פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 615
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום שלישי, ט"ו בתמוז התשפ"ו (30 ביוני 2026), שעה 10:40
סדר היום:
<< הצח >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, של ח"כ קארין אלהרר, חה"כ ינון אזולאי << הצח >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
דבי ביטון – מ"מ היו"ר
חברי הכנסת:
ינון אזולאי
קארין אלהרר
יסמין פרידמן
מוזמנים:
נטלי מופסיק
–
עוזרת ראשית, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אודיה איפרגן
–
סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ארלין כהן
–
מתמחה לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי
נועם פליק
–
מנהל מחלקה בכיר, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ליאת יעקובוביץ'
–
עו"ד, עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי חוקתי), משרד המשפטים
יפעת כהן פוליצר
–
עו"ד, ממונה ארצית ייצוג הורים, חוק הנוער, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
ערן נריה
–
ממונה ייצוג קטינים מחוזי, האגף לסיוע משפטי, משרד המשפטים
נטע ברק
–
ממונה מדיניות ציבורית וחקיקה, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
משה בן דוד
–
עו"ד, יו"ר משותף ועדת אימוץ, פונדקאות ואומנה, לשכת עורכי הדין
עופר צבאן
–
חבר ועד, עמותת עוגן למשפחות אומנה
שלמה ברדן נגלר
–
אב בית משפחתון צבעוני
משתתפים באמצעים מקוונים:
חוה לוי
–
עו"ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
אסף אליאס
–
מנהל תחום פ"א מיון ואבחון חסות הנוער, משרד הרווחה והביטחון החברתי
א'
–
הורה אומנה
ייעוץ משפטי:
נעה בן שבת
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, פ/5584/25 כ/1180 << נושא >>
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוקר טוב לכולכם, היום יום שלישי, פעמיים כי טוב. ט"ו בתמוז התשפ"ו, 30 ביוני 2026. השעה 10:39, תשע דקות של איחור. יש לנו דיון מעמיק היום. אני מתכבדת לפתוח את הדיון היום בהצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8), של חה"כ קארין אלהרר שתגיע עוד מעט, של ינון אזולאי שהיה פה וגם הוא יגיע עוד מעט. תוך שילוב תיקונים שלי, שנוספו במהלך הדרך וגם הצעת חוק שממתינה עדיין לעלות למליאה. אבל אנחנו נחסוך את ההמתנה ונתקדם, כי החוק הזה מספיק חשוב כדי לקדם אותו.
החוק הזה בעיניי, בוודאי התיקון, הוא חוק של לב, של חסד, של מחויבות עמוקה של החברה הישראלית לילדים של כולנו. הצעת החוק הזאת, כמו שאמרתי, היא יוזמה משותפת וחשובה של חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה גם יחד. היא נולדה ישירות מן השטח, מתוך הקשבה לקולותיהם גם של ההורים האומנים ושל אנשי המקצוע שמלווים אותם, את המשפחות ואת הילדים, יום-יום.
בישראל היום חיים כ-5,000 ילדים באומנה. 90% מהם במשפחות קרובים. וגם עכשיו בעת הדיון הזה כ-70 ילדים ובני נוער ממתינים לקליטה במשפחות אומנה. ואני שואלת את עצמי היכן הם ממתינים? כאשר ברור לכולנו כנראה שלא במקום האופטימלי להם אם הם ממתינים לאומנה ואין להם היכן להיות. כי אנחנו יודעים שחסרות משפחות אומנה.
יש לכם לא מעט סיבות, ביניהן גם מה שאנחנו מנסים לתקן היום. אני חייבת לומר שברור לי ששום דבר פה לא שחור ולבן. יש כאן הורים שזה משפחות ביולוגיות שאנחנו רוצים ומאמינים ויודעים שילד צריך לגדול עם הוריו הביולוגיים וזה באמת האידיאל והנכון. יש את ההורים הללו, ויש את משפחות האומנה ויש את הילדים ויש מערכת. הכול מאוד מורכב.
לכן אני מניחה שלא רק אני, אלא כולנו, באנו לפה בלב פתוח ובהבנה שאנחנו ננסה להגיע ולדייק הכי נכון שאפשר, בתפילה לשמיים שלא תצא תקלה תחת ידינו. אנחנו רוצים להסיר בירוקרטיה מיותרת. אנחנו רוצים להרחיב את מעגל משפחות האומנה האהובות והיקרות. ואני באמת חייבת להם תודה ענקית אם הם יושבים פה או אם הם בזום. ולהעניק גם להם את הכלים המרביים להם הם זקוקים כדי לגדל את הילדים בבטחה ובבריאות.
הצעת החוק שמונחת היום על שולחן הוועדה מורכבת בעצם משלושה צירים מרכזיים: האחד זה הסרת מגבלת הגיל המקסימלי לאומנים. כן מצאנו בדיונים הקודמים שקריטריון הגיל המקסימלי הפך פחות רלוונטי. הגיל הכרונולוגי הוא שרירותי בצורה כזאת או אחרת. כמובן, שוב, לא מתחת ל-21 ולא מעל גיל כלשהו, אבל זה באמת פחות רלוונטי והדגש צריך להיות על כשירות מהותית בריאותית, שזה האירוע.
הדבר השני זה מתן סמכויות נדרשות בתחום הטיפול הרפואי הפסיכיאטרי. כדי להימנע מסחבת בירוקרטית שמסכנת הרבה פעמים את הרצף הטיפולי בילד בזמן אמת. והציר השלישי זה הרחבת סמכויות נציבות התלונות גם על מרכזי חירום וחסות הנוער.
שוב, כמו שאמרתי בפתח הדיון, אני מגיעה ואני מניחה שגם חברותיי, בלב פתוח ובנפש חפצה. אני מודעת היטב למורכבות של הסעיפים ולעמדות השונות של המשרדים השונים ושל הארגונים ושל כל הנוגעים בדבר. לכן אנחנו בהחלט נדון פה ובסופו של דבר נגיע להחלטות לטובת הילדים שלנו.
אני מודה לכל השותפים. אני מודה לקארין ולינון ולשתי חברות הכנסת יסמין ודבי, לצוות הוועדה, לכולם פה וכמובן למי שנמצא בזום. אנחנו מתחילים. לנשום עמוק. וכמו שתמיד אני אומרת, בכל דיון ודיון אנחנו פה יכולים להתווכח ולא להסכים, אבל אנחנו תמיד נשמור על הכלל של כבוד הדדי וירידה לגוף העניין הכי עמוק שאפשר, אבל אף פעם לגוף האדם. תודה לכם.
אני מבינה שחברות הכנסת או לפחות יסמין צריכה ללכת. אז בבקשה, אני אתן לך את רשות הדיבור ואז נתקדם.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
האמת שבאתי בעיקר לברך. מבחינתי זה איזה שהיא סגירת מעגל. אנחנו לפני שנייה ושלישית, נכון?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כן.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
הפגישה הראשונה שלי כחברת כנסת הייתה במכון סאמיט. ישבתי ללמוד את הנושא לעומק. אני גאה להגיד שהם סיפרו לי שבאר שבע היא אחת הערים שיש בהם המון משפחות אומנה. וכמה מחבריי הקרובים הם למעשה משפחות אומנה, אחת מהן אפילו משפחת אומנה לשתיים.
כל הנושא של הגיל, כבר חמש שנים אנחנו מנסים ואני כל כך מפצירה להעביר את זה לפני שהכנסת הזאת יוצאת. אני חושבת שבחמש שנים האלה פה גם הבנו בכל דיון ודיון כמה שהמסגרת של משפחת אומנה היא המסגרת המיטיבה עבור הילדים. אני חושבת שהמדינה לא עושה מספיק לעודד משפחות אומנה. לא עושה מספיק שיהיו יותר ילדים באומנה ולא במסגרות אחרות שאנחנו יודעים היום שמסגרות האומנה הן הרבה יותר טובות.
אני חושבת שיש עוד הרבה תיקונים שאפשר לעשות, אבל זה חוק מדהים. אני מברכת את קארין ואת ינון שחתומים על הצעת החוק הזאת. וסליחה ממש שאני לא יכולה להישאר, אני חייבת לצאת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ליבך פה, אנחנו מרגישים אותו.
<< דובר >> יסמין פרידמן (יש עתיד): << דובר >>
ממש אבל, מאוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה יסמין. דבי ואחר כך אני אתן לינון. את רוצה בסוף?
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אני אחרי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יודעת שאת דבי, באמת לשבחך יאמר שאת באמת נמצאת פה בדיונים שרבים מחברי הכנסת אינם פה. ואת נוכחת ונמצאת וכשצריך את גם מחליפה אותי. אז ממש תודה. ינון, בין מציעי החוק, מוביליו ומקדמיו. בבקשה ינון. שגם ליבו, למרות שהוא לא מספיק נוכח פה, הנה אני נוזפת. אבל בהחלט רוחו מרחפת.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
האמת, בתמימות שלי לא הבנתי את הרמז מקודם, טוב שפירשת.
לצערי אני לא חבר ועדת העבודה והרווחה, אבל יכול להיות שיהיו עוד זמנים שאני אהיה חבר בוועדה הזאת, זה כבוד להיות חבר בוועדה הזאת אני חייב להגיד לך. אני חושב שהיום מגיעים ממש לקראת הגמר מה שנקרא בהצעת החוק החשובה. חה"כ קארין אלהרר שהציעה את החוק הזה, אני גם הצעתי. וכמובן אני רק רוצה להגיד גם את השר לשעבר יעקב מרגי שהוא דחף ובא ואמר אני אתמוך בזה ודחף את העניין הזה.
כמובן לכל מי שנמצא בוועדה ובא בהובלתך, גברתי יושבת-הראש. אני יודע שאפילו היו פעמים שאמרת אני לא צריכה את הקרדיט, אני מה שאני רוצה אני אשים פה בחוק הסתייגות שהיא נכונה. לא כהסתייגות, אלא כדי שתיכנס כחלק מהחוק. לכן אני מברך אותך קודם כל על היעילות, על המהירות, על הזריזות. הכי חשוב על המקצוענות בעניין. באמת, אני חושב שעשינו את זה בצורה טובה ביותר בהובלתך. אני מקווה שגם למליאה זה יגיע מהר מאוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בהסכמה, אז אני לא מאמינה שתהיה בעיה.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
אין הסתייגויות, אין כלום. אנחנו נעלה את זה למליאה ונברך על המוגמר. זה דבר שמגיע בזכות ולא בחסד למשפחות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ממש. תודה.
<< דובר >> ינון אזולאי (ש"ס): << דובר >>
תודה רבה. תודה לכל צוות הוועדה, ליועצת המשפטית, מנהלת הוועדה. כל מי שבאמת פעל בעניין הזה, תודה רבה לכולם. ולמשרד, כמובן לאנשים המדהימים של המשרד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בהחלט. תודה רבה. אני מבינה ששלמה ברדן נגלר צריך ללכת, אז ניתן גם לך כמה מילים ואז נעבור בקצרה למשרד. לחבר'ה בזום ואז נצלול פנימה, נתחיל ונסיים את התיקון לחוק. בבקשה שלמה.
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
בוקר טוב לכולם. אהובתי ואני גידלנו במשך 10 שנים 14 ילדים בכפר הירוק שהרווחה הוציאה אותם מהבית. חלק יצאו לבד. אני לא קשור כל כך לנושא, אני באתי לדבר על סיכון חיים מצד העמותה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
סיכון חיים?
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
של ילדים. הייתה לי ילדה בי"ב שלא רצתה שהצבא יידע שהיא לוקחת כדורים פסיכיאטריים. היא ידעה שאנחנו לא נסכים לזה והיא פנתה להנהלת עמותה ששלחה אותה לפסיכיאטרית, שנתנה לה מכתב שהיא לא לוקחת כדורים. אבל היא חייבת לקחת כדורים, אז נתנה לה מרשם מתחת לשולחן. מרשם פסיכיאטרי זה רק לשלושה חודשים, אז היא הגדילה לה את המינון פי ארבע ושלחה ילדה הביתה עם מזוודה מלאה כדורים.
זו ילדה שעברה ניסיון התאבדות בעבר. איך ששמענו את זה לקחנו לה את הכדורים. עד היום היא מודה לנו שהצלנו את החיים שלה. היום היא מורה לחינוך מיוחד פה באיזה קיבוץ ליד ירושלים. וזהו, בגדול, זה כל הסיפור.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. אני מניחה, שוב, המסגרת שלך היא לא מסגרת אומנה, היא סוג של פנימייה. נכון?
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
זה לא פנימייה. זה בית גדול.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל בכותרת זה לא משפחת אומנה. כלומר, יש כל מיני.
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
לא משפחת אומנה, אבל זה בית - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כן, אני לא מזלזלת כהוא זה. אני אומרת שזה פתרון שהוא פתרון, כמו שאמרת, מציל חיים. אז תודה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה לשאול אבל האם היה משהו במאפיין של הקשר הזה שאתה לא הורה שגרם לזה שהפסיכיאטרית יכלה לתת לה את התרופה הזאת? האם הורה ביולוגי היה - - -
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
קודם כל, הילדה באה וסיפרה לנו, שזה יפה מאוד. ואז לקחנו לה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא מבקר את הפסיכיאטר, הוא לא אומר בשבחו.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, השאלה, הבעיה של פסיכיאטר כזה, האם היה קורה במסגרת אחרת, במסגרת משפחתית רגילה, האם הדברים היו מתנהלים אחרת? פסיכיאטר כזה, שעושה דברים כאלה, היה עושה את זה גם אם זו הייתה מסגרת משפחתית רגילה?
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
קודם כל, זה פלילי לדעתי. לדעתי הלא מקצועית. אבל הילדה באה וסיפרה לנו, כי אנחנו, אגב, היא קיבלה הצעת נישואים והיא רוצה שאני אעמוד איתם מתחת לחופה בתור אבא שלה. כי אנחנו הצלנו את החיים שלה והיא יודעת את זה. וזהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא שמעתי את התשובה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מדברים על האמון בעצם שנוצר פה במשפחה הזאת, שלמרות הכול, היא בעצם באה, לא רק שהיא ניסתה להסתיר מהצבא, היה לה מספיק אמון עם המשפחה כדי לבוא ולספר את זה.
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
ואנחנו המשכנו לתת לה את המינון כל בוקר לפי מה שהיא הייתה צריכה, לפי הפסיכיאטרית. אבל זהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. ישר כוח.
<< אורח >> שלמה ברדן נגלר: << אורח >>
עכשיו אני הולך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
סע לשלום ותודה על מה שעשית ושעוד תעשה.
אנחנו נעבור למשרד הרווחה, בבקשה. רק תציגו את עצמכן.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
שלום, עו"ד נטלי מופסיק מהייעוץ המשפטי של משרד הרווחה. אנחנו כמובן מאוד שמחים על התיקון של ביטול מגבלת הגיל. זה יאפשר לנו להכניס הרבה יותר משפחות למאגר משפחות האומנה. הבדיקה תיעשה כמובן בכל משפחה, בדיקה מהותית לגופה של משפחה ולא בדיקה שקשורה לתנאי סף שרירותי של הגיל המקסימלי.
לגבי שני התיקונים האחרים אני אשמח אם גברתי תנחה אותנו. אנחנו כמה עורכי דין, כל אחד בתחום שלו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז. פשוט כשנתחיל לקרוא אז נעצור כל סעיף, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל, כל נושא ואז בעצם נשמע את המשרדים השונים. אז אם יש מי מהנוכחים שרוצים להגיב לפני שאנחנו נכנסים פנימה זה הזמן. כן, בבקשה.
<< אורח >> משה בן דוד: << אורח >>
אני עו"ד משה בן דוד, נשיא לשכת עורכי הדין. אנחנו מברכים על התיקון ומאוד מודים על המאמצים שעשיתם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה רבה. אני יודעת שבזום יש אנשים שרוצים, אז נתחיל ב-א', עם מצלמה סגורה. הורה אומנה.
<< אורח >> א': << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בבקשה. אני רק אומרת לך, כמו שאמרתי לכולם, עכשיו אנחנו במסגרת הכללית ואחר כך נצלול לכל סעיף וסעיף. ככל שיהיה לך דברים שתרצה לומר תסמן לנו. יש כאן בחורה נחמדה ונהדרת שיושבת על הזום והיא תעיר לנו שמישהו מבקש לדבר גם מהזום.
<< אורח >> א': << אורח >>
סבבה. אני אעשה את זה קצר. בגדול, קודם כל תודה על הדיון הזה, הוא באמת חשוב. אני יחד עם אשתי הורי אומנה חסויה. אני חושב שיש נקודה מאוד משמעותית והיא דווקא נוגעת לתיקון שבתוך ההצעה הזאת. זה כל מה שקשור למתן תרופות פסיכיאטריות או בכלל תרופות מעבר.
בסוף אנחנו מדברים על חוסר במשפחות אומנה ואי אפשר לא להתייחס לראשית הצירים. ראשית הצירים זו הבעיה שמי שבחוק נשאר אפוטרופוס של הילד הוא ההורה שהמדינה החליטה להוציא ממנו את הילד, בהרבה כאב והרבה צער של כולנו, אבל זה המצב וזו ההחלטה של המדינה. ועדיין הוא מקבל על הילדים את ההחלטות המאוד מאוד משמעותיות וקריטיות. אם זה ניתוחים, אם זה מתן מענה פסיכיאטרי ודברים דומים.
זה באמת מצב שהוא בלתי אפשרי. צריך להבין שהידיים שלנו כהורי אומנה כבולות. במקרה שלנו היינו צריכים לטלטל את המערכת במשך הרבה מאוד זמן ולצלצל בכל הפעמונים שאפשר לצלצל בהם במדינת ישראל כדי שיבינו את חומרת המצב. לשבת, אנחנו כהורים, שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו יושבים בחוסר מעש. לא חוסר מעש של פעילות, אלא חוסר מעש ביכולת לתת לילד תרופה או ביכולת לקחת את הילדה לניתוח שיניים ודברים כאלה. זה להיות שותף להזנחה של ילדים. אי אפשר להיות שותף לדבר כזה.
כשאנחנו מדברים על מצב שבו שבוע שעבר פורסם שמשרד הרווחה מקים מרכז לילדים בני שלוש עד שש כי יש חוסר במשפחות ויש ילדים עם בעיות התנהגות. חברים, זה דבר מבורך, אבל צריך להבין שבסוף כדי שעוד הורי אומנה ייכנסו תחת האלונקה וייקחו ילדים הביתה הם צריכים כלים בידיים כדי לטפל בילדים האלה. להיות מול ילד אוטיסט ולהגיע למצב שאתה לא יכול לתת לו את התרופה שהוא צריך, בשנים שמאוד קריטיות להתפתחות שלו. הן יכולות להשפיע האם הילד הזה יהיה בתפקוד גבוה או תפקוד נמוך או דברים כאלה. זה דבר שאף בן אדם שפוי לא רוצה להיות בסיטואציה הזאת.
סליחה על ההתרגשות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה א'.
<< אורח >> א': << אורח >>
אני רואה מול עיניי את הילדים שאנחנו זוכים לגדל ואנחנו בסוף הרבה פעמים מגיעים למצבים שאנחנו עם ידיים כבולות. אם כל שינוי של תרופה צריך אישור של בית משפט וכל ניתוח צריך אישור של בית משפט וכן הלאה. לכן ראשית הצירים זו היכולת לתת לילדים את המענים.
אני מאמין שלצד ההרחבה של הגיל, ככל וניתן להורים האומנים, שהמדינה בחנה אותם ובוחנת אותם בכל חודש, הם תחת ביקורת מתמדת, ככל וניתן להורים האומנים יותר יכולת לטפל בילדים אנחנו נגדיל את המעגל של אנשים שרוצים להיות משפחות אומנה. כי עם ישראל יקר ואוהב לעשות חסדים והוא רוצה לעשות חסדים, הוא רק רוצה יכולת וכלים.
אני לא מדבר רק בשם עצמי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
א', רגע. מאחר ואנחנו רוצים להיות פרקטיים, אתה אומר דברים חשובים ביותר. כאשר נגיע לסעיף הרלוונטי אני אבקש ממך להמשיך. אז אם אתה יכול להישאר איתנו, אני מקווה שאין לך מגבלת זמן. תישאר איתנו וכאשר נגיע לסעיף הרלוונטי אז נעלה אותך שוב.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
רציתי לשאול אותך, אתה דיברת על זה שלא צריך להגיע לבית משפט. כמה זמן? האם היו לך מקרים שבהם היית צריך לפנות לבית משפט וכמה זמן התהליך הזה לקח?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
הם לא פונים באופן ישיר.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, ברור. אבל אתם אמרתם, אתם כהורים שמגדלים את הילד הזה אמרתם הילד יש לו עניין רפואי, צריך לטפל. פניתם למנחת האומנה. מנחת האומנה פנתה ללשכה, פנתה ללשכה לשירותים חברתיים. כמה זמן זה לקח עד קבלת אישור בית משפט?
<< אורח >> א': << אורח >>
היו כמה תהליכים במקביל. מדובר על יותר מילד אחד. התהליך לקח כשנה. כשנה לאשר לילד תרופה, שאם הוא היה במשפחה רגילה הוא היה מקבל אותה תוך יום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה א'. אנחנו ממש נזדקק לך לשמוע עוד דברים, כי אנחנו באמת רוצים ללמוד מבעלי ניסיון. ברשותך, אנחנו נעבור הלאה. תהיה איתנו וכאשר נצטרך או כשאתה תרצה פשוט נסמן אחד לשני. בסדר? תודה.
אנחנו מתקדמים. קארין נכנסה. בהחלט מובילת החוק. קארין, את רוצה לומר כמה דברים שאו נתחיל בהקראה?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא, לא, בואי נתחיל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מצוין. אז אנחנו נתחיל בהקראה ונעבור תיקון-תיקון.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו-2026
תיקון סעיף 24
1.
בחוק אומנה לילדים, התשע"ו–2016 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 24(א)(2), המילים "וטרם מלאו לו 56 שנים" – יימחקו.
זה בעצם הסרת כל מגבלת הגיל המקסימלי. יש עדיין מגבלת גיל מינימלי, אבל הגיל המקסימלי מוסר. בגלל כל הנימוקים שהוסברו בדיונים הקודמים. אמרו אנחנו לא רוצים את זה. עדיין נשקול גם את הגיל, אבל אנחנו לא נקבע את זה כתנאי סף בעצם למתן רישיון. כי בעצם כאשר ניתן רישיון גם עדיין לא מכירים את הילד, עדיין אין את הילד ואי אפשר לבחון את הנושא הזה.
עכשיו יש פה הצעה של חה"כ וולדיגר, הסתייגות. היא אומרת כך:
תיקון סעיף 56
2.
בסעיף 56 לחוק העיקרי –
(1) בסעיף קטן (א), אחרי "המושמים באומנה" יבוא "ובכלל זה אומנת חירום לפי פרק ח'" ואחרי "אחרת" יבוא "ובכלל זה מקום חסות לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער, ומעון או מעון נעול לפי חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971,";
(2) בסעיף קטן (ד), במקום "אחרת" יבוא "אחרת, כאמור בסעיף קטן (א)";
(3) בסעיף קטן (ז)(2), אחרי "חוץ-ביתית" יבוא "כאמור בסעיף קטן (א)";
(4) בסעיף קטן (ט), אחרי "חוץ-ביתית" יבוא "כאמור בסעיף קטן (א)".
כל ההצעה הזאת מתייחסת להוראה שנוגעת לנציב של תלונות, לבירור, למנגנון בירור תלונות של ילדים במסגרות השמה חוץ ביתיות. הסעיף 56(א) מדובר על כך שהשר יקים מנגנון לבירור תלונות של ילדים המושמים באומנה בכל הנוגע לחיי היום יום שלהם באומנה ולילדים במסגרת השמה חוץ ביתית אחרת בכל הנוגע לשהותם באותה מסגרת.
למעשה כאן יש איזה הרחבה. באומנה אנחנו נבהיר "בכלל זה אומנה לפי פרק ח'" זה אומנת חירום. ומסגרות השמה חוץ ביתית יכללו גם מקום חסות לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער, אם בית משפט הורה בחוק הנוער (טיפול והשגחה) למקום חסות אחר. גם מעון או מעון נעול, לפי חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בבקשה, משרד הרווחה ואחר כך משרד המשפטים, הסיוע המשפטי ומי שרוצה להגיב לגבי הסעיף הספציפי הזה.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אודיה איפרגן, סגנית בכירה ליועצת המשפטית, משרד הרווחה. חשוב לי לציין שגם גורמי המקצוע הרלוונטיים נמצאים בזום ואנחנו נרצה שגם הם ישמיעו את קולם במידת הצורך.
ראשית חשוב לנו לציין שמדובר בנוסח שהועלה לראשונה לנוסח החוק רק ביום חמישי. נחשפנו אליו ממש בימים האחרונים. חשוב לנו להבהיר שמשרד הרווחה רואה חשיבות רבה מאוד לפיקוח ולבקרה על הנעשה במסגרות שלנו וכמובן הבטחת אפשרות נגישה לקטינים להציף קשיים ותלונות. משרד הרווחה מפעיל באמת כלים רבים לצורך העניין הזה.
התיקון עצמו אנחנו סבורים שאין לו מקום ואנחנו מתנגדים. אני גם אציין שזה אפילו לא עבר קריאה ראשונה, הוא באמת עלה לנוסח בחמישי האחרון.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אבל מה החשש?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני אציין. קודם כל, אנחנו מדברים על סוגייה מורכבת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני רק אעיר לפרוטוקול. זה לא עלה לראשונה עכשיו. אצלי בוועדה זה עלה כמה פעמים. ביקשנו תשובות לנושא הזה. זה אמנם לא עלה בקשר להצעת החוק, אבל זה עלה בקשר לדיווח על היציבות. וביקשנו תשובות וביקשנו תשובות. כלומר, להגיד לנו זה עלה רק בחמישי, זה קצת צורם, כי אנחנו כמה חודשים אנחנו מחכים לתשובות מהמשרד?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא, אני דייקתי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז קיבלנו אותה אתמול. נכון? אתמול אם אני לא טועה, את התשובות שלכם לאירוע. אז לא להגיד שלא קראנו אותו. יש דברים בגו. יש דברים בגו במה שכתבתם, אבל לנו זה הגיע ברגע האחרון. אתם אלה שבגללכם האירוע הזה קרה. יכול להיות שאם היינו מקבלים את התשובות שלכם מספיק זמן מראש לא היינו מעלים את הדבר הזה. אז רק בואו תגיבו כדי שגם קארין תדע.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני רק אדייק, אני אמרתי, ואם לא, אני חושבת שאמרתי שזה הועלה לראשונה לנוסח. זה מה שאני אמרתי ולזה התכוונתי.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
בסדר, אבל להבין עניינית.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
גם אני אציין שכן היה בעקבות הפנייה של הוועדה, המשרד פנה ורצה באמת להיפגש עם הוועדה. מסיבות שונות זה לא יצא לפועל ואנחנו חוזרים ומציעים באמת להיפגש, כי מדובר בדיון שהוא מורכב ודורש חשיבה מעמיקה. כי בסוף אנחנו רוצים שהמנגנונים השונים יביאו לתוצאה המיטבית, שזה באמת בירור נכון ואמיתי תוך האיזונים השונים.
אני אגיד בתמצית על קצה המזלג. אלה שני נושאים שונים. ביחס לחסות הנוער יש לנו היום מנגנון תלונות שקבוע בתקנות הנוער. המנגנון הזה הוא מנגנון נפרד. הוא מנגנון שמאפשר לקטינים להתלונן. אגב, הנתונים של המנגנון, שוב, הגורם המקצועי שאחראי על זה נמצא בזום, אם תרצו הרחבה. נתונים דומים לנתונים של הנציבות מבחינת הפניות. זאת אומרת יש נגישות ויש גישה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כמה תלונות היו?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
החישוב שלנו הוא חישוב באופן יחסי לכמות של הילדים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בוודאי, ברמה יחסית, כן.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני אגיד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תגידי אחוזים, את לא צריכה להגיד מספרים. כמה אחוזים? אנחנו לא צריכים את המספר.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
סך פניות יש 8.1 פניות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמה אחוזים?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
8.1%, סליחה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אחוזים או תלונות?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אחוזים. 8.1% פניות, שזה כולל גם דרך בתי המשפט. יש לנו הרבה דרכים שמגיעים, כי פשוט הנערים שלנו הם בהמון דיונים בבתי משפט.
סך פניות שלא בענייני השמה, כי הרבה מהפניות הן גם עוסקות בהשמה, זה 1.9% שזה דומה לאחוזים - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה ממש מעט.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
זה אחוזים גם של הנציבות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, זה עדיין לא - - -
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אבל שנייה אחת. אני רוצה דווקא להיכנס למהות ופחות לאחוזים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא, אבל כן חשוב לי לומר. כשחוקקתי את החוק המקורי, אולי היועצת המשפטית זוכרת, היה לנו חשש לגבי הצבת הנציבות בתוך משרד הרווחה. ההצעה המקורית דיברה, נעה תקני אותי אם אני טועה, אם זיכרוני אינו עושה עימי חסד. רצינו שזה יהיה מחוץ למשרד, מתוך הבנה שנציבות, בטח נציבות תלונות, צריכה להיות חיצונית, נטולת פניות. וגם בואו, צריך לזכור את הדבר הבסיסי, מדובר בילדים שאנחנו כמדינה הוצאנו מבתי הוריהם ושמים אותם בתוך משפחה. אי אפשר לעשות ביקורי פתע במשפחה. אי אפשר לבוא ולדפוק בדלת ולהגיד 'שלום, אני קיבלתי תלונה. אני רוצה לדעת מה קרה'. It doesn't work like that. לכן זו הייתה פשרה שהנציבות תהיה בתוך המשרד.
עכשיו אני, מה אני חוששת? כשאני שומעת את הנתונים. הם נתונים נמוכים. אני בטוחה שכל מי שלוקח ילד באומנה יש לו רצון עז לטפל בילד, להקדיש את חייו לילד. אבל יש עוד נתון שאני יודעת, שילדים שמגיעים למשפחות אומנה הם ילדים שיש להם קשיים והרבה מורכבות. בסוף אני חושבת שכמדינה יש לנו חובה כפולה ומכופלת ואסור לנו, אסור לנו להניח לעניין הפיקוח. וזה חלק ממנגנון פיקוח.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רק רוצה להסביר שבעצם ההצעה כרגע - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא מתייחסת לאומנה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא מתייחסת. היא מדברת על שתי מסגרות, שהאמת שאנחנו קצת הופתענו לשמוע. אני חייבת להגיד שבדיון שבו התברר שמשרד הרווחה לא מחשיב את המסגרות האלה כחלק מהמסגרות שנכללות במנגנון הבירור, של מסגרת השמה חוץ ביתית וגם של אומנה. זה שאומנת חירום לא נחשבת במסגרת אומנה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה לא הגיוני.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה שמסגרת השמה חוץ ביתית לא תכלול - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אומנת חירום כן נכללת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, הם כתבו במכתב, תראי את המכתב שלהם. גם במכתב הם טוענים שלא.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא אומנת חירום. אומנת חירום בפרשנות שלנו - - -
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
במכתב התייחסנו למרכזי חירום ולחסות הנוער, לא לאומנת חירום.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא לאומנת חירום?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
גם חסות הנוער - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אין שום מקום בחוק שהחריג את אומנת החירום מהנציבות.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל גם אין מקום שאמר שמסגרת השמה חוץ ביתית שמוגדרת כחלופת בית עבור ילד היא לא תכלול למשל את המעונות בחסות הנוער.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני שתי דקות - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אמנם החוק הוא חוק אומנה, אבל אנחנו יוצאים החוצה וגם מדברים על כל הילדים שמושמים בהשמה חוץ ביתית.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אז אני ארחיב מעט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, אני רק אגיד לך עוד דבר. אני קראתי בעיון את מה שכתבתם. ושוב, אני לא חושבת שזה או זה או זה, זה לא אפס או 100, זה לא בינארי. בהחלט יש פה טענות מכובדות. אני כן חושבת שצריך להיות מנגנון אחד. למה? כי כשאנחנו רוצים להעלות את זה למודעות, שהנערים והילדים יידעו שהם יכולים להתלונן ויש כתובת אחת והמשפחות יוכלו. זה לך לתקנות הנוער, זה לך לחוק האומנה. לכל אחד יהיה מנגנון אחר אנחנו בבעיה. יכול להיות שאתם בתוך הגוף האחד הזה שנקרא נציבות, עם האופי השונה, כי אתם מציינים פה שלכל מסגרת יש אופי. לא מסגרת, אלא לכל הקבוצה הזאת מסגרת אחרת ואופי אחר. והם צריכים לכן ביקורת אחרת. מאה אחוז, אז תשימו בגוף הזה שאתם מפרסמים, שאתם אמורים לפרסם תחת כל עץ רענן. פשוט פיצול, שיידע. אם אני שייכת לחסות הנוער תלחץ 1 בתוך המסגרת הזאת והוא יגיע לבן אדם הזה. אם אני באומנה זה יגיע לבן אחר. אבל לפחות תהיה כתובת אחת ברורה, מוסדרת, במקום אחד.
לדעתי תהיינה יותר פניות. אני לא אומרת, אני מתפללת שהפניות לא תתקבלנה כי נמצאו שהמצב התנהל כמו שצריך. וכן, מה לעשות, מעצם העובדה יש כל מיני תקלות. אבל לא יכול להיות שכל הפניות כולן זה 8%. זה נשמע לי, כמו שאמרה קארין, מספר מאוד נמוך. שוב, במיוחד לאור הסיטואציה שאנחנו מבינים שמדובר באוכלוסייה שהיא מורכבת יותר. בדרך כלל הפניות הן רבות יותר.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
עוד מילה אחת בעניין אחוזים ואז אני רוצה לדבר באמת על המהות, כי מה שאת אמרת בעצם מציג את המורכבות באירוע. קודם כל אני רוצה להגיד שזה באמת אחוזים דומים לנציבות. אבל אני רוצה להגיד שבמספר הזה לא נספר כל הפניות שמטופלות ומפוקחות וגם מקבלות מענה שלא דרך המנגנונים. כלומר, פניות לפיקוח, פניות למנהל. לא נספרות פה. אני מדברת פה פורמלית, על הפניות הפורמליות. אבל יש המון תהליכים שמטופלים לצד זה.
אני רוצה להגיד באופן כללי על המורכבות שבעצם את נגעת בה בנושא של ההתאמות. בעצם יש לנו היום מנגנון שאנחנו רואים אותו כמנגנון שקבוע בתקנה 10 לתקנות הנוער. מנגנון שאנחנו רואים בו המון תועלת ובאמת מפיקים המון מסקנות. האפשרות של החלה של שני מנגנונים זה לצד זה, מרוץ סמכויות ביניהם אם נקרא לזה, הוא לא נכון. זה משהו שאתה צריך לעשות הסדרה והסדרה נכונה.
בנוסף צריך להבין שבאמת, כפי שאת ציינת, חלק גדול מהמסגרות עם מאפיינים מאוד ייחודיים. יש לנו חלופות מעצר ויש לנו מעונות נעולים ומרכזי חירום. יש לך ילדים שהרגע הוצאו וכל שבוע יש לך דיון בעניינם. זה לא אותו דבר. לכן אי אפשר as is לקחת את - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא, זה לא יהיה במקום בתי המשפט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא, לא במקום. יש מערכת של תלונות. אבל האופי שלה שונה. בסדר, מאה אחוז, לכן אמרתי, תהיה מרכזייה אחת שהיא תשב על זה וכל מקרה יופנה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה לא אמור לשנות את אופי העבודה שלכם.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
צריך התאמות.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
יש לה סמכות להורות על תיקונים למנגנון תלונות. כי רק כתוב שיש מנגנון - - -
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
כבר מה שכתוב היום, א' המנגנון בוודאי, הוא גם מאוד אפקטיבי. כי בגלל שהוא עובד צמוד עם הפיקוח זה מאוד יעיל.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
סימונה עדיין הנציבה?
<< אורח >> נועם פליק: << אורח >>
אני עונה לקארין, היא עד סוף אוגוסט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עד סוף אוגוסט?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
היא מסיימת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, סוף מסלול.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
יש לה כבר מחליף?
<< אורח >> נועם פליק: << אורח >>
יצא מכרז, עדיין לא.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
מה שחשוב לנו לדייק שבאמת כשדיברנו בחוק האומנה באמת כפי שציינה חה"כ קארין אלהרר, כשמדובר בילד שנמצא בתקופה ארוכה זה אירוע מסוג אחד. האירועים של המסגרות האלה שהם גם בתקופות קצובות, גם מלווים בדיונים כל הזמן. למשל מרכזי חירום ואם צריך אפשר יהיה להרחיב, זה ילדים שהם וההורים בהתנגדות מאוד גדולה להוצאה. אתה לא יכול להחיל מנגנון דומה כשאתה בכלל מתנגד להוצאה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
גם בהשמה חוץ ביתית רגילה או גם באומנה ההורים לפעמים מתנגדים להוצאה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לפעמים?
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
פחות. זה לא ה-DNA מלכתחילה של כולם.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
תוכלי להסביר מהם מרכזי החירום? אני מבינה שבחסות הנוער כך כתבתם, שזה תמיד בצו שיפוטי. אבל לפעמים יש ילדים שהם לא נמצאים שם בצו שיפוטי. יש סיבה אחרת להשמתם במעון. זה עניין אחד.
עניין שני, מהם מרכזי החירום. מה המאפיינים של מרכזי החירום.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
קודם כל, אם תרצו לגבי מרכזי החירום נמצאת איתנו בזום חוה לוי שתוכל להרחיב. בתמצית, מרכזי החירום זה ילדים מאוד קטנים, עד גיל 14. שבאמת מוצאים לרוב מהרגע להרגע מהבית. לפעמים זה באמת בצו חירום של עו"ס לחוק נוער, שאישור תוך שבוע של בית המשפט. לפעמים אתה כן יודע מראש ונערך. אבל בגדול לא סתם קוראים להם מרכזי חירום.
באמת מדובר בהוצאת חוק נוער. זה לרוב בהתנגדות, לא לרוב, אני חושבת שבעצם כמעט כל המקרים זה בהתנגדות ההורים. לכן אנחנו באירוע חירום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא בהכרח. וגם ההיגיון אומר לא בהכרח. הורה יכול להגיד אני צריך עכשיו מישהו, אני לא יכול.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אז חוה תבהיר. אני לא רוצה להגיד במקומה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אגיד לך מה, אני חולקת עלייך שוב, בלי שאני יודעת. כי גם אומנה וגם אומנת חירום וגם מרכזי חירום, האפיון, שוב, אנחנו מדברים באופן כללי, לא ירדנו, זה אותו אפיון. השוני זה החירום. זה מהרגע להרגע. אבל מבחינת ההתנגדות, היא בדרך כלל התנגדות של כולם, כי איזה הורה רוצה? יש יוצאים מן הכלל. לכן אני לא רואה שוני.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא תמיד. הפנימיות ואומנה רגילה הרבה פעמים יש תהליך של הסכמה. וגם לפעמים יש תהליך. כלומר, מרכז החירום הרבה פעמים הוא מטפל רק בחודשים הראשונים. אחר כך משם, זה לא חלופת בית קבועה. זה כמה חודשים עד ההשמה הקבועה. זה יותר סוגייה מקצועית מאשר משפטית. כלומר, כל האירוע הוא בהתנגדות גדולה. ואיך שמישהו מגיע כבר אומרים אוקיי, יש תלונות כי כל שבוע וחצי יש לנו דיון בבית משפט והאינטנסיביות מאוד גבוהה. זה לא כמו בהמשך בפנימיות ובאומנה שזה הופך להיות איזה שהיא שגרה ומשהו ארוך יותר, בוודאי לטווח ארוך. אנחנו מדברים על אירוע מאוד מיידי. צריך לעשות את הדיוק של הדברים ואני חושבת שנכון יהיה לשמוע את הגורם המקצועי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מה ההבדל בין המרכז הזה לאומנת חירום? אומנת חירום באמת סידור מגורים חלופי, מיידי, בהתראה קצרה, לתקופה קצובה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה ההבדל בין אומנת חירום למרכזי חירום?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
הרי זה המשפחה וזה פנימייה, במסגרת השמה חוץ ביתית. זה בעצם המקבילה של זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
תראו, יש הבדל מאוד גדול בסוף בין אומנת חירום, שזה מקום קטן, שני הורים על ילד, שאז זה טוב שיש לילד עוד איזה שהוא גורם. לבין מרכז חירום שזה ממילא מקום שיש בו צוות מאוד גדול, אוכלוסייה מאוד - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל הילד הוא אותו ילד. כלומר, התמזל מזלו, הפרופיל של הילד, התמזל מזלו של הילד ויש משפחת אומנת חירום שהוא יכול לעבור עכשיו ואם אין אז הוא עובר למרכז. אבל הילד זה אותו ילד.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
הילד הוא אותו ילד, אבל יש ממילא - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
הסביבה היא שונה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
במרכזי חירום, זה נכון שהמאפיינים דומים. אבל במרכזי חירום יש איזה שהוא מנגנון אינהרנטי של פיקוח ובקרה כשאתה נמצא במסגרת מאוד גדולה עם המון אנשים. זה כמו ההבדל בין מטפלת עם ארבעה ילדים לבין מעון עם 30 ילדים. בסוף זו שאלה של האם יש עוד אנשים שרואים ויכולים להיות גורם וכתובת עבור הילד, לבין מקום מצומצם שיש בו שני אנשים. בעיניי זה יכול להיות הבדל מאוד משמעותי בצורך ביצירת מנגנון, בין מנגנון עבור ילד שנמצא רק עם שני אנשים בבית לבין מנגנון עבור ילד שנמצא עם 30 אנשים שהוא יכול לפנות אליהם.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל מצד שני, כשההוראות של אותה נציבות תלונות דיברו על גם אומנה וגם מסגרות השמה חוץ ביתיות אז אין סיבה שהם לא ייכנסו, מרכזי החירום האלה לא ייכנסו, מקבילה לאומנת החירום.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני בכוונה התחלתי במהות האמיתית, כי בסוף אנחנו רוצים לתת את המענה המיטבי הנכון ביותר ובאמת מקצועית אנחנו חושבים שזה לא מותאם. אפילו ההוראות הטכניות של התקנות לא מתאימות. כלומר, בעת החקיקה לא הייתה מחשבה של החלה על חסות הנוער - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל רגע, את מדברת על חסות הנוער, היא מדברת על מרכזי החירום. רגע, אולי ננסה להבין.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
גם מרכזי החירום. הסיפור של גישה למשל לטלפון בנפרד זה לא אפשרי במרכזי חירום, בגלל ההתנגדות הגבוהה והמורכבות יש ליווי צמוד לילדים. זאת אומרת, יש דברים טכניים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה מקום שהוא מאוד אבחוני, בניגוד למקום טיפולי. לכן כדי להגיע לאבחון טוב אז אתה רגע מפקח על הכול. על הקשר עם העולם החיצון, על הקשר, טלפון. לכן זה ממילא פחות - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
איזה כלי פיקוחי אמיתי אתם יודעים להגיד שקיים עם יד על הלב באירוע?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
במרכזי חירום?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כן.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
כולם בצווים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אז מה, צו נותן את שער הכניסה? מה קורה שם אתה לא יודע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, נכון מאוד. כן חוה, רק תציגי את עצמך.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
שלום, שמי חוה לוי, אני עובדת סוציאלית ראשית לפי חוק הנוער. בין יתר תפקידיי אני גם אחראית על כל מרכזי החירום בישראל. אני אגיד שיש לנו 15 מרכזים, בסוף חודש הזה נפתח מרכז נוסף.
אני רוצה להגיד רגע על מיהם הילדים המגיעים למרכז, על תהליכי הפיקוח ועל ההבדל בין ילדים שנמצאים באומנה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אומנת חירום.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
לאומנת חירום וגם לאומנה רגילה או לכל סידור חוץ ביתי, במסגרת ההתבוננות על זה כחלופת בית.
הילדים מגיעים למרכזי חירום במצבי קיצון. אנחנו לא מביאים ילד למרכז חירום שלא יכול אולי להיות בבית וצריך השמה חוץ ביתית, הוא לא צריך לעבור דרך מרכז חירום. בדרך כלל ייכנסו למרכז חירום ילדים שנפגעים בצורה קשה בתוך הבית שלהם. בין אם פגיעה פיזית, פגיעה מינית, הזנחה מאוד קשה. אנחנו יודעים היום שילדים מתים מהזנחה קשה. כל ההתבוננות על מרכז חירום זה שעכשיו יש אירוע חירום, עכשיו אנחנו צריכים לפעול כדי להגן על ילד ועכשיו אנחנו חייבים למצוא את המקום שייצור את העטיפה הגדולה.
משרד הרווחה משקיע הרבה מאוד במרכזי החירום. יש צוותים מאוד גדולים בכל משמרת במרכז. בסך הכול יש במרכזים בין 15 ל-20, תלוי בגודל המרכז.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בין 15 ל-20 ילדים את מתכוונת?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
ילדים, ילדים. וגם אנשי צוות לא מעטים. על כל ילד יש לנו, יש לנו מדריך על מספר ילדים מאוד קטן. עובדים סוציאליים ופסיכולוגים ופסיכיאטר שמלווה את המרכז. זאת אומרת יש כאן עטיפה מאוד גדולה של ילדים שנמצאים במרכזים.
אני רוצה להגיד שהיום מגיעים למרכזים ילדים מאוד פגועים, במצב מאוד לא פשוט. גם בגילאים צעירים אנחנו רואים היום מפורקים במצב מאוד קשה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
על אחת כמה וכמה.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
העטיפה של הדבר הזה היא קריטית כדי שנוכל בסופו של תהליך, שהוא בדרך כלל תהליך קצר. ילדים נמצאים במרכזים בין שלושה חודשים לחצי שנה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את אמרת או מישהי אחרת, שזה ילדים עד גיל 14. מה הגיל המינימלי?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
רוב הילדים הם סביב גיל שמונה, תשע, עשר. 14 זה בקצה של הדבר הזה. רוב הילדים הם בגילאים היותר צעירים בהקשר הזה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה נורא.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
הממוצע הוא סביב התשע-עשר, אלה הגילאים שאנחנו פוגעים היום במרכזים. וגם אותם אנחנו פוגשים במצבים מאוד קשים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כמה זמן הם יכולים להישאר שם?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
הם יכולים להיות בין שלושה חודשים לחצי שנה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה מלא זמן.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
יש לנו ילדים שמשך הזמן שלהם יותר ארוך, יש ילדים שמשך הזמן שלהם יותר קצר. זה מאוד תלוי במי הוא הילד, מצבו של הילד ומסגרת - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אז רגע, מה הכלי הפיקוחי שיש היום, מלבד אני מניחה ביקורים שלך? כשאת לא יכולה להיות בכולם.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
לא שלי. יש מפקחות מחוזיות שהן הגורם המפקח. עו"סיות מחוזיות. אנחנו מאוד מסתכלים על מרכזי החירום כעל שירות בוטיק שצריך פיקוח מאוד הדוק. העו"סיות המחוזיות נמצאות במרכזים כמה פעמים בחודש.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
מה תדירות ההגעה שלהם?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
זה נורא תלוי. זה יכול להיות בין פעמיים בחודש ואם אנחנו מזהים שיש איזה שהיא בעיה זה גם יכול להיות הרבה יותר מזה. אני רוצה להגיד שכל ילד שמגיע למרכז, אני רוצה להמשיך את מה שאמרה עו"ד אודיה איפרגן. ילדים מגיעים למרכז החירום במצב של התנגדות מאוד גדולה. גם הורה שפוגע בילד שלו לא רוצה שהוא יוצא מהבית. ההגעה למרכז היא כזאת שמחייבת אותנו להוציא צו. אמרתי קודם, רובם מגיעים בצווי חירום או בצווי ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, שאנחנו פונים לבית המשפט ומבקשים את אישורו למהלך הזה. זה בדרך כלל כן נעשה בטווח של שעות ולא בטווחי זמן ארוכים.
בנוסף לזה שיש צו של בית משפט ודיונים תכופים בבית המשפט, אנחנו כל הזמן מעדכנים את בית המשפט על מה קורה עם הילד, על התפתחות. אגב, יש שופטים שמגיעים למרכזי החירום ומשוחחים עם הילדים במרכזים. ילדים שהם דנו לגביהם. לכל ילד מוצמד בדרך כלל אפוטרופוס לדין. הסיוע המשפטי, בית המשפט מורה לסיוע המשפטי להעמיד לו עורך דין ויש לילדים סיוע משפטי שמלווה אותם.
זאת אומרת יש כל הזמן מעטפת מסביב לילד, שגם שומע את הילד, את שביעות הרצון שלו, את חוסר שביעות הרצון שלו. המפקחים שנמצאים שם לעיתים מאוד קרובות. אני חייבת להגיד, אנחנו לא מהססים כשאנחנו מקבלים דיווחים על אירועים שקורים - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
סליחה שאני קוטעת. מתי מעדכנים את הילד על הסיוע המשפטי?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תכף נשמע על הסיוע. הסיוע המשפטי נמצא פה או בזום?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כן, הם פה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תכף נשמע אתכם, כן.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
הסיוע המשפטי בדרך כלל כשאנחנו פונים, אם הוצאנו צו חירום מי שממנה את הסיוע המשפטי זה בית המשפט. הוצאנו צו חירום, פנינו לבית המשפט. בית המשפט כשהוא קובע את הדיון, הדיון הראשון יהיה תוך 96 שעות עד שבעה ימים. מהרגע שנקבע הדיון בית המשפט כבר מורה במהלך הזה למנות לקטין אפוטרופוס לדין.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אומרת שעד שבעה ימים זה כאילו נשמע פנטסטי למערכת המשפט שלנו בישראל, כאילו וואו, זה נשמע כל הכבוד, מחיאות כפיים. אבל זה המון זמן לילד שגם ככה, שוב, גם אם התלונה שלו היא תלונה במירכאות כפולות ומכופלות סרק, והוא רק מרגיש את זה, זה סובייקטיבי ולא אובייקטיבי, עדיין הוא צריך מישהו שישמע את התלונה, ייקח אותו ברצינות וירשום אותה והוא יראה שמטפלים בזה. זה א'-ב' בחוסן של ילד, שמישהו רואה אותו ומקשיב לו. שבעה ימים זה ים של זמן. שוב, לילד קטן, שאת אומרת בין שמונה לעשר.
אז נכון, זה יהיה המון פניות. מאה אחוז, אבל זה התפקיד. בסוף ילד שהמזל לא התמזל לו והוא צריך את מרכז החירום, אין פה בכלל איזה ערעור כלשהו, אתם אומרים בעצמכם, זה המקרים הכי קיצוניים שיש. הוא צריך לחכות שבעה ימים למערכת המשפט שתשמע אותו? בואי, בעיניי זה לא בוטיק.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
הנציבות זה שלושה חודשים.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
השירות הוא שירות בוטיק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז מה, זה לא אומר שזה טוב.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
אני רוצה רגע להסביר משהו. בסופו של דבר יש הרבה גורמים ששומעים את הילד. שומעים אותו העובדים הסוציאליים לחוק הנוער שמלווים אותו. זה בדרך כלל גם העטיפה שלהם את הסידור הזה ואני יודעת שבהרבה מקומות אומרים אבל הם לא מגיעים, וכאן הם מאוד מלווים באופן מאוד צמוד. מבחינתנו זה שירות של קהילה. הקהילה מאוד מעורבת בסידור במרכז החירום. הם נמצאים שם בצורה מאוד הדוקה. הם מגיעים לדיונים בוועדות. ההגעה לבית המשפט היא חלק מסט של דברים שנעשים, היא לא עומדת בפני עצמה. גם אם לא מתקיים דיון ובית המשפט מינה, אפשר להגיע לפני כן למרכז החירום. יש כאן תהליך שכל הזמן נמצא תחת הרבה מאוד עיניים פקוחות. ויש הרבה מאוד גורמים שיכולים להניף דגל אדום אם קורה משהו בתוך המרכז.
אני אומרת עוד פעם, כשאנחנו מקבלים דיווחים על משהו שלא תקין בתוך מרכז, גם אגב במנגנון הנוכחי של הנציבות, כשיש משהו שעולה כדי חובת דיווח זה ממילא מדווח אלינו ואנחנו אלה שבודקים ומדווחים למשטרה ומבקשים קיום של חקירה. זאת אומרת, גם כשהדברים מגיעים לנציבות העבודה נעשית די בצמידות. זה לא שלוחות הזמנים משתנה בהקשר הזה. הדברים קורים כל הזמן באופן שאנחנו מרושתים עם כל הגורמים המקצועיים כדי שילד בשום צורה שהיא לא יישאר לבד אם קורה לו משהו לא טוב בתוך המערכת. הדברים האלה תמיד יגיעו לאיזה שהוא גורם שהוא יהיה זה שישמע את הילד ויעביר את הדיווח הזה הלאה, בין אם זה בחובת הדיווח ובין אם צריך לעשות התערבות, כי הצוות המקצועי לא עושה את עבודתו כראוי.
אנחנו רק לפני מספר חודשים סגרנו מרכז חירום חדש יחסית, כי לא היינו שבעי רצון מהשירות שניתן לילדים. אנחנו לא, זה קו פרשת המים מבחינתנו. החשש שילד לא יקבל את השירות המתאים לו.
גם אני אגיד עוד משהו, גם ההורים הם חלק מהתהליך. הורים, למרות ההתנגדות, אנחנו עושים את הכול, המרכזים הם לא מקום חסוי. תמיד שואלים אותי אם אנחנו מפרסמים איפה נמצאים מרכזי החירום. אז כן, המרכזים הם לא מקום חסוי. אנחנו מעודדים את ההורים, גם בשלב ההשמה, גם אם קשה להם מאוד, אנחנו רוצים שהם יבואו ויראו בעיניים על מה מדובר. הם מגיעים למרכז והם פוגשים את הצוות במרכז והם פוגשים את הילד במרכז. אמרה את זה אודיה קודם, הכול תמיד בליווי מאוד צמוד של הגורמים המקצועיים. ואם לילד יש מה להגיד אנחנו מעודדים אותו להגיד את זה להורים שלו. הם יודעים לתווך את הדבר הזה אלינו.
יש כאן תהליך מאוד ארוך. יש כאן הזמנה במסמך לבוא ולראות בעיניים. אנחנו מאוד נשמח לארח אתכם במרכז חירום, שתבואו ותראו איך הדבר הזה עובד באופן שבאמת בשום צורה שהיא לא יהיה מצב שילד צריך סיוע ואנחנו לא מתייצב מיד לצידו כדי לתת.
זה נורא שונה, חה"כ אלהרר, את דיברת על הרציונל בהקמת הנציבות ואת אמרת שמים ילדים במשפחה ואין להם נגישות לגורמים חיצוניים כי הם כאילו תלויים במערכת המשפחתית הקטנה והמקיפה אותה. מרכזי החירום זה בדיוק האנטי תזה לדבר הזה. יש הרבה מאוד גורמים שהם חלק ממה שמקיף אותם. ילד יכול לדבר עם אם הבית, הוא יכול לדבר עם המדריך, הוא יכול לדבר עם העובד הסוציאלי או הפסיכולוג, עם מנהל המרכז, עם עו"ס לחוק הנוער, עם האפוטרופוס לדין ועם ההורים שלו.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני מבינה מה את אומרת, אבל - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
גם ילד במסגרת השמה חוץ ביתית אחרת שהנציבות חלה לגביו, יש לו גם אם בית וגם מדריך ועדיין הוא לפעמים המדריך הוא זה שפוגע בו ולפעמים אם הבית היא זו שפגעה בו.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
אז יש גורם על יד. זה מה שאני אומרת. לא צריך גורם אחד.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כן, אבל את מדברת, את אמרת זה לפעמים משהו בשבועות הראשונים הוא מגיע הרבה לבית משפט והוא יגיע ויראו אותו. השאלה היא, אנחנו מדברים על שישה חודשים. השאלה אולי בהמשך הדרך. בחודש הראשון באמת רואים אותו הרבה גורמים. אבל בהמשך הדרך אחרי שלושה שבועות כבר הוא יודע שהוא נמצא שם.
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
אני אגיד את זה עוד פעם, התהליך הוא תהליך שמלווה כל הזמן על ידי בית משפט. אנחנו מתחילים בצו חירום, אנחנו צריכים להתייצב בבית המשפט ובית המשפט מלווה את הסידור הזה. אמרתי, אפילו השופטים מגיעים בעצמם פיזית למרכז כדי להיפגש עם ילדים. לא רק במה שהם רואים באולם. הרבה פעמים מאוד חשוב להם. השופטים עושים סיורים במסגרות משרד הרווחה. אני מניחה שלא רק משרד הרווחה. הם מגיעים והם פוגשים את הילדים שהם דנים בעניינם. התהליך הוא תהליך שמלווה כל הזמן.
גם השופטים, גם אליי, מעבירים כל הזמן החלטות בית המשפט לתגובתי. הם אומרים שמענו משהו, אנחנו מבקשים שתבדקי אותו. אמרתי, אני עומדת בראש המערכת, אני לא נמצאת הגורם המפקח פיזית. יש לנו מנהלת תחום על מרכזי החירום, יש לנו מפקחים מחוזיים שמלווים את כל המרכזים. אנחנו באמת רואים בדבר הזה, בגלל המורכבות, בגלל שאנחנו יודעים כמה רגיש הסיפור הזה במרכז וכמה הוא נפיץ וכמה הוא מלווה בהתנגדויות ושאנחנו צריכים להיות בקשב לדבר הזה. הפיקוח שלנו מאוד נמצא שם.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
חוה, את יכולה לומר לי כמה מפקחים או מפקחות יש על כמה משפחות וכל כמה זמן הם הולכים באמת לבצע את ביקורי הבית, להגיע לילדים שנמצאים במשפחות אומנה?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
אני דיברתי על מרכזי החירום, אמרתי שהם תחת האחריות שלי. משפחות האומנה הם בפיקוח של שירותי האומנה, שזה לא מרכזי חירום.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
אוקיי. והמפקחים בעצם של המסגרות נמצאים פיזית במסגרות או שהם באים לביקורים?
<< אורח >> חוה לוי: << אורח >>
בוודאי. אמרתי, הם מגיעים באופן קבוע.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אנחנו חוזרים על ההצעה שלנו לוועדה באמת להצטרף לסיור. זה נושא שצריך דיוק של הדברים באמת לראות את המענה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר גמור. תודה חוה. בואו נשמע את הסיוע המשפטי, בבקשה.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
עו"ד נטע ברק מהסיוע המשפטי. ראשית אני רוצה להגיד ביחס לכל הצעת החוק הזו שבסיוע המשפטי קיים גם מערך ייצוג הורים, שבעצם מייצג את ההורים הביולוגיים.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
מצוין.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
בבית משפט לנוער בהליכי חוק הנוער. וגם נמצא פה מערך ייצוג קטינים. בסיוע המשפטי קיים גם מערך ייצוג קטינים שבעצם ממנו ממונים אפוטרופוסים לדין בהוראת בית משפט. אנחנו באמת היום במצב שבו ברוב רובם של התיקים בהליכים בחוק הנוער ממונה אפוטרופוס לדין לקטין. הורים מיוצגים באחוז ניכר, אבל שם יש כן כפיפות לזכאות כלכלית שהרבה פעמים קיימת, אבל במקרים שאיננה קיימת אין זכאות לסיוע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
להורים, לא לילדים.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
להורים. אני אגיד ביחס להצעת החוק כולה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, לא כולה, בואי תתייחסי רגע לנקודה הזאת, כי אנחנו נעבור חלק-חלק.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני אתייחס לנקודה הזאת. אני רק אומר שביחס לנקודה הבאה, כיוון שלעיתים למערכים השונים יש נקודות מבט שונות ופרספקטיבות של הורים לעומת פרספקטיבות של קטינים יהיה חשוב לשמוע גם וגם משני הצדדים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ברור.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
ביחס לסוגייה של נציבות תלונות. אני יכולה לומר שבינינו כסיוע משפטי, ביחס לשני המערכים האלה, יש חשיבות מאוד גדולה למנגנון תלונה עצמאי לילדים שנמצאים בכל מסגרת חוץ ביתית באשר היא. אנחנו לא רואים סיבה שיהיה איזה שהוא פער בין ילדים שנמצאים בפנימייה של החסות למסגרת - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמה זמן לוקח למנות אפוטרופוס לדין לילד?
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
מהר מאוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מקבלת בווטסאפ כל מיני בלייב. אז אחד כותב לי "ממש לא נכון, אצלנו זה לקח שנה". בסדר? לצורך העניין.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
עד שהתמנה אפוטרופוס לדין?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אולי התבלבל עם אפוטרופוס רגיל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא, לדין.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אז אני רוצה לומר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא יודעת, אני אומרת מה אומרים לי, אני רוצה לשמוע.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
הורים וקטינים היו ממנים בו זמנית אפילו. כבר מבקשים. זה באמת קצר מאוד.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני רוצה לומר, בעצם היכולת למנות אפוטרופוס לדין כפופה להחלטה שיפוטית. אז בעצם אנחנו, מערך ייצוג קטינים המינוי של אפוטרופוס לדין קורה רק לאחר שניתנת החלטה שיפוטית כזו. לפעמים היא לא ניתנת מיד בפתיחת ההליך, אלא עם הבנה של בית המשפט שיש איזה שהוא צורך, שהוא מזהה איזה שהוא צורך בייצוג העצמאי של הקטין בתוך ההליך. זה לעיתים קרובות קורה בפתיחת הליך, אבל לעיתים גם לא. ואז כן יכול להיווצר מצב שבתקופה שבה בית המשפט לא מינה אנחנו באופן טבעי לא נוכל למנות. הסמכות למנות היא בידי בית המשפט.
מרגע שמתמנה, מרגע שבית המשפט מורה על מינוי אנחנו בדרך כלל נמנה בטווח של 48 שעות. כמובן שאפוטרופוס לדין מגיב ונכנס לתמונה בהתאם לדחיפות העניין. אם יש דיון בתוך כמה ימים או אם אנחנו בצווי חירום הוא ייכנס מיד. הוא יכול להיות במצב שהוא מגיע לפגוש את הקטין ביום שבו הוא מונה, ביום למחרת ולהגיע כבר עם עמדה.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
סליחה שאני מעיר, או שהוא לא מגיע בכלל.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני לא יודעת למה אתה מתכוון, אני רק יכולה לומר שאם יש מקרה - - -
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אני מתכוון לזה שאני משפחת אומנה כבר 15 שנים ואני ראיתי את האפוטרופוס לדין פעם אחת. וגם זה, אחרי שאני דרשתי שהוא יגיע.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אם יש מקרה פרטני אנחנו כמובן גם מתייחסים לתלונות. כמובן גם אם יש צורך מחליפים. אנחנו נשמח לתת כתובת לפנייה ולבדוק כל דבר. אבל אני אתייחס רגע לכלל ברשותכם.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני חושבת שזה בדיוק גם מדגיש בלי קשר, אומנה זה באמת לטווח ארוך. האינטנסיביות היא - - -
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אומנה זה הסדר חוץ זמני.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
כן, אבל אין אינטנסיביות.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני רגע רוצה להתייחס לליבה של השאלה. אני אומר כך: נכון שאפוטרופוס לדין מגיע לבקר במסגרות ולראות. אבל אחד מהמנגנונים שאפוטרופוסים לדין וגם אנחנו כסיוע משפטי עושים בו שימוש, הוא מנגנון הנציבות העצמאי של תלונות. זה יכול להיות סביב נושאים שקיבלנו כמה פניות בעניינם שאנחנו מעוניינים שתהיה איזה שהיא התבוננות רוחבית. וזה לצד השימוש במנגנוני פיקוח ובשיח השוטף שיש לנו עם משרד הרווחה ועם מנגנונים הקיימים שם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כלומר, אתם בעד התיקון.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
כן, כן. כי בעניינו חשוב מאוד שיהיה מנגנון תלונות עצמאי. בוודאי דווקא במסגרות החסות שבהן יש את התנאים המקבילים ביותר ובעצם איזה שהיא החזקה הכי צמודה, ובצדק, על ילדים. ובכל זאת הדבר הזה דורש מנגנון עצמאי. אנחנו יודעים את היתרונות של מנגנון עצמאי. מנגנונים פנימיים הם מנגנונים שקטינים עלולים לחשוש לגשת אליהם. לא כי חלילה נפל בהם פגם, אלא מתוך ההבנה שזה אותו מדריך או מי שעובד עם אותו מדריך שעליו הם מתלוננים או מי שעובד באותה מערכת שעליה הם מבקשים להתלונן.
הדבר הזה עלול לייצר אפקט מצנן לקטין. היכולת של גורם חיצוני לבחון, לראות, לבדוק תמונת רוחב. לקבל איזה שהיא התבוננות. היא חשובה מאוד. אני אגיד רק לסיום הנקודה הזאת שהסיוע המשפטי לאורך השנים, מאז שהוקמה הנציבות היה בקשר קבוע ושוטף עם הנציבה. לא מעט פעמים פנה גם אליה בכל מיני עניינים וזה מנגנון יעיל וחשוב מאוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כי כן בתגובה של משרד הרווחה הם מציינים שהם חוששים גם מהחלטות סותרות. בסוף אם תלונה מגיעה למנגנון החיצוני, אני חושבת שגם את זה אפשר לפתור בסוג התקנות.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני חושבת שזו נקודה שאפשר להסדיר אותה בתקנות. בדיוק כפי שנושאים שנדונים בפני בית המשפט ועומדים לפתחו הנציבות עוצרת. ואפשר לייצר מנגנון שימנע את הכפילות הזאת. כן חשוב בעינינו שיהיה מנגנון עצמאי לכל ילדי ישראל שנמצאים במסגרת חוץ ביתית, בלי הבדל. באמת יש צורך בזה עבור כולם.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. אנחנו נעבור, אלא אם כן יש עוד מישהו שרוצה.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני חושבת שהנציגים של חסות הנוער.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נציגי חסות הנוער ואני חושבת שגם א' ביקש להגיב לגבי העניין הזה.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
בכל מקרה רק חשוב לי להגיד שגם הסיפור של הסדרה אומר שאי אפשר להכניס את זה כך סתם לחוק בלי הסדרה נלווית, בלי זה. זה לא בשל.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מה זאת אומרת הסדרה? יש תקנות. אתם תוכלו לתקן את התקנות אחר כך, להגיד טלפון לא. הרי הטלפון לא קבוע פה בחקיקה ראשית. אחרי זה תתאימו את התקנות.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא, אבל ברגע שאתה מכניס את זה לחוק זה כבר מחייב. אנחנו מסבירים מהותית יש דברים שבחוק, ואתה לא יכול להכניס דברים לחוק בלי הסדרה. גם בפן המהותי שצריכים לבחון את הדברים מקצועית וגם בפן הטכני שדברים לא מתאימים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, בצד הטכני את יכולה לעשות תקנות. במהות אני מסכימה, אבל אוקיי בשביל זה אנחנו מפרקים פה את המהות בשביל להבין האם יש פה איזה עניין מהותי שבאמת יחבל בתכלית שאנחנו רוצים לחוקק. אני בינתיים לא שמעתי. שוב, אני מבינה את הדקויות, אבל אני חושבת שמנגנונים מסוימים יכולים להוות פתרון ואז התועלת תגדל ותהיה משמעותית הרבה יותר מהנזק חלילה שיכול להיווצר. אני רוצה להאמין שאנחנו יכולים למצוא מנגנונים שימנעו את הנזק.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני רוצה להגיד שני דברים. א' חשוב לי לציין שיש כבר היום פניות שנעשות לנציבות והיא פשוט מפנה את זה למנגנון. דבר שני, אני רוצה לחזור לעניין הטכני שמדובר בנושא שהועלה לראשונה בנוסח החוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, מאה אחוז.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא עבר קריאה ראשונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הנושא של נושא חדש אתם רשאים להעלות, בינתיים לא עלה. בסדר.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אני אבקש אבל שישמעו את חסות הנוער.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כן, בטח.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אמרתי במפורש שמדובר בנושא חדש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, כן.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מה את טוענת? מה טענת עכשיו לגבי הנושא?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
השר טוען נושא חדש? הוא לא טוען נושא חדש. לא הבנתי. אני רגע אגיד, בגלל לוח הזמנים אנחנו כנראה לא נצביע היום. אנחנו נקבע דיון, אני לא יודעת אם נספיק השבוע, אבל נקבע דיון כמה שיותר דחוף. אנחנו נעביר את הצעת החוק. אני לא אומרת מה יהיה בתוך הצעת החוק. אני רק אומרת שנעביר את הצעת החוק הקדנציה הזאת. אם לא נספיק היום, ואני לא רואה לפי השעון שנספיק היום, אז אנחנו כנראה - - -
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
על מה אנחנו עוד מתעכבים?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש לנו עוד פסיכיאטרי - - -
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
השאלה אם הוועדה, קודם כל אנחנו באמת נרצה - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נשמע, בסדר. השאלה אם העליתם את הנושא של, כי אני לא שמעתי. חוץ מלזרוק "זה נושא חדש", את המושג, לא שמעתי אם זה הועלה. כי יש דרך להעלות את הטענה הזאת.
<< אורח >> נועם פליק: << אורח >>
עו"ד נועם פליק מהלשכה המשפטית, משרד הרווחה. לפני הטענה של נושא חדש אנחנו באמת מבקשים שלא תתקבל הכרעה בנושא הזה של הנציבות כרגע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז. אמרתי, יהיה עוד דיון.
<< אורח >> נועם פליק: << אורח >>
רק לאחר שתהיה באמת, אנחנו מזמינים את חברי הוועדה לסיור, גם במרכזי החירום, גם לראות את המנגנון בחסות הנוער. ואז באמת ככל שאנחנו נחשוב צריך תיקוני חקיקה, לשבת ביחד ולעשות תיקוני חקיקה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כמו שאמרתי, קודם כל, לא עלתה. אם אני מבינה נכון, אני אפרש את זה, פורמלית המשרד לא טען נושא חדש. אני מנגד אומרת שכבר אמרתי שאנחנו לא נכריע לא רק בזה אלא בשום דבר היום. אנחנו שומעים ואת ההכרעות נקבל בשבוע הבא בעזרת השם בהצבעה שתכריע מה ייכנס או לא ייכנס ואיך ייכנס לחוק.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא, חשוב לנו להבין אם הוועדה רוצה לגבי הנושא הזה באמת של חסות הנוער ומרכזי החירום, רוצה להכניס את זה. אומרת לאור הדברים אנחנו נמשיך לדון בזה אחר כך וזה לא ייכנס.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מסבירה עוד פעם. אנחנו לא הסרנו את זה מסדר היום שלנו. אנחנו גם לא קבענו שזה נכנס סופית, כי עוד לא הצבענו על החוק. לכן אנחנו נשמע לבקשתכם את חסות הנוער. נעשה עוד חשיבה, כי אנחנו לא מצביעים היום. נדבר אתכם. אנחנו לא חיים באיזה עולם, מה?
<< אורח >> נועם פליק: << אורח >>
נכון. אבל מה שאנחנו כן מציעים, חה"כ וולדיגר, זה שכן אולי להוציא את הנושא הזה מהצעת החוק וכן להצביע על הדברים המהותיים האחרים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז אני אומרת, נראה בהמשך. מאחר ואנחנו לא מצביעים היום, מאה אחוז, נחשוב. ניהלנו דיונים לא רבים מידי, אבל דיברנו על זה גם לפני הדיון. היה שיח ביניכם לבין מנהלת הוועדה. נקיים את השיח הזה גם אחרי הדיון, כי אנחנו לא מצביעים היום, ונגיע להחלטות. שוב, כולנו רוצים את ההחלטות הטובות ביותר למען אותם ילדים במסגרות חוץ ביתיות.
כן, בבקשה, חסות הנוער.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
שלום גברתי יושבת-הראש, אני אסף אליאס, רשות חסות הנוער, מנהל תחום השמה ומפקח ארצי על תחום ההשמה ברשות. אני רוצה קודם כל להתחיל ובפתח הדברים להגיד שבאמת הרעיון העקרוני בו אנחנו כמובן תומכים. משרד הרווחה רואה חשיבות גבוהה במיטוב ובהגעה מקסימלית לזה שתהליכים של טיפול בקטינים יהיו מפוקחים ואנחנו נוכל לתת את הטיפול המיטבי במסגרות שלנו. וגם נוכל לאפשר לקטינים להביע את קולם ולהשמיע גם את המורכבויות ואת הקשיים שלהם בתוך שהות בתוך המסגרות.
יחד עם זאת, צריך כן לעשות את הדיפרנציאציה ולהבין שיש שוני בין סוגי מסגרות שונות ואת היכולת לתת להם את המענה הזה של קבילה ושל היכולת להשמיע קול ולהביע התנגדות. במסגרות רשות חסות הנוער, כמו שהוועדה מכירה, יש מנגנון שנקבע במסגרת התקנות שכבר היום פועל ונותן מענה שהוא דומה במספרים שלו גם למספרים של נציבות של הפניות לילדים. מה שאומר שאותם נתונים שהיו יכולים לכאורה להיות נצפים במסגרת של הנציבות נצפים כבר היום במנגנון שעובד הלכה למעשה. וגם כאשר מנתחים את הנתונים האלה, שמעתי את הטענה באמת של חה"כ אלהרר שאומרת שמדובר בנתונים נמוכים. חשוב גם לזה לעשות רגע איזה שהוא פריימינג ולהבין שהיום יש הרבה מאוד פניות ותהליכים שבהם הקטינים שנמצאים בתוך מסגרות חסות הנוער משמיעים את קולם, שהם לא נספרים בכלל בתוך המנגנון הזה.
אז רגע כדי לתת את המספרים ולהבין את השוני - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי. אבל אם הם, אז למה לא? כלומר, בסוף אני כגוף מבקר, הכנסת אמורה לבקר את פעולות הממשלה ומשרדי הממשלה. ואני רוצה לדעת רגע מה קורה עם הילדים האלה. איפה אני רואה את הפניות שאתה מדבר עליהן, שהן לא מופיעות במנגנון של הפיקוח? איפה אני רואה כמה? תן לי נתונים. עוד לא חדרתי לתוך התיק הפרטי, אלא איפה הנתונים? למה זה לא מרוכז במקום אחד כדי שיהיה לי יותר קל לפקח, כי זה התפקיד. אני צריכה לעשות את התפקיד שמוטל עליי.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
אני אתייחס. קודם כל אני רוצה רגע להבהיר למה התכוונתי. כשאני אומר שלא כל הפניות והקבילות של קטינים מגיעים לכדי ספירה במנגנון שלנו זה מכיוון שהרבה מאוד מהפניות או הקבילות האלה נשמעות בעצם במעמד הדיונים. ואני רוצה רגע לסבר את האוזן מבחינת מספרים כדי לתת לנו את ההמחשה.
קודם כל, מבחינת גיל ממוצע בחסות הנוער, שהוא גם נתון מאוד משמעותי, הגיל הממוצע בחסות הנוער הוא 15 ומעלה. הרבה מאוד מהקטינים שנמצאים בחסות הנוער מגיעים בכלל למסגרות חסות הנוער בגילאי 15, 16, 17 ובחסות הנוער משולבים גם צעירים בגילאי 18, 19 ו-20 שמגיעים לתוך מסגרות חסות הנוער במסגרת ההליך הפלילי, תחת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול).
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אין ילדים מתחת לגיל 15?
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
יש, אבל הם לא רובם של הקטינים שנמצאים במסגרות. בעצם בחסות הנוער בכל זמן נתון משולבים כ-1,000 קטינים. אבל הגיל הממוצע בחסות הנוער, שזה החלק הארי של האוכלוסייה, הוא מעל גיל 15. בשוליים בהחלט יש קטינים צעירים מכך והם נמצאים באמת במסגרות החסות.
אבל עוד נתון מאוד חשוב שצריך להבין - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא הבנתי מה ענית על השאלה שלי. לא הבנתי מה שאתה אומר לי.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
אני מגיע.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
למרות שאני רוצה כבר לעבור לנושא הבא, לא הבנתי מה אתה אומר לי. במנגנון הפיקוח, במנגנון הביקורת שיש לכם, יש לכם 8.1%, לא נכנסת עכשיו למספרים, אבל יש מספרים. אתה אומר חוץ מזה יש פניות שהן אינן מופיעות במנגנון הזה, אלא במקומות אחרים. שאלתי איזה מקומות אחרים ואיך אני כגוף מבקר אמורה לפקח על האירוע הזה. תסביר לי איפה אני רואה את זה, לא הבנתי. באמת משפט אתה אומר? לא הבנתי מה אמרת לי.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
זה בדיוק היה המשפט שאליו אני מגיע. 94% מהקטינים במסגרות חסות הנוער נמצאים תחת צו שיפוטי. בין אם חוק הנוער (טיפול והשגחה) ובין אם תחת הצו הפלילי של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול). לכן הקטינים האלה מקבלים במה ויכולת להשמיע את הקול שלהם ולהעלות תלונות גם במעמד דיוני בתי המשפט. כל הקטינים בחסות הנוער, 94% מהם, לטובת הדיוק, מלווים על ידי או סנגור או על ידי אפוטרופוס לדין. כך שיש להם גם ייצוג עצמאי שהם יכולים ליצור איתו קשר, ליזום שיחה עם אותו מייצג שלהם ולהביע בפניהם את התלונות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אותו סנגור שיש להם, הוא יכול לפנות רק לבית משפט עם תלונה או שיש לו עוד אפיקים? בית משפט לוקח זמן, עד ששופט נוער.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
הם בהחלט יכולים לפנות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אותו סנגור שלהם יכול לפנות למקום אחר ושם להגיש את התלונה?
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
בהחלט, הם גם עושים את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ואז זה באותם 8.1%?
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז לאן הוא מגיש?
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
גם סנגורים וגם אפוטרופוסים לדין יכולים לפנות באופן ישיר, בין אם למנהל המסגרת בקו ישיר. אבל אם הם רוצים לעשות את זה מחוץ למסגרת, כדי לקבול על התנהלות מסגרת מסוימת או מאיזה שהיא סיבה שאין בהם אמון או שהם חושבים שהתלונה לא תיבדק לעומקה, הם תמיד יכולים לפנות למפקח על המסגרת, לגורמי המוקד - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל זה בדיוק מה שאני רוצה להגיד לך, אסף. זה בדיוק האירוע. אני רוצה שוב לדייק ולהגיד לך איפה אני רואה את הבעיה. כי אם אותו ייצוג עצמאי אין לו גוף לפנות אליו מעבר לבית המשפט והוא פונה למנהל המוסד והצטברו 30 כאלה לכל מיני מקומות שאני לא יודעת עליהם. וזה אומר מסגרת כזאת לא בסדר, כי יש רצף של פניות וכולן נניח נורא דומות. איך אני יכולה לפקח על זה כשאין גוף ספציפי? אותו ייצוג עצמאי יכול גם לפנות אליי לצורך העניין או לדבי. אבל אם אין גוף שאני אוכל אחר כך לפנות אליו תן לי בבקשה רשימה של כמה פנו, כמה נמצא תקין, כמה לא תקין – לא עשיתי כלום כמפקח על האירוע.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
בחסות הנוער יש גוף בתקנות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל הוא אמר שזה רק 8.1. שנייה, הוא אמר שיש גוף בתקנות שזה 8.1%, את אמרת את המספרים. הוא אמר חוץ מזה יש עוד מקומות שאנחנו לא יודעים. אני לא יודעת, הוא אומר. נכון? תקן אותי אם לא הבנתי נכון. אתה אמרת שחוץ מה-8.1 יש עוד מקום של פניות שנעשות, אולי אפילו השתמשת במילה "רבות", שהן אינן דרך המנגנון הזה, אלא מנגנונים אחרים. אמרת כמו: בית משפט, יש להם ייצוג עצמאי. הייצוג העצמאי הזה לא חייב רק בית משפט, הוא יכול לפנות לכל גורם אחר. מי זה הגורם האחר הזה? איך אני יכולה לדעת כמה פניות היו בסך הכול על חסות הנוער חוץ מה-8.1%? אני לא מצליחה להבין את זה.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
אולי נדייק את זה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה נעשה בוודאי, אבל לפחות כמה. לכן אני מתחברת ואני אבקש שתבדקו את זה. אני הבנתי, אני רוצה להמשיך הלאה. אני כן מבקשת מהמשרד, כולל אתכם, כן להתחבר רגע לסיוע המשפטי שאני מבינה את הצד הטכני. אני גם לא רוצה שיהיו כפל של החלטות, אני מבינה את זה. אבל אני חושבת שגוף עצמאי יש בו, שוב, נכון שאולי לכאורה זה מסרבל. אבל אם עושים מנגנון נכון ובונים את זה נכון זה לא יסרבל, זה אפילו יקל עליכם. אנחנו לא נשגע לכם את השכל. אני אפנה לאותו גוף, אני אגיד לו בבקשה תן לי כמה, אני אראה פעם בחצי שנה-פעם בשנה מה האירוע, כגוף מבקר עליכם. זה יהיה לי יותר קל ולכם יהיה יותר פשוט. למה לעשות את זה, ממה החשש? אני באמת לא מצליחה להבין.
אני מסכימה שצריך לעשות את ההיררכיה הנכונה, לראות איך בונים את זה. אבל אני ממש בעד גוף חיצוני שיהיה אחראי על האירוע הזה. וכמו שאמרה פה קארין לפני כן וגם נעה, הייתה התפשרות, ועדיין הנציבה יושבת בתוך המשרד. זה לא כל כך חיצוני, לפחות זה חיצוני למסגרת לצורך העניין.
אסף, יש לך עוד משהו להוסיף? כי אני רוצה להמשיך הלאה.
<< אורח >> אסף אליאס: << אורח >>
אנחנו מיצינו את עמדתנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני אשמח רק עוד מילה לעניין הזה, אחרונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בבקשה.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
לא פעם קורה שמייצג של קטין שומע מפיו שמשהו לא בסדר ומקיימים איזה שהיא שיחה איך היית מעוניין שנתקדם, איך לפעול? ולא פעם קורה שקטין חושש שהאפוטרופוס לדין או המייצג מציע לדבר עם המדריך, לדבר עם - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הוא אומר שלא תעז.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
הוא אומר אני צריך להמשיך לחיות כאן אחר כך.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה שנקרא קהל שבוי.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
והיכולת של אפוטרופוס לדין להציע פנייה למנגנון עצמאי שהוא לא חלק, וזה כן או לא לצד פנייה לבית משפט, ובוודאי היכולת להציף אלינו כמערכים שיש ריבוי, או נוהל מסוים שמתעורר באיזה שהוא מקום או משהו אחר והיכולת שלנו להציף את זה כנקודה, היא משמעותית מאוד והיא לאו דווקא מתקיימת בלי מנגנון עצמאי.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
כן, אבל חשוב לדייק שגם כאשר פונים למנגנון עצמי בסוף הוא פונה למסגרת. זאת אומרת, הפתרון של איך מטפלים באירוע מורכב שילד לא רוצה שיידעו שהוא יתלונן הוא קיים בכל מקרה. הנציגות לא פותרת את האירוע.
<< אורח >> נטע ברק: << אורח >>
אני חושבת שיש הבדל מהותי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אגיד לך עוד פעם שמבחינת העיניים שלי, בוודאי שתמיד זה יהיה, כי בסוף צריך לעשות משהו. לשמוע את המדריך, בסוף אנחנו לא רוצים לעשות את זה מעל הראש שלו. אבל לנער הגענו, מבחינת החשיבה הסובייקטיבית שלו. ו-ב', אנחנו כגורמים מפקחים, כרגולטור על המשרד, אני יכולה לדעת האם פניות. כלומר בסוף יש משהו שמחזיק את זה.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
למרות שחשוב לנו, אפשר לשמוע את מעיין שאחראית על המנגנון, כאשר מגיעים לנערים, מנגנון הפיקוח שלפי התקנון, הוא מציג את עצמו כמנגנון חיצוני. זאת אומרת, הנערים עצמם מבינים שזה לא חלק מהפיקוח הרגיל. זה מנגנון מיועד לתלונות לפי החוק. כלומר, אני לא חושבת שהנערים עצמם מודעים אם זה סימונה שהיא כפופה לשר או אם זאת - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, ברור. אבל הוא לא חל על חסות הנוער. לא הבנתי.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לא, מנגנון תלונות לפי תקנה 10 היום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אומר אסף לא כולם מגיעים לשם. כלומר, יש מספיק תלונות שלא מגיעות לשם.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
כן, גם לנציבות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, מאה אחוז. לכן אני אומרת, אני עוד לא יודעת מה הסיבות למה הן לא מגיעות לשם.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
אולי לא לכולם יש תלונות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני סמוכה ובטוחה שלא לכולם יש תלונות, נכון. אבל אני סמוכה ובטוחה שיותר מ-8% יש תלונות.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
לכן צריך עיניים פקוחות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
או פניות. לא נקרא לזה תלונות, נקרא לזה פניות.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
עושים עבודת קודש. אבל בואו, גם בבתים רגילים - - -
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
שורה תחתונה, מה שאנחנו רוצים להגיד שהחלת המנגנון as is היא לא נכונה, היא לא מדויקת. היא בכל מקרה דורשת התאמות. הסיכום, אני יכולה להגיד שכבר היום יש פניות שפונות לנציבות והנציבות פונה למנגנון. כלומר, אפשר לחשוב על משהו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אודיה איפרגן, אני אגיד לך שבנקודה הזאת אני חולקת עלייך במובן הזה שלהגיד הנציבות חלה זה לא בעיה. נכון שמתחת את צריכה לבנות מנגנון איך את מפצלת את זה. אבל אני לא רואה בעיה. כלומר, בסוף המנגנון הוא מנגנון נכון. פניות ציבור על תלונות/פניות שיש לנו. יהיה כמו מוקד ארצי. בסוף כאשר מתקשרים, להבדיל, למד"א, אתה מתקשר ואומר יש לי יולדת – הם יודעים מה לשלוח. יש לי לב – הם יודעים את מי לשלוח. בסוף זה מתנקז פה ואז זה מתפצל.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
העניין הוא שיש פשוט דברים נלווים בתקנות, כמו הסיפור של טלפון שזה לא מתאים בכל המקומות. יש המון דברים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, את מדברת איתי על הטכניקה. טכניקה אפשר לבדוק, אנחנו מדברים על המהות.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
לכן אנחנו אומרים זה לא - - - לתיקון החוק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר גמור. אני לא יודעת אם א' עדיין רוצה להגיב או לא רוצה להגיב, אני לא יודעת מה קורה שם.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אני עופר מעמותת עוגן למשפחות האומנה. אני מלווה את הוועדה הזאת כבר המון שנים. אני מלווה את החוק משנת 2015, עוד לפני שהוא חוקק. כל פעם כשאני יוצא מהוועדה אני מקבל תחושה שתהיה המשכיות. כל שנה מחדש מנציגי משרד העבודה והרווחה 'תנו לנו לחשוב על עוד קצת', 'תנו לנו לקדם בעוד דיון ועוד דיון'. חבר'ה, בואו נגמור כבר את הסיפור הזה, את הסאגה הזאת. יש פה תקנות תקועות כבר שנים. זה כבר גובל, סליחה שאני אומר את זה, שערורייה.
<< דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >>
לפחות הגיל, לפחות זה, צריך לאשר חלק כבר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
איפה זה? זה לא תקוע פה, זה לא תקוע אצנו.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
זה תקוע אצלה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אצלנו מה שמגיע אני מיד מטפלת, אין אצלי הזנחה.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
זה תקוע אצלם. אנחנו מדברים על הבית הקבוע, אנחנו מדברים על תשלומים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל עופר, כדאי לציין גם שדמי ההחזקה למשפחות הועלו באופן משמעותי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מה הקשר?
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
נטלי, אין קשר. זה תקנה שאמורה לעבור, נטלי, אני מצטער מאוד.
<< אורח >> אודיה איפרגן: << אורח >>
רגע נטלי, שנייה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
רגע, אבל הוא לא הפריע לאף אחד, תני לו לסיים את הדברים שלו. בבקשה עופר.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אני מצטער להגיד לך את זה, אלה דברים שאמורים לעבור בתקנות בצורה מסודרת. אף אחד לא צריך לבוא ולעשות לנו טובה ולהגיד 'טוב, העלינו לכם ב-200-300 שקלים'. זה לא צריך לקרות. יש פה ילדים חסרי מעמד. ילדה שהגיעה לגיל 18, 18 שנים באומנה, היא מחכה לגירוש, כי היא חסרת מעמד. ילדת אומנה. זה חלק מהתקנות.
יש פה את העניין של הבית הקבוע, שאנחנו אחת המדינות הבודדות ב-OECD שתקועות עם הנושא הזה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל עופר, אתה מעלה הרבה דברים - - -
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
כי אלה דברים שתקועים אצלכם. שחררו כבר את הפלונטר הזה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה עופר. רצית להגיב עכשיו?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
רציתי להגיד שאכן התקנות אנחנו עובדים עליהם. אבל בינתיים זה לא אומר, צריך להגיד - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אכן העלו כבר את התעריפים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, אבל אני כן רוצה להגיד, המשפחות מקבלות את דמי ההחזקה, בסדר? זה לא שהן לא מקבלות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל הוא לא מתלונן על זה. זה לא פייר להציג אותם כאילו הם, בואי - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, אני ועופר עובדים - - -
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
נטלי, אני מוותר על הכסף. איך אני איתך? קחי את הכסף בחזרה. אני מוותר על כל הכסף, אני מוותר על כל - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אל תוותר כל כך מהר. אל תוותר.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
כל הכספים שקיבלתי, קחי את הכול, תשנו את התקנות. זה הכול.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תקשיבי, ברור לנו שזה לא כאן שני צידי המתרס, ברור לנו. ועדיין, את יודעת היטב שתקנות הן תקנות. ולהעלות את הסכומים, תעריפים שמקבלות המשפחות זה משהו אחר. זה לא בהכרח הא בהא תליא. יש כאן מנגנון שצריך להיות ברור ונהיר למשפחות וזה לא נעשה. אני מכירה את זה בעוד דברים של המשרד שאנחנו מחכים לתקנות.
אין לי מה לומר, אני מסכימה איתך. אני מתנצלת, אבל אנחנו דוחים לזמן קצר רק כדי, אל תדאג. החוק הזה יעבור, בעזרת השם, יתברך שמו.
אנחנו נעשה פתיח? כי יש לנו חמש דקות. אנחנו נמשיך הלאה ומה שנספיק עד שיקראו לי. כן?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
תיקון סעיף 63
3.
בסעיף 63 לחוק העיקרי, סעיף קטן (ג) – בטל.
זה גם מתייחס למגבלת הגיל שמתבטלת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, זה מתייחס לביטול מגבלת הגיל באומנת החירום.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כן, בסדר. זה תיקון נוסחי שמתחייב מזה שמבטלים את מגבלת הגיל, אז לא צריך החרגה ממנו לגבי משפחת קרוב.
תיקון התוספת הראשונה, הסעיף הבא צריך להיות 4. תיקון התוספת הראשונה. כאן זו שוב הצעה שלא הייתה בקריאה ראשונה.
תיקון התוספת הראשונה
4.
בתוספת הראשונה לחוק העיקרי, בפרט 3, במקום "ופסיכיאטריות" יבוא "ופסיכיאטריות, לנטילת תרופות פסיכיאטריות לפי מרשם של רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד והמתבגר".
תיקון התוספת השנייה
5.
בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 5, הסיפה החל במילים "ובכלל זה" – תימחק.
כאן צריך לומר שככלל, האומן יש לו סמכויות מסוימות שנקבעו בחוק, כי הוא לא אפוטרופוס של הילד. זה באופן רגיל, אלא אם כן יש מקרה חריג. אבל ככלל הוא לא אפוטרופוס של הילד ונקבעו לגביו סמכויות מסוימות. הסמכויות האלה פורטו בתוספת הראשונה, סמכויות מסוימות שניתנו לאומן. היום הן כוללות בין השאר מתן הסכמה לבדיקה רפואית ולטיפול רפואי, לרבות נטילת תרופות וכן הלאה. למעט טיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה לחוק זכויות החולה. וגם בפרט 3 מתן הסכמה לבדיקות פסיכולוגית ופסיכיאטריות ולטיפול פסיכולוגי בהתאם לתוכנית הטיפול ולפי הנחיית מנחה האומנה שמונה לילד, בכפוף להוראות חוק הנוער וחוק טיפול בחולי נפש. אלה ההוראות שחלות.
לעומת זאת, בתוספת השנייה, שהיא מפרטת עניינים שבהם עדיין הסמכות נשמרת להורה הביולוגי ויש גם מנגנון שאומר מתן הסכמה לטיפול רפואי שמנוי בתוספת הראשונה לחוק זכויות החולה. וגם בפסקה (5) מתן הסכמה לטיפול פסיכיאטרי או לאשפוז פסיכיאטרי. הסיפה אומרת ובכלל זה לטיפול באמצעות תרופות פסיכיאטריות.
כרגע ההצעה, הנוסח אומר שבתוספת הראשונה נוסיף אחרי הבדיקות הפסיכיאטריות יבוא - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לרבות, כן.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא לרבות, כי זה בדיקה. ואחריה לנטילת תרופות פסיכיאטריות, לפי מרשם של רופא מומחה בפסיכיאטריה או פסיכיאטריה של הילד המתבגר. ולעומת זאת, בתוספת השנייה לחוק העיקרי, בפרט 5, הסיפה הזאת שאומרת שגם יחד עם הטיפול הפסיכיאטרי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, פשוט שלא יישב ביחד, כי זה יסתור.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
האשפוז הפסיכיאטרי יהיה גם התרופות. זה לא ייכלל, זה יעבור לתוספת הראשונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי. אני אתן, בבקשה שוב, תבקשי מ-א' אם הוא רוצה להתייחס לאירוע הזה.
<< אורח >> א': << אורח >>
אני רוצה להגיד שבעניינו ההיגיון זה לא רק תרופות פסיכיאטריות, אלא כל תרופה שהיא שרופא ממליץ עליה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כבר היום יש.
<< אורח >> א': << אורח >>
אני רוצה להגיד, אחת - - - הכי קיצוניות של מדינה בכל מה שנוגע לתא משפחתי זה להוציא ילדים מהבית. זו החלטה שיש בה הרבה מאוד כאב והוא כאב שנוגע לכולם. אבל סיבה זה טובת הילד שעומדת מול עיני המדינה והיא מחליטה שטובת הילד זה שהילד לא יהיה במסגרת המשפחתית שלו.
איך יכול להיות שההורים הביולוגיים, שהמדינה החליטה בכאב שהם לא יכולים לגדל את הילד, ממשיכים להיות עם סמכויות כל כך דרמטיות על הילדים? יכול להיות ילד בשם לדוגמה דוד, עם אוטיזם בגיל שמונה. יכולה להיות מיכל בת שש עם כאבי שיניים, יעקב בן עשר עם דיאליזה או אפילו ילד בן עשר עם סרטן שלפי החוק כימותרפיה גם צריך אישור של ההורים הביולוגיים.
מהצד השני מי עומדים? הורי אומנה שעברו תהליך של רישיון אומנה ונמצאים תחת פיקוח. רופאים עם רישיון של משרד הבריאות. הצד השני זה הצד הבריא, נאמר ככה, השפוי. והוא לא יכול לתת לילד את הטיפול. הוא עומד יום יום מול הילד הזה, מול הילדה הזאת, ואומר להם אני מאוד רוצה לטפל בכם, אבל אני לא יכול.
זה סדום, זה באמת בלתי מתקבל על הדעת. שהורים אומנים יחד עם רופאים מוסמכים במדינת ישראל לא יכולים לתת תרופות פסיכיאטריות או תרופות לאוטיזם או ניתוח לשיניים או טיפול כימותרפי. לא יכול להיות מצב כזה. ההיגיון המתבקש הוא שלא רק תרופה פסיכיאטרית, אלא כל תרופה שרופא מוסמך ממליץ עליה הורה אומנה יוכל לתת. זה דבר מתבקש והוא בסיסי לחלוטין.
יותר מזה, אני אגיד משפט לסיום. אני כל כך בטוח שאם הורי אומנה היו יודעים מראש שלא תהיה להם אפשרות לתת את התרופות האלה, המעגל היה עוד יותר מצטמצם ממה שהוא היום. הסיבה שיש היום הורי אומנה, ועוד יש חוסר, זה שהם לא יודעים את הפרט הזה. כי אף בן אדם שפוי לא מוכן להיכנס לאירוע שבו הוא עומד מול ילד עם צרכים מיוחדים, עם בעיות פסיכיאטריות, עם סרטן, עם חולי כליות ואומר לו אני לא יכול לטפל בך. זה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת. ואם יש מישהו שחושב שזה כן מתקבל על הדעת הוא מוזמן לבוא לבית שלי או לכל בית אומנה אחר ולבוא מול ילד בן שמונה, עשר, 11, 12, שלוש, לא משנה בן כמה, ולהגיד לו חמוד, אני מצטער, אני חושב שאתה לא צריך לקבל את התרופה. סליחה על הטון, אבל זה באמת אחרי הרבה מאוד זמן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני חייבת להגיד א', אם נשים בצד, אי אפשר לשים בצד את ההורה הביולוגי, אי אפשר. אבל אני כל כך מבינה מה אומר א'. החליטה המדינה להוציא מהמשפחה הביולוגית את הילדים. עזבו רגע חוק אחר שהגשתי לנציבות פניות הציבור על עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. בואו נעזוב את זה רגע בצד, כל התהליך הזה של הוצאה. אבל הוציאו, בסדר? הוציאו ילד מהבית כי הגיעו למסקנה שהבית לא טוב לילד. הוא לא טוב לילד. קבלת ההחלטות שם, לא משנה כרגע מה – לא מועילים. לכן צריך להוציא אותו לאומנה.
אז איך בנושאים כל כך משמעותיים כן משאירים? אני לא מצליחה להבין את הדיסוננס הזה, שאני מבינה שהוא מורכב. עצם הוצאת ילד מהבית שלו זה מורכב. אבל ברגע שהחלטתם להוציא אז זה להוציא. זה אומר, מאה אחוז, אם להכין את המשפחה הביולוגית כך שהילד יחזור, הכול ברור. אבל ברגע שהוא לא נמצא שם צריך את הילד הזה להרים ולטפל בו במסירות אין קץ, כאילו הוא ילדי. ואם את ילדי אני לוקחת לפסיכיאטר אז אני אקח לפסיכיאטר.
ואני חייבת לומר רגע, בוא, שנייה נדבר על כלל הטיפולים ועל כלל האשפוזים. אני רוצה כן להתייחס רגע לפסיכיאטריה. לא יעלה על הדעת שמדינת ישראל בשנת 2026 מחריגה תרופות פסיכיאטריות מכל תרופה אחרת. לא יעלה על הדעת. מספיק עם הסטיגמה הזאת. למה ילד לא יכול לקבל? סליחה, קבל עם ועדה, אני לוקחת אטנט. מה קרה? זה נחשב פסיכיאטרי. אטנט, מי שלא יודע, זה להפרעות קשב. לכן אני באמת לא מצליחה להבין את האירוע הזה, בכלל לא.
משפט, אני פשוט חייבת ללכת להצביע. אני אצטרך לנעול בקול תרועה רמה זו אני אצטרך לנעול.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מאוד קשה להגיב על כל הדברים שנאמרו במשפט אחד ואני ממש אשתדל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שנייה. דבי, בואי תחליפי אותי, אני חייבת ללכת. תסגרי את הדיון אחרי זה. אנחנו לא נקבל החלטות. אני פשוט חייבת לטוס.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
יהיה קשה לא להגיב אחרי יפעת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אקרא את הפרוטוקול וגם נעבור עליו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שלחתי נייר עמדה, כן. שלחתי נייר עמדה, אני אשמח שתקראי. תודה רבה.
(היו"ר חה"כ דבי ביטון)
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני יפעת פוליצר. אני ממונה ארצית על ייצוג הורים בסיוע המשפטי. ייצוג הורים בהליכי נוער, בסיוע המשפטי. אני הגשתי נייר עמדה מסודר. אני כן אגיב קודם כל לדברים של א', שגם הורים ביולוגיים הם לרוב בריאים ושפויים. אבל לפעמים יש נסיבות שבגינן בית המשפט מחליט להתערב באוטונומיה המשפחתית או שזה גם בהסכמה. אז הייתי מעדיפה פחות לעשות את זה דיכוטומי. זה דבר ראשון.
דבר שני, אני כן אפנה את א' וגם את חה"כ וולדיגר שיצאה לתוספת הראשונה של החוק, ששם בהחלט יש אפשרות בצורה מאוד מסודרת לתת טיפול תרופתי. לתת טיפול גם במצבים חירומיים. היה דיון גם בוועדה הזאת לגבי חיסונים. הדברים ברורים. אני כן אגיד שיש מנגנון של בית המשפט לנוער. אפשר לפנות לבית המשפט לנוער גם בבקשה לקבלת תרופות פסיכיאטריות. מהניסיון שלנו די מהר לקבל החלטה בעניין. יש בתי משפט לנוער שעושים את זה, זה בקשה דחופה, זה צו דחוף, תוך 48 שעות אפשר לקבל כמובן החלטה שיפוטית.
אנחנו כן נגיד שמנקודת המבט המערכתית שלנו ומהניסיון שלנו בשטח, וגם באופן כללי לפי החוק, הליכי אומנה הם הליכים זמניים. זאת אומרת המקור שלהם הוא הוצאה זמנית למען שיקום המשפחה. זה לא אימוץ, זה לא שלילת אפוטרופסות. זה בצו וזה זמני.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא שלילה, אבל באיזה שהוא שלב זה ארוך מידי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה ארוך, נכון.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לצערנו מעט מאוד הילדים שחוזרים, גילוי נאות, אני ייצגתי בסיוע המשפטי. ייצגתי משפחות, הייתי גם אפוטרופוס. וגם נושא הפיקוח, אני פחות דיברתי, אבל גם נושא הפיקוח זה S.O.S שם. כמי שנתקלה בילדה במשפחת אומנה שנענשה במקלחת קרה, כי היא לא רצתה לאכול, הייתי צריכה להרעיד את בית המשפט. לכן אני חושבת שכאן כל הגורמים צריכים לחשוב מה היה קורה, אנחנו רק נותנים את הילד שלנו לבייביסיטר איזה רדארים אנחנו עושים.
באמת חשוב, ההתייחסות, זה ברור לי. בעצם האומנה אתה מוציא את הילד פיזית. אבל בעצם אתה מוציא אותו גם מכל החבילה שלו. זאת אומרת שאם יש לו בעיות נפשיות, אם יש לו בעיות מעבר, בסוף צריך לתת לו פתרון. השאלה אם הדברים האלה לא יכולים להיעשות במסגרת הדיון של ההוצאה. הרי בדיון שיש הוצאה, אולי במסגרת עורכי הדין צריכים להאיר את תשומת לב בית המשפט ולומר יש כרגע ילד בהוצאה. יתכן ונצטרך התערבות של פסיכיאטר. האם במעמד הזה, כדי לחסוך מאותם הורים?
כי אפשר גם להבין את הורי האומנה עצמה, שהם פתאום מוצאים את עצמם. גם ככה לא קל. באמת, מי שקיבל ילד ולצערי אני מסרתי ילדים פיזית, זה קורע את הלב. אז גם לקבל אותם, גם לשאת בכאב הזה. ואחר כך גם לגלות שיש בעיה. צריך לחשוב על איזה שהוא מנגנון שלדעתי האבא מנסה פה להגיד. שלא יעלה על הדעת, זה לא תיק, אתה לוקח אומנה, בואו, יש אומנה שבאה עם הלב ולצערי יש גם אומנה שבאה עם הכלכלי. צר לי להגיד את זה, זה קיים.
לכן אני אומרת, אולי צריך לחשוב. אני מבינה את השיקול, אבל כשאת אומרת שזה זמני, מניסיון שלי הזמני רובו הפך להיות קבוע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא חולקת עלייך. אני אגיד שכמו שאנחנו סבורים שלא כדאי ולא מומלץ להשתיק את הקול של הילדים ואנחנו מברכים את התיקון של הרחבת הפנייה לנציבה, אז אנחנו גם מבקשים לא להשתיק את קולם של ההורים הביולוגיים. אנחנו בהחלט מודעים, וגם כתבתי בנייר העמדה, לצורך של בניית מנגנון. אבל מנגנון מפוקח, ברור ומאוזן, שבו יהיה אפשר באמת לתת מענה גם לתרופות שהן יותר, כמו שחברת הכנסת אמרה קודם. יותר ריטלין, אטנט, ששם אלה המקרים שאנחנו יותר נתקלים בבקשות.
אבחונים של ילדים, ממש אבחון פסיכיאטרי עד גיל 18 יש, אבל לא הרבה. א' כי פסיכיאטרים נזהרים מאבחונים כאלה בגילאים כאלה. גם בשביל לא לתייג וגם כי זה התפתחות וגם זה לפעמים מצבים זמניים ומצבים מאוד ספציפיים. לכן אבחנות, חשבנו בינינו לבין עצמנו, אולי כדאי להציע שאם יש אבחנה פסיכיאטרית אז כן. אבל אז פתאום חשבנו שתהיה פגיעה באלה שאין להם אבחנה פסיכיאטרית והם צריכים באמת רק את הריטלין והאטנט.
לכן אנחנו כן מסכימים שצריך לחשוב על מנגנון. אבל המנגנון כפי שהוא מוצע אנחנו מתנגדים אליו. ממש אני אגיד במשפט כמה סיבות. אחת, שלילת אפוטרופסות בפועל, בלי הליך משפטי. וזה בעצם נוגד גם את חוק האומנה וגם את חוק הנוער.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל זה תיקון חוק האומנה, איך זה נוגד את החוק?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני שנייה אסיים ואז נטלי תגיב. אני גם רוצה לומר, כשהורה ביולוגי מתנגד זה בדרך כלל עולה לדיון משפטי וזה מחייב פתרון שיפוטי. אם תוענק הסמכות להורה האומנה אוטומטית הקול של ההורה הביולוגי לא יישמע וזה לא יגיע לבית משפט.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל זה לא נכון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
רגע, אבל אני שנייה רוצה לסיים. סליחה, אני אסיים ואתם תגיבו.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל יפעת - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אני רוצה לשמוע את העמדה רגע.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
רגע, יש לה ארבע נקודות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון, בדיוק. אני אגיד את ארבע הנקודות.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ואז נוכל להגיב על הכול?
<< אורח >> ערן נריה: << אורח >>
גם מערך ייצוג קטינים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני רק חייבת להגיד משהו לגבי המנגנון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ערן, אני באמצע לדבר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, אבל היא עוד לא סיימה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לגבי הנקודה השלישית. בגילאי ילדות ונוער נמנעת המערכת הפסיכיאטרית מקביעת אבחנות, זה מה שאמרתי קודם. לכן הטיפול התרופתי הוא כמעט בדרך כלל מווסת וממוקד סימפטום. זאת אומרת הרגעה, שיכוך אי שקט. יש כאן ניגוד עניינים מערכתי מובנה.
אני אגיד משהו שהוא קשה טיפה לשמיעה, אבל הוא האמת. למשפחת האומנה המנהלת משק בית יום יומי יש אינטרס ברור ביציבות ובילד ממושמע ונוח.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
זה הבית הקבוע שאנחנו מדברים עליו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
רגע, אני רוצה לסיים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זו רמיזה מאוד פוגענית.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה לא רמיזה, זה מניסיון בשטח ואני מצטערת שאני צריכה להגיד את הדברים. זה התפקיד שלי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לצערנו בבתים מסוימים זה לא רמיזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא מכלילה. אני אומרת שיש מקרים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז תנו לי רגע שנייה להגיד.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
- - - משפחות האומנה מבקשות תרופות כדי להשתיק - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נטלי, תני לי לסיים ארבע נקודות. אני בנקודה השלישית.
ההסמכה של המשפחה המארחת לאשר את הטיפול שמווסת בלי בלם שיפוטי חושפת - - -
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
- - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
סליחה, אני לא יכולה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל אי אפשר, אתם לא נותנים לה לדבר. אתם יכולים להסתייג, אבל תנו לה לסיים.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אנחנו לא משפחה מארחת, אין מושג כזה בכלל.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
קודם כל זכותה הלגיטימית ואני לצערי יכולה להגיד לך שהיא לא מנותקת מהשטח. לפחות מה שאני פגשתי. אז בואו, באמת, אם לא הייתי במקום הזה יכול להיות שהייתי חושבת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, אבל להגיד על משפחת אומנה משפחה מארחת? כאילו, באמת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נטלי, אני באמצע הדברים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אתם תגיבו, רק תנו לה רגע לסיים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני מסיימת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל יפעת, גם כשאומרים אפשר להגיד את הדברים בצורה מכבדת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אומרת אותם בצורה מאוד מכבדת, לעניות דעתי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
משפחות האומנה הן מלח הארץ. אבל בואי, יש גם - - -
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
אני מאוד מקווה שזו רק דעתך ולא דעת המשרד שאת מייצגת. אני מאוד מקווה. כי אנחנו לא משפחה מארחת, אין מושג כזה במדינת ישראל.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני ממונה ארצית על ייצוג ההורים. בסדר, אוקיי. שוב אני אומרת, אני אחזור ואגיד שההסכמה של משפחת האומנה לקבל את ההחלטה או לבקש אותה ולקבל ללא בלם שיפוטי חושפת את הקטין, לטעמנו ולדעתנו כמערך ייצוג הורים, לסכנה ששקט תעשייתי באמצעות תרופות.
הנקודה הרביעית היא שככל שמדובר במקרה חירום קליני מובהק, שבו הורה מסרב לטיפול מטעמים בלתי ענייניים. ויש גם את זה. כמו שאני מדברת על הורי האומנה אני גם אדבר על ההורים הביולוגיים. אני אגיד שגם שם יש לפעמים טעמים שהם לא ענייניים. ויש גם טעמים, אגב, שהם סכסוך גירושים. יש כל מיני.
אני מציעה ואומרת שגם היום יש כלי מהיר ומדויק, שזה הגשת בקשה לאמצעים זמניים ודחופים לפי סעיף 12 לחוק הנוער. בתי המשפט לנוער עושים את זה כל יום ודנים. ועם כל הדבר הזה והדברים המאוד מסעירים שאמרתי, אני אומרת עדיין שכן אפשר לבנות מנגנון אחר מהקיים. אנחנו נשמח לקחת בו חלק, ובתנאי שהוא יהיה מאוזן. זה הכול.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני יכולה להגיב?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אמצעים דחופים, לריטלין יתנו אמצעים דחופים את חושבת?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, אנחנו תכף צריכים לסיים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני לא אגיב לכל מה שיפעת אמרה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא, יש עוד דיון.
<< אורח >> ערן נריה: << אורח >>
יש פה גם את העמדה של מערך ייצוג קטינים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני לא אגיב לכל הדברים, אני חושבת שחלקם היו מאוד פוגעניים ומעליבים, גם כלפי משפחות אומנה, גם כלפי פסיכיאטרים, גם לגבי מקומות טיפול. אבל זה לא העניין.
הדבר היחיד שאני רוצה להגיד לגבי המנגנון שהכנסה של התרופות הפסיכיאטריות לפרט 3 ממילא יוצרת מנגנון שכזה, בגלל שהיא מטילה חובה על מנחת האומנה ועל מחלקת הרווחה ליידע את ההורה הביולוגי שהילד יקבל תרופה פסיכיאטרית.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ומה הוא יעשה עם היידוע הזה?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל מה עוזר היידוע? אני נתקלתי בהורים ביולוגיים שבכלל מסרבים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ההורה הביולוגי מיוצג בתוך תיק הנוער. הוא יוכל לפנות לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נטל ההוכחה הוא על המבקש להוציא ולא על ההורה ויש פה הפיכת נטל הוכחה ואנחנו לא נקבל את זה ונתנגד.
<< אורח >> ערן נריה: << אורח >>
יש פה גם את העמדה של מערך ייצוג קטינים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
סליחה, כפי שהודיעה כאן יושבת-ראש הוועדה שאנחנו לא מסכמים היום וגם לא מקבלים החלטות. שמענו, אנחנו נמשיך בדיון הבא.
<< אורח >> ערן נריה: << אורח >>
גברתי, אז מבוקש שמערך ייצוג קטינים יישמע.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, אנחנו לא יכולים ביחד. נכון יהיה להביא גם מבחינת הסיוע המשפטי. אנחנו צריכים לחשוב על איזה שהוא מנגנון שלא יהיה נטל לא להורים האלה ולא לצד. ואני חייבת לומר גם לגורמי הרווחה, כמי שייצגה וכאשר ניתנו החלטות לתת טיפול פסיכיאטרי שהורים ביולוגיים סרבו בגלל סכסוך, לא בגלל שהם חשבו. והילדים הם אלה שהיו פונים ואומרים לי תקשיבי, אני צריך, אני לא יכול.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה רק מצדיק.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אי אפשר לגרור כל דבר לבית משפט. אבל צריך להימצא מנגנון שמשפחות האומנה לא ימצאו את עצמן עכשיו כל הזמן בדיונים. וכן, צריך את השיקולים הנכונים בסוף.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אנחנו הופכים את נטל ההוכחה לטובת הילדים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אני אומרת, טובת הקטין צריכה.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:15. << סיום >>