פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 217
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, כ"ו באייר התשפ"ו (13 במאי 2026), שעה 9:00
סדר-היום:
<< נושא >> פערים וחסמים לנשים עם מוגבלויות בקבלת מענים מהמערכת הציבורית. << נושא >>
נכחו:
חברי הוועדה:
עדי עזוז – מ"מ היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
משתתפים:
ד"ר זהר סהר
–
מנהלת המחלקה לטיפול באלמ״ב ופגיעות מיניות, משרד הבריאות
רחל סרי
–
מנהלת תחום פ"א – שילוב בתעסוקה בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
רפ"ק הילה אורלב
–
ר' חוליית חסרי ישע, קשישים ואנשים עם מוגבלות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
רפ"ק גדי גזהיי
–
קצין שחקים באגף קהילות ומתנדבים, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי
הדס אגמון
–
עו"ד, סגנית היועץ המשפטי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
יסכה מוניקנדם גבעון
–
מרכז המחקר והמידע של הכנסת
יונתן בר-און
–
ראש תחום מקצועי, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
עדי אבירם
–
מנהלת תחום תו"ב ונגישות, מרכז השלטון המקומי בישראל
אוראל גל-אור
–
נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית
נועה בן שאול
–
יועצת משפטית, אקים – הארגון הארצי לאנשים עם מוגבלות שכלית בישראל
אורית אמיתי
–
עו"ד, עמותת איל"ן
רותם אייזיק
–
עו"ד, מנהלת האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט
אורטל נדל
–
עו"ד, אגף לקידום זכויות, אלו"ט
דנה סרור
–
מנהלת פרויקט נשים ואוטיזם, אלו"ט
עדי קריף נבון
–
יועצת חיצונית, אלו"ט
רונית ארגמן
–
עו"סית מומחית בתחום מוגבלות, מיניות וטראומה, מנהלת מכון ארגמן, ויועצת באלו"ט ושותפה בפרויקט נשים ואוטיזם
רוחמה גמרמן
–
יו"ר פורום של תקווה
אסתר קרמר
–
חברת ועד מנהל, עמותת לשמ"ה
קורל פלר
–
יוצרת תוכן, ארגון לינק 20
נילי זכריה פלר
–
מלווה של קורל פלר
אתי אברהם
–
רכזת קהילה נגישה ארצית בהתנדבות
אסנת יחזקאל להט
–
רכזת פורום בריאות, בית איזי שפירא
רן מלמד
–
מנכ"ל נקודת מפנה – המרכז לקידום של מדיניות רווחה
משתתפים באמצעים מקוונים:
אורלי בוני
–
מרפאה בעיסוק ראשית וממונת שוויון ונגישות, משרד הבריאות
מנהלת הוועדה:
דלית אזולאי
רישום פרלמנטרי:
בת-אל צורף
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> פערים וחסמים לנשים עם מוגבלויות בקבלת מענים מהמערכת הציבורית << נושא >>
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בוקר טוב, היום 13 במאי, כ"ו באייר התשפ"ו, ואנחנו פותחות את הדיון בוועדה לקידום מעמד האישה על פערים וחסמים העומדים בפני נשים עם צרכים מיוחדים בקבלת מענים ציבוריים. נכון לפברואר 2025 היו מוכרים למינהל מוגבלויות כ-165,000 אנשים עם צרכים מיוחדים, מתוכן 42% נשים. נשים עם צרכים מיוחדים מתמודדות עם אפליה כפולה, אפליה מגדרית וגם אפליה על רקע מוגבלות. פעמים רבות הדבר משפיע באופן ישיר על מצבן הסוציו-אקונומי, כמו על תחומי חיים רבים נוספים.
במהלך הדיון נעלה על סדר-יומה של הוועדה את הצורך בהעלאת מודעות למאפיינים הייחודיים של נשים עם צרכים מיוחדים, שצריכים לבוא לידי ביטוי באיסוף נתונים, מתן מענים ייחודיים בתחומים השונים. נתמקד היום בעיקר ברווחה ובבריאות, וגם במשטרה יש לנו חלק. קצרה היריעה מלהכיל בדיון זה את כלל הנושאים בהם דרושה הסתכלות על נשים עם צרכים מיוחדים. ברמה הרוחבית, אין ספק שמשרדי הממשלה האמונים על תחומי בריאות, רווחה, חינוך, תחבורה, שיכון ובינוי, אבטחה, הביטחון הלאומי, נדרשים להסתכל על המענים הקיימים מעיניהן וצורכיהן של נשים עם צרכים מיוחדים. גם היום אנחנו כבר חיות, ברוך השם, בעולם של "nothing about us without us", אז כמה שיותר להטמיע בתוך המשרדים.
בתחום הבריאות, היעדרו של טיפול רפואי מונע, נגיש ומותאם עבור נשים ונערות על הרצף האוטיסטי וכלל המוגבלויות מוביל לכשל מערכתי המייצר מעגל חוזר של פניות דחופות למערכות הבריאות. נדבר היום גם על רפואת חירום ועל הצורך למנוע את ההגעה לרפואת חירום. ממחקר שערך מרכז איזי שפירא בנושא מפגש של נשים עם צרכים מיוחדים, מערכות הבריאות והרפואה בכלל, עלה כי נשים סיפרו על חוסר רגישות וחוסר כבוד בהעברת מידע על ידי הצוותים הרפואיים. בנוסף, עלה כי מרבית הנשים שיתפו בחוויות המשקפות יחס בוטה, מבטל ומשפיל, חוסר סבלנות וחוסר כבוד לפרטיותן, בפרט בתחום של רפואת נשים. כמו כן, ישנם אבחונים שגויים. האבחונים השגויים שאני מדברת עליהם כרגע הם בעיקר אבחנות שמאבחנים גם בגיל צעיר, בעיקר האבחנה של ילדות צעירות עם אוטיזם, שהרבה פעמים מאבחנים אותן עם הפרעות אכילה או כל מיני סעיפים אחרים שהם לא האבחון הנכון עבורם, ומפה נגזר גם טיפול שגוי בהן.
בתחום הרווחה, דרושים מענים ייעודיים ומניעתיים לנשים עם צרכים מיוחדים בקהילה במטרה למנוע את הגעתן למצבי משבר נפשי חריפים ולעומס על מערכת הבריאות כתוצאה מכך. בהקשר למוגנות ואלימות מינית, נשים עם צרכים מיוחדים חשופות בשיעורים גבוהים יותר לאלימות מינית ולניצול, אולם המערכת והמערכות בכלל אינן רגישות דיין כדי לתת מענה מותאם לצורך מיצוי זכויות וקבלת טיפול הולם ורגיש למוגבלות. למשל, חסרות הכשרות הצוותים בבתי החולים בנוגע לטיפול בנשים עם מוגבלות ונפגעות עבירה ותוכניות מוגנות במסגרות החינוך והרווחה.
אגיד מילה על משרד הבריאות ובכלל על הנגשה, שהיא לא רק לנשים. באופן כללי, אם נדבר על הנגשה שהיא לאנשים עם צרכים מיוחדים, אפילו בדברים הקטנים ביותר, למשל כשמגיעים למיון גם גברים וגם נשים עם מוגבלות, צריך לעשות להם התאמות, אפילו לזריקה. יש, למשל, משחה שהורים יודעים להגיד שאם שמים אותה זה מקל במתן בדיקת הדם, במתן לקיחת הדם. זה מידעcommon knowledge כזה שכבר עובר בין ההורים, וצריך להעלות את זה שלב למשרד הבריאות כדי לתווך להורים ולמי שמגיע את המענה המותאם עבורו.
נפתח את הדיון היום, יש לנו כמה דברים. גם הממ"מ איתנו. המטרה היא גם לצאת מהדיון עם הבנה עמוקה של המסגרת שאנחנו נמצאים בה עם הצורך לנתונים, איפה הנתונים נמצאים, מה חסר, ואז גם ניעזר בממ"מ כדי לצאת עם איזשהו מחקר שהוא יותר רחב היקף על נשים עם צרכים מיוחדים. אני רוצה לפתוח את הדיון עם מי שיזמו את הדיון, עם אלו"ט. נמצאות איתנו גם רותם וגם דנה. אעשה גילוי נאות לוועדה, בעבר הייתי הרבה שנים באלו"ט, ועבדתי הרבה עם דנה. בבקשה.
<< אורח >> רותם אייזיק: << אורח >>
אני עורכת דין, מנהלת האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל באלו"ט. אני רוצה קודם כול להתחיל בתודה לך, עדי, על הקיום של הדיון המאוד חשוב הזה עבורנו. מהרגע שהעלינו את הנושא הזה בפנייך, את והצוות שלך התגייסתם לנושא, ואנחנו באמת מאוד מעריכות את זה. כאיזושהי פתיחה ללמה הגענו לפה, הדיון הזה הכרחי מבחינתנו והוא לא נולד בחלל ריק. הוא נולד מתוך זעקה ממשית שעולה מהשטח ובמטרה להציף את מצבן הייחודי של נשים עם מוגבלות בישראל, שכמו שנאמר פה, מתמודדות עם אפליה כפולה וחוסר מודעות של המערכת הרבה פעמים לצרכים שלהן. המציאות שבה נשים רבות מוותרות מראש על קבלת שירותים בקהילה, ובמיוחד במערכת הבריאות, פשוט כי המערכת לא בנויה לראות אותן, רק מעמיקה את הפגיעה בזכויות שלהן ובאיכות חייהן. לכך יש להוסיף את העובדה שלמרות שנשים עם מוגבלות חשופות בשיעורים גבוהים יותר לאלימות מינית ולניצול, המערכות שצריכות לתת להן מענה לרוב אינן מונגשות מספיק כדי לאפשר להן מיצוי זכויות וקבלת טיפול הולם.
הגשנו לוועדה נייר עמדה מפורט שמבוסס על הידע והניסיון שלנו באלו"ט לאורך השנים, ולמרות שנייר העמדה וגם הרבה מהדברים שנגיד פה רלוונטיים לילדות ונשים אוטיסטיות, חשוב לי להגיד, זה רלוונטי לכלל הנשים עם המוגבלויות, ויש פה הרבה מענים והרבה דברים שנעלה פה שרלוונטיים לכל הנשים שמתמודדות עם אותה אפליה. מייד אחריי תדבר דנה, שמנהלת את הפרויקט נשים ואוטיזם אצלנו באלו"ט, והיא תפרט על החסמים ועל הפתרונות הפרקטיים שאנחנו מציעות. אבל לפני, חשוב לי להדגיש, אנחנו לא רוצות שהדיון הזה יישאר ברמת הצפת הבעיות, וכמו שעדי אמרה, יש לה כבר תוכנית קדימה להמשך, וזה מאוד חשוב לנו. המטרה שלנו היא לצאת מכאן עם החלטות אופרטיביות. המדינה חייבת לקחת אחריות לנושא ולקדם מדיניות ושירותים שיבטיחו מענה שוויוני ומותאם לנשים עם מוגבלות בכל תחומי החיים.
נוכח החשיבות של הדברים, לדעתנו, הנושא חייב להיכנס לתוכניות העבודה של משרדי הממשלה, ואנו מבקשות לבחון הקמת תוכנית לאומית כוללת או ועדה שתתכלל את הנושא מול כלל המשרדים הרלוונטיים, כי הרבה מהממשקים בסופו של דבר חופפים אחד לשני. בנוסף, יושבות סביב השולחן הזה נשים עם מוגבלות, נשות מקצוע ונציגות ארגונים אזרחיים שמכירות את השטח הכי טוב שיש. אנחנו יודעות לומר לא רק מהם החסמים, אלא גם מהם הפתרונות שנדרש לקדם. חלקם פשוטים ואפשריים ליישום כבר מחר, ואחרים דורשים תהליך חשיבה משותף. לכן חשוב לנו לומר לנציגי משרדי הממשלה, אלה שהגיעו לדיון, אלה שבזום ואלה שאולי יתעדכנו בדברים אחר כך, הרבה מהידע והמענים נמצאים אצלנו ואת חלקם כבר התחלנו לפתח ולקדם כפי שעוד מעט נציג. השתמשו בנו כשותפים, כמו שחלקכם כבר עושים, ותהיו קשובים גם למה שיש כאן לכל אחת בדיון להציע.
נקודה אחרונה וקריטית, ועדי גם התייחסה אליה, אי-אפשר לנהל את מה שלא מודדים. כיום קיים חור שחור של נתונים, וללא מידע מפולח מגדרית, אותן נשים נשארות שקופות למערכת ולא ניתן להקצות לא תקציבים ולא לגבש מדיניות מתאימה בנושא. המדינה צריכה להתחיל לפעול ולדאוג לאיסוף הנתונים האלה כצעד ראשון לתיקון המצב הקיים. ברמה האישית, מבחינתנו הדיון הזה הוא רק התחלה של תהליך, תהליך שאנחנו כבר מנהלים לא מעט שנים, ואני באמת מקווה שנצא מפה עם איזושהי דרך נוספת, שיתופי פעולה חדשים שאפשר לקדם ולהוביל לאיזשהו שינוי מדיניות שישפר את איכות החיים של אותן נשים. דנה תשלים את דבריי.
<< אורח >> דנה סרור: << אורח >>
תודה רבה. תודה על הדיון. שלום לכולם, אני מנהלת את פרויקט נשים ואוטיזם באלו"ט. אנו נמצאות כאן היום כדי להשמיע את קולן של אלפי נערות ונשים אוטיסטיות בישראל, אוכלוסייה, כפי שנאמר פה, שסובלת מאפליה כפולה בשל מגדר ומוגבלות ונותרת פעמים רבות שקופה בפני המערכת הציבורית. עבור אישה אוטיסטית, העולם הוא מקום רועש ותובעני הרבה יותר. עיבוד קוגניטיבי ייחודי, קושי בפענוח סיטואציות חברתיות מורכבות וויסות חוויות סנסוריות, כגון רגישות יתר למגע, לאור או לריח הופך אותן לאוכלוסייה מועדת טראומה הנמצאת בסיכון גבוה פי ארבעה לחוות פגיעה וניצול מיני, לעומת כלל האוכלוסייה.
אשמח לספר לכם על שירה. שירה בת 24, אישה אינטליגנטית, רגישה ואוטיסטית. היא לא נבדקה אצל רופא נשים כבר שבע שנים. לא בגלל הזנחה, אלא בגלל שהמערכת לא מדברת את השפה שלה. בפעם האחרונה ששירה ניסתה להיבדק, הרופא ביקש ממנה פשוט להרפות, בזמן שהיא חוותה קריסה חושית מוחלטת. עבור אישה עם רגישות חושית, תאורת הפלורסנט המהבהבת, הריח החריף של חומרי החיטוי והמגע הפיזי הבלתי צפוי הם לא רק חוסר נוחות, הם חוויה של כאב פיזי והצפה בלתי נסבלת. כשהרופא תייג אותה כקשה או כלא משתפת פעולה, הוא למעשה החמיץ את העובדה שהגוף שלה הגיב בסטרס קיצוני למרפאה שהפכה עבורה לזירת עינויים.
הסיפור של שירה אינו מקרה בודד, הוא המציאות של אלפי נשים שקופות שמוותרות על בדיקות מצילות חיים לא כי הן לא רוצות להיבדק, אלא כי המערכת לא נגישה עבורן. החסם הראשון מתחיל כבר בשלב האבחון. הנתונים מראים פער מדאיג. על כל ארבעה בנים מאובחנים ישנה רק בת אחת. זה לא בגלל שיש פחות נשים אוטיסטיות, אלא בגלל המאפיינים הייחודיים לילדות, לנערות ולנשים אוטיסטיות. אוטיסטיות רבות נוקטות באסטרטגיה של מיסוך. הן לומדות לחקות התנהגויות חברתיות כדי להיטמע, דבר הדורש מהן מאמץ קוגניטיבי אדיר שמוביל לשחיקה ולאבחון שגוי, כגון הפרעות אכילה או חרדה חברתית. המערכת עדיין משתמשת בכלי אבחון מוטים גברית, ולכן נשים רבות מתגלות רק בגיל בוגר, אחרי שנים של תסכול ופגיעה בבריאות נפשן.
נערות ונשים על הרצף האוטיסטי מתמודדות עם חסמים מהותיים בבואן לקבל מענה רפואי במערכת הציבורית בכלל, ובתחום בריאות האישה בפרט, בין היתר, עקב מחסור חמור בהנגשה של חדרי הבדיקה והטיפול עצמו, מחסור ברופאים עם מומחיות והיכרות עם צורכיהן של נשים אוטיסטיות. המבנה הנוכחי של תור בעשר דקות הוא גזר דין כישלון לנשים על הרצף. הן זקוקות לזמן נחיתה בחדר, זמן לעבד את דברי הרופא וזמן לבנות אמון מינימלי לפני מגע פיזי. שפה רפואית גבוהה, היעדר הכנה מוקדמת וחוסר גמישות של המערכת, שדורשת תפקוד חלק להגיע בזמן, להבין את הבירוקרטיה, להחליף בגדים מהר, חוסר הגמישות הזה גורם לנשים אוטיסטיות לוותר על התור עוד לפני שהתחיל. זהו מחדל רפואי שניתן לתיקון בשינוי נהלים פשוט. היעדרו של טיפול רפואי מונע, נגיש ומותאם עבורן מוביל לכשל מערכתי המייצר מעגל חוזר של פניות דחופות למערכת הבריאות. בשל החסמים בביצוע בדיקות סקר שגרתיות, מחלות ומצבים רפואיים שניתן היה למנוע או לאבחן בשלב מוקדם הופכים למצבי קצה מורכבים הדורשים התערבויות אינטנסיביות ויקרות בבתי החולים ובמרפאות המומחים.
כשאנחנו לא מנגישים את הקליניקה הרפואית, חושית ותקשורתית, אנחנו דוחקים אלפי נשים מחוץ למעגל הרפואה המונעת. מתוך הצורך הזה, הקמנו באלו"ט, בתמיכת קרן עזריאלי, את פרויקט נשים ואוטיזם. מטרת הפרויקט היא להעלות את המודעות למאפיינים הייחודיים ולחסמים העומדים בפני נשים ונערות אוטיסטיות, וזאת על מנת להנגיש את המערכת הציבורית ולאפשר להם חיים מכובדים, שוויוניים ובריאים כחלק בלתי נפרד מהחברה. בשנים האחרונות הובלנו מהלכים בשטח שכוללים הכשרות לעשרות מאבחנים על הייחודיות של אוטיזם נשי; הוצאנו חוברת למאבחנים שמשמשת כיום לעזר למשרדי הממשלה, למשרד הבריאות, למשרד החינוך; עשינו הכשרות ייעודיות לרופאי נשים בקהילה ולצוותים במחלקת נשים ויולדות בבתי החולים השונים; פיתחנו תוצרים ייחודיים, כמו מסמך של עשה ואל תעשה במרפאות גינקולוגיות, שאלון מקדים לרופא וצ'ק ליסט להכנה אישית למטופלת עצמה.
אנחנו פועלים, אך פעילות חברה אזרחית אינה תחליף לאחריות המדינה. אנו קוראים למשרדי הממשלה לקחת אחריות ולפעול לשינוי מערכתי. הכשרות חובה למאבחנים, לרופאים ולצוותים בכל התחומים על הבנת המאפיינים הייחודיים והחסמים של נשים אוטיסטיות במערכת הבריאות, הרווחה והחינוך; התאמות במערכת הבריאות, שכוללת אישור גורף לתור כפול, הנגשה לשונית של בדיקות רפואיות, הנגשה של המרפאות, חושית ותקשורתית. על הקופות ליזום פנייה אקטיבית במטרה לעודד ביצוע בדיקות סקר מצילות חיים, כגון בדיקות שד תקופתיות ומעקבי בריאות שגרתיים. ובנוסף לכל הפתרונות שהצגנו, יש לחשוב ולפתח פתרונות חדשניים יותר, כגון תקצוב ניידת רפואת נשים נגישה שתגיע לנשים עם צורכי תמיכה גבוהים הנמצאות בבתיהן או בבתים לחיים. אנחנו כאן כדי להפוך את הנשים שלנו לשקופות פחות. מודעות והתאמות פשוטות יכולות להציל חיים. תודה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, דנה. תודה, רותם. אני לא יודעת אם אמרתי את זה בהתחלה אז אגיד עכשיו, בהמשך לדברים שאמרתן ולסוף הדברים שלך, דנה, החברה האזרחית בישראל היא חברה אזרחית מפוארת שעושה המון לאורך הרבה שנים ויש לה המון ידע, והרבה מאוד, גם מתוכניות קיימות היום בתוך משרדי הממשלה וגם מחקיקה שיש בתוך הבית הזה, קמו והגיעו מתוך הצרכים שהחברה האזרחית הביאה, המון תודה. ויושבות פה עוד נציגות של החברה האזרחית, אז תודה לכולן. רוחמה גמרמן, פורום של תקווה, בבקשה, ואחר כך זהר ממשרד הבריאות.
<< אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >>
אפתח בשיר שכתבתי שמתאר את התחושה שלי כאישה עם מוגבלות, בהיבט הזה של החסמים של המערכת. השיר נקרא "שקופה". "בעיניים שלכם, נשמעתי שקופה, כאילו אין לי גוף או רגשות. התעלמתם ממני כחברה, כבני משפחה. הן השתיקה יפה כשזה נוגע לאנשים השקופים. בעיניים שלכם, לא הייתה משמעות לסבל, כי תווית הנכות מבטלת את הכול. ולכן זה לגיטימי להתעלל ולפגוע, וכולם עוצמים עיניים, כי ממילא האדם השקוף לא שווה". אני מבקשת, או יותר נכון אנחנו מבקשים כי יש עוד ארגונים שחתומים על נייר העמדה שכתבנו, שתהיה הכרה בנשים עם מוגבלות כקבוצה תרבותית בעלת מאפיינים וצרכים ייחודיים, ייצוג של אוכלוסייה זו בכל תחומי החיים שבהם יש התייחסות לקבוצות נשים ספציפיות, בדומה להתייחסות לנשים חרדיות, ערביות, אתיופיות וכדומה.
לגבי תחומים ספציפיים שבהם יש חסמים ופער בהשוואה לנשים ללא מוגבלות, התייחסה לכך בזום אתי אברהם, מרכזת קהילה נגישה ארצית. אני אתייחס ספציפית לנשים עם מוגבלות נפגעות אלימות בהיבט שלא דיברתי עליו בדיונים קודמים. יש חסר בקרב אנשי מקצוע והחברה בכללותה לנשים נפגעות אלימות עם מוגבלות, בין אם מדובר באלימות במשפחה, אלימות מינית או שבי בכתות. למיטב ידיעתי, אין התייחסות ספציפית בתקשורת ובכלל בשיח הציבורי להיבט של נשים נפגעות אלימות שהן עם מוגבלות פיזית, חושית או אחרת. הדבר שעליו לא מדברים ומאפיין נשים עם מוגבלות הוא שימוש לרעה של הפוגע במוגבלות של האישה או במצב הרפואי שלה כדרך נוספת לאלימות כלפיה. זה היבט שלא מדובר, ואביא כאן מספר דוגמאות להמחשה. כל הדוגמאות אמיתיות מאלימות כלפי נשים בגירות, בין אם זה מצד בן זוג, הורה, מנהיג כת או אדם אחר. חלק מהדוגמאות הן דוגמאות שאני עברתי אישית, וחלק הן של נשים אחרות שאדבר עליהן באופן אנונימי, וכולן נתנו את ההסכמה שלהן ונתנו לי את העדות שלהן.
שימוש במוגבלות של האישה כדרך לשלוט בה – אישה לקוית ראייה שזקוקה למלווה או למונית על מנת להגיע למקומות שהיא לא מכירה. הגבר האלים, במסווה של דאגה, מתעקש ללוות אותה לכל מקום, ויש מקומות שהוא דורש להיות נוכח במפגש בעצמו. גם כשהאישה יכולה להגיע למקומות בעצמה, הוא נסע איתה עד לתחנת רכבת, או חיכה בתחנת האוטובוס, לוודא שהיא אכן עלתה עליו. הוא גם החליט לאן היא תלך ולאן לא, ומנע ממנה להיפגש עם אנשים כשהיא לא רוצה בכך; אלימות כלכלית – גבר ששולט בכסף ומונע מאישה, לדוגמה, שמרותקת לכיסא גלגלים, את הכסף להזמין מונית נגישה. לעיתים אישה כזאת לא תוכל להגיע לרווחה או למשטרה בשביל לבקש עזרה. אישה בגירה עם מוגבלות שתלויה בהורים או בבן משפחה אחר בשביל סיוע כלכלי כי קצבת הנכות לא מספיקה, וההורה או בן המשפחה האחר שולט בחשבון שלה ולעיתים אף רשום בו כשותף כי מאלצים אותה להסכים, ובפועל היא צריכה להתחנן לקבל משהו מהכסף שהוא שלה. בכתות הכסף הזה הולך אל מנהיג הכת, כולל כל קצבת הנכות של האישה, גם אם רשמית יש לה חשבון בנק.
דוגמה אחרת, אישה עם מחלת העצמות השבירות שנאלצת לחיות עם ההורים ועוברת פגיעה כבגירה מאחד ההורים, וחלק מהשברים הם בגלל האלימות ולא בגלל המחלה, אבל לאורך השנים אף אחד מאנשי המקצוע לא איתר את הפגיעה. אין אף מקלט שמתאים לרמה כזאת של נכות כל כך קשה, ויש קושי ממשי למצוא דירה נגישה כמו שנחוץ לה. דוגמה נוספת, אישה לקוית ראייה שהייתה שבויה בכת, עברה ניתוח בכף הרגל והייתה אמורה לשכב עם כף רגל מורמת, אולצה לעשות את כל הניקיון לפסח במצב הזה, שזה כאבים נוראיים שגם משכך כאבים לא עזר, בשעה שהיו גברים בריאים שיכלו לעשות את הניקיון. דוגמה אחרת, אישה עם מוגבלות שעברה פגיעה מינית ופיזית מאביה כילדה ולכן כבר הייתה עם פוסט טראומה מורכבת, ואחר כך הייתה שבויה בכת, נשלחה על ידי מנהיג הכת להיפגע מהאבא כבגירה על תקן עונש, על משהו שהיא לא צייתה למנהיג הכת.
דוגמה אחרת, נתנו לאישה לקוית ראייה לעשות בכת את כל הדברים שהכי קשים לה מבחינת הראייה, כמו לחפש תולעת ירוקה בתוך כרוב ירוק, לברור קטניות קטנטנות שהיא לא ממש רואה, לשטוף כלים שקופים שהיא לא רואה והם נשברים, או לנקות את הפירורים שנשארו מהאוכל של כולם, שהיא לא רואה, ואז כעסו עליה שהיא עצלנית ורעה. דוגמה נוספת, נערה עיוורת בגיל ההתבגרות שנהג המונית הקבוע שהסיע אותה פגע בה מינית במשך חצי שנה. דוגמה אחרת, שימוש לרעה במוגבלות האישה הנפגעת כדרך להוצאת הילדים מחזקתה, וזאת למרות שבבדיקת מסוגלות הורית האישה נמצאה כשירה לגדל את ילדיה. יש מראש קונספציה שאישה עם מוגבלות אינה מסוגלת להיות אימא לילדים שלה. המערכת לרוב פוסלת מראש וללא בחינה אמיתית את יכולת האישה עם מוגבלות להיות אם לילדיה, במיוחד בגירושים כשיש אלימות כלפי האישה. לכן, לעיתים, אישה תישאר בזוגיות אלימה.
ודוגמה אחרונה, לאישה עם מוגבלות יש תלות גבוהה יותר בגבר האלים בהשוואה לאישה ללא מוגבלות. המערכת הציבורית גם ככה לא מותאמת לנשים עם מוגבלות, לכן הסיכוי של אישה עם מוגבלות לצאת ממעגל האלימות עם המענים שקיימים כרגע הוא קטן, וגם מקרים שבהם היא כן מצליחה לצאת, לעיתים קרובות היא חיה בתנאים של עוני. תודה רבה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רוחמה, תודה רבה על הדברים הקשים מאוד.
<< אורח >> רוחמה גמרמן: << אורח >>
אני מצטערת שאני צריכה לצאת לדיון אחר ואני לא יכולה להישאר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הכול בסדר. תודה. לפני שנעבור למשרד הבריאות, יש פה עוד נשים שרוצות לדבר. אסתר קרמר, בבקשה.
<< אורח >> אסתר קרמר: << אורח >>
שלום וברכה, קודם כול, תודה, רוחמה. אני גם יושבת איתה בפורום של בית איזי שפירא, אבל עכשיו לא אדבר בשם הפורום, כתבתי נייר בשם "קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים". קודם כול, כולם רואים את המוגבלות הפיזית שלי כי היא נראית, אבל בנוסף אני גם עם מוגבלויות שלא רואים, אני אוטיסטית ואני גם מתמודדת נפש. אני אימא לשבעה ילדים וסבתא לשישה נכדים. אגב, אני גם סטודנטית באוניברסיטה. היה חשוב לי להקדים את ההקדמה הזאת כי באתי לדבר על הורות של נשים עם מוגבלות.
אני יודעת שאת כל שאר הדברים של נשים, ואמרו פה דברים מאוד חשובים, והם באמת מאוד חשובים ואני חותמת על כל דבר, או סובלת את כל הדברים שדיברו פה, כי המערכות קשוחות. אבל להיות אימא עם מוגבלות זה עוד חסמים על חסמים שאף אחד בכלל לא מדבר עליהם. אתחיל מבכלל ההסכמה, אם עכשיו אישה שיש לה איזושהי מוגבלות, בעיקר במוגבלויות השקופות, רוצה להתחיל לעשות טיפולי פוריות ודברים כאלה, כבר שם מתחילות הבעיות. היא צריכה להביא חתימה מפסיכיאטר בגלל שהיא אוטיסטית או מתמודדת, כשאם היא לא הייתה צריכה טיפולי פוריות, אף אחד לא היה בודק את הכשירות ההורית שלה. ואז מגיעים לשלבי הלידה, אחיות לא מקבלות הדרכה איך לטפל, בכלל המערכת, אבל אחרי לידה זה עוד הרבה יותר מורכב.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מה הכוונה שאת אומרת "לא יודעות לטפל"?
<< אורח >> אסתר קרמר: << אורח >>
האחיות לא מקבלות הדרכה איך לטפל בנשים עם מוגבלות. אתן דוגמה על עצמי, ילדתי פגית, רציתי ללכת לראות אותה, ואמרו לי: לא, אפשר ללכת לראות אותה רק בליווי עובדת סוציאלית. התעקשתי, ובסוף לקחו אותי לתוך הפגייה. נכנסתי לפגייה, וראיתי שיש על הבת שלי הרבה צינורות, אז התחלתי לשאול אותם, אמרו לי: הכול בסדר, אמרתי להם: לא, תסבירו לי מה הצינורות, כי אני אוטיסטית, אני צריכה שיסבירו לי דברים. ברגע שהסבירו לי מה הצינורות, נרגעתי. אם הייתי נוירוטיפיקלית, יכול להיות שזה היה מפריע לי שמסבירים לי – זה בשביל חמצן, זה בשביל אוכל, זה בשביל להוציא לה את הגזים. לי זה סידר את החיים והרגיע אותי, והלכתי לישון יותר רגועה.
אבל הייתי צריכה להתעקש מאוד שיסבירו לי, ואם הם היו יודעים את זה מראש, היו באים ומסבירים לי, הייתי מקבלת הסברים ולא הייתי שוכבת במיטה חצי יום בוכה ורועדת מחרדות. ואז הרופא בא ואומר לי: הכול בסדר, ואני צועקת עליו: אבל שום דבר לא בסדר, מה אתה אומר לי שהכול בסדר? כי כשאומרים לי "הכול בסדר" זה צריך להיות באמת כשהכול בסדר. אל תשקרו לי, כי אני, כאוטיסטית – אתן דוגמה, כשהייתי במיון לפני שבועיים באה אליי האחות ואומרת לי: תגידי לי בשתי מילים מה קרה, ואני מתחילה לנסות לסדר את זה בשתי מילים, כי אמרו לי שתי מילים, ורק אחרי זה קלטתי שהיא התכוונה שאגיד לה בקצרה. לכן אמרתי על חדר לידה. תקופה של לידה היא תקופה מאוד קשה, מאוד מורכבת. היא מורכבת לכל הנשים, בטח כשיש מוגבלות.
אחרי זה מגיעים למערכת – אמרנו שלא מדברים על מערכת החינוך, אבל אגיד שגם מערכת החינוך מאוד מורכבת, גם מבחינה תקשורתית אבל גם פיזית. אם עכשיו אני רוצה להיכנס לבית הספר של הבת שלי, והוא קיבל אישור נגישות אבל לקח ארבע שנים עד שסידרו מעלית, אז תודה רבה, אבל לא הייתי בפתיחה של כיתה א' של הבת שלי. הפעם הראשונה שהצלחתי להיכנס לאספת הורים זה היה כשהיא הייתה בכיתה ה'. אחרי זה עברנו דירה, אז כל הסיפור מההתחלה כי היא עברה בית ספר. זו מערכת החינוך. מערכת הרווחה – יש לי שלושה ילדים אוטיסטים, לא הצלחתי לפתוח להם תיק ברווחה. למה? כי זה כל כך מסורבל, ואם לא הייתי אוטיסטית אז מזמן היה להם תיק. אבל זה כל כך מסורבל, בטח לא לעצמי.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
משרד הרווחה גם פה?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
כן.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז גם רווחה וגם בריאות, נשמח שתרשמו את ההערות ואחר כך תתייחסו.
<< אורח >> אסתר קרמר: << אורח >>
עוד דבר, אימהות אוטיסטיות, אימהות נכות פיזית שיש להן תינוקות והן קיבלו עכשיו ואן ממשרד התחבורה – הוא בטח לא כאן – והן לא יקבלו רכב יותר גדול שאפשר להיכנס אליו עם עגלת תינוק. זה בכלל לא דבר מובן, זה בכלל לא דבר שמקבלים אותו. מקבלים כיסא גלגלים ממשרד הבריאות, לא יתאימו כיסא גלגלים מותאם לעגלה, יש דבר כזה, אבל צריכים לקנות אותו לבד. אין בכלל התאמות.
אדם עם מוגבלות נחשב אדם חלש והורה נחשב אדם חזק, ומאוד קשה להחזיק את ההבנה הזאת שיכולה להיות מישהי, ואני שמה אותי, שאני מחזיקה הרבה מוגבלויות, אני אישה עם המון מוגבלויות, ועדיין אני אימא, סבתא, מנהלת בית ואני גם סטודנטית, עוד שנייה אני עובדת סוציאלית, וגם הייתי מנהלת בית ספר. אני מחזיקה הרבה דברים, אני יכולה להיות חזקה, אבל כשמסתכלים עליי, והפער הזה בין או שאת עכשיו אישה נכה, לא יכולה וחלשה, או שאת אימא וחזקה, ואין את הקורלציה הזאת בין להיות גם חזקה וגם חלשה. את כל הפירוט של מה שכתבתי בנייר אני לא מקריאה, אתם יכולים לקרוא את זה, זה באתר הוועדה. תודה רבה על הוועדה החשובה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, אסתר, תודה על הדברים החשובים. עדי קריף נבון, בבקשה.
<< אורח >> עדי קריף נבון: << אורח >>
שלום, בוקר טוב. קודם כול, תודה רבה על הוועדה, חשוב ביותר. הגעתי לכאן לבקשת אלו"ט בכובע של שיחה בנושא מערכת הבריאות. אנשים אמרו כאן דברים מאוד חשובים, גם לגבי רווחה וחינוך, ויש בטח אין ספור בעיות, אני אדבר רק בנושא בריאות. אני עצמי אישה אוטיסטית, אני אימא לשלושה אוטיסטים, ביניהם נערה, שני בנים ונערה. אני גם מורה בתחום החינוך המיוחד, ואני מתמחית בלקויות התפתחותיות, כותבת הרבה בנושא ומשתתפת במגוון פורומים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
עוד משהו שמאפיין נשים, אם תשימו לב, כל מי שמדברת, כמה דברים היא עושה, המון דברים. יישר כוח.
<< אורח >> עדי קריף נבון: << אורח >>
תודה רבה. דנה דיברה על זה, כאשר אני מסתכלת בעיניים האוטיסטיות שלי שמחפשות – אנחנו אוהבים לחפש סדר בדברים, זאת אומרת איך להוציא את העיקר, מה הפורמה. אז באמת יש מעין פקקים, פקקי תנועה גם בזרימת המידע וגם בזרימת הכסף. מה זה אומר? למשל, הייתי צריכה עבור בתי איזשהו טיפול ולא השגתי אותו. למרות שאני בן אדם מאוד אפקטיבי, לא הצלחתי להשיג אותו בקהילה ולא הצלחתי להשיג אותו קצת מעל. נאלצתי להגיע איתה פעמיים למיון. מיון זה דבר מאוד יקר למערכת הציבורית, גם בילינו שם המון שעות. הוא גם יקר כי שילמתי פחות מיסים כי עבדתי פחות, ביליתי איתה 8–9 שעות במיון במקום לעבוד, והיא גם לא הייתה בבית הספר, הכול עלה.
זאת אומרת, אם מסתכלים על זה ברמת התקציב, זה עולה המון כסף כשאפשר היה לפתור את הבעיות האלה אפילו לא עם רופא, עם אחות. ואנחנו יודעים ששעת רופא יקרה משעת אחות, ושעת אחות יקרה משעת אדמיניסטרטור במערכת הבריאות, ואם היינו משחררים קצת את המשאבים כלפי מטה, כדי שאני אוכל לקבוע תורים, נגיד, בזמינות קצת יותר גבוהה בגלל שהילדה שלי זקוקה לעזרה ספציפית אבל דחופה, זה היה מונע בזבוז משאבים ענקי בתוך חדר מיון שגם ככה עמוס ודחוס, ומי שצריך להגיע לשם הם אנשים מדממים או אובדניים, לא ילדה שצריכה פשוט לראות רופא.
לשמחתי, פגשתי בתוך מערכת הבריאות אנשים שרצו לעזור, פגשתי גינקולוגים שכשסיפרתי להם על הבעיות, הם אמרו: אז איפה אני מקבל מידע? ומייד הפניתי אותם, כמובן, לדנה, ואחיות שרצו לעזור. אז איך אני לוקחת בדיקת דם מילד אוטיסט או מנערה? ואיך אני לוקחת משטח גרון? ומה עושים? או שפגשתי אדמיניסטרטורים שממש שאלו: אז מה עליי לעשות? אבל אין להם ידע, ולא פעם ניסיתי להיכנס כמדריכה בעצמי ולהציע את עצמי חינם כהרצאה בבתי ספר לרפואה, ואיכשהו זה התמסמס. מצד אחד, אנשי הטיפול והרפואה – אני מניחה שרובם אנשים מצוינים וטובים עם רצון טוב – זקוקים לידע ומעוניינים בו, ומצד שני, הוא תקוע.
אנשים היו שמחים אילו היו מסבירים להם מה לעשות במקום שאותה נערה תגיע למיון, כבר במרפאה, אבל אי-אפשר, ניסיתי יחד עם אחות ציבורית בדרגה גבוהה לפתוח בתוך מרפאות שעה בשבוע שבה ייקחו בדיקות דם בנחת רק לאוטיסטים, כדי שלא יהיו כניסות ויציאות מהחדר מיליון פעמים, כדי שלא יהיה הלחץ של להספיק הרבה מטופלים. לא הצלחנו להרים את הדבר הזה. זה באמת היה חוסך כל כך הרבה כסף, כי אחרת, כדי לקחת בדיקת דם מאוטיסט צריך להגיע לחדר מיון ולקבל הרדמה או טשטוש בשביל בדיקת דם. זה כל כך יקר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מה החסמים שנתקלתם בהם במרפאה?
<< אורח >> עדי קריף נבון: << אורח >>
בואו נתחיל מזה שהדלת נפתחת ונסגרת 20 פעמים תוך כדי הבדיקה. כל פתיחה וסגירת דלת כזאת, בשביל בן אדם אוטיסט, היא גריעה חושית ברמות בלתי נסבלות. על האחות יש לחץ לקחת הרבה מאוד בדיקות בזמן קצר, זה חמש דקות לבדיקה. ילד אוטיסט צריך לנשום חמש דקות, ואז שיסבירו לו עוד חמש דקות, ואז שייקחו ממנו דם בנחת עוד חמש דקות עם משחה, בלי משחה, אבל בנחת, עם דלת סגורה. בלי התנועה האינסופית הזאת, בלי שיש תור דחוק בחוץ. אלה דברים מאוד פשוטים.
עוד חמש דקות של אחות זול בהרבה משעת רופא במיון, באמת אין צורך בכל זה, זה כסף שאפשר היה לפרוט אותו בצורה הרבה יותר טובה. רופא גינקולוג, אם כבר מממנים את השעה שלו, אם היו מכשירים אותו כמו רופא שיניים לגז צחוק, אז הוא היה יכול לתת גז צחוק בעת בדיקה ולהרגיע את האישה, במקום שיגידו לה "להרפות". מה זה בכלל? בבית החולים כבר יש גז צחוק, במחלקת הילדים יש גז צחוק, כל מה שצריך לעשות זה שיסיעו את בלון הגז אל מחלקת הנשים, זה כל הסיפור. זאת אומרת, בכסף מאוד קטן אפשר לחסוך כסף מאוד גדול. בזה אסיים. תודה רבה על הוועדה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. עוד משהו קטן, בבקשה.
<< אורח >> אסתר קרמר: << אורח >>
עוד משהו קטן ששכחתי. רציתי לדבר על החירום, כשהיה עכשיו מצב חירום ורצו לפנות אנשים, הסכימו לפנות אנשים עם כיסאות גלגלים אבל לא את בני המשפחה שלהם. אם אני אימא לילדים ואני צריכה עכשיו פינוי, אי-אפשר לפנות אותי ולהשאיר את הילדים שלי בבית. זה גם משהו שאין לו מענה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון. תודה, נרשום גם את זה. אני רוצה לעבור למשרד הבריאות, ואז נעשה פינג-פונג עם חברה אזרחית ואורחות ואורחים נוספים. זהר, אשמח שתתייחסי לדברים שאמרו, ובעיקר לזה שבסוף אנחנו פוגשות הרבה פעמים מה שאמרתם בהתחלה, החברה האזרחית, האנשים עצמם יודעים הכי טוב מה הם צריכים, והם כבר מנו פה מספר פתרונות וגם ניסיונות להגיע לפתרונות שאני מבינה שכרגע נתקלו בשוקת שבורה ולא הצליחו להתקדם. אז אשמח שתספרי קצת מה עושה המשרד בסיפור של ההנגשה באופן כללי לאנשים עם מוגבלויות, ובאופן ספציפי לנשים עם מוגבלויות, עם צרכים מיוחדים, ומפה נתקדם.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
בוקר טוב, תודה על הדיון החשוב. רק מהדברים שחלקכן אמרתן, העליתן פה דברים מאוד משמעותיים. אני מנהלת המחלקה לטיפול באלימות במשפחה ופגיעות מיניות במשרד הבריאות. אגיד כבר מההתחלה שהנושא פוגש את מערכת הבריאות ברוחב מאוד גדול, ולכן אני פה, אאסוף הרבה מאוד דברים, בטוח לא אוכל לתת תשובות על כמעט שום דבר, אבל כן באתי קודם כול לשמוע.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, זהר, אבל יש מישהי בזום? כי אני כן רוצה לתת להם תשובות.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
נמצאת גב' אורלי בוני, שהיא אחראית להנגשה, ואולי כדאי שהיא תתחיל. אני יכולה אחר כך להתייחס לכל מיני דברים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אוקיי. אז, אורלי, נעבור אלייך בזום.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
שלום, בוקר טוב, אני מנהלת השירות הארצי לריפוי בעיסוק במשרד הבריאות וממונת שוויון ונגישות. כתבתי את כל הדברים, אני יכולה לסבר את האוזן לגבי הנושא. אנחנו, שירותי הבריאות, לעומת משרדים אחרים, כותבים את התקנות של נגישות לשירותי הבריאות שלנו. זה תהליך מאוד ארוך ומאוד מקיף, כי אלה תקנות שצריכות להכיל את כל סוגי המוגבלויות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, כמה זמן מתעכבות התקנות?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
הרבה זמן.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בערך?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
חלק מהן מתעכבות הרבה זמן.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
הן היו צריכות להיות מוגשות לכנסת בשנת 2006.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הן היו צריכות להיות מוגשות לכנסת בשנת 2006?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
לא, הן הוגשו לכנסת.
<< אורח >> רותם אייזיק: << אורח >>
והן עוסקות בעיקר בנגישות פיזית.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אסביר. השר צריך לתקן תקנות בנושא מיונים, נגישות למבנים קיימים ונגישות השירות. נגישות למבנים קיימים – התקנות פורסמו. שני הפרקים של בית חולים ומרפאות ומכונים גדולים פורסמו בשנת 2016, ואנחנו יושבים על המדוכה בנושא תקנות נגישות השירות ותקנות של שירותים עצמאיים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, בתקנות נגישות השירות אנחנו מדברות רק על נגישות פיזית או גם על נגישות חושית?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
לא, אנחנו יושבים עם כל הארגונים. אני מכירה את כל האנשים שנמצאים פה, אנחנו יושבים עם כל הארגונים, עם משרדי הממשלה, ואנחנו בונים את התקנות באמת בניסיון לתת מענה לכל סוגי המוגבלויות. אנחנו לא עובדים לפי סוגי מוגבלויות, אנחנו עובדים לפי סוגי חסמים שאנחנו רוצים להסיר אותם, לעשות התאמות, כדי שהשירות יהיה כמה שיותר נגיש לכמה שיותר אנשים עם מוגבלות, או בכלל, לכלל הציבור. צריך רק לקחת בחשבון שאצלנו האוכלוסייה שעושה שימוש בשירות אלה כל האנשים עם מוגבלות קבועה או זמנית, זאת אומרת זו כל האוכלוסייה, ואנחנו מנסים כמה שיותר לארגן את הסביבה בצורה כזאת שהיא תהיה מקסימום נגישה, ואם לא, להוסיף את התקנות שקשורות לליווי אישי, תקנות שקשורות לשינוי נהלים ונהגים, תקנות שקשורות לציוד, תקנות שקשורות לציוד עודף, שינוי בנהלים ונהגים, כמו שאמרו כאן – מתי שמים את התור, איפה שמים את התור.
אבל, תראו, זו מערכת מאוד גדולה וכל תקנה צריכה להגיע עד השירות האחרון של הבריאות. ובמקביל, יש הטמעה מאוד גדולה בשטח, בלי קשר לזה שהתקנות עדיין לא נחקקו. יש לנו מעל 350 רכזי נגישות בבריאות, 150 בקופות חולים ובבתי חולים. אנחנו כל הזמן מטמיעים את הנושא, ואחת החובות שיש לנו בחקיקה, בלי קשר לזה, זה הנושא שאם אין לך מענה בשלב זה ואין תקנה, תיתן חלופה סבירה, ואנחנו מאוד מקפידים על זה שברמה פרטנית, אם יש לנו פנייה, אנחנו משתדלים - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, אבל מה הצפי לתקנות?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
הצפי לתקנות היה צריך להיות מאוד מהיר. אנחנו תלויים גם במשרד המשפטים ובמשרד האוצר. זה תהליך מאוד מורכב של חתימת שרים ביחד.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
חתימת שרים אומרת שזה מוכן, אז אני שואלת מה הצפי שהתקנות יעמדו, שיהיו מוכנות.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
התקנות של עצמאיים כבר נמצאות עכשיו בדיון בכנסת. ביקשו מאיתנו לצאת עוד פעם לשולחנות עגולים ולדיונים נוספים לבדוק. אנחנו כל הזמן בתהליך, גם מול הכנסת, כדי שהתקנות האלה ישמרו על האיזון והסבירות בין מתן שירות לאנשים עם מוגבלות לבין מתן שירות לכלל הציבור. כי אם ניצור תקנות מחמירות מדי שיגרמו לסגירה של שירותי בריאות, נפגע בכלל הציבור.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
למה שזה יגרום לסגירה?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אם אתה דורש, למשל, מכל רופא שעובד בקהילה שהוא יהיה נגיש במקסימום לנגישות פיזית, אז אנשים יסגרו מרפאות, וגם ככה חסרות לנו מרפאות, והתורים הולכים ומתארכים. אז אנחנו עובדים על איזונים כל הזמן, אנחנו מוצאים פתרונות. אני יכולה להגיד שמכבי, למשל, פתחו למעלה מ-30–40 בתי רופאים, מאפשרים לרופאים העצמאיים שלהם לעבוד בבתי הרופאים הנגישים כדי לקבל את כלל האוכלוסייה שהם לא יכולים לקבל בביתם. אנחנו כל הזמן מטמיעים את הנושא בשטח.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, אני שומעת, אני מבינה, אני גם מכירה את התקנות האלה שנמצאות כרגע ברווחה בדיונים, אבל אני שואלת מעבר.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
זה לא רווחה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
למה? זה על זה, על נגישות.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
לא, רווחה זה חוק הרווחה, ותקנות נגישות זה - - -
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
ועדת עבודה ורווחה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא, זה נדון בוועדת הרווחה. ניהלתי על זה דיון.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אה, סליחה, אני מתנצלת.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
קודם כול, לא קיבלתי ממך תשובה על צפי. דיברת על כמה תקנות, אז לא הבנתי ממך את הצפי.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
יש סט של תקנות של רפואה עצמאית, הנגשת מבנים, שנמצא עכשיו בכנסת. אנחנו בתהליך עם חברת הכנסת וולדיגר. יצאנו לעשות שינויים ואנחנו מנסים לחזור אליה, אני מקווה שנצליח. ויש סט תקנות של תקנות נגישות השירות, שעוד אין לנו חתימת כל השרים בשביל להביא את זה לכנסת. הן מוכנות, הן עברו הערות ציבור, עשינו את כל התהליכים, אין עדיין חתימת שרים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
הבנתי. אורלי, תכף נמשיך, כי יש לנו עוד דברים איתך. אני רוצה לעצור אותך פה להתייחסות של עורכת דין הדס אגמון, מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, העניין של התקנות, ואז נמשיך ליתר הדברים.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
שלום רב, אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אורלי ואני מכירות כבר כמעט 15 שנה סביב התקנות האלה.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
20 שנים.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
בסדר, אני. וכן, התקנות האלה מעוכבות כבר שנים רבות מאוד. עם כל ההערכה לעבודה הקשה מאוד שאורלי ושותפים נוספים במשרד הבריאות עושים, זה לא מספיק. יש פה הרבה דברים מאוד פשוטים שעלו ושכבר יכלו להיות מוסדרים. אתן דוגמה מעולם אחר, כבר לפני כמה שנים, במסגרת חוק ההסדרים, הכנסנו דברים מתוך תקנות נגישות השירות הכלליות לתוך מערכת הבריאות, כמו הדבר המאוד פשוט של לאפשר כניסה של חיית שירות למסגרות בריאות; כמו העניין המאוד פשוט של תרגום לשפת סימנים. ויש עוד דברים שעלו פה, הנגשה של האינטרנט, שמחויבת היום בכל שירות פרטי או ציבורי, ורק במערכת הבריאות עדיין לא מחויבת, כי עוד לא עברו תקנות הנגישות; כמו הדרכה לעובדים, הרבה פעמים אנחנו פוגשים אנשים ואומרים: מה, אבל הוא רופא, אז הוא יודע, מי מבין יותר ממנו באנשים עם מוגבלות? אז כמו שראינו פה, לא, העניין של תיווך של השירות, אם הייתה נכנסת כבר החובה של הדרכה בנגישות שירות למערכת הבריאות, זה היה נותן מענה להרבה מאוד מהדברים שעלו כאן.
להגיד "אנחנו על המדוכה" על משהו שהמחוקק ציפה שיגיע לכנסת בשנת 2006 ויאושר מייד, אין לי מילה עדינה להגיד על הדבר הזה, ואני חושבת שהוועדה צריכה להיות קצת יותר אסרטיבית בדרישה, זאת אומרת לא הבנתי, מחכה לחתימת שרים, איזה שר? אורלי, אם תוכלי להסביר. שר הבריאות כבר פנה לשר האוצר? זה יושב בדיון? שר המשפטים לא צריך לחתום. יש עבודת נוסח עם שר המשפטים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז תשאלי.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
אורלי, אם תוכלי לחדד איפה בדיוק זה עומד, ומה עוד אפשר יהיה לעשות במושב הכנסת הקצר שעוד יש לפנינו.
<< אורח >> נועה בן שאול: << אורח >>
אם אפשר לקבל טיוטה עדכנית של התקנות.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
את העבודה עם משרד המשפטים, שזה עם נציבות שוויון, עם תקנות נגישות השירות, אנחנו סיימנו פחות או יותר. זה יושב בחתימה של שר האוצר, זה נמצא בפרקליטות כי יש על זה בג"ץ, ואני לא יכולה לפרט יותר. חתימת שר הבריאות – כבר יש לנו חתימה שלישית של שר בריאות שלישי שהתחלף לנו בשנה האחרונה. אנחנו כן דואגים שתהיה חתימה של שר הבריאות, ואנחנו מחכים לחתימה של שר האוצר. בכל מקרה, אנחנו רוצים לסיים את סט התקנות שכן הצלחנו כבר להביא לכנסת. אנחנו מקווים שנצליח להתקדם לפחות יותר במושב הקרוב.
לגבי התקנות שכן שמנו על השולחן, הן מיושמות במערכת הבריאות, יש כניסה של חיית שירות, יש מערכות שמתארגנות לשפת סימנים, יש את כל הדברים שמיושמים. אתרי האינטרנט הולכים ומונגשים יותר ויותר, אנחנו עובדים מאוד על הנגשת אפליקציות והמקום האישי. אני רק רוצה לומר דבר אחד כאן, הדיון פה הוא על נשים עם מוגבלויות, ואנחנו מודעים לכל המקומות. מלבד העבודה שעל תקנות וכל זה, אנחנו עושים הרבה מאוד הטמעה בשטח. אני משתדלת להגיע לכל הגופים, והגענו למועצה לבריאות האישה, והמועצה לבריאות האישה נכנסה לנושא גינקולוגיה נגישה, והגענו לכנסים, ואנחנו מפגישים את הנשים עם מוגבלויות עם מי שאפשר. גם אם יהיו תקנות, הטמעה היא דבר מאוד ארוך ומסועף כי כל מערכת היא שונה. התקנות בונות עקרונות מסוימים לכל מערכת הבריאות, ואחר כך כל גוף, כל גוף במשרד וכל גוף בשירותי הבריאות, אנחנו צריכים לעבוד על ההטמעה בתוך הגוף הספציפי הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון, אורלי, אבל אלה שני נדבכים שונים. אם יש תקנות שכבר היו צריכות להיות מונחות פה בשנת 2006 ואנחנו בשנת 2026, אז יש פה פער. זה שהתקנות עדיין לא מונחות זו תקלה.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
הן מונחות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
את אומרת שהן מחכות לחתימות. לקח 20 שנה להגיע לשלב שהן מחכות לחתימות, ועל כן זאת תקלה ואני אומרת את זה עכשיו. בוודאי שלצוותים המקצועיים במשרד אין שום חלק בזה שהשרים התחלפו ומתחלפים חדשות לבקרים במשרדים.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
הבעיה באוצר, שלא התחלף.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא, גם בבריאות, שהתחלפו לו שלושה שרים.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
בסדר, אבל יש חתימה, היא אמרה שיש חתימה שלישית.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
עכשיו יש לה חתימה אצלה במשרד. יש לך חתימה של שר הבריאות, נכון? עכשיו חסר לך של האוצר.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
יש פנייה, זה עובד אחרת. זאת אומרת כבר יש פנייה של שר הבריאות לשר האוצר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון, אבל בשורה התחתונה, הבירוקרטיה טוחנת לאט מדי והנדבך של התקנות עובד לאט מדי, וגם המצב הפוליטי הנוראי הזה גובה בסוף מחיר מהאזרחיות והאזרחים כי יש חיים לנהל. אבל זה לא לפתחך. בנושא ההנגשה והתיווך בתוך מערכת הבריאות, אנחנו שומעות פה גם מנשים ששיתפו באומץ את החוויות שלהן מתוך המערכת, וגם מאלו"ט ששיתפו שיש להם הרבה ידע מהרבה הורים וצעירות ונערות שמגיעים אליהם, ובאמת עושה רושם – אני אומרת לך, הייתי באלו"ט כבר לפני כמעט עשור – שהדברים לא מתקדמים כל כך בשטח, אז אני כן רוצה שתדייקי בכל זאת על ההטמעה בשטח.
ואני שמה עוד כוכבית, למערכת הבריאות יש הרבה דברים שהיא צריכה להתייחס אליהם בצורה מונגשת. כבר עשיתם צעד יפה עם התו הסגול בנושא אלימות מינית, שזהר פה מכירה ולדעתי, אפילו הובילה מתוך המשרד. כל האזרחיות והאזרחים שמגיעים למערכת הבריאות, כמעט כולם, צריכים יחס טוב יותר ממה שהם מקבלים היום, צריכים יותר זמן, צריכים יותר קשב, צריכים יותר הנגשה. היום גם אישה שלא עברה, חלילה, פגיעה מינית, או שהיא לא עם מגבלה אבל היא סתם הייתה חשופה ל-7 באוקטובר – שזה בוודאי לא סתם, זה חתיכת אירוע של כל הפגיעות המיניות ומה שנעשה שם – והיא מגיעה למערכת הבריאות, גם עליה זה משפיע.
זאת אומרת, גם ברמת המקרו, משרד הבריאות צריך להבין שיש פה מצב חירום לאיך הוא נותן מענים, בוודאי לנשים בתוך מערכת הבריאות, אפילו ברמה של להנגיש את הספקולום של הבדיקה הגינקולוגית, באמת, אני ממש לא צוחקת, להתאים. גם אם היא אחרי לידה, לצורך העניין, אפשר לשאול אותה. היום יותר מתמיד צריך לשאול, צריך לתווך, צריך להסביר, צריך לדבר – לכל האוכלוסייה, ובפרט לנשים עם צרכים מיוחדים. בבקשה, זהר.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אני יכולה להתייחס לזה, אנחנו עכשיו סביב הדבר הזה. קודם כול, את צודקת. אנחנו נמצאים בתקופה שכולם חווים דברים וכולם מגיעים מאוד מוצפים, ואין ספק שהמפגש עם מערכת הבריאות קשה ומאתגר. הכרטיס הסגול זה חלק מתוך תפיסה שהתחברנו לארגון חברה אזרחית ולארגון מקצועי, קרן בריאה והיפ"ם, שהמטרה שלו היא להנגיש את הבדיקה, את המפגש של מערכת הבריאות עם אנשים שעברו פגיעה מינית. אני מדגישה "אנשים", כי גם פה אני חושבת שבסוף כל הנושאים האלה רלוונטיים לשני המינים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תלוי, אבל לנשים בבדיקות הגינקולוגיות יש אתגרים מאוד ייחודיים, וגם בעוד נדבכים שהן ציינו.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אין ספק. אני רק אומרת שבאופן כללי, גם פגיעות מיניות אנחנו רואים הרבה אצל אנשים, גברים עם צרכים מיוחדים או מגדרים נוספים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
גם וגם.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אני כן לוקחת לתשומת ליבי את חידוד הנחיות אולי קצת יותר מדויקות, גם אם יש לכם, כמובן, המלצות, גם בהטמעה של הכרטיס הסגול. אבל כן אגיד שאנחנו כרגע מקדמים תפיסה יותר רחבה שמתייחסת לכלל המערכת, כמו שאת אומרת. זה התחיל ממערכת מיודעת טראומה, ועכשיו אנחנו כבר הולכים אפילו לכיוונים קצת אחרים. טיפול נאות זה משהו שאנחנו תמיד מנסים לתת, אבל אולי טיפול רואה אדם יותר. ובתוך הטיפול רואה אדם אתה צריך לראות כל אדם עם הצרכים שלו – אחד עם טראומה, אחד עם טראומה מינית, אחד עם טראומה כתוצאה ממלחמה, אחד עם טראומה כתוצאה מתאונת דרכים, אחת עם צרכים מיוחדים שלא קשורים, אולי מישהי עברה לידה מורכבת, או שיושבת על כיסא גלגלים ויש לה צרכים אחרים.
זאת אומרת אין ספק שבתוך הדבר הזה צריך להכשיר את הצוותים להרבה מאוד ידע, ואנחנו מנסים לייצר משהו לזקק קודם כול את הדבר הבסיסי של טיפול רואה יותר, שמסתכל איך אנחנו בודקים יותר את האנשים, מה הצרכים שלהם. זה מאוד מאתגר בתוך מערכת מאוד צפופה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון, אבל מקודם דיברה פה עדי קריף, והיא אומרת: אני באתי והצעתי פתרונות למרפאה. הרבה פעמים אנחנו רואות שהפתרונות מגיעים בסוף מההורים, שאין להם ברירה והם הופכים להיות לוחמי זכויות עבור הילדים שלהם. והיא כבר הציעה פתרון במרפאה, אבל זה נגנז. אתן לך דוגמה, הייתי לפני כשבועיים, שבוע, בבאר שבע, בחדר האקוטי בבית חולים סורוקה, ואת רואה שאנשי הרפואה הם אנשים טובים, הלב שלהם במקום הנכון, רובם הגדול, ושם, למשל, מנהלת המרפאה, מנהלת החדר האקוטי פתחה מיוזמתה מרפאה לנפגעות אלימות – אם אני לא טועה, קוראים לה מרפאת קשת – והיא מקבלת שם נפגעות אלימות מינית, והיא עושה להן תור של שעה לכל נפגעת. זו יוזמה שלה, של הרופאה, שהיא מכירה ועושה. אני בטוחה שאם נדבר עם רופאות ורופאים, יש עוד הרבה רעיונות ויוזמות כאלה. כבר ראינו פה הורים שבאים עם יוזמות כאלה. היום הקונספציה שגויה, מה שנקרא, איך שזה עובד. צריך לשנות את כל הקונספט לאיך מערכת הרפואה היום ניגשת למענים יצירתיים. זה צונמי, זאת אומרת פתאום חשבתי תוך כדי: אולי תעשו אנלוגיה וגם תעשו כרטיס לנשים עם צרכים מיוחדים, כמו הסגול.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
חשבנו על זה גם.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה כאילו רעיון, אבל מצד שני, זה צונמי.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
לכן כרגע הכיוון שאנחנו הולכים אליו זה משהו יותר גנרי, זאת אומרת לחנך את כל הצוותים לחמלה, לאמפתיה, לרגישות ולהסתכלות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
איך תעשו את זה?
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אנחנו עובדים כרגע על תוכנית ביחד עם כמה ארגוני חברה אזרחית, וגם נשמח, כמובן, להכניס את החלק הזה לתוך העבודה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ויש לך מספרים על היקף הנשים עם צרכים מיוחדים שמוכרות באבחונים שהם תחת המשרד?
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
בדקנו אתמול, ואני לא יודעת על נתונים כאלה. כן נעשה בדיקה מעמיקה יותר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז נשמח לבדיקה הזאת, זהר. יסכה מהממ"מ, אם יש לך עוד שאלות על הנתונים, את מוזמנת.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אני רוצה להגיד רק עוד מילה אחת. בוודאי שיש את התקנות שצריכות להיכנס. כמו שאורלי אמרה, נקודתית, אנחנו מאוד מנסים להכניס נושאים רלוונטיים. למשל, פיתחנו קורס בקמפוס IL לצוותים רפואיים סביב פגיעה מינית, הכנסנו יחידה על צרכים מיוחדים. יש לנו ממש סרטון שהצוותים אמורים לראות. בוודאי שצריך לעשות יותר, ואני כבר אומרת לכם שאשמח לשבת עם כל אחד ואחד מכם כדי להבין איפה הדברים שאנחנו יכולים ללמוד מכם, או להביא אתכם לצוותים. אנחנו מאוד אוהבים להביא ידע חדש לצוותים. אבל שוב, יש הרבה מאוד ידע, ולכל אחד שיש לו צורך מסוים יש את הדיוקים שלו, ואנחנו בהחלט רוצים ללמוד. נשב אחרי הדיון, אני כבר מוכנה להזמין אתכם, יש לנו מפגש.
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
נחכה לשנת 2036.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אוקיי. אני חושבת שאנחנו די עושים עבודה שמשתדלת להתקדם, ואולי זה לא בקצב שכולנו היינו רוצים, אבל אנחנו כן - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא, זהר, הקצב איטי מדי.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אני לא מדברת על התקנות, כי אני לא אחראית להן.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
לא, המציאות בשטח היא לאט מדי.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אני מדברת על נושאים שאנחנו רוצים לשנות, ואנחנו עושים עבודה שמשתדלת כרגע לעשות שינוי בתוך המערכת, אבל זה לוקח זמן.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אבל בואי נדבר רגע באמת של החיים, מה שנקרא. דובר פה גם על הצורך בגז צחוק, יש פתרונות פשוטים. אני לא יודעת אם את או אורלי, אבל כן התייחסות.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אנחנו נבדוק את כל ההצעות, רשמתי לי את כל הדברים שעלו פה, כולל הרעיון שעלה, שבעיניי הוא יפה, לעשות אולי שעה ייחודית בשבוע בכל מרפאה, שרלוונטית לכל האנשים עם צרכים מיוחדים, כי זה לא רק אנשים עם אוטיזם, אלה גם נשים נפגעות אלימות ואלה גם נשים אחרות שאולי קשה להן להיפגש בכלל עם המערכת, וילדים. מהידע המועט שיש לי בנושא הזה, הרבה פעמים גז צחוק זה לא מספיק לבדיקות דם, למשל, וכן צריכים לעשות ממש טשטוש בתוך מסגרת של בית חולים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה תלוי מי, יש לזה רצף. זה יכול לפתור הרבה.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אין ספק שצריך פה יותר גמישות ויותר יצירתיות, וזאת מערכת שקשה לעשות את הדברים באופן גנרי, כי זה מה שאורלי מובילה. ההנחיות שרלוונטיות לכולם, כשכותבים אותן זה תמיד יותר מאתגר, ויותר קל לנו לעשות את השינויים הנקודתיים או הלא נקודתיים, אפילו הרוחביים, בתחומים מסוימים. ולכן אני כן מזמינה את כל מי שפה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אם תוכלו להוציא נוהל כזה, אפילו על שעה כזו, זה כבר יתחיל שינוי גדול. אני רוצה לקבל גם את ההתייחסות של אורלי לגבי מה כן קיים היום. זאת אומרת אמרתם שהתקנות לוקחות לכם זמן, אני אומרת, זה הרבה יותר מדי זמן, אבל בתוך המסגרות הקיימות דיברתם על הטמעה. אז מה בתוך ההטמעה שעושים היום כבר קורה בתוך בתי החולים? האם יש נוהל איך לוקחים בדיקות דם במיון? האם יש נוהל איך זה עובד בתוך המרפאות? מה כן עושים לצרכים מיוחדים? ושוב, בדגש על נשים, אם יש גם מענים, הדרכות או הכשרות שעשיתם לגניקולוגים בעניין. אורלי, נראה לי שזה אצלך.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
בכל הנהלים של הטיפול יש גם הרבה אתגרים שאנחנו צריכים לעשות בין תקנות הבריאות, בין חוקי הבריאות לבין התקנות של הנגישות. בתקנות של הנגישות אנחנו לא נוגעים בטיפול הבריאותי, זאת אומרת דרך תקנות הנגישות אנחנו לא מכתיבים - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, עזבי את התקנות רגע. עברנו את התקנות. על הנדבך של ההטמעה.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אבל אני בתקנות של הנגישות, זאת אומרת אני לא יכולה לכתוב לרופאים. כל נושא השימוש בגז צחוק זה נוהל רפואי, וצריך להגדיר מי האוכלוסיות, זה לא בתקנות הנגישות. אני יכולה להעיר, וזה מה שעשינו, אמרנו: יש אוכלוסייה מסוימת שהיכולת שלה לקבל את הטיפול היא רק באמצעות גז צחוק, והיכולת שלה לקבל טיפולי שיניים, למשל, היא רק בבית חולים שאפשר לעשות בו הרדמה. אבל בכל נושא חוקי סדציה, למי עושים את זה, אילו רופאים מורשים וכל הדברים האלה, אני יכולה רק להאיר את הזרקור אבל כל מערכת הבריאות לא קשורה – צריך להבין, זה מאוד מורכב, יש כאן ענייני בריאות. מערכת הבריאות מטפלת בבריאות.
שאלת על נתונים, זו שאלה שכל הזמן שואלים. בקורונה הייתה לנו שאלה מאוד קשה בנושא נתונים – מי יכול לעטות מסכה? מי לא יכול לעטות מסכה? כל הדברים האלה מתנגשים עם נושא הבריאות, כי אתם צריכים להבין, מערכת הבריאות עובדת קודם כול לפי סדרי עדיפות של הצלת חיים ומניעת מוגבלות כמה שיותר מהר. ונכון, מה זה להגדיל זמן של רופא?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, אורלי, סליחה, אני עוצרת אותך כי קשה לי לשמוע את מה שאת אומרת, ואני רוצה לדייק. להציל חיים זה חשוב, לשמור על החיים גם באיכות טובה ובכבוד חשוב הרבה פעמים לא פחות. ואם יש מישהי עם צרכים מיוחדים שנכנסת למרפאה והיא חווה סתם דלתות נטרקות ונסגרות, והיא חווה ויסות חושי, והאור מרצד, והברזל קר, ולא מסבירים מה הולך לקרות, זה לא צריך לקרות, זה לא קשור. זאת אומרת הדרמה של להציל חיים לא מרפאה את הכשל הזה.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
זו גם הצלת חיים. גם אישה עם מוגבלות שנכנסת למרפאה אולי זה משהו - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
שאגב, לא יודעים לזהות אותו היום, כי מזהים את זה לפי תסמינים של גבר הרבה פעמים, והרבה פעמים הן מגיעות למצבים שהן יכלו להימנע ממצב החירום הזה אם היו שמים לב לתסמינים שלהן. אז חשוב לי להגיד, הצלת החיים היא סופר חשובה והיא מקום ראשון, נכון. היא לא נותנת כיסוי לכל היתר, והיא בטח לא מרפאה את הכשלים שיש היום.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אין בעיה, אני מקבלת כל מילה שאת אומרת, אני רק מנסה להסביר שהשינויים צריכים להתקיים במקום, על פי העקרונות של הנגישות שאנחנו מנחים. קודם כול, יש פה הרבה עניין של הדרכה והכשרה. אם צריך לקבל אישה עם מוגבלות, אז אנחנו כן רוצים להנחות ולהדריך את הצוותים שידעו שצריך לעמעם אורות, להוריד גירויים, לא יחליפו את החדר, לא יעשו חדר מיוחד.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז יש נוהל כזה היום?
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אין נהלים כאלה, זה כל מקום ומקום בונה. קופות החולים בונות נהלים על נהלים על נהלים בכל מקום שבו - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני שואלת את המשרד, את הרגולטור, האם אתן יכולות לבנות נוהל למה מרחב המחיה הנכון, המתאים לאישה עם צרכים מיוחדים, בוודאי עם ויסות חושי, אבל גם יתר המוגבלויות, כדי שהיא תוכל לקבל מענים ראויים בתוך המרפאה? למה המשרד לא יכול לייצר את הנוהל הזה? אתם הרגולטור.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
הרגולטור לא בונה נהלים. מי שבונה את הנהלים של הביצוע זה ספק השירותים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה לא נכון, משרד הבריאות מוציא המון נהלים, חוזרי מנכ"ל, נהלים למכביר. זה לא נכון.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אבל בעניין הספציפי הזה של איך מטפלים בכל אישה ואישה בכל תחום ותחום – את יודעת מה? אני יכולה לבדוק את זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני אשמח מאוד.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אנחנו גם נבדוק את זה מול חטיבת הרפואה.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אני אשמח לבדוק מי במשרד יכול, כי באמת לגבי כל מוגבלות ומוגבלות מסוימת צריך לעשות את הנהלים הברורים שלה, של איך נותנים את השירות בצורה נגישה, מותאמת, איכותית. גם צריך תמיד לחשוב שהטיפול צריך להיות איכותי. אני יכולה לבדוק מי במשרד מוציא את ההנחיות והנהלים האלה. אני יודעת שברמה המקומית עם קופות החולים אנחנו כל הזמן עושים פתרונות, ואנחנו משתדלים להרחיב כל פתרון למשהו הרבה יותר רחב ולהטמיע אותו בכל המערכת. כל הזמן המערכת הולכת בין האם לתת את הטיפול הרפואי, דווקא הרפואי שמאוד קריטי, איפה שכלל הציבור, או לבנות מערכות ייחודיות לנשים עם מוגבלות, או לאנשים עם מוגבלות. נמצאת פה גב' אסנת יחזקאל להט, והם בתהליך של לבנות מרפאה ייחודית לנשים עם מוגבלות בשיבא, תל השומר, וזה לא כל כך פשוט.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון. אורלי, אני חושבת שהמפתח זה תמיד גם וגם. צריך שיהיה רצף מענים, יש אישה שזה יכול להתאים לה, ויש אישה שדבר אחר יכול להתאים לה.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
כמשרד הבריאות, אנחנו לא יכולים לכתוב נהלים ברמה פרטנית של אישה זו או אחרת. אנחנו חייבים לכתוב עקרונות לכלל המערכת, וכל המערכת צריכה במקום שלה לבנות את הדבר הזה. אנחנו צריכים לכתוב עקרונות ולהביא את זה לגניקולוגים, והגניקולוגים צריכים לכתוב איך הם עושים את זה.
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
אבל אתם לא כותבים, אתם מבזבזים את הזמן שלהם ואת הבריאות שלהם. אתם לא כותבים, אתם מתמזמזים עם הזמן, אתם לא עושים את מה שאתם צריכים לעשות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רן, אני אתן לך אחר כך גם זכות דיבור. אורלי, משפט לסיום. את כמובן נשארת איתנו, חברת הכנסת עכשיו תדבר, אולי גם לה יהיו שאלות.
<< אורח >> אורלי בוני: << אורח >>
אקח לתשומת ליבי את כל מה שנאמר כאן. אני מכירה את האנשים, אני מכירה את הפניות. אנחנו משתדלים במשרד לשבת עם כמה שיותר אנשים מהארגונים השונים, ללמוד את הצרכים, ללמוד את הפתרונות שהם מציעים לנו, להטמיע אותם בתוך התקנות, או להטמיע אותם בתוך ההוראות שאנחנו מוציאים לשטח. אקח לתשומת ליבי את כל מה שנאמר כאן, ואביא את זה הלאה למשרד, לראות איך אנחנו יכולים להתקדם. אבל שוב, ספציפית לאוכלוסייה של נשים עם מוגבלויות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורלי, אני מאוד מודה לך, גם על הקשב וגם על מה שנקרא פירוק ההתנגדות תוך כדי. המון תודה. אני יודעת שזה גם קשה והמשרד גם גדול ומסועף, ולא הכול נמצא אצלך, או גם אצלך, זהר, בדברים אחרים, אז אני מאוד שמחה ומעריכה את הקשב ואת הבדיקה. תודה רבה. חברת הכנסת אימאן, בבקשה.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
בוקר טוב לכולם, תודה רבה על קיום הדיון בנושא החשוב הזה. אין ספק שמדובר כאן בדיכוי כפול ובבעיה כפולה של נשים. פעם אחת אלה נשים שיש בפניהן הרבה קשיים ואתגרים במרחב, ועוד יותר נשים עם מוגבלות. וחשוב לי נושא ההורות. אנחנו, כנשים, כמעט רובנו, שואפות להיות אימהות, והשאלה העיקרית שלי אחרי העיון במסמכים היא: מה משרד הרווחה עושה כדי להתאים ולתת התאמות לאותן נשים שמעוניינות להיות אימהות ולהיות הורים לילדים?
אנחנו יודעים שאישה שאין לה שום בעיה ושום מוגבלות – לכולנו יש אתגרים, אבל כנשים, יש לנו הרבה חששות לקראת לידה, במיוחד לידה ראשונה – מה יהיה? איך נטפל בילד או בילדה, בתינוק, בתינוקת? ואנחנו יודעים שנשים עם מוגבלות באות עם חששות כפולים במקום הזה. העניין של מסוגלות הורית משחק פה ויש לו נתח גדול, והרבה פעמים הנשים האלה חוששות לפנות למוסדות הרווחה כי הן חוששות לשלול מהן את האפשרות לטפל באותם ילדים, תינוקות שנולדו רק עכשיו, וכמובן מוסדות הרווחה יכולים להחליט על אי-מסוגלות הורית. השאלה היא: למה עד עכשיו אין התאמות מספיקות במקום הזה כדי לאפשר לאותן נשים גם למלא את התפקיד החשוב הזה בכלל, וגם בשבילן באופן אישי? מי יכול לענות ממשרד הרווחה?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אני נציגה של מינהל מוגבלויות במשרד הרווחה. רוב הדיון נסב על נושאי בריאות, ובריאות באחריות משרד הבריאות.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אני עובדת סוציאלית בהכשרה שלי, בגלל זה נושאים שהם - - -
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
רווחה. אתייחס גם לזה. ניסינו לעשות מספר ממשקים, בסוף זה באחריות משרד הבריאות להנגיש את השירותים שלו לאוכלוסייה. למשרד הרווחה יש מספר שירותים. קודם כול, אם דיברתם על מספרים, אז היום מוכרים בלשכות החברתיות 52,000 נשים ו-80,000 גברים. זה נתון נכון לאפריל - - -
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
יש חלוקה מגזרית לגבי זה?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
לא בדקתי מגזרית, בדקתי מגדרית, אבל בהחלט אפשר.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
חשוב גם לבדוק מגזרית, כי אני יודעת שבמקומות מסוימים, לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל עיוות תקציבי ויכולת תקציבית, האנשים עם מוגבלויות ביישובים או במגזרים האלה סובלים פי כמה וכמה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רחל, יש לנו שאלה על הנתונים שאמרת עכשיו, לי יש נתון מפברואר 2025, שיש 165,000 אנשים עם צרכים מיוחדים שמוכרים, ומתוכם 42,000 נשים. מאיפה הם?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אני הוצאתי ממערכות המס"ר שלנו אתמול.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רק 80,000?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
לא, 80,000 גברים, ו-52,000 נשים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אה, פלוס 52,000, אוקיי, זה יותר עושה שכל, אבל עדיין זה פחות. זה מעט.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
בוגרים, סליחה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
- - -
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
זה בלי ילדים.
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
היא מדברת על מי שנמצא בלשכות.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
קודם כול, הנתונים מדברים על גילי 21 פלוס, ועל מי שניגש ללשכה לשירותים חברתיים ונרשם.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
זה בלי נפש, למשל, שזה חלק מאוד גדול.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כן, כי מינהל מוגבלויות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
- - -
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
מתמודדי נפש שייכים למשרד הבריאות, ואני התייחסתי לגילי 21 פלוס. אבל שוב, אפשר להוציא את כל הנתונים, פשוט חשבתי מה יהיה רלוונטי להיום.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אבל באמת חשובה החלוקה המגזרית.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אפרופו מגזרית, פה צריך להגיע ללשכה לשירותים חברתיים, להירשם ולפתוח תיק.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
לא, אני מדברת על אלה שמוכרות, אני לא מבקשת על אלה שלא מוכרים.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אז אלה מוכרים ומקבלים שירותים. לגבי הנושאים שעלו פה עכשיו, שזה נוגע-לא נוגע באחריות משרד הרווחה, אבל כן, למשרד הרווחה יש 20 מרכזי טיפול בתחום המיני-חברתי, עם שלושה ספקים בפריסה ארצית, שהם נותנים שירותים בתחום הרגשי והמיני. יושבת פה רונית בכובע אחר, היא אחת הספקיות שלנו, והיא תוכל יותר להרחיב מה המרכזים האלה נותנים. כ-1,500 איש בשנה מקבלים מענה בתחומים שונים שקשורים לתחום המיני-חברתי. 50% מהם הן נשים, ורוב ההתערבויות, לצערנו, הן בעקבות פגיעה, כלומר פגיעות מיניות.
עוד אני יכולה לומר מה המשרד עושה. המשרד פיתח לומדה שמופצת והיא אצל האנשים שלנו, במסגרות, אנשים שאנחנו מכירים, לומדת לילך, שמטרתה לתווך נושאי בריאות האישה – רופאי נשים, בדיקות, גיל המעבר. זו לומדה שאנשים עושים בבית, או עם מישהו שיכול לסייע להם ללמוד. כל הנושאים שקשורים לנשים מרוכזים שם. פותחו סדנאות עם אחת מתשע, לגילוי מוקדם של סרטן, ועובדים איתן גם במינהל שלנו. עוד דבר שעשינו זה ערכת הכנה למדריכות לכלות. זה פחות למגזר הערבי, יותר למגזר החרדי והדתי – הכנה למקווה, לכל הדברים שקשורים לאישה לקראת נישואים, לנשים עם מוגבלות. יש לי עוד נתונים על אלימות.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אבל לא שמעתי כלום על מותאמות הורית.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
המותאמות ההורית יכולה להיכנס במרכזי טיפול לתחום המיני-חברתי, שהוא גם תחום רגשי.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אני חושבת שזה לא ייתן את המענה. אנחנו מדברים על טיפול ממשי בילד ובתינוק הרך שנולד וכל הדברים האלה.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אלה תמיכות פרטניות. אני דיברתי על מענים קבוצתיים-מערכתיים.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
לא, אני מדברת על כלל של התאמה בסל שניתן, ואני חושבת שזה דבר עקרוני, כבוד ממלאת מקום היושבת-ראש, וצריך לדאוג שיהיה בסל השירותים שניתן.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אני דיברתי על שירותים כלליים וקבוצתיים. יש לנו שירותי סמך. זה אומר שאם יש איזושהי פנייה פרטנית, בכל נושא שהוא, שאדם או אישה עם מוגבלות זקוקים לעזרה, אנחנו נכנסים לתוך הבית עם שעות סמך, עם עובד סוציאלי.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
זו הבעיה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רחל, אני רוצה לחדד את מה שחברתי אומרת, ולקחת את זה שוב כמו שהיה במשרד הבריאות. יש נטייה למשרדים, ואני יכולה להבין למה, כשעולות פה שאלות, להגיד: זה פרטני, אני אבדוק פרטני. זה לא פרטני, כל אישה שילדה – את יודעת מה? אדבר על עצמי.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
על עצמי. זה מה שאמרתי בהתחלה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני ילדתי תינוק, הסברתי את זה גם פעם אחת לצוות שלי, אמרתי להם: לא הבנתי מי ההזוי שנתן לי ללכת הביתה עם התינוקת בלי להסביר לי מה עושים איתה. מי נתן לי כזאת אחריות? זה לא נורמלי. אני יכולה להפיל אותה מהשידה, אני יכולה לא להחליף לה טוב, אני יכולה לא למרוח לה טוב, מלא דברים, מי יודע איך עושים את זה? איזה טמפרטורה? את מיניקה, כלום. אם את משכבה סוציו-אקונומית חזקה, או יש לך תמיכות חברתיות ועוגנים, אז את לוקחת יועצת הנקה, יועצת שינה, יועצת פריחה ויועצת לא יודעת מה, ואת לומדת איך לעשות את זה.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
ובסוף זה לא עוזר.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
ובסוף זה לא עוזר. אבל לנשים שאין להן את היכולת – תחשבי שאת מגיעה הביתה עם תינוקת, אם את עם מוגבלות, זה על אחת כמה וכמה, אבל גם האוכלוסייה הכללית. לכן אני אומרת, לא בכל דבר עובד סמך ומשהו פרטני. בסוף המשרדים צריכים לעשות משהו רוחבי, לעזור לאוכלוסייה הכללית לתווך את הדברים. זה נראה מובן מאליו, זה לא מובן מאליו. אם את עם מוגבלות – וסליחה, גבירתי, אני גם מוסיפה – את גם אישה, גם עם מוגבלות, ואם את גם ערבייה, אז את כבר בטריפל.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
קודם כול, אני לוקחת לתשומת ליבי, ואעלה את זה אצלנו.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
לא רק זה, אני רוצה לחדד עוד משהו, הנשים עם מוגבלות חוששות, מלכתחילה, לפנות בפנייה ישירה ללשכת הרווחה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
- - - ייקחו להן את הילד.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
בדיוק.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
אנחנו לא יכולים לדעת מי נמצאת אחרי לידה במשרד הרווחה. אנחנו צריכים שהאישה תפנה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אבל יש לך פה חברה ממשרד הבריאות. זה מה שאנחנו מדברות עליו בדיון, על ההוליסטי. זה משהו הוליסטי.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
איפה העבודה של הממשקים ביניכם? באמת. וחוץ מזה, הלשכות בתוך היישובים אמורות לדעת מי נמצא ביישוב עם מוגבלות, מה המצב שלו ומה המעמד שלו, וצריך לדאוג לזה. ולמרות שאני יודעת מה העומס על העובדות הסוציאליות, שבקושי נושמות, ומטפלות באלה שמגיעים ללשכה, צריך להטמיע את זה בנוהל דרך המשרד, כדי שהנשים יזכו להתייחסות ראשונית. בגלל זה אני אומרת שזה צריך להיות מותאם ונמצא בתוך הסל, ולא משהו פריווילגי או תלוי במודעות או ביכולת של האישה. מלכתחילה מדובר כאן בחששות מקביעה של אי-מסוגלות הורית מצד הרווחה.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
יש אפשרות לקבל את השירותים, יש לנו שירות שיכול לתת את המענה. אני מסכימה שאולי צריך ליזום את הפנייה לאישה, ואולי לא לחכות.
<< אורח >> אורית אמיתי: << אורח >>
ולהנגיש את המידע. מי יודע שיש את המידע הזה?
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז קודם כול, לסיכום, נכניס גם את הצורך בממשק בין משרד הבריאות למשרד הרווחה על נושא ההורות והתיווך לנשים עם מוגבלויות. חשוב לי לשמוע עכשיו את רונית ארגמן, ונמשיך אחר כך. בבקשה.
<< אורח >> רונית ארגמן: << אורח >>
שלום לכולם, אני עובדת סוציאלית בהכשרה שלי, מומחית בתחום של מוגבלות ובתחום של מיניות ומוגבלות, וטראומה בכלל וטראומה מינית בפרט. הייתה לי הזכות להקים את כל התחום המיני- חברתי בתוך משרד הרווחה, מינהל מוגבלויות, לפני הרבה שנים. אני פה יחד עם אלו"ט, ושותפה עוזרת בפרויקט של נשים עם אוטיזם. פגיעה מינית באנשים עם מוגבלות היא נושא שהתחלתי להתעסק בו לפני 30 שנה מתוך העבודה בשטח, דברים שהתחלנו לשמוע, בהתחלה אוכלוסייה עם מוגבלות שכלית, אחר כך גם על הרצף.
מחקר שעשיתי, פיילוט, שלצערי, לא היה לו המשך, לפני 20 שנה מצאנו לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית שאחד מכל שניים נפגע, עבר לפחות פגיעה אחת. חלק גדול עברו יותר מארבע פגיעות לאורך החיים. אנחנו מדברים על פגיעות מגיל צעיר, ורובם מעצם המוגבלות כבר נכנסים למצב של סיכון והרבה מאוד קורבנות, או חוויית קורבנות, שמנוצלת על ידי גורמים אחרים. הנתונים שיש לנו היו בעיקר עד לעשור האחרון, לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית, בתחום של המוגבלויות הנוירו-התפתחותיות, ובשנים האחרונות אנחנו רואים גם מחקרים ופוגשים את זה בקליניקה, את כל האוכלוסייה על הרצף האוטיסטי. ואנחנו נתקלים במצבים מאוד קשים. יש הרבה מאפיינים, אמרנו, עצם הקיום של המוגבלות, אבל גם התפיסה החברתית, האופן שבו נתפסים אנשים עם מוגבלות, שמה אנשים במקום של סיכון וניצול, כי הם פחות נחשבים.
אנחנו מוצאים שגם המאפיינים של כל אחת מהמוגבלויות הופכים לגורמי סיכון. אתן דוגמה של גילי, אישה בת 32 על הרצף. היא למדה חלק מהזמן בכיתת תקשורת וחלק בכיתה רגילה, עסקה הרבה מאוד במיסוך, להסתיר את האוטיזם שלה. היא רצתה להיות כמו כולם, נוירוטיפיקלית. הדרך שלה ליצור קשר הייתה להתחבר לבנים, ומגיל 17 בערך היא מנוצלת מינית בצורה מאוד אינטנסיבית, פגיעה אחרי פגיעה, לא מדווח, לא מתלוננת, כי הרבה פעמים היא יוזמת קשר. אלה כל המקרים שהם לכאורה אפורים. והיא חווה לאורך שנים. כשאני מקבלת אותה זה כבר אחרי עשרות פגיעות, כל גבר שהיא פוגשת, תוך דקה, חמש דקות, כבר יש אקט מיני. היא מצפה שזה יתפתח לקשר, וכמובן זה לא קורה. אציין שבהמשך היא גם הופכת – ויש לנו הרבה, אנחנו מגלים יותר בנות כאלה, שנמצאות ברשת ונותנות כל מיני שירותים, למשל, סביב כפות רגליים, גברים שהיו מגיעים ומלטפים לה את כפות הרגליים תמורת כסף. היא לא הבינה את המשמעות של הדברים, ולא הבינה שמדובר פה בפעולה מינית, ויש עוד רבות כמוה.
אנחנו רואים פלח לא מבוטל של נשים עם מוגבלויות שונות. כמו שאמרה רחל, אני אחת הספקיות של משרד הרווחה בתחום המיני-חברתי, מצבי משבר, טראומה, זוגיות והורות. אנחנו מפעילים מרכז. אנחנו אחד משלושה ספקים. לנו יש בתל אביב, בכפר סבא, באילת ובאזור העוטף, ספציפית רק לנושא טראומה ומוגבלות. העבודה שלנו היא החל מגיל שלוש ומעלה עד 120. אנחנו חצי גברים ונשים מכל המגזרים. כן אציין שעדיין, לצערי, רוב הפניות שאנחנו מקבלים זה סביב מצבי הפגיעה והניצול, משני הכיוונים, גם נפגעים, גם פוגעים וגם פוגעים שהם גם נפגעים, גם נשים וגם גברים. ואנחנו נותנים את תהליכי הטיפול, יחד עם כל מיני גורמים בקהילה.
אני רוצה לציין משהו מאוד חשוב, אתמול הייתי באחת המסגרות שלנו, של המשרד, אוכלוסייה שכולה עם טראומה, והדרכתי את הצוות הטיפולי, עובדים סוציאליים, וכשיצאתי, תפסה אותי המנהלת, והיא אומרת לי: כבר הבאנו לפה הרבה מומחים בנושא טראומה, אבל הם לא מכירים את האוכלוסייה והם לא מבינים שצורת הטיפול היא אחרת וצורת הטיפול שונה לחלוטין. אם אנחנו לוקחים אישה על הרצף או אישה מתמודדת, ומחליטים שעכשיו אנחנו משתמשים בגישות של, למשל, חשיפה, אנחנו יכולים להביא לפירוק ולא לטיפול. מודלים עדכניים, גם המודל שאני מציגה, אנחנו מדברים על טראומה שהיא מורכבת אצל אנשים עם מוגבלות.
עצם קיום המוגבלות והחוויה של השונות לאורך השנים הוא טראומטי כשלעצמו, הוא גם טראומה משפחתית ורחבה יותר. לזה מצטרפות כל מיני חוויות חיים מאוד קשות של דחייה, של קושי בהשתלבות חברתית, של בדידות מאוד גדולה, ועל זה מתלבשות לנו גם הטראומות המיניות הנוספות, ויש לנו איזשהו pile up מאוד קשה שמצריך מיומנויות טיפוליות אחרות, היכרות עמוקה עם המוגבלויות, אבל לא רק עם המוגבלויות, לטפל באישה על הרצף האוטיסטי זה שונה מלטפל באישה עם מוגבלות שכלית, או אישה עם מוגבלות מוטורית, או לקות חושית. אנחנו צריכים להכיר היטב את המוגבלויות ועל זה את עולמות הטראומה, ולהתאים ולהנגיש. אין מספיק מודעות בארץ לשירותי הבריאות. קרה לי גם שליוויתי לחדר 4, וממש היינו צריכים לתווך את כל הנושא של איך לעשות את הבדיקה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רונית, את בקשר עם משרד הבריאות? אתם בלינק גם עם משרד הבריאות?
<< אורח >> רונית ארגמן: << אורח >>
לא.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני לא יודעת אם אורלי עדיין בזום, אבל אם לא, זהר, אני אומרת לך, אשמח שתהיו בקשר גם לרמת הנוהל. יש פה המון ידע מקצועי.
<< אורח >> זהר סהר: << אורח >>
אנחנו מכירים את רונית הרבה שנים. נעשו הרבה דברים בתחום הזה, גם בפיתוח ידע, אבל לא עבדנו לאחרונה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אתם תצאו נשכרים.
<< אורח >> רונית ארגמן: << אורח >>
כן. גם החיבור בין המערכות ממש חשוב. אני רוצה רק להדגיש עוד משהו לגבי מה שדנה אמרה, השותפות בקטע של לדבר עם הרופאים ולנסות להנגיש לרופאים, אחיות וגניקולוגים. ואני רוצה להדגיש עוד אוכלוסייה בקרב נשים עם מוגבלות, נשים בגיל המעבר. רבות לא נבדקות, רבות לא מטופלות. אישה עם מוגבלות שחווה גלי חום, או הזעות בלילה, או יובש נרתיקי, והיא אפילו לא יודעת להגיד למה אבל אנחנו נראה אותה באי-שקט, נפנה אותה בדרך כלל לפסיכיאטר. יוסיפו לה עוד תרופות, במקום לבדוק דברים שהם נורמטיביים ורלוונטיים לתהליכי התפתחות שהיא חווה, וזה גם מידע שאנחנו חייבים להנגיש אותו.
אנחנו רואים גם בגיל ההתבגרות וגם בגיל המעבר הפניות מאוד אינטנסיביות לפסיכיאטריה, לפני שביררנו ובדקנו. אם אקח נערה על הרצף שלא מדברת, וכשהיא חווה את הביוץ היא מתפשטת, אז הכי קל עוד פעם לתת לה את התרופות במקום לבדוק אולי אנחנו יכולים לתת משהו שמאזן אותה הורמונלית ויקל עליה, ולא נצטרך ללכת לחלק הזה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זו נקודה ממש חשובה מה שאמרת, ואני גם מנסה שנקיים דיון על מסדרון גיל המעבר וגיל המעבר, ואולי באמת שווה גם שם להתייחס ספציפית לנשים עם מוגבלויות. תודה רבה, רונית. נעבור לעורכת דין נועה בן שאול, אקים. אבקש שכל אחד ינסה להתכנס לשתיים-שלוש דקות.
<< אורח >> נועה בן שאול: << אורח >>
תודה. אני יועצת משפטית באקים. אני מבקשת להודות קודם כול על הדיון, הוא מאוד מאוד חשוב. אני מבקשת להשמיע פה בדיון את קולן של נשים עם מוגבלות שכלית. רונית דיברה על זה קצת. כבר דובר על חלק ניכר מהנושאים אבל אני רוצה לתת דגשים בהקשר של מוגבלות שכלית, לגבי נושא החשיפה לניצול ולאלימות מינית. ההערכות הן שנשים עם מוגבלות שכלית סובלות מהתעללות מינית פי שבעה מהאוכלוסייה הכללית. דובר הרבה על מה עושים כשכבר יש אירוע של פגיעה מינית, אבל צריך לחשוב על הנושאים של קושי ואיתור מקרים של ניצול מיני או התעללות מינית, טיפול בתלונות, אופן הטיפול בתלונות. יש סוגיה מאוד כבדה של אחוזי פתיחת תיקים, אחוזים מאוד נמוכים, אחוזי הרשעות נמוכים, שזה יותר מול בתי משפט ומשטרת ישראל.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אבל אם יש לך שאלות את יכולה, כי יש פה את הנציגים. היינו הרבה על הבריאות, אבל יש גם הרבה רווחה שלא הספקנו וגם הרבה משטרה.
<< אורח >> נועה בן שאול: << אורח >>
הנושא הזה שמתחיל באיתור קשור דווקא למשרד החינוך, שלא נמצא כאן. נושא החינוך המיני לנשים עם מוגבלות באופן שמותאם להן זה משהו מאוד חשוב. יש כל מיני יוזמות להנגשת מידע ופישוט לשוני לנשים עם מוגבלות שכלית בנושא המיני. נושא נוסף שגם עלה זה כל מה שקשור לקבלת החלטות בנישואים, בהבאת ילדים, קבלת החלטות באמצעי מניעה, בהפסקות היריון, זה יותר מול משרד הבריאות, כמובן. צריך לתת איזושהי תמיכה מספקת בנושא, וגם משרד הרווחה, איזושהי תמיכה מספקת לנשים עם מוגבלות, שהן יוכלו לקבל מידע. אני עוד פעם שמה דגש על המידע שמותאם להן, שיוכלו לקבל את ההחלטות, ושההחלטות לא יתקבלו מעל ראשן, כמו שקורה ברוב המקרים.
לגבי נושא הבדיקות הגניקולוגיות, אני רק רוצה לשים את הדגש שההנגשה לנשים עם מוגבלות שכלית שונה מההנגשה לנשים עם אוטיזם ונשים עם מוגבלויות אחרות, ויש דברים דומים, כמו לתת להן יותר זמן, אולי שימוש בגז צחוק – אני לא יודעת, אני לא מבינה בזה ברמה הרפואית – אבל אין ספק שמתן המידע, ולדבר עם האישה, כל הנושא הזה של התקשורת מול המטופלת הוא סופר חשוב. הנושא שרונית ארגמן העלתה, של שינויים הורמונליים שמלווים במצבים נפשיים מורכבים יותר אצל נשים עם מוגבלות, אולי גם בגלל חוסר מודעות – למשל, אלינו הגיעו פניות של הורים שמבקשים לנסות טיפול בקנביס רפואי על פני טיפול בכדורים פסיכיאטריים, כי זה ה-default במקרים האלה, וזה משהו שלאנשים עם מוגבלות שכלית לא פתוח, ואולי זו נקודה למחשבה שכדאי לקדם אותה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נועה, רק תתכנסי לסיום.
<< אורח >> נועה בן שאול: << אורח >>
כן, נושא אחרון זו האפליה הכפולה, ולפעמים גם משולשת, של נשים עם מוגבלות. למשל, יש לנשים עם מוגבלות שכלית ולנשים עם מוגבלות בכלל, אני מאמינה, קושי למצוא מקום עבודה שהוא כפול ומשולש. למשל, במקרה של נשים בדואיות. היה איזה מחקר בכנסת לפני כמה שנים על הקושי של נשים בדואיות למצוא מקומות תעסוקה, וגם באופן כללי, מעמד סוציו-אקונומי, שגם כן מקשה על זה, וזה משהו שצריך לחשוב עליו ולמצוא לו פתרון.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה, נועה. נעבור לקורל פלר, לינק 20, אחר כך אורית.
<< אורח >> קורל פלר: << אורח >>
נעים מאוד, אני יוצרת תוכן. נפצעתי בצבא, אי שם בשנת 2010, והתחלתי להקים קהילה של מתמודדי כאב ומתמודדי נפש במדינה שלנו. אני חייבת להגיד לכם שעצוב לי. הצפתי את העניין הזה שאני מגיעה לפה לפני יומיים. כמות ההודעות שקיבלתי ספציפית על חסמים – בואו נתחיל מחסמים של לצאת מהבית. בואו נתחיל מלצאת מהבית בתור אישה בעלת מוגבלות שצריכה להיות בשעה 9:00 בבוקר בירושלים. הבעיה מתחילה בזה שיש לילה שלא ישנו, שאנחנו לא מצליחות לתפקד. יש פעמים שמישהי כן יכולה להיות מסוגלת להתלבש, לא מסוגלת להתלבש, גם פיזית, גם נפשית, אני לא – נכות היא נכות היא נכות, בין אם היא שקופה, ויזואלית. והקטע הוא שיש המון חסמים.
הינה, אפילו פה בכניסה, אישה רוצה לרדת עם הקלנועית שלה ולא יכולה, כי השומר בחוץ לא מצליח להבין אותי, כי הוא מסגביר לי. רופאים מסגבירים לי מה אני מרגישה. כמות ההודעות שקיבלתי של נשים שאומרות שהחסם האמיתי הוא לא המגבלה, החסם האמיתי הוא מערכת בריאות, מערכת ציבורית שלא בנויה לנו, ואם היא לא בנויה לנו, היא אפילו לא מותאמת לנו, שזה משוגע, זה מטורף. אף אחד לא אומר לבנות צעירות שנפצעות, שאולי הן על הרצף, אולי יש להן משהו: היי, חברה, את עכשיו צריכה לעשות שיקום, אבל הביציות שלך ממשיכות לתקתק, מה עם שימור פוריות? הדברים האלה; נשים שמקבלות מכתבי פיטורים בזמן שגבר יכול לקחת כמה וכמה ימי חופש בעבודה שלו. אם אישה לוקחת, את גם אימא, את גם לוקחת יום חופש, למה לי להחזיק אותך? הדברים האלה. אני פוגשת כל יום את כל החסמים. אני קמה כמעט כל בוקר להודעות כאלה.
אני תמיד משתפת מה אני חושבת, מה אני מרגישה לגבי זה, אבל הבעיה היא שאני מרגישה שאוקיי, אנשים פורקים עליי, למה? למה פטור מתור? פטור מתור. כשאני הולכת לקנות בגדים, אני עם קלנועית, ואני מוכנה לחכות; כשאני הולכת לקנות תרופות, למה אני צריכה לחכות כל כך הרבה זמן ולקבל צעקות במקרה שמישהו כן מחליט לקבל את הפטור מתור שלי? וזה קרה לא פעם, לא פעמיים, וגם לא עשר, וגם לא רק לי. ואם זה היה, מילא. אני באה לפה כי אם הייתי מדברת רק מהחוויה האישית שלי, לא הייתם רואים אותי. אבל עוד חוויה ועוד חוויה ועוד חוויה. זה לא רק שלי, זה של הכלל. כל הנשים פה מרגישות שמסגבירים להן. אנחנו מקבלות פחות אפשרויות לעבודה, אנחנו מקבלות פחות אפשרויות אפילו בייצוג בדוגמנות. פתאום אנחנו כזה: וואו, יש מישהי אחת שדגמנה עם פרוטזה. למה? זה דבר שאמור להיות כל כך פשוט, אנחנו מדינת ישראל, עוד אחרי 7 באוקטובר.
אנחנו במערכת שכרגע צריכה לעבור רעידת אדמה כדי להבין מה קורה פה. זה לא הגיוני שאני מנסה להשתמש בפטור מתור שלי בזארה ויקבלו אותו, אבל כשאני רוצה ללכת לקנות את התרופה שלי ששומרת אותי שפויה, שם אני צריכה לחכות בתור כי יש ילדים לפניי, ותמיד אומרים לי: יש נשים בהיריון לפנייך. תינוק זה לא מחלה, חלום שלי תינוק. אתן מבינות למה אני מתכוונת? מה קורה פה? נשים מושתקות. אנחנו מגיעות למרפאת כאב, אומרים לנו: אולי זו חרדה? אולי זה משהו גניקולוגי? אולי את בכלל הורמונלית? לא. בדרך כלל אני לא היסטרית. נשים בדרך כלל יותר קשובות לגוף שלהן מאשר גברים. כולם שוכחים את זה, וכל הזמן מסגבירים לנו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
קורל, יש לך עוד משפט להגיד, כי אני רוצה להתייחס עם הנציבות למשהו שאמרת, כדי שנספיק את כולן.
<< אורח >> קורל פלר: << אורח >>
החסם האמיתי הוא אף פעם לא הנכות או המגבלה, זה תמיד איך שתופסים אותנו, ובמיוחד איך שתופסים נכויות שקופות בחלל ובסביבה הציבורית במדינת ישראל. זה חייב להשתנות מבחינתי ומבחינת עוד – לפחות 70,000 העוקבים שאיתי, אני יודעת שכולנו אשכרה מעדיפים לא לצאת מהבית, להישאר בבית ולבודד את עצמנו מאשר לצאת לג'ונגל, מבחינתנו.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני מצטערת לשמוע את הדברים, ואני רוצה להוסיף לזה, והתייחסות של הנציבות. בשבוע שעבר הייתי במרכז יום מקסים לחבר'ה עם אוטיזם בפתח תקווה, יש להם גם מקהלה, וישבתי איתם ודיברתי איתם, והדבר שכל אחד שם אמר בתורו זה נושא הפטור מתור. הם ממש ביקשו שנביא את הקול הזה לכנסת, בעיקר עכשיו, לקראת עונת הקיץ מה שנקרא, שהם יוצאים החוצה, יש פטור מתור לאנשים עם מוגבלויות, והם ביקשו ואמרו: בבקשה, חברת הכנסת, תבקשי מאנשים להיות סבלניים בתור. ואני חושבת שאם משהו יכול לצאת מהוועדה הזו זה איזשהו קמפיין להעלאת המודעות, דווקא עכשיו לקראת הקיץ, כשילדים יוצאים עם ההורים שלהם ללונה פארק, לעוד מקומות, שיש פטור מתור, ואם מישהו עוקף אותך - - -
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
לא, גבירתי, הבעיה היא שנותנים פטור מתור לכל כך הרבה קבוצות באוכלוסייה, כשהקבוצות שכנראה צריכות את זה יותר מכולן נשארות מאחור. כי כשאת נותנת לאישה בהיריון פטור מתור, וכשאת נותנת לאזרח ותיק פטור מתור, זאת הבעיה. זה בדיוק כמו תו נכה לרכב, שמשתמשים בזה בצורה לא חוקית.
<< אורח >> קורל פלר: << אורח >>
אני כל כך מסכימה איתך.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זאת לא הבעיה. יש קבוצות אוכלוסייה שצריכות פטור מתור, וזה נושא שאולי צריך לדבר אותו. היום יש פטור מתור לקבוצות אוכלוסייה, ואני מסתובבת מספיק במקומות בארץ, וגם אני הייתי בקיץ עם הילדים שלי בשפיים, והם עמדו בתור בחום, והיו ילדים בפטור מתור שעברו, רצים ושמחים, והילדים שלי התעצבנו: רגע, אימא, למה הם עוברים? אז מסבירים להם שהם צריכים לחכות בתור כי יש - - -
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
גבירתי, בבית המרקחת של קופת החולים יש שלט שאומר: אצלנו אין פטור מתור. זה אומר שכל מי שמגיע לקנות תרופות צריך לחכות, ואין לו פטור מתור.
<< דובר >> אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת): << דובר >>
אבל יש אנשים שבאמת צריכים את זה.
<< קריאה >> קריאות: << קריאה >>
- - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
רגע, בואו נעשה סדר, הנציבות תסביר. אני מכירה שהפטור מתור לא חל בקופות חולים שממתינים לתור. לגבי בתי המרקחת, כנ"ל?
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
בגלל תקנות השירות.
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
יש לקויות בזה, גבירתי.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אבל אלה לא הלקויות, אדוני, זו לא המגבלה. בואו נעשה סדר, אתן רגע לנציבות לתת על זה את תגובתה.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
אני אסביר. שוב, לפרוטוקול, אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. יש הרבה מה לומר על הפטור מתור, אתחיל מהנקודה הכאובה הזאת. תקנות נגישות השירות הכלליות לא חלות על מערכת הבריאות, ולכן אין פטור מתור בקופת החולים. לגבי בתי מרקחת, גם פרטיים, גם ציבוריים, מכיוון שהעמדה של משרד הבריאות היא שבית מרקחת הוא שירות רפואי, לא חל פטור מתור גם בבית מרקחת, כולל – ואני יודעת, זה כואב, ואנחנו מקבלים על זה הרבה פניות – בבית מרקחת של החנויות הפרטיות, כדוגמת סופר פארם. זאת אומרת שאם אני קונה בסופר פארם כל דבר אחר, בקופה יהיה לי פטור מתור, בחלק שמוגדר כשירות רפואי על ידי משרד הבריאות, אנחנו מוגבלים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
נכון, אבל פה זו בעיה בכללי של מערכת הבריאות, שאין מספיק בתי מרקחת, אין מספיק רוקחים, אין מספיק רופאים, אין מספיק מרפאות, אין מספיק, אין מספיק, ולציבור גם אין מספיק שירות.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
ואנחנו סובלים.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
רק להגיד על הדבר הזה, באמת מגיע הקיץ, עשינו הרבה עבודה, למשל, עם המקומות האלה של האטרקציות, כדי ליצור את האיזונים, כדי שמצד אחד, אנשים, ילדים עם מוגבלות יוכלו ליהנות מהמתקנים כמו הציבור הכללי, לא פחות ולא יותר. הייתה תחושה בציבור הכללי ואצל המפעילים שיש גם לפעמים ניצול לרעה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אז אפשר להגביל, יש פטור מתור עם מלווה אחד.
<< אורח >> הדס אגמון: << אורח >>
לא זה, אלא כמות השימושים. אמרנו: תבדקו כמה. באוגוסט, כל ילד יכול לגלוש רק בשש מגלשות, ואם הוא יבוא ביוני, הוא יגלוש בעשר, תתאימו את הסלוטים. אנחנו מקבלים המון פניות על פטור מתור, גם על פטור מתשלום למלווה. זה נראה לפעמים דבר קטן, אבל בשביל אנשים עם מוגבלות זה דבר מאוד גדול, ואני מצטרפת לקריאה גם לסבלנות. אנשים משתמשים בזה כשהם צריכים את זה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כוועדה, אנחנו מבקשות שתשקלו אם אתם יכולים לעשות עכשיו קמפיין לקראת הקיץ להעלאת המודעות בציבור הכללי. תודה. אני רוצה לנסות להספיק את כולם. עורכת דין אורית אמיתי, עמותת איל"ן, בבקשה תתכנסי לזמנים.
<< אורח >> אורית אמיתי: << אורח >>
בסדר גמור. תודה רבה. אני עורכת דין מעמותת איל"ן. זו עמותה שמביאה את הקול של מוגבלות פיזית ומוטורית. קודם כול, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. זהר, אני כבר אומרת שגם אנחנו נשמח לקחת חלק בדיונים, במחשבות, וגם אני רוצה להגיד כבר בשורה אחת שבמסגרת ההכשרות שאתם נותנים לצוותים וגם ברווחה, חשוב מאוד להביא את הקול מהשטח. זאת אומרת שגם נשים עם מוגבלות יוכלו לבוא ולהשמיע את הדברים באופן בלתי אמצעי. יש לזה אפקט מאוד חשוב, לא רק לדבר מעל הראש. אני רוצה להתייחס בזריזות לכמה נקודות. הדבר הראשון זה שכל נושא השיח המיני, הנשי, הזוגי שקוף בהקשר של נשים עם מוגבלות. יש סימן שאלה אחד גדול, אין בהכרח לגיטימציה.
אני רוצה להגיד משפט על נערות. אנחנו מדברות היום על העצמה שמתחילה מהגיל של הנערות, שבו הנערה – את יכולה לעשות הכול, את תהיי בשולחן מקבלי ההחלטות, המסוגלות, הכישרונות, ההשפעה, זה נהדר כשאנחנו מדברים על נערות עם מוגבלות, כבר בשיח הזה. ואחר כך, כמובן, כל השיח המיני והזוגי שלא מקבל לגיטימציה גם כנשים. זה הדבר הראשון שחשוב לי להגיד. לגבי נושא הבריאות, חשוב לי להשמיע רק קול של אישה אקטיביסטית שלנו. אני מקריאה את ההודעה שהיא כתבה כדי להגיד שבאמת מערכת הבריאות – ודרך אגב, לא צריך ישר להוציא תקציבים מרובים ולהתחיל לחכות רק לתקנות. הדבר שנקרא מודעות הוא דבר משמעותי, ואני יכולה לספר כאן על שני מקרים שנובעים מחוסר מודעות בהתנהגות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אורית, את תספיקי רק אחד, כי אנחנו צריכות להתכנס בתשע דקות לעוד דוברים.
<< אורח >> אורית אמיתי: << אורח >>
בסדר גמור, אז רק אקריא במהרה. היא הגיעה לבית חולים ברזילי באשקלון, השכיבו אותה במזרן עם קטטר, מרותקת למיטה, עם שבר ביד ושבר ברגל, כשאת כל הפעולות של לקלח ולהחליף בגדים והכול במסדרון, כשאנשים עוברים, ויש פרגוד אבל הוא כמובן לא מספק בכלל. ולכן, מרוב שהיא חוותה את הטראומה הזאת, כאשר נשים אחרות יכלו לקום וללכת ולעשות את כל הפעולות, היא לא רוצה להגיע יותר לבית חולים למרות שהיא צריכה לקבל את הטיפול הרפואי. זאת אומרת שאנחנו כבר מדברים גם על סכנה של בריאות. גם צריך לדבר על נכות שנרכשת במהלך החיים. לא כל הנשים עם מוגבלות מלידה, במיוחד כשאנחנו מדברים על נכות פיזית. נושא ההורות ממש קריטי במובן הזה שאין בכלל את המעטפת.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
דיברנו על ההורות. אורית, יקירתי, אני צריכה לעצור אותך, כי אני רוצה שעוד יספיקו את זכות הדיבור.
<< אורח >> אורית אמיתי: << אורח >>
דבר אחרון, גם השלטון המקומי מאוד חשוב. אני חברה בוועדה לקידום האישה אצלנו בעיר, ברמת גן, ואנחנו מעלות שם את נושא נשים עם מוגבלות, וזה התפקיד של כל היועצות למיניהן וכל הרשויות המקומיות, כי בסוף הרשות המקומית היא זאת שפוגשת את האישה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
את התושבים. תודה רבה, אורית. אני רוצה לעבור למשטרה. לא הספקנו הרבה, ואני רוצה שתקבלו לפחות יותר דקות. קיבלנו הרבה פניות לקראת הדיון גם בנושא נפגעות עבירה, על הקשיים שלהן עם צרכים מיוחדים, וגם על המקום שלפעמים מעצרים – אגב, אני מכירה עוד מזמני באלו"ט, אבל דווקא זה היה יותר עם בנים ולא עם בנות, שהם נעצרים וגם שם אין תיווך לסיפור של המגבלה. אני לא יודעת אם אתן מכירות גם על בנות. כרגע נדבר יותר על נשים, אז האם יש לכם גם נתונים שאתם אוספים? אנשים עם מוגבלויות שמגיעים אליכם? סיפור גם של נפגעות עבירה וגם, חלילה, כחשודות? ואיך אתם ניגשים לטיפול?
<< אורח >> גדי גזהיי: << אורח >>
שלום לכולם, אני מאגף קהילות ומתנדבים. אנחנו, באגף, לא מתעסקים בנושאים הספציפיים שנגעת בהם, אנחנו יותר בהטמעה ובהדרכה לשוטרים. קודם כול, כמו שאמרו פה לפניי, זה אכן דיון חשוב ביותר, ואנחנו שמחים לקחת בו חלק, ובכלל, הצורך בנגישות ומתן שוויון זכויות והזדמנויות לאנשים עם מוגבלות חשובים בעינינו, ומתוך כך הוקמה מינהלת שמי שיושב בראש שלה זה ראש האגף שלנו. מתעסקים בשלושה נושאים עיקריים, שהם הכשרות לשוטרים; צוותי התערבות במשבר, משא ומתן וכאלה; ותעסוקה, זאת אומרת גיוס של אזרחים, אנשים עם מוגבלות לתוך משטרת ישראל. ובנוסף, יש לנו רפרנטים בתחנות שעוברים הדרכות והכשרות, והם מנגישים ומדברים על הנושא הזה בכל היחידות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
של נשים עם מוגבלויות?
<< אורח >> גדי גזהיי: << אורח >>
בכלל, מוגבלויות בגדול, בלי לגעת ספציפית בנשים. אין לנו איזושהי תוכנית או פעילות שהיא מותאמת לנשים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אין פעילות מותאמת, זו הנקודה. אלו"ט, אתן רוצות להוסיף פה משהו בנושא הזה?
<< אורח >> גדי גזהיי: << אורח >>
רק אשלים. לצורך העניין, הרפרנטים האלה נמצאים ביחידות, והם נכנסים בשיעורים שבועיים, בתדריכים של השוטרים ונותנים חידודים, דגשים בכל מה שקשור לאנשים עם מוגבלות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אשמח לפידבק של אלו"ט על הנושא.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
לי יש נתונים מספריים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אוקיי, אז תגידי את הנתון.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
קודם כול, מה שגדי סיפר זה בשיתוף המשרד. אם אתם זוכרים, לפני מספר שנים היה אירוע שהמשטרה הרגה בחור אוטיסט, ומאז יש שיתופי פעולה בין מינהל מוגבלויות למשטרה בכל נושא ההכשרות. לגבי הנתונים, יש לי פה נתונים של ארבע השנים האחרונות, אבל אדבר על שנת 2025. נשים נפגעות עבירה, בשנת 2025, 148 עבירות של אלימות, חמש של הזנחה, חמישה מקרים של עדות לאלימות בין הורים, 129 עבירות מין, 79 עבירות מין פלוס אלימות ו-11 עבירות מין ברשת, סך הכול: 377.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
זה נכון לשנת 2025?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
זה נכון לשנת 2025. אם תרצי, יש לי פה משנת 2022.
<< אורח >> נועה בן שאול: << אורח >>
זה לא כל כך משקף את המציאות.
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
יש לנו 66 חוקרים מתוך 92 תקנים קיימים, מתוכם 26 חוקרים מיוחדים. לוקח כשבועיים להגיע לחקירה מיוחדת.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בתיאום?
<< אורח >> רחל סרי: << אורח >>
בתיאום. תוך שבועיים ניתן מענה. יש עוד 22 אנשי מקצוע בדרג ניהולי ובמחוזות שמחזיקים במינוי לחקירות מיוחדות, ובמידת הצורך, אם יש עומסים, הם גם נרתמים לתהליך.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
מצוין, תודה רבה. אלו"ט, יש לכן משהו להגיד בנושא הנשים?
<< אורח >> רותם אייזיק: << אורח >>
יכול להיות שזה לא לעכשיו אלא משהו שיעבור למרכז המחקר של הכנסת, אם יש לכם גם נתונים לפי פילוח של סוג המוגבלות בתוך הדבר הזה, גם גילים של אנשים, נראה לי שזה גם חשוב.
<< קריאה >> קריאה: << קריאה >>
וגם הגורם הפוגע.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
בבקשה, גבירתי.
<< אורח >> הילה אורלב: << אורח >>
גדי, מימיני, ייצג את הסיירים שבשטח שפוגשים אנשים עם מוגבלויות. אני מייצגת את החוקרים בתחנות, שפוגשים בתחנות את האנשים עם המוגבלויות לחקירה, בין אם כחשודים, בין אם כנפגעי עבירה ובין אם כעדים. נקודה חשובה, חשודים עם מוגבלות שכלית לא נחקרים על ידי החוקרים שלנו, אלא על ידי חוקרים מיוחדים, ואשמח לתת את מספר הטלפון שלי כדי שנוכל להיות בקשר לגבי נושאים ספציפיים או כלליים. תודה.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
כל הכבוד, תודה רבה.
<< אורח >> גדי גזהיי: << אורח >>
רק אגיד בהמשך למה שאמרתי, יש לנו חוליה של אנשים עם מוגבלות שמתעסקת בגדול באנשים עם מוגבלות, בלי נישה ספציפית לנשים. כמובן ששמענו ונמשיך לשמוע את הצרכים שיש, ונעשה התאמות למה שקיים.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. לסיום, אוראל גל-אור, מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה.
<< אורח >> אוראל גל-אור: << אורח >>
שלום לכולם, אני בן 17 מבת ים, אני מאובחן על הרצף האוטיסטי, אני ממונה על החינוך המיוחד במועצת התלמידים והנוער הארצית. לפני שהגעתי לכאן היום, עברתי על הדוחות השונים בעשור האחרון וגיליתי דבר מדהים. המילים שאני הולך להגיד כאן היום כמעט זהות למילים שנאמרו לפני חמש ועשר שנים. הפער האמיתי שאנחנו דנים בו היום הוא לא בנגישות, הפער הוא בין היכולת של המערכת להנהן באמפתיה לבין היכולת שלה להזיז תקציבים. אני כאן היום כדי לוודא שלא נצא מכאן רק עם הנהונים. נתחיל בשורש הבעיה, מערכת החינוך, המחדל מתחיל עוד לפני שהן גדלו. נערות עם מוגבלות עוברות הסללה במקום שילוב אמיתי ונמנע מהן חינוך חברתי ומיני מותאם, ומשאירים אותן בלי הכלים הבסיסיים ביותר של גבולות והגנה על גופן.
בנוסף, המערכת לא מציבה בפניהן מודלים לחיקוי. איפה האנשים עם מוגבלות בתוכניות הלימודים? כשאין מודל לחיקוי, המערכת אומרת לנערה הזו: אל תשאפי רחוק, וזהו הקו הישיר המחבר בין חסם בית הספר לבין המציאות המדממת בבגרות. וכאן אנחנו מגיעים לנתון שצריך להרעיד את שולחן הוועדה, נשים עם מוגבלות ונערות עם מוגבלות נחשפות לאלימות פיזית, מינית וכלכלית בשיעור הגבוה ביותר של פי שניים עד פי חמישה מנשים ללא מוגבלות. תסתכלו על המספרים האלה, זה לא פער סטטיסטי, זו הפקרה. ואני שואל אתכם שאלה פשוטה, אם נערה על כיסא גלגלים מותקפת הלילה, יש לה לאן לברוח או שהיא צריכה לבקש הנגשה למקלט ולהמתין הרבה זמן? חוסר נגישות במקלט לנשים ולנערות מוכות הוא לא מחדל לוגיסטי, הוא גזר דין מוות.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אוראל, יקירי, אפילו לא נעים לי לעצור אותך באמצע, אני אומרת לך בכנות, אני פשוט צריכה להיות בעוד שש דקות במליאה להצביע, אז אני צריכה שתסיים.
<< אורח >> אוראל גל-אור: << אורח >>
אז אקצר. מבחינת הדרישות שלנו, אנחנו דורשים רפורמה בחינוך וחשיפה למודלים לחיקוי. זה מתחיל בתוכניות הלימודיות כדי להעניק לנערות כלים להגנה עצמית, והמערכת גם חייבת להציב נשים עם מוגבלות שהן מנכ"ליות, מדעניות ונבחרות ציבור.
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
תודה רבה. אין לנו אלא להסכים איתך יותר. רן, אני נותנת לך את הסיום, ממש קצר כי אתה מתורגל, אז חצי דקה. השעה 11:00, אני צריכה לנעול את הדיון.
<< אורח >> רן מלמד: << אורח >>
אעשה את זה קצר ואסיים בהצעה אופרטיבית. משרד הבריאות עשה עבודה מדהימה שהוציא חוזר מנכ"ל בנושא הנגשה רב-תרבותית של מערכת הבריאות, זה היה לפני 16 שנה. אף אחד לא בדק כמה זה מיושם היום בשטח, חלקים יושמו ומאוד יפה. אבל כשאני שומע את הנציגה של משרד הבריאות, שאומרת שלוקח לה זמן לכתוב תקנות, אני מודה שאני נדהם, אבל זו נקודה אחרת.
אני חולה מורכב מה שנקרא, אני נכה מורכב. יש לי שבעה רופאים מקצועיים שמטפלים בי, וזה מביא אותי לפתרון שאני רוצה להציע פה. באתי באיזשהו שלב לקופת החולים שלי, ואמרתי: תגידו, מי מתכלל לי את הרופאים? מי בודק שתרופה שרופא אחד נותן לא מתנגשת בתרופה שרופא אחר נותן? ואמרו: אתה יודע? יש פיילוט, ניתן לך רופא מתכלל, והם נתנו לי רופא מתכלל, וזה עובד נהדר. ולכן אני רוצה לסיים ולהגיד שההצעה שלי – ואפשר לעשות אותה מיידית, לא צריך בשבילה הרבה – זה שבכל מרפאה תהיה מתאמת טיפול לאנשים עם מוגבלויות שתקבל את הרשימה של הקליינטים שממילא נמצאים במרפאה, ואיתה יוכלו - - -
<< יור >> היו"ר עדי עזוז: << יור >>
אני חייבת לסגור את הדיון. רשמנו את זה גם לפרוטוקול, וגם אני כבר אומרת בסיכום שיהיה דיון מעקב. הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי סבורה שיש צורך במתן מענה הוליסטי לנשים עם צרכים מיוחדים, ועל המערכת הציבורית בכלל יש צורך בשיתוף פעולה, בדגש על משרד הרווחה ומשרד הבריאות. בשל המחסור בנתונים לגבי נשים עם צרכים מיוחדים, הוועדה תפנה דרך מרכז המחקר והמידע של הכנסת למשרדי הממשלה בבקשה לערוך פילוח של נתונים בנושא, כולל פילוח לנשים ערביות ועוד. הממ"מ יעבירו בקשה מסודרת.
הוועדה מבקשת לקבל ממשרד הבריאות, אחת, עדכון לגבי לו"ז צפוי לסיום תקנות נגישות השירות, וקוראת לשר האוצר להתכנס בהקדם לחתימה; שתיים, מענה בנוגע לבחינת ההצעה למתן שעה בשבוע במרפאות לצורך בדיקה לנשים עם מוגבלויות – ואני מוסיפה את הצעתו של חברי רן מלמד – גם למתכלל בתוך המרפאה ולתור כפול; שלוש, מענה לאחר בחינת האפשרות לבניית נהלים למתן שירות מונגש ומותאם לנשים עם צרכים מיוחדים, בדגש על המרפאה הגניקולוגית. יתקיים דיון מעקב בנושא בעוד כחודש, עם הנתונים שכבר ייאספו על ידי המשרדים. הוועדה קוראת לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לבחון קמפיין לקראת הקיץ להעלאת המודעות לנושא הפטור מתור, לסבלנות וסובלנות בכל חלקי החברה הישראלית. תודה רבה. הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>