פרוטוקול ועדה

הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 610 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום רביעי, י"ח בסיוון התשפ"ו (3 ביוני 2026), שעה 9:30 סדר-היום: << הלסי >> הצעה לדיון מהיר בנושא: החרפה מתמשכת בגל האלימות והפשיעה הקטלנית בישראל בכלל ובקרב בני הנוער בפרט והיעדר מענה ממשלתי מספק. << הלסי >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר מירב בן ארי עדי עזוז חמד עמאר גלעד קריב חברי הכנסת: דבי ביטון סמיר בן סעיד טטיאנה מזרסקי משה סולומון אושר שקלים מוזמנים: נצ"מ רן בטאט – ראש תחום אח"מ מזכירות ביטחונית, המשרד לביטחון לאומי שרית נשיא – ראש אגף בכיר פיתוח פרויקטים ומידע, המשרד לביטחון לאומי לירון יצחקי – עו"ד, יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי אביטל חן – נשיא בתי המשפט הקהילתיים בדימוס, ומנהל הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי טלי יוגב – הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ יובל רביבו – רמ"ד נוער, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי רפ"ק לירון קורן רוזן – ראש חוליית סמים ואמל"ח, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי בטי חנן – מנהלת אגף בכיר שירות המבחן לנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי דוד ריזנפלד – מנהל תחום פ"א (שיקום בגירים עוברי חוק), משרד הרווחה והביטחון החברתי ניר שער – מנהל תחום מסגרות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות ורד גיל – ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך לינא סולטאן בשארה – עו"ד, ממונה, יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער ד"ר אוריה לוי – מנהלת תחום רווחה, פשיעה ומשפט ואנשים עם מוגבלות, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יובל דגני – סגנית יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית שירה רז – מנהלת תחום ביטחון קהילתי בעיריית ירושלים, מרכז השלטון המקומי לירון כרמלי – מנהלת אגף חינוך, רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי ישראל שור – נציג משפחות שכולות, אח שכול שרה מימון – מנהלת יחידת נוער, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות מנהלת הוועדה: לאה גופר רישום פרלמנטרי: בת-אל צורף רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעה לדיון מהיר בנושא: החרפה מתמשכת בגל האלימות והפשיעה הקטלנית בישראל בכלל ובקרב בני הנוער בפרט והיעדר מענה ממשלתי מספק (מס' 6972) << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בוקר אור לכולם. היום יום רביעי, י"ח בסיוון התשפ"ו, 3 ביוני 2026, התכנסנו כאן היום לדיון מהיר על פי בקשה של לא מעט חברי כנסת, חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת גלעד קריב, חברת הכנסת פנינה תמנו, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, חבר הכנסת אלי דלל, חבר הכנסת עודד פורר וחבר הכנסת יונתן מישרקי. איחוד כוחות לקיום דיון מאוד חשוב, גם של האופוזיציה וגם של הקואליציה, ואני שמח שכך זה באמת קורה. אנחנו הולכים לדון בהחרפה מתמשכת בגל האלימות והפשיעה הקטלנית בישראל בכלל, ובקרב הנוער בפרט, ובזה אשמח להתמקד יותר מהכול ולראות מה המענה הממשלתי. אם אתם שואלים אותי, הדיון צריך להתמקד בנוער כדי שנצא מפה בהמלצה שלנו, חברי הכנסת, לגורמים הרלוונטיים, מה עוד צריך לעשות לא כדי לטפל בתוצאה, ברוצח, אלא כדי לוודא שזה לא קורה לפני שזה קורה. אני אדחה רגע את דברי הפתיחה שלי ושל חברי הכנסת, ואתן שתי דקות לישראל שור, ברשותכם. ישראל, בבקשה. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> בוקר טוב, האמת שהדברים שהכנתי הם קצת יותר משתי דקות, אז רק אומר משפט אחד קצר בגלל מה שקורה בלבנון, שנהרגים שם החיילים כל הזמן, ובשום ועדה מוועדות הכנסת אף אחד לא פותח ועדה באיזשהן מילים לזכרם של הנופלים, אז, ברשותך, אומר מילה אחת על הרופא הגדודי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בכל יום מחדש כשיש לנו, חס וחלילה, הותר לפרסום, אני משקיע בזה את כל ליבי. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אז תרשה לי לומר מילה אחת על הרופא הגדודי, דוקטור אורי יוסף סילבסטר, שנהרג מרחפן בלבנון, ושבעה נפצעו. 15 חללים מתחילת הפסקת האש, שטראמפ הודיע על הארכתה. סרן אורי, רופא גדוד שקד בגבעתי, מתל אביב, נהרג באזור הבופור מפגיעת רחפן נפץ, שני קצינים ולוחם נפצעו קשה בתקרית, מג"ד שקד נפצע קל. בפוסט מצמרר מיום הולדתו האחרון כתב דוקטור אורי: שמעגל השכול יפסיק לגדול, שנשבור את מחזוריות המלחמות. חבר הכנסת פוגל, על זה אני רוצה לדבר הבוקר, אם תאפשר לי להקריא את מה שכתבתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אאפשר לך שתי דקות. יש לנו זמן מאוד קצר פה היום, והדיון בנוער לא פחות חשוב. << אורח >> ישראל שור: << אורח >> אתחיל, וכשתעצור אותי, אקבל את זה בהבנה. קוראים לי ישראל שור, ואני ממשפחה שכולה, זה כבר ידוע פה בכנסת. אני עייף מהמלחמות, עייף מהמלחמות מול אויבינו ועייף לא פחות מהמלחמות שבתוכנו; אני עייף מהצורך להיות כל הזמן דרוך, זועם, מגויס, מוכן לקרב הבא; אני עייף מהחדשות, מהוויכוחים, מהצעקות, מההאשמות ההדדיות; אני עייף מהתחושה שאין כאן רגע אחד שבו מותר פשוט להיות בן אדם. אני רוצה לבכות. אני רוצה למצוא מקום בטוח שבו אוכל להרפות סוף-סוף, להשפיל מבט ולתת לדמעות לצאת, לבכות על חללינו, לבכות על פצועינו, לבכות על המשפחות שהתפרקו, לבכות על היישובים שנחרבו, לבכות על הצעירים שלא יחזרו הביתה לעולם ועל אלה שחזרו הביתה אחרים לגמרי ממה שהיו כשיצאו. אני רוצה לבכות על מה שאיבדנו ועל מה שאנחנו ממשיכים לאבד בכל יום שעובר, אבל אני לא מצליח. אני לא מצליח משום שאני לא סומך על מי שאמורים לשמור על הבית בזמן שאני בוכה. אני לא מצליח משום שאני חושש שגם ברגעים שבהם אזרחים טובים, משפחות שכולות, פצועים ומפונים מנסים לאסוף את השברים של חייהם, ממשיכים אחרים להתנהל כאילו דבר לא קרה, ממשיכים לחלק משאבים באופן לא שוויוני, ממשיכים להעדיף אינטרסים פוליטיים על פני טובת הציבור, ממשיכים להסית, לפלג ולחפש אויבים מבית, במקום לרפא את הפצעים שנפערו כאן. אני רוצה לבכות בכי ארוך, עמוק ומשחרר, בכי שישטוף ממני את הכעס שנצבר במשך שנים, בכי שישחרר את האוויר שנתקע בריאות מאז 7 באוקטובר ומסרב לצאת, בכי שיאפשר לי להתאבל על אלפי המשפחות שנוספו למשפחת השכול ועל דור שלם שנושא על כתפיו משא כבד מנשוא. אבל כדי שאוכל לבכות, אני צריך לדעת שיש כאן אחריות, אני צריך לדעת שיש כאן אנשים שמבינים שהציבור הישראלי לא איבד רק את תחושת הביטחון שלו, הוא איבד את האמון שלו, הוא איבד את האמונה שיש קשר בין כישלון לבין אחריות, בין החלטות לבין תוצאות, בין סמכות לבין נכונות לשלם מחיר. מאז 7 באוקטובר, שילמו מחיר חיילים, לוחמים, משפחות שכולות, פצועים, חטופים, מפונים, בעלי עסקים, עובדים, תלמידים והורים. כולם שילמו. יש רק קבוצה אחת שעדיין מתקשה לומר בקול ברור את המילים הפשוטות ביותר: אני אחראי. אני לא מחפש נקמה, אני לא מחפש השפלה, אני לא מחפש דם. אני מחפש דבר אחד הרבה יותר בסיסי והרבה יותר חשוב, אחריות. אני מבקש ממי שמנהלים את חיינו להסתכל בעיניים של המשפחות השכולות, בעיניים של הפצועים, בעיניים של הלוחמים שחוזרים שוב ושוב לשדה הקרב, ולומר את האמת, את האמת, לא להתחמק, לא להסביר, לא לגלגל אחריות על אחרים ולא להאשים אחרים, לומר בפשטות: נכשלנו, טעינו, אנחנו אחראים. רק אחרי שתהיה כאן אמת, רק אחרי שתהיה כאן אחריות, אולי נוכל כולנו לעשות את מה שאנחנו דוחים כבר זמן רב, לעצור רגע, להרכין ראש ולבכות. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. עם חלק גדול מהדברים שלך אני יכול להסכים. תודה רבה, ישראל. מכובדיי, הנורמליזציה, לצערי, שקורית בחלק מן המקומות בחברה שלנו, נורמליזציה של אלימות – ואני מוסיף לזה את הזמינות לנשק ולאמצעי תקיפה, כשברקע אני יודע שחלק מההרתעה גם נשחקה בגלל סיבות רבות, לא ניכנס לכולן עכשיו – ואני רואה איך גדלה השפעתם של ארגוני הפשיעה, אני מבין עד כמה מתעצם פוטנציאל הפשיעה הקטלנית בקרב הנוער גם כן. בלא מעט מקומות ראיתי עד כמה ארגוני פשיעה הופכים להיות מודל לחיקוי עבור חלק מהנוער. הייתי שם, תאמינו לי, ראיתי את זה, בלי לנקוב בשמות, בלי לנקוב בארגונים. אלימות הנוער שנגררת לפשיעה קטלנית נובעת מדברים שלפעמים קשה לנו להבין, מהרשתות החברתיות, ויכוח ברשתות החברתיות, מאירועים של פגיעה בכבוד. נפגע כבודו של מישהו, חוזר הביתה, מתארגן עם עוד כמה חבר'ה, סכינים, או כל דבר אחר, וחוזרים לסגור חשבון. זה מסוג הדברים שבאמת לא הכרנו בעבר, בטח לא בעוצמות האלה. האירועים שהראו השנה, ואנחנו רק במחציתה, עוררו אצל כולנו את ההבנה של עוצמת ההידרדרות. ימנו בנימין זלקה, דסטאו צ'קול ואדם סאלח סואעד, שלושה צעירים שנרצחו על ידי בני נוער, רק השנה, בשנת 2026. ובנוסף, אני יודע שבמהלך חמש השנים האחרונות, כי ראיתי את כל הנתונים, גדלה ב-150% האלימות הקשה אצל קטינים. אלה נתונים שאנחנו לא יכולים לחיות איתם, אנחנו חייבים לראות ביחד איך אנחנו נותנים לזה מענה, שוב, לא בסוף, לא כנגד הרוצח והחקירות, אלא כבר מההתחלה. בשביל זה התכנסנו כאן. אני מודה לך, מירב, שהולכת פה את התהליך לעניין הזה. הוא לא היה פשוט, אני יודע, אבל אנחנו מקיימים את הדיון הזה ברצון, לא מתוך כפייה. מילות פתיחה שלך, בבקשה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה רבה גם על המילים החשובות שאמרת. הגשתי את הבקשה לדיון מהיר ב-7 במאי, הצטרפו אליי גלעד קריב, פנינה תמנו, עאידה תומא סלימאן, אלי דלל, עודד פורר ויונתן מישרקי, קואליציה ואופוזיציה יחד, וגם חברת הכנסת דבי ביטון פה, שהנושא בנפשה. זה נושא שהוועדה צריכה ללוות תקופה, בעיקר לאור המספרים שהצגת והנתונים. בוועדה לזכויות הילד התקיים דיון, בוועדת החינוך התקיים דיון, אבל עם כל הכבוד, מי שקודם כול צריך לתת תשובה בנושא הזה זו משטרת ישראל. אין ספק שזה לא רק התפקיד שלה, ובתור אחת שניהלה עשר שנים מרכזים לנוער בסיכון, תאמינו לי, המשטרה זה היה הסוף. יש כאן עוד הרבה גורמים, הסתכלתי סביב השולחן, ויש כאן גורמים חשובים שטוב שהם יושבים פה, אבל בסוף הוועדה הזאת היא זו שאמורה לתת ביטחון לתושבי ישראל, ולכן כן אמור להתקיים כאן. בדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד – חלק מהנתונים הצגת – מדברים אחרי שנים של ירידה רצופה, בשנת 2024–2025, עלייה חדה במספר התיקים הפליליים לבני נוער עד גיל 18. בשנת 2024 יותר מ-6,200 בני נוער חשודים, לעומת 5,400. גם בתחום האלימות – החמרה, 20% מהעבירות בתיקים שנפתחו לבני נוער הן עבירות אלימות פיזית, עבירות נגד הגוף, נגד אדם. אני לא יודעת אם הממ"מ פה, או אם מישהו בכלל מביא נתונים, הוועדה הזאת רוב הזמן בלי נתונים, לכן בחרתי להקריא את הנתונים שהוצגו בוועדה לזכויות הילד. קטינים חשודים בעבירות נגד חיי אדם: 144 בשנת 2019, ל-109 בשנת 2024. בתוך חמש שנים הוכפל מספר הנרצחים בישראל מ-147 נרצחים בשנת 2020, ל-295 בשנת 2025. אגב, אני לא מבינה מה הסיפור עם המשרד, למה הוא לא מעביר נתונים לוועדה הזאת, אבל קודם כול, גופות, לצערי, קל מאוד לספור, אבל גם עבירות של אלימות יש גם בוועדות אחרות ולשם מגיעים הנתונים (שזה גם קצת בושה שוועדה שתמיד הייתה מקבלת נתונים לא מקבלת נתונים יותר). וכמובן לגבי מעורבות של בני נוער בהליכים פליליים, אמר היושב-ראש, 150%. זה נתון שגם פורסם ברשתות. הדיון היום – דיברת על ימנו זלקה ועל דסטאו צ'קול, הכרתי אותם גם בשבעות שלהם, פגשתי שם משפחות שבורות לב, אין מילה אחרת לתאר. לא שמשפחה שכולה של חייל פחות שבורת לב, ממש לא, אבל יש משהו במשפחה כזו שמרגישה את הזילות בחיים של הילד שלה. זאת אומרת לך למשפחה שכולה של חייל, הם מרגישים: זה עצוב לנו, אבל הבן שלנו נהרג בשביל מדינת ישראל. אבל כשילד כמו דסטאו צ'קול יצא מהבית, יצא מתחת לבית – מדברים הרבה על ימנו זלקה, ובצדק, בכל זאת, היה שם ממש מזעזע, אבל דסטאו ירד למטה ורצחו אותו מתחת לבית ילדים בני 14. והזילות הזאת בחיי אדם, זה מה שעוד יותר מרסק את המשפחה לגורמים. אבל הדיון שלנו צריך להיות מעבר, הוא צריך להבין, אחת, מה הכלים שאתם עושים, מה המטרות שאתם מגבשים לעצמכם כדי להפחית – אין לי ספק, אמרתי את זה, אני רואה כאן את הנציגים של משטרת ישראל, לא סתם יושבים לידכם נציגים, זה לא אירוע רק של המשטרה, זה אירוע רחב יותר. אני מכירה אותו, אמרתי לכם, זה מה שעסקתי בו לפני שבאתי לכנסת, ועם זאת, נרצה לדעת מהם הכלים שעכשיו – הבנתי שגם המפכ"ל נכנס לאירוע – אתם עושים כדי שבשנת 2026 לא נסיים עם נתונים כאלה נוראיים. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה. אני יכול לגלות לך שכהכנה לדיון הזה, עוד לפני שבועיים – בשבוע שעבר נאלצתי ללוות את אשתי באבל, אבא שלה נפטר – ישבו אצלי נציגי המשטרה והציגו לי את התהליך, והם יציגו אותו גם פה עם כל המגמות. בשנתיים האחרונות נעשית עבודה מאוד רצינית, לפחות בואו נשמע אותה תכף. דברי פתיחה, בבקשה, גלעד קריב. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> אהיה קצר, אדוני, כי אנחנו חפצים בעיקר לשמוע, ואני מקווה שכל עוד הכנסת הזאת פועלת, אתה תמשיך באיזושהי שגרה של דיונים בנושא הספציפי הזה. אפתח בדבר שקצת יפתיע, אבל חשוב לי לומר שאנחנו מתמודדים עם תופעה שהיא לא נחלתה של החברה הישראלית בלבד. אתמול קראתי ידיעה די מדהימה על העלייה הדרמטית בפשיעת ילדים ונוער בסקנדינביות ברמה של מגפת מדינה, ראית בשוודיה, עד כדי כך שמדברים שם ממש על חדירה של ארגוני פשע לתחום של הפעלת ילדים ונערים בכוונה כדי לחמוק מהיבטים של גיל, אחריות פלילית וכו'. מן הצד האחד, הדבר הזה לא מהווה נחמה, אבל מן הצד השני, הוא אומר שיש לנו, ככל הנראה, תורה שלמה שאפשר ללמוד ממנה. אנחנו לא לבד בסוגיה הזאת. סביר להניח שיש תחומים שבהם אנחנו מקדימים את העולם, אבל סביר להניח שישנם תחומים שבהם יש הרבה מאוד מה ללמוד ממה שנעשה, וישנן היום הרבה מאוד מדינות בעולם שמפעילות תוכניות חירום לאומיות להתמודד עם נושא עבריינות הנוער, של אלימות בקרב בני נוער. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שוודיה הייתה חלוצה בלפרסם את זה, אבל היא לא המדינה היחידה. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> בוודאי. ויכול להיות, אדוני, שפה צריך לפנות לממ"מ כדי שיסייעו לנו באיזושהי סקירה של מה שקורה בעולם. אחרי שאמרתי את העניין הזה, כן אציין שעל פניו, יש בחברה הישראלית מאפיינים שדווקא היו אמורים לסייע לנו במיתון התופעה הזאת, המבנה היותר משפחתי של החברה הישראלית, נושא הניכור החברתי במדינת ישראל יותר מצומצם ממדינות מערביות אחרות. עם כל הבעיות והאתגרים האדירים, כן יש לנו מערכת חינוך ציבורית חזקה, מערכת רווחה יחסית חזקה, יש לנו מערכות משפט שמוטות לכיוון הזה של טיפול באלימות נוער. היו אמורים להיות, או עדיין יש לנו, גם מכפילי כוח שהם ייחודיים למדינת ישראל, וצריך להשתמש בהם. דבר אחד אי-אפשר לקבל, אי-אפשר לקבל היעדר מדיניות רב-שנתית ורב-משרדית בסוגיה הזאת. אני בטוח שגם משרד החינוך, גם משרד הרווחה, גם מערכת המשפט, בוודאי משטרת ישראל, משקיעים מאמצים. אני לא חושב שמישהו יכול להיוותר אדיש או נותר אדיש למה שראינו בשבועות האחרונים, אבל די ברור שהגענו, לצערנו, לרגע שבו ממשלת ישראל צריכה להניח תוכנית חומש רב-תחומית שמציגה מהלך שמתחיל בחינוך, עובר לרווחה, ממשיך למשטרה, ומגיע בסוף גם למערכת המשפט ולמערכת השיקום. כי בהקשר הזה של נוער, אנחנו חייבים כל הזמן להדגיש את הממד הזה של שיקום וחזרה להתנהלות נורמטיבית. התפקיד שלנו, וזה המשפט האחרון שלי, אדוני, בסוף תרשה לי גם לסנוט טיפה בשר, אבל אתה יודע שזה – לא, עזוב, זה אפילו לא לסנוט. קראתי שהשר הציע להוריד את גיל האחריות הפלילית לעשר, הייתה כותרת כזו. אני לא אסנוט בו, אני אסנוט ברעיון. אין דבר יותר מופרך וחסר משמעות מבחינת ההתמודדות עם עבריינות נוער ואלימות נוער מאשר להוריד את גיל האחריות הפלילית לגיל עשר. אם זה הנשק הסודי שמישהו מבקש לשים פה על השולחן, אז עדיף שלא ייגע ולא יתקרב בכלל לנושא עבריינות הנוער. התפקיד שלנו, ופה זה באמת לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, אני מבטיח לך שפה אנחנו נהיה השותפים הכי טובים לכל פעולה ומהלך. התפקיד של הוועדה הזאת הוא לוודא שהממשלה הנוכחית, ובהמשך ממשלות אחרות, תשמנה את הנושא הזה כנושא אסטרטגי שמחייב כרגע תכלול מערכתי. אני יודע שדברים ראשונים נעשים, צריך לראות שאנחנו בבית הזה דואגים להעמדת התקציבים והתקנים, ובעיקר תשומת הלב הבין-משרדית לנושא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה רבה, חבר הכנסת גלעד קריב. חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תודה, היושב-ראש. בפתח דבריי, כמובן, אגיד תודה לחברתי מירב ולכל חברי הכנסת, ששמים את האירועים הנוראיים האלה עכשיו במרכז העניינים. מהמקום שלי כחברת ועדת זכויות הילד, או כעורכת דין שייצגה לאורך שנים נוער בסיכון, אני מאוד מוטרדת. נפגשתי עם הילדים האלה, גם ניסיתי להבין את המניע. כולנו יודעים אילו תקופות מטלטלות עברו על בני הנוער שלנו, בין אם זה קורונות, מלחמות, חשיפה, תקשורת ורשתות חברתיות, וגם בוועדה אנחנו מנסים, אבל בסוף למי שיש שיניים ויכול להניע דברים בצורה באמת משמעותית זו דווקא הוועדה הזאת. לא ארבה במילים כי נאמר פה הכול, אבל אני רוצה רק לספר משהו קטן שמטריד אותי. לפני כשבועיים-שלושה הייתי בחצר ביתי, וממול יש מגרש משחקים, ואני שומעת שני ילדים משחקים, וילד בן חמש אומר לילד השני: אם אתה לא מחזיר לי את הכדור, אני דוקר אותך. הנרמול הזה של ילד בן חמש, ועכשיו אני נעמדת ואומרת: אה, תגידו שזו פליטת פה, זו לא פליטת פה, כי בפעם הבאה מאוד יכול להיות שהוא יבוא עם איזה סכין או משהו חד, כי הוא הבטיח שידקור אותו. גם נושא החינוך, חינוך בתוך הבית, חינוך בסביבה, וכמובן אין ספק שלכאן צריכים להירתם כולם, משטרה, חינוך ורווחה, אבל אם אנחנו לא נציל אותם, נסייע להם ונסביר להם גם את החשיבות של מה קורה אם אתה עושה את זה, זאת אומרת שבסוף יכול להיות שתהיה באיזשהו מוסד או משהו – הם אפילו לא מבינים לאן הם נכנסים. אבל זה צריך להתחיל מלמטה, כי אחרת, לצערי, הרשתות החברתיות זה האסון הכי נורא, המשחקים שנהיו אלימים ומדרבנים את זה, ואני באמת מקווה שמהוועדה הזאת יצאו דברים נוקבים, חדים ומשמעתיים, וגם אם צריך להעניש בחומרה, זה צריך להיעשות. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חברת הכנסת דבי ביטון. אני מרים את הכפפה שזרקו לי פה גם גלעד וגם מירב, ואנחנו נקיים בזה דיוני מעקב נוספים, ויותר מזה, אנסה לרתום לזה גם את ועדת החינוך ואת הוועדה לזכויות הילד, ואולי בפעם הראשונה לעשות פה דיון משולש עם שלושת ראשי הוועדות בראשותי, ונוביל את זה. אי-אפשר לוותר על זה, אני לא מתכוון לוותר על זה. חבר הכנסת חמד עמאר. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אני רוצה לשמוע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כרגיל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, חמד שנים - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא רק שהוא בסביבה, הוא גם תמיד אוהב לשמוע את האחרים. ברשותכם, נעשה סדר בדברים. אני מבקש סקירה של תהליכים, של מה שמתבצע, של מה שקורה. איפה שיש גם נתונים, תנו לי גם נתונים, כדי שנוכל להתקדם. אני כבר אומר שאבקש לדיון הבא מהממ"מ להביא לפה נתונים עולמיים, גלעד צודק, בואו נלמד גם ממקומות אחרים שזה קורה ומכופל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> גם מהארץ, יש להם את הנתונים. אין פה מישהו מהממ"מ, נכון? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> הם לא מקבלים את הנתונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> המשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל, בואו נתחיל איתכם. אני כבר אומר, אני לא יודע מי עוד יצטרך לקפוץ יחד איתי לוועדת הכנסת, אבל יכול להיות שנצטרך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני. אתה משוחרר. אתה - - - ועדת הכנסת. אני ועדת הכנסת. אבקש שלא יביאו לי מחליף. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מצוין, תודה. המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, בבקשה. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> בוקר טוב, אני מנהל הרשות לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי. << דובר >> גלעד קריב (העבודה): << דובר >> הוא, בעברו, מקים מערך בתי המשפט הקהילתיים, כבוד השופט בדימוס אביטל חן. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> שופט נוער הרבה שנים, מחובר בוורידים לכל – אתחיל מהסוף. ישבנו בוועדה לזכויות הילד ובוועדת החינוך ביחד, ולמעשה קיבלנו גם הנחיה וגם מינוי לכנס את מרבית האנשים שיושבים כאן סביב השולחן לצוות עבודה משותף. צוות העבודה המשותף הזה כבר מתחיל את עבודתו ב-15 ביוני, כל המשרדים מתכנסים ביחד. אנחנו כבר ערוכים ומאורגנים לסיפור הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יכול להיות שב-16 כבר נוכל לעשות פה דיון ולשמוע מה החלטתם? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> ב-16 נשב לרכז את החומרים שקיבלנו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני מנסה להיות יעיל. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> זה ייקח קצת זמן, אבל המטרה היא שתוך מספר חודשים, אני מקווה שעוד בכנסת הזאת, להניח נייר כבד ורציני ולכוון לדעתו של חבר הכנסת קריב לתוכנית חומש. דיברתם על מודלים בעולם, יש את המודל האיסלנדי, יש מודלים נוספים שחלקם יכולים להתאים לנו, כמובן בשינויים המותאמים למדינה אצלנו. כרגע ממש כולנו, כל המשרדים, דיברנו, אנחנו בכיוון של שילוב ידיים, והאחריות שלקחנו על עצמנו היא להניח כאן נייר משמעותי. התחלתי מהסוף כדי שתהיה שורה תחתונה לסיפור. נוסף על מה שהזכרתם לפני כן, רשתות, שזאת רעה חולה, ודיברנו עכשיו בפאנל של איך להגביל את הילדים מלגשת לטלפונים ולרשתות – אלה דברים שצריכים לעבור פה בבית הזה עיבוד רציני מאוד, לדעתי. ילדים לא צריכים להיחשף, נערים לא צריכים להיחשף, לא לאתרי פורנו ולא לאתרי אלימות, ואפשר לחתוך את זה, ועשו את זה באוסטרליה. עוד פעם, אפשר לעשות את זה פה בהתאמות הנדרשות וכיוצא באלה. זה צריך להגיע מייעוץ וחקיקה וזה צריך להיעשות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אגב, בעקבות הפאנל הזה, כבוד היושב-ראש, הגשתי הצעת חוק לטלפונים, כמו שיש טלפון כשר, שתהיה שליטה להורים בגילים מסוימים, כי האבסורד הזה, הקלות הזאת שאתה תופס את המכשיר הזה והם מחקים ונגררים – זה גם היה דיון על חרמות, אבל בסוף ראינו גם ילדים קופצים. האלימות הזאת אחת קשורה בשנייה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אנצל את כישוריך כשופט לשעבר וננסה לראות אילו הצעות חוק נכון מייד להתחיל להריץ, ונעשה את זה ביחד. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אני לשירותכם בכל מה שתרצו, ללא הגבלה. אני רוצה להוסיף על כל מה שאמרתם ברשתות כמובן את המצב של החמש-שש השנים האחרונות. אי-אפשר להתעלם מזה, מהקורונה החבר'ה שלנו לא לומדים רצוף, מסתובבים ברחובות. זה הגביר נשירה, להורים אין כל כך הרבה פניות, הילדים ברחובות, והדברים הללו פשוט העלו והעלו, בנוסף על כל מה שקורה בעולם, את המצב אצלנו. נערים צעירים וילדים הם לא אנשים נמוכי קומה, הם עדיין לא הגיעו לבשלות, וכל הדברים הללו מכים בהם הרבה יותר חזק מאשר הם מכים בנו, וגם אנחנו כמבוגרים מסתובבים פה עם טראומות ופחדים. אז אלה דברים שצריכים לקחת בחשבון גם מבחינת הטיפול של הרשויות. אנחנו רואים ילדות בנות שמונה שמנסות להתאבד, אנחנו רואים ילדים בני 12 שקופצים מגגות, זה טירוף של דברים שלא הכרנו, ובעוצמות שלא הכרנו, והטיפול הוא טיפול רב-מערכתי, אבל הוא צריך לרדת לשורש העניין. אמרתם, וזה נכון, המשטרה ובתי המשפט הם סוף הדרך, צריך למנוע את כל הסיפור הזה עוד בהתחלה. חלק מלמנוע את הסיפור הזה בהתחלה זה אנחנו, משרד החינוך, משרד הרווחה. שחררנו את ההורים עד היום מאחריות. כשנשים נייר על השולחן, להורים תהיה אחריות, והאחריות הזאת תצטרך להילקח מבחינת איפה הילדים שלכם מסתובבים, מה הם עושים. אל תבואו אלינו בטענות בסוף, אם אתם לא מפקחים על הילדים בתחילת הדרך, או לא מחנכים בבית וכיוצא באלה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> כמו בארצות הברית. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> וזה יכול להגיע גם לרמות של לקנוס בחומרה הורים על המעשים של הילדים, אלף ואחד דברים שאפשר לעשות בדברים הללו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביטל, אני חייב להפריע לך רגע, כשהתכוננתי לדיון הזה, עברתי כמו גלעד על נתונים בעולם וניסיתי לראות אילו גורמים היו יכולים להשפיע הכי הרבה והיום הם הכי פחות משפיעים, לפי הסדר: משפחה – ראשון; בית ספר – שני; תנועות נוער – שלישי; אגודות ספורט – רביעי; והקהילה – חמישי. אלה הגורמים שיכלו להשפיע, ולפי הסדר הזה הם הכי פחות משפיעים, זאת אומרת המשפחה במקום הראשון. מדהים. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אם אתם רוצים, אפרט לכם מה הרשות שלנו עושה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן, אנחנו רוצים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אחרי זה אשמח לשמוע גם את המשטרה, איך אתם משתלבים בתוך זה. בבקשה, אביטל. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אעשה את זה בחמש דקות. אנחנו פרוסים ממש באותם מחוזות של המשטרה, בכל שטח מדינת ישראל. כמעט בכל יישוב יש לנו מנהל יישובי, שהוא למעשה עובד עבורנו, עובד עירייה. אנחנו משלמים את שכרו, והוא עובד עבורנו בשטח. אנחנו מחזיקים בערך 1,200 אנשים בשטח, מהם 220 מנהלים יישובים. יש לנו בערך 100 מדריכים בשעות הערב, מדריכי מוגנות – 300. יש לנו שירות לאומי בקהילה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איזה פריסה? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> ארצית, ממג'דל ועד אילת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> - - - במגזר הערבי? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אין לי חיתוך של המגזר הערבי, אבל הוא לא מופלה מהמגזר היהודי, אלה אותם מספרים ואותם חיתוכים. אפילו יש דברים שיש לנו יותר. יש דברים שיש לנו פחות ויש דברים שיש לנו יותר. למשל, אגע רגע במגרשים מוארים, אחד הדברים למנוע עבריינות. דווקא בחברה היהודית יש 66 מגרשים מוארים, ובחברה הערבית – 72. כל מקום מקבל את המענים שלו, ולכן אני מתקשה לתת לך את התשובה המדויקת על הציבור הערבי. אין לנו הבחנה בין הציבורים. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> דווקא בציבור הערבי, לפחות לאור המקרים שקרו אצלנו, נראה שאצלנו - - - << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> יש פחות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> בדיוק. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> אצל הנוער, דווקא בציבור הערבי יש פחות מהנוער היהודי. האלימות היא פחות. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> זה נכון, אבל ההשפעה של ארגוני הפשיעה והפיתוי עם הכסף הקל חזקים יותר בציבור הערבי, ואני מפחד שאנחנו הולכים לקבל את הגל הבא של הרציחות, אלוהים ישמור, דווקא מהחבר'ה היותר צעירים, כי קל יותר להפעיל אותם, הראש שלהם פחות חושב, אז זה הפחד. זה קורה, אגב, גם בציבור היהודי, מפתים ילדים עם כסף קל כדי להגיע לבצע עבירות. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> זה כבר ידוע, גם בעולם זה היה ידוע. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> נכון, לא המצאנו את זה. יש לנו 150 סיירות הורים שמרכזות בערך 4,000 מתנדבים. היד עוד נטויה בעניין הזה, ואנחנו משקיעים הרבה כדי לגייס עוד ועוד הורים. פנינו עכשיו לארגון גמלאי המדינה ולארגון גמלאי המשטרה, אנחנו נמצאים במהלך של ניסיון לגייס גמלאים של כל השירות הציבורי כדי לנסות ולתת לנו אפילו יד, אולי בתור מדריכים בבתי ספר בהפסקות, כל מיני רעיונות שעולים על השולחן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> צריך לראות איך מחברים את זה, מכיוון שאתה הולך להקים את הצוות הזה ב-15 לחודש, עם סיירות הביטחון בחלק מן הערים ועם השיטור העירוני. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אנחנו עובדים מול השיטור העירוני כנגזרת מזה שהוא חלק מהמשרד שלנו. יש קשר בין הסיירות הללו, ויש קשר גם בין המשטרה לבין הסיירות הללו. אנחנו מפעילים שירות לאומי, נקודות חמות, אמרתי. יש לנו גוף שקוראים לו "עושים שכונה". הגוף הזה זאת עמותה שנמצאת כרגע ב-14 יישובים, תתרחב לעוד 13 בתוכנית של השנה הקרובה. אלה של ההתרחבות בתנופה לצפון. הם מאתרים גורמים חזקים בקהילה, חבר'ה של משוחררים מהצבא או חבר'ה בוגרים, ומנסים לחנך דור חדש של מנהיגים ועשיית טוב בקהילה. זה יכול לבוא בסדר גודל של צביעת מקלטים, סיורים בלילה, מניעת ונדליזם, אלף ואחת פעילויות שהם עושים עבורנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לפני הגמלאים וצביעת המקלטים, אתה יכול להגיד איך אתה נגיד נערך לקיץ? כי הקיץ ידוע כמקור לבעיות. תן לי דוגמאות תכלס. פעם היו נגיד אוהלים של עלם בחופים. באילת, איך אתה נערך לעיר שיש בה עבריינות בני נוער וזנות מטורפת? עזוב רגע את צביעת המקלטים. דבר איתי תכלס על המשימה הכי חשובה: איך אנחנו נערכים לקיץ. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> גמרנו לרשת את החופים המזרחיים של הכנרת במצלמות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> השמש לא רק משזפת. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> ממש לא. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> גמרנו לרשת את החופים המזרחיים במוקדים רואים, שכולם נמצאים במינהלת של הכנרת. אנחנו מקיימים פעילות לאורך כל הקיץ כולו בתוכנית שנקראת "חופים" ובתוכניות נוספות. האוהלים האלה קיימים עדיין, מבצעים מניעה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אולי גם כדאי לעשות שם סיורים. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אנחנו עושים את זה באילת. אנחנו פותחים מתחמים באילת. כנראה נחדש גם את עניין הניידות שמסתובבות בשטח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זה מאוד חשוב. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> כן. אבל יש לנו מתחמים – למשל, השנה אנחנו מסתובבים בחופים ואנחנו מחלקים לחבר'ה הצעירים שם כל מיני תשורות, כמו בקבוקי מים ומטקות, וכך פותחים שיחה ומגלגלים ומושכים אותם איתנו לאוהלים ולמתחמי זולות כאלה, גם כדי למנוע אבל גם כדי קצת לשנות את הראש. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יש תקציב לכל הדברים האלה, אביטל? סליחה שאני נוגע בנקודות הכואבות. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> זה הרי אף פעם לא - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בדיוק בשביל זה אנחנו - - - << אורח >> אביטל חן: << אורח >> שנה שעברה הייתה לנו ירידה בתקציב, כמעט סגרו אותנו, השנה החזירו לנו את התקציב ל-120 מיליון שקלים, אפילו לכיוון ה-130. יחד עם החלטות הממשלה, נגיע ל-150–160, צפון ודרום, בעקבות מה שהיה. בוא נאמר שלשנה הזאת אנחנו בסדר. הלוואי שנצליח לגדול לשנים הבאות, כי נפתחו אצלנו הרבה מאוד תוכניות, הרבה מאוד כיוונים שאנחנו מקווים ליישם אותם. אני פה עם כמה וכמה דפים ואני יכול לפרט, אנחנו על זה לגמרי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. המשרד לביטחון לאומי, המשך. שרית מהמשטרה, בבקשה. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אגיד כמה דברים ואז יובל יפרט יותר על הפעילות המשטרתית ובכלל על התפיסה המשטרתית אל מול בני הנוער. באופן כללי, כמו שהזכרת, היושב-ראש, יש לנו כמשרד הרבה מאוד שירותים שנוגעים בכלל בקהילה ובתושבים, אבל נוגעים גם בבני נוער, והתפקיד שאנחנו נוטלים על עצמנו כמשרד בשלב הזה הוא לייצר איזשהו מבט מקרו על כל השירותים שניתנים ועל ההשפעה שלהם על האוכלוסייה של בני הנוער. זה מעבר לתוכנית שאביטל הזכיר, כמובן, שהיא תוכנית ממשלתית הוליסטית. המטרה שלנו היא לחזק ולשפר את היכולות שלנו ואת סל הכלים שעומד לרשותנו, כולל גם, אינשאללה, תקציבים, כדי לספק שירותים יותר טובים לבני הנוער, גם בהקשרים של מניעה וגם בהקשרים של אכיפה, אם אנחנו, חלילה, מגיעים גם לצירים הללו. אני רוצה להזכיר את הנושא הדיגיטלי, כי הזכרתם את זה קודם. אנחנו עושים עכשיו עבודה מאוד רחבה בהובלת המשנה למנכ"ל במשרד, תוכנית שאנחנו קוראים לה "חוסן דיגיטלי", יחד עם מטה 105 להגנה על ילדים ברשת, לייצר איזושהי הסתכלות הוליסטית על כל הנושא הזה של הרגולציה ברשת, של איך אנחנו שומרים על הילדים שלנו, איך אנחנו עושים הסברה יותר טובה, איך אנחנו עושים רגולציה יותר טובה ואיך אנחנו מסתייעים בכלים הטכנולוגיים כדי לעזור לבני הנוער ולמנוע מהם סיכון. זו תוכנית מאוד רחבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל יש בתוכנית הזאת גם איזשהו מאפיין שנותן להורים כלים לשלוט - - - << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> הכול. זה ממש מתייחס לכל הצירים, ממש מסתכל על הילד ב-360 אל מול כל המערכות הטכנולוגיות הקיימות וכל הרשתות החברתיות וכו', ומתייחס לזה בכל ההיבטים, גם בהיבטים של חקיקה, הסברה, רגולציה וחינוך וכו'. אנחנו באמת עושים עבודה מאוד רחבה עם מטה 105, המטה האזרחי, שהוא כבר שותפות - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמו מה? איזה עבודה? חוץ מהטלפונים, מה תכלס אתם עושים? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אני מדברת ספציפית על העבודה הזאת של החוסן הדיגיטלי. אנחנו קוראים לה חוסן דיגיטלי, זה אחד מהדברים שאנחנו עושים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> עזבי, הטלפונים – בסדר. מה עוד? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> מעבר לזה, יש לנו שילוב זרועות גם עם המשטרה, גם עם השיטור המקומי, גם עם הרשות לביטחון קהילתי, מטה 105, שירות בתי הסוהר שמטפל בסוף בנערים שלא הצלחנו לאתר אותם לאורך הדרך והגיעו, לצערנו הרב, למאסר, ויש הרבה תוכניות שיקום גם שם. ואנחנו יוצרים באיזשהו מבט הוליסטי תוכנית שמעמיקה את היכולות של המשרד אל מול אוכלוסיית הנוער. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביטל, כל הגורמים האלה יהיו אצלך ב-15? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> כן, אנחנו ביחד. << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> כולם יהיו אצלו, בנוסף לכל משרדי הממשלה. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> 105, המשרד ואנחנו עושים הרצאות וסדנאות להורים בזום, בכל הארץ. יש לנו מרצים משלנו, אנחנו משלמים למרצים שיושבים מול ההורים, מזמינים אותם לשיח. נכנסים לא מעט הורים. אי-אפשר להגיע לכולם, אבל - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> וחלק קיים במערכת החינוך? יש ביניכם איזושהי - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כן. אני יכולה להגיד לך כאימא שקיבלנו את ההרצאה, אני יכולה להראות לך, ובגלל זה אני אומרת – נגיד הבת שלי בת תשע, והזמינו אותנו להרצאה עם 105, זה בסדר. אני לגמרי שם. אגב, גם עשיתם השפעה מאוד גדולה, אבל אני רוצה רגע שנצא מהטלפונים והדיגיטל, ונדבר על ההתמודדות בשטח. כי בסוף כשתוקפים ילד בתל אביב מתחת לבית, וסיפרתי לפוגל, ומשאירים אותו עם גרביים ותחתונים, זה כבר לא ב-105 בכיתה של הבת שלי, אלא זו כנופייה מפוקפקת שמשליטה טרור ברחובות תל אביב – לצורך העניין, אני אומרת את זה על ה-SSQ – ואני רוצה לדעת, חוץ מהטלפונים, מה תכלס עושים כדי שילדים ירגישו בטוחים בתל אביב. לא רק בתל אביב, בחיפה, בחדרה. דסטאו נרצח מתחת לבית שלו. בואו נדבר תכלס. נגיד כשהיה האירוע של ה-SSQ, אני מודה שהתקשרתי לחנן, מפקד השיטור העירוני, ושאלתי אותו: האם אתם, לצורך העניין, לא רק שמים את הכוחות בדרום, אלא ברמה שילד יכול להסתובב ב-2:00 בלילה בשקט? אז מעניין אותי גם לדעת מעבר לטלפונים. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אי-אפשר להיות בכל מקום ובכל פינה. חלק מהסיפור הזה, כמובן, זה חינוך והרתעה, אבל כמו שאת אומרת, אחת, זו משטרה; שתיים, זה השיטור העירוני; שלוש, זה סיירות ההורים, ואת סיירות ההורים האלה צריך לנפח לממדים מפלצתיים, לטעמי, צריך להשקיע בזה כסף ופרסום כדי שהם יבואו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביטל, המטרה שלנו חייבת להיות שלא תוכל להגיד את המשפט "אי-אפשר להיות בכל פינה". אנחנו חייבים להיות בכל פינה, כי אם לא נהיה בפינות האלה, שם יהיה הרצח. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> הלוואי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא בטוח שנצליח להשלים את זה, אבל אנחנו חייבים לחשוב כך. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> לשאוף לשם, נכון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בדיוק. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> וגם לשקול לקחת תלמידים מבתי הספר, מהיסודי והתיכונים, לבתי המשפט, לראות דיונים אפילו בכאילו, אבל צריך להתחיל להחדיר להם שזה דבר שהוא אסור, שזה דבר שבסוף הם גם ישלמו מחיר עליו, גם אם ילכו לבקר בכלא לראות ילדים כאלה. זאת אומרת אנחנו חייבים לגרום להם הרתעה, כדי שהם יבינו שזה לא משתלם. זה עוד טיפ. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, דבי. יש פה שלושה חברי כנסת שהצטרפו אלינו, בואו ניתן להם. סולומון, אני שמח שבאת כי תיקנת לי פה עיוות. רציתי לומר בסיכום שאף חבר קואליציה לא הגיע לכאן, אז אני שמח לראות שגם אותך זה מעניין. תכף אתן לך. חמד, בבקשה, ואחרי זה טטיאנה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> מי שעוקב אחרי הרשתות, במיוחד בחברה הערבית, משפחות הפשע וארגוני הפשע התחילו להיות כוכבי רשת, ואותם צעירים רוצים להיות כמוהם. ואני לא רואה שהמשטרה עוצרת את זה, ולא רואה שום גוף במדינת ישראל שעוצר את זה. כשעבריין יושב עם פנים חשופות, זורק חבילות של עשרות אלפי דולרים לתוך תנור ואומר "אני כאן הבוס", כשהוא מסתובב עם אוטו יוקרתי, ואתה רואה את זה עוד פעם ועוד פעם ואף אחד לא עוצר אותו, זה מביא את הילד ואת הנוער להגיד: אנחנו רוצים להיות כמוהם, אנחנו רוצים להיות חזקים. הנוער התחיל להעריץ אותם, התחילו להיות כוכבים, והרבה כסף מתגלגל שם. אני אומר לכם, זו לא רק בעיה במדינת ישראל, להרבה מדינות היו בעיות עם הנוער ולהרבה מדינות היו בעיות של רצח, והרבה מדינות הצליחו לצאת מזה. אנחנו יכולים גם ללמוד מהן, ללכת, ללמוד, לראות איך הצליחו להתגבר על הפשיעה, איך הצליחו להוריד את מספר הנרצחים, איך הצליחו להביא את הנוער למקום אחר בכלל. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נעשה את זה בדיונים הבאים. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> כי כשנער רואה שמשתלם לו להיות עבריין, הוא הולך לעבריינות. וזו לא רק המשטרה. המשטרה צריכה להיות עם יד של ברזל, אבל מצד שני, אתה צריך לתת את ההטבות האזרחיות, זה צריך להיות ביחד. אתה לא יכול להיות רק משטרה עם יד של ברזל, המשטרה תצליח, אבל עד כמה היא תצליח אם אנחנו לא נתקן את הדור הבא, ולאותו צעיר לא יהיה משתלם להיות – ולאותו עבריין באותו ארגון פשע לא יהיה משתלם לשלוח את הילד? אם נגיע למצב שאם הילד נשלח על ידי X, X מקבל אותו עונש כאילו הוא עשה את זה – אם נעשה את זה, ואנחנו יכולים לעשות את זה בחקיקה, אנחנו יכולים להתגבר על זה. אבל אנחנו, כמדינה – אני לא יודע מה קורה במדינה, אני לא מצליח להבין. לדוגמה, אני מסתובב בצפון הרבה. אתה רואה ילדים בני שבע, שש בצמתים, אתה רואה ניידת משטרה עומדת בצומת, ואתה רואה שהילד הזה נכנס לתוך הכביש, מבקש נדבות, מה הבעיה למשטרה להגיע בשעה 4:00 בבוקר, 3:00 בבוקר, לראות מי מוריד אותם שם, לעצור אותו, לקחת את אותם ילדים להורים שלהם ולהגיד להורים שלהם: אתם עשיתם את העבירה. אנחנו כמדינה צריכים לשנות את התפיסה, כי הנוער הזה הוא העתיד שלנו, ואם אנחנו לא נשקיע בו היום, נקבל את זה בצורה בלתי רגילה. מה שיש לנו היום יכול להתהפך יותר ויותר, כי כסף מגרה, וארגוני הפשע מסובבים הרבה הרבה כסף, ושם אנחנו צריכים להוריד, גם כלכלי, גם יד של ברזל וגם חקיקה ועונשים. ואני רוצה לפנות לבתי המשפט: אל תהיו רחמנים בני רחמנים. סיפר לי קצין משטרה, אני חייב להגיד את זה, שהוא עצר נער בן 17 על 20 עבירות של גנבה, הגיע לשופטת, השופטת שחררה אותו. 20 עבירות של גנבה. אז לאן אנחנו יכולים להגיע? הילד הזה מבין שזו הדרך, ואף אחד לא עוצר אותו. לכן צריך שילוב של כל הגופים. הוועדה שלנו היא ועדה מאוד חשובה, אבל הייתי רוצה לראות את ועדת החינוך איתנו, את ועדת זכויות הילד איתנו. כולם צריכים להתגייס, והיום אנחנו רואים שהממשלה לא לוקחת את הנושא הזה ברצינות. ראינו בצפון ששלושה שרים מגיעים, אז היא לא לוקחת את הדברים האלה ברצינות. אנחנו ככנסת, בואו ניקח את זה ונריץ את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חמד, על הדברים האלה. פספסת את הדברים מקודם, אבל זה בדיוק מה שאנחנו מתכוונים לעשות. תודה. << דובר >> חמד עמאר (ישראל ביתנו): << דובר >> הייתי בוועדת הכספים. צריך ללכת לעבוד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הכול בסדר. חמד, אני מכיר את תרומתך לתחום הזה. חברת הכנסת טטיאנה, בבקשה. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> תודה. קודם כול, הדיון מאוד חשוב, וחייבים לקיים דיון המשך ולראות איך אנחנו ממגרים את תופעת האלימות בקרב בני הנוער. רציתי לדבר על שלושה נושאים. נושא אחד הזכיר חמד עמאר. גם אני גרה בצפון, ובכל פעם שאני עוברת, עומדים בצמתים ילדים, או זוג, או אפילו אחד, או שלושה שמקבצים נדבות, אבל הם לא סתם עומדים, הם ממש נצמדים לשמשות של הרכבים, הם נכנסים לכביש כשהם מסכנים גם את עצמם, והיו כמה פעמים שילדים קפצו על הרכב בזמן שנדלק אור ירוק. הם עושים פרובוקציות של תאונות, וזה מסכן גם אותם וגם את הנהגים עצמם. הם יוצרים סיטואציות מאוד מסוכנות. אם אנחנו לא נמגר את התופעה הזאת – וזאת תופעה שדיברנו עליה לפני שלוש שנים, לפני שנתיים. מדי פעם אנחנו מדברים עליה כאן בכנסת ושום דבר לא משתנה, שום דבר. כפי שהזכיר חמד עמאר, עומדת ניידת משטרה, וילדים עומדים שם, וכאילו זו נורמה, ילדים באמצע היום עומדים, לפעמים בנעליים משני זוגות שונים, רואים שאלה ילדים במצוקה, ושום דבר לא נעשה. מישהו מעביד אותם, מישהו מעסיק אותם, מישהו משעבד אותם. אני לא חושבת שהם עומדים שם מרצונם. ולא מספיק שהם עומדים שם וקופצים על המכוניות, שלחו לי לפני יומיים סרטון שהם לקחו מקל והם באים לקראת אנשים שממתינים בתחנת אוטובוס עם מקל. זה לא ייגמר סתם בנדבות, אלה ילדים שעוד שנה-שנתיים יהיו מקור אלימות. הנושא השני שרציתי להזכיר - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אנחנו ממש רוצים לשמוע את המשטרה, ותכף ייגמר לנו הזמן. << דובר >> טטיאנה מזרסקי (יש עתיד): << דובר >> חשוב לי להגיד בשביל מה הגעתי לכאן. כשהייתי סגנית ראש העיר, התקציב של ביטחון קהילתי היה תחתיי. אני מכירה טוב-טוב את התוכניות. אם לא נגדיל את התקציב הזה, לא רק למצלמות, אלא לאנשים שיסתובבו בשטח, הניידות, אם לא נחזק את התחום, אי-אפשר לעשות סדר בעיר. שתהיה סמכות לשוטרים ותהיה סמכות שמישהו יסתובב, סיירת הורים, שאם מגלים איזה בעיה, שיהיה מישהו עם סמכות להטיל קנס מנהלי, משהו. זה לא מספיק שיסתובבו אנשים שרק יצפו ויזהו את הבעיה ולא יעשו עם זה כלום, זה חשוב. בחורף הייתה תוכנית שבה הסתובבו קרוונים, לקחו את הילדים והקרינו להם סרטים. נגמר התקציב, וחשוב להחזיר את זה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מצוין. תודה, טטיאנה. סולומון, בבקשה, גם אתה וגם עדי. קצר, כי אנחנו רוצים לשמוע גם את הגורמים האחרים. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> בהחלט. קודם כול, תודה רבה, אדוני היושב-ראש. זה דיון חשוב מאוד, ועל זה אני מודה לחברת הכנסת מירב בן ארי שמעלה את הסוגיה הזאת. ככל שהנושא הזה יהיה נוכח והדיונים בנושאים כמו אלימות יהיו נוכחים כאן בכנסת ישראל, זה חלק מהפתרון והוא מאוד משמעותי. עשינו את זה גם בוועדת החינוך, אנחנו עושים את זה גם כאן, וזה מאוד משמעותי וחשוב. שני דברים. אסור בתכלית האיסור שאלימות תהיה משתלמת, וזה יושב על שני דברים מרכזיים שוודאי אמרו אותם גם לפניי. אחד, כשיש אלימות יש תג מחיר מאוד ברור מהמדינה, וזה צריך לעלות עוד ועוד ככל האפשר כי ככל שהדבר הזה עם תג מחיר גבוה יותר, כנראה יהיה פחות משתלם לעשות את זה. זה נכון גם באכיפה, משטרה וכן הלאה, זה נכון גם ביכולת שלנו להדיר מהמרחב הציבורי אנשים שנוהגים באלימות. הם לא יקבלו על כך פרס. כשבן אדם אלים, כשבן אדם מתנהג בצורה כזאת, אנחנו מאדירים ואפילו נותנים לו תקשורת ובמה. הדבר הזה – אסור שיקרה. זו קריאה לכולם. זו קריאה למשטרה, זו קריאה לאנשי תקשורת, זו קריאה לכל האנשים שמנכיחים אנשים שהם אלימים; הציר השני – דיברנו עליו, נמצא פה השופט בדימוס אביטל חן, והייתי בוועדת החינוך ושם ניהלתי את הדיון בנושא הזה, והוא אמר את זה עוד שם. אני אומר את זה עוד פעם גם כאן, נושא החינוך אקוטי ומשמעותי, ובלתו אי-אפשר לקדם שום דבר גם בנושא האלימות. בסוף זה נתון להורים, שהם צריכים להוקיע דברים כאלה מעת לעת ולראות איפה הילדים משוטטים, ושתיים, מערכת החינוך צריכה לדעת שהיום הנושא הזה הוא מרכז החיים. בלעדיו אין לנו ביטחון ברחובות, בלעדיו אין יכולת האדם להתפתח וליצור מציאות טובה יותר, ודיונים מעין אלה הם משמעותיים והם יביאו למקום טוב יותר. לצערי, מי שנפגע ממציאות של אלימות הן בדרך כלל האוכלוסיות היותר חלשות, האוכלוסיות שיש להן פחות גב, גם כלכלי וגם גב של אלימות נוספת בתוך המרחב שבו הן חיות. ולצערנו, אני רואה שבני קהילתי נפגעים בזה יותר מאחרים, ואני מבקש שגם על הדבר הזה ניתן את הדעת. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, חבר הכנסת משה סולומון. חברת הכנסת עדי עזוז, בבקשה. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, אדוני. קודם כול, אני רוצה לברך את חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי שיזמה את הדיון החשוב הזה, וכחברת ועדת החינוך, קיימנו דיון שמשה הוביל בוועדת החינוך. אני רוצה להגיד שני דברים עיקריים. אחד, אמרתי את זה גם בדיון הקודם בוועדת החינוך, פעם הפשיעה הקטלנית של בני הנוער בישראל הייתה קצה. ושיתפתי גם שכשהייתי בכיתה י"ב יצאתי למסיבה בשפיים עם חברים, היה כיף, זה מה שילדים בני 17, 18 עושים, וחבר שלי שהיה איתנו בתור למסיבה – יש סלקציה במסיבות, לפחות פעם היו. הבנות נכנסו, הבנים אחרינו. הם דיברו בתור עם כמה בנות אחרות, וזה הסתיים בזה שהוא נרצח. קראו לו רענן לוי. הוא נרצח על ידי משפחת פרנסואה אבוטבול, שעד עכשיו גם מרצה את עונש המאסר. פעם – זה היה לפני 22 שנה – זה היה קצה. זה באמת היה הקצה של האלימות הקטלנית בישראל בקרב בני נוער. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כל המדינה הזדעזעה מזה. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> נכון. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> כולנו. וגם היינו כל הלילה בתחנת המשטרה. זה באמת היה אירוע מחריד, בטח לילדים צעירים בני 17, 18, והיה קצה. והיום זה כבר לא הקצה. עכשיו אני רוצה גם להחליף כובע. לפני שהגעתי לכאן הייתי מנכ"לית עמותת החצר הנשית לנערות וצעירות בסיכון, וגם בתוך ועדת החינוך. כפי שאמרת גם אתה, משה, אסור שזה יהיה משתלם, זה נכון, אבל זה מתחיל הרבה קודם, זה מתחיל באיך שגם אנחנו מדברים בבית הזה, וזה מתחיל ביחס שהם רואים בטלוויזיה, וזה מתחיל ממשפיעני רשת שהם מחבקים והם עבריינים מורשעים, או מואשמים בפלילים בעצמם. מערכת החינוך היום בעצמה בקריסה, ואדוני – סליחה שהגעתי באיחור, הייתי בוועדת החוקה – צריך לעשות דיון עומק גם עם ועדת החינוך וגם עם ועדת הרווחה, כי גם הן קשורות אחת לשנייה. היום בני נוער זה לא הקצה, זה לא רק מה שאמרת, חברתי, עם נעל כזו ונעל כזו, זה גם מה שנקרא בני טובים, זה בכולם. הרצף של הסיכון התרחב, הרצף של האלימות התרחב, למורים אין כלים בתוך מערכת החינוך, לרווחה אין תקציבים כדי לאפשר מסגרות אחרות שיתמכו אחר הצוהריים. הם לא עסוקים, הם משועממים, הם רואים מודלים רעים, ולכן האלימות גואה בצורה קיצונית, ולא רק האלימות הפיזית, גם האלימות המינית. יש 45% עלייה באלימות מינית של בני נוער בתוך מערכת החינוך, זה פסיכי. והתפקיד שלנו הוא להתכנס לזה, ואשמח לדיון משותף, אדוני. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה בדיוק מה שרשמתי כרגע ללאה, זו בדיוק הכוונה. רגע לפני שאנחנו עוברים אליכם, לובשי המדים, יש פה בחורה צעירה שאני רוצה לשמוע אותה, כי נדמה לי שחשוב גם לשמוע אותה. יובל דגני, סגנית יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. << אורח >> יובל דגני: << אורח >> תודה רבה. אשתדל לקצר במילים. הדבר העיקרי שחשוב לי שנשים פה על השולחן והכי קריטי הוא להבין שאלימות היא רצף. עלה לכותרות בשבועות, בחודשים האחרונים המקרים של הרצח הנורא, אבל זה קשור גם לדברים שקורים בתוך בתי הספר, זה קשור לחרמות, זה קשור לכל הנתונים שאנחנו רואים שעולים. וכל זה מתחבר לנושא של חוסן חברתי, שאין ספק שמתערער, ומה שאנחנו מדברים על עומדים מנגד, מי שנמצא שם שלא עושה את הפעולה בהכרח אבל נמצא. ביצענו מחקר עם עמותת חינוך לחיים, הקריה האקדמית אונו ומכון המחקר הבין-לאומי Learning for well-being, ואחד הנתונים העצובים שאנחנו רואים שם הוא שכמחצית מבני הנוער לא מרגישים שהם יכולים לסמוך על אזרחי ישראל לסיוע בזמן משבר. כלומר כשהנער נמצא בסיטואציה הזאת, תחשבו על הנתון הזה ומה הוא אומר, למחשבה באותו רגע. לפני שבועיים התכנסנו לוועידת מועצות התלמידים והנוער ה-30, 700 נציגי נוער מייצגים מכל הארץ, ואחת הקריאות הברורות שיצאה משם בשם בני הנוער היא לכל משרדי הממשלה, לרשויות אכיפת החוק, לרשויות המקומיות, לנבחרי הציבור, למערכת החינוך, בשיתוף עם מועצות התלמידים והנוער, למגר את התופעה הזאת של אלימות. אני שמחה מאוד לשמוע שעומד להתכנס הצוות, זו הייתה אחת הקריאות שלנו ומה שאנחנו באמת מצפים שיקרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביטל, אני לא סתם נתתי לה לדבר, אני רוצה שגם היא תהיה בתוך - - - << אורח >> יובל דגני: << אורח >> זה הדבר הבא. מועצות תלמידים ונוער ובכלל גורמי חברה אזרחית רלוונטיים צריכים להיות בתוך הסיפור הזה של התכנון. אנחנו מכירים איך זה נראה מבפנים, וזה באמת מאוד משמעותי. כל הצוות צריך להתעסק בכלל בתופעה ושבסוף, אם אנחנו לא רואים את הנוער מהבוקר עד הלילה, אי-אפשר באיזה שיעור חינוך לסגור את הפינה ולחנך. זה כולל בניית אמון בין הגורמים, חינוך, חקיקה, הרתעה, אכיפה, כל מה שנאמר פה, ואת מתן הכלים להתמודדות גם לנוער וגם לאנשי החינוך. חשוב לי לסיים בנימה אופטימית. אחד הדברים שראינו עכשיו זה שמעבר לבני הנוער המדהימים שהתנדבו וסייעו בעורף, וכולנו מכירים את הדור המדהים הזה, גם חבר'ה שאולי לרוב לא שם בעשייה החברתית, כולם הזדעזעו מהמקרים הנוראיים שהיו כאן, כולם. ראינו את זה ברשתות החברתיות, בעצרות, בבתי ספר, בכל מקום. עכשיו יש הזדמנות, כשלנוער אכפת וכולם מוקיעים את זה מכול וכול, וזו ההזדמנות לאחד את הכוחות ולהתייחס בהקשר הזה. זו הזדמנות חד-פעמית, ואנחנו מחכים לראות את זה קורה. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני כל כך שמח שנתתי לך לומר את הדברים האלה, ואני מקווה שתמשיכו להיות נציגים גם בדיונים הבאים. << אורח >> יובל דגני: << אורח >> בהחלט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> משטרת ישראל, בבקשה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> בוקר טוב, אני ראש מדור נוער במשטרה. קודם כול, אני רוצה להגיד לכם תודה על הדיון הזה, כי כל הסיפור הזה ממש זורם בדמי כבר כמה שנים, ויש לנו שיתופי פעולה מדהימים עם משרדי ממשלה. אנחנו עושים המון פעילות, ובמשטרת ישראל מייחסים חשיבות רבה לכל העבודה עם נוער. אני יכול להגיד שהחל מהאירוע האחרון של הרצח בפתח תקווה, המפכ"ל הורה על שינוי מדיניות. עשינו מבצע ארצי, מבצע מאוד רחב בכל הארץ, בכל תחנות המשטרה, בימ"רים, וכמות התיקים והאירועים שנפתחו בתקופה הזאת מטורפת. אני רוצה לסבר לכולם את האוזן. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לתת נתונים? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> כשאנחנו מדברים על נתונים, ירידה בתיקי נוער לא אומרת שאין עבירות נוער, נהפוך הוא, זה אומר שהמשטרה לא מספיק שם, או גופים אחרים לא מספיק שם. כי בסוף, כשיש עלייה, זה אומר שהמשטרה וגופים אחרים יותר נמצאים בחוץ ועושים עבודה, והמבצע הזה הוכיח את עצמו. אנחנו, במשטרת ישראל, אמרתי, עושים לא מעט בתחום הזה. אגב, אנחנו לא עוסקים רק באכיפה. מי שלא מכיר, משטרת ישראל עוסקת המון במניעה, כלומר עובדי הנוער שלנו, חוקרים, בלשים עוסקים בעבודת מניעה, יש לנו פרויקטים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> יש לכם עדיין את מיל"ה וכל אלה? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> מיל"ה, ויש לנו גם יותר מזה, יש לנו פרויקט מס"ע – מיזם סולל עתיד. כל תחנת משטרה מובילה פרויקט עם נוער בסיכון, הם נמדדים על זה, אגב, בתוכנית של המפכ"ל – תכף אדבר על זה – ובמהלך שנה שלמה הם נפגשים עם נוער בסיכון, או נוער קורבני, ומובילים פרויקט, והתוצאות הן מדהימות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> באיזה מסגרת? תפרט על זה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> הפרויקט הזה מובל יחד עם הרשות לביטחון קהילתי, בכל תחנת משטרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יובל, אתה יכול לסבר לנו את האוזן, לפחות באחוזים, עד כמה עלה נושא מפלג הנוער בסך הכול באנשים? הרי פעם זה היה מקום עם הכי פחות אנשים. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> נכון. בדיון האחרון שקיים המפכ"ל הוא הנחה גם את יחידות השטח, גם את כל המערכים במשטרת ישראל לחזק באופן משמעותי את יחידות הנוער, הן מבחינת תקנים, הן מבחינת אמצעים, הן מבחינת תקציבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> הוקצו תקנים. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> הוקצו ויוקצו תקנים, כי זה הולך לקבל אירוע אחר לגמרי. זה לא שאין היום יחידות נוער, אבל היחידות הולכות להתחזק באופן משמעותי. המבצע הזה הוכיח באופן חד-משמעי שכשיש משטרה ברחובות, אנחנו נחשפים ליותר עבירות, ותמיד יש עבריינות נוער, פשוט אנחנו לא תמיד מגיעים אליה. דיברו פה על עבירות ברשת. זה משהו שגם כן הולך ומתפתח. אנחנו, גם באמצעות יחידה 105 וגם בכלל, מקדמים ומפתחים את כל ההתמודדות הזאת מול העבירות ברשת, כי הן רק תופסות תאוצה. היום, לפעמים אני מקבל אירוע לפני שהתחנה מקבלת בשטח, כי אני רואה הכול בתקשורת, ובהחלט אני מסכים עם כל מה שנאמר פה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אתה יכול לתת נתונים על פשיעה? האם הוועדה קיבלה נתונים על פשיעת בני נוער? תן לנו נתונים על פשיעת בני נוער, אתה הבן אדם. נגיד אני הקראתי מהוועדה לזכויות הילד, אבל אולי תדבר על שנת 2024 או על שנת 2025, ומה היעד שלכם בשנת 2026? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> לא התבקשנו להביא מראש נתונים, וככל שנתבקש, נעביר נתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> למה זה מסובך להביא נתונים? את יכולה לבקש בסיכום נתונים? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> הנתונים נמצאים אצלנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה אתם מפחדים כל הזמן לתת נתונים לוועדה הזאת? << אורח >> שרית נשיא: << אורח >> אנחנו לא מפחדים, אנחנו עובדים קשה - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה אתם מפחדים? שנים – אני לא מדברת למשטרה – המשטרה מביאה את הנתונים אליכם, ואתם תוקעים את זה פעם אחרי פעם. ממה אתם מפחדים? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, לדיון הבא יהיו נתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, כל פעם עושים את זה בוועדה הזאת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני אשים את הדברים על השולחן, ראיתי את הנתונים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אז מה? מה הסוד? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> גם אני לא מבין מה הסוד, אמרתי להם: תבואו, תציגו את הנתונים. הנתונים פשוט טובים. הנתונים מראים עד כמה המשטרה כן משקיעה בזה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> נו, אז מה הבעיה? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> וגם אם הם לא טובים, הם צריכים לחשוף את הנתונים בשקיפות. אלה בקרה ופיקוח. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אבל זה תפקיד הכנסת. מה אתם מפחדים? שנים היו כאן נתונים. כמו אישה בורחת מבשורה אתם עם הנתונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נעצור. מירב. הבטחתי שבדיון הבא יהיו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אין לי שום תלונות למשטרת ישראל על נתונים, שתדע. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> יובל, בבקשה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> חשוב לי להגיד שהחל משנת 2025, הנוער נמצא על תוכנית העבודה של משטרת ישראל, בהנחיית מפכ"ל. אחד מיעדי המדידה לתחנות המשטרה זה עבודה עם נוער גם באכיפה, גם במניעה, ורואים את התוצאות. רואים עלייה דרמטית בפעילות משטרת ישראל עם נוער, וזה רק ילך ויגדל. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מדהים. זה מדהים אותי – עזוב, חבל על הזמן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני רק רוצה להסביר לכל אלה שלא מבינים, כשהמפכ"ל קבע שהמדד לכל תחנה, בהיבט של יעילותה וקידומו של המפקד והכול, לתוך הדבר הזה נכנס מרכיב של טיפול בנוער, זה אומר שכל תחנה עכשיו צריכה להקצות לזה את האנשים ואת המשאבים כדי לטפל בזה. זה לא היה לפני זה, וזה נכנס עכשיו. תמשיך, יובל, בבקשה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אחת לשנה, חודש שלם, אנחנו מתעסקים עם חודש הגלישה הבטוחה ברשת, זה נאמר פה. אנחנו מעבירים אלפי הרצאות ולא מגיעים לכולם. הדרישה להגיע לבתי ספר מטורפת, ותאמינו לי שזה עוזר. בדרך כלל, חבר'ה שיודעים להרצות כמו שצריך תמיד מוצאים בסוף ההרצאה את הנער או הנערה שרוצים לשאול שאלה אבל השאלה – ברור לאן זה מגיע בסופו של דבר, וככל שאנחנו שם, שוב, אנחנו חושפים עבירות. הקמנו בשנה האחרונה חוליה שנקראת חוליית מלש"בים, חוליית מועמדים לשירות ביטחון. החוליה הזאת מטפלת בהליכי חקירה פתוחים לבני נוער שממתינים על הגדר ולא מתגייסים לצה"ל. אנחנו מדברים על אלפים. חבר'ה, בעזרת החוליה הזאת שהמשטרה הקימה, יחד עם המשרד לשוויון חברתי, שם קיבלנו את התקנים, הקמנו חוליה שבתוך שנה אחראית – שוב, נתוני צה"ל, לא אנחנו – למעל 1,000 בני נוער שהתגייסו לצה"ל בזכות החוליה, בזכות זה שקידמנו קיצור. אם לא הייתה חוליה, הם היו בבית. << דובר >> משה סולומון (הציונות הדתית): << דובר >> למה? בגלל תיקים במשטרה? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> בגלל תיקים פתוחים. אנחנו יודעים לעבוד מול תחנות המשטרה, מול התביעות, מול הפרקליטות, לקצר תהליכי עבודה ולקדם את הגיוס שלהם לצה"ל. חבר'ה, אלה אנשים שמגיעים ליחידות קומנדו ויחידות שבגלל תיק כזה או אחר כל הגיוס שלהם נעצר. אז אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא מול צה"ל. זו חוליה שהוקמה רק בשנה האחרונה ומביאה גאווה גדולה גם למשטרה וגם לגופים אחרים. אנחנו עושים המון פעילות בנושא הזה ובכלל. אני מאוד שמח, שוב, שההתייחסות לנוער, אני מקווה, תלך ותשתנה, כי יש הרבה מה לעשות. אבל זה לא רק במשטרה, זה בכלל המערכות שמטפלות בנוער, וכשיש שילוב כוחות ושילוב זרועות, ההצלחה תבוא, ומהר מאוד. תודה רבה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רן, אתה רוצה להוסיף משהו? << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> יובל סקר בצורה יפה מאוד את כל הפעולות שמשטרת ישראל עושה. אין ספק שהנוער הוא של כולנו. בסוף אנחנו כמשטרה רואים חשיבות בטיפול בנוער. בסופו של דבר, כשנער מגיע לפתח תחנת המשטרה אז אנחנו כחברה באיזשהו מקום נכשלנו. יחד עם זאת, אנחנו כמשטרה לא מרימים ידיים. ויובל סקר את הנערים שאנחנו כן יכולים להציל וכן יכולים לשקם ולהחזיר אותם לדרך המוטב. המשטרה עובדת מאוד חזק, גם בפרויקטים שהוא סקר, גם בפרויקט של המלש"בים. זו עבודת קודש, ואם הצלנו נפש אחת אז הצלנו - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> סיירות הביטחון שאנחנו מקימים עכשיו, בתקופה הזאת, השיטור העירוני שכבר קיים וזה שיוקם בעתיד, הם בתוך העניין הזה? זאת אומרת הם מתודרכים לטפל בדבר הזה היום? << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> הם בתוך העניין. וסקר גם אביטל חן – אני חושב שהוא עושה עבודה מצוינת מרגע כניסתו לתפקיד, ביחד עם שרית. הרשות לביטחון קהילתי מאוד מורגשת במשרד. היכולת שלה לקחת את כלל הגורמים ובסוף להוביל אותם קדימה, ביחד עם השיטור העירוני וביחד עם המשטרה, ורואים את התוצאות. זאת אומרת אם בסופו של דבר 1,000 נערים הגיעו לשירות בצבא, זה שאפו, שאפו למשטרה, שאפו לכלל הגורמים. אנחנו תמיד נוטים לראות את הנוער הלא טוב, כי מטבעם של דברים, אנחנו עוסקים בעבודת המשטרה ובעבודת הכנסת פה, אבל צריך גם לראות את חצי הכוס המלאה. יש לנו נוער מצוין, ראינו את זה בשנים האחרונות, נוער שמוביל, נוער שמתגייס, נוער שעושה, אז חשוב גם תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. דבר אחרון – ויובל נגע בו, אז במשפט – לגבי עבודת המשטרה, היא שמה את זה על השולחן, זה מופיע בתוכנית "בראשית". כל תחנה שהיא למעשה לבנת היסוד נמדדת בעבודה בטיפול בנוער. זה גם טיפול של אכיפה ויחד עם זאת, זה גם טיפול של מניעה ושיקום, וחשוב מאוד להדגיש את זה כי בסוף רואים את העבודה שהמשטרה עושה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אז אילו תוכניות שיקום יש כשנער יוצא מכלא אופק לקהילה? << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וואלה גנבת לי עכשיו את השאלה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אבל זה לא קשור למשטרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, אז לא אופק, אבל זרקת כאן תוכניות שיקום. אילו תוכניות שיקום יש? << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> לא, דיברתי על מה שאת מכירה מהעבר, מיל"ה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מיל"ה זו תוכנית שבה הוא כבר עם תיקים. << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> נכון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> זו לא מניעה. אני יודעת מה זה מיל"ה. << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> הוא דיבר פה על בני נוער מלש"בים שבסופו של דבר היה להם תיק אחד, שניים, ואנחנו, המשטרה, ביחד עם הגורמים הנוספים, החזרנו - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני יודעת, ואז השאלה היא איך אתה מונע את העובדה שיהיה לו תיק. מיל"ה זה כבר נערים עם תיקים שאתה עושה איתם עבודה ואז באמת משקם. אני שאלתי אותך: איך אתה מונע את התיק? מונע ממנו להיכנס למיל"ה. << אורח >> נצ"מ רן בטאט: << אורח >> בראשית דבריי אמרתי שברגע שנער מגיע לפתחה של תחנת המשטרה, אנחנו כחברה נכשלנו. בסוף אני הגורם שאמור לאכוף, אני הגורם שאמור לטפל בלהחזיר את אותו נער, שאני יכול להחזיר אותו, למוטב. צריך לקחת בחשבון שיש נערים - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מה שמירב אומרת זאת שאלת בסיס, איך אנחנו, בנער שאנחנו יודעים שזה קיים אצלו, מונעים ממנו את המשך ההידרדרות ופתיחת התיק? זאת אומרת יש איזשהו תהליך ראשוני, יש נערים שאנחנו יודעים שכמעט היו שם ועלולים להגיע לשם, איך אנחנו עוצרים את זה? << אורח >> אביטל חן: << אורח >> יש לרשות תוכנית שקוראים לה מס"ע. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> כן, על זה אני מדבר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אמרתי, בתוכנית מס"ע, שזה מיזם סולל עתיד, זה משטרת ישראל יחד עם הרשות לביטחון קהילתי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה יודע שאם אני צריך לחלוב אותך – מה זה עושה ממך? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> לא, אתה לא צריך לחלוב אותי. אני יכול לדבר על זה שעות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אז, בבקשה, תגידו את הדברים, דברו. בשביל זה הבאנו אתכם לפה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אמרתי, התוכנית הזאת מתקיימת בכל תחנת משטרה. השוטרים, יחד עם הרשות לביטחון קהילתי, מאתרים קבוצה של נוער בסיכון. אלה בדרך כלל חבר'ה שהם נוער שבוי, שהם מגיעים לכל מפגש. אתם רואים את האירוע בתחילתו ואתם רואים אותו בסופו, זה מדהים. זה שינוי מדהים. עושים איתם 30 מפגשים במהלך השנה, עושים איתם תהליכים אדירים, גם הרצאות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וזה לפני שיש תיק? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> כן, לא בהכרח יש תיק. אגב, זה גם יכול להיות נוער קורבני או נוער בסיכון שיש לו בעיות בבית. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמה תוכניות כאלה יש היום? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> בכל תחנת משטרה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> כמה נערים? << אורח >> טלי יוגב: << אורח >> אני מהרשות לביטחון קהילתי. אנחנו מדברים על כל תחנות המשטרה, 80 תחנות משטרה, וקבוצה של בערך 20 - - - << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> על רוב תחנות המשטרה, למעט כאלה ספציפיות. רוב תחנות המשטרה עושות את זה, בערך 84, 85 תחנות. אנחנו לא מגיעים לכולם, בסוף אלה קבוצות קטנות, אבל אתם רואים את השינוי ואת התהליכים שנעשים במהלך השנה. זה שינוי מדהים שאפילו מסתיים לפעמים במשחק כדורגל בין נוער עבריין לבין שוטרים, זה מדהים. אבל בסוף זה כסף, אמצעים, תקציבים. חבר'ה, אלה שוטרים שביום-יום הם או בלשים או חוקרים, וזה נוסף על תפקידם. אין תקן רכז מניעה, אין תקן קצין מניעה בתחנות המשטרה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> צריך להיות. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תעלו לנו את הפערים האלה, בשביל זה אנחנו יושבים פה. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אנחנו עושים עבודה, גם הוצג למפכ"ל, וזה יעלה באופן מסודר. המשטרה משקיעה המון במניעה. תבינו שבפרויקט המדידה של המפכ"ל, 60% מהמדידה היא אכיפה, אבל 40% היא מניעה, זה לא היה פעם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יובל, יש לי שאלה על הממשק שלכם עם משרד הרווחה. יש בכלא אופק מספר נערים, אם אני לא טועה שבעה נערים, שממתינים לצאת למסגרות חוץ ביתיות בחסות הנוער, נווה ים, חורש, וחסרות מיטות, חסרים חדרים, והם למעשה ממתינים בכלא אופק חודשים ארוכים רבים כי אין מקום להעביר אותם לרווחה. כמובן שפה השיקום שלהם נפגע באופן משמעותי, ולכן, אדוני, לא סתם אמרתי גם על הממשק עם הרווחה. אשמח לתשובתך, איפה אתם מתחברים פה? כי יש לנו נערים שאנחנו יודעים שאם הם בכלא אופק, הם כבר הגיעו למקום שהם צריכים את השיקום, הם כבר רחוקים מהמניעה. איך אתם מסייעים פה בשיקום, ביחד עם משרד הרווחה? איך הם לא נופלים בין הכיסאות? << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> כשנער כבר מגיע לכלא אופק זה הסוף, זה הקצה. אני יכול להגיד לך שאנחנו בשיתוף פעולה - - - << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> רגע, חשוב לי להגיד, זה לא הסוף. פה אנחנו צריכים לשקם, יש שיקום. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> לא, קצה מבחינת המשטרה. הוא כבר הגיע למקום, שכנראה, בשלב הזה כבר אי-אפשר לעזור לו, או שנעשו מאמצים בדרך וזה לא צלח. אנחנו בקשרי עבודה מאוד טובים עם משרד הרווחה. גם להם יש את המצוקות שלהם, ולא אענה בשמם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש נציגים? אז נשמח להתייחסות. << אורח >> סנ"צ יובל רביבו: << אורח >> אני יכול להגיד לכם שלפעמים משטרת ישראל מטפלת בנער או נערה שברחו ממוסד ו-10–20 פעמים אנחנו רודפים אחריהם, מחזירים אותם, והם בורחים, וקרה לי גם מקרה של 25 פעמים. אבל בסוף אין איפה לשים אותם במעון סגור, כי גם הם מוגבלים. אבל לא אענה במקומם. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> אני רוצה לומר משהו בהפוך על הפוך. אל תחששו מהגשת כתבי אישום. כתב אישום שמגישים נגד נער הוא לפעמים הדרך לריפוי. ברגע שיש כתב אישום, זה בדרך כלל לא נגמר בהרשעה, אלא אם כן זה מעשה חמור. ברגע שזה לא נגמר בהרשעה, זה נגמר בטיפול, יש קצין מבחן, שופט מלווה, הכוח של בית המשפט. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> נוצרת מעטפת. << אורח >> אביטל חן: << אורח >> בוודאי. אל תחששו מהגשת כתבי אישום. הבעיה היא בקצה הרצף, אופק וכאלה, שם קשה אחר כך להוציא אותם ולהחזיר אותם חזרה. אבל הרבה פעמים, כתבי אישום נגד נערים לא מונעים גיוס. בית המשפט יודע לסגור את התיקים האלה ללא הרשעות, לעשות שיקום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בואו נשמע את משרד הרווחה. מה שכן העלית בפניי, עדי, זה שבדיון הבא נביא לפה גם את שירות בתי הסוהר, כי נדמה לי שחשוב לשמוע גם אותם. משרד הרווחה, בבקשה. << אורח >> בטי חנן: << אורח >> אני מנהלת שירות המבחן לנוער. אקדים ואומר שהתופעה של ההחמרה באלימות בקרב קטינים מטרידה ומאתגרת גם אותנו, גם את משרד הרווחה, כמו את כל המשרדים. חשוב להבין שהתופעה הזאת לא מבודדת, והיא מעידה אולי על הגברה במצוקות חברתיות, בפערים רגשיים וחברתיים שקטינים מתמודדים איתם, ועוד סיבות כאלה ואחרות. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> גם שחיקה של התא המשפחתי והעורף המשפחתי, שהולך ונהיה חלש להרבה מהם בימים אלה. << אורח >> בטי חנן: << אורח >> נכון. מי שדיבר לפניי גם דיבר על חמש שנים שבהן מסגרות חינוך ומסגרות אחרות פועלות לסירוגין, והדבר, כמובן, מקרין על בני הנוער במובן החינוכי והחברתי. משרד הרווחה רואה אחריות רבה וגבוהה להגן גם על הקטינים הפוגעים, גם על הנפגעים ועל הקהילה והחברה כולה, ואנחנו פועלים בכמה מישורים. דבר ראשון, נושא מערך התגובה המיידית. אם אני חוזרת רגע לשירות המבחן לנוער, כמובן שאנחנו נכנסים למעורבות כשנער כבר ביצע עבירה, אבל עם כל התפיסה שאומרת שענישה היא דבר חשוב ומרתיע, הענישה היא לא חזות הכול, ואנחנו חייבים גם לעסוק בשיקום ובמניעת עבריינות חוזרת. אם אנחנו מצליחים להתחיל בהתערבות שלנו בעבירה הראשונה שנער נתפס עליה, שהיא הרבה פעמים עבירה מינורית, ומונעים את ההסלמה ואת ההידרדרות, אנחנו עוסקים בהגנת הציבור בסופו של דבר ובהגנה על נפגעים פוטנציאליים בעתיד. דבר נוסף שמשרד הרווחה עוסק בו זה תמיכה במשפחות, תוכניות מניעה והעצמה לקטינים. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> יש תוספת תקציבית בשנה האחרונה לאור העלייה בנושא הזה במשרד הרווחה? התקציב גדל? << אורח >> בטי חנן: << אורח >> לדעתי, לא. לא הבאתי נתונים בנושא הזה, אבל עד כמה שידוע לי, לא. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אפשר לשמוע בכמה דקות שנותרו – כל המטרה של הדיון שלי היה להבין מה עשיתם בשנה האחרונה, אני כל הזמן סביב עצמי. רווחה, שירות מבחן, זה כבר אחרי שהוא עם תיקים, מספיק. אני שאלתי עשר פעמים – סליחה, בטי, אני מאוד אוהבת אותך, ואת עושה עבודה מהממת – תסבירו לי איך אתם מגבירים את הביטחון לבני נוער ברחוב. שאלתי שאלה עשר פעמים. תסבירו לי, האם אני צריכה להתקשר למפקד השיטור העירוני בעיר שלי? כי משפחות מתקשרות אליי בהיסטריה. עם כל הכבוד, זה לא דיון של ועדת החינוך, זה דיון של משטרת ישראל. היא צריכה לתת כאן הסבר מה עשיתם בשנה האחרונה, חוץ מסיירות ההורים של אביטל, שזה דבר מבורך. גם בפתח תקווה, באם המושבות, ישבו אנשים במכוניות שלהם ושמרו שלא יגנבו להם את האוטו, אחלה, אבל זה לא התפקיד של עורך הדין שגר באם המושבות לשבת באוטו בלילה. תסבירו לי, מאז שיש עלייה כזאת, מה אתם עושים תכלס בשטח? או שאני צריכה להתקשר לשיטור העירוני? מה כל כך מסובך לענות לי? << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה לא פייר. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מה לא פייר? אני רוצה לדעת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב - - - << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> בטי מדהימה, אבל היא קצינת מבחן, אחרי שכבר יש כתב אישום, ומיל"ה זה אחרי כתב אישום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני לא מדבר על בטי. מירב, קחי אוויר רגע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני מנסה להבין. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> המשטרה ישבה פה ונתנה סקירה של כל הפעולות שהם מבצעים. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> אני באמת הקשבתי לכל מה שנאמר כאן, כולל אביטל, אבל תסבירו לי האם נער בן 12, 13 שיוצא היום לשחק עם חברים שלו, לצורך העניין – אני באמת מנסה להבין איך אנחנו מונעים ממנו להיות עבריין. דיברת כאן על מודל של קטינים שמשרתים כנופיית פשע, האם יש התערבות שם? זה כל מה שאני שואלת. וטלי, אני יודעת את כל העבודה שאת עושה במניעה. עד כמה משטרת ישראל מסוגלת היום – ואני מבינה שאתם קטנים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, אני לא בטוח שהמשטרה צריכה למלא את מקומה של המשפחה, או של בית הספר, או של הקהילה. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, דיברתי על ביטחון אישי בלבד. << קריאה >> קריאות: << קריאה >> - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, תודה. שרית, תודה. השאלה של מירב נכונה, אבל השאלה לא יכולה להיות מופנית לגורם אחד. כולנו צריכים לבחון, כולנו, ללא יוצאים מן הכלל, מה אנחנו עושים כדי שזה לא יגיע למשטרה. אנחנו לא רוצים להיפגש עם הילד והמשטרה. אני רוצה לראות מה כל הפעולות שנעשות לפני. גם המשטרה עושה, אבל לא רק היא. והשאלה שמירב שאלה נכונה גם לגביכם, מה מחלקת הרווחה או משרד הרווחה עושה לפני שאנחנו מגיעים למצב שהילד הפך להיות עבריין? << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני אפילו אדייק את זה יותר. למה שאלתי על התקציב? כי למשרד הרווחה יש כלים להיות עוד נדבך במארג הזה של למנוע את אלימות בני הנוער ולהקים מסגרות באזורים כאלה שאנחנו יודעים שיש בהם היום מועדות לפורענות. ואפשר להקים בתים חמים, לפתוח מסגרות של נור, ואפשר לפתוח עוד הרבה מסגרות שפותחים אותן, או אפילו ענבל, בשיתוף של הבריאות והרווחה, להקים מסגרות בתוך הקהילה כדי לעשות את המניעה, מניעה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, בטי. << אורח >> בטי חנן: << אורח >> מה שאת מסמנת זה שהתוכניות הקיימות הן תוכניות יעילות, הן תוכניות שיודעות לעשות את העבודה גם באיתור, גם במניעה, גם בשיקום, וכמובן שצריך לחזק את המשאבים. אין ספק שצריך לחזק את המשאבים. אני כן רוצה להדגיש לגבי טרום. שאלת, חברת הכנסת, מה משרד הרווחה עושה טרום. אולי שירות המבחן לא עוסק בנערים שלא ביצעו כבר עבירה אבל אנחנו בהחלט – משרד הרווחה עוסק בנוער בסיכון שטרם ביצע עבירות, או טרם נתפס מבצע עבירות, ועושים המון באיתור. יש תוכניות חדשות שגם משתמשות ברשתות החברתיות וגם מנסות לאתר ולבדוק, מה שנקרא לדלות מתוך הרשתות החברתיות נוער בסיכון, ולכוון אותו לטיפול המתאים. שוב, אין לי ספק שצריך לתת חיזוק במשאבים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בטי, אני אציב לך את השאלה, ובדיון הבא ארצה את התשובה. אני הייתי ראש רשות, והייתה לי מחלקת רווחה שלא הצלחתי להגדיל אותה. שר הרווחה דאז, בוז'י הרצוג, לא ממש מצא לנכון, למרות שבאתי אליו עם תוכנית שלא אני הכנתי, הכינה מנהלת מחלקת הרווחה של טובא-זנגרייה. היא חילקה את התוכנית שלה לשניים: אחד, זה הטיפול במשפחות, והשני היה הטיפול בילדים במשפחות, יחד עם המתנ"ס – היה לנו מתנ"ס שם – איך הם עובדים ביחד כדי להביא למצב שהילד לא יידרדר לאן שלא רצינו שיידרדר. זאת אומרת הם הכינו תוכנית מעולה, שבה היא באה וביקשה תוספת של תקנים, של שניים, שלושה תקנים לעובדות סוציאליות שיאבחנו נוער פוטנציאלי להיות פושע, איך במסגרת המתנ"ס – שזו מחלקה נדירה ביכולות שלה – מטפלים באותו נוער. זה מה שאני מצפה שיקרה בכל המקומות האחרים, שמחלקות הרווחה יתחלקו לא רק בטיפול במשפחות שצריכות, אלא גם יאבחנו מראש איפה יש פוטנציאל כזה ולטפל בו לפני שהוא פוגש את המשטרה, לפני שהוא פוגש את הסכין. זה מה שאני רוצה לדעת. נדבר על זה בדיון הבא. בבקשה, חצי דקה. << אורח >> שרה מימון: << אורח >> אני מנהלת יחידת נוער. באתי לפה גם עם ארגון משפחות הנרצחים, אני אחות שכולה. כל פעם שמעתי את המשטרה, שיש לכם איזה פרויקט שאתם מתכננים לעשות. אני חושבת שצריך לחבר את זה עם יחידות הנוער בשכונות. אם אנחנו עושים פורום מנהלי יחידות נוער, או מפגשים, שיגיעו גם מהמשטרה, שנשב יחד ונראה – אני נמצאת ביום-יום, אחרי צוהריים, עם הנוער, בשכונה. אני מכירה אותם בשטח, ואם נתחבר למשטרה, נתחבר לרווחה, נוכל למנוע אלימות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מדהים. תודה, שרה. אושר, משפט. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> האמת שאני לא אספיק. כבר עדיף לתת לאחרים לדבר, כי רציתי להציג מקרה שקרה השבוע, ואם היה לנו מספיק זמן, רציתי להעלות את האימא של הנער. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אז תגיע לדיון הבא. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> אני כבר אגיע לדיון הבא. אבל מה שאני רוצה להגיד זה שאלה דברים שהם הרבה מעבר לאיתור, אלא מה עושים כאשר כבר קרה המקרה. יש פה בעיה מערכתית הרבה מעבר, אבל זה כבר עניין פדגוגי. כל נושא החיטוב, לצורך העניין, במערכת החינוך, משם זה גם מתחיל. כאשר ילדים מכיתה א' עד ו' לומדים אבל אחר כך הם מתפצלים מ-ז' עד י"ב, ואותם ילדים בכיתה ז' נפגשים עם ילדים בכיתה י"ב, רואים בדיוק את אורח החיים שלהם ומדברים בשפה שלהם, הם מתבגרים הרבה יותר מהר. הם גם גורמים לכך שהשפה שלהם נהיית די דומה, גם ההתנהגות, גם האלימות, זה מאוד משפיע. אנחנו גדלנו כשהיינו בכיתות א' עד ח', ו-ט' עד י"ב, זה היה הרבה יותר מסודר, וכל אחד היה בוחר לעצמו מגמה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נקודה יפה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> צריך לחשוב גם על העניין הזה. ויתרה מכך, מקרה שקרה השבוע בחולון, בבית הספר של הבת שלי, אני לא ידעתי מזה. הבן של השכנה שלי, תקפו אותו כמה נערים בשירותים, עד שהוא הגיע למצב שהוא היה מחוסר הכרה. הנער ניצל ממוות. הוא בן 14 בסך הכול. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> מזעזע. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> ויתרה מכך, יש שם נער שמפעיל מה שנקרא חיילים. זה לא נורמלי, חיילים שלו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אושר, אנחנו חייבים לסיים פה. תודה. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> אני מהשלטון האזורי, אני מבקשת - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, אני יודע שאתם מבקשים. << אורח >> לירון כרמלי: << אורח >> לא הצגנו. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, זה ממש הסוף של הדיון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני יודע, תודה. אושר, בבקשה. << דובר >> אושר שקלים (הליכוד): << דובר >> פה אני מסיים. כן יהיה לי חשוב להגיע לדיון המשך. אציג את הבעיה וגם אעלה את האימא על הקו, ברשותך. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, מילות סיכום שלך. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> קודם כול, תודה על הדיון. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לא, תודה לך על היוזמה של הדיון. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> לא, היה דיון חשוב מאוד, ואני גם שמחה שכל הגורמים הרלוונטיים הגיעו. אני גם שמחה שאביטל – פתאום נזכרתי שנפגשנו בבתי המשפט הקהילתיים, שאגב, שם יש עבודה מדהימה בשיקום של עבריינים, ולקחת שם חלק חשוב, אז ירד לי האסימון, לקח לי שתי דקות. תודה על הדיון. אגיד בקצרה. אנחנו חייבים להמשיך ללוות. הוועדה הזאת מלווה כל כך הרבה נושאים, מנושא כלי הירייה לנושאי ארגוני הפשיעה. כאן יש לך הכול, יש כאן ארגוני פשיעה שמפעילים נוער, כאן יש אלימות נגד גברים, אלימות נגד נשים, וכאן יש נושאי חברה ורווחה. ואני ממש מבקשת, יפה שסקרתם בפני היושב-ראש איך אתם מטפלים, מגיע גם לח"כים, בטח לחברי ועדה, ובטח גם לח"כים שאכפת להם. << דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >> לכולם, צריכה להיות שקיפות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> לציבור במדינת ישראל מגיע. << דובר >> מירב בן ארי (יש עתיד): << דובר >> הוא צריך לדעת. מטרת הוועדה הזאת – ברגע שיושבים פה, צופים בנו רבים ורוצים לדעת. לא יכול להיות שוועדת זכויות הילד יודעת, עם כל הכבוד לוועדת זכויות הילד, והוועדה לבט"ל לא יודעת. ולא מתאים להיות בעלטה, מתאים לי לראות מה נתוני הפשיעה ומה המשטרה עושה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מירב, תודה. קודם כול, אני חוזר על התודה. אנחנו נקיים בשבוע הבא או בשבוע שאחריו דיון נוסף, ואבקש לראות קצת יותר את הנתונים ואת המגמות. ניתן פה את הבמה לכל משרדי הממשלה, נעשה דיון הרבה יותר ארוך ממה שעשינו הפעם. חברים, היום אנחנו לחוצים בזמן. גם ניסינו לבקש הארכה ולהישאר פה מעבר לזמן שהמליאה מתחילה, לא קיבלנו אישור, אז תנסו להבין את זה. לדיון הבא נבקש גם מהממ"מ להביא נתונים מן העולם, בואו נלמד, כי אנחנו יודעים שזה גם קורה במקומות אחרים. אני מקבל מאוד את מה שנאמר פה, נדמה לי שעל ידי יובל ממועצת התלמידים. אני בהחלט חושב כמוך, שזאת הזדמנות. אבקש מכל משרדי הממשלה בפעם הבאה להציג לא רק את התוכנית, אלא גם את הפערים. דיברה על זה קצת עדי, בצדק, מה הפערים בתחום התקציבים, כוח אדם? כל הדברים שאנחנו יכולים לעזור לכם בהם. יש לכם פה קואליציה ואופוזיציה, בואו תנצלו את זה רגע לפני שאנחנו נכנסים למערכת מטורפת של בחירות. אני מזכיר לכולנו, יש לנו פה פער של שש שנים, משנת 2020 התחלנו לחיות בעידן של קורונה וזומים וכו', ועד היום אין מערכת חינוך מסודרת, אין מערכת משפחתית מסודרת, אין שום דבר שהוא מסודר, מה שמאפשר לילדים האלה לרוץ וללכת למקומות שאנחנו לא רוצים להיות שם. ואני אומר לכם, אם לא נטפל בזה עכשיו, אנחנו נצטרך לטפל בארגוני פשיעה הרבה יותר גדולים בעתיד. זה מה שיקרה אם לא נצליח לטפל בנוער. המשרד לביטחון לאומי עושה פה עבודה ראויה ומובילה שראויה לחיקוי, רק תציגו את זה כדי שלכולם יהיה מה לחקות. ניפגש בדיון הבא. תודה רבה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:59. << סיום >>