פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 228
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ו (30 ביוני 2026), שעה 10:14
סדר היום:
<< נושא >> משך ההליך המשפטי בעבירות מין << נושא >>
נכחו:
חברות הוועדה:
מירב כהן – היו"ר
עדי עזוז
חברת הכנסת:
עאידה תומא סלימאן
מוזמנים:
נעמי פדהצור
–
מנהלת תחום פ"א - אלימות במשפחה - קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ענת הראל
–
מנהלת תחום נפגעי עבירה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
הילה דולינסקי
–
עו"ד, עוזרת יעוץ משפטי, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אפרת פילזר בנימין
–
עו"ד, נציבות נפגעי עבירה, משרד המשפטים
שרה רובק
–
עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
יפעת רווה
–
עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים
ליאור בן דוד
–
המדור לנפגעי עבירה, ראש חוליית עבירות מין, חטיבת החקירות, משטרת ישראל
אורלי רוזנטל-נעמן
–
עו"ד, ממונה ארצית, תחום נפגעי עבירה, וראש פורום עבירות מין, פרקליטות המדינה
רחלי זוארץ לוי
–
עו"ד, ממונה, מחלקה פלילית, פרקליטות המדינה
חנית אברהם בכר
–
עו"ד, הנהלת בתי המשפט
ג'רי אלמו-קפיטל
–
חוקרת, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
אורית סוליציאנו
–
מנכ"לית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
דור אילון
–
עו"ד ועו"ס, מקדמת מדיניות וקשרי ממשל, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
רונית אילתי ממן
–
דוברת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
ליאור אורן אברבוך
–
מתנדב, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
קטיה אברבוך אורן
–
מתנדבת, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל
רחלי סונגו
–
מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל
אודל אביטן
–
חבר צוות מוגנות, הנהגת ההורים הארצית
ליאו נקש אהרוני
–
נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
א.ב., חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> משך ההליך המשפטי בעבירות מין << נושא >>
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני פותחת את דיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. התכנסנו כאן היום בעקבות סיפורה של ד"ר קטיה אברבוך אורן, סיפור מאוד קשה, מקומם ובעיקר כזה שממחיש עד כמה הדרך לצדק עבור נפגעות ונפגעי עבירות מין עלולה להיות בעצמה מסלול מתמשך, ארוך, ממש מסלול של עינוי. קטיה עברה אונס לפני יותר מ-11 שנים. מאז היא נאלצת להתמודד לא רק עם הפגיעה ועם תהליך השיקום האישי שלה, אלא גם עם מאבק ארוך, מתיש ומכאיב מול מערכת המשפט.
חלפו ארבע שנים מהרגע שבו היא הגישה תלונה נגד מישאל זוהר ועד להרשעתו. ארבע שנים של חקירה, של דיונים, של המתנה, של התמודדות חוזרת שוב ושוב עם הטראומה. קטיה אף נדרשה למסור עדות קשה בזמן שהיא הייתה בעצמה בהיריון, ובסופו של ההליך למרות שהנאשם הורשע באינוס בנסיבות מחמירות, שזה עבירת המין באמת החמורה ביותר, שימו לב, נגזרו עליו רק שלוש וחצי שנות מאסר. אני חושבת שהמקסימום בעבירה כזו זה 20 שנה. הוא קיבל שלוש וחצי.
הדבר חמור במיוחד משום שהרכב השופטים עצמו קבע מתחם ענישה של חמש עד שבע שנות מאסר למרות שהם יכלו עד 20, ובכל זאת בסוף הקלו את העונש והוא קיבל שלוש וחצי שנים, למה? בין השיקולים נכתב ככה: "אורח חייו הנורמטיבי של המורשע לפני ואחרי העבירה", מאוד נורמטיבי לאנוס, "פעילותו ההתנדבותית ותרומתו לביטחון המדינה לרבות במלחמת "חרבות ברזל"". פה הערה. בעיניי בן אדם שהוא בהליך כזה של נאשם באונס בנסיבות כל כך קשות גם, לא היה צריך לתת לו אפילו להילחם ב"חרבות ברזל". זה להכתים את חיילי צה"ל הגיבורים שלנו, להכניס מישהו כזה יחד איתם לשדה הקרב. זאת הקלה. וכאילו אין די בכך, קטיה עדיין ממתינה לדיון בערעורים על גזר הדין. הדיון נקבע כבר לפני כשנתיים, נדחה פעמיים וכעת הוא קבוע רק למרץ בשנת 2027. המשמעות היא שכמעט שלוש שנים יעברו מרגע ההרשעה לבין הדיון בערעורים שהגישו המורשע והפרקליטות, כלומר לא רק שהוטל עונש מקל מאוד, האנס של קטיה גם אינו מרצה בימים אלה את עונשו, ותכל'ס הוא מסתובב חופשי. פשוט חופשי. אדם שהורשע באינוס בנסיבות מחמירות מסתובב חופשי בעוד הנפגעת ממשיכה להמתין ולהיאבק. זה חוסר צדק. זה בלתי נתפס. זה מרתיח וזה מחייב לשאול שאלות מאוד קשות.
חשוב לי לומר, המקרה של קטיה הוא באמת חריג בחומרה שלו אבל הוא ממש לא מקרה יחיד. בדיון שקיימנו לפני כארבעה חודשים בנושא, כאן בדיוק בוועדה הזו בהשתתפות פרקליט המדינה, עו"ד עמית אייסמן, שמענו עדויות נוספות מזעזעות באמת. זה דיון שאחר כך אי אפשר לישון בלילה, על הליכים פליליים שנמשכים שנים והופכים בפועל לעינוי דין עבור נפגעות ונפגעים. לפני נתוני הפרקליטות עצמה, נתונים רשמיים של הפרקליטות שבקרוב פה בדיון יוצגו על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הממ"מ, ההליכים בעניינם של קרוב לרבע מהנאשמים בעבירות מין נמשכו כשלוש שנים או יותר. זה פשוט הימשכות הליכים שהיא בלתי נסבלת.
אנחנו נשמע פה נתון שמראה שהליכים בעבירות מין נמשכים בממוצע פרק זמן דומה להליכים בכלל בעבירות הפליליות. הטיעון מנגד זה, מה אתם רוצים? בכל העבירות זה ככה, אבל כן חשוב לי לומר, הדין של עבירות מין זה לא כמו כל העבירות. בעבירות המין הזמן הוא לא איזה דבר ניטרלי שממתינים בו. כל דחייה, כל דיון שנקבע מחדש, כל עדות נוספת, כל המתנה להכרעה, כל רגע כזה מחזיר את הנפגעות או את הנפגע לרגעי הפגיעה, לרגעי האימה, ועד שהבן אדם או בת האדם מצליחה לגייס את עצמה להתלונן, לעמוד מול הפוגע, לדרוש צדק, להיאבק, כשזה לוקח כל כך הרבה זמן זה מחדש את הטראומה וזה נמשך שנים. כאשר מערכת המשפט מתנהלת לאיטה, היא עלולה להעמיק את הפגיעה במקום לאפשר לנפגעת או לנפגע החלמה וצדק, לכן החובה שלנו זה לעשות הכול כדי לקצר ככל הניתן את ההליכים הפליליים. אפשר לעשות את זה ועדיין להשיג משפט צדק. לא לפגוע בצורה כל כך קשה בזכות של נפגעות ונפגעים לצדק והחלמה.
אנחנו נשמע היום את קטיה שבאמת לא מפסיקה להיאבק גם כדי להביא צדק בסיפור שלה, אבל גם היא משמשת קול להרבה נפגעים ונפגעות אחרות, ואז אנחנו נשמע גם את נציגי מערכת המשפט. נבקש מהם תשובות ברורות על ההתמשכות הבאמת בלתי הגיונית גם בעניינה של קטיה וגם על התופעה במבט-על. נרצה להבין כמה עברייני מין שהורשעו ממתינים מחוץ למאסר עד לתחילת ריצוי עונשם? כמה זמן הם ממתינים בממוצע? מדוע הליכי הערעור נדחים פעם אחר פעם? מה שיעור התיקים בעבירות מין שבהם בתי משפט סוטים כלפי מטה מעונשי המינימום שנקבעו בחוק? מה הנימוקים? בקיצור, מה אנחנו רוצות בשורה התחתונה? אנחנו רוצות שייעשה צדק. זה הכול. מה שקורה כרגע זה לא צדק כי צדק גם צריך להיעשות בזמן.
אני אפתח עם אורית, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע, ולאחריה אנחנו נשמע את ג'רי מהממ"מ.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
בוקר טוב, באמת כולנו ממתינות לד"ר קטיה אברבוך שהיא בדרכה. קצת התעכבה בגלל כל מיני סיבות. תיראו מה זה מאבק. קטיה היא ממש בסוף ההיריון שלה ותיראו איזה מאמץ אדיר אדם שפגעו בו צריך לעשות, ולהגיע כאן לכנסת ישראל, לדרוש את הצדק שלה בתקופה שהיא כל כך רגישה בחיים, אז אנחנו מכירות כבר את ד"ר קטיה אברבוך הרבה שנים. היא הגיעה לליווי אצלנו במרכז הסיוע כשהמקרה קרה, ועכשיו אנחנו איתה במאבק הציבורי, במאבק המשפטי ובמאבק הפרלמנטרי.
אני רוצה כבר להגיד בהתחלה, יו"ר הוועדה, שהציון שלך לגבי הצבא, אנחנו גילינו לקונה שאני לא יודעת אם מישהו כאן יודע שבצבא הגנה לישראל לא יודעים מי עבריין מין מורשע ומי לא, כלומר עבריין מין מורשע יכול ללכת למילואים ואף אחד לא יודע, ועל הדבר הזה אנחנו גם כן ניאבק. המערכות לא מדברות אחת עם השנייה. יש כאן עיוות אדיר.
קודם כל אנחנו מודות לך שבשלהי הכנסת את בחרת ומצאת לנכון לקיים את הדיון הזה שהוא הדיון בעניינה של ד"ר אברבוך, אבל היא משמשת פה לנפגעות ולנפגעים רבים. אנחנו רוצים למקד את הדיון הזה בשתי סוגיות עיקריות, אחת, כל הסוגיה של הימשכות ההליכים המשפטיים שהיא בלתי נסבלת, והשנייה, הענישה המקלה בעבירות מין. כולנו, כל מי שכאן ומכיר את תחום האלימות המינית יודע עד כמה משך ההליכים המשפטיים זאת נקודה סופר רגישה. לא מספיק עברת טראומה נוראית, לא מספיק חדרו לאוטונומיה של הגוף שלך, לא מספיק שהצלחת להגיע לעימות במשטרה והפרקליטות לא סגרה את התיק שלך והצלחת להגיע להיות בבית המשפט. כל הדבר הזה לוקח כל כך הרבה זמן והנפש מתענה.
אישה צעירה שהיא בקריירה של להיות רופאה, אחת מהקריירות הקשות ביותר שיש בכלל, צריכה להתמקד בלהציל חיי אדם ולשאת על הגב שלה את עינוי הדין הזה. לא רק זה שזה לוקח כל כך הרבה זמן, מה שקורה כאן בסיפור הזה, שאחרי שהבן אדם הזה הורשע, שלוש שנים עברו, שלוש הארכות כולל עד שנה הבאה במרץ 2027, ינואר 2027, כל פעם נדחה הדיון בערעור שלו. למה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה פשוט גורם לנשים לא להגיש תלונה כי הן מבינות כמה שנים זה ייקח.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
כל הדבר הזה הוא פשוט עיוות דין וזה לא הגיוני, במיוחד כשיצאה הוראת הנשיאה בזמנו שהליכים משפטיים צריכים להתנהל כמו שצריך. זאת סוגיה אחת בלתי נתפסת ולא הגיונית. מה שקורה, שגם אם הצדק לצידך וגם אם מערכת המשפט מודעת לכך ומקבלת את העובדה ומרשיעה את האנס, עדיין את צריכה להיאבק.
סוגיה נוספת. שלוש וחצי שנות המאסר האלו, האוזניים מצטמררות. זה לא יכול להיות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את יכולה להסביר את זה?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
אני אסביר את זה? המילה "נורמטיבי", בן אדם הוא לא נורמטיבי. אי אפשר להגיד, הבן אדם היה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה מלכתחילה חמש עד שבע?
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
למה זה מתחם הענישה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם מתחם הענישה הם הביאו מתחת. למה מלכתחילה יש מתחם חמש עד שבע, ועוד אחרי זה גם ממנו הם סטו.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
20 שנות מאסר הוא היה צריך לקבל. לא יתכן שהבן אדם, השירות הצבאי שלו הנהדר ככל שיהיה או הלא נהדר, יהיה קשור לזה שהוא עשה עבירת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גם מה שמדהים זה ש"חרבות ברזל" היה אחרי שהוא כבר היה בהליך פלילי. מילא, זה היה בצעירותו.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
האנסים הם אנשים, אנחנו יודעים את זה, מתוחכמים. הם יודעים טוב מאוד לכופף, ללכת להתנדב - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה יכול לנקות אותם.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
הסוגיה היא שהצבא קיבל אותו, זה אות קין עצמה ובושה לכל מי - - -
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
רק רגע, אורית. את אומרת שהצבא לא ידע, שיש את הלקונה הזאת.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
נכון, הוא לא ידע.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אוקיי, אבל אנחנו יודעות עוד מפרשת שומרת, המון שנים אחורה, שזה כן בני טובים. השירות הצבאי או הקרבי מקל עליהם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל פה הוא עשה את זה אחרי שהוא כבר היה בהליך פלילי.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אבל שנים, 20–30 שנה, זה שהם משרתים בקרבי או בני טובים או קיבוצניקים זה עילה להפחית להם תקופה בעונש.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
אני רק אגיד לסיום משפט אחרון. אנחנו הגשנו ידיד בית משפט למנוע את הציפייה האדירה של עוד שנה עד שיהיה הערעור שלה. לא יכול להיות שהדבר הזה ימשיך. אנחנו צריכות את כולכן ואת כל מי שנמצא כאן בחדר להיאבק.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קיבלתן.
אני פונה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, ג'רי.
<< אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >>
(הצגת מצגת)
שלום, ג'רי אלמו-קפיטל, חוקרת במרכז המחקר והמידע של הכנסת. יש לנו מצגת. אנחנו כתבנו מסמך לקראת הדיון היום, עם נתונים על משך ההליכים המשפטיים בעבירות מין. אני אציג ממש בקצרה כמה נקודות, ממצאים שעלו מהמסמך, אבל מי שרוצה להתמקד בצורה יותר מקיפה, יש את המסמך באתר של הממ"מ.
לפני שנדבר על משך ההליכים, נדבר על נתונים כלליים בטיפול בעבירות מין בפרקליטות. הטיפול בעבירות מין הוא באחריות הפרקליטות ולא התביעות במשטרה. תיקי עבירות מין בפרקליטות מהווים כחמישית מכלל התיקים. בדומה לכלל העבירות, רוב התיקים נסגרים לפני הגשת כתב האישום, ועילת הסגירה המרכזית היא היעדר ראיות גם בכלל העבירות וגם בעבירות מין. במקרים המעטים שכן מוגש כתב האישום רוב הנאשמים מורשעים.
עכשיו נדבר על משך ההליך בעבירות מין. אנחנו מדברים על משך ההליך משלב הגשת כתב האישום ועד סיום ההליך בקרב נאשמים שהטיפול בעניינם הסתיים בשנים 2024–2025, והנתונים לא כוללים כתבי אישום שהוגשו במסלול מעצרים. פה אנחנו מסתכלים על משך הזמן בכלל עבירות המין.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
ג'רי, למה בלי מעצרים אם הוא שוהה במעצר בגין העבירה תוך כדי החקירה? זה לא נבדק?
<< אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >>
זה לא נבדק ספציפית במסמך. הייתה לנו אי-הבנה לגבי איך אפשר לשלוף את הנתונים בצורה הכי מיטבית, ובסופו של דבר זה מה שביקשנו וזה מה שהתקבל.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
את יודעת להגיד מה ההיקף שחסר? המעצרים האלה, הוא קטן, הוא גדול?
<< אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >>
יש פה נתונים של הפרקליטות. אני מניחה שהם ישלימו את זה, אבל ממה שידוע לנו מהדוחות של הפרקליטות שפורסמו, מדובר בכמעט מחצית מהמקרים. אתם תיראו גם שאנחנו נעשה את ההשוואה לכלל העבירות בהמשך. לגבי הנתונים שיש לנו אנחנו מדברים על אותה אוכלוסייה. גם כלל העבירות וגם עבירות המין, זה ללא כתבי אישום של מעצרים.
העמודה הכי ימנית, אמרתי שזה משכי הזמן. לאחר מכן אנחנו רואים את המספרים המוחלטים של הנאשמים, את השיעור של הנאשמים ואת השיעור המסתבר. אנחנו נתרכז יותר בעמודה הכי שמאלית, בשיעור המסתבר. אפשר לראות שכחמישית מהנאשמים, בשורה השנייה, סיימו את ההליך תוך שנה. קצת יותר ממחצית תוך שנתיים, וכרבע מהנאשמים סיימו את ההליך תוך שלוש שנים או יותר. אנחנו בדקנו גם את הממוצע של משך ההליך המשפטי בעבירות מין. אפשר לראות שהוא עומד על שנתיים. עכשיו נראה איך זה נראה ביחס לכלל העבירות לא כולל עבירות מין בהקשר של ממוצע.
אפשר לראות שהתמונה היא די דומה. הממוצע גם בכלל העבירות ללא עבירות מין עומד על כמעט שנתיים. עכשיו נראה לפי התפלגות משכי הזמן שראינו קודם. כלל העבירות ללא עבירות מין, מצד ימין בכחול, ועבירות מין בצבע סגול מצד שמאל. משכי הזמן בצד הכי ימני. אפשר לראות שהתמונה היא די דומה עם שינוי קטן בקרב הנאשמים שסיימו את ההליך המשפטי תוך שנה. בקרב עבירות מין אמרנו שזה כחמישית ובכלל העבירות זה 25%. בהמשך הפערים מצטמצמים והתמונה דומה מאוד. תוך שנתיים סיימו הליכים כמעט מחצית מהנאשמים בשתי קבוצות העבירות, וכשליש מעל שלוש שנים. התמונה היא דומה בכלל העבירות, שוב, עם החריגה שחברת הכנסת - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו תיכף נקבל הבהרה מהפרקליטות. תודה רבה לך.
עאידה, בבקשה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
ניסיתם להפריד בעבירות הפליליות הכלליות את העבירות שפוגעות בגוף?
<< אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >>
לא בדקנו במסמך הזה ספציפית.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
לפני שאני מדברת אני מצטרפת ספציפית לשאלה פה של עאידה, גם לעבירות עם מאפיינים דומים ראייתיים, כלומר למשל עבירת השוחד שגם שם קשה לראות והראיות יותר קשות לאיסוף, כי זו השוואה יותר טובה לעבירות מין, עבירות השוחד. נעשתה השוואה ספציפית לעבירה הזו?
<< אורח >> ג'רי אלמו-קפיטל: << אורח >>
עשינו השוואה בין כלל העבירות ללא עבירות מין, לעבירות מין באופן כללי.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עאידה, בבקשה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
את האמת, אני שאלתי את השאלה כי אני חושבת שגם בתי המשפט צריכים לקחת בחשבון כאשר הפגיעה היא פגיעה גם בגוף וגם בנפש במקרים מסוימים, כי עניין של איסוף הראיות, וזה הכול נעשה לפני תחילת ההליך המשפטי. ברגע שמתחילים את ההליך המשפטי וכאשר יש כתב אישום ומתחילים לדון בזה, אני חושבת שבתי המשפט צריכים לשים בעדיפות ראשונה, במיוחד בסוג כזה של עבירות מין שבדרך כלל זה סוג של עבירות שהאדם חוזר על עצמו, כלומר הוא לא עושה את זה פעם אחת וזהו. הוא עלול לחזור על זה והוא עלול להמשיך לפגוע בנשים אחרות אולי, אבל בנשים. להשאיר את ההליך באורך כזה זה עינוי גם לנפגעת אבל זה גם פתיחת פתח לסיכון מאוד גבוה לפגיעה בעוד נשים שאולי עוד לא אזרו את הכוח לבוא ולהתלונן, לכן אני חושבת שבלתי מתקבל על הדעת.
סגירת התיקים, כבר דיברנו על זה יותר מידי פעמים, ואני שמתי לב שסגירת התיקים בעבירות מין הוא אפילו פחות, 70% לעומת 80% שזה מפריך את האמירה שנשים משקרות בנושא הזה. הנה, עובדה שיש תיקים שנסגרים.
אני חושבת שהשיקול שנתנו השופטים הוא בלתי מתקבל על הדעת. עכשיו אנשים שהולכים ומשרתים ובמילואים, מגיע להם כל מיני פרסים כולל הפרס לאנוס ולא להישפט כמו שצריך ולא לקבל את העונש? מה זה? כנראה גם השופטים מושפעים מעבירת המין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אגב, זה גם פוגע בחיילים. החיילים, לא מגיע להם שמישהו כזה יכתים את שמם הטוב.
עדי עזוז.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
תודה רבה, גבירתי. קודם כל תודה גדולה על קיום הדיון החשוב הזה רגע לפני הפגרה. הרבה דיונים עשית בנושא. תודה. אני מצטרפת למה שאמרת חברתי עאידה וגם למה שאורית אמרה, ורוצה כן שבחדר תהיה התייחסות. בסוף כל מי שנמצאות פה מתעסקות שנים על גבי שנים בתחום של אלימות מינית.
עכשיו נאמר פה על הנושא של תלונות שווא שאחר כך אומרים, לפני 13, 14 שנה. אני עשיתי מחקר על מיתוס תלונות שווא בעבירות אינוס. הנתונים הם באמת כל כך מזעריים. זה סביב ה-3%. גם אז בפסקי דין הנימוקים של השופטים היו בלתי מתקבלים על הדעת, ולא כל כך מזמן. לפני 20 שנה להגיד שילדה בת 11, פסק דין שיש לי בראש, שנאנסה בפנימייה אבל היא לא צעקה, זה היה לפני 20 שנה, אז אולי היא לא התנגדה. 20 שנה זה לא הרבה זמן. המערכת עשתה מאז תהליך, אבל עדיין לתת כל מיני תכונות אופי? אנסים, אין להם זנב, אין להם קרניים. הם חיים. לא נעים להגיד, גם פה גבירתי אצלנו בתוך הבית יש לנו יושב-ראש ועדת כספים חשוד באונס. אנחנו צריכות רגע לדבר את הדברים כמו שהם.
אני רוצה להגיד על עינוי הדין, שבאמת תיכף תגיע ד"ר קטיה. לי באופן אישי כואב שנפגעות, גם אחרי שהן כבר עוברות את הפגיעה ואוזרות את המאמץ להגיש תלונה, וזה מאמץ אדיר. כל מי שאי פעם ליוותה מתלוננת להגיש תלונה, יודעת כמה זה קשה ומה הן צריכות לעבור בשביל זה. הן לא צריכות לעמוד אחר כך מול מצלמות. הן לא צריכות להגיע לכנסת. הן לא צריכות להתראיין לכתבות. הן לא צריכות לעשות כלום. הן עברו מספיק, ובאמת הפרקליטות והמשטרה צריכות להבין שכמו שגבירתי אמרה בתחילת דבריה, זה שיש בעבירות אחרות סך הכול זמן דומה של 25 חודשים לעומת 24 זה לא מספיק טוב.
צריך להבין את ציר הזמן. הגיעה להגיש תלונה. אחרי כמה זמן קוראים לה להשלמות חקירה, ואחרי כמה זמן מתקשרים עוד פעם בזמן שהיא בכלל בעבודה עם חברות שלה, ואחר כך קוראים לה לעימות. צריך להבין את התהליך הנוראי שהיא עוברת. זאת בעיה שמשרד הבריאות גם כן לא פה, כי חלק מהתהליך הכי חשוב בתוך עינוי הדין הזה זה גם לתת לה את המעטפת של משרד הבריאות. צריך לדאוג גם לפידבק של משרד הבריאות.
שוב תודה על קיום הדיון. נשמח לקבל תשובות. תודה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה לך.
שלום קטיה, אני אתן לך רגע להסדיר נשימה. אני אשמע את רחלי משדולת הנשים ומייד אחריה את, בסדר? תשתי, תהיי ברוגע ואז נעבור אלייך.
רחלי ואחר כך תהיה קטיה.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
תודה, גבירתי. רחלי משדולת הנשים. אני מצטרפת לכל מה שנאמר. הנושא של העברות מידע עם הצבא, שוחחתי על כך ארוכות גם עם ד"ר קטיה אברבוך. אני דיברתי עם כל מיני גורמים בתוך הצבא. אין שום נוהל שמסדיר את העברות מידע בין המשטרה והפרקליטות, ואני אשמח גם לשמוע מהם לגבי המילואימניקים בצבא.
גבירתי, את דיברת על זה שלא ראוי בכלל שבן אדם יהיה - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
במצבת כוח האדם של צה"ל.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
לא רק זה. הוא ליד חיילות צעירות. הוא עם נשק. איך בן אדם כזה מקבל נשק, ועוד אחרי זה גם בגזר הדין? דיברתי עם כל מיני גורמים בצבא. מישהו מאוד בכיר אמר לי שהוא לא יכול לזכור על כף יד אחת כמה מקרים הוא קיבל מהמשטרה ומהפרקליטות. אני מזכירה, זה אפילו לא רק חשדות. היה כבר ההליך הפלילי. זו הנקודה הראשונה שבאמת צריך לעשות נוהל שמסדיר את העברות מידע.
הנושא השני הוא לגבי כל הנושא של התמשכות ההליכים הפליליים. אני לא ידעתי, רק בשנים האחרונות. אמרתי, אדם מקבל גזר דין, נכנס לכלא. מה זה הדבר הזה שהוא עכשיו שנה, שנתיים ושלוש? אני רוצה גם להגיד את המקרה שהיה עם טל רוזנבלט שהורשע בעבירות מאוד חמורות של הפצת תמונות ושיח על בת הזוג שלו לשעבר. המשיך להגיע ללימודים שלו באוניברסיטה העברית. 20 חודשי מאסר ומה אמרו באוניברסיטה? סליחה, אין לנו סמכות להגיד לו לא להגיע. רק אחרי מאבק מאוד ארוך של הסטודנטים הגיעו איתו להסדר, תודה רבה, תלמד מרחוק. למה זה ככה? למה המתלוננות, הנשים תמיד הן בסדר עדיפות אחרון? אני חושבת שאנחנו צריכים בבית המחוקק הזה להסדיר את הנושאים האלה.
דרך אגב, עוד משהו בקשר למילואים. מי בסוף, הסמכות שלו להחליט האם הוא נשאר במילואים או לא במילואים? אני הייתי בטוחה שזה של הפרקליטות הצבאית. לא, זה של המפקד. דרך אגב, אחרי גזר הדין המפקד הוא זה שמחליט אם הוא ממשיך במילואים או לא במילואים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה, רחלי.
ד"ר קטיה אברבוך אורן, תודה רבה שבאת. הכינוס של הוועדה היום זה ממש בעקבות הסיפור שלך, גם כדי לעשות קצת צדק בסיפור הספציפי הזה וגם כדי להפיק לקחים למקרים שלצערנו עוד קורים, אז תודה רבה שבאת ואת משתפת אותנו בסיפור האישי שלך באומץ. אני בטוחה שיש לזה מחירים. אחרי שאת תדברי אנחנו נפנה לכל גורמי הממשלה שנמצאים פה כדי לקבל תשובות.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
תודה רבה שהזמנתם אותי. זה לא פעם ראשונה שלי בוועדה הזו, ובאמת זה פלטפורמה שאני מרגישה זכות להופיע בפניה. באמת תודה גם לכל מי שנמצא כאן ותודה לך גם שכינסת את הוועדה.
אני באתי לכאן הפעם לספר את הסיפור שלי מזווית אולי קצת שונה, מהמשיכה הבאמת בלתי נגמרת של ההליך המשפטי שאני נמצאת בו. אני הגשתי תלונה במשטרה בשנת 2020 על אונס שעברתי חמש שנים קודם לכן. אזרתי את כל האומץ והכוחות הנפשיים והתמיכה שלה הייתי צריכה, ובאמת ניגשתי לתחנת המשטרה. במשך שנתיים הפרקליטות החליטו, לא החליטו. החליטו להגיש כתב אישום. כתב אישום הוגש בשנת 2022. בשנת 2024, למעשה אחרי שנתיים של הליך משפטי שהיו בו אולי ארבעה-חמישה דיונים הוא הורשע באונס בנסיבות מחמירות בפה אחד, בהרכב של שלושה שופטים בבית משפט מחוזי בבאר שבע, ומאז אני מחכה להמשיך בחיי וזה לא קורה. זאת אומרת זה כן קורה. אני ממשיכה בחיי. אני דוהרת קדימה בכל הדברים שאני רוצה להשיג ובמשפחה שלי ובקריירה שלי והכול, אבל אני לא באמת יכולה להמשיך קדימה ברמה האישית-הרגשית שלי כי הוא מסתובב חופשי כאחד האדם. הוא חיי את החיים שלו, הוא מופיע בכל מיני אירועים. הוא חי חופשי, ולמה זה? למעשה אנחנו מחכים לדיון בערעור. הדיון נקבע לראשונה לחודש דצמבר שנת 2025.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מי הגיש את הערעור?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
הערעור הוגש משני הצדדים. העונש שהוא קיבל הוא עונש מגוחך שראוי להגיד את זה בפה מלא.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אמרתי את זה בפתח הדברים.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
עונש מגוחך מסיבה מגוחכת וממש מזלזלת בי, מזלזלת בנשים, בכל נפגעת אי פעם, מאדירה אותו כאילו הוא ראוי לאיזו שהיא האדרה בעמדה שהוא נמצא בה, והוא ממש לא ראוי לשום האדרה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את יכולה רגע להסביר את זה, למה מלכתחילה נקבע מתחם של חמש עד שבע, שגם בו הם לא עמדו, אבל למה חמש עד שבע כשהם יכלו 20?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
למיטב זכרוני הפרקליטות קבעו מתחם בין שבע לעשר ואז הפרקליטות אמרו שהם חושבים שזה צריך להיות בתחתית המתחם כי עבר הרבה זמן, כי הוא חי חיים מלאים, כל הטענות שהם טענו מצד ההגנה. הם טענו גם שהוא עבר שיקום. צריך לציין שהוא מעולם לא הודה, לא היכה על חטא, לא הביע חרטה ולא עבר שום שיקום לפחות בעיניי בתור אזרחית במדינת ישראל.
אני לא הייתי בדיון של גזר הדין כי באמת לא היה לי צורך להיות שם, ואז הבנתי שלמעשה הוא קיבל הקלה בעונש המינימלי מאחר והוא עבר תהליך של שיקום, עברו הרבה שנים, יש לו משפחה והוא פעיל בחברה ותרם, וכל הדברים שאתם ראיתם ושנמצאים בכל מקום אפשרי. אז התחילה מסכת הדחיות מדצמבר 2025. אחרי זה נידחה ליולי השנה, ואז קיבלתי את הטלפון הבאמת מטלטל הזה לפני חודשיים, ששוב יש עוד דחייה למרץ 2027.
אם אנחנו נסתכל על הטיים-ליין, אז אני הגשתי תלונה בשנת 2020. אולי הוא יתחיל לרצות את עונשו ב-2027. הוא הורשע. עזבי את העניין של התלונה. מערכת המשפט קראה לו אנס בשנת 2024 ואולי הוא יתחיל לרצות את עונשו בשנת 2027 וסוף סוף אני אשתחרר מהעול של הדבר הזה. אני חושבת שזה לא תקין. אני חושבת שזה לא מתקבל על הדעת ואני חושבת שיש פה איזה שהוא עניין שהוא כמו חוזה בין האזרח למדינה. ככה אני רואה את זה. אני הלכתי וגייסתי את עצמי ובאמת שלא היה לי קל ללכת למשטרה ולעבור את כל שבעת מדורי הגיהינום האלה של העדות, של העימות, של החקירה הנגדית, של אחרי זה לשמוע את כל השקרים וההכפשות ובאמת לעבור את המסע הזה.
אני חושבת שהמדינה ומערכת המשפט מהצד שלה צריכה לכל הפחות להתחייב מולי ומול כל נפגעת לנהל הליך יעיל, אפקטיבי, מהיר, רגיש גם, סליחה שאני מבקשת גם את זה, וזה לא קיים. אני לא צריכה לסחוב את הסיפור הזה בגלל ביורוקרטיות, בגלל כל מיני דברים שלא תלויים בי, כי אני התייצבתי ועמדתי בכל מה שנדרשתי לו.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קטיה, הדיון הוא קצת ביורוקרטי כי אנחנו מדברים, זה נידחה, זה הוגש. בסוף הוא הורשע בדברים מחרידים הכי גרועים שיש. אני חושבת שצריך לנצל את הבמה הזו כדי לומר באיזה מקרה קיצון של דבר הכי מחריד הוא עדיין מסתובב חופשי שבע שנים אחרי.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
נכון. קודם כל אני מדברת פה כנפגעת, כמישהי שחוותה את זה, אבל אני גם אימא ויש לי ילדה בבית ויש לי עוד בדרך. אני חושבת שכל אימא וכל אבא במדינת ישראל צריכים להזדעזע בכלל מהמחשבה שאנסים מורשעים מסתובבים ברחובות שלוש שנים, וכמה אנשים הם פוגשים וכמה כאלה יש? אנחנו לא יודעים את הדברים האלה. אני חושבת שכל אזרח צריך להתקומם מהנתון הזה. אני מבחינתי כאזרחית במדינת ישראל, בגלל שאני אוהבת, שירתי ובאמת אני רוצה להאמין שאני מגדלת ואגדל כאן ילדים שיתרמו למדינה הזאת באמת כערך. לא מתקבל על הדעת, אני לא מוכנה לקבל את זה שבמדינה הזאת עבריינים מורשעים מסתובבים חופשי כל כך הרבה שנים ובאים במגע עם כל הילדים שלנו. זה לא הגיוני.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
צריך להגיד, מה שקטיה מתארת זה בסוף תמונת מצב שמשתלם להיות עבריין מין בישראל. אני יכולה להגיד לכם, אני גרה ביפו. בלומפילד לא רחוק ממני. שבוע שעבר שתי הופעות מלאות, מפוצצות של איל גולן, ששומעים את הרעש עד לבית, ויש המון מתלוננות נגדו, אני חייבת להגיד, וגם מה שהכי כואב, שזה לא סיפור פרטי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ברור.
טוב, בכל רגע נתון כשתרצי להתייחס לדברים שנאמרים פה מצד אנשי המקצוע, תגידי וניתן לך את רשות הדיבור.
אולי נתחיל עם הנהלת בתי המשפט, עם חנית אברהם בכר. איך הגענו למצב כזה? קטיה, כמובן אם יש לך שאלות, זו הבמה שלך.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
קודם כל, קטיה, את נמצאת כאן ובאמת המקרה גם שלך ושל כל נפגעות עבירות המין באמת תמיד נוגע ללב וקשה, אבל אני לא אתייחס לתיק הספציפי ולא אתייחס להליכים פרטניים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה לא? זה דברים גלויים, נכון? אין פה דברים סודיים.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
זה הליך תלוי ועומד בבית המשפט העליון. אני תיכף אתייחס גם, לצערי, למה באמת התיק מתעכב. אני כן אתייחס למה שאנחנו כרשות השופטת עושים בכל נושא של תחום של נפגעי עבירה ובפרט בתחום של נפגעי עבירות מין.
אז כן לפני כמה שנים ישבנו כאן בוועדה הנכבדת הזאת ובוועדת חוקה, והייתה ביקורת קשה ומוצדקת כנגד מערכת בתי המשפט, ומצאנו לנכון לקחת את הביקורת הזאת, לבחון אותה. נשיאת בית המשפט העליון דאז הקימה ועדה, ועדת ברלינר. מאז אומצו ההמלצות שלה. בצוות הזה ישבו נציגי פרקליטות ונציגי סניגוריה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
חלק מההמלצות.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
חלק גדול מההמלצות, ואני יכולה להתייחס למה שנוגע אלינו ומה שאנחנו עשינו בעקבות זה. מערכת בתי המשפט לקחה ברצינות רבה את יישום ההמלצות ואת ההוצאה שלהן לפועל. בעקבות ההמלצות פרסמנו נוהל במרץ 2021, נוהל נשיאה בנוגע לסדרי דין - - - נפגעי עבירות מין. הנוהל מסדיר הוראות שונות. אי אפשר להקל על עדות של נפגע עבירת מין. אי אפשר לעשות את זה פשוט, אבל כמה שאנחנו יכולים לטייב את העדות הזאת ולהקל על כמה שאפשר, זאת המטרה של הנוהל.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל הנה פה הערעורים. הדיון נקבע כבר לפני שנתיים, נידחה פעמיים וכעת הוא קבוע למרץ 2027.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני אתייחס, גבירתי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מסקנות ועדת ברלינר, עשינו פה אלף דיונים. אנחנו רגע רוצים להבין איך זה מתכנס לחיים עצמם.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני אתייחס גם לזה אבל חשוב לי כרגע להציג את התמונה המלאה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
עשינו דיונים על התמונה המלאה. את יכולה עוד להשלים את דברייך, אבל אנא תחתרי לאיך זה קורה ששנתיים מחכים לדיון בערעור.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני אשמח, גבירתי, רגע כן להשלים את ההתייחסות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
רגע כן. לא שניים. בואי נתקדם לעניין שלמו התכנסנו.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
יש הרבה מאוד פעילויות שאנחנו עושים, לכן חשוב לי כן להדגיש את זה. יש איש קשר לתחום נפגעי עבירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גבירתי, עשינו על זה אלף דיונים פה. ישבו פה אנשים מטעמכם שהציגו את זה. אני לא מזלזלת בעבודה שלכם. אני רק רוצה לדעת איך האירוע הזה עולה בקנה אחד עם העבודה שהוצגה פה הרבה פעמים.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
כן חשוב לי להגיד. נערכו מאז שני מחקרים של מחלקת המחקר בעקבות המחקרים האלו, על נוהל הנשיאה ונוהל הנשיאה בעניין עדות קטינים. בעקבות המחקרים האלה תיקנו את הנהלים והדגשנו דברים. ערכנו הכשרות נוספות לשופטים. לא רק הכשרה אחת בתחילת הקריירה אלא הכשרות איטיות אחת לתקופה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אחנונ יודעים. הילה בוסקילה הציגה את זה פה המון פעמים ואנחנו מאוד מעריכים את זה. איך זה קורה?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
הילה היא עורכת דין בצוות שלנו, שהיא עוסקת בתחום האלימות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
היא הייתה פה על הדיונים האלה.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אבל לא עסקנו בזה, ואנחנו פה מתייחסים על עבירות מין.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
גבירתי, יש פרוטוקולים. הדברים הוצגו. איך שנתיים קורה שזה נמרח?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני אתייחס. כן נעשו מחקרים בתקופה הזאת שהובילו לזה שהיו עוד שינויים ועוד דגשים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יישר כוח. איך שנתיים הדיון לא מתכנס?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני כן אדגיש שלצערי הנושא של בית המשפט העליון ידוע לכולם. יש לנו ארבעה שופטים שחסרים. לצערנו זה תוצר של העומס על השופטים באופן כללי בזה שלא ממנים שופטים. אמנם שלשום התבשרנו על זה שמונו כ-70 שופטים אבל זה רק ההתחלה. עד שהם יגיעו ועד שנראה את התוצר זה עוד הרבה זמן. בפרט בבית המשפט העליון חסרים ארבעה שופטים ולא מונו. כאשר ארבעה מתוך 15 שופטים לא נמצאים, זה שליש כמעט ממצבת השופטים, ואם יש שופט שנמצא בשבתון או בחופשה או בכל אילוץ כזה או אחר, יש לנו פחות שופטים. החל מחודש יולי הקרוב גם יש שופט שהוא בסוף יושב-ראש ועדת הבחירות, אז זה יוסיף גם על השופט הזה ועל הלו"ז שלו וכמובן על כל הלו"ז של כל השופטים.
אני רוצה רגע להתייחס. זה בסוף לא רק פוגע בערעורים פליליים ובנפגעי עבירות מין. זה פוגע בציבור כולו. מי שהכי נפגעים מזה שחסרים לנו שופטים הם דווקא ערעורים אזרחיים. אירועים פליליים אנחנו מנסים לקדם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את אומרת, זה עוד מצב טוב.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
זה עוד מצב טוב. אני אתן דוגמאות. מהמתנה בעבר של 14 חודשים לדיון, שזה גם המון. היינו רוצים לתת שירות מהיר ויעיל. היום ממתינים 26 חודשים לדיונים בהליכים אזרחיים. צוואר הבקבוק המרכזי הוא בתיקים שדורשים הרכב. היום קובעים דיונים לשנת 2028.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אמרת 26 חודשים?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
זה בתיקים אזרחיים, ערעורים אזרחיים. בנוסף, היו תקופות חירום ממושכות בשנים האחרונות שחייבו דחיית דיונים – מלחמה, קורונה. גם כשבית המשפט העליון הציע לקיים דיונים בתקופת מלחמה, הצדדים סירבו ובצדק. בסוף יש כאן טילים שנוחתים על המדינה, ולחייב אותם עכשיו לקיים דיון, לא פשוט ואני יכולה להבין גם את הצדדים שמסרבים לקיים את הדיון בתקופה הזאת.
תיקים נדחים היום לבקשת אחד מהצדדים מטעמי חירום כמו שאמרתי, או אפילו מטעמי בית משפט. המשמעות היא שהדיונים יכולים להידחות שנה קדימה. אנחנו עושים כל מאמץ לשמוע את הדיונים באמת בהקדם האפשרי. היינו רוצים לשמוע את כל התיקים ומהר, אבל יש כאן קושי משמעותי.
חשוב לי להגיד, בית המשפט בסוף נמצא בדילמה. יום-יום עורכים שיחות איזה תיקים אפשר להקדים. במקרה הפרטני הזה יש בקשה להקדמת דיון והנושא נמצא בטיפול. בלי קשר לכתבה ששודרה אתמול, אני אישית יודעת ושוחחתי היום עם בית המשפט העליון. אנחנו קיבלנו את הבקשה לתגובה אתמול ב-18:00. אתמול בבוקר בלי קשר, אנחנו לא ידענו שיש את הכתבה ששודרה אתמול. אתמול בבוקר הנושא טופל ונבחן, אז כן הנושא טופל.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
הבקשה הוגשה לפני חודשיים.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
הבקשה נמצאת בטיפול כבר כמה שבועות. עוד לא התקבלה החלטה.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
אבל הבקשה הוגשה לפני חודשיים ואף אחד לא - - -
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
למה חודשיים לוקח לקבל החלטה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תשלימי ואז נאפשר שאלות מסודרות.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
בסוף בית המשפט נמצא בדילמה בין תיקים דחופים, דיני נפשות, לדחופים יותר שנדרש לשבץ, ויש המון דברים שהם באמת דחופים. יש תיקים ציבוריים, אסירים שמרצים את עונשם ונמצאים לפעמים גם ממש קרוב כבר לתוך השני-שליש ועדיין לא מגיעים; מכרזים של המדינה שמאוד חשוב לקיים אותם. נתנו לי דוגמה של מכרז של ביטוח לאומי לאספקת שירותי סיעוד. גם זה חשוב וחשוב לקיים את זה. בסוף יש כאן צוואר בקבוק מאוד משמעותי. יום-יום בוחנים מה אפשר לעשות ואיך אפשר להקדים.
אני לא רוצה להיכנס לתיק הפרטני אבל אני כן יכולה לומר שבמקרה הפרטני הזה אני מבינה שביקשו להקדים אבל לא לתקופת יולי-אוגוסט אלא רק לאחר החגים, שזה דווקא תקופה שכן אפשר.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
מי ביקש?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
מהצד של הנאשם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אה, הוא לא רוצה בחגים. האנס רוצה שזה לא ייצא לו על חופשת החג פשוט.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
זה לא נוח לו. הוא גם בחופשה בקיץ בחו"ל פשוט.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוא תכנן בדיוק רודוס בזמן הזה, וזה לא מסתדר.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
באמת גבירתי, זה טיעון שאתם בכלל מתחשבים בו, שהנאשם ביקש לא ביולי-אוגוסט ולא בחגים?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אנחנו מנסים לבחון ולראות איך מקדימים את היומן, וזה באמת לא קשור.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
עצם זה שאת מציינת את זה, גבירתי, זה מטריד מאוד. אני חייבת להגיד, זה מטריד מאוד. אין שום רלוונטיות לרצונות של הנאשם עם יולי-אוגוסט וחגים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זה באמת משהו שנלקח בחשבון?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
לא. בסוף מקבלים את התגובה של הצדדים לכלל הדברים. בסוף מסתכלים בכל מקרה על כלל ההיבטים ועל כלל השיקולים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה לא שיקול. תרגיעי אותנו שזה לא שיקול.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
בית המשפט בוחן את הקושי שיש לו בשיבוץ של השופטים. אני מניחה שזה לא שיקול מרכזי.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
גבירתי, זה שציינת את זה מדאיג מאוד.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני יכולה להמשיך ולהתייחס להיבטים נוספים שאנחנו עושים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני מודה לך. אנחנו עכשיו נעבור לשאלות.
קטיה, האם תירצי לשאול שאלה כל שהיא?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
לתחושתי, אם אני אסכם את כל הדברים, אני מרגישה שבסופו של דבר המערכת עובדת מאוד מאוד קשה כדי לספק את צרכיו של העבריין ולא את הצרכים שלי, וזה משהו שהיה לאורך כל המשפט.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
אני לא יודעת איך הגעת למסקנה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אף אחד לא קוטע את קטיה.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
לאורך כל המשפט אני לא חושבת שהיה דיון אחד שלא הייתה דחייה. היו כל מיני דחיות בבקשות שלו, עניינים משפחתיים, אישיים שלו שתמיד אושרו. גם הנושא הזה של עיכוב ביצוע. אוקיי, אתם לא יכולים לקבוע דיונים? תכניסו אותו לכלא. אל תאשרו עיכוב ביצוע. תכניסו אותו לכלא שהוא ירצה את עונשו ושאזרחי המדינה יהיו מוגנים ושאני אוכל להמשיך בחיי. אי אפשר כל הזמן להתחשב בצד שלו, כל הזמן לדאוג לזה שהוא לא יכנס לכלא לפני הערעור, שיהיה לו את הדברים שלו, את החגים או אני לא יודעת בדיוק מה היה שם. דרך אגב, אף אחד לא שאל אותי בכלל. אני בכלל לא ידעתי. אני שמעתי את זה רק עכשיו. מבחינתי שהדיון יתקיים אתמול. הוא היה צריך להתקיים לפני כמה וכמה מועדים. זה לא הגיוני שלאורך כל נקודות ההחלטה שיש בהליך הזה, כל הזמן אני שומעת, הוא ביקש לדחות כי ככה, הוא צריך ככה, מתחשבים בו כי ככה. זה לא סביר. יש פה דיני נפשות. יש פה דיני נפשות שלי, של החיים שלי שהם ב-Hold כל הזמן הזה. יש פה דיני נפשות של אנשים שהוא בא איתם במגע. אי אפשר להתייחס לדבר הזה כלא דחוף.
אני אגיד עוד מילה אחת קטנה. גם אני עובדת במערכת שיש בה חוסר כוח אדם, וגם אצלנו מטופלים ממתינים לניתוחים שנים, אבל יש איזה שהוא תיעדוף בין מטופלים. יש איזה שהוא תיעדוף בין מקרים. לא יכול להיות שעבריין בעבירה כל כך חמורה, ואת אומרת לי שזה לא דחוף.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
לא, זה לא מה שאמרתי.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
24 חודשים שאני ממתינה לערעור הזה, ו-24 חודשים יש דיונים יותר חשובים מהדיון הזה של אנס מורשע שמסתובב ברחובות, לא הגיוני.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
חשוב לי להדגיש, זה ממש לא מה שאמרתי. אני אמרתי, בית המשפט כל יום בוחן איך אפשר להקדים דיונים בתוך העומס שהוא נמצא ובתוך כוח האדם המוגבל והמשאבים שנמצאים. כל התיקים הדחופים, איך אפשר כן לקדם אותם.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אני רוצה לשמוע את אורלי מפרקליטות המדינה.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
עו"ד אורלי רוזנטל-נעמן. אני ממונה ארצית לתחום נפגעי עבירה וראש פורום עבירות מין בפרקליטות. ראשית אני רוצה להודות לוועדה על קביעת הנושא החשוב הזה. אנחנו התבקשנו למסור נתונים. מסרנו אותם ואני אתייחס גם בהמשך לנתונים נוספים שבדקתי לפני הדיון. ראשית אני רוצה לומר שמצער אותי לשמוע את הדברים שקטיה דיברה עליהם היום, את הדברים שהיא העלתה, שאנחנו שומעים אותם גם מפי נפגעות נוספות. אני מתנצלת, קטיה, שלא נוכל להתייחס למקרה הספציפי הזה מאחר והתיק תלוי ועומד בבית המשפט העליון גם בערעור המדינה, אבל כן אני אתייחס לדברים.
אני רוצה לומר לך ולנפגעות נוספות שברור לי ששום הסבר שיינתן פה היום או במסגרת אחרת לא ישנה את התחושות הקשות שלכן. ברגע שמישהו נפגע בעבירות מין, אזר אומץ לפנות למשטרה, הוא מצפה שהתלונה תטופל במהירות, ביעילות, שהפרקליטות תקבל החלטה כמה שיותר מהר, שבית משפט יטפל בתיק במהירות ושבית משפט ירשיע וייגזר הדין מאסר, במשך זמן שהוא קצר, אבל יחד עם זאת צריך להבין, יש הליכים של חקירה. צריך למצות את החקירה. יש כללים משפטיים שאנחנו צריכים לבדוק, לבחון, סיכוי סביר להרשעה, לבחון את דיות הראיות. לא מעט פעמים אנחנו מחזירים תיקים להשלמות חקירה כדי לאסוף ראיות כדי שנוכל לקבל את ההחלטה. גם כשמוגש תיק לבית משפט, אז הליך משפטי אורך זמן.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אבל זה שבע שנים מהרגע שהיא התחילה.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
אני רוצה להתייחס גם לנתונים שאולי פה בעניינה הם חריגים. ראינו את משך הזמן הממוצע. מסרנו את הנתונים בהתאם לבקשה של מחלקת המחקר של הכנסת, וראינו שהממוצע כפי שהוצג פה על ידי המחלקה, ממוצע של 24 חודשים בטיפול בתיקי עבירות מין, שהוא פחות מ-25 חודשים בכלל התיקים.
חשוב לי לומר עוד דבר חשוב. ברור לי שהרגישות בתיקי עבירות מין היא רבה וההמתנה של הנפגעים היא קשה. לא אחת אנחנו, הפרקליטים באים לבית משפט ואומרים, יש פה עינוי דין לנפגעים. ברור הצורך לקדם וברור הצורך לטפל ולטייב. אנחנו בפרקליטות לקחנו את זה כאחד מהיעדים שלנו בפרקליטות, לטייב את הטיפול בתחום הזה של עבירות המין. נעשו פעולות. אני יכולה לומר שבספטמבר האחרון הוקמו בכל מחלקות הפרקליטות מחלקות ייעודיות בכל המחוזות לטיפול בעבירות מין. זה בהתאם להמלצות של ועדת ברלינר שאנחנו יישמנו. המשמעות היא שיש התמקצעות של הפרקליטים בתחום. יש צוות פרקליטים ייעודי שמטפל בתיקים האלה, כשברור לנו שבתיקים האלה יש רגישות מיוחדת. גם הבחינה של הראיות היא שונה. היא לא אותו דבר כמו בתיק רגיל. גם צריך את הרגישות, גם חשוב הקשר עם הנפגע. את כל הדברים האלה אנחנו מנסים ליישם ופועלים בעניין הזה.
גם בתוך יחידת הסיוע הארצית שאני עומדת בראשה הקמנו את היחידה למענה מקצועי, מהלך חדש שיושבים שלושה עובדים סוציאליים אצלנו ביחידה ויוצרים קשר יזום עם נפגעי עבירות מין בתיקי הכנה ותיקים שמתקבלים - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה לאפשר לקטיה ואורית לשאול שאלות, אז תסיימי את ההצגה שלך.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
אני מסיימת את הנקודה הזאת. אני רוצה רגע להתייחס לנתונים. מחלקת המחקר של הכנסת ביקשה נתונים מהגשת כתב אישום עד סיום ההליך ללא תיקי מעצר. לפני הדיון אני חשבתי שנכון כן לבדוק את הנתונים כולל תיקי המעצר, מכיוון שזה נותן תמונה נכונה ומלאה יותר של כלל התיקים שמתנהלים. הנתונים הם שברגע שאתה בודק את כל התיקים שמתנהלים כולל תיקים שהוגשו במסגרת רגילה וכולל תיקים שהוגשו לצד בקשה למעצר עד תום הליכים, אנחנו מדברים על ממוצע של 21 ו-22 חודשים, שזה פחות מהנתונים שהוצגו במחלקת המחקר של הכנסת.
עוד נתון שכן חשוב לי לומר זה שכמחצית מכתבי האישום מוגשים בתוך 30 יום. זה גם נתונים שאנחנו מסרנו אותם. בשנת 2024 49% מכלל כתבי האישום הוגשו בתוך 30 יום בתיקי עבירות מין. הם הוגשו בהליך של מעצר והוגשו באופן זריז. גם בשנת 2025 45% מכתבי האישום - - -
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
את מתארת שיש פער מאוד גדול בין מה שהממ"מ עשה, שזה בלי מעצר, למה שאצלכם במעצר, כי 30 יום זה ממש לא משהו - - - -
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
לא, זה שני דברים שונים.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
זה שני דברים שונים אז הם מטופלים ממש בערוצים שונים וזה מחצית מהכמות.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
אני מדברת שמחצית מהתיקים מוגשים לצד בקשה למעצר עד תום הליכים במסגרת של הליך מעצר, כאשר הממ"מ ביקש מאיתנו להוציא את תיקי המעצר מהנתונים. אני חשבתי שהתמונה הנכונה יותר כי כלל התיקים. הרי בסופו של דבר אנחנו רוצים לדעת מה משך ההליך, בין הוא במעצר ובין אם הוא לא במעצר, אז הנתונים שבדקנו לפני הדיון היום מדברים על ממוצע בשנת 2023 של 21 חודשים. גם בשנת 2024 – 21 חודשים ובשנת 2025 – 22 חודשים, שזה נבדק מיום הגשת כתב האישום ועד לסיום ההליך בתיקים של עבירות מין והטרדה מינית.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה.
יש לכן שאלה?
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
כן. יש לי שאלה אחת. האם נוהל הנשיאה הוא חל גם על בית המשפט העליון בעניין של לתת עדיפות? אנחנו אזרחי מדינת ישראל יודעים בדיוק את הבעיות שיש, אבל בכל זאת צריך להיות תיעדוף לעבירות מין. האם בעליון זה גם בא לידי ביטוי? האם יש לכם מידע, להנהלת בתי המשפט, כמה זמן זה ממתן גזר הדין עד עיכוב הביצוע ומעיכוב הביצוע עד בפועל שהבן אדם נכנס לכלא? האם יש לכם איזה שהוא מחקר?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
לא, אין לי נתונים כאלה. אין לנו סיווג כזה. אני כן אגיד שנוהל הנשיאה מתייחס לזה שיש מקום לתת קדימות לתיקים של עבירות מין. יש הוראה ברורה לזה בכלל התיקים.
<< אורח >> אורית סוליציאנו: << אורח >>
גם בעליון?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
בכלל התיקים, וזה ברור וזה מובן. חשוב לי להגיד, נפגעי עבירות מין ונפגעי עבירה בכלל, אבל כן הנושא של נפגעי עבירות מין נמצא על סדר-יומה של הרשות השופטת כל הזמן. אנחנו כל הזמן עוסקים בזה, וכן, גם בבית המשפט העליון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. אני עוברת לרפ"ק ליאור בן דוד, משטרת ישראל, ראש חוליית עבירות מין. אתה רוצה שאלות או שיש לך משהו לומר בפתח הדברים?
<< אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >>
ליאור בן דוד, ראש חוליית עבירות מין מהמדור לנפגעי עבירה בחטיבת החקירות. אנחנו קיבלנו כותרת לגבי הדיון היום, ואני ניסיתי לחלץ נתונים ודברים שאני יכול לתרום על משך החקירה. אם זה מעניין אז יש לי את זה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נשמח, בטח.
<< אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >>
אוקיי. אני ביקשתי לקבל נתונים על תיקים משנת 2021 עד שנת 2025. לקחתי חמש שנים, סוג של מדגמי וביקשתי לחלק אותם לעד הגשת כתב אישום או עד העברה לפרקליטת, זאת אומרת זה שני נתונים שונים, כשאני אומר, שני הדברים האלה הם לא 100% מדויקים כי יש כל מיני הליכים שיכולים להיות גם בדרך, אבל זה נותן איזו שהיא תמונה מבחינת ההליך המשטרתי, איך שהוא עובד. בנוסף, ביקשתי לעשות הפרדה גם בין העבירות כי אני חושב שאם אנחנו ניקח עבירות אינוס, עבירות מעשה מגונה ועבירות הטרדה מינית, יש עדיין איזה שהוא פער.
אם אנחנו לוקחים למשל את עבירות האינוס, מתוך 1,209 תיקים בכל חמש השנים האלה, בשנת 2021, 2022, 2023, 2024 ו-2025, הממוצע של תיקים שטופלו בסדר גודל של תוך חצי שנה, 186 לשנה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
כשאתה אומר "טופלו", למה אתה מתכוון?
<< אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >>
אני מדבר עכשיו על עד הגשת כתב אישום. מרגע הגשת התלונה עד הגשת כתב אישום, 186 תיקים בשנה טופלו במהלך עד חצי שנה. אם אנחנו הולכים יותר מחצי שנה ועד שנה, זה 22.4 תיקים. שנה עד שנה וחצי – 8.4 תיקים, זאת אומרת זה הולך ויורד. שנה וחצי עד שנתיים, עלה ל-13.5 תיקים, ושנתיים ומעלה – 14.4 תיקים. זה בעבירות האינוס עד כתב אישום. במעשה מגונה המספרים טיפה יותר גדולים – 472 תיקים טופלו במהלך חצי שנה. שנה – 84 תיקים. שנה וחצי – 52 תיקים. עד שנתיים – 43 תיקים ומעל שנתיים – 53 תיקים, וזה מתוך 3,526 תיקים סך הכול.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
בכל העבירות של עבירות מין.
<< אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >>
לא. רק במעשה מגונה. מתוך 1,548 תיקים בהטרדה מינית יש לנו בחצי שנה 202 תיקים. עד שנה – 43.8 תיקים. שנה עד שנה וחצי – 29.4 תיקים. שנה וחצי עד שנתיים – 16 תיקים. מעל שנתיים – 18.4 תיקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. קשה קצת להבין את זה ככה. היה יותר טוב אם הייתה מצגת. אם תוכל להעביר לנו את הניירות ואנחנו נוסיף את זה לפרוטוקול של הוועדה.
<< אורח >> ליאור בן דוד: << אורח >>
אני יכול להעביר את הנתונים האלה. אין בעיה. יש לי את אותם נתונים גם עד ההעברה לפרקליטות. המחשב מוציא עד העברה לפרקליטות, אבל הפרקליטות החזירה להשלמת חקירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנא תעביר לנו את המספרים שיהיה בדיוני הוועדה.
שאלות, קטיה או אורית או רחלי?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
אולי לחדד נקודה. קודם כל זה מובן לי שכולכן עובדות מאוד קשה וכל המערכות שאתן מייצגות עובדות והגלגלים זזים. זה ברור לי. אני פשוט אולי באיזה שהוא מקום מבקשת כאן לשנות קצת את הפרדיגמה של איך שהדברים נתפסים רעיונית ואיך שהמערכת זזה ועובדת כקונספט. אמרת משהו כמו 20 חודשים מכתב אישום. אני כרגע עומדת על 57 חודשים. משהו פה לא הגיוני. יכול להיות שהמקרה שלי הוא מאוד ייחודי. יכול להיות שיש לו עורכי דין מאוד חזקים. יכול להיות שיש פה איזה שהוא ייחוס. אני לא יודעת מה, אבל משהו פה לא מסתדר כי 57 חודשים זה ממש לא נכנס בנתונים שלכם וממש הוא לא סביר. אם יש משהו שאני חושבת שאולי הכי יעניין את האזרחים, זה לדעת כמה אנשים כאלה נמצאים ברחובות כרגע? כמה אנשים כאלה שהורשעו באונס בנסיבות מחמירות או לא בנסיבות מחמירות, מסתובבים כרגע חופשי ובאים במגע עם כל אחד?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שאלה טובה. למה לא מכניסים אותם לכלא ותוך כדי שהם בכלא, ממשיכים?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
יש להם עורכי דין מאוד חזקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בסדר, אז שעורכי הדין ימשיכו את מלאכתם בזמן שהוא צובר זמן בכלא. הכי גרוע, יצליחו לקצר? אז הוא ייצא - - -.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
הנתונים שאנחנו נותנים זה כי ביקשו מאיתנו לתת נתונים, אבל אני באמת חושבת שהנתונים לא אומרים שום דבר, כי כמו שאת אומרת, בסוף המקרה שלך הוא המקרה שלך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני רוצה תשובה לשתי שאלות. האם יש נתון שמדבר על כמה אנשים הורשעו ועדיין מסתובבים חופשי? יש כזה נתון?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
שלום, נעים מאוד, רחלי זוארץ לוי מהמחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה. שוחחתי אתמול עם דנית מהוועדה. הסברנו שאין בידינו נתונים מהסוג הזה. אין לנו יכולת לחלץ אותם ממערכת המחשוב של פרקליטות המדינה. אתם צודקים, המערכות היום מנסות לאסוף נתונים, לפלח אותם, לתת תמונת מצב כמה שיותר בהירה, אלא שיש אין-סוף נתונים שמתבקשים וכדי לעשות בדיקה, המשמעות היא בדיקה כרגע ידנית כי היום אין לנו כפתור רלוונטי שמסמן גם הרשעה בעבירת אינוס וגם עיכוב ביצוע וגם מתי בסופו של יום נשמע ערעור. זה בדיקה פרטנית סביב תיקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
להנהלת בתי המשפט לא אמור להיות נתון כזה?
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
לנו אין נתון כזה. אני גם הסברתי את זה לוועדה. זה גם מצריך ממש מחקר, בדיקה ידנית תיק-תיק להיכנס לתיקים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נראה לי שווה להיכנס תיק-תיק.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
גם אנחנו היינו רוצים שתהיה לנו בלחיצת כפתור תמונת מצב ביחס לכל הדברים. אנחנו בוודאי נמצאים, גם את זה צריך להודות, במצב טוב הרבה יותר מבעבר כי אנחנו יכולים היום להתחקות על אורך הזמן מהשלב שבו תיק מועבר אלינו עד הגשת כתב האישום, מהשלב שבו מוגש כתב אישום עד סיום ההליכים. זה נכון, המצב עוד רחוק מלהיות מיטבי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה הוא לא מתחיל בריצוי עונשו, מאסרו, ותוך כדי מישהו רוצה לערער, שייקחו את הזמן. בינתיים הוא בכלא.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
כאן אני יכולה להסביר ביחס למדיניות הפרקליטות. כאשר נאשמים מורשעים בעבירות מין ותקופת המאסר שמוטלת עליהם היא תקופה יחסית קצרה, אורך תקופה של עד שנה וחצי - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
שזה מוזר כשלעצמו.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
יש עבירות ממדרגים שונים. אני לא מדברת על עבירות אינוס, אני מדברת על עבירות שגם העונש לצידן הוא פחות יותר, אז הרבה פעמים יש הסכמה לעיכוב ביצוע רק כשהתקופות מאוד קצרות ומצומצמות כדי שהערעור לא יתייתר, זאת אומרת שעד שיישמע הערעור הוא לא יסיים את ריצוי עונש המאסר.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הרי יש פה שני סוגים של נזקים, נכון? או שהוא יסתובב חופשי או שמקסימום הוא ישב קצת יותר ממה שהוא היה יכול לשבת, אבל נראה שהטעות הראשונה היא יותר כואבת מהטעות השנייה.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
גבירתי מדייקת בדברים ולכן אני מנסה לפרק את מנעד המצבים הקיים. קודם כל כבר הוזכר כאן הליכי מעצר. נאשמים שנמצאים במעצר והורשעו, למעשה הם עוברים מסטטוס של עצור לסטטוס של אסיר ובעניינם אין עיכובי ביצוע והם לא מענייננו. מתי הסוגיה מתחילה להיות יותר מורכבת? כאשר נאשם, התנהל נגדו הליך והוא היה משוחרר בתנאים. מתי זה קורה? זה לרוב קורה כאשר חלף זמן ממועד ביצוע העבירה, כאשר יש נסיבות ייחודיות ספציפיות ואז מגיע שלב שלאחר שמוטל העונש, הכלל מבחינתנו זה ריצוי מיידי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
קטיה, את יכולה שנייה לצייר מה האיש הזה עשה? יש יותר חמור מכתב האישום הזה? במה הוא הורשע?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
הוא הורשע באונס בנסיבות מחמירות שזה העבירה הכי חמורה בקבוצת העבירות הזאת, שהעונש המקסימלי שלה הוא 20 שנה בכלא. הוא לאורך כל המשפט טען את כל הטיעונים האפשריים. עורכי הדין שלו השתמשו בדיוק בלקונות האלה של כל מה שאת יכולה לחשוב עליו, שזה שהפרקליטות לא ביקשה לעצור אותו כי עבר זמן, של זה שמצבו הכזה והכזה שאני לא יכולה לפרט עליו. הוא עשה הכול.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
יש לנו פה מקרה קצה של העבירות הכי חמורות ועדיין הוא מסתובב חופשי, אז באיזה מצב כן מכניסים אותו לכלא? זו השאלה שלי.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
למה ביקשתם את הענישה הנמוכה?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
אני רוצה לפרט כמה דברים. אחד, יש לנו קושי ואנחנו התנצלנו מראש על הקושי להתייחס ספציפית לנסיבות של התיק הזה בגלל שהוא תלוי ועומד.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
אני רגע אגיד, גבירתי. תיראי, התיק שלה תלוי ועומד ואנחנו פוגשים את זה פה בכל דיון. קודם כל הוא תלוי ועומד יותר מידי זמן. הוא לא היה צריך להיות תלוי ועומד כל כך הרבה זמן. זה דבר אחד.
דבר שני, כל פעם שמגיעות לכאן נפגעות, הן לא צריכות לתאר עוד פעם מה קרה להן ומה היה להן, והן לא מקרה פרטני. יושבת פה קטיה. לצערי הרב זה לא רק קול פרטי שלה. היא באה והיא מכתתת רגליה לכנסת ישראל בירושלים כדי לספר על מה קרה לה ועל עינוי הדין, אבל זה רק קול שלה. היא עושה את זה כי יש עוד עשרות ומאות מאחוריה, ולכן לא צריך להתייחס גם ספציפית למקרה של קטיה. יש עוד הרבה מקרים שהם כמו קטיה בדיוק, ולכן איך קורה שיש כל כך הרבה חודשים שהן לא מקבלות מענה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אני גם חושבת שצריך להפריד בין הערעור שזו החלטה אחת, לבין עיכוב ביצוע שזו החלטה שנייה.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
נכון.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה התקבלה ההחלטה על עיכוב ביצוע, בלי קשר לערעור?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
אני לא אדבר בשמו של בית המשפט שהחליט את מה שהוא החליט. עמדת הפרקליטות התנגדה לבקשה לעיכוב ביצוע. אנחנו גם הגשנו כאן ערעור מדינה בתיק הזה.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אבל את כן יכולה להסביר החלטות של הפרקליטות.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
אבל ההחלטה שלנו לא הייתה כזו.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אני לא מדברת על עיכוב. אני מדברת על הדרישה לענישה מקלה מלכתחילה, של הפרקליטות שגרמה בעיניי גם לשופטים להרגיש שהם חופשיים לרדת אפילו מתחת לענישה הקלה. אם אתם הגשתם כתב אישום שמדבר על אונס בנסיבות מחמירות, איך יכול להיות שהענישה הייתה ככה? תסבירי לי.
<< דובר >> עדי עזוז (יש עתיד): << דובר >>
כלומר מתחם הענישה מראש מאוד נמוך.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
בואו נשמע תשובה. זו שאלה חשובה.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
אנחנו מבקשות שלא להגיב באופן ספציפי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז עקרונית.
<< אורח >> דור אילון: << אורח >>
מעבר לתיק הספציפי, אם תוכלו להתייחס למדיניות הענישה שלכם בתיקי עבירות מין. אם העונש המקסימלי שהמחוקק נתן זה 20 שנות מאסר על העבירה הזו, איך אתם מבקשים מתחמים של שבע עד עשר? איך אתם כפרקליטות, כגורם שאמון על שלום הציבור מבקשים מתחמי ענישה כל כך נמוכים בעבירות האלה?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
זו שאלה טובה. בואו נשיב עליה.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
את אומרת, איך אתם מבקשים מתחמים נמוכים?
<< אורח >> דור אילון: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
אני לא מתייחסת למקרה הספציפי.
<< אורח >> דור אילון: << אורח >>
אני לא שאלתי על המקרה הספציפי. אני שאלתי באופן רחב.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
מה הדרישות, נגיד ממוצע ביחס לפוטנציאל של 20 שנה?
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
כשאנחנו מגיעים לבית משפט בטיעון לעונש, אנחנו צריכים להציג בפני בית משפט מתחם עונש הולם. מתחם עונש הולם נקבע לפי כללים שנקבעו בפסיקה. צריך להתחשב בכל מיני נסיבות. צריך לראות שיהיה יחס הולם בין חומרת המעשה, ואנחנו מדברים פה על מעשים חמורים, לבין סוג העונש. בודקים ענישה שמקובלת במקרים אחרים ומתייחסים לנסיבות שקשורות לביצוע העבירה. בנוסף, יש מה שנקרא נסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, שהן נסיבות ספציפיות שקשורות לנאשם. הן אלה שקובעות בתוך המתחם אם הענישה תהיה בתחתית של המתחם, באמצע או למעלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
למה אנחנו שואלות את השאלה? אנחנו שואלות את השאלה כי יש לנו פה דוגמה למקרה הכי קיצוני שאפשר להעלות על הדעת, והבקשה הייתה עד עשר שנים כשהיה אפשר 20, אז למה לא 20?
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
שוב, אני לא יכולה להתייחס למקרה הספציפי הזה, אבל אני כן אומר דבר נוסף, שיש כלליים משפטיים ואחד הכללים למשל זה שאנחנו מפנים את בית משפט לכך שיש עונש מזערי לפי סעיף 355 לחוק העונשין, שלא יפחת מרבע העונש המרבי שקבוע לצד - - -
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
הוא לא קיבל חמש שנים. הוא קיבל שלוש וחצי.
<< אורח >> אורלי רוזנטל-נעמן: << אורח >>
חלק מהענישה יכולה להיות גם על תנאי ובית משפט יכול לסטות מזה. בית משפט כשקובע את מתחם העונש, לא מקבל הרבה פעמים את המתחמים שהפרקליטות מציגה לו. הוא קובע את מתחם הענישה, קובע את העונש בתוך המתחם ולפעמים יש מקרים שבית משפט גם סוטה ממתחם העונש הראוי מטעמים של שיקום. יש הוראה שמאפשרת לבית משפט לסטות מטעמי שיקום אם ראה שהנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שהוא ישתקם, אבל אני גם רוצה להפנות לכך שהמחוקק קבע שאם מעשה העבירה ומידת האשמה של הנאשם בעלי חומרה יתרה, הוא לא יחרוג ממתחם העונש ההולם. שוב, אני לא יכולה להתייחס למקרה ספציפי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי, תודה.
האם שרה ממשרד המשפטים, ממחלקת ייעוץ וחקיקה רוצה להתייחס?
<< אורח >> יפעת רווה: << אורח >>
יפעת רווה ממחלקת ייעוץ וחקיקה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
את לא שרה, את יפעת.
<< אורח >> יפעת רווה: << אורח >>
אני עדיין לא שרה ואני גם נשלפתי לעניין הזה. אני אגיד שאצלנו יש עבודה שהסתיימה ובשלבי אישור על הנחיה כללית לקיצור הליכים. זה המלצות של צוות בראשות מומי למברגר. קודם כל באמת אני רוצה לומר באופן אישי. אני שומעת את הדברים כאשת מקצוע אבל קודם כל כאישה וכאימא. אנחנו כמערכת בהחלט צריכים את הדברים האלה לתקן. אנחנו מנסים לפעול בנושא של קיצור ההליכים. אני לא נכנסת לעניין של לוח הזמנים של בית המשפט. כמובן שבמצב אידיאלי זה גם אמור להיות מלווה בתגבור של המערכות, אבל גם בלי התגבור הזה כן נעשית עבודה ואני מקווה שהדבר הזה יאושר בזמן הקרוב. אני מדברת על השלב של החקירה ושל התביעה. אנחנו מקווים באמת שבסופו של דבר הדברים האלה יישאו פרי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה.
משרד הרווחה, ענת, יש לך משהו להוסיף?
<< אורח >> ענת הראל: << אורח >>
ענת הראל ממשרד הרווחה, מנהלת תחום נפגעי עבירה. אני רק אגיד שגם במסגרת האחריות שלי על תסקירי נפגע, ואנחנו פוגשות נפגעות, בעיקר קטינים אבל לא רק. לא סתם הכנסנו חלק שמדבר על הנושא של ההליך המשפטי וההשלכות של העיכובים וכל מה שקורה בדרך. אני חושבת, קטיה, שאת אמרת את זה יותר טוב ממה שאני יכולה להגיד, אבל המקום שעושה איזו השהיה ולא מאפשר לפעמים להיכנס לתוך הליכים טיפוליים ולהתקדם בתוך החיים, ולא בכדי הכנסנו את זה גם למבט של בית המשפט בתוך ההליך הפלילי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה.
קטיה, יש לך עוד משהו לשאול או לומר?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
רק רציתי להוסיף משהו קטן כי זה באמת היה הרמה להנחתה. הערעורים הוגשו משני הצדדים כמו שאמרתי. הערעור מצד פרקליטות המדינה הוגש בגלל קולת העונש והעונש שהתקבל. הפרקליטות ביקשה למיטב ידיעתי להחזיר את הענישה לחמש שנים, זאת אומרת הבקשה הייתה להוסיף את השנה וחצי האלה שהיו חסרים לעונש המינימלי. אני לא יודעת למה. אף אחד לא הסביר לי למה, וזה בעיניי גם מקומם. נניח נשים את זה בצד.
יש פה משהו מאוד חשוב שצריך להבין. אני לא מאחלת לאף אחת מכן להיות נוכחת בדיון על טיעונים לעונש, בדיון שמתחילים להעלות כל מיני מקרים מהעבר ומה קרה פה ומה קרה שם, ולדבר על תקדימים. אני אומרת באמת בפה מלא שאני חוששת שהמקרה שלי ייתן תקדים מסוכן לכל סניגור בעתיד להציג את המקרה הזה כמקרה שהנה, פה היה מקרה שנדון במשך ככה וככה שנים ובסוף הוא נכנס לכלא לשלוש וחצי שנים. זה מה שקורה בדיון טיעונים לעונש.
עוד נקודה מאוד חשובה. כשעובר הזמן הזה, הזמן הזה מנוצל על ידי הסניגור לטעון עוד המון טיעונים שקורים בשנים האלה, על שיקום, על זה שהחיים שלו המשיכו, על זה שהוא חי את החיים, הביא עוד ילד, התקדם מקצועית וכו'. אני לא יודעת, יכול להיות שהוא עכשיו מתנדב והוא יהיה טלית שכולה תכלת ואז עוד מעט אני אשב בדיון וארגיש באמת בושה ונכלמת שאני יושבת שם, ורק רציתי שהבן אדם הזה יעמוד לדיון וירצה את עונשו על משהו שהוא עשה לי. מגיע לי להגיע ליום הזה ומגיע לי להמשיך את החיים שלי אחרי כל מה שעברתי בשנים האלה. אני גם לא רוצה להיות במעמד הזה ואני לא רוצה שנשים נוספות תעמודנה במעמד הזה. צריך לקבל איזו שהיא החלטה, או שמותר רק דחייה אחת אחרי עיכוב ביצוע, או שלא יהיה עיכוב ביצוע בעבירות מסוימות. תקבלו איזו שהיא החלטה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ששם איזה שהוא גבול.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
בדיוק. באמת זה הפקרות. ככה זה מרגיש.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש.
<< אורח >> דור אילון: << אורח >>
דיברתם על קביעה של מתחם הענישה ההולם. יש לכם נתונים באיזה היקף מהתיקים של עבירות המין בית משפט סוטה מטעמים של חריגה לקולא ממתחם הענישה?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
גם לזה לצערנו אין לנו נתונים. הלוואי והיינו במצב שהיינו יכולים לספר גם לעצמנו כדי ללמוד מהדברים האלה. אני כן יכולה לבוא ולומר שלרוב מבחינת מדיניות פרקליטות, מדיניות תביעה אנחנו רואים את עבירות המין כעבירות בעלות חומרה יתרה, שמידת אשמו של הנאשם ברמה גבוהה, שגם אם יש שיקולי שיקום, אנחנו כאן טוענים בבית משפט שהם צריכים לסגת ושהעבירה שבוצעה היא זאת שצריכה לקבל את מעמד הבכורה ולקבל עונש הולם בהתאם לכך. זאת המדיניות שלנו. כך אנחנו טוענים. לכך אנחנו עותרים. כאשר בית משפט חורג מהטעמים האלה ואנחנו חושבים שיש טעות, אנחנו גם מגישים ערעורי מדינה על הדברים האלה כמו שגם קרה במקרה הספציפי הזה, כך שמבחינתנו המדיניות היא מאוד ברורה ביחס לעבירות מהסוג הזה.
ביחס לעיכובי הביצוע, נכון, יש פה חריג לכלל אבל הכלל הוא ריצוי מיידי ולכך אנחנו עותרים בוודאי בעבירות מהסוג הזה, בוודאי עם עונשי מאסר ממושכים כי זאת מבחינתנו המדיניות הראויה, ולרוב אכן כך יש. יש נסיבות לעיתים חריגות. אני לא בטוחה שהמקרים יוצאי הדופן מלמדים על הכלל, בטח לא לגבי המדיניות שלנו. בוודאי שצריך גם בהם לעשות תיקונים, אבל כן חשוב שהדבר הזה יצא כאמירה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה.
אני הבטחתי למועצת התלמידים והנהגת ההורים שרצו לומר משהו בקצרה, ואז אני אחתור לסיכום. בבקשה, נציגת מועצת התלמידים ונציג הנהגת ההורים.
<< אורח >> ליאו נקש אהרוני: << אורח >>
שלום לכולם, אני ליאו נקש אהרוני, נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית. כמו שכבר נאמר, התהליך המשפטי בעבירות מין הוא תהליך ארוך. עד כדי כך ארוך שבן או בת נוער יכולים להתחיל את התהליך בתור בני נוער ולסיים אותו אחרי שחרור, במצב הטוב, שאני אופטימית.
האורך של התהליך בין היתר ביחד עם עוד דברים, פוגע נפשית באנשים שכבר נפגעו גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. אנחנו גם צריכים לזכור שעם כמה שהדבר מזעזע, כשאתה בן נוער הכול הוא על 200%, לא משנה מה. חוויות ורגשות הם על 200%. זאת תקופה בחיים שאנחנו צריכים להתעסק בלגשת לבגרויות ולהיות עם חברים ולבנות את הזהות שלנו, ולא בעדויות למשטרה או דיונים בבית משפט. גם כששמים בצד את האורך של ההליך, למה לי בתור בת נוער להגיש תלונה כשאני שומעת מסביבי סיפורים של בנות ובנים שלא רק שההליך לוקח להם שנים, הן גם מגבלות יחס נוראי. לא מאמינים להן וסך הכול הן מאוד סובלות. הן יותר נפגעות במהלך ההליך משיוצא דברים טובים, ורוב התיקים נסגרים בלי אפילו כתב אישום. למה לי לפנות?
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
נכון. תודה רבה לך.
נציג הנהגת ההורים.
<< אורח >> אודל אביטן: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. היא תיארה פה את המצב הטוב. אני מדבר פה בשם הנהגת ההורים עבור הקטינים. תחשבו שכמו שהיא אמרה, ילדה בגיל 11 התחילה איזה שהוא תהליך ונתנה עדות על זה שהיא עברה הטרדה מינית בצורה כזו או אחרת. במהלך שלוש-ארבע שנים קדימה רק עוברת חקירות. להפתעתי, אני אגיד לכם שני נתונים שאני מלווה אותם באופן אישי. אחד, נפגעי עבירה כשיש הוכחות ויש הכול, בגלל עיכוב שנמצא בפרקליטות מעל שנה, כדי להמשיך הליך של הדבר הזה צריך אישור מיוחד של היועץ המשפטי לממשלה. זה דברים שלא הגיוניים עבור ילדים, שכמו שהיא אמרה, מחזקים את הזהות שלהם. התהליך הזה, כל עוד אותם הילדים הפוגעים נמצאים באותה מערכת החינוך. אני לא רואה פה נציגי של מערכת החינוך. מערכת החינוך נותנת הגנה גם לילדים הפוגעים, לספסל הלימודים. תחשבו שילד או ילדה נפגעי עבירה נמצאים בבית הספר, במוסד הלימודים כאשר הם לא מטופלים. לא יכולים לגשת אליהם ולהטיל עליהם איזה שהן הגבלות כל שהן למשך שנים. זה בגרויות, זה הוצאות רישיון נהיגה.
הנאשם אמר שלא נוח לו ביולי, אוגוסט, ספטמבר. האם יש הנחיה ברורה להנהלת בית המשפט, לשופטים לדחייה של בקשות סרק כי לא נוח לו? דברים כאלה צריך לבוא מאיתנו, מהממשלה, ולתת את זה אולי בתור חוקים, שיש דברים שלא ניתנים לדחייה, הנחיות מאוד ברורות.
<< אורח >> חנית אברהם בכר: << אורח >>
כמו כל בקשה, מתקבלת תגובה של שני הצדדים.
<< אורח >> אודל אביטן: << אורח >>
האם יש הנחיות ותיעדוף לנפגעי עבירות מין בקטינים, לתת להם זמן טיפול מינימלי לטפל בדברים האלה? אני יכול לומר לכם, יש מקרה שאני מטפל בו, בגיר מורשע עבירות מין, החזקת דברי תועבה בקטינים משנת 2014. בשנת 2020 הגיש בקשה למחיקת הרישום הפלילי שהוא יוכל לעבוד עם קטינים. להפתעתי הרבה הפרקליטות של מחוז תל אביב אישרה דבר כזה. אני אחר כך אתן לך את הפרטים באופן אישי. הבן אדם היום הוא מאמן קבוצת ילדים והוא עובד עם נוער, כשרק לפני עשר שנים הוא הורשע בעבירות מין בילדים, וזה לא נמצא. הוא מביא ר"פ נקי כלא היה. התחשבו בו כי הוא עבר איזו שהיא סדנה והוא מראה רצון טוב. זה דבר אבסורד בעיניי.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
ממש.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
רק שאלה אחרונה לפרקליטות בנוגע לנוהל ההעברה מכם לצבא. אדם בהליך של עבירות מין מאוד חמורות, הוא מילואימניק. אתם מעדכנים את הצבא? מה הנוהל שלכם לגבי הנושא הזה?
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
כשיש צו איסור פרסום - - -
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
גם כשיש וגם כשאין. גם למשרד הבריאות.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
מה שנאמר לי מהפרקליטות, אי אפשר להודיע לצבא שהוא מואשם מאחר וקיים צו איסור פרסום.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
וכשאין צו איסור פרסום, מודיעים?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
זה מאוד תלוי. אני לא יודעת מה נמסר, ואפשר אחר כך שנעשה בשיח בינינו גם הסבר לדברים שלא נמסרו ואולי מה כן נמסר כדי שנעשה בירורים. אני כן אגיד שלרוב איסורי פרסום מוטלים כדי להגן על השם של נפגעת העבירה ולא בהכרח על השם של הנאשם. אם הוטל צו איסור פרסום של שמו של הנאשם זה החריג שבחריגים.
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
לא חריג בכלל.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
לכן אני אומרת שאפשר יהיה לעשות בירור מה בדיוק נמסר שם.
<< אורח >> רונית אילתי ממן: << אורח >>
כרגע היינו בסאגת שי-לי ועם קטיה. אנחנו חוות את זה כל הזמן, איך עבריינים פוגעים.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אי אפשר לדבר בלי שמות. אני מקבלת פה נזיפה. את צריכה להציג את עצמך לפרוטוקול. זה כנסת ישראל.
<< אורח >> רונית אילתי ממן: << אורח >>
רונית אילתי ממן, איגוד מרכזי הסיוע 80 שנה.
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
גם בדיונים בעניין שי-לי - - - איסורי פרסום. העמדה שלנו היא מאוד ברורה וכך גם הצגנו אותה בבית המשפט. חשבנו שצריך לפרסם את השם, גם עדיין שהסטטוס שלו הוא בסטטוס של חשוד ולא נאשם, בגלל הכלל ובהתאם להוראות החוק והפסיקה בעניין הזה, אז אנחנו באמת משתדלים לשמור על מדיניות אחידה שהיא מאוד ברורה ביחס לדברים האלה, ואם יש שאלות פרטניות - - -
<< אורח >> רחלי סונגו: << אורח >>
אבל מה לגבי העברות מידע לצבא?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
לא עניתי על שאלות אחרות בעניין האיסור פרסום. בעניין העברת מידע, אני מודה שאני צריכה לעשות בדיקה. כן יש סיטואציות שבהן אנחנו מעבירים מידע. ביחס לכל מיני גופים יש לנו עניינים כאלה. לעיתים יש נהגי מוניות, לעיתים יש מדריכי ספורט, משרד הבריאות. יש לנו שורה של בעלי מקצוע שזה בוודאי רלוונטי לעניינם. אם אתם רוצים שנעשה בדיקה ביחס למשהו ספציפי שנוגע לצבא, אנחנו נעשה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אנחנו נשמח. אני אכניס את זה לסיכום. קטיה, יש עוד משהו לפני שאני מסכמת?
רגע כדי שיהיה טיפה גם אופטימיות, אפשר לתקן דברים. אנחנו רואים כשרוצים אפשר לתקן דברים. הנה, רק אתמול בשעת לילה מאוחרת העברנו חקיקה בקריאה שנייה ושלישית שמאריכה את תקופת ההתיישנות בעבירות של תקיפה מינית של קטינים וקטינות בתוך המשפחה ומחוצה לה. אגב, גם זה לא היה נוסח מושלם. אנחנו היינו רוצים לבטל בכלל את כל מוסד ההתיישנות. אני חושבת שאם מתמידים אז אפשר להצליח.
אני מסכמת. נשמח לקבל תשובה איך מעבירים מידע על אותם עברייני מין לצבא, לבתי הספר, למקומות עבודה שיש בהם ממשק גבוה גם עם ציבור שלא מודע לסכנה, לפצצה המתקתקת שיושבת לידם. מה נוהלי העבודה, כדי שנבטיח שיש נהלי עבודה מידתיים וברורים. אני חושבת שהאינטרס של לשמור על שלום הציבור גובר על הפגיעה הפוטנציאלית באותו עבריין מין.
בעניין הסחבת, פשוט בגלל הערה שהייתה פה, חשוב שלא תהיה קלות ראש בלקבל בקשות של הנאשם. בסוף מדובר בעבריין מין, ואם לא נוח לו ביולי-אוגוסט, לצורך העניין, להגיע לדיון, זה לא צריך לעניין אותנו. זו אמירה עקרונית שצריכה לצאת מכאן מהוועדה.
הועדה מבקשת מהנהלת בתי המשפט לפעול להקדמת הדיון בערעור של האנס של קטיה. זה באמת סחבת שהיא בלתי אפשרית.
הוועדה קוראת למשרד המשפטים לבחון את ההקשחה של עונשי המינימום בעבירות של אינוס בנסיבות מחמירות. גם אם זה מצריך תיקוני חקיקה, אז תביאו תיקוני חקיקה. הצבענו פה על מלא חוקים לא חשובים בקדנציה הזאת. תביאו את החוק הזה. הוא חשוב.
הוועדה קוראת לפרקליטות המדינה ולהנהלת בתי המשפט להעביר את הנתונים בנוגע לעברייני מין מורשעים שמסתובבים חופשי, מידע שביקשנו ולא היה בהישג היד. אני מבינה שזה לא ניתן בלחיצת כפתור. תגייסו סטודנטים שיעברו תיק-תיק ויוציאו את המידע הזה. זה אפשרי. תביאו כוח אדם לא יקר במיוחד שיעבור תיק-תיק ויבין את האירוע. זה מידע שכדאי גם מעתה והלאה לסווג אותו בצורה שזה כן יהיה ניתן להשגה בלחיצת כפתור לפחות מכאן והלאה.
הוועדה קוראת למשרד המשפטים לבחון את סוגיית ההיענות לבקשות עיכוב ביצוע אחרי הרשעות בעבירות מין.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
משרד המשפטים, מבחינתנו זה בחקיקה או שזה בפרקליטות. בפועל זה פרקליטות.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם הם יגידו, החסם הוא בחקיקה, אז תביאו חקיקה. אם זה עניין של שיקול דעת שצריך להקשיח את שיקול הדעת, זה לא צריך חקיקה, אז ישר תבצעו. אני לא יודעת לומר היכן בדיוק נמצא החסם. איפה החסם?
<< אורח >> רחלי זוארץ לוי: << אורח >>
מבחינתנו אנחנו מתנגדים לעיכובי הביצוע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אז אולי צריך לתת חקיקה שמגבילה את היכולת לתת בכזו קלות עיכובי ביצוע. אם אתם מתנגדים והמצב הוא שבן אדם שהואשם במעשים הכי חמורים שיש, בנסיבות הכי מחמירות שיש הוא מסתובב חופשי שבע שנים אחרי הגשת התלונה, אז אם הבעיה היא חקיקה, תביאו חקיקה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
לזה אני לא רוצה לשלוף התייחסות כי זה באמת לא ברור.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תחשבו על זה, תגידו לנו מה עמדתכם.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
אני חושבת שזה לא רק חקיקה, כי בזמנו בתי המשפט והשופטת, נשיאת בית המשפט העליון הוציאה נהלים בקשר לאיך בתי המשפט אמורים להתנהל בתיקי עבירות מין. היה שם גם מחקר מלווה שכדאי מאוד לבדוק, המחקר המלווה בבג"ץ, לקיום הנהלים האלה. אם יש תוצאות ברורות שלו, ואז אולי בית המשפט - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ניסיתי להשיג את המחקרים אבל לא היה לי כל כך זמן להשיג את המחקרים.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
מחקרים על איך להתנהל בתיקים כאלה.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אוקיי. תעבירו לוועדה את המחקרים ונעבור עליהם.
<< דובר >> עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל): << דובר >>
השאלה אם אפשר להוציא גם נוהל חדש בעניין קיצור התקופה וגם בעניין דחיית הביצוע.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
אם יש מידע נוסף שאנחנו יכולים ללמוד ממנו, אנא תעבירו אותו בכתב ואנחנו נקרא את הדברים. ממילא לקרוא נתונים ומחקרים זה לא בפורמט הזה. זה משהו שצריך לעיין בו לפני ואחרי דיונים.
קטיה, תודה רבה. אני חייבת לומר, את אישה מאוד חזקה. את מאוד מרשימה ומאוד חזקה וזה עלול להטעות. לא כל אחת הייתה מסוגלת לעמוד בסיטואציה הזו כפי שאת מתמודדת איתה, אז תודה שאת חזקה גם בשביל אחרות, ואנחנו לרשותך בכל מקום שבו נהיה.
<< אורח >> קטיה אברבוך אורן: << אורח >>
אני גם לרשותכם. אני באמת מרגישה שיש לי את הזכות לקחת הלאה משהו כשליחות. אני רוצה לעשות את זה. מה שצריך אני אשמח לקחת חלק ולדבר עם מי שצריך ולהשמיע את הקול שלי איפה שצריך, כי באמת הגעתי למקום שאני מרגישה שאני יכולה. זה חשוב לי ותודה על הבמה הזאת.
<< יור >> היו"ר מירב כהן: << יור >>
תודה לך. תודה. אני נועלת את הדיון.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:39. << סיום >>