פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 47
מישיבת ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל
יום שני, כ"ח בתמוז התשפ"ו (13 ביולי 2026), שעה 09:02
סדר היום:
<< נושא >> הכרה וטיפול באנשי המערך לטיפול בחללים בצה"ל ובני משפחותיהם - דיון סטאטוס << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
אלעזר שטרן – היו"ר
משה טור פז
מוזמנים:
ציפי פלדמן
–
ס' ר' אגף השיקום ור' יח' שירות, משרד הביטחון
תא"ל אמיר ודמני
–
רמ"ט אכ"א ורח"ט הפרט, צה"ל
אל"מ שהם עורקבי
–
רמ"ט הרבנות, צה"ל
אל"מ אייל מורדוך
–
מפקד מלב"ח (שורה), צה"ל
סא"ל גל כהנר
–
רע"ן השירות, אכ"א, צה"ל
סא"ל עוזי בכור
–
מפקד היחידה לתגובות קרב, צה"ל
ירון דוארט
–
מנהל קשרי חוץ וממשל, פורום מלחמה על הנפש
רחל הילר
–
נציגת הפורום, פורום מלחמה על הנפש
אוריון קלדרון
–
חבר בפורום, פורום מלחמה על הנפש
מיכה כץ
–
פורום יהלומי קרב
נאווה כץ
–
אשתו של מיכה
תומר בדני
–
פורום יהלומי קרב
אורן פז
–
מתנדב זק"א במחנה שורה
חן הרמן
–
מטפלת באמצעות אמנויות, יה"ת
מנהל הוועדה:
אמיר ברגר
–
ראש תחום בקרה, תקציב וכ"א, ועדת החוץ והביטחון
רישום פרלמנטרי:
נועם כהן, חבר תרגומים
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הכרה וטיפול באנשי המערך לטיפול בחללים בצה"ל ובני משפחותיהם - דיון סטאטוס << נושא >>
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בוקר טוב. אנחנו מתכנסים, מי שירצה, יקרא לזה דיון מעקב, מי שירצה, יקרא לזה עוד דיון – על ההכרה, על הטיפול, בדגש על פוסט-טראומה, אם אפשר להגיד, אבל כמובן שאנחנו בדגש.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אלעזר, שינינו את המושג הזה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
יהלומי קרב.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
הלומי קרב. אתמול, די.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אין בעיה. אפשר הלומי או חייבים יהלומי?
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
הלומי קרב, זה בסדר. שינינו את זה אתמול.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
א', זה לא עבר בשלישית.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
יעבור.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אוקיי, אחלה, אנחנו בעד, אתה יודע את זה.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אני יודע.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, מאוד בעד, מה שנקרא. אבל דרך אגב, זה מושג שיצטרך להמשיך להיות קיים.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
הוא חייב להיות קיים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, גם הפוסט-טראומה זה מושג רפואי, אני מניח.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
כן. אבל בארצות הברית יש לך Combat PTSD זה נקרא.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, אני מבין את זה.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אותו דבר. הטיפול לא יכול להיות שונה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה לא אחד על חשבון השני.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אבל זה לא אותו טיפול.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ברור.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
זה לא אותו טיפול לאחד עם הלם קרב או פוסט-טראומה, גם במשפחה וגם ביחיד.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני מניח שיש דברים שהם כן, אבל בסך הכול ברור.
יצא לנו שטיפלנו די הרבה בנושא של מי ששירת בשורה, אנחנו פוגשים את זה כל הזמן. אני אומר לכם את האמת, סתם, אתמול אני עומד בתחנת דלק, בא אליי מישהו שנהיה אלכוהוליסט מהעניין הזה. ייאמר גם לזכות האנשים שיושבים כאן, הוא מרגיש מטופל, גם בביקורים, גם בטיפול עצמו, גם בזה שאם רואים שהוא לפנות בוקר פעיל, מתקשרים אליו. אני לא מצליח לדעת איך זה בדיוק עובד, אבל זה יפה.
ובמה שקבענו להתחיל הבוקר, אנחנו בדיון האחרון, לפני שבועיים או פחות התעסקנו עם השחרור הכמעט אוטומטי על אנשים שהם הלומי קרב והשחרור שלהם מהיחידות בלי ידיעתם, נגד רצונם, עם ידיעתם. העלינו פה את הנקודה שזה פוגע, לדעתם, גם לדעת המפקדים שלהם, כמה שהם יכולים לדעת כמובן, שזה לא מסכן אף אחד, כולל אותם עצמם ואת סביבתם. חלקם כבר משרתים במילואים הרבה זמן אחרי זה ופתאום מוצאים את עצמם בחוץ. ובחלק מהמקרים זה אפילו מוריד אותם נמוך או נמוך יותר, בהתחשב בעובדה שזה מעמיק את התווית במקומות שהם לא רוצים, מבחירה אישית כמובן, לא להיות מזוהים ככאלה, בין אם זה בעיני היחידות ובין אם זה בעיני הסביבה, וכמובן בעיני המשפחה עצמה או בעיני הילדים, שעצם ההליכה למילואים נותנת להם סוג של מעמד בבית, ואת זה לקחו להם.
ולכן, מה שביקשנו לראות, כיוון שגם הם דיברו, יושב פה רמ"ט אכ"א, תא"ל ודמני, שטיפל בזה גם באופן אישי, ואני חושב שמה שאנחנו ניסינו גם לעשות, חוץ מההכרה, חוץ מהפעילות האישית, אלא גם לייתר את ההליכה לבג"ץ בעניין הזה, את הפנייה שלהם, שאנחנו כמובן מאוד מאוד מכבדים את בג"ץ, אבל מאוד מאוד שמחים כשלא צריך ללכת אליו בכל המקומות האלה, אבל כמובן שטוב שיש בג"ץ. אי אפשר כמעט להתאפק, כשכנסת מאבדת מהערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית, טוב שיש בג"ץ.
אמיר, אתה רוצה לעדכן במה שהתבקשתם לעדכן אחרי ובמהלך הדיון הקודם?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
רק לחלק הזה או להכול?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כרגע לחלק הזה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בסדר. כפי שציינת, אדוני היושב ראש, אני עוסק בזה באופן אישי, כמובן עם האנשים שנמצאים פה, גם אנשי אכ"א, אנשי הרבנות, אנשי ברה"ן וכולי, וגם קיימתי לא מעט מפגשים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, אמיר, על מה אתה מדבר?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני מדבר כרגע על שורה, נכון?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אוקיי, על מה אתה רוצה שאתייחס בשלב הראשון?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
על השלב של ההוצאה משירות מהיחידות.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בסדר גמור. היו שני דברים שקשורים שביקשת שנתייחס, אחד, זה הנושא של התהליכים של ההקפאה, ושני, זה הסיפור של המענים המשלימים שעלה פה. בנושא התהליך עצמו, אנחנו סיימנו עבודת מטה קצרה ומלאה, אני מציג אותה היום לראש אט"ל ולראש אכ"א, ולאחר מכן נוציא אותה בצורה מסודרת לכל החיילים הרלוונטיים והמפקדים הרלוונטיים, וכמובן למפקדים שלהם. אני לא רוצה לתת פה את כל הנוהל כי אני אעשה את זה בצורה מסודרת, אבל אני אגיד את, נקרא לזה ארבעת הדברים הכי חשובים שיש שם.
הדבר הראשון זה שאנחנו נשנה את הנוהל של ההקפאה ונעבור להסדרה לא באמצעות הקפאה, מה שיאפשר הרבה יותר גמישות בתוך התהליך. וכלקח ממה שבוצע, ששוב אני אומר, אנחנו הסתכלנו על ההקפאה לא כהליך שהמטרה שלו למנוע מילואים, אלא הליך שהמטרה שלו היא להסדיר, אבל אני מבין שזה לא הובן וזה לא נעשה בצורה הנכונה, ולכן אנחנו נעשה את התהליך קודם כול ללא הקפאות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תוך כדי מילואים.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
באמצעים אחרים, תכף אני אפרט טיפה יותר. אבל בכל מקרה, לאחר הדיון ולאחר שנוציא אנחנו נצא מהנוהל הזה של ההקפאות, ואני אומר לך שזה יקרה עוד השבוע ואפילו ב-72, 48 שעות הקרובות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני מבין שמה שאתה מחכה זה לאישורים של ראש אט"ל.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני כבר אחרי עבודת מטה מלאה עם קרפ"ר, ולכן אני מעריך ש- - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
אמיר, זה ביטול כללי?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
זה לא ביטול, הביטול יהיה של שיטת ההקפאה. בסוף אנשים יצטרכו להביא, אני אגע בסעיף השני.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה ביטול של ההקפאה האוטומטית.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בדיוק, זה ביטול של האוטומטי וניהול אחר של הבקרה והמעקב, בצורה יותר מכבדת ויותר - - -
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
התכוונתי, בדיון הקודם אלעזר התייחס לנושא ה-30%. כלומר, על מי חל ביטול ההקפאה? לכן אני שואל.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
קודם כול אני אומר, הנושא של ההקפאה, אנחנו מעבירים אותו לשיטת ניהול אחרת שהיא, נקרא לזה יותר מכבדת. שתיים זה הנושא של פישוט התהליך. זאת אומרת, עדיין אנשים שיש להם 30% ומעלה יצטרכו לעבור תהליך, כי אנחנו אמרנו את זה בדיונים הקודמים, יש פה אחריות, אבל אנחנו מפשטים את התהליך, עם פחות אישורים, כשהדבר המרכזי, עוד פעם, אני לא מפרט את הכול פה עכשיו, כן? אבל זה יהיה כמובן הרצון של החייל, זה מוסכם לחלוטין, ומן הסתם מי שלא רוצה לא יעשה.
הדבר השני זה חוות דעת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, לא יעשה ואז מה?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
יש אנשים שיגידו שכתוצאה ממה שעובר עליהם וכולי הם מעדיפים לא לעשות, אני לא מחייב. האדם צריך לרצות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הבנתי. לרצות להישאר, לא לרצות לעבור את התהליך.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
לא, לרצות להישאר.
הדבר השני זה באמת חוות דעת של מפקד של היחידה.
ודבר שלישי, האישורים שאנחנו נדרוש להביא, הם יהיו יותר פשוטים בהיבט שמי שיש לו מישהו שהוא מטפל קבוע לא יצטרך עכשיו את כל הפרוצדורה של להביא את הפרוטוקולים ודברים אחרים. אלא אם כן, אנחנו מיקדנו שם שאלות ספציפיות של הרופא המטפל, אם לא יהיה במידע שהרופא המטפל ייתן מספיק מידע, אז נצטרך לבקש את ההשלמה של החומרים. אבל אני מעריך שאם יעבירו את מה שאנחנו מבקשים, אלה שאלות מאוד ממוקדות שהן קשורות רק בשירות הצבאי. חלק מהדברים שעלו זה שחלק מהחומר הוא לא עוסק בשירות הצבאי עצמו ויש פה עניין גם של צנעת הפרט. אמרנו למקד את המידע שאנחנו צריכים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מאיפה יתחיל התהליך?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אנחנו מקבלים את התהליך, וזה גם עלה פה בפעם הקודמת, בצורה מסודרת, לפי החוק בסעיף שנקרא 7א, אנחנו מקבלים את זה מאגף השיקום. מי שמקבל את זה - - -
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
דרך ועדה להעברת מידע שאישרה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
כן, שזה אושר בצורה מסודרת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ואיך הם מקבלים, היחידה הזאת?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
מה שתא"ל ודמני הזכיר זה את הפרוצדורה המנהלתית שמאפשרת לאגף השיקום להעביר את המידע, 7א, העברת מידע. אנחנו מעבירים באמצעות קבצים לצה"ל.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, אבל מה שאני אומר, בסוף, לפני שזה הולך לאותה ועדה שמעבירה, יש ועדה שנותנת את ה-30%.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
נכון, ועדה רפואית רגילה, זו הפרוצדורה הרגילה של אגף שיקום. זה לכולם, לא רק לפוסט-טראומה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בדיוק. זה חידוד חשוב, כיוון שאם אין אחוזים לצורך העניין, אנחנו לא מקבלים את המידע.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ברור, לכן שאלתי את זה.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
ורק על נפש.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
כן.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע. יש עכשיו מישהו שקיבל 30%, בלי לשאול אותו מעבירים את המידע או רק אם הוא רוצה להישאר?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אנחנו לא שואלים אותו.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
לא, השאלה אם הוא רוצה להישאר או לא, זה כבר נמצא אצלנו.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
זו שאלה בצה"ל.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
זו שאלה בתוך הצבא. אבל אני אגיע גם לזה, איך אני יוצר מצב שהמידע הזה לא חשוף להמון אנשים. אני גם לזה נותן פתרון, רק שנייה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע. מי קורא לו, אמיר? הגיע מידע, מי קורא לאותו משרת מילואים ואומר לו, יש לנו מידע, או איך זה?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
זה בדיוק השינוי השלישי. קודם כול היה את השינוי של המעבר מהסדרה לא באמצעות הקפאה, הדבר השני היה פישוט התהליך וצמצום היקף האישורים והביורוקרטיה. עדיין מי שהוא מעל 30% צריך להביא את האישורים, ושאלות מאוד מוכוונות וממוקדות.
הדבר השלישי זה איך זה מנוהל ברמת הגנת הפרטיות. בשונה מהנוהל שהיה בפעם הקודמת, שלפיו אנחנו העברנו את זה לרמת היחידה, שהיא תטפל בזה, אני השארתי את זה בנוהל החדש ברמה המטכ"לית בלבד. זאת אומרת, יש מספר מצומצם של אנשים ברמה המטכ"לית שהם ייצרו את הקשר עם החייל והם יעדכנו את המפקד שלו, מפקד בכיר ברמת אל"מ. כי בסוף אני רוצה שהמפקדים ידעו וגם שייתנו את ההמלצות וכולי. וינהלו את התהליך הזה כתהליך מטכ"לי כדי למנוע את הדבר הזה שכל קצין בדרגים כלשהם יהיה חשוף למידע, ולכן הוא לא יהיה חשוף למידע הזה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, אני שואל למה לא. בא בחור לוועדה רפואית, קיבל 30%, הוא משרת מילואים לצורך העניין. הוא יודע שיש לו 30%. הוא יודע שאם יש לו 30% הוא צריך לעבור סוג של תהליך.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני שואל האם באותה ועדה שאומרים לו, יש לך 30%, אומרים לו, אתה פטור ממילואים, תגיד אם אתה רוצה להישאר, ואז נלך לתהליך הזה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
לא. מי שמנהל את התהליך מול הפרט זה צה"ל, זו לא הוועדה. לצורך העניין, ברגע שהוועדה קובעת 30% ומעלה, המידע הזה עובר, כפי שציינתי קודם, בצורה מסודרת לצה"ל, ומי שמנהל את זה זה צה"ל מול הפרט. אבל בשונה מהנוהל הקודם, לא ינהלו את זה מספר רב של אנשים במדרגים השונים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
את זה הבנתי, אבל אני שואל למה?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
הוועדה הרפואית היא אינסטנציה רפואית, היא לא מתנהלת בהיבטים המנהלתיים של צה"ל. היא בודקת את מצבו הרפואי, היא בודקת את המסמכים הרפואיים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
- - - שתי רגליים.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
יכול להיות שהוא יישאר בקבע בצה"ל, זה צה"ל יחליט.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
רגע, אבל יושב ראש הוועדה, הרי הרעיון הוא שצה"ל מחזיק גם את המידע לגבי אם המפקד רוצה אותו או לא רוצה אותו וכולי, יש פה תהליך שהוא צה"לי.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, אמיר, אין לי ספק שמי שרוצה להישאר צריך לעבור תהליך, בסדר? כשאתה אומר, אני מצמצם את המידע, פחות אנשים יהיו חשופים, בכל מקרה המפקד יצטרך, הכול בסדר. מה שאני שואל, נגיד עכשיו שהוא לא רוצה להישאר, אין לך שיקול דעת, נכון?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אם הוא לא רוצה להישאר? אני לא מתכוון להשאיר אותו, בוודאי שלא.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה בדיוק מה שאני שואל. למה באותו מקום שאומרים 30% - - -
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני יכול לבדוק את מה שאתה אומר, אני לא בדקתי את הנושא הזה. אני מסכים עם היושב ראש שאם מישהו לא מעוניין מלכתחילה לא שווה לנהל בכלל את התהליך, אני מסכים ואני מבין את זה.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אני אגיד שכשהתחילה המדיניות היא פורסמה אצלנו באתר, ולמעשה אנשים שהגישו בקשת הכרה הכירו את המדיניות כשהיא התחילה, זה דבר אחד. דבר שני, הוועדה הרפואית היא אינסטנציה רפואית, היא לא נותנת את אחוזי הנכות במקום, ולכן יש מצב תיאורטי שבמעמד הוועדה להגיד לו את זה זה בכלל לא רלוונטי. יכול להיות שהוא לא יגיע ל-30%. הוא מקבל בחלוף מספר שבועות את החלטת הוועדה.
אין מניעה להגיד לו שהמשמעויות של זה ביחס לשירות המילואים שלו הן א', ב', ג', ככל שיוחלט. אבל הוועדה כוועדה לא תוכל לעשות את זה, כי רופא של בית חולים שבו מתקיימת ועדה לא יבשר על מעמדו במילואים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הוא לא צריך. בטופס שהוא ממלא, שיהיה כתוב: יש לך 30%, אתה משוחרר, תגיד אם אתה רוצה להישאר, נקודה. אתה הולך אליהם והם יעשו.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אבל היושב ראש, אני לא אגיד לך משהו שלא בדקתי, אני אבדוק את זה, בסדר. אני חושב שזה נכון, אני רק לא יודע אם זה אפשרי.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
התהליך פה שאלעזר מצייר הוא בעיניי מאוד נכון. זה מאוד נכון מה שאתה אומר, זו הדרך.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בסדר, אני בודק את זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני מבין שלא מחליטים, אני אומר את זה גם למשרד הביטחון.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
שהפרוצדורה תהיה נכונה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה יכול לחסוך חצי מהאנשים, את כל אלה שלא רוצים להישאר.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
סליחה, אמיר, עוד משפט אחד. האמירה של הגבולות בין משרד הביטחון לבין צה"ל, אנחנו מבינים את זה. ולמרות זאת, אם הייתה שם שאלה אחת, כן, לא, זה מה שצריך להיות. זה חוסך גם לאותו בן אדם, שאחרי זה לא עושים לו איזה תהליך, עוד פעם שואלים, עוד פעם רוצים, וגם למערכת שהיא מעכשיו יודעת את הכמות. לא יודע כמה רוצים, אני מניח שחצי לא רלוונטי לגביהם להמשיך. ולכן זה סתם. הבנו, תודה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
נכון מאוד, בסדר. הדבר הנוסף, אמרתי, הסיפור המרכזי גם היה להתמודד פה עם העניין של הגנת הפרטיות. כדי להתמודד עם הגנת הפרטיות, כמה דברים. אחת, זו באמת העובדה שבשונה ממה שהיה בנוהל הקודם, המידע הזה יהיה בידי מעט מאוד אנשים והם ינהלו את זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, חשוב.
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
סליחה, אמיר, רק להבין פה. זה מאוד יפה, אמרת קודם בנקודה האחרונה, הרביעית, על עירוב המפקדים. איך אתה שומר את זה מצד אחד, מצד שני, המפקד הישיר, מח"ט לא מכיר את החיילים שלו, המפקד הישיר שמכיר זה מ"פ או מקסימום מג"ד, איך אתה מתגבר על הפער הזה?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני אתן תדריך מאוד מסודר בתוך הצבא, לכן אני עוד לא מוציא את זה, כי אני רוצה לראות שהכול סגור עד הקצה, שאנשים מבינים את האחריות שלהם. אבל אני סומך עליהם מפקדים שהם ינהלו את זה בצורה דיסקרטית. אבל אני לא אאפשר שכל סגלי המשא"ן יכירו את זה לדוגמה. זה מצמצם משמעותית.
הדבר הנוסף, אמרתי את זה גם בדיון הקודם, זה שכבר אם מישהו מעביר את החומר הרפואי שלו אז הוא יעביר את זה באחת משתי אפשרויות: אחת, על רשת מאובטחת, ושתיים, עם אופציה להגשה פיזית. זאת אומרת, הוא נגיד לא סומך על הרשת המאובטחת שלי, הוא אומר, אני רוצה להביא את החומרים בעצמי, יתאפשר לו גם הדבר הזה ותהיה זמינות לטובת הדבר הזה. אלה סיכומים גם עם קרפ"ר ועם ראש אט"ל.
חוץ מזה שאני ביקשתי לוודא ווידאתי את זה עם קרפ"ר, שהרישום שייעשה על ידי מי שמקבל את ההחלטה ברמת צה"ל, שזה שני פסיכיאטרים, היחידים שעוסקים בזה, או נגיד אם יש שלושה, לא משנה, הוא יהיה ברישום במערכת שלא יתאפשר לקחת אותו למקום אחר. זאת אומרת, הוא יהיה סגור. זה חלק מהדברים שאני ביקשתי לוודא בתוך הנוהל הזה כדי לשמור על הנוהל.
הדבר האחרון שאני רוצה לציין ואז אני אסגור לך את זה, זה שגם מייד ברגע שאני מפרסם את ההנחיות ומאשר אותן עם הגורמים המוסמכים, יהיה מוקד ספציפי שאם עכשיו חייל ירצה לשאול, ירצה להבין מה קורה, מה לעשות בעניינו, הוא יוכל לפנות באופן ישיר למוקד הספציפי הזה, שהוא זה שגם עוסק בהודעה לאנשים, זה לא מרחיב את כמות האנשים. שם ניתן יהיה לקבל תשובות ספציפיות לגבי ההליכים, איפה הם נמצאים, מה נכון לעשות, להתייעץ וכל דבר אחר.
אם אני סוגר לך את ההתייחסות שלי, אני אגיד ככה: אחת, מלכתחילה זאת הייתה הכוונה שלנו, אני חושב שעכשיו זה בצורה הרבה יותר ברורה, הכוונה היא שלא למנוע מאנשים לשרת, אלא נהפוך הוא, לסייע לתהליך שהוא מאוזן ונכון כדי שישרתו.
שתיים, נוהל שהוא הרבה יותר פשוט ונוהל שהוא הרבה יותר נוח לפרט, וגם לא פוסל אותו, כמו שהיה ניתן להבין, שהוא פוסל אותו באופן אוטומטי, נוהל שיש בו הגנת פרטיות הרבה הרבה יותר משמעותית, אם כי לא ניתן למנוע את זה עד הקצה, אבל צמצום מאוד מאוד משמעותי. ויכולת לסייע לפרט להתמודד עם השאלות השונות באמצעות מוקד.
הדבר הזה, כפי שאמרתי, יסוכם, אני לא רוצה להגיד מדויק, אבל בשבוע הנוכחי בוודאות. אני לא יודע אם מחר או מוחרתיים. ואז אנחנו נוריד אותו בצורה מסודרת לשטח ולכל מי שצריך להכיר, וזה ישנה את הנוהל הקודם.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אוקיי. אמיר, שתי שאלות יש לי. אחת, אתם התעסקתם עם הנושא של המשך הטיפולים המשלימים.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
כן, גם בזה, זו הסוגיה השנייה שעלתה בדיון הקודם, וגם פה אני אגיד שאנחנו מסיימים, זה לא ייקח לנו יותר מדי זמן, זה שבועות בודדים, מה שנקרא, יצירה של מאגד תקציבי שהוא נקרא מאגד לטיפולים משלימים, ותחת המאגד הזה אנחנו נרחיב את המענים שהוצגו פה בדיון הקודם: רכיבה טיפולית, גלישה, דברים אחרים. המענה הזה יהיה עבור אנשי קבע וחובה, והוא יהיה במקבילה של המענה שקיים היום לאנשי מילואים בתצורה של תוכנית עמית.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זאת אומרת, יהיה סוג של שוויון בין משרת קבע למשרת מילואים.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
נכון. אני מעריך שההסדרה, אנחנו עושים אותה כרגע מול מנה"ר, מול משרד הביטחון, אני מעריך שהיא תארך שבועות בודדים ואני גם וידאתי את העניין הזה לפני שבאתי לפה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני מבין שנכון להיום, למשרד הביטחון יש רפרטואר רחב יותר מאשר לצבא.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אנחנו בונים את אותו רעיון. מה שכן, בצבא, כל מענה, זה נכון גם, אני מניח, לגבי תוכנית עמית, אבל את זה לא בדקתי ולכן אני רוצה להגיד סתם, אבל כל מענה שאנחנו ניתן לחובה או לקבע הוא מענה שגם יחנה תחת הבחינה של המערכת המקצועית שלנו, שבאמת הטיפולים האלה הם הטיפולים שהם - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שאלה אחרונה בעניין הזה.
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
רגע, אני מתנצלת, אני יכולה רק להגיד משהו לגבי זה? כי בשביל זה הגעתי לדיון היום. אני חן, נציגת יה"ת, המטפלים באמצעות אמנויות.
יש דיוק שבעיניי הוא חשוב. אנחנו לא מדברים על טיפולים משלימים, אנחנו מדברים על טיפולים שהם תואר שני קליני שהם מקבילים לעובדים סוציאליים קליניים, פסיכולוגים קליניים. אנחנו מדברים על אנשים שסיימו תואר שני, למדו שבע שנים באקדמיה, באוניברסיטאות, מוכרי מל"ג, ומטפלים ומקבלים אותם אגב גם בקופות, גם בבתי החולים, גם במשרד הביטחון כטיפולים מקבילים לטיפול פסיכולוגי. על זה אנחנו מדברים. רכיבה טיפולית היא משהו אחר, מבורך, אבל לא טיפול קליני בעל תואר שני.
אם אנחנו מוכרי מל"ג ויש כאן תקיעות של משרד הבריאות בגלל העסקנים החרדים, אני מבקשת שזה ייאמר. אנחנו לא מדברים על טיפולים משלימים, אנחנו מדברים על טיפול של אנשים בעלי תואר שני קליני שמקביל לטיפול הפסיכולוגי שעברו 1,560 שעות של הכשרה קלינית מפוקחת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, ומי מחליט אם טיפול קליני כזה או קליני אחר?
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
כרגע מה שאני רוצה להגיד זה שמשרד הבריאות מעכב מזה שנה את הפרסום של חוזר מנכ"ל שמסדיר את ההעסקה של מטפלים באמצעות אמנויות במערכות הבריאות. אנחנו מדברים על תקיעות בחקיקה, אין כאן עניין מבחינת האקדמיה. אני מרצה לתואר שני. הדרישות ממני, השכר שלי, המחקרים הקליניים, נאמר כאן בדיון הקודם - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, אני רוצה לעשות את זה יותר פשוט. זאת הדלת הנכונה, הצבא?
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
הטיפולים המשלימים, לא.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מה שאני שואל, אם היינו יודעים, היינו מביאים פה את משרד הבריאות.
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
בשביל זה אמרתי וגם אמרתי בדיון הקודם, אני לא מצפה מהצבא לצורך העניין להסדיר את החקיקה, אבל מה שאני כן אומרת זה, אחת, אנחנו צריכים לעשות את זה מול משרד הבריאות ועל זה אנחנו נלחמים, אבל חשוב לי מאוד שגם ברמה הסמנטית והמקצועית, שאנשי המקצוע, גם מתוך הצבא, לא יכניסו אותנו תחת קטגוריה של טיפולים משלימים, כי זה לא נכון.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הבנו, אוקיי. אנחנו נעקוב אחרי זה, לא יודע איפה זה עומד פה בכנסת. בכל מקרה, אם צריך ואם תבוא דרישה, ואני אומר את זה לצבא ולאגף השיקום, אם כתוצאה מלוחמים, משרתים, משרתות, תבוא דרישה לסוג הזה של הטיפול, ומה שמעכב את זה זה בגלל שאתם לא מכירים בזה בגלל שמשרד הבריאות לא מכיר בזה.
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
משרד הביטחון מכיר, רק הצבא לא. משרד הביטחון כן מכיר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני רוצה להבין משהו. משרד הביטחון מכיר למרות שמשרד הבריאות לא מכיר?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
במשרד הביטחון יש רשימה של מטפלים שיכולים לטפל בפצועי צה"ל. יש מספר קטגוריות שהיחידה המקצועית שלנו הגדירה, מי יכול להיות מטפל ומי לא יכול להיות מטפל. אני בדיוק מנסה לבדוק תוך כדי שאני מדברת, לא ראיתי את זה בנושאים לפני, האם הקטגוריה הזאת כלולה אצלנו. למיטב הבנתי, כן, אבל אני צריכה רגע להעמיק בזה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני אגיד את זה ככה. אנחנו לא נפתור את העניין הזה עכשיו.
שני דברים אני אומר לשני צידי השולחן במקרה הזה. אם משרד הביטחון מכיר בזה, צריך לראות אם הצבא גם יכול להכיר בזה למרות שמשרד הבריאות טרם הכיר בזה. ואם משרד הבריאות לא מכיר בזה, וכנראה שהוא לא מכיר בזה, אני אבקש לדעת איפה זה עומד ומה אנחנו יכולים לעשות. אם למשרד הביטחון יש צורך בעניין הזה או לצבא ומה שמעכב אותו זה משרד הבריאות, אנחנו נעשה פה דיון. אם זה לא מעכב אותו, תפני בבקשה למי שמתעסק בבניין.
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
לא, אני אגיד לך בדיוק. זה כן מעכב אותו, כי מה שקורה - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, זה הם יגידו.
<< אורח >> חן הרמן: << אורח >>
אנחנו בתקיעות חקיקה בגדול.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, אני הבנתי. שהם יגידו שהתקיעות מפריעה להם, בסדר? אני אומר, אני לא איכנס לדברים שאמורים להיות נדונים במקום אחר. אם זה צורך של הצבא, של המשתקמים, לא משנה של מי, אנחנו חלק מהעניין הזה. הבנו, תודה.
אמיר, שאלה אחרונה. המילואימניקים עצמם, הפעילים שמייצגים אותם שהיו פה שפגשתם ואתם פוגשים אותם גם מחוץ לוועדה הזאת, כל מה שאמרת עד עכשיו, אני מבין שזה נעשה ב - - -
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
לא, אני לא הצגתי להם עוד את הנוהל החדש. כמו שאמרתי, זה בדיוק יוצא היום, אני מציג את זה לסיכום אצל ראש אט"ל וראש אכ"א.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אנחנו נסכם את העניין הזה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אבל אני מבטיח לך דבר אחד, שאחרי שנעשה את הסיכום אני כמובן אציג להם את זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בדיוק.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בוודאי.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בגלל שהמטרה שלנו, כמובן גם שזה יגיע למטה, וגם כמו שאמרתי קודם, גם לחסוך את העיסוק שלהם מול מערכת המשפט והחוק. ותמצאו את הזמן.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני רק חייב להגיד לך, אדוני היושב ראש, אני לא משוכנע, ואני יודע מהפגישות איתם, שהנוהל שסיכמנו הוא 100% מה שהם חושבים שצריך להיות. זה הנוהל המקצועי שלנו.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, אמרתי, אין ספק שיש פה התקדמות, וכיוון שיש התקדמות, אני מקווה שאתם יכולים להגיע יחד. אני לא נוקט עמדה, אתם או הם, אני כן מקווה ואני מאמין שיש בנוהל הזה לפתור חלק גדול מאוד מאוד מהאתגרים שהם שמו על השולחן.
לחלק הזה של הדיון אם עוד רוצים להתייחס, בבקשה, לפני שנעבור.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
קודם כול, אני מברך על כל מה שאמרת. תומר בדני, היום אני גאה להגיד שאני הלום קרב. מה שאמרת בסדר. וואלה, מקובל. אני, גרעתם אותי אוטומטית. אני והמג"ד שלי לא מסתדרים כל כך ואני לא רוצה לחזור. אני הייתי בזיהוי חללים, סתם דוגמה, אני רוצה לחזור ליחידה אחרת. אילו אופציות יש לבן אדם שרוצה לחזור ליחידה אחרת ולא ליחידה שלו? אני יכול להביא לך מכתב מפסיכיאטר, אני יכול להביא לך מה שאתה רוצה. לזיהוי אני לא חוזר, זה בטוח, אין לי מה לעשות שמה. זה דבר ראשון.
הדבר השני, אנחנו מעלים מודעות ברשת, כולנו, כל הקבוצה שלנו, ובמקרה אתמול בלילה, ב-23:00, אימא פנתה אליי שהילד שלה במצב גרוע מאוד והוא לא רוצה ללכת לטיפול. למה הוא לא רוצה? כי הוא מפחד מהגריעה. המילה גריעה, מבחינתו, הוא לא מוכן לשמוע על זה. הוא רוצה להמשיך להיות בגבעתי והוא לא מוכן לעשות שום דבר, הוא לא מוכן אפילו ללכת לפסיכולוג, לדבר עם פסיכולוג. אני מברך על כל מה שאתה אומר, כי לפי דעתי הוא צריך טיפול ולא אוטומטית הגריעה. הדבר היחיד שאני רוצה, שתעבירו את המסר בצורה כזאת שהבן אדם ידע שלא גורעים אותו גם אם הוא יגיע ל-40% אלא אם כן יש לו, לא יודע. אני חושב שצריך להעביר את המסר בצורה כזאת שלא תמנע טיפול מאנשים שצריכים טיפול, זה הפחד הכי גדול שלי. זהו, תודה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
נקודה נכונה. שתי נקודות העלית. שנייה, אמיר, בוא נראה אם יש עוד משהו כדי שנסכם את האירוע, את השלב הזה.
<< אורח >> ירון דוארט: << אורח >>
ירון מפורום מלחמה על הנפש. קודם כול, תודה רבה על מה שאתם עושים. אני שואל רק שאלה אחת. בכל התהליך של הטיפולים המשלימים של לוחמי המילואים, של אנשי הסדיר, של אנשי הקבע, נגעתם בשתי נקודות. דיברתם עם האנשים בשטח? דיברתם עם המג"דים, עם המ"פים, עם הלוחמים בשטח, הבנתם מה הם צריכים? דיברתם עם אנשים כמו הפורום שלנו, כמו יהלומי קרב, אנשים שבאים עם פתרונות, אנשים שכבר מרימים סדנאות, שמטפלים באלפי אנשי מילואים בדרך, ועוזרים להם ומשקמים אותם ונותנים להם כלים?
אף אחד לא עושה איזשהו שולחן עגול, לא עושה איזשהו תהליך של פנייה לאנשים האלה שבאו מיוזמות אזרחיות, מהשטח, המפקדים, החיילים, ושואל אותם מה אתם צריכים. אף אחד לא מסתכל לנו בעיניים. זה מבורך מה שאתם עושים, אבל הגיע הזמן שיהיה גם במה ותפקיד לאנשים עצמם. זה דבר ראשון.
דבר שני, אנחנו יושבים כאן היום, ובאשדוד כרגע מתקיימת ההלוויה של עוד הלום קרב מילואימניק שנפל, הוא פשוט נפל. הוא נפל בבית, אבל הוא נפל בגלל הלם הקרב שלו. אף אחד לא נותן על זה את הדעת, אף אחד לא נותן על זה את המענה, אף אחד לא בא ואומר, חבר'ה, די, יש פה משהו שחייב לעצור אותו וחייב לעצור אותו אתמול. מישהו צריך לתת את הדעת. אנחנו פה, אנחנו פה בשבילכם, אנחנו פה כדי לתת פתרונות, תשתמשו בנו.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ירון, מה אתה מציע?
<< אורח >> ירון דוארט: << אורח >>
אני מציע לקחת את כל אנשי הפורומים, מלחמה על הנפש, יהלומי קרב, כל האנשים האלה שעושים, כל בעלי הסדנאות, כל האנשים הטיפוליים, להושיב אותם בחדר כזה, להושיב את משרד הביטחון, את אגף השיקום, את קרפ"ר, את כל היחידות, ברה"ן, ועד שלא יוצאים עם פרוטוקול פתרונות מהחדר הזה, הדלת הזאת לא נפתחת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הבנתי. קינלי, אתה רוצה להגיד משהו?
<< דובר >> משה טור פז (יש עתיד): << דובר >>
רק משפט, כי אני עובר לוועדת חינוך. אני מברך על התהליך שתא"ל ודמני תיאר כאן וקורא לכם בהמשך לדברים של ירון להמשיך את ההידברות בעיקר על הניואנסים ולהזכיר שהמקומות שבהם היה לנו הכי קשה עד היום זה אצל אנשי מילואים שסיימו את שירותם והם כרגע לא בשירות פעיל, ואנחנו צריכים עכשיו לראות איך אנחנו עדיין מתייחסים אליהם. אני מזכיר את הנקודה הזו, יכול להיות שזה גם יעלה בחלק השני של הדיון, ועד מתי אנחנו קוראים לו איש מילואים, כי זה עולם שיש בו הרבה אפור ואנחנו רוצים לשמור עליהם. ויש לנו הרבה מאוד מקרים כאלה. תודה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תודה. אמיר או משרד הביטחון, אני אגיד לכם, הכנסת יוצאת לפגרה. אני חושב שהרעיון הזה של שולחן עגול הוא נכון. בעיניי, לא צריכים אותנו. זאת אומרת, אני יכול לנסות לעשות את זה בפגרה פה, אני לא יודע אם זה יצליח, והייתי עושה את זה פה באחד מהחדרים היותר גדולים שיש בהם באמת שולחן עגול גדול יותר. אמיר, השאלה אם צריכים אותי בשביל העניין הזה. אני אומר את זה למשרד הביטחון, אני חושב שאפשר לעשות.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אנחנו מקיימים שיח כזה בשולחנות עגולים מדי פעם בכל מיני נושאים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אוקיי, בואו תייתרו אותנו בעניין הזה. סך הכול אנחנו לא צריכים את הדיון הזה בשביל כותרת.
<< אורח >> ירון דוארט: << אורח >>
פשוט תנו לנו במה, תנו לנו מקום.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, ירון, אחרי זה. שמעתם מה שנאמר פה, תדברו אחר כך. אני אשמח להיות מחוץ לעניין. אם צריך כמובן, אנחנו בעמדות, אבל נראה לי שלא צריך לחכות עד שהכנסת תתחדש, אפילו בתקווה שזאת תהיה כנסת אחרת. אנחנו עוברים לעניין של שורה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
על העניין הזה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
משפט ואז אנחנו עוברים.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
יש לי רק משהו להגיד על תוכנית עמית שהזכרתם, שבאמת זו הייתה תוכנית מאוד מאוד מבורכת, אבל בפועל המטפלים עצמם לא מקבלים שכר כמו שמקבל מטפל רגיל, ואז כל פעם שרציתי לקבוע למשל למיכה טיפולים, מטפלת הייתה אומרת לי לקבוע שלושה טיפולים כנגד טיפול אחד או טיפול אחד ולהוסיף עוד 200 שקל, שזה נראה לי מאוד לא בסדר. אבל אתם צריכים לתת על זה את הדעת שכשאתם לא נותנים למישהו את השכר שמגיע לו בתוך התוכנית הזאת, זה נופל שוב פעם על הגב של המילואימניקים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תודה. אני חושב שהנקודה הזאת היא נקודה שאנחנו פוגשים אותה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הרבה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הרבה ובתחומים רבים, על העניין של מה המערכת משלמת, ובסוף פשוט לא מוצאים אנשים שיעשו את זה בגלל שהם מעדיפים לעבוד במקומות אחרים, הם זזים למקומות אחרים. אני פוגש את זה הרבה במחלקות השיקום בדיסציפלינות שונות.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
רק אני רוצה להבחין בין תוכנית עמית לבין אפליקציית Shikum.Me, אם אתה אומר שאתה פוגש את זה במחלקות השיקום. זו לא אותה פלטפורמה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, אני מדבר מחוץ למחלקות. אני פוגש את השאלות, לא בתוך המחלקות, אני פוגש את השאלות מחוץ. דרך אגב, גם במחלקות השיקום נגיד, אולי לא בדיוק כרגע, אבל כשהעומסים משתנים אתה פוגש אנשים שחסר, הם לא באים לשם לעבוד בגלל שעל דברים אחרים נותנים יותר.
מיכה, על זה?
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
כן, בדיוק על זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אבל זה ממש בדיוק?
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
ממש בדיוק. אנחנו מבזבזים זמן, אני עושה את זה מהר. עד עכשיו, מתחילת הלחימה, 110 הלומי קרב, הכריעה אותם הפציעה. רוצה להזכיר בדיוק את מה שנאמר לפני שנייה, מעל 70% זה כאלה שבדיוק סיימו את השירות ועוד לא התחילו תהליך הכרה. חייב שיהיה בזה טיפול. בגלל זה אני עוד פעם חוזר למה שאני מתעקש איתו כל הזמן, שאחרי שעושים את ימי העיבוד ואחרי ששולחים את האנשים הביתה לעשות יום פריקה. אתם לא רוצים לעשות עוד יום עיבוד? אין בעיה, תעשו יום פריקה.
תקבלו מהאנשים שנמצאים בבית שבעה, תשעה ימים, ופונים אלינו ואומרים, אחי, אני לא מבין מה קורה לי, אני לא מצליח זה וזה וזה. שיפרקו לכם, תצילו אותם. ה-70% האלה זה בגלל שמתעקשים לא להביא אותם חזרה או לא לעשות יום מבדק לאחר ששחררתם אותם לשבעה או תשעה ימים אחרי 90 יום שהם היו במילואים. וואלה, באמת, עשיתם יום עיבוד, נתתם להם תוכנית עמית, Shikum.Me, בה-בה-בה, שלחתם הביתה, הבן אדם כולו מלא במטענים, תנו לבן אדם לבוא להגיד לכם, לספר לכם. תתפסו אותו לפני שהוא נכנס ל-70% הזה. ותגדירו מתי האדם עדיין נחשב כביכול במילואים לקבלת טיפול, שזה יהיה בארנק הדיגיטלי הצבאי. כל כך פשוט.
מעבר לזה, תוכנית עמית, כבר דיברו על זה. מה שדיברת עליו, העניין הזה של טיפול, טיפול לא יכול לבוא על חשבון פוליטיקה באף מצב. כל הזמן אומרים שחסרים מטפלים. יש כל כך הרבה מטפלים שמתחננים, כמו שאנחנו מתחננים לחזור למילואים יש מטפלים שמתחננים להיות בראש החזית של המלחמה בטראומה ולא נותנים להם. ואז אומרים חסרים אנשים. זה לא נורמלי, זה פשוט לא נורמלי. לא מעניין מאיפה זה מגיע, בין אם זו פוליטיקה או בין אם זה משהו אחר. אנשים רוצים, יש להם תואר שני בלא יודע מה והם לא יכולים להיות מטפלים, לא יכולים לדבר עם פצועים? זה לא נורמלי.
מעבר לזה, כל העניין הזה שעכשיו דיברת, שנשבר לי הלב, מחלות נלוות. עמי היה פה אתמול, כמעט חטף התקף לב שני שלו פה, הוא חטף התקף לב בגלל הפציעה שלו. אותו דבר שפה הבחור מדבר ועוד מלא, חייבים לטפל בכל העניין של מחלות נלוות. קשור אליכם, לא קשור אליכם, לא מעניין, חייב שכולם ידעו, חייב לטפל בעניין של מחלות נלוות. תודה רבה.
<< אורח >> אוריון קלדרון: << אורח >>
עלות רבה לטפל בהמשך, פי כמה יותר, בחלוף הזמן.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, זה ברור, זה בכל מחלה.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אבל מה עם הדבר הזה, להחזיר אנשים לקבל יום שפורקים את המידע?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מיכה, שנייה. אמיר, אני חושב שהנקודה הזאת של מיכה, אני לא יודע אם הפתרון הוא להחזיר אותם ליום פריקה, אני יודע שאתם משתדלים דרך המפקדים לזהות באותו יום אם יש כאלה.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
זה לא הגיוני, אלעזר.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
מיכה, שקט שנייה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
יש אחת שיכולה להגיד לך שקט, הבנת, מיכה?
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
אבל זה לא קורה באותו יום, חבר'ה. זה קורה אחרי שבוע שהם בבית, זה קורה אחרי חודש שהם בבית. זה דברים שאי אפשר ביום השחרור לדעת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני יודע.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אבל המפקד הלך לתעסוקה חודש לפני החיילים. הוא כבר 30 יום, 10 יום, 15 יום, 20 יום מעליהם. עכשיו הוא הולך הביתה, הילדים שלו לא ראו אותו, לא 90 יום, לא ראו אותו 120 יום, עכשיו אתה רוצה שהוא ידבר? כל הזמן מפילים על המפקדים. אני לא מבין, מה, הם בקבע?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מיכה, שנייה, אני רוצה להגיד לך משהו. זה עלה פה גם קודם, לא יודע אם היית בדיון האחרון.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
בטח שהייתי, בכל דיון. זה כל הזמן עולה, המפקדים, המפקדים, המפקדים. די.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שנייה אחת. אם אתה מביא עכשיו את כל הגדוד, את כל היחידה, לא משנה, יש שם נגיד עשרה חבר'ה, 20 חבר'ה שעונים על מה שאתה אמרת, אני חושב שצריך למצוא פתרון, דרך. דרך אגב, גם לא יודע אם הם יבואו. המענה צריך להיות דרך שבאמת מי שכן צריך, נגיד אותם אנשים, לא יודע כמה זה.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
שייתנו לכולם יום מילואים.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
שייתנו לכולם אופציה, יגידו, יש לכל מי שרוצה אופציה ליום מילואים לפריקה ולהגיד לנו.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה צריך להיות זימון למילואים, זה צריך להיות יום או יומיים מילואים.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
זה צריך להיות ממש זימון. זה חייב להיות יום זימון שמגיעים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בזה יש היגיון. שייתנו אפשרות, לא לכל היחידה.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אין בעיה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אוקיי. אמיר, תרשמו את זה, תגידו.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אבל זה צריך להיות שיעשו לזה פרסום, לא שזה יהיה, לא התקשרו, לא זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מאה אחוז, בסדר. תודה.
אנחנו עוברים לנושא השני שעליו אנחנו עוקבים כל הזמן. תומר העלה את זה פה בשאלת צד.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אבל אם אפשר שיענה רק בבקשה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה יהיה בתוך זה, תומר, בתוך העניין הזה. אמיר, תענה אתה או יענה מי שצריך גם על מה שתומר העלה. אני אומר לכם כאן שאנחנו בנושא של שורה, אני חושב, אני אומר את זה לזכות המפקדים שיושבים פה שמשתדלים לשמור על קשר, להיות ערניים לנושא של מי שהיה בגיא צלמוות שמה. בואו נראה רגע איך אנחנו מתחילים את העניין הזה. מי מבקש להתחיל בזה? בבקשה.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
שלום, אני אורן, הייתי פה שבוע שעבר, דיברתי על זה. הייתי דרך זק"א במחנה שורה. אני אמרתי לכם, אני קיבלתי 40% מביטוח לאומי לצמיתות. למוחרת בבוקר קיבלתי שני מכתבים מביטוח לאומי, יום שלישי בבוקר האחרון. אחד על זה שמשרד הביטחון לא מכיר בי כנפגע פעולות איבה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
משרד הביטחון?
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
כן, הנה. ביטוח לאומי רשם פה: "אל הרשות המאשרת במשרד הביטחון, והם קבעו כי על פי חוק התגמולים אינך זכאי להכרה כנפגע איבה". אם את רוצה, אני אביא לך את זה אחר כך, תראי את זה. זה דבר ראשון.
דבר שני, ביטוח לאומי שלח לי עוד מכתב, ביחד עם זה, שעל ה-40% שהוועדה שלו קבעה לי, הוא בעצמו מערער על זה. אני רוצה להבין. עוד פעם, לא ביקשנו כסף, לא שום דבר – טיפולים. שלוש שנים ממחנה שורה שהייתי, כמעט שלוש שנים של מלחמה, לאן רוצים למשוך את זה? 110 אנשים שהיו במערכת לא איתנו. אמרתי לכם, אתם יודעים כמה מתנדבים שהיו שמה לא איתנו? את זה אף אחד לא סופר, לא אתם, לא צה"ל, לא ביטוח לאומי. אנחנו עובדי קבלן? לא ביקשנו משכורת על זה שהיינו שם, על כל מה שראינו, על כל מה ששרפנו שם, זמן, דלק הלוך-חזור, כל הדברים האלה, לא מעניין אותנו. טיפולים, עם זה משחקים איתנו? לא כסף, טיפולים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אורן, שנייה. השאלה שלי, באמת, כמתבונן מן הצד, מה עושים איתם? זה לא יכול להיות. זאת אומרת, המצב הזה שמישהו, אני לא רוצה להגיד אפילו מפעיל צמ"ה שהלך לעבוד בחברה פרטית, ויש דיונים פה על זה. האירוע הזה שמישהו בא מארגון כמו זק"א לצורך העניין, ולא יכולנו בלעדיהם, והיו שם תופעות מאוד ייחודיות לשורה, זה לא יכול להיות התמונה הזו, אין שום הצדקה.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
אני רוצה לחדד משהו קטן.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, אורן. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות שאנחנו לא לוקחים, שמערכת הביטחון לא לוקחת סוג של אחריות עליהם, גם אם בסוף זו ההכרה של ביטוח לאומי, שזה דיון אחר.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אני חושבת שזה בידיים של המחוקק, אדוני היושב ראש. בסוף אגף השיקום פורס חסותו על כל מי ששירת בכוחות הביטחון, בגלל זה אני מופתעת מהמכתב ואני אשמח לראות אותו.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה בדיוק מה שצריך, שהוא יפרוס.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אין פה נציגות של ביטוח לאומי שפורסת חסותה על כל אחד שהוא בגופים האזרחיים. בנוסף, חסר פה עוד שחקן, וזו המשטרה, כי בשורה היו גם שוטרים. ומי שמגיע לאגף השיקום זה בקצה של הסקאלה. מי שרוצה להיות מוכר כנכה צה"ל מגיש בקשה, עובר ועדה ומקבל את כל המענים שאנחנו יודעים לתת. ויותר מזה, אני אגיד שמי שהגיש והיה בשורה, קיבלו אצלנו מסלולים ירוקים, קיבלו אצלנו הקדמת זכאויות וטיפולים מתחילת הדרך.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
גם אם הוא לא היה חייל?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
לא, שוב, אני מדברת על מי שהחוק מאפשר לאגף שיקום לתת לו טיפול. אנחנו לא נותנים טיפול לאזרחים, אנחנו יודעים לתת טיפול למי ששירת בכוחות הביטחון. יש פה בעיה אמיתית.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
את יודעת כמה מתנדבים יש בכוחות הביטחון? במשטרה, בכבאות, במד"א, כל הגופים הביטחוניים האלה, את יודעת כמה אנשים מתנדבים יש? אני בתור אחד שמתנדב 30 שנה רצוף, עד היום, אני אגיד לך משהו כזה – בלי המתנדבים המדינה הזאת הייתה קורסת. אם אתם הייתם צריכים לשלם לי משכורת מינימום על כל שעה שאני מתנדב היו לי כמה וילות היום. לא רוצים את הכסף. המדינה בלי מתנדבים קורסת. אתם רוצים שכולם יתגייסו לצבא, אלה, טפלו בהם קודם, לא במחבלים שיושבים, הנוח'בות. להם דואגים לטיפולים, תרופות, טיפולי שיניים. מה אנחנו מבקשים? מה?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אורן, רגע. אמיר, מה אמרת?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני אמרתי שיש לנו הגדרות של מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא. אנחנו יכולים לטפל בחיילים, אני לא יכול לטפל במישהו שאיננו חייל.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תשמעו, זה לא משנה כרגע מי אחראי, זו מציאות מטורפת. אורן, אתה אחרי הדיון הזה בא אליי עם הטפסים האלה ואנחנו ניקח את המקרה שלך ונלמד ממנו על הרבה מקרים אחרים. אם צריך שינוי חקיקה, אם צריך ללכת למנכ"ל הביטוח הלאומי, למנכ"ל משרד הביטחון, לא משנה למי. המציאות הזאת שאתה מתאר, לא פעם ראשונה, היא באמת מציאות שהיה אסור שהיא תקרה במדינה שלנו, זה לא יכול להיות. ואנחנו נמשיך את הדיונים.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
סתם לפרוטוקול, להגיד משהו קטן. אני אישית מכיר שמונה אנשי זק"א מתנדבים בשורה שלא איתנו כבר למעלה משנה, שהיו בשורה. אני אישית מכיר שמונה, לא יודע עוד כמה יש כאלה. מתוך 110 שלא איתנו, כוחות הביטחון, יותר מ-20 היו בשורה. תעשו את החישוב המטורף הזה, כמה אחוזים של אנשים ששמו קץ לחייהם משורה לעומת שאר היחידות. דברים מטורפים, למעלה מ-30 אנשים רק משורה. גם כוחות הביטחון על מדים וגם אזרחים. מה צריך עוד שיקרה במדינה הזאת?
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
אני אשמח להוסיף לדברים של אורן. אני אישית, בן משפחה ששירת בשורה מעל שמונה חודשים מתחילת המלחמה. הבן אדם לא פונה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
סליחה, איך הקשר שלך אליו?
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
הוא אח של מיכה. לא קשור לאורן. אח של מיכה שירת בפיקוד העורף בשורה שמונה חודשים. הגבריות של האדם שמחזיק את עצמו ומחזיק את המשפחה וממשיך לעבוד עדיין משחקת אצלו תפקיד, והוא לא פונה אליכם והוא לא מבקש מכם עזרה.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
בקצה.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
לא, הוא לא בקצה.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
לא, אנחנו הקצה, אגף השיקום הוא הקצה.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
אוקיי, אבל אגף השיקום לא אמור להיות הקצה, אגף השיקום אמור לקחת כל בן אדם שהיה שם תחת המערכת הצבאית ולדאוג לטיפול בו, לטיפול באשתו, לטיפול בילדים, בין אם הוא מגיש לכם בקשה ובין אם לא, בגלל שזו אחריות שלכם לדאוג למקרים האלה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אבל, שנייה, הוא היה חייל?
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
חייל.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אנחנו פה כבר כמה פגישות דיברנו על זה שכן יש, מערכת הפיקוד שלהם כן שומרת איתם על קשר וכן בודקת את המצב שלהם כל הזמן.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
נכון. ובסופו של דבר יש - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שנייה אחת. עושים את זה?
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
קודם כול, כן, הם איתו בקשר. הבן אדם הוא מאצ'ו, והבן אדם לא יודה בחיים, עד שהוא לא ייפול ויקרוס סופית, הוא לא יודה שיש לו בעיה. אם אתם יודעים שהיה מישהו שהיה בשורה, אתם חייבים לדאוג לו ולמשפחה שלו, בין אם הוא - - -
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
טיפול - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שנייה, מיכה. יש דברים, את יודעת, שאתה לא יכול. המאצ'ו הזה שאת מדברת עליו.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
אבל אם אתה שולח לבן אדם הפניה, הוא עלול להשתמש בה. אתה מבין איזו סכנה, ששלחת לו דף נייר?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מיכה, אבל בשורה היו הרבה אנשים, חלק נפגעו, מודים, חלק נפגעו, לא מודים, חלק אולי גם לא נפגעו, למרות שלא יודע. אני אמרתי לכם, אני בבית יש לי, אני מסתכל כל הזמן לראות, ואני שואל. אני חושב שאם הייתי שם הייתי נפגע, זה לא היה נותן לי לתפקד אחרי זה כרגיל. לא יודע אם מישהו חוזר לתפקד כרגיל. אבל לא כולם. זו סוגיה של האם אתה יכול להכריח מישהו שנגיד - - -
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
זה לא להכריח, זה לתת את האופציה.
<< אורח >> מיכה כץ: << אורח >>
זה לתת את האופציה שהדלת פתוחה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה בסדר, את האופציה אני מבין שכן נותנים.
<< אורח >> נאווה כץ: << אורח >>
לא, נותנים את האופציה לחייל, אבל יש גם את כל המעטפת המשפחתית שסובלת בינתיים, וזה לא בסדר.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
במה שסיכמנו יש אזרחית עובדת צה"ל, היא עכשיו במילואים, היא הופכת להיות אזרחית עובדת צה"ל מ-1 בספטמבר, אבל היא כבר שם, שכל תפקידה זה - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מי זאת?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
השם פחות חשוב. אתה רוצה?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, אני רוצה סתם לדעת, הזכירו לי אתמול גם.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
קוראים לה אפרת. והיא, התפקיד שלה בתוך המסגרת, אנחנו תקננו תקן במיוחד שיוכל לעשות את החיבור בין אנשים שפונים והיו בשורה לבין אגף השיקום, כדי לייצר באמת חיבור ישיר לאגף השיקום בדרך המהירה ביותר שיכולה להיות. ולכן, אם מישהו צריך, דרך הפעילות שמתבצעת בנושא שמירת הקשר, להגיע לאגף השיקום, יצרנו את הדרך לעשות את זה בצורה שהיא יחסית נגישה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אנחנו בדיונים הקודמים שהיו כאן דיברנו גם על הפנייה והסנסורים והעידוד שצריך לעודד את המשפחות כדי שהן יפנו, שיש אירועים של מאצ'ואים, אם אני לוקח את המילים שלך. ואני מקווה שלמקרים האלה יש את האאוטריצ'ינג, שהולכים אליהם ויודעים, ואישה של מי שהיה בשורה, נגיד את זה ככה, יודעת למי לפנות. זה היה הרעיון.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אני אשמח להתייחס לכמה דברים, אם אפשר. אני אגיד מציאות ואני אגיד משהו שאנחנו נפגשים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הרב, רק תציג לפרוטוקול.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אייל מורדוך, מפקד מלב"ח, ראש ישיבת בני עקיבא חדרה. אני מעלה נקודה שהיא חוזרת על עצמה, והתחושה היא שפה אנחנו מפספסים את זה פעם אחרי פעם. אני פותח ואומר באמת תודה רבה לכולם.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
סתם, יש לי שאלה בצד. נגיד החבר'ה של זק"א שהם לא ביחידה שלך שבאו לשורה, היו סוגים של הבדלים בעשייה שלהם בין מה שהם עשו לבין מה שחיילים שלך עשו?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
בעשרת הימים הראשונים לא אישרו לזק"א להיכנס, מי שטיפל באזרחים ופרק את המשאיות אלה החיילים שלי. הייתי יחד איתם שם, אחר כך הכניסו את זק"א. זק"א היו גם בקיבוצים, נכנסו לשם.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני פגשתי אותם שם.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
תחת פיקוד העורף, נכנסו פנימה, ראו את הזוועות כשהם שם. אחרי עשרה ימים הם הגיעו אלינו והמשיכו את הפריקה. זה היה משהו שהוא היה ארוך.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זק"א לא טיפלו בחללי צה"ל, הם טיפלו באזרחים.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אזרחים, זה מה שאמרתי, הם נכנסו וטיפלו באזרחים. המציאות הזאת היא מציאות מורכבת, כי הם מתנדבים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, רגע. לדעתי, זק"א, לא יודע אם לא טיפלו בחיילי צה"ל בשטח, בסדר?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני מדבר בשורה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
לא, בשטח הם טיפלו בכל מה שהיה שם.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
היה תר"ח א', תר"ח ב'.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
תר"ח א' ותר"ח ב' זה טיפול באזרחים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לדעתי, בשטח - - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בשטח עשו הכול.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בדיוק. לדעתי, בשטח, זק"א, ממה שאני פגשתי, גם בחיילי צה"ל וגם ברוצחים המתועבים. בהכול. זה מה שאני ראיתי אצל זק"א ממש.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
קודם כול, אני אומר עוד פעם, לפחות אצלנו אני יכול להגיד שהמפקדים בקשר כמעט יום-יומי עם החיילים. החיילים צמאים לשיח, למעגלים עם המפקדים שלהם. אני רוצה להגיד מציאות שהיא קיימת. כיום - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, הרב אייל, סליחה, אני אולי לא הייתי עד הקצה. אחרי עשרה ימים זק"א נכנסו לשורה, כן?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אתה רוצה שאני אתייחס דווקא לזק"א?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, גם. יש לי שאלה קטנה על זק"א ואז נלך הלאה. כשזק"א נכנסו לשורה, איך הם השתלבו עם החיילים של הרב מורדוך?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
כשזק"א נכנסו לשורה, מייד אחר כך הוקם תר"ח א', תר"ח ב' שטיפל אך ורק באזרחים, ומי שתפעל את זה זו המשטרה. הצבא ניהל את האירוע מבחינה לוגיסטית, האנשים שלי היו שם כדי לוודא שהכול עובד כמו שצריך. מי שהיה אחראי על הזיהוי, מי שהוציא, פרק וכולי זה היה זק"א יחד עם המשטרה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הבנתי. זק"א טיפלו באזרחים, נקודה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
נכון, הם לא נגעו בחיילים, אלא אם כן הם היו בשטח. הם לא היו נוגעים בחיילים.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
משהו קטן לתקן אותך. מ-9 באוקטובר היינו עם הגופות.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
בשורה?
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
בשורה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
לא היו בשורה.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
בשורה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אני הייתי שם, אני אומר לך. לא קיבלו אישור להיכנס. אני הייתי יחד עם הרמ"ט שאישר את זה, זה היה אחרי משהו כמו עשרה ימים.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
אני עם האופנוע של זק"א נכנסתי פנימה לתוך הבסיס וטיפלתי שם.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
יכול להיות, אבל זק"א כזק"א לא הוכנסו ב-9 באוקטובר.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
ביומיים הראשונים הייתי שם באוהל של המשפחות.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
בסדר, ראיתם והתעסקתם עם זוועות לא פחות, אני לא אומר את זה כדי להפחית, אני רק אומר, ממה שאני זוכר לפחות, בהתחלה זה היה החיילים, אבל בסדר גמור. עצם זה שהיה שם תר"ח א' ותר"ח ב' וכולי, מבינים מה סדרי הגודל שהיו שם עם האזרחים. ברור לי שעשיתם דברים מטורפים, אני לא מדבר על זה.
החיילים שלנו במלב"ח מעוניינים במילואים. אין כרגע לא אימונים, אין איזושהי קריאה או משהו כזה. רובם מרגישים חסרי משמעות, מרגישים כאילו השתמשו בהם וסיימנו. יש משמעות לזה שהם לא עושים מילואים, ואני רוצה להסביר מהי. אחת, כל הדברים שהצבא בא לקראת ועזר וסייע והחשיב אותם כלוחמים, זה לפי ימי המילואים. זה אומר שעכשיו, ב-2026, כשרובם המכריע לא עשה את זה ועדיין לא קיבלו את כל המעטפת כיוון שהיא התחילה לא מזמן, ודיברנו על זה בפעם הקודמת, יוצא מצב שאותם אלה שהיו מ-7 באוקטובר במשך שנה וחצי, 450 יום ומעלה, לא יקבלו את הדברים האלה, כיוון שהם עכשיו, ב-2026, לא עושים מילואים. אני רק נותן את ההשלכות.
אני מסתכל וצופה פני עתיד. בסוף אלה אנשים שמגיעים, צריכים להתאמן, להיות. המטרה היא לתת להם את המעטפת, להחזיר אותם חזרה למסלול לקראת האירוע הבא, אם וכאשר יהיה, ואנחנו מקווים שלא יהיה. ופה יש בעיה שאני גם שמעתי משאר החברים. אני אומר את זה, צריך לשים את זה על השולחן, אנחנו אומרים את זה פעם אחרי פעם, ואני לא מזהה שיש איזושהי מציאות שמישהו מרים את הכפפה. וזה שכל האירוע הזה היה כשאנחנו היינו במילואים, סיימנו, אנחנו עכשיו אזרחים, הצבא לא מוכן להתעסק באזרחים. כשאני אומר צבא, אני מבין שזה ברה"ן, ואני מבין שיש פה כל מיני דברים שאולי מגבילים, בואו נחשוב מחוץ לקופסה.
כשאני אומר, ופעם שעברה אמרנו את זה, את פתח לו, זה אומר שאם יש לי חיילים שהם כל היום במיטה והם לא מוכנים להגיע, או שהם נמצאים בשירות הציבורי והם לא ילכו להכרה, כי הם מפחדים שבמכרז הבא לא יקבלו אותם. דברים שאני אומר לך, שלושה אנשים שאני מכיר אישית שהם לא מטופלים, אבל הם עוברים דברים, ייסורים, הם לא יעשו את זה כיוון שהם מפחדים מהדבר הזה. ואין איזשהו סוג של איתור. דיברנו בזמנו על לאסוף את כולם ליום שאנשים יבואו ויבינו מי מול מי, מה מותר, מה אסור.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הרב אייל, היחידה שלך ב-2026, מה אתה אומר לי, אפס ימי מילואים?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
לרוב המכריע. יש לי 1,000 חיילים, אולי 120 היו עכשיו בכל הדברים האלה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אנחנו דנים בכמה? אתה רוצה שאני אסביר את המענה שקיבלו עוד פעם? אני יכול להסביר.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
זו לא טענה, זה בא להגיד שאלה שלא היו לא יקבלו את זה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אבל זה לא מדויק, עם כל הכבוד. דבר ראשון, יש פה שלושה מענים מרכזיים, אם אני מסדר את זה בנושאים גדולים. אחד זה כל הנושא של הזכויות, גם מעטפת כלכלית, טיפולים וכולי. הנושא הזה הוסדר לשנת 2024, לשנת 2025. זאת אומרת, זו זכאות שנשמרת לך גם לשנת 2026, 22 טיפולים, זה כולל בנות זוג, זה כולל משפחה, זה כולל מעטפת כלכלית, זה כולל תוכנית עמית, זה כולל החזרים וכולי. זה דבר ראשון.
לעצם מה שאמרת עכשיו לגבי שנת 2026 ואילך, בשנת 2026 התקבלה החלטת ממשלה בנושא המילואים שקוראים לה "אמת המדרגים", שסידרה את המדרגים השונים. ולכן, אנחנו הגשנו לממשלה הצעת החלטה לממשלה שעניינה להסדיר את שנת 2026 ואילך בסוגיית הטבות וסיוע נפשי לחיילי מילואים שעסקו בטיפול בחללים ובני משפחותיהם, והעבודה הזאת מתואמת אוצר ומתואמת משרד הביטחון. שם הגדרנו תפקידים במעגל הראשון, שזה תפקידים הכוללים טיפול ישיר ובלתי אמצעי בחללים, תוך כך, אמצעי איסוף, זיהוי וקבורה של חללים כפי שיקבע ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים בצה"ל.
ושתיים, גם הסדרנו את הנושא שהועלה כלקונה של תפקידים במעגל השני. כלומר, שו"ן, נפגעים, אלה דברים שלא היו מוסדרים. קודם כול, לעניין הזכאויות וכולי, אנחנו נתנו זכאויות רחבות מאוד על השנים 2025-2024, שרובן ממומשות ב-2026 ואילך, זה אחד. הדבר השני זה השמירה על הקשר. כפי שאמרתי, גם הוגדר בעל תפקיד שכל עניינו הוא לקחת את הנתונים מהמפקדים ומהדברים שעולים מהפעילויות השונות, תכף אני אגע מה זה הפעילויות השונות, ולעשות חיבור לאגף השיקום.
מעבר לזה, אנחנו גם הקצינו משאבים למפקדים כדי לנהל את הקשר עם החיילים שלהם במסגרת היחידה, דבר שעלה כפער, אני לא זוכר אם בדיון הקודם או בדיון הקודם-קודם. והדבר השלישי זה כל מה שקשור לאירועים, ופה, בגלל זה גם זה מפריע לי, מה שנאמר פה, אירועים גם ברמה של ערבי יחידה, חוסן, בנות זוג וכולי.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
זה לא קרה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אתה רוצה שאני אגיד לך עכשיו את התאריכים שזה נקבע?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
של מה? מכאן ואילך? תצליחו להכניס את כל הדבר הזה עד סוף השנה?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
יש תוכנית מאוד מסודרת, והאמת היא שיש לי אותה גם פה, של מי עושה מתי.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אני יכול לפרט אם אתה רוצה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אם אתה רוצה, תפרט. תוכנית מאוד מאוד מסודרת שקורית בכל החודשים עד סוף השנה וגם בשנת 2027. זה נכון שאנחנו פרסמנו את 2026 עכשיו ולא את 2027, את 2027 נפרסם ברבעון האחרון של 2026, כמו שהצבא עובד. ובשנת 2026 יש פעילויות לכלל היחידות, אפשר לפרט את זה פה, עד ה-31 בדצמבר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לכלל החיילים?
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אני אפרט את זה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
וצריך להגיד שהיה פה תהליך. אני מבין שכל שנייה לבוא ולהגיד, הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, אמיר, לא כל שנייה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
יש לי מה להגיד, אבל בסדר. ואני אגיד ככה. יש פה תהליך הכרה של למעלה מ-2,000 אנשים וממגוון של עשרות יחידות שונות בתוך הצבא, שלקח לנו גם זמן להבין, ויש כאלה פניות שגם מגיעות עכשיו, אחרי שנתיים. אנחנו מסדירים את כל הדברים האלה, כך שגם מסגרת היחידות סוכמה, ואם הרב רוצה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אני אשמח אבל להמשיך את הדברים שלי, למרות שהתייחסתם תוך כדי, אפשר?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
א', הרב אייל, אפשר, אבל אני מבין שהרב שהם, אתה אחרי זה תגיד להם בדיוק את התשובות.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אני יכול להתייחס אם רוצים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זאת אומרת, זה נראה לי קצת מוזר שלא יודעים.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אני חושב שיודעים. אני יכול לפרט, אני אסקור את הדברים. אנחנו גם הצגנו את זה בסטטוס הקודם, גם לפני כן, אני רק רוצה לפרט קצת יותר את השינויים מהסטטוס הקודם ואת ההתקדמויות של תוכנית החוסן. תוכנית החוסן, להזכיר למשתתפים פה, היא תוכנית ששורטטה על ידי כלל הגופים בצה"ל, הצבא רתום מאוד לסיפור הזה. כלל הגופים זה בראש ובראשונה אכ"א, הרבנות הצבאית, מערך ברה"ן, כן, גם אגף השיקום שותפים לדבר הזה, גם חינוך, ממד"ה ועוד גופים נוספים, וכולם, כולם, כולם רתומים לדבר הזה.
מיקוד התוכנית זה שלושה חלקים, כפי שנאמר פה. החלק הראשון זה נושא בריאות הנפש, שזה בהובלת ברה"ן, הדבר הזה. יש פה טיפולים שמוקצים גם למשרת עצמו, משרת המילואים, וגם לבנות הזוג, וגם למשפחה וכולי. וגם הנושא של אגף השיקום, הוזכר פה התקן של רמ"דית סיוע להליך ההכרה, כל זה תחת הקטגוריה של בריאות הנפש.
הדבר השני זה הכרה וזכאויות, שזה באחריות מלאה של אכ"א. יש לי פה רשימה של כלל היחידות שכבר הוחרגו והוכרו כלוחמים. אם זו מפקדת המלב"ח; היס"ר המטכ"לי; מאנ"ח; הנמ"ח, שזה השינוע של החללים; הבל"ק, שזה ביצוע לוויות וקבורה; תר"ח, תר"ח זה הטיפול של האזרחים בשורה; יס"רים כמובן; יק"פים וכולי. כל היחידות כולן, האמת שאחת עדיין בהליך, אבל 16 מתוך 17 יחידות מטפלים בחללים, כולן, אפשר לסמן על זה וי, זה מאחורינו, כולן הוכרו על כלל הזכויות של הדבר הזה. יש יחידה אחת שהיא תת יחידה, רבני ר"מ 2, שזה עכשיו ממש ממש בתהליך, אבל זה ממש השוליים של השוליים. כל היחידות מאחורינו, אפשר להשאיר פה את הרשימה הזו.
הדבר השלישי זה חוסן ולכידות מסגרת. חוסן ולכידות מסגרת, אנחנו שרטטנו פה בתוכנית שלוש לבנות לדבר הזה. האחד זה חוסן המשרת במסגרתו, השני זה חוסן התא הזוגי, והשלישי זה חוסן התא המשפחתי.
להזכירכם, התוכנית הזאת פרוסה על שנתיים, ועל כן התוכנית של חוסן המשרת והמסגרת, אנחנו ביצענו כבר לשתי יחידות. אחת זה היה ב-25 ביוני של יק"פ דרום, השני זה ב-1 ביולי של יס"ר מרכז ויס"ר 98, השלישי, זה יהיה ב-14 ביולי, מחר, זה יס"ר גולן, שזה של פיקוד הצפון. לאחר מכן לקחנו את אוכלוסיית הבני"שים שגם כן עלתה פה באחד הדיונים, שהם קצת זה, יהיה להם בעזרת השם גם כן ב-26 ביולי, אחר כך ב-28 ביולי. יש פה את כל הרשימה, גם את זה אני יכול להשאיר פה לוועדה, שזה יסתיים עד ה-12 באוקטובר 2026, נסיים שם את כל היחידות של הלבנה הראשונה.
לאחר מכן יש לנו את הלבנה של החוסן הזוגי, שזה ערבי זוגות, ולאחר מכן חוסן התא המשפחתי ביום המשפחה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, לא צריך להיכנס לפירוט. הרב אייל.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אבל למה זה חשוב? כי יש פה קשר בין הדברים, בסוף כל הדברים יכולים להתחבר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, זה ברור. בבקשה, הרב אייל.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אני אמשיך. לגבי הנושא של האיתור, אפרת זנתון לא יכולה לדבר עם 1,000 חיילים, היא לא יודעת לעשות את זה, היא לא תספיק לעשות את זה גם אחרי שהיא תסיים. זה לא מה שנותן את המענה. זה אם מישהו אחרי שהוא כבר החליט ללכת להכרה, היא עוזרת לו אל מול משרד השיקום וכולי.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
זה התהליך, היא לא אמורה לדבר עם כל ה-1,000.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
נכון, לכן אני אומר, אני דיברתי על משהו אחר. אני מדבר על לקחת את החיילים האלה ליום אחד, לחצי יום, לשבת מולם, שישמעו מה יכולים לקבל, מה לא יכולים לקבל, שאנשי מקצוע ייקחו רגע אחריות ויגידו מה הם אמורים לקבל, ולדעת את מי צריך להפנות ומי לא צריך להפנות. אם יש חייל שמרטיב בלילה והוא לא חושב שזה בעייתי כי מאז המלחמה הוא עושה את זה, ואני צריך לשבת מולו ולשכנע אותו שהוא צריך ללכת להכרה, יש פה בעיה. אפשר להמשיך להתנגד ולהגיד הכול בסדר. אנחנו חוזרים מהוועדה הזאת פעם אחרי פעם ואני חוזר על אותו דבר. עד שלא - - -
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אבל אתה יכול לחזור, זה לא אומר שזה מה שצריך לעשות.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
לא, רגע. אני לא מסכים שאתה תגיד שאני יוצא מהוועדה הזאת ואומר שהכול בסדר. אני, אחרי שאני יוצא מהוועדה הזאת עושה דיונים - - -
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
לא דיברתי עליך וגם לא היית בוועדה הקודמת.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני הצבא ואני נושא באחריות, בסדר?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אז הצבא לא עושה מספיק, בסדר? הנה, אני אומר את זה. כמי שאחראי על 1,000 חיילים אני יכול להגיד לך את זה שהצבא לא עושה מספיק.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני לא מסכים איתך.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אל תסכים איתי. תבוא איתי פעם אחת לבית מאזן ותבין על מה מדובר, תבין מה זה אומר שאף אחד לא מדבר איתם, תבין מה זה אומר שהם לא יודעים מה מגיע להם ומה לא ומי צריך ללכת בכלל לקרב ומי שלא צריך את זה בכלל.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
כל מה שקשור בהנגשת מידע לאנשים זה בדיוק הרעיון של כל הפעילות הזאת שדיברתי עליה קודם, כולל - - -
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
שמה? שגם כשהיא הייתה לא היה ברה"ן שדיבר איתם על זה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
יש ברה"ן בכל מופע.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
יש קב"ן בכל מופע. אפרת עומדת, עומד רמ"ד החוסן, מסביר את כל הנהלים.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
כן, הוא יושב ומסביר לכולם.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
כן.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בכל מופע יש ברה"ן, וזה עם נציגי ברה"ן.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אתה עוד לא השתתפת בשום מופע כזה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אנחנו השתתפנו בתחילת השנה ולא היה.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
בתחילת השנה. זו תוכנית חדשה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
בואו נעשה וי, אנחנו אלופים בזה.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אתה מוזמן מחר.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני לא מסמן וי, אני לא מקבל את המשפטים האלה, אתה לא תגיד שאני מסמן וי.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אל תקבל את המשפטים האלה, אני אומר לך מה המציאות, אתה יכול להמשיך להסתיר.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
עם כל הכבוד לך, יש בכל מופע כזה ברה"ן, ואני לא מקבל שאתה תגיד לי את זה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
תמשיך לעצום עיניים, הכול בסדר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הרב אייל, תסתכל אחר כך על היחידות שלך, תסתכל ב-2026 מה יש לך על הגרף, את אותם מופעים.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
מפגש אחד מתוך תוכנית שלמה שהייתה אמורה להיות, זה מה שאני אומר.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, לא, האם בתוך אותו מפגש שיש ליחידה שלך לדוגמה יש מפגש עם ברה"ן. הרי כשנפגשים, אותם ימים שנמצאים על הגרף, יש סדר יום, לא באים אהלן וסהלן, מקבלים חמגשית והולכים. ולכן מה שצריך להסתכל, האם בתוך אותו מפגש, אני מבין שחלק מהייעוד שלו זה אותו סוג של הנגשה.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
נכון. אתה מוזמן מחר לראות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ולכן נמצא שם גם ברה"ן. ולראות שבאמת זה קורה לכל היחידות וכמו שהוצג כאן. אם מה שהוצג פה לא נכון, אנחנו באירוע אחר. אבל אם מה שהוצג פה זה כן נכון, כן יש פה סוג של טיפול, של התקדמות. והתפקיד שלך באמת זה כן לבוא ולהעלות את הדברים האלה אם לא. בסוף, שלא נתבלבל, גם באכ"א יודעים שלא מתדפקים על הדלתות אלפי אנשים שרוצים לעשות את הדברים האלה בגילים האלה.
הרב אייל, בבקשה.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
טיפול קבוצתי שדיברנו עליו מספר פעמים ויש התנגדות מהצבא, מברה"ן, עדיין לא קורה. דיברנו על זה פעם שעברה, נאמר פה שנשב ונדבר. לא זוכר שקרה שמאז הפעם הקודמת מישהו דיבר על זה. גם אם אתם חושבים שאנחנו טועים לגמרי, אנחנו לא מבינים כלום מהחיים שלנו בבריאות הנפש, עדיין יש פה ציבור שלם שעבד 24/7 מול חללים בלי סוף ואלה האנשים שהוא מסוגל לדבר איתם. לא יקרה כלום, באמת, מבטיח לכם.
וגם אם איזה בן אדם אחד או שניים ייכנס להכרה ולא היה אמור להיכנס, אני מניח שהוא ייפול באמצע, אני לא מבין ממה אנחנו חוששים כל כך. תנו להם לשבת ולדבר. אגף השיקום כבר עושה את המעגלים האלה לאנשים שנכנסו, אנחנו מדברים על אלה שעדיין לא הוכרו, שמחפשים את זה, משתוקקים לדבר הזה, רוצים לדבר על זה. אנחנו פעם אחרי פעם מדברים ונאמר "בואו תשבו בשולחן" וזה לא קורה, ועל זה אני מצר מאוד.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
מי צריך לזמן את השולחן?
<< אורח >> עוזי בכור: << אורח >>
אני יכול להתייחס לטיפול קבוצתי. אני עוזי, אני פסיכולוג קליני מומחה, קב"ן, ומפקד היחידה לתגובות קרב, אני מומחה לפוסט-טראומה. היינו חלק מההבניה המקצועית של התוכנית הזאת שאמורה לתת את המענה של החוסן.
כשמדברים על טיפול קבוצתי, אחת ההפרעות היחידות, נקרא לזה הפרעה, סליחה, בפסיכיאטריה, שעלולים לגרום לאנשים נזק עם טיפול קבוצתי לא מבוקר זה פוסט-טראומה. ראו את זה בהמון מחקרים בארצות הברית, ולכן אי אפשר לעשות טיפול קבוצתי אם אדם לא עושה אבחון קליני ומגיעים למסקנה שיש לו פוסט-טראומה וההמלצה הטיפולית היא טיפול קבוצתי. ולכן אי אפשר לקחת אוכלוסיות שלמות שאנחנו לא יודעים מה האבחנה שלהן, שהם לא מטופלים, ולהגיד "כל אלה יעשו טיפול קבוצתי". זה עלול לגרום נזק להרבה מאוד אנשים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אבל רגע.
<< אורח >> עוזי בכור: << אורח >>
שנייה, אני אסיים רק את הנקודה הזאת. ולכן המענה לא צריך להיות טיפול קבוצתי של עיבוד של טראומה, אלא אם כן אלה אנשים מאובחנים שנמצאים בתוך מרפאה, כמו שלנו נגיד, אנחנו עושים בכל זמן נתון 20 טיפולים קבוצתיים ביחידה לתגובות קרב ללוחמים משוחררים.
המענה לאוכלוסיות שאנחנו לא יודעים מה יש להן אבל הן עברו חוויות טראומטיות קשות הוא המענה הזה, הוא מענה של רצף של חוסן, ששם גם מדברים, גם עושים תמיכה של המשפחות ושל הקהילה, וגם מנגישים את המידע על ידי קב"נים שמסבירים מה התגובות, למי אפשר לפנות ואיך לפנות למקומות המקצועיים שעושים טיפול קבוצתי. טיפול קבוצתי זה לא אירוע של - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, שנייה אחת. העניין הוא, ממה שאני מבין, זה רק הבדל של המינוחים.
<< אורח >> עוזי בכור: << אורח >>
לא, זה הבדל מהותי.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שנייה אחת. ממה שאני מבין, ותקנו אותי אם אני טועה, מה שלדעתי היה צריך לעשות, זה סוג של, אם אתה רוצה תקרא לזה שיח, של לעשות שיח עם אותם אנשים לפני שאתה מחליט אם צריך לתת להם טיפול, בסדר? טיפול, אני מבין שזה עניין מקצועי. המטרה של השיח, כמו שאני מבין, זה להציף את הרעיון של אולי מישהו משם, אולי כולם, כן צריכים טיפול, שזה הקטע המקצועי.
<< אורח >> עוזי בכור: << אורח >>
התוכנית הזאת, היא אמורה לתת מענה לדבר הזה, לכנס אותם ביחד, לדבר איתם, לשמוע אותם, פשוט לא לקרוא לזה טיפול קבוצתי כי זה לא.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אוקיי, אני הבנתי.
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אתה מבין שאם מישהו שהוא חווה בעיה, הוא לא יגיע למפגש הזה? אתם מבינים את זה, שהוא לא ייצא מהבית והוא לא יגיע.
<< אורח >> עוזי בכור: << אורח >>
איך הוא יגיע לטיפול קבוצתי?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
אבל אם אנחנו מזמנים את כולם בצו ומביאים אותם ויושבים איתם ואז עושים את האיתור הזה, זה עולם אחר.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני לא מקבל את זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הרב, סיימת?
<< אורח >> אייל מורדוך: << אורח >>
סיימתי.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
אני רוצה בבקשה להגיד פה לקב"ן. אני במסגרת של זק"א, לפני איזה שנה בערך היה לנו כנס לזהות מקרים אובדניים. אתה יודע, שאתה בא לאנשים לזהות. יש ארבעה שלבים של לזהות: מחשבה, דיבור, תכנון ועוד משהו. ישבנו בח', לא במעגל, לא באליפסה, בח'. כשהגיע השלב שלי אני כבר הבנתי כמה אני על הקצה. ארבעה שלבים שהמנחים דיברו, אחד מהם היה ממשרד הבריאות, ספציפית יש להם תא קטן כזה שנקרא מחשבות אובדניות, התאבדויות, דברים כאלה. כשאני מזהה את עצמי בארבעה שלבים כשאנשים מדברים, וכל אחד, אתה יודע, זה ארגון של מאצ'ו, אף אחד לא יגיד, אני ראיתי, כואב לי, דברים כאלה. עד שהגיע התור שלי, ומה שהיה לי פה מקודם זה כלום לעומת מה שהיה לי שם. לא הצלחתי לדבר אחר כך 20 דקות. אני עצמי נשברתי ברמה כזאת.
כשאתה מדבר על טיפול קבוצתי, לפעמים בטיפול קבוצתי אתה לא מבין מה יש לך עד שאתה מגיע לקבוצה, כשאתה מקבל כלים. כשהייתי ב-52 טיפולים פסיכיאטריים דרך הפדרציה, ארגון שהוקם מ-7 באוקטובר לטפל, קבוצה של מתנדבים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכולי. 52 שיחות, אני 40 שיחות באתי לשם כאילו אני גנב, שלא יראו אותי בטעות ברחוב.
בן אדם שבא, בן אדם שבגדול הוא נורמטיבי, איכשהו נורמטיבי, בא לבריאות הנפש, בא לקב"ן, לא משנה מה, זו לא תמונה שתמיד תצטייר בצורה יפה. לפעמים כשאתה בא לקבוצה, כמו שאני מטופל חמישה חודשים אצל בחור בשם אורי שהוא בעצמו הלום קרב ויש לו חוות סוסים, חווה בכפר ליד כפר רות, שהוא עושה לנו על חשבונו טיפולים פעם בשבוע, גם רכיבה על סוסים, גם יוגה, גם מפנק אותנו שם בהרבה דברים, בן אדם, אזרח שלוקח יוזמה ועוזר להלומי קרב ושורה וכל זה. איפה הצבא והמערכת הנוספת שאמורה לטפל בנו?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תודה. אנחנו ביקשנו, רחל.
<< אורח >> רחל הילר: << אורח >>
קודם כול, אני רוצה לומר תודה רבה לאמיר, ממש. אנחנו מגיעים אליו כמעט באופן שוטף, ויש התקדמות מדהימה גם מצד הוועדה, גם מצד הרבנות, גם מצד הצבא, שיתוף הפעולה. אנחנו מבינים את האתגרים, אנחנו רק רוצים שיעשו איזושהי הפרדה ממש בין סוגיית החוסן לסוגיית הטיפול. קינלי יצא, אבל הוא דיבר על נקודה מאוד מרכזית. הם לא משרתים במילואים, הם כרגע נמצאים בבית ולא מעט מהאנשים האלה לא מוכנים ללכת למסלול של הכרה, לא משנה מה הסיבות, פשוט לא מוכנים.
דרך אגב, גם אנחנו כחברה, אנחנו רוצים שכל מי שעכשיו, מתוך 200 חיילים שזיהו ונשארו רק 80 כי הם היו מסוגלים אנחנו רוצים שכולם יהיו עכשיו מוכרים? זה לא מה שאנחנו רוצים בחברה הישראלית שלנו, ממש לא. להפך, אני חושבת שיש להסתכל על העוולה שקרתה, על אותה משימה כל כך קשה ומורכבת שהייתה והחוסרים שלא הצלחנו לתת באותה נקודת זמן ואחרי, שעכשיו קיימים, אל מול פני עתיד. אם חס ושלום בעוד שנה אנחנו נפגשים עם החיילים האלה והם צריכים שוב להתגייס, כמה מוכנים ומוגנים הם מגיעים? כמה מוחזקים הם נמצאים בתוך המשימה?
מה למדנו? היינו לפני שנתיים בשורה ואמרנו, סא"ל עוזי בכור וד"ר כרמלי ושני אביב, אמרנו שנלמד מה זה החשיפה הזאת, מה היא עשתה להם. מה זה חיילים שהגיעו לא מוכנים, לא מוגנים וחשופים למראות שאי אפשר לתאר, בתקופה מאוד ארוכה, בכמויות מאוד גדולות. מה זה, מה למדנו בסוגיה הנפשית של האנשים האלה?
אף אחד לא אמר שכולם פגועים, אבל זה ברור לכולי עלמא שכל מי שעשה משימה כזאת חווה משהו כזה או אחר. אני לא בטוחה שיום של ימי חוסן, שאולי בלי - - - או אולי דווקא עם היחידה שהוא מכיר או לא מכיר, יציף את הסוגיה שהוא חווה בה, אני לא בטוחה. כמובן שזה קריטי וזה חשוב, והתוכנית הזאת מהממת וצריכה להמשיך עשור. מה שאנחנו מגלים, ומתוך ממצאים שאנחנו מוצאים עם פסיכולוגים קליניים דווקא לחיילים האלה, אנחנו מגלים שככל שאנחנו מתרחקים מהמשימה, עוד יותר רחוק מהמשימה, לא רק שהכול צף, האדוות הן אחרות לגמרי, לא רק המעגלים המשפחתיים והחברתיים נפגעים. לכן זה משהו שצריך לגמרי להיבדק.
זאת לא פוסט-טראומה רגילה לדעתי, ואני לא בתוך עולם של בריאות הנפש, אבל זה צריך להיבחן, כי על זה אנחנו יושבים. אנחנו מבינים שצריכים טיפול, איזה טיפול, כמה ואיפה, זה משהו שצריך ממש להיבדק. באחריות של מי? אני לא יודעת, כי זאת הבעיה המרכזית. הם לא משרתי מילואים, כך שהצבא לא אחראי עליהם לכאורה, אבל הם גם לא מוכרים, אז מי אחראי עליהם? 22 טיפולים זה מושלם, אבל הם כבר לא משרתים פעילים, זה לא יישאר להם לעוד עשר שנים, שלוש שנים, ארבע שנים אם פתאום הבן שלהם ירצה עכשיו להתגייס, לא יודעת מה, לקרבי, או מה יפגוש אותם. אנחנו מבינים שהקושי שלהם מגיע מאוד מאוחר מהמשימה שהם ביצעו, ואז אנחנו לא שם. זאת נקודה מאוד מרכזית שחשוב לי להעלות.
נקודה של תוכנית החוסן שצריכה לפעול הכי מהר, הכי חזק. הם צריכים לעבוד כמה שיותר בצוותים אורגניים עם נקודת ברה"ן, כמו שאמרתם, צוותים אורגניים, להפגיש אותם. אני לא יודעת, אבל אני מניחה שלכל יחידה קרבית בצבא יש פלטפורמה מסוימת, קצינת עורף, ימי עיבוד מסוימים וכן הלאה, חייבים להעתיק את זה. הם נלחמים לא מעט על נפשם יום-יום בחייהם. מי שעוד בחיים, הם נלחמים יום-יום על נפשם.
צריך להעתיק את הפלטפורמות הקיימות, אם זו עמותה תומכת, אם זה לקחת אותם ליומיים-שלושה של עיבוד, יומיים-שלושה של חוויות, קצת לאזן ולהיות יחד עם חברים שהם לא הכירו מימיהם, לא הכירו, לא פגשו, ועשו משימה מאוד קשה 500 יום, עכשיו הם לגמרי מנותקים מהם. קחו אותם. לא יודעת, מה הבעיה לקחת יומיים-שלושה באולגה את כולם, להחזיר אותם רגע עכשיו להבין איפה הם, מה יוצא. הרי בסוף כולנו שולחים שאלונים, כולנו מתקשרים, אבל מה עושים עם הנתונים האלה? מה עושים? הוא מחכה עכשיו למזור, לאיזשהו מענה, אין לו מושג, אוקיי? אין לו מושג.
אני פוגשת אותם, אני שומעת מהם. זה מאוד מרכזי, זה מה שחשוב היה לי. אנחנו כן צריכים לפעול לא בצורה שהחייל יוזם פגישה עם אפרת, קצינת החוסן, אלא פעולה יזומה שלנו. אני לא יודעת אם זה כצבא, אני לא יודעת מי בדיוק, אבל פעולה יזומה שלנו על כלל החיילים ששירתו. אני לא יודעת אם ימי החוסן האלה בימ"מ, זה משהו שחשוב מאוד.
ההפרדה בין חוסן לטיפול זה מאוד חשוב. המפגשים שלהם, אנחנו דיברנו עם לא מעט אנשי טיפול ואמרו שבגלל, לא משנה כמה שנים הוא יבוא להיות מטופל אחד על אחד, זה לא יסגור לו את הטיפול אם הוא לא יעשה את זה עם הצוותים האורגניים שהוא איתם עבד. אנחנו פוגשים את זה לא מעט, שהם חייבים לעשות עבודה ביחד. אי אפשר לקרוא לזה, אולי לא לקרוא לזה טיפול כי מבחינה מקצועית זה לא נכון, אבל העבודה הקבוצתית שלהם ביחד כאנשים שלא הכירו בכלל אחד את השני והיום לא יכולים אחד בלי השני ושאר המעגלים החברתיים שלהם נפגעו, היא קריטית.
אני לא יודעת מי זה בצבא או מי זה בבריאות הנפש שצריך להחזיק את זה, אבל הם לא יכולים להיות במטוטלת הזאת, וכרגע אפילו יש המון שבכלל לא נמצאים במטוטלת, הם נמצאים בתוך הממצא הזה.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
אולי משהו קטן לחיילים, כוחות הביטחון, מילואים, כל אלה, יש דבר פשוט. אנחנו בעידן של אפליקציות. יש אפליקציה לצבא, משרד הביטחון, כל הדברים האלה. מי שכבר חייל, מילואימניק או משהו כזה במערכת הביטחון, יש לו אפליקציה של מילואימניק, שהוא נכנס לזה, למה לא לעשות שם כפתור מצוקה נפשית קטן, לחיצה? שיותר קל לו להגיע לבריאות הנפש או לקב"ן או לפסיכיאטר או פסיכולוג מאשר להתחיל להריץ טלפונים. שמישהו, כמו שיש מוקד, כל דבר כזה, מזהה את הלחצן מאיש מילואים מסוים, ייצרו איתו קשר תוך שעתיים-שלוש. אפליקציה, לחיצה קטנה. יש לכל אחד 700 אפליקציות בטלפון, קצת לחשוב מחוץ לקופסה. לא צריך 17 טלפונים, לקבוע, ניתוב שיחות.
<< אורח >> רחל הילר: << אורח >>
שנייה אחת, אני לא סיימתי. תודה, אורן.
אני רק רוצה להוסיף גם על סוגיית ההכרה כלוחם, שזה מאוד מאוד מבורך, רק שלא בהכרח הסוגיה הכספית נתנה להם מענה. דרך אגב, יש באמת ברמה השמית שלא כולם קיבלו, אבל אנחנו נטפל בזה. לא כלל ההטבות מגיעות להם, אם זה נקודות זיכוי, אם זה דירה בהנחה, כל מיני דברים שאין השוואה הרמטית כמובן, ואם הם לא משרתים זה בעצם לא פעיל. כתובת מסודרת, אמרנו.
ודבר מאוד מרכזי זה שהמשפחה היא לא בתמונה. זאת אומרת, רוב רובם של אנשי הציבור ששירתו בטיפול בחללים הם אנשים עם משפחות מרובות ילדים. אין סוגיה, הילדים וכל המתבגרים שקורים בבתים האלה, אני בכלל לא רוצה לתאר לכם במילים. האישה בסדר, אבל כל הסוגיה המשפחתית שהיא לכאורה העוגן של אותו חייל, כי מעגלי החברים שלו הקודמים לגמרי נפגעו, אף אחד לא מבין את מה שהוא עבר ואת השיח, הוא חבר של מי שהוא שירת איתו, אין לזה מקום. צריך לראות איך חושבים על זה ביחד ומה עושים כדי לתת לזה מענה.
ואני ממש ממש מודה ומברכת על כל העשייה של הרבנות, של הצבא, של בריאות הנפש שמנסים באמת, אני לא יודעת אם להגיד לאתגר, לפצח ולצאת מהקופסה רגע כדי להבין שהלב, לצערנו, של המלחמה הזאת הייתה זאת, והם עשו עבודה שבאמת הרבה אנשים אחרים לא היו יכולים לעשות את זה, באמת באפס טעויות, בכלום זמן הביאו מזור לעם ישראל. ואנחנו לא יכולים כאילו להשתמש בהם ולהגיד ביי. אנחנו רוצים, א', שהם ישובו, אנחנו מקווים שזה לא יקרה, ואנחנו רוצים שהם ישובו איתנים. הם גם רואים בזה כל כך שליחות וכבוד, צריך לתת לזה פשוט את המקום. זהו, תודה רבה לכם.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תודה. יש לי שאלה. המספרים שעלו פה על אנשים שהתאבדו, יש באיזשהו מקום שיש רישום לצבא. אני יודע שתמיד כשעושים פה דיונים על מתאבדים הצבא נותן על מי שמתאבד. נגיד יש יחידה שיש לה מאפיינים של יותר מתאבדים מאשר בכלל, כמו מספרים שעלו פה, האם יש באיזשהו מקום מישהו שעוקב אחרי זה, רושם את זה? עזבו עכשיו את העניין של ההכרה והדברים האלה, האם מישהו יכול להגיד שביחידה מסוימת, לצורך העניין יחידה שהייתה בשורה, או בזק"א, אבל זה זק"א יכול אולי לעשות, יש איזשהו סוג של רישום כמה אנשים התאבדו כדי שיידלקו נורות?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
מה שאנחנו מכירים זה או את מי שהתאבד במהלך השירות בצה"ל, ואתה מכיר שאנחנו גם מכירים עכשיו את מה שסוכם בוועדת אלמוז.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
זה מה שאנחנו יודעים להתייחס, אנחנו לא יודעים להתייחס למה שקורה באזרחות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
ואז אני שואל, אני בטוח שהמפקדים של אותם חיילים יודעים. זאת אומרת, אם יש מפקד שביחידה שלו התאבדו ארבעה חיילים, אני מניח שאצלו נדלקות נורות. מה שאני מבין עכשיו, שכאילו בגלל שזה לא במדים וזה לא ועדת אלמוז, זה לא צף, אף אחד לא מסתכל רגע מה עושים עם זה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
בצורה מערכתית אמרתי לך איך אנחנו רואים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני מבין. אני שואל בצורה מערכתית האם אין לזה עניין. ואני אומר את זה לאכ"א, אבל אני אומר את זה גם לגורמי המקצוע. זאת אומרת, למה לא מסתכלים על זה?
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
אני מניח שאם עולים דברים דרך הציר של המפקדים אנחנו יודעים להתייחס לזה. להגיד לך עכשיו איפה אנחנו שמים את הדברים?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
יש פה מישהו ששמע על יחידה כזאת שהתאבדו שם יותר מארבעה אנשים בחצי שנה, שנה, שנתיים, שנתיים וחצי אחרי השירות?
<< אורח >> אוריון קלדרון: << אורח >>
בשבוע שעבר היה פה לוחם מדובדבן במילואים, אנחנו מכירים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
שמה?
<< אורח >> אוריון קלדרון: << אורח >>
הוא סיפר על מקרה של - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא מקרה, אני לא שואל על מקרה, על מקרה דיברנו. על מקרה אנחנו לצערי מכירים מקרים, כל אחד. אני שואל אם יש ריכוז, ואמרתי, שלושה-ארבעה.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני לא מכיר.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אני מכיר אחד.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בסדר, גם אני מכיר.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
צריך לשים לב שחלק מהמתאבדים זה לא מאותה יחידה. אם הם שירתו באותו מקום, בשורה לדוגמה, חלק היו משטרה, חלק זה גופים זרים, גופים שאין ביניהם תקשורת.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אלעזר, אני רוצה כמה מילים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
כן, תומר. אנחנו הולכים לסיים.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
כמה מילים. קצת קשה לי. אני מודה לכם באמת, לכולכם, אני כבר מתחילת הוועדות פה. יש שינוי, יש שינוי בכל דבר, אבל לא מספיק. הלם קרב, פוסט-טראומה, זה גלים של עליות וירידות. לצורך הדוגמה, אני בקרקעית כרגע. מה זה בקרקעית? כשאתה רואה כל כך הרבה מוות קשה להמשיך להסתכל על הילדים, על האישה, על החיים אותו דבר. אני לא מצליח, אני לא מצליח להסתדר. אני לא מצפה מכם, כי אני כבר עברתי לאגף השיקום, שאגף השיקום, לצערי, בקטע של משפחה אין תמיכה. זה לא שיש קצת, אין תמיכה בכלל.
אבל אני מבקש שתעזרו אתם לחברים שלי. כשאני אומר תעזרו, בהתחלה כשקיבלתי קצין תל"ם, הוא הציל את החיים שלי, ואני אומר את זה באמת. הקעקוע הזה, "Wounded but not defeated". זה ביום שהתאבד החייל משורה שהכרתי אותו במקרה, כי הייתי פורק הרבה בשורה, ו-וואלה, הייתי קרוב. ובועז, קצין התל"ם שלי צלצל אליי, לא יודע איך, סתם באותו יום, ואמרתי לו, "תקשיב, לא היום", והוא הציל אותי. ואת בועז העברתי לעוד חבר'ה שלי.
בנושא הזה, קציני תל"ם, אתם צריכים מבחינתי להצמיד אותם לכל אחד שהיה בשורה, רק לביקורת, לא אומר לכם צמודים, לביקורת, משהו. כי העליות והירידות, כשבן אדם בירידה הוא לא יגיד לך "תקשיב, אני קורס". כשהוא למעלה הוא יגיד לך, תשאל אותי מה שלומי, וואלה, הכול טוב. אבל בירידה, בהתרסקות, זה הפחד, ההתרסקות.
לפני חודש הייתי באירוע של מישהו מהיחידה, באו אליי חמישה חבר'ה שלי מהיק"פ דרום, חמישה חבר'ה: תומר, תעזור לנו עם זה, תומר, תעזור לנו עם זה. באמצע האירוע אני מקבל טריגרים כי הם מספרים לי סיפורים שאני שכחתי. סבבה שהמג"ד. זה לא קורה, זה מה שאני מבקש. אני לא אומר שאתם לא עושים. היה יום חוסן, אני לא קשור כי אני מחוץ, גרעתם אותי מיחידה, הכול בסדר, אבל צריך להצמיד.
אנחנו ראינו כל כך הרבה מוות, כל כך הרבה מוות ראינו שזה לא הגיוני. אתה יודע כמה כמויות, אתה יודע כמה כמויות טיפלנו. יק"פ דרום, אתה יודע כמה טיפלנו. צריך להצמיד יותר כוח לאנשים האלה, יותר כוח. כי אני אישית, תומר, אני לא מסוגל כבר לעזור להם, אני חייב לעזור להם, אבל אני לא מסוגל, אין לי את הכוחות, אין לי כבר את הכוחות. תודה.
<< אורח >> אמיר ודמני: << אורח >>
תומר, חשוב לי רק שתדע, יש היום כ-350 קציני תל"ם, והם יגיעו השנה כבר לטיפול בסדר גודל של 10,000 פצועים ונכים.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
ואני אשמח להוסיף עוד משפט על קציני תל"ם, שכשהפרויקט התחיל לפני שנה וכמה חודשים הייתה עדיפות לאנשים של שורה. כלומר, אנחנו הצענו. אבל בסוף זה מענה, אומנם משותף, שאנחנו מציעים אותו למי שרוצה, ויש באמת הרבה מאוד שרוצים. היום יש כבר 7,000 מלווים והכוונה עד סוף השנה להגיע באמת ל-10,000. מי שלא רוצה, אנחנו לא יודעים להכריח אותו. אנחנו מבינים שזה מענה משלים מקסים ומשמעותי מאוד, ורק אתמול פתחנו הכשרה נוספת לעוד 120 מילואימניקים.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אני יודע שפתחתם הכשרה, אני גם הייתי, הרציתי בהדרכה הקודמת, אבל תבינו, קציני תל"ם זה בסיס למשהו שהוא טווח ארוך. לא אומר לך, אחת לחודשיים להרים טלפון. הוא יכול אחת לחודשיים להרים טלפון לבן אדם.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
נכון - - - הכנסנו את הסעיף הזה. נכון, אנחנו מבינים את זה.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
וזה מציל.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
ואנחנו משקיעים בזה גם.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
זה מציל חיים.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
אנחנו רואים את הערך הגדול שיש בזה.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
תבינו, אנחנו עובדים על הצלת חיים פה. אנחנו טיפלנו בחללים, תעזרו להציל.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אני חושב שאת העניין הזה של תל"ם אנחנו מלווים, לא בתוך הוועדה, אבל אני באופן אישי מהיום הראשון, וזה באמת דבר מאוד - - -
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
גם אני. אני חושבת שזה שיתוף פעולה מאוד מאוד פורה ומשמעותי עבור מי שמקבלים את השירות הזה של קצין תל"ם מלווה. יש כאלה שבוחרים לקחת אותו ולצערי יש גם כאלה שלא.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה סוג של קייס מנג'ר כזה בתוך - - -
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
לא, דווקא הקייס מנג'ר זה של אגף השיקום, אבל לקצין תל"ם יש משמעות אחרת.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, אני אמרתי על חלק מתוך - - -
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
בסוף עובד של אגף שיקום לא יושב עם פצוע בבית קפה ולא מעשן איתו סיגריה בבית הלוחם, ויש הרבה מאוד דברים שקציני התל"ם היום יודעים לעשות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, אבל הם כאילו מנהלים בהיבט הזה.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
ומכירים את המענים.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
אתה יודע מה הדבר שהוא עשה לי הכי טוב? הוא הסביר לאשתי ולילדים מה זה פוסט-טראומה, משהו שאני לא הצלחתי להסביר להם. למה אבא עצבני, למה אבא צועק. לי במרפסת יש רמזור, כשיש אור אדום אף אחד לא מתקרב למרפסת שלי, כי אז אני מתפרץ. הוא הסביר לילדים שלי מה שאני לא יכול להסביר לילדים ולאשתי, וזה הדבר הכי טוב שהוא עשה בחיים שלי.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
חשוב לי רק להגיד לגבי המשפחות גם, מה שאמרת, המענה למשפחה. מי שמוכר באגף שיקום על פוסט-טראומה מקבל את כל מה שבמסגרת רפורמת נפש אחת, טיפולים זוגיים וטיפולים לילדים. אם זה לא ממומש, צריך לבדוק למה.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
ניסית להשיג טיפולים לילדים?
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
ניסיתי להשיג בחיים הפרטיים שלי, לא באמצעות - - -
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
תקשיבי, שש חונכות עזבו את הילדה שלי, שש חונכות גרמו לה לעוגמת נפש, הבית שלי קורס. עזבי, אל תפתחי את הנושא הזה, כי חבל.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
בסדר, לא פותחת, אני רק אומרת שיש מענים למשפחות.
<< אורח >> תומר בדני: << אורח >>
באמת שאין מענים.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אבל באיזשהו מקום צריך לפתוח את זה, תומר.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
אני אשמח רק להתייחס פה לנקודה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
בבקשה, בגלל שתכף מעיפים אותנו מפה.
<< אורח >> שהם עורקבי: << אורח >>
ממש בקצרה, רק מה שנאמר פה על פנייה יזומה, מענה בדחיפה. רציתי רק להסביר פה את התהליך. יש מפקדים שזה בדרגת מ"פ או מג"ד, מפקד היחידה, יש לי פה גם את הדוחות, הם מתקשרים, עושים שיחות טלפוניות יזומות. לפני כן שלחנו להם שאלונים כאלה, מה הם צריכים לבדוק שם.
כמובן שמערך ברה"ן עשה פה במסגרת תוכנית, לימד את המפקדים מה הם צריכים לשאול שם והם דיווחו לנו. בדיווחים האלה יצאו מספר נתונים, אבל קצת יותר מ-30% הצהירו שהם צריכים סיוע כזה או אחר. ל-30% האלו פונה אפרת שהזכיר פה רמ"ט אכ"א, שהיא פונה אליהם, מסבירה להם למה הם זכאים, מה הם יכולים, אם צריך, היא מסייעת להם בהכרה. ולכן הכול פה הוא בדחיפה, לא מחכים למישהו שיפנה אליהם, אלא פנייה יזומה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
טוב, תודה לכולם. נסתכל אנחנו מתי נעשה עוד פעם דיון מעקב. אורן, אנחנו ניפגש היום אחרי לראות. אני תמיד אומר שתיקח בחשבון שצעדים או יוזמות גדולות מאוד התחילו תמיד דרך סוגיות של פרט שמהן אנחנו לומדים ואחרי זה משליכים אותן לרמה של מדיניות.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
הבעיה שעושים איתנו הרבה פעמים כמו שדה ניסויים. לא נותנים לנו כלים, תבחר מה אתה צריך לטפל בעצמך, פשוט אומרים לך: לך, קח כדורים, לך לפסיכיאטר אזרחי, לך תעשה דברים בכוחות עצמך. אתה יודע, עכשיו אם המצב אחרי 7 באוקטובר - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
רגע, ננצל את הדקה. נגיד אורן היה עכשיו חייל, איש מילואים. יש מישהו מכם, או צה"ל או אגף השיקום, שיכול רגע לשבת כדי שאני אלמד מה חסר לו, מה אם הוא היה חייל הוא היה מקבל שהוא לא מקבל היום?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
הכול.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
זה מאוד מעניין.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
לא, בעיקר מעמד, כי בסוף בדיוק - - -
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
לא, עזבי מעמד, מה התרגום של המעמד? עכשיו אין לו מעמד, אם נגיד שיש לו מעמד.
<< אורח >> ציפי פלדמן: << אורח >>
לא, לזק"א כגוף אין מעמד. בסוף בחוק הנכים מגדירים מי הגופים שמקבלים שירות באגף שיקום, מי הגופים שמקבלים שירות על פי חוק נפגעי פעולות איבה בביטוח לאומי. זק"א, מה המעמד שלו? אף אחד לא יודע לענות על זה.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
הוא קם בבוקר ב-7:00, הולך לישון ב-22:00, בסדר? מה שאותי מעניין, לקחת שבוע שלו או חודש, ולהגיד: אוקיי, עכשיו הוא זק"א, אם הוא לא היה זק"א, אם הוא היה חייל של הרב מורדוך לצורך העניין הזה, איך היו נראים הימים שלו? זה מה שמעניין אותי. מעניין אותי לא בשביל לבוא בטענות פה למישהו, בשביל לשאול מה אנחנו צריכים לעשות, בגלל שאני חושב שזה מה שהיה צריך להיות.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
זה מה שאמרתי מקודם, אנחנו המתנדבים עובדי קבלן, בלי זכויות.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אנחנו בזה נטפל, אנחנו נדבר רגע גם על זה. אני אשמח לקבל, באמת, רשימה של פעולות שהיו פוגשות אותו שלא פוגשות אותו היום בגלל שהוא עשה את אותו דבר תחת כותרת של זק"א ולא כותרת של צה"ל.
<< אורח >> אורן פז: << אורח >>
טיפול קטן לי או לאשתי או לילדים, כלום לא קיבלתי עד עכשיו. אני, אם אני רוצה לישון טוב, אני לא מחליף את המזרן בבית, אני צריך להחליף את האוטו, אני רוב הזמן ישן באוטו ולא בבית. יש טיפולים? לא צריך, תחליף את האוטו, תישן באוטו.
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
תודה. אני רוצה לדבר אחרי זה איתך בצד.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
אלעזר, אתה בוועדה הזאת בכנסת הבאה?
<< יור >> היו"ר אלעזר שטרן: << יור >>
אנחנו נראה אם נצליח להתכנס לפני הכנסת הבאה. תודה לכולם.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 10:41. << סיום >>