פרוטוקול ועדה

DOC 206,547 תווים המסמך המקורי ↗
הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 619 מישיבת ועדת העבודה והרווחה יום שני, כ"א בתמוז התשפ"ו (06 ביולי 2026), שעה 09:42 סדר היום: << נושא >> הצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024 << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: מיכל מרים וולדיגר – היו"ר דבי ביטון – מ"מ היו"ר מאיר כהן מוזמנים: מארק שמיס – מנהל אגף בכיר הערכה והכרה, מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי מירי פומרנץ – לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי נורית כהן – עו"ד, ממונה ראש צוות מינהל מוגבלויות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ד"ר טלי בורלא – מנהלת שירות הערכה והכרה, משרד הרווחה והביטחון החברתי שרה יצחקי – עו"ד, המחלקה למשפט ציבורי חוקתי, משרד המשפטים ד"ר נעמה יושע אורפז – מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות שרית מזרחי – תחום ילד נכה באגף נכות, המוסד לביטוח לאומי חנן פוטרמן – עו"ד, לשכה משפטית, המוסד לביטוח לאומי ד"ר איתי אלנברג – ראש תחום מחקר ואקדמיה, לשכה רפואית, המוסד לביטוח לאומי אילת לוין – עו"ד, ממונה משפטית, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות גדעון זעירא – מרכז המחקר והמידע של הכנסת אודליה מעודה – צוות האגף הממונה על תעסוקת אנשים עם מוגבלות, ההסתדרות החדשה רותם אייזיק – עו"ד, מנהלת האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט ליאל פלג – עו"ד, ראש תחום רווחה, אגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט רויטל לן כהן – עו"ד, חברה בצוות הניהול וממונה על קשרי ממשל, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים זהר לרר פטקין – מנכ"לית האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת הדר מרלי – מנהלת קשרי ממשל, אותי - עמותה ישראלית לאוטיזם שירי הוכמן – מנכ"לית מגדל אור - עמותת יעדים לצפון לילך רון לוי – יו"ר עמותת אמ"א ילנה ליטיצבסקי – מייסדת עמותת אמ"א אסתר קרמר – חברת ועדת מנהל, עמותת לשמה יעל וייס רינד – מנהלת עמותת אופק לילדינו - ארגון יציג של הורים של ילדים עם מוגבלות לילך בר – עו"ס, מנהלת תחום קהילה, ארגון בזכות - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלות דקלה מאיר – יועצת משפטית, איל"ן ד"ר עמיחי תמיר – יו"ר ארגון הנכים, זכויות נכים דורון קראוס – פסיכולוג אחראי מרפאת ילדים ונוער, ארגון עובדי קופת חולים כללית אוריאל גפן צימרמן – אזרח בעל מוגבלויות נורית טופז – יו"ר תנועת תושווים רפאל ארווס – הורה שכול לימור פריזט – אמא שכולה משתתפים באמצעים מקוונים: נועה בן שאול – עו"ד, אקי"ם ישראל אתי אברהם – רכזת קהילה נגישה ארצית ייעוץ משפטי: נעה בן שבת מנהלת הוועדה: ענת כהן שמואל רישום פרלמנטרי: חבר תרגומים, מיטל פורמוזה רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> הצעת תקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024 << נושא >> << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בוקר טוב לכולכם, סליחה על האיחור. היום יום שני, כ"א בתמוז התשפ"ו, 6 ביולי 2026. השעה 9:40. אני מתכבדת לפתוח את הדיון בתקנות שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ"ד-2024. שבעצם המשך של הדיון מיום 11 במאי 2026, פרקים ד' ו-ה'. אנחנו עוסקים בגורם המכיר כמדומני. בדיון הקודם ביקשנו נתונים והתייחסות מהמשרדים. ממשרד הרווחה חזרנו וביקשנו את הסטים הנוספים שהיו אמורים להגיע כבר בפברואר. נתנו עוד ארכה. הבטחתם לנו לפנים משורת הדין שב-1 ביוני זה יגיע. היום אנחנו ב-6 ביולי וטרם ראינו את הסטים הנוספים. אני חושבת שאנחנו לא יכולים לתת לזה להמשיך ככה. אתם חייבים פשוט להמציא לנו את הסטים, כי עם ישראל מחכה לזה. וזה פשוט נראה לי שערורייה שזה לא אצלנו. ביקשתי גם ממשרד האוצר לקבל דיווח לפי סעיף 45(ב) לחוק. כמענה לכך עניתם שהדיווח שלכם מתואם עם משרד הרווחה. אז אנחנו נבקש לשמוע התייחסות גם שלכם וגם של משרד הרווחה. עוד ביקשנו דיווח בנוגע לגידול הטבעי ממשרד הרווחה. נאמר לנו שמדובר בגידול של 48%, זה היה נראה לנו מטורף. אז אנחנו נבקש להציג נתונים עדכניים ככל שיש לכם והסבר שלכם. יש לי פה עוד לא מעט דברים שאני רוצה שניגע בהם היום. אני מקווה שנצליח להתכוונן לכיוון סיום והצבעה לפחות על הפרקים שיש לנו. אני נאלצת לעזוב לוועדה כנסת, אז אנחנו קצת נעשה פינג-פונג ואני מודה לחברתי דבי שתחליף אותי. אז בבקשה, אני יודעת שיש פה הורים שכולים שמבקשים לדבר, אז אני אתן לך את הכבוד לעשות זאת. (היו"ר דבי ביטון) << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה לכולכם שבאתם. מרגיש לי שאני סוגרת מעגל. מחוקקי החוק זה יאיר ומאיר וכמי שמובילה את זה כבר מתחילת הדרך אני באמת שוחחתי עם חה"כ מיכל וביקשתי ממנה השבוע 'מיכל, אנחנו חייבים לסיים את זה עוד המושב'. אני מקווה באמת שנצליח להתקדם עם זה. רק לפני שנתקדם בחוק עצמו, יש מספר הורים שמבקשים לדבר. הורים שכולים. לימור, בבקשה. << אורח >> לימור פריזט: << אורח >> בוקר טוב לכולם. אני אמא של איתי פריזט שנפל ב-2 בנובמבר 2024 בג'באליה. איתי לחם ביחידת גבעתי. איתי לחם כתשעה חודשים עד היום שנהרג. אני מגיעה לוועדה שלכם פה לדבר כדי שישמעו אותנו ההורים השכולים. אני אגיד קצת דברים שאולי קשה לשמוע אותם, אבל אנחנו ההורים השכולים הגענו למצב של נכות נפשית. אנחנו גם נכים. לא רואים אותנו בתור נכים, אנחנו מאוד שקופים. איתי היה בני הבכור מתוך חמישה ילדים. איתי היה ילד שני מטרים, ילד לתפארת. ילד שלא צריך בכלל לדאוג להגיד לו לעשות דברים. חמש יחידות הכול, סיים בהצטיינות יתרה כלכלה, מינהל, עסקים וערבית. איתי היה הכוח שלי. איתי היה העוגן שלי. איתי היה מורה הדרך שלי לחיים האלה. איתי השאיר לי במכתב שלו האחרון משפט שמלווה אותי כל החיים, מהרגע שהוא נהרג: "תעזו ותגשימו את עצמכם בלי לפחד, גם אם זה מפחיד". היום אני עומדת מולכם, גם אני מפחדת, אבל אני עושה את זה בשביל הבין שלי, בשביל ההורים השכולים שנמצאים במצב קשה. מאוד מאוד קשה. הרבה הורים מגיעים למצב של שתיית אלכוהול, של שימוש בסמים. הרבה מריבות בתוך הבתים. בתים מתפרקים, ילדים קטנים סובלים. הילד הקטן שלי בן השבע עוד מעט הוא על הרצף האוטיסטי. להתמודד עם הילד הזה כל יום כשהוא שואל מתי אח שלו הגדול חוזר, כי הם היו מאוד קשורים אחד לשני. אני אגיד לכם משהו, אני לא הגעתי לפה לקבל רחמים, אני לא רוצה רחמים. הרחמים לא יחזירו לי את איתי לשולחן שבת, למלא את המקום שלו בבית. אני פה רק בשביל הצדק בשביל ההורים השכולים. אני יכולה להגיד לכם, אני כבר לא אותה אמא. אני הייתי אמא, מאה אחוז אמא. מהרגע שאיתי נהרג אולי אני 10% אמא. זה עצוב להגיד את זה, ויש לי עוד ילדים קטנים. נאלצתי לעזוב את העבודה שלי, כי לא יכולתי להתמודד גם עם עבודה וגם עם ילדים. ובמיוחד עם ילד קטן שהוא על הרצף האוטיסטי שצריך לקחת אותו לטיפולים, והרבה טיפולים, על מנת שהוא יהיה ילד רגיל בחברה שלנו. כי אנחנו יודעים מה עושים לילדים האלה כשהם גדלים. וזה היה החשש הכי גדול שלי בחיים. כי אני אמרתי תמיד אחרי לכתי מהעולם הזה אני יודעת מי ידאג לו. ידאג לו איתי. אבל איתי כבר לא פה. אני יודעת שהילדים שלנו שהלכו להגן על מדינת ישראל לא עניין אותם לא ימין, לא שמאל, לא דתיים ולא חילוניים. אני לא דתייה במקור שלי, אני באתי מבית חילוני. אני החלטתי להתחזק כשנפתחה המלחמה. משהו שם חיזק אותי, משהו שם החזיק אותי. גם כשאיתי נהרג החלטתי לא להישבר משם ולא לעזוב את הדרך הזאת. אבל לצד הדרך הזאת אני גם פועלת היום למען ההורים השכולים. אני הקול שלהם. אני רוצה להביא לשינוי התנאים הסוציאליים במדינת ישראל עבור ההורים השכולים. הורים שכולים לא רק שאיבדו את ההכנסה שלהם, איבדו את שמחת החיים שלהם. איבדו את הרצון לחיות. אני יכולה להגיד לכם שמהיום שאיתי נפל ואני הכרתי את רפאל ארווס שיושב לידי, אבא של שי, אני אין לי חברים רגילים, יש לי חברים רק הורים שכולים. כי הם היחידים שמבינים אותי. הם היחידים שרואים אותי, הם היחידים שיכולים להרים אותי מהמצב שאני נמצאת בו הכי נמוך ויכולים לתת לי להחזיק עוד את הראש מעל המים. אני רוצה רק לשאול שאלה אחת אתכם, אני הקמתי עצומה לפני כמה ימים לגבי ההורים השכולים. בעצומה כרגע עומדים כ-465 חתימות. לשינוי התנאים הסוציאליים. ביום חמישי בשעה 15:22 ביקשתי מההורים השכולים לשתף את זה. ב-15:38 קיבלתי כבר טלפון ממשרד הביטחון שרצה לשבת איתי שיחה אחד על אחד על מנת לשפר את התנאים הסוציאליים שלי, כי הם ידעו שהעליתי עצומה. איפה הם היו שנה ועשרה חודשים? את זה אני שואלת כל הזמן. המרדף אחרי משרד הביטחון, אני לא באה, באמת, אני לא באה להכפיש את משרד הביטחון, אני לא באה להכפיש אף אחד. אני באה רק להשמיע אותנו, שיראו אותנו, שיקשיבו לנו וידעו את המצוקה שאנחנו נמצאים בה ביום יום. המצוקה הנפשית. הנפש, ברגע שהנפש חולה לא משנה, זו מוגבלות, כל הגוף לא מתפקד. דברים שהיו פשוטים בשבילי לעשות אותם הם כבר לא פשוטים. אני מבקשת מכם באמת שתקשיבו לנו, שתשמעו אותנו. שאנחנו לא עוד איזה קול שנשמע בדיון. אני רוצה שתיקחו את מה שאני אומרת פה. תעזרו לנו, להורים השכולים לחזור לקצת חיים נורמליים אני אקרא להם, כמה שאפשר. זה מה שאני מבקשת, שתצאו מפה בבקשה, לא לנסות להביא אותנו לעוד דיון נוסף או ועדה נוספת. תעזרו לנו להגיע לשינוי עבורנו, עבור ההורים השכולים פה שזועקים את הקול. אני מתחננת אליכם, אני מבקשת מכם, אנחנו לא חיים כבר. אנחנו הולכים ביניכם, אנחנו מתים. אתם רואים אנשים מתים, לא אנשים עם חיים. אני בבוקר כדי לקום צריכה לגרור את עצמי מהמיטה כי לא רוצה לקום, לא רוצה לחיות. לא רוצה להיות בחיים האלה כשאני יודעת שהבן שלי הגדול לא נמצא פה. אבל אני כל בוקר מזכירה לעצמי 'לימור, יש לך עוד ארבעה ילדים שאת צריכה להיות איתם. קומי, קחי את עצמך, תאספי את עצמך בידיים'. זה קשה, זה מאוד קשה. ועוד תצאי לעבוד. ויש אימהות שיוצאות לעבוד בעל כורחן ואחרי זה מגיעות למצב שהן חולות סרטן והן לא מרגישות טוב ומתחילות לאבד את כל הכוחות שלהן מלתפקד בבית. אימהות עם שבעה ילדים, עם שישה ילדים. עם שני ילדים. זה לא משנה, זה אמא. אז רק מה שאני מבקשת מכם שמה שאמרתי, בבקשה, שיישמע ולא ייפול על אוזניים שהן לא שומעות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה לך לימור. הכאב ברור, אבידה שאין לה שום, רק כוח וחיבוק. << אורח >> לימור פריזט: << אורח >> אני רק רוצה עוד דבר קטן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בקצרה, כי אנחנו חייבים לצערי. << אורח >> לימור פריזט: << אורח >> ממש בקצרה. אני רוצה רק לדבר על עוד דבר מאוד קטן. זה קטן, זה גדול, על משפחת נגר. משפחת נגר היא משפחה שכולה שהם אימצו שני ילדים. ילדי אומנה. הילדים האלה, ואני מתביישת להגיד את זה, הילדים האלה לא נחשבים אחים שכולים של תומר. אחרי שהם גדלו איתו 18 שנה. אני חושבת שאחים שנמצאים, שמגיעים ילדים של משפחות אומנה והם חלק מהמשפחה הם גם חלק ממשפחת השכול. אלה דברים שלא יכולים להיות במדינת ישראל שיעברו על סדר היום. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה לימור. תודה רבה. << אורח >> לימור פריזט: << אורח >> תודה לכם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רפאל בבקשה. תציג את עצמך. רפי חבר יקר. << אורח >> רפאל ארווס: << אורח >> קודם כל אני אראה לכם את התמונה של שי, הבן שלי. קודם כל בוקר טוב לכולם. שמי רפאל, בטח חלקכם כן מכירים אותי, חלק לא. תשבו טוב על הכיסא, אני הייתי ב-311 הלוויות. תאספו פה את כל ה-120 חברי הכנסת ביחד לא היו את מה שאני עשיתי. אני הייתי מעל 750 בתי שכול בישראל. נסעתי אלפי קילומטרים. אני נוהג לשטוף את החלקות הצבאיות, אני נוהג ללכת מבית לבית בישראל. אני מכיר את כל משפחות השכול בישראל. אני שילמתי מחיר כבד. הבן שלי שיש נלחם שלושה ימים בכפר עזה והוא הבן הקטן מתוך חמישה ילדים. את שי קברתי ארבע פעמים. שי התפוצץ במלחמה. ארבע אל מלא רחמים עשיתי על הבן שלי. ואני אספר לכם מקרה מאוד חמור שהגיע. אני לא סתם הגעתי לפה. אני ב-21 לחודש, 21 ביוני אריה מועלם, מנהל בכיר במשרד הביטחון קבע איתי פגישה כדי להגיע אליו. ואני קיבלתי ביטול לפגישה הזאת. ב-22 ביוני משרד הביטחון דאג לנתק לי את החשמל בחלקה הצבאית. אני הקמתי שם משהו שלא נעשה משנת 1948. הקמתי שם מקום שההורים השכולים יכולים לשבת, לשתות, לדבר, לבכות אחד לשני. והם מצאו לנכון לנתק לי את החשמל בחלקה הצבאית למשפחות השכולות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בחולון. << אורח >> רפאל ארווס: << אורח >> בחולון. אני מתרגש. אני גם רואה פה את דבי ודבי הייתה אצלי בחדר של שי. אישה מדהימה ביותר. אבל אני אמשיך. במהלך שלושה ימים רצופים משרד הביטחון שלח את החשמלאים שלהם לבדוק אם אבא של שי יושב בחלקה הצבאית. ואם הוא לא שם לנתק את החשמל. שלושה ימים רצופים שלח, כאחרון העבריינים, משרד הביטחון, לראות אם אב שכול לא נמצא שם, לנתק את החשמל. ואני אומר לעצמי לא יכול להיות. זה לא משפחת פשע משרד הביטחון. לגמרי לא. ביום הרביעי הגיע חשמלאי כדי לנתק לי את החשמל בחלקה הצבאית. לא נותרתי חייב. התקשרתי לכולם, לנייד שלהם, ואני לא אגיד שלא קיללתי ואני לא אגיד שלא נזפתי. במילים מאוד קשות נזפתי. הגעתי עד לעוזרים של השר ישראל כ"ץ, שלא כל כך מיהרו לחזור אליי. פניתי לאסף העוזר של ישראל. ניסו גם לנדף אותי, אבל לא ויתרתי, כמו שאני מכיר את עצמי. ואז למחרת, בעצם כבר באותו יום שניתקו לי את החשמל החשמלאי התקשר אליי ואמר לי רפאל, מה עשית שהם הביאו לי, משרד הביטחון אמרו לי מיד תחבר לו את החשמל. בואו אני אספר לכם פה משהו אתם תזדעזעו. אתם תחשבו שאני פה מספר לכם סיפור על משפחות פשע. ממש לא, זה משרד הביטחון. באו למחרת, חיברו לי את החשמל. אני מדבר אתכם על מקפיאים שנמצאים שם 3,000 ארטיקים לחיילי צה"ל. נמצאת שם שתייה, חלב, דברים למשפחות השכולות. יש מקרר בתוך החלקה. באו, חיברו לי את החשמל ב-7:20. ב-23 זה היה היום שהייתי אמור להגיע למצודת יואב, לזכר הנופלים של גבעתי. הייתי בדרכי לשם, הגעתי לפני הזמן למצודת יואב. לפני השעה 17:00. היינו מוזמנים משפחות השכול בשעה, מה אני אגיד לכם? בינתיים מצאתי מיגונית ערומה. אני רשמתי "964 חללים נפלו על הגנת המולדת" בגרפיטי, כדי שכולם יזכרו בזכות מי הם נושמים וחיים וממשיכים את החיים. ואני עכשיו רואה אתכם, אני רואה עכשיו חלקות צבאיות, אני אפילו לא רואה אתכם, אתם לא תאמינו. אני רואה את הנופלים, אני רואה את החללים. ואז קרה משהו. נכנסתי לתוך מצודת יואב, הרגשתי לא טוב. הרגשתי משהו, מועקה. אתם מכירים את זה שאתם מרגישים משהו שהולך להיות ואתם אומרים פה אני לא אעבור, אני כן פה אעבור? אני הרגשתי משהו לא טוב. ואז הייתה לי שיחת טלפון ממנהל ממשרד הביטחון בשם ליאור ימין. הוא התקשר אליי לקראת 17:00. אני לא עניתי. אמרתי זהבה, תעני לו את. כמובן לא רציתי, ניתקו לי חשמל, החזירו לי, את כל המשחקים האלה. אשתי דיברה והוא אמר אני מאוד אוהב את רפי. תגידי לו אני מאוד אוהב את רפי. אבל אני אתקדם הלאה. נכנסנו למצודת יואב וקיבלנו הנחיה להיכנס. היה אוכל, היה הכול, ואז אמרו לנו לרדת לבמות שם. אמרו בבקשה מקבלים את הרמטכ"ל, מקבלים את הרמטכ"ל. וכל המטה הכללי נכנסים ואני יושב מאחורי המג"דים והמח"טים, הם משפחות שכול, הילדים שלי היו בצד שמאל, הילדים שלי, אשתי ישבה פה לצידי. ואז אמרו הרצל שמואל לעלות לבמה. תקשיבו טוב, תקשיבו לי מה אני אומר לכם. היה לי מסך שחור בעיניים. ישב לידי המג"ד של גבעתי, דפקתי לו על הדרגות שלו מאחורה. אמרתי את מה שאמרתי. אמרתי לו שלומי, אני לא אגיד לכם מה אני אמרתי. אבל אמרתי תסתכל מי עולה על הבמה. העבריין הראשי שניתק לי את החשמל. << אורח >> רפאל ארווס: << אורח >> אני עמדתי ואני שם זעקתי מדם ליבי. כמובן עצרתי שם את הכול. ואנחנו משפחות השכול שילמנו את המחיר הכי כבד. הבתים שלנו נהרסו. החיים שלי, המשפחה שלי היא לא אותה משפחה לגמרי. תהיו, אין לי מה להגיד לכם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה רק להגיד לכם, אני בכל שבוע מוציאה פוסט וקוראת לזה צו מוסרי, שאני מספרת על אחד מהחללים של ה-7 באוקטובר. אפשר לראות את זה ברשתות. בחרתי, אנחנו לוקחים אקראית וכתבתי על שי. זה היה ביום שישי. אנחנו מעלים את זה בדרך כלל ביום שישי, לעילוי נשמתם. קיבלתי טלפון מרפי. לא הכרתי את רפי. אמרתי 'שלום', זה היה כמה דקות לפני כניסת שבת. והוא בכה ואמר לי את ריגשת אותי. אמרתי לו 'מי מדבר איתי'? << אורח >> רפאל ארווס: << אורח >> את הרגת אותי. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> הוא אמר לי שזה רפי, אבא של שי. ומצאנו, כמו שאתם רואים את ההתרגשות הזאת, אנחנו פשוט בכינו שנינו. כי מצד אחד, באמת אפשר להבין את הכאב. מצד שני, זה מעט השליחות שאנחנו יכולים להדהד. ורפי, מי שלא מכיר אותו, אני מציעה לכם ללכת לחלקה בחולון. בכל בוקר רפי מגיע, שוטף את הקברים, מדבר אליהם, מספר להם. ההורים מגיעים ומספרים לילדים. אני אמרתי לו שזו פעם ראשונה שאני בבית עלמין, בחלקה צבאית ואני מרגישה שיש חיים. בנוסף הוא כמובן מגיע לכל משפחה שכולה. הוא לוקח נר, הוא לוקח תמונה. הוא מחזק אותה. << אורח >> רפאל ארווס: << אורח >> אני אסביר לכם. כל משפחה שכולה בישראל מקבלת את התמונה של הנופל. בגב התמונה אני רושם בס"ד רפאל אבא של שי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה רפאל. הדברים חשובים. כמובן שהם מתועדים ולימור, אנחנו עוד נדבר. אנחנו נתקדם עם התקנות. רק לפני שנתחיל, אני מרגישה חובה, אף על פי שכבר עשיתי את זה, לגנות את דבריו של מנכ"ל ביטוח לאומי שבאמרה אומללה מצא דרך אולי לפגוע בהמון הורים לילדים אוטיסטים כשהוא אמר שיש אקזיט חדש. שההורים עכשיו יש להם הכנסה חדשה ואז בעצם זה שיש לך ילד אוטיסט או שאתה הופך את הילד שלך לאוטיסט זו הכנסה וזה אקזיט. אלה מילים מאוד אומללות, לא רגישות. אני באופן אישי חושבת שמי שחושב ככה ויושב במשרה כזו אין לו מקום להמשיך לשבת שם. אני רוצה באמת מפה לומר לכל ההורים לילדים אוטיסטים או לכל מגבלה – אתם מיוחדים והכוחות שלכם מיוחדים ובזכותכם אתם מגדלים ילדים נפלאים. וכל האמרות האומללות האלה שנאמרות כנראה ממי שלא יודע מה זה, אין להן מקום אצלנו. אני מבקשת רק להעביר את זכות הדיבור לשר הרווחה לשעבר מאיר כהן. בעזרת השם גם לעתיד. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רק באתי לשמוע. אבל אני רוצה להתייחס לאמירה האומללה. אני לא שמעתי אותה. אבל אני מקווה שהביטוח הלאומי יוציא מיד הבהרה, אם אכן הדברים נאמרו. חייבת להיות הבהרה. אף אחד לא עושה טובה להורים ואף אחד לא עושה טובה לאנשים עם מוגבלויות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה. נעה, את רוצה שנתחיל? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו בפרק ד'. סיימנו שלושה פרקים. גם בפרקים הקודמים יש לנו דברים שעוד נשארו פתוחים שאנחנו נצטרך לחזור אליהם. אנחנו נתקדם עכשיו, נשאר פרק ד' ו-ה' ואני מקווה שאולי שבוע הבא כבר נהיה אחרי. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו נתחיל בנוסח שלפניכם, בעמוד 1, כי אנחנו רוצים להציג כמה תיקונים שנעשו בנוסח. אלא אם כן את רוצה, האמת שזה קשה להמשיך, אז אני מתחילה את פרק ד'. בעצם קראנו את רוב פרק ד', אבל יש כמה שינויים אז אני כן רוצה להציג אותם. דבר ראשון הנושא של בקשה להכרה. בקשה להכרה יש בהגדרה, כפי שהייתה, היא מדברת על בקשה להכרה כזכאי ולקביעת רמת התמיכה שאדם זקוק לה. אבל למעשה הבקשה היא אמנם בקשה אחת, זאת אומרת שאדם לא צריך להגיש יותר מבקשה אחת. אבל למעשה יש פה שתי החלטות של הגורם המכיר. הגורם המכיר קודם כל קובע שהוא מכיר באדם כזכאי ולאחר מכן קובע לו את רמת התמיכה. זה בדרך כלל נעשה כרצף אחד וזה טיפול אחד בבקשה. אבל יכול להיות שיש לנו אדם שהוא כבר הוכר כזכאי ואחר כך הוא מגיש בקשה מחודשת להכרה, מכל מיני סיבות שנראה בהמשך. לכן אנחנו אומרים בקשה להכרה כזכאי או לקביעת רמת תמיכה. הכוונה בשפה רגילה הייתי אומרת ו/או. למעשה זה יכול להיות בקשה לשניהם וזה יכול להיות בקשה לכל אחד מהם. עכשיו יש לנו "גורם מכיר". אנחנו מיד נראה את זה. "גורם מכיר" – לפי תקנה 22(א) או (ה), לפי העניין; כי בסעיף קטן (ה) יש לנו התייחסות, ההתייחסות הנפרדת לגבי אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, שלגביהם יש חוץ מהגורם המכיר הכללי שיש בתקנות יש גם התייחסות נפרדת ונראה אותה מיד. אז נעבור לסעיף, זה היה סעיף 21. עכשיו סעיף 22 שעוסק בגורם המכיר – כשירותו וניסיונו. יש פה שינוי שהוא בעיקר שינוי נוסחי. הגורם המכיר – כשירותו וניסיונו 22. (א) גורם מכיר יהיה בעל מקצוע שהוא אחד מאלה: פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה קלינית, שיקומית, חינוכית או התפתחותית, עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק, ולעניין המוגבלויות שלהלן – גם אחד מהמפורטים להלן, לפי העניין, והכול ובלבד שמתקיימים לגביו התנאים לפי תקנות משנה (ב) עד (ד) והשר הסמיכו כגורם מכיר לפי סעיף 11 לחוק: זאת אומרת יש לנו את התנאי של ההכשרה המוקדמת של אותו אדם. יש לנו את התנאי של אותם תנאים שמפורטים בתקנות משנה (ב) עד (ד) ויש לנו את התנאי של ההסמכה בידי השר. שלושת המקצועות האלה של פסיכולוג המומחה בכל המומחיות שפורטו כאן, של עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק מתייחסים לכל המוגבלויות ולכן הם נכתבו בראש. עכשיו יש למוגבלויות שונות יש לנו גם תפקידים נוספים. לעניין אוטיזם אמרנו שיש גם את הרופא המומחה בפסיכיאטריה. נוסף אליו גם קלינאי תקשורת – זה דבר חדש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נראה לי שקלינאי תקשורת דיברנו על זה פעם שעברה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יכול להיות. לי זה מופיע כחדש. מוגבלות קוגניטיבית-נוירופסיכולוגית כאמור בתקנה 2 לתקנות האלה. יש לנו פה את הרופא המומחה בנוירולוגיה שזה חדש . לעניין המוגבלות המוטורית יש את הרופא המומחה באורתופדיה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני רוצה לשאול את הביטוח הלאומי לגבי קלינאית. לא הביטוח הלאומי, משרד הרווחה. לגבי קלינאי תקשורת. זה תנאי שמשלים את ההכרה? אני חייב לעבור קלינאית תקשורת? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לא, זה הגורם המכיר. אני אולי אסביר אדוני. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אוקיי, תסבירי לי. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> הגורם המכיר הוא הגורם שקובע האם האדם הוא זכאי. הוא לא עושה את האבחון, הוא לא מאבחן. הוא רק מסתכל על מכלול הנתונים שבפניו וקובע האם הבן-אדם הוא זכאי ואת רמת התמיכה שלו. הוא לא חייב לעבור, אדם לא חייב לעבור קלינאית תקשורת. פשוט אומרים איזה בעלי מקצוע יכולים להיות מוסמכים על ידי השר כגורם מכיר. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ולמה הכנסתם קלינאי תקשורת, אפשר לדעת? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זו דרישה שבאה מההורים. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> ד"ר טלי בורלא, מנהלת שירות הערכה והכרה, מינהל מוגבלויות. אנחנו הכנסנו את כל רשימת המקצוע שיכולים להתמנות כגורם מכיר. יהיו מספר גורמים מכירים. בן אדם יעבור דרך גורם מכיר אחד, הוא לא יצטרך לעבור כמה. אבל פתחנו את זה לכמה פרופסיות מתוך הבנה שאלה אנשי מקצוע שיש להם את היכולת לשמש כגורם מכיר. גם לקבוע מוגבלות וגם לקבוע את רמת התמיכה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כשאני בא עם הבן שלי או עם עצמי לבקש ואני מגיע לקלינאית התקשורת. נניח בחרתי שהיא תהיה. מה אני צריך להביא איתי? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> מבחינתך, כשמגישים בקשה מגישים את כל המסמכים, את כל הדברים. זה מגיע לגורם מכיר. הבן-אדם לא יכול לומר אני רוצה קלינאית או אני רוצה זה. זה כמו ועדה של ביטוח לאומי. הגורמים שמכירים. אין הבדל, הקלינאית תקשורת אם היא תהיה גורם מכיר תעבוד כמו שיעבוד הפסיכיאטר שיהיה גורם מכיר, שיעבוד כמו שיהיה הפסיכולוג. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, אני שואל את זה כי אני לא יודע מי מכם הגיש בקשה להיפגש עם קלינאי תקשורת עם בעיה של הבן שלו. אם הוא - - - << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה לא טיפול. זה לא תור לטיפול. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא תור לטיפול. אבל גם היא כגורם מכיר היא מקבלת את החומרים והיא צריכה, נכון? יש לה תפקיד. היא לא סתם רשומה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> לא. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני אומר שקלינאי תקשורת אני לא הייתי מכניס את זה ולו בגלל הטעם שקשה להזמין. אם מישהו יתקע שם ייקח לו שנתיים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> יש רשימה והיא חלק מהרשימה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> הייתי נזהר לא להכניס. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רצינו להרחיב. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל יש כמה אפשרויות. יש אפשרות לפסיכולוג. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אז למה להכניס קלינאית תקשורת? << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> כי אנחנו ביקשנו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מי זה ביקש, ההורים? << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> אנחנו. אני מנכ"לית האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת. זה אחד ממקצועות הבריאות של מקצועות מוכרים בישראל, לצד ריפוי בעיסוק. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> נו, אז מה? << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> ואחרים. ויש גורמים שמכירים בתהליך. אז אם המרפאה בעיסוק לא נמצאת או חסרה, היא יכולה למלא את התפקיד בתוך התהליך קלינאית תקשורת. אם יש בתוך התהליך רופא, פסיכולוג, קלינאית תקשורת, מרפא בעיסוק, עובדת סוציאלית. יש כל מיני מקצועות. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני לא מבין. למה רציתם את זה? מה, כי חסרה לכם עבודה? כי מה? למה רציתם להיות ברשימה המכובדת הזאת? << אורח >> קריאה: << אורח >> כי גם קלינאיות תקשורת יודעות לעשות הערכה תפקודית. << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> בדיוק, זה חלק מהפרופסיה. מה? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור, אין לי שום התנגדות לפרופסיה. משרד הרווחה, לכם זה לא, לא שאלתם שאלות? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אענה לך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זו רק חלופה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> חבר'ה, גם חלופה. לפעמים אתה, גם חלופה צריכה להיבדק טוב טוב. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אענה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני מכיר את המטריה הזאת. מעולם לא חשבתי שקלינאית תקשורת צריכה להיות גורם מכיר, עם כל הכבוד. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו אפשרנו לבעלי מקצועות שונים לשמש גורם מכיר. זאת אומרת, עד אתמול היה שלושה סוגים בעלי מקצועות, מחר יש חמישה. זה לא מוריד מהיקף אנשי המקצוע, זה רק מוסיף. אם לא יהיה אף קלינאי תקשורת שייגש זה בסדר. זאת אומרת, זו החלטה שלו בהיותו עסוק מאוד בדברים אחרים. לנו זה יכול להוסיף, כי זה בכל מקרה מרחיב את המנעד מאיפה שהוא היום. מבחינה מקצועית. זאת אומר, מבחינת האדם בקצה זה לא משנה. כי מבחינת אדם בקצה חובתנו לספק לו הכרה באמצעות אחד מאנשי המקצוע שנמצאים כאן. זה הכול. << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> אני רוצה להוסיף. ד"ר נעמה יושע אורפז, אני רופאה מומחית בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד. מנהלת את המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו במשרד הבריאות. אני אוסיף וארחיב את זה שאנחנו דעתנו המקצועית היא שצריך להרחיב את זה יותר, שלכלל המוגבלויות יהיה אפשר שהגורם המכיר יהיה גם פיזיותרפיסט וגם מרפא בעיסוק וגם קלינאי תקשורת וגם העובדת הסוציאלית וגם הפסיכולוגית וגם הרופא. כלל המקצועות יש להם את היכולת להיות גורם מכיר. אנחנו הצגנו את זה גם למשרד הרווחה ובחנו את זה, תאמין לי, מכל כיוון מקצועי. להיפך, אתה רוצה להרחיב ולאפשר כמה שיותר אנשי מקצוע שהציבור יוכל לפנות אליהם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא, לא נכון. לא בכל מקרה. חבר'ה, החוק הזה הוא מאוד מדויק ומאוד נכון ולא בכל מקרה. ולא לפתוח את זה. אבל החלטתם. אילו הייתי מגיע - - - << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> לפתוח לאנשי המקצוע. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לאנשי מקצוע מאוד ספציפיים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> חשוב לי לציין שחה"כ מאיר כהן הוא המציע, הוא ויאיר, הם אלה שהובילו את החוק. יש להם כוונה מיוחדת. << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> בסדר גמור, אנחנו יודעים להציע את דעתנו המקצועית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מאה אחוז. עוד פעם, הנכד שלי מטופל על ידי קלינאי תקשורת הכי טובים שבעולם. אני חושב שבקטע הזה היה צריך להיות הרבה יותר מדויקים. הרבה יותר, עם כל הכבוד. הכרה של אנשים עם מוגבלויות. << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> מדובר על הכרה באוטיזם, שהיא לקות תקשורת. ואנחנו מצרפים קלינאית תקשורת לתוך אחד הגורמים המכירים. אני לא מצליחה להבין את המוטיבציה להדרה של מקצוע מסוים מתוך הפרופסיות. בעיקר זה שעוסק בלקות שמהותה תקשורת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם מערערים על פסיקה זאת הדרה? תפסיקי. איזה דבר את אומרת? אני מעריך גדול מאוד אתכם ואת המקצוע שלכם. << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> מאה אחוז. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אבל אם מתווכחים זה לא הדרה. תפסיקו. << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> אם מקצוע לא יופיע בתקנות - - - << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> שיושבת ראש תדאגי שזה יהיה זמין ותדאגי לשכר השעתי של האנשים שלך ותדאגי שמישהו שבא לשירות הציבורי לא ייקח לו שנה לפגוש קלינאי תקשורת. ולא לשבת כאן ולהתווכח על אם זה גורם מכיר או לא גורם מכיר. צריך לטפל בבסיס. בבעיות הבריאות שלנו צריך לטפל בבסיס. הבסיס זה לדאוג לקלינאי התקשורת שיהיו זמינים, כי זה הדבר החשוב ביותר. הייתי מנהל בית ספר 25 שנה. אף פעם לא היו קלינאי תקשורת זמינים בדרום. אז הלכתי לאחווה ובענווה גדולה פתחתי, עזרתי לפתוח את המחלקה לקלינאות תקשורת. לצערי רציתי שיהיו שם בדואים הרבה, אבל זה לא הסתייע. תדאגו לזה. טוב שאת יושבת כאן. אני אומר את זה לא בהתרסה. קלינאות התקשורת זה אחד המקצועות החשובים הפחות מטופלים במדינה הזאת. << אורח >> זהר לרר פטקין: << אורח >> אני מסכימה איתך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יש לנו לעניין המוגבלות המוטורית, דיברנו כבר בדיון הקודם, רופא מומחה באורתופדיה, רופא מומחה ברפואה פיסיקלית ושיקום, פיזיותרפיסט ורופא מומחה בנוירולוגיה. לעניין המוגבלות בראייה יש רופא מומחה במחלות ילדים ויש גם במורה שיקומי. אתם עדיין בודקים את הנושא של המורה השיקומי? אולי תוכלו אבל להסביר מהו פחות או יותר? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נורית כהן מהלשכה המשפטית במשרד הרווחה. באמת לבקשת הציבור בדיון הקודם אנחנו בחנו את האפשרות להוסיף מורה שיקומי כאחת הפרופסיות שאפשר להכליל בהקשר של מוגבלות בראייה. מבחינה מהותית אין לנו בעיה לעשות את זה. אנחנו כרגע רק עוד דנים איך בדיוק להגדיר. כי לא מדובר בעצם בבעל מקצוע שהוא מוכר מכוח חוק מסוים, אין לו לימודים אקדמאים. אז מהבחינה הזאת אנחנו עוד בוחנים איך להגדיר. אני אגיד קצת מה זה מורה שיקומי. מורה שיקומי זה בעצם מי שמעביר את ההדרכה השיקומית. הדרכה שיקומית זה שירות של משרד הרווחה שניתן לאנשים עם מוגבלות בראייה. התפקיד שלו זה בעצם ללמד את האדם עם המוגבלות בראייה להתנייד ולהסתדר בחיי היום יום שלו. אם זה אומר פעולות בבית, פעולות בחוץ וכו'. סביב הדבר הזה התפתחה מומחיות שהיא מאפשרת לדעתנו המקצועית להיות אדם שהוא גורם מכיר. אני מזכירה שהוא גם חייב לעבור את ההכשרה שלנו וצריך להיות עם ניסיון, בין היתר בתחום האבחון, שזה גם כמובן חל לגביו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה ההכשרה שאתם נותנים? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> הכשרה לגורם מכיר? << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה ההכשרה של משרד הרווחה? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> של מורה שיקומי? מורה שיקומי עובר במשרד הרווחה קורס דרך בית הספר לעובדים סוציאליים של המשרד. בסיום ההכשרה הוא מקבל תעודה. יש ממש סטאז' ויש שנת הכשרה. כרגע זה המסלול שאנחנו מאפשרים אותו ומכירים בו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כאשר הוא מגיע לקורס הוא מגיע כבר עם תנאים מוקדמים? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> יש תנאים מוקדמים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מורה, תואר אקדמי? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> יש עדיפות לתואר ראשון, אבל זה לא תנאי סף. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> למה? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> ניסיון טיפולי אם אפשר, ניסיון בטיפול. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> "אופק לילדינו", אולי תציגי? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> תודה. יעל וייס רינד, מעמותת אופק לילדינו, ארגון ארצי של הורים לילדים עם לקות ראייה ועיוורון. למעשה חה"כ כהן, כרגע יש עוד קורס שמתקיים בבית הספר של משרד הרווחה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני סומך על הקורסים האלה. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> והוא בהתמחות בילדים. זאת אומרת, אלה אנשים שמגיעים גם תנאי סף זה תואר ראשון וגם ניסיון טיפולי. העדיפות היא לאנשים עם ניסיון בטיפול במקצועות שונים. הם עוברים, הקורס עצמו מאוד אינטנסיבי. וכמו שהיא אמרה, כולל התנסות וסטאז' בשטח. ממש מתמחים בהבנה של סוגים שונים של מוגבלות בראייה והצרכים השונים בשיקום ומקנים לאנשים את היכולת לחזור לחיים בעצם. תודה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לעניין המוגבלות בשמיעה, קלינאי תקשורת, כמובן בנוסף למקצועות האחרים. לעניין עיכוב התפתחותי רופא מומחה בנוירולוגיה ילדים והתפתחות הילד. זה גם בנוסף למקצועות האחרים. לגבי מוגבלות שכלית התפתחותית, היא לא מפורטת פה כי היא נשארת ברמת אותם מקצועות בסיס שציינו קודם: הפסיכולוג המומחה, העובד הסוציאלי והמרפא בעיסוק. עכשיו לגבי הנושא של הגורם המכיר. דובר בדיון הקודם על הנושא של ההכשרה שהוא מקבל, כאמור בתקנת משנה (ג), יש פה שינוי בנוסח. אנחנו אומרים "אלא אם כן עבר הכשרה מתאימה שערך משרד הרווחה או מי מטעמו, הכוללת, בין השאר, טיפול בבקשות של אנשים עם מוגבלות והיכרות עם החוק ותקנותיו". כיוון שהייתה טענה שלמעשה צריך איזה שהיא היכרות יותר עם טיפול בהדרכות של אנשים עם מוגבלות וזה נועד לתת לזה ביטוי. בתקנת משנה (ד) יש התייחסות לשאלה שעלתה לגבי בדיקת רישום פלילי, מי שמוסמך, בעת שמסמיכים אדם להיות גורם מכיר. מוצע להוסיף, זה קצת שונה מהנוסח שבפניכם, אז אני אקרא את זה עם שינוי. (ד) השר לא יסמיך אדם כגורם מכיר אם הוא הורשע בעבירה פלילית או בעבירת משמעת, שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי, לדעת השר, להיות גורם מכיר ולא הוגשו נגדו כתב אישום או קובלנה בשל עבירה כאמור שטרם ניתן בהם פסק דין סופי. אנחנו מדברים על אנשים שיש להם גם דין משמעתי לפי החוקים שלהם. מביאים בחשבון גם את השלב של כתב האישום, כי לא יסמיכו בן אדם שתלוי ועומד נגדו כתב אישום להיות גורם מכיר. עכשיו אנחנו מגיעים לסעיף קטן (ה) שנוגע לנושא של מוגבלות שכלית התפתחותית. אנחנו מבהירים: (ה) לעניין מוגבלות שכלית התפתחותית תהיה ועדת אבחון לפי חוק הסעד גורם מכיר, נוסף על גורם מכיר לפי תקנות משנה (א) עד (ד). הכוונה היא לא שהם צריכים לעבור שני גורמים מכירים, אלא שזה נוסף לאפשרויות הם יכולים לבחור. אנחנו נראה אחר כך את הנושא הזה. הם יכולים לבחור במקום ללכת לאחד מהגורמים המכירים לפי הרשימה ולפי התנאים שקראנו, שהוסמך בדרך הזאת, או לבחור ללכת לוועדת אבחון לפי חוק הסעד. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אני אשמח בבקשה לשאול שאלה אם אפשר. עו"ד ליאל פלג מאלו"ט. שתי שאלות בעצם. דבר ראשון, שוחחנו על זה בדיון הקודם ובעצם עוד לא לגמרי קיבלנו תשובה, אז אני אשמח אם משרד הרווחה יוכל להסביר קצת לגבי התהליך של הניתוב הפנימי בעצם שעומד להיות לגורם המכיר וספציפית לעניין של ריבוי מוגבלויות. כי בעצם אנחנו מדברים פה שגורם מכיר יהיה לו ניסיון מקצועי של חמש שנים בתחום מסוים, אבל אם מגיע מישהו עם שני תחומים אז איך זה הולך לעבוד. נקודה שנייה זה לגבי סעיף 22(ה) שוועדת אבחון לפי חוק הסעד היום היא מוסמכת גם אם מגיע בפניה מישהו לאבחן אוטיזם. אז אנחנו רוצים לבקש אם יש אפשרות אולי להסיר את הרישה ובעצם לקבוע שוועדת אבחון לפי חוק הסעד תהיה גורם מכיר ולא רק לעניין של מוגבלות שכלית התפתחותי בשביל לא לפגוע בעצם במה שהוועדה גם עושה היום. תודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> משרד הרווחה, אתם רוצים לענות? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אני אתחיל מהשאלה השנייה לגבי ועדת אבחון. מבחינתנו אין אפשרות לאפשר את ועדת האבחון כגורם מכיר לגבי אוטיזם, כיוון שוועדת אבחון פועלת לפי חוק הסעד. וחוק הסעד (טיפול באנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית) מתייחס רק לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. מה שכן, אנחנו הכנסנו את זה, אני מזכירה, כמסמך הסתמכות, דרך סעיף 8(א) בפרק הקודם. מה שאומר שאם ועדת האבחון תדון באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואגב כך היא תחליט שאדם יש לו גם אוטיזם, ואגב, גם מוגבלות נוירו-קוגניטיבית או עיכוב התפתחותי, זה השלישייה הזאת, אז בעצם יהיה אפשר לקחת את המסמך הזה ולהגיש אותו. אדם יוכל להגיש אותו כמסמך הסתמכות. הוא לא יצטרך ללכת ולעשות מחדש אבחון, כי כבר התקבלה בעניינו החלטה בהקשר הזה. אבל אנחנו לא נוכל להכניס אותה כגורם מכיר. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> מה ההבדל אבל בעצם? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> שוב, זה לא יהיה גורם מכיר. זה לא יכול להיות גורם מכיר דרך החוק. אי אפשר לפנות לוועדת אבחון כגורם מכיר לעניין אוטיזם. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> עו"ד רותם אייזיק מאלו"ט. הכוונה היא לא לפנות אליהם כגורם מכיר. אלא כאשר ילד נמצא בוועדה והוועדה הכירה בו באוטיזם, שהיא תעשה גם את החלק של ההכרה. כלומר, שזה כבר יהיה כל התהליך. אני לא אומרת שאוטיסטים יפנו לוועדה, אני אומרת שכאשר כבר ילד נמצא שם בתהליך אבחון והערכה כבר ישלימו את התהליך. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> את מתייחסת לריבוי אבחנות או רק לאבחנה ספציפית? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני חושבת שנורית ממשרד הרווחה הסבירה שזה יהיה אחד מהגורמים, הגורם המוסמך. מהבחינה הזאת אפשר יהיה להסתמך על האבחון שנעשה לאדם שהגיע בפני ועדת אבחון וקבעו לגביו שיש לו מוגבלות של אוטיזם או מוגבלות של עיכוב התפתחותי או מוגבלות קוגניטיבית נוירו-פסיכולוגית. זה יוכל להיות כן אסמכתה. אבל זה עדיין לא הופך את זה להיות גורם מכיר שאפשר להגיע אדם שמגיע לאבחון אוטיזם והגורם המכיר לגביו יהיה ועדת אבחון. זה קצת הבדל. הגורם המכיר הוא גורם מכיר. הוא מקבל כל מיני, הוא יכול להיעזר בכל מיני מסמכים של הגורם המוסמך, אבל זה לא הופך אותו להיות גורם מכיר. הוא רק לגבי ועדת אבחון. הדבר הזה קבוע גם בחוק הראשי, אני רוצה להזכיר. כתוב בחוק הראשי שגורם מכיר הוא כפי שייקבע ונוסף לכך ועדת אבחון. אתם רוצים אבל להתייחס לשאלה של ריבוי המוגבלויות? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן, בואו נתייחס לזה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> את מעוניינת שנעלה כרגע את השאלה לגבי ריבוי מוגבלויות לדיון? זה מופיע בהמשך הנוסח. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כיוון שהיא עלתה מהציבור. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אולי נגיע לסעיף הרלוונטי? עדיף, כן. ואז נדון עליו. אז בואו נמשיך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נגיע לזה בהמשך. הסימן הבא, סימן ג': בקשה להכרה. כיוון שאנחנו קוראים לבקשה הכרה. יש כמה תיקוני ניסוח, אני לא אתעכב עליהם. אבל בתקנה 24, היא הייתה קודם לכן תקנה 23. דבר ראשון הבהרה שהבקשות מוגשות בכתב כמובן. אבל בפרטי המבקש, בפרטי מבקש ההכרה אנחנו מציינים את הפרטים שצריך למלא לגבי מבקש ההכרה. זה כולל שם מלא, מספר זיהוי, תאריך לידה, פרטי יצירת קשר וכן הלאה. אבל אם מגיש הבקשה אינו מבקש ההכרה – "פרטים כאמור למעט תאריך לידה גם לגבי מגיש הבקשה וכן ציון היותו נציג או גורם מטפל בהסכמת מבקש ההכרה או נציגו, לפי העניין". כי יכול להיות שבאמת ההגשה מוגשת על ידי נציגו של האדם עם המוגבלות או על ידי גורם מטפל, אם הוא הסכים לכך. בפסקה (2) אנחנו מוסיפים לסוג המוגבלות. הוא צריך לציין את סוג המגבלות, אחת או יותר, שלגביה הוא מגיש את הבקשה. אבל כיוון שהנושא של קיומם של ליקוי או מחלה אחרים יכול להיות רלוונטי לקביעת רמת התמיכה אז הוא יכול לציין גם את קיומם של ליקוי או מחלה אחרים. שוב, זה לא אמור להיות משהו שהוא, אם אני מבינה נכון, זה לא אמור להיות משהו שאחרי זה אם הוא לא ציין אז הוא לא יוכל להוכיח בדרך אחרת. אבל כבר יש לו מקום פה לציין את הדבר הזה. כי יכול להיות שאותו ליקוי - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה בעצם הריבוי? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה עדיין לא ריבוי מוגבלויות, כי יכול להיות שזה ליקוי שהוא בכלל עדיין לא ברמה של מוגבלות בפני עצמה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לחץ דם, אבחנות נוספות שיש לו בריאותיות, בלי קשר למוגבלות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> ויכול להיות שיש לו גם ליקוי שמיעה אבל הוא לא ברף שמגיע למוגבלות או ליקויים נוספים. יש מקום לציין את זה, כי הדבר הזה בהחלט יכול להשפיע על התפקוד שלו ובסוף הנושא הוא שרמת התמיכה תיקבע לפי התפקוד של האדם, לא משנה מה המוגבלות שנקבעה לו. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מה הקשר, או עד כמה מסונכרנים משרדים? כלומר, אני נותן רשימה של מוגבלויות: אחת זה משרד הבריאות מטפל בה והשני משרד הרווחה מטפל בה. אז אוקיי, כתבתי אותה. איך המשרדים עובדים ביניהם? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אענה. קודם כל, אנחנו עובדים יפה ביחד. אני אתחיל מהסוף. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אני מזכיר את זה כי אני זוכר שזה אחת הלקויות הגדולות, שאנשים באים עם מוגבלויות ואומרים להם 'רגע, לזה אני לא מתייחס כי זה לא אני. לך לשם'. אנחנו אז, אתה יודע, ניסינו לייצר שולחן שאנחנו ננהל אותו. נציגי משרד הבריאות פה? << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> כן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ונציגי משרד הבריאות התנגדו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זה הקודמים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כי אנחנו עלינו על זה. ואמרנו מאה אחוז, זה מצוין שנדע את הכול, אבל תנו לנו לטפל בזה. ואנשים עברו שבעה מדורי גיהינום. << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> עושים עבודה משותפת. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> מאה אחוז. אם זה השתפר. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בכל מקרה, יש פה שני מרכיבים: יש את המרכיב הטכני יותר, שנוגע לעניין של העברת מידע בין המשרדים, זה ויתור סודיות והכול, גם זה מטופל בתקנות. את רוב הדברים אני מעריך שפתרנו. ויש את העניין המהותי לעניין מצבו של האדם. אנחנו לא חייבים פה לדעת האם יש איזה שהיא מוגבלות שהיא באחריות שלנו או לא. אנחנו רוצים להבין מה משפיע על האדם. זאת אומרת, אם כרגע, כמו שנאמר פה, לאדם יש סכרת לא מאוזנת או אפילפסיה לא מאוזנת – אין מוגבלות של אפילפסיה. זו מחלה. מחלה מסוימת. אבל אם היא משפיעה על התפקוד חשוב לנו לדעת את זה, כי זה ישפיע על רמת התמיכה שלו ובסופו של דבר על היקף השירותים שהוא יקבל במסגרת החוק. זו המשמעות כאן. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> אם אתה אומר לי שברגע שציינתי, מבחינתכם זה קדוש ואתם לא שולחים אותו לצד השני להביא אישורים. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, חשוב לנו שיהיה משהו. שהוא יצרף איזה שהוא מסמך שהוא מעיד על זה. כי אני לא יודע, יכול להיות אדם שחושב את עצמו כחולה בהמון מחלות ולא בהכרח קיימות. אז אתה יודע, יש פה כל מיני מצבים. אז אנחנו כן נרצה מסמך מסוים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> איזה מסמך? רופא משפחה מספיק? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זה יכול להיות סיכום רפואי, זה יכול להיות סיכום אשפוז. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> סיכום רפואי של רופא משפחה מסכים? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> תלוי מאוד על מה אנחנו מדברים. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> כן או לא? << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> מי שיכול לתת אבחנה לעיכוב התפתחותי זה לא רופא משפחה או רופא ילדים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא, הוא שואל על המחלות הנלוות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כן, הרופא שמוסמך לקבוע. כן, חד משמעית. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> בסדר גמור. צריך שזה יהיה ברור להם, זה מקל עליהם. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בסופו של דבר זה לטובתם. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לגמרי. << אורח >> לילך בר: << אורח >> אפשר רגע לסעיף 24? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כן. << אורח >> לילך בר: << אורח >> לילך בר מארגון "בזכות". שתי הערות: ב-24(א) כתוב כאן על האתר של משרד הרווחה. אז צריך שיהיה מצוין באתר גם דרכים לבקשת סיוע. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> מה זאת אומרת דרכים לקבלת סיוע? << אורח >> לילך בר: << אורח >> לקבלת סיוע בבקשת ההכרה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז תוכלי לראות פה בהמשך, הוא יכול לבקש סיוע אישי. את רוצה שאנחנו נפרט פה איך ייראה האתר ומה יהיה כתוב בו? זה מה שאת רוצה? << אורח >> לילך בר: << אורח >> לא, זה צריך להופיע, באתר עצמו כתוב שתופיע הכתובת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל אנחנו רק אומרים כרגע שבבקשה היא תוגש באופן מקוון כפי שיפורסם באתר המשרד או במשלוח לכתובת שבאתר האינטרנט. את רוצה שנגיד פה שבאתר יפרסמו את האפשרות לקבל סיוע אישי? << אורח >> לילך בר: << אורח >> ואת הדרכים לאיך עושים את זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני חושבת שיש לנו את הסעיף של סיוע אישי, בהמשך בסעיף 36. << אורח >> לילך בר: << אורח >> ובסעיף (3) שהקראת עכשיו, "פרטים לעניין מאפיינים ייחודיים", וצרכים. או צרכים ייחודיים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה סעיף שאני לא הקראתי, כי הוא לא חדש, דובר עליו בדיון הקודם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו מקריאים רק את המתוקנים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> בפרטים האלה מדובר על מה שנקרא התנהגות מאתגרת. זה למעשה הנושא של התנהגות מאתגרת וזה אחד מהדברים שמציינים בבקשה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו לא פותחים את זה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נעה, אני אסביר בהקשר הזה שבעצם פה אנחנו עושים את המאפיינים ובשאלון, שהוא אחד המסמכים בהמשך, אנחנו בעצם מבינים מה הצרכים. אלה שני שלבים וכך זה בא לידי ביטוי. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אני כן רוצה להתייחס לזה. אנחנו מדברים על עניין של מאפיינים ייחודיים של התנהגות מאתגרת. יש את העניין של שאלון של התנהגות מאתגרת שאנחנו עוד לא מכירים, לא הגישו לנו אותו, אנחנו לא יודעים מה הוא כולל. זה דבר אחד. דבר שהוא יותר קריטי הוא שההתנהגות המאתגרת עצמה נשארה ללא הגדרה וללא רצף משפטי בתקנות. אנחנו מתמודדים פה עם משהו שפתאום מופיע אפילו לא בשמו. בשמו המקורי. אנחנו רק מבינים שרומזים על זה, כמו שבדיוק אמרה לנו היועצת המשפטית כרגע. מאפיינים ייחודיים כל אחד יכול להבין אותם בצורה כזאת או אחרת. השאלון של התנהגות מאתגרת מופיע גם ללא הגדרה מסודרת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יש הגדרה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היועצת אומרת שיש הגדרה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אין הגדרה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תסתכלי שני עמודים לפני כן. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו יודעים מה השאלה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רגע ילנה, היא אומרת לך שיש הגדרה. בואי נקשיב לה ואת תעני לה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> בעמוד הראשון של הנוסח שבפנייך יש את ההגדרה. פשוט היא נקראה בדיון הקודם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו לא הכול חוזרים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> "שאלון לעניין התנהגות מאתגרת". << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו אומרים שההגדרה הזאת שייכת לשאלון של התנהגות מאתגרת, היא לא שייכת להתנהגות מאתגרת. ואין בתקנות הגדרה של התנהגות מאתגרת עצמה. היא קיימת בספרות המקצועית, היא קיימת בגורמים מקצועיים. היא לא קיימת פה בתקנות. ומשתמשים כל פעם בנסחים אחרים וחבל, כי זה רק מבלבל. זה רק מסבך. וכרגע גם אנחנו ראינו את זה - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי, הבנו. משרד הרווחה, בואו תתייחסו לסוגייה שבאמת מעסיקה אותנו כבר כמה דיונים ובאמת קיימת אצל ילדים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אני אתייחס רק מבחינת ההגדרות. מבחינתנו הנושא של התנהגות מאתגרת זה נושא שמטופל בעוד מקומות במשרד. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו מתייחסים רק לתקנות בבקשה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> לא, בדיוק. לכן אני אומרת, בהקשר של התקנות זה הצורך שלנו. ההגדרה הזאת נבעה בשל הצורך הספציפי שלנו ביחס לתקנות האלה. התקנות האלה המשמעות היא ביחס לרמת התמיכה ואנחנו גם נגיע לזה. מה שכתוב פה זה באמת המאפיינים והמידע שאנחנו נדרשים כדי שהגורם המכיר במסגרת ההחלטה שלו על רמת התמיכה הוא יתחשב בזה וייתן לזה ביטוי. לכן ההגדרה היא יחסית צרה, אבל היא מתייחסת ביחס לנושא הזה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו רואים שיש חשיבות מאוד גדולה ברצף של התייחסות להתנהגות מאתגרת. זה בעצם דובר גם על ידי היועצת המשפטית של הוועדה. זה שההתנהגות המאתגרת מופיעה רק בפרק ד', שזה קביעת רמות התמיכה, לדעתנו גורע מהרצף של ההגדרה וגורם המאבחן. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני רק ארשה לעצמי להגיד את מה שאמרתי לך קודם כשפנית אליי. הסברתי לך שההתנהגות המאתגרת היא לא מוגבלות בפני עצמה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> היא לא מוגבלות בפני עצמה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ילנה, אי אפשר, אנחנו צריכים להקשיב לה. דקה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה לא מוגבלות בפני עצמה, אבל זה כן עניין שהוא מאוד רלוונטי לקביעת רמת התמיכה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> זה מאוד רלוונטי מי הגורם המאבחן של ההתנהגות המאתגרת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> שנייה. אני רוצה לשאול גם אתכם, הרווחה, האם ניתן להרחיב את המונח של התנהגות מאתגרת שזה גם מניעה חברתית, בידוד בחברה. יש להם פגיעה עצמית שהיא לא רק פיזית, היא גם ביטחונית מיידית. האם אנחנו יכולים להרחיב את זה במושג של התנהגות מאתגרת? כי בסוף, כמו שהיא טוענת כאן, אנחנו בעצם לא משקפים באמת. זו מוגבלות, רק שהיא באה עם מוגבלות. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> קיימת הגדרה מקצועית של התנהגות מאתגרת ורווחה כמובן משתמשת בעצמה בהגדרה הזאת. אנחנו מבקשים להכניס אותה בצורה מסודרת. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו שוב נדגיש שהמשמעות בהקשר שלנו של התקנות זה בכל מה שנוגע לקביעת רמת התמיכה ולכן כך אנחנו ניסחנו את זה. המונח ביטחון אישי זה מונח שמעוגן בחוק. הוא חלק בעצם מהעקרונות של מתן שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות. לכן מצאנו לנכון גם להתייחס אליו במסגרת ההגדרה פה, שזה כולל גם ביטחון אישי של האדם, שימו לב, וגם של זולתו. כלומר, גם המשמעות היא שאם האדם פוגע בזולתו זה נכנס פנימה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רשמנו את זה. בואי נמשיך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה לומר רגע משהו לעניין הזה, סליחה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לגבי מה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בדיוק לגבי העניין הזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי. אז לעשות את זה קצר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ממש קצר. עו"ד רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. זה צריך להירשם בדברי הימים, אני מסכימה עם משרד הרווחה. ואני רוצה גם להגיד משהו. אנחנו צריכים מאוד להיזהר, במיוחד לאור הדברים שאמר ממלא מקום. אנחנו לא יכולים לתת יד לסימון הילדים שלנו. התנהגות מאתגרת היא הרבה פעמים תוצאה של משהו שקורה מבחוץ, שלא שייך לאדם. זה לא חלק אינהרנטי בביולוגיה שלהם. תני לי בבקשה לסיים. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> זה לא נכון רויטל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לילך, תני לי לסיים. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> יכול להיות. ועדיין, תני לי לסיים. צריך מאוד להיזהר בתקנות ובחקיקה, כי זה אחר כך אות קין לדורי דורות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אני רוצה רק להגיב. אני לילך מעמותת אמ"א, אני יו"ר העמותה. אני רוצה להגיד לגבי התנהגות מאתגרת. הנושא הזה, תרצו או לא תרצו, הוא קיים, הוא מוכח. יש מסגרות מיוחדות. משרד הרווחה פותח מסגרות מיוחדות לאנשים עם התנהגות מאתגרת. הבעיה הכי גדולה זה שאנשים שאין להם התנהגות מאתגרת יש להם את התווית הזאת של התנהגות מאתגרת בגלל זה פלואידי, כל אחד מחליט מה שהוא רוצה. אז מה שאת רוצה שלא יקרה קורה היום כל יום. והדבר הזה גם גורר, יותר גרוע מזה, התעללויות שחוזרות פעם אחר פעם. רק לפני שלושה שבועות היינו כאן בדיון על התעללות. חוסר ההגדרה הזאת גורם לאנשים לקבל את התווית הזאת בגלל שזה לא מוגדר, בגלל שזה מתחת לשולחן ולשטיח, סליחה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה יהיה גם היסטורי, אבל אני מסכים איתה. צריך מאוד להיזהר. אני רוצה להגיד לכם משהו. הייתי 25 שנה מנהל בית ספר בחיי. ההגדרות מאוד מאוד סוחבות אנשי מקצוע או לדחות או להגיד אני לא מטפל כי הוא מוגדר ככה. עשרות שנים לא הייתה הגדרה להתנהגות מאתגרת. לא הייתה הגדרה. ובתי ספר התמודדו. וכאשר ידעת שיש לך תלמיד עם התנהגות מאתגרת התמודדת. הבנת שלא שולחים אותו לשום מקום. היום בגלל הדיוקים האלה בהגדרות זה אליבי להרבה מאוד מסגרות לא לטפל בילדים האלה. אז אומרים יש לו הגדרה, הוא התנהגות מאתגרת, תחפשו לו מקום אחר. ואתם מוצאים עשרות אלפי ילדים שנמצאים, נופלים בין הכיסאות. לכן אני רוצה שתדייקי את הדברים שלך, היות ואני מכיר אותך, גברתי. אני יודע בדיוק על מה את מדברת ואני גם מכיר את הבן שלך. קטעו אותך, לא נתנו לך לדבר, תדייקי את זה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אז אני אדייק. אנחנו מדברים על חוקים מאוד ישנים שקיימים, לא בוטלו. חוק פיקוח על מעונות וחוק הסעד, ששם יש התייחסות לבוגרים עם התנהגות מאתגרת עם הגדרה מאוד ישנה. עם אמצעי הגבלה מאוד ישנים. כל בעצם התנהלות במסגרות הגדולות של הרווחה שמיועדים לצמצום של שינוי צורה שלהם לגמרי, כל זה קיים. ואם יש אות קין אז זה קיים, מופיע, משפיע מאוד ודורש שינוי בהתייחסות חדשה, חדישה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> לא בהגדרה, בטיפול. השינוי בטיפול. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו קודם כל מדברים על הגדרה ואנחנו מדברים על בעצם רצף של כל מה שקורה בנושא הזה. כי מה שקורה כרגע ומגדיר את החיים של אנשים עם התנהגות מאתגרת, זה מה שקורה שם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה רבה. << אורח >> נורית טופז: << אורח >> אני רוצה רגע לומר משפט. אפשר שנייה לומר משפט? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן נורית. << אורח >> נורית טופז: << אורח >> נורית טופז, תנועת תושווים. אני מכירה את ילנה שנים ומאיר כשר רווחה לשעבר, כמי שחווה את הנרמול עם התנהגות מאתגרת אני חושבת שאף אחד לא יכול להרגיש מה רויטל, מה ההורים עוברים עד שלא חווים, ולא צועדים צעד אחד בצעדיהם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ואת אומרת את זה בתור אמא לשני אוטיסטים. << אורח >> נורית טופז: << אורח >> אני גם אומרת לך את זה בתור אמא לאוטיסטית בת 23. אבל אני חושבת שכן צריך לתת על זה את הדעת, כן זה צריך להיות כתוב. כי מה שלא כתוב לא קורה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> זה כתוב. חבר'ה, צריך לשנות את הטיפול. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו הצלחנו לקדם את זה פה בזה. << דובר >> מאיר כהן (יש עתיד): << דובר >> ההגדרות הן ברורות. הטיפול הוא לא. את זוכרת שבאנו אלייך למעון, את זוכרת את זה. הטיפול שם היה לקוי. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> מאיר, אני אגיד לך מה הבעיה. בגלל שזה מופיע רק בפרק ד' כל העניין של הגורם המאבחן לא קיים. אין בכלל מי יאבחן את ההתנהגות המאתגרת. כי אין התייחסות בהגדרה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ההתנהגות המאתגרת היא נלווית. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו מדברים על כל העניין של הרצף המשפטי בתקנות שלא מופיע, בגלל שהחליטו להוציא אותו אך ורק לרמות התמיכה. אני רוצה להסביר לך. אם אדם עם מוגבלות שמיעה מגיע לשערי החוק ויש לו גם התנהגות מאתגרת, מי יאבחן אותו? אחרי שהוא כבר אובחן והוא זכאי. מי יאבחן? הרי פה אנחנו מדברים רק על שאלון של התנהגות מאתגרת שצריכה למלא המשפחה. ומי הגורם המקצועי? אנחנו בעמותת אמ"א קיימנו התייעצות עם מספר פסיכיאטרים שבעצם יש חשיבות של הגורם המאבחן לאבחון של התנהגות מאתגרת, לא רק השאלון. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה לבדוק מול הרווחה. בעצם מה שאני שומעת ממנה, הרי המשפחה ממלאת את השאלון. היא זאת שמתארת את ההתנהגות. האם יש גורם מקצועי שיוכל לאשר את השאלון הזה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> למה צריך לאשר? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זו בדיוק הטענה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> הגורם המאבחן צריך לאבחן סיבות רפואיות של התנהגות מאתגרת. חשיבות גדולה לזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל אני חושבת שהשאלון פוטר בעצם. ואתם אלה שיודעים, המשפחות, האימהות, יודעות מה זה ההתנהגות. אז השאלון הוא רלוונטי ופה אומרים לכם אוקיי, אנחנו מקבלים את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מה הסיבות זה עניין לטיפול. העובדה שזה ככה המשמעות שלו היא לצורך ההכרה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> הסיבות זה סיבות, טיפול זה טיפול. אלה שני דברים שונים לגמרי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. אבל אתן מערבבות את המקום של זה. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> הטיפול זה אחרי זה. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> - - - שחוטפים אוכל. יש הרבה דברים שהם לא רק, את תמיד אומרת זה בגלל המקום שלא יודעים לטפל. אז אני אגיד כאן חד משמעית ואני גם מסכימה איתך. נכון, הרבה פעמים גם המקום לא יודע לטפל ואין כוח אדם ואין הכשרה מספיקה וכל הדברים האלה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל הטיפול הוא לא רלוונטי לחוק, חברים. בואו נעשה רגע סדר. אני נורא מבקשת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אנחנו מדברים כרגע על תקנות של רמות תמיכה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני מבקשת, בואו נעצור את הדיון. אנחנו לא עושים את כל הדיון עכשיו. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> מי יקבל את רמות התמיכה האלה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ההורים ממלאים בשאלון. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> הורה לא יכול לדעת אם הילד שלו - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מאיפה את יודעת מה הוא יודע? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אם הילד שלו התנהגות מאתגרת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תעצרו, תעצרו. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> הורה יכול לדעת אם הילד שלו אוטיסט כי הוא קרא בגוגל או ב-AI? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, הוא גם יודע אם יש לו התנהגות מאתגרת כי הוא חי איתו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> חברים, יש כאן שאלון שנותן את האמון במשפחה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא יאומן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אתם מגישים, אתם מתארים. תעשו את ההפרדות בין טיפולים וכו'. זה לא התפקיד וזה לא החוק. החוק לא בא לתת כאן התנהלות רפואית או משהו. ברגע שאתם פה, מי שיש לו ילד עם התנהגות מאתגרת, אם הוא לא סומך על עצמו כשהוא ממלא, אז מה אתם מצפים? << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> המשפחה לא יודעת מה זה התנהגות מאתגרת. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נו, באמת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> למה לא? אבל בשאלון יש תיאור. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם המשפחה לא מבינה שיש התנהגות מאתגרת אז כנראה אין. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אנחנו מדברים על נוסח מסכן אדם או מסכן זולת. ברגע שאין לנו התייחסות של גורם המאבחן - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> למה זה רלוונטי? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אם ילד מרביץ להורים שלו, זו התנהגות מאתגרת או לא? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז למה צריך גורם מאבחן אם את רושמת את זה בשאלון? איפה הבעיה? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> א', לא ראינו את השאלון. יש פה הרבה דברים שלא ראינו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי, אז כשתראו את השאלון. אנחנו אומרים לכם שיש שאלון. אבל מה הבעיה לרשום הילד מרביץ לעצמו. האם כאשר המסמך מגיע ורואים ילד מרביץ לעצמו לא ברור שזו התנהגות מאתגרת? אני שואלת אתכם. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> לא יודעת, אולי זה חינוך? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רווחה, מה אתם אומרים? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אני אגיד לכם משהו, אני דיברתי עם פסיכיאטרים - - - << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו קראנו קודם גם מיהו הגורם המכיר. ראינו שאנחנו לא לוקחים פקיד שסיים 12 שנות לימוד. אנחנו לוקחים, יש פה פסיכולוג. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנשי מקצוע. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אין פסיכיאטר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> די נו, רק פסיכיאטר יכול? רק פסיכיאטר? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> כי אלה החבר'ה שמגיעים בסוף לאשפוזים שנופלים בין הכיסאות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני נורא מבקשת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז הם מסתכלים על השאלון הזה ואמרנו שהם יקבלו הכשרה. הם יצטרכו להתייחס גם לסוגייה הזאת, כי יהיה בפניהם גם את השאלון. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם את תתעקשי על פסיכיאטר במדינה שחסרים בה פסיכיאטרים את תגרמי לזה שהילדים לא יקבלו לעולם הכרה, הם יהיו תקועים בצוואר בקבוק. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> הם תקועים כבר היום, תרשי לי לגלות לך. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו סיימנו את הדיון, רשמנו את ההערות האלה. רשמנו. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> דבר אחרון רק. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו נשב עם יושבת-הראש ומשרד הרווחה. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> אני מבקשת רק מהוועדה שיירשם לפרוטוקול שיוזמן לכאן פסיכיאטר והוא יסביר את המציאות הקשה של אנשים שמתגלגלים ממסגרות דיור חוץ ביתי לאשפוזים - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל מה זה רלוונטי עכשיו? << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> זה רלוונטי, כי אף אחד לא מזהה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה רלוונטי לסעיפים שלנו, זה רלוונטי לחוק שלנו? אני נורא מבקשת, בואו נעצור. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> - - - ומאבחן אבחנות שגויות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> חברים, מי שקשה לו מוזמן לצאת, אני מתנצלת. אנחנו רוצים חוק. ואנחנו צריכים חוק ואנחנו נכניס את כל מה שיש. וגם נושא ההתנהגות המאתגרת שבכלל לא היה חלק מהאירוע היום מופיע. לא, לא, את לא עונה לי, זהו. אני מתנצלת, את לא עונה לי. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> פשוט אנשים יפלו וזה יהיה בכיה לדורות. אנשים עם התנהגות מאתגרת ישימו להם תוויות שלא צריך לשים להם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא, זה לא עניין של תוויות. בסוף אם הילד יש לו התנהגות מאתגרת זה לא קשור לתווית. צריך לתת לו פתרון ולתת לו את התמיכה הנכונה. אנחנו לא עסוקים עכשיו בתוויות. חברים, יש לי שתי בנות עיוורות וזה לא מרגש אותי תוויות. אוקיי? אף אחד לא זוכר שהן עורכות דין ועובדת סוציאלית. קוראים לה עיוורת. אז מה? זה האסון? אנחנו צריכים לראות מה אנחנו מביאים בשטח לאותם ילדים ולתמיכות שאנחנו רוצים. חברים, תסתכלו על זה. עזבו אתכם עכשיו תוויות או לא תוויות. גם המערכת ומערכת הרווחה, ומה שלא יזרום כמו שצריך תמיד חוזרים. אנחנו לא סגרנו את הדלת. בסוף אם לא נתקדם, חברים, גם את המעט הזה, יש לנו סך הכול שבוע לפיזור הכנסת, קחו את זה בחשבון. תמשיכי. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תקנה 25 היא הייתה תקנה 24. יש פה תיקוני ניסוח בעיקרם. אבל אני רוצה להפנות את תשומת הלב לתקנת משנה (ג). מסמכים שיצורפו לבקשה 25. (א) (1) (ג) התיאור בשאלון ייעשה, ככל הניתן, על ידי מבקש ההכרה, ואם הוא נעשה בעזרת נציגו – ייעשה התיאור בהתאם להוראות סעיף 34 לחוק; זאת אומרת, פה הייתה התלבטות איך באמת ממלאים. כי אנחנו כל הזמן אומרים את שאלון ההערכה העצמית עושה האדם לגבי עצמו. אם הוא מסוגל. אם לא, אז אנחנו מדברים על נציגו. ואם צריך יש את סעיף 34 שאומר שבכל מקרה גם אם מישהו אחר פנה בשמו צריך לנסות לשמוע גם את מבקש ההכרה בעצמו. עכשיו ראינו את פסקה (2). היא בדיוק נוגעת לנושאים של המאפיינים של השאלון בדבר ההנהגות המאתגרת. אנחנו גם לגביו מחילים את הוראות פסקה (1)(ג), בדיוק מה שקראנו. שבעצם התיאור יכול להיות גם על ידי נציג או מי מטעמו. התקנה הבאה בעמוד 6, אנחנו בפסקה (3) דוח אבחון והערכת תמיכה. הייתה פה איזה שהיא הוראה שאין חובה לצרף לבקשה להכרה את דוח האבחון והערכת רמת התמיכה אם נמסרו למכיר קודם לכן. אנחנו השמטנו אותם מפה מהנוסח, אבל הנושא הזה בא לידי ביטוי לאחר מכן. כשאנחנו מדברים על מצב שת בחינה מחודשת יש אפשרות לפטור מהגשה של חלק מהמסמכים. לכן זה יבוא לידי ביטוי שם ולא כאן. עכשיו אנחנו בפסקה (5), שהיא חדשה. (5) אם מגיש הבקשה אינו מבקש ההכרה – ייפוי כוח או כתב מינוי המעידים על היותו נציג, ולעניין גורם מטפל – מסמכים המעידים כי הוא גורם מטפל ועל ההסכמה שקיבל ממבקש ההכרה או מנציגו. עכשיו אנחנו בעמוד 8, תחילת עמוד 8. על אף האמור בתקנת משנה (א)(3) שדיברה על צירוף דוח האבחון. אנחנו אומרים כך: (1) מבקש הכרה שהתקבלה בעניינו החלטה של גורם מוסמך כאמור בתקנה 8א, יהיה רשאי במקום לצרף דוח אבחון כאמור בתקנת משנה (א)(3) לצרף מסמכים כמפורט להלן או לבקש כי הגורם המכיר יפנה במישרין, בכפוף לכל דין, לשם קבלת אותם מסמכים מהגורם המוסמך – ובלבד שהוא נמנה על רשימת גורמים מוסמכים שניתן לפנות אליהם במישרין שפורסמה באתר המשרד. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> בסעיף (5) ייפוי הכוח או כתב מינוי – זה מחייב לעשות את זה דרך עורך דין? או שזה פשוט אני מייפה את כוחו לייצג אותי? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נציג מוגדר בחוק באמת "ייפוי כוח על פי כל דין" שזה אומר גם יכולת פיקוח מתמשך, שחלות על זה הוראות לפי חוק הכשרות. וייפוי כוח רגיל גם שהוא נעשה בפני עורך דין. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> בכל מקרה צריך ללכת לעורך דין. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> להבנתי כן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תבואו אליי, אני אחתום לכולם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נאמר כאן גם ייפוי כוח רגיל. גם לדעתי ייפוי כוח מתמשך אם אכן אותו אחד מילא אותו ויודע - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, קיימת תמיד האופציה שאדם יסתייע בגורם נוסף, זאת לא חייבת מינוי. אז אין בעיה אם אני מבין לאן את - - - << אורח >> נורית כהן: << אורח >> התייחסנו לזה גם באחד הסעיפים בהמשך, שבאמת אפשר לשתף עוד גורמים. מבחינת מעמד משפטי זה רק הנציג. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> זו ההבהרה שרצינו, תודה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כמו שאמרנו, קראנו קודם שאפשר לבקש שהגורם המכיר יפנה במישרין לקבל את המסמכים. הוא יכול להגיד אני אובחנתי על ידי או אני מקבל גמלה מגורם כזה וכזה, תפנו אליו. אבל זה כמובן אם זה גורם, אתם אומרים שזה רק רשימת גורמים מוסמכים שאתם פרסמתם. ואם לא, אז צריך לצרף את המסמכים שמצורפים כאן. (א) החלטת הגורם המוסמך לפי סוג המוגבלות נושא הבקשה להכרה; (ב) לגבי החלטת גורם מוסמך שהוא ועדת זכאות ואפיון בעניין מוגבלות ראייה כאמור בתקנה 8א(5)(ב)(4) או מוגבלות שמיעה כאמור בתקנה 8א(6)(ב)(3) – גם את שאלוני רופא העיניים או קלינאי התקשורת, לפי העניין, לגבי חומרת המוגבלות שצורפו להחלטת ועדת זכאות ואפיון; << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מי רוצה לשאול? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> האם זה לצורך קביעת רמות התמיכה או לצורך קביעת הזכאות? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה לצורך קביעת הזכאות. יש עניין בשמיעה וראייה ספציפית שיש משמעות לחומרת המוגבלות שנקבעת בוועדות אפיון וזכאות ולכן ביקשנו לראות את המסמך הזה. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> אוקיי. אבל זה לצורך קביעת הזכאות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הזכאות. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> תודה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> פסקה (2) עוסקת במצב שבו למבקש עדיין לא נעשה אבחון ואין לו זכאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי לאבחון. נקרא את הסעיף שוב בנוסח החדש שלו. (2) מבקש הכרה שטרם נערך בעניינו אבחון לעניין הגשת הבקשה להכרה... הדגש פה הוא בעצם בקשר לאותה בקשה להכרה. כי זה יכול להיות גם אחרי זה בחינה מחודשת. יכול להיות שעשו לו אבחון אחר או בעבר, אבל לעניין הבקשה עכשיו שנדונה אין לו, לא נעשה לגביו אבחון. (2) מבקש הכרה שטרם נערך בעניינו אבחון לעניין הגשת הבקשה להכרה, ואין לגביו זכאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994, לאבחון סוג המוגבלות שלגביה הוגשה הבקשה להכרה, יהיה רשאי לצרף לבקשה, במקום דוח אבחון, מסמך שיש בו מידע העשוי להעיד על קיומה של מוגבלות, ובכלל זה דוח סוציאלי, תפקודי, חינוכי, פסיכיאטרי, רפואי או תעסוקתי; נוכח הגורם המכיר כי קיים יסוד סביר לקיומה של מוגבלות כאמור, יורה על הפניית מבקש ההכרה לביצוע אבחון מטעם המשרד בידי גורם מאבחן שפועל במסגרת מרכז אבחון והערכה לאנשים עם מוגבלות, ככל האפשר תוך התחשבות באזור מגוריו של מבקש ההכרה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אני אשמח אם אפשר לשאול על זה. עו"ד ליאל פלג, אלו"ט. יש לי כמה שאלות לגבי העניין הזה. אחת, בעצם היום ההפניה למרכזי אבחון והערכה נעשית על ידי העובדות הסוציאליות במחלקה לשירותים חברתיים. אז בעצם האם המסלול הזה עומד להחליף את זה או שזה יהיה במקביל? אני אשמח לשמוע. << אורח >> קריאה: << אורח >> בנוסף. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אוקיי. דבר שני, רציתי לשאול אם ההחלטה הזאת של האם להפנות למרכז אבחון והערכה תיחשב כמו החלטה אחרת של גורם מכיר שאפשר גם לערער עליה. אם הוא לא מעונין להעביר. והשאלה האחרונה – אם אדם עובר אבחון במרכז של אבחון והערכה, האם התהליך הזה כבר אמור לכלול הערכה של רמת תמיכה או שזה יקרה אחר כך בשלבים מתקדמים יותר? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אענה על חלק ונורית תוסיף. כל הליך ההכרה הוא משתנה. זאת אומרת, לצורך העניין היום הפנייה להכרה באמצעות המחלקה לשירותים חברתיים, כאשר בעתיד אדם פונה בעצמו. לכן בעצם הפנייה היא ישירות למערכת ההכרה. זה קצת מחליף את ההפניה של העובדת הסוציאלית. ייבחן יסוד סביר על ידי גורם מכיר ואם אכן יש יסוד סביר הוא זה שיפנה להערכה ולאבחון. לאותו עניין בעניין רמת תמיכה. במידה וכבר בשלב המיון, זאת אומרת זאת שאלה שנייה. יש ספקות או משהו של הערכת רמת תמיכה, אז תתבצע באמת גם איזה שהיא הערכת רמת תמיכה, הערכה הסתגלותית במסגרת מרכז אבחון. שוב אני אומר, הכול בהתאם לחומרים שמועברים. יכול להיות שדווקא לעניין רמת תמיכה אין פערים ויכול להיות שבעניין של עצם המוגבלות יש שאלות. הכול לעצם העניין. שני הדברים יכולים להתבצע במסגרת האבחון במרכז האבחון. זה יכול להיות חלק מהדברים. זה הרעיון. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> למה אבל שזה לא יהיה חלק אינהרנטי, אם אתם כבר מגיע למרכז אבחון והערכה? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כי יכול להיות שאין צורך. הערכת רמת תמיכה במרכז אבחון תתבצע רק אם יש פער בין דיווח של האדם על עצמו לבין חומרי רקע שהוא מגיש. אם אין פער והכול מסתדר אין צורך לעשות הערכת רמת תמיכה. פשוט הוא יקבל רמת תמיכה בהתאם למידע שהוא הגיש ודיווח עצמי שלו. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> יש לזה התייחסות בהמשך הנושא של הפער. פה אנחנו מדברים באמת על אדם שמגיע, מבקש זכאות, והוא בא בלי כלום. זה הרעיון. אחר כך יש לנו גם אפשרות להפנות למרכז אבחון בהקשר של רמות תמיכה. אלה שני תהליכים שונים. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> ואין אפשרות להגיש ערר? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> - - - שכן. כי בסופו של דבר זו החלטה כחלק מהליך ההכרה. והליך ההכרה יש עליו את הערר לפי סעיף 20 לחוק. אפשר אולי לכתוב "יורה בהחלטה", שזה יהיה ברור שמדובר בהחלטה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה בבקשה שתעלו את נועה מאקי"ם בזום. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תודה נועה. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> שלום, אני נועה בן שאול מעמותת אקי"ם. אני רוצה להתייחס לסעיף. בעצם אנחנו חושבים שברגע שלא קובעים איזה שהיא תקופה שבתוכה צריכה להינתן ההפניה למרכז האבחון אז הסעיף הזה עלול להיות אות מתה. אנחנו ביקשנו ממשרד הרווחה שיוסיפו תקופת זמן של עד שלושה חודשים שההפניה הזאת אכן תתבצע. זאת הנקודה הראשונה של הסעיף. בהמשך יש גם סעיף שמתייחס לתוספת לסעיף הזה במסגרת הוראת שעה. זה סעיף 43, אני יכולה להתייחס עכשיו או בהמשך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נגיע אליו בהמשך. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נגיע אליו בהמשך. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> אוקיי. אז רק לעניין התקופה. מאוד חשוב לנו שזה בעצם יתוחם בזמן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> משרד הרווחה? יש פה באמת סוגייה שהיא נכונה, כי צריך לתחום. שאנשים לא יישבו ויחכו חודשים עד שייגשו לאבחון. אולי להגדיר תוך חודש, שבועיים? בסוף אנחנו רוצים לקדם, לא לתת להם את זמן השהות הזה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> נכון להיום במציאות הקיימת אנחנו משתדלים להגדיר במסגרת המכרזים שאנחנו מוציאים את לוחות הזמנים. אבל אנחנו גם יודעים שהרבה פעמים לוחות הזמנים האלה הם מאוד תלויים בהרבה גורמים, כולל באדם עצמו. לפעמים יש, זה נורא - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בוא נגיד שאם זה באדם עצמו - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אחר כך המרוץ הזה של מי אשם ומי לא הוא מוכר. לכן אנחנו מעדיפים בשלב זה לפחות לא לנקוט במסגרת התקנות בהגדרת לוחות הזמנים לאבחון. בהכרה, דרך אגב, יש לוחות זמנים. זאת אומרת, במסגרת הליך ההכרה יש לוחות זמנים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אי אפשר לעשות "עד"? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אפשר להגיד ובלבד שיקבל מועד ראשון. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני שנייה רגע רוצה להסביר גם. בהליך האבחון לפעמים אתה מתחיל אבחון ואז אתה אומר רגע, צריך איש מקצוע נוסף. זה לא באמת משהו, זה הרבה יותר מסובך לקבוע את זה במסגרת תקנות, כי זה אינסטנציה מאוד גבוהה מאשר הכרה. בהכרה אנחנו עשינו את זה ואני בשלב הזה אנחנו מבקשים לא לעשות את זה. אנחנו נעשה את זה במסגרת המכרזים וההתקשרויות שלנו למרכזי אבחון. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא עדיף שיהיה כתוב לפחות שזה יתחיל תוך? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> גם יתחיל תוך זה בעצם לפעמים תלוי באיש מקצוע מסוים שאדם אומר 'לא, לא, אני עם הפסיכולוג' - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אנחנו יודעים היום שאנשים מחכים במערכת הבריאות הציבורית שנה לאבחון. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו נשקול את "יתחיל תוך". << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל אני מזכירה לכם שאת זה נתנו כאופציה. הוא יכול לפעול בדרכים אחרות כדי להימנע מלחכות למרכז. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אין, אין. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז חשוב שתדעו את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אפילו בפרטי כבר יש חצי שנה המתנה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו נשקול את "יתחיל תוך". << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> רק אני רוצה להוסיף שיום יש נוהל של משרד הרווחה לפיו תוך שלושה חודשים בעצם ועדת האבחון צריכה לתת את הדעת לגבי המקרים שמופנים אליה. אז נראה לנו שזה יהיה מתאים להוסיף בעצם את תיחום הזמן הזה של שלושה חודשים. זה מאוד משמעותי. בהיעדר זמינות המשפחות יצטרכו לפנות למסלולים אחרים או לחכות לקבל שירותים שהם צריכים אותם. זה לא משהו שהוא מינורי, זה משהו מאוד מהותי לקבלת השירותים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אם אמרו שהם ישקלו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כמו שאמרתי, אנחנו נשקול את ההצעה של רויטל להגיד תוך כמה זמן יתחיל התהליך במקום לנקוט את כל התקופה בזמן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> חשוב באמת לשים דגש שבאמת זו אופציה אחרונה. לצערנו לא תמיד ברשויות הן כמו האופציה הטובה שיש לך אפשרות לקדם לבד. צריך לקחת את זה גם בחשבון, אבל אנחנו נחכה גם להתייחסות שלהם. תודה רבה. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> תודה. << אורח >> גדעון זעירא: << אורח >> תודה רבה. גדעון זעירא, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. למיטב ידיעתנו לאחרונה הוקצו תקנים ראשונים למחלקות לשירותים חברתיים לתפקיד בשם תומך שירותי מוגבלות. אולי הוועדה תרצה לדעת מה התפקיד שלו יהיה בסיוע בהגשת הבקשה? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נשמח. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> התפקיד של תומך בתחום מוגבלויות הוא מתחלק למספר נושאים שרלוונטיים לעבודה במסגרת החוק. אחד מהם הוא סיוע בהליך ההכרה. אותו גורם משמש, יש במסגרת התקנות תהליך סיוע שאדם יוכל לקבל במסגרת הרשות המקומית במידה והוא מעוניין בכך. מי שיבצע את זה זה באמת אותו תומך מוגבלויות, שזה לא כל תפקידו, אני מדגיש. יהיו לו תפקידים נוספים, אבל זה בהחלט בין התפקידים. הוא יישב עם האדם, הוא זה שמסביר לו ומתווך לו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> להנגיש לו, בקיצור. עוד משהו? תודה. ממשיכים נעה? אנחנו ב-ד'. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו בסימן ד'. << אורח >> אילת לוין: << אורח >> לפני זה, אפשר רק שאלה קטנה לגבי סעיף (ג)(1) לגבי ההתייחסות לתקנה 8א והעברת מידע? למשרד הרווחה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תשתדלו באמת להיות איתנו בזמן. לא להחזיר אותנו. << אורח >> אילת לוין: << אורח >> עו"ד אילת לוין, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. גם לגבי איזה גופים נמנה על רשימת הגורמים המוסמכים שניתן לפנות אליהם. אז גם לדעת מה הרשימה וגם לשאול אם יש איזה טווח זמנים להעברת המידע? כי אני יודעת שהעברת מידע בין משרדים זה דבר שלוקח זמן. שלא ייצא שהעברת המידע הבין משרדי היא אות מתה, כי באמת אדם מחכה המון זמן בשביל לקבל את המסמכים. אז בשביל שזה יהיה איזה שהיא חלופה אפקטיבית אם תהיה איזה שהיא התייחסות לזמנים. תודה. << אורח >> לילך בר: << אורח >> ויש לי עוד שאלה, על ויתור הסודיות שלא קראת עכשיו אפשר להגיד משהו? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני רק רוצה להסביר. אנחנו לא קוראים עכשיו מחדש את כל הנוסח של התקנות, כי כך יהיה מאוד קשה להתקדם מדיון לדיון. אני מבקשת, הייתה הערה אני חושבת שהיא לא הייתה לעניין. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> להיות יותר בדיונים שלנו כאן. אלה דברים שדנו בהם. רווחה, אתם רוצים להתייחס? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> כן. לגבי הגופים – בשלב זה באמת אנחנו עובדים על ממשק מול ביטוח לאומי, כי זה היה בסופו של דבר הגוף המרכזי שאנחנו חושבים שנכון שיהיה פה את העברת המידע בצורה שוטפת. אנחנו גם רוצים להרחיב את זה לעוד גופים. אם זה המכונים להתפתחות הילד, משרד הבריאות, קופות חולים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל לא כל אדם נפגש בביטוח לאומי ומבקש קצבה או גמלה. שלא לדבר על זה שברגע שבן אדם עובד הוא בכלל לא זכאי להגיש בקשה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> ברור. אבל זה ביחס לאנשים שהלכו דרך המסלול הירוק. כלומר, אנשים שבעצם בחרו את המסלול הירוק, הביאו את ההחלטה מאותם גופים מוסמכים. אנחנו רוצים לייצר את הממשקים כדי לא לטרטר את האדם שלא לצורך. זה אחד הדברים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> דרך הגופים בסדר. אבל היא אומרת נכון, דרך הגופים האלה לא תמיד יש ממשק. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נכון. אנחנו עובדים על זה, אנחנו נעבוד על זה. שוב, כבר יש לנו מול ביטוח לאומי ואנחנו עובדים על זה. ואנחנו נעבוד כדי להרחיב את זה כמה שיותר. מבחינת לוחות זמנים קשה לנו להתחייב בשם גופים אחרים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה יהיה חלק מהנושא של מה שבודקים עכשיו בזה של האדם במרכז, תקשורת משותפת? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אני חושבת שזה ללא קשר. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, ללא קשר. אנחנו עובדים על ממשק ממוחשב מול ביטוח לאומי ללא קשר לאדם במרכז. זה יהיה גם שם, אבל בלי קשר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זאת אומרת, הרשימה תשקף את הגורמים שאיתם הצלחתם ליצור כזה ממשק שיבטיח העברת מידע מהירה? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נכון. ואנחנו מצפים שזה יהיה כמה שיותר. כלומר, שיהיו שם כמה שיותר גופים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תרכזו לכם את השאלות. נעה תסיים את הסימן ונוכל לענות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כאן אני רוצה להגיד, זה גם לא קשור לוס"ר בגלל שיש פה בקשה מפורשת של האדם שהגורם המכיר יפנה במישרין לשם קבלת אותם מסמכים. יכול להיות שלצורך זה תצטרכו עוד מסמכים, אבל בגדול זו הסכמה נפרדת. סימן ד': בירור הבקשה להכרה. אלה סעיפים שעוד לא הגענו אליהם. נקרא אותם. ניתוב בקשה להכרה לגורם מכיר 26. המשרד ינתב את הבקשה להכרה לגורם מכיר לעניין סוג המוגבלות שבשלה הוגשה הבקשה לפי שיקול דעתו, ובכלל זה לפי זמינות הגורם המכיר ומורכבות ההחלטה בבקשה להכרה, ככל האפשר תוך התחשבות באזור המגורים של מבקש ההכרה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רק רוצה בגלל הניסוח, צריך להיזהר שלא יקראו את זה שהמשרד ינתב לפי שיקול דעתו ומישהו יקרא את זה לפי שיקול הדעת שלי אני בוחר לא לנתב בכלל. הניתוב צריך להיות. לאן זה שיקול דעת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא, לא, אי אפשר. הבן אדם הגיש, מה זה לא? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כמי שמכירה את ההתנהלות של חלק מהמשרדים הממשלתיים כבר מעל 20 שנה אני לא מביעה חשש שלא קרה במשרד אחר, נגיד חינוך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז אולי משרד הרווחה יוכל להתייחס לפרשנות שלו. מה זה אומר? כתוב פה "המשרד ינתב". האם יש לכם שיקול דעת לא לנתב? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני לא חושבת שיש לנו איזה שיקול דעת ברמה החוקית להחליט שאנחנו לא מנתבים את הבקשה ולא בוחנים אותה. זה עניין של עברית. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז פשוט שהניסוח יהיה טיפה יותר מדויק. המיקום של המילים "ינתב" אם הוא יהיה במקום אחר במשפט. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אין שום בעיה. אם את מציעה ניסוח אחר, בכיף. אין פה ויכוח. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> איזה ניסוח היה עונה לך תשובה? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> המשרד ינתב את הבקשה להכרה לגורם לפי שיקול דעתו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אוקיי. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אבל זה מה שכתוב. לפי שיקול דעתו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> שיקול הדעת זה פשוט מי מתאים, לא שיקול דעת אם כן להעביר את זה או לא להעביר. תבינו את מה שנאמר כאן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לפי שיקול דעתו לעניין הגורם המכיר. בסדר? או להעביר את "לפי שיקול דעתו" לסיפה של המשפט. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הוא חייב לנתב. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> בסדר, אפשר לעשות מה שמציעה מנהלת הוועדה: "המשרד ינתב את הבקשה להכרה לגורם מכיר לעניין סוג המוגבלות שבשלה הוגשה הבקשה; הניתוב ייעשה לפי שיקול דעת המשרד". זה מה שכתוב, לפי שיקול דעתו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם אנחנו מתווכחים פה, תארו לכם מה - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל שיקול דעתו לאיזה גורם, למי זה מתאים. לאיזה משרד זה נכון. זה לא שיקול דעתו לא להגיש. הוא יגיש, השאלה למי הוא מגיש. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> הניתוב ייעשה. בסדר? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אמרתי לכם, אני למדתי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל אי אפשר, את למדת גם בחיים. מה לעשות? נכון, יש את הבודדים. אבל בואו לא ניקח אותם ככלל. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> עכשיו אני חושבת שאולי גם צריך להתייחס לשאלה של ריבוי מוגבלויות. אם יש לאדם מספר מוגבלויות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> איך אנחנו מתייחסים, מנתבים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> האם מעבירים לכמה גורמים מוכרים? זה נראה לא כל כך הגיוני. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה הולך לאבחנה המרכזית, הגדולה יותר? איך זה הולך? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, לא, לא. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בשונה מכל שאר הדברים בחודשים האחרונים אנחנו חשבנו נכון להביא את זה דווקא לדיון כאן, בהסכמת הוועדה. יש פה סוגייה שהיא קיימת. האם במידה ואדם מצהיר שיש לו יותר ממוגבלות אחת בהתאם לחוק נכון שאנחנו ננתב את זה לגורם מכיר אחד שנניח במגבלות התפתחותיות ואחרות נגיד לפי מוגבלות התפתחותית והוא יחליט ואז ייתן הכרה ובעצם רמת תמיכה תיקבע לפי החומרים. או שבעצם נצטרך או נרצה שתהיה גם הכרה נוספת של גורם מכיר נוסף של מוגבלות נוספת שאותה ציין האדם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אולי כדאי שיהיה גורם מכיר בכיר שמסוגל להבין? אולי כדאי להוסיף שבמקרים כאלה זה לא אותם גורמים מטפלים שאנחנו הכרנו, אלא מעליהם. בריבוי. כי אין הרבה כאלה עם ריבוי, אולי כדאי שיהיה בכיר יותר? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> העניין הוא שדווקא יש הרבה ריבוי. כל היושבים כאן יודעים שיש כ-50%. אז לא משנה לפי איזה נתון, 30% עד 50% מהאנשים עם יותר ממוגבלות אחת. אין לנו, גם ככה גורמים מכירים הם גורמים בכירים. זאת אומרת, אנחנו מראש מכוונים פה לאנשים עם שנות ניסיון, עם ותק והכול. אז מלכתחילה זה כבר לא - - -. לכן זו ההתלבטות. ואני באמת מודה שזו התלבטות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בעצם אותו בכיר מקבל מהגורמים האחרים, מהאבחנות האחרות. הכול מתנקז אליו? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הדילמה היא האם לאפשר לגורם מכיר אחת ממוגבלויות שאדם ציין. נניח אדם ציין שיש לו גם אוטיזם וגם מוגבלות שמיעה. אז אנחנו אומרים מי שמחליט פה זה אדם שגורם מכיר של אוטיזם. הוא במסגרת קביעת רמת תמיכה כמובן מתייחס לעניין של שמיעה והכול. זאת אופציה אחת. האופציה השנייה היא שקבע גורם מכיר של אוטיזם אוטיזם ומעביר את זה לגורם מכיר של שמיעה, שהוא קובע או לא קובע שמיעה. ורמת תמיכה תיקבע בהתייעצות משותפת. המשמעות ברורה, כן? זאת אומרת, הזמן שהדבר הזה ייקח הוא הרבה יותר. כמובן משאבי תקציב וגיוס אנשים נוספים והכול. מצד שני יכול הציבור לבוא ולהגיד לא, לא, לא, אבל יש לו שתי מוגבלויות ואנחנו רוצים לתת ביטוי לכל אחת מהן. זאת אומרת, יש פה מחירים מה שנקרא לכל אחד מהמסלולים האלה. לכן חשבנו דווקא לשמוע אתכם. זה העניין. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אסתר היא המומחית. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אבל אני רוצה שהוועדה תהיה איתנו. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> בשלב הזה יש גורם מכיר שגם מכיר בהתנהגות מאתגרת? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני פשוט רוצה שהם יהיו איתנו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תגיד מה שאתה חושב ויענו לך. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אוריאל צימרמן, אדם בעל אוטיזם ובעל פוסט טראומה. קודם כל, החוק הזה צריך מתישהו לעבור, כי אתם מתעסקים בזה כל כך הרבה זמן שאני - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ארבע שנים. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אני אוטיסט כבר 25, אבל עד שקיבלתי את האבחנה שלי ועד שקיבלתי את הוועדות. אני נגיד לא מותאם להוסטל, כי מצד אחד יש את משרד הבריאות ומצד שני יש את משרד הרווחה. ופוסט טראומה ואוטיזם זה כמו שמן ומים. והמידע לא נגיש באתר ולא בהבנה של מה אני צריך להגיש. מה שמאיר כהן אמר קודם לגבי איזה מסמך אני יכול להגיש הוא כל כך רלוונטי כאן, כי אני נופל בין הכיסאות. ושנים מדבר, בעל תפקוד גבוה, אדם שמאוזן תרופתית, שיכול לדבר בוועדה – זה דבר אחד. אבל מה קורה לכל מי שלא? מה קורה לכל האחים, ההורים, הסבים? מה קורה לכל הילדים וכל הנוער? ומה קורה לכל הבוגרים שאין לנו, כי ביטוח לאומי כמובן לא מחשיב את האוטיזם שלי, עד שקיבלתי אבחנה חוזרת, כי יש אוטיזם ילד ואוטיזם מבוגר. כי אני לא אוטיסט לשנייה? << אורח >> קריאה: << אורח >> זה לא. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> לא, זה לא קשור לטכניות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז תענה לה. תדייק את השאלה כדי שנקבל תשובה. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אני הייתי חייב רגע לשתף את החלק הזה כי הוא חשוב לי. חשוב לי שכאשר אתם חושבים על מה שאנחנו עושים כרגע תחשבו על הנגישות. תחשבו על איך אתם מנגישים את זה בצורה הברורה ביותר. איך אתם מגישים את זה עבורי כאדם שלא תמיד מצליח להבין לאיזה מסלול ללכת, מה להגיש, מתי להגיש. אני מחכה לפסיכיאטר כבר כמעט שישה חודשים. יש לי חברים שחיכו שנים עד שהם קיבלו את האבחנה הפסיכיאטרית או את האבחנה מביטוח לאומי. זה לא דבר שצריך לקרות. השאלה שלי כאן היא הסנכרון. האם יש סנכרון בין המשרדים? איך הוא מתבצע הסנכרון הזה. האם יש דיגיטציה של המידע ושיתוף פעולה דיגיטלי? האם זה מונגש לציבור או לפחות יש תוכנית יישומית פרקטית לציבור הרחב? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי. יש לכם תשובות? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> יש תשובות. אנחנו פותחים סוגריים. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אני יודע שאנחנו פותחים סוגריים. אני יודע שאתם רוצים להעביר את החוק הזה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, הכול בסדר, אין בעיה, אני אענה. הכול בסדר. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אבל סליחה, נמאס לי מהשמן מים הזה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, הכול בסדר. קודם כל, אנחנו יש חלק שלם שבאמת עוסק בעניין של מסלול ירוק, מסלול חום, כמו שקראת לזה, בין המשרדים השונים. אז אנחנו כן במסגרת החוק נסתמך גם על המידע שכבר קיים במסגרת ביטוח לאומי, בהתפתחות הילד, במשרד החינוך. ניסינו באמת לייצר איזה שהם מסלולים מאוד פשוטים יחסית לאדם. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> השאלה אם זה לא רק המשרד שלך. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו רוצים להיות ענייניים. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> התקנות האלה עוסקות בחוק שהוא יותר רחב, מוגבלות שבמסגרת הפעלה של משרד הרווחה. הוא עוסק בתקנות חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות שהוא במסגרת משרד הרווחה. אז אני לא יכול כרגע לדבר בשם משרדים אחרים. מן הסתם זה משהו אחר. עניין של דיגיטציה. לעניין דיגיטציה, כמו שנאמר כאן, אנחנו כן כרגע עובדים על ממשק דיגיטלי עם ביטוח לאומי. שהמידע באמת יעבור באמצעים דיגיטליים ולא שאדם יצטרך להעביר מסמכים והכול. זה אתגר, אבל אנחנו לקראת כיוון חיובי. לגבי משרדים נוספים, דיברנו כאן על התפתחות הילד, משרד החינוך. זה טיפה יותר מאתגר, אבל אני מקווה מאוד ומעריך שגם זה יקרה. טווח זמן טיפה יותר רחב. אבל התשובה היא כן, הכיוון לגמרי הוא כמו שאתה אמרת וזה הכיוון. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> תודה רבה. (היו"ר חה"כ מיכל מרים וולדיגר) << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> בשלב זה איזה גורם מאבחן, איזה גורם מכיר יכיר בהתנהגות מאתגרת? תודה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הגורם המכיר שיחליט לגבי התנהגות מאתגרת זה גורם מכיר שבגינו הוגשה בקשה להכרה. בקשה להכרה מוגשת בגין אחד משבעה סוגי מוגבלויות. וזה בעצם אם נלווית לזה התנהגות מאתגרת ומצבים נוספים יתייחס אותו גורם מכיר לחומרים ולמצבו של אדם ולדיווח עצמי שלו. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> במידה ומדובר במוגבלות שמיעה או ראייה ואדם מוכר כזכאי ועם התנהגות מאתגרת, מי הגורם המכיר של התנהגות מאתגרת? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הגורם המכיר הוא גורם מכיר שאחראי על אותה מוגבלות שבגינה הוגשה הבקשה. ירצה הגורם המכיר להתייעץ עם גורם נוסף או להשלים אבחון או לקבל מסמכים נוספים, יעשה זאת במסגרת סמכויות שיש לו במסגרת התקנות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז אתה מציע לכתוב את האמירה הזאת? זאת אומרת שברגע שהוא יודע שיש יותר ממוגבלות אחת? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא. מה שאני בעצם הבאתי להתלבטות של הוועדה אלה שתי אפשרויות: אפשרות אחת כאשר אנחנו מדברים שאותו גורם מכיר יקבל החלטה על מוגבלות, שוב אני אחזור לדוגמה בשביל יושבת-הראש. אדם עם אוטיזם ואדם עם לקות שמיעה שאומר יש לי גם אוטיזם וגם מוגבלות שמיעה. האם אנחנו אומרים שגורם מכיר באוטיזם מכריע שיש לו מוגבלות מזכה ומוסיף גם שיש מוגבלות שמיעה וקובע רמת תמיכה ומחזיר תשובה לאדם. או אופציה שנייה זה גורם מכיר באוטיזם מכריע שיש לו אוטיזם. מעביר את זה לגורם מכיר של שמיעה, שקובע כן או לא שיש לו שמיעה. ולעניין רמת תמיכה אמורה להתקבל איזה שהיא החלטה משותפת שכאן אנחנו גם מוסיפים עוד שלב שאם יש חילוקי דעות ביניהם צריך לייצר מנגנון הכרעה בין שני הגורמים. המשמעות של האופציה השנייה היא מצד אחד אנחנו מדייקים יותר. מצד שני, אנחנו מעריכים מאוד את התהליך וכמובן מייקרים אותו במשאבים מושמים כאן לכיוונים של המנגנון ולא השירותים לאדם. אלה שתי האופציות. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אני אסתר קרמר. אני אגיד שאני בריבוי עמותות, כי אני מדברת על ריבוי מוגבלויות. אבל נרשמתי בכוח של עמותת לשמ"ה, אבל אני בעוד הרבה פורומים ועמותות. אני רוצה להסביר משהו מאוד בסיסי בריבוי מוגבלויות שאנחנו מדברים עליו. ריבוי מוגבלויות, אני למשל אוטיסטית וגם על כיסא גלגלים. זה לא אומר שאני צריכה סיוע גם כאוטיסטית וגם כאישה על כיסא גלגלים, אני צריכה סיוע שלישי. כי אדם שהוא גם אוטיסט וגם על כיסא גלגלים הוא לא אוטיסט פלוס כיסא גלגלים, הוא משהו שלישי שזו מוגבלות חדשה שנקראת אוטיזם עם כיסא גלגלים. למה? כי יש דברים, הכי קל לי להסביר את זה תמיד באדם שהוא גם עיוור וגם חירש. יש היום את היום של שפת הסימנים, הלכתי קודם לשם. יש אפילו תמונה מאוד יפה על שפת סימנים במגע. שפת סימנים במגע היא שפה שלישית. אנחנו לא יכולים לדבר בשפת סימנים לאדם עיוור, אנחנו לא יכולים לדבר לאדם חירש. אז יש לנו את השפה השלישית שהיא שפת סימנים במגע. הרבה יותר קשה להסביר את הצורך המשותף של אדם על כיסא גלגלים ואוטיסט. אבל אני אגיד שבגלל שאני על כיסא גלגלים ואוטיסטית אני כבר שנה וחצי בלי רכב מותאם, כי אף אחד לא בא לסדר לי את הדבר הזה. כי מה לעשות? נדפקתי ואני קצת יותר משתי מוגבלויות, קצת הרבה יותר. אף אחד לא מסתכל על הדבר השלם הזה. לכן להגיד שאני עכשיו אצטרך ללכת לאוטיזם ויגידו אוקיי את אוטיסטית. ואז אני אצטרך ללכת לנכות פיזית ויגידו אוקיי, את נכה פיזית. ואז אוקיי, שכחנו שיש לך עוד כמה מוגבלויות. זה לא עכשיו נבדוק באיזה מהמוגבלויות רמת הצרכים שלך הכי גבוהה ולפי המוגבלות הזאת את תקבלי תמיכה, אלא את תקבלי תמיכה קצת יותר גדולה, כי את צריכה לקבל גם מפה וגם מפה. לא יכול להיות שאם רמת התמיכה שאני צריכה למשל, כנראה המוגבלות הפיזית שלי, רמת התמיכה הכי גבוהה, זו תהיה רמת התמיכה המקסימלית שלי. לכן כאשר חה"כ דבי ביטון הציעה את הרעיון שיהיה מישהו, שיהיה איזה שהוא מישהו שהוא מומחה על – יכול להיות שלפעמים לא צריך את זה. אבל כאשר מדובר על אדם עם הרבה מוגבלויות, שהוא מגיע עם צרכים כל כך מורכבים, צריך לייצר איזה שהוא מנגנון שמסתכל על המוגבלות החדשה שהיא ריבוי של כמה מוגבלויות שיצרה מוגבלות חדשה. תודה רבה. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> היי שלום, תודה רבה. אני עו"ד רותם אייזק מאלו"ט. זה אמנם כאן בדיון, אז זה לא איזה משהו שצריך להיות הרעיון הסופי. כן איזה שהיא נקודה למחשבה. בהתאם לדברים שמארק העלה, אם כן זה יעבור לגורם אחד שהוא יחליט למשל על הכרה בשני התחומים או שלושה, כל אחד ומספר המוגבלויות, צריך לשים לב ששלילה של הזכאות לא תהיה אצל מישהו שזה לא תחום המומחיות שלו. כלומר, יכול להיות שבתוך כל הדברים שיוצרים פה צריך גם איזה שהוא מסלול ביניים של אם הוא מחליט להכיר במוגבלות נגיד וזה אוטיזם ושנייה, אז הוא מכיר במוגבלות השנייה אפשר להמשיך במסלול הזה. אבל אם יש לו איזה שהוא ספק או רצון לשלול אז השלילה כן צריכה להיות ממישהו שמגיע מתחום המומחיות. זה קצת מסבך, אבל כן חשוב שלא היה שלילה של זכאות עם מישהו שלא מגיע עם הרקע והניסיון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. כן? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> אני מתחברת לדברים שנאמרו פה, במיוחד מה שאסתר אמרה ובהקשר של חירשות ועיוורון. שזה בעצם משהו שלישי. ואני יודעת שהיה עם זה בשלב ההגדרות וכבר בחקיקה היו עם זה קשיים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> השאלה אם הפתרון הוא שלישי או שהאדם עצמו, בסדר? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> לא, אני מבינה. לכן אני חושבת - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא הפתרון, המענה הוא שלישי. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> המענה. לכן יכול להיות שזה יותר מסובך ויותר צורך משאבים. אבל כן צריך להיות איזה שהוא מנגנון. אני לא יודעת אם יש מישהו שיכול להתמחות בריבוי מוגבלויות. אני לא יודעת אם אלה דברים שונים. אבל לפחות שתהיה איזה שיח בין שני גורמים. שיהיה מנגנון שמתכלל כאשר יש ריבוי מוגבלויות ושזה יהיה באיזה שהיא הסכמה. גם אני אגיד, נגיד עם לקות ראייה או עם מוגבלות בראייה יכול להיות, אנחנו יודעים שיש תקופת שיש צורך ברמת תמיכה גבוהה יותר ויש תקופות של רמת תמיכה נמוכה יותר. זה משתנה לפי סיטואציות בחיים, שלבים וכו'. יכול להיות שהמוגבלות האחרת רמת התמיכה צריכה להיות קבועה כל הזמן. אז צריך להיות פה איזה גורם מתכלל, גם אם זה גורם עוד חשיבה איך לעשות את זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> עוד אדם? << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> כן. עוד אדם, עוד מנגנון, עוד גורם מכיר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> למעשה זה גם מעלה את השאלה לגבי המהות של רמת התמיכה. כי אם אומרים שלא משנה באיזה מוגבלות, לא משנה באיזה כובע קיבלת את ההכרה, אבל רמת התמיכה תיקבע עליך כאדם עם כל מכלול המוגבלויות והמחלות אז יכול להיות שזה לא כל כך משנה. אבל אם זה משהו שיושפע, רמת התמיכה תושפע מאיזה סוג מוגבלות אתה מוכר - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, אז אני אדייק. יכול להיות שבאמת הייתי צריך לדייק את זה יותר. רמת התמיכה נקבעת ללא קשר לסוג המוגבלות. רמת התמיכה נקבעת לפי סף המאפיינים של האדם: התפקוד שלו, הסביבה, הליקויים והכול. זאת אומרת, השאלה היא סביב עצם השאלה של מוגבלות. ודווקא מה שנאמר כאן יכול להיות שהוא נכון שבעצם השלילה תחייב אולי עוד גורם מכיר אחד. אבל הקביעה אם אפשר לתת בגין מוגבלות מסוימת אחת ואז אולי לציין, כי אנחנו כן רוצים לנהל מידע. לציין שאדם כן ציין על עצמו שיש לו גם מוגבלויות נוספות או משהו כזה. יכול להיות שזה באמת הפתרון. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל זה אומר שלילה, זה לא אומר שקיבלת ואז שוללים ממך. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, על החלטה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אלא החלטה שאתה לא מוכר. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כן, כן. כלומר, אדם הגיש כרגע על אוטיזם ועל שמיעה, אני ממשיך את הדוגמה. ואז גורם מכיר של אוטיזם שהוא הגורם שמכריע מחליט שאין אוטיזם אז הוא לא יחזיר תשובה לאדם, אבל בעצם הוא יעביר תשובה לגורם מכיר של שמיעה שייתכן שהוא כן יכול להיות זכאי בגין מוגבלות שמיעה. זה הכיוון. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אבל המשמעות של זה, אם רק לדייק, זה שבן אדם שהגיש בקשה למוגבלות גם בשמיעה וגם באוטיזם תהיה לו הכרה לצורך העניין בגין אוטיזם. לצורך הדוגמה. מוגבלות השמיעה לא תיבחן, כי אנחנו אומרים ששער הכניסה הוא בסוף הכרה על פי חוק. מה שקובע זה רמת התמיכה. אז זה צריך גם להיות מאוד ברור. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כן, הוא נכנס, הוא בעצם ייכנס בגין אוטיזם. ויופיע במערכות שלנו, אני מעריך, ננסה את זה, שהוא גם סימן בזמן ההגשה שיש לו גם קשיי שמיעה או לא משנה, מוגבלות מוכרת על פי החוק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן אדוני? << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> מה קורה אם זה כאשר זה נפגש עם משרד אחר? נגיד פוסט טראומה או סכיזופרניה או דבר נפשי הוא לרוב נופל תחת משרד הרווחה. ומשרד הבריאות מטפל באוטיזם. זה כאילו נפגש כאן שמן ומים. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> משרד הרווחה מטפל באוטיזם. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אבל מה קורה כשזה מפגש עם משרד אחר? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אם אדם יש לו גם וגם, זאת אומרת יש לו אחת מסוגי המוגבלות ועוד מוגבלות אחרת אז הוא יהיה זכאי. הוא יהיה זכאי והמאפיינים הנוספים של מוגבלות אחרת יילקחו בחשבון במסגרת קביעת רמת תמיכה. אם המוגבלות בגינה הוא מגיש היא לא בין שבע המוגבלויות אז אנחנו נגיד לו שצערנו אתה לא יכול. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> אז יש או אין סנכרון בין המשרדים? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> יש סנכרון בהקשר למוגבלויות שהן גם וגם. אין סנכרון בין מוגבלויות שהן לא במסגרת החוק הזה. המוגבלויות שלא במסגרת החוק הזה הן לא במסגרת החוק הזה. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> תודה. << אורח >> אילת לוין: << אורח >> רציתי גם לתמוך בהצעה של חה"כ דבי ביטון על העניין שיהיה איזה שהוא גורם מתכלל. כי בעצם האופציה שיהיו שני גורמים זה הרבה בירוקרטיה, כמו שנראה לי ברור. מצד שני, החשש הוא שיהיה גורם אחד אז שהוא לא מבין בנושא הזה. מה שאמרת, מארק, אני רק רוצה להבין. אם עכשיו יהיה מישהו על הספקטרום האוטיסטי וגם לא שומע, אז בעצם הוא יוכר נגיד על הספקטרום האוטיסטי והשנייה יסומן שיש לו את זה וזה מעולם לא יוכר. ואז בתמיכה הוא יכול לקבל שירותים שקשורים לשמיעה, למרות שכביכול זה לא? כי אם כן, אז לכאורה יכול להיות שזה מתייתר. אבל אם זה לא הוכר אז איך הוא יכול? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הכוונה היא שאין, אנחנו טיפה נכנסים לתקנות אחרות. אבל הכוונה היא שבעצם ברגע שיש רמת תמיכה מסוימת אז ייפתחו לו הרבה מאוד אפשרויות. הוא יוכל לבחור. זה לא שאם אתה X אתה יכול רק שירותים לאוטיסטים. זה לא יעבוד ככה. הכוונה היא לפתוח לו אופציות והוא יבחר. אז אין בעיה. הוא יוכל לבחור שירותים שמתאימים לאדם עם מוגבלות שמיעה אם זה בעצם מה שהוא רוצה במסגרת רמת התמיכה שלו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתם בפירוש אמרתם שיש מוגבלויות שאתם לא תפתחו את השירותים למוגבלויות אחרות. בפירוש אמרתם את זה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אבל עוד פעם, זה לא המקרה הזה. כי אם אנחנו כן רואים פה סימון של קושי או קשיי שמיעה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אנחנו פשוט לא מבינים. תראה, לך זה נורא ברור כי אתה מכיר את המערכת ומבין על מה אתה מדבר. אני לא מבינה. אם הוא מקבל הכרה של מוגבלות X ומוגבלות Y עוברת יחד עם זה. אני לא מבינה האם ברישום אחר כך שתי המוגבלויות נמצאות מבחינת מערכת. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הבנתי. קודם כל, אנחנו כרגע מייצרים את זה ביחד, בואו נתחיל מזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אנחנו מדברים רק על הכרה כרגע. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הכול בסדר. אני אומר שוב, אנחנו, אם אני מבין נכון, הכוונה היא לא לסבך את הדבר הזה יותר ממה שזה מסובך אלא לאפשר לגורם מכיר אחד לקבל החלטה שהוא נגיד יעבור הכשרות והכול. מה שכן נעשה, אנחנו צריכים לבדוק את זה, בעצם שאדם שמגיש הוא מגיש בגין איזה מוגבלות הוא מגיש את הבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איזה מוגבלויות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> נכון. אז אם הוא ציין שתיים או שלוש, יכול להיות שבשלב של קבלת שירותים אנחנו נצטרך לחשוף את זה גם בשלב קבלת שירותים כדי שבמערכת קבלת שירותים זה יופיע. ואז זה גם ייפתח. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני רוצה שנייה להבין. מה שאפשר פה אסתר לגבי הדוגמה המובהקת שהיא נורא ברורה לכולנו, אם אדם שיש לו גם חירשות וגם עיוור. אז יש לו את שניהם, אבל הפתרון הוא לא אם אחוזים יותר גדולים בעיוורון כי הוא רק רבע שומע, אז ניתן לו את הפתרונות של אדם עיוור, אלא הפתרון הוא שלישי, הוא לא קשור לשני הדברים האלה. לכל אחד יש את הפתרונות שלו וכאשר יש את שניהם גם יחד הפתרון הוא שלישי בכלל. אני כן שואלת איך אתה נותן מענה לגבי מה שהיא אמרה עם הפתרון של רק לשלול צריך עוד גורם? בעיניי מה שהציעה פה חה"כ דבי שכאשר יש לנו ריבוי מוגבלויות אני כן דורשת ואני רוצה להבין מה עמדתכם. כי אני לא הבנתי. למה שאז לא ימונה גורם בכיר, מוביל אחד, שהוא רב מקצועי. שיש לו בעצם את היכולת להחליט בכל הדברים גם יחד והוא יעמוד שם למעלה וייתן את ההחלטה. ולא שנלך בכל מיני דרכים עקלקלות שאינן עונות לגופו של עניין. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני אבדיל בין שאלת רמת התמיכה שכאן בהחלט צריך היכרות עם כל המאפיינים של הבן-אדם, בין אם זה מוגבלות ובין אם זה לא מוגבלות, לבין שאלת ההכרה. אני לא חושבת שאנחנו נמצא פסיכולוג לצורך העניין שמתמחה באוטיזם ויודע לקרוא בדיקות שמיעה. אני לא חושבת שקיימים אנשי מקצוע שיש להם יכולת, כי המוגבלויות פה הן מאוד שונות. לכן אני לא חושבת שקיים כזה דבר. בהחלט השאלה שאנחנו מתייחסים אליה, בהקשר של רמות תמיכה, בוודאי שזה לא משנה אם הוא יהיה גורם מכיר לאוטיזם או יהיה גורם מכיר לשמיעה. אנחנו נכשיר אותם להכיר את כל המוגבלויות כי גם עוד דברים משפיעים. גם אם לבן אדם היה התקף לב לצורך העניין. הוא צריך להכיר את המשמעות של הדבר הזה כדי לקבוע את רמת התמיכה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אולי מדובר במישהו בכיר. הרי ראינו בנושא של ההכרות גם דמויות שהן לא אקדמיה וגם לא דוקטורים ופרופסורים. לפתוח מה שיש - - - << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> יושבת כאן נעמה, אני חושבת שתאמר שלא קיימת כזאת התמחות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> נעמה היא מאוד בכירה, אבל היא לא מומחית בתחום מוגבלות שמיעה. אלא אם כן כן, אני לא יודע. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל היא למדה רפואה, היא בטח מבינה דבר או שניים כאשר המסמכים עומדים מולה. זה ההבדל. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנשי המקצוע בדרך כלל מתמחים בתחום התמחותם. זאת אומרת, אם הוא כרגע מומחה - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני מבינה. אבל עוד פעם, בגורמים המכירים נתנו גם כאלה שבואו, לא למדו רפואה, הם נוגעים בנושאים. הרעיון כאן שכאשר זה מגיע בריבוי שזה יגיע למישהו, כמו שנכון שהיא לא מומחית לעיניים. אבל אין ספק שהיא למדה באקדמיה, כשהיא למדה רפואה אז גם דיברו איתה על עיניים והיא מסוגלת לקרוא את האבחנה ולהבין. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אבל היא לא תוכל לקבוע מוגבלות ראייה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> תשאל אותה כרופאה. << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> כן, אני לא קובעת מוגבלות. אבל אני מבינה יותר - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> את מבינה אבל מאיפה זה בא? << אורח >> נעמה יושע אורפז: << אורח >> אבל אני גם בדרך כלל מתייעצת עם רופא עיניים או - - - << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אוקיי. אבל את תדעי לעשות את זה. וזה בדיוק, אנחנו מדברים שזה יהיה מישהו בכיר. << אורח >> לילך בר: << אורח >> אולי הפתרון הוא גורם אחד עם התייעצות. << אורח >> קריאה: << אורח >> נכון. צריכה להיות איזה שהיא מיני ועדה כזאת. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> הבעיה בהתייעצות שאת צריכה לייצר איזה שהוא מנגנון הכרעה גם. כלומר, אם הם לא מסכימים ביניהם אז אנחנו נצטרך לייצר - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא שזה נמצא בידיהם של כמה אנשים שצריכים להתייעץ. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אני הצעתי שהוא יהיה בכיר והוא יתייעץ במומחים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ההצעה שמדברת עליה דבי היא פחות מהותית, היא יותר פרוצדורלית טכנית, שלא יגררו את האדם ללכת גם אליו וגם אליו. אלא אחד מחזיק את האירוע הזה והוא זה שמנהל את הדבר הזה. זה לא שהוא צריך לדעת את הכול, אלא הוא מבין. אוקיי, יש לי כאן כמה אירועים. אני מחזיק את זה, כדי שזה לא ילך לאיבוד וזה ילך לאיבוד ודברים יסתובבו. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אז אני חושבת שהמנגנון אולי הנכון מכל מה שעולה כאן זה שבעצם אכן יהיה גורם אחד שהוא יהיה הגורם המכיר הראשי, נגדיר את זה ככה. אנחנו גם בהחלט כמו שאמרתי קודם, כל גורם מכיר שלנו יוכשר. אבל לצורך העניין, אם יש לנו פה מוגבלות התפתחותית ומוגבלות חושית אנחנו נעדיף שהגורם המשמעותי הזה יהיה דווקא מהתחומים של ההתפתחותית. כי ההבנה היותר עמוקה בנפש האדם וכדומה אמורה להיות שם. הוא בעצם יקבל את הבקשה של שתי המוגבלויות בדוגמה של האוטיזם לצורך העניין והשמיעה. הוא יקבל מהגורם המכיר של שמיעה רק את שאלת הזכאות והוא יקבע את רמת התמיכה הכללית. כלומר, זה לא יהיה התייעצות ביניהם. הוא יהיה הראשי, אבל הוא רק יקבל באמת את האישור לעניין הזכאות. בהחלט יכול להיות שזה יאריך את ה-30 יום, כי בסוף יהיה כאן עוד בן אדם שיצטרך לראות את המסמכים. הוא לא יצטרך לדון בשאלת רמת התמיכה, שזאת השאלה שלוקחת את פרק הזמן המשמעותי. כלומר, זה כן משהו קצר. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> - - - רמת התמיכה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, להיפך. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> רמת התמיכה תיקבע על ידי גורם אחד. על ידי הגורם הראשי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> דווקא רמת התמיכה חשוב שיראה את זה גורם שמבין. לעניין ההכרה זה טכני. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אבל יש פה שני אנשים שמבינים. לא, ברור. יש פה שני אנשים שמבינים. יש פה אחד שמבין בשמיעה ואחד שמבין באוטיזם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> והם צריכים לדבר ביניהם, כי אחד צריך להגיד מה אני חושב תהיה רמת התמיכה שהאדם הזה צריך בתחום הזה והאדם הזה - - - << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> לא, אנחנו לא מסתכלים, זה נורא חשוב להסביר את זה עוד פעם. אנחנו ניכנס לרמות תמיכה בדיון הבא ככל הנראה, אבל נורא חשוב להסביר את זה. ברגע שנקבעת הזכאות אנחנו לא מתבוניים האם הצורך של בן האדם נובע מזה שהוא חירש או הצורך נובע מזה שיש לו בעיה נפשית או שהצורך נובע מזה שיש לו התקף לב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אנחנו מסתכלים על הצרכים של הבן-אדם בפועל על פי הדיווח שלו, תוך התבוננות על מסמכים שמאשרים את הבסיס לדיווח. כך שבמובן הזה אני לא צריכה שיהיה לי איש מקצוע בתחום מוגבלות שמיעה שיגיד לי הצרכים שלו הם ככה וככה. הבן-אדם מדווח לי מה הצרכים ואני רואה שיש פה מוגבלות שמיעה. הדבר הזה הולך אחד עם השני. במובן הזה אני לא צריכה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז לצורך העניין לא צריך שם בכלל איש מקצוע. אם את אומרת שאנחנו מסתמכים על מה שהאדם אומר שהצרכים שלו. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> לא, לעניין הזכאות. יש פה שני שלבים: יש את שלב הזכאות, שפה אני אומרת אני לא אמצא גורם מכיר לאוטיזם שיידע לקרוא בדיקות שמיעה. אני לא חושבת שקיים כזה בן אדם. ופה אנחנו מדברים להתייעץ. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הוא צריך לפנות לגורם שמבין ולהגיד זה כן? אמרו לו כן, מצוין, הוא מסמן שיש גם שמיעה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> נכון. בשלב הבא, וזה מה שנדון בדיון הבא, הוא מקבל את הדיווח הסובייקטיבי של הבן-אדם על הצרכים שלו כשם שהוא תופס אותם. הוא מתבונן על מסמכים שהבן-אדם הגיש כדי לראות באמת את ההתאמה ולהגיע ככל האפשר לצמצום הפער. בן האדם אומר כך ואכן אני רואה לכך איזה שהם סימוכין. אני אומרת שהוא לא צריך להיות מומחה בשמיעה כדי להבין שאם הבן-אדם מדווח שיש לו קושי בתפקוד ביחסים בין אישיים, לצורך העניין, והבן-אדם הזה עם מוגבלות שמיעה, זה משהו שמאוד מסתדר. אתה לא צריך את המומחיות דווקא במוגבלות הזאת. מספיק שתהיה איש מקצוע וזה באמת איזה שהיא הכשרה שנעשה. לכן אני חושבת שבמובן הזה לקבוע ראשי שיתייעץ רק לעניין הזכאות, אולי זה הפתרון הכי טוב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני חושבת שלזה התכוונו גם. אבל הרעיון של בן אדם שמתכלל, שתכשירו אותם, הוא נכון לכל - - - << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> חד משמעית. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הרעיון של גורם מכיר זה בדיוק, מתכלל זה לא מילה טובה, כי מתכלל זה איזה שהיא קונוטציה טכנית. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, ממש לא. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, שנייה רגע. התפקיד של גורם מכיר הוא הרבה יותר עסוק באמת בקביעת רמת תמיכה והבנת כל העולם היותר רחב של התפקוד של הסביבה האנושית. וההשפעה של המוגבלויות השונות על המצבים השונים וכך הלאה. זה התפקיד שלו. הוא איש מקצוע. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ויחסי הגומלין של האדם עם הסביבה שלו, שזה מה שמשנה פה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> נכון. לכן זה יצטרך לדעת גם גורם מכיר של שמיעה, גם של אוטיזם וגם מוגבלות אחרת. זה לא יהיה הבדל מבחינתם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לכן אני אומרת, זה לא משנה, כי אדם יכול להיות מומחה באוטיזם, אבל - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> רויטל הבנתי. אני חושב שדווקא ההחלטה פה היא חד משמעית יחסית, אז הבנו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז בואו נסכם. בואו תסכמו לנו. בסוף אנחנו רוצים לתקן. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אז ימונה בעצם גורם מכיר ראשי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> גורם מוביל. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> גורם אחד מוביל, שיהיה מאחת מהמוגבלויות שהוגשו. הוא יקבל התייחסות של הגורם המכיר הנוסף או שניים לעניין הזכאות בלבד. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, רק ההכרה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> רק לעניין הזכאות והוא זה שיקבע את רמת התמיכה. הוא ינהל את התיק. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> לצורך העניין ערעורים יהיו על ההחלטות שלו. בסדר? שזה יהיה ברור מבחינה משפטית. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. בריבוי מוגבלויות אנחנו מדברים. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> השאלה אם לא כן לציין גם מי היה הגורם המייעץ. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> חשוב מאוד שיהיה. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אם יש החלטה ששוללת משהו אז להגיד התייעצו עם גורם מתחום, במסגרת ההחלטה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, שההחלטה תהיה מפורטת. שלא תהיה 'כן, לא, שחור-לבן'. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> ואז בעצם אותו אדם יהיה מוכר, למרות שהוא היה אצל גורם א' הוא יהיה מוכר לכל סוגי המוגבלויות שהוא מצא שקיימות. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> תהיה לו הכרה כפולה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מן הסתם יכול להיות שהוא יישלח לעוד בדיקה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> יכול להיות שהגורם המייעץ יחשוב שצריך בדיקות נוספות ואז הוא יגיד לגורם המכיר שהוא צריך להשלים מסמכים. זאת אומרת, זה גם יכול לקרות בשיח הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן. אוקיי, בסדר. בואו נמשיך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> בסדר. אנחנו עוברים לתקנה 27, שמיעת מבקש ההכרה. שמיעת מבקש ההכרה 27. ציין מבקש ההכרה בבקשתו להכרה כי הוא מבקש להישמע בפני הגורם המכיר בעל פה כאמור בתקנה 24(ב)(2) יזמן אותו הגורם המכיר בתוך 30 ימים מיום קבלת הבקשה להשמעת טענותיו ושמיעתו תיעשה בהתאם להוראות סעיף 34 לחוק. זה בנוסף לשאלונים שבעצם הוא ממלא וטוען בעצם את הטענות שלו, אם הוא מבקש גם להישמע בעל פה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל מה טענותיו? זה לפני שיש החלטה. למה טענותיו? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נכון. טענות כדי שיחליטו בעניין הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא טענותיו. נימוקיו, לא טענות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נימוקיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> זה לא טענות, לא הייתי קוראת לזה טענות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה לא טענות כנגד החלטה, זה טענות, הסבר, נימוקים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, נימוקים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא טענותיו זה טיעוניו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, יפה. חיפשתי את המילה, תודה רויטל. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> לפי החוק זה טיעוניו באמת, זה המונח היותר נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, כן, תודה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> שואלים לגבי הנושא של התכנון אם לא כדאי לדייק את זה שזה קודם מדובר ברופא. כשאנחנו אומרים בכיר. אם יש לכם התנגדות שזה יהיה רופא. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כל גורם מכיר הוא לא בהכרח רופא. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> בריבוי אבחנות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, אין בכיר. אנחנו טוענים שגורם מכיר מלכתחילה הוא גורם בכיר. גורם מכיר יש הגדרה כרגע בחוק ואנחנו עברנו על זה, אז הוועדה תחליט אם רוצים לחזור לזה. יש החלטה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> קלינאית תקשורת נחשבת בכירה? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> יש פירוט של גורמים מכירים בחוק ומה הדרישות. זה חמש שנות ניסיון בתחום, זה ותק, זה אלה שעברו הסכמה שלנו. יש פירוט שלם בתקנות, אפשר להסתכל. אפשר לחזור לזה אם הוועדה תחליט. << אורח >> אוריאל גפן צימרמן: << אורח >> יש מספיק תקנים? אנשים לא יפלו בין הכיסאות? << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> לא, בוא, אנחנו עכשיו בחוק. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו לא מדברים על תקנים, אנחנו מדברים על אנשי מקצוע שיעברו איזה שהיא הכשרה, יקבלו מינוי שר. ייבחרו על ידי המשרד ויקבלו מינוי שר. ישמשו גורם מכיר לתקנות ולחוק. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> סליחה, לא הבנתי עדיין. הגורם המכיר הוא מכיר גם במוגבלות של מי זכאי וגם בהתנהגות מאתגרת? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הגורם המכיר יקבל שתי החלטות, כפי שמופיע בחוק. עצם המוגבלות, זכאות כן או לא ורמת התמיכה של האדם. זה הסמכות של גורם מכיר. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> כמה גורמים מכירים יש היום בארץ? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אין, בארץ לא מכירים. אין בארץ גורמים מכירים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה מנגנון חדש שבמסגרת החוק יוקם. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה תקנות שמקימות את המנגנון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אנחנו מתחילים את זה. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> תוך כמה זמן זה יכול להיות הדבר הזה? זאת אומרת שזה לא יהיה עכשיו יעכב את כל התהליך של כל מי שצריך לקבל את הזכאות. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> לא, יש להם את המערכות שלהם, יש להם את האנשים. צריך את החוק. גם בלי חוק יש כבר חלק שכבר נעשה. אז בואו נתקדם, זה מה שאני אומרת. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> התקדמנו. את החזרת אותנו בחזרה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> קודם כל לא היית פה, רציתי להגיד לך תודה שבאמת אפשר את הדיון הזה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו התקדמנו לסעיף 27 שמדבר על טיעונים בעל פה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני חושבת שהוא הוקרא. לא ראיתי שיש הערות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אין הערות. יש מישהי שרוצה בזום. אתי אברהם, קהילה נגישה ארצית, בזום. << אורח >> אתי אברהם: << אורח >> תודה רבה על זכות הדיבור. רציתי לציין לגבי ההכללה של מספר מוגבלויות. גם בביטוח לאומי היום כשמפנים כשיש מספר מוגבלויות במספר אבחנות אז מפנים לגורמים ואז יש גורם שהוא מכליל, שזה בדרך כלל רופא כללי. פה רציתי אולי לחשוב על, אמרתם שרופא לא זה, אבל רופא שיקומי זה התפקיד שלו, זה מה שהוא עושה. הוא מסתכל על בן אדם כמכלול ורואה את כל הסוגים של המוגבלויות שלו וחושב מה לעשות לאו דווקא שיקום, אלא כמשהו, רופא שיקום זה לא לשם שיקום, אלא לשם שהוא יכול להסתכל כבן אדם עם כל הסוגים של דברים שהוא זקוק להם. רציתי להציע שגם פה, אם אתם לא רוצים שזה יהיה רופא אז באמת צריכה להיות הכשרה משהו, כמו של רופא כזה שיכול להסתכל על כל הסוגים של הדברים ביחד. זה לראות את התמונה הכללית שלא יהיה מצב שאדם ייפול בין הכיסאות מבחינת הצרכים שהוא צריך לקבל. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> תפקידו של גורם מכיר, כמו שמארק ציין, זה לעשות בדיוק את האינטגרציה הזאת בין התמונה של האדם על כלל המוגבלויות, כלל הקשיים, כלל הליקויים או מצבים רפואיים וכלל המידע בעצם שקיים בפניו. זה חלק מההכשרה שבעצם יעבור. זו המהות של התפקיד שלו ולכן זה יהיה חלק מאוד משמעותי בהכשרה. << אורח >> אתי אברהם: << אורח >> השאלה שלי אם הוא מגיע עם מוגבלות מוכרת אחת, איך הם יתייחסו לדברים אחרים. אני יכולה לתת לכם דוגמה. אדם עם מוגבלות ראייה שעבר, שמבחינת ביטוח לאומי הוא מוכר עם מוגבלות ראייה ויש לו אחוז גבוה, הוא כבר מקבל קצבת נכות. הוא לא היה צריך, ואז הוא עבר איזה שהוא אירוע מוחי והוא לא מוכר עם האירוע המוחי בביטוח לאומי, זה לא מוכר לו כמוגבלות, אבל יש לו את המוגבלות הזאת בדרך אחרת. איך זה יוכר במצב כזה? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אנחנו התייחסנו לזה בהרחבה בחלקים הראשונים שמתייחסים לעצם המסמכים שבן אדם צריך להגיש. בן אדם לא צריך להיות מוכר בביטוח לאומי על מנת להיות מוכר במשרד הרווחה. בן אדם יבחר באיזה מוגבלות הוא מגיש את הבקשה. הוא יוכל לבחור להגיש אך ורק מוגבלות ראייה. הוא יוכל לבחור להגיש מוגבלות ראייה ומוגבלות נוירו-קוגניטיבית, ככל ובאמת יש ירידה קוגניטיבית כתוצאה מהאירוע המוחי. והוא יידרש להגיש מסמכים לכל אחת מהמוגבלויות. אם יש לו הכרה בביטוח לאומי הוא יוכל להשתמש בזה כמסמך הסתמכות ביחס לראייה. אם אין לו הכרה בביטוח לאומי הוא יוכל להגיש אבחון פסיכולוגי והדרישות שאנחנו דורשים ביחס למוגבלות נוירו-קוגניטיבית. אין פה הכרה רק על בסיס ביטוח לאומי. זה איזה שהוא מסלול הסתמכות. מסלול שהופך את התהליך ליותר קצר, אבל הוא ממש לא מחייב. ניתן להיות מוכר מבלי שהיית מעולם בביטוח לאומי. זה לא תנאי לחוק שלנו. << אורח >> אתי אברהם: << אורח >> השאלה שלי, אני אחדד אותה. אם הוא מגיע עם הכרה במוגבלות מסוימת והוא מגיע למסלול של מוגבלות מסוימת. איך יסתכלו עליו? כי אמרתם שההכרה תהיה על פי מוגבלות מסוימת וגם נלווים אחר כך. זאת אומרת, אם הוא יציין שיש לו בעיות נוספות. אז איך דרך הכרה בעיניים הוא אחרי זה יקבל גם תמיכה בזה שהוא עבר אירוע? הוא צריך עזרה בהליכה או משהו, לא משנה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני אנסה להסביר עוד פעם את התהליך. שוב, אנחנו נרחיב על זה הרבה יותר אני מאמינה בדיון הבא, כשנדון בנושא של רמות תמיכה. קודם כל, בשלב הראשון בן אדם יבחר באיזה מוגבלויות הוא מבקש להגיש את הבקשה. בדוגמה שנתת, בן אדם יכול לבקש להגיש אך ורק במוגבלות ראייה. הוא יכול להגיש גם במוגבלות ראייה וגם בנוירו-קוגניטיבי. שוב, ככל והוא עומד על פניו באירוע מוחי. והוא יכול להגיש רק לעניין הנוירו-קוגניטיבי. כלומר, הבן-אדם הוא זה שמתניע את הבקשה והבן-אדם יבחר באיזה מוגבלות הוא מבקש הכרה. גם אם לצורך העניין התמונה היא של אירוע מוחי שלא עומדת ברף המוגבלות הנוירו-קוגניטיבי, אבל עדיין יש פה איזה שהוא, אחרי שהוא יקבל, יעבור את השלב הראשון ויימצא זכאי. כאשר תיקבע לו רמת התמיכה ייבחנו בעצם הוא זה שידווח לגבי הצרכים הספציפיים שלו, שיכולים לנבוע מתוך אלף ואחד דברים שמוכרים ולא מוכרים, ידועים ולא ידועים. והתפקיד של הגורם המכיר יהיה לקרוא את הדיווח שלו, להתבונן על המסמכים שהבן-אדם הוסיף. לצורך העניין, אותו בן אדם התייחס לקושי שלו בתקשורת והגורם המכיר יראה שהוא עבר אירוע מוחי, בין אם הוא מוכר ובין אם הוא לא מוכר זה לא משנה. אבל יש פה איזה שהיא קורלציה מאוד הגיונית שאירוע מוחי הרבה מאוד פעמים מוביל לקושי בשליפת מילים וכדומה. לכן רמת התמיכה תיקבע על פי זה. אין חובה להכרה. אלה שני שלבים. ברגע שנכנסת לחוק, זה הדיון שקיימנו קודם. נכנסת תחת החוק, אני מסתכל על הצרכים הספציפיים שלך. אני לא חייב להיות מוכר בגין הצרכים האלה. אלא להבין את התמונה האישית שלך. זה תפקידו של הגורם המכיר, לתכלל את כל המידע שהבן אדם מביא בפניו. << אורח >> אתי אברהם: << אורח >> תודה רבה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> ושוב, נרחיב על זה בדיון הבא, זה מהות הדיון הבא של רמות תמיכה בעצם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אנחנו ממשיכים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו בנושא של תקנה 28, השלמת מידע והחזרת עניין לגורם מאבחן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אנחנו חוזרים שנייה ל-27. נכון? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> כן. אחרי תקנה 27. בעצם זה בתפר בין 27 ל-28. אנחנו עכשיו מתחילים לדבר על הנושא של ממש הבירור. אמרנו שאפשר להזמין את האדם לשימוע ואחד מהדברים גם לפנות באופן ישיר למוסד לביטוח לאומי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אגב, לי 27 זה לא, אם אני המשרד אני לא רשאית. זה רק אם אני מבקש. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> 28 אולי זאת השלמת מידע. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> 28 זה השלמת מידע. אבל יש פה עניין של פנייה ישירה. זה בעצם קשור יותר ל-28 השאלה הזאת. היא פנייה ישירה למוסד לביטוח לאומי בשביל לקבל ממנו מידע. אמרנו שאם יש לאדם כבר הכרה בביטוח הלאומי, הוא כבר מוכר, אז הוא יכול לבקש שיפנו, במקום שהוא יצרף את דוח האבחון יפנו לגורם המסמכים באופן ישיר. הוא יכול לבקש את זה. כאן אנחנו מדברים על האפשרות פנייה למוסד לביטוח לאומי במסגרת באמת כתב ויתור סודיות שאדם נותן כחלק מהבקשה. אני רוצה לדבר על האפשרות הזאת. אתם בעצם מתכוונים שאדם יחתום על כתב ויתור סודיות ומעצם זה אפשר יהיה לפנות ולבקש את המידע מהמוסד לביטוח לאומי בלי קשר, גם אם האדם לא קיבל הכרה בביטוח הלאומי. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> רק ביחס למוסד לביטוח לאומי ורק ביחס למידע שנוגע לעניין המוגבלות של האדם. לא ביחס למידע אחר שנמצא בביטוח לאומי. אנחנו מבקשים את זה כי אנחנו חושבים שזה מידע שהוא קריטי לצורך קבלת החלטה לעניין זכאות. אנחנו רוצים למנוע מצב של הכרות סותרות בינינו לבין המוסד לביטוח לאומי ברמה שזה יכול להוביל, יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. זה הצורך שלנו. אנחנו חושבים שזה מאוד חשוב לכן כללנו את זה במסגרת כתב ויתור על סודיות. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> דקלה מאיר מעמותת איל"ן. מה זאת אומרת יד ימין ויד שמאל? אתם לאו דווקא בהכרח, בטח לא בכל המוגבלויות ממש על אותם קריטריונים. זאת אומרת אם נניח הייתה איזה שהיא טעות בביטוח לאומי ואדם לא מקבל קצבה ולא שום דבר, רוצה להגיש אליכם לשירותים – אתם צריכים לבחון את זה בכלים שלכם ובעיניים שלכם. ואם ביטוח לאומי סירב זה לאו דווקא שאתם - - - << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו חד משמעית נעבוד לפי הסף שלנו ולפי הסף שקבוע בתקנות. זאת אומרת, זה לא סותר. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אז למה את צריכה לדעת מה קורה בביטוח לאומי? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה גם לא קשור. ביטוח לאומי קובע בעצם אובדן כושר השתכרות. זאת המהות של העניין. את הסעיף הרפואי, עובדן כושר השתכרות. ומי שעובד בכלל לא יכול לגשת. אז יכול להיות שאדם עובד, ייגש לביטוח לאומי, יגיד 'אני רוצה' ויגידו לו 'לא, אתה עובד, אני בכלל לא דן בך'. ואז זה יהיה כאילו סירוב. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> ולא תמיד הפרוטוקולים הם מפורטים על הסיבה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו מדברים רק על מקרים שהם פנו. אנחנו בוודאי שלא נדבר על מקרים שהם לא עומדים בסף הבסיסי. זה חד משמעית. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא, אבל לא תמיד הפרוטוקול מפרט מדוע האדם נדחה. וזה עלול להטעות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתה יודע כמה אוטיסטים דוחים בשלוש שנים האחרונות כי ההורים שלהם עשו אקזיט ויש משכורת מספיק גבוהה בבית? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זו דוגמה לא טובה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זו דוגמה מעולה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> יש לך נכות אוטיזם ואז אנחנו לא צריכים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אוטיזם אין בעיה, מכניסים את כולם. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בדיוק. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה לא הבעיה. הבעיה היא אצלנו, במוטורית. הרבה אנשים נדחים, לא יודעת אם הרבה, אנשים נדחים בביטוח הלאומי מסיבות כאלה ואחרות. לא תמיד זה מפורט בפרוטוקול. וזה עלול לתת לכם איזה שהיא אינדיקציה שגויה שגם לא מגיעים לשירותי רווחה. וזה לא מדויק. יש לנו לא מעט אנשים שהם אצלכם מקבלים שירותים והם לא מקבלים קצבה מביטוח לאומי. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> סף הכניסה במוגבלות מוטורית הוא מאוד קשור למה שאנחנו מבקשים מביטוח לאומי. אנחנו לא יכולים להתעלם מהמידע הרפואי. אם הוא נדחה מסיבות אחרות שקשורות לכושר השתכרות ולא למצבו הרפואי בהתאם לסעיף ליקוי, זה כמובן סיפור אחר. אבל אנחנו כן מקבלים מידע רלוונטי בהתייחס לסעיפי ליקוי השונים, שהם כן מאוד משמעותיים מבחינת סף הכניסה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה לא תמיד מפורט בפרוטוקול מדוע הוא נדחה. אם אתם מתעקשים על הסעיף הזה, אתם צריכים לעשות שיח עם הביטוח הלאומי לשנות את הפרוטוקולים שלהם. הפרוטוקולים שלהם סתומים, הם לא כותבים את ההסבר. אתם לא תדעו וזה ייתן אינדיקציה שלילית. יראו בן אדם נדחה, אז מלכתחילה הוא מתחיל במינוס, בחשדנות. << אורח >> שירי הוכמן: << אורח >> זה גם קורה בראייה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> תמיד כשאני אומרת פיזי זה גם חושי. << אורח >> שירי הוכמן: << אורח >> יש אנשים עם תעודת עיוור שביטוח לאומי לא יודע לקרוא לפעמים את שדה הראייה ונותן להם אחוזי נכות נמוכים. הרבה פעמים כשהם מגיעים אלינו אנחנו עושים ערעור ועוזרים להם. אבל זה יכול לקרות. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אני חושבת שאנחנו נתייחס לסיטואציות האלה. זאת אומרת, זה ברור לנו שיכול להיות פה שוני מהותי בין הגופים. זה מידע שאנחנו נשקול. אנחנו כן רוצים שתהיה לנו את האפשרות לקבל את המידע הזה. צריך לבחון מה זה המשמעות של המידע הנוסף שאולי צריך לקבל שלא מופיע בפרוטוקולים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אני לא חושבת שיש גורם מכיר שהוא יקבל איזה שהיא אינדיקציה שלילית מביטוח לאומי והוא יגיד 'לא, אבל', בואו. זה יהיה כבד משקל. זה יהיה אירוע כבד משקל. ובסוף הוא נוגע, שוב, לשתי מוגבלויות, גם בואו נשים את זה על השולחן. יש שתי מוגבלויות שיש פה כניסה אוטומטית, לרוב גם ירוקה. ושתיים שכל הזמן בודקים אותן בציציות. אז אני ממש חושבת שזה סעיף מיותר. יש לכם את המבחנים שלכם, עבדתם כל כך קשה על תקנות עם קריטריונים, תלכו לפי זה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> סליחה, אני רוצה רק להגיד עוד משהו כאן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, ביטוח לאומי, בבקשה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני רוצה לרדת מכל השיח הזה, כל האמירות שלא לעניין לגבי הדברים שאמר - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא יקרה, כי הוא אמר את זה לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, מספיק. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לי הוא אמר את זה. לי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, די. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> דקה רגע, אני רוצה להתייחס. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ואחר כך אתם הגבתם. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה רגע, רויטל. מספיק. אנחנו לא מערבבים עכשיו מה שהיה בכנס ההוא או לא הכנס ההוא. אנחנו עכשיו עוסקים במשהו אחר. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> כן, אבל פתחו את הדברים, את הדיון בדברים האלה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חבל, אוקיי. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> זה שוב חוזר וחוזר. אז אני רק מדגיש: הביטוח הלאומי עשה ועושה המון למיצוי זכויות של המבוטחים, לרבות בעלי מוגבלויות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני מצדיעה לכם, כן. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לרבות ילדים על הרצף האוטיסטי וזכויות שלהם והזכויות של ההורים שלהם. הדברים שאמר צביקה כהן, ממלא מקום המנכ"ל - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, רגע. רויטל, את תצאי החוצה. סליחה, רגע. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני לא מסכימה שהוא יגיד את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא מסכימה? או, רגע, רגע, רגע. רויטל לא מסכימה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> עם כל הכבוד, הוא יגיד מה שהוא רוצה להגיד. אני פה מנהלת הוועדה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז אני מבקשת להגיב על הדברים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, את לא מגיבה שום דבר. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> הוא לא דיבר על הכלל. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה, חנן, חנן. שנייה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא, אבל זה כל הזמן חוזר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע חנן, תן לי לדבר. חנן, רגע שנייה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני רק רוצה להשלים משפט. הוא לא דיבר על הכלל, הוא דיבר על החריג, על היוצא מן הכלל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא נכון. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> על תופעה שהיא קיימת. היא חריג, היא לא מעידה על הכלל, היא לא מעידה על כל הנושא הזה של ילדים על הספקטרום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנן, תן לי שנייה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> ואני מבקש להתמקד בדיון ולא לזרוק כל הזמן את ההערות האלה, כי אין לזה מקום. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנן, תודה. אני אומרת פה לכולכם, שמעתי את הדברים. זה הגיע אליי מכל מיני כיוונים. לא הייתי. אם מישהי, או רויטל, מישהו נפגע מזה, אז צר לי מאוד מאוד. יכול להיות שאת הדברים היו צריכים לנסח אחרת. יחד עם זאת, אני מכירה את מר צביקה כהן ואני אומרת לך שהוא וליבו שווים. הוא נותן וייתן, אגב, שוב, אני לא רוצה לדבר על הבן אדם עצמו. בתפקידו הוא בהחלט מכיר, מבין ונותן. כן, יש גם משפחות שמנצלות את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה, תודה רבה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל זה לא מה שהוא אמר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, אני לא צריכה את העזרה שלך. תודה. יחד עם זאת, יש משפחות, וכן אני פונה אליכם. אגב, זה לא רק אליכם, זה לכל משרד ממשלתי פה. כשאנחנו תמיד מחוקקים על פי הרמאים במקום לחוקק על מי שצריך וכן לעשות אכיפה. אני מבינה שאכיפה זה אירוע קשה, כי צריך הרבה כוח אדם וצריך הרבה כסף. זה תהליך. אבל הדרך הנכונה זה לא להזכיר את הרמאים, את המשפחות שמרמות או מנצלות, בוא נקרא לזה מנצלות. אבל אנחנו לא בוועדת ביקורת פה. רגע. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> כן, אבל אני רק אומר, הוא הציג דברים עובדתיים - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנן, אני איתך. אני לא רוצה לדבר על הכנס. אם לפניי השמיצו ודיברו עליו זה לא בסדר. שנייה. מאחר וזו ועדה שאני עומדת בראשה אז רגע אני אחראית על מה שקורה פה. לא יודעת מה היה לפניי. לא יודעת, אני סומכת על דבי שניהלה את הדיון כמו שצריך. אם חלילה וחס מישהו פגע בצביקה בעיניי זה לא בסדר. אין לי שום כוונה לפגוע בצביקה, גם לא ברויטל. לא באף אחד אחר. מטרתנו לא לפגוע באף אחד, מטרתנו לעשות פה תהליך אמיתי, נכון וראוי. שכן, גם ביטוח לאומי צריך רגע לבדוק מה קרה עם האינפלציה, ככל שיש אינפלציה. ולראות ולבדוק ולבחון. אני בהחלט חושבת שתמיד צריך, כולנו תמיד צריכים לבדוק את עצמנו האם אנחנו פועלים נכון, האם הדברים נעשים כמו שצריך והכול בסדר. אם מישהו נפגע מדבריו, בסדר, ברמה האישית צריך פה לפתור את האירוע הזה. אין צורך, לא, לא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני מבקשת להגיד משהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, אני לא נכנסת לאירוע הזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני לא נכנסת לאירוע. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא נכנסת לאירוע. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני מבקשת להגיד משהו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני לא מוכנה לתת לך, אני רוצה להתקדם. תגידי, ככל שזה שייך לאירוע. סעיף 28. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הביטוח הלאומי האשים אותי במדיה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> סליחה. אבל זה לא המקום. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> במדיה, האשימו אותי. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל רויטל, זה לא המקום לטפל במדיה. תפני למדיה ותטפלי במדיה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל הוא דיבר על זה עכשיו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, אני לא ארים את קולי כי אני לא רוצה לחזור צרודה הביתה ואני כבר צרודה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני דיברתי כי זה פעם שלישית - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנן ורויטל, צאו שניכם החוצה ותדברו ביניכם. הוועדה שלי, לצערי הרב אני לא עושה כותרות. לצערי הרב, אני בתוך פריימריז ואני לא עושה בוועדה הזאת קרדום לחפור בו. אוקיי? לא עושה את זה. אני רצה מוועדות אחרות לפה כי פה מתנהלים דברים ענייניים. ואם בתקשורת מישהו השמיץ אותך אז תשמיצי אותו חזרה בתקשורת. אני, אגב, לא עושה את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נראה לך שאני אשמיץ? ככה את מכירה אותי? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אני פה לא עושה השמצות ואני לא פותרת השמצות. אני דנה לגופו של עניין. אז חנן ורויטל, תודה רבה. באמת, אם יש לכם דברים ענייניים להגיד אנחנו נמשיך לקרוא את התקנה. אני עובדת לגופו של עניין. צר לי, רויטל, שהשמיצו אותך. צר לי, צביקה שלא נמצא פה, שהשמיצו אותו. לא יודעת. אני רוצה שכולנו נבין שלפעמים יש כאן דברים נפיצים ובואו נלמד להפריד בין האני האישי לבין הנושא שעולה. אני מבינה לגמרי הורים לילדים או מבוגרים עם מוגבלות. אני חווה את זה בעצמי, יודעת את הרגישות. וכן, לפעמים אנחנו צריכים לעשות את ההפרדה הזאת ולהבין שהדברים לא נאמרו עלייך, הם נאמרו בכלליות. אפשר היה להגיד את זה אחרת? יכול להיות. אני לא יודעת. אני חושבת שסיימנו את האירוע. תנו לי לקרוא את סעיף 28. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אני רוצה לומר משהו שלא קשור להערה הזאת. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לגבי סעיף 27, מדובר בהעברת מידע לפי, העברת מידע לגופים ציבוריים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא העברת מידע. הוא ביקש. 27 זה מבקש ההכרה מבקש להישמע. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> טופס א'. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> הוא מדבר על הנושא הקודם של העברת מידע מביטוח לאומי. אז כן, אנחנו נסדיר את זה באמצעות 7(א) לפי חוק להעברת מידע בין גופים ציבוריים. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> מצוין. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אני רוצה להגיד משהו על העברת מידע מביטוח לאומי. צריך ממש לשים לב. לפעמים אדם מסורב בביטוח לאומי על מוגבלות אחת שלו. יש לו כמה מוגבלויות. לפעמים זה לא כי המוגבלות לא אמורה להיות מוכרת, אלא בגלל שברגע שיש לבן אדם מאה אחוז נכות ביטוח לאומי לא פותחים את התביעה שלו, כי יש לו כבר מאה אחוז נכות והוא רוצה עכשיו הכרה על עוד מוגבלות שלו. ביטוח לאומי לא יפתחו את התביעה שלו. ואז יגידו סירבו להכיר את האוטיזם של ביטוח לאומי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז זה לא בסדר, כי הם מדברים על מענה ולא על אחוזים. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> נכון. לכן אני רוצה שכאשר מקבלים מידע מביטוח לאומי אז נגיד עכשיו יקבלו מידע מביטוח לאומי על אדם שכבר היה לו מאה אחוז נכות לפני - - - הוא לא יפסיד את ההכרה שלו. כי אז הם יגידו הנה, ביטוח לאומי לא קבעו לו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> הבנתי. ביטוח לאומי, מה יש לכם לומר על זה? וגם משרד הרווחה. מובן, מובן לגמרי אסתר. קודם כל, הנוהל נכון, חנן? מה שסיפרה פה אסתר אני מניחה שזה נכון. כלומר, אם בן אדם יש לו כבר נכות של מאה אחוז ואז פתאום הוא גם לא שומע, אין טעם להגיע אליכם כי המאה אחוז כבר הגיע. הוא לא יקבל עוד אחוזים. תקן אותי אם אני טועה, כתהליך. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני סבור שכן. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי. אז א' תבדוק את זה. אבל אני מניחה שכן. לכן משרד הרווחה, אנחנו רוצים לבדוק את זה. כי בסוף אנחנו מדברים על מה הוא צריך. ופתאום מאה אחוז נכות, עכשיו הוא גם לא שומע. הוא צריך מענים להיעדר השמיעה שלו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אמרנו ואני אחזור על זה שוב. זה לא המידע הבלעדי והרלוונטי בלבד שאנחנו מדברים עליו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל שזה לא יקלקל לכם את האירוע. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, זה לא יקלקל. כי אם הוא כרגע הוכר כמאה אחוז בגין מצבים מסוימים וכרגע בשנתיים האחרונות חלו עוד מצבים, הוא בכל מקרה מגיש את החומר. הוא מגיש את החומר ואנחנו מתייחסים לחומר הזה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז למה צריך את זה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> יש מצב אולי לרשום שהעובדה - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, סליחה רויטל, סליחה רגע יקירה. את אומרת דברים כאלה חשובים, אבל את מפריעה באמצע ליועצת. היא שאלה שאלה. תני לה לסיים ואז תשאלי. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> מה שמאוד חשוב לנו זה לקבל מידע על סמך כל המידע הרלוונטי. ולפעמים המידע - - - הוא רלוונטי, כי אנחנו רואים התפתחות של המצב. אנחנו רואים אם זה מתמשך או לא מתמשך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אתם מייצרים לעצמכם תסבוכת. בוא, תקשיב. מאחר ואנחנו רוצים שירות יעיל, ושירות יעיל זה גם אומר אנחנו מבינים את כוח האדם. הרי אין לנו, המדינה שלנו לא תתעשר פתאום ויהיה לכם במקום בן אדם אחד 40 אנשים. למה אתם צריכים כמות כל כך גדולה של מידע? בסוף אתם תטבעו מרוב מידע וכל החלטה תיקח חודשיים, שלושה וארבעה במקום שבוע. בסוף בוא, עם כל הכבוד. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> קודם כל, החשש שלנו שדווקא זה יהיה הפוך, שיהיה מעט מאוד מידע שאנשים יגישו ואנחנו רוצים לייצר מצב שכל המידע ששייך לאדם אנחנו נקבל אותו כדי לקבל החלטה. ולא שיהיה מידע חלקי שהוא מסוים שאדם מגיש לנו. אלא כל המידע ועל סמך התמונה המלאה נקבל החלטה. זה מה שאנחנו רוצים. לכן המידע מביטוח לאומי הוא כל כך חשוב. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> טוב. אנחנו יש לנו לפרוטוקול הצהרה שלך שזה לא יקלקל את התהליך. כלומר, אם באן אדם הגיע למקסימום של אחוזים או אפילו לא רוצה ללכת לביטוח לאומי. יש לו 40%, אבל הוא לא רוצה ביטוח לאומי. << אורח >> אודליה מעודה: << אורח >> או לא רוצה שהמידע יעבור, זו זכותו. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> יש פה משהו בניסוח שהוא לא ברור, אז אני אשמח - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה להציע. הייתי רוצה להציע פשוט להוסיף פה, ועוד פעם, אני מדברת מהניסיון שלנו, מה לעשות, מול משרד החינוך שהדברים שהצהירו פה אחר כך עשו משהו אחר, כולל כשבאתי עם הפרוטוקול. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אז מה את מציעה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> להוסיף שהעובדה שאדם הוכר או אינו מוכר בביטוח לאומי, או סוג ההכרה בביטוח לאומי לא תשפיע על ההכרה לעניין חוק זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> ההכרה. כן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לעניין ההכרה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> ברור שזה לא נכון. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה? רגע, משרד הרווחה, שנייה. היא לא אומרת, התוכן של הדברים שכתוב במשרד הרווחה, התוכן שלהם תשתמשו בזה. הוא כזה והוא כך וכך. אם הם לא הכירו זה לא אומר שאתם לא תכירו. למה זה שונה? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אתם הופכים את עצמכם לחותמת גומי, בלי שיקול דעת. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אי אפשר, אני מצטער, אבל זה קצת לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אוקיי, אז תסביר. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אסביר. או שאנחנו מדברים על מנגנוני הסתמכות ואנחנו לא מייצרים פה גלגל מחדש ולא מאבחנים מחדש וכן מנסים לייצר איזה שהיא יעילות, או שאנחנו אומרים 'לא, עזבו, אנחנו לא מעניין אותנו מה כל משרד עושה, אנחנו מתחילים מאפס'. ואז מתחילים באמת את התהליך. ביטוח לאומי עשה, אדם לא רוצה להגיד. אז אנחנו מתחילים לאבחן, נביא אותו. יש פה, זה אי אפשר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל מארק, למה אי אפשר? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם אדם רוצה, יופי. אם לא, אז לא. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אם הבן-אדם כבר עבר את ביטוח לאומי אז אני מכיר בזה, כי אני לא אטרטר אותו פעמיים. אבל זה שהוא לא עבר בביטוח לאומי, למה אני צריכה - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, זה לא מה שנאמר פה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה בדיוק מה שנאמר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רבה, לא צריך. בסדר, שנייה, בואו נשמע. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> שנייה רגע. כל עוד אדם לא עבר ביטוח לאומי מסיבותיו הוא, הוא לא מעוניין והכול - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> או עבר באופן חלקי. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא עבר, הכוונה לא קיבל זכאות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע חברים. חברות יקרות, שנייה. אני מבקשת מכן, עכשיו השיח הוא בין היועצת המשפטית לבין מארק. בסדר? אתן תיכנסו אחר כך אם משהו לא יהיה ברור. אל תיכנסו באמצע. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> החשש שעלה פה זה שאנחנו מקבלים מידע שיכול להשפיע דווקא בגלל שלא הכירו בביטוח הלאומי, אתם תגידו אז גם אנחנו לא מכירים. ואז בעצם אתם קיבלתם מידע שהוא פגע בהתרשמות הישירה שלכם מהמסמכים, של המאבחן, של הגורם המאבחן. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> המידע שאנחנו נסתמך עליו הוא בהתייחס לאותו מצב שבדק ביטוח לאומי. נניח אנחנו מדברים על מצב, לא יודע, איזה שהיא מוגבלות מסוימת או מצב בריאות מסוים שביטוח לאומי בדק ומצא שהמצב הזה לא מתקיים, אנחנו נבחן את החומר הזה כן. בוודאי שזה ישפיע עלינו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל אם יהיה גורם מאבחן שאמר עכשיו אני בדקתי. הרי הוא עבר גורם מאבחן לפי הפרקים הקודמים והגורם המאבחן אמר אני מאבחן איזה שהיא מוגבלות. אז זה לא השיקול? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, זה גם שיקול, בוודאי שכן. כלומר, זה בדיוק העניין מה שאני מדבר עליו. יש פה חומרים שנמצאים בפני גורם מכיר. ויכול להיות מצב שמצא גורם מאבחן מוגבלות מסוג X וביטוח לאומי לא הכיר בה כי הגיעו למאה אחוז ולא התייחסו. בוודאי שזה רלוונטי, בוודאי שאנחנו נתייחס לזה. אבל שונה המצב אם ביטוח לאומי בחן את המצב שאדם הגיש והוא אומר אבל אני לא סומך עליהם. אני רוצה שאתם כן תקבלו. זה לא. זאת אומרת, אם אנחנו באותו מצב, אנחנו לא נעשה את זה מחדש ולא נבחן אותו שוב פעם כשלפני חודשיים הוא נבחן על זה. << אורח >> קריאה: << אורח >> למה? המבחנים לא אותם מבחנים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אלה דברים שונים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, תודה. יש פה עוד אנשים שרוצים. כן, בבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הוא בודק כושר השתכרות, מה זה קשור? << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> יש פה משהו בנוסח שגם קצת סותר את עצמו לעומת הדברים שנאמרו. כתוב בנוסח במפורש "או אם נתן לכך את הסכמתו לפנות למוסד לביטוח לאומי". כלומר, משאיר את שיקול הדעת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה לגבי המסלול הירוק. שבמקום לצרף דוח או במקום לאסוף מסמכים הוא יכול לפנות במישרין. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה לא הגיוני שכאשר זה מיטיב אז צריך הסכמה וכשזה מראה אז הם יכולים לעשות את זה אוטומטית. זה פשוט לא הגיוני. זה אתם אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז את רוצה שיהיה כתוב במפורש שהם יוכלו לפנות לביטוח לאומי? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> בהסכמה אפשר לעשות הכול. אם האדם מעדיף שלא יטרטרו אותו אין בעיה. אבל העניין הוא שיש פה איזה שהוא, אתם מרוקנים את עצמכם משיקול דעת. ברגע שאתם נסמכים בעיניים עצומות על ביטוח לאומי. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> הפוך. אנחנו אומרים בדיוק הפוך. שיקול הדעת יהיה שלנו. אנחנו רוצים לקבל את כל התמונה המלאה, גם מביטוח לאומי בהקשר הזה. אנחנו נשקול את זה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> נורית, אין סיכוי שביטוח לאומי לא ייתן זכאות ואתם תתנו ברגע שאתם תראו את זה. אין סיכוי. יש עומס, יש עניינים, אין סיכוי. זה לא הוגן. זה לא הוגן לבן אדם. הוא לא מתחיל אתכם ב-clean start. זה לא הגיוני. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לכן חשוב "ובלבד שלא תיגרע הזכות". << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא הבנתי. מה זאת אומרת? אם ביטוח לאומי נתן הכרה, אז לכאורה זה טובתו של אדם. אבל אם ביטוח לאומי לא נתן הכרה אז - - - << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אז אתם לא תשללו ותלכו לפי ביטוח לאומי. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> תלוי מאיזה סיבה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אבל זה מידע שאנחנו חייבים לשקול אותו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל אני רוצה שנייה להבין. מארק, תסתכלו עליי רגע בבקשה. אני רוצה שנייה, אני דווקא לא אתכם, אבל אני רוצה רגע להעלות מה עובר לי בראש. אני יכולה להבין את הגישה שאומרת כך: אם אנחנו סומכים על ביטוח לאומי, לכאורה אתה אומר לי ובצדק, מיכל, אז לא יהיה מסלולים ירוקים. כלומר, אם אני סומך על ביטוח לאומי, אז אני סומך עליו. אם אנחנו בוחרים מסלול ירוק, אז מאה אחוז. זה אני חייב לקבל מה שביטוח לאומי ואני אפילו לא בודק. אני מקבל את זה וזה עובר הלאה, מהכרה למה שצריך. אבל כאשר ביטוח לאומי לא פועל, לכאורה יבוא מישהו יטען 'לא, ביטוח לאומי לא טוב'. אי אפשר להחזיק את העוגה ולאכול. יש משהו בדבריו. בואו שנייה תחשבו. נכון שאתן רואות את טובת הבן-אדם הספציפי, אבל אני רגע מסתכלת על מערכת. במערכת אם אנחנו רוצים לדרוש מסלול ירוק, ודרשנו, בהתחלה הם לא הסכימו ובסוף כפינו, לא כפינו חס וחלילה, אבל בסוף אמרנו יהיה מסלול ירוק. לא יכול להיות שנטרטר פעמיים. זה אומר מה זה מסלול ירוק? שהם חייבים לקבל את כל ההחלטות של ביטוח לאומי. ביטוח לאומי אמר יש. לא ישלחו אותו עוד פעם לבדיקה. זה אירוע אחד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> למי שרוצה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מי שהלך, אני לא מדברת על מי שלא הלך לביטוח לאומי. מי שלא הלך לביטוח לאומי בוודאי יכול להגיע אליהם. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> מי שהלך לביטוח לאומי ובחר במסלול הירוק. בחר להגיש את המסמכים. אבל הפוך זה עדיין צריך להיות בהסכמתו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם אני לא מסכימה לתת את המסמכים של ביטוח לאומי הם בכל זאת ייגשו לביטוח לאומי. לא יכול להיות. החוק היחיד שמאפשר לביטוח לאומי - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל רגע, אני רוצה לשאול אתכם. יש משאב במדינת ישראל שנקרא זמן ונקרא פקידים. באמת, עכשיו רגע תחליפו את המקום שלכם. גם בתור בת משפחה, רגע תחליפו כמדינה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני גם הייתי עובדת מדינה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> תודה רויטל, תני לי לסיים בבקשה. קשה לי עם הקול שלך. הלוואי והיה לי כזה קול כמו שלך. תאמיני לי, הייתי מספר אחד בפריימריז. אני לא יכולה, אני צרודה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני מוכנה לעזור לך. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> מאה אחוז, תודה. תזכרי, כולכם שמעתם. אני פונה לצד הזה של השולחן, בסדר? לכל הפן הזה. יכול להיות שגם אתם יכולים לענות, אבל רגע עליכם. אני באמת שואלת ברצינות. בסוף אם בן אדם לא בוחר ללכת לביטוח לאומי – זכותו. הוא בוחר ללכת ישר אליהם ולהגיד יש לי נכות, אני רוצה כזה וכזה והם עושים את העבודה. אם הוא בוחר ללכת לביטוח לאומי, הוא בחר ללכת משיקוליו הוא. אולי עם השנים כשתהיה את האפשרות הזאת, יחליטו מי יותר קל ומי יותר פשוט. אני לא יודעת. אבל נניח שהוא בחר כן ללכת לביטוח לאומי. ביטוח לאומי עשה את כל העבודה והחליט שלא מגיע לו. בעיניי זה לא נכון להגיד אוקיי, אז אני כי לא מגיע לי, אני אסתיר את זה ואני אלך אליהם ואולי אני אנסה את המזל שלי. שיטת המצליח, אולי אצלם זה כן יעבור. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, אני אתן לך. שנייה, תני לי לסיים. אני אתן לך, מבטיחה לך. חשוב לי לשמוע. אני רוצה שתשכנעו אותי. כלומר, אני יכולה להבין את מדינת ישראל כשיש לה שני גופים שמטפלים באירוע הזה. לא יכול להיות, אם אני אומרת כן למסלול ירוק שבן אדם בחר ללכת. אם הוא לא בחר, עזבו. הוא בחר ללכת למסלול הזה ואמר אוקיי, שם החליטו כן, אז מצוין. שם החליטו לא – אי אפשר להגיד להם, אפשר, אנחנו כן ניתן לו אפשרות. ניתן לו אפשרות לשכנע את משרד הרווחה. אבל משרד הרווחה יצטרך להסתכל על כל האירוע. זה קצת מוזר, כי אתם יושבים כאילו ערכאת ערעור על ביטוח לאומי. אבל לא משנה, אני רגע מתעלמת מזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, ממש לא. אני רוצה להסביר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> כן, תסבירי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה רגע לדבר על גמלת ילד נכה ועל קצבת נכות. גמלת ילד נכה ניתנת בשל עומס טיפולי. זה לא קשור לצרכים של הילד, זה קשור להורים שלו. זה דבר אחד. וקצבת נכות של אדם בוגר נקבעת לפי מאפיינים רפואיים ולפי אובדן כושר השתכרות. החוק שאנחנו מדברים עליו פה מדבר על דברים שונים. הם בוחנים דברים שונים. לכן לנסות להגיד אם הוא אמר לא זה קשור גם אליי, זה לא נכון. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז למה יש מסלול ירוק, לא הבנתי. תסבירי לי, לא הבנתי למה. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל גם אם הם רוצים דברים שונים, האבחנות מופיעות בדפים. למה יש עם זה בעיה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני אסביר. הכרה האם אני, אני מדברת כאוטיסטית. האם אני אוטיסט - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא אוטיסט. את רויטל ויש לך אוטיזם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא יש לי, אני גם אוטיסטית. זה לא אותו דבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אה, לא אותו דבר? טוב, תסבירי לי אחר כך את ההבדל, כי אני לא חושבת שבן אדם הוא אוטיסט. הוא יש לו עוד המון דברים. את גם אישה יפה וחכמה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> את לא רק אוטיסטית, אבל נתווכח על זה אחר כך בחוץ. מעניין אותי לשמוע. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא ויכוח, אנחנו נסביר. האופן שבו ביטוח לאומי בודק מוגבלויות, א' היא שונה בין מוגבלות למוגבלות. ו-ב', אם אנחנו רגע מדברים על מבוגרים, הוא מסתכל על זה דרך עיניים מאוד ספציפיות של יכולת השתכרות. דרך היכולת להשתכרות הוא בוחן גם, הוא לא ייתן לי אם הוא חושב שיש לי יכולת השתכרות הוא לא ייתן לי הכרה. הוא לא אומר את לא אוטיסטית, הוא אומר אני לא אתן לך הכרה, כי ההכרה שאני נותן - - - << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> נכון. שזה אירוע, אגב, בזה אני מסכימה. צריך לתקן את זה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לכן זה לא רלוונטי כי הוא לא נתן הכרה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אבל שנייה. אני אגיד לך למה את טועה. בזה את צודקת שיש לי הרבה ביקורת על ביטוח לאומי, כין אם בן אדם הוא עשיר אבל הוא צריך מענה של ביטוח לאומי, למה אתם לא נותנים לו? אני איתך, שנייה. אבל אם לא נתנו לו הכרה והחומר הזה עובר אליהם, הם רואים שההכרה לא ניתנה בגלל אובדן כושר עבודה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה לא רשום, זה לא כתוב בפרוטוקול. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> רואים את אחוזי הנכות הרפואית ורואים את אובדן של כושר עבודה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> אז כן רואים. רגע, שנייה, אני שואלת אותך חנן. האם כשאתה מעביר את החומר אליי אני אראה שמבחינת לצורך העניין קשיים של אוטיזם, בסדר? כן קיבלתי X אחוזים אבל מה שאובדן עבודה יש לי אפס אני לא אקבל כלום. כלומר, כן רואים את זה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא רואים את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> משרד הרווחה אמור לראות את זה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא רואים את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> למה לא רואים את זה? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> במוטורית לא רואים את זה. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רגע, תסבירי לי. רויטל, תני לי שנייה רגע. כן? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה פשוט לא כתוב ככה. זה כתוב שלילה וזהו. אין לך את ההסבר. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> חנן, יש הסבר או אין הסבר? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אני יכולה להגיד לך שלפעמים פונים אליי שיש שלילה ואז אני בודקת עם ביטוח לאומי בקשרים האישיים שיש לנו ואומרים לנו זה בגלל כושר השתכרות. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> לא, אבל השאלה מה הם מקבלים. לא, שנייה. אני איתך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, הם לא רושמים. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, אבל אני לא יכולה. את לא היחידה בדיון. << דובר >> דבי ביטון (יש עתיד): << דובר >> אבל בטוח יש להם פרוטוקול . << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> בדיוק, רגע. אני רוצה שנייה להבין את העובדות. גם חנן, שנייה. האם משרד הרווחה רואה רק את הדף האחרון או שהוא מקבל את כל המסמכים? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא יודע. אני רק אומר, יש אחוזי נכות רפואיים ויש אחוזים לגבי אי כושר. איך זה מופיע בדיוק בפרוטוקול לגבי הספקטרום ואנשים אוטיסטים אני יכול לברר עכשיו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני רוצה שנייה רק להגיד. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> היא דיברה גם על מוגבלות מוטורית גם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. ואני אוסיף רגע עוד משהו. שוב אני אומרת, אדם שהוא עובד היום ומשתכר ופונה עכשיו לביטוח לאומי, לא משנה כמה הוא נכה, כמה הוא אדם עם מוגבלות, הם ישללו לו. הם בכלל לא ידונו. << יור >> היו"ר מיכל מרים וולדיגר: << יור >> רויטל, מאחר ואני חייבת לצאת להצבעה, שנייה, אני אתן לך. אנחנו נצא להפסקה של חצי שעה. עכשיו 12:15, עד 12:45. ביטוח לאומי ומשרד הרווחה, תבדקו לנו את האירוע הזה. תודה רבה. יצאנו להפסקה. << הפסקה >> (הישיבה נפסקה בשעה 12:14 ונתחדשה בשעה 12:51.) << הפסקה >> << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו נמשיך. יש לי בקשה. אני ראשית רוצה להודיע שאנחנו ב-14:00 הישיבה ננעלת. זאת אומרת, לא יהיה גם 14:00 ושנייה. לכן יש עוד רצון כנראה ביום חמישי, אנחנו עוד נעדכן. אנחנו רוצים להביא את זה בסוף לישיבה. אתם צריכים לזכור ששבוע הבא יש ניקיון שולחנות ופה נגמר האירוע, הכנסת מתפזרת. אז בואו נעזרו לנו שנקדם. אם יש מחלוקות כאלה קטנות שאנחנו צריכים לסיים אנחנו נרשום את ההערות, ננסה לקדם אותן ולהביא תשובות. נעה, לכי על זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו בתקנה 28, השלמת מידע והחזרת עניין לגורם מאבחן. השלמת מידע והחזרת עניין לגורם מאבחן 28. (א) הוגשה בקשה להכרה וסבר הגורם המכיר כדי לקבל את החלטתו על הכרה במבקש ההכרה כזכאי נדרש מידע נוסף, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת להורות למבקש ההכרה, לנציגו או לגורם המטפל בהסכמת האדם או נציגו - (1) על השלמת מידע ומסמכים. (2) על החזרת העניין לגורם המאבחן או לגורם מאבחן אחר, כדי שיערוך בדיקות נוספות וישוב ויקבע לפי תוצאותיהן את האבחון; בעצם הסעיף הזה, יש סעיף בחוק, סעיף 16, שקובע את הדברים האלה. בעצם התקנות נותנות לזה ביטוי. הן בעצם מחלקות: תקנת משנה (א) עוסקת בשלב ההכרה. השאלה אם יש הכרה כזכאי או אין הכרה כזכאי. זה השלמת מידע או החזרת העניין לגורם מאבחן. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אפשר להתייחס לזה בבקשה? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני מציעה שאנחנו נרשום את ההתייחסויות. ניתן לה לסיים כמה תקנות ואז נתייחס, נחזור להתייחסויות. כי אחרת לא נתקדם. תרשמו את ההערות, אנחנו חוזרים אליהן. נחזור לכל מה שהיא תקריא. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תקנת משנה (ב) עוסקת כבר בשלב של קביעת רמת התמיכה. (ב) נכח הגורם המכיר כי צרכיו של הזכאי כאמור בשאלון ההערכה העצמית שצורף להכרה לבקשה אינם תואמים את הממצאים לפי מסמכי הבקשה יפעל לשם בירור העניין בטרם תתקבל החלטתו על קביעת רמת התמיכה, ובכלל זה רשאי הוא לפעול באחת או יותר מדרכים אלה: אני רק אגיד כבר עכשיו שקודם כל אם יש פער בין מה שכתוב בשאלון הערכה עצמית לבין הממצאים לפי מסמכי הבקשה, כולל נגיד הדוח אבחון או החלטה של הגורם המוסמך, הוא צריך לברר את זה לפני שהוא מחליט כן או לא. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> פשוט לדייק את זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> לברר את זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כל מי שמוביל או כל מי שממלא, חשוב באמת להדגיש. אני מניחה שאנחנו גם נחדד את זה אחר כך, כשאנחנו נאשר את התקנות. נשים איזה שהוא, אולי הביטוח הלאומי או גורמי הרווחה, אולי איזה שהוא דף הסבר או משהו יותר מנומק שהם ידעו איך להתנהל. כי הם לא משפטנים, הם לא יעברו על כל התקנות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> חלק מהדרכים לבירור העניין יכולות להיות: (1) לפעול לשיתופו של הזכאי, לרבות זימונו לפניו; השיתוף ייעשה בהתאם לסעיף 34 לחוק; (2) להורות בהחלטה מנומקת לזכאי, לנציגו או לגורם המטפל בהסכמת הזכאי או נציגו, לפעול כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) שלהלן: (א) הוראה כאמור בתקנת משנה (א)(1); זאת אומרת, השלמת מידע ומסמכים. (ב) להעביר את העניין לגורם מאבחן, לפי בחירת הזכאי, כדי שיערוך בדיקות נוספות ויערך לפי תוצאותיהן את רמת התמיכה; לעניין פסקה זו "גורם מאבחן" – גורם מאבחן לפי תקנות 9 עד 15, לפי סוג המוגבלות, שהוא אחד מאלה: (1) מתקיימים בו כל אלה: (א) הוא פסיכולוג מומחה בפסיכולוגיה התפתחותית, חינוכית, קלינית או שיקומית, או עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק; (ב) הוא עבר הכשרה מתאימה שערך משרד הרווחה או מי מטעמו בעניין הערכת תפקוד או רמות תמיכה, בנושאים המפורטים בתקנה 39 ו-40, או שהוא בעל הכשרה אחרת שמשרד הרווחה אישר כי היא דומה לה מבחינת מהותה, היקפיה ותחומיה. (2) הוא גורם מאבחן שפועל במסגרת מרכז אבחון והערכה של אנשים עם מוגבלות, ככל האפשר תוך התחשבות במקום מגוריו של מבקש ההכרה; זאת אומרת בשלב רמת התמיכה, אם אנחנו רוצים שהערכת רמת התמיכה תיעשה באמצעות גורם מאבחן זה לא כל גורם מאבחן. זה צריך להיות או מרכז אבחון והערכה או גורם שהוא או פסיכולוג או עובד סוציאלי או מרפא בעיסוק והוא צריך לקבל הכשרה מתאימה לנושא הזה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> נעה, אנחנו רוצים לבקש להוסיף פה משהו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כשנגיע לסימן ה' מי שיש לו הערות לגבי הסימן הקודם אז הוא יוכל. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו רק נרצה להוסיף פה עוד בעלי מקצוע, בהקשר של הפסיכולוג מומחה ועובד סוציאלי או מרפא בעיסוק אנחנו רוצים להוסיף גם קלינאי תקשורת ופיזיותרפיסט. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> למה בעצם צריך לחזור על זה שוב ולא להפנות פשוט לתקנה? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היא רק מבקשת לחדד את זה בתוך התקנה. כדי שזה יהיה חלק נוסף. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> ספציפית לגבי גורם מאבחן שיכול להעריך רמת תמיכה. זו איזה שהיא תת התמחות כזאת. לכן כתבנו את זה בנפרד. אבל מבחינתנו מבחינה מהותית זה אותו דבר. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> כי זו אותה רשימה של אנשי מקצוע. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו מנסים להביא כמה שיותר מעגלים, להקל על זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> (ג) העתק מהמידע שהתקבל אצל הגורם המכיר בעקבות הוראה על השלמת מידע או על החזרת עניין לגורם מאבחן, לפי תקנת משנה (א) או (ב), ובכלל זה הערכת רמת התמיכה בידי הגורם המאבחן, האבחון או המידע המשלים, לפי העניין, יועבר למגיש הבקשה, למעט אם הוא התקבל ממגיש הבקשה; עם קבלת המידע או העברת העתקו למגיש הבקשה יודיע הגורם המכיר למגיש הבקשה כי הוא רשאי להודיע בתוך 10 ימים ממועד הודעת הגורם המכיר: (1) על רצונו להעביר את התייחסותו בכתב למידע האמור או להעביר מידע נוסף מטעמו; הודיע כאמור, יעביר את התייחסותו או מידע נוסף כאמור בתוך 14 ימים מיום הודעתו, אלא אם גן הגורם המכיר אישר מועד אחר בהחלטה מנומקת בכתב; (2) על רצונו להשמיע בפני הגורם המכיר, בעל פה, את טענותיו לעניין המידע האמור; הודיע מגיש הבקשה כאמור, יזמן אותו הגורם המכיר בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה להשמעת טענותיו ושמיעתו תיעשה בהתאם לסעיף 34 לחוק. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> גם פה לכתוב טיעוניו במקום טענותיו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תכף, תנו לה. אנחנו כבר מסיימים ונעשה כדי שלא נפספס כלום. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> (ד) הוכר מבקש ההכרה כזכאי ונוכח הגורם המכיר לדעת כי צרכיו לפי ההערכה העצמית כאמור תואמים את הממצאים לפי מסמכי הבקשה והטיעון או החומר הנוסף שהביאו בפני כאמור, יחליט כאמור בסימן ה' על רמת התמיכה לפי ההערכה העצמית. זה נראה בהמשך את הסימן של ההחלטה. (ה) נתן הגורם המכיר הוראה כאמור בתקנת משנה (א)... זאת אומרת בשלב ההכרה ביקש או השלמת מסמכים או החזרת העניין לגורם מאבחן. (ה) נתן הגורם המכיר הוראה כאמור בתקנת משנה (א) למבקש ההכרה, לנציגו או לגורם המטפל והם לא השלימו מידע או מסמכים או לא ביצעו דרישות כנדרש בהוראה, חרף שלוש התראות חודשיות בכתב שנשלחו אליהם, תימחק הבקשה להכרה. זאת אומרת, היה צריך להשלים. אם אנחנו מדברים על השלב הראשון של בכלל הכרה כזכאי. ואדם לא השלים את המסמכים או לא ביצע את הבדיקות והתריעו שלוש פעמים, זאת אומרת אחרי שלושה חודשים בעצם מוחקים את הבקשה להכרה. אם רוצים צריך יהיה לחזור ולהגיש בקשה להכרה מחדש. סעיף קטן (ו) מתייחס לשלב השני. שאם בשלב השני של הערכת רמת התמיכה היה צריך השלמה של מידע אז יש הוראה אחרת. (ו) לא צורף לבקשה להכרה של זכאי שאלון הערכה עצמית או נתן הגורם המכיר הוראה כאמור בתקנת משנה (ב) לזכאי, לנציגו או לגורם המטפל והם לא השלימו מידע או מסמכים או לא ביצעו בדיקות כנדרש בהוראה, והכול חרף שלוש התראות חודשיות בכתב שנשלחו אליהם, רמת התמיכה שתיקבע לפי סימן ה' לא תעלה... ויצוין לגביו בהחלטה על רמת תמיכה כי היא נקבעה עקב אי השלמת ההליכים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לפני שאנחנו מתייחסים אני רוצה לתת זכות דיבור לד"ר עמיחי תמיר. << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >> תודה רבה. אני ד"ר עמיחי תמיר, יושב-ראש ארגון הנכים, זכויות נכים וגם בשם עמותת "לנפש". קודם כל, אני מודאג, כיוון שאנחנו עכשיו מתקינים תקנות שר. החשש שלי שלא נספיק. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו נספיק. << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >> תמיד אפשר לתקן בהמשך. אני מקווה שנספיק. את אופטימית, אני קצת פחות. כנראה שזה חשוב גם לך וגם לי, רק ההבדל הוא בגישה. דבר נוסף שאני רוצה לתקן זה דברים שנאמרו על הנושא של ועדות הביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי נותן דרגת אי כושר עבודה של מאה אחוז למאות אלפי אנשים. אבל לא כולם מקבלים מאה אחוז נכות רפואית. משום מה תמיד אומרים אני מאה אחוז נכה. בדרך כלל זה לא נכון. מתי הדבר רלוונטי והוא גם לדיון הזה רלוונטי? כאשר רוצים להגדיל את דרגת הנכות הרפואית ניתן לעשות את זה כל שנה בהליך החמרה, גם למי שקיבל דרגת אי כושר מלאה, שזה אומר מאה אחוז או בעבר 75%, דרגה שלא קיימת היום. למה זה חשוב לא רק לדיון הזה? הרבה פעמים בשר"מ אנשים רוצים להוסיף את דרגת הנכות הרפואית ולפטור ממס הכנסה שניתן למי שיש לו 90% נכות ומעלה. לכן אני מציע שנדייק בנקודה הזאת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> מה יש לדייק? מה אתה רוצה לדייק? << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >> אמרו שאי אפשר להגיש למי שהוכר כמאה אחוז. אבל הכוונה למאה אחוז אי כושר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו לא נכנסים גם לשאלה. זה לא שמישהו שהוא מאה אחוז, רק מי שמאה אחוז הוא מוכר כאדם עם מוגבלות לצורך התקנות שלפנינו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה להגיש בקשה להכרה עם הניירת. אם הם רוצים הם משתמשים במידע. אבל אם לך יש מידע מעבר אתה תגיש אותו. זאת אומרת, לא חוסמים בפניך את האפשרות לחשוף מידעים נוספים שכנראה אולי מהביטוח הלאומי. הרעיון הוא, אנחנו רוצים להקל. אם יש מסמכים בביטוח לאומי ואותו אדם יודע שאין לו מה לחדש, אז כדאי שביטוח לאומי ישתמש ונחסוך את הבירוקרטיה הזאת. אבל אם בהנחה שאתה אומר יש לי מאה אחוז נכות, אבל רפואית לא מופיע. מופיע לי 60%, אז אנחנו מציעים שבזמן ההכרה גם להגיש איפה מצדיק את המאה אחוז רפואית הכרה. << אורח >> עמיחי תמיר: << אורח >> כן, כן, בהחלט כן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רק אני רוצה לפני שאנחנו עושים, אני רוצה להתייחס לסעיף דווקא האחרון, עם הנושא של המחיקה בעצם אם הם לא יגישו את הניירת. אני קצת מוטרדת, משום שאנחנו יודעים שמדובר באוכלוסייה שיכול להיות שזה בעייתי, שלא תספיק וכו'. אני מעלה את זה כהצעה ונבדוק. כאשר רואים אולי עיכוב, אולי ראשון, שני, אולי כדאי לפנות לעובדת הסוציאלית של אותו אדם. כי אם נניח הוא היה תלוי במישהו שהגיש לו את הניירת, שטיפל בו. פתאום הבן-אדם לא נמצא, או קרה משהו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הוא בבית חולים באיזה שהוא הליך משמעותי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> באיזה שהוא הליך. אני קצת מטריד אותי שאם הוא לא השלים את המסמכים, אחרי שלוש התראות. אני לא יודעת איך ההתראות יגיעו, אם הוא מסוגל לקרוא את ההתראות. דבר נוסף, אני חושבת שכדאי שהנושא יועבר לבדיקה של עו"ס משפחה ברשות המקומית, כי הם תמיד יידעו לתת. אני הייתי נזהרת עם הסעיף הזה. אני מבינה שזה עוד איזה שהוא מהלך. אבל בסוף תחשבו שבן אדם מגיש הכרה או מישהו הגיש מטעמו, אנחנו צריכים לזכור שלא תמיד מדובר במי שיכול להמשיך את התהליך. זו ההתייחסות שלי לגבי זה. לגבי הסעיף 26 עד 31 של ניתוב בקשות, זכות טיעון בעל פה ומנגנון של החזרה לגורם. - - - הטיעון בעל פה, רציתי גם לשאול אתכם. הרי הם טוענים בוועדות והם תמיד צריכים להיות מלווים. למשל אני רואה את אוריאל, ואני רואה אותו יפה מאוד יושב מול ועדה ואומר, מספר ואומר דברים. לא פעם יש כאלה שמתלווים אליהם, לא תמיד הם רוצים לדבר בפתיחות ליד מי שמלווה אותם. השאלה אם יש מניעה שמי שמסוגל, ואנחנו רואים שיש מסוגלות בתפקודים גבוהים, לאפשר גם להם לטעון לבד. אני יודעת שזה נחשב חסויים וכאלה. אבל בסוף יש לי בעיה עם זה שלפעמים האדם שילווה אותם, שאותו אדם לא תמיד יכול לדבר בחופשיות כמו שהוא יכול לשבת מולכם. לא למנוע. אם הוא מבקש להיכנס לבד לאפשר לו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני שנייה רוצה כן להגיד שני דברים על שני הנושאים שהועלו. קודם כל, המטרה שלנו זה לשמוע את האדם בכל הזדמנות ובכל אפשרות, חד משמעית. גם אם הוא מגיע עם מלווה אנחנו כן נרצה לשמוע אותו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מי שמסוגל. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> ברור. ולאפשר ולעשות את זה. לעניין התזכורות, חשוב כן להזכיר שיש בחוק הזה מנגנוני סיוע. זאת אומרת, אנחנו לא מדברים פה על כך שאדם פונה לבד והוא צריך לעקוב אחרי הכול. אדם יכול לבקש סיוע בתהליך ההגשה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל זאת לא הסוגייה שלי. לא הקטע של הסיוע. הגישו לכם, הכול טוב ויפה. הגיע לוועדה, הגיע עם - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, אני מדבר על הנושא הראשון שהעלית, העניין של תזכורות וסגירת התיק. השלב של ההכרה הוא שלב שהוא לא קשור למחלקה לשירותים חברתיים. אנחנו בעצם מאפשרים פה מצב הרבה יותר נגיש מהמצב שקיים היום. אדם מנהל את ההכרה שלו, הוא יכול לפנות להכרה בלי קשר למחלקה והוא לא צריך - - -. אנחנו לא חושבים שזה נכון פתאום לערב את המחלקה כשאדם לא עירב את המחלקה. זה לא מקום לעשות את זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל הוא לא מוכר במחלקה? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, ממש לא. זה השלב הראשון, זה שלב הפנייה לכרה. כלומר, אדם לא מוכר במחלקה, אין לו עובד סוציאלי. מעבר לסוגיות האתיות, שזה גם לא נכון וגם לא אתי. לכן אנחנו בעצם אומרים פה אם אדם באמת נמצא בהליך רפואי כלשהו והכול, אז יש את השלוש תזכורות שאנחנו עושים. דבר נוסף, אם קרה משהו חס וחלילה, אוקיי, גם כשאנחנו סוגרים את הבקשה זה לא שהחומר נמחק. התיק נמצא שם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> באיזה דרך אתם נותנים את ההתראות כדי להבטיח שהוא יודע שיש התראות? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בדרך שהוא פנה. ברגע שאדם פונה להכרה הוא מציין באיזה צורה הוא רוצה שיפנו אליו. האם זה באמצעות מייל, טלפון או דואר יונים. ואז אנחנו בעצם פונים בצורה שהוא ביקש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בסדר, אוקיי. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל למה התיק פשוט לא יכול להישאר פתוח? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני אסביר לך למה. לצערי, בהיותנו עובדי מדינה, בעוד 10 שנים יבוא מבקר המדינה לבדוק כמה תיקים פתוחים וכמה זמן לוקח לנו לטפל בתיק, ואז כולכם תבואו ותגידו 'הנה, אתם רואים, משרד הרווחה לוקח לו 10 שנים לטפל בתיק אחד בממוצע', כי לא סגרנו תיקים. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אבל טווח של שלושה חודשים, אם אני מבינה נכון כתוב שלוש תזכורות חודשיות. אני מבינה שזה טווח של שלושה חודשים. בעיניי במציאות היום של זמני המתנה, רק לתורים בשביל להגיע להשלים, להגיע למטפל בשביל להשלים מידע או משהו כזה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, זה לא הסיפור. זה לא סיפור של השלמת מידע. אנחנו מדברים על מידע שפעם ראשונה פנינו. אדם יכול לבוא ולהגיד קיבלתי, אני אוסף חומר, אנחנו רוצים עוד הארכה. אין בעיה. אבל אנחנו מדברים על מצב, אדם פנה והוא נדרש להשלים חומר ונעלם. נעלם. יכול להיות שהוא נעלם כי הוא החליט שזה לא מתאים לו, כמו שאת מקבלת הודעה ואומרת עזבי, זה כבר לא רלוונטי. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> לא, אבל אם הוא לא נעלם. ביקשתם שישלים חומר והוא קבע תור לפסיכיאטר לעוד חצי שנה? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> שיעדכן אותנו, אין בעיה. שנייה רגע. ניסוח זה מן הסתם ינוסח, אבל הכוונה היא לא למקרים שאנחנו רוצים ככה לעמוד עם מה שנקרא אקדח לרכה, להגיד 'לא, לא, לא הספקת בחודש להביא אבחון פסיכיאטרי'. לא. הכוונה היא למקרים שאדם מגיש ובמהלך ההגשה הוא החליט שזה לא הזמן. זה לא הזמן כרגע להגיש. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל לא ביצעו בדיקות כנדרש. כנדרש זה כבר - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הרעיון כאן, חשוב שנזכור שגם למגיש תהיה איזה סוג של אחריות. אם הוא לא אז מי שמלווה אותו. אבל זה משהו שצריך לחדד. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ואם אדם אין לו מלווה והוא הגיש ואחרי זה הוא הגיע נגיש לאשפוז פסיכיאטרי והוא נמצא שם ארבעה חודשים? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי. אז אפשר להוציא מכתב לוועדה שחרף זה וזה. אולי לציין. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הוא לא במצב. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא הוא, המלווה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אין לו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> רויטל, שנייה רגע. גם אם זה קרה וסגרנו את הפנייה והוא השתחרר מאשפוז פסיכיאטרי והוא יגיש, כל החומר יהיה שם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הוא אומר שהניירת בגדול קיימת. לא ידרשו ממנו להגיש שוב. טכנית במחשוב הוא יירד מהמצבת של חוסר טיפול. זה מה שהוא מבהיר את זה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אנחנו לא נסמן את הבן אדם ונמנע ממנו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אם אחרי ארבעה חודשים הוא יחזור. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זה לא שאנחנו, הגשת פעם, סירבת, לא נטפל. זה לא המצב. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בדיוק. שלא יהיה אחרי ארבעה חודשים תביא מסמכים עדכניים נתחיל את התהליך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אם תוגש בקשה מחדש, אז רגע, אולי צריך להבהיר את זה. תימחק הבקשה להכרה. אבל אם היא תוגש מחדש - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היא לא תוגש, הוא רק צריך להגיד, הוא מודיע שהוא מבקש שוב. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תימחק הבקשה להכרה ואז אנחנו רואים אם היא תוגש מחדש - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן. היה והפונה או הזכאי ירצה לפעול להמשך, די בהודעה לביטוח לאומי והם ישתמשו בחומר. השאלה אם אתם, נגיד הוא בא אחרי חצי שנה, האם זה מחייב אותו במסמכים עדכניים? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הפנייה לא תימחק, הפנייה תיסגר. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מה זה זמן סביר? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, הפנייה תיסגר. ואם הוא פונה שוב אז כל החומר עומד לרשותנו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא, הבנתי. נניח שהוא פנה אחרי חצי שנה? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אין בעיה. הוא לא צריך להגיש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הוא לא יצטרך להביא? זה כאילו תשעה חודשים. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אפשר להגיד שהסתיים ההליך, אלא אם כן מבקש ההכרה ביקש להמשיך את הדיון. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אסתר, אני רק אגיד ששלושה חודשים זה עדיין זמן קצר מידי. אני לא יודעת, אם נגיד אתם שולחים את ההודעה אז יהיה לבן אדם לסמן אני על זה, אני עובד על החומרים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני לא חושבת ששלושה חודשים, אם כל כך חשוב לו להכרה, 90 יום לטפל באיזה השלמת מסמך. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אם בן אדם צריך להשלים חומר מגורם רפואי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו לא יכולים יותר מידי להרחיב את זה. בסוף הוא לא מקבל את הטיפול ולא את ההכרה ולא השגנו כלום. אנחנו מבחינתנו מהחודש הראשון - - - << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אם בן אדם צריך להשלים חומר רפואי כלשהו, לא אני אומרת מסמך שכבר קיים אצלו מהעתיד והוא צריך לצלם ולשלוח. אם הוא צריך להשלים חומר רפואי ולגשת, בין אם זה פסיכיאטר או בין אם זה כל גורם, זה לוקח הרבה מאוד זמן. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אז אולי אפשר להוסיף איזה שהיא אפשרות לסתירה של הדבר הזה, כמו שעשינו בחזקת המצאה. זאת אומרת, שתהיה איזה שהיא אפשרות של האדם לסתור את זה ולהגיד שזה לא תלוי בו. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> מספיק איזה מבצע אחד או מלחמה אחת לטלטל. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> שזה נבע מסיבות שאינן תלויות בו. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אני אסביר משהו בחצי שנייה. אני עכשיו כבר שנה וחצי מחכה לרכב, כבר הזכרתי את זה קודם. עכשיו מעכבים אותי, שלחו לי מכתב ולקח למכתב יותר מ-30 יום להגיע אליי. המכתב הודיע שאם אני לא עונה תוך 60 יום תתבטל הבקשה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו לא יכולים להתייחס לפרטני. אני מניחה שלא כל דואר מגיע 30 יום. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> היא נותנת לך דוגמה. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> אני נותנת דוגמה. אם עכשיו שולחים מכתב בדואר ישראל. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל עדיין יש לך עוד שלוש התראות הם עושים, הם לא עושים התראה אחת. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> לא. אם אבל שולחים מכתב בדואר ישראל יכול לקחת למכתב חודש להגיע. צריך שתהיה איזה שהיא אפשרות להיכנס לאזור האישי, הממשלתי, לא אכפת לי מה, ולכתוב אני בדרך להגיש מסמכים, תמתינו עד לעדכון. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אין בעיה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אוקיי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ביטוח לאומי והרווחה? התייחסות שהם יכולים להיכנס לאזור האישי ולרשום, לציין שנניח הם מתעכבים בגלל שחסר להם בדיקה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אפשר אולי להציע שלא יהיה "הם לא השלימו מידע או מסמכים או לא ביצעו" אלא - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> עקב נסיבות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> הם לא השלימו את המידע או לא ביצעו ולא הודיעו שבכוונתם לעשות זאת. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני אציע איזה שהוא פתרון טכני. גם בפתרון שאתן מציעות כרגע אנחנו נשארים באותו לופ. כי בואי נגיד, אוקיי, סבבה, הוא הודיע ועברו ארבע שנים. ארבע שנים? אני עדיין אצטרך באיזה שהוא שלב לתחום את זה בזמן. גם אם הוא הודיע לי הוא יכול להתחרט אחר כך. שוב, גם לקבוע זמנים זה מאוד קשה. כי אם זה פסיכיאטר זה תשעה חודשים ואם זה מומחה רופא אחר אולי זה שנה וחצי. זה מאוד בעייתי. בסוף, אני אומרת את זה מתוך היכרות עם המערכת. פשוט מה שיקרה, כאשר בן אדם, יעברו שלושה חודשים האלה, במערכת הבקשה תיסגר. תהיה לו אפשרות להיכנס, כאילו זה בטיוטה. כל המסמכים, הוא פשוט יצטרך לעשות את ה-"שלח מחדש". הכול יהיה שמור שם. מבחינת הבן-אדם לא תהיה פה מעמסה נוספת. זה פשוט יהיה איתות שלו שהוא מעוניין להגיש בחזרה. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> יהיה לו מספר בקשה? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> מבחינת הזמן שלכם? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> זה יושב דרך gov.il. ברגע שהוא ייכנס לאותו קישור ב-gov.il הוא נכנס לבקשה שלו דרך תעודת זהות. זה נשמר כטיוטה למשך כמה שנים טובות. << אורח >> לילך רון לוי: << אורח >> שתהיה לו מספר בקשה שתישלח אליו במייל. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> ברגע שהוא יזין את תעודת הזהות שלו אוטומטית תיפתח לו הבקשה. זה יושב על תעודת הזהות, זה יושב ב-gov.il. << אורח >> קריאה: << אורח >> המערכת יכולה להכיל את זה? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> כן, כן. זה מערכת ענן, gov.il, זה לא בעייתי. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> צריך לדבר על זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה להתייחסות בהנחה שהוא לא משלים את המסמכים, אז יש אפשרות לקבוע לו רמת תמיכה שיכול להיות שזה יעשה לו עוול. כי אם חסרים לו מסמכים יכול להיות שהוא לא נמצא ברמת התמיכה הרצויה שלו. השאלה אם זה נכון במסגרת של ההמתנה של המסמכים. אני לא יודעת, הייתי מורידה. לא הייתי קובעת מראש רמת תמיכה. כי זה בעצם זה לא נותן, הוא לא משקף את המצב הנכון שלו. והשאלה, אם לא נקבע רמת תמיכה מסוימת, פתאום הוא יצטרך כדי להוכיח לעלות לרמת תמיכה אחרת יותר. ברור שאני רוצה שיתמכו. אבל השאלה, אני שואלת אתכם, אם זה נכון לעשות את זה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> הרעיון הוא בעצם בחוק הזה זה חוק למתן שירותי רווחה. הוא לא חוק הכרה כללי. לכן רמת התמיכה מבטאת את השירותים שאדם מקבל וזכאי להם. על פניו, גם אם הוא פנה ולא ביקש - - - אנחנו צריכים לקבוע לו רמת תמיכה כדי לאפשר לו שירותים מסוימים שהוא יכול לצרוך. בדרך כלל מדובר בשירותים שההתאמה המיוחדת למאפיינים תיעשה במסגרת המענה שהוא יקבל. זאת אומרת, דוגמה מכון טיפולי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> וזה לא ימנע ממנו להחליט שהוא רוצה - - - << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> השאלה אם זה לא סותם לו את הפה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בדיוק, אם זה לא סותם, בדיוק. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אומרים לו 'תראה, קיבלת רמת תמיכה. אמנם היא אפס, אבל קיבלת רמת תמיכה ולכן אתה לא יכול עכשיו לבוא'. יכול להיות בן אדם שפשוט לא הגיש שאלון כי הוא לא הבין את העניין. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> קודם כל עומדת לו זכות למלא מחדש את השאלון ולהגיש בקשה לרמת תמיכה. בכל שלב, ברגע שמצבו השתנה. במיוחד במצבים שהוא לא מילא את השאלון. זה חד משמעית יאפשר לו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> הוא יצטרך לעשות בחינה מחדש עכשיו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, פשוט הוא ימלא את השאלון הפעם. הוא לא מילא, עכשיו הוא ימלא אותו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כשהוא ממלא את השאלון אתם משנים את התמיכה באופן אוטומטי? << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אבל למה בכלל לאפשר את קביעת רמת תמיכה מינימלית הזאת? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כי אין לו אפשרות לקבל שירות ללא רמת תמיכה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אבל למה לא לחייב שזה יהיה חלק אינהרנטי מהבקשה? שהבקשה לא תתקדם. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> חייבנו והוא לא מילא. אז אנחנו אומרים אתה לא זכאי? << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> שתהיה הכרה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> עוד פעם, אבל זה מה שאמרתי קודם. החוק הזה הוא לא חוק להכרה. החוק הזה נועד למתן שירותי רווחה. זאת אומרת, זה לא שאני כרגע צריך את האישור שלך כדי לקבל הנחה בארנונה בעירייה. זה לא החוק הזה. לכן ההכרה יהא לצורך קבלת שירותי רווחה. לכן אנחנו חייבים לאפשר לו קבלת שירותי רווחה, שזה תנאי. ואז יש צורך ברמת תמיכה. זה הרעיון. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> ככה התחלנו גם את הפרק: "אדם המבקש לקבל שירותי רווחה לפי החוק, בפרק זה – מבקש ההכרה". כלומר בסופו של דבר זה בשביל לקבל שירותים. זה לא בשביל להיות זכאי. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כי אנחנו רוצים למנוע את זה, דרך אגב. כי אחרת יבואו ויגידו למה אני אבוא לביטוח לאומי? אני אבוא אליכם, אני אקבל הכרה שאני אוטיסט ואני אלך עם זה לכל מקום. זה לא הכוונה. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> ואז בעצם תהיה רמת הכרה אחת, לא משנה כאילו - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> תהיה רמת תמיכה אחת ללא שאלון. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> היא תהיה מסומנת שהיא עקב אי השלמה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כן. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> יהיה לה איזה שהוא סימון מיוחד. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו יכולים להתקדם? נעבור לסימן ה'. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אני רק רוצה להבהיר משהו. לפני שיצאנו להפסקה ביקשתם עוד פעם לבדוק לגבי הוועדות הרפואיות. אז אם האדם מגיע לוועדה רפואית הוא מקבל והוא זכאי כמובן לנכות, אז הוא מקבל, יש בעצם ליקויים רפואיים וליקויים לגבי אי כושר. אחוזים לגבי אי כושר. אבל אם יש לו הכנסות גבוהות והוא רוצה להגיע לוועדה הוא לא יגיע, הוא לא יכול. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כמו שאמרתי. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> הוא יידחה. ואז במקרים האלה אין באמת, יש דחייה, אין אחוזי נכות רפואיים כי הוא לא הגיע לבקשה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> בדיוק. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז הוא מגיש בקשה ונכנס בהכרה? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ואז הוא יפנה לרווחה והוא יגלה רק שכתוב נדחה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אז אותו אדם צריך בעצם לקבל הכרה דרך גורם מכיר, גורם מאבחן אחר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כשפניתי על זה לביטוח לאומי אז אמרו לי לתקן את החוק. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אנחנו פועלים לפי חוק הביטוח הלאומי, בודקים זכאויות לפי החוק שלנו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אין שקיפות לאותו אדם שבגינה הוא נדחה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> כן. הוא יודע. הוא יודע שהוא נדחה על הכנסות. אבל מישהו כן צריך לאבחן אותו וזה לא אנחנו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> הבעיה עם המסמכים של הביטוח הלאומי הייתה אחרת. החשש היה שהגורם המכיר יקבל את ההחלטה של הביטוח הלאומי. כתוב שבקשתו נדחתה. אין שם אמירה, האם יש שם אמירה שאומרת הוא נדחה בגלל מבחן הכנסות? << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> יוצא מכתב שאומר שהוא נדחה על רקע הכנסות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל זה יהיה כתוב בהחלטה שזה על רקע הכנסות? אוקיי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו רוצים לוודא שאין השלכה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> יש מכתב שיוצא, לא של ועדה רפואית. כי לוועדה רפואית הוא לא הגיע. יש דחייה של פקיד תביעות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו רק רוצים לוודא שהדחייה הזו אין לה השלכה לבקשה להכרה. אנחנו צריכים לדייק את זה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אנחנו פשוט נקיים שיח. ברור שאם הבן-אדם נדחה כי הוא לא הגיע לוועדה בכלל אנחנו לא נראה בזה כדחייה. אנחנו רוצים לקיים שיח עם ביטוח לאומי, לראות את זה בעיניים, איך זה נראה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ואם הוא נדחה מסיבה רפואית נניח בביטוח לאומי ואז הוא מביא מסמכים והוא מגיש הכרה. עלולה להיות איזה שהיא התנגשות בין שני המידעים האלה? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> יש פה שתי שאלות שונות. לעניין של הוא בכלל לא הגיע לוועדה, כלומר הוא נדחה מסיבה מינהלית, כמובן שאנחנו לא נראה בזה כאילו הוא נדחה. כשהוא נדחה בביטוח לאומי, אנחנו נבחן איזה חומרים. אם הוגשו חומרים חדשים שלא הוגשו לביטוח לאומי, שהתקיימו אחרי, יכול להיות שאנחנו נבחן את זה. כלומר, גורם מכיר לא באופן אוטומטי ידחה אותו. אבל בוודאי שאם הוא נדחה בביטוח לאומי ואז הוא מגיע אלינו יש לזה משקל. אנחנו צריכים, מה שדובר קודם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אבל אתם והביטוח הלאומי מסתכלים על דברים שונים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אל תצעקי אבל, אל תצעקי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אתם מנסים להשוות לא תפוחים ותפוזים, תפוחים וסטייקים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רויטל. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אבל בשביל זה אני אומרת עוד פעם. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רויטל, יש לי רגע בקשה, באמת. כל מה שאת אומרת זה חשוב. רק תגידי בשקט. אני פוסט טראומתית, אני לא יכולה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני מצטערת, אין לי פיצ'ר כזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני פוסט טראומתית, לא יכולה לשמוע צעקות. בטח לא בדיונים, זה מוסיף לי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני פוסט טראומתית של משרד החינוך, ככה זה נקרא. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> לא, לא, אז זה לא יהיה כאן. אנחנו רוצים לשמוע אותך. זה לא עוזר שהכול בכעס. אנחנו באמת רוצים לקדם בדרך הכי יפה שאפשר. ובאמת אנחנו מקבלים גם תשובות, לא נסגרות פה דלתות. בבקשה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אפשר להסתמך על האחוזים הרפואיים. לגבי אי כושר הדברים באמת, כלומר אנחנו בוחנים את זה בצורה אחרת מהצורה שהם אולי יבחנו אותה. אבל לגבי האחוזים הרפואיים אין בעיה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רוצה להגיד הערה לא פופולרית, אולי ברוח של רויטל. לפעמים לצערי מעומסים או לא יודעת מה, ביטוח לאומי דוחה. ואז חייבים לגשת לערר ובאופן מפתיע בוועדות לאחר מכן חוזרים. אני חושבת שהחשש שעולה כאן זה בדיוק ההתייחסות הזאת שהוא נדחה ואז הם מגישים, כי הוא לא ערער. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> לא, אין דבר כזה. אנחנו לא דוחים - - - << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> יש כזה דבר. מה, אין אצלכם עררים שמתקנים את ההחלטה המקורית? יש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> יש, ברור. זה בדיוק מה שאמרתי. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> זה לא קשור לעומס. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מה קורה אם הוא לא עשה, לא ערער? << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה לא קשור לעומס. אבל אם בשלב הראשון האדם שקיבל - - - << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> יש ועדה רפואית לעררים שבודקת את הוועדה דרג ראשון. היא יכולה לתקן. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> נכון, מכל מיני סיבות הערכאה הראשונה היא שוללת והערר מקבל את זה. אם האדם מגיע עם הערכאה הראשונה לרווחה, בואו, יש פה עניין. הם לא יתעלמו מזה. הם יתנו לזה משקל. אבל אי אפשר לטרטר את הבן אדם כל הזמן בין זה. הוא רוצה התחלה חדשה שיבחנו אותו בעיניים של הרווחה. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אבל אותו אדם מגיש את הערר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הוא החליט שהוא לא רוצה להגיש ערר. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל זה לוקח זמן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> - - - הגיע לו עד פה. ולא ניגש לערר. << אורח >> חנן פוטרמן: << אורח >> אז על מה את רוצה שהם יסתמכו? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז שיציג את המסמכים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> על המסמכים הרפואיים שלו. על מה שהוא הגיש לביטוח לאומי, שיגיש לרווחה ובעיניים של הרווחה - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> שיגיש את אותם מסמכים, שהוא נדחה בביטוח הלאומי, כשהוא מגיש את ההכרה. אני מניחה שהם יסתכלו גם על המסמכים שאותו אדם, מי שמלווה אותו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> העניין הוא כזה, זה שאנחנו לא כותבים סעיף, כמובן אם בן אדם יצרף מסמכים צריך להתייחס למסמכים שהוא מגיש. אבל כאן דובר על כך שהם פונים גם ללא הסכמה, גם ללא בקשה מפורשת שלו. גם ללא הסכמה מפורשת שלו פונים לביטוח לאומי כדי לראות את כל המידע. כאן עולה השאלה. יכול להיות שאנחנו הגענו באיזה שהוא שלב ערכאה ראשונה לערר ופה עולה החשש. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אלה שלא יגישו אולי ערר. לא כל אחד יכול להגיש ערר. בסוף צריכים עורכי דין, לא תמיד הם מסתדרים וצריך ללוות וזה עולה כסף. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אבל זה מידע שאנחנו נצטרך לשקול. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> השאלה היא, כשאתם מקבלים, כשהוא הגיש בקשה. נניח שהוא לא הגיש מסמכים. אתם נכנסתם לביטוח הלאומי, ראיתם שהביטוח הלאומי על סמך המסמכים שלו דחה אותו. האם אתם נותנים את הדעת גם על המסמכים שהוגשו? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני חושב שנצטרך לחזור למה שגם יושבת-הראש אמרה ומה שאני אמרתי. אנחנו לא יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני אסביר למה. אנחנו כמובן לא מתייחסים לעניין של כושר עבודה. אין פה שאלה בכלל. אבל אנחנו בהחלט מתייחסים לעניין של אחוזי לקות רפואית ואנחנו בהחלט רוצים לתת לזה דעת. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד 'לא, לא, שם בחנו אותו X, אנחנו לא מתייחסים', כי זה אותו סף כניסה. במיוחד במוגבלות מוטורית. אם ביקש האדם לעבור הליך ערר ושם השתנו הדברים, בוודאי שזה חומר שאנחנו רוצים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה לשתף אותך במה שקורה היום עם הוועדות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> שנייה רויטל, אני אסיים. רגע, סליחה רגע. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כדי שתבין. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא, לא. אל תשתפי אותי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו לא מה קורה היום, אנחנו צריכים להתקדם כדי לשמוע את התשובות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אל תשתפי אותי. עוד פעם, או שאנחנו מייצרים פה מנגנוני הסתמכות, האדם במרכז וכל מה שאנחנו מנסים לעשות, או שלא. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל למה זה כל כך דיכוטומי? אנחנו אומרים אדם במרכז, אם הוכר, יסתמכו על זה. זה אתם בסך הכול אותה מדינה, תסתמכו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זה רק לטובה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> רגע. אבל אם אומרים לך שיכולים להיות הרבה מצבים שאדם נדחה ואנחנו באמצע התהליך. או שאדם נדחה והוא נדחה בגלל אי כושר או בגלל סיבות טכניות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כמו שאמרנו. לא, אי כושר אמרנו. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל מארק, זה לא כתוב. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו נצטרך לבודד את המשתנים האלה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו נצטרך לראות איך מבודדים את העניין הזה של אי כושר לעומת המצב הרפואי. זה ברור. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל זאת רק דוגמה אחת. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, זאת לא דוגמה אחת. שנייה דקלה, אני רוצה להגיד. תראו, היום יש מצבים שלא עלינו, בהליך פלילי, מגיע אדם לבית משפט ואומר אני מוכר בביטוח לאומי ואני לא מקבל - - -. ואז בית משפט אומר רגע, רגע, אתם עושים צחוק? אתם אותה מדינה. איך יכול להיות שפה הוא הוכר ופה לא? אלה מצבים יום יומיים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אז מארק, איך אתם לא מכירים בילדים שמוכרים בחינוך מוטורי ואצלכם הם לא מוכרים? סליחה, אי אפשר. הטיעון הזה הולך לכל כיוון. אם אתה מוכר במוטורית אז בבקשה תכניסו את החבר'ה שלנו לאדם במרכז. תכירו אותם בבריאות, ברווחה, בחינוך. לא הכנסתם את המוטורית למרכז, נכון? כי כל משרד מסתכל עליהם אחרת. אז אי אפשר אתם לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> קודם כל, אפשר. אנחנו עושים את זה. ואם כרגע יהיה מהלך לאומי להגדרת מוגבלות מוטורית כמו שיש במוגבלויות אחרות – מצוין. ברגע שיהיה אני הראשון שאתמוך בזה ואנחנו רצינו. אבל זה לא הדיון כרגע, דקלה, באמת שזה לא הדיון. הדיון כרגע הוא שאנחנו קבענו מצבים מסוימים לפי כל סוג מוגבלות. קבענו. ומה שקבענו אנחנו לא יכולים להתעלם אם גוף אחר בחן את זה וראה שזה לא המצב. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל אתם מתעלמים כאשר משרד החינוך קובע שיש מוגבלות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, אנחנו לא מתעלמים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> כן. ילדים עם מוגבלות מוטורית. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני רוצה רגע לשאול על זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היועצת המשפטית מבקשת להתייחס. הבנו את הבעיה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני רוצה לשאול על זה. אני הבנתי שאתם כן מוכנים לקבל את ועדת הזכאות ואפיון כבסיס למוגבלות מוטורית. נכון? אתם רוצים אולי להסביר לאיזה מוגבלויות אתם כן מוכנים לקבל אותה? כי אני יודעת שבעבר הייתה עמדה אחרת. להגיד למה כן אתם תחשיבו את ועדת זכאות ואפיון. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> כן, בוודאי. חלק מזה דנו בדיונים קודמים. לעניין עיוורים וחירשים הרף של משרד החינוך יותר נמוך מהרף שלנו ולכן אנחנו בעצם מתבססים על אנשים שחומרת המוגבלות תהיה בינונית ומעלה, שזה תואם את הרף שלנו. על זה בעצם אנחנו נתבסס. זה גם מצוין באופן מפורש בתקנות. לעניין אוטיזם אנחנו מסתמכים על החלטה של ועדת אפיון וזכאות. לעניין מוגבלות מוטורית, שוב, ההחלטה של ועדת אפיון וזכאות נובעת מהרבה מאוד דברים, לאו דווקא מבחינת המוגבלות. במסגרת בדיקות והשיח עם משרד החינוך, ביטוח לאומי וגם עם איל"ן, אנשים שנקבע להם מוגבלות ברמה שלוש או ארבע בוועדת אפיון וזכאות עם מוגבלות מוטורית אנחנו גם אותם נכיר ונראה בזה כמסמך הסתמכות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה ממש, באמת. הסיפור הזה של אחת, שתיים, שלוש, ארבע – אפילו משרד החינוך לא מבין על מה הוא מדבר. אותו ילד בוועדה במקום אחד מקבל רמה אחת, בוועדה במקום אחר מקבל רמה שלוש. זה לא דבר מוגדר. אתם לא יכולים להסתמך על זה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני אשמח להמשיך. לגבי עיכוב התפתחותי, ומשרד החינוך נמצאת בזום, אם תרצו היא תעלה. האופן בו נקבע עיכוב התפתחותי במשרד החינוך הוא מאוד שונה מסף הכניסה שלנו. מההתייחסות ל-DQ. כלומר, בעצם מתבססים רק על אבחנה רפואית שקובעת עיכוב התפתחותי. אנחנו לא נוכל להתבסס על זה כי אין לי בעצם בחינה האם האדם עומד ברף הכניסה שלנו או לא. אז על רוב המוגבלויות אנחנו מתבססים, אבל לא על כולם. איפה שאפשר רק. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אני רק אתן לאופק לילדינו להתייחס. אנחנו כבר 20 דקות, אנחנו לא נמשיך, לא יהיו לנו תקנות השנה. חבל. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> תודה דבי, אני אעשה את זה מהר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ככה נתקענו עם חוק חינוך מיוחד. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> אני שמחה שטלי חזרה על זה, כי הנושא של לקות ראייה או מוגבלות ראייה שמוכרת על ידי ועדת זכאות ואפיון מתבססת במידה רבה, בנוסף לבדיקות הראייה, על הערכה תפקודית. וזה דבר שהוא מאוד משמעותי. בתחילת היום דיברנו על זה שאתם מבקשים את אותם מסמכים של רופאי עיניים שהוגשו לוועדה הזאת וזה נראה לי הגיוני. אבל אם זה כדי לסנן ילדים שנניח בדיקות הראייה שלהם ברמה מסוימת, אבל הרמה התפקודית שלהם נפגעת בגלל לקות הראייה ואז אתם תסננו אותם. אז יש עם זה בעיה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> כמו שאמרתי - - - << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> רגע, תני לי לסיים. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> לא, אבל חשוב, אני פשוט נורא רוצה שננצל את הזמן שנשאר בדיון. במוגבלות ראייה, וזה מופיע במפורש בהמשך הנוסח שאנחנו נמצאים בו, אנחנו מתייחסים לחומרת המוגבלות. אני לא מסתכלת על ועדה, על ההחלטה של ועדת אפיון אלא רק על חומרת המוגבלות. מה סימן רופא עיניים בהיבט של חומרת המוגבלות. כך זה בראייה ובשמיעה. אז אין חשש במובן הזה למה שאת אומרת, זה רק הסף. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו נמשיך עכשיו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל הייתה הערה. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> כן, ביקשתם לרשום אז רשמנו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> ביקשתי לרכז. ותשאלו רק את השאלה, בבקשה. לא סחור-סחור, כדי שיהיו לנו תשובות. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> סגור. אני חוזרת רגע לסעיף 28(א)(2) של החזרת העניין לגורם המאבחן או לגורם מאבחן אחר שיערוך בדיקות נוספות. אנחנו מוטרדים קצת מהסעיף הזה, כי אנחנו יודעים בעצם היום שזה לא עניין של מה בכך לחזור לגורם מאבחן. גם בקופות חולים יכולים להעמיס הרבה קשיים בשביל לחזור וזה יכול להיות זמני המתנה מאוד ארוכים. וגם אצל מאבחנים פרטיים, אנחנו יכולים לבקש, אבל אי אפשר בעצם להכריח אותם לעשות עוד מבחנים נוספים. אנחנו יודעים לפחות באוטיזם שחוזרי המנכ"ל זה איזה שהיא הנחיה אבל אין סנקציה אם לא עושים מבחן מסוים. גם בהקשר הזה אני רוצה להגיד שהיה איזה שהוא סעיף שהיה קיים בנוסח הקודם ואני לא יודעת למה הוא נמחק, שאם הגורם המכיר הורה על ביצוע בדיקה נוספת ואי אפשר לבצע אותה במסגרת ציבורית אפשר לבצע אותה במרכז אבחון והערכה. שזה קריטי במקרה הזה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> קודם כל הסעיף הזה קיים. אנחנו מדברים על כל מצב שיש חוק ביטוח בריאות ממלכתי או חוק אחר שמאפשר את השירות הציבורי זה אנחנו לא נעשה את האבחון. מצד שני, במידה וזה לא מתקיים, אנחנו נעשה את זה. זה מופיע. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> לא, אבל הסעיף הקונקרטי הזה נמחק. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה לא אומר שאפשר להחזיר את זה לגורם המאבחן. אולי צריך להחיל גם את ההוראה הזאת שמאפשרת לחזור. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אני אגיד פשוט, כי למשל באבחון אוטיזם, אני מניחה שזה רלוונטי לעוד מוגבלויות, יש זכאות לילדים לעבור את האבחון בקופות החולים במסגרת החוק. אבל ברגע שכבר ילד עבר אבחנה בקופת חולים, וכן, לפעמים האבחנות לא מלאות וחסר מידע מסוים, ברגע שהמשרד יפנה אותם חזרה לקופת החולים קופת החולים במקרה הטוב אחרי שנה תיתן להם מענה. ורוב הסיכויים לא, למרות שיש זכאות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו ניתן אפשרות נוספת. רווחה, תהיו איתנו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> האם במקרה כזה הולכים למרכז הערכה ואבחון? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בהנחה שהם לא יכולים לחזור לאותו גורם מאבחן. בגלל לו"ז, בגלל - - - << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אנחנו צריכים לבדוק את זה. שוב, כל עוד לא מדובר בשירות שקיים במסגרת ציבורית בוודאות אנחנו עושים את זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו רושמים הערות. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, אם יש כבר המתנה מסיבות כאלה ואחרות אנחנו, עם כל הכבוד, לא פותרים את הסיבות - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. ולכן אי אפשר לסמוך על זה. יושבת פה האחראית על הנושא של התפתחות הילד במשרד הבריאות, תשאל אותה מה ההמתנה היום בשירות הציבורי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> רויטל, שנייה. חנן, בוא נעשה כזה דבר. אני גם רוצה להגיד לכם, כל הפרקים, יש לנו עוד הערות קטנות שצריכות להיסגר. הוא שמע, הם לוקחים את זה איתם. לא יהיו פה הצבעות על התקנות אם לא יהיו לנו תשובות. אז אם אין לנו תשובות ברגע זה והוא אמר שהם יבדקו וזה, תנו להם. הם חוזרים, אנחנו לא מצביעים כרגע. אני חושבת שכדאי להתקדם. כל הערה שלא קיבלתם עליה תשובה היא נכתבת פה על ידי היועצת המשפטית. אנחנו נדרוש תשובות. אם לא יהיו תשובות או הסכמות זה ייאמר כאן לפני הצבעות. תודה על כל ההערות, זה חשוב. אבל אם אין לנו תשובות אנחנו צריכים להתקדם, אנחנו לא מרוויחים זמן. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אגב, המימון הציבורי שדיברנו עליו הוא מימון רק לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. לא דיברו על מימון של משרד הביטחון. השאלה אם צריך לדבר. נניח אם משרד הביטחון מאבחן או אם יש זכאות מביטוח לאומי לאבחון? לא? אז אין. אנחנו עוברים לסימן ה': החלטת הגורם המכיר. התנאים להכרה 29. הוגשה בקשה להכרה והגורם המכיר מצא כי מבקש הכרה עומד בתנאי ההגדרה "מוגבלות" לפי החוק ותקנות אלה, לפי סוג מוגבלות אחד או יותר, יכיר בו הגורם המכיר כזכאי ואם הכיר כאמור – יחליט לגביו את רמת התמיכה שהוא זקוק לה, כמפורט בתקנה 39 ו-40, לפי העניין. תקנות 39 ו-40 אלה תקנות שעוד לא קראנו. אנחנו אמרנו שבמקרה של ריבוי מוגבלויות אנחנו נצטרך פה להשלים ולהסביר איך עושים את התהליך במקרה של ריבוי מוגבלויות. אבל עדיין האמירה היא שהגורם המכיר הוא זה שממשיך. הגורם המכיר הוא זה שממשיך את קביעת רמת התמיכה. החלטת הגורם המכיר 30. (א) הגורם המכיר יחליט בבקשה להכרה לאחר שבחן את כלל חומרי הבקשה, המידע והמסמכים שנמסרו לו והטיעונים שהועלו בפניו, אם הועלו, ומידע שקיבל לפי כל דין. (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), גורם מכיר יראה החלטה של גורם מוסמך המנויה בתקנה 8א כאילו היא תוצאות אבחון לפי סוג המוגבלות, אלא אם כן במקרים חריגים נוכח הגורם המכיר כי התקיים אחד מאלה: (1) יש פגם על פני החלטת הגורם המוסמך שבשלו לא ניתן להסתמך עליה לעניין הכרה במוגבלות. (2) החלטת הגורם המוסמך ניתנה על יסוד מידע כוזב, חלקי, שגוי או מטעה. זאת אומרת פה, כל הזמן דיברנו על הסתמכות. כאן אנחנו באמת מממשים את ההסתמכות וכאן אנחנו נותנים את המשקל להחלטת הגורם המוסמך. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רוצה בבקשה להציע משהו פה. להוסיף (3) החלטת הגורם המוסמך ניתנה ביחס לפרמטרים שונים, לא יודעת, שלא קשורים למה שיש פה. ואז זה סוגר גם את הפינה של מה שדיברנו. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יש לך עוד מקרה. את רוצה להוסיף עוד מקרה שאפשר לפסול את הגורם המוסמך? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> לא, הפוך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה המקרים שאפשר בהם במקרים החריגים האלה שמפורטים פה, (1) ו-(2), אלה מקרים חריגים שבהם זה צריך להיות בנוסף למקרים האלה. אחד מהמקרים האלה זה צריך להיות גם מקרה חריג. אם הוא נוכח שעל פני החלטת הגורם המוסמך יש פגם ואי אפשר להסתמך על המסמך הזה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא מה שהסעיף אומר. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה מה שהסעיף אומר בהחלט. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> שנייה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל את קוראת פשוט את הסעיף לא נכון. אל תגידי שזה לא הסעיף מה שהסעיף אומר. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> "על אף האמור בתקנת משנה (א)". << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> סליחה, עם כל הכבוד, זה לא מה שכתוב פה. מה שכתוב פה זה שלמרות זה שאמרנו שהוא צריך להחליט ולבחון לצורך זה את כלל חומרי הבקשה, אם יש לו החלטה של גורם מוסמך הוא יכול להתייחס אליה כתוצאות אבחון. הוא יכול להסתמך עליה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ומתי הוא לא יסתמך עליה? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> מבחינה זו זה מתגבר על תקנת משנה (א). מתי הוא לא מתגבר עליה? מתי הוא לא מסתמך עליה? אם זה מקרה חריג והוא נוכח שיש פגם בהחלטת הגורם המוסמך. על פניו רואים שיש פגם בה ובגלל הפגם הזה אי אפשר להסתמך עליה לעניין הכרה במוגבלות. או שהחלטת הגורם המוסמך ניתנה על יסוד מידע כוזב, חלקי, שגוי או מטעה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> נכון. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> את ביקשת להוסיף עוד מקרה שבו לא יסתמכו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> או שההחלטה ניתנה ביחס לפרמטרים שאינם רלוונטיים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אוקיי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כי אני רוצה שהוא ישקול באופן עצמאי. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> במקרה זה, אדם הביא החלטה של גורם מוסמך שאומרת אני אדם עם מוגבלות כלשהי והוא יוכל להתעלם ממנה? האדם הביא, האדם מסר את ההחלטה הזאת. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> למה שאדם יביא כזאת החלטה? << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני אומרת לכם - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היא מעלה - - - כמו שאתם מעלים. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא, אבל זה תלוי במה שהם יחליטו על ביטוח לאומי. כי יכול להיות שאדם לא הסכים שתישענו על משהו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו בסוף צריכים להבין פה שהתקנות הן לכולם. יהיו פה כל מיני מקרים שהם חריגים שיצטרכו להתייחס, להבין מה קורה עם זה. אנחנו לא נוכל להכניס את הכול כמקשה אחת, כי לא לכולם יש את אותו סיפור. לכן אני חושבת שבדקויות האלה, מה שאפשר בחקיקה בתקנות אנחנו נעשה. מה שיהיה מאוד מיוחד או מקרה חריג ביטוח לאומי והרווחה יצטרכו לדעת איך הם מתייחסים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה לא רק עניין של דקויות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אני חושבת שההערה של רויטל הייתה, היא התכוונה להגיד שאת המסמכים של ביטוח לאומי, שאנחנו עדיין צריכים באמת לסגור אותו, שהמסמכים שאתם ביקשתם מהביטוח הלאומי לקבל דרך ויתור סודיות רפואית – המסמכים האלה אתם לא תוכלו להביא בחשבון מסמך שעל פניו הוא נובע מפרמטרים שונים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אבל זה לא הסעיף הזה. פה מדובר על הסתמכות על גורם מוסמך. מסמך הסתמכות שאין סיבה שאדם יביא כזאת החלטה בכלל. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אבל שוב, אתם הצגתם סיטואציה שאדם לא הביא. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה לא זה. זו לא הסיטואציה הזאת. אני מבינה את העיקרון שהיא מציעה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אולי הכי נכון שהוא ימציא מסמכים חדשים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו נשקול להכניס משהו. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> הכי נכון שלא ישתמשו במסמכים שאדם לא הסכים שישתמשו בהם, זה הכי נכון. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> זה גם אפשרי, ללא ספק. אני בכלל הייתי מציעה שכל בקשה תהיה מלווה אולי במכתב מבהיר. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> הסעיף הזה מדבר כביכול על אותו מסלול ירוק שאנחנו עוד לא יודעים אפילו, לא כל כך יכולים לקרוא לו מסלול ירוק. כי עובדה שההכרה היא לא הכרה אוטומטית. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> שימי לב שאלה מקרים מאוד חריגים ומאוד מוגדרים שהגדרנו. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אני אומרת, אלה מקרים מאוד חריגים. אני פשוט רגע כן מחזירה אותנו לדיון הקודם, כי אמרתם אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר. בסופו של דבר, עובדה, כן? כשיש לכם סיבה לפתוח מבחינתכם לפי אותם מקרים חריגים, אתם פותחים ודנים. זה לא שהמסלול הירוק אומר אוטומטית. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אני מבינה. אתם אומרים בעצם שאותו רציונל שהחלנו פה להחיל אותו גם בהקשר של ההסתמכות הכללית שלנו על הביטוח הלאומי בהקשר הקודם. לעשות איזה שהוא חריג גם בהקשר הזה. << אורח >> רותם אייזיק: << אורח >> אני אומרת שיש פה עניין שאי אפשר מצד אחד להגיד שאנחנו כאילו דורשים שתהיה הכרה אוטומטית, אבל אתם לא באמת עושים את ההכרה האוטומטית. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה עובד לשני הכיוונים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן, אבל היא אומרת שזה מסלול ירוק הם מוכנים להחריג חלק שצריכים להיות באדום לנסות כן. כי המטרה היא של המסלול הירוק באמת מיעוט פרוצדורה ולהכיר ולהתחיל לתת להם. אני דווקא חושבת שצריך להיזהר. כי יותר מידי הערות, המסלול הירוק הוא כבר לא ירוק. אם ניכנס לחריגים אנחנו בסוף עלולים לפגוע במי שכן יכול להיות בירוק. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> יש הבדל בין הכרה ובין קביעת רמת התמיכה. יש אנשים שזה בסדר לקבל את ההכרה דרך המסמכים האלה, כי כולם מסכימים שיש לו מוגבלות מסוג X. לגבי רמת התמיכה, לפעמים הגורם המכיר שעליו אנחנו רוצים להסתמך בחן שיקולים שרלוונטיים - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל תמיד אתם יכולים להגיד את הטיעון הזה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אם אפשר לקצר את הדיון. שאלת ההסתמכות נוגעת אך ורק לעניין ההכרה ולא לרמת תמיכה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז שזה יהיה ברור. זה לא ברור מהנוסח. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> יש דברים שגם יודעים איך הם עובדים במשרדים שלהם. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> לעניין הזכאות בלבד, אפשר להוסיף. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה לא כתוב בנוסף. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אפשר להוסיף את זה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נכתוב את זה בנוסח. אני שוב אומרת, הערות שלא כתובות ייבחנו. ואם יש הסכמות זה ייכנס. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אנחנו גם ציינו את זה בהחלטה של הגורם המכיר רק ביחס לזכאות באמת, לא ביחס לרמת התמיכה שמציין את זה. בסדר, זה כתוב בהמשך, נוסיף את זה גם פה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> תודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נמשיך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אנחנו ב-(ג). (ג) לעניין רמת התמיכה שלה זקוק מבקש ההכרה, הגורם המכיר יחליט מהי רמת התמיכה כמפורט בתקנה 38 עד 40, לפי העניין, תוך מתן שיקול ראוי לצרכיו, יכולותיו וכישוריו של מבקש ההכרה, כמפורט בהערכה העצמית בדבר צרכי תמיכה שצורפה לבקשה ובהתחשב בטיעון או חומר נוסף שהביא לפניו מבקש ההכרה, נציגו או הגורם המטפל בהסכמת מבקש ההכרה או נציגו. אנחנו מדברים בהערכה עצמאית הכוונה לשאלון הערכה עצמית בדבר הצרכים. עכשיו החלטת הגורם המכיר, (ד). השאלה אם פה, סליחה, אני חוזרת על משהו שדיברנו עליו קודם. יש גם את השאלון של הערכה עצמית ויש לנו גם את השאלון של המאפיינים המיוחדים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זה מופיע בסעיף (3). תראי סעיף (3). << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> מופיע קדימה? אוקיי. (ד) החלטת הגורם המכיר תהיה מנומקת ומפורטת והיא תכלול את כל אלה: (1) החלטה האם מבקש ההכרה מוכר כזכאי והחלטה על סוג המוגבלות ואם ניתנה לגבי מבקש ההכרה החלטה של גורם מוסמך לפי סעיף 8א – החלטה אם המבקש מוכר כזכאי וציון סוג המוגבלות לפי החלטת הגורם המוסמך לצמיתות או לתקופה קצובה שעליה יחליט; << אורח >> נורית כהן: << אורח >> שימי לב שכתבנו את זה רק ביחס להכרה, ההסתמכות. לא ביחס לרמת התמיכה. << אורח >> אסתר קרמר: << אורח >> למה תקופה קבוצה? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> זו בדיוק השאלה ששאלת קודם, זה רק ביחס להכרה. ההסתמכות היא רק ביחס להכרה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> יש בהמשך פירוט לגבי ההחלטה לתקופה קצובה, אז אולי נוכל לחזור שם ולראות את הנימוקים על הצמיתות או תקופה קצובה. (2) אם מבקש ההכרה הוכר כזכאי כאמור בפסקה (1) – החלטה בדבר רמת התמיכה שהוא זקוק לה, לצמיתות או לתקופה קצובה שעליה יחליט, ולעניין החלטה על רמת תמיכה בשלב היעדר מסמכים – ציון עובדה זו. זה קשור למה שאמרנו קודם, שאם הוא מקבל רמת תמיכה בגלל היעדר מסמכים. (3) אם נמצא כי למבקש ההכרה מאפיינים ייחודיים הנוגעים לשמירה על ביטחונו האישי שלו או של זולתו – ציון עובדה זו בהתאם לתקנה 40; זו ההתנהגות המאתגרת. << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> כן, אנחנו מאוד מבקשים לראות את השאלון. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> (4) יידוע מבקש ההכרה בדבר זכותו לערור על החלטת הגורם המכיר בתוך 45 ימים מיום קבלתה וכן על אופן הגשת הערר ועל האפשרות לקבל סיוע אישי לפי תקנה 36 לצורך הגשת ערר. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> אני רואה שכן כתוב שהבקשה צריכה להיות מנומקת ומפורטת. אבל אנחנו רוצים להבין לגבי רמת התמיכה מה סוג הנימוק שאתם מתכוונים שיהיה? כלומר, אם אנחנו רוצים שאנשים יוכלו לערער אי אפשר שיהיה כתוב רק נקבעה רמת תמיכה 2, אלא גם מה היה מכלול השיקולים שהביא להחלטה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ולא כמו במשרד החינוך "לפי המסמכים החלטנו ש-" – זה לא נימוק. << אורח >> קריאה: << אורח >> גם בעיקר פירוט הציונים, כי יש כמה תחומים. << אורח >> ליאל פלג: << אורח >> כן. אז האם זה אמור להופיע כחלק מהנימוק? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> אני מציע, אנחנו אמורים לדון בכל הסוגייה של רמות תמיכה ומה זה ומודל והכול. נראה לי עדיף לדבר על זה שם. חבל, כי אני עכשיו אתחיל להסביר ואז יהיו שאלות. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אפשר פשוט לכתוב נימוקים בהתאם לכללי המינהל התקין ואז אנחנו ניאלץ להסביר את זה גם שם? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> כללי מינהל תקין חלים עלינו. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> בדיוק, זה חל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> הם חלים גם על משרד החינוך והם בכל זאת כותבים "בהתאם למסמכים". << אורח >> לילך בר: << אורח >> אני רוצה להגיד בבקשה על סעיף (ג). אפשר? על סעיף (ג). לילך בר, ארגון "בזכות". קודם כל, יש כאן איזה שהוא בלבול בין רמות התמיכה וההכרה בסעיף. זה קצת קופץ. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> איפה בלבול? את יכולה להראות לי איפה הבלבול? כי להיפך, יש פסקה אחת שעוסקת בהכרה ופסקה (2) עוסקת ברמות התמיכה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> פשוט צריך לשים לב. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> איפה הבלבול? << אורח >> לילך בר: << אורח >> (ג) לעניין רמת התמיכה, "תוך מתן משקל ראוי לצרכיו, יכולותיו, כישוריו" ורצונו של האדם. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> לא, לא. התשובה היא לא. << אורח >> לילך בר: << אורח >> למה לא? << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כי אנחנו לא עוסקים כרגע בשירות שאדם מקבל. הערכת רמת תמיכה, אני שוב חוזר, אנחנו נדבר על זה על רמת תמיכה, זה שיטת סיווג. זה לא קשור לשירותים שאדם מעוניין בהם ואיך הוא רוצה לפתח את חייו. יש פה משהו אחר לגמרי ואני מציע שנשאיר את ההערה הזאת לשלב שנציג את רמות התמיכה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> על רמת תמיכה, נגיע לסעיפים הרלוונטיים. אלו יהיו שאלות ותוכלו גם אם תהיה שאלה שקשורה אנחנו נעשה את זה יחס. עכשיו זה יותר הבירוקרטיה של התקנות. << אורח >> יעל וייס רינד: << אורח >> לגבי הכרה, אני מנסה להבין למה לתקופה קצובה. בן אדם שלא רואה? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> עוד לא הקריאו את זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זו התקנה הבאה. זו תקנה 31, היא מוקדשת לעניין הזה של התקופה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אז תמשיכי כדי שהם יראו את ההמשך. הם פשוט לא שומעים את ההמשך. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תקנת משנה (ה). << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> רגע, אפשר עוד לעניין (ג)? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני כן הייתי מבקשת להוסיף "ראוי לצרכיו, יכולותיו, כישוריו" להוסיף שם, אני לא יודעת בדיוק איך לנסח את זה, אבל הקשיים עם מה הוא מתמודד. כי יש פה עניין של סביבה, של תרבות, של כל מיני. חוץ מהצרכים, יכולות וכישורים יש גם קשיים שהם אינהרנטיים לאדם מסוים. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> קשיים תפקודיים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> למה לא צרכיו? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> הצרכים בסוף נובעים מתוך מה שאת מדברת עליו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> בדיוק, כל מה שאת מדברת. אולי קשיים תפקודיים? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> מזה נובע הצרכים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> יכול להיות אותו בן אדם, כשהוא חי בתל אביב וכשהוא חי בנגב. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> הצרכים שלו יהיו שונים. כי הוא גר פה בתל אביב ויש לו נגישות מסוימת וכשהוא גר בנגב יש לו צרכים שונים כי הוא גר בנגב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני רק רוצה לוודא שהדבר הזה לוקח בחשבון גם את המאפיינים הסביבתיים. ולא רק מסתכלים על האדם בחלל הריק. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אני אחזור על מה שמארק אמר. במפגש הבא אנחנו מדברים על הנושא של רמות תמיכה. בסוף, ואנחנו נדבר על זה בהרחבה. זה שאלון שבן אדם ממלא לגבי הצרכים שלו. לגבי איך שהוא מתנהל. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אם אני אגרה היום בתל אביב ובעוד שנה אני עוברת דירה לנגב? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אני אוכל להגיש בקשה, כמו החמרה? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מה יכול להיות שלא? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> כי יכול להיות שהיום את גרה בתל אביב וכאשר תגורי בנגב המצב שלך יהיה יותר טוב, למרות שיש פחות נגישות. כי לך ספציפית המצב הנפשי שלך באזור הזה יהיה יותר טוב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> סבבה. אני רק שואלת האם זה חל - - - << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> בסוף השאלה כמה את תרגישי שרמת התמיכה שלך משקפת את הצרכים שלך ואת תחליטי אם את מגישה או לא מגישה. ההחלטה אם להגיש היא אצלך, לא אצלנו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> זה אני מבינה, בסדר. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אבל יש את הבחינה המחודשת אחר כך. בואו נחכה לתקנות הרלוונטיות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל בעקבות מה שלילך בר העירה, אולי בתקנת משנה (א) נבהיר - יחליט בבקשה להכרה או יחליט לעניין הכרה באדם כזכאי לאחר שבחן. כי (א) ו-(ב) מתייחסים לשלב ההכרה והזכאות. אחרי זה (ג) מתייחס לשלב רמת התמיכה. בסדר? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מקובל? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> מה ההצעה? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> שנגיע הגורם המכיר יחליט אם להכיר באדם כזכאי לאחר שבחן. ב-(א) במקום יחליט בבקשה להכרה. כי בקשה להכרה יכולה להיות גם לעניין רמת התמיכה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הבחינה של ההכרה. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> אוקיי. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אני מצטערת, הסעיף הזה, שנייה. יש לי פה שלושה טעמים למה הסעיף הזה לא צריך להיות פה. אנחנו על הקבוצה, נכון? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> לא, עוד לא הגענו לקצובה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> זה סעיף 31. אפשר לחכות עוד שנייה? רק נגמור את סעיף קטן (ה). << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> סליחה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> (ה) החלטת הגורם המכיר בבקשה להכרה תינתן בתוך 30 ימים מיום קבלת בקשה מלאה ותקינה לפי תקנת משנה (א) או מיום שמיעת המבקש כאמור בתקנה 27; על אף האמור, אם הגורם המכיר נתן הוראה לפי תקנה 28(א) או (ב), תינתן החלטתו בבקשה בתוך 22 ימים מהמועד שהתקיים אחד מאלה, לפי המאוחר: (1) מהמועד שבו פגש את הזכאי לפי תקנה 28(ב)(1). זה כאשר הזכאי ביקש להישמע. (2) מהמועד האחרון למסירת הודעת מגיש הבקשה לפי תקנה 28(ג), אם מגיש הבקשה לא מסר הודעה לפי פסקאות (1) או (2) לאותה תקנה; זאת אומרת, הוא הודיע לו שיש באפשרותו להגיב לחומרים. שהם חזרו אליו והוא החליט לא להגיב. (3) אם הגיש הבקשה הודיע כאמור בתקנה 28(ג) על רצונו להעביר התייחסות מהמועד האחרון למסירת התייחסות או המידע לפי התקנה האמורה; הכול 22 ימים מאחד מהמועדים האלה. (4) אם הגיש הבקשה הודיע על רצונו להשמיע טענות בעל פה לפי תקנה 28(ג)(2)... אני חושבת שלא צריך "והגורם המכיר החליט על שמיעתו", כי לדעתי אין פה שיקול דעת. (4) אם הגיש הבקשה הודיע על רצונו להשמיע טענות בעל פה לפי תקנה 28(ג)(2) מיום שמיעת מבקש ההכרה, הזכאי או מגיש הבקשה, לפי העניין. (ו) על אף האמור בתקנה זו, הגורם המכיר רשאי בהחלטה מנומקת בכתב, להאריך את המועדים המנויים בתקנה זו בתקופה נוספת, אחת או יותר, ובלבד שסך תקופות ההארכה לא יעלה על 22 ימים. אני חושבת שהכוונה הייתה להגיד בתקנת משנה (ה). זו הארכה של המועדים של תקנת משנה (ה) ולא של המועדים - - - << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איך הגיעו ל-22? סתם מעניין אותי. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מה שחשוב שהמועדים באמת יהיו מעוגנים ושזה לא יהיה איזה הארכות, לנרמל את זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> נכון. זה לא מנורמל, זו רק הארכה לא יותר מ-22 ימים נוספים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איך הגענו ל-22 יום? אני רגילה מהעולם של תקנות, יש שבע, 14, 21, 30. כאילו, מה זה ה-22 הזה? מאיפה זה נולד? אני באמת שואלת. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> באמת אם יש לכם הסבר, אז תסבירו. ואם אין לכם הסבר תגידו. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אם זה התנהלות של המשרד שלהם כנראה שהם מאמינים שתוך 22 יום. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> זה פחות או יותר הימים. הבנו שזה לוקח לתת תשובה, לנתח את החומרים. זה גם לוקח לא רק ימי עבודה. כלומר, יש פה התייחסות לשלושה שבועות פלוס יום אחד, זה ההיגיון. וזה פחות או יותר סדר הזמנים שזה לוקח. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> מצוין, תודה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> הלאה. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> כמובן בלי החגים באמצע והכול. אבל לכן יש פה אפשרות להארכה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אבל הארכה נוספת מוגבלת ב-22 ימים. רק לוודא שההארכה הזאת מתייחסת רק למקרה שהבקשה הגיעה לא תקינה. האם זה מאפשר לגורם המכיר להאריך, לא לתת החלטה בתוך 30 ימים, אלא תוך 52 ימים? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> היא צריכה גם לכלול את ה-30 ימים הראשונים. שוב, אנחנו לוקחים כאן בחשבון, לצורך העניין הבקשה הוגשה יום לפני חגי תשרי. 30 ימים, מתוכם 28 ימים הם לא ימי עבודה. לכן אלה באמת מקרים מאוד חריגים. וגם, תחום בזמן. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אז כאמור בתקנת משנה (ה) זה כל תקנת משנה (ה). << אורח >> ילנה ליטיצבסקי: << אורח >> אז זה ימים או ימי עסקים? << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> ימים. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> עכשיו סעיף קטן (ז). (ז) החלטה על הכרה באדם עם עיכוב התפתחותי תינתן רק אם במועד הבקשה להכרה טרם מלאו לו 9 שנים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> המיקום של זה. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> המיקום של זה הוא באמת, אם יש למישהו הצעה למיקום יותר טוב. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> המיקום לא ברור וגם אנחנו מדברים על 9, אז אולי פה כן לכתוב ילד או ילדה. זה נכון שהם אדם, אבל הוא קטן. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> מה דעתכם שם, חברים? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> האמת, לא מצאנו מקום יותר טוב. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> תעלו את נועה מאקי"ם בבקשה. בואו ניתן לאלה שלא הצליחו להגיע. בבקשה. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> תודה. לגבי הסעיף של העיכוב ההתפתחותי, בחוק כתוב, בחוק שירותי רווחה כתוב בעצם שעיכוב התפתחותי זה עד גיל שש. אז אני לא מצליחה להבין איך זה מסתדר פה. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> יש פה גילאים שונים לגבי עיכוב התפתחותי. יש את גיל האבחון, שהילד צריך להיות מאובחן עד גיל, הולך להיות פה שינוי חקיקה, עד גיל שש פלוס, מתחת לגיל שבע, כולל גיל שש. ויש את העניין של ההכרה. כלומר, יגיע אלינו לצורך העניין ילד בן שבע ויומיים שעבר את ההכרה בהתאם לחוק, אנחנו נכיר בו. אנחנו לא נאמר זהו, עברת את גיל שש. זה עניין של הכרה ואבחון, אלא שני נתונים שונים. אבחון הוא עד גיל שבע והכרה היא עד גיל תשע. ילד בגיל 10 לא יוכל להיות מוכר עם עיכוב התפתחותי. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> אבל זה קצת מוזר. אחרי שלוש שנים אפשר, זאת אומרת יכול גם שזה יפגע באוכלוסייה שלנו. יש לנו את הוויכוח שלנו בנושא של האבחנה המבדלת בין עיכוב התפתחותי למוגבלות שכלית. << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> אם הגורם המכיר יסבור שהמסמכים בעניינו של הילד הספציפי הזה, שלצורך העניין אובחן בגיל שלוש והוא מגיע בגיל שבע והם לא רלוונטיים, כי יש גם את השאלה של רלוונטיות החומר, אז הוא יבקש מהבן-אדם להשלים מסמכים. הילד יהיה כבר בן שמונה הוא לא יוכל להשלים מסמכים אחורה על עיכוב התפתחותי כי לא מאבחנים את זה בגיל הזה. זאת שאלת הרלוונטיות של המסמכים. זה כיוון אחר. << אורח >> נועה בן שאול: << אורח >> על פניו נראה לי ששלוש שנים זו תקופה ארוכה מידי לילד שבעצם האבחון שלו - - - << אורח >> טלי בורלא: << אורח >> זה לא שלוש שנים, זה שנתיים. << אורח >> מארק שמיס: << אורח >> נועה, הרעיון הוא פשוט להקל על האנשים, זה הכול. הסעיף הזה מאפשר לילדים שיש עיכוב והם צריכים שירות לתקופה מסוימת של מספר שנים. יתכן שלא יגיעו אלינו כשיהיו בוגרים, אז לעשות את זה. זאת הסיבה היחידה. לא מסיבה אחרת. אני לא רואה שזה יפגע באוכלוסיות אחרות כמו אנשים עם מוגבלות שכלית. כמובן אם יש חומרים שהם כן מספקים להגדרה של מוגבלות שכלית אנחנו נעשה זאת. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו ניתן לנעה לסיים עד סימן ו' ואז יישארו לנו כמה דקות. נעלה את מה שצריך ואם לא, נמשיך במפגש הבא שהוא קרוב מאוד. יש לנו שש דקות. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> תקופת ההכרה ורמת התמיכה 31. (א) החלת הגורם המכיר לפי תקנה 30 להכיר במבקש הכרה כזכאי או על רמת התמיכה לזכאי יכול שתהיה לתקופה קצובה, כפי שיורה בהחלטה כאמור, ואולם – (1) לעניין החלטה על הכרה כזכאי הגורם המכיר רשאי לקצוב את תקופת ההכרה רק במקרים שבהם נוכח לדעת כי קיימת היתכנות לכך שהמבקש לא יוכר כזכאי לאחר סיום התקופה הקצובה שהורה; (2) היותו של מבקש ההכרה או הזכאי קטין לא תהיה כשלעצמה עילה להחליט על תקופה קצובה. (ב) נתן הגורם המכיר החלטה לפי תקנה 30(ד)(1) או (2) לתקופה קצובה לגבי זכאי, תפקע הזכאות לפי ההחלטה בתום התקופה הקצובה, אלא אם כן הוגשה בקשה חדשה להכרה לפני תום התקופה הקצובה שאז תימשך הזכאות לפי ההחלטה הקודמת עד להחלטה בבקשה החדשה; הגורם המכיר יודיע לזכאי, לנציגו או לגורם המטפל 100 ימים לפחות מראש לפני תום תקופה הקצובה, כי כדי לחדש את ההכרה בו כזכאי או את קביעת רמת התמיכה לגביו, לפי העניין, עליו להגיש מחדש בקשה להכרה, ורשאי הוא לפטור אותו בהודעה כאמור מלצרף לבקשה האמורה מסמכים מסוימים שנדרשים לפי תקנה 25. אני יודעת שלסעיף הזה יש כמה הערות. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> נשארו עוד ארבע שורות, בואי נסיים וניקח את כל ההערות לדעתי. 32 ואז נתייחס. << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> המצאת החלטות הגורם המכיר 32. (א) החלטות הגורם המכיר והודעותיו וההתראות שלו יומצאו בדרך שנמסרה בבקשה להכרה. (ב) החלטות הגורם המכיר, התראות מטעמו והודעותיו יומצאו באמצעי המסירה שהתבקש בבקשה להכרה, כאמור בתקנה 25(ב)(3). התבקשה המסירה באמצעות הדואר, כאמור בתקנה 24(ב)(3) יומצאו ההחלטות או הודעות, לפי העניין, בתוך חמישה ימי עבודה מיום מתן ההחלטה או ההודעה. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> איפה את קוראת את זה? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> היא אמרה שזה לא מופיע אצלכם, אז תקשיבו. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אז אפשר לקרוא את זה שוב? << דובר >> נעה בן שבת: << דובר >> אולי נקרא את זה בדיון הבא? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אוקיי. את הסעיף הזה, בגלל שהוא לא בפניכם. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אפשר להעיר על 31? << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> כן. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אני אעשה את זה ממש בקצרה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> יש לך שלוש דקות. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> ממש בקצרה. אחד, לא צריך את הסעיף הזה בכלל, יש שני סעיפים אחרים: סעיף 34, סעיף בחינה מחודשת. סעיף 35, תנאי לביטול הכרה. לא צריך. אם עושים סעיף לקצובת זמן צריך לדעת כמה בן אדם אפשר לקצוב לו זמן ולכמה זמן כל פעם. אי אפשר שזה יהיה פתוח לגמרי, יטרטרו את האנשים. כל שנה ישגעו אותם, פה חצי שנה, פה שנה, פה שנתיים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> כמו שהיה לנו לפני 15 שנה עם ביטוח לאומי. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> אנחנו רואים את זה בביטוח הלאומי. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> ואז הכנסת נאלצה - - - << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> תני לי לסיים עוד נקודה, רק שזה יהיה קוהרנטי. יש לנו את זה, כמו שרויטל אמרה, בביטוח לאומי. אנחנו לא רוצים לחזור על הטעות הזאת. גם ביטוח לאומי מכים על חטא בדבר הזה. נקודה שלישית, חשוב לי מאוד להגיד שזה שוב עוד סעיף שהוא כביכול כללי, אבל הוא מתייחס רק למוטורית וחושית. זה חשוב לי מאוד. כי לעולם לא יקצבו לאוטיזם תקופה קצובה ולעולם לא יקצבו למוגבלות שכלית התפתחותית קצובה. זה רק פתאום במוטורי הרגל יכולה לצמוח או העיוורים הם יכולים פתאום לראות. יכול להיות שיש חידושים טכנולוגיים, שזה יכול לקרות. לכן יש את שני הסעיפים האחרים שאנחנו לא מתנגדים אליהם, 34 ו-35. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אתם רוצים לענות? << אורח >> נורית כהן: << אורח >> דווקא בגלל זה אנחנו הכללנו את הסעיף הזה, כדי להסדיר פה את שיקול הדעת של הגורם המכיר ולהסביר בדיוק מתי הוא יקצוב. דווקא בגלל הדבר הזה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> לא רשמתם כמה פעמים, לא רשמתם לכמה זמן. תיאורטית אדם יכול להגיע אליכם וכל חצי שנה תקצבו לו זמנית. יש לנו את זה פשוט מביטוח לאומי, זה מבשרנו אנחנו יודעים. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> רק אם קיימת היתכנות לכך שהמבקש לא יוכר כזכאי לאחר סיום התקופה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> זה מאוד פתוח. מאוד פתוח. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אנחנו מכירים את זה. אני מזכירה לכם שבדיונים הראשונים שהיו לנו על התקנות התחלנו בתור תת ועדות. אמרתם אנחנו מבינים שיש תקלות בחקיקה קודמת ואנחנו רוצים ללמוד. דיברנו במיוחד על זה שאתם רוצים ללמוד מדברים שאנחנו מכירים בחינוך ובביטוח לאומי. והנה, אנחנו אומרים לכם, אלה מקומות שאנחנו מכירים ככשל מערכתי. ואנחנו מנהלים ויכוח. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> ילדי CP היו קוראים להם לביטוח לאומי כל שלוש שנים, עד שהצלחנו להגיע לנוהל מוסכם שעד גיל 14 לפחות לא יקראו להם. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אותו דבר. גם עם האוטיסטים זה היה ככה. << אורח >> דקלה מאיר: << אורח >> שנים, שנים קראו להם כל שלוש שנים. << אורח >> רויטל לן כהן: << אורח >> אלעד היה בביטוח לאומי בגיל שלוש, ארבע, חמש, שש וחצי כי אוגניה אמרה שבשבע מחלימים מאוטיזם, ושוב בשמונה. ואז הגענו לכנסת - - - << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> חברים, אני מתנצלת. << אורח >> נורית כהן: << אורח >> רק הערה טכנית שהיא חשובה לסעיף הזה. << יור >> היו"ר דבי ביטון: << יור >> אנחנו סוגרים את הוועדה. אנחנו חוזרים בוועדה הבאה עם שני הסעיפים האלה שלא קיבלתם תשובות. תודה רבה לכם. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 14:00. << סיום >>