פרוטוקול ועדה

DOC 103,975 תווים המסמך המקורי ↗
הכנסת העשרים-וחמש מושב רביעי פרוטוקול מס' 344 מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה יום שלישי, כ"ב בתמוז התשפ"ו (07 ביולי 2026), שעה 10:30 סדר-היום: << נושא >> השיקום הרפואי של פצועי מלחמת חרבות ברזל (היבטים במענה הרפואי ובטיפול בעורף האזרחי), דוח מיוחד – יוני 2026. << נושא >> נכחו: חברי הוועדה: אלון שוסטר – היו"ר מוזמנים: אורנית צירקין – סגנית מנהלת אגף, משרד מבקר המדינה ליאורה פלג – מנהלת תחום בכיר בשירות הארצי לריפוי בעיסוק, מרפאה בעיסוק באגף השיקום, משרד הבריאות מרים פינק לביא – פסיכיאטרית ילדים ונוער, מ"מ ראש אגף השיקום וסגנית ראש חטיבת הרפואה, משרד הבריאות ליאת שיק-נוה – מרכזת תחום פיזיותרפיה באגף השיקום, משרד הבריאות ליאת גרטמן – ס' ר' אגף השיקום ור' היח' לתכנון, משרד הביטחון ד"ר גילי גבעתי – הרופאה הראשית באגף השיקום, משרד הביטחון דן-אייל גזית – ס' ר' האגף לפיתוח מערכות, משרד הביטחון ענבל שהרבני – מבקרת אגף כספים, משרד הביטחון ירון עמית – ר חט' חשבות שיקום נכים, משרד הביטחון פרופ' אוהד הוכמן – מנכ"ל, המרכז הרפואי בני ציון ד"ר בוריס צ'לביאן – מנהל מחלקה שיקום, המרכז הרפואי בני ציון ד"ר אורלי ברק צפריר – מנהלת ביה"ח השיקומי, איכילוב: המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי רותי פרמינגר – עו"ד, יו"ר ועדת החקיקה, ארגון נפגעי פעולות איבה אבנר גולן – מנהל אגף זכויות ורווחה, ארגון נכי צה"ל עומר שדה – עו"ד, עוזר יו"ר מחוז ת"א, ארגון נכי צה"ל דנה פנחסוב – יו"ר מחוז ירושלים, ארגון נכי צה"ל ד"ר אלון פרידמן – סגן מנהל מחלקת שיקום בסורוקה, חבר ועד באיגוד לרפואה פיזיקלית ושיקום, הר"י, ההסתדרות הרפואית בישראל נילי שרעבי – אימא של פצוע ופעילה בעמותת אדוות משתתף באמצעים מקוונים: אל"מ אבי שינה – מפקד המשר"פ, צה"ל מנהלת הוועדה: פלורינה הלמן לוין רישום פרלמנטרי: רונית רבי רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות. השיקום הרפואי של פצועי מלחמת חרבות ברזל (היבטים במענה הרפואי ובטיפול בעורף האזרחי), דוח מיוחד – יוני 2026 << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שלום לכם, היום כ"ב בתמוז התשפ"ו, 7 ביולי 2026, ואני מתכבד לפתוח את ישיבתה של הוועדה לענייני ביקורת המדינה בנושא השיקום הרפואי של פצועי מלחמת חרבות ברזל. זה פרק מתוך הדוח המיוחד (היבטים במענה הרפואי ובטיפול בעורף האזרחי), של מבקר המדינה מיוני 2026. המלחמה הביאה להיקף פציעות חסר תקדים. אנחנו היום מתמקדים, או הדוח הזה מתמקד בפציעות בגוף שדרשו ודורשים אשפוז במערכות הבריאות, בבתי חולים – 20,000 חיילים ואנשי כוחות ביטחון, נכון לספטמבר אשתקד. הדוח שלפנינו מציב מראה מאתגרת מול שני המערכים שאמורים להוות את רשת הביטחון הרפואית והסוציאלית, מערכת הבריאות הציבורית ואגף השיקום במשרד הביטחון. הגופים נמצאים כאן. אני מודה לכם על כך. בין הליקויים שמופיעים בדוח ניתן למנות עומס חריג ומחסור במשאבים. מערכת הבריאות נכנסה למלחמה עם מחסור כרוני של אלפי עובדים במקצועות הבריאות והשיקום. צריך רק לומר שכשאנחנו אומרים "מחסור כרוני" זה כמובן בפרמטרים שלנו, במה שאנחנו מצפים מעצמנו. אני מכיר מדינה או שתיים שהיו שמחות למחסור הכרוני הזה, ויחד עם זה הוא בהחלט מחסור כרוני, ואנחנו צריכים לשאוף לשיפור ולעשות לשם כך. בנוסף, למשרד הבריאות לא הייתה תוכנית אופרטיבית כתובה לניהול מערך השיקום בחירום בסיטואציה עם נפגעים רבים כל כך, וכן, קיימת סחבת בוועדות הרפואיות ועיכוב במימוש זכויות. מטרת הישיבה הזו, אני רוצה רק לחדד, אינה להצביע על הכשלים, הם רשומים, אלא להתמקד בצעדים המעשיים שננקטים בלשון המבקר, ההמלצות שמחויבים להינקט מכאן והלאה על ידי הגופים הרלוונטיים. מתוך שורת ההמלצות, אני מזכיר בהקשר למשרד הבריאות, גיבוש תוכנית אופרטיבית כתובה, מקיפה לניהול מערך השיקום הלאומי בחירום. התוכנית צריכה לכלול מנגנון ויסות חולים חכם בין בתי חולים כדי למנוע קריסה של מוסד בודד ועל ידי כך הורדת איכות הטיפול. כלפי אגף השיקום במשרד הביטחון, האגף התבקש לעבור למודל של מימוש זכויות אקטיבי, ליזום פנייה לפצועים ולמשפחותיהם, להנגיש את המידע הרפואי והסוציאלי, להאיץ דרמטית את זימון הפצועים לוועדות רפואיות כדי לסיים חוסר ודאות כלכלי אישי של ממתינים רבים מאוד. החובה שלנו כמחוקקים וכמפקחים על הרשות המבצעת, וכאזרחים אחראים, היא לוודא שההמלצות הללו שאנחנו מדברים עליהן היום מיושמות בלוחות זמנים קצובים. הגיבורים שלנו, בני המשפחה, בנות המשפחה שלנו, שילמו מחיר בגוף, גם בנפש, כמובן, והמדינה חייבת לשפר את הביצועים. אני מבקש מנציגת משרד מבקר המדינה להציג את עיקרי ההמלצות בפרק הזה של הדוח. << אורח >> מיכל לילך מבורך: << אורח >> אני אתחיל, אגיד כמה מילים, ואחרי זה אני אעביר לאורנית שתציג את עיקרי הדוח. כמו שאמר כבוד היושב-ראש, אנחנו בדוח ובדיון הזה מתמקדים בנפגעי מלחמת חרבות ברזל, שהם פצועים בגוף. יש כמובן את נפגעי הנפש שהדוח הזה לא עוסק בהם. יש להבין שלפציעה יש הרבה מאוד השלכות – מדובר על השלכות תעסוקתיות, חברתיות, זוגיות, רווחתיות ומשפחתיות. ולכן, למי שהיו מוכנים להקריב את חייהם למען הביטחון של כולנו, יש חשיבות להכיר בכך כמשימה לאומית ולהחזיר אותם למעגל התעסוקה והחברה. << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> בוקר טוב, אציג את הדוח שלנו בקצרה באמצעות מצגת. המטרה של הביקורת שעשינו הייתה לבחון את הניהול של משאבי השיקום הלאומיים במערכת הבריאות, ולבחון את הפעילות של אגף השיקום במשרד הביטחון בתקופה של המלחמה, כששתי המערכות האלה התמודדו עם מספר מאוד גדול של פצועים שנזקקו לשירותי שיקום. וכל זאת מנקודת המבט של שיפור השירות שניתן לפצועים, ולהציף בעיות שנוגעות לטיפול ולשירות שניתנים להם. עשינו את הביקורת במשרד הבריאות, בבתי החולים השיקומיים, בבתי החולים הכלליים ובמשרד הביטחון. הביקורת התבצעה בין דצמבר 2024 לאוגוסט 2025 עם קצת השלמות מעבר לכך. הנושאים העיקריים שבדקנו הם שירותי השיקום שנתנה מערכת הבריאות לפצועי מלחמת חרבות ברזל, והמענה של אגף השיקום במשרד הביטחון לפצועים במהלך המלחמה. כמה נתונים שהוצגו גם בדוח. נכון לספטמבר 2025 היו מעל 20,000 חיילים ואנשי כוחות ביטחון שנפצעו במלחמה. אני למדה שבתקופה האחרונה כבר מדובר על 26,000 פצועים. כ-1,660 פצועים, חיילים, אנשי כוחות ביטחון ואזרחים, טופלו במחלקות שיקום בבתי החולים בין 7 באוקטובר עד יולי 2025. ערב המלחמה היו 851 מיטות שיקום בבתי החולים, כאשר אחרי ינואר 2025 נוספו 315 מיטות. אני אציג בקצרה את הליקויים וההמלצות המרכזיים שעלו בביקורת. אז כמו שאמר היושב-ראש, ערב 7 באוקטובר היה מחסור של אלפי עובדים במקצועות פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, במקצועות שיקום. בחלק ממחלקות השיקום העובדים במקצועות האלה התחלפו באופן תכוף, תקן כוח אדם לא עודכן מאז שנת 2003, ולא התאים לצרכים העדכניים גם בשעת שגרה. אנחנו ממליצים בביקורת שמשרד הבריאות יעדכן את התקן לכוח אדם מטפל במחלקות השיקום. שיעור פצועי המלחמה שמאושפזים בשיבא, שמצאנו שהם גרים רחוק מבית החולים, דבר שמקשה על הפצוע ועל משפחתו, היה גדול ב-15 נקודות אחוז מאלה שגרים קרוב לבית החולים. ראינו קושי לקלוט את כל הפצועים בשיבא, שהיה בית חולים מרכזי בנושא השיקום, והיה בו זמן המתנה ארוך של שישה עד שבעה חודשים לקבלה למסגרת שיקום למי שלא היו פצועי מלחמה, וראינו שהעומס היה גדול – כ-78% ממי שהיו פצועים שהיו בשיבא הגיעו גם למסגרות שיקום יום בו. נוכח הנתונים, המלצנו שהיה אפשר לצפות שמשרד הבריאות יפעל לווסט את העומסים ולקצר את זמני ההמתנה לפצועים, לנצל בצורה טובה יותר את משאבי השיקום שיש במדינה, ולנקוט בפעולות שעשויות לקצר את זמני ההמתנה לשירותי השיקום, בייחוד במסגרות של שיקום יום. אפשר לראות בתרשים הבא שאנחנו מציגים את מספר הטיפולים ביום שקיבלו מי שהיו מאושפזים בשיקום יום, מספר הטיפולים ביום לעומת העומס שנמצא בבית חולים שיבא בתקופה של אוקטובר 2023 עד מאי 2025, וניתן לראות שכאשר היה עומס של פצועים, אז מספר הטיפולים שקיבל כל פצוע ירד מתקן שהוא שלושה עד למינימום של 2.2 טיפולי יום בינואר 2024. לבתי החולים, לצה"ל ולמשרד הביטחון לא היו הוראות שמסדירות את הפעילות שלהם למסור מידע לפצועים על אפשרויות שעומדות בפניהם, לדוגמה, על מחלקות שיקום שקרובות יותר למקום המגורים שלהם, ולא היה מידע כתוב שהם יכלו למסור לפצועים. אפשר לראות שהצגנו ושילבנו בכמה מקומות ציטוטים מתוך תהליכים של שיתוף הציבור, שעשינו במשרד עם פצועים ועם בני המשפחות שלהם. המלצנו שמשרד הבריאות, בתי החולים, צה"ל ומשרד הביטחון יקבעו הוראות להסדיר את מסירת המידע לפצועים, אפשרויות שיקום שעומדות בפניהם ומידע לגבי מחלקות השיקום שקרובות למקום מגוריהם, על מנת לאפשר להם לקבל החלטות מושכלות לגבי המקומות שבו הם יעברו את השיקום. ראינו שלאגף השיקום במשרד הבריאות אין מידע על זמני המתנה של פצועים לשיקום, ובמהלך המלחמה המידע שהוא אסף לא שיקף לו תמונה מלאה על מה שנעשה במחלקות השיקום, ולבחון את ההשפעה של העומס על המטופלים, מספר הטיפולים שהם קיבלו ואיכות הטיפול. המלצנו שכדי שאגף השיקום במשרד הבריאות יוכל לווסת את העומס, הוא יגבש תפיסת הפעלה כתובה שממנה תיגזר תכנית אופרטיבית לניהול של מערך השיקום הלאומי, ולהשלים הקמה של מערכת BI שתתמוך בקבלת החלטות בנוגע לניהול של מערך השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה זה BI? << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> BI זאת מערכת Business Intelligence, כלומר מערכת לניהול הנתונים בצורה חכמה, ויזואלית. לגבי פצועי מערכת הביטחון, ראינו שנכון למועד סיום הביקורת באוגוסט 2025 אגף השיקום במשרד הביטחון עדיין לא התחיל לקבוע ועדות לכלל הפצועים. המשמעויות של זה היו עיכוב ביכולת הנכים לקבל חלק מההטבות והזכויות שלהם, תחושה של חוסר ודאות בקרב הנכים לגבי הזכויות, כל עוד לא נקבעה להם דרגת נכות בוועדה רפואית, חשש שלהם שהם יידרשו להחזיר מקדמות שקיבלו על חשבון התגמולים העתידיים, ועומס שנוצר על נותני שירותים במחוזות אגף השיקום שעלול לפגוע בטיפול ובשירות שניתן לפצועים. המלצנו, למרות התהליכים שמתקיימים באגף השיקום, להתחיל כן לזמן את הפצועים לוועדות, גם אם בקצב איטי יותר, תוך הפקת לקחים ולימוד מתמיד, ולקדם את הסוג של הפקק הזה שנוצר בזימון לוועדות. התחושה של פצועים רבים ממלחמת חרבות ברזל הייתה שהם לא מכירים באופן מספיק טוב את הזכויות שלהם. זה עלה גם בשיתוף הציבור שעשינו וגם בתהליכים שביצע אגף השיקום בעצמו. בעצם הפצועים מעידים שהם נאלצים להיעזר במידע שמועבר מפה לאוזן. מצאנו ש-87 ו-162 נכי צה"ל שזכאים לרכב שכור ולהחזר הוצאות שכר דירה, בהתאמה, לא מקבלים את ההטבות האלה למרות שהם זכאים להם. המלצנו שאגף השיקום יפעל באופן אקטיבי לוודא מיצוי של זכויות של הפצועים, ויבצע בקרה על פעילות חטיבת קשרי הלקוחות שהוקמה במהלך המלחמה, שחלק מהתפקידים שלה זה לעדכן את הנכה לגבי הזכויות שמגיעות לו. נכון למאי 2025 – מתוך 7,000 בקשות להכרה שהיו של פצועים שעדיין לא נקבע הסטטוס של ההכרה בהם כנכי צה"ל, 2,200 מתוכם היו בטיפול של יחידת ההכרה יותר משנה, שזה פי שלושה מהמועד המירבי שקבע אגף השיקום בהוראות שלו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל יותר טוב מהטיפול של מס רכוש אצל החקלאים. << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> על זה אני לא יודעת לענות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה לא קשור לכלום. << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> הייתה החלטה של אגף השיקום לדחות בשנה את הטיפול בבקשות של פונים להכרה על בסיס נפשי. ההחלטה הזו לא תוקשרה באתר של אגף השיקום ולא נמצאת בנהלים שלו, אז המלצנו לקבוע מנגנון לתיעדוף של הבקשות להכרה, לקבוע תוכנית עבודה למענה לבקשות האלה, ולכלול באתר מידע לגבי אותה דחייה שציינתי בשנה לגבי פצועי הנפש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> המובן של לדחות זה לאפשר גם בחלוף שנה. << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> לא, זה לא לטפל, לא להכיר בהם שנה לאחר הבקשה, מכיוון שלפעמים מתגבש מצב רפואי לאורך הזמן הזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה לא מבטל. זה לא לדחות, זה לא לבטל את הזכות שלהם, אלא מורטוריום כזה. << אורח >> אורנית צירקין: << אורח >> לא, ממש לא. פשוט לטפל בבקשה לאחר שנה. אז אסכם. ערב 7 באוקטובר היה מחסור של אלפי עובדים, כפי שציינתי, התקנים בבתי החולים לא סיפקו את צורכי האוכלוסייה גם בעת שגרה, ובטח לא בשעת חירום. בחלק ממחלקות השיקום העובדים התחלפו לעיתים קרובות, ייתכן שעד כדי פגיעה באיכות השירות בהם. באגף השיקום במשרד הביטחון היה ריבוי מאוד גדול של בקשות להכרה. התהליכים השגרתיים באגף לא היו מותאמים למתן מענה מהיר ויעיל למספר הרב של הפצועים. האגף כן ביצע כבר בחודשים הראשונים התאמות במתווה העבודה שלו ועשה מהלכים, ציינו את זה גם לחיוב, אבל לצד ההיבטים החיוביים של כל ההתאמות והתהליכים האלה עלו בביקורת מספר השלכות שליליות שהזכרתי אותן קודם, וליקויים שנוגעים להנגשת הזכויות לנכים ולמיצוי הזכויות שלהם. המלצנו שמשרד הבריאות ואגף השיקום ישקלו את הנושאים שעלו בדוח הזה, יפעלו לתיקון של הליקויים בהם כדי להביא לשיפור ממשי בטיפול ובשירות לנכים, ולהקל עליהם במימוש הזכויות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. תודה על העבודה. נעבור למשרד הבריאות. ראשית, אני אתחיל דווקא בהערה האחרונה. כשאני רואה את ההערות הן נראות לי כאילו לזמן כתיבת הדוח, אנחנו שומעים שזה לפני שנה, סיום הדוח, הן ראויות. אז השאלה שמופנית אליכם או הבקשה, הציפייה, זה שתבחנו את זה – אני שואל האם יש משהו בטקסט שהוא לא ראוי, שהוא לא מדויק, אחרי שאתם הערתם וכו', שאין צורך, בהנחה שלי שהכול ראוי, צריך לתעדף גם את המשימות האלו. אז מעניין אותי כמובן לדעת מה נעשה מאז, מה הפעולות, מה התגובות ומה סדר הזמנים, לוח הזמנים. ואולי יש פה ציפיות מוגזמות, כי אף אחד לא מושלם לגמרי. בואו ננסה לעבור, אם אפשר, את כל הרכיבים. אני מזכיר – בריאות, עדכון, מהתמצות שלכם, של המבקרת, נציגת המבקר, עדכון תקן מחלקות שיקום, ויסות בין בתי חולים, שהעומס הוא על שיבא, טיוב המידע לפצועים ולמשפחות, ועדכון המידע בזמן אמת בעזרת תפיסת הפעלה, איך אמרנו? BI, למדתי. בבקשה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> קודם כול בוקר טוב לכל המשתתפים. באמת רוחב ההשפעות של הפגיעות הפיזיות והנפשיות של 7 באוקטובר ושלוש שנים של מלחמה אחר כך הן ברורות ומהוות לנו את המצפן של ההסתכלות על המערכת כולה. כמו שאנחנו יודעים, הדוחות של המבקר, אני חושבת בצדק, עסקו בנושא הליבה האלה, והיינו מאוד קשובים, ובמהלך התהליך גם השתדלנו לספק את כל מה שנדרש, ולהיות בתוך התהליך לעומקו. אתייחס בהדרגה לכל הנושאים, כי יש באמת נושאים רבים, וחשוב לי לתת את הדעת על כל אחד מהם. אני אציין גם ברמה האישית, שעבדתי בשטח 15 שנים כפסיכיאטרית ילדים ו-7 באוקטובר תפס אותי גם בעבודה ישירה מול המפונים שהגיעו משדרות, אופקים, נתיבות, קריית שמונה, שלומי. אז אני חושבת שהפציעות הפיזיות והנפשיות שזורות, וגם כמענה אנחנו צריכים להסתכל על זה כמערכת שלמה. משרד הבריאות כבר אחרי 7 באוקטובר, כמעט באופן מיידי, החל בתהליך הפקת לקחים פנימיים שכללו שישה צוותים בתחומי ליבה, כולל תחום השיקום, כשהמטרה הייתה לעשות איזשהו בדק בית פנימי, עבודת עומק. פרופ' רוני גמזו הוביל את תהליך הפקת הלקחים של השיקום, וגם אנחנו הסכמנו עם לקחים רבים שנראו בעקבות אירוע נוראי, זוועתי, שפקד את כולנו, וכמובן שלא היינו ערוכים ומוכנים אליו, בתוך, כמו שהיו"ר ציין, פער עצום בכוח אדם, במערכת שנמצאת הרבה פעמים בחסר ובחסך. לנקודות השונות. משרד הבריאות כתב תוכנית שיקום לאומית בעקבות המלחמה, שכללה השקעה של מאות מיליונים, מעל 250 מיליון שקלים חדשים בתחומים שונים, כולל הגדלת מיטות שיקום, הן בשיקום הכללי והן בשיקום הגריאטרי. ב-7 באוקטובר היו לנו כ-1,004 מיטות שיקום, כבר בסוף 2024 הצלחנו להגדיל עוד 224 מיטות שיקום, ובסוף 2028 מתוכננת הגדלה נוספת של עוד 184 מיטות שיקום נוספות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שאלה. קראתי בדוח שבחלק מהמקרים נאלצתם לתעדף בין, אפרופו דיון שלנו נדמה לי אתמול, גריאטריים, מחלקות גריאטריות שהוסבו לשיקום. תדברי על הטרייד אוף הזה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אז כמו שאתם יודעים, התוכנית האסטרטגית של משרד הבריאות כוללת בתוכה את נושא הגריאטריה והסתכלות ארוכת טווח על עולם הגריאטריה. אנחנו נמצאים שם בתיקון גם של עוול של שנים של מערכת הבריאות הישראלית, ובכלל מדינת ישראל לא מספיק משקיעה בזקנים שלנו, ואני חושבת שזו שליחות וערך רב ביותר. גם עולמות הגריאטריה, דאגנו במקביל שיגדלו ב-241 מיטות שיקום, גם לאורך המלחמה אנחנו כמשרד בריאות פועלים בניסיון כמה שיותר לעדכן, לתעדף ולהיות מדויקים אל מול צורך שוויוני של אוכלוסיות להיות בשיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רק רוצה לראות באמת את הנקודה הזאת. יכול להיות שברגע מסוים היה תיעדוף בין שיקום לבין גריאטריה, נכון לעכשיו שני המערכים גדלו? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> כן, בוודאי, בהגדלה משמעותית ובעבודה משותפת. שני הנושאים האלה יושבים בתוך חטיבת הרפואה, יש לנו גם אגף שיקום וגם אגף גריאטריה, ואנחנו עובדים קשה כדי שזה יהיה בסטנדרט הכי טוב שאפשר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעניין אותי, הרי לא נבנו בתים, התפנו. איך הנס הזה קורה? אני לא שואל את זה בציניות, אני שואל ברצינות. איך זה גדל תוך שנה-שנתיים? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אז קודם כול, באמת כל התהליכים האלה התחילו לפני המלחמה, לפני 7 באוקטובר. הייתה כבר תוכנית לאומית להגדלת מיטות, וחלקה היו מיטות שיקום וגריאטריה. אז התוכניות האלה כוללות גם בינוי פיזי, גם הרחבה, גם מיטות שקשורות בעצם למערך הכרוני, גם למערך האקוטי. אלה תוכניות ארוכות טווח שלאורך השנים הן מתממשות ומתגשמות. זה לא עניין של כמה חודשים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. אם נתמקד בשיקום, מה היעד המספרי? מתי הגרף של הגדלת מספר המיטות יפגוש את הצורך? את מספר המיטות ל-1,000, לכמה שסופרים, 100,000? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בינתיים אנחנו מסתכלים על תוכנית שהיא עד 2028 על בהגדלה הזו, וכרגע על עוד תוכניות שמתמקדות גם בנושאים נוספים, ואני אשמח לסקור אותן, כי בעצם הנושא של מיטות לא בא לבדו, הוא בא עם כוח אדם. ברגע שיש לי מחסור בכוח אדם רפואי – רופאי שיקום, פסיכולוגים שיקומיים, אנשי מקצועות הבריאות – אני חייבת לדאוג במקביל שהגדלת מיטות והגדלה פיזית מבנית שם של מיטות והשקעה כלכלית תהיה גם בכוח האדם וגם בהכשרה שלו. אלה מהלכים נוספים שנעשו, שקשורים בכל עולמות כוח האדם. ופיתחנו כמה פרויקטים ייחודיים שמגבירים באופן משמעותי, בין אם בעשרות אחוזים בכל מקצועות הבריאות – כדי לדחוף אנשים ללמוד יותר פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ובין אם לתחום הרפואי – ליצור יותר רופאי שיקום, תגמלנו, העלינו שכר, יצרנו מסלולים ייחודיים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואתם רואים ברכה בתמרוץ הזה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אנחנו רואים ברכה, אנחנו רואים הגדלה של עשרות עד מאות אחוזים, תלוי בתחום, גם אצל רופאי שיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה נובע מהסיטואציה הנוכחית – איזושהי אווירה של התגייסות מיוחדת – או שהשוק ימשיך לפעול בשנים הקרובות גם אם יהיה שקט יחסי? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אני חושבת שאם מסתכלים על המובן של צמיחה פוסט טראומטית, אין ספק ש-7 באוקטובר גרם לכולנו איזושהי טלטלה ערכית והתכווננות מחדש כמדינה, ובמה צריך להשקיע, למשל, בבריאות הנפש ושיקום שהיו במקום אחר, והיום נמצאים בראש סדר העדיפות הלאומי באופן גורף ובקונצנזוס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בהחלט. ברור. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אבל אלה תהליכים של מיצוי כוח אדם והגעה לכוח אדם ראוי למערכת בריאות שהיא בסטנדרט שאנחנו רוצים, לא בהשוואה לעולם, כי אנחנו נמצאים במקום טוב בעולם. והצוותים הרפואיים, בכל המובנים שלהם, הם צוותים מסורים ביותר. בכל מקום אנחנו רואים את המסירות הזו, אבל אנחנו עובדים על הגדלת הסטנדרט כדי שיהיה מקצועי גם בתחום השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. עכשיו שאלה כזאת, תראו, אנחנו יושבים עכשיו על מלחמה, אבל מחר יהיה אקלים כזה או אחר, רעידות אדמה, יהיו אירועים אחרים שידרשו. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ויש פה איזה סוג של התנהגות ריצ'רצ'ית כזאת של אקורדיון. זאת אומרת, כפי שבנושא שיכון, מחסה אנחנו נותנים פתרונות ביניים, האם גם פה יש – מה עושים כאשר פתאום - - - << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> זו שאלה מצוינת. יש לנו בעצם שלושה עקרונות פעולה: אחד זה מוכנות והיערכות לחירום. אנחנו באופן רציף, למשל, מחזיקים צוותים שעושים מוכנות לרעידות אדמה, מוכנות אסטרטגית לאירועי אקלים קיצוניים, מוכנות לאירועי חירום ומלחמה. יש לנו אגף לשעת חירום ומבצעים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה זה נקרא מוכנות? באיזה מובן הם מוכנים? מה הם עושים בשוטף? את מתכוונת לצוותים, לשטחים, לנדל"ן? למה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אני מסבירה. זה עובד בהמון מישורים, כי בעצם זה תכנון אסטרטגי מבוסס חירום לצד אחזקה של המשך רציפות המענה היומיומי. זאת אומרת, אני לא בטוחה שאפשר לקרוא למדינת ישראל מצב ככה שגרתי, אבל בין שגרת החירום לחירום אנחנו עושים היערכות שהיא מסיבית יומיומית. זה אומר היערכות בבינוי, ושיפור מיגון, ובנייה בסטנדרט מיגוני, הכנת מערכי התת-קרקע, בתי חולים תת-קרקעיים, נהלי חירום. כתבנו נוהל שעוסק בחירום בשיקום, שעתיד להתפרסם בשבועות הקרובים, שממש מסביר את כל רצף האירועים, גם בעקבות ההערות של דוח מבקר המדינה, אבל גם בעקבות התהליך הפנימי, איך מתנהלים בחירום. הקמנו מכלול שיקום בתוך חמ"ל הבריאות הלאומי שמתכלל את כל העיכובים שנמצאים בתוך המערכת, ומציע פתרונות בזמן אמת. למשל, יצרנו חלופות למחלקות שנסגרות, בגלל שאי-אפשר למגן את המטופלים שלהם. נגיד, העברנו מחלקות למקומות אחרים בזמן אמת כדי שיהיה לנו סוג של מחסנית של מקומות שבהם אפשר להעביר משוקמים כדי לא לפגוע ברצף השיקום שלהם, והפעלנו שיקום בית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> לא בטוח שהבנתי. את המחלקה - - - << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> את המחלקה עצמה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> המחלקה שפונתה - - - << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> עוברת למיקום חדש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> היא עוברת למיקום חדש, ואז מה קורה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> ואז המטופלים נמצאים שם עד סוף, למשל, אירוע החירום, כי אתה צריך להיות מאוד Agile ומאוד גמיש בעניין הזה. כמו שאתה אומר, אתה גם לא יודע איזה אירוע חירום יבוא עלינו וגם איפה הוא יהיה ומה יהיה ההיקף שלו, אז יצרנו - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נוחתת על רעידת אדמה ויש 10,000 נזקקים לשיקום שהם היום לא נמצאים, מה ה"באלקים" העיקריים של פתרון? אפשרות אחת, להוציא הביתה, לדחות טיפולים לא דחופים, לפנות מחלקות שאתם מחליטים, הורדת סטנדרט. אני רוצה להבין את הראש. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> ברמה העקרונית החלטנו לחזק מאוד את המערך הקהילתי. זאת אומרת שקופות החולים שלנו, שהם ארגונים מאוד מאוד יציבים ושירותיים, יידעו לתת מענה בשיקום. והקמנו כמעט תשעה מרכזי יום חדשים על בסיס מה שיש כדי שהם יידעו לתת את השיקום ברגע שאנחנו צריכים לפנות מקום, למשל, בבית החולים לפצועים, ולהעביר אנשים לקבל את השירות האיכותי ביותר בקהילה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, אתם יוצרים את התעדוף מי צריך להישאר במרכזים היותר מקצועיים, מפנים אותם לקהילה בעזרת כל הגופים המשובחים שיש בישראל. אז כל המערכת צריכה להיות מתורגלת לשינוי תצורה בחירום. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בזה בדיוק עסקנו. בעצם הקמנו, נקרא לזה "פורום שיקום לאומי". יש לנו קבוצות תדירות עם כל המנהלים של כל מחלקות השיקום, כל בתי החולים השיקומיים. אנחנו מתרגלים אותם לחירום, היינו בתרגולים ממש פיזיים בכל המקומות האלה – איך הם מפנים מחלקה במקרה שיש אירוע חירום לאומי או במקרה שפוגע בהם טיל. יכול לפגוע, לא עלינו, טיל גם במרכז שיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> וקופות החולים והשלטון המקומי צריכים להכיר מה המשימה שלהם. אגב, אני מוכרח להגיד לך, זה נורא הגיוני, אני רק לא שמעתי על זה. על הרבה דברים לא שמעתי, כנראה שגם על זה לא. זה נורא חשוב, נורא חכם. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> נכון. האמת שזה מערך שנעשה בצורה מאוד מאוד מחושבת ומעמיקה, מתוך הבנה שאנחנו באירוע ענק שצריך להבין איך פועלים בזמן אמת. קופות החולים כאן התגייסו באופן מלא. יש להן אחראי שיקום, ובזמן שאנחנו משחררים דרך בתי החולים כדי להוריד עומסים וכדי לקבל פצועים, הן למעשה מתורגלות ליצור פתרון עבור המטופל. זה יכול להיות באמצעות מוסד חלופי, זה יכול להיות באמצעות טיפול בקופת החולים, וזה יכול להיות גם באמצעות הפעלת שיקום בבית, בביתו של המטופל או במוסד שבו הוא נמצא. למשל, אחד הפתרונות שמצאנו זה שבן אדם זקן, למשל, השתחרר מאשפוז עכשיו ומגיע למוסד, אנחנו יכולים להפעיל לו שיקום בית בתוך המוסד. אז אנחנו למעשה מחפשים, כמו שאמרת, מגוון של פתרונות גמישים שיאפשרו לנו בזמן אמת לטפל באוכלוסייה מאוד מאוד גדולה. כמובן שהפערים עוד קיימים. רק אציין שאנחנו מקימים עכשיו אתר להנגשת כל המידע והזכויות לשיקום במשרד הבריאות. גם הקמנו הכשרה אקדמאית חדשנית בישראל של תואר שני ללימוד הבניית הפרוטזות, בגלל שהיה לנו שם פער ביכולת לתת שירות בזמן אמת. זו מגמה חדשנית שהיא בשיתוף פעולה של אוניברסיטת בן-גוריון ועדי נגב. והציפייה שלנו היא שבעצם ביחד עם כל השותפים שלנו פה בשולחן, ונוספים, נצליח לפתח מערכת מתקדמת ומערכת שמגיעה למטופל בזמן אמת. אציין רק את שאלת ה-BI. גם כשאני הגעתי למשרד שאלתי מה זה BI, זה למעשה מערכות חכמות שיודעות לתכלל בין מידעים שונים שמגיעים ממגוון מערכות שלא עובדות באותן מערכות מידע. כי כל קופת חולים עובדת במערכת מידע שלה, משרד הבריאות עובד במערכת מידע אחרת, המחוזות, הלשכות, הרשויות המקומיות, שלפעמים צריכות לפנות אדם או לסייע לו בזמן פינוי. אז למעשה דרך חמ"ל הבריאות הלאומי אנחנו מפתחים דשבורדים דיגיטליים שיאפשרו לנו לקבל בזמן אמת, ככל שאפשר, את המידע. אציין שתמיד בזמן אמת אנחנו מופתעים ולא חשבנו על המידע שאנחנו באמת בהכרח צריכים. זאת אומרת, תמיד צריך שם איזשהו אדם בקצה, שנמצא מול המוסד בקשר ומבין את הדקויות של הבעיות שנוצרות, אם זה במיגון, אם זה בכוח אדם חסר, אם זה בכוחות מילואים שיוצאים, אם זה בנשות מילואים – פיזיותרפיסטית אשת מילואים שצריכה להגיע באופן גמיש יותר למשמרות, אם זה בעבודה שעשינו בתת-קרקע בבתי חולים תת-קרקעיים בשיקום בזמן אמת, בזמן המלחמות, ממש להפעיל קבוצות בזמן אמת. ראינו את זה בכל בתי החולים, ולשחרר גם לקהילה, ולחזק את הקהילה ככל שאפשר, כי ברור שלכל אדם עדיף להיות בבית מאשר בבית חולים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. בהקשר להתארגנות בזמן חירום, את הזכרת את היכולת להעביר מידע, לשתף במידע בחירום, אולי כמו במערכות אחרות, אנחנו עושים את זה משום הצורך באופטימיזציה בין צנעת הפרט לבין התפקוד היעיל. כי אני מייד שואל את עצמי למה שלא נעשה את זה בשוטף, למה כשאני מגיע למוסד א' אני צריך להביא נייר שהמערכת ממוחשבת הייתה מעבירה? בשוטף, ברגיל. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> האמת שיש כמה פרויקטים לאומיים שעוסקים בתחום הזה, והבסיס שלהם הוא שני העקרונות האלה – מצד אחד, שמירה על צנעת הפרט וצמצום הפגיעה בסודיות רפואית; ומצד שני, יכולת לייצר רצף של פעילות. כי בסוף האזרח - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זה דיכוטומי? האם יש רגע שבו מופעלת המערכת ונפתחים המסדרונות התת-קרקעיים הסודיים בין הארגונים? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> לא, זה לא דיכוטומי, אנחנו נערכים לזה. יש העברות מידע בחירום, וגם הן נעשות בשום שכל ובמקום מאוד מדויק כדי שלא לפגוע בסודיות של האדם. אנחנו מדברים על מערכות שבעיקר משתפות במידע ארגוני, שמעידות על חסמים, על תורי המתנה, על מיגון, על אחוזי המיגון, על אחוזי השחרור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> ואציין שיש גם פרויקט לאומי שנקרא "תיק תיאום טיפול", שהוא שיתוף פעולה מאוד חדשני בין רווחה, בריאות וחינוך, כדי לייצר עבור אנשים שזקוקים – שאנחנו נחבר בין המערכות שלנו למערכת יציבה. זאת אומרת שאם בן אדם מחפש את העובדת הסוציאלית – נגיד רופא משפחה שצריך לדבר עם העובדת הסוציאלית של אותו קשיש באותה רשות, הוא יידע לא את המידע הפרטני, מה קורה בתיק שלך - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אצל מי נמצא המידע. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> - - אלא מי העובד הסוציאלי שמטפל באותו תיק ומה הוא צריך ממני. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חשוב, יפה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אדוני, אני רק רוצה להגיד משהו. חוק ניוד מידע רפואי הוא חוק שחוקק בוועדת הבריאות אחרי הרבה מאוד שעות של דיונים בנושא של לתת מידע רפואי בין כל הגופים הרלוונטיים, שזה חוק מצוין, והוא נבנה בפלחים פלחים בדיוק בגלל בעיית הסודיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ובהקשר לדיון הזה מה את אומרת? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> זה מה שאני אומרת, שלדעתי חלק מזה אנחנו לפחות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> והוא גם ערוך לחירום? הוא נותן מענה לחירום? << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אני יודעת שזה ביום יום, וזה דבר ממש מבורך. אבל זה באמת אחרי המון שעות של דיונים, וזה אחד הדברים המבורכים, ולא כולם נכנסו בינתיים, אבל חלק כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> החידוד שאני מנסה לעשות בהקשר הזה זה האם החוק הטוב הזה שהתקבל נותן מענה נכון למדרגות של חירום. בכל מקרה, אני מבין שאתם מקיימים הבחנה בין העברת מידע, נקרא לו ארגוני, טכני, כללי, עד רמת מי מטפל, אבל לא בהכרח איזה תרופות לוקח החבר או החברה. תעודת זהות לא. נמשיך. מרים, בבקשה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> הדבר הנוסף שאני רוצה רק לציין זה ההקשר של התייחסות למרכיב של פוסט-טראומה ועיסוק בכל הנושא של הגדלת כוח אדם. בהבנה שהמרכיב הגופני הולך יחד עם המרכיב הנפשי, למעשה חיזקנו והכנסנו תקינה לכל מחלקה, שיהיה בה באופן יציב ככל שניתן עובד סוציאלי ופסיכולוג שיקומי כדי ללוות את התהליכים מלכתחילה. ואנחנו גם עוסקים בפרויקטים שמדברים על הרצף הזה של איך עוזרים לא רק לתפקוד הפיזי אלא לתפקוד התעסוקתי. בנוסף לזה, הסתכלנו על נושא כוח האדם הרב-מקצועי. נושא שיקום זה תחום שהרופאים בו הם לא מעל כולם. יש צוות ענקי שכולו חייב להיות חלק מהתמונה. זאת אומרת, המקום של הפיזיותרפיסט או המקום של הריפוי בעיסוק או המקום של האחות השיקומית – כולם קריטיים. ולכן עשינו הגדלה בכל המישורים, גם בנושא של שיפור תנאי שכר, כך שאנשים ירצו יותר להישאר במגזר הציבורי, וגם בנושא של פרויקטים ייחודיים שבונים אקדמיה יותר חזקה בתחום, ויכולים להגדיל את השדות הקליניים. כי הרבה פעמים זאת המגבלה – שאנחנו רוצים לגדל יותר סטודנטים וקשה להגדיל במסה את התחומים. בנוסף, יצרנו מלגות ייעודיות לתחום. וכאמור, אנחנו רואים גדילה של בין עשרות אחוזים למאות אחוזים, למשל, בנושא של פסיכולוגים שיקומיים גם עם גדילה של כמות המתמחים, מה שמאפשר לנו לדעת שזאת הצמיחה, זה דור העתיד של המטפלים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מרים, אם אני מסתכל על הנקודות העיקריות שהוצגו, אז בגדול מדובר על תקן, על המבנים וכוח אדם, ועל תיאום, ויסות, העברת מידע, וכו'. מה הסטטוס, איך את רואה את המציאות כרגע לעומת הדוח שהסתיים לפני שנה, ומה הפרספקטיבה לחומש הקרוב בשני הנושאים? הם שני נושאים שונים. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> קודם כול בעניין המבני ובעניין הפקת הלקחים, שאלת בהתחלה, אנחנו לוקחים את הלקחים, מאמצים אותם, עובדים איתם, ונמצאים בשיפור בכל התחומים. עדיין חוויית הלקוח במדינת ישראל תמיד צריכה להיות לנגד עינינו, ובסוף האדם בקצה. ואם מגיעות אלינו תלונות או מחשבות או תורי המתנה זה אומר שלא הגענו למקום המדויק והנכון, ולכן אנחנו ממשיכים לעבוד. יש לנו צפי לגדילה גם בכוח אדם, גם במחלקות, גם ביכולת של הקהילה בעצם לנהל את המקרים, ככל שאפשר, במבנה הקהילתי. יש לנו נהלים שנמצאים בהתפתחות ובכתיבה, כמו למשל, הניהול שלנו של החירום בשיקום, שהוא גם כמו שאמרת דבר גמיש, כי זה כמו אקורדיון, יום אחד אנחנו מורידים את כולם לתת-קרקע, יום אחר כך הם צריכים לעבוד כרגיל. אנחנו גם עובדים באופן ניכר על נושא השחיקה של צוותים. מערכת הבריאות עברה טלטלה, כמו כל עם ישראל, והיכולת היום לעבוד, למרות שהפידבקים על מערכת הבריאות הם גבוהים וטובים, אנחנו רוצים לראות את העובד בקצה ולראות כיצד אנחנו משאירים אותו ביכולת לתת מענה, כיצד מטפלים במטפל עצמו שעבר טראומות קשות לאורך התקופה. אז אני חושבת שיש התקדמות בכל המובנים, אבל עדיין יש לנו הרבה כאב על המקומות שעדיין צריך לשפר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, ממה שאת מכירה, מהנושאים שאת מכירה, ואת מתמצאת לפחות בשתי דיסציפלינות, נכון? סיכום, ודיברת על תחום הנפש, את מניחה שבעולם הסמוך, ועדת הכספים, אנחנו נראה את השורות הנכונות, את המשבצות הנכונות גדלות בשנים הקרובות. אין פה נציג אוצר, אבל ממה שאת יודעת, אנחנו בכיוון הנכון בהקשר הזה? << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> כן, בעצם תקצבנו את התוכניות הלאומיות, גם בבריאות הנפש וגם בשיקום, במאות מיליונים של שקלים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן, אבל זה אתם. אני שואל אם יש לכם חברים באגף תקציבים שמחזקים אתכם. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בהחלט יש לנו. זכינו לתמיכה ולגדילה. צריך לזכור שהשפעה של אירועי לחימה מתמשכים, אנחנו שלוש שנים בתוך מלחמה, לפני זה תקופת קורונה שמאוד השפיעה גם על הילדים, ואנחנו יודעים את התוצאות הנפשיות, וכמובן המצב הכללי במדינת ישראל דורש המשך השקעה בתחומי הליבה האלה. ואני מקווה שהתחומים האלה ימשיכו להיות מושקעים לשנים הקרובות, כי אנחנו בהחלט צריכים לעשות קפיצת דרך נוספת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור. ושאלה אחרונה בהקשר לקשר עם הגופים השונים, כולל הקהילה, קופות החולים, האם התיאום שאת אומרת שהולך ומשתפר כולל תרגילים מבוקרים, אולי על ידי רח"ל, אולי על ידי גורמים אחרים? זה אירוע מעניין, אבל דורש התמקצעות וכמובן שיתוף פעולה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בהחלט. אני באופן אישי אחראית על החירום אצלנו בחטיבת הרפואה. הנושא של חירום נמצא במשרד שלנו בראש סדר עדיפויות לאומי. יש תרגול, יש גאנט תרגול שנתי שעבר את כל המחלקות ובתי החולים השיקומיים, הפסיכיאטריים, בתי החולים הכלליים, לתרגל אותם בתרחישים שונים, אם זה תרחיש לחימה, ואם זה תרחישים שונים. רק בשבוע שעבר היה תרגיל חירום לאומי בהובלת רח"ל על נושא המוכנות לרעידות אדמה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז בתרגיל כזה אתם יורדים עד רמת הקהילה? אותי מעניין מה שהעלית כאן של פינוי חכם. חלק מהפעולות החשובות שעושים פשוט נדחה בכמה שבועות או חודשים, אבל חלק עובר לקהילה – זה הדבר שלגביו ירד לי האסימון – עובר לגופים אחרים. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז השאלה אם זה מתורגל. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> בוודאי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה דורש שיתוף פעולה והכרת החיוניות של הפעולה הזאת. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> קודם כול זה דורש המון תקשורת עם השטח, אנחנו נמצאים איתם בתקשורת ישירה, גם החברות באגף וגם כלל הגופים בתוך המשרד, אנחנו מתרגלים איתם, אנחנו מורידים נהלים, אנחנו מקבלים גם הערות חזרה מהם. כי כמובן שגם אנחנו לא תמיד נערכים נכון ומדייקים נכון את המענים. שיתוף הפעולה הוא מלא עם כל הגורמים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בסדר גמור, תודה. תודה רבה. אנחנו נעבור למשרד הביטחון, ואחר כך לגופים הרפואיים הנוספים. בבקשה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> היי, בוקר טוב. אני מכירה את הדוח, נציגות מבקר המדינה היו אצלנו, למדו אצלנו את האירוע. אנחנו מברכים על הדוח, בסך הכול נראה שאנחנו בכיוון הנכון. 7 באוקטובר תפס את אגף השיקום בעיצומה של יישום רפורמת נפש אחת, שהיינו מושקעים בה, וטוב שכך. לצערי, כי באמת היינו מוכנים יותר ממה שהיינו לפני, מבחינתנו אנחנו כמעט שלוש שנים במלחמה, אין הפסקת אש באגף השיקום. מדי חודש נכנסים כ-1,000 עד 1,500 פצועים חדשים, שנפצעים בכל אחת מהזירות. אנחנו במלחמה. אנחנו מתמודדים עם מספרים שמדינת ישראל לא ידעה עליהם. נכון להיום 89,000 נכי צה"ל, כשהתחזיות הן שנסיים את שנת 2028 עם 100,000 פצועי צה"ל מאז מלחמת תקומה. באמת אנחנו עם 26,000 פצועי מלחמת תקומה מאז 7 באוקטובר. מבחינתנו, הבנו מייד ב-7 באוקטובר שאי-אפשר להמשיך באותה דרך שפעלנו בה עד עכשיו, ההכרות צריכות להיות מהירות, השירותים צריכים להינתן אחרת. ובאמת פיתחנו תוכנית שקוראים לה "שיקום תחילה", ובכוונת מכוון דחינו את הוועדות הרפואיות על מנת לאפשר לפצועים לקבל את כל המעטפת שנבנתה בצורה מהירה מאוד, מעטפת כלכלית, מעטפת רפואית, שיקומית, כזו שתעטוף לא רק את הפצוע, כי הבנו שמאחורי כל פצוע יש משפחה, יש ילדים, שגם הם צריכים את התמיכה שלנו. ובאמת התכוונו שזה יהיה שנה, ואחרי שנה הפצועים ייגשו לוועדות רפואיות. כדי שהפצועים ייגשו לוועדות רפואיות מה שעמד לפנינו זאת חוויית הפצוע. ועדה רפואית בחוויית המטופל זה אירוע מלחיץ. כשבאים בפני רופאים וצריכים להוכיח את הפציעה זה מלחיץ. ולכן נערכנו וחיכינו למערך דיגיטל הולם, שיאפשר לאירוע של ועדה רפואית לעבור בצורה דיגיטלית, שבן אדם יעבור ועדה רפואית, ואחרי שבוע הוא יקבל את התוצאות שלו. ולא אחרי שנה הוא יעבור ועדה, יחכה לתוצאות, והם לא יתקבלו. ואכן התחלנו בצורה סיסטמתית ועדות רפואיות, עשינו התקשרויות עם חמישה בתי חולים. ועדות רפואיות נעשות היום בבתי חולים, כמו שיבא, כמו לוינשטיין, כמו בלינסון, ברזילי. יש לנו חמישה בתי חולים, ואנחנו עם הפנים קדימה. כל בית חולים שרוצה להצטרף ושאצלו ייעשו הוועדות הרפואיות יגדיל לנו את היכולת לעשות במקביל הרבה ועדות רפואיות. אבל התחלנו ואנחנו עובדים בשיטת FIFO, מי שנפצע ראשון מזומן ראשון, ואלפי פצועים יעברו מדי חודש ועדות רפואיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה רק להבין. אם כך יש שני עקרונות שאני רואה – אחד זה הסיוע הראשוני שניתן, לא יודע אם לקרוא לזה ברוחב לב, אבל הוא ניתן. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אפשר להגיד ברוחב לב. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רק שואל את עצמי, אפרופו מס רכוש, הם עסוקים בלחפש 2 מיליארד שניתנו בטעות, אז השאלה מבחינת - - - << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אז יכולים להעיד, יש פה נציגי אגף כספים אצלנו במשרד הביטחון, אנחנו לא מחפשים את החור שבגרוש, אבל יחד עם זה, באמת גיבשנו תוכנית שהיא תוכנית שכל פצוע – 70%, אפשר להגיד - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת, אתם הולכים על מה שברור מאליו ומעניקים לו את מה שנראה על פניו ברור מאליו. גם זה דורש מערכת של הערכת המטופל. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> נכון, הערכה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואיפה זה נעשה? איך? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה נעשה אין-האוס. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אצלכם. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אצלנו בתוך הבית נעשית הערכת נכות על ידי הרופאים, ויש קבוצות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> וזה רץ נכון מבחינתכם? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> מבחינתנו זה רץ נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מבחינת חוויית המטופל. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> לא רק מבחינתנו, גם מבחינת סקר שביעות הרצון שנעשה לפצועים. הפצועים קיבלו את המעטפת – משכירות של רכב ועד טיפול רפואי מלא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין. עכשיו השאלה השנייה, כשאתם עושים את הרפורמה הזאת או את ההתקשרות עם בתי חולים, במספרים, בכמה זה מאיץ את תפוקת מספר הטיפולים ביום? בדרך שאתם מודדים את זה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אנחנו עושים בבתי החולים ועדות רפואיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מדבר על הוועדות הרפואיות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה מאיץ. כל בית חולים יכול לקבל גרוסו מודו 500 מטופלים ב-500 ועדות בחודש. וזה המספר שבו אנחנו מצפים שבתוך שנה אנחנו נגמור את ה-Backlog שיש לנו של ועדות רפואיות, ואז נוכל באמת להיכנס לאיזשהו תהליך שעוברים ועדה רפואית וממשיכים הלאה. אז זה לגבי ההמלצה של ועדות רפואיות. אני רוצה לדבר על אגף השיקום לאן מבחינת יחס מטפל-מטופל. גדלנו בצורה מסיבית, ועדיין, כמו שאמרתי, אנחנו גדלים מדי חודש. זה דורש התאמות, זה דורש דיגיטציה מתקדמת. ואכן בחודשים האחרונים ישבנו סביב שולחן של ועדת מור יוסף, שמונתה על ידי שר הביטחון ושר האוצר, ובעצם בחנה את אגף השיקום קדימה – איך אגף השיקום, מה הוא צריך, מרמת איזה שירותים וטיפולים הנכים צריכים לקבל ועד מי ייתן את השירות ומה תהיה חוויית הפצוע. ואכן הוועדה המליצה את המלצותיה בתגבור ובתוספת כוח אדם משמעותיים ופיתוח מערך דיגיטל, מערכת דיגיטל חדשה לאגף השיקום. אנחנו יושבים על מערכת שהיכולת לעשות עליה שינויים ולהתאים אותה לשנת 2026 היא מוגבלת, ולכן גם פה בחדר יושב נציג של אגף דיגיטל. ואנחנו רצים קדימה כרגע בשני ערוצים – לטווח קצר לעשות שיפורים ושינויים במערכת, להמשיך לפתח את אתר האינטרנט שלנו. ולראיה, אחת מהתוכניות הוא שיקום ושירות עצמי. אנחנו נכנסנו לסלף סרוויס, לאפשר לפצועים להפיק לעצמם הפניות לכל בתי החולים וכל השירותים הרפואיים שהם צריכים, בלי לחכות לצוותים שלנו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת, הדיגיטל הוא כמובן מידע, נותן מידע, אבל הוא גם מאפשר לבצע פעולות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אם תרשי לי, אני מוסיף, מי שעושה את זה גם מרגיש תחושת מסוגלות ואחריות על החיים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> וכל אלה מורידים את העומס על העובדים במערכת ומאפשרים להם פניות לדבר האמיתי, לקשר עם הפצוע, ליכולת ללוות אותו בתהליכי השיקום ולא להתעסק בבירוקרטיות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בעזרת בני האדם והכלים הממוכנים את מרגישה שאתם יושבים נכון כרגע בנושא שהוזכר, התיעדוף בין הפניות השונות? אמרת FIFO, ויש בזה היגיון, אבל אני מניח שהוא לא ההיגיון היחיד בטיפול בכלל, ובנושא רפואי בפרט. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אני מרגישה שאנחנו בכיוון הנכון מבחינת הטווח הקצר, זאת אומרת שאנחנו מתעדפים נכון. השמיכה קצרה, אין מה לעשות. אם הכנסת לא תאשר, ואגף התקציבים באוצר, וכל מי שצריך, את ועדת מור יוסף, האגף לא יחזיק את הראש מתחת למים לעוד הרבה זמן בעומסים ובכניסות הפצועים, לצערי, שנכנסים מדי חודש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה הסטטוס של המלצות הוועדה? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> כרגע טרם אושר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה מוגש למי? למשרד הביטחון? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה במשרד האוצר. זה במשרד הביטחון. זה ברמת שר האוצר ושר הביטחון, גם משרד רוה"מ בתמונה. ד"ר גבעתי היא הרופאה הראשית שלנו, והייתי רוצה שהיא תוסיף כמה דברים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בוודאי. אני אשמח אם הוועדה תקבל את ההמלצות, אם הן לא סודיות במיוחד, וגם אם כן, אנחנו יודעים לקבל אותן. זה חשוב, כי מהדברים שדיברנו עד עכשיו, זה קופץ לי כנושא משמעותי לבקרה, וכמובן לסיוע, אבל לבקרה גם כן. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בהחלט. בשמחה. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> תודה רבה על ההזמנה. עברנו בקפדנות על הדוח. אני חייבת להגיד גילוי נאות, הגעתי לאגף השיקום לפני פחות משנה מבית חולים ברזילי באשקלון, הייתי סגנית מנהלת בית החולים. ואני חייבת פה הכרת הטוב למערכת הבריאות, כי אנחנו, חמ"ל משרד הבריאות ב-7 באוקטובר התחיל לפעול ב-7:45 בבוקר. אני לא יודעת אם אתם יודעים, זה חמ"ל ראשון שנפתח ונתן מענה למה שנקרא רידוד מטופלים. ואנשים שראיתי אותם ממש בסכנת חיים מיידית, אני שמחה לפגוש אותם איתי במשרד. לפעמים מקטרים על דברים, אבל אני שמחה שהם עובדים ומדברים ומקטרים, כי ראיתי אותם במצבים אחרים לגמרי. אז אני מורידה פה את הכובע, כי אני חושבת שמערכת הבריאות פה עשתה דבר נהדר, ואין לזה אח ורע בעולם של אחוזי הישרדות למי שהגיע חי לבית חולים. זה המדד שאנחנו בודקים. קודם כול, בשלב הראשון, מערכת הבריאות נאלצה, הייתה צריכה לתת מענה טיפולי מאוד מאוד דחוף. אחר כך אנחנו עוברים לשלב השיקומי. אגף השיקום נותן אפשרות בחירה למטופלים – ברגע שמישהו נפצע תחת שירות צבאי, אז הוא שייך לצבא, ואז הוא עובר באיזשהו שלב לאגף השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אגב, סליחה, ראיתי הגדרה, טיפול שלישוני או שיקום שלישוני, הכוונה אם הראשוני זה בשטח, שני במחלקות ושלישוני זה שיקום? << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> זה תלוי אם אתה מתכוון לתהליך השיקומי או לבתי חולים שלישוני. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני לא זוכר באיזה הקשר השלישוני הופיע. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> ברצון שלנו לתת מענה שיקומי מיטבי יש אפשרות למטופלים לבחור איפה הם מקבלים את הטיפול. אז צריך לזכור שמשרד הבריאות עשה תהליך מדהים עם פתיחת מרכזי שיקום נהדרים מבית חולים צפון בפורייה, ועד לדרום – לברזילי ולסורוקה. אבל בזמן המלחמה, בזמן החירום, האזורים צפונה לחדרה ודרומה לאשדוד היו תחת מתקפה יותר משמעותית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת, הייתה מגבלה לא רק של מקום, אלא גם של מציאות ביטחונית. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> הייתה מגבלה של מציאות שבעצם היה צריך להעביר למרכז הארץ. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה נושא חשוב. ואתם נותנים אפשרות, אולי זה לא הווקטור היחיד, אבל וקטור חשוב זה מה רוצה המטופל. אבל אז הוא צריך לקחת בחשבון שאין ארוחות חינם, שהוא רוצה מקום צפוף. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> את הזמינות. נכון, ואנחנו נותנים את האפשרות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> עיין ערך תל השומר, ששמעתי על צפיפות. ואז מה? << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> ההסתכלות שלי צריכה להיות שאגף השיקום של משרד הביטחון הוא חלק ממערכת הבריאות הישראלית, והוא צריך לנתב את המטופלים בצורה מיטבית, תוך התחשבות בצרכים וברצונות, אבל להבין שיש מרכזים מצוינים שלא נמצאים ב-03, והתפקיד שלי זה באמת להנכיח את זה ולהנגיש את המידע בצורה טובה למטופלים, איפה הם יכולים לקבל טיפול מיטבי. שוב, מוניטין הוא חשוב, ואורך זמן של תהליך שיקומי – בית החולים שיבא מנוסה בזה הרבה שנים, בתי חולים אחרים נכנסו רק לאחרונה. אנחנו כן רואים בהסתכלות הלאומית רצון, ואנחנו עובדים הרבה בשיתוף פעולה עם הרבה מרכזים יותר קטנים, כדי להנגיש מקסימום שירות ליד הבית של המטופלים. זה לא תמיד היה אפשרי, בטח שלא בחודשים הראשונים למלחמה. ואז מרגע שנוצרה איזושהי קהילה חברתית כזאת לאנשים צעירים, הם כן חיפשו את חברתם הצעירה, ולאו דווקא מקומות שיקומיים יותר קרובים לבית, אלא כן יותר קרובים לגיל הפצועים ולאופי הפציעה. זאת אומרת, יש לזה גם שיקול, והמטרה שלנו להנגיש בכל זאת את השירותים בצורה יותר רחבה. לגבי המידע, חוק ניוד המידע, שהוא חוק מאוד מאוד חשוב, שנכנס לתוקפו ב-2027, אנחנו עמלים עכשיו ברמה יומיומית להצטרף אליו, כי ברור לנו שאגף השיקום הוא חלק ממערכת הבריאות בישראל, והוא חייב לקבל מידע ולתת מידע. זאת אומרת, אנחנו נהיה שותפים. כי צריך לזכור שנכי צה"ל, התיק הרפואי שלהם בקופת חולים נשמר. בעצם יש להם כפל זהויות, הם שייכים לשתי מסגרות, ולכן חשוב לנו להנגיש את המידע ולא ליצור סיכון בטיפול, אלא להיטיב עם מטופלים, לתת טיפול אופטימלי. אני כן רואה אותנו כאגף השיקום כחלק משמעותי ממארג מערכת הבריאות, בין אם זה בתי החולים, בין אם זה קופות החולים, ואנחנו רוצים שיתוף פעולה, ולהגדיל את שיתוף הפעולה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני תקוע בהתאמה הזאת, באופטימיזציה בין הרצון שיש לו כמה מרכיבים, זה גם איכות הטיפול, הזכרת סוגיה חברתית, מעניין, המרחק מהבית, וכו'. יש משמעויות אחרות, נגיד, מי שיש לו קושי בניידות וצריך להגיע רחוק, ונגיד אתם מאפשרים, זה עולה כסף, צריך להתעסק עם זה, זה נכנס לתוך השיקול אולי. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> אנחנו מציעים. בתפיסה שלי, אני רופאה נוירולוגית בהכשרה שלי, מכירה היטב תהליכי שיקום, לא בפצועים, אבל בדברים אחרים. אני חושבת שהקרבה לבית ותהליכי אשפוז יום הם הכי הכי קריטיים בחזרה לחיים, וצריכים לתת אותם ליד הבית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני איתך, אבל בסוף נתתם עדיפות, בסוף יש פה עליונות לקליינט. עכשיו, אחרי שהוא הבין את הכול וקיבל החלטה, האם אתם תומכים בו? לוגיסטית, נקרא לזה, או בהקשרים אחרים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אני אענה על זה. אנחנו תומכים לוגיסטית, אנחנו מסיעים אנשים שלא יכולים להתנייד. יש לנו מערך של מוניות, אנחנו מסיעים, ואנחנו מלינים גם את בני המשפחה ליד במלוניות כדי לקרב אותם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מכיר את זה. נדמה לי שיש נציגי צה"ל בזום. אולי על התפר הזה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בדיוק, זה מה שרציתי להגיד, שבעצם ההחלטה לאן הנכה יגיע היא החלטה ראשונית של צה"ל. כשפצוע נפצע צה"ל אחראי על מדיניות הפינוי לאיזה בתי חולים הם יגיעו, ואנחנו נכנסים במעבר שהוא באמת מעבר חם היום בין צה"ל לאגף שיקום. כשהפצוע משתחרר מהשירות או כשצה"ל משחרר אותו, הוא מעביר אותו אלינו, ואנחנו פוגשים אותו כבר בבית החולים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אם ככה, הרי השיקום מתבצע גם תוך כדי היותו חייל, חיילת. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> המדיניות של צה"ל מתי לשחרר את הבן אדם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> השחרור קרוב לתקופת השיקום? יש קשר? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בוודאי, לפני, בדרך כלל. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> בתוך השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה די חידוש בישיבה כרגע פה. לא חשבתי על זה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בדרך כלל לפני שאנשים מגיעים לשיקום הם מגיעים למחלקות האשפוז, ובתווך הזה הם עוברים לאגף שיקום, ומאותו רגע הם באגף שיקום. צה"ל בעצם ממליץ ומחליט מה תאריך השחרור מצה"ל של כל אחד ואחד מהפצועים, ואז הוא מעביר אלינו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, מצבים שבהם, מטבע הדברים, זה עולה לתקשורת, אנשים שהשתקמו וחזרו לפעילות כחיילים, אבל הם עושים את זה אחרי שבדרך כלל הם משתחררים לתקופת שיקום? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> כן. צה"ל מחליט האם הוא משחרר אותו במסגרת גימלים ור"ם 2 שלו, או שהוא משחרר אותו שחרור גמור מהשירות ואז הוא עובר אלינו. אנחנו על פי חוק מטפלים רק באנשים שמשוחררים מצה"ל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> משוחררים בקביעות. עושים מילואים אולי, אבל משוחררים. << אורח >> ליאת שיק נוה: << אורח >> כן, משוחררים בקביעות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת אומרת שצה"ל הוא רכיב משמעותי יחד עם בתי חולים, קופות חולים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> נכון. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> וגם צריך לזכור שהרבה פעמים אנשים שעשו טיפול במקום מסוים ירצו להישאר לשיקום באותו מקום, כי יש את הרצף הטיפולי. אז מדיניות הפינוי, לצורך העניין במסוקים אפילו - - - << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> של צה"ל. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> מדיניות הפינוי משפיעה מאוד משמעותית על המשך תהליך הטיפול ועל המשך תהליך השיקום. לא לכל בתי החולים יש את אותו גודל של מנחת או אפשרויות לנחיתות. צריך לזכור את זה, זה חלק משמעותי במדיניות הפינוי והמשך הטיפול. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בהקשר הזה אני מניח שברגע שמתאוששים והמשפחה נכנסת לעסק, אז יש רצון, לפחות לשני כיוונים, אחד זה המוסד המועדף, מבחינת האיכות, הרקורד, וההתמחות הקונקרטית, וכו'; והמרחק מהבית. אני מניח שיש את שני הדברים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> ודבר נוסף שאני אוסיף, אנחנו באגף השיקום הבנו שאנחנו צריכים לפתח שירותים דרך המגזר השלישי של שיקום בית – לאפשר לפצועים לחזור למשפחותיהם ולקבל את כל הטיפולים בבית. והמודל שפיתחנו עם כמה חברות, אבל בעיקר עם חברת צבר, למשל, את השירות לפגועי ראש. בעצם כשפגוע ראש משתחרר כבר מבית החולים, גמר את תהליך השיקום, מגיע הביתה, הוא צריך המשך טיפול. אי-אפשר להשאיר אותו בבית ללא כל טיפול, ולכן לתווך הזה הכנסנו את המגזר השלישי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> איזה משרד ממשלתי? אגף השיקום למול - - - << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> במשרד הביטחון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל מול משרד נוסף או הקהילה, מול הרשות המקומית או המשפחה מול החברה? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> מול חברות פרטיות שמהן אנחנו רוכשים את השירות של מתן מעטפת רפואית שיקומית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז זה אתם נטו, זה לא באמצעות הרשות המקומית, משרד הבריאות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אנחנו באגף השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. היו כמה הערות, עדכון פגועי הנפש על מורטוריום של שנה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> על פי חוות דעת הפסיכיאטרים המובילים במדינה, נכות נפשית מתגבשת אחרי שנה. גילי, את יכולה גם לעזור לי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההערה הייתה לגבי העדכון של המהלך. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> צריך לזכור, בשלב הראשון מקבלים את הטיפול as is. מי שמגיש את בקשת ההכרה כבר מקבל את הטיפול. אנחנו אומרים שההתייצבות של המצב בהחלטה לטווח הארוך - - - << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> טיפול רפואי מלא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. הוועדה רפואית או הסיכום יתגבש. ההערה הייתה לגבי הודעה או הבהרה של המצב. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אז הדבר מובהר, באמת הדבר הובהר, מובהר באתר האינטרנט שלנו באזור ההסברתי. אני ממליצה לכולם להיכנס. ההערה שלכם בהחלט הובאה לאוזניים פתוחות, ואנחנו עדכנו, ויש היום את המידע באתר באזור ההסברתי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> השאלה היא הפרואקטיביות גם לגבי הזכויות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> הקמנו, כחלק מהתובנות שלנו, עם תחילת המלחמה, זה לקחת את המעט תקנים החדשים שקיבלנו ולהקים מחלקת קשרי לקוחות, מתוך הבנה שהפצועים, הם ובני המשפחה, זקוקים לאשת קשר אישית שתנגיש להם את המידע, שתהיה איתם בקשר, שיהיה להם את הנייד שלה, והם יוכלו להתקשר והיא תהיה זו שרצה עבורם. ואכן הוקמה מחלקה כזו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני מניח שיש מגוון מאוד גדול של צורך בהכרת הזכויות או בכלל בקשר איתכם, והאם התבצע תיעדוף כזה. בסוף יש לכם כוח אדם מוגבל במספר, מוכשר ביכולותיו, אז כיצד זה מתבצע? אני מניח שיש כאלה שרק צריכים לוודא שהם יודעים איפה נמצאים הזכויות פעם בתקופה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> קודם כול, התיעדוף הוא שקשרי לקוחות יש רק לפצועי המלחמה, רק לפצועי חרבות, וביחס של 1:200. זאת אומרת, עובדת על 200 פצועים, שזה סביר, והיא זו שעושה להם את הנגשת הזכויות. דבר נוסף זה מצפן הזכויות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה בדרך כלל בתקשורת לא פנים אל פנים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה גם וגם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> על פי הצורך גם וגם? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה יכול להיות גם וגם על פי הצורך. שירות נוסף זאת תוכנית תל"ם, חבל שצה"ל לא פה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מייד אלוף משנה אבי יעלה בזום. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> צה"ל נכנס יחד איתנו מתחת לאלונקה וגייס 20 אנשי מילואים לתוכנית שנקראת תוכנית תל"ם, זה בדיוק לאותם חבר'ה פגועי הנפש, שבעצם איש מילואים מתלווה אל אותו פצוע, ועושה להם את כל הנגשת הזכויות ומלווה אותם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, להבדיל מהאירועים הטרגיים, יש בתחום הפציעה ליווי אישי מעבר לאחד על 200, יש נגיד מה? אנשי מילואים, שיש להם מה? כמה? כמה להם יש? עשרה, 15? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אנשי מילואים שמתלווים, הם מקבלים הכשרה כזו, לדעתי, הם מעל 1,000 עד היום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כמה כל אחד מהם מקבל? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> משהו כזה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כלומר, מאפשר להם ממש קשר אישי, היכרות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> הקשר האישי, ששונה מהקשר שלנו, והם מצליחים להגיע אליהם הביתה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מאיזו רמת נכות אתם עוסקים בזה? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה כל מי שבעצם הוכר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את מדברת על שיקום או בכלל? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> כל מי שהוכר עקרונית, והוא בוודאות נכנס למערכת שלנו שהוא פצוע, מקבל שירות כזה. כמובן של תקומה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מעניין. הם עושים את זה בהתנדבות, במילואים? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בימי מילואים. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> גם צריך לזכור שמתאמי הטיפול שלנו כבר נכנסים אל פצועים בבית חולים, בזמן השהות שלהם בבית חולים, ומחברים אותם לאגף השיקום. זה לא שאנחנו מתנתקים, זה לא שחייבים להשתחרר מהצבא ואז זה עובר אלינו, יש חפיפה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בואו אלינו, כיף להיות פצועים. יישר כוח. אנחנו נעבור לאלוף משנה אבי שינה. שלום, אל"מ א'. << אורח >> אבי שינה: << אורח >> צוהריים טובים, אדוני היושב-ראש, תודה על ההזמנה. קודם כול, אנחנו רואים בשיקום פצועים משימה לאומית מהמעלה הראשונה, וחיל הרפואה והמטפלים של חיל הרפואה החל מתחילת המלחמה נמצאים בשדה הקרב ומטפלים בפצועים עם תוצאות חסרות תקדים לטובה, בשיתוף פעולה מלא עם מערכת הבריאות הלאומית. ההישג הזה הוא באמת הישג שנגזר גם מהגבורה של המטפלים והמטפלות שלנו בשדה הקרב, אבל גם כמובן משילוב ידיים מעולה עם בתי החולים הכלליים, האקוטיים, וכמובן עם מערך השיקום. בעצם מהרגע הראשון מטפלים בפצוע בנקודת הפציעה ומפנים אותו לבתי החולים, כאשר שמעתי במהלך ההתייחסויות לגבי מדיניות הפינוי ולאן מפנים, אז קודם כול המדיניות נגזרת מרשות האשפוז העליונה. רשות האשפוז העליונה היא גוף של משרד הבריאות, ומשם בעצם צה"ל מממש את המדיניות. קצין רפואה ראשי הוא אכן חבר ברשות האשפוז העליונה, ויעדי הפינוי נקבעים בהתאם לדחיפויות הפינוי, לכמה מהר צריך להביא את הפצוע לבית החולים, עם שיקולים אחרים שרשות האשפוז קובעת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יש מן הסתם סוג של חמ"ל, אלו החלטות שצריכות להתקבל ממש באותו רגע, נכון? על פי הצורך, על פי כמה מאוכלס. << אורח >> אבי שינה: << אורח >> אמת. המדיניות הכללית נגזרת מרשות האשפוז העליונה, ובסופו של דבר בזמן אמת יעד הפינוי נקבע על ידי צה"ל, ומשם מפנים את הפצוע, וזאת ההגעה לבית החולים האקוטי. אז אנחנו מממשים את האחריות שלנו כמובן בשדה, וממשיכים לממש את האחריות שלנו על משרתי צה"ל גם בבית החולים. כאשר הוא נכנס לבית החולים הוא עובר לאחריות של יחידה שנקראת יחידת ר"ם 2, שבעצם מהווה חלק ממערך השיקום הצה"לי. וכאן בעצם הוא פוגש, וכאן אנחנו משלבים ידיים בצורה מאוד טובה, גם עם מערכת הבריאות האזרחית וגם עם החברים והחברות שלנו מאגף השיקום. כמו שנאמר פה, יש מתאמת של אגף השיקום שעובדת בצמוד עם יחידת ר"ם 2 בבית החולים, ובעצם שם מתחיל ההליך של העברת המקל, אם נדרש, בין צה"ל לבין אגף השיקום – כאשר אנחנו מסתכלים על שלוש אוכלוסיות ייחודיות: אחת זה משרתי החובה; שתיים זה משרתי הקבע שהרבה פעמים נשארים באחריות משותפת שלנו ושל אגף השיקום, שמקבלים מענה משולב; ושל משרתי המילואים. אז זאת התייחסות ראשונה לגבי יעד הפינוי. לגבי ההחלטה על המשך השיקום, ברגע שהפצוע מסיים את השלב האקוטי, אז בעצם ההמלצה על השיקום ניתנת על ידי המחלקה המאשפזת, שהיא הגורם המרכזי שקובע את ההמלצה על השיקום. לא כל פצוע בהכרח ישתחרר לשיקום, לא כל פצוע בהכרח ישתחרר לשיקום אקוטי בבית חולים שיקומי, חלקם גם ישתחררו לשיקום אמבולטורי, זה הרוב המוחלט. בסופו של דבר הם צריכים להשלים טיפולים משלימים כאלה ואחרים, ולכן המחלקה המאשפזת היא זאת שממליצה, ולא לכל בית חולים שיקומי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבי, אני רוצה להבין. נדמה לי שיש פה בעצם ארבעה שותפים לחייל – אנחנו מדברים על חיילים –אחד, צה"ל; המערכת האזרחית, הבריאותית, בית החולים; משרד הביטחון והחייל, משפחת החייל, והם כולם בצומת הזה של החלטה מה עושים אחרי השחרור מהטיפול האקוטי. הם כולם בעצם שותפים לרגע קבלת ההחלטה? אני מניח שבסוף המשפחה מחליטה. << אורח >> אבי שינה: << אורח >> נכון. לזכות המערכת שלנו, שהיא גם עם האגף וגם עם המשרד, אנחנו באמת פותחים את כלל האופציות אל המטופלים, מתוך הבנה שלפעמים זה גם מאוד קשה לקבל את ההחלטה ולפעמים צריך לחזור על המידע מספר פעמים. ואנחנו גם מבינים את המורכבות והמצוקה שבה גם הפצוע וגם משפחתו נמצאים, ולכן השיחות האלה הן שיחות קשות, ואנחנו מבינים שנדרש לחזור. אנחנו גם מפיקים את הלקחים שלנו ועובדים, כחלק מההערות, גם להעביר את המידע בצורה עוד יותר נהירה וברורה למשפחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בנקודה הזאת יש לכם בטח, לצערי, אלפי התנסויות, מי הקייס מנג'ר מבחינת, נקרא לזה, המערכת? משפחה יש אחת, גם שם בטח יש כל מיני, אבל מבחינתכם מי מוביל בסוף? << אורח >> אבי שינה: << אורח >> קודם כול המחלקה האקוטית היא זאת שקובעת את ההמלצות לגבי המחלקה שבה הוא מאושפז. לצה"ל אין בתי חולים כלליים, אין לנו יחידות שיקום משלנו. הרופא שנמצא בר"ם 2 ביחידה שמלווה את הפצוע באותו בית חולים הוא בעצם נושא באחריות כלפי המטופל, כאשר או הרופא או האחות שנמצאת שם מציגים למטופל את האפשרויות שמתכנסות עם ההמלצות של המחלקה שמשחררת, ואז פורסים בפניו את האופציה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. ופה בנקודה הזאת, מה אגף השיקום, חברות מאגף השיקום, ליאת, מה המקום שלכם בקטע הזה? צה"ל ברור, ר"ם 2, המחלקה ברור – בקטע היציאה מהמחלקה לכיוון שיקום? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אצלנו יש, כמו שאמר אבי, מתאמת טיפול מהצד שלנו, אנחנו קוראים לה "מקשרת", שהיא נכנסת כבר ביד החמה במחלקת האשפוז בבית החולים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה סוג התרומה שלה בקטע הזה? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> היא בעצם מביאה את כל עולם הזכויות, כל עולם הקשר עם אגף השיקום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ומטמיעה את זה בהחלטה של לאן ללכת, למשל? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> מבחינתנו באמת מאפשרים לפצוע, וזאת המדיניות, אנחנו בקטע הזה זורמים עם הפצועים ובני המשפחה, גם אם הם גרים בצפון והם רוצים להיות בשיבא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הבנתי. וזה מה שדיברנו קודם על הלוגיסטיקה, נגיד המשמעויות הלוגיסטיות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אנחנו נמצאים יחד. << אורח >> אבי שינה: << אורח >> אנחנו נמצאים עם אגף השיקום יד ביד, כי אנחנו מבינים, כבוד היושב-ראש, שהמעבר לחיילי חובה, אם הם פצועים ברמה שהם לא כשירים לשרת יותר, הוא גם מעבר מאוד קשה נפשית. הם משתחררים, אנחנו מבינים את הרגישות, ולכן אנחנו יד ביד כאן עם האגף, ועושים את זה ביחד, כאשר באמת מה שמכתיב את הייעוץ שלנו זה כמובן הצרכים הפיזיים, הצרכים הנפשיים, הצרכים הסוציאליים. כמו שגם ליאת מהאגף אמרה, גם אנחנו בזמן שהם באחריותנו נותנים להם הסעות, הלנות, את כל המעטפת הנדרשת, את כל התמיכה הכלכלית שגם אנחנו נותנים דרך אגף כוח אדם שלנו ומחלקת הנפגעים שלנו, את כל השיפוי כדי לעזור להם בתקופה המאוד מורכבת הזאת. ובסופו של דבר ההחלטה לאן לעשות את השיקום – אנחנו פורסים בפניו את האופציות. לשמחתי, אנחנו עובדים עם כל בתי החולים השיקומיים בארץ, אנחנו עובדים עם כל בתי החולים הכלליים בארץ, ואנחנו יודעים יחד עם האגף להציע באמת את המניפה הרחבה ביותר, לתת לפצוע לבחור מה הכי נכון עבורו. ואתה מבין, כבוד היושב-ראש, שהרבה פעמים זה נגזר מכל מיני החלטות של המשפחה והפצוע עצמו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. תודה רבה. אני מבקש כרגע לתת פתחון פה לשני מנהלים שנמצאים איתנו – פרופ' אוהד הוכמן מבני ציון וד"ר אורלי ברק צפריר. אוהד, בבקשה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אז קודם כול תודה רבה. אני חושב שלא סתם מנהל בית חולים כללי מגיע לדיון כזה, אני חושב ששיקום זה דבר מאוד מאוד חשוב, ואני רואה את זה גם יחד עם בית החולים שלי כשליחות. אני רוצה גם להגיד תודה למבקר המדינה על הדוח. ועכשיו אני אתן קצת חידודים למה ששמעתי פה. גם במלחמה שיקום נדרש גם לפצועים שהם לא במלחמה, ואי-אפשר להסתכל על הדרישה לשיקום רק מצד הפצועים. הגורם היחיד שיודע לבנות את התמונה כולה, אמרתם BI וזה ופה ושם, זה לא רק פצועי צה"ל, זה לא רק פצועי נפגעי איבה, זה גם אנשים שצריכים עכשיו שיקום כי קרתה להם מחלה, שברו את הרגל בלי קשר, וגם להם מגיע. זה בניגוד, נניח, לפציעה שהיא פציעה אקוטית שאנחנו מצילים חיים, זה יכול לדחות מישהו שצריך ברמת העיקרון שיקום, ניתוח אורתופדי להחלפת ברך, אז נעצור את הניתוח. אבל החבר'ה האלה השיקומיים, אותם אלה שלא נפצעו או שזה קרה להם במלחמה, אנחנו מפסיקים את השיקום, אנחנו פוגעים בבריאות שלהם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רק שנייה. דיברנו קודם על מערך, על אלגוריתם משוכלל של פינוי ותיעדוף ויצירת מענים בזמן החירום, העניין הוא של זמן חירום. בשוטף, לצערנו, מגיעים פצועים, חיילים, וכו', אבל בהיקפים שהמערכת מסוגלת להכיל. אתה מדבר על מצבי חירום. מחר, אמרנו, יכולה לקרוא רעידות אדמה או אירוע אחר מסיבי, וזה אותו עניין. אז אני רק שואל, משרד הבריאות, האם אותו מערך לוקח בחשבון ומתעדף שיקום מול שיקום, איך נגיד? << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> שמענו פה שלא. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני לא שמעתי. האוזן שלך יותר בריאותית, יותר מוזיקלית. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אז אני אסביר. אם בסופו של דבר מי שמחליט לאיזה בית חולים ללכת זה החייל, אז ברמת העיקרון אין שום ויסות. שמענו פה שלא. מעבר לזה, מישהו הסביר לחייל את הממצאים שדוח מבקר המדינה הראה, שהוא מקבל פחות טיפולים במקום שהוא נורא רוצה, כי יש מסיבות חברתיות, וכד'? מישהו אמר לו את זה? מישהו יידע אותו בזה? מי יכול להגיד לו את זה? מאיפה הוא יודע את זה? אתה אמרת, ואני מצטט אותך: אחרי שהוא יודע הכול הוא יחליט. הוא לא יודע הכול. הוא ממש לא יודע הכול. וכמו שעושים ויסות לפצועים, לא תמיד כאשר מישהו נפצע במלחמה מביאים אותו למקום הכי קרוב. מביאים אותו למקום הכי קרוב - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ההערה שלך מאוד ברורה ומאוד הגיונית. אני רוצה שנייה לעצור ולשאול את מרים –מרים, אם תוכלי להתייחס לנקודה המאוד חשובה הזאת. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> זאת נקודה קריטית להבנה של ההבדל בין המערכות. בעצם למשרד הבריאות יש הסדרי בחירה, הוא פרוס על כל הארץ, הוא עובד עם זקנים כצעירים, אנחנו מאוד עובדים על השוויון הזה. משרד הביטחון מגיע בפרספקטיבה אחרת, הוא מגיע לתת את השירות בסוף לנקודת הקצה לחייל. ומשרד הביטחון לאורך השנים אפשר בעצם בחירה גם על אזורית לבית החולים שהחייל רוצה. עכשיו זה מתנגש, נמצא בחוסר הלימה לבין איך שמשרד הבריאות מנהל את המטופלים שלו, ולכן נוצר פה מתח מסוים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> קודם כול אני מודה לך, אדוני המנכ"ל, על זה שהעלית את הנקודה, סוגיה מאוד חשובה. אני רוצה רק לשאול אם ועדת מור יוסף עסקה, אני מניח שלא, בפעילות של תוך משרד הביטחון? בעצם השאלה היא האם אנחנו יוצרים מערך של תיעדוף או ניהול מדינתי שיכול לתת תיעדוף מסוים שצריך להחליט אותו? היום התיעדוף הוא של 100% של המערך שנותן שירות לפצועים, לחיילים. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> ישנם מצבים רפואיים גם במשרד הבריאות שבהם אין הגבלה בבחירה, שכל אחד יכול לבחור. לדוגמה, טיפול אונקולוגי, טיפול בנוירוכירורגיה, כל מטופל מכל קופת חולים זכאי לטפל בכל מקום שהוא בוחר בארץ. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> וזה נובע? << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> מהחלטה של משרד הבריאות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה בא מהמקום הנפשי, נקרא לזה – למה זה ככה? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> השירותי. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> לא נפשי. ההבנה היא שזה הרצון לתת שירות מיטבי ולא להגביל את השירות למה שיש בהסדרי בחירה לקופה באותו אזור. צריך לזכור שבארץ בקופות חולים יש הסדרי בחירה שונים בכל מקום ואזור. אני, לדוגמה, גרה באזור קריית גת, אני לא יכולה לקבל טיפול בחיפה אם אני רוצה. בהסדרי בחירה יכולה לקבל X בתי חולים בסביבתי לפי הסכמים של קופת החולים שלי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תבואי אלינו, יש לנו יוספטל, ברזילי, מה קרה? בסדר גמור. אחלה סורוקה שבעולם. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> נכון, סורוקה נהדר, ברזילי נהדר. אבל מה שאני אומרת, שיש החלטה של משרד הבריאות לארבע מחלות בהסכם בחירה שאתה יכול לבחור איפה שאתה רוצה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואת משווה את העניין? << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> אגף השיקום אומר: אנחנו מחריגים את הפצועים ונותנים להם אפשרות בחירה כלל ארצית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה להידרש לסמנטיקה, לדקדוק. אגף השיקום שנותן הוא מדינה שיש לו צבא, או מדינה שיש לה משרד ביטחון ולא ההפך. זאת אומרת, מה שברור זה שאתם מסכימים על העובדות, שיש פררוגטיבה, יש עליונות, יש יכולת קביעה של משרד הביטחון על פני המערכת כולה. והשאלה האם זה הוכרע, האם זה דבר שנדון? זה לא מקרה, חבר'ה, זה לא איזה אירוע קטן. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> אני לא קוראת לזה עליונות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> באלגוריתם של תפיסת ההפעלה של המשאבים הבריאותיים הלאומיים נאמר: אם בשורה התחתונה – בהקשר הזה, במשפחה, החייל – אבל דרך משרד הביטחון שמקבל את ההחלטה, זה מה שיהיה. זה קורה, את אמרת בעצמך בטיפול אונקולוגי. אומר המנכ"ל: בואו נחשוב על זה. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> הטיפול באגף השיקום כפוף לחוק הנכים. חוק הנכים מאפשר את מתן הטיפול המורחב לנכי צה"ל כשהמדינה בחרה להצביע על החוק, ובצדק. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> החוק הזה, זה מה שהוא אומר, בין היתר? << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> חוק הנכים מאפשר לנו לתת טיפול אחר במסגרות שאנחנו נותנים. ואנחנו נותנים פה אפשרות על-אזורית לכל המטופלים לקבל, כפי שיש במחלות מסוימות במשרד הבריאות באונקולוגיה ובנוירוכירורגיה, ואני לא זוכרת במה עוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת תוספת חשובה, שהחוק ראה את זה ואמר: כן, אני רוצה לתת עדיפות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> לתת בחירה. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> לא עדיפות, בחירה. לכן אני אומרת שזה לא עליונות. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> למה עדיפות? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> חבר'ה, זאת עדיפות. בסוף, בסוף כשהחבר יעשה תוכנת ניוד זה נותן עדיפות. בסוף זאת לא בחירה שלוקחת בחשבון את כלל הצרכים ומתעדפת בריאותית את מה שנכון, או מייצרת אופטימיזציה של שימוש בבריאותית, אלא מנסיבות – לא יודע איך לקרוא לזה – החלטה, כן, במקום הזה, החלטה חברתית, החלטה שמונעת מהקשרים אחרים. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> החלטה ערכית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> החלטה ערכית, נקרא לזה, רגשית, חברתית. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> בסופו של דבר, חבר הכנסת, אם בן אדם בוחר להגיע למחלקת שיקום בבית חולים, ואין שם מקום, הרי הבחירה בסופו של דבר היא בחירה מוגבלת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל הוא ייקח את המקום האחד או השניים שמחכה לאותו אחד שיבוא כעבור שעתיים. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> לא, לא, זה לא קורה. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> זה קורה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> זה קורה בקטן. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> זה לא נכון. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אבל אני חייב רגע לשים בפריים. אני מניח שהמטרה של כל יושבי השולחן פה היא לתת טיפול רפואי מיטבי. אומנם משרד הביטחון רוצה, הוא רוצה לכולם, אבל הוא רוצה לאנשים שלו מיטבי. בשיטה הזאת ראינו שזה לא מיטבי, זה הכול. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רק הערה. הערה שאני לא מכיר את הפרטים, אבל היא נשמעת כמו הערה שיש בה השפעה רצינית מאוד על המציאות, זה שזה יושב על חוק סטטוטורית פורמלית, זה יושב על חקיקה שמאפשרת את זה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אני אשמח לראות את החוק, אבל אני רוצה להגיד עוד פעם איך שזה קורה בפועל. בפועל בחלק מהמקרים החייל נמצא במחלקה אקוטית, הוא תחת צה"ל, עדיין משרד הביטחון עוד לא נכנס – נכנס, אבל אולי ברקע – ומה שקורה זה דבר מאוד מאוד פשוט – מגיע חייל מר"ם 2 שמכיר את תל השומר, ואומר לו: לך לתל השומר. וככה זה קורה. אני יכול לתת לכם דוגמה. בגלל זה אני אומר, הוויסות עוד לא נפתר. הייתה לנו עכשיו מלחמה, היו אנשים שנמצאים ברמב"ם. קודם כול, כדי לקבל מידע שיש פצוע ברמב"ם שצריך שיקום, אני ממש צריך ללכת לשם. אין מידע כזה שאומר את העניין הזה. אני הולך להיפגש עם מנכ"לית רמב"ם ביום חמישי כדי לנסות לפחות בינינו להסדיר את זה. יש דבר כזה, אני אוריד צוותים, להם אין שיקום, אני אוריד צוותים מייד כדי שאנשי השיקום שלי יתחילו לטפל בחיילים, כי שיקום מתחיל ברגע אשפוז המטופל, אבל זאת לא שיטה. צריך שיהיה פה מצב שבו אנחנו מקבלים את המידע הזה, ונותנים לאנשים המתאימים שגרים באזור הצפון – מה שקרה, הגענו, כבר ר"ם 2 אמרו: אתה הולך לתל השומר. עכשיו לך תוציא את זה. והוא לא מקבל את זה מהכרה מלאה של המידע. הוא לא יודע. הרופא במחלקה האקוטית זה האלוהים שלו ושל משפחתו. אמרו לו תל השומר, הצבא אמר תל השומר, הוא ילך לתל השומר, לא תוציא את זה ממנו. אם זה היה באמת מהכרה מלאה – אני אספר לכם רק סיפור, ואני אעבור לעוד כמה חידודי נושאים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רק בקצרה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> ממש בקצרה. במלחמת חרבות ברזל אני מקבל טלפון, יש אימא של חייל שרוצה לדבר איתך. היא באה אליי למשרד. יש לכם מחלקת שיקום בבני ציון? אני אומר כן. הם גרים בקיבוץ יסעור. הוא אומר אנחנו עוברים. ביום שהיא עברה, היא באה אליי למשרד ואמרה, היא עובדת סוציאלית במקצועה, היום הפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי לשתי הבנות שלי שנמצאות בבית ביסעור, כי הן שלושה חודשים לא ראו אותנו בבית. עכשיו, אם היא לא הייתה יודעת שבבני ציון יש – החייל היה בבית חולים במרכז הארץ וקיבל טיפול מצוין, אבל המשפחה נקרעה בין שני המקומות האלה. מישהו מיידע אותם בעניין הזה שיש להם יכולת אחרת? אני לא בטוח. ואני חושב שכמו שיש מחסניות לטיפול, לפינוי פצועים בזמן מלחמה, לא שואלים את החייל: אתה הולך לתל השומר, אתה הולך לאיכילוב, אתה הולך לזה. יש מחסניות, ומביאים אותם במחסניות. ברור שאם יש מישהו דחוף דחוף דחוף – הכי קרוב. אבל אם לא – לתל השומר, לאיכילוב, ודברים כאלה. צריך בשלב מסוים שתהיינה מחסניות שלא נייצר מצב כזה. אני חושב שמיציתי את העניין הזה. אני רוצה לדבר על מיגון וכוח אדם. מיגון, השתנה משהו בעקבות האיום האיראני, ואנחנו צריכים מיגון הרבה יותר משמעותי, וחלק גדול ממחלקות השיקום לא ממוגנות. כאשר התחלנו להתארגן בבית החולים, וביקר אצלי מנכ"ל משרד הבריאות, אמרתי: תקשיב, השיקום שלי בכלל לא ממוגן, מה אני כרגע עושה? כי יש לי גם מטופלים רגילים, וגם אני מתחיל להבין שעוד מעט יהיו לי מהצפון. ואני חייב להגיד שהתחלנו לחפש, בעזרה שלמה של משרד הבריאות, ומצאנו מקום ממוגן, והעברנו את מחלקת השיקום למקום ממוגן על פי כל החוקים. זה נשמע טוב, אבל מה זה היה המקום הזה? זה היה מקום בבנייה שעוד רגע מאויש, והם אמרו: בואו ננצל את ההזדמנות. זאת לא תורה סדורה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> זה כן, שנייה, זה כן תורה סדורה. אני רק יכולה לציין את זה. בעצם אנחנו צריכים להחזיק עתודה מסיבית של מקומות שאפשר להעביר אליהם. עכשיו, מה סוג המקומות האלה? זה או שאנחנו פשוט - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הם ניידים, זו רשימה ניידת, מתעדכנת. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> זו רשימה של שלושה סוגי מוסדות: אחד, זה לבית חולים אחר, כמו שעוברים לתת-קרקע של בית חולים אחר ואורזים בית חולים בתוך בית חולים; שתיים, זה למקומות שאנחנו מייעדים אותם מראש, והם עומדים אפילו ריקים, או חניונים ציבוריים שאנחנו ממירים אותם; ושלוש, זה למקומות שעוד לא נפתחו, ויש לנו רשימה כזאת שכל הזמן מתעדכנת, שאנחנו בודקים אותם, את מה אנחנו יכולים לזרז בפתיחה כדי לנצל את אותו בית אבות, מרכז גריאטרי אקוטי, כדי לייצר פתרונות. אז יש לנו פורום שלם בחמ"ל הבריאות הלאומי שנקרא "פורום מחסניות", שאנחנו עובדים באופן תדיר על לייצר פתרונות כאלה ולראות בתהליכי רישוי. אז זו שיטה, אבל קודם כול היא מאוד חדשה. זאת אומרת שפיתחנו אותה לדעתי ממש באופן יותר מוסדר בעם כלביא. ודבר שני, היא מאוד מאוד מאוד מצריכה הרבה מזל, באיזה מצב אתה נמצא וכמה אתה צריך לפנות ומה היקף המערכה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אני מציע לא להסתמך על מזל. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> צודק. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> תראו, אני יודע שבשעת חירום יש לי צ'ק ליסט שמחלקת הדיאליזה שלי, שלא ממוגנת, עוברת בשעת חירום למקום מסוים. אני יודע. יש לי רשימת תיוג, אני מתואם עם המקום, וכל הדברים האלה. מה קרה פה כשיש את האלתור הזה? קודם כול, אני צריך לראות אם המקום בכלל מתאים, לאיזה סוג הוא מתאים. שיקום זה לא רופא מגיע - שלום במיטה, לזה צריך ציוד חבל על הזמן. האם הציוד של השיקום נכנס לשם? את מי אני יכול להביא? במקום הזה בכלל לא היה חמצן וגזים, אז אי-אפשר להביא סוג מסוים של מטופלים. זאת לא תורה סדורה. תורה סדורה זה אומר שכשנפתחת מלחמה יש לי צ'ק ליסט ואני עובר לשם, ואם זה משתנה, צריך לשנות לי את זה. זאת לא תורה סדורה, זה ברמת העיקרון צריך להיות מוסדר, אחרת לא יהיה שיקום שהוא שיקום מוגן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. ברור. הערה חשובה וברורה. << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> כוח אדם. קודם כול אני מדבר עכשיו על מקצועות הבריאות. נעשה מהלך לעידוד מקצועות הבריאות, וניתנו מענקים. ועכשיו אני רק מדבר בשם בתי החולים הממשלתיים. מה שקרה במהלך הזה – כדי שאנחנו נפעיל ונפתח שירותים אנחנו חייבים לעשות את זה גם אחר הצוהריים. והסיבה שאם יש מתקן ריצה אחד, אין מה לעשות, הוא נתפס. כדי לנצל את התשתיות אני צריך לפתוח אחר הצוהריים. היכולת של בית חולים ממשלתי לעשות את זה אחר הצוהריים הוא במנגנון שנקרא "ססיות". אל תיכנסו עכשיו לזה. לאיזו נקודה אני רוצה להגיע – באותו הסכם עשו הגבלה: אם מקצועות הבריאות בססיות מרוויחים מעל משהו, לא מגיע המענק. התוצאה, סגרנו שירותים. סגרנו שירותים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מי שותף לזה? << אורח >> אוהד הוכמן: << אורח >> אוצר, הסתדרות. פניתי למשרד הבריאות, חטיבת בתי החולים, אגף השיקום, מי שאתם רוצים, בסוף ישבתי עם אלי גבאי, וכתבתי מכתב, ואני מחכה שיסדירו את זה. אבל זה אבסורד שבמקום שבו חסרים שירותים, אז קרו לי שתי תופעות: רוב השירותים נסגרו או הופחתו, ויש לי שתי צדיקות בסדום שאמרו: אנחנו מוותרות על המענק מתחושת השליחות, ואנחנו ממשיכים את הפעילות אחר הצוהריים. זה לא בסדר, וזה לא בסדר. אז אני חושב שאת הדבר הזה צריך להסדיר. מספיק עם האבסורדיות הזאת. אני לא מצליח להבין אפילו את ההיגיון למה עשו את זה, פשוט למה עשו את זה. וזו בעיה ייחודית לבתי החולים הממשלתיים. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה על כל ההערות החשובות. ד"ר ברק צפריר. << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> תודה רבה על ההזמנה ועל ההזדמנות. אני מסכימה לגמרי עם כל הדברים של חברי, ואני אשתדל לא לחזור על דברים שכבר נאמרו, ולדבר על דברים חדשים. אני רוצה עין לעבר ויותר עיניים לעתיד. עין אחת לעבר זאת כן איזושהי נקודה להסבר. כבוד היושב-ראש, אמרת בהתחלה שנסגרו מחלקות שיקום גריאטריות והוסבו למחלוקות שיקום חיילים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כך נמסר לי. << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> פה התחיל המצב שהביא לגרף שראינו, שהחיילים קיבלו פחות שיקום כשהמספרים היו גדולים. והסיבה לזה היא גילנות ברפואת השיקום. מחלקות השיקום הגריאטרי מתוקננות בערך בחצי מכוח האדם של מחלקות השיקום הכללי מתוקף מחיר יום אשפוז. מחיר יום האשפוז של שיקום גריאטרי הוא בערך חצי ממחיר יום אשפוז של שיקום כללי. קו דיכוטומי שעובר בגיל 65, ואין לו שום הצדקה רפואית בשום צורה שהיא. את הגילנות הזאת ברפואת השיקום חייבים לפתור. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> יש את העיקרון של עשיתם די, חבר'ה, לא צריך להמשיך להשקיע בכם. נניח שזה לא העניין, מה כן? << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> אני חושבת שזאת אחת הסיבות לזה שגרמו שאם כבר סוגרים מחלקות, הופכים מחלקות שיקום גריאטריות למחלקות שיקום חיילים, שזה כבר דיון אחר. ומה שאמר חברי קודם על זה שיש אוכלוסיות אחרות שנפגעו בתקופה הזאת, אז זה מה שהוביל לחסר בטיפול בהם. כמובן שאם כמות הטיפולים הייתה שווה בין המחלקות זה לא היה קורה. אבל זה שלא צריך לסגור מישהו על חשבון מישהו זה ברור לחלוטין. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> סקרנת. זה לא ישירות קשור לנושא, אבל סקרנת בעניין התקן, מה הנימוק המקצועי? << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> תעריפון משרד הבריאות נקבע אי שם בשנות הארבעים-החמישים פחות או יותר, יכול להיות שאז חשבו שאדם מעל גיל 65 שווה פחות, צריך להשקיע בו פחות, וכו'. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז אני צודק, למה את אומרת? << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> לא אמרתי שאתה לא צודק, חייכתי בענווה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז זאת לא הייתה בדיחה, זה היה תיאור טרגי של המציאות. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> כולנו נהיה שווים פחות יום אחד. << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> במקרה הטוב. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> נקווה שלא, שנעשה שם תיקון. << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> וזה מוביל אותי להסתכלות קדימה. אז כמה דברים בהסתכלות קדימה. דבר ראשון, שיקום זה דבר מתמשך, זה לא זבנג וגמרנו. זה לא התאשפזנו עכשיו, סיימנו את השיקום, ושלום על ישראל. האוכלוסייה הכי גדולה בארגון נכי צה"ל היא דווקא אוכלוסיית נכי מלחמות העבר. אגב, אני גריאטרית, גילוי נאות, אולי שמתם לב מההתלהבות, אבל זאת האוכלוסייה שאנחנו מטפלים בה באופן מתמשך אל תוך ההזדקנות שלהם. אותה אוכלוסייה שככל שנטפל בה יותר טוב כרגע, התוצאות העתידיות יהיו פחות משמעותיות כלכלית, חברתית, וכו' וכו'. אנחנו חייבים לחזק את כל הדרכים לתת שיקום גם ברגע שבן אדם יצא מהאשפוז האקוטי, ולהפסיק את הסילואים של זה רק לשיקום יום, וזה רק לשיקום בית, וזה רק למרפאה כזאת, וזה רק למרפאה כזאת. בן אדם יכול להיות בשיקום יום וגם לצרוך שירות של מרפאה אחרת בו זמנית, ועם טופסי 17 גם לזה וגם לזה. צריך איכשהו לעשות איזושהי רפורמה בעניין המימוני שמייצר חציצות. דבר שני, אוכלוסייה שלא דיברנו עליה עדיין בשולחן הזה, זו האוכלוסייה של הפגיעות השקופות. על PTSD דיברנו. מה שעליו לא דיברנו זה mTBI, חבלות ראש קלות. זו אוכלוסייה שעוד לא נגענו בקצה של הקצה שלה. אני חושבת שכרגע מטופלים אולי מאוד בודדות, כשמדובר על אזורי האלפים, באזור ה-6,000-5,000, שכנראה סובלים מחבלות ראש קלות. כדי להבהיר בדקה על מה מדובר, זה אנשים שנחשפו לפגיעת הדף, אם בגלל RPG שהתפוצץ לידם, ואם בגלל אימונים חוזרים בנשק, וסובלים מפגיעות קוגניטיביות שאף אחד מאיתנו לא רואה כלפי חוץ, אבל זה בדיוק מה שלא מאפשר להם להשתלב בחזרה בחברה, בלימודים, בתעסוקה, ביחסים הבין-אישיים, וכו' וכו'. אם לא נטפל בזה עכשיו זה יתפוס אותנו בעוד 20 שנה בדיוק כמו שקרה בארצות הברית – חלק גדול מההומלסים בניו יורק הם וטרנים שיש להם חשבון בנק מפוצץ, אבל אין להם מושג מה לעשות איתו קוגניטיבית. אז זה הנושא השני. איך מתכוננים לקטסטרופה הבאה? תוספת מיטות השיקום שהייתה במהלך המלחמה, אולי, אולי, אולי מתחילה לסגור את הפערים שהיו. אנחנו עוד לא סגרנו פערים שהיו, ובטח שלא מוכנים קדימה, לא לקטסטרופה וגם לא למהלכים טבעיים של הזדקנות האוכלוסייה. באיכילוב אנחנו מקימים עכשיו בניין אשפוז שיקומי חדש שהולך להיות פי שניים פחות או יותר ממספר המיטות הקיים היום. יש יתרון מאוד מאוד גדול בשיקום שהוא צמוד לבית חולים כללי, כי יש אפשרות להתחיל את השיקום מוקדם יותר. ככל שהשיקום מתחיל מוקדם יותר הוא יעיל יותר. על זה יש אלפי עדויות באלפי מחקרים. והדבר הנוסף בהקשר למוכנות בעתיד, ודיברנו על היצע המיטות הנוסף שיש, אני חושבת שראוי לציין גם פה את שיתוף הפעולה שהיה בשאגת הארי בהובלת משרד הבריאות בין בתי חולים ציבוריים לפרטיים. איכילוב פתח באסותא רמת החייל שתי מחלקות שיקום ממוגנות לחלוטין ביומיים וחצי. שיתוף הפעולה בשעות חירום בין בתי חולים ציבוריים לפרטיים חייב להפוך לחלק משגרה, זה כן דבר שאפשר לתרגל אותו, שאפשר להפעיל אותו גם בשעת חירום. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה. תודה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אני רק רוצה לציין את זה שיש לנו תוכנית העברות של משרד הבריאות שאנחנו מתכננים מראש בכל התחומים מי יעבור לאן, ומה האופציות שעומדות לרשותנו, ולאורך הזמן אנחנו מעדכנים את זה לפי הצורך. אז זו תוכנית מאוד מאוד מורכבת שכללה העברה של אלפי מטופלים מבתי חולים לא ממוגנים לתת-קרקע של בתי החולים אחרים, למקומות נוספים, בהתייחסות ייחודית לאוכלוסיות הרגישות, בריאות הנפש, גריאטריה, שיקום. כל זאת מתוך רצון לשמור על הרצף התפקודי. ואני חושבת שראינו את הפירות של זה, אתם מספרים על זה, אבל אנחנו עוד רוצים לשכלל, וכמובן ללמוד איך מיישמים את זה בין מערכות. זאת אומרת שהמערכת פחות מתורגלת לאיך שעושים את זה בזמן אמת. אז תודה על ההערות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. אני מבקש מד"ר אלון פרידמן מהר"י, לאחר מכן אבנר גולן. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> יש לי שני כובעים, אחד זה סגן מנהל במחלקת שיקום בסורוקה, ואני פה מצד איגוד השיקום הארצי. בסורוקה ניהלתי את מחלקת שיקום החיילים, ומ-8 באוקטובר עד יולי 2025 ראיתי כל חייל ופצוע מלחמה כל יום שהם היו בתוך בית החולים, אז אני יודע על מה אנחנו מדברים, ואני מאוד מסכים עם פרופסור הוכמן על מה שהוא אמר, אבל פה אני מצד איגוד. בוא נגיד שבספטמבר 2023 כמעט אף אחד לא ידע באמת מה זה שיקום ומה אנחנו עושים, ובאמת חשבו שזה לוקסוס. היו מעט מקומות, ומי שהיה צריך שיקום קיבל, אבל לא כולם. עכשיו זה הרבה יותר טוב, הרווחנו מיטות בכל הארץ, אבל כמובן שלא מספיק. ויותר חשוב שכולם כבר מכירים כמה חשוב שיקום. אני תמיד מצחיק את החברים שלכולם יהיה צורך ברופא שיקום בחיים שלהם, אם זה אישי או למשפחה, וכו', כולם יצטרכו שיקום, וכשיימשכו השנים זה יהיה יותר ויותר חשוב. אין לנו מספיק מקומות, אין לנו מספיק רופאי שיקום, והבעיה העיקרית היא מה לעשות אחרי אשפוז. אין מספיק מקומות בשיקום יום, וזה אומר שכל מקומות השיקום היום מלאים וזמן ההמתנה הוא חודשים. וזה יגרום לנו לתפוס חולים באשפוז יותר זמן, כי אנחנו יודעים שאם הם ישתחררו מהמחלקה לא יהיה להם שום דבר למשך בין שלושה עד שישה חודשים עד שמתחילים שיקום יום. אז אנחנו צריכים מקומות שיקום יום. ולא רק את זה, בארצות הברית יש משהו שקוראים לו Subacute Rehabilitation, שבמחלקה של בית אבות הם פותחים, מקיימים שיקום, וזה לא באותה אינטנסיביות כמו במחלקת שיקום איכותי, אבל פחות או יותר זה שיקום יום באשפוז. מאוד חשוב שרק רופאי שיקום יודעים מה זה שיקום. זה לא משהו שיכולים לשלוח, לדוגמה, מצבר רופא פנימי או רופא ילדים לעשות ביקור בית ולצפות שהם יודעים מה לעשות מבחינת שיקום. זה מקצוע באמת מאוד מיוחד ומסובך, וצריכים יותר רופאי שיקום. זאת בעיה, למה? שיקום הוא ההתמחות השנייה הפחות מבוקשת בארץ. אז אנחנו צריכים למצוא איזו דרך, כמובן זה כסף, נכון, שיותר ויותר סטודנטים ומתמחים ירצו להיות רופאי שיקום, כי יש צורך, והצורך יגדל ויתגבר. מה שאמרת לגבי TBI ו- Concussionמעל TBI, רק התחלנו לראות את הבעיות של זה, זה ימשיך, החיילים הצעירים לא יחזרו לשגרתם, ופחות חוזרים לתפקוד. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תזכיר לנו מה זה TBI, ידענו ושכחנו. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> סליחה, Traumatic Brain Injury, וזעזוע ראש זה Mild Traumatic Brain Injury. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מה שהזכרת מקודם, אולי אפילו פצוע קל או חבלה קלה יחסית שמשפיעה, ולא נקלטת אולי אפילו כפגיעה נפשית או לא מוכרת כפגיעה נפשית. << אורח >> אורלי ברק צפריר: << אורח >> זאת לא פגיעה נפשית בכלל, זאת פגיעה פיזית לחלוטין. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> זה לא נפשי, זה זעזוע ראש, זאת פגיעת ראש. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כתוצאה מפגיעה פיזית. הבנתי. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> אין מספיק רופאי פגיעת ראש בארץ, אבל זאת בעיה, כי הם פחות חוזרים לשגרה בכלל. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> האם זה דיכוטומי או שאפשר לעשות משהו בקהילה, במשפחה, בזמן שהם ממתינים לטיפול מקצועי, לאשפוז יום? << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> אנחנו מנסים. חלק מטיפול שיקום באשפוז זה ללמד את המשפחה מה לעשות, ולעזור להם ולתת להם את הכלים איך לעזור – לא רק לחייל, כמובן, לכל חולה שיוצא מאיתנו. אנחנו משקיעים זמן, ומדי פעם אנחנו דוחים את השחרור עד שאנחנו יכולים ללמד את המשפחה. אבל זה לא אותו דבר, כמובן, כמו טיפול מקצועי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אתה רוצה להוסיף עוד? בבקשה. << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> עוד דבר אחד. צריכים לחשוב גם על שיקום תעסוקתי. אני גם יושב בוועדות במשרד הביטחון, ואנחנו רואים אנשים שיושבים בבית ויכולים לעשות משהו, אבל הם לא יודעים איך. ואף אחד לא עוזר להם איך לחזור לאיזה שגרה, איזה לימודים, איזה תעסוקה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אם אפשר, אגף השיקום, תוכלו להתייחס? אני מניח שאתם עסוקים בזה. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> אני לא יודעת אם התכוונת לאגף השיקום הזה או הזה, אבל אני רק אשמח שהעובדת שלי ליאורה פלג תציין את התוכנית הייחודית שאנחנו מפתחים לחזרה לעבודה. אז היא אולי תגיד כמה מילים כי זה קריטי. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> מצוין, הינה, שד"ר פרידמן יכיר. סיימת, ד"ר פרידמן? << אורח >> אלון פרידמן: << אורח >> כן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה רבה לך. << אורח >> ליאורה פלג: << אורח >> באמת פותחה תוכנית ייחודית יחד עם הג'וינט, משרד העבודה, נט"ל ומשרד הבריאות, שנקראת "חוזרים למסלול", והיא מקדמת שיקום תעסוקתי לפצועי צה"ל ולפגיעות מפעולות איבה מ-7 באוקטובר. הם נמצאים גם בבתי החולים יחד עם הריפוי בעיסוק והצוות השיקומי ומאמנות תעסוקתיות שג'וינט - - - מאמן חלק של התעסוקה שלהם בתוך בתי החולים. הם עושים בעצם את הגשר לתעסוקה בחוץ וגם בקהילה. כרגע זאת באמת תוכנית שבנויה לחרבות ברזל, אבל המטרה להרחיב אותה לפצועים אחרים. מעבר לזה, כמובן שמקצוע הריפוי בעיסוק עובד בשיקום תעסוקתי בשגרה שלו, אבל מאז המלחמה מושם יותר דגש על הנושא, וכל צוות השיקום נרתם להוצאת המטופל החוצה יחד עם רופא התעסוקתי בקהילה. אבל יש עוד הרבה עבודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> למותר לציין שההרחבה הראשונה יכולה להיות באמת לכלל הפצועים, החיילים, אבל אני מניח שההיגיון תופס, כפי ששמענו, גם לכלל המשוקמים. << אורח >> מרים פינק לביא: << אורח >> היינו רוצים להרחיב את זה לכלל המשוקמים, לא רק לפצועים, כי גם זקנים וגם מבוגרים וכולם ראויים לחזור לתפקוד מספק. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זאת המדינה שאני רוצה. יפה. תודה רבה. ארגון נכי צה"ל. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אתה רוצה שאגיד משהו לגבי התעסוקה ואיך אנחנו רואים את זה? << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> כן. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> זה דווקא התחבר טוב לארגון נכי צה"ל. אנחנו רואים בשיקום התעסוקתי את ליבת השיקום. בסוף פצוע גומר את השיקום הרפואי וצריך לעשות משהו עם החיים שלו, והרעיון המרכזי הוא להחזיר אותו לחיים שלו, לתעסוקה, לבית, לסביבתו, כשאנחנו תמיד נהיה בליווי. הקמנו מספר תוכניות של מסגרות תעסוקתיות, ובצוק העיתים שאנחנו נמצאים בו זה שיתופי פעולה, כי אגף שיקום במשרד הביטחון לבד לא ינצח. ולכן גם צה"ל, כמו שדיברנו, וגם ארגון נכי צה"ל, יחד איתו אנחנו מפתחים תוכניות לשיקום תעסוקתי, ויש לנו כמה. אולי ארגון נכי צה"ל ידבר על זה, אבל אם לא, בשתי מילים, יש לנו בהחלט מספר תוכניות. העובדות הסוציאליות יהיו המחולל של העניין הזה, ובחלק מהליווי השיקומי זה יהיה או לכיוון של לימודים או של תעסוקה או של מסגרות לאיכות חיים. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> ליאת, אני חייבת להתייחס, סליחה שאני מתפרצת. זה נכון שאתם ואנחנו בתחום התעסוקה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבנר הרשה לך? << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> אבנר מרשה לי. נכון שגם אתם וגם אנחנו בתחום התעסוקה וההשכלה עושים המון, אבל יש משהו שאתם עדיין לא הבנתם. בתוך המערכה הזאת אגף השיקום לאורך שנים טיפל בחיילים סדירים וצעירים, והמערכה הזאת הביאה המון מילואימניקים שכבר עשו את הלימודים שלהם ואת הקריירה שלהם, ועכשיו הם צריכים לתכנן מסלול מחדש, וללמוד מחדש, והרבה פעמים הסבות המקצוע הן תואר שני. ואתם לא מוכנים לממן תואר שני, למרות שאת התואר הראשון לא אתם מימנתם. אבל אדם שהוא עורך דין או שהוא בכל מקצוע חופשי אחר ורוצה לעשות הסבת מקצוע, כי השיקום שהוא עשה, החיים שלו לפני לא מתאימים לשיקום שלו היום, את זה אתם עדיין לא יודעים לעשות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ברור, ההערה או ההתרסה ברורה. את רוצה להגיב? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> לימודי תואר שני עד היום היינו נותנים דרך קרן עזבונות. אני מסכימה עם מה שאת אומרת, וזה הכול עניין תקציבי כמובן. ועדת מור יוסף העלתה את העניין הזה. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> כשליאת קודם התייחסה למור יוסף היא לא הדגישה כמה הסיטואציה חמורה, כי אגף השיקום נכנס לכל האירוע של חרבות ברזל עם העובדה שרפורמת נפש אחת התחילה, האגף נכנס בתת איוש מטורף, והמלחמה הזאת גרמה לו למתוח את העובדים שלו באמת לקצוות, ועשו עבודה מאוד קשה. הדוח הזה בא לתת מענה מאוד מאוד מאוד רחב גם לפצועים, והרחבת תקנים לעובדים כדי שהמענים לפצועים יהיו טובים יותר. האגף, כמו שאמר מנכ"ל משרד הביטחון, הוא רגע לפני קריסה. ראשת אגף שיקום התפטרה מתפקידה כי היא לא מסוגלת יותר לעשות את זה בתנאים הנוכחיים, וזה בעצם הדוח הבא שלכם. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אני חייבת לתקן. היא סיימה קדנציה של חמש שנים, לא בעקבות נסיבות. << אורח >> דנה פנחסוב: << אורח >> היא סיימה קדנציה. היא הלכה, בסדר. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> קדנציה מפוארת. רשמתי את ההערה שלך. אני רוצה לעבור, בבקשה, לאבנר גולן. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> אני בהחלט מתחבר למה שדנה אמרה. אני חושב שהיום בעידן של כל קידום הלימודים, טכנולוגיה וכד', יש מקום שפצועים חדשים מחרבות ברזל, שיש להם כבר תואר ראשון – הם הגיעו לפני הפציעה עם תואר ראשון – יש מקום בהחלט להעניק להם תואר שני, ולא דרך קרן עזבונות, אלא כחלק מהחובה על פי חוק הנכים, תקנות הנכים (לימודים), הכשרה מקצועית. אני מדבר בעצם גם כנציג ארגון וגם מגרונם של אלפי נכי צה"ל. כרגע בעצם מחכים לטלפון מהמרפאה, אבל יחד עם זאת אני אומר באופן הברור ביותר שעובדי אגף השיקום, על אף הקשיים לאחר אירוע כזה טקטוני, עושים עבודה במסירות גבוהה מאוד, עבודת קודש. והם בעצם עושים את העבודה עם ידיים כבולות מאחורי הגב. מה הכוונה שלי? אם אני מתמצת את דוח מבקר המדינה בכמה נושאים: אחד, זה תקינה מיושנת, רפורמה לא מושלמת, צווארי בקבוק במרפאות, מיצוי זכויות כושל, חד-משמעית. יש שיפורים מאוד משמעותיים בתחום הרפואה באגף השיקום, כמו שציינה ליאת גרטמן, כל הנושא של ביקור בית, אשפוז מרחוק, הוצאת ניפוק הפניות באופן עצמי, זה בהחלט מעניק לנכים יותר עצמאות, יותר חופש פעולה, פחות עומס על המרפאות, אבל עדיין בגלל כמות הפצועים, הבעיות הקריטיות, הקטסטרופה הקריטית היא במרפאות הקצה. מאוד חשוב להדגיש שכל תובע חדש, כמו שגילי ציינה, מגיע לו על פי חוק הנכים טיפול רפואי ראשוני בנכות שהוא ביקש. העומס על המרפאות הוא ענק, הוא גדול מאוד, לא רק ביחס לנכים שכבר הוכרו כנכי צה"ל על פי חוק, אלא גם ביחד לתובעים חדשים. זה עומס מאוד מאוד משמעותי על המרפאות. יש המון בקשות כשבעצם עובדות המרפאה לא מסוגלות לתת מענה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תחדד לי בבקשה, כשאתה אומר מרפאה, לאיזה מרפאה אתה מתכוון? << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> מרפאה זה באגף השיקום. לאגף השיקום יש שבע מרפאות, זאת פריסה ארצית. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל זה קשור לתהליך החדש של הוועדות או לא, זה כבר קשור לטיפול עצמו. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> זה לא קשור. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> בכל מחוז יש מרפאה, בכל מחוז יש את שירותי הרווחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> ואלו מרפאות של המשרד? << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> כן, של אגף השיקום. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> כן, אנחנו קוראים לזה "מחלקות לשירותים רפואיים". תהליך ההכרה, כולל ועדה רפואית, הוא תהליך ראשוני. Once אתה מוכר מעל 20%, אתה נכנס לקבל את מעטפת השירותים של אגף השיקום, ויש מחלקה לשירותים רפואיים, מחלקה לשירותים סוציאליים, מחלקת רווחה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שנותנים את השירותים עצמם, או שהוא מפנה? את חלק מהשירותים הוא נותן ממש במקום. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> לא, אנחנו לא גורם מטפל, אנחנו גורם מפנה ומתאם טיפול. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הוא הקייס מנג'ר של הפצוע. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> נכון. אבל עדיין בשביל לטפל בנכה, בבקשות של הנכה צריך לתת לו מענים, המרפאה אמורה לתת מענים. יש עומס אדיר מאוד על המרפאות בנושא הזה. ואני רוצה להגיד פה כלל ברזל בשיקום נפשי ורפואי – זה הנושא הזה של חלון ההזדמנות השיקומי. ככל שיש פיגור או עיכוב בטיפול בחצי שנה הראשונה, שזו חצי השנה הקריטית, להחזיר נכה לשיקום שלו, בעצם יש פה נזק בלתי הפיך. יש עומסים על המרפאות, נכים לא מקבלים בזמן את התשובות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אני רוצה להבין רגע, ליאת, נדמה לי שעל זה לא דיברנו. מה את יכולה לומר על העומס הזה שהוא עיכוב של שבועות, חודשים, על מה מדובר? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אין עיכוב של שבועות וחודשים. סיפרתי על הפעולות שאנחנו עושים לטווח קצר. לטווח ארוך, אין ספק, צריך עוד כוח אדם. אין. צריך לשים את זה על השולחן. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> אז אני בדיוק מדבר על זה. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> יחס מטפל-מטופל של אחד ל-2,500 לכל עובדת, או לעובדת סוציאלית אחד ל-800, או לרופא אחד ל-3,000, הוא יחס מטפל-מטופל שאי-אפשר להגיע אל המטופלים. לכן אנחנו עושים לטווח קצר כל מיני פעולות כמו להוציא הפניות באופן עצמאי, כך שהוא לא צריך לחכות עשרה ימים להפניה שהוא צריך ל-MRI בבני ציון, סתם אני אומרת. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> את זה הם מכירים? החבר'ה בשטח מכירים את הפטנט הזה? << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> כן, בהחלט. ציינתי שאגף שיקום באמת משפר את כל הנושא של הטיפול הרפואי הפנימי ביחס לנכים. יש שיפורים, כן, אבל עדיין כמות - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז מהו הערוץ שאנחנו מצפים לו כדי לשפר? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אנחנו מצפים לדיגיטציה מושלמת יותר ומאפשרת יותר. וזו התוכנית שוועדת מור יוסף המליצה על תקצוב מערכת דיגיטל חדשה; ומהצד השני, תוספות כוח אדם. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> שגם הם חלק מוועדת מור יוסף? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> גם הם חלק מוועדת מור יוסף. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> כן, ודאי. גם אגב, נושא התקינה שציינתי בתחילת דבריי, תקינה מיושנת, היום זה לפי התקינה של תחילת שנות האלפיים מבחינת יחס העובדים. כמות הפצועים הנכים עולה בגרף וכמות העובדים באגף השיקום בעצם - - - << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבנר, תודה. עוד דבר שרצית? << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> כן, מאוד חשוב לציין שפרט לנושא הזה יש גם נושא של מחסור בפסיכיאטרים, מחסור בפסיכולוגים, התורים מאוד מאוד ארוכים. נכה צה"ל שהוא פוסט טראומטי שממתין לטיפול אצל פסיכיאטר זה חודשים, ולפעמים הם נשארים בלי טיפול. וכפי שציינתי, שעת הזהב היא חצי השנה הראשונה. פספסנו את חצי השנה הראשונה, העלויות של המדינה גבוהות יותר. מדוע? כי בעצם הנכות מתקבעת או מחמירה, המצב מתדרדר והעלויות של המדינה לטווח ארוך הן יותר גבוהות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> זה גם מופיע במור יוסף? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> האתגר של זמינות הפסיכיאטרים הוא אתגר לאומי, כולנו מתחרים על אותם משאבים. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> בוודאי, המדינה בכלל לא הייתה ערוכה לנושא. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> גם אגף השיקום, גם פעולות איבה עלו במספרים בעשרות מונים. כולנו מתחרים עם האתגר הזה של זמינות פסיכיאטרים. ומור יוסף התייחס למחלקות אשפוז לפצועי פוסט טראומה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל לא לזה קונקרטית. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> אבל לא לזה. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> אני רוצה לחדד פה עוד שני דברים מאוד חשובים. תראה, הוועדות קמות בתדירות גבוהה מאוד. הייתה רפורמת נפש אחת ממאי 2021, חמש שנים, עדיין נושא התקינה באגף השיקום לא השתפר, אולי בכמות מאוד זניחה. המלצנו גם במסגרת נפש אחת – אני הייתי בצוות של פרופ' ארנון אפק – לשיפורים ביחידת השר"פ של אגף השיקום. אחד הדברים שהמלצנו על מנת לצמצם את הפערים והעיכובים במתן טיפול זה לפתוח מרפאות ייעודיות בבתי חולים אחר הצוהריים במקצועות רפואיים שכיחים מאוד, כמו אורתופדיה, בכל מיני תחומים פנימיים, וכד'. זה לא נעשה. בוועדת מור יוסף המלצנו גם על שימוש בשב"ן בקופות החולים, שכל נכה יוכל להגיע לרופא מקצועי בקופות החולים, ואגף השיקום בעצם יממן. אבל גם זה לא מתקדם. שוב, החור שבגרוש. זה חד-משמעית החור שבגרוש. והייתי מציע פה לוועדה, באמת, שידרשו שהאוצר יממן את תקני כוח האדם כפי שהומלצו בוועדת מור יוסף וגם בוועדת רפורמת נפש אחת. תודה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> בהחלט. אחרונת הנרשמות לשיחה זאת נילי שרעבי מעמותת אדוות. << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> שלום, אני כאן בשני כובעים: כובע אחד כאימא של פצוע מלחמה, ובגלל שהמעמד הזה הוא לא מעמד טבעי לי, אז תרשו לי לקרוא מהכתוב. ואני גם אתייחס לכמה דברים שעלו פה, אם יותר לי אחר כך, שלא התייחסתי אליהם בכתוב. אז שמי נילי שרעבי, ואני אימא של פצוע מלחמה. הבן שלי נעם התגייס בנובמבר 2020 לסיירת גבעתי. בעקבות אירועי 7 באוקטובר, שתפסו אותו בטיול הגדול בווייטנאם, הוא היה מאלה שלנו בשדה התעופה ודרשו לעלות לארץ כדי להתנדב ולהילחם, להיות חלק מהמערך הלאומי, המאמץ הלאומי. ובאמת הוא הצליח לחזור בלילה שבין 8 ל-9 באוקטובר, הוא מייד נסע למשמר בדרום, הצטרף לצוות סדיר, צוות איתח, השם ייקום דמה של הסיירת, נכנס לעזה, ונפצע קשה כשנכנסו לטהר בית בחאן יונס. אירוע שבו נפצעו גם חבריו, הוא איבד שם שלושה חברים ואת המפקד איתח. נעם שלי היה מאושפז חצי שנה בחוזרים לחיים, הוא פונה לבלינסון, ואחר כך הוא עבר לחוזרים לחיים בשיבא. אנחנו גרים, אגב, בבית אל. אנחנו מדברים על פציעה בדצמבר 2023, סוף דצמבר 2023, ורק השבוע הוא סיים שיקום אורתופדי, ועתיד להתחיל טיפול נוירולוגי של חמישה ימים בשבוע עדיין. אני יושבת כאן בשני כובעים, אז זאת ככה הקדמה. אני רוצה גם לומר שהגעתי הנה כנציגה של עמותת אדוות, ארגון משפחות הפצועים, מתוך כבוד גדול לצוותים המקצועיים והרפואיים והשיקומיים. ואני חייבת לומר פה בנימה אישית, שאני מצטרפת לכל ההערכה העצומה לצוותים מכל המגזרים, שבעצם ניסו לתת מענה במצב שהוא לא הגיוני, לא נורמלי ולא טבעי לאף אחד מאיתנו, ולא בחרנו בו. פגשנו אנשי מקצוע מסורים מאוד. אבל לצד המסירות ראינו פערים חמורים בסנכרון הניהולי, שפוגעים בפועל בחלון ההזדמנויות השיקומי. אגב, רבים דיברו פה על זה. חלק מהמסרים שלנו הופיעו בדוח הוועדה וחלקים אחרים לא הופיעו, ובאתי לכאן כדי להשלים את התמונה ולאפשר טיפול נכון. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> הוועדה, את מתכוונת ל-? << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> ועדה של מבקר המדינה, הדוח. המסר המרכזי שלנו כעמותה הוא פשוט: בני המשפחה הם לא אורחים ליד מיטת הפצוע, הם חלק בלתי נפרד ממערך השיקום. פצוע שעטוף בבני משפחתו יתמלא בעצמו בחוסן ויתחזק מהר יותר, גופנית ומנטלית, כשבני המשפחה נמצאים לידו, שומעים את הרופאים, מחזיקים את הפצוע ברגעי השבר שלו, ויש לא מעטים כאלה, מסייעים, מתאמים, לומדים את הטיפולים, אוספים מסמכים, וכל הזמן מנסים להבין מה השלב הבא ומה המשמעויות הנגזרות ממנו. טבעתם פה איזשהו מושג BI, הוא צריך להיות גם בהקשר של המשפחות, אגב. ראשית, אנחנו מבקשים לקבוע נוהל ברור שעל פיו יוגדר בן או בת משפחה מטפלים. אנחנו מבקשים שיוגדר אדם אחד או יותר, בהתאם להחלטת הפצוע, שאליו מועבר המידע. אני אגיד כאן בנימה אישית גם, שהפצועים הם בדרך כלל בגירים, יש חיסיון רפואי, המידע נמסר להם, הפצוע לא תמיד כשיר כדי לטפל בבעיות שלו. זה נכון שיש מערכות שאנחנו יכולים להוציא אישורים לבד, אבל הפכנו להיות פקידים ופקידות של הילדים שלנו. אנחנו אנשים עובדים, יש לנו עוד בני משפחה בבית, אנחנו כל כולנו עסוקים בתוך התכלול הזה של כל המערך. חשוב שהמשפחה ואנחנו בתוך השיקום נדע למי לפנות כשהדברים נתקעים, שהפצוע כמובן יוכל לשנות את ההסכמה שלו בכל שלב, בפרט, אגב, אם מדובר בפצוע שהוא גם נשוי, אז יש את ההורים ברקע ואת האישה במקביל. הנקודה השנייה היא מנהל מקרה, מה שקראנו לו קייס מנג'ר, לא מספיק איש קשר לזכויות. לכל פצוע קשה או מורכב צריך להיות מנהל מקרה רפואי שיקומי שמחזיק את כל התמונה – בית החולים, משרד הביטחון, ביטוח לאומי, קופות החולים, שיקום היום, טיפול בקהילה, אפשרות להתייעץ בארץ ובחו"ל ולשמוע דעות נוספות על דרכי הטיפול. בלי גורם מקצועי מתכלל שמייצג את המשפחה, המשפחה הופכת למרכז לתיאום ולביורוקרטיה, בקרה וניהול תהליכים, בלי סמכות ובלי ידע. אגב, זה עדיין לא קיים. ציינתם שזה קיים, למשפחות זה לא קיים. אין לנו שום גורם שהוא מתכלל את הדברים האלו. הנקודה השלישית היא תוכנית שיקום בשלב האשפוז. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> רגע, אני רוצה להיזכר, המילואימניקים שמגיעים, הקשר שלהם הוא קשר רפואי, נכון? << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> לא, הוא קשר כוללני. רגע, אבל אין לכם איש קשר? << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> יש עובדת סוציאלית, אבל היא מטפלת בתחום מאוד מסוים. הקשר בין בית החולים לקופת חולים, לשיקום יום, לצבר – מישהו שמתכלל ברמה הוליסטית. אני היום משמשת פקידה לבן שלי, ואני אדם עובד. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> ואין לו מלווה? ואין לו חונך? אין לו שירות של ליווי וחונכות? אנחנו נותנים גם שירותים נוספים של מלווים. לנכים מסוימים גם חונכים, שזה יותר חברתי. אין לו ליווי? << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> יש, אני שוב אומרת, אני בהערצה אומרת שיש הרבה סוגים של ליווי, אבל הם לא מתכללים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אבל, נילי, מה שאני שומע מליאת זה שיכול להיות שכדאי שתשבו רגע ואפשר לשפר. אבל זאת כמובן רק סימולציה לעוד אלף שיחות כאלו דומות, או דרך מתועשת להעברת המידע הזה, החשוב שיש לכם. תודה. נילי. << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> הנקודה השלישית היא תוכנית שיקום בשלב האשפוז. יכול להיות שבתוך המחלקה קיימת תוכנית מקצועית, אבל מה שחסר לנו המשפחות הוא מסמך ברור – מה צפוי לקרות בתקופה הקרובה, מה היעדים, אילו טיפולים נדרשים, מה השלב הבא, מתי עוברים לשיקום יום, מה קורה בקהילה ובבית בעת חופשות, מי איש הקשר? משפחה לא יכולה לחיות חודשים בתחושה שהיא בערפול קרב. אני רוצה להגיד משהו, שוב, מהניסיון האישי שלי. הבן שלי החליט שבאיזשהו שלב השיקום כבר צפוף לו, הוא ביקש טיפה הפסקה. יצאנו להפסקה מהשיקום, והיינו צריכים לחכות חודשים כדי לחזור לשיקום, ואנחנו היינו צריכים לבקש את השיקום. חיזרנו אחרי בתי החולים, לא קיבלנו מענה לעניין הזה. בסוף, דרך שיבא, איפה שהוא היה מאושפז, דרך צד ג', ד' וקצת פרוטקציה הצלחנו להיכנס חזרה. הנקודה הרביעית היא תוכנית מסודרת לשלב המעבר מהאשפוז לטיפול בבית ובקהילה. בין המשפחות והצוותים הרפואיים יש כאלו שמכנים את השלב הזה "עזיביתיס", הפחד הזה, שמוצדק. מהרגע שבו יוצאים מהעטיפה של בית החולים זה שלב קריטי, אסור שפצוע ישתחרר בלי תוכנית מעבר. התוכנית גם צריכה להיות כתובה – איזה בעלי מקצוע אמורים לטפל בו? כמה פעמים בשבוע? תוכניות טיפול מתואמות ביומן, תוכנית שעברה אופטימיזציה והתייעלות ולא מבזבזת זמן ומשאבים של בני המשפחה. ובהקשר הזה כמובן, כל מה שקשור לפתרון הסעות, אנשי מקצוע שיסייעו בהתאמות בית, מענה נפשי ואיש קשר לזכויות. ואני חוזרת שוב על הנקודה הזו. בנוסף, נדרשים מסלולים, אני קוראת לזה "מסלול ירוק מהיר", אם תרצו, משהו שנקרא כמו "פטור מהתור" לאבחונים רפואיים ונוירופסיכולוגיים. יש אנשים שאני מכירה מתוך האימהות של הפצועים שחיכו בין שבעה ל-11 חודש לאבחון נוירופסיכולוגי, ולא קיבלו אותו בזמן הוועדות. סנכרון מערכות מידע כדי שלא נצטרך להעביר מסמכים בין צה"ל, בתי החולים, קופות החולים, משרד הביטחון וביטוח לאומי. כרגע המידע נשמר בכל גוף בנפרד, וקשה להבין מדוע אין מערכת אחידה בין כל הגורמים. כאן יש לנו הערת סוגריים חשובה למהלך הדיונים. מאחר שקופות החולים הן שחקן מרכזי ביום שאחרי, בטיפול בקהילה, הן חייבות להיות חלק מדיוני המעקב האלו. הנקודה החמישית היא תנאי הקיום של המשפחה ליד הפצוע. מכיוון שהמשפחה היא חלק מהשיקום, צריך לדאוג לה למינימום, למקום לינה סביר. אגב, רוב הזמן כן דאגו, היו פעמים שלא. בשבוע הראשון של האשפוז של הבן שלי ישנתי במסדרונות. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> נילי, אני מצטער, ממש לתמצת. בבקשה. הדברים שלך כולם חשובים מאוד. והמסמך עצמו, אני מבקש שהוא יעבור גם לוועדה וגם לאגף השיקום. << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> אני ממש מסיימת, ואני אעביר בשמחה. אני אומרת שזה לא פינוק, זו תשתית שמאפשרת למשפחה בעצם להמשיך להחזיק את הפצוע. ויש עוד דבר אחד שנותר בשטח המת של המערכת והוא האחרון, זה הנזקים העקיפים שנגרמים למעגל התמיכה הראשון, ההורים המלווים. הפציעה לא נעצרת בגוף של הפצוע, היא שואבת ומכלה את כל המשאבים הפיזיים והנפשיים של בני המשפחה. אני מעידה על כך מגוף ראשון. לי פרצה פיברומיאלגיה באשפוז של הבן שלי, בעקבות הליווי והפציעה האינטנסיביים שלו. זו תחלואה משנית, ברורה וישירה, שנובעת משחיקה כרונית וממתח מתמשך. השאלה שנדרשת לקבל מענה אופרטיבי בוועדה הזאת היא מי הגוף שלוקח אחריות על המעטפת הזאת, הרפואית והנפשית שלנו בני המשפחה. כשהמדינה נשענת על ההורים כעוגן שיקומי, אני חושבת שעליה לשאת גם באחריות לקריסה הבריאותית של המלווים, ולא להותיר אותם להתמודד לבד. חשוב לנו לומר בסוף שאומנם אנחנו מייצגים כאן את משפחות הפצועים, אבל אסור לשכוח את נפגעי פעולות האיבה, ושהיחס שלהם עלה בשלוש השנים האחרונות ל-50%, שזה לא מעט. << קריאה >> קריאה: << קריאה >> יותר. הרבה יותר. << אורח >> נילי שרעבי: << אורח >> היינו שמחים שיושב-ראש הוועדה יבקש, ידרוש מהמשרדים ומהגופים השונים בתוך זמן מסוים, תוכנית עבודה מסודרת, מדידה, מנהל של מינוי מקרה, הגדרת בן משפחה מתכלל, מפת דרך שיקומית כתובה, תוכנית מעבר לקהילה, תנאים בסיסיים למשפחה באשפוז, ודיון מעקב בהשתתפות קופות החולים. ואנחנו כארגון אדוות לגמרי מוכנים לעזור ליישם את ההמלצות, להיות לעזר, להיות כלי שמדברר גם את הקולות שלנו, גם של הפצועים וגם של המשפחות. ותודה על ההזדמנות להביע את הקול כאן. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה לך שהגעת לכאן לכבד אותנו. ואני חושב שזה גם תורם. גב' פרמינגר, את אחרונת הדוברות, בתמצות, בבקשה. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> תמצות. קודם כול אני רוצה להגיד מפרספקטיבה של המון שנים, אני נפצעתי ב-1967. אני רוצה להגיד שההכרה הזאת בזכויות שמגיעות למשפחה שסובבת את הילדים, את הפצועים, אני יותר ממסכימה מאוד מאוד מאוד, כי המשפחה חווה משברים מאוד מאוד מאוד קשים. אני חושבת שבהחלט יש להסתכל על זה ולתת לזה את המענים. צמחנו מארגון של 3,500 חברים ל-21,000 חברים. אני רוצה להתייחס לכמה דברים שמאוד חשוב לי להגיד. קודם כול בוועדה שלכם אנחנו שומעים את הדוח של מבקר המדינה, אבל אם לא נפרוט את זה למעשים, אז עוד פעם נשמע דוחות ואנחנו נמשיך ביום יום שלנו, ופתרון אין. שמעתי עכשיו את מה שאתה סיפרת על הנושא של מרפאות אחר הצוהריים, אני חושבת שאי-אפשר להשאיר את זה ללא מענה, וצריך לפתור את הסוגיה של ההסכמים הללו. אני חושבת שיש לנו על הרצפה את הפתרון, ואסור לא להרים אותו. זה אחד. הדבר השני, שימוש בשב"ן. אגב, אני לא בעד שקופות החולים ייקחו את הטיפול בפצועים, אני מתנגדת לזה, אני חושבת שיש לזה הרבה בעיות, ואני לא הייתי תומכת בדבר כזה. << אורח >> גילי גבעתי: << אורח >> אני רק רוצה לציין שבהמלצות מור יוסף כן ביקשנו לשתף פעולה, אגף השיקום עם קופות החולים, מתוך ההבנה שהבן אדם הוא אחד והמעטפת הרפואית שניתנת לו חייבת להיות כוללנית. ואחד מהדברים שתמחרנו שם והצגנו שם, שאני חושבת שהוא קריטי, בטח בעולם הטיפול התרופתי, שהוא חייב להיות מתואם, שהיום הוא לא מתואם, או בכלל בנגישות טיפול רפואי בכל רחבי הארץ מהגולן עד אילת, שכיום הוא יותר מוגבל. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> אז אני אשיב. אלוהים בפרטים הקטנים. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> רק לחדד דקה אחת, רות, סליחה. קודם כול, ארגון נכי צה"ל התנגד באופן נחרץ למעבר לטיפול רפואי לקופות החולים, וזה עדיין נשאר באחריות אגף השיקום. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> נכון. << אורח >> אבנר גולן: << אורח >> הם נכי צה"ל, נשאר באגף השיקום. ארגון נכי צה"ל כן הסכים שהתרופות ידוברו דרך קופות החולים, ישתמשו בשירותי השב"ן של רופאים מומחים על מנת להוריד עומסים על בתי חולים. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אנחנו ממש לקראת סיום. היינו צריכים לסיים. << אורח >> רותי פרמינגר: << אורח >> שני משפטים. קודם כול להגיד תודה לאבנר גולן, שהוא האורים והתומים בנושא של זכויות של נכי צה"ל. אני חושבת שאלוהים בפרטים הקטנים לגבי איזה סוג של התקשרות עם קופות החולים. אני לא אפתח את זה עכשיו, את כל הרפורמה שהייתה במכשירי שיקום, אז אני בכלל לא חושבת שזה דבר שהוא סגור. קודם כול, מחלקות השיקום, כמי שגם לוקחת חלק בטיפולים שם, הגיעו רסיסי אנשים ומחלקות השיקום עשו דברים מופלאים, ואין לי אלא להודות להם. אבל יש תורים ארוכים לפיזיותרפיה, אנשים לא מקבלים את הטיפולים הראויים, ואני חושבת שאלו דברים שצריך לתת עליהם את הדעת. והנושא של המחסור, גם בפיזיותרפיה וגם בטיפולים של ההידרותרפיה וכל הנלווים, אני חושבת שיש מקום לתת לזה באמת פתרון. ואחד הדברים הוא להשתמש בבתי החולים, שהם כאבן שאין לה הופכין אחר הצוהריים, וזה עוול. תודה רבה. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> תודה. תודה לכם שהגעתם. אני מסכם. אני ארצה לציין לשבח את התארגנות השותפים לנוכח האירועים הדרמטיים שעברנו. בהתארגנות לקראת משברים אתם פועלים, כך שאתם מבינים היטב שהאירוע הזה הוא מעצם ההגדרה לא האירוע המשברי האחרון, ותהליך הלמידה והשיפור העקביים הוא חיוני, הוא חשוב, ואני מודה לכם לכל השותפים. נשארו כמובן נושאים רבים להשתפר בהם – שיפור קצב הפעולה, התפוקה של הוועדות הרפואיות בסיוע בתי החולים. אני מבין שעד כדי סיום התור, התורים גדולים בעוד כשנה, זה יעד חיוני. ועדת מור יוסף הוא נושא משמעותי, רציני, אני לא מכיר ולא יודע בצורה מדויקת. << אורח >> ליאת גרטמן: << אורח >> ההמלצות כבר נשלחו. << יור >> היו"ר אלון שוסטר: << יור >> אז אני אקרא. ובעיקר צריך לנסות לעקוב מול המשרדים, מול תוכניות ממשלתיות, מול ממשלה חדשה. מכיוון שאני מכיר את האיש, אז אני מניח שהתוצרים שלו, המושלמים, כי שום דבר הוא לא מושלם, אבל צריכה להיות לו סיבה טובה כדי לא ליישם את מה שסוכם. והוועדה הזו וועדות אחרות בכנסת, וקודם כול הרשות המבצעת תצטרך להסביר היטב מדוע אנחנו מתעכבים עם היישום. הוויסות, הנושא שעלה כאן, אני אומר לחברות ולחברים ממשרד הבריאות, עלתה פה תוך כדי הדיון השאלה של התיעדוף, התכנסנו כאן לכבודם של פצועי חרבות ברזל, אבל הם חלק מהמדינה, ואני מבין לחלוטין את ההשוואה הראויה לסקטורים אחרים, לסיטואציות אחרות שמקבלות תיעדוף פה, אני מבין, חקיקה שמאפשרת. עדיין אנחנו באותה מדינה, וצריך לבחון מחדש האם – לי אין עמדה חד-משמעית ברורה – אבל נראה לי שצריך לתקף את הפררוגטיבה, את העליונות, הייתי אומר, הערכית שניתנת באופן כמעט מוחלט, אולי לא מוחלט, צריך לעשות את זה ולבחון מחדש. אתם עסוקים, משרד הבריאות, בשאלת מתן המבנים הממוגנים לאור האיומים, האיומים תלולי המסלול, ואפשר כמובן תמיד לשפר, וצריך לשפר את נוהלי המרחבים הממוגנים שעומדים לרשות, בהקשר הזה, מחלקות השיקום. ואני מניח שאתם עוסקים במערך כולו. הייתה כאן הערה, שמן הראוי לעסוק גם בה, וזה שיפור ניהול המענקים לאותו שירות אחר הצוהריים. בקיצור, להשתמש במבנים, בכוח האדם. זה קשור בהחלט בהסכמים עם הארגונים השונים הרלוונטיים, אבל אנחנו מוכרחים לייצר גם בתחום הזה אופטימיזציה. יש לנו יכולות, כולנו מכירים באפשרות הזאת שקיימת, ואנחנו נצא נשכרים מהמהלך הזה. יש כאן הערה חשובה, אומנם מחוץ לפוקוס המרכזי ביותר, התקן הנמוך למחלקות השיקום הגריאטרי זה אחד מקריאות הזעקות הקשות הנוקבות ששמענו כאן היום, שזה אולי הסבר היסטורי, אבל אני מפציר בקולגות הרלוונטיים, באנשים בעלי התפקיד במשרד הבריאות, קודם כול, אחר כך זה עולה כמובן למי שאמור לתקצב את זה. הייתה כאן הערה שאני מניח שאגף השיקום במשרד הביטחון לוקח לעצמו – השפעות הפגיעות הקוגניטיביות, פגיעות הראש המצטברות שיכולות ככה לקזז את הקורס, את האזימוט הנכון או המתאים, הטוב, המיטבי, וצריך למצוא את הדרך כדי לאתר את זה, כדי לנטר את הווריאנט הזה, את היציאה ממסלול. רגל שנפגעת כולם רואים, וכנראה שפה יש דברים שהם נסתרים מן העין, ונדרשת פה מקצוענות. השיקום התעסוקתי, הייתה הערה פה להרחיב את זה. יש פה פיילוט, יפה, חשוב, חרבות ברזל, צריך להרחיב את הגישה הזאת על כלל הפצועים, על כלל המערכת. הגישה מקובלת, אני מניח שהיא קיימת וצריך לנסות ביחד – בריאות, רווחה, קהילה, לעסוק בתחום הזה. יש פה פנייה או בקשה לאגף השיקום במשרד הביטחון לבחון בצורה רצינית את נושא התמיכה באמצעות לימודי תואר שני. אנחנו בספירלה, וגם זה ראוי מאוד. הערה ששמענו על העומס במרפאות באגף השיקום, אז אני מבין שהמחשוב, ואולי עוד תהליכים, יכולים להקטין, הפעולה העצמית של הפצועים. נילי, הדברים שלך הם נוקבים, ואני חושב שהמסמך שעוסק במעטפת משפחתית חיוני. קודם כול אתם מעגל, אנחנו עסוקים לא מעט בבניין הזה במשפחות המשרתים, משפחה משרתת יוצאת למילואים. יש פה משפחה שנושאת בעול, משפחה שלמה, ואני מניח שיש כאן אוזניים שינסו כמיטב יכולתם להטמיע. ואני חושב שגם הבית הזה, אגב, הוא מקום נכון לעסוק בסוגיה הזאת. אני רוצה להודות לכם אנשי המבקר, נטולי מבקר, לא נורא, אנחנו בשבילכם, אנחנו פה. אני מקווה שבמהרה נצליח להתעשת עם הסיטואציה המורכבת שאנחנו נמצאים בה. וזאת הזדמנות לומר שבצד מצוקות וקשיים וקרעים ומתחים במחלקות השיקום, ולא רק, אנחנו ביחד, ונעשה את זה, נעבור את הדרך הזאת במשותף. ותודה לכם על כל העשייה שלכם. הישיבה נעולה. << סיום >> הישיבה ננעלה בשעה 12:47. << סיום >>