פרוטוקול ועדה

DOC 54,526 תווים המסמך המקורי ↗
הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 584 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט יום שלישי, כ"ד בסיון התשפ"ו (09 ביוני 2026), שעה 11:30 סדר-היום: << נושא >> מערכת החינוך במועצה המקומית טובא זנגריה - דיון דחוף << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צבי ידידיה סוכות – היו"ר מוזמנים: שירין חאפי נטור – מנהלת אגף א' חינוך בחברה הערבית, משרד החינוך, משרד החינוך רויטל בר – ממונה תכנון ארגון ופיתוח בחברה הערבית, משרד החינוך למר יאסין – מנהלת מחלקה ציבורית, יוזמות אברהם משתתפים באמצעים מקוונים: אורנה שמחון – מדריכה ארצית מ החינוך בפנסיה טארק ג'ואמיס – מפקח מתאם מגזר בדואי, מחוז צפון, משרד החינוך מנהלת הוועדה: אתי דנן רישום פרלמנטרי: נטע רבקינד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> מערכת החינוך במועצה המקומית טובא זנגריה - דיון דחוף << נושא >> << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שלום וצוהריים טובים, תודה למי שהגיע. אנחנו מקיימים עכשיו דיון בנושא מערכת החינוך בטובא–זנגרייה אחרי שביקרתי שם בשבוע שעבר יחד עם הנהלת הוועדה, עשינו ביקור של ועדת החינוך בטובא–זנגרייה. מה שגילינו זה שיש מקומות במדינת ישראל שחושבים שהם אקס-טריטוריה, שהם מעל החוק ומעל הפיקוח של הכנסת, שהם יכולים לעשות מה שבראש שלהם. זה אירוע חמור מאוד-מאוד בעיניי, כי אין אקס-טריטוריה במדינת ישראל; אנחנו לא נאפשר לאף מקום להפוך להיות מקום שחושב שהוא יקבל תקציבים מהמדינה אבל מהצד השני הוא יתעלם מהחוק ויתעלם ממוסדות המדינה. בייחוד בזמן שמטובא–זנגרייה יוצאים הרבה מאוד פשעים מול יישובי הסביבה באזור. ממררים לאנשים את החיים, גובים פרוטקשן, תוקפים שוטרים, ראיתי את זה בעיניים; נוהגים בפראות, שורפים שדות, שורפים רכבים, שורפים בתים, משתמשים בירי על אנשים. כל הדברים האלה שיוצאים מטובא – אני בסוף חושב שיש קשר בין הדבר הזה לבין מערכת החינוך. מערכת חינוך צריכה לחנך להכרה במדינת ישראל, צריכה לחנך לשיתוף פעולה עם המשטרה, צריכה לחנך נגד פשיעה, נגד פרוטקשן. אני מגיע לשם ואני רואה על בית הספר שלט ענק של כמה מטרים – אסור להכניס אקדחים לבית הספר. אני לא זוכר שיש שלטים במקומות אחרים בארץ בכזה גודל שאסור להכניס אקדח לבית ספר, כי אף אחד לא חושב להכניס אקדח לבית ספר. אבל בטובא–זנגרייה כנראה צריך לשים ממש בכניסה שלט של כמה מטרים של – אסור להכניס אקדח. ואגב, אני מעריך שכן מכניסים שם גם אקדחים לבית הספר. בכל מקרה, הניסיון הזה לחסום את ועדת החינוך של הכנסת מלבצע את עבודתה הוא אירוע חמור מאוד-מאוד. אנחנו התכנסנו כאן היום כדי לבחון מה אנחנו יכולים לעשות מול הדבר הזה, אבל קודם כול אני רוצה להבין את התשתית העובדתית של מה שקרה, ולשם כך נמצא איתנו פה שירין, שלמיטב הבנתי הייתה שם, היית בשטח, נכון? היית בתוך בית הספר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> יחד עם המפקח שנמצא איתנו בזום, טארק ג'ואמיס. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יחד עם המפקח, אנחנו נשמח שהוא גם יראה אותנו ולשמוע מהצד שלכם מה אתם מבינים שהיה שם, מה אתם ראיתם, כי אני הגעתי וראיתי את השער נעול. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו הגענו – בבוקר עוד התכתבתי עם הוועדה, הכול היה מוכן לקראת הסיור: המצגת של המנהל, בית הספר, יכול להעיד טארק שנמצא איתנו בזום. אנחנו מבחינתנו כמשרד הכנו את המענה הפדגוגי, מה שנדרשנו, ביקשתם נתונים, הנתונים היו מוכנים. אנחנו לא היינו חלק ממה שקרה אחר כך. זאת אומרת, אנחנו היינו בתוך בית ספר, גם אני, גם המפקח, יחד עם מנהל בית הספר ועם שני מפקחים. זה מבחינתנו, אנחנו נערכנו מבחינה פדגוגית לסיור. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת, המנהל לא נעל את השאר? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא. אני הגעתי מוקדם, יחד עם המפקחים, נכנסנו לחדר של המנהל והתחלנו להכין את המצגת. גם רויטל הייתה איתי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המנהל ציפה לביקור של הוועדה? המנהל חיכה שהוועדה תיכנס? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא הצלחנו. זאת אומרת, אנחנו היינו שם בשעה מוקדמת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני שואל האם מנהל בית הספר רצה לקיים את הסיור. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> הוא היה איתנו. אני אומרת שוב, אנחנו הגענו מוקדם כדי להתכונן לסיור. ישבנו בחדר של המנהל – רויטל, אני, שני המפקחים של מחוז צפון ומנהל בית הספר – והתחלנו לעבור על המצגת שהוא הכין. ישבנו בחדר שלו, התכוננו. התקשרתי לשאול איפה אתם ולאן הגעתם, להתעדכן איפה אתם נמצאים, וברגע שהגעתם התחילה המהומה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה – התחילה המהומה? מישהו נעל את השער של בית הספר, שם שרשרת עם מנעול. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מבפנים? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> על השער של בית הספר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו לא יצאנו. האמת שהתחילו להתלהט הרוחות ונשארנו בחדר של המנהל, כי – צריך להבין, היו שם ילדים, זה בית ספר יסודי, כ-500 ילדים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי נעל את השער? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני לא יודעת. אני לא נכנסת לזה, אני לא - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זה – לא נכנסת? מגיעה ועדת חינוך של הכנסת, השער נעול. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אדוני - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הרי יכולנו להיכנס פנימה, מה זאת אומרת? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אדוני, אני אסביר מה הסמכויות שלי. אני מנהלת את האגף לחברה ערבית ובדואית במטה משרד החינוך. אני נציגת המשרד ברמת מטה בכל הסיורים, זו לא פעם ראשונה. התפקיד שלנו והאחריות שלנו יחד עם המחוז הם להכין את הסיור לקראת הוועדה בשאלות שביקשתם – זכאות, שיתוף פעולה עם המשטרה בשוטף וכולי. הגענו לבית הספר בשעה מוקדמת מתוך אחריות כדי להכין - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> את חוזרת על אותו דבר, שירין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל אני אומרת עוד פעם, התפקיד שלנו היה – היינו בתוך הבניין להחזיק את הילדים, לראות שיש אווירה טובה, לראות איפה הוועדה אמורה לסייר. לא נכנסתי למי נעל או לא נעל, המנהל לא שיתף אותי שהוא נעל או לא נעל את בית הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא שאלת את המנהל אם הוא נעל. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מה השאלה? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני שואל האם שאלת את המנהל אם הוא נעל את בית הספר או לא. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, זאת לא שאלה שאני שואלת. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת? את תיאמת את הסיור מול הנהלת בית הספר. לא אני דיברתי עם מנהל בית הספר, גם לא אתי, נכון? מי דיבר עם המנהל? אתם. לא עניין אתכם האם הוא נעל את השער? בסוף השער היה נעול. הוועדה לא יכלה להיכנס כי השער היה נעול. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני אגיד עוד פעם, ואולי טארק ירצה להגיד כי הוא עובד באופן אינטנסיבי, אני אסביר - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא יודע, מי תיאם את הסיור מול המנהל? את? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני אסביר: אתם הזמנתם אותי כנציגת מטה. ויחד עם מחוז צפון שאמונים – יש במחוז צפון מפקח, קוראים לו טארק ואני אשמח שהוא ידבר, הוא אמון על כל החברה הבדואית בצפון. וכשיש ביקור של ועדת החינוך אנחנו עושים לו הכנה, רק שתדע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כל הכבוד. כך צריך. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זאת אומרת, חשוב שתדע שהמשרד מתייחס בכבוד לסיורים האלה. נעשתה הכנה ברמה של הסמנכ"לית הבכירה של המשרד, אמרנו שאנחנו יכולים לבקר בבית הספר היסודי, בית הספר העל-יסודי, היה לנו מסלול, המפקחים הכינו את המנהל. מה שהיה מחוץ לכותלי בית הספר הוא לא באחריות שלנו. דרך אגב, המנהל לא היה חלק - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה מה שאני מנסה להבין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> טארק, בבקשה, אם אתה רוצה להוסיף. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> שלום לכולם, אני טארק ג'ואמיס, מפקח המגזר הבדואי במחוז הצפון. כמו שאמרה הגברת שירין, אדוני, בעת שיש ביקור בבתי הספר בגזרה שלנו שירין הממונה מטעם המטה וד"ר אורנה שמחון מנהלת המחוז – אנחנו נערכים במקצועיות רבה לכל ביקור. אנחנו הלכנו לפני והכנו את הסיור יחד עם מנהלי בתי הספר. גם מפקח בית הספר היה שם. וכמו שאמרה שירין, מתוך אחריות הגענו מוקדם כדי לוודא שכל המצגות עובדות כדי לקבל את פניכם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי תיאם את הסיור מול הנהלת בית הספר? אתה? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> מנהלת המחוז, אני והמפקח הכולל של בית הספר יחד עם שירין. אנחנו גם שלחנו לכם לפני זה תוכנית של כל הסיור בבתי הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> הייתה תוכנית מקצועית לשלוש שעות. ואגב, מנהלי בתי הספר היו שמחים שתיכנסו ויראו לכם את הדברים שהם הכינו ואת התוכניות, ואנחנו מפקחים על זה. מה שקרה לא היה בשליטתנו, כמו שאמרה שירין. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני שאלתי את שירין ולא קיבלתי תשובה, אני שואל אותך: האם המנהל נעל את שער בית הספר? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> לא, לא. המנהל בית הספר לא – הוא גם לא מתעסק בזה ביום-יום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה הכוונה? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> כאילו – הוא מנהל בית הספר. צוות המורים מגיעים לבית הספר, השער פתוח, יש עובדים של הרשות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מי שם את השרשרת על השער? מי נהל את בית הספר? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> אני לא יודע, תאמין לי, אני לא יודע. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> המנהל לא יודע מי עשה את זה, מי נעל את בית הספר שלו? זה נראה לי דבר חמור מאוד שנועלים בית ספר בלי שהמנהל יודע. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> לא שאלתי אותו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא שאלתם. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> אנחנו התכוננו לביקור, לקחנו את זה בשיא הרצינות. אנחנו גם אוהבים כשבאים. וזו לא פעם ראשונה, יש לנו ניסיון רב בקיום סיורים בכל בתי הספר במגזר הבדואי בצפון, ואנחנו נערכים בצורה המקצועית ביותר, הפדגוגית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה נתקלת עד היום בזה שבאים לעשות סיור והשער נעול? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא נתקלת. אני מניח שגם אצלך זה העלה תמיהה, מי נעל את השער. אולי זה המנהל נעל, או מישהו מטעמו. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> אני לא יודע, אני לא חושב שהמנהל נעל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אתה מוכן לשאול אותו? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> אני אוכל לשאול אותו, כן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נמתין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לקראת הדיון, יש פה נתונים שביקשתם. אם תרצו, עד שהוא שואל את המנהל. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נשמח, כן. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> קודם כול נגיד שאנחנו במטה הגענו לטובא מספר פעמים יחד עם המחוז ודווקא לבית הספר הזה, כי יש תוכנית בינוי עבור בית הספר הזה, בית הספר היסודי. ביקשתם נתונים שקשורים לבית הספר הספציפי הזה ובכלל למערכת החינוך, יש פה גם נתונים של בגרויות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טארק, חזרת אלינו עם תשובה? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> כן. הוא לא נעל את השער, הוא חושב שמישהו מטעם הרשות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בניגוד לדעתו. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> הוא לא סגר וגם לא יסגור את השער בפני ועדת חינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת אומרת, נעלו את השער בניגוד לדעתו ונעלו אתכם בפנים, בעצם. זה מה שקרה. << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> ולא הייתה לנו שליטה. אנחנו היינו – לא הייתה לנו שליטה על מה שקרה בחוץ. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כשאתם יצאתם זה כבר היה פתוח? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו יצאנו מהחניון, לא מהשער הראשי. אנחנו נכנסנו מהחנייה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> היה עוד שער? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. נכנסנו מהחנייה, לא מהכניסה הראשית. כשבאנו מוקדם - - - << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> היה שער שמוביל לחנייה, ואנחנו יצאנו משם. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הבנתי. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אנחנו גם ניסינו לבדוק אם אתם מתכוונים ללכת לעל-יסודי, שאלתי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> התכוונו, אבל בגלל האלימות, את יודעת. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> כן. גם אנחנו התכוונו. טארק, אתה רוצה לצלול לנתונים ששלחתם? << אורח >> טארק ג'ואמיס: << אורח >> כן. מה בדיוק אתם רוצים לדעת? יש לנו את כל הנתונים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> השאלה היא מה מעניין את הוועדה, אבל אנחנו יכולים לסקור. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני חייב רגע לפני זה לתת הערה. אני חייב לומר לך, אדוני, שאני – במחילה – לא מאמין לסיפור הזה שהמנהל לא ידע ולא מכיר ולא שמע. זה אירוע חמור מאוד בעיניי, אני לא מקבל את שוויון הנפש הזה שפתאום נועלים לבן אדם – כל מנהל בית ספר אחר במדינת ישראל שהיה נועל לו את השער איזה גורם חיצוני שהוא לא יודע מי הוא, לא היה מתייחס לזה בשוויון נפש. אני אומר לך שאני בזמן אמת, כשקיבלתי את המסר הזה – מה שאתה אומר עכשיו – שאתם נעולים בפנים, אמרתי: מה זה? ריבונו של עולם, נועלים מפקחים של משרד החינוך? אנשי משרד החינוך נעולים בתוך בית ספר כשבחוץ חברה של פושעים משתוללת? בטח שאני אביא לשם דיסק לנסות לפתוח את זה. איזה מין דבר זה? אם חבורה של פושעים נועלים בית ספר מבחוץ ונועלים אתכם בפנים, גם את התלמידים, גם את המנהל – כולם נעולים בפנים בגלל חבורה של פושעים. עכשיו אני אומר לך שהדבר הזה – אני לא הולך לעבור עליו בשתיקה. כי אם יש מנהל בית ספר שמשתף פעולה עם גורמים עברייניים ומשתף פעולה עם עבריינות שמנסה למנוע מוועדת החינוך של הכנסת לעשות את עבודתה, המנהל הזה צריך לקבל בראש. בעיניי גם צריך לשלול את התקציבים של בית הספר שלו. זה חייב להיות אחת מהשתיים – או שהוא שיתף פעולה או שנעלו אותו. אני לא ראיתי אותו מתנהג כמו אחד שנעלו אותו, ועדיין, אני אגיד את זה בצורה הכי ברורה, כי זה הרושם שאני קיבלתי בזמן אמת, שנעלו את שניכם בתוך בית הספר. זה גם מה שאתם מספרים, אתם באים לכאן ומספרים שנעלו אתכם בפנים, נעלו את השער ואתם הייתם נעולים בתוך בית הספר. ואני אומר, בוודאי שאני אגיע עם דיסק לכזה מקום; אם נועלים מפקחים של משרד החינוך בתוך בית ספר, נועלים את המנהל, נועלים את התלמידים, גורמים עלומים ועברייניים נועלים את כולם בפנים, מי בדיוק אמור לפתוח את זה? למה המשטרה לא פתחה את זה? למה הוא לא הזמין אף אדם אחר? למה אני כחבר כנסת צריך לבוא לשם ולנסות לפתוח לו את השער? מה זה הדבר ההזוי הזה? למה אף גורם אחר לא הגיע לשם ופתח את השער שלטענתכם גורמים עלומים נעלו אותו? פתאום נועלים בית ספר, ממתי נועלים בתי ספר של משרד החינוך? אתם נתקלתם עד היום במקרה שמתייחסים אליו בשוויון נפש, שיש בית ספר של משרד החינוך שפתאום נועלים אותו? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רגע, רגע, אדוני - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> פתאום מגיע מישהו, שם שרשרת על שער ונועל את בית הספר בלי שאף אחד יודע, וכולם אומרים – אוקיי, בואו ניתן לחבר הכנסת שינסה לפתוח את זה? מה זה ההזיה הזאת? אני אומר לכם: זה אירוח חמור ביותר, ואנחנו לא הולכים לעזוב את זה. ושיהיה לכם ברור, נושא החינוך בחברה הערבית זה לא רק לימודי מתמטיקה, לימודי חשבון או התוכניות היפות שאתם מציגים כאן. זה אל"ף כול שיתוף פעולה עם מדינת ישראל והכרה בקיומה של המדינה הזו ובמוסדות המדינה הזו. ואם מישהו חושב שהוא יערבב אותנו ויגיד – נעלו אותנו, אנחנו יודעים מה היה, כן היה, לא היה – אדוני, במחילה אני אומר, אנחנו לא מאמינים לסיפור הזה, בסדר? אני אומר לך שגם האלימות שקרתה בחוץ, אנשים שתקפו שוטרים וניסו למנוע מוועדת החינוך לבצע את עבודתה – ברור לי במאה אחוז שבסוף התלמידים שבפנים רואים בהם סמל ודוגמה, ואנחנו כמדינה לא יכולים לשים, בעיניי, שקל במוסד שמחנך לאלימות, שמחנך נגד המדינה, שבסוף משם יוצאים עבריינים ואנשים שגובים פרוטקשן בכל הגזרה הזאת. בעיניי זה אירוע באמת חמור מאוד, ואני אשמח לשמוע את התוכניות ואני אשמח לשמוע מה אתם עושים כדי שהדברים האלה לא יקרו, כדי שבסוף התלמידים שאנחנו מממנים את החינוך שלהם לא גדלים להסתובב עם נשקים ברחוב, לגבות פרוטקשן ולמנוע מאנשים לעשות את העבודה שלהם. תודה רבה. כן. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> קשה לי לשבת כאן, אני מתייחסת בכבוד רב למשכן הזה, לוועדה הזאת ואליך. אני חושבת שמי שמכיר את הוועדה יודע שאני מגיעה תמיד באופן מאוד מקצועי, מכינה את עצמי, ככה גם המפקחים. אנחנו מתייחסים לוועדה הזאת ביראת כבוד. אני רוצה לומר: אנחנו לא אויימנו, לא הופעלה נגדנו אלימות מטעם בית הספר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רק נעלו אתכם בפנים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רגע, שנייה, אני רוצה להדגיש: אנחנו הגענו בשעה מוקדמת כמתחייב ממשרד החינוך, להכין סיור כזה. הגענו, נכנסנו מהחניה לחדר המנהל, ישבנו עם מנהל בית הספר, היה שם טארק שהוא המפקח הכולל של כל החברה הבדואית בצפון יחד עם המפקח של בית הספר. מנהל בית הספר התחיל להציג לנו את המצגת שהוא הכין יחד עם צוות הפיקוח ומנהלת המחוז. התקשרתי לקראת קיום הסיור ושאלתי איפה אתם נמצאים, הייתה איתי רויטל שהיא מפקחת באגף. עשינו סיור בתוך בית הספר לראות איך הילדים ואיך הכול מתנהל. אמרתם שהמיניבוס הגיע, יצאנו, ואז התחילה המהומה בכניסה לבית הספר. עכשיו, צריך להבין: האחריות שלנו בתוך בית הספר זה לדאוג שהמהומה שהייתה בחוץ לא תגלוש לתוך בית ספר, שהילדים לא יצאו החוצה, שבית הספר יתנהל באופן מיטבי. היינו על הקו עם קב"ט המחוז ועם מנהלת המחוז. ציפינו שהביקור אכן יתקיים – היה שלב שאמרתם שאולי כן. לא ידענו מי בחוץ, מי מפגין בחוץ, לא קיבלנו הנחיות. האירוע הזה – אני ארבע שנים בתפקיד שלי. צריך להבין, אנחנו לא היינו חלק מאיזשהו – אני, ממש, אתה אומר משפטים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שירין, אני לא האשמתי אתכם בשום דבר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, אני רוצה להגיד, אתה אומר מערבבים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני מאשים את המנהל של בית הספר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> המילה מערבבים – אני לא מציגה נתונים כדי לערבב, אני נציגה של משרד החינוך. אני עושה את התפקיד הזה נאמנה ארבע שנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא האשמתי אותך בכלום, שירין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רגע. אני רוצה להגיד לך איך זה נשמע, אני מאוד מכבדת אותך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> מערכת החינוך הערבית עשתה בעשר השנים האחרונות כברת דרך אדירה. לא רק בהישגים, בהרבה מאוד פרמטרים. וצריך להבין – הינה ד"ר אורנה שמחון איתנו, מנהלת המחוז, אני שמחה שהצטרפת. ודרך אגב, המחוז המוביל בהישגים הלימודיים בכל הפרמטרים הוא מחוז צפון באופן בולט, יותר מהחברה היהודית. ההשקעה שאתה מדבר עליה בסוף משתלמת, כי ילד ערבי שמסיים עם תעודת בגרות ישראלית, הולך ללמוד באקדמיה, חוזר ועכשיו הוא חלק מהפריון של המדינה – אני חושבת שזה הישג אדיר של מערכת החינוך. אנחנו משקיעים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אלא אם כן הוא משתמש בכל זה כדי למנוע מאיתנו לעשות את העבודה שלנו, לדוגמה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני נציגת משרד החינוך, אני מסתובבת במחוז צפון בהרבה מאוד יישובים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מבחן זה לא מתי שנוח. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, אני מדברת באופן – דרך אגב, הצטרפתי לוועדת החינוך ולוועדות אחרות בכנסת בהרבה מאוד סיורים, היינו יחד במזרח ירושלים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> נכון, והיה מצוין. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> היה אירוע שהוא לא בשליטת משרד החינוך. אנחנו כמשרד חינוך ברמת מטה ומחוז פעלנו כפי שצריך, המנהל היה מוכן עם מצגת, אני ראיתי אותה, טארק ראה אותה, מוחמד המפקח, היינו בקשר עם ד"ר אורנה שמחון. זאת אומרת, אני רגע רוצה לסדר את האירוע, ואולי ד"ר אורנה רוצה להוסיף, אבל אני רוצה שתהיה בטוח שכשאנחנו באים לפה עם נתונים אף אחד לא מנסה לסלף, אף אחד לא מנסה לערבב, אף אחד לא מנסה להגיד דברים אחרים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אף אחד לא טען את זה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בסדר. וטובא–זנגרייה, דרך אגב, זה יישוב שאנחנו מנסים לעזור לו - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא מבין למה את אומרת את זה כמה פעמים, לא אמרתי שאתם משקרים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אמרת, אני חייבת להגיד לך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, שנייה. אני לא אמרתי שאתם משקרים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> גם לא נעלו אותנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אוקיי. פה הפער. תראי, בסוף אני אומר לך, זה לא איזה אירוע שאפשר להסתכל עליו מכאן ומשם: ברור לי שהביקור שלי לא היה כיף להם, בסדר? אני לא באתי לשם במחשבה שאנשים באים לקבל אותי בפרחים. אבל התפקיד שלי זה לפקח על מערכת החינוך במדינת ישראל. זה התפקיד שלי, זו המחויבות שלי, באמת, אני נציג ציבור. אני יו"ר ועדת החינוך של הכנסת ואני חושב שצריך לפקח על מערכת החינוך בטובא–זנגרייה. אני אומר לך שהמנהל שם לא התנהג כמו מישהו שרצה לקבל את הביקור הזה ולאפשר את הביקור הזה, כי כשנועלים לו את השער ולא נשמעת ממנו בכלל שום אמירה, ואת אומרת שלא נעלו אתכם – אז את מי נעלו, רק אותי נעלו? נעלו רק את הכניסה פנימה ולא נעלו את היציאה? זו עבודה בעיניים. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> אני רק רוצה לומר, אני גם הייתי שם בסיור עם שירין. וכשעברנו בין הכיתות ובין המורים וראינו שם עבודה. אנשים, ילדים, מורים, צוותים שהתכוננו לביקור, שהתרגשו לקראת הביקור. אני 15 שנים מפקחת ארצית ואני חייבת להגיד שהופתעתי כל כך לטובה מהדברים ומהמקצועיות. יש כמובן הרבה מאוד עבודה ברמה היישובית, ברור, אבל הם התכוננו, הם חיכו לנו. הם אפילו התאכזבו, גם הילדים וגם הצוותים. ראיתי שם עבודה ממש מקצועית, היה שם חדר של מטפלות רגשיות ומרפאה בעיסוק. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חבל שהם לא אומרים את זה. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> באמת חבל. הם גם הצטערו מאוד שאתם לא יכולתם להיחשף לכל הפעילות. באמת, הייתה שם אווירה רגועה, שקטה. אני אורחת לרגע - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שיגידו את זה בקולם, בואו נשמע את המנהל אומר את זה. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> היה לי חשוב להגיד את זה כי אני הייתי אורחת לרגע ויש לי פרספקטיבה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כשאתם אומרים את זה – עם כל הכבוד, ויש לי הרבה כבוד, באמת – בסוף אני רוצה לשמוע אותו אומר את זה בעצמו, שהמנהל בית הספר יבוא ויגיד, אני מתנצל, אני מצטער והתאכזבתי לא לקבל אתכם. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> כן, חבל. אני חושבת שהאכזבה הייתה גם - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כי בסוף המסר שעבר, גם בתקשורת אחרי זה היה – אגב, גם מאנשים שם – אנחנו מנענו את הביקור. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> חבל שלא יכולתם לראות את העבודה הנפלאה, שנעשתה שם. הם כולם התאכזבו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> באמת חבל. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> ד"ר אורנה, את רוצה להוסיף משהו? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> כן. יושב-ראש הוועדה, אם תינתן לי רשות הדיבור כמובן. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> כן, כמובן. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> קודם כול, שלום. אני מתנצלת, יש לי אירוע גדול היום במחוז ולכן לא הגעתי. אני רוצה לעשות הבהרה חד-משמעית: קודם כול, אני מבקשת לעשות הפרדה גמורה בין מה שהתרחש מחוץ לכותלי בית הספר למה שהתרחש בתוך כותלי בית הספר. העמדה של משרד החינוך – ואני משקפת גם את עמדת השר, שיתפתי אותו שהאירוע יכול להיות נפיץ – ההנחיה החד-משמעית שניתנה היא: אנחנו מקבלים את הוועדה, אנחנו עובדים הרבה מאוד עם ועדת החינוך של הכנסת, אנחנו מכבדים את הוועדה, אנחנו מאפשרים, זאת חובתנו לקבל את הוועדה בזרועות פתוחות. והראייה היא שכשאתה מסייר ביישובים אחרים מתקיימים הסיורים לפי הכללים. מבחינתנו עשינו הכול, כולל שיחות עם מזכירת הוועדה וכולל אפילו שיחות אישיות איתך. חשבנו שהאירוע הזה נפיץ בגלל הרקע הקודם שלו ולכן אמרנו שאנחנו מבחינתנו מקיימים את הסיור בזרועות פתוחות. בבוקר נודע לנו – וגם הודעתי לך את זה מראש, כי צפיתי את זה והיו לי שיחות גם עם ראש הרשות וניסיתי לשדל ולשכנע אותו לאפשר לוועדת החינוך של הכנסת לקיים את תפקידה. והתפקיד שלה הוא כפי שהגדרת בצדק, לפקח על עבודת הממשלה, זה בסדר גמור מבחינתנו. לכן אנחנו נתנו את ההנחיה הזאת. צפינו אמרנו והתרענו שיהיה קושי. מה שהתרחש מחוץ לכותלי בית הספר לא קשור בכלל לעמדת משרד החינוך ולא קשור לעבודת המנהלים. המנהלים קיבלו ממני הנחיה ותדרוך אישי: ברגע שהשער נפתח מקבלים את ועדת החינוך של הכנסת. ומה שמתרחש בתוך כותלי בית הספר הוא חינוך פרופר, עבודה מקצועית, איננו מערבבים היבטים פוליטיים ולא סכסוכים אחרים עם עבודה חינוכית שהיא עבודה מקצועית. וגם במהלך ביקור של ועדה מקצועית רשאי חבר כנסת או יושב-ראש הוועדה – חובתו, לא רק רשאי – לשאול את כל השאלות שהוא רוצה בתנאי שהדברים ייעשו בצורה מקצועית ומכבדת. ולכן לצערנו, שלא הסתייע הדבר, ומי שסגר את השערים זה לא בתי הספר. חד משמעית אני קובעת, מי שסגר את השערים זה הרשות המקומית, וההתנהלות של ראש הרשות - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בתיאום עם בית הספר או לא בתיאום עם בית הספר? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> - - מחוץ לכותלי בית הספר לא קשורה אליי. אני לא אחראית לראש הרשות. אני יכולה לדבר איתו, ואתה יודע היטב וגם סיפרתי לך ושיתפתי אותך ואת מזכירת הוועדה כמה שיחות עשינו עם ראש הרשות. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אורנה שאלה אחת: האם הסגירה של בית הספר הייתה בתיאום עם מנהל בית הספר? זו השאלה. ואם לא, שיבוא ויגיד את זה בקולו. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חד-משמעית לא. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> למה הוא לא אומר את זה? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> שנייה: במהלך כל האירועים אני ישבתי פה ופתחתי חמ"ל. והצוות החינוכי על פי הנחייתי, כולל שיחות כשהאירוע היה בחוץ, הנחיתי את המנהלים לשבת במשרד ולהמתין לכניסה של יושב-ראש הוועדה וחברי הוועדה ולכבד אותה. הם לא היו שותפים לאירוע, הם לא סגרו את בית הספר, לא הייתה להם שום אמירה כלפי עבודת הוועדה, הם אמרו: ברגע שחברי כנסת נכנסים אלינו אנחנו מכבדים אותם ומקבלים אותם והם הכינו את הסיור. לכן אני אומרת את זה כקביעה, מבחינת המשרד אני מבקשת שתיעשה הפרדה בין מה שנעשה מבחוץ לבין אנשי החינוך והתלמידים, זה דבר אחד. דבר שני - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, שנייה, אורנה, יש פה נקודה חשובה. בסוף אתם אומרים, ואמרתם את זה מהרגע הראשון – מבחינתנו הסיור יתקיים, ואני חייב להדגיש משהו: אין לי תלונות אליכם, באמת. אם זה השתמע ככה מקודם אני מתנצל, אין לי תלונות אליכם. אבל יש לי בהחלט תלונות כלפי מנהל בית הספר ואני אסביר למה. כשאמרתי מערבבים, אני חושב שהוא מערבב פה. כי כשאני מסתכל במה שהיה בתקשורת הערבית באותו יום – עומד מנהל בית הספר ומצטלם עם אנשים שבאו לבקר אותו ולחזק אותו שלא קיבל את ועדת החינוך. עומד ראש הרשות, מתראיין ואומר: אני, בתיאום עם המנהל, נעלתי את השערים של בית הספר. אני לכל הפחות מצפה מהמנהל לעמוד ובקולו להגיד כאן לוועדה: אני בעד לאפשר את הביקור שלכם. עכשיו אני אתן לך ספוילר, זה לא יקרה. את יודעת למה זה לא יקרה, אורנה? כי הוא לא יעשה את זה. את לא יודעת למה הוא לא יעשה את זה? כי אני צודק, כי הוא באמת בעד לחסום את הכניסה, זאת האמת. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אבל יושב-ראש הוועדה, ככל שיש לך ראיות או שאלות לגבי הימצאותו של מנהל בית הספר, צילומים שלו או טענה לגבי שיתוף פעולה עם ההתנגדות לקבל את הוועדה נשמח לקבל את זה בכתב ואני מבטיחה לך לבדוק את זה עד תום. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני מצפה לדבר פשוט מאוד, ד"ר אורנה. אני מצפה שהמנהל יבוא ויגיד בקולו – אפשר גם בכתב, שיוציא מכתב – אני לא הייתי שותף לנעילת בית הספר, כי הטענות הן שהוא כן היה שותף. אני לא הייתי שותף לנעילת בית הספר, אני מצפה לביקור ועדת החינוך, תיאמתי את הביקור, נעלו אותי ללא ידיעתי – את הטענות האלה אני רוצה לשמוע ממנו, לא מכם, עם כל הכבוד. כשאני אומר שיש פה משחק כפול לזה אני מתכוון. הכי קל לבוא ולספר לכם שהוא נגד ולספר לצד השני שהוא בעד, בסוף מה, אנחנו משחקים? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בסדר. תקשיב, אתה יודע, אני לא יכולה לשלוט במאה אחוז בכל מה שמנהל אומר או איפה הוא נראה ומצטלם. אם תביא לי מידע ותכתוב לי שאתה חושב שמנהל בית הספר שיתף פעולה וכולי תהיה לי אפשרות להזמין את מנהל בית הספר ולתת לו להגיד את דברו. ואם אני אמצא לנכון שהוא צריך לכתוב הצהרה ולהעביר אותה אליך, שלא הייתה לו יד בדבר, אשמח לעשות את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני רק חייב לומר, אורנה, קשה לי גם עם זה שאת מגיעה וקובעת. את יודעת שיש לי הרבה כבוד אלייך ואני אומר את זה תמיד. כשאת קובעת שלא היה קשר, אני חושב שהקביעה הזאת היא לכל הפחות מוטלת בספק גדול מאוד, לאור העובדה - - - << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> תוכיח לי אחרת. אם יש לך ראיה אין לי בעיה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה זאת אומרת, תוכיח? אני אומר לך שיש ראיונות של ראש המועצה שם. יותר מזה, איך את יכולה לקבוע משהו כשאת לא בטוחה בו? במבחן התוצאה הוא לא התנהל שם כמו מישהו שנעלו אותו בניגוד לרצונו. הם לא התנהלו ככה, זה לא עבד ככה. אני אומר לך שבכל מקום אחר שהיו נועלים בית ספר, היית רואה את המנהל הולך וצועק על אנשים – תזוזו מכאן. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> חבר הכנסת, תקשיב, אני נתתי הנחיה ואני לוקחת את האחריות עליי; אני אמרתי למנהלי בתי ספר לא לצאת לכיוון השער כשיש מהומה, כי אחרת גם תלמידים חשופים לאירועים לא נעימים. אני רוצה להגן גם על המנהלים גם על המורים וגם על התלמידים. ולכן ביקשתי מהם שרק כשהשער נפתח הם מגיעים לקדמת השער ומקבלים אותך. זהו, זאת ההחלטה שאני נתתי, כי אני רוצה לשים חומה בצורה בין מה שמתרחש בחוץ באלימות לבין מוסד חינוכי שאמור להיות מוסד סטרילי מאלימות וסטרילי מעניינים שהם לא עניינים מקצועיים. זאת הייתה האחריות שלי. עכשיו, ככל שאתה תגיד לי שאתה חושד במנהל כזה או אחר שהוא שיתף פעולה – כי זה לא העניין, העניין הוא למה ראש הרשות והתושבים לא נתנו להיכנס. זה לא - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בסדר, זה לא עניין משרד החינוך. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> לא צריך לשים עכשיו את כל האירוע על המנהל. המנהל נמצא בדילמה, ולכן - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ברור לי שהוא נמצא בדילמה, אבל הציפייה שלי ממנו היא שבסוף הוא יעשה מה שהחוק קובע. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני אבדוק אותה בחפץ לב. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> רק להשלים את מה שאת אומרת, ד"ר אורנה, חשוב לומר שהמנהל היה עסוק כל הזמן בבית ספר שלו, היה שם בית ספר שהתנהל עם 500 ילדים. זאת אומרת, המחנכים קראו לו, הילדים היו אמורים לצאת להפסקה, וטארק יכול להעיד שהאחריות הכי כבדה הייתה, כשהם דיברו איתך, איך למנוע מהילדים הקטנים האלה בכיתות א' לצאת ולראות את המהומה בכניסה. עיקר המשימה של המנהל הייתה יחד עם הצוות שלו שהילדים שהיו שם – דיברו איתך ואת אמרת, אני רוצה שתדאגו לילדים בתוך בית הספר שלא יהיה מצב של חוסר שליטה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני חושבת שההגנה שלי הייתה גם על התלמידים, מדובר על תלמידים רכים. אם זה היה הפוך והיית מגיע לבית ספר תיכון, היה לי חשש מאוד גדול שהתלמידים בתיכון יכולים גם להגיב. ולכן אני החלטתי שמהרגע שאי אפשר להיכנס, המנהל והצוות שלו עסוקים בהוראת התלמידים בחינוך התלמידים ובאי חשיפתם לאירועים שמתרחשים בחוץ. זה עלול היה להיות אירוע מאוד מפחיד עבור הילדים. ולכן זה מה שבחרנו לעשות. ככל שאתה תגיד לי שיש לך טענות כאלה ואחרות על מה מלמדים, איך מחנכים וכדומה, אני אשמח לבדוק אותן. אני אומרת לך באחריות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני קיבלתי תצוגת תכלית לאיך הם מחנכים שם, אורנה. אני חושב שכל ילד בטובא–זנגרייה ראה איך ולמה מחנכים שם. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אין בעיה, אם יש לך טענה על איך מחנכים, בוא תגיד לי - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> איך מחנכים? מחנכים לאלימות, מחנכים לפשיעה, מחנכים ללמנוע מוועדת הכנסת לעשות את עבודתה. זה מה שמחנכים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני חוזרת, אדוני היושב-ראש, אתה יודע שאני מאוד מכבדת אותך, אבל תרשה לי להביע התנגדות למה שאתה אומר. אני לא טיפלתי בעשור האחרון באירוע אחד של תלונה של בית ספר שלא מחנך על פי הכללים ואמות המידה של בית הספר, נהפוך הוא. יש הרבה אירועים בבתי הספר שקשורים להכנה לשירות צבאי, לסמינרים להכנה לצה"ל, לשירות לאומי, לחשיפה ליחידות צה"ל, לערכי מדינת ישראל, לטיולים על פי ערכי מדינת ישראל. אם יש לך השגה ספציפית כזו אנחנו נבדוק אותה, אני לא אומרת שיש לי שליטה באלף אחוז. אני גם לא מתרשמת מזה שמספרים לי סיפורים ואומרים לי שהכול ורוד בתוך בית ספר. אם יש לך טענה קונקרטית על זה שבית ספר לא מחנך, אני מבקשת לכתוב לי אותה, אני מבטיחה לך תוך שבוע לתת לך תשובה. זה הכול. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, הטענה היא שבסוף החינוך הוא לא רק בספרי הלימוד, חינוך מתבטא בעוד דברים. וכשבית ספר מונע מוועדת החינוך של הכנסת לעשות את עבודתה, בעיניי יש לזה מסר הרסני מאוד. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אבל זה לא בית הספר, זו הרשות. למה אתה לא אומר שהרשות והתושבים מנעו ממך? זה לא בסדר. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> גם הם, בוודאי. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני מצטערת שאני אומרת את זה, אבל אני מתנגדת למה שאתה אומר. בית הספר לא מנע ממך, הפוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אבל אורנה, בוודאי שראש המועצה עמד - - - << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> נהפוך הוא, בית הספר רצה לקבל אותך בברכה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> טוב, פה אנחנו בוויכוח. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> בית הספר הכין תוכנית סיור שאני עשיתי עליה בקרה, המפקחים שלי היו בתוך בית הספר. שירין - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ונעלו אותם, נכון? מה יעשו, מסכנים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> ולכן להציג את זה שבית ספר לא רצה לדעתי זה לא נכון. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, לא נעלו אותנו. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אה, לא נעלו אותם. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא נעלו אותנו ואנחנו לא מסכנים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> רק אותי נעלו? המנעול היה מיועד רק לכניסה, לא ליציאה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> שנייה, אני אסביר עוד פעם: התפקיד שלנו והאחריות שלנו הם לדאוג למה שקורה בין כותלי בית הספר ולא מחוץ לכותלי בית הספר. כשהילדים היו בפנים מ-08:00 – הסיור היה אמור להתקיים ב-10:00, הייתה אמורה להיות הפסקה. התחילה המהומה בחוץ, והתפקיד המרכזי של הצוות – בזה הוא היה עסוק, אנחנו היינו שם כדי לעזור לצוות, אני, רויטל, טארק ומוחמד. המנהל היה במצוקה, לא ידע מה לעשות. התלמידים התחילו לצאת, יש קיוסק מחוץ לבית הספר, לא רצינו שהילדים יראו את המהומה, ילדים קטנים, הם לא ילדים בוגרים. עיקר המאמץ שלנו היה שזה יעבור בשלום, שלא יהיה חוסר שליטה, שהילדים לא יתפזרו. לא ישבנו שם ומישהו איים עלינו ואמר לנו לא לצאת, ממש לא, זאת לא הסיטואציה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זאת לא הייתה הטענה. אני בסך הכול אומר שאתם בסוף ספרים פה סיפור – אנחנו נערכנו עם המנהל, הכול בסדר, עשינו הכול בצורה הכי טובה שיש. מה נעשה, מישהו נעל אותנו בפנים, מישהו נעל את בית ספר ולא יכולת להיכנס. נכון? זו הטענה. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> לא, לא מישהו נעל אותנו בפנים, אני מסבירה עוד פעם, אני יודעת מה אני אומרת - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אלא? << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני רוצה להסביר משהו, סליחה. קודם כול, המבנים הם בבעלות רשות מקומית, הרבה פעמים אני נתקלת גם באירועים שבהם אנחנו רוצים לקיים למידה וועד ההורים לא רוצה לקיים למידה. הם לוקחים את השרשראות, מרתכים, סוגרים, לצערי זו שגרת יומי. עכשיו, הרשות המקומית היא זו שסגרה את השערים, ואם יש טענות אנא בואו בטענות לרשות המקומית. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> בהחלטה יש לי טענות. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מנהלי בתי הספר לא נעלו את השערים. מי שנעל זו הרשות המקומית, ואם יש טענות לרשות תפנה למשרד הפנים. שמשרד הפנים ימשמע את ראש הרשות שנעל שערים של מוסד ציבורי ומנע מוועדת הכנסת להיכנס ולעשות את תפקידה כראוי. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> קודם כול, אני בהחלט אעשה את זה. אם יש לכם הוכחות שראש הרשות עשה את זה בעצמו אני גם אגיש תלונה במשטרה, כי אסור לו לעשות את זה. ואני חייב להדגיש פה משהו, כי נוצרה פה אווירה כאילו אני נגד משרד החינוך, ואני ממש לא נגד משרד החינוך, להיפך; אני חושב שאתם עושים עבודה מצוינת. אגב, הייתי עם שירין בבתי ספר במזרח ירושלים במגזר הערבי, אני יצאתי משם נפעם ביום הזה, אני באמת חושב שעשיתם שם עבודה מצוינת. ועדיין, אני חייב לומר משהו בהקשר הזה של טובא. הדינמיקה במדינת ישראל היא שבסוף ראש רשות לא נועל מנהל בית ספר על הראש שלו, זה לא קורה. ואם זה קורה, מצופה ממנהל בית הספר לפחות להביע מחאה על הדבר הזה. וכשזה לא קורה, אני אומר – חבר'ה, יש פה עבודה בעיניים, אולי גם עליכם. אבל בסוף כל אדם סביר – ואגב, ככה הם בעצמם הוציאו את זה לתקשורת – מבין שהנהגת היישוב טובא–זנגרייה ניסתה בהצלחה למנוע מוועדת החינוך של הכנסת לקיים סיור במוסדות שלה. עכשיו, מה המסר של זה לתלמידים? מה המסר של זה לאנשים אחרים מסביב, שגם ככה יש שם אירוע מאתגר מאוד של שמירת חוק וסדר והכרה במדינה? בסדר, יבואו כאלה שיגידו – אתה סדין אדום בטובא ואתה לא יכול לבוא לבקר שם. בסדר, אין בעיה, צריך להבין שבסוף יש אנשים במדינת ישראל שהם מעל החוק והם יקבעו מי בעיניהם יכול לבקר ומי לא יכול לבקר לפי איך שנראה להם. בסוף, בשורה התחתונה, הסיטואציה שם הייתה שהביקור לא התקיים בגלל הנהגת המקום הזה. ולעשות את ההפרדה בין מנהל בית הספר לבין הנהגת המקום, כשמנהל בית הספר עצמו לא מוכן בקולו לעשות את ההפרדה הזאת ולו למראית עין, זה במחילה – לא בסדר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל מנהל בית הספר לא הוזמן לדיון, זה לא שהוא סירב. מנהלת המחוז החליטה מי מייצג את המחוז - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שירין, אם היו נועלים לך בית ספר בכל מקום אחר, המנהל היה שותק? << אורח >> רויטל בר: << אורח >> אני מרגישה לא בנוח עם זה. אנחנו היינו שם - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> המנהל הזה היה סגן 14 שנים - - - << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> שירין, סליחה רגע. יושב-ראש הוועדה, אני אשאל אותך: אילו אתה היית המנהל והיית נקלע לסיטואציה שראש העיר ותושבים עומדים בחוץ ונועלים את השער ומה אתה היית עושה ממקומך? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הייתי אומר שזה לא על דעתי. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> יוצא החוצה ונלחם בראש הרשות? << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, אני לא הולך לריב מכות עם אף אחד. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> מנהל בית הספר עשה את מה שאמרו לו לעשות - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> הייתי לכל הפחות אומר – גם הייתי מתקשר להגיד את זה בפועל, אבל לכל הפחות אומר בצורה ברורה: זה לא על דעתי, אני לא קשור לזה, מבחינתי הסיור אמור היה להתקיים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני שוחחתי איתם לפני האירוע ובמהלך האירוע, ואמרתי להם שזה אירוע שגדול עליהם, שיישארו בתוך בית הספר כי הם לא נעלו את שערי בית הספר והם לא יכולים לצאת החוצה ולהתחיל לפרוץ את בית הספר וכל ההמון השוטף – חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה, אתה עוזב אחרי הסיור, אבל מנהל בית הספר חי בתוך היישוב ואתה יודע בדיוק איזו אלימות יש בחברה הערבית ובמה זה עלול להסתיים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> חד-משמעית. זו בדיוק הנקודה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> ולכן אני מנעתי מהמנהלים לעמוד בסיטואציה הזאת. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> צריך לחזק את המנהלים. אני גם ממש חוששת שזה יחליש מנהלים. המנהלים נמצאים איתנו, הם רוצים להוביל את השינויים, הם כולם רתומים. ממה שאני ראיתי הם באמת עושים שם עבודה מדהימה שאולי צריך - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא מכיר את המנהל הזה. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> לא, אני אומרת, אנחנו היינו שם ואני יוצאת ככה – אני ממש כאילו מתכווצת, כי אני מרגישה שזה לא פייר כלפיו, כי הוא היה שם, הוא התאכזב, הוא הכין את עצמו, הוא הכין את הצוותים, הוא כל הזמן דאג שהכול יהיה כמו שצריך כדי שילדים לא ייפגעו. להיפך, הוא רצה שיבואו ויראו את העבודה המדהימה, כל מנהל בית ספר רוצה להתגאות בעבודה שהוא עשה, מוביל ומקדם שם. ואני חושבת שאנחנו כמערכת לא יכולים לשים אותם בחזית, אלא להגן עליהם. אם מחר מנהל בית ספר שידע שהוא נמצא שם בכזה מלכוד, לא ירצה להיות בתפקיד כזה. להיפך, אנחנו צריכים לגבות אותם ולחזק אותם להיות איתנו, כדי שהם יוכלו להוביל את השינוי. אני מרגישה קצת חוסר הוגנות, כאילו, לפחות בחוויה שלי מול מנהל בית ספר. אני באמת לא – יש את מנהלת המחוז וזה באחריותה, אני מספרת ממה שאני ראיתי כשהייתי שם: הוא התאכזב, הוא היה עסוק בלשמור על הילדים. יש שם עבודה מדהימה שחבל שלא נחשפתם אליה. אני חושבת שזה מקום שאפשר לעשות בו עבודה מקצה לקצה, לקחת את זה עוד צעד קדימה. אני לא חושבת שמשרד החינוך יכול להתמודד עם כל הדברים האלה לבד, אני חושבת שנדרשים פה הרבה מאוד כוחות וגופים. לא רק משרד החינוך, יש עוד משרדי ממשלה שצריכים לייצר איזשהו אימפקט משמעותי. אבל אני חושבת שאנחנו צריכים קודם כול לשמור על הצוותים שלנו. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> גם הרושם של הוועדה שזה יישוב שלא אכפת לו מחינוך – אני הייתי בטובא שלוש פעמים יחד עם המפקחים של אורנה, פעם אחת בנושא בינוי, פעם אחת בנושא של מודל רשותי הוליסטי לחינוך. אני גרה בלוד ואני עובדת בירושלים, הוזמנתי על-ידי הרשות ועל-ידי המפקחים שלוש פעמים. אין עוד הרבה רשויות שמזמינות כדי לעשות תוכנית הוליסטית לנושא החינוך, לחבר. היינו בסיור, טארק, היית איתי, אני חושבת שמוחמד היה איתי, בגיל הרך, ועל רצפים. זאת אומרת, אנחנו רואים – וחבל שזאת ההתרשמות של הוועדה – יש פה יישוב שכל שבוע מתקשר למטה משרד החינוך בנושא בינוי, עובד בשיתוף פעולה עם המחוז בנושאים הפדגוגיים, רוצה להתקדם, רוצה להשתפר. זה שהאירוע עכשיו צובע את טובא כאילו זאת עיר של אלימות ופשיעה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ראש המועצה אחראי לזה, לא אני בחרתי - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אדוני, אני רוצה לשתף אותך בחוויה שלי. אני רוצה להגיד מה אני חווה, ואני חושבת שהמפקח שיושב פה יכול להעיד. אנחנו כמעט כל שבוע מקבלים פנייה איך אפשר לבנות גני ילדים חדשים, איך אפשר לבנות תוכנית חוסן שמדברת על מניעת אלימות. אתמול קיבלתי אימייל מהם, ד"ר אורנה, את מכותבת, על מענים רגשיים לילדים. יש פה עבודה סופר-מקצועית, וחבל שהרושם שנשאר הוא על מה שקרה בשער בית הספר. אבל אני אומרת, זה לא מה שצריך לצייר את טובא ואת המנהיגות שלה, גם לא את ראש הרשות שלה. החוויה שלי מראש הרשות מבחינה מקצועית – ואני חושבת שגם המפקח יכול להעיד – היא משהו אחר לגמרי. חשוב לי רגע להגיד את זה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שירין, אמרתי את זה בהתחלה ואני אגיד את זה שוב: בעיניי – ואני מפריד, זו נקודה שהיא משמעותית בפני עצמה – ואני גם אגיד לך למה יצאתי נפעם מהביקור הזה במזרח ירושלים: כי בסוף זה שיש פדגוגיה טובה ושאנשים רוצים שיהיה להם מבנים לבתי הספר ולגנים זה מובן מאליו, אף אחד לא עושה לי טובה בזה שהוא מבקש שהמדינה תביא לו מבנה ואף אחד לא עושה טובה כשהוא מבקש שהילדים שלו ידעו חשבון, אנגלית ושאר הדברים. האתגר שאנחנו מתמודדים איתו היום במקום כמו טובה–זנגרייה ומקומות אחרים בחברה הערבית זה חוסר שיתוף פעולה עם משטרת ישראל בהרבה מאוד תחומים – שמגיע, אפשר להגיד, ממקורות כאלה ואחרים, וזה לא בהכרח עניינכם. אבל זה אירוע קיים והמשטרה אומרת את זה בכל דיון שקשור לפשיעה במגזר – אין לנו שיתוף פעולה. אנחנו מגיעים למקומות, לזירות רצח שבני המשפחה של הנרצח מנקים ראיות כדי שהמשטרה לא תתפוס את הרוצחים. הדבר הזה קיים. אני אומר במקום שלי כיו"ר ועדת החינוך של הכנסת, אני רוצה לראות מה אנחנו כמדינה עושים כדי לשנות את זה במערכת החינוך. המתמטיקה חשובה, האנגלית חשובה, הכול חשוב, באמת. אני רוצה שהילדים האלה יצליחו בחיים. אבל בסוף אני, כמדינה שמתמודדת היום מול משהו שבעיניי קיומי למדינה הזאת, אנחנו נמצאים בסיטואציה שיש פה כמעט מגזר שלם – ואני לא רוצה להכליל אף אחד, חלילה, כי יש כאלה אנשים מדהימים שנמצאים, תורמים והם חלק. אבל יש חלקים רחבים מאוד שלא רואים את עצמם כחלק מהמדינה הזאת, הם רואים את עצמם כמשהו אחר. הם לא מוכנים לשתף פעולה עם המשטרה, הם לא רואים את עצמם כחלק מהמדינה. וזה המקום שיותר מעניין אותי, שם הדבר נמדד. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> מותר לי רק לדייק? בין האלימות לפשיעה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> שנייה, אני רק אסיים: שם בעיניי בסוף הדבר נמדד. כשאני באתי לקיים סיור בטובא אלה הדברים שמעניינים אותי, בשביל זה אני מגיע. בסוף אני מתמודד עם האנשים בכל היישובים היהודים באזור שם שסובלים. יש דיון בוועדת הכלכלה, בדקות אלו ממש, על פרוטקשן. אנשים שגרים באזור תעשייה צח"ר, לכי תשמעי אותם, אנשים שחוטפים מתושבי טובא, יורים להם על הבתים ושורפים להם את הרכבים ליד החלון של הילד. אתה אומר לעצמך, האם כל תושבי טובא כאלה? ברור שלא, ויותר מזה, אני חושב שחלק גדול מתושבי טובא הם הקורבנות של החבורה האלימה, העבריינית והפושעת הזו. אבל בסוף, האם ילד בטובא גדל ומתחנך צריך אומץ, כן, צריך אומץ לחנך אותו נגד הדבר הזה. לחנך אותו לשתף פעולה עם המשטרה, לשתף פעולה עם הרשויות, לראות איך הוא חלק אינטגרלי מהמדינה הזו. זה מה שחשוב לי לראות. ואני אומר לך שתצוגת התכלית שאני פגשתי שם הייתה הפוכה. קשור למנהל או לא קשור למנהל – זה באמת לא כזה משנה, כי מבחינת הילד בבית הספר, מה שהוא חווה באותו יום זה שהם הצליחו למנוע את הביקור של צבי סוכות אצלם בבית הספר. ואי אפשר לערבב, כי הם לא מטומטמים; הילד הזה יודע מצוין שזה בניגוד לחוק, והוא יודע מצוין שבאותו יום האלימות ניצחה. והמסר שאותו ילד קיבל באותו בוקר זה שהאלימות מנצחת במדינת ישראל. ולצערי, על מי זה משליך בסוף? לא עליי, אני גר ביצהר ברוך השם, אני לא פוגש אותם אחר כך. את מי זה פוגש? את תושבי חצור, תושבי ראש פינה, תושבי צפת, תושבי קריית שמונה, תושבי קצרין. האנשים שיוצאים מטובא–זנגרייה ומבצעים פשעים – זה פוגש אזרחי ישראל, וזה המקום שצריך לטפל בו. אני אומר את זה ואני באמת מצפה מכם שנהיה באותו צד בעניין הזה. אין לי משהו נגד משרד החינוך, להיפך, אני מצפה שאנחנו נהיה באותו צד מול התופעות האלה. תגידו – צבי, תשמע, דווקא הביקור שלך יכול להוביל להיפך – אני יכול להבין, אין בעיה. לא חשוב לי אני בעצמי להגיע לשם. אבל כן חשוב לי להבין מה אתם עושים. ועם כל הכבוד, במחילה, כשאני שומע אמירות על כמה הפדגוגיה חשובה, וכמה דברים כאלה קורים, והגנים – אני אומר לעצמי, אנחנו מפספסים את העיקר. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> סליחה, ברשותך, אני רוצה שתבחין בין הפשיעה – שלא קשורה למערכת החינוך, ממש לא – לבין מה אנחנו עושים למען זה שלא תהיה אלימות בתוך מערכת החינוך. אני חייבת רגע לדייק בין שני הדברים. זה לא אותו דבר, כי כשאתה נכנס לבית ספר שיש בו 500 ילדים – אני ישבתי שם שלוש שעות מ-08:00 בבוקר בחדר המפקחים. ראינו את הצוות, ראינו את הילדים, ראינו את מנהל בית הספר. אני פגשתי כמה וכמה פעמים את הדרגים המקצועיים בטובא. עיקר הדברים שהם ביקשו זה בינוי חדש, מענים רגשיים לילדים. דרך אגב, אני נציגה - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מה הם עושים כדי שהילדים שלהם לא יגדלו לשרוף את אזור התעשייה של צח"ר? << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אני אגיד. אני רוצה גם שהילד בטובא ידע שאתה יושב ראש ועדת החינוך שלו, זה גם חשוב. ולכן אנחנו כמשרד, כשוועדת החינוך רוצה לסייר, היה לנו מאוד חשוב שזה יהיה בתיאום עם הרשות. כשהוא רואה את ראש הרשות שלו עם יו"ר ועדת החינוך שלו ועם המפקח שלו - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> לא, לא הסכימו. ניסינו, דחינו את זה שלוש פעמים. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> בסדר, אני אומרת שבסוף אנחנו רוצים שהילד בטובא יגדל בתודעה – והוא גדל, דרך אגב – שהוא חלק מהמדינה. זה יישוב בדואי בצפון, היישובים הבדואים בצפון – יכולים להעיד גם המפקח וגם אורנה –משרתים בצבא, משרתים במשטרה, הם לא אנשים שהולכים נגד מדינת ישראל. ולכן התפיסה הזאת כאילו יש משהו קלוקל במערכת החינוך שלנו – אני לא ראיתי את זה, אבל אני חושבת שכולנו מצטערים על מה שהיה בכניסה לבית ספר, אבל צריך גם לחשוב - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני לא אומר שמערכת החינוך שלכם קלוקלת, אני אומר שאתם מפספסים את הנקודה המרכזית. להגיד שזה לא גדל לשם – לצערי זה גדל לשם, אין שיתוף פעולה עם המשטרה בטובא. אין שיתוף פעולה, תבדקי את זה עם המשטרה, אני מכיר את זה פה מדיונים אחרים. כשמתבצעים שם פשעים - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> במצגת של המנהל כשהיינו בחדר - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> - - אנשים מתבקשים להעיד ולהתלונן במשטרה והם לא באים. הם לא באים כי הם מפחדים, והם מפחדים כי בסוף יש שם אווירה וזה כן צריך - - - << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> אבל זה לא קשור לחינוך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> זה לא רק חינוך, בוודאי, יש לנו הרבה מאוד עבודה פה, חינוך זה חלק אחד מתוך מארג שלם של מלחמה בפשיעה במדינת ישראל. אבל אני יו"ר ועדת החינוך, אני לא ראש הממשלה ברוך השם, אני לא השר לביטחון לאומי, אני לא ראש השב"כ. אני יו"ר ועדת החינוך בכנסת, ואותי מעניין החלק של החינוך, אני רוצה לראות שהוא עובד, אני רוצה לראות שאנחנו בסוף - - - << אורח >> רויטל בר: << אורח >> אנחנו רוצים לעדכן שמשרד החינוך משיק תוכנית - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> מנהלת המחוז פה מנסה לדבר. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני מבקשת רגע להתייחס: קודם כול, אנחנו לא בעולם סטרילי. אם היינו מקיימים עכשיו דיון על מצב הפשיעה בחברה הערבית, שאנחנו מקיימים בנושא הזה המון שיחות ופגישות, יש לנו צוות ייעודי שמטפל בנושא הזה של חיזוק החוסן, ויש גם תוכנית מערכתית במטה שמובילה שירין בנושא חוסן, רק השבוע דיברנו עליה. אנחנו מתווים איזושהי תוכנית שמטפלת באיך אנחנו מחזקים את אנשי החינוך ואת התלמידים שלנו, כיוון שהם לא חיים בעולם סטרילי, כל יום יש לנו אירועים של פשיעה, כל יום יש לנו אירוע שנפצע מישהו, נרצח מישהו, פגעו בראש רשות, פגעו בבן משפחה של תלמיד, וגם תלמידים לצערי הרב נפגעים. יש לנו גם אירועים שהתלמידים חשופים אליהם, יש לנו תלמידים נושרים שיכולים להגיע לארגוני פשע ואנחנו יודעים גם ממקורות משטרתיים שיש לנו מספר תלמידים שמגיעים לכנופיות פשע, כי הם נושרים ממערכת החינוך או שמפתים אותם. אנחנו לא חיים בעולם סטרילי. אילו היינו מקיימים את הדיון הזה בנושא של מצב הפשיעה החברה הערבית, היינו מספרים לך על כל הפעולות שאנחנו עושים, אבל בוודאי גם משטרת ישראל הייתה צריכה להגיע לפה ולהסביר את הפעולות, הם נוגעים לנושא של מיגור הפשיעה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אנחנו נעשה דיון כזה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> אני חושבת שלקשור את הדיון על פשיעה בביקור שאתה רצית לערוך ואנחנו רצינו לקיים - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> ונמנע על-ידי עבריינים. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> דווקא לחשוף את הפעילות וגם לענות על שאלות במידה ויהיו. אני מצרה על מה שהיה, אבל יחד עם זאת, אני לא רוצה שיהיה רושם מטעה, כי מערכת החינוך הבדואית במחוז שלנו נמצאת במיקוד והיא עשתה תהליך גדול, מרמת הישגים נמוכה לרמת הישגים גבוהה מאוד, עם אחוז גיוס לצה"ל גבוה יותר משהיה בעבר ויש לנו מגמות שיפור בהרבה מאוד פרמטרים, כולל בנשירה. יש עוד מה לעשות, בוודאי, אבל אני רוצה להגיד שאני מצרה שלא יכולת להיחשף לאירוע הזה. אבל אני אשמח מאוד להזמין אותך, יושב-ראש הוועדה, לסיור דווקא בחברה הבדואית, כי אתה רצית להיות בחברה הבדואית. ולמקומות שכן - - - << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> יש לנו שבוע הבא בביר הדאג'. << אורח >> שירין חאפי נטור: << אורח >> זה שונה, זו מציאות שונה. << אורח >> אורנה שמחון: << אורח >> - - - אירועים כאלה חריגים, ולהיחשף לפעילות החינוכית של האנשים שם בשמחה, ולעשות מזה חוויה מתקנת. אני מזמינה אותך. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אשמח מאוד. << אורח >> רויטל בר: << אורח >> רק לומר שמשרד החינוך משיק עכשיו תוכנית דגל להתמודדות עם האלימות בחברה הערבית בכלים שיש למשרד החינוך. אבל הכלים של משרד החינוך – הם גדולים ועצומים, אבל הם לא יכולים לבד, כי יש דברים שהם קורים בחוץ שנכנסים לתוך המרחב החינוכי. אנחנו נשמח לבוא ולפרט בפניכם את התוכנית שיוצאת כבר לדרך השנה מאוד ברצינות בכל המחוזות ובכל הרשויות בחברה הערבית. וכן, אנחנו לא נוכל לעשות את מה שקורה בחברה הערבית באופן כללי שפוגש את המרחב החינוכי, נצטרך שם עזרה. אבל בתוך מערכת החינוך אני חושבת שנעשו המון דברים והולכים לעשות עוד יותר דברים. ופה אנחנו נצטרך בהחלט את העזרה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> קיבלתי את ההמלצה. את יושבת פה מתחילת הדיון, רצית להגיד משהו? << אורח >> למר יאסין: << אורח >> כן. אני למר יאסין, מארגון יוזמות אברהם. אני רוצה להתייחס לנושא של בניית אמון עם המשטרה ומוסדות המדינה. אני ראיתי את הסטוריז של היועץ שלך לפני שהגעת לביקור, ושם באמת אחת מהמטרות המוצהרות של הסיור הייתה חיזוק האמון בין תושבי טובא לבין המשטרה. לצערי האירוע התנהל באלימות ובפועל הוא העביר בדיוק את המסר ההפוך, אלימות יתר כלפי אנשי הוראה וצוות בתי הספר לעיני תלמידים ותלמידות, קראתי בפייסבוק עדויות של תלמידים. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> אני אדייק – אני לא ראיתי, אם הייתה שם אלימות נגד צוותי הוראה, זה בניגוד למה שהם מספרים, שצוותי ההוראה היו בתוך בית הספר. אם מי שהתעמתו שם עם השוטרים היו צוותי ההוראה, זה חשוב מאוד שהוועדה תדע את זה. << אורח >> למר יאסין: << אורח >> קראתי עדויות של תלמידים שבכו בתוך בית הספר מהפחד של מה שקורה בחוץ. רק להגיד, שינוי, שותפות ובניית אמון לא יגיעו דרך כוחנות ואלימות, במיוחד בתקופה קשה שבה המלחמה נמשכת והאלימות בחברה הערבית אינה עוצרת ויש בעיות במיגון בתוך היישובים הערבים, אתה בטח מכיר את זה. הינה רשימה של צעדים משמעותיים שיכולים לחזק את האמון בין האזרחים הערבים למשטרה ולגופי השלטון בכלל: אחת, חיזוק המאבק בפשיעה ובנשק הבלתי חוקי, ושיהיה ממוקד נגד ארגוני הפשיעה ולא נגד כל אזרחי המדינה הערבים; הקמת מנגנוני שיתוף ודיאלוג קבועים עם הקהילה; קידום שיטור הוגן, שוויוני ושקוף ולא שיטור יתר; ובסוף, לא להגיע עם מסור חשמלי כשפוגשים תושבים. תודה. << יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >> תודה רבה. קודם כול, תודה למי שטרח והגיע. אני חייב להגיד משהו בסיום הדיון הזה. קודם כול, אני מקבל את ההמלצה, אנחנו בהחלט נקיים דיון מפורט וארוך על המלחמה בפשיעה בחברה הערבית בהיבטים של מערכת החינוך, זה בעיניי קריטי וקיומי לנו כמדינה. בסוף אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה הקורבנות הראשונים של האלימות בחברה הערבית הם בני החברה הערבית. דובר פה קודם על ילדים בבתי ספר שנרצחים, או שהאחים שלהם נפגעים, או שדוד שלהם, או שאחרים, ובסוף הדבר הזה פוגש אותם. חוץ ממערכת החינוך יש הרבה מאוד כלים, אבל אנחנו במקום הזה דנים במערכת החינוך. אם אנחנו לא נתפוס פוקוס בצורה משמעותית ורחבה על הדבר הזה – זה לא יעבוד רק בכלים של כוח, זה חייב לבוא גם בתוך מערכת החינוך, זה חייב לעבוד ככה. ולכן אני כל כך נחוש על הסיפור הזה, לכן אני לא אני לא הולך לוותר או לשחרר מהדבר הזה. ברור לי שהם לא אוהבים, ברור שכשאני מגיע לטובא–זנגרייה ומקבל תצוגת תכלית של אלימות, המסר לא עובר אליי, זה לא מעניין אותי, הדבר הזה היה שבוע שעבר ושבוע הבא אני במקום אחר. אבל הילדים שם, שהיא מספרת שהם בכו בכיתות, מה הם קיבלו בסוף אותו יום? המסר שהם קיבלו זה שהעיירה שלהם מונעת באלימות מהכנסת לבצע את עבודתה, זה המסר שהם קיבלו. המסר שהם קיבלו זה שהאלימות במדינת ישראל מנצחת. עכשיו, צריך להבין, הילדים האלה גדלים לתוך עולם מלא בדילמה מי יותר חזק, המדינה או אלימות, לשם הם גדלים. כל ילד כזה בסוף גדל ושואל את עצמו, הוא מסתכל על ארגוני הפשע שיורים ושורפים ורוצחים אנשים גם בתוך הכפר שלו, ורואה מסביב את מדינת ישראל – את אלה שכן מתגייסים לצבא ולמשטרה וחיים בצורה נורמטיבית, והוא תמיד נמצא בתוך הדילמה הזו. ואם אנחנו כמערכת חינוך לא יודעים מספיק לעודד בצורה משמעותית את הטוב, את שיתוף הפעולה עם המשטרה, שיתוף הפעולה עם המדינה, את ההכרה במדינת ישראל, את גינוי הטרור, את הדברים הכי בסיסיים בעולם, ללכת להתלונן במשטרה כשמישהו פגע בך. אם אנחנו לא שם במערכת החינוך אול-אין, בכל הכוח, אנחנו נמצא את זה מתפוצץ לנו בפנים. זה כבר מתפוצץ בפנים בתוך החברה הערבית וזה התפוצץ לנו בכל מדינת ישראל. לכן אני כל כך נחוש על הסיפור הזה. ואני אומר לך את זה עוד פעם, וזה לא כלפיכם: יש כאן ערבוב. הם מספרים סיפור שנוח להם לספר אותו, הם ניסו למנוע כניסה של ועדה של הכנסת לתוך בית הספר שלהם. הם עשו את זה ומספרים, ראש הרשות נעל, מישהו אחר נעל, זה בסוף לא מעניין. המסר עבר, המסר הוא אותו מסר: האלימות מנצחת. הדבר הזה לא יכול להמשיך, הוא לא יכול להתקיים. אם אומרים – אנחנו נעלנו את בית הספר, אנחנו לא יודעים מי נעל, אנחנו היינו בפנים – זה מה שנאמר פה, המנהל אומר שהוא לא יודע מי נעל, אנחנו בתוך בית הספר, התכוננו לסיור, הכול בסדר, כל הכיתות היו מוכנות, הכנו מצגת, אבל פתאום מישהו נעל אותנו עם שרשרת – אז בטח שאני אבוא עם דיסק לנסות לפתוח את זה. אבל מה בסוף מספרים אחר כך בתקשורת? מספרים ההיפך, אנחנו ניסינו למנוע את הכניסה של הוועדה. סיפור אחד מספרים בתוך הוועדה ולכם, סיפור שני מספרים בתקשורת. עכשיו, מה רואה הילד? הילד לא רואה מה אנחנו מדברים פה בוועדה, הוא רואה מה מספרים בתקשורת. הם רואים שבסוף תומכים באלימות ומנצחים באלימות, וזה מה שאנחנו נילחם בו. אנחנו נעשה פה דיון. שבוע הבא אנחנו נהיה בביר הדאג', ואם עוד פעם נפגוש אנשים שמנסים לפעול באלימות אנחנו לא הולכים לוותר, כי זו המדינה שלנו, כי זה הילדים שלנו, כי זה החיים שלנו. ואגב, זה גם הילדים שלהם, אנחנו באמת לא הולכים לוותר. המדינה הזאת היא מדינה ריבונית, היא מדינת חוק, הכנסת מפקחת, התפקיד שלנו הוא לפקח על מערכת החינוך. ואני רוצה לראות שבנוסף לדברים הטובים שדיברת עליהם בפדגוגיה, בבינוי וכל זה, שיש שם את העיקר, את הדבר הכי מרכזי שחסר במערכת החינוך שם בעיניי, וזה שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. אנחנו לא נמדדים בתוכניות, אנחנו נמדדים בתוצאות. ובתוצאות – את יכולה לשמוע את זה כאן בכל ועדות הכנסת – יש כישלון חרוץ של מדינת ישראל בחינוך במגזר הערבי בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם משטרת ישראל. הדבר הזה הוא כישלון, כי אין, אין, לא קיים. תשמעי את זה פה מהמשטרה בכל הדיונים, אין שיתוף פעולה, בטח בחברה הבדואית. יושב קצין משטרה בוועדת הכנסת ואומר: בתוך החברה הבדואית אני נתקל באפס שיתוף פעולה, אנשים שהורגים את אחים שלהם לא מגישים תלונות, מטשטשים ראיות, עושים כל מה שהם יכולים כדי למנוע ממשטרת ישראל לעשות את עבודתה. הדבר הזה מתחיל במערכת החינוך, ואם אנחנו כמדינה שמים שקל אחד במערכת החינוך במגזר הבדואי ובמגזר הערבי צריך לדעת שהשקל הזה הולך למקום שקודם כול, לפני האנגלית, לפני החשבון, לפני כל דבר אחר שהוא מלמד בבית הספר – הוא מלמד לשמור על החיים עצמם. לשתף פעולה עם המדינה, לשתף פעולה עם הרשויות, לשתף פעולה עם המשטרה. אנחנו נמשיך לעשות את הסיורים האלה ונמשיך לעקוב כי בעיניי זה אירוע שהוא קיומי למדינת ישראל. ואני מצפה באמת, שירין, לשיתוף פעולה שלכם בעניין הזה. ראית שבאנו למזרח ירושלים ופרגנו מכל הלב לעבודה המדהימה הזו, ואת יודעת יותר טוב ממני שיש עוד הרבה מאוד עבודה במקום הזה, ואם זה עניין של משאבים בואו נראה איך אנחנו מביאים משאבים, אם זה עניין של לראות איך אנחנו רותמים את המדינה, את המשטרה, את השב"כ, את כולם לתוך הדבר הזה, בואו נראה איך אנחנו רותמים את כולם. אבל להמשיך לחיות במציאות שבה אנשים גדלים כאילו זה נורמלי בתוך מציאות שבה לא משתפים פעולה עם המדינה, זה אירוע שבעיניי פשוט לא יכול להימשך. תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 13:06. << סיום >>