פרוטוקול ועדה

DOC 40,800 תווים המסמך המקורי ↗
הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 625 מישיבת הוועדה לביטחון לאומי יום שלישי, כ"ב בתמוז התשפ"ו (07 ביולי 2026), שעה 11:30 סדר היום: << נושא >> 1. דיווח השר לביטחון לאומי לפי סעיף 19כא(ג) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 << נושא >> << נושא >> 2. חלופות כליאה – סטטוס קידום תזכיר מאסרי בית << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר משתתפים: אביב ישראלי – יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי קים מידה – יועמ"ש בל"מ, המשרד לביטחון לאומי גנ"מ קתרין בן צבי – מנהלת היחידה למאסרי בית, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי סג"ד נעמה ליאני – רע"ן משפט האסיר, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי סג"ד תמר דורי – רע"ן תכנון כליאה שב"ס, המשרד לביטחון לאומי רב כלאי הילה בלנק – יועמ"ש, יחידת ברקאי, שב"ס, המשרד לביטחון לאומי רב כלאי ענבל דרוקמן – ק' שיקום, היחידה למאסר בית שב"ס, המשרד לביטחון לאומי רב כלאי צדוק כרבי – סגן מפקדת מנהלת היחידה למאסר בית שב"ס, המשרד לביטחון לאומי רב כלאי אביטל וייץ – רת״ח שיקום האסיר ביחידה למאסר בית שב"ס, המשרד לביטחון לאומי סנ"צ טל טובים – רמ"ד קמב"ס, המשרד לביטחון לאומי אביגיל פלג – רפרנטית בט״פ באג״ת, משרד האוצר שמרית גולדנברג – מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים עדי וולנרמן – מחלקת ייעוץ וחקיקה (משפט פלילי), משרד המשפטים עדי שגב – פרקליטה, פרקליטות המדינה ישי שרון – מנהל מחלקת חקיקה ומדיניות, הסניגוריה הציבורית ד"ר לילך בן משה – ראש מנהל טיפול ושיקום, הרשות לשיקום האסיר ישראל שור – אח שכול אלון שיריזלי – אזרח משתתפים באמצעים מקוונים: יוסי מימון – רח״ט מדיניות פנים, המטה לביטחון לאומי מינדי בוקשפן – יו"ר, ארגון דרור למשפחה ייעוץ משפטי: עידו בן יצחק סגן מנהלת הוועדה: רון רומן רישום פרלמנטרי: מוריה אביגד רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. << נושא >> חלופות כליאה – סטטוס קידום תזכיר מאסרי בית << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> שלום לכולם, התכנסנו פה היום, יום שלישי, כ"ב בתמוז התשפ"ו, 7 ביולי 2026, לדיון מעקב. עיקר הדיון הוא חלופות הכליאה – סטטוס קידום של תזכיר מאסרי בית, אבל אנחנו גם נשמע את הדיווח לפי סעיף 19 לפקודת בתי הסוהר של השר לביטחון לאומי. אני רוצה לומר כמה דברים כפתיחה לדיון הזה. אני לא יודע כמה דיונים עוד נספיק לעשות עד שימונה מישהו אחר להוביל את הוועדה לביטחון לאומי אחרי הבחירות, אבל זה אחד הנושאים הקריטיים שאני מטפל בהם כמעט לאורך ארבע השנים האחרונות, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר, כל הנושא של כליאה בכלל וחלופות כליאה בפרט, בעיקר לאור העובדה שבתי הכלא שלנו מלאו מחבלים. מהניסיון שנצבר, גם בישראל וגם במדינות נוספות, ממה שאני למדתי במהלך התקופה האחרונה, כאשר הבינוי לא יכול לתת מענה לצורך להקטין את הצפיפות ואת התנאים של האסירים בבתי הסוהר, כפי שנהוג בדין הבין-לאומי, כמו שהיינו רוצים באמת להחזיק את האסירים, מקובל בעולם לבחון ארבעה סוגי פתרונות, שזה בעצם מה שאנחנו עושים אבל חשוב לי להזכיר את זה בכל פעם מחדש: אחד, להגדיל את הקיבולת בכל תא, שזה מה שעשינו. מחוסר ברירה הגדלנו את קיבולת האסירים בתוך תא. לא הגדלנו את התא, אלא באותו תא נתון הוספנו יותר אסירים. הדבר השני, קיצור משך השהיה. גם את זה אנחנו מנסים לעשות בדרכים לא דרכים, אמנם בדגש על אסירים פליליים, אבל כל מיני חופשות מוקדמות או שחרורים מוקדמים במקום מאסר בפועל. האפשרות השלישית שאלינו לא הגיעה אבל חשוב להזכיר ולהכיר אותה היא קיצור משך השהיה בבתי הסוהר. איך עושים את זה? דרך עבודות שירות. במקום להיות במאסר, להיות בעבודות שירות. גם זאת אפשרות, למרות שאנחנו לא נכנסנו אליה פה אף פעם. הדבר הרביעי שבו אנחנו עוסקים וחלק מהדיון הזה יעמוד עליו בעיקר הוא ניהול של האוכלוסייה הכלואה. כלומר, איך אנחנו מאפשרים מאסר בית או מאסר בקהילה, הוסטלים, קהילות טיפוליות, כל הדברים עם השמות היפים האלה, שאנחנו כמובן תמיד מוסיפים לזה את אלמנט האיזוק האלקטרוני, מה שמאפשר לנו להיות במעקב יותר טוב אחרי הדברים האלה. למה אני מציין את כל אלה? מכיוון שאנחנו חייבים כל הזמן לבחון אפשרויות נוספות. האם אלה האפשרויות היחידות? האם זה כל מה שאנחנו יודעים? אני מזכיר לכם, מה שעומד בראש מעייניי זה ביטחונם של לוחמי הכליאה. זה מה שמעניין אותי. לראות איך הם מסוגלים להמשיך לבצע את המשימה הלא פשוטה הזאת של להחזיק את כל אותה אוכלוסייה בבתי הכלא, שלא יסתובבו ברחובות ולא יאיימו עלינו, ומצד שני, לראות שגם המצוקה של אותם כלואים לא מביאה אותם למעשים קיצוניים שעלולים שוב פעם לפגוע בלוחמי הכליאה. המוטו המרכזי שאני מנסה להעביר בכל הדיונים האלה, שגם את זה חשוב לומר, לפחות מבחינתי, זה שמי שמסוכן לציבור יישאר מאחורי סורג ובריח, גם במחיר של צפיפות, אין מה לעשות, ובלבד ששלום הציבור וביטחונו יישמרו. את הגמישות, עד כמה שאפשר, אני מעדיף להחיל על האסירים הפליליים, שעליהם יש לי, לפחות אני מרגיש, חובה לעשות את המקסימום כדי גם לשקם אותם. מטרת הדיון היא לבחון את האפשרויות כולן ולשמוע את הסטטוס של מאסרי הבית, כפי שעלה פה בדיון הקודם. האם ליועץ המשפטי יש משהו לומר? << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> בשלב זה, לא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אביב, הבמה שלכם. בבקשה. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> בוקר טוב, אדוני יושב-הראש. שמרית, אתם רוצים להתחיל בסטטוס מאז הדיון הקודם או שקתרין תציג את המצגת? << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >> אין שום בעיה. היה כאן דיון ב-15 ביוני, למיטב זיכרוני, יש לנו דיון קבוע ב-20 בחודש זה, אנחנו נתכנס ונקיים אותו. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> קתרין תתחיל את ההצגה. << אורח >> קתרין בן צבי: << אורח >> קתרין, מנהלת היחידה למאסרי בית, שירות בתי הסוהר. אכן יש דיון קבוע ב-20 לחודש, הדיון הזה נקבע אתמול, אבל לא באמת התקדמנו מהדיון הקודם. לא קרה כלום בין הדיון הקודם לדיון היום, כשיש שתי סוגיות קריטיות שכרגע נותרו ללא מענה. אני מזכירה רק מה היו הסוגיות שייעוץ וחקיקה שלחו לגביהן הכרעות: תקופת מאסר עד 4 שנים – גם מי שמעל 4 שנים יוכל להגיע למאסר בית בתקופה האחרונה של המאסר שלו, לא ברור מהי התקופה הזאת – והמועד להעברת אסיר למאסר בית תהיה אחרי ריצוי מחצית מהעונש. אבל, יש כרגע שתי סוגיות מפתח שסיימנו עליהן את כל הדיונים, כל מי שהיה צריך להציג את העמדה שלו הציג ואין לנו הכרעות בעניין. אז אני רוצה להציג את שתי הסוגיות האלה, בתקווה שיושב-ראש הוועדה יוכל לתת איזשהן הנחיות להתקדמות בעניין הזה. הראשון והחשוב הוא המתווה מי המותב להעברת אסירים למאסר בית, היינו, מי הטריבונל השיפוטי, או הסמי-שיפוטי, שיעביר את האסירים למאסר בית. אנחנו הצענו מתווה מאוד ברור, מאוד קל, מאוד מוכר. בדומה למתווים שקיימים בשירות בתי הסוהר, הצענו שהוועדה קודם כל תהיה תוך-שב"סית, שיו"ר הוועדה יהיה מי שמוסמך להיות שופט שלום, בדומה לילמ"ק. בדומה לזה, שיטת העבודה תהיה באמצעות מסמכים וחוות דעת כתובות, האסיר לא מגיע להציג בפני הוועדה, כך שיש ייעול של התהליך. הוועדה עצמה מגדירה מה תכנית הפיקוח של האסיר, הן התכנית השיקומית, שנגיע אליה תיכף, והן התכנית הפיקוחית, והיא יכולה לעקוב אחרי כל שלב בפיקוח, ואם ישנן הפרות מהותיות, כפי שייקבע בתזכיר, הוועדה הזו יכולה להחזיר את האסיר לכלא. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מי מונע כרגע, מי מעכב או לא משתף פעולה? << דובר_המשך >> קתרין בן צבי: << דובר_המשך >> היו מספר דיונים בנושא, גם התקבלו תשובות משפטיות בכתב, גם מאיתנו, גם מהמשרד, גם ממשרד המשפטים, גם מהנהלת בתי המשפט, אבל אנחנו לא קיבלנו תשובה. אנחנו לא יודעים איפה אנחנו עומדים במובן הזה. אני לא חושבת שהוצגה איזושהי חלופה משמעותית אחרת מאשר שהוועדה הזאת תהיה בתוך שב"ס. היה רעיון שזו תהיה הוועדה לשחרור מוקדם אבל לא נראה לי שלשם זה הולך, גם הנהלת בתי המשפט לא חשבה שהם צריכים להיות הגוף הזה. אנחנו פשוט ממתינים. אנחנו יכולים לעשות דיון אחת למספר חודשים, או לשלוח מסמך אחת לכמה חודשים, אבל אנחנו לא נקים כך את היחידה. אני כבר שנה וחודשיים מנהלת את המנהלת הזאת ואני יכולה להגיד שלא ממש הצלחתי להקים את היחידה, ואני עושה כל שביכולתי לעשות זאת. אני רוצה להגיד למה חשוב שהמותב הזה יהיה בתוך שב"ס. קודם כל, אנחנו רואים את זה כהחלטה מנהלתית שלא פוגעת ולא מתערבת במתן גזר הדין. מרבית חוות הדעת יגיעו מתוך גורמי שב"ס, לאנשי המותב יש גישה לחומרים ולמערכות וכמובן גישה טלפונית להתייעצות עם אנשי הסגל, ממשקים דיגיטליים יהיו יותר פשוטים, כמו שאמרתי, לשב"ס כבר יש ניסיון בזה, ולא פחות חשוב, שב"ס עובד גם במצבי חירום ואז תהיה רציפות תפקודית גם במצבי חירום. הדבר הזה הוא סופר חשוב כדי שהיחידה תמשיך לפעול תמיד ואסירים ימשיכו להגיע, ובעת הצורך לחזור למאסר, אם הייתה איזושהי הפרה. הסוגיה השנייה, שאני חושבת שאדוני התייחס אליה בדיון הקודם אבל גם בשאר הדיונים, היא הרעיון של המתווה השיקומי. קודם כל עלתה השאלה בכלל האם צריך מתווה שיקומי ואני חושבת שאתה אמרת את הדברים בצורה הכי ברורה, שאתה לא רואה מצב שבו היחידה הזאת לא מלווה במתווה שיקומי. אנחנו הצענו מתווה שיקומי מדורג, ויותר מזה, חשוב לנו שגם אנחנו ננהל את התהליך השיקומי הזה. הסיבות הן שקודם כל שב"ס אחראי על כל החלופות והחלופה הזאת ספציפית שייכת לאגף שיודע לטפל בזה מקצה לקצה. אנחנו רואים את האסירים ממשיכים לרצות מאסר, ומשכך, מי שאחראי על התהליך הטיפולי של אסירים הם אנשי שב"ס. אנחנו רואים יחסי גומלין הדוקים בין אנשי הטיפול לאנשי הפיקוח. אלה מעבירים מידע לאלה, יושבים ביחד לוועדות ומחליטים ביחד האם מעלים אותו שלב, אם מורידים אותו שלב. אנחנו ממשיכים לעבוד גם בזמן חירום וחשוב שהרציפות התפקודית גם בהליך השיקומי תמשיך, כשאנחנו יודעים שיש מגזרים שלמים בקהילה שלא עובדים במצבי חירום, ולצערנו המדינה הזאת יודעת הרבה מצבי חירום לאורך השנה. עלתה סוגיה האם רש"א יטפלו באסיר ואנחנו חושבים שזה יהווה בלבול, האם האסיר במאסר בית או קיבל שליש, ואם לא, אז איך הוא עובר ומה השוני בטיפול בין מאסר הבית ובין השליש. עשינו תהליך משמעותי עם הרבה גורמים בקהילה, אני אציג בקצרה את הגורמים, ואנחנו יודעים לתת מענה אדפטיבי לכל אסיר, עם כל מיצוי הזכויות שהוא זקוק לו, כולל מביטוח לאומי, כולל ממשרדי תעסוקה ועוד. זה הרצף שאנחנו מציעים: פגישה עם האסיר עוד בכלא, בניית התוכנית לפני שהוא מגיע לוועדה, אחרי שהוועדה אומרת "כן" אנחנו מכינים את האסיר לקליטה ביחידה וקולטים אותו באופן מלא עם מעבר של כל הנתונים שהיו לו במאסר ומתחילים איתו את כל שלבי הטיפול. אלה כל ממשקי העבודה שכרגע אנחנו בנינו, או בתהליכי בנייה, מביטוח לאומי ועד פתיחת חשבון בנק. שבוע הבא יש לנו פגישה עם רשות הדואר, דואר פיננסים. אז שתי סוגיות עיקריות, כמו שאמרתי: מי הוא המותב והאם שב"ס אחראי לו, יש/אין שיקום ומי הגורם שאחראי על השיקום, והנושא השלישי הוא סמכויות, עליו דווקא כן יש דיון בשבוע הבא ואני מקווה שנצא עם החלטות ונבוא כבר לוועדה עם תזכיר מוכן. עד כאן. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> אני רק אשלים. קתרין הציגה במצגת חלק מההכרעות שקיבלנו על ידי המשנה והחלק השני של המצגת עסק במתווה השב"סי, שכמובן מקובל על המשרד אבל זה לא המתווה המוסכם. כפי שנאמר, צריכים להתקיים דיונים בנושא ולקבל להכרעות ביחס לסוגיות האלה. אמרנו ואני אחזור על זה שוב, אנחנו רואים חשיבות רבה בקידום המתווה הזה, בראש ובראשונה כחלק מהתהליך השיקומי והחזרה לקהילה, כמתווה נכון וחשוב שיכול גם לסייע מבחינתנו בנושא של מצוקת הכליאה, אבל לא לשם כך מבחינתנו הוא מקודם. לצערנו, במצב הדברים הנוכחי, כנראה שלא נספיק להשלים את התהליך בכנסת הנוכחית. אנחנו מקווים שיינתן פה גז בתקופה הזאת על מנת שנוכל כמה שיותר מהר להביא את זה בכנסת הבאה, אחרי שכמובן הדברים יבואו לשרים שייכנסו ולקדם את זה בדחיפות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בזמן הקרוב, על מי אני צריך להפעיל סוג של לחץ כדי לקדם את העניין? << דובר_המשך >> אביב ישראלי: << דובר_המשך >> נראה לי שזו שאלה יותר לייעוץ וחקיקה. זה בסופו של דבר מתווה שמובל על ידם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ייעוץ וחקיקה, בבקשה. << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >> אני אתחיל דווקא בנקודה אחרת שיושב-הראש התייחס אליה אז רק אשלים במשפט. הזכרת את העניין של עבודות שירות, אז צריך להגיד שבהקשר של עבודות שירות יש הוראת שעה שהוארכה מספר פעמים והרחיבה את התקופה המרבית לנשיאת מאסר בעבודות שירות מ-6 חודשים ל-9 חודשים, כשהמטרה היא באמת להביא את זה שאסירים שקודם לכן נשאו את העונש מאחורי סורג ובריח יוכלו לשאת אותו בקהילה בעבודות שירות. אנחנו כן במעקב אחרי הנתונים כדי לראות שהדבר הזה אכן משיג את המטרה שלו ולא משיג אולי מטרות אחרות, כמו העלאה של רף הענישה ולא פינוי של מקומות כליאה. עכשיו לגוף העניין. קודם כל, רק בשביל לדייק, הדיון לא נקבע אתמול. כדי שלא תיווצר כאן איזושהי תחושה לא נכונה, אנחנו כבר מנסים לתאם אותו מזה זמן. זה דיון עם הרבה מאוד משתתפים, הוא נקבע בתחילת השבוע והוא יתקיים ב-20 ביולי. הוא הולך לעסוק בנושא שכבר התקיים עליו שיח והמתווה שהוצג לא היה מספק, יש דברים שצריך לעבור עליהם, לעבד, להשלים ולקיים את הדיון. אני קודם כל רוצה להתעמת עם האמירה שמאז הדיון הקודם לא קרה דבר. לא כל העבודה שנעשית היא עבודה שנעשית בשולחן הדיונים. יש גם עבודה שאנחנו עושים אחרי קבלת הכרעות. אנחנו עובדים על מסמכים, עוברים על שאלות וממשיכים בעבודה. לדבר הזה אני כן אגיד בסוגריים – כי הדברים צריכים להיאמר – אנחנו בסוף מושב, גם אנחנו נמצאים כאן ימים ארוכים בכנסת. בשלושת השבועות האחרונים הדבר היחיד שאני עושה זה עבודה של המשרד לביטחון לאומי - - - << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> זו לא עבודה של המשרד לביטחון לאומי, אנחנו עדיין עושים את העבודה שלנו, זה דברים שנוגעים אלינו. << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >> זו הצעת חוק. אני לא באה להתווכח, אני רק אומרת, בסופו של דבר אותם אנשים עושים את הדברים, צריך לקחת בחשבון גם את הדבר הזה. אנחנו עובדים לילות כימים על הצעה של המשרד שלכם, שהיא חשובה לכם, שהוגדרה בתעדוף גבוה. צריך גם את הדבר הזה לומר. לגבי הדברים, עלתה כאן סוגיה אחת שמוצגת כסוגיה העיקרית, אנחנו רואים את הדברים קצת אחרת, אני מבינה שזו סוגיה שמאוד משמעותית מבחינת שירות בתי הסוהר והמשרד לביטחון לאומי. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו מדברים על המותב? << דובר_המשך >> שמרית גולדנברג: << דובר_המשך >> הנושא של המותב והגורם האחראי לשיקום. למעשה אפשר להגדיר את זה כשאלה של האחריות למתווה, כי אנחנו מדברים מרגע קבלת ההחלטה מי הועבר, הפיקוח – כשלמעשה אין מחלוקת על כך ששב"ס יעשו את הפיקוח – ונושא השיקום והאחריות לו. אני אגיד שני דברים בהקשר הזה: קודם כל, יש מחלוקות משמעותיות בנושא הזה, אני גם חולקת על הצגת הדברים כאילו האפשרות היחידה שהוצגה היא שירות בתי הסוהר, כי בפועל יש אפשרות נוספת והדברים נדונים. נכון שעוד אין בהם החלטה, אבל זה לא שיש כאן קליר-קאט וצריך להגיד את זה. אני כן אגיד, היושב-ראש, אני גוזרת על עצמי בכל זאת איזשהו ריסון בהקשר הזה כי אני מסתייגת מהעברת הדיונים שצריכים להתקיים בין גורמי הממשלה לאולם הוועדה לפני שסיימנו את עבודת הממשלה. אני מכבדת כמובן את רצון הוועדה לעקוב אחרי הדברים ולסייע, אבל אני לא אכנס לגופן של הסוגיות ואני אסתפק בכך שאני אגיד שיש מחלוקות משמעותיות. אבל עוד לפני כן, אני אומר שבראייה שלנו זו לא הסוגיה המשמעותית היחידה. מעל כל הנושא הזה מרחפת למעשה השאלה של היחס בין המתווה הזה לבין המנגנון של שחרור על תנאי ממאסר. היחס בין הדברים מייצר סוגים שונים של שאלות ומעורר התלבטויות במגוון תחומים, ולא רק בנושא השיקום או בנושא קבלת ההחלטה. יש כאן נגיעה לשאלה של מה יהיו השיקולים, יש כאן סוגיות שאנחנו עוד לא נדרשנו אליהן, נושא נפגעי עבירה למשל, שהוא גם התעורר בהקשרים האלה, של תקיפת ההחלטה וסוגיות נוספות. אני לא אפרוס את הכל, אבל צריך לקחת את זה בחשבון. דרך אגב, גם לגבי התקופות, אני מזכירה שגם בהכרעה של המשנה, של מנהל המערך, לגבי אסיר שהעונש שלו עולה על ארבע שנים, עוד נדרשת השלמה של הדיון לגבי המועד שבו יתקיים הדיון בעניין שלו. נוצרה שם איזושהי מורכבות לגבי תקופות, כי יש אסירים, שאם ועדת שחרורים החליטה ביום א' שלא לשחרר אותם על תנאי כי הם לא עומדים בתנאים – כי נשקפת מהם מסוכנות, כי הם לא ראויים לפי הגדרות החוק – יכולים למצוא את עצמם תוך זמן מאוד מאוד קצר בפני הגורם שיחליט על העברה למאסר בית, וברור שהדבר הזה לא יכול לקרות כך. אלה דברים שעוד צריך לפצח בשורה התחתונה ובשביל זה צריך לקיים את הדיון. צריך להגיד את הדברים: שב"ס עשה כאן עבודה מאוד משמעותית באמת לחשוב על מכלול מאוד מאוד רחב של סוגיות כדי לתת לאסיר מעטפת בראייה שלו, מעטפת נכונה. גם כאן יש שאלות, אני לא אתייחס לכולן, אבל גם בשיח מול הגופים בחלק מהדברים יש עניינים שמעוררים שאלות. לא נגענו בהן עדיין כי המתנו להכרעות בסוגיות היותר מרכזיות ואנחנו חושבים שנכון קודם לגעת בסוגיות הליבה, אבל כן יש דברים שמעוררים שאלות שיהיה צורך לקיים לגביהם דיון. בסופו של דבר – אני אנסה לסגור את הדברים ולהגיד – גם בדיון הקודם, וראיתי פחות או יותר את חילופי הדברים שהיו, השאלות שאנחנו דנים בהן, וגם הפערים בין הגופים, מתכנסים לשאלה של האיזון הנכון בין, מצד אחד, הצורך לתת מענה למצוקת הכליאה – ונאמר כאן בדיון הקודם על ידי הנציגה שלנו שבסוף אנחנו חלוקים על המספרים ועל ההערכות, אני אתייחס ברשותך בקצרה גם לנקודה הזאת – לבין החובה שלנו לדאוג לאינטרס הציבורי, להגן על שלום הציבור וגם להבטיח את תכליות הענישה. בעניין הזה יש פערים והם פערים משמעותיים עכשיו. אני אתייחס בקצרה להערכות. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על הליך שהוא מבוסס על בחינה פרטנית כדי שאפשר יהיה לעמוד גם על המסוכנות של האנשים וכדו' ועל מכלול של נסיבות נוספות, הליך שמבוסס על בחינה פרטנית, הליך שיגיעו אליו אסירים במועד מוקדם יותר מכפי שהם יכולים להגיע היום לוועדת השחרורים במחצית העונש, לדבר הזה יש משמעות. זה אנשים שבדרך כלל, בשלב הזה, לא בהכרח הספיקו לעבור את כל הליכי השיקום, לא בהכרח יש עדיין איזשהו שינוי משמעותי מהמסוכנות שהייתה כשהם נכנסו לכלא. שוב, אני מדברת כאן בהכללה, אני מודעת לזה שאפשר לעשות איזשהו פילוח, אבל אני מנסה בכל זאת לשרטט בצורה גסה לפחות. אני אגיד גם שיש היום הרבה טענות על ירידה בשיעור של השחרור בוועדת השחרורים, אני אומרת "טענות" כי כל גוף סופר קצת אחרת, אבל צריך לקחת בחשבון שבסופו של דבר אנחנו מדברים על אותה אוכלוסייה ויש לדבר משמעות. יש אנשים שבאופן בסיסי לא יתאימו למסגרת הזאת, אנשים שיש להם התמכרות פעילה, סמים, אלכוהול וכדו', אנשים שיש להם תחלואה נפשית, אנשים שאין להם בית או שהמשפחה שלהם לא תסכים שהם יהיו אצלם במאסר בית, וצריך למצוא פתרון גם למצבים האלה. אז קודם כל האוכלוסייה היא מורכבת. יש כאן אוכלוסיות משמעותיות שהוחרגו מהשיקול של המסוכנות. כל הדברים האלה כולם, כשבראש זה הבחינה הפרטנית של אדם על נתוניו, בעינינו מקשים לקבל את ההערכה הזאת. צריך גם לקחת בחשבון שלוקח זמן גם למערכת להטמיע, ללמוד ולעבוד עם כל המתווים האלה. יש כאן תקופה של עבודה, אבל זה כבר בשלב לאחר שיהיה לנו הסדר. אנחנו חלוקים על המספרים בהקשר הזה. צריך לקחת בחשבון גם את הפער, מה המצבה. קיבלנו היום את המצבה העדכנית אבל עם הפער שקיים היום, ומצוקת הכליאה היא בהיקפים כאלה, אנחנו לא רואים איך הדבר הזה מוצג כמענה מרכזי לפחות לדבר הזה, בוודאי לא מענה יחיד. אנחנו לא סבורים שהדבר הזה יוכל לתת מענים בהיקפים האלה וצריך להגיד את הדברים, כי אנחנו בכל זאת כן רוצים לתת פתרונות. פתרון צריך להיות ריאלי גם לגבי הדברים האלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> במערכת היחסים של ההקמה של הגוף הזה והרצון לתת פתרון, יש עוד גורמים שמעורבים ומעכבים את התהליכים, או שזה רק השיח ביניכם לבין המשרד לבל"מ? << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >> לא, ממש לא. לי קשה עם המינוח "מעכבים" כי זה עניין של לחפש אצבע מאשימה. אנחנו עובדים, כמו בכל מקרה, עם השותפים שלנו מגורמי הממשלה השונים כדי להגיע להסדר שייתן מענה. ואני אגיד עוד דבר אחד בכוכבית – אני בטוחה שגם אדוני שם לב שיש כאן בסוף איזשהו מתח לגבי התכליות, כי מצד אחד אנחנו מדברים כל הזמן על מצוקת הכליאה, ומצד שני אומרים לנו: לא, כאן אנחנו נותנים פתרון ראוי במישור השיקומי. כשמדברים על פתרון ראוי במישור השיקומי אנחנו כבר בעולם שבו תכליות הענישה צריכות לקבל משקל מאוד מאוד משמעותי. כשאנחנו מדברים על מצוקת כליאה השקילה היא אחרת, צריך לקחת את זה בחשבון, ופה יש כאן איזושהי ערבוביה בהקשר הזה. אבל, גם אם אנחנו רוצים לתת מענה לשני הדברים, בסוף נדרשים כאן: סנגוריה, פרקליטות, הנהלת בתי המשפט, גורמי הטיפול השונים, וכמובן המשרד לביטחון לאומי ושירות בתי הסוהר – אני מקווה שלא שכחתי אף שותף, ואם כן עמו הסליחה – וכן, יש מחלוקות ואת הדברים האלה צריך ללבן וצריך לפתור. יש סוגיות שבעקבות ההכרעות של מנהל המערך אנחנו חוזרים, בודקים אם אנחנו כבר יכולים לגשת לקידום של הדברים או שנדרש עדיין איזשהו ליבון של השיח. שם אנחנו נמצאים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. ישי, בבקשה. << אורח >> ישי שרון: << אורח >> אני אשתדל לא לחזור על דברים שאמרתי בדיונים קודמים, רק כמה נקודות בצורה טלגרפית. אז קודם כל, אתמול פשפשתי קצת בפרוטוקולים של דיוני המעקב, והיו לא מעט, ולכל אורך הדרך גם היו שם אמירות: הינה, תכף גם מהלכי הבינוי שאנחנו מקדמים, ומקדמים ביתר שאת, יביאו לשיפור במצב הצפיפות – אני מתרכז כרגע לגבי אוכלוסיית הפליליים – אז חרף ההבטחות שהיו בעבר, לא ראינו שינוי משמעותי, כמו שיושב-הראש ציין בצדק בתחילת דבריו. הסנגוריה, כזכור – גם בדיון הקודם דיברתי על זה – חושבת שהמצב הנוכחי מעורר במלוא העוז קשיים חוקתיים ניכרים ואנחנו באמת קוראים, מזה תקופה מאוד ארוכה, לקדם פתרונות מסוג חלופות לכליאה שהונחו על השולחן מזה זמן. לגבי מש"ב, אנחנו כמובן תומכים בהסדר הזה. אני מסכים עם שמרית, מצד אחד, שמדובר בפתרון חלקי, אבל גם הוא פתרון שמוביל אותנו לשיפור וגם זה חשוב. אבל צריך לומר את האמת בצורה ברורה, מש"ב זו ביצה שלא הוטלה כבר כמעט שנתיים, ובאופן אישי אני חושב שלא ברור מתי היא תוטל, אם בכלל. זה פתרון מורכב, כמו ששמרית ציינה, רווי מחלוקות, ולפעמים יש סיטואציות שצריכים להשיק מישר ולא להתווכח שעות האם ואיזה אמצעי חבלה צריך לפרוס לכל אורך המכשול. אנחנו צריכים לחפש חלופות מידיות ואפקטיביות גם בשלב המעצר, גם בשלב גזירת הדין, גם בשלב שחרור על תנאי ממאסר, זו חבילה שלמה שצריכים לקדם. רוב ההצעות שהסנגוריה העלתה, וגם גופים אחרים, לא נדונו בכלל. חלקן נחסמו, גם לאחרונה, ללא דיון מעמיק על ידי גורמים שונים. אני אציין עוד נקודה. גם אם יקודמו, וקודמו, חלק מחלופות הכליאה, למשל הנושא של עבודות שירות, כבר הוכח בעולם, במקומות שבהם התמודדו עם משברים כאלה, שחייבים ללוות חלופות כליאה גם בברירות מחדל והכוונת שיקול דעת בחקיקה, אחרת זה פשוט לא יעבוד, תהיה חלופת כליאה אבל או שלא יעשו בה שימוש או שתהיה הרחבת רשת. זה מה שיקרה. עוד נקודה לעתיד. נקודה נוספת. אני רוצה להזכיר שכשאנחנו מסתכלים על הנתונים של הפליליים, במיוחד השהייה בשטח מחיה נמוך מ-3 מטר וכ-1,800 שלנים על הרצפה, להבנתי רבים מהם משתייכים לאוכלוסיית העצורים. כידוע, אוכלוסייה שעומדת לה חזקת החפות. אגב, גם לא מוגש נגד למעלה ממחצית מעצורי הימים בסופו של דבר כתב אישום, זאת אומרת שחזקת החפות מאושררת. אני רוצה לומר גם משהו על תכליות הענישה. כשמסתכלים על חוק העונשין, יש את עקרון-העל בענישה, עקרון ההלימה, שזה אומר שאנחנו מטילים עונש שהוא בעצם איזון בין חומרת המעשה לבין סוג ומידת העונש. סוג ומידת העונש – אנחנו מדברים על עונש שאתה שוהה בתנאים כאלה. מבחינתי אנחנו כבר מזמן לא בעולמות הרגילים של תכליות הענישה. נקודה נוספת וגם חשובה לגבי ההשלכה על טיפול ושיקום. אנחנו נכנסנו פה למעגל שוטה בגלל שבעקבות הצפיפות האדירה שקיימת במתקני הכליאה – וזה גם דובר בעבר על ידי נציגי שב"ס – נפגעה גם הנגישות של אסירים רבים להליכי טיפול ושיקום. הצטרפו לזה גם סבבי הלחימה, שגם העצימו את הבעיה הזאת, ופעילויות טיפול ושיקום נקטעו או נעצרו. כפועל יוצא, אסירים מגיעים לוועדות שחרורים – אנחנו מתחילים לראות את זה, בזמנו דיברתי, אם אתה זוכר, יושב-הראש, על ההשלכות שנתחיל לראות בטווח הבינוני אז אנחנו כבר מתחילים לראות אותן – אסירים מגיעים לתקופת השליש שלהם ופחות משולבים בשיקום, אז פחות יש סיכוי שהם ישוחררו בשחרור על תנאי ממאסר. המשמעות היא, כידוע, שהם ישוחררו בשחרור מלא, ללא טיפול ושיקום, ללא פיקוח בקהילה, וכמובן הדבר הזה מעלה את הסכנה לרצידיביזם. אז נכנסנו למעגל שוטה גם בהקשר הזה של טיפול ושיקום ושיעורי הרצידיביזם, ואז כמובן שאנחנו אומרים: אנחנו לא יכולים לקדם חלופות לכליאה כי האנשים האלה מסוכנים. אז צריכים לשבור את המעגל הזה. הפתרונות מונחים מזה זמן רב. אפשר לכנס דיונים, אנחנו מתכנסים גם בעניינים אחרים לסדרת דיונים, פעם בשבוע, כמה פעמים בשבוע, הדבר הזה נעשה בהקשרים אחרים, אין סיבה שזה לא יקרה גם בנושא הזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, ישי, על הפנס הזה שהדלקת פעם נוספת, בהחלט חשוב. עוד התייחסויות, בבקשה. << אורח >> לילך בן משה: << אורח >> לילך, ראש מינהל טיפול ושיקום ברשות לשיקום האסיר. אני מעוניינת להצטרף לדברים שנאמרו פה ולחדד מנקודת המבט שלנו. כמובן שלכולנו יש את המטרה המשותפת של התייחסות לצפיפות הכליאה. אנחנו גם שותפים לזה. יחד עם זה, אנחנו כמובן צריכים לראות איך כשאדם יוצא, הוא לא חוזר בדלת מסתובבת חזרה, ולכן זה נושק ונוגע בכל תחום הטיפול והשיקום. אני חושבת שברגע שאנחנו מדברים על מאסר בית פיזית, המאסר יהיה בקהילה, בביתו, אז עולות פה סוגיות שונות – שמרית נגעה בהן – האם הבית יכול לקלוט אותו, האם הוא רוצה לקלוט אותו, איזה ליווי הוא מקבל כדי שגם המשפחה תהיה מוגנת, זה הופך להיות סיר לחץ מאוד מאוד גדול שצריך לתת עליו את הדעת, גם בהיבט של האסיר עצמו אבל גם בהיבט של המשפחה. מי שהמשפחה לא יכולה לקלוט אותו, לרשות לשיקום האסיר יש מסגרות שיכולות בהחלט להיות מענה לזה, ובהינתן האחריות לזה, אפשר לפתוח ולפתח עוד מסגרות שייתנו מענה למי שלא יכול להגיע לביתו. אנחנו יודעים שמי שמגיע בפיקוח ועובר תהליך ברשות, המועדות היא ברמות נמוכות ביותר. מבחינתנו, גם כאן יש יכולת לעשות עבודה עם אנשים מיומנים, בעלי ניסיון רב-שנים – מעל 40 שנה – בכל התהליך של הקהילה, השילוב והשיקום, גם במשפחה וגם בהיבטים נוספים. הצגנו את המתווה שאנחנו רואים אותו כמתווה מוצע, מחכים כמובן להמשך הדיונים בזה, מאוד מעוניינים בזה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> למי כפופה היום הרשות לשיקום האסיר? << דובר_המשך >> לילך בן משה: << דובר_המשך >> רשות סטטוטורית, תחת משרד הרווחה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> וזה שם צריך להישאר? << דובר_המשך >> לילך בן משה: << דובר_המשך >> כרגע היא שם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בבקשה, גברתי. << אורח >> עדי שגב: << אורח >> עדי שגב, הפרקליטות. אני אתייחס בקצרה כי אני חושבת שרוב הדברים כבר נאמרו. אנחנו שותפים להבנה שצריך לקדם פתרון למצוקת הכליאה. אנחנו כמובן שותפים לדיונים על כל הנושא הזה. לצד זאת, כמו שגם נאמר קודם, צריך לראות את ביטחון הציבור גם מול העיניים. בסופו של דבר, אותם אסירים באמת חוזרים לקהילה. מדברים פה על טווחים גם של עד ארבע שנים, לפי ההכרעה. זה אנשים שהם גם מסוכנים וצריך באמת לבנות מודל שיהיה מודל מאוזן. אני מבינה שכולם שותפים לכך שהמודל הזה הוא מודל מורכב, שיש בו לא מעט שאלות, אבל חשוב ללבן אותן כמו שצריך ולמצוא פתרונות נכונים, גם כדי שלא ייווצר מצב שאנחנו נסכן בסופו של דבר את הציבור בשביל הרצון להקל על מצוקת הכליאה, וגם, כמו שנאמר, שלא נגיע בסוף למצב של דלת מסתובבת. כלומר, אם לא יהיה ליווי מתאים, שיקום מתאים, אז אנשים שיצאו החוצה מהר, יחזרו גם פנימה מהר. וגם כך, מעבר לסיכון הציבור, אנחנו חותרים תחת המטרה המקורית שהיא לא להעמיס על בתי הכלא במצב העגום שכבר יש. לכן, זה מודל שצריך לעשות אותו בזהירות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> איפה את רואה קשיים בתוך התהליך הזה? << דובר_המשך >> עדי שגב: << דובר_המשך >> היו דברים מסוימים שכבר הוכרעו, לגבי האוכלוסיות, העבירות, שלנו היה הרבה דברים להגיד בנושא. גם בכל הנושא איזה מותב ידון יש שאלות שונות שעולות, גם בנושא איזה גורם ילווה את השיקום, יש פה מצד אחד את שב"ס, יש את רש"א, שיש לה באמת הרבה ניסיון, מצד שני המודל שהשב"ס הציג. יש פה דברים שצריכים עדיין ליבון כדי שנגיע בסוף למתווה – אתה אף פעם לא יכול להיות כמובן סגור שהכול יהיה בסדר, אבל אנחנו בסוף לוקחים פה אסירים ומעבירים אותם החוצה וזה אנשים מסוכנים. אני לא נכנסת גם לעניין של תכליות הענישה, שגם בזה יש בעיה אבל אני שמה את זה כרגע בצד. אנחנו צריכים באמת לנסות כמה שיותר לעשות מתווה שהוא מתווה נכון, גם במחיר שזה ייקח עוד קצת זמן ודיונים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> כן, בבקשה. << אורח >> טל טובים: << אורח >> טל, רמ"ד קמב"ס, חטיבת המודיעין. במתווה, התפקיד של משטרת ישראל הוא כמובן בהיבט של שלום הציבור, בהיבט של המסוכנות שדיברתם עליה. לכן במתווה יש מסננת פרטנית שאנחנו נעשה לגבי כל האסירים שמגיעים, אלה שלא בעבירות המוחרגות. חשוב להגיד שחוות הדעת שניתן בהיבט של המסכנות צריכה להיות שיקול משמעותי של הטריבונל, הוועדה – לא משנה מה יוקם – בהחלטה אם להעביר את האסיר למתווה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> בתוך כל התוכנית הזאת יושב נציג שלכם שם כדי להביא את הדברים לידי ביטוי? << דובר_המשך >> טל טובים: << דובר_המשך >> כן. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מי? << דובר_המשך >> טל טובים: << דובר_המשך >> אני. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עכשיו הרגעת אותי, טל. תודה. קתרין, בבקשה. << אורח >> קתרין בן צבי: << אורח >> מה שאני שומעת זו מנגינה שאני שומעת אותה הרבה – שצריך לדון. אז, א', לא דנים איתנו. את אומרת שיש עוד דברים במחלוקת, אז אני לא יודעת עליהם ואנשים שעובדים איתי גם לא יודעים עליהם. אני שומעת את הצליל הכי חשוב והוא: לא בוער למצוא פתרונות לצפיפות בשב"ס. בדצמבר 2027 אנחנו צריכים להגיע ל-4.5 מטר לאסיר, באוגוסט אנחנו צריכים לתת עדכון לבג"ץ. אני אומרת שני דברים: אחד, היחידה הזאת ודאי לא תקום ב-2026, אני בספק אם היא תקום ב-2027 כפי שהדברים מוצגים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ממה נובעת הפסימיות הזאת? << דובר_המשך >> קתרין בן צבי: << דובר_המשך >> מריאליות, ריאליות פשוטה. אני שנה וחודש בתפקיד, בעיניי, פרט להכרעות – שזה היה שלב משמעותי, בעיניי זה הדבר המשמעותי, האחרים זה נגזרות וזה הכול בירוקרטיה בסך הכל. מי יהיה המותב? אוקיי, תכריעו; מי יהיה השיקום? בסדר, בוא נכריע, הכול בסדר. יש את המתווה שאנחנו מציעים, אנחנו לא חושבים שאנחנו היחידים שמבינים הכול, תציעו מתווה ונכריע. אבל אני רוצה להגיד עוד נקודה. לא רק שאנחנו מרגישים ממשרד המשפטים שאנחנו לבד בעניין הצפיפות, אנחנו מרגישים את זה גם מהאוצר. קיבלנו השבוע עדכון מהאוצר שאנחנו עוצרים את פרויקט מגידו. אין תקציב לפרויקט מגידו. אני לא יודעת איך מצפים משב"ס לעמוד ב-4.5 מטר. אנחנו לא עומדים ב-3 מטרים. הייתה לנו לפני כמה שנים החלטת ממשלה 3595 שבוטלה, יש עכשיו את החלטת ממשלה 1903 שגם בה לא עומדים. 150 מיליון שקל יורדים לטמיון, כל העבודה שעשינו על מגידו. אנחנו כרגע עוצרים. גם ביחידה למאסרי בית יש ארבעה אנשים שעובדים פול-טיים על הדבר הזה, כרגע אין לי עוד במה להעסיק אותם, כי אתה שומע את הקצב, זה לא שאנחנו מתווכחים על המהות, עוד בכלל לא הגענו להתווכח על המהות. "צריך לדון", בפעם הקודמת זה היה "אנחנו בתקופת מלחמה, יש מצבים שלוקחים לי את תשומת הלב" ועכשיו "יש דיונים אחרים של המשרד לבל"מ". אנחנו 5 שנים בסוגיה הזאת, לפחות 5 שנים. אני לא יודעת כבר מה לעשות. באמת שלא. תהיה הודעה מבחינת שב"ס באוגוסט הקרוב שאנחנו נשארנו לבד במערכה. תודה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, קתרין. הדברים קשים וטוב שהם נאמרים בצורה הזאת. בבקשה, אביב. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> אני רק אגיב לכמה דברים שעלו. דבר ראשון, עלה כמה פעמים הנושא של שמירה על ביטחון הציבור, וגם אדוני היושב-ראש שאל את המשטרה אם הם לוקחים חלק, אז אני אגיד שהדבר הראשון שהמשרד רואה לנגד עיניו בקידום המתווה זה השמירה על ביטחון הציבור. לכן העמדה של המשרד גם הייתה מאוד ברורה ביחס להחרגת עבירות מסוימות, על אף שמדובר במנגנון של בחינה פרטנית. זה לנגד עינינו כל העת. המשטרה היא חלק מהדיונים האלה. היה לי חשוב להבהיר. נאמר פה שמסתכלים על המתווה הזה כמתווה מרכזי. תכף אנחנו נגיע לחלק השני של הדיון, של הדיווח, ובהמשך לאלפי מקומות כליאה שנוספו בשנים האחרונות, אנחנו נמשיך את הדיווח על אלפי מקומות כליאה נוספים שנמצאים בבינוי, שזה המענה המרכזי מבחינתנו, ושב"ס נתן פה גז מטורף אבל לצערנו זה לא מספיק. אנחנו חושבים שהקידום המהיר של החלופה הזאת, מבלי להתפשר על אף אחת מהסוגיות – וכולנו מגויסים, גם במשרד וגם כל יתר השותפים, באמת יש פה התגייסות לנושא הזה, אבל לצערנו זה לא בקצב שאנחנו מקווים שזה יהיה. התחלנו לפני שנתיים את המתווה הספציפי הזה כמתווה חירומי, לצערנו, כעבור שנתיים עדיין אין לנו משהו חירומי להסתייע בו. ידוע לנו, ואנחנו שותפים, לעבודה הקשה. אני עובדת עם שמרית צמוד בעוד הרבה היבטים. אנחנו לרגע לא חולקים על הנושא הזה, אנחנו מעריכים את זה ואנחנו עובדות ביחד המון, אבל אני מסתכלת כראייה כללית, אני חושבת שכל הגורמים כולם צריכים להתגייס לזה ולראות איך אנחנו מקדמים את זה כמה שיותר מהר ונותנים גז, כי אנחנו יודעים בסוגיות שצריך לתת גז, בתחילת המלחמה ידענו לעשות את זה ואני מקווה שנצליח לעשות את זה גם פה ביחד. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, אביב. אדוני היועץ המשפטי, בבקשה. << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> באחד הדיונים הקודמים העליתי את החשש שלא נספיק לראות הצעת חוק עד סוף הכנסת הזאת, אבל אני כן חושב שבסוף זה יהיה כי זה מתבקש, פשוט אין ברירה אחרת. הדבר שיותר הטריד אותי מהדברים שנאמרו פה דווקא נאמר באמירת אגב עכשיו, לגבי מגידו, שזה פרויקט שדובר בו והוא ארוך טווח ונדרש, גם כדי לתת מענה למצוקת כליאה, אבל גם אם לא היינו במצוקת כליאה, הוא מאפשר כליאה בתנאים יותר טובים ממה שיש בבתי סוהר מיושנים בצפון. זה נושא שצריך לבדוק אותו, הביטול הזה הוא בעיה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה. << אורח >> אביגיל פלג: << אורח >> אביגיל פלג, אגף תקציבים. אני אגיד שני דברים. אנחנו גם רואים חשיבות מאוד גדולה בתקצוב של יתרת מאסר בית. אנחנו לא חזרנו בנו מאמירה שאנחנו חושבים שנכון כלכלית לתקצב את הדבר הזה. אנחנו לא חסם לקידום של יתרת מאסר בית, נקודה. זה דבר אחד שחשוב לומר, שלא ישתמע אחרת. מהדברים שהשתמע משב"ס זה היה יכול להישמע אולי קצת מבלבל. לעניין מגידו שהועלה כאן, זה נכון שיש פה פרויקט שהוא מאוד יקר ומאוד מורכב והוא דורש את שיתוף הפעולה של כולם כדי שכשנפתח את המתקן הזה – כמו שאדוני היו"ר אמר גם בישיבה הקודמת בנושא של יתרת מאסר הבית – המטרה היא לא רק לבנות עוד ועוד, אלא גם לבנות ותוך כדי להבטיח שלא כל פעם שבונים זה מתמלא. העניין הספציפי שהועלה פה על מגידו, על זה שהאוצר מתנגד, הוא לא נכון, אנחנו חושבים שיש הרבה ערך בפרויקט הזה, על אף שהוא כרוך במיליארדים רבים. אגב, לפני כמה שנים הוא תומחר פי שניים פחות, עם הזמן, כשהתקדמנו, כמו שהרבה פעמים מתגלה, היה כבר תכנון מפורט, האומדן עלה בצורה הרבה יותר משמעותית. עשינו איזשהו מתווה מול שב"ס איך נערכים להקמה, לקידום הפרויקט, ובדיון פנים-אוצרי אצלנו, אגף תקציבים מול חשכ"ל – שאני מעדיפה לא להיכנס אליו בפורום הזה – הייתה החלטה לגבי המועד שבו האישור התקציבי צריך להגיע. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, האם האישור התקציבי יכול להגיע לפני בחירת זוכה, או לפני יציאה למכרז, או לפני P.Q, אני לא רוצה להיכנס לפרטים. הדבר היחיד שהשתנה מלפני שבועיים, מהדיון הקודם, היה מה יהיו לוחות הזמנים ובאיזה שלב צריך להיות האישור התקציבי הסופי. מבחינתנו, שום דבר לא אמור להשתנות במציאות, אין שום סיבה לא לקדם את החלופות, אין שום סיבה להקפיא את ההתקדמות בפרויקט. יש פה שיקולים – ואני מאוד מבינה גם את המשרד לביטחון הלאומי ואת שב"ס – שלהם איך מתנהלים בעולם של חוסר ודאות וכמובן גם את הקושי שהם מתארים, שכבר מזמן רצו לקדם, הדברים מתעכבים והאישור התקציבי מגיע בשלב יותר מאוחר, זה לגמרי מובן. לגמרי מובן גם התסכול בעיכוב של הדברים, מבחינתנו אין שום סיבה לעצור. אבל זה גם עניין של סדר עדיפות של המשרד לביטחון הלאומי, איך הוא מנהל את הסיכונים שלו וכמובן כל החלטה מקובלת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, אביגיל. << אורח >> ישי שרון: << אורח >> אין ספק שצריך לבנות, ובמיוחד כשאנחנו מדברים על המספרים האלה, במיוחד גם אם במקביל סוגרים מקומות שהם לא ראויים למגורי אדם, אבל – והדברים האלה הוכחו בכל העולם – אם רק בונים זה יתמלא. זה כל כך פשוט. זה מה שקורה כבר עכשיו. צריכים להבין את זה. מי שלא מבין את זה, יבין את זה בעוד כמה שנים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אתה יודע שאני אומר את זה כמעט בכל דיון. << אורח >> שמרית גולדנברג: << אורח >> שמעתי את הדברים, אני לא חושבת שאנחנו צריכים להיכנס כאן באמת לאיזשהו פלפול, אבל כן צריך להגיד דווקא מול התחושות של "לא בוער" וכדו' והנושא של הדאגה לשלום הציבור, גם אחרי ההחרגות יש כאן סוגיות שכן צריך לבחון אותן מהזווית של שלום הציבור, מהסיבה הפשוטה שגם אחרי האוכלוסיות שהוחרגו כן יש אסירים שנשקפת מהם מסוכנות. אני כן אחזור לנקודה שאני חייבת להגיד שאותנו מטרידה. בסופו של דבר אנחנו במגמה כמה שנים של החמרות ענישה, וצריך להגיד את זה, וצריכה להיות איזושהי קוהרנטיות. צריך לקחת בחשבון שאי אפשר להחמיר בענישה וביד השנייה לפתוח את הדלת לשערי הכלא של האנשים שהחמירו בעונשם כדי שהם יצאו מוקדם יותר. אלה דברים שהם מין תמות-על שצריך להתמודד איתן גם כשניגשים לסוגיות הקונקרטיות וחשוב שהדבר הזה יהיה במודעות. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תודה, שמרית. מכובדי, אני רוצה לומר לכם כמה דברים לפני שנעבור לסקירה של הדיווח של השר. אני מעדיף לא לדבר על מצוקת הכליאה בהיבט הספציפי של הדיון הזה. בהיבט הספציפי של הדיון הזה אני מעדיף לדבר על יעילות הענישה, עד כמה באמת אותו עונש שמעניק, במירכאות ושלא במירכאות, השופט גורם לאותו מוענש לצאת בסופו של דבר החוצה ולהיות חיובי לחברה. זה מה שמעניין אותי. עזבו אותי רגע ממצוקת הכליאה, נדבר על מצוקת הכליאה, על הבינוי ועל כל הפתרונות אחרים, אני מדבר על הדבר הספציפי הזה, על האסירים הפליליים. יש לנו משמעות, משמעות רבה, קריטית איך הוא חוזר לקהילה. זה יכול להיות חלק מהפתרונות שבהם אנחנו כן ניתן מענה כי זאת משימה ערכית. היא נוגעת לאיכות החיים של כולנו. לכן, יש שאלות רבות, יש מחלוקות משמעותיות, הוועדה – ככל שזה תלוי בי ויורשה לי – תמשיך לעקוב אחרי זה ולקיים דיון אחת לשבועיים-שלושה. למה? כדי לחייב אתכם לעבוד, להזדרז. אני לא מדבר על האיכות, האיכות שלכם ברורה לי לחלוטין, אבל אני מעין גורם מפקח, מבקר, מאיץ, כך אני רואה את עצמי. אם אני אוכל לעשות את זה, אני אעשה את זה. אני יוצא מתוך הנחה שזה לא משחקי אגו ביניכם, אלא שכולכם באמת מבינים את התכלית המבצעית לדבר הזה. אני אומר לכם, מניסיוני, אמנם לא כמשפטן ולא כלוחם כליאה ידוע, אלא כמישהו שניהל כמה מערכות בחייו, יש לפעמים מצבים שבהם צריך פשוט לקבל החלטה ולהבין שאפשר לתקן תוך כדי נגינה. מותר. לא כל ההחלטות צריכות להיות בפשרה, בוויתורים, בהסכמות, לא. לפעמים אפשר לקבל החלטה, להבין את המשמעות של ההחלטה, את חילוקי הדעות שיש, ובואו נרוץ. אם בסופו של דבר לא העלינו את רמת המסוכנות של אותו אחד שאנחנו דנים בעניינו, אז מותר לנו גם לעשות טעויות. הטעות היחידה שאסור לנו לעשות היא לטעות ברמת המסוכנות שלו כי על זה לא תהיה לנו כפרה, אבל בכל שאר הדברים, בואו נמצא את הדרך איך כן אפשר לקדם את זה. אני לא יודע כמה מכם באמת מבינים – חשבתי לשאול את השאלה, אבל ויתרתי עליה: כמה מכם באמת היו בזמן האחרון, בשנה-שנתיים האחרונות, בבתי הסוהר לראות את תנאי הכליאה של האסירים? אני לא שואל את השאלה ולא מעמיד אתכם תחת השאלה הזאת, אבל אני שם, אני רואה את זה, ואני אומר לכם: האסירים הפליליים במצוקת כליאה. כשנמצאים יותר אסירים באותו תא, יש לזה השפעה שלילית על חלק מהאסירים הפליליים, במיוחד אלה שעדיין לא עיצבו לעצמם אישיות מסוימת שמסוגלת להתגבר גם על השפעה של אסירים אחרים שנמצאים שם. אתם חייבים להבין את זה כחלק מהשיקולים שלכם, כשאתם יושבים ומנסים לתת מענה ולמצוא את הדרך הטובה ביותר ליישם את התהליך הזה של הקמת היחידה, לדעתי המאוד מאוד קריטית. אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להקים אותה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לא להקים את היחידה הזאת ולא להתחיל לבצע את זה. אני מאמין שיהיו שינויים נוספים, לא סתם שאלתי את רש"א איפה הם צריכים להיות, יש לי דעה בעניין הזה אבל היא לא רלוונטית לדיון הזה אז אני לא אביע אותה, אני מניח שאתם מבינים לאן אני חותר. אבל בסוף צריכה להיות פה הסתכלות כוללת שנותנת מענה לנו כחברה. אני מקווה שזה מה שגם יוביל אתכם. << נושא >> דיווח השר לביטחון לאומי לפי סעיף 19כא(ג) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 << נושא >> << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> נעבור לדון בדיווח של השר. בבקשה. << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> מבחינת המצבה, אנחנו עומדים נכון לבוקר זה על 23,147 אסירים. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> זה פחות מהפעם הקודמת, נכון? << דובר_המשך >> אביב ישראלי: << דובר_המשך >> זה מתנדנד פחות או יותר סביב המספרים האלה כבר כמה חודשים, טיפה יורד טיפה עולה. מבחינת חופשה מיוחדת לאסיר, עד סוף חודש יוני יצאו בסך הכול 950 אסירים, זה 26 אסירים נוספים במהלך החודש מהדיווח הקודם. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> תעשו לי מערוף, כמו שאומרים החבר'ה, עד סיום תפקידי כיושב-ראש הוועדה שזה יעבור את המספר 1,000. << דובר_המשך >> אביב ישראלי: << דובר_המשך >> אתגרת אותנו. מבחינת תהליכי הבינוי: יש לנו את מתקן הכליאה צלמון שמורכב משני חלקים, חלק ראשון הושלם ואוכלס, 240 מקומות, החלק השני 240 מקומות, הושלמו תהליכי הבינוי ואגף אחד אוכלס ממש ערב הדיון הקודם; מעשיהו – 480 מקומות, כל המקומות הושלמו ואוכלסו; מתקן הכליאה עופר – דיברנו על 504 מקומות שתהליכי הבינוי שלהם הושלמו אבל יש שם איזשהו פער שנדרש היה להשלים על מנת לקדם את תהליכי האכלוס. אני אשים פה איזושהי כוכבית, שלצורך שיפוץ שני אגפים אחרים הועברו אסירים מהאגפים האלה לשני האגפים של ההרחבה הזאת, אז שניים מאוכלסים אבל זה לא תוספתי. אנחנו מקווים שכבר בדיווח הבא נוכל לתת הערכה קצת יותר מדויקת לגבי השלמה של הפערים האלה ובתקווה גם של האכלוס. מבחינת קציעות – יש לנו את האגפים של 1712, שכבר דיווחנו בעבר, הושלמו ואוכלסו, ומבחינת 26 האגפים, יש לנו את ששת האגפים שהושלמו, חלקם כבר אוכלסו, ואמרנו שה-20 הנוספים זה יהיה באופן מדורג. אנחנו מקווים שכבר בדיווח הבא נוכל לתת בשורה להשלמת תהליכי בינוי של ארבעה מהם. אנחנו מתקרבים אבל עדיין לא שם. את רוצה להרחיב על הנתונים? << אורח >> תמר דורי: << אורח >> אנחנו כל פעם מגיעים לפה וזה נשמע שאנחנו אומרים את אותם דברים, אבל זה גם מתחבר לדיון שהיה פה קודם. אנחנו משתדלים לקדם – דיברנו על כך שכשבונים אז גם מאיישים ומאכלסים, אבל זאת המציאות שאנחנו חיים בה – כמה שיותר מהר את פעולות הבינוי. רק להניח על השולחן, גם אחרי שיש גמר בינוי פיזי יש ריג'קטים מבצעיים ודברים שאגפים נוספים צריכים לעבור ולראות שזה בסדר גם מבחינתם. זה התהליך שאנחנו עוברים כרגע עם ארבעת האגפים הנוספים בקציעות שאביב ציינה, מעבר ל-16 בסהרונים. אני לא אשת בשורות לצערי בענייני כוח אדם, כי גם כשאנחנו מוסרים אגפים, יש לנו, במיוחד בדרום, קושי משמעותי מאוד בגיוס של לוחמי כליאה למתקנים האלה. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> עדיין יש קושי? << דובר_המשך >> תמר דורי: << דובר_המשך >> יש קושי כל הזמן, הגם שאמ"ש אצלנו עובדים ביתר שאת על קמפיינים, על גיוסים ועל כל מיני - - - << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני דווקא שומע שיש היענות. << דובר_המשך >> תמר דורי: << דובר_המשך >> יש גיוסים, לדרום ספציפית מאוד קשה לגייס. אנחנו עושים גם הסטות בלית ברירה כי אנחנו משחקים בתוך מה שיש לנו בתוך הבית. אבל יש קושי שצריך לשים אותו על השולחן, לא להתחבא מאחוריו, יש קושי בגיוס לאזור הדרום, ובכלל קציעות סהרונים זה לא סתם דרום. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אנחנו מציעים איזושהי תוכנית פיתוי למי שיבוא? << דובר_המשך >> תמר דורי: << דובר_המשך >> אנחנו מציעים כל מיני תשורות, כל מיני אמצעים וחבילות הטבות כאלה ואחרות למי שיבוא לשרת בדרום, זה קיים, זה על השולחן, עושים מאמצים ניכרים, אבל זה עדיין קשה, וצריך לומר את זה כדי שלא יישמע שאם אנחנו מוסרים מחר אגפים אז אוטומטית אנחנו גם ישר מאכלסים אותם. נמשיך במאמצינו בכפוף לכל מה שנאמר. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אני בטוח. עוד מישהו רוצה להתייחס? לא. אז אני מבקש שתי התייחסויות, לא לעכשיו אבל אשמח לקבל את התשובות בהמשך: אחת, אני רוצה ללכת לבקר בקציעות אבל אני רוצה לדעת האם מישהו נותן מענה לנושא של אגף נידונים למוות, שהרי זה מופיע בהצעת חוק עונש מוות למחבלים. << דובר_המשך >> תמר דורי: << דובר_המשך >> זה מקודם, בהחלט. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> ומתי זה יהיה, לוח זמנים. והאם אפשר יהיה בשלב מסוים להציג לנו פה את התוכנית של מגידו? << אורח >> אביב ישראלי: << אורח >> אנחנו נעלה את הבקשה להנהלה אצלנו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> רק לראות את התוכנית, להבין את סדרי הגודל. כולם פה מדברים על מגידו, אביגיל דיברה פה גם על התקציב שהוא לא יהווה בעיה, בואו נבין על מה מדובר כי זה הולך להיות שינוי באמת מדהים. << אורח >> אביגיל פלג: << אורח >> אני אבקש להבהיר את דברי היו"ר, יש פה שני נושאים שונים שנדונו: לעניין יתרת תזכיר מאסר בית, אמרנו שהתקציב לא יהווה בעיה, הוא לא חסם; לעניין פרויקט מגידו, אנחנו חושבים שבקונסטלציה מסוימת באמת אפשר לקדם אותו, שב"ס מכירים את עמדתנו, יש פה עניין של בעיקר של ניהול סיכונים, של יכולת לממן את הפרויקט ושל לוחות זמנים, כרגע יש איזשהו משבר קטן, אנחנו לדעתי נחצה אותו. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> אין לי ספק שנמצא לזה מענה. אתה רוצה לומר משהו? << דובר >> עידו בן יצחק: << דובר >> לא, הנתונים די דומים למה שהיה פעם קודמת. << יור >> היו"ר צביקה פוגל: << יור >> מכובדיי, תודה רבה על הזמן שהשקעתם ועל המחשבה. אנחנו נצליח לקדם את הדברים האלה, שלא יהיה לכם שום ספק. אתם יודעים למה? תסתכלו במראה, תראו איזה אנשים יושבים פה. לכל אחד פה יש עניין שהעסק הזה יצליח אז הוא יצליח. תודה רבה. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:31. << סיום >>