פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 224
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, א' בתמוז התשפ"ו (16 ביוני 2026), שעה 13:33
סדר היום:
<< נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות הפצועים – בראי פרסום מסקנות ועדת "מור - יוסף" << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
מוזמנים:
אבי וייס
–
ראש חטיבת תגמולים והטבות, אגף שיקום, משרד הביטחון
קובי מורלי
–
רח"ט לבקרה לאפיון השירותים הסוציאליים, משרד הביטחון
עידו חי
–
רכז ביטחון, אגף תקציבים, משרד האוצר
סנ"צ מגי שקד
–
רמ"ד נפגעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק אפרת ולך
–
ר' חוליית נפגעים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
ליאת הוד
–
ממונה נפגעים, הרוגים וחטופים, שפ"י, משרד החינוך
רויטל בן חורין
–
מ"מ מנהלת תחום בכיר רווחה, נציבות שירות המדינה
אלינור אלבוכר
–
מרכזת תחום בקרה, אכיפה ורישוי, האגף האקדמי, המועצה להשכלה גבוהה
מיכל אסבן
–
עמותת אמא לביאה
מירב
–
אמא ללוחם פצוע בשיקום יום, עמותת אמא לביאה
מושי אשר
–
מייסד ויו"ר עמותת אדוות
ליעזרא רבקה לישה
–
אמא של פצוע, עמותת אדוות
מוריה אילן זר-כבוד
–
חברה בהנהלה, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל
נעמה גולדשטיין
–
חברה, פורום נשות הפצועים ממלחמת חרבות ברזל
קרן ממו
–
א. תחום מדיניות רגשית ומשפחות הפצועים, פורום נשות המילואימניקים
ענבל חרמוני
–
עו"ס, יו"ר איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים
שמיר בניטה
–
פורום יהלומי קרב
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
יפית גולן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> סיוע ומעטפת לנשות ומשפחות פצועים – בראי פרסום מסקנות ועדת "מור - יוסף" << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פותחת את הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. הנושא שאנחנו דנים בו היום זה נושא שכבר עשינו עליו סדרה של דיונים. אני אגיד בפתח הדברים שהיה הכי ראוי ונכון והגיוני ומקצועי שהנושא הזה יגיע לוועדת חוץ וביטחון. זה הבית הנכון שלו. כיוון שזה לא קרה ולא הקימו בוועדת חוץ וביטחון תת ועדה או הקדישו לזה סדרה של דיונים, בלית ברירה אני נותנת לזה אכסניה בוועדה לקידום מעמד האישה.
אבל מבנית זה לא נכון. זה לא נכון, זה עניין שקשור לביטחון שלנו אחד לאחד, זה החוסן של הלוחמים והלוחמות. בלי זה אין לנו לוחמים ולוחמות, והיה ראוי שזה יידון שם. ועד אשר העניין הזה ייפתר, אני עושה את הדיונים כאן כי זה עדיף מכלום, אבל זו לא הבמה הנכונה לזה. אז בואו נמסגר רגע את הדיון שאנחנו נעסוק בו היום.
אחרי תקופה ארוכה שבה ציפינו למענה לאומי לסוגיה הזו, לבחינת המענה הלאומי לטיפול ושיקום בפצועי ופצועות צה״ל, עבודה שנעשתה בראשותו של פרופ' שלמה מור-יוסף, הוועדה הזאת הגישה לפני כשבוע וחצי את ההמלצות שלה לשר הביטחון ולשר האוצר.
זאת אומרת, אנחנו כמעט שלוש שנים מפרוץ המלחמה, ה-7 באוקטובר, עם עשרות אלפי פצועים בגוף ובנפש, וסוף סוף מדינת ישראל מכירה בדוח מפורט, התרשמתי גם שהוא מעמיק, זה משהו עבה כזה, למעלה מ-150 עמודים, שמפרטים את הכשלים המערכתיים בטיפול בפצועים, בפצועות, וגם מציעים שם דרכים לטפל בכשלים האלה.
בתוך הדוח הזה ישנה גם התייחסות למשפחות של הפצועים, אם זה בנות ובני הזוג, אם זה ההורים, אם זה הילדים. בעצם כל המעטפת שנושאת יחד איתה את הפצוע או את הפצועה, ותכלס הם לוקחים על גבם את מלאכת השיקום, שזו עבודה יומיומית קשה מאוד, נפשית ופיזית.
חלק מהנושאים שנדונו בוועדה הזו עלו גם בדוח, ובגלל שיש לזה משמעויות מאוד מאוד גדולות, חשבנו שנכון לכנס עכשיו בעיתוי הזה את הוועדה שוב. המטרה שלנו היום היא להבין לעומק מה בדיוק הבשורה שהמלצות הוועדה הציבורית מעניקה לנו, איך זה ישפיע בסוף על החיים של מי שנמצא כאן ומי שאתן בעצם מייצגות, כל המשפחות של הפצועים והפצועות.
והאם הממשלה באמת מתכוונת לאמץ את זה ולהפוך את זה למציאות, ואם כן, באיזה לוחות זמנים, מתי תהיה החלטת ממשלה בנושא הזה וכן הלאה. יש איתנו היום פה נציגים גם ממשרד הביטחון וגם מאגף תקציבים, ואנחנו נבקש את התשובות לנושאים האלה.
נושאים נוספים שאנחנו ניגע בהם ועלו בדיונים קודמים זה הסיפור של נציבות שירות המדינה, שאני חייבת להגיד שהם שוב לא הגיעו, פעם רביעית, דלית, מנהלת הוועדה, שאנחנו מזמינים אותם לדיון והם לא מגיעים? לא מגיעים. המעסיק הגדול במדינה לא מגיע שוב ושוב לדיונים בנושא הזכויות של משפחות הפצועים והפצועות. אני חושבת שזה מסר רע מאוד למשק הישראלי, ואם המדינה עושה את זה, אז למה שהמעסיק הפרטי ינהג אחרת?
אנחנו נתעסק בהקלות של המועצה להשכלה גבוהה לסטודנטיות שבני הזוג שלהן נפצעו, או סטודנטים. נעסוק גם בחבילת הסיוע של המשטרה, בהעברת המידע ממשרד הביטחון למשרד החינוך על ילדי הפצועים, וגם במודל התמיכות של משרד הביטחון בארגונים שמלווים פצועים. אלה חמישה נושאים שהם בעצם הוזכרו כבר בדיונים קודמים.
מיכל אסבן מארגון אמא לביאה, אני מבקשת ממך לפתוח את הדיון, ואני אעשה אולי פינג פונג בין משפחות של פצועים ופצועות לבין גורמים מהממשלה כדי שנספיק. יש לנו עד השעה 15:00, שעה וחצי, אז אנא תתחשבו כדי שנספיק את כולם.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
אני פשוט ממהרת, אז אני אגיד כמה נקודות שממש בערו שאני מאוד רוצה שיעלו, וגם מי שלא נמצא כאן ייתן עליהן תשובה. אחרי כמה מילים שאני אגיד, יש לנו את מירב שלמה, שהיא תכף תדבר. כמה נקודות מאוד חשובות שחשוב לי לדבר עליהן.
קודם כל, אנחנו שמחים שוועדת מור-יוסף התייחסה, היינו שם בוועדה. אנחנו מאוד רוצים לראות את התוצאות שלה. אנחנו כן שמחים שכבר התחלנו לראות תזוזה קטנה במרכבה, כששמענו שהוגבל שכר טרחת עורכי הדין לפצועים. זאת אומרת, מתחילים לראות אור בקצה המנהרה. אז אם זה חוק פעם בשלוש שנים, בקצב הזה בגיל 98 אני אתחיל לראות דברים שמשתנים. אבל אולי בכל זאת דברים יזוזו בקצב יותר מהיר.
חשוב לי מאוד לומר שאנחנו בעיקר חושבים על העתיד, מאחר והמדינה שלנו לא סיימה את עולם המלחמות שלה. הלוואי והיינו אחרי. אז אנחנו גם דואגים למי שייפצע מחר. זה לא סיפור היסטורי, זה לא רק ה-7 לאוקטובר, בסדר? תחשבו על זה.
כמה נקודות שאני מבקשת שתטפלו בהן. קודם כל, הצורך של הנשים הוא עצום. אני בשום פנים ואופן לא ממעיטה כהוא זה ממסירות הנפש העילאית של הפצועים ושל נשותיהן. אני מבקשת לעשות הפרדה מאוד ברורה בין מה שהאימהות עוברות למה שהנשים עוברות, כי אלה כבודן במקומן מונח ואלה כבודן.
והרבה פעמים יש פה איזה בלבול, רגע, יש פה נשים, יש פה אימהות. אין בכלל מה להתבלבל. אמא שלו האישיות, פעמים רבות הוא גם לא נשוי בכלל, רוב החיילים בכלל לא נשואים, ויש גם את הסיפור של הנשים, והן צריכות לקבל את המענה המיטבי.
נקודה נוספת שאני מבקשת לומר, העמותה שלנו כבר מתקרבת ל-600 אימהות של פצועים קשה. אנחנו לא הולכים ומגייסים אותן, הן פשוט מגיעות לבד אלינו. וכל פעם אני מקבלת טלפון מעוד אחת, עוד אחת. תחשבו, זה עוד מעט 600 אימהות של פצועים קשה שמאוגדות תחת קורת גג אחת, וכל פעם כותבות הערה – 'אני לבד, קשה לי, אני לבד, קשה לי'.
אנחנו פנינו עכשיו למשרד הביטחון עם איזושהי בקשה שאי אפשר לפרסם אותה בתקשורת, אבל אנחנו מאוד מקווים לקבל מהם יד. אנחנו ממש קיבלנו תגובה חיובית ונעימה. אנחנו רוצים לראות אותה הופכת למעשית, אבל אולי יהיה פעם ראשונה חיבור בינינו למשרד הביטחון שגם יוציא תוצאות. לא רק שאנחנו נתלונן. אבל אנחנו באמת רוצים לראות פה עשייה משותפת שתומכת בנו. להם יש תקציבים ולאימהות שלנו יש צרות, אז אפשר לחבר ביניהם.
נקודה נוספת, נושא של החזר ימי המחלה לא טופל. חשוב לי להדגיש את הנושא. אמרו שיטפלו, לא טופל עדיין. אני יודעת שזה תלוי בנציבות שירות המדינה. תחשבו איך אתם מעירים אותם. עוד נקודה חשובה שאני רוצה לומר, אנחנו בעצם עמותה שבונה על החברה האזרחית, וכל פעם שאנחנו פונים לתורמים הם צוחקים עלינו, כי מה, זה לא יכול להיות שאתם כאילו באים ומגייסים תרומות למשפחות החיילים ולכל התמיכה הזאת.
אז אני היום שלחתי הודעה לאיזשהו תורם על איזו אמא שהיא במצב נפשי קטסטרופלי, שרוצה לצאת איתנו לאיזשהו מסע. חצי מעלות המסע אני מממנת, ואין לי אפשרות לממן את הכול. אז אני צריכה שהתורם יעזור לה כי היא בקושי מצליחה לסחוב. תראו לאיזה מצב הגענו כדי שהאישה הזאת תאגור כוח ותצא. בעיניי זה לא תקין.
עוד שני משפטים אחרונים. יש עדיין המון המון בעיות שלא מטופלות. אנחנו מבקשים ממשרד הביטחון לתת לנו מענה, שלא רק מקשיב לנו, אלא נותן תשובות. כי אני כרגע מתקשרת עם אורן, כותבת לאורן סניאק את מה שצריך, ואני מקבלת תשובה – אני מטפל. ומיליון פעמים הדברים לא סודרו, לא באשמתו. בטוחה שהוא עשה את המאמץ המרבי. אבל אנחנו כותבים בעיות, והן נשארות בעיות.
ובקשה אחרונה שלי אליכם, ופה צריך, משרד החינוך נמצא כאן במקרה? כן? מצוין. אני רוצה לבקש מכם בקשה. יש לנו מספר מאוד מאוד נמוך, אבל קיים, של אימהות שפורשות ממשרד החינוך עשר שנים לפני הגיל המתאים עקב פציעת הבנים, הפציעה הקשה. זה הרבה פעמים קורה בגלל הנפש, המון קשיים שהן עוברות עם עצמן, והן רוצות עדיין יום אחד או יומיים להישאר במערכת בהחרגה.
אני רוצה לבקש מכם שלאותו מספר שאפשר לספור אותו על שתי ידיים בכל מדינת ישראל, תיתנו להן, בלי תחנונים ובלי השתחוויות, לתת להן את האופציה להישאר במערכת, בין אם הן מדריכות או בין אם הן, לא יודעת מה הן עושות, לפי יכולותיהן, ותהיה פה בעצם גם יכולת התמודדות נכונה שלהן, גם מבחינה כלכלית הן לא יתרסקו, וזה לדעתי גם ירים את כל הבית. אז אנחנו ממש מבקשים שתיקחו את זה בכל הרצינות, ואנחנו מוכנות לבוא לדיונים על הנושא הזה אם יש צורך. זהו, סליחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה רבה. אם זה מקובל עליכם, אני אעשה פינג פונג בין נציגי משפחות לבין הגורמים המוסדיים, כדי שנספיק לשמוע את כולם. נשמע לכם רעיון טוב? אנחנו נעבור עכשיו למשרד הביטחון. קובי מורלי, אבי וויס, מה שתחליטו. אני אשמח רגע שתציגו מה הולך לקרות מעתה והלאה בעקבות הגשת הדוח הציבורי של מור-יוסף.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אבי וייס, ראש חטיבת תגמולים והטבות באגף שיקום. ועדת מור-יוסף פרסמה את ההמלצות שלה לפני שבוע וחצי. כרגע זה מונח אצל שר הביטחון, ומחכה לאישור של שר האוצר, אישור תקציבי לכל ההמלצות. אם אגף התקציבים כמובן יאשר לנו את כל ההמלצות, יוקם צוות יישום, צוות ייעודי, שיהיה אחראי על מימוש כל ההמלצות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, זה כרגע אצל שר האוצר.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כן, כרגע באישור של שר האוצר, אישור של תקציב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה התקציב הנדרש?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
2.5 מיליארד בגדול.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
2 מיליארד שקלים לשנה הראשונה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אז זה כרגע במשרד האוצר לאישור.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כרגע כן, מחכה, זהו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואז מה התהליך? אחרי שהוא יאשר, זה עולה לממשלה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
יהיה צוות ייעודי ליישום ההחלטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מחייב חקיקה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כן, בטח. החלטת ממשלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
החלטת ממשלה וממנה חקיקות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כן, וממנה נתקדם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה זמן אתם מעריכים שזה ייקח?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אין לנו צפי, אבל אנחנו מחכים כרגע לאישור תקציב. קודם כל, אנחנו לא יודעים מתי יאושר התקציב. ברגע שיאושר, נתקדם להחלטת ממשלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הבשורה שמשפחות במצב הזה יקבלו כתוצאה? נניח ובעולם מושלם הדוח גם מיושם, שזה לא מובן מאליו, איך חייהם ישתנו?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
יש הרבה המלצות. סך הכול מדובר פה על 150 עמודים, מי שקרא. ההמלצות שנוגעות פה למשפחות הפצועים, הוועדה קודם כל נפגשה עם המשפחות, נכון? מור-יוסף נפגש איתכם אישית, שמע, וההמלצות הן מה שביקשתם בגדול, זה יהיה אובדן הכנסה באשפוז.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
רטרו או מהיום למחר?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
רגע. באשפוז יום, מה שאנחנו לא נותנים היום, יהיה אובדן הכנסה להורים. דבר נוסף שהמליצו זה לפגועים קשה ייתנו אובדן הכנסה של שנה ושלושה חודשים לשני הורים. היו שם טיפולים אלטרנטיביים שיינתנו למשפחות של הפצועים. טיפולים פסיכולוגיים, אלטרנטיביים, למשפחות עצמן.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
רק תדאגו שזה יהיה רטרו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אובדן הכנסה באשפוז זה למשפחה גם.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
להורים, כן. אני דיברתי רק על ההורים, מה שיש היום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וגם באשפוז יום.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
גם לאשפוז יום, כן.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
מירב, אבל לא לשכוח את ההיסטוריה. שלא יתחילו מהיום למחר, כי אז כל האנשים יישארו זרוקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לקחתם את זה בחשבון, את העניין של הרטרו? כי זה כבר קרה, שלא נדע עוד אסון כזה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
גם בוועדה הקודמת, אין לנו, עוד פעם דיברנו על רטרו, אין לנו פה אפשרות לתת רטרו.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
אז אתם זורקים עכשיו את כל החיילים?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת, מי שנפצע ב-7 באוקטובר זה יהיה רלוונטי אליו?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
בסופו של דבר, זה מרגע ההחלטה. ברגע ההחלטה של מור-יוסף, אנחנו מתחילים לשלם את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתה אומר, אם יהיה עוד טבח.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כמו שהיא אמרה, על הפצועים הבאים. אבל עוד פעם, זה עוזר גם לאנשים היום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במה עוזר לאנשים היום? כי אובדן הכנסה באשפוז יום.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מי שהיום נמצא באשפוז יום מקבל, כן. ייהנה מזה.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
מירב, בנקודה הזאת צריכים להילחם, כי יש לנו המון משפחות מאחורה שהמצב שלהן מתמשך, והילד נפצע מזמן, אבל חייבים לעזור להן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה הסלע הבעייתי?
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
הסיפור של הרטרו הוא הרבה יותר רציני. זה גם בקטע המוסרי, איך את יכולה לנטוש עשרות אלפי פצועים? כאילו, גם אם בא לך להתעלם, קשה. גם אם אנחנו רוצים לעצום עיניים, אני חושבת שזה לא מוסרי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה לא בהמלצות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
הרטרו לא, אבל גם בדיון הקודם דיברנו על הרטרו, ואני ביקשתי שתביאי לי מקרים ואני אוכל לטפל בהם אישית.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
אני אביא לך כמה שאתה רוצה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
דיברנו על זה בוועדה הקודמת, שזה היה בזום, אמרתי לכם תעבירו לי את המקרים ונעזור לכולם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואי דווקא מהמקרים האלה נבין אם יש פה בעיה מערכתית. מה עם התמיכות בארגונים? הרי הייתה לנו בעיה שארגונים שקמו אחרי ה-7 באוקטובר לא זכו לתמיכות, כיוון שהם לא עומדים בתקופת ההכשרה הנדרשת, כי הם חדשים, כי האירוע נפל עלינו בשלוש שנים האחרונות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
זה לא עלה במור-יוסף. יש מבחן תמיכות?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, היינו שם. מבחן תמיכות, בגלל שהוא מתייחס לארגונים שקיימים הרבה זמן, הם לא עומדים בזה, כי האירוע הזה הוא אירוע משלוש השנים האחרונות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כן, זה משהו בסמכות של משרד המשפטים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אני תכף אפנה למשרד המשפטים. אני רוצה לשמוע עכשיו את אורנה שפירא.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
מירב באה במקומה. אורנה לא יכלה לבוא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, בבקשה. אני הבנתי שאת לא רוצה שיזכירו את שמך, אז אני לא אומרת את שמך, נכון?
<< אורח >> מירב: << אורח >>
אפשר להזכיר את שמי. שמי מירב, כמוני כמוך. אני אמא לשלושה בנים, כולם לוחמים. הבן שלי נפצע ב-7 באוקטובר. דרך אגב, הוא עבד פה, בכנסת, שלוש שנים. היה יכול להגיע לקצונה. הוא למד שני תארים במקביל, גם קרימינולוגיה, גם שוק ההון. ב-7 באוקטובר הוא נכנס לכפר עזה, ואני קיבלתי ילד שלא הכרתי.
ואני רוצה להגיד פה, שיהיה מובן פה לכולם, הבן שלי נפצע גם בכתף, גם פציעה גופנית, אבל הקושי הגדול הוא הפוסט טראומה, הנפשי. זו פציעה שאני באמת לא מאחלת לאף אמא לקבל דבר כזה. קיבלתי ילד אחר, העיניים שלו היו מצוצות. באותו יום שגל הגיע אליי, אני לא זיהיתי אותו. אני הבנתי שהוא הלום קרב, כי הוא התמוטט בבית. הבן שלי פשוט התמוטט בבית, הגיע האמבולנס, ובבית החולים ישרו אבחנו אותו. זה היה מהיר מאוד.
אני מאמינה שיש עוד עשרות אלפי חיילים, באמת, אני לא מתביישת להגיד, שעוד לא יודעים מה עובר עליהם, והם יצטרכו להכיר את הפציעה ולפשט את עצמם ולהבין את זה. מאז הפציעה החיים שלנו השתנו ללא היכר. אני משלמת מחיר, הבית שילם מחיר, הזוגיות שלי ושל בעלי התפרקה. כשאני צעקתי ואמרתי למשרד הביטחון, תקשיבו, אני מאבדת את בעלי, תביאו לי טיפול זוגי. "לא, מירב, יש לך פסיכולוג. יש לבעלך פסיכולוג. תתמודדו, לכו לפסיכולוגים".
אז קודם כל, לא היה לי זמן ללכת לפסיכולוג. הייתי צריכה למצוא לבן שלי דירה, הוא היה גר בבני ברק לפני הפציעה. מקום הומה, אתם יודעים, זה משפחות מלאות עם ילדים. אחרי הפציעה גל לא יכול היה לשמוע רעש. הוא אמר לי, אמא, היום את מוציאה אותי מפה, אני לא יכול להישאר פה דקה.
הפעלתי מערכה שלמה. אני גרה בירושלים, הבן שלי גר במרכז. התיק של משרד הביטחון נפתח במרכז. אני הייתי צריכה מערכה שלמה, מירב – אנשי מקצוע, מתווכים, שימצאו לו דירה שמתאימה לצרכים של הלום קרב. הלום קרב לא יכול לחיות בדירה מתחת לאדמה, יחידות דיור. הוא לא יכול דירה שיהיו מעליו משפחה מרובת ילדים, ילדים, לא משנה, שמשחקים בכדור. הוא צריך אזור שקט.
את יודעת, לילות לא ישנתי. אלוהים עדי, לילות לא ישנתי, בכיתי למתווכים, תמצאו לי דירה להעביר את הבן שלי, הוא לא יכול להישאר שם. הוא היה בזוגיות שלוש שנים עם בת הזוג שלו. בשלוש שנים האחרונות, מאז הפציעה, הם נלחמו בשיניים לשקם את הזוגיות. היא קיבלה ילד אחר, אני לא מאשימה אותה. היא קיבלה בחור אחר. היא אמרה לי, זה לא הבן שלך, מירב. זה לא מישהו שאני ישנתי איתו והייתי איתו שלוש וחצי שנים.
וגם משרד הביטחון הערים קשיים, לא נתן להם מטפל זוגי – "לא, יש לנו רשימה, תבחרו לפי הרשימה". והבן שלי נקשר לאיזו מטפלת והיא לא הייתה ברשימה, מה לעשות? וגם לי הייתה מטפלת שהיא לא הייתה ברשימה של משרד הביטחון. ככה הפסדתי גם את הנישואים שלי, ככה גם הבן שלי הפסיד את הזוגיות שלו, כי הכול הולך לפי הספר. הם לא פותחים את הראש להגיד, רגע, בואו נבוא לקראת.
אני אקרא לילד שלי בשמו, קוראים לו גל. הם לא אמרו, אתה יודע מה, גל? אם המטפל הזה טוב לכם, אנחנו ניקח את זה עלינו. אני שילמתי טיפולים זוגיים לבן שלי. אני יצאתי לעבוד בשתי משרות, בניקיון, שתי משרות ניקיון, בשביל לשכור לגל דירה במרכז. כשאני יושבת מול מנהל מחוז דן, הוא אומר לי, מירב, תשמעי, יקר במרכז.
מה אני אמורה לעשות? התיק שלו במרכז, הפסיכולוג שלו במרכז, הוא מתחילת הפציעה יחד עם גל. המעטפת, הוא כל יום הולך לשיבא. היום שלו זה מ-07:00, ב-19:00 הוא חוזר, הוא בשיקום יום. 7,000 שקל עולה לי לשכור לגל את הדירה. משרד הביטחון אומר, חכי, נשמה, יש לך רק עד שש שנים. שש שנים כבר גל לא יקבל. לפני שבוע גל שואל אותי, אמא, מתי נגמרת לי העזרה בשכר דירה? וגם, העזרה היא מאוד מינורית. אני נלחמתי, לא ישנתי לילות בשביל שיגדילו לו את שכר הדירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה העזרה? נגיד את משלמת 7,000, אז כמה הם?
<< אורח >> מירב: << אורח >>
2,800 שקל, זה מה שהם משלמים. ואני עברתי מלחמות עם משרד הביטחון שיגדילו לגל ל-4,300, אבל זה לא אוכל ולא חשמל. היו פעמים, החורף האחרון, הנה אני אומרת את זה בלי בושה, הבן שלי ישב בלי חימום בבית כי הוא פחד לקבל חשבון חשמל גדול. וקניתי לו משהו קטן שיחמם אותו.
החיילים שלנו, הלוחמים שלנו, אני לא מתביישת להגיד לכם, תיקחו את זה בחשבון, הם חיים בעוני. אני רוצה שהבן שלי יחיה טוב. החלק הכלכלי הוא מאוד מאוד חשוב לשיקום של לוחם. לוחם לא צריך לחשוב איך הוא הולך לשלם את שכר הדירה, מה יהיה לו אוכל במקרר. המעטפת של הליווי לא מספיקה לגל. שש שעות שגל מקבל ליווי, אני משלמת מעבודת הכפיים שלי, בעבודה קשה. אני בת 54, איזה מחיר אני צריכה לשלם כאמא? תסבירו לי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תגידו, הדברים שגל עובר יקבלו מענה אם הדוח הזה ייושם? נגיד גובה שכר הדירה, המטפלים שלו ברשימה, הדברים שמירב מציינת.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
אני מחכה עד היום, דרך אגב, שיעלו לו את הליווי. גל קיבל לאחרונה 50% לצמיתות נפשי, יש לי עוד ועדה על הכתף, אבל למה לוקח כל כך הרבה זמן? למה אני צריכה להתענות? למה אני צריכה לחכות? אתם יודעים שיש לכם הרבה לוחמים שלא יכולים לחכות בטלפונים שיענו להם. הם פשוט מתייאשים.
אני נמצאת בקבוצות האלה, ואני אומרת ביום שאני אסיים את הסיפור עם גל, אני אעזור לכל לוחם ולוחם, כי כן, אני עובדת, מנקה בתים, אבל אני באוזניה ואני יכולה לחכות 45 דקות שמשרד הביטחון יענה לי. ולא לכל לוחם יש אמא שנלחמת על הילד שלה, היא לא מסוגלת, או שהיא חולה.
אני נאלצתי לקחת כדורים. אני הייתי אישה בריאה נפשית. אני שלוש שנים נלחמתי לא לקחת את הכדורים, ואמרתי אין לי ברירה. אני אמרתי את זה למיכל. מיכל, אני לא יכולה, אני חייבת להיות חזקה בשביל גל, אני חייבת לקחת. התחלתי עם ציפרלקס.
הילד שלי לא ידע לעשן בחיים שלו. אני מעשנת. כשאני הייתי מעשנת סיגריה, הוא לא היה מסוגל לשבת לידי. היה אומר לי, איכס, אמא, את מגעילה אותי. עשיתם אותו צרכן של קנאביס, כדורים פסיכיאטרים. הילד שלי לא לקח אקמול בחיים שלו. הוא יוצא יחידת מגלן. הוא עבד במשמר הכנסת. עשיתם אותו שבר כלי.
אני רוצה לדעת, משרד השיכון הוציא עכשיו מחיר למשתכן, למה הבן שלי לא בתיעדוף? הוא עשה ארבעה ימי לחימה והוא נפצע. מה לעשות? הוא לא עשה 60 יום. אחרי ארבעה ימים חזר לי שבר כלי. למה הבן שלי לא בתיעדוף בדירות למשתכן? אני רוצה שתהיה לבן שלי דירה, שאני יודעת שאני לא אצטרך כל שנה לפחד שבעלת הדירה תסלק אותו.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
מירב, גם מי ששירת שנה ונפצע אחרי שנה לא בתיעדוף בגלל שהוא לא נשוי או לא מילואים. הבן שלי בסדיר. כל הסדירים בכלל לא קיימים. הם פצועים לא קיימים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אתם תרצו להתייחס רגע? אם נגיד הדוח הזה ייושם, הדברים האלה יקבלו מענה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
בסך הכול אני חושב שעיקר הטענה זה המענה. המענה שלוקח הרבה זמן לענות, זה לדעתי. כי בסך הכול שכר דירה הוא כן מקבל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אבל היא עומדת לך, היא משלמת 7,000 והוא מקבל 2,800.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
מה זה מקבל... אני יצאתי לעבוד בשביל לעזור לו להחזיק את הבית. הדירה של גל עולה 10,000 שקל עם חשמל, מים, ארנונה, אני לא מדברת על אוכל. ועוד הכי מזעזע, מירב, שגל קיבל 2,900 שקל נכות. הוא קיבל את הקצבה. את יודעת מה עשה משרד הביטחון? אני חשבתי, וואי, מירב, את עכשיו תעבדי פעמיים בשבוע, לא תצטרכי לעבוד כמו משוגעת וחמש פעמים בשבוע לנקות בתים.
את יודעת מה עשה משרד הביטחון? הוריד את התט"ר של גל והכניס את הקצבה בפנים. אני שואלת אותם למה? אין תשובה. ככה זה. אני רוצה תשובה. אני רוצה את הקצבה של גל. נתתם לו 2,900 שקל, אני רוצה את בנוסף לתט"ר שלו.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אבל זה החוק, זה התקנות.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
מה זה "זה החוק"?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
זה החוק, אנחנו משלמים לפי החוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, שנייה. הקצבה בעצם מתארת קיזוז?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
התקנות אומרות שמי שמקבל, נכה חדש שנכנס למשרד הביטחון והוא בתט"ר, יקבל את התט"ר ללא התגמול הבסיסי. התגמול הבסיסי נגזר מאחוזי הנכות שלו. אם הוא נכה משוקם, מה שנקרא, אצלנו, יש מישהו שכבר בתוך המערכת, שכבר כמה חודשים עובד והשתקם מה שנקרא, הוא יקבל תגמול בסיסי, ואם הוא יצטרך את התט"ר לאחר מכן, הוא יקבל את התט"ר בנוסף. זו התקנה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
הוא כרגע לא עובד, הוא בשיקום יום.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
זה בסדר, אבל העניין שעדיין הוא לא עבד. מהרגע שהוא הוכר, הוא לא חזר, הוא לא משוקם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כיוון שאני צריכה לשמוע עוד מקרים שהגיעו, אתם רוצים רגע להתייחס? האלמנט של שכר דירה, יש בדוח הציבורי?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
שוב, לא תהיה הגדלה של שכר הדירה. אלה הסכומים שנקבעו בחוק, הם גם הוגדלו. לפני שלוש שנים היה גידול משמעותי, הסכומים היו הרבה יותר נמוכים. לפני שלוש שנים הוגדל שכר הדירה, ובעבר זה היה שלוש שנים, הגדלנו את זה לשש שנים סיוע, וכרגע לא התייחסנו לזה בדוח.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
ומה קורה אחרי שש שנים? אחרי שש שנים הבן שלי לא יקבל עזרה בשכר דירה? כאילו, הוא יהיה בריא? הלוואי, בעזרת השם. אני מתקשרת למשרד הביטחון ואני אומרת להם תסגרו את התיק. אבל במידה ולא, מה קורה אחרי שש שנים? הילד שלי חוזר לעבוד, חוזר לחיים שלו?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
בואי נקווה שהוא יחזור, אבל יש מענק דירה שהוא יהיה זכאי לו, שהיום הוא בסביבות ה-260 אלף שקל, ועוד הלוואה של בערך 750 אלף שקל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
על כל התקופה 260 אלף? זאת אומרת, על שש שנים.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא, מענק דירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קניית דירה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מענק דירה לרכישת דיור קבע.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
מי מקבל את העזרה הזאת?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מי שמעל 50%.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
משה אשר.
<< אורח >> ליעזרא רבקה לישה: << אורח >>
ברשותכם, אני אתחיל. שמי ליעזרא, אני אמא של פצוע פוסט טראומה מלחמת חרבות ברזל. כשהבן שלי שיתף אותי על הפציעה, גם החיים שלי השתנו. לראות את הבן שלי שהיה אדם שמח, חברותי ושומר על קשר, הוא הפך למרוחק וסגור עד שנעלם. בעקבות הפציעה הוא התחיל להתנתק, עד למצב שניתק קשר כליל איתי, עם כל המשפחה והחברים, למשך חצי שנה.
בני הסכים שאגיע לעזור בביתו רק בזמן שהוא לא נמצא בבית. פעם אחת כשהגעתי לעזור למשפחתו ובמקרה הוא ראה אותי בחניה ליד ביתו, הוא קיבל התקף חרדה, ברח והסתתר מפניי. מיותר לציין אילו תחושות האירוע הזה גורם לי כאמא.
כלתי באותה עת הייתה חודש אחרי לידה, ולא הייתה לה הפריבילגיה להתאושש כראוי. היא הפכה בעל כורחה לאם יחידנית לשלוש בנות, ומעבר לכך, היא הפכה למלווה רפואית, מתאמת תורים, נהגת, עובדת סוציאלית, מתמודדת עם בירוקרטיה ומיצוי זכויות.
בני היה מאושפז בבית מאזן כחצי שנה. אנחנו, ההורים משני הצדדים והאחים, התגייסנו לתת לה תמיכה, בעיקר עם הבנות הגדולות יותר שהיו בנות ארבע ושנתיים, בנוסף לתינוקת שנולדה כמובן. התמיכה לאורך תקופה זו התבצעה ממש במשמרות לאורך כל השבוע, כולל לינה, בישול, כביסות וארגון הבית.
בתקופה זו כמובן גם צריכים להמשיך לתת מענה הורי לילדים האחרים. במהלך המלחמה פרשתי מהעבודה על מנת להיות בפניות מלאה לילדיי, בהם משפחות ילדיי הנשואים, שלושת בניי וחתני לוחמים. הגדרתי את עצמי בחיוך כתומכת לחימה. חשבתי שאהיה עבור כולם, אבל מזה שנה וחצי בעיקר הייתי עם כלתי ובנותיו של בני הפצוע, למרות שבתי ושתי כלות נוספות היו אחרי לידה.
כיום אני מגיעה בקביעות יום בשבוע לעזור עם הבנות, בישול וארגון הבית, בשעה שבני עדיין עובד על השיקום שלו. בעקבות מציאות זו גם אני התחלתי לחוש במצוקה, ופניתי לטיפול וייעוץ במטרה להישאר חזקה בשבילו. מתוך החוויה האישית הזאת הצטרפתי לאדוות, ארגון משפחות הפצועים.
הדבר הכי חשוב שיש לי לומר כאם לפצוע, הוא שמשפחת הפצוע היא חלק מתהליך השיקום ולא רק הסביבה שלו. עבורנו זו לא רק אמירה, זו המציאות היומיומית. ותודה לוועדת מור-יוסף על שהכירה בכך באופן ברור. משפחה חזקה עוזרת לפצוע להשתקם, ומשפחה שנשחקת מתקשה להמשיך להחזיק את המסע לאורך זמן. תודה על הזכות להיות כאן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה לך.
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
אני אמשיך את דבריה של ליעזרא. אני אגיד כמה דברים. קודם כל, שמי מושי אשר, אני מייסד של עמותת אדוות, ארגון משפחות הפצועים. ראשית, תודה רבה על שאת לקחת את המושכות. אני מסכים שזה צריך להיות גם בוועדות אחרות, הדיונים הללו. ותודה לפרופ' שלמה מור-יוסף וחברי הוועדה שלו, כמובן, שעשו עבודה משמעותית.
השתדלנו להכין מחקר, מסקנות, המלצות לוועדה, מעבר לשיחה החמה שהייתה לי בארבע עיניים עם היו"ר, ואנחנו שמחים להיווכח שחלק מההמלצות שלנו התקבלו. אני מסכים לגמרי לגבי הצורך למצות את מעקב היישום בוועדות נוספות.
המסר החשוב ביותר הוא שהפגיעה היא לא אירוע של אדם אחד, היא אירוע משפחתי. הפצוע אומנם הוא המטופל הרשמי, כמו שאמרו לנו במשרד הביטחון – אתם לא הלקוח שלנו. אבל המשפחה היא שותפה מלאה לתהליך השיקום. הוועדה הכירה בזה, ואנחנו רוצים שזה ימשיך גם הלאה. כי הניסיון שלנו בשטח הוא שבני המשפחה מתמודדים עם פגיעה בתעסוקה, שמענו אובדן הכנסה, שמענו עומס רגשי, פגיעה בזוגיות, קשיים של אחים ואחיות, התמודדות מול מערכות רבות במקביל. לכן חשוב להתייחס למשפחה כיחידת התייחסות בפני עצמה.
הנושא המתכלל, נושא מאוד מאוד משמעותי. גם במסמך של הממ״מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמשווה בין האזרחים, בין נפגעי פעולות האיבה לנפגעי כוחות הביטחון, מצאנו שכבר כיום קיימים מודלים של ליווי פצועים. גם תוכנית תל"ם היא דוגמה טובה לעניין הזה.
בנוסף, בפצועים מורכבים במיוחד קיים מודל של קייס מנג'ר שמנהל את כלל המעטפת הטיפולית. אני לא מספיק מכיר, אבל שמעתי שיש גם תוכנית יובלים של השורדים, וגם זו דוגמה שאפשר ללמוד ממנה. גם אנחנו, במסגרת תוכנית לאומית שכתבנו למשפחות הפצועים, הצענו מינוי מנהל מקרה אישי לכל משפחה.
לכן אנחנו מבקשים לבחון איך אפשר להרחיב את מנגנון הליווי, שלא יראה רק את הפצוע אלא גם את המשפחה. זה לא בהכרח עוד גוף, זה לא בהכרח עוד תקציב, אבל כתובת אחת שרואה את התמונה המלאה. מניסיוננו, תקופת האשפוז מקבלת בדרך כלל מענה סביר.
האתגר הגדול מתחיל דווקא אחרי השחרור, כשהמשפחה חוזרת הביתה, כשהפצוע מתחיל שיקום יום, כשההורים חוזרים ומנסים לחזור לעבודה. וצריך לחבר בין משרד הביטחון, בין ביטוח לאומי, הרשויות המקומיות, מערכת החינוך, קופות החולים, עמותות. שם נדרש במיוחד איזשהו גורם מתכלל.
נפגעי פעולות איבה, זו נקודה שחשוב מאוד להעלות. הוועדה עסקה בפצועי כוחות הביטחון. אמרתי לפרופ', ואני אומר את זה גם כאן, אנחנו מבינים ומכבדים את זה, זו ההרשאה שהם קיבלו. אבל כבר בנייר העמדה של אדוות כתבנו שהתוכנית הלאומית מיועדת למשפחות הפצועים, חיילים ואזרחים כאחד. הערכנו כי מדובר בלמעלה מ-100 אלף בני משפחה מהמעגל הקרוב של פצועי מלחמת התקומה, הן מכוחות הביטחון והן מנפגעי פעולות איבה.
הממ״מ מצא כי "מרבית הזכויות", אני מצטט, "של נפגעי פעולות איבה ושל נכי צה״ל זהות. מרבית הזכויות שנקבעו בו זהות לזכויות נכי צה״ל". זה ציטוט משם. לכן אנחנו מציעים לאמץ קודם את המלצת הוועדה ביחס למשפחות פצועי כוחות הביטחון, ונמשיך לבחון החלה של אותם עקרונות גם למשפחות נפגעי פעולות איבה.
לגבי נשים ואימהות, אני לא מרחיב. יש פה גם את נשות הפצועים וגם את אימהות הפצועים. אני רק רוצה לסכם. ועדת מור-יוסף עשתה צעד חשוב כשהיא הכירה במשפחות הפצועים. כעת האתגר הוא ליישם את ההכרה הזאת באמצעות ליווי מתכלל למשפחה, רצף טיפול מהאשפוז לקהילה, והרחבה עתידית גם למשפחות נפגעי פעולות איבה. בסוף, השיקום של הפצוע מתחיל במשפחה, אבל הוא לא יצליח בלי המשפחה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לגמרי. תודה רבה. אני רוצה לשמוע את עידו מאגף תקציבים. אנחנו מבינים שהדוח ממתין לאישורו של שר האוצר. תסביר לנו איפה זה עומד, והאם באמת נעשתה כבר עבודה כדי למצוא לזה מקור תקציבי.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
נעים מאוד, עידו, רכז ביטחון, אגף תקציבים. הייתי גם חבר ועדה של מור-יוסף. הדוח אכן הוגש לשרים. השלב הבא מבחינת עבודת המטה של יישום ואימוץ מסקנות הדוח, זה בעצם החלטת ממשלה שתקים צוותי יישום להמלצות הדוח. יש הרבה היבטים בהמלצות הדוח שעוד צריכים טיוב בין שאר משרדי הממשלה.
בסוף יש היבטים בדוח שנוגעים גם לביטוח לאומי, גם למשרד הבריאות ולקופות החולים, גם לרשות המיסים. יש הרבה היבטים שצריכים רגע לעבור לעבודה ממשלתית. זה לא צריך לקחת זמן רב בכלל, אבל זה השלב הבא מבחינת עבודת המטה. אחד מצוותי היישום גם יעסוק בנושא התקציבי, משום ששוב, יש היבטים שנוגעים גם למשרדים וגופים אחרים בממשלה שהם לא אגף השיקום, וזה כרגע הסטטוס.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לשמוע את קרן מפורום המילואימניקים. אם יש לכם שאלות לאנשי המקצוע במשרד הביטחון, אגף התקציבים, משרד המשפטים, אז תנצלו את זה שהם פה איתנו.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
בסדר גמור. נעים מאוד, קרן ממו, מפורום נשות המילואימניקים. אני גם אשת פצוע שנפצע פעמיים במלחמת חרבות ברזל, כשהפעם האחרונה הייתה פציעה אנושה. ראשית, אנחנו מבקשות להודות לך, יו"ר הוועדה, לפרופ' מור-יוסף ולחברי הוועדה, על עבודתם החשובה ומברכות על ההמלצות אשר מבטאות הכרה משמעותית בבני המשפחות.
אנחנו קוראות ליישום מיידי של המלצות הוועדה. עבור משפחות הפצועים לא מדובר בהמלצות לעתיד הרחוק, אלא בצרכים דחופים של כאן ועכשיו. מהמלצה לאיש קשר מתכלל שיאגד את כל המענים שהמשפחה זקוקה להם, שיהיה בקשר עם המשפחה, זו המלצה שמופיעה בדוח ואני חושבת שאם היא תקרה היום או מחר היא תוכל להקל על הרבה מאוד משפחות. וטיפולים רגשיים לילדים מתחת לגיל שבע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, על רקע מה שאומרת קרן, אולי כשאתם בונים את צוותי היישום כדאי לבודד, עידו, את הדברים שהם פשוטים לביצוע ברמה המיידית. למשל, איש קשר שמתכלל זה לא שינוי מבני ארוך טווח שצריך עכשיו...
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
אחד התפקידים של הצוותים זה יהיה לבחון מה לקידום מיידי, מה צריך עוד החלטת ממשלה, מה בכלל צריך חקיקה ותקנות, ולעשות דיפרנציאליות בין קידום הנושאים השונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כי זה למשל משהו שיכול להביא הקלה מהירה וזה לא כסף גדול, ובטח לא חקיקה, גם לא מחייב החלטת ממשלה.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
גם עברו שלוש שנים, אז לא כדאי לחכות עוד הרבה, אתה מבין? אנחנו כבר סופרים שלוש שנים של התקדמות.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
נכון מאוד, וזה באמת יכול לעזור לנו בתהליך השיקום המשפחתי שלנו. כמו שאנחנו חוזרים ואומרים שוב ושוב, המשפחה כולה צריכה להשתקם. לצד ההמלצות, אנחנו מבקשות לתת את הדעת למספר סוגיות שטרם קיבלו מענה מספק.
אחת, זו הפגיעה התעסוקתית והכלכלית של בנות הזוג במקרים של חל״ת, צמצום עבודה, ויתור על קידום והתפטרות. וכן לדאוג לאותן נשים שנעדרו מעבודתן לאחר אשפוז ממושך, שקדמה להוראת אגף השיקום ממאי 2025.
בעצם אותו רטרו שדיברנו גם בוועדה הקודמת וגם הוזכר פה היום, יש הרבה מאוד נשים שהבעל שלהן שוחרר מאשפוז ממושך ונעדרו למשך חודשים ארוכים ממקום עבודתן ולא זכאיות לאובדן ההכנסה הזה. רק לפני שבוע עבר פה חוק הגבלת שכר טרחת לשכת עורכי הדין, ויש שם סעיף שמתייחס לרטרו. אז אפשר להחיל את זה גם במקרים האלה, לפתוח קצת את הראש ולראות מסדירים את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זאת אומרת, הסעיף קיים אבל לא רטרו.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
נכון. יש הוראה, והיא אפילו לא בחוק ההוראה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו אותה נקודה שמיכל העלתה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
נכון. הדבר הנוסף זה בעצם ליווי רפואי שהוא לא אשפוז יום. הוועדה הרחיבה את אובדן ההכנסה לאשפוז יום, אבל לא נותנת עדיין מענה לאותם ימי מחלה וימי חופשה שאנחנו נאלצות לקחת שוב ושוב כדי ללוות את הבעל שלנו לבדיקות רפואיות, לוועדות רפואיות, לטיפולים מסוימים, וזה קורה הרבה, ואנחנו עדיין לא מקבלות על זה פיצוי גם היום. והוועדה לא התייחסה לנושא הזה בכלל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עוד הפעם, תגידי את זה שוב, בבקשה. הם לא יתייחסו ל...?
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
לפיצוי בגין אובדן הכנסה לליווי לבדיקות רפואיות. ועדות רפואיות, בדיקות רפואיות, טיפולים רפואיים, שלא במסגרת אשפוז יום.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא, אם יש צורך רפואי מעל ארבע שעות, יקבלו אובדן שכר ליום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, כשאתה אומר ארבע שעות, סתם, נגיד לי יש אבא מבוגר אז יש לי עולם אחר, אבל יש לי בדיקת תפקוד ריאות, אוקיי? אתם לוקחים בחשבון את הנסיעה, את ההמתנה בתור, את הזמן?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כמובן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה ארבע שעות?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא על הבדיקה עצמה, שבסוף הוא מגיע לבדיקה במשך שתי דקות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אז כמעט כל ביקור בבית חולים.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
בסוף זו הצהרה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אני חושבת שיש פה טעות, כי זה רשום תחת אשפוז יום. כל בדיקה רפואית שלא מוגדרת אשפוז יום, אני לא זכאית לזה. זו נקודה משמעותית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, זו נקודה חשובה, כי אשפוז יום זה שונה מתור לבדיקה רפואית.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
כל בדיקה שתהיה, שזה מעל ארבע שעות, אנחנו נשלם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה טוב.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
זה צריך להיות כתוב וברור. באשפוז יום, אני חוזרת על זה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא חייב להיות אשפוז יום.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
זה מה שרשום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, בואי נתקדם. זו תשובה טובה, התשובה שקיבלנו.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
דבר נוסף זה שגם היום, שנתיים וחצי למלחמה, יש הרבה מאוד פצועים שעדיין לא עברו ועדות רפואיות. כל אחד מסיבותיו שלו, בין אם זה מסיבות אישיות שלא בשיקום ובין אם זה תלוי בכם, אגף השיקום. אבל יש הרבה מאוד זכויות שנגזרות מאחוזי הנכות.
אחת ההמלצות של הוועדה זה לתת כל מיני דברים בדחיפה, אם זה מענקי קייטנות ומענקי צהרונים וכו'. אני מבקשת, אם אפשר, לתת את הדברים האלה כבר היום בדחיפה. לא לחכות שאנשים יקבלו את אחוזי הנכות שלהם. אתם יודעים לעשות הערכת אחוזי נכות פנימיים, לתת אותם בדחיפה. הזמן שאנחנו זקוקים לעזרה הכי משמעותית הוא סמוך לפציעה, בשנתיים הראשונות לפציעה, בתקופת השיקום הכל כך קשה ומאתגרת.
ואנחנו בעצם נאלצים להוציא סכומי כסף מאוד מאוד גבוהים מהכיס שלנו על בייביסיטר, על ניקיון, על סיוע לימודי, דברים שבקצבאות הנכות נוכל אחר כך להסתייע בהם. נפגשנו עם לימור לוריא, יש איזשהו משהו שנקרא נכה נזקק, כל מיני דברים שמקבלים רק אחרי שיש אחוזי נכות.
אבל אנחנו שנה וחצי-שנתיים לא מקבלים שום דבר, ומוציאים עשרות אלפי שקלים מהכיס שלנו כדי להצליח להחזיק ראש מעל המים. זה משהו שאני חושבת שצריך לתת עליו את הדעת. חוץ מזה שצריך להקדים את כל הוועדות, אבל לתת לנו את הסיוע דווקא בתקופה שאנחנו כל כך זקוקים לו.
ודבר אחרון שכן בא לידי ביטוי בוועדה וצריך לדחוף ולדייק אותו, זו המעטפת של רשויות מקומיות ומערכת החינוך, גיבוש סל מענים קונקרטי לילדים ולמשפחות גם ברשויות וגם במשרד החינוך, ופרסום הנחיות ברורות ליישומם.
אנחנו בקשר הדוק עם משרד החינוך, שבאמת עושה את המיטב כדי כן לחשוב ביחד איך להיטיב עם הילדים במסגרות החינוך, אבל זה לא מספיק. צריך שיהיה סל מהנים ברור, שיוודאו שזה אכן יורד לשטח וקורה, והילדים מקבלים את המענים שהם צריכים. לצורך זה יש להסדיר בהקדם האפשרי את העברת המידע מאגף השיקום לרשויות ולמשרד החינוך בכפוף להסכמת הפצוע.
וזו נקודה שאני חושבת שהיא קריטית. יש פה עניין מאוד מאוד רגיש. אני יודעת שיש פצועים שלא רוצים להעביר את המידע הזה לרשויות ולמשרד החינוך, ואני חושבת שדרך המלך היא בעצם לאפשר לפצוע ולמשפחתו לאשר, להעביר את המידע. באופן אישי אנחנו בקשר הדוק עם אגף השיקום בנושא הזה, אבל שזה לא יעכב את המענים של הילדים שלנו, ושזה לא יעכב את התמיכה של הרשות בנו כמשפחת פצוע. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה. הרבה דברים פרקטיים. כן, אני אשמח שתתייחס.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
קודם כל, ועדות רפואיות, מי שביקש ועדה הלך לוועדה, בכל שלוש השנים האחרונות. אנחנו ככלל, כאגף, ביקשנו לדחות את זה. עדיף לדחות אותם כדי שלא ילכו פעמיים, כי אולי עכשיו הפציעה לא התגבשה עדיין וכאלה. אבל מי שרצה, הלך. ועכשיו אנחנו מקדמים את הוועדות באופן מאסיבי.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
זה לא נכון.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מי שביקש, הלך לוועדה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
זה לא נכון. אני עד עכשיו מחכה לוועדה לבן שלי, לכתף. אני מחכה לוועדה לליווי כבר תקופה מאוד ארוכה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אבל לא שנתיים וחצי.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
כשאני אמרתי שגל לא יכול להיות בוועדה, ויש המלצה של הפסיכיאטר שגל לא יכול להיות בוועדה, הם בכל זאת עשו את הוועדה, ומה קרה, תנחש? הם אמרו, אה, גל לא נמצא, אז אי אפשר. עכשיו אני צריכה לחכות עוד פעם עד שהוועדה תקבע תאריך על הליווי. אתה יודע כמה זמן עבר מאז? שבעה חודשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבי, אומר לי גם יוחאי, שאצלי מרכז את פניות הציבור בנושא הזה, שיש לנו גם הרבה תלונות על המתנה לוועדה, אז זה כנראה חוזר על עצמו.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
שוב, יכול להיות שיש המתנה, אבל כן הולכים לוועדות, כן היו ועדות. היו הרבה, היו אלפי ועדות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, היו. לא אמרנו שלא היו ועדות, אבל יש גם הרבה פצועים, ויש תלונות של פצועים שממתינים.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
נכון, אבל היו בסביבות ה-6,000-7,000 ועדות מתוך כל הפצועים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רק אומרת שגם אצלנו התקבלו מספר תלונות, ואם מישהו מגיע לפייסבוק שלי או לאימייל שלי, אז תחשוב כמה לא מגיעים. זו כנראה בעיה.
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
ברשותך, אבי, אני חייבת להגיד מילה אחת על הוועדות. זה פשוט יושב לי כאן. יש המון המון תלונות של אימהות שמספרות שהן מגיעות לוועדה, ואם בספרים כתוב שבפגיעת הראש מגיע לו 15%, נגיד סתם מספר, למרות שכתוב 15% שמגיע לו, הם נותנים לו פחות ואז מתחיל באלגן הערעורים. זאת אומרת, זה סוג של חשיבה שמראש, כאילו, נותנים לו פחות ממה שמגיע לו. וזאת נקודה שאני שמעתי אותה המון, והיא בעייתית.
אני רוצה לתת דוגמה מהבן שלי, שהוא הרי חטף פגיעת ראש. הוא 1.80 מטר ומעלה, הוא גבוה, נתנו לו אוטו קטן. עכשיו, כל פעם שהוא נכנס לאוטו הוא חוטף מכה בראש. והוא הרי מושתל, כן? כל פעם נכנס לאוטו, חוטף. והלכתי איתו לוועדה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מה זאת אומרת נתנו לו אוטו נמוך?
<< אורח >> מיכל אסבן: << אורח >>
אוטו קטן. הבחור גבוה, ביקש רכב נורמלי שהוא לא יצטרך להתכופף כל פעם ולחטוף מכה בראש, כי הוא חטף פגיעת ראש, והנה, לא עזר. ערער ונתנו לו את הקטן. אני שואלת, אתם באים לעזור לחיילים או שאתם באים לריב איתם? ואני באמת אומרת, או שאתם עוזרים או שאתם לא עוזרים. כאילו, אנחנו עומדות בצד כאימהות ולא מצליחות להבין. הם נלחמו בשבילכם, הם נפצעו בשביל כולנו, והם צריכים לריב על כל דבר קטן כזה. פשוט לא מבינה אפילו עם מי לתקשר על זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אבי, תשלים את הדברים שלך.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לגבי כל הבקשות של מעונות, צהרונים, כל הטיפול הסוציאלי, מתחילת המלחמה הקמנו את הלמד העקרוני, מה שנקרא, ואנחנו נותנים סיוע שיקומי מתחילת המלחמה לכל הפצועים. מי שהוכר כפצוע במעמד 03 מקבל מעונות, צהרונים, כמו נכה רגיל. אם הוא היה נכה, הוא היה מקבל אותם דברים. סיוע בלימודים, התאמות דירה, שכר דירה, השכרת רכב, ניידות, אנחנו נותנים את כל זה בשלב הפציעה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אבל הוא יכול לממש אותם רק אחרי שיש אחוזי נכות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
לא, לא. ממש לא. יכול לממש אותם מדצמבר 2023.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
הבעל שלי נפצע באופן אנוש. את כל הדברים האלה, אמרו לי לשמור קבלות ולהגיש אותן, ואני מגישה היום דברים רטרו מלפני שנה וחצי. זה לא נכון מה שאתם אומרים. יכול להיות שזה רשום איפשהו, יכול להיות שזה צריך להיות ככה, אבל בפועל זה לא ככה. ולא רק שזה לא ככה, גם אם זה אמור להיות מפורסם לציבור, אז זה לא מפורסם. זה לא נכון.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אני אראה לך שזה גם רשום. אנחנו משלמים את זה למאות אלפי אנשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא אומרת לך על המקרה שלה, עובדתית.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אנחנו משלמים לאלפי אנשים מעונות, צהרונים, נכון? קובי אחראי על זה. במעמד 03, שכר דירה מעמד 03. דמי ניידות. רכב שכור מקבל רק 03. אלפי נכים מקבלים את זה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
נכון, יש דברים שיש הערכה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
זה על אותו עיקרון, של למד עקרוני. וגם קייטנות התחלנו מעכשיו, נתנו בעדכון האחרון גם קייטנות, מה-1 במאי.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אוקיי. ויש עוד מענים שאפשר לתת אותם ולהקדים אותם, וזה מה שביקשתי, שתהיה איזושהי קצבה, נקרא לזה, או מקדמה על חשבון התגמולים שעתידים להגיע.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
יש לנו מקדמות על חשבון תגמולים.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
לא, אבל אם הפצוע בתט"ר, אז הוא לא מקבל את המקדמה הזאת, וחשוב להגיד את זה בסוף. נכנסת משכורת, זה הדבר היחיד שנכנס. אבל יש לנו הוצאות על בייביסיטר, ויש לנו הוצאות על ניקיון, ויש לנו הוצאות על אוכל מוכן, ויש לנו הוצאות, הוצאות, הוצאות, ושום דבר נוסף לא נכנס במשך הרבה מאוד זמן.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
נכון, אבל גם אם הוא יהיה נכה צה"ל, הוא לא יקבל בייביסיטר ואוכל ודברים כאלה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אבל הוא יקבל את הקצבה שלו, נכון? הוא יחזור לעבודה והוא יקבל את קצבת הנכות.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אם הוא יחזור לעבודה, עוד פעם, כמו שאמרתי לך קודם, עם החוק, איך אנחנו נותנים תגמול בסיסי, איך זה הולך גם תגמול וגם תט"ר. זה לא קשור להכרה בוועדה, זה קשור לזה שהוא חזר לעבודה, השתקם, ואז הוא יקבל גם תגמול וגם תט"ר.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
והוא יקבל לו דברים נלווים שאמורים לתת מענה על זה. זו התשובה שקיבלתי משניכם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה כל כך מסובך.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
רוב הזכאויות ניתנות כבר בשלב ההכרה של ה-03. מעט מאוד דברים ישתפרו אחרי הוועדה, אלא אם כן אחוזי הנכות שלו יגדלו משמעותית מההערכה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אני רוצה לשמוע גם את מוריה אילן מפורום נשות הפצועים, ואחריה ענבל חרמוני מאיגוד העובדים הסוציאליים.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
תודה רבה. הרבה משפחות פצועים דיברו פה, והעלו את הדברים שאנחנו כבר מדברות עליהם מאז שדיוני הוועדה בנושא שלנו התחילו. גם אנחנו דיברנו עם ועדת מור-יוסף ועם תתי הוועדות של הוועדה, והרבה מהדברים שהעלינו אנחנו רואות שנכנסו ומברכות עליהם. לא הכול, אבל הרבה מהדברים.
למשל, אחד הדברים שיכול מאוד לעזור להרבה משפחות זה החלת קייטנות וצהרונים על נכים של 20%, מה שהיה קודם באחוזים יותר גבוהים, רק בנפש אחת. אז עכשיו מוחל על יותר נכים. נקווה שיאשרו את זה. זה משהו שאנחנו מברכות עליו ויעזור להרבה מאוד משפחות.
נושא אחד שמאוד הציק לנו, שלהבנתנו משתנה, זה בעניין שעות הליווי. שעות ליווי שפצוע זקוק להן. עד עכשיו בת הזוג הייתה יכולה לקבל את שעות הליווי, ואם אנחנו מבינות נכון, עכשיו עד שעתיים בת הזוג תוכל לקבל, אבל מעבר לכך זה צריך להיות גורם מבחוץ, או שהאישה תהפוך להיות עובדת של חברת סיעוד שתעזור לבעלה, ואז כבר מתחילות בעיות של תיאום מס וכל מיני דברים כאלה, בשביל לעזור לבעלה, ולא תמיד נוח להכניס מישהו חיצוני שיעבוד בבית בסיוע פיזי. אז הרבה נשים העדיפו בעצמן לעשות את זה. זה משהו שהציק להרבה נשים אצלנו.
תכף נעמה תעלה עוד כמה נקודות, אבל בגדול אנחנו מאוד מאוד מברכות על היחס שהוועדה ראתה לנכון לתת למשפחות. זה משהו שהוא לא היה, שעד עכשיו הפצוע היה הלקוח של אגף השיקום, עדיין המשפחות לא הלקוח, אבל ההבנה החדשה שהפצוע לא יכול בלי המשפחה שלו, והליווי של המשפחה מאוד תורם לשיקום. זה משהו שאנחנו מאוד מברכות עליו, ומקוות שבאמת כל ההמלצות בעניין הזה יאושרו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את רוצה עכשיו, נעמה, או אחר כך עם הנציבות?
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
שתי נקודות שהוועדה לא התייחסה אליהן, קודם כל השוואת זכויות של פצועים מבוגרים לפצועים צעירים. פצוע צעיר זכאי להטבות בשכר דירה ולמשכנתא, מה שאנחנו כמבוגרים לא זכאים. יש לזה רכיב משמעותי, שתבינו, כי ברגע שהשכר נפגע, שכר הדירה שלנו ממשיך לרדת, והיו מצבים שהיו משפחות שהתקשו לשלם את זה ונאלצו לעזוב את הבית, או דברים כאלה. וכן צריך לתת לזה את ההתייחסות בהתאם, כי זה לא הגיוני שבגלל שכביכול אנחנו כבר יותר מבוגרים וטיפה התבססנו יותר בחיים, אנחנו עכשיו חוזרים אחורה.
דיברנו גם על העניין של תו הנכה. כל הסיפור עם תווי הנכה זה סיפור עגום ביותר. אני יכולה להעיד על עצמי שלבעלי עכשיו לקחו את תו הנכה כי לא הספיקה למשרד התחבורה כמות האחוזים שהוא קיבל, למרות שיחסית יש לו גבוה. כל ערעור שעשינו במשרד התחבורה לא קיבלנו, וזה דבר שמקשה עליו, על ההתניידות.
אני יודעת שהוא פנה כבר למשרד הביטחון ומטפלים בסיפור, אבל זה לא הגיוני שאנשים שנפצעו ומגיעים לבדיקות או למקומות צריכים להתחנן לתו נכה הזה. תו הנכה הזה צריך להינתן אוטומטית ברגע שיש פציעה, תחליטו אתם על האחוזים שראויים לדבר הזה, אבל זה לא הגיוני שאנחנו צריכים להתחנן לדברים האלה.
ההמלצה שאנחנו הגשנו היא לתת למשך שלוש שנים מהפציעה, זה מספיק טווח זמן לראות את ההשלכות. אז באופן כללי את כל הנושא של תו נכה צריך להסדיר, כי אתם מן הסתם יודעים את הבאלגן שבכל הסיפור הזה. ועוד נושא שביקשנו, הקלות אקדמיות לסטודנטיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, תכף אנחנו נגיע לזה, וגם לנציבות.
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
על הנציבות אני כבר לא מדברת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, הם שלחו מישהי שתענה בשמם, אז תכף ניגע בזה. יש לך עוד משהו שלא קשור לנושאים?
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
כן, החונכות. ביקשנו חונכות לילדים גם מתחת לגיל חמש, והוועדה לא קיבלה את זה. וכן, אנחנו חושבים שיש חשיבות לנושא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, אני רק רוצה להבין את מה שהובלע פה. בעצם הציפייה היא שהנשים של הפצועים יהפכו להיות עובדות של חברת הסיעוד?
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
כן.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
לא. אם יש אישה שבעלה צריך עזרה פיזית של יותר משעתיים ביום, אז יהיה גורם חיצוני שיבוא ויעזור להם בבית ויקבל את השכר של שעות הליווי. זה דבר חדש שעד היום לא היה, אם אני מבינה נכון. עד היום בת זוג יכלה להיות המלווה של בעלה, אני לא יודעת לגבי הורים, אבל יכלה להיות המלווה של בעלה ולקבל את הסכום הזה. עכשיו צריך גורם חיצוני שיבוא הביתה, ולא לכל משפחה זה נוח. זאת אומרת, לא לכל משפחה זה מתאים בחיי היומיום שלה שיבוא מישהו חיצוני ויטפל בפצוע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הבנתי. אז זה הקשה. זה דווקא מקשה.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
זה משהו מקשה.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
אני אולי אסביר מה היה הרציונל. אני אנסה להסביר. אני לא מכיר בדיוק את הנקודה, אבל המענה של ליווי ניתן כמענה רפואי, ומה שהיה בזמנו שתמיד חברות כוח אדם היו נותנות את המענה הסיעודי הנדרש בהתאם לפציעה. באיזשהו שלב אישרו בני משפחה שגם בן המשפחה יכול להיות מלווה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמו הזקנים, גם בזקנים זה ככה.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
ובשלב יותר מאוחר אמר למה זה צריך להיות דרך חברה? בואו, שבן המשפחה יהיה המלווה, וזה ניתן ישירות בתגמול הזכאי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חסכת להם כסף למתווך.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
לגמרי. אבל אני חושב שמה שקרה בפועל, הרבה פעמים, בגלל הקשיים הכלכליים שעולים פה, שבאמת המשפחה לוקחת את זה בתגמול, אבל בשורה התחתונה בן המשפחה לא נמצא כמלווה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תראה, זה בדיוק אותו סיפור עם הסיעודיים הזקנים שאני מלווה, אבל אתה בחרת את הרע מכל העולמות. גם הכרחת אותה מתווך. כאילו, אם אתה רוצה שהם יקבלו שירות, אז תשלם על השירות. ואם אתה רוצה שבן משפחה יטפל, אז תחסוך לו את המתווך. שהוא גם יטפל דרך מתווך וישלם באמצע קופון, זה הרע מכל העולמות.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
לא, אני חושב שהכוונה הייתה בוועדה, שכל עוד בן המשפחה לא עושה את כל השעות, נגיד שעתיים, זה מה שהיא אומרת, שעתיים הוא יוכל להיות מלווה בתגמול, אבל אם הוא צריך להיות שמונה שעות, זה מישהו שלא עובד. אם הנכה מקבל שמונה שעות ליווי, אז או שבן המשפחה עובד בזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה ששמת מתווך באמצע לא אומר שהוא יעבוד בזה, זה כל מה שאני אומרת, רק גרמת לעוד גורם באמצע לקבל כסף.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
אני חושב שמה שהוועדה התמודדה, שעלו לא מעט מקרים שהמשפחה מקבלת את זה בתגמול, כי צריך, ובשורה התחתונה אין מישהו שמלווה את הפצוע כי בין המשפחה יוצא לעבוד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה שדאגת שיהיה גורם ביניים, חברת סיעוד כזו שתקבל באמצע את התיווך, לא מבטיח את זה שהוא יקבל.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
לא, זה מה שקורה היו בפועל. בפועל חברות הסיעוד עושות את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לא, אבל אמרת שעכשיו בני משפחה יכולים לקבל.
<< אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>
לא, יש לך כמה סוגי ליווי. יש לך ליווי של הלומי קרב, שהוא מתבטא בכסף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, תכף אני אתן לך, שמיר. אתה נרשמת קצת באיחור, אני כבר אתן לך לדבר.
<< אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>
אני רק רוצה להגיד לו ששעות הליווי שלנו הם לאו דווקא כשאומרים שמונה שעות ליווי, והוא אומר הבן אדם לא צריך לעבוד, לפעמים אני צריך את העזרה ב-20:00, ואז אשתי כן נמצאת בבית, לפעמים אני צריך אותה ב-08:00 ואז אני משלם לחבר.
הגמישות הזאת, ברגע שאנחנו לוקחים חברת כוח אדם, נעלמת לנו מהידיים, ואז למעשה אני צריך לכוון את כל החיים שלי לשש שעות האלה שהמלווה מקבל בהן שכר, כשאני צריך את זה פעם אחרי צהריים כשאני הולך לחוג עם הילד, ופעם אחת אני צריך את זה בבוקר, כשאני צריך לגשת למשרד התחבורה, לדוגמה.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
אני אסכם. עוד פעם, צריך לדעת שזה לא המשרד. המשרד היום נותן תגמול לבני משפחה, זו המלצה של ועדת מור-יוסף. הם פגשו את המשפחות והם החליטו על המהלך הזה. אז צריך לראות למה.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אז אנחנו מבקשים שאת ההמלצה הזאת לא ליישם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, זה נשמע לא טוב. אני אומרת את זה, אני פשוט מכירה את זה מעולם הזקנים שאני מלווה, התיווך של חברות הסיעוד באמצע הוא קטסטרופה. זה מגיע בסוף לאיזה 30% קופון שהם לוקחים, וזה לא משפר את השירות.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
ואנחנו גם ככה מטפלות, אנחנו גם ככה מלוות את הבעלים שלנו. בסוף, זה מה שהם רוצים, זו הבחירה שלהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כדאי שתשבו עם צוות רווחה.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
הייתם בוועדה, מה היה הרציונל של הוועדה?
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
זה לא נושא שעלה מאיתנו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תשקלו את זה. אני רוצה לשמוע את ענבל חרמוני ואחר כך את שמיר. ענבל חרמוני, איגוד העובדים הסוציאליים.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
היי, אני עובדת סוציאלית, ואני יו"ר איגוד העובדים והעובדות הסוציאליות. קודם כל, דיון עצוב מאוד. המעטפת לבני משפחה, בין אם זה בנות זוג או בני זוג או הורים, ילדים וכו', היא אכן צורך אקוטי. אבל רגע בואו נדבר במספרים, כי גם העניין של מיידי, אפשר לעשות את הדברים מיידי. דרך אגב, אנחנו מתריעים על זה כבר שנים, אז גם אפשר היה לדאוג לזה הרבה לפני. היום אנחנו מדברים על זה שבמחוז מרכז יש עו״ס שיקום אחת על 850 משתקמים. בואו ניתן לזה רגע לחלחל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עוד פעם את המספר?
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
עו״ס שיקום אחת במחוז מרכז של אגף השיקום על 850 משתקמים. ובדרום, למשל, הנתון הוא כבר 1,200 לעו״ס אחת. עכשיו, בדו״ח יש המלצה גם למפתחות תקינה של 1 ל-65. אנחנו מדברים על פער של, אני לא טובה במתמטיקה, אבל זה נשמע לי כמו מאות אחוזים.
ואם רוצים שחלק מהדברים היפים שכתובים בדוח וחלק מהדברים שעולים פה, והם סופר חשובים, יקרו, הם לא יקרו בלי שדבר ראשון, אגף תקציבים, זה הרבה אליכם, מאמצים את החלק הזה. זה אומר שצריך לקלוט עוד המון המון עובדים ועובדות לאגף השיקום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שכבר היום קשה לגייס, כי השכר נמוך.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
קשה, אבל זה לא אותו מצב כמו שיש לנו בתחומים אחרים, אבל קשה גם שם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה זה לא אותו דבר?
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
מכל מיני סיבות שקשורות לשכר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה שכר אחר?
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
הוא קצת אחר בגלל שיש להם גם תוספות מפעליות ולא רק את ההסכמים שלנו. אנחנו מפרגנים כמובן. אז בהחלט יש קושי לגייס עובדים סוציאליים היום בכל התחומים.
עוד דבר שמופיע בדוח, זו המלצה להפריד את כל התחום שהוא לא ביטחוני, ובראש ובראשונה את אגף השיקום, להקים רשות נפרדת, להפריד את זה ממשרד הביטחון. זה בפני עצמו עולה המון כסף, יעלה גם באובדן ידע מקצועי. אני לא השתכנעתי איך המלצות שלא מיושמות לאורך שנים, כי האמת, לא צריך את הדוח כדי להבין ש-1 ל-850 או 1,200, בואו, הוא לא צריך את מור-יוסף בשביל זה. כאילו, אחלה שהוא שם לב, אבל לא צריך אותו בשביל זה.
ולכן, מה ששנים אומרים למשרד הביטחון ולמשרד האוצר, חבר'ה, זה לא מספרים הגיוניים, וזה נתקל ב... אני מחפשת את המילה, אוזניים ערלות ממש, כאילו, ממש סתומות, לא יודעת איך לקרוא לזה, אז פתאום אם זה יעבור להיות משהו נפרד ממשרד הביטחון, שהוא משרד עם הרבה כוח יחסית, בואו, מה, נחליש עוד יותר את אגף השיקום? נוציא אותו ממשרד הביטחון? נפרק הכול ונרכיב מחדש? במקום לקחת את הקיים עם הבסיס הטוב שיש ולשפוך שם משאבים. כן, זה עולה הרבה כסף, צריך להגיד. אני דווקא לא רוצה להגיד יש דברים שלא עולים כסף, בואו נתחיל מהם. לא, בואו נשקיע בזה כסף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כי זה הכי חשוב, נכון.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
אני אגיד פה במשפט. אנחנו באיגוד לקראת מאבק, כי ברור לי שזה לא ייגמר במשא ומתן, על כל מפתחות התקינה והמעמסה של העובדים הסוציאליים. לא רק במשרד הביטחון, יש לנו מחלקות רווחה, יש לנו שירותים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את מכירה את זה מהדיונים על רצח נשים ואלימות במשפחה.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
נכון, וגם משרד הביטחון. עכשיו, גם הוועד של משרד הביטחון עוסק והוציא למעשה לפני חצי שנה בערך, או אפילו פחות, סכסוך עבודה בדיוק על זה. הדרישה שלהם אפילו הייתה פחות מהדוח. 1 ל-250. בואו, יש 24 שעות ביממה, חברים וחברות. הן היו רוצות להיות גורם פוקל פוינט, מארגן לכל המשפחה. והן מוכנות לעבוד קשה מאוד.
אבל בסוף יש איזה משהו שאתה שולח, אפרופו, זה מאוד מטאפורי, אתה שולח את הלוחמים, אז גם את הלוחמים החברתיים אתה שולח בלי קפלס"ט, בלי מיגון ובידיים חשופות. חבר'ה, לא יקרה שום דבר, כאילו, הרבה דברים מתוך הדוח הזה לא יקרו אם לא יטפלו בתשתית. כן, ידידי מאגף התקציבים, אנחנו מדברים על המון המון כסף. אין שום בעיה עם זה בעיניי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עידו, האם התמחור הזה של תקינה לעובדים הסוציאליים, תקינה של 65 תיקים לעובד או עובדת זה נשמע מצוין כשהמצב הוא 850 או 1,200. האם זה תוקצב בעצם? כשדיברו פה על 2.5 מיליארד שקלים, האירוע הזה בפנים?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
כן. כשאנחנו אומרים את הערכת העלות, זה כולל את זה. עבודת התקינה עוד צריכה לעבור טיוב באותם צוותים שדיברנו עליהם. עלו כמה הצעות בדוח הוועדה למפתחות התקינה. כן צריך לזכור משהו לגבי העובדים הסוציאליים. אין בסוף אין-סוף עובדים סוציאליים.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
רשומים היום בפנקס העובדים הסוציאליים 50,000, מתוכם 20,000 בלבד מועסקים בשירות הציבורי על שלוחותיו המופרטות גם, ובכל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, כולל משרד הביטחון, יש לנו דלתא של 30,000. צריך למצוא דרך להביא אותם. בואו אני אתן רמז, אם נשלם להם משהו שהם יוכלו לגמור איתו את החודש, זה יכול לעזור.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
בסדר גמור. אני רק אומר שאם אנחנו מציעים תנאים מאוד מאוד מאוד משופרים במשרד הביטחון, זה לאו דווקא ידביק את הדלתא של ה-30.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
לא, לכולם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שנייה, בואי ניתן לו לדבר.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
זה לא בהכרח ידביק את הדלתא של ה-30, זה גם ייקח עובדים סוציאליים ממקומות אחרים, ואני חושב שלא היינו רוצים שכל העובדים הסוציאליים - - -
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
לא, לא, זה נמוך מאוד לאן שהגעת עכשיו. זה פופוליסטי מאוד להגיד את זה.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
אני לא חושב שזה פופוליסטי, זו אמירה בסוף כלכלית.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
אתם דואגים פשוט מאוד למחלקות הרווחה, בגלל זה אתם לא... זה העניין, כי אתם כל כך דואגים.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
קודם כל, אני אשמח רגע לסיים במשפט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, בואי ניתן לו לסיים ואני אתן לך להגיב, בסדר?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
תודה רבה. קודם כל, תקן של עובד סוציאלי במשרד הביטחון, עלות התקן עצמו גבוהה משמעותית מעלותו ביתר משרדי הממשלה. ואני אומר, צריך להביא בחשבון גם שיותר עובדים סוציאליים במשרד הביטחון יגיעו על חשבון עובדים סוציאליים במערכות אחרות בשירות הציבורי. וזה לא פופוליסטי, זו עובדה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תעלו לכולם. גם הילד המוכה זקוק לעובדת סוציאלית.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
בסדר גמור, אז אני אומר, זה חלק מסדר עדיפויות ממשלתי והחלטה שהממשלה צריכה לקבל, האם היא מעלה לכולם וכמה היא מעלה לכולם וכו'. זו האמירה שלי לגבי התקינה של עובדים סוציאליים.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
זה יישאר 1 ל-850? אני מנסה להבין.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
לא, לא, לא. הוועדה קיבלה החלטה להקטין את יחס התקינה. מה המספר הסופי? בסוף זה חלק מהקצאת המשאבים הכללית שהממשלה תחליט עליה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אבל כשאומרים 2.5 מיליארד, זה עם תקינה של 65?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
אני יכול לבדוק רגע איזה מספר.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
אני מנחשת שלא. אני מכירה את זה גם מהחוק לשירותי רווחה לאנשים עם מוגבלויות. גם שם, כאילו אמרו יש 2.5, והנה, אין כספים עכשיו בתוך החוק של בעלי המוגבלויות לתקנים.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
התמחור כולל הפחתה של יחס התקינה, אני יכול לברר בדיוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז תראה באמת שזה תוקצב.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
בואו נגיד ככה, אם יורידו את זה ל-600, לא עשינו שום דבר. אנחנו מבינים שיש איזה מספר מסוים שממנו והלאה זה פייק לגמרי. ואני רוצה להגיד למשפחות היקרות שנמצאות פה, הרוב נשים פשוט, העובדות הסוציאליות והעובדים הסוציאליים באמת רוצים לעשות את הכי טוב שהם יכולים. אבל הכי טוב שהם יכולים, הרבה פעמים הוא לא מספיק, לא בגללם, אלא בגלל המערכת.
אני אומרת לעובדים האלה, וגם לעובדים האחרים, אבל העובדים האלה, כל מה שאתם כן מצליחים לעשות זה למרות המערכת, לא בזכותה. וזה עצוב מאוד. ואני הייתי רוצה גם שהוועדה פה, או הממשלה, או לא יודעת מי, ופה גם החברים ממשרד הביטחון, ייקחו בחשבון, הפתרון הוא חד משמעית לא להגיד, טוב, אז בואו נוציא אותם ממשרד הביטחון ונזרוק אותם לאיזו יחידת סמך ממשלתית, שנוכל באמת לא להתייחס אליה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שזה בעצם מה שמופיע בהמלצות.
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
אגב, לא בטוח שכולם מסכימים על הנושא הזה, וכדאי לקיים על זה דיון כמו על כל נושא.
<< אורח >> ענבל חרמוני: << אורח >>
לא אמרתי כולם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לשמוע את שמיר מפורום הלומי הקרב. עידו, קטעתי אותך?
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
לא, אני רק רציתי להגיד שזו אכן הייתה סוגיה שבמחלוקת בוועדה. אנחנו, לפחות כמשרד אוצר, לא השתכנענו שזה הפתרון המתאים, וזו גם עמדת שר האוצר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שארגונית נכון להשאיר את זה שם.
<< אורח >> עידו חי: << אורח >>
יש מקום לחזק את, נקרא לזה העצמאות התפעולית של אגף השיקום ביחס ל-27 אגפים אחרים במשרד הביטחון, אבל האם נכון לנתק אותם מהמשרד כרשות? אנחנו לא השתכנענו שזה הפתרון הנכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. שמיר בניטה, פורום הלומי הקרב.
<< אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>
שלום, נעים מאוד. שמיר בניטה, מפורום יהלומי הקרב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אה, זה יהלומי הקרב. פספסתי את זה, סליחה.
<< אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>
אני קודם כל בעצב מברך את המשפחות החדשות שאני רואה כאן, למשפחת נכי צה״ל. אני רוצה להתחיל ולהגיד, הרבה פעמים זה נשמע כאילו אנחנו תוקפים את משרד הביטחון, אבל בתור נכה יש לך שני שלבים כשאתה מגיע למשרד הביטחון, ואני אומר את זה כאן גם לכל המשפחות.
בשלב הראשון אתה פוגש חברת ביטוח, וזה אף פעם לא נעים לפגוש חברת ביטוח כי צריך להוציא ממנה את הזכויות. ואז בשלב השני אתה צריך לקבל מאותה חברת ביטוח טיפול רפואי, וזה יוצר אצלנו, אני יכול להגיד על עצמי בתור הלום קרב, המון כעסים והמון התניות, כי זה קשה.
בחיים האזרחיים הרגילים תובעים את חברת הביטוח ואחר כך הולכים לרופא ומקבלים טיפול, שני גופים נפרדים, אז זה קצת יוצר בלבול. גם אני אגיד, הרבה דברים שאנחנו, הנכים הוותיקים, מעולם לא ראינו וזכינו, הנכים החדשים מקבלים. אבל פה נגמרו המחמאות למשרד הביטחון, ועכשיו לעניין שלשמו התכנסנו פה, המשפחות.
צריך להבין, עוד פעם, כל רגע שאתם חוסכים בטיפול במשפחה, זה עוד הידרדרות בשביל הנכה. ולכן, אם המשפחה לא נמצאת במוקד של הטיפול בשלב הראשון, בשנתיים הראשונות, סיכוי סביר שאנחנו נקבל נכה במצב הרבה יותר קשה. יש סיכוי גם שהמשפחה תתפרק ולא תחזיק מעמד.
ולכן אני אומר, אני שמעתי פה את הגברת, את קרן, והיא אומרת כל כך נכון, יש לכם הרבה מידע שבגלל כוח אדם שלא קיים אצלכם לא מגיע אל הפצועים ואל המשפחות. זאת אומרת, זה פתרונות שכשהם מגיעים אליי לעמותה, מגיעים למקומות אחרים, יודעים לתת להם את הדברים האלה, ומשרד הביטחון יודע לתת את הדברים האלה.
אבל עוד הפעם, הפער במידע, אנחנו כל פעם חוזרים לאותה נקודה. אין מעבר מידע חלק על הזכויות, ובעיקר כשמשפחה נמצאת בשלב הזה של הטיפול הראשוני, לא מקבלים את המידע לכל הפתרונות שאתם נותנים. ואתם נותנים שכר דירה, ובאמת, ברגע שנכה מגיע ומתחיל לקבל, הוא יודע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לטענה הזו יש תשובה בדוח, נכון? כי זה מציע מתכלל, שזה אמור לתת מענה למה ששמיר אומר.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
בסוף זה כוח אדם.
<< אורח >> שמיר בניטה: << אורח >>
יושבת פה גם נציגה של צה״ל, יושב פה גם משרד הביטחון. מה שאני רוצה להגיד זה פשוט פתרון ישים. יש אנשים כמו דנה, אנשים שמכירים את הזכויות, אנשים שנמצאים בארגון נכי צה״ל, בעמותות אחרות. תגייסו אותם. תגייסו אותם גם בהתנדבות, שישבו ויענו לטלפון למשפחות האלה, שיעזרו להן. כי אתם נותנים את הפתרון, אני יודע שאתם נותנים. זה ברור שזה קיים. אבל הם לא יודעים, ואין להם עם מי לדבר, כי העובדת הסוציאלית, יש לה 850 אנשים.
אני יודע שלא אתם תפתרו את הבעיה, אלא שני כיסאות מימינך, שם טמונה הבעיה, של כמה כוח אדם יש. אבל גם פה, כמו שאני אומר לנכים שיש להם אחריות על השיקום של עצמם, ואני אומר למשפחות, אם לא תעמדו אתם ותשקמו את עצמכם זה יהיה קשה מאוד, גם לכם אני אומר, יש לכם את היכולת להביא את האנשים, שיענו לאנשים האלה בטלפון, שיעזרו להם להפסיק להתלונן אליכם.
<< אורח >> קרן ממו: << אורח >>
אני חייבת רק להשלים משהו קטן, כי אנחנו זורקים עליהם כל כך הרבה דברים. אגף שיקום עושה בסוף החודש ובשיתוף פעולה איתנו זום זכויות למשפחות, כדי להראות לכל משפחה איפה היא יכולה לראות את הזכויות. אני מקווה ששם לפחות נוכל לגלות מה הזכויות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אני רוצה רגע לגעת בעניין הנציבות. יש פה את רויטל בן חורין ממשרד האוצר, שאני לא יודעת למה הנציבות שלחו אותך כי את לא מהנציבות, אבל את אמורה להשיב בשם הנציבות, אם אני מבינה נכון. נעמה, את רוצה לחדד את הטענה, שרויטל תשיב עליה?
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
קודם כל, אני אשמח לדעת מה תפקידך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מנהלת תחום בכיר רווחה.
<< אורח >> רויטל בן חורין: << אורח >>
כן, מנהלת רווחה של משרד האוצר.
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
זה נורא מצחיק שהם שלחו אותה, כי אין להם סמכות. זה הכי מגוחך, כאילו זה לעשות מאיתנו צחוק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תציגי את הטענה.
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
הטענה היא שאין שום התייחסות בשירות המדינה כלפי משפחות הפצועים. זו הטענה הכוללת. יש לנו מסמך מפורט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה את יודעת להגיד לנו? מה השתנה, מה זז שם, ולמה שלחו אותך? סליחה, לא אישי.
<< אורח >> רויטל בן חורין: << אורח >>
נעשה מההתחלה. רויטל, מנהלת רווחה של האוצר. הנציבות ביקשו שאני אבוא ואמלא את מקומם כי הם פשוט לא יכלו להגיע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רק אגיד לך שזו פעם רביעית שהם לא יכלו להגיע. אם זו הייתה פעם ראשונה, הייתי מאמינה.
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
גם הכי מצחיק שהם שלחו אותה, כי אין לה שום סמכות לקבל החלטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו מאוד אוהבות אותך. אנחנו לא מבינות למה את, אבל תשיבי.
<< אורח >> רויטל בן חורין: << אורח >>
זה נוגע לי מאוד. הייתי מפקדת של הר"מ 2 בשערי צדק, מכירה את זה, אני מכירה את מיכל, הבן שלה היה פצוע שלי. כאילו זה נוגע ללב שלי ממש. אני יכולה להגיד מה שהם כן עושים. הם קיבלו את המסקנות של מור-יוסף, הם יעלו את המסקנות ואת התובנות שלהם לנציב החדש שממש נכנס, ומשם הם יגבשו דברים. אני סיכמתי הכול, ואני מקווה שזה יניב משהו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
טוב, אני מודה לך על המאמץ, אבל זה באמת מבזה שהם לא מגיעים.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
כשאחת הטענות המרכזיות שלנו, שגם קרן העלתה קודם, זה שאנחנו צריכות להצטרף אל בני הזוג הפצועים שלנו לוועדות רפואיות, טיפולים למיניהם, שהם לא במסגרת. זה בא על חשבון יום המחלה שלי או יום החופש שלי. פעם-פעמיים בסדר, אבל כשזה כבר מצטבר להרבה ימים, זו כבר פגיעה בזכויות שלנו כעובדות. אז שייתנו לנו עוד כמה ימים שנלך בשקט.
<< אורח >> רויטל בן חורין: << אורח >>
הצורך ברור. יש גם את נוהל בני משפחה מטפלים, שהוא עונה באיזושהי תצורה למקום שבו עובד של נציבות שירות המדינה שזקוק להם, אפשר להמיר לו מתוך הצבורה שלו. אבל זה לא ימים שהם און-אופ. המערכת לא נותנת מעצמה. ממירים את ימי המחלה של העובד בצבורה לטובת הטיפול בבן המשפחה שאותו הוא סועד.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
מאחר שאנחנו במלחמה, עלה פה הרעיון של להבין שאנחנו במצב מיוחד ולבוא לקראת הפצועים.
<< אורח >> נעמה גולדשטיין: << אורח >>
זה לא רק זה, זה על כל תנאי ההעסקה של העובד, ואני אומרת לך את זה בתור עובדת מדינה. מבחינת איומים בפיטורים, עבודה מהבית והכול. אבל בגלל ששוב, לך אין שום סמכות לקבל את ההחלטות האלה, ואנחנו גם ביקשנו פגישה איתם והם לא טרחו להיפגש איתנו, אני פשוט לא אלאה אותך בכל זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה מאוד מוזר. אני לא מכירה את הנציגות כגוף כזה, זה ממש מדאיג. טוב, אנחנו נמשיך להציק להם על זה. אני אשלח מכתבים ולא ארפה ככל שאני יכולה. אני עוברת לעניין ההשכלה הגבוהה, המל״ג. מוריה, את רוצה להציג את הנקודה מול המל״ג? יש לנו פה את אלינור מהמועצה להשכלה גבוהה.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
אין דבר חדש. לפני שניים או שלושה מפגשים הייתה פה נוב, בתור סטודנטית שבעלה פצוע, כרגע היא כבר תקופה עם בעלה בארה"ב להתאמת פרוטזות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ואי, מה שאתן עוברות זה טירוף. סליחה, כן.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
בהשוואה לנשות המילואימניקים שיש להן ילדים ויש להן הטבות והקלות באוניברסיטאות, לנשות פצועים שהם כבר לא מילואימניקים, גם בעלה בכלל נפצע בסדיר, אבל לנשות פצועים שהם ללא ילדים והבעלים שלהן כרגע לא מילואימניקים, כי הם נלחמים על הגוף שלהם, אז אין להן שום הקלות, לפחות לא בחוק.
כל אחת צריכה ללכת ולהילחם על ההקלות שלה מול המרצה הספציפי, מול דיקן הסטודנטים, ולסמוך על טוב ליבם. ולא ברור למה, מה, כשיש הקלות לנשות מילואימניקים, לא יכולות להיות גם לנשות פצועים? פשוט להעתיק או להתאים את הכללים למה שצריך. ושאלה נוספת, אני לא יודעת, אם אתם גם בענייני מכללות? כי גם ממכללות, כמה נשים במכללות גם על העניין הזה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אלינור.
<< אורח >> אלינור אלבוכר: << אורח >>
שלום, נעים מאוד, אני אלינור מהמל"ג. אין לי הרבה לחדש. אני כן אציין שאנחנו באמת רואים חשיבות רבה בנושא. המטרה היא שכלל הסטודנטיות והסטודנטים ישלימו את הלימודים שלהם לאורך המלחמה ולאחריה. אנחנו כן פועלים לקדם מענים וסיוע לאוכלוסיות שנפגעו מהמלחמה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, אבל השאלה הקונקרטית, האם ניתן לעשות קופי-פייסט בין המתווים של שתי הקבוצות?
<< אורח >> אלינור אלבוכר: << אורח >>
מה שאנחנו עושים, אנחנו כן מנחים את המוסדות לפרסם מענים מותאמים בהתאם לצרכים שעולים מהשטח. יש לנו מוקד ייעודי שבעצם אנחנו מפרסמים אותו.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
לא עזר לה המוקד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, זה עלה גם בפעם הקודמת.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
את מתקשרת, מדברת. אנחנו רוצים חוק, אנחנו רוצים כללים ברורים.
<< אורח >> אלינור אלבוכר: << אורח >>
המוקד שלנו, במידה וזה לא עוזר מול המוסד, אנחנו כן פונים למוסד עצמו, ואנחנו ממש מוודאים שהוא ייתן את המענה האישי ואת הליווי וכל מה שצריך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז למה בעצם אין מתווה אבל? למה כאילו מנחים, מוקד, כלים ריקים כאלה? למה אין מתווה ברור – אחת, שתיים, שלוש – זו החובה שלכם כלפי האוכלוסייה הזו? שחור על גבי לבן. מה החסם?
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
כי הן מתעסקות בעוד המון דברים מעבר ללימודים שלהן.
<< אורח >> אלינור אלבוכר: << אורח >>
זה דורש חקיקה, ונראה לי כאילו זה הייעוץ המשפטי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את יודעת כמה חקיקות על הזוטות שבזוטות עברו פה? תביאו חקיקה, כולם יתמכו בזה, קואליציה, אופוזיציה, כולם יתמכו בזה.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
זה כללים שדורשים חקיקה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אלינור אומרת שצריך חקיקה. ייתכן, אני סומכת עלייך.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
נשות מילואימניקים כן ונשות פצועים לא?
<< אורח >> אלינור אלבוכר: << אורח >>
אני רושמת לי את הדברים האלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, בפעם הקודמת פשוט שלחו נציג אחר, זו לא הייתה את, והגענו לאותה נקודה. אז שווה שיהיה ככה זיכרון ארגוני כדי שלא נחוג במעגלים.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
שאותו הנציג הקודם נפגש עם כמה נשות סטודנטים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כאילו אין סיבה שלא יהיה מתווה. למה לא? למה שזה לא יהיה ברור? אוקיי, אני עוברת למשרד החינוך, על הסוגייה של העברת מידע על ילדי פצועים. ליאת?
<< אורח >> ליאת הוד: << אורח >>
זה ממש בתהליך. טופס 7א חזר אלינו לפני שבועיים בערך עם תיקונים. זה עכשיו בוועדות אצלנו, וימשיך. יש את הסוגייה הזאת של מה שקרן הציגה קודם, שאם יצא מכתב להורים. זה נושא מאוד רגיש, לא כולם רוצים לשתף מן הסתם. אז אנחנו נראה איך זה מתקדם, אבל אנחנו בהחלט על זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. קובי מורלי ממשרד הביטחון, יש לך משהו להוסיף/לחדש על זה?
אוקיי, אני עוברת לנושא של המשטרה. תודה שהמתנתן.
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
כן, זה קשה לשמוע את הדברים, אנחנו מתמודדים איתם גם במשטרה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זהו, בעצם אז צף העניין שאין חבילה מקבילה במשטרת ישראל, ועבדתם על משהו ראשוני.
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
אנחנו עבדנו ועובדים. אני חייבת לציין שאנחנו גם מרגישים את העלייה המאוד משמעותית במספר השוטרים בעקבות פעילויות מבצעיות, שהם כיום גם בתהליכי הכרה שונים מול משרד הביטחון, והם מתמודדים עם הפוסט טראומה. הם הרבה במשטרה.
אמרתי את זה פעם קודמת ואני אגיד את זה שוב, קיימת ההבנה הארגונית שהחובה עלינו להעניק להם את המעטפת, גם לשוטרים הפצועים וגם לבני המשפחות שלהם. כמו שפירטנו בסעיף 6, אנחנו מקדמים פעולות רבות מאוד, גם הוקמה חוליית קשב לפצוע, אנחנו מאתרים אנשים. צריכים להיות אנשים מאוד מיוחדים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע, החבילה, מה מגיע? אז היה תקצוב גם, שזה היה תקוע.
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
קיבלנו בימים האחרונים את התקציב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה התקציב של זה?
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
3.1 באופן יחסי עד סוף השנה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מיליון?
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
מיליון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כמה פצועים ופצועות מהמשטרה יש?
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
אנחנו כיום עומדים על יותר מ-7,000. התקציב הוא בעצם יחסית עד סוף השנה. מעבר לשינוי הארגוני, הקמת החולייה ועיבוי מערך הנפגעים שלא היה קיים, גם סל מעטפת לשוטרים המאושפזים, גם מעטפת אירועים, פתחנו מוקד 24/7 לשוטר, גם לבני המשפחה שלו. אנחנו שמים עכשיו נציג במשרד הביטחון, שוטרת במשרד הביטחון שתסייע לנו בצווארי בקבוק בתהליכי ההכרה של שוטרים למול משרד הביטחון.
אנחנו לא יכולות להפעיל כמו תל"ם, מילואים, אי אפשר, אז בנינו תוכנית של"ם. הוצאנו קול קורא, קוראות לגמלאים לבוא וללוות שוטרים פצועים, ואנחנו ממש ממש על זה. אני מקווה שזה יהיה עבורנו גם איזשהו סוג של סיוע, כי גם המשאבים שלנו הם מוגבלים בסוף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
באים לטוב, את מתכוונת.
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו תוכנית שלי, זה הגמלאים שאני השגתי להם תקציבים, שעושים סוג של שירות לאומי. איזה יופי, לא ידעתי שהם עושים את זה.
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
כן. אבל עם זאת, אנחנו נותנים את המעטפת, יש לנו עוד הרבה הרבה מה לעשות, אני לא אומרת שזה מספיק, והשוטרים שלנו, שהם מוכרים, גם מקבלים את המעטפת ממשרד הביטחון. לכן קראנו את תקציר המנהלים וגם את המסקנות. קצת היה קשה להבין למה לא היה נציג משטרה בסיכום, בוועדה עצמה, וכן לוודא שהשוטרים וכוחות הביטחון נכללים במסקנות של ועדת מור-יוסף.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הם נכללים?
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
זה מה שאני שואלת כיום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז שווה לעבור על זה לפני שזה מאושר. זה נכלל?
<< אורח >> מגי שקד: << אורח >>
בתקציר מנהלים ומה שאנחנו קיבלנו כל ההתייחסות הייתה שם לצה״ל. כתוב חיילים, צה״ל. לא הייתה התייחסות לכוחות הביטחון, לכן אני שואלת.
<< אורח >> קובי מורלי: << אורח >>
חוק נכי צה"ל, זה נכי צה"ל וכוחות הביטחון.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
החוק הוא נכי צה"ל, אבל זה כוחות הביטחון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, זו נקודה חשובה, לפעמים צריך לשאול גם את זה. תודה רבה לך. משה, רצית הערה כשלא נתתי לך קודם?
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
כן, תודה רבה. רציתי רק לומר, אני מגיע מהמגזר הציבורי, הייתי בתפקיד בכיר. התהליך הוא לא נכון כאן, אנחנו כאילו נוגעים בנקודות ואין פה תהליך על היישום. צריך פה באמת תהליך, כמו שאמרת. אני ממליץ שזה יהיה לפחות בשתי ועדות, כמו שאמרת, ועדת חוץ וביטחון וועדת העבודה והרווחה, על האזרחים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון, אתה צודק.
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
וזה צריך להיות אולי ביחד.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו הוועדה האחרונה שרלוונטית לזה. אני פשוט לא הצלחתי למצוא לזה אכסניה, והיה נראה לי לא ראוי שאני אגיד. אני אגיד לך את האמת, היה לי על זה דיון עם הצוות שלי. כולם אמרו לי, זה לא מתאים לכלי העבודה של הוועדה. אבל אני לא יכולה להגיד למשפחות כשהילד או הבעל פצוע אנוש שאני לא אקיים את הדיון, אז זה מה שקרה.
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
אני כבר ציטטתי אותך לבכירי ממשלה שצריך, והם גם לא הבינו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה לא רלוונטי. כאילו, אני עושה את זה כי אין לי את הפרצוף להגיד להם, לכו הביתה, לא יתקיים דיון. מה אני אגיד להם?
<< אורח >> מושי אשר: << אורח >>
נכון. אני אגיד רק דבר אחד, אני עומד לרשות התהליך אם צריך, בסדר? אשמח.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. כן, בבקשה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
משהו קטן. דיברו על חניה. הבן שלי עם 50% פוסט טראומה ואין לו חניה, הבנתי שהוא גם לא יקבל תו נכה. אני רוצה להגיד לך שיש לי ערמות בבית של דוחות חניה, כמה פעמים כשדיברתי איתו הוא אמר לי, אמא, אין לי סבלנות, אני צריך להגיע לרופא, יש לי תור, יש לי זה, לא מעניין אותי. ואני נשארת עם הדוחות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
העניין של החניה, כמה אחוזים זה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אין אחוזים, זה משרד התחבורה מחליט מי יקבל תו חניה ומי לא.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
זה תלוי בסוג הפציעה. נגיד, בעלי פצוע בידיים אז הוא לא זכאי כי הוא יכול ללכת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אולי ננסה לקחת את המקרה שלך ולפנות למשרד התחבורה, כי אין לי פה איש ממשרד התחבורה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
אבל משרד התחבורה אומר משרד הביטחון, אז אני כבר לא יודעת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
האם אתם הכתובת או משרד התחבורה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
אנחנו יכולים לקבוע את אחוז הנכות שלו, ומשרד התחבורה עושה את הקריטריונים מי צריך תו חניה ומי לא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ומה אחוז הנכות שלו?
<< אורח >> מירב: << אורח >>
50% יש לו פוסט טראומה.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
גם על מהות הפגימה, כן? אם אין לו רגל, אז זה משהו אחר מאשר פוסט טראומה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
יש לו גם ועדה על הכתף, אני לא יודעת מה יהיה בוועדה של הכתף.
<< אורח >> מוריה אילן זר-כבוד: << אורח >>
ידיים לא מזכות לתו נכה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואי ננסה לכתוב ביחד למשרד התחבורה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
ובאמת אני רוצה, מירב, שתחבקי את מיכל אסבן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, אני עושה כל מה שאני יכולה.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
באמת, בשם 600 אימהות. אני אומרת לך שהרבה פעמים היא מצילה אותי, ימים קשים שהיא מתקשרת אליי ועוזרת לי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני יודעת. היא מעבירה לי הודעות קשות.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
אישה מדהימה, מדהימה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כל פעם שהיא מבקשת דיון, אני מכנסת, למרות שאני אומרת לך הוועדה לא קשורה לאירוע.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
היא באה בשם 600 אימהות, היא מדברת בשם אימהות שבאות אליה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
כן, נכון, אבל זה עניין ביטחוני לוועדת חוץ וביטחון נטו. בגלל שאין לי פרצוף להגיד למישהי כמו מיכל לא, אז אנחנו עושים את זה. אבל זו לא צורה, זה לא מקצועי.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
תודה רבה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה לכן. אני מסכמת.
הוועדה לקידום מעמד האישה קוראת למשרד הביטחון לשבת עם הארגונים המלווים את משפחות הפצועים ולבחון את האפשרות לסייע להם באמצעות תמיכות, אוקיי? אנחנו צריכים לארגונים, אם זה הארגון של מיכל, אם זה ארגון של נשות פצועים. יש הרבה ארגונים חדשים שהוקמו אחרי ה-7 באוקטובר שלא עומדים בקריטריונים היבשים של משרד הביטחון, אבל הנסיבות מחייבות התגמשות. אז אנחנו מבקשים, בבקשה, שתבחנו את זה.
שתיים, הוועדה קוראת למשרד החינוך לשבת עם אמא לביאה בנוגע להשארת אימהות הפצועים במערכת החינוך אחרי פרישה. זו נקודה שמיכל העלתה. אני יכולה להגיד לכם שאני קידמתי חקיקה שהאריכה את גיל הפרישה להורים שכולים. זה קיים בביטחוני, אבל זה לא היה קיים באזרחי, אני עשיתי גם לאזרחי. זה חמצן לאנשים, לחלקם לפחות, שתהיה להם את האפשרות להמשיך בעשייה.
שלוש, הוועדה קוראת למשרד הביטחון והאוצר להעביר בהקדם החלטת ממשלה ליישום ואימוץ מסקנות ועדת מור-יוסף, בדגש על גם חלוקה למה אפשר באופן מיידי ליישם.
ארבע, הוועדה קוראת למשרד הביטחון להגדיל את הפיצוי על אובדן ימי עבודה רטרואקטיבי, נקודה שעלתה פה.
חמש, הוועדה קוראת למשרד הביטחון לשבת מול משרד הבינוי והשיכון על מתווה להגדלת הסיוע בשכר דירה לפצועי צה״ל. זה המקרה של גל, שראינו שזה רחוק מאוד מלכסות את ההוצאות.
שש, הוועדה קוראת למשרד הביטחון להבהיר ולפרסם מהם המענים שלא תלויים בקביעת אחוזי הנכות.
שבע, הוועדה קוראת למשרד הביטחון להסדיר מול משרד התחבורה את תווי הנכה לפצועי צה״ל. אנחנו גם ניקח את המקרה הספציפי של גל, נראה מה אנחנו לומדים ממנו, גם ננסה לעזור וגם נבין איך לומדים מזה.
שמונה, הוועדה קוראת למשרד הביטחון לבחון מחדש את הכנסת חברות הסיעוד במקום שעות ליווי לפצועי צה״ל. הנקודה שעלתה פה, שאולי זה דווקא יגרום רק להקטנת, שהתיווך יהיה של חברות הסיעוד. קובי, זה ברור? תבחנו את זה. אני מבינה שיש בעד ונגד. זה לא טריוויאלי.
תשע, הוועדה קוראת למשרד הביטחון והאוצר להפחית דרמטית את יחס התקינה של העובדות הסוציאליות בתחום השיקום. שמענו פה מספרים מטורפים מענבל, שבאמת זו התשתית לעבודה כולה. אני חוזרת, זה היה במחוז מרכז 850 משתקמים על עובדת סוציאלית, ובדרום 1,200 על עובדת אחת. זה חלק אקוטי, גם אם יקר, במסקנות הוועדה.
עשר, הוועדה תשלח פנייה נוספת לנציבות שירות המדינה על ביזוי הוועדה, אין לי משהו אחר להגיד, לא באים שוב ושוב. כמעסיק הגדול במדינה, אין לזה מקום. והוועדה קוראת למל״ג לפרסם מתווה הקלות לנשות הפצועים. משהו ברור, אם צריך חקיקה, שיהיה חקיקה, אם צריך החלטת ממשלה, החלטת ממשלה, אבל הדברים צריכים להיות כתובים, ברורים, חד משמעיים.
<< דובר >> קריאה: << דובר >>
וילדי הפצועים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
לילדי הפצועים שלומדים. היום יש מתווה לילדים, אגב? יש דבר כזה? לא, בכלל. אוקיי.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
מירב, מה עם מחיר למשתכן לפצועים?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש היום העדפה לפצועים במחיר למשתכן? כי שינו את הקריטריונים. פעם, כשאנחנו קנינו דירה, זה היה רק הפרמטר של מספר ילדים והכנסה פר נפש.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
נתנו רק לגל זכאות בגלל שהוא בן 28 ובגלל הפציעה, אחרת לא הייתה לו זכאות. נתנו לו תעודת זכאות, אבל אמרו, אתה לא בתיעדוף, כי אתה אחרי ארבעה ימי לחימה, מילואים, לא עשית 60. אבל הוא נפצע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה התשובה על זה?
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
נכון, אנחנו ניסינו לקדם את זה עם משרד הבינוי והשיכון. הם יצאו באמת בסוג של הטבה לחיילי מילואים, ואנחנו אמרנו להם שגם פצועי צה״ל צריכים להיות, כי יכלו להיות מילואימניקים. אם הם לא היו נפצעים, הם כן היו עומדים בקריטריונים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, אז צריך לבחון את ההכנסה של הפצועים.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
מה שהם נתנו זה לפצועים קשים, למרותקים על כיסא גלגלים, ולא לכל נכי צה״ל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני חושבת שצריך לבחון את זה, אני חושבת שהם צריכים להיות ראשונים בתור.
<< אורח >> מירב: << אורח >>
אבל ארבעה ימי לחימה שהבן שלי עשה, הוא לא עשה 60 ימים. הוא מילואימניק.
<< אורח >> אבי וייס: << אורח >>
זה מה שאמרתי, נכון. אנחנו עוד דיברנו על זה עם משרד השיכון. זה היה עם רמ"י, ביקשנו מהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מוסיפה את זה לסיכום, בבקשה. מסובך, אימהות, נשים, הורים, אבות, קודם כל תודה לכם שאתם עוברים את זה בשביל כל עם ישראל, וסליחה שאלה התלאות שאתם נאלצים לעבור, וכל דבר שאפשר לעשות, אני רתומה לטובת העניין גם אם הכלים של הוועדה הם דלים בהקשר הזה. מעבר לבירוקרטיה ולדברים האלה, חשוב לי להגיד לכם תודה והערכה גדולה, וסליחה שאתן צריכות לעבור את זה. אני נועלת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 15:00. << סיום >>