פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 599
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום חמישי, י' בתמוז התשפ"ו (25 ביוני 2026), שעה 12:00
סדר היום:
מענים חינוכיים לנוער נושר בחוות ביהודה ושומרון
נכחו:
חברי הוועדה:
צבי ידידיה סוכות – היו"ר
משה טור פז
מוזמנים:
אביחי תנעמי
–
הפרויקטור המיוחד של שר הביטחון למתן מענה לנוער הגבעות, משרד הביטחון
אייל תם
–
רכז עבודת המינהלת הלאומית מול משרד החינוך, משרד הביטחון
רס"ן נוי ממן בר
–
מפקדת מרחב מרכז ביחידת ההכנה לצה"ל, משרד הביטחון
רב"ק אדוה מובושוביץ ויס
–
מנהלת תחום בכירה מחוז ירושלים ואיו"ש, משטרה, המשרד לביטחון לאומי
סנ"צ אורי יפתח
–
סממ"ר גלעד פרויקטור חוות מ"י, משטרה, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק אזמראו גזהיי
–
ק' שחקים ארצי מ"י, משטרה, המשרד לביטחון לאומי
יפעת קרמר אורן
–
עו"ס, היחידה הממשלתית לתיאום זכויות ילדים ונוער, משרד האוצר
איילת רצון
–
מנהלת תחום פ"א, מחלקות לש"ח ותכ' בקהילה, מינהל של"מ, משרד הרווחה והביטחון החברתי
כרמית הרוש
–
מנהלת מחוז ירושלים, משרד החינוך
חיים מויאל
–
מנהל אגף בכיר חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך
רותי אוור עמרני
–
ממונה חינוך ילדים ונוער בסיכון ממ"ד, משרד החינוך
אבי אלון
–
מנהל אגף חינוך, מועצה אזורית, גוש עציון
אלעד עטיה
–
שוטר קהילתי, מטה בנימין
לירון כרמלי
–
מנהלת אגף חינוך רווחה וצעירים, מרכז השלטון האזורי
אריאל סוקולוף
–
מנכ"ל, עמותת מורן
יחיעם פורת
–
איש חינוך, קבוצת בעד התיישבות נגד אלימות
פאר אפרתי
–
פעיל בעבודה עם נוער בחוות והגבעות
אביגיל זית
–
כתבת התיישבות וחינוך, מקור ראשון
מוזמנים באמצעים מקוונים:
סא"ל אליצור טרבלסי
–
קצין הגמ"ר, הגנה מרחבית, פקמ"ז, משרד הביטחון
מנהלת הוועדה:
מירב כהן
רישום פרלמנטרי:
מעיין שבתאי, איטייפ
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
מענים חינוכיים לנוער נושר בחוות ביהודה ושומרון
<< יור >> היו"ר צבי ידידיה סוכות: << יור >>
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
שלום ובוקר טוב לכולם, צוהריים טובים. תודה לכל מי שהגיע לדיון הזה. הדיון הזה מתנהל אחרי זמן רב מאז שהדברים האלה התחילו לזוז. אני בוועדת חינוך יותר מחצי שנה, חיכיתי עם הדיון הזה למרות שהוא בעיניי מאוד חשוב, מאוד משמעותי למתי שהדברים יהיו יותר יחסית בשלים אחרי התוכנית ומתוקצבים. ברמה האישית, בפעם הראשונה אולי מאז שמדינת ישראל תפסה את השטח ביהודה ושומרון.
פעם ראשונה שמדינת ישראל מתייחסת ברצינות לאתגרים ולקונפליקטים החינוכיים שמתבטאים בדברים שלא כולם תמיד אוהבים וגם בדברים שכן כולם תמיד אוהבים. יש פה קונפליקטים חינוכיים ביהודה ושומרון. הפעם הראשונה שעושים את זה ברצינות זו הפעם הזו. בהתרשמות האישית שלי אביחי שמונה כפרויקטור, עושה עבודה מצוינת.
כאחד שהגיע משם, שבגיל הזה חווה את ההתנתקות מגוש קטיף והגיע לשטח ביהודה ושומרון, ופגש שוטרים. אני חטפתי מכות רצח משוטרים כשהייתי נער צעיר וההסתכלות שלי על המדינה הייתה בצורה מאוד מסוימת. זו הפעם הראשונה שמשרד הביטחון, מדינת ישראל כמדינה, מבינה את האתגר, מבינה שהחלטות של דרג מדיני הן החלטות של דרג מדיני, החלטות של הצבא הן החלטות של הצבא, משטרה.
לא תמיד ילדים בגיל 14, 15, 16 אולי ומטה ומעלה, תמיד מבינים, יודעים להכיל את כל המורכבויות האלה מסביב. אנחנו רוצים שזה יקרה. הדבר הכי גדול כאן, שקראת לזה עוצמת הלב, לתוכנית. השם של התוכנית, זה משהו גדול, אנחנו לא מסתכלים על האירוע כבעיה שאנחנו צריכים להזיז הצידה אלא כמשהו שאנחנו צריכים לנתב אותו למקום הנכון.
אם אנחנו היום חיים במדינה שאני כיו"ר ועדת חינוך נחקרתי בשב"כ ושר האוצר של מדינת ישראל היום, בעבר נחקר בשב"כ והשר לביטחון לאומי ואנחנו היום נמצאים במקומות שלנו, כנראה שציבור לא קטן במדינת ישראל חשב שאנחנו כן ראויים למקומות האלה. זה אומר שיש פה כוחות שצריך לנתב אותם בצורה נכונה. יש פה כוחות, אנחנו רוצים אנשים וחשוב לנו שיהיו אנשים שארץ ישראל חשובה להם, שמדינת ישראל חשובה להם, שמוכנים לא לישון בלילה, לצאת ולסכן את החיים שלהם בשביל המדינה.
אנחנו רוצים את זה ורוצים שזה יהיה בצורה טובה, שהדברים האלה ינותבו בצורה טובה. אני מברך על זה, על התוכנית. אנחנו התכנסנו כאן כדי לשמוע אותה. אנחנו בוועדה מפקחת. כדי לשמוע עליה ולראות איפה יש פערים, אם יש פערים ושאנחנו נוכל לעזור ולפתור כאן. תודה לכם שהגעתם. אנחנו נתחיל עם אביחי. תציג לנו את התוכנית. תודה.
אביחי תנעמי:
צוהריים טובים לכולם. אדוני היושב-ראש, מכובדיי, כולם, וחבריי חברי הצוות הבין-משרדי שנמצאים כאן. מרגש אותי להיות כאן, לא רק לדבר בוועדת כנסת. זה דבר מאוד חשוב לדבר בוועדת כנסת. יותר ויותר חשוב, מה שמרגש אותי, שאני מרגיש שאני שליחם של אלפי נערים במדינת ישראל שנמצאים בחוות, בגבעות ומסתכלים עלי או מסתכלים עלינו חברי הצוות הבין-משרדי, אני מתרגש לראות אותכם איתי כאן, שנמצאים איתי כאן. חברי המינהלת, חברי אייל תם. המינהלת שהוקמה על פי החלטת ממשלה לפני חודש, חודשיים.
אני אומר לעצמי שזכות גדולה עבורי. ריבונו של עולם מזכה אותי לשבת כאן ולהציג תוכנית שלפני שנה התחילה כמסע שלי באופן אישי, לנגוע בלב ליבת העיסוק של מדינת ישראל גם בראייה חברתית וגם בראייה הרבה יותר רחבה, גם בהשפעות הבין-לאומיות שלה. התחלתי את המסע עם נגיעה בנקודת הכאב. אדוני היושב-ראש, נקודת כאב. המשמעות היא, פגשתי משפחות שאיבדו את יקיריהם, נערים שלא נמצאים איתנו כאן היום.
פגשתי משפחות של נערים שנפצעו, נפגשתי עם נערים שנפצעו ופגשתי לא מעט משפחות ולא מעט נערים שנמצאים בתוך המרחב הזה שנקרא חוות גבעות, שמחפשים שיכירו בערך שלהם ושיגדירו אותם כמו שנכון להגדיר אותם. לא כולם הם נערים נושרים. הכותרת זה, לא כולם נערים נושרים. מדובר כאן בנערים שרוצים להיות שייכים לדבר גדול. הם חשים תחושת שליחות מאוד גדולה.
במסע הזה שהתחיל בנקודת הכאב שבחילופי אותיות, חילופי ניקוד כאב, זה כמו כאב. מרגיש את עצמי, אמרתי בישיבת הממשלה, כאבא של אותם נערים, למרות שלא כולם היו רוצים שאני אהיה אבא שלהם. אני מבין למה מצד אחד. אני איש מערכת. מצד שני מדינת ישראל קיבלה החלטה, שר הביטחון קיבל את ההחלטה הזו, לאמץ את המלצת השב"כ ויחד עם זה גם לבטל את צווי המעצר המינהליים ויצאנו לדבר לפני שנה.
אחרי מספר חודשים נכתבה תוכנית בסיוע חבריי, חברי הצוות הבין-משרדי וחברים נוספים, עם הקשבה מאוד עמוקה, אדוני היושב-ראש, לקולות שנמצאים בשטח. על כל השכלה, בין אם בצורה מודעת, בין אם בצורה לא מודעת ולא ארחיב. התגבשה כאן תוכנית שנקראת עוצמת הלב. אנחנו כאנשי חינוך ואני אומר פה גם בשם חברי ממשרד החינוך, נקודת המוצא שלנו, אנחנו מזהים את הפוטנציאל, רוצים לזהות את הפוטנציאל שנמצא במרחב, שנמצא במוטיבציות ובאנרגיות של אותם נערים.
אנחנו רוצים לסייע לאותו פוטנציאל לצאת מן הכוח אל הפועל. הפוטנציאל הזה הוא עצום. אלה עוצמות הלב. תפקידי כאן כאיש חינוך, לא רק לנתב, להעצים את העוצמות הללו גם כאיש חינוך, ולזהות את הפוטנציאל שקיים בתוך המרחב, בין אם זה בחוות, בין אם זה בגבעות, ולהעצים אותם דרך הלב. הלב זה ראשי תיבות – התיישבות, לחימה ובנייה. המשמעות היא שיש פה כוחות חיים שרוצים לתפוס מרחבי מולדת.
יש פה כוחות חיים שרוצים להיות שותפים למערכים גדולים בעם ישראל וחלקם מערכי לחימה, וגם להיות שותפים לתהליך הבניה במדינת ישראל. בעיניי רוחי, בראייה חזונית, אדוני היושב-ראש, אני רואה שבעבודה נכונה, בעבודת הצוות הבין משרדית הנכונה, בהקשבה ותבונה, נצליח בעזרת השם לקחת את העוצמות הללו ובעוד כ-20 שנים אני בהחלט רואה את הגוף המיישב במדינת ישראל שהוא צומח מתוך הכוחות הללו.
אני רואה את המפקדים בצה"ל שבאים מתוך המערכים הללו ואני רואה את חברות הבנייה שפועלות בתוך המרחב שהמדינה כל כך זקוקה לו, פועלים וכולי, שבאים מתוך הכוחות הללו. לא ירחק היום שאנחנו נראה את זה על ציר הזמן, שהמגמה הזו הולכת לקראת אותה ראייה חזונית שהזכרתי קודם. כשאנחנו מדברים על עוצמת הלב, אדוני היושב-ראש, הלב של התוכנית הזו זה החינוך. נכון שישנה החלטה 608 שהתקבלה לפני למעלה מארבע שנים. חלק מחבריי, חברי הצוות הבין-משרדי הם המשך ישיר של אותה החלטת ממשלה 608.
הלב של התוכנית הזו, מסגרות החינוך שאושרו במסגרת החלטה 4087. אדוני היושב-ראש, עוד מעט אני אתן לך את החוברת עם תוכנית העבודה, יחד עם החלטות הממשלה. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לחבריי ממשרד החינוך שהקצו ארבע מסגרות לטובת המענים, מסגרת המענים לנערים בחוות ובגבעות. גם משרד העבודה שאני מקווה שנמצא איתנו כאן, שסימן מסגרת אחת לטובת הנערים והנערות שנמצאים בחוות ובגבעות.
בנקודת מבטי, ליבת העיסוק של המענה נוגעת במוסדות החינוך הללו, שאם מוסדות מותאמים לצרכים של אותם נערים ונערות, עם ההכוונה הנכונה והאנשים הנכונים ואנשי החינוך, אני רוצה לומר באופן אישי, במסע שעשיתי, לא מעט אנשים פנו אלי ואמרו, אביחי, אנחנו רוצים להיות שותפים אתך לדרך, סביב אותן מסגרות. הם מזהים כאן את הפוטנציאל ורוצים להיות שייכים לאותה הנעה ואותה תנועה שאנחנו רוצים להוביל אליה, כמו שאמרתי, בראייה חזונית.
לתוך כך אנחנו יוצקים מעבר לליבת העיסוק של החינוך, מענים נוספים דרך משרד הרווחה, דרך משרד הבל"מ, משרד ההתיישבות ועוד משרדים נוספים. דרך משטרת ישראל שהתוכנית תקצבה כעשרה תקנים לשוטרים קהילתיים שיימצאו בתוך המרחב ויהוו גוף משילותי מצד אחד, גם גוף שיודע לדבר את השפה של הנערים. יש לנו מודלים מצליחים. אני לא ארחיב, זמננו קצר. יש פה מודלים שהצליחו בשטח.
נמצא איתנו כאן שוטר קהילתי, אלעד עטייה שהביא כאן הצלחות יפות מאוד והתחבר מאוד לנערים שנמצאים בחוות ובגבעות. התוכנית הזו, אדוני היושב-ראש, על ציר הזמן, תביא איתה שינוי הנדרש בעזרת השם. אני מצפה שהמימוש של התוכנית הזו של החלטה 4087, תמומש החל משנת תקציב 2026 ולשם כך גם אנחנו כמינהלת וגם חברי הצוות הבין-משרדי, יעשו הכול שהדבר הזה יתממש בשנת 2026. עד כאן אדוני היושב-ראש, תודה רבה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה רבה אדוני. תודה רבה על זה. אני תמיד אומר לאנשים, בדרך כלל נוער נושר זה נוער שהיה לו קשה מידי בבית הספר, קשה מידי בבית ומצא את עצמו במקום אחר. חלקים מהנוער הזה ביהודה ושומרון זה חברים שההיפך, שהיה להם טוב מאוד בבית הספר, הם היו תלמידים מצוינים, היו תלמידים טובים בבית.
הם ספגו את הערכים שלימדו אותם בבית ובבית הספר ואמרו להורים ולמורים שלהם, חברים, אנחנו הולכים לממש את הערכים האלה היום, אין אנשים אחרים. בחווה הזו אין אף אחד אחר, אני חייב להיות שם. אם אני לא אהיה שם החווה הזו לא תהיה.
זו הסתכלות, כמו שהתחלת לומר, משהו שלפעמים שונה לחלוטין ודורש מענים מסוג אחר. תודה על זה. אנחנו נשמח לחוברת, לקבל אותה לוועדה שכולם נוכל לראות את זה. נמצא איתנו בזום אליצור טרבלסי מפיקוד מרכז, אנחנו נשמע אותו. סגן אלוף אליצור טרבלסי.
אליצור טרבלסי:
צוהריים טובים לכולם. אליצור, קצין הגמ"ר פיקוד מרכז. ראשית אנחנו שותפים לדרך עוד מהחלטה 608 כפיקוד מרכז. גם בתהליך הראשון עם עורך דין מיכל גולד והצוות שלה, עשו עבודה מדהימה. המטרה עכשיו לקחת את עוצמת הלב ואת הפרויקט של אביחי תנעמי למקום הרבה יותר גבוה, מסונכרן. אנחנו מברכים על הפרויקטור, על עוצמת הלב.
פיקוד מרכז דחף לאורך כל הדרך, גם בכל המפגשים, בכל מיני ישיבות, על מנת שיאפשרו תקציבים מכובדים לטובת הפרויקט הזה. בהקשר לאביחי, הוא עשה עבודה מדהימה. אנחנו שותפים לכל המפגשים. השבוע היה מפגש נוסף באחת החוות בגזרת שומרון בהובלת מועצה אזורית שומרון. אנחנו סומכים עליו ונותנים לו את כל הגיבוי שנדרש.
נדרש מישהו, גוף מסודר שייקח את כל התחום החינוכי, רווחתי. זו לא אחריות הצבא. אנחנו הצבא כריבון ביהודה ושומרון וכאחראיים על הביטחון, ניתן את כל הנדרש לטובת ההצלחה. הפרויקטור והפרויקט עובדים באוטונומיה משלהם, בשותפות. חשוב שלא יהיו ניגודי עניינים ולא יהיו ויכוחים. אנחנו פחות מתעסקים בעניין הטיפול הרך. איפה שנדרש, יודעים לחזק ולפנות למי שצריך.
החיזוק של הפרויקט של עוצמת הלב חייב להיות מהמקום הטוב, מהמקום שמסליל את האנשים למסלול, מסגרת חיובית, לעשייה חיובית, תחת המסגרות החינוכיות, חוקיות, ותחת דירקטיבה מסודרת של מדינת ישראל. ככל שזה ייתן את המענה לנערים בקצה ויוציא אותם מכל המעגלים הבעייתיים, אנחנו גם נרגיש את זה בגזרה.
הפער היחיד שיש, זו סוגיות התיאום שנדרש לעשות בצורה ברורה, בין חלוקת תחומי האחריות בין הרשויות, המועצות האזוריות לבין הפרויקט. זה תנעמי בכתיבה אסטרטגית עושה את זה בצורה מעוררת השראה. חשוב להעביר את זה גם לרשויות, שיש בעל סמכות, יש סמכות שלהם ויש סמכות של הפרויקט.
סך הכול, אנחנו כצבא, כפיקוד מרכז, תומכים בפרויקט הזה, חלק ושותפים מלאים בפרויקט הזה. איך תנעמי אומר? אולי אני אצבע, אבל אנחנו יכולים מאוד להשפיע ואנחנו רואים את זה בכל המפגשים האחרונים. עד כאן ותודה על ההזדמנות ועל הזכות להשתתף.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה רבה. התחלת להגיד את זה בתחילת הדברים, גם כאן כוועדת חינוך מאוד חשוב לנו שאתם תהיו מסונכרנים. הצבא הוא לא גורם חינוכי. כשהעסק עובד יחד, כשהצוות הבין-משרדי עובד יחד, יודע לשלב ידיים, יש השלכות חינוכיות לדברים שהצבא עושה ולהיפך. גם השלכות שהוא עושה, זה פוגש אותכם ברמה המבצעית.
ככל שאתם יודעים יותר לשתף פעולה אחד עם השני ולדבר אחד עם השני, הדבר הזה יכול להביא לתוצאות יותר טובות בהרבה, אם כי אנחנו פועלים בצורה משותפת, הדברים עובדים הרבה יותר טוב. זאת קריאה, תודה. אנחנו עוברים למשרד החינוך. כרמית בבקשה.
כרמית הרוש:
כרמית הרוש, מנהלת מחוז ירושלים. בתוך התהליך הזה שאני מובילה יחד עם חיים מויאל לצידי, מנהל אגף ילדים ונוער בסיכון, הפתרון או הפרק החינוכי, נגע להקמת ארבעה סמלי מוסד שאנחנו כמשרד הקמנו. ההקמה שלהם לא נעוצה בהחלטה אלא היא החלטה משרדית להקמה שהמטרה שלה היא לתת מענה לתלמידים שנמצאים בגזרה הגיאוגרפית הרלוונטית וזו צריכה להיות מסגרת שהיא על-אזורית ונותנת מענה לכל התלמידים, גם אם הם מגיעים מצפת.
תלמידים שמגיעים לחוות, זה לא קשור בהכרח למקום מגוריהם. פעמים רבות הרוב לא ממקום המגורים. צריך פה שיתוף פעולה של רשות ומחוז כדי לתת מעטפת מענים. ההיגיון שלנו, אני אגיד לוועדה, רבים מהתלמידים היום משולבים במסגרות היל"ה, מניפה, ומקבלים מעטפת. ישנם תלמידים, אחד, שהמעטפת הזו מאוד לא מספיקה להם ולא משלימה את החלקים הרגשיים והחברתיים שאנחנו היינו רוצים לתת. שתיים, יש כאלה שלא מגיעים לזה. לא מופיעים בהיל"ה או בפרויקטים ייחודיים.
כשאנחנו מבקרים, ואנחנו צוות שמבקר הרבה מאוד בחוות, יחד עם משרד המשפטים והרווחה קיימנו חלק מהביקורים, ולא מעט מהביקורים כצוות משרדי. ישנם תלמידים שאומרים לנו, אנחנו לא יכולים לעזוב את החווה משיקולים של טיפול ומרעה שבלעדיהם הדברים לא עובדים ואנחנו לא מגיעים לשום מסגרת. כאן בתוך החלטת הממשלה הזו נכנסנו ואמרנו מה עוד אנחנו יכולים לתת שלא בנמצא.
במה שעוד, הגענו לזה שאנחנו צריכים לייצר מציאות של מוסד שיודע לעשות הגעה החוצה, להגיע לילדים ולא רק לחכות שהם יגיעו לנקודה כזו או אחרת ויודע לתת מעטפת שמתאימה להם בצד הרגשי והחברתי עם כל הכלים שנדרשים להם כדי לצאת ולנהל חיים נכונים, מאורגנים, מסודרים, וגם בצד הלימודים. זו המטרה של הקמת המסגרות. יצאנו לדרך עם התהליך הזה. עכשיו יש לנו שתי רשויות שבמרחב שלהן בדקנו את כלל התלמידים והעברנו אותם אישור. הם בתהליך הקמה.
הכוונה שלנו שהכול יתחיל לפעול בפתיחת שנת הלימודים. זה סד זמנים קצר, זה משהו שאנחנו יודעים לעשות אותו, בוודאי במסגרות של נוער קצה. נכון להיום אושרו מסגרות בשומרון ובבית אל. עכשיו נמצאת בדרך רשות אחת שעברה את תהליך הבדיקה של התלמידים, זה מטה בנימין והיא צריכה לעלות לוועדה קרובה לדיון. אנחנו בוחנים את החלופה הרביעית בין רשויות.
משה טור פז (יש עתיד):
מה עם גוש עציון?
כרמית הרוש:
אנחנו בוחנים עכשיו מבחינת התלמידים שהועברו לנו על ידי הגוש, גם על ידי קריית ארבע וגם על ידי הר חברון, את הרשימות שהועברו. צריך לאמת שיש ילדים מספיקים בגזרה ושיש את הכוחות ברשות ואת הצרכים שנדרשים כדי לתת מענה לתלמידים. איפה שנראה שזה מתכנס, נקדם את זה כרשות רביעית שתקבל את הסמל.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
השורה התחתונה היא שבעזרת השם עד 1 בספטמבר, כבר ארבעת - - -
כרמית הרוש:
ארבעת המסגרות יפעלו. תלוי ברשויות שיצליחו להרים. אנחנו רואים איתנו רשויות שמאוד משתפות פעולה. זה גם חלק משיקולי הדעת, איפה להקים.
משה טור פז (יש עתיד):
כרמית, איפה עומד נושא כפר נוער? היה דיבור ער על הנושא הזה בהקשר שחלק מהילדים צריכים יותר מאשר מסגרת של בית ספר, אלא צריכים גם לינה. המודל הנכון שקיים במערכת החינוך היום הוא כפר נוער.
כרמית הרוש:
לא. אנחנו קצת חולקים על זה. מדובר בחברים, לפחות הוועדה קיבלה מנדט בדיונים רבים שקיימנו, לעסוק בתלמידים שלא רוצים להיות במסגרת אלא הם נמצאים בחוות. הם לא עוברים לגור במקום אחר, בכפר.
משה טור פז (יש עתיד):
אם היה קם כפר באזור אש קודש, זה לא היה פתרון?
כרמית הרוש:
לא ראינו את זה כפתרון. הפתרון הוא לתת ולהגיע וזה מה שלא הצלחנו לעשות עד היום, להגיע לתוך החוות. מדובר בחברים שלא רוצים להגיע.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אולי זה חשוב, אולי עוד שתיים, שלוש דקות על מה שהיה לפני התוכנית הזו, אתם שנים בסיפור.
כרמית הרוש:
את רוצה להתייחס? תתייחסו אתם, אתם הובלתם.
משה טור פז (יש עתיד):
לנקוב במספרים.
אביחי תנעמי:
הכוונה לרועה העברי אולי?
כרמית הרוש:
לא. הרועה העברי - - - סוג של פתרון.
משה טור פז (יש עתיד):
לא. מעבר לרועה העברי. אני מכיר את הרועה העברי, תוכנית מסוימת. אני שואל מעבר.
חיים מויאל:
אני אתייחס. חיים מויאל, מנהל את האגף לחינוך ילדים ונוער במצבי סיכון. אנחנו פעלנו בעיקר בתחום של הגבעות. לא פעלנו בחוות. צריך להסביר את זה בצורה מאוד ברורה. לא היה לנו מנדט, היה צריך לקבל מנדט לזה, כולל החלטת ממשלה על כל המשתמע מזה. לא פעלנו בחוות אף על פי שברור לכל מי שרואה, שאלה אזורים של סיכון וצריך לטפל בהם.
החלטת הממשלה וכל עבודת המטה שעשינו, משנה. היא לא מפסיקה את העבודה שלנו בגבעות, כנפי רוח ועוד דברים רבים אחרים, אלא מוסיפה עוד נדבך לתוך העבודה הזו. לשאלה שלך, חבר הכנסת קינלי היקר, הנושא של החוות זה ילדים שבאו לעבוד שם. הם לא רוצים. ניסינו כל מיני ניסיונות, זה לא עבד. הם רוצים להיות בחוות ואנחנו צריכים להסדיר את זה.
הסיפור פה זה אובדן של שנים מאוד חשובות באזור הזה של החינוך וכניסה לאזורים מאוד בעייתיים ואנחנו רוצים להיות שם. איפה שיש סיכון אנחנו רוצים להיות ולתת מענים. אני שמח על המבנים שנקבעו בהחלטת הממשלה, במבנים האלה של מסגרות. אני גרסתי שתוכנית היל"ה תיתן את המענה. בהקשר הזה אנחנו מפתחים מודל שהוא יהיה מודל ייחודי להקשר הזה.
משה טור פז (יש עתיד:
תגיד משפט. היל"ה בחוות?
חיים מויאל:
לא. תהיה מסגרת בית ספרית שתיתן מענה, וזה אחד הדברים החשובים. היא תיתן מענה אזורי לכלל הילדים, גם כאלה שלא מתוך היישוב. זה התנאי. כל מרכזי החינוך הטכנולוגיים הופכים לדבר הזה, המח"טים, להיות אזוריים. אחד הדברים שאנחנו רואים, שרשויות אומרות, אלה לא הילדים שלי, אני לא מטפל בהם.
מי שרוצה שאנחנו נהיה שם, צריך לטפל בכולם. המשרד, כמו שכרמית אמרה, מעבר להחלטת הממשלה, תקצב ארבע מסגרות כאלה ועוד מסגרת של זרוע עבודה שנראה איך נשלב את הידיים בתוך החלק הזה. אנחנו רוצים לייצר שם מבנה שהוא יהיה מאוד מאתגר.
משה טור פז (יש עתיד):
חיים או כרמית, אם אתם יכולים להתייחס למספרים מבחינתכם. על כמה ילדים בגיל חינוך אנחנו מדברים, שהם רלוונטיים למסגרות האלה. אתם מפתחים פה מענים. יש הבדל בין מענה ל-40 אנשים לבין 400.
חיים מויאל:
זה באזור 600.
כרמית הרוש:
בסך הכול.
משה טור פז (יש עתיד):
בכל איו"ש?
כרמית הרוש:
בסביבות 800-600 בכל איו"ש.
משה טור פז (יש עתיד):
שזה מתייחס לפי מועצה? אצלכם זה לפי מועצות.
כרמית הרוש:
זה שאנחנו לא רוצים לראות תלמידים שכן משולבים במסגרות ומצליחים בהן, נכנסים - - -
משה טור פז (יש עתיד):
יוצאים.
כרמית הרוש:
תהליך הבדיקה של רשימות התלמידים הוא מאוד קפדני.
משה טור פז (יש עתיד):
איפה הוא עומד?
כרמית הרוש:
בשתי רשויות יש לנו מקבץ של מעל 70 בני נוער וזה נכון לתת שם מענה, הם עברו את הוועדה ועמדו בקריטריונים. השלישית בסיום בדיקה, לדעתי הם יעלו עכשיו. אנחנו רוצים ושואפים להגיע לסגירה של המהלך הזה.
משה טור פז (יש עתיד):
קחי אותנו בפער, בין 70 לבין 800-600. זה פער גדול.
לירון כרמלי:
כרמית, יש לי את המספרים.
כרמית הרוש:
את המספרים? אני לא רוצה שנגיד מספרים שלא נבדקו. רק מה שנבדק.
משה טור פז (יש עתיד:
תגידי מה יש לך ומה ההשערה שלך. זה בסדר לומר השערה.
חיים מויאל:
זה בתי ספר צומחים. אנחנו רצינו מינימום של מספרים כדי להיות מסוגלים להקים את המסגרות הללו. הם צריכים להגיע, כל מסגרת כזו, כמו כל מח"ט, בין 150-100 ילדים. כך תעשה את ה-600-400.
משה טור פז (יש עתיד):
כפול ארבע.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני חייב להעיר משהו בהקשר הזה. זה אומר שמאוד קשה למדוד אותו. למה מאוד קשה למדוד אותו? אני אתן לך דוגמה, אחיין שלי. אחיין שלי לומד בישיבה, נמצא בישיבה כל הזמן. בחופשים, ולפעמים הוא יוצא באמצע השבוע, הוא מקבל אישור מיוחד, או בשבתות. הוא נמצא בגבעה מסוימת. הוא מאמין בזה, זו השליחות שלו. שאר הזמן הוא נמצא בישיבה. אם תגיע למקום הזה היום, עכשיו הוא בחופש, הוא שם. מבחינתו הוא גר שם, מגיע הביתה פעם בכמה זמן.
משה טור פז (יש עתיד):
צבי, מערכת החינוך עושה לנו סדר. למה היא עושה לנו סדר? זה היתרון שלה. יש לה חסרונות רבים, פה יש לה יתרון גדול. מגיל 18-3 יש חוק חינוך חובה במדינת ישראל. אנחנו יודעים שכל ילד, זו חובת הוריו לשלוח אותו למוסד. אם ילד רשום, האחיין שלך לצורך הדוגמה, צבי, רשום בבית ספר, כרמית יודעת, יש מנהל בית ספר, מנהל מוסד, מחנך כיתה. יש משהו שאפשר לעבוד איתו.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
יש תהליך.
משה טור פז (יש עתיד):
הבעיות מתחילות, אני לא חולק.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מי כמוך יודע שיש ילד שהוא על הגבול.
משה טור פז (יש עתיד):
אני מסכים. עסקתי בכאלה, לא מעט.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
בית הספר עוד לא זרק אותו.
משה טור פז (יש עתיד):
בשביל זה יושבים פה המומחים. א', באלה שאין להם בית ספר וזה הולך להיות המח"ט או המסגרת האחרת הולכת להיות בית הספר שלהם. ב', אלה שעל התפר, ואתה צודק, הם מאוד מעניינים - -
כרמית הרוש:
אני אגיד משהו על אלה שעל התפר שמתחבר לשאלה הקודמת ששאלת, מה היה העיסוק המרכזי או המענה המרכזי מעבר לפלטפורמות בתקופה הקודמת של הטיפול בנוער? היה לנו את כנפי רוח שעבד בתיכונים. נכנסו מדריכים לאתר ולמנוע את הנשירה, לעצור את קצב המעבר לחוות, לגבעות, ולתת את כל המענים בתוך מסגרות החינוך, במנטורים אישיים, בעבודה. בנוגע לתהליך הנשירה, מתחיל כך שבחופשים ובסופי שבוע הם מגיעים לחוות, והם בזמן כזה או אחר אחרי כמה חופשים כאלה, מתאהבים ברעיון.
היום אנחנו מוצאים שזה קורה בגיל הרבה יותר צעיר. ברשומות יש לנו ילדים ב-ז' ו-ח', זה הופך את האירוע להיות קצת יותר מורכב מבחינת אופי מסגרת חינוכית שניתן. בהחלטה האחרונה ביקשנו וקיבלנו מענה להרחבה, לכנפי רוח גם לחטיבות הביניים. לתקציב שייכנס גם עבור החטיבות. אנחנו מזהים שגיל התלמידים הלך וירד. הפרמטר הזה של המדריכים של כנפי רוח הוכיח את עצמו מאוד.
משה טור פז (יש עתיד):
כנפי רוח הוא שלכם, נכון?
כרמית הרוש:
לא. מנוהל על ידי חיים באגף.
משה טור פז (יש עתיד):
חיים, יש תלמידים בממלכתי שהם בכנפי רוח?
חיים מויאל:
כן. אנחנו נותנים להם מענה.
כרמית הרוש:
נותנים את המענה. בנוסף, יש עוד סעיף בהחלטה שדיבר, בנוגע לזה, על מסגרת חינוכית שתצליח לתת מעטפת של פנימייה, שתצליח לתת מעטפת מלאה, לא הקמת כפר נוער. לא היו תקציבים כאלה בתוך התוכנית. שתצליח לתת מעטפת מלאה, מסגרת אחת למי שיבחר, חבר הכנסת, כמו שהצעת קודם, לקבל מעטפת מלאה שלדוגמה כנפי רוח יזהו אותו כמישהו שהוא פוטנציאל שאם הוא יהיה במסגרת מלאה הוא יוכל להחזיק ראש באירוע הזה ולקבל את המענה החלוצי ואת החוויה שהוא צריך בתוך מסגרת.
משה טור פז (יש עתיד):
עם פנימייה?
כרמית הרוש:
לא יכולנו להתייחס להקמה של משהו שהוא בניית כפר נוער או משהו כזה. כן דיברנו שככל שתקום מסגרת כזו ואנחנו יודעים שיש, יש לנו מוסדות כאלה שהיום מחזיקים את החברים של הקצה של הקצה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מה המקור של הרועה העברי היום?
כרמית הרוש:
אני לא כיוונתי לרועה העברי, יש לו פלטפורמה ומענה, והוא נותן מענה טוב. הוא סך הכול מסודר מבחינת היכולת שלו לתת מענים, גם לבנות בשנים האחרונות ולא רק לבנים.
משה טור פז (יש עתיד):
כרמית, אני שניה מתעקש.
כרמית הרוש:
נתנו מענה גם למעטפת.
משה טור פז (יש עתיד):
אם היה תקציב, היית רוצה להקים מסגרת כזו פנימייתית מלאה?
כרמית הרוש:
צריכה להיות מסגרת אחת. כיוונו לזה בהחלטה וביקשנו שתיתן, שתזהה את החברים. שכנפי רוח מאתרים אותם, יכולים להתאים למסגרת אינטנסיבית ולקבל שם מעטפת. בהחלטה היו מאוד נדיבים ועזרו לנו עם 4 מיליון לחזק מסגרת כזו כדי שהיא תוכל לבנות לתוכה. היא תיבנה בצורה רגילה דרך תקציבי המשרד, וכתבנו את זה בהחלטה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
יש כאלה שאפשר להגיד - - - פרי הארץ לדוגמה. משהו שהוא הכי קרוב - - -
כרמית הרוש:
נכון. פרי הארץ ולב חדש. יש לנו כאלה מסגרות שמתמודדות והן שם. לדבר כזה כיוונו, שיתאחדו יחד ויהיו מסגרת אחודה. מבחינת בינוי כתבנו שאנחנו ניקח את האחריות כמו כל בית ספר אחר שאנחנו בונים. מבחינת מרחבי הטיפול שהם צריכים, קיבלנו תמיכה ל-4 מיליון.
משה טור פז (יש עתיד):
שוב, פנימייתי?
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
כן.
כרמית הרוש:
הרעיון הוא שלפחות תהיה מסגרת אחת כזו, בתקווה שנצליח להקים אותה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה מתקדם, המעבר שלהם למלאכי השלום?
כרמית הרוש:
עכשיו נמצא בתהליך מול מינהל אזרחי. התקדם קצת לפני חודשיים, עשה קפיצת מדרגה ואנחנו מחכים לאישורים. נמצאים בתהליך עבודה עדיין.
אביחי תנעמי:
אנחנו בתהליך. - - - משרד המשפטים מנסים לקדם את זה שם.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תחילת שנה הבאה, יודעים כבר - - -
כרמית הרוש:
אני לא חושבת. אני מכירה מה קורה שם, הקצב הוא לא הקצב שהיינו רוצים לראות.
משה טור פז (יש עתיד):
כרמית, עוד כסף, נדרש?
כרמית הרוש:
לא היה בהחלטה קמ"ט פנימייה. אני בכוונה גידרתי.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה אירוע שקיים בלי קשר. המוסד הזה קיים. האיכות של המוסדות האלה זה אירוע שגם בעיניי - -
משה טור פז (יש עתיד):
אתה חושב שצריך לקחת מוסדות קיימים ולתגבר אותם, לא להקים חדש.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מה שהם עושים זה לחבר.
אביחי תנעמי:
חבר הכנסת, מחילה. אביחי, הפרויקטור של שר הביטחון. אנחנו מדברים על התוכנית הלאומית עוצמת הלב. עוצמת הלב זו התוכנית הלאומית של נוער בחוות ובגבעות. יש לנו חמש מסגרות חדשות.
משה טור פז (יש עתיד):
זה מה שמנתה כרמית, ארבעה בתי ספר ועוד.
כרמית הרוש:
ארבעה אצלנו ואחד - - -
משה טור פז (יש עתיד):
הם לא פנימייתיים, נכון?
אביחי תנעמי:
הם לא פנימייתיים. אין צורך בפנימייה. כ-1,000 בני נוער נמצאים בחוות ובגבעות.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אביחי, מה זה אין צורך? מה שנראה לי שגם כרמית דיברה בכנפי הרוח זה להגיע למקומות לפני שבן-אדם נמצא בחוות - - -
אביחי תנעמי:
זו תוכנית אחרת. בתוך התוכנית הלאומית - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
על זה הוא מדבר. על זה חבר הכנסת דיבר.
אביחי תנעמי:
משרד החינוך מבחינתי זה המוביל, המושך המרכזי של תוכנית עוצמת הלב ומתוך כך יש גם תוכניות מניעה שמוביל פה משרד החינוך והמסגרות החדשות שמשרד החינוך בונה לטובת הנערים הללו. בהנחה שהמימוש של התוכניות הללו ייצא לפועל, אנחנו נהיה במקום אחר.
משה טור פז (יש עתיד):
אני שואל אותך בכוונה. אנחנו לא לפני דיוני תקציב, זה הזמן לעסוק בזה. אתה זקוק לעוד כסף בתקני פנימייה, בבינוי, כדי לתת פה מענים שעכשיו לא ניתנים?
אביחי תנעמי:
חד משמעית כן. בסוגיית בינו, בוודאי.
משה טור פז (יש עתיד):
כרמית, את מסכימה עם האמירה הזו?
כרמית הרוש:
שמה?
אביחי תנעמי:
הבינוי.
משה טור פז (יש עתיד):
שנדרש פה כסף בפנימייה וכולי.
כרמית הרוש:
בוודאי. ההחלטה לא דיברה על בינוי.
משה טור פז (יש עתיד):
אני יודע. אני רוצה להזכיר פה את ההיסטוריה.
כרמית הרוש:
לשאלתך חבר הכנסת, אנחנו ביקשנו.
משה טור פז (יש עתיד):
כמה? מה סדר הגודל?
כרמית הרוש:
ביקשנו. אני לא זוכרת עכשיו. הגשנו אקסל מסודר.
משה טור פז (יש עתיד):
לא מה ביקשנו. מה נדרש?
כרמית הרוש:
אתה מכיר את עולם החינוך, קצת הרבה, נכון? אתה יודע שהמדינה כבר לא בונה פנימיות. אנחנו לא בונים פנימיות. כמי שכבר שנה בתפקיד סמנכ"ל מינהל הפיתוח, חד משמעית לא בונים פנימיות. בקושי בונים את בתי הספר של הפנימיות, גם הם על-אזוריים כמו שאתה מכיר. קודם בצורך ובניקוד, מה קורה, מקבל האזורי והמקומי.
משה טור פז (יש עתיד):
כרמית, אנחנו בבעיות. אני רוצה שנשים זרקור על נושא הפתרון הזה. ארבעה בתי ספר ועוד זה, מצוין. כל התוכנית הזו בעיניי היא קפיצת מדרגה גדולה. עוד חצי שנה יהיה עוד פעם תקציב ויהיה עוד פעם דיון. חשוב שאם יש פערים, לדבר עליהם עכשיו כדי שכשנגיע נבין איפה. אני שואל האם בעיניכם נדרש עכשיו, לא בתוכנית, לא בהחלטת הממשלה לפני חמש שנים ולא עכשיו, לא ניתן מענה לנושא הפנימייתי, האם בעיניכם צריך לתת מענה?
אם כן, אחר כך נדבר על המודל, איפה, מי בונה ואם נכנסת פה עמותה או לוקחים פנימייה קיימת והופכים אותה. אני שואל האם בעיניכם נדרש פה מודל פנימייתי במיקום הנכון? לפרוט, ככל שאני הבנתי, המיקום זו שאלת הזהב כמעט, בגלל שילדים רבים רוצים להישאר במרחב שלהם והפנימייה צריכה להיות ממוקמת. זה כן נושא שצריך לתת לו מענה, למרות שעכשיו אין לו. אתם חושבים שכן?
משה אבוטבול (ש"ס):
אני חייב להגיד לך שדווקא פני הארץ ולב חדש וגם הרועה העברי, אלה כן מקומות שמציעים, לעשות אותם פנימייתיים. הם מיועדים לחברים האלה.
משה טור פז (יש עתיד):
לכן צריך להקים באחד מהם פנימייה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
יש בהם פנימיות.
משה טור פז (יש עתיד):
הן נותנות מענה?
אביחי תנעמי:
לשאלתך, אני רוצה להיות מדויק, אדוני חבר הכנסת. מדויק. התשובה היא כן, כן. תשובה אחת כן לסוגית כפר נוער לנערי חוות גבעות. כפלטפורמה לתהליך של שינוי מאוד משמעותי גם בתפיסתי וכולי על ציר הזמן. התשובה חד משמעית כן. סליחה שאני לא מתואם עם משרד החינוך.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה אומר את עמדתך, מותר למשרדים לומר עמדות שונות.
אביחי תנעמי:
אני אומר את עמדתי כפרויקטור של הנערים הללו, המדהימים הללו. התשובה היא כן. הכן השני לסוגיית הבינוי, נדרש תקציב. גם במסגרת ההצעת המחליטים, שמתי שורות תקציב של בינוי ורידדו לי את כל השורות ונשארתי בלי תקציב לסיפור הזה. אני צריך את המעורבות.
משה טור פז (יש עתיד):
תקני פנימייה זה עוד דבר. זה לא רק בינוי, זה גם תקן פנימייה. אני אומר לכם, כל מה שאתם עושים זה נהדר. כמי שמלווה את הנושא הזה מאחורי הקלעים כבר כמה שנים, אני חושב שנדרש פה לשים את זה על השולחן. אם יש תוכנית סדורה, מעולה.
אם אין תוכנית סדורה, לבנות אותה ולהגיע כיעד ל-2027 גם להחלטת ממשלה וגם לתקציב ייעודי לסוגיית פנימייה. תקני פנימייה. את צודקת על בעיית הבינוי. יש דרכים לפתור אותה, כרמית. חייבים שזה יהיה על סדר היום. להתרשמותי, המענים שלכם מצוינים ובלי הנדבך הזה אנחנו נישאר חסרים.
חיים מויאל:
אם מותר לי לחלוק עליך. הילדים שנמצאים בחוות, לא באים. הם צריכים להיות בחוות. הם לא באים לפנימייה. צריך להבין.
כרמית הרוש:
זה הרעיון. ירדנו מזה.
חיים מויאל:
כשאתה בא ומדבר על פנימייה או כפר נוער, אלה לא אותם ילדים. החלק הזה ששוב אנחנו חוזרים לסוגייה המאוד ייחודית של בתי הספר. זה בית ספר ייחודי. אתה צריך לדאוג שהילדים האלה יבואו ללמוד ולעשות את המהלך החינוכי הפדגוגי תוך כדי זה שהם יושבים בחוות. זה פער.
משה טור פז (יש עתיד):
אתה הולך לשלוח אליהם מורים, חיים?
חיים מויאל:
אני אחשוב על זה. זה חלק מהעניין. אני רוצה לגעת בראשים שלהם. איך אני אעשה את זה, זו דילמה.
משה טור פז (יש עתיד:
חיים, אני אספר לך סיפור.
חיים מויאל:
עוד משפט, סליחה. לדוגמה, בבית אל. הורדנו את הילדים מהגבעות והם עושים בגרויות. הם ירדו בעצמם, שמנו להם שם פלטפורמה. עם החוות זה יותר מורכב, הם צריכים לעבוד. בתי ספר עובדים בבוקר. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מייצרים את המענה להם וזו הייחודיות.
משה טור פז (יש עתיד:
כרמית, רק בעניין הזה, בחינוך ההתיישבותי שהיה צריך, שלחנו מורים לתלמידים, לא ההיפך. יש אירועי קצה כאלה. אני אישית טיפלתי באחד כזה. זה מודל שאפשר לעבוד בו. אם ההר לא יבוא אל מוחמד, מוחמד יבוא אל ההר.
כרמית הרוש:
זה - - - של ארבעת הסמלים שאנחנו מקימים. בדיוק.
משה טור פז (יש עתיד):
מעבר לארבעת הסמלים.
כרמית הרוש:
אנחנו אומרים עוד הפעם. הדגש שאנחנו התבקשנו והוועדה וחשוב לי להגיד. בגלל זה הרעיון הזה ירד. המנדט היה לטפל בחברים שלא רוצים להגיע לשום מקום. אחרת יש לנו עוד כמה מאות. אתה מכיר, שבאים והולכים להיל"ה וכן מקבלים מענה בהיל"ה. בכל רשות יש היל"ה ויכול לספר על היל"ה אצלו, הוא במקרה כאן. זה לא הסיפור. הסיפור היה לנסות לפצח בהחלטת הממשלה הייעודית הזו, את מי שמסרב לצאת מתוך החווה. באלה. ובאלה באנו לטפל.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
הסיפור זה הכול. אנחנו רוצים לגעת בהם, זה מה שאנחנו מדברים עכשיו. אנחנו רוצים לגעת באלה שכן מוכנים לבוא וזה כבר קורה. אנחנו רוצים גם לגעת באלה שנמצאים בתוך בית הספר עדיין וזה קורה בכנפי רוח. משרד החינוך, אתם רוצים להוסיף עוד משהו? הרועה העברי זה מולכם?
חיים מויאל:
אולי אגיד עוד משהו אחד חשוב. הרועה העברי שאתה מזכיר, נושא עבודה, עם הקצה. צריך לזכור את זה. כשאנחנו מדברים על סיכון, אנחנו מדברים על רצף. הוא עושה עבודה, הכנסנו לשם גם את הבנות, מה שלא היה בשנתיים האחרונות.
משה טור פז (יש עתיד):
איפה, חיים?
חיים מויאל:
ברועה העברי. יש קבוצה של בנות וקבוצה של בנים. במישור אדומים.
משה טור פז (יש עתיד):
באותו מקום או במקום אחר?
חיים מויאל:
באותו מקום.
כרמית הרוש:
מישור אדומים.
חיים מויאל:
רק קבוצות שונות.
משה טור פז (יש עתיד):
לכן אני שואל.
חיים מויאל:
הוא כל הילדים שבקצוות שמוכנים לבוא לטווח קצר. מגיעים, מקבלים טיפול ואמורים לצאת חזרה למסגרות ארוכות טווח. אני אגיד בסוגריים, יש לנו בעיה עם להחזיר אותם. צריך לשנות קצת פרדיגמות גם במסגרות שקולטות. אנחנו נעשה עבודה על העניין הזה. מה שחשוב להגיד פה לגבי הסוגייה הזו של נערי החוות, החוות יצטרכו להתארגן או לעשות פעולות מסוימות גם מהצד שלהן כדי לאפשר לילדים האלה ללמוד.
אנחנו נהיה מאוד קשובים. אנחנו צריכים, וזה חלק מהעבודה המאוד גדולה שלנו איתם. עשינו את זה עם כנפי רוח, עם המנהלים. כינסנו אותם ויצרנו יחד שיח משותף והסכמות. זה עובד נפלא. זה חלק מהעניין. הילדים האלה צריכים ללמוד. אפשר לחשוב על בית ספר הפוך, לא משנה מה, להביא אותם ללמוד. זו המטרה המרכזית. אנחנו מאמינים שפדגוגיה טיפולית, כשאתה לומד אתה משנה תודעה ונמצא במקום אחר, זה חלק מהעניין.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה חיים. רותי, את רוצה להגיד משהו, להוסיף?
רותי אוור עמרני:
הוא אמר הכול.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
לפני שאני אעבור לאזרחים אני רוצה לסיים עם משרדי הממשלה. משרד המשפטים, רוצים להוסיף?
יפעת קרמר אורן:
יפעת קרמר אורן, עובדת סוציאלית ביחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוער בחטיבה החברתית במשרד המשפטים. אני אסביר על היחידה שלנו. היא תואמת לתיאום מדיניות ופעילות ממשלתית. אנחנו מרכזים ועדת מנכ"לים קבועה בנושא ילדים ונוער ויחד עם המשרדים אנחנו מובילים בפתרונות במקומות שצריך.
במסגרת עבודת היישום של החלטת ממשלה 608 הנוגעת למענים חינוכיים טיפוליים ביהודה ושומרון, בזכות עבודת הצוות פעלנו ליצירת פעילות מתואמת של משרדי הממשלה, שילוב ידיים עם מועצה אזורית בבניית המדיניות ובעבודה ממשלתית. פיתוח מומחיות של המשרדים, מתן מענה לנערים שאינם תושבי יהודה ושומרון.
יצרנו מתווה שנותן מענה לנוער לפי מקום הימצאו וכך פתרנו בעיה ארוכת שנים של נערים לא מטופלים המשתייכים לרשויות מרוחקות. חיבורים בין מענים וליווי מקיף לנערים בקצה. גיבשנו מסמך מסכם שהעלה לכתב את התורה שבעל פה והמלצנו על פיתוח מענים חינוכיים משותפים.
עיבוי המענים הניתנים על ידי המשרדים. תיאום מענים ברמת המנכ"ל ובניית מסד נתונים אגרגטיביים כדי לשמור על זכויות הילדים ומחקר. מינוי פרויקטור. אנחנו מברכים את משרד הביטחון על יישום המלצת הדו"ח. אנחנו חברים בצוות ומסייעים במידת הצורך. בהצלחה ויישר כוח על העבודה שנעשית.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה יפעת. אתם עומדים בקשר מול הגורמים החינוכיים גם במקרים ספציפיים?
יפעת קרמר אורן:
מה זאת אומרת?
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אדם שאתם שוקלים להגיש לו כתב אישום לדוגמה.
יפעת קרמר אורן:
לזה יש פרקליטות.
אביחי תנעמי:
זה משהו אחר.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
משרד משפטים.
יפעת קרמר אורן:
במידת הצורך וצריך להתערב במסגרת עבודת הצוות, אנחנו נפנה כשצריך. הפרקליטות זה הגורם, לא אנחנו.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
כנציגת משרד המשפטים.
יפעת קרמר אורן:
אנחנו נהיה איתם בקשר. אנחנו נפנה אליהם במידת הצורך.
אביחי תנעמי:
אדוני היושב-ראש, בתוך המינהלת יש לנו נציג שהוא יודע להיות הגורם שמתווך בין מה שקורה בשטח בנערים, בין ההורים של הנערים, בין הצרכים, כדי שיוכל לעשות את התהליך הנכון מול משרד המשפטים, מול הפרקליטות. הדבר הזה קורה. הגענו גם להישגים מאוד יפים בשיח הזה. בעיניי רוחי כולנו רואים, כל משרדי הממשלה, כולל הפרקליטות, כולל גורמי האכיפה, רואים עין בעין את התהליך המתבקש בראייה חינוכית של אותם נערים שהגיעו למצבים שלא היינו רוצים שיגיעו.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זו הנקודה. חשוב שזה - - -
יפעת קרמר אורן:
עלה ויעלה, אנחנו נהיה בקשר עם הפרקליטות. זה לא לשיקולינו, ההחלטות שנעשות בנושאים פליליים.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
משרד הרווחה.
איילת רצון:
שלום. שמי איילת רצון, מחזיקה את תחום נוער הגבעות, משרד הרווחה. הכותרת כאן זה המענים החינוכיים לנוער נושר בחוות. אנחנו עושים את המענים הרווחתיים לבני הנוער בחוות ובגבעות ביהודה ושומרון. מבחינתנו זה לא משנה אם הוא נמצא בחווה או נמצא בגבעה. בני נוער מגיעים לחוות ולגבעות מכל מיני סיבות. הצגתם את זה בשני כיוונים. ממקום של ערכים וציונות, דברים כאלה.
יש כאלה שמגיעים לחוות ולגבעות מסיבות אחרות. בריחה מהבית, התרחקות מכל מיני גורמים וחוויות אחרות. אנחנו יכולים לפגוש אותם בחופים, בכנרת. אנחנו יכולים לפגוש אותם בכיכר ציון ואנחנו יכולים לפגוש אותם בגבעות ובחוות. אנחנו כמשרד הרווחה מטפלים ומעורבים. בשנת 2019 הקמנו את תוכנית מתחברים.
זיהינו את הצורך באמצעות המדריכים בתוכנית. אנחנו נמצאים שם בשטח באמצעות הרשויות שפועלות ועובדות שם. דיברו פה על הרצף. אנחנו אחרי הרצף. את המענים החינוכיים לא אנחנו ניתן. בהחלט ניתן שם את המענים הרווחתיים שאותם בני נוער זקוקים להם.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
כמה מדריכים יש לכם בתוכנית?
איילת רצון:
יש לנו חמש תוכניות מתחברים עכשיו, בפריסה ביהודה ושומרון. אני אומרת בסוגריים, יש גם מדריכים של המשרד לביטחון לאומי שעובדים יחד איתנו. יש לנו משהו כמו בין 20-14 מדריכים סך הכול.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
יחד?
יפעת קרמר אורן:
יחד.
אדוה מובושוביץ ויס:
יש 14.
יפעת קרמר אורן:
לכם יש 14. גם לנו יש משהו כמו 14. יחד זה כמעט כ-30 מדריכים שנותנים את המענים. יש גם עובדות סוציאליות בתוכנית מתחברים ויש גם את העובדים הסוציאליים.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מה עושים אותם מדריכים, מסתובבים בין החוות והגבעות?
יפעת קרמר אורן:
הם מדריכי איתור. זה נקרא מדריכי איתור. הם מסתובבים, יוצרים את הקשר הראשוני עם בני הנוער. יצירת קשר, יצירת אמון. מזהים מי הם, מה הצרכים שלהם. עושים הערכה ראשונית. קודם מסייעים ונותנים להם מענים החל מביגוד ושיחות. הדבר העיקרי שהם עושים גם בגבעות וגם בחוות, זה הקשר המשמעותי עם מבוגר.
הם מזוהים כעובדי רשות וזו דלת כניסה שמאפשרת אחר כך המשך סיוע וטיפול לאותם בני נוער איפה שצריך וכמה שצריך. אנחנו שומעים לאורך כל הדרך את הקשרים המשמעותיים שאותם בני נוער מפתחים עם המדריכים בלי לדעת שזה שייך לרשות, בלי לדעת שזה שייך לרווחה וזו הדרך שלנו להיכנס וליצור את הקשר.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה. המשרד לביטחון לאומי.
אדוה מובושוביץ ויס:
אדווה מהרשות הלאומית לביטחון קהילתי, במשרד. אנחנו היינו חלק מהחלטת הממשלה 608. לפי הנחיית מדיניות השר פיתחנו תוכנית בשיתוף פעולה עם הרווחה. אנחנו ראייה הוליסטית על הנערים, יחד עם שאר משרדי הממשלה. הנער הוא המרכז שלנו. זו מבחינתנו החשיבות של הוועדה הבין-משרדית ברשות אביחי תנעמי.
אנחנו נמצאים במרחב הבלתי פורמלי יחד עם משרד הרווחה כמו שהיא דיברה, על מדריכי איתור. זה נדבך מרכזי שלנו שאנחנו עובדים על איתור בני הנוער. נותנים להם הכשרות מקצועיות של מסגרות, רתכות, במטרה להכשיר אותם. הם עושים את זה בכל מקרה בחוות, גבעות. לפחות שתהיה להם תעודה כזו או אחרת ושיהיה להם להמשך. מעבר לזה אנחנו נותנים - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
כמה הכשרות כאלה יש לכם? זה אירוע מהחלטת הממשלה הקודמת של 608?
אדוה מובושוביץ ויס:
כן. בשנת 2025 התחלנו את זה, סוף 2024. עברו כבר 400 בני נוער פחות או יותר, הכשרה. סליחה, פחות. 200 בני נוער, הכשרה. יש לזה את התקציב הייעודי שלו. מדובר על קרוב ל-40 הכשרות שנעשו במהלך שנה שעברה, שהשתתפו בתוך ההכשרות האלה, כמות של בני נוער. זה בהקשר הזה.
יש לנו את הנושא של כישורי חיים, פעילויות לכישורי חיים לאותם בני נוער והכשרות לחוואים ולאנשי מקצוע בהתמודדות. פעמים רבות אותו חוואי שנמצא שם הוא צעיר בעצמו שלא יודע מה זה נערים בגיל ההתבגרות, שמגיעים אליהם נערים בגיל ההתבגרות והם צריכים להתמודד עם זה.
לפעמים יש אתגרים של מוגנות מינית והתנהגויות סיכון כאלה ואחרות שהם צריכים להתמודד ולראות איך מפנים ואיך הם מתעסקים עם זה. אנחנו גם עושים את זה. דבר נוסף שאנחנו נותנים – מענים ביישובים שמהם אנחנו יודעים שיש נשירה גבוהה יותר לחוות ולגבעות. אנחנו עושים שם גם הדרכות להורים. גם הדרכות להורים לנערים בחוות ובגבעות. גם שם בתוך היישובים האלה, כולל פעילויות נוער.
איילת רצון:
אני רוצה להוסיף משהו ששכחתי. פונקציה נוספת שמאוד משמעותית כאן זו עבודה עם ההורים, זה דבר נוסף שאנחנו עושים במשרד הרווחה. כול הנושא של הדרכות, קשר עם ההורים, תוכניות, קבוצות להורים, כשהמוקד של העבודה עם ההורים זה סביב ההתמודדות עם בני הנוער שנמצאים בגבעות ובחוות.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אתם מפרסמים את זה דרך הרשויות או שאתם מגיעים עצמאית?
איילת רצון:
חלק זה דרך הרשויות וחלק אנחנו עכשיו בונים שיתוף פעולה יחד עם - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני מניח שיש בני נוער רבים שהם לא במקור מאיו"ש.
איילת רצון:
הם מקבלים את המענה במקום שהם נמצאים בו.
אביחי תנעמי:
זו התוכנית. מתחברים אמורה לתת מענה גם לנערים שהם לא מהאזור.
איילת רצון:
נכון.
משה טור פז (יש עתיד):
איך זה עובד חינוכית?
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
הכוונה להורים שלא מהאזור.
איילת רצון:
אנחנו יוצרים קשר עם ההורים באשר הם. אם צריך, אנחנו עם מחלקת הרווחה ברשות האם.
משה טור פז (יש עתיד):
איך זה עובד במשרד החינוך? כרמית, אם ילד מגיע לשומרון מאלקנה, איך הוא נרשם בבית הספר, בית הספר מהמח"ט הוא על-אזורי? איך זה עובד?
כרמית הרוש:
המוסד שאנחנו פותחים עכשיו הוא על-אזורי.
משה טור פז (יש עתיד):
והוא יכול לקלוט ילד מכל הארץ.
כרמית הרוש:
לא רק שהוא על-אזורי, בוועדה מבהירים להם עם הייעוץ המשפטי, כל חברי הוועדה וזה מופיע בפרוטוקול אישור, שהם מחויבים לכל תלמיד שמגיע מכל הארץ. המענה שלהם חייב להיות לכולם. בדרך כלל מרבית הילדים הם לא שלהם.
משה טור פז (יש עתיד):
מה שמחזיר אותנו לסוגיית הלינה.
אדוה מובושוביץ ויס:
הלינה בדרך כלל בחוות ואנחנו נותנים את המעטפת.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זו שאלה שהיא במקום. אתה צריך לדבר על כל הרצף.
משה טור פז (יש עתיד):
הסוגייה פה זה הרצף.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
היו מענים לכל הרצף חוץ מאלה שנמצאים בפועל וישנים בחוות. כל השאר עסקו במענים בהחלטות ממשלה הקודמות. עכשיו התוכנית הזו באה לדבר גם על אלה שנמצאים וישנים, אלה הרוב. משטרה, רוצים להגיד?
אורי יפתח:
צוהריים טובים. יפתח אורי, סנ"צ. אני ראש מערך החוות במחוז ש"י. ראשית אני רוצה להודות, א', על הזימון, ויתרה מזאת על כל הנושא של החשיבה וההתנהלות בשנים, עם החלטת הממשלה וההבנה שמשטרת ישראל, מחוז ש"י, נמצאים בשטח ויכולים לתרום ולהוות חלק. לא במקום אכיפה. המערך שאני ממונה עליו הוקם כגוף מקביל. זה אומר שאנחנו נוגעים יותר, התחלנו לפעול מרגע שקיבלנו את האות בפברואר 2026 כחלק מהמינהלת הלאומית שמוביל חברי אביחי.
היתרון פה הגדול, זה החיבור שלנו לכלל משרדי הממשלה. מטרת הפעילות של המערך שלנו, הוא לייצר קשר רציף עם בני הנוער בחוות ובגבעות, לחזק את החיבור לקהילות ולמוסדות המדינה, לפעול לצמצום מצבי סיכון וחיכוך. נתן פה אביחי בפתיח, את המודל שהציגו לו בתחילת הדרך, ונמצא איתנו פה גם מש"ק. מה זה מש"ק? שוטר קהילתי. במחוז ש"י פועלים 40 שוטרים קהילתיים. אנחנו מחולקים על פני שבע תחנות משטרה, שלושה מרחבים.
דיברו פה על כל נושא התקציבים. לא מובן מאליו שהקצו כסף נקודתי להקמת המערך הזה למען בני הנוער. זה בעיקר מראה על למידה, מה זה שוטר קהילתי, מה היתרונות של שוטר קהילתי, היכולות של שוטר קהילתי. ברגע שאמרו, אנחנו מקצים עוד עשרה שוטרים קהילתיים שיטפלו וילוו, יתנו את המענה הרך בחוות ובגבעות ויזהו את הצרכים, ילוו את בני הנוער, זה מראה שנעשתה פה עבודה טובה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מדברים איתכם. אתם מגיעים ומדברים איתכם?
אורי יפתח:
אני שותף פעיל מלא יחד עם אביחי. אביחי בחר להצטרף לישיבות האישיות שלנו פעם בשבוע אצלנו במחוז. הוא מגיע, חיבר איתנו את חברי הצוות. ישבנו עם אדוה ואנשיה. אנחנו בשלבי ההקמה הסופיים של כלל השוטרים הקהילתיים. הדבר הראשון שנעשה זה החיבור לרשות לביטחון קהילתי, לשאר משרדי הממשלה. אני נפגש איתם, מדבר איתם.
אני לא בא להחליף את היתרון המקצועי שיש בכל מקום כזה. אם זה משרד הרווחה, החינוך, הרשות לביטחון קהילתי ועוד. אנחנו באים לתת את הערך המוסף שלנו והערך המוסף שלנו. אנחנו נמצאים, משטרת ישראל, משטרת מחוז ש"י נמצאת בחיכוך יום-יומי. ציינת את זה ואין ספק שכל מה שאתה אומר אתה מדבר מידע, היכרות. אין ספק שצריך פה שינוי.
השינוי הזה מתבצע. נמצא איתי חברי גזהיי. יש את חטיבת הקהילות שהבינו והקימו את אגף הקהילות שנותן מענה לקהילות כאלה ואחרות. אגף הנוער. זה שהקצנו והוקצו עשרה תקני שוטרים קהילתיים, בכל גזרה יהיה אחד כזה, זה אומר שאנחנו גם נראה את הצד האחר, אנחנו ניתן את הצד האחר.
שלשום כשעשינו את הפגישה של הצוות הבין-משרדי, עלתה הצעה מיוסי מהמל"ל שדיבר, בוא ננסה כמה שיותר למנוע. יש פינויים, לדוגמה בגבעות, בחוות. יש פינוי, הולכים, חוזרים. באמצע נוצר חיכוך, סבל, סטיגמות לא טובות. בוא ננסה לראות איך עושים את זה אחרת. כבר בימים אלה הדברים נעשים אחרת. יש לנו קשר ישיר עם אותם נערים. אנחנו יוצאים לפרויקטים. הפרויקטים מתוקצבים.
היום מתקיים טיול גדול של כ-100 נערים ברמת הגולן מהחוות. אחד הטלפונים הראשונים שנעשו עם תכנון הטיול, זה אלי. רוני, אחראית על הקהילות שם, התקשרה אלי ואמרתי לה אני נותן לך מה שאני יודע. למדתי לעשות עבודת מטה, לעשות את כל הנושא של התכנון. אני יודע לחזק בכלים, באמצעים. אני לא בא להיות עכשיו בחזית. אנחנו נבנה את הקשר הזה בצורה הדרגתית, נכונה, וכך אנחנו עושים.
הקשר הראשוני עם בעלי החוות, ציינתם פה את הרועה העברי. זה מהכובע הראשון שלי כמפקד תחנת מעלה אדומים. בועז שם, הקשר טוב. עם רועי סימון. זה המודל ומודלים אחרים. יש גם מודלים אחרים. אנחנו בקשר עם כולם. שאלו אותי שאלה, אם הנוער מקבל אותנו. הנוער מקבל אותנו ויש תמיכה טובה מאוד של בעלי החוות.
הם מכירים את אלעד שהוא שוטר קהילתי של בנימין שעשה עבודה נהדרת. זה די נתן את אותותיו בגזרה הזו. אנחנו מעתיקים את המודלים האלה לעציון, לדרום הר חברון, לשאר המקומות בשומרון, לאזור מעלה אדומים ועוד אזורים. הבחירה באותם שוטרים קהילתיים היא בחירה מאוד קפדנית. רק שוטרים קהילתיים.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
עד כמה אתם מחוברים לדוברות של מחוז ש"י?
אורי יפתח:
חלק מאיתנו. המערך שלנו כולל את הדוברות. ציינתי את חטיבת הקהילות שעוטפת אותנו, חטיבת הנוער שעוטפת אותנו.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אתה מבין שזה משמעותי מאוד. זה ברור לך.
אורי יפתח:
הדוברות עוטפת אותנו, הדוברות של איגוד החוות. אנחנו יחד. אין מצב שנעשה פעולה בלי שאנחנו מתואמים או שתצא הודעה בלי שאנחנו מתואמים. אני, כחבר ספק במחוז ש"י, אני גם מקבל את הצד השני. אנחנו לא באים להחליף את האכיפה, אנחנו לא באים להחליף את הפעילות בשטח.
אני כן שותף, כן שומע, יודע לתת את חוות הדעת שלי ולהגיד להם איך לעשות את הדברים. ככל שיעבור הזמן, ככל שאנחנו נחזק את הקשר, אני מניח שא', זה ימנע הרבה מאוד פעולות חיכוך כאלה ואחרות. בנוסף, זה ישפר את התדמית ויציג את המשטרה וייתן לנו את היכולת לפעול. אנחנו פועלים בשטח ממילא.
התקציב שציינתם פה הוא מאוד חשוב. היכולת שלנו להתחבר ואנחנו מתחברים יחד עם הרב המחוזי, הרב חיים. דיברנו עם בעלי השפעה, עם רבנים, ובכל מקום כזה עם המועצות השונות ובכל מקום כזה שנכנסנו, ראינו את הפוטנציאל ואת היכולת להתקדם ולהוביל דברים טובים.
משה טור פז (יש עתיד):
יפתח, אתה יכול להתייחס למרחבים מסוימים שבהם אתה רואה הצטברות של יותר בני נוער שמאתגרים אותכם בראייה משטרתית? אני גר בגוש עציון, צבי בטח מכיר מאיפה שהוא גר. לנו היו תקופות בשנה האחרונה של קבוצות של עשרות בני נוער עם אירועים לא פשוטים. איפה אתה שם עכשיו את הנקודות האדומות שצריכות להיות במוקד?
אורי יפתח:
בניתוח שלנו ציינתי שאנחנו פרוסים על פני שבע תחנות. החיזוק שלנו היה בתחנת חברון, שם שמנו שני שוטרים קהילתיים בנוסף לאותם שוטרים קהילתיים שפועלים ביישובים ויפעלו איתנו בקשר רצוף. בבנימין, הצבתי שני שוטרים קהילתיים יחד עם המעטפת של הרב, שציינתי שהוא ייתן שם את הגיבוי.
גם די בשיח היום כל נושא של גיוס חרדי וגיוס כאלה, קהילות כאלה ואחרות. אנחנו מינפנו את זה יחד עם פרויקטור שנמצא במשטרה לגיוס חרדי. ישבתי איתו, דיברתי איתו. הצלחנו לגייס בחור חרדי מיצהר שהוא מוביל פרויקט שם. הוא מנסה לקדם יחד עם ראש הישיבה ביצהר פרויקט. כך החיבור נעשה טוב. יותר. יש לי בנוסף לזה, בבנימין, חברון זה מוקד אחד. בנימין מוקד שני.
משה טור פז (יש עתיד):
חברון, יצהר, אלה מקומות ציבוריים.
אורי יפתח:
ואריאל.
משה טור פז (יש עתיד):
ואריאל?
אורי יפתח:
אנחנו נגבה אחד את השני ונקבל את המעטפת של המרחבים והתחנות יחד עם חטיבת הקהילות, יחד עם חטיבת הנוער שאיתנו. לדוגמה, נגענו בחטיבת הנוער, אנחנו מקדמים פרויקט עם יחידת המלש"ב, המועמדים לשירות ביטחוני. המשטרה מזהה את הצרכים ואנחנו מציפים את הצרכים.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני חושב שלא תמיד מספיק מבינים את זה, ודווקא כאחד שהיה שם, אספר לך סיפור עלי. אני בגיל 15 או 16, הייתי באירוע בחברון. אני לא זוכר, היו שם אנרכיסטים, באו לחרוש במקום מסוים. אני לא זוכר בדיוק את כל האירוע. אני אגיד לך מה אני כן זוכר מהאירוע. עצרו אותי שוטרים ובתוך הניידת מגיע שוטר, נותן לי סטירה לפנים. אני זוכר את זה כילד, כנער צעיר.
אני, צבי סוכות כנער צעיר, אותה סטירה שחטפתי משוטר, אני גם זוכר את השם שלו, נתנה לי מבט על המשטרה בצורה מאוד משמעותית. למה? אני אומר לך מההסתכלות שלי כנער. אתה מבין שאם אתה עושה משהו פלילי, לא זוכר את האירוע שם המדויק. אני חושב שרצתי למקום שאסור היה להיכנס. אתה מבין שעצרו אותך. אתה מקבל את זה.
אתה לא מקבל שיתנו לך מכות, לא מגיע לך מכות. אין לך סמכות. אותו אדם שהשתמש בסמכות שלו לרעה, הנקודה הזו מאוד משמעותית. למה היא מאוד משמעותית? גם נער שעושה עבירה פלילית או שאתה הגעת לעשות מבצע אכיפה, הוא מבין את זה. הוא יכול לא לאהוב את זה. הוא צריך לכעוס עלי, אני דרג מדיני לצורך הדוגמה. אנחנו ככנסת, אחראים על החוק במדינת ישראל.
אם אתה עכשיו הולך לפנות מקום, כולם מבינים שהשוטר בקצה הוא לא אשם בזה שהלכו לפנות. אולי אותו פוגשים, הוא לא אשם בפינוי. יש משמעות רבה מאוד, איך אותו שוטר מתנהג בקצה. משמעות רבה. אני אומר לך כמסר. אותו הדבר במעצרים. עכשיו יש את הסיפור הזה בחוות צפנת. אדם שאני מכיר אותו באופן אישי, אוריה כהן.
בן-אדם זהב, עדיין חבר של רוב הקצינים בגזרה. תרם כליה, אבא לשבעה ילדים. כולם מכירים אותו, אדם שכולם קוראים לו טלאל. בית המשפט שחרר אותו, המשטרה מגישה ערעור. בית משפט משחרר אותו עוד פעם ועוד הפעם המשטרה מגישה ערעור. אלה דברים שפוגעים באמון שאנחנו מנסים לייצר מול אותם נערים למול המשטרה, בצורה אנושה, שגם עשר מוסדות חינוך, יהיה להם קשה לתקן אותם.
הציפייה היא שיהיה יחס הגון. אף אחד לא מצפה שתבליגו על עבירות על החוק, לא אני וגם לא הנערים. אף אחד לא מצפה שתבואו ושתגידו למישהו, הוא זרק אבנים, אני אשחרר אותו בגלל שאני לא רוצה לפגוע בחינוכית. לא, מי שזורק אבנים צריך להיתפס, להיעצר וכולי. אם מישהו חוסם כביש והוא רואה שיש הבדל בין איך שמתייחסים אליו לבין איך שמתייחסים לאוכלוסיות אחרות, זה יוצר פער באמון.
אם מישהו פוגש שוטרים שהוא שומע, ראיתי הלילה פרסום שקצין אומר – חברים, לירות בכל מי שמתקרב, אתה מבין שאמירה כזו היא אמירה שהורסת לך שנתיים של עבודה חינוכית. אנחנו מנסים וזו המשימה הכי מרכזית שלנו, להגיד, אנחנו אוכפים את החוק. החוק נקבע בבניין הזה. פה אנחנו קובעים את החוק. המדיניות נקבעת בממשלה.
משטרת ישראל מבצעת מה שהממשלה אוסרת ומי שרוצה לשנות את זה, שיתכבד, ייבחר, יהיה חבר כנסת. אני היום יושב-ראש ועדת חינוך, איתן בן גביר היום הוא השר לביטחון לאומי. אם שוטר בקצה מתנהל בצורה שהיא לא הוגנת או לא הגונה, זה אירוע שהוא בתוך עבודה חינוכית שאנחנו מדברים עליה, לכם יש משקל אדיר.
אני קודם שואל עד כמה אתם מעורבים בזה? אם אתה רואה הלילה דיווח שבא קצין ואמר לירות בכל מי שמתקרב ואותו פינוי בהר חברון שאין לי מושג למה היה או לא היה, אני לא אכנס לזה, זו לא החלטה שלכם. ברגע שמתבצע כזה פינוי ומגיע קצין ויש דיווח שקצין בא ואמר לירות בכל מי שמתקרב, השאלה כמה אתה, כאדם שזה התפקיד שלך, אתה מבחינתי הגורם במשטרה שאמור לדאוג לאותו אמון, הולך לבדוק אם הדבר הזה קרה, לא קרה.
אם הוא קרה איך מטפלים בו, מבהירים שהוא לא יקרה. בעיניי ברמה ההידברותית להגיד, אם קרה אירוע כזה ואתם חושבים - - - לירות במי שמתקרב, תסבירו למה. אם זה לא קרה, תסבירו, לא קרה. דברים כאלה, צריך להבין את זה. אלה דברים שבמשמעות החינוכית שלהם, היא אדירה. אנחנו יכולים לפעמים לשים 20 מיליון שקלים במענים חינוכיים ושוטר אחד שיירה בראש של נער בחוסר סמכות, בגלל שהתבלבל, לא משנה מה. לקחת את הכוס עד המפח.
אורי יפתח:
אני מסכים איתך על כל מה שאמרת פה ולכן יש את הצורך. אין לי ספק, כבוד היושב-ראש שאתה הבן-אדם המתאים לדבר על הדברים האלה ולהוביל את הדברים האלה. אתה גדלת ומכיר מלפנים ומאחור. אין לי ספק, איך אומרים בשפת הרחוב? יש עם מי לדבר. יש לנו הרבה על מה לדבר. חלק מהנושאים אני אשמח להיפגש איתך באופן אישי ומטופלים באופן אישי.
השאלה הגדולה שדיברת עליה, על המעורבות שלי באופן אישי ועל המערך שלי. אני שוב חייב להדהד ולהדגיש את הנקודה החשובה שמישהו בתהליך התכנון ובתהליך כל הישיבות המקדימות, זיהה שצריך לשים פה מישהו בראש המערך שהוא גם יוכל להיות משקל מספיק עבה כדי לתת מענה לדברים החמורים שציינת פה. ידידי אביחי, לא סתם דאג שראש המערך יחד עם השוטרים הקהילתיים.
בהתחלה זה היה עם עובדי נוער, שקצת קוצצו. אני מאוד מאמין במערך הזה וזה יגדל וימשיך. ציינתי שאני חבר ספק בדרגה בכירה שאמורה לעלות עם הדיונים הקרובים. יש לזה משקל. עשרת השוטרים הקהילתיים האלה, לא בכדי ניתקו אותם בכפיפות הפיקודית מהתחנות והמרחבים והכפיפו אותם אלי שאני גורם מחוזי. אני אגיד בהכי זהירות, אני לא רוצה להעיד על עצמי.
זיהה מפקד המחוז פינצ'י, שזיהה את הצורך להתחיל ולצאת לדרך עוד לפני שקיבלנו את התקנים, לפני שקיבלנו את התקציבים ולפני שעשינו את הדיונים על כל נושא הבנייה של המערך, כבר בפברואר בתחילת השנה. הוא מינה אותי, אני מכיר ועשיתי כמה פרויקטים מאוד גדולים בתחום שלי כמפקד תחנה. הקשר, אני יכול לתת לך שמות שאני יודע שאתה מכיר כמו מאיר בחוות רעים ועוד חברים שאנחנו עובדים איתם בשיתוף פעולה כדי לתקן את התדמית הזאת.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני שואל בכוונה לגבי אירועים ספציפיים שעולים. לא עכשיו אמרתי לך על הלילה האחרון, אני אומר לך ככלל דברים כאלה שקורים, אם אתה יודע להרים דגל ולהרים טלפון למפקד תחנה ולהגיד לו בוא נבין מה קרה שם, בוא נראה איך אנחנו מתווכים את זה נכון. גם לפני, העבודה החינוכית - - -
משה טור פז (יש עתיד):
צבי, יש פה עוד כמה. נראה לי שחשוב שנשמע אותם.
אורי יפתח:
לגבי הדגל. מעבר לדגל, יש את הקשר הרציף של אותם עשרה מש"קים ואיפה שצריך לתגבר יותר. אנחנו מקבלים טלפונים והקו שלנו פתוח לאותם עשרה שוטרים קהילתיים 24/7 ואנחנו מגיעים לשטח. מעבר לדגל, אני דורש לחקור את הדברים ולשים אותם על השולחן. גם דברים שחלילה - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אלה הדברים שהכי צריך לדייק אותם.
אורי יפתח:
אני מסכים איתך.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני אספר לך סיפור. אני בעבר ביצהר - - -
אבי אלון:
צבי, ברשותך.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני אתן לך, האמן לי. אתה גם יכול להתערב תוך כדי.
אבי אלון:
קצת סטינו מהנושא.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מה זה סטינו? אני מנהל את הדיון עם כל הכבוד. כותרת הדיון היא מענים חינוכיים לחוות. אני אומר לך שבמשקפיים שלי אחד המענים החינוכיים הכי משמעותיים זו ההתנהלות של משטרת ישראל.
אבי אלון:
אין מחלוקת.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
חשוב לי להתעכב על זה. אני לא חושב שסטינו מהנושא, במחילה. זה נושא שהוא חלק מהמערכת.
אבי אלון:
אני לא רוצה להגיע לשוליים של הדיון. אני הגעתי לכאן, אני מרכז הדיון ואני רוצה להביע את דעתי.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אתה תגיד את דעתך. אתה תקבל את הבמה שלך. זה נושא שכן חשוב לי להתעכב עליו. אני מנהל את הדיון, זה נושא שהוא משמעותי. אני אתן לך דוגמא. בעבר ביצהר, אני ביקשתי לפני שנים ממח"ט שומרון, לפני שמונה, תשע שנים. אמרתי לו, יש לך פלוגת מג"ב שפועלת פה באזור. אני הייתי בזמנו דובר היישוב, תן לדבר איתו. תסביר להם מי האנשים, מול מי הם מתעסקים.
לפעמים דברים שהם במגע הקטן, יכולים לשנות מציאות מקצה לקצה. אלה דברים שאני מצפה שכחלק מהצוות הבין-משרדי, אתם, חייבים להבין את זה. הנער שפוגש שוטר במקום שהוא עכשיו מפגין בגלל שפינו לו את הגבעה שלו או לא משנה מה, הוא יודע שהשוטר לא אשם בזה שפינו לו את הגבעה. זה מי שהוא פוגש. אתה צריך להבין את זה.
כשאותו נער מקבל יחס, כמו כל אזרח אחר במדינת ישראל שמפגין, הוא מבין את זה. אם הוא יקבל אפילו קצת, יחס שונה, שהוא מרגיש שיש פה רדיפה, יש לזה השלכות חינוכיות. במקום הזה הציפייה, אני אומר את זה כיו"ר הוועדה פה, הציפייה מכם בתך המקום הזה, להיות הכי ערים לזה ומי שמגיע, הלילה היה פינוי. אני לא נכנס אל למה או איך. אני לא התערבתי בזה ואין לי מושג מי קיבל את ההחלטה ולמה היא מוצדקת, לא מוצדקת. זה לא משנה.
בקצה, כשמשטרת ישראל מגיעה לכזה לפינוי, זה חייב להיות עם מחשבה על השלכות חינוכיות שאם יוצאת אמירה כזו של לירות בכל מי שמתקרב, יש לזה השלכות מטורפות. חייבים לתחקר את זה ולהבין, להגיב בזמן אמת, לא אחרי שנתיים. אני מבין את המורכבויות. אתם גוף שלתחקר דברים זה לא לוקח עשר דקות ויש גם רגישות לצד השני. אני רוצה שתיקחו את המקום הזה.
אורי יפתח:
הכי בקצרה ולא לגנוב, בדקה. לשם כך אנחנו הוקמנו, בשביל להיות אותו גורם שייתן את המענה הזה ואת האוזן הקשבת הזו. להגיד לך שלצערי זה ימוגר לגמרי, לא. אני אישית בקשר עם מפקד המג"ב באיו"ש. אני בקשר עם המח"טים. המח"ט ברשות אביחי, הזמין אותו השבוע, ראש המינהלת, לדיון שלנו. הדברים נאמרו בצורה הכי ברורה שיש. זה ששמו אותי וברגע שתקום המינהלת בעזרת השם שבוע הבא באופן מוחלט, זה בדיוק ייתן את המענה לכל אותם דברים שדיברת עליהם.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מצוין. תודה רבה, שמח מאוד לשמוע. אבי, אם אתה בלחץ, אני אתן לך לדבר.
אבי אלון:
אני לא בלחץ. אנחנו מכירים והכול בסדר.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
לא קורה פה בדיון שאנשים מגיעים לדבר ולא מדברים. זה כמעט ולא קורה.
אבי אלון:
אני אבי אלון, מנהל אגף חינוך, גוש עציון. תוארה כאן תוכנית, איך זה אמור לפעול. אני רוצה לתאר איך זה אמור להתקבל. איך זה אמור להיות מיושם, מבוצע. בתחילת דבריי אני אגיד יישר כוח גדול לאביחי, לכרמית שנמצאת איתנו ולחיים. יש הרגשה שזה חשוב למשרד ומנסים למצוא פתרונות. המערכת, האנשים שנמצאים כאן, מגויסים.
ביחס לתפיסה, ליישום של התפיסה. מה תמונת העתיד של החברים האלה? דובר כאן רבות על פדגוגיה, על למידה. אני לא אגיד הישגים. זה הכלי. יש חברים רבים שלא ראו אותם, שנפלו. יש פה חברים שיש להם תפיסות ערכיות שהן מורכבות. תפיסה מורכבת זה אומר שהיא מתחילה במגמה נכונה, היא באה מתוך משהו אמיתי, משהו נכון שאנחנו שלמים בו, ותופסת תפנית שהתפנית הזו היא לא טובה.
האחריות שלנו כרשויות, כמי שאמור ליישם את התוכנית הזו, היא אחריות כוללת. אנחנו מחויבים להחזקה הערכית של התלמידים, להחזקה הרגשית שלהם וללמידה. הלמידה היא הפלטפורמה, איך זה קורה. כרשויות יש לנו שירותים פסיכולוגיים, יש לנו את המענה שאנחנו נותנים. אנחנו יוצרים יחסי אמון עם החברים האלה, בטרקטור שאנחנו עוזרים לחווה לבנות. הטרקטור שהרשות מביאה או תופרת משהו שיעזור, הוא יוצר את האמון.
הציר הזה של הרשות הוא סופר קריטי. קודם תואר גוש עציון. הייתה טעות קטנה, הוא הראשון ולא הרביעי. בעזרת השם גם גוש עציון רואה את עצמו כמי שצריך לקבל מסגרת כזו עבור תלמידי גוש עציון ותלמידים אחרים. כאמור יש פה שיתוף פעולה נהדר עם המשרד ואני בטוח שנבשיל גם אנחנו להתקדם לשנה הבאה. אנחנו כרשות אחראים לקצה. הרוב מסתדר גם בלעדינו. אנחנו אחראים לקצה.
הקצה אומר, מצד אחד אלה שלא בדיון כאן מחוננים, מצטיינים. איך מאיצים אותם יותר ולא מסתכמים במשהו בינוני של המרכז. גם החברים שאנחנו מדברים עליהם כאן, אלה שלא ראו אותם ונשרו, נפלו ויצאו, איך אנחנו רואים אותם. אנחנו כאן עבורם. כולנו כאן עבורם ונדרשות ישיבות המשך של עומק, של איך זה מבוצע ומה דורש שיפור.
התפיסה צריכה להיות תפיסה של גמישות, ובזה אני מסיים. לנו כמדינה. מועצה אזורית היא גם מדינה ואתם, משרדי ממשלה. התפיסות הן בדרך כלל זכאי, לא זכאי, רשאי, לא רשאי, אפשר, אי אפשר. אני מניח כאן על השולחן שמה שנדרש זה שיתוף פעולה שלנו שקורה ויישר כוח. בגמישות. להבין את הגמישות של המערכת.
נקודה אחרונה שאני אציין. חבר הכנסת קינלי, אתה דיברת על פנימיות. אני לא רואה בזה את העיקר. חשוב שזה קורה כדי למנוע הגעה למקומות. עיקר העבודה זו הנשירה הסמויה, בתי ספר, נקודה. עם זאת שלא הצלחנו וכשכך, להגיע אליהם במקומם, להתחבר אליהם בעולם הערכי ומשם לתת משמעות. לא לבוא כך מלמעלה ויודע ובוא אני אעזור לך, אלא משם לתת משמעות.
אני מסיים את דבריי באמירה שבזכות השיתוף פעולה שקיים כאן אני בטוח שנצליח וכל אחד מצידו נדרש לגמישות הפרוצדורלית מטעמו. זה לא יעבוד אם לכל תלמיד צריך לתת תעודת זהות ובלי תעודת זהות הוא לא רשום. הוא לא רוצה לתת תעודת זהות. אפשר בלי תעודת זהות ואפשר להתקדם ואחר כך להשלים. נדרשת פה גמישות של המערכת עבור אותם ילדים. תודה.
חיים מויאל:
אני חייב להגיב לחלק הזה. הגמישות, יש לה גם גבולות.
אבי אלון:
נכון.
חיים מויאל:
אין גמישות, אין כלום. להגיד את מה שאמרת עכשיו, הוא בעייתי ביותר. המערכת היא מערכת שעובדת לפי מרכיבים מאוד ברורים, אחרת אנחנו הולכים לאיבוד. אי אפשר להכניס היום במערכת, ילד לתוך בית ספר. הדרישה או הרצון שלנו להקים מסגרות רשמיות. בהיל"ה אני יכול לשחק עם זה.
כשהמסגרת רשמית, אין תקצוב. אתה יכול להגיד גמישות. אין תקצוב. אם אין תעודת זהות, הוא לא תלמיד בתוך המערכת הזו, גם אם אני ארצה להיות גמיש וכולי. אני כן אוכל לעשות פעולות כאלה שיביאו. להגיד שכמו מערכת החינוך, אני לא יודע מה זו גמישות מרוב שאנחנו גמישים.
אבי אלון:
חיים, אני פתחתי בשבחך. לא כמס שפתיים, אני לא חייב פה לאף אחד שום דבר, אני פתחתי בשבחך ובעבודה השוטפת, תודה. עם זאת אני אגיד, יש דברים שדורשים גמישות. לדוגמה, בנקודה הזו אני רוצה להגיב. אם אנחנו כגוש עציון, כל רשות, יודעים להגיד שאתם צריכים 60 כדי לפתוח ואנחנו מביאים 45, 50, עם תעודות זהות ויש עשרה, 20, 30 שלא מוכנים לתת, יש פה משהו שצריך לעבוד עליו. לא ביקשתי אפס, אחד, ביקשתי בתוך המערכת לראות איך אנחנו - - -
חיים מויאל:
לעבוד צריך. זו לא גמישות.
אבי אלון:
אנחנו על אותו דף. תודה.
לירון כרמלי:
כבוד היו"ר אני מבקשת זכות דיבור.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
בשמחה לירון.
לירון כרמלי:
לירון כרמלי, מנהלת אגף חינוך רווחה צעירים, מרכז השלטון האזורי. אביחי, היה לי כיף לשמוע אותך ולראות את הרצינות ואיך לקחת את הפרויקט הזה כל כך חשוב וכל כך משמעותי. קודם תודה. וכל משרדי הממשלה, מאוד מורגשת הרצינות וכשחיים מויאל פה, אני רגועה שתהיה תוכנית נהדרת וטובה. כמה נקודות בבקשה שאני רוצה להעלות.
אנחנו מדברים על ארבעה סמלי מוסד. אנחנו מדברים על ארבעה מח"טים או כל מבנה שיהיה. כולם מכירים את הפריסה של המועצות האזוריות, בטח של שומרון, הר חברון וגוש עציון. אני מנסה לדמיין איפה יהיה המיקום שלהם כשהחוות מפוזרות בכל מקום. זה לא הולך להיות פשוט. אני מאמינה שזו התחלה ובטח יהיה יותר בעתיד. צריך לוודא שאנחנו לא מפספסים. אם יש רק עוד מבנה אחד זה אומר שיש לנו לפחות עוד מועצה - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
יש גם את משרד העבודה.
לירון כרמלי:
נכון.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
משרד העבודה, אני אעדכן. הייתה פה טעות בהזמנה שלהם, הם לא יכלו להגיע. העדכון שלהם, שקול קורא יוצא בשבוע הקרוב ועד 1 בספטמבר יתחיל לפעול גם בית הספר שלהם. יש עוד אחד של משרד החינוך ועוד אחד של משרד העבודה.
לירון כרמלי:
זה מבורך ותודה. אתם יודעים שיהיו עוד ילדים שלא נגיע אליהם בשלב הזה וצריך - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני חושב שלא.
לירון כרמלי:
אני אומר למה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אנשים מתנהלים בהגיון. הפריסה, אני מעריך שגם מול משרד החינוך ומשרד העבודה, יעשו את זה בפריסה שהיא הגיונית. לא ישימו את כולם באותו מקום.
לירון כרמלי:
לא מגיע לכל הילדים הרחוקים וצריך את מה שאמרת.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
גם השיחה שלי עם אביחי, תקן אותי אם אני טועה, המגמה היא כן להצליח להגיע לכולם.
לירון כרמלי:
הלוואי.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
גם הפריסה. כן להגיע למצב שלא תהיה חווה שלא יהיה אפשר להגיע.
אביחי תנעמי:
זה בסדר. אם צריך לשנות, נשנה. ובלבד שנתחיל ב-1 בספטמבר.
לירון כרמלי:
אם צריך מה שאמרת קודם. לשלוח עובדים לתוך החוות ושם שילמדו. זו גם אופציה בשביל הטווח זמן הזה, עד שיהיה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה רק עכשיו יצא. המגמה להתחיל עד 1 בספטמבר. לא בכל דיון יש לנו גם את חיים וגם את כרמית. וגם את נמצאת פה לא מעט בדיונים. הם על זה כולם בפנים בסיפור הזה.
לירון כרמלי:
מודעת ומעריכה מאוד.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
המגמה של כולם להתחיל ב-1 בספטמבר עם תוכנית ברורה איך אנחנו נוגעים בכל ילד באשר הוא. האמירה הזו לא נכונה.
לירון כרמלי:
מבחינת הפיזור ולהביא את הילדים האלה בשלבים הראשונים לתוך המח"טים, הולך להיות תהליך לא פשוט. ככל שיהיו יותר עובדי נוער, מורים, מחנכים וצוותי חינוך בחוות, למשוך את הילדים, זה גם ייתן את המענה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
נכון לעכשיו יש חמישה בתי ספר שהם מצטרפים לדברים הקיימים, היל"ה, הרועה העברי, המניפה. אנחנו מדברים לגעת לאלה שלא מגיעים. עוד חמישה בתי ספר. תקן אותי אם אני טועה, המגמה היא שהם כן יצליחו להגיע לכולם.
לירון כרמלי:
עוד כמה נקודות. כמובן הסעות-הסעות. אני אומרת את זה, אני מקווה שזה תוקצב, גם ברמה של בתי הספר.
כרמית הרוש:
אני רוצה להסביר. נראה לי שלא הבנו את המודל, צריך להסביר אותו עוד פעם. אנחנו מדברים על תלמידים שלא רוצים להגיע לבית ספר.
לירון כרמלי:
שהם נמצאים בחוות.
כרמית הרוש:
נכון. לכן הסעות לא תוקצב, לא חלק מהאירוע ולא נלקח בחשבון.
לירון כרמלי:
איך הם יגיעו?
כרמית הרוש:
המודל עבודה הוא שהמורים יגיעו לחוות. הלוואי ונהיה בסיטואציה שבה יגיעו.
משה טור פז (יש עתיד):
זו עבודה החוצה אל השטח, כמו בקידום נוער.
לירון כרמלי:
ברשותך כרמית. כשאת מדברת על ארבעת סמלי המוסד, לפתוח את בתי הספר, איפה - - -
כרמית הרוש:
אלה בתי ספר במודל מאוד אחר. רוני, זה לא בית ספר.
לירון כרמלי:
זה לא יהיה משהו פיזי.
כרמית הרוש:
בוודאי. הרעיון הוא שכל מה שנתנו עד היום, כל הפלטפורמות שקיימות עד היום, ממשיכות לעבוד. מרכזי היל"ה. ממשיך לעבוד היל"ה, לא קשור. המטרה של התוכנית והדיונים שהתקיימו, היו גם עם רוה"מ, היו סביב הנוער שלא מגיע. לא הנוער שמגיע.
לירון כרמלי:
זה מאוד חשוב. זה עכשיו מבהיר. כבוד היו"ר, זה לא המבנה שימוקם במקום מסוים, הם כולם נכנסים לתוך בתי הספר. לא צריך הסעות. במשרד העבודה כן צריך הסעות ויש הסעות.
כרמית הרוש:
אנחנו לא שמענו עוד כלום. לא יודעת אם מישהו דיווח על בית הספר של משרד העבודה. זה חשוב. אנחנו לא מכירים את זה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
הקול קורא שלהם יוצא בשבוע הקרוב. יפעל עד 1 בספטמבר.
לירון כרמלי:
אם זה לא מובנה, לא צריך הסעות. ואם זה בתוך החוות, זה מחזק את מה שאמרת קודם.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
לירון, זה הרעיון. כל החלטת ממשלה הקודמת נגעה, את הדברים האלה מתגברים, גם מה שקורה בתוך המוסדות הקיימים וגם במניפה והיל"ה. החלטת הממשלה הספציפית הזו מדברת על אלה שלא מגיעים, שלא יוצאים מהחוות והגבעות אלא ההיפך, להגיע אליהם.
אביחי תנעמי:
היו"ר, נחדד. כרמית, אני אומר את זה פה בשביל הפרוטוקול. יש מסגרות שהן מסגרות קיימות פיזית. קחי לדוגמה את מניפה. מה שקורה במניפה בית אל שקיבל סמל מוסד. תלמידים מגיעים למוסד הזה. נכון שאין תקצוב של הסעות ונכון שבמסגרת החלטת הממשלה הנוכחית אין תקצוב של הסעות. באותם ארבעה סמלי מוסד יהיו מתחמי למידה. לא רק בחוות.
כרמית הרוש:
יש דיון על המתחמים, הוא יתקיים בעוד שבועיים, אחרי שנסיים להקים את הסמלים ומי שמקים יקבל את כל הוראות הפעלה. זה לא התיאור של המקום. כך זה ממש לא.
אביחי תנעמי:
בכל מקרה, אותם מתחמים שקיימים, אפשר לומר שהרשות שקיבלה את הסמל היא זו שתממן את ההסעות.
לירון כרמלי:
לא.
אביחי תנעמי:
נכון, לא. הבנתי.
כרמית הרוש:
לירון, זה כלל לא קיים בדיון. אני אומרת שאנחנו מקימים את המוסדות, לא אביחי. משרד החינוך. אנחנו יודעים מה הצרכים. יתקיים דיון עם הרשויות שמקימות. הפלטפורמה מוציאה מורים לחוות. זו כל המהות שלה.
לירון כרמלי:
עם זאת המהות.
כרמית הרוש:
היא לא באה לייצר בית ספר.
אביחי תנעמי:
יש פה פער.
לירון כרמלי:
יש פה פער וטוב שזה עלה. אני אומר את זה שוב. אם כמו שאמרת, מגיעים לחוות, אין טעם בהסעות, לא רלוונטי. היה ויש מתחמים או כמו שיש בבקעת הירדן בית ספר, יש היל"ה שם וצריך להגיע לשם, צריך לתקצב הסעות. אני מזכירה לכולם שביהודה ושומרון יש הרבה הסעות ממוגנות ולכן הן גם יקרות יותר.
אביחי תנעמי:
בהקשר הזה אפשר סביב מה שאמר חבר הכנסת קינלי, שאנחנו במסגרת התקציב שהתווסף, נתקצב עוד תוספת תקציב להסעות. זה בסדר ואפשרי.
משה טור פז (יש עתיד):
שאלה טכנית, אני יודע שמאוד מהותית. יש קושי במודלים הנוכחיים של מימון נסיעת המורה. איך אתם מממנים את נסיעת המורים לחוות?
כרמית הרוש:
אין לי מושג, אנחנו עוד לא בזה.
חיים מויאל:
אלה המודלים החדשים שאנחנו מנסים לבנות אותם.
משה טור פז (יש עתיד):
אני רוצה לספר כדי להדגים לכם. חיים, לפני 14 שנים.
אביחי תנעמי:
לא, זה יותר.
משה טור פז (יש עתיד):
לא משנה, 16 או 17 שנים, נאלצתי להסיע מורים לתלמיד אליו הבייתה. זה לא בדיוק הבייתה. תלמיד שבמשך חצי שנה. אני הייתי מנהל על יסודי, היה לי חופש גדול בהיבט של איך אני מנהל את התקציב בתוך עמותה. אני ניהלתי את זה. תקצבתי 10,000 שקלים, מעבר לשעות הוראה עצמה, למימון המורים שנוסעים שלושת רבעי שעה, נסיעה כל כיוון, להגיע.
זה היה מקום ניטרלי, להגיע אליו וללמד אותו בביתו. 10,000 שקלים הסתיימו לי אחרי חודשיים וזה הסתיים ב-20,000 ומשהו שקלים. זה כסף. אם המורים יממנו את זה, חבל. הם לא יישרדו. צריך לעבוד גם בזה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה אירוע, אם צריך שנכנס על זה פה וועדה גם בהיבטים של נהלי הסעת תלמידים. אני יודע שאין היגיון, לפחות בעיניי, לחייב נסיעה של אדם בודד ומוגן ירי. זה אירוע שאין בו היגיון. אם זה הנוהל וזה ישלש לכם את התקציב, אולי אפילו יותר.
משה טור פז (יש עתיד):
צריך לאשר פה תקציב גמיש לנסיעות.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
צריך לראות איך אנחנו מוצאים לו פתרון בסיפור הזה. אם צריך שנכנס את הוועדה, דברו איתנו. אין בזה היגיון.
יפעת קרמר אורן:
אנחנו מדברים על הנערים והנערות בחוות או גם אלה ששוהים בגבעות. האם המענה החילופי הזה יגיע גם וגם.
לירון כרמלי:
אני ארצה לסיים משהו אחרון.
אביחי תנעמי:
האמירה של התוכנית אומרת, כל לב פועם שנמצא בחווה או בגבעה, אנחנו נגיע אליו וניגע בו. גם נייצר איתו את התהליך.
יפעת קרמר אורן:
גם המענים החינוכיים שמדברים עליהם כאן, יגיעו גם לנערים שבגבעות. או שלא.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זו התוכנית.
חיים מויאל:
אם הוא יגיע לאותו מקום הוא יקבל. כל מי שיגיע, יקבל. אנחנו רוצים לתת לכמה שיותר ילדים. מי שרוצה ללמוד ומוכן, בנוגע לילדים שיורדים מהגבעות היום והם מקבלים מענה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
חייבים להדגיש. אין קשר.
יפעת קרמר אורן:
אתם תסיעו את המורים לחוות.
כרמית הרוש:
נכון. אנחנו לא נסיע.
משה טור פז (יש עתיד):
הם ייסעו.
כרמית הרוש:
אני רוצה להסביר משהו. אני הערתי לפני שהוועדה התכנסה בהגינות. אנחנו נמצאים בתהליך של לבנות את מודל העבודה. זה מורכב מאוד, אנחנו קודם מעבירים את בתי הספר ובונים עכשיו את התהליך. הוא חייב להיות קשור למה שקורה בשטח. מהרשות, איפה זה ממוקם, למי יש ילדים. איזה בסיסים קיימים מבחינת תשתיות עבודה של הרשות. רשות שכבר יש לה עבודה עם נוער חוות וגבעות, ועובדת איתנו על זה בשוטף.
יש פלטפורמות להפעלה. כשהמתווה יהיה מוכן, הרשויות הרלוונטיות שעוברות את התהליך יהיה יום הכשרה ויכירו איך הדברים עובדים. אנחנו לשאלתך, לא צובעים ילדים, האם הוא גבעה, האם הוא חווה. משתדלים לתת שירות בלי לצבוע. אנחנו כן בודקים את הרשימות ולא נוותר על תעודות זהות. התשובה היא, לא יהיה. משרד החינוך לא עובד עם משהו ערטילאי ולא קיים. מי שרוצה לקבל שירות צריך להיות מזוהה במדינה.
לירון כרמלי:
אני מבקשת לסיים עם דבר אחרון. הנושא האחרון זה הנושא של תקינה. המועצות האזוריות, הרשויות, יצטרכו בצורה כזו או אחרת לתכלל את כל הנושא הזה. אנחנו חייבים לזכור שמרבית מהילדים לאו דווקא מגיעים מתוך המועצה עצמה. הרשות, נרצה או לא, תצטרך לקחת אחריות על הסיפור הזה. היא חייבת להיות עם תקינה ומתוקצבת. יותר עובדים סוציאליים, יותר אנשי חינוך.
בתוך בתי הספר שלנו היום, ילדים מתוך בית ספר שנמצאים בתוך מסגרות בתי הספר, מגיעים לחוות. הם לא ישנים שם, נמצאים. נהיית עוד מעטפת ועוד מעטפת. מישהו צריך להתייחס למעטפת הזו. אי אפשר שהפרויקטור יעשה הכול. צריך להסתכל על הרשויות האלה, לחזק אותן, אם זה בתקנים ואם זה בתקציבים, כדי שהן יוכלו לעזור, להמשיך ולתת את המענה הזה. מאוד חשוב. תודה רבה.
יפעת קרמר אורן:
אני רוצה להתייחס למה שאמרת, זה חשוב מאוד. זו הייתה אחת הבעיות המרכזיות שאנחנו עסקנו בהן עוד בהחלטת הממשלה הקודמת וגם התייחסתי אליהן היום. הרעיון והמודלים עובדים על פי הנער במקום הימצאו. יש גם חיזוק של הקשרים עם רשויות האב של אותם בני נוער שמגיעים וגם התוכניות, רבות מהן במימון משרד כדי לא להפיל על הרשויות המקומיות את הדאגה לנערים האלה. זה מוקד שכבר הצלחנו לתת לו מענה.
אביחי תנעמי:
זה מגולם בתוך התוכנית, חד משמעית. גם המענים שניתנים מטעם משרד הרווחה, משרד הבל"מ, הוא חלק אינטגרלי במה שקורה במערכת החינוכית ובמסגרות החינוכיות שאנחנו מעמידים, חד משמעית.
אריאל סוקולוף:
נעים מאוד, שמי אריאל סוקולוף, אני מנכ"ל עמותת מורן. אנחנו הרשת שמחזיקה בישיבות לב חדש ופרי הארץ.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
דיברנו על זה קודם.
אריאל סוקולוף
אני רוצה לפתוח בזה שכל מי שיושב פה סביב השולחן הוא שותף אמיץ שלנו ואנחנו מרגישים מאוד טוב בתמיכה שיש לנו מכל הגורמים. אביחי, כרמית, חיים. אין פה מישהו סביב השולחן הזה שאנחנו לא מרגישים שאנחנו עטופים על ידו ומלווה אותנו. אנחנו התחלנו את הפרויקט הזה לפני ארבע שנים בערך, מתוך מגמה למצוא את המקום המיטבי עבור הילדים שאנחנו עכשיו עטופים בהם.
המסגרת של כל הדיון פה, הוא באוכלוסייה שנמצאת מחוץ להסמכה של מי שמטופל. אני באתי לשתף אותכם במצוקה מאוד גדולה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. עם כל הרצון הטוב של השתתפות על הגורמים, גם בתקצוב וגם בהתנהלות פורמלית וסטטוטורית, ב-1 בספטמבר אין לנו איפה להיות.
אנחנו עם 150 תלמידים, יש לנו חלק מהם שיושבים ברחלים, חלק בשילה. בשני המקומות האלה אנחנו נאלצים השנה, אחרי שנתיים שסחבנו למרות שרצו לגרוס אותנו במקומות האלה וכל מקום עם העניין שלו, רוצים לבנות שם שכונות או לעשות שם כל מיני עניינים. אנחנו בלי מקום. זה לא בגלל שמישהו פה פושע במשהו. יש כל מיני תהליכים מרמה של - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
הבנתי שהגשתם בשבוע האחרון את הבקשות לבינוי במלאכי השלום, נכון?
אריאל סוקולוף:
הגשנו בקשות. יש לנו שם בעיה של אישור סטטוטורי שנתקע בתוך הצנרת. יש לנו תקציבים שמאושרים במשרדים שונים, לא יודעים למצוא את הדרכים שלהם אופרטיבית לביצוע. כל מיני בעיות שהן מעל הראש שלנו. אנחנו יודעים לעשות את העבודה שלנו ברמה החינוכית. בשביל זה באתי לפה. מרגיש לי שפה נמצאים האנשים שאולי יכולים מלמעלה, למטה, לפתוח את הדברים הסבוכים האלה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אין פה נציג של המינהל האזרחי. להבנתי הגשתם את זה ממש עכשיו.
אריאל סוקולוף:
לא. הגשנו את זה לפני תקופה ארוכה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
היה משהו שהגשתם בשבוע האחרון.
אריאל סוקולוף:
התשובה היא לא. שאנחנו כבר למעלה משנה בתוך התהליכים הסטטוטוריים. יכול להיות שיש בקשות ועניינים שהם גם מעל הראש שלנו. זה לא אנחנו. אנחנו גוף חינוכי, פועלים בצל מועצות או גופים אחרים.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
הפתרון להבנתי, שיש לכם הוראת שעה בשטח עצמו שתוכלו להקים משהו בהוראת שעה. אין עדיין תב"ע מאושרת למלאכי השלום, וזה המקום שאתם רוצים לבוא אליו. אני מבין שאנשים על זה.
אריאל סוקולוף:
אין לנו עדיין. אם אין, מה עושים? יכול להיות שלא יהיה. השאלה מה אנחנו עושים ב-1 בספטמבר? אני מעלה את זה פה.
אביחי תנעמי:
שלום אריאל. אנחנו מדברים בסוגיה מורכבת מכיוון שיש פה תהליך סטטוטורי שאני באופן אישי התערבתי בשנה האחרונה מרגע שנכנסתי, כדי לראות איך מקדמים את זה. לאחרונה זה עבר תהליך, מקפצה. זה נמצא במשרד המשפטים. אדוני היושב-ראש, אם יש אפשרות מול משרד המשפטים לראות ולתת אמירה, שהדבר הזה יעבור ממשרד המשפטים לפיקוד המרכז, לקבל את הוראת השעה. בזירוז התהליך הזה, נראה לי שזו יכולה להיות בשורה טובה למעבר של פרי הארץ למקום החדש, למלאכי השלום.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה חונה במשרד המשפטים?
אריאל סוקולוף:
כן. זה אישור.
אביחי תנעמי:
אצל כרמית יוליס. כרמית, היא מוכרת.
אריאל סוקולוף:
לבדוק כך בדיוק? אני יכול לבדוק.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תעשה בדיקה.
אריאל סוקולוף:
תודה רבה.
נוי ממן בר:
אני אגיד בקצרה. נעים מאוד, אני נוי. אני מחיל החינוך והנוער. מהצבא. אני מאוד מברכת על ההזמנה לדיון הזה. אנחנו יודעים להשתלב בכל מקום פורמלי או בלתי פורמלי. אנחנו מכירים עוד מלפני. יש לנו פעולה בהכנה לצה"ל, גם במהלך השירות וגם לקראת שחרור. דיברתם פה לא מעט על רצף. בעיניי, אנחנו צריכים להסתכל על זה באופן שהוא שלם.
כרמית הרוש:
אני חייבת להגיד לך משהו. כל פעם שאני פוגשת את הנערים האלה, תמיד יושב נער, שניים, שאומרים לנו, אני מת להתגייס, ובגלל שהייתי בהפגנה כזו או אחרת, פעולה, מחקו אותי ואני לא יכול. אין מפגש שאני מגיעה לחוות וכשאני שואלת אותם מה חסר לכם ומה הייתם רוצים? זה לא עולה. אני מציעה שאם יש פה הזדמנות לשיתוף פעולה, זה יהיה הציר. אם נער כזה אוסף את עצמו ורוצה לחזור ולהיות חלק, אין פעם שאנחנו לא שומעים את זה.
נוי ממן בר:
אני בטוחה. אנחנו מחפשים אותם. אנחנו רוצים אותם, להיות חלק מהתהליך הזה. יש מקומות שמורכבים יותר. צריך לדבר עליהם. אני לא מיטב, אני חיל החינוך והנוער. אני מייצגת פה את הצבא וטרבלסי קודם נתן לכם את הצב המבצעי יותר. אנחנו נחזיק פה רצף. אם אנחנו כן רוצים לקחת חלק אקטיבי בדבר הזה, אנחנו נראה איך נסדיר את זה. יש לנו שיתופי פעולה במקומות במרחב, עדיין לא בצורה מסודרת בחוות.
יש לנו מורים חיילים ומורות חיילות, חיילות תקומה, בקעה ואיו"ש. נכון לעשות את ההסדרה הנכונה כדי שיהיה איפה שיש חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, נעשה את שילוב הזרועות הזה. מקווה שבחלק מהמקרים אנחנו נפתור את זה. צריך לראות איך אנחנו עושים את זה נכון. אני כן חייבת להגיד את זה פה כדי שזה יהיה ברור. יש לנו את פעולות ההכנה לצה"ל, זה בטרום הגיוס. יש לנו את פעולות הגיוס עצמן. יש לנו בסיסים שרוצים לשמור על הצלחה בשירות. חוות השומר לנערים, יש לנו גם במחו"ה אלון.
דיברתם קודם על נשים. לא מספיק. אנחנו צריכים לראות שאנחנו נוגעים בה גם וגם. אנחנו דואגים לרצף לקראת שחרור, גם עם תוכניות כמו נערי דוד או דרך דוד. בטח שמעת, אביחי, כדי שהם יצליחו לשרוד את השירות הזה ולהשתחרר לאזרחות בצורה נכונה. השלמת 12 שנות לימוד. עוד תהליכים משמעותיים עם עמותות, מומנטום וכדומה. אני מזמינה אותנו, את הצבא וגם אותכם, לעשות פה שיתוף פעולה. בעיניי מאוד חשוב.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
חשוב מאוד. תודה רבה. אני מצטרף מאוד לאמירה של כרמית. גם אני מקבל כל הזמן פניות מהסוג הזה. כל הזמן. זה אירוע שכן תקוע. אביחי, אני בטוח - - -
אביחי תנעמי:
בהקשר הזה, אני הכתובת. איפה שאני לא מצליח זה כישלון אישי שלי. זאת האמירה שלי.
משה טור פז (יש עתיד):
גם אני מקבל כמה פניות כאלה והן בדרך כלל נפתרות.
אביחי תנעמי:
זה נכון. יש פה תהליך.
משה טור פז (יש עתיד):
אדוני יושב-הראש, אני מתנצל שאני צריך לצאת לדיון ואני יודע שיש פה דוברים נוספים. השולחן העגול פה, האליפטי, הוא חלק מהמפתח. במובן הזה השיתוף פעולה פה הוא יוצא דופן בין משרדי ממשלה, כמה שזה נשמע מוזר. עלה פה, ושוב אני חוזר לזווית המענה החינוכי השלם. דיברו פה בכל מיני הקשרים על גמישות. זה עלה פה בכל מיני היבטים. גם לגמישות יש גבולות, אני מסכים. יש פה מפתח של גמישות.
בעיניי יש פה שלוש תוכניות או שלוש הסתכלויות חינוכיות. הראשונה, אני אקרא לה שם קוד תוכניות. תוכנית שמגיעה למוסד חינוכי קיים ונותנת מענה לילד. זה מפתח ראשון. אם זה יהיה מספיק מוצלח, לא נצטרך את כל השאר. תמיד זה לא מספיק. יש לנו מענה שני ומאוד שמחתי לשמוע על הקמת המח"טים החדשים ומשרד העבודה וגם היל"ה, בכל המקומות שהיא נותנת, זה מוסד שנותן מענה לילד.
יש פה חידוש גדול, ופה המילה תהיה שוב גמישות בהקשר של הגעה החוצה לשטח. לא נחה דעתי בנושא הפנימייתי. לאו דווקא בחוות. נצטרך לחשוב על השלמה לאירוע הזה. אני אומר כאן לאנשי המקצוע, יהיו פה בחירות ואתחול מחדש והכול כמו יתחיל מהתחלה והבעיות לא נעלמות. צריך לתכנן ל-2027. קצת עבודת עומק, אני לא אומר לפני התכנון. האם צריך להוסיף מענה פנימייתי נוסף שלא קיים היום?
המודל שאני כבר שנים חושב עליו בהקשר הזה, זה כפר נוער לאוכלוסייה הזו, גם בתוך כפרי הנוער, מי שמכיר, יש גמישויות רבות והבדלים רבים. זה מאוד מתאים לעולם המועצות האזוריות. ילדים שעובדים עם היל"ה, חלק גדול מהם בחקלאות, וסוגיית המפתח פה תהיה הקרקע והמיקום. זה שלא מקימים פה כפרי נוער יותר במדינת ישראל, פה כן אפשר להקים. לדעתי צריך להקים.
אני חושב שזה כן מענה משלים לחלק מהסוגיות פה. אני מזמין את אנשי המקצוע לבדוק את זה. אני מודע לזה שאלה עלויות אחרות. זה בעשרות מיליונים. אני חוזר לנקודת המוצא, ההשקעה פה שווה את זה. לא סתם יושבים פה גורמים, משרד המשפטים ומשטרה, מה שבדרך כלל אנחנו לא עושים בדיונים חינוכיים. יש גם שב"כ מעורב במקומות מסוימים בגלל שאין ברירה.
אנחנו פה בעשה טוב. אם אנחנו לא עושים פה טוב, אנחנו מגיעים גם לסור מרע והוא רע מאוד. אני קורא פה לדרגי המקצוע לבחון ולהציף לקראת שנה הבאה, אפשרות של מענה פנימייתי משלים/כפר נוער, שיתווסף על גבי, לא ייקח פה שום דבר מאף תוכנית ויהווה מענה משלים למקום שבו היא לא מטפלת. סליחה שאני יוצא לדיון מקביל. תודה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה רבה חבר הכנסת טור פז. כמו שאתם רואים, אין פה קואליציה או אופוזיציה בעניין הזה, אני שמח שהגעת, חשבנו אותו דבר בדיון הזה. כן אדוני.
יחיעם פורת:
יחיעם פורת מכפר עציון. אני חבר בקבוצה של תושבי יהודה ושומרון שמצד אחד מברכים מאוד על אירוע החוות וההתיישבות החדשה, ומצד שני מאוד מודאגים מכאוס שמתרחש בשטח.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
ובן של, כמובן.
יחיעם פורת:
ובן של. נכון. יחד עם פאר פה. נפגשתי עם אביחי ואני גם משתדל להגיע כמה שאני יכול גם לחוות ולגבעות, במיוחד באזור שלנו, ולדבר עם אנשים מסביב. קצת עלה בשולחן הנושא של המבוגרים האחראים בחוות. הוא לא עלה כמעט כלל. האנשים שנמצאים עם החברים בשטח, אלה אנשים מסוימים שהקימו מקום מסוים. לפעמים זה רק החברים. פעמים רבות יש שם מבוגר אחראי.
יש שני דברים שאני רוצה להגיד בהקשר הזה. בעיניי מענה חינוכי שלם בהקשר הזה חייב לכלול אותם. צריך לדרוש מהם דברים מסוימים. צריך לדרוש מהם לקיחת אחריות על החברים. הן מבחינת סיכון, לראות שהם לא מגיעים לסיכון שלהם עצמם ורמת סיכון של אחרים.
זה לא דובר כאן ברמה מפורשת, זה ברור שזה נמצא גם על השולחן. האחריות שלהם בעיניי, היא נדרשת והמדינה צריכה לדרוש את זה. אני מבין את הרצון, דיברתי עם אביחי והרצון להגיע לכל נער בקצה. השאלה, האם מתוך הכוונה הזו אתה לא מסיר אחריות מהמבוגר שנמצא שם בשטח?
אביחי תנעמי:
חד משמעית. דיברנו על זה. אם אתה זוכר שדיברתי איתך על המאמצים. אחד המאמצים, המאמץ המשלים, לחזק את המבוגר האחראי בכל מקום. בוודאי שיש לו אחריות, ירצה או לא ירצה, מהיותו מעסיק בגזרתו בצורה כזו או אחרת, נער או נערה. אין ספק שזה אחד מהנדבכים המשמעותיים בתוכנית ובא לידי ביטוי גם במשאבים שהם עוקצים לשם כך.
יחיעם פורת:
צריך להיות דבר שהוא מאוד ברור.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה ממש מופיע במסמך של גבולות האחריות של המינהלת, ככותרת. "המינהלת אינה מחליפה אחריות הורית וקהילתית. המינהלת אינה מהווה תחליף למשפחה, לקהילה, למחנכים, לדמויות המשמעותיות".
יחיעם פורת:
אני יודע. זו צריכה להיות דרישה מאנשי החוות ומהמבוגרים האחראים. שתהיה הצהרה. אני דיברתי עם כל מיני אנשים. יש כאלה שלא יהיו מוכנים לחתום על הצהרה כזו. אנחנו מדברים על מי שכבר נמצא בחוות ובגבעות. יש גם נהירה ובקיץ תהיה עוד יותר. צריך לדעת לאן לכוון את הנוער. צריך לדעת שיש מקומות שאנשים לא מוכנים לחתום על אחריות וצריך לדרוש את האחריות הזו, זו האמירה שלי. היא ממש חשובה כדי למפות את השטח.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני חייב להעיר לך. אני מאוד מסכים עם האמירה הזו. גם כהורה וגם כמי שקצת מכיר את השטח. זה אמור להיות מופנה יותר, הייתי אומר בספק אם אפילו לרשויות. בטח זה יכול להיות גוף של המדינה שיגיד, עליו אני סומך, עליו לא. אתה מבין את זה. זה לא עובד כך.
אתה לא יכול לבקש ממשרד הביטחון שיגיד, בעל החווה הזה אפשר לסמוך עליו ובעל החווה הזה, אי אפשר לסמוך עליו. זה אירוע שהוא מאוד אינדיבידואלי. לפעמים גם בן-אדם שנותן לך הצהרה, בפועל הוא לא יעשה שום דבר, ומהצד השני, בן-אדם שלא נותן לך הצהרה, דווקא אחד שיגיד לחברים, זהירות אם מישהו פה מתבלבל.
יחיעם פורת:
הסיפור ההצהרתי פה הוא בסיסי. נכון שזה לא מספיק. הוא בסיס שעליו, גם בהקשר - - -
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
זה בטח לא אומר שאתה יכול להפלות אותו.
יחיעם פורת:
גם בהקשר של תקצוב.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
בוא נשים דברים על השולחן. מדינת ישראל כמדינה, לא מעודדת נערים ללכת לחוות. המדינה לא מעודדת. מה שקורה פה סביב השולחן זה איך המדינה מתמודדת עם זה שהדבר הזה קיים וקורה. המדינה לא אומרת תלך לשם, אל תלך לשם. אני כפוליטיקאי חושב שזה חשוב מאוד שיש חוות וגבעות יותר מאשר שיש שם אנשים.
אין החלטה רשמית של מדינת ישראל, לעודד נוער ללכת לחוות. אין החלטה רשמית של המדינה, כזו. אולי זו יכולה להיות העמדה שלי כיו"ר ועדת חינוך או לא משנה. אין החלטה כזו של המדינה. אתה לא יכול לצפות מגורמי מקצוע שיגידו לך, אנחנו ממליצים ללכת לשם ולא ממליצים ללכת לשם. זה מקום שחוקית הוא לא יכול לעשות אותו.
הוא לא יכול לקחת אחריות על זה שהוא הפנה מישהו. הוא לוקח אחריות אחרי שדברים קורים, הוא לא יוזם את הדברים האלה לקרות. אני כן מסכים איתך שחברתית, זו אמירה חשובה מאוד. יש הבדלים. זו אמירה חשובה מאוד מול הורים, קהילות, מחנכים.
הורים צריכים לדעת שאם הבן שלהם הולך למקום מסוים, שם הוא ילך למקום שבו בעל החווה הוא אדם שהוא אחראי ויידע לשמור עליו מ-1,001 היבטים, לא רק אירועי אלימות. יש דברים רבים מאוד שצריך לשמור עליהם. יש מקומות שבהגדרה יגיד לך בן-אדם, לצערי יש אנשים כאלה שאומרים, אנחנו לא אחראים. זה חשוב שאנשים ידעו את זה. זה לא התפקיד שלו.
יחיעם פורת:
יכול להיות שיש לזה מענה בירוקרטי מסוים בהקשר של התנדבות, של העסקת מתנדבים. אני כן חושב שיש כאן בירוקרטיה שיכולה לייצר סדר מסוים בתוך זה. אני מציע את זה, זה דבר שהוא חשוב ושיכול לייצר התחלה של סדר בזה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אביחי מעסיק מתנדבים.
יחיעם פורת:
לא אביחי. החוואים עצמם.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אין עסק מוסדר. אף אחד לא חותם לך על דף, של העסקת מתנדבים.
יחיעם פורת:
התעסקתי בהתנדבות. פעמים רבות יש לקיחת אחריות מינימלית.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אני איתך. אני חושב שזה מאוד חשוב. זה לא יכול להיות רשמית של המדינה. לא רק שאני מבין, אני מחזק מאוד את מה שאתה אומר. זה קריטי שאנשים יבינו את ההבדלים, יבינו את המשמעויות. הורה מהשורה לא יודע מה ההבדל בין מקום למקום. הוא רואה אותי כחבר כנסת הולך למקום מסוים, מצטלם שם. בסדר, מחר הבן שלי יכול להיות שם בשמחה.
זה לא בהכרח תמיד כך. גם אני לא יודע, אני לא מכיר את כולם. אני לא יודע על כל אחד להגיד, האם האדם הזה הוא מספיק אחראי או לא מספיק אחראי. בוודאי שיש משמעות גדול. לא כל אדם שמקים חווה הוא בהכרח גם אישיות חינוכית. יש פערים. אנחנו כמדינה, שרצים על הגבעות, הפערים האלה, הם פוטרים אותנו ממקום אחד וגם החברה צריכה לפטור אותם מהמקום שלה.
אבי אלון:
אוסיף שיש מקום מרכזי לרשויות בנושא הזה. הרשות יודעת מי בא מתוך ציונות.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
אתם בדיוק על התפר.
אבי אלון:
מי בא מתוך ציונות ומחזקים אותו ומי בא מתוך מניעים אחרים וחוסמים.
יחיעם פורת:
אולי זה ברמת הרשות המקומית. חשוב שהציבור יהיה חשוף למידע. נכון לעכשיו הוא לא חשוף אליו. זה יכול מאוד לעזור לנער בקצה, עד כמה הוא יכול להתדרדר לסיכון או לא. זה דבר שהוא קצת שטח מת. יכול להיות שאין לזה מענים בירוקרטיים כמו שצריך.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
ככל ותקום תנועה מהשטח כזו, זה שאנשים יסמכו עליה וצריך להתנהל בעדינות. זה אירוע מאוד רגיש ואין יכולת, אחרי הסיפור שהיה פה של בנימין אחימאיר. עשינו פה דיונים בוועדה. זה היה אירוע קורע לב. נער בן 14, 15, מצא את מותו בפיגוע במקום כזה. אתה אומר לעצמך, לא קיים אף גוף חוקי במדינת ישראל שיכול לקחת אחריות על דבר כזה.
לא תמצא גוף חוקי שיגיד, אני לוקח אחריות על נער בן 15 שיוצא למרעה באזור שהוא מסוכן ביטחונית. מהצד השני אם היית עכשיו הולך להקמת המדינה, אף אחד לא היה לוקח אחריות על אנשים שהלכו לייבש ביצות. זה גם לא קשור לילד בן 15, גם אנשים מבוגרים לפעמים שנמצאים במקום שהוא מסוכן. הפער הזה הוא פער אמיתי.
בתוך הפער האמיתי הזה אתה צריך שיהיו לך אנשים, בעיקר בעלי חוות, מבוגרים, שהם הכי אחראים שיכולים להיות. זה בדיוק המקום. אתה צריך אנשים ואין לך מישהו שעושה את המבחנים האלה. אתה צריך אנשים וזה אירוע חברתי. זה בעיקר חברתי, זה לא מקום שהמדינה יכולה להתערב בו. זה בעיקר חברתי, אנחנו צריכים אנשים שהם אחראים ומבינים עניין ומבינים את המורכבויות והמורכבויות קיימות. יש מורכבויות קצה.
אביגיל זית:
הנערים יודעים. אני מסתובבת הרבה בחוות.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
מי את? תציגי את עצמך.
אביגיל זית:
אביגיל זית ממקור ראשון. הנערים יודעים ביניהם. יש שמועות. אתה יכול ללכת לחווה, לדבר עם החוואי, הוא אומר יש 15 נערים שברגע שאני אומר להם שהם יכולים לבוא לפה הם באים לכאן. וחוואי אחר שיגיד לי, אני לא מצליח למצוא נערים. שניהם אנשים טובים מאוד. הוא דמות מאוד חינוכית או אשתו דמות מאוד חינוכית והחוואי השני הוא איש ממש טוב, והוא חקלאי. הוא לא איש חינוך. זה קורה בשטח מאוד. יכול להיות שצריך לזה מוגנים. זה קיים ברמה החברתית.
יחיעם פורת:
עוד נקודה אחת. הסיפור כנפי רוח, לדעתי הוא צריך לתפוס נפח יותר גדול. האירוע הזה גדל בצורה מאוד מסיבית. כן דיברו כאן הרבה על החלוקה בין המניע האידיאולוגי לנפלטות מסיבות אחרות. עם אידיאולוגיה לפעמים אפשר להתמודד ברמה מסוימת. אפשר לכבד אותה ולבן-אדם יש את מה שהוא חושב ורוצה לבצע או לעשות. הכלים הם פעמים רבות אחרים. האירוע החינוכי טיפולי הוא בדרך כלל אמור לכוון. דיברו כאן הרבה. למקומות האלה גם למיינסטרים הוא מאוד חשוב. תודה רבה, הרצון והעבודה הסיזיפית מעוררים השראה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה רבה יחיעם. אביחי ,אתה רוצה להגיד מילה לסיכום?
אביחי תנעמי:
ראשית אני מודה על הדיון הזה. הדיון הזה מבחינתי הוא גם מופע למידה של האחריות שיש לנו כמינהלת לאומית ושל הצוות הבין-משרדי בתוך התהליך הזה. אנחנו נימדד במעשים, לא בדיבורים, אדוני היושב-ראש. המשמעות היא שהתוכנית שלנו לשלוש שנים שאושרה על ידי הממשלה, היא כבר מתחילה ב-2026 ואנחנו כבר במחצית השנייה של 2026.
יש לנו חצי שנה למימוש התקציבים של 2026 בואכה 2027, 2028. אנחנו עם כל הכוח נצליח בניגוד לסטטיסטיקות, לממש את החלטת הממשלה ככתבה וכלשונה עם סל המשאבים שהוקצו וכמובן לקראת ההחלטה הבאה שתהיה בעוד שנה, שנה וחצי, אחרי שנבין, נלמד ונמליץ על תהליכים נוספים שמתבקשים כדי להגיע להישגים כמו שציינתי בהתחלת הדברים. תודה.
היו"ר צבי ידידיה סוכות:
תודה. אני חייב לסכם, אני מנהל פה לא מעט דיונים וזה אחד הדיונים שריגשו אותי ברמה האישית. כמו שאמרתי לך בהתחלה, אני גדלתי במקום הזה. אני בגיל 15, תיארתי את זה קודם, חטפתי מכות משוטרים והעמדה שלי על מדינת ישראל, משטרת ישראל, אחרי זה היה אחרי גירוש מגוש קטיף, הייתה מאוד קשה. כשאני נכנסתי לכנסת, בנאום הבכורה שלי, אמרתי שמבחינתי המטרה שלי כאן, לייצר כמה שיותר אמון בין האנשים במדינה לבין המדינה.
לא משנה אם האנשים האלה גרים ביצהר, גרים בתל אביב או לא משנה איפה. אני רוצה שאנשים, אזרחים כאן, ירגישו שאנחנו יושבים כאן ואתם יושבים כאן, כדי לדאוג להם וכי אכפת לנו מהם ואנחנו מבצעים את החוק. הפער לפעמים בין יישום החוק לבין נגיעות פוליטיות או נגיעות אישיות או רדיפה, הוא לפעמים קטן ובצד השני הוא יוצר משמעות אדירה.
האחריות שלנו כמחוקקים ושלכם כאנשי ממשלה לעמוד בפער הזה, להיות מדויקים, להיות מכוונים ולדעת לפעמים גם במציאות מאוד מורכבת שהכי קל להגיד דברים פופוליסטים, הכי קל לייצר מענים שהם, טוב, בואו ניכנס בכל הכוח בתופעה הזו או בוא עכשיו נמחק את הדבר הזה שהוא כמו לא קיים. הדברים האלה נכשלים, הם לא עובדים במבחן המציאות.
כשאנחנו מייצרים אמון ברשויות ואם אנחנו מצליחים לייצר אמון, לא תמיד חייבים לאהוב את ההחלטות של הרשות. אנשים צריכים להבין ולהאמין שהדרך לשנות דברים במדינת ישראל עוברת בקלפי. הדרך לשנות דברים ולשנות את המציאות במדינת ישראל, עוברת בשולחן הזה. בוודאי שיש גם משמעות לשטח ויש משמעות ללחץ ציבורי ולגופים ציבוריים.
המשחק הוא הוגן. אנשים צריכים להרגיש שהמשחק הוא הוגן. ככל שאנשים ירגישו מכל קצווי הפוליטיקה בישראל, שהמשחק הוא הוגן, זה יתורגם לאירוע שהוא הרבה יותר רגוע ויגרום לאנשים לחיות בצורה טובה. זו הפעם הראשונה שמדינת ישראל עושה עבודה רצינית. זה קורה עכשיו בנושא הזה מול הנוער ביהודה ושומרון. אותי מרגש באופן אישי, אתם עושים עבודה שהיא מכוונת ומקצועית.
אביחי, אחד הדברים הכי חשובים, שלקחת את הזמן. היה כל כך הרבה לחץ וכל כך הרבה ציפייה, נו, מה קורה? מינינו פרויקטור, נו, מה קורה, איפה הוא, מה הוא עושה? לקחת את הזמן ובנית משהו שאני חושב שהוא לפחות במשקפיים שלי מדויק מאוד ונותן מענה בתוך הצוות הבין-משרדי הזה לנערים בקצה.
אם אנחנו כמדינה, כרשויות מקומיות שהן אלה שחיות את השטח, ומשרד הביטחון ומשרד לביטחון לאומי, משטרת ישראל, משרד המשפטים, הרווחה וכולם. כמובן משרד החינוך שנותן פה הרבה. כולם יחד משלבים ידים כדי מצד אחד לממש את החוק. אנחנו מממשים חוק במדינת ישראל ואסור שיהיו הנחות בעניין הזה.
מצד שני לראות את האדם בקצה, להבין אותו ולדעת לתווך לו את הדבר הזה, זה משהו שבעיניי מביא גאולה לעולם. כמו שכתבת כאן, יוכל לנתב את הכוחות הגדולים של הנוער שנמצא היום בחוות והגבעות ביהודה ושומרון. כך קמה המדינה. המדינה הזו קמה בזכות ילדים שעזבו הכול, או אנשים צעירים שעלו לארץ, אם זה מפולין, גרמניה, רוסיה, מתימן, מכל מקום אחר בעולם.
עלו לכאן, השאירו את הכול מאחור, התמודדו עם קשיים והצליחו לבנות פה מדינה ואנחנו יכולים להמשיך ולהעלות את המדינה הזו עוד קומה ועוד קומה עם האנרגיות והכוחות האלה. האמירות האלה שנשמעות כאן מצד אנשים, יושבים פה בכירים ברשויות, שהאמירות האלה שנשמעות כאן והתוכנית הזו שנכתבה בהרבה יזע ובצורה מאוד רצינית זה משהו שאנחנו נצליח בעזרת השם, לקחת את האנרגיות הטובות האלה.
להבין שיש אנשים טובים שרוצים בטובת המדינה, בטובת עם ישראל, בטובת כולם, ונמצאים במציאות מורכבת, ולדעת לתווך את הדבר הזה, איך אנחנו כמדינה עם כל הסרבול והבירוקרטי, יודעים לפגוש אותם בקצה, זה משהו שמרגש. תודה לכם על זה, לכולם פה מסביב, בפרט לאביחי. אני מקווה שמכאן רק נצמח הלאה. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:00.