פרוטוקול ועדה

DOC 82,988 תווים המסמך המקורי ↗
הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 456 מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ופרוטוקול מס' 130 מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים יום שלישי, א' בתמוז התשפ"ו (16 ביוני 2026), שעה 14:13 סדר היום: << נושא >> 1. הצעה רגילה לסדר היום בנושא: "ההגירה השלילית של צעירים ישראלים, והסכנות הניצבות בפני המדינה בעקבות מדיניות ממשלת ישראל ה-37", של חה"כ ולדימיר בליאק << נושא >> << נושא >> 2. הגידול המשמעותי במספר הצעירים היורדים מישראל << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: גלעד קריב – היו"ר, ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים ולדימיר בליאק מוזמנים: אירנה בכרך – אגף בכיר לתכנון כוח אדם, משרד הבריאות נוריאל גבאי – מנהל תחום בכיר מיכון וחקיקה, המוסד לביטוח לאומי דני זקן – עו"ד, סמנכ"ל גבייה, המוסד לביטוח לאומי חגי עומיסי – מנהל תחום בביטוח, המוסד לביטוח לאומי ד"ר אילה אליהו – מרכז המחקר והמידע, הכנסת אורי לייזר – ממונה הכשרות שליחים ותהליכי עבודה, הסוכנות היהודית מרינה שפס – ראש אגף עלייה והגירה בין-לאומית, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ד"ר לירן גורדון – ממונה ניהול ידע, האגף להבטחת איכות מגוון, המועצה להשכלה גבוהה דבורה מרגוליס – ראש מינהל ור"ה - ועד ראשי האוניברסיטאות פרופ' איתי אטר – חוקר, אוניברסיטת תל-אביב נעמה כהן – מנכ"לית ארגון מרשם אור אהרן – סטודנט שנה ב' ונציג רפואה באגודה, ארגון מרשם לירן בסון – יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית מיכאל ספיבק – מקדם מדיניות, פורום ארלוזורוב איילת השחר סיידוף – עו"ד, מייסדת ויו"ר תנועת אימהות בחזית - תנועה לעשרות אלפי אימהות לחיילים יעל זרח – מובילת חזית הלוחמים, תנועת אימהות בחזית - תנועה לעשרות אלפי אימהות ללוחמים נטע כ"ץ – ראש חטיבת קליטה וקשרי ממשלה, ארגון "נפש בנפש" מנהלות הוועדה: שלומית אבינח – מנהלת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות דפנה סידיס-כהן – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים רישום פרלמנטרי: יפית גולן, חבר תרגומים רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> 1. הצעה רגילה לסדר היום בנושא: "ההגירה השלילית של צעירים ישראלים, והסכנות הניצבות בפני המדינה בעקבות מדיניות ממשלת ישראל ה-37" << נושא >> << נושא >> 2. הגידול המשמעותי במספר הצעירים היורדים מישראל << נושא >> << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שלום לכולם, צהריים טובים. תודה לכל מי שהתכנסו כאן באולם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. אנחנו מקיימים היום ישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לענייני צעירים, בהובלת חברתי חברת הכנסת נעמה לזימי. על סדר יומנו בצד הדיון בנושא הגידול המשמעותי במספר היורדים והצעירים היורדים ממדינת ישראל, אנחנו מקיימים גם דיון בהצעה לסדר היום שהגיש חברנו חבר הכנסת ולדימיר בליאק, תחת הכותרת הדומה – ההגירה השלילית של צעירים ישראלים והסכנות הניצבות בפני המדינה בעקבות מדיניות ממשלת ישראל ה-37. הדיון שאנחנו מקיימים היום הוא מבחינת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, שמוגדרת בתקנון הכנסת כוועדה שאחראית על העיסוק בנושא הירידה מן הארץ. זה הדיון החמישי במספר שאנחנו מקיימים בנושא הזה החל מחודש פברואר 2025. כפי שהודעתי עם כניסתי לתפקיד יו"ר הוועדה, הנושא הזה יהיה אחד מן הנושאים המרכזיים של הוועדה, וכך אנחנו עושים בקיום שגרת דיונים בעבודה שלנו למול הממ״מ, שיציגו כאן את הנתונים בעבודה שלנו למול החברה האזרחית. לצערי, אני לא יכול לומר שהנושא הזה זוכה לתשומת הלב הראויה והמתבקשת מצד ממשלת ישראל. אני אציין שכל הניסיונות שלנו להביא את ממשלת ישראל הנוכחית להגדיר גורם שיתכלל את הטיפול הרב-משרדי בתופעה הזו של התגברות הירידה מהארץ, כל הניסיונות הללו כשלו עד עכשיו. בדיונים הקודמים, ועדת העלייה והקליטה הפנתה בקשה, כהחלטת ועדה, אל ממשלת ישראל להקים צוות עבודה שימפה את התחומים השונים שבהם משרדי הממשלה יכולים להתגייס על מנת להקטין את התופעה, שבהם משרדי הממשלה יכולים לפעול, כל אחד בתחומו ויחד, על מנת להעצים את חזרתם של ישראלים שעזבו את מדינת ישראל לארץ. דיברנו על היעדר תוכנית חומש בתחום התושבים החוזרים, וכל הבקשות הללו של הוועדה עד עכשיו נפלו על אוזניים ערלות, וכך כנראה יהיה גם עד כינונה של הממשלה הבאה, לאור לוחות הזמנים. אני אציין שאנחנו ביקשנו מהנהלת משרד העלייה והקליטה, שזה המשרד המרכזי שאנחנו עובדים מולו, להתייצב לדיון. קיבלנו את התשובה המוזרה, בלשון המעטה, שהנושא לא מצוי בתחום אחריותו של משרד העלייה והקליטה ולכן הם לא טרחו לשלוח נציג. האמירה הזאת היא אמירה מופרכת קודם כל מבחינה עובדתית, מכיוון שמשרד העלייה והקליטה חד משמעית אחראי על הנושא של תושבים חוזרים. ואחת הדרכים לצמצם את ממדי הירידה מהארץ, היא להכפיל ולשלש את המאמצים להחזיר את הישראלים שירדו מן הארץ, ואולי כעבור שנה-שנתיים-שלוש מגלים שארץ זבת חלב ודבש זה לא מעבר לים, ואז מישהו צריך לעבוד כדי להחזיר אותם. וזה בצורה ברורה, נושא שהוא בתחום אחריותו של משרד העלייה והקליטה. הראיה היא שבהצעת ההחלטה שהובאה בתחום המיסוי של עולים חדשים, שגובשה על ידי משרד האוצר ועל ידי משרד העלייה והקליטה, נושא התושבים החוזרים כן נכלל, וזה הדבר היחיד שהממשלה עושה בתחום הזה. דבר נוסף שמעורר אצלנו תמיהה, זו העובדה שבדיון הקודם עמדנו על כך שמשרד העלייה והקליטה הוא זה שמפעיל היום את מה שמכונה הבתים הישראלים ברחבי העולם, שאלה מרכזי התרבות של מדינת ישראל, גם למול הקהילות היהודיות וגם למול הקהילות הישראליות שחיות בחו״ל, וחלקן הן בממדים של מאות אלפי ישראלים. ולכן התשובה של משרד העלייה והקליטה היא קודם כל מוזרה מן הבחינה העובדתית. לצערי, היא עוד יותר מוזרה מן הבחינה הערכית. במסכת אבות קראנו רק לפני שבועיים את מאמרו של הלל הזקן – במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש. במקום שבו ממשלת ישראל לא מקימה צוות עבודה לצמצום ממדי הירידה, שתכף נשמע שעולים וגדלים בשנים האחרונות, אז תבואו ותתייצבו ותאמרו הנני, ואנחנו כאן ואנחנו נישא את הדגל הזה של מניעת הירידה. וזאת אכזבה גדולה מבחינתי ומבחינת חברי הוועדה, כי אנחנו גם נוהגים פעמים רבות לשבח את משרד העלייה והקליטה, לא בפעם הזו. ואני גם אומר בפתח הדיון, אני חבר אופוזיציה, חברתי חברת אופוזיציה. << דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >> היו"ר הנוסף חבר אופוזיציה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> לא יפתיע שאנחנו מתנגדים למדיניות הממשלה הנוכחית, אבל אנחנו אנשים הגונים, ואם היינו רואים איזושהי התייחסות רצינית של ממשלת ישראל לגידול במספר היורדים, אז גם היינו יודעים לומר שישנה התייחסות רצינית. לצערי זה לא הרושם. הפעם היחידה שראש הממשלה התייחס לנושא הזה בנאום במליאה, ככה, תוך תנועת יד מבטלת, הוא אמר "אין ירידה. זה כמה עולים שהגיעו ועזבו כעבור כמה שנים". << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> זה אוקראינים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אוקראינים, שעלו בגלל המלחמה ועזבו. אנחנו תכף נראה את הנתונים, נראה שמדובר בפייק ניוז מוחלט. אבל זו ההתייחסות היחידה ששמענו מראש הממשלה לנושא הזה, ולכן אנחנו לא נהסס לומר שממשלת ישראל הנוכחית מתעלמת מהגידול הדרמטי במספר הישראלים שעוזבים את מדינת ישראל, לא מציגה תוכניות, לא מתמודדת עם התופעה. הדיון היום, אחרי שחברתי יו"ר ועדת הצעירים תאמר גם דברי פתיחה, וחבר הכנסת ולדימיר בליאק יאמר גם הוא כמי שהציע את ההצעה לסדר היום וכאחד החברים הפעילים ביותר בוועדה הזו - - - << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> וגם כחבר אופוזיציה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> וגם חבר אופוזיציה. אחרי דבריהם אנחנו נצפה בשתי מצגות חשובות מאוד מבחינתנו. האחת היא מצגת שמסכמת מחקר חשוב מאוד בעיניי, שהובל על ידי צוות העלייה והקליטה, אני יכול לומר, של הממ״מ בהובלת חברתנו אילה, שמתכלל את סך כל הנתונים שפורסמו באפיקים שונים סביב סוגיית הירידה מן הארץ ממקורות רשמיים. ראינו מצגות בעבר, קיבלנו נתונים מהלמ״ס, זו הזדמנות להודות להם. אבל אני חושב שהמסמך שהופק על ידי מרכז המחקר והמידע הוא המקיף ביותר, מסמך שאנחנו יכולים לסמוך עליו את ידינו, ושאני חושב שמסיר הרבה מן העננים המכוונים שמסתירים את הנתונים הקשים. המצגת השנייה תהיה מצגת של עמיתנו פרופ' איתי אטר, שתתמקד יותר בהקשרים של עזיבת בעלי השכלה אקדמית ומקצועות אקדמיים מובילים, אבל גם היא מתייחסת להיקפי התופעה, ואחרי שתי המצגות הללו אנחנו נשמע סביב התייחסויות מרשויות המדינה ומהגורמים הנוספים. זה לא הדיון האחרון שהוועדה שלנו תקיים בנושא הזה, ואנחנו עד יומה האחרון של הכנסת נציף את סוגיית הירידה מישראל, שהפכה להיות לצערי מגפת מדינה. אין דרך אחרת להגדיר את זה, ואני בטוח שתסכימו איתי כשתראו את הנתונים במצגות. עד יומה האחרון של הכנסת הזו אנחנו נציב את הנושא, וחשוב יותר מכך, אנחנו נעשה הכול כדי שהממשלה הבאה תגבש תוכנית חומש לבלימת העזיבה של מדינת ישראל, ותוכנית חומש להחזרת הישראלים שנמצאים בחו״ל למדינת ישראל. לא נאפשר את המשך ההזנחה והרשלנות הפושעת בתחום הזה. תודה. << דובר >> נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים): << דובר >> תודה רבה, גלעד. תודה, צוותי הוועדות, ותודה, ולדימיר. קודם כל אני אתייחס רגע למשהו שאמרת. אתה יודע, קל מאוד לבטל כשלא מקבלים את מהימנותם של נתונים. יש סיבה שרצו למנות אדם כמו יוסי שלי לראש הלמ״ס, כי מה שווים הנתונים אם לא שולטים בהם? אז אפשר לעבוד על כולם, אבל בסוף כולנו פוגשים את הירידה מהארץ לא רק בנתונים, אנחנו פוגשים את זה פשוט, פוגשים את זה כל הזמן. ולפני שאני אפתח, אני אומר שבהמון מפגשים שאני מקיימת עם אנשים צעירים, בין אם זה תיכונים, מכינות קדם צבאיות ובכלל כנסי צעירים, הרבה שוקלים לעזוב. התופעה הזאת היא תופעה קיימת, זאת לא המצאה, צריך לבוא ולראות. וזה, אני רוצה לומר, אולי זה יישמע בפאתוס, אני באמת מאמינה בזה, זה חורבן המפעל הציוני. העובדה שאנשים בגיל של הכי לשאוף איך אנחנו פה חיים כאזרחים, מה עושים עבור המדינה, מה קורה, יודעים שיש עוד אופציה וגם לא שוללים אותה, זה חורבן. ופה אני רוצה לומר, אנחנו עסקנו בנושא הזה גם דרך דיונים בזמנו בוועדת הצעירים באופן תקיף על השלכות ההפיכה המשטרית, ולאחר מכן, בשנת 2024, קיימנו דיון רשמי בנושא הזה בגלל נתונים ממשיים. ואני אומרת חד משמעית, הצהרת הזכויות וההגנות שלנו זה עניין, המציאות הגיאופוליטית והקשה במדינה ביטחונית זה עניין, אבל גם מדינה שהסירה אחריות, יושב פה על הדבר הזה. צעירים במדינה הזאת לא יודעים אם השכלה גבוהה, עבודה אולי נחשקת, או לעשות את כל הדברים לפי הספר, יבטיחו להם פה עתיד נורמלי. לא להיות מבוססים, עתיד נורמלי. מדינה שלא יכולה להבטיח את הדברים הבסיסיים הללו, מאבדת את האנשים הכי טובים שלה. פרופ' איתי אטר יציג את הנתונים, קיימנו גם על זה דיון בהקשר של ירידת רופאים-רופאות מהארץ. אני רק רוצה לומר כמה אנחנו מפסידים, כי כרגע הירידה ברובה היא לא רק צווארון כחול קלאסי, אלא היא מקצועות מאוד נדרשים בחו״ל, שיש אפשרויות, ומה לעשות, זה מקצועות שגם מאוד נדרשים במדינה שלנו. מדינה עם מחסור בפסיכיאטרים, כשיורדים ממנה בזמן של טראומה לאומית קולקטיבית כל כך הרבה פסיכיאטרים מהארץ, זה אסון. חשוב לומר את זה. ורק כדי לסבר ככה, למעלה משלושה רבעים, 76% מהעוזבים בשנת 2023-2024 הם מתחת לגיל 40. אלו עובדות. 67% מהרופאים שהיגרו בשנת 2024 בוגרי לימודי רפואה בישראל. אני גם אומרת את זה כי אני עוסקת הרבה במתמחים ומתמחות ברפואה. זאת אחת הסוגיות הקשות ביותר. אז קודם כל, גלעד, אני שמחה שכשקיבלת את הוועדה החשובה הזאת, לקחת עליך כמשימה לאומית לא לעצום עיניים ולהסתכל על תופעה שהיא תופעה מסוכנת וקשה. היא גם תופעה שלחלוטין, אפשר לאפיין אותה כתופעה של צעירים וצעירות. ויש לזה משמעות מאוד גדולה למדינה שאיבדה את האחריות על האזרחים שלה, ושאנשים עם אפשרות כרגע עוזבים. לא רוצה שנגיע למצב שבו אנשים בלי אפשרות עוזבים. גם לשם אפשר להגיע מתישהו, ואת זה נצטרך לבלום כאן. גלעד, אתה יודע משהו, גם ככה כולנו פה אופוזיציה, לא רוצה לכסות על העניין שמעבר לאי התעסקות אמיתית, כנה, רשותית, בתופעת ההגירה השלילית מהמדינה, יש גם מדיניות מכוונת, שחלקה אגב רוצה שתעשיות מסוימות שלא מתאפיינות בתמיכה בממשלה יעזבו. זה טירוף הדעת. יש קריאות לזה מנבחרי ציבור, אז אני אומרת את זה ביותר נוחות. ומדיניות שלוקחת בחשבון שתהיה לה השלכות של הגירה שלילית, ועדיין מקיימים אותה. והדבר הזה לא יעלה על הדעת. לא יעלה על הדעת שמדינה משגשגת, משכילה יחסית, ועם הון אנושי כה מפואר, מקיימת צעדים אקטיביים כדי לפרק את החוסן האמיתי שלנו, את החוסן המרהיב שלנו. אני חושבת שכולנו ראינו את הקהילות הישראליות, לא רק היהודיות בתפוצות, הישראליות בתפוצות אחרי ה-7 באוקטובר. אני פגשתי לא מעט מהן בכל מיני מקומות, עדיין פוגשת, ואני אומרת שמה שאמרת הוא נכון, אפשר להחזיר הרבה מהן. וזאת אחריות מדינה, ויש מדיניות. אז כל מה שאמרנו, וגם יש מסקנות דיונים קודמים על צעדים שצריך לעשות והכול, זה נכון. אבל אני גם רוצה שנסתכל על הקומה מעל, על זה שלבצר את המדינה שלנו, הדמוקרטית, הליברלית, את הזכויות שלנו, את כל מה שקורה כאן מבחינה פוליטית, ולתת לאנשים אופק, זה גם קטליזטור מאוד מאוד מרכזי, להיות אבן שואבת בחזרה לצעירים וצעירות לבסס פה את עצמם. ומשפט אחרון, אני נשואה למורה. כבר כמה שנים הוא אומר לי, אני לא מצליח לעכל את זה. תלמידים שלי, הכי פטריוטים, שהכי רוצים שירות משמעותי, הכי הכול, כולם לא שוללים לא לגור בארץ. זה דיסוננס קשה. יש כאלה שיגידו שאני עוד צעירה. בסדר? אבל אני, כשהייתי בתיכון לפני יותר מ-20 שנה, אני לא מכירה תופעה כזאת. זה לא היה. התבססות התופעה הזאת, זו תופעה של שני עשורים קשים שזרעו פה לצעירים וצעירות את המחשבה שאין אחריות, ובעולם גלובלי אפשר לבדוק עוד אופציות. וזה הפוך לסיפור הישראלי והסיפור הציוני, וזה עלינו לתקן את זה. תודה, גלעד, קודם כל על העבודה. תודה לכם על עבודה שיטתית וחשובה. ואני מצטערת שאני נודדת פה לנימוק הסתייגויות על הפרדה מגדרית באקדמיה, אפשר גם לקשור את זה למה שקורה כאן, אבל אני אוותר על המניפסט הזה. אז אני רצה וחוזרת, ותודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, נעמה. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, דברי פתיחה ואנחנו עוברים למצגות. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> תודה רבה, גלעד. תודה, נעמה. תודה על הדיון. אגב, יש כבר תוצאות לדיון הזה, אני תכף אתייחס לזה. לפני מספר חודשים בישיבת הממשלה, ראש הממשלה התייחס להיקפי ההגירה השלילית וטען, כפי שאמרת, שרוב העוזבים הם עולים מאוקראינה שעלו בשנים האחרונות, וגם אמר, אני מציע לכם לבדוק את זה. ואז בדקנו את זה, ותכף נשמע את הנתונים, ובשורה התחתונה, ראש הממשלה באופן לא מפתיע שיקר, כי הנתונים מראים דברים אחרים לגמרי. אנחנו מכירים את המספרים, וזו תופעה מפחידה. כי בסוף מי שעוזב, זה אנשים שיש להם אופציות, זה אנשים שהם האנשים הכי טובים שלנו, אנשים בעלי השכלה, אנשים שתורמים לצמיחה, שהיו אמורים לתרום לצמיחה במשק, ואנחנו מכירים שבשנתיים וחצי של המלחמה אנחנו עם צמיחה שלילית לנפש, ולתופעה הזאת של הגירה שלילית יש משמעות מאוד מאוד גדולה על הצמיחה ועוד על הרבה מאוד תחומים. ולכן הדיון הזה הוא כל כך חשוב. עכשיו, מכיוון שאנחנו מכירים את המצב ואנחנו מכירים את מדיניות הממשלה, ואני טוען שהממשלה עושה את זה או לא עושה את זה מטעמים אלקטורליים, כי היא מניחה שמי שעוזב כנראה לא תומך במדינה שהממשלה הזאת מנסה לבנות כאן, או במשטר שהממשלה הזאת מנסה להקים כאן. יכול להיות שהיא חושבת את זה בצדק, אבל האינטרס הציבורי הרחב מחייב אותנו לעשות הכול גם כדי לעצור את התופעה הזאת וגם להחזיר את האנשים הטובים האלה הביתה. בהקשר הזה, באמת אני רוצה גם לפנות לכל מי שעזב, מכיוון שכנראה עד הבחירות כאן לא יקרה שום דבר. אז קודם כל להגיע ביום הבחירות ולהצביע ולהשפיע, כי אנחנו יכולים לשנות את זה, ואנחנו נשנה את זה. אנחנו נשנה את זה, ואנחנו נחליף את הממשלה הזאת ונבנה כאן מדינה אחרת ונשקם את ההריסות. ומכאן הדיון הזה מאוד מאוד חשוב, ומאוד חשוב שכדרכה של הוועדה הזאת כנראה יהיו עוד דיונים, ואנחנו לא נעזוב את הנושא הזה. והדבר האחרון שאני רוצה לומר, מבחינת התוצאות של הדיון הזה, אחד העיתונאים הבכירים במדינה כבר פרסם בערוץ הטלגרם שלו, עם 370 אלף עוקבים, לפני כמה דקות, שיש ירידה בירידה. יש ירידה בירידה, הוא מתייחס רק לאנשים שביקשו לנתק את התושבות, וטוען שבשנה שעברה זה היה 6,651 בלבד, לעומת 7,756. אני כן יכול לומר לכם, גם קצת מהמקצוע הקודם שלי, של רואה חשבון שטיפל גם באנשים שעזבו את הארץ וביקשו לנתק את התושבות ולהגיש דוחות, כי בדרך כלל ברוב המקרים, אנשים שעזבו בשלוש-ארבע-חמש השנים הראשונות לא מבקשים לנתק את התושבות. ולכן אם אנחנו מדברים על 6,650 שביקשו לנתק את התושבות, כנראה יש לפחות פי ארבעה, פי חמישה או פי שמונה שעזבו ולא ביקשו לנתק את התושבות. אבל יש ירידה בירידה, אז לפחות זה. תודה, גלעד, על הדיון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, חבר הכנסת בליאק. אני רק אציין, גם אני ראיתי את ההודעה המצחיקה הזו. הוועדה שלנו כבר עסוקה כמה ישיבות בניסיון לפצח את הנתונים של הביטוח הלאומי לגבי ניתוק תושבות. חלה קפיצה דרמטית במספר בקשות הניתוק בשנים האחרונות בהשוואה למה שהיה קיים בעבר. אין בנתונים הללו שום בשורה. להפך, הם מראים שכמות בקשות הניתוק עכשיו גדולה בצורה חסרת פרופורציה למול מה שהיה עד לפני ארבע-חמש שנים. עד הרגע הזה עוד לא הצלחנו, ביחד עם אנשי הביטוח הלאומי, לפצח את הסיבה לזינוק הזה. אנחנו ביקשנו מהם לעשות את עבודת המטה שמנסה להעלות סיבות אפשריות. היה שינוי מסוים במדיניות של המוסד לביטוח לאומי בפרואקטיביות של העניין, אבל פה מדובר על בקשות. אם מה שעמית סגל, לא הזכרת את שמו, אני אזכיר את שמו, מפרסם כאינדיקציה לירידה בירידה זה הנתונים הללו, אז כנראה לא רק ראש הממשלה שלנו ממציא לו עובדות. ואני אסתפק באמירה הזו, כי הוא באמת לא בלב הסוגייה. לב הסוגייה הוא למה לממשלת ישראל, למרות בקשות חוזרות ונשנות של הוועדה הזו, אין שום תוכנית להתמודד עם הגידול במספר הישראלים שעוזבים את מדינת ישראל. זו השורה התחתונה. אנחנו נבקש משני אנשי האקדמיה הבולטים שנמצאים איתנו בחדר להציג את הנתונים. ראשית נפנה למרכז המידע והמחקר של הכנסת. אלייך, אילה, זו הזדמנות טובה להודות לך ולצוות על העבודה החשובה. ואני שוב אומר, זה המסמך הראשון שאני רואה שבאמת מנסה לתכלל את התופעה על כלל היבטיה, ואני מקווה שגורמים שיבקשו להתייחס לעניין יסתכלו בעיקר על הנתונים שיש כאן. בבקשה. << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> תודה, כבוד היו"ר. שלום לכולם, שמי אילה אליהו, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג פה חלק מהנתונים שנמצאים במסמך שלנו. המסמך כולו לרשותכם באתר הכנסת, גם באתר הוועדה, ואתם יכולים לצפות בכלל הנתונים. אני אציג בעיקר נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נמצאים איתנו כמה מהנציגים, ואני רק אדגיש שבלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מציגים את הנתונים על המהגרים או החוזרים לשנה אחרי שהם עזבו או חזרו, אנחנו מציגים את הנתונים לאותה שנה. זאת אומרת, השנים שאנחנו מציגים זה השנים של העזיבה או החזרה בפועל. (הצגת מצגת) נסתכל תחילה על המספרים. אם מסתכלים על המספרים של המהגרים, זה הקו הכחול העליון פה לפניכם. בשנים הקודמות המספרים היו די יציבים סביב ה-40,000 עוזבים בשנה, ומשנת 2022 אנחנו רואים התחלה של גידול עם כ-60,000 עוזבים בשנת 2022, יותר מ-80,000 בשנת 2023 וכמעט 70,000 בשנת 2024. כשזה נראה שיש ירידה משנת 2023 ל-2024, אבל זה קצת מטעה. הירידה הזאת קשורה לכך שבאוקטובר 2023, סביב פרוץ המלחמה כאן, היו כ-15,000 אנשים שעזבו, והקפיצה הזאת לא קרתה שוב ב-2024, אבל אם מסתכלים פר חודש זה פחות או יותר אותם מספרים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> יש לכם נתונים של 2025? << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> לא. ובסך הכל, לשנים 2022, 2023 ו-2024, מאזן ההגירה הוא שלילי, ונגרעו מהאוכלוסייה בישראל כ-140,000 איש. אם נתמקד בתוך קבוצת המהגרים ונסתכל עליהם בחלוקה לעולים חדשים וישראלים ותיקים, נושא שכבר הוזכר על ידי היו"ר, נראה שאומנם היה גידול בעזיבה של עולים חדשים, זה הצבע הכחול הבהיר למעלה פה, המספרים שלהם גדלו בשנים 2022 ו-2023, ואפשר להבין את זה סביב מלחמת רוסיה-אוקראינה. מדובר בעולים שתוך שנה או שנתיים מעלייתם כבר עזבו את ישראל. במקביל, היה גם גידול בעזיבה של ישראלים ותיקים או עולים ותיקים יותר. זה הצבע הכחול היותר כהה למטה שאתם רואים. סוגיה נוספת זה באמת הנתונים מהביטוח הלאומי ומה הם יכולים ללמד אותנו. אני אדגיש שאותם מהגרים שהופיעו בשקפים הקודמים, אנחנו לא יודעים לכמה זמן הם יצאו. לא יודעים אם זה לתקופה מוגבלת או לתקופה ארוכה. אז הנתונים האלה של הביטוח הלאומי מראים לנו אינדיקציה מסוימת על האם אנשים קיבלו החלטה להשתקע בצורה יותר סופית בחו״ל, מפני שכל אדם שנוסע לחו״ל נשאר תושב ישראל כל עוד הוא משלם דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות במשך חמש שנים. הוא יכול לפני תום חמש השנים האלה לבקש באופן יזום להפסיק את התושבות שלו. וכאן אנחנו רואים נתונים על אותם ישראלים, וחלוקה שוב לעולים חדשים, זה הצבע הכחול הבהיר, וישראלים ותיקים, או עולים ותיקים יותר שביקשו באופן יזום מהביטוח הלאומי להפסיק את התושבות שלהם מכל מיני סיבות. ואנחנו באמת רואים שמשנת 2022, 2023 ו-2024 יש לנו גידול במספרים האלה גם בקרב עולים חדשים וגם בקרב ישראלים ותיקים יותר, אבל כאמור מדובר רק בחלק קטן מתוך כל עשרות אלפי המהגרים שראינו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, אם כי צריך רק להזכיר שניתוק תושבות זה פר בית אב ואם, נכון? זו יחידה משפחתית, ולכן זה לא אקוויוולנטי פה המספרים. אנחנו מדברים בעצם על ניתוקי תושבות של 4,000 יחידות משפחתיות. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> בגירים, מעל גיל 18. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן? אז טעות שלי. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> מדובר בנפשות, לא במשפחות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוגרות מעל גיל 18. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ילדים לא נכללים בחשבון הזה. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, תודה על התיקון. << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> אני עכשיו רוצה לומר כמה מילים על הישראלים שחוזרים לישראל. אתם רואים כאן בקו הכתום שבשנים קודמות בממוצע חזרו לישראל כ-25,000 איש בשנה, ובשנים האחרונות, שנת 2023 ו-2024 יש ירידה, כשבשנת 2024 חזרו כ-19,000 איש לישראל, וזה המספר הנמוך ביותר של ישראלים שחזרו בשנים האחרונות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> 15 השנים האחרונות. << אורח >> אילה אליהו: << אורח >> ואם אנחנו רוצים לדעת אחרי כמה זמן חזרו אותם אנשים, אתם יכולים לראות כאן שזה ממוצע על החוזרים בשנים 2022 ו-2023, שכ-40% חזרו אחרי שנה או שנתיים, ורבים אחרים המשיכו לחזור גם אחרי תקופות יותר ארוכות, ואפילו אחרי עשר שנים ויותר מכך. וכאן מוצגים נתונים של הלמ״ס לפי זווית קצת אחרת. לקחו את כל מי שהיגרו בשנת 2014 ובדקו מה קרה איתם במשך העשור הבא, כמה מהם חזרו וכמה מהם נשארו. ואנחנו רואים שבאמת אחרי עשור מכל אלה שעזבו בשנת 2014, כמעט חצי מהם חזרו לישראל וחצי מהם היו עדיין בחו״ל, ואנחנו רואים שלאורך השנים הסיכוי לחזור פוחת ופחות אנשים חוזרים אחרי תקופות יותר ארוכות. עכשיו אני רוצה לעבור לכמה נתונים דמוגרפיים על המהגרים, ונתמקד בשלושה נתונים – מין, גיל ומצב משפחתי. לפי מין, אנחנו רואים שאם בשנים קודמות היו קצת יותר גברים מנשים בקרב המהגרים. בשנים האחרונות אנחנו רואים קצת תזוזה בנתונים האלה ויש קצת יותר נשים, מה שמלמד אותנו אולי שיש קצת יותר משפחות בקרב המהגרים. לפי גיל, וזה מתקשר לוועדת הצעירים, אנחנו רואים שאם מתמקדים בקבוצת בני ה-18-44, שזו קבוצת הצעירים, הקבוצה הזאת היא גם בקרב המהגרים וגם בקרב החוזרים יותר ממחצית מהאנשים, שזה יותר ממשקל הקבוצה הזאת בכלל האוכלוסייה. אבל אנחנו גם רואים בשנים האחרונות קצת ירידה במספרים של בני הגילים האלה, וקצת עלייה בשיעור של הקטינים, הילדים, מתוך כלל המהגרים, וזה גם אולי מלמד שיש יותר משפחות בקרב המהגרים. ונתון אחרון זה המצב המשפחתי, שאם בשנים הקודמות היו בקרב המהגרים כ-50% רווקים, כ-40% נשואים וכ-10% גרושים או אלמנים, אז גם כאן אנחנו רואים קצת עלייה בשיעור הנשואים, וזה גם אולי אומר לנו שיש קצת יותר הגירה של משפחות. לגבי החוזרים, רק אציין שאנחנו רואים בשנת 2023 ירידה בשיעור הנשואים שחזרו, ואולי זה אומר שפחות משפחות חזרו לישראל. במסמך שלנו יש גם נתונים על מהגרים לפי קבוצות אוכלוסייה – יהודים, אחרים, ערבים. אני לא אכנס לזה עכשיו, אני אתן לכם להסתכל במסמך, ואני אסיים עם כמה נתונים לגבי השכלה, שהבנתי שהפרופ' יתייחס אליהם אחריי. אני רק אגיד שאם מסתכלים על קבוצת הגילים הרלוונטית בין גיל 25-64 בקרב המהגרים והחוזרים ומשווים את ההשכלה שלהם לכלל האוכלוסייה, אנחנו רואים שהמהגרים והחוזרים יותר משכילים מאשר כלל האוכלוסייה, ואנחנו רואים שהמהגרים משכילים יותר מהחוזרים. ואם מסתכלים לפי ניתוח קצת אחר של הלמ״ס, שמסתכל על כל מי שקיבלו תארים אקדמיים בישראל החל משנת 1990, ושנמצאים בחו״ל נכון לזמן הבדיקה, רואים שמי שיש להם תואר שלישי, השיעור מתוכם שנמצאים בחו״ל גבוה בהשוואה למי שיש לו תואר ראשון או שני, ומי שיש להם תארים במדעים מדויקים, הנדסה ורפואה, גם כן השיעור שלהם שנמצאים בחו״ל גבוה ממי שיש להם תארים בתחומי מדעי הרוח והחברה. אני אסתפק בזה, שאר הנתונים במסמך. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה רבה, אילה. פרופ' איתי אטר, בבקשה. הזדמנות לומר לך תודה על כל העשייה שלך ושל השותפים והשותפות שלך. בבקשה. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> תודה רבה על ההזדמנות להציג. אני אציג לכם מספר גרפים מעבודה משותפת שלי עם פרופ' נתאי ברגמן, ראש בית הספר לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, ודורון זמיר, שהוא דוקטורנט אצלנו באוניברסיטה. הנתונים שלנו גם כן מסתמכים על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש לנו גישה כחוקרים ממש לראות את הנתונים של מי עוזב, מעביר דרכון בנתב"ג וחוזר, אז ממש יש לנו יכולת מעקב, וגם לחבר את זה לנתונים של השכלה, הכנסה וכו'. אני אציג לכם חלק מהנתונים. העבודה עצמה נמצאת באתר של הוועדה, כמדומני, אז אתם מוזמנים להיכנס, יש לנו גם גרסה בעברית וגם גרסה באנגלית, ואנחנו מעדכנים את זה, ויהיו גם נתונים על 2025 בקרוב ונפיץ אותם. אני אתחיל. חלק מהנתונים יהיו לכם מוכרים, וחלק יהיו שם פילוחים שעוד לא ראינו. הגרף הזה מסתכל על מספר הישראלים העוזבים מ-2009-2024, ואתם רואים פה מצד אחד את הקפיצה הגדולה ב-2023 ו-2024. המספרים פה קצת שונים ממה שאילה הציגה, ואני אגיד לכם למה הם שונים. המספרים פה, מי שלא רואה, זה 50 אלף בשנה ב-2023, כמעט 50 אלף ב-2024. זו קפיצה משיווי המשקל נקרא לו, שהיה לנו של כ-30 אלף בשנה, בשנים הרגילות נקרא לזה, במהלך העשור הקודם. אז קפצנו מ-30 אלף ל-50 אלף. ההסבר שבנתוני הלמ״ס, קודם ראינו שזה 80 אלף. פה יש לנו רק 50 אלף, ולהם היה רק 80 אלף. הסיבה לפער הזה בין 80 אלף ל-50 אלף, כי אנחנו אימצנו הגדרה מעט שונה. הסיבה שאימצנו הגדרה מעט שונה לעוזבים היא כדי להימנע מהוויכוח שזה אוקראינים ורוסים. אמרנו, בואו נראה לכם שיש קפיצה מטרידה ומפחידה גם בקרב כאלה שהם ישראלים, ומבחינתנו ההגדרה של ישראלים זה אנשים שגרו למעלה משלוש שנים בישראל. בסדר? כמובן שיש גם, חבל ועצוב שכל מי שהגיע לארץ וקיבל אזרחות עוזב, אבל אנחנו פה מתמקדים בכאלה שגרו לפחות שלוש שנים בישראל, ולכן המספרים פה הם שונים, וכל הגרפים שאני אראה לכם מתייחסים לאנשים שגרו לפחות שלוש שנים בישראל, ואתם רואים כבר פה את הקפיצה שמתרחשת ב-2023 ו-2024. אני אגיד יותר מזה, הקפיצה ב-2023 היא לפני ה-7 באוקטובר. הקפיצה היא בחודשי הקיץ, לפני ה-7 באוקטובר. << דובר >> קריאה: << דובר >> ההפיכה המשפטית. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> נכון, אני מכיר. אני אומר, לכן זה לא ה-7 באוקטובר, הוא הדרייבר לקפיצה הזאת, זה סיבות אחרות וכל אחד יכול להסיק מהן. כאמור, ההגדרה הפורמלית שאנחנו משתמשים, זה אותם שני התנאים הראשונים זו ההגדרה של הלמ״ס. יותר משנה עזבתם את ישראל, ואנחנו הוספנו את התנאי, כאלה שגרו לפחות שלוש שנים בישראל. אז זה לא הרוסים והאוקראינים, היהודים שהגיעו ב-2022, אנשים עם זיקה חזקה, למדו, גרו, עבדו, שירתו וכל הדברים האלה. ראינו את מספר העוזבים. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> אין כאן סטודנטים? << אורח >> איתי אטר: << אורח >> בוודאי. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> לא, אנשים שהלכו ללימודים בלבד. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> יכול להיות. אני אומר, מבחינתנו זה אנשים שעברו בנתב״ג, העבירו דרכון בביקורת הדרכונים ועזבו לתקופה של יותר משנה. יכול להיות שהם עוזבים לשנתיים, יכול להיות לשלוש שנים, לעשר שנים, ויכול להיות שלתמיד. מבחינתי, אני לא רואה כרגע, תכף אנחנו נעשה את הפילוח, אבל כל מי שרשמתי שם זה אנשים שעזבו ללמעלה משנה. יכול להיות שיחזרו חלקם. בטוח שחלקם יחזרו, הלוואי וכולם יחזרו, אבל כרגע מבחינתנו אנחנו רואים את הקפיצה שמתרחשת ב-2023 ו-2024. זה העוזבים. ופה זה מספר החוזרים, ופה זה נתון שדומה למה שאילה הראתה, שאנחנו ב-2024 מגיעים לשיא שלילי במספר הישראלים שחזרו לארץ, פחות מ-20 אלף שחזרו לישראל. תחברו את הנתון הזה של יותר עוזבים משמעותית, פחות חוזרים, ואנחנו מקבלים את המאזן הלא סימפטי הזה שבו אנחנו רואים את ההפסד נטו של ישראל, של מספר הישראלים שחוזרים. קפצנו מאזור הכ-10,000 בשנה רגילה, ישראלים שישראל מפסידה נקרא לזה ככה, לאזור 30,000. פי שלושה ישראלים שעוזבים בשנתיים האחרונות. זה כאמור הנתונים הכלליים, ועכשיו אני אראה לכם פילוחים לפי בעלי מקצועות, רופאים. זה הכי עצוב, ואנחנו רואים פה את מספר הרופאים שעוזבים, ואתם רואים פה את הטרנד. אנחנו בשנה אחת איבדנו, 530 רופאים עזבו רק ב-2024, כן, קפיצה מ-418 ב-2023 ל-530, קפיצה מאוד מאוד מטרידה של המספרים האלה של רופאים שעוזבים. אנחנו נפרסם בשבועיים הקרובים גם את ההתמחויות של אותם רופאים שעוזבים, ונוכל לראות את הפילוחים האלה וכו'. זה רופאים שעוזבים, אותם רופאים כפי שחברת הכנסת לזימי ציינה, שליש מהם לומדים במוסדות השכלה, אוניברסיטאות ישראליות. הסטודנטים הכי טובים שיש לנו, הרופאים הכי טובים שיש לנו, שני שליש מהם לומדים בישראל ועוזבים למקומות אחרים. מטריד מאוד. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שני שליש מכלל הרופאים העוזבים אלה רופאים שלמדו בישראל. דהיינו, זה לא שהם חוו ממילא בלימודיהם כמה שנים בחו״ל ואולי קצת השתקעו שם. זה הנתון. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> כן. זה הרופאים שעוזבים, וגם מבחינת הרופאים שחוזרים לישראל. באופן כללי טוב שרופאים נוסעים לחו״ל ל-Fellowship, להתמחות, ללמוד, זה תהליך טבעי. הבעיה היא שמה שאנחנו רואים בשנתיים האחרונות זה גידול דרמטי במספר הרופאים שעוזבים ופחות חוזרים. אז פה אנחנו רואים גם את הירידה במספר הרופאים שחוזרים, ושוב אנחנו נעשה את החיבור של יותר רופאים שעזבו, פחות כאלה ששבו, ואתם רואים את התמונה הזאת, שאנחנו רואים את הקפיצה הזאת בשנת 2023 ו-2024, הפסד נטו של רופאים בישראל בשנים האחרונות. לא רק רופאים, גם מהנדסים. אנחנו מכירים את החשיבות של ההייטק הישראלי, גם פה אנחנו עם מגמה מטרידה של עזיבה של מהנדסים. גידול מאוד מטריד במספר המהנדסים שעוזבים בשנים האחרונות, פחות מהנדסים גם שחוזרים, ואתם מבינים כבר לאן זה הולך. אני מחבר את שני הגרפים האלה ואנחנו רואים את ההפסד המאוד לא טוב הזה, המאוד מטריד של מהנדסים. כמובן שזה משפיע על ההייטק שלנו, משפיע על הכלכלה, משפיע על המיסים וכו', ובכל מקום פוגש אותנו ועלול לפגוש אותנו בהקשר הזה. הנה נתון, חבר הכנסת בליאק, בשבילך, מס הכנסה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני רוצה לומר, זה לא הוגן, זה שהוא רואה חשבון לא אומר שרק אותו מעדכנים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בסדר, אף אחד לא מושלם. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> לא ידעתי שתהיה פה. רבים עוזבים, אותם אנשים בעלי הכנסות ומשלמים גם מס הכנסה. אז פה אנחנו מתמקדים במס הכנסה של אותם עוזבים בשנה לפני שהם עזבו, והמספרים רעים, כן? גם ככה קופת המדינה נמצאת בגירעון ואנחנו רואים את ההוצאות גדלות וכו'. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> וגם ככה רק 20% משלמים מס הכנסה. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> כן. ואתם רואים גם את המגמה, כן? אני אומר, המספרים האלה הם רעים, ואני יכול להגיד אפילו מילה קצת פחות מפחידה. אם המספרים ייעצרו כאן, מדינת ישראל יכולה לספוג את זה, כלכלת ישראל יכולה לספוג את זה. החשש שלנו שזה איזשהו פרומו למה שיכול לגדול ולהחריף, ומגיעים לאיזושהי נקודת אל-חזור. אבל גם מס ההכנסה של אותם עוזבים הוא משמעותי, ומשפיע על היכולת שלנו לתת שירות טוב לכל אזרחי המדינה בכל תחום ותחום. אני אעבור פה קצת לגבי צעירים. אני אציג פה נתונים שלא הצגנו בעבודה שלנו. רגע, סליחה, לפני זה, נתון שגם חברת הכנסת לזימי ציינה. הרבה צעירים עוזבים. זה לא רק רופאים, מהנדסים, אקדמאים. באופן טבעי לצעירים יותר קל לעזוב, וזה נכון בכל השנים, זה נתונים מ-2009-2024, אבל למעלה משלושה רבעים מהעוזבים הם מתחת לגיל 40. זה טבעי, יותר קל לך לעזוב ולמצוא, להשתקע במדינה אחרת ככל שאתה יותר צעיר, וזה מתבטא גם בתוך הנתונים. זה מה שאנחנו רואים. ועכשיו קצת נתונים, אני מצטער, אני אגיד בעל פה כי אני רואה שקצת קשה פה במצגת הזאת להראות. אנחנו מסתכלים מי עוזב, נשים או גברים, בקבוצות הגיל השונות, ואנחנו רואים שהרבה יותר גברים עוזבים מנשים. אם אנחנו סוכמים את מספר הגברים לעומת מספר הנשים שעזבו בטווח הגילאים בין 15 לגיל 54, 37,000 גברים עזבו לעומת 29,000 נשים. כלומר, הקפיצה, השינוי הזה, הדרמטי אולי, במספר העוזבים, גברים הרבה יותר עוזבים מנשים, חומר למחשבה גם בהקשר של המצב הביטחוני. אני לא יודע את הסיבות, אנחנו רואים אנשים שעוזבים, אבל חד משמעית יותר גברים עוזבים מנשים, וזה נכון בכל קבוצות הגילים שאנחנו מסתכלים. שקף נוסף לגבי מקום היישוב של העוזבים, מי שלא רואה, באופן טבעי מרבית העוזבים זה תל אביב, אזור המרכז, משם יש את מרבית העוזבים. המצגת קיימת באתר של הוועדה אז תוכלו לראות, אבל יש פה גם את הפילוחים האלה, זה גם יתקשר אולי לחלק מהשיח של הנכונות להתמודד עם התופעה, אבל כאמור, עיקר העוזבים זה תל אביב, השרון וכו'. במאי 2024 חתמו 130 הכלכלנים הבכירים בישראל על אזהרה, עוד לפני שראינו את המספרים האלה. אני אקריא לכם את האזהרה, האזהרה הזאת לגבי העתיד של כלכלת ישראל והיכולת של הכלכלה הישראלית והחברה הישראלית לשמר את רמת החיים שלנו ואת הביטחון שלנו ואת החוסן שלנו ללא כוח אדם איכותי. האזהרה שלנו התייחסה שם לחשש שלנו של עזיבה, עזיבה של כוח אדם איכותי, וכתבנו שם כך: רבים מהנושאים בנטל יעדיפו להגר מישראל. הראשונים לעזוב יהיו אלה שלהם הזדמנויות בחו״ל – רופאים ורופאות, מהנדסים, מהנדסות. אחרי שהם יעזבו, האוכלוסייה שתישאר בישראל תהיה פחות משכילה ופחות יצרנית, וכך הנטל יגבר על האוכלוסייה שתישאר מאחור, מה שיעודד גם אותה לעזוב. לתהליך הזה אנחנו קוראים ספירלת קריסה. זה תהליך שבו מעגלים הולכים וגדלים מעדיפים להגר, והוא יפגע קשה במדינת ישראל ובאוכלוסיות שאין להן איפשהו אפשרות קלה להגר. אנחנו סיימנו את מכתב האזהרה הזה, ואנחנו לא רגילים להשתמש בשפה כזאת חריפה, במילים הכי חריפות שאני מכיר שיכולנו לצאת – הסכנה היא ברורה. להערכתנו, הסבירות להתממשותה גבוהה מאוד, זוהי אזעקת אמת. אני אסיים כאן, תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> פרופ' אטר, תודה. אנחנו מסיימים לא בדברי נחמה, אבל זה התפקיד שלנו, להרים את הדגלים האדומים. אנחנו מנסים לעשות את זה כבר למעלה משנה וחצי בנושא הזה. בעקבות הדברים שלך, אנחנו מיד ניגש אל נציגי משרדי הממשלה, ואז נפתח בסבב התייחסויות לומר את הדברים הקצרים הבאים. מקובלת עליי בהחלט הגישה של פרופ' אטר ושל שותפיו למחקר, שלנוכח השיח הציבורי, ביקשה לבודד את סוגיית העולים שעוזבים בסמוך לעלייתם. אני חושב שיש לזה ערך. ראינו שראש הממשלה התייחס לתופעה הזאת כמרכיב המרכזי, ולכן טוב שהמחקר פילח את העניין, בדיוק כפי שבמסמך המחקר של הממ״מ על בסיס הלמ״ס הייתה הבחנה. עם זאת חשוב לי לומר, ואני אומר את זה בין השאר לנוכח סירובו של משרד העלייה והקליטה להתייצב, יש בלבול בשיח הציבורי בין הפליטים שהגיעו מאוקראינה, ומדינת ישראל קלטה אותם כפליטים. מספרם נכון לרגע זה בישראל עומד על בערך 23,000 איש. האנשים האלה הם לא עולים חדשים, הם לא אזרחי המדינה, הם אפילו לא תושבים. הם נמצאים פה באיזשהו סטטוס לא מוגדר עד הסוף. לצערי, ועדות הכנסת שהיו אמורות לעסוק בעניינם מתרשלות. זה גם נושא שוועדת העלייה והקליטה לקחה על עצמה במסגרת איזשהו אימפריאליזם רך שמאפיין בעיקר את מנהלת הוועדה, פחות אותי. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> זהו, זה הקפיץ אותי. מילא אני. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אני אומר, זו קבוצה אחת שיש איתה הרבה מאוד אתגרים. מדינת ישראל לא בדיוק מכבדת את העבר של העם היהודי בכל מה שקשור ליחסה לפליטים, אבל אלה הפליטים מאוקראינה. יש קבוצה אחרת, אלה האנשים שעלו לכאן. בעשור האחרון הגיעו רבע מיליון עולים ממדינות חבר העמים, בדגש על רוסיה, בלרוס ואוקראינה. זאת עלייה על פי חוק השבות. אלה האנשים שברגע שהם יורדים מהמטוס, הופכים לאזרחי מדינת ישראל, וגם העזיבה שלהם צריכה לטלטל אותנו. מקובל עליי לחלוטין לבצע לצורך השיחה שלנו והזמת המחשבה שזה איזשהו שלב ב' בהגירה, שזו תופעה ידועה דרך אגב בהגירה למדינות אחרות, זו לא פעם ראשונה שאנחנו נתקלים בזה, אבל לא עסקינן בפליטי מלחמה. אנחנו עוסקים באזרחים ישראלים שעלו למדינת ישראל. איתי, שמגיע מתחום הכלכלה, יכול בהזדמנות אחרת לספר לנו מה עשתה העלייה הברוכה של שנות ה-90 לעוצמה הכלכלית, הביטחונית, החברתית, התעסוקתית של מדינת ישראל. והוויתור בהינף יד על השאלה איך יכול להיות שעשרות אלפי אנשים שהגיעו לכאן כעולים עוזבים אותנו בשנים האחרונות, דרך אגב לאו דווקא כי הם חזרו לארצות מוצאם, בארצות המוצא שלהם המצב לא השתפר דרמטית בשנתיים האחרונות, זה גם כישלון מהדהד. והציפייה הייתה שלפחות משרד העלייה והקליטה לא רוצה לקחת אחריות על עזיבתם של ישראלים ותיקים צברים, בסדר, אבל לא לקחת אחריות על השאלה מדוע עשרות אלפי עולים חדשים עוזבים את הארץ, במה אנחנו יכולים להשתפר בקליטה שלהם, איך נלחמים על כל עולה כזה, ואיך אחרי שהם עזבו כן רואים בהם פוטנציאל לחזרה במסגרת הישראלים החוזרים ולא מוותרים? אז זו אמירה אחת, שלא יצא מהדיון פה בוועדת העלייה והקליטה, כאילו ליבנו גס בעזיבה של עשרות אלפי אזרחים ישראלים שעלו לפה על פי חוק השבות. הדבר השני שאני מבקש לומר, תראו, דעתי על המהפכה המשטרית ידועה. אני לא צריך להציג אותה כאן. גם דעתו של חברי חבר הכנסת בליאק. אנחנו בהחלט חושבים שיש קשר הדוק בין דברים שקרו כאן במדינת ישראל בארבע השנים האחרונות, לא רק בהקשר הביטחוני, לבין הנתונים. אבל אני בכוונה, בדברי הפתיחה שלי, לא התייחסתי להפיכה המשטרית. לא הזכרתי את זה. מכיוון שלטעמי הנתון הזה הוא נתון מטלטל, ואני מצפה מכל ממשלה, כזו שמקדמת את מה שאני רואה כהפיכה משטרית וכזו שלא מקדמת, לבוא ולומר יש לנו בעיה, ולהראות שיש התייחסות. להפך, אני הייתי חושב שממשלה שרוצה לבצע רפורמות משטריות וטוענת שיש לרפורמות האלה רוב בקרב הציבור, שהיא תהיה הראשונה שתנסה להתמודד עם התופעה הזו. כדי לסתור את טענות המקטרגים שאומרים שהרפורמה הזאת פוגעת בחוסן הפנימי של החברה הישראלית, לא התקיים דיון אחד בממשלת ישראל בארבע השנים האחרונות על הגידול במספר העוזבים. ואם הגידול כל כולו לא קשור בהפיכה המשטרית, הוא קשור במלחמה. בסדר, יכול מישהו לטעון. זה לא קשור בהפיכה המשטרית, זה הכול בגלל המצב הביטחוני. אז לא צריך לקיים דיון אחד בממשלה על מה עושים עם הגידול במספרים הללו? ואיך מכפילים את המאמצים להחזיר ישראלים לארץ? וחושבים איך משאירים פה דווקא בזמן מלחמה רופאים ומהנדסים? יש פה פשוט עצימת עיניים מוחלטת. והעובדה שחשוב לי לומר, משרד העלייה והקליטה לא כאן למרות שנשלחו אליו בקשות ספציפיות, קונקרטיות, אני אזכיר אותן. משרד החינוך, שאחראי על קליטת תלמידים חוזרים, הודיעו שהם לא קשורים. איך אתם לא קשורים? אתם אחראים על קליטת הילדים של הישראלים החוזרים בבתי ספר. אם אתם זוג צעיר שעזב את הארץ, חי ארבע שנים היום ביוסטון, טקסס, שוקלים לחזור לארץ, הרי השאלה הראשונה שתשאלו את עצמכם, איך מבטיחים שהמעבר של הילדים יהיה מעבר חלק? שהם ייקלטו טוב בבתי הספר? שהם יתגברו על הפער שנוצר להם בשפה העברית? אז משרד החינוך לא כאן, למרות שנשלחו אליו בקשות ספציפיות על הרחבת סל הזכאות וסל התמיכה בילדים של ישראלים חוזרים. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אגב, קיימנו פה דיונים בנושא הזה וגם הצלחנו לבלום חלק מהקיצוצים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בוודאי. רק שתבין, זה דיון חמישי שלנו. המשרדים האלה היו בדיונים הקודמים, הצגנו להם שאלות, שלחנו אותם עם שיעורי בית לעשות. אז משרד העלייה והקליטה מודיע שהוא לא רלוונטי, משרד החינוך לא נמצא פה. תודה שמשרד הבריאות כן מגיע, וזה חשוב שיש פה את תשומת הלב. הביטוח הלאומי לא מופקד על המדיניות, הוא מופקד על הנתונים, תכף נשמע מהם. משרד העבודה, שאחראי על שוק התעסוקה במדינת ישראל, לא פה. המל״ג ישתתפו באמצעות הזום, ומודה להם על תשובתם. אבל אני אומר עוד פעם, זה די מדהים. משרד ראש הממשלה בכלל, אתם רואים, הם בעיקר עסוקים בלתדרך שיש ירידה בירידה. זו התגובה היחידה שלהם לדרישה שלנו שממשלת ישראל תגבש תוכנית חומש. דרך אגב, אני דיברתי עם שרים בנושא הזה. אמרתי להם תגבשו, אני חושב שהייתה ב-2010 תוכנית חומש ממשלתית, הייתה החלטת ממשלה על החזרת ישראלים הביתה. מיסוי היה מרכיב אחד, אבל היו עוד מרכיבים. אמרתי לשרים שמדברים מהיום עד מחר כל יום על ציונות, ציונות, ציונות. אמרתי להם, תראו את הצניחה במספר הישראלים החוזרים. זה הרגע להביא תוכנית חומש של כל המשרדים, איך מחזירים יותר ישראלים ארצה. לאזן את הגידול בירידה. אין עם מי לדבר. אתם רואים, הישיבה הזו מראה שלצערי אין עם מי לדבר. וחשוב לי לומר, תעיד על זו מנהלת הוועדה הוותיקה, בוועדה הזו לפחות מעולם לא היססנו לומר מילים טובות למשרדי ממשלה, בלי שום היבט פוליטי. שר העלייה והקליטה זכה פה להרבה מאוד תשבחות בוועדה הזו, גם כשחברי האופוזיציה הובילו אותה. אבל ככה להתעלם, להודיע שזה לא עניינו של משרד העלייה והקליטה, התושבים החוזרים, זה בעיניי דבר בלתי נתפס. תראו, מה שאנחנו נעשה כרגע, ברשותכם, אני רוצה לפנות כן לנציגי המדינה שנמצאים כאן, קודם כל להודות לכם. נציגי המשרדים, אנחנו נעשה סבב קצר בין המשרדים. אני לא מתכוון לוותר ליתר המשרדים, ייקבע פה דיון ואני מודיע שאנחנו מזמנים אותם בהתאם לתקנון הכנסת. דעתם נשמעה אבל לא מתקבלת. משרד החינוך מאוד רלוונטי לעניין, משרד העלייה והקליטה מאוד רלוונטי, ולפני שהכנסת תסיים את עבודתה, באמצע חודש יולי יהיה פה עוד דיון מעקב שישי במספר בנושא הזה. אבל אני כן, כמובן, מכבד את נציגי המדינה שנמצאים כאן איתנו, ותודה שבאתם. אני רוצה, ברשותכם, לפני שאני אפנה למל״ג ולמשרד הבריאות, לפנות רגע לאנשי הביטוח הלאומי ולשאול אתכם האם ישנו איזשהו פיצוח שאתם מבינים אותו סביב הזינוק במספר ביטולי התושבות. במסמכים שהוצגו לנו לא נגעו בזינוק הזה, לכן אני לא רוצה לומר לא את המספרים ולא את השנה שראיתם את הזינוק, אבל אם זיכרוני אינו מטעה אותי, דיברנו על זה בוועדה, שבשנים האחרונות אנחנו רואים זינוק בבקשות היזומות של ביטול התושבות, ושאלתי אתכם אם אתם יכולים לחשוב על גורמים שהביאו לעניין הזה, האם יש פה איזשהו היבט של מיסוי, של גבייה, שמשהו השתנה במדיניות הממשלה מעבר לביטול הפרואקטיבי של כעבור חמש שנים. אבל זאת לא הסוגייה, כי פה מדובר על ביטול אקטיבי לפני חמש שנים, נכון? << אורח >> דני זקן: << אורח >> שלום, דני זקן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק לפני אני אומר, דני, באוקטובר 2025 זה היה דיון שבו הצגתם לראשונה את הנתונים, ושם אתם אמרתם שבשנים 2015-2021 היו 2,500 בקשות לניתוק תושבות אקטיבי, ב-2022 ראינו 3,700, או קיבלתם 3,700 בקשות, דיברתם על ממוצעים, ואנחנו בשנת 2024 היינו עם 8,400 בקשות לניתוק אקטיבי. והשאלה הייתה, האם אתם יכולים להבין את הזינוק הזה, או הגורמים לו? << אורח >> דני זקן: << אורח >> כן, שלום. אני אחזור שוב פעם בכללי על מה שגם אמרתי פעם שעברה. קודם כל, יש שני תהליכים, חשוב שכולם ידעו. תהליך אחד של שלילת תושבות אוטומטית, שהביטוח הלאומי הוא זה שיוזם בתום חמש שנים לשהייה של אדם בחו״ל. יש לנו הגדרה מה זו שנה שבן אדם נמצא בחו״ל. אנחנו בעיקרון מחפשים חמש שנים רצופות, שרוב הזמן האנשים האלה נמצאים בחו״ל. שם יש לנו תהליך, כמו שאמרתי, אוטומטי. הביטוח הלאומי הוא זה שיוזם, מאפשר כמובן זכות שימוע, זכות ערעור לאותו אדם, ואז במידה שהוא לא מערער, מתקבלת החלטה סופית. אם הוא מערער, בוחנים לגופו של עניין את הנסיבות של השהות שלו בחו״ל. למשל, הרבה מאוד בקשות או ערעורים של אנשים שנמצאים בחו״ל לצורך לימודים אנחנו כמובן מאשרים מעבר לחמש שנים, אפילו גם עשר שנים, אם אותו אדם לומד למשל רפואה והוא צריך עוד שנה-שנתיים לימודי שפה וכו'. אין למעשה הגבלה על אותם מקרים של סטודנטים שנמצאים בחו״ל מעבר לחמש שנים. זה המסלול הרגיל. יש מסלול אחר שבו הבן אדם עצמו יוזם את הפנייה לביטוח לאומי ומבקש לנתק תושבות. עכשיו, חשוב גם לציין שפה מדובר רק לעניין ביטוח לאומי. לא מדובר לא על חוקים אחרים, רק לצורך בקשה לניתוק תושבות. המשמעות היא הפסקה של שירותי הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> הפסקת תשלומים בעיקר. << אורח >> דני זקן: << אורח >> הפסקת תושבות זו משמעות גם מהחלק של גבייה. עכשיו, כשאנחנו מדברים על בקשות יזומות, יש לנו טופס ייעודי לדבר הזה. לשאלתך, אין לנו בנימוק או בסיבה להפסקת תושבות, שאנחנו מבקשים מאותו אדם להגיד מה הסיבה. ופה יש קשת רחבה של אפשרויות. זה יכול להיות לצורך באמת הגירה לתקופה ארוכה בלי חזרה, זה יכול להיות לצורך רילוקיישן לכמה שנים ולחזור חזרה לישראל משיקולים של מס. יש פה הרבה מאוד אפשרויות. אנחנו לא מאפיינים את זה, לא בטופס וגם לא אצלנו במערכות. האם יש לנו הערכה? אנחנו לא יכולים לדבר בנושא של הערכות. מה שכן, יש נתונים, כמו שציינת. לגבי נתונים, אנחנו רואים שיש עלייה במספר המקרים של אותם אנשים שפונים ביוזמתם ומבקשים לנתק תושבות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה הנתונים ב-2025? << אורח >> דני זקן: << אורח >> הנתונים אנחנו הצגנו לד"ר אילה. אנחנו כרגע צריכים לנפות את המקרים של העולים החדשים שמבקשים אחר כך לנתק תושבות, כי אם אתה מחפש מובהקות יותר, אנחנו צריכים ללכת יותר לאוכלוסייה הוותיקה הישראלית שנמצאת פה ובשלב מסוים יוצאת לחו"ל ומבקשת לנתק תושבות. הנתונים הוצגו לד"ר אילה. אנחנו מדברים כרגע על שנת 2024, יש לנו 4,151 בגירים מעל גיל 18 שפנו, ובשנת 2025 יש לנו 4,656 מבוטחים שפנו. לגבי שנת 2023 ולפני כן, אנחנו הצגנו בפעם שעברה מאותם 2,500 או 3,000. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מה שדווח היום בערוץ N12, מדבר על ירידה מ-2024 ל-2025. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בניתוק תושבות. << אורח >> דני זקן: << אורח >> זה לגבי, אמרנו, האוכלוסייה של הישראלים הוותיקים. יש נתון נוסף, שהוא גם לא פחות חשוב. כאשר אנחנו לוקחים את האוכלוסייה של הישראלים, כולל העולים החדשים, שפנו ביוזמתם וביקשו לבטל תושבות, יש ירידה מסוימת כמו שאתה מציין, אדוני היו"ר. בשנת 2024 יש לנו 7,756 מבוטחים כאלה, בשנת 2025 זה ירד ל-6,651 מקרים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל אתה נתת כרגע ב-2024 ו-2025. << אורח >> דני זקן: << אורח >> דיברנו על שתי אוכלוסיות, הישראלים הוותיקים וכולל העולים החדשים. כל אחד ונקודת ההסתכלות שלו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דני, ידידי, הכול בסדר, אני רק רוצה לראות שאני מבין. מהנתונים שאתה כרגע הקראת, עולה שבהיבט הזה של ביטול אקטיבי של תושבות, זה כל ההיבט שאנחנו מדברים עליו כרגע, יש עלייה מ-2024 ל-2025 במספר הישראלים הוותיקים שביקשו ביטול תושבות, ויש ירידה במספר העולים שביקשו את זה. << אורח >> דני זקן: << אורח >> כולל הישראלים הוותיקים. << אורח >> נוריאל גבאי: << אורח >> יש אוכלוסייה כללית שכוללת ישראלים ותיקים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> ברור לי. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> אתה מפלח את זה בפנים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אבל מכיוון שיש עלייה בקרב הישראלים הוותיקים שביקשו ביטול תושבות, מכאן שהירידה הכללית קשורה בירידה בקרב העולים. << דובר >> קריאה: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אז אני רק רוצה מכאן למסור, איך הייתי אומר? לגורמים שנהנים לשחק עם נתונים, שאני שמח שהישיבה מתקיימת עכשיו, רק כדי שנחדד את האמירה. בין 2024-2025 עלה מספר הישראלים הוותיקים שביקשו באופן אקטיבי את ביטול התושבות, על פי הנתונים שלכם, בקצת יותר מ-10%. טוב, אני בטוח שיצא עוד שנייה תיקון בצ'אט של מישהו, אבל הכול בסדר. נעצור כאן. דני, אני רק רוצה עוד שאלה אחת מכם, ותודה על הנתונים האלה, כי אני חושב שהמשימה שלנו היא כל הזמן לתכלל את הנתונים ולראות איך אנחנו מעשירים את היכולת שלנו לנתח את התופעה. השאלה שלי לא התייחסה לסיבות הסובייקטיביות. אני רציתי להבין מכם אם יש משהו בחקיקה הישראלית, אם יש משהו בשינוי כללי המס במדינות שאליהן חלק גדול מהישראלים עוברים. אם למשל היינו מגלים שבשנת 2024 רשויות המס בארצות הברית עשו איזשהו מהלך שיוצר אינסנטיב ותמרוץ לישראלים שחיים היום בארצות הברית ועובדים בארצות הברית לנתק תושבות ממדינת ישראל, אז הייתי יכול לומר, טוב, זה קשור בגורם חיצוני, בסדר? לכן אני שאלתי, האם אתם מכירים איזשהו פקטור חיצוני, לא סובייקטיבי? << אורח >> דני זקן: << אורח >> אני חושב שזו שאלה באמת לרשות המיסים, מה שאתה שואל. אנחנו לא מכירים בכל אופן שהיה איזה משהו כזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב, אנחנו ננסה לברר, כי אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה. כי אני רוצה לומר עוד פעם, בעיניי הנתון הזה של ביטול תושבות אקטיבי הוא פקטור מאוד חשוב מבחינתנו. ברור שאנשים רוצים לחסוך כסף, אבל צריך להזכיר שכשתושבים חוזרים, אם אין להם את מעמד התושבות, אז הם ממתינים לביטוח בריאות או שהם משלמים איזשהו תשלום רטרואקטיבי. זאת אומרת, יש מחיר לניתוק התושבות בעבור ישראלים שאומרים אני אוטוטו חוזר או אני עוד שנתיים אחזור. מי שמבטל תושבות כנראה אומר לעצמו, מגמתי לפחות, תמיד יש שינויים, היא לא לחזור בתקופה הקרובה. ולכן הנתון שאתם מביאים בעיניי הוא מאוד חשוב, ויש קפיצה דרמטית בין מה שהיה בעשור הקודם לבין 2021, 2022, 2023 לבין 2024. בשנת 2024 וגם 2025 חל זינוק אדיר, אנחנו מדברים על מאות אחוזים על פי הנתונים שלכם מהדיונים הקודמים. מאות אחוזים בגידול בניתוק התושבות האקטיבי על ידי משפחות ישראליות. אי אפשר להתעלם מזה. תודה. אנחנו תמיד נשמח ללמוד, ואני מבקש מאילה, יצאה הודעה מקיפה שלהם היום, אז שנראה אם אנחנו יכולים ללמוד מזה יותר. << אורח >> מרינה שפס: << אורח >> אני יכולה רגע? מרינה שפס, אני ראש אגף עלייה והגירה בינלאומית. אנחנו ביקשנו, ברגע שבביטוח הלאומי הציגו את הנתונים האלה, הרי יש לנו מאגר חודשי של כל מי שנמצא בחו״ל. בכל יום אנחנו יכולים לבדוק. רצינו לקבל נתונים מהביטוח הלאומי, ואנחנו כבר חצי שנה מחכים לנתונים האלה. זה בוועדה של העברת המידע, ואנחנו מאוד מבקשים לזרז את זה, אם אפשר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר, אנחנו נכניס את זה לסיכום שלנו כאן. אני עוד פעם מעודד את כל הגורמים להבין שאנחנו ממש חייבים לתכלל פה את כל המידע. בסדר? אז אני לא נכנס לעומק הדיון הזה, אבל זה ייכלל בסיכום של הוועדה. הוועדה להעברת מידע מתנהלת היכן, אצלכם או במשרד המשפטים? << אורח >> דני זקן: << אורח >> אצלנו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז אנחנו גם נוציא פנייה, בקשה להנהלת הביטוח הלאומי, אם אפשר לזרז את התהליכים בוועדה כי אנחנו באמת רוצים תמונה כמה שיותר שלמה. בסדר? אירנה חברתנו, נציגת משרד הבריאות, נבקש התייחסות שלך. אנחנו תמיד נותנים עדיפות למי שכאן. ואז נציג המל״ג, ואז אנחנו נפתח להתייחסויות. << אורח >> אירנה בכרך: << אורח >> צהריים טובים לכולם. כבוד היו"ר, תודה על הדיון החשוב. שמי אירנה בכרך, ואני מצוות אגף תכנון כוח אדם רפואי במשרד הבריאות. אני רוצה לפתוח באמירה פשוטה וכנה, שאנחנו במשרד הבריאות רואים חשיבות רבה מאוד בסוגיה של עזיבת רופאים מישראל, ואיננו מקילים בה ראש לרגע. אולי כשמסתכלים על הנתונים הארציים, אפשר לומר שמדובר בכמה מאות רופאים בשנה, מתוך כ-40 אלף בעלי רישיון בישראל, אבל זו הסתכלות שמאוד עלולה להטעות. לרוב מדובר ברופאים בכירים, לפעמים בעלי מומחיות נדירה או ניסיון רב שנים. כשבמחלקה יש כשלושה-ארבעה רופאים בכירים, עזיבה של כל רופא מורגשת באופן מיידי ומשפיעה גם על הצוות, גם על זמינות, גם על שירות ועל המטופלים. בהזדמנות זו אני גם רוצה להודות לפרופ' אטר על שיתוף פעולה ועל הנתונים. אם כי במקרה של הרופאים, חשוב מאוד להבחין בין העזיבה לבין נסיעה לטובת fellowship, שזו בעצם קבלת תת-התמחות, השתלמות עמיתים. במשך שנים חלק משמעותי מהרופאים כן יוצאים לתקופה שבין שנה לשנתיים עד שלוש לצורך השתלמות מקצועית, שזה חלק בלתי נפרד מבחינתנו מההתפתחות המקצועית של רופא. רופאים רבים בסופו של דבר חוזרים, וזו היכולת של מערכת הבריאות הישראלית להמשיך ולהוביל בתחומים מתקדמים. חשוב גם לומר ביושר שלא כל רופא שיוצא ל-fellowship חוזר, ולא כל רופא שיוצא לחו״ל עושה זאת לטובת fellowship. אנחנו כן רואים לפי הנתונים של פרופ' אטר שכן יש עלייה גם בקרב הרופאים בגילים מבוגרים יותר, שזו כנראה באמת לא יציאה ל-fellowship. האתגר שלנו הוא לוודא שהיציאה לטובת ההשתלמות תתנהל בצורה נכונה וכחלק מאיזשהו מסלול מובנה. בתוך המחקר של ד"ר מעיין גלבוע והשותפים שלה, וראיונות עומק שאנחנו עשינו עם עשרות רופאים שנמצאים עכשיו ב-fellowship במדינות שונות, למדנו שלא תמיד לרופאים יש היום מסלול מובנה. הם יודעים שהם יוצאים לקבל תת-התמחות, אבל לא תמיד הם יודעים לאן הם חוזרים ולטובת מה. מדובר ברופאים שמקבלים החלטה מורכבת מאוד מבחינה אישית, מבחינה משפחתית, כלכלית. הרופאים האלה מתארים את התקופה הזאת של fellowship כבור כלכלי למשפחות שלהם. הם ממש משתמשים בביטוי שהם אוכלים את החסכונות בשנים האלה. והתפקיד שלנו כמערכת להבין מה הגורמים שמשפיעים על ההחלטה לחזור או לא. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אירנה, סליחה רגע שאני עוצר, מכיוון שב-16:00 מתחילה המליאה. אני רוצה לומר, בדיון הקודם שאנחנו קיימנו, כבר אז משרד הבריאות הודיע וגם בחומר ששלחתם, שאתם עובדים על תוכנית אסטרטגית בדיוק בנקודות האלה. חשוב לנו להבין איפה עומדת התוכנית האסטרטגית, כי מבחינתנו, אם אתם תהיו החלוצים לפני המחנה ותראו איך משרד ממשלתי לוקח נתונים ובונה תוכנית אסטרטגית, משנה את המדיניות, פותח פה אופק חדש, אולי גם משרדים ממשלתיים אחרים ייכנס להם התיאבון לעשות עבודה אסטרטגית. << אורח >> אירנה בכרך: << אורח >> אנחנו בדיוק הצגנו את הנתונים ואת ההמלצות למנכ״ל משרד הבריאות, שבאמת מייחס חשיבות רבה מאוד ונתן לנו אור ירוק להתקדם. ועכשיו בימים אלה אנחנו בשלבים של גיבוש התוכנית, אנחנו בשיח עם הנהלות בתי החולים, כשהמטרה של כל התוכנית הזאת זה לייצר מסלול ברור ומוסדר שמגדיל את הסיכוי של הרופא לחזור ולהשתלב מחדש במערכת הבריאות. בין המרכיבים המרכזיים של התוכנית שאני כבר יכולה לציין, זו באמת יצירת אופק קריירה ומסלול מקצועי מובנה עוד לפני שרופא מקבל החלטה שהוא רוצה לצאת, שהוא גם ידע לבחור את תת ההתמחות ולעשות את החיבור, אם עכשיו בבית חולים מסוים אין צורך בעוד מצנתר אז הוא יודע לאן הוא חוזר כששם כן יש צורך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> שבעצם היציאה לחו"ל תהיה חלק מתוכנית של בניית קריירה שהמרכז שלה הוא פה בישראל. << אורח >> אירנה בכרך: << אורח >> בדיוק. כמובן שגם הנושא של שמירה על הקשר עם הרופאים במהלך השהות בחו"ל, אם זה קשר אישי, מקצועי, לשמור על האינגייג'מנט שלהם למערכת הבריאות, כי אנחנו שומעים מהם בשיחות שהם מרגישים שקופים ותחושה של תלישות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> מתי להערכתך תסתיים עבודת המטה של משרד הבריאות בנושא הזה? << אורח >> אירנה בכרך: << אורח >> אני חושבת שאנחנו כבר בתוך חודש-חודשיים נגיע עם המלצות לתוכנית, ובשאיפה להגיע לדיוני תקציב גם עם משמעויות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דיוני התקציב ל-2027? << אורח >> אירנה בכרך: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר. אני רק אומר שזאת הייתה הכוונה שלנו מלכתחילה כשפה בוועדה דיברנו על תוכנית חומש. מי שמכיר איך בנויות תוכניות חומש ממשלתיות, יודע שכשהממשלה מכריזה על נושא, שהיא מבקשת מכל המשרדים לבנות באותו עניין, כך בנויה תוכנית החומש של החברה הדרוזית, לחברה הערבית. כל משרד בתחום האחריות שלו מגבש דברים, יש איזשהו סל משאבים שמוקצה לעניין שמתחלק בין המשרדים. אנחנו כבר היינו צריכים להיות אחרי שנתיים של ריבוי משרדים שעובד על תוכנית מן הסוג הזה. בסדר גמור. אירנה, תודה רבה. עוד פעם, יש פה ועדת בריאות בכנסת, אבל אנחנו נמשיך לעקוב איתכם. נציג המל״ג, ידידי, אנחנו קראנו את התגובה ששלחתם בכתב. אבל אני רוצה לומר כך, והיא מופיעה באתר הוועדה. אני לוקח שני דברים מתוך התשובה, אני אשמח להתייחסות שלך, ואם יש דברים נוספים שאתה רוצה לשתף אותנו. דבר אחד שרשמנו לפנינו זה שנכון לעכשיו אין לשיטתכם איזשהו מצב של ריבוי תקנים באקדמיה שלא מאוישים. יש פה ושם תקנים, אבל זה לא שיש מאות תקנים לא מאוישים. והדבר השני שרשמנו בהקשר הזה, זה שהמל״ג ושום גורם אחר כרגע לא בעצם מנהל איזשהו תכלול של המשרות הפנויות. זאת אומרת, אין חדר מצב במדינת ישראל שבא ואומר, יש לנו שלוש משרות אקדמיות פתוחות במקרא, עוד עשר במדעי החיים ועוד 20 במדעי המחשב, ומתנהל פה מעין, הייתי אומר, ניסיון משותף ומאמץ מרוכז לבוא ולפנות לאותם חוקרים, דוקטורנטים או פוסט דוקטורנטים שיצאו לחו"ל, לומר הנה, בואו ואנחנו נעזור לכם לאתר. זה דבר אחד. במובן הזה אתם אמרתם לנו בכנות, לקראת הדיון פניתם אתם לאוניברסיטאות לשאול אם יש להם תקנים פנויים, אז זה אומר שאין חדר מצב בעניין הזה. דבר שני, שכן הצגתם כאן שתי תוכניות עתירות מימון שמיועדות לחוקרים צעירים שחוזרים לישראל ומעניקות להם מענקי מחקר נדיבים ודברים מן הסוג הזה, אבל בסופו של דבר, מבחינה מספרית לכמה חוקרים הן מיועדות, אז אנחנו מדברים על עשרות בודדות, אנחנו מדברים על תוכנית אחת של 20 ומשהו חוקרים ועוד תוכנית של שישה חוקרים. עוד פעם, אני מברך על הכול, כי כל מסע מתחיל בצעד אחד, אבל רק כדי שנבין את הפרופורציות, כשרואים את המספרים של הפוסט-דוקטורנטים או של בעלי תואר שלישי שעוזבים את הארץ במדעי החיים, אנחנו בעצם נמצאים היום במצב שכל דוקטור שישי בתחום מדעים מדויקים, מדעי החיים, נכון? לא נמצא במדינת ישראל למשך הרבה מאוד זמן, ובעצם חלקם הגדול גם לא חוזרים. כל מדען שישי במדינת ישראל עוזב. פה אני רוצה שתי שאלות. ראשית, האם יש דרך, ויכול להיות שזה דרך ור"ה ולא דרך המל״ג, כי המל״ג זה גוף שלטוני, צריך להגדיר את זה בחוק, למרות שלדעתי זה חלק מהמטרות של המל״ג, לא משנה, לא נכנס להיבט, אבל האם יש כוונה במשרד החינוך שאחראי על ההשכלה הגבוהה, אצלכם, בדיון שלכם עם ראשי האוניברסיטאות, להקים איזשהו מרכז משותף שמתכלל את המאמצים להחזיר את החוקרים לארץ, ממפה את המשרות הפנויות? זאת שאלה אחת. שאלה שנייה, האם אתם שוקלים להגדיל את ההשקעה בהשכלה הגבוהה לטובת יצירת עוד משרות, כדי שאנשים יחזרו? כי אם אתם אומרים שיש אלפים בחו״ל, אבל פה בארץ אין משרות פתוחות בתוך האקדמיה, נו, מה לעשות? אם אנשים רוצים לבנות חיים אקדמיים ופה אין משרות, אז הם נוסעים לחו״ל. אז האם יש בכלל דיון היום אסטרטגי בממשלה ובמל״ג על הגדלת מספר התקנים במקצועות שהם מקצועות חיוניים, שבהם אנחנו רואים את הנטישה הדי המונית הזו? ושאלה שלישית, האם בכוונתכם להרחיב דרמטית את המספרים של המשתתפים בתוכניות ההאצה האלה שבניתם? << אורח >> לירן גורדון: << אורח >> קודם כל תודה רבה שהזמנתם אותנו, באמת דיון חשוב. אנחנו כמועצה להשכלה גבוהה, ור"ה, מערכת ההשכלה הגבוהה, התפקיד שלנו זה להוות אולי את המקפצה המרכזית בהשבחת כוח האדם, ההון האנושי, שבסופו של דבר הופכים להיות רופאים, מהנדסים, פיזיותרפיסטים ומה לא. מבחינתי, כשאני רואה 500 רופאים שעוזבים כנגד מי שחוזרים וגידול בדברים האלה, זה אובדן של הון אנושי שהשקענו בו הרבה מאוד משאבים, מהנדסים שהושקעו בהם הרבה מאוד משאבים, ואלה דברים, כי מערכת ההשכלה הגבוהה לא אחראית על אנשים שבסופו של דבר אמורים להשתלב בתוך השוק, בתוך מערכת העבודה והתעסוקה. כמל"ג אנחנו כן מסתכלים, וזה מאוד מעניין אותנו, בעצם איך אנחנו מצליחים להחזיר לתוך מערכת ההשכלה הגבוהה את חברי הסגל הטובים ביותר. זה משהו שמעסיק אותנו. ופה חשוב מאוד, כשאנחנו מסתכלים מבחינתי על תקנים פנויים, להבין שיש על כל תקן לרוב הרבה מתמודדים. לכן, לשאול את השאלה האם התקן פנוי או לא פנוי, זו לא הדרך הנכונה להבין את הסיטואציה. בהקשר הזה, גם צריך להסתכל ולהבין את התוכניות השונות שמל"ג מקיימת, שתכליתן למעשה לנסות למשוך את הטובים ביותר להתקבל אל תוך מערכת ההשכלה הגבוהה. והתוכניות שקיבלתם, בראשית ואור, אלה לא התוכניות היחידות שיש. יש לנו במשך שנים ארוכות תוכנית בשם אלון, שמקבלת כ-25 חברי סגל בשנה. יש תוכניות נוספות לאוכלוסיות מגוון. ולכן, כאשר לוקחים את המספרים ביחד, ואתה אמרת שישה חוקרים ו-22 חוקרים, זה נשמע כמספר זניח, אבל אם תחבר את זה יחד עם תוכנית אלון ותוכניות אור, שזו בעצם תכליתה להביא לפה חוקרים בכירים למעשה, שבאים לכאן אחרי הרבה שנים באקדמיה בחו״ל, אנחנו מגיעים למספרים לא מבוטלים של בערך כ-60 חוקרים. זה נשמע אולי מעט, אבל אם מסתכלים כמה אנשים מתקבלים כחברי סגל באוניברסיטאות בשנה, אנחנו מדברים על אזור ה-230-240 בשנה, לכן אנחנו מדברים על אזור ה-25%-27%, שאלה בעצם כספים של מל"ג-ות"ת לתמיכה במוסדות לקליטת סגל. בנוסף, אתם יכולים לדבר עם נציגת ור"ה, המוסדות משקיעים את המשאבים שלהם לקליטת הסגל, וכל אחד עושה את המרב שהוא יכול על מנת לנסות ולמשוך אליו את חברי הסגל הטובים ביותר. התוכניות, כמו שאמרתי, מלגת אלון זו מלגה של דעתי 40-50 שנה. יש פה את פרופ' אטר, הוא יכול לספר לכם עליה, היא ידועה. אבל התוכניות החדשות הן הרבה יותר אטרקטיביות, הן מספקות סכומים הרבה יותר גבוהים גם כסכומים לחוקר וגם על מנת לבנות את המעבדות, ותכליתן להציב אלטרנטיבה למשיכה של אוניברסיטאות בחו״ל, ששם מקבלים סכומים מאוד מאוד גבוהים, ולכן הרבה חוקרים, בלי קשר לשאלה האם יש פה במדינת ישראל בעיה, הרבה פעמים כשאוניברסיטת עילית נותנת להם סכומי עתק, הם מעדיפים לעשות את המחקר בחו״ל, ולכן אנחנו מנסים לתת פה את האפשרות לאותם חוקרים, להגיד להם יש לכם פה את סכומי הכסף הנדרשים על מנת לבצע את המחקר הטוב ביותר. כמל"ג, כות״ת, אנחנו מנסים לספק את הכלים על מנת להיות אטרקטיביים. האם זה מה שישפיע על האנשים הטובים ביותר להגיע לארץ? אני לא יודע לומר. האם אנחנו מאיישים את מספר המלגות שאנחנו מציעים? כן. זה מה שיש לי לומר בהקשר הזה. עניינים נוספים, אנחנו התחלנו לפני מספר שנים בתוכנית של חוקר נלווה. חוקר נלווה זה לא P.I, החוקר הראשי, אבל הוא מהווה מכפיל כוח שאמור לסייע למעבדות הללו להכפיל את תפוקות המחקר שלהן. בסופו של דבר אנחנו גם אמונים על השבחת ההון האנושי במדינת ישראל, אבל גם על השבחת המחקר. אלה תוכניות שלנו, שאנחנו פיתחנו על מנת להשביח את המחקר, וזה גם אמור לסייע בקליטת סגל והשבחתו. זה מה שיש לי לומר בעניין הזה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> טוב. איתי, מחשבות שלך בנושא? נציגת ור"ה? << אורח >> איתי אטר: << אורח >> אני רוצה לקחת לכיוון אחר. אני חושב שדוקטורים שמסיימים דוקטורט ופוסט דוקטורט, יש שוק תעשייה, יש חברות ביו-סיינס, בטכנולוגיה, בביולוגיה. אלה מקומות שיכולים לספוג המון המון דוקטורים ופוסט דוקטורים שיוצאים לחו״ל, וגם בהייטק. אני חושב ששם באמת צריך לעשות חשיבה איפה הם מקבלים וסופגים את אותם אנשים שעזבו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> זאת אומרת, מיד נשמע את נציגת ור"ה, אתה מחדד גם בעקבות הדברים של נציג המל״ג, שבעצם התכלול הוא בעיקר לא בתוך עולם ההשכלה, אבל היה צריך איפשהו על התפר בין, אפרופו משרדי ממשלה, רשות החדשנות לא פה, משרד המדע והטכנולוגיה שאחראי על תחום התעסוקה בהייטק וקידום תעשיית ההזנק. << אורח >> איתי אטר: << אורח >> אפשר לעשות שיפורים בתוך האקדמיה ובמל״ג, אבל אני חושב שהמרג'ין המשמעותי זה לראות איפה אנחנו מגדילים את המספרים בתוך התעשייה בצורה הרחבה שלה. << אורח >> לירן גורדון: << אורח >> אם אני יכול להוסיף עוד שני משפטים. קודם כל, אנחנו כאקדמיה מאוד מעוניינים שאנשים יצאו לעשות פוסט דוק, יעשו דוקטורט, כמו שהיא אמרה זו השבחה של כוח האדם וההון האנושי. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אם הם חוזרים. << אורח >> לירן גורדון: << אורח >> אם הם חוזרים, ולכן אנחנו לא רוצים את זה כתופעה שלילית. דבר שני, יש לנו תהליכי חשיבה, זה עניין מורכב מבחינה משפטית, לנסות לקדם הקמה של מאגר מידע שישרת גם את האקדמיה, אבל בעיקר, אני חושב, את התעשייה ואת השוק, לגבי ההון האנושי שיוצא לחו״ל לפוסט דוקטורטים, לנסות להבין מה קורה איתם. יש פה עניין של תכנון כוח אדם, יש פה עניין של להבין מה קורה עם ההון האנושי הזה, איך הוא משתלב, איפה הוא משתלב. אבל זה קצת מורכב מבחינה משפטית, צריך להבין את זה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אז פה אני רוצה רגע לומר עוד פעם, אני בתפקידי הקודם כיו״ר ועדת חוקה עסקתי לא מעט בענייני פרטיות. אני חייב פה רק לומר דבר אחד. הסיפור המשפטי וסוגיית הגנת הפרטיות והדברים פה, זה לא מדע טילים. יותר קשה להוציא דוקטורט במדעי החיים מאשר לפתור את הבעיה הזאת. כל אחד מהפוסט דוקים האלה שיצא לחו״ל נמצא בלינקדאין, בסדר? אנשים רוצים שהשם שלהם יהיה במאגרים תעסוקתיים, שאנשים יציעו להם הצעות וכו'. באמת, בקריסה הספירלית הזו שאיתי מדבר עליה, אנחנו כבר היינו צריכים להיות עם פתרונות שמאפשרים לתעשיית ההייטק הישראלית, הביוטק הישראלי, לבוא ולומר, יש לנו עבודה משותפת עם הממשלה, הנה האנשים שיושבים בקמפוס. ברור שאתה לא כופה על בן אדם שפרטיו יהיו ידועים. אני מניח ש-90% מהפוסט דוקים הישראלים, היה מאוד שמח לדעת שמדינת ישראל רוצה לאפשר לחברות הזנק ישראליות לפנות אליו, ולהציע לו לחזור לארץ למשרה ושלא הוא יחפש. אני אומר עוד פעם, אין לי פה תלונות למל״ג, אני רק בא ואומר שזה בדיוק המקום שבו יש צורך בהכרעה ממשלתית, באסטרטגיה לאומית של השבת ישראלים לארץ, של מאבק על כל אדם שהשקענו בו. האקדמיה בישראל היא ציבורית, היא ממומנת מכספי הציבור כמעט כולה. אז יש לנו אינטרס דרמטי להיאבק על כל חוקרת שיצאה. דרך אגב, בעניין הזה אני אומר עוד פעם, לפחות אני רואה שבור"ה או במל״ג יש מודעות, אבל אנחנו חייבים כאן להתקדם. ואני כבר אומר, אני אדבר עם יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, ד"ר יאסר חוג'יראת. יכול להיות שאנחנו נקיים דיון משותף של שתי הוועדות שיתעסק ספציפית במהלכים האלה שאתם מדברים עליהם, ואז אנחנו נבקש מכם, ממשרד המדע, מרשות החדשנות, לבוא ולומר לא מה הכוונות, מה התוכנית? איך מתקדמים אל עבר מאמץ ממשלתי להחזיר אל התעשייה. מקובל עליי מה שאתה אומר, שזה לא אל האקדמיה בראש ובראשונה, איך אנחנו עובדים להחזיר אל התעשייה הישראלית את אותם מהנדסים ומהנדסות, חוקרים וחוקרות? כן, נציגת ור"ה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> דבורה מרגוליס, ראש מינהל ור"ה. תודה רבה על ההזדמנות לדבר וגם על הדיון הבאמת מאוד חשוב. אני רוצה כמה הערות כלליות, אם אפשר. קודם כל, הלוואי שהבעיה הייתה רק בהשבת חוקרים או אם הבעיה באקדמיה הייתה העניין של השבת חוקרים. במקביל לדיון שמתקיים בוועדת חינוך על יצירת מסלולים בהפרדה בין חוקרים מעיד על איזשהו יחס - - - << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> בדיוק חזרתי משם. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> דיון מאוד לא אקדמי בסוגיה שנוגעת לאקדמיה. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> מאוד לא אקדמי, וזו לא דוגמה אחת. לא נכביר במילים, אבל היחס לאקדמיה באופן כללי בהרבה מאוד מקומות, סליחה, גם פה בכנסת ישראל המכובדת, הוא לא בדיוק מעודד אנשים להצטרף אליה. נגיד את זה בעדינות. אני לא ארחיב, כל אחד ודעותיו. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בעיקר פה בכנסת ישראל. << אורח >> דבורה מרגוליס: << אורח >> לעניין שדובר כאן, קודם כל חשוב לציין, בתחומי ה-STEM, התחומים של המדעים המדויקים, הניסויים וכו', הנדסות, מדעי המחשב, מי שמסיים תואר שלישי דוקטורט בישראל חייב לצאת לחו״ל לפוסט דוקטורט כדי להשביח את הידע שלו, ללמוד מעמיתים, ללמוד מהמומחים הטובים בעולם, מתוך שאיפה כמובן מאוד גדולה שיחזור ארצה ויחלוק את המחקר שלו עם הסטודנטים שלו ועם האקדמיה כאן. נכון שזה לא תמיד קורה, אנשים נוסעים ולא תמיד חוזרים, זה היה, זה קיים, יש עלייה עכשיו, אני ממש לא הייתי תולה אותה בהכרח בתנאים באקדמיה. רק לתת כמה מספרים. לקלוט מדען, להקים מעבדה למדען שרוצים להביא מחו״ל, זה מתחיל במיליון דולר רק לציוד הבסיסי. וזה לפני שדיברנו על כל מיני דברים. כל אחד יכול לחשוב על פיזיקה גרעינית, כימיה, לא יודעת מה, ביולוגיה כזו או אחרת, מה נדרש מאוניברסיטה להעמיד כדי להביא לפה מדען טוב שסיים פוסטדוקטורט, ישראלי, שרוצה לחזור אבל הוא רוצה גם לחקור בתנאים טובים. מדינת ישראל היא עדיין אבן שואבת, עדיין מגיעים לכאן גם אנשים לא יהודים שרוצים להיות וללמוד כאן, יש לנו גם סטודנטים בינלאומיים, חוקרים בינלאומיים שמגיעים לכאן, אפילו לתקופות ארוכות, יש המון ישראלים שרוצים עדיין לחזור. בסוף אין שום ספק שזו שאלה של כסף ושל משאבים. לא נדבר על העשור האבוד, לא נדבר על כמעט 700 מיליון שקל קיצוצים רק בשלוש שנים האחרונות בתקציב ות״ת. אני לא רוצה, פשוט הוא לא יכול, אז אני רק אומרת. מערכת ההשכלה הגבוהה ספגה קיצוצים של מאות מיליונים רק בשלוש-ארבע השנים האחרונות, חלקם בפלאט כמו כל המשרדים, וחלקם בקיצוצים ממוקדים כאלה ואחרים. וכספים שהלכו למטרות מצוינות, כמו לסייע לסטודנטים במילואים, הם על חשבון משהו אחר, כי השמיכה לא מספיקה. חוץ מזה, הדבר הזה הוא שוק תחרותי. אוניברסיטה מגייסת חוקר בחזרה אל שורותיה מחו״ל, בתנאי שכמובן הוא עומד בתנאי המצוינות שהיא קובעת. אני מאוד אשמח, עם כל הרצון הטוב של כולנו להביא לכאן ולהחזיר לכאן במסות חוקרים, שכנסת ישראל לא תתערב בחקיקה באירוע הזה. הדברים האלה נעשים שנים, נעשים טוב, האקדמיה עובדת, מביאה פירות. אני לא אתחיל למנות לכם טילי חץ ומדעני הטכניון ועוד. יש מיליון דוגמאות, בטח כולם מכירים. זה נעשה, זה נעשה טוב. יהיה יותר כסף בקופות ות״ת, אפשר יהיה לעשות יותר ולהגדיל את התוכניות שקיימות. וכמובן, אם המדינה תהיה מושכת וכזו שאנשים רואים בה את עתידם ורוצים לגדל בה את ילדיהם באופן כללי ונרחב, גם האקדמיה כמובן יהיה לה קל יותר למשוך אליה את הטובים ביותר. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> אנחנו נפתח עכשיו לסבב התייחסויות של גורמי החברה האזרחית. אני רק אבקש מכולם לומר דברים קצרים ולא את המובן מאליו. כולנו מבכים את המצב. בואו נעשה רגע סבב. אין לנו הרבה זמן, אנחנו ביקשנו הארכה של כמה דקות, אבל המליאה מתחילה עוד מעט אז ממש שתיים-שלוש דקות כל אחד. << דובר >> ולדימיר בליאק (יש עתיד): << דובר >> מליאה דרמטית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> כן, נאומים בני דקה דרמטיים. מאוד דרמטיים. למה אתה מושך אותי בלשוני? באמת, כאילו, עד שאני מצליח קצת להירגע אחרי בוקר בוועדת חוקה. הכול בסדר, מכובדיי, שתיים-שלוש דקות כל אחד, יהיה גם דיון המשך. נעמה כהן, מנכ״לית מרשם, בבקשה, חברתנו. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> תודה רבה, אדוני היו"ר, על ההזדמנות. באמת, בדיון הזה דובר המון על עזיבת רופאות ורופאים לחו״ל, וכמו שנאמר העזיבה של רופאות ורופאים לחו״ל היא באמת כחלק מההכשרה של רופאים, אבל בשנים האחרונות רואים עלייה דרמטית של רופאות ורופאים שבוחרים לא לחזור לארץ. מהסקרים שאנחנו ערכנו לשאול את הרופאות והרופאים למה הם בוחרים לעזוב לחו״ל, או למה הם בוחרים להישאר בחו״ל, עולה מהנתונים באופן דרמטי שתנאי העבודה והשכר שמוצעים לרופאים בחו״ל הם טובים יותר מבישראל. לצורך ההשוואה, רופא מתמחה בבריטניה מרוויח בערך שכר בסיס של 12,000 שקל, שזה 3,500 פאונד, ובישראל שכר הבסיס של רופא מתמחה הוא כמעט 7,000 שקל. אז כשההבדל הוא כל כך דרמטי ויש קיצור תורנויות, כלומר ברוב מדינות ה-OECD לא עובדים בתורנויות של 26 שעות ולא עובדים 350 שעות בחודש, זה מעודד את הרופאות והרופאים לעזוב את ישראל. הדבר הדרמטי שקרה בשנים האחרונות זה שמשנת 2022 התחיל באופן אקטיבי גיוס של ארגוני בריאות בחו״ל, גיוס אקטיבי של רופאים, הם ממש מטרגטים רופאים דרך הרשתות החברתיות או דרך קשרים אישיים ומפתים אותם לעבור. ככה למשל הם הצליחו לפתות קבוצה של 15 פסיכיאטרים, מה שחברת הכנסת נעמה לזימי התייחסה אליו, של 15 פסיכיאטרים מומחים שעזבו ביחד כקהילה לבריטניה. יש עוד אלפי דוגמאות כאלה, למשל מדינות כמו אבו דאבי מציעות לרופאים 100 אלף דולר מענק כדי לעבור. יש צעדים שאפשר לעשות כדי לצמצם את תופעת ההגירה לחו״ל. בראש ובראשונה זה שיפור התנאים. אם למשל קיצור תורנויות הוא פתרון שפותר שתי בעיות במערכת, הוא גם כרוך בהוספת תקנים, אז זה יוסיף לנו מספר רופאים למערכת, זה יקטין להם את שעות העבודה ויוריד את העומס. הדבר השני שאפשר לעשות הוא להוסיף מעונות לבתי החולים. אחד האתגרים הגדולים בעבודה של 26 שעות, וגם בכללי רופאים לא באמת עובדים מ-08:00-16:00, הם נשארים הרבה אחרי 16:00, להוסיף מעונות לבתי החולים יכול לעזור ולשפר מאוד את המצב, את התנאים שיש כרגע לרופאות ורופאים פה. ותגמול משפחתי, רופאים ורופאות הם בין עובדי הציבור היחידים שלא מקבלים איזשהו החזר, אפילו לא החזר קייטנות, והם אלו שהכי צריכים את העזרה בלשמור על המסגרת המשפחתית כשהם עובדים כל כך הרבה שעות ברצף. ואם יש לנו עוד דקה, אז אני אשמח גם שאור נציג הסטודנטים שלנו ייתן התייחסות פרקטית לאיך בשטח יש התארגנויות לעזוב לחו״ל. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> רק שאלה, היה על זה דיון בוועדת הבריאות לאחרונה? על התופעה הזאת? אפשר לומר, זה מידע פומבי. << אורח >> נעמה כהן: << אורח >> ועדת הבריאות, לפחות בשנה האחרונה פחות בוחרת להתעסק בסוגיית הרופאים והרופאות, והתנאים שלהם והשכר שלהם. אבל יש לנו את ועדת הצעירים של הכנסת, שהיא נכנסת בריק הזה ועוסקת בזה, ורק לפני שלושה שבועות היה לנו דיון מאוד עמוק על זה, וזה היה דיון המשך לדיון שהיה בספטמבר, אז יש מי בכנסת שמכסה על חוסר הפעילות. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. כן, אור. << אורח >> אור אהרן: << אורח >> שלום לכולם. אני אור אהרן, סטודנט שנה ב' באוניברסיטה העברית ואני נציג רפואה באגודה. אני רוצה לשתף במשהו שלא חשבתי שאני אגיד בקול רם, בטח שלא בכנסת. היה לי רגע אחד של משבר, וברגע זה חלף לי בראש להיכנע ולבדוק אפשרות להתמחות בחו״ל. ומעצם המחשבה על כך אני קצת מתכווץ. כי המדינה הזאת חשובה לי, כי אני נכד של ניצולי שואה שאיבדו הכול בפולין, הקימו כאן משפחה ובנו כאן חיים, ולימדו אותי שעל החיים כאן נלחמים. וזו הסיבה שאני כאן היום, כי לצערי גיליתי את ההיקף של התופעה לאחרונה ונחרדתי. 74% מהסטודנטים לרפואה שוקלים, או לפחות לא שוללים, לעזוב לחו״ל. שלושה מתוך ארבעה סטודנטים. זה לא רק סקר, חברים שלי כבר מארגנים קבוצות למידה ל-USMLE כדי לקבל רישיון בארצות הברית. זה לא דיון תאורטי. בהונגריה, בפחות מ-20 שנה עזבו רבע מהרופאים. נקלטו בעולם בזרועות פתוחות, כי כל העולם משווע לרופאים. ולמה הם עזבו? הישרדות. מה הקשר אלינו? המדינה שאמורה לשמור עלינו שוברת אותנו ומסכנת חיי מטופלים. 26 שעות עבודה רצופה על הרגליים ב-45 שקלים לשעה, זאת לא עבודה, זאת עבדות. בישראל ממתינים שעות במיון, חודשים למומחה. המחיר הוא חיי האדם, ההורים שלנו. ותראו, ברמה האישית יותר, יש לי חלומות פשוטים. אני רוצה להכיר מישהי, להקים משפחה, להיות אבא, לעשות טוב לאנשים, להוציא את הילד מהגן פעם ב-, אבל גם לחזור הביתה בריא מהעבודה. והמדינה דורשת ממני ומאיתנו לבחור בין הבריאות והחלומות שלנו לבין העתיד שלנו כאן. בואו נדבר עובדות. אני אשתדל לקצר כי חלק באמת כבר הוזכר. רופאים רבים שיוצאים לתת-התמחות בחו״ל, שזה תהליך מאוד סטנדרטי, פשוט לא חוזרים. סטודנטים ישראלים לרפואה בחו״ל שמקבלים רישיון באותה מדינה, בלי סטאז' אפילו, פשוט משתקעים שם ולא חוזרים. ובכנות, מישהו כאן יכול לשפוט אותם? ובעולם נאבקים על כל רופא. אז אני כאן לבקש באופן ישיר, תיאבקו עלינו, תצטרפו למאבק שלנו, תהפכו אותו לשלכם, תנקטו עמדה. אמפתיה לא מספיקה כאן. תעמדו לצד המתמחים, הסטאז'רים, הסטודנטים, תיאבקו על קיצור התורנויות, תשפרו, תתקנו, תילחמו עלינו. וברשותכם, דווקא אני אסיים בכמה מילים יותר אופטימיות. אל תאמינו למי שאומר שאין ברירה. תודה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, אור. דברים מן הלב נכנסים אל הלב, אנחנו מחויבים לשנות את המצב הזה. גם בהקשר של העזיבה של הארץ, אבל גם בהקשר באמת של יוקר מחיה ועתיד מקצועי ותנאי עבודה, להעלות את החיים על ראש שמחתנו. תודה. נשמע את נציג פורום ארלוזורוב ואז את נציג התאחדות הסטודנטים. אנחנו נספיק לשמוע את כולם, אם כולם יהיו חדים. מיכאל, בבקשה. << אורח >> מיכאל ספיבק: << אורח >> תודה רבה, היו"ר. לא יכולתי למצוא תזמון יותר מושלם מלהתחבר לאור. אחרי הדברים שלו, אנחנו באמת בפורום ארלוזורוב הגענו היום להציג יותר זרקור לנושא הצעירים. קודם כל הנתונים מפחידים, מטרידים. אני רוצה לספר שהשבוע, ככה סיפר חבר טוב, שלושה ילדים, מהנדס, אשתו עובדת בהייטק, עוזבים באוגוסט לקנדה. ככה באופן אישי, כשאומרים שזה רק אוקראינים ורוסים. אני אתחבר לזה שמבחינתנו אנחנו רואים באירוע הזה לא אירוע מבודד, אלא סימפטום לבעיה של צעירים במצבם הכלכלי והחברתי בישראל. המצב הזה קשה הרבה יותר כשמבינים שדור הצעירים שלנו בעצם נכנס לעולם התעסוקה תחת משברים חסרי תקדים, כמו מגפת הקורונה, מלחמת חרבות ברזל. צריך לזכור שמדובר בתקופה הכי קריטית לאדם בשוק התעסוקה. עכשיו הוא מתחיל את הצעדים שלו, מתחיל לצבור ניסיון, וזה קריטי, ודווקא פה אנחנו מראים גם במחקרים ובניירות שלנו, שמבוססים בין היתר על נתונים והשוואות מהעולם, פגיעה בשנים אלו עלולה ליצור מה שאנחנו קוראים לזה אפקט מצלק. שזו למעשה פגיעה בשלבי הכניסה לשוק העבודה, שלא נעלמת גם בהמשך, אלא מלווה את הצעירים לאורך שנים וגוררת שכר נמוך יותר וסכנת אבטלה, וגם פגיעה בעתיד, בביטחון התעסוקתי וביטחון עצמי בכללי. אפילו במחקרים מראים שזה חוסר רצון וחוסר שביעות רצון בכלל מהחיים ומרמת החיים, עד כדי כך. כשמדברים על צעירים בישראל אנחנו יכולים גם להציג נתון של 41% מהמילואימניקים שמדווחים שפוטרו או נאלצו לעזוב לאחר השחרור שלהם, פה אצלנו, אז זה גם חשוב לזכור. ולמרות כל זה, כמו שהתחלת בהתחלה, ההשקעה הממשלתית אצלנו בכלים שאמורים לסייע לצעירים, כמו הכשרות מקצועיות, סיוע בחיפוש עבודה וסבסוד בשכר, נמוכה משמעותית ממה שמקובל בעולם. במדינות ה-OECD, לרוב מדינות שלא חוות מלחמה של יותר משלוש שנים, משקיעות בממוצע כחצי אחוז מהתמ״ג שלהן אצלנו. אנחנו מסתפקים בשליש מזה. ככה זה נשמע אולי קצת, אבל מבחינת מספרים זה כמעט 7.5 מיליארד שקל שחסרים לעזור לצעירים שלנו לקום, ואגב, הדברים שגם אור אמר, להתחיל את החיים שלהם. אז כן, מאוד חשוב הדיון הזה גם על אקדמאים, בדיקה של נתוני עזיבה מפחידים. אגב, יש גם את ScienceAbroad, שחבל שהם לא נמצאים פה, שהם גם עושים דברים. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> הם בזום, הם דיברו בדיונים הקודמים. << אורח >> מיכאל ספיבק: << אורח >> עושים דברים חשובים מאוד. וזהו. אז אנחנו גם חושבים שצריך לדרוש מהממשלה התייחסות לדבר הזה בצורה הרבה יותר מעשית, ותודה רבה, אנחנו שותפים להמשך. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה, מיכאל. בהחלט תהיו. לירן, בבקשה, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית. << אורח >> לירן בסון: << אורח >> שלום לכולם. תודה רבה, אדוני היו"ר. אני יושב כאן ואני באמת מודאג. אני כאן בשם התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, הגוף המייצג של כמעט 400,000 סטודנטים במדינת ישראל. אנחנו שומעים כאן סטודנט שמספר בגילוי לב על זה שהוא באמת חשב לעזוב את הארץ, ואני כאן כדי להשמיע קריאת השכמה. אנחנו מאבדים את העתיד של המדינה שלנו. דיברנו על נתונים ומספרים, אנחנו מדברים על מדענים ופרופסורים, זה מאוד חשוב. הם גם היו פעם צעירים כמוני, כמוהם, ואני רוצה לדבר על הלמה. אבל לפני, אני כן רוצה לגעת בכמה נתונים שמחלקת המחקר של התאחדות הסטודנטים סקרה סביב סקר הסטודנט 2025. 33% מהסטודנטים מצהירים בגלוי, זאת אומרת, הם אפילו לא מסתירים את זה, שהם שוקלים ברצינות רילוקיישן עם סיום התואר. כמעט ממחצית מהסטודנטים כבר לא מאמינים שישראל היא מקום טוב לבנות בו משפחה. צריך להבין, הסטודנטים הם האוכלוסייה עם פוטנציאל ההגירה הגבוה ביותר. אנחנו צעירים, אנחנו משכילים, לרוב אנחנו ללא ילדים, ויש לנו פחות חסמים כמו שנאמר כאן, שמקבעים אותנו למדינה. אז אם לא נתעורר היום, המוח והכסף הישראלי יבנו מדינות אחרות, מאוד פשוט. אז אנחנו שואלים מה גורם לזה. התשובה היא אחת, ולא נאמרה פה, היא אולי נרמזה בדרכים כאלה ואחרות, אבל יוקר המחיה. הכלכלה שכל כך צמאה לדור הצעיר אלינו, היא הסיבה לזה שפשוט צעירים עוזבים. הרבה לפני המצב הביטחוני, שכמובן הוא גורם שמהווה שיקול, אבל המספרים בסופו של יום זועקים. 74% מהסטודנטים מדווחים כי המצב הכלכלי ויוקר המחיה הם גורמים חד משמעיים ללחץ וחרדה, לזה שהם לא מצליחים לעבור את התואר. זה גורם הלחץ המרכזי שעוקף משמעותית, תתפלאו, את המצב הביטחוני במדינה. כמובן שהמצב הביטחוני עדיין פוגע בחוסן הנפשי של הסטודנטים, אך על גבי זה משבר הדיור מרסק לנו את התקווה. 42% מהסטודנטים פסימיים על זה שהם יכולים להשיג דירה אי פעם עד גיל 35. איך אני אמור לכלכל את עצמי? כל חיי לחיות בשכירויות? חברי ועדה, זו לא שאלה חברתית או מוסרית, זו שאלת ביטחון וחוסן לאומי. בסופו של יום הסטודנטים הם אלו שנושאים בנטל המילואים, אלו שנושאים בנטל המיסים, ובחוסן של המדינה הזאת אנחנו התשתית של העתיד של ישראל. אי אפשר לדרוש מאיתנו לתת הכול בחזית ובמקביל לדחוק אותנו גם לשולי המדיניות הציבורית בבית שלנו. צעירים לא צריכים סיבה ערכית כדי להישאר. אנחנו נשארים, אנחנו נלחמים, משרתים מילואים. סטודנטים צריכים לדעת שהמדינה תיתן להם יכולת כלכלית אמיתית לבנות כאן בית. אם היציבות שלנו תתערער, והיא מעורערת דה פקטו, המדינה פשוט תאבד אותנו. דווקא הדור היצרני שהיא כל כך כל כך זקוקה לו. אז מה אנחנו דורשים? זו דרישה שהיא הגיונית לנוכח המצב. פתרונות דיור בר השגה. 30% מהסטודנטים מבהירים שהטבות משמעותיות ברכישת דיור או קרקעות יעזרו להם להישאר בארץ. במקביל, 42% דורשים החלה של פיקוח ממשלתי על שכר דירה, דבר שהוא היום פשוט לא מפוקח בשום צורה. תבואו פעם אחת לראות דירת סטודנטים או מעונות, שכבר כל המעונות מלאים. לסיכום, מאז קום המדינה הצעירים והסטודנטים נדחקו לשוליים. אנחנו לא רואים שום חקיקה משמעותית לטובתנו, שום הסכמים קואליציוניים ושום החלטות ממשלה ששמות אותנו במרכז. אז אנחנו דורשים לשים את הסטודנטים, הדור היצרני, בראש סדר העדיפויות. הבקשה שלנו, גם מהממשלה הנוכחית, כפי שהוזכר פה בתחילת הדיון, וגם מהממשלה הבאה, בעזרת השם, שתקום, היא שתבואו איתנו ופעם אחת תהיו אמיצים. תנו לנו את הכלים הכלכליים להישאר ולהמשיך לבנות כאן את המדינה. תודה רבה. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה לך על הדברים החשובים. אני פונה לנציגות אימהות בחזית, בבקשה. מי מדברת, יעל או איילת? << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> אני אגיד מילה ויעל תמשיך, בסדר? << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> בסדר גמור. << אורח >> איילת השחר סיידוף: << אורח >> היי, איילת השחר סיידוף, אימהות בחזית, אני יו״ר התנועה. אני רק רוצה להגיד שני דברים שאנחנו ערים להם בחצי שנה האחרונה. אימהות למלש״בים שמתקשרות ומבקשות דרך להוציא אותם מהארץ לפני גיל 16 כדי שלא יקבלו צו ראשון, והורים שעושים עבודה ומחפשים לברוח עם הילדים רגע לפני. בחודשיים האחרונים אני חושבת שיש לנו קרוב ל-300 פניות, זה ממש חריג בתנועה שלנו, כי זו תנועה שמעודדת גיוס ולא ההפך. אנחנו לא יודעים מה לעשות עם העובדה הזאת. והדבר השני שיעל תרחיב עליו יותר, כי היא בחזית הלוחמים, זה חבר'ה שהשתחררו וצה״ל לא נותן להם מנוח, לא מפסיק לקרוא להם למילואים, והדרך היחידה שלהם זה פשוט לברוח מפה. כמויות של חבר'ה משוחררים שעלו על מטוס עם One-way ticket, לאו דווקא טיול, לאו דווקא הגירה, מחכים שתתחלף הממשלה, מחכים שתיפסק המלחמה, מחכים שמשהו יקרה, כי הם גם עשו סדיר וגם עשו מילואים. הבן הפרטי שלי גם בדרך החוצה, אחרי שהוא השתחרר בנובמבר ומאז עושה מילואים רק עם שבוע הפסקה. אני קניתי לו את הכרטיס לשלוח אותו מכאן, כי הוא צריך קצת שקט בנשמה. אז אני לא יודעת מה יהיה עם החבר'ה האלו ואם הם יחזרו. אבל הדבר הכי מטריד, והוא חדש, זה פניות של משפחות למלש״בים להוציא את הילד לפני גיל 16 מהארץ לדודה, לדוד, ממש מדברים על פירוד משפחות. העיקר שלא יגיע לצבא בקרוב, עד שלא ישתנה פה המצב הממשלתי, הפוליטי או מה שזה לא יהיה. תודה. << אורח >> יעל זרח: << אורח >> יעל זרח מאימהות בחזית, מובילת תחום הלוחמים. אני אגע דווקא בנושא של הלוחמים והמשפחות שלהם. דיברו פה המון על רופאים ומהנדסים שעוזבים בגלל תנאי שכר יותר טובים, או בגלל תנאי עבודה יותר טובים. אנחנו שוכחים פרט מאוד מאוד חשוב, אנשים פה בארץ, כולל הורים של לוחמים, שאני מרכזת הרבה קבוצות של הורי לוחמים, גם ההורים פה בפוסט טראומה. צריך להבין את זה. אנשים רוצים לצאת לא רק בשביל התנאים, חלקם אנשים שיכולים להרשות לעצמם לצאת, הם לא צריכים להשתכר. הם פשוט לא יכולים יותר. הם מרגישים שהם במצב נפשי מאוד מאוד קשה. אין מענים היום, לצערנו, בגלל תקציבים מאוד מוגבלים. אין מענים לאחים ולמשפחות של לוחמים, למעט לפצועים, מן הסתם. אז זה פן אחד. הפן השני, והוא ממש מצער אותי, זה לשמוע חבר'ה צעירים שהשתחררו וכבר הספיקו לעשות מילואים, עושים ישיבות צוות, ושואלים אחד את השני באיזה מקום יהיה להם הכי טוב לגור כולם, שהוא לא ישראל. וזה מצב שאנחנו חייבים, חייבים, חייבים שהוא ייפסק. הם לא רואים עתיד, במיוחד בפן, לא רק של יוקר המחיה אלא כל הנושא של, יש מגזרים שלמים בישראל שאינם נושאים, אני לא קוראת לזה נטל כי זו זכות לשרת בצבא, אבל אינם נושאים גם בעול המיסים, והילדים הצעירים שלנו מרגישים את זה. הם אומרים בפה מלא, אנחנו לא נוכל לחיות פה אם נצטרך להחזיק עוד חמש משפחות על הגב שלנו, גם לעשות מילואים, גם לעבוד ולשלם מיסים וגם לחיות בצורה שלווה ואיכותית. << יור >> היו"ר גלעד קריב: << יור >> תודה. חברים, אני נדרש לסיים ולסכם. יצא סיכום מאוד מפורט של כל הנקודות שעלו כאן, אבל אני מבקש לומר כמה דברים. ראשית, דני יצא, אז שותפיו לביטוח הלאומי. אני קראתי ככה בחטף את ההודעה המלאה שהוצאתם היום לתקשורת על הנתונים של ביטול התושבות. אני אומר כך, א', לתת להודעה הזאת כותרת של נתוני ירידה כשאנחנו עוסקים בביטול תושבות, החלטה קצת מוזרה. הדבר השני המוזר הוא לא לקשור בין הירידה במספר מ-2024 ל-2025, לעובדה שרוב ביטולי התושבות הם במסלול האוטומטי והם נגררים אחרי חלוף חמש שנים. וכשסופרים חמש שנים לאחור מ-2025 מגיעים לקורונה. וכולנו יודעים שהייתה צניחה במספר היוצאים בישראל בשנות הקורונה, ולכן מטבע הדברים יש צניחה במספר הביטולים האוטומטיים, כי הם קורים חמש שנים אחרי העזיבה. לגזור מזה שיפור במגמות התמתנות הירידה, זה פשוט לא נכון. ולא להבליט את העובדה שהדבר היחיד שהתמתן בבקשות לביטול אקטיבי זה הצמצום במספר העולים שביקשו את זה, בשעה שמספר הישראלים הוותיקים שביקשו את זה רק גדל מ-2024 ל-2025. אז אפרופו הדברים שאמר ראש הממשלה במליאה, זה בדיוק להפך. הוא שם את הכול על כתפי העולים, שלא חשוב שהם עוזבים, הם אוקראינים. מסתבר שאצלם יש פחות ביטולי תושבות יזומים. שם יש ירידה. איפה יש עלייה? בישראלים הוותיקים. אני מציע לכם לבדוק מחדש את הדברים שנכתבים בהודעה שלכם, לפחות לקשר את הירידה הזאת לצניחה במספר הישראלים שיצאו מכאן בשנת 2020, בגלל הקורונה, ראינו את הנתונים האלה. ראינו את הצניחה הזו. צר לי לבוא ולומר, ואתם כמובן לא הפצתם שום פייק, אבל לראות עיתונאי בכיר בישראל שגוזר מזה, עושה משחקים עם הנתונים, לומר שהייתה ירידה בירידה, כשבעצם מה שאני מבין מהלמ״ס והממ״מ, שאין לנו נתונים לגבי 2025 בינתיים. זאת אומרת, הלמ״ס לא הציג נתוני עזיבה של ישראל לגבי 2025, נכון? בינתיים הנתונים היחידים שעומדים לרשותנו ברמה השנתית זה 2024. בקיצור, העיקר ידיעה של עיתונאי בכיר על ירידה בירידה. ירידה באמינות הידיעות שהן נפוצות בתקשורת הישראלית. זה דבר אחד. הדבר היחיד שאני לוקח שמאוד מאוד מטריד אותי מההודעה שלכם, זה המשך העלייה בכמות הביטולים היזומים של ישראלים ותיקים שעזבו את מדינת ישראל. צריך מאוד מאוד להטריד אותנו המהלך הזה. עכשיו תראו, אני מבקש לסכם את הדברים הבאים. מי שיושב פה מסביב השולחן יודע שמדובר במגפה. אני שמח שהגענו היום, אחרי ארבעה דיונים, מבחינתי ליכולת להציג שני מחקרים, שניהם נסמכים על העבודה החשובה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הם נתנו לנו פה זוויות שונות ודגשים שונים. אף אחד לא יכול יותר לשחק עם הנתונים. אי אפשר יותר לשחק עם הנתונים, לא בנאום של פוליטיקאי כזה ולא בנאום של פוליטיקאים מהצד השני. יש נתונים, הנתונים מדאיגים. הם מדאיגים גם ביחס לעולים שעלו למדינת ישראל על פי חוק השבות ולא הצלחנו להשאיר אותם כאן במדינת העם היהודי, והם גרועים מאוד ביחס לישראלים ותיקים, חלקם הגדול צברים, נולדו כאן במדינת ישראל, דור שני, דור שלישי, דור רביעי. עשרות אלפים עוזבים את מדינת ישראל, בייחוד החל משנת 2023 ומעט מדי ישראלים. הגענו לתחתית של התחתית במספר התושבים החוזרים, הישראלים החוזרים, בהשוואה ל-15 השנים האחרונות. מדובר במגפה, מדובר בסכנה אסטרטגית. כל מי שנמצא כאן מסביב לשולחן מבין את זה, מדבר על זה. הבעיה היא שאנחנו לא רואים התייחסות של הממשלה. אני בכוונה אחזור ואומר, אני חושב שהמהפכה המשטרית והמציאות הביטחונית והפילוג בתוך החברה הישראלית ויוקר המחיה וחוסר ההשקעה בשירותים הציבוריים ובדור הצעיר, אני חושב שזה הסיבות המרכזיות. אבל גם לשיטת מי שזה לא הסיבות המרכזיות, בסדר, מחלוקת פוליטית. יש איזושהי מחלוקת שהמדינה צריכה להיות מוטרדת מזה? שצריכה להיות תוכנית חומש ממשלתית? שכל משרד ממשלתי צריך לחשוב מה הוא עושה ב-ד' אמותיו כדי להתמודד בתחום אחריותו עם התופעה, ומה הממשלה כממשלה עושה? אז במקום זה מספר משרדי הממשלה שמשתתפים בדיון הזה רק הולך ויורד מדיון לדיון. זו תופעה מדהימה. הדיונים שלנו הולכים ונהיים יותר ויותר ממוקדים גם בניתוח הנתונים, אבל גם בפתרונות שעולים כאן. חלק מכמה משרדי ממשלה שכן טורחים להגיע, אחרים, נציגי חברה אזרחית, יש פה ארגונים שלא דיברו היום אבל עסוקים בזה, ומספר המשרדים שמרגישים את עצמם קשורים לסוגיה הזאת הולך ויורד מדיון לדיון. תצא היום דרישה, אני כנראה גם אביא את זה להצבעה בשבוע הבא בוועדה, על הצעת החלטה, על הודעה. דרך אגב, אני חושב שאנחנו חייבים גם לשלוח הודעת סיכום בגלל ההצעה לסדר היום. יפה, אז אני רוצה להניח במליאה, אחרי שתהיה כאן הצבעה. אנחנו נניח על שולחן המליאה דרישה מממשלת ישראל להתחיל כבר עכשיו גיבוש תוכנית חומש, לוקח שנה לגבש תוכנית חומש במקרה הטוב, של כל המשרדים הרלוונטיים, כל אחד בתחומו, תוך העמדת תקציב מתוכלל ממשלתי, להתמודדות עם לפחות חלק מההיבטים של התופעה הזו. אני לא אחזור על כל התחומים. תוכנית החומש הזו היא כלי מרכזי בתנועה של משרדי הממשלה גם להאט את קצב העזיבה וגם להבטיח שמי שיוצא מכאן, וחשוב לי לומר חלק מהיוצאים, זה לא רק למטרות לגיטימיות, זה גם מטרות טובות אם נצליח להחזיר אותם לארץ. ולכן אני אומר עוד פעם, אנחנו נדרוש תוכנית חומש ממשלתית שתאט את קצב העזיבה ובעיקר תגביר את קצב החזרה של מי שיצאו מכאן, ותקרין לישראלים בחו״ל שזה הבית. אני כן מציין את נושא התוכנית ההולכת ומתגבשת של משרד הבריאות, ומודה על העבודה ומקווה באמת שהיא תיכנס כבר לתקציב 2027. זה אומר שבשבועות הקרובים אתם כבר צריכים להתכנס לסיום. אני רושם לפניי את הצורך שלנו לפצח את הנושא הזה של קו התפר בין האקדמיה לבין התעשייה, בדגש על תחומי מדעי החיים, ההנדסה, מדעים מדויקים, תחום הטכנולוגיה, חומת ההפרדה הזאת בין התעשייה לבין עולם ההשכלה הגבוהה. ואין פה אתגרים משפטיים גדולים. יש משימות משפטיות, אפשר לפתור אותן. דווקא זה לא דורש דוקטורט. נושא הסיוע לצעירים אחרי צבא, לכולנו ברור למה יותר גברים עוזבים את ישראל בגילאים הצעירים. יותר גברים עושים 400 ימי מילואים, יותר גברים נמצאים בחזית הקרב. לא רק, אבל זה די ברור למה. יותר ישראלים צעירים, גברים, מרגישים שהם צריכים לנסוע מפה כדי להתאושש. מה אנחנו עושים כדי לעזור להם להתאושש פה? מה אנחנו עושים כדי לומר להם, אחרי שהם יתאוששו בחו״ל, שיחזרו לפה, כי פה הבית? כל הדברים שנאמרו כאן לגבי היקפי ההשקעה בצעירים, בין אם מדובר במקצועות מובילים ובין אם מדובר, לא כולם צריכים להיות רופאים. אנחנו גם צריכים צעירים נהגי אוטובוס, גם הם צריכים לרכוש דירה במדינת ישראל. אני חושב שיש הרבה מאוד סוגיות שהביטוח הלאומי והממשלה צריכים לחשוב עליהן. אני לא בטוח שההחלטה על חמש שנים ניתוק אוטומטי היא החלטה שעוזרת לנו. אני מבין את כל הסיבות, דרך אגב, בסדר? העומס על ביטוח הבריאות הממלכתי, תשלומי ביטוח לאומי. אנחנו גם לא רוצים שאנשים יפטרו את עצמם מלהיות חלק משוק התעסוקה ואז ברגע מסוים של צרה נזכרים שישראל היא בית. הכול ידוע לי. אני כן שואל את עצמי, האם נכון בנתונים הללו להיות במצב שבו מדינת ישראל מודיעה לאזרח שנמצא חמש שנים בחו״ל, ניתקנו לך את התושבות? לא בטוח. אני חושב שהדבר דורש מחשבה, הדבר דורש מחקר. דרך אגב, אחד הנתונים המעניינים מהלמ״ס ומהממ״מ זה שאחרי עשר שנים יש אחוזים לא מבוטלים של חזרה. זה לא יורד ככה, להפך. זה מעין, הייתי אומר, קערה. המספרים יורדים בחמש, שש, שבע, שמונה, אבל אחרי עשר שנים אנחנו רואים חזרה. אני חושב שצריכה להיות עבודה מאוד מאוד רצינית האם זה נכון, השיטה הזו שבה אנחנו מודיעים לישראלים, אתם כבר לא תושבים, בצורה אוטומטית אחרי חמש שנים, במאפיינים היום של עולם ההשכלה הגבוהה, של הרילוקיישן, של התעסוקה. לא בטוח שזה צעד שמשרת את האינטרס של מדינת ישראל. לפחות הייתי רוצה שהדבר ייבדק לנוכח הנתונים. תראו, אנחנו לא נחדל מלעסוק בעניין הזה כל עוד הכנסת הנוכחית מתפקדת. יצא סיכום של הדברים שאמרתי עכשיו, של כל הנקודות, שלומית מנהלת הוועדה, שותפתי לעניין, כל דבר שהעליתם וכל הצעה נרשמו, זה יצא בסיכום. אנחנו נקיים עוד דיון אחד לפחות בנושא הזה, אני אבדוק גם את האפשרות לקיים דיון משותף עם ועדת המדע והטכנולוגיה בתחומים הספציפיים של המדעים המדויקים והתפר בין האקדמיה לתעשייה. אבל הדבר המרכזי הוא לבקש מכל מי שנמצא כאן, וכל מי שלא יכל להגיע היום אבל הוא חלק מהסיפור, לא להוריד את הנושא מעל סדר היום. זה באמת לא עניין של אופוזיציה וקואליציה, לא ימין ושמאל, לא שמרנים מול ליברלים, לא עולים מול ותיקים. זה פשוט סיפור קיומי של מדינת ישראל. אם המגמה הזו ממשיכה בשנים הקרובות, אנחנו בברוך מאוד מאוד גדול, לא משנה איזו ממשלה נמצאת פה. וכשהמגמה מתחילה, מאוד קשה להפוך אותה. זה לא חילופי שלטון וגמרנו או תוכנית חומש וגמרנו. ייווצרו פה נורמות שיהיה מאוד מאוד קשה לשנות אותן. יש מדינות אירופאיות שלא מצליחות להתאושש כבר עשרות שנים מגלי ההגירה שהיכו בהן. אז אני ממש קורא לכולנו לשים את זה באמת כטופ פריוריטי, כעדיפות עליונה בשיח האסטרטגי שלנו על עתיד החברה הישראלית. תודה לכולם, מעריך את המאמץ של כולם להגיע ולהשתתף. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 16:16. << סיום >>