פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 44 מישיבת הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים יום שני, ט' בסיון התשפ"ו (25 במאי 2026), שעה 09:35 סדר היום: << נושא >> החסמים בחידוש נהלי פטור ממיסים עקיפים על ציוד המגיע לישראל כתרומה מחו"ל בעקבות המלחמה – ישיבת מעקב << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר מוזמנים: רוני גנוד – עו"ד, היועץ המשפטי למינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר רקפת ישי – מנהלת תחום יבוא אישי, רשות המיסים, משרד האוצר דותן סופר – יושב ראש, פורום החמ"לים יצחק וכטל – עו"ד, יועץ משפטי, פורום החמ"לים עינב דלח – רגולציה והון אנושי, מטה ארצי, פורום החמ"לים צבי אלאדי – ראש מטה החמ"לים הארצי, פורום החמ"לים עמנואל פרטר – מנהל חמ"ל בורסת היהלומים, פורום החמ"לים דרור מזרחי צבר – מתנדב לוחם, פורום החמ"לים דליה דרעי – עמותת אמת מציון, פורום החמ"לים טובה חמץ – מנכ"לית, מטה החמ"לים Israel Wins סמדר לובלין כץ – מנהלת עמותה, אופריישן ישראל, ארגוני חברה אזרחית יהודה קלו ליבנה – חבר כיתת כוננות, יו"ר צח"י, קיבוץ סאסא איריס ארז – שדלנית, קשרי ממשל, קבוצת ש.מ.ל.ת, מייצגת את ארקיע משתתפים באמצעים מקוונים: גיל בורשטיין – נציגות הרכש באירופה, משרד הביטחון ד"ר עדי וקסמן – מנכ"לית, ארגון אופריישן ישראל מנהלת הוועדה: אפרת מורלי רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, אלעד גרנות רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> החסמים בחידוש נהלי פטור ממיסים עקיפים על ציוד המגיע לישראל כתרומה מחו"ל בעקבות המלחמה – ישיבת מעקב << נושא >> << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בוקר טוב. אנחנו מקיימים דיון של הוועדה המיוחדת לפיקוח על תהליכי הסרת חסמים ומעקב אחר הביצוע והחלטות הממשלה. נושא המעקב שלנו זה החסמים בחידוש נהלי פטור ממיסים עקיפים על ציוד המגיע לישראל כתרומה מחוץ לארץ בעקבות המלחמה. אנחנו עשינו דיון קודם, ראינו שהמלחמה נמשכת, ראינו שהצבא הולך לחפש ציוד ותרומות. אנחנו רואים את זה עכשיו. אתמול פורסם שלוחמים הלכו לבקש מדייגים בכנרת רשתות דיג להגן על עצמם מפני רחפנים. וגם היום אנחנו איבדנו חייל מרחפן נפץ. בשבועות האחרונים רחפני הנפץ הם האיום הכי גדול על חיילי צה"ל בצפון, כיתות כוננות ואזרחים, והם גובים חיי אדם. אנחנו צריכים לצייד את החיילים האלה ברשתות הסוואה ורשתות דיג, להגן על הראש שלהם מפני הדבר הפרימיטיבי הזה שגובה חיים, שעוד לא התגברו עליו ולא פיתחו משהו שמגן על חיילים מפני רחפנים, שיש להם הולכה וניווט באמצעות תיל שקשה לשבש את התדרים שלו. הדבר הזה נידון גם בוועדות סודיות שהובלתי בחוץ וביטחון בבניין הכוח כבר לפני שנתיים. לצערי, לא לקחו את כל הפיתוחים ואת המאמץ היצירתי מערכתי להביא פתרונות להגנה על חיילי צה"ל. ואנחנו ביקשנו לפנים משורת הדין, גם מרשות המיסים, גם ממשרד האוצר, וגם מחברת אל על, לייצר מצב פעיל ואקטיבי של דברים טובים שהם עשו במלחמה. ואז מישהו רומז לנו שאין מלחמה. אם אין מלחמה, אז איך נהרגים חיילים בגבול כל שבוע? ואם מישהו מכחיש שיש מלחמה, אני רוצה להבין למה הוא עושה את זה. ומה כואב לרשויות המדינה לשמור על מעשה טוב שהם עשו? מה כואב לרשויות המדינה לאפשר לקהילות ואנשים טובים בעולם, יהודים ונוצרים שרוצים לחזק אותנו באמצעות תרומות ומעשים טובים? בנינו מנגנון אפקטיבי, ואנחנו סוגרים אותו לפני הזמן. אז אני רוצה תשובות מהנציגים של משרדי הממשלה, מי שנמצא פה. ואחרי זה נשמע מה קורה עם חברת אל על. כן, בבקשה, נתחיל עם רשות המיסים. מה התפקיד שלך? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אני רקפת מרשות המיסים. אני ממונה על יבוא אישי, אני יושבת גם בוועדה במשרד האוצר שמכסה את המיסים על התרומות. כל העניין הזה של תרומות – בימים רגילים משלמים מיסים על תרומות. ובמיוחד למצבי חירום נקבע בוועדה, שהוועדה יכולה לכסות את המיסים על תרומות שמגיעות בהקשר של המלחמה, וזה המתווה. ב-7 באוקטובר זה לא היה מצב חירום רגיל, זו הייתה קטסטרופה, ולכן נדרשנו למצוא פתרון עוד יותר יצירתי בשביל המבול של התרומות, שהגיע בקצב לא נורמלי ולא יכולנו לעמוד בו. אנחנו חושבים שהיום - אנחנו אמנם עדיין במצב חירום, לא יודעת כמה זמן הוא יימשך - ברגע שמצב החירום יופסק, אז גם הוועדה לא תוכל לכסות את התרומות האלה. אבל כל עוד יש מצב חירום, יש את המתווה של הוועדה ואפשר להגיש בקשה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אתם עשיתם תהליך יותר פשוט. למה לא לקיים אותו? מה כואב למדינת ישראל? << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> כי הוא לא נדרש לנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה אבל אתם אומרים משפט כזה? << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אבל אני הסברתי: בשעת חירום יש את המתווה של הוועדה שמכסה את המיסים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אנחנו לא בשעת חירום. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אנחנו לא ב-7 באוקטובר, ברוך השם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא, זה צריך לדייק. מדינת ישראל, נראה לי מקום המדינה, מציגה שהיא בחירום, והיא מקבלת החלטות בממשלה על מצב חירום. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> לא, אבל היו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו לא במצב חירום, אנחנו במלחמה. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו במלחמה, אנחנו גם לא יודעים מה יהיה עוד רגע עם איראן, וחיילים שלנו נהרגים בגבול. אז מה השתנה? << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> יש פתרון, אבל. יש פתרון והוא די פשוט. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל למה, אם היה פתרון ועשיתם משהו יעיל יותר, למה לחזור בכם? וגם לא ביקשנו את כל המנגנון, ביקשנו נציג או שניים בשדה, שיוליך אותם בפשטות. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אז במקום שיהיה נציג בשדה אני אהיה הנציגה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את הנציגה. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> כן. אני ביררתי גם באל על. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך זה יקרה? << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אני רוצה רגע להסביר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, אם את הנציגה, רקפת, אני בעד. וקודם כל, אני אהבתי את המשפט שלך. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל האם זה תהליך שהוא אונליין או שקורה בדיעבד? תגידי לי מה היה התהליך הכי אפקטיבי שעשיתם במלחמה לאור המבול, ומה הפרוצדורה עכשיו? והאם יש בה מעבר מאונליין בזמן אמת לאשר, לעומת אישור רטרואקטיבי לאשר? << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> מה שעשינו במלחמה זה שהקצינו מספר עובדים שיעשו רק את העניין הזה, כי זה היה 24/7. קראנו לזה חמ"ל, הוא היה פתוח 24 שעות, היה שם גם מענה טלפוני וגם מענה באימייל. בכל מצב היה נדרש להגיש את הניירת לאותו חמ"ל, או איך שזה נקרא, ולקבל את האישור מראש. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא, זה היה במקום. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אז אני בדקתי את זה עם נתב"ג, וזה לא - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אז אני הייתי שלוש-ארבע פעמים ביום בנתב"ג, שלוש-ארבע פעמים ביום לאסוף תרומות. באותו רגע הגעתי עם הניירת, קיבלתי אישור, תודה רבה. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> ולא הגשת ניירת? ולא פנית במייל מראש? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא מראש כלום, אף פעם. אי אפשר מראש אף פעם היה. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אולי אתם מדברים על החודש הראשון. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא, לא, אני מדבר איתך עד נובמבר 2025. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> טוב, אז מהשיחות שלי עם אנשים בנתב"ג זה לא היה כך, ובכל מקרה זה לא היה אמור להיות ככה. זה לא מה שכתוב אצלנו בנוהל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל מה שכתוב זה לא בפועל מה שקרה. אני אישית הייתי שם יום אחרי יום ויש לי תיעוד של זה. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אז זה לא תקין. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אבל, רקפת, אולי הפוך? אולי זה כן תקין ומה שעכשיו הוא לא תקין? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> רגע, תראה, בנתב"ג עובדים במשמרות, יש שלוש משמרות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואי נלך לפי הראש שלך. נניח שאת אומרת "אני הכתובת". << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ומגיע משלוח לנתב"ג. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> לא, לא מגיע. לפני ששולחים אותו שולחים את הניירת, מוכיחים שבאמת זו תרומה, למי זה נשלח, ממי זה מגיע, והכול ומקבלים אישור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ניירת על מה? זה יכול גם על מזוודה אחת? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> זו הבעיה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> איך שולחים ניירת מזוודה אחת שבדרך? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> כל דבר שלא מגיע לו פטור, אלא אם כן הוא תרומה, צריך אישור של תרומה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל איך עושים ניירת על מזוודה אחת? פה אני רוצה להבין. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מכתב שכתוב תרומה. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אדוני היושב ראש, סליחה על האיחור. רוני גנוד, משרד האוצר, אני יושב הראש של הוועדה. גם לשיטתכם, שאני לא חולק עליה, גם על מזוודה אחת הייתה ניירת. השאלה היא אם הניירת הגיעה לפני או אונליין. אז השאלה אם הייתה ניירת או לא הייתה ניירת - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אז יש ניירת, אבל למה לא לקיים נציג אחד בשדה? אפילו, לא יודע, בחלק משעות העבודה, לאורך היום, נגיד, אפילו לא בלילה. הרי יש לכם נציג, יש לכם רשות המיסים שם, יש עובדים. למה לא עם הלב הרחב לבוא ולפתור את זה? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> רגע, אני רוצה לנסות להסביר. קודם כל, מלכתחילה הוועדה היא זו שאמורה לאשר את הפטור. בגלל ה-7 באוקטובר ובגלל העומס ובגלל כל העניינים, אנחנו כאילו נתנו את הסמכות שלנו לאנשים ספציפיים, מסוימים, במכס נתב"ג שיוכלו לעשות את זה בשמנו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> עכשיו אתם בעצם אומרים לנו, אנחנו רוצים שכל ה-30 איש שעובדים בנתב"ג במשמרות - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא. שניים. לשני אנשים, ארבעה. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אבל יש שלוש משמרות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז שישה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> תני לי רק את משמרת הבוקר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בכל משמרת שניים. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אפילו. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, לא להפריע לי. לא רוצים 30, לא. אני רוצה להגיד לך משהו, רקפת, תראי, מה היה פה בעצם? איזה מצב נתון של טייס אוטומטי, כי זה מתאים לסיפור, טייס אוטומטי. עולם כמנהגו נוהג, יש ועדה, יש נוהל ידוע. פתאום מלחמה, פתאום היצף, פתאום איזו גישה מרחיבה בכל המשרדים ונכונות והירתמות, אני מניח, גם של אישי ציבור לאור המלחמה. אז אם הטייס האוטומטי היה אפס או קרוב לאפס של פעילות כזאת ולכן הוועדה מספקת, מגיעה המלחמה עובדים בעצימות של עשר, כל המערכות מגויסות 24/7 עם פתרונות ופטנטים יצירתיים. ואז מישהו מחזיר אותנו לאפס. ומה שאנחנו אומרים לכם, מהעשר הזה חזרנו לשתיים. למה שתיים? כי מתים בגבולות. למה שתיים? כי הנה עשרות אנשים שמביאים את התרומות האלה, נפגעו בתפקוד שלהם. למה שתיים? כי התורמים שרוצים לתת למדינה מרגישים שפתאום היא לא מאירה להם פנים. הרי מה בסוף קורה פה? שיושבת קבוצה, איזו קהילה יהודית אספה משהו, רוצה לתת, או איזו קרן פילנתרופית שעד עכשיו שלוש שנים נתנה וזה זרם פשוט, ועכשיו אומרים להם האנשים פה: "לא, זה לא יגיע", "לא" - תכף נדבר על אל על – "המזוודה יקרה יותר, לוקחים אגרה פי כמה", "האישורים בידי הוועדה, אני לא יכול להבטיח לך שיהיה אישור". למה אנחנו צריכים את כל המחיר הזה, שהוא לא מחויב המציאות? במיוחד שכאילו יש בנתב"ג "קהל שבוי". אני לא רוצה 30 איש מוסמכים לטפל בהם, לא רוצה את זה. אני רוצה אחד במשמרת כפול שלוש. בסדר? אחד, אחמ"ש צוות מסלול ירוק או אדום, אחראי להיות כתובת למזוודת תרומות והוא מוסמך לעשות את הפרוצדורה במקום. למה לא לבוא לקראתנו בדבר הזה? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אני חושבת דווקא שהפתרון שאנחנו מציעים יש בו יותר ודאות. כי אם אתה מלכתחילה פונה לוועדה ומקבל אישור, אתה שולח את המזוודה בראש שקט, יש לך אישור, אין מצב שהיא לא תיכנס. אם אתה עכשיו רוצה ללכת לראש אחמ"ש, ואולי חסר איזה מסמך או משהו לא תקין והוא לא יאשר את זה אז זה יוצר חוסר ודאות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואי ניקח את היעילות של המסלול - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> יש לנו ניסיון של שלוש שנים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, שנייה. בוא ניקח את המסלול האחר. נניח שעכשיו מישהו מהם יודע שעוד יום יומיים מגיעה מזוודה. אם הוא יפנה אלייך ויבקש אישור למזוודה הזאת, תוך יום יגיע האישור? תוך חצי יום? מה האפקטיביות של העבודה לשכם? רגע, חברים, אתם מפריעים לי. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אנחנו חושבים שזה צריך להיות כמה ימים מראש, לא שבועות ולא חודשים, כמה ימים מראש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כמה ימים? אני שואל כמה. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> חמישה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> המון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חמישה ימים מראש? << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> לפעמים זה בלתי אפשרי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> למה? << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> כי אנחנו לא תמיד יודעים מתי מישהו מגיע, שיכול להסיע איתם את המזוודות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אוקיי. אז האם אנחנו יכולים לעשות שילוביות? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אבל אנחנו לא צריכים תאריך. ברגע שיש אישור הוא יכול - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש לי שאלה אחרת. האם הפתרון המוסכם יכול להיות שיהיה נציג בשדה לבעיות מיוחדות מתוך אותם שלושה, כל משמרת רק אחד, שיש לו סמכויות שאת הענקת לו, לצד המאמץ שלהם להגיע אליכם חמישה ימים מראש? במקרים המיוחדים האלו תהיה כתובת בשדה. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> המציאות תהיה שכולם יגיעו לשדה. פשוט ככה אנחנו, אתם יודעים את זה גם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל הנה, האנשים פה. אלה האנשים שעוסקים. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> אנשים פה מחייכים כי הם יודעים שזו תהיה המציאות. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אתה יודע מה? אתה כל כך צודק. ואני אגיד לך למה אתה צודק: כי זה יותר קל. יותר קל, נכון. אז למה להקשות? בסופו של דבר, אני חייב להגיד לך, אתה איש מאוד נחמד והיית מאוד קשוב וגם ענית לי ובאמת תודה. אבל אני מאוד מאוכזב. אני מאוכזב כי אנחנו קורעים את התחת, אנחנו בהתנדבות עושים. אתם מקבלים משכורת, אנחנו עושים את זה בהתנדבות. ואנחנו חשוב לנו האחים והאחיות שלנו, חשוב לי שבחור מסאסא בכיתת כוננות שצריך למגן מגרש כדורגל כדי לעשות אירוע לילדים הוא צריך לרשתות דיג כי הוא מפחד שילדים ימותו חס ושלום מרחפני נפץ על הגבול, אוקיי? וחשוב לי לספק להם את זה גם. חשוב לנו כל כך והמצב הנוכחי הוא שבארצות הברית – בוא נתחיל את כל השרשרת – בארצות הברית התורמים צריכים להגיע לשדה עם המזוודות ביום שי להם את הסחורה. אין להם גם מחסנים גדולים כבר. גם שם אלה לא מחסנים, הבן אדם בבית שלו אורז, אורז, אורז. יש לו 20 מזוודות, 10 מזוודות, לא משנה מה – מגיע איתן עם מסחרית לשדה, תופס יהודי טוב, אומר לו "תקשיב, אני צריך לרשום את זה עליך, זו תרומה, אתה לא אוסף את זה בעצמך אפילו. מגיעה העמותה, לוקחת את זה מהמסוע". אתה רק צריך לרשום את זה על מישהו בשביל אל על, בשביל הביטחון, אז רושמים עליו. אבל זה יהודי טוב שהוא פגש בשדה באותו הרגע. הוא לא יידע חמישה ימים מראש שהוא יפגוש את היהודי הזה, אוקיי? ואז הוא שולח את המזוודות. עכשיו, אני נכנס לתוך השדה, למסוע, עם עוד שני אנשים. לוקחים את המזוודות, מגיעים למכס. עם מכתב מעמותה המקבלת, ועם לאן הולכת התרומה, ועם מכתב מהתורם וממלאים את הטופס במכס של מה יש בתרומה. סורקים, נשלח, מקבלים אישור מהמוקד מאותו הבן אדם שמיכאל אמר פה, אוקיי? שלושה אנשים צריכים להיות וזה מספיק. מקבלים אישור תוך כמה דקות בדרך כלל, כי אנחנו יודעים מה החוקים. אנחנו שלוש שנים באירוע הזה, אנחנו יודעים מה מותר להביא, מה אסור להביא, מה יש לו תקנים בריאותיים שאסור להכניס, מה יש לו תקנים של נשק שאסור. אנחנו מכירים הכול, אנחנו מכירים יותר טוב מרשויות המס, אני מתאר לעצמי. ומקבלים את האישור, לוקחים את הדברים והולכים. בשיטה שלכם, חמישה ימים מראש אני צריך לשלוח לכם. אני לא יודע מתי אני אמצא בן אדם בשדה בארצות הברית, יכול להיות שזה יתעכב, בגלל החמישה ימים האלה עד שקיבלתי את האישור יכול להיות שזה יתעכב עוד שבועיים כי לא מצאו בן אדם, אוקיי? אני אסיים את דבריי, אני רק אסיים את התהליך. חמישה ימים מראש זה המון המון זמן. לפעמים אני צריך משהו מהיום להיום. עכשיו אני עובד על 200,000 פנסים. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אז מלכתחילה תבקש אישור, עוד לפני שיש לך את ה- - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אבל אין לי עדיין את ה-200,000, אני לא יודע כמה יהיו לי ולמה אם יהיו לי רק 100,000 תשלמי את על 200,000? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, אני עוד אתן לכם, תתאזרו בסבלנות, יש לנו זמן. אבל יש פה סיכום ביניים, לפני שאני עובד לדבר הבא: אני מבקש מכם, לפנים משורת הדין, להאריך את צורת העבודה שלכם לחצי שנה או שנה, לבחון את זה ולהסמיך נציג אחד בשדה למשמרת. אני מניח שהטפטופים האלה יימשכו, אני לא יודע כמה, עד עשר תרומות כאלה במשמרת. עד שנראה שזה פוסק או שנעשה בדיקה, מדידה, מה קצב הדברים והגעתם. האם זה אחד בשבוע האם זה ארבעה ביום, עשרה ביום? גם אתם תביאו לנו נתונים כמה. ועכשיו באמת יש איזה גל צרכים של החיילים. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כיתות כוננות בעיקר. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אני רוצה להגיד שני דברים. א', לקראת סוף התקופה שזה עוד פעל, אנחנו כבר הרגשנו ירידה מאוד גדולה, הרגשנו גם שחלק מהדברים שמגיעים הם, בוא נגיד, הם לא כאלה הכרחיים. הרגיש לנו כבר שזה קצת מיותר כל הדבר הזה. ודבר שני, כל פעם אתם חוזרים על העניין של החיילים, אבל הוועדה שלנו לא מכסה את המיסים על החיילים - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא, לא. כיתות כוננות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, ברור. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אז כל הנושא של הביטחון ושל צה"ל זה לא קשור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תכף אנחנו נשמע את הביטחון וצה"ל. << אורח >> צבי אלאדי: << אורח >> כיתות כוננות, מפונים, לא חסר למי לעזור. יש הרבה למי לעזור במדינת ישראל היום. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> לא, אבל אני רוצה רק להבהיר שכל העניין של צה"ל זה לא מדובר על ציוד. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לטענתך בנובמבר נגמרה המלחמה. לטענתך, את צודקת, בנובמבר נגמרה חרבות ברזל ולכן הופסק הנוהל. מאז נפתחו עוד 20 מלחמות חדשות. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אני לא מכריזה עליהן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני אמרתי לך, רקפת - - - << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> הנוהל נפסק ברגע ששר הביטחון הפסיק את מצב החירום. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> נכון. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> בלי קשר למלחמה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא, לא הפסיקו. אמרנו: נגמר מצב החירום בנובמבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא הפסיקו מצב חירום. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> אני חושבת שחשוב מאוד גם לציין שהסיבה שהיו פחות תרומות שנכנסו, אלה שני דברים. זה קודם כל – ואנחנו דיברנו על זה בוועדה הקודמת - שהיו אתגרים בפועל בשטח שגרמו לאנשים להפסיק לשלוח. לא בגלל שהם לא רצו, לא בגלל שלא היה רצון לעזור, לא רק בגלל שאמרו שנגמרה המלחמה אלא בגלל שהיו הרבה אתגרים שקרו בשטח. בפועל, בשדה התעופה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, בואו, אנחנו משאירים את זה רגע פתוח. רוני, אתה יודע מה זה רוני? זה השם של הבת שלי. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> זה גם השם שלי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל זה גם פתיח של שתי נבואות. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> רוני ושמחי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> "רוני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך"; "רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי". שם טוב זה. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> בלי ו'. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, נכון. עכשיו אני רוצה לפנות לחברת אל על, שתיתן לנו תשובות. חברת אל על לא הגיעו? << דובר >> אפרת מורלי: << דובר >> התנערו מאחריות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה זאת אומרת התנערו מאחריות? << דובר_המשך >> אפרת מורלי: << דובר_המשך >> הם שלחו נייר התייחסות למרות הבקשות שלנו, ואמרו שהם לא - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברת אל על החליטה לא לבוא לוועדה בכנסת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> המוביל הלאומי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> והם לא רוצים לעזור להביא תרומות לארץ? ומה הסיבה? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כנראה הם הפסיקו להיות החברה הלאומית. << דובר >> אפרת מורלי: << דובר >> הכי בבית בעולם. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> הם נשארו בבית, הם לא באו. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל חשוב לומר שהם טענו בפעם הקודמת שהם פשוט חברה פרטית והם לא חייבים, זו הייתה הטענה שלהם אז. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קודם כל אני רוצה להגיד להנהגת אל על: תתביישו שלא הגעתם לכנסת. אני רואה הרבה פרסומות שלכם כמה אתם החברה הלאומית, ודואגים לנו ולאנשי המילואים. וביקשנו פה איזו עזרה קטנה ולא מצאתם לנכון להתייצב בכנסת – אז את ביזיון הכנסת של חברה עסקית, אנחנו לא נוותר על האירוע הזה. אני גם יש לי זיכרון טוב בחיים. הייתי יושב ראש ועדת כלכלה ב-2021, 2022, 2023, ושם הייתה קורונה וחברת אל על ביקשה כסף, ממדינת ישראל בקורונה. וחברת אל על ידעה לבוא לכנסת לבקש מאות מיליונים להציל אותה. לא עברו חמש שנים והיא כבר לא צריכה את הכנסת. לקדוש ברוך הוא יש לו דרכים בעולם וחברה שלא צריכה את הכנסת היום היא תצטרך את הכנסת מחר. אני גם איזום בשבוע הבא דיון על חברת אל על ספציפית, על עוול רציני שנעשה שם, ואנחנו נבחר כל שבוע דיון על חברת אל על. ואולי עוד נקבל טלפון מהמנכ"ל או מההנהגה שם שיפתרו את הבעיה ויתנצלו על ביזיון הכנסת. אבל אני אומר לכם, אני מתבייש. לכם, לאלה שמביאים את התרומות ולקהילות היהודיות בעולם: קודם כול אל תטוסו אל על. אם אתם יכולים אל תטוסו, לא מגיע להם. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל יש ערים בחו"ל שרק את אל על אפשר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נכון, אני יודע, מנצלים את המונופול כמו שמנצלים את המונופול במלחמה והעלו מחירים, שחברת אל על עשקה את הציבור במלחמה, ניצלה את המונופול שלה. נהנתה מכספי מדינה כדי להתקיים שנים ספורות קודם, וכשבא לה עושקת את האזרחים. על העוול הזה גם, עוד צריך לטפל בו, ולדעתי היא נקנסה באיזה סכום על ידי רשות התחרות. אבל זה כנראה לא מדגדג הקנס הזה, אז צריך עוד להעמיק. לא יודע, אנחנו נבדוק. מי שמבזה את הכנסת, אנחנו לא שוכחים אותו ואנחנו נבדוק אותו. בסך הכול אזרחים וקהילות יהודיות ביקשו מכם לשמור על נוהל פשוט, שסייע לעשות טוב במדינה ואתם מתחבאים בתירוצים ולא מגיעים לכנסת. אנחנו לא נעבור לסדר היום על הביזיון של חברת אל על. כבר בשבוע הבא יהיה דיון בוועדה על אל על, ואני אגיד לכם מה הנושא ואתם תבואו. ויהיו כמה דיונים על חברת אל על. גם על המחירים. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> שילמנו לא מעט. מאות אלפי דולרים רק על המזוודות. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> מאות מיליונים. עשרות מיליונים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אנחנו נעשה דיון על הכול, תאמיני לי. מי שמבזה את הכנסת הוא עוד יגיע לכנסת. ואנחנו נפעל מולם משפטית, אגב, זה לא יהיה רק כנסת. אם אני אמצא לנכון בחלק מהמקרים לפעול משפטית, אנחנו נטפל בהם גם משפטית. אנחנו לא חוששים מאף אחד. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> מצוין. ולנו גם יש כוח לתקוף את חברת אל על. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מצוין. קודם כול אתם צריכים להוציא הודעה על ביזיון הכנסת. << דובר_המשך >> דותן סופר: << דובר_המשך >> אני יכול להגיד לאל על: אנחנו פורום החמ"לים, כ-80 ארגונים מהגדולים ביותר בישראל. עברו אצלנו מאות אלפי חברי כיתות כוננות, חיילים ומפונים, שיש לנו איזשהו קשר הדוק, כמו של אחרי טירונות, עם האנשים האלה שאנחנו עזרנו להם והם נתנו לנו את הסיפוק האדיר הזה של אפשרות לעזור. ואני אישית מצהיר בזאת, שאם אל על לא מתעשתים ונכנסים שוב מתחת לאלונקה, כי הם עזבו אותה באמצע ונתנו לה ליפול, ואם הם לא יכנסו שוב מתחת לאלונקה ויעשו את הנזק שהם עושים, אני אישית אבקש מכל מי שאנחנו מכירים, מכל 80 הארגונים, מכל המתנדבים, עשרות אלפים, ומכל אלה שעזרנו להם לא לטוס לעולם באל על. לעולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, עוד נטפל בדבר הזה. בואו, חברים, יש לנו גם דוברת מחוץ לארץ, עדי וקסמן, מנכ"לית ארגון אופריישן ישראל, שעשתה ועושה רבות למען המדינה. אם את בזום, בבקשה, עדי. << אורח >> עדי וקסמן: << אורח >> בוקר טוב, לילה טוב. אני עדי וקסמן, אני מנכ"לית ארגון ומייסדת אופריישן ישראל. אנחנו עמותה אמריקאית שפועלת מה-7 באוקטובר, מספקת ציוד וטכנולוגיות מצילות חיים לחיילים ולכיתות כוננות. מתחילת הפעילות גייסנו כ-11.5 מיליון דולר וסיפקנו ציוד ליותר מ-120,000 חיילים. אני מאוד מודה לוועדה על המעקב ועל הדיון החשוב ולכבוד היושב ראש בעיקר, על כך שאתה מאפשר לנו את הרמה הכל כך חשובה הזאת. אני רוצה להתחיל בכמה עודות מהשטח מהימים האחרונים, ברשותכם. בחודשים האחרונים מותקנות בלבנון בובות דמה להסחה, למניעת פגיעה של חיילים מרחפני נפץ. בשלושת הימים האחרונים שמונה בובות שמתנדבים מיקמו בשטח ספגו פגיעות רחפן במקום שמונה חיילים. שמונה חיילים שלא נהרגו. הספקים בארץ שילשו וריבעו את מחירי הבובות, מה שלא מאפשר לנו לרכוש אותן בכמויות כרגע. אני יכולה להביא בובה מארצות הברית ב-50 דולר לעומת 1,200 שקלים בארץ. בגלל המצב הנוכחי הרגולטורי, עלויות ההטסה והמכס, אני לא יכולה להביא אותן. זה אומר שחיילים ייפגעו, נקודה. החל מחודש מרץ פרסנו מאות אלפי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, רק עדי, אני רוצה לקטוע אותך ותמשיכי. כל דבר שהוא יותר, יש בו יפה שתיקה על המתודות, איך - - - << דובר_המשך >> עדי וקסמן: << דובר_המשך >> זה פורסם הבוקר בתקשורת, לצערי, אחרת לא הייתי מעלה את זה פה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עדיף פחות, אבל תמשיכי. << דובר_המשך >> עדי וקסמן: << דובר_המשך >> כלומר זה, לצערי, פורסם הבוקר בתקשורת, באישור דובר צה"ל. החל מחודש מרץ פרשנו מאות אלפי מטרים רבועים של רשתות נגד רחפנים שדיברת עליהם קום. לאחרונה צה"ל מדווח שהוא פורס רשתות, שזה מבורך ונפלא. אבל היום פנו שתי חטיבות לצה"ל וקיבלו סירוב בנימוק שאין תקציב. הרשתות בארץ אוזלות ואני לא יכולה להביא אותן מארצות הברית או מסין, שוב, בגלל עלויות השילוח ונושא התקינה. גם כאן, מי שישלם את המחיר יהיו החיילים. היום שמעתי מהפרויקטור שאחראי על פרישת הציוד בצפון שאין מספיק תקציב בצה"ל אפילו להאכיל את כל החיילים שפרושים בשטח. הוא מדבר על 3 מיליון שקלים ליום. אם בצה"ל אין מספיק תקציב להאכיל את כולם איך אנחנו מצפים להמשיך להגן על חיילים בלי ארגוני התרומות? אליי מגיעות כל יום עדויות של חיילים שהחיים שלהם ניצלו בזכות ציוד שסיפקנו, אחת מהן מהשבוע. אתמול דיברתי עם מאיר בידרמן, מח"ט 401, שנפצע קשה השבוע עם הצוות שלו מפגיעת רחפן נפץ. הרשת שפרשנו במקום שהם נפגעו בו הצילה אותם ממוות. לצערי, הם נפצעו, אבל ברוך השם הוא מתאושש והם חיים. הכוח של התרומות הוא לא תיאורטי, יש לו שמות ופנים, יש לו הורים, יש לו ילדים ויש להם בנות זוג שמחכות להם בבית. אני רוצה להגיד לכם הכי ישיר: אנחנו עדיין משחקים בחול. כל גורם מפנה אצבעות מאשימות למישהו אחר, ובזמן הזה חיילים מתים. השבוע נהרגו שני חיילים מפגיעות רחפני נפץ. אני מבקש שנפסיק להעמיד פנים שמדובר רק בכיתות כוננות ובאזרחים. כולם יודעים בדיוק במה מדובר. כשאנחנו מתעלמים מהמצב האמיתי בשטח, אנחנו יורים לחיילים שלנו בגב. משרד הביטחון מוכן לדבר רק עם ארגון אחד, שלא מתערב בלחימה וזה לא פותר את הבעיה בשטח ובוודאי לא מציל חיים של אף אחד. הצבעה והאשמה הדדית לא יצילו בשטח אף חייל. תמיכה ממסדית בארגונים מצילי חיים זה מה שיציל חיים. אני מבקש מהיושבים בחדר הזה דבר אחד: תכירו באמת ותיקחו אחריות. אם לא נזיז את עצמנו, חיילים ימשיכו למות שלא לצורך ואימהות ימשיכו לקבור את הילדים שלהן. אתם בחדר הזה יכולים למנוע את זה עכשיו. אני מבקשת מכם, כי 03:00 עכשיו. אנחנו נמשיך לעשות את שלנו כמו שאנחנו כבר עושים שנתיים וחצי. כל מה שאנחנו מבקשים זה שמערכות המדינה יפסיקו לשים לנו מקלות בגלגלים. אני אישית מומחית לניהול אופרציה ותהליכים אפקטיביים בחיים המקצועיים שלי. אני מוכנה לנדב את הזמן שלי לסייע לייצר תהליך מסודר שלא מייצר עבודה מיותרת לאף אחד ויאפשר את המשך הפעילות של ארגונים שמצילים חיים כל יום. אני לא מבקשת שום דבר מלבד שהמדינה וחברת אל על יפסיקו להוסיף עלויות וחיכוך לתרומות שכבר מגיעות ולפעילות שמצילה חיים שנעשית בשטח. אח שלי נלחם בלבנון עכשיו ועשה מעל 815 ימי מילואים מאז 7 באוקטובר. כמוהו, גם הבן הבכור שלו בדרך לשם עכשיו, ברגעים אלה. גם הילדים שלכם נלחמים בשביל החיים של כולנו. בואו נעשה את זה נכון ונציל חיים של ילדים שמגיע להם לחיות ולא למות בעד הארץ הזאת. תודה רבה לכולכם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עדי, קודם כל תודה שהחזקת מעמד בשעה כל כך מאוחרת אצלכם. תודה על מה שאת עושה למען מדינת ישראל שנים רבות בנחישות, ומנצחת את כל האתגרים והקשיים ובסוף הדברים מגיעים לארץ, על אפם וחמתם של כל מי שלא נרתם. אני גם אומר שיש לנו עין טובה על התקופה הקודמת, שבה רשות המיסים וגם חברת אל על ידעה להירתם, ואנחנו דורשים את ההירתמות הזאת, גם אם היא בהיקפים מצומצמים. אבל עדיין לייצר רציפות והמשכיות. ואנחנו מודים לך על פועלך, ולאנשים שלך והמתנדבים והתורמים. ואת יכולה להעביר את זה מאיתנו אליהם, אפילו, נגיד, את זה באנגלית: (נושא דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם): בשם עם ישראל, אנחנו רוצים להודות לאנשים שלך, לתורמים, לתומכים ולמנהיגי הארגונים שלכם. בהנהגתך את משפיעה ותומכת באזרחים שלנו ובחיילי המילואים שלנו על ידי אספקת כל צורך שלהם להשלמת מה שיציל חיים במהלך המלחמה. ואנחנו מחויבים לעבוד איתך ולעשות יותר. זהו רגע מיוחד להעביר מסר לכל הקהילות היהודיות ולנוצרים שתומכים בישראל, והיינו רוצים שבאמצעותך יועבר המסר הזה. (חוזר לעברית) תודה רבה לך, עדי, תודה. << דובר_המשך >> עדי וקסמן: << דובר_המשך >> אני מעריכה את זה, we appreciate it. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. חבר'ה, בואו נמשיך. כן, רקפת. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אני רק רוצה להגיד שבהקשר של הדברים שלה, לרשות המיסים אין פה עניין, כי זה משרד הביטחון, ומה שהיא דיברה על תקנים זה גם משרד הכלכלה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, אנחנו מבינים את החלוקה הזאת. אנחנו מבינים את החלוקה אבל כמו שנאמר פה, גם כיתות כוננות שזה אלפי אלפי אנשים, אני הייתי בכיתת כוננות בחניתה כל שבועיים מאז המלחמה ואני יודע איך זה שינה לנו את החיים. אני אומר לך, דברים, אפילו מכשיר קשר, אפילו רכב, אפילו טרקטורון קטן – דברים אזרחיים. כיבינו אש בחניתה, היא כולה עצים, מכבי אש לא רצה לבוא בגלל הפצצות כטב"מים, נפצע לנו חייל שם. אנחנו היינו מכבי אש, אז מישהו תרם לנו כיבוי. דברים כאלה, אני אומר לך, בעיניים ראיתי איך ציוד אזרחי מציל חיים. זה לא מובן מאליו. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אני רוצה לשאול בשורה התחתונה איפה הבעיה? איפה הבעיה? הרי, בסופו של דבר, האנשים נמצאים כבר במכס. הסמכות כבר ניתנה בעבר, אפשר פשוט לחדש את זה. איפה הבעיה, חוץ מעוד טיפה זמן שהם ישקיעו? אם אנחנו משקיעים את כל זמננו ומרצנו, העובדים במכס יכולים לתת עוד כמה דקות בשביל לטפל בתרומה אחת פעם בשעה פעם בשעה, פעם בשעתיים. אני אגיד לכם, אני איש עסקים בעיקרון, אני לא חי מתרומות, אני שקלים לא מרוויח מזה. ביום חמישי הקרוב, שתבינו, אני פותח מסעדה שכל הרווחים שם, בכפר חיטים, כל הרווחים הולכים לחיילי צה"ל. אפס שקלים אנחנו מרוויחים. מסעדה שלמה, מקררים, הכול עשינו - כל הרווחים ילכו לחיילים, אוקיי? דרך אגב, אתם מוזמנים לבוא לתרום לחיילים. אז אנחנו שואלים: איפה הבעיה? ואין בעיה. אין בעיה. יש אולי קצת התעקשות, אולי קצת אגו, בוא נודה על האמת, אבל אין בעיה אמיתית וזה פתיר וזה יכול להיפתר עכשיו בדקות הקרובות, פשוט לקבל החלטה שמחזירים מצב לקדמותו. אפילו לא לקדמותו, אנחנו לא צריכים 30 אנשים, אנחנו צריכים אחד במשמרת, כמו שחבר הכנסת ביטון אמר. ואני מבקש באמת שתחזרו לנוהל הזה. בנוסף לזה, חבר הכנסת ביטון, אנחנו צריכים להתייחס לסוגיה נוספת, כי אל על גרמה פה לבעיה אקוטית נוספת. כי כשנכנסים למכס להוציא את הדברים, ניגשים לדלפק אל על, כי הם הרי מביאים את הסחורה. ואז יוצא מישהו מאל על להכניס את זה שצריך לקחת את המזוודות. עכשיו, השאלה היא איך אתם יכולים לעזור לנו לפתור את האירוע הזה, כשאל על כרגע לא בתמונה. אני מאמין שהם ייכנסו לתמונה, אם הם רוצים להישאר ישראליים בעיני העם. אבל כרגע אנחנו צריכים גם לפתור את האירוע הזה של, אנחנו לא רוצים שהמזוודות יעברו ל-overseas, וזה עוד הרבה מאוד כסף. אנחנו רוצים להוציא אותן מהמסוע. דרך אגב, זה גם אינטרס של רשות שדות התעופה, שאנחנו ניקח את זה מהמסוע ולא נגרום לעבודה של כוח אדם מיותר. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> הבן אדם שמביא את המזוודות לא הוא מוציא אותם למסלול האדום? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> לא, לא. כמעט אף פעם לא. כמעט אף פעם לא, ואני יכול להגיד שההעדפה של כולנו, גם שלכם וגם שלי, זה שהעמותה שמקבלת תשלח נציג ותוריד את המזוודות מהמסוע ישירות למכס. אנחנו חוסכים ככה כוח אדם של רשות שדות התעופה, ואני חושב שהאינטרס העליון שאני רואה פה זה לחסוך בכסף, אז אנחנו נחסוך לכם את הכסף הזה. אנחנו נעשה את העבודה השחורה, את הליפטינג. אוקיי? אבל אנחנו צריכים אישור כניסה. וזה משהו שצריך להיות לפתחיכם, לטעמי. תקנו אותי אם אני טועה. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> רשות שדות התעופה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> רשות שדות התעופה צריכה לתת את האישור? כי אל על נתנו לנו את האישור. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> לא. רשות שדות התעופה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אל על היו מכניסים אותנו. היינו מגיעים לדלפק אל על ואל על היו מכניסים אותנו פנימה, עם ליווי. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> ממה שאני יודעת, רשות שדות התעופה יכולה לעשות את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אפשר לפנות גם לרשות שדות התעופה. מי זה עכשיו המנכ"ל של רשות שדות התעופה? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אתה יודע? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תבדקו לי את זה, חבר'ה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בואו נמשיך, אבל קצר ולעניין. כן. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> אני רוצה כן להתמקד, סליחה, ברקפת וברוני. המיקוד צריך להיות להבין, אני, החשוב לי שתבינו. עכשיו קיבלתי טלפון נניח מעדי, היא רוצה לשלוח לארץ. אין לי את הזמן לא לשלוח וזה, אנחנו יכולים להיפגש במשרד התעופה שכבר הצ'ימידנים פה. הצ'ימידנים שמוצמדים לנוסע, הוא עושה לי טובה, אבל הוא לא קשור לזה יותר. ועכשיו הוא משאיר את זה שם. אני לא רוצה. עוד דבר יותר קשה, המזוודות האלה, בגלל שאני עוד לא קיבלתי טלפון, ולוקחים את זה ומאחסנים לי, עוד הוצאות. אנחנו לא סובלים עם כיסים מלאים, אנחנו עם כיסים ריקים. וזה כל דבר זה עוד סיבוך. לכן תיכנסו, בבקשה, יחד איתנו לעזור לנו, שנוכל להביא כמה שיותר. כרגע, אני לא יודע אם זה ידוע לכם, רשתות הדייג זה מספר אחת. ניסינו רשתות לבננות, רשתות לכרמים. יש לנו, עוד מעט ידבר, יספר לכם יהודה שאני מכיר אותו מקיבוץ סאסא, שני קילומטר מהגבול, וחוטפים כל הזמן. אנחנו חייבים להביא רשתות דייג כמה שיותר מהר. ובפגישה הקודמת, זה היה לפני חודש, ב-27 לחודש, לא הבנתם עדיין: כל יום הוא יום קריטי להביא את זה. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אבל גם אז אנחנו אמרנו שאפשר. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הוא מדבר על כיתת כוננות, סאסא זו כיתת כוננות. << דובר_המשך >> רקפת ישי: << דובר_המשך >> אני אומרת, אבל גם בפעם הקודמת אמרנו שאפשר לפנות לוועדה ולקבל אישור. אם הייתם פונים כבר היה לכם מזמן את האישור. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל איך אפשר לדעת כמה זמן, וכמות. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> אני לא יודע מתי אני אקבל את התרומות. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אבל זה לא משנה מתי תקבל אותן. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> הנה, אנחנו מגישים עכשיו בקשה, בחודש הקרוב אמורות להגיע 2,000 חבילות. נא תנו אישור. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> בבקשה. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> לא, בשביל זה היה מכתב, אז תנו אישור. השאלה מי. אני עובד בהרבה מרכזים שאוספים לי כסף ותורמים לי. אני לא יודע מתי, לא יודע. עכשיו, אל תשכחי - - - << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> מתי זה לא מעניין. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אפשר, כדי ליצור את הפלטפורמה, אני מציע, אתה כן יודע מה אתה רוצה, אתה פשוט לא יודע מי הנמענים בכל צד. זה בעצם מה שאתה אומר. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> בדיוק. של שני הצדדים. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אז תגיש את כל מה שאתה יודע. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> ולא יודע מתי. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> עד יום הטיסה אני לא יודע את ה-packing list המושלם. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אבל אם התהליך קיים למה צריך אותו כחמישה ימים ואי אפשר לקצר אותו? אם התהליך קיים כבר. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> תנו לי לסיים, אני בא לעזור. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> בואו נעשה את זה מאוד פשוט. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> סליחה, תפנו לוועדה, כמו שעכשיו אתה מדבר איתי ודיברת איתי לפני חודש וגם דיברתי איתכם ואמרתי: תפנו לוועדה עם כל מה שאתם רוצים. לא יודע מה יהיה בסוף, יכול להיות שתיקחו חצי, רבע או פי שניים. כל מה שאתם רוצים ואז תקבלו אישור עקרוני ואת ההשלמה האחרונה תעשו ביום של המשלוח. << אורח >> עמנואל פרטר: << אורח >> אפשר לשבת אצלך במשרד, אחרי חצי שעה יש לך רשימה מסודרת. רק תזמין אותי. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> רגע, רוני, בוא נעשה את זה מאוד פשוט, אם ככה. שלא נעשה בקשות על כל משלוח. בוא נעשה את זה מאוד פשוט, אישור כללי. ארגון, עמותה מוכרת בישראל, שיש לה ניהול תקין, יכולה להגיש בקשה לקבל בחודש X משלוחים, כולל a, b, c, d, לא משנה, דברים שמותר להביא. מראש נקבל אישור כללי בשם העמותה ומהתורמים x, y ו-z. ואתם תתנו את זה ועל הפרטים של הנוסע שמביא את המשלוח נעדכן תוך 24 שעות מראש. כן? << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אני לא יכול לתת תשובה סופית, כי אני לא מחליטה בשם הוועדה, אני רק אחד החברים. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> אבל אתה רואה שזה יעשה את זה מאוד פשוט. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> על פניו זה נשמע פתרון אפשרי. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> אבל זה יעשה את זה מאוד פשוט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה פחות או יותר מה שאני הצעתי לה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> זה לא, זה לא. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> Simple. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כי פה אתה מדבר על אישור לעמותה. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> בערך חודשיים מאז שהוכרז מצב אני לא, אני לא סגור על התאריך המדויק, אבל בערך מאז פורים שהוכרז מצב חירום, אנחנו עכשיו בשבועות, מפורים לשבועות זה קל יותר. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> שלושה חודשים. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> בשלושה חודשים שעברו לא הייתה פנייה אחת לוועדה, אחת. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אף אחד לא ידע שצריך לפנות לוועדה. אנחנו דיברנו על זה במפגש הקודם. בוועדה הקודמת הסברנו שלא ידענו שאתם עדיין מפעילים את הוועדה. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> אבל אנחנו עכשיו תקועים גם עם אל על, אתה יודע. יש פה כמה דברים. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אני מסכים, לא, אני לא בא אליכם בטענות. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> לא, יש פה כמה דברים, אתה יודע. אתה אומר לא טיפלנו - - - << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אני לא מתווכח איתכם, אני איתכם, אני אומר. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> אני מבינה אבל מה שאני מנסה להסביר לך, שלנו יש פה כמה, אתה מבין, שלנו יש כמה דברים שמטרידים אותנו. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אין בעיה, אבל אני לא יכול לעזור על משהו שאני לא יודע, כאילו. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> השאלה אם יש תהליך - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אבל מה רע בהצעה שמיכאל הציע? לא הבנתי. הצעה מושלמת. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> מה רע בהצעה שאנחנו הצענו? << אורח >> עינב דלח: << אורח >> השאלה אם יש תהליך מסוים - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> ההצעה שאתם הצעתם, שוב עוד בירוקרטיה. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> אבל גולן גם, השאלה אם יש תהליך למה צריך שהוא יהיה כל כך ארוך? למה אי אפשר את אותו תהליך, אותו תהליך שאתם מדברים עליו, מקוצר יותר? הרי המנגנון קיים, התהליך קיים. אם בסוף מדובר על אנשים אז צריך לחזור - - - << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> אבל הוא גם לא פוטר אותנו מהמכס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, אנחנו לא נצליח. סליחה, רגע. נתתי לכם אבל אי אפשר לסמוך עליכם, זה לא רציני. כל אחד שתי דקות. סיימת. שתי דקות, יהודה. שתי דקות כל אחד, לא לחזור על עצמכם. << אורח >> יהודה קלו ליבנה: << אורח >> שמי יהודה. אני רוצה לדבר רגע, אני חוזר על מה שאתה אמרת, מחזק. כיתות הכוננות זקוקות לציוד, להמון ציוד. היום רשתות, רחפנים, אמצעי ראייה תרמיים. יש רשימה שלמה של ציוד שאנחנו לא מקבלים מאף אחד, משום מקום, חוץ מתורמים, בעיקר מחו"ל. וזה עצוב מאוד, זה עצוב מאוד. אנחנו אני יכול להגיד ששקופים. אנחנו במצב חירום, אנחנו במצב מלחמה, לא ישנים בלילה. הבומים גם מכוחותינו וגם מצד שני. לפני שבוע נפל אצלנו רחפן נפץ במזל מחוץ לקיבוץ, ממש מאה מטר. היה יכול ליפול קצת שמאלה, באמצע הקיבוץ, ברחבת חדר האוכל עם ילדים ועם נשים וזקנים וכולם. אז זה היה לנו נס. אנחנו דיברנו על רשתות, רשתות זה, נכון, זה גם לחיילים אבל זה גם לאזרחים. אנחנו רוצים למגן את מגרשי המשחקים, את אזורי בתי הספר, פשוט לשמור על הילדים. כי הכול כאילו מתנהל כרגיל כי אנחנו בהפסקת אש כאמור, אבל זו לא הפסקת אש ולא כלום והמלחמה מתנהלת בעוצמה רבה וגם אזרחים חוטפים. מיכאל הזכיר את נושא הכיבוי אש וטרקטורונים וציוד חילוץ וציוד. יש המון המון ציוד שאנחנו זקוקים לו נואשות ומי שמביא את זה אלה התורמים מחו"ל. תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואתה מלמד את כולם איך מדברים קצר ולעניין. בבקשה, גבירתי. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> טובה חמץ. אני רוצה להתמקד בשתי נקודות. לפי מה שעכשיו הוא אמר, כיתות הכוננות זה עדיין דבר רלוונטי מאוד ולא רק זה. זה גם מפונים, זה גם אזרחים, זה גם משפחות של מילואימניקים, שצריכים את העזרה שלנו ועוד איך. וכול מה שהיה היה. אני לא מעניין אותי מה לא עבד בעבר, עכשיו אנחנו מחפשים דרך, שזה יעבוד קדימה, אוקיי? איך לתקן את מה שנתקע. יש שני דברים, יש לנו מלא מלא תורמים שרוצים לתרום אבל לא מוכנים בגלל הברדק שיש כעת וכל האתגרים. ויש גם אצלכם, אני רוצה פשוט להאיר את העניין, שיש גם הרבה ציוד שנמצא, שנתקע במכס כי אולי לא הייתה איזו שהיא ניירת נכון, אותו יום, אותו זה, מישהו החליט שצריך אישור אחר, whatever. יש מיליונים של ציוד שנמצא אצלכם, שאין סיבה שזה ילך לבזבוז, שזה ילך לפח, שאפשר לשחרר את זה ולתת את זה לאנשים שצריכים את זה בדחיפות. אם רק תיתנו לנו איך – נביא את כל האישורים. מי תרם את זה, ונביא את זה לארגונים שלנו ונוכל כבר להפיץ את זה לשטח איפה שמבקשים את זה וכל קהילה. יש דברים לנשות מילואים ומשפחות וכיתות כוננות שחייבים את הדברים האלה דחופים, ואם נוכל לסדר דרך לשחרר את זה – זה גם יקל על כל הבלגן שיש בשדה התעופה ובמכס, שלא צריך להיות באחסון שם. צריך להיות איפה שזה יהיה בשימוש ונוכל לעזור אחד לשני עם זה. זה דבר ראשון. ודבר שני, בוא נמצא את התהליך הכי פשוט. כמו שאמרתי – אישור כללי לעמותה מוכרת. אנחנו נעמוד, נחתום שנעמוד לפי החוק. אתם תקבלו את זה, תתנו את האישור. ואז לא צריך כל פעם להגיש בקשה לוועדה מראש בזמן מסוים ושיהיה. זה פשוט, כמו שדותן אמר, זה מקשה. מקשה דבר שכבר קשה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> תביאו free pass. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> בואו נעשה משהו מסודר, מנגנון שעובד, אישור כללי. אנחנו נחתום. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> אישור כללי, אבל רשימה של הטובין שאתם מתכוונים להעביר? << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> כן, מראש. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> וערכים? << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> כן. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> מה זה ערכים? מספר? כמות? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> לא, גם כמות וגם ערך, כי הוועדה צריכה לדעת את הערך של המיסים. הוועדה משלמת את המיסים. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אז אנחנו יכולים להכין, עדי פה, אני מטיל עלייך את המשימה, עדי. היא האופרטיבית שלנו, operations Israel. אני מבקש מעדי להכין רשימה של כל הטובין שאנחנו מכניסים, כולל הערך הכספי שלהם פר פריט. תהיה לכם רשימה של כל הפריטים. אני אכין לכם רשימה של כל העמותות עם מספר עמותה, שאתם תתנו להם מה שנקרא free pass להכניס את הטובין האלה, אוקיי? זאת אומרת אם הם מגיעים עם הטובין האלה למכס, יש להם כבר אישור מראש, אוקיי? ואז אנחנו חוסכים לכם, חוסכים לנו. יש לנו כבר את הטובין ויש לנו תאריך, רק את הכמויות אנחנו צריכים בעצם במכתב. בעצם להכין את הכמויות ויש לכם כבר את העמותה המקבלת ויש לכם את התורמים, אנחנו ניתן לכם מכתב תורם ואת הכמויות. אוקיי? ואז יש, בעצם, עמותות מסוימות עם פריטים מסוימים, עם הערך הנקוב של הפריטים האלה, שיש להם free pass. זאת אומרת, אתם לא צריכים להתעכב במכס. אתם לא צריכים - - - << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> אבל הם צריכים לחתום, אבל אנחנו נחתום לעמוד בתקנים, בחוקים. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כל עמותה שתקבל את ה- so called free passזו תהיה עמותה רשומה, מוכרת, שתקבלו את מספר העמותה ואת שמה מראש, אוקיי? תוכלו לבדוק עליה, תוכלו לעשות מה שאתם רוצים. כולן יהיו עמותות טובות. אני, מבחינתי, יכול להיות הקשר לאירוע הזה ולהעביר את הכול אלייך ולרוני. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> ויחתמו גם שהכול תרומה ללא תמורה למען - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> וכולם מתחייבים להליך תקני, ישר, נכון. ואנחנו גם מהצד שלנו נעביר ביקורת. זאת אומרת, לא כל עמותה תוכל להיכנס להליך ה-free pass הזה, אוקיי? אלא באמת הרציניות יותר ולא איזה מישהו שהזמין שכפ"ץ אח פעם ב-20 שנה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דותן, אני לא יכול שאתה תדבר כי אנשים לא דיברו ויש לי עוד אנשים בזום ואני צריך לסיים. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אני רק שתי מילים. קצת יותר אבל משתי מילים. זה נשמע סביר, אבל שוב, כמו שאמרתי, הוועדה היא וועדה סוברנית, היא צריכה לקבל החלטה ואנחנו לא צריכים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה אתה אומר, רוני? שאתה הולך לבדוק רעיונות עכשיו? << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> לא. אני אומר שאני לא יכול להתחייב אבל זה נשמע לי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל יש היגיון, אבל אתה לא יכול לסגור את זה עכשיו. אוקיי, תמשיך, אדוני. מה שטוב לכם טוב לי. כן, אדוני. << אורח >> צבי אלאדי: << אורח >> צבי אלאדי, ממטה החמ"לים הארצי, הכרנו גם בפעם הקודמת. אני רוצה גם לחזק את דותן וגם לחזק את טובה בנושא, שבאמת, לא צריכה להיות פה בדיקה על כל פריט או על כל פעולה, זה צריך להתנהל בצורה של הכרה עם ארגונים. למה? נמצאים פה סביב השולחן ארגונים שלא החליטו אתמול לייבא ציוד. אלה ארגונים שכבר שלוש שנים וגם יותר שכבר אתם מכירים אותם. למה להקשות? אז מה שאנחנו מציעים זה דבר כזה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא בודק והוא רוצה לבדוק. לא לחזור, חברים. חבר'ה, לחדש. לו מותר להגיד "כל מה שרציתי לומר נאמר". << דובר_המשך >> צבי אלאדי: << דובר_המשך >> אוקיי, אנחנו גם הגשנו לוועדה פתרון. מטה החמ"לים הארצי מונה כ-1200 ארגונים, אנחנו מוכרים פורמלית כגוף שמחבר חמ"לים אזרחיים לפיקוד העורף וללוגיסטיקה של צה"ל, אנחנו עובדים איתם בצורה פורמלית באמצעות מערכת שאנחנו פיתחנו. אנחנו מציעים באמת להיות השרשרת, שתעשה את הסדר, החולייה המקשרת שתעשה את הסדר, ותביא לכם את הארגונים מוכנים לפי הקריטריונים שאתם תבחרו. אנחנו מוכנים לבוא ולעזור בנושא הזה, יש לנו צוות מאוד גדול, אנחנו נשמח להיות הגשר, שעוזר בזה. בסדר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך. בבקשה גבירתי. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> כבוד היושב ראש, אני עינב דלח ממטה החמ"לים הארצי. אני רוצה שני דברים. אחד, אנחנו מדברים פה על הצד הלוגיסטי והתפעולי, אבל יש נושא אחד, כבוד היושב ראש, שבעצם אנחנו רצינו להעלות אותו כבר מהישיבה הקודמת, וזה נושא המכס, התשלום. על זה אנחנו לא התעכבנו, ואנחנו צריכים רגע להתעכב על זה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> על זה כל הדיון. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> בסדר, אבל אני אומרת מה שכרגע הוצג כאן זה על התהליך הלוגיסטי, זאת אומרת איך מקבלים את האישור, מתי מקבלים. אנחנו מדברים, צריך להעלות רגע את העובדה שאנחנו מדברים גם על זה, שאנחנו מבקשים לבטל את תשלום המכס על תרומות שמגיעות. מה שמטריד אותי זה מה שאת אמרת מקודם - - - << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> זה חורג כאילו מהדיון פה, לגמרי. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> אוקיי, בסדר. מצוין. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> רק אני אגיד, הדיון, מה שהוועדה מאשרת הוא מכוסה. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> נהדר, אז אני רק רוצה לומר - - - << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> זה מכס ומע"מ. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> מכס ומע"מ, כן. נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אגב, קיבלתי מהם מכתב, ואני מודה לכם על הרצינות, שהתקציב ל-2026 היה 100 מיליון שקלים, 99 מיליון, והביצוע בפועל הוא רק 27. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> בגלל שלא ידעו על ועדות, נכון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זאת אומרת יש מספיק תקציב עד סוף שנה לגבות. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> נכון, כי הם לא פנו. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> יש מספיק תקציב, זה משפט אחד. התקציב הזה יושב על הרבה דברים חוץ מתרומות. על המון דברים חוץ מתרומות, זה תקציב רגיל. תרומות, כאילו, זה משהו שהוא חדש מהשנתיים האחרונות. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כתוב נוצלו 27 מיליון. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> כן, אבל ה-27 מיליון אין שמה כמעט, אני לא יודע כמה, אבל לדעתי אין שם כמעט תרומות ב-27 מיליון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אז מה יש שם? << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> יש שם תרופות מצילות חיים, יש שם החזרים לדיפלומטים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל יש גיבוי. השאלה הייתה פעם קודמת האם יש גיבוי, האם יש גיבוי תקציבי על תרומות שיהיו פטורות ממס, והתשובה הייתה כן. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> בקצב הנוכחי כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יש גיבוי, כן. << דובר_המשך >> רוני גנוד: << דובר_המשך >> אם יהיה קצב כמו שהיה ב-2023-2024 - - - << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אנחנו נדאג לתקציב נוסף. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> אבל זה בדיוק העניין. זה בדיוק העניין, זה גם עלה בישיבה הקודמת ולכן אני רוצה להעלות כאן, את מה שקרה. בסוף הישיבה הקודמת מה שסוכם זה שרשות המיסים והאוצר, אתם תזמנו אותנו לפגישה, זה מה שסוכם אז. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, שולחן עגול. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> לא התקיימה הפגישה הזו, ולכן אנחנו כל הזמן, אנחנו יושבים פה עכשיו ישיבה שנייה שמדברים על אותו הדבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נעשה את זה. << דובר_המשך >> עינב דלח: << דובר_המשך >> וכל הרעיון היה לשבת וכבר להגיע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> נעשה את זה, תהיה פגישה. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> הייתה תקופה שהיה דבר כזה, אבל אין לנו בעיה להיפגש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מבקש מרוני לזמן שולחן עגול עם הגופים. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> מצוין. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ולבנות דרכי עבודה, והסכמות, ולהקשיב, והכול ברוגע. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> מיכאל, כל מה שצריך זה שהוא יגיד כן על הרעיון ואנחנו גמרנו סיפור. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הוא אמר לך שהוא בודק, מה אתה? עינב, משפט סיום. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> לא אני, הוועדה. אני מה אני? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> עינב, משפט סיום. שקט בבקשה, דותן. משפט סיום. << אורח >> עינב דלח: << אורח >> מה שאני רוצה לומר זה שבסוף, האינטרס של המדינה זה שמי שצריך יקבל את מה שהוא צריך, ואנחנו כבר יודעים שהמדינה מאוד מוגבלת במשאבים ובמה שהיא יכולה לתת, אנחנו כבר מבינים את זה בשלוש שנים האחרונות, לצערנו, קיבלנו את זה לפנים. ואם יש כאן אינטרס כלכלי בזה שגובים את המכס ואת המס לעומת אינטרס מדינה, אני חושבת שאינטרס המדינה בהקשר הזה, החיילים שלנו, החיים שלהם זה אינטרס גבוה פי כמה מכל אינטרס אחר, ואנחנו צריכים לזכור את זה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. בבקשה, גבירתי. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> שלום, אני סמדר מאופריישן ישראל. אתם שמעתם את עדי. לי יש כמה שאלות הבהרה, כי לדעתי אנחנו קצת מסתבכים פה ויש פה, למכס יש לא מעט שלבים שצריך לעבור אותם, וזה לא רק הוועדה. אני כבר אומרת לך, שימי בצד כבר את הקטע של המע"מ שאני צריכה לשלם לכם, אני מגיעה לשלם את זה, אתם באים ואומרים לי: "רגע, אז את עכשיו מכניסה ציוד בתור ייבואן מסחרי". << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> לא הבנתי. את באה לשלם כי מה, כי לא קיבלת פטור? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כי היא לא ידעה איך להגיש פטור. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> אני כבר אומרת "בסדר, אני כבר מכניסה את הדברים, אני לא מקבלת את הפטור. כרגע אין פטור, כאילו יש פטור, לא היה פטור", בסדר? אמרנו: "אנחנו משלמים, אין בעיה". אנחנו באים, אז עכשיו אנחנו בקטגוריה של ייבוא מסחרי. << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> זה מה שהחוק אומר. היחיד. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> מאז אתם ביטלתם, סידרתם לנו, כשהיה את מצב החירום סידרתם במיוחד, יחד עם משרד הכלכלה והכול, את התקנים. לא היינו צריכים, קיבלנו פטור כאילו בעצם מהצווי תקן של דברים כאלה. נעלם. אני עכשיו צריכה לדאוג לתיק מוצר. מאיפה? אנחנו חוזרים חזרה, במקום להתקדם אנחנו חוזרים חזרה, רוורס, אותו דבר. אני מגיעה, פתאום באתם ואמרתם: "את מביאה יותר משני תיקים? אין בעיה, תביאי אותם. את מגיעה למסלול האדום, ואז תתאמי גם עם overseas, שהם יבואו וייקחו את התיקים, תשלמי על זה 900 שקלים. כשזה יגיע ל-overseas גם תתני את הניירת במסלול האדום ואנחנו נודיע לך כשאנחנו סיימנו עם הניירת ואת יכולה להוציא את התיקים". וכל פעם. ובגלל שזה ייבוא מסחרי זה חייב ללכת ל-overseas, זה לא יכול לצאת ישר במסלול האדום. את מבינה כמה ימים אני מבזבזת על זה? שאני לא מדברת איתך כבר על הכאב ראש שהיה לי עם אל על, שאני צריכה לקבל מהם אישור בשביל לעלות, כי בניגוד להרבה אנשים, אנחנו כבר מצאנו. אנחנו כבר מוצאים את הנוסע מראש, אנחנו מודיעים לאל על מראש מי יהיה הנוסע. אנחנו עושים את הכול, מביאים מהם את התיקים, הכול רשום כמו שצריך. ואז אנחנו מסיעים את זה. ואז אני עכשיו גם תקועה איתכם עם הדברים האלה. אז כבר הוועדה זה כבר הדבר הקטן עליי, אתם מבינים? כאילו כמות הדברים שיש לכם פה, שלא לדבר על זה שזה כל פעם הפך להיות יותר ויותר קשה. אמרנו כיתות כוננות – בבקשה, כיתות כוננות. עכשיו תתנו לי את הרשימה של כל כיתת כוננות שלה אתם נותנים את הציוד, כמה ציוד אתם נותנים לכל אחד מהם? אתם יודעים מה זה לקבל ולהשיג את האנשים האלה? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> זה מתיש. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> הרבה מאוד מהאנשים של כיתות כוננות בכלל נמצאים במילואים. את יודעת כמה רציתי להביא לפה? היו חמישה אנשים שרצו להגיע לוועדה, הם לא יכלו, הם במילואים, הם לא יכולים בדיוק לצאת לפה, לשם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> הם גויסו מחדש. אגב, כיתות כוננות בצפון שוחררו. אני הייתי וגויסו. כן, במצב של אין מלחמה גויסו כיתות הכוננות, מרוב שאין מלחמה. << אורח >> סמדר לובלין כץ: << אורח >> אני יודעת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה לך. חבר'ה אני לא יכול, אתם מאריכים וזה לא לעניין. כן. << דובר_המשך >> סמדר לובלין כץ: << דובר_המשך >> יש לי עוד, פשוט, בתוך כל הבירוקרטיה הזאת, זה פשוט זה בירוקרטיה אחת גדולה. מילואימניקים הם גם אזרחים. בסופו של דבר, משרד הביטחון והוא פה אז אולי הוא יגיב על זה, הציוד שמילואימניקים מקבלים הוא לא הציוד שסדיר מקבל. זה ביזיון מה שקורה שם. להשיג מדי ב' הם לא מסוגלים. אני כבר לא מדברת על זה שחיילים לא יכולים להשיג מדי ב', אבל הם לא מקבלים את זה. אז בואו תעשו מסלול מיוחד למילואימניקים - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. בבקשה, בואו נמשיך, חבר'ה, אני חייב לסיים. כן. << אורח >> דליה דרעי: << אורח >> אני לא הייתי אמורה לעמוד כאן היום. אני אזרחית מהמניין. אבל כשהחיילים מבקשים עזרה, אי אפשר להישאר בצד. קודם כל שלום. תודה רבה על הזכות לעמוד כאן. אני דליה דרעי, ראש עמותת אמת ציון. ב-15 השנים האחרונות עסקתי בהסברה בעולם. מאז ה-7 באוקטובר כשהמציאות השתנתה והגיעה זעקה אמיתית מהשטח, כן? מהחיילים. הבנתי שצריך לפעול, הרגשתי שאין לי ברירה. אני עובדת די קשה, בהתנדבות כבר כשלוש שנים. זה התחיל מדברים בסיסיים כמו אוכל, והמשיך במהרה לציוד, מדים, מעילים וציוד טקטי. אני פועלת כאדם שאכפת לו. כאחת שרואה בכל חייל ילד של מישהו, ילד של כולנו. ומה שחשוב להבין, הצורך הזה לא נעלם, הוא רק הולך וגדל. המילואימניקים, כיתות כוננות - הביקוש רק ממשיך והחיילים עדיין צריכים אותנו. בלעדיהם לא תהיה לנו מדינה. בפועל, מה שאנחנו עושים היום כעמותות וכאזרחים זו עבודה שהייתה אמורה להיות של המערכת, של הצבא, של הממשלה. אבל אנחנו לקחנו אחריות, נרתמנו לעשייה ואנחנו עושים זאת מכל הלב, מתוך אהבה אמיתית לעם שלנו וללוחמים שלנו. זה לא עניין של נוחות, זה עניין של חיים. וכשמדובר בחיים של הלוחמים שלנו, אין מקום לפשרות. ולכן הבקשה שלנו היא לא מותרות, היא לא בקשה מוגזמת. היא בקשה בסיסית, מוצדקת והכרחית. אני קוראת פה לממשלה להמשיך ולתמוך בנו, במיוחד בנושאי המיסים על ציוד שמגיע מחו"ל בתקופה כל כך קשה, שבה כל פריט יכול לעשות הבדל אמיתי בשטח. הקלות במס אינן תמיכה בנו, אלא תמיכה ישירה בלוחמים שלנו. אל תכבידו על מי שבא לעזור. תנו לנו להמשיך לתת. תנו לנו להמשיך לתמוך בלוחמים שלנו ללא חסמים מיותרים. בנוסף, גם אבקש להתייחס לנושא עלויות השילוח האווירי. כן, כמו שדיברנו כאן. לאחרונה חלה עלייה משמעותית במחירים והדבר מאוד מקשה על היכולת שלנו להביא ציוד חיוני מחו"ל בזמן ובכמות הנדרשת. במצב הזה אנחנו נאלצים לשלוח ציוד, אני, הארגון שלי, באוניות. המשלוחים לוקחים לעיתים חודשים והחיילים צריכים לחכות. במקרים רבים הם כבר משתחררים לפני שהציוד אפילו מגיע. זה יוצר תסכול אצל החיילים, זה יוצר כאב. לכן אני פונה גם לחברת אל על, שלא נמצאים פה, שיהיו שותפים למאמץ הלאומי. סייעו לנו להמשיך ולהביא ציוד שהלוחמים שלנו זקוקים לו. זו אינה תרומה לעמותות, זו תרומה הישירה לביטחון של כולנו. מאחורי כל ציוד שאנחנו מביאים יש לוחם, מאחורי כל לוחם יש משפחה שמחכה לו שיחזור הביתה. אז בואו נעשה את המקסימום כדי שזה יקרה. תודה רבה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה לך, דרעי. דברים מהלב. בבקשה, אדוני. << אורח >> דרור מזרחי צבר: << אורח >> אני דרור, אני מחטיבת אלכסנדרוני. במרץ השתחררנו ממילואים, היינו בעזה וקיבלנו צו. אנחנו על הגרף. נובמבר, דצמבר אנחנו בלבנון, בראס ביאדה, ציר החוף, כמו שאתם מכירים. חבר'ה, אני לא יודע אם אני הולך, אני לא יודע. באמת, אני אומר לכם, עם כל הכאב, אני לא יודע אם אני הולך. הודעתי לצוות: "חבר'ה, אני לא יודע אם אני מגיע". בטוח שאתה היית במילואים, בטוח שלך יש ילדים, חתנים, חברים בצבא. אתם מבינים לאן אנחנו הולכים. אני יכול להראות לכם, יש לי כאן בטלפון, רשת 100 מטר, 4 מטר גובה, 1000 שקלים במדינת ישראל נמכרת לחיילים. בושה. אתה יודע בכמה אני יכול לקנות את זה? ב-10 דולר בטייוואן. דיברתי עם דליה, בנוסף לזה שאני חייל מילואים, אני גם עוזר לדליה שנתיים וחצי לרכוש ציוד במחירים מטורפים בארץ. המחירים הם לא נורמליים, 200 שקלים לזוג מדים בזמן שבחו"ל זה עולה 20 שקלים. כי זה מסחרי. למה אני צריך לשלם? למה אני צריך לממן יבואנים בארץ למדים, בזמן שאני יכול להביא כמות יותר גדולה ליותר חיילים? כל גדוד זה, אני לא אנקוט במספר, אבל זה אלפים. מתוך גדוד, אנחנו נותנים לפלוגה, שתיים. כי המחירים הם אסטרונומים, פשוט. והחיילים גם מבקשים מוצרים איכותיים, הם לא מסתפקים בזוג מדים שעולה 20 דולר בסין, הם צריכים בדים מדים קצת יותר איכותיים. << אורח >> דליה דרעי: << אורח >> זה מציל חיים. << אורח >> דרור מזרחי צבר: << אורח >> אז מה שאנחנו בעצם מנסים לייצר זה למלא משבצת ריקה. וזה מה שכל האנשים הנפלאים האלה עושים, וגם בחו"ל. מה ש פה לא עושים, מה שמשרד הביטחון לא מספק לי, רשת דיג, אני דור שני לדייגים מטבריה, אני במקור מטבריה, אני יודע מה זה רשת דייג, אני יודע בכמה זה עולה. אני יודע להשיג את זה, אבל כל החיילים לא יודעים להשיג את זה. אני יודע מה העלויות של זה. בארץ כשאני קונה את זה מהיבואן, אני קונה את זה ב-200 שקלים, ב-150 שקלים. רבותיי, זה נמכר ב-1000 שקלים. מישהו עושה קופה על הגב של החיילים. מישהו מנצל את ההזדמנות. זה בדיוק כמו שדליה הייתה קונה פה מדים הכי פשוטים ב-250 שקלים לזוג, כשהיום אנחנו יודעים לקנות אותם ב-25 שקלים, בעשירית מחיר. אז הסיוע שלכם והעזרה שלכם זה לא לנו, תחשבו שאתם לא עוזרים לי ולדליה ולאופריישן ישראל, אתם עוזרים לחיילים. כל מה שאנחנו אומרים כאן וכולם אומרים ומרימים צעקה, זה לעזור פשוט לחיילים, לעזור למדינה להתמודד עם המשבר שאנחנו נמצאים בו תודה רבה לכם, תודה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בבקשה, אחרון הדוברים, אולי גם את, מישהו בזום, ומסכמים. כן. << אורח >> יצחק וכטל: << אורח >> עורך דין יצחק וכטל, אני חבר בפורום, ואני כתבתי את כל המכתבים שקיבלתם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אלוף אתה. מתנדב? << דובר_המשך >> יצחק וכטל: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל הכבוד לך. תבורך. << דובר_המשך >> יצחק וכטל: << דובר_המשך >> אני מציע שאחרי שהרעיונות ויש נוהל שאתם טוענים שאפשר, אולי אחרי הדיון נשב, נדע למי פונים, מה המייל, כדי שנדע שהוא גם יודע שפונים אליו. לא שהוא פתאום מופתע שפונים ושום דבר לפני. הייתי 34 שנים במשרד הביטחון עורך דין, אני מכיר את המערכת מהצד השני. אני מציע שנשב, כמה דקות נשב, זה מאוד יחסוך לנו - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> יפה, קודם כל, אם יש לכם זמן פנוי, רוני ורקפת, אחרי שהדיון הרשמי יסתיים, שומע רוני? << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> כן, כן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אם אפשר להתחיל את אותו דיון בלתי פורמלי פה, ואחרי זה אתה תזמן שולחן עגול בהמשך לשיח, דיאלוג ופתרונות, זה יהיה טוב. << אורח >> רוני גנוד: << אורח >> אני אשתדל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מה עוד? עורך דין וכטל? << אורח >> יצחק וכטל: << אורח >> זה הכול. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כל הכבוד לך, אתה רואה מה זה? תמציתיות. כן, גבירתי, בבקשה. << אורח >> איריס ארז: << אורח >> מרסי. אני פה, זה בסדר. אני קשרי ממשל אבל שמחתי להיות פה. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> קשרי ממשל של מי? << אורח >> איריס ארז: << אורח >> אני להיפך, אני מייצגת את ארקיע. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> את ארקיע. ואתם עוזרים לנו? יש מה לעזור לנו? << דובר_המשך >> איריס ארז: << דובר_המשך >> משתדלים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> מגיע משהו מארקיע? אתם עובדים איתם? כי זה לא מארצות הברית אבל. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אולי הגיע הזמן שתתחילו לארצות הברית, את יודעת. נמלא לכם טיסות כי אל על כבר אף אחד לא יטוס. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תתחילו לטוס לארצות הברית, אולי תהיה תחרות ואז אולי אתם תהיו החברה הלאומית של ישראל, אם אתם ככה. בקצב הזה, שהחברה הלאומית נטשה את הדיון. תיקנו איזה שני מטוסים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גיל בורשטיין, משרד הביטחון, בזום. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> בוקר טוב, אני ממשרד הביטחון. וכטל, לא להשתמש במידע פנימי, בבקשה. נמצאת איתי חברתי, שרון, מהיועץ המשפטי, היא תוסיף אחריי דברים שאני אשכח. ראשית, חשוב להגיד רגע במישור העובדתי, משרד הביטחון הוא לא צד למיסים. הוא לא קובע מיסים, לא ישירים ולא עקיפים. ויתירה מזו, משרד הביטחון גם שילם מיסים בעצמו, כשהיה מותר לקבל תרומות. בראשית, אני מזכיר את החלטת הממשלה 929 מאוקטובר 2023, שתוקפה פג בסוף 2023. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> מקווה שאתה מתבייש בזה גם. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> מתבייש במה, יקירי? אני מבקש לא לנקוט בשפה כזאת של מתבייש. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תן לו לסיים, דותן. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> בזה שאתם לא דואגים לחיילים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דותן, תן לו לסיים בבקשה. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> יקירי, בכל הכבוד הראוי, אל תכנס פה לעניינים אישיים. אני מבקש ממך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דותן, זה לא מתאים. חכה רגע, תן לו לסיים. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> ולכן למשרד הביטחון אין שום עילה חוקית לגבי תרומות. ומשרד הביטחון שילם בעצמו עשרות מיליונים תשלומי מכס ומע"מ. משרד הביטחון, מנהל הרכש הביטחוני הוציא עשרות מיליארדים. עשרות מיליארדים בכל הכבוד ליושבים שם ולעוסקים, עשרות מיליארדים ברכש ציוד ואמצעים, אמל"ח לטובת חיילינו. וממשיך לעשות את זה גם בימים אלה. ולכן, גם בהינתן שצה"ל מתמקד רגע בפתרונות לכל מה שצריך בשביל להמשיך את הלחימה, שנמשכת זמן ארוך, אני חוזר על האמירה מדיון הקודם, שצה"ל עמדתו הרשמית היא שאין צורך בתרומות. בנתון המצטרף של כל - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> גיל, אתה אומר משפט שצה"ל אומר שאין צורך בתרומות? << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> נכון. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> איך אתה יכול להגיד משפט כזה, איך. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חברים, חברים. אני אומר לך, אתה יודע. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> עמדת צה"ל הרשמית - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, עמדת צה"ל, קודם כול משרד הביטחון - - - << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אתה בכלל לא מבין את הפער שקיים בשטח. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, אדוני. תן לי להגיד את זה. משרד הביטחון לא חייב להסכים עם צה"ל. צה"ל לא רצה לרדת לקריית המודיעין. שר הביטחון ואנוכי הכרחנו את צה"ל לרדת לדרום, לקריית המודיעין. להסתתר מאחורי משפט של צה"ל זו לא תמיד חובה. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> אבל גם לא צריך - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל אתה לא תמים, גיל, ואתה כמוני מכיר יחידות מילואים, ואתה מכיר יחידות מיוחדות ואתה מכיר גדודים ואתה יודע כמה, בזמן שאני ואתה פה, אני לא רוצה לספר לך על משהו עצוב. אני אעשה את זה עדות מרחיקה. איזו יחידת מילואים שיש לה כינוס, סתם למפקדים. והשאלה עלתה, בכלל, אם יהיה איזה מישהו שיביא להם, לא יודע, אפילו ארוחת צוהריים לכינוס מפקדים, או איזה ציוד. העולם הזה, שבו חיילים בפועל מפרים כל יום את אותו משפט של צה"ל, שהוא לא צריך תרומות, ובכל יחידה בן אדם מקבל ימי מילואים כדי להביא תרומות ליחידה. אנחנו צריכים להתחבר למציאות. זו לא החברה הישראלית כפי שהיא מתנהגת. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> טוב, בסדר. אני לא אתווכח עם הנתון הזה. כמי שניהל את מוקד התרומות מאוקטובר וגברת לחמן שולחת לי הודעות באישי שדם על הידיים שלי, ובכל הכבוד הראוי - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> זה מיותר, זה לא ראוי. אלה דברים לא. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> פעם ראשונה ששמעתי שצה"ל לא צריך תרומות, הסתכלתי ברשימה שלי. היו לי שם 60,000 בקשות עומדות מחיילים. 60,000 בקשות, לא 60,000 חיילים, 60,000 בקשות. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> אוקיי. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> אולי צה"ל לא צריך, אבל חיילי צה"ל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל תנו לו להגיד את הדברים. הוא חיכה. הוא חיכה והוא יגיד את הדברים שלו. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> כן, אבל שיגיד את האמת. שיגיד "צה"ל לא רוצים לשלם את המכס", שיגיד "צה"ל לא רוצים לשלם את המע"מ", שיגיד "טוב לנו שיש פה פראיירים אחרים שמשלמים את זה". << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> דותן, זה לא קשור למכס. << דובר_המשך >> דותן סופר: << דובר_המשך >> בטח שזה קשור. << אורח >> דרור מזרחי צבר: << אורח >> סליחה, בשבוע שעבר פנו אלינו יחידת יהלום סדירים, ביקשו מדים. יחידה סדירה. אז איך אתה אומר שלא צריך? יחידה סדירה של צה"ל, חיילים שלך. << אורח >> טובה חמץ: << אורח >> אולי צה"ל לא צריך אבל החיילים של צה"ל כן צריכים. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> חבר'ה, אתם לא מכבדים, כי אם בן אדם חיכה בשקט שעה ושמע אתכם, גם אם אתם במחלוקת, תנו לו להשלים את הדברים בלי הפרעות. בבקשה, אדוני. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> חברים, עולם הרכש הביטחוני פועל לפי דרישות צה"ל. אפשר להגיד עד מחר חסר או לא חסר. תמיד חסר משהו. תמיד חסר משהו, בסדר? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> כן, תמשיך. שקט. בבקשה. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> תקציב הביטחון הוא מוגבל. הוא אמור לתת מענה להמון המון המון צרכים, חלקכם אתם חווים אותם. ומשתדלים לעשות עם השמיכה האולי גדולה מאוד במשק הישראלי, אבל הקצרה מול הצרכים, לעשות את המיטב שאפשר. אבל אני חוזר רגע למישור החוקי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אבל, רגע, גיל, אני אתן לך להמשיך. גיל, אין מחלוקת שרוב ההצטיידות היא של צה"ל. אין מחלוקת שצה"ל הגדיל בעשרות מיליארדים את הרכש. אני הובלתי את ועדת בניין הכוח. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> אדוני היושב ראש, אני מבקש ממך להנחות את גברת וקסמן להפסיק לשלוח לי הודעות באופן אישי. זה לא מכובד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני חושב שלא אמורים לתקוף אדם, לא משנה אם הוא איש מקצוע, ברמה האישית. זה לא לעניין וכל אחד צריך להתאפק על הדבר הזה. עכשיו, אני אומר לך שאף אחד לא מזלזל במאמץ העילאי שמשרד הביטחון עשה, ואני מכיר אותו כי עמדתי בראשות ועדת בניין הכוח בחוץ וביטחון ובוועדת כספים סודית של חוץ וביטחון. אז אני יודע מה קונים ומה רוכשים. אבל הדיון פה הוא לא על מי קנה, אלא הדיון פה למה לא לתת את הערך המוסף הקטנצ'יק הזה, אותו אחוז, אותו פרומיל, שמשלים את אותו דבר שלא תמיד המערכת יודעת להשלים. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> זו שאלה, אז בוא נחזור רגע - - - << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> ואם נבנה נתיב כזה, אפקטיבי במלחמה, למה לא לשמר אותו? למה? לא עוינים אותו. אנחנו לא אומרים: אף אחד שלא ייתן כלום. זה גם נגד טבע האדם. בוא, אני, הבן שלי סיירת גולני, בסדר? ונכנס לעזה קו ראשון וסיירת גולני נכנסה ראשונה לעזה ושני הנגמ"שים הראשונים במפת הבור שאני בחוץ וביטחון, זה הנגמ"שים של הבן שלי. והבן שלי אומר: "אבא, אני צריך שלושה שעונים G-Shock לילדים שאין בהם בבית כסף לשעון G-Shock ואני צריך מדים וצריך חוטים וצריך דבק". והלכתי בעצמי וקניתי לו. אז אנחנו לא מזלזלים במאמץ המלחמתי שנעשה. אבל אם נבנה מסלול שאיפשר להם להשלים, למה לסגור דברים? למה לא לשמר מסלולים שאיפשרו לחברה האזרחית לעשות משהו משלים? << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> בוא נתחיל את מה שפתחתי ומשום מה זה ככה נזרק הצידה בלהט הדיון. ראשית הצירים הייתה החלטת ממשלה 929 שאיפשרה לגופי ממשלה, משרדי ממשלה, לקבל תרומות. ההחלטה הזאת פגה תוקף, ואמרתי את זה גם בדיון הקודם, פגה תוקף בסוף 2023. למעשה, אין שום מישור עובדתי חוקתי לקבלת ציוד לכל משרד ממשלתי, לצורך הדיון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אני מבקש מכם מכתב לראש הממשלה ושר הביטחון לחדש את התוקף של החלטת הממשלה הזאת, לאור הימשכות המציאות הביטחונית. אני מבקש מהחבר'ה שלי שאילתה דחופה לשר הביטחון מדוע לא בתוקף ההחלטה הזאת? אנחנו רוצים לטפל בנושא הזה. בבקשה, תמשיך. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> אז, בזמנו, זו לא הייתה יוזמה של משרד הביטחון אלא שר האוצר והמשפטים, למיטב זכרוני, שהייתה בעצם אפשרות לכלל משרדי ממשלה, לאו דווקא למשרד הביטחון. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אוקיי, אז אנחנו נפנה את זה לכל המשרדים. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> אוקיי, אז זו פעם אחת. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> אפשר עוד להרחיב ולתת פה מענה לכל אחד מהתסכולים פה של כולם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, לא צריך, אנחנו לא רוצים התנגחות, לא רוצים. האם, אבל, האם אתם היה לכם במלחמה מסלול, לך, שהיה אפקטיבי בקשר עם החברה האזרחית, שיכולת לפתור בעיות, ואפשר לחדש אותו? << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> היה, היה בוודאי. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אתה אומר בלי החלטת ממשלה אתה לא יכול לחדש אותו? << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> זו ראשית הצירים בכלל, להתחיל לדבר על כזה דבר. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> בסדר, זו גם תשובה. << דובר_המשך >> גיל בורשטיין: << דובר_המשך >> וקיים ערוץ, קיים, היה, הווה וגם יהיה, ערוץ פורמלי, רשמי, של האגודה למען החייל על כל שלוחותיה בעולם, שאפשר דרכם. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> זה לא עובד. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אל תעשו את זה, חבר'ה, אל תתחילו לריב בין גופים, זה לא מקדם אותנו. כל אחד שהגוף שלו יעשה את המיטב, אל תתעסקו עם זה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> היושב ראש, אני ישבתי עם האגודה למען החייל כדי למקסם. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, דותן, אל תתעסקו עכשיו בוועד למען החייל, זה לא מעניין עכשיו. כן. << אורח >> גיל בורשטיין: << אורח >> מניסיוני בעבודה איתם וגם כמנהל מוקד התרומות שהיה, עבד שלושה חודשים, הם עבדו בצורה מצוינת והם ידעו להביא דרכם כל מה שנדרש וזה הערוץ החוקי שקיים כרגע. עד כאן. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> דותן סופר: << אורח >> אפשר לשאול אותו שאלה, בבקשה? << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> לא, אני לא יכול, אני באיחור. כל הדוברים פה קיבלו זכות דיבור. רוני, רקפת, השלמות לפני סיכום? << אורח >> דותן סופר: << אורח >> עבדו, עבדו לא קיבל. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> רגע, אל תנהלו לי את הישיבה. רוני ורקפת, השלמות יש לכם? << אורח >> רקפת ישי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכאל מרדכי ביטון: << יור >> אין לכם. הנציג מחורפיש בזום, בבקשה. עבדו מחורפיש, כיתת כוננות, כן. סגן אלוף עבד אל כרים, קאדי. יש בזום? בבקשה. פתח את המיקרופון. אוקיי, לא עובד. אני רוצה לסכם את הדיון ואני מבקש אחרי זה אם יש לכם זמן, רקפת ורוני, להקדיש פה איזו חצי שעה לשיחה פתוחה ישירה מול הגופים. הוועדה רואה בברכה את האפשרות של רשות המיסים ומשרד האוצר לבחון את הבקשה שהונחה פה על השולחן, לאישור כללי לגופים שיאפשר להם לפעול בצורה אפקטיבית ופשוטה יותר בתרומות שהם מביאים. הנושא הזה ייבדק על ידי רוני ותינתן תשובה לוועדה. הוועדה מבקשת מרשות המיסים לקיים מציאות שבה בשדה התעופה יש נציג אחד למשמרת, שמוסמך לסייע בשחרור ואישור של משלוחים. כן הוועדה מבקשת מהגופים לנסות כמה שיותר לפעול במסלול מראש, ובמקרים שיש צורך, יהיה נציג בשדה וגם רקפת הצהירה, שתראו בה כתובת לפתרון בעיות. גם אם היא לא תהיה שם פיזית, היא תדע להנחות את אנשיה שיהיו שם. אבל אני מבקש ממך להסמיך שלושה, ארבעה, חמישה, כי אחד בחופשה ושלושה במשמרת, שהם מוסמכים מטעמך לפתרון בעיות בשדה באירועים כאלה, אונליין, בזמן אמת. שלא יטרידו אותך בלילות בטלפונים, אלא אם כן את כמוני ואת לא מפריע לך טלפונים כאלה. אנחנו מבקשים לתת מענה לכניסה ולליווי שנדרש כדי לשחרר משלוח כזה. אני פונה למנכ"ל רשות שדות התעופה, קדמי, ולחבר שלי, יפתח רון טל, יושב ראש רשות שדות התעופה, לסייע בידי הגופים שפועלים למען המדינה ומביאים תרומות. אני גם אבקש מיפתח באופן אישי שיפגוש אתכם ויראה איך הוא מסייע בפתיחת הדלתות. עשיתי איתו דברים משמעותיים, גם בחברת חשמל, והוא ציוני אמיתי ואכפת לו מהמדינה והוא היה אלוף בצה"ל אז הוא מבין את המציאות היטב. ואני אבקש שתהיה פגישת עבודה בין הרשות לביניכם בנושא הזה. הוועדה רואה בחומרה את אי הגעתה של חברת אל על לדיון. הוועדה רואה בחומרה את ההודעה הלקונית של חברת אל על שנשלחה לוועדה ובעזות מצח שאפילו אין אדם עם שמו שחתום על המכתב. סעיף שלוש: "החברה לא מוצא לנכון להחיל את המדיניות המיוחדת בעת הזו לתקופה נוספת". על החתום חברת אל על. בלי בן אדם, בלי שם, בלי איש קשר. זאת רמת הזילות של כנסת ישראל, שמישהו מסתתר באופן אנונימי ולא חותם את שמו, כדי שלפחות נדע מי כתב לנו מכתב. אבל היא לא מוצאת לנכון, כי היא שבעה, כי היא בשיא של רווחים. אבל כשהיא הייתה במשבר לפני ארבע שנים היא באה לכנסת כל יום, כדי שניתן לה כמה מאות מילונים מראש, והפטנט שמצאנו זה לגלם ולעשות היוון של תשלומים עתידיים של אבטחת מטוסים ולתת להם מענק. אז עכשיו הם שבעים ואז הם גם עושקים את הציבור בגביית יתר בכרטיסים בשל מלחמה, בשל מונופול. אנחנו לא נרפה מכם, חברת אל על. כבר בשבוע הבא יהיה דיון על חברת אל על אצלי על סוגייה נוספת, ואם צריך כל שבוע. ואני מקווה שתתעשתו ותקשיבו לקולות שעולים מהכנסת ומקהילות יהודיות בעולם, שבסך הכול רוצות לעשות טוב. אני מניח שהעלות של ההטבה שאתם נותנים בכך שאתם מאפשרים למזוודה להגיע בלי גביית יתר על התעריפים שלכם היא עלות שולית בפעילות הכלכלית של אל על. אבל היא כנראה לא מספיק שולית כדי שתבואו לקראת. אז אנחנו נדאג שדברים אחרים יהיו מספיק כואבים, שאולי תטפלו בעלויות שוליות ותבואו לקראת הציבור לפחות תישארו חברה לאומית. אנחנו לא נרפה מהנושא הזה, אני כבר מודיע לכם, בכל מקום שיימצא. וגם אם צריך נטפל בהם בהיבטים משפטיים. הוועדה מבקשת מרוני ורקפת לקיים, מעבר לדיון היום, שולחן עגול, רגוע, מקצועי אחת לחודש. אחת לחודש חודשיים, לבדוק את המציאות המלחמתית ואת הצרכים, אם אנחנו בעצימות של עשר וירדנו לשתיים, לתת מענים למצב הזה של שתיים. כי שתיים זה לא אפס. זה לא שאין מלחמה במדינה ויש צרכים. אומנם היקף התרומות ירד, אבל עדיין יש רצון וצורך וראינו דוגמאות כבר עכשיו לבקשות ולצרכים גם לאנשי המילואים, לכיתות הכוננות, גם למשפחות שלהם, לא פחות חשוב. זה חסר תקדים בישראל, שאנשים יצאו למילואים למאות ימים. לא היה לנו דבר כזה מעולם במדינה, שאזרח יוצא מביתו לפעמים שלוש שנים. הנהג שלי יצא למילואים, שלוש שנים הוא לא חזר. אז זה מצב קשה, הבית, הילדים. שלא נדבר מחירים שמשפחות משלמות על המציאות הזאת. אז אנחנו רוצים שולחן עגול, הליכה לקראת, פתרונות. והוועדה תשקול בהתאם, גם לפי המציאות בכנסת, לבצע מעקב ופיקוח אחר הדברים. אני נועל את הישיבה, תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:57. << סיום >>