פרוטוקול ועדה
הכנסת העשרים-וחמש
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 618
מישיבת ועדת העבודה והרווחה
יום רביעי, ט"ז בתמוז התשפ"ו (01 ביולי 2026), שעה 9:21
סדר היום:
<< הצח >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, של ח"כ קארין אלהרר, חה"כ ינון אזולאי << הצח >>
נכחו:
חברי הוועדה:
מיכל מרים וולדיגר – היו"ר
דבי ביטון – מ"מ היו"ר
חברי הכנסת:
קארין אלהרר
מוזמנים:
נטלי מופסיק
–
עוזרת ראשית, הלשכה המשפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ליאת יעקובוביץ'
–
עו"ד, עוזרת ראשית ייעוץ וחקיקה (משפט ציבורי חוקתי), משרד המשפטים
תמאם סמרי
–
עו"ד, ממונה ארצית על ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
יפעת כהן פוליצר
–
עו"ד, ממונה ארצית ייצוג הורים, הסיוע המשפטי, משרד המשפטים
גדעון זעירא
–
מרכז המחקר והמידע של הכנסת
משתתפים באמצעים מקוונים:
עדי מקל
–
מנהלת שירות לילדים ולמשפחות אומנה, משרד הרווחה והביטחון החברתי
ד"ר גלעד בודנהיימר
–
ראש מינהל בריאות הנפש, משרד הבריאות
עופר צבאן
–
חבר ועד, עמותת עוגן למשפחות אומנה
א'
–
הורה אומנה
ייעוץ משפטי:
נעה בן שבת
מנהלת הוועדה:
ענת כהן שמואל
רישום פרלמנטרי:
חבר תרגומים, מיטל פורמוזה
רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
<< נושא >> הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), התשפ"ו–2026, פ/5584/25 כ/1180 << נושא >>
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בוקר טוב, היום ה-1 ביולי 2026, ט"ז בתמוז תשפ"ו. השעה 9:21. אנחנו ממשיכים את הנושא מאמש, הצעת חוק אומנה לילדים (תיקון מס' 8) (הסרת מגבלת הגיל המרבי לאומן), תשפ"ו-2026 כ/1180 בהכנה לקריאה שנייה ושלישית, של חה"כ קארין אלהרר וחה"כ ינון אזולאי.
אנחנו בעצם ממשיכים עם מה שהתחלנו אתמול. יש כוונה היום להתקדם ולהצביע. בהנחה שלא נצליח לסיים פה מחלוקות, אנחנו נצטרך להמתין לדיון ביום שני. בכל מקרה, החוק יעבור ביום רביעי שבוע הבא. אנחנו מאוד רוצים היום לסיים את מה שנותר, שבאמת נבין שלפני פיזור הכנסת יש לנו חוק ונעשה את עבודתנו הנאמנה שהובילו כאן חברי הכנסת המעולים, חה"כ קארין אלהרר וחה"כ ינון אזולאי.
גברתי היועמ"שית, את רוצה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה להגיד, הנוסח שבפניכם, ההסתייגות של חה"כ וולדיגר הראשונה לגבי הנושא של התלונות כרגע תרד מהצעת החוק. אבל זה לא בגלל, אני חייבת להגיד, שהתמונה הוורודה שצוירה פה, אנחנו לא חושבים שהיא חזות הכול. כך הבנתי מחברת הכנסת, שהיא מתכוונת להמשיך לבדוק את העניין ולפעול בעניין. אבל כרגע ההסתייגויות הזאת יוצאת מהצעת החוק.
את רוצה שקודם אני אקרא את הסעיף האחרון?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו נקריא ואז נעלה על המחלוקות ונשתדל באמת לסיים את זה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
הסעיף האחרון שטרם הקראנו אותו זה סעיף 5, דיווח לכנסת, הוראת שעה.
דיווח לכנסת – הוראת שעה
5.
שר הרווחה והביטחון החברתי ידווח לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אחת לחצי שנה, במשך שנתיים מיום תחילתו של חוק זה, נתונים על מספר המבקשים לשמש אומנים שמלאו להם 56 שנים לפחות וקיבלו רישיון אומנה בחצי השנה שקדמה למועד הדיווח, בחלוקה לפי גילים, ושיעורם מתוך כלל מקבלי רישיונות אומנה בתקופה זו.
זאת אומרת, יש פה איזה שהוא מעקב אחרי הנושא הזה של הגילאים, כדי לראות לאן הדברים מתפתחים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
יש למישהו התנגדות בנוגע לזה? סבבה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
נשארנו עם הסעיף של נושא תרופות פסיכיאטריות. שמענו אתמול מהסיוע המשפטי שמייצג את ההורים הביולוגיים. מהם שמענו התייחסות. הם הציגו ארבעה נימוקים שלהם להתנגדות לסעיף הזה. אני חושבת שעדיין לא התחלנו לפתוח את הדיון, אז אולי אפשר יהיה לפתוח ולהתייחס לשאר הדברים. גם הסיוע המשפטי שמייצג את הקטינים ביקש גם להתייחס לנושא.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
היום יש לנו נציגה אחרת, אבל הבטחנו לפתוח בזה.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
הנציג השלישי בדרך, אבל אני אתחיל בינתיים. שלום לכולם, אני תמאם סמרי, ממונה ארצית על ייצוג קטינים.
חשוב לנו לציין במערך ייצוג קטינים שאנחנו מייצגים מידי שנה אלפי קטינים שחלקם הגדול נמצא במשפחות אומנה. המייצגים שלנו מייצגים את הקטין. את הקטין בלבד בנפרד ובמנותק מהוריו ומשאר הצדדים, במינוי של בית המשפט. זה שבית המשפט החליט למנות מייצג לקטין משמעות שבית המשפט סבר שההורים לא יכולים לייצג בצורה טובה את טובתו של הקטין. מן הסתם, הליך נזקקות מייצר ניגוד עניינים במובנה בין הורים לבין הילדים שלהם.
נקודת האיזון לדעתנו צריכה להיות שילד יוכל לקבל טיפול תרופתי שמטיב עימו בהמלצת רופא מומחה בתוך פרק זמן קצר. אני מדגישה את פרק הזמן הקצר, כי המצב כיום מערים קשיים ומלין מתן טיפול תרופתי שהוא נחוץ לילדים, שלפעמים היעדר מתן הטיפול הזה יכול לפרק משפחות אומנה. לפרק אומנות ולא מטיב עם ילד שלא יכול לתפקד בהרבה תחומים בחייו, גם במסגרות החינוך.
יש לנו מלא דוגמאות של קטינים שאנחנו ייצגנו שההליך ארך מלא זמן, כי חלק גדול מבתי המשפט לנוער סבורים שאין להם סמכות לדון בבקשות מהסוג הזה. הם שולחים אותנו, שולחים אותנו לבית משפט לענייני משפחה. ושם קודם כל זה בית משפט שלא מכיר את הקטין, לא מכיר את המורכבות, לא מכיר את המשפחה. דבר שני, זה הליך שיכול לקחת חודשים בלי שקטין מקבל ייצוג.
אז אנחנו כן סבורים שהמצב כיום מערים קשיים ולא מטיב עם קטינים כשיש החלטה שהם זקוקים לטיפול תרופתי פסיכיאטרי ושצריך למצוא איזון שמאפשר שזה יקרה תוך פרק זמן קצר.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לגבי הסמכות, את דיברת על סוגיית הסמכות, שמעבירים את זה לבית משפט לענייני משפחה. יש באמת מחלוקות? אין פסיקה לגבי מי בית המשפט המוסמך בנושא הזה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בגדול, כשיש הרי מחלוקת בכל מה שקשור לאפוטרופסות של ההורה הביולוגי זה אמור לידון בבית משפט לענייני משפחה, זו העמדה המשפטית. לפעמים בתי משפט לנוער כן סבורים שיש להם סמכות במסגרת כל הוראה שהוא יכול לתת לאחראי. יש פסיקות לכאן ולכאן.
אני כן אגיד שבוועדה שישבה, ועדת חוק הנוער, שישבה כדי לבחון את כל התיקון של חוק הנוער, גם הנושא הזה נדון, בצורך לקביעת סמכות ברורה לדיונים במחלוקות שקשורות לאפוטרופסות של הורה ביולוגי וכך לחסוך את המעבר בין בתי משפט שונים בכל מה שקשור לילד. קשה להגיד שלאף בית משפט אין סמכות.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, אני לא אמרתי. לא הבנתי גם שנאמר שלאף בית משפט אין סמכות.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>
בפועל יש בתי משפט לנוער שדנים בזה לפי סעיף 3(1) לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ויש כאלה שאומרים אין לי סמכות, תפנו לענייני משפחה.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
ויש כאלה שבאמת, זורקים אותנו לבית משפט לענייני משפחה ואומרים אין לי סמכות.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>
יש החלטות לשני הצדדים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
צריך להגיד, לפנות לבית משפט לענייני משפחה המשמעות של זה שצריך או תסקיר של עובדת סוציאלית לעניין סדרי דין. הבקשה צריכה להיות מוגשת על ידי ב"כ הייעוץ המשפטי לממשלה במשרד הרווחה. כלומר, ממילא זה מאריך את הדבר הזה בלפחות שנה. וזו שנה שהילד צריך את התרופות הפסיכיאטריות כדי לנהל חיים שגרתיים ויום יומיים ואין לו את זה.
<< אורח >> ליאת יעקובוביץ': << אורח >>
אבל עוד פעם, יש מספיק דוגמאות בפסיקה גם לשופטי נוער שמקבלים החלטות ומבינים את הדחיפות וההחלטה ניתנת בפרקי זמן קצרים יחסית.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אני חייבת להוסיף, גם כאשר פונים לבית משפט לנוער יש לנו כמה מקרים שחצי שנת לימודים עברה לפני שהתקבלה החלטה, ערעור למחוזי.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
למה?
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
תורים ארוכים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
ושר המשפטים מרשה לעצמו לא למנות. נהדר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מינה כר עכשיו, לא?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
עכשיו, אחרי בית משפט.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
כן, אחרי הרבה שנים. אני רוצה אם אפשר להעלות את עדי מקל, מנהלת שירות לילדים ולמשפחות אומנה.
שלום עדי.
<< אורח >> עדי מקל: << אורח >>
שלום וברכה. אנחנו עדים לזה שהרבה מאוד משפחות אומנה שממש מתפרקות בגלל שהן לא יכולות לתת את התרופות הפסיכיאטריות לילדים. מעבר לזה שהן מתפרקות, הילדים עצמם סובלים כשהם לא מטופלים כמו שצריך. ברוב הפעמים קשה מאוד להשיג את ההורים הביולוגיים של הילדים האלה ולכן הסיכוי להשיג את ההסכמה שלהם טכנית היא קשה. לפעמים גם כשהם זמינים לא תמיד הם מוכנים לתת את ההסכמה שלהם רק בגלל התנגדות לאומנה באופן כללי, מבלי לחשוב על טובתו של הילד.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
צריך להגיד שלפעמים מתן התרופה הפסיכיאטרית בזמן יכול להיות החסם האחרון לפני ההגעה של הילד לאשפוזים פסיכיאטריים.
<< אורח >> עדי מקל: << אורח >>
או לפנימייה הטיפולית.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
או לפנימייה הטיפולית. כלומר, זו הדרך להשאיר את הילד בקהילה במצב מתקן, כך שזה לטעמי אין דבר שהוא יותר טובת הילד מהדבר הזה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה לשאול רגע על המנגנונים שקבועים היום.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו משחררים את עדי, מישהו צריך?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אם אפשר בבקשה רגע כן להשאיר אותה, כי אני רוצה לשאול על המנגנונים הקבועים היום. גם טיפול שכן מנוי בתוספת הראשונה יש חובה לפי סעיף 43(ד) חלה על האומן חובה ליידע את הורי הילד, ישירות או באמצעות מנחה האומנה שמונה לילד, זמן סביר מראש על תוכניותיו בקשר לילד ולכוונתו לתת הסכמה. במקרה שלנו זה לתת הסכמה לגבי הילד, לאותה נטילת תרופות.
ואז ההמשך, בסעיף קטן (ה) אומר "הודיע ההורה לאומן על התנגדותו להפעלת הסמכות בידי האומן או על התנגדותו להפעלתה באופן מסוים או הם לא הגיעו להסכמה, האומן מודיע למנחה האומנה שמונה לילד וזה יפעל בהקדם האפשרי", סליחה שאני מקריאה את זה, אבל אני חושבת שזה חשוב לדעת. "זה יפעל בהקדם האפשרי להבאת הצדדים לידי הסכמה. ואם הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה, יחליט מנחה האומנה בעניין. ואם אחד מהצדדים לא מקבל את הכרעת מנחה האומנה רשאי לבקש להביא את המחלוקת ואת עמדות הצדדים להכרעה בפני המפקח".
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רק בהמשך למה שקראת, גם על ידי הרווחה וגם על ידי הממ"מ שאנחנו נשמע, שהם לא משתמשים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני יכולה להגיד על זה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
על זה רציתי לשאול. רציתי לשאול האם המנגנון, כי זה המנגנון - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה המנגנון הקיים, החוקי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה המנגנון לגבי הדברים שמנויים בתוספת הראשונה. ולעומת זאת בתוספת השנייה האמירה היא שהאומן פשוט לא מוסמך לתת לגבי עניינים שמנויים בתוספת השנייה. הוא לא מונה. ולמרות זאת, "אם מצא מנחה האומנה על סמך חוות דעת רפואית כי הילד זקוק בהקדם לטיפול לפי אותם פרטים", חלק מזה זה הנושא הפסיכיאטרי.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אז למה לא להשתמש במנגנון הזה לתרופה פסיכיאטרית?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שאלתי הבוקר, אולי לפני שתתחילי, ממ"מ אתה רוצה לשים דגש? כי זו שאלה ששאלתי הבוקר. אני אשמח שתרחיב את ההסבר על מנת שנקבל תשובה מתאימה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אבל זה לא אצלו. זה עניין של פרקטיקה, דבי.
<< אורח >> גדעון זעירא: << אורח >>
אני רק אגיד, גדעון זעירא, מרכז המחקר והמידע של הכנסת.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אבל זה עניין של פרקטיקה שנטלי תדע להגיד יותר.
<< אורח >> גדעון זעירא: << אורח >>
אותו מנגנון שהיועצת המשפטית הזכירה, אז נמסר לנו לגביו במסגרת כתיבת מסמך שכיום לא משתמשים במנגנון הזה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה מה שאני מסרתי. אני אסביר. קודם כל, אנחנו מדברים על מנגנון שקבוע ביחס לפרטים 2 עד 5 ו-12. כלומר, זה לא ביחס לכל הפרטים. אגב, לא ביחס לטיפולים רפואיים. ביחס לטיפולים רפואיים סטנדרטיים לפי חוק זכויות החולה - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
איזה פרטים?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בתוספת הראשונה, ביחס לפרטים 2 עד 5 ו-13, אלה הפרטים שלגביהם חל המנגנון הזה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כן, אבל מה זה הפרטים האלה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לדוגמה בדיקה פסיכיאטרית, טיפול פסיכולוגי, אבחון ליקויים וטיפול בליקויים. אגב, אני רק אגיד בהערת סוגריים, לגבי כל טיפול רפואי שהוא, טיפולי היום יום אין חובה כזאת. החובה הזאת לא משתייכת לפרט 1.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
בסדר, אבל זה לא אותו דבר.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני מסכימה. גברתי, אני מסכימה. עכשיו אני אגיד, המנגנון הזה בעצם אנחנו לא משתמשים בו היום, בגלל שאנחנו לא חושבים שלמנחת אומנה יש את היכולת להכריע בין הורה ביולוגי לאומן בכל מה שקשור לדוגמה לבדיקה פסיכיאטרית. איזה ידע - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אבל נטלי, זה מה שכתוב בחוק.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אז מה שאנחנו מנחים, רגע, אבל גם מה שכתוב בחוק יש סמכות שיורית לבית משפט לדון בכל. ולכן כשיש מחלוקת - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה לא רק בבית משפט.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
רגע, כשיש מחלוקת בדברים האלה, כאשר הורה אומר אני יודע שהאומן הולך לעשות בדיקה פסיכיאטרית כי יידענו את ההורה הביולוגי כי החוק מחייב אותנו, וההורה מתנגד – אנחנו נפנה לבית משפט ונגיד לבית משפט ההורה מתנגד, תן הכרעה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מה זה יותר טוב מהמנגנון האחר? אני רוצה להגיד שהמנגנון האחר של התוספת השנייה אומרת ש-"אם מצא מנחה האומנה על סמך חוות דעת רפואית כי הילד זקוק בהקדם לטיפול ולא נתקבלה הסכמת ההורה על אף מאמצים סבירים בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ-45 ימים ממתן חוות הדעת הרפואית".
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה תחסוך הצעת החוק? אני יכולה לענות.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אז הוא צריך לפנות למחלקה לשירותים חברתיים כדי שתשקול פנייה לקבלת החלטת בית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
פשוט לדלג על ההורים הביולוגיים, זה מה שתחסוך הצעת החוק.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא. אני אגיד, מה שזה יחסוך, אחד, יש לא מעט מקרים שההורים פשוט לא עונים. לא עונים. ניסינו לקבל את ההסכמה, לא ענו. לא הצלחנו ליצור קשר.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אז מה עושים?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אם הצעת החוק הזאת תעבור גם אם ההורה הביולוגי לא ענה אפשר יהיה לתת לילד. ניסינו ליידע אותו, ההורה לא ענה, כן אפשר יהיה לתת את התרופות לילד. הילד לא יחכה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה לשאול, היום כשילד צריך רופא משפחה לא צריך את כל המנגנון. אנחנו מדברים על משהו שהוא יותר נקרא לו טיפול משמעותי משנה מציאות. בסדר? טיפול פסיכיאטרי. זה נכון שהרבה פעמים ההורים הביולוגיים מתנגדים לכל האירוע.
<< אורח >> קריאה: << אורח >>
גם, אגב, הורים לא נזקקים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני לא מדברת על הורים נזקקים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
באופן כללי.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא, אבל אני אומרת בסוף, מדינת ישראל קיבלה החלטה להוציא את הילד מבית הוריו והיא מעבירה אותו למשפחה מסוימת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
באופן זמני.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
בסדר גמור. למרות שאת מכירה את הזמני והקבוע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בסדר, אנחנו בחקיקה, זה זמני, הליך זמני.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
הכול בסדר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שהמטרה שלו זה לשקם את המשפחה גם.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
דוח מבקר המדינה מדבר על ממוצע של שבע שנים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, אבל קארין לא סיימה לדבר ואנחנו רוצים לשמוע אותה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זה נכון שאומנה אמורה להיות זמנית. אבל בימיי כאן ובהתעסקות שלי עם הנושא, הזמני הזה הרבה פעמים הוא עד גיל 18. בואו לא נתעלם מהמציאות.
יש ילדים שהם מורכבים יותר. מה אמורים לעשות אם הוא זקוק לטיפול הפסיכיאטרי וההורה הביולוגי אומר לא או לא עונה? או אומר אני אחזור אליך ולא חוזר? בסוף המדינה שמה את הילד אצל משפחה והיא אומרת לה תתמודדי. וההתמודדות הזאת פוגעת בילד. אז מה הפתרון שלנו?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
משפחת אומנה לא תרצה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
יש לנו איזה שהוא מנגנון שדיברנו בינינו אתמול בלילה. אני אשמח אם נטלי תאשר להציג אותו וגם להגיד את המחלוקות ואולי נתקדם פה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל חזרתם בכם מכל מה שהסכמנו עליו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא חזרנו, יש לנו מחלוקת.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה רגע אבל להבין מה הבעיה. אתם אומרים ככה: המנגנון שבתוספת הראשונה אומר צריך להודיע, ליידע את הורה הביולוגי על הכוונה. שזה ברור שאפשר לעשות, ליידע, לשלוח הודעה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה ברור ואני רוצה להגיד גם רצוי. אנחנו לא מעלימים את ההורים הביולוגיים.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
עכשיו אנחנו אומרים שאם ההורה הביולוגי הודיע על התנגדותו. זה רק במקרה של התנגדות. זה לא שאני צריכה לחכות להסכמתו. אם אנחנו מעבירים את זה לתוספת הראשונה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
עו"ד בן שבת, אני יכולה ארבע דקות לדבר ואז להגיד גם איפה המחלוקת שלנו? ואז אולי נוכל להתקדם או שלא?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רק לפני אנחנו נעלה את משרד הבריאות, את ד"ר גלעד בודנהיימר. בוקר טוב, נשמח לשמוע אותך.
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
אני רוצה להביע את העמדה המקצועית קודם כל לגבי הסוגייה של התרופות הפסיכיאטריות. ראשית אני רוצה לומר שהגדרה של תרופות כתרופות פסיכיאטריות והפרדה בין תרופות לא פסיכיאטריות לתרופות פסיכיאטריות היא הפרדה מאוד מסובכת, מאוד מורכבת, שאני שואל את עצמי תמיד האם הסטיגמה יושבת בצידה או משהו מהותי יושב בצידה. וצריך להבין שמאוד מסובך היום להבדיל בין השניים. בגלל שיכולה להיות תרופה שרופא ילדים נותן ואנחנו נגדיר אותה כתרופה פסיכיאטרית. היא יכולה להיות תרופה שלא נגדיר אותה ככה. האם רק מה שפסיכיאטר נותן? מה עם מה שנוירולוג נותן תרופה לאפילפסיה.
יש כל מיני תרופות וכל מיני טיפולים שניתנים והיום אנחנו מעודדים גם את רופאי הילדים לתת. ואני חושב שעצם ההפרדות האלה הן הפרדות מורכבות, מסובכות ולדעתי גם לא תמיד ראויות. כי באמת טיפול תרופתי הוא טיפול תרופתי. הרופא, לא משנה אם הוא פסיכיאטר, אורתופד או רופא משפחה, רוצים את טובת הילד. וככל והם לא רוצים את טובת הילד אז אוי ואבוי להם אם הם בתפקיד. ותפקידם לתת את הטיפול הנכון.
לכן הניסיון להפריד בין מה שהוא פסיכיאטרי ומה שהוא לא פסיכיאטרי הוא נראה לנו מאוד מורכב ולא ראוי בתוך המערכת. זו עמדתנו.
אני אשקף רק את תמונת המציאות. כפסיכיאטר ילדים קורה לא פעם שמגיע ילד, מחכה שלושה חודשים בתור במקרה הטוב, לפעמים הרבה יותר מזה. ועד שמגיעים מסתבר פתאום שאין הסכמה ואז בעצם בזבזנו חודשים ארוכים שהילד ממתין. ולא לחינם הוזכר פה שהאירוע הזה יכול להיות אירוע מאוד ארוך עד שילד יגיע לטיפול בגלל סיבות שמעכבות בצורה כזאת או אחרת.
אני חושב שבאמת החוק מנסה, התיקונים המוצעים מנסים לשפר, אבל צריך לשים לב שהם עדיין משמרים את ההפרדות וזה בעיניי לא נכון לייצר את ההפרדות האלה בין טיפולים פסיכיאטריים לטיפולים אחרים. מה גם שמאוד קשה להגדיר אותה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אתה חושב שאקמול וקלונקס זה אותו דבר?
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
לא, זה לקחת את זה למקום קצה. אני לא טוען בטהרנות שכל תרופה פסיכיאטרית היא כמו אקמול או מוקסיפן. אבל מהצד השני להרבה תרופות יכולות להיות הרבה השפעות. תרופות לאפילפסיה, תרופות למחלות כאלה ואחרות יש להן תופעות לוואי משמעותיות. בעיניי לא נכון להפריד בין השניים. אני חושב שרופא מפעיל שיקול דעת, בין אם הטיפול הוא טיפול תרופתי שנועד לטפל בהקשר הנפשי, בין אם בהקשר ההתנהגותי, בין אם בהקשר של לשלוט בפרכוס או משהו אחר. ואני חושב שלא נכון לייצר את ההפרדה במקום הזה.
אני מסכים שיש מקומות שבהם אכן יש הפרדה. אבל אני מציע לכולנו לשאול את עצמנו עד כמה הסטיגמה יושבת ברגע. כי בסוף טיפול רפואי הוא טיפול רפואי וטיפול פסיכיאטרי הוא טיפול רפואי, נקודה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
ד"ר בודנהיימר, האם אתה חושב שאין מקום לתווית של תרופה פסיכיאטרית? זאת אומרת, להתייחס לתרופה כתרופה? אני באמת שואלת.
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
זו דעתי, אכן, בצורה מדויקת. כן, כן. קארין, אמרת נכון.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אתה יכול לתאר לנו התנהגויות או איך זה בא לידי ביטוי בהנחה שהוא לא מקבל את התרופה? אבל צריך גם לזכור, ומה לעשות, ה-7 באוקטובר, אנחנו מכירים עכשיו המון ילדים שנזקקים לטיפולים כאלה ואחרים. אני יכולה לומר לך שאפשר לראות בהתנהגות איך הם יותר אדישים, יותר אפתיים. זה לא אותם ילדים שהכרת.
שאלה עכשיו מקצועית מבחינתך, עם הניסיון להפריד. כלומר, להגיד שזה סטיגמה. מה המשמעות מבחינת אותו ילד שנמצא במשפחת אומנה או ילד בכלל? תרחיב את זה, על מנת שנבין.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא, זה ברור מה המשמעות. אני פשוט שואלת, אני מבינה מה הוא אומר. בסוף מישהו תייג כתרופה פסיכיאטרית גם תרופה שנותנים לאפילפסיה. ואף אחד לא היה מעלה בדעתו שלא לתת תרופה לאפילפסיה לילד חולה. בסדר?
אבל אני רוצה לשאול צעד קדימה. האם כל תרופה? או שאתה יודע להגיד שיש סוגים מסוימים או משהו מסוים שאפשר להגדיר אותו כמשהו יותר משמעותי, יותר פסיכיאטרי?
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
אני לא חושב שנכון להגדיר הפרדה בחוק בהקשר של טיפול רפואי, בין אם הוא נפשי ובין אם הוא אחר. עשינו שינויים גדולים כבר למעלה מעשור וחיברנו בין גוף לנפש במדינת ישראל וראוי לנו שגם ברמת החקיקה ההפרדה הזאת תרד.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נראה לי שמה שד"ר בודנהיימר אומר זה פשוט לא לקרוא לזה תרופות פסיכיאטריות. פשוט להוריד את המשפט "ובכלל זה תרופות פסיכיאטריות".
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
סליחה, זה לא מה שמוצע כאן. מה שמוצע כאן, אני רוצה לכן להגיד לד"ר בודנהיימר שהיום גם בדיקה פסיכיאטרית, טיפול ואשפוז ממש דורשים את הסכמת ההורה הביולוגי. לעומת זאת, בדיקה פסיכולוגית ופסיכיאטרית וטיפול פסיכולוגי הם גם כן נמצאים, בשונה מבדיקה רפואית אחרת או מטיפול רפואי אחר. יש להם מעמד אחר.
אז השאלה, אתה מציע בעצם לגמרי לבטל את ההבחנה הזאת. גם לגבי בדיקה פסיכיאטרית?
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
בוודאי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז מחר הורה אומנה ירצה לעשות ניתוח, לא יודעת, לשינוי מין, איפה עובר הגבול? אני לא מצליחה להבין את זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל זה לא נמצא בסמכויות שלו, זה בתוספת לחוק זכויות החולה.
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
אבל זאת דוגמה מצוינת, סליחה, זו דוגמה מצוינת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אם יש לכם שאלות, בבקשה, אבל אחד-אחד כדי שנוכל להבין. כי פה לא מקבלים תשובות. יש למישהו שאלות או בקשה להבהרה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
את שאלת על תרופה לשינוי מין.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, אני לא שאלתי על תרופה לשינוי מין.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
ניתוח.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נתתי דוגמה מוגזמת לשאלה איפה עובר הגבול ואחר כך אני גם אוסיף, אני לא רוצה להתפרץ לו. אני אוסיף.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני רק אתקן, הם לא בסמכויות אומנה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
ברור.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כרגע. אבל אנחנו מתחילים לנגוס בזכויות האפוטרופסות. אז לאיפה נגיע אני שואלת.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
ראינו שנגסו כבר באפוטרופסות לדין - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אשמח לדבר כבר במסודר תכף.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אוקיי. אנחנו צריכים עוד משהו?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
ד"ר בודנהיימר רצה להשיב לדוגמה הזאת.
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
כן. אני חושב שזו דוגמה מצוינת. כי שוב, לתת הורמונים לילד כחלק ממסגרת של שינוי מין זה לא בהכרח טיפול פסיכיאטרי. זה טיפול של רופא שמומחה להורמונים. לעשות ניתוח, זה לא טיפול פסיכיאטרי. לכן אני חוזר ואומר, אם החוק רוצה להפריד בין מה צריך את אישור המשפחה הביולוגית ומה לא, הקריטריון לא צריך להיות האם זה טיפול פסיכיאטרי או לא. זה צריך לנסות להגדיר, כמו פרוצדורה ניתוחית או התערבות קיצונית. טיפול תרופתי אינו נחשב בדרך כלל טיפול שכזה. לעומת זאת, ניתוח דרמטי הוא כן. ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו איך להגדיר את זה. אבל ההפרדה לא יכולה להיות מה פסיכיאטרי ומה לא פסיכיאטרי.
אני אזכיר שדיכאון וחרדה כל כך שכיחים היום במדינת ישראל שלבוא ולשים אותם מחוץ לגדר ולומר זה משהו שצריך בשבילו אישור מיוחד זה לא ראוי. אני חושב שמה שנכון לרפואה כללית נכון להכול. ושוב, לא נכנסתי לשאלה של האם צריך אישור של משפחה ביולוגית או לא. אני בסך הכול אומר שהטיפולים הפסיכיאטריים יחנו באותו מקום שבהם נמצאים כלל הטיפולים הרפואיים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אוקיי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
על זה הצעת החוק מדברת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אם יהיו עוד שאלות הוא יישאר איתנו בזום? כי אולי כדאי לשמוע את התייחסות גם משרד הרווחה וגם משרד המשפטים לשאלות האלה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אתה תהיה זמין לזום בהנחה ויהיו לנו עוד מספר שאלות?
<< אורח >> גלעד בודנהיימר: << אורח >>
אני נשאר בהאזנה. אני זמין, אני בהאזנה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מאה אחוז. אז אולי נשמע את עו"ד יפעת כהן, הממונה הארצית ייצוג הורים. נעבור אחר כך ל-א.ע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
חשוב לי לומר כבר עכשיו שאנחנו בסיוע המשפטי יש לנו מערך קטינים, יש לנו מערך הורים. אני עכשיו מדברת בשם מערך ייצוג ההורים. גם מערך ייצוג ההורים לא חולק על הצורך להבטיח כי קטינים שזקוקים לטיפול רפואי וגם טיפול פסיכיאטרי יקבלו אותו במהירות ובלי עיכובים מיותרים.
אבל אני כן סבורה שתרופות פסיכיאטריות שיש להן השלכות, גם הגשתי נייר עמדה עם מעט דוגמאות וקיבלתי אתמול בלילה מכל הארץ עוד אלפי דוגמאות. זאת לא השאלה. זאת אומרת, טיפול תרופתי ומנגנון יעיל צריך. עכשיו אני אומרת, המחלוקת היא לא על עצם האפשרות להעניק טיפול רפואי, אלא על הזהות של מקבל ההחלטה על אותו טיפול ועל המנגנון של קבלת ההחלטות.
לשיטתנו ולדעתנו וכפי שאמרנו גם אתמול, הצעת החוק במתכונת הנוכחית שלה היא מעניקה פתרון קיצוני לבעיה קיימת ובעניינו זו פגיעה בלתי מידתית בזכויות היסוד של ההורים ובמערכת האיזונים שנקבעה בחוק הנוער.
היום יש מנגנון ברור, סעיף 3(ד) לחוק הנוער. כל ילד שנמצא כרגע בהוצאה חוץ ביתית עו"ס האומנה יכולה לפנות לעו"ס חוק הנוער. עו"ס חוק הנוער, כפי שקורה היום מידי יום, פונה לבית המשפט לנוער ומקבלת החלטה. מהניסיון שלנו, מאוד מהר.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
כמה מהר?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
תוך שעות. יש עיכובים. הקושי הוא לא במערכת המשפטית ואני צר לי שהנהלת בתי המשפט לא נמצאת פה, כי אני הייתי מאוד שמחה שתשמעו גם אותם בעניין הזה, שופטי הנוער. אבל אני כן אומר שעצם הקשיים של מערכת הרווחה במערכת הפנימית של עד שעו"ס אומנה מודיעה לעו"ס נוער ועד ועד ועד – זה כבר לא עניין חקיקתי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני כמובן חולקת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה לא עניין חקיקתי.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
צריך גם חוות דעת עובד סוציאלי בעניין?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
באופן כללי?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לבית המשפט לנוער.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
צריך פסיכיאטר על פי החוק. צריך פסיכיאטר, צריך עמדה.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
תוך כמה זמן מקבלים חוות דעת כזאת?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
תלוי איפה הוא נמצא. כעיקרון, אני לא חולקת, התחלתי את דבריי ואמרתי שאני לא חולקת שצריך מנגנון יותר יעיל. אבל לפגוע בזכויות ההורים, אני רק אסיים.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני רוצה להגיד לך משהו ואז אולי גם תייחסי. תראי, כל המטרה של חוק האומנה הוא קודם כל להסתכל על הילד. בסדר? אני מצטערת להגיד את זה. אני לא באתי לייצג כאן לא את הורי האומנה ולא את ההורים הביולוגיים. אני באתי לייצג ילדים. את הזכויות של הילדים, את הרווחה של הילדים.
לכן אני מנסה לחשוב, יש ילד בתווך. מצד אחד יש הורה אומנה ומצד שני יש הורים ביולוגיים. וממול יש את המערכת. עכשיו הילד מטלטל מאחד לשני וצריך לעמוד מול מערכת שאת יודעת, עם כל הכבוד לכולם, זו מערכת מגה בירוקרטית. צריך חוות דעת, צריך תור בבית המשפט, צריך חוות דעת של עובד סוציאלי. צריך הרבה דברים. שלא נדבר על זה שאין פסיכיאטרים בישראל.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל גם בהצעת החוק הנוכחית, חברת הכנסת, יש צורך בפסיכיאטר. זה לא חוסך.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא. אני אסביר. אני רוצה להגמיש. אני רוצה לתת מענה לילד. הילד במצוקה. לילד קשה. עזבי את הקשיים האינהרנטיים. קשה לו כי גם הוציאו אותו מהמשפחה שלו. קשה לו כי לא היה מי שידאג לו. הם לא היו מסוגלים, מאלף סיבות. לא היה מי שיטפל בו. ועכשיו יש. תחשבי על הרגע שהוא צריך להמתין במצוקה כדי שמישהו יקבל החלטה. למי זה נראה נורמלי?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אשמח להשיב. כמי שייצגה גם 12 שנים גם קטינים במערכות ואני היום כראש מערך ייצוג ההורים ראיתי לא מעט דוגמאות, בדיוק כמו שאת מתארת וגם יותר מורכבות ויותר אקוטיות. אני רוצה להגיד, אני לא יכולה, אנחנו, כולנו, לא רק אני, לא בכובע שלי כמייצגת הורים, לא יכולה לקבל נקודת מוצא שלפיה ההורה הביולוגי הוא הגורם המעכב ומשפחות האומנה הן אלה בהכרח שיודעים מה טובת הילד. נקודת המוצא של הדיון הזה היא נקודת מוצא שגויה. מלבד העובדה שהיא סותרת את חוק הנוער הקיים - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
זו לא נקודת המוצא שלי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נקודת המוצא היא טובת הילד.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
נקודת המוצא שלי - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מי יודע מהי טובת הילד?
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
- - - היא שמישהו המליץ על תרופה פסיכיאטרית. והמישהו הזה הוא גורם מקצועי. לא אני, לא הורה האומנה וגם לא ההורה הביולוגי. לאף אחד מאתנו אין את הידע. יש רופא. איך אומרים? יש רופא בקהל? יש רופא. שהוא אמר הנה המרשם.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו בתוך עמנו חיים וגם מגדלים ילדים. ויודעים שעצם הפנייה לפסיכיאטר ועצם חוות הדעת שלו תלויה במה שמתואר לו באותו רגע בפגישה על ידי מי שמגדל אותו. אין מחלוקת. לכן בסיטואציה המשפטית הנוכחית, כשהורים שמוציאים להם את הילדים באופן זמני ומצפים מהם להשתקם, מצפים מהם גם כחלק אינהרנטי לשתף פעולה ולהיות חלק מגידול הילד.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני איתך.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ברגע ששוללים מהם את האופציה בכלל לבוא ולומר את עמדתם לגבי תרופה כזו או אחרת, אני צירפתי דוגמאות של הורים ביולוגיים שהתנגדו למתן תרופה ובסופו של דבר ניתנה תרופה שיותר מתאימה. כל דיון בנושא ילד ששם את הילד במרכז מטיב עם הילד. עצם המנגנון שמוצע כעת שהוא מנגנון אוטומט, שבו הורי האומנה מקבלים סמכות לפנות לפסיכיאטר, לתאר בפניו מצג דברים מסוים, מיידעים, אני לא יודעת היום בתקנה - - -
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אז מי יתאר? אני?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו הצענו, לפי ההצעה יש פסיכיאטר. מה שאנחנו הצענו אתמול בלילה, אני אתקדם ואגיד מה אנחנו הצענו. מאחר שאנחנו, כמו שפתחתי את דבריי ואמרתי, מבינים שצריך לייעל את המנגנון, גם בשביל הילדים וגם בשביל ההורים. כי טובת הילדים היא טובת ההורים בסופו של דבר.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא תמיד.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
יש הרבה מקרים. כמובן, בואו נישאר חלוקות על נקודת המוצא. לא כל הורה שהוציאו לו את הילדים לא רוצה בטובתם.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
לא אמרתי את זה, יפעת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אוקיי. לכן אני באה ומציעה, וזה כמובן מה שקצת דיברנו, על איזה שהוא מנגנון. מנגנון שאומר, אגב, מאוד חסר לי שהנהלת בתי המשפט לא פה, כי יש לשופטי הנוער מה להגיד והייתי שמחה אם הם היו פה. אני גם רוצה לומר שמאוד קשה לי שהחלטה כזאת משמעותית נעשית נורא מהר, בלי לשמוע בכלל, הייתי שמחה להביא לפה הורים, הייתי שמחה לתת פה דוגמאות.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
למה לא הבאתם?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כי אנחנו קיבלנו את זה ביום חמישי. זה נקבע מאתמול להיום.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
היום יום רביעי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בוא נגיד שהחלטה כזאת, עם נגיסה באפוטרופסות ובזכויות צריכה עבודת מטה קצת יותר מורכבת, אבל אני זורמת עם העניין של המנגנון ואני אציע כזה דבר ואני אגיד גם מה המחלוקות.
אנחנו הצענו שכאשר קיימת חוות דעת מקצועית של פסיכיאטר, אני הייתי שמחה מומחה ילדים ונוער, אבל לא נעמוד על הרגליים האחוריות בזה. עו"ס לחוק הנוער תפנה להורה הביולוגי לקבל את עמדתו. ההורה יוכל למסור את עמדתו בכתב, גם בהודעת ווטסאפ או כל אמצעי שהוא מתועד אחר בתוך שלושה ימים. אם ההורה מסכים אפשר להתחיל את הטיפול באופן מיידי. אם ההורה מתנגד, תפנה עו"ס חוק נוער ללא דיחוי לבית משפט לנוער לקבל החלטה דחופה ואפשר לקבוע תוך 48 שעות החלטה. אפשר גם מצידנו בלי דיון.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
הנהלת בתי המשפט מתנגדת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה לא נכון. הם לא נמצאים פה ואני אשמח לשמוע.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
רק רגע. מה זה מקצר לעומת היום? זה אומר שזה לא שיקול דעת של מחלקה לשירותים חברתיים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בהסכמה זה כן שיקול דעת. לא בהסכמה, גורם שיפוטי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אז מה זה עזר לי היום? גם היום בהסכמה אומן יכול לתת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
את מייעלת את ההליך למצב שבו תוך שלושה ימים ההורה חייב לתת החלטה, לתת את העמדה שלו. ואם הוא לא נתן זה אומר שהוא מתנגד.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
נו, באמת.
או שהוא סתם מנותק קשר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הבנתי. ואם הוא מנותק קשר אז הצעתי עוד הצעה. אם הוא מיוצג אין בעיה. אם הוא לא מיוצג שם הפגיעה בזכויות. זאת גם אוכלוסייה מוחלשת. הם לא מבינים בכלל. הם לא מבינים בכלל לפעמים מה אומרים להם.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
טוב, אז הילד ימתין.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אם הוא מנותק נפנה לעורך הדין. ואם עורך הדין לא עונה נפנה לממונה המחוזי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, לא, לא. זה לא מה שאמרתי. זה לא מה שאמרתי, נטלי, זה ממש לא מה שאמרתי. המחלוקת כרגע, כרגע יש הסכמה על המנגנון. המחלוקת בינינו, בין משרד הרווחה בינינו היא לגבי העניין של זה שלא עונה, על היידוע. אני אומרת שאני באופן אישי הלכתי על הסיפור הזה של הסכמה מדעת ולא מדעת. בדיוק במצבים של הורים בחוק נוער, לבית המשפט העליון בעניין הזה. הבאתי חוות דעת מאוד ברורות שהתיווך של עו"ס לחוק נוער שהיא בעלת עניין. מה לעשות? זה מאוד קשה לשמוע. היא צד בהליך משפטי מאוד מורכב.
לכן הייתי שמחה לשמור על הילד, כן, לשמור על הילד באמצעות העמדה גם של ההורים. יש לי פה אין ספור דוגמאות ואם תרצו אחרי הדיון אני אשלח אותן בכתוב, של מצבים שבהם מעורבות של הורים ביולוגיים הצילה מצב קיצוני. רק אתמול ישב פה, אני לא זוכרת, ממש מולנו, נציג של אומנה שאמר שילדה שהייתה אצלו באומנה לא גייסו אותה בגלל התרופות. עכשיו, אני באה ואומרת יש לזה השלכות, זה לא אקמול. יש לזה השלכות.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
היא צודקת במובן הזה שיש לדבר הזה השלכות.
<< דובר >> קארין אלהרר (יש עתיד): << דובר >>
אני לא מתנגדת לאמירה הזאת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בגלל זה אנחנו מציעים לעשות בדומה למנגנון של הגשת תביעה לקצבת ילד נכה. לידע את ההורה. ואם ההורה הביע התנגדות מפורשת אז נפנה לבית משפט. לא בכל מצב שההורה לא עונה לי או לא נותן לי מענה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני מקבלת את ההצעה. אבל המחלוקת היא לא על זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
המחלקות על מה קורה כשהורה לא עונה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
המחלוקת היא על מי שלא עונה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
יפעת, אני חייבת להגיד משהו. עצם העובדה שמוציאים את הילד לאומנה, בדרך כלל כשהם יוצאים לאומנה ממנים להם ב-90% עו"ס לסדרי דין שמפקח והוא חלק.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אם זה לא בהסכמה, כן.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
90% גם השופטים לוקחים את זה. עכשיו אני מנסה קצת להבין, כשאת אומרת ההורים הביולוגיים. ההורים הביולוגיים לצערי נכשלו, כי היו צריכים לקחת את הילד ולהביא אותו למשפחה אחרת שעכשיו תשקם אותו. המציאות, יכול להיות גם העברה למשפחה אחרת, למשפחת אומנה יכול להיות - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
חה"כ ביטון, את מכירה בעצמך מקרים גם שהורי אומנה כשלו. אוקיי?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל עוד פעם, בסוף מי שיתאר את ההתנהגויות מי שהילד נמצא אצלו ולגיטימי שהוא זה שיתאר לפסיכיאטר ולא הורים שאולי לא פגשו אותו חודש ימים. יש כאן בעייתיות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו מבחינתנו רוצים פיקוח אובייקטיבי. מבחינתנו שגם לא יהיה דיון. מבחינתנו שבית המשפט תוך 48 ייתן החלטה, אחרי שבדק וראה ונעשו ניסיונות סבירים לקבל את העמדה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה רגע להבין. את דיברת על מנגנון אחד שאומר שאם ההורה לא מסכים אז הוא פונה לבית משפט. הבנתי שזו גם ההצעה של משרד הרווחה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא. עו"ד פוליצר מציעה שגם אם ההורה לא נתן עמדה נפנה לבית משפט. כלומר, כל המצב של מנותקי קשר או כאלה שבכוונה לא עונים לטלפון או אומרים לי בטלפון אני מסכים אבל לא מוכן לכתוב לי את זה, אז אני אפנה לבית משפט. וזה אחוז ניכר מהמקרים.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אוקיי. אבל גם לעמדתכם, משרד הרווחה אתם בעצם אומרים כשיש התנגדות לא מנגנון יישוב הסכסוכים הזה שנבנה ב-43(ה), אלא במקומו שאם ההורה, אם הוא הודיע הורה לאומן על התנגדותו להפעלת סמכות, אז צריך לפנות לבית משפט?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כן. בעיניי כשהורה מתנגד ראוי לתת להתנגדות הזאת מקום ולהישמע בבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מעולה, יש בינינו הסכמה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה לשאול את הסיוע המשפטי שמייצג את הקטינים כמה זמן תהליך כזה יכול לקחת? האם זה תהליך יותר מהיר?
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אני הבנתי שצריך להגביל את התהליך הזה בזמן, עם ההצעה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
בבית משפט?
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אני לא מצליחה רק להבין שבהצעה שלכם זה לא מוגבל זמן. כמה זמן נחכה להורה עד שייתן את העמדה שלו? שלושה ימים. אני חושבת שזה שומר על איזונים טוב וזאת הצעה טובה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את ענית?
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אני חושבת שההצעה הזאת שומרת על איזונים טובים בין זכויות ההורה לבין טובת הקטין, כל עוד שהיא מגבילה את פרק הזמן של שלושה ימים. שלושה ימים שהורה ייתן עמדה מסכימה או מתנגדת. ואם ההורה גם מנותק קשר או לא עונה אני חושבת שצריך להכניס את זה גם להתנגדות. לבית משפט.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אם ההורה לא נתן עמדה את חושבת שעדיין צריך לפנות לבית משפט? אם ההורה, לא הצלחנו להשיג אותו, ניסינו.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אנחנו לא יודעים להגיד בוודאות שכל הורה שנעלם לנו הוא נעלם לנו בכוונה או שהוא מנותק קשר.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל הילד יושב ומחכה לטיפול, מה זאת אומרת?
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
שלושה ימים נחכה להורה. שלושה ימים ואז נפנה לבית משפט.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שלושה ימים בין אם יש תשובה או אין תשובה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה להשאיר את המצב הקיים בעצם.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שלושה ימים. זה לא להשאיר את המצב הקיים.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
להשאיר את המצב הקיים עם קיצור פשוט של השרשרת, שלא צריך לפנות למחלקה לשירותים חברתיים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה חוסך גם את ההסכמה ועושה סדר.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
וצריך לפנות לבית משפט לנוער ולא לבית משפט לענייני משפחה, זה חשוב מאוד.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כבר היום אם ההורה, היום אין הרי סמכות לאומנים. אם ההורה לא נותן לי הסכמה בכתב אני צריכה לפנות לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הוא מחייב אותך לפנות תוך שלושה ימים. את טוענת שיש לך קושי, אז תפני תוך שלושה ימים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה שחברותיי מציעות זה פשוט להשאיר את המצב כמו שהוא.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, זה מחייב את גורמי הרווחה לעבוד ולא לשנות את החקיקה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, זה לא מצמצם כלום. כי אם ההורה לא נתן לי עמדה אני עדיין אצטרך לפנות לבית משפט. אני עדיין אצטרך להיכנס לתוך ההליך הזה. לא עשיתי כלום.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל באיזה פרקי זמן? זה מה שיפעת מנסה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שלושה ימים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
שנייה. מה זה שלושה ימים? אם בתום שלושה ימים ההורה לא נתן עמדה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
את פונה ואת אומרת הוא לא נתן לי עמדה ובית המשפט יצטרך להחליט אם הוא לא נתן עמדה. הוא מכיר את המשפחה, הוא יודע אם הוא נתן עמדה כי הוא לא מעורב, כי הוא מנותק קשר או לא. הוא מכיר את התיק. צריך פה פיקוח.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בעיניי זה הולך לכיוונים מאוד גרועים. אני חושבת שזה ישאיר את המצב על כנו. אני רוצה לחזור עם זה להנהלת המשרד, כדי לשקול אם המשרד תומך בדבר הזה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה רגע להבין אבל האם המשרד התכוון לשנות בכלל את המנגנון של סעיף 43(ה)? שזה יחול גם על פסקה (2) הטיפול האבחנתי, האבחון ההתפתחותי. הרי היום אותו מנגנון של הודיע על התנגדותו אז פונים לבית המשפט, זה חל גם על עוד דברים שבתוספת הראשונה. למשל התחום ההתפתחותי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נכון, זה מה שקורה היום בפועל.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
- - - ועדות השמה. על בחירת בית ספר. וגם על הגשת תביעה לגמלת ילד נכה. מה שאת הצעת עכשיו, להפוך את זה במקום להביא את הצדדים להסכמה ואז להביא את זה למפקח - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בפועל זה על כל הפרטים, זו המציאות היום. אני כן אגיד שאנחנו מסיימים בימים אלה לכתוב תזכיר חוק לתיקון חוק האומנה, שבמסגרתו אנחנו כותבים את זה בצורה מפורשת. כלומר שבמקום המנגנון הזה תהיה פנייה לבית משפט בפרטים האלה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אולי נסכם פה את המחלוקת בין הגישות. ההצעה של חה"כ וולדיגר דיברה על כך שבעצם נישאר במנגנון הקיים היום של סעיף 43(ה), שאומר פונים להורה הביולוגי, מודיעים לו על הכוונה. ואם הוא הודיע על התנגדות והם לא הגיעו להסכמה, האומן מנסה להביא אותם להסכמה. ואם לא, מביאים את זה למפקח.
משרד הרווחה אומר אני בכלל רוצה לשנות את המנגנון של סעיף 43(ה). אני רוצה שהמנגנון הזה יהיה שברגע שיש התנגדות של ההורה פונים לבית משפט. אבל זה רק אם יש התנגדות.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זו המציאות היום.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כן. רק אם יש התנגדות של ההורים. לא אם הוא לא ענה ולא אם הוא לא הגיב.
מה שאומר הסיוע המשפטי, להבנתי, אתם אומרים גם אם הוא לא מסר את עמדתו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אתן דוגמאות מעולמות אחרים. אני אתן דוגמאות מעולות הייצוג. הרבה פעמים קורה, אגב, לא כל הצדק אצלנו ויש אצלנו גם עורכי דין, ניתן דוגמה מהעולמות שלנו מפיקוח על עורכי דין. כאשר מגיעה אלינו תלונה, ואני בכוונה נותנת מהעולמות שלנו. כי אין פה צדק באף אחד וכולנו בני אדם. יש עורכי דין, אנשים פונים אומרים עורך דין לא ענה לי, כן ענה לי, לא היה איתי בקשר. מתקשרים לעורך הדין, אומרים לו אוקיי, לא היית בקשר עם הפונה, מה קורה עם זה? הוא אומר הוא לא ענה לי, זה. אתה לוקח את הטלפון מחייג, הופ, הפונה עונה. הלקוח עונה.
אז אני באה ואומרת, הטענה שכאילו לא נאמרת ואני, מי שמכיר אותי יודע, אני לא מצטיינת בלהגיד דברים בצורה עדינה, הטענה הברורה היא שאני לא סומכת לגמרי על הצדדים במצב של הליך משפטי שהוא לא מאוזן לפנות. ולכן אני באה ואומרת בצורה ברורה וחד משמעית תוך שלושה ימים אנחנו גם מקצרים את הזמן, גם מייעלים את ההליך. הורים שמסכימים, כמו לצורך העניין אומנת קרובים או אומנה שהיא נמצאת במצב שלא במחלוקת. א' זה מכניס את המצב לשלושה ימים. וזה עושה סדר.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה לא עושה סדר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
את באת ואמרת שיש מצוקה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אם ההורה מסכים גם ככה, אז הוא מסכים, אני לא צריכה בכלל את הדבר הזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מעולה, אבל אין לך הסדרה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בטח שיש לי הסדרה. אם ההורה מסכים - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז מה את בעצם רוצה? את רוצה לנגוס בזכויות אפוטרופסיות בלי עבודת מטה? אני אתנגד.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
חברים, שנייה. הסכמות אין כאן. אני רק רוצה להדגיש, אם לא יהיו הסכמות הדיון יעבור ליום שני, כאשר תהיה כאן חה"כ וולדיגר, יושבת-ראש הוועדה.
אני רוצה לעלות את א. הורה אומנה.
<< אורח >> א': << אורח >>
שלום, תודה רבה לכולם. אני הורה אומנה חסויה, יחד עם אשתי, של יותר מילד אחד. אחד מהם עם צרכים מיוחדים. אני רוצה להתייחס בעיקר לדברים של הדוברת האחרונה ובעצם דרך זה לשקף את העמדה.
אני חושב, סליחה שאני אגיד את זה בצורה הזו, אבל אין פה תחרות בין הורה אומנה לבין הורה ביולוגי. יש פה שאלה אחת והיא טובת הילד. מהדברים שלה זה לא השתמע שטובת הילד זה המיקוד. היא דיברה מאוד על ההורה הביולוגי ועל הזכויות של הורה ביולוגי. אבל לצד הזכויות של ההורה הביולוגי יש פה ילד שהמדינה החליטה להוציא מהבית בגלל שההורה הביולוגי לא ידע לספק לו את מה שהוא היה צריך, כנראה בצורה מאוד קיצונית. זה הקיצון שיש פה, שההורה הביולוגי לא ידע לספק לילד את מה שהיה צריך ולכן הילד הזה לא נמצא בבית. לכן מישהו אחר צריך לקבל את ההחלטות עליו, בין אם זה המדינה, בין אם זה ההורה האומן, בין אם זה הפסיכיאטר וכן הלאה.
נגיד שיש החלטות שמתקבלות תוך שעות, סליחה, זאת לא אמת. זה מנותק מהמציאות. יכול להיות שבמקרה קיצון יש. במקרה שלנו לקח שנה לקבל החלטה על תרופה. שנה. שנה שלמה שחיכינו לקבל החלטה. ומול זה אתה רואה ילד שיכול היה להתפתח וילד שקמל. ילד לא עם בעיה פסיכיאטרית, אגב, עם בעיה אחרת, שיכול לקבל תרופה בהתוויה, תרופה פסיכיאטרית בהתוויה למה שהוא צריך. אני לא חושף בכוונה את המקרה בגלל החיסיון שלו. אבל אנחנו בעצם היינו במשך שנה, וכל גורמי המקצוע מקצה לקצה אמרו שאם התרופה שהוא קיבל הוא היה מקבל אותה שנה אחורה, התפתחות שלו הייתה אחרת לגמרי. אז כן, אם אנחנו מדברים על טובת הילד ולא על טובת אף אחד אחר.
ילד שצריך תרופה פסיכיאטרית, כי הפסיכיאטר שמדינת ישראל הסמיכה, החליטה, זה לא סוגייה משפטית. יש פה סוגייה משפטית של אפוטרופסות. אבל הילד הזה הוא ילד שכואב לו. זה ילד שכל יום סובל. זה ילד שכל יום סובל. וכשאני שומע את הדוברת הזאת מדברת על זה כאילו שזו בעיה משפטית. לא, זאת לא בעיה משפטית. זה ילד שצריך מענה וטיפול.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הוא מקבל את המענה.
<< אורח >> א': << אורח >>
איך אפשר לדבר בכל כך אדישות? איך אפשר? יש פה דבר אחד, אפליה נגד ילדי אומנה שסובלים מבעיות שצריכים טיפול. זה הסיפור. זאת אפליה. וזה האירוע המשפטי שפה. האירוע המשפטי זה האפליה לרעה של ילדי האומנה.
עכשיו הטענה המגוחכת שאתמול נשמעה על זה שיש פה איזה אירוע כלכלי. חבר'ה, אני לא יודע אם אתם מכירים משפחות אומנה. אם משפחת אומנה נכנסת לאירוע בגלל מצב כלכלי זה כשל של המערכת. כי אין פה שום הצדקה כלכלית לאירוע הזה. שום הצדקה כלכלית. מי שרוצה, בכיף יבוא לחשבון הבנק שלי ויראה. תאמינו לי שדמי האומנה או מה שלא יהיה, אני מוכן לוותר עליהם ברגע זה ובלבד שאני אוכל לקבל את הכלים לטפל בילדים שהמדינה הפקידה.
ומה שהיא אמרה אתמול בנוגע לזה שאנחנו, המשפחות המארחות, כמו שהיא כינתה את זה, יש לנו ניגוד אינטרסים בגלל שאנחנו רוצים שקט תעשייתי. גברתי, אם היינו מחפשים שקט תעשייתי לא היינו הורי אומנה. אנחנו לא מחפשים שקט תעשייתי. אני יכול להגיד לך שאני עזבתי עבודה עם הרבה מאוד כסף ואחלה עבודה, תאמיני לי. כי אני לא יודע, אני צריך עבודה שתהיה עם הרבה פחות שעות בעבודה, כי אני צריך לגדל ילד עם צרכים מיוחדים. מאוד. סבבה? ללכת לגינה זה פרויקט. ללכת לכל פעילות בחוץ זה פרויקט. ואני לא רוצה שום שקט תעשייתי. אני רוצה לתת לילד הזה את המקסימום כלים. אני משלם עליו גם טיפולים פרטיים, מהכסף שלי, מעבר למה שהאומנה כביכול מכסה לי, כי אני רוצה שהילד שהמדינה הפקידה בידיי אני אתן לו את המקסימום שאני יכול. אחרת לא הייתי נכנס לאירוע הזה, לא אני ולא אשתי. אז בבקשה לכבד את האנשים מהצד השני. הורי אומנה. אני לא מדבר עליי, אבל בכלל, כל הורי האומנה שאנחנו נפגשנו איתם אלה אנשים שלא חסר להם. הם באו לאירוע הזה מתוך שליחות וככה צרי להתייחס אליהם.
עכשיו ממש לסיום. היא אמרה שזה פתרון קיצוני הדבר הזה לבעיה נקודתית. בכלל לא. היא מסתכלת על מקרה קיצוני של מקרה אומנה ומשם היא מסיקה מסקנות לגבי הסטנדרט וההיגיון. ואין שום היגיון. לא צריך מנגנון חברים, צריך היגיון. צריך שילד שצריך לקבל תרופה יקבל אותה. שום מנגנון משפטי. כל עוד המנגנון הזה כולל פנייה לבית משפט תקענו את האירוע. תקענו את האירוע, חבר'ה. בית משפט לנוער מעביר את זה לבית משפט למשפחה וכל דבר כזה זה מלא פניות.
חבר'ה, אתם מדברים כאילו יש מקרה אומנה אחד לכל עירייה בארץ. כל עירייה קורסת תחת נטל של הרבה מאוד מקרי אומנה ועוד בעיות רווחה שמתמודדות איתם. ויש עומס מטורף. אני אומר לכם, אנחנו חיכינו לניתוח של כאבים שילדה שסובלת מול העיניים, משתי בעיות רפואיות. חיכינו לזה בין חצי שנה לשנה. אתה הולך עוד פעם לרופא ואז חוות דעת לא הגישו אותה בזמן ואז בית המשפט אומר לך, חבר'ה, אני צריך לספר לכם מה זה סחבת משפטית? ילד שכואב לו הוא לא בעיה משפטית, זה ילד שכואב לו. תסתכלו לילדים האלה בעיניים ותקבלו החלטות.
פשוט צאו מכל האקסלים, הטבלאות והסטטיסטיקות. יש פה ילד שאפשר לתת לו את המקסימום. ואם אנחנו לא נותנים לו את המקסימום בגלל בעיה משפטית אנחנו טעינו בדרך, כי אנחנו לא מסתכלים על טובת הילד. וזה האירוע – טובת הילד.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
תודה רבה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אשמח משפט אחד, חה"כ ביטון, לבוא ולהבהיר ולומר בצורה ברורה, כמי שמכירה מקרים ברמה הארצית, לבוא ולומר אנחנו לא מתנגדים להתייעלות ההליך. אנחנו סבורים שילד שצריך לקבל תרופה יקבל אותה. אנחנו סבורים שהמנגנון צריך להיות מאוזן יותר בהיבט החוקתי. זה הכול.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה לשאול, את אמרת קודם שזה טוב שהמנגנון עובר לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא עובר, הוא קיים בבית משפט.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
את כתבת דוגמאות שהתבקש בהתחלה טיפול X ואחרי התנגדות ההורה התבקש טיפול Y שהוא יותר מדויק וטוב.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
היה דיון.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל יכול להיות שזה על כל תרופה שרופא מציע לי. זאת אומרת שאם אני אגד לחוות דעת שנייה אולי אני אקבל תשובה יותר מדויקת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה רע? זה רע תשובה יותר מדויקת?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה טוב מאוד לעשות, אבל לא מכל אדם בישראל לגשת ולקבל - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל יש מחיר לדבר הזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
יש מחיר גם לתת תרופה מוטעית.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לקבל חוות דעת שנייה על כל תרופה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אפשר להסדיר את זה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
השאלה אם בית המשפט הוא המקום הנכון לבירור של הדבר הזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
א', אפשר להסדיר את זה. ב', אין שום בעיה, אנחנו פתוחים לקבל כל הצעה שהיא, של מנגנון פיקוח על משפחות האומנה. אם זה לא בית משפט, אני לא סבורה - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
- - - על משפחות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
על ההחלטה הזאת של קבלת החלטה פסיכיאטרית. אני באה ואומרת בצורה ברורה שהיום לפי סעיף 3(ד) לחוק הנוער אפשר לפנות לבית המשפט לנוער ולקבל החלטה ולקבל אותה מהר. הסחבת היא לא בבית המשפט. הסחבת היא בדרך לבית המשפט. זאת עמדתי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
גם בבית המשפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זאת עמדתי. אני סבורה שהמנגנון שהצענו - - -
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אי אפשר, אנחנו לא מצליחים לשמוע.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
- - - פעם אחר פעם את סעיף 3(ד) לחוק הנוער (טיפול והשגחה). הוא בוודאי מאוד כוללני. אבל בשביל זה עשו חוק אומנה. כי אמרו אנחנו מסדירים, אנחנו יוצאים רגע מחוק הנוער (טיפול והשגחה), הוא היה שער הכניסה. הייתה שם החלטה של נגיד בית משפט בעניין הזה. עכשיו אנחנו נמצאים בחוק אומנה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מה ההבדל בין ילד שנמצא במעון או במשפחתון לבין ילד שנמצא באומנה והוא זקוק לאותה תרופה? למה שם, אני באמת שואלת. מדברים איתי על אפליה. באמת, אני שואלת. עכשיו גם מדריך האומנה יחליט איזה ילד יקבל כל תרופה? מדריך הפנימייה? איפה נעביר את הגבול?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
למשל באמירה שאומרת, חוק אומנה לילדים אומר זה חלופת בית.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זמנית.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
נכון, זמני.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אין שום בעיה. זאת חלופה זמנית שבמקביל שלה מצופה לשקם את המשפחה ומצופה שאותה משפחה גם תשתף פעולה ותיקח חלק באופן אינהרנטי בגידול הילד. אם זה בקשר איתו, אם זה בקבלת החלטות. ואם זה בקשר שיהיה אחרי גיל 18. אז יש השלכות לדבר הזה. אם אני שמה בצד את ההשלכות החוקתיות והפגיעה בזכויות, ואני שמה את ההורים כרגע בצד. אני שמה את הילד במרכז, כמו שחברת אלהרר אמרה וכמו שהאדון הנחמד הזה אמר. אני באה ואומרת שטובת הילד היא לא בהכרח לנגוס בזכויות של ההורים הביולוגיים. אני באה ואומרת שוב, אנחנו לא נתנגד למנגנון שיש בו איזה שהוא איזון. זה מדרון חלקלק.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל המנגנון שאת מציעה בעצם הוא להותיר את המצב על כנו. קרי רק ההורים הביולוגיים מחליטים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ממש לא.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כן.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, למה? ממש לא. אני תוחמת את זה בזמן של שלושה ימים.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אבל הזמן הזה הוא לא לקבלת החלטה, הוא לקבלת עמדת הורה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז תתחמי שלושה ימים ו-48 שעות החלטה.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
הנהלת בתי המשפט - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בשביל זה הם יבואו. אז שיבואו ויגידו את עמדתם. אל תדברו בשם הנהלת בתי המשפט. שהנהלת בתי המשפט תבוא ותגיד שהיא מתנגדת.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
אבל גם אם אנחנו לא מדברים בשם הנהלת בתי המשפט, האם זה נשמע לך הגיוני שאת תוחמת את קבלת ההחלטה ל-48 שעות?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
התשובה היא כן. זה צו דחוף.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ההצעה הזאת זה להשאיר את המצב על כנו. למה להיתמם? בסוף את אומרת, אם ההורה נתן הסכמה, גם היום אם הוא נתן הסכמה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, זה לא להשאיר. אני אגיד לך באיזה היבטים זה לא. זה מחייב את המערכת לעבוד.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
מחייב את מי?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז הוא לא נותן עמדה, יש לך שלושה ימים, תגידי שהוא לא נתן עמדה. שבית משפט יפעל.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
יפעת, עברו שלושה ימים. הלכתי לבית המשפט. כמה זמן ייקח לי עד שאני אקבל החלטה מבית המשפט? וצריך להגיש את הבקשה יחד עם תסקיר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו נתקדם.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל נטלי אמרה משהו ולא שמעתי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני אומרת שבסוף ההצעה של עו"ד פוליצר זה להשאיר את המצב על כנו. ואז אני אומרת שוב, אין טעם בהצעה הזאת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זאת הייתה הצעה שלך בהתחלה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא. ההצעה שלי הייתה, לא, שנייה, בשום שלב, יפעת, ואפשר לראות את זה בתכתובות הווטסאפ בינינו, לא אמרתי - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון, על היידוע. היידוע לא ויכוח.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רגע, אנחנו לא מצליחות להבין מה היא אומרת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, השלושה ימים אני מדברת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא צריך לפנות לבית משפט. לא, השלושה ימים היה שלך, אני התנגדתי לזה. את יכולה לראות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אה, אוקיי. אז על היידוע.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אין לי התנגדות ליידוע. גם עכשיו. יש לי התנגדות למה עושים אם ההורה לא נתן עמדה. בעיניי אם ההורה לא נתן עמדה צריך לאפשר את הטיפול בילד, כי אין שום סיבה שילד יישב ויסבול ובסוף יגיע לאשפוז פסיכיאטרי. עם כל הכבוד - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
איך תתגברי על עו"סית שאמרה 'ניסיתי, הוא לא ענה לי'. מה עשית בזה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני סומכת על העובדות הסוציאליות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא סומכת, לא על עורכי הדין ולא על העובדים הסוציאליים, אני סומכת על החוק.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בסוף ההסתכלות פה היא לא על הילד. עם כל הכבוד, הורה ביולוגי שהוא אפוטרופוס יש לו אחריות. אם הוא לא עונה לטלפונים של מחלקת הרווחה כדי להגיד להם שרוצים לתת לילד טיפול פסיכיאטרי, אם הוא לא נותן עמדה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מחלקת הרווחה הוציאה לו את הילדים מהבית. הוא במשבר והוא מוחלש.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה רק הוכחה לחוסר - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל הוא חלש, הוא לא מבין.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נטלי, תסכימי איתי שרוב ההורים הביולוגיים שהוציאו להם את הילדים ממש לא רוצים לשמוע את הרווחה. וכשאת קוראת לזה, עכשיו לא, חלילה, אתם הכי ואני בעד להיות בקשר, כי אני חושבת שרק ככה מחזירים את הילדים. לכן הגישה שלך אם הוא לא עונה. אבל אנחנו גם יודעים איך הורים ביולוגיים מתייחסים מהקטע שהם מרגישים נפגעים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אז למה הצעת החוק? אז תנו לי לחזור להנהלת המשרד ולמשוך את ההסכמה של המשרד לדבר הזה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה באמת לא יגיע פה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אם אתם עושים תיקון, אתם מתייחסים בתיקון של האומנה עכשיו גם לזה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני צריכה ללמוד, לשמוע מהנהלת בתי המשפט מה עמדתם לגבי החלטה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
החלטה תוך זמן קצר.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אם באמת זה אפשרי 48 שעות, ללא דיון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בואו נראה את עמדתם.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל זה גם בהצעה הזאת. תתקנו את חוק הנוער. מה הטעם בהצעה הזאת? אם כל דבר פונים לבית משפט, מה עשיתי בזה?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא כל דבר. את לא עונה לכל דבר ואת תוחמת את זה בזמן.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא. את אומרת שאם ההורה לא נתן עמדה לפנות לבית משפט. כלומר הצעת החוק הזאת לא עשתה כלום. כי כבר היום כשיש הסכמה אני יכולה לתת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אם בית משפט יתנגד לתת החלטה בזמן קצר זה לא יקרה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
את מייתרת את כל ההצעה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את מדברת על עניינים שכאשר אין הסכמה או שההורה לא ענה. 48 לקבל תשובה מבית משפט זה כבר לא כזה קריטי לילד, עוד אפשר. השאלה, אנחנו צריכים גם לאזן את זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בית משפט, אם אני אומרת לו, אם אני פונה אליו אני אצטרך להוכיח, אני אצטרך להגיש תסקיר של עובדת סוציאלית.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, את צריכה פסיכיאטר. אז בואו נכתוב מה את צריכה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל אני יכולה לעשות את זה גם היום. אז למה אני צריכה את הצעת החוק הזאת?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כי את אומרת שיש לך בעיה עם בתי המשפט.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה רק לומר משהו אחד. אנחנו שמענו פה אמירה של ד"ר בודנהיימר ממשרד הבריאות. הוא אומר תראו, טיפול תרופתי זה כל טיפול תרופתי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זו עמדתו. אני יכולה להביא ביום שני מישהו אחר שיגיד אחרת. זו סוגייה שבמחלוקת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זאת עמדתו האישית.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כרגע בכל מקרה לא מציעים לתת לזה את אותו מעמד של טיפול רפואי רגיל. כי טיפול רפואי רגיל האומן יכול לתת, יש לו סמכות לתת באופן שוטף. וממליצים להשאיר את זה ברמה של בקשה לעמדת ההורה. להודיע להורה כדי לאפשר לו להתנגד. ואם הוא מתנגד עולה השאלה מה אנחנו עושים.
אתם בעצם אומרים לא רק אם הוא מתנגד, אנחנו נשאיר את זה בהסכמתו, בשליטתו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו מסכימות אם הוא מתנגד לפנות לבית משפט. אנחנו לא מסכימות במצב שהוא לא ענה. זאת אומרת, הסיפור של היידוע זאת המחלוקת בינינו. זאת אומרת, יש לנו הסכמה שאם הוא מתנגד זה יגיע לבית משפט.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אם הוא מתנגד זה ברור שזה הולך לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כן, אין לנו מחלוקת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה המצב הקיים היום.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
- - - בטוח שהוא לא רוצה לענות כי הוא לא מסכים? כאילו, לא יקרה מצב שלא השגת אותו או אתה לא יודע אם הוא יודע ואתה מתחיל טיפול. זה מה שהיא אומרת. זה לדעתי מאוד חופף להתנגדות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הרי אם הוא לא עונה הוא לא רוצה שיתנו לילד שלו. או הוא לא מבין את הסיטואציה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
הוא לא יודע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
או שהוא לא מבין את הסיטואציה או שהוא עושה דווקא.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל אם הוא עושה דווקא הילד צריך לשלם מחיר?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אם הוא עושה דווקא, בית המשפט תוך 48 שעות או תוך שלושה ימים, או תוך לא יודעת כמה זמן, שבית המשפט יסכים, ייתן החלטה. ואנחנו לא נתנגד לה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל בית משפט לא ייתן החלטה. הוא יקבע דיון מתי שהוא - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון. בית המשפט מכיר את התיק, מכיר את ההורים. יודע אם זה דווקאי.
<< אורח >> תמאם סמרי: << אורח >>
בית המשפט לנוער.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל בית המשפט סביר להניח שלא ייתן החלטה בלי לזמן את ההורים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, אז אני מוכנה לכתוב בתיקון שהוא לא חייב לזמן את ההורים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בית משפט לנוער הרי לא ברור האם הסמכות היא שלו או של משפחה. אם זה של משפחה אנחנו באירוע של תסקיר - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא מסכימה עם זה, הסמכות היא שלו.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
את זה אפשר להבהיר פה בחקיקה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ואז גם בית המשפט ירצה לקיים דיון. ירצה לקיים דיון בנוכחות ההורים. יתחיל לבקש חוות דעת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל היא אומרת שהיא מסכימה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מסכימה בלי דיון.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
האירוע הזה זה מה שיש היום, וזה ילדים שמחכים שנה. לא.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל יפעת אומרת שאנחנו נרשום שלא יתקיים דיון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בואי ננסח סטנדרטים.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
- - - וחוות דעת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה פתאום, איזה שופט יסכים?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
השאלה למה ששופט, מה טוב יותר, שופט שמניחים בפניו את חוות הדעת הפסיכיאטרית ממישהו אחר שמניחים בפניו?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שהוא שופט בית משפט. הוא מאוזן, הוא אובייקטיבי, הוא לא צד בהליך הנוער. הוא לא צד בהליך הנוער. השופט הוא אובייקטיבי. אנחנו בשיטה אדוורסרית, אנחנו מדינה דמוקרטית. הורי אומנה בעלי עניין, אתם מתעלמים מזה. הורי אומנה, עם כל הכבוד, ויש לי המון כבוד, הם בעלי עניין לגדל את הילד כפי שהם רוצים לגדל את הילד. אין בעיה, אבל זה לא אומר שזה הנכון. ילד נמצא באחריות המדינה. בשיטה הזאת הורה אומנה נמצא באחריות המדינה. זה אומנה, זה לא אימוץ.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בסדר, אבל לשיטתך האומנה היא כלכלית ושקט תעשייתי ומשפחה מארחת. אז באמת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נטלי, יפעת, סבלנות.
תעלו לי בבקשה בזום את עופר צבאן מעמותת עוגן. שלום עופר.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
שלום לכולם. בראשית דבריי אני פשוט מזועזע מאתמול. אני ממשיך להיות מזועזע אפילו מהיום, מהגישה של עו"ד פוליצר. אני מייצג למעלה מ-1,000 משפחות. עמותת עוגן יש בה למעלה מ-1,000 משפחות.
התחושה שלנו היא שאנחנו מבחינתה האויבים שלה, פשוטו כמשמעו. אתמול אנחנו משפחה מארחת, היום אין לנו טובת הילד. כאילו, אני מזמין אותך גברתי רק לארבע שעות, לא יותר. ארבע שעות שבי בבית משפחת אומנה ולא משנה איפה, ותביני את ההתמודדות היום יומית שיש לנו עם ילדי אומנה. עם הבירוקרטיה, עם ההורים הביולוגיים. לנו יש מטרה אחת עיקרית כשאנחנו לוקחים ילד אלינו הביתה. המטרה העיקרית שלנו היא לתת לילד ביטחון. לתת לילד תחושה שיש לו יציבות.
לתת לילד, כמו שני הילדים שאני מגדל היום. אני מסתכל על הגדול ביניהם שאוטוטו מתגייס לצה"ל. ילד שבאבחון הפסיכיאטרי שלו כשקיבלנו אותו בגיל שלוש הוגדר כסוג של ילד עם פיגור שכלי. זה ילד שסיים כיתת מצוינות בבית הספר, מצטיין מלכ"ר רשת עמית. ילד שהולך להתגייס היום לצה"ל, ליחידה מובחרת. אחרי מלחמות שהוא עשה מול צה"ל ברמה של ראש אכ"א. ילד שהמטרה העיקרית שלו הייתה להצליח בחיים והוא קיבל מאתנו את כל הכלים. ובטח לא מהאבא הביולוגי שהגיע לדיון משפטי בבית המשפט אחרי שבע שנים של ניתוק עם 13 עורכי דין, עם סוללה של עורכי דין שמבחינתם משפחות אומנה הם האויבים הכי גדולים במדינת ישראל. יותר גרוע מחיזבאללה וחמאס. ואני אחרי 730 ימי מילואים ופציעה בצה"ל. אני יודע מה זה. אני יודע מה זה ההתמודדות היום יומית.
לכן כמו שאמרתי אתמול ואני מצפה שזה יהיה היום, עדיין לא שמעתי את זה. אני מצפה היום מגב' פוליצר, עורכת הדין המפורסמת מהגדולה בעולם, מנהלת את הסיוע המשפטי - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה לא עניין אישי, בוא.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
חה"כ ביטון, אני ממש אבקש לבקש ממנו לא לדבר ברמה אישית. הדיון הוא דיון מקצועי. זה לא לעניין.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אנחנו בוועדה ואין משהו אישי כאן.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אתה טוען את הטענות הענייניות שלך.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
היא סך הכול מביאה את הקולות ממה שהיא חשופה אליהם. היא מן הסתם לא משפחת אומנה שעכשיו היא תוקפת.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
לא נעים להגיד, היא מביאה את הקולות מהדברים הקיצוניים ביותר. ונכון, אנחנו מצפים ממנה קודם כל לפני שהיא מתחילה לדבר - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, אל תדבר אליה בבקשה. אני מבקשת, תסביר את עמדתך.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה לא משהו אישי.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
עמדתנו בעמותת עוגן למשפחות האומנה שמייצגת למעלה מ-1,000 משפחות היא כזאת: קודם כל, בנושא הטיפול הפסיכיאטרי תנו לנו כמו שאתם סומכים עלינו שנגדל את הילדים, תנו לנו את הסמכות להחליט, כמובן בתיאום עם מנחת האמונה ובתיאום עם הפסיכיאטר שלוקח את הילדים האלה לאבחונים למיניהם, לקבל את ההחלטה מה הטיפול התרופתי הכי טוב בשבילם. ולא לחכות לאבא שיעשה טובה אם הוא יענה או לחכות לבית המשפט. אנחנו מחכים שלושה-ארבעה חודשים.
כמו שאמרה חה"כ אלהרר, אם אנחנו מחכים שלושה וארבעה חודשים לתור לפסיכיאטר, כין אין פסיכיאטרים. אין. מדינת ישראל אחרי ה-7 באוקטובר קורסת, בנושא הזה של פסיכיאטריה, במיוחד עם ילדים. אין פסיכיאטרים. תנו לנו את הסמכות ואת הדרך לטפל בילדים כמו שסמכתם עלינו. אנחנו לא עושים את זה בשביל קטע כלכלי, ממש לא. כמו שאמרתי אתמול, אני מוכן לתת את הקצבה, את הגמלה, את המלגה הזאת שאנחנו מקבלים כל חודש. תנו אותה למישהו אחר. בשמחה, תנו אותה. אנחנו לא עושים את זה בקטע כלכלי.
זה לגבי הנושא של הטיפול הפסיכיאטרי. לגבי שאר הנושאים, כשתגיעו אליהם נמשיך לדבר.
והערה קטנה לחה"כ אלהרר, אני מצטער שאני לא נוכח בדיון היום. ההודעה על הדיון הגיעה מאוחר. אנחנו משפחות עובדות/מתנדבות. קצת קשה להודיע למקום העבודה מעכשיו לעכשיו על היעדרות. אבל כן היה חשוב לי לעלות.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לכן אפשרו לכם.
<< אורח >> עופר צבאן: << אורח >>
כן אני נמצא כרגע בכלי העבודה שלי בנמל אשדוד ואני כן מאזין לכם.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
מאה אחוז, תודה רבה לכם.
תעלו חזרה את א' הוא ביקש להתייחס.
<< אורח >> א': << אורח >>
תודה רבה. רק עוד משפט אחד, שתי נקודות קטנות.
לפני הכול, היא אמרה שאומנה מוגדרת זמנית. בואו, אפשר להיצמד להגדרה, חייב להיצמד להגדרה החוקית, אבל בואו לא נעצום עיניים. אנחנו יודעים שאומנה זמנית למשך הרבה מאוד זמן וצריך להתייחס אליה ככזאת על כל ההשלכות של זה.
אמרו פה בין היתר שטיפול רפואי רגיל, לא פסיכיאטרי, אפשר לתת. זה לא נכון, חברים. ניתוח, לפי החוק גם דיאליזה וכימותרפיה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה לא רגיל. ניתוח הוא לא טיפול רגיל.
<< אורח >> א': << אורח >>
אני מתכוון לא רק אירוע פסיכיאטרי. גם אירוע שהוא מעבר לכך שאין חולק על זה שהילד צריך את זה. גם זה עובר את כל זה, אפילו כפתורים באוזניים.
אני אומר רק לגבי המנגנון. כמו שאין פיקוח על הורה ביולוגי כשצריך לתת תרופה פסיכיאטרית לא צריך שיהיה פה, על האירוע, לא אומר על ההורה האומן, אבל לא צריך פה איזה פיקוח יוצא דופן. כל דבר שמזכיר את המילה "משפטי" הפירוש של זה בישראליות זה סחבת. לכן אפשר להגדיר, אני מציע מנגנון אזרחי אחר. אני לא גורם מקצוע, אבל בכל זאת אם אפשר. זה יכול להיות שני רופאים. זאת אומרת לבקש חוות דעת רפואית אחרת, נוספת, שתהיה מחויבת כחלק מהתהליך ואז יהיה אפשר לתת את התרופה. היום בן אדם שמוצאים ברחוב לוקחים אותו לבית חולים אפשר לעשות לו כל טיפול אפשרי אם אין לו הכרה בהינתן ששלושה רופאים חותמים. אז כן אפשר להגדיר את זה גם פה, במקרה הזה. כל אירוע שכולל את המילה "בית המשפט" דינו סחבת ועובר ופוגע בטובת הילד.
תודה רבה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני רק אגיד, אם קובעים להמשך, א' אני אשמח שנקבל את הנהלת בתי המשפט. בתי משפט לנוער, ונסדיר. כי אני שומעת פה שיש איזה שהיא, אנחנו לא חווינו את זה, אבל יש איזה שהיא אולי מחלוקת לגבי סמכות נוער-משפחה. אם אפשר להכניס את זה ואם אנחנו כבר מתקנים אז נקטין, נסדיר גם את העניין הזה ואז צריך את הנהלת בתי המשפט.
את חוק הנוער. אם את מתקנת עכשיו, את אומרת שהפנייה תהיה לבית משפט לנוער במפורש אין בעיה. אבל כמובן צריך לשמוע את העמדה שלהם.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
הוא יקבל החלטה בנושא הזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כן. כמובן ביחס לנקודה הזאת בלבד.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כשאומרים לנקודה הזאת זאת אומרת לכל מה שהוא בסמכות לפי 43(ה)(1).
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
גברתי, אני חייבת להגיד. זה קצת יותר רחב. זה אמנם המציאות היום, אבל זה לא משהו שאני יכולה לתת לך תשובה מהרגע להרגע. אני חושבת שחבל לעכב את התיקון הזה. אני מעדיפה שנכתוב את זה במפורש לגבי התרופות הפסיכיאטריות והיתר יחכה לתיקון החקיקה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל מה תהיה ההצדקה להגיד שרק פה פונים לבית משפט?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה זאת אומרת?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
קודם אמרתם שאתם מבקשים לשנות את המנגנון של 43(ה)(1) כי המנגנון בכלל לא פועל. אז הוא גם לא פועל לגבי פנייה לוועדת השמה לחוק חינוך מיוחד וגם לא לאבחון התפתחותי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה מה שאנחנו עושים היום. ועדיין, לתקן את זה בחוק דורש ממני לעשות עבודה הרבה יותר רחבה מול מקומות אחרים. אני לא חושבת שאני יכולה לתת לזה תשובה מהירה. אני כן יודעת לגבי התרופות הפסיכיאטריות. מבחינתי אפשר לכתוב את זה עכשיו.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, אבל למה? למה להגיד שהתרופה הפסיכיאטרית היא אחרת מאשר להביא את בן האדם בפני ועדת אבחון? מה, איפה קו הגבול? מה מבדיל?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בגלל שאת זה אני יכולה כרגע לבסס תשובה ועל היתר לא. זה תיקון שנעשה בצורה מהירה ונכונה בעיניי. אבל זה נקודתי. לכן נקודתי אני יכולה להגיד שברור לי שצריך לתת פה זה. ואם זה בית משפט לנוער או בית משפט למשפחה, ביושבו כנוער, גם למשפחה יש סמכות. זה בסדר גמור. אבל אם עכשיו רוצים את כל 43(ד) להכניס לתוך זה זה ידרוש ממני עבודה הרבה יותר מקיפה. אני לא יכולה לתת לדבר הזה תשובה מהירה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל אם המנגנון שלכם לא עובד, אם המנגנון היום לא עובד. כל מנגנון המחלוקת בין ההורים שהמנחה אומנה יביא אותם להסכמה ואם לא יעביר את זה למפקח – אם המנגנון הזה פשוט לא קיים ולא עובד, אז הוא גם לא עובד לא לגבי ועדת השמה ולא לגבי אבחון התפתחותי.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה חלק מהחוק, למה זה לא?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני לא חושבת, אני לא יודעת. אנחנו נקבע עוד ועדה, אני אראה מה אני יכולה לעשות. לא יודעת אם אני יכולה לתת תשובה. בסוף זה הרבה יותר רחב. אנחנו מדברים כרגע על משהו הרבה יותר נקודתי שאני גם מוכנה להסכים לו, עכשיו S.O.S, בגלל שתיקון החקיקה הזה נורא חשוב ודחוף.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אוקיי. לי יש עוד שאלה לגבי הנושא הזה שקודם הוסבר לנו שהתרופות האלה יכול להיות שיינתנו גם על ידי רופא משפחה ואפילו משרד הבריאות מעודד את זה שזה יינתן על ידי רופאי משפחה. בנוסח של ההצעה של חה"כ וולדיגר מדובר על זה שזה ניתן לפי מרשם של רופא מומחה בפסיכיאטריה. אני לא יודעת אם הכוונה דווקא למרשם או להמלצה או מה בעצם צריך להיות הכיוון בעניין הזה. וזה לא יינתן לרופא משפחה או לרופא - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה ברור, גם לטעמנו זה נכון שזה יהיה רק פסיכיאטר מומחה או פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער. זה בסוף מישהו שרואה את כל המצב של הילד בצורה הוליסטית. זה בכל זאת איזה שהיא החלטה שהיא קצת יותר משמעותית מאנטיביוטיקה. לטעמנו, בניגוד לעמדת משרד הבריאות, אנחנו חושבים שנכון כן להשאיר את זה בהמלצת רופא פסיכיאטר.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
ואז זה אומר שכל מרשם, גם כל חידוש מרשם הוא על ידי הרופא הפסיכיאטרי?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הרופא המטפל שקיבל את ההחלטה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רופא מטפל יכול לקבל אחרי שהפסיכיאטר ואז הוא מחדש כרופא מטפל. הוא לא חייב.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל כרגע זה לא משתמע כך. משתמע שמתן התרופות - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כן, נניח הארכה או שינוי טיפול, שינוי מינון.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
שינוי מינון זה לחזור לפסיכיאטר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
פסיכיאטר, אוקיי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל מרשמי המשך, מה קורה?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא יודעת.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
השאלה אם אנחנו מדברים על תחילת הדרך.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
עצם החלטה על התחלת טיפול.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
וגם שינוי מינון, באמת ההתאמה הראשונית.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
שרופא ירשום שם לאיזה פרק זמן הוא נותן את הטיפול התרופתי הזה ואם צריך לבוא לביקורת. רופא משפחה יגבה רק ברמה של - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני הייתי משאירה את זה כמו שזה. אני לא יודעת, זה מסוכן.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בסוף את לא תחזרי כל ביקור כזה ולא תמיד תמצאי פסיכיאטר. אז מה יקרה? ייקח חודש ויחכה לחודש הבא? ככה זה רופא משפחה. ברגע שיש המלצה זה עובר לרופא משפחה והרופא ממשיך, כל עוד לא מביאים לו משהו אחר.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זהו, זו בדיוק המחלוקת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
זה הנוהל היום גם באופן כללי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, אבל כרגע מהנוסח עולה שזו המלצת פסיכיאטר.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
המלצה של פסיכיאטר ולא מרשם של פסיכיאטר? זאת אומרת, זו השאלה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
נלך על המלצה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זו המלצה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ואז רופא המשפחה נותן את המרשם.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
גם למיטב הבנתי לא נותנים מרשמים ליותר מתקופות קצובות. אף אחד לא ייתן עכשיו מרשם לשנה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לא, לא, את זה הפסיכיאטר לא נותן. הוא נותן המלצה. ההמלצה הזאת מגיע לרופא משפחה ורופא המשפחה בהתאם להמלצה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני רוצה להגיד, מרבית הפסיכיאטרים שילדי אומנה רואים אלה פסיכיאטרים בתוך ארגוני האומנה שמעסיקים אותם כפרילנסרים כדי שהם לא יחכו בתור הרבה זמן.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מישהו כותב, מתעד?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ברור, בתוך התיק.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, פה, עכשיו, את הדיון שלנו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
ברור, יש לך פרוטוקול, הכול מצולם.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
יש פרוטוקול ואנחנו גם רושמות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז מה אמרת, מי מקבל את ההחלטה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אמרתי שבתוך ארגוני האומנה יש פסיכיאטרים. ואז הם נותנים את הזה, אם ההורה רוצה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שעובדים עם משפחות האומנה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
עם ארגוני האומנה, כן. הם פרילנסרים של ארגוני האומנה, מה זאת אומרת?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אוקיי, בסדר גמור.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני מבינה, אם אני מבינה נכון הם גופים - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ואז ההורה צריך להמיר את זה בשביל לקבל את זה מרשם של קופת חולים.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אותם גופים מפעילים, רק שנייה, אני חושבת שיש פה הבנה מסוימת של הנושא הזה של מה זה עובדים למען משפחות האומנה. אני מבינה שהארגונים אומרים אנחנו מעמידים לרשותכם פסיכיאטר כדי שהילד לא יצטרך להמתין.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ההבנה היא ברורה לחלוטין.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, אבל את אומרת כאילו שהם עובדים למען.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא אמרתי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
- - - משרתם של משפחות האומנה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא רוצה לומר, המציאות מוכיחה את עצמה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל גם משפחות האומנה הן משפחות בשביל כסף ושקט תעשייתי, אז זאת התפיסה. מכל מקום, ואז ברגע - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל מה זה לא רופא חיצוני? האם הוא מקבל - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל אפשר להגיד את זה על כל בעל - - -
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
עבור זה שהוא נתן טיפול פסיכיאטרי לילד? זה לא יעלה על הדעת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נכון. הוא לא מקבל את זה על פי כל - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני בסך הכול אומרת שמה שאנחנו מבקשים זה איזון בתהליך הזה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בסוף הפסיכיאטר נותן המלצה ואז אם האומן, בנסיבות מאוד מוצדקות, רוצה להמיר את המרשם למרשם קופת חולים כדי גם ליהנות מתשלום מופחת על התרופה, מי שיכול לתת את המרשם מבחינתי זה רופא הילדים של הילד. אין שום סיבה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
את רוצה שאנחנו נחליף את המילה "לפי מרשם" נחליף אותה "לפי המלצה".
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נראה לי יותר נכון, כדי לאפשר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו לא נתנגד לזה. כל עוד יש מנגנון מאוזן. השורה התחתונה שלנו בסופו של דבר, של מערך ייצוג הורים, היא כזאת: אנחנו סבורים שמדובר בשינוי שהוא מהותי, הוא לא דיוני בלבד. יש בו קושי ושינוי במערכת איזונים שנקבעה בדין. גם בחוק הנוער, גם באומנה, גם בכלל בהליכים של הוצאה מהבית. אנחנו סבורים שהיא מחלישה את המעמד של ההורה הביולוגי וזה לא בהכרח לטובת הילד. היא מצמצמת את הביקורת השיפוטית והיא פוגעת בעיקרון של שיקום המשפחה הביולוגית ויש חלופה מידתית יותר, כמו שהצענו ודיברנו עליה ויש עליה עכשיו מחלוקת על עניין היידוע.
אני סבורה שההצעה שלנו היא מגשימה את אותה תכלית בדיוק. את ההתייעלות, את מתן התרופה. זהו.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
רק במקרים הקיצוניים, כמו שנאמר כאן. לא עונים, שלושה ימים, לתחום. זה לא אסון. אז שומר את האיזונים ואנחנו לא יצאנו מהחוק.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה דבר אבל שדורש כמובן יותר בדיקה. ואני גם לא מבינה אז מה ההיגיון.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה השינוי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא. אם אנחנו עושים פה מנגנון, לעשות את המנגנון רק לתרופות הפסיכיאטריות זה נראה לי מאוד משונה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
שוב, אני אחזור שוב. אני מבינה שגברתי אומרת שנראה לא הגיוני.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לחזור לעוד דיונים בנושא.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה נכון. אחרי השלושה ימים האלה, אם ההורה לא נתן עמדה, לשיטת חברתי צריך לפנות לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון. ולהוכיח שפניתם והשופט בעל שיקול דעת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אחרי שלושה ימים אם ההורה לא ענה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אפשר גם 24 שעות.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל אם אחרי הזמן הזה ההורה לא ענה ואני עדיין צריכה לפנות לבית משפט, מה עשיתי בתיקון החקיקה הזה?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אמרת שיש לך קושי עם בתי משפט לנוער.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא אמרתי את זה. אמרתי שיש לי קושי עם זה שהילדים ממתינים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז שלא ימתינו, תפנו.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בסוף לא עשיתי שום שינוי. כי אם ההורה מסכים היום גם היום אני יכולה לתת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז תפנו, שלא ימתינו הילדים. אבל למה את צריכה לפגוע בהורים הביולוגיים? שלא ימתינו. תפני ותאזני את הסיטואציה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כי אני חושבת שהאיזון צריך להיות איזון שרואה את הילד. ומה שאת מציעה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הוא רואה את הילד לחלוטין. למה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
את יודעת מה? מה שאת מציעה פוגע גם בך.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
למה?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כי בסוף הילד יגיע לאשפוז פסיכיאטרי - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
למה? לא, די. אני לא מתרגשת מזה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
רגע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
כמי שייצגה הורים 15 שנה הילד לא יגיע לאשפוז פסיכיאטרי ביומיים. נטלי, בואי, ההצעה היא סבירה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
בואו ננסה רגע מבחינת הזמנים. אתם אומרים כך: האם המחלוקת העיקרית היא האם פונים גם אם אין התנגדות, אלא רק אי מענה? זה המחלוקת העיקרית?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
והתנגדות אתם בכל מקרה בהתנגדות.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
התנגדות על מסכימים, ידוע, הם לא מסכימים.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
מחלוקת שנייה זה איך פונים? זאת אומרת להנהלת בתי המשפט? השאלה איך פונים לבית המשפט. כי אני מבינה שאתם מסכימים שזה פנייה לבית משפט לנוער בכל מקרה. נכון? זאת הפנייה. אתם רוצים ליצור פה איזה הליך מקוצר או הליך כמו הליך דחוף?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אין לנו התנגדות. אני אפילו חושבת שזה מבורך. אבל יש צו ביניים. אפשר לבקש לתחום את זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני רוצה להגיד, אנחנו נסכים לכל הדבר הזה רק אם גם במצב שההורה לא ענה יש סמכות לאומנים. אם לא, מבחינתי אין טעם.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ומי פנה אליו? הוא לא ענה. נו, באמת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל יפעת, יש פה גם אחריות של ההורה. את יודעת מה? זה יהיה טלפון, הודעת ווטסאפ והודעת S.M.S. אז את רוצה להגיד לי שהורה שלא ענה לא יראה כשהוא מקבל הודעה?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני הצעתי הצעה. מי שמיוצג, מקובל. מי שלא מיוצג אל תפגעו בו.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, שנייה. מה זה זה? אבל הורה לא מיוצג לא צריך להיות אחראי כלפי הילד שלו?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הוא לא מבין, לא שהוא לא אחראי. הוא לא מבין את הסיטואציה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
את יודעת שגם משפטית אם אתה שולח הודעת ווטסאפ - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
מה שאני הצעתי זה גם לכתוב.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
בית המשפט לנוער שמגיע אליו הנושא הזה, הוא גם מברר. עם כל הכבוד, גם הוא, לא רק אנחנו פה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
נכון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ברור, זה הרעיון.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
גם הוא מברר אם ההורה יודע, נכון?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אז למה את דורשת את השלייקס עוד לפני הפנייה? אנחנו אומרים פנינו אליו, הודענו לו על ההליך. אם לא, אנחנו פונים לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני רוצה שבעל עניין יוודא שנעשתה, מישהו שהוא לא בעל עניין יעשה בדיקה שנעשתה פנייה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אבל למה את שמה מכשול? למה לשים את המכשול לפני שאת פונה לבית המשפט?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אליי את פונה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
כן.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, אני לא שמה מכשול. ההיפך. אין לי מכשול לפני, ממש לא. ההיפך. אני סך הכול מבקשת לאזן. אני באה ואומרת בצורה, לא, אין לי מכשול. חלילה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
היא רואה בזה מכשול ואת קוראת לזה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, לא, ההיפך.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
היא שואלת עכשיו שאלה פשוטה. אם הוא לא ענה, הם יגישו בקשה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
נכון. היא מתנגדת נטלי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זאת המחלוקת.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
- - - שיתייחסו כמו התנגדות אם הוא לא ענה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני לא חושבת, - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
היא אומרת לא ענה בעיה שלו.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, אני אומרת לא ענה. אם אני ב-לא ענה צריכה בית משפט זה מה שיש היום. לכן אני לא רוצה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל זה לא מה שיש היום. כי היום את אומרת שיש לך קושי עם הסמכות של בית משפט לנוער ומשפחה. ואת אומרת שזה לוקח זמן. אז אני אומרת לך בואי נתחום בזמן, נבנה מנגנון. אני אומרת לך, ההורים שמסכימים אין בעיה. הורים שלא ענו, זה בסך הכול הורים שלא ענו. תגידי לבית המשפט לא ענה לי. בית משפט יהיה לו את שיקול הדעת.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
את חושבת שבית משפט עובד אצלך?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא עובד אצלי, חלילה. אבל הוא מכיר.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
כן ענה, לא ענה, מתי ענה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הוא מכיר את ההורים, הוא מכיר את המשפחה. הוא יודע שאם לא ענה, הוא ייתן החלטה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני את עמדתי אמרתי. ועדת שרים אישרה מבחינת הקואליציה את הצעת החוק כפי שהיא. לא נראה לי נכון כל השלייקס הזה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני סבורה שלא נעשתה מספיק עבודת מטה ואנחנו נתנגד לה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
בסדר, כי את מכינה את הבג"ץ.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה את אמרת, זה לא אני אמרתי.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אני מכירה אתכם. אני רוצה להגיד רגע שאני גם הסכמתי שייכתב באופן מפורש שמי שצריך ליידע את ההורה ינקוט מאמצים סבירים ליידע את ההורה. אני מוכנה לעשות כל דבר שהוא. אבל חובה שאם ההורה לא נתן עמד - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל מי יבדוק את זה? מי הגורם המפקח? מי בודק שנשלחה הודעת S.M.S?
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל גם היום את יכולה להגיד.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הרי זה מעשה עשוי. ברגע שניתנת התרופה כבר אנחנו לא יכולים להפסיק תרופה. אם התרופה היא תרופה לא נכונה ולא קיבלת את העמדה של הילד יש נזק.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל זה לא הם מחליטים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אבל זה המלצה של רופא.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא מצליחה להבין את ההתנגדות הקטנה ביותר להורה שלא מיוצג ולא ענה. אני רוצה שגורם מקצועי, זה גם לא חייב להיות בית משפט, יאשר שנעשתה פנייה. זה הכול, סבירה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
בסדר, הם העבירו S.M.S, הם יכולים - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
מי יודע אם הם העבירו S.M.S או לא?
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל הם יצלמו מסך, הם שולחים את זה כחלק מהבקשה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
למי ישלחו? אבל אין בקשה.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
לבית משפט.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל היא אומרת היא לא רוצה לפנות לבית משפט בכלל.
<< יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >>
אבל היא אומרת שכן, שנעשו מאמצים סבירים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אבל נעשו מאמצים סבירים בינה לבין עצמה. היא רוצה לתת את ההחלטה בלי לפנות לבית משפט את התרופה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
שוב, זו הרי נקודת המחלוקת. בין חוסר אמון מוחלט במערכת לבין אמון. בסדר, אנחנו לא נגיע להסכמה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא אמרתי חוסר אמון מוחלט במערכת. אני אמרתי ונתתי את הדוגמה של עורכי הדין בכוונה ושל העובדים הסוציאליים ואנחנו לא נאפשר את זה. זה הכול.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אני רוצה להבהיר, גם היום 43(ה) הוא מדבר רק על מצב שההורה מודיע על התנגדות. זה שהוא לא ענה, לא הגיב על היידוע, זה היום לא מחייב. לגבי למשל בדיקה פסיכיאטרית.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, אבל אני אסביר את ההבדל, עו"ד בן שבת. לא. היום אנחנו בעצם נותנים את האישור להורי האומנה בתיקון שלנו לתת את התרופה בהסכמה. זה ההבדל.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, לא.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זו עמדתך, זו הצעתך.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זאת עמדתי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זו לא ההצעה שהציעה חה"כ וולדיגר.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ההצעה היא לא לשאול בכלל את עמדת ההורים הביולוגיים, זאת ההצעה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לא, זה לא נכון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז מה ההצעה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זה לא נכון מה שאת אומרת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
ליידע.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
סליחה, את יכולה לראות את זה בנוסח. ההצעה הייתה להכניס את זה לתוספת הראשונה בפרט 3. דהיינו חל על זה סעיף 43(ד), כי זה אחד מהפרטים 2 עד 5. ואז זה אומר שתחול על האומן החובה ליידע את הורי הילד ישירות או באמצעות מנחה האומנה זמן סביר מראש על תוכניותיו ועל כוונתו לתת הסכמה וכו'. ואז כתוב בסעיף קטן (ה) שאם הודיע הורה לאומן על התנגדותו להפעלת הסמכות, הם לא הגיעו להסכמה, אז מודיעים למנחה האומנה והולכים למפקח וכו'. זה כך קיים היום.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בסדר. אז המחלוקת בינינו ברורה.
(היו"ר חה"כ מיכל מרים וולדיגר)
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
נעשה רגע הפסקה. רק נתאר את המחלוקות למיכל.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שלום לכולם, אני מתנצלת. תודה דבי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אנחנו שמענו היום מצד אחד אמירה של ד"ר בודנהיימר ממשרד הבריאות. הוא אומר הטיפול הרפואי לא צריך בכלל להפריד בין התרופה הפסיכיאטרית לבין התרופה האחרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לגמרי.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
זו אמירה מכיוון אחד. האמירה מהכיוון האחר אומרת תראו, יש לנו אפוטרופוס של הילד. הדיון המשפטי יכול לטייב, יכול היות שהלכו לאיזה כיוון לא נכון בחוות הדעת הרפואית הראשונה, אז הדיון המשפטי יכול לטייב את התוצאה מבחינת הילד. וגם אי אפשר לנגוס בסמכויות, נגיסה נוספת בסמכויות של ההורה.
לכן מה שהציע משרד הרווחה שסעיף 43(ה) לעניין הזה, רק לעניין של הטיפול התרופתי, הוא לא מוכן לשאר העניינים כרגע. לעניין הזה, ברגע שההורה הודיע על התנגדותו, רק אם הוא הודיע על התנגדותו. האומן הודיע להורה הביולוגי על הכוונה לפעול, ההורה הביולוגי הודיע שהוא מתנגד ואז לא הולכים למנגנון שקיים היום, שהתברר שהוא בכלל לא פועל. במקום המנגנון הזה פונים לבית משפט בשביל לקבל. זה במקרה של התנגדות.
לעומת זאת, הסיוע המשפטי שמייצג את ההורים הביולוגי, אומר אני רוצה שבכל מקרה שההורה לא השיב בחיוב, לא הסכים, לא נתן את הסכמתו - - -
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
הכתובה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בווטסאפ.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
אין לנו תיעוד בכתב של הסכמתו הכתובה, בכל מקרה כזה צריך לפנות לבית המשפט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
תודה. מאחר ואני לא עקבתי אחרי הדיון היום, אבל כן שמעתי, ראיתי, צפיתי בדיון אתמול, אני חייבת רגע לומר משהו לכם, משרד המשפטים וגם לך נעה ולכולכם.
אני רואה את הדברים כמו שרואה אותם, שלא שמעתי אותו, אבל לפי מה שאת אומרת, של ד"ר גלעד בודנהיימר. אני לא רואה הבדל בין תרופה פסיכיאטרית לכל תרופה אחרת. אני לא מוכנה לשום הבדל בדברים הללו. Once משרד הרווחה החליט להוציא ילד מהבית, זה אומר שהמשפחה כרגע לא יכולה לשמש כבית בטוח עבור הילד הזה. אתם אמרתם בדיון הקודם, כשלא דיברנו על נושא של כדורים פסיכיאטריים אלא דיברנו על הנושא של נציבות, אמרתם שאתם ממנים די בקלות מיד אפוטרופוס לדין לדברים שקשורים לדין.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אנחנו לא אמרנו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אל תגידי לא.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אולי מערך ייצוג קטינים את מדברת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הסיוע המשפטי שהיה פה, אני לא יודעת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שיש מינוי מהיר, כן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
עכשיו תסבירי לי, ואני לא מצליחה להבין, מה ההבדל? למה יש אפוטרופוס לדין ואין אפוטרופוס לגוף? מה ההבדל? הרי אני כהורה לילד קטן אני אפוטרופוסית שלו על כל נושא של הילד. נתתי גם דוגמה ואני אתן אותה שוב. אם ילד שלי שבר בכיתה א' את השיניים ואני צריכה לתבוע את הביטוח כי הם לא נותנים לו, אז אני אתבע את הביטוח בשמו. אני לא צריכה אפוטרופוס לדין, אני משמשת כאפוטרופוסית. אם החלטתם שצריך להוציא ואתם אפוטרופסות לדין, אותו דבר גם אפוטרופוס לגוף.
ברגע זה התיקון הזה לא כולל יותר. אני חושבת שצריך להכליל את זה על הרבה יותר. גם על נושא של כימותרפיה ומחלת סרטן.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז נעשה הליך אימוץ.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אני כרגע מרחיבה את הנושא כמו שהוא. אני אומרת לך שאני לא, הפגיעה במשפחה המקורית, המשפחה הביולוגית, היא פגיעה. עצם ההוצאה. זה ודאי שזה פוגע.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה לא הדיון.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
השאיפה של משרד הרווחה, כמו שלי, זה להחזיר את הילד לכוך את מחצבתו, כי זה באמת הכי טוב לילד. אבל עצם העובדה שזה לא קורה עכשיו כי כנראה ההורים לא מוכנים והתהליך הארוך שעושה משפחת אומנה כדי לזכות ולהיות משפחת אומנה הוא תהליך מאוד ארוך, שמשרד הרווחה בודק ויורד בציציות וזה לוקח גם שלושה וחצי שנה לפחות.
אני אין לי ערעור כלפי משפחת אומנה. אני לא חושבת שהם עושים את זה בשביל בצע כסף. אני לא חושבת שהם עושים את זה בשביל שקט תעשייתי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
גם אנחנו לא חושבים ככה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
וגם הורה, כל הורה יכול לטעות. לכן בעיניי לגרור אותם לפרוצדורה שהיא בעיניי מאריכה ומסבכת - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לגרור את מי?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לגרור את משפחת האומנה לתהליך בירוקרטי, מורכב, מסובך של עוד חוות דעת, או ללכת לבית משפט. ומה בית משפט, עם כל הכבוד, ואני עורכת דין בעצמי. מה בית משפט מבין יותר אני לא יודעת. מול הורה שמגדל את הילד ולוקח אותו ומלכתחילה אנחנו יודעים שזה דבר מורכב.
לכן עם כל הכבוד, אין לנו כל כך הרבה זמן. מבחינתי אפשר לסיים את זה היום, אני לא רואה בעיה. אבל אני אקבל את חוות הדעת של היועצת המשפטית אם צריך לקיים את זה עוד חצי שעה של דיון ביום שני. ביום שני בבוקר אנחנו נקיים דיון נוסף. אני מבחינתי משאירה את זה בדיוק כמו שאני. תגידי לי מה הבעיה שלך, כי אני לא רואה שום בעיה.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
לי אין בעיה. אני פשוט הבנתי שמשרד הרווחה בעצם משנה את עמדתו. זאת אומרת, אם קודם היינו במנגנון הקיים ואמרנו שהתיקון יעשה במסגרת המנגנון הקיים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה הכוונה?
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
המנגנון הקיים לגבי פרטים מסוימים בתוספת הראשונה אומר שהאומן מודיע להורה הביולוגי על הכוונה שלו לתת הסכמה וההורה הביולוגי יכול להודיע על התנגדות. ואם הוא מתנגד אז יש מנגנון של להביא את הצדדים להסכמה או להביא את זה בפני המפקח.
התברר שהמנגנון הזה אינו קיים, אינו מתקיים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
לא, הוא קיים, הוא לא בשימוש.
<< דובר >> נעה בן שבת: << דובר >>
הוא לא מתפקד. לכן משרד הרווחה עכשיו אמר שהוא רוצה, למרות שהמנגנון לא מתפקד הזה חל על כל שאר הדברים, הוא רוצה שלגבי התרופות הפסיכיאטריות יהיה מנגנון של פנייה לבית משפט.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
יש שתי אופציות. וגם היא רוצה להגיד, מנהלת השירות אומנה רוצה לדבר, היא בזום והיא תשמח להגיד כמה מילים. אז זה לשיקול דעתכם.
אני כן אגיד, זה או שמכניסים את התרופות הפסיכיאטריות לפרט 1 ואז זו סמכות בלעדית של האומנים. בסדר? כלומר, גם אם ההורה מתנגד תיאורטית, שנייה, אני אומרת, זה האפשרויות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
ההצעה שלי כללה את זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ההצעה שלך היא בסעיף 3. כלומר אני כן חייבת ליידע את ההורה הביולוגי, שזה ממילא עושים. אף אחד לא פועל מאחורי הגב שלהם. זה ליידע את ההורה הביולוגי. ואם ההורה הביולוגי אומר באופן אקטיבי אני מתנגד אז נפנה לבית משפט.
מה זה פותר לי? את כל המקרים, שהם רוב המקרים, שההורה אומר לי בטלפון אני מסכים, אבל לא כותב. או לא עונה לי בכלל. או נעלם ואני צריכה לחפש איפה הוא נמצא.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא, מעבירים את הנטל. הפנייה לבית משפט זה על ההורה הביולוגי.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, לא, לא.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אין לי בעיה לפנות אם אני - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, הפנייה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
הנטל לא הועבר, הוא עדיין על הרווחה. אם יש התנגדות עו"ס האומנה ועו"ס חוק נוער פונים לבית משפט.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי. תודה שהבהרת את זה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אין בעיה, עם זה אני יכולה להתמודד. בניגוד למה שחברתי אומרת, זה לא רוב המקרים. רוב המקרים זה ההורים הנעלמים, הלא עונים. אני מסכים אבל אני לא אכתוב. אני מזכירה שהיינו פה בדיון לפני כמה חודשים שזה מה שאמר הורה. ההורה אמר לי כל הזמן שהוא מסכים, אבל הוא לא בא לחתום, אז לא יכולתי לתת את התרופה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
נכון, נכון, אני מסכימה איתך.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
אם אני הולכת לפי מה שכרגע כתוב אני פותרת את מרבית המקרים. אני מקדת את הטיפול הפסיכיאטרי במרבית ילדי האומנה. אני מוכנה להתמודד עם הסיפור של לפנות לבית משפט כשההורה מתנגד, כי אנחנו גם ככה לא פועלים מאחורי הגב של ההורה.
מה שחברתי מציעה ואנחנו לא יכולים להסכים לזה בשום צורה ודרך זה שאם ההורה הביולוגי לא נתן לי הסכמה כתובה - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
תוך זמן של שלושה ימים.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
זה לא משנה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
זה משנה, זה תוחם את זה בזמן.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את יכולה לא להפריע לה? אני רוצה לשמוע שנייה.
<< אורח >> נטלי מופסיק: << אורח >>
ואם הוא לא ענה לי, לא זה, לא העביר לי הסכמה כתובה, לא משנה באיזה דרך, אז בכל מקרה כזה אני אפנה לבית משפט. אז מה הצעת החוק עשתה? כלום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא. שוב, אני אומרת לכם, אתם צריכים להגיד לי תודה, משרד המשפטים, לצורך העניין, כי אני מבחינתי הייתי מכניסה את זה לסעיף 1. אני לא רואה הבדל בין, את יכולה לעשות "לא" עם הראש, אני אומרת לך מה דעתי. מותר שנחלוק? מותר שנהיה במחלוקת?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אליי את מדברת? למי את מדברת?
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני מדברת אליכם, משרד המשפטים. כי זאת שלידך עושה לי "לא" כל הזמן עם הראש. את יכולה, אבל זה נחמד, מותר לנו לחלוק.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אעשה סדר, ליאת ייעוץ וחקיקה. אני מערך הורים, תמאם מערך קטינים. כל אחת עושה "לא" בכיוונים אחרים של הדברים שאת אומרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אוקיי, אז שלושתכן גם יחד, מבחינתי משרד המשפטים אני רגע רואה את כולכם גם יחד. מותר לנו לחלוק ואנחנו כנראה חלוקים. אני חושבת שתרופות פסיכיאטריות אינן שונות מחיסון או אנטיביוטיקה או אקמול או כל דבר אחר. שוב, על הרצף. בסדר? כמו שאקמול לא דומה לאנטיביוטיקה, לא דומה לתרופה אחרת שצריך אותה בצורה כרונית. אבל עדיין יש כאן תרופות שנכנסות לסעיף 1. זה אני חשבתי מלכתחילה שגם זה צריך להיות לא על גבם של ההורים הביולוגיים, אלא כי ככה זה צריך להיות. די, מספיק, זה לא יכול להיות. אנחנו נמשיך להעמיס את הסטיגמה הנוראה ואת הדעות הקדומות. זה פשוט נורא ואיום. זה ברעיון.
הסכמתי כשכתבנו את הצעת החוק, שהיא מונחת בפניכם, הסכמתי בגלל חששות שלכם כאלה ואחרים, זה להכניס את זה לסעיף 3, שכן נותן איזה מנגנון שהוא יותר מאשר ללכת לקנות תרופה בבית המרקחת. וזהו. זאת ההתפשרות שלי, אני יותר מזה לא אזוז. אני מבחינתי אומרת את הדברים האלה לאשורם. תבינו, אם לא נספיק להצביע היום אז מבחינתי אם אתם מבקשים שנגרור עוד זמן כדי שתדברו ביניכם, בשמחה. אני אומרת לכם שזה מה שאני אצביע.
לא רואה הכבדה נוספת על הילד. כי אני רואה את הילד מול עיניי. ואני לא מוכנה לתהליך נוראי. א' את הילד הספציפי ובכלל את כל השירות, המושג שנקרא משפחת אומנה. משפחת אומנה אנחנו צריכים לעודד. חסרות לנו משפחות אומנה. אני רואה גם מול חבריי שהם כאלה כמה הם טובעים בים של בירוקרטיה. כמה זה קשה. תתרכזו בטיפול של הילד, תעשו לי טובה, ולא בכל הבירוקרטיה מסביב. אני רוצה להוריד מהם עומס ולא להוסיף עליהם עוד עומסים מיותרים לחלוטין.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז חה"כ וולדיגר, אני רוצה להשיב לדברים שלך באמת בשתי דקות.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
שתי דקות זה המון זמן.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אנסה אולי בדקה. אנחנו כמערך ייצוג הורים לא חולק על הצורך להבטיח שקטינים שזקוקים לטיפול רפואי, באשר הם, אם הם באומנה או אגב גם במקומות אחרים. אוקיי? יקבלו טיפול תרופתי פסיכיאטרי ויקבלו אותו במהירות וללא עיכובים מיותרים. אבל אני סבורה שכן יש הבדל בין אקמול לאטנט או לכל דבר אחר ואלה תרופות שמשנות - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה ההבדל בין אנטיביוטיקה, לא, לא - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
רגע, רגע, אני רוצה לסיים את הדברים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, אל תקריאי לי. אני לא רוצה שתקריאי לי. לא רוצה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא מקריאה לך, אני אומרת לך בשורה התחתונה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז אני שואלת אותך שאלה. אני אעצור אותך באמצע ואשאל אותך, מה ההבדל בין אנטיביוטיקה לאטנט?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני חושבת שזה דיון רפואי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה ההבדל בין אנטיביוטיקה לאטנט?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני חושבת שזה דיון רפואי שהתשובה אליו, לא יודעת, צריכה מומחים. אני לא רופאה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
יש לי מומחה שנקרא ד"ר גלעד בודנהיימר, בואי נשמע אותו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז אני אביא מומחה שיגיד אחרת. ושמענו אותו.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אבל אני קובעת ולא את.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
בסדר גמור. אבל אני באה ואומרת שאני מתנגדת בצורה ברורה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מאה אחוז.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני סבורה שלא נעשתה עבודת מטה מספיק.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אז אנחנו נצביע בניגוד להתנגדות שלך.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אתם יכולים להצביע. ואנחנו בסופו של דבר נעשה את מה שאנחנו סבורים שנכון לעשות בשביל לשמור על איזונים במערכת המשפטית. אני חושבת שזה שינוי בדין מהותי. אני חושבת שזה לא שינוי - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
מה זה קשור למערכת משפטית עכשיו, תסבירי לי. מה הקשר?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני אסביר לך. השינוי פה זה לא שינוי רק דיוני. אוקיי, טוב, אז ניתן תרופות. יש פה שינוי של מערכת איזונים משפטית ופגיעה באפוטרופסות. יש פה הליכי נוער ברורים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כשאת ממנה כל כך מהר אפוטרופוס לדין, אין לזה פגיעה באפוטרופסות? בואי, כאשר לך נוח, כי זה משפטי אז יופי. כי המשפט הוא מעל הכול.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא חושבת שיש קשר בין מה שאת אומרת. בהיבט המשפטי ובהיבט הטכני. אין קשר. את רוצה לקבל תשובה עניינית ומקצועית, יש פה את תמאם סמרי, היא הממונה הארצית על ייצוג קטנים.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
לא, לא, אני עוצרת אותך שנייה ואני רוצה רגע את גלעד בודנהיימר. בסדר?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
שמענו אותו היום.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
סליחה? תודה. את יודעת שאני מנהלת את הדיון?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אין שום בעיה. אבל אני אומרת.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני יודעת שהתרגלתם שאתם מנהלים את הדיון, אבל אני מנהלת אותו.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, השאלה אם הדיון עכשיו מתחיל מחדש.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
כן, נתחיל מחדש .
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אוקיי, בסדר גמור.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אגב, אני חייבת לומר לך, נעה, שאני לא מבינה למה אנחנו לא יכולים להצביע כאן ועכשיו. כי האירוע פה הוא בוודאי שהוא אירוע מהותי. בוודאי שאנחנו מדברים על מהות, אנחנו לא מדברים על סדרי דין. אנחנו מדברים על כך שמשפחת אומנה כשיש לה ילד שצריך תרופה פסיכיאטרית הוא לא חלם עליה בלילה. זה לא שנותנים תרופות, זה לא אקמול שאתה יכול לקנות שאתה בא ואתה לא צריך מרשם. זה לא האירוע. גם אטנט אני צריכה מרשם וכל שלושה חודשים הוא מתחדש. כלומר, כל תרופה פסיכיאטרית הכי קלה שיש אתה צריך ללכת לפסיכיאטר. לא נותנים לך את זה לשנה, כל שלושה חודשים אתה צריך ללכת ולקבל את המרשם מחדש. זה תהליך שהוא מחוץ למשפחת האומנה. הוא חייב להיות גורם חיצוני, כשאני סומכת על הרפואה. אלא אם כן משרד המשפטים אומר לא.
הרי על כל נושא, כל דבר שהוא בעולם, כל דבר, אפשר להביא שני מומחים שכל אחד יחשוב אחרת. אבל יש לי כאן את גלעד בודנהיימר, שהוא ראש מערך בריאות הנפש במשרד הבריאות. אם אנחנו נמוטט את מה שהוא אומר, אז בואו נסגור את משרד הבריאות וניתן למשרד המשפטים, הוא יחלוש גם על משרד הביטחון וגם על משרד הרווחה וגם על משרד הבריאות וגם על המשרד לביטחון פנים. הוא הכול.
לא, לא אצלי בוועדה. יש כאן משרדים וכל משרד, על אף שיש לי המון הערות על משרד הבריאות ובוודאי על בריאות הנפש. יש לי, אבל עדיין זו הסמכות וזה בר סמכא להחליט בשבילי כוועדה. כוועדה ממלכתית, מה נכון או לא נכון.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
השאלה מה הסוגייה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הסוגייה היא מה המעמד של תרופה פסיכיאטרית מול תרופה אחרת. וזאת הסוגייה.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אם זאת הסוגייה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אם את מאפשרת להורה אומנה ללכת - - -
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני לא מאפשרת, החוק מאפשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את מייצגת לי כרגע את החוק שאת רוצה, את מייצגת את עצמך?
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני מייצגת את מערך ייצוג הורים וסיוע משפטי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
את מייצגת את משרד המשפטים.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא. אני מייצגת מערך ייצוג הורים בסיוע משפטי.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
הבנתי. אבל את מייצגת את משרד המשפטים בנקודה הזאת.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
לא, לא, לא. ייצוג הורים יש - - -
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
בסדר, מאה אחוז. את כל הכותרת, תני לבד את הכותרת מבחינתך. את מייצגת גוף של המדינה שאמור לעזור לנו בחקיקה. בסדר? בחקיקה בצד המשפטי. מאה אחוז. גלעד בודנהיימר מבחינתי מייצג את הצד הרפואי של האירוע. ואם החקיקה הזאת קבעה בעבר שתרופה רגילה, אנטיביוטיקה, אנטיביוטיקה קשה, שצריך לתת דרך הווריד או אנטיביוטיקה שבולעים, אבל היא לא אנטיביוטיקה של מה בכך, יש סדר איך משפחת אומנה יכולה לטפל בזה. קרי ללכת לרופא. הוא לא יצטרך ארבע חוות דעת כדי לקבל אישור לתת אנטיביוטיקה לילד. הלך לרופא משפחה שהוא סומך עליו, רופא משפחה אמר אנטיביוטיקה. הוא הולך לקנות את האנטיביוטיקה והוא נותן לילד אנטיביוטיקה. אני רוצה לשמוע את גלעד בודנהיימר האם זה משהו אחר.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
את לא יכולה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני לא יכולה, בסדר.
<< דובר >> ענת כהן שמואל: << דובר >>
ננסה.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אני אומרת לכם שזה האירוע מבחינתי ואנחנו ככה נעביר את החוק.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אני רוצה להגיד משפט אם אפשר.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
אי אפשר. השעה 11:00.
<< אורח >> יפעת כהן פוליצר: << אורח >>
אז אני אגיד שיש פה פגיעה בזכויות יסוד.
<< יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >>
גלעד, אני אבקש לשמוע אותך בדיון בעזרת השם ביום שני, בשעה 9:00. נתחיל עם זה. נודיע כמובן בצורה מסודרת. נתחיל עם זה, ניתן לזה עד השעה 10:00 גג. כי ב-10:00 גמרנו אחרי הצבעות של הכנה לקריאה שנייה ושלישית. מוזמנים, כל מי שיש לו מה לומר בנושא הזה מוזמן לבוא ולהגיד את הדברים. את הגילוי הנאות שלי עשיתי ואני מסיימת בזה.
תודה רבה לכולכם. ברור לי שכולנו רוצים את טובתו של הילד.
תודה רבה, הישיבה נעולה.
<< סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 11:03. << סיום >>