. כתבנו ערכה חינוכית משמעותית מאוד למחנכי הכיתות.
העבודה ברצף החינוכי בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי, החיבור עם תנועות, ארגוני נוער, מתנ"סים, המרחב הרשותי. אתמול התקיימה ועידת מועצת תלמידים ארצית, 30 שנה בסימן "מתחברים", והנושא של יום האחדות היה מאוד נוכח ומאוד משמעותי.
כמו כן במהלך השבוע הקרוב בכל מחוז ומחוז תהיה פעילות של אוהלי הידברות. כמובן שאנחנו גם השנה נחבר את זה לנושא של יום האחדות, נחבר אותו גם לנושא של הרעיון של מניעת אלימות וחיבורים בחברה הישראלית. אז בכל מחוז ומחוז יהיה גם אוהלי הידברות עם פעילות של הרבה מאוד תלמידים ובני נוער.
אנחנו רואים ביום הזה יום משמעותי מאוד שהוא בעצם חלק מתפיסה חינוכית מאוד מאוד משמעותית של איך מערכת החינוך מחברת בין שונים ומחזקת את הלכידות החברתית, שזה נושא אסטרטגי מאוד משמעותי שמוביל שר החינוך היום.
אני רוצה להגיד שכמו כל יום לוח במדינת ישראל, זה תהליך מתמשך של יצירת החיבורים, של כניסה לתודעה. אנחנו בעצם לקראת סוף שנת הלימודים עם הפנים לקיץ הקרוב, ואנחנו רואים את יום האחדות כיום שהוא הופך להיות בעצם מגדלור להרבה מאוד נושאים שקשורים ללכידות חברתית בחברה הישראלית.
וגם אני רוצה להודות באופן אישי לאופיר ולבת גלים ולשאר המשפחות, לבנו איתכם, וגם העשייה שלנו, אנחנו מחויבים באופן מאוד משמעותי לקידום העשייה ביחד.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
הגברת שושי, יש לי כמה הערות, בבקשה. מאחר ואתם אחראים על היום הזה, אני ראיתי גם שהמתנ"סים מחויבים בהעלאת הנושא הזה במסגרת הפעילות. גם המגזר הערבי, גם באגף החרדי, וגם בתוך צה"ל וגם בתוך המכינות הקדם צבאיות.
חשוב לי להגיד לך שאני לא הרגשתי ששמה הפעילות הזאת מתקיימת. ולכן מי מפקח על זה? איך אתם יודעים מה הם, אם יש לכם אינדיקציה בדיוק מה קורה? האם יש אחריות שמישהו צריך לבצע ולדווח לכם או שזה באופן חופשי כל אחד יבחר אם הוא רוצה כן או לא?
<< דובר_המשך >> שושי שפיגל: << דובר_המשך >>
לא. אנחנו כמערכת חינוך, כשאנחנו מוציאים הנחיות לשטח אנחנו עושים את זה באמצעות חוזר מנכ"ל. העבודה שלנו בתוך בתי הספר היא עבודה שבה אנחנו מנחים ונותנים הנחיות לבעלי תפקידים גם בתוך בית ספר, אבל גם כמובן השותפים הרבים שאתה גם מגייס אותם מחוץ למשרד, אתה מגייס אותם גם באופן וולונטרי.
אתה בעצם קורא קריאה, עשינו מפגש שותפים כדי לקרוא לאנשים ליזום יותר יוזמות. יש לוח אירועים שאנחנו מאוד מאוד מחוברים אליו. ואנחנו כמשרד חינוך שמים את זה כנושא מאוד משמעותי בתשתיות עבודה. אני יכולה לספר לך שיש פעילות שנקראת "חיים ביחד" דרך הגפ"ן, ומשרד החינוך הקצה 1% תחת הגפ"ן.
כמו כן יש תקנת מפגשים בחברה הישראלית שתומכת בארגונים. שתי הפלטפורמות האלה הן פלטפורמות בקרה מאוד משמעותיות בתוך מערכת החינוך, וכל מנהל בית ספר מחויב לעשייה הזאת. אני רוצה גם לציין לשבח את החברה הערבית בהקשר הזה. גם אגף החברה הערבית במערכת החינוך מחויב לנושא של חוסן ולכידות חברתית ונעשו הרבה מאוד פעולות לאורך השנה, גם בתוך בית ספר וגם במרחב הבלתי פורמלי בהקשרים אלו.
יש לנו את האנשים בשטח שנמצאים, מחברים את החיבורים. ואנחנו גם מאוד מאמינים שאנשי החינוך מתחברים ליום הזה כי זה יום מאוד ערכי ומשמעותי. זה יום לוח כפי שאמרתי כמו הרבה ימי לוח שיש במערכת החינוך. יש הרבה מאוד ימי לוח במערכת החינוך, וכל יום לוח מקבל את תשומת הלב שלו עם הפלטפורמות שלו, ואנחנו עושים את הכול על מנת שהפעילות תהיה משמעותית בתוך בתי הספר ובתוך המרחב הבלתי פורמלי.
<< אורח >>אופיר שער:<< אורח >>
אני רק רוצה לומר, קודם כול, שושי, תודה רבה, זו באמת הזדמנות להגיד תודה גם לשושי וגם למשרד. אבל אני חושבת שאתה, יושב ראש הוועדה, אתה זיהית נכון. אנחנו קצת מרגישים שאפשר לעשות יותר בחברה למתנ"סים, לא מספיק משתפים פעולה. המכינות הקדם צבאיות עשו אירוע מאוד גדול, לא חיברו את זה מספיק ליום האחדות. ההערה שלך היא במקומה.
<< אורח >>שושי שפיגל:<< אורח >>
המכינות הקדם צבאיות הן לא באחריות משרד החינוך, חשוב לי להגיד את זה. והחברה למתנ"סים זו חברה שהיא זרוע ביצוע של הרבה משרדי ממשלה, ויש לה דווקא איזושהי פעילות מאוד משמעותית שהולכת לקרות במהלך שנת הלימודים בנושא של "אות הלכידות החברתית", שזה שיתוף פעולה שלנו עם החברה למתנ"סים.
וגם כמובן "מחליפים מילה בקהילה" עם בית הנשיא, שזו עוד פעילות מאוד משמעותית שמחזקת את הנושא של אחדות בחברה הישראלית. יש הרבה מאוד עבודה על הדבר הזה בשיתוף פעולה עם בית הנשיא.
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
אני אוסיף ברשותכם כמה מילים. א', גם בעניין של המגזרים האחרים, גם הערבי וגם החרדי, מבחינתנו זו גם עוד פעם פנייה למשרד החינוך לעבות את המעגלים האלה, כי אנחנו במהלך השנים רואים שיש יותר מקום לפעול שם, וגם לכן פה במקום הזה ההתייחסות שלך אנחנו מרגישים שהיא נכונה.
אני אגיד משהו חשוב, אולי, שקשור לכל ההתנהלות. החוק אמנם נקרא חוק יום האחדות, אבל גם בשיח של שושי שהיא תיארה, מבחינתנו אנחנו רואים את זה כשיא של תהליך. אנחנו מדברים למעשה על פעילות שנתית ולכן כל הדברים שאנחנו מדברים עליהם פה ומציינים הם מבחינתנו אירוע שיא, שמלווה בפעילויות שאמורות להיות במהלך כל השנה, ואז זה בא לידי ביטוי בצורה יותר משמעותית.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
הערה במקום, בהחלט.
איתנו נציג משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. בבקשה.
<< אורח >>עומר צור:<< אורח >>
בוקר טוב, שמי עומר צור, אני מנהל אגף המכינות הקדם צבאיות במשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. שלום למשפחת שער, אמרתי להם, אני מכיר אותם ואנחנו בהיכרות ארוכת שנים. מכבד ומעריך את הפעילות שהם עושים וחשוב, חשוב גם הדיון הזה שעושים כאן הבוקר.
המכינות מציינות את האחדות במשך כל השנה. זה חלק מהשיח המקצועי שלהן גם בתוך המכינות עצמן. יש מכינות שמעורבות, דתיים וחילונים, יש מכינה דרוזית, כרם אל, שמשלבת יהודים ודרוזים ועובדים גם שם על ההיכרות, על העמקת ההיכרות.
אז במהלך כל השנה השיח הזה הוא קיים. שיח שמופיע בלו"ז ומדובר ועובדים עליו ומכירים, מבקרים, מכינות שונות מבקרות האחת אצל השנייה.
ומעבר לכך יש לנו בכל שנה סביב יום ירושלים, זה היה בדיוק ביום ראשון בשבוע שעבר, היה לנו כנס גדול זו השנה השלישית, כנס גדול לציין את יום ירושלים שחלק חשוב במפגש הזה, השתתפו בו 1,500 חניכים כ-30 מכינות מכל רחבי הארץ. חלק חשוב מהמפגש היה מעגלי שיח כאן בירושלים סביב הנושאים המורכבים, סביב מחלוקות כאלו ואחרות.
וככה אנחנו בוחרים כל שנה לציין את החיבור ליום האחדות. זה תמיד גם קרוב ליום הציון השנתי של יום האחדות.
יש עוד מה לעשות, המשרד באגפיו השונים עושה עוד פעילויות, בעיקר עם הגרעינים המשימתיים, מה שציינה בת גלים. ואנחנו במהלך סיכום שנת הפעילות של המכינות שעוד מעט היא מסתיימת ב-30 ביוני, גם נקבל את הדיווחים על הפעילות שעשו המכינות לאורך השנה ונראה היכן צריך לחזק לקראת שנת הלימודים הבאה גם אלמנטים שקשורים לדיון סביב האחדות.
זה מה שאנחנו עושים, ותודה עוד פעם על הדיון ועל הדברים. יש שאלות?
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
מאה אחוז, תודה רבה. אדוני בבקשה תציג את עצמך, מי אתה מייצג גם.
<< אורח >>יהודה כהן:<< אורח >>
שמי כהן יהודה, אני מנכ"ל עמותת ת.מ.י, העמותה לקידום תרבות ואומנות בישראל. כבוד היושב ראש ונציגי המשרדים, אני נושא דבריי היום במסגרת סדר היום חינוך לאחדות וללכידות חברתית לציון יום האחדות לפי חוק יום האחדות התשפ"ד–2024.
אך אני מבקש לומר בכנות: אחדות אמיתית אינה יכולה להישען רק על הצהרות חגיגיות או ימי ציון. אחדות נבחנת במעשים, היא נבחנת בשוויון הזדמנויות, בהכרה הדדית ובחלוקה הוגנת של משאבים. אני נושא את דבריי היום לא רק בשם רעיון האחדות, אלא בשם תחושת עוול עמוקה שמלווים בה חלקים גדולים מהחברה בישראל ובפרט החברה הים תיכונית בישראל.
מרבים לדבר כאן על אחדות לאומית, על חיבור בין חלקי העם ועל חיים משותפים. אך כאשר התרבות השלמה, העשירה, החיה, השורשית והמשפיעה אינה מקבלת מקום ראוי במוסדות התרבות ובמערכת החינוך, בתקשורת ובתקצוב הציבורי - קשה לדבר על אחדות מלאה.
כמנכ"ל עמותת ת.מ.י לקידום התרבות הישראלית הים תיכונית, אני מבקש להציף מציאות שבה התרבות הים תיכונית עדיין חווה במקרים רבים התעלמות ולעיתים אף ביטול. זו תרבות של מוזיקה, פיוט, מסורת, משפחתיות, חום אנושי וזהות עמוקה. תרבות שתרמה תרומה עצומה לפסקול הישראלי, לחברה, לצבא, לכלכלה ולחוסן הלאומי.
די להזכיר שני שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית כולה: האחד "שבחי ירושלים", אשר רבים רואים בו כמעט כהמנון שני של מדינת ישראל. והשיר השני "אל תשליכני", שיר שחוצה עדות, מגזרים ודורות, ואין כמעט אדם בישראל שאינו מכיר אותו ונושא אותו בליבו.
השירים הללו אינם רק מוזיקה. הם זהות, רגש, מסורת וחיבור עמוק לעם ישראל ולמדינת ישראל. ובכל זאת, פעמים רבות התרבות הזו אינה זוכה לחלוקה הוגנת של תקציבים, לבמות מרכזיות או לייצוג שוויוני במוקדי קבלת ההחלטות.
אי האחדות כאן אינה רק פוליטית, היא גם תרבותית. כי כאשר ציבור שלם מרגיש שהתרבות שלו נדחקת לשוליים ואין בה הכרה מספקת בתרומתה, נפגע לא רק אותו ציבור, נפגעת החברה הישראלית כולה. מדינה חזקה איננה מדינה שמבקשת לטשטש זהויות או לאחד את כולם תחת תרבות אחת. מדינה חזקה היא מדינה שיודעת לכבד את כל חלקיה, להעניק מקום שווה לכל תרבות ולחלק משאבים באופן הוגן ומאוזן.
התרבות הים תיכונית אינה שוליים, היא חלק מרכזי מהישראליות. לכן האחריות המוטלת על מקבלי החלטות היא לבחון בכנות האם אכן מתקיים כאן שוויון תרבותי אמיתי או שעדיין קיימים פערים היסטוריים שלא תוקנו. אחדות אמיתית לא נמדדת רק בכך שאנחנו חיים יחד, אלא בכך שכל אזרח מרגיש שיש לו מקום שווה בכבוד, בהזדמנויות, בתקציבים ובייצוג.
אני קורא מכאן לא להסתפק בהצהרות על אחדות, במיוחד בימים מורכבים אלו בכנסת ובחברה הישראלית, אלא לתרגם את ערך האחדות למדיניות מעשית: בהשקעה אמיתית בתרבות הים תיכונית, בפתיחת שערים, בהכרה מלאה בתרומתה ובהבטחת ייצוג הוגן במוסדות התרבות, החינוך והתקצוב הציבורי.
כי בלי תיקון תחושת ההדרה לא תהיה אחדות אמיתית. ובלי כבוד הדדי בין תרבויות לא תהיה כאן חברה אחת אלא אוסף של חלקים החיים זה לצד זה.
הייתי רוצה להוסיף פה שדיברה משרד החינוך, אני כשהקמתי את האגף לקידום תרבות ואומנות בשכונות בישראל במשרד החינוך, דאגו לבטל את האגף הזה. זאת שוב, היה משאבים, היה תקציבים, שוב גם את זה ביטלו מדינת ישראל, לצערי. אז אנחנו לא רואים פה אחדות אלא הדרה של תרבויות במדינת ישראל.
תודה רבה.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה לך.
איתנו רכז חברתי מירושלים, שי יוסף, בבקשה.
<< אורח >>שי יוסף הראש:<< אורח >>
שלום רב. אני הייתי רוצה לנצל את המעמד ולשאול על חיבור לקיץ. שושי זה בעיקר לגבייך. אנחנו חווינו בחודשים האחרונים כל הסיפור עם האלימות נוער, ובעיקר מה שאני לפחות הייתי מנצל את היום הזה זה בעיקר העמקה סביב החיבור בין הפורמלי לבלתי פורמלי.
ואני חושב שהיום הזה יכול להקנות כלים שלאו דווקא בסמינריוני הדרכה מקבלים אותם. והמציאות היא שבסמינריונים מקנים את הערכים של התנועה, אבל כאן זה יום שיכול לרדת לבסיס, לשורשם של דברים, לשורש יותר עמוק, כיוון שהיום הזה מתרחש רגע לפני היציאה לחופש הגדול שזו למעשה המסגרת היחידה שבה חניכים מתנועות הנוער נפגשים עם המדריכים שלהם בלבד.
תודה.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה רבה.
חבר הכנסת משה, בבקשה.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
שלום, בוקר טוב, שמח להיות איתכם. האמת שבאתי לכאן כי ראיתי שאין נוכחות חברי כנסת, קיבלתי עדכון ואמרתי שזה לא יכול להיות. ואני אומר משהו בצער. לא רק שאנחנו צריכים יום אחדות, אנחנו צריכים שנת אחדות, אנחנו צריכים תקופת אחדות.
בתחילת המלחמה הייתה לנו תחושה מצערת אבל משקפת, שבעקבות כשעומדים עלינו לכלותנו אז נוצרת איזושהי אחדות ואנחנו חוזרים למקורות של עם אחד ומדינה אחת, שעובדים ביחד על כל מגזריה וחלקיה. לצערי הרב, התחושה הזו התפוגגה במהירות, ולא רק שאנחנו היום אחרי שנתיים וחצי מדממות וקשות לא חשים באחדות, גם לא בבית הזה - אולי יש יגידו בעיקר לא בבית הזה - אלא אנחנו אפילו בתחושה שהקרע הולך ומחריף וערב מערכת בחירות זה באמת זמן מאוד קשה.
ולכן אני רוצה להודות לכם, למשפחה, ולמשרד ולכל מי שעוסק בקידום האחדות בישראל. לפעמים יש תחושה, ואני מרשה לעצמי לכלול את עצמי בכלל המנסים, שאתה הולך מול גל ענק שכל הזמן דוחף אותך אחורה. ובכל זאת לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה.
אני חושב שהדרישה לאחדות עוברת קודם כול במשהו מאוד קשה, שגם בבית הזה אנחנו מאוד מתקשים ליישם אותו וזה בייחוס כוונות טובות לצד השני. אי אפשר כל היום להסתובב ולהניח שהצד השני הוא השונא, הוא הרע, הוא המפלג, הוא הפוגע ורק אנחנו, רק אני בצד שלי, לא משנה מה הוא עכשיו הצד הזה, הוא הצודק והנכון ובעל הכוונות הטהורות.
ואני אומר עוד דבר אחד: בתור בן אדם שעשה שינוי פוליטי וחי את כל חייו רגל פה ורגל שם, אני מייחל לעוד אנשים כאלה. אתה תראה את הכיפה שלהם ואתה לא תדע באיזו מפלגה הם, ואתה תראה את הלבוש שלהם ואתה לא תוכל לנחש. ובעיניי ככל שירבו אנשים בישראל שישברו את התגיות ויפתיעו בעמדותיהם ובדעותיהם ובצדדיהם, ככה נהיה מדינה שיותר קשה לתייג בה אנשים. ואז אני חושב שאנחנו נתקדם עוד צעד גדול לכיוון הדבר המיוחל הזה, שנקרא אחדות.
תודה לכולכם על כל העשייה, כאמור למשפחה, לאנשי המקצוע, לפעילים, ושנזכה שלא נצטרך יום אחדות. תודה.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה, משה. חברת הכנסת עדי הייתה כאן בבוקר ושמרנו לה את המקום, בבקשה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, אדוני. התלבטתי הבוקר לגבי הדברים לוועדה כי אני אגיד, הוועדה הזאת יקרה מאוד לליבי וגם בתור אימא לשני ילדים במערכת החינוך אני חושבת שאין דבר חשוב יותר מהחינוך של הילדים שלנו, בכלל עמודי התווך שלנו של החינוך, בריאות, רווחה, שעברו פגיעות אנושות בשנים האחרונות, הם מאוד חשובים וצריך להשקיע בהם.
ובחינוך גם אין פתרונות קסם, הלוואי והיו, אין. זו השקעה וזו התמדה וזה הרבה זמן עד שרואים את השינויים, וזה מצריך תקציבים יותר גדולים וזה מצריך סדרי עדיפויות אחרים. כי לחנך את הילדים שלנו ללכידות ולאחדות צריך לאפשר להם להיות בכיתות שהן יותר מרווחות. יש לנו את דוח ועדת שפירא שאני מצירה על כך שהוועדה טרם כינסה על כך דיון כדי לראות איך ליישם את ההמלצות.
ובאמת, בעין טובה ובאהבה גדולה לאפשר לילדים לצמוח במקום שהוא נכון ושהוא טוב, בוודאי עם צוותי ההוראה והמורים שהשכר שלהם צריך להיות הרבה יותר גבוה ממה שהם מקבלים וגם ההכשרות שלהם. זה הכי חשוב, זה הילדים שלנו.
אז אלה בעיניי הדברים החשובים ואני חושבת שבכל כנסת אחרת הייתי נכנסת עם השיח הזה ומדברת אותו וגם מעמיקה בו, אבל ליבי כבד. ליבי כבד, היושב ראש, כי אני באתי כפי שראית בבוקר והייתי צריכה לרוץ לוועדת חוקה על חוק חיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה. וישב שם שר האוצר, שאפרופו לכידות, אין לכידות גם בלי מגדר ובלי הנכחה של הדבר הזה שלא מודע אפילו לפרק ה' בתקציבים. באמת, והחיסול, ואז צריך לרוץ תכף לתקשורת על חיסול התקשורת. ואז לבוא לפה לחינוך ולדבר רגע על לכידות.
וזו פארסה. חינוך לא מדברים, חינוך עושים. לא משנה מה אני אגיד לילדים שלי על איך להתנהג בבית הספר ואיך להתנהג לשכנה ואיך לעזור אם יש איזה - - - ויש ילדה עם מוגבלות בכיתה. לא יעזור מה אני אגיד לו אם אני אלך ויש מישהו מולי עם פטור מתור ואני אדחוף אותו ואני אגיד לו "הו, גם כן הכלומניק הזה שעוקף אותי בתור" ואתעצבן, אז ככה גם הוא ינהג. זה לא משנה מה אני אגיד, זה משנה רק מה שהם רואים.
ומה שהציבור רואה מהבית הזה זה כשבזמן שהדיון הזה מתנהל ולא סתם הדיון ריק, לא סתם אין פה אנשים. כי אנחנו כחברה, אופוזיציה, רצים בין ועדות על חיסול המדינה, על פירוק המדינה. חיסול תפקיד היועצת המשפטית לממשלה זה מה שנכון עכשיו? חיסול התקשורת זה מה שנכון עכשיו? לא, הילדים שלנו בקריסה, ילדים נדקרים, הולכים מכות, מדברים מגעיל אחד לשני. וזה לא ייפתר אם מהבית הזה לא תצא תורה.
תודה, אדוני.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה, עדי.
אני חייב להגיד כמה דברים כישראלי לא יהודי. אני מאז ה-7 באוקטובר חש, מרגיש ורואה ושומע קודם כול על שנאת החינם שנמצאת בחברה הישראלית. האמת שאין לכידות ואין אחדות בעם. משהו קרה לנו ולכן היום הזה הוא ברכה לחברה בישראל ואנחנו נעשה את הכול באמת כדי להחזיר את החברה לימים הטובים.
אני רוצה להגיד לכם גם, חברי הכנסת, שבוע שעבר אנחנו גם עלה נושא האחדות בכנסת. לא היו הרבה חברי כנסת, בודדים שדיברו שם. גם אני דיברתי שם וכל אחד לקח את הנושא הזה למקום אחר. לפני שאנחנו ניתן לידידי וחברי יוסף טייב, שהיה יושב ראש ועדת החינוך, הוא גם כתב מילים מאוד מיוחדות בשנה שעברה, אני קראתי מה שכתבת ב-2025 ואני מכבד כל מילה, אבל אני רוצה להגיד לכם מה אני אמרתי במליאה.
המלחמה האחרונה הוכיחה פעם נוספת את עוצמתו האמיתית של עם ישראל. לא רק את כוחו של צה"ל ואת עוצמת מערכת הביטחון, אלא בעיקר את החוסן האדיר של אזרחי מדינת ישראל מכל העדות והמגזרים. אין ספק שהישראלים הם האוכלוסייה היחידה בעולם שמתלכדת ברגעים גורליים ועומדת כתף אל כתף בכל מלחמה שנכפית על מדינת ישראל.
ברגעי מבחן כולם מתאחדים סביב מטרה אחת: להגן על הבית, על המשפחות ועל המדינה שלנו. למרות הרעל שמופץ באולפני התקשורת ולמרות הניסיונות הבלתי פוסקים לייצר כאוס, פילוג ופאניקה בתוך החברה הישראלית, עם ישראל מוכיח פעם אחר פעם: הוא חזק יותר מכל מסך ומכל כותרת.
ראינו אזרחים פותחים את בתיהם למשפחות שפונו, חיילי מילואים שעוזבים הכול ומתייצבים בלי היסוס, ומתנדבים מכל העדות והמגזרים שפעלו ימים ולילות למען האחר. אלו הפנים האמיתיות של מדינת ישראל. לא השיח המפלג ולא אלו שמנסים להחליש את רוח העם. כל אויב שמביט בנו מגלה מחדש אמת אחת ברורה: אפשר לתקוף אותנו מבחוץ, אבל לעולם לא יצליחו לשבור את הרוח של עם ישראל.
ואני כאן רוצה להגיד, חברים, כל מה שהיה היה, אנחנו חייבים להיות סלחניים, אנחנו חייבים להיות אחים. אין לנו מדינה אחרת. המדינה הזאת היא מהמדינות הטובות והחזקות בעולם. אנחנו צריכים לדעת להעריך אותה, כל אחד צריך לתת את חלקו כדי לשמור עליה ולשמר אותה. ולכן החברה הזאת היא חברה מהטובות שיש בעולם, בתנאי שאנחנו לא נביא לשנאת חינם למטרות פוליטיות, לכיסאות ולדברים מיותרים.
כעת אני אבקש מידידי היקר, יוסף טייב, בבקשה להגיד את דברו.
<< דובר >> יוסף טייב (ש"ס): << דובר >>
אדוני היושב ראש, משפחה יקרה, משפחת שער. אני מסכים כמעט עם כל מילה שנאמרה פה. אני רק רוצה לומר שאחדות איננה אחידות. ואנחנו לא נצליח להביא את כל החברה הישראלית כולה, ולא משנה יהודים ושאינם, ימין ושמאל, דתיים ושאינם. בסוף, כל אחד יש לו את דעתו ויש לו את ההסתכלות על הדברים ומה הוא רוצה ואיך הוא רוצה שהמדינה הזאת תיראה.
אני חושב שמה שאנחנו כן צריכים לעשות היא להביא את השיח למקום אחר. אני חושב שפה בוועדה לפניי ועוד אחריי הצלחנו להביא בוועדה הזאת שיח מכבד, מלכד, ולא תמיד חשבנו את אותו הדבר. אבל לכל אחד יש את המקום שלו להתבטא ולהגיד אשר על לבו. התפקיד שלנו, וודאי כחברי כנסת וכשרים וכי מי שבסוף עומד בראש הפירמידה, הוא להביא לדור העתיד שלנו את השיח, תרבות השיח.
בחברה ובמדינה דמוקרטית טוב וחייב גם שהדעות שלנו יהיו שונות ושאנחנו נצליח לדבר עליהן. זה שיש בוועדות כאלו ואחרות נושאים שהם נושאים שעומדים במחלוקת, זה לא סוד שלא אנחנו לא חושבים אותו דבר על כל דבר. התפקיד שלנו לא לבטל את השיח, התפקיד שלנו לנהל שיח מכבד, לשמוע את הדעות של האחר ולאו דווקא בשביל לשכנע.
אבל בסוף כן להביא תרבות שיח מכבדת, וזה דור העתיד בסוף מסתכל עלינו, הוא צופה בנו, וודאי כחברי כנסת, הציבור הישראלי מסתכל בנו. והתפקיד שלנו ואני חושב שפה משפחת שער שלקחו באמת מתוך הכאב העצום, כי הכאב הוא כאב, הכאב לא נשכח. אבל החליטו בהחלטה מדהימה ואצילית לקחת את הכאב הזה ולהפוך אותו באמת למקום שבו החברה כולה מצליחה לדבר, לכבד, לא לחשוב אותו דבר אבל לדבר על הדברים. אנחנו לא מטייחים, מדברים על הדברים לפעמים גם עומדים על הדעות שלנו ועל המחשבות שלנו ועל איך שאנחנו רוצים שהמדינה הזאת תיראה, עומדים בעוז ובעוצמות.
אבל אם אנחנו נצליח להביא את השיח הזה לשיח מכבד בסוף, זה מה שאנחנו נעביר גם, ואני מתחבר למה שאמרת, עדי. אנחנו יכולים לדבר חינוך. בסוף, הילדים ודור העתיד ואזרחי ישראל מסתכלים: "אוקיי, אתם מדברים, מדברים, הנאומים הם יפים, אבל בסוף איך אתם מתנהגים". וזה החינוך החשוב ביותר.
ואם אנחנו נצליח, ואני רוצה להיות כן אופטימי. אני חושב שדווקא מהחדר הזה יכולה לצאת קריאה לכלל חברי הכנסת, לכלל הוועדות: אנחנו לא מבטלים ועדות ואנחנו מה שנמצא על סדר היום יישאר על סדר היום. השאלה איך אנחנו מעבירים את הדברים ואיך אנחנו מדברים. ואם אנחנו נצליח מהוועדה הזאת להעביר אותו גם לוועדות אחרות וגם למליאת הכנסת.
בוא, זה לא סוד שהחברות שיש בין חברי הכנסת, אופוזיציה וקואליציה, יש לי חברים וחברות מדהימים ב"יש עתיד", וב"עבודה" ובמפלגות הערביות. בסוף מה שקורה בחדרים ומה שקורה במסדרונות הכנסת, אם אנחנו נצליח להביא את זה גם בתוך הוועדות וגם במליאה, כשהמצלמות פתוחות וכשעם ישראל צופה בנו - אני לא אומר למחוק את הדעות שלנו, אנחנו נעמוד על העמדות שלנו איתנים ואנחנו ננסה להביא בסוף את המדינה לאיפה שאנחנו רוצים.
אבל כפי שאמר היו"ר: יש לנו מדינה אחת, עם אחד, תורה אחת ואני מקווה ומתפלל שבעזרת השם החוט המשולש לא במהרה יינתק.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אמן.
סליחה שאני צריך לצאת לחוץ וביטחון, מתנצל, גם בשבילכם.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה, יוסף. יש עוד מישהו בבקשה?
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אדוני אני יוצאת לדיון על הפיצול. סליחה.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
מאה אחוז. אוקיי, תודה לך.
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
אז עד שייצאו חברי הכנסת, תודה רבה שהגעתם, זה לא מובן מאליו. אני מאוד מעריך את העובדה שיש חברי כנסת ומהאופוזיציה, ייאמר לשבחכם וחבל שחברי כנסת מהקואליציה או מעוד מפלגות לא הגיעו.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
יוסף טייב הוא מהקואליציה.
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
אני מיד אתייחס לחבר הכנסת יוסף עם הרבה זכויות גדולות שיש לו.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
חצי קואליציה, חצי אופוזיציה.
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
בכל מקרה רק מילה קטנה: אני מאוד שמעתי את הכאב שלך, חברת הכנסת עדי, ויחד עם זאת אני מתחבר למילים של "חיסול" ומילים מהסוג הזה, אני חושב שהן קשות וכואבות בטח אם הן נאמרות במקום כמו בית המחוקקים. וכמו שנאמר כאן, יש דעות שונות.
אנחנו מגיעים מהשטח, אנחנו לא נבחרי ציבור, ואני חייב לומר ברוח הדברים שאמר היושב ראש וגם חבר הכנסת יוסף, השטח ועם ישראל הוא באמת רוצה ומעוניין ונעשים פה פעולות. לפני שהגעת גם תיארו פה המשרדים את הפעולות השונות שנעשות לאורך כל השנה וגם סביב יום האחדות, שנותנים תחושה לאופטימית.
ואני מתחבר לדברים שאמר חבר הכנסת טייב, שזו זכות גדולה בשבילנו גם להודות לו על כל התהליך שתחת שרביטו החוק הזה עבר, שזה חוק אגב שלאורך השנים קיבל את הנפח שלו מהשטח. הוא לא הונחת על הציבור אלא אחרי שהציבור ברגליים בא ולקח חלק והשתתף באמצעות המשרדים השונים ומאות אלפים שלקחו חלק - באה הגושפנקה הזאת.
ולכן רק לסיום אני אגיד שני דברים, ברשותכם, שחשוב לי לומר אותם. א', הצבא צועד על קיבתו וגם חוקים, ולכן עניין התקציב הוא בעינינו דבר חשוב שאין כאן אני רואה אנשי תקציבים למיניהם. אבל אני חושב שבוודאי שלקראת שנה הבאה חשוב מאוד שתהיה התייחסות גם לעניין הזה, אם זה במשרדים השונים כפי שבת גלים קראה פה. אני חושב שכל משרד יכול ב-DNA שלו תחת משרד החינוך להתחבר לפעילויות שקשורות לחוסן, לכידות חברתית, מלחמה באלימות כפי שציין פה הרכז. ואלה דברים שמאוד מאוד חשובים.
והבקשה האחרת, אני חושב שלתשומת לב המשרדים, איך לוקחים את החוק הזה כמנוף. זאת אומרת, וודאי שיש פעילויות לאורך כל השנה מדהימות שנעשות תחת כל מיני כובעים. ברגע שהן מתחברות אל החוק הזה אז גם הוא מקבל את התוקף ואת החוק וגם יכול להעניק להם מהעניין הזה.
תודה.
<< אורח >> יהודה כהן: << אורח >>
אני חושב שהתרבות הישראלית ים תיכונית יכולה לתרום לחיזוק ולחוסן תרבותי.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
מאה אחוז. אנחנו כעת גם נשמע נציגת משרד החינוך, יש לה מה להגיד בבקשה.
<< אורח >>שושי שפיגל:<< אורח >>
אז אני רק רוצה, חבר הכנסת חסון, לשמח אותך במשהו. אני רוצה קצת לדבר על הנושא של מה קורה עם בני הנוער, כי בחדר הזה בשבועיים האחרונים שמענו הרבה על נושא של אלימות בני נוער וחשוב לי גם להביא את האור הגדול שבני נוער במדינת ישראל מביאים.
בכלל, כל הנושא של עשייה למען האחר, ערבות הדדית, זה בעצם יסוד מאוד מאוד גדול ברעיון ובמעשה לחיזוק הלכידות החברתית. אני יכולה לספר לך שברגע זה שאנחנו יושבים פה חצי מיליון בני נוער במדינת ישראל מכיתות י' עד י"ב פעילים במסגרת תוכנית המעורבות החברתית מדי שבוע. כשהם הולכים לקהילה הם לא רואים מגזר זה או אחר. הם מתנדבים בקהילה, הם פעילים למען כל הילדים: ברווחה, בתנועות, בעשייה המאוד מאוד משמעותית.
הפעלנו פרויקט שנקרא "צו 8 למשרתים", אלפי בני נוער במהלך המלחמה נכנסו למשפחות המשרתים, גם המילואים, גם הקבע, גם כוחות הביטחון לקראת חג הפסח ולאורך כל החגים שהיו בתקופת החירום ונתנו סעד מאוד מאוד משמעותי.
60,000 תלמידים במדינת ישראל היו חלק משיקום הצפון בחקלאות, ברווחה. קיבלנו מכתבים מאוד מאוד מרגשים מחקלאים שהגיעו אליהם צוותי חינוך שלנו עם תלמידים, לקחו טורייה בבוקר ובאו והתנדבו והצילו הרבה מאוד מהפירות והירקות שאנחנו אוכלים עכשיו בקיץ.
אז אני רוצה להגיד שבהקשר הזה חשוב לי לומר, שהנוער הוא מנוף מאוד מאוד משמעותי. אתמול בוועידת מועצת תלמידים היו 700 צירים של תלמידים מתוך מערכת החינוך, מבתי ספר שונים מכלל המגזרים, ובאו ואמרו: "אנחנו מחויבים לערך הזה של אחדות בעשייה, בפרויקטים, במיזמים רבים בקהילה". וחשוב לשים את זה, ואנחנו יודעים למנות אינספור יוזמות שנעשות בשדה החינוכי.
אז הנוער שלנו הוא אור גדול, הוא מצפן מאוד מאוד גדול לכולנו. אנחנו מאמינים בנוער של מדינת ישראל שהוא יוביל באמת את הדרך גם בכל המעגלים, גם המעגל המשפחתי, הקהילתי, הלאומי וגם כמובן נושא של חיבור שלנו של ישראל ותפוצות. אנחנו מאמינים בקשר של בין העם היהודי היושב בציון לבין העם היהודי בתפוצות. עשינו השנה קונגרס ציוני לנוער, שהגיעו אליו בני נוער מכל העולם כדי לחזק את הלכידות החברתית עם שותפים רבים. כמובן שהיו גם משרדי ממשלה וגם ארגונים שונים.
אז אני רוצה שתהיה אופטימי ושתשמח ושיש לנו לכולנו באמת לסמוך על בני הנוער ולדעת שהם בעצם תקווה מאוד משמעותית ואנחנו מדינת ישראל, משרד החינוך, מחויב להעניק את התשתית הערכית לבני הנוער כדי שהם ייקחו את זה עוד קדימה ויעשו את העשייה המשמעותית שלהם.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה רבה. אני אופטימי ואני רוצה להגיד לך שאת מתפרצת לדלת פתוחה. בעברי הייתי מנהל אגף נוער וספורט והייתי מנהל מתנ"ס, השני במגזר הדרוזי והשלישי בכל המגזר הערבי בארץ. כך שהנוער הוא חשוב לי מאוד, אני מאמין בבני הנוער.
אבל אנחנו קצת סטינו מהמסלול בהרבה דברים ולכן צריך להחזיר אותם לשביל הציונות האמיתית, ההקרבה, הערכים, הכבוד ההדדי. זה חשוב לנו מאוד כי מדינתנו היא מיוחדת, מדינה שחיה במזרח תיכון מטורף. הטירוף מסביבנו, הטרור מסביבנו, כולם רוצים לחסל אותנו ולכן הלכידות והאחדות זה דבר לא רק חשוב, הוא מחייב כל אזרח במדינת ישראל.
אם יש עוד מישהו מהחברים והחברות שרוצים להגיד משהו, בבקשה.
<< אורח >> בת גלים שער: << אורח >>
אני רק רוצה להוסיף עוד משהו לאופטימיות. אתמול לראשונה בקשת 12 קיבלנו שעה וחצי שידור בבוקר שהוקדש יום שידורים, בוקר שידורים ליום האחדות. מבחינתי זו פריצת דרך.
ואני חושבת שכמו שהתקשורת אני מקווה שהיא עושה אולי איזשהו שינוי, איזשהו משהו, פתח לעבר שפה אחרת, דיבור אחר, שגם בבית הזה נרגיש שיש הרבה לחץ לפני הבחירות. אנשים לא כל כך אופטימיים. כשאני אומרת "יאללה, אולי נחווה משהו אחר השנה, זה אפשרי", אז אומרים לי "את נאיבית". אני עדיין חושבת שזה אפשרי ובאמת יוצאת מפה לקריאה לחברים כאן, חברי הכנסת שיובילו מערכת בחירות מכבדת. כולנו צריכים את זה.
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
תודה רבה, נכון מאוד.
אתה רוצה להגיד משהו? בבקשה.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
כן, אתם מדברים על אחדות, נכון?
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
כן, נכון. בבקשה. תציג את עצמך בבקשה.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
שמי דני אלגרט. אתה מכיר אותי, לא?
<< יור >>היו"ר אכרם חסון:<< יור >>
כן, אבל החבר'ה לא מכירים אותך. הפרוטוקול.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
בסדר. כי עכשיו חזרתי מוועדת חוקה וסמוטריץ' שאל אותי מי אני. אז הוא לא הכיר אותי. הוא שאל אותי "מי אדוני, אני לא מכיר אותך". בסדר, אני לא חושד בך.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
בבקשה.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
תראה, אני רוצה לתת לכם לעשות הבחנה בין שתי מילים: בין אחדות לבין אחידות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
יוסף דיבר על זה לפניי.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
יוסף דיבר אבל אני, אתה יודע, אני נתלה על אילנות גבוהים. בין אחדות לבין אחידות. מדינת ישראל בשלוש שנים או ארבע שנים האחרונות עושה את הכול כדי שנהיה אחידים ולא כדי שנהיה מאוחדים. היא רוצה שנהיה אחידים, נדבר באיך היה, אתה יודע, סיפור של מגדל בבל - שפה אחת.
אז אנחנו צריכים להיות אחידים, כי אם אנחנו לא אחידים אנחנו שמאלנים, אנחנו בוגדים, אנחנו קפלניסטים, אנחנו עוכרי ישראל, אנחנו כל מה שאתה לא רוצה. אם אנחנו לא אחידים. אנחנו חייבים להיות אחידים יחד עם דעה של ראש ממשלת ישראל, שלקח את כל המדינה הזאת למקום אחד. הוא מאחד אותנו לנושא אחד – הישרדות שלו בשלטון.
כולם חייבים ליישר קו להישרדות של ראש ממשלת ישראל בשלטון. ואם אנחנו לא ניישר קו עם ראש ממשלת ישראל בשלטון אנחנו בוגדים ואיך אנחנו בכלל מעיזים לא לעשות את זה, הרי מדובר באבי האומה, מדובר במי שהפקיר.
<< אורח >> בת גלים שער: << אורח >>
צר לי , המילים שלך לא מוסיפות לאחדות. אני לא חושבת שזה מתאים לנו לוועדה.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
אני לא הפרעתי לך. אני לא הפרעתי לך, את רוצה שאני אהיה אחיד בכל זאת?
<< אורח >> בת גלים שער: << אורח >>
לא, אני רוצה שתדבר בשפה מכבדת.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
אז תני לי לדבר ואז נדבר על אחדות ולא על אחידות. את רוצה שאני אהיה אחיד, יחד איתך, שאני אחשוב כמוך.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
שנייה, הדיון הזה, סליחה, אדוני - - -
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
ואני לא מוכן לחשוב כמוך. לא בגלל שאני חושב שאת עוכרת ישראל, אלא כי יש לי דעה אחרת. פשוט.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תראה, יש פתגם בערבית אומר: השוני בדעות זה לא אויבות. אבל הדיון היום הוא מחייב אחווה וידידות. אנחנו לא רוצים שנאת חינם.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
נכון, נכון.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
לכן בבקשה, בוא תתרכז ביום הזה שאנחנו רוצים לשנות את כל המצב הקיים. בבקשה.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
אבל כדי לשנות את המצב הקיים צריך - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אז בוא תיתן תקווה, תדבר על דברים אחרים.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
חבר הכנסת אכרם חסון, כדי לשנות מצב קיים צריך לתאר את המצב.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
נכון, אבל עכשיו אנחנו לא מדברים פוליטיקה.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
איזו פוליטיקה? חוץ מזה מה, זה כנסת, אין פה פוליטיקה?
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
הדיון היום הוא, תראה, אתה דיברת לאישה ש- - -
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
בכנסת יש פוליטיקה? אל תחלל את ההיכל, - -
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
אדוני, אתה יודע מי זאת? ידידי, אתה יודע מי?
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
- - אל תגיד את המילה פוליטיקה בכנסת, אוי ואבוי לנו.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אוקיי, חבל שלא היית מהתחלה כאן. אתה דיברת על אימא של אחד הנערים שנחטפו - - -
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
ידידי, אתה יודע מי אנחנו? אנחנו הורים של גלעד שער, אחד משלושת הנערים שנרצחו.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
אתה יודע מי אני?
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
כן. אתה ציינת ואני מכיר, כבודו.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
מי אני?
<< אורח >> אופיר שער: << אורח >>
ורק רגע, אתה הצגת את עצמך, אתה מוכר, אתה ידוע, הדברים שלך חשובים ונאמרים מדם לבם.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
במה אני מוכר וידוע לך? לא, אתה שאלת "מי אתה", אז אני שואל אם אתה יודע מי אני - - -
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
סליחה, מי שמנהל את הדיון זה אני.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
אתה צודק.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
אני מבקש.
<< דובר_המשך >> דני אלגרט: << דובר_המשך >>
סליחה. אז לכן אני אציג את עצמי קצת יותר לעומק.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
יש לך שתי דקות ואנחנו מסיימים. בבקשה.
<< אורח >> דני אלגרט: << אורח >>
שמי דני אלגרט, אח שלי איציק אלגרט וגיסי אלכס דנציג הופקרו ב-7 באוקטובר בקיבוץ ניר עוז, נחטפו לעזה. גיסי נהרג על ידי הפצצה של חיל האוויר במנהרה. ואתמול, אני מספר לכם על אתמול, זה משהו טרי, קיבלתי מידע שאחי הוצא להורג בזמן חקירה כי הוא גמגם והחוקרים התעצבנו עליו. המחבלים הארורים האלה.
ולכן, כשאנחנו באים לדבר על אחדות ועל ערבות ורוצים שתהיה אחדות וערבות אנחנו צריכים לזכור, שאזרחי ישראל הופקרו במנהרות החמאס למוות. הופקרו למוות. ואין לי מילה אחרת להגיד, מכיוון שכשעומד השר בן גביר ומתגאה בזה שהוא טרפד עסקה, וכשעומד ראש ממשלה ואומר שציר פילדלפי ואחר כך ציר מורג וכל מיני צירים כאלה הם סלע קיומנו. וכשאומרים לו "אפשר להחזיר שישה אנשים מבוגרים במקום הנשים כי לא מוצאים נשים כרגע", הוא מוותר על המבוגרים וממשיך במלחמה וכל המבוגרים האלה מתים, כולל אחי. אז טיפה צניעות לדבר על אחדות.
ולכן באמת צריך אחדות. צריך אחדות, צריך שכולם יכבדו את הדעה של כולם וצריך שכולם יבינו שלכל אחד יש דעה ואנחנו לא חבורה של רובוטים כאן.
יושב כאן חבר הכנסת טייב, אני לא בדעות שלו. באמת שלא. ואני הייתי פה במשך שנתיים אצלו בוועדות. וכשאחי הובא לקבורה אני ביקשתי ממנו לבוא. רק ממנו. כי אני ידעתי שהלב שלו במקום הנכון. ידעתי שהלב שלו במקום הנכון.
ולכן כשמדברים על אחדות אז צריך לראות מי המשסה, מי המפלג, למי יש אינטרס לעשות את זה ואחר כך לטפל בזה. כשמדברים על אחדות אני רוצה לדעת מה קרה לאחי. אני רוצה לדעת מה קרה לגיסי. אני רוצה לדעת מה קרה לכל המשפחה שלי בניר עוז. אבל פוחדים להקים ועדת חקירה ממלכתית, פוחדים להגיד לנו את האמת, בורחים מהאמת.
איזו אחדות? אחדות עם מי? עם פחדנים? עם שקרנים? עם מי שמנסה לטייח את כל המציאות? אז כשכל הדברים האלה, המחלות הנוראות האלה שהחברה הישראלית נדבקה בהן כתוצאה מהרצון של ראש הממשלה להישאר בשלטון יעברו, יכול להיות שנוכל לדבר על אחדות.
<< יור >> היו"ר אכרם חסון: << יור >>
תודה רבה. טוב, אנחנו נסכם את הדיון בשש נקודות:
1. הוועדה מציינת את יום האחדות ומייחלת לחיזוק תחושת הערבות ההדדית, הסולידריות והלכידות בחברה הישראלית.
2. הוועדה מברכת את כל מי שפעל לציון יום האחדות בדרכים שונות וביוזמות לקידום הסולידריות והאחדות בעם.
3. הוועדה מברכת את בני הנוער המהווים מנוף משמעותי אשר פעלו ופועלים למען החברה במהלך המלחמה.
4. הוועדה קוראת להמשיך לקדם יוזמות משותפות לחיזוק תחושת השייכות והאחריות המשותפת בחברה.
5. הוועדה קוראת לקדם תרבות של שיח מכבד, סובלני ומאחד בכל מקום ובכל מסגרת: במרחב הציבורי, ברשתות החברתיות ובקהילה, מתוך הכרה בחשיבותה של הקשבה הדדית וניהול מחלוקות בדרך עניינית ומכבדת.
6. הוועדה קוראת לקדם את ציון היום במגזר הערבי ובמגזר החרדי.
תודה לכם ואנחנו מאחלים לנו ולעם ישראל ימים טובים, שנמשיך להיות חברה סובלנית, מכבדת, מלוכדת. ובסופו של דבר אנחנו נקדם את הנוער ונקדם את התושבים והאזרחים ונגיע לימים בטוחים ונגיע לשלום גם מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה.
תודה רבה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:00. << סיום >>