פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 447
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, ז' בתמוז התשפ"ו (22 ביוני 2026), שעה 10:11
סדר היום:
<< נושא >> הימצאות חומרים פסיכואקטיביים במחיות פרי לתינוקות << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
יונתן מישרקי – היו"ר
איתן גינזבורג
חברי הכנסת:
ירון לוי
מוזמנים:
דקלה ראובן
–
מנהלת אגף בכיר, פיקוח ארצי, משרד הבריאות
פנינה אורן שנידור
–
ראש מערך רגולציה במזון ותמרוקים, משרד הבריאות
מורן פולמן
–
עו"ד, מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל ותוכניות לאומיות, משרד הבריאות
סנ"צ עדי מזרחי בוארון
–
ק' אח"מ מחוז ירושלים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
עמיר עופר
–
עו"ד, סמנכ"ל איגודים עסקיים, איגוד לשכות המסחר
אביב חצבני
–
מנהל איגוד המזון, התאחדות התעשיינים
ליאור לוי
–
יו"ר איגוד תעשיות המזון, התאחדות התעשיינים
יעל ביטון
–
אם לשתי בנות שנפגעו
נוב ראובני
–
כתב בריאות, כאן חדשות
פרופ' בני פרץ
–
פעיל חברתי
שבתאי גרברצ'יק
–
דובר המשטרה למגזר החרדי
מוזמנים באמצעים מקוונים:
ליאור אבינועם
–
יועץ למנכ"ל, משרד הבריאות
ד"ר אופיר לבון
–
רופא מומחה, יו"ר האיגוד לפרמקולוגיה קלינית, ההסתדרות הרפואית בישראל
ד"ר יעל לוריא
–
מנהלת המכון הארצי למידע בהרעלות ברמב"ם
מנהלת הוועדה:
מיכל דיבנר כרמל
רישום פרלמנטרי:
יפית גולן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הימצאות חומרים פסיכואקטיביים במחיות פרי לתינוקות << נושא >>
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הבריאות. אנחנו נעסוק היום בנושא חשוב, משמעותי – הימצאות חומרים פסיכואקטיביים במחיות פרי לתינוקות. אני חושב שכל ההורים במדינת ישראל, כל אזרחי מדינת ישראל, בשבועות האחרונים, עסוקים הרבה מאוד בדאגה לאור המקרים המאוד מאוד לא פשוטים והתיאורים שאנחנו כבר גם נשמע מהאמא יעל, שנמצאת איתנו כאן, על החדרת חומרים למזון לתינוקות.
האירוע הזה מדיר שינה מעיני ההורים. היום זה המקרה הזה, שברוך השם מסתיים בטוב מבחינה בריאותית, אבל זה יכול חלילה וחס לפגוע בצורות הרבה יותר משמעותיות, שלא נדע. הדיון הזה היום הוא דיון חשוב. אנחנו אומנם לא ניכנס לנושא החקירה שכרגע מתנהלת בעיצומה, ואני אומר את זה כרגע מראש, חשוב שכולם ידעו מזה, לא נוכל להתייחס לדברים שנחקרים ממש כעת.
אבל אנחנו כן מבקשים לוודא ולתת לכל הורה בישראל את השקט הנפשי, כך שהוא ידע שיש נוהל וישנו סנכרון בין כל המערכות שרלוונטיות, כדי שחלילה וחס מקרים כאלה לא יקרו, גם מבחינת בטיחות המזון, גם בתהליכים שקורים, חלילה וחס, לאחר מכן. ושלא נמצא את עצמנו חלילה במצב שבו לוקח למערכת הרבה מאוד זמן להתעורר, ומקרים כאלה משתנים.
אני מאוד מקווה שגם המקרה הזה לא מציף רעיונות אצל אנשים שרוצים לפגוע, בטח ובטח בתינוקות, שלא ברור בכלל מה המוטיבציה לכך. בכל מקרה, כפי שאמרתי, הדיון יעסוק בעיקר בנהלים. אנחנו נפתח את הדיון הזה. אני קיבלתי פניות מכמה וכמה חברי כנסת, ממך, איתן, וגם מעוד חברי כנסת, והנושא הזה באמת מטריד את כולם. ברשותכם, אנחנו נפתח דווקא בדברים של האמא, לאחר מכן אנחנו נאפשר את הדיבור לחברי הכנסת. יעל ביטון, בבקשה.
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
שלום, אני יעל. אני אמא של שתי הבנות שהורעלו מאותה צנצנת. זה קרה ב-5 במאי, הבנות קמו בבוקר, זה היה יום חופש, יום ל״ג בעומר, הכול היה בסדר. בסביבות 10:30 הבת שלי בת ה-11 פותחת את אותה צנצנת, שנקנתה ב-'זול ובגדול' יום לפני זה, ונותנת לשתי הבנות לאכול, לרוני בת השלוש ושחר בת התשעה חודשים.
היא נותנת לכל אחת בערך כמה כפיות, הן לא רצו לאכול יותר, ולאחר כמה שניות היא רואה ששתיהן מעולפות. הבת הקטנה ממש הייתה מסוחררת בלול, הגדולה גם התגלגלה על הרצפה. באה להתקשר אליי, רצתי הביתה, הזמנו אמבולנסים, הגענו לבית החולים, עשו להם את כל הבדיקות, ואחרי כמה שעות הודיעו לי שיש להן בנזודיאזפינים בשתן. את האמת שלא ידעתי מה זה, אני רק הבנתי שזה מאותה צנצנת. זה היה ברור לי שהצנצנת הזאת, של מחית הפירות, מורעלת.
בבית החולים, אחרי שהבנתי שהבנות בסדר והן התאוששו מזה, התחלתי להציק לכל הרופאים, לכל האחים שהיו שם, בקשר לאותה צנצנת. אמרתי להם, תיקחו את זה ממני, זה פה בתיק. לקח להם הרבה מאוד זמן לקחת את זה, וזהו. הם לקחו את זה, ורק אחרי חודש וחצי בעצם זה נבדק וראו שיש בזה את התרופות האלה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
מה המסקנות או התחושות שלך כאמא, ואני בכוונה שואל אותך את השאלה הזו, זה אולי לא כל כך מקצועי, אבל התחושות שלך כאמא, שאני בטוח שעכשיו הרבה מאוד הורים צופים, או יצפו בזה בהמשך, מה המסר שאת היית רוצה להעביר בנושא הזה?
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
האמת, אני לא יודעת. לי אישית זה פגע בביטחון האישי. אני כאילו מפחדת לקנות כמעט כל דבר, כל דבר אני בודקת שהוא סגור מאוד טוב.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
האריזות האלה היו סגורות בצורה רופפת או חזקה מדי?
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
חזק מדי, כן.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
ולא היו סימנים חיצוניים שהעידו שמישהו פתח?
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
לא, זה היה חזק, הרמטי. לילדה היה קשה מאוד לפתוח.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
היום ברוב המחיות הללו יש מן מדבקה כזו, שסוגרת כאילו, שאם מישהו פותח, אז רואים שהמדבקה נקרעת, נכון? אולי לאו דווקא באלה. איך זה נקרא?
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
צליל ואקום.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
רק צליל ואקום?
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
צליל ואקום, הילדה אומרת שלא היה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי, אם לא היה צליל ואקום אז כנראה שבאמת זה סימן מעיד. אבל אולי מעבר לזה, אני לא יודע אם לרדת למסקנות כבר עכשיו בשלב הזה של הדיון, אבל אולי כן נכון יהיה לעשות את הסוגר הנייר הזה שהוא מעיד על פתיחה וסגירה של המוצר.
יעל, קודם כל, תודה רבה שבאת. אני חושב שהדיון הזה משמעותי בגלל כמה שהוא מטריד. העדות שלך גם הזיזה הרבה מאוד אנשים באי נוחות על הכיסאות שלהם, אבל גם גרמה להרבה מאוד הורים לפתוח ולפקוח עיניים בדבר שהוא כל כך חשוב. אני חושב שאת עושה שירות בהקשר הזה.
אין לי ספק שנהלים צריכים להתחדד, והתהליכים צריכים להיות הרבה יותר ברורים. זו בעצם מטרת הדיון. תודה על העדות הזאת, וכמובן, תהיה לך את רשות הדיבור מתי שתרצי במהלך הישיבה הזו. חברי הכנסת, תבחרו מי ביניכם רוצה להתחיל. בבקשה.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
תודה רבה, אדוני היו"ר. תודה רבה על כינוסה של הוועדה הזאת בזמן קצר לאחר היוודע דבר המקרה. זה יושב אולי על הפחדים הכי כמהים של אדם שיש לו ילדים. כי בסך הכול, מה אדם רוצה? לגדל את ילדיו, שיגדלו בבריאות, בצורה טובה. והדבר האחרון שהם יכולים להעלות בדעתם, זה שכשהם קונים איזה מוצר מזון, אטום לכאורה במרכול, בסופר, זה לא משנה איפה, משם תבוא הרעה.
וכולנו מצולקים, בטח במחשבות, יש כאלה שעוד יותר אפילו, מפרשת רמדיה. זה עוד לא עבר, וזה עדיין מרחף מעלינו, וכולנו זוכרים מה קרה שם ואיך זה התגלגל, וגם מה התוצאות, לצערנו, שקרו בעקבות אותה פרשה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
האמת, איתן, שפה הוא הרבה יותר מלחיץ, כיוון ששם זה היה בשלב הייצור, וכאן, לאחר שהמוצר נמצא על המדף, הוא נפגם ונפגע הרבה יותר משמעותית והרבה יותר מלחיץ בעצם המחשבה. כי שם אתה יכול להגיד תשמע, אני על נוהל אדע לפקח, הנה התעשיינים פה יודעים לפקח על תהליכי ייצור. אבל כשזה קורה לך בתוך המכולת שלך, מתחת לאף, זה הרבה יותר מטריד.
<< דובר >> איתן גינזבורג (כחול לבן – המחנה הממלכתי): << דובר >>
זה נכון, אדוני היו"ר. ההקשר שעשיתי הוא בכך שאדם שרוכש מוצר מזון כלשהו, יש לו ביטחון מלא שהמוצר הזה בריא לתינוק, בריא לילד. לא עולה בדעתו שהוא קונה מוצר, וזה לא משנה אם קרה משהו בזדון פלילי או מכוון בתוך המרכול עצמו או בתהליך הייצור. נכון שהם שני דברים שונים וצריך לפקח, אבל כשבסוף אבא או אמא מגיעים לרכוש מזון, הם בטוחים שהוא מזון בטוח לילד.
וכשזה לא קורה, אז הביטחון האישי, כמו שאמרת כאן, מתערער, ואתה הולך למחוזות אחרים כבר. ולכן אני חושב שהדיון הזה חשוב וטוב שהוא מתקיים. אני מבין שמתקיימת חקירה, ואולי זה מקרה נקודתי, ואינני יודע. צריך לבדוק האם זהו מקרה נקודתי, או האם אין תקלה או משהו רחב יותר, אבל ברור שכשדבר כזה קורה, אי אפשר לעבור לסדר היום, וחייבים לדון בו ולראות איך אפשר למנוע דברים כאלה.
ברשותך, יש לי עוד ועדת תקשורת היום. אנחנו בהצבעות שם.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
בסדר גמור, מאה אחוז. תודה לך. ירון, בבקשה.
<< דובר >> ירון לוי (יש עתיד): << דובר >>
תודה, כבוד היו"ר. מאחר וגם כל הדיון הזה מתקיים לצד חקירת משטרה, אז אני לא רוצה להעלות כל מיני השערות כאלה ואחרות, אבל כן חשוב לקיים את הדיון הזה, וגם את הדברים שאתה אמרת, כבוד היו"ר. יכול להיות שהפתיחה של הוואקום והרעש הזה כשהמחית נפתחת, יכול להיות שצריך להוסיף לזה עוד משהו אחרי האירוע הזה.
מה שבטוח, אם לא היה את הרעש הזה, מישהו התעסק עם המוצר, הוא לא יצא ככה מהמפעל, וצריך לראות מהרגע שהוא יצא מהמפעל את כל התהליך. ואני סומך על המשטרה במקרה הזה שהם יעשו את העבודה ויבדקו. והציבור חייב לדעת, כי זה באמת מלחיץ, ילדה בת שלוש ובת תשעה חודשים, אני לא יודע מה עבר עלייך באותו רגע, אבל ברוך השם שהכול בסדר, וציבור ההורים צריך להיות יותר ערני במציאות שבה אנחנו חיים, לצערי.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
תודה רבה, אדוני. נוב ראובני, בבקשה.
<< אורח >> נוב ראובני: << אורח >>
שלום, תודה לכם על הדיון הזה. אני חושב שמעבר לסיפור עצמו שהוא מאוד מטריד וצריך להיחקר, ואני מקווה שיהיו תשובות, בעיניי גם מטריד לוח הזמנים והעובדה שלקח כל כך הרבה זמן עד שדברים בכלל נבדקו. אני יכול לספר שקצה החוט, המידע הראשוני מגיע אליי ביום שישי בערב, לפני עשרה ימים, 12 ביוני.
כמובן שזה נשמע מאוד חריג, מתחיל מיד להקפיץ את כל הגורמים, לבדוק במשרד הבריאות, לבדוק בהדסה. אומרים לי בודקים, לא מכירים, אתה בטוח שמדובר על מחית הפרי ולא על איזה מקום בירושלים, בית עסק שקוראים לו 'פרינוק'? אמרתי, מדובר, להבנתי, על אותן מחיות פרי של המותג הזה. מגיע יום ראשון, אומרים לי עדיין בודקים, עדיין בודקים.
אני פונה למשטרה, אומרים לי, אם אתה לא נותן לנו מספר תיק, אנחנו בכלל לא יכולים לבדוק. אמרתי להם תשמעו, אני מבין שיש כאן אירוע, אני מבין שאתם מעורבים, יש כאן פעוטות שאושפזו וצריך להבין מה קורה פה. מצד שני, הייתי צריך להיות מאוד זהיר, זה סיפור רגיש. רק ביום שני, ארבעה ימים אחרי שאני מתחיל לפנות לכל הגורמים, חמישה ימים אחרי שמאושפזים הילדים במקרה השני כבר, רק אז אני מקבל את האישור. המשטרה גם מנסה למנוע את הפרסום של זה בטענה שזה עלול לפגוע בחקירה.
עכשיו, אולי זה עלול לפגוע בחקירה, מצד שני, יש כאן חשש לבריאות הציבור, אולי יש עוד מקרים. בסוף, רק בשבוע שעבר, נבדקים בכלל אותם מוצרים. גם אותה צנצנת שיעל אוספת בתחילת חודש מאי, מגיעה לבדיקה רק בשבוע שעבר. אולי אפשר היה למנוע את המקרים השניים, ואולי היה אפשר לקבל תשובות הרבה יותר מהר. אני חושב שגם זה נושא משמעותי.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי, לוחות זמנים, בהחלט. טוב, תודה רבה. ליאור, מישהו? לא נרשמתם, אבל אם אתם רוצים, בשמחה רבה. בבקשה.
<< אורח >> ליאור לוי: << אורח >>
בוקר טוב. ליאור לוי, יו"ר איגוד תעשיות המזון. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", כתוב בדברים ד', ט"ו. הנושא שבו אנו דנים היום, חבלה לכאורה במזון, הוא מהנושאים הרגישים בעולם, ואני חייב לציין כי קו זה כמעט ולא נחצה מעולם בעולם. אני כמובן לא אדבר על מקרה זה או אחר, מה גם שהנושא בחקירה וחובה להמתין לסיומה.
באנו לכאן היום, אביב, מנהל איגוד המזון, ואני, יו"ר האיגוד, כדי להבהיר את הברור מאליו – תעשיית המזון הישראלית עומדת לצד הציבור, עם הציבור, ולצידכם ועדת הבריאות בכנסת, שהינה מהמקצועיות בבית המחוקקים, ולצד משרד הבריאות, שבעינינו הוא גורם מקצועי ואיכותי מאין כמותו, וכמובן לצד כל גורם אחר שנדרש. יחד אנו נמשיך לשמור על ביטחון ובטיחות המזון של ישראל, וכמובן במקביל נשמש כבלם לאינפלציית מחירי המזון.
אדוני, כאשר מדברים על מזון, נהוג לערבב בין ארבעה מושגים שונים: ביטחון מזון – food security, בטיחות המזון – food safety, הונאת מזון – food fraud, והגנת מזון – food defense, שזה המקרה שאנחנו עוסקים בו היום. במקרים כאלה עצם החשד יכול לגרום לפאניקה, לפגיעה במותגים, לאובדן אמון אולי.
כפי מי שמייצג את תעשיית המזון בישראל, אני מציע שיתוף פעולה של כולם, הממשלה, התעשייה, היבואנים, הקמעונאות וגופי הביטחון. כולנו צריכים לעבוד יחד. ביטחון המזון של ישראל מתחיל בשאלה אם יהיו מוצרים על המדף במאה ה-21. הגנה על שרשרת המזון היא חלק בלתי נפרד מהגנה על בריאות הציבור, על הכלכלה ועל החוסן הלאומי. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
תודה רבה לך. אין לי ספק שאתם, תעשייני המזון, באמת עם אחריות גדולה על הכתפיים שלכם. ראינו את זה כאן במהלך הרבה מאוד דיונים שעסקו בנושא 'מה שטוב לאירופה', ואנחנו יודעים את גודל האחריות שמונחת על כתפיכם. בהקשר הזה, זה פחות בשלבי הייצור, כפי שאנחנו מבינים, אלא יותר בשלבים מאוחרים יותר. אבל גם מה שאתם עושים הוא חשוב למען הבטיחות והביטחון, כפי שהזכרת.
משרד הבריאות, פנינה, בבקשה.
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
בוקר טוב. שמי פנינה אורן שנידור, מנהלת מערך רגולציה במזון ותמרוקים במשרד הבריאות. לחם חוקי, או העבודה היומיומית שלי, זו הבטחת בטיחות המזון, מתוך כוונה להבטיח שבסופו של דבר המזון יצא לצרכן הסופי כשהוא בטוח וראוי למאכל.
והקו המנחה שלנו בחקירה של אירועים מהסוג הזה, אנחנו פועלים על פי מידע ועל פי ממצאים מקצועיים שיש בידינו. באופן כללי, בכל מה שקשור למזון, לתינוקות, אנחנו נוקטים בגישה של עקרון הזהירות המונעת, והרבה מהפיקוח שיש לנו על המזון, שמיועד לאוכלוסייה, לתינוקות בפרט, הוא מוקפד ויש עליו פיקוח נוסף מעבר לפיקוח הרגיל.
בתחילת הדברים, וגם נשאלנו פה על הנושא של הוואקום והאריזות, ההיסטוריה מלמדת אותנו שבשנת 1991 היה אירוע של הרעלת גרבר במדינת ישראל, שהמקור שלה היה שהכניסו בעצם מתומיל, מתומיל זה רעל עכברים, ששמו אותו בתוך המזון.
וכתוצאה מכך הפעילות המתקנת שנעשתה, אומנם זה מאוד קשה להגיע לארכיונים של 1991 ואני בטח לא הייתי בתפקיד, אבל הפעילות המשמעותית שנעשתה בעקבות אותו אירוע, זה בעצם חוקקו את החוק או את התקנות שקובעות שאריזה של מזון חייבת להיות עם סגירה שהיא ניכרת. והמשמעות פה, זה אחד מהסימנים שמדינת ישראל באמת בחרה לבוא ולהתמודד עם כך, שככל שתהליך הייצור הוא תקין, להבטיח את רמת הוודאות לצרכן נבון זה להבטיח שכשאתה קונה מוצר, אתה פותח אותו, אתה רואה שהוא סגור בצורה הרמטית ולכן יש את אריזת הוואקום.
אני כאילו אבוא מההיסטוריה אל המציאות שאנחנו נמצאים היום. כפי שאמרנו, התפקיד המרכזי שלנו הוא בריאות הציבור ולהבטיח מזון בטוח, ולצד זה הנושא של אמון הציבור, ובעצם עם היוודע האירוע למשרד הבריאות אנחנו מיד פעלנו. האירוע הראשוני נחשב מבחינת הגורמים כאירוע רפואי פרטני, ורק לאחר שהתקבל מידע על מקרה בעל מאפיין דומה, התחלנו לבצע בדיקות ונמצא שיש קשר לכאורה בין המקרים, חקירה אפידמיולוגית.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
הייתי רוצה מאוד מאוד, ואני חושב שגם הציבור ירצה לדעת את זה, לשמוע איך עובד תהליך הידע שלכם, קבלת הידע ובדיקה שלו, כאשר פה במקרה הזה היה מדובר בבית חולים אחד שממנו היו שני מקורות, אותם מקורות הידע. מה קורה אם זה קורה במקומות שונים, איך עובד תהליכי קבלת המידע שלכם ובעקבותיהם הבדיקות שלכם? בבקשה.
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
כפי שכבר אמרו הקודמים לפניי, וגם נציגת המשטרה תבוא ותאמר, אני חושבת שעדיין האירוע תחת חקירה משטרתית.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אני רוצה לדבר על נוהל.
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
לא, זה לא נכון עוד לבוא ולפרט בדיוק את העובדות ואת ציר הזמן. מה שכן, כשהאירוע ייגמר, מן הסתם, אנחנו נידרש בסופו של דבר, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל במשרד הבריאות, לבצע חקירה פנימית, לחדד נהלים פנימיים, נהלים בממשקי עבודה בתוך המשרד, בממשקי עבודה עם בתי חולים או עם משטרת ישראל, על מנת לחדד. כמו בכל אירוע מטבעו, תמיד אתה רוצה להשתפר ולנהל את האירוע הבא בצורה יותר מיטבית.
כרגע, כבוד היו"ר, אני לא יכולה להיכנס לפרטים. תוך כדי תנועה, אני אבוא גם כן ואצטרף לאינדיקציות, נכון להיום, וכפי שפרסמנו בפרסומים השונים במהלך השבוע האחרון, האינדיקציות מראות שלא מדובר על אירוע של בריאות מזון. זאת אומרת, לא מדובר על כשל בבטיחות המזון, לא מדובר על המזהמים הקלאסיים, שזה לחם חוקנו בבדיקה היומיומית. אנחנו כנראה לא הגורם המרכזי כאן באירוע, ואנחנו משאירים לגורמי אכיפת החוק לבדוק את העניין.
באמת, בלי להסיר את האחריות שחלה עלינו בנושא של מזון והבטחת בטיחות הציבור, באופן כללי, אם ייוודע שיש קשר בין המוצר לרשת, אנחנו הלכנו ובדקנו צעדים אחורה, גם אצל היבואן, לבוא ולראות שלא מדובר על כשל ארצי אלא כשל נקודתי, המפקחים שלנו יצאו ודגמו בעשרות רשתות שיווק. הדיגום לא התבצע רק לבדיקות טוקסיקולוגיות, לחפש את אותם חומרים שנמצאו במזון התקול, אלא גם היה לבוא ולראות את בדיקת הוואקום.
ובדיקת הוואקום היא פה קריטית, כי אנחנו מצאנו שאריזות שהיו סגורות הרמטית כפי שיצאו מהיצרן, הן היו תקינות. עכשיו, אני גם אבוא ואגיד בצורה מאוד מפורשת, צריך לדעת, זה מזון. גם מזון, יש כשלים בשרשרת האספקה שהם לא כשלים בחבלה, ואנחנו מצאנו בחלק מהבדיקות שלנו גם אריזות שהיה תקלה בוואקום, אבל לא נמצאו בהן חומרים. זה היה באמת בצורה מינורית, אבל זה גם חלק מהעניין.
ואני חוזרת גם, כבודו, הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות או את האירוע הזה כדי למנף ולקחת שני צעדים קדימה. אנחנו היינו פה וישבנו פה בכל מה שקשור לנושא חוק המזון, והאחריות. והאחריות מתחילה מיצרן המזון, יבואן מזון במקרה של ייבוא, דרך המשווקים, וכלה בסופו של דבר אל הצרכן הסופי.
ואת הקשר הזה, על מנת שכל חוליה בשרשרת תבצע, אנחנו כן היינו חושבים שצריך יהיה להכניס גם ברמת המשווקים איזו אחריות חלה עליהם, להבטיח שהמוצר הוא בטוח. חזקה עליהם, הם לא יכולים להבטיח שמוצר שהוא סגור, הם קנו אותו ממקור ידוע, אז הוא בטוח. כמובן, חלק מהעניין זה סידור מדף, הדרכת עובדים, מי יש לו גישה לאתרים כאלה ואחרים.
ובסופו של דבר גם לציבור הצרכנים, וזה חלק מהמסרים שאנחנו כן נעביר, וגם בצורה פרטנית. הורים, שאנחנו לא יכולים להבטיח שיהיה שומר על כל מוצר ומוצר, לא בסופר ולא אצל היצרן. הצרכנות הנבונה מדברת, וחס ושלום, אני לא באה אליכם, כי באמת במקרה הזה האריזה הייתה סגורה, אבל כן צריכה להיות צרכנות נבונה, לשמוע את הקליק בפתיחה, לפתוח אם יש ריח רע, אם יש סימני קלקול.
חלק מהעניין כאן, שכשפותחים את האריזה, לא רק שהיא יכולה להיות מקור להוספה של חומר בצורה מכוונת, גם מתחיל תהליך קלקול של המוצר ברגע שהוא איבד את הוואקום. זאת אומרת, הדברים האלה לצערי הביאו אותנו לתופעה שהלוואי ולא הייתה קורית, אבל גם פה נצטרך לסיים את החקירה של האירוע ולראות איך מפה מפעילים צעדים קדימה למנוע אירועים מהסוג הזה בעתיד.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
קודם כל, תודה. אני לא מפקפק, בדרך כלל אני יודע גם להעריך את העבודה שלכם, של המשרד. אני מבין שבשלב הזה לא תהיינה תשובות ברורות, בסדר? כי אנחנו מבינים שאנחנו תוך כדי חקירה ובדיקה. עדיין, אני חושב שכדי שההורים בישראל, ואנחנו בכלל, האזרחים כולם, כל מי שקונה מוצר כלשהו בסופר, ידע שהוא יכול להיות רגוע כשהוא קונה את המוצר, אנחנו כמובן נרצה בסיום התהליך לקבל את המסקנות שלכם ואת התוצרים בעקבות הפרשה הזו.
אני כן בא ואומר שצריך לקחת בחשבון, כשמדובר על מזון רגיש או על מזון לתינוקות, יש לנו הרבה כמה מדרגים של סוגי מזון, אז אולי נכון יהיה לעשות דווקא בהם איזשהו סימון נוסף מעבר לוואקום, יכול להיות שמדבקה או משהו אחר כדי לוודא שדברים כאלה לא חוזרים. זה לא איזה רעיון שלי, אנחנו מכירים את קופסאות הוואקום האלה שיש עליהן מדבקה כדי לוודא שאין פתיחה של המוצר.
אני מבין שזה מוסיף רגולציה, התעשיינים לא יאהבו את זה, אולי גם לא היבואנים, אבל יכול להיות שדווקא במזונות מהסוג הזה אנחנו נרצה לראות שיש צעדים של פיקוח יותר משמעותי. את זה אני אומר במאמר אחד.
עכשיו, לגבי לוחות זמנים שהעלה פה קודם נוב, והתהליך שלכם מרגע קבלת הידיעה עד השלב שבו אתם מחליטים לפתוח בבדיקה, וכמובן עירוב של גורמים נוספים כמו משטרה וכו', זה דברים שאנחנו היינו רוצים לראות שיהיו חלק מהמסקנות, ואנחנו היינו רוצים לראות נהלים ברורים בהקשר הזה.
אני באמת שוב אומר, אני מבין שבשלב הזה זה קצת בוסרי. יחד עם זאת, אנחנו לא נוכל לדלג על השלבים הללו בהמשך. בסדר? אני לא יודע באיזו צורה אנחנו נעשה את זה, אם זה בצורת דיון ועדה, אבל המעקב יהיה חד משמעית של הכנסת, ואני מאמין שעוד הכנסת הזו.
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
אנחנו נשמח לבוא ולהגיע בסוף האירוע. וכמו כל אירוע, מן הסתם, אנחנו ארגון לומד ופועלים לשיפור מתמיד, וכל מה שצריך יהיה לשפר אנחנו נעשה את זה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
תודה רבה. סנ"צ עדי בוארון, בבקשה.
<< אורח >> עדי מזרחי בוארון: << אורח >>
למה תרצה שאני אתייחס, בבקשה?
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אם אתם לא יודעים ולא רוצים להתייחס למקרה הספציפי הזה, ואני יכול להבין את זה, אז א', שייאמר לפרוטוקול מצידכם.
דבר שני, אני הייתי רוצה לשמוע מכם על התהליכים, וכמו שדיברנו עד עכשיו, למעשה, מרגע זיהוי הבעיה, או איך מזהים את הבעיה, ואז מה קורה בשלבים יותר מאוחרים, והאם אתם חושבים שצריך לחדד נהלים, או בקשר בין המשרד לבין המשטרה?
<< אורח >> עדי מזרחי בוארון: << אורח >>
טוב, קודם כל בוקר טוב לכל משתתפי הוועדה. בראשית הדברים, הוועדה הזאת והדיון הזה הם חשובים מאוד. בסוף זה הילדים של כולנו. אני חושבת ששיתפתי כבר בשבוע האחרון לא מעט, אבל גם אני אמא לחמישה ילדים, ואני יודעת עד כמה הנושא הזה הוא רגיש וחשוב.
לצד זה, חשוב לי להגיד שכל הנושא שאנחנו מדברים בו נמצא תחת חקירה. חקירה אינטנסיבית, חקירה מאוד מדוקדקת, נמצאת ביחידה ללוחמה בפשיעה של מרחב ציון, שעוסקים בו כל הגורמים של מרחב ציון, כולל מחוז ירושלים, ממפקד המחוז ומטה. חשוב שזה ייאמר ככה על השולחן.
ולכן, כפי שעדכנתי אותך בטרם כניסתנו לוועדה, אני לא אוכל להתייחס לכל הדברים. אבל כן חשוב גם שזה ייאמר, שהקשר בינינו לבין משרד הבריאות וגופים נוספים ואחרים, ביניהם בתי חולים וארגונים שונים, שלא את כולם אני אוכל למנות כאן, הקשר הוא טוב, קשר טוב אפילו, אני אגיד טוב מאוד, בקשר לתהליכי עבודה.
ככל שמגיעים ילדים לבית חולים או נפגעים כאלה ואחרים, ובית החולים מזהה איזושהי בעיה בדרך שהוא צריך להאיר את תשומת ליבנו, יש חובת דיווח וזה עובר אלינו ישירות מבית החולים. כאשר המקרה הראשון הגיע, לא היה לו קשר למקרים נוספים. וכשהמקרה השני הגיע, אנחנו כמשטרה, יכול להיות שגם גופים אחרים עשו את זה, אבל כרגע אני אדבר על מה שברשותי, משטרת ישראל עשתה את החיבור בין שני המקרים, ומאוד מהר עשתה את החיבור בין שני המקרים.
אבל כאן יש בדיקה מקיפה שנעשית, בתוכה חקירה, אמרתי בתחילת הדברים, מאוד אינטנסיבית, והחקירה הזאת כוללת גם גורמים בכירים מאוד במשרד הבריאות. זה מה שאני אוכל להגיד בשלב הזה. אבל כן תהליכי עבודה מתבצעים, ומתבצעים היטב, וכשאנחנו מבינים שיש עוד גורמים שצריכים להיכנס בשרשרת הזו, אנחנו מיד מערבים. בסוף החוכמה והשכל לא אצלנו, ושיתוף הפעולה היום-יומי והאינטנסיבי הזה הוא חשוב, ולכן החקירה נעשית גם עם משרד הבריאות וגופים נוספים.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי. השאלה היא כזו, חובת הדיווח מגיעה ממוסדות ציבוריים, נכון? מבתי חולים וכדומה, מגיעים אליכם ישירות, לא צריכים לעבור דרך מתווך כלשהו, נכון?
<< אורח >> עדי מזרחי בוארון: << אורח >>
זה מגיע אליכם. אתם מקבלים מידעים גם מקופות החולים, גם מארגונים כמו טרם ואחרים? זאת אומרת, לכולם יש אותה חובת דיווח?
<< אורח >> עדי מזרחי בוארון: << אורח >>
נכון. לצורך העניין, אם תרצה, גם בתי ספר. יש חובת דיווח באירועים מסוימים. אנחנו מקבלים את הדיווח, ואני ככה אקדים את דבריך כי שוחחנו על זה בטרם כניסתי לוועדה, אבל גם במשטרת ישראל, ככל שעולים לנו אירועים שהם חריגים שצריכים להאיר את תשומת ליבנו.
גם אם יחידה אחת ויחידה אחרת מנהלות את זה, אנחנו יודעים לעשות את החיבור בין שתי היחידות, להתקדם מזה הלאה ולתת את ההנחיות המקצועיות שלנו. ולכן, במקרה הספציפי הזה, תחנה מסוימת ניהלה את התיק הזה, וככל שהבנו שיש חיבור בין שני המקרים זה עבר ליחידה שבחקירות יותר רגישות האמצעים שלה נכנסים לתמונה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
הבנתי. את רוצה להתייחס לדברים שאמר פה מקודם נוב בהקשר של לוחות הזמנים, עד שהוא הצליח לקבל את המידע הבסיסי ביותר, או שזה נושא שהוא נתון בחקירה ואת לא רוצה לגעת בו כרגע?
<< אורח >> עדי מזרחי בוארון: << אורח >>
אני ברשותך אגיד גם לו וגם לך, ואני אמרתי את זה בתחילת הדברים, חובתי המקצועית והערכית, גם כאמא לילדים וגם הערכית, בסוף, שהדברים יתנהלו בתוך חדרי החקירה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי, אני מקבל את זה. בסדר גמור. תודה רבה.
<< אורח >> דקלה ראובן: << אורח >>
אני אשמח להוסיף. דקלה ראובן, אחראית על תחום הפיקוח, משרד הבריאות. אני רוצה להוסיף, אולי זה קצת לנוב, לעניין האקטיביות, או מה שנעשה מיד עם היוודע על שני המקרים. בעצם הייתה פה איזושהי פעילות מאוד מאוד אינטנסיבית של צוותי הפיקוח שלנו. זה בא לידי ביטוי גם בצווי סגירה שיצאו לאותם שני מרכולים ששם נקנו המוצרים החשודים.
ובנוסף, פנינה אמרה, ואני ארחיב, היו דיגומים בכל רחבי הארץ, ממש פרסנו כוחות בכל רחבי הארץ. כן הרשת האמורה, לא הרשת האמורה, כל פארם וכל מרכול, נכנסנו ממש לרשתות גדולות, חיפשנו, דגמנו. גם דגמנו ושלחנו למעבדת טוקסיקולוגיה, גם דגמנו ממש מאות של צנצנות לבדוק ואקום, האם יש פה בעיה רחבה יותר. עלינו למעלה גם ליבואן, למחסני היבואן, לחפש את הבעיה באפסטרים, אם יש לנו פה אירוע רחב יותר כדי רגע לשלול, להבין האם מדובר על אירוע רחב מאוד או אירוע לוקאלי.
היינו לגמרי על זה, אנחנו עדיין שם, אנחנו מקבלים המון המון תלונות ופניות ומתייחסים לכל אחת בכובד ראש, בוחנים, דוגמים, לוקחים, שולחים למעבדה. אנחנו מסתכלים על האירוע הזה כאירוע גדול מאוד ומשמעותי מאוד, ועושים כל שביכולתנו כדי למנוע הישנות.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
ההחלטה לסגור את הסופרים היא החלטה שלכם או של המשטרה?
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
מי שנתן את הצו זה רופא המחוז, צו סגירה שנתן רופא המחוז, אבל זה בתיאום מלא יחד עם המשטרה. ואנחנו גם מגינים על ההחלטה הזאת גם בבית משפט, כי אנחנו חושבים שעד שלא נסגר האירוע, לא נכון לפתוח את הסופרים.
<< אורח >> דקלה ראובן: << אורח >>
עוד אני אוסיף, שאפילו לפני צווי הסגירה, מכיוון שזה עניין פרוצדורלי שלוקח כמה זמן, כבר מיד הוצאנו צווי תפיסה למוצרים שלא יהיה ניתן למכור אותם יותר, בין אם יש חשש לפתוח, אין חשש לפתוח.
<< אורח >> פנינה אורן שנידור: << אורח >>
בסופר עצמו.
<< אורח >> דקלה ראובן: << אורח >>
במרכולים עצמם, בדיוק.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
בבקשה, נוב.
<< אורח >> נוב ראובני: << אורח >>
רק חשוב לי לומר, ברור שעכשיו מתייחסים למקרה הזה ברצינות רבה גם במשטרה וגם במשרד הבריאות, אבל בסוף יושבת פה אמא שהבנות שלה התמוטטו אחרי שהן צרכו את המוצר הזה, היא מגיעה לבית חולים, היא מתחננת שיבדקו את הצנצנת הזאת. מגיעה אחרי זה למסור עדות במשטרה, לטענתה, וזה גם מה שאני שומע מהורים נוספים במקרים המאוחרים יותר, אפילו אומרים להם שהם חשודים בצורה כזאת או אחרת בהתעללות בחסרי ישע, שנגיד שיש היגיון כמובן בלבדוק את הכיוון הזה, אבל היא אומרת להם תבדקו את הצנצנת, בבקשה.
עובר חודש וחצי, ורק אחרי שמתפרסם המקרה השני, מבקשים ממנה ממשרד הבריאות להביא את הקבלות על המוצר. כשהיא עולה על הרכבת הקלה בירושלים, היא נתקלת בשוטר, וביד שלו שקית עם הצנצנת והמדבקות שלה עם השמות של הבנות שלה, והיא מבינה שרק עכשיו זה מגיע להיבדק. אני חושב שצריך להתייחס לזה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי. לא בפורום הזה, בסדר? עמיר עופר, בבקשה.
<< אורח >> עמיר עופר: << אורח >>
תודה רבה, אדוני היו"ר. עמיר עופר, סמנכ״ל איגודים עסקיים בלשכת המסחר, ובשנים האחרונות גם מלווה את תחום המזון, מייצג בעיקר יבואנים. אדוני היו"ר, אני רוצה רק להזכיר לפרוטוקול, שרק לפני כשנתיים אישרנו בוועדה שבראשותך את הרפורמה 'מה שטוב לאירופה, טוב לישראל', מהלך משמעותי שנועד להתאים את השוק הישראלי לסטנדרטים האירופיים.
אחד היסודות המרכזיים של הרפורמה הייתה יצירת שפה רגולטורית משותפת עם שווקים מתקדמים, ובפרט מול ספקים ויצרנים באירופה. המשמעות היא שגם כאשר בוחנים פתרונות חדשים, לרבות הנושא של המדבקה שהעלית, נכון קודם כל לבדוק מה הסטנדרט המקובל באירופה וכיצד מדינות אחרות מתמודדות עם סיפור דומה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אני ידעתי שתזוזו על הכיסא באי נוחות. אני אמרתי את זה כהמלצה, זרקתי את זה לחלל האוויר, אני לא יודע אם זה יהיה חלק מהמסקנות שלכם.
<< אורח >> עמיר עופר: << אורח >>
לא, אני רוצה רק להשיב. אני בסופו של דבר, אומנם זה לא סקסי להגיד, בטח שלא בשלב הזה, ואני גם אבא לילדים צעירים שגם צורכים את המוצרים האלה, בסדר? אני רק אומר, אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל מחדש. בסוף אם יש רגולציה שבאירופה, אנחנו צריכים לדעת איך מתמודדים באירופה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אבל יכול להיות שהאיומים פה הם איומים שלא קיימים באירופה, או שיש כאן, אני לא יודע איך להגדיר את זה, אם טרור תברואתי, לא יודע, ברמות אחרות. אני לא יודע. עוד פעם, אני זרקתי את זה לחלל האוויר.
<< אורח >> אביב חצבני: << אורח >>
אדוני, אני רק אומר שאנחנו זזים מאוד בנוח בכיסא. תעשיית המזון מחויבת לניהול סיכונים, בין היתר עלה פה על ידי פנינה והצוות הנושא של חובת ניהול סיכונים. אביב חצבני, מנהל איגוד תעשיות המזון. אנחנו זזים מאוד בנוח, אפרופו אירופה, אמרה את זה גם פנינה בעניין הזה, יש חובת ניהול סיכונים על כל שרשרת הערך עד לקמעונאי בקצה. כרגע בישראל זה לא המצב. כל מה שיידרש, ואני אומר את זה פה כהצהרה לפרוטוקול, מצד תעשיית המזון הישראלית, כדי להבטיח שמקרה נוסף כזה, נצמצם את הסיכונים עוד יותר, נבצע אותו.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
תודה.
<< אורח >> עמיר עופר: << אורח >>
אני רק רוצה להשלים, אדוני. אני מתחבר גם למה שפנינה אורן אמרה, זה מתחיל גם בצרכנות נבונה. צריך לבדוק שלמות של אריזה, לשים לב לסימני פתיחה, לא לצרוך מוצר שנראה חריג. ואני אומר, בשלב הזה, כל עוד החקירה עדיין מתנהלת, לא נכון למהר ולהסיק מסקנות רגולטוריות.
בכל מקרה, אני גם מצטרף למה שחברי אביב מהתעשיינים אמר, אנחנו נשמח לעשות איזשהו שולחן עגול ביחד, יצרנים, יבואנים, רשתות, משרד הבריאות, המשטרה, הוועדה שבראשותך, מה שצריך, בשביל למנוע הישנות של מקרים כאלה. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
תודה רבה. יעל, בבקשה.
<< אורח >> יעל ביטון: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד בהמשך של הדברים של פנינה, שלא מדובר פה במזון מקולקל, מדובר פה במזון לתינוקות מורעל. שזה, אף אחד לא מעלה על דעתו, כשאני קונה אוכל, גם אם נגיד לא היה צליל הפתיחה, והבנות, נגיד, קלקול קיבה קטן, קרה לכולנו שאכלנו משהו לא טוב, אם זה במסעדות, אם זה בכל מקום. סבבה. אבל אף אחד לא מעלה על דעתו שאני אקנה לתינוקת שלי אוכל ויהיה בזה בנזודיאזפינים, ונעבור כזאת עוגמת נפש לא נורמלית.
הילדה לא יכלה ללכת שבוע. עד היום היא אומרת שהיא חשבה שהיא הולכת למות. הן הרגישו מאוד מאוד לא טוב. אנחנו עברנו באמת באמת סיוט. יש לי שבעה ילדים, כל הילדים היו בבית, הסבתות בנות ה-70 היו צריכות לשמור עליהם שבוע שלם, להפסיד עבודה. זה לא נגמר רק בבנות, שברוך השם, ברוך השם, הן ניצלו בנס ולא אכלו עוד כמה כפיות, שלא יודעת מה היה המצב שלהן.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
כן. טוב, תודה. זום, בבקשה, ד"ר אופיר לבון.
<< אורח >> אופיר לבון: << אורח >>
תודה רבה. אני אופיר, אני רופא מומחה לרפואת פרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית. אני גם בבית חולים כרמל מנהל יחידה ויו"ר האיגוד בתחום, אבל אני פה בין היתר נמצא בכובע של יו"ר הוועדה המייעצת של משרד הבריאות בהקשר לאירועים טוקסיקולוגיים המוניים. אני רוצה לתת זום-אאוט למקרה הבאמת מאוד מטריד הזה, כדי להבין את גודל האירוע, ולא להתמקד רק באמת באותם פרטי מזון ספציפיים.
מה שראינו כאן, מסיבות שעדיין נחקרות, האם זה אירוע מכוון בצורה כזאת או אחרת, הגיוני שזה מכוון, השאלה מי הגורם המסוים שהחדיר את חומרי התרופות האלה לתוך המזון. אנחנו נראה פה אירוע הרעלה המונית רב-מוקדי. זאת אומרת, זה קרה בכמה מקומות, לא באירוע אחד, על תקופה של זמן.
עכשיו, שכל אחד יחשוב מה יכול להיות אירוע דומה גם במזון, גם במים ובסביבות רבות אחרות. זה בעצם חלק מהצורך שלנו כמערכת, לא רק משרד הבריאות, כל המערכת, הערכות בין-משרדית, לאירועים של הרעלות מכוונות/לא מכוונות שקיימות. אנחנו מכירים הרבה מאוד תרחישים, וההיערכות אליהם צריכה להיות טובה.
במקרה הספציפי הזה, מדובר בתרופות שמשמשות לשינה, שבאופן, נקרא לזה מקרי, בבית חולים יש אפשרות לזהות אותן, כמו ששמענו מהאמא, מדובר בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים – לוריוון וקלונקס, שזה תרופות שמוכרות ואנשים לוקחים אותן גם להרגעה, ותרופות כאלה גורמות באמת לסדציה, לירידה בהכרה, וגם בדיכוי נשימה לילדים או גם מבוגרים במימון גבוה.
אבל יש כל כך הרבה תרופות ורעלים שאפשר להחדיר למזון ולמים, שבבתי החולים לא ניתן לבדוק אותם בכלל. כך שבמידה מסוימת היה סוג "מזל" שניתן היה לזהות ראשונית ולהבין שיש פה משהו חריג. והרבה פעמים צוות הרופאים לא מבין בכלל שיש פה הרעלה.
והסיבה קשורה, אחת, בעובדה שיש בישראל מעט מאוד רופאים מומחים טוקסיקולוגיים, שאני אחד מהם, וד"ר יעל לוריא מהמרכז הארצי להרעלות ברמב״ם, שהיא גם כן פה בזום ובטח תשמח להתייחס, אנחנו מהבודדים בארץ. שתיים, אנחנו דיברנו בוועדות קודמות שוב ושוב בהקשר של סמים, בהקשרים אחרים, בהקשר של תקיפה מינית, על הפערים המסוימים שיש בישראל בהימצאות של בדיקות ושל מודעות והיערכות.
קצרה היריעה מלעשות, אבל במסגרת ועדת הבריאות אני ממליץ ליו"ר להקדיש דיון רחב יותר, עקרוני יותר, איך אנחנו נערכים בצורה רחבה יותר לנושא של התמודדות עם אירועים טוקסיקולוגיים חריגים, שיכולים להיות גם המוניים, לא רק על המקרה המאוד ספציפי והמטריד של מזון, אלא באופן רחב יותר. יש יכולות שצריך לשמש אותן, והן ייתנו מענה בכל שלב, מכל סוג. וזה נושא שאני מקווה שיירשם בפרוטוקול, ונשמח שבדיון ייעודי נציג את הדברים בצורה מפורטת.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
אוקיי, תודה לך על הדברים. תודה רבה. בזום איתנו גם כן ד"ר יעל לוריא, מנהלת המכון הארצי למידע בהרעלות. בבקשה.
<< אורח >> יעל לוריא: << אורח >>
כן, שלום. אני אוסיף לדברים החשובים של ד"ר לבון את נקודת המבט שלנו. אני אחזור לאירוע המסוים הזה.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
רק אולי תמקדי אותנו רגע, במה אתם מתעסקים? באיזה סוגי הרעלות?
<< אורח >> יעל לוריא: << אורח >>
אוקיי. המרכז הארצי למידע בהרעלות הוא מרכז הידע והייעוץ הלאומי בכל מה שנוגע להרעלות, ותחומי העיסוק שלנו זה הרעלות כתוצאה ממינוני יתר של תרופות, כל מה שקשור להרעלות מכימיקלים שונים, מחומרי ניקוי ביתיים, תאונות שקורות בבית, עד חומרי כימיקלים תעשייתיים.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
מזון?
<< אורח >> יעל לוריא: << אורח >>
לא. במזון אנחנו עוסקים רק בגזרה צרה של האירועים האלה, כמו האירוע הזה, שבעצם היה מדובר בהרעלה של מזון. אנחנו לא עוסקים בנושאים של מזון מקולקל, מזון מזוהם, בטיחות מזון. אבל במקרים שיש הרעלה מכוונת או תאונתית של מזון, כמו במקרה הזה, אנחנו בהחלט עוסקים בזה. והיו אירועים ספורדיים לאורך השנים נדירים ביותר, אבל היו. זה לא האירוע הראשון, כמו שהוזכר כאן, גם אחרי 1991 היו אירועים נדירים. אבל כל מה שקשור לבטיחות מזון, מזון מקולקל, מזון מזוהם, זה לא הנושא שלנו.
יחד עם זה, הרופאים בבית החולים שאליהם הגיעו הילדים מהאירוע השני, לא מהאירוע הראשון, שהבינו שיש כאן חשיפה לתרופות. דרך אגב, ברגע הראשון של חשיפה מהמזון, וזה צריך להבין באירועים האלה, הייתה רק אחת האפשרויות, היה גם סיפור שהם יצאו לגינה וריססו את הגינה, ותמיד חושבים שכשמגיעים כמה ילדים ביחד מאותה משפחה שיכול להיות שיש כאן איזושהי מחלה זיהומית שעוברת מאחד לשני.
אבל האירוע היה מספיק חריג שרופאי בית החולים התייעצו איתנו, וכבר באותו ייעוץ ראשוני אנחנו הנחינו לשמור את המזון, לשמור דם ושתן של הילדים ולדווח למשרד הבריאות. וכאן אני רוצה באמת להגיע לנושא שעלה כאן לאורך הדיון, אחד אחרי השני, הגורמים שעסקו בטיפול באירוע אמרו שמרגע שנודע על האירוע, וזה באמת הפער החשוב שגם כתב הבריאות הצביע עליו, הפער בין הזמן שאירוע קורה לבין הזמן שבו לכולם ברור שיש אירוע, ואיך אנחנו מצמצמים את הזמן הזה.
שוב, זה נושא רחב, אנחנו מדברים פה בעצם על נושא שנקרא ברפואה –Syndromic Surveillance, להבין שיש אירוע מתוך זה שמגיעים ילדים או מבוגרים עם סימנים דומים ואנחנו חושדים שקרה כאן משהו חריג.
אם נתרכז בחזרה, כי אנחנו לא יכולים לדון בכל ההיבטים, מה הכלים של הרופא במיון באותו הלילה לדווח על האירוע הזה? והכלים האלה באותו הרגע, באותו הלילה, הם בעצם לא קיימים. כי אם הוא רוצה לדווח על בעיה במזון, שאנחנו מדברים על יום חמישי בערב, בלילה אפילו, ואחר כך יש לנו שישי-שבת, אין לו בעצם גישה לשירות המזון במשרד הבריאות או לאיזשהו גורם רגולטורי במשרד הבריאות. אז הדרך היא לחכות ליום ראשון, ואז להתחיל לנהל את האירוע.
צריך לזכור גם שהרופאים בחדרי המיון העמוסים מתחלפים כל הזמן. אז אם אנחנו רוצים לצמצם את האפשרות שאירועים מהסוג הזה, בין אם קשורים למזון, בין אם קשורים למים, בין אם קשורים למשהו סביבתי אחר, ידווחו באופן מיידי, והסיכוי שהדיווח ייפול בדרך, אנחנו צריכים לספק להם אמצעים מיידיים.
וצריכה להיות מערכת שקולטת את הסיגנלים האלה ורואה אם יש משהו משותף ומזהה, והיום יש הרבה מאוד אמצעים, כולל אמצעים ממוחשבים ואמצעי AI, לגלות קשר בין אירועים שונים במקומות שונים ובזמנים שונים. היום אין איזושהי מערכת שרופא יכול לדווח באופן מיידי על חשד, ושהמידע הזה גם ינותח באופן מיידי.
ואם אני מדברת על המערכת שלנו, כל פנייה אלינו מתועדת, ואנחנו, שוב, הבנו מהר, ואני אישית דיווחתי לשירות המזון במשרד הבריאות, למרות שחובת הדיווח היא על הרופאים, אני דיווחתי במקביל לשירות המזון במשרד הבריאות. כל מקרה מדווח אצלנו, המערכת שלנו לא יודעת לזהות סיגנלים. אנחנו תלויים בערנות של הרופאים לעשות את זה.
המקרה הראשון שעליו הגברת דיברה כאן בהתחלה לא דווח אלינו, וגם אם היה מדווח אלינו, מכיוון שחודש בערך עבר בין שני האירועים, אם יושב אצלי כל פעם רופא אחר, ואין לי מערכת שעוברת על הדיווחים בצורה חכמה ומזהה סיגנלים, אז הסיכוי שאנחנו נגלה את זה יורד.
אנחנו עולים על אירועים, אנחנו יושבים על זה כל הזמן, אבל שוב, אנחנו תלויים בזה שאדם ישים את האצבע, והיום אנחנו במציאות שאנחנו לא אמורים להיות תלויים בזה. יש מערכות עם כל כך הרבה יכולות לגלות סיגנלים, שאם תהיה אפשרות דיווח ואפשרות זיהוי, זה יגביר את הסיכוי שלנו.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
קודם כל, תודה רבה על הסקירה. דבר שני, אנחנו בטוחים שזה חלק מהמסקנות שאנחנו היינו רוצים לשמוע. והדבר הכי חשוב, אנחנו נשמע רגע עכשיו מהמשרד מה המנגנונים שיש להם היום כדי לקבל דיווחים מהסוג הזה, והאם באמת, כמו שאמרת, בסופי שבוע אין מי שידע לקבל ולעבד את הנתונים.
מישהו רוצה להוסיף משהו לפני שאנחנו שומעים את הדברים של ליאור? כי בזה אני רוצה לעבור לסיכום. בבקשה, בני.
<< אורח >> בני פרץ: << אורח >>
בני פרץ, פעיל חברתי. שמעתי את הפרופסור לפני הגברת הזאת, הוא אמר דברים מאוד מאוד שצריך להתייחס אליהם. נושא ההרעלה הזאת, אנחנו רואים אותה בדברים קטנים, מחר זה יהיה המוני, ואם אנחנו לא נטפל, ולא הגורמים המחויבים, כמו השב״כ, כמו המוסד, כל אלה שיהיו מעורבים בנושא הזה, אנחנו עלולים למצוא.
מה שקרה פה זה במזון של תינוקות, שזה הגיל הרך, הגיל הכי מסוכן שאפשר לדבר עליו, גיל שיכול לפגוע לו בהרבה, גם בתפקוד יכול לגרום המצב הזה. ולכן הבדיקה, שאני לא יודע אם הם עשו אותה כבר במשרד הבריאות. היא אומרת תפסה מוצרים, זה לא רק המוצר הזה, זה מחר יכול להיות בלבן, מחר יכול להיות בבוגרים. צריך לדעת.
אבל בשביל לתפוס את הדבר הזה, האם זה היה יחידי, ובמספר מסוים קטן של כמה אחדים, שעשה מישהו בביקור בסופר, לכן אני חושב שצריך לחייב את הסופרים למצלמות בכל כיוון, כולל במוצרי מזון, כולל במוצרים שניתן להחדיר למישהו דרך מזרק. צריך להיות בשביל לבדוק. ואחר כך גם את המפעל, האם זה נעשה במפעל, אולי בדרך למשלוח.
ואי אפשר לבוא ולהגיד, כי זה מסוכן, היום זה בקטן, מחר זה יתרחב. צריך לדעת מאיפה, היכן. אבל אי אפשר רק לבוא ולהגיד אנחנו חוקרים ובודקים. כמו שאני מכיר, כמו שאמרה הגברת הזאת, התלוננה הרבה לפני. ומה? הנה, מתי הלכו לעשות את הבדיקה למוצר הזה שלה? יכלו גם להציל אחרים הרבה זמן לפני שגם המקרה השני והשלישי נפתחו.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
בסדר גמור, זה כבר הדברים בסיכום שלנו.
<< אורח >> בני פרץ: << אורח >>
הדבר הקטן, אם לא בודקים אותו מההתחלה והולכים עליו למרחב, בלי זלזול.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
בני, תודה רבה. ליאור אבינועם, בבקשה.
<< אורח >> ליאור אבינועם: << אורח >>
תודה, אדוני היו"ר. ליאור אבינועם, אני יועץ למנכ״ל משרד הבריאות. אני אומר שני דברים. ראשית, ביחס להערה הראשונה על ערנות של רופאים מטפלים לתסמינים, אז כמובן שכחלק מניהול האירוע גם יצאו הנחיות קליניות לרופאים המטפלים בכלל בתי החולים לגלות ערנות לתסמינים כאלה ואחרים. זה חלק מהניהול של האירוע.
ואמירה שנייה, ביחס לדברים שאמרה ד"ר לוריא, מערכת הבריאות פועלת בחירום כמעט במקביל לפעילות השגרה שלה. יש מנגנוני דיווח מיידיים דרך חמ"ל אשפוז, במעגלים מאוד מאוד מאוד קצרים שמאפשרים להעביר דיווחים מהסוג הזה ודיווחים אחרים שדורשים התייחסות מיידית בעניין של דקות.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
גם בסופי שבוע?
<< אורח >> ליאור אבינועם: << אורח >>
כולל בסופי שבוע, כולל ביום שישי ב-23:00. אגב, אירועים אחרים שהמערכת מנהלת, אנחנו יודעים לקבל עדכונים בכל שעה ביום ולנהל עליהם דיונים ברמה הגבוהה ביותר בהנהלת המשרד, גם ביום שישי ב-23:00, כשהדברים הם דחופים וקריטיים בעולמות של תגובה מהירה.
אז אני אומר את זה קודם כל כאמירה חד משמעית, ושנית, אם יש פער בידע, בוודאי במרכז הארצי להרעלות, כדאי שנדע שהמידע עובר בצורה מהירה. האם יש מקום או טעם לייצר איזושהי מערכת דיווחי התראות אוטומטית? ייתכן, אבל בוודאי שהמנגנון הזה קיים. אלה היו שתי הערות שלי.
<< יור >> היו"ר יונתן מישרקי: << יור >>
בסדר גמור, תודה רבה.
רבותיי, אני רוצה לעבור לסיכום הדיון. קודם כל, אני כמובן מבקש להודות גם לחברי הכנסת הפונים. כמובן שהיינו עושים את הדיון הזה בכל מקרה, אבל כל מי שערני לסוגיה הזו. לך, יעל, על כך שאפשר לומר שבאומץ לא מבוטל הארת את תשומת הלב של אזרחי מדינת ישראל, של ההורים במדינת ישראל, ולך, נוב, שהצפת את זה.
הדיון הזה הוא חשוב, הוא פתיחה של דיון. אנחנו נהיה חייבים להמשיך הלאה לעקוב כדי לראות שבמסקנות הדברים הללו אנחנו מקבלים את התוצר שמרגיע את כל אזרחי ישראל, כך שהמוצר שיוצא משלב הייצור עד השלב שבו הוא משווק, וכמובן נאכל או נפתח על ידי המשתמש בקצה, הוא בטוח לחלוטין.
הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לפעול בדחיפות להכנת נוהל סדור לפיו מידע אודות הרעלות, בין אם במזון, בין אם בתרופות וחומרים אחרים, יהיה גלוי למשרד הבריאות ברמה הארצית, כך שזמן התגובה יהיה מהיר ואפקטיבי. בהקשר זה, יש לייצר פלטפורמה של שיתוף מידע אודות הרעלות בין כלל גופי הבריאות, בתי חולים, מרכזים לרפואה דחופה וקופות חולים, לבין משרד הבריאות וגופי אכיפת חוק רלוונטיים.
הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות לבחון החלת פיקוח משמעותי יותר לגבי בטיחות מוצרי מזון של תינוקות או מוצרים רגישים, החל מהייבוא, הייצור, ועד לדרכי השיווק לצרכנים.
הוועדה קוראת למשרד הבריאות לצאת בקמפיין הסברה לציבור לגבי החשיבות שבבדיקת שלמות אריזות ואטימות מוצרים טרם צריכתם.
הוועדה מבקשת לקבל את מסקנות משרד הבריאות בתום חקירת מקרי ההרעלות, ונקיים ישיבת מעקב בנושא.
אני שוב מודה לכל מי שהגיע והשתתף בדיון, גם אלה שהיו מרחוק בזום. תודה רבה. עד כאן, הישיבה הזו נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:05. << סיום >>